תורת הה גו ת וההתבוננות הקבלית -
יישום שלבי ההגות
הרב אריה חיים נווה שליט"א
אנחנו רוצים לדבר היום על העניין של ׳מידת ההשתוות׳ – כי הגות אי אפשר לעשות כשאתה נסער רגשית׳ אלא אדם צריך להביא את עצמו למה שקרוי בחסידות ׳׳מידת ההשתוות׳׳.
מה זה ׳מידת ההשתוות׳ ומה עניינה?
הלך הרוח בזמן ההגות. שימוש נכון בעולם הרגשי שלנו
אצל רבים זה נתפס כמו אפטיות כאילו אתה צריך להיות איזשהו סוג של אפט׳ כאילו אתה קר זה כאילו ׳קור רגשי׳ אנחנו לא מביעים רגשות, ככה זה נראה. וזה לא מדויק׳ כי בכל זאת צריך להבהיר מה הוא סוג ההלך רוח בזמן ההגות.
והרבה פעמים צדיקים בגלל שהם נמצאים בהגות הם נראים קרים, הם לא מחייכים, מכונסים בתוך עצמם, אומרים לך ׳׳ברכה והצלחה׳׳ עד שאתה בא אליו ואתה רוצה להוציא ממנו איזה חיוך. אז זה נראה שהוא מרוחק אבל הוא לא מרוחק הוא הגותי. אבל בגלל שאנחנו מורגלים מאוד במבע פנים אז אנחנו לא מבינים שהוא נמצא ׳במידת ההשתוות׳ והוא נמצא בהגות. ואנחנו מחפשים רגש אנחנו מחפשים׳ משהו. עכשיו, אנחנו לא מדברים על הצדיקים אנחנו מדברים על עצמנו כי אנחנו רוצים להגיע למצב שנקרא ׳׳השתוות׳׳ ושימוש נכון בעולם הרגשי.
מודעות רגשית
אנחנו צריכים לתת את הדעת למודעות הרגשית
אנחנו מדברים היום על מודעות רגשית דווקא בהקשר של ההגות - ואמרנו׳ שאנחנו עושים ׳תהליכי מודעות׳. כמו שאנחנו מודעים לגוף אנחנו יכולים להיות מודעים לרגש ולהיות מודעים למחשבה (הרב נווה - המודעות המחשבתית אנחנו נגיע בשלב יותר מאוחר).
מה הכוונה ׳׳מודעות׳׳?
הרי מודעות חייבת איזשהו ׳ריפרנס פוינט׳ אתה חייב איזה ׳נקודת ייחוס׳. ז׳׳א איך אתה יודע אם משהו שאתה מודע אליו אתה מודע למשהו טוב או רע..?
דוגמא
אז למשל נניח החום הגוף שלנו זה 36.7 אם זה משהו שמתקרב אנחנו נרגיש ׳חם׳ אם יהיה משהו שירד מזה נניח ל 10 מעלות נרגיש ׳קר׳. אז אם אתה תגיד ׳קר׳ ׳חם׳ ביחס למה אתה אומר ׳קר׳ ׳חם׳? ביחס לטמפרטורת גוף שלך. אנחנו אומרים ׳לחץ דם גבוה׳ ׳לחץ דם נמוך׳ ביחס למה? יש לך 120/80 (פחות או יותר זה הממוצע) אז ביחס למשהו.
תשומת לב׳
האם זה הקומה הטבעית שלי?
אז אם אנחנו רוצים להגיד׳ אני כן נמצא במקום רגשי טוב או אני לא נמצא במקום רגשי טוב או אני מעורער. ׳מעורער׳ דרך אגב זה לא חייב להיות שמשהו לא בסדר איתי אלא הכוונה שגם פרץ של שמחה מטורף זה גם כן ערעור כי כאילו זה לא טבעי. ׳זה לא טבעי׳ הכוונה זה לא הקומה הטבעית המלאה הרגילה אלא שיש כאן איזה משהו שהקפיץ אותך.
מידת ההשתוות
משקיטים את הרעש הפנימי
גם מבחינה פיזית למשל׳ בענינים הגותיים אנחנו נזהרים בזמנים מסוימים שלא לשתות לא תה ולא קפה וגם לא יין. יש זמנים מיוחדים שאנחנו נזהרים מזה׳ למה? כי היין מוריד, הקפה מעלה׳ זה כאילו משהו מטלטל אותך יש לך משהו שאתה לא טבעי.
אז למשל כשרוצים להיכנס לארבעים יום של הגות בתוך סוגייה. אז יודעים שאתה גוזר על עצמך 40 יום 40 לילה (כמעט) כמו ׳משה רבינו׳ עם מיעוט שינה גדולה מאוד עד כמה שאתה יכול, למידה בעמידה, כמעט ולא אוכלים. ואתה רוצה ששום דבר לא יזיז אותך.
הדברים האלה זה לא סיגוף אלא אתה צריך כ׳׳כ לשמור על בהירות מחשבתית שלא תזיז אותך. כי כשניכנס אוכל ניכנס קפה, כל דבר מטלטל אותך. אנחנו לא מודעים לזה אבל גם האוכל שנכנס מטלטל אותנו. לפעמים הרהור עולה מאוכל, הרהור עולה מאירוע לא נעים שהיה לך במהלך היום. נראה לך שדפדפת אותו אבל הוא תוקף אותך אח׳׳כ. ז׳׳א, הוא נשאר והוא תוקף אותך אח׳׳כ הוא מביע את עצמו בחלום הוא מביע את עצמו לפני השינה. יש רעש פנימי.
אז מה שאתה צריך לעשות אם אתה רוצה להיכנס לאיזה בועה של ארבעים יום – אז זה פרישה קצת מהציבור, זה פחות לאכול ובטח גם לא לאכול דברים ספייסי לא לאכול דבר שהוא יותר מידי.. נמנעים מקפה בטח מסגריות - ממעוררים וגם לא מכאלה שמורידים אותך למטה. ואנחנו מרגישים את זה׳ אתה מרגיש מתי משהו מעלה אותך ומתי משהו מוריד אותך.
אז יש איזשהיא רמת איזון מסוימת שאנחנו כן רוצים להתחבר אליה ושאין לה נטייה רגשית. ולכן אנחנו קוראים לזה ׳׳ערעור רגשי׳׳ אבל זה לא ׳ערעור׳ של כאילו משהו לא בסדר אלא הכוונה היא שכאילו יש שקט ופתאום משהו מערער את זה. זה כמו הים השקט שפתאום הופיע איזה גל משום מקום ואתה אומר׳: אני לא מעונין בגל הזה. זה לא משנה אם זה אדווה או שזה צונמי׳ אני לא מעונין בגל הזה׳ אני רוצה שקט. לשם אנחנו מכוונים.
הטבע הרוחני ומידת ההשתוות
שקט נפשי – טבע רוחני – איזון (מידת ההשתוות)
מה הוא המקום של השקט הנפשי - זה הטבע הרוחני שלנו - שאין לו לא משחק למעלה ולא משחק למטה אלא שהוא מאוזן. כי למשל׳ גם שמחה יתרה אתה אומר׳: אני לא יכול להחזיק אותה יותר מידי זמן אני עכשיו שמח בסדר׳ בא פורים אנחנו שמחים ליום אחד. בא אירוע יש חתונה אז אנחנו שמחים. אבל אתה לא יכול לחיות בשמחה הזאת כל הזמן. אתה לא יכול לחיות עם זה כל הזמן אגב׳ אתה לא יכול גם מבחינה הלכתית. ז׳׳א יש מצבים לא עלינו פתאום ׳אבל׳ יש גם ׳תשעה באב׳ מגיע ׳תיקון חצות׳ ז׳׳א מגיע זמנים ויש דברים שאתה לא יכול ז׳׳א התורה לא מאפשרת לך להישאר כל הזמן באותו מצב רוח. גם אם יש אדם שהוא טיפוס כזה יש טיפוסים שהם ממש ׳׳הפי הפי׳׳ שמחים כאלה כל היום. ואז אומרים לך ׳תיקון חצות׳ זה לא שייך אתה צריך לדעת גם להשתלם במושג העצב.
טבע רוחני – שליטה רגשית – אותנטיות – מידת ההשתוות
אגב בכל מעגל השנה יש לנו שימוש ברגשות ז׳׳א התורה לא אומרת להוריד את זה. זה למשל עוד ניגוד שיש בין זה לבין הוריות למודטים. ׳במדיטציה׳ ההוריה התמידית כמעט ׳להוריד את כל הרגשות׳ כי זה מפריע למדוט. ואצלנו במהלך השנה ואפילו במהלך יום ההיפך׳ יש לך המון זמנים שאומרים לך ׳עכשיו תהיה עצוב׳ ׳עכשיו תהיה שמח׳ ׳׳יומם יצווה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי׳׳. אז עד 24:00 בלילה זה קצת דאון -תיקון חצות- אח׳׳כ גמרת ׳תיקון חצות׳? כן, זהו בוא תגיד תהילים ותשמח׳ זהו זה ׳זמן של חסד׳ עכשיו אנחנו שמחים.
וכאן אתה אומר׳: מה, אני לא שולט ברגשות שלי. אז כאן התורה אומרת ׳דווקא כן׳ אתה כן יכול להגיע למצב של ׳שליטה רגשית׳ ולהביע את הרגשות שלך בזמנים המתאימים. אז יש זמן לכל דבר ׳׳עת וחפץ לכל תחת השמים׳׳ ולא בונים על מצבי הרוח שלך. אי אפשר לבנות על מצבי רוח אלא בונים על ׳שליטה רגשית׳ ועל הבעה. אבל זה לא פוגם באותנטיות. אם אתה מתחבר לרגע האמיתי אז אתה אמיתי לגמרי.
דוגמא
שליטה רגשית (מידת ההשתוות) לא פוגמת באותנטיות
אני כרב מתבקש במהלך היום להמון המון מצבים, גם בטלפון וגם מצבים רגילים. מזמינים אותי נניח להיות ׳סנדק׳ או להיות בחתונה ולפני זה אני הייתי בהלוויה. אז אתה הולך להלוויה והלוויה זה הלוויה׳ ובערב אתה נמצא עם החתן והכלה. אתה לא יכול למשוך איתך עכשיו את הצער אפילו שזה היה ׳צער אישי׳ (זה יכול להיות ׳בן דוד׳ או ׳קרוב משפחה׳ כמו שקרה לנו לא עלינו השבוע) ובערב אתה נמצא בחתונה. בסדר׳ נגמרה ההלוויה גמרנו.
התורה אומרת תלמד לעשות קאט. נגמרה ההלוויה עכשיו אתה בסעודת חתן וכלה?כן. תוריד את הבגדים של ההלוויה, לך תתקלח, תטבול במקווה, תהיה שמח בשבילהם. ואתה צריך להיות שמח באמת. אבל אתה אומר׳ אם אני מושך את זה, זה טבעי׳ אני בנ׳א אני מושך את זה? אז אומרים לך׳ אז תעשה קאט׳ זה לא בסדר שאתה מושך את זה.
ז׳׳א המשיכה היא כאילו כמו ׳מצב רוח׳ או כמו שאתה ניכנע לטלטלות הרגשיות שיש במהלך היום. כי יש גם מצבים הפוכים׳ שאדם יכול להיות נורא שמח ולא לישון כל הלילה, אומרים לך׳ תשמע היית בשמחת חתונה? נהדר׳ אבל יש ׳תיקון חצות׳. שמחת בשבילם אבל אח׳׳כ יש את ׳צער השכינה׳ תחזור תעשה ׳תיקון חצות׳. תשב על הרצפה, שים עפר, צריך לבכות על חורבן הבית. אחרי זה תגיד תהילים׳ תשמח עוד פעם. וככה יש לנו טלטלות כאלה במהלך היום.
גם בתפילה עצמה. יש זמן של ׳תחנון׳ ויש זמן של ׳שירת הים׳ ויש לך זמן של ׳תפילת העמידה׳ שאתה ביראה גדולה מאוד. אז אתה נע בין ׳יראה׳ ו׳אהבה׳ ו׳שמחה׳ ו׳דיכאון׳ ו׳צער׳ ו׳הצטערות׳ ו׳התנצלות׳ וזה בשעה אחת. אתה כמעט עובר את כל מצבי הרוח בשעה אחת.
(הרב נווה – עכשיו מה שרואים בבית הכנסת שזה ׳מידת ההשתוות׳ זה לא ׳מידת ההשתוות׳ זה פשוט שינה עמוקה. אז הם ׳בשירת הים׳ ישנים ׳בתחנון׳ הם ישנים. זה הכל נראה אותו דבר אז לא לזה אנחנו קוראים ׳׳השתוות׳׳).
האמת היא שצדיקים כן צריכים להיות חיים והם צריכים להחזיק את הרגשות שלהן - אבל אני רוצה להסביר שזה כן אותנטי הם לא עושים בכאילו - לא בגלל שאתה בעל תפקיד אז אתה צריך להיות דיפלומט. ממש מחנכים אותך שלא להיות דיפלומט. אתה לא עושה את זה בגלל הדיפלומטיה שאתה אומר׳ הייתי בהלוויה לא נעים עכשיו לא לשמוח בשמחת חתן וכלה. זה לא עניין של ׳לא נעים׳ אלא הגמרא אומרת ׳׳בשעת חדוותא חדוותא, בשעת אבלה אבלה׳׳ בזמן של שמחה שמחה בזמן של אבל אבל. ואתה צריך לדעת שאתה עובר מימדים והקב׳׳ה נותן לך את המסע הזה. זה כמו רכבת הרים. ׳רכבת הרים׳ אז יש לך את זמן העלייה של הרכבת ויש לך את זמן הירידה של הרכבת. אז יש הרגשה שונה בזמן שהרכבת עולה והרגשה שונה בזמן שהרכבת יורדת. זה לא שאתה משתנה או שאתה לא יציב. אבל החשיבות היא ׳השליטה׳ צריכה להיות שליטה אבל׳ עוד פעם זה לא שליטה דיפלומטית זה באמת כנה.
השימוש ברגשות
אנחנו לא ממתים את הרגש׳ כן עושים שימוש ברגשות
(הרב נווה - ואני רוצה להסביר איך אפשר להשיג את זה – אני מפריד את זה, לזה׳ שכן יש מצב של ׳להשתלט על הרגשות׳ ולמצב של אח׳׳כ אנחנו נשים את הרגשות האלה בצד ונדבר על ׳מידת ההשתוות׳. אז כרגע אני מדבר על השימוש ברגשות).
שליטה רגשית מתוך הרגש הזולת
אותנטיות – שליטה רגשית – השפעה – הרגש הזולת
התורה כן אומרת לנו - השימוש ברגשות חייב להיות אותנטי - אתה לא דיפלומט אתה גם לא פוליטקאי, זה לא עובד ככה, אתה צריך להיות אמיתי. עכשיו, אתה אומר׳: איך אני אהיה אמיתי אני בנ׳׳א אני בן אנוש? אם איבדתי בן דוד יקר וזה נוגע לליבי, זה הולך איתי איזה כמה שעות. עד שקוברים, עד שמזמינים את כולם, עד שבאים זה 16:00בצהרים. ב 19:00 יש לי חתונה. זה שלוש שעות הבדל׳ כאילו מה, אני לא רובוט. אז אומרים לך׳ תראה אם אתה חושב על עצמך אז זה ימרח אם אתה תחשוב על הזולת זה יהיה נכון. ז׳׳א, אם אתה בא ללוויה ואתה מתאבל בשביל האבלים ואח׳׳כ אתה בא לחתן וכלה ואתה משמח חתן וכלה׳ אתה לא הפואנטה זה לא תלוי עכשיו במצב רוח שלך זה מצווה שאתה עושה ואתה עושה אותה בשביל אחרים.
אז הדבר הוא נכון לגבי כל דבר לעניין של׳ שליטה על הרגשות - זה יהיה אותנטי אם אני מבין שאני עושה את זה בשביל אחרים. ואם אתה תגיד׳ הרי ׳׳תיקון חצות׳׳ אין איתי אף אחד אני לבד עושה את זה. אז למי אני עושה את זה? בשביל ׳צער השכינה׳. אז עוד פעם׳ אתה עושה את זה לא בגלל משהו שהוא שלך. אז זה מאוד חשוב להבין את זה׳ שיכולה להיות אותנטיות לרגשות אם אתה נמצא ׳׳בהרגש הזולת׳׳. גם אם ׳הזולת׳ כולל את השכינה וזה כולל את הקב׳׳ה (זה גם ׳הזולת׳) כי אמרנו ש׳זולת׳ בפירוש שלו בשפת הקודש זה ׳׳חוץ ממני׳׳. מה זה ׳׳זולתי׳׳? חוץ ממני. ׳זולת׳ זה כל אחד אחר שהוא לא אני זה ׳׳הרגש הזולת׳׳.
אז בהיבט הזה זה חשוב שיהיה לנו ׳שליטה רגשית׳ והיא יכולה לקבל את ׳האותנטיות׳ - ברגע שאני יראה שאנשים׳ אם הם נמצאים בצער אני אצטער בצערם ואם הם נמצאים בשמחה אני אשמח בשמחתם. ולכן הדבר החשוב של צדיק זה שהוא ממש שמח בשמחה של האחר והוא עצוב בעצב האחר. זה לא משנה אם זה קטנוני או לא קטנוני. זה לא חשוב׳ הוא יכול לבכות עם בנ׳׳א בטלפון גם אם נשברה לו הציפורן.
איך אדם ידע שהגיע להרגש הזולת?
עין טובה
יש ספר שהוא מדבר על הארבע מידות שדיבר עליו ׳רבי יוחנן בו זכאי׳ הוא אמר׳: איזה מידות טובות באדם? אחד אמר ׳׳עין טובה׳׳ אחד אמר ׳׳לב טוב׳׳ ודברים כאלה.. עשו על זה ספר. אז הוא אמר שהעניין של לשמוח בשמחת הזולת ולהצטער בצער הזולת זה שייך ׳׳לעין טובה׳׳ לא ׳׳ללב טוב׳׳. שלכאורה אתה אומר: מה, זה שייך ללב. הוא אומר׳; לא זה שייך ׳לעין טובה׳.
הוא אומר: ואיך ידע האדם שהוא הגיע למידה הזאת? אם החבר שלך יקנה משהו חדש (כמו אוטו) ואתה תשמח. תהיה שמח ולא תקנא בו. אומר׳ זה שייך ׳לעין טובה׳. הוא אומר׳ שגם בנ׳׳א שכביכול יש לו ׳לב טוב׳ פה ייכשל. יש אנשים שהם אנשים טובים ובאמת אתה אומר׳; יש לו ׳הרגש הזולת׳ הוא רחמן ואז באמת שהוא רואה אנשים בצער אז הוא מצטער איתם וכשהוא רואה אנשים שמחים הוא שמח איתם אבל אם יבוא שכן שלו עם אוטו חדש ׳ירע לבבו׳ לא יעזור. אז הוא אומר׳ זה שייך ׳לעין טובה׳.
צריך שיהיה לבנ׳׳א עין טובה ואם השכן שלך בא והוא עכשיו קנה רכב חדש.. והוא לא רוחני ההיפך הוא עושה פלשיינג חבל על הזמן.. הוא אומר׳:תשמח איתו. הוא אומר׳ המידה היא שאתה ממש שמח איתו׳ אתה שמח בשמחתו ממש. ובחנוכת בית אומרים שצריך לעשות ׳שמחת חנוכת בית׳ כמו ׳שמחת חתן וכלה׳ (הרב נווה - שזה פלא גדול מאוד. אני נבהלתי כשראיתי את זה. זה הכניס לי המון יראה) וזה למה? כי הוא אומר שיש להם בית חדש והם כ׳׳כ שמחים בבית שלהם ואתה צריך לשמוח בבית שלהם. אל תסתכל על הקירות ותקנא, תגיד: ׳אהה למה לי אין כזה׳ הפוך תשמח מאוד מאוד.
׳׳עיניים רואות לב חומד וכלי מעשה גומרים׳׳
(שימוש בקדושה)
אז זה עניין של שליטה ברגשות מתוך הרגש הזולת (אבל זה כבר נושא בפני עצמו). וכמו שאני אומר׳ זה כבר מיומנות נרכשת. תשתדלו באותם רגעים׳ לנסות להיות בשביל הזולת. אנחנו כל היום מבלים בתוך עצמנו. אז אם אתה חווית איזה חוויה מסוימת אתה לגמרי בתוך עצמך.
אז לפעמים אתה מביא את האבל שלך לאנשים אחרים שהם שמחים ולפעמים אתה מביא את השמחה שלך לאנשים שזה לא הקטע בכלל. אתה במצב רוח טוב ואתה רואה אווירה נכאה ואתה מנסה להכניס מצב רוח טוב׳ זה לא שייך תמיד. אותו דבר זה מגיע גם כן לשלום בית. לפעמים האישה רצינית והיא רוצה תשובות רציניות והבעל מתבדח. אז זה מתסכל אותה מאוד ההתבדחויות האלה. נשים רבות מדווחות על הדבר הזה. וזה נכון הן צודקות. כאילו יש זמן של צחוקים ובדיחות ולעשות כל מיני דברים עם הילדים ויש קטע של׳ תרגיש את אשתך היא בצער והיא ממש לא צוחקת עכשיו ואם היא שואלת שאלה אז תענה לה ולא לשנות את הוויב.
אז הכל עניין של ׳הרגש הזולת׳ ואם האדם יסתכל ויתבונן בפנים של החבר שלו ׳׳כמים הפנים לפנים כך לב האדם אל האדם׳׳ - אז זה שוב עניין של ׳׳מראית עין׳׳ זה ׳׳העין הטובה׳׳ והעין הטובה זה ׳׳עיניים רואות לב חומד וכלי מעשה גומרים׳׳ אז יש בזה שימוש גם בקדושה. אז זה לגבי העניין של השימוש הרגשי׳ שכן לעשות שימוש אנחנו לא ממתים את הרגש.
שמחת מצווה
עקרון השמחה – השמחה׳ ברירת מחדל
מה קורה למשל אם אומרים ׳׳שמחת פורים׳׳ - זה לאוו דווקא תלוי בבני אדם ונניח אני נמצא בחדר או באי וממש לא בא לי שמחה. אז שוב העניין הוא שיש את השמחה של הזמן או שמחה של הצווי, האריז׳׳ל דיבר על זה. הוא אומר׳ שזה מאוד קשה לאדם כי אין לו טריגר אין לו מישהו שיעלה לו את זה. ׳חתונה׳ אתה ניכנס אתה רואה את כולם רוקדים׳ אתה שומע את המוזיקה זה מקפיץ אותך קצת אז זה יכול לשנות לך את המצב רוח. אבל מה קורה אם אתה נמצא לבד ופתאום מגיע ׳פורים׳ (תיכף אתם תראו הוא מקשה על זה)? אז אתה אומר׳ טוב תראה אני לבד פה אני יודע שעכשיו ׳פורים׳ אבל לא בא לי לרקוד עכשיו׳ אין לי כ׳׳כ סיבות לרקוד. מאיפה אני יביא כוחות מאיפה אני יביא את הכוח לשמוח. מאיפה אני יביא את זה?
אז הוא אומר׳ זה לא שייך אלייך - זה שוב׳ לא שייך אלייך - ואז הוא עבר ׳לשמחת מצווה׳. הוא אומר שבנ׳׳א בכלל צריך לשמוח במצווה כי ׳׳פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצוות ה׳ ברה מאירת עיניים׳׳. אז הוא אומר׳ יש שמחה גדולה מאוד במצווה.
למה אבל נקרא ׳אונן׳ עד שקוברים את המת שלו. אומרים לו׳ אתה פטור ממצוות, למה? כי מצווה זה שמחה זה משמח זה אמור לשמח והוא אבל עכשיו׳ ובטח שעוד לא קברו. ואח׳׳כ במהלך השבעה אסור לו ללמוד תורה. כי שוב׳ התורה משמחת. ואומרים לו׳ אתה אבל את זה לא מצפים ממך. אז בדברים המשמחים אל תיגע אפילו אם בא לך נורא. אומרים לו׳ אל תיגע בזה אנחנו כרגע מבינים את הצער שלך יש לך שבעה ימים תעזוב. אבל היו צדיקים גדולים מאוד שנכנסו לחדר בצניעות והמשיכו ללמוד כי הם ידעו לעשות את ההפרדה. הם ראו גם את הנפטר כאילו הנשמה שלו נמצאת פה׳ אז הוא לא הרגיש אובדן אז הוא המשיך ללמוד רגיל.
שליטה רגשית׳
יציבות רגשית. הרגש הזולת
בסדר׳ אז יש הוראת שעה אבל בעקרון אתם צריכים לדעת שצריכה להיות ׳שליטה על הרגשות׳ ואנחנו צריכים להרגיש בשביל הזולת. והעניין של המצבי רוח שבאים והולכים זה כמעט לא שייך. מצבי רוח זה דבר נורא מסוכן. כי אז אי אפשר לדבר עם בנ׳׳א - יש לו מצב רוח אז אי אפשר לדבר אתו עכשיו אתה צריך לפנות אליו רק שהוא נחמד. אז אי אפשר ככה׳ מה שנקרא.
מידת ההשתוות
מאיפה יהיה לי את הכוח לשלוט בזה?
(הרב נווה - אז בואו נשים רגע את זה בצד, כי עכשיו אנחנו אומרים: איך מגיעים לשליטה בזה. מאיפה יהיה לי את הכוח לשלוט בזה? כי אני צריך לעשות איזשהו פליפ בתוך הראש. וזה מה שאנחנו מדברים היום על עניין של ׳מידת ההשתוות׳.
באיזה סטטוס נמצאת הנשמה?
מה מרגישה הנשמה כשאין לה את כל האירועים האלה? איך הנשמה מרגישה מחוץ לגוף, מה שנקרא ׳בצורה החוץ גופית׳ שלה, הרי בתוך הגוף יש לנו את כל הענינים האלה..
הנשמה נמצאת בתוך הקונספט שנקרא ׳שמחה׳
אז יש לזה כמה שמות אבל צריך לדייק בזה - כי כשמדברים על משהו שהוא ׳חוץ גופי׳ אתם צריכים לדעת שמדברים על משהו שהוא ׳רב מימדי׳. פה אנחנו מדברים על משהו שהוא ממש ׳חד מימדי׳. נניח יש שמחה של ׳בר מצווה׳, שמחה של ׳ברית׳, שמחה של ׳יום הולדת׳, שמחה של משהו קיבל הפתעה. אז יש כאילו ׳׳שמחות׳׳. אבל למעלה זה שמחה כוללת זה ׳סופרפוזיציה של כל השמחות׳ אי אפשר להגיד שזה משהו אחד. אז אתה יכול להגיד׳ למעלה הנשמה שמחה. אז משהו יכול לשאול ׳במה היא שמחה׳? ואי אפשר להסביר את זה כי זה כולל את הקונספט ׳שמחה׳. הנשמה נמצאת בתוך הקונספט שנקרא ׳שמחה׳.
מה הקונספט לפני שאני שמח במשהו
אל – סיבה. מ – מתוך, מקור
עכשיו׳ כדי להבין את הדברים האלה צריך ללכת לשורש - מה זה ׳שמחה׳ בכלל (סתם כדוגמא אני כרגע לוקח את הרגש הזה׳ אח׳׳כ ניקח רגשות אחרים. אבל ניקח נניח את הקונספט של השמחה) מהו הקונספט לפני שאני שמח במשהו? זה שוב עניין של ׳׳מ׳׳ ׳׳אל׳׳. יש שמחה אל חתן כלה, יש שמחה אל יום הולדת. ז׳׳א יש סיבה. ׳׳אל׳׳ זה סיבה. בסדר, מה זה ׳שמחה׳ במקור שלה? אומרים שהנשמה נמצאת במקור שלה בשמחה ׳׳עוז וחדווה במקומו׳׳. אוקי׳ אז הנשמה שמחה. אבל במה היא שמחה׳ במה יש לה לשמוח? (זה מיד השאלה שעולה)
עכשיו לכאורה בד׳׳כ שמחה מתי נגרמת פה?
כשיש איזשהו סוג של חסר.
אין לך כסף קיבלת כסף. בד׳׳כ אין לך יום הולדת ואף אחד לא נותן לך תשומת לב ביום הולדת כן נותנים לך תשומת לב. ז׳׳א׳ קורה משהו מחודש. יש איזשהו חידוש.
אז הנשמה לא נמצאת במקום של חידוש היא קבועה. היא נמצאת במקום של ׳׳אור אין סוף׳׳ במקום של ׳׳אחדות׳׳ במקום שהכל גלוי וידוע לפניה. מה שייך להגיד עליה ׳׳שמחה׳׳?
(הרב נווה - אם נגיד ׳מלאות׳ זה גם ביחס לחיסרון ואני מדבר רק על הנשמה בלי שיש עוד גוף. אני מדבר רק על הנשמה עוד לפני שהיא נולדה בכלל לעולם, לפני שעוד הקב׳׳ה עשה גופים) האם הנשמות לפני הבריאה לפני ׳׳בראשית ברא אלוקים את השמים ואת בארץ׳׳ האם הנשמות היו שמחות..? והתשובה היא ׳׳כן׳׳. והשאלה ׳במה אתן שמחות׳? כי ׳שמחה׳ זה ביחס למשהו. אם אתה אומר׳ אני שמח אתה חייב להגיד אני שמח ביחס למשהו. אתה שמח ביחס למה? מה היה לכם רע שמה? ביחס למה הייתם שמחות?
אנחנו מורגלים לדבר בדואליות׳ ביחסיות
(הרב נווה - עכשיו׳ כאן יש איזה משהו שהוא קצת טריקי. ואני צריך שתחשבו עליו. כאן ההגות שלנו ניכנסת) בד׳׳כ אנחנו רגילים שכל מה שאנחנו מדברים עליו הוא ׳׳דואלי׳׳ אני יכול להבין אותו רק מהצד ההפוך שלו. למשל אתה יכול להגיד׳ אני אוהב ואני אוהב הרבה מאוד כי יש הרבה שנאה. אדם נמצא בשמחה כנגד דיכאון. כל דבר אתה תגיד אותו ואפילו שאתה לא אומר ביחס למה׳ כולם יודעים ביחס למה אתה אומר את זה. זה בעולם דואלי.
אבל מה קורה אם אין עולם דואלי?
אין השוואות. כל ברייה עומדת בפני עצמה
איך אפשר להגיד את כל המילים האלה בלי שיש דואליות? זה השאלה. איך אפשר להגיד ׳הנשמה שמחה׳ אתה אומר: שמחה ביחס למה? איך אתה יכול להגיד ׳הנשמה מלאה׳ מלאה ביחס למה? ז׳׳א כל הדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם אנחנו רגילים אליהם פה ביחסיות. אבל האריז׳׳ל ו׳המוארים׳ (אני בכוונה קורא להם ׳׳המוארים׳׳ המוארים זה כל בעלי רוח הקודש ומעלה עד נבואה) קולטים את כל הקונספטים שאנחנו מדברים עליהם, כל הרגשות׳ כמשהו שלא שייך בהשוואה למשהו אלא כברייה שעומדת בפני עצמה.
כשעולים למעלה׳ הקטרוג הוא על הרוע ועל השנאת חינם
(הרב נווה - אני רוצה קצת להסביר את זה כי אנחנו ניכנסים קצת לדקות׳ אני צריך שתהיו איתי) בשני השיעורים הקודמים אני דיברתי על זה׳ כשעולים למעלה אתה מבין שמצד אחד כאילו יש קטרוג על הרוע ועל השנאת חינם. והנטיה הכי טבעית, זה כמו שנניח משהו יגיד׳ אהה יש פה רעש, מאיפה הרעש? אז מיד יחפשו מאיפה מגיע הרעש. אתה מחפש את המקור לרעש. אם אתה צועק׳ יש פה רעש אתה רוצה לחפש את מקור הרעש׳ כדי להפסיק אותו.
מה המקור לשנאה, מה המקור לרוע?
אתה עולה למעלה׳ ואתה קולט שיש קטרוג על שנאה. ואז אתה אומר׳ טוב מה המקור של השנאה? ואתה רואה שאין מקור לשנאה. אין מקור. אין מקור שמפיץ שנאה. ואתה לא רואה גם מקור לרוע. ולכן גם אין מקור ליאוש לכן רבי נחמן מברסלב אמר ׳׳אין יאוש בעולם כלל׳׳. אבל אין בכלל רע כי אין מקור לדבר הזה כי אין בכלל ישות שמפיצה את הדברים האלה.
אז אתה אומר ׳אז על מה מקטרגים׳? אז אתה רואה שזה על העדר אהבה
כי הכל למעלה הוא באור ובאהבה וברגע שאתה פאסיבי ואתה לא מקרין נוצר מזה אפקט של שנאה אבל אין באמת שנאה במקור ( הרב נווה - זה עניין עמוק מאוד אני ידבר על זה בטיפול הרגשי. אז מאיפה מגיעים כל הרגשות האלה). צריך לדעת׳ שגם האדם שנראה לכם כמו השונא הכי גדול זה רק נראות חיצונית ולמעשה במקור זה ׳טוב גמור׳. כי אנחנו לא מייחסים את זה לבני אדם אנחנו מייחסים את הכל אל הבורא. וזה הכל ׳׳טוב גמור׳׳.
ונתנו לזה דוגמא שזה הכי קרוב לנפש כמו הורה – הורה נראה הרבה פעמים כמתאכזר לילד שלו. וככה הילד חווה את זה׳ בחוויה האישית של הילד הוא חווה צעקה מכה או פליק. ואז הוא אומר ׳׳אבא רע׳׳ או ׳׳אמא רעה׳׳. אבל אנחנו יודעים שאמא אוהבת אותו אז היא רוצה לחנך אותו הוא עשה משהו לא בסדר והיא מגיבה למשהו הלא בסדר שהוא עשה. אבל זה לא ׳פליק של שנאה׳ היא לא מוציאה עליו את העצבים היא מחנכת אותו. רק בחזית שלו הוא חווה את זה כחוויה רעה אבל מאחורה זה ׳טוב גמור׳ זה טוב של הורה.
הרוע נגרם מהעדר הפצה של אור (של אהבה)
אז מן הסתמא מכיוון שאנחנו יודעים שאין בחירה ואנשים הם שליחים של המקום, אע׳׳פ שאנחנו קבלנו בחזיתות שלנו, גרושים ועוקץ של כסף ונוכלות, מאחורה מאחורה עומד הקב׳׳ה עם ׳טוב גמור׳. קשה לייחס את זה לאדם כי האדם לא מתכוון לזה. האדם יותר מזוהה עם הרע אבל האדם הוא יותר שטחי. אבל מאחורי האדם׳ זה שמפעיל את האדם עומד טוב גמור.
ובכלל׳ בעלייה הרוחנית אתה מנסה מה שנקרא להרוס את הסטרא אחרא אתה רוצה להילחם בסיטרא אחרא ואתה קולט׳ שאין סטרא אחרא. אין סיטרא אחרא׳ אתם צריכים לדעת כי אין מקור לסיטרא אחרא כי ׳׳אין עוד מלבדו׳׳ יש רק אותו. אתה מבין שיש אחדות אחת ׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳ והוא ׳׳טוב ומטיב׳׳.
אז איפה יש ׳סיטרא אחרא׳? איפה יש כאן מקור של רוע׳ צריך מקור לרוע אין מקור לרוע. אז אתה רואה שהרוע נגרם בגלל העדר הפצה של אור בגלל העדר הפצה של אהבה.
אז על אותו משקל בדיוק – כאשר אנחנו אומרים ׳׳דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳. ובעל הסולם אומר׳: איך אתה אומר ׳׳ממלא׳׳ עוד לא הייתה דואליות? ממלא מה? מה היה ריק שמה? איך אתה אומר את המילים האלה איך אתה משתמש במילים כמו ׳שמחה׳ או ׳מלאות׳? אבל ׳מלאות׳ ביחס ל מה, עוד אין כלום זה ׳׳טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים׳׳. אז איך אתה מדבר במושגים של ׳מלאות׳ ובמושגים של ׳שמחה׳. איך אתה עדיין מדבר על זה?
הנשמה היא מקור טוב
הנשמה מציתה. הנשמה לא צריכה טריגר חיצוני
אז הנקודה היא – שיש שורש לכל הדברים האלה׳ יש מקור. יש מקור טוב לכל הדברים האלה.
לשמחה יש מקור. פה אמרנו׳ אנחנו כאילו כמו אפטיים כאלה כמעט מתים, ואז משהו עושה לנו טריגר ואז יש ׳מקור׳. ששואלים אותך׳: למה אתה שמח? אהה חבר שלי מתחתן, למה אתה עצוב? עשו לי קנס. אז כאילו אתה מוצא מקור חיצוני לשמחה או לעצב שלך. אבל המקובלים אומרים׳ לא זה לא המקור זה טריגר. זה טריגר להצית את זה בך אבל זה לא המקור יש מקור לשמחה יש מקור לאהבה - אתה המקור לשמחה והמקור לאהבה.
אז כשאומרים שהנשמה ׳שמחה׳ מתכוונים למקור של השמחה. הם לא צריכים טריגר. ואם תשאל׳ האם הנשמה יכולה להיות עצובה? התשובה היא ׳לא׳ כי אין מקור לעצבות. האם אתה יכול להגיד ׳הנשמה רעה׳? ׳לא׳ כי אין מקור לרוע. זה לא רק הנשמה זה על כל דבר. על כל דבר אתה יכול להגיד׳ זה לא משנה ׳מלאך׳ לא משנה מה׳ אין לזה מקור. אז מה אתה כן יכול להגיד? הנשמה שמחה, הנשמה אוהבת, ככה כשלעצמה. אתה לא יכול לשאול׳ שמחה במה? אוהבת את מה? זה לא משנה.. היא המקור.
זה כמו שהשמש חמה והשמש מאירה ואתה אומר׳: את מה? זה לא משנה את מה׳ זה self element היא כשלעצמה המקור של האור׳ זה לא משנה את מה. לשמש אין עניין של יום ולילה אז לגביה אין עניין היא מקור אור היא מקור חום. אז הנשמה היא מקור טוב - היא מקור של אהבה היא מקור של שמחה לא צריך להצית בה שמחה היא מציתה את השמחה.
מלאות ומידת ההשתוות
מלאות – אותנטיות – מקור
אז הנקודה כאן של ׳מידת ההשתוות׳ זה דווקא ממקום של מלאות׳ לא ממקום פאסיבי. אנשים חושבים מה זה ׳׳מידת ההשתוות׳׳? אני אהיה קר, אני כאילו לא יביע רגשות, אני אהיה cool כזה ואז מלמדים פוליטיקאים׳ עושים להם ביה׳׳ס כזה, אומרים לראש ממשלה: תשמע אתה לא יכול להיראות הסטרי אתה חייב להראות cool. אתה רוצה להיראות שקול׳ אתה מנהיג, העם מסתכל עלייך רוצה לראות אם אתה נבהל ודברים כאלה, תעשה פנים קפואות. מלמדים אותם׳ זה ממש משחק. אנחנו לא מדברים על משחק - יהודי הוא לא שחקן הוא צריך להיות אותנטי אבל כדי שהוא יהיה אותנטי הוא חייב לעלות למקור שלו.
מלאות – עצמות הבורא – מקור
ושם במקור שלו השמחה שנמצאת היא לא חייבת להיות מובעת. היא יכולה להיות שמחה אבל לא מובעת. למה היא לא מובעת? כי אתה תעשה לזה שימוש. מי המקור של כל המקורות? הקב׳׳ה. בעצמות הבורא הרי יש הכל - שמה יש שמחה יש שמה חסד, יש הכל. והוא מביע את זה לפי הצורך הוא מוציא הוא מקרין את זה החוצה לפי הצורך. אז אתה יכול להגיד׳ האם ה׳ שמח? העניין כאן זה שהוא ׳מקור השמחה׳. להגיד ׳שמח׳ זה כאילו המצב שלו הוא לא שמח ומשהו משמח אותו הוא המקור של השמחה - השמחה נמצאת אצלו ׳׳עוז וחדווה במקומו׳׳ זה במקום שלו נמצא. אהבה נמצאת במקום שלו, החוכמה נמצאת במקום שלו, הוא המקור שלה.
אז איך יודעים שכל זה׳ זה רק חיובי? כי אין מקור לרע
אם הוא ׳׳טוב ומטיב׳׳ והוא הרשות היחידה שיש הוא לא מוציא רע, אע׳׳פ שכתוב בתפילה ׳׳יוצר אור ובורא חושך׳׳ אבל בנביא כתוב ׳׳ובורא רע׳׳. אז מה זה ׳בריאה׳? ׳בריאה׳ זה ׳יש מאין׳ זה כאילו חידוש זה כאילו פברוק הוא צריך כאילו לברוא משהו שלא קיים. זה סוג של דמיון אבל זה לא קיים במקום שלו. במקום שלו זה ׳׳עוז וחדווה במקומו׳׳.
מידת ההשתוות = הלך הרוח = ללכת עם תחושה שאתה הפוטנציאל = מלאות
אז אם ככה, מה ההלך רוח שאליו אנחנו צריכים לשאוף?
אני הפוטנציאל אני מתהלך עם תחושה של מלאות.
(הרב נווה - זה דק אני צריך שאתם תהיו איתי) כמו אדם עשיר מאוד שבע מאוד שהכל נמצא אצלו ובכל רגע נתון הוא יכול להוציא מה שהוא רוצה. ממש כמו איזה גביר ׳סופר מיליארדר׳ שאומרים לו׳: בוא תשמע אנחנו ניקח אותך לכל מיני מקומות׳ נתחיל בקניון. הוא אומר לך׳ אני יכול לקנות לך את הקניון. אתה אומר ׳טוב אני אקח אותך לאי׳ אני יקנה את האי. ׳אז אני אקח אותך לאיזה מדינה ׳ליכטנשטיין׳ אני אקנה לך את ליכטנשטיין׳. כאילו הוא לא מוגבל אם הוא רוצה הוא יקנה. עליו אין כסף בכיסים אבל הוא מתהלך עם תחושה׳ יש לי כסף אני עשיר אם אני ירצה אני אקנה. אתה מתהלך עם תחושה של פוטניצאל. ז׳׳א ההלך רוח (מה שאנחנו קוראים ׳מידת ההשתוות) היא ללכת עם תחושה שאתה פוטניצאל. וזה העניין של ׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳ אתה צריך לדעת שאתה המקור לדברים.
אתה המקור
כי אני יגיד לכם מה מבלבל - לפעמים אנשים ניכנסים להגות והם שואלים אותי׳: הרב למה אני לא מרגיש שמחה. ושוב׳ הוא רוצה שמשהו ישמח אותו. הוא מצפה שיהיה איזה משהו שיצא או אני לא יודע מה שפתאום יעשה לו שמחה. כאילו שידגדג אותו בפנים. ואתה אומר׳ זה לא יעשה לך את זה׳ אם זה חיצוני לך זה לא שלך אתה לא המקור זה לא חיצוני. אתה צריך להיות המקור של השמחה. אבל אם אתה המקור של השמחה ואתה לא המקור של העצב, אז האם שייך לשאול׳ האם אתה שמח? לא. אז מה כן אפשר לשאול? מה השאלה הנכונה? (אני רוצה שאתם תרגישו את זה׳ זה הרגש) האם אתה מלא.
כל התכונות הטובות הן רק ערוץ אחד במלאות
ללכת בתחושה של שביעה, אין משהו שיגרום לך לחסר
זה לא שייך לשאול את הנשמה או צדיק׳ תגיד אתה שמח? זה לא עניין של ׳האם אתה שמח׳ אני המקור של השמחה. שוב׳ זה כמו לשאול בנ׳׳א עשיר ׳האם אתה עשיר׳? כן אני עשיר ׳יש לי׳ אבל אני לא הולך עם התחושה של כסף בכיס. אני הפוטנציאל אני הולך עם תחושה של מלאות. אז ׳שמחה׳ היא ערוץ במלאות זה רק ערוץ אחד. אם אתה תשאל אותו׳; האם אתה שמח? כן. רגע אבל אתה גם אוהב? כן. ואתה גם עם מצב רוח טוב? כן. ועוד כל מיני תכונות טובות. אז אתה תגיד לו׳ רגע אז מה אתה? אתה שמח? אתה אוהב? אז זה ׳ערוצים׳ אבל הדבר המלא שאתה צריך ללכת איתו כל הזמן זה ׳׳מלאות׳׳. אתה צריך ללכת עם תחושה של שביעה, אתה שבע, של שביעה גמורה לגמרי. זה ההלך רוח של צדיק. לכן צדיק יכול להיות גם דרוויש רוחני. למה הוא יכול להיות ׳דרוויש רוחני׳? הוא לא מרגיש שמשהו יגרום לו ׳חסר׳.
מקור מאיר׳ לא משנה כמה התנאים קיצוניים
כמו שאני אשאל אתכם ׳האם השמש צריכה לפחוד מקור׳? ׳האם משהו יכול לקרר את השמש׳? ממש לא. החלל החיצון קפוא זה (273-) זה האפס המוחלט אין קפוא יותר מזה׳ היא נמצאת בסביבה הכי עוינת אבל היא מאירה את המקום הכי קפוא. זה כל הקטע. אם אתה מקור אתה תאיר את המקום הכי קפוא זה לא משנה כמה התנאים יהיו קיצוניים. אי אפשר להיות יותר קיצוני מהחלל החיצון. גם אם יבואו עכשיו גלקסיה שלמה של קרח היא לא תקרר את השמש כי הטמפרטורה שהיא כבר נמצאת בה זה הטמפרטורה של האפס המוחלט. זה נקרא אפס מעלות קלווין (273-).
(הרב נווה - דרך אגב אי אפשר להגיע לזה לא בגלל שאי אפשר להגיע לזה טכנולוגית, אפשר להשתמש בכוחות אדירים, אלא כי זה יעצור את הזמן זה יעצור את החומר. אז יש משוואה בטרמודינימקה שמוכיחה שאי אפשר להגיע לאפס המוחלט כי אז עוצרים את הזמן. ואי אפשר לעצור את הזמן לא בגלל שאין יכולת טכנולוגית בגלל שאי אפשר, כאילו היקום לא נותן לך הוא לא מאפשר לך את זה, יש חוק של טרמודינמיקה שלא מאפשר להגיע לאפס המוחלט.
גם ׳החור השחור׳ לא מגיע לאפס המוחלט. בגלל זה יש את היקום ההולגרפי. זה מה שחשב ׳סטיבן הוקינג׳ והוא אמר שבגלל זה׳ זה בולע אנרגיה ׳וליאונרד סוסקינד׳ הראה לו שהחור השחור חייב לפלוט החוצה את האנרגיה שהוא בולע כדי שיהיה ׳׳חוק שימור האנרגיה׳׳ ולכן הוא אומר שזה העניין של ׳היקום ההולגרפי׳. ואז יש חום׳ אם הוא בולע ופולט אז יש חום. כמו למחוק הארד דיסק. למה הטלפונים מתחממים או ההארד דיסק מתחמם בזמן שאתה מוחק).
אמונה ומידת ההשתוות
להרגיש׳ אני מלא – תלוי ׳אמונה׳ – לתת תוקף לעובדה שאני מלא
אז אתה לא יכול להגיד׳ אני שמח כי אז אתה אומר ׳אני בערוץ׳. אתה לא יכול להגיד ׳אני מאוהב׳ כי אז אתה בערוץ. אלא יש תחושה תמידית שאתה יכול ללכת איתה והיא התחושה של ההגות – שאני מלא. עכשיו, צריך להרגיש׳ שאני מלא. מן הסתמא כל הדברים האלה כמובן שהם גם פונקציה של אמונה (שאנחנו דברנו עליה׳ שזה מתן תוקף למהות) והמתן תוקף למהות שאני צריך לעשות אותו זה לתת תוקף לעובדה שאני מלא. אני צריך לתת לזה תוקף.
למה?
מאיימים עליך עם הפחדות של חסר - מה יקרה אם לא תהיה מלא
איך העולם הזה מזיז אותנו? איך אנשים עובדים עלינו? מאיימים עלינו. יש לך איום. אם אתה לא תלך לעבוד אתה תהיה רעב, אם אתה לא תשלם משכנתא אתה תהיה הומלס, כל מיני דברים כאלה. זה הכל עניין של הפחדות. הכל הפחדה של חסר. אז לא יהיה לך׳ לא משנה מה, אז לא יהיה לך אוכל, לא יהיה לך בית, לא יהיה לך אישה, לא יהיה לך ילדים, לא יהיה לך בריאות. מאיימים עליך כל הזמן עם פחד.
היקום מפעיל עליך פחד הישרדותי
למה ׳רבי נחמן מברסלב׳ אמר ׳׳כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל׳׳ ואתה אומר׳; אבל איך אני לא יפחד? כאילו יש ׳פחד הישרדותי׳ טבעי שיש אותו לכל בני האדם. וכל היקום מפעיל לך את הפחד ההישרדותי הטבעי. ׳ביטוחי חיים׳ איך הוא מרים אלייך טלפון? תגיד׳ יש לך ביטוח חיים. לא מה פתאום אני צעיר מה קרה לך. אתה חסר אחריות׳ מה יקרה אם אתה תמות עכשיו למי ילך.. ממש מפחיד אותך אז הוא מכניס לך ׳פחד מוות׳. מכניסים לך כל הזמן פחדים׳ כאילו מה יקרה אם אתה לא תהיה מלא. אז לאט לאט אתה אומר׳ אני כזה שברירי ופגיע שבאמת אני נזקק להמון דברים. אני זקוק לכסף, אני זקוק לבית.
ואז אתה הולך כמו מדופן
׳׳ואברהם כבד במקנה׳׳
׳׳ואברהם כבד במקנה׳׳ וחז׳׳ל אמרו׳ למה הוא היה צריך את זה, למה הוא היה כבד במקנה? אז אמרו המפרשים שזה היה ׳מקנה רוחני׳. כי דרשו את זה לגנאי ודרשו את זה לחיוב. שהקב׳׳ה מצד אחד זיווד אותו אבל זה הכביד עליו ׳׳ואברהם כבד במקנה׳׳ שהיה לו מלא רכוש והוא אמר׳: בשביל מה אני צריך את זה. ואלה שדרשו את זה לחיוב אמרו שהוא כשלעצמו כבר לא היה צריך כלום הוא כבר ממש ניזון ממן אבל כדי לעשות חסד היה צריך את כל מה שהיה..
הגות ומידת ההשתוות
הגות – עמדת מוצא – מלאות, השקטה
אבל התחושה האישית שלך שאתה נמצא בה זה תחושה של מלאות. ולכן בהגות אנחנו צריכים להגיע מה שיותר לתחושה הזאת. ז׳׳א׳ להגות יש התחלה כמו ׳עמידת מוצא׳ בקרב מגע. אתה לא יכול לבוא איך שאתה או ללכת לאויב שלך׳ אתה צריך לעמוד ואתה צריך לעמוד בדבר שהוא בסיסי שאם תקבל מכה אז שאתה לא תיפול. אתה צריך איכשהו להניח את הגוף שלך ׳בעמדת מוצא׳. אז אותו דבר. אנחנו רוצים לעשות הגות צריך להגיע לעמדת מוצא. אי אפשר להיכנס עם מחשבות טורדניות לתוך הגות. אי אפשר. אתה צריך להגיע לאיזשהו מקום של ׳אוקי אני צריך בייסיק׳ אני חייב איזה משהו ראשוני.
אז דיברנו על עניין ההשקטה׳ אבל לא הבינו את העניין של ההשקטה, ישר שאלו אותי׳: מה ההבדל בין ׳השקטה׳ לבין ׳מדיטציה׳. אז ראיתי שמסתבכים עם זה אז עכשיו אני משפר את זה אני משכלל את זה. מידת ההשתוות – להגיע למצב שאתה נמצא וחי במלאות טוטאלית. זה תחילת ההגות. וזאת ההשקטה שדיבר עליה האדמור מפיאסיצנה.
זאת ההשקטה׳ כי למה אתה משקיט, מה אתה משקיט? אתה משקיט תאוות, אתה משקיט צורך, אתה משקיט פחדים, אתה משקיט חסרונות. אתה מגיע לאיזשהו מצב שאתה אומר ׳׳ממה נפשך׳׳ מה רצתי עכשיו? לאן רצתי? אז הדבר הראשון שאנחנו מגיעים זה לתחושת מלאות. וזה מאוד מאוד חשוב שנגיע לדבר הזה.
עכשיו׳ איך מיישמים את זה?
להיות מוכן לכל ניסיון
קח בחשבון שהכל אפשרי
כל מה שהקב׳׳ה יתן׳ תהיה מוכן - אז יש מצב שייתן לך להיות הומלס ויש מצב שיעשה רעידת אדמה וינער מאתנו את הבתים יש מצב שיהיה הוריקן וייקח לנו את כל הרכוש. יש מצב. כאילו תיקח בחשבון שזאת אופציה׳ שזה לא יהומם אותך ולא יעשה אותך טראומטי קח בחשבון שהכל אפשרי. היום יש לך בן זוג, מחר אין לך בן זוג, היום יש לך ילדים מחר אין לך ילדים.
אל תישען על שום דבר
׳׳אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים׳׳ אל תישען - לא על הילדים ולא על הכסף ולא על היופי שלך, כלום - שום דבר. אתה יכול להתעוות כתוצאה מאירוע מוחי. אתה יכול להתרוקן׳ ממש לאבד את נכסך ברגע אחד. אתה יכול לאבד את הבריאות שלך. אתה יכול לאבד את הילדים שלך. אתה יכול לאבד את הבן זוג שלך. בשנייה העולם..פששש.. אתה מוצא את עצמך בין שמים וארץ. אז במקום להיות טראומטי בזמן שזה קורה תהיה מוכן לזה.
איך אתה תהיה מוכן לזה?
להיות במלאות. אתה לא צריך הנשמה לא צריכה
לא מגננה רגשית, לא שאתה תגיד׳ טוב שאני יעשה איזה ׳דימיון מודרך׳ ואני יכין את עצמי נפשית שזה יקרה וכשזה יקרה אני אהיה כבר מוגן רגשית. לא לזה הכוונה׳ אתה צריך להיות במלאות. אתה לא באמת צריך בן זוג, אתה לא באמת צריך בית ואתה לא באמת צריך לאכול, אתה לא באמת צריך כלום׳ גם לא ילדים. אתה לא צריך כי הנשמה לא צריכה.
אם ככה אתה תגיד׳ אז מה באתי לעשות בעולם? התשובה היא – רק להשפיע
ההוויה שלך היא נתינה ב-360 מעלות
אם אתה נשען - אתה מקבל, יונק, צורך
אם אתה מלא אז אתה באת רק להשפיע על כל אלה לא באת לקבל מזה. אם אתה נשען סימן שאתה מקבל ואז כשזה לא נמצא אז זהו זה ממוטט אותך ׳נשענתי על אשתי אז עכשיו אין לי אותה אז אני בודד׳ ׳נשענתי על הבית אז אני הומלס אין לי משהו שיחמם אותי׳ ׳נשענתי על הכסף עכשיו אני מסכן אני עני׳ ׳נשענתי על זה..׳ ככה׳ אז סימן שאתה ינקת מזה אתה צרכת את זה אתה לא יכול להישען על זה. אנחנו לא נשענים. להישען זה לצרוך. להישען זה להגיד במילים אחרות׳ הרצון לקבל לעצמי. אבל אם ההוויה שלך היא נתינה - היא נתינה ב 360 מעלות וכמה שזה נשמע קשה׳ (אני רוצה שתעכלו את זה כדי שאתם תבינו את זה)
דוגמאות
תודעה של מלאות והשפעה
מי שחי את התורה מרגיש את זה חזק מאוד׳ לומדים כמה אהבה גדולה הייתה בן ׳אברהם׳ ל׳שרה׳ אהבה מטורפת׳ אתם לא מבינים איזה דבקות הייתה. שכתוב׳ עכשיו איך הם נראים בשמים – היא שוכבת הוא על הבטן שלה והיא משחקת לו בשיער (אל תגשימו את זה, זה רוחני) זה האהבה שביניהם. אז אתה אומר׳ איך אחרי זמן קצר שהיא מתה התחתנת עם הפילגש, עם קטורה, שזאת היתה הגר, איך החלפת אותה, איזה לב היה לך?
כאילו׳ מי שקורא את כל המערכת היחסים איך הם הגיעו אחד לשני ומה הם עברו ביחד ומה התנהל בינהם אתה חושב זהו׳ זה ׳רומאו ויוליה׳ כאילו אין הוא צריך למות וזהו׳ לא לקחת משהיא אחרת. לא׳ מתה לקח משהיא אחרת. למה? כי הוא נמצא במלאות. ׳לא השפעתי עליה אני ישפיע על משהיא אחרת׳ אני לא יכול להישאר לבד. אסור לגבר להישאר לבד זה ׳פלגא גופה׳ השכינה לא תשרה עליו. אבל איך הוא חי? לא׳ אשתי נתנה לי היא לא נמצאת אני בודד אני ימות בגללה. הפוך׳ אלא אני נמצא בעמדה של מלאות - אם אני לא אתן לה אני אתן למשהיא אחרת גם אם היא לא האנדרוגינוס שלי. אז אם לקחו למשך זמן את האנדרוגינוס, בסדר אז הקב׳׳ה אומר׳: אני שם לך משהיא אחרת תשפיע עליה׳ זה לא קשור.
לכן כל הסיפורים כמו ׳רומיאו ויוליה׳ איזה זוג יונים שלא נפרד לעולם ודברים כאלה ביהדות זה לא ככה. ביהדות אפילו זה ניסיון׳ זה ניסיון גדול מאוד. לגבי עניין של אם זה הפוך – התשובה היא בוודאי שכן. כי ׳שרה׳ כתוב ׳׳פסק לה אורח כנשים׳׳ שלאישה ההיפך ׳׳אל אישך תשוקתך׳׳ אבל בהחלט יש מצבים שכמובן אלמנה ממשיכה ומתחתנת והיא צריכה להתנהג לבעלה השני כמו לבעלה הראשון. אז מאוד חשוב להבין את הדברים האלה אנחנו צריכים להיות במלאות.
האדם לא בא לקבל האדם בא לתת
תודעת מלאות׳ אנחנו מזינים כל פעולה
טעות של התת מודע׳ אנחנו ניזונים
לגבי אוכל – רבי נחמן מדבר הרבה על ׳׳תאוות אכילה׳׳ והוא מסביר כמה שזה פוגם באור האלוקי. אבל אם אתה בא בתחושה של מלאות אם אתה נמצא במלאות אתה מזין את האוכל אתה לא ניזון מהאוכל. הטעות של התת מודע ׳התת מודע משדר לנו שאנחנו ניזונים מאוכל - האוכל נותן לי כוח האוכל נותן לי אור. מה פתאום ביהדות זה הפוך - אני לא צריך את האוכל אני נותן לו אור. האור שיש באוכל לעומת האור שיש באדם זה בטל כנר מפני אבוקה. אין אוכל שיש בעולם שהוא כנגד האור של האדם. האור של האדם נמצא הקב׳׳ה. אוכל זה ערוץ קטן מאוד׳ זה התיקון ׳מסכנה יש שמה איזה נשמה מגולגלת או יש שמה איזה תיקון באוכל ספציפי עצמו והאור שלך מעלה אותו. האור שלנו כ׳׳כ גדול שהוא מוציא את הנשמה שתקועה בתוך הפרי או הירק או באוכל עצמו בתנאי שמברכים.
שוב זה תודעה׳ זה תודעה של מלאות. ברכה זה תודעה של מלאות. אז אנחנו מזינים את האוכל האוכל לא מזין אותנו. אז אם תאמר׳: אז למה אני צריך לבלוע אותו אולי פשוט אפשר לברך אותו עם העיניים או משהו מהסגנון הזה. אז יש עניין של ׳מלאות׳ גם כשהוא נמצא אצלך בקרביים - לפרק אותו למרכיבים שלו ולמלא כל תא בו. זה כאילו אנחנו עושים ׳שבירת הכלים׳ לאוכל כדי להרכיב אותם מחדש. והכל מורכב מחדש, כל תפוח שאנחנו אוכלים אנחנו בוראים תפוח חדש לגמרי. כל לחם שאתה אוכל אתה שובר אותו עושה לחם חדש לגמרי. עד שכל המאכלים לעתיד לבוא יהיו מתוקנים. וכנ׳׳ל זה ככה לגבי כל דבר.
לגבי שינה – אתה מזין את השינה השינה לא מזינה אותך. כל דבר זה ככה׳ ב 360 מעלות אני לא יעבור אתכם עכשיו פעולה פעולה אבל אל תקריצו לי פעולות׳ כבר התשובה היא שאנחנו מזינים כל פעולה. האדם לא בא לקבל האדם בא לתת. הוא שלוחה של האל. אנחנו חלק אלוק׳ ממעל ממש נבראנו בצלם אלוקים ׳׳מה הוא רחום אף אתה רחום׳׳ ׳׳מה הוא אף אתה׳׳ ׳׳מה הוא טוב ומטיב אף אתה טוב ומטיב׳׳ וזה ב 360 מעלות לכל דבר ועניין.
הבגדים – אתה מזין את הבגדים שלך. כל דבר מקבל את התזונה שלך. אפילו עיר. כתוב ׳׳יצא זיווה יצא הדרה׳׳ העיר נמצאת בסכנה אם הצדיק יוצא למה? הוא מזין את כל העיר. העיר מוגנת מהצדיק לא הצדיק מוגן בתוך העיר. כאילו הכל הפוך..
יוצא׳ שהכל תלוי בתחושה שלך
והתחושה חייבת להיות של מלאות
אנחנו חייבים לאמץ את זה לעצמנו כי אנחנו לא חסרים בשום דבר
כשהנשמות מתות כל מי שחווה ׳חוויה של מוות קליני׳ או ׳חוויה חוץ גופית׳ ׳בעלי רוח הקודש׳ אפילו׳ לא נושמים. אתם יודעים׳ אפילו לא צריך נשימה. אם אתה מגיע לעליית נשמה הגוף למטה תכלס כמעט מת. הנשמה למעלה לא נושמת, אין היא לא צריכה את זה׳ אין למעלה אוויר אין ריאות אז אין מה שינשום. זה תודעה אז היא לא צריכה לנשום. גם אין לה צורך. זה לא שאתה מרגיש למטה שהגוף שלך יש לו צורך לקחת אוויר אתה לא צריך כלום הוא יכול להיות כאן בלי נשימה. אתה יורד למטה אתה קולט׳ לא נשמת רבע שעה ולא קרה כלום לגוף הוא בסדר גמור. לא חוסר בחמצן לא שום דבר, הכל בסדר.
לא צריך לעשות את זה׳ זה קורה. שאלה – בכלל לא? תלוי מה גודל העלייה אפשר פשוט לרדת למטה והגוף למטה מת.. ממש הוא נשאר פה. אבל אין הבדל בין זה לבין המוות של הצדיקים, הרי איך צדיקים מתים? כתוב ׳׳יעקוב אבינו לא מת׳׳ ׳׳דוד מלך ישראל חי וקיים׳׳ על משה רבינו ׳׳מקום קבורתו לא נודע׳׳ ידוע שכל הצדיקים הגוף שלהם שלם לגמרי בתוך הקבר הוא לא נרקב הוא שלם לחלוטין יש זקן ציפורניים הכל.
(הרב נווה - זכיתי להיות בהלוויה של ׳רבי חלפון הכהן׳ שהביאו אותו מחוץ לארץ היה שם ׳הרב עובדיה יוסף׳ היה צריך לבדוק אותו לראות מה היה שמה. הוא היה שלם לגמרי הזקן שלו אפילו היה הציפורניים, הכל היה לו. הוא היה נראה רגיל לגמרי. כאילו זה עכשיו לא מת לפני מאתיים שנה. ׳הרב עובדיה יוסף׳ כ׳׳כ התרשם מזה הוא אמר׳: תקברו אותו בחלקה שלי. הרב עובדיה יוסף לא קבור בחלקה המקורית שלו הוא החליף עם ׳רבי חלפון הכהן׳ הוא שם אותו בחלקה שלו. עד כדי כך הוא כיבד אותו כביכול הוא נדהם מזה. וגם החיד׳׳א. ׳הרב מרדכי אליהו׳ ראה את הגופה שלו.. החיד׳׳א חי לפני יותר מ 240 שנה הוא היה תלמיד של ׳אור החיים הקדוש׳ הוא אמר לכולם (הם פשוט ראו את זה בהלוויה) תזכרו׳ אני רוצה להיקבר לידו.. הוא כ׳׳כ התרשם מזה. הגוף שלו היה שלם לגמרי עגול לגמרי, הוא היה בטמפרטורה של החדר אבל הוא שלם לגמרי. אז איך הוא מוזן? אז יש תזונה. הוא לא נושם אבל יש תזונה רוחנית התודעה יודעת לאפשר את הכל.
תודעה נצחית
אז גם בשעת עליית הנשמה זה אותו דבר קורה – לא צריך לפחד כי כשאתה מגיע למעלה אתה קולט שזה לא תלוי בכלום אתה תודעה שמוחזקת׳ זה תודעה נצחית. המקור של התודעה שלך נצחי השם נצחי. האור נצחי וזאת תודעה. אז אין לה לבוש אין לה אברים אין לה מטבוליזם אין לה גיל אז אין צורך בכלום היא לא נצרכת לשום דבר היא פשוט היא.
הנשמה נשלחה למקור של חסרון כדי למלא
אז אם היא כזאת מוארת אז שהיא נשלחה למטה היא נשלחה למקום של חיסרון אבל היא לא נשלחה למקור של חיסרון כדי לחוות חיסרון כי היא באה ממלאות אלא היא באה למלא. אז היא ממלא את הגוף והיא ממלא את הבן זוג והיא ממלא את האוכל והיא ממלא את השינה והיא ממלא את הכיס היא ממלא כל דבר. היא צריכה למלא את כל העולם הזה.
יהודים חיים בתחושה של מלאות
אז אנחנו צריכים לאט לאט להתחבר לקונספט מלאות. לחיות מתוך תחושה של מלאות. בגלל זה אני דברתי אתכם בפורים שאמרתי לכם שהאדמורים היו דואגים שהיו נספחים ליהדות. הרי הם היו מקימים ׳שטעטלים׳ הם היו מקימים כפרים בכל מיני מקומות, ופתאום הם מסתבכים, יהודים שנדדו ׳שלום אני יהודי קוראים לי כץ זה המשפחה שלי זה הילדים׳. לא תמיד ידעו אם הם יהודים אמיתיים או לא. חשבו שחלק פשוט היה להם צער והקהילות היהודיות היו דואגות אחת לשנייהנאז חשבו שהגויים התחפשו.
תנועה – תפילה – נ׳׳ר – הפנימיות אש (פנימיות מלאה)
אז מידי פעם היו מצבים שהם היו מאתרים אותם באמצעות דברים מסוימים - אז דיברנו על החיד׳׳א אז החיד׳׳א ראה אדם שלומד תורה והוא לא זז. והרי אנחנו זזים אנחנו מתנועעים כי כשאתה מחובר לטבע הרוחני שלך אתה מרגיש כמו נר אתה אש מבפנים אתה לא יכול שלא לנוע (הרב נווה - אני מקבל הערות כל הזמן מצוות הצילום לא לזוז. וגם תשימו לב בהקלטות אני מתחיל בלזוז כי אין שם את צוות הצילום אח׳׳כ אני נזכר בצוות הצילום כי אני מקבל צעקות כי אי אפשר לזוז המיקוד כל הזמן זז) אבל בעיקרון זזים אתה לא יכול שלא לזוז אנחנו זזים צריך לזוז. אז כשמשהו קפוא ולומד לך ככה׳ כמו איזה אפנדי אז החיד׳׳א אמר תבדקו אם הוא יהודי ובאמת בדקו והוא לא היה יהודי.
נתינה בלארג׳יות- אדם שמרגיש מלא נותן
ועל אחד מהם אצל הרבי מקוצק היה אחד שממש נתן מעשר בדיוק מה שאמרו, אמר׳ תבדקו אם הוא יהודי וראו שהוא לא יהודי. אז הוא אמר שיהודי אין לו קמצנות. אסור שליהודי תהיה מידה של קמצנות.. גם אפילו לא מדידה׳ שלא ישים עין. אפילו על הכסף שלך אל תשים עין׳ אל תסתכל מה ניכנס לבנק מה לא ניכנס לבנק אל תשים עין. תן בלארג׳יות וזהו. כי אדם שמרגיש מלא נותן. מי שמלא נותן. אבל גוי לא מרגיש מלא. גוי כל הזמן נמצא במגננה, כי כל הזמן זה חסר ולהשתלט על משאבים ונפט ושדות גז וכל מיני דברים כאלה.
(הרב נווה - תראו מה שעכשיו עשה פוטין לסעודיה. לא הסתדרו על נפט הוריד את המחיר בשלושים אחוז - העניש אותם. הם יכולים להרוג אחד את השני רק על שדה נפט אחד. מה שקרה פה בארץ הוא רצה להציע לנו פרוטקשיין שתדעו.. הציע לנו פרוטיקשיין אמר׳ אני אשמור לכם על השדות גז פה. אבל זה ככה. זה הראש שלהם.
תודעת שפע
ארבעים שנה הקב׳׳ה רצה להגיד ׳׳אתם מלאים׳׳
ולמה הקב׳׳ה הביא אותנו פה לארץ ישראל שהיא ארץ מדברית ואין בה שום דבר? אנחנו לא צריכים. אין צורך בזה יש לנו את הכל. ולכן הם נדדו גם ארבעים שנה במדבר כי לא היה צורך. אתה אומר לקב׳׳ה׳ הרי כל העולם שלך היית יכול לקחת אותנו לאיזה יער למפלים יפים למקום שיש פירות טבעיים.. מדבר.. לא מתאים לך הקב׳׳ה שאתה המלאות שתיקח את האנשים למקום של עוני. צריך להתפלל שלושה ימים שיצא מים מסלע?
אבל הוא רצה להגיד׳ יש לכם את הכל בשביל מה אתם צריכים את העולם הזה.. זאת היתה הפואנטה.. ארבעים שנה הוא רצה להגיד להם ׳אתם מלאים׳ זה היה המסר. אתם מלאים בשביל מה אתם מבקשים דברים, למה אתם רוצים. בקברות התאווה הוא כ׳׳כ כעס.. רוצים בשר, רוצים עוף, רוצים דגים, רוצים בשר בטעם של דגים. בשביל מה נשמה נצחית צריכה בשר בטעם דגים, בשביל מה אתם צריכים את זה? אז היה שם קברות התאווה..
להתרגל לקונספט׳ אנחנו מלאים
אז צריך לאט לאט להתרגל לקונספט הזה של ׳׳אנחנו מלאים׳׳ זה לאוו דווקא מחייב שנחייה במינימליזם. זה לאוו דווקא׳ אנחנו לא סגפנים. למה? כי צריכים לתת זה בסדר אין בעיה שיהיה לך.. לבריאות.. אתה משתמש במשהו לקודש תשתמש אפילו בדבר הכי טוב שיכול להיות.
אדמורים נוסעים עם טיוטה קורולה כי הם נוסעים מרחקים אדירים. בסדר גמור׳ אין בעיה, אבל רק אל תשים אותו בחנייה ותדפן את עצמך בכל מיני דברים בשביל סטטוס ׳שיראו׳ ׳שופוני יא נס׳ מה אתה צריך את זה.. אתה עושה בזה שימוש – נהדר, אתה נותן את זה – נהדר, אתה עושה בזה חסד – נהדר. סתם׳ כמו איזה ביטוח כזה שישמור עלי אתה לא צריך את זה.
לא מצינו צדיק אחד עם תוכנית חיסכון - אין לאף צדיק תוכנית חיסכון. זה בשבילהם העבירה הכי גדולה. זה סימן לא טוב.. באמת.. (הרב נווה - אז אני לא רומז לכם מה לעשות אבל לי אין תוכנית חיסכון אני במינוס כל הזמן ברוך השם. אבל יש לי הכל ב׳׳ה. אתם יש לכם כמה שקלים אני יש לי את כל העולם. כל אחד פה אני אשאל אותו מה מצב החשבון שלך? כל אחד יגיד לי אני במינוס שלושת אלפים אני בפלוס שלושים אלף אני ׳׳מלוא כל הארץ כבודו׳׳. למה? אם אני צריך אני מבקש מכם.. לכם יש מספרים לי אין.. אבל ככה צריך לחשוב זה ׳׳תודעת שפע׳׳).
מלאות׳ אני לא נצרך. נצרכות = הרס
אתה חייב לחיות בתודעה של מלאות אבל זה כאילו גם להיות במצב הזה של כאילו אני לא נידי ׳אני לא נצרך׳ כי אז זה יבוא לידי ביטוי בכל דרך. זה יבוא לידי ביטוי אח׳׳כ עם ההורים שלך ׳ההורים לא נתנו לי ההורים לא השקיעו בי׳ ואח׳׳כ זה יבוא לבן זוג ׳הוא לא מתייחס אלי הוא לא מדבר איתי הוא אוכל לבד הוא שותה לבד הוא מכין לעצמו קפה הוא לא מכין לי׳. זה כל הזמן יבוא. כל הזמן יש נצרכות. והדברים האלה הם אלה שהורסים.
מלאות – נתינה – חירות
תדעו לכם זה נראה לגיטימי לבן זוג לבקש ככה תשומת לב מהבן זוג שלו אבל זה לא לגיטימי. זה טעות רוחנית ולא נכון לתת לזה מקום. תבוא בתודעה של מלאות ׳הכל בסדר׳ תמיד ׳הכל בסדר׳ שכאילו הכל בסדר אין עבירה.. ואם אני ירצה לתת אני אתן כי זה עבודת השם שלי. ואם את תירצי לתת תתני כי זאת עבודת השם שלך ואם לא אז לא זה בסדר. אז אתה לא מסתכל מה לא קיבלת, מה לא ניתן לך, אל תסתכל על זה, אין צורך. מצד שני זה חירות׳ זה מעניק חירות לכולנו - תן כשתירצה, תן כשאתה תחוש את המלאות הזאת.
השפעה מתוך מלאות
קהילה אורבנית
אני יסיים רק בדבר אחד אחרון - אנחנו רוצים להקים מטעם האומה את הקהילה האורבנית. אני פחות בקטע של קהילה כמו ׳אור הגנוז׳ שהיא קהילה כבר שיתופית ואתה כבר חייב ואתה כבר צריך ודברים כאלה. זה ממש לעתיד לבוא זה קהילה עתידנית׳ מה שקורה באור הגנוז.
זה צדיקים מיוחדים שצריך באמת להתפלל עליהם שהם יצליחו את הפרויקט הזה והם באמת׳ שתדעו לכם זה הסיירת מטכ׳׳ל של האנושות והם חווים המון קשיים. וצריך להתפלל עליהם. לא להסתכל אם הם נכשלים כל הזמן להתפלל עליהם. ובעז׳׳ה אני יודע שה׳ יזכה את כולם ויזכו את הרב הצדיק שלנו שהוא מאמין בהם. והם יהיו צדיקים והם באמת יקבלו את המשיח (המשיח יתגלה בגליל) אבל זה מאבק. זה מאבק. הם נמצאים בעולם שזה בדיוק הפוך לזה.
אבל אנחנו לא נתחיל בכזה דבר׳ זה צעד גדול - נתחיל ׳בקהילה אורבנית׳. בקהילה אורבנית תישאר אתה איפה שאתה רוצה ותיתן מתי שאתה רוצה. לא יהיה הכרח. שמה כביכול יש סוג של ׳מצפים ממך׳. אין רשימה, מי עושה היום מה, אבל מצפים ממך. ׳אתה תושב פה׳? כן ׳אז תנקה׳. ׳אתה תושב׳ אז אם משהיא נמצאת בהריון תפוס את הילדים שלה. כאילו אם אתה תושב מצפים ממך כבר זה כאילו כבר לוחץ אותך. אנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה. ההיפך אנחנו רוצים שבנ׳׳א יגיע למקום של המלאות ויצא להשפיע. ולאט לאט יתרגל את זה עד שהוא יצא כל הזמן. כל הזמן הוא יצא והוא ישפיע לא בגלל שהוא נצרך לא בגלל שצריך.
להתחבר בהגות למלאות
כל פעולה לפעול מהמקום הזה
תזכרו שהמילה ׳צריך׳ לא כתובה בכל התנ׳׳ך כולו אף פעם לא היה כתוב׳ אתה צריך להתפלל אתה צריך לתת ׳אתה צריך׳.. לא.. כל דבר שהקב׳׳ה ביקש מעם ישראל הוא הוסיף את המילה ׳׳נא׳׳ ׳בבקשה׳. אז זה המטרה. תשתדלו לראות אם אתם מצליחים בהגות לאט לאט להתחבר למקום הזה ועכשיו לעשות את זה בכל דבר. למשל׳ אתם ניגשים לאוכל אל תיגשו ׳אני מת מרעב׳ תשתדלו מאוד מאוד מאוד לא להשתמש במילים כאלה.
(הרב נווה - תראו איך הרב נמנע אתמול מלהגיד את השם של הנגיף הוא אמר ׳׳מקרונה׳׳ הוא ממש נמנע. גם זאת הסיבה, למה אנחנו דופקים שאנחנו אומרים ׳׳המן׳׳? אנחנו לא רוצים לתת כוח לשם הזה. ושתדעו לכם שהבעל קורא צריך להנמיך את הקול כשהוא אומר׳ את השם הזה הוא צריך להנמיך לא לתת לו כוח. אם היה אפשר אפילו לדלג מעל זה הם היו מדלגים מעל זה. ואגב כשאומרים את השם הזה אין כוונות כאילו אתה מדלג כאילו לא אמרתי כלום.. ממש יש לך כאילו חוסרים בתוך המגילה.. אתה עובר את זה כשאתה מוחק את המוח באותם מקומות. ככה אנחנו לומדים את הכוונות של המגילה. לכל מילה יש כוונה. וכשאני מקריא את המגילה באותם מקומות שאתה עובר על ׳המן׳ כאילו לא אמרתי כלום כאילו עברתי ליד אוויר הוא כאילו כלום בשבילי.. ואתה חושב בראש כלום.. אתה עובר כאילו כמו גשר כזה.. והעם מביע את הרעש כאילו אני לא רוצה לשמוע את הקול שלו לא רוצה לתת לזה כוח).
לא נותנים כוח לשלילי
לצאת מהמקום של החיסרון
אז אנחנו לא נותנים כוח לשלילי אז אתה לא אומר ׳וואי איזה רעב אני׳ ׳וואי איזה צמא אני׳ ׳וואי איזה עייף אני׳ ׳וואי איזה עני אני׳ ׳וואי איזה נזקק אני׳ - להפסיק את זה. למה אף אחד לא אומר׳ איזה מאוהב אני, איזה מאושר אני, איזה שמח אני, איזה מלא אני.. אז קצת לצאת מזה אנחנו צריכים קצת לצאת מהמקומות האלה. המקום של החסרון זה מקום נוראי. וזה בא לידי ביטוי שאתה יכול לשבת ליד בנ׳׳א כזה הוא יכול לגמור לך את הנשמה.. הם נקראים ׳׳וומפירים׳׳ אתה נוגע בו אתה מת.. ויש כאלה בשיחה יכולים לקחת לך את הנשמה.. למה? ׳׳תודעת חסר׳׳ - אין לי לקחו לי עשו לי. ויש בנ׳׳א בשתיקה שלו יכול למלא אותך.
תודעת מלאות משפיעה מלאות על הסביבה
(הרב נווה - אתמול יצאנו במלאות כזאת.. הלכנו לישון בחמש לפנות בוקר. כשאתה נמצא ליד הרב הוא ממלא אותך.. רק המראה שלו הצחוק שלו ממלא לך את הנשמה. כי הוא נמצא ככה. אתה נמצא בדלת אמותיו אתה מרגיש שאתה עף.. אז זה צדיקים. תשאל אותו׳ חסר לך משהו? לא רוצה מתנות לאביונים? כדי לתת.. בשבילך? לא רוצה.. מה אתה אוכל? לפעמים אפילו לא אוכל. מציעים הוא חייב לדחות הוא עושה מסך. קודם כל׳ לא. הכוונה של מסך – אני לא מקבל כדי להגיע למלאות. חייב לעצור את השפע - אני לא מקבל שפע מבחוץ. אתה לא תשביע אותי עם איזה דג.. אני באתי לשמח חתן וכלה .. ורק אם מפצירים בו.. טוב בסדר בגלל שאתה מפציר אני יאכל בשבילך.. זה מחשבה של צדיקים - מלאות..
הגות ותפילה מתודעה של מלאות
אבל עוד פעם, תדעו לכם זה לא כזה גבוה, זה תרגול. זה מיומנות נרכשת - חושבים על זה חושבים על זה חושבים על זה. כי אי אפשר הגות בלי זה זה כמו התנאי הבסיסי להגות).
שאלה – אם אנחנו הולכים עם ההלך הזה לתפילה. אנחנו יכולים לשאוף את זה גם להגות. ז׳׳א אולי זה יעזור לנו להוריד את זה..
תשובה – בטח כי בתפילה אתה מגיע לא כשאתה נזקק. זה איום ונורא להגיע לתפילה כשאתה נזקק. ואז אתה מתחיל לבקש ולבקש, להפוך את הקב׳׳ה לבנק. אני רווק, ואין לי בריאות, וגם תתפלל עלי לשלום בית, וגם להוא וגם לשכן שלי וגם לילדים .. כל התפילה אתה רק מבקש ומבקש כאילו הבורא לא נמצא. ואתה עסוק רק בחוסרים שלך אתה מונה לו את כל החוסרים שלך. כאילו׳ ככה זה ראוי? אתם הורים של ילד׳ אתה היית רוצה שהילד שלך יבוא יגיד׳ אבא אתה כבר פה? כן. יופי אז הנה, אני מתייחס אלייך שלוש פעמים ביום ׳שחרית׳ ׳מנחה׳ ׳ערבית׳. אני יגיד לך מה אני צריך; ׳אין לי מחשב׳ ׳אין לי נייק׳ ׳אין לי כדור׳. תתארו לעצמיכם שהיה לכם ילד כזה׳ זאת האינטראקציה איתו? זאת האינטראקציה של הבורא עם הילדים שלו? עם מה היית רוצה שהוא יבוא? שיבוא עם מלאות ׳אבא אני לא צריך שום דבר׳. טוב אז למה באת? אני אוהב אותך אני רוצה להיות איתך.. זאת התפילה..
תשובה – יש ׳שלמות׳ ויש ׳מלאות׳. ׳שלמות׳ זה חיבור של הפכים. כי צריך גם את זה וגם את זה. זה שאנחנו צריכים לחוות גם שמחה גם עצב כדי שנגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר. אבל יש ׳מלאות׳ שאתה מרגיש מלא׳ שבע הנפש שלך שבעה. ׳השלמות׳ שאנחנו נגיע אליה בסוף בסוף בסוף היא תגרום לנו תחושה של ׳מלאות׳. כי אנחנו נעבור בכל המצבים.. ׳מלאות׳ זה ׳אין סוף׳ כי אין כלי אין חסר. ׳כלי׳ זה רצון לקבל. אין לי רצון לקבל אני מלא לגמרי.
סעודה מתודעה של מלאות
סעודה רביעית
סעודה רביעית היא סעודה עצומה אנשים לא יודעים והם מזלזלים בה מאוד זה סעודה גבוה מאוד מאוד. כתוב שכל הסעודות האדם מכין לעצמו הוא מכין (מכין לשבת ודברים כאלה) את הסעודה הרבעית מכין הקב׳׳ה. ולכן כתוב שלא לאכול מדברים של שבת וגם לא לאכול מדברים שכבר בישלת אותם אתה צריך בישול חדש.
עכשיו׳ אתה אומר׳; מה זה ׳בישול של הקב׳׳ה׳ אני בישלתי׳ אומרים לי לבשל במוצאי שבת. אז אומרים לי׳ כן אבל הידיים שלך נגע בהם הקב׳׳ה. הקב׳׳ה כרגע מאכיל אותך. אבל אתה אומר׳ סעודה רביעית למי יש חשק לאכול? אין חשק לאכול הקב׳׳ה דווקא מכין לי את הסעודה שאין לי חשק לאכול? זה הקטע שדיברנו של ׳המקבל על מנת להשפיע׳ - אני לא אוכל בגלל שאני נצרך אני אוכל בגלל שאני עושה לו טוב אני עושה לו ׳נחת רוח׳.
אז זאת הסעודה הכי גבוה בשבוע אפילו יותר גבוה משל שבת׳ סעודה רביעית.. וצריך לעשות אותה עם לחם.. אז צריך להיות חכמים.. תפחיתו את הסעודות של שבת. כי לא צריך כ׳׳כ הרבה יש ברכה בשבת ׳מקצת אתה מתמלא ממש מקצת.. יש ברכה גדולה מאוד באוכל.
וסעודה רביעית אפשר כל הלילה. רצוי מיד אחרי אבל אם למשהו ממש ממש קשה אז אפשר כל הלילה. וגם לא צריך כ׳׳כ הרבה. אבל שתדעו׳ שאת הסעודה הזאת עושה הקב׳׳ה בכבודו ובעצמו וצריך לאכול אותה כסעודת השפעה - אין לך שום חשק לאכול אין לך שום ׳רצון לקבל לעצמך׳ זה רק עניין של השפעה..
בעזרת השם שנזכה
