הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 2/3/20
תורת התיקון האישי וההתייחסות הרגשי לאור חכמת הקבלה
שיעור 12
"סוד הזיכרון וההטמעה הרגשית"
תורת הקשר הרגשי היא עניין עמוק מאד. עניין הרגש הוא עניין מרכזי. אנשים מאד מפחיתים בחשיבות שלו אבל האמת היא שהכל תלוי בו. המעניין של ה"רחמנא ליבא בעי ", שהקב"ה רוצה את הלב, הלב הוא דבר עמוק יותר מאשר הביטוי הרגשי וזה לא הסתם עניין של לבביות ורגשות בצורה של רגשות אבל זה המקור של החיות. הרבה דברים.
רגש
הרגש הוא הגל נושא של החיוּת
כמעט הכל נעשה תחת החלטת הרגש
למשל - למידה - אם היא לא מחוברת לעולם הרגשי אז היא תפלה
כמעט באופן מוחלט את כל הדברים שאנחנו עושים שאנו יכולים לבצע החלטה הרגש. גם למידה - אם הלמידה לא מחוברת לרגשות, היא לא מחוברת לעולם הרגשי (ותיכף נסביר מהו העולם הרגשי כי צריך לדבר על זה נכון) אז הלמידה היא תפלה, היא ממש יושבת על האדם כמו שכבת פלפל. אנשים אחרים חוזרים בתשובה או אפילו תלמידי חכמים שיושבים ולומדים ולומדים ולומדים אפילו שנים, עצמת ניסיון, כאשר נשבר אם מישהו רגיל הם יכולים לעבוב את הכל, ואתה אומרת: שנים למדת, מה עם כל הלימוד שאתה למדת? סימן שזה לא הפוטמן, לא חדר למערכת ההגשמת שנמצאת באדם ששם את החיות שלו, שם הכי המהות שלו.
גם כאב ועונג משויכים למערכת הרגשית
גם לבינה פיזית - הפיזיות, הגופניות, בין אם זה הכאבים או העונג, משויכים שוב למערכת הרגשית. כי אפשר להעצים מאד את המטרחש בגוף על ידי הרגשות, ואפשר גם להקטין מאד עי הרגשות.
מצד אחד - אתה לומד לשלוח או לא להביע רגשית את הכאב
לדוגמא - ב'אומנות לחימה '
[ דברי הרב נווה : בעבר התבקתי עם אומנות לחימה אז אחד הדברים שאימנו אותנו ספציפית ב'קוד פו 'זה אל תביע ריג ליריב כי הוא יודע שאתה סובל אז אם נותנים לך בעיטה אז תשתדל, תכאב, תספוג את זה אבל אל תביע את הרגש . הענין של לא להביע את ההגשמה. ובאמת כואב לך, הרגש מצטרף אבל כשאתה לומד עובד לא לצרף את ההגש אז הגוף יודע לספוג את זה לבד. אז יש עניין של הצרוף הרגשי].
מצד שני - חיבור רגשי מביע חיות, עונג
מהצד השני, הרע שהכל מצורף למערכת הרגשית אז יש חיות, יש עונג, יש כיף, המילה המרכזית היא חיות. החיות הראש בלב, היא הדרך ברגשות. לפעמים אתה יכול לעשות מתמטיקה, אפילו שהיא מופלאה כמו מתמטיקה מופשטת אתה יכול לעשות אותה אבל זה מאד רובוטי, מאד קר. וכנ"ל פיזית, אתה יכול להרים משקולות, ואתה יכול לרוץ, אתה גם יכול להתענג, אבל שוב, אם התוכנית תהיה לא מחוברת אז זה לא מענג.
אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו יכולים להשתלב על המערכת ההגשמת שלנו, איפה אנחנו ממקמים את המערכת הרגשות שלנו, ואתם משתמשים בה בצורה נכונה.
'מוחא שליטא על הלב' או 'ליבא שליטא על המוחא'
'בעל התניא' אמר: 'מוחא שליטא על הלב ' אבל האמת היא שבסופו של דבר זה 'ליבא שליטא על המוחא '. ללא שם: מתים כמו בהמות ודי נזרקים עם רגשות מטולטלים לכאן ולכאן, ברור ברור להיות 'מוחא שליטא על הלב', צריך איזשהו סוג של חיבור של מיפגש עם העולם הרגשי שלך.
למידה רגשית
מהי למידה רגשית?
הרבה פעמים הלימוד נתפס בשכל ולא נתפס בלב.
היום ספציפית אנחנו רוצים לדבר על המידה רגשית. ומהי הלמידה הרגשית? הרבה מאד אומרים: תשמע הרב, אנחנו לומדים רוחניות אבל יש בעיה שזה נתפס בשכל, זה לא נתפס בלב. אנחנו יכולים להיות מה שאתה אומר, אנחנו מבינים את מה שנלמד. גם אם אנחנו לומדים את הדברים הכי טובים; 'עץ החיים', ה'זוהר הקדוש ', שיעור מפי רב גדול וצדיק, זה נתפס בשכל, במקרה הטוב מבינים מה הוא אומר אבל כשמבינים מה שהוא אומר זה עדיין לא אומר שזה הופך שאתה יכול להיות זה.
ואז בזמן ניסיון אנחנו מתנהגים היפך "ואהבת לרעך כמוך"
כמה מדברים אתנו על "ואהבת לרעך כמוך" ועל החשיבות של התיקון החברתי וההערות האוניברסליים שנמצאים את הבנות אבל עדיין הניסיון האיש יכול להתנהג כמו בהמה. מרוקן מוחין באמת ופשוט בהמה. [ דברי הרב נווה : ורואים את זה. לצערי אני רואה את זה השכם וערב; אנשים שנראים כמתלבשים כמו חרדים או כמו רבנים או שאני לא יודע מה, בפנים בפנים בפנים בזמן ניסיון הם בהמות].
אבל האדם נולד לניסיון
הנימטרה של הניסיון - להפוך את הפעולה לאור ואת האור לעצם
אנחנו לא אומרים את זה בהיבט רע, יש רחמים על כולם ויושב שמה איזה ילד בתוך כל אחד ואחד שעושה קצת שאו אוף, הוא עושה איזה נראות חיצונית. כבר הרמד"ל כבר לימד אותנו שהאדם נולד לניסיון, והמטרה של הניסיון, הקונספט הניסיון הזה עשה את הפעולה של הספר והאור הזה. (דיברנו על זה בפעמים קודמות.
פרטים;
איש חסד
התורה רוצה שהחסד יגע באמתמות האדם, במהות האדם
אני חושב שאנחנו לוקחים אדם והאדם הזה לומד כמה זה חשוב להיות איש חסד, "עולם חסד יבנה" וכמה זה חשוב להשתמש בזה ויטיב עם הזולת ו'אברהם אבינו 'היה איש החסד, ויהודי צריך שיהיה לו חסד, בסדר, הוא שומע את זה וזה מתלהב . יכול להיות שהוא שומע את זה כילד, כנר, כמתברגר, כתלמיד חכם, לא משנה מה. אני אומר: אני יכול לעשות חסד, אני יכול לפתוח מפעל חסד ובאמת זה לא רע. הקב"ה מקצץ לו את הכנפיים והיה לוקח לו את הכסף וזה לוקח לו את המשך והיה לוקח לו את כל ההפרעה החיצונית שלו. בני אדם אחר, עד למצב (אנחנו בכוונה מקצינים את הסיפור) שמעו אותו הומלס, ממש הומלס, בלי כלום, כלום, הוא לא יכול לעשות חסד עם שום דבר, אפילו הבגדים שלו מטונפים והוא לא יכול לתת אותם.
איפה הכשל הרציונלי?
שכאשר האדם חסר, הוא פותר את עצמו מהחסד
ואז אתה יכול לתת לי אוכל? רוב התגובות יהיו: תשמע, פעם היה לי, נתתי, היום אין לי מה לתת לך. אם היה לי הייתי נותן לך אבל אין לי מה לתת לך. וככה כביכול הוא פותר את עצמו. יהיה מהות האדם. שאם מהות האדם יהיה חסד, הוא עדיין לא יתעלם מהבקשה שלו. איפה הכשל הרציונלי? הכשל הרציונלי יהיה בזה שאנחנו נשאל 'אבל מה אני אתן לו? אין לי מה לתת לו.
אבל אדם שהמהות שלו חסד - לא ישיב פניו ריקם
אם האסד באמת נגע בעצמותו, הוא מהות החסד כמו 'אברהם אבינו' אז הוא ילך וזה ירוץ והוא יקבץ נדבות בשבילו. אני נמצא שם על אי בודד ואני לא יודע שום דבר, לא לקבץ נדבות ולא שום דבר, הוא יגיד לו: תשמע, אני מבין אותך אבל אני לא עוזב אותך. אני אתן לך את הנוכחות שלי. אני אהיה איתך, אני אלווה אותך, בוא נעבור את זה ביחד, אבל אין מצב שהחסד שאתה, המהות של החסד תתעלם או למצוא תירוץ להתעלם או להשיב פניו ריקם. אין מציאות כזאת. זו אחת הדוג מילקים.
איש אמת
דוגמא נוספת זה שאדם שומע כמה צריך להגיד את האמת, ואיזו מידה חשובה זאת מידת האמת, ואז תופס אותו שוטר ואומר לו: תגיד, אתה נסעת עם חגורה או נסעת בלי חגורה? אני לא ראיתי כ"כ, אני סומך על העדות שלך, נסעת עם חגורה או לא נסעת עם חגורה? ואתה יכול להגיד כן או לא. איך לא להגיד לו: לא נסעתי עם חגורה, אתה צודק אדוני השוטר, לא במקרה הזה שאתה מדפיס אותי, לא נסעתי עם חגורה. צריך להגיד את זה. למרות שאתה יודע שהוא יש לך את דוח ואולי ייקח לך את הרישיון [ דברי הרב נווה : אני לא יודע מה העונש על זה בחוק, ב"ה אני רחוק מהדברים האלה] אבל מה לעשות? אתה יכול לאבד עכשיו את העולם הבא שלך בשביל להיות שקרן, בשביל להרוויח אלף שקל ושמונה נקודות, או שאתה יכול להגיד את האמת ולהרוויח את החיים שלך. אבל אם הרמת את הכפפה של להגיד את האמת, יהיה על זה ניסיון.
איש שלום
איש שלום, אני עושה שלום בין אדם אחר אשתו, ורץ עם אנשים, עושה שלום לאנשים עד שתיים שלוש לפנות בוקר .. אצלו בבית בשלום, הוא לא מסוגל לעשות שלום בית עם אשתו.
אני צריך לעשות את זה
אבל איפה הפער הזה עומד?
כאשר המערכת הרגשית לא מסונכרנת ל'חכמת האמת '
איך מישהו ישאל: איך זה יכול להיות? אבל איך זה יכול להיות שיש אנשים שלומדים על הדברים האלה ולא עושים אותם? זה יכול להיות, אין מה לעשות, כולנו יודעים שיש לך בין מה שאנחנו יודעים מה שאנחנו עושים. אם נשאל: אבל מה הפער? איפה הפער הזה עומד? הפער הזה עומד בחדירה למערכת הרגשית. כאשר התוכנית של הרגשית היא לא מסונכרנת עם המערכת של האמת, של המידע האמיתי הנכון, לא המדינה השכלית, של המערכת של האמת, של 'חכמת האמת'. אם המעצבים אינם חיצוניים לחלוטין והסביבה והמשרד באמת לא יעשה.
מה צריך צריך שהדברים יחדרו ויהיו אמיתיים?
ענווה
נסביר את המושג שנקרא 'ענווה ';
יש 'שפלות' ויש 'ענווה'
מה זה שפל רוח? שאדם מבין את הזמניות והאפסיות שלו
היו שהדברים יחדרו וכדי שהדברים יהיו אמיתיים, זה תלוי מאד מאד בקונספט, האיש שנקרא ענווה. יש 'שפלות' ויש 'ענווה'. ' שפלות ' - זה שאדם מבזה את עצמו, שהוא יודע בערך עצמו, אנשים אחרים מנסים לרומם אותו והכביכול עושה לעצמו להניח את זה לעצמו ולסובבים אותו. כמה שלא יגידו לו: אתה גדול אתה צדיק, הוא יגיד: המחשבות שלי פעם ככה פעם ככה. פעם באמת אני צדיק ואני מחזיק ראש. פעם אני ממש טמא. אתם חושבים כולכם שאני איזה צדיק אדיר אבל לפעמים אני לא יודע מה אני יכול להיות קטנוני כמו בן שלוש. הוא יודע לעשות את השפלות רוח, הוא יודע לשים את הדברים בפרופורציות, לשים אותם במקומות המתאימים והנכונים, האמיתיים שלהם. שפלות רוח.
אז מהי ענווה?
אניווה זאת הגדרה כמו לכל המילים הנמצאות בלישון הקודש, אין מילה או אות בלשון הקודש שאין לה הגדרה, כי ללא ההגדרה אין טעם, אין טעם ולא יתכן שהקב"ה ברא אות שאין לה טעם.
'משה רבינו' שובח במידת הענווה
מי ששובח במידת הענווה היה 'משה רבינו'. כתוב: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" . זה לא שסתם הוא שובח בזה. למה אחרים לא שובחו בזה? 'אהרון' היה גאוותן? אנחנו קיבלנו איזה שמץ של גאווה מצד 'אהרון' או מצד 'דוד המלך'? למה על 'דוד המלך' לא נאמר 'והאיש דוד עניו מכל האדם אשר על פני האדמה?' 'אברהם אבינו?' בכלל האבות שלנו. אפשר היה להגיד את זה על אחרים.
למה זה נאמר דווקא על 'משה רבינו?'
כי 'משה רבינו' היה ישות פנימית לא חיצונית
כי זה לא סתם נאמר על 'משה רבינו' כי קודם כל חשוב לנו נבין מהו המקור השורשי של 'משה רבינו' שהוא באמת מלאך המ"ט - מ'ט'ט'ר'ו'ן 'שהוא שר הפנים.' שר ' - הכוונה שררה שהוא הבעלים של הפנימיות והסגן של הקב"ה והשר של כל המלאכים. הוא המלאך שמעל כל המלאכים. עצם המקור השורשי הרוחני הזה אומר שהוא ישות פנימית לא ישות חיצונית.
'משה רבינו' תופס שלוש ספירות :
חיצונית - 'נצח'. פנימית יותר - 'תפארת מלגאו'. והכי פנימית - 'דעת'
במערכת הספירות הוא תופס שלוש ספירות : חיצונית זה ה'נצח '. פנימי יותר זה 'מידת התפארת' מבפנים, זה נקרא 'תפארת מלגאו' כי ה'תפארת מלבר 'הצדוץ זה' יעקב אבינו ', והוא' מלך הדעת 'שזה הכי פנימי ובמותו הוא זכה לשער הנו"ן, לשער החמישים. מכיוון שהוא ישות פנימית ולא חיצונית. ישות של פנימיות של 'תורת הסוד' (אבל גם מחבר את תורת הפשט), בא הכתובת להגדיר שני דברים לשבחו: "בכל ביתי נאמן הוא" "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה ".
"בכל ביתי נאמן הוא"
'משה רבינו' היה נאמן לקב"ה ולמהות שלו
עניין הנאמנות זה ש'משה רבינו 'היה נאמן למהות שלו. להיות נאמן לקב"ה זה להיות נאמן לעצמך, להיות נאמן למהותך . אני מבין שאם אני משקר אני משקר לעצמי. אני גונב אני גונב מעצמי. שהאדם הראשון שנפגע כתוצאה משיבוש של ההתנהגות שלי, זה אני.
איך הענווה של 'משה רבינו' באה לידי ביטוי?
האם הוא עשה כל מה שאמר לו? התשובה היא לא
נאמן לעצמו והיה נאמן לקב"ה - "בכל ביתי נאמן הוא" אבל היה עוד עוד מידה של "והאיש משה עניו מאד מכל האדם שהאדם על האדמה", וכולם מתארים לעצמם בתפיסה האינטואיטיבית שעניו זה האדם שעושה מה שאמר לו , אבל בואו נראה שזה לא נכון.
כתוביות שם ש'משה רבינו 'לא עשה כל מה שאמר לו ;
'משה רבינו' סירב לקבל את ההנהגה במעמד הסנה
הקב"ה דיבר אליו במעמד הסנה, אמר לו: 'אתה צריך לקבל את ההנהגה', הוא סירב, הוא אמר לו: 'מה פתאום,' דיג נא ביד תשלח ' , אני לא רוצה לקבל את ההנהגה, מה נפלת עלי? והקב " היה לו שבעה ימים לשכנע אותו, שבמה ללכת שבעה ימים 'משה רבינו' דוחה אותו. קודם לכן הוא לא כזה בזרימה כבר מהפגישה הראשונה ביניהם.
'משה רבינו' התמהמה בברית מילה לבן שלו
אח"כ, ב'ספר שמות ', הוא צריך לעשות ברית מילה לבן שלו והוא מתמהמה עם זה. אז אם אנחנו מדברים על אדם צייתן, אדם צייתן היה חרד מאד לצייתנות שלו.
'משה רבינו' נלחם בקב"ה לטובת העם;
"למה הריעות לעם הזה .."
הקב"ה אומר לו: לך לפרעה, אתה צריך להושיע אותם, תדבר איתו, תגיד לו 'לסמן את עמי ויעבדוני והכל בסדר'. ו'משה רבינו ' הולך ועושה את זה אחרי שהוא כבר קיבל את ההנהגה והכל ואת השליחות, אומר 'נו בסדר אני אלך, הקב"ה מתעקש אז אני אלך, והוא יודע בפנימיות שלו שהקב"ה "מלוא כל הארץ כבודו" ושהכל אחד ושפרעה זה היבט הקבוצה"ה שמחה את ישראל, אז אם הוא אומר לו 'לך אל פרעה' אז 'משה רבינו' מבין שעושה את זה זמן של גאולה, ולתדהמתו הוא הולך ופרעה אומר לו: לא, אני לא מכיר את השם הוי"ה, אני מצטער אני לא משלך את העם.
אז 'משה רבינו' חוזר ואומר לקב"ה: "למה הריעות לעם הזה והצל לא הצלת את עמך"? אדם עניו כזה ככה אומר לקב"ה? [ דברי הרב נווה : אני לא הייתי מעז לדבר אליו ככה ואני לא כזה עניו]. אז איך זה יכול להיות?
"מחני נא מספרך"
פרשת כי תישא הוא אומר לו: "מחני נא מספרך" . בפרשת תצווה 'הקב"ה באמת מחק את השם שלו בגלל שהוא אמר את זה. הקב"ה אמר למשה: "הרף ממני ואכלם ואעשה לך לגוי גדול" , ו'משה רבינו 'אומר לו:' מה פתאום, אני חלק מהעם והעם זה חלק ממני, אנחנו ישות אחת, אם אתה מוחק אותם אתה מוחק אותי. אומר לו: "אם אַין, מחני נא מספרך" - אתה לא מתכוון לשמוע לי אז תמחק אותי. 'פרשת תצווה' הוא באמת מחק אותו - השם 'משה' לא מופיע בכל 'פרשת תצווה'.
'למה יאמרו הגויים ברעה הוציאם'?
אח"כ "וילונו על משה", "ויצעק משה אל השם" . הוא כל הזמן צועק על הקב"ה: 'למה יאמרו הגויים ברעה הוציאם?' וכו 'וכו'. כל הזמן אנחנו רואים התנצחות בין 'משה רבינו' הקדוש-לבין מעולם לא ברירת ראינו:. כן הקב"ה, אין בעיה, אני אגיד להם את הגזרה, זה בסדר, אתה כועס עליהם, אני מבין אותך ואני אלך ואני אגיד להם שאתה כועס שיש. לא ראינו דבר כזה. הפוך, כל הזמן הוא נלחם בו. כל הזמן. "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" . כמעט לא ראינו כביכול זרימה מלא לגמרי פרט למקרים של " וידיבר ה 'אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרתם להם ועשו להם ציצית על כנפי המשימה וכו' .." דברים מן הסגנון הזה ,:
לא הברירה חסר למשה אבל קונטרות אז להגדיר ענווה כזרימה עם מישהו כי הוא כן גבר , כן גבר זה לא ענווה - זו לא ההגדרה של הענווה כי 'משה רבינו' מאוד לא היה כן גבר. מאד לא. הוא היה מנהיג מאד לא נוח לבורא. הוא היה צריך להתווכח איתו והוא התווכח איתו על ימין ושמאל.
גם במדרשים רואים ויכוחים בין 'משה רבינו' לקב"ה
אפילו במדרשים - 'משה רבינו' ידע את סוד העלייה הרוחנית. הקב"ה אומר לו: "אין שלום עירך ? " כאילו, אתה עושה עליית נשמה, אתה לא אומר לי שלום? "משה רבינו" אומר לו: "הלא אני אמר לו: 'היה לך לעיצוב מודרני'. אם עשית עליית נשמה תבוא עם כלים, אל תבוא אלי סתם ככה לביקור אל תבוא לראות מה קורה פה למעלה. אם אתה בא תבוא אלי עם כלים.
אז גם כאן אנחנו רואים את הדבר הזה ויש מלא ויכוחים. כן הגדר לאיש כי כן לא איש כי כן לא איש איש ומי שמכיר את כל המדרשים מסביב רואה מנהיג וווו, מנהיג שנמצא. בין הקב"ה לב העם - היה שם אחד מחנך את העם ורודה בו ואוהב אותו ומגן עליו וחומל עליו, ומצד שני הוא עבד השם אבל הוא מתנצח עם הקב"ה על כל צעד ושעל ולא מסכים איתו. משה רבינו כי זה היה הניסיון שלו.
אז איך אומרים "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"?
לענווה יש משמעות אחרת
הסתיימה אל האמת
משל ב'פרשת בהגברתך 'הקב"ה אמר לו: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הקנים" וכו', כתוב: "ויעש כן אהרון" . אומרים המפרשים: "ויעש כן אהרון שלא שינה" , הוא לא שינה, נו, אז אהרון היה צריך להיות עניו אלא שלענווה יש משמעות אחרת.
הסבר המונח 'יכולת ההסתגלות אל האמת'
אמר כי: " וינבר ה 'אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת להם ועשו להם ציצית על כנפי שורות כתובות לדודם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" אוקי , כולם קיבלו את זה. גם' משה רבינו 'קיבל את זה. אמר לו: שים ציצית ולציצית תעשה פתיל, תעשה כאילו את הפתילות, את הקריירה, ואחד החדשים יהיה פתיל תכלת. ממש הוא אומר שהוא צריך לעשות. אוקיי, בסדר גמור אני גם צריך לקבל את זה, לקבל את זה, להכיר את זה למערכת הפנימית שלך. מה שכולם קיבלו ת רק ב'משה רבינו" היה משהו שקיבל את זה קבלה רגשית והשאר לא קיבלו את זה קבלה רגשית .
שונה
"וישכם משה בבוקר" - 'משה רבינו' קיבל את הציווי ש'אהרון 'הוא הכהן
למשל כמו קורח - שתבינו הקודם דברים שזה לא רק ציווים לקבל. במעמד המילויים, בימי המילויים בונים משכן עד כג 'באדר ו'משה רבינו' מחכה, הוא חשב שהוא הכהן, הוא לא ידע ש'אהרון 'הוא הכהן. משכני, אומר לו 'תבנה את המשכן, הוא מסביר לו איך אז הוא אומר' טוב, מי יהיה ראוי לכהן שמה? אני. אני מדבר עם הקב"ה כל הזמן? אני. אז מיכנס לבית החודש כדי לדבר שמה עם הקב"ה? אני. כנראה שאני הכהן. אתה יודע, אתה 'משה רבינו', יש לך תפקיד אחר אתה לוי, ואח שלך כהן וכהן זה לא לוי, הוא יכנס פנימה והוא יכהן ואתה לא.
זה פשוט ל'משה רבינו 'כי מעמד של כהונה זה מעמד של אינטימיות עם הבורא ש'משה רבינו' כ"כ אוהב אותה. הוא רק רצה לזה את התוקף מטעם התפקיד שלו. לא רצה להיות מנהיג לדורו, הוא רצה להיות מנהיג לדורות וכהן זה מנהיג לדורות שהוא המגשר האינטימי בין הבורא שיש עם ישראל.
מיד זה קיבל את ההודעה ' "ישכם משה בבוקר" ומיד הוא שם את אהרון כדי שהקנאה לא תחלחל בתוכו.
הקורח 'האחר לא קיבל את הציווי ש'אהרון' הוא הכהן
אז 'קורח' לא קיבל את זה. הוא לא קיבל את הציווי ש'אהרון 'הוא הכהן. היה נראה לו שמפברקים פה משהו, שמחלקים פה משרות ציבוריות; 'משה' הוא המנהיג, אח שלו הכהן, אחותו נביאה. זה נראה כזה הכל נשאר במשפחה אז ל'קורח ' ידעתי את זה טוב מאד, רק "עינו הטעתו" , ככה כתוב: "עינו הטעתו" - העין שלו הטעתה אותו. מה זה העין? על מה שהוא הסתכל. הוא חמד את התפקיד הזה של הכהונה אז עינו הטעתו, אבל אם הוא היה מקשיב ללב שלו הוא מקבל את זה. אז 'משה רבינו' קיבל את זה.
ההתרגלות אל האמת?
בקבלה של המערכת הרגשית, כאשר הפואנטה היא המקור
? מה זה המושג עניו המושג ענווה זה יכולת ההסתגלות אל האמת. עכשיו, זה תלוי במערכת הרגשית. במערכת ההגשמה. הפואנטה), הפואנטה לשאול מה המקור של זה. מי נתן את זה. מאיפה זה מגיע.
אז מה צריך לקחת את המקור?
אמונה
לדוגמא - אמונה שאבא רוצה לטובתך
ההמושג של האמונה זה המושג של ההלהאמין. זה להאמין. אני כאבא יכול להגיד לילדים שלי משהו. הם יגידו כן אבא. אני לא יודע איך זה לא נראה לי כמו זה. מה הסיבה שנחזור עד שתים עשרה? אני לא רואה סיבה. אני יודע שאני יודע שיש איזושהי סכנה מסוימת, שהאינטליגנציה שיכולה להיות שתהיה מתקפת טילים בשמם. אבל הוא יכול להתווכח איתי 'מה, מה פתאום, למה? מה החלטת את זה?
עכשיו, השאלה היא לא על ההחלטה הזאת. א"א, מה שהילד צריך לדעת שזה לא צריך להתווכח איתי כרגע על השעה שתים עשרה בלילה. אתה צריך להתווכח איתי על האישיות שלי. על האמון בי. ב 99%. האם אתה מרגיש את זה? האם אתה מרגיש את זה? האם אתה מרגיש את זה? האם אתה רוצה את זה? אני לא יודע מה אתה צריך להגיד את זה? לא נותן בי אמון?
דוגמא להזמין - קבלת דברי הרב
כשמשהו קשה לנו רגשית, אנחנו מסננים אותו
אז אנחנו כולנו [ דברי הרב נווה : אני אומר כולנו ואני מכליל את עצמי בזה] לומדים תורה כל הזמן. ויש לך שומעים המון דברים שצריך לעשות. על פי רוב אנחנו מסכימים. כשאתה יושב בשיעור תורה אתה מאד נינוח, אתה מרגיש בבית, אתה מרגיש במקלט, אתה מרגיש מוגן. אני נמצא עכשיו במקום הכי נכון בעולם. לפעמים אפילו עולה שינה של מנוחה. אתה רוצה לישון בשיעור הזה אבל בשינה של מנוחה שאתה אומר טוב לי פה אני נמצא במקום הכי נכון בעולם; אתה לא מתוח, אתה מסור בידי הצדיק, הוא מדבר דברי תורה שהם דיבורי טעם, דיבורי חכמה, דברי אלוקים חיים. זה מאד מניח את הדעת. מה אתה שומע גם מאד מסתדר עם הלב; אהבת הבריות, תיקון חברתי, להגיד את האמת, להיות כנה, לשמור על שלום בית, לאהוב את הילדים שלך. זה מאד מתיישב.
אבל פתאום הוא יכול להגדיר: צריך לתת צדקה או שאתה צריך לעשות פעולה מסוימת.
אז חסר כאן משהו. אנו באמת מפספסים פספוס גדול יותר מכיוון ששימש הרבה אנשים מתורה שאנו לומדים, הרבה מן הידע שאנו לומדים. וכתוב שמי שכופר בדבר אחד אפילו מדברי חכמים כפר בתורה כולה. אתה התורה אתה לא יכול לסנן. אתה לא יכול לסנן.
להבין חשוב שהמערכת השכלית יכולה ללמוד אבל את המערכת ההגשית דוחה את הלמידה
[ דברי הרב נווה : אני רוצה להסביר קצת את העניין הזה. אני יודע שזה מפחיד לשמוע ואני יודע שזאת הסיבה למה רוב העולם מתבקש לשמוע תורה כי הם קולטים שזאת עסקת חבילה. היה טוב, לא להניח תפילין או לא לשמור שבת ואורח החיים של המסודר הזה נראה מגביל. ואנשים נמנעים מלקבל אותו אבל כרגע אני לא מדבר רק על התורה והיהדות, אני מדבר כרגע על ההבנה. אני רוצה שאתה תיכנסו להבנה מהי המערכת הרגשית ושהיא סגנוןלת לדחות. הלמידה השכלית שלך יכולה ללמוד, אני רוצה ללמוד את המערכת שלך. הדוחה את הלמידה. היא פשוט דוחה אותה, דוחה אותה עם שתי ידיים. ואז זה יכול להיתפס רק שכלית.
לדוגמא - מערכת החינוך בבית הספר לא מותאמת למערכת ההגשמה של הילד
הילד לומד, מדלקם את המידע ומוחק מהזיכרון
ילדים כמו חינוך שמלמדת הילדים בזמן שלנו זה פשוט פשע אחד ענק. זה לא מותאם למערכת ההגשמה של הילד. הילד חוזר על הדקלומים כמו תוכי. אני רואה את זה אצל כולם. אני הייתי בבית ספר אז ידעתי בשיעור מולדת לחזור בדיוק אחרי מה שהמורה אמר אבל זה לא דיבר אלי כלום. ידעתי להגיד בדיוק מה שהמורים רצו לשמוע. למדתי ואחרי חמש דקות מחקתי. הנה עובדה, אנחנו לא זוכרים שום דבר. יש פער בין המידע ה- נתונים , לבין מה שאני מרגיש כלפיו ומה שאני מתייחס אליו בתוכי .
אני חושב שיש לך. כשזה מגיע ליהדות זה נהיה חמור מאד.
וכשאתה מגיע לבקר להיות רב זה נהיה חמור מאד מאד. ממש, מבקשים כסף, לא שומרים על העיניים, עושים כל מיני דברים כאלה כאילו יש כאן מיסטר ג'קיל ומיסטר הייד. לא יכול שתהיה ליהדות מיסטר ג ' קיל ומיסטר הייד. "הוי ירא שמים בסתר כבגלוי" .
אני לא מסקר את הבעיה. אני לא מסביר את הבעיה.
הבעיה היא שהמרכת הרגשית שלנו דוחה המון מידע. לד?
העדר מקור
ננסה אם כן להתבונן ולבחון את המקור של הדברים, לדוגמא - מה המקור של עצלות. מרבית מן המידע נדחה. ומכיוון שבקר רגיל עסקינן, אני רוצה בכל זאת להעלות כאן איזשהו משהו ולתת לזה קצת פתרון והיה רוצה שתתבוננו בזה]. אנשים חושבים למשל שעונים הם ענף שעומד בפני עצמו. עצלות היא לא ענף שעומד בפני עצמו זה סימפטום זה לא שורש, אין לזה מקור.
"אין ייאוש בעולם כלל" - אין מקור לייאוש
'רבי נחמן מברסלב ' אמר: "אין ייאוש בעולם כלל" . עכשיו, אתה אומר: איך אתה אומר "אין ייאוש בעולם בכלל" ? רואים שיש אנשים מיואשים. [ דברי הרב נווה : מה זה "אין ייאוש בעולם בכלל "? אני התייאשתי מלא פעמים, מה זאת אומרת?] מה זה "אין ייאוש בעולם בכלל" ? אלא שהוא עשה עליית נשמה והוא ראה שלא מקור לייאוש.
סיפור נוסף להעדר מקור;
באמצע הלילה - אין מקור לאור
הלילה החוצה ונראה את השמיים מוארים, אתם לא תראו את המקור לאור ולא יהיה ברור מאיפה השמיים מוארים. זה יכול להיות ע"י איזשהו אפקט, אבל אין לו מקור. בצהריים כשאתה יוצא ומסתכל על השמיים והמי מוארים אתה מסתכל על המקור ואתה אומר הנה המקור, השמש היא המקור לאור. אולי הפרסום, מרפלקטורים אבל אין מקור לאור.
אין מקור לחושך
דוגמא להזמין זה מקור לחושך. אין מקור לחושך. מה זה החושך? זה פשוט הסתרה לאור. השמש מאירה, כדור הארץ מסתיר אז בחלק האחורי איפה שהוא מסתיר יש שם חושך. חלק אחד הוא מואר באמת והחלק השני הוא פשוט חשוב רק בגלל שהוא מסתיר. אז אין מקור לחושך יש פשוט הסתרה.
אז למה אם כן אנשים מתייאשים?
בגלל הזנחה
המקור של הייאוש זה הזנחה - אי השקעה
אני לא רואה מקור לייאוש. מקור לייאוש נגרם בגלל שאנשים לא מתאמצים. אם אנשים היו מתאמצים אז הם היו מצליחים. אם הם מיואשים זה בגלל שהם הזניחו. בגלל ההזנחה הם מתייאשים. הם ממציאים את הקונספט ייאוש, אני מיואש. אתה לא מיואש. הייאוש זה סימפטום, זה טופעה לומר שם אבל המקור שלה זה הזנחה. אי השקעה.
אז גם אין מקור לרע אלא זה העדר טוב
[ דברי הרב נווה : אני רוצה להוסיף כאן על 'רבי נחמן מברסלב', הוסף כאן עוד דברים שקשורים לפרטים]; אם הקב"ה טוב ומיטיב והוא הרשות היחידה שיש, אז גם אין מקור לרע. אין מקור לרע. אין הרע שיש לו מקור. אין גם שקר. אין גם שנאה. צריך לדעת את זה זה אמיתי. ככה שלמעשה אין לדברים האלה מקור, הכוונה מקור שמפיץ אותם, אין מקור של רע. אין רוע מקורי אלא זה העדר טוב.
כשאנחנו לא עוסקים באהבה אז יש שנאה
האיש שאנחנו עוסקים באהבה מזניחה או מזניחים את עצמנו מלעססוק באהבה, אז יש שנאה.
כשאנחנו מטפחים את הגינה - אין עשבים
זה כמו אדם שאמור לטפח את הגינה שלו וכשאתה רואה שהוא מטפח כל יום את הגינה שלו אז אתה לא רואה עשבים. זה פלא גדול כי הוא לא נלחם פשוטים, הוא פשוט מטפח כל היום את הגינה שלו אבל את זה שהוא צריך אז העשבים יעלו.
לעיתים לא קיים אלא זה העדר טיפוח
אז זה דבר גם כאן. המקור לרע ממש לא קיים - זה פשוט העדר טוב. לעיתים לא קיים אלא זה העדר טיפוח.
להוריד את המערכת השכלית למערכת הרגשית?
ענווה - יכולת ההסתגלות אל האמת
אם אתה צריך להגיע למצב שהמחשבה. קינה לזה שנאמר על 'משה רבינו' "בכל ביתי נאמן הוא" ? נאמנות זה לא ממש נאמנות. נאמנות זה גם לשון אמונה - לא היה אדם שהאמין בקב"ה יותר מאשר 'משה רבינו'.
קשור לאמירה - "בכל ביתי נאמן הוא"?
שלא היה אדם שהאמין בקב"ה יותר מאשר 'משה רבינו'
אבל אי אפשר להשוות בין צדיקים. זה עניין של שורש ומקור לכל דבר
בין עניין פנימי ועמוק ואיך לא משווים בין צדיקים. אתה לא יכול להגיד מה היה 'אברהם אבינו'? מה היה עם 'דוד המלך'? זה לא זה. זה פשוט שורש ומקור לכל דבר. כי 'אברהם אבינו' היה העיתון ה'חסד 'ו'דוד המלך' היה היה המעיל המלכות 'שזה לגמרי חיצוני, ו'משה רבינו' היה פנימיות, הוא מלך הדעת הוא הצד של הפנימיות הוא ה'תפארת מילגאו '. באין האמונה אצל זה, התמונה הזאת מפאת השורש, המקור שלהם, המקום שממנו זה יוצא.
? מה יגשר בין השכל התחת הרגש
אמונה
The perfect of the 'נאמנות' - בגלל שהוא פנימי אז הוא יותר מרגיש את החיבור האינטימי שיש בין הבורא המט הנברא. אני גם צריך את ההגדרה של האמונה.
מה ההגדרה של האמונה?
מתן תוקף למהות
אני מאמין, זה לא אני חושב שזה ככה 'אמרו לי להניח תפילין ואמרו לי שתפילין זה' מוחין דגדלות 'אז אני מקבל, מה אני עושה? אני מאמין בזה. ואז כשיהיה לך קשה ולא תקום בבוקר אז אתה לא תקום ולא תעשה. ככה זה. אז אתה תגיד 'אבל אתה אמרת, ואתה משוכנע, ולמדת בזוהר יש מיני דברים, כתבים של האריז"ל שזה' מוחין דגדלות 'וזה היה לאדם הראשון, איך עכשיו אתה הזנחת?
כתוב שזה נקרא 'תולה תפיליו', אז שוב, זה בגלל הפער בין השכל שיש הרגש. מה יגשר בין השכל לב הרגש? התשובה היא - אמונה. מהי אמונה? אמונה זה מתן תוקף למהות (ונסביר).
מה הכוונה מתן תוקף למהות?
כשאתה לומד משהו כמו שבת, תפילין, צדקה, חסד, תיקון חברתי, אהבת הזולת, הורדת האגו וכל מיני דברים כאלה, הם מאד מאד מתבססים על מה שהמהות שלך יודעת. אבל מה קורה עכשיו? אתה צריך לתת תוקף למהות שלך שיודעת את זה. קרא את את זה בספר או איזה רב אמר לך את זה זה בסדר גמור אבל עכשיו צריך לתת לזה תוקף.
דוגמא
נניח שרב אומר לך שיש לך כנפיים ואתה יכול לעוף
במילים אחרים נסביר - זה כמו שרב יבוא אליך, נניח להבין את החיים שלך הלכת על שתיים. פתאום אתה מגיע לקצה של צוק ואיזה רב אומר לך 'אתה יודע, יש לך כנפיים ואתה יכול לעוף וזה גם מסביר לך איך אתה יכול לעוף וגם לא ליזה גבהים אתה יכול לעוף. ואז אתה אומר 'וואלה, וואלה איזה שיעור מצוין. וואי אני מלא באורות, וואוו יש לי כנפיים, וואוו יש לנו כנפיים, נהדר. ואז אתה נמצא על הצוק ואתה לא חושב לעוף. אתה אפילו לא מדמיין לעוף, אתה נשאר עומד.
האם אתה מאמין למידע? האם אתה מאמין לנותן מידע?
אם כן, פרוש כנפיים
ורק אז תהיה הטבעה רגשית של מידע
ואז כידידו לך תשמע תעבור הצד השני, אז אתה אומר 'אין בעיה, אז אתה חושב איך אתה בונה גשר או שאתה רץ למטה או עושה איזה עיקוף גדול. אומרים לך, אבל אתה היית בשיעור, אמרו לך שיש לך כנפיים. כן, בסדר אבל אני רגיל למה שאני רגיל. אתה יודע שיש לך כנפיים ואת מאמין, אתה לא מאמין ספציפית במיוחד למידע שאמרו, האם אתה מאמין לזה שאמר לך שיש לך כנפיים? אם כן, קפוץ מהצוק ותתחיל לנפנף בכנפיים שלך.
[ דברי הרב נווה : אני רוצה להסביר איפה זה בא לידי ביטוי כי רק אתה תהיה הטבעה רגשית. רק אז ורק במקרה הזה]. לא תהיה שום דרך בעולם שאתה תחיה את המידע הזה עד שלא תיתן תוקף למהות. שבמילים אחרים לא ידעת שיש לך כנפיים ואתה קופץ מן הצוק כי אומרים לך שיש לך כנפיים ואנחנו מתחילים לעשות תנועות של לנפנף בכנפיים עד שבסוף אתה תעוף באמת ואז אתה תגיד יש לי הכנפיים ואת עף ורק אז האסימון ייפול.
איפה זה בא לידי ביטוי?
פרטים ;
בראשון ימים
לראש שלושה ימים - עשינו את זה פעמיים. היו משברים גדולים מאד בעם ישראל והרב ביקש. אומר: 'איך יצומו שלושה ימים ולא ימותו'? ומדברים על זה שזה פיקוח נפש וזה סכנת נפשות. והרב אמר: אתם יכולים. צדיקים גדולים אפילו עושים תענית הפסקה ממוצאי שבת עד כניסת השבת. לא כסיגוף, לא כגו אלא מעניין עמוק מאד להגיע ולגעת במקום פנימי מאד עמוק ישויות מעשה לשם שמיים בשביל כל עם ישראל.
אף אחד מאיתנו (זה היה אלפים) לא התנסה בצום שלושה ימים. מקסימום התנסנו בצום של יום כיפור, של תשעה באב, 26 שעות. בלי מים ובלי אוכל, אנחנו מדברים אתכם על שלושה ימים בלי מים ובלי אוכל, לא כשזה כפוי לך, לא אתה נזרקת עכשיו באיזה תאונת מטוס או שאתה במדרבר. לזה הכנה. לא פעם לא עשינו 'טוב, עד יום, ליום וחצי, עד יומיים ואז שלושה ימים. עכשיו צריך לקפוץ שלושה ימים. אתה יכול לעשות את זה.
אתם יכולים לעשות את זה, כולנו עשינו את זה. [ דברי הרב נווה : ואני מדבר אתכם לא רק על גברים. אשתי עשתה את זה כשהיא שקלה אז חמישים קילו אם לא פחות, ואנשים מבוגרים בני שמונים, וילדה בת שמונה עשרה, כ"כ הרבה דברים, עשו, עשו את זה שלוש זמנים בלי בעיה בכלל. למיון ולא היה שום נזק, גם לא בריאותי לא לפני שלא אחריו וגם בלי לך. פעמיים, לא פעם אחת. פעמיים זה קרה].
אבל היום אנחנו יכולים לתת שיעורים שלמים על הראש. אלה שצמו יכולים לתת שיעורים שלמים. אם יגידו להם 'צומו עוד פעם', אין בעיה, אני צם עוד פעם, אין לי ספק. אני צם, צריך, אני צם, אין בעיה. זה נכנס להם למערכת הרגשית.
שינה של שעתיים בלילה
[ דברי הרב נווה : כשאני חזרתי בתשובה ראיתי את רבי ישן שעתיים בלילה. לומד 22 שעות, ישן שעתיים בלילה. סטודנט באוניברסיטת בן גוריון, ישן שמונה עשר שעות, אתה אומר 'אני לא מצליח בכלל לפקוח את העיניים לפני איזה קפה קפה בבוקר ועד שאני מתאושש והעננים ככה זזים לי מהמוח. ואתה מסתכל עליו ואתה אומרת 'תגיד לי אתה לא בהקשר? אתה לא הוזה? אולי אתה הזוי? זה לא טבעי, זה לא בריא, הטבע לא מבוסס את זה. שמונה שעות, שש שעות, תנוח. שש שעות מטכליות, קח ארבע שעות. מה שעתיים עכשיו? כל יום ככה? פתאום הוא אמר לך 'אתה יכול לעשות את זה. אם אתה לומד לימודים רוחניים שמח אנשים אותך לטבע הרוחני שלך, אתה יכול לישון גם פחות משעתיים.
ותבינו, אני בראש מדען אז, ואני אומר 'הוא בהקשר. אדם שישן שעתיים ככה שנים, הוא צריך להיות בהקשר. זה לא רגיל. אז לאט לאט עשיתי את מה שהוא אמר לי והגבתי שאני מאמין בזה. לא החלטתי שאני מנסה את זה, החלטתי שאני מאמין לו. ומאז אני ישן שעתיים בלילה. לפעמים זה אפילו שעתיים ביום. ולפעמים אני מחבר אפילו יומיים. וזה עוד בקטנה].
סוגיות לא פתירות
גם אם יהיה להם פירוש, אף אחד לא באמת אומר לך מה כתוב שמה. אתה יכול לקרוא את זה ארבע אות פעם 'הרב, מה כתוב? הוא אומר לך: אני זה רוחני, זה תיאור מעולם שאין לו את מרחב וזמן. הסוגייה אם הכתובה אבל אתה צריך להשוות, אני לא יכול להוריד את זה אליך. אתה אומר 'טוב, הרב, פירוש, קצה חוט הרב. איך לא אמור לדעת את גמרא, זוהר, עץ החיים? תכנון. הרב, איך אני יודע? אני לא בעל השגה. וחיי עולם נטע בתו נו" - תשיג את המידע שנמצא בתוכך.
[ דברי הרב נווה : עכשיו, שתבינו אני לא יודע אפילו את התרגם מה שהוא אומר לי אבל אני יושב עם הסוגייה, מתבונן בה, מתבונן בה, ואת האמנתי ההתשובה והמוכנה בתוכי. וכעבור כמה זמן התשובה עלתה מתוכי וכשאמרתי לו אותה הוא אימת לי את זה].
וככה זה על כל צעד ושעל. כל דבר. אם אתה לא תפרוס כנפיים ותיתן תוקף למהות שלך, תאמין בזה ותעשה את זה ממש בפועל - אתה לא תבין את זה.
עניין של חסד
[ דברי הרב נווה : עוד דוגמא - אני הייתי חשבונתור גדול. הייתי סטודנט. אנחנו היינו תפרנים, תמיד היינו תפרנים, מגיל אפס היינו תפרנים אז כל שקל שיש לך זוכר אותו. יצאו כרטיסי האשראי הראשונים, ישר התחלנו לרשום: אני הוצאתי חמישים שקל פה, שלושים שקל פה, ממש ככה ללכת עם איזה קלקציה כזה קטן ולרשום כל דבר עד ש .. נכנסים למינוס, ואנחנו מחברים, אין מצב שאתה מקבל חשבון שאתה מושב ואתה אומר 'וואוו לא ידעתי, אין כזה דבר הכל מחושב.
פתאום, תן צדקה, תעשה חסד, תיתן מעשרות, תוריד עשרה אחוז מהמשכורת שלך. ואתה מסתכל אתה אומר 'איך אני אחיה ככה? אני מכניס פחות ממה שאני חי. ושוב, תתחיל לחיות, תן צדקה, תעשה חסד, אני לא אומר להתפזר בצורה מרושלת, פשוט המציאות שולחת לך מקרים שאתה אומר 'זה או שאני יושב לאכול או שהוא ישוב לאכול. אני עושה שבת או שהוא עושה שבת. אפשר שזה יהיה חצי חצי אבל עדיין זה כביכול פגיעה נוראית באורח החיים שלך כי זה כסף, זה לא רוחניות, זה כסף, זה גשמי. ושוב, בחרתי להאמין. ואז אתה רואה איך יד ההשגחה שלך שוב מסדרת שלא תפסיד, אתה לא מפסיד שום דבר. אבל אם אתה לא קופץ למים, אם אתה לא מאמין, זה פשוט לא יקרה].
שלום בית, חברים
בדוג חלב היותר כואבות, זה היה עניין של אחרים שלום בית. זה היה עניין של חברים. או אתה נפגעת אותו? כן, לך תבקש סליחה. והאגו הישראלי, אני, אבל הוא פגע בי, אבל הוא עשה לי. תוריד את הראש, אין אגו אצלנו, יש אחד, אפילו אם הוא פגע בך תבקש סליחה. ואז אתה אומר 'אבל הוא אכל לי את הראש, אבל הוא יעלה עלי והוא יטפס עלי והוא לא .. אתה עושה ים של חישובים וכל החישובים האלה לא תקפים. אתה הולך, מבקש סליחה ופתאום מציאות חדשה נולדת.
ואז אתה מגלה פשוט מימדים חדשים של המציאות שמתקיים מחוץ לחשבונאות שלך, מחוץ לנורמליות, מחוץ למטריקס, מחוץ לרציונליות. אתה עושה משהו ונפתח לך מימד רוחני שבו מערכת החוקים היא אחרת לגמרי. אתה תבקש סליחה מזה שרמס אותך. אתה תוותר לזה שייך אותך במאות אלפי שקלים. תוותר לו, אל תיקח אותו לבית דין. "ישמע בזיונו ויידום" . "המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים" ההלבינו לך את הפנים והרב אומר לך 'תשמע, אתה היית צריך למות ביולוגית, הוא הציל אותך, הוא המתיק לך את הדין, אתה תגיד לו תודה. תראה טלפון לזה שעשה לך הלבנת פנים, תגיד לו תודה, הוא הציל אותך ממוות כי המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים. אתה שפך לך את הדמים, נכון אבל זה היה במקום שאתה תמות מוות פיזי, הוא המתיק לך את זה. נעלבת קצת, לך תגיד לו תודה. אתה הולך ואתה אומר לו תודה.
תאמין, אתה חייב לתת לזה תוקף
מערכת הרגש זקוקה לאמונה מיושמת, לאמונה מתאמת
[ דברי הרב נווה : ושוב אני אומר 'נפתחים דברים זה לא זה חס ושלום איזה מסע של השפלות חס ושלום אבל זה אחד הדוג מילקים של תאמין. תאמין, אתה צריך להאמין. אתה חייב לתת לזה תוקף.
הקרב ביותר זה לא מה שקרה מסביב. הם לא המציאויות שהם היו גמול לידי, לא זה, אלא שההתנהגות המורה חלחלה לי פנימה אל הלב, ואז אמרתי 'אוקיי, אין לי המציאות אחרת. ואז אתה אומר לומר בפה שלך: "הם יקטלני לו אייחל". אפילו אם הקב"ה לא יודע מה הוא יעשה, אני לא עוזב אותו.
אנו אומרים: 'אל תעמידני בפני ניסיון ואל תעמידני בפני הביסיון' מישהו אחד מאתנו לא אפוטרופוס לעצמו ואפוטרופוס לחיים שלו וצריך לחכות עד שיעשיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלו. בסדר, אני יודע, אדם יודע את זה. הוא גם יודע. אבל אני יודע איפה המקום שבו אני יכול לשאול את עצמי האם יקרה משהו שאתה תעזוב את הכל? האם יכולה לקרות איזושהי סיטואציה הדרך אתה עוזב את הבורא?
ואתה מריץ את זה כי היו מצבים נוראים שעברתי בחיים שלי; איבוד של אנשי משפחה שמאד אהבתי. איבוד של אישה. איבוד של ילדים. איבוד של כסף בכמויות אדירות, מאות אם לא מיליונים, ביקיצות מטורפות שעשו לי. אני מדבר אתכם על טלטלות כמו להיות הומלס. טלטלות ממש לקחו לנער לי את הנשמה, כלום לא נשאר, נהיית דרוויש. אני אומר את זה מתוך המקום הפנימי שלי כי אני אומר 'כי אמלא אני הייתי שמה, זה לא היה קורה, אני לא הייתי מאמין. אלמלא אתה לא נמצא שמה בליישם את זה רגשית, בניסיון, בלעמוד בזה, בלפרוש כנפיים על הצוק, אז זה לא ירד לך למטה. אין, זה פשוט לא ירד, האסימון לא ירד].
האמונה שלנו היא אמונה מתאמתת
פשוט תעשה את זה, אל תעשה חשבונות
אז מערכת הרגש זקוקה לאמונה מיושמת, לאמונה מתאמת. האמונה שלנו היא אמונה מתאמתת. פשוט תעשה את זה. פשוט תעשה את זה, אל תעשה חשבונות.
דוגמא אחרונה - העניין הבריאותי
צריך לקיים "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אבל אוכל אחר לא יציל אותנו מגזרה
[ דברי הרב נווה : לי יש בעיה עם זה. מחילה אבל יש לי בעיה גדולה עם זה; ההיאחזות בחסה וההיאחזות בדיקות סינים ובמסאז'ים וזה יכול להיות אפילו עד ההיאחזות בקמעות, בסגולות, אני יודע בכל מיני דברים כאלה, אבל לגבי ההיאחזות באפשרות השנייה זו בעיה גדולה מאד].
שיעורים לנו בריאים או אמידים בפני נגיפים, בפני קורונה או בפני סרטן, זה לא אוכל, זה לא המזונות. נכון שחז"ל כתבו ב'מסכת ברכות 'שהכל בידי שמיים חוץ מצינים ופחים - לא לצאת עכשיו לקור ולחשוף את עצמך כי אתה יודע, כאילו זה מקרר אז אתה לא יכול לעשות את זה. ופחים זה מלכודות. או שתיכנס לשדה קרב ותגיד הקב"ה יציל אותי. או לחילופין אתה תשתה אקונומיקה ותגיד 'הקב"ה יציל אותי.
לא כן מיני רעל, רעלים ומפוקקים במזון המלאכותי אם הוא לא טוב. זה בסדר, זה קשור בכלל למשהו אחר "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" . זה לא אוכל. זה לא שום דבר מזה. אוכל נועד למשהו אחר. הוא לא נועד לרפואה. משהו בו הוא המועדון לרפואה.
מה כן יכול להציל אותנו?
מערכת חיסונית טובה. התודעה
אדם שהלב שלו מלא באהבה, מלא בשמחה, מלא באמונה וביטחון, מלא באחדות, מלא בנתינה וההיפעה - המדינה החיסונית שלו יותר טובה (נקרא לזה ככה בעדינות). אם מישהו ככה יסתמך עכשיו על בצל כדי להיות חסין מקורונה או החדש או מירקות מוקפצים סיניים, לא יודע.
הפרסום שלי יכול להציל אותי. אני יודע להשתמש בתודעה שלי בשעות הכי קשות.
סיכום
מעניינת הרגשי - המערכת הרגשית שלנו צריכה אמונה מתאמת
למדת משהו? תביא אותו לידי יישום
אתה יודע שאתה יכול לקום בשלוש לפנות בוקר כל בוקר וללמוד ולא יקרה לך שום דבר. מישהו שהוא חשוך שינה והוא לא מחובר לרוחניות, בוודאי, זה יפגע בו. אבל אם יפבר בך? הוא לוקח אותך גם כן את האחריות, פשוט תיישם את זה. יש כוח בנפש גם לא לישון. יש כוח לבקש לעשות כמעט כל דבר. תשאל והוא יגיד לך. אבל עד שאתה לא תעשה את זה אתה פשוט לא תפנים את זה ולא תבין את זה.
אז כל העניין, והעכשיו אנחנו מכוונים לתיקון החברתי איפה הם לא הוב את הזולת, להוריד את הראש, להיות באפס אגו, לעשות סולחה בשלום בית, לעשות סולחה עם הילדים, סולחה עם ההורים, סולחה עם כולם בלי יוצא מהכלל. פשוט עשה את זה בלי יותר התחכמויות;
אדם שלא יפנים לרגשות - ייזרק מהקדושה
אם לא תיישם אמונית את המידע שאתה לומד, זרוק אותו לפח, אתה יום אחד תכפור. וזה מה שקורה. זה מה שיקרה. אתה יודע איך אתה צריך לעשות את זה? [ דברי הרב נווה : אני רואה את זה 29 שנה וגם קראתי את זה בספרים]. האימא, אתה לא רוצה, מורידים אותו לבית הכסא שינשום יישום זה עדיין נכון מהדברים שהוא חושב שככה צריך לחיות, מה מהבהמיות שלו. או שתאמין ואז האמונה מחדירה את כל הידיעה למערכת ההגשמית שלך.
ההבדל של אלווה.
יכולת ההסתגלות אל האמת מתרחשת ע"י אמונה.
אמונה מתרחשת ע"י התאמתות האמונה וזה עי יישום.
פרוס כנפיים, תתחיל לעוף, יש לך כנפי רוח.
נסו ותהנו.
שיהיו בשורות טובות להשתמש השם.
