תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 13/1/20

תורת התיקון האישי והטיפול הרגשי לאור חכמת הקבלה - שיעור 5

בעניין הטיפול הרגשי אנחנו נדבר היום על דבר שהוא נקודת מפנה. [דברי הרב נווה: לפי דעתי גם אתמול אני העברתי משהו מזה קצת לאנשי הכולל, ואמרתי והקדמתי שהשיעור במידה מסוימת הוא קצת מסוכן. אבל בגלל שאנחנו לא נולדנו לעולם חרדי ולא נולדנו למסגרות אז השיעור הזה הוא יותר נכון עבורנו. הוא נכון מצד אחד כמובן מההיבט הזה שזה נכון להעביר את זה. זה נכון מצד חכמת הקבלה וזה נכון מצד הזמן וזה מאד חשוב להבין את זה, אבל זה מסוכן כי אם האדם לא יהיה חזק והוא לא יהיה הגון עם עצמו והוא לא יהיה אדם ישר, בעל יושרה, הוא יכול לתרגם את זה לא נכון. ואתם תבינו תיכף למה אני מתכוון].

להקדים טיפול רגשי לאירועים -

כשאנחנו מדברים על טיפול רגשי אנחנו צריכים לדבר לא רק מה שאדם עובר אותם מבחינת' אני חייתי רגיל, נולדתי כתינוק, ונכנסתי למסלול נורמלי ורגיל ופתאום מישהו התעלל בי. יש איזשהו סוג של תחושה כזאת של משהו התקלקל לי בדרך. והאמת היא שיש משהו אפילו קודם לזה שכביכול נחשב שהתקלקל בדרך (ותיכף נדבר אתכם).

וזה לאו דווקא שאפשר להאשים אירועים טראומטיים. גם לא צריך לחפש אירועים טראומטיים ששיבשו אותנו כי אנחנו מדברים עם כ"כ הרבה אנשים וכל אחד נתפס על איזה אירוע ששיבש אותו ולגבי אחד זה יכול להיות הדבר הכי קטן בעולם ולאחד הוא ניצול שואה, ולפעמים הם מתארים את התסביכים הנפשיים שנגרמים להם מאותו אירוע כאילו זה אותו דבר' כאילו ניצול שואה וניצול של איזה אבא עצבני זה יכול להיות אותו דבר.

זה הכל תלוי איך האדם עצמו מתרגם את זה ומקבל את זה. אבל כדי לעשות טיפול רגשי אנחנו צריכים לעשות טיפול רגשי עוד לפני שיש אירועים (תיכף נסביר כאן למה הכוונה).

כשאנחנו כנשמות נכנסים לכאן לעולם, אנחנו ישר מוגדרים, אנחנו ישר נכנסים לתוך איזו מסגרת שמגדירה אותנו;

אתה כבר יהודי - אז זה אומר שהאיראני שונא אותך והפלסטינאי רוצה להרוג אותך, ויש עליך עכשיו ועידה בהאג או כל מיני דברים מן הסגנון הזה. אם אדם נולד גבר - אז זה כבר מחייב אותו. אם אישה נולדה אישה אז זה כבר מחייב אותה. מחייב הכוונה מחייב אפילו בגוף. זה מחייב אותך אפילו לתוך גוף.

זה מחייב אותך למחויבויות מסוימות; אם אתה גבר – ברור שאתה נכנס לקרבי בצבא. ברור שיש דרישה שאתה תתנהג גם כמו גבר. אח"כ אתה גדל, אז ברור שאתה נכנסת לאיזשהו סוג של גן ובית ספר. ואח"כ תיכון, ואח"כ צבא, ואח"כ אתה חייב ללכת ללמוד. אח"כ אתה חייב ללכת לעבוד. ואתה אומר' שנייה רק רגע, אולי שמישהו יעצור רגע את הסחרחורת הזאת, אני רוצה לבדוק את החיים קודם כל מלכתחילה מה בעצם קורה פה? לְמה נולדתי? מה בעצם רוצים ממני? תנו לי שנייה אחת להתאפס על החיים שלי, מה אתם ישר מכניסים אותי? ואתם יודעים, בהלחצה; אבל צריך כסף, אבל צריך לשרוד, אבל אבל צריך, אבל צריך (ואגב, המילה 'צריך' לא מופיעה בכל התנ"ך כולו. אין את המילה 'צריך' לא בתורה בלא בנ"ך).

אז אנחנו צריכים לדעת באמת מה קרה כאן, כי יש התנגדות פנימית לזה. אם באמת אנחנו נולדים ומקבלים את החיים האלה, אפילו בתת מודע, אין בעיה. אבל אם יש בנו משהו שלא מקבל את החיים האלה, והוא גם נהייה עצוב באופן אוטומטי ברבות הימים אז צריך לדעת למה. כי כולם נגועים בעצבות. אין מישהו שלא נגוע בעצבות. כולם מרגישים שהחיים האלה כמלחציים לחצו עליהם מספיק. ויש המון שאלות בסיסיות שאנשים שואלים אותם. נראה להם כמו שזה שאלות פילוסופיות אבל זה לא שאלות פילוסופיות כי הם רוצים לקבל מוטיבציה רגשית לחיות. אז למשל כמו השאלה – מה אני? לְמה נולדתי? מה התכלית שלי? זה לא שאלה פילוסופית, הרבה מאד אנשים אומרים' מה בעצם קורה פה?

אז כשאנחנו מדברים על הטיפול הרגשי אנחנו צריכים לדבר על דברים שכשהנשמה ירדה לפה, מה הצרכים הבסיסיים שלה. למה בעצם היא זקוקה באמת.

הצרכים הבסיסיים של הנשמה -

חירות;

אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו מדברים עליו, אולי מילת מפתח קריטית כ"כ שכ"כ הרבה דברים תלויים בה; השמחה, והעשייה, והלמידה, והלמדנות, וכל דבר, כל תנועה, כדי שזה גם יהיה מוצלח, וכדי שזה יהיה יסודי, ושזה יהיה עם כל הלב, הכל תלוי במילה אחת שנקראת – 'חירות'.

ההבדל בין חופש לבין חירות;

עכשיו, יש הבדל בין חופש לבין חירות - כתוב: "ולמתים חופשי מן המצוות" אז חופש זה חופש לגוף, וחירות זה חירות כוללת. ושתבינו שהתורה כמעט ניתנה בשביל זה. למה? כתוב: "אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות". וזה מאד חשוב שאנחנו נבין שכביכול הקב"ה אומר: קחו. אז אתה אומר' מה ניקח? ספר שאומר לנו 'שחרית', 'מנחה', 'ערבית', קום בבוקר, תגידו ככה, תעשו ככה, תברכו ככה.. כאילו, ההיפך, זה משהו שנראה כמו מגביל לך את הנשמה. כל התורה נראית מגבילה את הנשמה.

אז הקב"ה אומר: ההיפך הוא הנכון. אני בא לתת לך חירות. ואז הבן אדם אומר' שנייה רק רגע. קודם עשיתי מה שאני רוצה ואתה בא עכשיו עם ספר חוקים שמחייב אותי לאורח חיים מאד נוקשה, עם כ"כ הרבה הלכות ומצוות, ותשים לב לזה, ותשים לב לזה, ותשים לב לזה, ואתה אומר לי שזה ספר החירות?

אבל צריך לדעת שבטיפול הרגשי הדבר הזה מנהל אותנו מאד. עניין החירות מנהל אותנו מאד. וזה בא לידי ביטוי בכל תחום.

הרצון בחירות מאד מנהל אותנו -

דוגמאות;

למשל בזוגיות – אדם רוצה להיות לבד, הוא לא רוצה להיות עם הבן זוג שלו. אתה אומר' צריך חברה מתוקנת – אנחנו צריכים חברה שיתופית, צריכים לעבוד ביחד – אנשים לא רוצים לשמוע את זה, אנשים לא רוצים לשמוע מחויבות. הם לא אוהבים לשמוע מסגרת, תן לי לעשות מה שאני רוצה, אני לא רוצה לשתף את ההון שלי עם עוד מישהו, אני רוצה שההון יהיה לי שאני אוכל לעשות עם זה מה שאני רוצה. אני לא רוצה להיות תלוי במישהו. מה, צריך לעשות הצבעה בקיבוץ כדי לקנות שעון? לא רוצה. תן לי, אני עבדתי? יש לי כסף? כן, תעזוב אותי בשקט.

ובכלל התחושה הכללית של האדם, הרצון הבסיסי שלו זה בחירות. הוא רוצה חירות ולמעשה הוא כל הזמן מחפש את החירות שלו וכל הזמן לוקחים לו את החירות שלו על ידי מחויבויות כאלה, מחויבויות כאלה - בין אם זה עבודה, עכשיו מילואים, עכשיו יש צורך בזה, עכשיו תטפל בילדים, עכשיו תוציא אותם מהגן.

אז כל הדברים האלה בסך הכל, כולל כל החיים האלה, העול העיקרי מעיק ומעיב על החירות.

עכשיו, זו מילה מאד טעונה. מאד מאד טעונה, וצריך בעצם להסביר איך בכלל מגיעים אליה. איך אנחנו אמורים להגיע לחירות. אתה אומר' איך אני משיג את החירות? כי באמת החיים האלה מחייבים אותך באירועים מסוימים. כאילו מה, לא לשלוח את הילד לגן עכשיו? לא לתת לו חינוך? מבחינת הילד לשבת כל היום בבית ולשחק גולות. אני חייב לגבור עליו, לקחת לו את החופש, בשבילו. ככה זה נראה. אז הילד מתנגד' אז כשהוא קטן הוא לא יכול להתנגד, כשהוא מגיע לגיל 16 לגיל ההתבגרות - על מה רוב גיל ההתמרדות? על זה שאתה לוקח לו את החירות. על מה הוא מתמרד? תעזוב אותי בשקט.

האדם מתחיל באמת לחיות כשהוא נמצא בחירות -

אז זה מנהל אותנו. אתם צריכים לדעת. הרצון בחירות מאד מאד מנהל אותנו. אז צריך לעשות גם בזה סדר כי לכאורה אתה אומר לקב"ה: איזה חירות בדיוק אתה חושב שאתה נותן לנו? איך היא באה לידי ביטוי?

זה מה שהאדם הראשון אמר לקב"ה: "בעלילה באת אליי". "בעלילה באת אליי" - יש לזה המון המון פרשנויות שאחת מהן זה אתה לקחת לי את החירות'. אני לא בעצם באמת בוחר מצד עצמי, מבין מצד עצמי, עושה את הדברים מצד עצמי, ועושה את הדברים מתוך רצון פנימי עצמי.

וצריך לדעת שכשהאדם אמר את זה לקב"ה, הקב"ה לא ענה לו. עכשיו, זה שלא עונים זה לא אומר שזה כן או לא. זה שלא עונים זה אומר שזה מורכב. זה מה שזה אומר. אז צריך לענות על זה איך משיגים בעצם את החירות כי האדם לא מתחיל באמת לחיות אלמלא הוא נמצא בחירות. והאדם לא מבין דברים אלא אם כן הוא עשה אותם מתוך חירות עצמאית. אם האדם לא חקר מצד עצמו ולא עשה את הדברים מתוך עניין אישי לגמרי ומתוך זה שאני הגעתי כי אני השגתי, אז כל הדברים הם תפלים.

בגלל זה להיות תלמיד – זה קשה מאד. תמיד מסגרות מאד מחייבות אותך במיוחד אם זה מלווה עם שיעורי בית ועם מבחנים ועם ציפיות וכל מיני דברים מן הסגנון הזה.

אז בוא נראה באמת מה קורה עם הקונספט הזה חירות. מה זה הדבר הזה?

אז מה זה הקונספט 'חירות' ?

להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי -

בתורת הקבלה יש שלושה מצבים של ההיסטוריה האנושית; זה נקרא מצב הא', מצב הב', מצב הג' [דברי הרב נווה: זה לא המצאות שלי זה שמות ידועים בקבלה];

• מצב הא' – זה 'אור אין סוף'.
• מצב הב' – זה עולמות - קיום עולמות, כל מה שאנחנו עוברים.
• מצב הג' – זה שהכל חוזר בחזרה ל'אור אין סוף'.

אז אתה אומר' אז 'מה נפקא מינא'? בשביל מה אתה מוריד אותי לפה לעולם הזה כדי להחזיר אותי בחזרה לאותו מקום? כאילו' תחשבו על בן אדם שיש לו שכר של עשרת אלפים שקל ואומרים לו' לתקופה מסוימת נוריד לך את השכר כדי שתחזור בחזרה לעשרת אלפים שקל. בשביל מה הורדתם אותי?

אז הנקודה היא כאן זה שצריך להבין באמת את שלושת המצבים האלה;

• מצב הא' קרוי – 'קשר הכרחי'.
• מצב הג' קרוי – 'קשר בחירי'.
• מצב הב' זה המעבר בין ה'קשר ההכרחי' ל'קשר הבחירי' - כי במצב הא' אין לנו באמת בחירה, רק במצב הג'.

 

קשר הכרחי;

'אדם הראשון' לפני החטא - קשר הכרחי בא לידי ביטוי לא רק עם הקב"ה שאנחנו פשוט חלק ממנו. וגם לאדם הראשון כביכול לא הייתה ברירה אלא לבחור בקב"ה כי מיד שהוא יצא הוא נולד הוא נהייה יציר כפיו והיראה הייתה ממנו ולא הייתה לו עבודה זרה. כלומר' אוקיי, אין לי עוד אופציה, כאילו אתה אומר לי שרק אתה, תעבוד אותי, בסדר, יש לי עוד אופציה? איזו ברירה יש לי? בן אדם שיש לו בחירה אתה נותן לו שתי אופציות לפחות, איזה בחירה נתת לי בגן עדן? אין לי עוד בחירה. אתה אומר לי אל תעשה את זה, כן תעשה את זה, אוקיי, יש לי ברירה? אין לי ברירה.

אז מה הרעיון אם אני עושה או לא עושה? ודרך אגב, גם בחירה לעשות או לא לעשות לא הייתה לו. למה? לא היה לו יצר הרע לפני החטא. לפני החטא הוא נצטווה. במה הוא נצטווה? אמר לו' בעץ הדעת טוב ורע אתה לא נוגע "כי ביום אוכלכם ממנו מות תמותון". טוב, אז הציווי מגיע מאל שרק אותו הוא מכיר. הוא נמצא במקום אחד שנקרא 'גן עדן', והציווי היחיד 'אל תאכל'. עכשיו, אין לו יצר הרע אז אין לו בעיה להגיד' כן, בסדר, אין בעיה. לא היה שם יצר הרע, לא היה שם משהו שגירה אותו לאכול. תבינו' הוא למעלה מהמלאכים.

אנחנו מדברים על 'אדם הראשון' לפני החטא. ואדם הראשון היה כולו רוחני. אדם הראשון "לאו הוי ליה מהאי עלמא ולא מידי". האדם הראשון "לאו הוי ליה" – לא היה לו "מהאי עלמא"- מהעולם הזה, ולא כלום. ז"א, שגוף פיזי לא היה לו אז לא היה לו יצר הרע. יצר הרע נולד אחרי החטא.

אז הוא כמו מלאך. מה זה מלאך? "גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בכל דברו". אין להם ברירה. הקב"ה אומר להם לך תגידו, הוא הולך אומר. הוא לא אומר רגע שנייה רגע אני מתעכב המשפחה הילדים, אין דבר כזה. ועוד אדם הראשון היה מעל המלאכים אז איזה שכר יקבל אדם הראשון אם הוא לא היה אוכל? נניח הוא לא היה אוכל' איזה שכר הוא היה מקבל? הוא כאילו כפוי לזה. יש לו אינסטינקט להקשיב. יש לו אינסטינקט של צייתנות. אז כל הקונספט של שכר ועונש בכלל לא רלוונטי פה. וכל הקונספט לשבח אותו על זה גם לא רלוונטי פה.

כי אתם צריכים להבין' אנחנו מחזירים אתכם ונותנים לכם מסודות הקבלה מבפנים. כי אנשים קוראים את הסיפור אינטואיטיבית, הם לא חוקרים אותו, וכשאתה קורא אינטואיטיבית אתה נופל להמון טעויות. כי אנשים אומרים' אהה, הוא נצטווה? אהה, הוא סרב? אהה, אני מבין אותו למה הוא סרב, כי גם לי יש כוח של מרדות. לאדם הראשון לא היה כוח של מרדות. ז"א, היה לו טריוויאלי' זה מה שאתה אמרת? ככה יהיה. מה ז"א, אין כאן שאלה בכלל.

וכל הדיון עם הנחש הוא דיון מאד גבוה, בעולם שכולו טוב. כי הנחש עדיין טוב שם כי הוא לא הוגדר. לא כתוב שהנחש הוגדר כרע. זה שכתוב שהוא היה ערום מכל חיית השדה – האריז"ל אומר' ערום זה לא ערמומי, ערום זה לא שאני יכול לעבוד עליך. ערום הכוונה - מופשט.

גם על 'אדם וחוה' כתוב שהם ערומים ולא התובששו - ואף אחד לא מתכוון שהם היו אנשים רעים וערמומיים. אז לא סתם נאמר על 'אדם וחוה' שהם היו ערומים. וגם על הנחש שהוא היה ערום. אבל זה לא ערום אחר ותסתכלו בבקשה על הפירושים. אף אחד לא אומר שהוא חורש מזימות או שהוא תחמן. אף אחד לא אמר את זה.

אז נאמר עליו על 'אדם הראשון' שהוא היה ערום מכל חיית השדה. ערום האריז"ל אומר: הוא היה ב'עולם האצילות'. ב'עולם האצילות' הכלים מלאים באורות. אין מלבוש, אין חיצוניות, תוכו כברו. כתוב: "כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה" – שזה כמו חגב שאם אתה תיקח חגב, חגב זה כמו תא אחד. שאם אתה עושה לו חתך אז אין לו חיצוני ופנימי כמו לבן אדם שיש לו עצמות, בשר ועור. אין לו שכבות. זה כמו תות שדה. אתה עושה חתך בתות שדה, זה אחיד, זה דבר אחיד מתחילתו.

אז כתוב: "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה" זה כאילו' תוכו רצוף אהבה. זה הכל אור. מבפנים אור, מבחוץ אור, זה הכל אותו דבר. "איהו חיוהי וגרמוהי, חד בהון" – זה הכל אור אחד. זה אדם הראשון.

אז איך הדבר הזה חוטא?

אדם שנמצא בעולם האצילות חוטא? כתוב: "לא יגורך רע" אז זה לא שייך. הנחש עוד היה יותר גבוה מהם שהנחש היה ערום מכל חית השדה. הם עוד היו ערומים והוא היה ערום מכל חיית השדה, שהיה ב'כתר' ולכן האריז"ל אומר' נחש גימטרייה משיח. זו אותה ישות. זו אותה ישות ממש.

והדיון של לאכול לא היה דיון של בוא נחטא, בוא נראה איך אנחנו מתחמנים פה את הקב"ה. זה לא היה דיון בכלל (הוא כותב את זה בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות. אנחנו נעבור על זה כדי שאנחנו נבין מה בדיוק היה שם) אבל הוא הסביר לו' אתה לא יכול להישאר בעולם רוחני כי תכלס באמת אין לך בחירה, ובאמת אתה לא מקיים את מחשבת הבריאה, ואין כאן קונטרה, ואתה לא מוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו, ואתה לא קלטת מה שהוא אמר לך. לְמה אתה חושב שהעץ הזה תקוע בגן?

אז האישה אומרת לו: אבל זה רע. אז הוא אומר לה: את רואה שזה רע. בעיני הקב"ה זה רע? בואי נחשוב' הוא טוב ומיטיב. גן עדן זה טוב. אתם טובים, אני טוב. מה תקוע פה הדבר הזה? למה אתה אומר את זה רע? היא אומרת' אבל הוא הגדיר כרע, מכיוון שהוא הגדיר כרע הוא אמר לנו לא לאכול מזה. אז אומר לה: כן אבל את צריכה להשיג את זה מדעתך. את צריכה להשיג מדעתך' אבל יש רע בעולם.

וכל הרעיון כאן היה להיכנס לרע ולהפוך את הרע לטוב כדי שתהיה רק רשות אחת;

אם הם היו נשארים בגן עדן עם מחשבה שיש עץ הדעת טוב ורע, זה אומר שהם עושים בראש שתי רשויות. אז הוא אומר לה: את חייבת להיכנס ולהפוך את זה לרשות אחת. זאת העבודה שלשמה אתם נולדתם בעולם.

אז יש לנו כאן קשר הכרחי. כל הסיפור הזה עד כאן הוא הכרחי. הוא כמו מלאך, הוא לא יכול להתנגד לזה, כאילו הוא פשוט נברא לזה וזהו. אז הוא אומר לו: "בעלילה באת אליי" – כאילו, יש לי אופציה? עלילה – הכוונה לא התעללת בי, אלא כמו עלילת הסיפור. כמו עילה ועילול. סיבה ומסובב. אז זה נקרא קשר הכרחי.

דוגמאות לקשר הכרחי בחיים שלנו;

קשר הכרחי בחיים שלנו בא לידי ביטוי בזה שנולדנו להורים האלה. מישהו בחר את ההורים האלה? או לאחים האלה, או למשפחה הזאת, או למציאות הזאת, למרחב ולזמן הזה. עצם העובדה שנולדתי גבר. מי בחר בזה בכלל? זה שנולדו לי הילדים האלה. אנחנו לא אומרים את זה בלשון של תלונה אנחנו אומרים את זה בלשון של עובדה. עובדה, אף אחד לא בחר. אתה אומר' יש תשעה מיליארד איש על פני כדור הארץ, לא יכולתי לבחור הורים אחרים? תן לי את האופציה לבחור את ההורים שלי. כאילו אם אני כבר בא תחת אנשים שנותנים לי מרות, תן לי לבחור מי ייתן לי מרות. אדם שהולך לעבודה, יבחר מי יהיה הבוס שלו. זה לא יום יומיים שאני יכול גם להתפטר מזה אתה עוד שם אותי תחתם ואתה אומר לי 'תכבד אותם'? וזה לנצח, יעני אני לא יכול להתפטר מהתפקיד הזה?

אז לכ"כ הרבה דברים אנחנו כפויים. אתה כפוי לזה.

אז אם אתה כפוי זה נקרא קשר הכרחי, רק, קשר הכרחי צריך להפך להיות בחירי.

תיכף אנחנו נדבר על זה כי זה יבהיר לכם גם המון את סוגיית הבחירה.

סוגיית הבחירה;

אמרנו שבסוגיית הבחירה בעצם אין בחירה. למה? זה לא שלקחו לנו את הבחירה. העבודה שלך היא בכלל לא שמה. כמו שאומר הזוהר' העבודה שלך היא להתוודע. להיות מודע. האירועים מתרחשים. הקב"ה סופר אורגניזם רוחני אחד ענק, הוא פושט צורה לובש צורה. השם שלו זה הוי"ה. המציאות הזאת היא נצחית. לא הייתה מציאות שבה לעולם לא היה צמצום א'. לא הייתה מציאות כזאת. אין מצב של אור לבד. אין מצב כזה. התיאור הוא רק תיאור של מבניות אבל זה תיאור של מבניות קיימת, נצחית, לא של מבניות שהייתה פעם ונוסף לזה משהו.

במהלך כל החיים הקב"ה פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה ואתה צריך להצטרף למציאות הזאת, להבין את המסע שלך, לקבל אותו, להיות מודע לו ולהסכים לו וזה להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי.

דוגמאות;

היה אדם שקראו לו 'רבי אלעזר בן פדת' והוא היה עני מרוד ברמות של רעב. התלמידים שלו באו אליו ואמרו לו: תשמע, זה לא נאה שאדם כמוך עני. אתה תלמיד חכם. תתפלל. אז הוא עשה שמה איזושהי פעולה, הוא הפנה כמובן את הבקשה לקב"ה והקב"ה אמר לו' תשמע, כדי לשנות את הגורל שלך אני צריך לשנות את ששת ימי בראשית. צריך לשנות את כל סדרי הבריאה. אמר לו' אני לא יכול. לא סתם נולדת עני. זה המסע שלך ואתה צריך להבין אותו.

עכשיו, 'רבי אלעזר בן פדת' קיבל את זה. הוא לא אמר לו כלום. בשיחה שמופיעה באותו מאמר, לא כתוב שהוא ענה לו. הוא לא אמר זה כן בסדר זה לא בסדר אני קובל נגד זה, אולי תרחם עלי אולי תשנה לי.. לא. אין בעיה.

לגבי 'רבי אלעזר בן פדת', לפני שהוא התפלל - הקשר שלו עם העניות הייתה 'קשר הכרחי', אחרי שהוא קיבל את זה כי הקב"ה אמר לו תשמע זה המסע, אז זה היה 'קשר בחירי'; אהה אני עני, זה המסע? בסדר גמור. רק רציתי לדעת שאני לא עושה חטא כלפיי שאולי לא התפללתי. אז הנה, אני עשיתי את חובתי, אתה באת אמרת לי שזה המצב? מקבל, אין בעיה, אז אני אסיים את חיי כעני, בסדר גמור, אני מקבל את זה. וזה שונה לגמרי.

זה שונה לגמרי כי תתארו לעצמכם שהיינו אומרים לכם' בואו, אנחנו נחזיר אתכם עכשיו אחורה בזמן להיותכם תינוקות ואתם כן תהיו עם מודעות. לא תוכלו לספר לאף אחד. כן תהיו עם מודעות אבל שתדעו' אף אירוע בחיים שלכם לא תצליחו לשנות אבל אתם חוזרים למודעות של פה. אז אין בעיה, אתה יודע מה עתיד להתרחש ואתה מודע לזה ואתה מקבל את זה אחרת כי אתה יודע שזה המקום. וזה להבדיל אלף אלפי הבדלות כמו אדם שעובר משחק. אדם שהוא שחקן בהוליווד והוא משחק עכשיו הומלס, בסדר, משחק הומלס בכייף כי הוא יודע שזה משחק.

מסגרת החיים שלנו לא תשתנה;

להבדיל אלף הבדלות, משהו מן המשהו הזה צריך להילקח גם לפה - צריך גם כן להילקח לפה ולהבין' יש לנו כאן תפקיד בהלבשה מסוימת, שבעים שנה. עכשיו, זה שיש ניואנסים של שינויי גורל, בסדר גמור אבל עובדה שאתה יהודי וזה לא יכול להשתנות. עובדה שאתה גבר וזה לא יכול להשתנות. אלה ההורים שלך וזה לא יכול להשתנות. אלה הילדים שלך וזה לא יכול להשתנות.

אתה יכול לשנות' אתה מתפטר ממקום עבודה זה, אתה מתפטר ממקום עבודה אחר, בסדר, הגורל שלך לא משתנה; נולדת יהודי? גמרנו, ישנאו אותך עד גיל 120, לא יעזור לך. כאילו, יש דברים שזה לא ישתנה וזה הדברים האקוטיים כמו הלאום שלך, זה לא ישתנה.

וכמה שלא באו בתקופה ההיא לרש"י ואמרו לו: 'יש אנשים סוררים בעם ישראל, תוציאו אותם'. אמר להם: ישראל אעפ"י שחוטא - ישראל הוא. מה אתם רוצים שאני אשנה להם את הגורל בגלל שהם לא שומרים שבת? הוא ישראל. אין מה לעשות, זה הגורל שלו, גמרנו, ככה קוראים לו. אז הוא רוצה לעבור לארץ הזאת, לארץ הזאת, הוא רוצה להיות נוכל, לקחת עשרים דינר מפה, בסדר, שייקח אבל מה שנקרא' מסגרת החיים שלו לא תשתנה.

אז מסגרת החיים שלנו לא תשתנה אז מן הסתמא זה סוג של קשר הכרחי שמותר לשאול לגביו 'אבל למה', בסדר גמור אבל המטרה היא להגיע למצב של קשר בחירי.

אנחנו עוד לא שם אבל מה יהיה בקשר הבחירי? שאילו הקב"ה היה אומר לך' אתה יודע מה, פתח את העיניים, אין בעיה, תבחר, אתה רוצה הורים אחרים? בוא נראה אם אתה תבחר. תראה את כל המסע, אני רוצה שאתה תראה קודם כל את כל התמונה לפני שאתה בוחר. תראה את כל התמונה של כל ההיסטוריה האנושית ותבחר. אתם יודעים מה היה הקטע? שהיינו בוחרים באותם הורים. באותם ילדים בדיוק.

כאן נכנסת האמונה;

עכשיו, אתה אומר' אבל אני לא שם. אוקיי, אז שם נכנס הקטע של האמונה. אז אתה מאמין שהקב"ה בחר כן בסדר ושהוא לא עבד עליך? תסמוך על זה שעשה אותך שהוא יודע טוב מאד איפה לשים אותך. אז כאן נכנסת האמונה - בסדר, אני לא בידיעה מצד עצמי. עוד לא הגעתי לרוח הקודש, אבל סמוך עליו. סמוך עליו שהוא הביא אותך למקום הנכון.

וזה גוזר המון משמעויות. שוב, זה עניין של טיפול רגשי כי זה מאד מניח את הדעת. כי יש איזשהו סוג של קפדנות ויש איזה כעס מסוים; אבל למה להורים האלה? אבל למה ככה? למה קיבלתי מכות? למה בבית ספר הזה? למה המורה הזה התעלל בי וכל מיני דברים כאלה. אתה כל הזמן שואל מתוך התנגדות כאילו' אתה לא רוצה לקבל את זה ויש לך מלא כעס.

[דברי הרב נווה: ויש לא מעט אנשים' אני שואל אתכם פה בכיתה אז אתם חמודים אבל כשאני שואל אנשים' אם הייתי נותן לך חמש דקות עם הקב"ה מה היית עושה? תשעים אחוז אומרים לי' כועס עליו מאד. יש לי מלא מה להגיד לו].

כי תחשבו' כי בכל זאת יש המון התנגדויות. יש המון דברים. אנחנו עברנו מלא דברים. כשהיינו ילדים קטנים אנחנו חשבנו שאנחנו נהיה ככה? שנעבור את החיים האלה ככה? כשאתה ילד אתה אומר' מה, אני יהיו לי חיים אחרים לגמרי. הכל יהיה בסדר, תהיה לי זוגיות, יהיו לי ילדים, הכל יהיה בסדר. פתאום אתה מוצא את עצמך מיטלטל במציאויות הזויות לגמרי. נמצא במתקפה שאתה אומר' מי תכנן את החיים האלה בכלל? אז יש טרוניה כלפי זה. יש אשמה כלפי זה. יש המון מה להגיד כלפי זה, אבל הקב"ה אומר לך' אני רוצה שאתה תגיע לקשר בחירי.

בגלל זה אנחנו אומרים לכם' אנחנו לא בוחרים - כל האשליה של בחירה היא אשליה מדומיינת כואבת ומאכזבת. והיא לא צריכה להיות, הקב"ה אומר' אל תבחר, זה לא התפקיד שלך, בחרתי לך כבר את רוב הסיפור. אני יודע באיזה גיל אתה תמות. אני יודע באיזה נסיבות אתה תמות. אני קוצב לך את התקציב מראש השנה עד ראש השנה. אני קוצב לך את הילדים "בניי חיי ומזוני", אז איפה בדיוק הניואנסים שלך של הבחירה? לשתות עכשיו תה לא שתות עכשיו תה? לזה אתה קורא בחירה?

ושוב, עניין הסוגייה של הבחירה כאילו מבטלת את הקב"ה - כי במקום שבו אני בוחר אתה אומר' אני בוחר הוא לא נמצא פה. וזה יכול להיות? יכול להיות שיש מקום קטנטן שהבורא פשוט לא נוכח בו?

אבל צריך להבין שהמטרה היא כאילו כן להביא אותנו לדרגת בחירה, כאילו כמו הבורא. כי מי באמת בוחר? רק הבורא בוחר, כי הוא יכול לעשות או לחדול. הוא יכול לעשות או לחדול. אנחנו לא יכולים לעשות או לחדול. כמה פעמים הייתה לך פליטת פה? כמה פעמים היו לך דחפים שלא שלטת בהם?

אם יש כאן בן אדם שהוא בוחר, ז"א שהנשמה שלו כ"כ שקטה ומוחלטת שאם אומרים לו לבחור הוא יבחר עוד חמישים שנה כי הוא בינתיים בשקט מוחלט, והוא ייקח בחשבון את כל האפשרויות האפשריות.

[דברי הרב נווה: מישהו יודע מה הזמן הממוצע של מחשב על לעשות תנועה אחת בשחמט? 7 דקות. ואם למחשב שאין לו נפש, אין לו דחפים, אין לו כלום, הוא הרי לוקח בחשבון את כל האופציות האפשריות כי הוא רוצה לדעת לאן לזוז, ולו לוקח 7 דקות, ואין לו יצרים, הוא פשוט עושה חישובים, הוא פשוט רוצה לבחור את הבחירה הטובה ביותר. אז אתה חושב שכשאתה עושה איזה בחירה ככה להסתכל בשעון לא להסתכל בשעון. ללכת לקנות לעצמך גלידה לא לקנות לעצמך גלידה. אתה חושב שזה קיים?

יש מחקר שבו חיברו לאדם eeg ורצו לראות כמה דקות לפני שהוא בוחר, הבחירה נרשמת;

התוצאה: 6 שניות. אני יושב למשל ליד המוניטור, אני יודע מה הוא יבחר והוא בעוד 6 שניות ידע מה הוא יבחר. (אנחנו נשלח את המחקר עוד פעם בקבוצות כדי שאתם תראו את זה. זה מחקר מפחיד). כאילו' אני מסתכל, אני יודע כבר לפי ה-eeg מה הוא הולך לעשות כי אני נותן לו רק שתי אופציות: 0 או 1. אני נותן לו' בהתחלה תחשוב 000, רושם גרף של איך נראה ה- eeg שלו. תחשוב 111, רושם גרף איך נראה ה-eeg שלו. אז יש לי את התבניות אז אני אדע אם הוא חושב 0, זה נראה ככה. אם הוא חושב 1 זה נראה ככה. עכשיו אני אומר לו' תחשוב 1. 6 שניות לוקח לו באמת לעשות את הפעולה הזאת, ואני רואה את זה עוד לפני זה. 6 שניות לפני. אז מי בחר 6 שניות לפניו?].

אז זה מאד חשוב. כי לנו אומרים' תעזבו את הקטע של הבחירה. תתוודעו, כי אתם מפספסים את המקום של העבודה שלכם. במקום להיות עסוק בלבחור בית ולבחור את זה ולבחור את זה, השם בחר כבר למענך. אתה תנסה להבין מדוע הבחירה הזאת כבר בוצעה. מדוע כל זה כך (תיכף אנחנו נדבר על זה).

נחזור לעניין של הטיפול הרגשי;

'רצון חופשי' -

המושג שנקרא 'רצון חופשי', שזה קריטי להביא את כולנו לשם. למה? כי במידה מסוימת אני רוצה שכולנו נמות וניוולד מחדש. למה? עכשיו אנחנו נעים על רצון שהוא כבר פועל ואין לנו בו שליטה. אתה נוסע ברכב שהוא כבר דוהר ואתה רק נוהג בהגה. כאילו, כמעט אין לך שום בחירה בתוך התהליך עצמו.

אתה רוצה שתהיה לך התוודעות לבחירה? אז צריך לאפס את הכל.

איך מאפסים את הכל ?

אז ב'תורת הקבלה' אנחנו מדברים על המושג שנקרא 'רצון חופשי', אבל זה לא 'רצון חופשי' כמו סלנג. 'רצון חופשי' כמו הסלנג מדבר על זכויות אדם של תעזוב את האנשים תן להם לעשות מה שהם רוצים. אבל אז אם אני נותן לבן אדם לעשות מה שהוא רוצה הוא יעשה מה שהגוף שלו רוצה. מה שהאינסטינקטים שלו אומרים לו. מה הוא ירצה? לשבת לשתות כל היום ולראות האח הגדול. זה מה שמעניין אותם. אז זה לא נקרא רצון חופשי. לא על זה אנחנו מדברים.

צריך קונטרה ('דעת') לאינסטינקט כדי להיות בעל בחירה;

'רצון חופשי' זה אומר שיש לך רצון מסוים, אין בעיה, שיהיה, אבל צריך שתהיינה לו לפחות שתי אופציות, לפחות שתיים, מינימום שתיים. ז"א, שיהיה לך דחף אחד ומולו תהיה עוד דעה, ואז הבחירה תהיה – אז אתה תהיה בעל בחירה.

דוגמאות;

אכילת שוקולד - למשל' יבוא לך לאכול שוקולד, אז משהו צריך להגיד' זה לא בריא לאכול שוקולד. תבחר אח"כ מה שאתה רוצה אבל לפחות שיהיה את הקונטרה הזאת, לא רק אינסטינקט.

כשאתה מגיש לילד קוביית שוקולד או עלה של חסה – מה הוא יבחר? אתם חושבים שאנחנו גדלנו מאז? לא גדלנו מאז. הרצון כבר פעיל אבל הוא פעיל על הצד הלא נכון. הוא פעיל על האינסטינקט. מגיל אפס הוא פעיל על האינסטינקט אבל אני חייב לתת לו קונטרה. קונטרה זה דעת. אני חייב לתת דעת כקונטרה לאינסטינקט. אני חייב להגיד לו את זה שזה לא בריא מה שהוא עושה.

פגיעה בזולת - ואם בן אדם פוגע בזולת, סתם אפילו מדבר לשון הרע. רוב האנשים חושבים שלשון הרע זה לגיטימי, אתה אומר' מה אבל אני לא, אני מדבר עם אשתי בסלון, מה אכפת לך? הוא לא יודע שזה לא בסדר אז מישהו צריך להגיד לו' זה לא בסדר כנגד מה שאתה רוצה, וכו'.

אני צריך תמיד לתת קונטרה, כמעט לכל אינסטינקט אני צריך לתת קונטרה.

ואם למישהו אין דעת לדעת מה הקונטרה המדויקת לכל אינסטינקט? לפחות שיהיה לו באמונה' יש לי אינסטינקט אבל כנגד זה יש איזה קונטרה שאני אברר אותה, אני כרגע לא יודע מהי אבל אני צריך להבין שיש איזה קונטרה למה שבא לי לעשות עכשיו ואני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. וכך זה ישחרר ויעשה את המושג הזה רצון כרצון חופשי.

כי הדבר הראשון שאדם זקוק לו הוא חירות אבל חירות אמיתית באמת באמת באמת. שקט. שקט. כי לבן אדם שיש דחף לשוקולד, אין לו שקט. זה שהוא יגיד' בא לי שוקולד, זה אין לך שקט, זה מישהו דוחף אותך. ויש אנשים שיש להם סכרת ויש להם דחף לשוקולד. מה אלה יעשו? אנשים שיש להם בעיות במעיים ויש להם דחפים לאכול דברים שעושים להם רע, והוא חוטא בזה. יש אנשים שיש להם דחף להיות אנורקסי. ולא מבינים שאנשים אפילו עם דחפים ו'תעזוב אותי בשקט ותן לי לעשות מה שאני רוצה, זה הרס עצמי תכלס.

אז הרצון שלך לא באמת חופשי. אתה רוצה להגיע לרצון חופשי? צריך שיהיה דעת כנגד האינסטינקט שלך.

כדי לעשות את זה אנחנו צריכים (וכאן הקטע המסוכן) איכשהו לתת לעצמנו רגעי חירות, זמני חירות, כאילו להתחיל את הכל מההתחלה.

אנחנו חייבים להבין את זה בתוכנו שאני צריך לעצמי להתחיל את הכל מהתחלה;

לא לקבל שום דבר כמובן מאליו בעולם הזה;

לא לקבל את ההורים שלי כמובן מאליו. לא לקבל את האישה שלי כמובן מאליו. לא לקבל את הילדים שלי כמובן מאליו. לא לקבל את העולם הזה כמובן מאליו. למה? כי הרבה פעמים אנשים ככה מתלוננים. מה רוב התלונה של אישה כנגד בעלה או כנגד הילדים? אתם מקבלים אותי כמובן מאליו; בטח שאמא תקום ותעשה, בטח שאמא תכין לכם. אתם עוד מצפים לזה. כאילו, מה, אני משרתת שלכם? אבל אנחנו ככה מצפים. זה מובן מאליו שהשמש תזרח מחר בבוקר. זה מובן לנו מאליו.

חז"ל רשמו שכשהם היו ואכלו מן ארבעים שנה במדבר, הילדים התרגלו לאכול מן. כשמישהו אמר להם' זהו, עכשיו אין מן, נכנסים לארץ ישראל, צריך לשים חיטה בקרקע, יש זרעים של חיטה בקרקע והם צומחים - הם היו בהלם מזה. הם פשוט היו בהלם מהתהליך. איך אפשר לשים אבן בקרקע וזה יצמח? הם היו בהלם מהתהליך. תחשבו שארבעים שנה הם רק אכלו מן מתוך הראש. ואנחנו בהלם היום איך הם אכלו מן. זה ככה עובד.

אז מה הקטע? למה הם היו בהלם? כי הם לקחו את זה כמובן מאליו שהם אוכלים מן. אז אותו  דבר, זה מובן מאליו שצריך לשים חיטה בקרקע. לא, זה לא מובן מאליו. שום דבר הוא לא מובן מאליו. לא לקבל שום דבר כמובן מאליו בעולם הזה. זה בדיוק חטא העגל. עגל זה כמו מחזוריות. זה לחשוב שהכל נמצא כאן במחזוריות וגם מחר תזרח השמש, הכל יהיה בסדר.

שום דבר הוא לא מובן מאליו זה "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בשביל מה צריך להגיד' "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"? 'המחדש בטובו בכל יום', זה מספיק שיש חידוש יומיומי. לא, זה גם מחדש בטובו בכל יום, וגם תמיד - כל רגע הוא חידוש. שום דבר הוא לא באמת מוכרח.

ב'תורת הקוונטים' יודעים שהאלקטרונים הם לא באמת נמצאים, הם מהבהבים. הקיום שלהם הוא מהובהב. הוא כאילו נמצא לא נמצא, נמצא לא נמצא, נמצא לא נמצא. אין לוקאליות לאלקטרון. כשאתה מסתכל עליו מסתובב מסביב לאטום, אתה לא יכול להגיד איפה האלקטרון. בשביל זה אתה צריך לעשות פעולה של לעצור את הכל. וכשזה נעצר והוא פה, אתה אומר' אהה, הנה הוא פה. אבל זה לא אומר ששמה הוא היה גם כל הזמן שהוא הסתובב.

אז יש בעיה של לוקאליות. כל המציאות שלנו מהבהבת. כל המציאות. המציאות שלנו לא יציבה. וזה עניין של חידוש תמידי. למה? כי זה הכל נובע כמו' גם הנשימה שלנו – אנחנו לוקחים אוויר, אתה חי, אתה קיים. אתה זורק אוויר, אתה לא קיים. הלב פעם – תק תק תק, פעימה אתה קיים, פעימה אתה לא קיים. אור ישר אור חוזר, אור ישר אור חוזר, הכל מפמפם פה. ולכן יש כאן חידוש תמידי בכל רגע נתון.

[דברי הרב נווה: העולם שאנחנו חיים בו זה עולם שלגמרי זה אשליה. בוא נסתכל על זה אפילו מבחינה מדעית;

אשליה ראשונה – האם אני נוגע עכשיו בטלפון? נוגע. אם אני אלך לבן אדם בת"א מה הוא יגיד לי נוגע לא נוגע? נוגע. עכשיו בוא נסתכל על זה מבחינה מדעית (אל תיבהלו מזה). מה זה אטום? פרוטון ואלקטרונים מסביבו. בהכל זה ככה. עכשיו, קצות האצבעות שלי זה גם כן אלקטרונים. הקצה של כל דבר, החזית של כל דבר זה אלקטרונים. כי החלק הפנימי הוא בפנים, לא ניתן לגעת בו. החזיתות הם תמיד אלקטרונים.

יש חוק בחשמל שמינוס ומינוס דוחה. פלוס ופלוס דוחה. אז איך אני נוגע בדברים? אז אני לא נוגע. זה נקרא דחייה חשמלית, דחייה אלקטרו מגנטית. אז באמת נגיעה' אין חלקיק בעולם שנוגע בחלקיק בעולם. זו עובדה. זה היה הדוקטורט שלי, אני למדתי על המודל הסיבתי של תורת הקוונטים. האמינו לי, אני יודע את זה טוב מאד. אין חלקיק בעולם שנוגע בחלקיק בעולם. אין מלכות אחת נוגעת במלכות אחרת כמלוא הנימה. ליטרלי. אשליה ראשונה.

אשליה שנייה – כשאתה מסתכל על קיר או על כל דבר, הוא נראה לך מלא, קיר, הוא נראה כמו דבר מלא. 99% מהחומר ריק. מה שמסתובב זה אלקטרון אחד שממלא לך את החלל במהירות גדולה מאד ונותן לך תחושה כאילו זה מלא.

עמדתם פעם לפני וינטלטור – וינטלטור זה בסך הכל שלושה להבים, לא משנה באיזה גודל הוא אבל כשהוא זז אתה לא יכול לגעת, הוא כאילו כמו קיר. אבל מה הוא באמת? הוא שלושה להבים.

אם היינו עוצרים את העולם הזה. אם היינו דוחסים את כל הרווחים שיש בין האלקטרונים בינם לבין עצמם ובאמת מחליטים שהכל יגע בהכל, מה היה גודלו של היקום כולו? גודל של תפוז. גודל של תפוז. כל השאר ריק. ותראו באיזה נפחים אנחנו עובדים. הכל נמצא בנפחים אדירים.

אז הראש, עוד פעם, הוא משדר לנו משהו שהוא לא באמת קיים. וזה עוד מהקטע של הפיזיקה. ברוחני זה עוד הרבה יותר גרוע].

אז אנחנו צריכים לדעת שה"מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" זה אומר שבכל רגע אתה יכול לעשות הכל. בכל רגע אתה נולד מחדש. בכל רגע הכל אפשרי.

אבל שוב' הרעיון הוא להתוודע כדי לבחור מחדש. ולבחור מחדש אתה חייב לאפס את כל המערכות, כל המערכות, ולקבל את כל המציאות מהתחלה. כי יש הרבה מאד אנשים שפשוט לא מקבלים את המציאות; אני לא מקבל את האישה הזאת, ולא את הדרישות שלה, ולא את העובדה שאני צריך להכניס את השבת בכזה לחץ. ולמה אני  מקבל משכורת נמוכה. ולמה ולמה? תעצור, תקע ברקס, אתה מאמין או לא מאמין?

ומה הקטע שמבלבל?

מחויבויות;

יש מחויבויות שאני צריך לעשות; אם אני יהודי, אז ללמוד תורה. אם אני במקום אחר אז אני צריך לעשות ככה. אין מחויבויות, המחויבויות זה הכאן ועכשיו. זו המחויבות שלך. המחויבות שלך זה הכאן ועכשיו. אם הקב"ה זימן אותך לפה, בוא תראה מה אתה יכול לעשות עכשיו כי הוא זימן אותך לפה.

'הבעש"ט' כמו כל תלמידי החכמים חסים מאד מאד על הזמן שלהם. הגמרא אומרת שאפילו אם בן אדם מתעטש זה ביטול תורה. אל תיתפסו על זה, ישר הלם. לא ישר היסטריה אלא הכוונה היא להראות לבן אדם' אתה לא חושב על הקב"ה. אם יהיה לך מצב שאתה תוכל לחשוב עליו גם כשאתה מתעטש, אז זה לא ביטול תורה. תחשוב תמיד. תמיד שיהיה לך מצב של התוודעות מתמדת, שלא יהיה לך מצבים. אבל זה לא מחייב שאתה תלך עם ספר 24 שעות ביממה, לא לזה הכוונה. "והגית בו יומם ולילה" לא 'ולמדת בו יומם ולילה'. וזה הבדל גדול מאד, כי להגות אני יכול גם בראש. כי מה קורה כשאני נוהג? אני יכול עכשיו לקרוא? אני נוהג, מה לעשות? אני צריך לנהוג. או כל מיני דברים אחרים.

רק לא לנתק את המחשבה. ועיקר העניין הוא המחשבה. זה עיקר העניין, להדביק את המחשבה.

אז עכשיו לצורך העניין הזה, שוב, אז מה אני צריך לעשות כדי לקבל בחזרה את החירות?

אמונה שהכל מושגח;

חלק הראשון של לקבל בחזרה את החירות זה אמונה שהכל מושגח. זה אחד מ'שלוש עשרה עיקרי אמונה' שהוא מצוי ומשגיח והקב"ה שם אותך בסיטואציה מסוימת כדי לעשות שם פעולה מסוימת. להתוודע למשהו מסוים.

אז נניח אתה תקוע עכשיו בחתונה ובאה הדודה וחופרת לך' תשמע, יש לי איזה שכן שרוצה להלשין עלי שאני סגרתי מרפסת. גם לי יש מלא מה להלשין עליו, מה אתה אומר, אני אלשין עליו? עכשיו, אתה באמצע חתונה והדודה הזאת חופרת. עכשיו, אם אתה תתבונן טוב ותשאל' מה הסיטואציה הזאת עכשיו באה אלי?

אז תכלס הקב"ה אומר לך' אתה יודע, זה 'עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני', יש משהו מן המשהו שזה נמצא בך, היא לא באה לשאול אותך סתם. אתה עכשיו בא כמעט לשפוט את עצמך, רק היא משקפת לך את זה בחתונה שעכשיו נקלעת אליה. עכשיו, אתה רוצה להיות בחתונה לשתות ולרקוד ולשמוח. הקב"ה אומר' בסדר, שמענו עליך, אבל בוא נשב כי יש להם כאן איזה קטע איתך ואת הדודה לא היית פוגש אם לא בחתונה הזאת, אז בוא תענה לה. ומה הקטע? גם לך יש בדיוק איזה קטע עם השכן שלך שעומד להלשין ואתה גם כן צריך להלשין. אם אתה תתוודע לזה, אם אתה תקלוט שהיא לא באה לסמן לך משהו סתם, היא שואלת אותך עליך היא לא שואלת סתם.

ככה חז"ל אמרו' שכאשר אדם עושה איזושהי פעולה מסוימת, הקב"ה שולח לו בחוץ פעולה מסוימת שהוא ידון אותה, ואותו דין שהוא דן אותה – דנים אותו. ככה שאנחנו נחשוב שהקב"ה עושה אפליה, אולי הוא קשה אולי הוא כזה, אמרו' לא, אתה דן.

כתוב: "רשעים יצר הרע שופטן, צדיקים יצר הטוב שופטן". לא אמרו שהקב"ה שופטן. וגם לא אמרו שהסנהדרין שופטן. אמרו' היצר הרע שלך שופט אותך. למה? לרשע יש תמיד יצר הרע. תמיד הוא שופט לחומרה אז זה מה ששופט אותך. הצדיקים תמיד יצר הטוב שלהם שופט, תמיד שופטים להיתר.

סיפור בגמרא - יש סיפור בגמרא על תנא שאחד בא ושאל אותו' אמר לו: יש לי עץ אצלי בחצר שאני גידלתי אותו, אבל העלוה שלו יורדת לרחוב ופוגעת באנשים. מה לעשות? אומר לו' תבוא מחר. יעני מה שאלתי אותך? סוגייה בגמרא? תורת הקוונטים? כאילו לחתוך את העץ או לא? תבוא מחר. למחרת הוא בא, הוא אומר לו' תחתוך את העץ. אז הוא אומר לו', הרב, מה היה מסובך בשאלה ולמה היה צריך לדחות אותי ביום? אז הוא אומר לו: כי אתה באת ואמרת בדיוק מקרה שלי יש. אני לא יכול להגיד לך את זה הרי "קשוט עצמך אחר קשוט אחרים" אז אני הלכתי וחתכתי ועכשיו אני יכול להגיד לך לחתוך. אני לא יכול להגיד לך לחתוך בלי שאני חתכתי. כאילו, ככה זה עובד.

משל כבשת הרש – 'דוד' חטא עם 'בת שבע', בא 'נתן הנביא' – משקף לו את זה. אומר לו' בוא, תדון, אני אתן לך משל ואתה תגיד מה דינו של המשל. והוא כמובן שפט לחומרא. הוא ידע, הוא הבין את זה שזה לרעתו, בגלל שהוא אמר לקב"ה אני מודע, שלחת לי משל ואני מודע לזה ששלחת לי משל אז מה אני אדון את עצמי לטובה במשל? אני דן את עצמי לרעה.

אז זה ככה, אז האירועים הם לא סתם. כי 'דוד המלך' היה מלך ועם ישראל היה בכ"כ הרבה צרות באותה תקופה, אז מגיע אליו עכשיו נביא אומר לו, תגיד לי מה אתה מספר לי עכשיו משלים, אנחנו באמצע צרות. אתה מספר לי עכשיו משלים? יש לי זמן למשלים שלך? אלא שזה בא לשקף לו.

אז כל אירוע בחיים משקף לך משהו ואתה כן מסוגל לשלוט במציאות אם אתה תבין שזה משקף, ותדון את זה.

תדון את זה, ואין מצב שזה לא משקף. הקב"ה לא מבזבז לנו את הזמן והוא גם לא מבזבז לעצמו את הזמן. הוא כ"כ מדויק ויעיל בזמן שכל תנועה עושה משהו. אין מצב שיש המון תנועות ריקות שאתה יכול להגיד' מה, ים של זמן הייתי יכול להעביר את זה באיזושהי דרך. מה פתאום. מה פתאום, כל תנועה, אפילו הכי קטנה, אפילו אם אתה עכשיו שוכב על הספה ואתה משועמם מוות ולא מסוגל לקום שעה - זה לא היה לריק. גם זה לא היה לריק. הנשימות שלנו לא לריק. כל דבר הוא לא לריק. הכל נורא מדויק רק אנחנו לא מודעים.

אז הרעיון כאן זה להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי.

האושר האמיתי, אומר 'הבעש"ט', 'הרב קוק' מביא את זה בשמו, אומר' שאנחנו מדברים על שמחה ואושר זה תלוי חירות בכלל. אדם לא יכול להיות מאושר או שמח אם הוא משועבד למשהו. רק אם הוא בן חורין הוא יכול להיות מאושר ושמח אז אני צריך לדאוג לחירות.

[דברי הרב נווה: למה אני אומר שזה מסוכן? כי אתה אומר לבן אדם, אוקיי, צא לחירות. אוקיי, אז מה הוא אומר? טוב אז אני הולך לעשות מה שאני רוצה. זה לא הקטע. תבינו טוב טוב את השיעור הזה].

השיעור הזה למעשה מחייב אותך להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי כשלמעשה אתה יודע מה התוצאה.

כשהיינו באוניברסיטה נתנו לנו תרגילים שאמרו לנו למטה מה בדיוק התוצאה, אנחנו רק היינו צריכים לעשות את הדרך. אז אותו דבר, הקב"ה אומר' אלה ההורים שלך, עכשיו תעשה את התרגיל ותחזור כשאתה רוצה אותם. זו האישה לך, אלה הילדים שלך, אלה החיים, הנה עובדה שאתה גבר, כאילו תעשה תהליך, אין בעיה, אני מאפשר לך להגיע לזה בחירות. אבל אני כבר אומר לך מה התוצאה.

אז לא להגיע לתוצאות אחרות ולא לחשוב בראש' אולי אבל, אבל אולי, אבל אם.. אל תעשה את זה. זה בדיוק המצב שזה העיצוב שלך. זה כלי העיצוב שלך, אלה הכלים של ההתפתחות שלך.

להגיע למצב של קבלה -

להתוודע ולשחרר – כל מה שעברנו עיצב אותנו;

וזה כ"כ חשוב לקבל את זה. להגיע למצב של קבלה. זה עניין של גם למה 'תורת הקבלה' נקראת 'תורת הקבלה'. זה acceptance, כאילו, לקבל, תקבל את זה. כי כ"כ הרבה דברים אנחנו לא מקבלים; אנחנו מסננים חומר, אנחנו מסננים מידע, מסננים את הרבנים שלנו, מסננים את ההורים, מסננים את כולם. מה שבא לנו אנחנו עושים, מה שלא לא. אז הוא אומר' אל תסנן כי אתה מסנן אותי. זה לא שאתה מסנן את אבא או את אמא, אתה מסנן אותי. אני מדבר איתך באמצעותם. זה ההורים שלך, זה המסר. קיבלת מכה, לא סתם.

יש סיפור שסיפרנו כבר כמה פעמים אבל זה חשוב כל פעם בהקשר שלו;

היה למלך יועץ שהזמינו אותו לתת לו עצה. הוא עמד להיכנס ולפני הדלת הגדולה עמד אגרטל ענק יפהפה, ממש מהודר, ואבני חן, וכ"כ הרבה דברים, ממש, עיצוב משהו לא מהעולם הזה, וכתוב שזה כד היין של המלך מששת ימי בראשית. הוא עומד ומחכה עד שיקראו לו והוא מסתכל ומתפעל מהכד, אבל הוא היה אדם גדול מאד והוא ידע לדבר עם הנשמה הכלואה בכד אז הוא אומר לו' איזה כד יפה אתה. אומר לו' אל תשאל, מה אתה אומר שאני כד יפה, אני אספו אותי מהבוץ, שמו אותי, סובבו אותי ושרטו אותי ומשכו אותי, אח"כ שמו אותי במשרפות. אח"כ דחפו לי כל מיני אבנים. מה, אתה יודע איזה ייסורים אני עברתי? והוא אומר לו' אני מסתכל, אתה הכד של המלך שמחזיק את היין מששת ימי בראשית.

עכשיו, אין לו יכולת לצאת החוצה ולהסתכל איך הוא התעצב, לְמה הוא התעצב להיות. מה הוא חווה? רק את הייסורים שהביאו אותו למקום הזה. זו הטעות. תסתכל מה נהיית. אל תסתכל על התהליכים שייסרו אותך. אתה זוכר את הכאב שהביא אותך לכאן אבל תראה מה נהיית.

[דברי הרב נווה: עצם העובדה שאתם יושבים פה בשיעור קבלה ואתם מבינים את העומק הזה, זה כבר חצי עולם הבא. אתם צריכים להבין את זה. לא סיכמנו בינינו, לא למדנו במסגרות, לא למדתם אתי מכיתה א', לא עשינו השוואה של שפה, השוואה של ז'רגון, השוואה של חומר לימודי, הנה אני מדבר ואתם מבינים. אנשים לא מבינים ששיעור תורה אחד יכול להביא את האדם להיות בן העולם הבא. אין מצב שיש כאן מישהו שהוא לא במדרגה רוחנית, אין מצב כזה. אז מה אתם חושבים שהגעתם לפה בכדי? אני עיצבתי אתכם? לא. עכשיו, על מה אתה מסתכל? על הכאב שעברת בחיים במקום להגיד' אני בשיעור קבלה, ישתבח שמו, אחרי כ"כ הרבה דברים שעשיתי שהם היו לא יפים, אני בשיעור קבלה בארץ ישראל, מדבר עברית. אני בא לבחור בללמוד תורה.

אז אני בא ואני אומר לכם: 'תראו איזה כד יפה אתם' אז אתם מספרים לי על הכאב שלכם? זו כפיות טובה. להיות בהכרת הטוב זה תעמוד מול המראה, תגיד' אני מבין, אני בר דעת, יש לי עומק מסוים. ועוד במיוחד מי שקרוב לרב שיינברגר, שזה לראות צדיק האמת החי, רבי נחמן אומר' זה כבר מעיד עליך. אם עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, זה כבר מעיד עליך שאתה בכלל באת לאדם כזה. כי זה אומר שיש בך את הנקודת אור הכ"כ זכה הזאת. כי אתה אומר לעצמך' מה לי ולו? רב אשכנזי מנטורי קרתא, מצאנז, מה לי ולו בכלל? אתה בא, אתה מסתכל ואתה אומר' כנראה שיש את זה בתוכי. אם אני בא ואני מכיל את האיש הזה, כנראה שיש שם משהו מן המשהו בתוכי.

ועוד 'רבי נחמן' אומר שאדם צריך להתפלל כל החיים שלו לזכות להגיע לצדיק האמת החי. אז סימן שעשינו משהו טוב בחיים שלנו אז גם את זה צריך להעריך, לא לשבת כל הזמן על הכאב כי כל דבר שאם אני אשאל אותו' איך הגעת.. את המשקפיים שלי אם אני אשאל אותם' איך הגעתם להיות אתם? גם הם יתלוננו' לקחו פלסטיק, ושמו אותו באש, וחיממו אותו ומתחו אותו.. כל אחד יש לו מה להתלונן. אבל אתה אומר' תראה איזה יופי אתה, ברוך השם, תראו איזה דברים יפים יש בעולם. אם לא היה מישהו שמעצב ומרקע ומותח ומכווץ, אז לא היו לנו דברים בעולם.

אז ככה גם אנחנו. אתם צריכים להבין שזה חירות לחשוב את זה. אתם צריכים להגיע לחירות של לחשוב את זה. כי בתוכנו יש פקעת עצבים מטורפת. ואדם שרוצה לעבור טיפול רגשי צריך להתוודע לזה ולשחרר את זה ולהגיד: אין לי מה להיות עצבני כי כל מה שעשו לי עיצב אותי להיות פה. ואם אני פה, ברוך השם.

[דברי הרב נווה: לכן אני מדבר אליכם. תבינו למה למשל השיעורים האלה לא מועברים ביוטיוב ולא מועברים לכל העולם. אני לא רוצה את זה, אני גם לא מחפש את זה, אני צריך אנשים שפויים, איכותיים, שעברו תהליך עם עצמם, שאני יכול לדבר איתם בצורה הזאת באופן חופשי. זה מה שאני צריך כי ככה אתם תבינו, וזהו, העולם לא צריך את זה. כ"כ הרבה אנשים לא היו מבינים בכלל מה אני מדבר איתם. למה? הם לא עוצבו מספיק להגיע לשם. המציאות לא עיצבה אותם מספיק. אז אתה צריך אנשים, מספר מסוים מועט של אנשים שעברו את התהליך, שאתה יכול להעביר להם את כל חכמת הקבלה כאילו הם חוו את זה על הבשר שלהם, זה מספיק. כמה צריך כאלה? עשרה, זה הכל, 'כנישתא חדא'. ותמיד כמובן יש איכויות של בשלות].

דוגמאות;

• אדם שבא ל'רבי אלימלך מליז'נסק' אמר לו: אני רוצה ללמוד אצלך בישיבה. מסתכל עליו, הוא רואה שהוא סוקר לו את הפנים אז הוא אומר לו' הרב, אני תלמיד חכם עצום, אתה יכול לשאול אותי כל דבר שאתה רוצה בגמרא, בתנ"ך במה שאתה רוצה. אומר לו' לך מפה, אתה לא סבלת מספיק. אתה לא יכול להיות תלמיד שלי, לא סבלת מספיק אתה לא תבין אותי. לדעת איפה כל דבר נמצא בכל גמרא ודברים כאלה, בסדר, כל מצלמה יודעת לעשות את זה, אני צריך אותך בשביל זה? לא סבלת מספיק.

• והיו עוד, הישיבה של חב"ד ושל 'הרב'ה הריי"ץ' הקודם ואחד גם כן לפניו שהגיעו אליהם, אמרו להם: יש כאן איזה עילוי, איזה בן אדם שזה.. וגם כן אמרו הוא לא.. אתם רוצים שנקבל אותו? אין בעיה, נתנו לו לעשות עבודות קשות מאד, לחטוב עצים, לשאוב מים. הגיע פסח אז נתנו לו לשבת על הפינר, זו עבודה מאד קשה לשבת ככה למעוך את ה.. קרעו אותו. הוא אמר' אני באתי עילוי, מה אתם נותנים לי עבודות של בריון? אז אמרו לו גם כן' לא, אתה לא סבלת מספיק. באת כזה לפלף, להבין עומק אתה לא תבין עומק. פשוט אין לך כלים של עומק. שכל יש לך אבל מי רוצה שכל? רוצים לב.

בכל רגע נתון אנחנו עוברים עיצוב -

אז צריך לדעת שהמציאות הזאת של הייסורים זה לא מציאות של התעללות. זו מציאות של עיצוב. אנחנו עוברים עיצוב בחיים האלה וכל רגע נתון אנחנו עוברים עיצוב. גם ע"י הפטירה של זה והפטירה של זה והשמיעה של הקטסטרופה הזאת והחרדה הזאתי ותיכף יש מלחמת עולם שלישית ואין מלחמת עולם שלישית. כל הדברים האלה באים לעצב את הנפש. בפועל, היו כ"כ הרבה איומים וירטואליים שכלום באמת לא נעשה. כמה פעמים היינו חרדים שקראנו את העיתון הזה ואת העיתון הזה ואת החדשות האלה, אבל לא קרה כלום. סתם כולם פק פק פק פק; אני אוכל אותך, אני אגמור אותך, אני אפוצץ אותך, אני אמעך אותך וזה.. נכנסנו לחרדות וכלום לא קרה. למה הקב"ה עושה את זה? הוא מעצב אותך. תראו באיזו מידת רחמים, שזה הכל בכאילו.

ומה שאומר 'הבן איש חי' שגם אפילו בחלום' אתה לא יכול לומר שזה ביטול זמן או בזבוז של זמן כי החלום גם מעצב אותך. כי גם בחלום אתה נמצא בפחד, וגם בחלום אתה עובר איזשהו תהליך. וכשאתה מתעורר מן החלום, כתוב שנפשו התפעמה, "ותיפעם רוחו". אתה אומר' אבל זה חלום. אתה יכול להגיד' אתה מלך, מה, אני מלך מצרים, מה יעני בחלום זה מה שמזיז לי? "ותיפעם רוחו". זה אומר שגם המציאות (ככה כותב הבן איש חי) ממשיכה את החלום, החלום ממשיך את המציאות כי המוח לא יודע את ההבדל בין מציאות לבין חלום. לגביו הוא רואה מציאות, הוא רואה אותה, הוא מגיב אליה כמו סרט כמו כל דבר, וזה מעצב לך את הנפש.

עכשיו תחשבו כמה רחמן הקב"ה שהוא שם אותנו הדור הזה, כמה סרטים ראינו, כמה עיצובים עברנו, כמה מציאויות עברנו. [דברי הרב נווה: יום אחד אתם תבינו את הגאונות, אתם תחשבו שאני מטורף אבל זה גאונות לא נורמלית. לעולם החרדי אני לא יכול להגיד דברים כאלה, הם לא יבינו את זה, לגביהם זה הכל מוקצה וזה סטרא אחרא וצריך להרוג את זה וצריך להרוס את זה ודברים כאלה. בסדר. אז להם לא מספרים את זה אבל לאנשים שפויים כן. כי צריך להבין' אין תנועה כאן].

"הכל עשה ה' למענהו"

תן לקב"ה לעשות איתך מה שהוא צריך לעשות;

כתוב' "הכל עשה ה' למענהו" והקב"ה לא עשה משהו אחד שהוא לא יזיז את הבריאה, זו השגחה מטרתית אז אין משהו אחד שהוא לא יעשה כדי שהוא לא ישמש את התכלית.

אז אנחנו אומרים' "מי יתנני בין גומרי ההלל בכל יום" שכל יום אדם צריך להגיד "עלינו לשבח" לקב"ה. זה כ"כ חשוב שאדם יהיה בהודיה מתמדת ובשבח מתמיד, ובהלל מתמיד. למה? הכל בסדר. אז עברת משהו? אתה עובר עכשיו עיצוב.

אז איפה פה החירות? זו החירות שלך להבין את זה. החירות שלך היא לאפשר לקב"ה לעשות את זה. אתה חייב לאפשר לו. תן לו לעשות איתך מה שהוא צריך לעשות - אתה לא תוכל לשנות את זה.

יש לזה מיליונים של סיפורים. מלא סיפורי צדיקים הם בקטע של' אני מקבל עלי את המציאות. כלומר, אני חשבתי לשנות, חשבתי למרוד, הייתה בי איזו טרוניה, והראו לי שזה בעצם לא ככה. שכאילו הכל בסדר.

דוגמאות;

• יש את הסיפור המפורסם עם 'רבי יהושע בן לוי' ו'אליהו הנביא' שאומר לו' אני לא תמיד מבין את ההנהגה של הקב"ה ודברים כאלה. הוא לא אמר את זה סתם. 'רבי יהושע בן לוי' היה אחד מהתנאים שנכנסו בגופם לגן עדן. הוא למד עם השטן. החברותא שלו היה השטן עצמו. אנשים גדולים מאד, רמי מעלה.

• אבל גם 'משה רבינו' התקשה. זה שהוא ביקש מהקב"ה לדעת' תגיד איך אתה עושה דין בעולם? אז הקב"ה אומר לו' אף אחד לא יכול לדעת את זה' "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" כי זה מורכב, זה לא שהוא רצה להסתיר את זה ממנו כי זה מורכב. כי הוא שומע את הרגשות שלנו, הוא שומע את המחשבות שלנו. הוא גם מכין אותנו, הוא למעשה מבשל אותנו ומעצב אותנו. אז אתה לא יכול לתת איזה decoder כזה כללי. כאילו, איך הוא יכול היה להגיד למשה רבינו, אז איך אני בעצם פועל? אמרו לנו, הוא בוחן כליות ולב.

אז הוא רצה פשוט להגיד ל'משה רבינו': אל תיתפס אם בן אדם עשה מצווה לא עשה מצווה. אם הוא חילל שבת לא חילל שבת, אם הוא עבר על ההלכה לא עבר על ההלכה. זה לא הקריטריון היחידי. אדם זה עולם ומלואו. הוא עולם ומלואו; הוא מחשבות, הוא רגשות, הוא אילוצים. הוא כ"כ הרבה נסיבות. מה אתה רוצה שאני, על מה אני אתפוס אותו?

• חוזר בתשובה - בן אדם חזר בתשובה ואשתו לא בקטע. היא אומרת לו תשמע, אצלנו בבית מחללים שבת, אתה התחתנת אתי חילונית, אנחנו חילונים. עכשיו, הוא כל הזמן חושב בראש 'לחלל שבת' אבל הבית לא אז הוא עכשיו נקרא מחלל שבת? תחת איזה קריטריון אפשר לשים את זה? מי ידון אותו בכלל? אין היום בכלל בית דין שיכול לשבת ולדון את האדם הזה. אין כזה דבר. רק הקב"ה.

אבל מכיוון שהוא בוחן כליות ולב, אתה רק צריך להיות מודע למחשבות של הלב שלך. אתה רק צריך לראות שאתה נקי. זה כן. לשחק אתו אל תשחק אתו אף פעם. מניפולטיביות זה לא בבית ספרנו מה שנקרא. אתה צריך להיות אמיתי. אתה יכול להגיד לקב"ה' אני רוצה לשמור שבת, במציאות הזאת אני לא יכול, זה או שאני מתגרש מהאישה הזאת, שאף אחד לא מציע לי, או שאני לא יודע מה. אבל זאת המציאות שאתה רוצה שאני אהיה בה? אתה רוצה שאני אהיה בזה? אז אני נמצא בזה. אם היית נותן לי רצון חופשי, עכשיו הייתי הולך ושומר שבת, כרגע, אני לא מסוגל. אז מה אני עושה במקום? שומר על שלום בית. ואת זה מי יודע? רק הוא. אלה מחשבות פנימיות.

אז כל הדברים האלה באים להראות לך את הדבר הבא;

 

התיקון שלך הוא איפה שאתה נמצא -

גם החירות, אנחנו לא מדברים על החיצונית, על החירות הפנימית שלך. לדבר עם הקב"ה ולהסביר את עצמך. תסביר את עצמך. להיות פתוח לפניו, להיות כנה לפניו ולהסביר לו מה בעצם משאלות הלב שלך. אתה יכול לבוא ולהגיד לו' תשמע, אני מבחינתי לשבת להיות כמו 'רבי שמעון' שלוש עשרה שנה במערה, אבל אני לא יכול, אני צריך ללכת לעבודה, אני צריך ללכת לזה, יש לי כל מיני דברים, אבל ברצון שלי, אם היית מניח לי, שם אני רוצה להיות.

עכשיו, פה יש פליאה לאדם – אז למה הקב"ה לא מאפשר לי? מה, אני כבר חזרתי בתשובה, אז מה אז תאפשר לי. אבל הוא לא רוצה שאתה תהיה שם. זו לא העבודה שלך. אני רוצה שאתה תהיה איפה שאתה נמצא. התיקון שלך הוא איפה שאתה נמצא. אני יודע שאם הייתי משחרר אותך אז היית נמצא שלוש עשרה שנה במערה של 'רבי שמעון', אבל היה לי כבר 'רבי שמעון' אחד אני לא רוצה עוד אחד. אני רוצה מישהו שיעשה עם אשתו ספונג'ה בשבת. זה מה שאני רוצה. שאתה תהיה בעל טוב. ואני רוצה שאתה תהיה איש מלאכה. תורה ומלאכה, בגלגול הקודם התבטלת, פה אתה לא מתבטל.

בספר 'משנת החלומות' הוא מספר על אישה שבאה לאריז"ל ואמרה לו: אני לא מבינה את הקב"ה איזה גורל עשה, מה עשיתי בחיים שלי שהשם נתן לי כזה גורל? הוא אמר לה: מה קרה? היא אמרה: היה לי ילד בן שלוש, הוא מת. ואח"כ הבעל שלי בגיל 52 מת. אומרת: מה הקב"ה רוצה אותי? עשה אותי אמא שכולה ועשה אותי אלמנה? מה עשיתי? איזה אישה גרועה אני שהקב"ה נתן לי כזה גורל? אז הוא אמר לה: תני לי זמן ואני אענה לך.

באותו לילה הלכה וחלמה אז היא חולמת שהנשמה שלה ככה עולה למרום, ולאט לאט היא מרגישה שהיא נמצאת בנוכחות של הבן שלה, ולאט לאט מראים לה, אומרים לה: את רוצה לראות את הבן שלך? בואי תראי אותו. והיא רואה אדם שאין לו בכלל תכונה של גיל. זה כאילו ישות גדולה מאד שהיא כמעט עומדת ומאירה את כל העולם מאיזה קרן זווית. אז היא אומרת לו: מה אתה עושה פה? אז הוא אמר לה: הייתה צריכה להיות גזירה על כל הכפר שלנו, והקב"ה שם אותי מלכתחילה ככפרה על כל הכפר, ואני בין ההרוגים שמתו על קידוש השם ואני נמצא פה להאיר ולשמור על כל העולם. זו המטרה שלי ויש לך זכות שאת היית אמא שלי.

ממשיכה לעלות למעלה והיא רואה את בעלה שכל החיים שלה היה עובד פועל פשוט. ממש עובד בפרך, לא היה תלמיד חכם בכלל, ומביא כסף הביתה. היא רואה אותו פתאום רב גדול ומעביר שיעור לרבבות של נשמות. והיא אומרת' זה בעלי? אני לא מכירה אותו ככה, הוא לא למד תורה אפילו לא דקה אחת. טוב הוא מסיים את השיעור תורה, הוא פונה אליה, ואז הוא אומר לה: בגלגולים הקודמים שלי אני באמת הייתי תלמיד חכם גדול מאד אבל מעולם לא עסקתי במלאכה. והורידו אותי בגלגול שאני אשלים רק את עניין המלאכה הזאת. מכאן ואילך ידאגו לך, לא יחסר לך שום דבר, אבל אני כתיקון אישי הייתי חייב לרדת כדי לעסוק במלאכה.

אז צריך לדעת, העולם מסודר. אותה אישה שירדה, מן הסתמא כבר קיבלה עכשיו את כל הסיפור. במקום לחיות במרמור עד סוף החיים שלה, היא קיבלה את הסיפור, היא עכשיו מבינה את הסיפור.

נחזור ל'רבי יהושע בן לוי';

אז רבי 'יהושע בן לוי', גם כן כמו 'משה רבינו' אומר: אני לא מבין את ההנהגה שלך. אז הוא אומר לו: בוא, בסדר, נעשה סיור אבל אתה שותק, אתה לא אומר כלום על מה שאתה רואה.

ואז הם רואים זוג זקנים שהייתה להם פרה רזה ופתאום אומר 'אליהו הנביא': 'יהי רצון שהפרה תמות'. זה הדבר היחידי שהיה להם בפרנסה. זוג זקנים ניזון עכשיו מפרה שבקושי חולבת אבל זה מה שהיה להם. ו'אליהו הנביא' אומר: 'יהי רצון שהפרה תמות'. היה בהלם אבל הוא אמר לו אל תגיד כלום אז הוא לא אמר כלום.

הם הולכים לאיזה מקום, זה רוחני אז הם עוברים בין הקירות. בקירות הוא רואה קיר שמט לנפול, עומד לנפול, וזה נמצא בבית של בן אדם מאד רשע. ואומר 'אליהו הנביא' 'יהי רצון שהקיר יעמוד על איתנו'. הוא אומר' כאילו, מה זה, הוא מברך את הרשע הזה? במקום שהקיר עכשיו ייפול עליו? 'יהי רצון שהקיר יעמוד על איתנו'.

ואח"כ הם מגיעים לעיר של רשעים והם עושים כאילו בחירות כביכול לעיר והוא אומר 'יהי רצון שכולם יהיה ראשי עיר'.

הוא כבר לא יכול היה לשאת את זה והוא אמר לו' טוב, תשמע אני לא מבין מה קורה. זה נראה אפילו שאתה הופך את העולם, אתה הופך את הסדרים, אתה צריך להגיד לי.

אז הוא אומר לו' הזוג הזקן הזה שהייתה להם את הפרה – האישה הייתה צריכה למות אבל אני בירכתי אותם שהפרה תמות במקום האישה. הקיר הזה שמט לנפול – היה בו אוצרות גדולים מאד. אם הוא היה נופל, הרשע היה רואה את האוצר ומקבל אותו, אז אני אמרתי שהקיר יעמוד על איתנו. ואותה עיר של רשעים – הרי בן אדם אחד שיקום הוא יהיה נוכל של כל הכפר. הרשעים האלה הם רשעים, אז 'יהי רצון שכולם יהיו ראשי עיר'. אז זה ככה.

אז שוב, לנו זה נראה כמו מעשי עוולות בכל רגע נתון, ואנחנו לא יודעים מאיזה צרות צרורות מצילים אותנו. ובשביל אותן נשמות זה לא עונש, זה גם תיקון עבורם.

[דברי הרב נווה: אז שני אנשים שמתו, אז אנשים שואלים כבר על הגשם אם הגשם היה גשם ברכה או שזה היה גשם של קללה. להרגיע.. קודם כל להרגיע. קודם כל להגיד' הכל בסדר בכל רגע נתון.

גם האנשים שעברו שואה – זה הכנה של כל הנשמות שנמצאות פה והיו בשואה, לעבור את התהליך הזה של ארבע מיתות בית דין. כי זה עניין גדול מאד לעבור ארבע מיתות בית דין לפני שאדם נגאל.

ויש, אני לא אפתח את הנושא כי תמיד זה נושא טעון ואי אפשר לדבר עם אנשים על זה אבל אם אתם רוצים לפתוח.. אבל העולם מושגח באופן פלאי, והכל בסדר].

חלק מהאמונה זה להגיע לנקודת החירות הזאת של לשחרר הכל -

תשחרר, הכל בסדר. בהשתדלות שלך, כמו שכתוב בעניין הבחירה בעניין של המאמר 'אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני' – אדם צריך לשאול את עצמו לפני מעשה: 'אם אין אני לי מי לי'? אני חייב לעשות משהו. עוד מעט מגיע ערבית, אני צריך להתפלל ערבית. אני צריך לברך – מי יברך במקומי? אני צריך לעשות את זה.

בדיעבד הוא צריך לדעת שזה הכל היה מעשי השם. זה 'וכשאני לעצמי מה אני'. כי 'וכשאני לעצמי מה אני'? מה, אני עובד כאן לבד? כאילו, אני לא קשור עכשיו לרקמה גדולה? לא קשור כאן לקב"ה?

סיכום;

הסיכום של השיעור הזה זה שבהתבוננות אתה יכול באמת לצאת לחירות כי הכל באמת בסדר. ואתה מגיע לאמונה גדולה מאד שהקב"ה יודע טוב מאד מה הוא עושה עם הבריות שלו. ואתה צריך לסמוך עליו לחלוטין - "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". ובכך אתה משחרר מטען שלם של תסכול ומרמור וכעס על הכל; זה הבעל שלי, זה הילד שלי, זו הפרנסה הזאת, זה זה, וזה אמא שלי.. תרגיע, הכל בסדר. אתה היית חייב לעבור בדיוק את ההורים האלה, ואת הקשיות הזאת, ואם נראה לך שאתה אומר' אבל אני בן אדם נאור, אפשר לדבר אתי. לא תמיד. ולא באותו עומק. ואי אפשר היה לגרום לך לאותו עיצוב ע"י דיבורים פילוסופים כל היום. יש דברים שמעשה הרבה יותר חזק מכל דבר אחר. אבל צריך לקבל את זה. צריך לקבל את זה.

[דברי הרב נווה: אני יודע שזה קשה. אני גם לא נכנס עכשיו לסיטואציות שירגיזו אתכם, אני רוצה שאתם תשחקו עם זה בראש אבל כשאני אומר לכם תשחקו עם זה בראש אל תזרקו את זה אליי בחזרה לוואטסאפ. כל מה שקשה להם זורקים אליי בחזרה. קשה, תפתרו את זה בעצמכם. אבל מה עם זה אבל מה עם זה אבל מה עם זה? אתם תענו מה עם זה ומה עם זה.

אבל תעשו תהליך שאם אתם עושים אותו נכון, אתם תרגישו שחרור אדיר. ואתם יודעים מה אתם צריכים להגיד בסוף לקב"ה? גם אם נשארה לי איושה, אתה יודע מה? אני מאמין בך. גם על דברים שאין לי שכל להבין אותם, אולי אני לא מסכים להם, או אני חושב שיש כאן איזה עוולה מסוימת, תעזוב, אני מאמין בך.

ואת שאר החיים צריך לחיות שאיפה שאתה נמצא שמה אתה צריך להיות ותתקן שמה. אל תהיה כל הזמן מחוץ לגוף. כל הזמן אנחנו נמצאים מחוץ לגוף. כאילו, אני בוודאי לא צריך להיות פה. אתה בעבודה - אני לא צריך להיות בעבודה. אתה בבית – לא בא להיות עכשיו בבית עם הילדים, אני רוצה לצאת החוצה. אתה כל הזמן לא פה. טוב, איפה שהקב"ה שם אותך - שמה אתה צריך להיות].

סיפור קטן ואחרון על הבעש"ט – שביטול תורה אצלנו (קודם דיברנו על העניין של התעטשות) שאפילו בטול תורה קטן מהתעטשות זה יכול להיות, והבעש"ט הולך ממקום למקום, הבן אדם נמצא בדבקות מתמדת, ופתאום הוא מתבלבל שמה ברחובות שאליהם הוא צריך להגיע והוא נמצא באיזה מרתף והוא אומר' ריבונו של עולם, מה עכשיו הגעתי למרתף הזה, למה בלבלת אותי? למה נכנסתי לאזור הדמדומים ופתאום אני מוצא את עצמי כאן?

אז הוא נזכר' הקב"ה שם את האדם בדיוק במקום שבו הוא צריך להיות. אוקיי, נפתח את העיניים נראה מה צריך כאן אבל אין כאן אף אחד. אם היה כאן בן אדם הייתי מבין אותו, צריך לתקן אותו אבל אין כאן אף אחד מה אני עושה פה? הוא מסתכל הוא רואה שבמפתן אין מזוזה. הוא אומר' אהה, צריך לשים פה מזוזה. הקב"ה שלח אותי לבית של יהודי שאין שם מזוזה, אני אשים לו מזוזה.

זה אפילו דברים קטנים כאלה. ואפילו' גם הבעש"ט, הבעש"ט לא הבעש"ט, הקב"ה יודע להכניס אותו לאזור הדמדומים, כמו שלנו כביכול יש טעות בווייז, טעית בדרך או לא טעית בדרך, אם הכניסו אותך לאיזה רחוב, סובבו אותך לכמה דקות כדי להעסיק אותך, שמה אתה צריך להיות. 'אבל יש לי תור, אבל אני ממהר..' בסדר, תעזוב את הממהר ותעזוב את התור, הכל בסדר. תהיה עכשיו בטעות כביכול. תהיה שמה. אתה לא יודע מה אתה צריך לתקן שמה. תחזור בצורה שפויה לדרך אבל בינתיים תראה לאן מושכים אותך. תרגיש את זה.

ויש כל מיני דברים שאתה יכול להגיד אותם באופן בסיסי גם אם אתה לא מבין בדיוק בדיוק בדיוק מה אתה צריך לעשות. כמו' אתה תקוע בפקק - אז מלמדים אותך ארך אפיים. מלמדים אותך עכשיו סבלנות. לא כל דבר צריך להיות לחוץ להגיע. ותמיד תדע שאתה בידיים של הקב"ה. אז יגידו שאני רשלן, ושאני מאחר, שיגידו. אתה לא אחראי כרגע על מה שאומרים עליך אתה אחראי על מה שאתה מרגיש. אתה נמצא בדחק, רד מזה, תהיה ברוגע, תהיה בסבלנות, אתה תגיע בעתו ובזמנו. אתה הרי מתקדם בקצב של הפקק, אתה עכשיו לא יכול לדרוס אנשים. מה לעשות, אתה לא אשם. שמו אותך בפקק שב בשקט, תתקדם בקצב.

וזה נורא קשה כי אנחנו תמיד' אבל אני רוצה להגיע, אבל מונעים ממני. מונעים ממך מה? לאן אתה רוצה להגיע בדיוק? אני רוצה שאתה תגיע לארך אפיים, אתה יכול? יכול לנסוע לארך אפיים? במקום לנסוע קדימה בוא ניסע לארך אפיים.