תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 10/2/20

תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה 

 שיעור 8- תוכו רצוף אהבה

הטיפול הרגשי שאנו לומדים שונה מהטיפול הרגשי שמלמדים בחוץ

אנחנו ממשיכים עם הטיפול הרגשי, ומי שעוקב, הטיפול הרגשי שאני מלמד זה לא הטיפול הרגשי שמלמדים בחוץ. בחוץ מלמדים פסיכולוגיה זולה עם כל מיני ניסיונות לרפא את הנפש בכל מיני צורות. הסיבה שאנשים נרפאים מהשיטות האלה זה רק בגלל שנותנים לאנשים תשומת לב. אני לא אומר את זה חס ושלום בלשון זלזול, אני אומר את זה בלשון של הבנה של כאילו צריך להבין מה מטפל' יש כל כך הרבה שיטות טיפול רגשיות, ואין שיטת טיפול שהיא לא תועיל.

הסיבה שהיא מועילה זה בגלל שניתן לאדם תשומת לב, שיושבים עליו. והרבה  פעמים המטופל יודע שהמטפל עושה כמיטב יכולתו והוא נותן לו את כל הכלים, אבל שתדעו לכם שהרבה מאד מטופלים, אני מדבר אתכם לפחות בתקופה שאני מלמד – 29 שנים, אנשים שהיו מטופלים כמעט בכל השיטות, שאתה בוחן אותם ואתה אומר' אבל אתה היית בטיפול שנים, אתה היית אצל זה, היית אצל זה, בשיטה הזאת, בשיטה הזאת.

אנשים שילמו אלפי שקלים אם לא עשרות אלפי שקלים על טיפולים ועל תרופות, ועל טיפולים בחו"ל ולא רק בארץ. ולימודים כאלה ולימודים כאלה, וללכת לכל מיני שיטות, ובסופו של דבר זה לא מתרפא. זה שזה מקדם, שוב, בחקירה לעומק של האדם, פרט למה שאנחנו יודעים מ'חכמת הקבלה' שזה פשוט להסתכל על כל המציאות מאחוריי הקלעים, זה לא פותר באמת את הבעיה, והסיבה שהרבה מאד אנשים טוענים שזה עזר להם, זה רק פשוט בגלל שניתנה להם תשומת לב. בגלל שהם ישבנו ליד מטפל, ובגלל שהם סיפרו את הסיפור ובגלל שהם עוברים איתו איזשהו סוג של תהליך, אבל זה לא שבאמת משהו נתן להם תרופה.

מרפא שלא יודע מה המציאות באמת – לא יודע איך לרפא

רופא זה מי שהקב"ה מכנה אותו רופא

אתם צריכים לדעת' אף מרפא בחוץ לא מרפא. אם מישהו לא יודע מה באמת המציאות, הוא לא יודע איך לרפא. אז גם אם כתוב "ורפוא יירפא" שמכאן ניתנה רשות לרופא לרפא, ניתנה רשות למי שקרוי רופא ורופא זה לא מי שעובר שבע שנים באוניברסיטה, זה מי שהקב"ה מכנה אותו רופא. אז מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא, זה לאדם גדול מאד, ולא לאנטיביוטיקה. הדברים האלה לא פותרים שום דבר; לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר, ומעולם לא נמצא אדם שמישהו פתר לו משהו, זה שיהיה לכם ברור, שזה לא לרמות את עצמנו. כי הדברים מעולם האמת באמת נראים אחרת לגמרי.

חשוב לחזור על השיעורים ולשמוע את הרמיזות

לכן חלק מהדברים שאני מספר לכם אתם שומעים וחלק לא. הסיבה שאתם לא שומעים זה בגלל שאתם לא מורגלים להיגיון הזה. בגלל זה אתם צריכים לשמוע את השיעורים האלה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ולתמלל אותם ולסכם אותם. אתם לא תצליחו להבין מפעם אחת. אני מנסה מאד לבנות את הדברים בצורה ספירלית ולא להתקדם סתם שיעור אחרי שיעור אחרי שיעור, ולעשות כמיטב היכולת, אבל אני צריך שאתם תשמעו את הרמיזות. כי יש דברים שאי אפשר וגם לא נכון להגיד אותם. וזה לא סודות. אני לא משחק בחידות אלא פשוט יש דברים שאי אפשר להגיד אותם. אי אפשר יותר להוריד אותם. תיכף אנחנו נדבר על זה בשיעור הזה.

אבל זה כבר המחויבות שלכם כי מפה ניתן המקסימום. אי אפשר לתת יותר מזה. ומה שאתם צריכים לעשות זה לחזור על החומר, לקנות את השיעורים, השיעורים נסגרים כעבור איזה כמה זמן אז אתם צריכים לעקוב אחריהם או לעשות כל שיש ביכולתכם. כל אחד צריך לעשות לעצמו יומן מסע, וזו חייבת להיות התערבות דינמית שלכם. אין התפתחות רוחנית על ידי זה שבאים ושומעים מרב תורה. אין, החיה הזאת לא קיימת. שתדעו, הגמרא מדברת על זה וכו' וכו', זה פשוט לא עובד.

"הלומד על מנת לעשות' מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות"

כתוב' יש על זה דיון' האם הלומד על מנת ללמוד, או הלומד על מנת ללמד, או הלומד על מנת לעשות. מי מהם הוא ה.. אז אמרו' שהלומד על מנת לעשות. שהלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. אז אם אתה לא עושה לזה אימפלמנטציה, אם אתה לא מקיים את זה, אם אתה לא עושה תהליך דינאמי מצד עצמך, גם אם יגידו לך ויתנו לך את השיעור הכי מובהק שיכול להיות אתה לא תבין אותו כי אתה סתם, אתה מאזין פסיבי. להיות בעולם הזה מאזין פסיבי זה סתם, אתה מאבד את רוב המידע. אתה לא שם לב לזה אבל מרבית מן המידע אתה לא שומע. אין לנו יכולת וגם אני לא מצפה שאתם תספגו כל מילה. שוב, אין יכולת כזאת.

להפנים ולהיות המקור של המידע

אבל בשביל זה צריך לעשות חזרות ובשביל זה צריך לשמוע. צריך לעשות תחנות של סיכום, נקודות של סיכום, ולנסות ליישם אותם במציאות ולראות איך אפשר להתמודד עם זה במציאות, כמו שאנחנו אמרנו, ואז זה נוגע לך בפנימיות ואתה נהפך להיות המקור של המידע הזה.

כשאנחנו יושבים או כשאני יושב להכין שיעור, או שאני יושב ללמוד, אני לא קם מהספר עד שאני לא יודע לכתוב אותו בעצמי. לא בגלל שזה בזיכרון' בזיכרון זה לא ילך, זיכרון נמחק; יש סניליות, זיקנה, יש כל כך הרבה סכנות שאורבות למוח ולשכל, אבל ללב אין שום סכנה. מה שהפנמת זה שלך. מה שזה נהפך להיות לאישיות שלך זה שלך.

'התכלית היא הדרך והדרך היא התכלית'

אז אנחנו צריכים ללמוד כדי להכניס את הדברים האלה לאישיות שלנו. ואעפ"י שלוקח זמן, לוקח זמן. אני כל הזמן אומר את המושג 'התכלית היא הדרך והדרך היא התכלית'. אם הקב"ה היה רוצה השגה אז כבר היינו בהשגה, היינו כולנו איתו ב'אור אין סוף'. אז אם הוא היה רוצה השגה אז הוא היה משאיר אותנו ב'אין סוף'. ואם הוא היה רוצה השגה אז הוא היה נותן לנו איזשהו מבחן ומביא אותנו להשגה. אבל זו לא המטרה. לא המטרה להביא אותנו להשגה מסיבה מאד מאד פשוטה].

המושג 'שלימות' - "להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו", שיש לנו כוח ופועל, זה מה שהוא. זו ההוי"ה שלו. זה לעולם לא יחזור להיות רק 'אור אין סוף'. הוא הרי מוציא מים ה'אין סוף', מים התכונות הוא מוציא עוד שם ועוד פעולה ועוד כינוי. התהליך הזה יוצר סופר אורגניזם רוחני אחד ענק שפושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה לנצח. ככה שזה לעולם לא יגמר. זה לעולם לא יגמר. לעולם לא ייווצר מצב שאנחנו מוחקים צד אחד שיש בו בריאה, והולכים רק למקום שנקרא אין סוף. זה לעולם לא יקרה. לכן זה נקרא דרך. כי כביכול מה שאנחנו רוצים להשיג כל כך הוא לא ניתן להשגה.

לרקוד עם הבורא ולהבין את כל התהליך

ספר סופר וסיפור - המטרה היא להבין את הסופר

אז אם ככה אתה אומר' אז מה הרעיון? מה זה 'נפש' 'רוח' 'נשמה' 'חיה' 'יחידה'? ועניין ה'אין סוף'? אז התשובה היא שכשעולים על התהליך, זה נקרא ריקוד, כשאתה רוקד עם הקב"ה אתה מבין ביחד איתו את כל התהליך. אבל אם אתה רק חלק אז אתה לא מבין.

כל הזמן אנחנו מדברים על ספר סופר וסיפור, והמטרה היא להבין את הסופר. המטרה היא לעלות על הראש של הסופר. אז יש סיפור, בסדר, אז הסיפור מספר איזה סיפור, כיפה אדומה.. ויש לנו את הספר שזה המדיה, והסיבה שזה בספר ולא בדיסק או בווידאו זה בגלל שלווידאו או לדיסק יש ערך חד חד ערכי, יש פירוש אחד וזהו, מה שאתה רואה זה מה יש.

וספר – יש לו המון משמעויות. לכל מילה יכולות להיות המון המון משמעויות, בגלל זה יש לנו המון המון מפרשים. בגלל זה הקב"ה נתן את המדיה של ספר אבל הפואנטה היא לא הסיפור ולא הספר, הפואנטה היא הסופר כי אנחנו רוצים לעלות על זה שכתב את זה. מה רצית להגיד בזה. הרי לכל סופר יש מוסר השכל. רצית ללמד מוסר השכל, זה לא הסיפור עצמו כי אחרת אתה יכול להתווכח עם הסיפור.

כמו שעושים היום כל מבקרי המקרא - מבקרי המקרא [דברי הרב נווה: בכלל, אני לא יודע מה זה הדבר הזה. באמת, אני לא מצליח להבין'] אנשים כל כך משכילים, מנסים עכשיו להתווכח אם זה היה נכתב בתקופות שונות, מי היה הכותב, ואם זה היה 'דוד המלך', אם זה היה 'רבי שמעון בר יוחאי', או 'רבי משה דליאון'.

הסופר של 'כיפה אדומה' ניסה להעביר מסר באמצעות הסיפור

כשמישהו רצה לכתוב את הסיפור של 'כיפה אדומה' – הסיפור שלה הוא לא הפואנטה, הוא גם סיפור לא רציונלי, אז אין מה לשבת ולחקור אותו אם היא הייתה או לא הייתה. זו לא הפואנטה. הוא ניסה להעביר מסר באמצעות הסיפור שלו. אז המטרה היא להבין מה הסופר רצה להגיד לך. ולא לחקור את הסיפור.

התורה היא כתיבה אמיתית שמעבירה מסר

אז באים אנשי מדע וארכיאולוגיה ומקראות המקרא ומנסים לחקור את התורה כשזה למעשה סיפור שמעביר מסר. אין ספק שיש כאן איזה גאונות שזה לא משל אלא זה משל שהיה במציאות אבל גם המציאות היא משל. כל המציאות שלנו היא משל, אחרת אפשר להגיד למה אי אפשר לעשות את המציאות אחרת. בוא נעשה את המציאות אחרת.

אז זה כמו שמישהו יכול לבוא ולשאול' למה למה הסופר של 'כיפה אדומה' מכניס אותה לפינות האלה? למה הוא מספר סיפור כזה זוועתי? שיספר' כיפה אדומה הולכת ביער ואז יש פרפרים וכל הזאבים דווקא אוהבים אותה והם חיים בשלום, "וגר זאב עם כבש" וזהו, הכל בסדר. איזה סופר יכתוב דברים גרוטסקים, אתה כבר כותב ספר, למה לא תכתוב משהו אוטופי? בשביל מה אתה מכניס אותה לסכנות?

על כל פנים, במקום לחקור את זה, אז ברור שיש לנו כאן איזשהו מסר, והפואנטה היא לא שהוא יכתוב עכשיו נימוליזציה של החיים או אוטופיה. הוא כותב מסר. יש כאן איזה מסר.

למה סיפורי התורה לא אוטופיים? כדי להעביר מסר, חכמה

אז אותו דבר' מתחילים לספר אם יעקב הלך או לא הלך, ומה הוא עשה והוא לא עשה והמדרש, והוא אמר והוא עשה, זו לא הפואנטה בכלל. זו לא הפואנטה. זה בכלל לא הפואנטה.

במקום לנסות להבין מה המסר שעולה מכל הסיפורים, זה משל. זה משל, וצריך להבין שגם המשל הזה הוא אכן התרחש. זה הגאונות האלוקית שסידרה את זה שגם ההיסטוריה תהיה ככה. הכתיבה היא לא רק כתיבה הסטורית אלא זה כתיבה גם אמיתית, זה כתיבה שמעבירה מסר. האירועים שמתרחשים עלינו זה אירועים שמעבירים מסר. אז כשבן אדם אומר' אבל למה החיים האלה ככה? למה אי אפשר לסדר לנו חיים אוטופיים? הרי הוא בורא עולם נכון? בשביל מה הוא ברא עולם כזה?

אז עוד פעם, זה כמו לשאול את הכותב של כיפה אדומה – למה לא כתבת לכיפה אדומה סיפור אוטופי? זה בגלל שהוא רצה להעביר מסר.

כחלק מטיפול רגשי

להבין שהקב"ה מכניס אותנו לפלונטר רגשי כדי להעביר מסר

לא יקרה לך שום דבר, אל תדאג, אין אובדן ברוחני, אני רק מעביר לך מסר. אני מוסר לך חכמה מסוימת. אז הסיבה שאנחנו חיים את החיים שלנו כפי שאנחנו חיים אותם, בגלל שזה משל, זה מעביר מסר. ואין טעם לעשות אוטופיה כי באוטופיה אין מסר. אז זה בראש ובראשונה. אז כחלק מטיפול רגשי זה קודם כל להבין את הדבר הזה. כי כשהקב"ה רוצה להכניס אותנו לפלונטר רגשי, אז זה פואנטה. הוא מכניס אותך לפלונטר רגשי.

המסר בסיפור 'כיפה אדומה' – תקווה, אין ייאוש בעולם כלל

זה כמו שנשאל עכשיו את הסופר של כיפה אדומה למה הכנסת אותה לפלונטר רגשי? יצרת לה טראומה, הזאב בלע אותה. אז למה עשית שהזאב יבלע אותה? כאילו, מה, איזה ראש יש לך? אז הוא יגיד לך, תשמע, אני לא מתעלל בילדות קטנות, אני מעביר מסר. אני מעביר מסר של תקווה שאפילו אם מישהו בא ובולע אותך, בא הציד פותח את הבטן ומוציא. אז אתה יכול להגיד לו' זה לא מציאותי. אומר' אני יודע שזה לא מציאותי אבל אני עשיתי לך בראש סיפור שזה מציאותי. אני נתתי לך רעיון שאין ייאוש בעולם כלל.

יש מציאות כזאת כי אני כתבתי אותה. אני מעביר לך מסר שאין ייאוש - שגם אם המציאות בולעת אותך, זה לא חייב להיות זאב באמת בפועל; זה יכול להיות חובות כלכליים. זה יכול להיות אובדן של בן אדם. זה יכול להיות גירושין. זה יכול להיות שאיבדת יד או איבדת רגל. זה גם כן סוג של' המציאות בלעה אותי. כאילו, אני לא רואה מוצא אני בחושך. ואז יבוא מישהו וישחט את הטראומה ויוציא אותך משם.

כך הקב"ה מעביר לאנושות ולכל אחד ואחד מאתנו מסר

אז אותו דבר ככה הקב"ה עושה למציאות הזאת. אתה אומר לקב"ה' אתה הרי כל יכול ואתה יכול לעשות מציאות כל כך יפה' מי מכריח אותך להכניס אותנו לשואה ולאיראן ולכל מיני דברים כאלה? למה אתה לא מנרמל? תנרמל את הסיפור, תעשה לנו חיים נחמדים. אז שוב, הפואנטה היא כמו הפואנטה של כל הסופרים; של הארי פוטר וכל אלה של סינדרלה וכל הדברים האלה שאתה אומר להם' למה אתם כותבים אירועים טראומטיים?

והתשובה היא זה שהם לא כותבים אירועים טראומטיים בשביל להתעלל בדמויות אלא הוא רוצה להעביר לך מסר. יש פה מסר והוא רוצה להעביר לך מסר.

אז הקב"ה מעביר לאנושות מסר, ולכל אחד ואחד מאתנו הוא מעביר מסר. [דברי הרב נווה: אז אין טעם, אנחנו דיברנו על זה בפעמים הקודמות, אני רוצה שאתם תשמעו את השיעורים הקודמים ושלא תחשבו שהיום בקולנוע יש סרט חדש שההוא פאסה ועכשיו יש סרט חדש. זה לא ככה, התורה היא נצחית. כל פרק שאני אומר לכם הוא נצחי, זה לא ישתנה אף פעם, זה פשוט מציאות רבודה, אני נותן לכם את זה בצורה של רבדים]. אז אם הקב"ה מכניס אותנו לפלונטר רגשי זה בגלל שהוא רוצה שנהיה בפלונטר רגשי. הוא רוצה שכיפה אדומה תיבלע על ידי הזאב.

ואם אתה תגיד לו' אבל זה טראומטי. אני יודע שאני עושה לה טראומה. אני יודע, זה קטע. זה קטע שאני עושה לה טראומה. זה לא להתעלל, אלא יש בזה מסר, יש בזה סיפור.

דוגמא

אז 'יוסף' הורד מצריימה, והוא בבור עכשיו עם נחשים ועקרבים. ואח"כ מתעללים בו ומעלילים עליו וזורקים אותו לבור שתים עשרה שנים. [דברי הרב נווה: אני רוצה שאתם תבינו את זה, זה מצרים, זה ילד בן שש עשרה] ומעלילים עליו עלילת שווא, אין עורכי דין, אין לך שמה שום דבר שיגן עליך.. זורקים אותך ואתה לא יודע גם לכמה זמן, זה לא שמישהו שפט אותו לעשר שנים, לא אמרו לו. כאילו אתה זרוק וזהו, מישהו ייזכר בך, ייזכר בך. בגלל זה בבור הוא אומר לשר האופים ושר המשקים' תנסו להזכיר אותי לפרעה. תזכירו לו שיש מישהו שהוא זרוק פה איזה עשר שנים. אז צריך להזכיר להם, כאילו אין רישום אין כלום. כאילו', למה אתה פה? אפילו הסוהרים יכולים להתחלף, האסירים יכולים להתחלף, והוא יכול למות. על מה אתה פה? אף אחד לא יודע. אבל בגלל שאתה בכלא אז כנראה שאתה צריך להיות בכלא.

הכל מתוכנן - אין תקלות או תאונות

אז למה הקב"ה כתב סיפור כזה? הרי הקב"ה השתעשע עם התורה תתקע"ד דורות לפני שהוא נתן אותה. הוא כתב את הסיפור הזה הרבה לפני שזה נברא. בשביל מה כתבת כזה סיפור? גם כל מה שאנחנו עוברים בכל רגע זה חלק מהסיפור שנכתב. אין תקלות או תאונות, הדברים לא מתרחשים as we go along. שתבינו, זה הכל מתוכנן. זה הכל מתוכנן. ומי שרואה את הדברים מאחורי הקלעים, מבין למה הכל מתוכנן.

עכשיו, זה לא מתוכנן מתוחמן חס ושלום, זה לא מתוכנן כדי לעבוד עלינו, אין כאן בדיחה או משהו כזה, אלא מי שבאמת מבין מה זה סופר אורגניזם רוחני אחד ענק הוא מבין בכלל שהסיפור הוא בכלל אחרת ממה שאנחנו חושבים אותו.

המציאות האמיתית אחרת לגמרי

אנחנו חווים סיפור של דרמה אנושית רק מהעולם שלנו, כמו ילד, גם לילד יש את העולם שלו ובתוך העולם שלו הוא לא  מבין את עולם המבוגרים. תחשבו על ילד עד גיל עשר – הוא חי עולם שונה לגמרי ממה שאנחנו חיים אותו; הוא לא ער לסכנות, הוא לא ער להשלכות, הוא לא ער לכלכלה שלו, הוא לא ער ליום למחרת, הוא כאילו יש לו עולם כזה. ככה, החדר שלו,  המחשב שלו והחבר'ה שלו בכיתה. זה העולם שלו. ככה אנחנו.

ככה אנחנו, והמציאות אחרת לגמרי, אותו דבר, אתם צריכים לדעת, אנחנו בכלל בכלל בכלל מנותקים ורחוקים מאד מהמציאות האמיתית. המציאות האמיתית זה משהו אחר לגמרי.

[דברי הרב נווה: והיום אנחנו נדבר על זה, אני לא סתם נותן לכם את זה כהקדמה' כל ההקדמות וכל מה שאני אומר, הכל קשור. יש טוקבקיסטים שטורחים לכתוב לשיעורים שלי' הרב יש לך שיעורים יפים אבל מידי פעם אתה אומר דברים טפלים, חבל, תעזוב, בוא תתעסק בעיקר. בסדר, אין מה לעשות, הטמטום יימשך עד שהמשיח יבוא, זה לא יעזור.

רק הדבר שצריך להגיד זה שצריך להכריז על זה. אני לא אדם אסוציאטיבי, ואני חס על הזמן שלכם, זה חלק מאזהרות שניתנות לרב ובמיוחד למוסר שיעור – 'אל תעשה טורח ציבור'. אתה חייב להכין את השיעור לפחות ארבע פעמים. זה הלכה, לא חסידות. זה כמו שהקב"ה הכין את התורה – "והכינה, וסיפרה וחקרה וגם דרשה", יש ארבע לשונות שהקב"ה עושה פעולות של עיבוד של התורה לפני שהוא מוסר אותה. ואומרים למוסר שיעורים' לפחות ארבע פעמים אתה עובר על השיעור שלך. ואתה לא מגיע כשאתה לא זוכר ואתה מתחיל לדפדף להם מול העיניים ודברים כאלה. השיעור מוכן, בלעת אותו ואתה יודע להעביר אותו עוד עשרים מיליון פעם. אתה חייב לישון איתו.

אז אם יש דברים שהם כביכול נלווים, אפילו דברים שהם נראים טפלים הם לא טפלים כי כתוב שאפילו דברי הוואי ובדיחותא של תלמיד חכם' צריך לדרוש אותם. כי זה נראה ככה אבל הוא מתכנן את זה פשוט לפי רמת הדריכות של הקהל. לפעמים צריך להוריד את רמת הדריכות ולספר משהו שהוא כביכול צדדי אבל הוא מתקשר. כי הכל קשור להכל. ולא לברוח, אנחנו לא בורחים באסוציאציה, אבל יש באמת דרשנים שאם באמת הם מדברים אסוציאטיבית וכל דבר מזכיר לו משהו אחר, אז זה נקרא טורח ציבור ואסור לו לעשות את זה לבני אדם. אסור למרוח בני אדם. אסור לעשות את זה.

אז פה אנחנו מאד מאד ענייניים, והשיעורים הם מאד מאד מובנים, אם השיעורים לא היו מובנים לא הייתי מסוגל לחזור עליהם פעמיים. זה קודם כל שאתם תדעו שחס ושלום לא מבזבזים לכם את הזמן, וההיפך, כל שיעור הוא כמו נצח, זה עוגן שאתם חייבים לעבור אותו. ואנחנו כל הזמן פה ב'נוה קדשך' חושבים על דרכים דידקטיות כדי לעשות את זה.

למשל, כל מה שאנחנו מלמדים יישמר בתוך אתר, וזה יישמר בצורה של מסלול, ואפשר יהיה לבוא ולעשות שיעור אחד, שיעור שתיים, שיעור שלוש, שיעור ארבע, ולשבת מול זה כמו אוניברסיטה פתוחה, כמו אוניברסיטה משודרת, ואז יהיה לכם את הדברים כל הזמן מול העיניים. ואנחנו עוד הולכים לעשות מזה ממש קורס מובנה לגמרי. גם מתוך ספרים וגם מתוך הכל כדי שהדברים האלה יהיו, אבל זה לאט לאט, אנחנו רוצים לראות מה הקהל תופס ומה הקהל לא תופס.

יש שתי שיטות להעברה של המידע בהתייחסות לתלמידים: אחת שאומרת שיכתבו, שתהיה אווירה סטודנטיאלית. אבל התורה, במיוחד התורה המסורתית העתיקה אומרת' לא, מה פתאום, האדם צריך לשמוע לתוך הלב שלו. צריך לשמוע לתוך הלב שלו. ולכן האזנה היא האזנה עם הלב ולא האזנה שכלית. אני לא מלמד מידע. אם הייתי מלמד מידע היה אכפת לי והייתי אומר לכם תכתבו. אבל זה לא מידע, זה לא אכפת לי אם אתם תכתבו או לא תכתבו.

 חשוב לי שתפנימו את זה. חשוב לי שאתם תרגישו את המידע. כי הפואנטה היא גם לא ללמד, זה לא נכון ללמד מידע, הפואנטה היא להפעיל את האדם שהוא יפעל. להעיר את האדם שבאדם. כל המטרה היא להעיר את האדם שבאדם. שהוא יהיה חוקר מצד עצמו, והוא יחשוב מצד עצמו, ושהוא לא יקבל. כל עוד אתם נמצאים מולי, אני אשם ואתם אשמים. אני אשם במניפולציה, ואתם אשמים בזה שאתם נותנים לי לעשות לכם מניפולציה. ואסור שזה יהיה. אתם צריכים להתעורר באמצעות המילים האלה. אז זה כל מה שאני עושה].

התחלת הטיפול הרגשי

אם כבר עברת אירוע – האירוע היה צריך להיות

רק צריך להוציא את המיתוג

עכשיו לגבי העניין של הטיפול הרגשי אז כמו שאנחנו אמרנו' טיפול רגשי לעולם אל תשימו את עצמכם כמטפלים בגלל שמישהו סוחט אתכם רגשית. אתם צריכים לדעת שאם מישהו עבר כבר אירוע, האירוע היה צריך להיות. אם הוא כבר עבר אותו האירוע היה צריך להיות. אתם רק צריכים להוציא לו את המיתוג' 'זה היה טראומטי'. רק את זה תוציאו.

דוגמא

כמו שאתם לוקחים נניח קילו אורז ועל הקילו אורז כתוב בטעות מחיר של חמישים שקל. אז אתה אומר' קילו אורז לא שווה לחמישים שקל. לעומת זאת אני רואה מדבקה של חמישים שקל. אז אתה הולך למוכרן ואתה אומר לו' בטעות אתה הדבקת, שמת עם המקודד מחיר של משהו אחר על זה. זה לא חמישים שקל, תוריד, תגיד מה המחיר של האורז. ואז הוא שם, אהה, סליחה טעות, זה באמת שלושה שקלים.

אנחנו עוברים תהליך של עיצוב

אז אותו דבר – בא בן אדם, לוקח אירוע, שם עליו מיתוג 'טראומטי'. אתה בא אליו אתה אומר לו' סליחה, אתה מוריד לו את המדבקה, אתה אומר לו: 'אתה לא טראומטי, זה היה צריך להיות לך בחיים, עכשיו בוא נדבר על זה'.

זו ההתחלה של טיפול רגשי - אתם לא נכנעים לשטויות של בני האדם. אל תיכנעו.

[דברי הרב נווה: בגלל זה אני מסביר לכם שפסיכולוגיה וטיפולים רגשיים הרבה פעמים עשו נזק, למה? כי איזה מישהו חסר ערנות שמסתובב עם המקודד ובא ותוקע מחירים; 'אתה טראומטי, תדע לך עברת טראומה. יש לך טראומה ויש לך פוסט טראומה ויש לך זה וזה'. אתה אומר' איך החלטת? על סמך מה החלטת?

והמציאות היא זה שבאמת אתה היית צריך לעבור את זה. ואל תדאג, לא יקרה לך שום דבר. ובכלל אתה עובר תהליך של עיצוב, והעיצוב הזה מכין אותך לקראת משהו. והכל בסדר. רק צריך להיות חזקים. עם אנשים צריך להיות אדם מאד מאד חזק].

דוגמא לטעות בזיהוי ובמיתוג באמצעות;

ערך יחסי וערך אמיתי

[דברי הרב נווה: עכשיו אני רוצה לתת לכם קטע כדי שאתם תראו למעשה איפה יש כאן טעות של זיהוי, ואיפה המקודד עובד בצורה לא נכונה].

אם נגיד לכם: אני מצהיר עכשיו הצהרה – 'אני מאוהב'. מה המחשבה שתהיה בראש? במי אתה מאוהב? והנקודה היא כאן זה שיש שני ערכים: יש ערך יחסי ויש ערך אמיתי.

ערך יחסי – משויך לסיפור, לדמויות. ערך אמיתי – לא משויך לסיפור, יש תכונה.

ערך יחסי – אני מאוהב במישהו. ערך אמיתי – אני פשוט מאוהב.

ערך יחסי זה שאני מספר סיפור, תמיד זה ביחס לסיפור וביחס לבני אדם וביחס לדמויות. ויש ערך שהוא לא קשור בכלל לסיפור. אין סיפור, יש תכונה. יש תכונה שנקראת מאוהב או אהבה ושמה מישהו מאוהב. עכשיו, אתה מנסה מהסיפור לשאול אותו, רגע אבל במה אתה מאוהב? הוא אומר לך' זה לא קשור למישהו, לא צריך מישהו להיות מאוהב בו. אני לא צריך להיות משויך לסיפור. לא, אבל אנחנו מאוהבים פה במישהו.

אז הוא אומר לך' אני מאוהב לא במישהו, אני פשוט מאוהב [דברי הרב נווה: אני רוצה שאתם תבינו לאט לאט כי אתם תקועים בדרמה] אז אתה אומר' אבל רגע, אז אתה צריך להיות מאוהב במישהו.

אז הקב"ה מאוהב במישהו ?

יש רק רשות אחת – הקב"ה לא יכול להיות מאוהב בעצמו

אז אני שואל: הקב"ה מאוהב במישהו? רמז – יש רק רשות אחת אז הוא לא יכול להיות מאוהב בעצמו. וגם זה שמספרים 'אין מלך בלא עם.. וצריך זה.. ונבראים..' בסדר, זה תורה של בן חמש למקרא. הופ הופ טרללה גדלנו בשנה, ואנחנו לומדים קבלה, בקבלה אתה לומד שיש רק רשות אחת, רק רשות אחת. זה הכל הוא, זה סופר אורגזניזם רוחני אחד (אומרים עלינו שאנחנו שוטפים את המוח, כנראה לא מספיק).

על כל פנים, אנחנו בסופר אורגניזם רוחני אחד. אז אם בקב"ה (ואנחנו מדברים כרגע על 'עצמות הבורא' ועל 'אור אין סוף'), אם יש בו את התכונות שנקראות 'מאוהב', הוא לא מאוהב במישהו. עדיין אין את הדרמה של להיות מאוהב במישהו. [דברי הרב נווה: אני לוקח סתם את המילה הזאת, אח"כ אנחנו נדבר על ערכים אחרים, בכוונה אני לוקח את המילה הזאת].

אז יש ערך שעומד בפני עצמו, זה עומד בפני עצמו זה לא ערך שמשויך למשהו. רק ברגע שאתה שם את זה בתוך הדרמה וזה עובד, אתה אומר' אהה, זה קיים כי ככה וככה וככה.

למשל המושג "אהבה שאינה תלויה בדבר"

מאיפה אנחנו מביאים את זה? קחו למשל את המושג שנקרא' "אהבה שאינה תלויה בדבר". יש אהבה שאינה תלויה בדבר. כולם מתרגמים את זה כאילו אני אוהב אהבת חינם. בסדר, מה זה אתה אוהב אהבת חינם. ואם בן אדם רע לפניך? למה שתאהב אותו? כן, יש לנו הרי עניינים של לדחות את הרע ולדחות את הרשע ומה לעשות איתו, ולדון אותו, זה לא כזה אהבה ללא תנאי.

כן, אם יש שכר ועונש ואתה מצפה מאתנו שאנחנו נאהב אהבה שאינה תלויה בדבר, אז למה אתה לא עושה את זה? איך אתה נותן לנו עונש? אני אדליק עכשיו איזה אור בשבת.. כל מיני גיהינום יצוצו עלי. אתה יכול להגיד לקב"ה: מה, אתה לא אוהב אותי אהבה שאינה תלויה בדבר? מה, אתה אוהב אותי רק אם אני שומר שבת? אז יש לנו כאן סתירה.

אז לא מבינים את המושג הזה "אהבה שאינה תלויה בדבר". אהבה שאינה תלויה בדבר זה לא קשור כרגע לדרמה. תעזבו רגע את הדרמה כי גם שכר ועונש זה בתוך הדרמה. אצל הקב"ה בכלל יש משהו שנקרא' מעל התורה.

אז יש כאן שתי מציאויות;  

א' - מציאות של דרמה. ב' - מציאות שעוד לא הייתה תורה.

 [דברי הרב נווה: שלא תחשבו שיש משהו אלטרנטיבי. אי אפשר להגיע למעל התורה אם אתה לא עובר בתורה. אבל אני פשוט רק רוצה להסביר שיש כאן שתי מציאויות. צריך להפריד אותן];

יש מציאות של דרמה ואז הדברים מתרחשים אחד כלפי השני. אבל אצל הקב"ה הוא גם חי כשלא הייתה תורה. הייתה מציאות שעוד לא הייתה תורה. הוא כתב את התורה.

אז במציאות הזאת שהוא עוד לא כתב את התורה - האם הוא היה מאוהב? בוודאי שכן.

אז אתה אומר' אבל במי אתה היית מאוהב? עוד לא הייתה תורה, לא היה למי לתת, לא היה מה לתת אם לא הייתה תורה. זה ככה, תיכף אתם תבינו גם למה זה ככה.

אנחנו מנסים לתפוס את הכל דרך העולם שלנו

כי אנחנו מנסים נורא נורא להכניס את הקב"ה לעולם שלנו. וזה כמו ילד שמנסה לתפוס את אבא שלו בכלים שלו. אז אם אבא מתייחס אלי יפה - אחלה אבא, זה אבא הכי טוב בעולם. מספיק שאבא צועק עלי פעם אחת' אתה אבא רע. בשנייה הוא מוחק אותך. אתה אומר לו' איך? מה אתה לא קולט את אבא בכלל? אבא של כל החיים? אבא של כל היום? כאילו, צעקתי עליך פעם אחת כי רצית להרביץ למישהו, רצית לעשות משהו, לאכול שוקולד על הבוקר לפני שאתה אוכל ואני יודע שיהיה לך כאב בטן. אז פה נהפכתי להיות אבא רע?

ילד זה ככה – עולם סגור כמו מפתח של מנעול, איפה שאני מקטלג אותך, איפה שאתה נכנס, זה מתאים לי. כי ככה אני תופס אותך, ככה זה תפוס אצלי.

זה מה שאנחנו עושים' כולנו עקשנים נורא לעולם שלנו. אנחנו נורא מתעקשים לעולם שלנו ומנסים לתפוס את הכל דרך העולם שלנו.

גם אנשי המדע - זה מה שהמדע עושה. המדע בא ואומר לי' אתה צריך לתת לי הוכחה לקב"ה. אני רוצה ראיות, הוכחה. [דברי הרב נווה: תיכף אתם תבינו כמה שזה טיפשי. כמה שזה ילדותי לבקש אפילו את הדבר הזה. אתם חייבים להבין את זה, זה לא שאני אומר את זה כבן אדם דתי. תעזבו כרגע דת, תנקו כרגע את הזקן ואת הפאות ואת כל הדברים האלה, תחשבו על בן אדם שמנסה לחקור את האמת].

רובד ה'פשט' ורובד ה'רמז'

רובד ה'רמז' זה עניין נפשי שאתה עושה אקסטרפולציה להמשך

יש מושג ביהדות שנקרא 'פשט' ויש לנו 'רמז'. יש 'פשט', 'רמז', 'דרש', 'סוד'. מה זה רובד ה'רמז'? [דברי הרב נווה: אל תיכנסו אתי עכשיו לגימטריות, זה לא רובד הרמז, זה פרפראות לתורה.

'רמז' זה עניין נפשי. נסביר מה זה רמז: רמז זה שנותנים לך מקטע מסוים של משהו ואז אתה מתאר לעצמך את ההמשך. אתה עושה מה שנקרא אקסטרפולציה, אתה לא צריך לעבור על הכל, אתה עושה אקסטרפולציה.

דוגמאות;

'מספרים'

למשל, אם אני אגיד לילד: בוא נספור. בוא נראה כמה מספרים יש בעולם. כמה מספרים יש בעולם ואז אני מתחיל איתו: 1,2,3,4,5,6,7, ואז הוא מתחיל. אם הוא מבין, אם הוא מבריק, הוא יגיע ל- 10 וכבר יגיד' אהה יש אינסוף. מי שלא הבין, יגיע אתי עד 20, יגיד' אהה, יש אינסוף. מי שיותר איטי יגיע ל- 1,000, 100, 50, ויגיד' אוקיי, יש אינסוף. אז אתה אומר לו: מאיפה אתה יודע שיש אינסוף? בוא נמשיך. בוא נמשיך לספור. מאיפה אתה יודע? בוא נמשיך. אז הוא לבד מתאר לעצמו' אני עוד מוסיף, אני עוד מוסיף, אני עוד מוסיף, אז זה לא יגמר.

אז יש לו איזושהי אינטואיציה להבין שהוא לא צריך לקבל עכשיו הוכחה למספר טריליארד מיליון בחזקת שלוש בריבוע חלקיי.. הוא לא צריך. הוא יודע שקיים כזה מספר ושהוא בדק חלק מהדברים, בדק את ההוכחה, ועכשיו זה מרמז לו שזה ממשיך עד לאינסוף.

'טעמים'

[דברי הרב נווה: יש המון דוגמאות לזה, אני לא אכניס אתכם, אני חושב שאתם הבנתם את הרעיון]. אבל נניח שאני נותן לכם לטעום הרבה מאד טעמים, כמו שקרה' השם נתן לנו לטעום הרבה מאד טעמים ואז אתה אומר: אוקיי, been there done that, אני לא חושב שיהיה היום טעם חדש שמה שנקרא יפיל אותנו מהכסא. יהיה ערבוב של טעמים; חמוץ מתוק, קצת יותר חריף מזה, טיפה שונה פה, טיפה שונה שם. נכון? אבל כמה זמן כבר לא טעמנו טעם חדש במשהו?

עכשיו, מישהו יכול לבוא ולהגיד לך' מה, אבל אתה טעמת את כל הטעמים בעולם? טעמת את כל הדגים? כל התבלינים? כל הצמחים? אתה אומר, אני לא צריך, הבנתי, הבנתי את הרעיון. מספיק שאני טעמתי מקטע מסוים, אני יכול להשליך, לעשות אקסטרפולציה לשאר וכשאתה תביא לי איזה טעם, אני אגיד' וואלה, זה לא איזה משהו חדש, זה דומה למשהו. זה דומה למשהו שאי פעם אני טעמתי.

מוזיקה

דוגמא נוספת לכל הז'אנרים; מוזיקה – מישהו שמע מוזיקה חדשה לגמרי שאתה אומר וואו, איזה רצף של צלילים שאני בחיים שלי לא אמרתי. זה לא היה, כל מוזיקה שמתחילה אתה תגיד' אוקיי, זה דומה למשהו. אני יודע כבר למה זה דומה, האוזן רגילה והאינטואיציה כבר יודעת לקבל את זה. אז שוב, מישהו יכול להגיד לך' אתה שמעת את כל הכלים בעולם? כל הכלים ניגנו בעולם עם כל הכלים בעולם, עם כל התזמורות עם כל המנצחים? התשובה היא לא, אבל בגלל שאני שמעתי מקטע מסוים, יש בי אינטואיציה לדעת להמשיך את זה ולהבין את זה. וגם אם אתה תוציא ז'אנר חדש, אני אסדר את זה בראש, אני אגיד כאילו, בסדר, הבנתי.

[דברי הרב נווה: אני חושב שאין היום שיר שהתנגן, שבאמצע השיר אתה לא יכול לשיר כבר ביחד אתו. אתה לא צריך לגמור את כל השיר. פחות או יותר אתה יכול לזמזם אתו. באמצע השיר אתה כבר יכול להתחיל לזמזם איתו].

כנ"ל לגבי כל תחום

כנ"ל לגבי ריקוד, כנ"ל לגבי סרטים - אין משהו חדש. אין משהו חדש. אין משהו שאתה יכול להגיד' וואו, לא ראיתי דבר כזה. זה mind blowing, אני לא יודע, אני עכשיו צריך להתרגל כדי לראות את זה. אין, באף תחום; לא באומנות, לא בביגוד, לא במוזיקה, לא בשום דבר.

עכשיו, הרעיון כאן זה שאנחנו בסך הכל ראינו במקרים מספר מאד מסוים, אנחנו לא חיים לנצח. כמה ראית מכל דבר? כמה מאכלים כבר אכלת? שלוש מאות? ארבע מאות? חמש מאות? אלף? זה יפה מאד אבל אתה לא טעמת את כל הטעמים בעולם, אבל כבר משהו באינטואיציה אומר' אני יודע לאן זה הולך. אני יודע לאן לקחת את זה. כמו עם המספרים.

עכשיו ניקח ערכים; 'אהבה', 'אמת', 'יושרה'

הערכים לא עומדים בפני עצמם - מישהו עשה אותם

עכשיו אנחנו לוקחים ערכים - ערך כמו אהבה או כמו אמת או כמו יושרה. עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו' מאיפה זה הגיע? זה הרי לא ערך שעומד בפני עצמו, זה מגיע מאיפשהו. כל הדברים שאנחנו רואים אותם פה, אתה רואה איזה משהו כאן, אתה אומר' זה לא נברא בפני עצמו, מישהו עשה את זה. אתה יכול להסתכל אפילו על אבן ולהבין מאיפה האבן הגיעה לכאן. ייתכן שהיא נוצרה על פני כדור הארץ, ויכול להיות שהיא באה מהחלל. שאתה שואל אפילו על כדור הארץ - מאיפה כדור הארץ נוצר?

ולאט לאט אתה מתחיל להבין שיש משהו שיצר את הדברים. אתה לא מקבל את הדברים רק כ'פשט', אתה אומר' ה'פשט' זה סימפטום, זה בא מאיזשהו מקום.

למה אנחנו אומרים את זה? כי כשיש דרמה, במיוחד דרמה אנושית, אז גם הדרמה האנושית הגיעה מאיזשהו מקום. מישהו יוצר את הדרמה האנושית.

לפני שיש מקום לדרמה האנושית – מישהו יצר את הדרמה

הבמאי הראשון בעולם שעשה הצגה, לפני זה לא הייתה הצגה, הוא היה האדם הראשון. מאיפה באה ההצגה? מאיפה באה ההצגה הראשונה בעולם? מהראש שלו. הוא המציא אותה. מאיפה בא הספר הראשון בעולם? מהראש שלו. וככה כל דבר ראשון שבא לעולם – קודם כל איפה הוא היה? בראש של הממציא. לפני שזה היה בחוץ, זה היה בראש של הממציא.

אז עוד לפני שיש לדברים מקום בתוך הדרמה האנושית, כי עוד אין דרמה, מישהו המציא את הדרמה.

הקב"ה קודם לדרמה – הוא הממציא הראשון של כל הדברים כולם

אז כשאנחנו שואלים' האם הקב"ה מאוהב, אתם ישר מכניסים אותו לתוך הדרמה ואני אומר לכם, רגע תעצרו, הוא קודם לדרמה. הוא הממציא הראשון של כל הדברים כולם. הוא יצר את הדרמה בעצמו אז איפה הייתה הדרמה לפני זה? מי המציא אותה?

מחשבה קודמת לכל המצאה

זה כמו שאתה ממציא עכשיו משהו חדש שבחיים לא היה פה. ממש, אתה תמציא עכשיו שעון, רק אתה מחליט עכשיו לעשות אותו ב- 360 מעלות. שלא משנה מאיזה כוון אתה תסתכל עליו, אתה תראה את השעה. נניח אתה תסדר רצועה שבאמת משדרת ב- 360 מעלות. נניח שאתה תעשה כזה דבר. סתם כדוגמא.

עכשיו, במקרה כזה כשזה קורה, מאיפה זה בא קודם כל? איפה זה היה? במחשבה שלך. זה עוד לא היה במציאות.

המטוס הראשון בעולם

לפני 1914, לפני 'האחים רייט', ניקח מאה שנה אחורה, ניקח ארבע עשרה שנה אחורה, ניקח שלוש שנים אחורה – איפה היה המטוס הראשון בעולם? אצלהם במחשבה, זה עוד לא היה במציאות. אז אם מישהו יבוא ויגיד' אתם יודעים, יש לי מטוס בראש. איזה קטע. אז מה היית מסתכל, בגלל שאתה לא יודע איך נראה מטוס ומה מטוס עושה, אתה תגיד לו' אתה הזוי. אתה תגיד לו' לא, אין כזה דבר. מה אין כזה דבר, יש לי את זה במחשבה, אני חושב את זה. אצלי במחשבה יש את זה, אני חושב את זה. אני טס.

אח"כ הוא משלשל את זה ואז יש את זה במציאות. ואז מחליטים מה לעשות עם מה שהומצא; לעשות מזה מטוס נוסעים, לעשות מזה מטוס קרב, לעשות מזה חללית, זה לא משנה. אבל יש את כל המושגים האלה לפני שיש דרמה.

הקב"ה לפני כל הדברים - אנחנו מדברים על מבניות

הכל רבוד – הכל נמצא בו זמנית

אז אם אני שואל אם הקב"ה מאוהב, אתם צריכים לדעת' כשאני אומר הקב"ה, אני אומר' לפני כל הדברים. למה? כי אנחנו לא מדברים על זמן, אנחנו מדברים על מבניות. אנחנו מדברים על מבנה.

במבנה - מה שאנחנו נמצאים פה בדרמה ב'עולם העשייה' יש מבנה שהוא קודם לו. מבנה זה כמו רבדים, אז יש את 'עולם היצירה' ויש את 'עולם הבריאה', ויש את 'עולם האצילות', יש את 'עולם קדמון', ואז יש את ה'אור אין סוף' ויש את ה'עצמות', וזה הכל נמצא בו זמנית.

כמו שבאדם יש את מערכת העצמות, עליה יש את מערכת השרירים, מערכת העצבים, כלי הדם, הכל בו זמנית הכל נמצא, בסוף יש את האור. אז אתה רבוד. אתה בעצמך רבוד והכל מתקיים בעת ובעונה אחת. ככה כל המציאות עכשיו מתקיימת בעת ובעונה אחת.

אז כשאני שואל האם הקב"ה מאוהב - אתה קודם כל הולך למציאות שעוד אין גוף, אין בכלל דרמה, אין בכלל סיפורים אין כלום, ואתה אומר' בוודאי שכן, בוודאי שכן כי הוא המציא את המושג הזה. אם הוא המציא אז בוודאי שזה נמצא אצלו. המושג לא עומד בפני עצמו, הוא בא ממישהו, הוא בא ממקור.

"לא מחשבותיי מחשבותיכם"

רק כאן נשאלת השאלה – מהי התאהבות אצלו?

כי כשזה ירד אצלנו, כמו למשל שאני אשאל את האחים רייט: תגידו, אתם התכוונתם שהמטוס יהיה ככה? שהם יהיו מטוסי קרב והם יחריבו את העולם? הם לא חלמו אפילו. הם אפילו לא חלמו שזה יגיע לדברים כאלה, הם רצו לעשות לתועלת האדם. בכלל בהתחלה זה היה בשביל הכיף, ואח"כ הם חשבו שזה עניין של ספורט. ואח"כ זה אולי עניין של טרנספורטציה להעביר מאי לאי או דברים כאלה. אם אתה היית אומר להם' אתם יודעים, המטוסים יחריבו חצי מהעולם הם היו..

וזה כמו בפרויקט של איינשטיין וחבריו, פרויקט מנהטן (הפרויקט שבו שהם עשו את 'פצצת האטום') - אחרי שהם עשו את זה הם אמרו 'מה עשינו'? מה עשינו? נתנו לאדם עכשיו את היכולת להחריב את העולם. אבל לפני זה זה היה אתגר. הם חשבו על זה כאתגר מדעי. הם אמרו כאילו וואלה יש לנו כאן הישג מדעי. הם לא קלטו את זה שיבואו אנשים ויגידו לו טוב אני רוצה את זה עכשיו להשתמש בזה.

[דברי הרב נווה: היום כמעט כל דבר שאתה עושה, כמעט כל דבר שאתה עושה.. אני הייתי באוניברסיטת בן גוריון בהנדסה גרעינית. אני כבר אומר לכם' אתה ממציא משהו הכי קטן, מגיח מישהו ממערכת הביטחון, אתה לא יודע אפילו מאיזו מחלקה, הוא שואל אותך איך אני יכול להפוך את זה לקרב? איך אני יכול להפוך את זה לנשק? כל דבר, אתה אומר' אני רוצה רק להוציא לוויין שתהיה תקשורת חינמית, שתהיה פריסה, שתהיה תקשורת בכל מקום.. 'איך אני יכול להרוג עם זה, איך אני יכול להחריב עם זה? איך אני יכול להשתמש בזה כנשק'? זה ממש ככה].

אז מה שחושב הממציא זה אחרת ממה שאח"כ אנשים משתמשים בזה. אתם צריכים להבין את זה.

לְמה הקב"ה עשה ברזל בעולם? אתה אומר לקב"ה, בשביל מה עשית ברזל? אז הוא אומר' רציתי שיהיה לכם אתי חפירה. רציתי שיהיה לכם מגרפות. אתם צריכים לעבוד בחקלאות, להוציא לי תרומות ומעשרות. מה עשו? עשו מזה חרבות. לעתיד לבוא "וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות". זה יחזור בחזרה למחשבה האלוקית אבל מה בן אדם עושה עם זה? לוקח דברים טובים שהקב"ה חשב אותם והופך אותם לכלי נשק. וכשזה קיים אז אנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו, זה כאילו המציאות, מה זאת אומרת, זו מציאות. ואתה אומר' מה פתאום. הקב"ה אומר: "לא מחשבותיי מחשבותיכם" - אני לא תכננתי את זה ככה. אני לא רציתי שזה יהיה ככה.

אז כשבן אדם מאוהב - אז אתם ישר לוקחים את זה לדרמה האנושית ואתה אומר' אהה, אוקיי זה מאוהב בתוך הדרמה האנושית. ומה הכי קרוב לכל דבר שקשור למאוהבות? כל מה שאנחנו מכירים מהוליווד. מישהו מכיר כאן אהבה אמיתית כנה וטהורה? אין, מי מכיר. אף אחד לא מכיר.

אז לכן אנחנו אומרים' בוא נזיז את זה רק רגע מהדרמה האנושית, ובוא ניקח אותו, נשאל אותו: הקב"ה, למה התכוונת כשאמרת אהבה? אתה רצית שתהיה אהבה בין הבריות, אמרת "ואהבת לרעך כמוך". למה התכוונת? איך אתה מקיים את זה?

יש פער גדול בין התפיסות שלנו בדרמה האנושית, לבין הממציא

לכן כדי ללמוד רוחניות צריך למחוק הכל ולהתחיל מהתחלה

אז אתם צריכים לדעת שיש פער גדול מאד בין כל התפיסות שאנחנו תופסים בדרמה האנושית, לבין הממציא. הממציא התכוון למשהו אחר לגמרי. אנחנו עיוותנו הכל. הכל. לכן כשרוצים ללמוד רוחניות, צריך להיות כמו תינוק, ממש למחוק את כל מה שאני יודע ולהתחיל את הכל מהתחלה.

לחשוב תמיד עוד לפני שהדברים היו

ושוב צריך לדעת' ברור ברור ברור שלמעשה אנחנו נשאל' תגידו, האחים רייט היו טייסים? שאלה. למה הם לא היו טייסים? עובדה, טסו. טסו יפה מאד. אבל לא היה בית ספר לטיסה. אף אחד לא הכשיר אותם, והם טסו. אז הם היו טייסים? בטח שהם היו טייסים.

הצייר הראשון שצייר, היה צייר? עוד לפני שהיה ציור, הוא רק בא, הקנבס עוד נמצא, עוד לא עשה את הציור. עוד שלוש שניות הוא עושה את הציור. הוא היה נחשב לצייר? לא היה בצלאל. איזה פלא.

מאד חשוב שאתם תבינו את הלפני ואת האחרי. כי אנחנו מורגלים' אהה בטח זה היה אז צריך לעבור הכשרה. תראו כמה שאנחנו לכודים במלכודת. זו מלכודת. תחשבו תמיד עוד לפני שהדברים היו. תמיד לפני שהדברים היו. לא להיכנס למלכודת הזאת.

האם יכול להיות עכשיו בדור שלנו מישהו שהוא רופא ולא עבר הכשרה רפואית? ברור. זה מפחיד להגיד את זה כי אז זה נותן מקום לשרלטנים, ברור שאנחנו לא מדברים על שרלטן. ברור שאנחנו לא מכנים צייר מישהו שסתם נמצא ברחוב ואני שואל' הוא צייר? אם הוא לא מעניין אותו, זה לא הקטע שלו, וסתם אתם תאתגרו אותו, קרוב לוודאי שאנחנו לא נגלה שהוא צייר.

אבל אם מישהו בא ככישרון אינטואיטיבי ואומר 'אני יכול לצייר', אתה לא צריך לשאול אותו איפה למדת. אתה יכול לצייר? כן, תראה לי. כן, אז תצייר, גמרנו. אני עכשיו לא צריך לשאול אותו מאיפה אתה למדת. יש לו את זה.

הדברים בכוח באים בפועל ככישרון טבעי

הדברים תמיד נמצאים, יש כוח ויש פועל ויש אנשים שיש להם דברים בכוח והם באים בפועל ככישרון טבעי. 'פברוטי' למשל לא למד פיתוח קול. הוא אח"כ פיתח את הקול, הוא עשה את זה לעצמו. 'בועז שרעבי' לא יודע תווים. הוא מנגן ניגונים של פסנתר הוא מנגן אינטואיטיבי. ויש מלא כאלה שהם נגנים אינטואיטיביים, אתה נותן להם גיטרה הוא מתחיל לנגן. אז אי אפשר לשאול אותו' איפה למדת? והאם אתה נגן? האם זה שייך להגיד לבן אדם שלא למד תווים, אתה נגן? אבל הנה עובדה, הוא נגן.

אז כשאתה אומר לבן אדם למשל' האם אתה מאוהב? אז מה אנחנו עושים? מכניסים את עצמנו לדרמה האנושית, מורגלים בה שמישהו גורם לנו להתאהב, יש סיפור סביב זה, ואז אתה אומר' אהה, כן, בטח, יש לי סיבה להיות מאוהב, ואצל הקב"ה אין את הדבר הזה ולכן אין לו סיבה להיות מאוהב.

זה כמו שאתה תשאל את הצייר הראשון' בשביל מה ציירת? נניח היום הציירים מוצאים כל מיני סיבות לצייר; מפרנסה, עד הבעה, עד כבוד.. כל אחד עם הזה שלו. תשאל את הצייר הראשון' בשביל מה אתה מצייר, אתה רוצה כסף? אומר לך' לא. אתה רוצה כבוד? לא, אני לא חושב על זה. אז מה הקטע שלך? בשביל מה אתה מצייר? אתה רוצה לצייר את המציאות? אומר' לא, אני לא חייב לצייר לך את המציאות, אני יכול לצייר לך גם משהו רגשי. אז בשביל מה אתה מצייר? אז הוא יגיד לך' זה הבעה. זו הבעה, זה נמצא בתוכי ואני חייב להביע את זה. אני לא רוצה מזה שום דבר, זה לא תלוי בך בכלל. תן לי לצייר ותלך הביתה, מה אתה רוצה ממני?

אז אלה שהמציאו, בהתחלה הם לא חשבו על מה שיצא מזה כי הם לא ידעו איך המציאות תגיב לזה. יכול להיות שגם המציאות הייתה יכולה להיות אדישה לזה. 'ואן גוך' היה כשהמציאות הייתה אדישה לגבי הציורים שלו; לא היו אנשי מודעות, לא ידעו להעריך אומנות. באו ראו ציור לא הבינו מה הקטע שלו כי לא היה לזה ערך, לא הייתה הערכה למה שהוא עושה והרוב נשאר. [דברי הרב נווה: בגלל זה נדמה לי שהוא חתך לעצמו את האוזן או משהו כזה. אבל זה פלא, למה חתכת לעצמך את האוזן? תשאיר את זה וזהו].

להוציא מציאות, להיות צינור

היו גדולי עולם; 'הרמח"ל' וגם 'רבי יעקב אבו חצירא' כתב פירוש לכל הגמרא ואף אחד לא התעניין בזה. גם הרמח"ל כתב כתבים ואף אחד לא פתח את זה. שאלו אותו: אתה נפגע מזה? אז הוא אומר' מה זה קשור לנפגע עכשיו? אני הוצאתי לעולם מהכוח אל הפועל הוצאתי את הדבר הזה, יתכן שזה יהיה נחלתם של הדור הזה, יתכן שזה יהיה נחלתם של הדור האחר, אבל בין כך ובין כך זה לא חשוב, אני הוצאתי מציאות מסוימת והמציאות יצאה. אני לא עשיתי את זה בשביל מישהו, אני עשיתי כדי להיות צינור של הדבר הזה.

כשאישה יולדת – אתה שואל אותה תגידי את רוצה כסף על זה? רוצה כבוד? בואי נשים אותך על מקום ראשון? אני רוצה ילד. נכנסתי להריון, אני רוצה להוציא את הילד הזה.

אז אדם הרבה פעמים רוצה להוליד את המציאות, הוא רוצה להביע אותה - זו הבעה עצמית בלי שעושים מזה טררם בגלל שכל הדברים האלה קיימים בנו בפוטנציאל עוד הרבה לפני שהם יוצאים לפועל. כי כשזה יוצא לפועל זה ממש סכנה. זה ממש ממש ממש סכנה. ממש סכנה שזה נהפך להיות לא ענייני. פה כבר עושים מזה משהו.

אומנות שהוצאה מהקשרה – חוסר אותנטיות

דוגמאות;

ציור תחת לחץ של אמרגן

יש הרבה מאד ציירים שהם ציירים ממש מהבטן, אומנים, ממש אומנים. עכשיו, הם אומנים אז הם לא יודעים להתעסק בכלכלה, הם לא רוצים לנהל עסקים, הם לא יודעים, הם לא מכירים את זה, כל העולם שלהם זה אומנות. אז מה הוא עושה? נצמד אליהם אמרגן. ומה אמרגן עושה? עושה להם שיווק ומתחיל להלחיץ אותו לייצר ציורים. ואז אתה אומר' מה אתה מלחיץ? מה זה עכשיו תעשייה? לא בגלל שאני יודע לצייר אני אצייר לך עכשיו כל יום. או שזה יצא ממני או שזה לא יצא ממני.

עכשיו, האמרגן גם מתוסכל, הוא אומר לו, טוב, תשמע, אנחנו צריכים לייצר פרנסה' מתי תצא האומנות הבאה? לא יודע. אני לא יודע. זה לא פס יצור. אני לא יודע מתי תצא האומנות הבאה. אבל ברגע שהוא מלחיץ אותו אז הוא יגיד לו' טוב, אז תישאר עני, והוא לא רוצה להיות עני אז הוא אומר לו' טוב, טוב, טוב, בוא מה שנקרא נתחמן את הציבור ונוציא איזה כל מיני משהו, זה ייראה יפה כי בכל זאת אני אומן ותמכור את זה. ואז הוא מרמה את עצמו והוא עושה פשע לאומנות שלו ולכישרון שלו וגם רואים את זה. וגם רואים את זה.

מוזיקה

בעיקר באומנות רואים את זה, בעיקר במוזיקה' לפעמים אתה שומע מוזיקה, אתה שומע אם המוזיקה יוצאת מכל הלב או שזה מוזיקה טכנית. אתה פשוט רואה אנשים שפשוט טכנית מוציאים לך מוזיקה. אז הוא כל יום בקונצרט, והוא כל יום בהופעה וכל יום זה.. זה לא אמור להיות ככה. ואתה רואה אותו, אתה רואה אותו חסר הבעה לחלוטין. אתה לא רואה אותו בכלל משתמש בכל הגוף שלו, כל ההו"יה שלו, יש כאלה שהיו בוכים תוך כדי נגינה, אתה רואה אותו נמצא בתוך העולם שלו, הוא והמוזיקה היו נהפכים להיות אחד. היום אתה רואה אותם' סתם זה כסף, הולכים לעשות הופעה פה הופעה פה, מתלבשים יפה ועושים ים של כסף.

המטרה של כולנו – לחזור לאותנטיות

אז זה כבר הוצא מהקשרו. זו אומנות שהוצאה מהקשרה אבל המטרה שלנו כולנו זה לחזור לאותנטיות;. הדיבור שלנו יצא מהקשרו. הרגשות שלנו יצאו מהקשרם. התנועות שלנו יצאו מהקשרם. כל ההוי"ה שלנו יצאה מהקשרה. תבינו' אנחנו לגמרי אאוט. זה ששמנו את עצמנו בדרמה האנושית ועכשיו אנחנו רואים סרט איך להתנהג ואיך להצטלם יפה ובאיזה פרופיל ואיזה צד הוא הצד היפה שלך, יצאת כולך מהקשרך. אתה לא אותנטי בעליל. כל מה שאתה עושה הוא בכלל לא אותנטי בעליל.

אז כשאני שואל את הדברים האלה לגבי הקב"ה אני שואל על המקור האותנטי. אז קודם כל ברור שכל דבר שנמצא פה נמצא פה. "מלכותא דארעא כמלכותא דרקיעא" – כל מה שיש פה למטה באדמה, יש בשמיים. מן הסתמא, הדברים לא נוצרים פה בלי שיש השתלשלות. יש השתלשלות שמייצרת אותם אבל עכשיו כל הדברים האלה צריכים לקבל את ההקשר האמיתי שלהם, לא את ההקשר שלהם פה.

"קשוט עצמך, אחר קשוט אחרים"

[דברי הרב נווה: אז לאט לאט, אני שוב אמרתי לכם' בשנה הראשונה אנחנו עושים טיפול לעצמנו. אתם לא רשאים לטפל באף אחד. אם אני לא מפנה או אם אין איזו פנייה ישירה ממש, שאני מדבר עם מישהו מכם, אתם לא רשאים עדיין לטפל. אתם לא רשאים כי אתם לא מוכשרים לזה עדיין. אתם קודם כל צריכים לקחת את כל השיעורים האלה ולטפל בעצמכם. כי כל זה נקרא טיפול רגשי. אתם צריכים להתמודד עם כל המידע הזה באופן רגשי. אז לפני שאתה מטפל בבן אדם לא אותנטי, אתה צריך לדעת שגם אתה לא אותנטי. וכתוב: "קשוט עצמך, אחר קשוט אחרים".

אז איך חוזרים לאותנטיות ?

כשאתה רוצה להיות אותנטי אז אתה צריך קודם כל לעשות את הדבר הבא - כל התכונות שלך צריכות להיות ללא שום קשר לבני אדם. ללא שום קשר לכבוד, לכסף, לזמן ולמרחב ולמה שאנשים חושבים על זה. מה זה משנה מה אנשים חושבים על זה? אנשים זה לא פונקציה. זה לא משנה מה הם חושבים כלפי זה. אין להם עניין של דעה. אתה נבחרת כצינור, הבעת את זה, תשאיר. זהו, אתה הבעת את זה. תן לאנשים עכשיו לשבור את הראש, זה עניין שלהם לא עניין שלך.

דוגמאות;

נבואה

כשנביא אומר נבואה – לפעמים היא לא נעימה; הנבואה של 'ירימהו' הייתה רק שחורה, ממש, מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה, גיהינום עלי אדמות. בסדר, אז מה, כתוב שנביא לא יכול לכבוש את נבואתו, אז מישהו יכול להגיד לו' תשמע, זה נביא זה? איזו נבואה הבאת לנו? מה אני אעשה? אני צינור לדבר הזה. אני מתנבא, יש לי כישרון לנבואה, יש לי כישרון לעלייה רוחנית, אני יודע לשמוע את השמיים וזה מה ששמעתי ואני לא יכול להכחיש את זה, מה אתה רוצה שאני אעשה? שאני אשיר לך? שאני ארקוד לך? שאני אעדן את זה? אני לא יכול לעדן את זה אני מעביר לך מסר. אבל אנחנו לא אוהבים אותך בגלל זה. אל תאהב, מה נעשה?

אנחנו צריכים להיות כאלה אותנטיים. עכשיו, אתם מיד תתרגמו את זה' אז מה, אני צריך לעשות רע לבריות? לא, כי הוא לא התכוון לעשות רע לבריות, הוא הלך, הוריד נבואה אותנטית. מה זה קשור עכשיו מה זה עושה לבריות? הוא קודם כל הוריד משהו אותנטי.

ציור

הבעה באמצעות ציור - אז כשאתה מביע משהו, נניח אתה מצייר, נניח אתם תקבלו באמצע הלילה ממש איזה דחף אדיר ומוזה לצייר. עכשיו, זה לא משנה מה יהיה הציור הזה, זה יכול להיות אבסטרקט, שאתה תסתכל על זה בבוקר ואתה תגיד' אני בעצמי לא יודע מה ציירתי. לא נעים להראות את זה לציבור. אז זה כבר לא בסדר' שאתה אומר' לא נעים לי להראות לציבור. זה יצא ממך? 'כן', זהו, אז זה אותנטי, זה ייחודי, זה מצוין. אתה יכול להודיע לציבור ושהציבור יעשה עם זה מה שהוא רוצה, אבל אתה כרגע הבעת משהו, תעמיד אותו ככה כשלעצמו. אל תיגע בזה. עכשיו, הקב"ה יחליט לציבור מה הוא יעשה עם זה.

התורה

דוגמא קלאסית לחיבור ספרותי – התורה - הקב"ה הוריד תורה אז הרבה מאד אנשים אומרים' התורה לא נעימה לי. בסדר, לא נעימה לך. הקב"ה עשה תורה ולך זה לא נעים אז הוא יכתוב בשבילך עכשיו תורה אחרת? הוא יעבד אותה? יגיד לא, תשמע, בוא נראה' כתבתי "מחה תמחה את זכר עמלק", יותר מדי קשה, בוא נעדן את זה, נעשה כתיבה ספרותית.. כתב את זה, גמרנו, זה מה שיש, אנחנו עכשיו צריכים לעלות לסופר. אני לא יכול לקחת את זה לעולם שלי, אני צריך לעלות לאותנטיות שהסופר כתב את זה ממנה. ואני צריך לשאול אותו' למה אתה התכוונת, לא מה אני שופט.

אומנות אבסטרקטית

אז אם מישהו מכם עכשיו הוציא אומנות אבסטרקטית באמצע הלילה אבל באמת אמיתית אותנטית מתוך דחף, והוא הרגיש שמישהו ממש מוביל לו את המברשת, והוא צייר את זה פרפקט, גמרנו, אני צריך לקבל את זה. עכשיו, אני לא אשאל אותו' תגיד' מה זה, זה לא מוצא חן בעיניי, אתה לא הפואנטה בכלל. השפיטה שלך לא רלוונטית. מה שהורידו זה ממש חותם נצחי, ואתה עכשיו צריך לקבל את זה בתנאי שזה באמת היה חותם נצחי, בתנאי שזה באמת יצא באותנטיות, לא שמישהו עכשיו קם באמצע הלילה ורצה לעשות עליך כסף ועכשיו הוא עובד עליך.

[דברי הרב נווה: אני לא מדבר על אלה, אני לא מדבר על נוכלות, אני מדבר על משהו אמיתי אמיתי אמיתי. לפעמים זה שיר שכתבת, לפעמים זה לחן שכתבת, לפעמים זה סיפור שכתבת, לפעמים זה משהו שלך, אני לא יודע, זה הבעה כלשהי. זה יכול להיות כל דבר' ריקוד, מה שזה לא יהיה. זה שלך, זה אמיתי, גמרנו].

מי שזוכר בהתחלה כמה צחקו על האומנות האבסטרקטית' מה זה, הבת שלי בת השלוש יודעת לעשות את זה. היום סותמים, ברוך השם.

המחול המודרני

מי שראה את המחול המודרני – שזה בלי מוזיקה, בלי כלום וזה נראה כאילו הם סתם עייפים, הם נראים ממש אפילפטים לגמרי. ומי שמסתכל על זה לא מבין' זה בלט? זה מסודר? זה עם מוזיקה? יש סיפור שעומד מאחורי זה? אז בהתחלה צחקו על זה אבל מי שמסתכל על זה, הראשון שעשה את זה אמר' אני רוצה פשוט להביע את עצמי. וההבעה לא מסודרת, זה הדחפים האותנטיים שיהיו לי כשאני אהיה על הבמה. טוב, מה אתה הולך לרקוד? תגיד לנו פחות או יותר. אני לא יכול להגיד לכם, כשאני אהיה על הבמה זה יהיה אותנטי, אני ארגיש את הדחפים ואני אוציא אותם.

כתבי 'הרב קוק'

עכשיו, לא צריך ללכת רחוק – כששאלו את הרב קוק' למה כתבת את הספרים שלך בשפה כל כך פיוטית ומסובכת? זו לא שפה רגילה, השפה שלך נשמעת כמו פיוט, זה נשמע מאד יפה אבל תסדר את זה, זה לא דידקטי, לא כל כך מבינים מה אתה רוצה להגיד. ואתה אדם מאד דידקטי, אתה היית הרב הראשי לישראל. הוא היה מעביר שיעורים פרפקט. היו יוצאים אליו סאטמרים מירושלים - היו הולכים כמעט שעה ברגל לתוככי ירושלים כדי לשמוע את השיעורים שלו. אז השיעורים שלו כן היו דידקטיים, אבל כשהוא כתב ספר' מה, זה קבלה פיוטית, לוקח שעה להבין פיסקה. אז כששאלו אותו למה זה יוצא לך ככה? אז הוא אומר שכשצדיק מתחבר לאותנטיות, הוא מתחבר לאמת, הוא משאיר את זה ככה. מה שיורד דרכו הוא כותב, לא סידרתי את זה. ככה זה ירד, ככה אני כותב.

לכן לקרוא את הכתבים של 'הרב קוק' זה גם לשטוף את הנפש. זה לשטוף את הנפש באותנטיות. כי אצל אחרים, אפילו שהם היו תלמידי חכמים גדולים, אבל בגלל שהם סידרו את זה לקהל, זה קצת איבד מהאותנטיות שלו. והיו כמה אנשים שאי אפשר היה לשנות מהם כי הם לא עשו את זה בשביל הציבור אלא הם פשוט הורידו חיבור אותנטי.

היו מעט מאד אנשים שהורידו חיבור אותנטי;

היו מעט מאד אנשים כאלה; אחד מהם זה למעשה היה 'הרמח"ל', 'רבי עובדיה מברטנורה', 'רבי שמעון בר יוחאי', 'דוד המלך', התורה כמובן, ו'אור החיים הקדוש', אלה המפורסמים ביותר. אבל היו עוד שפשוט כתבו ואתה רואה שזה מישהו שכתב ואתה אומר' הוא לא התחשב בכלל במה שאנשים חושבים על מה שהוא כתב. 'האריז"ל', גם 'רבי נחמן מברסלב' - אתה אומר לו' איזה חיבור זה, זה בעברית? במה כתבת את זה? גם למה אתה חוזר שלוש פעמים בפסקה על אותו דבר. זה נראה כאילו אתה מחבר דברים שלא קשורים בכלל לכלום. אז זה כתיבה אותנטית. כמעט כמעט כמעט כמו נבואה.

ו'הרב אשלג' כתב כתיבה אוטומטית בכלל. הוא כתב כל כך מהר עד שהפרקים שלו היו מתנפחים ולא עלינו ולא עליכם ירד מזה דם ומוגלה. ואשתו הייתה מסתכלת והייתה אומרת לו' תפסיק, הוא אמר לה' אני לא יכול. אומר לה: אני לא יכול, ממש, הקולמוס ואני כבר נמצאים בידיים של הבורא. והוא היה כותב כתיבה אוטומטית. [דברי הרב נווה: יש עוד אלפי כתבים שנמצאים אצל המשפחה, וזה מגיע כתבים, אני ראיתי אותם מלמטה עד לגג. לא הוציאו כלום. אבל הכתיבה שלו זה כתיבה אותנטית, רואים שזה כמעט נבואה. זה פשוט יצא דרכו. אז אי אפשר לשפוט את זה. אתה לא יכול להגיד עכשיו אם זה רע, זה טוב, נעים, לא נעים לי. הוא לא כתב את זה מדעתו. הוא לא כתב את זה בשביל הציבור. הוא לא כתב את זה בשביל הדרמה האנושית. הוא עשה הבעה אותנטית.

סיכום עד עכשיו;

בטיפול הרגשי

אחד הכללים או אחת התכונות החשובות לריפוי – לחזור לאותנטיות

אז אם ככה, אם אני רוצה לסכם מה בעצם רציתי להגיד עד עכשיו: רציתי להגיד עד עכשיו שאחד מהטיפולים, מהכללים או אחת מהתכונות החשובות ביותר כדי ליישר בן אדם, ליישר אותו מבחינת הטיפול הרגשי בו, לרפא אותו, זה להחזיר אותו לאותנטיות.

ההסתבכות הרגשית בתוך הדרמה האנושית יוצרת המון בעיות רגשיות

כי אתה רואה הרבה פעמים שבא בן אדם ומספר לך; 'אבא שלי עשה לי ככה, והמשפחה התרגזה מזה, ואל תשאל, הדודים עשו מזה סיפור ואני לא יכול עכשיו לצאת מהפלונטר כי אם אני אעשה משהו אז מה יגידו עלי'.

ואתה רואה תסבוכת על תסבוכת על תסבוכת, ואתה אומר לו' תעזוב, איפה אתה נמצא? איפה אתה מונח? איפה ההבעה שלך? אין, לא, זה הכל תלוי בהמון אנשים. כל תנועה תלויה בהמון אנשים; באמא ובאבא ומה ההוא יגיד ומה ההוא יגיד, ואני לא יכול.. ואז הבן אדם כלוא, הוא כאילו לא עושה כלום. הוא מרַצה את כולם ואין את מי לרצות. זה לא שיש כאן משהו חכם לְרַצות, סתם תקוע בין עולמות ככה עם כבלים לכל עבר והוא עכשיו' לא, אני לא יכול לזוז. למה? כי מה זה יגיד? ואם אני אזוז אז מה ההוא יגיד?

תעשה באופן אותנטי מה שאתה צריך לעשות – מה שיגידו לא רלוונטי

אתה לא יכול לעשות את הדברים האלה. אני לא אומר עכשיו לעשות בלאגן ולהיות עז נפש וגם לא להרתיח סתם. לא לעשות עכשיו מה שאני רוצה ולגרום לציבור כעס סתם. אבל קח את עצמך לצד (צריך ללמוד את זה) תראה מה יוצא ממך באופן אותנטי, מה אתה צריך לעשות עם עצמך, ופשוט תעשה את זה. מה יגידו, זה כבר לא רלוונטי מה יגידו.

מה שאתה תעשה זה calling, זה קריאה, זה יעוד, זה מה שאתה צריך לעשות. מה אכפת לך בכלל מה אנשים חושבים על הדבר הזה? זה לא קשור, לא צריכים לתת לך על זה ציון. זה פשוט צריך לצאת וכשזה יוצא זה עומד בפני עצמו, לא צריכים לשים את זה בתוך ערך. לא שמים את זה בהשוואה למשהו, לא נותנים לזה ציון בפני עצמו. לא אומרים אם זה נעים לי לא נעים לי. יכול להיות שזה נעים לך, בסדר, לא נעים לך, גם בסדר. זה לא רלוונטי מה שזה עושה לך. זה ילד שנולד למציאות.

האם זה רלוונטי לשפוט ברייה במציאות ?

מישהו מאתנו יכול למשל לשפוט ברייה במציאות להגיד' בעצם, למה יש עצים במציאות ? עצים הצורה שלהם מפחידה אותי מאד, אני לא יודע למה עשו עצים במציאות, בוא נחזיר את העצים למקור, לא רוצים עצים. אנחנו אומר את זה על עצים בכוונה אז זה נשמע מטופש, אבל עכבישים ? אבל דוד המלך שאל: למה אתה צריך עכביש בעולם? הוא לא שאל כדי להתריס. הוא לא שאל את זה בהתרסה, הוא באמת שאל, הוא ניסה להבין' בשביל מה יש שקצים ורמסים שנראה שלא יעילים לבני אדם? הרי כתוב שאדם צריך להגיד' בשבילי נברא העולם. אז אני מסתכל על בריות מסוימות ואני אומר' הן רק מזיקות. אני לא רואה איך הדבר הזה.. אני צריך להילחם בהם. זה כאילו מעסיק אותי, ואני לא מבין בשביל מה זה נמצא בעולם.

אבל אין מלא דברים שאתה שואל' בשביל מה זה נמצא בעולם, למשל כמו קורונה? או סרטן?  אפשר לשאול את הדבר הזה, זה נראה כאילו זה מזיק לבני אדם, בשביל מה זה קיים בעולם? אבל הקב"ה עשה סרטן, וכנראה שזה כן מועיל. אבל אין לנו ראש כדי לראות שהוא מועיל. אנחנו לא נמצאים במקום של לשים אותו במקום אובייקטיבי.

עניין האותנטיות נקרא בשפת הקבלה – 'הקו האמצעי'

העניין הזה של להיות אותנטי, בשפת הקבלה זה נקרא הקו האמצעי. אנשים חושבים שהקו האמצעי זה קו מאוזן, זה קו של פשרה. זה לא זה ולא זה. הקו האמצעי נקרא 'קו האמת'. ל'קו האמת' אין שום שיפוט' אתה רואה את הדברים כהווייתם. זה נקרא 'קו האמת' וזה הקו של יעקב, "תיתן אמת ליעקב". זה גם נקרא 'קו הדעת'. אין על זה שיפוט. אתה לא יכול להגיד זה חסד, אתה לא יכול להגיד זה גבורה, אתה לא יכול להגיד זה דינים ואתה לא יכול להגיד שזה ממש השפעות מיוחדות ורחמיו של הקב"ה. לא. זה פשוט זה.

לראות את הדברים כהווייתם

אנחנו צריכים ללמוד לראות את הדברים כהווייתם. אחד הדברים החשובים ביותר שצריך ללמוד אותם זה שאנחנו צריכים לקבל אחד את השני כפי שאנחנו. טעות מרה שאנשים עושים בזוגיות זה שכל הזמן מנסים לשנות. אל תנסה לשנות. ילד אתה יכול לחנך מפני הסכנה. אבל כתוב: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". על פי דרכו זה אומר שאתה צריך להבין שזה דרכו ואל תיגע בו.

יש דברים שאין לגביהם שפיטה. עכשיו אנחנו יודעים שזה קשה כי אתה אומר' מהם הדברים כשהם עומדים לעצמם בלי שיש לגביהם שפיטה? זה הרוח האנושית. הרוח האנושית חייבת לשים לזה label, חייבת להשוות, חייבת לשים לזה איזה ערך. ואומרים לך תעזוב, זה לא שלך מה אתה הקב"ה? אתה לא הקב"ה, הקב"ה עשה משהו? אתה יודע למה הוא התכוון? אתה לא יודע למה התכוון אז למה אתה שופט את זה? למה אתה מחליט עכשיו מה זה? על סמך מה אתה מחליט?

דוגמאות;

ויבואו המתחכמים ויגידו' טוב, אז בתורה כתוב מה טוב ומה לא טוב. כתוב על חזיר שזה לא טוב. אבל כתוב גם שחזיר יחזור להיות כשר. יום אחד אתה שאתה כל כך מקטרג על החזיר ואתה כל כך נגעל ממנו, יום אחד הקב"ה יגיד' עכשיו זה כשר, תאכל. ואתה לא תצליח, כי לא הכנת לעצמך מקום כזה בנפש. מרוב שהיית נגד, לא הכנת מקום כזה לעצמך בנפש. זה חשוב מאד, זה לא שאתה תגיד', טוב, כשזה יבוא נראה. זה לא נכון, אתה צריך מעכשיו להכין לעצמך את המגמה הזאת בנפש. אם אתה תכין מגמה של דחייה, כשהוא יגיד לך לאכול אתה לא תצליח לאכול.

השהות שלנו פה בארץ ישראל – אז נראה להרבה מאד אנשים' ארץ ישראל, מה, צריך להעריץ את ארץ ישראל, לצאת, לראות את הנחלים בה, להעריץ את הכנרת, לנשק את האדמה. ואם מחר בבוקר הקב"ה אומר' אני רוצה שבית המקדש יהיה בבית הלבן? מה עושים? לא, מה, הקב"ה, פה 'ארץ זבת חלב ודבש', מה קרה לך? אנחנו צריכים להיות צמודי ציווי, או צמודי אישיות ולא צמודי סימפטום.

לא להיתפס בכּלל - צריך להתקשר למקור

להעריץ עכשיו הערצה מטורפת משהו שאח"כ אומרים לך' תיכף זה לא יהיה רלוונטי. תיכף זה לא יהיה רלוונטי. אל תעריץ משהו יותר מדי ואל תתקשר למשהו יותר מדי, אלא אתה צריך להתקשר למקור. כי המקור ביום אחד יכול להגיד לך' בוא נעזוב את זה.

[דברי הרב נווה: אני ראיתי בן אדם' (זה קרה מול הפרצוף שלי) שהרב מדבר על דברים שהם סכנות ודברים כאלה ואדם צריך להרחיק את עצמו מכל מה שנחשב לסכנות ואז הרב הזכיר סיגריות וקולה וכל מיני דברים כאלה, הוא אומר שזו פשוט סכנה אמיתית. הרב דיבר ככלל, יצא מהשיעור והדליק סיגריה, ואותו אחד הלך הבייתה. אומר' זהו, ראיתי את זה זה מספיק לי, הרב הזה לא רב אמיתי.. (הרב שיינברגר)].

אז זה ככה זה כשאתה חושב משהו ואתה הולך עם איזה קו מסוים ומישהו אומר משהו מתאים לקו, פתאום הוא זז מהקו שלך, ואתה אומר' אני משאיר את הקו, האישיות נעלמה, מבחינתי שהאישיות תלך, אני נשארתי עם הקו. ככה לעתיד לבוא יהיו אנשים שיגידו לקב"ה: אנחנו לא אוכלים חזיר. סליחה, אתה הקב"ה, לך למישהו אחר. אבל אנחנו פה לא אוכלים חזיר..

זה ככה לגבי ארץ ישראל. כשהייתה ארץ ישראל הקב"ה אמר' עכשיו יש גלות, עכשיו עוזבים את הארץ ועכשיו לא נמצאים בארץ. והיו אנשים שנתפסו בארץ והם מתו בגלל שהם נתפסו בארץ.

דוגמא נוספת – הכניסה לארץ ישראל

הקב"ה אמר' אנחנו עוזבים את מצרים, הולכים ארבעים שנה במדבר, ואח"כ אנחנו ניכנס. אוקיי, הולכים הולכים הולכים, הולכים, כבר מגיעים, היה את הסיפור עם המרגלים ואז הקב"ה אומר' לא נכנסים. המציאות יצרה מצב שאין לנו את התנאים להיכנס לארץ. מה עשו המעפילים? המעפילים אמרו' לא, בכל זאת נכנסים כי הקב"ה אמר שנכנסים לארץ ישראל. אז 'משה רבינו' אומר' אבל עכשיו הוא שינה את הציווי. הציווי השתנה. זה נכון עד עכשיו אבל המרגלים כרגע יצרו מצב שאנחנו לא מוכנים נפשית להיכנס לארץ ישראל. לא מותאמים למקום הזה. אבל לא, אתם אמרתם מצרים, 'ארץ זבת חלב ודבש', מצרים, 'ארץ זבת חלב ודבש'. נכון כל הזמן אמרתם? הגענו, זה 'ארץ זבת חלב ודבש', אתה לא מתנבא נכון. אנחנו נכנסים. נכנסו ומתו.

אז זה כאילו להיתפס בכלל. למה אתה נתפס בכלל? תיתפס בנותן הכלל אל תיתפס בכלל.

"אל תהיה צדיק יותר מדי"

כל דבר. לא סתם 'שלמה המלך' אמר: "אל תהיה צדיק יותר מדי". תנסה ללכת יחד עם זה שנתן את הכלל ותנסה להבין אותו כי הוא יכול לשנות לך את הכלל. אתה צמוד אישיות אתה לא צמוד הסימפטום עצמו.

אז איך מבינים את הדברים כשהם עומדים בפני עצמם? זאת השאלה.

מהי התאהבות כשהיא עומדת בפני עצמה? מה זה כשהדברים עומדים בפני עצמם?

 [דברי הרב נווה: אז ככה, כשאנחנו מדברים על הקב"ה - אני כבר אתן לכם decoder, שכל הזמן יהיה לכם משהו כדי לדעת אותו. גם אם אני אומר' הקב"ה אשם, הבורא, 'אין סוף', עצמותו או אני לא יודע מה, שתהיה לכם מילה אחת עד כמה שיותר שהיא תהיה מובנת והיא תתפוס את כל זה, ואנחנו קוראים לזה - 'האחדות'].

כשהדבר עצמו לא ממוקם במקום הנכון שלו – הוא מאבד את ההקשר שלו

כשאתה אומר האחדות, אז אם אני אומר לכם שנניח יצאה תכונה, אתה שואל' איך התכונה הזאת באה באחדות. לְמה היא משמשת בתוך האחדות. מחוץ לאחדות, כשיש אנשים אגואיסטים ב'עלמא דפירודא', לפעמים חלק מהתכונות האלה, או שהן לא רלוונטיות, או שהן משמשות לרעה. אבל בתוך האחדות ברור שיש להן מקום.

למשל' שווק של סמארטפון בראש של תלמיד חכם

תיקחו למשל את העולם הזה ככה כפי שהוא, ובא מישהו שהוא איש עסקים והוא אומר' אני מצאתי סמארטפון חדש ישראלי, אני אעשה אותו הכי יעיל בעולם, לא נופל, אבטחה מקסימלית, אין, ואני רוצה מצד שפלות הרוח, אני לא אעשה שיווק, ואם אני אצא לשיווק אני אגיד לאנשים' תשמעו, הסמארטפון לא כזה טוב. כאילו, אל תרוצו לקנות ממני, יש קניינים טובים יותר, הוא כנראה יימכר באלף שקל. ושוב, אני אומר לכם, בן אדם עשה את הסמארטפון הכי טוב בעולם, ממש, הכי עמיד, פי עשר ברמות שלו יותר ממה שיש היום, אבל עכשיו הוא יוצא לציבור בראש אחר, בראש של תלמיד חכם.

זה השיווק שלו – 'שלום לכולם, אני המצאתי סמארטפון, כנראה שהוא בסדר אבל אל תתפסו ממני, אני כלום, וכנראה של אחרים זה בטח יותר טוב ואני לא אמכור את זה בכזה יקר, אולי אלף שקל משהו כזה.. זה נראה מתאים? זה נראה לא מתאים. אתה רוצה להיות עניו ושפל רוח, זה לא מתאים לעסקים. אתה צריך להיות אריה ולדחוף את הסחורה שלך. אז להיות עניו ושפל רוח, תגיד את זה בישיבה. כשמקימים אותך להגיד דברי תורה אז אתה יכול להגיד להיות עניו, ולהגיד חברי'ה אני לא 'החתם סופר', אני לא 'משה רבינו', אני אומר את הדברים כמיטב יכולתי. אהה בסדר, מבינים, אתה עניו, אתה שפל, בסדר גמור, זה יפה מאד.

אבל כשאתה נכנס עם אותה תכונה לתוך ה'עלמא דפירודא' ואתה רוצה עכשיו בעולם העסקים להתנהג ככה, זה מוזר נכון?

אז זה כאילו ערך נכון במקום שלו, וזה ערך שפתאום שהוא מחוץ למקום שלו, הוא לא שייך בכלל.

עניין של כנות - כנות ואמיתיות

בתורה אתה כנה. אתה בא לבן אדם אתה אומר לו' תשמע, השעון הזה עלה לי מאה שקל. אני רוצה למכור אותו כי אני זקוק להלוואה, אין לי כסף, אני עכשיו מוכר לך, הוא עלה לי מאה שקל. אפילו אם תיתן לי מאה שקל ומטה זה בסדר. אוקיי, בעולם של בני תורה ככה מדברים. ברור שזה ככה, מה זאת אומרת.

עכשיו, אתה תיקח את הכנות הזאת ואתה תגיד את זה לאנשים, הוא יגיד לך' אני לא קונה את זה ממך בעשרה שקלים, מה קרה לך? זה לא, זה כלום. אתה צריך להגיד חמש מאות כדי שהוא ייתן לך מאה.

אז יש הרבה תכונות לכאן ולכאן שתלוי איפה אתה ממקם אותם. שכשהדבר עצמו לא ממוקם במקום הנכון שלו, הוא מאבד את ההקשר שלו.

התכונות האלוקיות

אז שתדעו, כל התכונות האלוקיות, בגלל שהן נכנסו לשדה הרוע, איבדו את כל ההקשר שלהם. כל האתים והמזמרות הפכו לחרבות ולחניתות. אז אתה לא יכול לבוא לשדה הקרב' ראיתם חייל שמגיע לשדה הקרב עם את חפירה? הוא אומר' מה לעשות, זה הברזל היחידי שהיה לי בבית, מה אני אעשה? אני חקלאי, עם זה באתי. לא מתאים, נכון? זה שדה קרב, תיקח אותו.

אבל כשאתה מגיע למושב, אתה לא תבוא עכשיו עם M16 תגיד הנה זה הברזל שיש לי. זה לא מתאים.

השחתת המידות האלוקיות מובילה לאובדן

אז אנחנו עכשיו, כדי לא להתבלבל בזה שאתה תגיד' אהה, אוקיי, אז אני עכשיו צריך לקחת את התכונות האלוקיות ולהמיר אותם לספארי שאני גר בו?

התשובה היא לא. התשובה היא זה שאנחנו צריכים שלא יהיה ספארי. למה? כי אם אתה משחית את המידות האלוקיות, אז לא שווה העולם הזה. בגלל זה הקב"ה החריב את בית המקדש ובגלל זה הוא מחריב את העולם והוא אומר כאילו' מה אתם עושים אתי? לאן אתם מורידים אותי? לאן אתם לוקחים את התכונות שלי?

עכשיו אתה תגיד' אבל השם, אבל מה תראה, כולם פה חיות. כולם פה חיות אז אין עולם. "ותמלא הארץ חמס"- אז אני עושה מבול. ב'סדום' לא עושים הכנסת אורחים - אני מחריב את סדום. 'מצרים' מענה, משעבדת את העם - אני מחריב את מצרים. ומה שנאמר על בבל שהיא תיחרב וכל מיני דברים כאלה, ממש, כל הנבואות שהיו על בבל, הכל התקיים, שהיא תיחרש, והכל יהיה לשממה ולא יהיה לה צבא, הכל, כל הנבואה התרחשה על עיראק. כי כשיש לך מנהיג כמו 'סדאם חוסין' זה ככה קורה.

אז זה לא שאתה תגיד לקב"ה' טוב בוא נתפשר, אני אקח את המידות האלוקיות אבל תתחשב בעובדה שאני חי בספארי. אז הקב"ה אומר: אז אין ספארי. אני לא ארשה לך לעשות את זה. אז שתבינו שכל עוד אתה נמצא בתוך עולם שאתה אומר' אני מתפשר, אני חייב לקחת תכונות אלוקיות וכן להוריד אותו עכשיו לשדה הקרב, תיקח בחשבון שהוא יהרוס לך את השדה קרב.

יש לך נישואין קלוקלים שבהם אתה מתנהג כמו מפגר (סליחה על הביטוי) - אז הוא יהרוס לך את הנישואין. יש לך בריאות שאתה לא יודע להתמודד איתה, גוף שאתה לא יודע להתמודד איתו? - הוא יהרוס לך את הבריאות. יש לך מציאות של עסק שבהם אתה נוכל ושקרן - אז הוא ייקח לך את העסק.

אז צריך לדעת מה סיבת האובדן. [דברי הרב נווה: עכשיו אני רוצה לתת על זה איזה נתון מסוים];

עניין התנועה והזרימה במציאות

המושג 'הפרש פוטנציאלים'

בדרך כלל כשמלמדים אז נניח מלמדי קבלה נותנים תמונות סטטיות, מדברים על ערך מסוים, על עולם מסוים, אבל הם לא מדברים על התנועה ועל הזרימה. יש תנועה וזרימה מתמדת. כל הזמן יש תנועה וזרימה מתמדת במציאות.

אנחנו דיברנו אתכם פעם על המושג שנקרא 'הפרש פוטנציאלים'. מה זה הפרש פוטנציאלים? מקום שיש בו הרבה לעומת מקום שיש בו מעט.

דוגמאות

בחשמל למשל יש לנו ההדק, למה זה שלוש? יש הדק אחד שיש בו 220 וולט – שמה החשמל מתרכז. בצד השני הוא 0 – אתה יכול לגעת בו ולא יהיה לך חשמל, לא יהיה לך כלום, לא יקרה לך שום דבר. ברגע שאתה מחבר אותם אז יש מפל – יוצא חשמל מהמקום של היש אל המקום של האין.

כשיש נהר, כמו מפלי הניאגרה, אז בחלק העליון יש המון מים ואז יורד למקום שאין מים. תמיד ככה, הפרש פוטנציאלים. איפה שיש עובר למקום שאין.

אז אותו דבר, הקב"ה זה 'אור אין סוף', זה הבריכה. אנחנו פה, 'מלכות דלית לה מגרמא כלום'. אז את כל השפע אנחנו מקבלים בזרימה ממנו. יש כאן זרימה מתמדת, זרימה שזורמת מ'אין סוף' לפה.

יש זרימה מתמדת מה'אין סוף' לעולם שלנו

עכשיו, זה בא לידי ביטוי בהכל. למשל התנועה של פתיחת הפרח - זה לא תנועה סתמית. זו התנועה של האור לתוך החומר. אתם צריכים לדעת את זה. אתם רואים ממש את התנועה של האור לתוך החומר.

הגוף שלנו, הגוף שלנו כל הזמן כמו בעבוע - כמו בעבוע של סיר, שבגלל שיש שמה את החום, אז המים כאילו בורחים מהמקום של הבעבוע. הם בורחים מהמקום החם אז הם יוצאים כל הזמן החוצה. ככה הגוף שלנו, הוא כל הזמן פולט את התאים שלו כלפי חוץ.

יצא לכם פעם שהיה לכם קוץ תקוע ולא יכולתם להגיע אליו, הוא תקוע, הוא פשוט נתקע אבל אחרי איזה כמה ימים פתאום הסתכלת ואתה אומר' זה נפלט לי מהגוף. למה? בגלל התנועה. התנועה יוצרת מצב שמה שיש לך בפנים, פשוט נפלט החוצה. הוא פולט את זה החוצה.

הקב"ה יוצר שכל הזמן תרד הארה טובה

אז יש זרימה, הכל נמצא בתוך זרימה מסוימת. למה? כי מה'אין סוף' (אנחנו נקרא לזה עכשיו מהאחדות, מהשדה המאוחד), יורדת הארה שהיא הארה טובה; הארה של רפואה, הארה של חיים, הארה של אחדות, הארה של אהבה, הארה של צדק, הקב"ה מעביר, הוא כל הזמן יוצר שזה יעבור.

בגלל זה אתה הולך לישון עייף כי אתה עבדת כל היום, אתה הולך לישון גמור, אתה חשוף לאור שאומר' קום קום קום, אני מעיר אותך, אני מעביר לך חיים. ואז לוקח בערך איזה שמונה שעות לתהליך, ואז למעשה אתה מתעורר כשאתה ניטען בחיים האלה. כשאתה הולך לישון זה כמו שאתה שם את הסמארטפון שלך במטען. מתי יהיה 100%? כעבור שעתיים, שלוש, כל אחד עם הסמארטפון שלו.

אז הקב"ה אומר' זמן טעינה של בן אדם – שמונה שעות. הוא ילך לישון כי הוא התרוקן כל היום, ומה שקורה לו בלילה – האור נכנס לתוכו, לתוך ההוי"ה שלו, ממלא אותו ממלא אותו והוא יתעורר. מתי הוא יתעורר? כשהוא יהיה מלא. כשהוא יהיה 100% הוא יתעורר. אז יש זרימה.

מכיוון שיש זרימה, אין זרימה רק של חיים. יש זרימה גם של הערכים. הכל זורם עם זה. הצדק יורד לפה. האמת יורדת לפה. כי זה מה שהאור יודע לתת. האור יודע לתת את כולו. אהבה יורדת לפה.

עכשיו, אם אתה נוכל, ואם אתה שקרן, ואם אתה כעסן, ואם אתה עצוב, אז הוא נתקל במעצור. אם הוא נתקל במעצור, לך תנסה עכשיו לעצור נהר שוצף וגועש. אז הוא מחריב.

היפוך צורה וניסיון לעצור את האור - מחריב.

אז אפילו שבאותו רגע ייראה שאתה עוצר, שאתה אומר אבל יש רשע בעולם וזה כבר נמשך די הרבה זמן. לא לאורך זמן. לא לאורך זמן. זה מה שנקרא חרון אף, שלאט לאט שוב, הוא דוחף, שוב, המציאות של האור הרוחני נכנסת למציאות whether we like it or not, כי יש זרימה כל הזמן. ואז מה שהוא מוצא למטה, לא טוב - הוא פשוט יימחק. הוא פשוט ימחק אותו מהמציאות.

עכשיו, יש זמן טבעי שזה קורה. כמו שבן אדם יכול להגיד' על פי הטבע אני אלך לישון, שמונה שעות, מתי שאני אטען, האור הרוחני יעבור דרכי, יעשה לי רגנרציה, יעשה לי התחדשות, ואז אני אקום. בסדר, אבל יש דרך שאתה לא צריך לישון עכשיו שמונה שעות. יש דרך שאתה יכול להיטען. למשל' אל תעשה דברים כל כך מרוחקים מן האור במהלך היום. אל תתרחק יותר מדי. אל תשכח את השם לגמרי. אל תעסוק בנוכלות. אל  תעשה דברים שינתקו אותך לחלוטין.

זה כמו עם המטען. אנחנו כל יום בערב שמים אותו במטען אבל אנחנו לא כל יום שמים אותו על אפס. אתה לא חייב להתרוקן לגמרי, שים אותו 40%, 30% 20%. זה לא צריך להתמלא שמונה שעות, זה יתמלא תוך שלוש שעות, ארבע שעות. זה אחד. כמובן לעשות את כל התנאים המתאימים, כמו שאומרים איך לשמור על סוללה. להגיד "קריאת שמע על המיטה", לעשות את זה במקום נקי, לעשות את זה במקום מסודר. לדעת איך לישון, איך לקום וכו' וכו'. אז זה מפחית וזה עדיין עושה את זה איכותי. אתה קם לא פחות עירני מאשר מישהו אחר. ואז אתה לא צריך לישון ממש שמונה שעות.

אבל אנחנו צריכים לדעת שיש זרימה מתמדת. יש גם זרימה מתמדת של בריאות. למה אנשים מחלימים? למה כשאתה עושה לעצמך פצע, פתאום הפצע מחלים? מה זה? איך? הרי זו תנועה.

איך התנועה נוצרת?

התנועה נוצרת ע"י השתלשלות האור בעולמות

אז האור זורם בהשתלשלות בעולמות; מ'אור אין סוף', כל הזמן זה קורה, יש זרימה מתמדת. מ'אור אין סוף', יורד ומשתלשל לעולמות, וכשזה מגיע, זה יוצר ממש ממש תנועה פיזית. תנועה פיזיולוגית. "עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט". אז אתה רואה רוח שזורמת, הרוח לא זורמת מאליה. הרוח הוא מלבוש לתנועה הרוחנית שיש בזה. זה לא יזוז אם הקב"ה לא רוצה שזה יזוז.

 התבגרות הגוף והתחדשות תאי הגוף נעשית גם ע"י זרימת האור

אז זה מאד חשוב שאתם תבינו' אנחנו נמצאים בתנועה. ההתבגרות שלנו וכל התהליך של בניית התאים שלנו זה כביכול הכל ספונטני וזה נראה כאילו עניין של ביולוגיה אבל זה לא עניין של ביולוגיה מכיוון שלביולוגים אין מושג מאיפה מגיעים החיים לתוך התאים. אין להם מושג מאיפה זה מגיע ואי אפשר להגיד שזה חילוף חומרים כי זה כמו סוללה שהייתה צריכה להיגמר ממזמן. היא מקבלת חיות והתחדשות ממקומות אחרים לגמרי. ממקומות שהם נמצאים בחלקיקים התת אטומים; כבר מרמה של קוורקים. במוח זה מהמיקרוטובולים (נדבר על זה בהזדמנות). אבל שתדעו שזה מתחדש בתאים הכי הכי קטנים, ברמות החלקיקים הכי קטנים, כי יש גם שמה תנועה ויש גם שמה זרימה.

גם הערכים זורמים עם האור

אך 'מידת הרחמים' נותנת לאור עוצמה מסוימת, יש לו קצב

אבל הזרימה היא לא רק זרימה של חיים ושל בריאות. היא זרימה גם כן של ערכים. כי החכמה תחייה את בעליה. כל זה נקרא, זה אור, הכל בא יחד עם האור. הבריאות באה יחד עם האור, החיים באים עם האור, אבל גם האמת באה עם האור, גם הצדק בא עם האור. ואם הצדק יורד למטה ורואה שלמטה אין צדק, אין, הוא חייב לצאת, לא יעזור, הוא חייב להיות. צדק יהיה פה. אמת תהיה פה. הנוכחות האלוקית תהיה כאן ביל הוק וביל קוק. זה לא יעזור. רק מה שנקרא מידת הרחמים זה כביכול הקב"ה אומר' אני לא דוחק מידי, אני נותן לכניסה של האור אני נותן לו קצב. אני נותן לו עוצמה מסוימת.

בעולם המלאכים העוצמה מיידית

בעבר העוצמה הייתה מידית. בעולם המלאכים העוצמה היא מיידית. אין טולרנטיות. הם "גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו".

אבל יש גבול ל'מידת הרחמים' – "אני אל שדי שאמרתי לעולמי די"

פה ביום השלישי כבר האדמה עיכבה. מעצם העובדה שיש לך חומריות אז זה מעכב. אז הקב"ה אומר' בסדר, אז אני עושה את 'מידת הרחמים' ואני נכנס מהרוחני לגשמי לאט לאט, כדי שאנשים יעכלו, יבינו, יחזרו בתשובה. לא לעשות מידת הדין מהרגע להרגע. אבל יש גבול. "אני אל שדי שאמרתי לעולמי די".

אם אני ארד ואני אמשיך לרדת ובינתיים אנשים נסוגים עם השקר שלהם, הולכים עוד אחורה, אני הולך איתם. הם הולכים עוד אחורה, יורדים, יש ירידת הדורות, וככל שיש ירידת הדורות הם בורחים למקום של רוע ומלחמות ושנאה וגילוי עריות ובלאגנים, אין בעיה, אני הולך איתם. אני הולך איתם עד שאני אגיע ל'מלכות דמלכות' אבל באיזשהו שלב אתה תידבק לקיר. יש קיר. יש סוף. אתה לא יכול עוד לסגת ולסגת.

זה שהקב"ה בא איתך לאט לאט לאט ויורד בדורות הוא יורד איתך, אבל הוא רודף אחריך, ואתה תעמוד עם הפרצוף לקיר ואז יום אחד אתה תעמוד ואז הוא ישאל אותך' תגיד לי למה אתה שקרן? למה אתה נוכל? טוב, אני חייב להשתלט פה, זהו, זה עולם שלי, יש כתר, יש מלכות, זה המלכות שלי, זו הממלכה שלי. ועכשיו, אני ואתה מה לי ולך? אז הוא שוטף את העולם.

כשיש היפוך צורה ואין דין ואין דיין – הקב"ה מנקה את העולם

אז לנו נראה שבזמנים שיש מלחמות ושיש מגפות' אהה, זה לא טוב. צריך מיד להתפלל, לעשות 'פיטום הקטורת' ועוד כל מיני רבנים הזויים שנותנים לנו כל מיני סגולות. אבל יותר טוב לעזוב את המציאות. כי אם יש את הדברים האלה הקב"ה אומר' ירדתי, אני פה. אני פה ואני רואה שיש כאן היפוך צורה ואני מתקן ככה את העולם, אני מנקה אותו.

ברור שאנחנו צריכים לבקש רחמים ושזה לא יהיה ככה. אבל לפעמים כשזה קורה כמו עם סדום וכמו עם המבול, אין ברירה. אין ברירה כי אנשים לא שומעים. אין עם מי לדבר. פשוט אין עם מי לדבר. עסוקים בנוכלות, ובמלחמות, ובאונס, ואין מי שיעצור אותם. אין דין ואין דיין.

סין ונגיף הקורונה

אז לנו זה נראה כאילו יום אחד היה קורונה, זה לא יום אחד היה קורונה. היו שלושת אלפים שנה של שקר וגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה. אתם אומרים יום אחד היה קורונה? ובטח לעם הנוראי הזה. זה עם נוראי העם הסיני. הוא מפר את זכויות הפרט ברמות מטורפות. מעלימים שמה נשים, מי ידבר עם שני מיליארד איש? הם חקיינים נוראים של רעיונות, הם רואים מישהו באינטרנט עושה רק איזה סטרטאפ, שנייה אח"כ אתה מוצא את זה בסין. הם שקרנים פתלוגיים, אתה הולך לשוק, אומר לך' מה קרה לך זה עולה אלפיים ין, מה. וזה עולה אולי שלושה ין או שהוא גנב את זה. איך יודעים שסיני משקר? פותח את הפה.

[דברי הרב נווה: אני ראיתי סרטים של סינים ולמדתי אומנויות לחימה, הלכתי, כיבדתי אותם עד שרוקנו אותי. אז כשאתה הולך לשמה אז אתה רואה באמת את האמת. אני יודע שאתם לא מכירים את זה אבל זה ככה, אתם לא מבינים מה זה, זה ישות ממש שהיא עם שקר פתלוגי].

אבל תעזבו את זה זה הקב"ה עוד איכשהו מרחם על זה אבל כשלוקחים את זכויות הפרט, שהורגים אנשים בכלא, שעושים עינויים מטורפים. שמעלימים אנשים, ואין, נמחקים, כאילו אנשים נמחקים מן המציאות, ואין דין ואין דיין; אף אחד לא שופט אותם, אף אחד לא יודע, הם לא נותנים לאף אחד להיכנס. אין, לך תילחם איתם עכשיו עם שני מיליארד איש. לך תעשה עליהם עכשיו סנקציות. אז מנסים פה ושם אבל זה לא משנה אותם. איך תשתלט על שני מיליארד איש? וזה לא יום יומיים. ואיזה משטרה יש לשני מיליארד איש? אונסים, גונבים, מה אתה תעשה?

הקב"ה עושה סדר

אז הקב"ה עושה סדר. אז העם הזה צריך לחשוב' עוד לפני שאנחנו מדברים על אבר מן החי שהם תופסים חולדה ואוכלים אותה חיה, תופסים תמנון ואוכלים אותו חי. דיונון ואוכלים אותו חי. אתה רואה ככה את הרגליים שלהם עוד מבצבצות החוצה. זה נקרא אבר מן החי. זה צער בעלי חיים גמור. מישהו אומר להם למה אתם מצערים את הדיונונים? מישהו אומר לסין למה אתם כורתים כרישים? הם הולכים והם הורגים כרישים בשביל הסנפיר. כדי לעשות מרק סנפיר. אז הם יכולים להרוג כרישים ענקיים של שש מטר, שנים עשרה מטר שהם חשובים, כי יש את שרשרת המזון, הם גם כן צריכים להיות. מי ידבר עם הסינים? הם יוצאים עם משחתות לתוך הים. לוקחים מהים ומרוקנים את כל מה שיש שמה. אין שום כלל, שום כלל. עם הרשת מעלים הכל, כי הם אוכלים הכל.

הגרין פיס רצו להיכנס אליהם, הם אמרו להם' אנחנו תיכף פותחים עליכם במלחמה. אנחנו משמידים את כל המצלמות שלכם ככה, מרימים אתכם, תלכו מפה. ומי יעצור אותם? הם בעצמם עושים אסון אקולוגי לכל המקום שבו הם נמצאים.

למה בסין הכל כל כך זול? כי הם מעסיקים לכם ילדים בני שתים עשרה, שלוש עשרה שעות, ארבע עשרה שעות בשביל איזה 10 ין. יש שיעבוד של ילדים. תסתכלו באינטרנט, תפתחו' תרשמו שיעבוד של ילדים בסין, תראו אותם כמו.. זה מה שאתם קונים, אתם קונים את זה על חשבון ילדים קטנים. אז הילדים האלה זועקים והקב"ה שומע. אפילו שהוא סיני, הוא לא יהודי, והוא שומע, הוא שומע את הילד הסיני.

אז אנחנו' למה קורונה? מתחילים לפתוח 'פיטום הקטורת'. 'פיטום הקטורת' לא יעזור לנו פה במקרה הזה. צריך כאן עכשיו רביזיה של כל השכל הזה.

זה לא נכון להוריד את המידות האציליות לעולם הזה

אז אי אפשר להגיד לקב"ה' אבל מה לעשות אני חי בעולם הזה. אתה חי בעולם הזה אז תשנה את העולם הזה. אני לא ארשה לך לקחת את המידות הטרומיות, המידות האציליות ולהוריד אותן לעולם הזה.

כי תראו מה עושים' 'טראמפ' מנסה להשיג שלום אז הוא ממש כמעט הרס את כל הערכים האמריקאים. במידה מסוימת הוא החליש את אמריקה מאד. תראו איך הוא נכנע ל'ארדואן'. תראו איך הוא נכנע לסין. תראו איך הוא נכנע לסעודיה ובמידה מסוימת הוא גם נכנע לאיראן. מנהיגים אחרים לא היו מסכימים להתנהגות האיראנית ככה בצורה כזאת. האיראנים עכשיו משתוללים יתר על המידה. 'בוש' לא היה מסכים לזה. אפילו 'אובאמה' לא היה מסכים לזה. אבל 'טראמפ' אומר' לא, בוא נעשה. כי הוא ביזנס מן אז הוא אומר' בוא נראה נעשה איתם ביזנס. בוא נראה מה יכול לפתות אותם.

זה שהוא נמצא עם 'קים ג'ונג'. 'קים ג'ונג' זה מטר על מטר. הוא והממלכה שלו זה מטר על מטר. אבל הוא הפסיק את הטיל האטומי? לא. הוא עדיין יורה טילים בליסטים שמגיעים לחלל? כן. אז לא עצרת אותו. אז נשיא ארה"ב השפיל את עצמו להיפגש עם הגמד סיפורון הזה וזה לא שינה אותו כלום. זה לא שינה לו שום דבר.

"ותמלא הארץ חמס" – אז עוצרים את המציאות

אז אתה לא יכול לבוא ולהגיד' בוא נסתדר פה, כי אנחנו לא מסתדרים פה. המציאות הולכת ונעשית עזה יותר וחוצפנית יותר. אז הקב"ה אומר' אתם לא עושים את זה אז אני אעשה את זה. "ותמלא הארץ חמס" אז עוצרים את זה. אז נכון שהוא נשבע שלא יהיה מבול, אבל יכול להיות, יש לו דרכים אחרות, הוא יצירתי מאד לעצור את המציאות. אבל אנחנו לא יכולים לאפשר למגרש משחקים הזה להימשך ושהקב"ה יגיד' מה לעשות, כאילו' אתם פה אז אני מבין אתכם. לא, מה פתאום. אין את זה לקב"ה ברומא תהיה רומאי. אין כזה דבר. זה לא עובד אצלו, הוא פשוט מחריב את המציאות.

ולכן אפילו שהצדיקים יודעים ומקטרגים וצועקים ומה שלא עושים, אבל הם יודעים, אבל מה לעשות? מה לעשות? אנחנו יכולים לתת לזה להימשך? אי אפשר, תסתכלו את מערכת הבחירות - תראו מה הולך לקרות עוד פעם, כשעוד פעם יודיעו את תוצאות הבחירות. עוד פעם אתה נותן לשנאת חינם. עוד פעם גידופים, עוד פעם לשון הרע, עוד פעם הוצאות דיבה. עוד פעם אתה לא יודע כבר למי להאמין ולמי לא להאמין. על מי לסמוך ועל מי לא לסמוך. בחירות שלישיות, מאות מיליוני דולרים על חשבון הציבור. בחוץ אין זבל שמנוקה, מערכת הבריאות עצרה, מערכת החינוך עצרה, כל כך הרבה החלטות עצרו, לא מעניין אותם. זה נוסע לו לחו"ל, זה עושה ככה, זה עושה ככה, הכל על חשבוננו. מישהו אכפת לו מהציבור? לא.

אז הקב"ה אבא ואמא. אז אם הוא האבא והאמא הוא צריך לעצור את זה. תבינו, זה ככה הולך.

 

 

אי אפשר להתנהל עם ערכים בתוך הדרמה האנושית

כל הערכים ניתנו רק למושגי אחדות

אז אנחנו לא יכולים להמשיך להתנהל עם ערכים בתוך הדרמה האנושית. אי אפשר להתנהל עם הערכים האלה בתוך הדרמה האנושית. אנחנו צריכים לשנות את הכל. כי כל הערכים האלה ניתנו רק למושגי אחדות. להכל, היחס שלו, ההתאמה שלו, ה- reference שלו הוא רק ביחס של אחדות.

גם האדם לא מותאם למציאות הזאת

גם האדם, גם אנחנו, אנחנו לא מותאמים, נפשית לא מותאמים למציאות הזאת. אנחנו בעצמנו. למה יש כל כך הרבה חרדות? למה יש כל כך הרבה התאבדויות? למה יש כל כך הרבה מחלות שנגרמות מבעיות פסיכוסומטיות, אפילו לא פתלוגית. כי אנחנו לא מותאמים לזה. אנחנו לא מותאמים לזה. אנחנו ישויות תמימות. אנחנו מעל המלאכים. אנחנו ישויות קדושות, מה לנו ולמציאות הזאת?  

אז בטיפול הרגשי – צריך קודם כל להביא את האדם למציאות חדשה

האור חייב לצאת בהקשר נכון

אז כשבן אדם מגיע עם הבעיה הרגשית, אז קודם כל קודם כל קודם כל צריך להביא אותו למציאות חדשה. כבר צריך להביא אותו למציאות חדשה. ולא להגיד' אבל זה לא מציאותי.

תתחיל לעשות את המציאות הזאת;

א' - בעולם שלך, בדל"ת האמות שלך. ב' - עם הזוגיות. ג' - בתוך המשפחה, עם הילדים. אח"כ לעשות את זה עם חברים. ליצור קהילה קטנטונת עם אלה שמבינים אותך, ואיתם להיות כנה ואיתם להיות אמיתי, ואיתם לעשות חסד ואיתם לעשות צדקה, ואיתם לעשות את המעשים הטובים. אין, האור חייב לצאת בהקשר נכון. אין מה לעשות. אתה לא יכול עכשיו להגיד' כולם חיות אז גם אני חיה.

ואת זה אנחנו לומדים מ'אברהם אבינו' – ש'אברהם אבינו' היה יחיד בעולמו. כל העולם היה עובד עבודה זרה, כולם היו אנשי רוע גדולים מאד, הוא בא הפך לבד את העולם. כתוב: "אחד היה אברהם". כמה אברהם ושרה יש לנו פה? אז לא לפחד.

ואחד הדברים הכי חמורים שאדם יכול לעשות זה שבן אדם מקטין את עצמו. אומר' מה אני יש פה מיליונים, מה אתה רוצה ממני? אני בורג.. כל אחד יגיד שהוא בורג, זו הבעיה, שכל אחד יגיד שהוא בורג. ואז לוקחים את כל הברגים האלה ועושים מהברגים האלה טנק או פצצה ואז הקב"ה אומר' לְמה אני צריך את זה?

אנחנו בורג, אבל בבורג שאנחנו נמצאים אנחנו כעסנים, ומחריבי מציאות, ומתגרשים, ומרביצים, ומדברים לשון הרע. פה אתה לא אומר מה אני בורג. לעשות טוב – אתה אומר אני בורג. לעשות רע אין לך בעיה.

זה לא יכול להימשך – אדם צריך לעצור ולבנות את החיים שלו מהתחלה

אז התחמון הזה לא יכול להימשך. תבינו, זה לא יכול להימשך. אדם צריך לעצור ולבנות את כל החיים שלו מהתחלה. מהתחלה. עכשיו, איך עושים את זה, אנחנו נדבר על זה. השיעור הבא שלנו, ביום שני הבא יהיה על 'סוד הגבורה'. 'סוד הגבורה' ו'סוד הגבורות' כי זה 'פרשת משפטים'.

ב'פרשת יתרו' – רק קיבלנו את התורה

זה 'פרשת יתרו' - אנחנו רק מקבלים את התורה. זה כמו עכשיו לקבל את התורה, זה כאילו ככה הקב"ה אמר להם: תראו, יש אתכם ויש אותי. יש אני ויש אנחנו. יש אני ויש אחד. זה מה שהוא הודיע להם במעמד הר סיני.

ב'פרשת משפטים' – קיבלנו חוקים שלכאורה בעינינו לא מתאימים למציאות שלנו

אח"כ הוא התחיל להוציא כל מיני חוקים שהם נבהלו מזה כי אז הם אמרו לו' אבל השם זה לא מתאים למציאות שלנו. אז הוא אומר' נכון, אז תחליטו' אז או שאני מחריב את המציאות שלכם - או שאתם משנים את המציאות שלכם. זה 'פרשת משפטים'.

אז מה מבקשים מאתנו ? לדבר במושגים של אנחנו, לאהוב

אז ב'פרשת יתרו' הוא רק נתן להם את זה [דברי הרב נווה: אני עושה לכם את המעמד כמו של מעמד יתרו]. הוא בא ואמר להם' מה המציאות האמיתית? הוא אומר' אני לא מאשים אתכם, הייתם מאתיים ועשר שנים במצרים, הייתם עבדים, לא ידעתם, מבין. אבל בואו תראו מה נהיה' נהיה מציאות של כאוס סביב האגואיזם שלכם, ויש מציאות של אחדות. בואו נבנה, נעזוב את האני, נעשה אנחנו. בואו נדבר במושגים של שיתוף, במושגים של כנות, של צדק, מה מבקשים מאיתנו, לאהוב. לא מבקשים מאיתנו להיות סיירת מטכ"ל. מבקשים מאתנו לאהוב. זה מה שמבקשים מאתנו.

ואתה מתעקש' לא, אני לא יכול, אני חייב לכעוס מידי פעם. אז הקב"ה אומר' אז אני לא אאפשר לך את המציאות הזאת, היא לא תתקיים. וזו ממש החלטה כזאת.

אז מידת הדין עומדת בעניין של שטף האור – הקב"ה מתקן אותנו

[דברי הרב נווה: ושוב אני אומר' כדי שאתם תבינו איפה מידת הדין עומדת]  'מידת הדין' עומדת בעניין של שטף האור. האור נכנס לתוך כל המערכות; לשולחן, לכסא, אלינו, נכנס. שתבינו' יש כל הזמן תנועה של מעבר אור מהרוחני לגשמי כל הזמן, כל הזמן, זה התנועה של האטומים, גם כן שהם זזים. אבל התנועה הזאת והשטיפה הזאת תמיד מגיעה עם טוב, זה תמיד אור טוב, שתבינו שתמיד האור הוא אור טוב, זה לא אור רע, זה תמיד אור של 'אברהם'.

האור הוא תמיד אור טוב

אמרנו' זה אור של חיים. זה אור של חכמה, זה אור של החלמה, של רפואה. זה אור טוב, זה לא אור רע. אבל ברגע שהוא נפגש במציאות במשהו שמנסה לעצור אותו, אז הוא שוטף אותו.

אז לפעמים אתם יכולים למשל לראות שולחן עומד, פתאום הוא נשבר. אז זה מסיבה נניח שמגולגלת שמה נשמה והיא הגיעה כבר לתיקונה או אני לא יודע מה. ז"א, יש דברים שהקב"ה עושה עם התנועה שלו. התנועה שלו שהיא נראית כאילו היא מפוררת דברים ודברים כאלה זה דברים שהקב"ה למעשה מתקן אותנו.

"לעתיד לבוא כל גיא יינשא.."- כדי שהכל יהיה אחד

וכתוב: "לעתיד לבוא כל גיא יינשא וכל הר וגבעה ישפלו.." זה כאילו כדור הארץ יהיה עיגול הומוגני. לא יהיה הרים וגבעות כי כתוב "כל גיא יינשא". הדברים הנמוכים יעלו והדברים הגבוהים ירדו כדי שהכל יהיה אחד כי האור שיורד מלמעלה זה האור של צדק ואור של צדק זה הומוגניות. כולם שווים - אין למעלה ולמטה.

אז זה שיש אפילו גאולוגית למעלה ולמטה, זה שיש את הדברים האלה, כבר הקב"ה אומר' אפילו ככה זה לא טוב. ז"א גם המפה הטופוגרפית שלכם היא לא בסדר. עכשיו, זה לא שאתה יכול לעשות משהו עם זה, אתה אומר' אני אשם עכשיו שההר עלה? בעיקרון ההתנהגות האנושית עושה את זה אבל שתיקחו שהקב"ה בכניסה של האור לטבע, אתם תראו הרבה הרבה רעידות אדמה, אבל המטרה של רעידות אדמה זה לא להרוס, הקב"ה לא הורס, תצאו מהראש הזה. לא יהיה הרס, לא להפחיד את בני האדם, אלא מה שהוא אמר: "כל גיא יינשא" – כל מה שנמוך אני אעלה אותו למעלה, וכל מה שגבוה אני אשים אותו למטה.

עניין התחממות כדור הארץ

וגם מה שעכשיו מדברים על בעיה אקולוגית והתחממות כדור הארץ ודברים כאלה, זה הכל כדי להפוך, להחזיר את הכל להומוגניות. כשיש ריכוז של משהו במקום אחד, זה לא טוב. אפילו שאתה אומר' אבל זה טבעי, זה טוב, שהשלג יישאר שמה. אבל הקב"ה לא חושב ככה. הוא רוצה שיהיה חיים ומים בכל העולם. זה שהמים נסוגו ואנחנו עשינו  מלונות על חוף הים ועכשיו הים חוזר, לא מתאים לנו, זו בעיה שלנו. אבל מבחינת מה שהקב"ה רוצה, הקב"ה רוצה להחיות את העולם, הוא רוצה חיים, הוא רוצה שיהיה מים בכל מקום.

וכשאתם תראו כשזה יופשר, אז הרבה דברים טובים יתרחשו מההפשרות האלה. הרבה דברים טובים יתרחשו. אז מדברים על ה- global warming, זה לא ככה. הרוחניות חושבת אחרת.

[דברי הרב נווה: אל תצטטו אותי, אני אצטט את עצמי, אל תדאגו אני אעשה את זה לבד, אני עושה את זה בכיף אז אל תהיו עורכי דין שלי כי אתם לא תישמעו טוב, אני נשמע מאד טוב].

לא לפחד מה Global warming. זה תהליך טוב, זה לא תהליך רע. ואתם תראו איזה דברים טובים יצאו מזה. לא יקרה מזה שום דבר רע. זה שאנחנו רואים שריפה פה שריפה שם זה איזון. זה איזון, אין מה לעשות, כשאתה מאזן, אתה מאזן, אין מה לעשות.

מישהו פה עיבד פעם בצק? צריך לעבד בצק ולעבד ולעבד עד שכל הגלוטן וכל החלבונים, הכל עד שזה יהיה ממש כמו מסטיק. אתה מרגיש את זה שברגע אחד זה מתהפך לך. המרקם של הבצק מתהפך לך. ואז אתה עושה אחלה לחם. אוקיי, בוא נשאל את הבצק' מה הוא חושב על התהליך? בואו נראה את זה מבעד לעיניים של הבצק, אם הוא חושב שזה גם טוב שלשים אותו ומורחים עליו מערוכים ומכניסים אותו לתנור. בוא נראה אם הוא חושב שזה נעים.

אז כשאתה בתוך התמונה, כמו בצק, אז אתה חושב שמתעללים בך. אבל האופה אומר' אחלה, אז האופה כל יום מנשק את קצות האצבעות שלו ואומר' אחלה. יאללה שיהיה לנו אחלה.