הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 3/2/20
תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה - שיעור 7
הבנה מהי נפש בריאה, טרום טיפול רגשי בבעיות
בעניין הטיפול הרגשי – עוד לפני שאנחנו ניכנס לטיפולים של כל מיני בעיות שהן בעיות רגשיות אקוטיות שהן אופייניות כמו; חרדות, דיכאון, אובדניוּת וכו', אנחנו עדיין נמצאים במקום של להבין מהי הנפש הבריאה, ומהי תיקונה של הנפש להביא אותה אל הבריאות, ולמעשה מה זה נפש לא בריאה.
חולי נגרם כתוצאה מתזוזה מעמוד האמת
אנחנו לא מדברים פה במושגים של חולניות, אנחנו רק הזכרנו ומזה אנחנו התחלנו שהמיוחד בשיעורים שלנו זה שאנחנו לא מדברים במושגים של חולניות. אנחנו מדברים במושגים של קודם כל להסביר מהי דרך האמת, איך הדברים היו צריכים להיות בשורש שלהם, וממתי התרחקנו מהשורש, מתי התעוותנו משם. ולמעשה אנחנו רואים את חוסר הבריאות הרוחנית בהתרחקות מהשורש. אז מאד חשוב שאתם תבינו שאנחנו לא מגדירים משהו כחולני. החולניות או החולי הוא למעשה סימפטום, והשורש הוא ההתרחקות מהמקור.
בכל אורך התנ"ך יש תהליך שמוביל לשני היבטים: מצד אחד - "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי". ומהצד השני - 'והיה אם לא'. ובפרשת הקללות מופיעות כל מיני קללות שזה לא קללות curses, זה לא שהקב"ה מוציא עלינו את העצבים שם אלא הקב"ה מסביר מה יקרה בהתרחקות מן הדרך, ומן הסתמא מופיעות שמה מחלות שהן מנטליות, מחשביות. מופיעות שמה מחלות נפשיות / רגשיות, ומופיעות שמה גם מחלות פיזיות.
אז כבר התורה מלמדת אותנו שאין חולניות שנגרמת בפני עצמה. אין חולניות שנגרמת בפני עצמה אלא חולי נגרם כתוצאה מהתזוזה מעמוד האמת. אז זה קודם כל החשיבה שלנו של לא לתת לאנשים לבוא אליכם עם דיאגנוזות וכל מיני אבחונים של כל מיני אנשים שגרמו לזה, בין אם זה תורשתי ובין אם זה תזונה לקויה, ובין אם זה טראומה או אפילו הלם קרב. דברים כאלה שזה נראה כאילו משהו שהוא היה טריגר בחיים שלהם שעשה להם את זה ואלמלא היה הטריגר שהיה עושה את הטראומה, אז לא הייתה להם טראומה.
יד ההשגחה
אז זה לא ככה כי אנחנו מסתכלים על יד ההשגחה, ויד ההשגחה אפילו מביאה את האדם לטראומה כדי להגיד לו אתה התרחקת, וזה לא קשור לא להלם קרב ולא לתאונת דרכים ולא לאדם שהיכה אותו ולא לאירוע כזה או לאירוע אחר. זה הכל עניין של התרחקות והתקרבות אל האמת.
הטיפול הוא טיפול שורשי - לא טיפול סימפטומלי -
אז לכן מאד חשוב שתסירו את כל הדמיונות האחרים ואת כל האבחונים הפתלוגיים או הפסיכולוגיים כי הם לא קיימים ואין גם מה לטפל בהם ככה. אין טיפול לא בתזונה, ואין טיפול בפסיכולוגיה ובניקיונות, ולא בכל הדברים האלה. ובטח לא במחטים ולא ברפואה קונבנציונלית. אלה טיפולים סימפטומלים, ובטיפול סימפטומלי אתה יכול להוריד חום, אתה יכול להשקיט את המחלה אבל אתה לא תעלים את המחלה.
זה כמו לקחת נניח עשב – גדל לך בגינה עשב, אתה בא, משכת וזה לא יצא מהשורש, הוצאת פשוט את החלק העליון. אז מה נראה? אין עשב אבל למעשה השורש תקוע למטה אז הוא יצמיח עוד פעם. אז זה לא יעזור.
הבעיות שלנו רוחניות בלבד
ככה לא מטפלים בדברים עצמם כי הבעיות שלנו הן לא בעיות לא פסיכולוגיות ולא פתלוגיות וגם לא מנטליות, הבעיות שלנו הן רוחניות בלבד. ברגע שהבעיות הרוחניות שלנו יפתרו, כל השאר ייפתר ולכן חשוב מאד לפקס את עצמנו ולא למכור לעצמנו כל מיני לוקשים, כי מרוב שהאמנו לעולם האקדמי ולעולם הרפואי ולעולם הפסיכולוגי, אנחנו מוכרים לעצמנו סיפורים ופותרים מעצמנו לעשות את העבודה הרוחנית הנדרשת.
אדם צריך לוודא מאיפה הוא התרחק
אז גם אם בן אדם הוא חולה ואתה צועק: 'אל נא רפא נא לה' ואתה הולך לצדיקים ואתה לוקח שמנים ותרופות וכל מיני מזורים, במקום זה אפשר לעשות משהו אחר שנדבר עליו היום אבל בעיקרון זה שאדם יוודא' מאיפה התרחקתי. וכאן ההתקרבות היא התקרבות לאור והאור מרפא. האור עצמו מרפא. הדבר הזה תקף לכל סוגי האוכלוסייה; מתינוקות, עבור דרך אוטיסטים וגם דרך אנשים שהם נראים חסרי ישע. כי הדברים גם לא נולדים עכשיו; הם א' תוצרים של גלגולים. ב' הם חלק מתודעה קולקטיבית.
לכן זה מסע שאנחנו גם לא רוצים לדבר עליו 'ברחל בתך הקטנה'. [דברי הרב נווה: כל הזמן הפעילו עלי לחץ אדיר, לחץ אטומי' תעביר שיעורים על רפואה. בשיעורים על רפואה אנשים מבקשים בעיה פתרון בעיה פתרון בעיה פתרון. הנה הדיאגנוזה, תגיד לי מה הבעיה של זה. לא, עבור אותה מחלה יכולים להיות תשע מאות גורמים שהביאו לאותה מחלה, וזה אנשים שונים, וזה שורשים שונים, וזה עולמות שונים. וזה יכול להתבטא בשפעת. זה יכול להתבטא באני לא יודע מה. אז לכן אנחנו לא מסתכלים על זה ככה ואנחנו לא מדברים 'ברחל בתך הקטנה']. אנחנו עושים כאן שני דברים שזה עמודי היסוד שצריכים להיות לכם לכל החיים בעבודת השם: טיפול רגשי והגות.
שני עמודי היסוד בעבודת השם – טיפול רגשי והגות -
בטיפול הרגשי
בטיפול הרגשי אתה צריך להגיד לעצמך' אני לא חולה. אני לא פסיכי. אין לי בעיה מנטלית. אני צריך לטפל רגשית בקירבה שלי אל השם. יש לי כאן כמה בעיות שאני צריך לפתור אותן, המרכזיות שבהן זה 'חרדת נטישה' ו'חרדת אינטימיות'.
בהגות
לשאול שאלה הגותית
בהגות אני עונה על השאלות האלה. דרך הגות אתה יכול לשאול' למה אני חולה? למה אני חולה בזה? לא לשאול את זה כשאלה שהיא טרוניה, שאלה הגותית זה שאלה שאתה רוצה לדעת את התשובה באמת. וגם אתה לא רוצה לעשות את זה בצורה חטטנית וגם לא בתשובה סינגולרית. אתה רוצה טיפול מערכתי. מה עשיתי שהתרחקתי?
"ותלך לדרוש את השם" - השם יענה לך
עכשיו שתבינו שהתשובה תגיע והיא תגיע ולא צריך להגות בזה שנים. כשזה כואב לבן אדם הוא לא הוגה בזה שנים. [דברי הרב נווה: אני לא ממציא שום דבר. אנחנו לומדים את זה מכל הספרים. כל מי שאי פעם, בין הצדיקים וגם בגיבורי המקרא קרה לו איזה משהו' "ותלך לדרוש את השם". וברגע שאתה הולך לעשות את הדבר הזה, הוא יענה לך. הוא יענה לך].
'איוב' תמה איך הגיע לו המחלות, ואיך נהרגו לו עשרת הילדים, ואיך הוא איבד את כל הרכוש, ואיך הוא איבד את הנבואה. אז הוא לא אמר טוב, באה רוח דחפה את הקיר אז הילדים שלי נהרגו כתוצאה מתאונה אקולוגית. הייתה איזו סערה, מה לעשות, קורה, יש סערה, קתרינה, אני יודע מה.. ואח"כ אני נפגעתי כי בטח אכלתי משהו לא בריא, עבר איזה חיידק שעשה לי בלאגן ואני אטפל עכשיו בכל מיני מזורים.. הוא לא עשה את זה. הדיון שלו בכלל לא היה במקומות האלה. ישר הוא עבד מול הקב"ה - איפה התרחקתי?
לא מדובר בסיפורי אשמה אלא ברצון להבין כיצד התרחקתי
וכאן אנחנו לא מדברים בסיפורי אשמה. אנחנו לא אשמים. [דברי הרב נווה: אני רוצה מאד שתקשיבו לשיעורים. אם אתם לא תראו את השיעורים האלה ברצף, אתם לא תבינו אותי. מי שמגיע לכאן ושומע קצת מפה קצת מפה את הטלאים, אתם לא תבינו את כל התורה שלי וזה יהיה חבל כי התורה שלי מאד עקבית].
כשאנחנו מדברים על התרחקות מהקב"ה, אנחנו לא מדברים על אשמה. אנחנו מדברים על זה שאני רוצה, כמו בן אדם שהלך לאיבוד ואתה אומר לקב"ה: אוקיי, אני צריך מפה, ואני צריך גם את הנקודה האדומה שאומרת איפה אני כאן. אני חייב ווייז בקטע הזה וברגע שיהיה לך אז תגיד אוקיי אני מבין.
יש עוד המון מה לתקן עוד לפני שתלך לדרוש את השם
אבל כבר אמרו לנו כל המקובלים שיש עוד המון מה לעשות אפילו עוד לפני זה. יש לך המון אמת לתקן. יש לך המון חסד לתקן. המון פה לסתום אותו. יש לך כ"כ הרבה דברים שאתה צריך לתקן ודברים שאתה כן יכול לעשות אותם.
אחרי שתיקנת את כל מה שאתה יכול לתקן, נשארו לך קושיות, תהגה בזה, השם יענה לך. הוא ישלח אותך למורה, למרצה, לסטיקר באוטובוס. הוא יענה לך. הוא לא לא יענה לך, הוא יענה לך. היקום מתוכנת לענות רק אל תמכור לעצמך לוקשים של חיידקים ופסיכולוגיה, ובעיות מנטליות, וטראומות, והלם קרב. רק את זה אל תמכור לעצמך כי כל הדברים האלה זה שיטות לקב"ה להראות לך' התרחקת? אני נותן לך פידבק כיצד התרחקת. ואם זה פגע לך במערכת מסוימת, אז אתה צריך לשאול' איך אני חוזר בחזרה כי זה קרה בגלל שהתרחקתי.
אנחנו נמצאים פה במסע רוחני -
[דברי הרב נווה: ושוב, אני לא רוצה שיהיה פה בכיתה מושגים של אשמה, עונש, נקמה, הדברים האלה זה מוסלמים או נוצרים, זה לא קיים ביהדות, תורידו את זה ותמחקו את זה מהראש שלכם]. אנחנו נמצאים פה במסע רוחני, המסע הזה חייב לעבור במקומות האלה.
הקב"ה לא יכול שלא להעביר אותנו בטראומות, הוא לא יכול שלא להעביר אותנו בענייני החולי ובענייני הדיכאון, בכל צורות התחנות אנחנו נעבור, את כל הקללות אנחנו נעבור מכיוון שזה היה חלק מהמסע כדי "להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו", והם כולם על דרך האור, אנחנו צריכים להיות בחושך.
אז יש זמנים של חושך ואנחנו צריכים להיות בזמנים של חושך אז זה לא שעשית משהו לא בסדר. [דברי הרב נווה: אגב, שוב, זה לא המצאות שלי, אני מקריא לכם מספרים, אני מסכם לכם את זה. מי שרוצה לראות את זה אנחנו הקראנו את זה פה הרבה פעמים. עשיתי על זה שיעורים שלמים במשך כל השנים וכל כמה זמן אני מביא את המאמר הזה, אתם יכולים להוריד אותו מהאינטרנט – מאמר 'שכינתא בגלותא' (מאמר מספר 'שמעתי' של 'הרב אשלג')].
אין בחירה – הקב"ה "עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם"
אבל האדם צריך לשאול' למה אני למטה או למה אני למעלה
במאמר 'שכינתא בגלותא' הוא מסביר: אין בחירה. הקב"ה עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם. ויש פעמים שאתה תהיה למטה ויש פעמים שאתה תהיה למעלה ואתה לא שולט בהם, ואין לך מושג מדוע פה אתה למטה ומדוע שמה אתה למעלה. אמנם באותם מצבים אתה צריך להגיב' אי אפשר רק להיות למטה ולהגיד' טוב, אני למטה אז זה הזמן של הנדנד אז בנדנד עכשיו אני למטה, עוד מעט אני אהיה למעלה. לא, אתה צריך בכל זאת לשאול, כי הקב"ה רוצה שאתה תהיה מודע לתהליך ושאתה תהיה שותף לתהליך. אז אם אתה נמצא למטה, אתה אמור לשאול' למה אני למטה? התשובה תיענה לך. היא רק תענה לך, היא לא תגיד לך אם אתה היית בסדר או לא בסדר. היא רק פשוט תענה לך. היא רק תענה למה אתה נמצא כרגע למטה. וגם אם אתה למעלה אתה יכול לשאול למה אני למעלה. זה מה ש'משה רבינו' שאל.
למה צריך לשאול ?
'משה רבינו' כל הזמן שאל 'למה אני למעלה'. וזה היה לו חשוב. היה לו חשוב לשמוע 'למה אני למעלה?', כי גם כשבן אדם נמצא למעלה הוא צריך לשאול' אני למעלה כי זה 'סטרא אחרא'? אני העליתי את עצמי? אולי זה זמני, אולי זה ניסיון, או אולי אני עושה מעשה טוב, אני הייתי רוצה לדעת מה המעשה הטוב שאני עושה אותו.
אז כל הזמן ענו ל'משה רבינו': "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". זה שאתה שואל את השאלה הזאת זה מראה על ענווה. וכמו שאומר הרמב"ן באיגרת שלו: "השפל עצמך וינשאך המקום" - אתה יודע נכון לראות את המציאות, אתה לא מחזיק מהלמעלה אז אני שם אותך למעלה כי אתה לא מחזיק מהלמעלה.
אז ל'משה רבינו' כל הזמן היה מדד לעצמו אבל כל אדם צריך לשאול את עצמו כל הזמן אפילו למה קורה לו מה שקורה לו, וגם בזמנים של טוב הוא צריך לשאול' למה יש לי טוב? מה עשיתי טוב? אני רוצה להמשיך אותו.
להיות במידת ההשתוות – בהוי"ה אהלל דבר ובאלוקים אהלל דבר
אז בזמנים האלה כמובן שנצרכת הודיה ונצרך שבח, אבל צריך כל הזמן להיות כמו שאומר הבעש"ט' במידת ההשתוות. במידת ההשתוות זה בהוי"ה אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר. הוי"ה זה מידת הרחמים והטוב, ואלוקים זה מידת הדין. אז פה אני מהלל את הקב"ה, ופה אני מהלל את הקב"ה.
דוגמא;
המלאכים תמהו לפני הקב"ה, אמרו לו' 'נבוכדנצאר' כתב ספר שירים, 'דוד המלך' כתב ספר שירים. אנחנו מעידים מלמעלה שהשירים של 'נבוכדנצאר' יותר יפים, ואתה, אין לפניך משוא פנים, למה אתה בחרת את 'דוד המלך' ולא את 'נבוכדנצאר'? אז הוא אמר שהוא הילל ושיבח אותי כשהיה לו טוב וכשהיה לו רע וניסיתי אותֹו אז הוא קילל אותי. ואילו 'דוד המלך' אמר' "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" כשהיה לו טוב. "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" כשהיה לו רע, אבל בכל המקרה הוא קרא בשם השם. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי". אז זה אף פעם לא בגד בי.
זה (נבוכדנצאר), ניסיתי אוֹתו בטוב, אז הוא הלל ושיבח, על הכיפאק, עמד. כשלקחתי אותו לרע, התחיל לקלל אותי. זה לא בן אדם נאמן, זה בן אדם הפכפך אז אני לא מקבל את השירים שלו. זה שירים של רק על דרך הטוב. ואילו 'דוד המלך' קלט את כל המהלך עצמו והבין שהוא מונהג ככה והוא מונהג ככה אז הוא מהלל את זה ומהלל את זה.
[דברי הרב נווה: שוב אני אומר' אף אחד מהצדיקים שלנו לעולם לא חשב שהמחלה שלו היא חיידקית, והוא לא ביקש רופא קונבנציונלי והוא לא כתב ספר רפואות. ותסתכלו על זה' איך זה יכול להיות שבמסורת של שלושת אלפים שלוש מאות שנה, לא כתב מישהו ספר רפואה אחד, ואל תזרקו לי את הרמב"ם, אף אחד לא הבין את הרמב"ם. בן אדם אחד, כל הרופאים לא מבינים את הרמב"ם, וגם הרבנים לא מבינים את הרמב"ם. צריך בן אדם בן שישים מומחה לקבלה אדיר אולי כמו הרב שיינברגר, להבין את הרמב"ם.
אף אחד לא הבין את הרמב"ם בהתחלה. כל מי שקרא את הרמב"ם לא הבין אותו וחשב שהוא סותר את האנשים האחרים. עד שאמרו' אהה, ממשה עד משה לא קם כמשה. ואח"כ הודו לו. אפילו מקובלים הודו לו אבל לקח להם זמן להבין את הראש של הרמב"ם.
הרמב"ם היה מיוחד מאד. זו הייתה אישיות מיוחדת מאד וגם הוא כתב בסוף ימיו שהתגלתה אליו אישיות גדולה מאד שאם הוא היה יודע עליה את כל מה שהוא לימד הוא היה כותב את כל הכתבים שלו מהתחלה. ואח"כ הוא הרגיע אותו, הוא אמר לו' זה בסדר, מה שאתה כתבת זה בדיוק מה שרציתי שאתה תכתוב. וכשהוא סיים את הכתיבה שלו התגלה אליו אבא שלו שהיה אדם גדול, 'רבי מימון' עם 'משה רבינו'. 'משה רבינו' היה מואר מאד, הוא לא ידע בהתחלה מיהו, הוא שואל אותו' אבא, מי זה? אומר לו' זה 'משה רבינו', ואז 'משה רבינו' אומר לו' יישר כוחך על החיבור שעשית (על החיבור שנקרא 'היד החזקה').
אז אף אחד לא עלה על הרמב"ם אז להגיד שהוא אמר על אבטיח זה מהמשקאות הקרים וזה מהמזג החם וזה מהמזג הקר זה פחות או יותר אותם מוחין של 'רבי נחמן' מברסלב. זה אנשים בדרגת 'נשמה דיחידה' שאם הדור שלו היה ראוי הוא היה משיח, ואף אחד לא עלה. כי בדברים האלה הוא לא כתב עניינים של רפואות כי הוא הבין שזה לא קשור לגשמיות. זה עניינים רוחניים שרק בעלי קבלה עמוקה מבינים אותו מבפנים מה הוא כתב. ואין לתפוס את הדברים שלו כפשוטם כי אם תנסו לעשות את ספר הרפואות שלו כפשוטם זה לא עובד. זה לא עובד זה פשוט לא עובד אז הוא לא התכוון לזה ככה אלא צריך להבין דרך הפשט רמז דרש וסוד באמת למה הוא התכוון].
רפואה רוחנית זה לחזור אל האמת -
אז רפואה אצלנו זה רפואה רוחנית, והחולי שלנו זה חולי רוחני. חולי רוחני זה התרחקות מהאמת, התרחקות מהקב"ה, והרפואה הרוחנית זה לחזור בחזרה למקום הזה ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך זה בא לידי ביטוי.
בעיקרון יש לנו שלוש חזיתות שאנחנו צריכים לדאוג אליהם;
- החזית המחשבתית.
- החזית המידתית – המידות, ערכים.
- והחזית הפיזית שלנו.
אז בכל אחת מהחזיתות האלה אנחנו צריכים לעשות עבודה.
מה התפקיד שלנו כרגע?
ללמוד תורה, לתקן את המידות ולקיים תורה ומצוות
[דברי הרב נווה: אני רק אגיד את זה באופן תיאורטי. אני לא מתכוון להפיל את זה עליכם מכיוון שאנחנו דור שיקבל את המשיח ואנחנו כבר עברנו את זה]. אנחנו כרגע פוסט תורה. מכיוון שאנחנו פוסט תורה התפקיד שלנו זה רק ליישם את הדברים. התפקיד שלנו כרגע - זה להיות, אבל מבחינה תיאורטית; מבחינת המחשבה - אז זה ללמוד תורה. מבחינת המידות - זה המידות האלוקיות שלוש עשרה מידות הרחמים שמופיעים ב'תומר דבורה', ספר המידות, מסילת ישרים וכו'. ומבחינת המעשים - זה התורה והמצווה.
[דברי הרב נווה: תיכף אני אדבר על זה. אני גם רוצה להוכיח את זה, אני לא רוצה לזרוק את זה עליכם. ולצורך העניין הזה, ברגע שאדם מיושר בשלושת המימדים האלה (אני מדבר באופן תיאורטי), כי גם היו אנשים שהם מיושרים בדבר הזה והם היו חולים, בגלל זה אני אומר שהדברים גם משויכים לדברים ששייכים לתודעה הקולקטיבית, ולאו דווקא לדברים אישיים. כי אתם יכולים לראות גם צדיקים עם המחלה, ואתם יכולים לראות אותם עם שושנה ברגל ואתם יכולים לראות אותם עם אנטיביוטיקות. אז זה לא קשור. בגלל זה אני צריך לתת לכם כאן משהו גדול מאד].
כדי להתחיל את המושג רפואה – צריך להיצמד לערכים הרוחניים
אבל בראש ובראשונה, אם אנחנו צריכים להתחיל את המושג שנקרא רפואה, כל סוגי הרפואות, אנחנו צריכים להצמיד את עצמנו לערכים הרוחניים כדי שזה קודם כל יתחיל לרפא אותנו. והדבר הראשון שצריך להתחיל איתו, זה גם יהיה הדבר האחרון שאנחנו נסיים איתו - זה מושג האמת. הכל מתחיל ונגמר במושג אמת.
הכל מתחיל ונגמר במושג 'אמת' -
כשאנחנו מדברים על 'אמת' אנחנו לא מדברים על מידת האמת. תפרידו. מידת האמת של להגיד את האמת, של להיות אדם כנה ולהגיד את האמת ולא לשקר ולא לעשות הונאה, זה פשיטא. אנחנו לא מדברים אתכם על הדברים האלה, תיכף אתם תבינו כי גם הדבר הזה הוא כביכול בעייתי. כי גם מידת האמת ככה באופן שאומרים אותה זקוקה היא בעצמה לתיקון, כי הרבה פעמים כתוב שמותר לשנות מפני האמת.
אז ראשית נשאל' מה זה הקונספט 'אמת'? מי אמר שה'אמת' אצלנו?
אבל לפני שאנחנו ניגשים למידת האמת של להגיד את האמת, שזאת אומנות בפני עצמה, אנחנו שואלים בכלל משהו אחר, חיצוני. מה זה בכלל הקונספט אמת? מי אמר שהאמת אצלנו? באותו מובן אני יכול לשאול את השאלה' מהי המציאות? האם המציאות שעכשיו אני חי בה זה אמת? נניח אם מישהו יגיד לי' הכוס הזאת היא לבנה. הוא אומר לי כביכול את המציאות, הוא מדווח מתוך המציאות. וכולם מדווחים אותו, הוא לא מדומיין, כולם אומרים' יש כאן כוס חד פעמית עם מכסה לבן. אז האם הוא אומר אמת?
דוגמאות;
כשבן אדם אומר: 'הים הוא כחול' - האם הוא אומר אמת?
4=2+2 – האם זו אמירה של אמת?
אלה דברים שאותם אנחנו צריכים לשאול כי בן אדם שאומר אני אומר את האמת אז הוא חושב שהוא אומר את האמת והוא לא יודע שהוא לא כ"כ אומר את האמת. אנחנו מיד נדבר עליו. כי למה?
כי אם אתה אומר' הים הוא כחול, אז הים הוא כחול בתנאים מאד מסוימים; בקיץ, באמצע היום. בלילה הים לא כחול. בחורף הוא לא כ"כ כחול. דבר נוסף, הוא כחול למי? כחול לבני אדם? כלבים רואים שחור לבן. נחשים רואים אינפרא אדום. דבורים רואים אולטרא סגול. אז למי זה אמת?
4=2+2 [דברי הרב נווה: אני לא יכול להסביר לכם כמה שהדבר הזה הוא מצומצם], המתמטיקה הזאת מצומצמת לחלון כ"כ קטן ואפסי שהוא זניח לעומת האמת כולה.
למה? כי 4=2+2 זה אומר שאם אתה הולך לשוק ואתה לוקח שני דברים ועוד שני דברים מאותו סוג בדיוק - שתי עגבניות ועוד שתי עגבניות שוות לארבע עגבניות אז זה תקף. אבל שתי עגבניות ועוד שתי שקיות חלב? אז כמה זה 2+2? זה גם 2+2. אז כמה זה שתי עגבניות ועוד שתי שקיות חלב? אז אתה צריך להגיד' איזה שתיים מתחברים עם איזה שתיים?
ואם אנחנו ניקח את זה לרוחני' 2+2 זה י' ק' + ו' ק'. י' ק' + ו' ק' = חמש עולמות כי יש לך את קוצו של יו"ד שנמצא ביו"ד.
וגם אם אנחנו מסתכלים על זה מבחינת הקבלה 1=2+2, הכל שווה אחד.
אז תלוי איך אתה שואל את זה. עכשיו, זה לא התחכמות, זה לא פלספנות. אתם צריכים לדעת, כשאתה מדבר על משהו, מה אתה מגדיר? אתה בא אתה אומר 4=2+2 – אתה נותן לילד בכיתה א' 4 גולות אז 4=2+2 כשאתה מזיז לו את החרוזים אבל אתה צריך לפתח את זה אצלו. וזה לא אמיתי שאתה אומר לו 4=2+2, זה לא אמיתי, אתה מגביל לו את השכל.
אז לא להגיד שאני אומר אמת אם אני אומר לך 4=2+2. או צבע הים הוא כחול. כי אלה יכולים להיות דברים שהם לכאורה נראים לאנשים אינטואיטיבית כמו הצהרות נכונות אבל אלה הצהרות לא נכונות.
אז מתי נראה באמת את כל האמת ?
אז אם ככה, צריך לשאול: אז מהי האמת? מתי נגיע למצב שאנחנו רואים באמת את כל האמת? זה חשוב כי ברגע שאנחנו נתיישר לקונספט הזה ואנחנו נבין אותו, ייקח לנו קצת זמן אבל ברגע שנבין אותו, אתם לא מבינים כמה שהדבר הזה מיישר בנפש. איזה יישור אדיר הוא נותן לך בנפש שאתה יכול להתרפא רק מלחשוב על המילה אמת.
כש'דוד המלך' אמר "אתהלך באמיתך", אמרו חז"ל שאפילו אם הוא היה חולה הוא קם והתהלך באמיתך. הוא חשב על המילה אמת, קם הלך. היה חולה מת, חשב את המילה אמת, קם הלך. "אתהלך באמיתך" - רק חשב את הדבר הזה. אז צריך להבין את זה.
איפה האמת לא נמצאת ?
האמת לא נמצאת בעולם גשמי
עכשיו, חייבים להבין איפה האמת לא נמצאת. האמת לא נמצאת בעולם גשמי. עולם גשמי בהגדרה שלו זה עולם הנתפס במערכת החושים. זה שאין עולם פיזיקלי זה פשיטא. אנחנו כבר דיברנו על זה, There is no spoon. "עלמא הדין כחמלא דמי". צריך להבין את זה.
אין עולם חיצוני – הכל תלוי מה האדם חושב
דוגמאות;
הגמרא כולה דנה בדברים אם הם טמאים או טהורים איפה הם נמצאים, למעלה או למטה או כל מיני דברים כאלה ואתה אומר' למה אתם דנים בזה? אי אפשר לקבל תשובה אובייקטיבית אם הדבר טמא או טהור? והתשובה היא שאין דבר כזה טמא או טהור. האדם מחליט אם זה טמא או טהור.
תנורו של עכנאי - הסיפור של תנורו של עכנאי זה דוגמא קלאסית. אתה אומר' למה אתם מתווכחים? אם כבר ירדה בת קול, כבר ירדה בת קול מהשמיים ואמרה 'רבי אליעזר' צודק.. למה לא ירדה בת קול ואמרה' אני אגיד לך מה התנור? שהבת קול לא תבזבז את הקול שלה לטובת אחד הנבחרים, שפשוט תגיד לנו מה התנור ונקבל, אוקיי, זה התנור, אוקיי, מקבלים אותו. אבל אין תנור. זה מאד חשוב שאתם תבינו שאין תנור.
אז אין עולם חיצוני, זה הכל תלוי מה האדם חושב. מה שהוא חושב הוא מקרין.
כתמי נידה - מחילה מכבודכם, תורה והיא ועלינו ללמוד - אישה הולכת לבדוק כתמי נידה. היא הולכת לרב, רב יכול להסתכל ולומר לה: גבירתי זה טהור. איך שהוא אומר לה זה טהור - היא טהורה. עכשיו, היא יכולה ללכת לרב מחמיר יותר והוא אומר: לפי דעתי זה טמא. בעיקרון אסור לה לעשות את זה אבל אם אישה אחרת הייתה הולכת עם אותו כתם והייתה אומרת לו: הרב, מה זה? אמר לה 'טמא' אז היא טמאה. אבל מה היא באמת? אין מה היא באמת אלא מה שהפוסק יחליט זה מה שהיא באמת.
העולם נמצא אצלנו בתודעה - האמת לא נמצאת בחוץ -
אז העולם לא נמצא בחוץ. העולם נמצא אצלנו בתודעה. אז קודם כל כשאנחנו מדברים על מציאות, איפה המציאות נמצאת, כדי להבין בכלל מה זה אמת, אז קודם כל זה לא בחוץ. קודם כל זה לא בחוץ. ולכן כל ניסיון להוכיח משהו בחוץ כמו שהעולם המדעי מנסה לעשות, זה שקר לכתחילה.
העולם המדעי מנסה להוכיח שהמציאות חיצונית
דוגמאות;
כל ניסוי מדעי, ולו המוכרח ביותר, אפשר להפריך אותו. גם ניסויים שהם פיזיים כל כך כמו הטלת מטבע - אתה אומר' אבל אם אני לוקח מטבע ואני מטיל אותו ככה אלף פעמים, ההסתברות שיצא לי עץ או פלי זה חמישים חמישים. מה זאת אומרת, זה מראה, זה עובדה, זה מראה את זה. זה מראה עובדה בלי שאני מפריע לך אבל אם אני אעמוד כאן עכשיו עם עשרה סטודנטים ואני אגיד להם תחשבו עץ, הם מטילים את זה לעבר העץ, והניסויים האלה קרו בכל העולם, וזה חזר. אז כשאנחנו מדברים על הטלת מטבע' מה האמת?
חוסר עקביות במחקרים - אז במציאות כזאת שהכל תלוי בתודעה קולקטיבית וכל הזמן הדברים זזים על ידי בני אדם, איך אתה יכול להגיד' אני עושה ניסוי אובייקטיבי? איך אתה יכול בכלל להגיד את זה? מה שאתה תגיד היום לא תקף מחר בבוקר. ואנחנו רואים את זה. יום אחד אתה קם, המחקר הראשון אומר' החלב לא טוב. למחרת.. אח"כ' הביצים לא טובות. אח"כ ביצים זה מעולה. זה מחקר, זה מחקר.
עכשיו, תיקחו את כל המחקרים שהיו בכל העיתונים [דברי הרב נווה: אני אראה לכם כי עשיתי את כל העבודה הזאת. אתם יודעים, אני טרחן גדול ואני אראה לכם את כל מה שהם סותרים אחד את השני, וזה מאוניברסיטת אייווה וזה מאוניברסיטת וירג'יניה, וזה בסורבון, וזה באוסטרליה, הם רק לא מדברים אחד עם השני. אתה אומר לו' שנייה, איזה חלב בדקתם?].
על הדברים אפילו שהם יכולים להיות הכי טריוויאלים, אתם צריכים לדעת' על הטריוויאלי – למשל, להגיד הכרזה: 'העט הזה עשוי מאטומים' – זו הכרזה נכונה או לא נכונה? התשובה היא לא. למה? כי מישהו המציא את המילה אטום. הוא ראה משהו והוא אומר' אהה, בוא נקרא לזה אטום.
עכשיו, מה זה אטום? אטומוס ביוונית זה בלתי ניתן לחלוקה. וכמה אנחנו יודעים שאטום ניתן לחלוקה, אבל אין להם בעיה להשאיר את השם הזה. אלקטרון זה שם שבא מתרגום השבעים כשבתרגום השבעים היה כתוב חשמל של יחזקאל, זה חשמל שאיך הם השיגו אותו? הם קראו לזה אלקטרון (מתרגום השבעים).
מה זה בכלל אלקטרון? (כדי שאתם תבינו) זה לא הקטן הזה שמתרוצץ, זה שרף מעץ האורן, הוא נקרא ענבר, עושים אותו גוש כזה שהם היו משפשפים את המשי כדי לעשות חשמל סטטי להוציא ממנו לכלוכים לפני שהם נותנים אותו ללקוח. החייט תווה אותו, אח"כ הוא מוציא ממנו לכלוכים. ואיך הוא היה מוציא ממנו לכלוכים? הוא היה משפשף אותו בענבר. זה נקרא אלקטרון. האפקט הזה שיצר החשמל סטטי זה נקרא אלקטרון. אבל זה לא אלקטרון, הם התכוונו לשרף מעץ הענבר.
אז מה זה אלקטרון בלטינית? השרף מעץ הענבר. ומה אנשים חושבים? שזה הקטנצ'יק הזה שמתרוצץ ואין קטנצ'יק שמתרוצץ. מכיוון שהיום במכניקה הקוואנטית אי אפשר למצוא דבר כזה שנקרא אלקטרון. אין הוכחה שהוא בכלל קיים. אתה לא יכול לעשות אותו. זה שאתה רואה אותו זה חוויה של לראות אותו כי הוא נמצא בתנאים מסוימים אבל בתנאים אחרים הוא לא נמצא, הוא מהבהב ואין לו מרחב וזמן. אם אתה עוצר אותו או שאתה עושה פעולה מסוימת אתה מכריח שהוא יהיה פה. אבל אם אתה נותן לו לנוע אז אתה לא יודע איפה הוא נמצא.
חוויה של מוחשיות – אתה אומר' מה, הנה למשל אני נוגע בדברים, הנה נכון אני נוגע? אבל אנחנו יודעים שבקצה של חומר, בקצה של כל אטום יש אלקטרונים שזזים במעטפת. וגם לזה יש אלקטרונים שזזים. אלקטרון ואלקטרון זה מינוס ומינוס. מינוס ומינוס דוחה, אז אני נוגע או לא נוגע? אז למה אני אומר שאני נוגע? אז גם דברים כאלה שאתה אומר אני נוגע, זה גם לא אמירה נכונה. שום דבר לא נוגע בשום דבר. "אין מלכות אחת נוגעת במלכות אחרת כמלוא הנימה".
ובכלל יש איזה מדען שהוא מועמד לפרס נובל שקוראים לו 'נאסים הרמיין', שהוא הפך את כל האלקטרונים בכלל לחורים שחורים, הוא אמר' זה לא חלקיקים אמיתיים, זה חורים שחורים ונחשב את כל החישובים כאילו זה חורים שחורים והוא הגיע לחישובים יותר מדויקים ממה שקיים היום. הוא מועמד לפרס נובל. אבל אם זה היה חלקיק, אז איך חלקיק יכול להפיך להיות גל? ואיך גל יכול להפיך להיות חלקיק? זה הרי לא יכול להיות. איך זה יכול להיות שחלקיק נפתח ונהיה גל וגל נפתח להיות חלקיק?
אז כל מה שאנחנו טוענים שזה אמת וזאת מציאות, זה לא אמת ולא מציאות, זאת אינטרפרטציה של החושים.
לכן, חכמת הקבלה באה ואומרת' העולם החיצוני הוא בכלל לא מציאות שאליה אנחנו מתייחסים, הוא נקרא 'עלמא דשיקרא' (אבל תיכף אנחנו נתקן את זה גם כן) אבל זה רק הקרנה של מה שאנחנו מתרגמים כעולם של חושים, אבל זה לא עולם האמת. וניסוי מדעי זה לא הוכחה לשום דבר. זה לא הוכחה לשום דבר.
דברים שלכאורה אסור לאכול ולשתות - שאתה אומר' מה זה זה מוכח. מה, נניח חלב מקולקל או ארס של נחש או דברים כאלה. היה ידוע, יש ספרים שכתבו כל מיני סגולות שקפה שחור רע מאד לריאות, הוא לא עושה טוב לריאות. הגיע איזה אדם חולה ריאות גמור, ממש, הביאו אותו על ארבע לאדמו"ר מגור והוא בא ואומר לו' תשתה קפה. וכולם ידעו שזה הרס לריאות. כולם התפלאו אבל הרב'ה אמר ככה אז הוא יודע מה הוא עושה. שתה קפה, הבריא. טוב, בא אדם אחר שהיה חולה ריאות אז הוא אמר' אם הרב'ה מגור אמר להוא לשתות קפה, גם אני אשתה קפה. כמעט מת. לקחו אותו גוסס, גררו אותו ואז הוא אמר לו' מה עשית? אמר לו' ראיתי שאתה אמרת להוא לשתות קפה, אז חשבתי' גם לי יש בעיות של ריאות אז שגם אני אשתה קפה. אז הוא אמר לו' זה לא הקפה הבריא אותו, זה בגלל שאני אמרתי שישתה קפה זה הבריא אותו.
עכשיו, מאיפה זה לקוח? 'רבי יוחנן בן זכאי' אומר: לא המקווה מטהר ולא החזיר מטמא, הכל במאמר השם. אז אתה חושב' אהה, נגעתי בחזיר, אני טמא. אהה, נכנסתי למקווה, אני טהור. אתה טהור כי מישהו אמר שאתה טהור, לא בגלל שאתה טהור. אין משהו שבאמת יטהר אותך.
יוצא, שאנחנו מדברים על מושג האמת, קודם כל להיכנס לעולם של תודעה. לעזוב את העולם הגשמי, לזרוק אותו, להדוף אותו. העולם החושי וכל מערכת החושים לא נותנת לנו רמיזות של אמת או הוכחות של אמת. זה לא נקרא אמת. צריך לתרגם את זה טוב טוב טוב כדי שהעולם המוחשי כן יהיה אמת אבל כרגע הוא לא אמת. לגבינו הוא לא אמת, אין לנו שפיטה נכונה להוציא ממנו את האמת.
אז האמת נמצאת קודם כל בתודעה של האדם. כשאנחנו מדברים על מציאות, קודם כל, המציאות, על עצם המציאות – המציאות נמצאת בתודעה של האדם ולא בחוץ.
עוד דוגמאות, כדי שכל הזמן תחזרו לזה. כל הזמן תחזרו לזה;
אדם שנפטר ומת מוות קליני או בכלל אדם שנפטר מן העולם - החוויה שלו היא חוץ גופית. החוויה החוץ גופית מראה לו מציאות אחרת לגמרי. במציאות האחרת לגמרי - איך הוא מסתכל על העולם הזה? כמו חלום. כמו שבן אדם מסתכל על חלום. כשאתה נמצא בחלום, המציאות של החלום נראית לך מאד מוחשית, מאד אמיתית אבל אתה מתעורר ואתה אומר' זה היה חלום.
אז אנחנו לא יכולים להסתמך על חוש. יש מקום אחר שאנחנו צריכים לתפוס את הקונספט אמת. כי אם נניח תבוא למדען ותגיד למדען בוא תוכיח לי שאני לא מדומיין, תוכיח לי אמת, הוא יגיד לך בוא נעשה ניסוי מדעי. אם אתה תחזור עליו עכשיו עשר פעמים אז הוא אמיתי. אז זה לא יכול להיות. זה לא האמת. וניסוי מדעי זה לא אומר שום דבר.
[דברי הרב נווה: ואני אומר לכם, הניסויים המדעים זה בכלל לא אינדיקציה לאמת. זה אפילו לא התחלתה של האמת. אין ניסוי מדעי שאי אפשר לשנות אותו.
אני סיפרתי את זה פה. אני סיפרתי את זה לחבר'ה של הכולל; אני הייתי ילד קטן (אני אומר את זה, אתם לא חייבים לקבל את העדות הזאת, אם אתם רוצים תאמינו ואם אתם לא רוצים, לא) ואבא שלי לקח אותי לבאבא סאלי, לא כי הוא לקח אותי, הוא בא לשאול שאלה על בת דודה שהייתה במצוקה, והבאבא סאלי ראה אותי והוא הוציא בקבוק של ערק והוא ממלא כוס והוא אומר תיתן לילד לשתות. עכשיו, אבא שלי מסתכל עליו והוא אומר לו' הוא ילד. אומר לו' שישתה. (הוא לא מדבר יותר מדי, מילה אחת). טוב, אני לא הבנתי את כל השיחה ואת כל הדברים האלה, לקחתי, שתיתי ואני טעמתי מים קרים, מים קרים טעימים מאד מאד מאד. היה לי מים טעימים גן עדן. טעמתי מים.
אח"כ הוא אומר לאבא שלי' תשתה אתה. הוא מוזג לו קצת, ואבא שלי עושה פרצוף של מישהו ששותה ערק, פרצוף של מישהו ששותה משקה חריף. הוא מסתכל עלי לראות שאני לא מתעלף או משהו, הוא שואל אותי' מה שתית? אני אומר לו' אבא, מים. והוא לא מצליח להבין, הוא אומר' אבל זה מאותו בקבוק (אני שלחתי לכולל תמונה של איך הוא מסתכל על הבקבוק). אז מה היה שם בערק? מים או ערק? לא.. אולי תביאו איזה מדען שיעשה ניסיון, לא יודע מה, שיבדוק את המולקולות, למה אנחנו מתווכחים פה].
לא צריך ללכת כל כך רחוק' במכת דם הרי הוא הפך את הדם למים ומים לדם. מה המצרים רצו לעשות? להתחכם. הם אמרו' טוב, אנחנו רואים שכל המים נהפכים לדם, בוא נעשה עסק' אני אביא קש מפה, קש מפה, אני אשתה יחד עם היהודי. ליהודי יצא מים ולמצרי יצא דם. אז מהי המציאות?
זה כל כך חשוב שקודם כל נתנתק מפה. קודם כל להתנתק מפה. העולם הזה לא יספק לך את האמת. זה עולם של מערכת חושים ומערכת חושים לא מספקת אמת. היא מספקת קולטנים, היא לא מספקת אמת. העולם הזה בכלל, כדי שהוא יהיה בכלל משהו, מישהו צריך לתת לו משמעות. מישהו צריך לשים label על משהו להגדיר אותו מהו. לתת לו שם והגדרה. אז המציאות אם ככה נמצאת בתודעה של האדם.
הקונספט 'אין סוף' נקרא 'אמת' כי זאת אקסיומה – זה לעולם לא ישתנה -
המושג שנקרא 'אמת' נמצא בראש ובראשונה במושג שנקרא 'עצמות הבורא'. 'עצמות הבורא' ו'אור אין סוף' זאת האקסיומה היחידה. המחויב המציאות. הקונספט 'עצמות' ו'אין סוף' זה גם כן משהו שהוא מוכח לוגית. אתם צריכים לדעת את זה שלכל דבר הייתה תולדה שהתחילה ממצב של אַין. הדברים לא התחילו יש מיש. זה התחיל מאַין, מהעדר, מ'אין סוף'.
אפילו במדע - השלב שקדם למפץ הגדול הוא שלב של אַין. זה שלב אמורפי, חסר צורה, חסר תבנית.
אז גם אצלנו אנחנו מתחילים ממצב שהוא חסר תבנית. העניין של האַין הוא חשוב מאד כי גם מגיעים לזה. בשלבים של הגות מאד מאד עמוקה מגיעים לאַין הזה. האַין הזה נקרא לגבינו 'אין סוף' וה'אין סוף', השלב הזה, הקונספט שנקרא 'אין סוף' זה נקרא 'אמת'. למה? אי אפשר לשנות את זה, זה לעולם לא ישתנה, זה לא יזוז. זה לא יקבל פתאום label אחר. עץ יכול לקבל פעם גוון חום, פעם עם עלים, פעם בלי עלים, סתיו חורף אביב. כל דבר בטבע או כל מציאות יכולה לקבל או שינוי של משמעות או שינוי של שם או שינוי של זמנים. 'אין סוף' זה 'אין סוף' זה לעולם לא ישתנה לכן אנחנו קוראים רק לדבר הזה – 'אמת'.
איך הקב"ה עשה עולם ועדיין שמר על הקונספט 'אין סוף' ?
עכשיו, איך הקב"ה ישכפל? יעשה את עולמו וישמור עדיין על הקונספט הזה? איך הוא יעשה את זה? איך הוא עושה את זה? הרי לכאורה אנחנו יכולים להאשים את הקב"ה בסוג של הונאה. למה? כי אתה אומר תשמע, נתת לי תורה? היא אמורה מה, להגיד לי את ה'אין סוף'? אבל אני רואה פה סיפורים; יש לי יעקב הלך לרחל ולאה ויוסף לאשת פוטיפר, מזה אני אסיק 'אין סוף'? איך מזה אני אסיק 'אין סוף'? איך אני אמור להסיק מזה "ואהבת לרעך כמוך"? איך אני אמור להסיק מזה אחדות? אתה לא נתת לי תורה שמדברת על זה.
בתורות המזרח, מי שקרא את הדאו דה ג'ינג, את האופנישדות, את הסופיזם של רומי, הם לא מפסיקים לדבר על רוחניות. הם מדברים רוחניות; עליות רוחניות, ירידות רוחניות, מה קורה בשעת מדיטציה, בהשראה הזאת, בזה, נפתח לך, נסגר לך, כל מיני דברים כאלה. אוקיי, אתה נמצא באיזה משהו שמדבר איתך רוחניות, לא משהו שמספר לך סיפורים.
איך הקב"ה עשה סיפוריאדה כזאת? ואתה אומר זה אמת. זה הטעיה, זה לא אמת, ככה זה נראה.
אז נראה איך הקב"ה שכפל את עצמו;
'עולם אדם קדמון'
מטי ולא מטי – מרגישים אחדות פשוטה אך כנברא, לא כבורא
מ'אור אין סוף' הקב"ה עשה עולם שנקרא 'עולם קדמון', הספירה נקראת 'כתר' והאור שנמצא שם נקרא 'אור היחידה'. מה זה הספירה הזאת? זה אותו דבר כמו 'אור אין סוף' רק הוא כן סוף. זה אותה איכות כמו למשל לקחת את הים הגדול ופתאום לסגור אותו עם איזה אגן. אתה עושה אגן קטן, אתה עושה שובר גלים, אתה יוצר איזה אגן, וכל מה שיש בתוך האגן יש בים. זה אותו ים, זה אותו מים בדיוק רק זה סגור.
הקונספט הזה נותן לאדם להיות נברא ב'דרגת כתר' שמרגיש כמו הקב"ה. הוא מטי ולא מטי כי אם הוא יהיה ב'אין סוף' אז הוא מבוטל, הוא לא נברא. אבל אם הוא כבר נברא אז הוא מרגיש כמו הקב"ה בדרגת 'כתר', לכן זה נקרא 'יחידה', הוא והיקום אחד.
עד כאן זה וה'אור אין סוף' אין שינוי. הוא יכול להגיד' זה אמת, אני רואה את האמת, האמת לא השתנתה – יש לי חווית אחדות פשוטה, אני חווה את האחדות, אני האחדות.
[דברי הרב נווה: בבקשה אל תקשיבו לי בשכל, תקשיבו לי עם הלב. אני לא נותן מידע, זה לא data, את זה צריך רק להרגיש בלב. אם אתם לא תרגישו את זה בלב אתם לא תבינו אותי. אני לא נותן מידע אקזוטי, את זה צריך להבין בלב כי זה קיים בתוכנו. כל הדברים האלה זה חלקי תודעה שנמצאים בתוכנו. הדברים מגיעים אלינו מן ה'אין סוף' אל היש סוף. תיכף אנחנו נדבר על זה].
אז השלב הראשון שהקב"ה עשה מה'אין סוף' ל'כתר' – שינוי קטן רק בזה שהפך את ה'אין סוף' לכן סוף, אבל איכות האור שנמצאת שמה אותה איכות. מרגישים אחדות פשוטה רק שאתה מרגיש את זה כנברא, לא כבורא. כי אם אתה היית 'אין סוף' היית נבלע בו ומתבטל. אם אתה כן סוף אתה נמצא, אתה קיים, ואתה מרגיש כמו 'אין סוף'.
'עולם האצילות'
הקב"ה לקח את המושג אחדות, תמלל את זה ועשה מזה תורה
[דברי הרב נווה: כי אני רוצה להסביר לכם למה הקב"ה עשה את העולמות האלה ומה הייתה החכמה בזה].
'עולם האצילות' - הדרגה שנקראת שמה 'חיה' והספירה נקראת 'חכמה'. מה הקב"ה עשה? ניסח במלל, לקח את האחדות הפשוטה, בספירת 'כתר' אין מלל, זה מעל טעם ודעת, והכניס אותה למלל. לקח את כל המושג שנקרא אחדות והכניס אותה למלל, תמלל את זה ועשה מזה התורה. התורה שווה ל'אור אין סוף'. התורה שווה לאחדות פשוטה. הוא רק ידע לנסח את זה בצורה גאונית שמי שלומד אותה וקורא אותה זה לא סותר את האחדות הפשוטה, זה יוצר אצלו את האחדות הפשוטה. אז זה מנוסח אז מי שלומד נניח את כל התורה, לא מחסיר ממנו שום דבר על המושג שנקרא אמת ועל האחדות.
'עולם הבריאה'
יכולת הבינה לקשה את הכל ממשיכה את רעיון האחדות - הכל אחד
'עולם הבריאה' - הספירה נקראת 'בינה', הדרגה נקראת 'נשמה'. הקב"ה עשה שמה מנגנון של להבין דבר מתוך דבר, כל ההקשרים האפשריים; ימינה ושמאלה למעלה ולמטה. מהעומק הכי נמוך עד הרום הכי גבוה וממזרח למערב. יכולת הבינה לקשר את הכל. מי שיהיה בדרגת בינה יגיד' אני מקשר את הכל, זה מה שאני עושה. אני יודע לעשות קשר בין כל דבר לכל דבר. שוב, זה ממשיך את רעיון האחדות כי אצל אדם שהכל מקושר, הכל אחד. כל דבר קשור' מה עניין שמיטה להר סיני? הכל קשור אצלו. מה הקשר בין אומנות למתמטיקה? מה הקשר בין פטרוזיליה לכהן גדול בבית המקדש? כל דבר, אדם שנמצא בעולם הבינה מיד יגיד לך את זה. אז אם הוא מקשר את הכל והוא מסיק דבר מתוך דבר, אז ממילא הכל אחד אצלו. אז שוב השיעתוק ממשיך להיות מדויק.
'עולם היצירה'
המידות האלוקיות
ב'עולם היצירה' - הקב"ה טמן את המידות שלו. בעיקרון, שלוש מידות [דברי הרב נווה: עכשיו אני רוצה להסביר שהן אפילו שתיים];
חסד ודין – שני כוחות סותרים
כשהקב"ה רצה לברוא את עולמו אז הוא אמר הרי אני רוצה להוציא לאור שלימות פעולותיי שמותיי וכינויי. עכשיו, איך מ'אור אין סוף' הוא יראה רחום? איך מ'אור אין סוף' הוא יראה חסד? איך הוא יראה מ'אור אין סוף' שלום ואמת ואהבה? הוא לא יכול לראות, אני צריך לעשות לו קונטרה. אם אני רוצה להראות לו חסד אני חייב להראות לו קמצנות. אם אני רוצה להראות לו אהבה אני חייב להראות לו שנאה. אם אני רוצה להראות לו שלום אני חייב להראות לו מלחמה.
אז הקב"ה פתאום עשה כאן שני כוחות. הוא רצה להוציא כביכול כוח אחד שזה שם פעולה או כינוי, אבל הוא אמר' אבל אני לא יכול להראות אותה לאנשים, אני חייב להראות להם קונטרה, אז הוא מיד מראה את הצד ההפוך.
אז יש לו מצד אחד חסד, מצד שני דין וזה נראה כאילו כמו כוחות הופכיים, הם לא כוחות הופכיים, כשהם ביחד הם משלימים אחד את השני, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
מידת הרחמים מאזנת בין החסד לבין הדין
אז צד החסד - נתינה גמורה, 'אור אין סוף', הכל פתוח לנבראים. צד הגבורה – כמו קמצנות, הכלי סגור לגמרי. הכל סגור. אבל ברגע שהם באים ביחד אז הכלי נפתח והוא לא נפתח לגמרי בגלל שיש לו את הגבורה. והוא לא נסגר לגמרי בגלל שיש לו את החסד. זה מידת התפארת. זה קו האמצע. זו מידת האמת.
אז בעיקרון אצל הקב"ה יש חסד, דין ורחמים. ומידת הרחמים, המידה האמצעית היא בכלל מידה וירטואלית, היא לא מידה אמיתית, היא פשוט האיזון בין שני הכוחות האלה. כמו שאתה שם על שתי כפות המאזניים, אז האמצע רק תופס, הוא לא פונקציה, אתה לא שם עליו משקולת, אתה שם משקולת בצד ימין, אתה שם משקולת בצד שמאל, הוא רק לשון המאזניים והוא קורה ברגע שיש שני כוחות. אבל הקב"ה היה חייב להוציא שני כוחות. הוא היה חייב להוציא שני כוחות סותרים כדי להראות לך כל דבר.
האמת נשמרת – הרע והטוב עובדים לאותו כיוון
כל שם פעולה או כינוי הייתה חייבת לבוא עם ה'סטרא אחרא' שלה, עם הצד ההפוך שלה, אז הוא היה חייב להראות שניים. אבל אם היה משאיר רק שניים אז אדם היה אומר' אהה, יש כאן שתי רשויות, רשות של רע, רשות של טוב. כדי שהוא לא ילך לאיבוד ברשות של רע רשות של טוב, בא הקו השלישי, מחבר ביניהם, הוא מכריע ביניהם. ואז אתה אומר' אני רואה את הרע, אני רואה את הטוב ואני רואה ששניהם עובדים לאותו כיוון.
שוב הוא שומר על האמת, שוב האמת נשמרת. למה? 'רבינו בחיי' כותב על "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה חושך.." שהפילוסופים היוונים חושבים שחושך זה העדר אור והשנאה זה העדר אהבה, והקור זה העדר חום. אומר שזה לא נכון כי זה תפיסה גשמית. הוא אומר שהחושך הוא בריאה בפני עצמה והיא פועלת פעולה כמו אור. והרע פועל כמו טוב, והקר פועל כמו חם. זה בריות בפני עצמן.
איך ?
קודם כל נסביר רעיון, קונספט
תעזבו את הצד הגשמי. תעזבו את הגשמיות - אם אנחנו לוקחים את זה רק כעניין של תודעה, אז המושג חסד הוא קונספט, זה רק רעיון, זה רק קונספט, זה רק מחשבה, אפשר לדבר על חסד בלי לעשות חסד, להסביר לכם מה זה חסד. חסד זה נתינה. אז מה אמרתי פה? מה הסברתי פה? רעיון, קונספט.
אוקיי, גם קמצנות זה קונספט. קמצנות זה גם קונספט, אנחנו עוד לא מוציאים את זה לפועל. אתם ישר חושבים איך זה יוצא מהכיס. עזבו איך יוצא מהכיס, אנחנו מדברים אתכם ברמת התודעה. ברמת התודעה קמצנות זה גם קונספט. אז אם יש לי כאן שני קונספטים, למה שיהיה הבדל ביניהם? זה קונספט, זה קונספט. צאו מהראש הגשמי, צאו מאיך שזה מתבטא. דברו על זה רק כקונספט.
עכשיו, אם נגיד לכם עכשיו נגיד' אלפא ותטא, אתם לא יודעים מה זה אלפא ומה זה תטא. אם זה רע או טוב. אנחנו אומרים לכם אלפא ותטא, יש הבדל בין אלפא לבין תטא? אין לכם הבדל. נשמע לכם כמו שתי אותיות בלטינית, נהדר. אז חסד וקמצנות זה שתי אותיות בלטינית. תעזבו איך שזה מתבטא.
איך זה מתבטא ?
כשאנחנו נעבור דרך הקמצנות, ואנחנו נעבור דרך הרע, ואנחנו נעבור דרך הקור, ואנחנו נעבור דרך החושך, זה מפתח או לא מפתח? מפתח. לפחות כמו הטוב? כן. אז זה רע? לא. אז האמת נשמרת.
'תרין שוקין' - אלה כלי ההתפתחות
אז כאן הקב"ה עשה 'חסד' 'דין' ו'רחמים' והמושגים 'נצח' 'הוד' 'יסוד' זה מושגים נלווים. [דברי הרב נווה: אני רוצה להסביר שזה לא שש, זה שלוש תכלס]. זה שלוש ושלוש – 'עולם היצירה'. למה? כי הוא נתן לנו 'חסד' 'גבורה' ו'תפארת', הוא אומר' אלה המידות, אתם חייבים להבין, אני עשיתי אור וחושך ואת קו האמצע. ו'נצח' 'הוד' 'יסוד' נקראים תרין שוקין, זה הרגליים, אלה כלי ההתפתחות שאיתם אתה תעבוד עם כל דבר. אתה יכול ליישם את זה על כל הדבר.
למה הדבר דומה?
תחשבו ש'חסד' 'גבורה' ו'תפארת' זה כמו רכב, אוטו, אבל הוא חייב גלגלים אז ה'נצח' 'הוד' 'יסוד' הם הגלגלים אז הם ייקחו אותך לכל מקום. אתה יכול לעשות 'חסד' 'דין' ו'רחמים' בכל מקום; בנטילת ידיים, במתן צדקה, בהלוואה בריבית, בשמיטה, בלדבר עם האישה שלך ולעשות עסקים, במה שאתה רוצה יהיה לך את זה. ה'נצח' 'הוד' 'יסוד' ידעו לקחת אותך לאותו מקום וליישב לך את זה שמה.
אז בא הקב"ה ואומר' המידות האלוקיות, ברגע שאני אראה מידות אלוקיות שבהן באמת מופיע אור במילואו, מופיעה הגבורה במילואה, וקו האמצע במילואו, יראה שאתם שומרים על מידת האמת. וכאן זה בא לידי ביטוי במידות.
ספציפית זה נקרא 'זעיר אנפין'. ויש שמה כביכול שש מידות אבל אנחנו קוראים לכל הספירות האלה 'אמת'. קוראים לזה 'תפארת'. כל השש ספירות ביחד נקראות 'תפארת' או 'אמת' - "תתן אמת ליעקב".
הכל עומד על ה'אמת' -
אם הגענו למידת האמת – לא החסרנו כלום
'יעקב אבינו' נקרא 'בחיר האבות' והוא נקרא 'כסא הכבוד' והכל עומד עליו אז הכל עומד על האמת. אם ככה, אז הכל היה צריך להיגמר פה; הנה יש מידת האמת, אם הגענו למידת האמת אז נהדר, אז לא החסרנו כלום; יש לנו 'אור אין סוף', יש לנו 'כתר' שלא מחסיר מ'אור אין סוף', הוא פשוט מבטא אותו עבור הנברא. מרגישים כמו 'אור אין סוף' אבל כנברא. הכל מנוסח מילולית ב'עולם האצילות', התורה לא מחסירה ממני שום דבר. ב'עולם הבריאה' אני יודע לעשות את ההקשרים בין הכל, מילא הכל אחד. והנה זה יורד למידות והמידות שאתה רוצה שיהיה לי זה מידת האמת. אז הנה, אז האמת נשמרת.
אז איפה עכשיו נמצאת ה'מלכות' ?
ארבעת המלאכים – ארבעה כוחות בנפש; 'חסד', 'צדק', 'אמת' ו'שלום'
אז בסיפור עם המלאכים שהקב"ה רצה לברוא את העולם, הוא התייעץ עם ארבעת המלאכים; 'חסד', 'צדק', 'אמת' ו'שלום'. עכשיו, כשאנחנו מדברים על התייעצות, אל תיקחו את הסיפור כסיפור גשמי אלא התייעצות זה כאשר בן אדם בא לעשות פעולה מסוימת, מיד יש לו כוחות נפש שאומרים לו כן לעשות או לא לעשות.
נניח בא לך לגעור על מישהו אז יש בך חלק שאומר לך תגער תגער. כן, יש בך חלק שהוא כעס, הוא אומר' קום, תצא. ויש בך חלק שמרחם והוא אומר כאילו' תרגיע. זה נקרא התייעצות. בכל דבר שאנחנו באים לעשות, כוחות הנפש מיד אומרים כן או לא ואז יש התייעצות בפנים. אז הקב"ה בא לברוא את העולם אז ארבעת הכוחות האלה קמו; 'חסד', 'צדק', 'אמת' ו'שלום'.
ה'חסד' וה'צדק' אמרו יברא כי יעשה חסדים, יעשה צדקות.
מלאך ה'שלום' אמר אל יברא. למה? בגלל שהוא דואלי, הוא גוף ונשמה והם לא יתחברו, הוא תמיד יהיה בקטטה. אז מלאך השלום אומר' אני לא יודע איפה אני נמצא בעולם הזה אז למה שאני אצביע בעד? הוא כל הזמן נמצא בקטטה, גוף נשמה, גוף נשמה, גוף נשמה אז אני לא רואה שלום, למה שאני אהיה, אני לא מצביע, אני אומר נגד.
שואל את מלאך ה'אמת': יברא או לא יברא? אומר לא יברא. למה? כולו שקרים. כולו שקרים. אל יברא כי כולו שקרים. למה לא יברא כי כולו שקרים? אז אצל מלאך האמת אין 99% אמת וקצת שקר. או הכל אמת או לא. וכשיש דואליות אין אמת כי אמת יש רק אחת. אמת זה מונואיזם, זה להפוך את הכל לדבר אחד כמו ב'אור אין סוף'. ואצלו יש דואליות.
"ותשלך אמת ארצה"
אז הקב"ה אומר' צודק, ונראה בסיפור 'ותשלך אמת ארצה' שהוא לקח את האמת והשליך אותה לארץ. ואז המלאכים הזדעקו, מה אתה מבזה תכסיס אל תכסיה שלך? למה אתה מבזה את חותם הטבעת? הוא אמור להגיד לך את האמת, הוא אמר לך את האמת. אז הוא אמר' תעלה אמת מן הארץ, שנאמר, "אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף".
מה זה קשור?
הקב"ה חיבר את האמת עם כוח רוחני שנקרא 'רצון'
הקב"ה בכל זאת רצה לברוא את העולם, אבל אם הוא היה בורא אותו רק על סמך באמת מידת האמת, אי אפשר היה לעשות את זה. אז מה הוא עשה? הוא היה צריך לחבר את מידת האמת עם עוד כוח. הוא אמר נכון, מידת האמת לא יכולה לעבוד לבד, ואני לא יכול לברוא את העולם ככה אז אני אחבר אותו עם עוד כוח והכוח הזה נקרא ארץ. לכן הוא השליך אותו לארץ. חיבר אותו עם עוד כוח רוחני. מה זה ארץ? רצון.
אם האדם ירצה, הוא יעלה את האמת - היא לא תתגלה לו מאליו, רק אם הוא ירצה. אני רוצה לברוא את העולם אז אני אשים את האמת בתוך הרצון, אם הוא ירצה הוא יעלה את האמת. 'תעלה אמת מן הארץ'.
'מלכות' זה רצון
הכל מחכה שמידת ה'מלכות' האחרונה תהיה ברצון ל'אמת'
אז הוא חיבר כאן את שתי הכוחות. ואז באה המלכות ומלכות זה רצון והיא מיועדת כדי לחכות לאמת שתידבק בה. הכל מחכה שמידת ה'מלכות' האחרונה, תהיה ברצון לאמת. זה כל מה שמחכים. כל הרעיון של ה'מלכות' וה'מלכות דמלכות' זה לחכות שהוד מעלתינו ירצו את האמת.
בסוף 'מסכת סוטה' כתוב על מה יהיה בסוף הזמן; כלה תקום בחמותה, היוקר יאמיר, פני זקנים לא יאדרו, וחכמת חכמים תסרח ועוד כל מיני דברים, וחוצפה יסגא, ומה כתוב? האמת תהיה נעדרת. האמת תהיה נעדרת. יש כאלה שאומרים, לא רואים אותה בכלל, ויש כאלה שאומרים שהיא תהיה עדרים עדרים; חסידות זה, חסידות זה, חסידות זה, ליטאים, ספרדים, ש"ס, ציונים, דתיים, חילוניים, האמת נעדרת, עדרים עדרים, כל אחד חושב שהאמת אצלו.
אבל הכל עומד על מידת האמת. כשהאדם ירצה את מידת האמת הוא יתקן את כל העולם כי הכל יסתדר לו. הכל יסתדר לו. לכן הכל תלוי במידת האמת, בקונספט אמת, בהבנה של מה זה אמת.
למה כולם היום משתוללים? אין אמת. אז ליברמן רשאי להגיד מה שהוא רוצה להגיד וגם דרעי רוצה להגיד מה שהוא רוצה להגיד. וזה חושב שהוא צודק וזה חושב שהוא צודק. לכל אחד יש מה להגיד.
[דברי הרב נווה: ציטוט של משהו קטן ששלחתי בכולל]; 'מסופר על חסיד מאה שערים קיצוני שראה את הרבי מלובביץ' מעניק יחס חם לאדם שאיננו דתי. התפלא ושאל את הרבי מדוע הוא מעניק יחס כזה לאדם מגולח (זו מילה לא יפה). ענה לו הרבי' כשהוא יגיע לשמיים ישאלו אותו: יהודי יהודי, אבל איפה הזקן? אבל כשאתה תגיע לשמיים ישאלו אותך: זקן זקן איפה היהודי?'.
אז צריך מאד להיזהר - מה אתה חושב שזה אמת?
אז אנחנו צריכים מאד מאד להיזהר ולהבין כשאנחנו מדברים בתוך עצמנו; למה אתה מתכוון? מה אתה חושב שזה אמת? זה שיש לו זקן? זה שאין לו זקן? מה החלטת שזה האמת? אתה יודע מה יש לו, מה אין לו, מיהו האדם הזה? אולי הוא עבר טראומה, מאיפה אתה יודע עליו? מה אתה בא ו'מגולח לא מגולח?' זה האמת?
אז לכן, כדי להתחיל את הדרך ולהתפקס וליישר את הנפש ולרפא את הנפש, אדם צריך לבקש אחר האמת.
כדי להתחיל את הדרך - האדם צריך לבקש את האמת -
זה בנוי על; "והגית בו יומם ולילה" - "וחיי עולם נטע בתוכנו" –"נשמת אדם תלמדנו"
[דברי הרב נווה: עכשיו אני רוצה להסביר איך. אמנם זה תלוי בהגות, כדי לדעת מה זה אמת, אני רוצה להסביר לכם מה אנחנו עושים פה בנוה קדשך, וספציפית מה אנחנו עושים באומה]. בכל העולם יש איזה לחץ. בכל העולם החרדי יש לחץ ללמוד חכמה. יש עניין של תורה, ללכת ללמוד תורה. זו טעות מרה. למה? מכיוון שהתורה נועדה לעצב את האדם. הדפי גמרא והדפי תורה נועדו לבנות אדם. כתוב' "זאת התורה אדם". ב'פרשת חוקת' כתוב' מהי התורה? "זאת התורה אדם". מהי התורה? אדם. ואין דבר יותר גבוה מן האדם. האדם הוא האידאל. בסופו של דבר מה שיישאר, האדם, והאדם אפילו מעל התורה. יש מעל התורה כי התורה מגיעה ב'עולם האצילות' ואדם מגיע אפילו עד 'עולם קדמון'.
אז אי אפשר בלא אדם. הכל נמצא באדם. מי שמקיים את התורה זה האדם אז התורה מיועדת עבור האדם. אנחנו מעצבים את הנפש של האדם.
[דברי הרב נווה: עכשיו, כמו שאנחנו אמרנו' למה אנחנו עושים את זה גם באומה וגם בנוה קדשך? אני לא בא להגיד לכם ללמוד חכמה, לכו תגמרו דפים של גמרא או דפים של מוסר או אני לא יודע מה. זו לא הפואנטה. הפואנטה היא לקחת את החכמה ושהיא תעצב אותנו, זו הפואנטה.
עכשיו, כדי לעשות את הדבר הזה אני צריך להיות נאמן למה שאני מלמד. אם אני בא להגיד לכם שאת מידת האמת או את הקונספט אמת אי אפשר לקבל מהעולם החיצוני, אי אפשר. אז גם אני לא יכול להגיד לכם מה האמת. גם אם אני יודע את האמת, וגם אם אני אתמלל לכם אותה פרפקט ואני אגיד לכם את האמת, זה לא אומר שאתם תבינו את האמת או שתתפסו אותה. וזה בנוי ככה].
אז איך זה בנוי? על "והגית בו יומם ולילה". "וחיי עולם נטע בתוכנו". בתוכנו יש את הכל. האדם צריך להתהלך עם סוגיות. אדם צריך להתהלך כסימן שאלה. אדם צריך להתהלך עם שאילתה פנימית. "ונשמת אדם תלמדנו". התשובה צריכה להגיע ממך לא מרב מבחוץ, וגם לא מספר. היא חייבת להגיע מתוכך.
[דברי הרב נווה: אתם צריכים לדעת שכשאנחנו מדברים על הגות, אז אני כל הזמן אומר' זה לא מדיטציה, זה לא מדיטציה כי עדיין לא יישמנו אותה אבל היום קצת קצת משהו מן המשהו אפשר ליישם. כל החיים אדם צריך להתהלך ככה בצורה הזאת שאני אומר לכם' מה זה אמת? מה זה אמת? מה האמת? מה זה אמת? מה זה המציאות? מה אני? אז מה זה אמת? מה זה אמת?].
כששואלים שאלה בעולם הרוחני – התשובה מגיעה
ואעפ"י שזה נראה לך כאילו זה לא נענה, עצם העובדה שאתה מציק לעצמך, יום אחד התשובה תבוא בריאליזציה אטומית. אתה פשוט תתעורר חזק מאד לתשובה הזאת. כי בעולם הרוחני כששואלים שאלה התשובה מיד מגיעה. ובעולם גשמי אדמה מעכבת. כמו שקרה ביום השלישי שהקב"ה ביקש שטעם העץ יהיה כטעם הפרי והאדמה עיכבה ולא עשתה את זה. ביום הראשון ויהי כן. כל דבר, ויהי כן. ביום השלישי, איך שהגיעה האדמה, האדמה מעכבת.
למה התשובה מתעכבת ?
עכשיו, למה זה מתעכב ? אתה שואל שאלה כביכול אז אתה אומר, אז התשובה צריכה לעלות. אבל הרציונל מדכא אותה. התרבות מדכאה את זה. השפיטה מדכאה את זה. הביקורת מדכאה את זה. אנחנו מדכאים את זה. אנחנו לא נותנים לתשובה לעלות ולפגוע בנו. אבל כשאתה מציק ואתה מעלה את השאילתא שוב ושוב ושוב ואתה אומר מהי האמת? מה זה אמת? מה זה אמת? תיתן לעצמך, לאט לאט ההיגיון יצטרך להתבטל ולא לקבל את זה כקונספט. לא לקבל את זה כאלגוריתם, כתהליך, לא לקבל את זה גם אפילו לא במלל.
התשובה תגיע בהיסח הדעת
וזה גם לא יתפוס אותך בזה שאתה תשאל את השאלה והתשובה מיד תגיע. אתה צריך קצת להסיח את הדעת [דברי הרב נווה: לא יודע מה, מחילה מכבודכם, להיכנס לשירותים, לעשן סיגריה, לראות איזה סרט ביוטיוב ופתאום זה ינחת עליך].
כתוב שהמשיח יבוא בהיסח דעת. שלושה דברים באים בהיסח הדעת: עקרב, מציאה והמשיח. משיח זה קונספט. זה 'אור היחידה'. 'אור היחידה' מגיע בהיסח דעת.
עכשיו, יש כאלה שתרגמו את זה' היסח דעת של להשיח, בוא נדבר על זה. אז אם אנחנו מדברים דיבורי דעת זה יבוא. ויש כאלה שאומרים' אתה לא יכול לעמוד, לשים עין עם השאלה. אל תשים עין. כי למה? אתה גם מצפה לתשובה מאד ספציפית שהיא באה כמו השאלה שלך. תזיז את המוח ותן לאור לפקוד אותך. וזה הכל נמצא בתוכנו.
כשאתה הוגה - ההארה תבוא מתוך עצמך ואז אף אחד לא יוכל לערער אותך
ברגע שאדם הוגה, זה נקרא הגות, אתה מציק לעצמך, אתה מציק לעצמך, אתה הולך עם זה, עם זה אתה הולך לישון, עם זה אתה קם בבוקר, יום ולילה, תציק לעצמך. כשזה יפקוד אותך זה יצור מה שאנחנו קוראים בקבלה פקיחת עיניים או התעוררות או ריאליזציה. אתה פשוט תבין בעצמך וזה יתפוס אותך חזק להבין מה זה בעצם האמת. זאת סוג של הארה וזאת הארה מאד חזקה והיא תבוא מעצמך, ואחר כך אף אחד לא יוכל להזיז אותך מן הדרך. אף אחד לא יוכל לערער אותך או לשים אותך בספק. אפילו זמני קטנות נוראיים שבהם יתעללו לך בנשמה, אתה לא תזוז.
האמוראים הגיעו לזה. ואיך הם בחנו את עצמם? שאמרו להם, אתם יודעים, הדור שלכם לא יקבל את המשיח. יש דור שיבוא אח"כ. צפו ברוח קודשם וראו שהדור שיקבל את המשיח קורונה לאללה. אז מה הם אמרו? "יתי ולא אחימניה" - שיבוא ושאני לא אראה אותו. אין לי בעיה שיבוא ושאני לא אראה אותו.
יש לזה שתי פרשנויות: הראו את מידת האמת שבהם שהם אמרו' אני מחויב לחפש את האמת. אני לא עוסק עכשיו בגאולות ובית מקדש. אני מחפש את האמת אז אני הולך לחפש את האמת. מה אכפת לי מתי היא תבוא; מחר בבוקר, עוד יומיים, עוד שלושים שנה. עוד שלושים מיליון שנה. שיבוא, אני רוצה קודם כל לראות אותו. אני רוצה לחוות את האמת, לא אכפת לי איך קוראים לה.
זה בראש ובראשונה הם היו אנשי אמת אז "יתי ולא אחימנה" - אז שיבוא ואני לא אראה אותו אבל יותר חשוב שאני אראה את האמת. אני לא לחוץ על הגאולה או על משיח, או על השגות או אני לא יודע מה, אני רוצה לראות את האמת. לא יתכן שאני אכנס לעולם של 'עלמא דשיקרא' ואני אחווה שבעים שנה של שקר. הם לא היו מוכנים שזה יקרה אז הם היו מציקים, הם היו הופכים את השמיים על מידת האמת.
'רבי נחמן מברסלב' אומר' שאדם יחיה שבעים שנה, מאה שנה, מאה עשרים שנה, שיתפלל כל החיים שלו שיגיד פעם אחת דיבור אחד של אמת. אומר' שתתפלל שזה מה שיצא לך מהפה ואז אתה תגיע למצב של תיקנת את כל הגלגול. שאם אתה תגיד פעם אחת, פעם אחת מילה אחת של אמת. תקלטו. שבעים שנה, מאה שנה אתה חי, אתה יכול לתקן בזה שאתה תגיד פעם אחת דיבור אחד של אמת.
שקר מביא מוות ואמת מביאה חיים ובריאות
סיפור - היה אדם שהגיע לעיר שנקראת 'קושטא', יש כאלה שאומרים לוז, שזה עיר. 'קושטא' בארמית זה אמת. 'קשוט' זה אמת. ו'עלמא דקשוט' זה עולמות האמת. יש 'עלמא דשקרא' ו'עלמא דקשוט', והוא חשב שהוא תלמיד חכם גדול שהוא זכה למידת האמת אז הוא אמר אז אני אעבור לגור בעיר שלהם. המיוחד שהיה בעיר שלהם זה שאף אחד לא היה מת וכולם היו בריאים. תבינו למה אנחנו מדברים על בריאות שקשורה לאמת. יום אחד אשתו חפפה את השיער, ונכנסה מישהי ודפקה על הדלת אז הוא אמר לה היא לא פה. מצניעות, הוא לא רצה להגיד לה אשתי חופפת את השיער. ואז מתו שני הבנים שלו. אז באו אליו מיד ואמרו לו' תגיד, איך אתה הבאת לנו מוות? אז הוא סיפר להם, אז הם אמרו לו' אעפ"י שאתה התכוונת לצניעות, עצם העובדה שיצא לך דבר שקר במקום של אמת, אתה הבאת את המוות.
אז יוצא ששקר מביא מוות. ואמת מביאה חיים ובריאות. אבל כאן אני לא מדבר רק על אמירה, להגיד את האמת. תעזבו את העניין של להגיד את האמת. כי אמרנו, שלהגיד את האמת זה גם כן צריך אומנות גדולה מאד.
צריך להבין מה זה אמת -
מי אמר שהאמת אצלך ?
האדם צריך לחוות את האמת מצד עצמו
אנחנו מדברים אתכם בכלל להבין מה זה אמת. להבין מה זה אמת. כי אומות העולם, אנשים שמודטים, אנשים שחוו חוויה של מוות קליני באים ואומרים' סליחה, מי אמר שהאמת אצלכם? אנחנו חווינו אחדות, נכון, ראינו אהבה ללא תנאי, נכון, ראינו שצריך חמלה בעולם ושכולנו צריכים להתחבר, נכון, איך הגעת לתפילין? ויכולים להגיד לך אני ראיתי את האמת, מה זה, חוויתי חוויה חוץ גופית, עשיתי מדיטציה ולא הגעתי למסקנות שלך. מי אמר שהאמת נמצאת אצלך?
עכשיו, אפשר לענות על זה. עפ"י החכמה, לא סתם הקב"ה לקח את 'אור היחידה' והפך אותה ל'אור החיה', הוא תמלל את זה. הוא לא סתם לקח את האור של האחדות והפך אותו ל'חכמה'. אבל כמו שאמרנו' אני יכול לדבר אתו אבל הוא יכול לא להבין אותי. הוא לא יסכים אתי. אני יכול להגיד לו את האמת אבל הוא יכול לא להסכים אתי, לא להבין אותי. והוא לא יאמין לי אז זה לא יעזור.
אז כדי שזה לא יקרה לכם, אתם צריכים לחוות את האמת מצד עצמכם. כדי לחוות את האמת מצד עצמכם צריך מעתה ועד עולם להגות את המילה 'אמת'.
תקווה וחיפוש אחר האמת
יש את מאמר הקיווי של הרמח"ל [דברי הרב נווה: אני ראיתי מאמר אחר שקדם משנים קדמוניות לרמח"ל]. הרמח"ל אמר: מה יוציא את האדם אפילו אם הוא יהיה בגיהינום? תקווה.
אדם אחר אמר: מה יוציא את האדם אפילו אם יהיה בגיהינום גיהני גיהנום ויהיה עמוק בתוך גלגולים אפילו ב'נוקבא דתהומא רבא'? אם יחפש את האמת באותו מקום. אפילו אם יחשוב את המילה אמת הוא יצא. אפילו אם יעבור לו הרהור לרגע אחד, יעבור לו הרהור אני רוצה את האמת, הוא יצא מהכל. כי רק הקב"ה אמת אז באופן אוטומטי מ'נוקבא דתהומא רבא' זה יעביר אותך לדבקות.
עוד אמרו חז"ל: אנחנו מדברים דבקות דבקות בקב"ה אבל הם אומרים זה אבסטרקט, אתה הרי לא יודע מה זה הקב"ה, מאיפה אתה יודע מה זה הקב"ה? מה אתה רוצה דבקות במשהו שאתה לא יודע מהו? אז אמרו' תידבק באמת אתה נדבק באופן אוטומטי בקב"ה כי הוא אמת. אין דבר, אין ערך, אין מילה שיותר קרובה לתאר את הקונספט הקב"ה חוץ מהמילה אמת.
אחיזה והגייה ב'אמת' הופכת את השקר והדמיון ללא רלוונטיים
אז אפילו זה שאנחנו נלך ונהגה בזה, כבר אתם תרגישו שהרבה מן הטיפול הרגשי נעשה. למה? כי הרבה מאד מחלות נפש נגרמות מדמיונות. נגרם מדברים שאנחנו מספרים לעצמנו. מהזדהויות לא נכונות עם רגשות. מפגיעות. מסיפורים של הנעלב. וברגע שאדם נכנס לשם, יאוו, מה הוא בונה.. אתה פגעת, את פגעת, עשית לי ועשית לי, ואני טראומטי ואני קורבני ואני זה ואני ויש לו להאשים את כל העולם.
וכל זה שקר. כל זה שקר. הרים של הרים של שקר ודמיונות. שאם יחפש את מידת האמת הוא מיד תלוש משם. הוא לא יהיה שם. זה יהיה לא רלוונטי עבורו. אדם שאחוז במידת האמת כל הדברים האלה לא רלוונטיים. ובכלל אדם שאחוז במידת האמת כל כך הרבה דברים עבורו נהפכים להיות לא רלוונטיים, שהוא נשאר עם דברים שורשיים עמוקים מאד. וכשהוא רואה את האמת הכל נשאר יחד אתו.
המושג 'יראה' תלוי בקונספט 'אמת'
עוד דבר, המושג יראה. אנחנו מדברים אהבה ויראה. המושג יראה תלוי בקונספט אמת. כל הזמן אומרים' אבל הרב, ממה לירוא, מה זה 'יראת הרוממות', אני לא מבין מה זה 'יראת הרוממות', מה זה? אני לא יודע מה זה מה שאתם אומרים. אוקיי, שים לנגד עיניך את המילה אמת. אמת זה דבר מאד מיישר. תרצה או לא תרצה רק להגיד את המילה הזאת, רק להבין מה אתה עתיד לגלות, מאד מיישר. כולנו מבינים את זה שזה מיישר את הנפש מאד.
כשאנחנו מדברים על טיפול רגשי
אז כשאנחנו מדברים על טיפול רגשי [דברי הרב נווה: אני אדבר על זה עוד פעם בהגות כי אני אכנס פה בכלל להגות בזה אבל ההגות צריכה ליצור תהליך נפשי שאני רוצה להסביר אותו מהו התהליך הנפשי הזה כדי לשחרר אתכם עם משהו].
השלב של 'ייסורי האומן'
כשאומן רוצה לרשום ציור אז הוא פתאום מתייסר ואז אומרים לו' למה אתה מתייסר? אתה יודע ציור, למדת בבצלאל, שב תצייר, מה הבעיה שלך? אז הנקודה היא כאן זה שאומן, לא בגלל שהוא יודע לצייר זה ציור. ציור זה אומנות. אומנות זה expression, זה התבטאות. אז לפעמים התמונה היא לא תמונה בכלל, זה ביטוי, זה משהו שצריך להתבטא בעולם. עכשיו, הוא לא יודע מהו אז זה כואב לו, הוא נכנס עכשיו לייסורי האומן. כשהוא נכנס לייסורי האומן הוא מרגיש שמשהו בבטן שלו.. הוא יכול להיות מזה בדיכאון אבל הוא לא בדיכאון. הוא פשוט עסוק בעיבור וייקח זמן עד שזה ייולד בו, וכשזה ייוולד בו הוא פשוט יראה את התמונה והוא פשוט יצייר אותה כאילו מישהו שם לו אותה על שקף והוא רק עובר עם הצבעים שלו ותיק תק הוא יעשה את זה. אז הוא עובר את ייסורי האומן.
כדי לעשות תהליך של חיפוש אחר האמת – צריך להגיע למצב שזה מייסר אותך
זה אותו דבר בדיוק. כשאנחנו נשאל מה זה אמת, זה צריך לכאוב שם בפנים. אתה צריך ללכת עם זה מיוסר. אתה צריך שיכאב לך למה אני לא רואה את האמת כי מה שאנחנו רואים פה זה שקר גמור. אתם צריכים לדעת' זה וירטואל ריאליטי. וירטואל ריאליטי זה יותר אמיתי מהמציאות הזאת. זה וירטואל ריאליטי לכל דבר ועניין.
[דברי הרב נווה: אתם לא מבינים כמה אנחנו עוורים מגששי קיר. אני לא יכול להסביר לכם את זה. אני צריך עכשיו לחשוב איך שלוש שעות להסביר לכם מהפן הרוחני איך נראה אדם בעולם הגשמי. ממש, תחשבו כמו בן אדם שבאמת נמצא עם משקפת של וירטואל ריאליטי והוא מסתכל סביבו. ככה אנחנו נראים. מבחוץ הנשמות לא זזות, הן סטטיות. פה אנשים הולכים ימינה, הולכים שמאלה, והם לא זזים ימינה והם לא זזים שמאלה. אין שום תנועה שמה בכלל. זאת מציאות וירטואלית לכל דבר ועניין, וכל התנועות האלה רק מתרגמות לתודעה, אבל אתה לא זז מילימטר].
תשאל מה זה אמת, תן לזה זמן וסמוך על ההשגחה
אז כדי לעשות את התהליך הזה של לשאול מה זה אמת, צריך להגיע למצב שזה מייסר אותך עדי כדי מצב שאתה אומר' אני חייב לדעת את התשובה. אבל אל תשאל אף אחד, ואל תפתח את גוגל, ואל תיסע לסין וגם לא להודו, ואל תשב במדיטציה. תמשיך, זה נמצא בפנים, זה יענה לך מבפנים. אל תחפש גורו שיענה לך. זה יענה לך. תן לזה את הזמן, סמוך על ההשגחה. כי הקב"ה נורא אוהב שאתה בסטטוס הזה. הוא אומר' או, סוף סוף בן אדם רציני, התעורר. בוקר טוב אליהו, מחפש את האמת. איפה היית עכשיו שלושים שנה, ארבעים שנה, חמישים שנה? ככה זה.
יש הבדל בין יגיעה וחיפוש אחר האמת, לבין לימוד מתוך ספר
שאלו את 'הבעש"ט' על מידת האמת אז הוא קרא למגיד והוא קרא לעוד תלמיד חכם. אז הוא שואל: מה אתה אומר שזה מידת האמת? ואז הוא אמר. ואתה מה אמרת שזה מידת האמת? אמר בדיוק את אותו דבר. אמר לו' אתה שקרן ואתה דובר אמת. הרב' אמרנו לך אותו דבר. וזה תלמיד חכם גדול מאד. איך אתה החלטת? אז הוא אומר' הוא קרא את זה בספר והוא חווה את זה. זה ההבדל. זה הבדל גדול מאד. אז זה שהוא קרא והאמין, אשריו ואשרי חלקו, אבל כשבן אדם אומר לך' אני שם, יגעתי ומצאתי, אז אתה יכול להגיד, אני גם יכול לדבר כי אז הדיבורים שלי יוצאים מתוך האמת, הלמידה שלי מתוך האמת, ה- reference שלי הוא אמת.
תשובות הרב לשאלות התלמידים -
- העניין של "אמת מארץ תצמח" – מאיפה מגיע הרצון?
אין רצון כי אנשים אוהבים להתכסות. אוהבים את הכיסויים. כל עוד אני יודע שאף אחד לא יודע מה אני חושב ומה אני עושה ואני יכול לתחמן אז אני חושב שבזה אני הישרדותי. בעיקרון בלבול סדרים נגרם בגלל אגוצנטריות. אמת גם תחשוף את האחדות השלימה, היא תחשוף את כולנו, אז אדם יודע אז הוא לא אוהב את זה. הוא אוהב להיות בתוך השקר שלו אז זה לא שהוא לא מחפש את האמת, הוא היה רוצה לדעת את האמת אבל הוא גם לא רוצה לצאת מהשקר, הוא לא רוצה לצאת מהקונכייה שלו.
- בן אדם שחולה הוא בן אדם שרחוק מן האמת, אז איך זה שילד בן שנתיים שלוש חולה..
אתם רואים ילד בן שנתיים כאילו הרגע הוא נולד. זה נשמות עתיקות שגרורות ששת אלפים שנה פה. אנחנו נמצאים בתוך תודעה קולקטיבית, אי אפשר שאנשים שקרנים או לא שקרנים יהיו בני שמונה עשרה עד גיל חמישים, זה פשוט לא עובד ככה. כדי שאנחנו נבין את הקונספט בחירה ונבין גם איפה הפגיעה נעשית וכדי שזה גם כן ייתן תמריץ לבן אדם למצוא את האחריות על החיים שלו, אפשר להגיד לבן אדם מבוגר' אתה יודע למה ילד בן שנתיים חולה? זה בגלל שאתה לא מחפש את האמת.
- הייתי ילדה עם חרדות מאד קשות בגיל חמש ואפילו לא הבנתי מה..
אני אומר', כאמור, את היית ילדה עם חרדות בגיל חמש ועכשיו את פה.