תורת ההגות וההתבוננות הקבלית -
׳סוד ההתקשרות עם האלוקות׳
הרב אריה חיים נווה שליט"א / 2.12.20
היום בנושא ההגות אני רוצה לדבר יותר על עניין ההתקשרות. הדיבורים על הנושאים האלה הם דיבורים נורא נורא רגישים. ובקלות אפשר לא להבין אותם נכון וללכת לאיבוד. לכן אני מבקש שתנסו להבין הרבה יותר ממה שאני אומר לכם. ובאמת צריך לדעת שהדברים האלה כביכול הם חדשניים בצורת ההתבטאות שלהם. ואני מניח שאם תשמיעו את זה למקובל זה עשוי לא למצוא חן בעיניו. אבל אע׳׳פ כן זה לא אומר שזה לא נכון.
תורת הקבלה מדברת על תורת הפנימיות. זה בעצם פנימיות כשאומרים ׳פנימיות התורה׳. חיצוניות זה פשט, ופנימיות זה ׳תורת הסוד׳. חיצוניות זה אומר שאני משתמש בחמשת החושים שלי ועם רציונאל גשמי. ופנימיות זה אומר שאני משתמש בתודעה שלי ועם חוקיות רוחנית, עם הבנה רוחנית. כי בפנימיות אין מרחב וזמן, בחיצוניות יש מרחב וזמן. בפנימיות אין גוף ואין דמות הגוף. בחיצוניות יש גוף ויש דמות הגוף. בחיצוניות יש את כל עולם הטבע ועולם הפיזיקה והביולוגיה.בפנימיות אין את כל זה. בחיצוניות יש זמניות, ובפנימיות יש נצחיות.
אומנם אני אומר שכדי להגות לא צריך תנוחה מיוחדת, או זמן מסוים. ואפשר להגות אפילו בשוק. אבל הנכון הוא כמו שכתב: ׳רבי חיים ויטל׳ ב׳שערי קדושה חלק ד׳ שכן כדאי כדי שיהיה שקט ושיהיה ריכוז וכדי שתהיה התבוננות וכדי שתהיה התוודעות לתהליכים הפנימים שאנחנו עוברים אותם. אז כביכול כן כדאי שבהתחלה זה כן יהיה ככה, עם ישיבה ועצימת עיניים.
הגות והתקשרות
לחפש את הבורא בתוכי
עכשיו כאמור אנחנו לא עושים מדיטציה. כי המטרה שלנו היא לא לעשות את זה לבד. אני מיד עושה בעצם את כל הפעולה עם הבורא. ואני רוצה להסביר, כי הבורא שותף בכמה היבטים. היום אני אלמד היבט אחד. היום למעשה אני אלמד אתכם איך אני מחפש אותו בתוכי.
חשוב מאוד להבין שאין העולם מקומו אלא הוא מקומו של עולם. ז׳׳א הוא לא נמצא בתוכי - ז׳׳א אני ממציא אותו, או אני יגלה אותו בתוכי. ז׳׳א יש את האדם, יש את ׳אריק׳, ואז בתוכו יש אלוקות. לא, בעצם אני יגלה שאני בתוכו. תהיה ריאליזציה שאני יגלה שאני בתוכו.
ואני חושב שהדוגמא הכי טובה לזה, זה אפילו דוגמא יותר טובה מהתעוררות מחלום, זה העניין של האמנז׳יה. כי באמנז׳יה למעשה אם אנחנו נשאל את דני האמנז׳י: איפה משה המקורי? אז המילה ׳איפה׳ לא קיימת מבחינה גאוגרפית. דני התפקח להיות מה שהוא היה קודם – משה.
אז אותו דבר, חלה אזשהיא סוג של התפקחות. המילים ׳פנימי׳ ו׳חיצוני׳ אלה מילים מושאלות. בחוכמת הקבלה אנחנו נזהרים מאוד אבל הדברים האלה בעצם הם מילים מושאלות. ומכיון שזה מילים מושאלות אז אנחנו צריכים להיזהר בהם ולא לתפוס אותם כפשוטם. אלא רק להבין אינטואיטיבית על מה מדובר. אז ברור כשאנחנו אומרים על אדם שהוא שטחי לעומת אדם שהוא פנימי ומהותי - אנחנו יודעים למה הכוונה. אבל אין לתפוס את זה מבחינה גאוגרפית (חיצוני/פנימי, למעלה/למטה) זה רק כוונות פנימיות של תנועות התודעה שקיימות בתוכנו.
דרך ההתקשרות עם האלוקות בהגות
התחברות לערכים
אז כשאני אומר שאני מחפש את הבורא בתוכי בתהליך ההגות - זה מאוד חשוב להבין את זה, שאני מחפש אותו. עכשיו אני רוצה להסביר מה הכוונה שאני מחפש אותו?
בעצם אני מחפש דרך של התקשרות - אני עושה התקשרות לאלוקות.
ודרך ההתקשרות היא חלילה לא כמו שהיום, יש את כל המתקשרים והמוזרים האלה. אנחנו לא בקטע הזה בכלל. אני לא מוצא דרך ל׳תקשורת׳, זה לא מילה נכונה. אלא, ל׳התקשרות׳.
כדי למצוא דרך להתקשרות אני צריך למצוא את האלוקי שבי. במקום שבו אני אמצא את האלוקי שאני בעצם באותו מקום אני אהיה יותר קרוב אליו. זה הכיוון, לשם אני הולך.
ז׳׳א אם אני בא עכשיו נסער מיום עבודה אז זה לא המקום שאני אמצא אותו בו. אם אני אדם רווי שקרים והגזמות ודמיונות זה קרוב לוודאי לא המקום שאני אמצא אותו בו. גם אם אני יעצום את העיניים וגם אם אני יעשה נשימות של ויפאסנה וגם אם אני יסכל את רגלי וגם אם אני ישב על ההימליה. אם ההויה שלי היא שקרנית זה פשוט לא ילך.
מבחינת המדיטציה אתה צריך להגיע לשקט מוחלט - סוג של void או mindfulness . ואנחנו מחפשים משהו אחר אנחנו מחפשים ערכים. אנחנו לא עושים טכניקה אנחנו מחפשים ערכים.
אמת
ז׳׳א אני מחפש בתוכי בראש ובראשונה את האמת את המקום שנקרא ׳אמת׳. זה מאוד מיישר להבין שאני מחפש את האמת. המקום שבו אני מחפש את האמת זה להגיע להגות כשאני רוצה בעצם לדבר עם הבורא אבל אני רוצה לדבר מתוך מקום מאוד של אמת, אני רוצה להגיד לו את האמת הפנימית שלי.
הרי יצא לנו להגיע לפני אדם גדול ולשבת לידו. והרגשת בושה גדולה מאוד. במיוחד שאתה יודע שהוא יודע עליך הכל. הוא יודע לקרוא את המחשבות שלך, הוא יודע מהיכן באת ולאן אתה הולך. ולא כדאי לך לשקר לו או לעבוד עליו, לשאול שאלות טיפשיות, להמציא עכשיו איזה נושא לדיבור. ההויה של רוב בני האדם היא שקרית.
אז אתה מחפש בעצמך משהו מאוד מאוד כנה להגיד לו, שגם לו יש סיבה. בעצם למה אתה שואל אותו, מה השאלה שאתה שואל אותו, מה אתה רוצה. איזה טובת הנאה - שיברך אותך, אתה רוצה קירבה. למה אתה רוצה את הקירבה הזאת. אז הדברים האלה נורא מרתיעים אותנו כי אנחנו באים כביכול כאנדרדוג –כשקרן, כאדם לא כנה, כאדם שיש לו אג׳נדה. זה נכון.
אמת
׳כדבר איש רעהו׳
לחפש בתוכי את המקום הכנה והאמיתי
ולדבר ממנו ללא בושה
אז המטרה שלי עכשיו היא לחפש את המקום שממנו אני ידבר. כשאני אומר: בואו נחפש את המקום של האמת, זה כשאני אמצא אותו אני לא יתבייש לדבר. להגיד לו משהו. לאוו דווקא לבקש. אנשים ב-מוד של לבקש מהקב׳׳ה. תעזבו אותו ׳בקטע של בנק׳. הוא לא בנק תעזבו את הבקשות. בואו נדבר ׳׳כדבר איש אל רעהו׳׳, בואו נשתף אותו, בואו נתוודע אליו, בואו נקיים איתו ׳אהבת רעים׳ ׳אהבת דודים׳ - שאליה אני קצת מכוון היום.
אמת
׳ונפשי יצאה בדברו עימו׳
אז בראש ובראשונה בואו ננסה להגיע למצב שאני יכול להגיד מילה אחת שהיא כנה ואמיתית ואתה יכול להגיד: ׳׳נפשי יצאה בדברו עימו׳׳. ואני יכול לעמוד אחרי כל מילה שאני אומר.
ולא לצאת אחרי השיחה ולהגיד׳: איזה טמבל הייתי, מה בעצם אמרתי לו, למה השתמשתי במשפט הזה. כמה פעמים יצא שעמדת לפני מעמד של אדם גדול ויצאת ואמרת׳: חבל שהתנסחתי ככה לא הייתי צריך להתנסח ככה, אילו הייתי יכול הייתי מתנסח אחרת.
אז הנה בוא אף אחד לא מלחיץ אותך, יש לך זמן. תשב לידו, תתנסח איך שאתה רוצה. אתה יכול גם לתקן את עצמך - תוך כדי תנועה אתה יכול לתקן את עצמך. ותשב ותגיד דבר שהוא מאוד מאוד אמיתי, דבר שהוא מאוד מאוד כנה, דבר שאתה תעמוד מאחוריו גם עוד שנה וגם עוד חמישים שנה.
ושוב אני אומר, לא בקשה. מה בעצם אתה אומר לקב׳׳ה כשאתה יושב לידו כשזה בעצם לא בקשה. גם אל תשחק אותה אצילי, לדאוג לעם ישראל. וגם אל תשחק אותה אצילי, לבקש בקשות נעלות כדי להיות אדם נעלה, כדי להיות אדם נעלה. מה בעצם אומרים לו כשאנחנו נמצאים במעמד הזה כבר? זאת שאלה (אני מיד אענה על זה).
אז בראש ובראשונה אני מחפש בתוכי את המקום הכ׳׳כ כנה ואמיתי
שממנו בכלל לא תהיה לי בושה לדבר. זה אחד.
אהבה
׳אני אוהב אותך׳
דבר שני. לו אני אפגוש בו, מה אני יכול להגיד לו כשאסור לי בעצם לבקש? זה לא אסור כי אסור. אלא בואו נשים את זה כתנאי - אל תבקש, זה לא הסיבה שאתה בא להגות. אנחנו לא מתוודעים אליו ולא ניפגשים איתו כדי לבקש ממנו כל הזמן. יש כאן עניין עמוק. מטרת ההגות היא השוואת הצורה.
כשאני למשל מגיע לרבי. נכון שאני יכול להגיע לשיעור ונכון שאני מגיע לשיחה. אבל הוא יודע ואני יודע שאני מגיע להגות בו. לכן אנחנו יכולים לשבת אחד ליד השני עשר דקות, רבע שעה עשרים דקות. שבשבילי זה כמו נצח. והוא הוא, ואני מתבונן במה שהוא הוא. וזה מאוד מיישר אותי. לפעמים כשאני נמצא לידו בדקות הראשונות, אני לא מדבר. אפילו בימים האלה. ורק אחרי כמה זמן שאני מוצא את המקום הכ׳׳כ נקי וצרוף וכנה שאני יגיד לו משהו, כשיש לי מה להגיד לו, אני יגיד לו.
אבל כשזה עם הבורא. כשאתה תתוודע לבורא במקום שאתה מוצא את נקודת האמת שבך, נקודת האמת שאתה. במקום שאתה מוצא את הכנות שאתה. מה אתה תגיד לו?
התשובה היא שזה נקודה כ׳׳כ עמוקה ונוגעת ללב שהיא מאוד מזכירה התגלות ליבו של ילד. זה כמו מעשה תמים של אפילו ׳חית מחמד׳, או כאמור של ילד קטן. שעושה איזה מעשה ששובה לך את הלב כי אתה יודע שהוא עשה את זה בתמימות ובנקיות. ומיד בא לך לבכות.
המקום הזה של למצוא את האמת של לדבר איתו הוא מקום מאוד מרגש. זה לא אמת שכלית, זה לא אמת קרה, זה לא אמת רציונאלית. זה לא אמת שאתה עכשיו תגיד: איזה נתון עובדתי אני יגיד לו שהוא אמת. לא מדובר על נתון עובדתי. אלא להגיע למקום שבו אתה אמת ומשמה אתה דובר אמת. מקום שאין שם הסתרה.
אם אתם תגיעו למקום הזה אתם תראו שאתם תרצו להגיד לו שאתם אוהבים אותו.
וכאן האמת והאהבה נפגשים. ואם במקום הזה האמת והאהבה נפגשים,
התקשרות עם האלוקות
אז מה בעצם אנחנו עושים במקום הזה?
כאן מצטרפת ההשקפה - לימודי ההשקפה. לימודי ההשקפה מלמדים אותנו שאנחנו תחת השגחה מטרתית. לימודי השקפה מלמדים אותנו שאנחנו בלא בחירה - במקום גבוה, במקום נמוך - יש ׳תחושת בחירה׳. במקום גבוה מבחינה השקפתית אנחנו יודעים שהכל טוב ש׳׳אין עוד מלבדו יש רק אותו׳׳. ושאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות - אנחנו נעבור את מה שאנחנו נעבור. וזה לא משנה באיזה מדרגה רוחנית אנחנו נהיה, אנחנו נצטרך לעבור את מה שאנחנו עדיין צריכים לעבור והמציאות לא תשתנה.
התוודעות
לפני ואחרי
המגיד ממזריטש שאל את הבעש׳׳ט, מה עשית לפני שקיבלת את רוח הקודש? אז הוא אמר לו׳: קמתי בבוקר, אמרתי: ׳׳מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך׳׳. נטלתי ידיים. אמרתי ׳ברכות השחר׳. והלכתי להתפלל: שחרית מנחה ערבית. כל היום עסקתי בתורה, מצוות, הלכות ועשיתי חסד. אומר לו׳: ומה עשית אחרי שקיבלת רוח הקודש? אז הוא אמר לו׳: קמתי בבוקר, אמרתי: ׳׳מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך׳׳. נטלתי ידיים. אמרתי ׳ברכות השחר׳. הלכתי להתפלל: שחרית מנחה ערבית. למדתי תורה, עשיתי מצוות, עשיתי הלכות, עשיתי חסד.
אז אם זה אותו דבר, לפני רוח הקודש ואחרי רוח הקודש. אז מה ההבדל? אז אמרנו מבחינת המעשים, אין הבדל. אלא שקודם ׳רוח הקודש׳ - הוא ההתוודעות נקרא לזה ככה. ההתוודעות, אנחנו עבדנו באונס. חייבים לעשות בחשיכה. במקום הזה אנחנו צריכים לעבוד באמונה. אחרי רוח הקודש עובדים בידיעה. זה כייף, אני יודע מה אני עושה. אבל העבודה נשארה.
יעקוב אבינו חלם חלום בפרשת ויצא. הקב׳׳ה התגלה אליו והוא אמר: ׳׳לא ידעתי שיש הויה במקום הזה ואנוכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים׳׳. מה קרה אח׳׳כ? הלך לבית לבן וחטף בזיונות. והחליפו את משכורתו אלפי מונים, והחליפו לו את האישה, ואנסו לו את הבת, וגנבו לו את הילד, והורידו אותו למצרים, והיה רעב בארץ. אבל הוא היה בעל ׳רוח הקודש׳.
הגות והתקשרות עם האלוקות
אז אם ככה, מה ההגות עושה?
ההגות לא משנה מציאות
בניגוד למה שמנסים למכור לנו בדברים כמו בסגנונות הסרט הסוד או מניפולציות תודעתיות ומדיטטיביות ליצור לעצמי חיים מאושרים יותר וטובים יותר. כל זה לא קיים אצלנו. אנחנו פה כדי ׳להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו׳. וזה אומר, שאנחנו צריכים לגלם את הפסוקים. מה שכתוב בפסוקי התורה אנחנו מגלמים אותם (׳אנחנו׳ היהודים). ואם כתוב שצריך להיות גנב אנחנו נהיה גנבים, אם כתוב שצריך להיות רוצח אנחנו נהיה הרוצחים והאנסים. ואנחנו נהיה בדיוק כל פסוק שכתוב בתורה.
רק יש הבדל בין לפני לבין אחרי. לפני, זה נעשה בצער בעצב – באונס. אחרי, זה נעשה – בחדווה גדולה מאוד. אע׳׳פ שאתה עובר באותו מקום בדיוק. כמו אדם שהוא שחקן בקולנוע והוא משחק עיוור או הומלס, כיף לו לשחק את זה. כי הוא יודע שהוא מוגן הכל יהיה בסדר. בסוף הסרט הוא ילך הביתה למקלחת חמה ולמיטה שלו. אז אם ככה, מה ענינה של ההגות?
ההגות היא לעשות את הכל - עם ה׳ עם הדבקות.
עם האהוב שלנו, עם הקב׳׳ה. עם הנוכחות שלו.
הגות התקשרות וחיים
׳׳כי אתה עימדי׳׳
דוד המלך נרדף אחרי שאול. הוא רץ ביער בסבך ואחריו סוסים, הוא שומע אותם. הוא עושה פניה לא טובה. ובמקום להיכנס למעבה היער הוא יוצא לכר דשא שהיא בעצם קרחת יער ובזה הוא נחשף ובזה הוא גם יכול להיהרג. על כר הדשא הוא יושב, עייף מאוד, אין לו כוח יותר לברוח והוא חשוף.
ואז הוא אומר: ׳׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר. בנאות דשא ירבצני על מי מנוחות ינהלני. נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו. גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירע רע כי אתה עימדי. שבתך ומשענתך המה ינחמוני. תערוך לפני שולחן נגד צוררי. דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי׳׳. לא שאול, לא חיילים, לא צוררים - מי רודף אחרי? ׳׳אך טוב וחסד׳׳. ׳׳גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע כי אתה עימדי׳׳. למה לא אירע רע? כי אתה עימדי.
אתם צריכים לדעת, פה בעצם זה כל ההבדל. יש לעבור את החיים האלה בתחושה של ריקנות, בתחושה של חרדות, בתחושה של יאוש, של תסכול, של פחד, של אין אונים. ויש עניין של לעבור את החיים האלה שאתה יודע ׳׳כי אתה עמדי׳׳.
׳׳עימו אנוכי בצרה׳׳
יש במזמור צ׳׳א ׳מזמור של פגעים׳ (ככה זה נקרא) אני לא אקריא את כל המזמור (אתם מכירים אותו מי שרוצה שיראה מזמור צ׳׳א). אז הוא כותב: ׳׳עימו אנוכי בצרה׳׳. אותו דבר. יש עקביות. ׳דוד המלך׳ כותב במקום אחר: ׳׳עימו אנוכי בצרה׳׳ כאילו בשם הקב׳׳ה.
אז מצד האדם, האדם אומר: ׳׳גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע כי אתה עימדי׳׳ (זה מזמור כ׳׳ג). במזמור צ׳׳א, אומר הקב׳׳ה: ׳׳עימו אנוכי בצרה׳׳.
סוד ההתקשרות
החשיבות של להיות עם הקב׳׳ה
בכל רגע נתון היא פואנטה עצומה בהגות.
היא פואנטה עצומה בחיים שלנו של להיות איתו, להיזכר בו, לצנר אותו. בואו ננסה רגע להבין את המשמעות הזאת כי זאת משמעות ההתקשרות זה ׳סוד ההתקשרות׳.
מה בעצם ההבדל אם אני עובר צרה בלי הבורא או אני עובר צרה עם הבורא. מה ההבדל?
נניח לא עלינו אדם באבל. בשבעה הוא גמור, הוא חש אובדן הוא חש שלקחו לו את האהוב שלו. במקרה כזה כמובן שהוא יפול לדכאון. אבל אם הוא עושה הגות והוא מרגיש את הנוכחות של הקב׳׳ה – הנוכחות של הקב׳׳ה היא נחמה עצומה, היא משענת עצומה, היא תוכן שלם.
והמשמעות שאני יודע שהקב׳׳ה איתי בכל רגע נתון - מאוד מנחמת, ממקום מאוד סודי ממקום מאוד קמעי. אני לא יצליח להגיד לכם את זה היום בשיעור, אבל אני רוצה שאתם תחושו אותו.
אני יכול לעבור הכל בחיים, אפילו שואה. בתנאי שיש לי אזשהיא הרגשה שהשם איתי. כשהשם איתי אני מרגיש שאני מוגן, אני מרגיש שאני מושגח, אני מרגיש שרועים אותי, אני מרגיש שמובילים אותי, אני מרגיש שיש בקרה, השגחה. וכשאני לא עובר את זה עם הקב׳׳ה, יש כאוס. פחד בלאגן, מה בעצם קורה פה. המון שאלות.
׳כי אתה עימדי׳. ׳עימו אנוכי בצרה׳
להבין מה הוא עושה במסתרים
לעבור את זה עם הבורא ׳׳כי אתה עימדי׳׳ או ׳׳עימו אנוכי בצרה׳׳. זה לאו דווקא המפגש הרגשי.. זה לאו דווקא המפגש הרגשי. במקום הזה שאנחנו מגיעים לדבר ׳׳איש עם רעהו׳׳ הוא מקום מאוד עמוק. במקום הזה יש עוד צעד.
במקום הזה של עוד צעד, זה שאנחנו אומרים לקב׳׳ה, בוא ננסה להבין את זה. למה בעצם ׳׳עימו אנוכי בצרה׳׳. מה הקב׳׳ה עושה בצרה שלי, למה ׳׳גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירא רע כי אתה עמדי׳׳. מה הקב׳׳ה עושה ׳בגיא צל מוות׳? נכון, דוד המלך אמר: ׳׳אם אסק שמים שם אתה אם אציע שאול הינך׳׳. נכון הקב׳׳ה נמצא בכל מקום. זה נכון. אבל מה הוא עושה בכל מקום.
אני מבין את הנחמה הרגשית שיש איתך משהו לאו דווקא הקב׳׳ה, כשיש איתך משהו שעובר איתך את כל הצרות זה מנחם. אבל אנחנו מנסים להבין בעצם מה הקב׳׳ה עושה במקום הזה? רבי נחמן אומר: ׳׳ואפילו בהסתרה שבהסתרה גם שם אני נמצא׳׳, מה אתה עושה ׳בהסתרה שבהסתרה׳? אנחנו שרים: ׳׳אכן אתה אל מסתתר׳׳, מה אתה עושה שמה?
והתשובה לזה מאוד עמוקה.. התשובה לזה מאוד עמוקה. לגלות את ה׳ במסתרים או לגלות את ה׳ במחשכים או לגלות את ה׳ בפנימיות, בפנימיות בפנימיות, שאתה אומר׳: אני גילתי אותו אני מרגיש אותו. היא לא רק לעשות התחברות רגשית. ההתקשרות איתו באותו מקום היא להבין מה הוא עושה במסתרים בעצם.
אם נשאל את ׳דוד המלך׳ מה ה׳ עושה איתך בעצם במקום הזה ואתה אומר: ׳׳גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירע רע כי אתה עמדי׳׳. בוא תסביר לי את המשפט הזה, מה בעצם קורה כאן? התשובה היא שדוד המלך אומר, אני כאדם מפחד מן המוות. אדם רגיל שהולך ב׳׳גיא צל מוות׳׳ מתיירא מן הרע. אבל דוד המלך אומר: ׳׳לא אירע רע׳׳. ׳׳כי אתה עמדי׳׳ זה אומר, שאם אתה עמדי אז אני אחוז בחיים.
דוגמא
׳כי אתה עמדי׳
אדם שנמצא בפירוד גדול מאוד: שעת גירושין, שעת פיטורין, שעת מחלוקת עם הציבור. שעת מחלוקת, עם חבר עם הורה, גדולה מאוד. כשהוא ניכנס והקב׳׳ה נמצא איתו הוא לא חווה מחלוקת. הקב׳׳ה לא נמצא במחלוקת. יש אנשים שבכוח רוצים לשים את האדם בצד. להגיד לו: אתה צד במריבה. בגלל שאנחנו ׳ברי פלוגתא׳ שלך אתה צד במריבה. לא נכון.
׳מחלוקת קורח׳ היתה ׳מחלוקת קורח וכל עדתו׳. המחלוקת שהיתה בין הילל לבין בית שמאי שכתוב: איזוהי מחלוקת לשם שמים, זה מחלוקת הילל ושמאי, זה לשם שמים. שניהם מכוונים להתעלות. אבל מחלוקת לא טובה, זה ׳מחלוקת קורח וכל עדתו׳. הם חלוקים.
אז גם אם לוקחים צדיק ואומרים לו: אתה נמצא בצד כי אנחנו חלוקים עליך - יש לנו עניין איתך. מכיון שיש ריב - אתה בצד. אנחנו בצד וגם אתה בצד. זה לא נכון, הוא לא בצד. אם הוא נמצא עם הקב׳׳ה הוא לא נמצא בצד. כשבנ׳׳א כופר בקב׳׳ה, הוא לא שם את הקב׳׳ה בצד. רק הכופר נמצא בצד אבל הקב׳׳ה לא נמצא בצד.
אז כאשר אדם עסוק בקב׳׳ה בשעת מחלוקת, כאשר הקב׳׳ה מייצג בעת הזאת – שלום, אמת, נצחיות, אחדות. אז האדם שכופר, במקום הזה בזמן שאדם יודע שהוא אחוז בקב׳׳ה בשעת מחלוקת, בעצם רק האדם שכופר בך הוא בעל המחלוקת. לא אתה.
דוגמא
אני אתן עוד דוגמא ואז זה יגרום לנו להבין לאן אני חותר. בוא נניח שרוצים לגנוב אותך או לגזול אותך או לפגוע בך בכל דרך. כל סוג של פגיעה, כאשר אתה אומר: ׳ה׳ עמדי׳ ׳׳לא אירא רע כי אתה עמדי׳׳ בעצם מיד מגלה את הקב׳׳ה שנמצא איתך. והגילוי הזה הרבה פעמים הוא בעצם התכלית. כי התכלית היתה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו.
ואני רוצה להסביר למה אני מתכוון,
נניח אתה נמצא במקום של שקר. באופן אוטומטי אתה אומר, זה לא בסדר אנשים משקרים פה. מתוך מה? מתוך אתה יודע שיש בך אמת. האמת הזאת שיש בך זה אלוקות. אתה מגיע למקום של אנשים קמצנים. ואתה רואה אותם קמצנים באופן נוראי, ואז אתה אומר: זה לא בסדר שאנשים פה לא עושים חסד. ואז אתה מתחבר לחסד שאתה. ואתה יודע שזה אלוקות. אתה מגיע למקום שיש גילוי עריות, הם לא מפסיקים לדבר על זה. זה כל עולמם. ואז אתה אומר, צריך קצת קדושה המקום הזה פרוץ מידי. והקדושה זה בעצם האלוקות.
הגות התקשרות ואמונה
אני פעם הסברתי ואני רוצה היום לחזק את זה. את המושג שנקרא ׳אמונה׳.
ודברנו מיליון פעם שזה לא I believe . אבל היום אני רוצה לשפוך עוד אור על המושג הזה כדי שהמושג הזה יהיה חזק ויזעזע אותנו.
הרי אנחנו עשויים ממה שאנחנו עשויים. ומכיון שאין לך מודעות עצמית, אין דואליזם, אתה לא יכול להגיד ממה אתה עשוי. אם כל העולם היה עשוי ממים והיינו שואלים את המים: ממה אתם עשויים? אז הם לא היו יכולים להגיד שהם עשויים ממים. שיש לך רק ערך אחד הוא לא יכול להגדיר את עצמו. דבר יכול להגדיר את עצמו רק אם יש שניים, לא אחד.
ואמרנו שהקב׳׳ה לא היתה לו מודעות עצמית במושג שנקרא ׳אין סוף׳. באור אין סוף לא הייתה לו מודעות עצמית. כי אז היה צריך להיות דבר תחתון ודבר עליון כדי שיהיה מודעות עצמית.
אז הקב׳׳ה מפריש ׳חלתו של עולם׳ שזה האדם, עושה ׳חלק אלוק ממעל׳. והוא למעשה קפסולה של אור. אבל הוא לא יודע מה הפרטים של האור. אז הוא נתקל בעוולות. ואז הוא רואה שקר והוא אומר: צריך להגיד את האמת. הוא רואה חוסר צדק ועיוות הדין והוא אומר: צריך לעשות צדק. הוא רואה קמצנות והוא אומר: צריך לעשות חסד. במקומות האלה שהוא אומר והוא מצביע פנימה, בעצם הוא מצביע על האלוקות שנמצאת בתוכו. האלוקות שנמצאת בתוכו היא זאת שפתאום מתגלה לעומת מה שהיא רואה.
ונתתי דוגמא שנניח שאנחנו היינו עשויים מברזל, עכשיו אם היה עולם של ברזל אז אתה לא היית יודע שאתה עשוי מברזל. לא הייתי יכול להגיד במה אתה מיוחד. היו שואלים אותך, מה אתה? הייתי אומר: אני לא יודע. אבל אם אתה היית גוש של ברזל בעולם שכולו עצים, אז אתה היית אומר: אני יותר חזק ממה שאני רואה. אני יודע ביחס אליו שאני ברזל, אני יודע שאני יכול להכות בו ואני יכול לשבור אותו.
ככה בעצם האדם - נמצא בתוך העולם הזה ובעצם הוא צריך לפעול כאן באמונה. כאשר האמונה היא שכאשר אני מסתכל על דבר שהוא הפוך לי אני מיד צריך להזדעק. והאמונה שלי זה שאני נותן לזה בעצם תוקף וכוח ואני מוציא את זה החוצה.
ערכים אוניברסליים ואלוקות
אני רואה בעולם שקר, ואני אומר: אני מאמין שלא צריך לחיות ככה. זה לא בסדר שחיים ככה אנחנו צריכים להיות חברה מתוקנת. זו צריכה להיות חברה שאומרת את האמת. אז שואלים אותו, מאיפה אתה מביא את זה. מאיזה אידיאליזם? אתה אומר: ככה אני מאמין. אני מאמין את זה מתוכי. וככה לגבי כל הערכים האונברסליים. עוברים ערך ערך, ערך ערך עד שאתה מאמין שהערכים האונברסליים הם אלה שינצחו את העולם. הערכים האונברסליים הם האלוקות בכבודה ובעצמה.
הגות התקשרות והתחברות
מה אנחנו עושים בעצם בהגות?
בעניין של ההגות אנחנו מתקשרים עם הכוחות האלה - עם כל כוחות הטוב. אנחנו מתקשרים עם האמת האונברסלית, עם כל הערכים האונברסליים. אנחנו יוצרים התקשרות איתם.
ועכשיו אנחנו יוצרים אזשהיא סוג של ברית, ואני אומר לעצמי: אני לא יקום מהשולחן עד שאני לא יבטיח לעצמי שאני יגיד את האמת. אם אנשים ישאלו אותי שאלות, אני ישתדל מאוד מאוד לחשוב על השאלה, ולא להגיב כ׳׳כ מהר. לא לתת הגזמות, לא לדבר באינטונציה מתנשאת, לא להיות ציני. בוא נבחן איזה תועלת יש עכשיו בהדברות שלי איתם, מה בדיוק התשובה שהם רוצים לשמוע, איך אני יכול לעשות להם טוב בתשובה שלי. וככה אתה מחובר לאמת שבך.
ואם אנחנו נעשה את זה לעניין של החסד. אתה אומר: יש אנשים קמצנים בחוץ, איך אני מראה להם שאפשר להוציא את מידת החסד. איך אני יכול להראות להם שאפשר לסמוך על מידת האמונה שהם לא יפסידו אם הם יוציאו חסד.
וככה יוצא, שהנוכחות שלך בעצם מאירה את העולם. אתה מרגיש שאתה כ׳׳כ מחובר שהנוכחות שלך בזמן ההתחברות – מאירה את העולם. יוצא שהתקשרות היא בעצם התחברות לעצמך. התחברות לעצמך זה התחברות לבורא.
בכל רגע נתון אנחנו צריכים להיות מחוברים. לדבר מתוך התחברות, לחבק מתוך התחברות, לתת מתוך התחברות. אתה צריך להיות מחובר לעצמך.
כל הדרך שאני כרגע תארתי אותה בעצם מלמדת אותנו - איך לעשות את ההתחברות הזאת.
כשאתה מחובר לעצמך התפילה תצא פיצוץ, תצא מדויקת להפליא. כשאתה מחובר לעצמך, החסד יהיה חסד של אמת. כשאתה מחובר לעצמך, כל הכוונות שלך יהיו ׳לשם שמים׳. כשאתה מחובר לעצמך, אתה לא תפגע באיש. כשאתה מחובר לעצמך, לא יהיה לך פליטות פה. כשאתה מחובר לעצמך, יראו שאתה עושה דברים מכל הלב.
יוצא שבתהליך ההגות – ההתקשרות לאלוקות
ולהתחברות שלך לעצמך קריטית. היא הכי חשובה.
סיכום
בכתבים של הרב קוק יכול להיות דבר שהוא נורא מבלבל בניגוד לכתבים של הרב אשלג, שהרב קוק מדבר על ׳אהבה עצמית׳ בזמן שהרב אשלג מדבר על ׳סלידה עצמית׳. אם נדייק אנחנו נמצא שהרב אשלג מדבר על סלידה עצמית של הרצון לקבל לעצמו, של הנהנתנות, של האגואיזם. את זה, צריך לשנוא. והרב קוק אומר, לאהוב את האלוקות שאתה. תאהב את האלוקות שאתה.
כי לקיים ואהבת לרעך כמוך, ׳׳המצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום׳׳ זה גם כולל אותך. לומדים את זה מתורה רפ׳׳ב בליקוטי מוהרן שהוא אומר: ׳׳אם ראית רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה מחזירו בתשובה׳׳. ובהמשך התורה הוא אומר, אני מדבר עליך. קודם כל תמצא את זה בעצמך - אתה לא רשע. אל תגיד על עצמך שאתה רשע תמצא את הנקודות האלה בתוכך - ותאהב אותם. ובאמצעות אותן נקודות טובות אתה תחזור בתשובה.
