תורת ההגות וההתבוננות הקבלית -
"הכנה להיות תלמיד של קדושה"
הרב אריה חיים נווה שליט"א
היום בהגות אני רוצה להתקדם הלאה - אני רוצה לעשות תהליך של העמקה בהגות. יש מושג ביהדות שנקרא ׳ישוב דעת׳. רבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי מוהרן׳ שכל הבעיה שיש לנו היום זה שאין ישוב הדעת. ׳ישוב דעת׳ זה אומר שאנחנו מנוטרלים מרחשים ומרעשים. ומן הסתמא הדבר הזה מעיב על כל מצבי החיים. על הרגעים שבהם אנחנו צריכים למעשה להתפלל. אז אתה לא מתפלל ב׳ישוב דעת׳. אתה לא מכוון, אין שם מקום שבו כל ההויה שלך נמצאת מרוכזת בשקט. ותיכף אני אדבר על זה. אני רוצה לעשות עוד הפרדה ועוד הפרדה.
תהליך אבחון
למה זה נשאר רק כתורת אמת –
איפה ניסיונות ההסברה נכשלים, איפה כביכול הספרים נותרים רק כקלישאות?
האדם מתוסכל, קורא על דברים נורא גבוהים ולא מבין אותם.
חייב רב שיתרגם כל מילה לשפה הרגשית ויסביר לאדם מה בעצם עובר עליו.
כי תבינו׳ כל הרעיון שאני מלמד בצורה כזאת - אתם צריכים להבין את המקום גם שאני מגיע ממנו כי אני עברתי חוויה דומה. ואח׳׳כ כשפרסתי את זה לדידקטיקה אני הבנתי איפה הניסיונות הסברה נכשלים, איפה כביכול הספרים נותרים רק כקילשאות. זה נותר רק כדברים שהם ׳תורת אמת׳. זה ׳׳דברי אלוקים חיים׳׳ חס ושלום שלא תבינו לא נכון פשוט האדם תופס אותם באיזשהו שלב כקילשאות. כי הוא מתוסכל, הוא קורא על דברים נורא גבוהים הוא לא מבין אותם. ואז הוא מתרגם את זה כאילו ׳טוב זה קלישאה אני לא מסוגל לעשות את זה׳. לך תהיה בהתבודדות, תעשה התבוננות, תתעמק בהגות, תכוון בתפילה. ואין משהו שיסביר לו׳ אבל מה בעצם קורה שם. אי אפשר סתם לכתוב ׳׳תכוון בתפילה׳׳. יש כ׳׳כ הרבה רעשים שצריך להתמודד איתם, כ׳׳כ הרבה בעיות רגשיות, כ׳׳כ הרבה דברים בכלל להתמודד איתם. שחייב להיות שמה רב שיתרגם כל מילה לתורה הרגשית ויסביר לבנ׳׳א מה בעצם עובר עליו.
הכנה להגות
להרגיש בעצמנו׳
איפה אנחנו עומדים (מצוי) – לאן אנחנו מובלים (רצוי) – איך לעשות את זה טכנית (גשר)
לכן גם כשאני מדבר נניח על ׳כוונה בתפילה׳. אז הרבה מאוד אנשים אומרים לי׳: מה הרב לפעמים אני מרגיש שאני מכוון בתפילה. שממש אני אומר לקב׳׳ה כל מה שאני חושב ואין׳ אני דוך׳ אני עומד מאחורי כל מילה שלי׳. לא בדיוק לזה אנחנו קוראים הגות. זה בסדר, זה יפה מאוד. אז זה ה- Say שלך. אבל בהגות יש משהו אחר. ולשמה אני חותר כל הזמן. ותבינו גם כן׳ שאני לא יכול לבוא ולהגיד את הסוף כבר מעכשיו. צריך לעשות לזה built up . כי יש דברים שאתה תגיד: מה בעצם צריך לעשות הגות כמו כל דבר אחר. כולם למעשה חותרים לדבקות כולם, אבל יש משהו שמבין את הרגע הזה את רגע הדבקות? לא. אז סתם לזרוק ׳דבקות׳ ׳דבקות׳ ׳דבקות׳ גם כן זה נשמע׳ טוב בסדר׳ שמענו עלייך. זה רחוק. אלא לאט לאט צריך לעשות איזשהו built up כדי שאנחנו נרגיש בעצמנו לאן אנחנו מובלים. בעצמנו נבין׳ איפה אנחנו עומדים ואיך אפשר לעשות את זה טכנית. כי יש פער גדול מאוד בין איפה שאנחנו נמצאים - זה המצוי. בין מה שאנחנו קוראים עליו - זה הרצוי. ובאמצע אין כביכול גשר.
הגות
ישוב דעת. דבקות.
סולם שמחבר שמים (רצוי) וארץ (מצוי).
מעבר מהפשט אל הסוד
וצריך ליצור גשר. צריך ליצור סולם שממש מחבר ׳שמים׳ ו׳ארץ׳. ומסביר ומנחיל כל דרך כל דבר ומביא את האדם מהמצוי אל הרצוי. ויש ב׳׳ה יש. בשביל זה אנחנו קונים הרבה ספרים, ובשביל זה מתייעצים עם הרבה מאוד רבנים וגדולי דור, ובגלל זה מתפללים לשמים, ובגלל זה בוכים ובגלל זה פותחים דרכים. ואז אתה רואה שכל מה שהקב׳׳ה חנן אותך ניתן למעבר אתה יכול להעביר אותו הלאה. אז אני כרגע לא מדבר דווקא נניח על ׳ישוב דעת׳ לשם כוונה בתפילה (כדי שאני יוציא בצורה ממוקדת את מה שאני רוצה) זה מעבר לזה - ההגות היא מעבר לזה.
המושג ׳ישוב דעת׳ ו׳הגות׳ באמת הולכים לעבר המקום של דבקות. וצריך לראות את הדרך קודם כל שהיהדות התוותה אותה מכיוון שעל הדרך הזו צריך ללכת. כמו שאני אמרתי קודם׳ צריך ליצור גשר בין ׳ארץ׳ ו׳שמים׳. ואת זה עושים ע׳׳י המעבר מהפשט אל הסוד.
הגות = קדושה
תהליכים מקדימים למפגש עם הקדושה -
׳׳תכין ליבם תקשיב אוזנך׳׳
אז בואו אני אתן כרגע את הקריטריונים. ושוב הקריטריונים, זה גם כן ׳מצוי׳ ו׳רצוי׳[הרב נווה - וזה ידוע לכל דור ולכל אדם ולא צריך להיבהל מזה. אנשים אומרים: יוההה הרב׳ בסדר אתה אמרת שצריך ללמוד ׳פשט׳ ׳רמז׳ ׳דרש׳ ו׳סוד׳ אני אפילו ל׳׳בראשית ברא אלוקים׳׳ עם רש׳׳י אין לי זמן. ידוע׳ כל הדברים האלה ידועים. המגבלות של העם כרגע ידועים. העם כרגע נמצא במצרים בדיוק כמו שהוא היה במצרים אז. לא במצרים, באמצע השעבוד, תופסים אותם ונותנים להם עכשיו ׳ספר תנ׳׳ך׳ ביד כשיש להם טיט על הידיים. ברור ידוע׳ הדברים האלה ידועים. אבל ישנם המון דברים שאנחנו יכולים לעשות במקום שלנו - להכין את הנפש] כתוב ׳׳תכין ליבם תקשיב אוזנך׳׳ להכין את הנפש שלנו לקראת המפגש עם הקדושה.
ויש שמה המון מה שנקרא לכלוך שצריך להסיר אותו. למה הדבר דומה? בוא נניח שאנחנו רוצים עכשיו לבנות באיזשהיא חלקת אדמה בית. אוקי, אז לא באים עכשיו ומנחיתים את הבית. צריך להכין את הקרקע שנמצאת עוד לפני שבכלל מביאים מוצרים של בית, עוד לפני שבכלל מזרימים את הבטון ואפילו לפני שמביאים את הברזלים. צריכים לעשות איזשהו תהליך של ישור הקרקע, טיחוח הקרקע, הצמדת הקרקע. צריך לראות איפה בכלל תהיה הפלטפורמה שעליו ישכב הבנין ולראות אם זה בסדר שמה. אז יש תהליכים מקדימים עוד לפני שעולים על השטח. שאדם רגיל יכול לעשות אותם בחינם עוד לפני שהוא מביא את הפועלים. הוא קודם כל צריך ללכת לבדוק את השטח ליישר אותו. לראות שזה לא צלע הר, לראות פנימה, לבדוק את הכל. יש הרבה תהליכים שהוא צריך לעבור עוד לפני בכלל שמביאים משהו שנקרא ׳בית׳.
ישנם תהליכים מקדימים לפני קבלת התורה.
תורה תהליכית. לסגל את הנפש. זה תהליך.
אז אותו דבר גם כאן – יש הרבה תהליכים שאנחנו צריכים לעשות בתוך הנפש לפני שנקבל תורה. ובגלל זה באמת הם קיבלו ׳תורה תהליכית׳ הם לא קיבלו תורה בבת אחת. בהתחלה בתוך מצרים היה צריך לעשות להם את ההכנה לגאולה ולסגל אותם לצאת ממצרים. אח׳׳כ היה צריך לפתוח להם את הים. אח׳׳כ הם היו צריכים ללכת ׳כאיש אחד בלב אחד׳. ואז לקבל רשאי פרקים בצורה של עשר דיברות. ואח׳׳כ התורה, לתת אותה שלב שלב. אבל לתפוס עכשיו איזה עבד עברי ולתת למשה את התורה ולהגיד לו ׳קח, בום. הנה זה התורה שלך׳ זה לא שייך בכלל זה תהליך.
להיות ערים לתהליכים
הדרך היא התכלית. השלמות באה לידי ביטוי.
בתהליך מוצאים את הבורא
חבריי׳ה אנחנו צריכים להיות ערים לתהליכים. מכיוון שהדרך היא התכלית. הקב׳׳ה ביקש להוציא לאור ׳שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו׳ זאת השלמות שלו. השלמות יוצאת והיא ניכרת בזה שהאדם כל הזמן יודע שהוא מוציא מהאין אל היש והוא יודע שהוא מעניק לדברים משמעויות. והקב׳׳ה מאוד רווה נחת מהתהליך הזה כי כאן השלמות שלו באה לידי ביטוי, השלם שלו תמיד בא לידי ביטוי. ו׳שלם׳ זה תמיד הוצאת שלמות. תשימו לב שזה לא ׳מושלם׳ ׳שלם׳ הכוונה ׳תם ונשלם׳. ׳תם ונשלם׳ זה אומר שנגמרה העבודה. זה אף פעם לא נגמר ׳׳לא עלייך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה׳׳ אלא יש כאן דבר שהוא תהליכי. ובדבר תהליכי אפשר למצוא את הבורא. ולאט לאט צריך להבין את זה.
תכלית לימוד התורה
קבלה והבנה
של תמונת המציאות
כאן עוד מאמר מוסגר עוד לפני שאני מעמיק. חשוב לי לציין – נכון התורה היא כביכול אין סופית ויש בה נכון לעכשיו אני חושב למעלה מ 72 אלף ספרים שונים. כל ספר בנושא אחר. וזה נראה כאילו׳ איפה עכשיו אתה תלך ותשתלט על כל המידע הזה [ב׳׳ה כל רב ׳כל שני וחמישי׳ מוציא ספר ורק ללמוד את הספר שהוא כותב צריך את כל החיים. כי אתה צריך להגיע להשגה של הסופר. אתה צריך להגיע להשגה של זה שהוא כתב ממנו]. נו׳ אז מה יהיה הסוף?
והתשובה היא – שזה לא ככה. יהודי לא יודע שזה לא ככה, זה לא מרדף אחרי השכלה שנותנים לך עוד השכלה ועוד השכלה ועוד השכלה. כאילו יש כאן כמו באונברסיטה סלבוס ואתה ניכנס לא יודע ולא מקצועי במקצוע מסוים, נניח ׳רפואה׳, ואז לומד שבע שנים מקצוע ואז בסוף אתה יודע מה זה רופא ואתה גם יכול לעסוק בזה. אז זה לא כ׳׳כ ככה. ביהדות זה לא ככה. אלא במהלך החיים האדם נקרא ׳אדם׳ מלשון ׳אדמה לעליון׳ והוא צריך ללמוד בצורה כזאת שתתהווה לו תמונה בנפש (אני אומר את במרכאות כמובן) של הבנת הקב׳׳ה, מה זה הקב׳׳ה מה זה התורה. ואז שיבין את כל תמונת המציאות. ואחרי שהוא מבין את כל תמונת המציאות כמובן שיש לה שכבות ורבדים ועדינויות ודיוקים. והדברים האלה כמובן ממשיכים עד אין קץ ועד אינספור אבל לפחות לאט לאט לקבל את התמונה.
׳׳בזכות הסתר פניו מהביט זכה לתמונת ה׳ יביט׳׳
משה רבינו ידע שהוא נמצא מול גילוי אלוקי שאין לו גבולות.
הסתיר פניו כדי לא להקטין. זכה לתמונת ה׳ יביט.
הרי זה דבר שהוא אבסורד אומרים על ׳משה רבינו׳ שבמעמד הסנה הוא הסתיר את פניו. הקב׳׳ה נגלה אליו במעמד הסנה, אז אם הוא נגלה אליך למה אתה מסתיר את הפנים שלך? בא בנ׳׳א שאומר לך: ׳שלום מה שלומך׳ אז אתה עושה ככה. למה אתה מסתיר את הפנים שלך? אז התשובה היא שהוא ידע שהוא לא מכיל את האור הזה. זה אור שאי אפשר לקמט אותו במילים. ועצם העובדה שהוא יתבונן בזה וינסה לעשות עם זה משהו יפחית את זה. והוא ידע שזה גילוי אלוקי. זה עניין עמוק. זה גם נובע מעצם העובדה שמשה רבינו היה גלגול של הבל והסיבה שבגינה הבל נרצח. ז׳׳א, שהיה עליו גזירת מוות. זה בגלל שהוא ׳הביט בשכינה׳. וזה שמביטים בשכינה - אתה לוקח משהו אינסופי ואתה הופך אותו לכן סופי. אבל נאמר על ׳משה רבינו׳ במעמד הזה שבזכות ׳הסתר פניו מהביט זכה לתמונת ה׳ יביט׳. אז מה זה אומר?
בזכות זה שהוא הסתיר את הפנים שלו – מלגעת במקום שלא נוגעים בו. מקום שהוא אינסופי מקום שהוא לא בר הגדרה. והסכנה היא להקטין אותו. כי אין מה לעשות אתה בנ׳׳א מה שאתה תראה אתה תקטין אותו למקום שלך. אתה תיתן לו הגדרה מהמקום שלך. ישאלו אותך; מה ראית? אתה תגיד ׳אור׳ גמרנו משהו יחשוב איזה ׳אור לבן׳ או משהו כזה. וגם אתה בעצמך אתה תקטין את זה. מה שלא ראית אתה תקטין את זה, כי אתה תביא את זה לעולם המושגים שלך. אז הוא הסתיר פניו מהביט כדי לא להקטין את זה. הוא הבין שהוא נמצא מול משהו שאין לו גבולות. מבינים את זה.
עליית נשמה - רוח הקודש
וידיעות ברורות
[הרב נווה – אגב חבריי׳ה מי ששומע אותי עכשיו. אתם צריכים לדעת יש אנשים שעוברים חוויות רוחניות עקביות, לא אקראיות. יש כאלה שחוו חוויה רוחנית באמצע שינה. יש אנשים שחוו חוויה חוץ גופית או מוות קליני אפילו, אבל זה היה אירוע דרמטי אקראי שלא הייתה לך בו שליטה. אתם צריכים לדעת שיש צדיקים שמבצעים יציאה חוץ גופית כל הזמן. הם עושים עליית נשמה כל הזמן. הם בעלי רוח הקודש והם יודעים להגיע לקצה של המדרגה שלהם ׳יפה יפה׳. והם יודעים. יש ידיעה שאתה מקבל אותה שהיא לא ידיעה רגילה. הקושי הגדול הוא לדבר מעולם רוחני שאין לו מלל לתוך עולם גשמי שיש לו רק מלל והוא נתפס בחמשת החושים.
אני אתן דוגמא כדי שאתם תבינו בהיבט הזה – כתוב במשנת החלומות מי שרואה את ׳דוד המלך׳ שיצפה לחסידות, מי שיראה את ׳אליהו הנביא׳ שיצפה לשלום. אתה אומר: אוקי נניח אני יראה משהו בחלום מאיפה אני יודע שזה ׳דוד המלך׳? אז התשובה היא – אני בטוח שלחלק מכם זה קרה. כשאתה נמצא בחלום אתה יודע מי זה, אתה מקבל תובנה מי נמצא איתך. אז הוא מופיע בחלום אז מופיעה ידיעה ׳כן זה דוד המלך׳. אז זה לא נובע מאיזה הכרות של׳ אחי מה המצב, איפה נפגשים, מי אתה? דוד. הבן של מי אתה? ישי. נעים מאוד. לא, זה לא ככה.
אחריות הלומד׳
תאפשר לעצמך ללמוד
תפתחו׳ לא להיאטם לדיווחים הרוחניים, מכיוון שהם קיימים, אחרת אתם סוגרים 99.9999% מהאדם - אתם סוגרים המון מהאדם. אתם לא מבינים כמה אנחנו קטנים פה. אתם לא מבינים איזה מציאות עגומה התודעה שלנו נמצאת. זה אפילו לא נמלה על קצה חוט של מחט, זה הרבה. אתם לא מבינים כמה שהתודעה שלנו מצומצמת. כשנפתחת התודעה אתה קולט ׳וואו לאן אפשר להגיע׳. יש אינספור עולמות. ולכן אני אומר׳ תפתחו לזה. לא להיות אטומים לזה וגם לא לתקוע את האף במטריקס הזה. תפתחו לזה, ותקחו בחשבון ותשמעו ׳אל תיבהלו׳.
אני עד היום שומע חוויות של אנשים שעברו מוות קליני מכל העולם. עד היום אני שומע הארה של משהו שקיבל אני לא יודע כתוצאה ממדיטציה או איזה ריקוד. אני שומע. שומעים, אין בעיה. שים את זה ברקע. לא כל דבר צריך להיבהל׳ ואני נאטם ויש לי ספקות ויש לי שאלות ולא נראה לי וזה לא אקדמאי לי. בסדר, תרגיעו. זה לא עובד ככה. אקדמיה זה כמו כת. הקטע שהם שמו שלטים שלno no לכל מה שכתוב עליו consciousness, כל מה שכתוב עליו ׳דת׳ או כל מה שכתוב עליו ׳רוחניות׳. זה בדיוק מראה את חוסר היושרה של האקדמיה. הם החליטו ש 2+2 זה לא 4 עכשיו בוא נחפש מה זה 2+ 2. זה סכנה נוראית להתנהג ככה. לפתוח את הראש.
אז יכול להיות שאתה תשמע הרבה זבל. בסדר׳ אז הרבה זה ,garbageהרבה זה, fake news fake דאטה. בסדר אני באונברסיטה למדתי 90% מהלימוד שלי היה fake דאטה. כל שנייה אמרו לי׳ טוב תשמע החליטו להחליף את הפרדיגמות אנחנו עכשיו נלמד פרדיגמה חדשה. מה שחשבנו ככה זה עכשיו ככה. עכשיו לך תעשה השתלמות בזה. ואז אתה אומר: אבל ככה למדתי, שלוש שנים למדתי ככה. כן יש עכשיו חוקר חדש שרואה את המציאות אחרת אנחנו עכשיו נלמד אותה אחרת. ותבינו זה עד היום ככה. עכשיו אם תקחו למשל את המבחנים של האקדמיה שנעשו בתחילת המאה הקודמת ואח׳׳כ באמצע המאה הקודמת 1950 אח׳׳כ תקחו את זה ב 1960 1970. קחו שאלות ששאלו במדע ומה ידעו אז במדע, זה לא קיים היום.
אז בוא נניח שיש לנו עכשיו איזה פרופסור מ 1950 כאילו צריך להטיל עליו ספק, כי מרבית הידע שהוא למד הוא לא רלוונטי בכלל. אז צריך לדעת את זה. אבל עדיין, מה אתה עושה באמת עם בנ׳א כזה? אתה יכול להגיד הוא למד ׳כלי למידה׳ זה לימד אותו ללמוד. אז עכשיו אם הוא צריך להשתלם בידיעה חדשה אז הוא צריך להשתלם בידיעה חדשה. אז פעם חשבו ש׳התאוריה שמסבירה את הכל׳ זה תאוריה דטרמיניסטית של הפיזיקה [אני חייב להכניס אתכם לזה כדי שאתם תבינו איזה טלטלות זה בשביל סטודנט ואיזה טלטלות זה בשביל אדם]
לזכור׳ אנחנו הכל.
התודעה
אינסופית. חזקה. נצחית. וורסטילית
אבל אל תתביישו.. אנחנו ככ׳ חזקים. התודעה שלנו ככ׳ גמישה, היא נצחית והיא מסוגלת להתגבר על הכל. אז אל תגידו: יואו איזה באסה אני למדתי את זה. אז מה זה לא נכון? יואו איך אני מתגבר על זה. לא להגיד את זה. חבריי׳ה, אנחנו הכל. אנחנו גמישים. אתה יכול לשמוע הרבה זמן משהו ולהיתפס. אח׳׳כ להגיד׳: טוב לא מתאים לי ולזרוק אותו לפח. לא להיבהל מזה, אנחנו לא נבהלים מזה. ואפשר גם שאתה שמעת מאיזה רב גדול כל מיני תורות ואז הוא סרח. בסדר׳ הוא אמר דברים לא נכונים. אפשר לפתוח את פח האשפה ולזרוק אותו לפח. וככה עשו לשבתאי צבי. שבתאי צבי היה נחשב לגאון, ישו היה נחשב לגאון ׳ימח שמו וזכרו׳. היו לנו אנשים ענקי עולם שהם היו גאונים. אבל ידעו - תסנן. פתח את הראש. פתח את הראש מכיוון שאתה צריך ללמוד ואי אפשר מראש להגיד: עד שאני לא אמצא את הבנ׳׳א שהוא הצינור האמיתי כמו ׳משה רבינו׳ לנבא לי את המציאות. בסדר, תרגיע, אנחנו לא שמה.
אדם צריך להגדיל את עצמו
לשמוע הרבה דברים ומכל הכיוונים
[הרב נווה - מחילה שאני מדבר ככה פשוט אני שומע כל יום אנשים, אני מקבל אינספור מיילים, אני מקבל אינספור הודעות של אנשים עם דרישות הזויות. אני לא יודע׳ ראיתם יותר מידי ׳קראטה קיד׳ ויבוא עכשיו מאסטר מהמזרח הרחוק וילמד אתכם באופן אישי וידריך אותכם להיות עכשיו ׳אלוף העולם בקראטה׳. כאילו׳ לרדת מהפנטזיות. אם אתה לא תלך ואתה תשבור את השיניים ואת הידיים ותהיה מתוסכל ותיכנס לדכאון של הלייף ׳׳גם כי אליך בגיא צל מוות׳׳. אין מה לעשות׳ זו הדרך. אין לך כוח – פה קבורתך. אבל אתה רוצה לקום לעבוד אז צריך לקום ולעבוד. ואז שומעים הרבה דברים, שומעים הרבה דברים מכל הכיוונים.
אני אומר דברים׳ אתם צריכים לדעת שאני מסתכן מאוד. הממסד החרדי מאוד לא אוהב את האופן שבו אני מתיר דברים. אבל אני מדבר לחוזרים בתשובה, כמונו ואנשים שהיו במצרים. אז צריך ללמוד מכל מיני מקומות ׳׳מכל מלמדי השכלתי׳׳ אפשר להיות אקלקטי וללמוד. כי כשאתה ניכנס לקדושה אתה לא מבין את הקדושה. אני כבר אומר לכם׳ אף אחד לא מבין צדיק ואף אחד לא יודע בכלל מה זה צדיק. ואף אחד לא מבין את הקב׳׳ה ואף אחד לא יודע בכלל מה זה באמת התורה כמו שצריך. לא יודעים. היום כשאני נמצא מבפנים אני אומר: אוקי גם אלה שעושים פרצופים.. זה לא ככה. אז אדם צריך להגדיל את עצמו. וצריך להיות בהתחלה ׳עובד אדמה׳ ואח׳׳כ אתה תהיה ׳רועה צאן׳].
לחרוש עם שנים עשר צמדי בקר׳
לאט לאט להרכיב תמונה אינטואיטיבית של המציאות
כתוב היה על ׳אליהו הנביא׳ למה הוא בחר את אלישע להיות התלמיד שלו. ואלישע אח׳׳כ נהיה הנביא השני בגודלו מבין הנביאים אחרי ׳משה רבינו׳. אז מה היה מיוחד באלישע? שאליהו הנביא רואה אותו חורש עם שנים עשר צמדי בקר. אתם מתארים לעצמיכם בנ׳א שמחזיק בידיים שלו שנים עשר צמדי בקר?! יש לכם את זה בראש?! שור אחד חורש ללכת אחריו, אתה אומר ׳ה׳ יעזור שאני יצליח לשלוט עליו באזשהיא דרך - אני לא יודע איך׳. שור אחד. הבנ׳׳א לקח שנים עשר צמדי בקר וחרש איתם. החזיק ככה שנים עשר צמדי בקר. בעבודה רצו להגיד כמה קשה הוא עבד, בפשט ככה נאמר. אבל הכוונה היא על הפנימיות שלו כמה הוא עסק בלחרוש.
וככה אדם צריך להיות׳ לחרוש עם שנים עשר צמדי בקר – והיופי הוא היום שאתה לא צריך ללכת לספריה העירונית וליסוע לספריית הוותיקן, בגוגל היום יש לך 99% מהדברים. אפשר לעשות מדיטציה פה מדיטציה שמה. לבדוק פה לבדוק שמה. לשמוע לשמוע לשמוע. ולאט לאט להרכיב תמונה אינטואיטיבית של המציאות. ואז עם הזמן אתה כבר תדע מה נכון מה לא נכון, מה מדויק מה לא מדויק. יודעים את זה לומדים את זה. אבל תאפשר לעצמך ללמוד.
כל יהודי צריך לדעת לאן לחבר את עצמו
[הרב נווה – תפתח לדברים, תשמע. לא כל דבר צריך להגיד ׳וואו איזה הרצאה מרגשת אתה המורה שלי. לא, לוקח זמן. אני כל הזמן אומר לכם שחזרתי בתשובה לפני 29 שנים. וב׳׳ה שהגעתי לרב יחסית די מהר. אבל להגיד שהוא הרב שלי, שאני כרגע מוסר את הלב שלי, זה היה רק בשנת 2004 אחרי הפיגוע בבאר שבע שתבינו. כמובן שהכרתי אותו והוא היה הצינור שלי ואני הלכתי ולמדתי ממנו. כי לא היה משהו יותר ממנו שידע קבלה, אף אחד לא ידע יותר ממנו קבלה. אבל השיוך הרגשי שבו אני אמרתי: זה הבנ׳׳א שעכשיו אני נותן לו את הלב שלי.. יוצא כאילו שאני איתו 16 שנה מבין ה 29 שנים. כי לתת את הלב לוקח זמן.
חבריי׳ה לוקח זמן וזה בסדר וזה מובן. בגלל זה אני כרב לא שונק אף תלמיד נותן לכם ספייס לגמרי. לא קורא לאף אחד אלי, לא מבקש שום דבר מיוחד, אני לא רוצה שאתם תהיו סביבי כל היום. אנחנו לא אדמורים ולא כלום. אנחנו צריכים להיות אחד. מה שאני יכול להעניק לכם אני יעניק לכם מכל הלב. כי אנחנו אחד, זה לא שייך לי. זה גם לא ג׳סטה שאני עושה, זה לא שאני בנ׳׳א טוב. זה נכון ככה לפעול. אז עושים, ב׳׳ה. מה שאני יכול להעניק, מה שאני יודע ומה שאני יכול לקדם עוד יהודי בעוד מילימטר, אני יקדם עוד יהודי בעוד מילימטר. זה מה שאני יכול לעשות. אבל מכאן ואלייך כל יהודי צריך לדעת לאן לחבר את עצמו. אתה מגיע ׳שקע לתקע׳ תדע לאן אתה מחבר את עצמך.
הגות צריכה הדרכה אינטימית
׳׳עשה לך רב׳׳
ללכת איתו שלב שלב, להאמין בו ובעיקר לעשות.
מחילה על ההקדמה הארוכה׳ היא נחוצה מכיוון שאתם צריכים הדרכה אינטימית. להגות צריך הדרכה אינטימית. וצריך ללכת עם זה. אתם צריכים לבחור רב. אתם לא רוצים אותי׳ בסדר גמור כתוב ׳׳עשה לך רב׳׳ אני לא יכול לקחת בנ׳א להגיד לו: תעשה אותי רב שלך ׳׳כי בידו נפש כל חי׳׳ מה אנחנו. אני יכול לדבר אני יכול להגיד אבל אתם תצטרכו לדעת שאם כבר׳ מי שהולך איתי הולך איתי. זה יהיה קשה מאוד להגיד׳: טוב אני אלך איתו ואם זה לא ימצא בעיני בדרך אני יחזור׳. אתה צריך לדעת שזה חורבן. זה משבר גדול מאוד. אי אפשר ללכת חצי דרך ולחזור. אתה תעמיד את כל העולם הזה כאן בבעיה גדולה מאוד.
צריך ללכת. אף אחד לא לוקח אותך למקומות מוזרים אבל צריך ללכת שלב שלב. ואתה צריך להאמין ואתה בעיקר צריך לעשות. וצריך להקדיש לזה זמן. אם יש לך רב תיצור אליו פניות, אם יש לך דרך או תורה תיצור אליה פניות. אי אפשר לשבת בבית ולהגיד׳: טוב אני שומע עכשיו הרצאה ונראה. ואז אתה אומר: וואלה פה הוא מדבר לעניין, פה לא מקובל עלי, פה לא מתאים לי. אתה לעולם תישאר בחוץ - אתה צריך להיכנס פנימה. צריך לצלול בתוך הביצה, צריך לשחות פנימה. קפצו ראש, אין מה לעשות. תעשו את מה שאתם צריכים לעשות. תבחרו לכם לפני זה רב אבל תקפצו איתו ראש].
׳׳אם ראית מלאך ה׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו׳׳
מה זה ׳׳אם ראית מלאך ה׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו׳׳ משהו ראה פה מלאך ה׳ צבאות? מאיפה אני יודע מה זה מלאך ה׳ צבאות? הנקודה היא׳ אם אתה רואה אותו כמלאך ה׳ צבאות. הרי אנחנו דיברנו שעניין הראיה. לא ראיה פיזית אלא ׳ראית הלב׳. הדברים שאתה מאמין בהם יחשפו בפניך את המציאות שאתה רואה אותה. למה כל הזמן מדברים איתנו על ׳׳שוויתי ה׳ לנגדי תמיד׳׳ או כמו שרבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי מוהרן ׳צריך להתאמץ לראות את אליהו הנביא׳. הוא לא מתכוון להתאמץ פיזית אלא הוא מתכוון - תכוון לזה. תכוון לזה שיהיה לך חזון שאתה תראה אותו ואפילו תדרוש אותו. אז זה מופיע זה מתגלה. יש כל מיני צורות באופן שבו הדבר הזה מתגלה. וגם לרב שלך. על בסיס תורה רפ׳׳ב ׳׳אם ראית רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה מחזירו בתשובה׳׳.
אז צריך לדעת שאפשר באמצעות ראיה של נקודה אחת טובה לשים עליה ׳זום אין׳ ואז היא הופכת להיות המציאות. ושאר המציאות שנראית עכשיו גדולה או מפלצתית היא פשוט נעלמת. והסיבה שהעולם שלנו עכשיו נראה ככה זה רק בגלל שאנשים מאמינים ברע. מי שמאמין ברע פשוט מייצר את הרע. ואצל הצדיקים שהם רואים טוב, הם עסוקים כל הזמן לראות את האור.
ואנחנו לומדים את זה ממכת חושך שהייתה במצרים. בים יש חושך החושך היה ממשי. בים יש חושך ׳׳ולכל ישראל אור בכל מושבותיהם׳׳. אז איך יכול להיות שפתאום היה אור באמצע החושך? אז כמובן שאנחנו לא מדברים על אור אופטי אנחנו מדברים על ׳הארה׳ הבנה. ולכן יהודי צריך להיות מאוד ורסיטלי היה פעם ספר שנקרא ׳באר שבע׳ שידעו שבע חוכמות לפני שניכנסו לחוכמת הקבלה (לא מיד ללכת לקנות את הספרים שאני אומר אותם ומזכיר אותם. ואתם גם לא תבינו מהספר הזה שום דבר. זה לא הספר שמיד יכניס אתכם לחוכמת הקבלה)
רב. הובלה. הנהגה
לפנות זמן תרגול ולהתייחס ברצינות
אתם צריכים רב צריך משהו שייתן לכם את כל ההקדמות וייקח אתכם מהרחוב לקודש. לא מיד לקפוץ עכשיו על רבנים הכי קדושים הכי עליונים, ולקפוץ עכשיו על הספרים הכי קדושים והכי עליונים ׳ומאין יבוא עזרי׳. צריך לדעת להיתפס גם כחבורה סביב רב שיוביל דרך. והוא לא מפקד בצהל (אנחנו לא הולכים עכשיו לכבוש יעדים) והוא גם לא אומר לך מה לעשות בחיים שלך אבל הוא צריך להיות מורה רוחני שלך. ומורה רוחני זה אומר שאם משהו ניכנס לעומק ואתה נמצא במקום שהוא לא עמוק אתה נמצא במקום שטחי. משהו צריך להוביל אותך מהשטחי אל המהותי. וצריך ללכת איתו ולהאמין בו וצריך לפנות זמן תרגול ולהתייחס ברצינות.
׳תורת חיים׳
שינון והטמעה
[הרב נווה - סתם כדוגמא למשל אני נתתי על ׳כלי הגאולה׳ וכל יום אתם מקבלים את כלי הגאולה. אבל חבריי׳ה, תפנימו. ואני לא מתכוון שתפנימו ביום אחד. ז׳׳א הרבה מאוד אנשים אומרים לי׳: כן הרב אבל יש כמה שיעורים ביום. אתה לא אמור להפנים את הכל באותו יום. ואז מה, זה מהדורת החדשות של היום ומחר זה לא רלוונטי?! ׳כלי הגאולה׳ האלה הם כלי גאולה תמידיים. אני חי את כלי הגאולה האלה 24 שעות ביממה. ז׳׳א זה כל הזמן עולה. אתה נמצא לפני איזה סוגיה - אתה ממש עושה סריקה כביכול מהירה בתוך הראש. ואז אתה בוחר כאן יש אמונה, פה יש חזון, פה תפילה, פה ראיית הטוב, פה המודעות העליונה היא זאת ששולטת. 24 שעות אנחנו עוברים את זה. זה דברים שהם הולכים ומתעמקים ומתעמקים. אז לא לפחד גם כן ממה שנקרא ׳ריבוי מידע׳ כי אנחנו מכילים, אתם לא יודעים כמה אנחנו מכילים. והשינון שלהם עוזר להכיר אותם ולהפוך אותם להיות חלק מאתנו.
לפעמים המחסומים הם פסיכולוגים הם לא באמת קיימים
אני יכול לקחת ספר. כל ספר שאתם תגידו אפילו בסינית. וללמוד אותו בע׳׳פ תוך תקופה מסוימת. שנה יש לי אותו בתוכי. איך? אתה מכיר אותו אז בהתחלה אין לך מושג מה זה. זה ממש כאילו טריטוריה כ׳׳כ זרה ומוזרה שאתה אפילו לא יודע איך להתייחס לזה. אבל אח׳׳כ אתה נוגע בספר וממשש אותו. ורואה את התמונה עוד יום ועוד יום. ואתה שומע את הצליל. ואתה מחבק אותו. ואתה הולך איתו לישון. ואתה מתרגל לנוכחות שלו. ואח׳׳כ לומד עוד דף ועוד דף. אח׳׳כ חוזר לדף הראשון. ואח׳׳כ אתה הולך לישון בדיכאון כי לא הבנת כלום, ואח׳׳כ עוד כל מיני דברים כאלה. עד שיום אחד נפתחת לך ההבנה וההיכרות איתו, ומשהו חדש גרם לך להתוודעות איתו. וכעבור שנה, בום. הוא ננטע בך כמו כלום, כאילו שתית מים. וכשאתה תסתכל עליו אחורה אתה תגיד׳ מה לא הבנתי׳ ׳על מה התקשיתי׳ לפעמים המחסומים הם מחסומים פסיכולוגים הם לא באמת קיימים.
הצלם אלוקים, זה וואוו !
למצוא את המקום בתוכך
ולדעת להשתמש בו בצורה נכונה
אני רק רוצה להגיד לכם׳ התודעה שלנו אינסופית. אתם לא מבינים כמה הדבר הזה ׳תודעה׳ הוא חזק הוא נצחי הוא גדול הוא ורסטילי. זה מדהים. החומר שממנו אנחנו עשויים זה ׳חלק אלוק ממעל׳ ממש, הצלם אלוקים הזה ׳וואו׳. רק מלהבין קצת דברים על עצמך אתה יכול להבין כמה גדול ה׳, כמה עוצמתי הוא, כמה זה אינסופי, כמה זה גמיש, כמה זה יצירתי. רק צריך למצוא את זה. צריך למצוא בתוכך את המקום הזה. וגם לדעת להשתמש בו בצורה נכונה. בגלל שזה עוצמה זה יכול להיות ׳פצצת אטום׳ אתה יכול לשרוף עם זה דברים, אבל צריך גם לדעת להשתלט על זה ולהתגבר על זה. ולדעת להיות עדין עדין במקומות שצריך להיות מאוד עדין. ולפיכך אנחנו צריכים לתת לעצמנו זמנים מסוימים ופניות לדברים שצריכים לעשות אותם
לימוד והעמקה
התמודדות עם העיפות ועומק חדש
תאמינו לי יש לי מלא ישיבות שאני צריך לעשות אותם עם מיני פורומים. ולייעץ לזה ולייעץ לזה ולפתור את הבעיה הזאת ולפתור את הבעיה הזאת. ולדון עם קבוצה של רבנים מה אנחנו עושים ואיך משתפים פעולה ולאן הולכים הלאה ועוד כל מיני דברים. ולפעמים אתה אומר׳ ומה עם הזמן שלי. עכשיו שתבינו׳ כשאני הגעתי לרב הוא אמר לי אתה לא מוריד משש שעות לימוד ביום. אתה תלמיד שלי? אין לרדת משש שעות לימוד ביום. עכשיו אתה אומר: יש לי אישה ילדים, אני עובד. יש לי מלא דברים בתוך הבית, יש לי ים של צרות בתוך הראש. מאיפה אני ימצא לך שש שעות לימוד? אז יש חצי שעה פה ויש עוד ארבעים וחמש דקות פה ויש עוד רבע שעה פה. ובעיקר גם בלילה אז תקום שעה קודם. אין מה לעשות אז קמים שעה קודם. אז זה לא שאתה תגיד׳ אז אני יהיה עייף אני יהיה מסטול. בהתחלה אתה תהיה עייף ואתה תהיה מסטול ואתה תהיה אפילו קצת בהזיה אבל אח׳׳כ אפילו העיפות הזו תכניס אותך לעומק חדש.
והיא גם מאוד חיובית מכיוון כשאנחנו עירניים אנחנו מאוד חמים. כשאנחנו חמים אנחנו מאוד קצרים מגיבים ובעלי כוח. וככה כשאתה נמצא בריב, אין לך כוח לריב. כשאתה נמצא בסיטואציה שמצריכה ממך תגובות ולפעמים היסטריות אתה מוצא את עצמך מאוד בשיקול דעת. אז עדיף, עדיף שהעייפות הזאת קצת תשפיע עליך ותוריד לך מהכוח לעשות נזק בעולם. עדיף זה בסדר גמור, לא להיבהל מזה. ועם הזמן אתה מחליף את העייפות הזאת. כי זאת עייפות שהיא מטרידה. ועיפות מטרידה כל הזמן אומרת לך ׳לך לישון׳ ׳בא לי לישון׳. ואז באיזשהו שלב שאתה לא נותן לו לישון אז מה שהוא עושה הוא ניכנס לעומק בתוכך. אתה מקבל למעשה עומק חדש ואז אתה לא צריך ללכת לישון. אתה יכול להתרגל ולהמשיך להישאר ככה הרבה זמן. חז׳׳ל אמרו שהדבר הזה יכול להימשך אפילו עד שלושה ימים רק יש גזירה ללכת לישון ממש אחרי שלושה ימים, אם לא אדם הוא חייב מיתה. אז ממש כאילו מכריחים את עצמנו, אבל יש מצבים של להחזיק ראש שלושה ימים אפילו. אז אני לא אומר לכם לעשות את זה, אתם עוד רחוקים מזה מאוד ואף אחד גם לא הגיע לזה מיד. אלא אתה הולך לישון שעה מאוחר יותר ואתה קם שעה מוקדם יותר, כבר יש לך שעתיים. לא צריך לישון שמונה שעות וגם לא צריך לישון אפילו שש שעות אפשר לישון חמש שעות. קח לעצמך שעה אחת.
הגוף מתרגל לכל דבר. מתרגלים.
תזכרו כמה ישנו כשאנחנו היינו לפני הצבא ובמיוחד בגיל ההתבגרות, היינו נזרקים, הגוף מתבגר, ארבע עשרה שעות שינה. זה גיל 16 גיל 17 פתאום בגיל 18 אתה מוצא את עצמך בצנחנים ׳אין, יש לך שש שעות מטכליות׳ ואתה חי ככה שלוש שנים. ואין לך ברירה אחרת שמה אם לא ׳שבת׳ ואף אחד לא רוצה להישאר שבת. אז אתה מתיישר. ואז אתה אומר׳ איך אני יתרגל? אתה מתרגל. אז מתרגלים. לכל דבר מתרגלים צריכים להיות גיבורים. אנחנו קצת פינוקי קצת הרבה פינוקי. וכדי לקום אז אי אפשר לקום בלילה ולהגיד לעצמך׳ טוב אני יקום כמו המקובלים בשלוש לפנות בוקר אני ילבש על עצמי עכשיו איזה כיפה לבנה, אני יעשה תיקון חצות ואני ירגיש הבבא סאלי. אל תעשה טובה לאף אחד. תקום ללמוד.
תהליך מחקרי
׳׳אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ׳׳
עד שלאט לאט תבנה תמונה
׳מה בעצם קורה פה׳
׳ללמוד׳ הכוונה לטרוף (בואו נקרא לזה ככה) – תקום לטרוף. ׳׳ומשחרי ימצאונני׳׳ ׳משחרי׳ כמו אלה שמשחרים לטרף. כאילו תקומו ללמוד, לחקור, לבדוק, לשאול שאלות, לכתוב. לעשות את זה אינטראקטיבי. להתעצבן, להיות מתוסכל, לשתות כוס קפה, שים לך קורסון - תעשה דברים שישחדו את הגוף אבל תהפוך את זה לאיזשהו תהליך מעניין. לא לאיזה ספר שאתה פותח ואתה עושה על הסדר יום ׳הדף היומי׳. צריך כאן ממש איזשהו תהליך שאתה ממש מחויב אליו שבו אתה טורף את המידע. אתה מנסה להבין. אתה חוקר את העולם - אתה ממש עושה investigation. ׳חוקר׳ לא כמו חוקר באונברסיטה אלא כמו ׳חוקר מקרי רצח׳. שאתה מגיע ואין לך כלום. אין לך עדויות, אין לך שום דבר. ואז אתה מתחיל לשאול את זה, ואתה שואל את זה ואתה גובה עדויות מהשטח כדי שלאט לאט תבנה אצלך התמונה של ׳מה קורה פה בכלל׳.
וזיז שדי עימדי
ושוב׳ כל ההתחלות הם קשות והם מתסכלות ואין לך מושג מאיפה להתחיל. הרב׳ה כשהוא כתב את הפירוש לתיקוני זוהר הוא אמר לי - תראה בעל הסולם נפטר. חמי ׳הרב ברנדווין׳ נפטר ׳באמצע החיים׳. כלומר היה נראה שהוא צעיר ׳וכוחו במותניו׳ והוא ישלים את ׳תיקוני הזוהר׳ הוא כבר הגיע עד תיקון כב׳, פתאום הכל נקטע. ואני עד לא הייתי בהשגה שלו. וכולם הסתכלו עלי׳ כאילו תמשיך. אתה צריך להמשיך את התיקוני זוהר. ואתה אומר: איך אני ימשיך אני צריך להיות בהשגה שלו. איך אני יודע להמשיך את זה? והוא אמר לי שזה היה כמו לטפס על קיר מקרח. אבל הוא אומר: הסתכלתי על הקיר ואז מצאתי פה משהו להיאחז בו, פה משהו להיאחז בו. וככה לאט לאט נפתח. עכשיו מי שמבין מה זה ׳תיקוני זוהר׳ כאילו אתה אומר: על מה הוא דיבר בכלל. אבל ככה זה גם בחיים הרגילים [הסיפורים שהרב מספר הוא לא מספר כדי לשבח את עצמו הוא מספר סיפורים כדי ללמד אותך. זה בשבילך לא בשבילו]
הכניסה פנימה בהגות
מצריכה התמודדות
תהליך המחקר -
לימוד עמוק. יצירתיות. עצמאות
כלי למידה. כלי הרגש. עירנות
ההתמודדות במתאם לעומק התהליך המחקרי.
ואז כאן אנחנו צריכים להיכנס לאיזשהו מקום של לפתח יצירתיות. לפתח עצמאות - של חקירה עצמית, למידה עצמית, חשיבה ביקורתית, כלי למידה, כלי הרגש. הכל. כי כשאנחנו ניכנס להגות פנימה פנימה אתה צריך להיות מאוד מודע ומאוד חוקר. כי כשאתה תיכנס למקום הזה אתה תיכנס למקום הזה לבד. ההשגחה עליך תהיה לא לידך אלא תהיה מחוץ אליך. זה כמו שחיה. ברגע שניכנסת למים בתוך המים אתה לבד. כי אתה תעוף ואתה צריך להסדיר את הנשימות שלך ואתה צריך לתרגל את התנועות שלך. אף אחד לא יכול לעשות תנועות בשבילך. זה ממש כמו להיכנס למים. אז מן הסתמא צריכים להיות לך לפני שאתה ניכנס למים יכולות להתמודד ולחשוב ולהיות קר רוח ׳מה אני עושה בתוך המים׳. מה קורה בסיטואציה הזאת, מה קורה בסיטואציה הזאת. איך הגוף שלי יגיב לזה, איך המודעות שלי תגיב לזה.
בגלל זה אני אומר: תהיו חזקים ותהיו עירניים ותעוררו את עצמיכם. ותיכנסו לתהליך מחקרי ותתחילו ממשהו לא לשבת ׳הרב אין לי את זה, טוב תשמע אתה היית באונברסיטה׳. חבריי׳ה לא לספר למשהו שיודע מה זה ׳מודעות׳ ומה זה ׳חלק אלוק ממעל׳ – מה אתם יכולים לעשות. אל תמכרו את זה, לא לי ולא לאחרים. תבינו אתם מתבזים בזה. כאילו, אין לך תירוץ בעולם. לא ביקשתי עכשיו ממשהו עם רקע סוציו אקונומי של משהו שגר בבולטימור או בדיטרויט ללמוד עכשיו ׳מכניקת אקוונטים׳. אני לא אומר את זה. אבל שאדם ילמד את הנפש שלו׳ שיקשיב לדברים שהם ענינים של ׳חוכמת הלב׳ – להעמיק בהם.
׳אני חסר בתלמיד׳
צריך כלים
אתם צריכים לדעת שהרב מוגבל. למה הוא מוגבל? הוא מוגבל בזה שאומרים לו׳ אתה לא ניכנס לטריטוריה של התלמיד שלך. אתה לא יכול לחיות את החיים שלו אחרת הוא יעלה למעלה בבושה. מה אתם חושבים שרב לא יכול לעשות תלמיד בעל רוח הקודש? הוא יכול.
יש סיפור על רבי זושא (כדי שאתם תבינו את זה) שהם היו מתפללים אצל המגיד. ויום אחד הגיע לשמה אברך. ירא שמים, למדן, מיוחד מאוד אבל רגיל כלומר ׳אנושי׳. והם מתכוננים לתפילה ורבי זושא עומד לברך על הטלית. והוא מסתכל על אותו אברך ואותו אברך קולט׳ אוקי משהו נפתח לי. כל התפילה הבנ׳׳א היה כמעט במצב חוץ גופי. מתפלל בדבקות, הכל בהיר לו, חשיבה ממוקדת הוא נהפך להיות רוחני בן רגע. ואז הוא קולט שזה היה מהמבט של ׳רבי זושא׳ הוא לא הכיר אותו. אז הוא בא אליו ואומר לו: סלח לי כבודו מה עשית לי? אז הוא אמר לו: מהשמים הביאו אותך אלי לראות שיש לך את כל הכילים. עשית את כל הכילים, כל מה שיכולת לעשות עשית. היית עד עכשיו בדרגת נפש הורדתי עלייך את דרגת רוח.
תבינו מה רב מסוגל לעשות. רב רק צריך לראות את הכלים. הקב׳׳ה צריך לראות את הכלים שלנו - ההשראה עליו. לא לדאוג ׳הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק׳ צריך כלים.
התלמיד צריך לעשות הכנה בתוך עצמו.
עבודת ההכנה הפנימית קריטית
החייאת התלמיד תלויה בכלים
הרב פעם סיפר סיפור - שהיה אדם שהלך במדבר והוא ראה יונה מתה. ואז הוא ראה יונה, חברה שלה, תולשת עשב באה ושמה את העשב על היונה המתה. והיונה המתה הוחייתה. וזה ממש הפעים אותו. הוא לקח את אותו עשב הוא אמר: אני חייב לנסות את זה אולי זה סגולה להחיאת מתים. וככה הוא החייה עוד איזה יונה. אח׳׳כ הוא בא והחייה אריה והאריה קם וטרף אותו. המשל הזה שהרב מספר אותו הרבה מאוד פעמים הוא משל לזה שאי אפשר להחיות סתם תלמיד. אתה יכול להחיות תלמיד אבל למעשה הוא יכול לטרוף אותך הוא יכול להיות מאוד מסוכן בכלים שלו. וזה שאני אמרתי בתחילת השיעור כבר אנחנו צריכים לעשות הרבה מאוד הכנה בתוך עצמנו כדי לא להיות טורפים ולא להיות זאבים.
אפשר להשרות אור על אדם
תיצור התמודדות - תעשה כלים
שאתה לא זאב
[הרב נווה - יש הרבה מאוד דברים שאני אומר׳ טוב זה שייך לרובד הסוד אני עדיין לא יכול לומר את זה. ואנשים פונים אלי בפרטי ׳הרב לי אתה יכול להגיד. אל תדאג לי אתה יכול להגיד אני שומר סוד. תגיד תגיד, אפילו תן משהו. אל תדאג אני מכיל את זה׳. זה לא עובד ככה. זה לא עניין׳ אם אני יגיד לך או לא יגיד לך. נשאלת השאלה, אם אתה זאב או לא זאב. ואתה לפחות צריך לעשות כלים שלא תהיה זאב לפחות אתה צריך ליצור התמודדות שאתה לא זאב. ואם אתה עדיין לא בשליטה עצמית שבאה לידי ביטוי בשלום בית שלך, בהעברה על המידות, בוותרנות, ברדיפה אחר שלום. עוד אי אפשר יהיה לתת סוד. ׳סוד׳ זה להשרות אור.
ואני כבר אומר לכם מהמקום שלי כרב׳ אני הגזמתי פראית בהשראת האור לפעמים הרחמים שלי הם יותר מידי. אני סומך פשוט על הקולקטיב, אני סומך על רחמי הבורא, אני סומך על זה שגם השראת האור לפעמים היא כמו משהו שאתה מניח ולוקח לזה זמן להיטמע. הבעש׳׳ט נתן לזה משל, כמו לשים קמח על נפה. אז אתה שם קמח על נפה אז כל השפע נמצא אבל זה לא מחלחל. אז כשזה קורה לתלמיד, הקב׳׳ה ידאג לנענע אותו ואז זה כן יחלחל.
אנחנו נמצאים בזמן מאוד גבולי
צריכים לבנות כלים
מכיוון שאנחנו נמצאים בזמן מאוד גבולי צריכים לעשות כלים. והכלים הם לפחות כלי רצינות כלי תרגול. כלים של לתת לזה פניות, כלים של להתמודד עם זה. גם אם זה כלים של תסכול וגם אם זה כלים של דכאון וגם אם זה כלים של ׳לא יצא לי׳ ו׳לא הולך לי׳. אתם צריכים לדעת שאין כזה דבר ׳כשלון׳. ביהדות כמו שאין אשמה אין כשלון. ואני רוצה להסביר מה זה אין כשלון
מנקים ומבדילים עצמנו מהנפש הבהמית
׳אין כשלון׳
נניח יש נהג מונית חדש בת׳׳א. ואני נסעתי בתקופה שעוד לא היה וויז. הייתי מגיע לרכבת (הייתי אז גר באור הגנוז) היה בא איש לרכבת ולוקח אותי למרכז מודעות. והרבה פעמים זה היו נהגים צעירים שרצו לחפש פרנסה (מחליף את אבא שלו ועוד). עכשיו הוא שואל בקשר׳ איך להגיע. כי יש שמה סמטאות ותתי סימטאות ולא כל הזמן הם מכירים. ובת׳׳א כל שניה משנים את הרחובות. פה אין כניסה, פה משנים לך. הייתי מזמין אותו. השיחה איתו הייתה נעימה גם לו הייתה נעימה השיחה איתי. אמרתי׳ כל פעם שאני יבוא אני ירים אליו טלפון אם הוא פנוי אני אסע איתו. הוא עשה מלא טעויות. דרך שהייתה צריכה לקחת עשר דקות רבע שעה לקחה לנו ארבעים וחמש דקות שעה. הוא עשה ים של טעויות בדרך. כל סימטה שהוא לא היה צריך לפנות אליה הוא פנה אליה. אחרי כמה זמן אני רואה שאנשים מבקשים רק אותו.
והוא אומר לי: אתה רואה פה גרה הסלב הזאת ופה גר זה. אני אומר לו: איך אתה בקיא כזה, איתי טעיתי ארבעים וחמש דקות פתאום אתה יודע? אז הוא אומר: מכל הטעויות למדתי. הטעות הזו הכניסה אותי למדתי את הסמטה׳ מאיפה לצאת ימינה שמאלה. ופה למדתי זה ופה למדתי זה פשוט הטעויות הכניסו אותי לכל מיני מקומות שבינתיים בניתי את המפה הנכונה של ת׳׳א. בינתיים המפה נמצאת לי בראש - אני יודע איפה כל סימטה מובילה וזה באמת נתפס לי. ופעם אחת היה פיגוע בת׳׳א והוא אמר לי: בוא תעלה. אמרתי לו: לא תשמע עכשיו שעתיים עד שתוביל אותי לשמה. אני לא יודע אני אלך אפילו ברגל אני רואה הכל פקוק. הוא אומר: בוא תעלה איתי אני יודע. טוב ראיתי שהוא מלא בביטחון. ניכנס דרך כל הסימטאות, שהם היו כל הטעויות האפשרויות שהוא טעה בהם, והביא אותי למודעות בחצי מהזמן].
חשוב מאוד להפנים׳
העולם הזה הוא גן המבוכה
אתה במסע עובר התנסויות
ומהחיים עצמם אתה לומד
׳׳מבשרי אחזה אלוק׳׳
זה דוגמא קלאסית להסביר שאין כשלון - בהתחלה כשהוא היה ׳נהג צעיר׳ לקח אותי וטעה איתי. אתה אומר: אוף׳ לאן ניכנסתי. אוי איזה באסה. אוי סליחה טעיתי. טוב, איך חוזרים. איפה הפרסה, איפה פונים פה. בינתיים מה עשית? למדת את כל המפה. אין כשלון ׳׳הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך׳׳. הרמח׳׳ל קרא לזה ׳גן המבוכה׳. העולם הזה הוא גן המבוכה. בגן המבוכה אין סטרייט. ׳החיה הזו לא קיימת׳ ׳סטרייט׳ ׳דוך׳ להגיע לפתרון ׳׳אין צדיק יעשה טוב בארץ ולא יחטא׳׳. הגעת לפה? כן. קרוב לוודאי שאתה תיכנס באין כניסה אבל זה לא כישלון. אני לא מרגיע אתכם ׳אם ניכשלתם קומו׳ אני רק אומר לכם ׳אין כשלון׳.
ניכנסת בדרך לא טובה אז אתה למדת לא להיכנס בדרך לא טובה. תראו כמה שהיום אנחנו מנוסים בלדעת איך לדבר עם אנשים. ואיך לדבר עם בנות הזוג שלנו, ובאיזה פינות לא להיכנס ולשים לב לאן הדברים מובילים. זה פיתח אותנו. וזה נחוץ יותר מכל ספר מוסר כשאתה עובר דברים על הבשר שלך ׳׳מבשרי אחזה אלוק׳׳. באיזה ספר מוסר יהיה כתוב לך איך לדבר עם האישה שלך? מתי לא לגעת לה בעצבים? באיזה זמנים לא כדאי להתעסק איתה? להבין אותה, אם כרגע היא במצב שלה או שהיא מתעצבנת עליך באמת או כי זו אישה שרוצה תשומת לב. באיזה ספר זה כתוב? אלא אתה לומד את זה. מהחיים אתה לומד לאט לאט. אתה לומד׳ כשאת אומרת לא למה את מתכוונת. וכשאבא שלך צועק עליך. וכשהרב שלך אומר לך בפסיכולוגיה הפוכה. ויש מיליון דברים. אז ברוב הדברים האלה זה הרבה פעמים תחושה של לאטמות זה תחושה של מכה. ואז התחושה היא של לוזריות. ׳לאומות העולם׳ יש את זה אצלהם יש מקום ראשון ומדליות ואתה ווינר. אין את זה, אנחנו יהודים חברי׳ה. ׳קינאה שינאה ותחרות׳ זה שלושה דברים שמוציאים את האדם מן העולם. אין את זה פה. אין את זה, זה מסע זה win win situation אין מצב שבמסע אתה לא לומד משהו.
תהליך הלמידה
׳׳יתרון האור הוא מן החושך׳׳
בונים תשתית פנימית לאורות שיבואו לאחר מכן
[הרב נווה - עוד סיפור אני יספר על זה כדי שאתם תבינו את זה כי אני רוצה שתורידו מעצמכם. יש רעיונות שתקועים לנו בנפש הבהמית שלנו הייתי אומר בנפש הגויה שלנו. יש לנו נפש גויה. וצריך להוציא ממנה דברים. אני לא אומר את זה בגזענות אני רוצה להבדיל פשוט במנטליות. זה כמו שאני אומר ׳חיות׳ ו׳אנחנו׳. אני מבדיל את זה כדי שאנחנו נבדיל במנטליות. אנחנו לא מחלקים פרסים אנחנו לא מעמידים אנשים לתת להם מדליות אנחנו לא מתחרים עם אף אחד.
אנחנו חווים חוויה גדולה מאוד ולומדים למידה גדולה מאוד. יש המון רבדים של הבנת משמעות של מה שאנחנו עוברים פה. בחוויות האלה אנחנו עוברים גם במקומות של ה ׳לא׳ וזה חשוב ׳יתרון האור הוא מן החושך׳. אז חשוב מאוד שאתה תעבור בהרבה חושך כדי שיהיה לך הרבה אור. היו צדיקים שגזרו על עצמם גלות הם עלו גבוה גבוה גבוה והשמים נפתחו להם והם אמרו: אוקי אבל אני לא מרגיש שאני רואה את הקב׳׳ה. מה חסר לי? כלים. איפה יש כלים? למטה. אז יורדים למטה. וזה התחיל עוד מאדם הראשון. אדם הראשון החליט במודע להיות כביכול לשיטתם של הגויים ׳לוזר׳ אבל לא, לשיטתנו הוא בדק את הכלים התחתונים. כי האורות העליונים כבר מחכים. ׳׳מבשרי אחזה אלוק׳׳ לעבור דרך המקומות האלה.
אתה אחראי על ההרגשה׳
תבחר איך לקרוא לתהליך
יסורים או למידה
אתם רוצים לקרוא לזה ׳יסורים׳ תקראו לזה ׳יסורים׳ אני לא קורא לזה ככה, זה למידה. זה ׳למידה׳ ׳יסורים׳ זה שפיטה שאתה מחליט שכרגע אתה מיוסר. גם אני יכול עכשיו להחליט שעכשיו איך שאני עומד פה אני מיוסר או יכול להיות שאני יחליט שעכשיו אני מלך עליון - הכל תלוי בהחלטה שלי. איפה שאתה לא תהיה שמה ההחלטה שלך שמה ההרגשה שלך תיקבע.
׳להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו׳ זה אומר שאנחנו צריכים לעבור בכ׳׳כ הרבה דברים שהם היפך השמות הפעולות והכינויים האלוקים. אבל כל אלה בונים לנו למעשה תשתית פנימית לאורות שיבואו לאחר מכן. ולכן, אין כאן עניין של תסכול. אתה צריך לדעת שגם אם אתה ניסת לעשות הגות ותוסכלת אתה לא כשלון. ניסת ללמוד ולא הלך זה לא כשלון.
מה צריך לעשות? לפתח יצירתיות
לנסות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. המודעות הדעת שלנו היא מאוד יצירתית והיא מתפרסת להמון תחומים והיא יודעת לעקוף את כל המכשולים האפשריים. נכון שתמיד בא לך אתגר אבל בא לה אתגר כי היא מאוד יצירתית. כמה יצירתית? אין סוף. אין קיר שיחצוץ את המודעות שלנו. אין מחיצה בעולם. אין מלאך שיעצור את האדם. אין שום דרך שיעצור אותנו בכלום. אנחנו נמצאים בכל מקום. אנחנו יכולים לדעת את הכל.
׳׳כי עוף השמים יוליך הכל׳׳
[הרב נווה - אני ראיתי את זה מרב שהיה צדיק בן זמננו אז אני לא יציין את שמו ברשותיכם. שמעתי את זה ממנו באופן אישי וזה היה לי מאוד חזק] פגשתי אותו בכותל וראיתי שהוא מוטרד מאוד. אני יודע שהבנ׳׳א הזה גדול מאוד. אני שואל אותו: מה שלומך כבוד הרב? איך אתה מרגיש? אז הוא מספר לי שהשמשים שלו שנמצאים איתו עושים כל מיני דברים לא יפים שלא בידיעתו. וזה מאוד מטריד אותו. כי מצד אחד, הוא צריך להאמין בתומר דבורה ובקב׳׳ה ולתת צ׳אנס. מצד שני, הם עשויים לגרום לו לחילול ה׳ גדול מאוד. בצורה שבה הם מייצגים אותו, בחוסר הבנה שלהם אותו. והוא לא יודע מה לעשות איתם.
בהתחלה כולם היו נראים לו יהודים טובים שרוצים לעזור פתאום התהפכו עליו. רוצים כסף, רוצים כל מיני דברים, יש להם דרישות מתחילים להחליט עליו וכל מיני דברים כאלה. והיה שם איזה אחד שבכלל היה ׳עושה לו את המוות׳ והוא לא ידע מה הוא עושה במחוזותיו.
ואז הוא קרא לו שיחה והוא אמר לו: תשמע גם אם היה לי רוח הקודש (אם היה לי- אין לי) ורוח הקודש לא הייתה יכולה לדעת מה אתה עושה. קרוב לוודאי שאם אני הייתי יודע מה אתה עושה הייתי צריך לסנגר עלייך כדי שלא יקרה לך כלום, כי אתה יהודי. אבל מטריד אותי שאני אפילו לא יודע מה אתה עושה. אבל אני רק רוצה להגיד לך׳ שאני יכול לשבת פה בכותל אני יכול להתפלל לקב׳׳ה ומכיוון שאני אחראי עליך ואני לא באתי לרעה (אני לא רוצה לשלוט עליך אנחנו לא בני כת ואנחנו לא מכשפים ואנחנו לא רוצים שום דבר) אבל אני מפחד מחילול ה׳. ואני שואל את הקב׳׳ה שיראה לי מה אתה עושה והוא אומר לי. הקב׳׳ה אומר לי - פתאום מגיע אדם ואומר חצי מידע ופתאום מגיע עוד אדם ואומר עוד חצי מידע. ולאט לאט אני יודע מה אתה עושה. והוא אומר לו׳ אני מבקש שאתה תפסיק את מה שאתה עושה.
אז אם באמת אנחנו רוצים לדעת משהו - אפשר לדעת הכל אין משהו שהתודעה מוגבלת בו. ואתה לא צריך להיות נביא או בעל רוח הקודש דווקא. הדברים מגיעים הכל נחשף. גבר לא יכול לבגוד באשתו בלי שהיא יודעת, אדם לא יכול לגנוב מהשותף שלו בלי שהוא ייתפס בסוף. אין, הרע צף. הרע צף כי היקום הוא בחינת מים והמים דוחים מעצמם כל דבר שהוא לכלוך הם פשוט פולטים אותו החוצה. אז אי אפשר להתחבא פה באמת בעולם הזה. ואי אפשר להסתתר ואי אפשר לעשות פה שום דבר שהוא כנגד הטבע הרוחני פה. הכל יצוף.
׳שיעור הכנה לתלמיד׳
[הרב נווה - אני כבר מתנצל רציתי באמת לעשות כאן עכשיו ׳שיעור הגות׳ וזה יצא שיעור של ׳הכנה לתלמיד׳ אבל אני לא מצטער על זה. השיעור שאני הכנתי הוא היה אחר לגמרי ואני באתי עם הרגשה דואלית לשיעור. אני מרגיש שאני עומד להכניס אתכם לקודש ואני צריך שתהיו נקיים איתי. וקשה לי מאוד, כי מצד אחד אני מחזיק במה שנמצא מחוץ לבית המקדש ומצד שני אני מחזיק במשהו שהוא נמצא בבית המקדש. והדיסוננס קשה לי מאוד.
תהליך התקדשות פנימית
׳׳עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים׳׳
בשלב הראשון מדובר
בעיקר בהבנה.
ואני צריך כאן עכשיו איזשהו תהליך שאתם תעברו אותו של ׳התקדשות פנימית׳. של משהו שיגרום לך טיפה להבין מה מתבקש מכם כמו שאליהו הנביא אמר ׳׳עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים׳׳. תכלס זה לא אומר שום דבר ׳אז מה ההחלטה׳ ׳אז מה אני צריך לעשות׳ לפעמים אדם לוקח רעיונות מורכבים ומסר עמוק ומנסה לסכם את זה לאיזה סיסמא ׳טוב, מה אני צריך לעשות׳. אתה לא עבד, אתה רוצה להיות עבד או שאתה רוצה להיות הבן של המלך? המלך מדבר איתך אז אל תקטין את עצמך לרמה של עבד. אז אתה אומר ׳טוב אז אני אקח מפה את הכוס׳ זה לא הרמה הזאת. אני בעיקר צריך שאתם תבינו.
בשלב השני מדובר על
הטהרות והתקדשות
מודעות שליטה
ועם ההבנה הזאת אנחנו נוכל להיכנס לשלב הבא. כי השלב הבא לא רק שהוא עמוק הוא קדוש – אנחנו מתקרבים אליו. וכשאתה מתקרב אליו הדברים נהפכים להיות שמה נורא דקים כתוב ׳׳וסביבו נשערה מאוד׳׳ [הרב נווה - בטח שלא מפחידים ולא צריך לפחד מזה כי אין לנו לאן ללכת] פשוט צריך להיטהר ולהתקדש. צריכים להיות אנשים טובים ואנחנו צריכים מאוד להיות מודעים ומאוד להשתלט על עצמנו.
׳תהיו איתי׳
ריכוז. תשומת לב. התפקסות
אז תראו את זה כשיעור הכנה לשיעור הבא – אני מצטער שזה לא יצא כמו שאני בניתי לתת לכם שיעור הגות מובנה. כי אני צריך אתכם איתי. אז הייתי צריך לתת לכם את השיעור המטלטל הזה כדי שאתם תבינו שצריך כאן תשומת לב, צריך כאן רצינות.. אני לא אוהב להשתמש במילה ׳עמל׳ או ׳עבודה׳ או ׳יגיעה׳ אני לא אוהב את השמות האלה פשוט תהיו איתי. תהיו איתי׳ צריך עכשיו תשומת לב לזה וצריך להתפקס על זה. אני לא יכול להיות תחביב אצלכם בחיים, הקב׳׳ה זה לא תחביב. ׳כן אני גם עובד עשר שעות אני גם מטפל בילדים אני איש הייטק ויש לי גם חנות קטנה באינטרנט ואני לומד שעתיים תע׳׳ס׳.
אנחנו לא תחביב׳ תקלטו. אני צריך שתהיו minded לזה. המציאות היא שמה ואנחנו יוצרים עכשיו איזשהו פורטל למימד אחר. ולכן, אני צריך כאן ריכוז. אני צריך שאתם תעטפו את עצמיכם באזשהיא מסגרת פנימית שלומדת ומכוונת אתכם ומכניסה אתכם למגמה. ואל תשבו ותקשיבו סתם ככה. ותבינו שבכל שיעור יש לכם אוצרות שהיה צריך לעבור כ׳׳כ הרבה תהליכים נפשיים רק כדי להנגיש לכם אותם. ולא להגיד, אהה טוב נחמד ׳מחשבה חיובית׳ אהה ׳אחדות׳ אהה ׳אהבה׳ אהבה זה השם המפורש כתוב במאור ושמש, אוקי. זה לא ככה. כאילו׳ תצאו.
עוברים מימד
הכלים של ההגות שאני הולך לתת לכם יגרמו לכם למצוא את עצמיכם במימד הבא. אנחנו הולכים לעבור מימד. ואני צריך שאתם תעזבו קצת את המימד הזה ואתם תבואו עם עניין למימד הבא. ׳רבי נחמן מברסלב׳ אמר שלעולם יראה אדם לנגד עיניו את ׳העלמא דאתי׳ את העולם הבא. תמיד תראה לנגד עינך את השלב הבא [הרב נווה - ׳עולם הבא׳ זה לא האלף השביעית ודברים כאלה תעזבו את הדמיונות האלה עכשיו. אני מדבר אתכם כרגע על השלב הבא לעבור לשלב הבא]. ולעבור לשלב הבא ׳רבי רחומי׳ בגמרא אמר ׳מה זה העולם הבא׳? זה עולם שהוא תמיד בא. אז הכוונה היא לעולם התודעתי הבא.
העולם התודעתי הבא
והעולם התודעתי הבא זה עולם רוחני, זה עולם שקט, זה עולם עמוק, זה עולם מפורט, זה עולם מדויק. זה לא כמו העולם הזה ובשביל זה צריך להיות minded לזה. אתם תראו את הצדיקים האמיתיים הם בהגות מתמדת. הם מסרבים לעזוב את המקום העמוק שהם חווים ממנו את המציאות. כי מהמקום הזה הם שומעים את המציאות, מהמקום הזה הם רואים את המציאות, הם מרגישים את המציאות והם מסרבים לעזוב את המקום הזה. במיוחד עכשיו אנחנו כולנו צריכים ביחד לעשות איזשהו תהליך מאוד חזק ואני צריך איתי אנשים מאוד חזקים.
[הרב נווה - אני יגיד איזה משהו אני לא רוצה שאף אחד יפגע מזה. בבקשה אני מתחנן שאף אחד לא יפגע מזה. יש נטיה לאדם לחשוב ישר׳ מה אני מרגיש כלפי מה נאמר ונראה אם אני נפגע מזה או שעושים לי ׳טוב׳. עושים לי מסאג לאגו או מלטפים אותי כמו ילד או פוגעים בי. לא להיות במקום הילדותי הזה אני מבקש כאן בגרות מאוד גדולה].
רב מחפש את התלמידים שלו
רב מחפש את כלי הגאולה
אז אני רוצה להגיד את הדבר הבא – יש אנשים שיוצרים איתי קשר ואומרים: הרב אני חושב שאני רוצה שאתה תהיה הרב שלי. ואז אני מסביר קצת את הקריטריונים שלי. והם אומרים לי׳: מה ככה אתה אומר לכולם? אז אני אומר: אתה מחפש את הרב שלך? אני מחפש את התלמידים שלי. אני מבין למה אתה מחפש את הרב שלך - אתה רוצה צינור נקי, מדויק, משהו שהוא בר סמכא, משהו שיודע על מה הוא מדבר, משהו שיבנה אותך. אני מבין אותך מאוד, ברור מה זאת אומרת בכל תחום זה ככה. תמיד אנחנו מחפשים את הטובים ביותר בתחום.
כותבם על לוח ליבך
אבל שוכחים שרב אמיתי מחפש את התלמידים שלו. ׳לחפש את התלמידים׳ זה לא לבוא על במות ולמלא אולמות. רב אמיתי לא מגיע כמו טווס נותן הרצאה והולך ולוקח כסף מאנשים וחי על זה. רב אמיתי מחפש בעיניים של התלמידים שלו את התלמידים שלו. הוא מחפש את ׳כלי הגאולה׳ אחד אחד. והוא בוחן אותם ומנסה אותם והופך אותם ועושה להם כל מיני דברים כדי לראות אם הם יכולים להיות התלמידים שלו. רב אמיתי כותב אנשים לא כותבים ספרים. ראינו בשואה ששרפו את כל הספרים מלא ספרים שגם כתבו אותם נשרפו. גדולי עולם כתבו ספרים הספרים נשרפו או לא נלמדו או שהם זרוקים בפינת זווית או שהם חלק מ 72 אלף שרפים שעוד לא הספיקו להגיע אליהם. אבל לתפוס דור לעצור אותו ולהגיד׳; עכשיו אני כותב בנ׳׳א. צריך לכתוב בנ׳׳א להפסיק לכתוב ספרים. צריך לכתוב בנ׳א. ואז לקחת בנ׳׳א להחזיק אותו ככה יפה יפה ביד שלך ולהתחיל לכתוב עליו. לכתוב עליו את האמת, לכתוב עליו את הקב׳׳ה. יש לנו צווי בתורה ׳׳לכתוב ספר תורה׳׳ וכתוב ׳׳כותבם על לוח ליבך׳׳. וחשוב שיהיה רב שיפנה תשומת לב לתלמידים שלו יאסוף אותם סביבו ממש, יכוון אליהם דוך, וידבר אליהם ברחל ביתך הקטנה. רמזים זה נחמד, השראה זה נחמד, אבל צריכים גם יחס אישי. ויתפוס וידבר רגיל ויבנה אותם ויקרין להם. ולא לעבוד רק על סמנים והקב׳׳ה אלא גם לבנות - לבנות בנ׳׳א לשייף אותו ולהשקיע בו ולתת לו צ׳אנס ולהאמין בו. אבל לפעמים התלמיד לא מוכן לזה. ׳לא מוכן׳ לא not ready אלא הוא לא רוצה. יש בו משהו שאומר׳: רגע יש לי עוד כל מיני ענינים.
עם הידע שיש היום
אפשר להביא את הגאולה
אני כבר אומר לכם׳ יש ידע שמחבר את השמים ואת הארץ, יש אפילו תוכנית לימודים שאי אפשר להתנגד לה. בכל דרך שילמדו אותך אפילו לא תהיה התנגדות, אתה אפילו לא תתאמץ להאמין יתר על המידה. אפשר ממש לקחת אותך מבנ׳א שלא יודע כלום לרוח הקודש. אבל צריך כאן תלמידים [הרב נווה – צריך בכלל להבין גם מה זה ׳תלמיד׳. והתלמיד צריך ללמוד תורה שלמה ׳של מה זה להיות תלמיד׳. וזה לא ניתן להיאמר במשדר זה רק דברים שנאמרים בע׳פ מרב לתלמיד ׳׳פה אל פה אדבר בו׳׳. וחשוב מאוד ש׳׳פה אל פה אדבר בו׳׳ לא יהיה רק רוחני חשוב גם שתהיה ישורת גשמית. התלמיד זקוק לזה] אבל צריך שהתלמיד יעמוד שמה וירצה את זה ויגיד ׳׳הנני שלחני׳.
הנני שלחני
אני יסיים בזה שכל הנביאים היו גדולים מאוד אבל רוב הנביאים היו בעלי ענווה כ׳׳כ גדולה שהם נבהלו איך ה׳ הופיע אליהם. הם הכינו כלים נפלאים. הם לא ידעו שהם הכינו ׳כלי נבואה׳ בזכות הענווה שלהם. אז הקב׳׳ה שרה עליהם. אז גם ׳ירמיהו׳ נבהל וגם ׳משה רבינו׳ נבהל. למה אתה רוצה אותי? ׳׳שלח נא ביד תשלח׳׳. ירמיהו ממש היה מבוהל והקב׳׳ה אמר לו ׳׳בטרם יצורך בבטן ידעתיך׳׳. ובטח שאף אחד לא ניגש להיות נביא. אבל היה לנו אחד ׳ישיעהו׳ שבגלל שהוא ידע שיש כאן צורך מאוד גדול. הוא הפך את עצמו להיות תלמיד, אמר לקב׳׳ה: ׳׳הנני שלחני׳׳ בוא תכשיר אותי, אני לא מוכשר - תכשיר אותי. תגיד לי מה אתה דורש - אני יעשה את הדברים שיכשירו אותי להיות הנביא שלך. והקב׳׳ה אמר לו: בגלל שאתה באת ככה אני אתן לך לנבא נבואה טובה. אני אתן לך להראות לעם ישראל ולשמח את עם ישראל בנבואה של העתיד לבוא.
רחמנא ליבא בעי
אני עד היום מנסה ומתפלל להפוך את עצמי להיות התלמיד של הרב – הרב בהיבט הזה הוא רב מושלם. הוא נותן כל מה שהוא יכול. הוא עושה כל מה שהוא יכול לעשות. ואני כתלמיד אישי אפילו שאני נמצא איתו 29 שנים אני עדיין מכין את עצמי להיות התלמיד שלו, תבינו. ואתם חושבים שטעויות לא נעשות? נעשות טעויות. לא חוטפים לאטמות? חוטפים לאטמות. לא חוטפים עכשיו גערות וזריקה והרחקות? חוטפים, ברוך השם, ישתבח הבורא, הכל טוב, בסדר גמור. אבל ׳׳הנני שלחני׳׳. וצריך מאוד לא לברוח מהקודש. לעמוד גם כשאתה חוטף וגם כשאתה טועה וגם כשאתה כביכול בכשלון וגם כשאתה אשם וגם כשאתה לא כזה טהור וגם כשאתה לא כזה ישר. לא להיבהל מזה. ׳׳רחמנא ליבא בעי׳׳ אתה צריך להיות נאמן ולא לעזוב.
אומנם בפרקי אבות כתוב על ׳רבי יהושוע בן פרחיה׳ שהיה רבו של אותו האיש. והוא הרחיק אותו ואח׳׳כ ההוא היה כ׳׳כ פגיע שמחוות יד גרמה לו לברוח ולהוציא דת שכמעט החריבה את העולם. והיה את הסיפור עם ׳אלישע בן אבויה׳ שכביכול דחו אותו מן השמים ואמרו שאין לו תשובה. ויש עוד. רבי עקיבא חשב שבר כוכבא הוא המשיח ואח׳׳כ הוא קרא לו ׳׳בר כוזיבא׳׳ שאיכזב אותו. צריך לדעת להתרומם מעל כל השברים וליצור שבירת הכלים כי כל אלה יחזרו. וכל הדברים האלה צריכים להיות מתוקנים anyway. אז מה זה משנה אם זה יקרה בגלגול הבא או בגלגול הזה? אפשר לתקן את הכל בכל רגע נתון.
צריך להיות חזקים וצריכים להיות לא פגיעים אתה צריך להיות עם אפס אגו. להיות מכוון מטרה. לדעת מה המהות שלך וללכת לשמה. כשאתה לא מקשיב לשום דבר שעשוי למנוע ממך מלהגיע לשם. וגם אם השמים והארץ וכל הצדיקים ירדו ויגידו לך ׳אתה לא רצוי אתה כולך אכזבה אתה כולך מעוות אתה כולך טמא׳. שיגידו׳ אבל אני עדיין חלק אלוק ממעל. וצריך לדעת שהקב׳׳ה גם מנסה את האדם בדברים האלה - בהרחקות גדולות מאוד כדי לראות שהוא לא רגשי ובהרחקה הוא לא ילך יפגע ו׳תמות נפשי עם פלשתים׳. צריך להיות חזק. אבל ברגע שאתה ממוקד ואתה עם חזון אתה יכול להגיע למקומות הכי גדולים שיכולים להיות.
לעולם לא לעזוב את כיסא הכבוד, לעולם לא לעזוב את היד לצדיקים, לעולם לא לעזוב את היד לקב׳׳ה. להחזיק מעמד גם אם זורקים אותך ארבע מאות מליון פעם. לא להיות פגיע - להיות יצירתי. להראות את הנכונות שלך להתקרבות כל הזמן. אם זה לא יהיה בדרך הזאת, אתם צריכים לדעת זאת דרך תורה, ממילא תהיה דרך יסורים. אז אתה מנסה להתקרב לבן זוג שלך או לבת זוג שלך ואתה לא יכול, אתה כל הזמן מרגיש דחיות, אתה מרגיש לא נאהב, אתה מרגיש שלא מכבדים אותך מספיק. אתה מנסה להתקרב להורים שלך אתה קולט הם לא מבינים אותך. אתה מנסה להתקרב למשהו בחוץ ׳בוס בעבודה׳ אתה רוצה שיראה איזה השקעה אתה עושה, אף אחד לא רואה את אף אחד אתה לא מעניין.
אז גם בחוץ אנחנו חוטפים בדיוק את אותו הדבר. הרי אנחנו people pleaser אנחנו מאוד רוצים לעשות נחת רוח למשהו אבל יש מציאות שזה לא הולך פשוט. והאמת היא שזה גם קורה בתוך התורה. שהרבה פעמים אתה לא יודע אם אתה עושה נחת רוח או שאתה לא עושה נחת רוח. אבל מעצם העובדה שאתה בראש של לעשות ׳נחת רוח׳ אז אתה נחשב לעושה נחת רוח אם אתה תמשיך ואתה תישאר זה יהיה גם בנגלה וזה יהיה בכל הכלים שאתה תראה בוודאות שאתה עושה ׳נחת רוח׳ עם ישר כוח גדול מאוד. לא להיבהל מכלום. צריך ללכת דוך לעבר הדבקות ולעשות את הכל לטובת העניין הזה. ולהניח בצד את האגו ואת הפגיעות.
זהו זה שיעור הכנה לשיעור של הגות.
שזה יהיה להפנמה לכולנו.
אמרתי כאן הרבה דברים.
ה׳ ישמור אתכם
