תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 2/3/20

תורת התיקון האישי וההתייחסות הרגשי לאור חכמת הקבלה 

 שיעור 11

"סוד תיקון הנפש הבריאה"

 

אנחנו יכולים לדלות את זה. כשמלמדים תורה יש עניין של 'מגלה טפח ומכסה טפחיים' כדי לגרום למאזין לעשות צעדים מהצד שלו.

לימוד התורה 'מגלה טפח ומכסה טפחיים'

למה?

כדי להיות כחמה ולא כלבנה

בכלל יש עניין של לרמוז לאדם כדי שהוא יגיע למסקנות מצד עצמו. ולמה? כדי שהוא לא יהיה כלבנה, שיהיה כחמה. כלבנה - אומרים לו את התשובה ואז הוא חוזר עליה, אבל כחמה - זה אומר שהוא מסיק את זה מדעתו. הוא מגיע לריאליזציה לדברים מדעתו אז זה שלו, אף אחד לא ייקח לו את זה.

ההילולה של 'משה רבינו'

הדור הזה כל כך חלש שצריך להגיד לו את הדברים ולגלות לו. לא רצינו לוותר על היום הזה בגלל שעכשיו זה גם ההילולה של 'משה רבינו' - ז' באדר. אעפ"י שלא עושים את זה הילולה שמחה בגלל שבכל הילולה יש הכפלה של האור כמו שקרה עם 'אליהו הנביא' "יהי נא פי שניים מרוחך אלי", אז יש הכפלה של האור, ואור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כי 'אור שבעת ימים' - מדובר על יום פטירה של הצדיקים, ואצל 'משה רבינו' כבו המאורות, נשתכחו שלושת אלפים הלכות.

היום נדבר על סוד גדול כדי שנדע איך להתעסק ובמה עלינו להתעסק

אז מה שכן עושים ביום הזה' הולכים למירון כי מקום קבורתו של 'משה רבינו' לא נודע, ומתפללים בקבר שהוא ניצוץ שלו, הניצוץ שלו זה 'רבי שמעון בר יוחאי'. אבל אלה שלא הולכים לשמה, עושים לימוד שבלימוד הזה מגלים סוד גדול מאד. [דברי הרב נווה: מגלים סודות גדולים מאד אז אני אגלה כאן איזה משהו, אני אדבר עליו, אני אציף אותו כאן על השולחן. זה לא משהו שאתם לא יודעים ולא דיברנו עליו אבל צריך בכל זאת להגיד משהו "ברחל בתך הקטנה", בפירוש, כדי שאנחנו נדע איך להתעסק ובמה להתעסק, ובמיוחד שזה קשור לטיפול הרגשי מכיוון שבטיפול הרגשי זה הכי רגיש מהסיבה הפשוטה שכולם מתוסבכים וצריך לתקן את התסבוך הזה והיום אנחנו נבהיר אותו].

השם המפורש של הקב"ה, מהות האדם, וחטאו של האדם למהות שלו

אנחנו נמצאים ב'פרשת תצווה'. ב'פרשת תצווה' יש סוד גדול מאד. 'קלונימוס קלמיש קלמן' כותב שיש את השם של הקב"ה שהוא השם המפורש (תיכף נדבר עליו) וב'ליקוטי מוהר"ן' בתורה לג' ולד' הוא מדבר ממש "ברחל בתך הקטנה" (תיכף נקריא קטע) על מה המהות של האדם ממש, מכיוון שהידיעה הזאת של מהות האדם היא זאת שתגרום לו להתנהג לפי המהות שלו ואז אם הוא ידע שאומרים לו 'אתה חוטא', אז הוא ידע שהוא חוטא למהות שלו.

חטאו של האדם למהות שלו

למה הדבר דומה?

לנהיגה ברכב כביש כרכב שטח

כמו נניח רכב - שאתה נוסע ברכב כביש שמיועד לרכב כביש ואתה נוסע אתו עכשיו בשטח. הוא לא מיועד לזה, זו לא המהות שלו אז הנסיעה בו עכשיו כרכב שטח סתם תקלקל אותו.

שימוש קלוקל במהות האדם - מקלקלת אותו

האדם צריך להגיע להארה, לריאליזציה, שהמהות שלו מתחוורת לו

אז להבדיל, יש את המהות של האדם ששימוש קלוקל במהות הזאת, מקלקלת. ואנחנו אפילו לא יודעים עד כמה אנחנו עושים שימוש קלוקל במהות שלנו. השיעור הזה בע"ה הוא כמעט בחינת הארה. לאחרונה אנחנו גם מדברים הרבה על עניין של הארה. הארה זה ריאליזציה - בעברית זה אולי התפקחות, התעוררות, יש לזה כל מיני שמות, אבל בריאליזציה יש עניין שהדבר מתחוור לך, יש התחוורות. (התחוורות לא בב', בו' - שהדבר מתחוור לך).

'חיוור' – הכוונה בהיר, נהיר

המילה 'חיוור' זה לא בעברית זה בארמית - "חמר חיוור עתיק". חיוור הכוונה לבן. המתחוור הכוונה שהוא בהיר, שהוא נהיר לך, זו הכוונה 'מתחוור לאדם'.

הקב"ה ברא את העולם מקופסל, ואז פתח אוֹתו

כשהקב"ה רצה לברוא את העולם שלו, הרי הוא היה 'אין סוף', וכשהוא רצה למעשה לרדת  וליצור עולם, אז כשאתה רוצה ליצור אתה קודם כל צריך ליצור את הכל מקופסל, אתה לא יכול ליצור אותו כבר פתוח, אתה צריך ליצור אותו קודם כל מקופסל ואז לפתוח אותו.

כמו ליצור זרע שאח"כ יפתח

עכשיו, בזרע עצמו יש את כל ה- DNA. הכל למעשה נמצא שם מקופסל ב-DNA, ואם אתה כבר יודע מה יש ב- DNA של הזרע, אז מה שיצא זה כבר יצא, זה הכל יהיה ענפים של אותו דבר. אז אם אתה יודע שזה זרע של עץ הקוקוס - אז זה העץ. אם זה זרע של סקויה - אז זה העץ. אתה יודע כבר מראש לאיזה כיוונים הוא עתיד להתפתח.

מאיפה הקב"ה התחיל לקפסל את האור שלו ?

מה'כתר', מ'עולם קדמון'

אז מ'אור אין סוף', כשהקב"ה רוצה ליצור ולברוא עולם, הוא צריך קודם כל לקפסל את האור שלו לדבר שהוא תפיס, שיש בו אחיזה. ואעפ"י שב'עולם קדמון' הרבה פעמים מתייחסים אליו כאילו הוא מעל טעם ודעת, עדיין הוא תפיס לאדם כי אנשים הגיעו ל'דרגת יחידה'. האור שנמצא ב'עולם קדמון' נקרא 'יחידה', וגם שמה יש 'נפש דיחידה', 'רוח דיחידה', 'נשמה דיחידה'. 'נשמה דיחידה זה כבר המשיח עצמו, אבל הגיעו; 'נפש דיחידה' היה 'הבעש"ט'. 'רוח דיחידה' היה 'אור החיים הקדוש', 'הרמח"ל', הגיעו, זה תפיס, ז"א, אפשר להגיע לשם. 'אין סוף' זה כבר התבטלות, זה כאילו אין תבנית, אין מציאות, אין אדם. אבל להגיע למשהו בוודאי שאפשר.

עכשיו, מה יש שמה? מה יש שמה ב'כתר'? מה יש שמה ב'עולם קדמון'? מה הקב"ה עשה שם? מה למעשה הוא קיפסל שם? כי 'כתר' זה לשון כיתור כמו לכתר את הבית אז זה כאילו לקפסל. זה כמו להגיד לקפסל.

מה הקב"ה קיפסל ב'כתר', ב'עולם קדמון'? מה יש שמה?

שלוש עשרה התפרטויות של האור של הקב"ה, שמשלימות יחד את הקונספט 'אהבה'.

אז התשובה היא (לומדים את זה ב'עץ החיים') - שיש שמה 'שלוש עשרה תיקוני דיקנא' – שלוש עשרה תיקוני הזקן. הזקן של הגבר הוא למעשה מלבוש של שלוש עשרה התיקונים האלה. יש שלוש עשרה שטחי עור; הלחי, השפם, מתחת לשפה התחתונה, הסנטר, מתחת לסנטר עצמו, מצד ימין, מצד שמאל, יש שלוש עשרה חלקים. זה רק מלבוש וזה למעשה מטאפורה לשלוש עשרה התפרסויות, התפרטויות של האור של הקב"ה שביחד הם משלימים את הקונספט שנקרא 'אהבה'.

שלוש עשרה התפרטויות האור מולבשות ומפורטות בספר 'שמות' ובספר 'תומר דבורה'

זה מפורט ב'תומר דבורה'. הרי יש שלוש עשרה מידות. יש שלוש עשרה מידות שמופיעות ב'ספר שמות' שזה; השם השם אל חנון ורחום, ארך אפיים, גדול חסד ואמת וכו' וכו', ויש שלוש עשרה מידות שמופיעות ב'מיכה'; מי אל כמוך, נושא עוון, ועובר על פשע וכו' וכו', וזה נוסח שונה אבל זה אותן שלוש עשרה מידות, פשוט מה שמופיע ב'ספר שמות' זה בעולם נמוך יותר, זה ב'עולם היצירה', ב'זעיר אנפין', ובספר 'תומר דבורה' הוא לקח את זה מ'מיכה', שהוא מלמד על שלוש מידות שכתובות ב'ספר מיכה' וזה שייך ל'כתר' אבל זה מלבוש ל'שלוש עשרה תיקוני דיקנא'.

מקובלים עושים 'שלוש עשרה תיקוני דיקנא', הם לומדים מה זה והם עושים את זה בראש שלהם אבל האדם עצמו כדי להשלים את עצמו, עושה את השלוש עשרה מידות שקיימות ונכתבות בספר 'תומר דבורה' (תיכף נבין למה).

כשהקב"ה קיפסל את עצמו הוא רצה שאנשים ידעו מה הוא

(פסקה מב' בתע"ס) – אנחנו לא מבינים את הבורא

בעיקרון כשהקב"ה קיפסל את עצמו הוא אמר ככה; אני צריך שאנשים יתפסו את המהות שלי. שהם ידעו מה אני. חשוב שהם ידעו מה אני. כמו שכתב 'הרב אשלג' בפסקה מב' ב'תלמוד עשר הספירות' – אנחנו לא מבינים אותו. אומר שכל הבעיות קורות בגלל שאנחנו לא מבינים את הבורא. מכיוון שאתה לא מבין את הבורא אתה טועה בו על ימין ועל שמאל כמו שהם טעו בחטא העגל.

השם המפורש

'בעל המאור ושמש' ב'פרשת תצווה' אומר שיש לקב"ה שם מפורש

מה הכוונה שם מפורש ? שהשם מגדיר את המהות

[דברי הרב נווה: הספר 'מאור ושמש' הוא ספר חובה לכל בית. אני ממליץ עליו מאד. יש שתי מהדורות: מהדורה ישנה מאד של שני כרכים, ויש מהדורה שעשו את זה כבר חמישה כרכים, פתחו את זה, ניקדו את זה, פתחו את הראשי תיבות, שמו קצת פירושים למטה, אני ממליץ על זה מאד. הוא ספר של עיקר החסידות, כל החסידים הולכים עם זה, כל עקרונות החסידות נמצאים בספר 'מאור ושמש'. ספר קדוש מאד.

ב'פרשת תצווה' (הפרשה שאנחנו נמצאים בה) פותח 'בעל המאור ושמש' ואומר על הפרשה שיש לקב"ה שם שהוא מעבר לתארים שלו. יש לו תארים, יש לו עוד שמות; הוי"ה, אלוקים, שד"י, אל, אל צבקות, אל שד"י, הוי"ה צבקות, כל מיני שמות, אבל הוא אומר שכל השמות האלה הם כמו שאומרים לבן אדם: אתה הבעל של, אבא של, בן של, חבר של וכו', ויש את השם שלך. יש את השם שהוא השם המפורש.

מאיפה אנו למדים שהשם מגדיר את המהות?

מ'אדם הראשון' שנתן שמות לכל הדברים

מהו השם המפורש? השם המפורש זה הכוונה שהשם מגדיר את המהות. השם עצמו, השם המפורש יגיד לך מה המהות. את זה אנחנו לומדים מ'אדם הראשון' שנתן שמות לכל הדברים. למשל' אדם הראשון נתן לקב"ה את השם א'ד'נ'י', וגם לעצמו הוא קרא בשם, הוא אמר: 'אני נקרא אדם - מלשון אדמה לעליון'. ונתן שמות למלאכים, נתן שמות לחיות, הוא נתן שמות לכל העולם. והשמות שהוא נתן זה לא שמות אקראיים, זה לא מיתוג, הוא לא עשה סתם מיתוג. הוא ממש הבחין במהות ונתן לזה שם והשם היה מדויק ואי אפשר היה לכתוב שם אחר. הוא היה בדיוק מדויק על זה.

אז מה השם המפורש שמצביע על מהותו של הקב"ה ?

אומר 'בעל המאור ושמש': 'אהבה'

אז כאן אומר 'בעל המאור ושמש': יש את השם המפורש שמצביע על מהותו של הקב"ה, והשם המפורש הוא 'אהבה'.

האריז"ל על השם המפורש

הוא מביא את זה בשם הסידור של האריז"ל כי האריז"ל בונה על זה שמיים וארץ והוא אומר שביום הכיפורים כשכל העם היו קוראים ומשתחווים בזמן שהכוהנים הגדולים היו מברכים, כשהיה מזכיר את השם המפורש אז כולם היו משתחווים. אבל הוא אומר' מה הם עשו? הם אמרו ברכת הכוהנים, כאילו, הם לא עשו משהו מיוחד, אנחנו לא יודעים על טקס מסוים שבו הם אמרו את השם המפורש.

אז הוא אומר' במה הם עסקו? בלהגיד ברכת הכוהנים. מה כתוב בברכת הכוהנים? "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". מה זה לברך את עמו ישראל באהבה? בשם המפורש. (ככה הוא כותב פה). הוא ציווה אותנו לברך את עם ישראל בשם המפורש והשם המפורש הוא אהבה.

למה היו קוראים ומשתחווים? כי ביום הזה כשהם היו אומרים את השם הזה, הוא היה נגלה. היו מקבלים את ההארה החזקה הזאת כי ביום הזה אין שליטה לשטן. ביום הכיפורים אנחנו פתורים מן השטן לחלוטין, בגלל זה אנחנו גם אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו" וכו' וכו' בקול רם, כי אין משהו שיפגע בזה, אין משהו שיזהם את זה. אז הוא אומר' השם אהבה כשהוא היה אומר אותו הוא היה ממש נותן פולס של אור חזק מאד ואנשים היו יכולים לקבל מזה הארה גדולה מאד והייתה שורה רוח הקודש.

ה'ליקוטי מוהר"ן' מבהיר שגם מהות האדם (מכיוון שנברא בצלם) היא 'אהבה'

ב'ליקוטי מוהר"ן' הוא לוקח את זה אפילו לכיוון יותר עמוק והוא לוקח את זה לכיוון של להבהיר מה המהות של האדם על פי אותו דבר. אומר: אתה נבראת בצלם (תיכף נקריא את זה), מכיוון שאתה נבראת בצלם אז גם המהות שלך היא אהבה. שאם אתה שואל את עצמך, אם אדם שואל את עצמו 'מה המהות שלי?' המהות שלך היא אהבה. אבל צריך לדעת איזו מן מהות זאת, ז"א, איזו מן אהבה, כי יש אנשים שמפרשים את זה לא טוב.

אבל צריך לדעת איזו מן אהבה כדי לא לעוות את זה

הדבר הזה גם רשום אפילו במשניות רק שבא יימח שמו וזכרו והוא עיוות את זה לגמרי; הלך ופרסם לכל העולם ש- god is love אז כל אחד הבין את זה איך שהוא רצה ודי טימאו את זה ומזה למדו החכמים של בואו נעלים את זה, בואו לא נדבר על זה בצורה מפורשת, לא להגיד את זה ככה. והם הפכו את זה לדת האהבה וכל מיני דברים כאלה ובאמצעות דת האהבה הם הרגו את כל העולם. הדת הזאת מחריבה את כל העולם, יותר מהאסלאם אפילו.

אנחנו ממש קרובים לגאולה

היום עלינו להתוודע לזה שבמהות שלנו אנחנו אהבה

ואנחנו חוטאים כשאנחנו לא מתנהגים בהתאם למהות שלנו

אבל זהו, הגיע הזמן, אנחנו כבר ממש קרובים לגאולה, ביום שבו גם אנחנו במדינת ישראל, ביום הבחירות שבו יש את כל הבעיות האלה, ביום ההילולה של 'משה רבינו', אנחנו צריכים להגיד ולגלות ולהסביר ולהתוודע, שאנחנו במהות שלנו אהבה. וכל החטא שאנחנו חוטאים זה זה שאנחנו לא מתנהגים לפי המהות שלנו.

ריאליזציה, הארה, התחוורות

כדי להתוודע למהות שלנו צריך ריאליזציה, צריך הארה, התחוורות

עכשיו, לדבר הזה צריך ריאליזציה. אנחנו מדברים לאחרונה הרבה על המושג שנקרא הארה ואמרנו שהארה זה ריאליזציה, זה שהתחוור לך הדבר. אז למה אנשים מבולבלים? למה אנשים כל כך מתטלטלים אנה ואנה? בגלל שהם לא יודעים מה המהות שלהם. אף אחד לא בא ואמר לו' תשמע אתה כזה וכזה ואתה צריך לנהוג כך וכך.

המשל של 'אבולעפיה' על ציד שמצא ילד בין הקופים ביער

נתנו את המשל של 'אבולעפיה' שאיזה ציד מצא ילד ביער ששיחק בין הקופים והיה צריך לתלוש אותו, להגיד לו אתה לא קוף אתה בן אדם, תקלוט אתה בן אדם ולהוכיח לו שהוא בן אדם. הוא היה צריך להתחוור לו, הוא היה צריך לקבל ריאליזציה שהוא בן אדם כי הוא מבחינתו לא הבין למה הוא לא קוף אז זה לא מספיק שאתה מראה לו במראה' אתה צריך להראות לו שהוא יודע לדבר, אתה צריך להגיד לו שהוא יודע לכתוב, שהוא עושה פעולות שהן שונות לגמרי מקוף. ואז מתחוור לו' אהה, אני בן אדם אני לא קוף.

אז כאן אנחנו עושים התחוורות דומה

ההתחוורות דומה זה שאנחנו צריכים לדעת עכשיו לשבת ולהגיד לעצמנו: במהות שלי אני אהבה וכל החטא שלי זה שאני לא מתנהג בהתאם.

מה זה חטא בתורה ?

החטא שלנו זה שאנחנו לא מתנהגים לפי המהות שלנו

[דברי הרב נווה: עכשיו אני רוצה להסביר לכם מה זה חטא בתורה]. חטא בתורה זה לא שאתה הדלקת את המתג בחשמל ביום שבת או לא שמת כיסוי ראש או זה שאתה לא הדלקת את הנרות. זה פועל יוצא. החטא שלנו הוא זה שאנחנו לא מתנהגים לפי המהות שלנו.

תארו לעצמכם שנניח אתם הייתם רואים ברחוב איזו ישות אורית כזאת, הייתם יודעים שהיא האהבה, כתוב עליה אהבה, הייתם מרגישים ממנה אהבה אבל היא הולכת ויורקת, ומקללת ומרביצה ובועטת, ורצה לבחירות, ומגנה ועושה חילול השם ודברים כאלה. מה הייתם אומרים עליה? והייתם יודעים שזה אהבה'. ככה רואים אותנו בשמיים..

כולנו במהות שלנו אהבה

הקב"ה קיפסל את המושג אהבה ואמר 'זה אדם'

צריך למחוק את כל התארים שלנו; אבא של, בן של, כולל את השם שלנו, ולשים עלינו אהבה. [דברי הרב נווה: אני רוצה גם שאתם תבינו את זה, שאתם תרגישו את זה. אני רוצה שאתם תשבו בשעת התבודדות ביניכם לבין עצמכם ותשאלו: מה התואר שהכי מתאים לי? מה המהות שהכי מתאימה לי? מה אני יכול להגיד על עצמי שזה בוודאות נכון? וזה לא שאני מסוגל לאהוב. זה לא שאני אוהב. לא, לא. לא לא לא לא. לא אני אוהב - אני האהבה.

הקב"ה לקח את המושג אהבה, קיפסל אותו ואמר' זה אדם. כי אם אדם זה נקרא אדם מלשון 'אדמה לעליון', והשם המפורש של הקב"ה זה 'אהבה', אז אנחנו לא יכולים להיות משהו אחר חוץ מזה. וכל הפשע זה שאנחנו בכלל לא מתנהגים לפי הדבר הזה.

אז למה לא אמרנו את זה עד היום?

לא הפסקנו להגיד רק אף אחד לא שמע

[דברי הרב נווה: האמת היא שלא הפסקתי להגיד את זה עד היום רק אף אחד לא שמע. אני ציפיתי שתבינו, שתבינו, שיבואו לי בשירים ובריקודים. מגיעים נאחסים אז אמרתי טוב נו ביום הבחירות, יום של שנאת חינם, בוא נדבר על אהבה חינם].

ומה זה באמת אהבת חינם?

אם אתה מתנהג לפי הטבע הרוחני שלך – אתה לא צריך לאהוב, זה אתה

איך יכול להיות שאפשר לאהוב חינם אהבה שאינה תלויה בדבר? נורא פשוט, אם אתה מתנהג לפי הטבע הרוחני שלך, אתה לא צריך לאהוב בגלל, זה אתה וכל הפשעים זה פשעי אהבה.

בספר ה'יד החזקה' שכתב הרמב"ם הוא מדבר על התרי"ג מצוות ובאחד הספרים שלו, ב'ספר המדע' הוא מדבר על אהבה כדי שאנחנו נתוודע לזה קצת. [דברי הרב נווה: כל חובת ההוכחה מונחת עלי אבל בכל זאת אני רוצה שנעשה כאן כמה דברים].

קודם כל תבינו את זה. אחת ולתמיד נבין את זה שאם אנחנו שואלים את עצמנו בעצם במה אני חוטא אז אל תחפשו ב'שולחן ערוך'. אתה לא חוטא במה שכתוב ב'שולחן ערוך', אתה חוטא במהות שלך. החטא שלנו במהות שלנו.

הטיפול הרגשי והתיקון של האדם

מה האדם צריך לתקן ועם מה הוא יגיע לגמר התיקון ?

עם הבנה ותפקוד שהמהות שלו היא אהבה

אנחנו עכשיו נמצאים בעניין של הטיפול הרגשי. הטיפול הרגשי והתיקון של האדם - מה שאדם צריך לתקן ועם זה הוא יגיע לגמר התיקון זה שהוא צריך להבין לחזור ולתפקד כאשר הוא מבין שהמהות שלו זה אהבה ולתפקד כשהמהות שלו היא אהבה. זה גמר התיקון שלו.

יישום של הספר הזה זה גמר התיקון אבל אי אפשר רק לקרוא את הספר הזה כי אתה לא יכול לעשות את זה לבד, כמו שכתב 'הרב אשלג': המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" כוללת את כל התרי"ב מצוות, וצריך לעשות הרבה מאד (אנחנו לא מבינים כמה אנחנו מעוותים בנפש) כדי שכל הדברים האלה יתיישרו עד שאנחנו נצליח ליישם את זה, כי לנסות ליישם את זה זה כמעט בלתי אפשרי. אתה צריך להיות איזה מלאך כדי לנסות ליישם את הספר הזה.

למה ניתנו לנו התורה והחיים האלה ?

כדי לחזור למהות שלנו שנקראת אהבה

אז כל התורה וכל החיים האלה וכל מה שניתן לנו ניתן לנו פשוט מאד כדי לחזור למהות שנקראת אהבה. ולכן כתוב "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". וכתוב: "ואהבת לרעך כמוך". התורה לא יכולה לצוות אותנו לעשות משהו אחר ממה שהמהות שלנו.

[דברי הרב נווה: פה אני רוצה שאתם תבינו]; יש הרבה מאד אנשים שחושבים' בסדר, יש אותי, ויש פעולה שיוצאת ממני שהיא פעולת אהבה, אבל יכולות לצאת ממני גם עוד פעולות. אז אומרים לך' לא לא לא לא' אתה האהבה. זה לא שיש אותך ופעולה שיוצאת ממך שנקראת אהבה, אתה האהבה. המהות שלך היא אהבה וכל שאר הפעולות יוצאות מהקונספט שנקרא אהבה.

אותו דבר זה אצל הקב"ה - כל הפעולות שיוצאות ממנו, עניינם אהבה

כל הפעולות, בלי יוצא מן הכלל, גם שואה, גם עניות, גם קורונה, גם כל הדברים האלה זה הכל פועל יוצא של אהבה כי זו המהות שלו.

עכשיו, למעלה למעלה מעל (תיכף נקריא איך זה כתוב בליקוטי מוהר"ן. הוא ניסח את זה הכי יפה והכי מדויק שיכול להיות), כשמדובר על 'אין סוף' זה 'אין סוף' אז אי אפשר להגיד שם את המילה 'אהבה' כי זה 'אין סוף', זה העדר תבנית, זה העדר מילה.

אבל כשזה יורד לדבר הראשון - הדבר הראשון שמייצג את ה'אור אין סוף' זה הקונספט אהבה שבא לידי ביטוי ביג' תיקוני דיקנא, שיג' זה גימטריה אהבה, יג' בגימטריה אחד.

זה עניין של מהות לא של פעולה

אהבה לא יכולה להיות פעולה כי אז זה אומר שיש שתי ישויות ואין דבקות

(כדי להבין את זה נקרא ב'ספר המדע' של הרמב"ם)

'ספר המדע' של הרמב"ם

הלכה ג'

"וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצוונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה".

ז"א, הוא לא משאיר לך כלום. אז לא נשאר כלום. אם אני אעשה "בכל לבבך ובכל נפשך", האם יש כאן שני דברים? האם יש לי כאן ישות שאוהבת? אז אין כאן ישות שאוהבת. הוא אומר לי: לא, אין לך משהו אחר, אין לך פניות אחרת. כל ההוי"ה שלך חייבת להימצא בזה אחרת איך תזכה לדבקות?

תבינו שאהבה לא יכולה להיות פעולה כי אז זה אומר שיש אותי כישות, פעולה ביני לבין הקב"ה, ויש ישות של הקב"ה. זה לא יכול להיות זה לא נקרא דבקות, זה חומר מדבק. זה כמו דבק. אוקיי, דבק יכול לקחת לך שני דברים, שני חומרים שונים לגמרי, נניח סתם שאני רוצה להדביק עט לדף, אז אני אקח דבק והוא מדביק לי כאן שני דברים אבל זה לא נקרא דבקות כי עדיין יש כאן שלושה דברים; יהיה לי כאן עט, יהיה לי כאן דבק, ויהיה לי כאן את הנייר, ואז כשאני אדביק אותו אז זה יידבק אבל זה לא נקרא דבקות.

אנחנו מדברים על כמו טיפה שחוזרת לים אז מן הסתמא הטיפה חייבת להיות מאותו חומר וגם הים צריך להיות מאותו חומר, לכן המהות של הקב"ה, השם המפורש ראוי לו' אהבה, והמהות שלנו ראויה לנו להיות אהבה, ולא יכולה להיות לנו מהות אחרת.

אנחנו ממשיכים להלכה ד' רק כדי להבין את הרעיון כדי שאתם תבינו שהוא לא מאפשר משהו אחר, וכאן רק נשאר לשאול כאילו' אז למה אתה לא אומר את זה במפורש? אז פחדו. אחרי שהיה ישו הם פחדו.

הלכה ד'           

"אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה'" בשביל מה אנחנו עושים את כל זה? לאהבה. לאהבה את השם. "כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה".

תשימו לב – מתוך - מ' מתוך, מאהבה, מתוך האהבה שלך.

הלכה ה'

"כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".

הלכה ו'

"דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה".

כך מסופר ב'ספר המדע'.

אז אם ככה אפשר לחשוב שאהבה ודעת זה שני דברים שונים לגמרי, כאילו, אתה צריך להרבות בדעת כדי שתהיה לך אהבה. בא הליקוטי מוהר"ן וכותב את הדבר הבא;

ליקוטי מוהר"ן

תורה לג' ה'

"כי יש שני מיני אהבות: אחת, שהיא אהבה שבימים, כמו שכתוב "יומם יצוה ה' חסדו"-  (זה לא ימים days, 24 שעות. הוא מתכוון יום, הכוונה בהירות. ביום רואים ובלילה לא רואים). "יומא דאזל עם כלהו יומין (היום שיכנס את כל הימים). שבכל יום, הינו שבכל מדה ומדה, יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל, וזה שבפועל.

ויש אהבה שהוא בכח, (בכח הכוונה בפוטנציאל, לא בכח ב- force, הוא לא מכריח אף אחד אלא הכוונה יש כח ופועל בפוטנציאל ובפועל בגלוי) הינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קדם הבריאה, שהיו ישראל עדין בדעתו ובמוחו. (כלומר ב'אור אין סוף').

למשל:

יש אהבה שהאב אוהב את בנו, שכל אדם יכול להשיג זאת האהבה.

והתקשרות והאהבה שיש בין הבן ובין האב כשעדין הבן במח האב קדם ההולדה, זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשיו. כי אין משיגין עכשיו כי אם בזמן ובמידות, ואהבה שבדעתו ובמחו היא למעלה מהזמן והמדות, ואינו מלובש בשום לבוש.

(הרי כתוב שהטיפה הזרעית שיוצאת מן הגבר, באה ממוחו של הגבר. המח של הגבר זה החכמה שלו אז שמה כביכול יש התקשרות בין האב ובין הבן. איפה הבן נמצא? בפוטנציאל, בכח. יש שמה התקשרות. עכשיו, אנחנו לא קוראים לזה אהבה כי אין שניים, הם אחד שם למעלה אבל בכל זאת קוראים לזה אהבה בכוח. אהבה שבכוח).

"ולעתיד לבוא, שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה, ואז יתקיים מאמר חכמינו זכרונם לברכה (תענית לא א): "עתידים צדיקים להראות באצבע, (לא ממש הכוונה באצבע כמו בחירות להצביע בבחירות, אלא הכוונה בגלוי, שהוא ידע בוודאות). כמו שכתוב: "זה ה' קוינו לו"(מה זה זה השם קיווינו לו? שהאדם ידע מה המהות שלו ולאיזה מהות הוא צריך להתדבק)". כי אז יפשוט הקדוש-ברוך-הוא את לבושיו ",וימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" ויתגלה האהבה שהיא בדעת, (אז איפה אהבה נמצאת? בדעת. מה זה הדעת? זה אהבה) שהיא פנימיות התורה, הינו אלקותו השוכן בתוך התורה והמידות.

כי עכשיו הלבוש הזה הוא מכסה על אלקותו, הינו על פנימיות התורה. וכשיתגלה הפנימיות, הינו אלקותו, אזי יתרבה השלום, כמו שכתוב :"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה", שיתגלה האהבה שבדעת.

וזהו (זכריה יד ז): "והיה יום אחד הוא יודע לה"' שיתגלה האהבה הנקרא יום, (מה זה יום אחד יוודע להשם? אהבה. שאז אנחנו נבין שהמהות שלנו זה אהבה) כמו שכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו", הינו התורה הפנימיות שהיתה צפונה.

כמו שכתוב (בראשית א ד): "וירא אלקים את האור כי טוב", ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה יב ב): "כי טוב לגנז, כי אור התורה הזאת אין העולם כדאי להשתמש בה". והתורה נקרא טוב, שנאמר (משלי ד) "כי לקח טוב נתתי לכם" (בבלי עבודה זרה י"ט:). ונקרא אור, כמו שכתוב (משלי ו ("ותורה אור" (למה אין העולם ראוי להשתמש בה? אהבה שאנחנו יודעים כאן זה אהבה מקוטלגת, זה אהבה של קטגוריות. גם אם אתה אוהב אהבה של "ואהבת לרעך כמוך" אז אתה אומר אני אוהב את החבר שלי אבל אתה יודע, בראש, יש לך בתת מודע; הוא גבר, הוא כמוני, הוא פחות או יותר באותו גיל, אנחנו מסתדרים, כל מיני דברים שאתה מוסר לעצמך בראש.

אם אתה אוהב את אבא אז אתה אומר' טוב, זה אבא שלי. אם אתה אוהב את הילד שלך אז אתה אומר' זה הילד שלי. תמיד יש לך קטגוריות, לא יעזור, יש לך קטגוריות בראש אז אתה כאילו מחלק את האהבה.

אבל מה זה אהבה מלאה ונקיה? מה זה אהבה מלאה ונקייה שאנחנו מקבלים אותה ב- 360 מעלות? האהבה שיש בינינו לבין הקב"ה? האהבה שיש לטיפה לים, שהיא באה מאותה מהות? יש שם נקיות כל כך גדולה שאי אפשר להסביר את זה' אתם צריכים לדעת, וזה בא ב- 360 מעלות.

כל האהבות שיש פה, למעשה אם ניקח אותם זה סופרפוזיציה של האהבה הזאת אבל לאדם קשה מאד לעשות סופרפוזיציה, קשה מאד לקחת' אהה, האהבה מחולקת גם לאהבה כמו גבר ואישה, גם כמו אבא לבן, גם כמו חבר לחבר. קשה לנו לאסוף את הכל ביחד אבל בעיקרון אותה אהבה גדולה היא הכל ביחד. אבל זה נקיות.

עכשיו, איך אנחנו נבין את זה? מתוך הגדרת האהבה. מה ההגדרה של האהבה? השתוקקות להיות אחד. ז"א, אם אתה תרגיש השתוקקות להיות אחד, אז אתה מרגיש שאתה אהבה. אבל אז אנשים מתחילים להתחכם' אוקיי, השתוקקות להיות אחד עם מי? אז זו בדיוק הבעיה.

אנחנו לא מפנים דברים אל מישהו אלא מתוך

אתם זוכרים שאנחנו לא מפנים דברים אל מישהו אלא מתוך. עצם העובדה שאתה מרגיש מתוכך את הרצון באהבה, את ההשתוקקות להיות אחד, זה לא משנה בכלל עם מי. זה לא נכון להגיד עם מי כי אם אתה תגיד עם מי אתה כבר תתחיל לעשות חשבונות, אתה תגיד' אהה, אני צריך לעשות "ואהבת לרעך כמוך" אבל לו זה לא מגיע. לה זה לא מגיע. להורים שלי זה לא מגיע. מי מכיר את הקב"ה בכלל? למה הוא עשה שואה בכלל? ברגע שאתה תגדיר אל מי צריכה לעבור האהבה הזאת, אתה תיפול. אלא אתה צריך להרגיש את האהבה מתוכך.

למה הדבר דומה?

אי אפשר לשאול בן אדם שלא אכל שלושה ימים - לְמה אתה רעב? – הוא רעב

כמו בן אדם שהולך במדבר שלושה ימים, לא אכל ולא שתה. אוקיי, אז מה קורה איתו עכשיו? הוא רעב, עכשיו, אתה לא יכול לשאול אותו' תגיד, לְמה אתה רעב? אתה רוצה פיצה או אתה רוצה המבורגר? זה לא מעניין אותו עכשיו לשאול לְמה הוא רעב, הוא לא אכל שלושה ימים זה לא מעניין אותו מה אתה תציע לו עכשיו. הוא רעב.

כשעם ישראל יצאו למדבר הקב"ה ייבש אותם בכוונה. לא נתן לא מים ולא אוכל. למה? כדי שיצעקו. אז הם צעקו אז 'משה רבינו' מפנה ואז הקב"ה אומר לו: תשמע, לְמה הם רעבים? לאיזו מטרה הם רעבים? בשביל מה הם רעבים? זו לכאורה הייתה שאלה של לשאול אותה כאילו למה הם רעבים? ואז 'משה רבינו' הפנה אליהם את השאלה: לְמה אתם רעבים? ואז הם הבינו שהם רעבים לקודש.

אומר: אהה, אתם רעבים לקודש אז תקבלו מן. אבל בגלל שהם היו רעבים לקודש והם לא ציפו למשהו אז הם לא ידעו מה הם הולכים לקבל לכן כשזה זה ירד הם שאלו: 'מן הוא?' כי לא ידעו מהו. אבל אם היו מצפים למשהו כמו בקברות התאווה אז הייתה להם אהבה לבשר, אהבה לדגים, אהבה לדגים בטעם בשר, בשר בטעם דגים, ובגלל זה הוא נתן להם את הסלב. ושמה היה קברות התאווה. אבל ברגע שאתה לא מצפה, אתה משאיר את זה פתוח ואתה רק מדבר מתוך המקום שלך שזה הדבר הכי כנה והכי ישר שיכול להיות, אז אתה תקבל את הכל).

"ויש גם כן צדיקים שהם צפונים ומוסתרים, שאין העולם כדאי להשתמש בהם, וצדיק נקרא טוב, כמו שכתוב (ישעיה ג): "אמרו צדיק כי טוב" (חגיגה שם). ונקרא אור, כמו שכתוב (תהלים צ"ז :("אור זרוע לצדיק".

וכשיתגלו הצדיקים הצפונים, והתורה הצפונה, אזי יתגלה שלום רב בעולם, שיתחברו כל הפכים יחד, כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש". כי אז יתגלה האהבה שבדעת, (האהבה הזאת תתגלה. זה נקרא אהבה שבדעת. כי האהבה שנמצאת היום היא אהבה מקוטלגת, זה לא אהבה שבדעת. אהבה שבדעת היא אהבה נורא נורא נקייה. זה אהבה שמכילה את הכל. זה אהבה של ה'תומר דבורה') הנקרא "יום אחד יוודע לה'". הינו האהבה שבדעת, "אשר הוא לא יום ולא לילה", הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן, ולמעלה מהמידות.

במהות שלנו אנחנו אהבה

כדאי לקרוא את זה עוד, אנחנו עוד נקרא את זה ואנחנו עוד נעביר לשם את הפסקאות פסקה פיסקה עם הפירוש שלה שאת הפירוש ניתן בהקלטה, אבל רק להבין את זה, תקלטו את זה - במהות שלנו אנחנו אהבה.

זה כמו שאתה לוקח את אותו ילד ואתה אומר לו' אתה בן אדם אתה לא קוף ואז הוא צריך להתנהג בהתאם. כאילו, אני מבין שאני another spiches אני לא חיה מסוימת, אני בכלל איזה מין אחר, ואז הוא יודע והוא תופס את עצמו, אוקיי, אני בן אדם. אז יש לו הארה לזה, יש לו ריאליזציה לעובדה שהוא בן אדם.

הלילה הזה צריכה להיות לנו הארה שאנחנו בעצמנו אהבה ושהחטא שלנו זה שאנחנו לא אוהבים

עכשיו, הלילה הזה צריכה להיות לנו הארה שהמהות שלנו היא אהבה, ואנחנו לא ישויות שאוהבות אלא אנחנו בעצמנו אהבה וכל החטא שלנו זה שאנחנו לא אוהבים.

החטא הכי הגדול (נמצא ב'מלכות') זה רצון לקבל אהבה

הרצון להשפיע (נמצא ב'כתר') – רצון להשפיע אהבה

מה שדיבר 'הרב אשלג' שה'מלכות' זה 'הרצון לקבל' - צריך להוסיף לזה כי זה צריך להיות סומך ונסמך. זה רצון לקבל אהבה. זה החטא הכי גדול. כי אם אתה רוצה לקבל אהבה אתה משעבד את זה שצריך לתת לך אהבה. ומה שהוא דיבר על הרצון להשפיע זה הרצון להשפיע אהבה. כי הרצון להשפיע נמצא ב'כתר'. והרצון להשפיע זה הרצון להשפיע אהבה כי זה מה שאמרנו שזה ה'שלוש עשרה תיקוני דיקנא', ואילו ב'מלכות' שאתה יורד, זה 'הרצון לקבל אהבה'.

אנחנו חוטאים ברצון לקבל אהבות נפולות (דברים שנותנים לנו עונג)

תבינו איזה חטא אתה עושה בזה שאתה בכלל רוצה אהבה. ואם מישהו יבוא ויגיד' אבל הרב, מה זה קשור נניח לכסף ולאוכל? אלה נקראות אהבות נפולות. כאשר האדם רוצה אהבה אז יש דברים שהם קשורים לאהבה כמו עונג אז הוא רוצה דברים שכאילו נותנים לו עונג. אז הוא רוצה אוכל, אז הוא רוצה כסף, אז הוא רוצה כבוד.

למה אתם חושבים שכל הפוליטיקאים רצים לבחירות? הדבר הנסתר הוא להיות נאהב. למה כולם רוצים להיות סלבריטאים? כדי להיות נאהב. למה כל אחד רוצה נראות ורוצה פרסום? כדי להיות נאהב. גם ה'אנא אמלוך' של המלכים שמלכו ונשברו בשמונת המלכים, המטרה שלהם הייתה להיות נאהבים. וזה היה החטא שלהם אז הם קיבלו אור יותר מדי גדול שהם לא יכלו להכיל אז הם נשברו.

אנחנו לא יודעים לקבל אהבה

איך זה בא לידי ביטוי?

בשבירת כלים, בהיפרדות

וכל אדם שמקבל אהבה ברור שהוא ישבר. למה? הוא לא יודע להכיל את האהבה הזאת. אנחנו לא יודעים לקבל אהבה. אין אדם שיודע לקבל אהבה. זה נעים, זה נחמד, זה נוח, אבל זה מביא לשבירת הכלים. איך זה מביא לשבירת הכלים? פתאום אתה מוציא משפטים כמו: האהבה שלך חונקת אותי, או זה אובססיבי לי מדי, או אתה נכנס לי לנשמה או כל מיני דברים כאלה, וזה מראה בדיוק על סף שבירת כלים. מה זה שבירת כלים? זה היפרדות. זה היפרדות.

אבל למה בגלל שמישהו אוהב אותך אתה נפרד ?

בגלל שימוש קלוקל במהות שלנו כי המהות שלנו היא אהבה שנותנת

הקב"ה הוא טוב ומיטיב ואנחנו צריכים להיות בדיוק ככה

ואתה אומר' למה אתה נפרד? בגלל שמישהו אוהב אותך אתה נפרד? אבל צריך לדעת שזה בגלל שימוש קלוקל במהות שלנו כי המהות שלנו זה אהבה שנותנת. הקב"ה הוא טוב ומיטיב. השם המפורש שלו שמייצג את כל זה - השם המפורש הוא אהבה ואנחנו צריכים להיות בדיוק ככה, והטעות שלנו היא לשים את עצמנו בדיוק בצד ההפוך, ב'סטרא אחרא', במקום שרוצה לקבל אהבה. אז אנחנו חוטאים למהות שלנו.

מכאן אפשר להבין על איזה חטא מדברת התורה

הכל סעיפים וענפים בקונספט שנקרא אהבה

מכאן אתם יכולים להבין את כל התורה למה התורה מדברת על עניין של חטא. היא לא מדברת עכשיו על חטא; אתה נתת בריבית לא נתת בריבית, אתה הדלקת אור בשבת לא הדלקת אור בשבת כי כל אלה סעיפים וענפים בקונספט שנקרא אהבה, אתה לא עסקת בכלל באהבה. ברגע שאדם כבוי מאהבה, קרוב לוודאי שהוא יעשה חטא.

אדם שכבוי מאהבה – קרוב לוודאי שיעשה חטא

'רבי נחמן מברסלב' אמר: מה החטא הראשון שיעשה אדם ברגע שהוא יעזוב את האהבה? החטא הראשון – עריות, הוא ייפול העריות.

ננסה להבין זאת באמצעות הבנת חטא אדם הראשון;

'אדם הראשון' ראה שהשם אחד ושמו אחד וכל ההוי"ה שלו הייתה אהבה

ז"א, הוא הרי ידע שאין עוד מלבדו, אז איך מאשימים אותו בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים?

עכשיו, כדי להבין את זה צריך להבין' למעשה כאשר האדם הראשון נברא, הוא הרי נברא ב'צלם אלוקים', וכל ההוי"ה שלו למעשה הייתה כולה אהבה מהתחלה ועד הסוף. ככה אומרים חז"ל, ככה אומר את זה האריז"ל. יש היכל א', היכל א"ק, שער ה' בשער הטנת"א - הוא כותב את זה על העניין של אדם הראשון שההוי"ה שלו הייתה אהבה. כל המהות שלו הייתה אהבה וכל העולם ניזון ממנו. הוא הזין את כל העולם באהבה שלו.

אז הוא אומר' אם הוא היה אהבה, והוא ראה שהשם אחד ושמו אחד, והוא ראה מסוף העולם ועד סופו, אז הוא אומר' איך מאשימים אותו, איך החטא הראשון נקרא עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים? כלומר' מה הקשר בכלל? איך הוא יכול היה לעשות עבודה זרה? הרי לא הייתה עוד אופציה. לא הייתה לאדם עוד אופציה. לאדם רגיל יש עוד אופציות אבל איך לאדם הראשון יש עוד אופציה? אין לך עוד אופציה. מה זה עבודה זרה? במה עבדת?

האדם הראשון פשוט חטא למהות שלו

כשהאוהב שלך אומר לך 'אל תיגע' ואתה נוגע – אתה חוטא למהות שלך

אז האריז"ל עונה על זה, אומר: באמת אין עוד אופציה, זה לא שאתה עכשיו אומר אני אעבוד עוד פסל במקום את הקב"ה. לא היה משהו במקום, הוא פשוט חטא למהות שלו. איך הוא חטא למהות שלו? לאהבה? הקב"ה אמר לו: 'אל תיגע בעץ' והוא נגע בעץ. בזה חטאת לאהבה. בזה שהאוהב שלך אומר לך 'אל תיגע' ואתה כן נוגע.

חטא למהות נקרא 'עבודה זרה'

(פגם בהשוואת הצורה = אין דבקות)

אז הוא חטא למהות שלו. והחטא למהות נקרא 'עבודה זרה'. עוד הרבה לפני פסלים ועוד הרבה לפני וישנו, ועוד הרבה לפני בודהה והרבה לפני.. החטא שמאשימים אותך בעבודה זרה זה שבכלל אתה חוטא לעצמך. שאתה לא עובד לפי המהות שלך.

מה זה קשור ל'שפיכות דמים'?

('הפכיות הצורה', שנאת חינם, מובילה לשפיכות דמים)

כי ההיפך מאהבה, ברגע שאתה תחטא לזה, יביא לשנאה שתביא לשפיכות דמים כי סוף הדיוטה האחרונה של שנאה זה שפיכות דמים.

'הרב אשלג' קרא לכל העניין 'השוואת הצורה', 'הפכיות הצורה' ו'שינוי הצורה';

ב'השוואת הצורה' – אתה והמהות אחד, אתם נמצאים בדבקות. ואדם הראשון פגם ב'השוואת הצורה' אז אין דבקות אז זה 'עבודה זרה'.

'הפכיות הצורה' – זה שנאת חינם כי זה היפך המהות אז זה מוביל לשפיכות דמים.

ובאמצע, כל ה'שינוי צורה' – גילוי עריות.

גילוי עריות ('שינוי צורה')

הכל שייך לאהבה ולכן הגילוי עריות יכול להיות בספקטרום מלא, זה לא רק בין גבר לאישה; בין גבר לגבר ואישה לאישה, וגבר ובהמה, ובהמה ואישה, והכל, זה הכל חטא של אהבה.

כל החטאים האלה של מה שאנחנו אומרים הקהילה הלהטבי"ת ודברים כאלה, אנחנו לא מאשימים אף אחד, זה תיקון גדול מאד שאדם צריך לעשות אותו. זה חטא של אהבה. אפשר לעשות תיקון אגב אפילו לדברים שהם שורשיים ואפילו גנטיים.

ניסוי מאה הקופים

הניסוי מראה שאפשר ללמוד באמצעות תודעה קולקטיבית שעוברת

לא צריך להיבהל מזה, יש את ניסוי מאה הקופים - זה ניסוי מאד מפורסם שנעשה בעולם; נותנים למאה קופים ללחוץ על כפתור, נניח שיש שני כפתורים' בכפתור אחד הוא מקבל בננה שלמה, ובכפתור אחד הוא מקבל בננה מקולפת, אז נותנים למאה קופים להתנסות בזה עד שהם למעשה לומדים על איזה כפתור ללחוץ כדי שהם יקבלו את הבננה המקולפת. עוברים עכשיו לחצי השני של כדור הארץ, לוקחים קופים אחרים, שמים אותם על אותו ניסוי והם עוברים ללחוץ ישר על הכפתור הנכון. יש כזה דבר שתודעה קולקטיבית עוברת אז הם כבר לומדים את זה.

אז צריך 'כנישתא חדא' – עשרה אנשים שיכולים לתקן את כל העולם

אז צריך לקחת מאתנו, לא מאה, עשרה, 'כנישתא חדא' - שכל אחד יושב על ספירה, באופן טבעי הוא יושב על ספירה. כמו שאנשים שממלאים מנין, באופן אוטומטי כבר מתיישבים על ספירה, והעשרה האלה יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך - אז כל העולם כבר ידע על איזה כפתור ללחוץ, אבל בראש ובראשונה אותם עשרה אנשים, והם יכולים לתקן את כל העולם, גם את הקהילה הלהטבי"ת. אם אדם נולד ברווז הם יכולים להפוך אותו להיות בן אדם.

העשרה צריכים לדעת שהמהות שלהם היא אהבה ולהיות אהבה

אחרת, הם חוטאים למהות שלהם

העשרה האלה צריכים לדעת שהמהות שלהם היא אהבה. הם צריכים להתהלך עם זה' אני בהוי"ה שלי זה אהבה ואני חוטא לזה אם אני לא אשתמש בזה. זה כמו שנניח אתה אומר לבן אדם: קח, הנה מרקר, והוא יהפוך את זה עכשיו לסכין או לכלי נשק. אתה אומר לו: זה ציוד משרדי, זה מרקר, מה עכשיו הפכת את זה?

כל החטאים מאז אדם הראשון ועד ימנו אנו הם חטאי אהבה

אז אותו דבר' יש לנו מהות, נולדנו איתה. איך אנחנו משחיתים איתה? וכל החטאים מאז אדם הראשון ועד ימנו אנו, זה חטאי אהבה. במה קין חטא? בקנאה. במה חטאו דור המבול? "ותמלא הארץ חמס". במה חטאו כל השאר? 'ישמעאל' למול 'יצחק' ו'עשיו' למול 'יעקב', והאחים של 'יוסף' למול אחיו, הכל חטאים של אהבה. יש להם שמות; כאן קנאה, כאן רצח, כאן זה, כאן זה, מכירת יוסף, אבל יש להם חטא עם כותרת – חטאי אהבה.

כל הפשעים הם פשעים כנגד האהבה

לכן כתוב: "על כל פשעים תכסה האהבה"

וכל הפשעים שאנחנו מדברים עליהם זה פשעים שהם כנגד האהבה. ולכן כתוב "על כל פשעים תכסה האהבה". למה לא כתוב 'על כל פשעים תכסה התשובה'? 'על פשעים תכסה התורה'? על כל פשעים יכסו המצוות? על כל פשעים יכסו הלכות? טבילה במקווה? מתן צדקה? לא, "על כל פשעים תכסה האהבה" כי כל הפשעים הם פשעי אהבה.

[דברי הרב נווה: אני רוצה שדווקא ביום הזה כל אחד ואחד מאתנו צריך לשבת, אנחנו מדברים עכשיו הרבה על הארה. אני הולך לשבת על זה ממש ממש חזק, שהעניין כאן של ריאליזציה שבאמת אני אבין כי אנחנו כל הזמן שאלנו וטחנו ואני לא עניתי על זה בכוונה כי ציפיתי שאתם כנאחסים תכנסו לפה עם תשובה. כל שבוע אני אמרתי: אני נכנס, נראה איזה דלוקים יגידו לי קיבלתי הארה, השם יעזור. טוב אז אני אתן לכם צ'אנס עוד שבוע לחזור עם הארה שאתם אהבה.

שיעורי בית

לענות על השאלה - האם אני באמת מבין שהמהות שלי היא אהבה

עכשיו זה שיעורי בית – אם עד עכשיו אני אמרתי שלמייל יש אופציה לרשום לי, עכשיו אין אופציה, אתם חייבים לרשום לי. המייל – This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.. לא רק זה שאני רוצה במייל, אני רוצה גם hard copy.

שבוע הבא בעזרת השם זה אמנם 'תענית אסתר', זה הזמן הכי טוב. ב'תענית אסתר' אנחנו נקרא פה את המגילה ואנחנו נעשה פה שיעור גדול וחשוב, אבל בשיעור הזה אני רוצה שאתם תביאו הבנות לגבי העובדה, אני רוצה לשאול אתכם כאילו את השאלה, להשאיר את זה כשאלה פתוחה שאתם תענו עליה - האם יש כאן הבנה (אני רוצה שאתם תרשמו על זה), האם אני באמת מבין שהמהות שלי היא האהבה, האם אתה מרגיש שזה מתאים לך.

לא 'אני אוהב' שזה כאילו אין לי הגדרה אחרת, שכאילו וואלה בול זו ההגדרה. לא יודע מה תכתבו לי על זה שיר, חמשיר, מאמר, הבנה, תובנה, שאלות, אני כן מבין אני לא מבין, אני לא יודע מה. אפילו להגיש דף ריק, פתק לבן אני גם מקבל אבל תתמודדו עם השאלה הזאת.

השאלה – האם אני מבין שהמהות שלי היא אהבה? האם יש מישהו שחושב שיש לו מהות אחרת? יכול להיות שמישהו יבוא ויגיד' לא דווקא הרב, אני מרגיש שיש לי מהות אחרת.

אנשים שחוו חוויה של מוות קליני אומרים 'אנחנו אהבה'

וגם, האור שבחוץ זה אור חכם אבל זה אור של אהבה

תבינו שחמישים מיליון איש שחוו חוויה של מוות קליני חוזרים עם זה, כאילו אומרים 'אנחנו אהבה'. גם האור שבחוץ זה אור של אהבה, זה לא אור אחר, זה אור שהמהות שלו היא אהבה. שלכאורה אתה אומר: רגע, אבל זה צריך להיות אור חכם. אומר לך: החכמה זה מימד אחד, הקונספט, הכותרת, הרעיון שעומד מאחורי האור הזה זה אור של אהבה.

האור של האהבה הוא חכם אז הוא יכול לעשות גם דברים כמו טכנולוגיה אבל זה אהבה, זה לא טכנולוגיה. אתה לא יכול להפריד את הטכנולוגיה מן האהבה. אתה לא יכול להפריד את האהבה מהטכנולוגיה. ז"א, אתה לא יכול להיות קר לגבי דברים, אתה צריך להבין למה הם באים.

זו אהבה עליונה, זה השתוקקות להיות אחד

כל הדברים שהקב"ה שולח לנו זה מתנות של אהבה

ושוב אני אומר: אבל זה לא אהבה משתפכת, זו לא אהבה רגשנית, זו אהבה נקיה, זו אהבה עליונה, זה השתוקקות להיות אחד. ז"א, בזה הוא מרמז לך 'אני משתוקק להיות אחד איתך'. בזה, במיקרופונים האלה, במרקר במצלמה, בסמארטפון, אתה צריך לחשוב על כל דבר ולהתבונן מדוע זה כך אבל בעיקרון צריך לדעת שזה הכל השתוקקות להיות אחד.

כמו שאהוב שולח לאהובתו המון מתנות וזה מתנות שיכולות להיות אני לא יודע מה, מתנות כביכול, עזבו תכשיטים שזה ברור שזה הולך לזה אבל הוא יכול לשלוח לה גם מתנות שהם לא תכשיטים, מעבר לפרחים והתכשיטים הוא יכול לשלוח איפור ודברים כאלה שזה כאילו טבעי, זה הסמל לרומנטיקה, אבל הוא יכול לשלוח לה גם אזניות של סמארטפון. הוא יכול לשלוח לה תנור. הוא יכול לשלוח לה מנורה. אבל מכיוון שהיא יודעת שהיא מקבלת את זה ממנו, היא יודעת שזה שייך לאהבה, לא שחסר לה מנורה בבית. ז"א, הקונוטציה היא קונוטציה של אהבה ולא קונוטציה של תנור.

אז אם הקב"ה שולח לנו את הדברים האלה, אני צריך להבין למה הוא שולח לי את זה. אני צריך לדעת שכל המתנות הן מתנות אהבה.

אז השיעורי בית זה שאני צריך לשבת עכשיו בריאליזציה ולנסות להבין האם המהות שלי היא מהות של אהבה, ואם מישהו חושב' לא, אני חושב שיש לי מהות אחרת, אני לא מרגיש שזה מתאים לי. אני לא מרגיש שזה מה שמייחד אותי].

תנו לזה לשקוע על הלב ואתם תבינו את זה

מה שעתיד להתגלות זה אהבה שבדעת - אנחנו נבין שכולנו אהבה

"ותמלא הארץ דעה את השם" – שאנחנו אהבה

אבל אם תתנו לעצמכם let it strike you מה שנקרא, תנו לזה לפגוע בכם, "ויפגע במקום ההוא", תנו לזה שזה ישקע על הלב ואתם תבינו את זה, אתם תראו שזה הדבר הכי מתאים ואז אתם תבינו שלמעשה על זה יוצא הקצף. רק על זה יוצא הקצף, של כאילו המהות שלך היא אהבה, אתה בנוי בצלם, אתה כמוני. בדיוק מה שהוא כותב: אתה אהבה בכוח, אהבה בפועל, איך שהוא קורא לזה כאן – 'תורה עתיקא סתימאה' הוא קורא לזה.

זה מה שעתיד להתגלות, אהבה שבדעת, שאנחנו נבין שכולנו אהבה. אז "ותמלא הארץ דעה את השם". איזה דעה? שאנחנו אהבה. וברגע שאדם יגיד' אהה, בעצם אני אהבה, מה אני עושה? מה אני מרביץ לאנשים? מה אני שונא אנשים? מה אני עכשיו נלחם איתם? למה אני עושה קטגוריות? למה אני מפריד? למה אני עושה כל כך הרבה מלחמות? אז הוא יפסיק.

זה עניין של הארה

"וחיי עולם נטע בתוכנו" – רק מחכים שנגיע לריאליזציה מצד עצמנו

אבל מכל מה שכתוב בכל הנביאים - זה לא עניין של ללמוד את זה בבית מדרש, זה עניין של הארה. זה כאילו צריך ליפול עליך אז גם מה שכתוב שזה עניין של הנחתה של רוח הקודש ושל השראה וכל מיני דברים כאלה, עדיין כל המקובלים אומרים שזה 'התעוררתא דלתתא'.

לא לצפות שמחר בבוקר אתה תקום וזה יקרה כמתנת חינם, זה היה פעם אחת בהיסטוריה, הייתה התעוררותא דלעילא, הוציאו אותם ממצרים, לא הייתה להם תורה, היו בשער ה-49 של הטומאה, היו חייבים להציל אותם. זה מעין גלגל הצלה.

ואיתנו, זהו, "וחיי עולם נטע בתוכנו" יש לנו את זה כבר בתוכנו רק מחכים שהוד מעלתנו נגיע לריאליזציה הזאת מצד עצמנו. מחכים עכשיו להארה.

אתם מצליחים להבין עכשיו את גודל השעה? אתם מצליחים להבין מה אנחנו מלמדים אתכם ולאן אנחנו הולכים? אתם מצליחים להבין למה אנחנו דווקא בוחרים את מה שאנחנו בוחרים?; טיפול רגשי, והגות, והעניין של הכולל של הלימוד של הקבלה, והתפילה והחסידות, ופרשת השבוע לאור הסוד, זה הכל כדי ללחוץ על הנקודות האלה, על נקודת ההארה. אבל זו צריכה להיות באמת ריאליזציה, ז"א, אני צריך לקום ולהגיד' אני אהבה ובעצם אני פשעתי לעצמי.

[דברי הרב נווה: אחרי כל הרצאה יש לי חבורה של נאחסים שכותבים כל מה שלא. ז"א, אני אומר' זה מה שאנחנו צריכים להיות, אז הם כותבים לי' אבל הרב אני לא כזה אז אני בדיכאון. אז מחר בבוקר אני לא רוצה לקבל תשובות של' אני לא אהבה אז אני בדיכאון. לא רוצה לשמוע דברים כאלה. There is no נאחסים. Please, no נאחסים. די, הלבנתם לי את הזקן. אני פעם הייתי גבוה, בלונדיני עם עיניים כחולות, תראו מה נהייה ממני. 6 שנים הרגתם לי את המוח. להפסיק כבר עם מה אני לא ועם השליליות. באמת, להפסיק עם זה. בסדר, הבנו, השליליות זה התיקון. תזכרו' הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך].

שלחו אותנו למקומות של חושך כדי שנאיר

המהות שלך אהבה אז תאיר את המקומות החשוכים

אז שולחים אותנו, כמו שבחב"ד קוראים לזה 'פנסאי', שולחים אותנו למקומות של חושך כדי שנאיר. אז אותו דבר שלחו אותך לפה - המהות שלך זה אהבה? כן, תאיר את המקומות החשוכים. איך תבין שאתה אהבה? אתה אמור להיתקל. [דברי הרב נווה: אז ירדנו לסוף הדיוטה האחרונה. לפי דעתי זה הבחירות האלה כי כל הישועה זה תמיד מצד העם. זה אף פעם לא בא מהמנהיגים שלו, תמיד זה בא מהעם עצמו, מלמטה. תמיד העם גאל את עצמו. כמו שאמר שלמה המלך: 'צא ולמד מן הנמלה אשר היא העם אשר אין לה קצין ואין לה שוטר..' וכו' וכו'.. העם, אנחנו].

אז הגיע הזמן שנתעורר לעצמנו

המהות שלנו היא אהבה ואם אנחנו לא מתנהגים ככה, אנחנו בעצם חוטאים

אז הגיע הזמן שאנחנו נתעורר לעצמנו, להסתכל במראה ולהגיד' בעצם המהות שלי היא אהבה, ואם אני לא מתנהג ככה, בעצם אני חוטא. וזה יתחיל מדברים קטנים כמו להגיד שלום, כמו לחייך, כמו לחבק, כמו לא להיות נאחס, כמו לדבר חיובי. אז אתה תבין כאילו למה בכלל אומרים לך את כל הדברים האלה, וזה נשמע לך כמו דברי מוסר מציקים אבל זה לא דברי תורה מציקים, זה כמו להגיד לאהבה אולי תהיי האהבה?

יש לכם שבוע להגיע להארה - עד פורים הבא. בעזרת השם יהיה מבחן במגילת אסתר.

במגילת אסתר כתוב:

"ישנו עם אחד מפורז ומפורד.." "ודתי המלך אינם עושים"

אלא צריך ללכת כל כך רחוק. אם אתם תראו את זה זה פשוט עובר בצורה עקבית על כל התורה כולה. אז תראו עכשיו, איך אפשר להביא מגילת אסתר אחרת? במגילת אסתר פתאום יש לנו המן ו'מרדכי היהודי' וזה נראה כזה כמו מחזה של שייקספיר אבל מה כתוב בסוף? "ישנו עם אחד, מפורז ומפורד בכל מדינות.. ודתי המלך אינם עושים". מה זה "דתי המלך אינם עושים"? שהם שונאים אחד את השני. (תיכף נקריא את זה. הוא כותב את זה בפירוש ב'מאור ושמש' - שונאים אחד את השני).

איך הם תיקנו את זה? משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים

המתנה היא לא הפואנטה, הפואנטה היא לאהוב

איך הם תיקנו את זה? לא היה הצום. לא הצום זה שתיקן. איך הם תיקנו? מה כתוב במגילת אסתר, איך הם תיקנו? משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. פתאום נזכרו שיש להם חבר. זה הכל. בגלל זה אנחנו עושים את המצווה הזאת, פשוט כדי לאהוב, לחזור לאהוב. לעשות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.

'הגמרא' אומרת שאם אתה רוצה להרבות את האהבה בינך לבין החבר שלך, תשלח לו מתנות. אבל כתוב: 'שונא מתנות יחיה' אז הוא אומר שכאילו הוא לא צריך לקבל את המתנה כמתנה אלא הוא צריך להבין שהחבר שלו אוהב אותו. מצד אחד אומרים לאחד: 'לך תיתן לו מתנה', ואומרים: 'שונא מתנות יחיה'. אז אתה אומר: אז איך אתה אומר לבן אדם לתת לי מתנה ואומרים לי: תשנא את המתנה? כי הוא אומר' תשנא את המתנה, המתנה היא לא הפואנטה, תקלוט, הוא רוצה לאהוב אותך.

אז זה העניין של משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. שגם המתנות לאביונים, זה לא בגלל שהוא אביון, זה לא בגלל הקטע הזה של האביון, זה אהבה.

נקריא רק את החלק האחרון ובזה נסיים;

הוא כותב: "דכתיב, חבור עצבים אפרים הנח לו" אפרים זה לשון הפריה. עם ישראל קרוי אפרים (אחד השמות שלו) שזה לשון להפרות. "ועל פי מה דאיתא בבראשית רבא: רבי אומר גדול השלום, שאפילו ישראל עובדי עבודת כוכבים ושלום ביניהם, אמר הקב"ה: כביכול איני יכול לשלוט בהם, כיוון ששלום ביניהם. שנאמר' חבור עצבים אפרים הנח לו. וראה גם כן בזוהר הקדוש פרשת מקץ ממקור עליון" וכו וכו',

בכל מקום שכתוב שעם ישראל עושה שלום, בכל מקום, אפילו עובדי עבודה זרה, בהמשך כתוב' אין השטן יכול לשלוט בהם. אפילו עובדי עבודה זרה. "וכן כתב רבינו בפרשת בלק: עיקר הכל התחברות ישראל שהיא אהבה ואחווה ורעות ביניהם, והדבר הזה פועל ישועות גדולות ומסלק כל המקטרגים כדכתיב: חבור עצבים אפרים הנח לו. וגם בפרשת דברים כתב: שהתחברות באמת בין החברים זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. וזה לשונו בפרשת ניצבים: עיקר התריס בין הפורענויות הוא אהבה ואחדות. וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענויות לחול עליהם. שאפילו באם הם חס ושלום עובדי עבודה זרה ויש ביניהם התחברות בלי פירוד לבבות, הם שוקטים ונחים באין שטן ופגע רע ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים". ואח"כ הם מתקשרים יחד בעוותות האהבה ויש אחדות ביניהם וכו' וכו' וחוזרים למהותם. הם חוזרים למהותם ולשורשם.

אז מה התיקון שלנו?

א. להבין שאנחנו האהבה עצמה. ב. להתנהג בהתאם.

יוצא, שתבינו' מה התיקון שלנו? יש לנו כאן שני תיקונים: אחד - להבין שהמהות שלנו זה אהבה, שאנחנו האהבה. אנחנו האהבה. זה מאד חשוב להבין את זה שאנחנו האהבה עצמה. והדבר השני זה להתנהג. זה להתנהג בהתאם, זה לא רק מספיק פשוט לדעת את זה. אתה אהבה אז תתנהג בהתאם. ולכן הכל נחרב בשנאת חינם והכל נבנה באהבת חינם. עכשיו הכל מסתדר. השם יעזור.

אז מה ההגדרה של אהבה?

השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד

הגדרה של אהבה זה השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד (לא שניים, לא להגביל). איך אפשר להגיד את זה על הבורא? כי הקב"ה משתוקק להיות אחד עם הבריאה שלו. הבריאה היא בנפרד ממנו. גם הבורא עצמו, יש את הבורא ואת הנברא אז גם הבורא האהבה שלו לנברא זה שהוא משתוקק להיות אתו אחד. זו האהבה של הבורא. ברגע שטיפה עזבה את הים היא רוצה לחזור לים.

אין הבדל בין זכר לנקבה. בשום פנים ואופן אל תפרידו. לא להיות פה שובינסטים. פה להיות פמיניסטים, גבר ואישה פה הם אותו דבר. ההשתוקקות היא מלאה וכולנו אהבה וכולנו צריכים להפגין אהבה, רק צריך ללמוד איך.

תשובות הרב נווה לשאלות התלמידים

• א. האם הדרך לאהבה שיש את התחושה של המוות, זה בעצם גאולת הדעת? הגאולה של האהבה שיוצאת מהבן אדם?

תשובה - כן. זה גאולת הדעת. זה בדיוק גאולת הדעת. כל השיעור הזה היום היה גאולת הדעת. בגלל שזה הילולה של 'משה רבינו' והוא נקרא מלך הדעת, ואז מתגלה אור האהבה שבדעת, אז צריכים לדבר על דברים שקשורים לדעת. אז זה לא רק עניין של גילוי הדעת, זה אור האהבה שבדעת. אור האהבה שבדעת זה 'משה רבינו' - הוא זה שמצליח למשות את האנשים, זה מה שימשה אותנו החוצה. צריך לעמוד, להסתכל מול המראה, להסתכל ולהגיד, המהות שלי זה אהבה, וכל מה שבאים אלי בטענות זה רק שאני לא מתנהג בהתאם.

אני יודע שזה יהיה קשה כי זה כמו שריר מנוון שאתה מסתכל ופתאום אתה אומר' אופס בכלל לא הפעלתי את עצמי כמו שצריך וזה יהיה קשה ככה לקחת אוויר וכו' וכו'. אבל כל עניין ההתגברות על האגו, אגו זה כמעט בלתי אפשרי. להתגבר על השטן זה דבר כמעט בלתי אפשרי אבל ברגע שאתה מגדיר את עצמך כאהבה, מיד אתה מתנער מאגו ומשטן. פשוט תגדיר את עצמך כאהבה.

זה בדיוק התניה שלילית לאינדיבידום. אם אתה מגדיר את עצמך אהבה, אתה ישר צריך להתחבר.

• ב. אמרנו שהדעת היא האהבה והדעת היא החיבור, אז ע"י ההגעה לעצם האהבה מתוכי זה בעצם ההארה של החיבור?

תשובה – בדיוק. "והאדם ידע את חוה אשתו" זה מתוך אהבתו אותה. להגיד אהבה שהיא השתוקקות להיות אחד, ודעת שזה התחברות זה אותו דבר, זה להגיד שתי מילים שהן נפרדות, למרות שבתורה אין את זה כל כך. לא כ"כ אוהבים את זה בתורה כי כל מילה עומדת בפני עצמה וזה ממש מילים נרדפות. לכן פה הוא חיבר אותם. סוד האהבה שבדעת, ז"א, זה התוכן של הדעת. התוכן של הדעת זה האהבה שבדעת. זה האור שבדעת.

• ג. שאלה - אמרנו ש'נפש' 'רוח' ו'נשמה' זה הכל עליות של הדעת, זה המודעות שהיא עולה עד לחיבור. מאיפה מתחילה ההרגשה של החיבור, שאדם יוצא מאיפה? מנפש? מרוח?

תשובה – מעצמו. קודם כל ברגע שהוא מתחיל לאהוב. הרי 'נפש' כל הזמן אומרת רק אינדיבידום; אני אני אני עצמי. מתי הוא מתחיל לגדול? כשהוא מתחיל לאהוב. 'דרגת נפש' כדי לצאת ממנה זה כדי לאהוב. הוא חייב לאהוב מישהו אחר אז ברגע שיש מישהו אחר, הוא יוצא מהאני. אין לו דרך אחרת לצאת מהאני.

גם כל מה שכתוב בספרים של 'הרב אשלג' שישפיע חברתית ואנשים מנסים לצאת לעשות חסד, לא הבינו אותו, כי הוא כבר כתב ב'מאמר מתן תורה' שזה הכל עניין של אהבה. אח"כ הוא כותב חסד אז נתפסו בחסד. אז אתה אומר: אוקיי, בסדר, חברתית אז אני לא יודע מה, ביום שישי אני אתן שתי חלות לשכן שלי. אתה לא צריך לעשות טובה, זה גם לא נקרא השפעה. ההיפך, לפעמים זו אפילו יכולה להיות התנשאות לבוא לבן אדם ולדחוף לו עכשיו איזה צדקה ביד. תעזוב את הצדקה, תן לו אהבה.

לכן הוא התחיל ב'מאמר מתן תורה' באהבה. הוא אמר שכל התרי"ב מצוות הן בכלל פרטים בזה. אז אם מדברים אח"כ על השפעה חברתית, בסדר אתה מעביר למישהו משהו אבל קודם כל מעבירים את האהבה כי זה הדבר שיגרום לך לצאת מן האני. אין משהו שישבור את האגו חוץ מאהבה. שום דבר לא ישבור את האגו. שום דבר. אין משהו שישבור את האגו. רק אהבה שוברת את האגו.

מתי רווק יסכים לצאת מהבית, ולוותר על חצי ארון, ולוותר על חצי מהשולחן, ולוותר על חצי מהכסא וחצי מהמיטה שלו, מתי הוא יסכים? רק אם הוא יאהב מישהו. ואז אח"כ הוא ימלא את הבית במשפחה, הוא כאילו קטן אבל זה בסדר, הוא אוהב את זה, זה טוב, אדם אוהב את המשפחה שלו. אבל אח"כ גם צריך להרחיב את זה עוד קצת לקהילה ולמושב, ולגור באיזשהו מקום. אפילו לצמצם את עצמו, אבל לא לגור לבד במדבר. תגיד אני מוכן לגור במאה מטר ושיגורו מסביבי עוד מיליון איש מה אכפת לי, העיקר שכולנו נהיה ביחד. ואז הוא יצא מעצמו.

אבל אדם יצא מעצמו ויתגבר על האני ברגע שהוא יתחיל לאהוב. לא בשום דרך אחרת. שלא יחשוב שאם הוא עושה מעשרות או צדקות בזה הוא יוצא מעצמו. לא להשלות את עצמכם. גם לא בזה שאתה מניח תפילין וגם לא בזה שאתה שומר שבת. אם אתה עדיין תישאר לא אוהב, לא עשית כלום.

אפילו בתפילה - שאדם יבוא אפילו בתפילה אומר' 'שחרית', 'מנחה' ו'ערבית', כתוב: "בשפתם כבדוני וליבם אינו נכון עמי". כאילו' מה, אתה בא אתה מקריא לי? זה שיר אהבה התפילה. אם אתה לא בא עם הלב אז כאילו מה עשינו בזה?

אז הכל מתחיל ונגמר באהבה - אם אנחנו מתחילים בכלל את ההתפתחות הרוחנית, היא חייבת להתחיל מאהבה ולא משום דבר אחר; לא מהארות רוחניות, ולא ממדיטציה, מכאן אתם תבינו למה אני כל הזמן מדבר נגד המדיטציה. אין שם שום רגש. זה מוות עלי אדמות, הם גם גוזרים על עצמם סוג של מוות.

ביהדות היהודי מתחיל מתודעה של מלאות

מה זה מלאות? מלאות זה 'אני אוהב'

ובהגות ההיפך, אנחנו מתמלאים. כי היהודי מתחיל מתודעה של מלאות, לא מ- no mind  ומתוהו ומריקנות ומ- void. אין אצלנו את הדברים האלה, אנחנו מתרחקים מזה כי זה מוות. הפוך. אנחנו ישר עוברים לתודעה של מלאות. מלאות זה תאהב. מה זה מלאות? זה אני אוהב. אם אני מתחיל לאהוב מישהו סימן שאני מלא במשהו, יש לי מה לתת לו; זה יכול להיות חיוך. זה יכול להיות שלום. משהו. תעביר משהו.

• ד. האם אני צריך להחליט את זה?

תשובה - זה לא עניין של להחליט. זה ריאליזציה. תעמדי מול המראה ותגידי האם התואר הזה מתאים לך, הכוונה מתאים לך כאדם, האם התואר הזה נכון לנו כבני אדם.

האם התואר הזה הוא נכון, זה מה שאני מבקש, זה היה השיעורי בית, כי אתם צריכים לענות על זה קצת מתוך ריאליזציה. אני לא מדבר עכשיו על הארה בודהיסטית, אני מדבר כרגע על משהו שאתה אומר' וואלה.

זה כמו שאני אתן לכם תיאור של משהו, אני אגיד לכם: יש לו ארבע גלגלים יש לו מנוע, יש לו הגה ויש לו ספות בפנים.. מה זה? אוטו. עכשיו, לוקחים לך אדם, ואתה יודע ממה אתה מורכב, בסדר, פה אני לא צריך לתאר אותך, אתה יודע ממה אתה מורכב ואומרים לך 'אתה האהבה'. עכשיו אתה צריך להגיד אם זה נכון. אתה צריך להעיד אם זה נכון.

בא הקב"ה, מדביק לך פתק, אומר לך: תשמע, אתה האהבה, תגיד לי אתה אם זה נכון או לא נכון זה הכל, אני רק רוצה לדעת אם זה מתאים לך. אלה השיעור בית. ואתם לא צריכים לענות את זה לי כמובן, זה צריך להיות משהו כזה שאתה תגיד וואלה, כאילו' לא יכולה להיות הגדרה אחרת, אני לא יכול להיות משהו אחר.  

אבל למה צריך כאן הארה?

כדי שתבין שאתה קודם כל אהבה - לא משנה למי

כי אני לא רוצה שאתם תלכו לכיוון של אהבה רומנטית או אהבה בין אבא לבן או אהבה.. אל תיקחו את זה.. הרבה פעמים אתה תגיד אני כבוי. בסדר, זה שאתה כבוי זה בגלל שאתה אגואיסט אבל זה לא בגלל שאתה לא האהבה. אני רוצה שקודם כל אתה תבין שאומרים לך אתה אהבה, זה לא משנה אהבה למי, אתה קודם כל אהבה. ומה זה אהבה? זה השתוקקות להיות אחד. שיש בך רעב להיות אחד. יש בך רעב להיות אחד. זה לא משנה אם זה עם אוכל עם כסף עם כבוד או אני לא יודע מה, שיש שמה איזשהו סוג של עונג. אבל יש לך רעב להיות אחד.

זה אפילו קדום לאהבה שיש בין גבר לבין אישה - אהבה של גבר ושל אישה מוכתבת מהרצון שלנו בכלל להיות אחד. "לא טוב היות האדם לבדו".

הרצון שלנו בילדים זה גם כן מוכתב מזה -  זה לא בקטע של נו שמישהו יגיד עלי קדיש, שיהיה מישהו להוריש את הירושה, זה לא דברים האלה בכלל. זה סיבות נורא חיצוניות. הסיבה היותר פנימית והיותר עמוקה זה בכלל עניין של האחד. זה עמוק מאד להבין את זה. זה ממש אינסטינקט שמנהל אותנו.

כל הרצון שלנו לגור בעיר, להיות ליד אנשים כל הזמן, לצאת לקניון - כמה שפחות להיות בודד. וכביכול העונש הכי גדול לאדם זה רק להיות בודד. הבדידות יכולה להיות העונש הכי גדול. בגלל זה, איך מענישים בן אדם? שולחים אותו לכלא או לצינוק. מה אומרים לילד? כנס לחדר שלך. איך מענישים אותו? כנס לחדר, מבודדים אותו, תעמוד עם הפנים לקיר או דברים כאלה. זה העונש הכי גדול שאפשר לתת לו. למה אנחנו כל הזמן מדברים על חרדת נטישה? אבל להתגבר גם על חרדת נטישה וגם על חרדת אינטימיות, הכל בבת אחת, יש לכם פה  all in one - זה רק ברגע שאני אבין שלא מתאים למהות שלי תואר אחר חוץ מאהבה. שזאת המהות שלי. ואם יש לכם השגות לגבי הדבר הזה אז תכתבו על זה אבל קחו לעצמכם שבוע לחשוב האם התואר הזה מתאים.

עכשיו אנחנו מכריזים הכרזה, אנחנו קוראים לזה תזה. עכשיו אנחנו עושים איזה תזה ואתה מניח הנחה. עכשיו, קחו שבוע להפריך את ההנחה הזאת. לא לבוא להגיד אם כן או לא, להפריך. לבוא ולהגיד לא מה פתאום אני בכלל מהות אחרת. לצורך העניין הזה אני ארצה גם שאתם תמצאו לי ראיות כי אני אשלח לכם כל השבוע ראיות על הדבר הזה. לא חס ושלום לאנוס מציאות, אלא אתם תראו' זה היה כתוב כל הזמן מול הפרצוף שלנו ואנחנו לא ראינו את זה.

• שאלה – אמרנו שבדרך גם להארה וגם לעליה ל'נפש' 'רוח' 'נשמה' 'חיה' 'יחידה' זה ע"י ביטוי של האור האלוקי דרכך בצורה הכי ישרה, אור ישר ואור חוזר, מה שאבותינו עשו. העבודה הזאת היא גם חלק מההתפרצות קדימה לאותה הארה שאנחנו מחפשים?

ההשאלה של הכיסויים של האינדיבידום על מנת לגלות אור אלוקי שרוצה לצאת החוצה ע"י הסתרה או ע"י התגברות כלשהי, האם זה גם  מעלה אותנו לאותה ריאליזציה, האם זה גם יכול לעזור להשרות על הבן אדם את ההארה?

תשובה – בהחלט. כל התקדמות שתיעשה, ברגע שאני מבין, אני גם פחות צריך להתעסק עם עצמי, כלומר לחשוב איך אני מפתח את עצמי, כי אז יש כאן העצמה אישית, אלא להשתוקק להתחבר עם עוד מישהו זה כבר יעשה את ההתפתחות כי אז אני איכשהו שוכח את עצמי בדרך, ז"א, אני לא חושב עלי. וכל העניין של לחשוב איך אני מעצים את עצמי, זה עוד יותר מנציח את האני ואת הנפרדות אז אי אפשר לדבר במושגים של העצמה אישית, אפשר לדבר רק במושגים של התחברות. אתה רוצה להתפתח? פשוט תתחבר. ולהתחבר זה רק באהבה רק לאהבה יש כללים. אתם יודעים, ביהדות הכל צנוע ונקי. מאד חשוב הרגש הנקי. ז"א, אפילו אם אתה בא בקטגוריה למישהו, זה כבר בעייתי.

חז"ל אפילו פקפקו באהבה שיש בין רב לבין תלמיד, שלכאורה הייתה אמורה להיות אהבה הכי גדולה שיכולה להיות. אבל כתוב שתלמיד הוא רע עין. למה הוא רע עין? הוא צריך לראות מישהו שהוא סופר מושלם והקב"ה שולח לתלמיד הזה רב שיעשה לידו טעות. למה? כדי שהוא יאהב אותו אהבה ללא תנאי. ומה התלמיד עושה? אהה, אני גיליתי פגם ברב שלי, שהוא לא ראוי ואז הוא עוזב אותו. אבל ככה זה כולם עם כולם. הוא עושה את זה גם עם חבר לחבר ועם אישה ועם בן, אפילו עם הילדים שלו. השטן נמצא בעולם כדי להפסיק אותנו מלאהוב. כאילו, לעצור את המהות שלך. אבל אם אתה תתחבר למהות שלך אז אי אפשר לעצור את זה כי זה המהות שלך, זה הטבע הרוחני שלך, אתה לא נדרש להפעיל כוח.

לאהוב זה אמור להיות הכי טבעי שבעולם, רק ככה אנחנו נצליח לנצח את השטן. מה זה "מחה תמחה את זכר עמלק"? ברגע שאתה מבין שהמהות שלך היא אהבה הוא לא נמצא פשוט. הוא לא נמצא, הוא לא יכול לקרר אותך. זה כל הקטע שלו של עמלק, לגרום לך לשנאה, לפירוד. מה השטן עשה במעמד של חטא העגל? ריקד ביניהם. היה ביניהם רווח אז הוא ריקד ביניהם. אבל אם יש אהבה, גמרנו, אף אחד לא יכול להיכנס. "חבור עצבים אפרים הנח לו". אז זה הכל חטא של מהות.

• ו. אז עכשיו אני שואל אתכם: האם עכשיו אנחנו חוטאים?

 

תקלטו, אדם יכול להיות חוטא 24 שעות ביממה, גם אם הוא לא עשה עכשיו, אומר: מה, אבל אני באמצע שיעור תורה, מה, זה קיומה של תורה, אני לומד תורה. אז שואלים אותך: אתה אוהב עכשיו? לא, אז אתה לא פועל. האוטו מקולקל. מה זה עוזר שהאוטו נמצא בחניה? אוטו נמצא במוסך אבל אף אחד לא מטפל בו אז זה לא עוזר לאף אחד. אבל אם אתה נמצא ואתה עובד, אתה פועם, אז זה לא משנה איפה אתה תהיה.

נאמר היה על 'רבי חנינה בן דוסא' דרך אגב, 'שכל העולם כולו ניזון מרבי חנינה בן דוסא בני והוא ניזון מקב של חרובים מערב שבת לערב שבת'. אז אמרו: 'מה היה מיוחד ברבי חנינה בן דוסא?' יש כמה סיפורים שכל הסיפורים מראים כאילו כמה אהבה גדולה יש לו. יש סיפור עם הזירעונים שמישהו בא והשאיר אצלו זירעונים ושכח אתם. אחרי איזה כמה שנים הוא בא והוא אומר לו: איפה הזירעונים שלי? הוא מוציא אותו הוא מראה לו שדות חיטה, אז הוא אומר לו: קח, כל זה שלך. תבינו איזו מחשבה צריכה להיות לבן אדם הזה שהוא מגדל בשביל מישהו אחר והוא כזה  טוב עין שהוא אומר לו: קח, שלי שלך, שלך שלך, קח. תבינו איזה טוב עין הוא היה.

היה סיפור עם הערוד, שאומרים שהערוד היה מין של נחש ארסי שהכיש בעיר והיה הורג. אז באו אליו ואמרו לו: הרב, צריך לעשות פה איזה משהו. אז הוא הולך לחור שלו, שם את הרגל, הערוד מכיש אותו והערוד מת. הוא לוקח את הנחש, שם אותו על הצוואר שלו, מסתובב ברחובות הכפר ואומר: "אין הערוד ממית אלא החטא ממית".

'המהרש"א' כותב ש'אין האהבה ממיתה, השנאה ממיתה'. אהבה לא גורמת למוות, אהבה גורמת לחיים. בסוד תחיית המתים שתהיה זה אהבה. כי מתי אדם חי? כשהוא אוהב. מתי הרגשתם הכי חיות? כשהיינו מאוהבים. אז זה מה שחסר לנו, אנחנו לא מאוהבים. אבל לא צריך לתת לנו מישהו שידליק אותנו כדי שנאהב. זו הטעות שכולנו עושים במיוחד בזוגיות. לא צריך להדליק אותך. אתה צריך להבין שהמהות שלך היא אהבה ואתה חוטא למהות שלך. אתה גם לא צריך לקבל אהבה כי המהות שלך היא אהבה. ממי תקבל אם המהות שלך היא אהבה? ואין לך נותן מה שאין בו. מבקשים ממך משהו שיש בך. איך שלא תסובבו את זה אתם תמיד תחזרו לאותה תשובה.

אז קחו שבוע כביכול להפריך את זה. תגידו' גיליתי שאני משהו אחר, אני לא חושב שאני אהבה, אני חושב שאני משהו אחר. או לחילופין הפוך, שאתם תגידו' וואלה, כאילו, אני קולט שאני אהבה. זה מספיק, עוד לא צריך ליישם. לאט לאט עם הקטע של היישום אבל קודם כל שתהיה הבנה. צריך להודות בזה.

לא תחשבו שבזה שאתה לא מודה בזה זה כאילו מתיר לך לא לעשות את זה. כי יש הרבה מאד אנשים שאמרים עדיף לי לא להודות כי אם אני יודע אז אני גם אני אצטרך לעשות. לא, תפרידו את זה. קודם כל תהיה מודה על האמת, אתה תגיד: זה כל כך נכון שזה כל כך. זה כל כך נכון שזה כל כך. כאילו, איזו הגדרה מדויקת זה מבין שהמהות שלי היא אהבה. וחובת ההוכחה לבינת הראיות מונחת עלי. אני אומר: 'המאור ושמש' של 'פרשת תצווה', תקראו גם אם אתם לא מבינים. תאגו ליסט הזה שהוא מסביר על השם המפורש שהוא האהבה, זה לא ארוך כי במילא זה רלוונטי לפרשת השבוע. ותורה לג 'לד' בליקוטי מוהר"ן.