תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

תורת ההגות וההתבוננות הקבלית -  סוד האמת

 הרב אריה חיים נווה שליט"א

הדברים הם כ''כ עמוקים - זה לא למדנות אתם מבינים, זה לא ספר שאתה יכול לקרוא להנגיש אותו ואז אתה יכול להגיד 'טוב אני יכול להמשיך את הספר לבד וללמוד את המשרד בעצמי. המגיד הרוחני הוא מהלך עמוק. הוא מצריך מן האדם המגון התבוננות הוא מצריך מן האדם המון עבודה אישית. עבודה שלא תלויה לא ברב וגם לא בספר - לא בגלל שאין מי שיעזור לך לך בגלל שיש תחום שהקב''ה לא מרשה לגעת בו. הפנימיות של האדם, הרצון שלו, החתירה שלו שהוא בעצמו. גלוי את האמת, הכל נאמר '' בכפל ברוחני '' .

הוכחה מדעיות לשום דבר. להבין מאוד, לא רב גם כן שיכול 'למכור את הקב''ה' הקב''ה לא יכול למכירה. אפשר לעשות את זה רק לחפש חיפוש מאוד עמוק ולמצוא את זה בתוך הנפש פנימה . אפשר להדריך לשם (זה מה שאנחנו עושים היום) אפשר להדריך לזה, אפשר להורות לזה, אפשר לתת פידבקים אם אתה נמצא שמה או שאתה לא נמצא שמה, אבל המנהל הוא מהלך אישי לגמרי כמו שכתוב בגמרא

'' אין הדבר תלוי אלא בי ''

היום העברתי קטע בכולל מליקוטי עצות שרבי נחמן אומר שכאשר אדם באופנוס בעבודה ההיסטוריה שאין כלום בעולם חוץ ממנו. כל העבודה שלך היא בתוכך לגמרי. אין כלום, לא להאשים אף אחד, לא לחשוב שאולי אני חסר בגלל שלא נולדתי בן של אדמו'ר, אולי ההורים שלי לא נתנו לי וזה חסר, הרב שלי הוא לא משה רבינו. אתה לא חסר בשום דבר לכולם יש תנאים שווים כדי להגיע למקומות הכי טובים שיכולים להיות וכל העבודה היא עבודה פנימית לגמרי

עבודה פנימית שאנחנו מדברים עלי זה עבודה הגותית זה לחקור בתוך הנפש פנימה - זה לשאול זה להתפלל לכאוב את המצב. ואז הדברים נעים ומגיעים מתוך האדם עצמו.

כל המידע כבר בתוכנו

התבוננות. כניסה פנימה. חקירה. תובנות. לאמת את הדברים מצד עצמנו

לא לשכוח שאנחנו חומר גלם שהוא ''יש מתוך יש'' - אנחנו נולדנו כחלק אלוק ממעל אנחנו ברואים בצלם אלוקים וכל המידע כבר קיים בתוכנו. אנחנו שכחנו אותו ואנחנו באים לפה לתוך איזשהו מסע כדי להיזכר בו מחדש אבל הכל קיים בתוכנו. כל מה שיש במשה רבינו בכהן גדול במשיח הכל קיים בכל אדם (גבר או אישה). כולנו קפסולה של אור רק צריך לעשות תהליכים פנימיים כדי לעורר את האור הזה. בתהליכים הפנימיים האלה האדם צריך כמובן לחקור את עצמו פנימה הוא צריך לקבל תובנות פנימיות הוא יקבל משמה את הכל. זה מה שאנחנו אמרנו המושג ''אמונה'' (הרב נווה - תשימו לב שכל שבוע או שבועיים אנחנו חולשים על מושג - המושגים האלה הם כ''כ חשובים זה ערכים אלוקיים כל כך חשובים שהם אלה שמנהלים את הטבע הרוחני שלנו. ואם אנחנו לא נדע להיכנס פנימה למקום של ההתבוננות, למקום שבו התובנות עולות מתוכנו שאנחנו יודעים לאמת את הדברים מצד עצמנו אז זה פשוט לא ילך. אף אחד לא יכול לאמת כלום מתוך ספר. אף ספר לא יכול להיות מוסכם על כל בני העולם שהוא ספר של אמת והוא עובדתי והוא הוכחתי ושאפשר ללכת עליו. וזה לא משנה כמה קדושה תיתן לו. אתה תגיד' רבי נחמן אתה תגיד' התורה, יבוא המוסלמי יגיד לך הקוראן יבוא הנוצרי יגיד לך הברית החדשה. ולכל אחד יש לו את מה שהוא חושב שזה נותן לו את האמת.

אמת זה לא דבר שניתן לאינטרפרטציה

וזה שהאנשים ויתרו על זה כי לא חיפשו בתוך נפשם ונהיה ריב של מי האמת וזה עכשיו נהיה הכל בכוח הזרוע (זה הטמטום הכי גדול שהאנושות הייתה יכולה להגיע אליו) של' אני לא יכול לשכנע אותך אז אני יהרוג אותך.. אבל האמת היא שזה לא ככה.

ובאמת לכל אסכולה יש לה את תורת הסוד שלה; לאסלאם יש את הסופיזם, גם בנצרות יש לה את הדברים שמכניסים אותה למקומות פנימיים, כל תורות המזרח מן הסתמא והאנושות הייתה צריכה לעסוק בזה. אבל תמיד יש קיצונים שהם ברמות נורא נמוכות נורא בהמיות שזה בכוח הזרוע 'אתה לא שומע ממני את מה שאני אומר לך אני חושב שמה שאני יודע זה אמת אז אני יהרוג אותך' לכן האנושות לא יכולה להתנהל ככה.

ברמה כביכול יותר ידידותית אם אנחנו ניקח מסגרת כמו מסגרת אקדמאית. אז מסגרת אקדמאית היא אפילו עוד יותר אלימה מהמסגרת שבחוץ. שמה בכלל אף אחד לא שומע אף אחד. אין לך מסגרת יותר אטומה מאשר מסגרות אקדמאיות שמנסות כל אחד להביא את האסכולה שלה. וגם בגמרא אנחנו רואים את 'סבא דבי אתונה' האנשים שהם היו הזקנים של בית אתונה והם היו פילוסופים עם שאלות טובות. והגמרא לוקחת אותם בחשבון ומנסה לענות עליהן. וגם שמה אבל אין דיון של איך זה השפיע עליהם. זה שהחכמים שלנו ענו להם - ענו להם אבל לא כתוב איך זה השפיע עליהם מה נהיה מהם. על חלק כן, כמו אונקלוס אבל השאר לא כתוב לא ידוע.

הדיון שהוא כביכול המסגרת הנכונה היא כביכול הגמרא - החכמים שהיו שם ידעו שהם כולם מונחים באמת וכל אחד הייתה לו מחלוקת לאמת. 'מחלוקת' זה לא ריב 'מחלוקת' זה להסתכל מזווית שונה על אותו עניין זה לשון חלוקה. אז כל אחד הסתכל בצורה של חלוקה לכל אחד הייתה חלוקה כי כל אחד ידע 'אני רואה את הדברים מהזווית שלי אתה רואה את הדברים מהזווית שלך'. כמו הילל ושמאי, שמעיה ואבטליון. כל אחד ראה מהמקום שלו אבל כל אחד ידע שהשני דובר אמת. שמעיה לא חשב שאבטליון לא מבין תורה, הילל לא חשב ששמאי מגזים ושמאי לא חשב שהילל לא יודע על מה הוא מדבר. הם כולם ידעו, ההיפך שהם יודעים על מה הם מדברים והם נתנו לזה מקום, רק כל אחד היה צריך להביא את הנקודה שלו.

האמת בהגות

(הרב נווה - עכשיו הנקודה שנשאלת בכל זאת זה העניין של האמת בהגות בגלל שאנחנו מדברים על הגות. אני לא יחזור על השיעור של יום שני. השיעור של יום שני היה בטיפול הרגשי תשמעו אותו זה חשוב מאוד. כשאתם רוצים לקבל תמונה מלאה אתם חייבים לקבל אותה מכמה היבטים. לכן אני אומר' אני לא יכול להגביל אתכם במסלול שאני עושה לכם לשעה וחצי פעם בשבוע אלא באמת צריך כאן איזשהו נפח. יום ראשון אני מעביר שיעור של הכולל לתלמידי הקבלה. יום שני 'טיפול רגשי'.יום שלישי 'תפילה וחסידות'. בהכל אני נוגע באותו עניין אני לא מדבר לפה לפה לפה אני קוהרנטי לכל אורך הדרך. ז''א, זה לא טלאים טלאים טלאים, שאני אלמד אתכם קצת תפילה קצת קבלה קצת טיפול רגשי. לא זה לא ככה. אצלי זה לא עובד ככה גם התורה לא עובדת ככה. אלא הכל רצף אחד פשוט יש היבטים שונים לגעת באותו רצף.

אז אם אני בחרתי עכשיו לשבוע שלם נניח את מידת האמת - אז מידת האמת אנחנו נראה אותה בקבלה, את מידת האמת נראה אותה בטיפול הרגשי, את מידת האמת נראה אותה בתפילה ובחסידות, ומידת האמת נראה אותה היום בהגות ונראה אותה בפרשת השבוע. ויש לזה רבדים יש לזה עוד עומק. אז אני אחראי להביא לכם את כל העומקים.

השגה

הצקה וערעור

אבל אתם צריכים לדעת שכמה מידע שאני לא אתן לכם אתם תיכף תבינו שמדובר בהשגה שאתם חייבים להגיע להשגה. והדרך להגיע להשגה היא להציק לנפש. המושג 'הגות' יובן פה אני אדבר עליו הוא יובן. אבל שתדעו שהתהליך שאתה מציק לעצמך בנפש לכן זה לא מדיטציה, אין שום קשר בין הגות לבין מדיטציה.

יש בחשמל (מחילה שאני נותן את זה אבל זה יעזור לכם) הרי סיליקון רכיבים של סיליקון. למה שמים שם רכיבים של סיליקון? שאם פוגע בהם מתח קטן הוא גורם למה שנקרא 'ערעור' הערעור הזה גורם לסיליקון להוציא המון אלקטרונים להוציא המון חשמל מצד עצמו. זה כמו לתת מכה על המזרון והוא מוציא לך ים של אבק. אז זה נקרא ''ערעור''.

אז מה שאנחנו עושים בזה שאנחנו מציקים לעצמנו עם שאלות פנימיות ומשאירים אותן בלתי פתורות אנחנו יוצרים ערעור. כי הנשמה יודעת בנשמה יש כבר תשובות. למעשה את כל השאלות אני מפנה לעצמי וכשאני מפנה לעצמי אני יודע שזה יקבל את המענה, אני רק צריך להציק לעצמי אני צריך לא להניח לעצמי.

להיות המקור של הדברים

אם אני שואל שאלה ולא עונה עליה אז ''מאין יבוא עזרי'' מי יענה לי אבל אין ספר שיענה לי אין רב שיענה, אין משהו שיענה לך ושזה יהיה מקובל עליך. ואם זה יהיה מקובל עלייך זה יהיה מקובל זמנית ואם משהו ירצה לערער אותך הוא יערער אותך. ולכן אנשים יום אחד הם פה יום אחד הם פה, יום אחד הם עם הרב הזה יום אחד הם עם הרב הזה, יום אחד הם חוזרים בשאלה יום אחד הם חוזרים בתשובה ואח''כ חוזרים בשאלה. זה ככה אתה לא יכול להיות מטולטל לפי מה שאומרים לך אתה לא יכול לזוז לפי אנשים כריזמטיים אם אתה לא תענה לעצמך אם אתה לא תהיה המקור של הדברים בזכות עצמך אז כל מה שלמדת זרוק לפח.

זה ההבדל בין הקונספט 'ירח' לבין הקונספט 'שמש'

ירח מקבל מהשמש סתם איזה חתיכת אבן מונחת בשמים, וכל ההארה וכל מה שאנחנו כותבים על הירח והרומנטיקה שאנחנו מרגישים זה בסה''כ אבן שמחזירה אור זה לא בא מצד עצמה ולכן בושה הלבנה. אבל השמש זה המקור והקב''ה אומר ''כי שמש הוא מגן ה''. וזה חשוב מאוד עניין הלבנה שקטרגה והקב''ה מיעט אותה שהיא צריכה לתקן. והתיקון שלה הוא להיהפך להיות הארה בפני עצמה ''והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים''. אז אומרים לנו' אל תהיו מקבלים ואל תהיו תוכים ואל תהיה 'חסיד שוטה' חשוב שכל הדברים האלה יבואו ממך.

התפקיד שלי כרב הוא להציק לכם לא ללמד אתכם

אתם חושבים שזה בעיה.. הקב''ה חנן ב''ה ביכולת להסביר כל דבר. אז אני יכול ללמד אתכם חומש וגמרא ומשניות ואתם תדעו את הכל בעל פה אבל כל זה טפלון זה מונח ולא דבק. ואין לזה שום דבר חס ושלום אתם תהיו סניליים ואז כל התורה הלכה לאיבוד. התורה לא קשורה אם אני יהיה סנילי או לא יהיה סנילי יום אחד כי אם זה יהיה מתוכי זה יהיה ''אני'' זה יהיה ''שייך אלי''. אז לא משנה מה יעשו לראש שלי יפוצצו אותו הוא יהיה סנילי ירו לו בראש יקבל אירוע מוחי או אני לא יודע מה, זה לא תלוי נוירונים זה לא תלוי הקשרים שעשיתי לאותו רגע.

להיות המידע

כולנו למדנו כ''כ הרבה בכ''כ הרבה מסגרות, מה אנחנו זוכרים מכל מה שלמדנו? כמעט כלום, לא מהביה''ס היסודי לא מהביה''ס התיכון לא מהאוניברסיטה לא כלום, אם אתה לא משתמש בזה וזה לא יומיומי לך זה הלך לאיבוד. אז למדת פעם משהו אז למדת פה למדת שם לא נשאר מזה שום דבר. אז זה אותו דבר שתדעו לכם גם בגמרא. תורה לא נותנת גרנטי לזיכרון היא לא נותנת גרנטי לזה שאתה תחייה את זה. הדבר היחיד שזה נותן לך גרנטי זה אם אתה תהיה המידע. אם זה אכפת לך ויש לך בזה עניין, אם אתה חוקר את זה אם אתה הוגה בזה אם אתה הולך עם זה 24 שעות ביממה אם אתה שואל את עצמך אתה חי כסימן שאלה

אנחנו צריכים לחיות כסימן שאלה

ולכן בא הקונספט ''חוזר בתשובה'' - 'חוזר בתשובה' זה לא משהו שנהיה דתי ושם עליו זקן זה לא נקרא 'חוזר בתשובה' (היום אין אף חוזר בתשובה אחד אפילו סליחה שאני אומר את זה, אבל אין) אלה שנהיו דתיים נהיו דתיים זה ההגדרה שלהם - נהיו דתיים זה מה שהם נהיו, נהיו דתיים אבל הם לא חוזרים בתשובה. 'חוזר בתשובה' זה בנ''א שחוזר עם התשובה. מה זה ''בעל תשובה''? הוא הבעלים על התשובה הוא הבעלים של התשובה הוא יודע לענות לך. ואז שום רוח אפיקורסית לא תזיז אותו הוא לא יהיה רב לשנתיים ואח''כ יכפור, הוא לא יג'עג'ע הוא לא ילך לרב הזה לרב הזה, יוסיף את הפילוסופיה הזאת.

וכמו שאתם רואים היום

כל העולם תקוע בדת שלו הוא תקוע באיזה ספקטרום ביזרי לחלוטין שהוא לא שייך לשום דבר ואחד מאשים את השני ואחד יורד על השני. הסופר חרדים יורדים על הדתיים ציונים שיורדים על הרפורמים שיורדים על המסורתיים. וזה לא יכול להיות ככה. זה שיש לנו דת פזורה כזאת (סליחה על הביטוי זה מראה על פסיכיות) מי שמבין בזה ומבחוץ מסתכל על זה אתה אומר:

זה לא יכול להיות שיש דבר כזה  או שיש אמת או שאין אמת, או שעושים או שלא עושים, או שקבלנו תורה מסיני או שלא קיבלנו תורה מסיני. יש לנו תרי"ג מצוות או אין לנו תרי"ג מצוות, יש לנו הלכות של רבי יוסף קארו או אין לנו הלכות, הסיפורים שכתובים בתורה אמתיים או לא אמתיים. אז במה אנחנו מאמינים? אז למה לעשות חלק, מה אני עושה פתאום מה שאני רוצה?

אז תבינו שיש הלכות לכל דבר

אבל ההלכות הם לא הלכות של אנשי דת פנטיים, כמו שמנסים לשכנע אותנו בתקשורת, זה מאוד מאוד עמוק. זה אנשים שעשו תהליכים מהאין אל היש עד לרמה של הלכה.

(הרב נווה - תדעו לכם שפעם לא כמו היום - הפוסקים של ההלכה של היום ה' ישמור ויעזור ויצילנו מכל המוזרויות האלה שיש אותם בחוץ. סליחה שאני כזה קוטר וממורמר.. אבל אתם עוד לא שמעתם מזה.. יש לי עוד הרבה מה לקטר ומה למרמר. זה פשוט עיוות הם פשוט עיוותו. אני לא מבין מי נותן בכלל את האסמכות האלה. כי הם הורסים את התורה הם הורסים את הדת הם מדברים בשמה. ואז החילונים שרואים את זה אז אומרים' אהה זה הדת אוקי. ובגלל זה עולה האנטגוניזם הזה. זה לא היה ככה. האנשים של פעם הם היו מאוד הגותיים הם היו מאוד אנשי פנימיות הם היו צדיקים להפליא ואם הוא הוציא את ההלכה כל העולם היה יודע בדיוק את אותה הלכה. היום עושים קורסים היום זה קורסים. אתה רוצה להיות פוסק יש קורס מטעם משרד הדתות אתה הולך עובר שלושה חודשים מוציא פוסק. אף אחד לא בודק את המידות שלך, מי הרב שלך, איזה תורה אתה יודע, מי אתה. היום זה הכל קורסים, יש קורסים לשחיטה קורסים לכתיבת מזוזות. אז אנשים פושעים כותבים מזוזות בשביל כסף.

קורסים של משרד העבודה (ה' ישמור ויעזור) לקחו את הדברים הכי גדולים ויש אותם היום בקורסים - תפתחו את האינטרנט תרשמו 'קורס לכתיבת סת''ם' תוך חודש אתה יוצא כותב סתם. זה לא היה ככה אף פעם, אם אתה לא קדוש וטהור אם אתה לא בעל השגה ואם אתה לא יודע להוריד את הדברים ממש ככה בהשתלשלות של העולמות אסור לך לגעת בזה בכלל. אנשים לא מבינים שהם משחקים כאן באש קודש אתה מחליט על גורלם של אנשים. בגלל זה אתם יכולים להבין למה יש בעולם החרדי כאלה שלא מקבלים את המדינה כמדינה ולא את אושיות המדינה כמדינה כי הם הורסים אותה.

עכשיו, למה אני אומר את כל הדברים האלה?

כי הכל תלוי באדם. בחיפוש שלו אחר האמת.

המילה שצריכה לכוון אותנו לנצח - וזה צריך להיות הפנס המרכזי האבוקה שאתה הולך איתה הלפיד שאתו אתה מאיר לך את הדרך הוא ''מידת האמת''. בלי אמת אין כלום בלי אמת שום דבר לא שווה באמת משהו; לא חסד, לא צדק, גם לא שלום, לא בריתות, לא אסמכתאות, לא הסכמים, בלי אמת זה לא שווה כלום.

אין ערך שאתה יכול להגיד' אני יכול להישען עליו בלי האמת

אין כזה ערך אפילו ענווה שראיתי אותה ומצאתי אותה במזרח הרחוק. אתה רואה אנשים באמת באמת מבוטלים, אנשים שמודטים שנים מול קיר, מסורים לזה הם בשתיקות של 10 ו 12 שנה לא פותחים את הפה נמצאים שמה. אבל זה לא ענווה שהיא מבוססת על אמת הוא לא יודע את זה אבל זה לא מבוסס אמת. הוא לא יודע את זה הוא מנסה לחפש את האמת אבל בגלל שזה לא מבוסס אמת הם לא מגיעים לאמת. וזה נקודה מאוד חשובה לדבר עליה.

עכשיו אני לא באתי למכור לכם את האמת' כמו שאמרתי לכם בכלל בשיעורים של אריק נווה אתם לא צריכים לקבל מידע, בגלל זה אתם לא רואים שאני פותח ספר ונותן לכם מידע.

אני רוצה לגרום לכם לחשוב, אני רוצה להעיר אתכם, אני רוצה שאתם תהיו בעלי השגה, אני רוצה שתלכו הביתה ותעשו עבודה עם הלב שלכם. זה אפילו לא עבודה שכלית זה לא עבודה מחקרית אתם לא סטודנטים אתם יהודים for god sake. וכיהודים אתם צריכים לעורר את הטבע הרוחני שלכם. והדבר היחידי שאני יכול לתת לעצמיכם זה את עצמיכם.

לבוא להחליט'; טוב האמנתי עכשיו תלמד אותי הלכות', מה אתה חמור? הגמרא מזהירה ''מחמור נושא ספרים'' לא להיות 'חמור נושא ספרים'. ויבואו לאדם בסוף הזמן יגידו לו: למדת הלכה? כן, מה היא אומרת? כתוב שהקב''ה יביא את כל היהודים לעמק יהושפט וישאל אותם 'בני למדת תורה, למדת משנה' כן בטח למדתי. אומר לו': היאך כיסאי עומד, מה אני, בשביל מה אתה נולדת, מה היה התכלית של כל מעשי.

אז מה תגיד לו.. לא תשמע אני נטלתי ידיים עם נטלה באלף שקל.. אני הייתי בבית הכנסת בין הראשונים. וכל העניין של הסגולות שמוכרים לנו 'לא לא תקרא תקרא זה טוב, תדקלם' אתה אומר: אבל אני לא מבין את התפילה 'לא נורא תיקרא זה בסדר משהו יוציא אותך ידי חובה'. אני לא יודע בכלל מאיפה ניכנס לנו ליהדות הדברים האלה זה שיבוש נוראי. אתם לא מבינים כמה שיבושים נכנסו ליהדות וזה שיבושים.

לא מלמדים להיכנס פנימה

וזה היום המיינסטרים - היום אתה ניכנס לישיבה כולם לומדים גמרא. אתה שואל אותו: מה אתה מבין? לא יודע. מה עושה? מה שעושים כולם לומדים. זה ככה, זה ככה אתם לא יודעים כמה זה. תפוס משהו באמצע תפילה, תגיד לו: תעצור שנייה רגע, מה כתוב פה? על מה מדובר פה? הוא לא יודע. מה אתה עושה? קורא. וזה ככה בזוהר וזה ככה לדברים גבוהים. כי הם לא קשורים לעולם הזה הם מינימום 'בעולם הבריאה, זה שני עולמות מעלינו.

אז לא מלמדים להיכנס פנימה זה שמלמדים אותך להיות תוכי ואמרו לך ''נעשה ונשמע'' אוקי בינתיים נשארנו ב''נעשה'' אנחנו לא ראינו אף פעם ''נשמע'' (הרב נווה - מחילה שאני ככה חריף אבל אני חייב להעיר אתכם למציאות. ומי שכועס עלי יש לו בעיה, כי זאת המציאות. למה אתם חושבים שיש כ''כ הרבה חוזרים בשאלה? כי הם לא מוצאים שום טעם, אין טעם בלימוד.

בירור האמת

אז לכן הדבר הראשון שאנחנו צריכים להתחיל אתו, הערך הראשון שאדם צריך להתחיל אתו זה שהוא חייב לברר לעצמו מה היא האמת. זה כמה שאלות שהן אותו דבר.

מה זה אמת. מה היא האמת. מה היא המציאות איפה המציאות עצמה נמצאת

וכמובן לנסות לקבל איזשהו קצה חוט - כי מעצם העובדה שאנחנו מדברים על זה זה מפרה ומעשיר מאוד. זה מאוד מפרה ומאוד מעשיר. גם כל הפילוסופיה היא לא הבל או אנשים שכותבים מצד עצמם זה לא הבל זה יפה מאוד. צריך מאוד לכבד את הרוח האנושית שמחפשת מאוד לכבד אותה. ובכלל אתם צריכים לדעת שכמעט האדם נחשב למתוקן או בדרך לתיקון רק ברגע שהוא הולך ומחפש ברגע שאתה נמצא בחיפוש זה כאילו אתה נמצא בסופו ''הבא לגבות כגבוי דמי''. ז''א, אם אנחנו נראה משהו שיושב ולומד תורה מידי יום, כי הוא יושב ולומד תורה מידי יום, עושה לעצמו ציקליסט על הדף היומי. ומשהו שהולך ומחפש עם הקישקע שלו את האמת ואת מה שקורה פה. ברגע שאדם עושה את זה אז זה אדם יותר מוערך.

ותמיד תיקחו את זה גם כן לעצמיכם כל דבר שאתם לומדים הוא לא תלוש מהחיים ''לא בשמים היא ולא מעבר לים כי קרוב הוא הדבר בפיך ובלבבך לעשותו'' .

תשאלו את עצמיכם נניח הייתם הולכים לעבודה. עכשיו בא משהו ואומר: לא מעניין אותי לפגוש את הבנ''א אני רק רוצה לראות את הקורות חיים שלו לא רוצה לראיין אותו הוא לא מעניין אותי. אני לא שואל אותו: מי הוא מה הוא, מאיפה הוא בא, מה היכולות שלו. מה שיהיה לי כתוב אני אלמד בע''פ אם מתאים לי אני לוקח אותו. זה מקובל עליכם? לא. מן הסתם היית רוצה להניח את זה ולקלוט את הפרסונה, לראות להגיד': אני רואה שכתוב לך ככה אני רואה שכתוב לך ככה. אני רואה שעברת כמה מקומות עבודה, אני לא מתייחס לזה, אני מתאר לעצמי שיש הרבה אנשים שלא מסתדרים איתם. בוא תספר לי קצת על עצמך, מה אתה חושב שאתה יכול לתת, אני אתן לך סיטואציות ואתה תגיב אליהם אני יעשה לך סימולציות (לאנשים לעבודה שלי) ותגיד לי איך אתה מגיב ואני רוצה לקלוט אותך. נכון שזה היה נראה הרבה יותר פייר..

אז איך אנחנו באים לקב''ה ושמים אותו בשמים והוא כאילו לא נמצא פה בכלל?

פסקה מ''ב. הסופר הוא הפואנטה

לומדים את התורה שלו מתפללים תפילות אבל אף אחד לא מתעניין בו. איך אף אחד לא מתעניין בו? לכן הרב אשלג בפסקה מ''ב 'בהקדמה לתלמוד עשר הספירות' הוא כותב שכל הבעיות שלנו זה שאנחנו לא מבינים את הבורא. לא הוגים בו לא חושבים עליו. ובספר יצירה שזה הספר הקדום ביותר שנכתב ע''י 'אברהם אבינו' הוא אומר' שהקב''ה ברא את הכל ב'ספר' 'סופר' ו'סיפור' והוא אומר: הספר הוא לא הפואנטה וגם לא הסיפור (כי הם מעבירים מסר) הסופר הוא הפואנטה.

דוגמא

לא תשאלו מי אני?

באחד המוזיאונים בהולנד היה אומן שאמר שהוא עושה תערוכה ושבסוף התערוכה הוא רוצה לראות מה יגיבו האנשים שיעברו בתערוכה. תמונות יפהפיות דברים מדהימים. בכל התמונות הוא בכוונה כתב 'לא למכירה', אתה עובר עוד תמונה 'לא למכירה', עוד תמונה 'לא למכירה'. אז אתה אומר: אתה עושה תערוכה אתה רוצה להציג את עצמך אבל אתה כותב על הכל 'לא למכירה' בשביל מה ליהנות? באנו.. אתה לא תעשה כסף מהכניסה שלנו עושים כסף ממכירת התמונות, מוכרים את זה באלפי דולרים ואתה לא רוצה למכור את זה. מה אתה רוצה? אז אנשים מסתובבים והם שואלים ? this is not for sale אנשים אומרים: האומן לא רוצה. טוב, אז אנשים היו יוצאים מתוסכלים לא מבינים, חלק הציקו ושאלו: למה הוא לא מוכר? זה כבר מכור? אז איך הוא מתפרנס? עד שממש נהיה סביב זה עניין בהולנד והתחילו לשאול על כל התופעה כאילו 'למה הוא לא מוכר' ונהיה big deal איך התמונות הכי יפות בעולם לא למכירה. אח''כ האומן התראיין ואמר: איך כל הדיבייט הזה מתרחש כשאף אחד לא שואל 'מי אני' אף אחד לא רוצה לראות אותי, לא לתשאל אותי, לא לדעת בכלל מי האומן. אתם רוצים לבוא לקטוף את היצירות שלי לעולם שלכם ולא להתעניין בכלל מי עשה את זה, אולי אני משוגע אולי אני רוצח אולי אני.. לא תשאלו, מי אני, זה שעשה את כל היצירות האלה, זה לא מעניין..

אבל ככה זה האדם וככה עשינו לקב''ה

ה' יש לי בעיות בריאות אם אתה יכול לתת לי רפואה שלמה' על הכיפאק אבל אתה לא מעניין אותי תישאר שם בבית למעלה, אבל שלח לי רפואה שלמה. נכון שאנחנו כאלה. 'ה' יש לי מינוס גדול בבנק אם אתה יכול הנה ביום שלישי קראתי 'פרשת המן' שתיים מקרא אחד תרגום, ניצלתי את הסגולה עד תום, אבל מי חשב עליך בכלל.

למשהו כואב שאין בית מקדש?

שהקב''ה לא נוכח על פני כדור הארץ? אתם זוכרים שזה הבית שלו ואנחנו גרושים והבית הרוס תחשבו על זה. הולכים רואים את מסגד אל אקצה ומצלמים את ירושלים עם כיפת הסלע כי היא חלק מהנוף כי זה גם כן יפה שיש את הכיפה מזהב שם. אתם מבינים..

אנחנו איבדנו אותו לגמרי.

ואם אבדנו אותו, אז מה מצאנו? אם אין לנו אותו, אז מה כן יש לנו?

התעסקנו עם העולם הזה ועם הדרמה האנושית ובתוך הדרמה האנושית אנחנו רוצים את מה ששייך לדרמה האנושית; כסף, בית, רפואה, שהילדה תתחתן, שיהיה פוריות וכל מיני דברים מן הסגנון הזה. והקב''ה איפה? מי מדבר אתו בכלל? מי פונה אליו? מי מתבודד אתו?

והוא סה''כ כל המציאות הוא כל המציאות זה כל מה שיש

אמת

לכן אחד הדברים שמתקנים אותם ושזה היה מאז ומעולם. שזה ניתן לעם ישראל תבינו ''תיתן אמת ליעקוב'' הקב''ה קודם כל אמר 'אמת' ''בראשית ברא אלוקים'' זה סופי תיבות אמת. שהקב''ה אומר, תראו כתוב ''ראש דברך אמת'' התורה מתחילה במילה 'אמת' אי אפשר לזוז בלעדיה. 'יעקוב אבינו' שהוא בחיר האבות שהוא בנוי מאברהם ומיצחק הבליל בניהם, בין החסד לבין הגבורה, יצר את הקונספט שנקרא 'אמת' ''קרוב ה' אל כל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת''. ויש את המילה 'אמת' אינספור פעמים ''אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן'' ''אמת אתה הוא מלכנו אתה הוא אלוהינו'' ''אמת שהוצאנו ממצרים''. כל כך הרבה פעמים זה מופיע.

משהו מסתכל על המילה הזאת להגיד: אולי אני בכלל דובר אמת, אני אהיה בנ''א כנה, אני לא אסתתר, אני אנסה לחשוף את האמת. כי הקב''ה נמצא במקום הזה בקונספט הזה.

למציאות הזאת אין מקום אם היא לא מושתת אמת

אז אם לא אז תראו אז כולנו שקרנים. כולם מתכסים, אחד מוכר את השני בתוך הראש שלו, אם אני מבקר אותך אני יודע שאתה לא שומע את המחשבות שלי אז אין לי בעיה לחשוב עליך מחשבות רעות או לתת לך ביקורת או להרגיש כלפייך הרגשות לא טובות. יוצא שכולנו צבועים ושקרנים ואנחנו מקבלים את המציאות הזאת וחיים אתה. וזה כמובן לא יכול להיות.

תחשבו על הקב''ה שהוא רואה את כל הבנים (הילדים) שלו שהם ככה. למה אתה מסתתר בעצמך ואתה חושב על אשתך ככה.. על אשתך על הילדים שלך אתה חושב מחשבות לא יפות ''תשב באחיך תדבר בבן אמך תיתן דופי'' (בתהלים הוא אומר את זה).

אז למציאות הזאת אין מקום אם היא לא מושתת אמת אז אין לה מקום, מה זה שווה שהעולם הזה הוא לא אמיתי, מה זה שווה? כל העולם הזה אנחנו יודעים זה ''עלמא דשקרא''.

ותמלא הארץ חמס

תראו את המערכת הפוליטית זה פשוט גועל נפש לא יאומן. בעסקים, כמעט בכל תחום. משהו ראה את האמת? אתה רואה כל הזמן שקר והסחות דעת ורמייה בכל דבר ועניין. הלכתי לקנות לילדות שלי ערכת של צביעה. קודם כל, הערכה היא ענקית והם אומרים לך' שמה יש בובות לצביעה. יש שמה שתי בובות מגבס של חד קרן עם צבעים כאלה קטנים 85 שקלים. והכל זה היה רק כיסוי מפלסטיק כדי לתת לזה נפח אבל היה בזה שתי בובות גבס, זה מה שהיה בפנים. תבינו ההונאה הזאת לא תעבור ריקם. עצם העובדה שמשהו מקפיד ככה בלב שלו על זה זה לא יעבור ריקם. אבל זה עובד עם כל המוצרים, עם מה שמכניסים לנו במוצרים, עם מה שכותבים במוצרים הכל נע על הונאה. אז לכן הקב''ה מן הסתמא רואה ''ותמלא הארץ חמס''.

מידת האמת הקונספט אמת

אז לא צריך עכשיו לעבוד על שום מידה חוץ מעל מידת האמת לא צריך לחפש שום דבר חוץ מאת הקונספט אמת. אז לכן אנחנו נמצאים על הדבר הזה. אנחנו רק נפריד את זה לשניים; למידת האמת להגיד את האמת (הרב נווה - שפה גם יש בזה בעיתיות. אנחנו דברנו על זה בטיפול הרגשי אני תיכף אחזור על זה. כי גם להגיד את האמת או גם מידת האמת היא גם כן בעיתית. ונתתי לזה דוגמאות אני אחזור על זה).

האם למשל שאני אומר: 4=2+2 אז אני אומר את האמת? האם שאני אומר: הים הוא כחול אני אומר את האמת? האם כשאני אומר, סתם נניח משהו שעכשיו כולם רואים אותו 'הצבע של החפץ הזה (הכובע) הוא שחור' האם זה נקרא להגיד את האמת? אז זה שאלה (ותיכף אנחנו נראה שזה גם לא יכול להיות אמת)

האם שאני אומר: הים הוא כחול אני אומר את האמת?

אנחנו בני אדם רואים טווח מאוד מסוים של צבעים אבל כלבים רואים שחור לבן, אז הם לא חושבים שהשמים כחולים וגם לא הים כחול וגם לא הצבע שהוא רואה כרגע זה שחור. נחשים רואים אנפרא אדום. דבורה רואה אולטרה סגול. אז מי אמר שבני אדם שהראייה שלהם נורא צרה הם אלה שרואים את המציאות כמו שצריך? אז גם להגיד': אני רואה את הים כחול, זה גם לא אמירה נכונה אפילו שאתה בא ואומר' אבל הנה אני רואה את הים כחול. עכשיו, זה שאתה רואה את הים כחול הוא כחול רק בשעה מסוימת ביום, לפעמים הוא מקבל תצורות אחרות לפעמים הוא אדום לפעמים הוא אפור בלילה הוא שחור. אז הנה אמרת' הים הוא כחול. אבל הוא כחול לזמן מאוד מסוים.

האם שאני אומר 4=2+2 אני אומר את האמת?

4=2+2 זה נראה כמו הכרזה הרמטית אבל זה הכרזה הרמטית רק אם אתה מדבר על אותו חפץ. שתי עגבניות + שתי עגבניות = זה ארבע עגבניות. אבל, שתי עגבניות+ שתי שקיות חלב, כמה זה? אז הנקודה היא כאן, כשאתה אומר 4=2+2 למה אתה מתכוון, איזה שתיים אתה מחבר עם עוד שתיים. כי בקבלה למשל 2+2 זה 5 כי ה-2+2 תמיד כשמדברים עליהם זה י' ק' ו ו' ק'. ו - י' ק' ו ו' ק' יש חמש עולמות כי ב-י' יש את קוצו של יוד. אז הנה יש לנו 5=2+2 ועוד 1=2+2 כי הכל שווה לאחד ''ה' אחד ושמו אחד'' תיקח את הפרטים שיש בעולם הכל שווה לאחד. אז הנה שאתה מכריז אפילו הכרזה שהיא הכרזה אמתית מראים לך שזה לא אמיתי.

האם החומר של זה (הכובע) בנוי מאטומים, זה אמת או לא אמת?

אז התשובה היא בטח שלא מהסיבה הפשוטה שהם הכריזו שיש אטומים ומה שהם רואים (אבל זה מזמן כבר לא נכון) כי אטום זה לא משהו שאנחנו חושבים שהוא קיים כמו 'חלקיק' כי לא גילו עד היום את המושג שנקרא 'חלקיק'. אתם יודעים את זה, שעד היום לא התגלה חלקיק שאתה יכול לגעת בו אין חלקיק שהוא touchball יש משהו שנראה כמו חלקיק או מתנהג כמו חלקיק שיש לו מרחב וזמן וכו' אנחנו יכולים להפליג.

אבל הנקודה היא שאפילו מציאות שאתה רואה אותה היא לא נחשבת למציאות של אמת. והכרזות שלגביך הם נראות כמו הכרזות טוטאליות הם לא הכרזות של אמת. והסיבה של זה זה בגלל שבמציאות החיצונית באמת אין מציאות חיצונית.

אין בחוץ מציאות של אמת

''אין עולם בלא אדם''

כמו שסיפרנו על תנורו של עכנאי האם תנור הוא טמא או טהור. הם דנים בזה. האם כתם של נידה של אישה הוא טמא או טהור. שלכאורה משהו צריך לבוא ולהגיד' תשמע זה מציאות, תנור זה דבר כזה וכזה למה אתם דנים בזה יש לזה מציאות אובייקטיבית מצד עצמו. ואז מראים לנו' לא שזה נתון להכרעה של האדם, שיש נסיבות מסוימות שבהם התנור טמא ויש נסיבות מסוימות שהתנור טהור. ויש נסיבות בהן האישה טמאה ויש נסיבות שהאישה טהורה.

עכשיו, אני רוצה לתת לכם קטע, כדי שתבינו זה הלכה - תיקחו אישה טהורה טבלה במקווה יש לה עכשיו שבועיים שיכולים להיות טהורים. כעבור שבוע שהיא טהורה (היא טהורה מורגל לה שהיא טהורה המחזוריות מראה שהיא טהורה בזמן הזה) היא עכשיו צוחקת עם בעלה והיא אומרת לו: אני טמאה. מה ההלכה אומרת? היא טמאה. מהרגע שהיא אמרה גמרנו היא טמאה. עכשיו אתה יכול להגיד' אבל מה היא באמת? אין כאן מה היא באמת - אין בחוץ מציאות של אמת there is no spoon אלא זה מה שהאדם מחליט ''אין עולם בלא אדם''

תבינו' השבת נכנסת מתי שהאדם מחליט שהשבת נכנסת והיא גם יוצאת מתי שהאדם מחליט שהיא יוצאת. יש יציאת שבת רגילה ויש כאלה ששומרים ''רבינו תם'' שזה עוד שעה. אם בנ''א ששומר 'רבינו תם' שמר כל החיים (בד''כ זה שעה) אחרי חצי שעה הוא מחלל. אנחנו כבר כולנו הוצאנו את השבת והוא עכשיו נמצא בתוך 'רבינו תם' אחרי חצי שעה הוא מחלל (עוד לא נגמר הזמן שלו) - הוא נחשב למחלל שבת כי הזמן הולך לפי מה שהוא אומר אתה קבעת שאתה מוציא לפי 'רבינו תם' אז הכל יוצא לפי 'רבינו תם' אתה מוציא לפי 'רבינו תם'. אז אפילו שכל העולם כבר הוציא לפני שעה אצלך זה עוד לא יצא לגבייך אתה מחלל שבת.

איפה המציאות נמצאת?

בתודעה של האדם

זה כל כך חשוב שאנחנו נבין את זה ונפנים את זה כי לאט לאט אנחנו נבין בעצם איפה המציאות. אז המציאות למעשה לאט לאט נכנסת לתוך התודעה של האדם. קודם כל כדי להבין מה זה מציאות - מציאות נמצאת באדם היא נמצאת בתוך התודעה שלו היא לא נמצאת בחוץ.

האם הצבע של החפץ הזה (הכובע) הוא שחור?

אני לא יכול להגיד על הכובע הזה שום דבר שהוא הצהרה נכונה מצד עצמו. אני לא יכול להגיד עליו כלום, לא שהוא בצבע שחור זה לא תהיה הצהרה של אמת, לא שהוא עשוי מאטומים זה לא תהיה הצהרה של אמת, גם לא שהוא קיים פה מאיפה אנחנו יודעים שאנחנו לא בחלום..

עכשיו אתם חייבים להבין שזה לא התפלספות. נכון שאתם בחלום אתם בטוחים שזה המציאות, אתה סגור על זה נכון. אתה מפחד בחלום, אתה בורח בחלום, אתה מגיב בחלום. בחלום משהו בא ואומר לך: תשמע מה אתה פוחד מהכלב, אז הכלב נובח אתה לא קולט שאתה בחלום? כרגע אתה לא קולט שאתה בחלום לגבייך הוא כלב הוא נובח ואתה מפחד.

אז אנשים שחווים חוויה של מוות קליני כשהם מסתכלים אח''כ על המציאות הזאת הם אומרים: המציאות הזאת זה חלום הם רק לא התעוררו הם חיים פה הם חולמים ואני נמצא בהתעוררות. מתי אתה יודע להגיד שזה לא המציאות? כשאתה מתעורר ממנה. אז כשאני בחלום אני לא יכול לדעת רק שאני מחוץ לחלום אני יכול להגיד 'אהה חלמתי'. ואז כשאני יוצא מן העולם ע''י מוות קליני רוח הקודש, מה שזה לא יהיה, אתה אומר: אהה זה חלום. אבל פה כשאנחנו נמצאים אנחנו בטוחים 'מה, אבל אני פה, מה הנה, אבל הנה' אבל כל מי שיצא אמר' זה חלום.

לכן יש שכבות כביכול של אמת יש שכבות של חוויה ולכן האדם צריך לשאול את עצמו: מה היא המציאות שאני נמצא בה ואם היא אמתית. 'ואם היא אמתית' - בגלל זה שאלתי אתכם;

מה היא אמת. ומה היא האמת, אם היא המציאות האולטימטיבית.

ז''א האם יש איזה מציאות שממנה אני לא יכול לעלות יותר. שכאילו זהו היא הסופית ואי אפשר לעלות ממנה ואי אפשר להגיד לגביה שהיא חלום. אמרנו בחלום - אז החלום לא היה אמיתי כי יצאתי למציאות. המציאות לא אמתית כי יצאתי ממנה. עכשיו אני אומר: עד איפה אני יגיע שאני יגיד' טוב פה זה לא חלום פה זה אמת וזהו. זה השאלה.

'אמת' ו'אמת לאמיתה'

כי תכלס הרי הקב''ה לא ישקר עלינו והוא לא יעשה עלינו הונאה מבחינתו הכל אמת. אתה חווה חלום זה בסדר זה אמת זה מעצב אותך זה לא האמת האולטימטיבית, אתה לא תישאר שמה לנצח אבל זה אמת אני צריך את זה. זה חלק מאמת - זה אמת אבל זה לא האמת. קוראים לזה בקבלה 'אמת' ו'אמת לאמיתה'. 'אמת לאמיתה' לא ניתנת לשינוי. יש 'אמת' זמנית.

גם המציאות הזאת שאנחנו חווים היא אמת במובן מסוים כי עובדה אתה בא לפה אתה חווה את החוויות, אתה צריך לעשות תרי''ג מצוות, אתה גדל לפי זה שופטים אותך לפי זה, זה בכל זאת משהו. רק שאתה יוצא ממנה אתה מבין 'אהה אוקי זה היה חלום' זה היה כמו סימולטור זה היה כמו משהו שהייתי צריך להיות בו. ואז ככה אתה עולה עוד עולם ועוד עולם ועוד עולם.

ואז אנחנו שואלים,

איפה נהיה באיזה מציאות אנחנו נהיה שהיא תהיה מציאות אובייקטיבית לגמרי אבל לא משתנה יותר. שאי אפשר לעלות עוד מעליה שאי אפשר לצאת ממנה שאי אפשר להתעורר ממנה שהיא כבר שיא ההתעוררות? זה השאלה.

רק כדי להבין את זה - כל מציאות שאתה מכיל אותה אתה נמצא במציאות יותר אמתית. אם נניח אתה נמצא במציאות שאתה מכיל את החלום אז החלום מוכל בך אתה נמצא במציאות יותר אמתית. ואם יצאת מהגוף ואתה זוכר את העולם הזה אז אתה מכיל אותו אתה נמצא במציאות שהיא יותר אמתית.

אז איך אנחנו קוראים למדרגות של האמת?

כל דבר שעלית ממנו ואתה מכיל את המציאות התחתונה יותר אז המציאות שאתה נמצא בה היא יותר אמתית. אפשר להגיד שמציאות של חלום - נגלה אלייך אפילו אליהו הנביא אומר לך מסר, מסר אמיתי אבל הוא היה בחלום. אז אוקי התעוררת עכשיו מהחלום - בגלל שהתעוררת מהחלום והחלום היה חלק ממך רק מימד צר ערוץ בך אז המציאות שאתה חי בה היא יותר אמתית. אם התעוררת מהחיים האלה יצאת נפטרת מהעולם עכשיו אתה 'נשמה' חווה חוויה חוץ גופית. אז אתה מסתכל על העולם הזה ואתה רואה שהוא היה רק ערוץ בך שאתה חיית פה רק זמן מסוים. אז חוויה חוץ גופית היא חוויה יותר אמת מאשר החוויה שהיית בתוך הגוף.

האין סוף הוא האמת האולטימטיבית

עכשיו גם פה יש מדרגות כי לא עלינו יש אדם שיהיה בגיהינום, יש אדם שאפילו יהיה בגן עדן אבל יהיה בגן עדן תחתון או יהיה באחת המדרגות בגן עדן וכל פעם הוא עולה עולם וכל הזמן הוא עולה עולם. לאן הוא עולה? הוא עולה למציאות שהיא יותר אמתית מהמציאות הקודמת. וכל מציאות לעומת המציאות הקודמת היא כחלום לעומת המציאות שלו. וככה זה מגיע עד אין סוף. רק באין סוף אין יותר השתנויות. כי אין סוף זה אין סוף אתה לא לא יכול לעלות יותר מאין סוף. רק האין סוף הוא למעשה האמת האולטימטיבית.

איך אנחנו יודעים שקיים הקונספט אין סוף?

עכשיו אני רוצה לקחת את זה למקום אחר - איך אנחנו יודעים שקיים הקונספט אין סוף? (זה השאלה) אנחנו מדברים הרי לחפש את האמת, אז מה רוב האנשים חושבים? אתה הולך עכשיו למכור לי סיפור ובאה התורה ואומרת' אנחנו לא הולכים למכור לכם סיפור אנחנו הולכים להביא אתכם למקור של הסיפור למקור של כל הסיפורים.

האמת לגבינו שאנחנו רוצים לחשוף אותה היא האין סוף היא העדר הסיפורים היא בלי מילים. לצאת מכל סוג של גירוי: צבעים קולות צלילים משמושים כל הדברים האלה, לעלות למעלה. ואם משהו יגיד: 'אבל יש לי חוכמה והיא מתומללת' זה אפילו מעל התמלול שלך עד למציאות של אין של העדר של אין סוף.

 

 

למצוא את האמת זה למצוא את המקור

(הרב נווה - עכשיו אני אתן אפילו עוד משהו אני אתן הגדרה מדויקת לאמת אני רוצה שתרשמו את ההגדרה לאמת) ביהדות מלמדים אותנו על המושג שנקרא ''עצמות הבורא'' יש את עצם הבורא. מה הוא עצם הבורא? אני לא רוצה שאתם תראו את זה גבוה גבוה רחוק רחוק אלא הם רצו להגיד יש מקור לכל הדברים. כל הדברים הרי יוצאים מאיזשהו מקור, מאיפה הכל הגיע? מאיפה הכל נוצר? זה מגיע מאיזשהו מקור משהו מפיק את זה. אף אחד לא יצא החוצה ויחשוב שהאור של השמש נמצא איפשהו, מאיזה מקור הגיע האור של השמש? יש פנס בשמים? יש שמש? יש תאורה? לא יכול להיות שיש סתם אור. מה המקור של האור הזה?

אז בואו נלך צעד צעד אז אפילו שאנחנו מדברים במושגים בוא ניקח נניח את המושג אהבה. אנחנו רוצים להוכיח שתי דברים, אנחנו רוצים להוכיח שהמושג אהבה או כל מושג כל מילה מגיע מהאין. כי אני רוצה לקחת אתכם לעבר האמת, פה אנחנו רואים רק ענפים פה אנחנו רואים רק את הסימפטומים של הדברים. למצוא את האמת זה למצוא את המקור.

מה זה האמת?

אמת היא עצמות הדברים

 עצמות הדברים נקראת אמת (היא המקור לכל הדברים).

חייב להיות מקור כי המקור לעולם לא ישתנה לך -

'אהבה' אז יש לך אהבה גדולה אהבה קטנה אהבה פה אהבה שם. 'אמת' יש לך אמת כזאת אמת כזאת. כל מילה יש לך מה לשחק אתה. והכל עובד לפי סיבה ומסובב, מה קדם למה ומה הוליד את מה וכל מיני דברים כאלה. הכל תמיד משתנה כל מה שתדבר עליו יהיה על זה התפלספות אבל על המקור של כל הדברים לא תהיה התפלספות. אתה אומר' זה המקור משם הכל יצא זה לא ישתנה לעולם זה נקרא ''עצמות הבורא'' או ''עצמות הדברים'' ולזה אני קורא ''אמת'' רק זה העוגן שלי וזה הדבר הכי יציב לנו.

הרעיון להפנות את המודעות לשם

אז לכן אנחנו רוצים להביא את עצמנו לשם כל הרעיון הוא להפנות את המודעות לשמה. אם אני יגיע לשמה אני בעצמי יצליח לברוא את כל העולם - לא בקטע של ליצור אותו (לא לעשות עכשיו מפץ גדול) אלא הכוונה להבין אותו.

אני בעצמי אדע לכתוב את התורה אני יבין את הבורא אני יבין את האנשים אני אדע לכתוב את כל ההלכות אני אדע להבין את הכל - אני אדע לעשות את זה כי אני נמצא במקום שלו.

יש גם את מקור האדם – כשאדם מדבר או פועל פעולות מסוימות לנו מבחוץ הוא לא מובן. הוא לא מובן, יש לך ביקורת כלפיו ועוד אבל אם אתה היית האדם עצמו.. לא סתם נאמר ''אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו'' צריך לכתוב 'עד שלא תגיע למקורו' ברגע שאתה מגיע למקור שלו אילו אתה היית הוא אתה היית מדבר בדיוק כמוהו היית מתנהג כמוהו היית עושה הכל כמוהו. אז אתה יכול להבין אותו רק אם אתה נמצא בו במקור שלו.

אז התורה אומרת לנו 'תדבקו בו' המצווה נקראת ''ולדובקה בו'' כל התורה זה דבקות. דבקות זה לא סלוטייפ על קיר זה לא לתפוס טרמפ על רכבת, כאילו תשוו צורה אתם יכולים אתם נולדתם בצלם יש לכם את המסוגלות הזאת, תנסו להבין אותו מתוך המקום שלו.

למה התורה מדברת על ואהבת לרעך כמוך? למה הבעש''ט אמר אתה לא מסוגל לאהוב עד שאתה לא מבין? רק אם אתה תבין בנ''א אתה תצליח לאהוב אותו כי אז אתה תבין את הראש שלו. למה הוא אמר ככה, למה הוא עשה ככה, למה הוא חשב ככה. אבל ברגע שאתה לא מבין אותו אתה תמיד תשפוט אותו אתה תפחד ממנו, זה טבעי זה הכי טבעי שבעולם אבל אם אתה תיכנס למקום שלו אתה תגיד 'אהה אני מבין אותו' 'אני עכשיו מבין'.

אתם זוכרים אריאל שרון היה לו הרבה מה להגיד על הממשלה למה נתנו.. כשהוא ניכנס לנעלים של ראש הממשלה החזיר שטחים. אמרו לו: איך אתה מחזיר? מה הוא ענה? ''מה שרואים מפה לא רואים משם''. אז מה שנקרא בוא תיכנס לנעלים אז אתה תבין.

אז ככה הקב''ה אומר: תיכנסו לנעלים שלי אז אתם תבינו אותי. תבינו, למה יש גלגולים ולמה יש מחלות ולמה ילדים קטנים מתים ולמה נולדתם, מה התכלית של כל זה. אני רוצה לשתף אתכם. זה מאמר בזוהר ''אל תאמר עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות'' אנחנו שותפים שלו אז הוא אמר תכנסו יש לכם את היכולת הזאת, כי עצמות האדם ועצמות הבורא זה אותו דבר.

אז אנחנו עכשיו עושים תהליך הגותי

תהליך הגותי אומר ככה -  ניקח מילה - המילה אהבה - המילה אהבה יצאה מאיזשהו מקום זה לא שבא משהו והמציא את המילה הזו זה לא סימן מוסכם.

מאיפה זה יצא? מרגש

משהו הוציא איזה רגש מסוים היה לו רגש והוא רצה לבטא את הרגש הזה אז הוא אמר: אני אוהב. אז מה קדם למה, המילה או הרגש? הרגש. אז הנה יש לנו כאן רגש ואפשר לשים את המילה בצד כרגע אין מילה. איפה הדבר הזה למשל נמצא? אצל חיות. חיות מרגישות אבל הן לא מתמללות את זה אצלהם זה לא מתומלל. לנו יש מוח שמתמלל את זה הוא מודיע.

אז קודם כל זה רגש. אז אם כל הזמן שואלים, מה זה אהבה, מי יודע מה זאת אהבה (מיליון שירים כותבים על הדבר הזה) קודם כל זה רגש יש לזה מקור יש לזה רגשות של אהבה. אוקי,

עכשיו שאני ישאל:

ומה המקור של הרגש, למה יש לנו רגש של אהבה, למה זה משמש, למה זה טוב?

הרי אין משהו שיש אותו בתוכנו והוא סתם נמצא שמה. נניח תינוק מרגיש רעב הוא זקוק ואם הוא לא יאכל הוא ימות אז יש לו מנגנון שמרגיש רעב. יש לנו אינסטינקט ללכת יש לנו שתי רגלים טוב מאוד יש לך אינסטינקט ללכת מעולה אתה צריך. אין לנו אינסטינקט לעוף יש לנו אינסטינקט ללכת. ילד גדל כבר עם אינסטינקט לנשום איך שהוא יוצא הוא חייב לנשום יש לו אינסטינקט לנשום הוא לא יודע לתמלל את זה הוא לא יודע להגיד 'אני רוצה לנשום' יש לו פשוט אינסטינקט שמפעיל אותו. ואם נשאל, למה יש לו את האינסטינקט? כדי להחיות אותו חס ושלום אם לא היה לו את האינסטינקט הזה הוא היה מת. אז טוב שיש לו את האינסטינקט הזה. אז אנחנו אומרים, מה המטרה של כל האינסטינקטים האלה? חיות ככה הוא חי.

עכשיו בואו נראה בכל זאת מה זה משמש?

אולי זה קצת פינוקי - כי אנחנו יכולים להגיד אולי אפשר לחיות בלי אהבה, תאכל תשתה אתה תחייה אבל אולי אהבה זה קצת פינוקי זה כאילו תוספת אולי שלא צריך אותה. אז מה עושה נניח אקט האהבה? חיבור אחדות שייכות. מה קורה לשני אנשים שהם אוהבים? הם מתקרבים אחד לשני. אז אתה רואה שזה יוצר חיבור ואחדות. ז''א יש כאן משהו קמאי עמוק שאומר' תתאחד, תתאחד זה טוב (תיכף נבין אותו).

בכוונה אני אמרתי את המילה הזאת ולא אמרתי 'אוכל' כי אוכל אתה תגיד: אהה זה כדי לחיות. אבל הנה אני אמרתי 'אהבה' וכביכול אתה לא חייב אותה להישרדות. יש אנשים מסכנים משועבדים מגיל אפס, זרוקים הומלסים אפילו ילדים נולדים בבתי כלא, אנשים שזרקו אותם לגולגים או לכל מיני מקומות, התעללויות אדירות אבל הוא חי. אז זה נראה שאהבה לא קשורה דווקא להישרדות, נראה ככה. אבל אנחנו שואלים בכל זאת ממה זה בא דווקא המילה הזאת.

ניקח את המילה צדק - צדק מסמל שוויוניות. אף אחד לא מעל אף אחד לכולם חלוקה שווה צדק פאריות. אין סיבה שגבר שיושב על אותו תקן בעבודה יקבל יותר מאשר אישה שיושבת על אותו תקן. צדק, יש צדק. בוא נשאל שוב, מה המקור של הצדק? הומוגניות.

אז גם כן אחדות. כי באחדות כדי שהכל יהיה אחד ואף אחד לא יקום על אף אחד ואף אחד לא יחוש אפליה מאף אחד שכולם יגידו אנחנו מאוחדים. למה? כי יש חלוקה שווה יש צדק חברתי בין כולם לכולם. אז שוב המילה אחד מופיעה. אז יש כאן משהו שמכריח את המילה הזאת. מילה נוספת 'שלום' מתוך מה יוצאת? אחדות. אם לא יהיה שלום לא תהיה אחדות יהיה פירוד אנשים יהרגו אחד את השני.

מילה (ערך) מקור ואחדות

עכשיו תבחרו איזה ערך שאתם רוצים תגידו אותו אפילו אתם בעצמכם מה שאתם רוצים תעלו אותו תמיד אתם תעשו תהליך אתם תראו שזה משרת את האחדות ובכלל האחדות מייצרת אותו. גם מבחינת הסימפטומים מהרגע שהוא יצא כתכלית שלו הוא משרת את האחדות ובכלל האחדות מוציאה אותו. יש בנו משהו שמחובר לקונספט אחד שהוא מוציא את זה הוא מוציא את הדברים האלה (הרב נווה - אני רוצה שתרגישו את זה אני לא רוצה לשתול לכם רעיונות בתוך הראש אני רוצה שתבינו את זה מצד עצמיכם. איזה קונספט שאתם רוצים תשבו בבית ותחשבו אותו בעצמיכם. כל קונספט תשבו תכתבו אותו ותגידו לי מה המקור שלו.

תלכו אחורה מהקונספט – לרגש שלו – למחשבה שלו, כביכול להגיון שעשה אותו – ואח''כ תגידו לי מה המקור שלו. וברברס תלכו מהמקור שלו עד לאיפה שהוא נמצא. 'צדק' אתה תגיד 'למה הוא פועל'. אתם תראו שזה מתחיל מאחד וזה נגמר באחד. כל מילה כל ערך כל רגש כל דבר - הכל מתחיל מאחד ונגמר באחד.

אין סוף ואחדות

עכשיו 'אחד' מציאות של אחדות היא בחינת אין סוף. למה אין סוף? כי אז אין גבול, אין 'אני' ו'אתה', אין אי של שפע ואי של חוסר שפע, אין אי שיש בו ואי שאין בו. אין פירודים. כשהכל אחד אז זה כמו בחינת אין סוף הכל הומוגני. כי הרי מה זה אין סוף? זה העדר צורה זה העדר תבנית אין אני ואתה אין גבולות.

מה ניסו לעשות באיחוד האירופי למשל - רצו לעשות שזה יהיה כמו אמריקה. בשביל מה צריך צרפת וגרמניה בשביל מה צריך כל כך הרבה ממשלות וכל כך הרבה צבאות - בואו נתאחד נפתח את הגבולות, נעשה מטבע אחד, ממשלה אחת, נעשה חיל אחד, נצמצם את כל הכספים כל הכלכלה תתאחד כמו ארה''ב.. בשביל מה כל מדינה יש לה.. רעיון יפה. בכלל רצו לעשות גלובליזציה רצו שכל העולם יהיה 'כפר גלובלי אחד' וכביכול יהיה ממשלת העולם יחלקו את המשאבים שיש בעולם שווה בשווה בין כל המדינות, לעשות מטבע אחת לכל העולם, שפה אחת לכל העולם. נראה יפה. כל המחשבות האלה ממה נובעות? מאחדות. כל הרעיון של הביטקוין לעשות שיהיה הכל דיגיטלי ושזה יהיה רק מטבע אחד עולמי  ואנשים יקבלו כרטיס אשראי ויעבירו אותו. אין יותר כסף לא שקל לא דולר לא לירה סטרלינג לא כלום יהיה ביטקוין. אז כל המחשבות האלה מאיפה נובעות? מאחד מאחדות.

פנימיות עומק אמת ואחדות

אז תשימו לב הדבר הזה קיים בתוכנו עמוק עמוק בפנים - יש לנו איזה אחד בפנים שהוא עמוק עמוק עמוק שאם נגיע אליו אתה תגיד ''זה האמת''.

מה האמת? האמת היא אחד. האחדות היא אמת.

אם נגיע לזה, זה לא שזה יהיה נחמד חברתית, יהיה בזה גם צדק זה יהיה צודק, יהיה שלום שהוא צודק, תהיה אמת. אם אנשים יגידו את האמת והם יהיו כנים אחד לשני מה אכפת לך להגיד את האמת.. מתי אתה יוצר פירוד? כשאתה משקר אתה מעלים ממני משהו אז אתה משקר לי גמרנו יצרת שתיים. אבל אם אתה אומר לי את האמת ואתה כנה ואני אומר לך את האמת ואנחנו כנים, אז אנחנו אחד. לא יהיה בנינו הבדלים.

אז תשימו לב,

למונחים יש מקור – המקור הזה הוא האחדות –  והאחדות זה האמת, כי אין אמת אחרת שהיא לא האחדות – כי כל דבר שהוא ישות בפני עצמו הוא לא אמיתי כשהוא עומד בפני עצמו.

דוגמאות

אפילו גנבה שקר ולשון הרע דברנו על זה, הרי אם אנחנו מסתכלים על הכל תמיד בעיני הקב''ה הכל אחד הכל אמת. למה? בנ''א שמדבר לשון הרע, מה קורה לו? הוא מעביר את הזכויות שלו לאדם האחר הוא לוקח מהאדם האחר את כל העבירות שלו. ב''ה שאנחנו עושים את זה.. למה? מסכן יש בנ''א כ''כ רשע שמהשמים השטן רוצה להרוג אותו. בא משהו מדבר עליו לשון הרע - נותן לו את כל הזכויות שלו לוקח ממנו את כל העבירות שלו. השטן עוזב אותו אומר 'פתאום נהיה לי צדיק' אז הוא עובר לזה שדיבר עליו - אבל גם על זה שדיבר עליו מדברים. וככה השטן מתבלבל.

(הרב נווה - זה רק יד ההשגחה היא מספיק גאונית להציל אותנו באמצעות הדברים האלה. אבל נקודתית אם נרד לרזולוציה שלנו אתה מדבר לשון הרע וזה לא בסדר כי אתה מזוהה עם זה. בעיני הקב''ה אין לו ברירה הוא משתמש בזה).

דוגמא נוספת 'המלבין פני אדם ברבים כאילו שפך דמים' וחז''ל אומרים שלושה יורדים לגיהינום ואינם עולים: הבא על אשת איש, המכנה את חברו בשם והמלבין פני חברו ברבים. היא דנה קצת ואומרת מי בכל זאת עולה, למי יש פתרון? אז אמרו שניים עולים ''המלבין פני חברו ברבים'' לא עולה מגיהנום. עכשיו אתה אומר כולנו אשמים בזה, זה לא איזה משהו שהוא נדיר מספיק שאתה קורא עיתון והאדם שנכתב עליו כתבה שלילית יודע שכולם קוראים זה 'הלבנת פנים' אתה שותף בהלבנת פנים. כשהיינו בתיכון אם משהו הריץ צחוקים על החבר שלך אפילו שצחקת אתה לא היית שותף אבל הוא ידע שאתה נמצא שם אז זה נקרא 'הלבנת פנים ברבים' אתה היית רבים וכולם היו שותפים להלבנת פנים שלו.

עכשיו זה לא פעם זה לא פעמיים תחשבו כמה פעמים אנחנו היינו תכלס רוצחים.. אבל אם אנחנו מבינים שזאת המתקה. תתארו לעצמיכם שבאמת נגזרה על האדם מיתה ממש הוא היה צריך ממש למות והקב''ה אומר' אני לא רוצה ממש להמית אותו אני יעשה לו הלבנת פנים. כי זה לא סתם גם שבא לו אם זה בא לו זה לא בא לו סתם הוא לא צדיק תמים ופתאום תפסו אותו הוא היה חייב מיתה רק הקב''ה המתיק את זה. אז אותו אדם שהלבין את פניו הוא רוצח או מציל? מציל. תלוי איך האדם שמלבינים את פניו יתפוס את זה - אם האדם יגיד' הלבינו את פני אז הוא דן את האדם שהוא רוצח, אם הוא יגיד לו' תודה רבה כנראה הצלת אותי ממשהו אז הוא נהפך להיות מציל. אבל בעיני הקב''ה - הקב''ה זה הכל רווח והצלה ''אך טוב וחסד''.

אז באמת - באמת האובייקטיבית הכל בסדר

הכל מסודר רק אנחנו סובלים כי אנחנו אגואיסטים ואנחנו (סליחה על הביטוי) נוכלים לגמרי חיים בתוך עולם של כיסויים חושבים שאנחנו מתחמנים את המערכת ויוצאים כל הזמן רשעים. כי כל הזמן חושבים שלילי ושופטים שלילי וביקורתיים וכן מדברים לשון הרע וכן מלבינים פנים. ברזולוציה שלנו אנחנו איומים, רק הקב''ה אומר' אתם לא יודעים שאני משתמש בכם, בכלל אני משתמש בכם כדי לקדם את העולם. גם זה שאנחנו מייסרים אחד את השני זה גם מתקן אותנו. אבל למה ככה? זה הכל הטיפשות של האדם.

סיפור

אבא היה לו כמה ילדים והוא שולח אותם לתלמוד תורה. והילד הכי קטן הגיע לגיל של התלמוד תורה רוצה לתת לו צו'פר לתת לו קצת מוטיבציה. אז כשכולם היו הולכים, כל אחד לוקח את הסנדוויץ' שלו הולך, הוא היה משאיר לו סוכריה על השולחן הוא היה אמור לקום בבוקר, לראות סוכריה, לקחת אותה שיהיה לו מוטיבציה. עכשיו הוא קם בבוקר אומר: לא ראיתי בחיים שהייתה סוכרייה ומשהו לא נגע בה.. סתם ככה יש סוכריה על השולחן.. אז הוא חשב שמשהו השאיר אז הוא גנב אותה - עשה מעשה קונדס שם אותה בכיס וברח. וככה, למחרת אבא משאיר והוא לוקח. הילד חושב שהוא גונב. יום אחד האבא שכח משהו חוזר ופתאום הוא רואה שהילד חוטף ורץ. הוא אומר לו מה אתה עושה? הוא אומר' האחים כל בוקר משאירים פה סוכרייה אני גונב להם אותה. הוא אמר אבל אתה לא גונב את הסוכרייה אני השארתי לך אותה.

ומה הרעיון ?

כל עוד הילד חשב שהוא גנב הוא גנב אפילו שאבא השאיר לו אבל במחשבה שלו הוא גנב כי הוא הפעיל את מנגנון הגנבה בתוכו הוא הפעיל את זה שהוא גנב. במציאות הסובייקטיבית שלו הוא גנב כי הוא חשב שהוא גונב והוא השתמש בגניבה. הוא לא אמר' אני לוקח כי אבא השאיר לי אמר' אני גונב לאחים שלי אז הוא גנב. ורק אח''כ אבא בא ותיקן לו: אתה לא גנב אני השארתי לך את זה.

אלפי שלוחים למקום

אז אנחנו במציאות שלנו מלבינים פני אדם ברבים 'אהה אני הכנסתי לו' בא הקב''ה ואומר: לא אני שלחתי אותך אני רציתי להציל אותו. אז אנחנו כמו אותו ילד שגונב סוכריות בגלל שאנחנו כאלה קטנים זה מה שאנחנו חושבים שאנחנו גנבים של סוכריות ואנחנו לא קולטים שהקב''ה משתמש בנו כשליחים ''אלפי שלוחים למקום''.

אז באמת האובייקטיבית

אין אובדן ברוחני. מסע. תיקון. תנועות בתודעה

באמת של אחדות טוטאלית שבה כל המנגנונים מסודרים, הרי הכל פועל ב''ה הכל בסדר, הכל פושט צורה לובש צורה פושט צורה לובש צורה גם כשהיינו בשואה. ''אין אובדן ברוחני'' הרי נשמות יוצאות החוצה התודעה משתחלפת והיא חוזרת בחזרה לעשות את התיקון שלה.

אפילו שלנו פה ברזולוציה שלנו זה נראה איום ונורא בסדר אבל לנשמה זה לא איום ונורא זה המסע שלה היא עולה היא יוצאת מהגוף היא ממשיכה את המסע שלה. ואז היא מבינה, הייתי במשרפות הייתי פה הייתי שם, וכל דבר כזה עשה לה תנועה בתוך התודעה והעלה אותה למקום מאוד מסוים. וזה רק תנועות בתודעה, שוב כמו חלום. בחלום, יצא למשהו לחלום שהוא נשרף או שהוא נחבל? והתעוררת ואתה אמרת נשרפתי ולא קרה לך כלום לא נשרפת ולא שום דבר. אז אין אובדן ברוחני אבל עצם העובדה שקיבלת כאילו כוויה בחלום זה הותיר בך רושם, זה עשה תנועה לתוך התודעה זה כבר שינה אותך.

אז אותו דבר העולם הזה הוא כמו חלום, זה כמו סימולטור, זה כמו מציאות וירטואלית היא מותירה בך רושם, כמו קופסא חשמלית של מטוס, הכל נרשם בתוך הקופסא החשמלית שזה התודעה. ואז כשאתה יוצא אתה יוצא מכל הרשמים שהיו לך פה בעולם הזה.

אז המציאות האולטימטיבית שאנחנו צריכים לחדור אליה אם ככה

האמת נמצאת באחדות

אז איפה התיקון שלנו?

התיקון שאנחנו לא נמצאים שם. התיקון הוא זה שאדם נמצא ברצון לקבל לעצמו הוא נמצא בעובדה שהוא אינדיווידואליסט ולכן הוא חייב לשקר הוא משקר ואז הוא הורס את הכל, כל הערכים. כל הערכים כל מה שהוא נוגע בו הכל נהפך להיות שחור.

בצדק - הוא מעוות את הצדק כי הוא אגואיסט. אם הוא היה חושב אחד, כי הוא היה חושב אמת. אמת זה אחד. אז הצדק היה צדק כמו שצריך. אבל אם הוא אומר: 'אני' גמרנו, הוא עיוות את הצדק. גם אהבה - תחשבו על אהבה באחדות. מה זה אהבה באחדות? אמרנו ההגדרה של אהבה - השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד. אז למה אני אוהב? כדי להיות אחד עם משהו. 'להיות אחד עם משהו' אז אני מתעניין בו אני רוצה להיות אינטימי אתו, אני רוצה לדעת מה הוא, אני רוצה ללמוד אתו, אני רוצה להתחבר אתו. במקום זה מה זה נהיה? לכי תעשי לי כוס קפה, לך תפרנס אותי. אתם צריכים לדעת איזה עיוות של אהבה עשינו איזה עיוותים לערכים הכי קדושים עיוותנו אותם לגמרי רק בגלל שאנשים הם אגואיסטים. זה העיוות.

הגות

ההגות היא לצאת מהנפרד אל האחד, לצאת מהשקר אל האמת

ככה הרב אשלג כותב (אני לא ממציא שום דבר מדעתי) הוא אמר יש לאדם שני בירורים לעשות; בירור המר והמתוק ובירור האמת והשקר. אדם הראשון לפני שהיא חטא האמת הייתה לו מתוקה והשקר היה לו מר. בשביל האדם הראשון לשקר היית הורג אותו. אחרי החטא זה התבלבל - האמת נהיית מרה והשקר נהיה מתוק. הוא אומר' זה הבירור שאנחנו צריכים לעשות. כדי שהאמת תהיה מתוקה אנחנו צריכים לחשוב: אחדות. כדי שהשקר יהיה מר אנחנו צריכים לחשוב אחדות. ואם לא, אם השקר מתוק לך ''מים גנובים ימתקו'' אתה רחוק מאוד.

לחזור לעצמות המילה. לשאול שאלה – התשובה מגיעה איתה

אז בעניין ההגות מה שאנחנו צריכים לעשות – אנחנו כל הזמן צריכים לחזור בחזרה לעצמות המילה לעצמות המושג. אפילו אם אתה שואל שאלה כמו מה זה 'אמת', מה זה 'אמת'. ללכת עם זה לגרום לערעור פנימי. הנשמה שלך יודעת. בעולם העליון כשיוצאים מהגוף אתה שואל שאלה אתה מיד נענה אתה לא נענה מבחוץ העולם החיצוני לא עונה לך זה הכל נמצא בך איך שאתה מעלה את השאלה באה איתה התשובה איך שאתה מעלה את השאלה.

למה פה זה מעוכב?

אז ביום השלישי האדמה עיכבה. אבל בהסבר שלנו, הרציונל שלנו מעכב את התשובה אם אתה תענה את השאלה הזו (מה שכרגע אני אמרתי לכם) זה רציונל רוחני. למה אדם רגיל לא יכול היה להגיע לזה בכוחות עצמו? הרציונל שלו מעכב את זה. הוא אומר: לא מה פתאום אני צריך להרוויח כסף והוא לא מעניין אותי אני לא מרגיש אותו.

אז אפילו אנשים רציניים ששואלים שאלות טובות מאוד גם הפילוסופים היוונים אין משהו שלא שאל ''מה היא האמת'' אבל בגלל שהם היו אגואיסטים הם לא יכלו לקבל את התשובה ההוויה שלהם לא נתנה לרציונל שלהם לקבל את התשובה. אבל אם אתה מחפש את התשובה ואתה מוכן שהיא תגיע מכל מקום - תאפשר לזה. תאפשר לזה, תן לזה עם הזמן זה ישכנע אותך עם הזמן זה יוביל אותך. כי גם זה לא 'להגות' 'להגות' 'להגות' ומתישהו באחד מן הימים אתה תקבל את התשובה. לא זה לא ככה. אלא זה לאט לאט כבר ירמוז לך.

שאלת – המציאות תתחיל לענות לך

שאלה אחת לעומק היא נקראת הגות

שתדעו לכם שזה מהרגע הראשון שאתם מתחילים לשאול את השאלה. שאלת שאלה? נפנה אותך עכשיו לאיזה ספר, נפנה אותך לאיזה הרצאה, נפנה אותך לאיזה רב, נפנה אותך לאיזה מקור, אתה תראה סטיקר באוטו, כל דבר יראה לך איזה משהו. שאלת - המציאות תתחיל לענות לך גלימפסים קטנים גלימפסים קטנים. וככל שהשאלה תהיה יותר אקוטית שאתה תגיד' אין אני רעב לשאלה ואם אני לא יקבל את הרעב הזה אני ימות מזה פתאום אתה תקבל את זה אתה תקבל את זה ואתה תקבל את זה בגדול. ואז תהיה ריאליזציה זה נקרא ''פקיחת עיניים'' או ''התעוררות'' תהיה ריאליזציה גדולה מאוד לאמת. שתדעו לכם בכל העולם זה נעשה, גויים/לא גויים, אנשים שלוקחים סמים. כל מי שהוא באמת אדם רציני והוא שואל את עצמו שאלה אחת לעומק - השאלה האחת הזו לעומק היא נקראת הגות

להגות זה להגיע מהענף לשורש

לכן זה לא מדיטציה במדיטציה הם לא מחכים להגיע מהענף לשורש הם לא חושבים יותר מידי אין שם פילוסופיה - אין הגות אין התבוננות אין התבודדות אין את זה יש מדיטציה שזה השבתת המחשבה. והשבתת המחשבה אתה מחקה מוות קליני. ואז בחיקוי עמוק של מוות קליני זה ממש טכניקה להמית את הגוף זה לא טכניקה של עליה רוחנית זה טכניקה של להמית את הגוף. וכשאתה ממית את הגוף כשאתה מביא את הדופק שלך כמעט לאפס את ה- eeg שלך כמעט לאפס אז מן הסתמא אתה חווה חוויה חוץ גופית אז אתה חווה הארה. אבל כולם אומרים את אותו דבר; בודהה וקונפוציוס וזה שכתב את הדאו דה ג'ינג ואלה שכתבו את האופנישדות ורומי שכתב את הסופיזם.

הגות ואמת

אתה אומר' אם כבר הגעתם למה לא הגעתם לאמת המחולטת? כי הם לא עסקו באמת המוחלטת הם עסקו בטקסים שהשביתו את הגוף ומה שהם חוו זה רק חוויה חוץ גופית. 'חוויה חוץ גופית' זה לא כל האמת ולכן אתם יכולים לראות אנשים שחוו חוויה של מוות קליני וכל אחד לפי התרבות שלו חווה חוויה אחרת. בסדר, הם חווים שהכל אחד וחמלה והכל. אבל אתם תראו נוצרים חווים את ישו ואת המוסלמים חווים את מוחמד ולכל אחד מתגלה משהו אחר.

אתה אומר: אז מה האמת הנה הם חווים חוויה חוץ גופית, אז מה האמת? הם לא מחפשים את האמת. גם אלה שמתו מוות קליני לא חיפשו את האמת הם פשוט מתו אז גם אלה שמדטו לא חיפשו את האמת הם פשוט מדטו. ומדיטציה זה טכניקה. אני יכול לתת לכם טכניקה כמו שיש בוויפאסנה כמו שיש בכ''כ הרבה שיטות יש אינספור שיטות למדיטציה, מה הבעיה, אבל לכולם יש מכנה משותף אחד, המתת הגוף כאילו תפסיק לחשוב.

ואצלנו הקב''ה אומר: לא מה פתאום אני לא רוצה שאתה תפסיק לחשוב, אדרבה בזמן שאתה לומד משהו הכי קטן.. תורה של רבי נחמן ומשהו מן המשהו שלך מבין את זה אז תדע לך יש לך כבר קצה חוט בהשגה. עכשיו, אם תמשיך לחשוב על זה הקצה חוט הזה ימשוך אותך עוד קצת פנימה עוד קצת פנימה. ומכוון שאתה מחפש את האמת אתה תראה את האמת. ולכן ליהודי המילה 'אמת' היא קריטית עבורו הוא חייב ללכת עם זה הוא חייב לישון עם זה.

תבינו זה כל הסיפור של ארבעת המלאכים שהקב''ה התייעץ איתם כדי לברוא את העולם: החסד הצדק האמת והשלום. החסד והצדק אמרו יברא. השלום אמר ''אל יברא'' כי כולו קטטה בגלל שהוא דואלי. והאמת אמר ''כולו שקרים'' כי הוא דואלי ואין שניים אמת זה אחד. אז מה הקב''ה עשה? ''ותשלך אמת ארצה'' שהשליך את האמת לארץ. מה זה ארץ? רצון. שהוא אמר אני לא יכול שמידת האמת תעמוד בפני עצמה אני חייב לחבר אותה עם עוד כוח בנפש וזה 'כוח הרצון' ''תעלה אמת מן הארץ'' ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'' שאם האדם ירצה את האמת היא תופיע האמת לא תופיע ככה.

הגות - כל עצמותי תאמרנה

לכן הפעולה של המודטים היא לא נכונה בגלל שהם לא רוצים את האמת - אם אתה היית אומר למודט 'שב תרצה את האמת' הם לא רוצים שזה יקרה, למה? כי אז זה נקרא שאתה חושב אתה צריך לבוא כשאתה לא חושב.

בהגות אנחנו כאילו חושבים אנחנו מתבוננים אנחנו כאובים אנחנו רגישים אנחנו מרגישים אנחנו מפעילים את כל ההוויה שלנו ''כל עצמותי תאמרנה'' כואב אפילו בעצמות אתה מרגיש אפילו מעין דיכאון כמו אומן שמרגיש שתיכף האומנות תצא אבל היא עוד לא יוצאת אז הוא מיוסר זה ''יסורי האומן'' עד שהוא חש את המוזה. המוזה זה שנקודת האומנות נוגעת בו. ואז הוא מוציא את זה ביום אחד. אותו דבר, יהודי ככה עובד, כל הסוגיות שלו זה כמו יסורי האומן.

תשאל את עצמך שאלה – הרעב לתשובה מתחיל – תמשיך לשאול – הרעב עולה – תמשיך לשאול, תציק לעצמך שנים תמשיך תמשיך – ואז אין הנשמה תפרוץ את הגוף, תגיד לו' תזוז אתה לא מעניין אותי אני חייבת לענות לו – ואז זה יפקוד אותך – וכשזה יפקוד אותך זה יהיה שלך במקום להיות ירח אתה תהיה השמש. זה הגות

ולכן אנחנו נגד מדיטציה לחלוטין כי במדיטציה הם אוסרים עלייך לחשוב גם 'לחשוב על לחשוב' זה לחשוב כי הם רוצים להשבית את הגוף. כי המטרה היא בוא נביא אותו למוות קליני בוא נפסיק אותו הוא הרי מעכב לנו את התשובות הוא לא רוחני. ואנחנו רוצים שהפן הרוחני יבוא לידי ביטוי אז בוא נשבית את מה שמפריע לו לבוא לידי ביטוי. וזה לא נכון לעשות.

הגות חיבור ע''ב ס''ג. הדעת זה התשובה שתפקוד

יש לנו ביהדות את המושג שנקרא ''זיווג ע''ב ס''ג'' זיווג חוכמה ובינה. מוח שמאל מחובר לגוף הוא כאילו הגוף מייצג את הגוף ומוח ימין מייצג את הנשמה. אנחנו צריכים לזווג אותם לא לעשות תודעת מוח ימין אנחנו צריכים לזווג אותם, שמוח שמאל יעבוד כמו מוח ימין. אבל כדי שזה יקרה אנחנו חייבים להכניס למוח שמאל ריאליזציה של המציאות אנחנו לא יכולים לתת לו להשתולל עם מה שהוא עושה היום. היום הוא אגואיסט היום הוא דורסן הוא פוגעני הוא עושה מה שהוא רוצה. אבל ברגע שאני הוגה אני עושה חיבור ע''ב ס''ג חיבור של חוכמה ובינה הדעת זה שהתשובה תפקוד ''וידעת היום והשבות אל לבבך''.

וחיי עולם נטע בתוכנו

ולכן אנחנו מציקים לעצמנו אנחנו לא שוקטים גם לא צריך לסגור את האור לא צריך לשבת בישיבה מיוחדת זה יכול להיות ''בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך''. רק כל הזמן תציק לעצמך: מה היא האמת, מה זה אמת. ואל תחשוב על תשובות, מה כתוב פה ומה כתוב שם ומה הרב הזה אמר ומה הרב הזה אמר ומה הפילוסוף הזה, שום דבר אתה עכשיו לא שומע אף אחד זה חייב לעלות מתוכך ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' רק תאמינו שזה עולה.

הגות - מבניות דרך ואמת

הכל נמצא בתוכנו ההארה נמצאת בתוכנו אתה שואל שאלה שתדע שהתשובה כבר באה אתה רק לא שומע אותה הרציונל שלך לא מאפשר לך לשמוע את התשובה, הוא אומר לך תשובה שאתה לא מאמין לה אבל הכל נמצא בתוכנו. (הרב נווה - אנחנו עוד נדבר 'בתפילה ובחסידות', שנשאל: אז אם ככה אני יעשה את כל העבודה לבד למה אני צריך להתפלל לקב''ה.. אז אני התחלתי אם משהו ראה אתמול את 'התפילה והחסידות' זה היה פרק א' אני יענה על זה חשוב מאוד כי יש דברים שאני צריך לעשות אותם בעצמי ויש דברים שאני צריך כאילו לפנות אל הבורא. ואני יסביר מה זה הבורא, מתי האור הפנימי יוצא לאור מקיף אבל יש לזה דרך. אבל אם משהו לא ילווה ולא ייתן את המבניות של הדרך הזו אנחנו לא נדע למצוא את האמת בחיים.

תרגיל

אז כרגע אני מציע להתבודד עם המושג הזה. אני אתן לכם אתגר תנסו להתבודד עם הבורא ולהגיד לו משפט אחד באמת, מילה אחת באמת. תרגישו שאתם מוציאים מילה שאני חותם על זה שזה אמת.

תגידו לו מה שאתם רוצים רק שזה יהיה אמיתי לא מניפולטיבי. אנחנו פותחים את הפה אנחנו שקרנים - אני לא יצליח להסביר לכם בחיים עד שאתם לא תהיו שם.. תהיו אז תתבודדו אז תדברו אתו באמת' נו נראה שמשהו יבוא ויגיד לי הייתה לי חוויה של אמת עם הקב''ה.. נו תעשו את זה.. אז למה אתם לא מתבודדים ומדברים אתו.

אם יצא למשהו להתבודד מיד הוא מרגיש מניפולטיבי הוא מרגיש בושה בכלל לשבת במעמד הזה מיד. אבל זה בסדר, זה נהדר זה שאנחנו נהיה מודעים לזה זה נהדר כי קודם לא הינו מודעים לזה. עם אנשים, מה אתה מדבר ככה 'בטח מה' וכולם חושבים שאתה איזה צדיק. כשאתה בא לדבר עם הקב''ה פתאום אתה קולט אני לא יכול לדבר לא יוצאת לי מילה אחת באמת. תנסו את זה תנסו ותיהנו.

משפט אחד תגידו לו משפט אחד שאתה אומר' אני עומד מאחורי המשפט הזה. ולא בקורבנות, לא 'אני מסכן' וגם לא לבכות שם.. ישר סחיטת דמעות זה שאתה סוחט דמעות זה לא הופך את זה לאמת זה שאתה משחק אותה קורבני זה לא הופך את זה לאמת. תעזוב את זה..

כתוב על משה רבינו ''כדבר איש אל רעהו'' אתה לא צריך שהוא יהיה כל הזמן אבא'לה שבשמים או הבנק שלך בוא תדבר אליו תגיד מילה אחת של אמת (אחת לא עשרים) כמו שצריך ותעמוד מאחורי זה שאתה תגיד' אמרתי מילה אחת באמת, משפט אחד של אמת בהתבודדות אפילו בינך לבינך (הרב נווה - תעזבו עכשיו את הקב''ה מי שעדיין לא בקטע אני מסכים לו בינך לבינך אל תשקר לעצמך) תעמוד מול המראה תגיד לעצמך משפט של אמת.

ניסיון נעשה תרגיל

תעמדו מול המראה תגידו לעצמיכם מילה אחת של אמת. מילה אחת. תסתכלו על עצמיכם במראה ותגידו משפט אחד של אמת.

אין טעם להתגונן אנחנו בתשלום זה חשוב שנהיה מודעים לתקן. תעמדו מול המראה, מה יותר פשוט מזה, תסתכל ותגיד משהו אחד אמיתי למראה לא לקב''ה. אני יגיד את זה אחרת, את הבית מול המראה ותגיד אם זה שנמצא מול המראה הוא איש אמת ..

אני רק מביא אתכם להתעוררות להתפקחות - אנחנו שקרנים פתולוגים וצריכים לטפל בזה. אתה ניצב מול המראה מול עצמך ואני שואל אותך (ואתם לא צריכים לענות לי מה עניתם לו) אתה מרגיש שהבבואה הזאת אמתית? נכון?