תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 17/2/20

תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה 

 שיעור 9- סוד פרימת הפקעת הרגשית

בעניין התיקון הרגשי אנחנו נדבר על משהו נורא שורשי שדיברנו עליו בשיעורים קודמים, אבל זה תמיד חמקמק. [דברי הרב נווה: למעשה באינטראקציה עם תלמידים אנחנו צריכים כמה שעות טובות כדי להיות אחד ביחד עם השני ואני צריך לשאול אתכם שאלות ולקבל מכם היזון חוזר, וצריכות להיות גם איזשהן קבוצות עבודה, אבל בתנאים שניתנו לנו זה קצת קשה אבל אני ממש ממש מבקש שלא תחשבו שכששיעור עבר זה כמו חדשות. שיעור זה לא חדשות שבשבוע הבא החדשות של שבוע שעבר נגמרו. זה רבדים של הנצח ולפספס רובד אתה לא תבין כלום בחכמה, אתה מפספס את הכל.

לכן זה מאד חשוב לעבוד רובד רובד, שלב שלב, דבר דבר, עד שהדברים יכנסו ויחדרו. אני משתדל מהצד שלי לעשות את הכל בצורה של ספירלה, לחזור כל כמה זמן ולהתקדם מעט אבל אני חייב את העזרה שלכם בנושא הזה].

            בטיפול הרגשי – איך נדע מהו אדם בריא מבחינה רגשית ?

האם יש סטנדרט כלשהו?

כשאנחנו מדברים על המושג שנקרא טיפול רגשי אז זה אומר שאתה צריך לקחת בן אדם שהוא נחשב ללא בריא מבחינה רגשית ולהביא אותו למצב שהוא בריא מבחינה רגשית. אז אנחנו צריכים לדעת מה זה בריא מבחינה רגשית.

דוגמאות;

רופא בודק ביחס לפרמטרים נורמליים

רופא יודע לקחת אדם' הוא עושה סטטיסטיקה והוא בודק מה נורמלי, מה בריא ונחשב לנורמלי; נניח דופק 70, לחץ דם 120/80, חום גוף 36.6, דברים כאלה, וביחס לזה' אם אני אראה שעלה לאדם החום, ירד לו הלחץ דם, הדופק חלש או אני לא יודע מה, אז הוא יודע ביחס למה ואז הוא ינסה כל הזמן לנרמל. הוא כל הזמן ינסה להחזיר את זה לפרמטרים הנורמליים שהוא מכיר.

פסיכולוג – נוהג גם לפי קו נורמה

אבל גם פסיכולוגים אגב נוהגים ככה - יש להם איזשהו קו נורמה שגם כן נעשה על ידי סטטיסטיקה, ואם האדם נמצא על קו הנורמלי שבעיקרון זה גם אומר שאיכות החיים שלו לא נפגמה ואדם יכול ללכת לעבודה ולדבר והוא קוהרנטי והוא מבין עניין ומבינים אותו, אז הכל נראה בסדר אלא אם כן הוא ידווח שמשהו לא בסדר.

משהו לא בסדר זה שהוא בחרדות. משהו לא בסדר זה שהוא לא מצליח להבין את הבריות והבריות לא מבינות אותו. משהו לא בסדר זה פתאום רעידות בגוף מכל מיני סיבות וכו' ואז מה שהם עושים הם מביאים אותו לנורמה. אין כאן ריפוי באמת אלא יש קביעה של נורמה ואז מביאים את האדם לנורמה.

ביהדות לא נקבע סטנדרט של נורמה

ביהדות אין לנו כזה דבר נורמה - אין כזה דבר יהודי נורמלי מהסיבה הפשוטה שלא נקבע כזה סטנדרט. אף אחד לא אמר מה זה יהודי נורמלי. מה זה יהודי נורמלי? זה יהודי שמתפלל שלוש תפילות ועושה את התרי"ג מצוות ולומד כל יום דף גמרא? זה נקרא יהודי נורמלי? מה הנורמה? מה זה יהודי נורמלי?

בכלל יש כאן שאלה לגבי הנושא הזה של מה זה יהודי ומיהו יהודי, זה עמוק מאד. אנחנו יום אחד נדבר על זה אבל לפחות שאנחנו נבין דברים בסיסיים שהם כל כך חסרים לנו להבין את השורש שלנו ולהבין את המהות שלנו.

הבסיס להבנת השורש והמהות שלנו

'הרב אשלג' 'בהקדמה לספר הזוהר בספר ההקדמות' מתחיל בשאלות האלה;

אומר: "רצוני בהקדמה זו לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם, ובכל זאת עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת.

שאלה א': מה מהותנו?"

מה המהות שלנו? אנחנו אבק כוכבים? אנחנו אנרגיה? אנחנו באנו מהקוף? אנחנו חיות? מה המהות?

"שאלה ב': מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?"

מה אנחנו עושים פה? מה התפקיד שלנו פה? וטבעות קטנות הימנה גם בכמות - שיש כאן 7 מיליארד איש, אתה אומר' מה אני עושה בתוך 7 מיליארד איש? מה התפקיד שלי פה? וגם לאורך הזמן - מאדם הראשון עד שיבוא המשיח, אתה אומר' אני חי פה שבעים שנה במקרה הטוב, מה אני אמור לעשות? וגם מה שאני עושה זה מועיל?

"שאלה ג': הנה כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו מקולקלים ושפלים עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להימצא ברום המעלות שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות!".

תארו לעצמכם שהיינו אומרים לכם שחברת 'מרצדס' הוציאה סוסיתא. זה הרי לא היה נראה הגיוני, אתה אומר' זה לא מתאים ל'מרצדס' שהיא תוציא מוצר מקולקל. או ש'וואן גוך' עשה איזה קשקוש מאד חובבני. זה גם כן לא היה נשמע הגיוני.

אז אם הקב"ה הוא כליל השלימות, איך הוא עשה כל כך הרבה בריות שהן כל כך מקולקלות? ככה אנחנו תופסים את עצמנו כישויות מקולקלות. אז איך זה יכול להיות? איך הוא עשה שתהיה תקלה? הרי אם הוא פועל מושלם והוא עשה את הכל, הוא ברא את הכל, "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". אז איך נוצר קלקול?

"שאלה ד': לפי שהשכל מחייב, הלא הוא יתברך הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו יתברך, ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתייסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב להטיב?! ועל כל פנים לא להרע כל כך!".

ופה רואים מלחמות ומחלות ושואות, ואתה אומר לקב"ה: אתה נקרא טוב ומיטיב, בשביל מה בראת את זה? אין אדם שלא סובל. אין אדם על פני כדור הארץ שלא סובל.

"שאלה ה': איך אפשר שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?"

נצחי - אנחנו אומרים שמתרנגולת - כמה זמן יחיה אפרוח? לפי זמן של תרנגולת. מגור של כלבים – כמה זמן יחיה הגור? לפי כמה שחי כלב, וכן הלאה, זה הולך לפי המוצא. אז אם המוצא שלנו נצחי איך אנחנו זמניים? המוצא שלנו נצחי אז איך אנחנו זמניים? אלו השאלות.

עכשיו, כמובן שהוא נותן כאן איזשהן חקירות, והוא מגיע ואנחנו נענה על זה.

כדי לענות על השאלות 'הרב אשלג' נותן חקירות להנחות יסוד

למשל' האם הנחת היסוד שלי זה שאני רשע? האם הנחת היסוד שלי זה שאני בן אדם לא טוב? אפילו אם באו ואמרו, ואתה עם הרצון לקבל לעצמך וכל מיני דברים כאלה. נשאלת השאלה אם זו הנחת יסוד נכונה כי אז אתה אומר' אז רגע, אבל מאיפה בא, אז מאיפה באו כל התקלות האלה? מי עשה אותן לכתחילה? אם הוא עשה בריאה אז הבריאה לא צריכה להתקלקל.

אז מה המהות שלנו ?

כדי לענות על זה אנחנו צריכים לעשות עכשיו איזשהו סוג של תרגיל נקרא לזה ככה. כי אם אנחנו נגיד לכם למשל מה התשובה למה המהות שלנו אז אתם לא תבינו אותה. אנחנו יכולים להגיד וכבר אמרנו את זה מיליון פעם שאנחנו תודעה, בסדר, אנשים לא עושים עם זה שום דבר. כי יבוא מישהו אחר ויגיד' לא, אתה אבק כוכבים. לכל אחד יהיה את הראיות שלו.

ננסה לענות על השאלה באמצעות סוג של תרגיל

מכיוון שבאמת נכתב "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף" אז הכל מתחיל משם. הכל מתחיל מהסטטוס הזה. מכיוון שהוא מתחיל מהסטטוס הזה, זה אומר שגם אנחנו מתחילים מהסטטוס הזה. השורש שלנו והמקור שלנו הוא גם כן הקונספט שנקרא 'אין סוף'. אין לנו, אנחנו לא יצאנו ממקום אחר. אדם שהוא בורא משהו, נניח הוא עושה איזה משקפיים, אז הוא לוקח פלסטיק מפה, הוא לוקח בורג מפה, הוא מרכיב, זה לא מהגוף שלו. אבל הקב"ה רשות אחת והוא לא יעשה משהו שהוא לא מהגוף שלו, שזה לא ממנו ממש.

אז כל הבריות נבראו למעשה מן ה'אין סוף'. אח"כ אנחנו נתקן את זה כי אז נשאל את השאלה למשל האם משקפיים נבראו מן ה'אין סוף' או שזה בכל זאת עבר איזושהי השתלשלות.

השורש והתודעה של היהודי מגיעה מן ה'אין סוף'

אבל צריך להוכיח ולהסביר את זה

אז אנחנו שואלים לגבי היהודי והתשובה היא - יש כאן טענה, אנחנו נטען אותה, שאנחנו כן, השורש שלנו כן מגיע מן ה'אין סוף', והתודעה שלנו מגיעה מן ה'אין סוף' אבל אנחנו צריכים להוכיח את זה ולהסביר את זה, והדבר הזה לא ניתן כמידע אקזוטי, הוא ניתן כטיפול רגשי.

כי האדם בכל זאת מלא בתבניות

כדי שאדם ידע בכלל מאיפה הוא הגיע ואז אתם תבינו מה צריך לעשות עם עצמכם ומה צריך לעשות עם אנשים שאתם צריכים לטפל בהם רגשית ואדם שצריך לטפל בו רגשית הוא מלא מלא בתבניות; בטראומות, בעשו לי לקחו לי, האשימו אותי, גם אם זה נכון אבל הוא נתקע עם התבניות האלה, ולמעשה באה 'חכמת הקבלה' ואומרת לך: אתה יודע, המהות שלך היא 'אין סוף'. אתה מגיע ממקום של העדר תבנית. 'אין סוף' זה לא הרבה. 'אין סוף' זה לא הרבה. 'אין סוף' הכוונה – אין קו. אין משהו שעושה סוף בין דבר לדבר. אין תבנית. אין תבנית – 'אין סוף'.

אז איך מטפלים באדם שמלא בתבניות ?

תחילה ננסה להבין בנפש את הקונספט 'אור' מבלי להגשים אותו

הדבר הזה בא לידי ביטוי במושג 'תודעה' או 'מודעות', וגם את זה אנחנו נצטרך להגדיר מה זה מודעות ומה זה תודעה כי האור עצמו הוא לא בר הגדרה. בגלל שזה 'אור אין סוף', אז הוא לא בר הגדרה. אם תשאל מה זה האור? אז אי אפשר להגדיר אותו, אתה לא יכול להגיד' האור הוא כך וכך כי ברגע שאתה תגיד עליו משהו אתה מקטין אותו, אתה שם אותו כבר בתוך תבנית, ואמרו לך מראש שזה 'אור אין סוף'.

קונספט לא ניתן למדידה, הוא לא נמצא בטווח חמשת החושים

זה אור שאין לו מחיצות, אין לו תבניות אז ממילא מה שכן אפשר להגיד זה שהאור הוא אחד, זה שהאור פזור הומוגנית והוא אחד. [דברי הרב נווה: אבל אל תדמיינו את זה. לא לנסות לדמיין את זה בחלל החיצון פזור או אני לא יודע מה, אלא זה קונספט]. כל מה שאנחנו מדברים עליו ביהדות זה רק קונספטים. זה קונספט, אין שום תמונה – "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". אין גשמיות, זה הכל דברים שאנחנו צריכים להבין אותם בנפש.

כמו שנשאל אתכם' כמה שוקל צדק? באיזה צבע היושרה? מה המסה של אהבה? איפה נמצא השלום? איפה בעולם? איפה המקום שלו שאני אוכל ללכת לשם ולהביא שלום?

אז הדברים האלה זה שאלות לא רלוונטיות. אלה ערכים וכערכים זה קונספט אז גם אור זה קונספט, זה לא הופך אותו להיות מדומיין. קונספט הוא קונספט אמיתי ואני חייב להגיע אליו. זה הקונספט השורשי שיסדר לי את כל המוח. זה יסדר לי את כל ההוי"ה שלי אבל זה עדיין קונספט, זה לא משהו חיצוני, זה לא משהו שאפשר לראות אותו או למדוד אותו, זה לא נמצא בטווח חמשת החושים.

אז על האור אנחנו לא מדברים, זה נקרא כללות כל השפע. להבדיל אלף אלפי הבדלות מאנרגיה. ולמה זה חשוב שבכל זאת יגידו לנו את זה? כי אנרגיה זה דבר מת, זה לא חושב, זה לא תכליתי, זה פשוט נמצא שמה לשיטתם של המדענים, ואנחנו לא מקבלים את זה. המילים האלה הן מילים פסולות מכיוון שבני האדם המציאו את המילים האלה, ואעפ"י שהם הצמידו להן נוסחאות, אתם צריכים לדעת שהנוסחאות לא עקביות, הן לא עונות על כל השיטות המדעיות, הן לא רוקמות לנו את כל המקרים. מה שהם עונים בתחום אחד לא עונים במקום אחד לגמרי, וכל המילים האלה; אנרגיה, אטומים, אלקטרונים, זה פשוט מילים שבני אדם המציאו אותם, ראו תופעה ונתנו לה שם.

אז אעפ"י שיש לנו אני לא יודע מה, סמארטפונים, זה עדיין לא הופך את המדע לצודק. סמארטפון זה הנדסת חשמל זה לא פילוסופיה. ומדען לא יכול להגיד לך איך לחיות את החיים שלך. הם מאד רחוקים מזה. כמעט אין שום קשר בין מדע לבין אמת [דברי הרב נווה: וזה חשוב שאתם תכניסו את זה לעצמכם בראש, ואני אומר לכם את זה כמדען] מכיוון שאם אתה מנסה בכל זאת להכניס משהו תחת גשמיות וגשמיות לא קיימת, אז זו בעיה, אז אתה עובד על שקר.

גם המדע מתחיל להבין שאין גשמיות – הכל נעשה עפ"י תפיסת האדם

אין גשמיות. היום לאט לאט מצליחים להבין את זה שבאמת חלקיקים לא קיימים, אלקטרונים לא קיימים. דברים שעד עכשיו הם היו בטוחים שהיה להם מרחב וזמן ומסה, לאט לאט הם מבינים שאין להם לא מרחב ולא זמן ולא מסה. ואם חלקיק הוא חלקיק והוא אמור להיות כמו גרגיר של חול, פתאום הם רואים שהוא פתאום נהפך לגל והגל חוזר בחזרה להיות חלקיק. וזה הכל נעשה עפ"י תפיסת האדם ועפ"י הציפיות שלו מן הניסוי, לא לפי איך שזה באמת בטבע.

איך שזה באמת בטבע, אין חלקיקים, משמע אין חומר. [דברי הרב נווה: זה לא רק משהו שאני אומר] גדולי המדענים אמרו את זה; זה טסלה, וזה איינשטיין, וזה נילס בוהר, גדולים שבגדולים ככה ידעו את זה. היום בכלל יש כמה מועמדים לזוכי פרסי נובל שביטלו לחלוטין את כל הקיום של חומר כחומר.

אבל מה נותר? נותרה התודעה של האדם

עכשיו, מאיפה אנחנו יודעים שהתודעה של האדם היא מעבר לחומר ולא בתוך החומר?

לשיטת המדענים' מה זה תודעה? זה מה שמייצר המוח שלך - המוח שלך מסודר, יש לו מעגלים חשמליים והוא מייצר תודעה.

אנחנו אומרים שהתודעה שלנו מייצרת את המוח

כדאי לחקור את הנושא כדי לדעת מה להשיב לאפיקורס

ואנחנו באים להגיד שהתודעה שלנו מייצרת את המוח. זה לא שיעור מדע זה שיעור בתיקון רגשי אז תחזיקו ראש כי תיכף אנחנו מגיעים לדברים מאד חשובים, אתם צריכים לדעת את זה ואתם חייבים לענות את זה לעצמכם.

כתוב: "דע מה להשיב לאפיקורס" - בלב כל אדם ואדם יש אפיקורס. אם אתה לא תדע להשיב לו ואתה לא תדע להתווכח אתו, אתה בעצמך תהיה אפיקורס ואתה תטיל ספק בעצמך, וילמדו אותך, בסוף אתה תכפור. היו גדולי עולם שככה זה קרה להם.

אז כדאי באמת לפקוח את העיניים וללכת לחקור את כל הנושא הזה מהתחלה. וזה שיש מיליארדים של מדענים והם זוכים בכל מיני דברים כאלה, זה עדיין לא הופך את זה לאמת, זה עולם של שקר, זה הכל 'עלמא דשיקרא'. [דברי הרב נווה: אני יכול להראות לכם איך מוציאים מחקר ואיך מקבלים עליו דוקטורט ואיך אתה מקבל פרס נובל על פיברוק שלא היה ולא נברא. יום אחד יגלו את זה ואחד מן הדברים זה הדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם. מקבלים פרס נובל לכימיה ואח"כ מישהו אחר מגלה שאין חומר בכלל].

הטענה של המדענים שהמוח מייצר תודעה היא טענה לא נכונה

המוח של האדם יכול לפרום ולהרכיב מעגלים אחרים לגמרי

על כל פנים, לצורך העניין הזה, הטענה הזאת של המדענים שהמוח מייצר תודעה היא טענה לא נכונה. למה? כי המוח של האדם הוא לא כמו מחשב. מחשב זה מעגלים חשמליים סגורים שמה שקורה שם זה מה שקורה שם אז כל תהליכי העיבוד באמת מיוצרים לפי המעגלים החשמליים. אבל המוח של האדם לא בנוי ממעגלים חשמליים סגורים. הוא לא בנוי ממעגלים חשמליים סטטיים. הוא יכול לפרום לחלוטין את כל המעגלים שהוא בנה ולהרכיב מעגלים חשמליים אחרים לגמרי.

דוגמא

 אדם שעסק כל חייו באומנות ומתמטיקה

נניח שאדם עסק כל החיים שלו באומנות ובמתמטיקה ויש לו מוח שהוא מותאם לזה. וממש אפשר לראות שיש מעגלים חשמליים שבנויים לראות ולעשות מתמטיקה ואומנות. יום אחד הוא אומר' לא בא לי על זה, זהו, נמאס לי, אני עכשיו מחליט ללמוד להיות שף, אני רוצה לבשל ואני רוצה לשחק כדורגל, והוא גם מתעסק בזה במיומנות ובהתמד. לאט לאט מה שקורה זה שהוא פורם את הקשרים האלה כי לא צריך אותם, המוח יעיל, הוא לא צריך אותם. הוא פשוט פורם את הקשרים האלה והוא בונה קשרים חדשים לגמרי בעקבות מה שהוא לומד. וכל מה שהוא לומד וכל מה שהוא מתעסק איתו, המוח מפנה את כל הכוחות שלו לשמה ובונה לך מוח חדש לגמרי.

עכשיו נשאלת השאלה - מי גורם למוח להיפרם?

אם זה מעגלים חשמליים שהם סגורים והם סטטיים והם מייצרים את התודעה אז הם לא היו נותנים לך לפרום אותם. אבל מי אומר למוח תיפרם ותבנה את עצמך במקום אחר לגמרי? אז זה לא יכול להיות מתוך המוח.

אתם צריכים לדעת' מדענים הם נוכלים גדולים. הם יודעים להעלים ראייה קריטית, לטאטא אותה מתחת לשטיח, ולבנות לכם בניינים גדולים מאד שלא היו ולא נבראו, ואז אתה נותן לו את המקרה הזה ואתה אומר לו' מי פרם את המוח? מי נתן פקודה לפרום את המוח? מתי נמאס לאדם להיות אומן ומתמטיקאי ולהיות שף? מתי זה קרה? אתה יכול להגיד לי? אולי המוח יכול לחזות את זה? לא.

'רצון פנימי' גורם למוח להיפרם

אז אין להם מושג של רצון פנימי. רצון פנימי שהוא אינו קשור בכלל לחומר. שהרצון הזה אומר' עכשיו אני לא רוצה להמשיך להיות אומן ומתמטיקאי, עכשיו אני רוצה להיות שף. והפעולה הזאת לאט לאט מפנה את תשומת הלב שלו למקום אחר לגמרי, יוצרת פרימה של כל המעגלים החשמליים הקודמים, ויצירה של מעגלים חשמליים חדשים לחלוטין.

אבל מי נתן את הפקודה ?

יש רצון עליון שנמצא מעל הכל

ובאמצע אתה אומר' אבל מי נתן את הפקודה הזאת? אז לא נמצא מישהו שנותן את הפקודה הזאת, הוא נמצא במקום שהכל פרום משמע התודעה נמצאת מעבר לחומר ולא המוח הוא זה שיוצר את זה. ואעפ"י שיגידו לך' כן, אנחנו לא יודעים, אולי יש איזה מעגל והוא המעגל שהוא הבקרה של הכל. זה שוב השטויות של המדענים להגיד לך אולי, אולי. הכל הנחות יסוד וזה לא היה ולא נברא מכיוון שיש רצון עליון שנמצא מעל הכל. ואם זה לא מספק ועדיין אתה יכול להגיד' בוא ניתן להם קרדיט, אולי בכל זאת יש איזה מעגל חשמלי שנמצא שם בבקרה והוא אחראי על הרצון הזה? נו, אז אתה צריך להסביר תחום שנכנס למדע ונחשב למדעי גם כן שנקרא מוות קליני ויציאה חוץ גופית.

אז איך אתה מסביר עכשיו יציאה חוץ גופית ותודעה שהיא בכלל מנותקת מחומר? איך שם זה עובד? והזהות נשמרת. אעפ"י שהבן אדם כביכול מת, הזהות שלו נשמרת - הוא לא יוצא מן העולם אורי וחוזר בשם משה. הוא יוצא אורי, חוזר אורי. ויכול להיות שהוא היה באאוט עשרים שעות, חמש עשרה שעות או אני לא יודע מה, והכריזו עליו מת, וחלק מהם אפילו שמים בתוך מקררים. והוא מת לפי כל פרמטר אפשרי; הלב דומם, EEG 0,  ובכל זאת יש שמה משהו שהוא חי והוא אומר' לא הייתי בכלל בגוף. בכלל לא הייתי בגוף. וכשהוא חוזר לגוף אז הגוף מתפקד.

אז מי שולט על מי? מי נמצא במי?

[דברי הרב נווה: אז זה כל כך חשוב שאתם תבינו את זה כי מוכרים לכם לוקשים ואתם אוכלים את הלוקשים. אדם בור קורא עיתון והוא אוכל כל מה שנותנים לו; מחקר חדש מוכיח', אתם לא יודעים איזה בלוף זה 'מחקר חדש מוכיח'. ככה מתחילים בלוף. ככה שקר מתחיל. אין לאף מדען שום הוכחה לשום דבר, שיהיה לכם ברור. מי שמכיר באמת את המדע מבפנים, למדתי תשע שנים ולמדתי את כל יסודות המדע, לרבות עד להגיע לדוקטורט להבין מה זה המודל הסיבתי של תורת הקוונטים ולהבין שאין חומר בבסיס החומר ואתה רואה כמה הנחות יסוד.

תשע שנים אתה לומד כמה הם מניחים הנחות יסוד, ו- 90% מהמדע הוא בוודאי לא נכון. ומה שאתם רואים כגאדג'טים שאתה אומר 'הנה המדע מתקדם', זה טכנולוגיה שמבוססת על הנדסת חשמל ומדעי המחשב וזהו. וגם קצת משחקים בכימיה אבל אף אחד לא יודע מה זה חלקיק. אף אחד מעולם לא ראה מה זה חלקיק והיום כל המחקרים מראים שאין חלקיק, שאין מרחב ואין זמן ובכלל היקום שלנו הוא אחר לגמרי.

לא ניכנס לזה' יום אחד אנחנו נעשה על זה גם כן בכל זאת איזושהי רביזיה, נעבור על זה מה שנקרא. אבל לעניינו אנחנו יכולים להשתמש במשהו אחר].

אור ומודעות / תודעה / דעת

אנחנו שואלים את האדם מהו האדם ואז הטענה, אנחנו מניחים הנחה – האדם הוא תודעה.

מודעות זה פעולה

מודעות זה פעולה זה לא דבר שעומד בפני עצמו. זה כמו להגיד ריצה, זה לא דבר שעומד בפני עצמו, זה לא חומר גלם. מודעות זה לא חומר גלם.

אור זה חומר גלם

אור זה חומר גלם. מה שהאור עושה - האור מודע. אם האור עומד בפני עצמו, ונניח אין ישויות, אין תבניות, הכל באמת הוא 'אור אין סוף' - אז מה ה'אור אין סוף' כשהוא עומד בפני עצמו? הוא אור.

כשהכל אחד אין מודעות כי אין למה להיות מודע

תגיד לו' ואיפה הדעת שלך? עוד אין דעת כי אין למה להיות מודע. אם יהיה משהו תחתיי אז אני אהיה מודע אליו. אבל למעשה אם אין משהו מתחתיי והכל אחד אז אני לא מודע למשהו כי צריך להיות מודע למשהו. אז אין עוד למה להיות מודע כי הכל אחד.

אז האור הוא חומר גלם ומודעות או המילה תודעה או דעת - זה פעולה. מודעות ותודעה ודעת, בכלל כל מה שיוצא מהדבר הזה זה פעולה. זה כמו להגיד ריצה או לשקול או להרים - זה הטיות של אותה מילה אבל המילה 'דעת' זה פעולה, זה לא חומר גלם, זה פעולה שאתה עושה. אני מודע אל. אור זה עומד בפני עצמו. אור זה כמו להגיד זהב. יש זהב.

דוגמא לחומר גלם ופעולה

חומר גלם – ברזל. פעולה – הכאה בברזל

יש ברזל אז אתה יכול להגיד' מכים בברזל אז ההכאה זה פעולה אבל החומר גלם זה ברזל. אז האור זה חומר גלם והתודעה זה מה שעושה האור. האור מודע לדברים. האור אין סוף הוא זה שמודע לדברים.

אור ומודעות / תודעה, בהתייחס לאדם

עכשיו בוא נראה איך זה נמצא אצלנו כי הטענה שאנחנו טוענים אותה זה שאנחנו באים מן ה'אור אין סוף' וזו המהות שלנו וזה השורש שלנו וזה המקור שלנו. עכשיו בוא נראה איך זה עובד.

העליון מודע לתחתון

האדם יכול להיות מודע לפיזיות שלו

אדם יכול להיות מודע לדברים' בוא נניח לפיזיות שלו - הוא מסתכל על משהו ואז הוא מסוגל לשלוט בו, הוא מסוגל להזיז אותו, באמצעות הרצון שלו, בזה שהוא מודע לזה הוא עושה פעולה, נניח לסגור את היד או לפתוח את היד. לא עלינו ולא עליכם, יש אנשים שמתאונת דרכים כמו אופנוענים, המחשבה האחרונה שלו זו המחשבה שאיתה הוא נכנס לקומה. אז לפעמים נכנסים לקומה כשהידיים שלהם קפוצות, ואז כשהם פותחים את העיניים כעבור כמה זמן, הרופא רוצה לבדוק אם המודעות שלו חזרה אז הוא אומר לו' היד שלך קפוצה, תפתח את היד. אז הוא צריך להסתכל כי הוא לא מצליח, בהתחלה השרירים שלו היו קפוצים שלושה שבועות אז הוא צריך להסתכל והוא צריך כאילו לתת פקודה לפתוח את היד. תפתח את היד, תהיה מודע לזה שהיד שלך קפוצה, תפתח את היד. אז הוא צריך להיות מדוע לזה שהיד שלו קפוצה ושיפתח אותה.

לפעמים קורה הפוך' לפעמים הם נתפסים עם אצבעות מתוחות, אתה יכול לראות אותו שלושה שבועות באותו מצב, ואז כשהוא פותח את העיניים וכבר יש עם מי לדבר הוא לא רוצה עוד לטפל בשרירים שלו הוא רוצה לדעת אם הוא חזר, אם המודעות שלו חזרה, אז הוא אומר', תראה, הידיים שלך מתוחות מאד, אתה יכול לסגור אותן? אתה יכול לנסות לסגור? אז הוא מסתכל ככה על הידיים שלו, פתאום הוא קולט ואז הוא צריך לתת פקודה לסגור. אבל הוא צריך להיות מודע. צריך להיות מודע לזה.

אז מה זה מודעות? מה המודעות נותנת?

המודעות נותנת שהעליון יהיה מודע לתחתון, יכיר אותו ויהיה מסוגל לשלוט בו

המודעות נותנת שעליון מודע לתחתון, הוא מכיר אותו ואח"כ הוא מסוגל לשלוט בו והוא גם אפילו יכול להשבית אותו. הוא יכול להפעיל אותו או להשבית אותו.

עכשיו אני יכול לעשות את זה לכל ההיבטים הפיזיים ולכל מה שקיים בעולם בהיבט החושי בוודאות, אתה מודע אליו, זה לא בעיה.

עכשיו מבחינה פנימית. ניכנס יותר פנימה.

האדם יכול להיות מודע לרגשות שלו

האם האדם יכול להיות מודע לרגשות שלו? שוב, אם זה אדם לא מודע אז אם הוא עצבני, הוא עצבן. ואם הוא מתעקש אז הוא מתעקש והוא לא מסתכל. אבל אם מישהו אומר לו' תשמע, תהיה מודע לזה שאתה מתעקש, אתה עקשן נוראי, אתה לא שם לב לזה אבל אתה עקשן נוראי. ברגע שאמרו לו' הוא יכול להיות מודע ולהגיד' כן, אני שם לב. אני שם לב שאני מתעקש.

המודעות של האדם מאפשרת שליטה ושינוי

עניין של אני שם לב זה שאני מודע. ואם אני מודע אני גם יכול להשתלט על זה, אני יכול לשנות את זה.

דוגמא לשינוי התנהגותי באמצעות מודעות

שינוי טון דיבור

יש אנשים שיש להם טון גבוה. הם מגיעים הביתה ומדברים בטון גבוה. אפשר להגיד לו: אתה מדבר בטון גבוה, אתה סתם מבהיל את הילדים, כאילו, תוריד את הווליום קצת, תוריד את הווליום. בהתחלה הוא לא מודע. יכול להיות שהוא עובד אולי בטרקטור, אולי במשאיות והוא כל היום עם הראש ככה, נכנס הביתה, הוא לא מודע אפילו למה שהוא עושה אז הוא מדבר בווליום גבוה ואז מישהו אומר לו' תוריד את הווליום.

אז הוא צריך להיות מודע לזה שכאילו הווליום שלו גבוה ואז הוא מוריד. אז זה קודם כל המודעות, שליטה, והוא יכול אפילו גם להשבית את זה. יכול להשבית או להפעיל את זה. אתה יכול גם לדבר בקול עוד יותר רם.

מודעות לרגשות

אז בכלל המערכת הרגשית - האדם יכול להיות מודע לכל הרגשות; אנחנו יכולים להיות מודעים לזה שאנחנו עצובים. אנחנו יכולים להיות עצובים אבל אנחנו יכולים להיות מודעים לזה שאנחנו עצובים. מודעים לזה שאנחנו שמחים. מודעים לזה שאנחנו בדיכאון. מודעים לזה שאנחנו בחרדה. אנחנו לא חיה, אנחנו לא רובוט, אנחנו לא אחד, אנחנו דואליים, יש לי גוף ויש לי נשמה אז אני מודע. השניים האלה, מישהו מודע למישהו. יש מודעות עצמית.

הטיפול הרגשי מתחיל במודעות לבעיה

[דברי הרב נווה: אז מבחינה רגשית - אני מפנה כל אדם, כל מי שבא אליי לטיפול, אני מפנה אותו' האם אתה מודע לזה שיש לך בעיה? האם אתה מודע לזה? כי יש אנשים שלא מודעים לזה, הם פשוט חיים את זה ככה].

אז קודם כל המודעות ואז במודעות אם הוא מודע לזה, ברגע שהוא מסתכל אז הוא מסוגל לשלוט בזה, להזיז את זה ימינה, שמאלה, להפחית, להקטין ולבטל – הוא מסוגל גם לבטל.

ביטול רגש אפשרי באמצעות מודעות ושיתוף פעולה של האדם

למשל אפשר לבטל לבן אדם כעס. לא בפעם אחת, שום דבר לא בפעם אחת. כעיקרון, אנחנו מדברים רק על העיקרון' אפשר לבטל לו עקשנות. אפשר לבטל לו הרבה דברים אם הוא מודע והוא משתף איתך פעולה. רק אם הוא משתף פעולה, לבד אי אפשר לעשות את זה אז אם הוא מוכן אפשר לעבוד, לעשות עבודה, אין בעיה, הוא יכול.

עכשיו נעלה גבוה יותר

האדם יכול להיות מודע למחשבות ולהרהורים

עכשיו נעלה לעולם גבוה יותר - לעולם המחשבות וההרהורים – האם אנחנו יכולים להיות מודעים למחשבות שלנו? והתשובה היא כן' אני יכול להיות מודע שיש לי מחשבות טורדניות. אני יכול להיות מודע גם לנושא שעליו אני חושב. אני יכול להיות מודע לכל מיני מחשבות מטרידות שמגיעות בנושא מסוים. זה יכול להיות הכסף שכל הזמן משגע אותי. זה יכול להיות כאבי גב או כאבים שלא מפסיקים ולא עוזבים אותי. אבל אני מודע לזה. זה שהם נמצאים שמה, אני יכול להיות מודע לזה. ואם אני יכול להיות מודע, שוב, אני יכול לשלוט ואני יכול להשקיט. ואפשר אפילו לבטל לחלוטין את כל המחשבות, כמו שעושים מודטים. אז אפשר.

אם האדם יכול לבטל הכל – אז מה נשאר?

רק המודעות נשארת

אז אם אתה מבטל את הגוף ואתה מבטל את הרגשות, ואתה בשליטה לגמרי על כל המחשבות, אז מה נשאר? נשארה רק המודעות. רק המודעות היא זאת שנשארת כי אתה מסוגל לבטל את הכל אז רק המודעות לדברים נשארת.

אבל תיכף, נשאיר את זה בינתיים ככה. תיכף אנחנו נראה כי אנחנו צריכים לדעת מה זה עוד עושה.

אם ככה, למה המודעות מודעת ?

המודעות מודעת לכל תבנית

אז אם ככה, לְמה המודעות מודעת? לְמה היא מודעת ולְמה היא לא מודעת? והתשובה היא – לכל תבנית. כל תבנית שלא תיתן לה, היא תהיה מודעת לתבנית עצמה. אם תהיה תבנית פיזית, אם זו תהיה תבנית רגשית או שזו תהיה תבנית מחשבתית. תבנית זה יכול להיות גם אפילו מוזיקה. אתה שומע מוזיקה בראש שלא עוזבת אותך. תבנית זו יכולה להיות אות. לתלמידי חכמים יש לפעמים איזו אות שרודפת אחריהם - הוא קם, יום שלם' אל"ף, אל"ף, אל"ף, אל"ף חופרת לו בראש, והוא אפילו לא יודע למה זה ככה.

לפעמים זה קורה בתוך חלום' שיש פסוק שחוזר על עצמו. הפסוק עצמו פשוט נמצא לך ככה ברוטינה ואתה אומר' אני לא יודע, לא קראתי אותו, אני לא זוכר אותו, אני לא יודע מי זה 'ישעיהו', פתאום יוצא איזה פסוק שאתה לא זוכר אותו, פשוט רודף אחריך בתוך החלום.

ולפעמים אתה לא מודע כי אתה קם אז זה כזה רחוק. ואז לאט לאט לאט אתה מרגיש שמשהו מטריד. ולאט לאט אתה מודע ואתה אומר' הפסוק הזה היה לי בחלום. לא יודע אפילו מהו ומאיפה אני זוכר אותו, וככה הוא חוזר וחוזר ב repeat כזה.  

אנחנו מודעים לכל מה שנמצא בתבנית

אז אנחנו נמצאים מעל כל התבניות

אז כל מה שהוא תבנית, אנחנו מודעים אליו. כל מה שנמצא בתבנית. ושוב, תבנית זה יכול להיות תדר קטן, תנודה קטנה, אות, צליל, צבע, name it, מה שזה לא יהיה; פיזית רגשית או מחשבתית. כל עוד הוא נתון באיזושהי תבנית. כל עוד הוא עושה רעש, כל עוד יש לו איזה ישות, היא קיימת אז היא תבניתית, אז אני מודע אליו. ואם אני מודע אליו, שוב, אני מסוגל לשלוט בו, אני מסוגל גם לבטל אותו.

אם ככה, לאן שייכת המודעות ?

לאין סוף, אל האין תבנית

אז יוצא שהתבנית, אם אתה כזה מודע אז זה אומר שמה שמודע, הוא מודע לכל תבנית, הוא נמצא מעל כל התבניות. אם אתה מודע לכל התבניות אז אתה נמצא מעל התבניות כי אין תבנית שאתה לא יכול להיות מודע אליה. אז לאן שייכת המודעות? לאין סוף. אל האין תבנית.

עכשיו, זו עבודה. זו עבודה שבגלל זה אנחנו מחברים את המערכת הרגשית עם ההגות. זה עבודה של לבטל תבניות כל הזמן. עכשיו, אנחנו נשים רגע בצד את עניין ביטול התבניות.

אז מה בכל זאת הבעיה ?

הבעיה היא שהתת מודע שלנו מגיע עם זהות או עם דימוי

אם אני לוקח עכשיו בן אדם רגיל ברחוב ואני אומר לו' בוא תספר לי עליך, תגיד לי את האישיות שלך, מה אתה? אז הוא יכתוב לי קורות חיים; אני כזה, ואני כזה ואני כזה. ואני אומר לו' תרשום גם מה אתה אוהב. מה אתה אוהב פיזית? מה אתה אוהב לאכול? מה אתה אוהב לשתות? רגשית איפה אתה מונח? מחשבתית איפה אתה מונח?

אז אנשים אומרים' אני קצת עקשן, אני כעסן, יש לי פתיל קצר או אני לא יודע מה, אני אוהב לאכול שווארמה ובמחשבות שלי תן לי כדורגל כל היום (סתם דוגמא) ואז אתה אומר לבן אדם' זה מה שאתה? זה אתה? אתה סגור על זה שזה אתה?

אז מה קורה כשלכאורה לוקחים לאדם את הזהות הבדויה?

הוא הופך להיות טראומטי

אז כבר עצם העובדה שהתת מודע שלנו מגיע עם זהות או עם דימוי כשבפועל הנה עכשיו הראינו לכם שזה לא נכון, זו כבר תקלה. עצם העובדה שאתה בא עם אופי או אישיות או עם דימוי, זה כבר תקלה. עכשיו, זה לא משנה מה קרה, אז אם עכשיו ייקחו לך את הכדורגל אז אתה טראומטי. אם ייקחו לך את השווארמה, עכשיו יעשו חרם' אין שווארמה בשבת, וואו איזה בלאגן אנחנו נעשה. מישהו כתב ספר 'מי הזיז את הגבינה שלי..'

אבל הנקודה היא כאן זה שאתה בא עם דימוי כשאין לך דימוי. כשלא אמור להיות לך דימוי בכלל. ומה אתה זורק בדימוי? מה אנחנו מכניסים לתוך קופסת הדימוי? העדה שלנו, התרבות שלנו, החינוך שהתחנכתי לגביו. מערכת הערכים שנראית לי. מה בא לי טוב. מה לא בא לי טוב. ככה יש איזו קופסת חפצים שיוצרת לך את הדימוי, שלה אתה קורא 'קורות חיים'.

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים... היה אור עליון פשוט..."

'חכמת הקבלה' באה ואומרת' – אין דימוי

ובאה חכמת הקבלה ואומרת' זה לא היה ולא נברא, אין דימוי. There is no דימוי. ואין, הוא מתעקש' לא, אני ככה, אני ככה, ככה נהגנו במשפחה, ככה העדה שלי נוהגת, אנחנו עומדים כשכולם יושבים ואנחנו יושבים כשכולם עומדים, ואנחנו עושים את זה בכוונה, זה קטע שלנו, חבל לכם על הזמן. ואתה אומר' בשביל מה? תגיד לי בשביל מה?

כשהאמת באה, והיא אומרת' "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים" - לפני כל השטויות שלך, "היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, והוא הנקרא אור אין סוף", ואם תהיה מודע, תוכל לבטל את הכל. וזה כל כך חשוב שזה יהיה.

אם תהיה מודע – תוכל לבטל הכל

'אני מעשן מידי פעם' זו גם תבנית - אז לא צריך בכלל להיכנס לדמות של 'מעשן'

עכשיו, זה מתחיל בדברים קטנים כמו אדם בא ואומר' אני מעשן סיגריות. זה כאילו קטע ממני' אני מעשן סיגריות, אני מעשן שנים, אני לא.. באנגלית הם קוראים לזה' I smoke, I'm not a smoker, כאילו' אני מעשן מידי פעם אבל אני לא מעשן כרוני.. (אין לנו את זה אפילו בעברית).

נניח שאתה אומר את זה' גם זה תבנית שאתה אומר את זה – I smoke I'm not a smoker, אני מידי פעם מעשן אבל אני לא מעשן כרוני. אז גם זה תבנית. למה? כי אתה אומר לעצמך שאתה בשליטה, אני מעשן מידי פעם אז אתה באמת מעשן מידי פעם אז זו התבנית שלך, שאתה מעשן מידי פעם.

אבל מה דעתך' אולי לא נעשן? האם יש איזו אפשרות כזאת שאתה תסתכל על כל התבניות שכולאות אותך ואתה תגיד' אני אפסיק לעשן, לא בגלל שאני צריך לעבור עכשיו גמילה לא עם פלסטרים ולא עם כלום. פשוט אני אשבור את התבנית הזאת. זה לא משנה איך אני אעשה את זה עכשיו, איך אני אשתלט על הניקוטין שיש לי בדם. קודם כל שאני אגיד לעצמי' אתה לא מעשן. אתה לא בדמות הזאת. אתה לא צריך להיכנס לדמות של מעשן.

תבניות ודימויים נוספים

או שיש אנשים' הוא לובש ג'ינס, או הוא לובש מגפיים, או הוא לובש אני לא יודע מה, כל אחד בונה לעצמו דימוי. אוסף, הוא אקלקטי' אוסף לעצמו דמות, מרכיב אותה ואומר' זה אני. וכל זה לא אתה. ואין משהו שלמעשה אתה לא יכול ולא צריך לשבור, אתה יכול ואתה צריך לשבור. והאמת, את הכל אנחנו צריכים לשבור. אפילו את הדימוי שלנו כגבר או כאישה. ואנחנו מדברים ברמות מאד גבוהות. לא מחר בבוקר.

הקב"ה אמר ל'משה רבינו' 'עמוד פה עימדי'. מה זה 'עמוד פה עימדי'? תפרוש מן האישה. אוקיי, אני אפרוש מן האישה ואז מה, ומי יהיה אחראי על הגוף? אתה לא צריך את זה כבר. אתה לא כמו שאתה חושב שאתה גבר.

וגם גבר ואישה - זה גם לא צריך להיות ברמה של תעמוד פה עימדי בקטע של לפרוש אלא זה צריך להיות כבר ברמות שלנו שאני 'פלגא גופא', אני חצי מנשמה ואני צריך להשלים את עצמי באמצעות אישה שהיא למעשה במקור חצי ממני. אז יש חצי ממני שמסתובב פה איפשהו, ואני צריך לדעת את זה. זו גם כן תבנית שצריכה להישבר. למה? כי אתה אומר' לא, מה פתאום, אני יכול לחיות לבד. לא צריך אף אחד. אומרים לך' לא, לא נכון, אתה מסתובב פה חצי.

אז כשאנחנו מדברים על גאולה או על ריפוי רגשי

אנחנו צריכים להבין שלמעשה אנחנו נקיים מכל תבנית

אז תראו באיזה מצב בכלל אנחנו צריכים להיות' אנחנו מדברים בכלל על גאולה נפשית או על גאולה בכלל או על ריפוי רגשי. אז קודם כל כל מי שמגיע, מגיע עם כל כך הרבה תבניות שהוא מוסיף על כל מה שאנחנו דיברנו גם את כל הבעיות הרגשיות שלו של' אני טראומטי, וההורים שלי עשו לי ככה, ועברתי ככה, ועברתי ככה, והוא מוסיף עוד תבניות. שמה התוכן שלהם? אני קורבן. אני מסכן, אני אומלל, אני חולה, אני זקוק לעזרה. זה גם תבנית.

יש הרבה מאד אנשים שהם פשוט נמצאים בתבנית הזאת של קודם כל אני קורבן. אני לא יודע איך, תיכף אני אחשוב, אני תיכף אאשים מישהו אבל אני קורבן, אני בטוח שאני קורבן. ואז באים אליך ואומרים לך' לא, אתה לא קורבן. ואין שום סיבה שבעולם שאתה תהיה קורבן. וגם אם מישהו ניסה לקרבן אותך, זו גם תבנית שאתה יכול לשבור אותה.

ולמעשה אנחנו נקיים מכל תבנית. תבינו למה יש כביכול, אנחנו אומרים כביכול כדי שלא תיכנסו לזה כי אנחנו לא מדברים במושגים כאלה אבל תבינו למה יש טרוניה מצד האלוקות. המצאתם לעצמכם דמות. הדמות הזאת לא מסתדרת עם דמויות אחרות, תבנית לא מסתדרת עם תבניות, אתם רבים על ימין ועל שמאל, יש ביניכם שנאת חינם ולכתחילה זה נקרא שנאת חינם כי אין שום צורך שיהיו בכלל תבניות שיריבו כי אתם בכלל לא תבניות, למה אתם רבים?

אז בא אשכנזי ואומר אני אשכנזי, ובא ספרדי ואומר אני ספרדי, ושתי התבניות האלה לא מסתדרות. ובא השמאלני עם הימני והן לא מסתדרות. ואז כל אחד בא, זורק לך, מרים לך קלף של איזה תבנית, ואז מישהו אומר לו' אני אין לי את התבנית שלך אז אני לא מסתדר איתך. ואז הם מתחילים להשמיד זה את זה. קודם כל חשוב להבין את זה.

אז איך שוברים תבנית ?

בראש ובראשונה להגדיר לעצמך' אני לא כזה ואני לא צריך את זה

[דברי הרב נווה: אז בראש ובראשונה, אני חושב שאנחנו צריכים להתנסות בזה]. אם אתם תעשו למשל שבירת תבנית כפי שאנחנו אומרים לכם עכשיו, אפילו לדברים שמישהו לוקח סיגריות, אלכוהול, ג'וינטים וכו' אפילו המון זמן, יש לכם את האפשרות באמצעות הדרך הזאת שבתוך הראש שלך אתה תגדיר לעצמך' אבל אני לא כזה ואני לא צריך את זה, לא יהיו לזה תופעות לוואי. [דברי הרב נווה: אל תחששו, אני לוקח אחריות מלאה, אני מעיד כאן קבל עם ועדה שאתה לא צריך לחשוש מזה].

אבל אם אדם סתם מתאפק לא לקחת סיגריות כי הוא לא רוצה להיות בריא, אז הגוף שלו מעלה דרישה' אבל אני רוצה ניקוטין.. הוא כמו ילד קטן.

'אני לא צריך סיגריות'

אבל אם אתה בא בראש מחודש לגמרי של אני לא צריך סיגריות, זה סתם תבנית שנדבקה בי ואני כרגע רוצה להיות משוחרר מזה. "אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות".  קודם כל בוא נהיה חופשיים מכל התבניות, ועכשיו אני שובר את התבנית של הסיגריות כי התבנית של הסיגריות מבחינתי זה כלא. זה לא קטע של ניקוטין לא ניקוטין, זה כלא, זה קודם כל כלא. זה קודם כל תבנית שהדביקו אותה עלי ואני לא צריך אותה. היא לא חייבת להיות חלק ממני. אולי אני אחזור לזה מתישהו, אבל זה לא חלק ממני.

'אני לא צריך תבנית של אוכל'

ואותו דבר לגבי אוכל – מגיעים הביתה, חייבים לאכול, חייבים לנשנש. כל עשר דקות עוברים ליד המקרר, אולי הוא יזמין איזה פקס מהסופר, עבר ככה הביא איזה פיצה בדרך, הביא איזה משהו. לא חייבים לאכול גם. לא חייב. הנה היום צמנו, זה הכוס תה ששותים. לא חייב. הבאבא סאלי היה צם מערב שבת לערב שבת, והיו אומרים לו' אבל זה מסוכן, אז הוא אמר שבאמת מידי פעם הוא מרגיש חולשה אבל אז הוא מתיישב כי הוא מרגיש שזהו, ואז הוא אומר לגוף שלו' תשמע, אני יכול להמשיך לצום אבל אז אני אמות, והקב"ה גזר שאני אחיה. אני אוכל אבל לא בגללך, אני אוכל בגלל שהוא רצה שאני אחיה. וזה כבר אכילה ממקום אחר לגמרי. וגם, כמה הוא היה אוכל? הוא היה אוכל כזית. זה לא שהוא היה טורף עכשיו איזה משהו.

אז קודם כל הוא הכניס לעצמו בראש' אני לא חיה אני לא בהמה, הנשמה לא אוכלת אז אני לא צריך לאכול. אז אפשר לעמוד מול הדבר הזה ולבטל אותו. לפחות לבטל את הכמות. ולא להגיד 'אבל אני חייב, אבל אני חייב'. והכניסו לנו' ההורים שלנו באו מהגלות, וכל הזמן הם חיו בעניות גדולה מאד של אתה רעב, אתה רעב, אתה לא יכול להיות רעב, אתה רעב. מספיק שתיכנס הביתה ותגיד לאמא שאתה רעב' כאילו לחצת על כפתור של צבע אדום. כאילו, היא לא מסוגלת. [דברי הרב נווה: אמא שלי יכולה להיות מחוברת לאינפוזיות ואני אומר לה 'אמא אני רעב' - היא תקום, בבית חולים היא תכין לי לאפה. היא לא יכולה לשמוע 'אתה רעב'. אין לשמוע, מה זה אתה רעב? זה ככה האימהות שלנו, ואנחנו לא צריכים את זה. אתה לא צריך את זה, לא חייב.

אז אתה מודיע לאנשים' יש צום יום, מה יש צום יום? מה, כל היום? מה, ממתי צמים? מתי זה נגמר? ומי יודיע לנו כל הזמן? צום יום, 12 שעות לא תאכל, מה קרה? אבל זה ככה. יש תבנית 'אני חייב לאכול'. וכולה בשתים עשרה שעות האלה אתה עובר שלושה ימי כיפור. וואיי, איזה כוס תה נהדר יש לך.. הקוראסון הזה, בחיים שלי לא ראיתי כזה קוראסון. שתים עשרה שעות סתום.. וככה].

אתה יכול להסתדר בלי תבניות

בלי תבנית חומרית

אבל זה שוב, זה תבניות שהכניסו לנו. זה הכל תבניות. ואתה יכול להסתדר גם בלי. ועוד פעם, זה לא להסתדר בלי אוכל זה להסתדר בלי תבנית של אוכל. זה הבדל של שמיים וארץ. תעזבו את האוכל – זה להגיד לעצמי' אני לא צריך בכלל את הקונספט אוכל.

צריך להיזהר, יש עניין של לא תחונם, שאסור לתת את חן אומות העולם עלינו אבל בהודו או במקומות כאלה הם חיים בקונספט הזה של אנחנו לא אוכלים. במנזרי זן או דברים כאלה אין אוכל, הוא לא מחפש את זה בכלל, הוא כאילו ביטל את זה, אין אוכל, אם יביאו אני אוכל אבל אם לא, אין.

צדיקים ככה חיים אבל אתה לא צריך להיות כאילו כבול לתבנית הזאת של אוכל. אתה לא צריך להיות כבול לזה. ואז אח"כ יש מלא תבניות נוספות שאתה כבול אליהם כמו' אני חייב בית, אני חייב אוטו, אני חייב סמארטפון, אני חייב, אני חייב, ואז עוד פעם, ואז אתה נהיה משועבד לכל הדברים האלה. אתה לא חייב לכלום, אתה יכול להסתדר גם בלי. אם זה יהיה זה נחמד אבל אם לא אז לא. זה בהיבט החומרי. כל מה שקשור לעולם החומרי - אפשר גם בלעדיו. לא חייבים אותו. שום דבר אתה לא חייב.

בלי תבנית רגשית

"והתבוננת על מקומו ואיננו"

מבחינה רגשית – אנשים מדברים על זה שנורא קשה לתקן את הרגש. אנחנו נמצאים כרגע שלב אחד למעלה. אנחנו מדברים על תבנית של רגש, לא על עצם הרגש עצמו. [דברי הרב נווה: הרבה מאד אנשים כעסנים אומרים לי' הרב, אתה לא יודע מה זה לתקן כעס, קל לדבר אבל כשזה קורה אני לא רואה בעיניים.

תבנית הכעס

אנחנו לא מדברים כרגע על הכעס, אני מצדיק אותך שברגע שאתה נכנס לזה, ובמיוחד אם לבן אדם אין כלים להתמודד, אז הוא כועס. אבל אני שואל אותך' למה אתה צריך את התבנית של הכעס? בוא תסביר לי מה אתה חושב שתשיג עם תבנית הכעס חוץ מלהוציא את העצבים?

אם אתה תגיד לי אני רוצה להוציא את העצבים, בסדר, זה משהו אחר, אבל אם אתה מנסה להשיג עם זה משהו, להשתלט על העולם, לא יודע מה, לאלף את אשתך ואת הילדים, אז זה לא מצליח, אז זו תבנית מיותרת. ואז תשאל את עצמך עוד פעם' האם אני זקוק בכלל לתבנית הזאת? האם אני זקוק לה? האם התבנית הזאת היא חלק מחיי ואז אני זקוק לה כי היא עושה פעולות?

ולאט לאט, כשאתה תתבונן דבר דבר, לא סתם כתוב "והתבוננת על מקומו ואיננו" - אתה תראה שזה לא רלוונטי. 99% מהדברים שסביבנו לא רלוונטיים בכלל. אתה לא באמת צריך את זה].

תבנית העצב

עכשיו, יש תבנית שהיא עמוקה, עמוקה, עמוקה, עמוקה, ואם אנחנו נצליח להוציא אותה זאת בכלל תהיה חגיגה, ואפשר לקרוא למשיח אם אנחנו נצליח להוציא אותה – עצב. אנשים עצובים מכל מיני סיבות. יש להם הרבה סיבות להיות נאחס.

אז, למה אתה עצוב? זה מתחיל מדברים גשמיים שאין לו; מקנאה בזולת ועד עבודת השם. אני לא עובד את השם כמו שאני רוצה. אני רציתי להיות רבי שמעון ולא הולך לי. אני כל בוקר חושב להתפלל ואני לא מתפלל. אני כל פעם חושב לשמור שבת עד הסוף, לא מצליח. אני מנסה לא לדבר לשון הרע, יוצא לי לשון הרע. ואז יש איזשהו סוג של הלכאה עצמית. וההלכאה העצמית באה לידי ביטוי בעצב, אכזבה אישית.

עכשיו בוא נראה' אנחנו זקוקים כרגע לעצב? בואו נראה אם אנחנו זקוקים בכלל לתבנית הזאת. תיכף אנחנו נענה, אנחנו עוד לא עונים.

אתה חושב שהקב"ה לא יודע את מה שאתה עובר? אולי לא רק זה שהוא יודע את מה שאתה עובר, אולי הוא בכלל עושה את מה שאתה עובר? חשבת על זה שאתה כלי ביד היוצר? וזה אומר שאתה רוצה להתפלל אבל הוא לא נותן לך כוח להתפלל, ואין סיכוי שבעולם שאתה תקום בבוקר להתפלל. אין סיכוי.

בדיעבד הכל רצון הבורא - אין לאדם בחירה

אז למה אנחנו עצובים ?

[דברי הרב נווה: אני נותן את זה כהנחה, זה כמובן לא נפסק להלכה ואני מבסס את זה על מה ש'הרב אשלג' כתב על זה במאמרי 'שמעתי' במאמר 'שכינתיה בגלותא'].

במאמר 'שכיתניה בגלותא' 'הרב אשלג' אומר: אין לאדם שום בחירה - הכל עושה הקב"ה, עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, וגם מחשבות ותתי מחשבות, והמחשבה על המחשבה זה גם הוא עושה.

והוא אומר: רק תבדיל את זה בין לכתחילה ודיעבד - שלכתחילה תנסה לעשות מה שאתה רוצה, נסה, קום תנסה להתפלל, אבל אם זה לא הלך אז אתה צריך לדעת שזה ממנו. [דברי הרב נווה: אני אומר' זה מאמר מאד מסוכן להגיד אותו] כמובן שאנחנו צריכים לעשות ככל שביכולתנו אבל בסופו של דבר יש את מבחן התוצאה, ואנחנו עצובים על מבחן התוצאה, אנחנו לא עצובים על הלכתחילה, אנחנו עצובים על מבחן התוצאה.

אז מה אתה עצוב אם הקב"ה אומר לך' אבל אני רוצה שזה ככה יהיה. אתה עצוב סתם, אני רוצה שזה ככה יהיה. אז אתה יכול להגיד לקב"ה' מה, אתה לא רוצה שאני אקום ואני אתפלל? כן, אני לא רוצה כי יש בזה גם כן עניין. אני לא רוצה שכולם יעמדו בתפילה. אני רוצה שאתה תרגיש למשל השתוקקות כשאתה לא מתפלל. בוא נראה אם אתה מתגעגע אליי גם כשאתה לא מתפלל. יש בזה גם כן משהו. אז אנחנו עצובים על משהו שהוא מעשה השם בכלל.

אז גם זה לא רלוונטי' אתה עצוב על משהו שהשם עשה כי כל העצב הוא בדיעבד, כאילו' הנה רציתי ואכזבתי את עצמי; רציתי לתת צדקה, בסוף פחדתי. רציתי לקום לתפילה, לא הצלחתי. רציתי לצום, נשברתי באמצע. ואז יש האשמה עצמית. ואנחנו מדברים כרגע רק על הבדיעבד, לא על לכתחילה. אז אם אתה מדבר על הבדיעבד, בדיעבד הכל זה רצון הבורא.

למה אין בחירה ?

כי יש כאן רק רשות אחת – הכל רצון השם

יש רק מוחין אחד - הוא "עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם" לא כסיסמא. אתם צריכים לדעת' יש מישהו שיודע לנהג את העולם שלו? יודע "להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו"? מישהו יודע איזה שם פעולה או כינוי עדיין לא יצאו? מה צריך לצאת מה לא צריך לצאת? זה לא יכול להיות.

יש תפיסה בודהיסטית שעתיד עוד לא נכתב' יש אור ובהתאם לכלים שלך אתה מכתיב את המציאות.

אבל אנחנו יודעים שהעתיד כבר כאן, הרי יש לנו נביאים שאמרו לנו איך העתיד ייראה; שיהיה בית מקדש שלישי, ותהיה תחיית המתים, "וגר זאב עם כבש", "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות". אז אם זה כתוב זה לא כתוב שיום אחד זה יקרה, אתה תראה, זה יקרה, אלא הוא עושה עכשיו מהלך כדי שזה יקרה. אנחנו עכשיו באמצע מהלך שכל הדברים האלה יקרו, והעתיד משמש לו כהווה.

אז אין לנו בחירה' אז נניח כבר קרה משהו, כבר קרה, לא משנה מה קרה, קרה, על מה אתה עצוב - זה הרצון שלו. זה הרצון שלו, למה אתה עצוב? אז שוב תבנית שאינה נצרכת, ואנחנו נשענים עליה המון.

עוד דברים ששייכים לעצבות – הבעל שלי הוא לא.. אשתי היא לא... גם הילדים שלי לא.. והחיים שלי לא.. זה כזה מלא, יש לך מלא לא. ושוב, זה לא רצון השם? למה הצדיקים חיים בשמחה? אתה יכול להגיד לצדיק' תשמע, אתה לא מציאותי, איך אתה חי בשמחה כשכולם נמצאים בצרות? אז הוא יגיד לך' זה הרצון שלו כרגע. ככה הוא רוצה שהעולם שלו ייראה. כרגע זה הרצון שלו, ככה הוא רוצה שזה יהיה. יש לו מה לעשות עם זה, הוא יודע מה לעשות עם זה. זה לא תאונה. זה לא תקלה. הוא עושה עם זה משהו. הוא ימנף את זה לעתיד לבוא.

אז מה עלינו לעשות ?

"כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי" – לסמוך על בורא עולם

אז אני "כגמול עלי אמו כגמול עליי נפשי". מה זה גמול? תינוק שנמצא על אמא שלו, אז היא לוקחת אותו' עכשיו אנחנו הולכים לתלות כביסה. עכשיו אנחנו הולכים לחברה שלי. עכשיו אנחנו נלך למכולת. הוא לא שואל אותה' אמא לאן את לוקחת אותי? הוא סומך עליה. הוא סומך עליה לאן שהיא לוקחת אותו. אז הוא אומר' "כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי" - קח אותי לאן שאתה רוצה. כמה שזה נשמע זוועה. אז עכשיו אנחנו בגולה, בגולה. אז הייתה שואה, שואה. עכשיו נכנסים לארץ ישראל, נכנסים לארץ ישראל. אנחנו איתך.

איך אמרו האמוראים? "הן יקטלני, לו אייחל". גם אם אתה תהרוג אותי, אני עדיין מחכה לך.

יוצא שלהיות עכשיו באיזושהי טרוניה, כעס, דאגה, זה מיותר כי הקב"ה אומר לך כאילו' אתה לא שם לב? אני פה. אני פה, אני משגיח. אני משגיח, אני עושה כאן את הדברים, אתה לא סומך עלי שאני נמצא פה? יוצא שאם אנחנו נשאל שורשית (זה עמוק מאד לדעת את זה) למה בכלל יוצאות לנו התבניות האלה? התשובה היא מחוסר אמונה.

אז מה השורש של התבניות האלה ?

חוסר אמונה

והאמת היא, שאם אנחנו נהיה ישרים עם עצמנו, אין שום סיבה שאנחנו נהיה מחוסרי אמונה.

איך מדען או כופר מפיל איש רוח? מה הוא אומר לך? 'תוכיח לי'. [דברי הרב נווה: ושוב אני אומר לכם שזה אמירות הכי חסרות יושרה שיכולות להיות. למה? יש פשט ויש רמז. יש דברים שזה נקרא, גם באנגלית קוראים לזה' explicit, ו- implicit. מה זה explicit ו- implicit? דברים שהם נמצאים בגלוי, ודברים שהם מרומזים - אתה יודע שזה נמצא שמה אבל אתה לא יכול להוריד אותם לראיה].

יש 'פשט' ויש 'רמז'

יש דברים שנמצאים בגלוי ויש דברים מרומזים

דוגמא ל'רמז' - כמו למשל כשאנחנו סופרים אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש שבע שמונה תשע עשר. עכשיו, אתה לא תספור עד.. כי אתה אומר' זה ממשיך עד לאין סוף. מאיפה אתה יודע שזה ממשיך עד לאין סוף? תוכיח לי שזה ממשיך שעד לאין סוף. כי לכאורה מישהו יכול לבוא ולהגיד' אני עומד על דרך, אני לא רואה את הסוף שלה, אז אולי הדרך היא גם כן אין סופית?

אבל יש דברים במדע שזה ידוע שזה נקרא explicit, שזה נקרא גלוי, וזה גלוי, ואתה יכול כביכול להוכיח אותם. אבל יש דברים שזה implicit, שזה מרומז על, ואתה לא צריך להוכיח אותם כי אין צורך להוכיח אותם. כמו למשל לספור עכשיו את כל המספרים בעולם ולעשות לזה עכשיו הוכחה מדעית. לא צריך לעשות הוכחה מדעית לזה, אתה יכול לשים את זה בתוך נוסחה, ולהגיד 1+X כשזה שואף לאין סוף זה אין סוף. אבל אתה לא צריך לעשות את זה explicit, אתה לא צריך עכשיו לממש את זה. יש דברים שזה כאילו במרומז. ובמדע יש את זה, זה מונחים מדעיים explicit ו- implicit.

הקב"ה לא גשמי – לא ניתן להוכיח אותו בגלוי

הקב"ה הוא לא גשמי אז איך הוא יכול להיות explicit ? איך אתה יכול להוכיח אותו אם הוא לא גשמי? הוא נמצא בתודעה שלך, וזה נמצא אפילו מעל התודעה שלך, במקום של העדר טעם ודעת, אז איך אתה יכול להוכיח אותו?

אבל ניתן להגיע לקב"ה עם המרומז

אבל לעומת זאת אתה יכול כן להגיע אליו עם ה- implicit, עם המרומז. איך אני מגיע עם המרומז? הנה הגופני מרמז על הרגשי, והרגשי מרמז על השכלי, והשכלי מרמז על התודעתי, ודיברנו על הטבלה המפורסמת שאתם לא חוזרים עליה ואתם לא חוזרים על השיעור של הרגש טוב והרגש רע, ועל רגש טוב יש לנו צדק ויושר וכל הערכים האלה שאמרנו שהם הגיעו מהאחד, והם פועלים לעבר האחד, וכל הרגשות הרעים עם כל התכונות הרעות יוצרות פירוד ומלחמה ושנאה בעולם.

איך ניתן להגיע לקב"ה ?

עלי ידי ההבנה שאני נמצא בתוך סופר אורגניזם רוחני אחד שמגיב אליי

אז איך שאתה לא תסתכל על זה, בן אדם שיש לו טיפה שכל יכול לאסוף את כל הראיות האלה ולהבין' אני נמצא בתוך אחדות. לא סתם שאני נמצא בתוך אחדות, אני נמצא בתוך סופר אורגניזם רוחני שהוא אחד. שהוא גם מגיב אליי. כמה פעמים העליתם שאילתא וראיתם את התשובה שלה ברחוב? כמה מעשי סינכרוניזציה אתם ראיתם בחיים שלכם?

יש תהליכי סינכרוניזציה במציאות – היקום לא מקרי

אתם מגיעים לאיזה מטוס, יושבים שלושה אנשים אחד אחרי השני כולם עם חולצות צהובות, בלי לתאם (סתם כדוגמא, זה דברים קטנים). תבינו' בהנדסה גרעינית ופיזיקה זה הכל אירועים הסתברותיים. יש אירוע שאם הוא נופל מ- 1/50,000 הוא נחשב לאפסי. כשאתה רואה שלושה אנשים שמגיעים ממקומות אחרים; זה הגיע לך מפה, וזו תיירת, יושבים אחד אחרי השני באותן שורות, אחת, שתיים, שלוש, שלושתם לובשים חולצה צהובה. תעזבו מה זה מסמל ומה המשמעות של זה, ההסתברות שזה יקרה ששלושה אנשים יתקבצו בתוך מטוס, ושלושתם לובשים חולצה צהובה, זה יורד מ- 1/50,000. מדען מסתכל על זה ואומר' אוקיי, יש כאן משהו.

עכשיו, יש עוד הרבה הרבה יותר סינכרון, עוד הרבה יותר גבוה מזה. יש סינכרונים שהם מטורפים לגמרי. כמו למשל' לוקחים שני תאומים ומפרידים אותם. אח"כ מוצאים אותם, הם קראו לילדים שלהם באותו שם, הם עסקו באותו מקום עבודה והם לובשים את אותם בגדים.

יש אינספור דברים כאלה שזה נקרא סינכרוניזציה במציאות. אגב, זה מוכח מדעית. אנשי מדע אספו תהליכי סינכרוניזציה. אנחנו מראים לכם דברים קטנים אבל יש תהליכי סינכרוניזציה שזה מטורף לגמרי. פשוט טירוף לגמרי המקרים עצמם וההסתברויות שלהם. קראנו לזה פעם 'צירוף מקרים' אבל זה הרבה יותר מ'צירוף מקרים'. זה כאילו היקום חוזר על עצמו או היקום עושה כאן עכשיו איזשהו סדר מסוים. יש לו איזו קונסטלציה שהוא מסתדר על פיה, ובן אדם שמסתכל על זה אומר' אוקיי, אז היקום לא מקרי, זה לא מקרי. אין סיכוי שבמקרה יתרחשו הדברים האלה.

גם החיבור בין אנשים הוא לא מקרי

הכל נועד לתיקון שלי

יש איזו בדיחה שאישה אומרת לבעלה' אתה ההוכחה שהקב"ה נמצא. אומר לה' תודה רבה על המחמאה אבל איך הגעת לזה? אומרת לו' מה הסיכוי שזה היה קורה?  

(אפילו בדיחה של תלמידי חכמים צריך לדרוש אותה). אבל זה באמת ככה. מה שנראה כמו אירוע הסתברותי שאנחנו הגענו אחד לשני, הוא לא היה אירוע הסתברותי. לא מגיעים אחד לשני סתם. אם בן אדם יפקח את העיניים הוא יגיד' אלה שהגיעו אלי, זה בול בשביל התיקון שלי. כל מה שאני אי פעם צריך לתקן' האנשים האלה מוציאים ממני. עכשיו, זה נראה לך כאילו אתה יכול להחליף אותם ואתה לא יכול להחליף אותם כי עובדה, אתה לא יכול להחליף אותם.

ברגע שתקנת – יש לך דחף לעבור הלאה

ואדם יכול לחוש מתי תיקון מסתיים אצלו. מתי האדם הוציא ממך את כל כוחות הנפש, ואתה בסדר, הגעת לאיזשהו equilibrium עם זה ואתה אומר' אני אפילו יכול להרגיש שתיכף אני אעבור מפה; בין אם זה במקום עבודה, בין אם זה מחבר. אפשר להרגיש את זה.

ממש, אתה אומר' יש חבר שהוא אתגר אותי עד רמה מסוימת, ובאיזשהו שלב הגעתי איתו לאיזשהו equilibrium (איזון), כאילו' אני לא מחדש לו הוא לא מחדש לי, אני לא מוסיף לו הוא לא מוסיף לי ואז כאילו יש איזשהו סוג של מצב שאנחנו קוראים לו מיצוי' אני לא מרים אליו טלפון, הוא לא מרים אליי טלפון ואנחנו פשוט עוברים הלאה. שתכלס היה לנו טוב, ולכאורה אם היה לך טוב איתו ואחרים מאתגרים אותך, אתה צריך להישאר אתו ולעזוב אותם.

אבל לא, היקום בנוי בצורה כזאת של' תיקנת, תעבור הלאה, אז אנשים לא מבינים את הדחפים האלה כשזה קורה. מי שפוקח את העיניים יכול לראות' אין כאן דקה אקראית. והיקום חי ואתה אומר' מה ההסתברות שהדברים האלה יקרו? איזה סיכוי יש שזה יקרה?

מה הסיכוי שנעלה שאילתא ליקום ונקבל תשובה ?

אנחנו בטוחים שלכל אחד ואחד מכם יש סיפורי השגחה משלו, שזה באמת ממש ממש מוזר ומיוחד מאד אבל הכי פשוט זה שתעלו שאילתא. אל תגידו לאף אחד, תעשו שאלה, כל דבר, אתם יכולים לשאול את הבריאה מה שאתם רוצים. תרשמו אותה במעטפה, אל תגידו לאף אחד - "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". שימו אותה, תקעו אותה באיזשהו מקום ותראו תוך כמה זמן היא מתרחשת. תראו תוך כמה זמן עונים לכם.

אנחנו לא בקטע של הסרט הסוד ודברים מן הסגנון הזה, זה לא חכמה, זו רמה נורא נמוכה שהזוהר דיבר עליה, שב'חכמת בני קדם' ככה הם עשו, אבל אנחנו מדברים אתכם על להעלות שאילתא. שאלה קשה, שאתה אומר' אני לא אפתח ספר בשביל זה וגם אני לא הולך לאף רב כדי לשאול. לא אשאל את זה' אני מעלה סוגיה ואני הולך איתה.

איך אנחנו יודעים את הדברים האלה? מי שפותח 'גמרא' או 'זוהר' רואה אותם הולכים עם שאלות לפעמים עשר או חמש שנים, ופתאום מגיע אליהם איזה מישהו. אומרים' שני אנשים הלכו בדרך ואחד חכם ואומר לו' פתח בדברי תורה, הוא פותח וזה בדיוק התשובה למה שהוא חשב עשר שנים. והוא אומר לו' אני הולך עם השאלה הזאת עשר שנים. אז אומר' למה אתה חושב שנפגשנו? "הילכו שניים בלתי אם נועדו?" וזה לא אחד ולא שניים.

אז למה אנחנו לא נענים מיד ?

יש כלי ויש אור

אתה מעלה איזה משהו. עכשיו אתה אומר' אז למה זה נענה אחרי חמש שנים? למה זה לא נענה מיד? הכל תלוי באיכות של הבקשה שלך. צריכה איכות לבקשה, כי יש בן אדם שסתם מעלה שאילתא בשביל ההתפלספות. ויש בן אדם שזה כבר זהו, זה כמעט הגיע לפיקוח נפש, כאילו אני חייב לקבל תשובה. אז שולחים לו.

כשתהיה בשל תקבל תשובה

יש כלי יש אור. נורא פשוט. וה'זוהר' מלא בזה, שאתה אומר' מה מספרים לי עכשיו על אירועים אקראיים; זה חשב על זה שנה, זה שלוש שנים, וכל מיני דברים כאלה, עד שאתה קולט שזה קטע. מנסים להגיד לך' תשמע, זה קטע. יש המון דברים שזה לא רשום באף מקום. אתה מעלה שאלות וקושיות שלא כתובות באף מקום. השאלה לא כתובה וגם התשובה שלה לא כתובה. עכשיו, נדמה לך שאתה תבוא ואתה תשאל רב. אם אתה תבוא ואתה תשאל רב הוא יענה לך ואתה לא תבין את התשובה שלו כי אתה עוד לא מוכן לתשובה. אתה צריך ללכת עם זה קצת. אז הולכים עם זה קצת, וכשאתה הולך עם זה מספיק ואתה בשל, על סטיקר באוטובוס אתה תראה את זה. ילדים ידברו בינם לבין עצמם, יגידו לך את השאלה ויענו לך את התשובה. ככה זה.

"שאו עיניכם אל המרום וראו מי ברא אלה" – הקב"ה מדבר איתך

אז אתה יכול להגיד' אוקיי, היקום הזה חי, הוא מגיב אליי. אלה דברים שלא אמרתי לאף אחד, לא דיברתי עם אף אחד, אני מעלה שאילתא והנה הוא עונה לי. וזה קורה מלא פעמים אבל רק צריך לעבוד עם זה. אבל אם אנחנו סוגרים את העיניים ואתה אומר' לא, זה אקראי פה, רק אני חי בעולם שלי, אני צריך ללכת לעבודה, לחזור הביתה, ואם אני בפקק זה במקרה וכל מיני דברים כאלה, הווייז ייקח אותי כי זה במקרה. זה חבל.

אבל אם אתה תפקח את העיניים, תראה' "שאו עיניכם אל המרום וראו מי ברא אלה" - כל שנייה אתה תראה משהו. העולם מדבר איתך, out lowed. חושבים שהקב"ה שקט. זה הברברן הכי גדול, אין מישהו יותר ברברן יותר ממנו, הוא לא מפסיק לדבר, הוא מעמיס עם נתונים. אתם לא מבינים את זה, כמה עומס של נתונים הוא נותן. [דברי הרב נווה: חלילה זה לא כדי לבזות, אני רוצה שאתם תבינו את זה. לא יודע איך להסביר לכם כדי שאתם תבינו את זה]. הוא פשוט כל הזמן מדבר. כל הזמן הוא מדבר; בתמרורים, בסטיקרים, עם אנשים, עם צפירה, מאחורה, מקדימה, הוא כל הזמן מדבר והוא כל הזמן נותן לך נתונים. רק תקשיב. אתה תקשיב ובאיזשהו שלב אתה תבין גם את ההיגיון. אתה תבין את ההיגיון.

זה 'אבנתא דליבא'

אתה תראה, הוא יכול להזהיר אותך לפני עסקאות רעות, ממש, כל הסימנים האפשריים' לפני שאתה נכנס למשהו או כשאתה נמצא במקום מסוים. אבל אם אתה תפקח את העיניים אתה תראה את זה. עכשיו, זה לא סימנים של שרלוק הולמס, זה אבנתא דליבא. יש הבנה של הלב שבסופו של דבר מעמידה אותך על מקום ואומרת אוקיי, את העסקה הזאת אני לא צריך לעשות עם הבן אדם הזה. אתה תראה את זה lowed and clear.

לא צריך לעשות בשביל זה טקסים מוזרים

הרעיון כאן זה להיות מודע לכל דבר

ולא צריך מטוטלות, ולא צריך לעשות גורלות, ולא צריך לעשות את כל הדברים המוזרים. לא צריך טקסים מוזרים. כתוב שזה היה מעשה האמורי. זה אחד מהתרי"ג מצוות לא לעשות כל מיני דברים כאלה.

הקב"ה אומר' למה אתם עושים את זה? אני נותן לכם את התוצאות. בשביל מה אתם עושים את זה? הם היו מטילים עצמות, הם היו משתמשים כמו שהיום עושים מטוטלות ושאלות וקלפי טארות. אתה לא צריך קלפי טארות, הוא עונה לך. לך תשאל, אני רוצה לעשות עסקה, אני רוצה למכור דירה. אוקיי, אני רוצה למכור את הדירה לבן אדם הזה.

אתה מעלה שאילתא לקב"ה, אתה אומר' אני רוצה לעשות לשם שמיים, אני לא רוצה להיות נוכל, אני לא רוצה שהוא ייפול בפח. בוא תראה, אני צריך לעשות איתו עסקה, תראה איך היקום עונה לך. בשביל זה לא צריך קלפי טארות ולא צריך ללכת לרואים בקקאו וחושבים בקפה. לא צריך את זה. ואז אם אתה הולך זה עבודה זרה כי הקב"ה אומר' למה אתה הולך אם אני נמצא פה? אני אענה לך. אבל ככה אתה יכול כאילו ממש להיות מודע. כל הרעיון כאן זה לשחק עם המודע. תהיה מודע לכל דבר.

"עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט" - זה הכל תודעות

הקב"ה עונה באמצעות לבושים של תבניות מחשבתיות  

לפעמים יש מושג כזה שנקרא 'מלאכים' ויש מושג שנקרא 'שרפים'. מה זה שרף ? הוא מגיע לשעתו והוא כאילו נשרף. (שוב, לא לדמיין את זה. אל תדמיינו עכשיו איזה מלאך שנולד, הוא לבן כזה מגיע לשנייה ואז שורפים אותו אלא זה הכל הרי לפה, לענייני העולם הזה).

אז יש מלאך שזה תודעה, הודעה, משהו, 'מלאך' זה שליח – משהו שמבצע את השליחות שלו והוא נשאר. זה יכול להיות עץ. ויכול להיות 'שרף' – הכוונה, זה כמו שאתה שואל שאלה:  לעשות עסק עם הבן אדם הזה? ועכשיו היקום ממש מסתדר כדי לענות לך. הוא הסתדר, ענה לך, החלטת? זהו, עכשיו הוא מפר את הסדר. זה נקרא שרף, הוא אח"כ כאילו נשרף, לא צריך אותו.

אז לכן אתם קוראים כל מיני ספרים על מלאכים ושרפים ונדמה לכם שלמעלה יש כל מיני דברים. אין שם כלום, אין כלום זה הכל תודעות.

הקב"ה לוקח תבניות מחשבתיות, מלביש אותם בחומר, "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט" אז הרוח יכול לענות לך. האש יכולה לענות לך. לא צריך לתקשר עם מלאכים.

[דברי הרב נווה: בגלל זה אני אומר שכל המתקשרים האלה מדומיינים לגמרי, אני לא יודע עם מה הם מתקשרים. אין לי מושג עם מה הם מתקשרים כי לא קיים שום דבר לתקשר איתו.

יש פירוש של 'הרב קנייבסקי' על רזיאל המלאך מה הוא כותב על הדברים האלה, ממש מפחיד. הוא כותב שפשוט אנשים לא מבינים מה זה, הם הגשימו את זה, זה הגיע כנראה מהנוצרים, אני לא יודע מאיפה זה הגיע, אז הם עושים דמויות של מלאכים, וציורים של מלאכים, ופסלונים של מלאכים, אז נדמה לך שיש מלאכים. ומידי פעם גם כתוב ש'יהושע' ראה מלאך וכל מיני דברים כאלה אז זה נראה כאילו זה דמות, כאילו צריך איזושהי ראייה רוחנית כדי לראות את זה. אומר' לא, מה פתאום, כל המלאכים נמצאים סביבך, ומתלבשים בכל מיני התלבשויות. תסתכל' מלאך זה לשון מלאכה, זה עושה את המלאכה שלו, זה מוסר לך מידע כמו מלאך שאתה היית רואה אותו והיה אומר לך' אל תעשה עסק עם הבן אדם הזה.

עכשיו, אתה לא צריך שהוא יבוא בדמות רוחנית ושאתה תראה אותו. אתה לא צריך כזה דבר. תקרא את האותות, תראה את ההשגחה].

אתה לא מבין את ההשגחה 

אתה לא מבין שמדברים איתך כל הזמן – זו שפה

כל כך חשוב להבין את הזעקה של 'הרב אשלג' שהוא כתב את זה שזה ממש נשמע כמו זעקה שעולה מהכתבים שלו (אנחנו מדברים על זה עוד פעם אבל כדאי לחזור על זה).

פסקה מב' ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות';

"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו ית', אין כל זה אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור לכל המכאובים והייסורים שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו. שיחד עם זה מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית' בכל לב, נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו ית' על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך כראוי".

אז הוא לא אומר' כל הבעיה שלך זה שאתה לא לומד את ספר 'רזיאל המלאך' אז אתה לא מתקשר עם מלאכים. הוא לא אומר שהבעיה שלך זה שאתה לא יודע מה אתה עושה עם עצמות ועם קלפי טארות. הוא לא אומר את הדברים האלה. הוא אומר' אתה לא מבין את ההשגחה. אתה חי פה ואתה כמו איזה עיוור מגשש את הקיר. אתה לא שם לב שמדברים איתך כל הזמן. אתה לא שם לב. זו שפה.

דוגמאות לשפה;

במוזיאון

כמו שאתה נכנס למוזיאון, מוזיאון זו שפה, לא מדברים במוזיאון. אתה רואה יצירות אומנות, והוא מצייר לך את ההבעות שלו ואתה עובר ולא צריך לדבר שמה. אתה פשוט רואה את כל ההבעה שלו, כל העולם של האומן, כל מה שהוא עשה.

 בקונצרט

או כשאתה הולך לקונצרט ואתה שומע שעתיים שלוש ארבע - זה לא רק כלי נגינה, אתה שומע עולם ומלואו. האומנים הראשונים שכתבו כתבו בלי מילים אבל הוא בוודאי ביטא כי הוא תמלל את זה לעצמו בראש רק ביטא את זה במוזיקה אז הוא יודע מהם מעשי האומנות שלו. הוא יודע את זה, רק אתה לא יודע את זה אז אתה בא שומע מוזיקה והולך, אבל זה מעבר למוזיקה.

לעתיד לבוא יתגלה תו הבינה – תרבה הדעת

כתוב שלעתיד לבוא יתגלה התו השמיני. מה זה התו השמיני? הרי אין תו שמיני, יש דו רה מי פה סול לה סי, אין שמונה. זה לא חלק ממיתר או משהו כזה. אלא כתוב שזה תו הבינה, שתרבה הדעת, תהיה לנו דעת מיוחדת, דעת עליונה שנבין את המוזיקה. כשנשמע את המוזיקה אנחנו נבין אותה ונתמלל אותה לעצמנו בראש. אבל ככה זה יהיה גם לכל סוגי האומנות. אנחנו נסתכל על כל דבר ונגיד' אהה, אני מבין מה המשמעות של זה. עכשיו אנחנו לא. אבל חלק מהדברים האלה שהעניין של תרבה הדעת שזה אומר שצריך להשתמש בדעת. צריך להשתמש במודעות.

סיכום

בראש ובראשונה – אין לנו תבנית - כל אדם שמנסה לשים את עצמו באישיות ובאמצעות האישיות שלו מנסה להתנגח עם אישיות אחרת, זה לכתחילה נקרא 'שנאת חינם'.  

דבר נוסף, אתה גם ממציא בעיות רגשיות שלא קיימות כי אתה יכול לצאת מאותן בעיות רגשיות. נכון שלפעמים זה קשה' שטראומה זה דבר קשה, וחרדה זה דבר קשה, אבל גם כעס זה דבר קשה וגם עצב זה דבר קשה. מי אמר שלהיות סתם אדם רגיל נורמטיבי ועצוב ולתלוש עכשיו את העצבות זה יותר קל מאשר עכשיו למגר חרדה שפקדה את האדם? או הלם קרב? מי אמר שזה יותר קל? זה קשה לא פחות. אבל אם אתה תלך לעוד מטפל ועוד מטפל ועוד מטפל ואתה תדבר על זה, אתה רק מנציח את התבנית, אתה לא עוקר אותה.

אבל אם אתה תגיד' אני רואה את התבנית, אני מודע אליה, אני מודע גם לזמנים שהוא דוחף אותי לעצבות. אני רואה גם מתי אני נוחת לשמה. אני רואה מתי אני מזדהה עם זה. ודווקא באותם זמנים' זה יכול להיות מוצאי שבת, זה יכול להיות ביום הולדת שלי, בחגים שאני נמצא לבד בבית או כל מיני דברים כאלה שאתה יודע, מגיע הזמן שלוחץ לך על הכפתור ואתה נופל, ואז אתה אומר' דווקא בזמנים האלה אני אציל את עצמי, אני אעשה התניה הפוכה. ואז אפשר.

שיעורי בית

להיגמל מתבנית קלה למשך ארבעים יום - להגיע לריאליזציה שאני לא צריך את זה

שיעורי הבית שלכם, כולכם, בלי יוצא מן הכלל, זה לאתר תבנית אחת קלה, לא קשה, ולא להיגמל ממנה בצורה רגשית' לא להתאפק ממנה אלא פשוט תהיו מודעים לזה שזאת תבנית ותגיד' אני לא צריך את זה. אח"כ אתם יכולים לחזור לזה, אין לי בעיה. אבל קודם כל תעקרו את זה למשך ארבעים יום.

דוגמא' יש פה הרבה שותי נס קפה, וזה הרבה יותר גרוע מג'וינט. ג'וינט יותר בריא מנס קפה. אם הייתם יודעים איזה נזק הדבר הזה עושה.. בואו ניגמל ארבעים יום מנס קפה. יש לנו עד פסח. אבל עוד פעם, זה לא להיגמל מזה בקטע של להתאפק, לא לקום, להסתכל על הנס קפה למות מכאבים ואז..

להיגמל מהתבנית, להוציא את זה; אתה צריך נס קפה? זה גם לא עניין של להפחית. אנחנו לא צריכים את התבנית הזאת שנקראת נס קפה. אתה לא צריך את זה. אתה לא צריך את הפעולות האלה של כל כמה דקות, כל חצי שעה אתה קם ואתה הולך כמו איזה זומבי לפינת קפה ומכין לעצמך נס קפה ויושב ושותה אותו ונאנח. ועוד חצי שעה אתה עושה חישובים מתי אני אוכל בשר שאני אוכל לשתות את הנס קפה.

[דברי הרב נווה: אני רואה שאנשים בחתונה לא אוכלים בשר. זו מצווה גדולה מאד לאכול בשר. לא, עושים חישובים מתי אני אשתה נס קפה. הוא מוותר על מצווה בשביל נס קפה. ושלא לדבר על יום שבת השם יעזור. אז זה לא להיגמל מנס קפה, תחזרו לזה אח"כ, אבל ארבעים יום תגיד' אני לא צריך את זה. למה התבנית הזאת דבוקה עלי כמו אני לא יודע מה.

עכשיו, אני אגיד איזה משהו. חלילה, אני לא רוצה להפחיד אבל צריך להגיד שאחרי שאדם נפטר מן העולם התודעה שלו ממשיכה להיות תלויה בדברים שהוא תלוי בהם פה. אז הוא עדיין חוזר הביתה והוא עדיין פותח את המקרר והוא עדיין מנסה לאכול. זו הסיבה שבאזכרות אנחנו עושים אוכל. עושים אוכל באזכרה כדי לברך, כדי להוציא אותו משם אם הנפש שלו הייתה כלואה. ובאזכרות צריך לעשות דברים שהוא אהב, כדי לאכול אותם, לברך ואז להוציא את הנשמה שלו שהייתה כלואה באותם מקומות. אז באזכרה אני מרשה לכם נס קפה]. 

אנחנו יהודים אנחנו לא צריכים להיות תלויים בכלום. שום דבר. זה הכל מצווה. אתה עושה את הכל בגדר של מצווה. אני עושה את זה כי אני מצווה. לא, לא צריך. לא חייב.

יש אפילו עניין של אנשים שלא אוהבים לאכול דגים. עכשיו, זה לא מצווה, זה לא כתוב בתרי"ג מצוות לאכול דגים בשבת. זו סגולה גדולה מאד כי נשמות של צדיקים מגולגלות משמה כי הוא טהור. אז אם בא בן אדם ואומר' אני לא יכול לאכול דג, אני לא יכול, יש לי שאת נפש מזה, הוא לא חייב, אז אתה לא צריך, אף אחד לא ידחוף אותך לזה. אז אתה לא צריך לאכול דג.

אם יש בן אדם שיחליט שהוא עכשיו מנקה את הגוף והוא טבעוני למשך.. בסדר אז אל תאכל בשר אבל מהסיבות הנכונות לא מהסיבות הלא נכונות. אנחנו עושים דברים כי אנחנו מצווים בהם, אנחנו לא עושים דברים כי זה הכרח של הגוף. [דברי הרב נווה: אתם צריכים לדעת שההכרח של הגוף זה לא פחות מאשר' אני מפחד ממש בלשון שלי להגיד את הדברים האלה אבל ה'זוהר' מאד מחמיר בזה, בשעבוד הזה, "והתמכרתם למצריים". לא כתוב ונמכרתם, "והתמכרתם למצרים", סתם אתם מתמכרים לדברים' מתמכרים לאוכל, מתמכרים למתוק, מתמכרים לזה וזה. למה? אתה בן חורין מכל הדברים האלה, אתה לא צריך את זה].

המטרה – להרגיש בן חורין

לפחות לתקופה מסוימת תרגיש שאתה בן חורין מכל הדברים האלה. צא לאיזשהו מקום, לאיזה ריזורט, שלושה ימים, ארבעה ימים, שבוע, כשאתה משנה הכל; כל התפריט שלך, את הכל, אתה כאילו בן אדם חדש, עושה שמה הכל חדש בלי שאתה צריך משהו מן העולם הזה. זו חירות מטורפת. חס ושלום מחר מוחרתיים תהיה רעידת אדמה, ייקחו לנו הכל מה נעשה? אנשים ימותו מגעגוע לנס קפה? למה להיות משועבד? בשביל מה להיות משועבד? למה אתה צריך להיות משועבד למשהו?

אנחנו קוראים את זה עכשיו ב'פרשת משפטים' - עניין של 'עבד עברי'. אתם צריכים לדעת שהתורה היא נוסחה, ויש המון מקרים פרטיים אבל אתה עבד. אתה עבד. מה אתה חושב שאתה לא עבד? אם אתה כל כך זקוק לנס קפה אתה עבד לנס קפה. יש לך משהו שהוא עושה לך את הputting down -, לוחץ לך על כפתור ואתה משתחווה לדבר הזה. ולכל אחד יש כפתור שהוא משתחווה אליו; אחד לכסף, אחד זה לנס קפה, אחד זה לעוגות, אחד זה לאוכל, אחד זה לסיגריות, אחד זה לג'וינטים. [דברי הרב נווה: אני לא יודע מה אבל זה עבודה זרה. אתה משתחווה לעבודה זרה. למה שלא תהיה מנותק מזה?

קח תנסה אפילו ארבעים יום. אני לא אומר לכל החיים' אפשר לשתות וזה כשר ויש על זה כשרות, ואפשר להגיד שהכל, אין עם זה בעיה. הבעיה זה רק ההתמכרות. מה אתה מכור לזה? אז קחו עד פסח. תראו כל מיני דברים קטנים. אני נתפסתי רק על הדבר הזה. כל מיני דברים קטנים שתגיד' אני לא צריך את זה. כאילו', אני לא חייב את זה. תנסו לשבור תבניות קטנות. כל אחד שישבור תבנית קטנה. שכל אחד יבחר לעצמו את המשהו הקטן הזה שהוא יכול באמת].

זה לא גמילה - גמילה זה להתאפק כנגד. גמילה זה לעבוד כנגד, זה כאילו גוף נגד גוף. זה לחכות להתנקות. לא, זה בראש' תגיע לריאליזציה – 'אני לא צריך את זה', למה זה מאפיין אותי? כאילו' אני צריך שמישהו יגיד לי' כן זה הבחור הזה ששותה כל הזמן נס קפה? בשביל מה אני צריך את זה? בשביל מה אנחנו צריכים להצמיד את התבניות אלינו?