תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

תורת ההגות וההתבוננות הקבלית - 

׳סוד ההגות הקבלית – הדרך למעבר בין העולמות׳

 הרב אריה חיים נווה שליט"א

היום אני רוצה לתת את אחד הכילים הנפלאים ביותר שיש לעם היהודי. מאז שהקב׳׳ה ברא את העולם הוא נתן כלי מדהים. הכלי הזה היום ניתן לגלות אותו. הוא היה סוד במשך כמעט אלפיים שנה והיום אפשר קצת לפתוח ולדבר עליו. אומנם בראשי פרקים אבל בכל זאת אפשר לפתוח אותו ולדבר עליו בריש גלי. מה גם, שזה דובר בצורות שונות ובחינות שונות אבל לא דובר עליו בדיוק המירבי שלו. אני מדבר על הכלי שנקרא ׳הגות קבלית׳.

הגות קבלית היא לא מדיטציה. מכיוון שהיא אינה טכניקה מוגדרת. והיא גם לא מצריכה ישיבה או נסיבות מסוימות. היא צריכה לימוד של ׳תורת הסוד׳. היא צריכה לווי של אדם מיוחד עמוק שכבר נמצא בניבכי ההויה נבכי הרוחניות נבכי נפש האדם. והוא יודע להיות מדריך רוחני אמיתי פנימה. להוביל את האדם לעבר המהות שלו.

[הרב נווה - כדי להבין במה דברים אמורים אני יסביר שלב אחר שלב. ואני יסביר את הייחודיות שלנו כעם היהודי. בימים האלה ׳יום הזכרון לחללי צבא הגנה לישראל׳ ובכלל לכל הקדושים שנהרגו על קידוש ה׳ בכל הדורות בשל היותם יהודים. המושג ׳׳במותם ציוו לנו את החיים׳׳ דובר במשדר של אתמול. וביום העצמאות ש ה׳ באייר יש לו משמעות רוחנית מאוד עמוקה. ובהחלט אפשר לומר שהכרזת המדינה ב-ה׳ באייר תש׳׳ח הייתה ׳אתחלתא דגאולה׳.

ועכשיו אנחנו יכולים אחרי שאספנו את כולנו מהגלות ומיצינו את כל ההתנגדויות ואת כל חילופי הדעות ואת כל ניגודי הדעות שיש בנינו ואת כל השיסויים והסטראוטיפים. אפשר להביא את כולם היום לאחר שהעם קצת חווה בגרות, גם בעקבות ׳משבר הקורונה׳ חלה קצת בגרות רוחנית. הייתי אומר שאפשר לבשר לעם את הכלי הזה אפשר לפרסם אותו. כמובן שזה לא יעשה בשעה אחת וצריך לזה הדרכה מיוחדת ודרך מיוחדת ומסלול מיוחד. אבל בוא נגיד שהמסלול נפתח זה עתה.

במשדר המיוחד הזה אני אתן את רשאי הפרקים הנוגעים לכלי העצום הזה שנקרא ׳הגות קבלית׳. אני יסביר את המטרה שלו, אני אתן כמה כלים באמצע, אני יסביר את התכלית שלו. ומשמה נשתדל למנף את זה להמשך מסע של כולנו ביחד. נבחן את הנסיבות שבהם זה יעשה].

 

אבחון ראשוני

אדם לא יודע מה המהות שלו

מספר לעצמו סיפור של תכשיט ולא של מהות.

בוא נתחיל מזה שיש כאן שאלה שתלויה ועומדת – שאדם לא יודע מה המהות שלו. אנחנו לא יודעים מה המהות שלנו. אדם שלא יודע מה המהות שלו אז הוא גם לא יודע איך לפעול.

דוגמא

בוא נניח שאני לוקח תכשיט שעשוי מזהב נניח שרשרת, טבעת, עגיל. זה שרשרת אבל היא מזהב והיא מעוצבת בצורה מאוד יפה. עכשיו השרשרת הזאת כל הזמן מסתכלת על עצמה במראה והיא רואה תכשיט היא רואה עיצוב. היא גם רואה שמשתמשים בה בצורה של תכשיט ושל עיצוב. אז היא מסתכלת במראה והיא אומרת׳ אוקי אז זה מה שאני ׳אני זה שרשרת׳. ומקסימום אני יכולה לעבור מאחד לאחד או להשתמש בה בנסיבות מסוימות אבל פחות או יותר ׳מה שאתה רואה זה מה יש׳. והתכשיט לא יודע שהוא זהב שאפשר להתיך אותו, להחזיר אותו להיות זהב ומכאן הוא יכול לצאת להיות מה שהוא רוצה הוא יכול להיות כל דבר

גם לאוו דווקא לשמש את תעשיית התכשיטים. הוא יכול להיות חוט חשמל (שזהב מוליך נהדר), הוא יכול להיות סתימה בשן, הוא יכול להיות ציפוי לכלי הגשה, הוא יכול להיות כוס קידוש, הוא יכול להיות המנורה בבית המקדש. הוא יכול להיות מלא דברים. הוא לא יודע את זה כרגע הוא רואה את העיצוב שלו כתכשיט. אז כל יום הוא מסתכל במראה ואומר ׳הנה אני תכשיט׳ ׳הנה אני שרשרת׳ הנה גם משתמשים בי כשרשרת גם מתייחסים אלי כשרשרת. אני רואה שכל הנסיבות שמוציאים אותי זה בהקשר לזה שאני שרשרת אז כנראה שאני שרשרת. והוא לא יודע שהמהות שלו ׳החומר גלם׳ שלו הוא זהב. ולו הוא יגיע לצורף הצורף ידע להתיך אותו ולהוציא ממנו אח׳׳כ מה שהוא רוצה בהתאם לתכונות של הזהב.

זה המשל לאדם – אנחנו מסתכלים על עצמנו כל יום במראה ואתה אומר: ׳הנה אני בן אדם׳ ׳הנה אני גבר׳ ׳הנה אני בן אנוש׳ ׳הנה אני בן 51׳ ׳הנה אני אבא לילדים׳ ׳הנה אני יהודי׳ ׳הנה׳. ואתה מספר לעצמך סיפור של ׳תכשיט׳ ולא סיפור של ׳מהות׳.

הגות קבלית׳

המטרה שאדם יגלה את המהות שלו

ההגות הקבלית נותנת את הגשר בין הפשט לבין הסוד. בין התכשיט לבין החומר גלם. בין השטחי לבין המהותי. והמטרה היא שאדם למעשה יגלה את המהות שלו. כדי שאח׳׳כ הוא ידע להשתמש עם הצלם שלו עם הדמות שלו בצורה הנכונה. והוא יכול להיות כל דבר זה לאו דווקא אומר לשנות את הצורה החיצונית, כי ברגע שאתה מתחבר למהות שלך אתה תבין שהצורה החיצונית היא לא הפואנטה. והגוף שלך איך שהוא יכול בהחלט לצנר את החומר גלם ואת המהות שלך לכל דבר שהוא צריך ולמלא את היעוד שלו באופן מושלם. אבל החשיבות היא להגיע למעמד שבו סוף סוף אתה לומד ומבין ויודע אחת ולתמיד - מה המהות שלך.

מה מהותינו

 

תהליך מחקרי

ממצאים שהוכחו מדעית

אני חוזר עכשיו מטקס יום הזכרון. ובטקס יום הזכרון כמה מהאמהות הקריאו שירים של החיילים שנכתבו לפני מותם וכאילו השירים ניבאו את מותם. אבל השירים היו כ׳׳כ עמוקים ונמצאים ב level של אבסטרקט לגמרי. שכשאני עומד שם כרב שלומד קבלה 29 שנה אני אמרתי׳ זה שירים ממקום כ׳׳כ עמוק שאני לא בטוח שהציבור שנמצא בבית העלמין יבין אותם. הם מאוד פואטיים. הם היו עם המון שימושים של מטאפורות. ונאמרו מתוך עומק כמעט של משהו שכבר עבר מימד. שמשהו בו כבר לא כ׳׳כ היה פה על פני כדור הארץ. הם דיברו על חיים כמושג כקונספט. הם דיברו על אהבה כקונספט (כללי שהוא לא שייך בכלל לבני אדם). הם דיברו על רחמנות כקונספט. וזה מדהים שזה היה משותף לכמה שירים שנאמרו שם. אלה שהקריאו לא ידעו אפילו שכשהם מקריאים שיר אחר שיר יש מכנה משותף בין כל השירים האלה ביחד. והחיילים לא הכירו אחד את השני זה אנשים ממקומות שונים לגמרי.

תודעה קולקטיבית אוניברסלית

משהו מעבר לחיים הגשמים

ואתה רואה שמשהו מאוד נמצא בתודעה הקולקטיבית. לאוו דווקא בתודעה התרבותית כי זה לא היה שייך לתרבות היהודית דווקא או הישראלית דווקא אלא היה שם משהו שהיה שייך לתודעה קולקטיבית אוניברסלית. משהו מעבר לחיים גשמיים. אחרי זה לבוא ולהחליט שייתכן שאני התפתחות מקוף דרוויניסטי׳ זה אמירה עם המון אומץ. הייתי אומר אפילו עם המון עזות. וזה גם נורא מסוכן. נורא מסוכן להחליט ולסגור על עצמך מה המהות שלך.

תיאורית האבולוציה׳ ׳תיאורית המפץ הגדול׳

מוגדרות כתאוריות לא כתורות

זה עדין לא סגור. סתירות ופרדוקסים

אני בעברי למדתי הנדסה גרעינית ופיזקה (לא למדתי את זה יום יומיים למדתי את זה תשע שנים) וכמדען או כאדם שעסק בנושא הזה אני יודע כמה זה מסוכן לסגור תאוריה. ועד היום אנשים לא מודעים לזה שיש את ׳תיאורית האבולוציה׳ היא עדין נקראת ׳תאורית האבולוציה׳ לא ׳תורת האבולוציה׳ היא נקראת ׳תאורית האבולוציה׳. בגלל שיש כמה דברים שלא סגורים שמה כמה דברים שהם קריטיים. ולא מחפשים רק את לוסי יש שמה דברים הרבה הרבה יותר מהותיים שסותרים את האבולוציה מניה וביה (מיד אני יגיד). גם ׳המפץ הגדול׳ הוא ׳תאוריית המפץ הגדול׳. אני מדבר כרגע כמדען אני לא מדבר כרגע כאיש רוח. כמדען אני אומר׳ יש כמה דברים שיש שמה סתירות פשוט ופרדוקסים שזה מעלה. אז עוד לא סגרו את זה.

׳מחקרים על מוות קליני׳

מודעות שנמצאת מחוץ לגוף

במקביל לשתי התאוריות האלה שיצאו. יש עוד מחקרים שנחשבים למדעיים לכל דבר ומלומדים באונבסיטאות בעולם. כמו המחקר על מוות קליני. שמראה על הישארות התודעה גם לאחר שהמוח הפסיק לייצר כל סימן של חיים כלשהו. שאי אפשר להחיות אותו בשום דרך ושנקבע ע׳׳י הרפואה הקונבנציונלית הטובה ביותר שיש לה  fmri ו mri  להראות שאין סימני חיים. זה לא שאנחנו עכשיו לא יודעים נניח ׳רפואת ננוטכנולוגיה׳ כדי להחיות את החלקיקים התת אטומים ולהעיר את האדם החוצה. אלא שנוצרו הידבקויות. נוצר נזק של קריסת מערכות שאומרים׳ האדם הזה כבר לא יכול לחזור. ז׳׳א הנזק שנוצר לאחר קביעת המוות הוא נזק בלתי הפיך. ובכל זאת אנשים חזרו לתחייה לאחר שעות רבות, דקות ודקות קריטיות ולאחר שמאמצי החייאה רבים בוצעו על האנשים האלה. ובכל זאת החוזרים מדווחים על מודעות שנמצאת מחוץ לגוף ושהם עדיין חיים וקיימים רק מחוץ לגוף ובצורה של תודעה.

חירות החקירה

המחקרים האלה חשובים – אני מציע מאוד לכל אדם שהוא בר דעת לא להיאטם. לא להיאטם בגלל שמשהו רומז או לוקח אותך לאיזה כיוון. להישאר תמיד פתוח. תמיד לבדוק תמיד לבחון.

׳תאפשר לעצמך ללמוד׳

היום זה כבר לא בעיה לעשות מחקר אישי. היום באינטרנט יש לך הכל. אתה יכול אפילו לעשות ראיונות. אפשר להזמין דרך המייל ראיונות עם מיטב המרצים בעולם [אפשר לבקש פשוט רשות. אפשר להגיע להרצאה מסוימת שאדם נותן. נניח סתם דוגמא בטד. ואותו מרצה הוא פרופסור מכובד באונברסיטה מכובדת נניח בהרווארד או בסטנפורד או בסורבון. לקבל את המייל שלו, לשלוח לו בקשה לדבר איתו על נושא ההרצאה שלו, לתחום את הזמן של הפגישה ברבע שעה או חצי שעה. הוא יסכים לעשות איתך שיחת סקייפ או הנגאאוט או זום. ואתה יכול לדבר עכשיו על הנושא שלו כשאתה אדם פשוט. אם הוא ירצה. בד׳׳כ בזמן הפנוי שלהם הם מאוד שמחים לעשות את זה] וככה הוא יכול להפנות אותך לכל מיני מחקרים ולספרות כדי שאתה תדע באמת איפה אתה נמצא והאם אתה מדומיין או שאתה חוקר את הדבר האמיתי.

 

תכלית החקירה

בעולם יש הרבה יותר מגשמיות

אין יסוד לשלול את המשך התודעה גם בלי הגוף

הנקודה שאליה אני מוביל היא להבין שיש בעולם הרבה יותר מגשמיות וזה כבר הוכח מדעית. ומכוון שזה הוכח מדעית ואנחנו יודעים בוודאות שיש תודעה מנותקת מן החומר בזמן המוות לדקות רבות. ובאותו זמן המוח לא ייצר את התודעה. לפי הגישה המדעית המוח מייצר את התודעה אבל המוח כבר מת. הוא התחיל ליצור הידבקויות בתוכו והוא קורס לתוך עצמו וככל שנוקפות הדקות הוא רק הולך ונהרס. ובינתיים התודעה צפה לה בחוץ והיא לגמרי חיה לגמרי נמצאת במימד אחר. שאלה שחווים אותה חווים מציאות שהיא יותר חיה מן המציאות הזאת.

אז אם ככה, אין יסוד לשלול את המשך התודעה גם בלי הגוף.

[הרב נווה - זה שאח׳׳כ נוצר קשר מחודש ע׳׳י החייאה ספונטנית או ׳נס רפואי׳. ככה הם קוראים לזה. כי הרופאים כבר הרימו את הידיים מלהחיות. שתבינו׳ אנשים דפקו עם הידיים שלהם על מקררים שיוציאו אותם והם היו חיים אחרי שכבר מזמן וויתרו עליהם. ואני יודע את כל המחשבות ואני מכיר את כל הספקות ואני קראתי את כל המחקרים שמדברים ׳כן אולי הייתה רשלנות רפואית והם לא ידעו ובכל זאת משהו החייה׳. שטויות׳ לא היה ולא נברא. כי לא מדובר לא באחד ולא בשניים מדובר כאן בלמעלה מ 70 מיליון איש. ואחת הסטטיסטיקות אומרת מכל עשרה נפטרים אחד חוזר. פעולת ההחייאה מצליחה על כעשרה אחוז מהאנשים שנפטרים] אנחנו מדברים פה על מספרים ענקיים. ואנחנו מדברים על אנשים שמדווחים על המשכיות התודעה מחוץ לגוף. ועל זה שהתודעה מייצרת את הגוף ולא הגוף מייצר את התודעה.

אני אומר את הדברים האלה כי׳

יש בסיס לדבר עליו. יש בסיס לגישור.

ולא לעשות קפיצה׳

מעולם גשמי לעולם רוחני

מעולם מדעי אקדמאי לעולם רוחניקי או דתי.

מודטים, מדיטציה

 

יש עוד בסיס לגישור׳ של האנשים המודטים. היו לא מעט אנשים שעסקו במדיטציה עמוקה וזה לאוו דווקא בודהה זה היה בכל רחבי העולם. גם רומי מי שנקרא ׳מולאנא׳ שבא מהסופיזם וקיבל הארה מהריקוד ׳המחוללים הדרוושים׳ וגם מהתבוננות מאוד מאוד עמוקה. גם האנשים האלה מדווחים על תודעה מעל החומר עד כדי מחוץ לחומר.

מכנה משותף: מוות קליני, מודטים, אירוע מוחי

חוזרים עם תודעה חדשה ריאליזציה חדשה

שמשנה את הפרופיל הפסיכולוגי

מעבר מאני לאנחנו

 

אז יש לנו כאן רשימה מאוד מאוד עמוקה ומכובדת שהמכנה המשותף שלהם ושל אלה שמתים מוות קליני זה שהם חוזרים עם תודעה חדשה עם ריאליזציה חדשה. זה לא רק לדווח על ׳יציאה חוץ גופית׳ זה לא רק תופעה רוחנית. אלא זה משנה את הפרופיל הפסיכולוגי של האדם שהופך אותו להיות מאני לאחד מאני לאנחנו. מאני הסגור בתוך גוף לריקמת תודעה אוניברסלית. וברגע שזה מגיע מכ׳׳כ הרבה אלמנטים: אדם שביצע מדיטציה, יש כמעט מוות קליני, יש אנשים שחטפו אירוע מוחי ולא הוגדרו כמתים (כמו ד׳׳ר גי׳ל בולטי טילור שנתנה הרצאה בטד אני מאוד ממליץ לראות אותה) ועד אנשים שהיו בעומק המוות וחזרו אפילו ברגע הלוויה. אז המכנה המשותף של כולם זה שהם חוזרים עם תודעה חדשה עם תובנה חדשה עם ריאליזציה חדשה [תעזבו את האספקטים התרבותיים ואת השונות הקטנה יחסית שיש בין אדם לאדם החוויות המשותפות הם החוויות המשמעותיות שעליהם אנחנו צריכים לשים לב]

 

הדברים נאמרים בהקשר להגות

יש בסיס לגישור

המהות הרבה יותר גדולה

מהגוף מקורות החיים ומהתדמית

 

ושוב אני אומר את זה כאן כאשר אני בא להגיד ׳הגות קבלית׳ - כדי שיהיה קל למי ששומע אותי לגשר ולא לחשוב שעכשיו משהו בא מחוכמת הקבלה׳ מאיזה מיסטיקה ומתחיל לדחוף לנו כל מיני רעיונות לראש. חס וחלילה. גם כמדען רציתי לראות את הספקטרום של התודעה: איפה המושג תודעה נמצא, מה הוא מושג התודעה, מה הוא מושג החיים, מה המשמעות של החיים, לשם מה באנו. זה מעלה המון המון שאלות. אבל זה בהכרח מכניס אותנו להבנה שהמהות שלנו היא הרבה יותר גדולה מאשר הגוף שלנו. והמהות שלנו היא גם הרבה יותר גדולה מקורות החיים שלנו. והמהות שלנו היא הרבה יותר גדולה מהאינדווידואל שלנו. ממה שאני מספר לעצמי׳: שאני יהודי, בן חמישים ואחת, ואני גבר ואני עברתי ככה וככה, וקורה לי ככה ואני קורבני למקומות מסוימים ופוגעני במקומות מסוימים ונפגע ממקומות מסוימים. קורות חיים, מספר לעצמי סיפור, יוצר תדמית. אבל המהות שלי כ׳׳כ הרבה יותר גדולה מזה.

'לאחר חוויה עמוקה מאוד

אני יכול לבוא כעד'

[הרב נווה - במהלך לימודי הקבלה שלי (שזה לא יום יומיים) זה עשרים ותשע שנה יומם ולילה זה התעסקות מתמדת. כי אני ראיתי את זה כמשהו שכל החיים שלי תלויים בזה. אני ניכנסתי לזה כמשהו של לחפש ולאחד את כל התיאוריות ואת כל האמיתות לכלל תיאוריה אחת. וזה שאב אותי עוד פנימה ע׳׳י אימות של דברים וע׳׳י ישוב של דברים. וכל הפרדוקסים שהיו בדרך וכל הספקות לאט לאט נמוגו. כולל זה שאני בעצמי הייתי צריך לתרגל את זה ולחוות את זה בעצמי. ולאחר חוויה עמוקה מאוד אני יכול לבוא כעד ולא כמשהו שמספר את זה מספר או אפילו לא לדבר על זה באספקט אמוני.  

׳יש כאן שחקן ראשי שהוזנח

וזה התודעה׳

אני חייב גם לציין שבמהלך שנים רבות גם למדתי את תורות המזרח – מכיוון שהדברים נעשו במקביל. אני התחלתי את עבודת הדוקטורט שלי על ׳המודל הסיבתי של תורת הקוונטים׳ (אני לא סיימתי את זה אבל המחקר על זה היה מאוד נרחב מאוד עמוק) וכאשר אני הבנתי שאי אפשר להגדיר חומר ולמעשה הגדרת החומר הולכת לאיבוד. ואנחנו יותר מדברים לא רק על תדרים וגם אנחנו אפילו לא מדברים על גל פיזקאלי אלא אנחנו מדברים על משהו שאני רואה אותו בתודעה שלי. אני הבנתי שיש כאן עוד שחקן במשחק הזה שהזניחו אותו והוא שחקן מרכזי וזה מושג התודעה. התודעה הצופה מייצרת לגמרי סביבה חדשה. היא לא צופה תמימה אנחנו לא צופים פאסיביים המודעות שלנו מאוד משנה את הדברים שאנחנו צופים עליהם. וכאשר התודעה שלנו מעורבת או כאשר היא מרוכזת היא בכלל מייצרת מציאות.

התודעה משפיעה –

הטבעה תודעתית

אם אתם זוכרים את הסרט what the bleep do we know (נדמה לי החלק השני שלו) מופיע שם מדען שמספר על מכשיר הוא נראה כמו ׳קופסא שחורה׳ עם מעגלים חשמליים, כמה טרנזיסטורים כמה כבלים וכמובן עם סוללה עצמית. והוא תכלס לא עושה שום דבר. ז׳׳א אין לו פונקציה להוציא החוצה. זה לא כמו מטען של סמרטפונים או סמרטפון בפני עצמו זה לא מכשיר זה פשוט מעגל סגור שיכול אולי לאגור נתונים או יכול לאגור שדות אלקטרומגנטים או כל מיני דברים מן הסגנון הזה אבל זה משהו מאוד פשוט.

ושמים אותו ליד אנשים מודטים שנותנים להם הוראה למשל להוריד את החומציות בדרגה אחת. יש הרי מ 7- עד 7+ ואז אומרים להם להוריד במעלה אחת (תחשבו נניח 1- סתם דוגמא). ולוקחים את המכשיר הזה ושמים אותו במעבדה שאף אחד לא יודע מי המכשיר, מאיפה הגיע ומה הוא עושה. פשוט רק שמים אותו במעבדה מדליקים אותו ליד כל מיני חומרים כימיים והחומציות יורדת בדרגה אחת. זה אומר׳ שבוצעה הטבעה תודעתית על מכשיר. אבל אף אחד לא נגע בו אף אחד לא תיכנת אותו. זה מכשיר במעגל סגור שהוא לא עושה כלום חוץ מלדלוק ולכבות. ואף אחד גם לא דיבר אליו (זה מוצג שמה בסרטון וניתן לראות את זה ביוטיוב) וזה כמובן בוצע עם הרבה מאוד סוגים כאלה של מחקרים]

השפעת הצופה על המציאות

מחקרים שנעשו במשך הרבה מאוד שנים (הייתה תוכנית בערוץ 8 ששודרה) על הטייה אפילו של דברים טבעיים כמו עץ או פלי או קוביה. ההסתברות שכל קוביה תיפול על הפאה שלה היא 1/6 ההסתברות של עץ או פלי זה 1/2. אבל אם אתה מושיב סטודנטים ואתה אומר להם: תתרכזו על המספר 3 תגידו כל הזמן בראש׳: 3 3 3 כמו מנטרה יש הטייה של התוצאות. [הרב נווה - ואני לא מדבר באמת על קוביות אמיתיות אני מדבר על ׳מחולל ארועים אקראי׳ כאשר בכל לחיצה הוא מסוגל להריץ או משהו שדומה להטלת מטבע 0 או 1 או 1/6 הטלת קוביה. והסטודנטים הטו את התוצאות לעבר מה שהם חשבו. ז׳׳א, התודעה משפיעה].

אף אחד לא נוגע באף אחד

יש אשליה של מגע אין באמת מגע

יותר מזה עצם העובדה שאי אפשר להגדיר חלקיק כחלקיק אלא אפשר לראות תופעה שלו. ויותר מזה גם אי אפשר לגעת בחלקיק. אף אחד לא נוגע באף אחד. גם התחושה שלנו של מגע כזה זה רק בגלל שבקצות החומר יש אלקטרונים ואלקטרון שנמצא בקצה האצבע שלי עם אלקטרון שנוגע בקצה האצבע השני שלי (כי זאת קליפת החומר) הם אלקטרונים מינוס ומינוס בחשמל דוחה. אז אין באמת מגע יש רק אשליה של מגע. ובחוויה של האנשים שחוו חוויה חוץ גופית בין אם זה ע׳׳י הארה מדיטטיבית או בין אם זה ע׳׳י מוות קליני הם מסוגלים להסביר את עניין החושיות ע׳׳י אפקט תודעתי. כמו שיש אפקט תודעתי של ראיה או שמיעה או של ריח אז יש גם של מישוש.

היקום ההולגרפי

אנחנו נמצאים בעולם שנראה לנו מוחשי

אבל למעשה הוא עולם של תודעה

בין כך ובין כך אנחנו מבינים מכל המחקרים שנעשים בעולם בכ׳׳כ הרבה תחומים, כולל המחקר האחרון שמנסה לאחד עכשיו זה נקרא ׳תאוריה המסבירה הכל׳ שמחפשים אותה בעולם.  והתאוריה הזאת נקראת ׳היקום ההולגרפי׳. שבכלל היקום שלנו הוא לא יקום מוחשי בכלל. כי למעשה היקום נמצא בחור שחור והוא נשאב לתוך חור שחור. וחייב להיות הרי ׳חוק שימור האנרגיה׳ אז אי אפשר שזה רק ישאב וזהו. כי אחרת היינו רואים כאילו היקום מאבד מהאנרגיה שלו כל הזמן היינו צריכים לראות איבוד אנרגיה ואין איבוד אנרגיה יש ׳חוק שימור האנרגיה׳. אז משהו נשאב ומשהו מחזיר את האנרגיה. אז מה שקורה זה שכמו שמוחקים מידע על הארד דיסק וברגע שאתה מוחק את המידע אז הוא לא לגמרי נמחק אלא למעשה אתה מוציא את האותות החוצה ליקום. ז׳׳א זה נמצא פה איפשהו. אז אותו דבר. השאיבה של החור השחור פולטת החוצה לאופק של היקום ההולגרפי היא פולטת מידע והמידע הזה הוא רק מידע (זה רק דאטה זה לא מוחשי) מה שיוצר את ׳היקום כהולוגרפי׳. אנחנו נמצאים בעולם שהוא נראה לנו כעולם מוחשי אבל למעשה הוא עולם של תודעה.

המהות שלנו עמוקה יותר

יש כאן משהו מעבר

אז אם ככה זה מגיע אלינו מכל הכיוונים. מהמדע, ממוות קליני, מתורות איזוטריות ואני חושב שארועים כאלה ואחרים כל אחד מאתנו עבר. והדבר מרמז שהמהות שלנו היא פשוט עמוקה יותר מחומר. בשביל זה אני נתתי את ההקדמה הארוכה הזאת כדי שכולנו נבין שהמהות שלנו עמוקה יותר ממה שאנחנו רואים או ממה שאנחנו חושבים או ממה שאנחנו אינטואיטיבית מרגישים. יש כאן משהו מעבר [הרב נווה - אני גם רוצה להפנות אתכם למחקר של ׳פרופסור איאן סטיבנסון׳ מאוניברסיטת וורג׳ינה הוא עשה מחקר במשך ארבעים שנה. המחקר על המוות קליני הוא למעלה משבעים שנה, נכתבו עליו חמישה מיליון ספרים. זה הנושא הכי נחקר בעולם עד כמה שזה נשמע מפליא. פשוט בגלל שזה לא הובא לתקשורת וזה עדין נשמע שייך לפרה פסיכולוגיה. וזה שוב, נוגד את החדשות אז זה נותר בשוליים. אבל למעשה זה מאוד משמעותי לכ׳׳כ הרבה אנשים בעולם ואי אפשר לזרוק אותו לפח. העולם הגשמי זרק את העולם הרוחני והחליף אותו בכסף ממון ובפיזיקה ניוטונית.

ואני חושב שהגיע הזמן׳

שהעולם יתבגר

ויחזיר את האג׳נדה הזאת בחזרה לשולחן וידבר עליו.

מכיוון שזה עניין מהותי לנו.

 

מתעוררים למהות

הגות קבלית

בהגות הקבלית יש באמת עניין של התעסקות עמוקה מאוד של האדם בהבנה של מה המהות שלו ונותנים לו כילים. נותנים כלים לאדם להתעורר לעבר המהות שלו. ואני אתן אותם כאן.

[הרב נווה - עכשיו לכאורה זה פרדוקסלי. איך זה יכול להיות שאנחנו לא יודעים מה המהות שלנו? איך יכול להיות שאדם לא יודע להגדיר מה הוא? אז אני חושב שאם קצת נעשה סדר בדברים וקצת ניתן שמות לתופעות שמתרחשות בתוכנו ושאנחנו מרגישים אותם שהם מאפיינים אותנו. אני חושב שתהיה לנו כאן הסכמה כוללת].

מאפייני האדם,

גוף רגש מחשבה מודעות

אפשר לאפיין אותנו או ע׳י גוף ואז להגיד ׳אני גופני׳. כי אני ישן, כי אני אוכל, כי אני הישרדותי, כי אני מפחד. אני גם מאוד תלוי בגוף שלי. עובדה כשאני חולה אז הכל יורד. וחס ושלום, כאשר בנ׳א מת אז הוא אנינו. אז זה נראה כאילו זה גוף. אז אולי אפשר להגיד שאני גוף.

אבל אז מתעורר הרגש. והרגש אומר: נכון ישנם רגשות שהם שייכים לגוף. מאוד מתחזקים את ׳התאוריה הדרוויניסטית׳ שאני חיה או סוג של חיה. אבל יש לי גם רגשות שהם חובקות עולם והם הרבה הרבה יותר גדולים. והרגשות האלה יכולים להיות אבסטרקטים. והרגשות האלה יכולים להיות דברים שאין אותם בטבע ואין להם הבעה כזאת בטבע. נכון, בטבע יש רחמים אבל לאדם יש רחמים מיוחדים מאוד עמוקים מאוד. זה נכון שיש בטבע אהבה אבל לאדם יכולה להיות ׳אהבה שאינה תלויה בדבר׳. זה נכון שלטבע יש קצת מכל גרגיר שיש בנו אבל בתוכנו יש את הדבר הזה בצורה כ׳׳כ הרבה יותר ענפה ומורכבת. ואנחנו יכולים לקחת כל דבר קטן שנמצא ברגשות שלנו ולהפוך אותו להיות ׳קונספט אבסטרקטי׳ ולא להפוך אותו להיות דחף חייתי. ואם נעלה עוד יותר גבוה אז יש את העולם המחשבתי של האדם. שהמחשבות שלנו הם גם כן לא רק חיתיות אלא יש לנו מחשבות אבסטרקטיות. כמו צדק (מי יודע מה זה צדק) או אמת אבסולוטית, היכולת שלנו לעשות מתמטיקה מורכבת. ׳אומנות אבסטרקטית׳ הבעה שהיא לא גשמית (נקרא לזה ככה) וזה עוד ב- level של המחשבה.

מה המהות של האדם?

מודעות

אבל יש עוד משהו שמאפיין את האדם. כי אנחנו הרי רוצים לחקור מה המהות של האדם. אם אני ישאל אותך ׳מה אתה׳. בכל פעם שאני שואל את האדם ׳מה הוא׳ או שאדם שואל את עצמו ׳מה הוא׳ אפשר להגדיר מילה שהיא זאת שמתעוררת. והמילה הזאת היא ׳מודעות׳ (ותיכף אנחנו נגדיר אותה אבל קודם נשתמש בה אח׳׳כ נגדיר אותה).

מודעות עצמית

אז יכולה להיות לי ׳מודעות עצמית׳. למשל אני יכול לראות את הידיים שלי ואת הגוף שלי. אני מודע אליהם. ויכול להיות לי נניח גירוי מצד היד כמו גירוד ׳מגרדת לי היד׳ ואני מודע לזה אבל אני לא נענה לדחף הזה כמו חיה. אני יכול לא לגרד. יש משהו שמתנגד לדחף שמגיע לי מצד הגוף. ואני גם יכול לשלוט בגוף. לא רק לשלוט לקום/ללכת אלא לעשות דברים נגד הדחפים שלו כשהוא נורא דוחף אותי. למשל הוא יכול לדחוף אותי לקום ללכת, הוא יכול לדחוף אותי לכעוס, הוא יכול לדחוף אותי לתקוף משהו. הוא יכול לתקוף אותי מרעב הוא יכול לתקוף אותי בעיפות הוא יכול לתקוף אותי בדחפים אינסניקטיביים חייתיים מאוד חזקים. ויש בי מודעות עצמית שיכולה להגיד ׳לא׳ אני לא נענה לדחף הזה.

מודעות עצמית - שליטה עצמית

 

לכאורה אצל חיות זה גם כן קצת קיים. אתה יכול להגיד שכשמאלפים כלב ואתה שם לידו אחרי שהוא רעב סטייק. אז הגוף שלו ירצה אבל הוא יודע שאסור לו כי הוא מאולף. אז גם לו יש איזשהו סוג של ׳מודעות עצמית׳. אז אנחנו נגיד׳ שוב גם לעולם החי יש משהו מן המשהו מכל מה שיש לאדם. אבל אצל האדם תיכף נראה עד איפה זה מגיע שאין את זה לחיות. כי לא ייתכן שזה יהיה לחיות כי אין צורך שזה יהיה להם לצורך ההישרדותי שלהם ולמהות שלהם. אז אנחנו נבין מה בכל זאת מיוחד באדם. אבל ׳מודעות עצמית׳ יש ׳שליטה עצמית׳ יש.  

אבל אם נשאל נניח חיה, למה היא נמצאת במודעות עצמית? מדוע אתה לא מתנפל על הסטייק? אז הוא מפחד שירביצו לו. אבל הוא לא יעשה את זה מסיבות גבוהות מזה ואדם יעשה את זה מסיבות גבוהות מזה (שאני יסביר מה הן הסיבות הגבוהות יותר מזה).

דואליות = מודעות

שצופה מעבר להתרחשות

מודעות׳

שליטה בקרה וממשלה.

האדם מודע לרגש שלו. ויש לו רגשות. זה יכול להיות עצב כמעט דיכאון, כעס, שמחה גדולה. הוא יכול להיות מודע לזה שיש לו את הרגשות האלה. הוא לא כמו חיה מתפרצת הוא לא רובוט. הוא לא עושה דברים באופן מונותאיסטי אלא הוא דואלי. והדואליות זה שיש כאן מודעות שצופה מעבר להתרחשות. אז אני מודע לזה שאני כועס, אני מודע לזה שאני עצוב, אני גם מודע לזה שאני מתפרץ מצחוק, אני מודע לזה שאני שמח. אני מודע. ושוב, אם אני מודע אני יכול גם לא לעשות ואני יכול להשתיק ולכבות.

׳מודע׳ ׳מודע למודע׳

עכשיו אני יכול להיות גם ׳מודע׳ למחשבות שלי. אני יכול לדעת שיש לי מחשבות טורדניות. אני יכול להיות מודע גם על מה אני חושב. זה יכול להיות מס הכנסה, ארנונה, אני צריך לעשות משהו, אני צריך למהר לאיזשהו מקום, אני צריך לפתור אזשהיא סוגיה מסוימת. אני יכול להיות מודע למחשבות שלי. אז יש כאן משהו עמוק יותר אפילו מהמחשבות. ואם אני ינסה להבין מי זה הדבר הזה או אם אני ינסה להיות עמוק יותר אני יכול אפילו להיות ׳מודע למודע׳. אני יכול להבין שאני ׳מודע׳ אבל אני יכול להיות לרגע אחד ׳מודע לזה שאני מודע׳ [אל תתבלבלו עם זה, זה קורה. תוך כדי ההשקטה ותוך כדי העומק אתה שם לב שזה שמודע הוא גם נמוך ויש משהו הרבה יותר גדול שמודע למודע]. ז׳׳א, זה שאתה ׳מודע׳ לגוף וזה שאתה מודע לרגשות וזה שאתה מודע למחשבות פחות או יותר יש את זה לכל אדם. אבל זה שאתה ׳מודע למודע׳ זה קצת יותר גבוה וקצת יותר עמוק.

רגש מחשבה גוף

מכנה משותף׳ תבניות

אבל כדי שאנחנו נבין ולא נהיה פילוסופים – בואו נסתכל על הפוטניצאל המחשבתי של הבנ׳׳א. אם ננסה לתת לכל מה שהוא חושב ולכל מה שהוא מרגיש ולכל מה שהוא חווה מילה. אנחנו נשים לב שיש להם מכנה משותף לכל זה והתשובה היא – תבניות. לכל דבר יש ׳תבנית׳ כל דבר נמצא בקטגוריה. גוף רגש קונספט. כל דבר נמצא עם תבנית. ואז מה שאנחנו עושים או משחקים עם תבניות או מוסיפים תבניות. עושים התמרות עם התבניות עצמן.

האם יכול להיות שנהיה אבסטקרטים בחינת ׳אין סוף׳ אין תבנית?

אבל האם יכול להיות מצב שנהיה בלי תבניות? האם יכול להיות מצב של העדר תבנית? האם אנחנו יכולים להגיע למצב שנהיה לרגע או יותר מרגע בלא תבניות בכלל? סוג של שקט מוחלט הן מחשבתי הן רגשי? האם יכול להיות שאנחנו ממש נהיה אבסטרקטיים בחינת ׳אין סוף׳ אין תבנית? וגם כאן התשובה היא ׳כן׳ ואפשר להאריך את הרגעים האלה מאוד מאוד מאוד.

אין סוף

והרגעים האלה של האין סוף – הוא לא מחשבה. אני לא חושב את הקונספט ׳אין סוף׳. אלא אני מבטל את האופציה שבכלל יהיו לי תבניות. כי אני לא חושב אני לא מייצר מחשבה. אני מפסיק אפילו את פעולת המחשבה. כשם שאמרתי לכם שבאמצעות מודעות אני יכול להיות מודע לעצמי מודע לידיים שלי: פותח סוגר אותם, מפסיק. אני יכול להיות מודע לרגשות שלי: מזיז מניע משחק, משקיט מפסיק. וגם למחשבות שלי: אני יכול להפסיק לייצר את המחשבות.

ואז אם אני מפסיק לייצר מחשבות מה יש שם? מה אני בלי מחשבות? אז הקונספט הזה נקרא ׳אין סוף׳. ואני לא חושב. ממש אפשר להגיע להעדר מחשבה. ז׳׳א שאם משהו יבדוק את ה-אי אי גי שלי הוא לא יגלה שמה אף תנודה חשמלית. שום דבר. ואני לא מת לגמרי לא מת. לגמרי חי לגמרי מודע. אבל אני לא מייצר ׳תבניות׳. אני לא מייצר דחפים אני לא מייצר אימפולסים. כי אם אני יחשוב אני ירגיש ואם אני ירגיש אני גם אחוש בגוף. ואין לי את זה אני מסוגל לנתק את זה. ואפשר לנתק את זה לאורך זמן עד שחווים את החוויה החוץ גופית.  

הגות קבלית

והיזכרות

עד כאן אפשר לומר שיש כאן המון מן המשותף עם המדיטציה. איפה ההגות הקבלית ניכנסת לידי ביטוי? כאשר אנחנו מבצעים פעולה של הבנת המהות שלנו. אז זה לא יכול להיות ע׳׳י למידה מבחוץ. מבחוץ אף אחד לא יכול ללמד אותי מה המהות שלי. אני לא יכול לקרוא את זה בספר וגם אף ׳מורה רוחני׳ לא יכול לבוא ולהגיד לי ׳מה אני׳. אם מה שאני זה כבר מה שאני זה החומר גלם שאני וכלפי חוץ באופן שטחי יש לי דימוי עצמי לא נכון. אז המעבר שלי מהדימוי העצמי הלא נכון למהות שלי יהיה באמצעות דבר שכולנו יכולים להסכים עליו שנקרא ׳זיכרון׳. אני למעשה ניזכר. אז בהגות הקבלית אנחנו משתמשים מאוד מאוד בעניין שנקרא ׳זיכרון׳ ויודעים להפעיל אותו [אגב זה לא זיכרון רגיל שאתה אומר׳: מעניין מה היה המספר טלפון שלי הראשון כשקניתי את האייפון הראשון. לא לזה אני קורא ׳זיכרון׳] אז קודם כל דבר ראשון יש לנו עניין של היזכרות.

לאן התודעה שייכת?

הדבר השני שחשוב – לאן התודעה האבסטרקטית הזאת שייכת? מאיפה היא באה? האם יש לי סוג של אני עליון? האם אני באמת אפגוש באיזשהו אני נצחי שעליו אני יגיד ׳’I am אני פשוט קיים. ואז אדם לידי גם כן יגיד את זה I am’׳ ועוד אדם לידי יגיד I am’׳. אז האם ה ‘I am’ שלנו יהיה אותו I am’׳ או שזה יהיה I am’׳ שונה? האם האני העליון שלי שונה מהאני עליון שלו שונה מהאני העליון שלה?

[הרב נווה - אני בכוונה מראה לכם את השונות כי אני עושה כאן איזשהו מעבר בהסתכלות. כי בתוך החקירה בתורות המזרח (שהתחלתי לדבר עליה קודם לכן) אני ראיתי את היתרונות של המדיטציה אבל גם ראיתי את החסרונות של המדיטציה. המדיטציה מציעה תהליך או טכניקה רוחנית ענפה מאוד שמתפרסת להמון תתי מדיטציות. ויש כ׳׳כ הרבה סוגים שיגרמו לאדם להגיע לאותו מקום אבל אני ייתן לכם את המכנה המשותף בין כולם שאני שמתי לב אליו. זה פשוט תהליך שמחקה מוות. אני מכבה את כל המערכות. זה סוג של ׳מוות קליני׳ כשאתה מגיע לסוף הדיוטה האחרונה שלו. ובהגות הקבלית הייתי אומר שזה בדיוק ההיפך אני משתמש בגוף ואני משתמש ברגש ואני משתמש במחשבות. אני ממש משתמש בהם. יכולת ההתחברות שלי באופן מלא חייבת את השימוש בהם.

אני יגיד לכם משהו אני יגלה אותו. ואני אומר את זה בצורה מאוד פיירית מאוד הוגנת. לא בגלל שאני דתי או שחזרתי בתשובה אני מטה כאן את התוצאות. אני אדם שעדין חושב אוביקטיביות עדיין אני חושב כמדען אני גם רוצה לדעת את האמת בעצמי. אז אני יכול להגיד לכם את החיסרון שיש בזה ומי שבקיא בזה ועוסק בזה יכול לאמת את זה מצד עצמו. מכיון שהמודעות שלנו מייצרת את המחשבות והמודעות שלנו היא זאת שמייצרת את הרגשות והמודעות שלנו מייצרת את הגוף. בגלל שזה מייצר את זה. ברגע שאתה משבית את זה למעשה חלק גדול בתודעה נחסר.

אני ינסה להסביר את זה. זה כמו ׳אדים׳ ׳מים׳ ו׳קרח׳ שלושה מצבי צבירה של אותו דבר. אז בוא ניקח נניח אקווריום שאני סוגר בתוכו אדים. אני מזרים לתוכו באמצעות צינור גז אדים וסוגר את האקווריום. עכשיו האקווריום אטום לחלוטין ואני רואה בתוכו מלא אדים. אני לוקח את האקווריום האטום הרמטית ואני שם אותו במקרר. מה שיקרה זה שחלק ממנו יהפך להיות מיד מים ואם אני ימשיך להקפיא אותו אז הוא יהפך להיות קרח].

עכשיו אני רוצה להסביר מה קורה במדיטציה בניגוד להגות הקבלית –

במדיטציה יש סוג של detachment מהגוף ומכל קורות הגוף ובכלל מן העולם הזה ועליה חדה כלפי מעלה. שוב ע׳׳י המתה של הגוף. המשל בזה זה להשאיר נניח במצבי הצבירה באקווריום חלק אני משאיר מים חלק אני משאיר אדים וחלק אני משאיר קרח. ועכשיו אני עף לכיוון האדים אני מפנה את תשומת הלב אני מפנה את המודעות לעבר האדים. אבל עדיין תקועים לי למטה המים והקרח. ואז זה אומר׳ שהסקת המסקנות או ההארה היא לא מלאה, כי היא לא לוקחת בחשבון גם את המודעות שתקועה כמים והמודעות שתקועה כקרח.

יחס הפוך בין אורות לבין כלים

בקבלה יש מושג שנקרא ׳ספירות׳. יש ׳כתר׳ ׳חוכמה׳ ׳בינה׳ ׳חסד׳ ׳גבורה׳ ׳תפארת׳ ׳נצח׳ ׳הוד׳ ׳יסוד׳ ׳מלכות׳. וככל שאתה יורד למטה בכלים אתה עולה למעלה באורות. אם אתה מנתק את הגוף או את הרגשות או את המחשבות לא ירדת מספיק למטה סימן שגם לא עלית מספיק למעלה באורות. ואע׳׳פ שהדיווחים יכולים להיות מאוד דומים, כמו תחושה של נירוונה וכתוב בספר יצירה ׳׳אין באור למעלה מעונג׳׳ תחושה של הארה ׳׳דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף׳׳. זה נשמע מאוד דומה אבל מי שלומד את זה ושואל המון המון שאלות (כי יש שם פרדוקסים ויש שם דברים שלא נענים) יכול לראות שדומה זה לא זהה ויש כאן פספוס מצד המדיטציה. בזמן שההגות הקבלית נותנת כאן עוד פן. ואת הפן הזה אני רוצה לחשוף בפניכם היום.

מדיטציה/ הגות

למדיטציה אתה תצטרך המון שנים. במדיטציה אתה חייב פרישות אתה חייב שקט גם פיזי. ומי שניכנס לזה קצת לעומק מבין שיש שמה משהו שלוקח אותך חזק מאוד להיות לבד, כי אתה צריך את זה. כדי להמית את הגוף ולהגיע למצב של no mind זה המון שנים ושעות רצופות של לבד. בזמן שבהגות הקבלית אתה לגמרי יכול להיות פה. נשוי עם ילדים, חי בשוק (עד כמה שזה מפתיע). אתה ניכנס להגות הקבלית עם חוכמת הקבלה. וחוכמת הקבלה נותנת לך כלים לזיכרון היא כאילו כבר מגלה לך את המבניות שלך והיא רק אומרת לך׳ תיזכר בזה.

׳׳אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם׳׳

[הרב נווה - ואני אתן לזה משל. זה משל שאבולעפיה נתן. אחד המקובלים שחי לפני כאלף שנה בתקופתם של הרמב׳׳ם והראב׳׳ד. ונראה לי שסיפורי מוגלי מתחילים ממנו. הוא הביא את זה בפעם הראשונה מכיוון שהוא היה רודף אחרי יהודים בעולם והיה מספר להם כמה שהם הרבה יותר גדולים ממה שהם חושבים כמה שהדימוי העצמי שלהם נורא קטן. והוא היה מצוטט מתהילים והוא היה אומר להם ׳׳אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם׳׳ למה אתם עסוקים רק בהישרדות? למה אתם עובדים בחומר ובלבנים? יש מכם הרבה יותר – האדם זה דבר ענק. ולא היו קשובים, לא הבינו מה הוא רוצה בכלל. אז הוא נתן להם משל. כי הם שאלו אותו: מה אתה רודף אחרינו מה אכפת לך].

משל

אבולעפיה

אז הוא אמר משל לצייד שהלך ליער ובין הקופים הוא רואה ילד עם שיער ארוך עירום כביום היוולדו. והוא קופץ איתם והוא קופץ כמוהם והוא חלק מהם והם מקבלים אותו הם כאילו ביחד. אבל זה אדם זה לא קוף. והוא מתאר לעצמו׳ כנראה שהילד הזה נעזב או ננטש כתינוק ואולי אחת הקופות גידלה אותו. והוא מתנהג כאחד הקופים הוא צועק כאחד הקופים. אבל אני רואה הוא בנ׳׳א. אז יש בי משהו שלא יכול להניח לזה כבנ׳׳א אני חייב לרדוף אחריו ולהציל אותו. והוא חושב שהוא קוף בין כל הקופים והוא לא נותן לו כל כך הוא נלחם איתו. אבל הוא לא יכול הוא חייב להציל אותו הוא יודע שזה בנ׳׳א במצוקה. הוא לא יודע שהוא במצוקה. והוא הולך והוא מציל אותו. ולאט לאט הוא מטפח אותו. הוא מדבר איתו, הוא מראה לו אהבה, מראה לו אכפתיות, מקלח אותו, מלביש אותו הוא מלמד אותו כל מיני דברים. הילד מתחיל לתת בו אמון. ולאט לאט נוקפות השנים. הוא חוגג לו כל שנה יום הולדת על היום של ההימצאות שלו, הוא לוקח אותו לעיר הגדולה, מלמד אותו כבר לדבר. ולאט לאט הוא נהיה כאחד האדם.

ויום אחד הוא חוגג לו יומהולדת והוא מגיש לו סעודה והוא מתנהג בצורה אינסניקטיבית כמו קוף והוא שולח את היד שלו לאמצע הצלחת ממש ככה בברבריות. והצייד שהוא עכשיו האבא המאמץ שלו נותן לו מכה ביד. ואז הוא מוציא עליו את העצבים הוא אומר לו׳: למה הוצאת אותי מהיער, מה אתה רוצה ממני היו עוד קופים ביער למה הוצאת אותי? ואז הוא שם לב שהוא לא יודע כבר שהוא לא קוף. בתקופה ההיא לא היה מראות אז הוא לוקח אותו למעיין ואומר לו׳: תסתכל אתה דומה לי אתה לא דומה להם. ואז הילד הבין. זה המשל.

הנמשל בזה זה שהוא אמר להם – אתם בעלי תודעות של ׳אין סוף׳ ואתם מסתובבים בעולם הזה עם הקופים כמו קופים ואתם עושים קולות של קוף ואתם חושבים שאתם קוף אבל אתם לא קוף ׳׳אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם׳׳.

אמונה מתאמתת

׳תאמת את המהות שלך׳

את העם היהודי לא זנחו בלי השגחה ובלי תורה. הקב׳׳ה נתן לנו את המהות שלנו הוא אמר ׳׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳׳ המעמד של מעמד הר סיני היה מעמד של הגות קבלית. ומאז ההגות הקבלית הוטבעה בתוך התורה (אומנם בתורת הסוד) ונתנה לאדם כבר את מה שהוא. ואמרה לו׳ תשמע אנחנו כבר נלמד אותך את האמת ואתה נמצא במקום שהוא אינו אמת כדי לגשר עליו אתה תצטרך אמון ואמונה. והאמונה שלנו ביהדות היא לא I believe , אנחנו לא ממציאים דברים, אנחנו לא ממציאים אידיאולוגיות. אלא האמונה שלנו היא ׳אמונה מתאמתת׳ תאמת את מה שאנחנו נגיד לך. תאמת את המהות שלך. תגיע למצב שיש לך אימות של המהות שלך.

מבניות היקום

ונתנו את זה בכמה נקודות – א. תורת הקבלה מלמדת אותנו שהמהות בכלל של כל היקום כולו ושל כל מה שיש נקראת ׳עצמות הבורא׳ יש קונספט שנקרא ׳עצם הדבר עצמו׳ כדי להסביר לנו את עניין החומר גלם שגם היקום כולו יצא מחומר גלם. זה לא אבק כוכבים, זה לא אנרגיה, זה חי זה מודע זה חושב. הוא פועל הוא רצוני הוא לא פיזקאלי הוא לא מת והוא גם לא פאסיבי. יש את עצם הבורא. ב. הביטוי של ׳עצם הבורא׳ כאשר המהות מתבטאת זה נקרא ׳אור אין סוף׳. ׳אור׳ בגלל שזה גילוי ׳אין סוף׳ זה מתבטא בלא תבנית. וזה שוב פרדוקס, איך זה מתבטא בלא תבנית? זה מתבטא ללא תבנית כי זה מתבטא בבת אחת כאחדות פשוטה.

ג. והשלב השלישי שבו כביכול יש כן קונספט שאפשר להגיד שהוא תבנית אז הוא מתבטא באמצעות אהבה. ׳אהבה׳ נקרא השם המפורש. ׳השם המפורש׳ זה אומר שהוא השם של כל השמות התבנית הראשונה. בספירות זה מופיע בכתר בצורה של י׳ג מידות האהבה. יש שלוש עשרה בחינות ואופנים שבהם אהבה מתבטאת כדי להוביל ל׳אהבה שאינה תלויה בדבר׳ שהיא ׳׳אהבת האחדות׳׳. לא הכוונה לאהוב אחדות אלא זה שזה מוביל לאחדות הומוגנית.

[הרב נווה – זה מופיע בספר ׳מאור ושמש׳ פרשת תצווה. וכל הלימוד הזה מופיע בעץ החיים חלק א׳ שער א׳. וב׳זוהר הקדוש׳ בפרשת קדושים. וכמובן עוד בהמון המון ספרים אחרים, אני פשוט מאגד לכם את כל הלימוד הזה למקום אחד].

מה מספרים לאדם?

אתה - מבניות. אתה בנוי ממבניות. אתה מציאות רבודה. כמציאות רבודה יש לך ׳פשט׳ ׳רמז׳ ׳דרש׳ ו׳סוד׳. בזמן שאתה תלמד ׳פשט׳ ׳רמז׳ ׳דרש׳ ו׳סוד׳ אתה ממילא נע על חוגת המודעות שלך. הפנמיות שלך היא ׳עצמות׳ כמו ׳עצמות הבורא׳ שניכם מחוברים לאותו מקום. האור שבוקע ממך גם הוא ׳אור אין סוף׳. והמהות שלך שאתה יכול להתחבר אליה בכל זאת כתבנית או בכל זאת ככותרת היא ׳אהבה׳. אז הניחו את זה שמו את זה לפתחינו.

ההבדל בין זה לבין מדיטציה

במדיטציה אני די עובד  ב-  oblivion אני עוד לא יודע מה זה האור אז אני נע לעבר הלא מודע. אני פשוט ממית את הפרמטרים הגופנים הפיזים הפיזקאליים שלי כדי שאני יחווה חוויה חוץ גופית כמו המוות קליני ואילו ביהדות כביכול יש תזה והיא חייבת להתאמת. אתה צריך להוכיח אותה. נתנו לך ׳הנחות יסוד׳ ואתה צריך כרגע לאמת אותם. עכשיו אם נגיד לאדם ׳אתה אהבה׳ זה לא יגיד לו שום דבר צריך להוכיח את זה. ואיך אנחנו יכולים להוכיח את זה כביכול? [הרב נווה - שוב כל זה נעשה ע״י עבודת התבוננות והעמקה וע׳׳י עבודת התבטאות והבעה. אנחנו לא משאירים את זה ככה אנחנו צריכים גם להביע את זה].

אנחנו כבר מחוברים׳

המערכת הרגשית

שלנו מחוברת  

אם נסתכל על המערכת הרגשית שלנו ונחלק אותה בצורה מאוד גסה לעונג ויסורים - אני מרגיש טוב/אני לא מרגיש טוב. ככה היא פועלת פחות או יותר. כל דבר היא אומרת ׳בא לי/לא בא לי׳ זה ׳כיף לי /לא כיף לי׳ ׳נעים לי לא נעים לי׳. ואני ישאל את האדם כל אדם. אני אקח עכשיו את כל יושבי תבל וזה מה שאני עושה אתכם כרגע (ככה שאתם יכולים לשפוט את מה שאני אומר) ואני ישאל אתכם: איך אתם מרגישים כלפי ׳אמת׳ ואיך אתם מרגישים כלפי ׳שקר׳. איך אתם מרגישים כלפי שלום (בלי פילוסופיה בלי דעות בלי פולטיקה) הרגשה כאדם. אני לוקח עכשיו את כל באי כדור הארץ תשעה מיליארד איש מושיב אותם ושואל אותם את השאלה הפשוטה: מה ההרגשה הטבעית האינסטינקטיבית האימפולסיבית שיוצאת לך כשאני אומר את המילה ׳שלום׳ ומה ההרגשה כלפי ׳מלחמה׳. מה ההרגשה כלפי ׳שלווה׳ ומה ההרגשה כלפי ׳כעס׳. מה ההרגשה כלפי ׳שמחה׳ ומה ההרגשה כלפי ׳עצב׳. מה ההרגשה כלפי ׳צדק׳ ומה ההרגשה כלפי ׳עיוות הדין׳. מה ההרגשה כלפי ׳אחדות׳ ומה ההרגשה כלפי ׳נפרדות ובדידות׳ וכן הלאה. ואם אני ישאל: מה ההרגשה כלפי האני האגוצנטרי [הרב נווה - אני לא מדבר על אגואיזם או על סוציומטיות אני מדבר כרגע על האני האינדווידואליסטי]. מה ההרגשה שלך כלפי ׳האני האינדווידואלסיטי׳ לעומת ׳האנחנו׳? שוב אל תיכנסו לפילוסופיות, מה ההרגשה המידית שעולה? [תמיד אפשר להגיד ׳כן אבל אני חייב את הזמן שלי׳. אני לא ניכנס כרגע לחשבונאות הזאת. אני מדבר כרגע על חיים בתוך בועת האני לעומת חיי אנחנו].

אני בכוונה מעלה את זה לכיוון של ההרגשה.

כדי שאנחנו נבין שאין כאן עניין של פילוסופיה.

זה גם לא תרבותי. זה גם לא משהו שילמדו אותי. זה לא ידע נרכש.

זה משהו שיש אותו לכולנו בילט אין במערכת.

ומשהו שהוא בילט אין במערכת אפשר להצביע שזה מהותי.

אחדות ופירוד

עכשיו בואו נעשה מכנה משותף לכל הערכים האוניברסליים האלה שכולנו מסכימים עליהם ויש לנו כלפיהם הרגשה טובה – הרי יש לנו הרגשה טובה כלפי ׳אמת׳ ׳חסד׳ ׳צדק׳ ׳שלום׳ ׳אהבה׳ ׳יושרה׳ ׳כנות׳ ׳אנחנו׳ ׳ביחד׳ ׳שמחה׳ [הרב נווה - אני הגעתי למאתיים ערכים. אני מלמד ׳טיפול רגשי׳ ואני לקחתי את כל הערכים אפילו ערכים שאמרו אותם בארץ ובעולם. כל מי שרק רוצה אתם יכולים להוסיף על זה] ושמתי אותם בטור של ׳הרגשה טובה׳ כלפי הערכים האלה. וניסיתי להבין מה המכנה המשותף לכל הערכים האלה.

׳מכנה משותף׳ הכוונה, אם יהיה לנו את כל זה למה זה ישמש? למה משמש, צדק וחסד ואהבה אחווה שלום ורעות יושרה? מה כל זה יעשה? אם כחברה נחייה ככה מה זה יעשה לנו? והתשובה היא - אחדות. ואם ניקח את הטור השמאלי ונחייה עם מלחמה ושינאה ומחלוקת וכעס ועצבות והסתרות ובדידות. לאן זה יוביל אותנו? לפירוד. ויש לנו כלפי זה הרגשה רעה.

סימן שבמהות שלנו (וזה לכל באי עולם) יש הרגשות נכונות בריאות מהותיות עם ערכים אוניברסליים בילט אין במערכת שאנחנו מרגישים כלפיהם טוב. והערכים האלה מביאים אותנו או לאחדות או לפירוד. וזה הפלא ופלא שאנחנו בוחרים דווקא לעשות ׳בלבול סדרים׳. אנחנו כן בוחרים לכעוס ולריב ולהילחם ולהיות בפוגענות או להיות קורבן. זה פלא גדול מאוד ואנחנו תיכף ננסה להבין למה זה ככה.

אחדות עם אהבה

אבל אם אנחנו נתרכז בכל דבר שהמערכת הרגשית שלי מגיבה אליו והוא תואם למערכת האוניברסלית לערך אוניברסלי אני יסתכל שזה לא רק סתם אחדות. זה גם לא נובע מאינטרס זה לא אחדות של אינטרס. אם אני ינסה להבין מה החומר דבק שמאחה את הכל? (שוב, קחו את כל הערכים האוניברסליים האלה) אתם תראו שהחומר גלם שמאחה את הכל הוא אהבה. האחדות הזו תהיה בריאה וממלא מציפה את כולנו רגשית ומקובלת עלינו רק אם זה תהיה אחדות עם אהבה. כי יש כל מיני סוגים של אחדות. אנחנו יכולים להיות קיבוץ, אנחנו יכולים להיות כת, אנחנו יכולים להיות ערך מוסכם נניח קומוניזם או איזשהו אידאל מוסכם. ואע׳׳פ שכולנו נעבוד תחת אותם מוסכמות זה עדיין לא יישב לנו טוב. אם האחדות תשב יחד עם אהבה גדולה מאוד זה יעשה לנו טוב. יוצא שאם אנחנו נסתכל נברור את הכל ונכניס את הכל לתיבה אחת התיבה היא אחדות ואהבה.

אנחנו נבין שאם אנחנו כ׳׳כ רעבים לזה׳

סימן שזה המהות שלי

ואם אנחנו נסתכל עוד יותר עמוק אנחנו נבין למה אנחנו מבקשים את זה דווקא? למה זה לא מסתכם בצדק, למה זה לא מסתכם בלדעת את האמת. למה זה לא מסתכם בקומוניזם? בואו נעשה חלוקה שווה שיתופית שבה כולם יעבדו או דברים כאלה. למה זה לא מסתכם אפילו לא ביצרניות, למה זה לא מסתכם בקפטיליזם? משהו שמה אפילו לא מתיישב עם דברים שאנחנו עכשיו חיים בהם. מדוע זה מסתכם כל הזמן באהבה ואחדות?

והתשובה היא מכיוון שיש לנו משיכה לזה. ודרך המקום הזה הכל מתיישב הכל מסתדר, הכל גם חכם. זה לא רגשנות, זה לא לעשות ווטסטוק, זה לא להיות ׳ילד פרחים׳. זה פשוט לקיים את העולם ככה שתהיה חלוקה שווה של משאבים, שנעזור זה לזה, שיהיה צדק בעולם, שתהיה כנות, שנעבוד כאנחנו. ואנחנו נשים לב שהחומר המאחד המחייה, שיהיה כייף לקום בבוקר, זה ׳אהבה׳ שעושה את האחדות הזאת. אנחנו נבין בסופו של דבר שאם אנחנו כ׳׳כ רעבים לזה סימן שזה המהות שלי.

איך בוחנים מהות? איך אדם בוחן מהות?

אם יש צורך למודעות שלנו לצרוך אהבה ואחדות

סימן שזה המהות שלנו.

אם אני אקח למשל את הגוף הפיזי – ואני יראה איזה דברים מוצרכים. דברים שהגוף מורכב מהם הוא זקוק להם. הגוף זקוק לחמצן אז הוא נושם. הגוף זקוק לוויטמינים a,d,e,c אז הוא אוכל את זה. אז אם יש צורך למודעות שלנו לצרוך אהבה ואחדות סימן שזאת המהות שלנו.

התבוננות

אנחנו נולדים עם זה כתינוק. מעבר לזה שתינוק צורח מיד עם היוולדו (כולם חושבים שהוא צורח לאוכל הוא לא צורח לאוכל הוא יכול לשהות ככה כמה שעות גם בלי אוכל) פשוט לא טוב לו המעבר הזה מהבטן החוצה. אבל אח׳׳כ הוא רוצה לאכול זה נכון הוא זקוק לחום גוף זה נכון. אבל אם אנחנו ניתן לו את כל מה שהוא צריך מרחוק. נניח אני יתפוס לו את הבקבוק מרחוק או אני יחדיר לו לוריד עכשיו את כל הוויטמינים והמינרלים, אני גם אחמם אותו עם איזה תנור. אם אני יגדל אותו ככה כשיש לו את כל הצרכים הפיזיים –  אני הופך אותו להיות מוטרף.

ונעשו ניסויים כאלה. הניסוי המפורסם על שימפנזה שעטפו אותה בגדר תיל ונתנו לביבי שימפנזה להסתובב מסביב. והביבי שימפנזה גדל עם הפרעות התנהגותיות. וזה ברור. ולעומת זאת ההיפך כאשר ילדים גדלו באהבה גדולה מאוד אבל עם חיסרון הישרדותי עצום הם שרדו.

זה אומר שאהבה זה דבר יותר מהותי מאשר אוכל זה קשור לעניין של השפיות שלנו. זה לא רק סתם הישרדות שאתה פשוט תהיה חי אתה לא מכונת הנשמה אלא גם השפיות הפסיכולוגית שלך הייתי אומר אפילו החוכמה והיצירתיות תלויה באהבה. זה כאילו סוג של Maine accent זה תמצית בסיסית יסודית שאדם חייב אותה.

תשאל את עצמך

מה הזעקה שלך?

׳׳תאהבו אותי׳׳

ואני חושב שכל אדם אם הוא ישאל את עצמו באמת׳ למה אני זקוק. מה אני הייתי הכי רוצה שיהיה לי ואין לי? ואנחנו רואים את כל העולם עסוק בזה ביודעין או לא ביודעין. כל מי שרוצה נראות ע׳׳י תחרויות ולהיות זמרות ולהיות רקדנים ורוצים להיות שחקנים וכל השופוני הזה. זה לא רק סתם שופוני של גאוווה זה ׳תאהבו אותי׳. כאשר מן הסתם אנחנו מחפשים מיד את הבן זוג שלנו ואתה מחפש זוגיות טובה ׳׳תאהבו אותי׳׳. מערכת היחסים שלך עם ההורים שלך ׳׳תאהבו אותי׳׳ עם החברים שלך ׳׳תאהבו אותי׳׳. זו זעקה שכל אדם זועק אותה לסביבה שלו רק בגלל שכ׳׳כ עיוותו אותנו תרבותית אנחנו לא נותנים את זה אחד לשני.

אנחנו רק רוצים את זה ואנחנו לא נותנים את זה אחד לשני.

אבל אם אנחנו שוב נתרכז הדבר שאנחנו כ׳׳כ רעבים אליו –  זה המהות שלנו. אני רוצה שאתם תבינו את זה. רק מי שיתבונן בזה יבין את זה. וזה גם לא התבוננות של איזה פילוסוף יותר מידי גדול זה כ׳׳כ הרבה יותר פשוט להבין את זה. כי תחשבו, בוא נניח שאתה רוצה כ׳׳כ הרבה אהבה ואתה תקבל כ׳׳כ הרבה אהבה. מה יקרה שאתה תקבל כ׳׳כ הרבה אהבה?

מצד אחד זה נעים זה נוח זה ממלא זה מציף. אבל כבר ראינו ואני כרב שמכהן 29 שנה ומטפל בזוגות אני רואה איך יש בנ׳א באמת אהוב שעוטפים אותו המשפחה והבן זוג (לפעמים הגבר את האישה, האישה את הגבר) והוא לא מרגיש את כל האהבה שהוא עטוף בה פשוט לא מרגיש אותה. אין לו ׳כלי קבלה׳ אין לו כלי הבנה הוא לא אוגר את זה הוא לא צובר את זה. אוהבים אותו אבל הוא לא יודע. ולא צריך ללכת כ׳׳כ רחוק אני חושב שכל מי שהורה יודע ומרגיש טוב מאוד שהילד שלו לא מבין כמה אוהבים אותו. והילד לא חווה את האהבה של ההורה. מה שאני משדר כאהבה זה לא מה שהוא מקבל כאהבה. וכבן זוג, הבן זוג המאוהב הכ׳׳כ מאוהב קולט שזה שהוא נותן לו אהבה לא מקבל את אותה אהבה.

לתת את האהבה. להיות מאוהב. להקרין את המהות

יוצא שאם אני מבין שהמהות שלי אהבה. ובתור התחלה אני צורך אותה כי אני רעב לה. אבל בעצם אם המהות שלי ׳אהבה׳ הדבר הנכון כדי שאני ירגיש אותה הוא שאני ייתן אותה

[הרב נווה - למה אני אומר את זה? כי שוב אני אומר׳ איך אנחנו מגיעים לזה מזה שאני רעב לזה אני צריך בעצם לתת את זה כי זה המהות שלי. כי אוכל למשל אני צובר אני לא נותן. אני צורך חמצן אני לא נותן חמצן אני מוציא דו תחמוצת הפחמן co2. כל דבר שאני צורך אותו בגשמי אני לא מחזיר אותו. אבל במנטלי ברוחני – הדרישה הרעב הגדול הוא לאהבה ולאחדות. והקטע הוא שאם כל העולם ייתן לי את זה אני לא ירגיש את זה. ורק ברגע שאני אתן את זה ואני אהיה ׳המאוהב׳ אז זה יצא החוצה. ואז באמת אני מקרין את המהות שלי ואז אני אדע שזה המהות שלי].  

הגות ואהבה

החלק של ההגות הקבלית (שאני עושה לכם אותו פה בראשי פרקים) הוא מביא אותנו עד למקום הזה ולוקח אותנו אפילו עמוק יותר מזה – להגדרה של אהבה.  

אהבה

מה היא ההגדרה של אהבה?

אז אנחנו יודעים שבעולם הרגיל אין לזה כ׳׳כ. אנחנו מכירים את השירים של ביאליק ׳׳מה זאת אהבה׳׳ ובכל העולם כולו מנסים. כי כל מי שמנסה להתבונן בזה מאבד את זה. אבל ׳אהבה׳ מוגדרת בתורת הקבלה השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד.

השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד זה לאוו דווקא השתוקקות לקבל. כי אם יש לך השתוקקות להיות אחד אתה גם יכול להיות אחד. אתה יכול לתת אהבה בעל מנת להיות אחד. אם יש לך השתוקקות להיות אחד עם משהו אתה יכול לתת לו את האהבה כדי להיות אחד איתו ולאוו דווקא לקבל את זה ממנו. אבל כאן אנחנו מגיעים לדבר עמוק יוצר שמייצר אהבה כי זה כמו חתיכת ברזל שהפרידו אותה ופתאום היא נהפכה להיות מגנטית. כשהיא הייתה גוש ברזל אחד היא לא הייתה מגנטית אבל שתלשו אותה אחת מהשניה היא נהפכה להיות מגנטית. אז אהבה קיימת כאשר יש לך שני חצאים או שתי ישויות ויותר, אבל לפני זה כשהכל היה אחד? אז הכל היה אחד ׳אין סוף׳. וכל זה יוצא ממהות שנקראת ׳עצמות הבורא׳ כמו ׳עצם האדם׳.  

אז ההגות הקבלית עושה כאן כמה פעולות. היא עושה פעולות של התבוננות גדולה מאוד. היא גם עושה פעולות של התבודדות. היא גם עושה פעולות של פרישות. היא נותנת דרך של מעבר מהשטחי אל המהותי אבל גם מהמהותי אל השטחי. מה שראיתי שחסר במדיטציה במדיטציה העניין של העלמת האני הdetachment   מן העולם הזה הוא מאוד חזק. בזמן שביהדות איןdetachment  הפוך יש התקשרות. כי ׳דעת׳ ביהדות ההגדרה שלה היא התחברות - דווקא היא הזדהות לא detachment.

דרך האהבה –

להביע את עצמה

אם אנחנו נבין בכלל למה באנו לעולם ? אז התשובה היא – באנו לתת את כל סוגי האהבה באנו להביע אהבה. מכיוון שאם העצמות שלנו היא ׳אחדות פשוטה׳ והביטוי שלה הוא ׳אהבה׳ אז הדבר הזה חייב להינתן פה הוא חייב להיות מובע, כי מדרך הטוב להטיב.

התורה מלמדת את דרכי הבעת האהבה

אז יש לנו כאן המון מה לעשות בגוף כבני אדם ולהיות יצירתיים – בכל צורות הבעת האהבה האפשרויות. והתורה מלמדת אותנו איך לעשות את זה. לנו זה נראה כאילו התורה היא הסתגרותית ושחור ואפור וקר. לא ככה [הרב נווה - אני מצטער שיש נראות ע׳׳י אנשים נורא פוחזים בקרב היהדות. אני בעצמי הייתי בהלם מזה שהם אלה שמייצגים אותה. הם לא מייצגים אותה, אין ממסד. זה שכולנו יש לנו ׳יוניפורם׳ זה לא הופך אותנו להיות אחד. יש המון המון פלגים בתוך היהדות. ואלה שמייצגים את היהדות זה בכלל לא היהדות האמיתית הייתי אומר כמעט כל אלה שאתם מכירים אותם] היהדות בפנים מאוד עמוקה מאוד מהותית. והצדיקים הגדולים נמצאים בפנימיות הזאת הם לא יוצאים כדי שלא ילכלכו את זה כדי שלא יתעמתו איתם כדי שלא יוציאו אותם מהוויב של מה שאני כרגע תארתי גם שלא ינצלו את זה בכל זאת יש כאן טוהר מידות.

לווי של רב

אהבה לא יכולה להיות מובעת כמו ׳ילדי הפרחים׳ או בווטסטוק זה גם לא סתם חיבוקי. זה דבר נורא נורא חכם אגב הוא גם פועל הוא עושה הוא יצרני זה לא רק חיבוקי. אפשר לשתול אפשר לעשות אפשר להיות בהייטק אפשר לעשות הכל – זה היופי. אבל להבין שאני מייצר צורות של אהבה אני מאוד יצירתי בכל צורות האהבה. והיהודי הוא בכלל ישות מאוהבת שבאה לעולם כדי להוציא אהבה ומתנות לעצמה. וזה עמוק מאוד כאמור.

יש דרך שהיא מלווה ע׳׳י שמות ע׳׳י קונספטים ע׳׳י זה שהרב בוחן את העומק של התלמיד שלו מקנה לו עומק ומעביר אותו לעומק הבא. הוא מחבר אותו למהות שלו. אבל הוא בעיקר אומר לו אם אתה רוצה להתחבר למהות שלך – תביע אותה. כי יש הבדל גדול בין ׳הרצון לקבל׳ אהבה לבין ׳הרצון לתת׳ אהבה זה שני דברים שונים לגמרי. הרב אשלג ׳בעל הסולם׳ (שפירש את הזוהר הקדוש) אמר שמה שמבדיל בין ׳הנפש הבהמית׳ לבין ׳הנפש האלוקית׳ שזאת המהות שלנו ׳הטבע הרוחני׳ שלנו – זה ׳הרצון לקבל לעצמו׳. שהופך את האדם לאינדווידואל לאותו אגוצנטרי לאותו אגואיסט שעושה את ׳הבלבול סדרים׳ וגורם לעולם להיות במלחמה ובשינאה ובפחדים. לעומת ׳הנפש האלוקית׳ שלו והטבע הרוחני שלו שכל כולו השפעה ונתינה ויצירתיות באהבה. שתדעו לכם׳ אם אנחנו נבחין בזה - זה ממילא קורה.

סיכום

היצרניות שאנחנו רואים אותה בעולם בין אם זה בהייטק ובין אם זה כל סוג של יצרניות. מה היא מייצרת בעצם? היא מייצרת מתנות לאדם היא מייצרת הספקה לאדם. עוד אוכל בכל מיני שיטות יצירתיות רבות ומגוונות. חקלאות, תחבורה, תקשורת, בגדים, בידור. אנחנו מייצרים אהבה. אנחנו עושים את זה anyway אנחנו רק לא מכוונים בזה. כל מה שעוסקת בה האנושות היא אהבה [פרט כמובן לצבאות ולנשק ולכיבושים ולשטויות שיש לעמים השונים אבל אני מדבר על אלה שכן פעילים בתוך הארצות עצמם. נניח אירופה ארה׳׳ב מדינת ישראל אוסטרליה העולם השפוי] היצרניות שלו מייצרת מתנות לאדם. בנינים, מגורים, תשתיות של תעבורה. אנחנו מייצרים קלות לעצמנו.

אנחנו מייצרים אהבה רק זה מקבל טעם טפל וטעם לא טוב כשכל אחד תופס על זה טרמפ. אז זה שמייצר את הכבישים לוקח מיסים אדירים או זה שנותן לך כבר את הנפט או את הגז מתחמן את האזרח הקטן ולוקח את זה ממנו כדי שזה ישתלשל לכיס האישי שלו, בסוף האזרח מקבל שיירים. אבל אני רק אומר׳ היצרניות שאנחנו מדברים עליה היא יצרניות של יצירתיות של אהבה זה לזה, כל מה שמיוצר סביבנו כל מה שהאנושות עסוקה בו. כי היא לא יכולה להיות עסוקה במשהו אחר ברגע שאנחנו רואים אותה עסוקה במשהו אחר משהו שמה השתבש. כשמתחילים לכבוש וכשמתחילים לקחת כסף וכשמתחילים אינטרסים. שוב האני מקבל ׳בלבול סדרים׳ מהאנחנו – האדם בוגד במהות שלו [עזבו עם לעם אדם בוגד במהות שלו] וככה כל החיים שלנו מקבלים את הפרשנות הנכונה שלהם. עד כאן זה בפשט.

בעומק ובתהליך ההתבוננות כמו שאמרתי המקובל נותן לתלמיד שלו את כל הדרך הפנימית - ׳פשט׳ ׳רמז׳ ׳דרש׳ ו׳סוד׳. הוא נותן לו את השמות. הוא נותן לו את הדרך ברקיעים. יש מבניות רוחנית לעולם הזה והמקובל בקיא במבניות הרוחנית אז הוא מכניס אותו ברום האינטליגנציה הרגשית והאינטליגנציה הרוחנית. ממש יכול לומר לו את החדרים ואת השבילים ואת השכבות ומכניס אותו עד שהוא מחבר אותו פנימה לתוך עצמו. ובסופו של דבר האדם היהודי מקבל ריאליזציה שהוא מעולם לא נולד והוא גם לעולם לא ימות. והמהות שלו כ׳׳כ גדולה עד כדי מצב שהיא דבוקה בבורא והוא רואה למעשה שאין עוד רשויות. אין באמת נבדלות זאת רשות אחת שהיא סופר אורגניזם רוחני אחד ענק שפושט צורה לובש צורה וחי לנצח ביצירתיות אין קץ של הבעת אהבה.

הזמנה למסע משותף

אני מזמין אתכם להצטרף אלינו למסלול של ׳הגות קבלית׳ שבו אנחנו נותנים את כל הדרך הזאת לאט לאט ובעדינות. ובסופו של דבר הריאליזציה הזאת היא היזכרות ׳מה המהות שלך׳.

ואז כל המציאות נפרסת לפנייך בבהירות גדולה מאוד ונוצרת הבנה גדולה מאוד תודעתית של המציאות והתחברות תודעתית של המציאות. אבל יחד עם זה גם לא משנה את הקיים. זה להיות חי בגוף אבל אחרת לגמרי. חי בשמחה חי באהבה חי ביצרניות חי בהשפעה – חי את המהות שלך. זה תיכף קורה בעזרת השם. המושג גאולה נקרא ׳גאולת הדעת׳. גאולת הדעת תבוא לידי ביטוי בריאליזציה – בהיזכרות. וברגע שזה יקרה כולנו נבין שאנחנו אותו דבר בדיוק הבטים שונים של אותו דבר בדיוק.

ברוכים תהיו.