תורת ההגות וההתבוננות הקבלית -
סודות הבנת הבורא
הרב אריה חיים נווה שליט"א
בנושא ההגות אנחנו נדבר על נושא מאוד שורשי - האמת היא שזאת מטרת ההגות
מטרת הבריאה - בגין דישתמודעון ליה'
להגיע להארה
ביהדות אחד הספרים שלומדים אותו נקרא ''מסילת ישרים'' - מסילת ישרים נתפס איכשהו כספר מוסר והוא לא ספר מוסר. ישנם ספרים שהם ספרי מוסר מובהקים שעניינם לייסר את הבריות להוכיח אותם על מעשיהם הרעים. ו'מסילת ישרים' זה לא ספר מוסר. גם 'תומר דבורה' זה לא ספר מוסר. ''תומר דבורה'' זה ספר שמלמד על אהבה שאינה תלויה בדבר. יש את ''חובת הלבבות'' שזה יותר ספר הדרכה. אבל יש ספרים כמו של 'אברהם אהרון ראטה' למשל שעל זה נאמר שזה ספרי מוסר. אז להכניס ספרים כאלה תחת הכותרת ''מוסר'' זה לא שייך.
ספר מסילת ישרים – ספר ההארה, איך מקבלים הארה
ספר ''מסילת ישרים'' הייתי קורא לו ספר ההארה - איך מקבלים הארה. והוא נותן שמה למעשה את המשנה של 'רבי פנחס בין יאיר' שמסביר איך מגיעים להארה והוא נותן שם אפילו הדרכה כל הספר עצמו. (הרב נווה - אני לא אדבר על הספר אני רק אסביר שזה הנושא של הספר' אבל אני לא אדבר רק על הספר הזה) אבל אחת הפואנטות הגדולות ביותר שעליו נאמר שזאת מטרת הבריאה ''בגין דישתמודעון ליה'' כדי שיהיו מודעים אליו היא עניין של להגיע להארה.
אופן הלימוד בשעורים,
דחיקת הרציונל והפעלת כנפי התודעה
עכשיו, אני לא יודע אם אתם שמתם לב אבל בכל השיעורים אני דוחק אתכם לצוק. למה אני דוחק אתכם לצוק? אני דוחק את הרציונל את הטבעיות כדי להביא אתכם לצוק, שממנו יכול להיות אחת מהשתיים או שנופלים או שעפים. וכשמתקרבים לצוק - אני לא יודע אם למשל ראיתם פרפר במיוחד 'פרפרי לילה' שמתקרבים אליו והוא מתחיל להרגיש מאוים הוא מרפרף בכנפיים שלו הוא מכין את עצמו לתעופה. אותו דבר הציפורים עושים לגוזלים שלהם דוחקים בהם עם המקור לעבר קצה הענף כדי שלאט לאט הוא יפעיל כאינסטינקט את הכנפיים שלו.
דחיקת הרציונל = אמונה
העולם הגשמי נגמר העולם הרוחני מתחיל. מתן תוקף לפעולת המהות
ולכן המטרה שלנו היא להתקרב כל הזמן לצוק שבו האדם כאילו צריך אמונה במקום ההוא. אנחנו קוראים לזה אמונה - אבל למעשה זה לא בדיוק אמונה בצורה של כמו שאמרנו I believe אלא האמונה שלנו היא 'אמונה מתאמתת'. ומכיוון שהאמונה מתאמתת אז מה שאני מאמין בו עכשיו חייב לבוא לידי ביטוי, צריכים לראות איך הוא מתקיים. כל מה שאני חושב שהוא נכון; אהבת הזולת, הוויתור, ישמע בזיונו וידום, צדקה, חסד, להגיד את האמת, יושרה, כנות. כל מה שדברנו עליו למעשה לוקח את האדם לקצה והרבה פעמים האדם שואל את עצמו ''אבל אני יכול בדרך אחרת, למה להגיד את האמת'' תופס אותי שוטר זה תלוי עכשיו מה שאני יגיד לו - אני יכול להגיד את האמת ולהפליל את עצמי וזה יהיה מאוד לא נוח או שאני יכול להגיד את האמת ואז להרגיש את הבריאה וזה לא יהיה נוח בגשמי.
זה חלק מהניסיונות שהתנסו בהם האבות שלנו שזה הייתה המטרה שלהם - לדחוק לקצה. להביא את האדם למצב שבו העולם הגשמי נגמר והעולם הרוחני מתחיל אבל אז הוא צריך לפרוס כנפיים - כנפי תודעה, כנפי ראיה. 'כנפי ראיה' של ההשגחה. למשל, צריך לראות את ההשגחה שעובדת, צריך המון סובלנות וארך אפיים כדי לראות איך ההשגחה מחבקת אותו.
דוגמא
כנפי ראיה של ההשגחה
למשל הרבה מאוד אנשים אומרים לי' תראה הרב זה הכל טוב ויפה אבל עם הרוחניות לא הולכים למכולת. וזה טעות קריטית. מכיוון שאם אתה חושב שאתה תלך עם השתדלויות למכולת, ועם לעבוד שתי עבודות ועם לעבוד המון שעות ועם לתחמן את המערכת או אני לא יודע מה לעשות. אתה חושב שעם זה הולכים למכולת?! זה עצוב מאוד. זה בדיוק להיות עבד במצרים שמסתמך על החומר ולבנים ועל זה שיינתן לו 'סיר הבשר' באופן קבוע. ועם רוחניות נכונה המציאות הגשמית משתנה התנאים הסביבתיים שמאפשרים לך לשרוד משתנים. וזה הרבה מאוד אנשים לא יודעים ולא שמים לב. אפשר לראות מה קורה אתנו מבחינה הישרדותית ומה קורה אתנו מבחינת כספים והשגחות וכל מיני דברים מין הסגנון הזה. אבל אצל הצדיקים כאילו העולם מתנהג אחרת יש חוקיות אחרת. אז כשאומרים שלא הולכים עם הרוחניות למכולת זה טעות מרה, אני לא יודע עם מה כן הולכים למכולת, למכולת לא הולכים עם כסף.
להביא את האדם לקצה,
אמונה
ולאט לאט האמונה למעשה ממש משנה את המציאות כלפי אותו אדם והדברים מגיעים כמעט עד אליו. וככל שהוא משקיע ברוחניות הוא צריך להפחית בגשמיות וככל שהוא מאדיר את הרוחניות ככה הוא מפחית את הגשמיות. אבל שוב, זה להביא את האדם לקצה. ובקצה אנשים אומרים': טוב מכאן אני צריך להאמין. והרבה בוחרים להאמין. וזה יפה מאוד, זה בסדר גמור.
במה אתה מאמין?
רק מה, אמונה זה דבר לא יציב - פעם אחת יש לך כוח ויש לך מוחין אז אתה בשליטה ופעם אחת אין לך כוח ואין לך מוחין אז אתה בנפילה. וגם זה, הכל תלוי בניסיון של הקב''ה. כי הקב''ה יודע באמת לקחת את האדם לקצה שלו. ובאיזשהו שלב אנשים כבר זונחים הכל (זורקים הכל) כי אומרים' אין לי כוח לעמוד בכל הדברים האלה אז אני מעדיף להזניח.
אמונה ואמת אוניברסלית
האמת היא שהתורה לא רצתה להסתפק בזה שאנשים יגיעו לאמונה כזאת היא לא רצתה שאנשים יסתפקו בזה זה נקרא ''חסיד שוטה''. לפעמים האדם מחזיק בשטות והוא לא מחזיק בדברים הנכונים וצריך לדעת מה זה אמונה באמת. ואמונה היא לאוו דווקא בדברים הגבוהים והגדולים האמונה היא דווקא בדברים הקטנים שהם שייכים לאמת האוניברסלית. כמו להגיד את האמת, כמו לאהוב, כמו להיות אדם ישר. אם אתה תחזיק את זה כאמונה, זה נפלא. אבל יש דברים שלא מצפים מן האדם להחזיק אותם אצלו בראש 24 שעות ביממה, כמו עניני העולם הבא או שהוא מאמין בתפילין או שהוא מאמין במשיח. אלה דברים שהם אבסטרקטיים, זה לא מוחשי לאדם, וכל מה שהוא לא מוחשי לאדם אז יש לי כוח אני מאמין אין לי כוח אני לא מאמין.
אמונה – לב – עצמות
אבל יש דברים שלמעשה זה שייך לדברים הנוגעים אל הלב. דברים הנוגעים אל הלב אדם צריך להחזיק את זה חזק ולהגיד': אני לא מאמין שיש שלב במציאות שמותר לי לשקר. אני לא מאמין שיש שלב במציאות שמותר לי לבגוד באשתי. אני לא מאמין שיש שלב במציאות שמותר לי לגנוב. לאבד את הצלם אלוקים שלי אני לא מאמין שיש שלב כזה. ואז לפחות אם האדם היה משמר את זה הוא היה משמר את הכל.
הגות והארה
מטרת ההגות' להגיע להארה
אבל כמו שאנחנו אמרנו יש דברים שדוחקים באדם מכל הכיוונים. למשל, לראות שיש חוכמות בחוץ כמו חוכמות שלנו אולי אפילו נראות נאות יותר, התנהגות בחוץ שנראית יותר טובה מההתנהגות שלנו, ועוד כל מיני עניינים. אז מה שאנחנו מדברים עליו, בעיקרון זה משהו שחז''ל דחקו בו (הרב נווה - לא מהיום וגם לא מהחסידות זה היה מאז ומעולם. וזה מנוסח היטב במשנה של 'רבי פנחס בין יאיר'. אני יגיד אותה אבל היא כרגע לא הפואנטה. הפואנטה היא מה שאני הולך לדבר אתכם) וזה קשור לעניין של ההגות, כדי שאתם תבינו למה אנחנו עושים הגות. ואני הולך להסביר עליו, זה המושג הארה.
הארה
המושג הארה יש לו כמה שמות ביהדות - הארה, גילוי פנים, התפקחות, התעוררות. יש כל מיני שמות שאתם תראו אותם כל אחד קרא לזה מהמקום שאליו הוא הגיע, כי הוא חווה את זה ככה. אחד חווה את זה כפקיחת עניים, אחד חווה את זה כהתעוררות, אחד חווה את זה כהארה. אז כל אחד כתב את זה לפי איך שהוא חווה את זה. אבל בעיקרון זה מה שאנחנו מדברים עליו כולנו – הארה. וזאת המטרה. המטרה של רב אמיתי להביא את התלמידים שלו להארה לדחוק בהם ולהביא אותם למצב של הארה.
איך מגיעים להארה? מאוד תלוי באדם
בלי הארה אנחנו עדיין מסוכנים
(הרב נווה - עכשיו אנחנו מתחילים פה סדרה. סדרה שאנחנו נדבר עליה לפחות עד פסח - על עניינים של כל התנאים שזקוקים להארה - איך מגיעים להארה. אבל צריך לדעת שאין לזה אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש.. אין לזה לוגריתמים זה תלוי באדם. כל דבר כזה תלוי באדם. אבל ההארה חייבת לקרות כי בלי הארה אנחנו עדיין מסוכנים - כולנו בלי יוצא מן הכלל.
קבלת השלמות )עסקת חבילה) והארה
הארה זה מה שאנחנו קוראים ''ריאליזציה'' פתאום כל מה שאנחנו מדברים עליו והוא היה נראה לי חיצוני אקזוטי. בסדר' מקובל מוסכם וכו' אבל עדיין הוא בגדר חיצוני לי אז אפשר כאילו להסכים לחלק מהדברים ולחלק מהדברים לא להסכים, להגיד': טוב אני מסכים שצריך להגיד את האמת, אני מסכים שצריך לאהוב, אני מסכים שצריך לקיים חברה מתוקנת, אבל מה הקשר לתפילין, מה הקשר לתפילה, מה הקשר לשבת. זה נראה כאילו יש כאן איזשהו סוג של עסקת חבילה שהרבה לא מסכימים איתה. זאת אומרת, חלק מהדברים אתה אומר' אני מסכים וחלק אני לא מסכים. עכשיו, זה בא מאותו מקור. זאת אומרת, אתה לא יכול לסנן את זה יש כאן 'עסקת חבילה' שצריך לדעת מאיפה היא מגיעה.
דוגמא
'ואהבת לרעך כמוך' מצווה שכוללת מצווה - כל המצוות יוצרות תנועות בתודעה שלוקחות לכיוון - עד שאדם יגיד, מה אני עושה? אני רק אוהב - ואז מתגלה השם המפורש - מעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלו
דברנו על העניין של ''ואהבת לרעך כמוך'' אומר הרב אשלג שזה הכותרת של הכל וכל התרי''ב מצוות כלולות במצווה הזאת הן משרתות אותה הן עושות אותה. אתה לא תוכל לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' בלעדיהם, למה? מכיוון שהן יוצרות תנועות בתודעה שאתה תגיע לואהבת לרעך כמוך. אי אפשר להגיע לואהבת לרעך כמוך ככה באופן רגיל, זה עמוק מידי זה דק מידי זה קשור בהמון מערכות, בהמון הבנות, בהמון דברים שקשורים לכל החיים שלך.
אז אפילו תפילין עושה איזה תנועה בתודעה כדי שאתה תלך לשם, ונטילת ידיים והשבת, לאכול מצה. כל מיני דברים שנראים הזויים ולא קשורים בכלל, לאט לאט תופרים בך תנועות בתודעה שבסופו של דבר יעמידו אותך מול משהו ואתה תגיד' אני מקיים עכשיו ''ואהבת לרעך כמוך'' אני רק אוהב. מה אני עושה? אני רק אוהב. ואז מתגלה השם המפורש. והשם המפורש הוא אהבה (כמו שדיברנו) ומכאן ''מעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלו''. בין כך ובין כך (איך שלא נסתכל על זה) הפואנטה היא להגיע להארה הזאת.
אישיות אחדותית והארה
מונואיזם (ביטול הדואליות) והארה
עכשיו הארה לא יכולה להיות מושגת ע''י מדיטציה. ואם משהו ינסה לעשות מדיטציה הוא לא יגיע להארה הנכונה. ככה שאין כאן by pass אין כאן מעקף. אבל בכל זאת צריך לדעת מה היא הארה ואיך מקבלים אותה. כי יש הרבה מאוד אנשים שכן מקיימים מצוות וכן שומרים תורה ולא מקבלים הארה והם עדיין נקראים ''חמור נושא ספרים''. ככה הגמרא קוראת להם ''חמור נושא ספרים'' כי אתה עדיין דואלי והמטרה בהארה לא להיות יותר דואלי. בהארה כשמקבלים אותה אין יותר דואליזם אין יותר ''גוף'' ו''נשמה'' כל ההוויה נהפכת להיות אחת.
אז קודם כל הארה זה להיות אחד
והארה זה ריאליזציה, הארה זה התעוררות, הארה זה פקיחת עיניים.
השלבים שמובילים להארה
איך ההארה מתרחשת, איך מגיעים להארה?
חברותיות (תקשורתיות) והארה
הארה לא תתקבל ע''י טכניקה ובטח לא טכניקה מדטטיבית
זה לא להגיד לכם' בואו ניכנס להגות נשתדל בזה המון שנים נקבל הארה. השטות המדיטטיבית היא אכזרית מאוד והיא גם מביאה לכיס בתודעה שהוא לא נכון ולא טוב ומי שהלך בדרכם - מסכן אבד) הרב נווה - אז תזכרו בודהה זה אותיות 'האבוד'. הוא מסכן וכל מי שהלך אחריו מסכן. אז אני מצטער שאני אומר את זה ככה אבל יש אנשים שרואים ''גבוה מעל גבוה שומר'' אז הוא יכול לראות איפה הוא נמצא. והוא נמצא לא במקום הנכון. וזה חבל על ארבעים שנה של מדיטציה וכל כך הרבה סיגופים שהכניסו אותו למקום לא נכון) מכיוון שהוא לא הבין את העולם הזה - את העולם הזה לא צולחים במדיטציה.
בעולם הזה צריכה להיות עבודה מאוד מאוד מסוימת. כי אנחנו כן צריכים לטוות פה חברה וכן צריכים לטוות זוגיות וחיי משפחה ואתה כן צריך לטוות פה את עצמך.
-מאמר מוסגר-
אתה צריך להיות תקשורתי
אתה לא יכול להיות אוטיסט (עצמיי) ואתה לא יכול להיות סגור בתוך בועה
וכמעט אין הבדל בנינו לבין סמרטפון – אי אפשר לתת סמרטפון ולא לשייך אותו לא לחבר אותו למערכת חברתית ולא לחבר אותו לטלפון ולא לחבר אותו לאינטרנט, כאילו אין לזה בכלל חשיבות. אז הלכת וקנית משהו כזה שהוא לא תקשורתי אז קניתי מחשבון.. אתה רוצה מחשבון' חבל על 5000 שקל אבל אם קנית איזה משהו כדאי שהמשהו הזה יהיה מחובר לכל העולם. אז לדברים האלה אין ערך אם הם לא בתקשורת, זה כלי תקשורת.
האדם הוא לא ישות אינדיווידואליסטית הוא לא אוטיסט הוא לא בועה ואנחנו מאוד מתנהגים ככה כמו בועה כמו אוטיסט. וגם כל השיעורים שבנ''א כבר הולך לעשות אותם אחרי שהוא כבר בא לעשות אותם הוא עושה אותם מתוך העצמה אישית. ואין כזה דבר.
העצמה אישית זה כמו לשדרג מחשב. יש לך מחשב אוטיסט (הרב נווה - אוטיסט זה מלשון אוטיזם. 'אוטו' זה עצמי. אני לא מקלל או חס ושלום מדבר על ילדים אוטיסטים. אל תיקחו אותי למקומות האלה אנחנו לא נמצאים שמה. אנשים שמתעסקים עם האין סוף לא מתעסקים בגזענות שוביניזם או קבוצתיות. אז גם אם אני אומר דברים שהם קשים תבינו אותם כשפה של 'תלמיד חכם' שיודע מה הוא יודע להגיד. אז אוטיזם זה עצמיי. כל דבר שהוא 'אוטיסט' הכוונה הוא 'עצמי' הוא עומד בפני עצמו הוא לא מתקשר).
הנשמה זה תקשורת
להיזהר עם לימוד התורה. לימוד לשמה = תקשורת.
אז למשל אדם מתייחס לעצמו כמו מחשב אוטיסט. אז כשהוא מתייחס אליו כמו מחשב אוטיסט, מה הוא אומר': אני ישדרג את עצמי. אז בהתחלה התחלתי להיות apple to c אז אני ישדרג את עצמי לפנטיום אחרי שעשיתי את זה לפנטיום אני ישדרג את עצמי להיות מחשב על. אבל אתה עדיין לא מתקשר. אז יש לנו מלא מחשבי על אוטיסטים.. וזה לא שווה כלום. וצריך להיזהר מאוד בתורה לא להגדיל את עצמך להיות 'מחשב על' אוטיסט. כי אז הקב''ה יגיד לך' לא עשית כלום.. כי הנשמה זה תקשורת.
חברתי. חברותי (בא לידי ביטוי בתקשורת)
(הרב נווה – ובכוונה אני לא אומר מילה אחרת כי אפשר להגיד': אוקי הרב אתה מתכוון ''חברתי'' קוראים לזה בשפה שלנו ''חברתי''. הרב אשלג אומר את המילה 'חברתי'. אז אני לוקח את זה ואני משדרג את הרב אשלג ואני מוסיף ''תקשורתי''). למה? כי יש המון אנשים חושבים שהם חברתיים והם לא חברותיים וזה בא לידי ביטוי בתקשורת. גברים שלא יודעים לדבר עם הנשים שלהם, הורים שלא יודעים לתקשר עם הילדים שלהם. אנשים שלא יודעים לתקשר בכלל עם הסביבה שלהם, לא יודעים להתבטא, לא יודעים להסביר את עצמם הם נתקעים בתוך העולם שלהם. מסתובבים בתת מודע עם סיסמאות ''לא מבינים אותי'' ''אף אחד לא מבין אותי'' - חובת ההבנה (שיבינו אותך) חלה עלייך לא חלה על אנשים אחרים, אנשים לא מסתובבים עם רוח הקודש. כשאתה בא לצדיק והוא אומר לך' אני מבין אותך בסדר זה צדיק שנתנו לו הרשאה. שאר האנשים לא יודעים וזה חובה עלייך להוכיח את עצמך ולתקשר. אין לך מילוליות - תפתח אותה. תדבר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם עד שתהיה תקשורתי ועד שאתה תעבור לזולת. אז אתה תדבר שעות ומשהו ידבר אתך שעות, ואתה תדבר שעות ומשהו ידבר אתך שעות עד שאתה תגיד ''אני מבין'' אבל להישאר אוטיסט ולצעוק ''אף אחד לא מבין אותי'' זה לא יעזור לאף אחד).
האבחון של העולם'
אנחנו לא תקשורתיים
וכל הבעיה של העולם הזה - זה אוטיזם. אין משהו אחר שיכול להסביר מה האבחון של העולם.. זה עולם אוטיסט ואנחנו לא תקשורתיים. אף אחד הוא לא תקשורתי; לא הגבר עם האישה, לא האישה עם הגבר, אף אחד עם אף אחד (לא צריך בכלל להגיד קטגוריות). אף אחד הוא לא מספיק תקשורתי, כל אחד עובר את הסרטים שלו בתוך עצמו ואנחנו לא תקשורתיים. ואת זה צריך לתקן דחוף את העניין של התקשורת הזאת (זה נשאיר בצד רגע).
-עד כאן מאמר מוסגר-
אחד כולנו והארה
הארה לא תתקבל כשהתת מודע משדר I am
(הרב נווה - על עניין ההארה - אני רוצה להסביר איך מגיעים להארה הזאת. שבהארה אתה צריך לדעת מה אתה חווה) אתה לא חווה העצמה אישית אתה לא יכול להגיע במדיטציה ל I am כי I am זה אומר': אני 'מחשב על' אבל עצמאי. איך אתה אומר I am? איך יכול להיות שאתה אמרת I am ולא We are איך הגעת לזה?!
(הרב נווה - אני רוצה שאתם תבינו כמה שזה עוול להגיע למסקנה הזאת. אני רוצה להסביר לכם כמה סכנה יש במדיטציה. ולכן התורה מחייבת אותנו לאינטראקציות חברתיות. ואם תקבל את ההארה שלך תוך כדי אינטראקציות חברתיות אתה לעולם לא תגיד I am. תאמינו לי מניסיון אין מצב שבכלל זה עולה I am. וכמה שלא תתנו לזה משמעויות עמוקות ותגידו' לא הרב אתה לא מבין מה הכוונה.. הוא מתכוון לנצחיות שהוא והוא פשוט אומר את זה מתוך עדות עצמאית.
אבל עצם העובדה שיוצאות המילים האלה - תבינו' בעולם העליון הכל נורא דק, נורא נורא מדויק, נורא נורא מקוטלג, אין איושה שיוצאת בלי שיש לה מקום. אמרת I am זה אומר' המון דברים. כי כשצדיק מקבל את ההארה שלו שנקראת ''רוח הקודש'' מיד (עם כבר, אני אומר את זה בתרגום) זה He is We are זה מיד לא אני. זה לא אני זה כאילו לא קשור אלי בכלל, מכיוון שאין חוויה אישית אין חוויה אינדיווידואליסטית כי אתה מבין שאינדווידואליזם בכלל לא קיים.
רבי נחמן אמר ''אין יאוש בעולם כלל'' 'אין אישיות בעולם כלל'. אין בכלל מקום להתגדר בו, אין מקום שיפריד בינך לבין הזולת, אין מקום כזה זה כאילו מיד הוויה אחת. אתה יוצא למשהו שהוא מיד אחד שהוא 'כולנו' כי שמה אין משהו שהוא לא ''כולנו''.
הארה והבנה
מה אנחנו צריכים להיות פה – נחיל
וכשאתה חוזר לפה אתה תופס את הראש ואתה אומר': אוקי, יש לנו כאן וואחד טעות בזיהוי פה של' איך אנחנו מתייחסים. ואז אתה מכבד את הזולת ואתה אוהב את הזולת כמכלול, ואתה מבין כמה אנחנו בכלל נחיל ומה אנחנו צריכים להיות פה. כי אז אתה שואל את הקב''ה': היינו ענן, למה עשית אותנו טיפות מתוך אותו ענן? אז הוא אומר': תעבדו כנחיל.
הנה יש קבוצות שלמות של חיות שחיות בנחיל והם חיות כאינדיווידואלים אבל הם לא אינדווידואליזם. זאת אומרת, הם אבדו את הישות שלהם ברגע שהם נהפכו להיות רשת.
אז לאט לאט הקב''ה מראה לנו את זה בכל דרך: באינטרנט, בסמרטפונים, בטלפוניה, בתקשורת, בכל דבר. ולאט לאט היום מבינים איך הטבע מתקשר בינו לבין עצמו ואי אפשר לדבר על עץ אחד אי אפשר לדבר על פרח אחד אתה לא יכול לדבר על פרח אחד, אתה מיד צריך לקשור אותו למיליון צורות חיים למיליון מערכות חיים. זה לאוויר, לחיידקיים שנמצאים באוויר, לפטריות שנמצאות באדמה, למים שנמצאים באדמה, למלחים ולמינרלים שנמצאים באדמה, וליקום ולמיקום של כדור הארץ ולמיקום של השמש ולמיקום של הגלקסיות - אתה לא יכול לדבר על משהו שכאילו עומד בפני עצמו.
עבודה עצמית והארה
(הרב נווה - אז לאט לאט הדברים האלה באינטראקציה הזאת מביאה אותך להבין את ההקשר של ההארה שאתה אמור לקבל. כי אפשר לתת לאנשים דרכי הארה אבל יש סכנה' איזה הארה הוא יקבל. אז הנקודה היא כאן שהארה לא תתקבל ע''י טכניקה ובטח לא טכניקה מדטטיבית. ולא טכניקה מדטטיבית שהתת מודע שלך משדר ''אני אינדווידואל'', זה לא יכול להיות ככה. לכן חייב להיות עבודה במקביל לשלבי ההארה.
עכשיו אני רוצה להסביר מה זה שלבי הארה איך מקבלים אותה, אבל זה ייקח לנו קצת זמן. ואתם צריכים לעשות המון עבודה בלי שאתם תעבדו הקורס הזה יכול לרדת לפח. אם אתם לא תעזרו לי אין לקורס הזה שום משמעות כל הקורס הזה נשען רק על העבודה שלכם, זה שיהיה ברור.. אני יאשים רק אתכם אם זה לא יצליח.. כי אין לזה טעם שאני ידבר סתם ככה. זה לשבת עם עצמך אין פה משהו אחר, זה לשבת עם עצמך).
הארה = ריאליזציה
מה זה ריאליזציה?
ההקבלה לריאלזציה במצב השלילי' מוות – לוקח זמן לקבל את האובדן. לוקח זמן עד שזה מחלחל מאור מקיף לאור פנימי
עכשיו המושג הזה שנקרא ''ריאליזציה'' צריך לו כמה הסברים. להבדיל אלף אלפי הבדלות יש לנו את זה מהצד השלילי. הצד השלילי, הצד שהכי קרוב לזה, להבדיל זה כמו שמת למישהו משהו בבת אחת. כשמת למישהו משהו בבת אחת, קודם כל אתה לא מאמין, קודם כל אתה לא מכיל את זה. אין בכלל מצב, אתה אומר' לא יכול שהוא לא פה ואני לא יכול לדבר אתו. לא יכול להיות, אני לא מכיל את העובדה שעכשיו אתה בא ואתה אומר לי' שמשהו מת בתאונה.
(הרב נווה - תסתכלו למשל מה קורה בארה''ב שהם לא הכילו מקרי מוות, כמו של 'אלביס פרסלי' אז לגביהם הוא עדיין מסתובב ברחובות. עכשיו יש עוד ידוען 'קובי בראיינט' החליטו שזה קונספירציה כי הוא רוצה להעלים את עצמו. ו'מייקל ג'קסון' .. גם אצלנו זה נמצא.. יש דברים שהתורה מלמדת אותנו להיזהר בשביל זה יש אבל (יש לנו את שבעת שלבי האבל)
בשביל זה יושבים וחלק מהישיבה זה בכלל רק להכיל את האובדן. וזה מאוד בריא לשבת שבעה זה מאוד בריא לעשות חודש ואחד עשר חודש, זה בריא לעכל את העובדה' הוא לא פה אתה צריך לעכל את העובדה' הוא לא פה. וזה מאוד קשה. לוקח זמן בכלל להכיל את זה. אתם לא מבינים כמה זמן לוקח בכלל לקלוט' זהו אין לך קשר אתו. זה לוקח זמן, לפעמים אפילו כמה שנים אנשים התמוטטו בריאליזציה אפילו אחרי כמה שנים. תבינו, זה לא דבר פשוט בכלל. ולכן התורה נותנת שנה כדי שנגיע לריאליזציה שמשהו הלך לנו וזה המון זמן.
אז אפילו לדבר גשמי שבאים אומרים לך' תשמע זה מוות כולם מתים זה דבר טבעי זה קורה, הנה אתה היית בהלוויה והנה קברנו אותו. עדיין התורה נותנת שנה לעכל שנה לבכות, שנה לעכל בכלל שהדבר הזה קרה. ואני אומר לכם מניסיון' יש אנשים שאנחנו מטפלים בהם הם באים אפילו אחרי כמה שנים לא מעכלים אין להם את הדבר הזה. עדיין הולכים לחדר, החדר נשאר כפי שהוא (כמו יום המוות) הולכים מחפשים, מנסים לדבר אתו, מנסים לתקשר אתו הולכים לכל מיני מתקשרים. מנסים לעשות משהו כאילו' אין הוא פה אני חייב לדבר אתו. אז לוקח זמן עד שבכלל זה מחלחל וזה יורד מאור מקיף לאור פנימי. ולא עלינו זה במצב שלילי).
ההקבלה לריאליזציה בחיובי – יש בנו משהו שפשוט לא מקבל ולא מתמודד עם הרוחניות
אבל יש לנו את זה בחיובי' מה שאנחנו מדברים עליו ברוחני גם נראה חזק והזוי ואנחנו לא לגמרי מכילים את זה. זאת אומרת, לגבינו זה overwhelming, שאנחנו עושים הרבה מאוד הדחקות ע''י ספקות שאלות אי קבלה (ועוד כל מיני תגובות שאני ידבר וירחיב עליהם בהמשך) אבל יש בנו משהו שפשוט לא מקבל את כל הידע הזה. וזה שאנחנו נותנים לעצמנו כביכול עוד שיעור ועוד שיעור ועוד שכנוע וללכת לשמוע את זה מפה וללכת לשמוע את זה משם. זה כל מיני התחכמויות של יצר הרע ''אולי בשיעור הבא זה יקרה לי'' או ''אולי תיפול עלי איזה הארה שתשכנע אותי לקום ולהתפלל'' או ''אולי יקרה לי איזה משהו שישכנע אותי שהקב''ה נמצא''.
וכל פעם אנחנו נמציא איזה משהו חדש או משהו יתפוס אותנו עם ספק – פתאום אתה מסתכל פותח חדשות' מחקר חדש גילה עצמות של דינוזאורים. אז אתה אומר, אהה אז היו דינוזאורים, אוקי' ואז הספק הזה נותן לך עוד איזה חודש ככה לחזור בחזרה לקדושה. ואח''כ מלמדים אותך על עוד איזה מחקר 'הערכה של המדענים היום זה שהמפץ הגדול לא היה לפני חמישה מיליארד לפני חמש עשרה מיליארד שנים' אהה אז היה מפץ גדול. ועוד כל מיני דברים כאלה שנחים יופי יופי על היצר הרע שמרחיק ממך באמת את ההתמודדות עם הרוחניות.
מחיית זכר עמלק (ספק) והארה
וכשאנחנו מדברים על הארה צריך להגיע בהתבודדות למצב של לסנן את כל הספק. ''מחה תמחה את זכר עמלק'' זה רק ע''י הארה. שתדעו' אני מגלה לכם את הסוד הזה, אין 'מחיית זכר עמלק' ע''י עשייה בעלמא מחיית זכר עמלק היא רק ע''י הארה. ברגע שתהיה ריאליזציה שכל מה שאני לומד הוא נכון גמרנו הוא יימחק, עד אז הוא קיים. אז גם אם יהיה בנ''א שיגיד': הרב מה קרה לך יש לי מלא תשובות אם יבוא לי איזה אפיקורס אני אדע מה לענות. לא יהיה לך מה לענות.. תמיד יש שאלות יותר מתוחכמות רק הארה תמחק את הספק.
אבחון הבעיה'
אנחנו נמצאים במצב נפשי שהוא מדחיק
שהוא לא מאפשר להארה בכלל להתרחש.
(הרב נווה - אז קודם כל כרגע אני עוד לא נותן את כל השלבים. אני לא בטוח שהיום אני יתחיל את השלבים. אני רק רוצה לתת אבחון לזה כדי שאתם תבינו שאנחנו נמצאים בבעיה רגשית מלקבל את ההארה הזאת יש בנו משהו שרגשית דוחה את ההארה הזאת. כי צדיקים שבאמת דוחקים את עצמם ורוצים לדעת את האמת. וזה הבדל גדול מאוד בין 'צדיק' לבין 'תלמיד חכם'. 'צדיק' קיבל הארה ו'תלמיד חכם' לא קיבל הארה. תלמיד חכם הוא עדיין ''חמור נושא ספרים'' אז הוא יגיד לך, איפה כל דבר כתוב ומה צריך לעשות והוא יודע מה ההלכה. אבל הוא לא מואר ואפשר בשנייה אחת להפיל אותו. ניסיון הכי קטן יכול להפיל אותו וזה בשלושה דברים (חז''ל הורו לנו על מה אדם יכול ליפול): כסף כבוד ונשים. שלושת הדברים האלה אתה מפיל כל בנ''א. אבל אם בנ''א קיבל הארה הוא מאחורי זה אין לו עניין בזה בכלל.
הלך רוח והארה
אז איך צדיקים קיבלו ההארה?
דחק נפשי. רצון להגיע להבנה אולטימטיבית ואבסולוטית. לעקור את הספק. אני רוצה לדעת
הם דחקו את עצמם למקום הזה. וכל אחד ממקום אחר. אחד רצה לדעת מה האמת, אחד רצה לדעת סוגיה מסוימת, אחד רצה לדעת מה המשמעות של מילה מסוימת. זה לא משנה אבל היה איזה דחק נפשי. (הרב נווה - כשאני מדבר על דחק אני לא מדבר על סטרס) דחק זה שהוא הביא את עצמו מתוך רצון הוא דוחק את עצמו להגיע לאיזשהיא סוג של הבנה.
והוא רוצה את ההבנה הזאת לא כתובה בספר הוא גם לא רוצה לשמוע אף אחד - הוא לא רוצה שרב יגיד לו הוא לא רוצה שספר יגיד לו הוא רוצה תשובה אולטימטיבית תשובה שהיא בגדר אבסולוטית. לא תשובה שהוא יכול אח''כ לשאול עליה שאלות. כי כל תשובה שתבוא לך אתה יכול לשאול עליה עוד שאלה ועוד שאלה ועוד שאלה וזה כאילו לא ייגמר. אז תמיד יש ספק אם יש לך שאלה יש לך ספק. אלא אתה רוצה להגיע למצב שאתה אומר': אני לא רוצה יותר ספק אני רוצה לדעת את זה.
אכפתיות. שואלים שאלות שמטרידות אותם. זה עניין אישי. תהליכים שאני צריך לעבור ואני צריך לענות לעצמי
עכשיו צריך לדעת שיש הלך רוח של הארה - לא כל אחד יכול לקבל ההארה בגלל שלא כל אחד נמצא בהלך רוח של הארה. אנשים שדוחקים את עצמם להארה זה באמת מאוד אכפת להם וזה לא משנה להם מאיפה הם יקבלו את זה. למשל אנשים שחיפשו את האמת אז הם הולכים עם השאלה ''מה זה אמת''. עכשיו, הם מקשים הם שואלים, הם שואלים שאלות כמו אפיקורס, אבל הם שואלים כדי לדעת הם לא שואלים כדי להתחכם. הוא לא שואל כדי להראות את חוכמתו ולהראות את הבעתיות של האמת האובייקטיבית אל מול האמת הסובייקטיבית.
לא מעניין אותו אף אחד הוא לא רוצה לראות אנשים הוא יודע שהתשובה תגיע מאיפשהוא - מה היא האמת מה זה אמת הוא הולך עם זה כל הזמן ''מה זה אמת''. והוא לא שואל את זה בשביל אנשים הוא לא אומר': אם אני אדע אני ילך מיד ללמד אנשים. אנשים כבר לא מעניינים אותו הוא רוצה לדעת כי זה מטריד אותו זה עניין אישי. זה לא קשור ל 'בוא נראה מה כתוב מתוחכם בספר אני ילך אני יגיד את זה לאנשים אחרים'. כמו שאמרתי' אנשים אחרים לא מעניינים זה רק תהליכים שאני צריך לעבור אותם ואני צריך לענות את זה לעצמי.
רעב רוחני- אומן מיוסר - מלווה בכאב חשכות ומחיקת המוחין – רצון להוליד
אז קודם כל הוא חי בסוג של רעב רוחני מטורף לגמרי והרעב הרוחני הזה מנהל אותו, מאוד מנהל אותו - הוא קם עם זה בבוקר הוא הולך לישון עם זה בלילה ולהבדיל אלף הבדלות (דברנו על זה) זה כמו אומן מיוסר. כשהאומן הוא מיוסר אז יש לו אומנות שהוא רוצה להוליד אותה אינטואיטיבית הוא מרגיש בזה אבל הוא לא יודע להגיד. הוא לא מיוסר מיוסר הוא לא בדיכאון דכאון - הוא בדיכאון של להיות בסיטואציה כל כך עמוקה כדי להוליד את זה כדי שזה יוולד בתוכו. וזה מלווה בכאב וזה מלווה בחשכות זה מלווה במחיקת המוחין. אבל אתה מרגיש שיושב שם משהו אתה מרגיש שמשהו עומד לצאת. ולפעמים לוקח זמן. ואי אפשר לתמלל אותו. ואין לתת לזה לוגרטמים אין לתת לזה טכניקה. זה פשוט לחיות את זה.
ושרים כחוללים כל מעייני בך
אתה מרגיש שבחרו בך להיות צינור שהולך עכשיו להוליד משהו. אתה ממש מרגיש שמשהו הכניס אותך להריון וזה גדל בך וזה גדל בך. וזה דוחק בך, כי זה לא מניח לך גם אם אתה אומר': טוב נו אז זה לא ייצא אז לא צריך. אבל לא, אתה רואה שזה כאילו כל הזמן מעסיק אותך יש לזה דחף להעסיק אותך 'מה היא האמת' 'אז מה זה באמת האמת'. כי אז אתה מסתכל על העולם אתה אומר' העולם בחוץ זה שקר אני לא רוצה לשמוע עליו בכלל. אז או שאני עף מפה או שאני משנה אווירה או אני אפילו מתאבד או אני לא יודע מה. אבל אני חייב לענות על השאלה הזאת. ואתה מרגיש בשליחות' זה הרבה יותר גדול ממך. אבל אתה מכניס את עצמך לדחק הזה ואתה הולך לישון עם זה ואתה קם עם זה, ושום דבר אחר לא מעניין אותך זה ממש ''ושרים כחוללים כל מעייני בך'' כל העניין הוא רק סביב הנושא הזה.
הארה' ריאליזציה
מה שתמיד ידעתי ולא תמללתי
ואז כשמתחוללת ההארה - הארה מתחוללת בקטע שאתה אומר' מה שקיבלתי מההארה זה מה שתמיד ידעתי רק לא תמללתי. זה מאוד חשוב שאתם תבינו. זה פשוט ריאליזציה זה כמו לראות את הדבר מול העיניים אבל אתה לא שם לב לזה. זה היה לך מול העיניים אבל לא שמת לב לזה זה היה כקול מוחלש זה היה נשמע כמו מרחוק. אבל ברגע שזה מגיע זה לא משהו חדש. זה חדש ולא חדש. זה חדש למשל בהיבט של פתאום אתה קולט שכולנו אחד, זה חדש בזה שאתה קולט שזה שכולנו אחד זה אמת יותר גדולה מאשר כל מה שאני חווה כמציאות סובייקטיבית (הרב נווה - אני לא רוצה לשתף אתכם בינתיים בהארה לכן אני לא רוצה להיכנס לשם אלא בשלבים שמובילים להארה).
השלבים שמובילים להארה,
קודם כל אתה חייב להיות רעב לזה
אתה יכול להכין את עצמך (להרעיב את עצמך ,לדחוק בזה),
שאילת שאלות – עצירה – הרגש של מימד נוסף – אין טעם לדבר אלא לחוש ולהרשות להיכנס לזה
אתה יכול לדחוק - אם אתה תשאל את השאלות הנכונות - כי אנחנו צריכים לדעת פה זה כלא פה זה כלא ואתה יכול לחיות אתו גם מיליון שנה (זה לא רק שנתנו לזה ששת אלפים שנה גם מיליון שנה אפשר לחיות פה) אפשר לבזבז פה הרבה את הזמן כמו כלא אמיתי. ורק אם אתה תעצור ואתה תגיד' זה מטריקס ואני חייב לצאת מהמטריקס הזה. זה תעתוע וזה סוגר לי את החושים זה סוגר לי את המוח ויש פה עוד מימד שאני חייב לברוח למימד הנוסף הזה.
יש פה עוד מימד אין לזה שום ראייה אבל אתה חש אותו ולכן אין טעם לבוא ולדבר על זה עם משהו כי מספיק שהוא יישאל אותך שאלות רציונאליות זה יפוצץ את הבועה. זה כמו לשאול את האומן שאלות רציונאליות 'מה, אתה לא יודע לצייר?! אז תצייר, בשביל מה אתה ככה מתייסר? איך שאתה תגיד לו זה יפוצץ לו את זה. תן לו לחוש את זה, תן לו להיכנס.
וזה שוב, כמו שאישה נכנסת ללידה לא מדברים איתה רק עוברים איתה את כל התהליכים שהיא עוברת, נושמים איתה כואבים איתה, עוברים איתה את כל התהליכים ולתת לה ללדת. לא צריך לחפור לה בכל מיני הרצאות זה זמן עכשיו לתת לה שזה ייצא מעצמה. והרבה פעמים אנחנו צריכים לקחת את עצמנו ללידות האלה אנחנו צריכים להוליד את הדברים האלה, אפילו בהתבודדות. אתה מרגיש שמשהו כזה עומד לקרות שבוע צא למדבר (לא יודע מה תעשה) תפריש את עצמך מן הציבור. אבל אתה צריך להגיע למצב שאתה מרגיש שמשהו עומד לקרות.
הארה – ריאליזציה – לא משהו חדש – ידעתי והתנגדתי, לא נתתי ללב לקבל (מכל מיני סיבות)
אז הארה זה ריאליזציה כי זה לא משהו חדש זה משהו שאתה תמיד ידעת זה פשוט התלבש זה פשוט ירד זה פשוט משהו שאתה תגיד': ידעתי את זה פשוט התנגדתי לזה אני דחקתי את זה לא נתתי לזה להתקרב אלי. כאילו לא נתתי ללב שלי לקבל את זה. מכל מיני סיבות, לא רציתי להתחייב עד הסוף, לא רציתי להתבטל. כל מיני דברים, יש הרבה דברים שגם יצר הרע יודע שהוא צריך להתבטל אז הוא אומר לך ''לא עכשיו''.
דחיינות דוחקת את ההארה
התמודדות עם הדחיינות – שבירת תבניות. מודעות
דחיינות זה אחת מהסממנים הגדולים ביותר של התרחקות ודחיקה של ההארה כאילו להרחיק את ההארה. לכן במסילת ישרים הוא מדבר על זריזות - 'זריזות' זה לא מהירות אלא 'זריזות' זה היפך הדחיינות. שאם אתה צריך לעשות משהו עכשיו עושים אותו לא מחר בבוקר, לא להגיד ''מחר'' ''עוד שבוע'' ''עוד חודש'' אני אתפלל מתישהו - אני קובע לעצמי זמן שאז אני יתחיל לקום להתפלל או אני קובע לעצמי זמן שאז אני אתקדש.
אם קבעת את זה, גמרנו זה לא יקרה (הרב נווה - אתם צריכים לדעת - זה לא יקרה, אל תתחכמו לחשוב אולי הרב לא יודע, הרב מאוד יודע, זה לא יקרה כי ככה זה עובד). דחיינות זו תכונה פעילה ואם אתה מגיע למועד הדחיינות היא עוד פעם תפעל אתה צריך לדעת, כי זה יצר כל כך חזק שאתה לא יכול להתגבר עליו אתה לא מבין כמה זה חזק.
שבירת תבנית הדחיינות – עכשיו
אז כדי להתגבר על הדחיינות זה לעשות דברים עכשיו. אתה צריך לשבור את התבנית של הדחיינות. ואי אפשר להגיד לדחיינות אני ידחה להתמודד איתך אחר כך, אז אתה דוחה את הדחיינות. אז לא לדחות את הדחיינות עם הדחיינות - מתמודדים עכשיו. ועכשיו, כמה פעמים של 'עכשיו כזה' זה שובר את הדחיינות. ואז הדחיינות יודע לא להתעסק איתך.
מודעות - בתחבולות תעשה לך מלחמה. יצר הרע מכלה את עצמו מגלה את עצמו
(הרב נווה - חשוב לי מאוד שאתם תבינו כי זה עניני נפש ובענייני נפש אתם צריכים להכיר את הנפש שלכם ולאט לאט להתחיל לראות מה הנפש עושה לכם מה היא מלמדת אתכם. עם מה אתם כבר התמודדתם ואתם לא הצלחתם ואתם צריכים לדעת להשתמש בזה כמו נשק. הפסדתם בקרב אבל מהקרב יוצא המון מודיעין - לקרב הבא אתם תגיעו הרבה יותר מוכנים. הפסדתם בקרב הבא עוד מודיעין. לאסוף מודיעין לאסוף מודיעין. היצר הרע מכלה את עצמו הוא מגלה את עצמו ואז אתה לומד על התחבולות ואז כתוב ''בתחבולות תעשה לך מלחמה''.
אז מה הרמח''ל גילה?
אי אפשר בלי הארה. חייבים להביא את כולם להארה
אתה אומר' אתה היית אדם כזה חכם (הוא כתב עוד זוהר) היית יכול לכתוב עוד הרבה מאוד ספרים מה התביית על ''מסילת ישרים''? כי גם הוא הגיע למסקנה (הרב נווה - הרבה כתבו את זה, אני יראה לכם איך הם כתבו את זה) אוקי, אי אפשר בלי הארה אנשים לא מבינים.
שרפו את הכתבים שלו. תלמידי חכמים גדולים לא הבינו אותו, והוא אומר לתלמידי חכמים' אתם לומדים תורה אתם טובלים במקווה אתם בעלי תורה ומצוות אתם עושים את כל ההלכות. איך אתם חושבים שאני אויב? איך אתם לא מבינים את התורה שלי?
לא רק שלא הבינו הם אלה שגזרו לשרוף את הכתבים שלו. אז הוא הבין שלהיות עכשיו סתם תלמיד חכם ואדם שמתהדר בתורה ובמצוות ובהלכות.. זה אנשים שכל ימי חייהם בילו בבית המדרש אבל אתה מביא להם תורה שהיא טיפה מעל מה שהם יודעים, גמרנו הוא לא מבין אותה. אז לכן אומר הרמח''ל בדבר כזה עם ישראל לא יכול להציל את עצמו - עוד מעט הולכת להתגלות 'תורת הסוד' אז מה, הם יצאו עכשיו נגד כל בעלי הסוד כי הם לא מבינים את זה, כי זה חידושים עבורם?
אז לזה אי אפשר להגיד להם' חבריא תאמינו כי הם לא מאמינים ) הרב נווה - והם מתנהגים כמו המוסלמים הכי גרועים בעולם' אין להם בעיה לשרוף אותך ואת הכתבים שלך. אתה אומר משהו שונה ממה שאני למדתי אז אתה טועה לא אנחנו, כי כולם פה זה במיינסטרים ואתה מוזר. בשנייה אחת שורפים אותך.
אתה אומר' אתם יודעים בהתחלה לא קבלו את תורתו של רבי שמעון אמרו שזה רבי משה דליאון כתב את זה. תלמידי חכמים עצומים גדולי דור רצו להוקיע את האריז''ל. היו לא מעט אנשים שכתבו ספרים גבוהים מתוקנים וישרים ולפעמים היה צריך התערבות שמימית שתרד פתקא משמייה ותגיד 'עשה זה מה שכתוב בזה' כדי להרגיע את האנשים.
אז היהודים נורא מסוכנים - לא לומדים דת מדתיים, דתיים זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. האויב הכי גדול של המידע הזה זה לא החילוניים - חילונים פתוחים לשמוע את כל המידע הזה, זה הדתיים. לחרדים אני לא יכול להגיד שום דבר ממה שאמרתי היום לגביהם 'הארה' זה בודהיסטי. ואתה תגיד לו': בוא אני יראה לך 400 ספרים לפחות שהמילה 'הארה' כשלעצמה כתובה שם לרבות רבי נחמן מברסלב. אבל הוא לא קרא את זה הוא לא שמע את זה בבית מדרש הוא שמע שהארה זה בא מהמזרח הרחוק אז זה שייך לשמה. ואתה אומר לו': בוא אני יראה לך שזה נכתב אפילו הרבה לפני בודהה.. אבל אין עם מי לדבר, כשאין עם מי לדבר אז אין עם מי לדבר).
אז כשהרמח''ל קלט את זה הוא אמר': טוב מה אני יעשה עם אלה? מה אני יעשה עם האנשים האלה? אז הוא קלט שבכלל הוא חייב להביא את כולם להארה (לא רק לדבר עם האנשים האלה) אין ברירה אחרת חייבים להביא את כולם להארה. כי גם המשנה שכתב 'רבי פנחס בן יאיר' (זהירות מביאה לזריזות, זריזות מביאה לנקיות.. וקדושה מביאה לרוח הקודש ורוח הקודש מביא לתחיית המתים) הוא לא כתב את זה סתם, זה משנה
(הרב נווה - אז אני לא מבין איך הם לומדים את המשנה הזאת? אני לא מבין מה תלמיד ישיבה מבין מה המשנה הזאת אומרת? ואיך באמת מיישמים אותה? מצד שני, זה נראה כמו ספר שבאמת מאוד מעודד לעשיית מצוות ודברים כאלה, אמרו' יופי ספר מוסר. ואתה אומר, תקראו את הספר עד הסוף תיראו לאן זה מוביל.. זה מוביל לרוח הקודש, משהו מדבר על רוח הקודש?
לא. אז הם לוקחים את החלק הראשון של מה מוביל למה, הם יודעים' אהה הם לא יגיעו לרוח הקודש לא צריך להגיע לרוח הקודש בוא נתעסק רק עם החלקים האלה של 'זריזות' ו'נקיות'.. זה מספיק. וזה חוסר יושרה. איך אתם מלמדים את הדברים האלה בעצמכם בישיבות? אני לא מצליח להבין את זה, רב שמלמד את זה ואתה אומר לו' רגע שניה אחת, למה אתה נותן לי את זה? אני עכשיו בחור ישיבה אתה אומר' מסילת ישרים ספר מוסר (אנחנו לומדים, זה על הסדר בכל ישיבה אפשרית) למה אתה מלמד אותי את זה? מה אתה רוצה שיצא מהספר?
אף אחד לא אומר לך ''רוח הקודש'' החלקים שאליו צריך להגיע לא נוגעים בזה בכלל. זה כתוב באותו ספר אבל אף אחד לא אומר שזה מוביל לשמה הם מדלגים על השלב הזה.. אלא בוא נדבר על 'נקיות' על 'זריזות' .. נחמד לדבר על הדברים האלה.. אבל זה חוסר כנות וחוסר יושרה, מה אתה מלמד חצי ספר? משנה לא מלמדים חצי? לכן אני אומר לכם, צריך להבין מה רצה להגיד 'בעל המסילת ישרים'.
הרב מהיום הראשון שאני מכיר אותו אמר לי את מסילת ישרים קח שים אותו ספר כיס תלמד אותו בעל פה - אתה לא עוזב אותו עד יום מותך, יום יום. אתה יודע אותו בעל פה אתה מיישם מילה מילה ממה שכתוב שמה. אי אפשר למחוק שמה אפילו אות. הוא היה כל כך מדויק כמו רבי עובדיה מברטנורא שאי אפשר אות אחת למחוק שמה. אומר' בעל פה אתה לומד אותו, עד שאתה לא עושה את הספר אתה לא מתקרב אלי ככה..
ובעזרת השם הוא הולך אחרי הליקוטי מוהרן לכתוב פרוש למסילת ישרים.. כי אין לזה פרוש כל הפרושים שנכתבו נכתבו ע''י אנשים שהם לא בעלי רוח הקודש ואתה לא יכול להיות לא בעל רוח הקודש כדי לכתוב פרוש למסילת ישרים זה כאילו תתרא דסטרא זה לא עובד ככה..
אתה צריך להיות בעל רוח הקודש כדי להסביר עד הסוף.. אתה צריך לקחת את זה עד הסוף ואתה צריך להיות משהו שהגיע לתחיית המתים. משהו שהגיע לתחיית המתים' זה אומר שהוא הגיע לפחות לדרגת חיה שבדרגת חיה הוא ניצל מהמוות יש שם את ''סוד החיים'' זה עץ החיים כי חיים זה חוכמה ''החוכמה תחייה את בעליה'' ומי שזכה לדרגת חיה הוא כאילו בן 'אל מוות' והוא רק יקבל הארה מן השמים שיגידו לו 'הגיע זמנך' אבל הוא לא מת והוא יכול לשלוט למעשה בשנות חיים שלו.. מי שיודע איפה הרב נמצא.. הוא נמצא הרבה מעבר לזה בלי עין הרע.. אז רק אדם בסדר גודל כזה יכול לכתוב את הדברים האלה אבל לא משהו שהוא פחות.
ולצערי כל כך הרבה אנשים כתבו כל כך הרבה פירושים למסילת ישרים שהם לא שייכים בכלל. אני חושב שאצלי בבית יש כל עותק וכל מהדורה של מסילת ישרים אפשרית שכתבו. אנשים סתם התבזו בזה, כאילו מה לכם ולדבר הזה? זה סולם שמגיע עד לאין סוף אתם בכלל לא בקטע אז זה שאתם רוצים להמריץ את התלמידים זה נחמד אבל אתם פספסתם פה פואנטה).
הפואנטה שהתכוון הרמח''ל
חייבים להגיע להארה חייבים להגיע לריאליזציה – כי רוח הקודש לא יקרה בגלל שאתה זריז או נקי. זה, הוא רמז. בגלל שתקפו אותו הוא לא יכול היה לכתוב את זה ככה אז הוא לקח משנה והסתיר את כל התורה שלו סביב אותה משנה. אבל כל המשנה שלו זה משנה שאומרת חייבים להגיע להארה עד שאתה לא תגיע להארה אתה לא תהיה יהודי. תמיד יהיה לך ספק ואתה תמיד תגיע עד הגובה שאתה לומד אותו. אתה לומד משנה אז אתה תהיה בעל משניות, אתה תהיה איש גמרא אז הגמרא מגבילה אותך.. אבל הספר מגביל את האדם שהוא לומד בו. והוא אומר' שההארה היא זו שפתחה לכל הצדיקים עולמות חדשים שהם לא ידעו..
צדיק באמונתו יחיה' משפט של הארה
היו צדיקים שעוד לא נגעו בתורת הסוד כי הם פחדו (חרדו חרדה גדולה מאוד) אבל הם כן עשו את העניין הזה של להגיע להארה וכן לקבל בקטע של אמונה של ''צדיק באמונתו יחיה'' שזה עניין של הארה. אגב ''צדיק באמונתו יחיה'' זה משפט של הארה. כשהם עשו את זה אז הם הבינו שיש עוד ואז הם הלכו והם למדו את 'תורת הסוד'. אז הם קיבלו הארה אבל ההארה לא הייתה מתומללת היא נחתה אצלהם כמו קפסולה כמו משהו שיושב בלב כמו הבנה. אבל אם תגיד לו' אז תגיד אז תלמד מתוך ההארה שלך הם לא יכלו - הם היו צריכים ללמוד את 'תורת הסוד' שתתמלל להם את זה.
התבודדות – הגות על הקב''ה (ניסיון להבין אותו) – הארה
גם האריז''ל וגם רבי שמעון בר יוחאי וגם רבי נחמן מברסלב הם לא כותבים שום דבר שהוא סטנדרטי אין כאן שום דבר שאתה יכול להגיד לו' תגיד מאיפה אתה מביא את התורות האלה? בוא תן לי איזה ראייה, תגיד לי מאיפה, תרשום בסוף כל תורה' התורה הזאת מבוססת, מהגמרא, מהמוסר הזה, מהחומש הזה. תגיד' מאיפה זה מבוסס? אף אחד לא יודע.
אבל כל הספר זה ידוע שזה הגיע מתוך הארה גדולה מאוד שהוא קיבל. הוא גם כותב את זה איך הוא הגיע להארה הזאת ''בשבחי הר''ן'' ''בחיי מוהר''ן'' יש כל הזמן את העניין הזה שהוא יצא להתבודדות, ובהתבודדות הוא לא הפסיק להגות בקב''ה בכבודו ובעצמו כי הוא ניסה להבין מה זה, ואז הוא קיבל הארה. ואז הוא התחיל לגדול ואז הוא נהיה ''רבי נחמן''.
יש כאלה שאומרים שזה היה בגיל 12 ויש כאלה שאומרים שזה היה קצת יותר מבוגר. אבל אלה שאומרים שהוא היה בגיל 12 בגלל שהוא התחתן נורא צעיר הוא התחתן בגיל 13. וחמו בא לשאול אותו שאלה והוא ענה לו ברברס, הוא ענה לו מהמילה האחרונה למילה הראשונה והוא לא הבין אותו אז הוא סטר לו. הוא סטר לו הוא חשב או שהוא מהטל בו או שהוא לא מבין הוא לא יודע, אז רבי נחמן הלך ליער הוא בכה רק על הדבר הזה 'איך אתה לא מבין, זה קודש, אני לא משחק איתך'. ויש כאלה שאומרים שההתבודדות אחרי הסטירה הכניסה אותו להארה.
אבל אמרו שהתשובה שהוא נתן לו הייתה הרבה מעבר לרמתם של בני אנוש, בני אנוש לא יכלו להבין את התשובות שלו. ויחסית הוא נפטר צעיר בגיל 40 הוא בעצמו לא חי הרבה זמן. אנשים שהגיעו להארה כזאת העולם לא יכול היה לשאת אותם. אז גם האריז''ל בגיל 36 ..
קבלת המידע – שהמידע יכנס (ישב) על הלב – הארה
אבל העניין הזה של להגיע להארה הוא קריטי וגם הוא דוחק בליקוטי מוהר''ן להגיע למקומות האלה כל הזמן. הוא כל הזמן דוחק באדם על העניין הזה של קבלת המידע שזה ייכנס לך לתוך הלב. יש כאן הרבה מאוד תורות על עניין של כניסת התורה לתוך הלב - תכניס את הדברים שיבלעו לך לתוך הלב הם יוצאים לך מן הלב והם צריכים לחזור לך לתוך הלב..
הארה – ריאלזיציה – קבלה (שמשהו מת לך) – הגשמיות, העצמיות, האינדווידואליזים
אז עניין ההארה כמו שאנחנו אמרנו להבדיל אלף אלפי הבדלות (אני כן צריך לתת את זה) זה כמו ריאליציה או כמו קבלה שמשהו מת לך. כי יש עניין של משהו מת שם. מה שמת זה הגשמיות, מה שמת זה העצמיות, מה שמת זה האינדווידואליזם. משהו בכל זאת מת שם אתה תצטרך לאבד פה משהו. זה כן אני כבר אומר לכם, שיש שם משהו שהוא אובד זה 'מיני אבל'.
אנחנו והארה
אבל צריך לדעת איך זה קורה, הגוף והאישיות האינדיווידואליסטית היא כמו ילד בן 16, אז אם אני אשאל אתכם' איפה הילד בן 16 שהייתם? איפה הוא? אז הוא נמצא הוא בלוע בנו הוא חלק מהאישיות שלך. אז אותו דבר. הגוף לא באמת הולך לאיבוד הוא פשוט יבלע בתוך האישיות החדשה שתגיד ''אנחנו'' היא כבר לא תגיד ''אני'' הוא תגיד ''אנחנו''.
הקב''ה מוביל את העולם להארה
האגו והאינדווידואליזים מת
עוד דבר שחשוב לי להגיד לכם' יש מגמה שהקב''ה מוביל את העולם - הוא מוביל את העולם למוות. אתם צריכים לדעת הקב''ה מוביל את העולם למוות, אבל זה לא למוות של חידלון זה לא למוות ביולוגי, זה לא לדברים כאלה אלא למקום הזה שבו האגו מת למקום שבו האינדווידואליזם מת. ולמעשה הוא מביא אותנו למקום של הארה, כי המקום הזה של ההארה זה מקום של מוות בגלל זה אני נותן ומזכיר אותו במקום של המוות.
איבוד האישיות. תסכים למות תסכים להתמרה
אני רוצה שתתבוננו בזה כדי שאתם תבינו כדי שלא תחשבו שחס ושלום התורה שלנו מלנכולית אבל יש מקום שבו כדי שמשהו אחד יחייה משהו אחר צריך למות. בגלל זה הרב נותן כל הזמן את הדוגמא של הזרע שנרקב. אתה שם זרע אז זה זרע, זה לא עץ זה זרע. אבל אם הוא לא יאבד את האישיות שלו כזרע ויהיה משהו אחר לגמרי לא יצא ממנו משהו אחר. אז תחליט.
אז תחשבו באמת על אגוז קוקוס שזה כמו זרע ענק והוא אומר לך' אני לא רוצה לעזוב את הצורה שלי זה הצורה שלי.. אז תישאר ככה, לא יהיה ממך חיי'ר לשום כיוון. אבל אם אתה תסכים להיכנס לאדמה תסכים למות אבל אתה לא תמות. להבדיל אלף הבדלות יש כמו 'חוק שימור האנרגיה' אתה תותמר. פשוט תסכים למות אתה תותמר. ואז הוא אומר' אבל אני לא רואה איך אני עץ.. אני לא רואה את זה. אז זה הפחד. אז צריך לדעת שמקופסל בנו DNA רוחני ה - ד.נ.א הרוחני הזה יפעל גם אחרי שאתה תירדם וגם אחרי שאתה תירקב.
תאפשר לעצמך את ההתגלמות
תולעת – גולם – פרפר
זה פלא גדול מאוד איך לתולעת משי יש אינסטינקט לטוות מסביבה את הפקעת משי שהיא בונה שמה את הגולם, איזה אינסטינקט אדיר זה.. חברי'ה אני הייתי זוחל פה ביער אכלתי עלים ועכשיו אני נהפך להיות דומם. דומם קשה שנהיה כמו אבן. ויש לו אינסטינקט לעשות את זה. ועכשיו הוא ניכנס לתוך כספת כל כך חזקה, שאתה אומר' מה יוציא אותך משם? ובכלל אתה יוצא משהו אחר לגמרי. תחשבו תולעת שיוצאת פרפר.. תחשבו על זה, לנו זה נראה טבעי, אבל שום דבר הוא לא טבעי, אין כאן שום דבר שהוא הגיוני, כל התהליך הזה של' תולעת- גולם - פרפר זה פלא עצום, איך אתה יוצא ככה. אבל יש לו דחף הוא לא יודע לחשוב על זה. אם היה לו מוחין לחשוב את זה הוא היה עוצר את התהליך זה מה שהוא היה עושה. והייתם רואים מלא תולעים מתים מזקנה. וחבל תאפשר לעצמך את ההתגלמות הזאת..
ההתגלמות'
התבודדות – אמונה – קבלת המידע בלב
ההתגלמות הזאת למעשה שתדעו לכם היא התבודדות. זה כאילו לקחת לעצמי זמן כדי לעשות ריאליזציה לזה שקיים פה משהו אחר. אני חייב לתת לכל המידע - להאמין בו לתת לו מקום אצלי בלב. ואני אומר לכם, הרבה מסננים את המידע הזה, חלק באים אומרים' כן ואהבת לרעך כמוך זה אחלה אבל עזוב אותי מכיסוי ראש. חלק, אהבה ויושרה זה על הכיפאק אבל עזוב אותי מחברה. וכל אחד מסנן את הבורא איך שהוא רוצה.
קבלה והארה
זה באמת מידע אמיתי ואני לא יכול לסנן אותו. סינון המידע דוחק את ההארה
אז אחד שם מכנסים אחד לא שם מכנסים, אחת שמה שמלה אחת לא שמה שמלה, אחד שם כיסוי ראש אחד לא בא לו על כיסוי ראש. מסננים אותו. בגלל זה אנחנו רואים איזה ספקטרום נורא מוזר בעם היהודי, מרפורמים עד חילונים ואנשים עם פרווה על המוח ובלי פרווה על המוח, כל מיני דברים מוזרים שאתה רואה שזה ספקטרום הקבלה של האור. וכל אחד מסנן מה שהוא רוצה ונשען על איזה הלכה שהוא רוצה. זה לא עובד ככה אנחנו לא יכולים לאפשר שזה יעבוד ככה אתה לא יכול שספקטרום כזה יהיה. זה שאנחנו רוצים לעשות קבלת השונה ואומה והכל זה נחמד בדיעבד אבל זה לא לכתחילה. כי אם נגיע להארה אז ההארה שתפקוד אותך מיד תבהיר לך מה באמת קורה פה ואיך באמת צריך לפעול.
הארה רק אתה יכול לעשות לעצמך
לדחוק את עצמנו להארה. ''רחמנא ליבא בעי''. האדם אחראי על ליבו. אז אנחנו צריכים לדחוק את עצמנו להארה כדי שאנחנו נראה בעצמנו מה היא האמת, אבל אף אחד לא יכול לעשות את הרגע הזה של ההארה בשבילכם אם הלב שלך לא רוצה - אתה אחראי על הלב שלך ''רחמנא ליבא בעי'' אף אחד לא יכול לגעת לך בלב לא נתנו לאף אחד אישור. כך כתוב במסכת פסחים דף פ''ז שאין אדם יודע מה בליבו של חברו ולא ניתן רשות לדעת מה בליבו של חברו.
וגם אם הוא צדיק אדיר שבו הוא אומר' נותנים לו מפאת כבודו ומפאת זה שיודעים שהוא מרחם על הבריות, אומרים לו אבל אתה לא נוגע לו בלב, הוא רוצה - רוצה, לא רוצה - תעזוב אותו. אם הוא רוצה להכחיש את ה'...
כתוב על משה רבינו שיכול היה לגרום לדומם להיות חי. אז תתקן את קורח, אומר' אין לו רשות לתקן את קורח. קורח זה קורח הוא לא רוצה זה עניין שלו. אז לא לוקחים לאף אחד את הבחירה לא לוקחים לאף אחד את חווית החיות האישית שלו, לא הופכים אף אחד לזומבי. הארה רק אתה יכול לעשות לעצמך, אף אחד לא יכול לעשות לך הארה. אז זה מאוד חשוב.
תהליך הדחיקה להארה והשם המפורש
בגלל זה יש סודות עצומים על עניין של גילוי השם המפורש - הגמרא מציינת שכאשר האדם עושה את כל התהליך הזה הוא מגיע לגילוי שם המפורש. שגילוי שם המפורש זה אהבה. אבל הוא כתוב בצורה מקודדת, יש כאלה שאומרים ב 42 תיבות (אותיות) או 72 תיבות (אותיות). זה היה כתוב במערה (זה משל) ואז היה צריך ללכת לאותה מערה כדי לראות את השם המפורש ואז לצאת. כשהוא היה יוצא היה מחכה בחוץ אריה שהיה שואג עליו ואם הוא היה מפחד מאותו אריה אז הוא היה שוכח ויוצא כאילו לא הצליח בקבלת שם המפורש. ואם הוא יצא והוא לא התייחס לאריה אז הוא היה מקבל וזה שלו.
הכל מתקבץ לקונספט אהבה
אבל איך זה היה קורה? שוב, בהתנהלות כזאת ההתנהלות שלו הייתה צריכה להיות כזאת שלאט לאט זה היה מקבץ לו את כל המילים ואת כל המושגים לקונספט אהבה. כל מה שהוא היה מתעסק הוא היה אומר' אהה אוקי בעצם אני מתעסק באהבה, זה הכל אהבה, בעצם זה הכל אהבה. השבת, אנשים, צדקה, חסד, שלום בית, כל מה שהוא היה מתעסק ב 360 מעלות זה לאט לאט היה מצטייר בתוכו ונותן לו תמונה של 'אהה זה אהבה' 'זה הכל אהבה'.
דחף להיכנס למערה (מקום פנימי בנפש) - הבנה מה אתה רואה – הרשאה לשימוש בתודעה
ואז הוא היה מקבל את הדחף להיכנס לאותה מערה (זה לא מערה פיזית. מאוד חשוב שאתם תבינו כדי שלא תעשו שום הגשמה, זה הכל בנפש) אבל שם בפנים רוצים להכניס אותך למימד הנוסף לתת לך את ההארה של 'מה בעצם אתה רואה' ואז אתה תוכל לעשות בזה שימוש. השימוש שהיית יכול לעשות בזה, היית יכול לעשות שימוש בתודעה, כל מה שאתה רוצה לעשות בתודעה אתה יכול כי אתה עושה את זה מתוך אהבה. וזה לתקן אנשים זה אפילו לגזור גזירות זה לריב עם ה' - לעשות הכל. פותחים לך את הדלת לתוך עולם התודעה הקדוש כאילו להיות באינטראקציה ולהיות בהדהוד ולהיות שותף.
אין מקום למירמה' או שזה שייך אלייך או שזה לא שייך אלייך
לא עלינו ולא עליכם זה חשוב אבל שאתם תדעו, שיימח שמו וזכרו דווקא כן היה תלמיד חכם גדול והוא היה גאון הוא היה תלמידו של אדם גדול מאוד והוא קיבל את הדחף הזה והוא ניכנס למערה הפנימית שלו אלא שהוא לא זכר כי כשיצא האריה הוא ידע שהוא יפחד ממנו (תיכף אני יגיד גם למה). אז מה שהוא עשה? הוא נשך את היד שלו וכתב על הזרוע שלו.
וכשהוא יצא הוא לקח את השם המפורש במרמה וידע להשתמש - ולעשות דגים, וללכת על המים, ולעשות עוד כל מיני דברים.. בעיקר לגדל שיער. על כל פנים, לא עושים דברים כאלה במרמה או שזה שייך אליך או שזה לא שייך אליך.
ואז כשאתה יוצא ורואה אריה ששואג עליך מה שאתה חש זה אהבה גדולה מאוד. לא יראה, אפילו היראה מתבטלת. אתה מגיע לאהבה גדולה מאוד אתה מבין שהכל כאן זה אהבה גדולה מאוד. ואז אתה חש אהבה מהאריה אז אתה לא מפחד ממנו.. והוא ישר פחד ממנו.
מתגלה מסכת סנהדרין המצונזרת – מתגלה האמת
על כל פנים יש את מסכת סנהדרין המצונזרת שבה זה היה מפורסם, רק בגלל שאומות העולם התחילו לשחוט אותנו בגלל הדבר הזה, זה נקרא ''מסכת סנהדרין המצונזרת'' (מסכת סנהדרין זה משהו שהיה כמו כל השולחן שלי) אז מי שיודע אז מסכת הסנהדרין המצונזרת מתגלה לו אז הוא רואה שם את האמת ומה שהיה שם באמת.
אבל אף אחד לא יוכל לחנוק את האמת חז''ל עשו את זה כדי להגן על הנפשות, אבל לעתיד לבוא הכל יתגלה וידעו את האמת על כולם. אז כל מי שעכשיו גם כן מנסה לעשות דברים מאחורי הגב לא משנה יהא מה שיהא צריך לא לפחד ואם לפעמים צריך לעשות 'מעשה פנחס' צריך לעשות מעשה פנחס ולא לפחד. צריך להיות רק אדם גדול ואמיתי.
אותיות תמורות סידור ותיקון
על כל פנים לצורך העניין הזה, חז''ל כן היו מצליחים להיכנס למערה הזאת וכן לראות, זה היה מתגלה - זאת הייתה פריסה של כמה וכמה אותיות והאותיות האלה למעשה היו יוצרות תמורות. שכשאדם היה רואה את התמורות האלה הוא היה רואה את האותיות הוא היה הופך לראות את העולם באותיות. העולם היה נראה לו באותיות. ואז אם האותיות הפוכות הוא היה יודע להפוך אותם בעצמו. והוא היה הולך ומתקן את העולם מסדר אותו הוא היה כותב את העולם מהתחלה כי העולם היה צריך להיות כתוב לפי התורה.
ואם העולם בא הפוך נניח יושבים ארבעה וצריך להיות כתוב אותיות אהב''ה וזה כתוב בהא''ב אז הוא מסדר אותם הוא לא מקים אותם הוא מסדר בתוך הראש הוא עושה את הפעולה בראש ומסדר אותם. וככה אפשר לתקן את כל העולם והוא צריך לסדר את העולם הוא צריך לתקן ולעשות סדר בעולם.
על כל פנים, כל הדברים האלה זה שלאט לאט אותם אנשים הגיעו להארה. הם נתנו למידע להגיע ללב שלהם לגעת בלב שלהם. ולדעת' זה באמת מידע אמיתי ואני לא יכול לסנן אותו.
הארה זה עסקת חבילה
מה מפריע להארה?
סינון המידע
ואדם שמסנן את הבורא. אני כבר אומר דברים שמפריעים להארה. אדם שמסנן את המידע ואומר' כן זה אני יכול זה כרגע לא. עושה לעצמו כל מיני הנחות אז הוא לא יכול לקבל הארה. כי הארה זה עסקת חבילה. אני כבר אומר, אני צריך להיות גלוי אתכם כדי להגיד לכם את הדבר הזה. אני לא אומר לקבל את זה לפני אבל צריך לרצות את זה צריך לרצות לדעת אם זה באמת ככה. צריך לרצות לדעת. אני מבין שיש שאלות אני מבין שיש בעיות נפשיות אני מבין שיש קשיים טכניים אני מבין שיש משפחה. הכל מובן. אני עברתי את אותם שלבים בעצמי.
קבלת המידע
)יש שבעה שלבים)
אני לא באתי ממאה שערים אני עברתי את כל הקשיים שכל בנ''א כמוכם יכול לעבור אבל לקחתי את עצמי לצד ושאלתי ''מה האמת''. ואמרתי אם אני אדע את האמת אז יהיה לי כוח לעמוד. לא להיות חס ושלום חצוף לא להיות לוחמן לא להיות פנאט ולא להיות גיהדיסט אבל שיהיה לי כוח פנימי אסרטיבי לעמוד מול כל המלחמות שאני יודע שאני הולך לעמוד. ידעתי שהאוניברסיטה הולכת להפוך עלי את העולם ידעתי שאני הולך לאבד משפחה, ידעתי שאני הולך לאבד פרנסה, ידעתי שאני הולך לאבד את החיים שלי. ידעתי את כל הדברים האלה אבל אתה צריך כוח בשביל זה. כוח - פרוש לצד ותגיד' אני צריך לדעת שזה אמיתי. צריך לדעת לקבל את זה, זה המון שלבים שצריך לעבור אותם. יש שבעה שלבים גדולים שזה כותרות אני אפרוט לכם את זה לפרטי פרטים. אבל אתם לא צריכים לחכות עד שאני אפרוט את הכל אתם כבר מעכשיו צריכים להיכנס להלך רוח של תקבלו את המידע הזה.
השלב הראשון'
לקבל את הקונספט הקב''ה
עכשיו אני רוצה בכל זאת ללכת עם משהו אחד. כי אי אפשר עכשיו לחשוב על כל מה שלמדתי ולקבל אותו. תקבלו רק את הקונספט הקב''ה. אפילו בצורה אינטואיטיבית. אנחנו יהודים אנחנו נביאים בני נביאים, יש בנו מן המשהו שיודע מה זה הקב''ה. תתמודדו עם הדבר הזה בשעת התבודדות - תדברו אתו תפנו אליו ופשוט תקבלו אותו.
לבקש אותו זה ריאליזציה
ואחד הדברים החשובים בלקבל אותו זה להפוך את התפילה. איך הופכים את התפילה? לא מבקשים ממנו כלום לא קוטפים ממנו כלום מבקשים אותו. מה שחסר לעולם הזה, זה לא אור של נישואין אור של פוריות אור של פרנסה, זה לקטוף מהקב''ה. לקטוף את העלים שלו. מה שחסר זה הוא. הוא חסר לנו פה. צריך להחזיר אותו לבית שלו. אנחנו הילדים שלו יש פה את האישה שלו יש לו פה בית הוא צריך לבוא להיכנס לבית שלו. לא לקחת ממנו דברים לא לגנוב ממנו דברים ולכן זה לא שייך לבקש ממנו דברים. צריך לבקש אותו. לבקש אותו זה ריאליזציה. לבקש אותו זה הארה. אני צריך לבקש אותו בכלל ללב שלי. בכלל שהלב שלי ירצה לקבל אותו.
נקודה להתבוננות
לאט לאט תנסו לעבד את המידע הזה כי אפילו שאני מתמלל אותו זה לא מידע מתומלל זה משהו שאתה צריך לשבת בינך ובינך. זה פשוט לקבל את הקונספט הזה. אם אני יקבל את הקונספט הזה אני יקבל אח''כ את כל השאר. כי כשהקב''ה נגלה במעמד הר סיני הוא לא אמר ''הרי זו תורתי'' הוא אמר ''אנוכי ה' אלוהיך'' הוא אמר קודם כל תקבלו אותי אח''כ תקבלו את התורה שלי. יש שאלה שהקב''ה שם אותה זה שאלה מזעזעת ''אותי עזבו ותורתי שמרו'' איך אתם יכולים? איך אתם יכולים לעזוב אותי ולשמור את התורה שלי? יש כאלה שאומרים את זה הפוך עד דרך סימן קריאה ''הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו''! אבל הכתוב אומר הפוך תסתכלו מה כתוב בפירוש (אני אשלח לכם את המאמר) הוא אומר: איך אתם עוזבים אותי ושומרים את התורה שלי. זה כאילו כמו להגיד קבלנו גלויה מאבא, איזה גלויה נחמדה כל יום קוראים את הגלויה ואף אחד לא רוצה שאבא יחזור הביתה. קוראים רק את הגלויה שלו. אבל מה זה, הגלויה צריכה לגרום לגעגועים.. יש משהו שקורא את הגלויה של אבא כל יום ולא מתגעגע לאבא? אז להשאיר והוא לא צריך בית מקדש הוא לא צריך להיות נוכח פה? מצפים למשיח (סליחה שאני אומר את זה. אני רוצה גם לעשות תיקון לזה) יותר מאשר מצפים לקב''ה אנחנו צריכים לצפות לקב''ה הוא יביא את המשיח.
נצרכת התמודדות רגשית
אני חושב שיש כאן משהו שפשוט מסרב לקבל אותו, בגלל זה אני אומר זה צריך התמודדות ממש להכיל את הדבר הזה בתוך הלב שלי לדעת איך אני מקבל אותו. בגלל זה להרבה מאוד אנשים קשה להתפלל כי כל התפילה זה לעמוד מולו. אז הם לא יכולים להתפלל, לא מסוגלים, לא יודעים מה להגיד בכלל. קשה לעשות התבודדות כי זה מביך. ורק כשיש צרה אני צריך רפואה אז אתה מתפלל לרפואה אתה צריך איזה משהו אז הוא נותן לך מוטיבציה רגשית. אבל פה, אתה אומר לו, אני רוצה אותך הדיבור הוא עליך. אני לא רוצה ממך אני רוצה אותך.
אני רוצה שאתם תחשבו על זה. ובעזרת השם. אנחנו עוד נמשיך לדבר על זה. הנושאים עכשיו יהיו הארה ואני אתן את זה בפרקים. זה הארה א', הארה ב', הארה ג'..
