הרב אריה חיים נווה שליט"א
תורת התיקון הרגשי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה
שיעור 15
שלב האבחון והאפיון בטיפול הרגשי
במסגרת הטיפול הרגשי, אתם כבר עקבתם אחרינו ואתם יודעים שהטיפול הרגשי מבחינתנו צריך להתחיל ממקום של להבין מתי הרגש מלא ובריא, וגם מה למעשה הדפיציט שנגרם ויוצר לבעיות רגשיות.
[דברי הרב נווה: מכיוון שאתם תלמידים שלי ואנחנו תלמידי קבלה, אנחנו מתחילים ממקום שהוא מאד גבוה, והייתי מאד מבקש שבתהליכי התבוננות שאתם עושים אותם, תנסו לקחת את המילים ואת המושגים שמופיעים בתורת הקבלה ולהכניס אותם למציאות, ובעזרת השם אני כמובן אעשה ככל שיש ביכולתי לעשות את זה בעצמי אבל עם התבוננות אתם תוכלו לדעת איפה המילים האלה שהן נשמעות ככה גבוהות, נמצאות לנו למעשה בתוך החיים].
שלב האבחון והאפיון בטיפול הרגשי
תחושת מלאות ותחושת ריקנות
ממה נובעות בעיות רגשיות כאלה ואחרות ?
"איסתרא בלגינא קיש קיש קריא"
הרעש הפנימי שבתוכנו נגרם מריקנות
בזמן של מלאות והצפה רגשית – הבעיות האלה לא קיימות
כאשר כתוב: "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף", אז מדובר על אור, "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות", אז זה למעשה השיא – "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות".
ואנחנו שואלים מה זה האור הזה שממלא את כל המציאות כי כל התחושות שמתחת לזה שאנחנו חשים אותם במציאות שלנו, נובעות מריקנות, מתחושה של אין. הריקנות הורגת אותנו. [דברי הרב נווה: אני לא מדבר רק על ריקנות של חוסר מעש אלא גם על ריקנות רגשית, שיש התרוקנות רגשית].
גם דרך אגב אדם מדוכדך או אדם מוטרד או כאשר יש לבן אדם בעיות רגשיות כאלה ואחרות הן נובעות מחוסר מלאות. "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" – המטבע הקטן שנמצא בתוך קנקן הוא מרעיש. ברגע שהקנקן ריק אז דבר הכי קטן שיש בו הוא פשוט מרעיש. אז הרעש הפנימי שיש אותו בתוכנו, נגרם מזה שאנחנו קנקן ריק, ריקנות, אז יש רעש תמידי והרעש הזה גורם לאיזשהו סוג של טרדה. בזמן שיש מלאות רגשית והצפה רגשית שתיכף אנחנו נדבר ממה היא נגרמת, אז מן הסתמא הבעיות האלה לא קיימות.
אז 'תורת הקבלה' מדברת איתנו על "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות" ואח"כ היא אומרת איך הוא נקרא והוא נקרא 'אור אין סוף', אור של אחדות.
[דברי הרב נווה: אתם כבר שמעתם את זה ממני, אני רוצה היום לקחת את זה עוד שלב למעלה. עוד שמעתם ואנחנו גם רואים את זה' הדבר שמאפיין מאד בעיה רגשית ואני אומר את זה כדמות סטטיסטית מזה שאנשים נמצאים אצלי, זה זה שאנשים לא מאוהבים. אנשים לא נמצאים ב mode של לתת אהבה].
נתינת אהבה
דבר נוסף שמאפיין בעיה רגשית או חוסר איזון רגשי זה שאנשים לא מאוהבים
נסביר למה הכוונה;
נניח שיש איזושהי מחלת לב מסוימת, אז בודקים עכשיו את כל המערכות ועושים בדיקת ביו-כימיה לראות מה חסר בדם, איזה ויטמינים ואיזה מינרלים או כל מיני דברים כאלה, אולי הוא בסטרס או כל מיני דברים כאלה. בוחנים ובוחנים ובוחנים וזה בסדר וזה בסדר ולא יודעים להגיד מה לא בסדר. פתאום מצאו איזה אנזים, נניח 'קו אנזים 10', ואמרו: הנה, חוסר הקיום שלו באמת מראה לנו שיש קשר בין חוסר האנזים הזה לבין מחלות לב. או יש קשר בין מחלות זיהומיות לבין חסרון בוויטמין סי.
[דברי הרב נווה: אז להבדיל אלף אלפי הבדלות ככה אני עושה גם כשאני מאבחן את הבעיות שאנחנו נמצאים בהן, כשאני שואל: למה מגיעים כל כך הרבה אנשים, או מה מאפיין כל כך הרבה אנשים שיש להם בעיות רגשיות או חוסר איזון רגשי, לא נפשי, רגשי, טרדות רגשיות? אני לא מדבר כרגע על מחלה דווקא כחרדה או משהו כזה אלא אני מדבר על הטיפול הרגשי, שאתה רואה בן אדם שהוא לא מאוזן רגשית. ואני אומר את זה כמישהו שחוקר נושא נושא לעומק, להכיר את האנשים בשמם, ואת סיפור החיים שלהם, ולשמוע אותם המון שעות ולראות איפה הוא עומד, ואתה רואה מצב מאד מעניין שאני רוצה לשתף אתכם בזה – שהוא לא מאוהב, שהוא לא נותן אהבה.
נכון שיש כאלה שבאים אלי בחוסר איזון רגשי כי הם היו מוכים מכל מיני סיבות; מוכים פיזית, מוכים מילולית, מוכים רגשית, כל מיני סוגים של התעללויות. נכון שאנשים שמגיעים בחוסר איזון רגשי עברו חוויות מטלטלות, אבל שוב, אני לא יכול להגיד כסטטיסטיקה נניח מה היה חסר שם נניח זה שהם לא קיבלו אהבה, כי יש לא מעט מאלה שמגיעים אלי לטיפול רגשי שדווקא מאד מקבלים אהבה כי מישהו מביא אותם אליי. מעט באים אליי לבד, הרוב מישהו מביא אותם אליי.
יוצא, שכשאני ממש חוקר אותם אני רואה שלא מעט כן נאהבים, כן אוהבים אותם, כן יש אנשים שאכפת להם מהם. אבל דבר אחד שראיתי, כמו שעשינו קודם כשהסברתי על הסטטיסטיקות שנעשו במחלות לב ובמחלות נגיפיות מה חסר, אז אני שמתי לב ואח"כ ראיתי לזה כמובן את ההוכחה בקבלה, שאדם בעצמו לא אוהב, הוא לא פולט אהבה, הוא לא מוציא אהבה, הוא לא מאוהב. ואני לא מדבר על אהבה רומנטית, תרדו מזה, אני מדבר כרגע על עצם האהבה. פשוט הוא לא פעיל. הוא נורא נורא נורא סביל, הוא נורא פסיבי בחיים שלו.
אנחנו מדברים על 'עצם האהבה'
האדם מאד סביל, מאד פסיבי בחיים שלו
מכיוון שזאת בעיה אנושית' הייתי אומר שלרוב האנשים יש בעיות רגשיות והדבר הוא נכון. כאדם שמטפל בבעיות רגשיות המון זמן, אני יודע לזהות את זה כבר די בקלות לראות כל אחד איפה הוא מוכה בבעיה הרגשית שלו. ורואים את זה בכל מיני צורות' זה לא חייב להיות בעיה חולנית, תבינו, זה יכול להיות למשל מזה שאתה אומר לבן אדם: אם אשתך מעליבה אותך, תתאפק, אל תענה לה. ולמחרת הוא יכול להגיד לי: הרב לא התאפקתי, היא זרקה איזו מילה, לא שזה היה משהו חשוב, לא שזה היה איזה משהו דרמטי, זה גם אפילו לא היה הדבר שהוא היה לא יודע מה, קריטי למציאות, פשוט זרקה מילה, לא יכולתי לעמוד בזה, עניתי לה והיה פיצוץ.
אז אני רוצה שאתם תבינו שמכיוון שכולנו מאד קצרים עם המון כעס, חשופים להמון עצב, כולנו פגועים רגשית. הקורס הזה הוא לכולנו. המסלול הזה הוא לכולנו.
שלב ההבראה בטיפול הרגשי
אז מה הרפואה ? לתת אהבה
להביא את האדם שיהיה מאוהב
אז כשאני מדבר על הטיפול בבעיה הרגשית אז קודם כל אני מדבר על' - מה הטיפול? מה ההבראה? להביא את האדם שיהיה מאוהב - זה הטיפול שלנו, זאת הרפואה שלנו. הייתי אומר לכם שזאת הרפואה של כל העולם. אנחנו צריכים להביא את עצמנו להיות מאוהבים. שאני אתן אהבה.
עכשיו כאן אנשים ישאלו: אבל הרב, מאיפה נביא כוחות, ולמי, וההוא נוכל וזאת נבלה, ואני לא יכול לסבול את ההוא, וכו'. ושוב אנחנו שואלים' מה פתאום שאני אוציא? למי אני אוציא? אין לי כוח להוציא. אני רוצה שיאהבו אותי, אני לא רוצה לאהוב. ואלה שיש להם כוח לאהוב, בדר"כ אוהבים אהבה אינסטינקטיבית כמו אבא שאוהב את הילדים שלו. ואם יש מישהו שהדליקו אותו לאהבה, אז הדליקו אותו לאהבה, זה דולק, זה כאילו צריך לקרות לו, מישהו צריך לתת לו טריגר כדי שאהבה תיפלט ממנו. ולצערי אנשים הגיעו אפילו למצב שלוקחים היום סמים, סם של אהבה אני אפילו לא רוצה להגיד את השם שלו אבל כדי לעורר את האהבה, עד כדי כך.
המחלה של האנושות מאז ומעולם זה שאנחנו לא מאוהבים
כשאדם פולט אהבה – יש בו סימני חיים. סימני הבריאות הנפשית בשיאם.
אני יודע אפילו שעובדים היום בכל מיני מעבדות כדי לבודד את הורמון האהבה ולהחדיר אותו לאנשים. זה רמות כאלה. אבל אני רק רוצה להגיד שהמחלה של האנושות מאז ומעולם, מהיום שאדם הראשון חטא, ועד ביאת המשיח, זה זה שאנחנו לא מאוהבים. שאנחנו לא פולטים אהבה].
כאשר אדם פולט אהבה, בין אם הוא הורה, בין אם הוא חבר, בין אם הוא בן זוג, בין אם הוא בן של, או בכל תפקיד, זה לא משנה, כל עוד אתה פולט אהבה סימני החיים בך, וסימני הבריאות הנפשית הם בשיאם ולכן צריך לדעת שזה הפתרון שלנו.
עכשיו אנחנו צריכים ללמוד וללמד להיות מאוהבים
זה נשמע קשה אבל זה הפתרון ועכשיו רק צריך ללמוד' כשאנחנו מלמדים טיפול רגשי או כשעושים טיפול רגשי או שמטפלים בעצמנו טיפול רגשי, אנחנו צריכים ללמוד איך להביא את המטופלים שלנו ולהביא את עצמנו למצב שאנחנו נהיה מאוהבים. מאוהב זה אומר שאני מאוהב במשהו. יכול להיות אפילו שהוא לא יודע על זה אבל אני מאוהב, אני פולט אהבה.
לימוד מבעד ל'חכמת הקבלה'
'דע כי טרם שנאצלו הנאצלים... היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'
הנשמה שלנו מגיעה ממקום מלא
בטבע הרוחני שלנו הבריא - אנחנו מאוהבים
[דברי הרב נווה: בראש ובראשונה אנחנו נגיד ככה' ושוב, אני מדבר מטעם העולם הרוחני לתלמידים שלי שנמצאים במסלול של הטיפול הרגשי, אז אנחנו מביאים את זה כמובן מבעד ל'חכמת הקבלה'].
הנשמה שלנו מגיעה ממקום מלא. "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים" יש מקום של "טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות". אז יש מציאות שאנחנו ב'אור עליון פשוט ממלא כל המציאות', וזה הטבע הרוחני שלנו. בשיאו זה הטבע הרוחני שלנו, וכל דבר שהוא מלא הוא פולט, הוא לא מקבל כי הוא מלא הוא לא יכול עוד להתמלא אז הוא ממלא כל המציאות.
אז מה קרה בירידה לפה ?
פגמנו בטבע הרוחני שלנו - יצרנו חציצות ומחיצות - אנחנו לא מלאים אז אנחנו לא פולטים אהבה
וכשאנחנו ירדנו לפה, בהתנהלות ובהתנהגות לא נכונה, ובחיים לא נכונים, יצרנו מצב שפגמנו בטבע הרוחני שלנו ואני לא יודע מאיזה גיל כבר למדנו לא לאהוב, לא לפלוט החוצה אהבה אלא אם כן יש איזה טריגר שמעורר את זה; חבר טוב, בן זוג שגרם לי, עובדת היותי הורה, זה מיד מפעיל אצלך את האינסטינקט לאהוב את הילד שלך, אבל מעבר לזה, אהבה מודעת, אהבה שאני צריך לבנות אותה בתוכי, אהבה שאני צריך לפלוט אותה מתוכי, לא לימדו אותנו. אף אחד לא לימד אותנו לאהוב במובנים של לתת אהבה. ולכן המסלול הזה קיים.
[דברי הרב נווה: זה ייקח טיפה זמן, כשאני מתכוון זמן אני מתכוון שזה במרחק של מחשבה מאתנו, אבל כדי שזה יהיה במרחק של מחשבה מאתנו צריך לשנות המון דברים בתוכנו, אדם צריך לשנות המון דברים בתוכו כדי שזה באמת ייפלט ממנו, ואני רוצה להסביר.
דוגמא למלאות - עניין הבריאות -
בריאות זה דבר טבעי – אדם בריא לא יכול להוסיף על הבריאות שלו
העניין הזה של לפלוט אהבה, צריך לדעת שזה הטבע הרוחני שלנו. אני כל הזמן אומר את זה שזה הטבע הרוחני שלנו ואנשים כל הזמן תמהים' אם זה הטבע שלנו, למה זה לא קורה לנו באופן טבעי? והתשובה היא כמו עם מחלה – בריאות הרי זה דבר טבעי. אף בן אדם בריא לא ילך לרופא ויגיד לו: דוקטור, שמע אני בריא. ברוך השם אני בריא אבל אני רוצה להיות עוד יותר בריא, אתה יכול לעשות אותי עוד יותר בריא? אף רופא לא יכול לעשות אותך עוד יותר בריא. אם הדופק שלך 72 פחות או יותר. לחץ הדם שלך 120/80 פחות או יותר. חום הגוף שלך 36.5, כל המערכות תקינות, הביו כימי שלך מאוזנת, אתה בריא, אי אפשר להוסיף לזה. כאן כל המוסיף גורע, אתה בריא.
יוצא שמחלה או פגיעה נובעת מחיסרון, יש גורם למחלה
למשל' היד שלך פצועה כי נכנס מסמר
אז מה הדרך להבראה ? להסיר את גורם המחלה, את המחיצה
כשאני אסיר את המסמר – היד תחלים לבד
אז יוצא שמה זה מחלה? או מה זה פגיעה פיזית? אז התשובה היא שזה נובע מחיסרון. יש איזה גורם מחלה. למשל למה היד שלך פצועה? כי נכנס מסמר. אני אוציא את המסמר, היד שלך תחלים לבד, היא תשלים את עצמה.
אותו דבר – נכנס לך נגיף, אני אשים נניח אנטיביוטיקה, אני אוציא את הנגיף, הגוף שלך חוזר לעצמו. יוצא שהפגיעה או המחלה היא כביכול חיסרון או מחיצה, וברגע שאני מסיר את החיסרון ואת המחיצה, הדבר חוזר לעצמו.
'הדרך להבראה נפשית'
יוצא שבטבע שלנו, הבריא - אנחנו מאוהבים אבל נוצרו חציצות ומחיצות שמונעות מאתנו מלהיות מאוהבים. זה הקטע. [דברי הרב נווה: ואני רוצה לתת לכם היום דרך של הבראה. אני רוצה לתת דרך שבה אנחנו נבריא, שנהיה בריאים. וכשאני מדבר על בריאות אני לא מדבר על הבריאות הפיזית. אני מדבר על הבריאות הנפשית, היא כבר תקרין לכל הכיוונים.
ואני רוצה לדבר במושג חדש יחסית שזה קצת upgrade למה שעשינו עד עכשיו אבל הייתי רוצה מאד שתלכו אתו כי הרבה מאד מן המצוות בתרי"ג מצוות, הרבה מאד מן ההלכות, הרבה מאד מתורת המוסר תלויה בזה, והיא מדברת על זה].
והתשובה היא – מכיוון שהיה 'אור עליון פשוט ממלא כל המציאות שהוא נקרא אור אין סוף', ומה זה 'אור אין סוף'? דיברנו על זה שזה אור של אחדות פשוטה. אור של אחדות פשוטה כי אין תבניות, אין דברים שעושים סוף אז אין תבניות אז גם אין אותי ואותך, אין אנשים שונים אלא יש כאן משהו שמחבר את כולנו.
ועוד דיברנו בשיעורים לא מעט על העניין של המערכת הרגשית שיש לה הרגשה טובה והרגשה רעה על פי ערכים אוניברסליים שאמרנו שהרגשות הטובים זה כל הערכים האוניברסליים המאחדים; 'צדק', 'יושר', 'אמת', 'שלום' וכו', ואלה שהם הורסים הם 'השנאה' ו'הקנאה' ו'התחרות' וכו'.
ואמרנו מה גורם ל'בלבול הסדרים' - זה זה שאדם חושב 'אני' במקום לחשוב 'אנחנו'. ברגע שאדם חושב 'אני' אז הוא יכעס, אז הוא יתגאה, אז הוא יהיה בתחרות, אז הוא יקנא. ואם בן אדם חושב 'אנחנו' וכולנו נמצאים אחד, במה יש לי לקנא? הכל אחד, מברוק, שלי שלך שלך שלך. זה בסדר, זה מעיד על אחדות, הכל בסדר.
הקונספט 'אנחנו'
אנחנו צריכים לשנות קונספט ולחשוב במושגים של 'אנחנו'
אז אני רוצה להחזיר אתכם למובן הזה. אני רוצה להחזיר אתכם למובן שפשוט צריך לשנות קונספט, וצריך לחשוב במושגים של 'אנחנו'. לחשוב במושגים של 'אנחנו'. [דברי הרב נווה: אני בכוונה לא אומר נניח מושגים של אחדות כי זה עדיין תלוש לרוב האנשים, אני רוצה לדבר במושגים של 'אנחנו', וברגע שאנחנו נדבר במושגים של 'אנחנו', עכשיו אני מבקש שנשמר, במקום שאני אשמר את ה'אני' שלי, במקום שאני אשמר את עצמי, אנחנו נשמר את ה'אנחנו'].
אז איך ניישם הקונספט 'אנחנו' ?
"ישמע בזיונו ויידום"
אז בואו ניקח את זה למשל בזוגיות - בואו נתחיל מזוגיות, שניים, שני אנשים. נניח שאשתי מאשימה אותי במשהו שלא עשיתי, מתחילה לרדת עליי.
הפֶריוּת, המושג שנקרא פייר אומר: תענה לה, אתה לא אשם, תענה לה, מה אתה פראייר? תענה לה. התורה אומרת: "ישמע בזיונו ויידום". ואז אתה אומר: למה, למה התורה אומרת את זה? מה זה יעזור? אתה יודע מה, "ישמע בזיונו ויידום", למה שאני לא אענה לה? אני אעמיד אותה במקום, מה היא יורדת עליי עכשיו ככה? כן, זו שאלה.
מה בעצם באה לחדש כאן התורה? מה התורה אומרת לנו כאן "ישמע בזיונו ויידום"? בשביל מה, למה? למה עכשיו היא צריכה להגיד לי: אתה כזה, ואתה כזה ואתה לא מבין אותי ואתה לא קם לילדים ואתה לא זה ואתה לא עושה, ואתה בקושי מפרנס ואתה עושה טובות לעולם וכל מיני דברים ואתה לא מכבס והיא לא מבינה את העולם הפנימי שלי והיא לא יודעת מה עובר עליי והיא לא שואלת אותי והיא מאשימה אותי בכל מיני האשמות שלא היו ולא נבראו, והיא נמצאת בדמיונות [דברי הרב נווה: כולם, אני מדבר כרגע על תופעה נפוצה שיש אותה בכולם, גם הפוך]. והגבר עושה את זה לאישה, ואנחנו עושים את זה להורים והורים לילדים והתלמידים לרב והרב לתלמידים, וכולם נגד כולם כי כל אחד מסכן בעולם שלו, ויש מישהו שאשם בזה שאני מסכן אז אני מיד מאשים אותו. אני מוציא עליו כל מה שאני חושב.
והשני מסתכל על זה ככה ואומר: אני עשיתי לך את כל הדברים האלה שאתה אומר? ככה זה נראה. אז מה אתה מרגיש צורך? להתגונן, לענות, לתקוף בחזרה. ואז מה יש? התנצחות, אנחנו מכירים את זה.
אבל ההלכה אומרת שאם טוענים שעברתי עבירה – מותר לי לטעון להגנתי
אז למה במסגרת חברתית אני צריך לקיים "וישמע בזיונו ויידום" ?
אז סתם אני לוקח מקרה קטן כמו הקטע הזה שאתה חוטף ביזיונות. זה לא משנה כרגע צודקת לא צודקת, לא משנה, כרגע זה לא משנה. והתורה אומרת "ישמע בזיונו ויידום". אז אתה אומר למה? בוא, אני מנסה רגע להגיד למה, אני לא אומר אולי לצרוח עליה, אבל אולי שהתורה תגיד' מותר לך להצטדק, תגן על עצמך, טענו כלפיך טענה לא נכונה, יש לנו הרי מושג כזה 'והייתם נקיים מישראל ומהשם אלוקיכם' אז אני צריך להיות נקי, איך אני אהיה נקי? שאם באמת מאשימים אותי או שטוענים שאני עברתי איזה עבירה, מותר לי לבוא ולהגיד' לא אני לא עברתי, מותר לי לטעון להגנתי, זה מותר להלכה. אבל למה במסגרת חברתית אני צריך "ישמע בזיונו ויידום"? לְמה זה עוזר?
כי אם אני אענה – תהיה פה התנצחות
ולעומת זאת, ב"ישמע בזיונו ויידום" קורה משהו אחר
אז בואו נראה' אם אני אענה, מה יהיה פה? התנצחות. כולנו יודעים מה יקרה אם אנחנו עונים. כולנו כבר יודעים, התוצאות האלה ידועות. חוץ משברי שברי שברים, חוץ מהתנפצות לרסיסים, אין מזה כלום. לא ראינו מעולם שלענות, לכעוס, להרביץ, לא יודע מה, יצא משהו טוב. מעולם לא ראינו. ולעומת זאת, ב"ישמע ביזיונו ויידום" קורה משהו אחר.
כשאני לא מקיים "ישמע ביזיונו ויידום" - אני בוחר להסתגר ב'אני' שלי
מה הפועל יוצא של זה ?
שאנשים יציקו לעובדת היותי אגוצנטרי
עכשיו נסביר למה זה ככה ולמה זה ככה. למה בתנאים האלה זה ככה ולמה בתנאים האלה זה ככה;
התשובה שהיא שכאשר אני בוחר להסתגר באינדיבידום שלי, ב'אני', במושג 'אני' - גם הצד השני מבין שאתה מסתגר במושג 'אני', זה לא משנה מי הצד השני; אח, חבר, כל סוג של בן אדם בכל התפקידים, בכל התארים. ברגע שקולטים שאתה מסתגר במושג 'אני', זה מעצבן וכל מה שאתה רוצה לעשות זה רק להסביר לך כמה אתה אגואיסט בזה שאתה מתכנס במושג 'אני'. זה לא משנה מה, וגם הטענות, תשימו לב שהטענות שאנחנו מקבלים כלפי עצמנו, אפילו שהטענות נשמעות דמיוניות אבל השורש שלהן, הזעקה למעשה, כי אנשים לא יודעים לתמלל את עצמם והם לא יודעים להתנסח בצורה נכונה. הם יודעים שמשהו לא בסדר אבל הם לא יודעים להגיד מה לא בסדר.
אבל אם אתה תשמע ואתה תגיד: מה אנשים נופלים עליי, למה נופלים עליי, ועכשיו גם אם אתה תהיה קצת יותר חכם, ואתה תעלה יותר גבוה ואתה תגיד הרי זה הכל בהשגחה אז מה הקב"ה מציק לי? אז התשובה היא שמציקים לאינדיבידואליזם שלך, לעובדת היותך אינדיבידום, אגוצנטרי. לא אגואיסט, אגוצנטרי, אדם שחושב 'אני' 'אני' 'אני' 'אני'. אתה חי בבועה שלך. מציקים לך כי אתה חי בבועה שלך.
אז מה זה יעזור אם אני אקיים "ישמע בזיונו ויידום" ?
זה ישמור שה'אנחנו' שלנו לא ייפרד
אז אוקיי, אז מה זה יעזור אם אני 'אשמע בזיונו ויידום'? אז עכשיו אני שואל ככה – אם אני רוצה לשמור על ה'אנחנו' - אשתי עכשיו יורדת עליי, נניח אני לוקח את זה עכשיו לזוגיות, סתם כדוגמא. אשתי עכשיו צועקת עליי, אני יכול לענות לה, ואמרנו' חוץ מהתנפצות לרסיסים לא יצא מזה שום דבר טוב, אבל אני עושה "ישמע ביזיונו ויידום". למה? כי אני רוצה לשמור על ה'אנחנו'. אני אתן לה לפרוק, אני אתן לה להוציא, זה לא משנה כרגע אם זה נכון או לא נכון, אני אקבל את האשמה מכיוון שאני רוצה לשמור את ה'אנחנו'. אני רוצה לשמור שה'אנחנו' שלנו לא ייפרד.
אז יש כאן עכשיו מטרה ל"ישמע ביזיונו ויידום". אני לא אומר שזה הפירוש היחידי של זה אבל זה אחד מהפירושים של למה הוא צריך לעשות את זה.
גם מטרת ההכלה, ה'ארך אפיים' ויישום ה'תומר דבורה' היא על מנת לשמור על ה'אנחנו'
בכלל כל הקטע של ההכלה, וכל הקטע של ה'ארך אפיים' שצריך להיות לי לבריות, וכל הקטע של יישום ה'תומר דבורה' שנראה הזוי לגמרי. מי מסוגל לעשות את שלוש עשרה מידות הרחמים שכתובות ב'תומר דבורה'? שוב כדי לשמר את ה'אנחנו'. למה אני צריך לאהוב רשע? למה אני צריך לסלוח לו? למה אני צריך להיות ב'ארך אפיים כלפיו? למה אני צריך להיות 'נושא עוון' שלו, 'ועובר על פשע', למה אני צריך ? כדי לשמור על ה'אנחנו'.
אז אנחנו צריכים לתרגל את המחשבה שלנו לחשוב במושגים של 'אנחנו'
להתחיל עם דברים שיותר קרובים אלינו ללב
אז ברגע שאנחנו נעבור, לאט לאט צריך לתרגל את המחשבה שלנו, לאט לאט לחשוב במושגים של 'אנחנו'. להתחיל עם דברים שיותר קרובים אלינו ללב, נניח זוגיות. אח"כ לחשוב על המשפחה. לראות איך אני עושה צעדים במשפחה, איך אני אומר דברים שמשמרים את ה'אנחנו', לא פוגעים ב'אנחנו'. איך אני אצור מצב שאני לא פוגע ב'אנחנו'.
איך למשל אני אשמור על ה'אנחנו' עם חבר ?
אני לא אדבר עליו לשון הרע. אני לא אתנהג אליו בגסות רוח וכו'
אז למשל, נניח יש לי חבר - אני צריך לשאול את עצמי מה אני יכול לעשות או מה אני אגיד או איך אני אגיב אליו או איך אני אתנהג אתו שישמור על ה'אנחנו' שלנו. אז למשל אני לא אדבר עליו לשון הרע כי אם הוא ידע אז הוא ייפגע מזה מאד. אני בוודאי שלא אעשה שום דבר גס רוח כלפיו; הכוונה, לדבר אליו לא יפה, לשקר לו בפרצוף, לא להיות כנה אתו, כל מיני דברים מן הסגנון הזה, וכו', יש מערך שלם שכולנו יודעים אותו, לא צריך להיות עכשיו איזה גאון גדול שאנחנו יודעים מה לא לעשות במערכת יחסים כדי לא לאבד את ה'אנחנו'.
אם כן, אנחנו צריכים להזין, לטפח את ה'אנחנו', לקיים "ואהבת לרעך כמוך"
כדי ליישם זאת ננסה תחילה להבין מה זה לא 'אנחנו'
וההיפך, שאם אני אשאל: מה יזין את ה'אנחנו' ? הרי אנחנו צריכים להזין את ה'אנחנו'. צריך שה'אנחנו' הזה יקבל תזונה כל הזמן. כל הזמן אנחנו צריכים לשמור על ה'אנחנו'.
חיזור למשל - זה לא 'אנחנו'
לחזר זה אגואיסטי – אתה מחזר כדי לקבל פידבק
אז גם כאן במערכת זוגית למשל אנשים אומרים לי: מה, הרב, אני צריך לחזר אחריה? אני צריך לרוץ אחריה? מה, אני העבד שלה? אז עוד פעם, היא לא הפואנטה, לא עוברים ממך אליה, אלא אנחנו עוברים ממךָ ל'אנחנו'. או ממךְ אל ה'אנחנו'. וזה אומר שאנחנו צריכים לשמור אותנו.
לחזר זה גם אגואיסטי. לחזר זה שהיא תחמיא לך. כל זה סוג של פעולה של נתינה, אפילו גם לחבר, אתה מצפה לאיזשהו סוג של פידבק כמה אתה חבר טוב. אז זה שוב מטקות. אני לא מדבר על מטקות, אני מדבר על מסגרת מחבקת. על משהו ששייך ל'אנחנו'. אנחנו צריכים לטפח את ה'אנחנו'.
אני רוצה לחדד את זה ברשותכם, מזוג אני אקח את זה לחברים. אני אקח את זה מיחסים בין בני זוג ואח"כ לחברים כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך" כי על זה אנחנו מדברים כל הזמן.
בחיזור בין בני זוג
למעשה אין 'אנחנו' - יש שני אגואיסטים
אז איך למעשה מתחילה האהבה בין בני זוג ? במטקות; היא מחמיאה לו' וואו איזה חכם אתה, אתה מעניין, אני מסוגלת לשמוע אותך 24 שעות ביממה, אני כל היום חושבת עליך, אני רק רוצה להיות איתך. הוא עף לו באוויר והוא מחמיא לה' איזו יפה את, אני אקנה לך תכשיטים [דברי הרב נווה: אני סתם זורק, אל תתפסו אותי על המילה], אתם יודעים, המטקות שיש בין גבר לבין אישה גורם לחיזור רומנטי, לרצון שהיא תהיה שלו, הוא יהיה שלה וכל מיני דברים כאלה, אבל למעשה אין 'אנחנו' יש שני אגואיסטים. שני אנשים שהם מועדפים זה על זו אבל אין 'אנחנו'. תבינו' הבעיה שיש אותה בזוגיות בפרט אחרי שמתחתנים - זה שהם לא דואגים ל'אנחנו'. תיכף נדבר איך אנחנו דואגים ל'אנחנו'.
בחיזור בין חברים
הם משחקים סוג של מי חבר של מי יותר טוב
וגם בין חברים יש קטע של' כן, אחי אתה רוצה כסף אני אתן לך. אתה צריך איזה משהו ממני, בוא, אין בעיה, אתה רוצה את האוטו? קח אחי בטח מה. וככה כל אחד מראה את המסירות נפש שלו כביכול בחברות, אז אני חבר טוב ואז הם משחקים סוג של מי חבר של מי יותר טוב. [דברי הרב נווה: והחברות הזאת מקרבת בין אם היא כנה ובין אם היא לא כנה, זה לא משנה, אבל עוד פעם, כמו עם הזוגיות, זה מטקות של מערכת הטבה הדדית. ואני אומר: בואו נצא מזה כי זה לא 'אנחנו'.
עכשיו, מה זה אנחנו? שוב אנחנו מדברים במסגרת המסלול של הטיפול הרגשי כי הרגש שלנו לא יהיה מלא עד שלא יהיה לנו את הקונספט הזה שנקרא 'אנחנו' ואנחנו ניתן את התמורה שלנו לדבר הזה שזה להיות המאוהב, זה להיות האוהב, לא להיות הנאהב.
במסגרת המסלול של הטיפול הרגשי
הרגש שלנו לא יהיה מלא עד שלא יהיה לנו את הקונספט 'אנחנו'
אז איך ניצור 'אנחנו' ?
[דברי הרב נווה: אז כאן זה חדש, המחשבה הזאת זה קצת חידוש בעולמות ולאט לאט אני רוצה שנחשוב על זה. אני כרגע עוד לא במקום של להציב את זה כעובדה אלא במקום של לעורר מחשבה אצל כולם].
כשם שאתה דואג לעצמך בכל המובנים; אוכל, שתייה, בגדים, וכו'
תרחיב ותעשה לזה אקסטרפולציה קודם כל לזוגיות, אח"כ תרחיב למשפחה, לקהילה ולעולם כולו
כשם שאתה בינך לבינך, מה אתה עושה? אתה מגן על עצמך. אתה מדבר כל הזמן אתה אומר 'אני' 'אני' 'אני'. אתה דואג לעצמך במובנים של להביא לצלחת שלך משהו, אתה שותה, אתה קונה לעצמך בגדים, אתה רואה איזה משהו באינטרנט מה שמעניין אותך.
עכשיו בואו נרחיב את זה, בוא נעשה את זה ל'אנחנו'. בוא תחשוב כאילו אתה מנהיג את ה'אנחנו', איך יש לך אינטרס לשמור על ה'אנחנו', כאילו' יש כאן עכשיו 'אנחנו'.
אז בדברים קטנים; איזה אוכל תביא לנו. האם אתה תאכל לבד או שאתה אוכל איתה. ושוב, אני אומר את זה בהתחלה על זוג ואח"כ אנחנו נעשה לזה אקסטרפולציה לקהילה ולעולם כולו, אבל כרגע בוא נחשוב כזוג, בוא נחשוב על אנחנו. לא אני לה אלא אנחנו.
'אנחנו' בזוגיות
אני לא עושה בשבילך משהו - אני מודיע שיש כאן 'אנחנו' שאני רוצה לשמר אותו
אני רוצה שתהיה לנו מדיניות משותפת ביחד ל'אנחנו'
אתה לא אומר אני אפתיע אותה באיזו ארוחה רומנטית, היא תקום היא תראה שכבר מחכה לה הכל. עוד פעם, לא המטקות אלא 'אנחנו'.
אתה צריך להבהיר לה שיש 'אנחנו'; אני לא רוצה לאכול לבד, אני רוצה לאכול איתך. עוד פעם, אני לא עושה בשבילך משהו, זה לא ג'סטה שאני עושה לך, אני מודיע שיש כאן 'אנחנו' שאני רוצה לשמר אותו. אני רוצה שאנחנו נאכל ביחד. אני רוצה שאנחנו נצא לקניות. אני רוצה שאנחנו נראה באינטרנט אם צריך לקנות, נראה ביחד. אני רוצה שאנחנו נחליט ביחד. אני רוצה שאנחנו נחנך ביחד את הילדים שלנו ותהיה לנו מדיניות משותפת ביחד ל'אנחנו'. ואם אני אגיד: ילדים תקשיבו לאמא, עוד פעם, לא כמחווה לאמא אלא כדי לשמר את ה'אנחנו', כי יהיו פעמים שאנחנו נעמוד מאחורי אמא ויהיו פעמים שאנחנו נעמוד מאחורי אבא אבל יהיה כאן 'אנחנו' מגדלים את הילדים שלנו.
אנחנו נעמוד גם כן בפני המשפחות שלנו; אני ואשתי אנחנו נעמוד ביחד למול המשפחה שלי, ואנחנו נעמוד למול המשפחה שלה, שאם ידברו על אחד מאתנו או יהיה איזה סכסוך או רמיזות לא יפות, אנחנו נגיד' סליחה, אתם לא מדברים עלינו, אנחנו לא מאפשרים לכם לדבר עלינו. עוד פעם, לא להגיד להם.. לא לשחק אותה עכשיו גבר אל תדברו על אשתי למה אני אראה לכם מה זה.. אלא 'אל תדברו עלינו'. 'על הזוג הזה אל תדברו'. 'אני לא רוצה שאתם תדברו על הזוג הזה'. 'אל תדברו עלינו'.
ואז מוצגת כאן יחידה יותר גדולה מכיוון שהבן זוג שלך מבין שיש אנחנו. [דברי הרב נווה: אני מקווה שאתם הבנתם את ההבדל בין לעשות ג'סטות הדדיות זה לזו, להרגיש שאתה המאהב של הלייף, לבין להסביר שיש כאן 'אנחנו'].
'אנחנו' במשפחה
יש 'אנחנו' שאני רוצה לשמור אותו שהוא מעבר למערכת אינטראקציות בין אישיות
עכשיו, בואו נגדיל את זה. במשפחה זה יותר קל. משפחת כך וכך. אתה אומר למשפחה גם כן' לא אני אוהב את אחד הילדים, עושה ג'סטה לזה, אני קונה מחשב, משחד אותו, לזאת אני קונה אופניים ורודים, משחד אותה וכל מיני דברים כאלה, אני האבא הכי טוב בעולם אני רוצה שיגידו שאני האבא הכי טוב בעולם וכל מיני דברים כאלה או ההורה הכי טוב בעולם. רד מזה.
אלא, אני מסביר לילדים שיש אנחנו; יש זמן שכולנו אוכלים ביחד. יש פעילות שכולנו עושים אותה ביחד. אנחנו נצא לקמפינג ביחד. אנחנו נלמד ביחד. אנחנו נשיר ביחד. יש אנחנו שאני רוצה לשמור אותו שהוא מעבר למערכת אינטראקציות בין אישיות; אני והבן הבכור שלי, אני והילדה הקטנה שלי, אני והילד האמצעי... תעזבו את החוטים שמחברים בינינו, אני מדבר על זה שאני גורם להם לחשוב 'אנחנו', ולכן אני לא אעשה שום דבר שיגרום שה'אנחנו' הזה לא יתרחש. ביחד אנחנו נצא לאירוע, נלך לחתונה, נלך ליום הולדת, אנחנו נלך ביחד לטיול, כי יש כאן 'אנחנו', אנחנו הולכים.
'אנחנו' בקרב זוג חברים
אני יוצר תא ל'אנחנו'
עכשיו נרחיב את זה לזוג חברים; גבר וגבר, אישה ואישה, אנחנו חברים, bodies. אז שוב, אז יש כאן דברים ופעילויות שזה שייך ל'אנחנו'. נניח אנחנו אוהבים ללמוד תורה, אוקיי, אז אנחנו קובעים זמן שזה של ה'אנחנו' ואני שומר על הזמן של ה'אנחנו'. אני שומר על הזמן הזה גם מפני אנשים אחרים אז אני אומר לאנשים אחרים' אתם רוצים לקבוע איתי בשעה הזאת? אני לא יכול, יש לי חברותא והחברותא הזאת זה בשבילי קודש, אני לא יכול, אני צריך להיות אתו. ואז הוא מרגיש את זה, שוב, זו לא מחווה אישית שנעשית, אני משמר את ה'אנחנו'. אני קונה לנו ספרים, אני קונה לנו סטנדרים, אני קונה לנו לא יודע מה איזה ערכת לימוד משותפת. אני עושה פעילות משותפת שלי ושלו, ביחד. אני משמר את ה'אנחנו'. אני ממש יוצר תא, כמו תא משפחתי, אני יוצר תא ל'אנחנו'.
'אנחנו' בקרב קהילה קטנה
ואם זה חבורה, נניח קהילה קטנה עד עשר' אותו דבר, יש 'אנחנו'. שוב, מעבר למערכת היחסים הבינאישית שאני אוהב את הבן אדם הזה יותר מאת הבן אדם הזה. וזאת הקלפטֶה הזאת שהיא אשתו של, אני פחות אוהב אותה מזאת שהיא.. לא, אלא ההיפך, יש כאן מסגרת של אהבה חדשה שהיא מסגרת של אנחנו שבה כולם כלולים בה. גם הקלפטֶה וגם הכי נחמד. כולם ביחד הם מתוקים, הם בסדר, ואנחנו שומרים על ה'אנחנו'. סוג של' [דברי הרב נווה: אני לא אומר את זה בקטע רע, לא בקטע רע אבל של דאגה לאינטרס המשותף שלנו, אני לא רוצה להגיד את זה ככה, אלא להיפך] אני דואג ל'אנחנו' שלנו.
למשל' אני אדאג בקהילה שלי שאף אחד לא יקרוס כלכלית. שאף אחד לא יהיה גלמוד. שאף אחד לא יעשה שבת לבד. שאף אחד לא יעשה את החג שלו לבד. שאף אחד לא יישאר רווק. שאף אחד לא יהיה ממורמר בגלל משהו. אנחנו נראה איך אנחנו כקהילה משמרים את ה'אנחנו' שלנו. אם צריך לעשות קבוצת קנייה משותפת אז נעשה קבוצת קנייה משותפת. אם צריך לעשות כאן שותפות כלכלית, נעשה כאן שותפות כלכלית. אם צריך להיות ערבים זה לזה, נהיה ערבים זה לזה אז אני משמר את ה'אנחנו'.
ואז אני חושב כמו אנחנו. ואז כשאנשים יגידו לי: הרב, שנייה אתה יכול לבוא? אני יכול להגיד' לא, סליחה, אני שייך למשהו ואנחנו לא יכולים לבוא או אנחנו כן יכולים לבוא. אנחנו לא יכולים לעשות או אנחנו כן יכולים לעשות. ואז אתה חלק מקבוצה כי אתה מדבר בשם קבוצה.
וככה אפשר אפילו לעשות לזה אקסטרפולציה עד לכל עם ישראל. כל עם ישראל כי 'איש אחד בלב אחד' צריכים לדבר אנחנו, ואנחנו צריכים לעשות פעולות ל'אנחנו'.
אבל זה ייקח טיפה זמן ואנחנו צריכים להתחיל ממשהו יותר קטן
תחילה עלינו להבין מה לא יעיל כטיפול רגשי
נתינת יחס, העצמת האינדיבידואל ונרמול החיים - לא פותרים את הבעיות של המטופל
בסופו שלו דבר האדם נשאר אינדיבידואל שעומד בפני עצמו, וכשהוא בודד הוא פגוע, הוא לא מטופל רגשית
טוב, אבל עד אז ייקח טיפה זמן ואנחנו צריכים להתחיל ממשהו יותר קטן. [דברי הרב נווה: אני חושב שהטיפול הרגשי המיידי, ככה אני ראיתי את זה הכי יעיל, אני לא מצאתי שום טיפול רגשי יעיל אחר. כל טיפול שבו אתה מנסה להעצים את האינדיבידואל על ידי לנרמל לו את החיים או על ידי לסגל אותו לחיים חדשים במסגרת המגבלות שנוצרו לו. אני ראיתי כל כך הרבה תאוריות פסיכולוגיות וכל כך הרבה מטפלים רגשית, הם לא מטפלים.
עצם העובדה שאתה נותן לו יחס, לא פותר את הבעיות שלו, הבעיות האלה חוזרות ונשנות. תבינו, לאורך זמן זה לא מחזיק מים. כל המטפלים הרגשיים שמסבירים לי מה הם עשו ואיזה תהליכים הם עברו עם המטופלים שלהם, בסופו של דבר משאירים את האדם אינדיבידואל שעומד בפני עצמו, וכשהאינדיבידואל הזה בודד, הוא פגוע, הוא לא מטופל רגשית.
גם נתינת כלים להתמודדויות רגשיות לא פותרת את הבעיות הרגשיות
זה שאתה נותן לו כלים להתמודד עם זה שהוא בודד זה לא אומר שאתה טיפלת בו רגשית. זה בערך כמו לתת עכשיו קביים לבן אדם צולע וזה מה שעשית' לא טיפלת לו בצליעה, אתה נתת לו קביים. ולצערי רוב המטפלים ברוב התחומים זה מה שהם עושים' נותנים קביים. הם נותנים דרכים להתמודדויות רגשיות.
יש כל מיני שיטות: שיטת זאתי ושיטה זאתי והשיטה הזאת, וכל מיני דברים כאלה, וכבר אני אומר לכם' אני רוצה שאתם תבחינו בזה כי אני לא רוצה לדבר כאן לשון הרע, אבל כל השיטות האלה אומרות לך' טוב תשמע, הפרמטרים של החיים שלך קבועים, אני לא יכול לשנות לך אותם, אבל בוא אני אלמד אותך איך להתמודד איתם. ואז הם נותנים לך כלים או שכליים או רגשיים להסתכל על המציאות, לשנות טיפה פרספקטיבה או אני לא יודע מה, משאירים אותך עם הבעיה, אבל אתה יודע להתמודד עם זה רגשית, אתה פשוט לא הולך לאיבוד רגשית. זה לא נקרא טיפול רגשי, זה נקרא להעצים את הבעיה הרגשית. להנציח אותה. זה לא נקרא לפתור אותה. אנחנו מדברים על לפתור את הבעיה הרגשית.
הגדרת הבעיה
כדי לפתור את הבעיה הרגשית – צריך להגדיר מהי הבעיה הרגשית
נפרדות
הבעיה הרגשית בראש ובראשונה היא נפרדות
לפתור את הבעיה הרגשית אתה צריך להגדיר מהי הבעיה הרגשית. הבעיה הרגשית בראש ובראשונה היא נפרדות. אנחנו באנו ממרקם אחד - "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף". אפילו שזה נשמע גבוה, אפילו שזה נשמע היסטרי מעבר להררי המפץ הגדול ועוד כל מיני דברים כאלה, זה עדיין לא משנה את העובדה שהנפש בתת מודע שלה מבפנים, נמצאת במקום שהיא חיה ובריאה באהבה ואחדות. וברגע שאתה מביא אותה לבדידות ולנפרדות ולשנאה ולקנאה ותחרות, היא מתה, היא פגועה, וזה לא משנה איזה אינדיבידואל בריא אתה שם עכשיו בלב תל אביב אבל רווק, הוא יקרוס לתוך עצמו. וזה לא משנה כמה הוא חזק בנפשו, הוא יקרוס לתוך עצמו.
[דברי הרב נווה: כל כך הרבה אנשים אומרים לי: הרב, אל תדאג אני מסתדר, אני רווק אבל אני רגיל, זה בסדר, אני כבר בן ארבעים ואני נהנה מהשקט שלי וזה שאף אחד לא ישן לי על הסתימה, ושאף אחת לא פותחת לי את הארון, אל תדאג הרב אני חזק אני חזק. לא צריך, אל תזמין אותי לפסח, לא אני מסתדר אני אעשה לבד את ליל הסדר. שטויות במיץ גזר. אני יודע שיש אנשים שזה נוח להם ויכולים להיות סוציומטים בהיבט הזה של הוא כל כך מרוכז בעצמו שהוא לא יודע בכלל.. אבל השהייה לבד היא משמימה את הנפש, היא מרוקנת את הנפש. זה מערכת חיסונית רוחנית שתוקפת את עצמה.
לא נולדנו להיות לבד. אנחנו לא ישויות בדידוֹת. תבינו' אז אל תעבוד לא עליי ולא על עצמך. אז אני מניח שיש אנשים שזה נוח להם בגלל שהם מתנהגים בצורה אגואיסטית אבל קח יום יומיים, תעשה אותו חולה או תזקין אותו קצת, תשאל אותו מה הבעיה שלך? אז הוא יגיד לך 'אני בודד'.
ליוויתי כל כך הרבה אנשים לאורך כל הדרך. גם בתקופות שהם היו חזקים מאד וגם בתקופות שהם נחלשו והאוזן שלי נורא קשובה לשמוע אותם במה הם יודו, מה לא בסדר בחיים שלהם. והענקים שבענקים, החזקים שבחזקים בסוף הודו שהבדידות גמרה אותם. זה ברור, לא צריך להיות בשביל זה חכם גדול].
אז בטיפול רגשי – יש בדידות
כולנו חולים רגשית בגלל שאנחנו בבדידות
לאו דווקא בדידות פיזית אלא שאתה מרגיש ניתוק מחשבתי, ניתוק רגשי
אז בטיפול רגשי יש בדידות. בכל אדם, כולנו חולים רגשית בגלל שאנחנו נמצאים בבדידות. ובדידות זה לאו דווקא פיזית שאתה בודד שאתה לא נמצא עם אנשים' כי אתה יכול להיות עם מיליון איש ולהיות בודד גלמוד. אתה יכול להיות נשוי ויש לך ילדים ואתה בודד גלמוד, מה זה קשור? זה ברור בגלל שאתה מרגיש ניתוק מחשבתי, רגשי. יש מלא אנשים כאלה שחיים בתוך מערכות והם חשים ניתוק רגשי מהסובבים אותם כי דעתם של אנשים אחרים ותשומת הלב לא מונחת עליהם.
אז מה הרפואה של הבדידות ?
לעבוד במסגרת זה שאני צריך לשמר את ה'אנחנו'
הרפואה של זה היא לא סתם אחדות. עד עכשיו זה פשוט, המילה אהבה ואחדות כל כך נדושה שהיא כבר נשמעת קלישאית. [דברי הרב נווה: אז אני רוצה להוסיף עוד מילה שהיא חשובה לא פחות ולהתהלך איתה, להתהלך עם הקונספט 'אנחנו']. לעבוד במסגרת זה שאני צריך לשמר את ה'אנחנו'. אתה תחליט מי זה 'אנחנו'; 'אנחנו' זה אני והבת זוג שלי. 'אנחנו' זה אני והבת זוג שלי והמשפחה שלי. 'אנחנו' זה אני והחבר שלי. 'אנחנו' זה הקהילה שלי. ו'אנחנו' זה עם ישראל, אבל אתה עושה צעדים ששומרים את ה'אנחנו'. אתה חלק ממה ששומר את ה'אנחנו'.
דברי הרב נווה:
אני רוצה שאתם תחשבו על זה קצת, והייתי רוצה גם שתתרגלו את זה קצת. ושוב, אל תגיד' אבל אין סביבי אנשים שהם ראויים שאני אעשה איתם 'אנחנו'. אני לא יודע את מי להכניס לבועה הזאת שנקראת 'אנחנו'. או לאוהל הזה שנקרא 'אנחנו'. לא יודע. אז בגלל שאני לא מצאתי מועמד או מועמדת אז אני לא עושה 'אנחנו' אבל אם תבוא איזו מישהו שתדליק אותי או איזה מישהו שידליק אותי וייתן לי מוטיבציה רגשית אז אני אדבר במושגים של 'אנחנו'. טעות. תחת המושג 'אנחנו' אתה צריך להכניס את כל היקום. תתחיל לעבוד בלהכניס לתוך האוהל אחד אחד. זה לא משנה מי כי אתה בסוף תצטרך להכניס את כולם.
אז בואו נתחיל לעבוד עם המושגים של 'אנחנו'. בואו נשמר את ה'אנחנו'. תתחילו בזוגיות. נראה' בעזרת השם משם ניקח את זה.
אני מבקש מכם את התגובות לשיעור הזה. אני מתכוון תגובות של יישום. תיישמו את המושגים שנקראים 'אנחנו' לאור מה שנאמר, תחזרו על זה עוד כמה פעמים, תשמעו טוב טוב את מה שאני אמרתי שמה. תוציאו משמה את הטיפים של מה זה לשמור את ה'אנחנו', וזה לא לחזר הדדית, שוב, זה לא לשחק מטקות של קומפלימנטים, ומטקות של הטבה הדדית, אני לא מדבר על זה. אני מדבר על פעולות שמראות לאלה שנמצאים סביבי שאני דואג ל'אנחנו'.
יש 'אנחנו' של זוגיות, יש 'אנחנו' של משפחה, יש 'אנחנו' של קהילה, יש 'אנחנו' של חברים.
תשמעו את זה בבקשה ותגיבו לי אחרי שאתם עשיתם פעולות של 'אנחנו', ובוא נתדייק עם המושג הזה שנקרא 'אנחנו'.
אז זה השיעור הראשון שאני מעלה את זה, אני עוד אחפור על הנושא הזה כמו שאתם יודעים שאני יודע לעשות, ניקח את זה בעזרת השם לעולם חדש טוב יותר.
ברוכים תהיו.
