הרב אריה חיים נווה שליט"א
תורת התיקון הרגשי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה
שיעור 20
הפועל הרגשי מגוון חזון עתידי
יש נושא שבד׳׳כ הוא לא אומר, אנחנו לא מחזיקים אותו, כי לא חושבים שזה עניין בתוך תורת הנפש. אחד מהדברים שהם חשובים מאוד וקריטיים לתיקון האישי של האדם, לריפוי שלו לרפואה שלו - שאדם זקוק לחזון הוא זקוק לעתיד.
תיקון אישי וחזון
הרבה פעמים אתם שמעתם אותי שואל בשיעורים, מה המוטיבציה הרגשית לחיות. עכשיו שאתה שואל בנ׳׳א שבאמת לא התבונן על החיים שלו. לא נעשה מודע לעצמו, לסובבים אותו, למציאות, לדעת בעצם למה הוא הופיע פה, למה הוא צריך ללכת, לשם מה הוא צריך לחיות. אז אדם כזה בד׳׳כ לא יתהה, הוא יזרום. הוא נמצא לעולם, בוחן מה קורה עם העולם הזה. אוקי כולם הולכים לעבודה, גם אני אלך לעבודה. כולם שורדים, גם אני אשרוד. ממה כולם נהנים? משחקים כדור רגל, גם אני אשחק כדור רגל. אבל מי שקצת פקח את העיניים שלו וקצת נהיה מודע ישר שואל כן את השאלות האלה, כמו: מה המהות שלי, לשם מה באתי לעולם - מה אני אמור לעשות פה, איך אני אמור לצאת מהעולם. ובעצם, בשביל מה אני חי.
הנחת היסוד׳
אדם לא יודע מה הוא
עכשיו אתם צריכים לדעת שהשאלות האלה הם לא שאלות פילוסופיות הן שאלות פרגמטיות, כי באמת בשביל מה אני חי. ז׳׳א מה אני צריך לעשות. אם באמת אין אמת רוחנית ואנחנו באמת אבק כוכבים, ואנחנו יצורים אקראיים שנולדנו. אז בוא נהנה, בוא נהנה מהעולם הזה עד כמה שאפשר פיזית. אבל אם אנחנו ישויות מהותיות, שיש לנו מהות תודעתית וחשיבות ושיכות לנצחיות וכו '(שתיכף אנחנו נדבר על זה). אז מן הסתמא החיים שלי הם לא סתמיים, כנראה באתי לפה לשם פעולה מסוימת. אבל מכיון אנו יודעים שאף אחד לא נולד לפה עם תגים ועם חוברת - האדם הזה אמור לעשות ככה, האישה הזאת צריכה לעשות ככה. אז הנחת היסוד היא זה שאנחנו לא יודעים, הנחת היסוד היא שאנחנו באפילה.
תפקיד האדם׳
חקירה אחר המהות
למרות שהתורה כמובן נתנה דרך (ואנחנו נדבר עליה) והיא כן נתנה יעוד וכל כך נתנה תכלית, אבל צריך משהו שיחבר אותך לכל התהליך התורני. והיום יש ׳ברדק׳ לא נורמאלי. היום החיבור למה התורה רצתה, לרבנים שלה האמיתיים, לצדיקים האמיתיים, לבורא. הוא נורא מתעתע, נורא מתעתע. אבל את החיבור עצמו, אני כן יכול להגיד׳ שלא יעשו עבורך אנשים חיצונים. אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות. וגם אם משהו יבוא ויגיד לך את התשובה הנכונה יכול להיות שיהיה בך משהו שלא יקבל אותה. אז הדבר שאתה צריך לעשות זה שאתה צריך לענות על זה. רק האדם בחיפוש האישי שלו חייב לענות על זה. כי אתה יכול להיות או מאותם אספסוף שפשוט חיים כי מנהיגים אותם. הם פשוט חיים, מה שיבקשו מהם לעשות הם יעשו. צריך לשלם מס הכנסה - נשלם, צריך לשלם ארנונה - נשלם, צריך משכנתא - נשלם. אבל האם הוא חושב - האם זה נכון, בשביל מה אני צריך לעשות את זה, מה יהיה איתי לאחר הזמן שלי, האם אני יכול להנהיג את עולמי, האם אני יכול להנהיג את סביבתי, האם אני יכול להיות חלק מקהילה, מודעת פעילה תורמת עושה בונה? אז אם אתה חלק מהאנשים האלה, בסדר אז אתה חלק מהמטריקס והמטריקס כבר יוביל אותך. אבל אם אתה חלק מהאנשים שכבר התעוררו אז אני כבר אומר לתלמידים שלי: אתם חייבים במחקר.
מהות החקירה׳
למה אני מחובר
ואני לא מדבר על מחקר אקדמאי. ישר אנשים נבהלו, מה, אני לא מכיר ואני לא בנוי לזה וכל מיני דברים כאלה. אין אדם שלא בנוי למחקר. כשאתה רוצה לברר מי אמר עליך לשון הרע.. וואו איזה חקירות אתה פותח בווטסאפ, ועושה קישורים: ההיא אמרה להוא, שדיבר עם ההיא שדיבר עם ההוא וניכנס לתאוריות של קונספירציות. עכשיו ב׳מקרונה׳ שפקדה אותנו, כמה אנשים היו באינטרנט לבלות אם זה 5g. ומי הורג אותנו, אם זה הצרות של האדם הזה או הצרות של האדם הזה. וכל אחד חזר אלי עם תיק קונספירציה שהשב׳׳כ היה מתבייש לעומת מה שאנשים פשוטים הצליחו לקדוח במוח החולני שלהם. כשאתה רוצה לחקור, חוקרים.
כאן אתה צריך לחקור אחרי המהות שלך - ואתה צריך באמת לדעת לשם מה באת לעולם, מאיפה באת, מה המהות שלך, מה אתה צריך לעשות פה בעולם. כי הנפש שלך באמת יכול להתקבלל. יכולים לפקוד אותה חרדות בלי שאתה מודע, יכולים לפקוד אותה מצבי רוח קיצוניים עד כדי דיכאון קליני. אם אתה לא תלמד את הנפש שלך, אם אתה לא תדע מה המהות שלך ולא תדע לכוון את עצמך לעשייה מסוימת, הפעולה מסוימת וגם לתכלית מסוימת. אז יכול להיות שאתה פשוט סתם תבזבז כאן שבעים שנה לריק. וזה חבל.
זה חלק גדול מהטיפול הרגשי
הוא קודם כל ההבנה הזאת -
למה אני מחובר.
זה שלא חס ושלום אנחנו בורג של משהו, אלא איבר של משהו. אנחנו נמצאים בפרשת ׳לך לך׳. בפרשת ׳לך לך׳ אברם (לא אברהם) מכונה אברם. השם הזה מייצג האירוע את המהות שלו. השמות שמופיעים בתורה הם שמות מהותיים. לא קוראים לו: ג׳יי, או גי׳ק. השמות הם מהותיים. ׳משה׳ כי מן המים משתיהו. ׳שולחן׳ לשון שילוח. ׳כסא׳ לשון התכנסות. ׳רצפה׳ לשון רצף. ׳חלון׳ לשון חלל. כל דבר יש לו משמעות. גם ׳אדם׳ אדמה לעליון. ׳ראובן׳ לשון ראיה. ׳שמעון׳ לשון שמיעה. ׳לוי׳ לשון לוויה. שנים עשר השבטים - שנים עשר כוחות בנפש.
חזון תכלית וטבע רוחני
אז כאשר אנחנו מדברים בלשון של תכלית, שאדם צריך לעשות תכלית מסוימת. הוא בא לתכלית מסוימת, הוא בא לעשות פעולה מסוימת. אז צריך לדעת שבאמת השם ׳אדם׳ זה ׳אדם׳ מלשון אדמה לעליון. ז׳׳א שיש כאן פעולה שיש מבקשים שאתה עושה אותה. מכיון שאתה באת מטבע מסוים ומבקשים שאתה תתדמה לאותו טבע, שתחזור לאותו טבע. העניין של הפעולה החזונית והתכלתית - זה גם פעולה שאתה צריך לעשות אותה כתפקיד אבל היא גם חזון. ז׳׳א יש כאן עניין של בניה ׳׳אל תיקרא בניך אלא בוניך׳׳.
ועניין של ההרגלהשי
היא בעצם למקם את עצמי בתוך התוכנית,
למקם את עצמי בתוך התורה, למקם את עצמי בתוך המציאות,
אנחנו לא בורג זניח.
דוגמא
חקירה וחיפוש אישי
אברם נקרא אברם כי במהות שלו זה אבר-ם (מם סופית). ו-ם סופית הייתה סתומה. היא מייצגת כאילו תבנית סגורה. הרי באנו מהאין סוף וידוע שתבנית זה צורה סגורה. אז הוא היה נקרא ׳אברם׳, וזה בא להסביר שם התחלה .. גם המדרשים אומרים שבהתחלה הוא היה ׳טומטום׳ לא מטומטם (לא במובנים של הסלנג) אלא ׳טומטום׳ הכוונה סגור אטום. ועוד כל מיני דברים שנאמרו עליו שזה נראה כאילו לא מחמיא לו, אבל רצו להסביר שהוא לא היה מקושר לבורא, הוא לא היה מקושר בעצם למתרחש (למציאות הרוחנית). הוא תהה.
בהתחלה כביכול הוא עבד את השמש, ואז הוא ראה שהיא שוקעת אז הוא אמר, אז אני יעבוד את הירח, והוא ראה שהיא משתנה. ואז הוא אמר: ׳׳אדון יש מעליהם ואותו אעבוד ואליו אשתחווה׳׳ וכו׳. אז זה לא שהוא היה עובד עבודה זרה. זה לא בדיוק ככה. אלא המדרשים בעצם מספרים לנו על אדם שתוהה על עולמו הוא תוהה על עצמו. ואז באיזשהו שלב שהוא כן גילה וגם היה לו התחברות והתחוורות למציאות שלו (למציאות האמיתית) שונה שמו לאברהם. שחז׳׳ל אמרו: מה זה אברהם? איבר מה. הוא הבין שהוא איבר של מהות. ׳מה׳ זה לא מה אלא ׳מה׳ מהות. הוא איבר של מהות גדולה יותר.
האדם איבר מן המהות
אז זה לא סתם בורג במערכת. שהמילה 'בורג במערכת' מרמזת על זה שזה תפל, או לא חשוב או עוד משהו שנמצא פה ויאללה אפשר לדפדף אותו. אלא איבר. כלומר אם תיקח עכשיו איבר בגוף של האדם, כל הגוף הזה מתערר. תוציא לבנ׳׳א את הכבד שלו, תוריד לו יד שמאל כל הגוף מתערר. אז זה לא עוד איבר - זה ׳איבר׳. זה חשוב, זה איבר של מהות. ועד כדי כך שכתוב בבראשית: ׳׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳׳, כתוב ׳בהבראם׳ זה אותיות ׳באברהם׳. אז זה כאילו עם אותו איבר. וזה לא משנה עכשיו מה האיבר הזה, אם זה לב אם זה המוח, זה כרגע לא משנה.
אבל כל אחד ואחד מאיתנו הוא איבר של מהות. ולכל אחד ואחד מאיתנו יכול להשפיע על כל המציאות שאנחנו נמצאים בה. וכמו שהזוהר אומר: ׳׳ואיפה גברא חדא אי יתקרב קמי מארי בתיובתא שלימתא מיד יתיי מלכא משיחא׳׳. ׳׳ואלית גברא חדא׳׳ אפילו בנ׳׳א אחד שיתקרב, לשנות ׳׳מארי׳׳, ׳מארי׳ זה הקב׳ה, בתשובה שלמה מיד יבוא מלך המשיח. אני לא מדבר על ׳תשובה׳ של להיות דתי, ׳תשובה׳ זה דבר רוחני מאוד עמוק. זה הפעלת תודעה מאוד עמוקה. בתנא דבי אליהו כותב אליהו הנביא: ׳׳מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אישה .. ואז הוא אומר׳ כל אדם, הכל צריך למעשיו, רוח הקודש שורה עליו.
אנחנו חלק מסופראורגניזם רוחני אחד גדול
אז אנחנו רואים שכל אדם הוא חשוב - זה לא בורג, זה לא מספר ת''ז, זה לא שרת של ציבור. זה לא כמו שאומרים: ׳׳כולם למען אחד אחד למען כולם׳׳ אבל בפועל זה ׳׳אחד למען כולם׳׳ ולא ׳׳כולם למען אחד׳׳. לא ראינו חברה שיש בה באמת ׳׳כולם למען אחד׳׳. לא ראינו את הדבר הזה, לא ראינו חברה שהצילה את הפרטים שבה. אז כאן צריך להעניין את זה, אנחנו כן מדברים על מערכת האינטראקציה הזו של איבר של מהות, כמו איבר של גוף האדם, שאם האיבר עצמו כואב הוא ממש משבית את עצמו בחולי ומבריא את האיבר הזה. ועד שהאיבר הזה לא בריא לא קמים. והפוך, כאשר הכל עובד והכל תקין, אותו איבר משרת את אותו הגוף.
אז כל אחד ואחד מאיתנו צריך לדעת שאנחנו ׳איבר מה׳. כולנו סוג של ׳אברהם׳ אנחנו איבר מן המהות. ואנחנו חלקים כאן מסופראורגניזם רוחני גדול. ואנחנו צריכים לדעת במה התרומה שלנו באה לידי ביטוי, מה בעצם אנחנו צריכים לעשות (אני יבהיר את זה בשיעור הזה).
טיפול רגשי - תפקיד האדם
חזון
אז בראש ובראשונה עניין החזון - חייב להיות לנו עניין של ׳ראיית העתיד׳. מה בעצם באתי לעשות, כי צריך להיות לי צפייה.
אז נניח אומרים לי ׳גאולה׳ אני צריך לפרט מה זה (אני גם יפרט מה זה, אני יסביר. לא בתסבוכת במשהו מאוד פשוט. משהו ששמעתם אותי מדבר עליו כבר הרבה מאוד זמן. כל זה יתנקז למקום אחד) צריך לדבר על 'בניין בית המקדש השלישי׳ צריך להסביר מה זה. צריך לדבר על 'ביאת המשיח' צריך להסביר מה זה. ׳מה אני יכול לעשות בחיים הפרטים שלי לתיקון האישי שלי׳ צריך להסביר מה זה.
כל הדברים האלה צריכים בעצם לתת לאדם תפקיד תוחלת תכלית. מה בעצם באת, יש לך תפקיד אז בוא תעשה אותו, בוא תעשה אותו בשביל זה באת. ועם צפיה לעתיד, ז׳׳א גם עם ההפעלה שאתה כרגע בונה אבל אתה בונה משהו שאפשר לראות אותו לעתיד לבוא. אז זה כאילו התפקיד והחזון של כל אחד ואחד מאיתנו. אבל מה ההגדרה שלו?
הגדרת החזון
מה באנו לעשות פה,
מה אנחנו בונים
אני דיברתי כרגע על ׳עצם החזון׳. שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד, ולכל אחד מאיתנו יש תכלית. עכשיו אנחנו שואלים: מה היא התכלית של כל אחד ואחד מאיתנו, מה הוא החזון? כשנאמר: ׳׳אל תיקרא בנייך אלא בוניך׳׳ מה בעצם אנחנו צריכים לבנות, מה בעצם באנו לעשות פה?
א.חוויה בקומה שלמה של ׳שם׳ ׳פעולה׳ ו׳כינוי׳
אז התשובה (בגדול) היא התשובה הבאה - אנחנו נולדנו מאחדות פשוטה ׳׳דע כי טרם שנאצלו הנאצלים .. היה אור אין סוף׳׳. ׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳ - אור של אחדות. פה אנחנו התפרטנו להמון המון פרטים. כל אחד הלך למקום שלו ׳להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו׳. אבל כל ׳השמות׳ ׳הפעולות׳ וההכינויים׳ לא נועדו כדי שיהיה פירוד לשם פירוד, כי כל הכוחות האלה הם כוחות של אחדות.
כל הכוחות האלה יוצאים מתוך האחדות: שלוש עשרה תיקוני דקנא (שהם שלוש עשרה מידות הרחמים), הערכים האונברסליים שאני מדבר עליהם. האמת החסד היושרה הכנות. כל זה, אלה כוחות שיוצאים מתוך האחדות. ואמרנו, הם יוצאים מתוך האחדות, אבל לשם מה הם יוצאים?
אז התשובה היא כפולה. לא רק להיראות, לא רק שלכל אחד מהם יהיה לו יצוג. אלא גם שיהיה לו תפקיד כמשהו שעושה את האחד. ז׳׳א אנחנו באנו (כל אחד ואחד מאיתנו) וזה גם המשמעות של החיים, לחוות בקומה שלמה ׳שם׳ ׳פעולה׳ ו׳כינוי׳.
לדעת מה היא האמת בקומה שלמה ומלאה וזה אומר׳ שאנחנו צריכים לחוות את השקר עד תומו כדי שהשקר יעיד על האמת (כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים). באנו לחוות דיכאון קליני כדי שאנחנו נבין מה זה שמחה. באנו לחוות ׳שנאת חינם׳ כדי שנבין מה זה אהבה. באנו לחוות עיוות דין כדי שאנחנו נבין מה זה צדק חברתי וכו׳.
ז׳׳א, אנחנו כבני אדם זה אורות שירדו בעולמות עצמם כדי לחוות בקומה שלמה. 'קומה שלמה' זה אומר הכותרת, השם הפעולה והכינוי. שהקב'ה רצה מצד האור להוציא את הטוב ביותר, אבל אנחנו חייבים לחוות אותו במלכות
ז׳׳א אם הקב׳ה אמר: אני רוצה להוציא אהבה לעולם. נו, אז אתה חייב גם את הדבר ההופכי כי אחרת לא נבין מה זה אהבה. המים לא יודעים מה זה ים. תשאלו את המים, מה זה ים? הוא לא יודע להגיד לך, זה הכל אחד. אין לו דואליזם. הוא לא יודע להסתכל על משהו ולהגיד, זה מים. הוא המים.
אז איך הוא יודע מה הוא? אז אם הכל היה ׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳ אז האור לא יודע מה הוא. אז צריך לרדת למטה, להוריד את ׳השמות׳ ׳הפעולות׳ וההכינוים׳. עכשיו שאתה מוריד ׳שם׳ ׳פעולה׳ או ׳כינוי׳ כמו ׳׳אהבה׳׳. אהבה ביחס למה? אתה אומר: ׳אהבה׳, אהבה ביחס למה? אתה אומר: ׳אור׳, אור ביחס למה? אתה אומר: ׳טוב׳ ביחס למה. אז זה חייב לבוא בדואליות יחד עם ההופכי שלו.
אז אנחנו כקפסולות של אור, כבועות של אור, כישויות של אור יורדים למטה כדי ליישם פה ולחוות פה את ההופכי של הדברים עצמם (של ׳השמות׳ ׳הפעולות׳ וההכינויים׳) כדי שנעיד ׳׳מבשרי אחזה אלוק׳׳, שנייד עצמם. על ׳השמות׳ ׳הפעולות׳ וההכינויים׳.
בגלל זה בתפילה אנחנו צריכים להלל, להודות ולשבח (אנחנו נדבר על זה בשיעור של ׳התפילה׳׳). בגלל זה צריך להגיד ׳׳תהילים׳׳ ׳׳שירת הבריאה׳׳. בגלל זה לא נברא האדם אלא כדי להודות, כדי להיות מודע, כתוב: שכל הקורבנות בטלים חוץ ממקורבנות תודה. העניין של ׳התודה׳ זה עניין של הודאה כאילו שאני רואה משהו. אני רואה את השלום, אני רואה את החסד, אני רואה את האהבה. אבל אני רואה אותה אחרי שחוויתי את ההפוך.
אז קודם כל מצד מה שאנחנו צריכים לעשות - יש כאן עניין של חוויה. יש כאן חוויה בקומה שלמה של ׳שם׳ ׳פעולה׳ ו׳כינוי׳. זה אחד הדברים שבאנו לעשות פה.
ב.מודעות לחוויה
הדבר השני. זה להיות מודע לזהות. אנחנו צריכים להיות מודעים לזהות.
בשיעור הקודם אני הסברתי שיש אנשים שמגדירים. תשאלו אותם, מה זה הצלחה. מה זה בנ׳׳א מוצלח? אז הם יגידו לך, בנ׳׳א מוצלח זה בנ׳׳א ששורד יופי. הולך עושה תואר אקדמאי, עושה ואחד פרנסה, עושה מליונים, חי בטוחים מופלגת. והוא עבד למען זה, הוא יגע טרח ואז הוא נהנה מזה. ושאלתי׳: האם בנ׳׳א שהוא הומלס, ששקוע בדיכאון קליני, עם קצת הפרעה נפשית והוא ענין מרוד. האם זה לא מוצלח? והתשובה היא - כמובן שזה כן.
מהסיבה הפשוטה המושג שנקרא'מוצלח '- אי אפשר שלא להיות מוצלח כי אנחנו ב win win situation אנחנו רק בחוויה. כי אם אדם יהיה הומלס, עם דיכאון קליני, קצת הפרעה נפשית ועני. זה אומר שמהסטטוס הזה הוא ידע להגיד: מה זה שיכות, כי יהיה לו בית. כי הקב'ה זה הבית, האחד זה הבית, עצם הבורא זה הבית. ואם הוא בדיכאון אז משמה הוא יכול להעיד על השמחה, כי זה ביחס לדיכאון. אם יש לו קצת הפרעה נפשית אז הוא ידע גם מה זה שפיות. ואם הוא עני מרוד אז הוא ידע גם להעריך שפע. ואם הוא חווה את זה כל החיים וככה הוא מת זה לא אומר שהוא לוזר. ההיפך, הוא יוצא עם המטען הזה. והמטען הזה מאוד חשוב לצאת איתו.
׳דוד המלך׳ אמר: ׳׳גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע כי אתה עימדי׳׳. אוקי, אז הוא היה ׳׳בגיא צל מוות׳׳. זה אומר, שהוא היה לא מוצלח בגלל שהוא היה בגיא צל מוות?! ׳׳ממעמקים קראתיך ה׳, ה׳ שמעה בקולי, תהינה אוזנך קשובות לכל תחנוני, אם עוונות תשמור יה ה׳ מי יעמוד וכו׳׳ אז הוא קרא אליו ׳׳ממעמקים׳׳ ממקומות מאוד נמוכים בנפש, אז הוא היה לא מוצלח?! ועוד כהנה וכהנה, ׳׳רבים קמים עלי רבים אומרים אין ישועתה לנפשי וכו׳ וכו׳׳ ׳׳ואנוכי תולעת ולא איש׳׳ הוא מתאר שפלות לא נורמאלית. אז ׳דוד המלך׳ היה לא מוצלח? לא בגלל שבסוף הוא היה ׳דוד המלך׳. לא בגלל זה. בוא נניח שהוא היה עובר את זה כאדם, האם זה אומר שהוא לא מוצלח? התשובה היא – לא בוודאי שהוא כן.
כי אנחנו חווים את החוויה הזאת. אתה לא יכול להיכשל בה, אתה לא יכול שלא להצליח בה אתה פשוט חווה אותה. נולדנו כדי לחוות ׳שם׳ ׳פעולה׳ ו׳כינוי׳. בהיבט הזה, אין לנו בחירה (אנחנו דיברנו על זה). עכשיו אני צריך להיות מודע לזה. אני יכול לעזור לזה ע׳׳י זה שאני אהיה מודע לזה.
ברגע שאני אהיה מודע לזה אני אטעם את הטעם של הדיכאון כדי לדעת מה זה, כדי שיהיה לי הרגש הזולת, כדי שאני יקיים ׳ואהבת לרעך כמוך׳, כדי שמזה אני יבין מה ההופכי של זה.
לא לחשוב שזה סטטוס נצחי, אלא זה חלק מהקומה השלמה. החלק העליון של הקומה השלמה זה השמחה והאהבה והשלמות. והחלק התחתון שלה זה החוויה הרוחנית הלא נעימה של זה, זה החסרון של זה. ווביחד בעצם אני משלים . רק צריך להיות אני סבלן ובעל ארך אפיים לעבור את כל החלקים השפלים, את כל החלקים הלא נעימים. כי הם הצטברו כדי שבסופו של דבר אח''כ אני יכול לחוות את כל האורות בצורה מלאה.
עקרונות מרכזיים בטיפול הרגשי
נולדנו לחוויה,
לחוות את עצם החוויה
אז בראש ובראשונה באנו לכאן כדי לחוות את החוויות האלה. ואנחנו לא יכולים שלא לחוות אותם - אין בנ׳׳א שלא ירד לשם. אין בנ׳׳א שלא ירד לדיכאון. ותשאלו אנשים שחווים חרדות, הם לגמרי מודעים לזה שהם חווים חרדות. ואז אתה שואל אותו׳: תגיד אתה חרדתי? הוא אומר לי׳: לא הרב עוברים בי חרדות. אני בשניה אחת יכולה להזדהות עם זה, אבל אני לא מזוהה עם זה. פשוט עוברות בי חרדות, אני לא יודע ממה עוברות בי חרדות. אז הרבה אנשים, שונה בדור הזה, עוברים חרדות.
כשאתה מנסה לראיין אותם: מה בעצם היה הטריגר לחרדות האלה? אז אפשר להיתפס אולי באיזה טראומה פה או שם שהייתה בצבא. אפשר להיתפס בלקיחת סמים בעבר. היו אנשים שלקחו בזמן צעירותם כל מיני סוגים שונים של סמים שאח׳׳כ למעשה אחת מתופעות הלוואי שלהם זה חרדות.
אבל רק בכל כשאתה מסתכל על זה, אתה אומר׳: בסדר אבל יצאתי מזה והיום אני אדם רגיל ונורמטיבי, ועשר שנים הייתי בלי חרדות הכל היה בסדר, פתאום אחרי עשר שנים תוקפים אותי עכשיו חרדות ?! ואתה רואה את האדם מודע לחרדות שלו.
הוא מודע. הוא עובר את החרדות אבל הוא מודע לחרדות שלו. והוא רק רוצה שמשהו ילווה אותו ושיגידו לו ׳בסדר׳ ושמשהו יעבור איתו פשוט את התהליך הזה, כי זה חולף וזה עובר. וזה באמת חולף ועובר. וככה זה הרבה מאוד מצבים, מצבי רוח של כניסה לדיכאון, ושעמום נוראי, ועצבויות נכתבות. והדור הזה ממש מאופיין בזה.
אז אנחנו נולדנו לחוויה זו. ואנחנו לא יכולים להיות לא מוצלחים בזה, פשוט נולדנו לחוויה זו. אומנם אנחנו צריכים להיות כמובן עסוקים במשהו. לך תתפרנס תעבוד כי אתה צריך לא למות ׳׳אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח׳׳. בסדר גמור, לך צא תעבוד, תתפרנס כמה שאתה יכול. אבל זה לא מודד את ההצלחה שלך. אלא עצם חוויות החיים עצמם. זה גם העניין של מדידת הצלחה - המילה זו פשוט לא רלוונטית, עניין של ׳הצלחה׳ או ׳הפסד׳ זה לא רלוונטי. פשוט נולדנו לעניין של חוויה.
פרסומת לחוויה ומתן אינטרפרטציה נכונה
בתוך כך אני צריך להיות מודע. אני חייב לשתף את המודעות שלי במה שאני עובר. היום אני למעלה - אז אני עובר את זה ואני מודע לזה. היום אני למטה - אני עובר את זה. וגם חשוב לתת לזה אינטרפרטציה נכונה. למשל, לא לקפוץ ישר לפיסכאטר. לא מיד לקפוץ על ציפרלקס. לא לדכא דברים חלקמים, כי יש דברים שאתה צריך לחוות אותם. אם אתה תיקח עכשיו כל מיני תרופות נוגדות דיכאון הן למעשה מנתנות אותך מן החוויה שאתה צריך בעצם לעבור אותה. ברגע שאתה נותן אינטרפרטציה נכונה ושיפוט נכון למה שאתה עובר אז אתה יכול לעבור את זה, גם יותר מהר וגם אח''כ לקחת את זה כמטען תודעתי (כמטען רגשי) כדי לקיים ואהבת לרעך כמוך, כדי להבין את הבורא, כדי לגדול מבחינה רוחנית וכו ' '.
חזון
עוד דבר זה העניין החזוני - מעניין החזוני זה לא רק לשבת ולראות מה יתעתע בי ומה יעבור בי ואיזה חוויה אני יחווה עכשיו. לא, אני כאילו צריך להיות בדרך עסוק בינתיים במשהו, אני צריך לנתב את עצמי בינתיים למשהו. אם קורים לי כל החוויות האלה בדרך אל - הם לא, לא קשורות. הם כן קשורות, בוודאי שהן קשורות. הן קשורות לעשות חשובות, הן לא מפריעות לי.
התחנות בדרך לחזון
יש אנשים שאומרים׳: אני עובד בהייטק 12 שעות, אני עכשיו לא צריך לשכב בבית עם חום שבועיים. אין לי זמן לשפעת שבועיים, אין לי זמן לזהות. או, האישה שלי מפריעה לי פתאום היא מבקשת ממני גרושין. אין לי זמן בחיים כרגע לשלב את ההשטויות האלה. אז אצל הקב׳ה, אין דבר כזה. אתה בדרך למצב מסוים, זה על הדרך. על הדרך אנחנו עוברים בתחנות האלה. כולנו עוברים בתחנות האלה. והתחלה האלה פוקדות אותך בכלל כדי שאתה תגיע למטה, כי בלי שיהיה לך את התחנות האלה אתה לא תגיע למדי. אם אתה חושב ששבועיים של שפעת מפריעות לך להייטק אתה טועה טעות מרה. סימן שאתה לא הבנת מה באמת באת לעשות בחיים האלה. זה חשוב מאוד שאנחנו נבין את זה.
אז אמרנו: 1) זה עצם החוויה עצמה 2) המודעות לחוויה עצמה 3) חזון (התחלנו זה התחילת השיעור) אנחנו חייבים לדעת בעצם - מה שאנחנו בונים, מה בעצם החזון.
בריאות רוחנית חזון טבע רוחניואחדות
החזון הכלל אנושי מהטבע הרוחני שלנו זה חזון של אחדות.
נכון שיש ׳בית מקדש שלישי׳ ו׳חזון העצמות היבשות׳ וה׳חזון של ישעיהו׳ ׳׳וגר זאב עם כבש׳׳ כל הדברים האלה כלולים בקונספט שנקרא ׳אחדות קולקטיבית׳. אנחנו כולנו צריכים להביא אחדות קולקטיבית. אנחנו באנו מאחדות קולקטיבית - מ׳אור אין סוף׳ מ׳האחד׳ ׳השלם׳. ואנחנו צריכים עכשיו להביא אותו בעולם הזה ולבטא אותו פה במחוזותינו. זה נקרא: ׳׳לתקן עולם במלכות שד׳׳י׳׳. וכתוב שזה אחת המתכליות של הבריאה ׳לעשות לו דירה בתחתונים׳ ז׳׳א אחדות פה על פני כדור הארץ. צריך לראות אחדות על פני כדור הארץ.
למה הדבר דומה, בכל זאת הרי יש שינוי בין האחדות שיש למעלה ההאחדות שיש למטה. אז שיהיה לכם קל מאוד להבין, זה כמו פאזל. כשאתה קונה פאזל על הקופסא יש את התמונה. יש את התמונה שאתה צריך להרכיב. אז זה כביכול האחדות. זה התמונה. עכשיו למטה בעולם הזה אתה מקבל את המון חלקי פאזל, שזה כל החוויות שאנחנו נצטרך לעבור אותם. אתה צריך להרכיב את הפאזל. וכשאתה תרכיב את הפאזל אז יהיה לך תמונה של פאזל מורכב עם תמונה של הפאזל על הקופסא. לזה שאנחנו קוראים בקבלה: מצב הא׳, מצב הב׳, מצב הג׳.
מצב הא׳ - זה רק התמונה על הפאזל. זה תמונה תיאורטית של אחדות. מצב הב׳ - זה חוויה של כל חלקי הפאזל. מצב הג׳ - זה שכל הפאזל הזה הורכב. ובכל זאת יש הבדל בין מצב הא׳ בין מצב הג׳. כי מצב הא׳ הוא מצב כביכול קונספטואלי, לא חוויתי. ובמצב הג׳ זה אחרי שהכל כבר עבר מצב חוויתי שלם. כי עברנו כל ׳שם׳ בנפרד, כל ׳פעולה׳, כל ׳כינוי׳ בנפרד. בצורה מלאה, אור וכלי. וכל אחד ואחד מאיתנו יכול להעיד על האמת, על החסד, על הצדק. על כל שם ופעולה של יחוד שהקב'ה רצה להוציא אותה. אז יש הבדל מהותי בין ׳מצב הא׳׳ לאורך ׳מצב הג׳׳.
אז אם ככה, אז מבחינת החזון - אנחנו צריכים לקחת את כל הערכים האונברסליים שאנחנו בנויים מהם, את כל השמות והפעולות והכינויים, ולבנות איתן אחדות. ז׳׳א אנחנו צריכים לדעת שיש לנו כיוון לחיים.
אחד מהדברים שלמעשה פוגמים בנפש זה כאוס - תפיסה כאוטית. ז׳׳א אין בהירות על הדרך. לא יודע לאן הולכים ׳׳איש הישר בעיניו יעשה׳׳. זה מאוד משבש את הנפש. כאשר אין בהירות, כאשר יש כאוס, כאשר יש בלבול, כאשר אין דרך, כאשר אין חזון, אין ידיעה מאיפה באנו לא אנחנו הולכים, אין סדר בבריאה. זה מאוד משבש את הנפש, כי הנפש יוצא מאוד מוזרה.
תראו מה קורה בארץ ובעולם. כל אחד נורא מוזר בדרכו, נורא דעתן בדרכו, הדרכים נורא סותרות אחת את השניה, עד כדי שהן סותרות אפילו את החיים אחד של השני. אנחנו יכולים להביא למצב של להרוג אחד את השני כי אתה סותר את הדרך שלי. אם אתה מדבר נגדי אני רשאי להרוג אותך, ועוד כל מיני דברים מהסגנון הזה. אבל ברגע שהכל כן מסודר, והוא כן חזוני, ומימלא הוא כולל את כולנו. הוא לא מפיל את אף אחד מאיתנו וכולנו הולכים לעבר האחדות עם כל חלקי הפאזל האלה. זה החזון שלנו, זה התפקיד שלנו.
חזון אחדות חברתית ותיקון חברתי
אז מה בא כאן האדם לעשות,
1) אתה רוצה לצאת לעבוד? אין בעיה, זה נקרא: ׳הכרך לא יגונה ולא ישובח׳׳. צא תעבוד, כי זה עניין הישרדותי. והקב'ה יתן לך את הפרנסה שלך ואת מה שאתה צריך לעבור. ואתה צריך לדעת שזה גם כן חלק מהניסיון שאתה תצטרך לעבור אותו. זה אחד.
2) שתיים, השלום בית שלך או ילדים, כל זה קרוי חיים. האם כל זה אני צריך לקחת ולהרכיב מזה אחדות שלמה ומלאה. אני צריך להרכיב מזה פאזל שלם.
ז׳׳א שבנפש האדם, כבר צריך להכין את הילדים מגיל קטן, אנחנו צריכים לעשות פה אחדות בעולם. אבל מה זה לעשות אחדות בעולם? מה, אני אמור לקחת עכשיו שני גלקסיות ולחבר אותם. מה, אני אמור עכשיו להרכיב פאזל. מה בדיוק אני צריך לעשות?
אז מכיון אנחנו יודעים שכל העולם כולו נמצא ומכונס בתוך אדם אחד. התפקיד שלי זה לקחת עכשיו את בני האדם ולחבר אותם. אני צריך לעשות ׳תיקון חברתי׳ ׳אחדות חברתית׳.
אני צריך לעמול בזה. ז׳׳א לא להשקיע .. יש כאלה שאומרים׳: תראה הרב יש עכשיו אחדות חברתית בצורה כלכלית, כי זה בנוי על אינטרסים. יש את הכלכלה של סין, יש את הכלכלה של ארה׳׳ב, יש כלכלות אחרים באירופה. הן מהדהדות אחת עם השניה באמצעות מסחר ואינטרסים, ונראה כאילו אנחנו נמצאים בכפר גלובלי קטן. אנחנו מחוברים באמצעות רשת האינטרנט ומדברים אחד עם השני, יש תקשורת, מבינים אחד את השני. מבינים שפות, אנחנו מדברים. כאילו וואלה יש כאן אזשהיא סוג של אחדות מסוימתמת שמתרחשת פה.
והתשובה היא - לא. כי כל עוד יש אינטרסים, כל עוד יש אגוצנטריות וכל עוד יש אגואיזם. בין אם הוא פרטי ובין אם הוא חברתי. אז אנחנו לא יכולים להגיד שיש כאן אחד. זה שיש קשר - יש קשר. יש קשר כי עושים את הקשר, אבל זה לא אחד.
אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יוצרים בעצם אחדות חברתית שהיא גם אחת אנטימית, אחדות שהיא ללא אינטרס. כי ׳אחדות׳ כשאנו מדברים על המושג שנקרא ׳אחדות׳ אין לזה אינטרס. כשכל הגוף שלי מחובר (ידיים רגלים עיניים אף פה) אין אינטרס לאף שלי להיות פה, ליד ימין להיות פה, ליד שמאל להיות פה. שאומרת, אני פה כדי שאני יכול להרים משקולות, או שהפה שלי אומר 'אני פה כדי לאכול. אי אפשר שיהיה כזה דבר. אנחנו חייבים כמובן אחדות שהיא לא נובעת מאינטרס אלא מתוך הבנה שאנחנו אחד ואנחנו צריכים להתחבר.
אז לעתיד לבוא תהיה כלכלה אחרת לעולם, ואתהיה מדיניות אחרת לעולם (אנחנו נדבר על זה) ואתהיה אהבה אחרת בעולם. ושפע לא יחסר. הגמרא כולה מסתיימת: ׳הה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום׳׳ שאין כלי שמצליח להחזיק ברכה אלא השלום. ז׳׳א בגלל שאין שלום כלל עולמי, בגלל שהחברה לא מתוקנת - שפע שאמור לרדת (בכל מיני צורות והקב׳ה מאוד יצירתי בצורות שלו) לא יורד, הוא לא מתקיים. אז אנחנו נאבקים על כל שקל, על כל דולר. אבל ברגע שתהיה אחדות חברתית או תיקון חברתי. שוב, הזדמן למציאות יצירתיות - איך להביא את השפע. בין אם זה כלכלי ובין אם זה רגשי ובין אם זה בכל דרך שהיא. אבל כרגע אני מדבר על התיקון החברתי הפרטי האישי, אבל לאט לאט אני מחבר אותו לחברתי.
צריך שיהיה לאדם חזון, החזון אנחנו צריכים לעשות אותו -
אתה צריך ליצור אחדות
אז אנחנו מבינים אם ככה, שאני לא יכול לעשות אותו לבד. אני חייב חברה, אני חייב קהילה. אני יכול לעשות את זה עם אשתי עם הילדים שלי, עם קהילה קטנה של חברים שאנחנו עובדים איתה. ולאט לאט להתאחד ולראות איך אנחנו עצמם מקיימים את ׳חזון האחדות׳. אני האחדות הזו בעצם באה לידי ביטוי.
תיקון נפשי ותיקון חברתי
עכשיו אני רוצה להסביר את הנקודה הזו ברשותיכם, כי תבינו שעניין ׳התיקון הנפשי׳ חייב להיות לפי הטבע הרוחני שלנו. והטבע הרוחני שלנו הוא בדיוק כרגע מה שאני מתאר לכם. כך אם זה לא יתקיים לפי הטבע הרוחני הזה - שבאנו בעצם לאהוב, לאחד, להוציא את הצדק לאור, להוציא את האמת לאור, להוציא את הכנות לאור. אז הנפש מאוד תתערער כי לא יהיה לה מקום. כי זה מכונה שיש לה גלגלים והגה ואני צריכה כיוון, היא צריכה כביש היא צריכה בכל. אי אפשר שהרכיבים שלה לא יעבדו, אי אפשר.
אז כל הרכיבים הפנימים הערכיים שלנו צריכים לעבוד בעצם לעבר מטרה מסוימת. זה חשוב לקחת כל אדם ולמקם אותו, למקם אותו בעצם בתוך המציאות הזו. להגדיר לו את המציאות, למקם אותו ולהגיד לו׳: בוא תעבוד על זה.
אנחנו לא ממוקמים כי אנחנו נולדנו נכנסים לתרבות של אגואיזם, נכנסים לתרבות של סימביוזה. איך אני מנצל אותך, ומותר לך לנצל אותי. אנחנו נעשה ׳מסחרה׳ אין בעיה. בוא אתה תיתן לי אני ייתן לך, אין בעיה. אז הדבורה לקחת צוף מהפרח אבל הפרח מדביק לה אבקנים. לא בטוח שזה נעשה בהסכמה הדדית .. אנחנו לא רוצים שזה יהיה 'יחסים סימביוטיים' של ניצול הדדי. כי אנחנו מבינים, לך יש משהו שלי אין ולי יש משהו שלך אין, אז בוא נעשה טרייד. כי אז אנחנו מביאים לניצול. ולפעמים אדם יותר גדול מנצל אדם יותר קטן, כמו שאנחנו רואים שקורה לנו היום.
המטרה שלנו לעשות לקחת את האור הרוחני ולהפוך אותו למטה - מגוון התיקון החברתי. ברגע שחברה שלמה תדע לעשות מרקם למטה כמו המרקם של למעלה, זה ׳גמר התיקון׳. עכשיו זה לא מסובך, אתה צריך לדעת שזה ממש לא מסובך ואנחנו מאוד מאוד קרובים לזהות.
העבודה מורכבת הרגשי
א.לאחד את הכל
הנחת היסוד׳ אנחנו חלק ממשהו האופן לעשות את זה,
קודם כל בראש ובראשונה שיהיה לנו בראש - אני קם בבוקר לעשות אחדות. המוטיבציה הרגשית שלי זה הפך עולם מפורק, עולם של פירודים, הפך אותו לעולם של אחדות. המטרה שלי לקחת חברה מפורשת משוסעת ולעשות לה 'תיקון חברתי' שהחברה תחשוב אחדות.
אז בראש ובראשונה אנחנו מגדירים את זה, שזה עניין של תיקון חברתי. כי התיקון האישי הרגשי חייב לבוא מגוון של תיקון חברתי כי אני חלק ממשהו אני לא עומד בפני עצמי.
נקודה להתבוננות
תבינו אדם לבד על אי בודד בוודאי שימות מדיכאון. למה? לא יהיה לו בשביל מה לחיות. גם אם הוא יעבוד קשה על ההשרדות שלו, עדיין חלקים פנימיים שלו יהיה נורא עצובים כי הם לא באים לידי ביטוי. החסד שלו לא בא לידי ביטוי, תקשורת - לדבר. אם אתה על אי בודד עם מי תדבר, אתה צריך לדבר. יש לך מוצאות פה, יש לך 500 מוצאות פה, אתה צריך לבטא אותם להביע אותם. אתה נולדת חצי אדם אתה צריך לאהוב משהיא, אתה צריך לחיות עם משהיא.
מה אתה עושה על אי בודד, מה יש לך לעשות על אי בודד, מה תעשה? תבנה לעצמך שלטר ותציל את עצמך מאיתני הטבע, כל היום אתה תעסוק במגננה עצמית רק כדי לשרוד עוד יום ועוד יום. בשביל מה לשרוד עוד יום ועוד יום, בשביל מה? כדי להיאבק באיתני הטבע כדי לשרוד עוד יום ..כדי להיאבק באיתני הטבע כדי לשרוד עוד יום שנאבק באיתני הטבע.
הלך הרוח שמנהל את האדם׳
אגוצנטריות
אז פחות זה יותר מה אנחנו עושים בחיים האלה. אנחנו מצאנו לעצמנו עבודה שמניבה לנו פרנסה. הפרנסה זו מניבה לנו בית שבו אנחנו אוכלים. ואז אנחנו חוזרים הביתה כדי לאכול, כדי לקום למחרת למקום עבודה שנותן לנו פרנסה, כדי שנתחזק בית שיש בו אוכל שנוכל לקום מחר בבוקר לפרנסה. וככה אנחנו יוצרים לעצמנו את המטריקס. ואתה לא יוצא מזה. זה בועה, זה בועה אגוצנטרית.
ב.׳אין סוף׳ אין תבנית
התפקיד שלנו הוא לפתוח - לעשות 'אין סוף' אין תבנית - לפתוח את התבנית לגמרי. יוצר מרקם חברתי שעובד אחרת, עם חוקיות רוחנית אחרת, עם קבלת שפע חדש, עם יצירתיות חדשה. כ׳׳כ הרבה דברים יכולים לקרות מזה. אבל אני כבר אומר, אני לא מדבר גשמית כלכלית אני מדבר על המלאות הנפשית הרוחנית שתהיה לנו. ברגע שאנחנו נעסוק בתיקון החברתי משהו יקרה לכולנו. זה אומר רוח הקודש, זה אומר קפיצה בתודעה, זה אומר חיי רגש מלאים. זה אומר משהו אחר קורה עם הנפש שלנו, הנפש שלנו מקבלת התמרה.
פתיחה חיבור (אינטמיות) ושפע
אנחנו עוד לא התנסינו בזה. אבל מי כבר צריך לעשות בזוגיות, בחברה פשוטה קטנה (אפילו בחמישה או בעשרה אנשים) חווה את זה. צדיקים חווים את זה, כי הם יודעים איך התחבר ועם מי התחבר. הם יוצרים אפילו רקמה קטנה. וברקמה הקטנה שהם עשו אותה ובנו אותה כבר הם חווים את כל החוויות האלה. זה קורה מאליו. למה? כי אתה מקבל מוחין של חברה אתה לא מקבל מוחין של יחיד, אתה מקבל שפע של חברה אתה לא מקבל שפע של יחיד. וככה אם אני יחבר מדינה - אני יקבל שפע של מדינה שלמה, שפע של עם, שפע של תודעה שצריך להגיע לכולנו בבת אחת.
זה כמו שהכבד שלי שותף בכל התודעה ששוטפת לי את כל הגוף. הוא יכול להיות כבד בפני עצמו, אני יכול 'יחס ושלום' לכרות אותו לשים אותו בצד. ואז מה הוא יהיה? כבד. זה מה שהוא יהיה. זה רק הסנן רעלים הזה. זה, זה מה שהוא יהיה. אבל אם הוא יהיה חלק ממני - כל מה שעובר לי בראש עובר גם בו, כל מה שעובר לי ברגשות עובר גם בו, כל מה שאני יודע הוא יודע.
אז אם אני יבודד את עצמי כאיבר עצמאי זה לא ילך. אז המוחין שלי זה רק מה שאני יודע. אם אני יחבר את עצמי לחברה שהיא למעשה גוף אחד ענק אני רק איבר בו, כל מה שצריך להגיע לכל החברה מגיע גם לי וישטוף גם אותי, כי יהיה כאן גם מעורבות תודעתית בתוך החברה. זה לא רק ערבות כלכלית או להחזיק ידיים אחד לשני, או להגיד שלום מבעד לחלון. זה יהיה דבר הרבה הרבה יותר. והנפש שלנו נבנתה בשביל זה, באנו בשביל זה.
הגדרת החזון
המוטיבציה הרגשית לחיות
אז המוטיבציה הרגשית שלי לחיות היא למעשה ׳לתקן עולם במלכות שדי ', לייצר אחדות עלי אדמות, לייצר תיקון חברתי, להתחבר ולהפוך מעורב בכולם, לדעת איך אני יוצר את הקשר התודעתי בין אחד לשני, איך מקיימים ואהבת לרעך כמוך. והעניין הזה לא רק מחבר רגשית, זה לא ׳חיבוקי׳ אתם צריכים לדעת שזה הרבה יותר עמוק.
ג.ואהבת לרעך כמוך
דוגמא׳
מימוש החזון - ואהבת לרעך כמוך
(הרב נווה - אני מקיים עם הרב שלי ׳ואהבת לרעך כמוך׳. החיבור הזה נעשה ברבדים כ׳׳כ עמוקים אנחנו יכולים לא לגעת אחד בשני, או לא להתראות חודשים, או לא לדבר בטלפון שבועות שלמים. ואנחנו יכולים עדיין לקיים את זה. למה? כי כן יש בנינו אנטמיות ופתיחות גמורה לגמרי, אין חרדת אנטמיות - אני לא סגור בפניו בפני כל דבר, יש לו הרשאה מלאה להיכנס אלי ולדעת כל מה שעובר עלי, אני זמין אליו בכל שעה, אין בנינו שום פחד, אני לא רואה אותי ואותו כישויות נפרדות, אני אוהב אותו אהבת נפש כי אני יודע את הגדלות שלו, אני יודע את האצילות שלו, אני יודע מה המשמעות שלו ואני יודע שהוא לעולם לא יפגע בי, הוא לא נברא לפגוע בי הוא לא יכול לפגוע בי, אין לו בכלל את המסוגלות. וגם הדדי. הוא יודע את זה טוב מאוד שזה גם בה ממני.
אז אני מרגיש שישות שמחוברת לישות יותר גדול וביחד אנחנו דבר שלישי. זה לא שניים אנחנו דבר שלישי יותר גדול. וככה אפשר לעשות את זה עם עוד אדם ועם עוד אדם. אני מרגיש את זה ב'הה עם עוד ועוד כמה צדיקים גדולים מאוד שבאמת ככה הם מתנהגים זה לזה. אין בניהם שום מחסום שסותם בין אחד לשני אז מימלא יש שותפות תודעתית גדולה יותר. ומה שהוא יודע גם אני יודע, ומה שאני יודע הוא יודע. וזה כ׳׳כ חשוב שיהיה הדבר הזה. ואפשר לעשות את זה מגוון חברותית. ולכך נועדנו).
כל אחד מאיתנו הוא טיפת אור ואנחנו צריכים לחבר את כל טיפות האור הזה כדי שיהיה מרקם אור שיהיה אלומת אור. וזה כבר באופן אוטומטי יביא איתו כבר את כל השפע שיהיה לנו מבפנים, ז''א שפע רגשי ורוחני. וכמובן גם מבחוץ אם צריך.
דוגמא׳
חיבור תודעתי ותיקון חברתי
עם ישראל הלך במדבר, אתם צריכים לדעת מה זה תורה. תורה זה 80% מן התורה, שמות ויקרא במדבר דברים. יש עם שנמצא מחוץ לחוקר, בלי מדינה, בלי אושיות חברה, בלי תשתיות חברתיות, בלי כבישים, בלי וויפי, בלי שום דבר. פשוט הרבה מאוד אנשים, מיליונים הם היו, לא רק שישים ריבוא. שישים ריבוא זה היה רק גברים בין גלאים 18 ל 50. וכל אחד מהם היה נשוי. אז זה מיליון ומאתיים אלף. וברור שהיה להם הרבה ילדים מתחת לגיל 18 ומבוגרים מעל גיל 50 שהם פשוט יצאו מהתחום הזה שנקרא ׳שישים ריבוא׳. אז אנחנו מדברים על כמה מיליונים טובים. ו 4/5 של התורה, תבינו 80% מן התורה הם רק הולכים במדבר ביחד, הם רק נמצאים ביחד. לא יום יומיים, ארבעים שנה. הם לא ניכנסים עדיין לארץ, אין ׳איש תחת גפנו ותחת תאנתו׳ לאף אחד אין בית אחר הם הם באוהלים אומנם בזמן שהם חונים, אבל כל שאר הזמן מתפללים ביחד, אוכלים ביחד, עושים את הכל ביחד, משכן ביחד, הכל ביחד. כולם מכירים את כולם. אז יש שמה חיבור תודעתי, יש שם תיקון חברתי. ועל זה יש ׳מן׳. הם הולכים במדבר, שמלתם לא בלתה מעליהם, ורגלם לא בצקה. ז׳׳א שפע כלכלי לא חסר. הם אוכלים בשר הם אוכלים עוף הם אוכלים עוף בטעם של בשר, דג, עוף בטעם של דג, דג בטעם של עוף. הם אוכלים מה שהם רוצים, הכל יש להם. הם חזקים הם חיים חיים זמן. ומי שמת שמה מת בגלל שהוא חטא, הוא לא מת בגלל שהוא שתה קולה.
החיבור והתיקון החברתי
הלכה למעשה בימנו
עכשיו אני לא מדבר על חברה אוטופית כזאת, כי אני יודע שאתה עדיין מחזיקים את זה כמשל רחוק. ואתה אומר, נו מה אנחנו עכשיו צריכים להגיע לשם? לא גם פה אנחנו יכולים לעשות את זה. זה ׳׳איש תחת גפנו ותחת תאנתו׳׳ כי הקב׳ה אמר׳ תקחו את כל זה תעבירו את זה לתוך ארץ ישראל. תחיו פה. יש לכם מקצועות, בתים, כל אחד את הנחלה שלו, גפן ותאנה. תחנו, הכל בסדר.
עכשיו תתחברו, מה הבעיה שלך להתחבר. תעשו משא ומתן באמונה, תראו איך אתם עושים יוצרים קשרים חברתיים נכונים, תלמדו אותם אותם לימודים, תראו איך אתם מיישרים את אותם רצונות - איך אתם עושים השוואת צורה זה עם זה. אתה צריך קוד התהליך מסוים אתה צריך לעמוד עליו. מה הוא הקודם להתנהגות, מה הוא הקודם התקשרותי שצריך להיות בנינו. לפי מה נשפוט דברים, על מה אנחנו נסכים.
לכן הקב'ה עשה את הכאוס החברתי הזה של אלפיים שנה. של דמוקרטיות ודיקטטורות ושלטונות כאלה ושלטונות אחרים ודעות כאלה ודעות אחרות.
וזה מה שקורה כרגע במדינה שלנו. והקב'ה אומר, הנה תסתכלו אתם נמצאים במדינה דמוקרטית אבל אתם לא סגורים להסתכל, אתם בפועל נמצאים כאן כשממונה מיליון יהודים עם שש עשרה מיליון דעות. אין יהודי אחד שהדעה שלו עקבית ומסודרת. היום רוצים להעיף את זה, מחר הם יבחרו בזה, עברנו כבר שלוש מערכות בחירות בזו אחר זו, כבר כמה פעמים שהקדמנו את הבחירות והעם לא יודע להחליט, כולם נגד כולם וכולם נגד אף אחד. אנחנו רואים איזה כאוס חברתי אנחנו נמצאים בו וזה ברור לגמרי.
סיכום
אז אנחנו צריכים באמת להחליט על קוד תקשורת, ועל קוד חברתי. זה יכול להיות רק אם אנחנו נבין מה המהות שלנו. אנחנו צריכים למצוא דבר שמאחד את כולנו ביחד שהוא אינו פוליטי - הוא אינו ארצי הוא אינו גשמי. אלא הדבר שממנו אנחנו באנו.
ואנחנו חייבים עכשיו אחדות רוחנית כי באנו עם ערכים אוניברסליים כבר תמונה במערכת ואנחנו יכולים לתקשר עם הערכים האונברסליים האלה תמונה אין זה זה כבר קיים. לא צריך להיות פילוסופים, אנחנו לא צריכים לעשות עכשיו מדיטציה בטיבט, אין צורך. אין צורך, מה אנחנו. התקשורת חייבת להיות המבורסת על הבנה של מה המהות שלנו, מה באנו לעשות כאן ומה בעצם אנחנו בונים פה. ואם אנחנו נבין אנחנו בונים פה אינטימיות וחיבור של תודעות. אוקי, אז בואו נדבר על זה.
אבל כל זה שייך לתיקון הרגשי האישי - זה קשור לתיקון הנפש. כי הנפש שלנו יודעת איך לעשות את זה, כולנו באנו מאחדות ואנחנו יודעים איך לעשות אחדות, כולנו באנו מאהבה ואנחנו יודעים איך לעשות אהבה, כולנו באנו מהנתינה וכולנו לדעת לתת. כולל לתת את עצמנו.
רק אנחנו צריכים לדבר על זה, ליצור על זה תקשורת נכונה, אנחנו צריכים ללמוד לעשות את זה. ואז הנפש הבריאה בוודאי שהיא תתמסר לזה וזה באמת שיהיה בריאה.
אני רוצה שתחשבו על זה קצת אני כמובן עוד הולך לדבר על זה. ואנחנו נעשה בעצם את כל התיקון האישי הרגשי המשתנה התיקון החברתי.
ברוכים תהיו.
