הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 2/3/20
תורת התיקון הרגשי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה
שיעור 13
"בניית המערכת הרגשית החברתית"
במסגרת הטיפול הרגשי אנחנו נדבר תחת האווירה שאנחנו נמצאים בה, שזאת המגפה שמתחוללת ברקע, כי זו דוגמא קלאסית לאיך אנחנו ניישם את הטיפול הרגשי במסגרת הקיים.
האדם הוא לא סוג של אינדיבידום שעומד בפני עצמו, למה הכוונה ?
בדרך כלל מדברים על האדם כאילו הוא בועה עצמאית, כאילו הוא איזשהו סוג של אינדיבידום שעומד בפני עצמו. וגם אם רוצים עכשיו לדבר על ההתמודדות של האדם נניח עם הנגיף, אז מדברים במושגים של חרדה או דאגה או פחד אישי שנגרם בתוך האדם עצמו, ומזניחים [דברי הרב נווה: וכאן אני רוצה לפתוח פתח לנושא חדש לגמרי לכל התלמידים שלנו, שהאמת היא שאני תכננתי אותו לשלב הרבה יותר מאוחר אבל לאור המצב כדאי כבר להקדים אותו לכאן ועכשיו] את המערכת הרגשית החברתית שלנו.
באדם יש מערכת רגשית עצמאית ומערכת רגשית חברתית
מערכת אוטונומית ומערכת חברתית
באדם אין רק מנגנונים עצמאיים, יש גם מנגנונים חברתיים, מנגנוני התקשרות. ולמה הדבר דומה? כמו שיש מכשיר טלפון אבל הוא לא רק עצמאי בפני עצמו שהוא עושה פקודות עצמאיות כמו מחשבון שהוא לא צריך בשביל זה רשת, כמו משחקים שאפשר להוריד אליו. ז"א, חוץ מהמערכת האוטונומית העצמית שלו יש לו מערכת ענפה שלימה שמתקשרת עם העולם, תקשורת נתונים; אינטרנט, סלולארי מן הסתמא. וישנן עוד צורות תקשורת כמו לווין לווייז למשל אבל זו תקשורת עם העולם החיצוני, זו תקשורת בין המכשיר לעולם החיצוני. [דברי הרב נווה: גם למחשב יש את זה ואני לא חושב שיש היום איזה גאדג'ט שאין לו מערכת אוטונומית עצמאית ומערכת של תקשורת עם אביזרים נוספים ועם העולם שסביבו].
להבדיל אלף אלפי הבדלות, הדבר הזה נמצא גם אצלנו, אצל האדם; יש לו מערכת אוטונומית ויש לו מערכת חברתית, יש לו מערכת של תקשורת עם העולם וזה אומר שגם יש לו מערכת רגשית עצמאית, ויש לו מערכת רגשית חברתית.
המערכת הרגשית החברתית של האדם
המערכת פועלת לשני הכיוונים; פנימה והחוצה, נתינה וקבלה
במסגרת המערכת הרגשית החברתית שלו הוא זקוק לקבל אהבה והוא גם זקוק לתת אהבה. הוא זקוק להרגיש בתוך אחדות ושייך חברתית, שייכות חברתית, והוא זקוק גם לתת שייכות חברתית.
שייכות חברתית
זוגיות, משפחה, עבודה וכו'
למשל, לתת שייכות חברתית זה להיות בזוגיות - עצם העובדה של היותי כגבר מגדיר את האישה שלי, והאישה שלי מגדירה אותי כגבר, ז"א, אנחנו מוגדרים בזוגיות.
אח"כ אם תהיה משפחה אז אנחנו מוגדרים כהורים. ואם אנחנו נהיה במסגרת העבודה אז אני אמצא את עצמי מוגדר, נניח נגר (סתם דוגמא) של החברה. ואם אני אחפש את עצמי במסגרת כמובן של ההורים אז אני הילד של. ונניח אפילו במסגרת האנושית יש לי קיום במסגרת האנושית, כלל אנושות.
אם כך, המערכת הרגשית לא בנויה רק ביני וביני
המערכת הרגשית שלי צריכה לתקשר עם כל העולם
ולמעשה המערכת הרגשית שלי לוקחת גם את זה בחשבון. ז"א, המערכת הרגשית לא בנויה רק ביני וביני אלא יש לי מערכת רגשית שלמה שצריכה לתקשר עם כל העולם. כל העולם צריך לתקשר עם המערכת הרגשית שלנו ואנחנו צריכים לתקשר עם כל המערכת הרגשית' עם המערכת הרגשית של אחרים ושלנו. באמצעות המערכת הרגשית שלנו אנחנו נתקשר עם כל העולם.
"ואהבת לרעך כמוך" זה עניין שורשי ועמוק מאד
שורש הבריאה הוא באחדות
אבל בני האדם נמצאים כאינדיבידואליים שעומדים בינם לבין עצמם
כשהתורה מלמדת אותנו "ואהבת לרעך כמוך", צריך לדעת שזה עמוק עמוק עמוק, זה שורשי מאד מאד. מאד שורשי. אם התורה מעמידה את הכל על מצווה אחת, סימן שזה קומת המרתף. להרבה מאד אנשים זה נראה חיצוני, זה נראה כאילו בסדר "ואהבת לרעך כמוך" אבל אנחנו לא מבינים כמה שורשי ועמוק זה.
מה יחבר בינינו בני האדם?
האור שיורד, ההארה שנמצאת ביני לבין בן אדם אחר
אנחנו יודעים ואנחנו לומדים ששורשה של הבריאה הוא באחדות, ובני האדם שנמצאים פה נמצאים כאילו כאינדיבידואליים שעומדים בינם לבין עצמם כמו בועות לא קשורות אבל האנושות צריכה ליצור רשת שכן יש משהו שמחבר בין האינדיבידואליים, בין האנשים, והאור שיורד מחבר ביניהם, וההארה שנמצאת בין לבין היא הארה חשובה, ונשאלת השאלה מהי ההארה שנמצאת ביני לבין בן אדם אחר.
אם כן, מהי אותה הארה ?
אהבה
אבל אהבה זה שם כולל - אהבה היא דבר מאד מורכב שצריך ללמוד אותו
אנחנו ניתן לזה שם כולל שנקרא אהבה אבל אתם צריכים לדעת שאהבה זה דבר נורא מורכב; הוא מורכב מכנות, הוא מורכב מיחסי אינטימיות, הוא מורכב מכבוד הדדי, הוא מורכב מהבנה הדדית, הוא מורכב מהמון דברים. אהבה זה דבר מורכב אבל מורכב זה לא מסובך, מורכב זה כמו מכונה - מכונה זה דבר מורכב, יש לה המון חלקים' צריך להרכיב אותה וללמוד אותה.
במסגרת הטיפול הרגשי
כדי לתחזק את המערכת הרגשית - צריך לשמר גם את המערכת הרגשית החברתית
אבל אנחנו צריכים לדעת שכדי לתחזק את המערכת הרגשית שלנו במסגרת הטיפול הרגשי, בין אם אתם מקבלים אליכם אנשים ובין אם זה את עצמכם, צריך לדעת לשמר גם את המערכת הרגשית החברתית שלנו. ושוב, אל תראו בראש חברה שלמה שאתה אומר' אני תלוי בה. אנחנו כרגע מדברים רק עלינו.
לדוגמא'
כמו שאני אגיד לכם' תשמעו, קיבלתם מחשב? כן. תחברו אותו לאינטרנט, תחברו אותו לתקשורת של כלל העולם. קיבלתם סמארטפון? כן. תוודאו שהתקשורת שלו עם העולם עובדת; הסלולארית, התקשורת לאינטרנט, כאמור ה- GPS. תבדקו שהכל תקין. יש אפילו אפליקציה שבודקת את כל התקינות של כל הסמארטפון והיא אומרת לך איפה יש תקלות. הרבה מאד אנשים לא יודעים שיש להם תקלות למשל ב - GPS, בקליטת GPS.
אנחנו ישויות חברתיות והקיום שלנו הוא קיום חברתי
הנקודה היא כאן זה להסביר שגם האדם מטופל כביכול רק בערוצים שלו. במקום של העולם האישי שלו. ויש המון שיעורים של העצמה אישית ודיבור על האינדיבידואליזם ועל השכלול שלו. ויש מעט מדי שיעורים חברתיים שמדברים על העובדה שבכלל אנחנו ישויות חברתיות' והקיום שלנו הוא קיום חברתי.
אנחנו בנויים ממערכת ערכים אוניברסלית שמתקיימת רק בחברה
אנחנו דיברנו בשיעורים הקודמים על זה שהמערכת הרגשית שלנו מגיבה לערכים אוניברסליים שקיימים בתוכנו. יש לנו תחושות טובות לצדק, לכנות, לאמת, לאהבה, לאחדות, לחסד וכו'. (עשינו רשימה של למעלה ממאתיים תכונות כאלה).
וכנגדם, מערכת התחושות האינסטינקטיבית שלנו מגיבה רע לשנאה ולמלחמה ולחוסר צדק ולחוסר כנות ולבגידה וכו'. אם ניקח את הערכים האלה אנחנו נראה שהערכים האלה הם חברתיים ואתה יכול לקיים אותם רק בחברה. איפה יש כנות? אני צריך עוד מישהו להיות כנה איתו. לבד לא שייך. איפה יש עניין של נאמנות או בגידה? עם עוד מישהו. איפה יש עניין של צדק? איפה יש עניין של אהבה? איפה כל הדברים האלה? וצריך לדעת שאנחנו בנויים מזה ואנחנו זקוקים לזה כבר מגיל אפס.
אז יש כאן מערכת רגשית חברתית
והאדם צריך לדעת איך להפעיל את המערכת הרגשית החברתית שלו
[דברי הרב נווה: אני רוצה מאד לציין שזו לא סתם מערכת רגשית, זו מערכת רגשית חברתית, ולכן האדם צריך לדעת איך להפעיל אותה, להפעיל את המערכת רגשית החברתית שלו.
אז מה צריך כדי שהמערכת הרגשית החברתית תהיה בריאה ?
אתה צריך לתת
אל תישען על הרצון לקבל לעצמך
עכשיו, על פי רוב בני האדם נמצאים ונשענים על הרצון לקבל לעצמם שלהם: אז מי יאהב אותי? אז מי יתקשר איתי? מי יקבל אותי? מי ייתן לי משמעות? מי ייתן לי כבוד? מי יהיה כנה איתי? מי יהיה נאמן לי? ופה כולם נופלים כי כולם מצפים שמישהו אחר יעשה את זה עבורם.
[דברי הרב נווה: אני בקשר עם כל כך הרבה קהילות שקמות על בסיס של "ואהבת לרעך כמוך" והם אומרים לי: הרב, מגיעים אנשים מבחוץ שנשענים עלינו, הם מצפים לבוא גוש של שנאה וביקורת' למה אתם לא מקיימים "ואהבת לרעך כמוך"? למה אתם לא אוהבים אותי? למה אתם לא משייכים אותי? ואתה אומר לו: אדוני, אתה הצטרפת לחברה של "ואהבת לרעך כמוך", אתה אמור לבוא לתת "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו לא בית חולים, אנחנו ישוב, אנחנו אנשים כמוך. זה ישוב שקם על אידאל של "ואהבת לרעך כמוך", בוא תן. אתה לא יכול לשבת ולהיכנס לראות' מי יאהב אותי פה? זה לא עובד ככה. אתה אמור לתת].
השיעור הזה דן בעובדה שיש לנו מערכת רגשית חברתית. הייתי אומר אפילו עולמית, אבל חברתית, עולמית חברתית, וכדי שאני אוכל לתחזק אותה או ליצור מצב שהיא בריאה, שהמערכת הרגשית הזאת בריאה, אני צריך לתת את הדברים האלה. אני חייב להבין שאני הוא זה שצריך לספק לחברה את המערכת הרגשית הבריאה. אני לא יכול לדרוש, מכ"כ הרבה סיבות; קודם כל מפאת הדרישה הרוחנית שאנחנו נותנים ולא מקבלים. וגם מבחינת המצאי, במציאות, המצוי כרגע זה שבחברה אין נותנים.
תיתן אתה תקשורת חברתית;
תיתן אתה כנות, תיתן אתה אינטימיות, תיתן את שייכות
אז אם אתה תצפה למישהו שיבוא וייתן לך אז זה פשוט לא ילך. מצד שני אתה זקוק למערכת רגשית בריאה, ולפיכך הדבר הנכון לעשות הוא לתת תקשורת חברתית. לתת תקשורת רגשית חברתית. לתת אותה. תיתן אתה כנות. תיתן אתה אינטימיות. תיתן אתה שייכות.
למשל ברגע שאתה מגדיר אדם 'אתה חבר שלי' - נתת לו שייכות. ברגע שאתה אומר למישהו 'אני אוהב אותך' - נתת לו מקום רגשי. נתת לו אפילו כמעט מטרה לחיות. אני חי בגלל שאתה אוהב אותי. אנשים לא מבינים איזה כוח יש למילים האלה. ואם אתה מבקש צדק תיתן אתה צדק. וכל מערכת הערכים האוניברסליים שדיברנו עליהם - אתה אמור לתת אותם.
[דברי הרב נווה: כשאני התחלתי את המסלול הרגשי פרסמתי את המייל וקיבלתי מכולם, מאה אחוז סטטיסטיקה חברי'ה, אנשים שאומרים לי' הרב, אני זקוק לטיפול רגשי, מתי אתה מתפנה לתת לי אותו? אתם יודעים, כל העולם זקוק לטיפול רגשי. נראה לכם שאני אעצור לטפל בתשעה מיליארד איש? ואני לא 'משה רבינו', אין לי את היכולות האלה וגם לא את הזמן ואני לא בטוח שבכלל זה יעזור. אי אפשר לטפל בחור שחור. אי אפשר לטפל ברצון לקבל לעצמו ולכן אני לא מקבל קהל. הפסקתי לקבל קהל מהסיבה הזאת שאין לי יכולת בכלל לטפל במערכת רגשית שכל ההוויה שלה זה מי יטפל בי, מי ידאג לי, מי ישקם אותי].
אנחנו צריכים להרים את עצמנו ולהיות בוגרים
אנחנו צריכים קצת להרים את עצמנו, ואנחנו צריכים להיות בוגרים גם לאור המצב הקיים עם המגפה של הקורונה, גם לאור המגפה של הבדידות שיש בעולם, גם לאור המגפה החברתית של החברה שהתעוותה לחלוטין. אנחנו צריכים קצת להקים את עצמנו ואנחנו לא יכולים להישען כי אין על מי להישען.
אנחנו לא יכולים להישען כי אין על מי להישען
ללכת לפסיכולוג זה לא נקרא שיקום המערכת הרגשית. להתדבק עכשיו באיזו חברה כמו פרזיט בזמן שלא רוצים אותך אבל לא נעים להם להגיד לך לך מפה, זה גם לא פתרון. להישען על מערכת יחסים זוגית בינונית זה גם לא פתרון.
אז מה הפתרון ? איך נשקם את המערכת הרגשית שלנו ?
על ידי נתינת הערכים האוניברסליים לזולת;
תן אמת, תן צדק, תן אהבה, תן שייכות
הפתרון הוא שאתה תשקם את המערכת הרגשית שלך ברגע שאתה תעשה לעצמך את כל הרשימה הזאת של הערכים האוניברסליים שתיתן אותם; תן אמת לאנשים. תן צדק לאנשים. תן אהבה לאנשים, תן שייכות לאנשים. אל תחכה שמישהו יגיד לך: 'אתה אחד מהחבר'ה', 'אתה חבר שלי'. תגיד אתה לאנשים: 'אתה חבר שלי', 'אתה אחד מהחבר'ה'. אתה תגיד. אתה תהיה הבית של האנשים ואתה תיתן להם מקום.
[דברי הרב נווה: אנחנו רואים היום בתקופת המגפה כ"כ הרבה עצות ואמירות וסגולות להתמודדות עם המגפה. ואני אומר לכם' זה הבל, זה הבל נוראי. זה ממש הבל נוראי גם אם זה כתוב. אז אחד אומר שזה כתוב (אני לא רוצה להגיד את זה כי אתם תדעו את האישיויות האלה וזה יהיה לשון הרע) אבל ברגע שבן אדם נותן עצה אישית, סימן שהוא לא הבין מה קורה פה. אין כאן עצה אישית לקורונה].
הדרכה רוחנית
התורה זה לא סיפורי היסטוריה – זו הדרכה רוחנית
עם ישראל הלך במדבר ארבעים שנה
כתוב: ש'רגלם לא בצקה ושמלתם לא בלתה מעליהם'
הם היו דור דעה, לא היה מוות ביולוגי
עם ישראל היה במדבר 'כאיש אחד בלב אחד'. כל מי שהוא כבר מאמין, כבר יש לו זיקה יהודית, הזיקה היהודית היא קודם כל לתורה. התורה שלנו זה לא סיפורי היסטוריה אלא זו הדרכה רוחנית. ארבע חמישיות מן התורה; 'שמות', 'ויקרא', 'במדבר', 'דברים', ארבע חמישיות יש לנו עם ביחד, עם שהולך 'כאיש אחד בלב אחד'. וכתוב: 'רגלם לא בצקה ושמלתם לא בלתה מעליהם'. הם אוכלי מן, זה דור דעה, הם לא מתו במדבר. המוות שהיה זה היה בגלל טעות רוחנית לא מוות ביולוגי. הם לא מתו מוות ביולוגי, תשימו לב' הם לא חלו במחלות. עזבו את המגפות שפרצו בגלל טעויות חברתיות או טעויות רוחניות אבל החברה כחברה, מה שהמדרשים מספרים - הייתה חברה חסינה וחזקה שאפילו ביולוגית לא מתו מזקנה. והיו שמה אנשים שהאריכו ימים מאד מאד כמו 'סרח בת אשר', כמו 'זמרי בן סלוא', ולא מעט אנשים; 'יהושע בן נון', 'כלב בן יפונה', אנשים קרוב למאה, כולם היו סנטוריומים, מעל גיל מאה.
אז אנחנו רואים שהמציאות הייתה מציאות על טבעית
אז איך אם כן הם השיגו את המציאות הזאת ?
הייתה להם מערכת חיסונית חברתית. הם התנהלו כחברה, 'כאיש אחד בלב אחד'
והתשובה של זה מדוע זה היה ככה, זה בגלל שהייתה להם מערכת חיסונית חברתית. ברגע שהם היו 'כאיש אחד בלב אחד', ואנחנו לא מדברים כרגע על פוצי מוצי, אנחנו מדברים על שייכות, נאמנות, חיים כסופר אורגניזם רוחני אחד שלם, דאגה הדדית, כבוד הדדי, אז כל אחד מהחברים בסופר אורגניזם הרגיש כוח, הרגיש חיות, הרגיש בריאות, אז הם חיו, אז הם שרדו.
תחשבו מה זה מיליונים הולכים במדבר ארבעים שנה מבלי למות מכל מיני מחלות ומזקנה ומפציעות.. זה לא נאמר, המוות שלהם היה מסיבות אחרות לגמרי וזה היה של מעט, המיליונים נשמרו. תמיד היה שישים ריבוא בין גיל שמונה עשרה לבין גיל חמישים, שזה שש מאות אלף. ריבוא זה רבבה, הם היו נשואים אז זה מיליון ומאתיים אלף, ועם ילדים. לכל אחד היה ב"ה כך וכך ילדים שמנויים שמה, ואנשים שהיו מבוגרים מגיל חמישים. אנחנו מדברים על כמה מיליונים והם נכנסו ככה לארץ, כמה מיליונים.
ואלה שנקראים 'מתי מדבר', ושוב, בגלל טעויות רוחניות שקרו כמו 'חטא העגל', כמו 'קורח וכל עדתו', 'חטא המרגלים', כמובן 'שבט שמעון', הסיפור שהיה עם 'בנות מואב'. הייתה שם טעות התנהגותית אבל (נקרא לזה ביולוגית) הם נשמרו. ונחשוב, לא היו שם בתי חולים, לא היו אחיות, לא בתי מרקחת, אין אבחון רפואי. וזה שאומרים לנו ש'רגלם לא בצקה ושמלתם לא בלתה מעליהם' זה אומר שהייתה כאן מציאות על טבעית אבל המציאות העל טבעית הושגה על ידי זה שהם התנהלו כחברה, 'כאיש אחד בלב אחד'.
אז מה מצופה מאתנו?
לדאוג שתהיה לנו מערכת חיסונית בריאה – מערכת חיסון חברתית
[דברי הרב נווה: אני לא מצפה שאנחנו נהיה מחר בבוקר החברה הרוחנית הזאת של דור דעה במדבר ארבעים שנה אבל אני כן מכוון במיוחד בשיעור הזה להפעיל מערכת רגשית תקשורתית חברתית שאתם חייבים לדעת שהיא חיונית לנו מאד. אני לא מודאג מהחיידק שנקרא קורונה, כמו שלא הייתי מודאג מהאבולה ולא הייתי מודאג מהסארס וגם לא הייתי מודאג מהאיידס. לא צריך להיות מודאגים מהמתקפה החיצונית, צריך להיות מודאגים ממערכת החיסון שלך. אתה צריך תמיד לדעת האם מערכת החיסון שלך היא מספיק חזקה.
אם מערכת החיסון שלך היא מספיק חזקה אז אתה תוכל להיות בכל תנאים, זה לא משנה מול מה אתה תתמודד. ומערכת החיסון היא לא אישית. אני לא מדבר עכשיו על אכילה בריאה או על ג'וגינג או אני לא יודע מה לעשות, אני לא מדבר על זה. זה לא נקרא מערכת חיסון בריאה. מערכת חיסון בריאה זה מערכת חיסון חברתית.
אנחנו כחברה צריכים להיות מחוסנים
אנחנו מדברים על מערכת רגשית בריאה
ושוב אני אומר' הבריאות הפיזית היא תהיה תוצר לוואי. אני מדבר אתכם כרגע על בריאות רגשית. ובריאות רגשית זה מערכת רגשית בריאה. ומערכת רגשית בריאה זה ברגע שהיא תיצור תקשורת רגשית חברתית.
אז איך תיווצר מערכת רגשית בריאה ?
על ידי תקשורת רגשית חברתית;
ברגע שנעניק לבריות כבוד, נראות, אהבה, נראה סימני אחדות
ברגע שאנחנו נעניק כבוד לבריות. ברגע שאנחנו נעניק נראות לבריות. ברגע שאנחנו נעניק אהבה לבריות. ברגע שאנחנו נראה סימני אחדות, החברה שסביבנו תהיה סביבה בריאה. אנחנו רואים את זה בכל המקומות. אני רואה את זה בצבא, אני רואה את זה במקומות עבודה, רואים את זה בכל מקום. ברגע שיש בוס שתלטן אנס כזה שרומס את העובדים שלו כמו פרעה, מצר אותם, הם מתחילים להיות חולים. ברגע שאתה יוצר חבורה שעובדת 'כאיש אחד בלב אחד', מוזנת מאהבה, מפתחת את היצירתיות העצמית שלה שבה כל אחד ואחד מן העובדים הוא מקור של אור, הוא מקור של הפצה, של יצירתיות וחכמה וחיוניות, הם באים לעבודה לבד, הם עושים את העבודה שלהם יפה מאד והם אף פעם לא חולים. חולי בא כאשר יש אונס, שליטה, היררכיה, בדלנות, מתחיל חולי.
העולם שלנו לפני שהתחילה המגפה היה על סף מלחמת עולם שלישית. והעולם היה על סף מלחמת עולם שלישית לאו דווקא בגלל קנאות דתית שבאה מצד איראן, זאת שטות שאח"כ יתגלה בהיסטוריה למה זאת הייתה שטות.
העם היהודי הוא ליבו של הסופר-אורגניזם
אבל מה הבעיה?
שהוא בעצמו לא מאוחד ולכן המערכת החיסונית הכללית תוקפת
אנטישמיות שמתרחשת בעולם היא לא מתרחשת בגלל מלחמת דת. אנטישמיות מתרחשת בעולם בגלל שהעם היהודי הוא ליבו של הסופר-אורגניזם, וכליבו של הסופר-אורגניזם הוא בעצמו לא מאוחד ולכן המערכת החיסונית הכללית תוקפת. וכולם מאשימים את ישראל, למרות שאנחנו (תסתכלו על המפה או על הגלובוס) זה קוצו של מחט על הגלובוס כולו, ואנחנו מעסיקים את כל העולם. נפגשים כל שני וחמישי עם מנהיג רוסיה, עם מנהיג ארה"ב, עם מנהיגי אירופה, אנחנו מעסיקים את כל העולם וכל המזרח התיכון עסוק בנו ואנחנו על סף מלחמת עולם שלישית בגלל ישראל, לא בגלל שום דבר אחר. כי את איראן לא מעניינת ארה"ב, מעניינת ירושלים ומדינת ישראל והבעיה הפלסטינית כביכול. זה לא בעיה פלסטינית זה בעיה יהודית. אנחנו צריכים לדעת את זה זו לא בעיה פלסטינית זו בעיה יהודית.
העם היהודי אמור להיות אור לגויים
וזאת אחריות אישית של כל אחד ואחת מאתנו
לכל יהודי יש אחריות על כל כדור הארץ
אבל אם נסתכל על זה' שוב אני אומר: אני לא מסתכל על זה דווקא מבחינה דתית. ז"א, אני רוצה לפתוח לכם את הראש כדי שאתם תבינו. יש כאן איזה משהו שלא עובד ואמור לעבוד.
העם היהודי היושב בציון אמור להיות אור לגויים. הוא בעצמו יכול להיות סופר-אורגניזם מאוחד שברגע שהוא יהיה מאוחד הוא יכול להבריא את כל כדור הארץ. וברגע שהוא לא מאוחד בתוך עצמו הוא יכול לגרום לקריסת כדור הארץ והמערכת החיסונית של כלל האנושות תוקפת פנימה כמו שאדם שברגע שהוא לא מחוסן המערכת החיסונית תוקפת אותו.
וכל זה זה אחריות אישית על כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו לא יכולים להתנער מאחריות, אף אחד מאתנו. כל אחד מאתנו אומר' אבל אני מה אני אני כלום. אתה פונה אלי? אני מה אני? וזה לא נכון. לכל יהודי יש אחריות על כל כדור הארץ. עד כדי כך.
אז מאיפה מתחילים לעבוד ?
אנחנו צריכים להעיר את מערכת התקשורת הרגשית החברתית
ואם אנחנו רוצים את תחילת העבודה, אנחנו צריכים להעיר את המערכת הרגשית התקשורתית החברתית שלנו. או את מערכת התקשורת הרגשית החברתית. חייבים להעיר אותה. אנחנו חייבים להעיר אותה חברי'ה.
ומה אם נזניח ולא נעשה את העבודה שלנו ?
נמצא את עצמנו בבעיה גדולה מאד
וההיסטוריה מדברת בעד עצמה;
אם אנחנו לא נעיר את המערכת התקשורתית הרגשית החברתית, אנחנו נמצא את עצמנו בבעיה גדולה מאד, או במלחמות או במחלות ואגב זה תמיד היה, זה לא חדש. תסתכלו על כל האירועים ההיסטוריים' מתי הייתה קריסה של האנושות ומתי הייתה קריסה של עם ישראל? תמיד זה היה כאשר הייתה שנאת חינם. תמיד כאשר יש מחלוקת. תמיד זה ככה, לכל אורך הדורות.
אפשר לעשות סטטיסטיקה הן בקריאה מקראית, ואפשר לעשות סטטיסטיקה הן באירועים היסטוריים רגילים שהתרחשו על פני כדור הארץ - באיזה נסיבות הייתה מלחמת העולם הראשונה? באיזה נסיבות הייתה מלחמת העולם השנייה? באיזה נסיבות הייתה המגפה השחורה באירופה? מה היה מצב העם? אני יודע שלא מרבים לדבר על זה, העם היהודי לא אוהב לכתוב על עצמו מה הוא לא בסדר אבל בכל פעם שהזנחנו את עצמנו כעם, כחברה אני מתכוון, בכל זמן בכל נקודת זמן שבה הזנחנו את המערכת התקשורתית הרגשית החברתית, כדור הארץ ואנחנו קרסנו. המכנה המשותף של זה הוא מוחלט.
יש קורלציה בין מצב העם היהודי לבין מצב העולם בחוץ
ולעולם לא ראינו חוסר קורלציה בין זה שהעם כן היה בסדר, והעולם בחוץ היה לא בסדר. לא ראינו מצב כזה, תבדקו אותי, האמינו לי חקרתי את זה, זה היה מפחיד לגלות כמה הקורלציה היא אחד לאחד עד שצריך להראות את זה לכל העולם ולהראות להם חבריה תראו איזה סטטיסטיקה יש פה. אבל אני לא יכול לדבר עם כל העולם. אני יכול לדבר רק עם העם. עם העם היושב בציון].
אין לנו זכות קיום כאינדיבידואלים
הקיום שלנו הוא קיום חברתי
כל אחד מאיתנו, כדי להפעיל את המערכת החיסונית שלו, את מערכת החיות שלו, אין לנו חיים כאינדיבידואליים. אם אנחנו נחיה כאינדיבידום שהוא תלוש מהחברה, אין לנו זכות קיום כי הקיום שלנו הוא קיום חברתי.
האור שהתחיל את הכל נקרא 'אור אין סוף'
הקב"ה לקח אור שהוא רקמה אחת ועשה אותו פרודות אור
פרודות האור חייבות להתחבר, לחזור לרקמה הראשונה
"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות, הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש".
מעצם העובדה שהקב"ה לקח אור שהוא רקמה אחת, ועשה אותו פרודות אור. פרודות האור לא יכולות להישאר פרודות אור, הן חייבות להתחבר. חייב להיות משהו שמחזיר לרקמה הראשונה.
אז איך פרודות האור יחזרו לרקמה הראשונה ?
על ידי מערכת תקשורת בין הפרודות;
ע"י אהבה, תקשורת, הבנה, התחברות, דרכי עבודה משותפת וכו'
והדברים שמחזירים לרקמה הראשונה זה מערכת של תקשורת בין הפרודות; תקשורת של אהבה, תקשורת בכלל, הבנה הדדית, התחברות, דרכי התחברות, דרכי עבודה משותפת. אין באמת מקום לאינדיבידואליזם בעולם הזה. אין מקום כזה. אין מקום לדעה שלך כשהיא עומדת בפני עצמה. אדם שיהיה על אי ימות בבדידות, ימות מצער, הוא ימות מעצבות. חברה מחייה אותנו. זוגיות מחיה אותנו. ילדים מחיים אותנו. אנחנו מזלזלים בזה או לא יודעים איך להתייחס לזה.
אז איך אנחנו, בני האדם ניישם את זה ?
בקהילות קטנטנות, במשפחה, עם הילדים, בזוגיות
[דברי הרב נווה: אני כרגע לא רוצה להיות מטיף בשער, בטח לא בתקופה הזאת, אני רק אומר שיש כאן בורות. יש הרבה בורות לעצמנו, לחיי החברה שלנו, למערכת הרגשית האינדיבידואליסטית שלנו ולמערכת הרגשית התקשורתית שלנו. ואני אומר' בואו נלמד, בואו נלמד, בואו ניישם את זה.
קהילות קטנטנות, והייתי אומר לכם אפילו משפחה - משפחה צריכה לייצר מערכת חיסונית מקומית ע"י תקשורת חברתית. אבא חייב לתקשר עם אמא ואמא חייבת לתקשר עם אבא. שניהם חייבים לתקשר עם הילדים שלהם ועם ההורים שלהם ולהיות תאי הבראה].
בדידות
בדידות זה הדבר הכי גרוע שיכול להתרחש לאדם
זה הדבר שפוגע הכי הרבה במערכת החיסונית של האדם
אתם חושבים שנעים לנו להיות ברוגז עם ההורים שלנו ועם הילדים שלנו ועם הבן זוג שלנו? בדידות זה הדבר הכי גרוע שיכול להתרחש לאדם. אין דבר שיותר פוגם במערכת החיסונית של האדם חוץ מבדידות.
ניתן לראות זאת במספר ההתאבדויות, מספר ניסיונות ההתאבדות והמחשבות על התאבדות
תסתכלו את כל הסטטיסטיקות שנאמר להם על בדידות. תראו כמה רצון להתאבד יש. אנחנו מדברים על התאבדויות אבל אנחנו מדברים על ניסיונות התאבדות. ואם יש ניסיונות התאבדות אז כמה מחשבות על התאבדות יש? כי התאבדויות יש מספר מסוים שהוא מזעזע. [דברי הרב נווה: נדמה לי שזה הגורם השלישי בארץ לתמותה. מספר ניסיונות ההתאבדויות הוא פי כמה וכמה. אבל אני לא חושב שיש בן אדם שלא עברו לו מחשבות על התאבדות. זה לבד אומר דרשני. למה אנחנו מבקשים למות?.
אז למה אנחנו מבקשים את נפשנו למות? מה קורה פה?
אנחנו מרגישים בדידות
במהלך 29 שנים של היותי כרב, כשאני מדבר עם אנשים אני כל הזמן שומע את אותה מילה עולה, אותה מילה כל הזמן כמעט בכל שיחה: 'הרב אני בודד'. 'אף אחד לא מבין אותי'. אני אומר לו: אבל למה? ברוך השם אתה נשוי ויש לך ילדים. 'הרב, אפילו כשאני נמצא בתוך חברה של מיליונים אני בודד, לא מבינים אותי'. וכמובן שכל אחד מרחם על עצמו וכל אחד מקרבן את עצמו וכל אחד הוא מסכן. וכשאני משקם אותם אז אני קודם כל אומר להם אתה תבין את האנשים האחרים אבל באמת איך משתקמים מפה.
והתשובה היא שאי אפשר לבוא למטפלים כמוני או לפסיכולוגים או לפסיכיאטרים או למורים רוחניים כאלה ואחרים ולהגיד אני בודד. אף אחד לא יציע לך חברות, אף אחד לא יציע לך שייכות, אף אחד לא יציע לך אהבה. שוב אני אומר כי זה עניין מצוי לצערנו.
אבל גם מבחינה רוחנית זה נכון - טוב שהקב"ה עשה את זה כדי שאנחנו נראה שעם רצון לקבל לעצמך זה פשוט לא יעבוד. עם הרצון לקבל לעצמי זה לא יעבוד. ז"א, אם אני אבוא כנצרך ואני אגיד אני בודד, צריכים לאהוב אותי, צריכים לשייך אותי, צריכים להתחתן איתי, זה פשוט לא ילך.
אז מה הפתרון ?
אל תבוא כנצרך
תעניק אתה שייכות, אתה תאהב, אתה תחבר, אתה תציע את עצמך
אתה צריך להעניק שייכות. אתה צריך לאהוב. אתה צריך לחבר. האמת היא כל אחד ואחד מאתנו. אנחנו צריכים להציע את עצמנו. בסך הכל מה אתה צריך להציע? חברות. אתה צריך להציע נוכחות. אתה בא לבן אדם אתה אומר לו אני כאן, אני פה בשבילך, אני יכול להיות אוזן קשבת, אני יכול להיות חבר, אני יכול לעזור לך פיזית מה שאני יכול. אני יכול להיות פה בשבילך. אני לא אשפוט אותך, אני לא אבקר אותך, אני מקבל אותך כפי שאתה. וליצור זרועות של תקשורת רגשית חברתית עם כולם.
אז מאיפה מתחילים ?
מהבן זוג, מהילדים, מההורים, ממעגל של חברים שיכול להיפתח..
ושוב, לא צריך ללכת לזרים דווקא לתפוס איזה בן אדם בתל אביב ולהגיד לו אחי בוא אני האחוקי שלך. אני לא מדבר על זה. אני מדבר כרגע על הבן זוג. אני מדבר כרגע על הילדים. אני מדבר על ההורים. אני מדבר כרגע על האחים. אני מדבר כרגע לאט לאט עם מעגל של חברים שיכול להיפתח.
צריך לשדל ולהאיר אנשים אחרים
אבל צריך גם להעיר אותם שייתנו גם הם קשר רגשי חברתי
וצריך לשדל אותם. אני יודע שזה קשה. יש אנשים שאני באופן אישי מציע את עצמי ואני אומר קחו את כל כולי, ואנשים לא רוצים או שמשתמשים בזה לרעה או שלא יודעים איך להשתמש בזה. בסדר, זה תמיד יימצא אבל אני נמצא. המגדלור נמצא. ויש אנשים שכן משתמשים בזה ומשתמשים בזה בצורה יפה מאד. אבל צריך גם לדאוג שלא יהיו עליך כעוגן, שלא כולם יתפסו עליך. תאיר אנשים אחרים וגם להם תגיד' תתנו גם אתם קשר רגשי חברתי. תתנו גם אתם. כשם שאני נותן לכם שייכות, גם תתנו לי שייכות. כשם שאני נותן לכם אהבה, תתנו לי אהבה, ולאחרים. להעיר אותם, לא שאנחנו צריכים את זה אבל להעיר אותם לזה שהם פשוט לא יהיו פרזיטים.
מערכת חיים חדשה
האדם זה מלאות של המון רבדים
כשאתה נותן את כל זה לבן אדם אחר – מתגלה מערכת חיים חדשה
אנחנו יודעים שהמציאות שלנו היא תודעתית אבל המושג תודעה הוא רחב, הוא רבוד, יש רבדים רבדים. זה כמובן לא רק שכל, זה רגשות, זה רוחניות, לרוחניות יש המון עומק, שזה רוחני, זה לא גשמי, וקשה מאד להבהיר את זה אבל זה רוחני. והאדם זה מלאות של המון שכבות, המון רבדים. וכשאתה נותן את כל זה לבן אדם אחר ובן אדם נותן לך את כל זה, מתגלה כאן חיות חדשה. מתגלה כאן מערכת חיים חדשה.
אז מה זה הקונספט 'חיים' ? המושג 'כורח החיים' ?
אנחנו רואים שהמדע מנסה להגדיר מה זה חיים, מה גורם לחיות
במדע יש ענף שנקרא 'ביולוגיה': 'ביו' - זה חיים ו'לוגיה' - זה תורה כמו תורת החיים. למרות שכביכול לוגוס זה היגיון אבל מחשבת החיים, תורת החיים, חכמת החיים נקרא לזה ככה. ושמה מנסים למצוא את הדברים שגורמים לחיות, מה מחייה, מה זה בכלל חיים, להגדיר אותו.
אז יש את עניין הוויטמינים, ואת הפעילות הגופנית
אבל איך המדע מסביר מוות בעריסה או מוות של אדם זקן שהיה בריא ?
אז הם קוראים לזה קריסת מערכות. אבל נשאלת השאלה - ממה קרסו המערכות ?
וירדו לעניינים של ויטמינים - ויטמינים בלועזית ויטה כמו ויטלי, זה חיים. ובעברית קוראים לוויטמינים – מחיונים. ואז אמרו' נו בוודאי שחיים קשורים לתזונה. ואח"כ גילו שזה קשור לפעילות גופנית ועוד כל מיני דברים שהם קשורים לעניינים הפיזיים ולשלמות הפיזית של הגוף של האדם.
אבל אז ראו שיש מצבים שיש את הכל כמו למשל במוות בעריסה או כמו אדם זקן, לא יותר מדי זקן, זה יכול להיות אפילו בן שבעים, ושלכאורה הגוף שלו שלם אבל הוא מת. לא חסר לו כלום אבל הוא מת.
הם קוראים לחוסר חיות - זקנה
אבל מה גורם למה ? הגוף גורם לזה ?
הם קוראים לזה קריסת מערכות אבל ממה קרסו המערכות? אפשר להבחין במיוחד בקרב האוכלוסייה הזקנה שלא ברור בעצם מה זאת גריאטריה. מה זאת למעשה הזדקנות. מה גורם לכח החיים למעשה לדעוך? הרי היה אדם בריא, למחרת הוא קם עם קריסת מערכות אבל מה גרם לקריסת מערכות? חוסר חיות הם קוראים לזה זקנה. אז מה גורם למה? הגוף גורם לזה? או אולי יש משהו בתוך הגוף שיכול לתת, להעניק חיים לתוך הגוף ואז הגוף יכול להיות חי? כי עובדה, למה יש אנשים שהם בני שבעים, שמונים, תשעים, מאה ואפילו יותר?
אולי בכל זאת יש משהו פנימי שיכול להעניק לגוף חיים ?
כי אנחנו הרי רואים שיש אנשים שחיים מעל גיל מאה (סנטוריומים)
אז איפה החיים נמצאים ? התשובה - בחברה
אז גילו שלמשל סנטוריומים, אנשים שהם מעל גיל מאה, חיים בחברות שעדיין מקיימות אותם, עדיין נותנת להם נראות, עדיין נותנת להם כבוד, ואני לא מדבר על כבוד של שייח סעודי, פשוט מכבדים אותם, שומעים למילה שלהם, הם מוערכים, והם לא זרוקים בבתי אבות, והם לא יושבים עם טיטולים והם לא יושבים בקופת חולים כל היום מחפשים איזו מחלה יש להם ואיזה תרופות בכמויות אדירות לקחת. והם לא סיעודיים, הפוך, הם ממש חלק מן החברה. הם חלק ממשפחה, הם ישנים עם אנשים בבית, לא זרוקים, אז יש להם חיות פנימית והם מסוגלים להחזיק ככה הרבה זמן.
אז אם אנחנו רואים איפה החיים נמצאים. אם אנחנו באמת נשים לב איפה יש חיים וגם אני רוצה עוד לציין, כי אני רוצה להביא את זה לשיפוטכם, אני לא רוצה לתת לכם נתון כי אני רוצה להוציא את זה מצד אחד מידי המדע ולהגיד לכם חיים לא נמצאים במדע, חיים נמצאים במקום אחר לגמרי אז אני חייב לתת לכם ראיות, ואתם תשפטו ואתם תגידו ואתם גם תחיו את זה. אתם תעצימו את זה.
נשאלת השאלה - מתי הרגשתם הכי הרבה חיים? מתי אתה בעצמך הרגשת שאתה חי?
המילה היא חי. מתי הרגשת, ממש הרגשת שאתה חי? אז הרוב יגידו על הילדות אבל למעשה הם מתכוונים על החדווה שבילדות, לשמחה שהייתה בילדות, לעליצות שהייתה בילדות. הרבה יגידו בשעה שאני הייתי מאוהב. אני היית מאוהב, הייתי חי מאד. והרבה יגידו בזמן שליחות, שאני מרגיש שיש לי איזו שליחות גדולה מאד אז אני מרגיש חי. יש לי בשביל מה לקום בבוקר.
אז תשימו לב, אף אחד לא אומר כאשר התזונה הייתה טובה מאד. כאשר רצתי חמישה קילומטרים. כאשר הייתי בצבא בצנחנים הייתי הכי הרבה בריא פיזית, חזק. אף אחד לא אומר את זה.
כשאתה תשאל בן אדם מה מתקשר לך לחַיוּת? מיד הוא יגיד לך' שמחה, אהבה, שליחות, יעוד. שימו לב לזה. הביולוגיה לא מתעסקת עם זה. היא לא אומרת' בוא נבדוק עכשיו את אוכלוסיית המאוהבים. בוא נבדוק את אוכלוסיית השמחים. בוא נבדוק את אוכלוסיית האנשים בעלי השליחות. היא לא עושה את זה. אמנם בכל העולם יש אנשים שבודקים את עניין הפסיכוסומטיות, וכן בדקו את הקבוצות האלה וכן גילו שהם חסינים באופן בלתי רגיל בפני המון דברים והם לא נפגעים. וכמובן שיש קורלציה בין מערכת חיסונית בריאה לבין אדם שמח, מאוהב ובעל שליחות. ברור.
אז קודם כל נבין שחיים זה לא פיזי. לא נוכל להוסיף לעצמנו חיות באמצעות פיזיות
כלומר' אני מרגיש חי כשאני שמח, כשאני מאוהב, כשיש לי שליחות
הסימפטומים באים בפיזיות אבל זה לא פיזי. אנחנו לא נוכל להוסיף לעצמנו חיות באמצעות פיזיות. ברור שלא נחשוף את עצמנו לסכנות, שלא נוסיף עוד בעיה לחיים שלנו ע"י בעיות פיזיות, זה ברור. חשיפה לקור, חשיפה לזיהומים, למאכלים לא בריאים, בסדר, אני לא אומר את זה אבל אי אפשר לומר ששם זה החיים. שם זה לא המקור של החיים. כשאתה תגיד לכל בן אדם בעולם, מהכי משכיל עד הכי בור בכל רחבי העולם' מתי אתה מרגיש חי? הוא יגיד לך כשאני שמח, כשאני מאוהב, כשיש לי שליחות אני מרגיש חי. הוא יתמלל מתוכו, הוא יעניק את המיתוג חיים, חי.
ועל זה אנחנו צריכים לשים את הדגש. איך אני מעלה בתוכי את כוח החיים? איך אני אעלה בתוכי את השמחה? איך אני אעלה בתוכי את המאוהבות? איך אני אעלה בתוכי את תחושת השליחות?
אז איך אני אעלה בתוכי את כוח החיים ?
אנחנו צריכים להיות המקור לכל דבר
כל אדם צריך להמציא את עצמו
אז אני אומר' לצורך העניין הזה הרבה מאד אנשים הפכו את זה למצב של אני אהיה שמח אם יעשו שאני אהיה שמח, ואני אהיה מאוהב אם מישהו יתאהב בי, ואני אהיה בשליחות אם מישהו ישלח אותי. וזאת הטעות.
אנחנו צריכים להיות המקור לכל דבר. לכל דבר. כל אדם צריך להמציא את עצמו. אתם חייבים לדעת את זה. זו אחריות של כל אחד ואחד מאתנו. אני יכול להעניק חיות למישהו אחר (תיכף אני אגיד לכם איך. זה התפקיד שלי) אבל קודם כל אני חייב להמציא את עצמי ואני חייב למצוא את מקורות השמחה שלי, ואת מקורות האהבה שלי, ואת מקורות השליחות שלי. ואם תחטטו את זה טוב טוב טוב בנפש, אתם תגיעו למצב שכשאתם נותנים את כל הדברים האלה לחברה, ברגע ש' איפה השליחות שלך תהיה? זאת שליחות חברתית, זה לא שליחות אישית.
אני לא יודע כמה אנשים יגידו' אני מצאתי את השליחות שלי להיות אומן שמצייר לעצמו ציורים על אי בודד. יכול להיות שיש כאלה אבל זה לא טבעי וזה לא בריא. אבל שליחות באמת כמו של מנהיגים' תסתכלו בארה"ב, מי רץ למנהיגות? אנשים בני שמונים. פלא גדול. והם עושים מסעות cost to cost עם כוחות אדירים. סנדרס וביידן וטראמפ זה חטיארים, ויש להם כוחות ונאומים כמו בני חמישים, אז יש לו שליחות חברתית. אמנם היא השם יעזור אבל שליחות חברתית אנחנו יודעים מה זה.
תמציא את השליחות, אל תיתן שימנו אותך, תעשה לעצמך מינוי
שים את עצמך במקום שנותן לחברה, שמבריא את החברה
כאשר יש לך חיות חברתית מתוך שליחות חברתית, שהחברה אומרת לך תנהיג אותנו. תזיז אותנו. תהיה אחראי על תפקיד מסוים, פתאום אתה מרגיש כוח, חיות.
תמציא את השליחות הזאת, אל תיתן שימנו אותך, תעשה לעצמך מינוי. ואני מתכוון לא מינוי פוליטי; להיות ראש עיר, ראש השכונה, ראש הוועד בית. שים את עצמך במקום שנותן לחברה, שמבריא את החברה. שאיפה שחסר לחברה, אתה תיתן. אתה תהיה המקור של האור של החולשה החברתית.
להיות מנהיג חברתי זה לא להגיד לאנשים מה לעשות. להיות מנהיג חברתי כמו 'משה רבינו' זה להבריא אותם לפי הצרכים שלהם. זה עמוק להבין את זה.
זה להיות מקור אור בכיסי חושך חברתיים
זה יכול להיות בחסד פיזי. זה יכול להיות בחסד רגשי. בנוכחות שלך. זה יכול להיות בשמיעה.
מה עושה פסיכולוג? רוב הטיפול הפסיכולוגי הוא לשמוע את המטופל, להבין אותו. מתי המטופל מרגיש שהוא עובר טיפול? קודם כל שהוא יודע שהפסיכולוג מבין אותו, שהוא שמע אותו, שהוא נתן לו להתבטא.
פתח את הבית שלך למישהו – "דאגה בלב איש ישיחנה"
אבל אל תשפוט, תשמע אותו, תבין את המקום שלו
זו יכולה להיות שליחות ממש
תזמין חבר. כתוב: "דאגה בלב איש ישיחנה". על כוס קפה תגיד לו שפוך אחי, תוציא כל מה שיש לך על האישה, על הילדים, על הצרות היומיומיות, אני שומע. בסוף אל תשפוט. אל תעשה עכשיו דין אלא תשמע אותו. תבין אותו. תבין את המקום שלו. בסוף אתה יכול לרפא אותו עם חיבוק. זו לא חייבת להיות הצעה. אתה לא צריך לנרמל לו את החיים, פשוט להציע לו תמיכה. ככה אתה יכול להיות מנהיג חברתי. זו יכולה להיות שליחות ממש.
מבחינת מקורות השמחה והאהבה – תעניק שמחה לאנשים
תעשה אנשים שמחים. תגרום לאנשים סביבך להיות שמחים. יש דברים שבתמימות שלהם הם כ"כ יפים; לראות ליצן רפואי. לראות אדם שמנגן בפסנתר ברכבת. לראות אדם ששר לאנשים ברחוב. האותנטיים מבניהם, לא אלה שנצרכים לשלושה ורבע שקלים שזורקים לתיק של הגיטרה. כאלה שאומרים לך' אני לא צריך כלום.
אני מכיר נגן כזה בתל אביב שהוא עובד הייטק ובערב הוא יוצא לשמח את הבריות. הוא לא זקוק לכסף, תמיד שמים לו כסף אבל הוא לא זקוק, הוא לוקח את זה ונותן את זה לחסד. ויש לו יכולת מוזיקלית אבל היא לא כזאת שהיא תהיה בתחרויות כישרון והוא הולך ומשמח את הבריות. הוא שר להם כל מיני שירים. והוא יודע לאן ללכת, הוא הולך לאוכלוסיות המבוגרות ושר להם שירים של הסיקסטיז והסבנטיז וכו' והפיפטיז. ולחבר'ה הצעירים הוא מנגן יותר את השירים שמנוגנים היום והוא פשוט רוצה לראות אנשים שמחים, הוא רוצה לעשות אווירה נעימה. ואפילו בזמנים של ימים קרים הוא יוצא והוא אומר שהוא מנגן לטבע, לציפורים, הוא מנגן לעצמו לעשות שתהיה אווירה יותר נעימה.
לא צריך להקים מפעלי חסד ודברים אדירים
אנחנו צריכים לעשות מעשים פשוטים
תדעו לכם, מעשים כאלה זה מעשים של צדיקות. הוא עושה אנשים שמחים. זה כ"כ יפה, זה מעשים פשוטים. אנחנו חושבים שצריכים להקים מפעלי חסד ודברים אדירים ולמי יש זמן ולמי יש כוח, ועמותות.. מי מדבר על זה? קח גיטרה צא לרחוב. לך תשיר. תפוס כמה אנשים תרקוד איתם. תעשו איזו הליכה חברתית. הליכה, הולכים, למה? כחברה. אנחנו הולכים כדי להיות ביחד. זה אפילו לא בשביל הג'וגינג, כיף, לעשות הליכה.
לא חסר דברים כדי לשמח את הבריות. חסר איך לשמח את הבריות? לא חסר.
אהבה – צריך להתחיל לאהוב את הבריות, להעניק להם אהבה
על ידי חיוך, על ידי אמון
יש אלוקות בכל אחד
ואהבה. צריך ללמוד המון המון המון על המושג הזה, אבל להתחיל לאהוב את הבריות. להתחיל להעניק להם אהבה. לחייך אליהם, להאמין בהם, לסמוך עליהם, לתת בהם אמון, ואם הם יאכזבו – עוד פעם. ואם הם יאכזבו – עוד פעם. ולא להתייאש. יש אלוקות בכל אחד. תסתכל עליה, תתייחס אליה ותאמין בה. אל תשתולל. אל תיבהל. ממש בישוב דעת תנהיג את האנושות לעבר מקום רגשי נכון.
תהיה תא מרפא – תהיה סביבה מרפאה ותיקח את היוזמה הזאת.
אתם יכולים להתחבר כמה אנשים אם זה מביך אותך. שלושה ארבעה אנשים, לרדת למטה ולעשות אני לא יודע מה ברחוב, השלישיה המזמרת. תקראו לעצמכם 'המשמחים'.
אנחנו צריכים להיות בסגר בבית ובבידוד כדי שאנשים יצאו למרפסות ויראו את השכן? אנחנו צריכים קורונה שתוציא אותנו למרפסות שנראה את השכנים שלנו? אנשים אומרים לי' הרב, אני גר פה בבניין עשר שנים, פעם ראשונה אני רואה את השכן שלי ממול. אני לא ידעתי שהוא מנגן בבוזוקי. פתאום הוא יוצא הוא מנגן בבוזוקי וזה נשמע לי כ"כ יפה, אני עומד מוחא לו כפיים. אחרי עשר שנים אני מגלה שלשכן שלי יש בוזוקי?
תבינו מה קורה פה. יש כאן פספוס של הקונספט סוסייטי, חברה. ואנחנו צריכים לפתח מערכת רגשות חברתית. לא להסתמך על גן ילדים ובית ספר יסודי ובית ספר תיכון וצבא ואח"כ עבודה ואח"כ החבר'ה. לא, אנחנו צריכים לפרוס זרועות חברתיות. המערכת הרגשית שלנו זקוקה לזה, היא בנויה לזה, אבל היא זקוקה לתת את זה.
אני מקווה שהשיעור הזה הובן.
אז חלק מהטיפול הרגשי שאתם תעניקו לעצמכם ואח"כ תעניקו לאחרים זה לייצר תקשורת רגשית חברתית.
ברגע שנעשה את זה נראה לי שנמצא את עצמנו במציאות הרבה יותר טובה, אחרת לחלוטין, מכל כך הרבה בחינות, ובטח ובטח בריאותית.
