תורת ההגות וההתבוננות הקבלית / הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 15/1/20
שיעור 5
השיעור הזה יהיה שיעור שמהווה נקודת מפנה בהגות שלו. והוא מסוג השיעורים שאנחנו מכנים ''שיעור מכונן'' – 'שיעור מכונן' זה לא ציון לשבח 'שיעור מכונן' זה כמו 'כן' הוא שיעור בסיס שהכל יבנה עליו. והוא מהווה 'נקודת מפנה' גם לעניין של הגות וגם לעניין של התפילה. היום ההגות תתחיל לקבל יותר ויותר צורה יותר ויותר הגדרה גם יותר ויותר תפקיד. ונראה לי שבעזרת השם אנחנו כבר מתחילים להמריא מהיום בהיבט הזה. כי סוף סוף יהיה להגות את ההגדרה או את התפקיד שלה, ואני רוצה להסביר את זה.
תוכנית הלימוד התש''פ
(הרב נווה - אנחנו עשינו חבילה שלמה של הדרכה. ובחבילת ההדרכה שכוללת את כל השבוע, דיברנו על זה כבר, יש תוכנית שמאוד בונה את האדם היא תוכנית לקומה רוחנית שלמה. ניסנו לא סתם לעשות גיבוב של שיעורים ולא לזרוק את כל מה שאנחנו יודעים מן התורה כי זה לא יזיז את האדם אפילו לא מילימטר אלא ממש לבנות את האדם - מה האדם זקוק.
ביום ראשון לגברים יש את ''השיעורי קבלה'' המיוחדים שמיועדים לגברים, מתוך הספר של ''עץ החיים'' ספציפית את 'תלמוד עשר הספירות' (וכמובן יהיו עוד דברים). ביום שני יש לנו את ''הטיפול הרגשי'' שכולנו זקוקים לו. לא חס ושלום בהיבט שלילי אלא הבריאות הטבעית שלנו היא אהבה ואם אדם לא אוהב אז הוא לא צריך ללמוד מה זאת אהבה ואיך להוסיף אהבה הוא צריך לדעת שיש גורמים שמפריעים לו לאהוב. זה כמו בריאות, אין כדור לבריאות אלא יש תרופות להסרת המחלה. אז צריך טיפול רגשי להסרת המחלה עד שאנחנו נחוש אהבה טבעית והיא נקראת ''אהבה שאינה תלויה בדבר''.
ביום שלישי יש לנו ''תפילה וחסידות'' שזה בכלל מדבר על כל 'אומנות התפילה' זה גילויים על כל עולם התפילה בכלל (הרב נווה - אני לאו דווקא מדבר על תפילה מסידור או לפתוח תהילים אני מדבר על אומנות התפילה) מה זאת התפילה, אל מי אני מתפלל, אל מי אני מכוון, מה אני מבקש ואיך אני יודע שתפילה נענית (זאת שאלה גדולה אני מיד יתפנה אליה). השיעור הוא על כל הקונספט שנקרא ''תפילה'' ו''חסידות'' כפי שזה מובא מבית הבעש''ט, שזה כל 'תורת הנפש'. זה לקחת למעשה ולתרגם את כל מה שהיה בפשט, כל מה שהגמרא דיברה עליו, וכל מה שדיברו עליו בקבלה, וכל מה שנראה כאילו זה חיצוני בין אם זה רוחני ובין אם זה גשמי ובאה תורת החסידות ואמרה': זה הכל תורת הנפש.
ביום רביעי יש לנו את ''תורת ההגות'' שזה מתחבר למעשה עם 'התפילה' ומתחבר עם 'הטיפול הרגשי' כי זה 'הא בהא תליא' הכל תלוי אחד בשני. וביום חמישי יש לנו ''פרשת השבוע לאור הסוד'' שבה אני הולך על קו מאוד מאוד מסוים שהקו של פרשת השבוע זה 'איך אנחנו מצליחים לראות את כל העולם ואת התורה רק מבעד לאור'. זה אור בלי כלי. לכאורה כמובן בשביל השלמות צריך אורות וכלים אבל הנקודה הייתה להראות את הכוונות מהצד של האור 'האור' זה כאילו מאחורי הקלעים זה 'המחשבה האלוקית'. מה הוא התכוון לעשות, מה היה הראש שלו, למה הוא עשה את התהליכים האלה ככה. וזה כמו שכתוב בספר יצירה יש 'ספר' 'סופר' ו'סיפור' והמטרה שלנו היא להידבק בסופר לנסות להבין את הסופר; ''למה כתבת את מה שכתבת'' ''למה עשית את מה שעשית'' אז לכן אנחנו לומדים את זה מהצד של האור ואז יהיה ברור למה הכלי מתנהג כפי שהוא מתנהג.
דוגמאות
להבין את הסופר
נניח הסופר שכתב את כיפה אדומה – אין מה לתמוה על כיפה אדומה כי אתה לא תבין את זה ע''פ רציונל אנושי הרי הסיפור עצמו הוא לא הגיוני אין הגיון זה לא מתחבר לכלום. אבל אם אתה תבין שהסופר רצה לכתוב משל והוא הלביש את זה בדמויות אז לא משנה לנו מה היא עושה שמה אנחנו מבינים את הסופר. אתה מבין שהסופר כתב משל למבוגרים והוא רצה להעביר איזה מסר מסוים והוא השתמש בדמויות מסוימות כדי להעביר את המסר שלו. אז הכלי הוא פועל יוצא לא צריך להתעמק בו כאילו הוא לא היגיון בפני עצמו הוא היגיון של הבורא.
אני אתן דוגמא קלאסית לטעות שנעשתה – כל כך הרבה אנשים וילדים ונערים (הרב נווה - ב''ה אני לא זכיתי בכבוד הזה) קראו הארי פוטר וכולם נורא התלהבו מהדמות ומכל הדברים האלה. אבל הסופרת הגיעה לכאן לארץ ועיתונאי זיהה אותה והוא שאל אותה': אם הוא יכול ללוות אותה. והוא ליווה אותה ברכבת הקלה בירושלים והוא שילם לה אפילו על הרכבת. ובדרך הם החליטו שהם עוצרים והיא נותנת לו בכל זאת איזה ראיון על האדיבות שלו היא הייתה עם בעלה. ואז היא סיפרה לו שבכלל "הארי פוטר'' כתוב על השואה. אז שוב כולם מתלהבים מהפשט של הארי פוטר כאילו זה ספר קסמים או על ילד קסום או על עולם קסום והיא בכלל רצתה להעביר מסר אחר לגמרי. גם ''גוליבר בארץ הגמדים" הוא על אותו קונספט הוא רצה לדבר על המגלומנים שהם כמו גוליבר בארץ של גמדים. אז להגיד 'אני עכשיו לומד גוליבר בארץ הגמדים ואני מספר אותו לילדים בגן' זה לפספס לגמרי את הכל.
אז אותו דבר גם תורה - ללמוד עכשיו רק מצד הכלי זה לא נכון. עכשיו גם ללמוד מצד האור והכלי זה יכול להיות נורא מבלבל כי אז אתה אומר': אתה סופר כזה בוגר מה אתה כותב סיפור ילדים כאילו איך הגעת לזה. אבל אם אתה עוזב את הסיפור תניח לו, תבין את הסופר תראה את הראש שלו אז מה שהוא כותב זה פועל יוצא אתה קורא את הסיפור כפועל יוצא ואתה נתפס על הסופר אתה מנסה להבין את הסופר.
אז הרב אשלג כתב בפסקה מ''ב הוא אומר' שכל הבעיה היא שאנחנו לא מבינים את הבורא אז כל הרעיון שלי בפרשת השבוע להביא אותנו למצב שאנחנו מבינים את הבורא - מה היה המסר מהצד של הבורא. בתוכנית הכללית 'הטיפול הרגשי' מאוד עובד על צד הכלים ו'פרשת השבוע' עובדת קיצונית על האור בלבד אבל כל השאר זה באמצע אז יש כאן מכלול שלם.
הגות / תפילה
אז עכשיו ''תורת ההגות'' חייבת ללכת בד בבד עם תפילה – כי תפילה לא יכולה להיות 'לא הגותית' תפילה לא יכולה להיות 'מהפה אל החוץ'. אף אחד לא יכול לחשוב שהוא צדיק או לתבוע שהתפילה שלו תעלה אם הוא תופס את הסידור והוא אומר מילה במילה. זה חייב להיות הגותי, כי גם אם אתה מקריא לקב''ה אם אתה לא מכוון אליו (אני לא מתכוון כוונות האריז''ל) אם אתה לא מכוון כוונה רגשית אם אתה לא מכוון כוונה מודעת אז התפילה לוקה.
אתה לא היית מעז לדבר עם בנ''א עם טקסט כתוב - לא היית עכשיו מקריא מכתב אהבה לאשתך כדקלום לא היית עושה את זה באף שפה. אז נניח הייתי כותב למשהו מכתב אהבה לאשתו בצורה פונטית בצרפתית אבל זה כתוב כאילו בעברית והוא היה מנסה להגיד את זה בצרפתית אבל הוא לא מבין מה הוא אומר הוא סתם אומר את המילים בצורה פונטית, אז איזה פתטי זה היה.
אז אותו דבר, אנשים אומרים לי' הרב אני לא מבין את התפילה זה שפה קשה לי. נו אז זה כמו שאתה מקריא צרפתית אבל אתה מקריא מכתב אהבה. אז כאילו כואב לבורא שאתה עומד לפניו אתה מקריא איזה מכתב ואתה אומר מילים יפות ואתה לא מתכוון כי אתה לא נמצא שם. לכן התפילה זה נקרא ''עבודת הלב'' קוראים לתפילה ''עבודת הלב'' ומן הסתמא רוצים שאדם יהיה הגותי באותו מקום.
עכשיו זה קשור לעניין של 'קיבול התפילות' (הרב נווה - אנחנו דברנו מי שראה את ''התפילה וחסידות'' אז אני התחלתי לדבר על זה והיום אני רוצה להעמיק את זה) כי אני מגיע להישג של התפילה מצד ההגות, ואני יסביר למה אני מתכוון.
למה אני אומר שאנחנו לא יודעים להתפלל?
תמיד תפילה או ההגות נשמעות כמו דבר מיסטי גבוה כאילו' מה עכשיו דבקות ולהתפלל לאור אין סוף כאילו מה לנו ולזה. ובאמת 'משה רבינו' הנחה ''לא בשמים היא ולא מעבר לים כי קרוב הוא הדבר בפיך ובלבבך לעשותו'' מראש הנחו אותנו 'זה אצלך זה לא בחוץ'.
בד''כ החשיבה היא שהבורא נמצא מחוץ לי. כמו בנ''א עשיר. אני בא, אני מבקש ממנו כסף הוא מחוץ לי ואז אני משטח את הבקשה והוא מבחוץ נותן לי את המענה. אז שוב, את זה אנחנו חייבים להוציא כי ''מחוץ לי'' זה אומר שיש תהום זה סוג של פער שבו יש 'אותי' יש 'אותו' ואין קשר באמצע זה לא יכול להיות.
בגלל זה הרבה פעמים זה נפסק להלכה – לעצום את העיניים בתפילת 18, לעצום את העיניים בברכה, לעצום את העיניים בקריאת שמע. ובכלל ההנחיה היא אם אתה יכול להתפלל בעצימת עיניים אם אתה יכול להיות מכונס בעצמך מה טוב. אז כבר אומרים לנו' זה לא בחוץ אתה לא אמור להסתכל על השמים אין לנו אף הלכה שאומרת תסתכל על השמים. יש עניין שיהיה חלון בבית כנסת ודברים כאלה אבל גם אז חז''ל אמרו שזה יותר משל ושזה לאו דווקא נפסק להלכה
(הרב נווה - למה הדיון הזה קם? כי יש המון קושי להקים בתי כנסת. אז מה אנשים עושים? משתלטים על מקלט. הם בהתחלה שמים את כל הרהיטים במקלט. עושים בית כנסת בכל מיני מקומות: במושבים בקיבוצים שלא מרשים להם להקים בית כנסת ותכלס יש להם בית כנסת הם שמים שמה ארון קודש. אנחנו עשינו את זה בבאר שבע תפסנו שני מקלטים במקום בית כנסת לא היה לנו תקציב להקים בית כנסת גדול במקום שבו אנחנו היינו.
אז עכשיו אתה אומר': אז אני עושה משהו לא הילכתי אם אני עכשיו בונה בית כנסת? אז אמרו חז''ל, לא מה פתאום זה מצוין זה בסדר גמור. בכל מקום שאתה עושה בית כנסת זה מצוין ואתה אומר': מה עם ההלכה? כתוב בהלכה שבבית כנסת צריך שיהיה לו חלונות. אז כולם אמרו שזה משל ''חלון'' הכוונה נקודת חיבור בין המקום שבו אתה מתפלל אל האלוקות 'חלון' זה לא window כמו שאנחנו חושבים אלא זה ביטוי בקבלה. אז אע''פ שזה (מה שנקרא) השתלשל להלכה אמרו המפרשים שזה לאו דווקא, ומעולם לא אמרו לנו להסתכל לשמים. ז''א, אם יהיה בית כנסת בלי חלונות זה בית כנסת לכל דבר ועניין).
הגות
כדי לקרב את הדברים אל הלב צריך לדעת מה קורה בסיטואציה הזאת של ההגות –
(הרב נווה - ועכשיו אני מחבר לכם את ההגות ואת התפילה. תחשבו שהיום אני מדבר הגות/תפילה לא שזה אותו דבר אלא הכוונה שזה משמש לאותו דבר. בהיבט הזה אני שואל
מה זה עליית התפילה? איך תפילה עולה? שמשהו ילמד אותי איך תפילה עולה, במה זה תלוי
אז בא בנ''א ואומר': אם אני מקריא את כל התהלים אז התפילה עולה? אם אני מקריא את הסידור מילה במילה, עומד עם טלית תפילין לפי ההלכה בבוקר, כאילו מה שאומרים לי לעשות אני עושה, התפילה עולה? אז צריך לדעת שיש כאן מדרגות – בהשוואה למשהו שלא מתפלל ולא פתח את הסידור ולא נמצא בבית כנסת ברור שיש לזה איזשהו יתרון זה ברור. אבל להגיד שזה פגע במקום הנכון זה כבר לא נכון (הרב נווה -שוב מסוכן להגיד את זה מהסיבה הפשוטה שזה כביכול מייאש את האנשים. אני לא בא לייאש אנחנו באנו ללמוד).
אז, איך אני מוודא שתפילה עולה
האם יש אבן בוחן למענה לתפילה
(הרב נווה - אתמול בשיעור ''תפילה וחסידות'' אני העמדתי סוג של אתגר שלמעשה אף אחד לא דיבר עליו קודם אף אחד לא העיז להתנסח ככה קודם. אל מי מתפללים, מה התפילה ואיך אני יודע שנעניתי. שלכאורה לא שואלים על זה כאילו תתפלל בתמימות תפתח את הסידור תקרא וזהו לא שואלים נענית/לא נענית העיקר שהתפללת. ובחוכמת הקבלה לא מסתכלים על הדברים האלה ככה כי יש לזה עניין – אני צריך לקיים אתו אינטראקציה. רק למה לא כתבו על זה? כי רוב האנשים תפסו את התפילה כבקשה לבורא אני בא שוטח את תפילתי תופס זורק אותה עליו ואני מצפה שהוא ירים את הכפפה ויענה לי והתוצאה תבוא למציאות).
נניח על זוגיות אדם אומר אני יתפלל על זוגיות נראה אם הקב''ה יענה. אני יתפלל על פרנסה וכסף נראה אם זה יענה. ואז מתחילים לנסות את הבורא, כאילו מעין סוג של מה שנקרא ''מס שפתיים'' ואני יראה אם הקב''ה שומע אותי/ לא שומע אותי. יש כזה דבר שנקרא ''עיון תפילה'' והזהירו מעיון תפילה. מה זה ''עיון תפילה''? אני יתפלל ואני רוצה לראות עם העיניים שלי אם זה קורה כאילו מסתכל לראות אם זה יקרה. אנחנו לא עושים ניסיונות לקב''ה. אבל יש כאן עוד דבר – של התת מודע. בתת מודע הרבה פעמים אנחנו זורקים בקשה ואתה מצפה שהצד השני יעשה כי ביקשת אבל תכלס אתה לא עושה שום מאמץ לטובת העניין הזה.
אז יש כאן שני חידושים,
חידוש ראשון - ע''פ רוב גם אם בנ''א מתפלל אומר לקב''ה': ''יהי רצון שאני יהיה בעל רוח הקודש'' ''יהי רצון שאני יהיה אדם חכם'' הוא לא עושה משהו לטובת העניין הוא פשוט מבקש והולך. אז צריך לדעת שזה לא בגדר תפילה וזה גם לא בגדר הגות. אתה לא יכול מה שנקרא לזרוק וללכת זה לא שייך לדבר הזה.
זה צריך להיות לכם חידוש גדול מאוד שלא להתנהג ככה - הקב''ה זה לא בנק שאתה בא עכשיו ואתה ממלא טופס מגיש והוא ייתן לך זה עכשיו תלוי בצד שלו, זה לא עובד ככה זה ממש השגה. אנחנו מכניסים עכשיו את הקונספט השגה ''יגעת ומצאת תאמין'' אין מצב של לזרוק ולצפות שזה יחזור מהצד שלו אין מצב כזה.
(הרב נווה - אנחנו נדבר על התפילות האלה שנראות כאילו ''שלח לחמך על פני המים'' תפילות כאלה ש 'לי אין מה לעשות איתן' שזה נראה כאילו אני יכול רק לבקש ועכשיו זה הצד שלך. כמו למשל לבקש שיהיה שלום בעולם או לבקש דברים כאלה שאתה אומר 'מאיפה יש לי כוח לעשות משהו לטובת העניין' אבל לבקש אני יבקש, או שתהיה רפואה למשהו).
אז כאן יש חידוש שבו אומרים' בתפילה יש לך המון המון מה לעשות והמעורבות שלך בתפילה והמעורבות שלך בהגות הם יגרמו למצב שאתה תרגיש שאתה נענה.
חידוש שני - התפילה לא נענית אף פעם בחוץ, אפילו אם אתה התפללת ''יהי רצון שתיתן לי בית'' ועכשיו הוא נתן לך בית זה לא אומר שהתפילה נענית. ז''א, אם הגיע כסף/לא הגיע כסף, אם הבית נמכר/הבית לא נמכר, מצאתי מקום עבודה/לא מצאתי מקום עבודה. זה לא הפואנטה לא זה יגיד לך אם זה נענה או לא נענה כי הסתברותית זה יכול להיות לגמרי לא תלוי בתפילה.
עכשיו זה חידוש גדול להבין אותו וזה חידוש מאוד מסוכן כי חז"ל אמרו אין לך טיפה שיורדת מן השמים אם לא עלו שתי טיפות מהקרקע. ז''א, אם לא עשית יגיעה מלמטה מלמעלה לא ייתנו לך. ואתה צריך לעשות יגיעה כפולה מלמטה כדי שיתנו לך משהו אחד מלמעלה. אז פתאום אנחנו אומרים המענה החיצוני הוא לא אינדיקציה (תיכף אתם תבינו למה).
(הרב נווה - זה אמירות מסוכנות. ושוב, אני אומר את זה לכם ואני מבקש שלא תהיו חכמולוגים ותלכו ותגידו את זה לאחרים. מה שאתם שומעים במסלול הזה מיועד לאוזניים שלכם בלבד לא להגיד את זה לאף אחד. אחרים אין להם בכלל תבניות לזה ואין להם מספיק למידה בשביל זה אתה תבוא ואתה תזרוק לו עכשיו איזה חידוש הוא לא התלהב ממנו הוא יעליב אותך. כתוב ''כרום זולות לבני אדם'' ככל שאתה עולה למעלה למעלה לפי הרום של הדברים בני אדם מזלזלים בזה ואומרים 'מה אתה מדבר שטויות תגיד לי' המיינסטרים אומר הפוך ממך. אז זה נראה ככה אבל אתם צריכים לדעת ואני תיכף רוצה להסביר את זה ולהוכיח את זה).
אילו המענה היה חיצוני זה היה כביכול מבטל את הבחירה – אני לא מדבר על הבחירה שלנו את הבחירה לבני אדם מה שאנשים רואים בעיניים. למה? הייתי רואה שדתיים מתפללים ונענים אז הייתי אומר ''כדאי להיות דתי'' כי הנה אני רואה הוא מתפלל על בית מקבל בית, מתפלל על כסף מקבל כסף. ואילו החילונים לא היו מקבלים כלום. למה? כי הם לא מתפללים. אז איך זה בדיוק הפוך – העולם החרדי עסוק כל היום להתפלל על הצרות שלו והעולם החילוני נענה. תבינו זה כ''כ חשוב שזה יהיה ככה, ברור. זה לא יכול חיצוני זה לא יכול להיות מוחצן התוצאה לא יכולה להיות מוחצנת.
אז הוא היה חייב להשאיר את המענה החיצוני עלום מיסטי (הרב נווה - וכבר אני אומר לכם שבכלל ע''פ היהדות כמעט ואין קשר אנחנו יודעים שקיים קשר אבל אתה לא יכול להיתפס על זה ולהגיד בגלל שהתפללתי אני נעניתי אתה לא יכול להגיד את זה כי זה תלוי בהמון המון גורמים שזה לאו דווקא התפילה שלך. ולא לזה אנחנו קוראים מענה לתפילה אז תיכף אנחנו נבהיר מה הוא מענה לתפילה. איפה תפילה נענית).
ואם תגיד': אתה יודע מה, בסדר. אני מסכים אתך שבכללי זה באמת לא יכול להיות, אבל אישית, אם אני כן מרגיש שהתפללתי ונעניתי? אז גם לך צריך להגיד' אל תתלה את זה בחיצוני אתה צריך לדעת' התשובה לא ניתנת אף פעם ע''י החיצוניות. ועכשיו אנחנו רוצים להסביר.
מה היא תפילה נכונה, על מה אני בעצם מתפלל, על מה הקב''ה רוצה שנתפלל
ז''א אם אני הייתי בא לקב''ה ואומר לו': תשמע מהמקום שלי יש לי מלא חוסרים. חסר לי זה, חסר לי זה אני בא ואני מבקש ממך כי אמרו לי' אתה המקור. אז הוא היה עונה לי': כן אבל מי גרם לך לחוסרים? הרי אני 'אדון הכל' אז מה, אני גורם לך חוסר כדי שתבוא ואתה תבקש ואני אמלא אותך אז למה גרמתי לך חוסר? עצם העובדה שגרמתי לך חוסר לא גורם לך לחשוב, מה אתה חושב' שמשכתי לך את זה כי מה, כי אני אבא שלוקח לילד שלו את הסוכרייה ואומר לו' אתה רוצה את הסוכרייה תבוא תדבר איתי. מה הפואנטה בזה?! זה התעללות ואכזריות.
אבל אם אנחנו שואלים והיו כאלה צדיקים שבאו ושאלו את הקב''ה: על מה אתה היית רוצה שאני יתפלל? אני בא להתפלל אבל מה אתה היית רוצה שאני יבוא ויתפלל אתה תגיד לי
ככה כותב 'רבי נחמן מברסלב' אומר' שבשעת ההתבודדות אפילו שאדם לא יודע מה להגיד הקב''ה נותן לו (מטפטף לו) מעין אורות מרוח הקודש נותן לו טיפה, ואומר לו מה להגיד לו (הרב נווה - ככה הוא כותב את זה, תסתכלו גם בליקוטי עצות בערך של ''תפילה'' ובערך של ''התבודדות'' ממש הוא נותן לו את העצה) ומביאים שמה סיפור כמשל.
משל
רומזים לך על מה להתפלל
משל ליהודי עשיר גדול מאוד שמגיע לכפר של יהודים ''לשטעטל'' שהיה באירופה. והוא אומר לגבאי': אני אדם אמיד מאוד באתי לעזור לקהילה. תגיד לי אתה תמליץ מי עני מי זקוק. אז הוא אומר לו' אין בעיה תשב פה בבית הכנסת על השולחן אני יביא לך את האנשים ואני אלחש לך באוזן מה כל אחד צריך. טוב, אז הוא הולך באמת מביא את המסכנים. והוא לוחש לו באוזן; תראה זה נשרף לו הבית מסכן הוא זקוק לבית. טוב יושב לידו היהודי ואומר לו' שלום מה אתה רוצה? אומר': אני רוצה כסף. אומר': אני מבין אבל לאיזה מטרה אתה רוצה את זה? מה אתה צריך? אומר': אני צריך כסף. אומר': אולי תסביר לי בשביל מה, אני אתן לך, כמה כסף אתה רוצה? אומר': אני צריך כסף. ואז הוא מבין שהוא לא מבין. אז הוא אומר לו': תשמע אם אתה תגיד לי במקרה שנשרף לך הבית אז אני אתן. אז היא אומר': אהה כן נשרף לי הבית.
בא בנ''א אחר, הגבאי לוחש לו': יש לו אחד עשר ילדים עכשיו הוא מחתן בפעם השישית הוא צריך לעשות הכנסת כלה אין לו כסף. אז הוא אומר לו': בוא תשב, מה שלומך, מה אתה צריך? אומר לו': כסף. למה אתה צריך? אני צריך כסף. כמה אתה צריך? אני צריך כסף. אז הוא אומר לו': תראה אם אתה תגיד לי שאתה צריך לחתן את הבת שלך. אז הוא אומר לו': אהה כן אני צריך לחתן את הבת שלי. אז כאילו הוא נותן לו את המילים הוא נותן לו את הסיבה לתת לו. אתה לא יכול לבוא ''אני צריך כסף'' כולם צריכים כסף תבוא ותגיד ''מה אתה צריך''.
האדם הוא כזה
שים לב לבקשה בתפילה' - בשביל מה אתה צריך את זה?
עכשיו האדם הוא כזה בא לקב''ה: ''אני רוצה רוח הקודש'' ''אני רוצה להיות חכם'' ''אני רוצה לדעת את כל התורה בעל פה'' למה אתה רוצה את זה? בשביל מה אתה צריך את זה? אם אתה תגיד לי שאתה רוצה לעשות שלום בעולם, אם אתה רוצה להגיד לי שאתה רוצה להקים קהילה, אם אתה רוצה להגיד לי שאתה הולך לעשות טיפול רגשי, אם אתה רוצה להגיד לי שיש לך יעוד ואתה רוצה אז אני אתן לך. אבל מה זה, אתה רוצה רוח הקודש אתה רוצה להיות כמו משה רבינו איזה סיפורים אתה מספר?!
(הרב נווה - אתם מבינים אנחנו כמו אותם אידיוטיים בסיפורים 'סליחה על הביטוי' אבל אני רוצה שאתם תבינו אנחנו צוחקים עליהם אבל זה אנחנו, כאילו מספרים את הסיפור עלינו)
אתה בא אתה עומד מול ארון הקודש אתה עומד ברגעים הכי גדולים אתה אומר לרב': הרב תברך אותי. אין רב שלא נתקע כי הוא כל הזמן שואל ''במה אתה רוצה שאני יברך אותך'' לא תברך.. תגיד איזה משהו.. סומך עליך.. אז מה הם אומרים? ''ברכה והצלחה''. הרב קיינבסקי כבר אין לו כוח להגיד ''ברכה והצלחה'' אז הוא אומר ''בוה'' תסתכלו בסרטונים רש''ת ''ברכה והצלחה''. עכשיו אתה אומר'; מה כוללת הברכה שלו, במה הוא בירך אותי אני לא יודע אפילו במה הוא בירך אותי כאילו מה הוא אמר בזה, מאיפה הוא יודע מה אני צריך?).
תפילה תקשורת ותכלית
הבעיה' חוסר תקשורת
אתם מבינים החוסר תקשורת בנינו לבין הצדיקים, בנינו לבין הבורא, בנינו לבין האור גורם שלא יקרה כלום ואז יש לנו תסכול ''למה שום דבר לא קורה'', אני הולך אני עושה תפילות לצדיקים, אני מדליק נירות, אני מתפלל, אני קורא תהילים, אני הולך לכותל וכאילו כלום לא קורה. אבל אומרים לך': איזה כלים יש לאור? זה השאלה ''איזה כלים יש לאור שאתה מבקש'' אתה מבקש אור, אוקי. איזה כלים? אור יש 'אור אין סוף', מה תעשה עם ''אור אין סוף''?
אולי תסביר ותגדיר בדיוק למה אתה זקוק ובטח שהכוונה היא לא גשמית ברור שהכוונה היא לא יכולה להיות לרצון לקבל לעצמו. אף אדם לא יבוא למיליונר ויגיד לו': תשמע אני רוצה שיהיה לי קצת כסף בצד אם אתה יכול לתת לי אני אשמח מאוד. אבל פחות או יותר גם חלק מהתפילות שלנו הן קצת כאלה. אלא מה, התפילות צריכות להיות בהקשר של התכלית שלך, למה אתה נולדת לאיזה תוכן, מה באת לעשות, מה התיקון שלך.
התכלית' דבקות
עכשיו אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להשוות את הצורה לבורא כל הרעיון כאן זה דבקות (הרב נווה – זה חשוב מאוד באמת תעשו לעצמיכם סדר אחת ולתמיד, על איזה מסלול אני נמצא ומה אני צריך לבקש בשביל המסלול שלי. אז קודם כל הגדירו לנו את התכלית אמרו לנו ''דבקות'') ''ועתה ישראל מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה את ה' ולדובקה בו'' אז מבקשים דבקות זה לכולי עלמא אין רב אין זרם שלא יגיד לכם שהתכלית של הכל היא דבקות.
מסגרת ההתפתחות
דבקות במידות האלוקיות
עכשיו חז''ל אמרו': אבל איך אפשר להידבק בו "הלא אש אוכלהו"? מה אני יכול להיות 'אור אין סוף' אז אמרו': ''ידבק במידותיו''. כי זה הממשק זה הרנדבו זה הנקודה שאם אני ידבק במידותיו והוא ניפגש איתי במידותיו שמה אנחנו נדבקים ואז הוא עושה כבר את ההרמה שלו. אבל יש איזה רנדבו אמרו לך כבר במה אתה צריך לעשות. אוקי, אז ההגדרה כאן נורא מדויקת זה דבקות במידות - התיקון זה דבקות במידות האלוקיות - באנו לפה כדי לתקן את המידות האלוקיות. אוקי אז זה כבר יותר מדויק. וזה למה? כי אמרו לנו ''מה הוא רחום אף אתה רחום'' ''מה הוא חנון אף אתה חנון'' ''קדושים תהיו כי קדוש אני''.
השוואת הצורה
מחשבות, רגשות/מידות ופעולות = חזרה לטבע הרוחני
למה אנחנו לומדים את כל התורה? כי זאת ''מחשבת הבריאה'' זה המחשבה שלו. מדוע אנחנו מתבקשים בספרי המוסר ובתיקון המידות? כי אלה המידות שלו. מדוע אנחנו מתבקשים ל''מצווה והלכה''? כי אלה הפעולות הממשיות שלו הוא ברא את עולמו ''להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'' ברגע שאתה משווה את הצורה לפעולות לרגשות למידות למחשבות שלו אתה נמצא בהשוואת הצורה ואתה חוזר לטבע הרוחני שלך. וככה אתה עשית את שלך.
דבקות בדרך
להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו
ואיך זה מסתדר עם האמירה של האריז''ל שהוא אמר שהקב''ה ברא את עולמו 'להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'? שהקב''ה דוחף את הנברא לחושך לההיפך ואז מתגלה השם של הקב''ה.
איך אני יגלה את מידת הרחמים?
הוא חייב לזרוק אותך לאכזריות. ז''א הוא הרחיק אותך למקום שאתה אכזרי וכדי לחזור אליו אתה צריך להיות רחום. אתה לא צריך שירחמו עליך או שתגיד' אני מאבחן את זה שמרחמים עלי ובזה הוצאתי 'שם' או 'פעולה' או 'כינוי'. לא, הפעולה תסתיים רק אם אתה תהיה 'רחום' ואז כשאתה חוזר בחזרה אתה תגלה את מידת הרחמים אבל אתה לא תצליח לגלות את מידת הרחמים אם ירחמו עלייך אלא אתה צריך לרחם. ז''א, הפעולה צריכה להיות אקטיבית מצדך ולא פאסיבית עלייך. אדם לא יגלה את הרחמים שמשהו אחר מרחם עליו כי הוא לא יודע כמה רחמים מופעלים עליו.
אנחנו אומרים ''רחמנו כרחם אב על בנים'' לפעמים הילדים לא יודעים איזה חמלה יוצאת מאבא איזה וויתור, אבא נוטה להיות מאוד וותרן ממש, ולחמול ולרחם מאוד אפילו לפעמים יותר מאימא. אימא יכולה להעמיד ולתת בראש כי היא מכירה את הילד היא יודעת מתי הוא מתעצל ומתי הוא מתפנק אבל אבא', בסדר יאללה תעזבי אותו נו תני לו. אז ''רחמנו כרחם אב על בנים'' שממש הוא יכול לוותר על הכל. עכשיו הילד הוא לא מבין את זה כי הוא לא מרגיש את הרחמים של האבא שלו אז הוא לא יכול להגיד 'הוצאתי לאור את המידה של הרחמים' הוא לא יכול להגיד את זה ההיפך הוא הרבה פעמים מנצל את הרחמים.
מתי אדם יוציא לאור את מידת הרחמים?
אם הוא ירחם
לכן כתוב ''מה הוא רחום אף אתם רחום'' לא כתוב 'מה הוא רחום אף אתה תרוחם'. ואגב, כתוב שזה צריך להיות באותה איכות. לא כתוב למשל ''מה הוא רחום אף אתה תרחם'' לא אמרו לך לעשות את אותה פעולה אלא את אותה איכות של פעולה ''מה הוא רחום אף אתה רחום'' בפנימיות שלך ''מה הוא חנון אף אתה חנון''. והנוסחה היא ''מה הוא אף אתה''. וככה יהיה לך השוואת הצורה. בהיבט הזה זה מחייב אותנו 'להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו' באופן אקטיבי. ז''א, אני צריך להיות כמו הבורא 'להוציא לאור' את הדברים האלה.
זה אומר, אני רוצה להוציא את מידת הרחמים אני צריך לרחם לא שירחמו עלי. אני רוצה להוציא ''הבוחר בעמו ישראל באהבה'' ה' אוהב אז גם אני צריך לאהוב ''ואהבת לרעך כמוך'. זה לא שאתה תגיד': אבל אני מאוד נאהב. כן אבל אתה לא תדע מה זה לאהוב אם אתה לא תאהב בעצמך. שאוהבים אותך אתה לא יודע מה זה.
'להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'
להרגיש מצד עצמך בקומה רוחנית שלמה
אז אדם לא יודע יוצא חובתו אם כל המידות הרוחניות נעשות עליו אע''פ שהוא מבחין בהם. בנ''א יכול לבוא ולהגיד': אני בעל מודעות גבוה מאוד ואני יודע על זה.. אני יודע כמה רחמים יש עלי כי אני יודע איזה שטויות עשיתי. זה לא מספיק אתה לא מרגיש את מידת הרחמים אתה צריך להרגיש את זה מצד עצמך בקומה רוחנית מלאה שלמה ואז זה נקרא כאילו אתה הוצאת לאור 'שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו' עד שאתה תהיה כזה עד שהמידות יהיו כאלה.
אז הקב''ה היה חייב להרחיק את הנבראים שלו למקום שהנברא אכזר. לא שמתאכזרים אליו שהנברא עצמו אכזר. ומתי הוא מגלה את השם האלוקי? כאשר הוא נהיה רחום. ואז למקום שהנברא עצמו שונא ואז שהנברא עצמו יהיה אוהב. שהנברא עצמו קמצן והנברא עצמו יהיה איש חסד. בכלל לא קשור לתלות חברתית אלא אנחנו נתונים לטלטלה הזאת מצד עצמנו אנחנו צריכים להיות הדבר עצמו לא שזה נעשה עלינו. אז באופן פאסיבי, זה לא נחשב שאתה מגלה 'פעולה' או 'שם' או 'כינוי' עד שאתה לא עובר את זה בעצמך.
על מה מתפללים?
מידות, ערכים, טבע רוחני
מכיוון שזה ככה אני יכול עכשיו (הרב נווה - לבקש אבל לא לבקש. אני נזהר מאוד במילה הזאת) לכמוה או לרצות את המידות האלה. נניח שאני מגלה בעצמי מידת אכזריות אז לפעמים אין כוחות בנפש עכשיו להיות רחמן גדול ולפעמים אתה לא יודע איך, אף אחד לא לימד אותי ולקרוא את זה מספר זה לא חוכמה - אני לא יודע איך לרחם.
דוגמא
שלום בית
האישה מתלוננת שהגבר לא חם שהוא נורא קר הוא לא יודע לחבק הוא לא יודע לדבר הוא מסתגר בתוך עצמו 'כתף קרה' לפעמים בשתיקות שבוע שבועיים שלוש. ואני שואל אותו': למה אתה כזה? אז הוא אומר': כי גם לי עשו את זה ככה גדלתי - אבא לא חיבק אימא לא חיבקה, שתיקות רועמות בתוך הבית. אני לא יודע לעשות את הדברים האלה אתם מבקשים ממני משהו שאני לא יודע לעשות, לא ראיתי את זה מול העיניים לא הייתה לי דוגמא אפילו.
אז כביכול יש מצבים שאדם לא יכול להושיע את עצמו
ז''א, אתה אומר לו 'אתה אכזר תתקן' הוא אומר לך': אבל אני לא יודע להיות רחמן אני לא ראיתי. אתה מבקש ממני לאהוב אני לא יודע לאהוב אני לא ראיתי אהבה אני לא יודע להיות בנ''א חם. אז כאן אנחנו זקוקים לתפילה אבל כאן היופי מתחיל
התפילה וההגות נפגשים
אני נמצא נניח על מידת אכזריות או שנאה או קמצנות ועכשיו אני זקוק לעזרה אבל את העזרה הזו אני לא מבקש מאנשים אחרים אלא כאן נכנסת התפילה שאני אומר לקב''ה: ''יהי רצון שאני יהיה רחום, יהי רצון שאני יהיה איש אמת, יהי רצון שאני יהיה איש חסד''.
אבל כאן אני גם מוסיף את ההגות אני הוגה בזה – כי מה זה להיות רחום, מה זה להיות איש חסד, מה זה להיות איש אמת. אני כאילו נתלה על זה אני מנסה לחשוב איך עושים את זה. והרבה אנשים חושבים שבגלל שהרגשות לא עולים בהם באופן טבעי אז הם לא קיימים בהם.
דוגמא
לפעמים אני מטפל בזוגות שהם אחרי עשרים שלושים שנה ומתלוננים שאין אהבה. ואז מה הנטייה להגיד? אנחנו זקנים אין לנו כוח לאהוב יותר אנחנו לא בני שש עשרה והם מוותרים על זה. וזה לא נכון, כי הזוהר בעצמו אומר שבין גבר לאישה כשאין אהבה אז הזוג מת.
הטבע הרוחני קיים
אנחנו רק מסירים את גורמי המחלה
אז יש דרך לעורר את זה, למה? כי הטבע הרוחני שלנו זה שאנחנו נמצאים במצב של אהבה ואם אתה לא אוהב סימן שיש מניעות. כמו שיש לנו רפואה ויש לנו בריאות אבל אם אין בריאות אז סימן שיש חסימה ואנחנו רק עסוקים בלהזיז את החסימה והבריאות מתרחשת מאליה.
אז אהבה זה טבע רוחני ואם יש איזשהם חסמים אז רק מסירים את החסמים והאהבה חוזרת על כנה. לא צריך ללמד אהבה צריך להסיר את החסמים. ולפעמים החסמים של האדם זה דמיונות, לפעמים זה חרדת אינטימיות, לפעמים זה חרדת נטישה, יש כל מיני פחדים לבני אדם שהם מונעים מלתת את כל הלב. אבל אם אתה מסיר לו את זה כמו שאנחנו עושים בטיפול הרגשי - הלב נפתח, אתה קם בבוקר אתה אומר': בעצם למה לא לאהוב.
כמו שאחד בא לבעש''ט הוא אומר לו': איך אתה אוהב את הבריות ככה? אז הוא שואל אותו': איך אתה לא?! השאלה היא - לא שאתה שואל אותי למה אני כזה? אני בריא אתה חולה אני שואל אותך': למה אתה לא אוהב. אתה צריך לשאול את עצמך' למה אתה לא אוהב, בוא תגיד מה יושב לך על הלב שאתה לא אוהב את הבריות. אז השאלה היא הפוכה זה כאילו הקונטרה.
נכנסים למצב של הגות
פותחים את הלב. נזכרים. מאפשרים לעצמנו לעבור תהליכים פנימיים
אז אני צריך להכניס את עצמי למצב של הגות - מעניין מה זה לרחם - למה? כדי להיזכר בזה כדי לפתוח את הלב לזה כדי לאפשר לעצמי תהליכים פנימיים שמאפשרים שזה יצא. לפעמים בנ''א לא אוהב באמת בגלל ''חרדת אינטימיות'' הוא מפחד להיפגע.
באמת בראיונות עם אנשים אתה רואה פגעים בילדות אנשים שחטפו צעקות ומכות וביזיונות ופרידות אחד אחרי השני. אז מה אדם עשה? הגן על עצמו סגר את הלב. עכשיו אתה אומר לו ''תאהב'' הגעת לאישה האמתית שלך כבר תאהב, 'אני לא יכול אני לא מצליח'. זה מגננה אינסטינקטיבית זה כאילו' אין נסגרתי מה אתה רוצה שאני יעשה. אז במקום הזה אפשר לעשות שיחה אחת או שתיים אבל כאן הוא צריך להגות (הרב נווה - אני עוד לא מדבר על התפילה, דיברנו על הגות/תפילה אני עוד לא מגיע לתפילה) במקום הזה שיאפשר לעצמו לאהוב.
הגות ומחשבה מודרכת
כאן בעניין של ההגות אפילו ניכנס (שימו לב למונח הבא) ''מחשבה מודרכת'' (הרב נווה - לא 'דמיון מודרך' 'מחשבה מודרכת'. אני מפחד מאוד מהמילה 'דמיון מודרך' אע''פ שאני לא נבהל ממנה. פשוט ''דמיון מודרך'' נותן המון פתח לעולם מדומיין שאנחנו לא כל כך אוהבים אותו. ומה שעשו היום עם דמיון מודרך הוא אכזריות לנשמה, כי זה דברים שהיא לא אמורה להיות בהם אז אנחנו מדברים על ''מחשבה מודרכת'').
''מחשבה מודרכת''
מחשבה מודרכת מתארת לעצמה סיטואציות אמתיות של אהבה היא מתארת סיטואציות אמתיות של רחמים, לא סיטואציות מדומיינות סיטואציות אמתיות.
דוגמא
אז היה לי אפילו בנ''א שאמר לי 'תדע לך הרב אתה אמרת לי לעשות את זה, אתה יודע שאפילו בראש אני לא יכול לראות איך אני אוהב את אשתי (הרב נווה - כאילו תקלטו עשרים שלושים שנה של ביזיונות הדדים וביקורת וביקורת. עכשיו אתה אומר לו ''בוא נעשה את זה בראש אתה מחבק אותה אוהב אותה'' הוא לא נמצא שמה הוא אפילו לא מאפשר לראש שלו).
לעורר את התנועה מבפנים
היכולת לתת אהבה
אז אני אומר לו': בוודאי שזה לא יגיע לגוף שלך אם הראש לא מאפשר לך את זה בוודאי שהגוף שלך דחוי מזה לגמרי. אז אנחנו צריכים לעשות איזשהו מהלך של להחליף את זה (הרב נווה- סליחה על הביטוי אבל תאמינו לי מניסיון כמטפל) אז אני אומר לו': מה אתה כן מסוגל לאהוב? אז הוא אומר לי': כלב אני מסוגל לראות איך אני אוהב כלב. אני אומר': בסדר גמור, מצוין (הרב נווה - כי מה שאני צריך שהוא יוציא אהבה אני לא צריך את האובייקט).
אז אני אומר לו': בוא נחליף את הכלב בסדר.. (הרב נווה - הוא מבין לאן אני הולך אבל זה עדין קשה לו. אז הוא יחליף את זה בחתול או בארנבת אולי יחליף את זה בתינוק. אתם צריכים לדעת אנשים נמצאים בסרטים לא פשוטים. אנשים של עשרים שלושים שנה של קללות כמעט גירושין חלקם הולכים מכות אתה לא יכול לצפות שהלב שלהם ייפתח, לא ככה. אבל יש שערים יש דרכים יש עדינות. לאט לאט השינויים הם קטנים אבל מובטחים.
הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך
והסיבה שהרבה מאוד אנשים לא משתנים כי הם רוצים תוצאות עכשיו. אין עכשיו תשכחו מעכשיו ''הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך'' אתם צריכים לדעת - הדרך היא התכלית.
אז צריך לתת המון מקום לדרך, לתת המון מקום לזמן, המון מקום לעדינות. הסיבה שכל העולם לא משתנה היום כי לעולם אין תנועה עדינה כולם רוצים ''עכשיו'' תוצאות. אין ''עכשיו'' תוצאות. עכשיו תוצאות - תישאר ככה. כל התנועות צריכות להיות עדינות.
וזה בכל מקום. חוזרים בתשובה, אנשים שרוצים לעשות דיאטה, אנשים שרוצים כל סוג של שינוי. לא מצליחים להשתנות כי הם רוצים תרופה מידית, כמו לקחת אנטיביוטיקה ושאני ירגיש טוב, אין כזה דבר אצל הקב''ה התנועות הן תנועות עדינות וקטנות ואיטיות.
למה? כי זה תלוי התבוננות
הוא רוצה שתתבונן בכל שלב הוא רוצה שאתה תראה כדי 'להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו' זה נקרא ''להוציא לאור'' – אתה צריך עכשיו ''להוציא לאור'' אהבה לאשתך זה מה שאתה צריך להוציא 'אהבה לאשתך' זה כרגע השם.
לפתוח את תנועת האהבה
אוקי סליחה על הביטוי אבל זה עובר דרך כלב וזה עובר דרך חתול ואח''כ זה עובר דרך תינוק ואח''כ זה עובר דרך איזה משהו שאתה נורא מרחם עליו ולאט לאט לאט פתאום אתה רואה את אשתך. שלא תחשבו שזה עצוב זה ככה בנוי. אלה תהליכים מאוד מאוד עמוקים, למה? כי הסמלים, כלב וחתול וארנבת ותינוק ואח''כ אשתי, זה סמנים חיצונים לגמרי התנועה האמתית היא תנועה של אהבה כאילו הדלת נפתחת והאור יוצא.
מה סותם אותו? התניה
הוא אומר לכלב אני מוכן לתת אהבה אבל לאשתי שפגעה בי כל כך הרבה אני לא יכול. אז האישה שלו היא התניה ל'לא נותנים אהבה' או תנועה לסגירות. אז תעזבו את הסממנים החיצוניים תראו רק את התנועה - הלב שלו נסגר עכשיו הלב שלו לאט לאט ניפתח. הכלב והחתול זה פיתוי זה סתם זה פיתיון פשוט שיצא החוצה, זה סוג של ''ברלה ברלה צא החוצה''. ותבינו הוא עושה את התנועות האלה במחשבה ולאט לאט הוא מגיע לזה. אבל כדי לעשות את זה, זה חלק מטיפול רגשי (תראו איך עכשיו הכל מסתדר) אבל זה גם הגות. ז''א זה זמן שאתה צריך להיות עם עצמך וללוות את עצמך בתהליך הזה שהכל נפתח לאט לאט.
הדבר נכון לגבי כל דבר
יש אנשים שלמשל אתם לא מבינים כמה הם קמצנים בכסף זה כאילו רמות מטורפות שאתה לא יכול לבקש שום דבר אתה אפילו לא יכול לרמוז לו כאילו כל התריסים נסגרים. אתה אומר לו': אתה יודע מה, אני לא צריך את הכסף שלך תיקח קופת צדקה תיתן לך תיתן למי שאתה רוצה. גם שאתה משחרר אותו לתת למי שהוא רוצה הוא גם לא נותן ואם הוא נותן אז הוא נותן עשרה שקלים או עשר אגורות ברחוב לאיזה משהו הוא לא נותן.
כניסה פנימה וחשיבה מודרכת
אז הנקודה היא - אל תיקח את הסימפטום בוא ניכנס פנימה על פתיחה וקמצנות. ואז אתה אומר לו': בוא נעשה 'חשיבה מודרכת' שבה אתה נותן. תחשוב שאתה מיליונר ואתה יושב על שפע אין סופי שמה שאתה ניכנס גם יהיה לך. ז''א אתה מוציא שטר נהיה שטר אתה מוציא שטר פתאום הוא מופיע אל תדאג אני רק רוצה שאתה תיתן. בוא נחשוב רק על האקט של הנתינה ותדמיין את עצמך פשוט נותן למי שאתה רוצה מה שאתה רוצה. שוב, תן מים לחתולים מה שלא יהיה - תיתן.
תפילה
והוא גם צריך להוסיף לזה תפילה ''יהי רצון שאני אתן'' (תבינו זה מגיע לרמות כאלה)
הגות
לווי כל התנועה מהכוח אל הפועל
בהגות הוא צריך לראות את עצמו מלווה את עצמו עושה את התהליך הזה עד למצב שיש לו חשק לתת פיזית - מצליחים לאט לאט לקלוט למה הגות מיועדת - ''הגות ליבי תבונות'' 'הגות' זה כל התנועה מהכוח אל הפועל זה כל התנועה מהעצמות דרך אור אין סוף דרך כתר חוכמה בינה עד לב האבן. ואת לב האבן פותחים רק ככה. אי אפשר שהאלוקות תיגע בנו אני כאילו צריך ללוות את האלוקות להגיד לקב''ה' בוא אני יבוא אלייך לארמון וילווה אותך למרתפים של החשיכה שלי ואני יכניס אותך לאט לאט. אבל איך אני מכניס אותו? אני לא מדמיין שהוא בא אלי אני מדמיין שאני עושה את האקטים הנכונים אני מדמיין אותי עושה את הפעולות הנכונות. פעולות של נתינה, פעולות של אהבה, פעולות של רחמים, פעולות של צדק, פעולות של יושרה.
דוגמא
אישה מביאה אלי ילד היא אומרת לי 'תשמע הילד הזה משקר בלי הרף כמעט אין מילה שלו שהוא לא מוסיף קצת מידע. והיא אומרת לי 'זה הילד שלי אני בבושה' וכולם מעירים על זה בצורה כזאת או אחרת ''הילד שלך לא כנה'' מנסים להגן עלי הם לא רוצים להגיד לי הוא שקרן 'הילד שלך לא כנה' כמעט כל סיפור הוא מסובב, משהו כאן מסתובב כל הזמן.
תהליך ההתערבות
מיד להכניס לתהליך ולחזק
אז שוב, אתה לא יכול לדבר עם הילד ולהגיד לו 'תשמע מידת האמת' ודברים כאלה הוא לא שם אתה חייב לעשות אתו תהליך אתה חייב ללכת אתו בתהליך. ואני גם לא בא אליו בטענות אני ישר מכניס אותו לתהליך. כשאני קולט את הילד הזה אני לא בא אליו אומר לו 'למה אתה משקר'. לא להכניס אותו לפינות האלה זה סוגר להם את הלב זה מעצבן אותם. אז אני אומר לו 'בוא נעשה תהליך' ישר אני עושה את זה ממש מהרגע שהאימא דיברה. הוא לא דיבר כלום גם לא נתתי לו לדבר, לא למה ומה הסיבה ודברים כאלה, זה אני שומר לאחר כך. אם הוא רוצה להגיד 'כי שיקרו לי'. בסדר, מה הסיבה שאני ירחם עליו וגרמה לו, בסדר אני ימצא לזה זמן זה לא תהיה הבעיה אני אהיה שם בשבילו אבל אני רוצה קודם כל לחזק אותו.
דיסקרטיות
ואז בשלב הזה אני מוציא את האימא - תמיד תמיד תמיד לא לעשות את זה ליד אנשים כל התהליכים הם אינטימיים ולהיות דיסקרטי. ואז אני אומר לו': בוא נגיד את האמת בוא נעשה משהו ונגיד את האמת. הוא אומר לי': איך.
תרגילים בהתערבות הטיפולית
להיות נאמן לעובדה
אז אני מראה לו משהו אני אומר לו': תסתכל אני יראה לך נניח את העט ב 360 מעלות אני ישים לך דף ועט תעצום את העיניים ותספר לי על העט הזה. מה הגובה של העט, כמה הוא שוקל לך ביד, יש לו זהב/ אין לו זהב כל מיני דברים כאלה. ועכשיו אני רואה מה הוא מוסיף.
אני ממש נותן לו להיות נאמן לעובדה. ואח''כ אני מוסיף לו סיפור - אני מראה לו ילד שחטף לילדה במבה ואני שואל אותו: מה ראית כאן. ואז הוא יכול להגיד לי 'ראיתי את הילד כועס נותן מכות וחוטף לילדה את הבמבה'. אז אני אומר לו איפה אתה רואה כאן שהוא כועס ונותן מכות? ז''א, אני שואל אותו על התוספות מחזיר אותו לסיפור אני מנסה להחזיר אותו לעובדה.
בקשה מפורשת'
תספר לי רק מה שאתה רואה בלי פרשנויות
אז אני אומר לו: בוא נחזור לזה, תסתכל טוב, מה אתה רואה? רק שהוא חטף לה את הבמבה אתה לא יודע שהוא כועס ומאיזה סיבות הוא חטף לה את הבמבה. זה גם לא אומר' שהוא רשע והיא הצדיקה תפרש נכון מה שאתה רואה. תספר לי רק מה שאתה רואה בלי פרשנויות.
המיומנות נרכשת תוך לימוד ותרגול
ולאט לאט אני מביא אותו לספר סיפור קר כמעט קר לגמרי אבל לפחות הוא כנה. הסיפור למעשה הוא סיפור כנה הוא מספר את הדברים כפי הוויתם הוא לא מוסיף תוספות. אבל זה בתרגול וזה לאט לאט לאט. וכמו שאנחנו אמרנו כל דבר הוא מיומנות נרכשת.
לגבינו'
לעבוד במקום שלנו
אנחנו מתפללים לקב''ה ''אל תדברו גבוה גבוה יצא עתק מפיכם'' - אל תבקשו דברים מוגזמים אלא בואו נעבוד במקום שלנו במקום שבו אנחנו צריכים הרבה מאוד תיקונים.
להגיע לקב''ה עם מאמץ עם יגיעה
אז נניח אתה בא לקב''ה אומר עכשיו אני מתביית על מידת האמת שלי (הרב נווה - הלוואי ויהי רצון שהיינו מתפללים ארבעים יום על מידה אחת שלנו. תחשבו על זה, אתה אומר ארבעים יום אני לוקח על עצמי להיות 'איש אמת' כנה לחלוטין). ואני עובד על עצמי אני ממש עושה תהליכים של ללוות את עצמי להגיד את האמת ככה כפי שהיא להיות כנה וישר ושיתופי.
תפילה
להשוואת הצורה
ואז כשאני מגיע לתפילה אני מוסיף תפילה ''ה' יהי רצון שאני אהיה איש אמת'' עכשיו משהו יכול לבוא ולהגיד': אבל איפה הקב''ה? כשאתה מתפלל ככה איפה בדיוק הבורא? ז''א, איפה הוא נמצא, אתה אומר': ''יהי רצון שאני יהיה אמת'' זה כאילו מכוון אלייך? אז התשובה היא - זה לא שאני בא אליו ואומר ה' יהי רצון שיהיה לי כסף. כי אם אני בא אליו ואומר ''הקב''ה יהי רצון שיהיה לי כסף'' אז הקב''ה לא באמת נמצא - אני נמצא והחיסרון שלי נמצא. אבל אם אני בא לקב''ה ואומר לו ''יהי רצון שאני אהיה אמת'' למה אני אומר לו את זה? כי הוא אמת אני רוצה להיות אמת כמוהו אני רוצה להשוות צורה אז הוא הכי בנמצא.
דוגמא
העברת מסר לא מילולי
לחוסר השוואת הצורה. אין נקודת השקה
לפעמים צדיקים עושים תנועות של דחייה כאילו הוא מפנה לך 'כתף קרה' מסיים את השיחה מהר הוא לא מגלה עניין אתה מנסה למשוך תשומת לב הוא לא נותן לך. ואתה לא מבין הרבה פעמים למה. אתה אומר': למה הרב לא נותן לי יחס אישי, למה הוא לא קורא לי לשיחה, למה הוא לא מתביית עלי או כל מיני דברים כאלה. וע''פ רוב הוא צדיק וצדיקים תמיד אוהבים והם אוהבים ללא תנאי. אבל הם מלמדים 24 שעות ביממה הוא לא מלמד רק בבמה הוא מלמד גם בלחיצת יד הוא מלמד גם במבט עיניים הוא ער וכל כך מודע לאיך שהוא נראה ולמעשים שלו ולתנועות שלו שכל כזה דבר זה שיעור. אז אם הוא מעביר לך משהו אז הוא מעביר לך מסר ''אני לא מרוצה ממשהו'' עכשיו זה לא 'אני לא מרוצה ממך' אלא אני מראה לך שיש מקום של חוסר השוואת הצורה. אני משתווה לבוראי, אני רואה אותך, אני אוהב אותך, אני לא זורק אותך הכל בסדר אבל אנחנו לא נפגשים - אתה רוצה לדבר איתי אבל לי אין מה לדבר אתך אין לי נקודת השקה אליך. עוד פעם, לא מסנוביות או משהו כזה פשוט אין נקודת השקה.
תתארו לעצמיכם אדם גס רוח מאפיונר רוצה לנהל עכשיו שיחה עם הרב קיינבסקי. כאילו מה לזה ולזה, מה הם ידברו?! הוא לא מתחבר למידות שלו הוא לא מתחבר למסרים שלו הוא לא מתחבר לרצונות שלו, מה הוא יישב אתו כ''כ הרבה זמן? תברך אותי שאני יצליח, כולו בא עם הרצונות שלו. אז הוא אומר ''ברכה והצלחה'' ודי מראה לו 'כתף קרה' אבל הוא לא נותן לו את הזמן של הייחוד וזמן של אינטימיות. לעומת זאת אתה יכול לראות תלמידים מיוחדים הרב עוטף אותם עם העיניים שלו אתה רואה אותו אתו זמן של נצח הוא נותן לו.
אז ע''פ רוב הצדיק אומר לו ''יש בך מידה לא טובה שאני ואתה יודעים אותה, אני שומר על הדיסקרטיות שלך אני גם לא דוחה אותך אבל שתדע אני חייב להעיר לך, אבל אני כל כך עדין אתך ודיסקרטי אתך שרק אני ואתה יודעים מה המידה הזאת. שמירה על הלשון, שמירה על הברית, שקר, מניפולציות, אתה לא בא בצורה אמתית, אתה בא עכשיו לעשות איזה משהו והוא מראה לך את זה. עכשיו, מה אתה אומר? אני יודע, אני יודע למה הרב'ה דוחה אותי או אני יודע למה הצדיק דוחה אותי. אבל מכיוון שאני רוצה את הקרבה של הצדיק אני רוצה לעבוד על המידה הזאת. אז עכשיו למה אני עובד על המידה הזאת? כי הצדיק נמצא בגלל הצדיק.
התפילה בהקשר'
להשוואת הצורה, טבע רוחני ורכיבי האהבה
אז זה מה שאני אמרתי לגבי הקב''ה - כשאתה אומר לעצמך ''יהי רצון שאני אהיה איש אמת'' אתה לא אומר את זה סתם אתה אומר את זה ביחס למשהו. כמו שאתה היית אומר': אני הייתי רוצה לתקן את המידה ביחס אל הצדיק שהצדיק ייתן לי פידבק. אז ככה כל התפילות שלנו אפילו שזה תפילות על המידות שלנו זה ביחס אל הבורא זה לא שאני יהיה 'איש אמת' כקטע של העצמה אישית או שאני אהיה 'איש חסד' כקטע של העצמה אישית אלא זה ''מה הוא אף אתה''. אני אומר לבורא 'אני לא איש חסד אז אני רואה שאני לא בהשוואת הצורה אתך אני זרוק פה כמו אני לא יודע מה אבל אני יודע שזה בגלל שטות שלי, יהי רצון שאני יהיה חסד'.
לא סתם אומרים ''מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי'' ז''א אני אומר לבורא' הנה אני בא אלייך לא 'בא אליך' שאני עושה את זה בשבילך אני עושה את זה בשבלינו אני עושה את זה בשביל השוואת הצורה אז אני מתפלל שתהיה השוואת הצורה. אני לא יכול לעשות את הכל מצד עצמי אני יהגה אבל לא תמיד אני יכול להצליח, לא תמיד יש לי כוח אני צריך את העזרה שלך.
דוגמא
אתם תתפלאו אבל אני רוצה להגיד לכם מפתח גדול מאוד בשלום בית – הרבה פעמים נשים מעירות שהגבר לא עדין איתן בשיחה (לא בדברים אחרים). מתלהמים, עונים בכוח, מה היא שואלת מה הוא עונה היא שואלת משהו תמים והוא עונה באינטונציה קשה שסוגרת לה את הנשמה. אז בשיחה היא אומרת': אני רק מבקשת שיהיה עדין אני מבינה מה הוא אומר יכול להיות שהוא מדבר דברי טעם אבל לא ככה.
חיבור ונקודת יחס
אני רוצה להגיד' כמה חשוב הרגע הזה שהוא צריך להגיד לה ''יהי רצון שאני יהיה עדין כמוך'' ברגע שהוא יגיד ''יהי רצון שאני אהיה עדין כמוך'' אז א) זה יחבר בניהם ב) יש לך נקודת יחס. ומה אתה אומר לה? אני רוצה להשוות צורה אתך. אז יש קשר. הוא לא אומר לה 'יהי רצון שאני אהיה עדין' וגם הוא לא אומר 'יהי רצון שאני אהיה עדין בשבילך' אתה לא עושה טובה לאף אחד ''יהי רצון שאני אהיה עדין כמוך'' ואז היא מבינה ''עדין כמוני'' אז בוודאי שנתחבר.
ככה אנחנו צריכים לבוא אל הבורא
''יהי רצון שאני אהיה חסד כמוך'' ''יהי רצון שאני אהיה עדין כמוך'' ''יהי רצון שאני אהיה חכם כמוך'' ''יהי רצון שאני יעשה את הדברים כמוך'' וזה בסדר זה לגיטימי לבקש את זה כי משמה באנו וזה ''ואהבת לרעך כמוך'' תבינו שזה אחד מהפרשנויות של ''ואהבת לרעל כמוך''.
וככה אתה עושה לקב''ה ''ואהבת לרעך כמוך'' הרי כל מצווה אנחנו עושים כביכול בשביל הקב''ה, מניחים תפילין בשבילו ועושים ציצית ודברים כאלה. אוקי, עכשיו אתה אומר': אני יכול לעשות לקב'ה ''ואהבת לרעך כמוך'', ואהבת לרעך כמוך זה לא עניין חברתי? זה לא יכול להיות עניין חברתי כי זה כל התורה כולה. אז כאילו ''כל התורה כולה'' זה עניין חברתי שלא קשור לבורא? אני חייב לעשות ''ואהבת לרעך כמוך'' לבורא.
אז איך אני עושה לבורא ''ואהבת לרעך כמוך''?
תגיד לו ''יהי רצון שאני יאהב כמוך''
זה לעשות ''ואהבת לרעך כמוך''. רש''י כותב את זה במפורש בפירוש של 'פרשת קודשים'. הוא אומר' את התפילה הכי חשובה אתה בכלל לא אומר ''יהי רצון שאני יאהב כמוך'' כי מה הקב''ה? אוהב, הוא ''טוב ומטיב'' הוא ברא את עולמו ''להטיב לנבראיו'' והוא עושה את זה 'באהבה שאינה תלויה בדבר' אז אנחנו לא מתפעלים מזה אז אנחנו לא מבקשים את זה.
מה ההיגיון של תפילה כזאת?
מודעות
מה זה, ''יהי רצון שאני אהיה אוהב כמוך'', ''יהי רצון שאני אהיה חסד כמוך'' מה ההיגיון בזה? מודעות ''בגין דישתמדעון לה'' אתה פתאום נהיה מודע לזה. כי שוב, תחזרו לאותו גבר שאומר עכשיו לאשתו ''יהי רצון שאני אהיה עדין כמוך'' אז פתאום הוא מודע לעדינות שלה. מה גברים אומרים? מה אני יעשה, זה הדיבור שלי, מה את רוצה אני כל היום בעבודה, אני ככה. אז אוקי, אני מבינה שזה המקום שלך אבל אתה לא מודע למקום שלי המקום שלך דורס את המקום שלי. אבל אם אתה בא ואתה אומר ''יהי רצון שאני אהיה עדין כמוך'' אז אני מודע לעדינות שלך. אז אם אני אומר לבנ''א ''יהי רצון שאני אהיה בעל חסד כמוך'' אני מודע לחסד שלו, אם אני אומר לו ''יהי רצון שאני יאהב כמוך'' אני מודע לאהבה שלו. אם אני מודע לאהבה שלו אני יכול להודות על זה, אני יכול לשבח את זה, אני יכול להריץ את זה. ואז אני יכול לינוק מזה. כל דבר כאן שאני רואה אותו ואני מודע אליו אני יכול לשים אותו לנגד עיני.
שוויתי ה' לנגדי תמיד
וחז''ל אמרו כשדוד המלך אמר ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' הוא ראה את השם המפורש והשם המפורש הוא 'אהבה'. תבינו מה ראה 'דוד המלך' הוא אמר ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' מי לא רוצה לראות אהבה כל הזמן לכן המלכות של דוד המלך הייתה ''מלכות משפיעה''. הוא היה ''מלכות'' הרי כל אחד תפס ספירה הוא תפס 'מלכות' - במקום שהמלכות תהיה 'רצון לקבל לעצמו' היא מלכות משפיעה. מה משפיע? רק אהבה משפיעה. אם אדם יהיה בלי אהבה הוא לא יכול להשפיע אדם בלי אהבה בהכרח מקבל לעצמו.
אז איך לא עשינו את זה עד היום?
אתה בא 'נפתח ארון הקודש' אנשים עם 'תפילת נעילה' אתם יודעים כל מיני הזדמנויות אנשים אומרים ''עת רצון'' ''עת רצון'' מה אתה מבקש בעת רצון? מבקש 'בריאות' מבקש זה.. אומרים לך: ''דבקות'' ''דבקות'' הלו דבקות אתה יודע באת לכאן לדבקות. אתה יודע אתה תצא מהעולם הנשמה שלך עולה לא יהיה לך כסף לא יהיה לך ילדים, כאילו דבקות. מה הוא מבקש? כסף קונה פתיחת ההיכל בשלושים אלף שקל בשביל שיהיה לו פרנסה ''פתיחת הפרנסה'' אנחנו אבסורדים לגמרי תקלטו את זה.
יום הכיפורים
מתחברים מחדש
אבל אם אתם תקלטו ביום הכיפורים בתפילת נעילה זו תפילה אחרונה כאילו זרוק משהו, מה הדבר הכי חכם שאתה תגיד? שעצם העובדה שהוא בכלל נתן את הקונספט 'יום הכיפורים' אתה אומר כאילו ''וואו''. יש משהו מאתנו שחשב לעצמו 'אני יותר מידי מסוכסך עם חברים אני יותר מידי מסוכסך עם העולם אני יעשה לעצמי באחד מימות השנה 'יום כיפורים' אני מכפר לכולם ואני יאפשר לכולם לבקש ממני סליחה ואני יגיד להם ''מחול'' אל תדאגו. אני אומר לכל החברים אם משהו אני פגעתי בו או הוא פגע בי הנה היום הזה הלב שלי פתוח דברו איתי.. אני נותן לכם אני לא יודע איזה מצב רוח יהיה איתי מחר. אבל היום, אני מאפשר לכולם להתחבר מחדש. משהו מאתנו חשב על זה? אף אחד.
''יהי רצון שאני יאהב כמוך'' ''יהי רצון שתהיה לי האפשרות לסלוח כמוך''
התפילה הכי מתוקה בעולם התפילה הכי כנה בעולם
אז בואו נחשוב על מה שה' עשה 24 שעות – טחנו את כל התורה הרסנו אותה למהדרין ''הדק היטב היטב הדק'' אין אות שלא עברנו עליה היטב היטב מחקנו את כל אותיות התורה והוא אומר 'פעם אחת בשנה אני מאפשר לכם לבקש סליחה'. והוא אומר לכם 'מראש ''מחול'' תקלטו את זה כאילו עצם היום מכפר, רק תגיע ליום הזה תקלוט שיש איזה יום שאני עושה אתך שולם. אתה פגעת בי אבל אני עושה אתך שולם מראש אני אומר לך' שאני עושה אתך שולם אתה רק תבוא ליום הזה. אז זה לא יום להגיד לו ''יהי רצון שאני יאהב כמוך'' שתהיה לי בכלל את האפשרות הזאת? עזבו אהבה.. שתהיה לנו את האפשרות לסלוח כמוך.
הרי אנחנו כ''כ פגיעים וכ''כ פגענו אז להגיד לפחות לקב''ה ''מה הוא אף אתה'' 'מה הוא סולח אף אתה תסלח' אז תגיד לקב''ה 'אתה רוצה שאני יסלח', הרי עצם היום מכפר ביני לבינך אבל הוא לא מכפר בין אנשים אחרים. אז יש לי בעיה, אני מגיע ליום כיפור כשאני לא סולח לאנשים אחרים אז אני יכול כן להגיד לקב''ה 'יהי רצון שאני אהיה סלחן כמוך' לי אין כוח לסלוח לבריות פגעו בי אני בין אנוש אני פגיע אתה 'אור אין סוף' אתה לא פגיע. אז אתה סולח עצם היום מכפר, נהדר הלוואי והיה לי את הכוחות שלך לעשות את זה. זה התפילה הכי מתוקה בעולם זה התפילה הכי כנה בעולם.
איך אני אדע שהתפילה נענתה?
שוב אני אומר': אם אני עושה הגות, ואם אני מסמן את זה לעצמי כמטרה, ואני יודע שזאת 'מידה אלוקית' שאני משווה צורה ואני חוזר לטבע הרוחני, ואני גם מתפלל על זה. איך אני יודע שהתפילה נענתה? אם זה מצליח פשוט מאוד ברגע שזה מצליח.
וברור שזה מצליח. למה שזה יצליח? כי אני מלווה את זה במודע. אני עושה שינויים קטנים כאילו משהו כן קורה לא יכול להיות שמשהו לא קורה. אם זה באמת רצון אמיתי ואני מלווה את עצמי בתהליך ואני אומר' אין אני אהיה איש אמת, אין אני יסלח לבחור הזה הוא פגע בי הוא הרג אותי נכון, אבל אני שם לעצמי מטרה אני יסלח לו אין מצב שלא. אז ברור שכבר משהו נענה מהסיבה הפשוטה שאתה לא רוצה להרוג אותו אתה רוצה לסלוח לו.
בסדר, הלב עדיין סגור אבל משהו יפתח אח''כ עוד יום ועוד יום ועוד יום ואז אתה עושה במחשבה מודרכת 'מה אני יגיד שאני יפגש אתו' 'ואם הוא ישלח לי ווטסאפ 'והנה עכשיו יום כיפור הוא יגיד לי 'סליחה' מה אני יענה לו'. אני משחק במחשבה מודרכת. והפוך, אולי אני ישלח לו ווטסאפ ממש לפני יום כיפור. ז''א, אולי זה יבוא מצידי. בסדר הוא פגע בי אז מה אני עכשיו ילדותי אני אשלח לו. אז הנה לאט לאט הלב נפתח. ואז יום אחד הקב''ה מאפשר לך כאילו וואלה אם אני רואה אותו אני לא מתעצבן עליו – התפילה נענתה.
אז מה זה ''תפילה נענתה''?
זה שאתה ממש עשית תהליך עם עצמך פלוס תפילה – כי זה מאוד קשה אי אפשר בלי תפילה. כל הפעולות שאתה תעשה אותם בעולם אנחנו כ''כ רגישים ופגיעים שזה מאוד קשה להשתנות אבל התפילה נותנת קצת ביטחון 'אני לא לבד בזה ה' איתי'. ואתה גם באמת מקבל איזשהם סוג של כוחות ויצירתיות ומחשבות איך לפתור את הבעיה הזאת. ולאט לאט אתה אומר ''אני משתנה אני כאילו ניפתח לזה'' אז התפילה נענית זה נקרא שהתפילה נענית ואז אתה מרגיש אינטראקציה עם הבורא בתהליך כי אתה מרגיש כוחות שאתה אומר ''לי אין כוח לזה נותנים לי כוח'' אני ממש מרגיש שנותנים לי כוח.
אני אתן לכם תרגיל אחד לעניין הזה ואני רוצה שאתם תרגישו איך מצד אחד זה מאמץ שאתם עושים ואתה אומר ''זה הודות למאמץ שלי כי אני כן עושה הגות וכן אכפת לי וכן כואב לי ואני גם כן מתפלל'' אבל אם אתם לא תהיו שמה אתם לא תרגישו את זה אבל אני רוצה שאתם כן תרגישו שאתם קיבלתם כוחות שהם לא תמיד באים מהצד שלכם.
כי תמיד תמיד תפילה עושה פעולה אחת בלבד – אחישנה
אם אתה תעשה את זה בכוחות עצמך ללא תפילה אז יש לזה תהליך טבעי' לך תדע מתי יפתח לך הלב אבל אם אתה מתפלל אתה מקבל בוסטר עוד אקסטרה כוח שאתה יכול להגיד ''אני יותר פתוח'' אני חשבתי שהתהליך יהיה יותר ארוך והתהליך יותר קצר. תמיד תפילה עושה אחישנה כי אתה מקבל כוח מהקב''ה ולא כוח עצמי ואז אתה יודע שהתפילה נענית. ואז יש לך פה אינטראקציה ואז אתה אומר לקב''ה 'אז אתה מגיב הנה אתה, הנה אתה הנה אני רואה אותך'.. אבל שמה זה נקודות ההשקה.
למה התפילות לא נענו עד היום?
כי התפללנו לכיוון הלא נכון
כל התפילות שאדם צריך לפחות להתחיל איתם רובם ככולם זה על התיקון האישי שלו. וכולנו זקוקים לכל 'תיקון המידות' מהתחלה ועד הסוף (הרב נווה - יש לנו המון מה לתקן לפני שאתה אומר ''משיח now'' ואתה מבקש את זה 'בשם רבי נחמן' מעיר את כל הצדיקים ודברים כאלה. צדיק אומר לך 'לאן אני יתעורר' בשביל פרצוף כמוך אני יתעורר, תן לי לישון בשקט. אבל צריך לעשות עבודה שאתה תהיה ראוי שיתעוררו בשבילך. אתה מבקש משיח אתה לא יכול לקבל אותו, למה? איך שהוא יבוא אתה תגיד לו 'אני חושד בך' יש לי עניינים אתך אתה לא נראה איך שחשבתי. למי הוא יבוא?). אז הדבר הראשון שאנחנו צריכים לבקש זה כל עניין התיקון שאנחנו זקוקים לו 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד' 'מלכות' 'אמת' 'כנות' 'יושרה' 'צדק' הדברים הבסיסיים ואני לא צריך להגיע עכשיו למשה רבינו אבל שתראה שמשהו ישתנה.
תרגיל
הגות ותפילה על הסליחה
סימון אויב. קבלת החלטה' סולח. להגיע למצב שהלב סולח משחרר
תסמנו לעצמיכם את האויב הכי גדול שלכם (הרב נווה - אחד לא עשרים אני יודע שיש הרבה אויבים אבל אחד מעצבן במיוחד) ואתם מחליטים שאתם סולחים לו אתם מגיעים למצב שהלב שלכם סלח לו לחלוטין. ואני לא נותן לכם יותר משבוע זה בלי לחץ כי זה אפשרי זה אפשרי מאוד. ותגידו לי איך באמצעות הגות על הנושא ותפילה על הנושא משהו נפתח.
(הרב נווה - ושוב אני אומר, הכל דיסקרטי אל תיכתבו לי זה לשון הרע אתם גם לא צריכים ליידע אותי, אני קורא אני בעיקר עובר על ההתפתחות שלכם. גם אלה ששולחים לי מיילים אל תצפו לתגובה כי אני רוצה לראות איך אתם מתפתחים, כי אני רואה רק תמונה אחת רק פריים אחד אני רוצה לראות עוד אחד ועוד אחד אז אני יגיב אבל מפעם אחת אני עוד לא יכול להגיב. אתם גם לא צריכים לעשות את זה לא בשבילי ולא בשביל אף אחד זה בשבילכם. אבל היומן מסע שאנשים שלחו לי זה היה תענוג.. אני רק רוצה להגיד' שהמיילים שפתחתי זה פשוט תענוג ממש תענוג אתם לא מבינים כמה חשק זה נותן לי להמשיך זה ממש ממש תענוג. וכל מה שאני רציתי שיהיה בתלמיד מבפנוכו שלו אתם עושים את זה - זה ממש זה שמחה בשבילי שתדעו לכם.. ישתבח שמו אבל לא לצפות לתגובה כי אני לא הפואנטה זה לא משנה מה אני מגיב אני רוצה רק לראות תהליך אני רוצה לראות התפתחות).
להגיע למצב'
שחררתי
אז בואו ניקח לא דבר קשה במיוחד לא סליחה כללית' ממש לסלוח לאיזה אויב נוראי לאיזה משהו שהוא ממש ריסק לכם את הלב. תיקחו שבוע ותאפשרו לעצמיכם עם ''מחשבה מודרכת'' עם ''הגות'' עם ''לפתוח את הלב''. ואל תתחילו לשחק ''הוא ראוי הוא לא ראוי, אני רוצה לנקום בו אני לא רוצה לנקום בו'' אתה צריך לסלוח. קשה. פה אתה מכניס את ''התפילה'' ''יהי רצון שאני יסלח כמוך'' כי הקב''ה סולח אז זה נותן לך השראה כי יש משהו שעשה את זה. ואז עוד פעם אתה מסתגר בעצמך ואתה מנסה זה קשה הלב סגור ופגוע מאוד ואז אתה פונה לבורא בתפילה ''יהי רצון שאני יסלח כמוך'' כי אם סלחת לתולעת כמוני אז אני בטח יכול לסלוח לתולעת כמוהו. ולאט לאט לעשות את שני הדברים האלה ולקבל כוח אחד מן השני ולפתוח את הלב. גם אם אחרי שבוע לא תצא סליחה ומבחינתי, אתם גם לא חייבים לעשות שום דבר, לא לאלץ מצבים אבל עצם העובדה שהלב שלכם הגיע למצב של ''שחררתי''.
תבינו אנחנו באמת צריכים להגיע ליום כיפורים כשאנחנו סולחים אחד לשני - אנחנו לא קולטים שאנחנו עוברים ימי כיפורים והקב''ה אומר' תראו חצי ראשון ביני לבניכם עברתם אבל מה כתוב על יום הכיפורים בעניינים של בין אדם לחברו? שילך ויפסנו עד שיפסנו ואם לא 'חס ושלום' אז כאילו לא עבר 'יום הכיפורים' אז אנחנו צריכים להכין את עצמנו לאיזה יום כזה. אבל זה אפילו לא בשביל יום הכיפורים זה לא בשביל אף אחד זה בשבילנו כשהלב סגור זה סכנה למחלה זה סכנה לאישיות שלנו זה סכנה לטבע הרוחני שלנו זה סכנה להתפתחות הרוחנית.
יש ספר שהוא כתב מקבילה - מה שאתה עושה לבריות עושים לך - אז הוא אומר למשל כשלבנ''א יש חוסר קשר עם הבורא הוא לא מצליח זה בגלל בעיות עם אבא שלו. אז הוא כאילו תלה כל מיני הקשרים של דברים שלך נראה 'למה הקב''ה מתעלם' אז הוא אומר' בוא תראה ממי אתה מתעלם. אז הוא ממש עשה הקבלות כאלה. זה ספר שקצת קשה לקרוא אותו כי לא נעים לקרוא אותו אבל הוא שם לך את האמת בפרצוף אבל צריך לדעת זה ''מידה כנגד מידה''.
מידה כנגד מידה
ועכשיו תבינו הקב''ה לא נוקם, אתה אומר': בסדר מה הוא קטנוני כמוני? בסדר אני קטנוני הקב''ה קטנוני כמוני? זה לא שהוא קטנוני הרי זה אותו כלי. דרך 'הכיבוד הורים' של אבא שלך הקב''ה מתגלה כי זה אותו כלי הוא מתגלה דרך אותו כלי. ברגע שהצינור הזה יהיה פתוח אז הוא יתגלה דרך אותו צינור אז אתה שמת את הצינור אז הצינור משמש לך כיבוד לקב''ה.
עניין הסליחה אותו דבר, אתה אומר': אני לא סולח לזולת אני לא מצליח. אז דרך אותו מקום כביכול הקב''ה לא סולח לך אבל זה לא שהוא לא 'סולח לך' אלא הוא מחפש את הכלי של הסליחה זה נקרא ''מידה כנגד מידה''. 'מידה כנגד מידה' זה לא נקמה הוא כאילו חייב את הכלי הכלי הזה יהיה אצלך פתוח אז האלוקות עוברת - דרך כל כלי שאתה תפתח האלוקות עוברת.
אבל אני כבר אומר ללוות את התהליך הזה בעדינות - זה לא התבוננות זה ממש הגות זה בשקט וזה תנועה הרגשית לאט לאט וממש לעשות תנועה הרגשית איך אני פותח את הלב
ואיך לאט לאט אני עושה את זה. ואני כבר אומר לכם' הראש לא ירצה, הראש והלב כועסים ברמות מטורפות. ואתה אומר' בסדר אבל אני רק משחק אני משחק במציאות ווירוטאלית אני פה בפנים לא משנה. ואני לא מחייב אתכם אחרי שבוע להרים טלפון ולעשות סולחה רק שהלב ייפתח - רק תהיו מודעים לזה כמה הלב סגור וכמה הוא פגוע וכמה כעס יש בו וזה רק כלפי בנ''א אחד אנחנו לא מודעים לכמה קשרים יש לנו בתוך הנפש.
פתיחת פקעות
התרה ופיוס הנפש
לסיכום אני רוצה להגיד משהו לנשים כתוב בגמרא ''איך היו בוחנים אישה לפני שהיו מתחתנים איתה''? היו נותנים לה פקעת של צמר סבוכה והיו מושיבים אותה שתפרום את הכל. עכשיו ככל שהיא הייתה אישה יותר קשה הפקעת הייתה יותר גדולה. למה? לסגל אותה לפתוח את כל הקשרים. לא לעשות קשרים, לא להקפיד. לא להקפיד על הבעל ולא להקפיד על הילדים ולא להקפיד על העולם ולא להקפיד. הפעולה הזו של לפרום ולפרום אישה צריכה להתעסק בה 24 שעות ביממה. אז מילא שאישה באה ואומרת לי 'בעלי לא עדין' אז היא נשארת עם הכעס על זה שהוא לא היה עדין אז אפילו שהוא בא אליה ואומר לה ''יהי רצון שאני אהיה עדין כמוך'' היא אומרת לו ''בסדר זה נחמד אבל מי יפייס אותי עבור כל השנים שלא היית נחמד''? אז אני מאוד ממליץ על פקעת - ותפתחו. וכל מי שיושב ואין לו מה לעשות שיפתח פקעות (זה מיועד לנשים, זה לא צחוק) אני מאוד מאוד ממליץ על זה אתם לא מבינים כמה זה פותח את הלב - להפסיק עם ההקפדות האלה זה לא יביא אותנו לאף מקום.
