תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

תורת ההגות וההתבוננות הקבלית - 

"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן"

 הרב אריה חיים נווה שליט"א

אני רוצה לדבר אתכם על המושג ׳׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן׳׳. אנחנו לומדים על ׳׳תורת ההגות וההתבוננות הקבלית׳׳ ואחד הנושאים שצריך לשים אליהם לב מאוד מאוד תוך כדי הגות זה הספקטרום. המדד הוא ׳מאיפה אני בא ולאן אני הולך׳. וכל פעם מחדש להעמיד את עצמנו על מסלול מסוים. וזה כל פעם יהיה מסלול אחר. כי הם כולם חוטים ששזורים ביחד זה חבל שבנוי מהמון חוטים שמחברים אותו.

המהלך בהגות

אז אם נסתכל נניח על ההגות אז אנחנו יכולים להסתכל בצורה של ׳התבודדות׳ – לנוע מהאני הבדיד אל האחדות. אני יכול להסתכל מהעדר אהבה לאהבה. אני יכול לנוע מהעדר משמעות למשמעות. יש אינספור מסלולים ׳נתיבים׳ שאפשר ללכת בהם. צריך ללכת, אני לא אומר בכולם אבל בחלק נכבד בהם כדי להבין את הפואנטה. ואז אפשר ליצור את הדרך שאין לה שם. היום אנחנו נדבר על עוד אחת מהדרכים שיש להם שמות. וזה המהלך מהשטחי אל המשמעותי מה׳נפש׳ אל ה׳יחידה׳. כאשר המהלך הוא לנוע מגסות לעדינות.

דרך ההגות

ואנחנו הולכים ע׳׳פ ההטוויה של התורה. כי התורה אמרה ׳׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן׳׳. ׳הגן׳ הוא האדם ׳עדן׳ זה האור. כתוב ׳׳אין באור למעלה מעונג׳׳ והדרך להגיע לעונג עילאי הוא ע׳׳י עדינות. ויש את החלק שמחבר בין ׳העדן׳ לבין ׳הגן׳ שזה ׳הנהר׳. והנהר כשהוא נמצא קרוב לגן הוא רועש. וכאשר הוא יוצא מהעדן הוא שקט מאוד. ואנחנו צריכים בגלל זה לדעת לעשות את החיבור הזה.

הגות

התמודדות עם רעש סביבתי

רעש׳ תדר = גסות

בהגות׳ כשניכנסים להגות אני חייב לדעת שיש לי התמודדות עם ׳רעש רגשי׳ גס מאוד. ועם מחשבות שמייצרות ׳רעש רגשי׳ גס. ובכלל כל ההוויה שלנו נמצאת בגסות שבאה לידי ביטוי באמצעות רעש. אנחנו רועשים מאוד. וזה בא לידי ביטוי בזה שאנחנו מתבטאים, סתם. התבטאויות סתם, לא שיש לנו משהו חשוב להגיד או משהו חכם או משהו ממוקד. פשוט אנחנו מרעישים אנחנו עושים רעש. והרעש הזה מתבטא בגסות. לזה אני קורא ׳גסות׳ (הרב נווה - אני לא קורא ׳גסות׳ לגסות רוח ולא להתנהגות מסוימת ולא לאישיות מסוימת. ואני גם לא מדבר על גסות של ׳בינו לבינה׳) אני מדבר על התדר הגס.

גלי המוח

ההבדלים בן גלי המוח הוא רק ברעש בגסות

גם במוח ישנם גלים שמאוד מתארים את המעבר מגס לעדין. למשל ׳גלי מוח׳. איך יודעים את ההבדלים בין ׳אדם ישן׳ לבין ׳אדם ישן עמוק׳, לבין ׳אדם שנמצא בתהליך מדיטטיבי׳ לבין ׳אדם ער׳? נניח אדם נמצא ׳בקומה׳ או אדם שנמצא עכשיו ׳בפגיעה מוחית׳, איך יודעים מה קורה איתו? אז יש ׳גלי מוח׳ שנרשמים ב -  E.E.Gוההבדלים בינהם הוא רק ברעש בגסות שלהם. יש מהכי גס עד הכי עדין. לא הדפוס שלהם כמו הרעש שלהם יש להם אמפליטודה גדולה.

אז בזמן שאנחנו ערים קוראים לזה ׳גלי ביתא׳ שזה מאוד רועש. עזבו כרגע את ׳התבנית׳ שלהם ׳איך זה נראה׳. כמובן זה נע בין המחשבות ׳על מה שאתה חושב׳. אבל עצם הרעש שאתה נתון בו כשאתה ער עם ׳הפרעות קשב וריכוז׳ עם ׳חוסר קשב וריכוז׳. זה יוצר את ׳גלי הביתא׳ שזה ׳גלי ערות׳. קוראים לזה ׳גלי עירות׳ כי אתה ער. אתה ער אתה חי. כמו כל בנ׳׳א ממוצע. אח׳׳כ יש ׳גלי אלפא׳ לאנשים שנמצאים במצב של ׳נים לא נים׳. הוא לקראת שינה, עייף מאוד מתכוון לישון ואז המוח נשתק מרגשותיו. והגלים האלה הם יותר עדינים.

באמצע הלילה יש ׳גלי תטא׳. כאשר האדם ישן וזה אמצע הלילה. שעדיין חלק מן היום משפיע עליו וחלק נשתק. אז ׳גלי תטא׳. והם פשוט יותר עדינים ׳מגלי אלפא׳. אז ׳גלי ביתא׳ רועשים יותר ׳גלי אלפא׳ פחות ׳גלי תטא׳ פחות. ולפנות בוקר יש ׳גלי דלתא׳. שהם גלים מאוד מאוד עדינים, שקטים מאוד. וזה זמן של ׳שינה עמוקה׳. וזה זמן שקשה מאוד להעיר את האדם הוא ממש נמצא בתוך שינה עמוקה. מאוד בתוך עצמו.

הגות

תהליך של השקטה

השקטה = התעדנות

 

עדינות׳ מיומנות נירכשת.

להבדיל בהגות אנחנו מנסים לשחזר את התהליך. אנחנו רוצים להעביר את עצמנו תהליך של השקטה (הרב נווה - אבל עכשיו אני לא מדבר על השלבים הראשונים של האדמו׳׳ר מפיאסצנה שדיברתי עליהם בשיעורים הראשונים. אני מדבר עכשיו על תהליכים שהם לא נקראים רק סתם ׳השקטה׳ אלא תהליכים שאני רוצה להוביל אותם דווקא עם המושג שנקרא ׳התעדנות׳ עניין של עדינות. ואתם תיכף תבינו למה אני מתכוון).

 

תהליך ההשקטה (ההתעדנות)

הביטוי לעדינות והשקטה הוא הרגש הזולת

 

ניכרת בזמן ערות הרבה מאוד גסות. הרעש הוא גס. וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות גסת רוח. קול שמורם, אמירות לא במקום, זלזול, שטחיות, טפשות. זה בא לידי ביטוי ככה. ואדם צריך לדעת לשים את זה תחת הקונספט ׳גסות׳. וככל שאדם הולך ומתעדן הוא יכול להגיע למצבים אפילו של ׳הרגש הזולת׳. אני יכול להרגיש מה שאתה מרגיש. אני יכול לחבר את המערכת הרגשית העצבית שלי למערכת הרגשית שלך ולדעת כל מה שאתה יודע אפילו כל מה שאתה חושב. וזה תלוי עדינות (הרב נווה - כמובן שהמטרה שלנו זה לא לחדור זה לזה ולהיות עכשיו רכילותים וטלפתיים. זה לא הפואנטה. הפואנטה שלנו בהגות היא התחברות עם האלוקות) אבל כאן אנחנו מדברים לא על המעבר מרעש לשקט. דברנו על זה כבר זה נקרא ׳השקטה׳. תשימו לב׳ כי זה ציר נוסף. עכשיו אני מדבר אתכם על עוד קונספט (שחשוב מאוד שאתם תלכו עליו כי אתם תרגישו אותו) שאני נע מגסות לעדינות. יש מצבים שאני גס בהתנהגות שלי ואני רוצה לעבור למצבים עדינים.

מה משקיטים?

את ההתנהגות הגסותית׳

גסות רוח = רצון לקבל

כאן אתם תשימו לב שהמילים האלה מוציאות מאיתנו רגשות שונים. כדי להיות עדין זה אומר שאני צריך להיות קשוב. תשימו לב, זה כ׳׳כ חזק. להיות ׳גס׳ זה אומר שאני ׳אטום׳ ואני רוצה להראות את עצמי. ׳׳אין כסיל חפץ אלא בהתגלות ליבו׳׳ כל אחד רוצה לדבר הוא ׳׳כסיל׳׳ ולא מעניין אותו אף אחד וזה בא לידי ביטוי בגסות גסות התנהגותית ׳גסות רוח׳. ועכשיו אני מדבר על ׳ההתנהגות הגסותית׳. לאוו דווקא על הרעש הגסותי שנמצא במחשבות או ברגשות שלנו אלא על ׳ההתנהגות הגסותית׳ שבאה לידי ביטוי באטימות וב ׳אני מתבטא׳ ׳תראו אותי׳.

 

השקטה עדינות והרגש

תנועה הרגשית

להיכנס לרמות של ׳עדינות׳ ׳עדינות׳ ׳עדינות׳ ׳עדינות׳ ׳עדינות׳ - אני מתעדן בתוכי. ותהליך ההתעדנות זה תהליך של רגישות. אם אני רוצה לדייק את זה ׳׳הרגשיות׳׳. אם אני רוצה לפתח הרגש כלפי משהו אני חייב להיות מאוד מאוד עדין.. מאוד עדין.

העולם הרוחני עדין – המקור שלנו עדין, שקט

אני לא יכול להסביר לכם כמה אנחנו גסי רוח. אני פשוט לא יכול להסביר לכם. הגוף הזה הוא הר של רעש גס. וכשאתה ניכנס פנימה, עוד פנימה עוד פנימה, יש ׳גלי הרגש׳ כ׳׳כ עדינים שאתה יכול לחוש אלקטרון זז בקצה היקום. וההבדל הוא לנוע מגסות לעדינות. לכן זה חשוב לי לתת לכם היום את הקונספט שנקרא ׳עדינות׳. ׳׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן׳׳. ׳הגן׳ כביכול צריך להיכנס לתוך הנהר. הנהר בהתחלה שוצף וגועש במקומות שבו הוא פוגע. ולאט לאט הוא נהפך להיות שקט יותר עד שהוא עולה למקור. המקור שלו עדין מאוד שקט עומד.

נתיב ההגות

נתיב העדינות

עדינות אפשור ונוכחות – עדינות התכווננות בנפש – עדינות פותחת את הנפש

עדינותי עצירה עם הזדככות.

תנסו להרגיש פרפר. תנסו רגע להרגיש את הקיום שלו. קחו פרפר יפה ופשוט תנסו להרגיש את הקיום שלו. תנסו להבין אותו. את הצרכים שלו, את הרפרוף של הכנפים שלו. תנסו להבין את הכנפים שלו. אח׳׳כ תנסו לקחת.. נכון שבאוויר מידי פעם יש כאלה פתיתים או ׳גרגירי אבק׳ שהם מרחפים. תנסו להושיב את עצמיכם (אם שמתם לב לגרגרי אבק חלק מהם מוליכים מוח. והמוח לא נראה כמו עיגול היא נראה כמו שערה קטנטנה שעפה באוויר) תנסו לשים את עצמיכם על השערה הזאת שעפה באוויר. תרגישו את העדינות. ואח׳׳כ תעבירו את עצמיכם להיות פוטון של אור ׳קרן אור׳. תהפכו להיות ׳קרן אור׳. רק כדי לשכלל את רגש העדינות. תרגישו את היותכם ׳קרן אור׳ אין לכם גוף אתם ׳קרן אור׳. תרגישו לרגע מה זה להיות ׳אור׳.

אלה תהליכים של התעדנות אבל זה חיצוני. זה יפה אבל זה חיצוני.

התעדנות רגשית

ספקטרום. ריכוז באני – הרגש הזולת.

עדינות׳ חוויה של נוכחות וקיימות – עדינות אהבה ואינטימיות

עכשיו אני רוצה להכניס אתכם להתעדנות רגשית. לתת את הספקטרום. ׳גסות רוח׳ הכי גדולה זה להיות מרוכז באני. אין לך גס רוח מאגואיסט. שיא גסות הרוח, שיא הגאווה׳ לחשוב רק על עצמי. כדי לפתוח את הספקטרום אני חייב להיות רגיש ועדין להרגיש את הזולת. חייב לפתוח את עצמי להרגיש את הזולת - לשבת מול אדם ולהיות עדין. שוב, עדינות עדינות עדינות עדינות עדינות.. תהיו עוד יותר עדינים ועוד יותר עדינים ועוד יותר עדינים ועוד יותר עדינים.. להרגיש את הזולת עד שאתה מרגיש את המערכת הרגשית שלו.

 

שמיעה הרגשית

שמיעה הרגשית זה תהליך הגותי

שמיעה הרגשית זה תנועה הרגשית לפתיחת הלב. לב שומע.

(הרב נווה - פעם אני נתתי שיעור על השמיעה. אני רוצה לחזור עליו עכשיו בהיבט ההרגשי. לעשות ׳שמיעה הרגשית׳. השמיעה ההרגשית באה לידי ביטוי ותבוא לידי ביטוי ע׳׳י המושג שנקרא ׳׳עדינות׳׳ ו׳׳התעדנות׳׳. אני רוצה לתת את זה ברשותיכם).

יש באדם חמש רמות של תודעה: ׳נפש׳ ׳רוח׳ ׳נשמה׳ ׳חיה׳ ו׳יחידה׳. בספר ׳ליקוטי מוהר׳׳ן׳ הוא מביא את זה מכתבי האריז׳׳ל. הוא מסביר שיש ביטוי לכל אחת מרמות התודעה. ׳בדרגת הנפש׳ הביטוי הוא דיבור. ׳בדרגת הרוח׳ הביטוי הוא תפילה. ׳בדרגת הנשמה׳ הביטוי הוא שיר. ׳בדרגת החיה׳ הביטוי הוא ניגון. ׳בדרגת היחידה׳ הביטוי הוא ריקוד.

 

ההתבטאויות של רמות התודעה בהתאם לרמת העדינות

עדינות = עומק = המון מידע

אז קודם כל תשימו לב שזה הולך ונעשה עדין יותר. דיבור זה דבר גס, קולני, מרובה. תפילה זה כבר יותר ממוקד. כי יש הבעת רצון מאוד מסוימת ממוקדת ׳אני מתפלל על משהו׳. הרבה פחות מלל. אח׳׳כ שיר שזה הרבה פחות מלל. בד׳׳כ שיר הוא כמו ׳חמשיר׳ עם בתים מלאים משמעויות אבל זה שיר זה לא דיבור. שיר בד׳׳כ הוא קצר. ואח׳׳כ יש ניגון שבו אין בכלל מילים. אין מלל נשאר רק צלילים ׳ניגון׳. ואח׳׳כ ריקוד. כשריקוד הכוונה לא לריקוד טראנס אלא הכוונה לתדר. מה שנשאר זה תדר שאפילו אין לו צליל. ׳תדר ללא צליל׳ שעוד לא משמיע צליל, לא משמיע לחן לא משמיע ניגון נקרא ׳ריקוד׳. המושג ׳הרקדה׳ זה כמו להרקיד את הנפה. שמים קמח על הנפה ומרקידים אותה. אז להרקיד אותה זה ליצור לה וויברציה ליצור לה תנועה. אז תשימו לב שממילא, בנפש רוח נשמה חיה יחידה, הסקלה היא סקלה של עדינות.

 

עכשיו איך אני מתרגל את זה?

הנכון הוא תמיד לתרגל את זה מול הזולת.

והתהליך נקרא ׳׳שמיעה׳׳

 

זה הנכון, לתרגל את זה מול הזולת. אפשר לתרגל את זה גם מול עצמנו. אבל יותר חזק האפקט, שלדעת שזה פועל, נעשה מול הזולת. והתהליך הזה נקרא ׳׳שמיעה׳׳. כמו ׳׳שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד׳׳ ככה אתה יכול להגיע למצב שאתה יכול לחדור חדירה עמוקה לתוך הזולת להבין אותו ממש - כל התהליך הזה הוא ׳תהליך הגותי׳ - כי הוא מוביל אותך מהמקום הגס למקום מאוד עדין עד לדרגה של ריקוד ׳דרגת יחידה׳.

תהליך השמיעה

איך זה נעשה?

דיבור – מילים, דתא

 

כאשר האדם מדבר איתך הוא מדבר. הוא מוציא את הצרות ואת הדאגות שלו הוא מביע את עצמו. אם תיתפס ׳במילים׳ שלו רק ׳במילים׳ (במה שהוא אומר) במידע שהוא מוסר לך. זה ׳דרגת נפש׳ זה דיבור. יש לך אפשרות לשמוע את ׳התפילה׳ שלו. מה זה ׳התפילה׳ שלו? כשלמעשה אדם מדבר הוא בעצם גם מתפלל.

קיים מתאם בין האינטראקציה עם הבורא לבין האינטראקציה עם הזולת

 

ואגב, אני רוצה לתת לכם את המכנה המשותף לכל בני האדם (בכל הדיבורים בכל האינטראקציות בכל התפילות בכל השירים) אני רוצה להכניס אתכם. ויהיה לכם קל להבין את זה כשאתם באים לדבר עם הבורא. נניח באמת יש לך משהו לדבר עם הבורא ואתה בא לדבר עם הבורא. ואח׳׳כ גם בדיבור שלנו זה עם זה. אתם תראו שזה אותו דבר.

תפילה – התפתלות לחיבור מגע וקירבה

אז אחרי הדיבור. אם תתעלם מהדיבור אם אתה תתעלם מהדתא, ותיכנס תשמע רובד עמוק יותר תשמע את התפילה של האדם. אתה יכול לשמוע ממנו מעבר לכאב שהוא מביע אתה תשמע את התפילה שלו אליך. ׳תפילה׳ זה התפתלות התחברות. הוא מתפלל אליך. ׳מתפלל׳ אני רוצה שאתם תבינו - הוא לא מתפלל שאתה תפתור לו את הבעיות. הוא לא מתפלל כאילו זה ׳עבודה זרה׳ הוא לא מתפלל כאילו אתה הקב׳׳ה. ׳מתפלל׳ הכוונה הוא רוצה לחתור למגע איתך הוא רוצה את הקירבה שלך. ושוב, אותו דבר זה נעשה בינינו לבין הבורא. הדיבור עם הבורא בעצם מביע תפילה פנימית עמוקה של התחברות עם הבורא. הרצון שלי לעמוד פה זה להתחבר איתך. נכון שאני מדבר איתך אבל אני רוצה להתחבר איתך.

שיר – פזמון חוזר

אם נשמע יותר עדין אנחנו נשמע שיר. ׳שיר׳ זה לא ׳חמשיר׳ שדווקא צריך להיות עכשיו איזה משורר ידוע כדי לכתוב אותו ולאוו דווקא צריך להיות עם מילים מתוחכמות. אלא כמו סוג של פזמון חוזר. אתם תראו את האדם חוזר בחזרה על אותם משפטים. הוא פתאום חוזר בחזרה עוד פעם על משפט או על המסר שלו. וזה נראה לכם שהוא חופר הוא לא חופר הוא שר.

ויכול להיות שאלה המטבעות לשון שהוא אימץ, מטבעות דיבור שהוא אימץ. וזה השיר שלו.

שאתה אומר׳ למה הוא חוזר על זה כ׳׳כ הרבה פעמים? למה הוא אומר את זה כ׳׳כ הרבה פעמים, בשביל מה הוא צריך להגיד את זה כ׳׳כ הרבה פעמים. זה צורת הדיבור שלו? הוא נשמע צפוי לגמרי. מה, כל פעם מחדש אני ניפגש איתו, זה מה שיש לו להגיד כל הזמן את המשפט הזה, את המשפטים האלה את הדעות האלה. אז זה נראה לך שהוא על ריפיט או שזה כמו ׳תקליט שרוט׳ אבל למעשה הוא שר. וכשבנ׳׳א שר שיר מסוים עם פזמון חוזר.

למה בעצם יש פזמון חוזר? למה אדם שר?

נניח סתם דוגמא, אנחנו ביום שבת שרים ׳׳לך דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה׳׳ ׳׳שמור וזכור בדיבור אחד׳׳ וכו׳ ועוד פעם חוזרים ׳׳לך דודי לקראת כלה׳׳. ואז עוד פעם שרים את הבית הבא ועוד פעם שרים ׳׳לך דודי לקראת כלה׳׳. מה הקשר?למה כל הזמן חוזרים לזה? אי אפשר להגיד ׳בית׳ ׳בית׳ ׳בית׳ ולסיים עם זה פשוט? למה יש ׳פזמון חוזר׳? מה הרעיון בפזמון חוזר?

פזמון חוזר – בשביל זה באתי אליך

הפזמון החוזר הוא הבקשה הוא הנימוק של התפילה. ז׳׳א, נניח כמו ׳׳לך דודי׳׳ (שזה יהיה קל לזכור את זה) אנחנו נותנים למעשה נימוק לקב׳׳ה׳ למה הוא צריך לדבוק בכנסת ישראל, למה אנחנו צריכים להתחבר. אז נותנים לו נימוק ואז נותנים לו את הפזמון ׳אתה רואה בשביל זה אתה צריך להתחבר׳. ואז נותנים לו עוד נימוק ואז אנחנו אומרים לו ׳אתה רואה בשביל זה אתה צריך להתחבר׳. וככה זה תמיד. בכל השירים, השירים הרוחניים האמיתיים. יש כביכול את הסיבה שבה אני באתי לפגישה איתך, ואני רוצה כל הזמן לחזק את הסיבה שבאתי אלייך אז אני נותן עוד נימוק ועוד נימוק ועוד נימוק. ואז אני אומר לו׳: אתה רואה בשביל זה אני באתי אלייך. אני באתי אליך בגלל זה ובגלל זה ובגלל זה, אבל בשביל זה באתי אלייך.

׳שיר השירים׳

באתי להתחבר

אז השיר של כל השירים כמו ׳שיר השירים׳. מה זה ׳שיר השירים׳? שיר השירים זה ׳בשביל זה באתי אלייך׳ באתי כי אני אוהבת אותך או אני אוהב אותך. באתי כדי שנהיה ׳אחד׳ באתי להתאחד. אז זה נקרא ׳׳שיר׳׳. ואם ׳שומעים׳ אפשר לשמוע את השיר של האדם. אפשר לשמוע את הנימוקים שבגינם הוא בא כדי להתאחד.

ניגון – הרגש. עומק ועדינות

מה זה ניגון? עדינות יותר גדולה שאדם יכול לפתח אותה בנפש זה לשמוע את הניגון של החבר שלי. שוב, אותו דבר אני יכול לעשות על עצמי. כשאני שואל את עצמי׳: למה אני בעצם בא לדבר עם הבורא? ואני יכול לעשות את זה לזולת. אבל עם הזולת זה ממש דרמטי כי באיזשהו שלב אתה מצליח לתמלל אותו. ואנשים בהלם, איך אתה מבין אותם, כמה זה עמוק. ואז אתה מבין שאתה עושה דרך נכונה. אבל זה דרך של מעבר מגסות לעדינות.

איך מגיעים לדרגת ניגון ׳דרגת חיה׳? מה זה לשמוע את הניגון של החבר שלי?

לשמוע את הניגון. להבין את המקום ממנו הוא מדבר. אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו

כאשר האדם מדבר יש לו ניגון. נניח שאתם הייתם שומעים אדם שמדבר בשפה זרה. לא הייתם מבינים מילה ממה שהוא אומר אבל הייתם מבינים את ההלך רוח. וגם את הניגון שאתם שומעים מהקול שלו. יש ניגון שהקול שלו משמיע. אתם לא מבינים מילה ממה שהוא אומר אבל את הניגון אתם שומעים.

לשמוע את הניגון –

תשומת לב נוכחות

למשל, אתם יכולים לשמוע את העם היפאני מדבר.. או את הניגון הסיני. זה ניגון. אתם צריכים לדעת לעמים יש ניגון. זה לא בדיוק ה- accent אבל זה דומה. ה-  accentעצמו זה כמו ניגון. ויש לאדם רגיל בזמן שהוא מדבר ניגון. זה יכול להיות עצבות, זה יכול להיות עומק, זה יכול להיות תסכול, זה יכול להיות כמיהה, זה יכול להיות השתוקקות. ואתה שומע ניגון של השתוקקות, ניגון של כמיהה, ניגון של עצבות, ניגון של אהבה. אתה שומע ניגון.

רובד הניגון הוא הגל הנושא של הכל –

לסגל את עצמנו לשמוע ניגונים להפסיק להיאחז בידיעות.

ניגונים = תובנות.

והאמת היא שבאמת יש לנו הבעות מסוימות. אנחנו מדברים לאהוב שלנו בטון מסוים, מדברים לשונא שלנו בטון מסוים, אנחנו מדברים לילדים שלנו בטון מסוים. אנחנו משנים את הניגון. ורובד הניגון נותן המון מימדים הוא הגל הנושא של הכל.

ניגון׳ הרגש מלא והרמוני

אז נניח שאתה הלכת עכשיו לקונצרט והקונצרט הזה היה עכשיו שעה שעתיים. סיימת את הקונצרט, משהו פוגש אותך בחוץ ושואל אותך: תגיד מה אמרו בקונצרט? על מה דברו בקונצרט? היית שעתיים, אז על מה דיברו? אתה לא יכול להגיד על מה דיברו. הקונצרט העביר לך ׳עולם ומלאו׳. הוא הזיז את כולך הוא הפעים אותך. ואי אפשר להגיד על מה זה היה, ואין לזה מילים אתה לא יכול להלביש לזה מילים.

תיאור תהליך השמיעה

אותו דבר זה קורה שאתה תשמע את הניגון של החבר שלך. כי אם אתה תשמע אותו ב - level של נפש למשל כשאתה שומע אדם שהוא מנגן ניגון של בדידות. הוא אומר לך ׳אני בודד׳ ׳אני עצוב כי אני בודד׳. אם אתה תשמע את המילים שלו אז אתה תגיד׳ הוא מדבר לא לעניין. כי לא כולם חכמים ולא כולם יודעים להתבטא. שים את זה רגע בצד. ואם אתה תשמע את התפילה שלו אז אתה תגיד: בסדר הוא בודד אז הוא רוצה אותי. שים את זה רגע בצד. ואתה יכול לשמוע את השיר שלו. ואתה תגיד: הוא תמיד יחזור על המילים כמו ׳׳תמיד זה היה לי ככה בחיים. ההורים שלי זרקו אותי, חברה שלי זרקה אותי, מהצבא זרקו אותי׳׳ הוא כאילו יחזור על אותו שיר (הרב נווה - נניח אני נותן את זה סתם כדוגמא. דוגמא מאוד שטחית אבל דוגמא) תשמע רגע את הניגון שלו. הניגון שלו מאוד עמוק הוא אומר הרבה הרבה דברים, המון מימדים. ושוב צריך את העדינות הזאת כדי לשמוע את הניגון של זה שמדבר איתך. וזה כ׳׳כ חשוב, כדי שאתה תבין את המקום שממנו הוא מדבר.

ריקוד׳ הפועל היוצא מתהליך השמיעה

השלב הבא הוא מפתיע – מכיוון שריקוד אתה צריך לרקוד איתו. אם עשית את כל השלבים נכון וירדת בעוצמה של הגסות לרמה של עדינות אתה באיזשהו שלב תמצא את עצמך רוקד איתו. ׳רוקד איתו׳ אתה כמעט יכול לדעת מה המילה הבאה שהוא יוציא מהפה. אתה כמעט תוכל להשלים את המנגינה שלו, כמעט לגמרי. ואתה קשוב אליו ואתה מרוכז בו. וכשאתה תרקוד איתו אתה תהיה הוא. עד כדי כך. תאמינו לי מנסיון.

איך כל זה קשור בהגות על הקב׳׳ה?

הקב׳׳ה כביכול מדבר עם העולם הזה

אנחנו נמצאים פה ׳בדרגת נפש׳ והוא מדבר איתנו – הוא מדבר איתנו באמצעות העולם הפיזי באמצעות הטבע, באמצעות ההשגחה, באמצעות נסיבות, באמצעות מלחמות, באמצעות מגיפות. הוא מדבר.

דרגת נפש

אבחון רציונאלי לתופעה

׳בדרגת נפש׳ אתה יכול להגיד: עכשיו יש מלחמה. עכשיו יש מחלה. עכשיו הטבע עושה ככה עכשיו חורף עכשיו קיץ. אתה יכול להגיד. ׳דרגת נפש׳ אתה יכול לעשות אבחון רציונאלי לקיים לתופעה - אתה רואה את התופעה. אבל בוא תיכנס פנימה תנסה להבין את הבורא. תנסה לשמוע את הבורא. אבל בשביל זה אתה צריך להיות עדין יותר ממה שאתה. מה התפילה של הבורא? (הרב נווה - שוב, אני לא סתם אומר את זה. הנסיבות שבהם אני מדבר כרגע זה נסיבות שבהם פוקדת אותנו עכשיו הקורונה. זה פוקד) אז ׳בדרגת נפש׳ אנחנו חווים מגיפה.

דרגת רוח

לשמוע את התפילה של הבורא. הבורא מבקש את תשומת הלב

בוא ניכנס רגע לתפילה של הבורא ונשאל אותו:  למה אתה מתפלל? מה אתה חווה? אז ברור שיש כאן איזשהו סוג של מסר. יכול להיות שכל אחד יחווה את זה בצורה מסוימת סובייקטיבית לפי הכלים שלו. וזה בסדר גמור. עשית תהליך של התעדנות כדי לשמוע את ׳תפילת הבורא׳.

ותרשו לי להמשיל את זה כמו ילד שרוצה להשיג את תשומת הלב של אבא שלו. ובהתחלה הוא אומר ׳אבא׳ ׳אבא, ׳אבא׳ ׳אבא׳. ואבא עסוק (בדיבור בטלפון אני לא יודע איפה אבא נמצא) ואז הוא נותן לו טפיחה ׳אבל אבא׳. אז מה התפילה של הילד? הרי בדיבור הוא סתם אומר ׳אבא׳ ׳אבא׳ מיליון פעמים ׳אבל מה התפילה של הילד׳? זה שהוא רוצה את בתשומת לב שלך.

(הרב נווה - נדמה לי שהמגיפה שמתחוללת עכשיו זה למשוך את התשומת לב של האנושות אליו להגיד להם: אנושות אנושות, אנושות, אנושות. נראה לי שהוא רוצה את התשומת לב שלנו. לא ׳תשומי׳ אלא שנפנה את תשומת הלב אליו. כך זה מרגיש. זה בחוויה האישית שלי, יכול להיות שאתם תרגישו משהו אחר, אבל זה בסדר. בואו נוסיף את זה כרבדים זה על זה.

דרגת נשמה

לשמוע את השיר של הבורא. הבורא מעיר אותנו לטבע הרוחני שלנו

עכשיו בואו ננסה לשמוע את השיר שלו. מה השיר של הבורא? השיר של הבורא זה ׳שיר השירים׳ ׳׳כולך יפה רעייתי כולך יפה ומום אין בך׳׳. השיר של הבורא זה שהוא רוצה להעיר אותנו לעצמנו למהות שלנו. משיכת תשומת הלב זה כאילו ׳הלו תתעוררו אתם לא ׳אוגר במטריקס׳. אני לא צריך שתיצרו לי הייטק. אני לא רוצה שתהיו כ׳׳כ הרבה יצרנים. אני לא צריך כ׳׳כ הרבה טכנולוגיה. יש לכם כוחות רוחניים שיכולים לעשות את כל הדברים האלה. אתם יכולים לעשות טלפורטציה בעצמיכם. אתם יכולים לקרוא את המחשבות זה של זה. אתם יכולים לאהוב. אתם יכולים לעשות את הכל בכוח המחשבה. אתם גם יכולים לצרוך מן. אתם לא חייבים את כל זה (אני סתם נותן את זה כדוגמא). נדמה שהשיר של הקב׳׳ה, שגבר שר לאישה שהוא מאוהב בה, הוא מציין את השבחים שבה. איזה עיניים יפות יש לך ואיזה שפתיים יפות יש לך וכמה את נאה והתנועה שלך נאה. הוא לא מוצא בה פגם. נדמה שככה הקב׳׳ה שר לנו. הוא לא מוצא בנו פגם. הוא לא מעיר הוא שר. ולמה גבר שר לאישה׳ יש לך עיניים כאלה, מה היא לא יודעת? למה הוא שר? הוא שר לה כדי להגיד: אני מאבחן את זה אני שמתי לב לזה, ואני רוצה שגם את תשימי לב לזה. זה מאוד חשוב לי שגם את תשימי לב לזה. גברים לא יודעים שבתהליך החיזור שלהם למעשה אישה מקבלת עליה בבטחון העצמי ועליה בדימוי העצמי. למה? כי משהו אבחן אותה כי משהו ראה אותה. אז הבורא אומר בשירה שלו: ׳׳כולך יפה רעייתי כולך יפה ומום אין בך׳׳ הוא מעיר אותנו לטבע הרוחני שלנו. זה השיר שלו.

דרגת חיה

לשמוע את הניגון של הבורא. אהבה ללא תנאי

מה הניגון של הבורא? איך נשמע ניגון של אהבה ללא תנאי?

(הרב נווה - קשה לתאר. אני רק רוצה להגיד שזה מרטיט כל גיד וכל שערה וכל תא בגוף. זה ניגון של ׳אהבה שאינה תלויה בדבר׳. ובסוף בריקוד, אתה מרגיש שזה ריקוד של אחדות. זה הים. זה אותו ים, רק הגלים שלו זזים. אבל זה הים זז. אי אפשר להבחין את זה בלא תהליכי עדינות. פשוט אי אפשר להבחין את זה.  

ניגון עדינות עומק והשגה

הפעמים הראשונות שאני ראיתי את ׳כתבי רוח הקודש׳ של צדיקים שכותבים על זה, ובעלי השגה שכותבים על זה, וב׳׳ה גם דברים מתוך החוויות האישיות שלי. יש את הספקן שאומר ׳׳אולי אנחנו מדומיינים׳׳. אבל אז ראיתי את האנשים שחוו חוויה של ׳מוות קליני׳ שאומרים בדיוק את אותו דבר. שזה אפילו מ׳אומות העולם׳ גויים, שלא היה להם קשר לא לרוחניות ולא לדת ולא להבנה מה זה אחדות, ולא לכלום לשום דבר. והם מדווחים בדיוק את אותו הדבר את אותו תהליך. והקטע הוא זה שהם חזרו והם אמרו we are not listening we are not gentle זה פלא שהם לא אמרו את המילה ׳אנחנו גסים׳ we are rude הם היו אומרים we are noisy אנחנו רעשניים. אבל רובם ככולם אמרו we are not gentle enough  אנחנו לא מספיק עדינים.

אינטראקציה הרגשית׳ פנימית אינטימית ועדינה

זה דיבור שנמצא בלב ההוייה שלנו. הקשר הזה שאני כרגע ציינתי הוא נמצא כל הזמן אבל אנחנו לא עדינים מספיק כדי להרגיש אותו. ואנחנו כן צריכים לעשות תהליכים בתוכנו של התעדנות כדי להרגיש אותם. אנחנו צריכים להיות מאוד עדינים).

אימון בהרגש הזולת

גם בתהליכי הגות אנחנו צריכים לעדן את עצמנו עוד ועוד ועוד ועוד. כל הזמן להגיד לעצמי ׳תהיה עוד יותר עדין, תרגיש עוד, תרגיש תרגיש. תהיה עוד עדין. עוד עדינות׳. וזה על כל דבר. תהיו רגישים לכל דבר ועדינים עם כל דבר. ואני אומר לכם, הדבר שהכי יצליח הוא לעשות את זה עם הזולת. תהיו עדינים עם הזולת. מאוד חשוב להיות עדינים עם הזולת. להיות עדינים עם הבן זוג. להיות עדינים הם הילדים. עדינות.

דוגמא

חוסר עדינות (גסות) ונפרדות

לגבי ׳טוקבקיסטים׳ זה חוסר עדינות. אתה לא מקשיב אתה לא שומע. מיד עולות לך ׳שאלות׳ ׳קושיות׳ ׳תמיהות׳ ׳ספקות׳. ׳חוסר הסכמות׳ ׳אני לא מבין אותך, מאיפה אתה מדבר, אבל למה אתה אומר את זה, אפשר להגיד מלא דברים אחרים׳. זה גסות.

עדינות זה שקט. עדינות זה הרגש. עדינות זה ׳הבנת הזולת׳. זה לא חשוב, מי אומר מה. אנחנו נצחיים. ואנחנו לא מבזבזים זמן. והכל נמצא כאן. והחסד הגדול ביותר שאתה יכול לתת לאדם זה ניראות כאשר הפלטפורמה זה הלב שלך. תקשיב תשמע, לא למהר לקטול.

עדינות שקט והרגש

מעבר מרצון להתבטא – לרצון לשמוע – לרצון להרגש

העדינות האולטימטיבית תוביל אתכם מרצון להתבטא (שאתם תראו שפתאום הוא נעלם) לרצון לשמוע. והשלב הבא מרצון לשמוע לרצון להרגיש. הייתי אומר ׳רצון להרגיש׳/ רצון להרגש. כי ברצון להרגש אתה יכול לקבל את כל היקום עם כל החוכמה שלו ולהתגבר על כל הניסתרות ועל כל המסתרים ועל כל ההסתרות.

׳׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן׳׳

עדינות עדינות עדינות עדינות

עד שתהיה אור..

תתרגלו את זה בבקשה. לתרגל עדינות. תהפכו את הגוף הפיזי שלכם לעדין. את המחשבה שלכם לעדינה. את הדיבור שלכם לעדין. את הרגשות שלכם לעדינים. את הנראות שלכם לעדינה. את ההתבטאות הפיזית שלכם לעדינה. להיות עדין. אתם תגלו שמה אוצרות. אוצרות. זה מימדים. יש מימדי גסות ויש מימדי עדינות. שה׳ יצליח את דרככם אמן כן יהי רצון.