תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

 תורת ההגות וההתבוננות הקבלית / הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 8/1/20

 שיעור 4

(הרב נווה - ידוע שהקב''ה מזמן נשמות וגם אירוע מזמן נשמות מסוימות. כשעושים אירוע מסוים עצם האור של האירוע מזמן את הכלים שלו. ומי שצריך להיות באירועים גדולים אז ה' מזמן אותו ואת השאר הוא מסנן. חס ושלום זה לא מוריד מאף אחד אבל צריך לדעת את זה. בכל זאת אנחנו לא אומרים את זה לגריעותא לא לפגוע באף אחד אבל צריך לדעת את זה עד שאנשים הגיעו למעמד הר סיני כל כך הרבה סוננו בדרך עד שהגיעו לשם. שאלה שהגיעו לשם היו ממש השישים ריבוא המקוריים שש מאות אלף הנשמות המקוריות שהיו צריכות לשמוע את זה וכל השאר היו מעמסה. אז גם אם הולכים להילולה של צדיק מצליחים להגיע/לא מצליחים להגיע זה תלוי בצדיק עצמו אם הוא מזמן או לא מזמן. אבל צריך לדעת גם שהאירוע הוא מזמן אז כל שיעור הוא מזמן את הכלים שלו. אז אם קורה פתאום שלמשהו יש איזה תקלה טכנית או שהוא לא יכול להיכנס אז הוא לא צריך להיות בשיעור הזה. אבל שיעורים במיוחד בסדר גודל שאנחנו נותנים צריכים כלים מיוחדים צריכים כלים זכים ומיוחדים. אז אשריכם ב''ה במיוחד היום שאנחנו מתחילים להיכנס קצת לעומק ההגות).

 

המבניות של המקום שעושה הגות

בעניין של ההגות אחד הסודות הגדולים שאנחנו מדברים עליהם זה עניין של המבניות של המקום שעושה הגות. ז''א בד''כ כשאדם עושה הגות אז אתה שואל אותו, איפה אתה עושה הגות, אז הוא מסמן לך עם היד ככה (על הראש). ניכר גם מיד שאתה עוצם את העיניים ואתה מנסה להתרכז שיש לך פעילות בתוך המוח. וזה לא כ''כ נכון זה גם לא כ''כ מדויק וזה גם לא כ''כ רצוי. ז''א זה לא כ''כ המקום של הלב של המקום היהודי.

'לב' ו'מוח'

מכוונים את ההגות ללב

כאמור אנחנו לא 'מודטים' אנחנו לא עושים מדיטציה – הרב נווה – ובמדיטציה כשאני למדתי את זה ולמדתי את זה המון שנים אע''פ שמדברים על צ'קרה של הלב ופתיחות וכו' עדיין עדיין עדיין הדיבור המיועד המדטטיבי הוא דיבור למחשבה ל-mind ל- conscience שנמצא בתוך המוח וביהדות זה לא ככה (תיכף אתם תבינו את המושגים 'לב' ו'מוח' כי אנחנו מכוונים את ההגות ללב ולא מכוונים אותה למוח). ז''א, אפילו בפשט ההתרכזות של אזור התודעה שהוא מרוכז בתוך הראש זה לא המקום הנכון אלא הנכון הוא לרכז את זה בתוך מקום אחר לגמרי.

אז 'רבי נחמן מברסלב' אומר שעיקר האלוקות היא בלב ובמקום אחר הוא כותב שעיקר האדם הוא בשכל. אז אתה אומר': איך זה מסתדר? אז צריך להבין מה זה 'לב' ו'שכל' מה זה 'לב' ו'מוח' (הרב נווה - כשמדברים על משהו צריך לחזור קודם כל לשורש שלו לראות איפה זה נמצא בשורש מאיפה זה בא, במה זה תלוי). ז''א, אע''פ שאנחנו מדברים על 'לב' ו'מוח' אז אתה אומר': מה השורש שלו מה המקור שלו. מה הדבר שהוציא 'לב' ומה הדבר שהוציא 'מוח' למה זה התפצל לשניים? אם זה התפצל לשניים סימן שזה מגיע משני שורשים שונים. אז אנחנו רוצים לתהות על השורשים של 'מוח' ו'לב'.

אתמול אנחנו עשינו שיעור על הטיפול הרגשי – ובטיפול הרגשי אנחנו עשינו מיפוי של מאיפה הגיעו הרגשות בכלל, מה השורש של הרגשות. פה אנחנו עושים מיפוי שונה – של המוח והלב בנפרד. אומנם יש לנו 'מוח' 'לב' 'כבד' וגם על זה צריך לדבר כי אם אני רוצה לדבר על זה בצורה מדויקת ומלאה אני צריך לדבר על 'מוח' 'לב' 'כבד'. וכשמדברים על 'מוח' 'לב' 'כבד' אז צריך להגיד מאיפה בא זה, מאיפה בא זה, מאיפה בא זה ואיפה צריך להיות מרוכז. אז נתחיל.

המושגים 'מוח' ו'לב'

קודם כל הם לא פיזיים

כל דבר שאנחנו לומדים אותו קודם כל תוציאו אותו מההקשר הפיזי שלו כי פיזי זה נראות זה סימפטום וזה לא מראה על המהות של זה. כדי שנבין את זה - בפעם הקודמת למשל כדוגמא דיברנו שביהדות כולם חושבים בטעות רבה מאוד שהנשמה כלואה בתוך הגוף והרבה מאוד אנשים אומרים': הרב אני מרגיש שאני כלוא בתוך הגוף הזה. וזה לא ככה. מכיוון שלא הנשמה נמצאת בתוך הגוף אלא הגוף נמצא בתוך הנשמה. עכשיו כשאנחנו מדברים 'בתוך' אנחנו לא מתכוונים 'פיזית' שזה מיכל ממש כמו כיס ושמת בתוך הכיס הזה משהו. ומתבלבלים בגלל שקוראים כל מיני ציטוטים כמו ''מקום משכנה של הנשמה הוא במוח'' ''מקום משכנו של הנפש הוא בלב'' או כל מיני דברים מן הסגנון הזה אבל זה קצת מבלבל - זה הכל משלים.

לא להגשים

אומנם הוסרו כל האיסורים וההגבלות על לימוד חוכמת הקבלה מגיל 40 שידע את כל 'הפשט' 'רמז' 'דרש' לפני זה וכל מיני דברים כאלה אומנם הסירו את זה בגלל שהדור האחרון כבר מוכן מטבעו ללמוד 'תורת הסוד' הוא כבר כלי ראוי לזה אבל לא וויתרו על מגבלה אחת, ללמוד את זה מרב שיש לו השגה. כי התיאורים הם תיאורים רוחניים ואם משהו לא יודע להגיד לך מה המשל והנמשל אתה תתפוס את הדברים כפשוטם וההגשמה זה כבר להרוס את הכל. זה יהרוס את כל התורה כולה מהתחלה ועד הסוף שלה זה הפחד הכי גדול - פחד מהגשמה. אז על הכל וויתרו אבל לא וויתרו שיהיה לך רב שידע להגיד לך 'זה המשל' 'זה הנמשל' זה לא אומר את זה זה אומר את זה. זה מאוד חשוב רק על זה לא וויתרו. ז''א, לשבת ללמוד קבלה עם ספר לבד בבית ולחשוב שאתה תשיג מזה משהו זה טעות. לא משנה אם אתה גבר או אישה או אפילו תלמיד חכם לומדים מרב.

''בתוך'' ו''מחוץ''

בתוך הגוף/ מחוץ לגוף. הגוף נמצא בתוך הנשמה.

מושגים רוחניים. 'בתוך' צמצום התודעה 'מחוץ' הרחבת התודעה. עניין של הרגשה.

אז למשל שאומרים ''מקום משכנה של הנשמה במוח'' רוב האנשים גם חשים ככה יש תחושה כזאת שהנשמה כלואה בתוך הגוף ויש תחושה של 'אני כלוא בתוך גוף' הגוף מגביל אותי. אנשים אומרים לי 'אבל הרב הנה מרגישים זקנה מרגישים כאבים אני מרגיש כלוא בגוף אין לי תחושה של מחוץ לגוף'. אבל חוכמת הקבלה אומרת ההיפך היא אומרת הגוף נמצא בתוך הנשמה. עכשיו המושגים ''בתוך'' ו''מחוץ'' הם הרי לא מושגים גשמיים כמו שאנחנו אמרנו אלא זה מושגים רוחניים. אז צריך להבין אותם. כשמשהו גדול בתודעה התודעה הרי היא גדולה היא רואה ''מסוף העולם ועד סופו'' והגוף הוא קטן מצומצם. אז מי נמצא בתוך מי? הקטן נמצא בתוך הגדול (תיכף אני יסביר את זה). עוד עניין כתוב ''אין העולם הוא מקומו של הקב''ה אלא הקב''ה הוא מקומו של עולם'' אז מי נמצא בתוך מי? הקב''ה נמצא בתוך העולם או העולם נמצא בתוך הקב''ה? אז על אותו משקל. עכשיו, מה זה נמצא 'בתוך'? שוב, זה נראה לנו כאילו הגוף זה סוג של קונטיינר פיזיקאלי שאיכשהו השתלשלה לשם התודעה והרי אנחנו לא מדברים במושגים פיזיקאליים. התשובה היא – זה איפה שהתודעה שלך מרוכזת, איפה שהתשומת לב שלך מונחת, איפה שהעניין שלך נמצא.

מה זה תודעה? איך עושים shift לתודעה?

ע''י הפניית תשומת הלב ע''י הפניית העניין

אם התודעה שלך מרוכזת ב – 'אני' באגואיזם בתאוות שלך בצרכים שלך אז הנשמה מרוכזת שם הרזולוציה שלה היא שם וזה נקרא ''צמצום התודעה''. ואז התודעה יכולה להיות אפילו בתוך הגוף היא יכולה להיות אפילו בתוך ציפורן היא יכולה להיות כל כך קטנה שהיא מרוכזת במה שאתה מתעסק אתו. זה פשוט עניין של התרכזות. אבל אם האדם הוא גדול והוא חושב אנחנו והוא חושב היקום והוא חושב אקולוגיה והוא חושב על מלאכים והוא חושב על עם ישראל והוא חושב על כל הבריאה כולה והוא מתעסק איתה. איפה התודעה שלו נמצאת? לא בגוף. ואם הוא ימשיך ויתעסק עם זה שעות רבות או ימים רבים ועיקר העניין שלו יהיה שם הוא בכלל לא ירגיש את הגוף שלו הוא ממש יתעלם מהגוף שלו זה לא שהוא ייהפך להיות אסטרונאוט וזה לא בדיוק שהוא יחווה חוויה חוץ גופית אבל זה עניין של הרגשה.  

דוגמא

''בכל מקום שבו אדם מחשב שמה הוא נמצא''

אני אתן לכם למשל דוגמא בואו נעשה את זה עכשיו – תשימו את שני הידיים על הירכיים (או איפה שאתם רוצים) ועכשיו תעבירו את התודעה רק ליד ימין. אל תעשו עם יד ימין כלום אל תזיזו אותה אבל תעבירו את התודעה ליד ימין להרגיש את יד ימין כאילו אתם עוברים על יד ימין. אז פתאום יש תחושה ביד ימין. היא יכולה להרגיש כבדה אולי חמה אולי דגדוגים או כל מיני דברים כאלה אבל היא לא נמצאת ברגל שמאל למטה היא נמצאת כרגע ביד ימין. עכשיו אני יגיד לכם' תתרכזו בעקב של רגל שמאל למטה פשוט תתרכזו בעקב של רגל שמאל למטה. מי שקשה לו להגיע לשם שפשוט יעשה תיפוף קל עם העקב השמאלית ויניח אותו ישקיט אותו שירכז את התודעה שלו בעקב שמאל למטה. אז הנה התודעה עברה לעקב שמאל למטה והיא לא נמצאת ביד ימין. זה שיפט (shift) של תודעה ''בכל מקום שבו אדם מחשב שמה הוא נמצא''

הפניית תשומת הלב

עכשיו אפשר להתרכז בכל דבר. למשל כשיש איבר חולה אדם יכול לרכז את כל התודעה שלו על האיבר החולה ולהבריא אותו ''והתבוננת על מקומו ואיננו'' וזה הכל עניין של התודעה בהפניית תשומת הלב – לכל מקום שאתה מפנה את התשומת לב הדברים שאתה מתעסק איתם שמה התודעה שלך נמצאת. מבחינת הגבול של ההתעסקות לא הגבילו אותנו אתה יכול להתעסק עם דברים ענקיים אתה יכול להתעסק עם 'מחשבת הבריאה'. זה פחות או יותר מה שאנחנו עושים בתורת הקבלה. איך הקב''ה ברא מלאך, איך הוא ברא שרפים, איך הוא ברא היכלות, איך הוא ברא את הספירות, איך הוא ברא אותיות, איך הוא ברא את העולמות. וככל שאתה לומד את זה אתה אומר ''וואו זה ענק'' והתודעה שלך באמת נעשית הרבה יותר גדולה. אבל שוב, אם אתה תגיד ''מי לקח לי את הכסף'' ''למה הוא ולא אני'' ''למה השכן הרגיז אותי'' ''למה הוא ניכנס אלי לחצר'' אז אתה מקטין את עצמך.

הרצון מפנה את תשומת הלב ואת התודעה

אז עניין של ''בתוך'' ו''מחוץ'' זה לא פיזיקאלי אלא זה הפניית תשומת הלב. אתה יכול להיות בתוך הגוף אתה יכול להיות גם בתוך קופסא אתה יכול להיות גם על מטבע אתה יכול להיות על כל דבר ואתה יכול להיות גם ב'אין סוף' זה הכל תלוי איפה תשומת הלב שלך מונחת. תשומת הלב והרצון הפנימי מפנה את התשומת לב ואת התודעה לעבר אותו מקום וזה יגרום אם אתה תהיה בגדלות או אם אתה תהיה בקטנות.

בהגות אנחנו עושים shift לתודעה

זה חשוב מאוד כי בהגות אנחנו נפנה את תשומת הלב למקום אחר אנחנו לא נפנה אותה לאיפה שהוא מונח עכשיו. כי פה אנשים סתם עוצמים את העיניים ופתאום מרגישים שהתודעה שלהם נמצאת במוח. התודעה נמצאת במוח בגלל שאנחנו משתמשים ברציונל הטבעי כל הזמן זה פשוט איבר משומש.

זה כמו שבנ''א יעשה עכשיו הרמה של משקולות (כיפוף של היד) מאה פעמים איך שהוא יניח הוא מיד ירגיש את יד ימין. למה כשהוא מניח הוא לא מרגיש את כל הגוף באופן שווה? כי הוא הפעיל הרבה זמן את יד ימין אז הוא מרגיש אותה אחרי המנוחה.

אז אנחנו מפעילים המון זמן את המוח בחשיבה רציונאלית אז פתאום אתה עוצם את העיניים אתה מגלה שהחשיבה התודעה נמצאת פה (במוח) באינרציה אתה תרגיש אותה כשהיא עובדת כבר בפנים אבל אתם צריכים כבר להבין מזה שאם התודעה נמצאת פה כשאתם חשבתם מחשבות גשמיות כל היום אז הגות היא לא פה.

הגות לא יכולה להיות באותו ראש שמסתיר את הבורא ומסתיר את הרוחניות ומסתיר את האמת זה לא יכול להיות באותו איבר צריך להעביר אותו מהאיבר הזה. אז זה שאתה מגיע למדיטציה עוצם את העיניים זה לא מספיק זה לא הדבר הנכון אתה צריך לעשות shift לתודעה כי האיבר הזה שחשב הוא זה שהסתיר את הכל הוא זה שעשה את כל הבלגן הוא זה שמחשבן חשבונות הוא זה ששופט הוא זה שמבקר - אתה צריך לעבור משמה ללכת למקום אחר לגמרי לעשות shift בתודעה.

(הרב נווה - עכשיו מה זה המושג ''לב'' ''מוח'' הרי דברנו שאנחנו לא מסתכלים על הסימפטומים של זה לא מסתכלים על הגוף כמשאבה ועל המוח כעל החומר האפור הזה שנמצא שמה זה סימפטום זה נראות זה איך שזה נראה לנו פה.

אז מה זה ע''פ הקבלה 'לב' ו'מוח'?

השורש שלהם בראש ובראשונה במבניות זה ''עצמות הבורא'' ו''האור'' שבוקע ממנו הרי יש 'עצמות הבורא' ויש 'אור אין סוף' וזה לא אותו דבר. כי ''עצמות הבורא'' זה 'עצם הבורא' עצמו זה המהות שלו כשהיא לא עושה שום דבר עצם הקיימות שלו זה ''עצם הבורא''. ו'אור אין סוף' זה רק עם העצמות תתבטא ברגע שהעצמות תתבטא אנחנו נראה 'אור'. מה זה 'אור'? גילוי.

דוגמאות

'עצם' ו'אור אין סוף'

אם משהו יסתכל על טלפון אז יש את 'עצם הטלפון' אבל אם הוא סתם ככה יעמוד אף אחד לא יבין מה זה עושה אבל ברגע שאני יתחיל לשחק אתו ואני יגיד לכם: 'לא הנה בואו תראו זה עושה ככה זה ניכנס לאינטרנט, זה מתקשר זה שולח ווטסאפים. אתה אומר': אהה אוקי. אז מתוך הפעולות מבינים מה זה עושה.

ניקח זהב. זהב זה חומר גלם. אתה יכול לקחת בלוק של זהב כיכר זהב, אתה אומר': אוקי זה חומר גלם זה כמו ''עצמות'' ואז אתה אומר ''מה זה עושה, אני לא יודע מה זה עושה, אתה מראה לי עכשיו איזה גוש מה אני יכול לעשות אתו? פתאום אתה מראה תכשיטים, אתה מראה מוליכים מסוימים, אתה מראה ציפויים לחלליות, אתה מראה כל כך הרבה דברים שיש להם שימושים אז אתה אומר': אוקי אני מבין מה עושים מזהב'. אז אומנם יש תכשיט אבל זה עשוי מזהב אומנם זה נראה כמו תכשיט אבל כל התכונות שלו זה תכונות של זהב. זהב לא מחליד אז גם התכשיט לא מחליד, זהב מוליך חשמל אז גם התכשיט מוליך חשמל אז כאן יש לנו את העצם ויש לנו את הגילויים מהעצם את האורות מהעצם.

אור אין סוף – גילוי – ממעשייך הכרנוך

אז יש לנו את ''עצם הבורא'' את עצמות הבורא אבל כשזה עומד זה כאילו לא עושה כלום וצריך את הגילויים של זה ''ממעשייך הכרנוך'' הגילוי נקרא ''אורות'' למה אורות? כי פתאום זה מתגלה אז זה נראה כמו 'אור' אז אתה אומר 'אהה אוקי הנה זה מואר לי אני מבין' I see ,I understand. אז המהות כשהיא עומדת בפני עצמה אין לה שם כי זה גם בחינת אין סוף, אין לה תבנית ואף אחד לא יודע בדיוק מה זה זה פשוט 'כללות כל השפע' אבל ברגע שזה מתגלה אתה אומר: ''אהה עכשיו אני מבין'' ועל זה אמרו לנו באמת ''ממעשייך הכרנוך''

יש פה משהו שמכיר באופן אישי נניח את הרב פירר היכרות אישית..  הוא בנ''א חיובי או בנ''א שלילי? בנ''א חיובי. למה אנחנו מסיקים שהוא בנ''א חיובי? אתה רואה את המעשים שלו בסה''כ הוא חרדי בן מיליון חרדים הוא אדם בין מיליארדים של בני אדם מאיפה אנחנו מסיקים עליו כולנו שהוא בנ''א חיובי? אתה אומר': אני רואה שהוא עוזר לבריות הוא עושה מסירות נפש. כל היום נמצא בחוץ עוזר לזה עוזר לזה. כואב לו על אנשים מתפלל עליהם כנראה שזה בנ''א חיובי. סולמיאני זה בנ''א חיובי או שלילי? אז זה דוגמא ''ממעשייך הכרונך''. בסה''כ זה בנ''א זה בנ''א אם אתה שם את שניהם אחד ליד השני בלי שהם זזים בלי שהם עושים שום דבר בלי שאנשים מכירים, תשאל מי הוא חיובי מי הוא שלילי? מאיפה אתה יודע? עד שהוא לא יעשה אקט מסוים אתה לא יודע עליו. אז זה נקרא ''ממעשיך הכרנוך''.

עצמות הבורא נמצא במנוחה מוחלטת

'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו' - לגלות מה העצמות עושה

אם הבורא לא יזוז אז העצמות תישאר עצמות סתם זה פאסיבי זה לא זז זה נמצא במנוחה מוחלטת. 'עצמות הבורא' נמצאת במנוחה מוחלטת אבל ברגע שזה יבוא לידי ביטוי אז אנחנו נראה איך זה בא לידי ביטוי: 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד'. זה הרעיון 'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו' לגלות מה העצמות עושה, מה זה הדבר הזה, מה החומר גלם שיוצא החוצה. אלא אמרנו שלדברים עצמם יש שורשים מבחינת המיקומים.

עצם – לב – מרכז עצמות מהות. אור – שכל – גילוי

העצמות נקראת לב (תיכף נגיד למה) שוב אל תחשבו על הלב הפיזי (תעזבו את המשאבה) למה העצמות נקראת לב? 'לב' יש לו עוד פרשנות חוץ מ heart יש לזה פרשנות נוספת של    אמצע של גרעין כמו ''לב הדברים'' הדברים נמצאים בלב הדברים. אז מה זה ''לב''? במרכז של הדברים במהותם של הדברים ''לב'' זה תמיד מרכז. אז מה זה ''לב'' בשפת הקבלה? מהות. עצמות/מהות זה נקרא ''לב''. וה''אור'' זה גילוי, מי מגלה? השכל מגלה. כי השכל כל הזמן מחשב הוא כל הזמן עושה פעולות. אגב הוא מגלה גם כשהוא מחשב לעצמו הוא יכול לגלות לך אולי לאחרים לא אבל לך כן מה שהמוח חושב הוא גם מגלה לך.

הרבה מאוד אנשים מתפלאים על מה שהם חושבים בנ''א אומר': מאיפה יש לי מחשבות טורדניות כאלה? איך יש לי מחשבות כאלה נלוזות? למה אני כזה ביקורתי? אז אפשר להגיד לו: מה אתה לא מסוגל להשתלט על זה? לא זה פשוט יוצא כאילו המוח מייצר לי את זה אני מודע לזה והוא מייצר לי את זה. אז המוח הוא השלב שמגלה פעולות הוא 'מוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו' הוא צריך לעשות את זה על דרך הטוב בינתיים הוא עושה את זה על דרך הרע אבל המוח למעשה הוא מגלה לכן הוא בחינת ''אור''. המוח הוא בחינת ''אור'' והלב הוא בחינת המהות והחומר גלם. זה שהשתלשלות יצרה את זה ככה שזה ישתלשל עד לעולם הזה שהאור המלבוש שלו הוא המוח החלק האפור והלב זה ממש המשאבה הזאת זה כבר עניין שאנחנו לומדים אותו, אבל זה כרגע לא עניני לגבינו בהגות, כי אנחנו צריכים רק לדעת אם ככה איפה אני מתרכז.

עכשיו למה קשה לאנשים לעשות הגות? כי ההתרכזות היא במוח וכשאתה מתרכז במוח הוא משתולל. זה מכונה של עיבוד נתונים היא חופרת כל הזמן היא לא יודעת לשתוק אז קשה לך בכלל להשתלט אבל אם אתה תעבור למקום אחר. תעבור למקום אחר אל תהיה שם במקום הזה שהיא משתוללת תעזוב את המכונה הזאת. תעבור למקום של הלב. ועוד פעם, אני אומנם מצביע ככה אבל אני אכוון לכם את התודעה למקום הנכון כי שוב אנחנו לא צריכים לשים את התודעה על המשאבה אלא אנחנו צריכים לשים את התודעה על המהות שלנו מה בעצם המהות שלנו (תיכף אני יגיד איך לעשות את זה) על העצם שלנו ושם יש שתיקה.

העצמות לא זזה העצמות נמצאת בשתיקה גמורה לגמרי אבל האור משתולל גם משתולל. אבל בואו תראו כמה ההבדל הוא דק. ההבדל בין המוח לבן הלב זה כמו ההבדל בין ים שקט לבין ים סוער אבל זה אותו ים זה לא חומרים שונים זה אותו ים, רק זה שקט זה סוער זה כל ההבדל. כי גם באדם יש את עצם האדם ויש את ההתבטאויות שלו אבל זה אותו אדם, רק אחד אתה רואה התבטאות ואחד אתה רואה אותו שקט.

אז אנחנו צריכים להתבטא לא רק סתם בעצמות או במהות, שאדם אומר': תשמע הרב אין לי תפיסה בזה אני לא מסוגל להבין מה אתה רוצה. אנחנו צריכים להתרכז בשקט ב''קול דממה דקה'' זה העניין של ההשקטה שדיבר עליה האדמו"ר מפיאסצנה. (הרב נווה - אבל כדי לעשות את השקט הזה אני יגיד לכם איפה להיות מרוכזים בתודעה). ז''א, איפה לקחת את התודעה כמו שאמרתי 'יד ימין' 'רגל ימין'. פשוט פיזית כביכול התודעה תפוסה בתוך המוח ולכן כשאנחנו עוצמים את העיניים יש לנו אינרציה של מחשבות שלא מפסיקות. זה קשה מאוד לעצור את זה בהגות בשנייה אחת לתקוע ברקס למשהו שזז לך 200 קמ''ש זה מאוד קשה, אבל אפשר לא להיות שמה לעזוב את המקום הזה וללכת למקום אחר.

התקף חרדה

טיפול סמפטומאלי לא טיפול שורשי - לקחת את התודעה למקום אחר

אגב לאנשים שיש להם בעיות של חרדה אני אדבר על זה בעניין של הטיפול הרגשי הדבר הנכון הוא לקחת להם את התודעה למקום אחר. לבנ''א שיש לו כאב הדבר הנכון הוא להזיז לו את התודעה מן הכאב. לכל בנ''א שיש לו צער או צרה הוא מרוכז בה הוא כלוא בה הוא נמצא בתוך הצרה אז צריך כדי להוציא אותו מהצרה שהוא לא יחשוב על הצרה, צריך לקחת אותו למקום אחר לגמרי. אז גם אנשים בעלי חרדות הוא מרוכז בחרדה שלו ולכן הוא מייצר את החרדה שלו כל הזמן ואז הוא חווה התקף חרדה. יש פולס לחרדה וזה קיים אצל כולנו אבל יש כאלה שמשחקים עם זה קצת וזה נהפך להם להתקף חרדה. אבל אפשר להוציא בנ''א מחרדה ע''י זה שאתה מעסיק אותו במשך כל תקופת ההתקף, חמש דקות עשר דקות חצי שעה שעתיים, כמה זמן שזה לא לוקח להעסיק אותו במשהו אחר לגמרי. להתעסק אתו במשהו אחר לגמרי ממש לקרוא ספר או לעשות אתו פעולה דרמטית אבל שהוא יחד אתך והוא מרוכז במה שאתה אומר לו ולאט לאט זה מדכא את המערכת שמייצרת את החרדה.

בזמן צרה

לקחת את התודעה למקום של מלאות

(הרב נווה - זה אחת הדוגמאות אנחנו נדבר על זה בטיפול הרגשי. זה שוב טיפול סמפטומולי זה לא טיפול שורשי אבל מה שנקרא לעזרה ראשונה משתמשים בזה) אבל גם לאדם שנמצא בצרה אומרים לו אל תחשוב על הצרה עצמה כי אתה מייצר אותה בזמן שאדם כלוא בבעיה שלו הוא ממשיך לייצר אותה הוא נותן לה תוקף הוא נותן לה חיות.

אז בנ''א נניח אומר ''אין לי כסף'' אז הוא כל הזמן אומר לעצמו בראש התת מודע אומר ''אין לי כסף אין לי כסף אני צריך להשיג כסף אין לי כסף'' אז הוא מייצר מציאות של ''אין כסף'' אבל אם הבנ''א יעבור לתודעת מלאות הוא יהיה בתודעת מלאות זה יקרין החוצה כי הרי ''העולם הפנימי מקרין לעולם החיצוני'' אנחנו פשוט מסתובבים על ראש עני אנחנו מסתובבים עם ראש אומלל של קורבנות של תודעה של חסר זה הבעיה שלנו אבל אם אנחנו נעשה shift זה ייקח אותנו למקום אחר. כי הרבה מאוד אנשים עושים חישוב 'בסדר הרב אני ייקח את המחשבה שלי מהצרה אז מה זה יעביר לי את הצרה'? זה המחשבה. אם אתה תעשה את זה רק למשך דקה ובחוסר אמונה כזאת בטח שלא אתה רק תעמיק את הצרה אבל אם יהיה אתך רב או משהו שילווה אותך קצת בתהליך ויחזיק לך את התודעה למקום אחר לגמרי אז אתה תייצר את המציאות ששייכת לתודעה אחרת לגמרי.

אתם יודעים למה ההבדלים הכלכליים הבריאותיים, הסוציואקונומיים בנינו? זה בגלל שאנחנו בתודעות שונות. אם משהו היה בתודעה שלי הוא היה חווה את הרקע הסוציואקונומי שלי ואם אני הייתי בתודעה של משהו אחר הייתי חווה את מה שהוא חווה וזה ברור. ככה זה עובד.

תודעה של מלאות

אז אולי נחשוב על התודעה של 'שלמה המלך' או 'משה רבינו' שהוא היה עשיר מקורח אפילו כתוב שהוא היה עשיר באדם. אבל אנחנו לא עושים את זה בשביל עשירות כי גם בשביל זה גם הכוונות פה לעשות את זה כי 'משה רבינו' זה לא עניין אותו שהיה לו הרבה הקב''ה נתן לו כי זה לא עניין אותו אלא הוא היה בתודעה של מלאות. שאתה אומר ''מה הקב''ה נתן כסף לצדיק כזה''? שזה לא מעניין אותו הרי הוא רוחני. 'משה רבינו' רוחני הוא היה בשער הנון מה מעניין אותו שיש לו עכשיו הרבה כסף, מה הוא יעשה עם הכסף? מה אדם כזה יקנה? חמור?

תחשבו הוא כ''כ רוחני מה שמעניין אותו זה העולמות העליונים הוא לא מתעסק פה יהיה לו מיליארד דולר זה כלום, למה הקב''ה נתן לו את זה? התשובה היא – זה שלא שהוא נתן לו את זה כצ'ופר שכר הוא פשוט נמצא בתודעה של מלאות אז זה זימן את כל המלאות כל מה שקשור למלאות הזדמן אליו. פשוט מאוד זה החוק שה' התיר ביקום – אתה נמצא בתודעת מלאות אז הכל בא. אתה אומר': אבל זה לא רלוונטי. בסדר זה לא רלוונטי אל תשתמש אבל זה מלאות אתה חושב מלאות אתה מקבל מלאות בכל התחומים. והייתה לו מלאות בכל התחומים לא היה משהו שמשה רבינו לא היה מלא בו כל התכונות שהיו לאדם הראשון לפני החטא קיבל אותם 'משה רבינו'.

אז היו כמה כאלה היה אליהו הנביא היה בניהו בן יהוידע היה הרב המנונא סבא היו כמה שהיו בתודעת מלאות מוחלטת ומשכו איתם את הכל גם רבי יהודה הנשיא.

כתוב שרבי יהודה הנשיא אם הדור היה ראוי הוא היה 'משיח בן דוד' והוא היה עשיר הוא כתב את המשנה הבנ''א נשיא הדור. שוב, זה דרגת יחידה הוא היה בן יוצאי בית המקדש השני הייתה לו טהרה מבית שני והיה לו רוח של נבואה שאמרו אם הדור היה ראוי הוא היה ממליך אותו להיות המשיח אם בית המקדש היה ממשיך עוד קצת הוא היה אמור להיות המשיח. אז אנחנו מדברים על נשמה דיחידה זה הדרגה הכי גבוה שיכולה להיות והוא היה עשיר גדול מאוד. ושוב, אנחנו שואלים מה לו ולעשירות בשביל מה הוא צריך את זה? כשהוא נפטר מן העולם הוא אמר ''לא נהניתי מהעולם הזה אפילו לא באצבע הקטנה שלי'' אז אפשר להגיד לקב''ה בשביל מה אתה נותן לו, תן לעניים.. מסכנים יש עניים שאין להם. למה עני הוא עני? כי הוא בתודעה של עני הוא בתודעה של חיסרון אז הוא עני זה לא בגלל שהקב''ה עושה אפליות ורבי יהודה הנשיא (כותב המשנה) נמצא במלאות. הכל יש לו, הכל בסדר אצלו הכל קיים אז ה' זימן לו את הכל. משרתים ומשרתות וילדים רבים והכל היה לו. לא שהוא השתמש בהם אבל תודעת מלאות מזמנת את זה.

עכשיו 'תודעה של חיסרון' זה שכל 'תודעה של מלאות' זה לב

אי אפשר להגיע לתודעה של מלאות בשכל כי הרי השכל לא נותן שיש כאן תודעה של מלאות. מה זה תודעה של מלאות בשכל? בגלל זה אנשים שואלים על זה.. אבל אתה יכול להרגיש מלאות. זה ההבדל. לכן אדם שמבקש למשל משהו נניח לבנ''א חסר משהו (זוגיות בית ילדים כסף) אם אתה שם את עצמך בבקשה על ערוץ מסוים אתה אומר ''זה מה שאני רוצה'' כי זה חסר לי. אין לי בית אני רוצה בית, זה לא תודעת מלאות זה בדיוק מנציח את תודעת החיסרון. כי אתה תבוא לבנ''א שאין לו בית אתה תגיד לו' בסדר אני יביא לך בית. מה עם כסף, יש לך כסף? אין לך כסף, אז אתה לא רוצה למה אתה לא מתפלל לכסף? ואח''כ כשיגידו לו': אוקי יש לך גם אופנים וורודות אולי אתה רוצה גם אופניים ורודות ואוטו הרי השכן קנה אוטו יותר טוב משלך.. זה כאילו לא נגמר הרשימת מכולת הזאת אבל אם אדם יתפלל ויהיה וירגיש בתודעת מלאות אז הוא מזמן את המלאות הזאת אליו.

סיפור

תודעה של מלאות

לודה - ב''ה אנחנו גרים במושב זה נחלה. זה נחלה קצת גדולה וללכת ולהתעסק ולתחזק את זה יום יום זה נורא קשה. לך תשמור על גינה נקיה בסתיו. אוקי אז עושים כמיטב יכולתנו ונעזרים בתאילנדים ואנחנו עושים את זה כל פעם קצת מרימים ועושים. אבל בשבילי זה ביטול תורה אני זקוק לכמה שיותר שעות לשבת וללמוד. מגיעה אלינו לחצר עולה מרוסיה נכנסה ומתחילה לנקות לי את החצר. טוב, מה את עושה פה? אני מנקה לכם. את רוצה כסף? לא אני רוצה לנקות לכם את החצר. אתה אומר': יש פה עוד חצר לחמתי, יש חצר פה לגיסי? לא את החצר שלכם. ניקתה אותו .. בית מרקחת.. פסח.. ולא עזבה אותנו עד שלא נסעה בחזרה לרוסיה. עכשיו מאיפה האישה נחתה ומה היא רוצה? עד היום אניגמה..

זה דוגמא קלאסית לתודעה של מלאות הכל יש אתה לא יכול להגיד': החצר שלי מלוכלכת מתי יהיה לי זמן 'ביטול תורה' למה עושים לי את זה מאיפה יש לי זמן. תתחיל לקטר ולקטר הגינה תהיה יותר מלוכלכת. כשאתה תסתכל על הכל ותגיד 'הכל בסדר' אז הכל באמת יהיה בסדר.

לב – תודעה של מלאות. הודיה אמונה. שכל – תודעה של חיסרון

אתם יודעים למה המשיח הוא משבט יהודה? מה זה יהודה? הודיה. אם בנ''א יהיה בתודעה של הודיה זה בחינת משיח אם האדם לא יהיה בכלל במודעות של הודיה אי אפשר לדבר אתו בכלל על גאולה שהיא בחינת 'משיח בן דוד'. שני דברים נמצאים בשבט יהודה; הודיה ואמונה. אם היה לשבט מסוים אמונה ענקית זה היה לשבט יהודה. ואנחנו רואים את זה למשל מהקטע עם תמר ''צדקה ממני'' האמונה שלו הייתה טוטאלית 'לא אכפת לי אם אני אתבזה' זה ביזיון גדול מאוד 'אני ארד מדרגתי, הקב''ה יכעס עלי, אבא יכעס עלי איזה בושות לכולם' לא אני מאמין ביושרה אני צריך להגיד את האמת תפסה אותי על חם אמרה: למי זה שייך הפתילים? אני ''צדקה ממני''. ואמרו חז''ל מאיפה הבאת את הכוח הזה? אמרו שהיה לו כוח אמונה גדול מאוד בלהגיד את האמת. וכוח ההודיה איפה בא לידי ביטוי? בדוד המלך שהוא משבט יהודה. דוד המלך כל התהילים שלו זה הודיה אחת ענקית. אז מי שרוצה להיכנס לתודעת משיח? הודיה ואמונה. אבל הודיה ואמונה הם שייכים ללב. ההבדל בן 'משיח בן יוסף' לבין 'משיח בן דוד'? 'משיח בן יוסף' זה שכל 'משיח בן דוד' משבט יהודה זה לב. התיקון האחרון נקרא ''תיקון לב האבן'' אבל שוב זה לא 'יש לך לב/אין לי לב (כמו שאומרים בסלנג) אתה אכזר/אתה בנ''א טוב ודברים כאלה ובטח שאנחנו לא מדברים על המשאבה אלא תיקון המהות.

תיקון הלב זה תיקון המהות

מה זה תיקון המהות? שאנחנו נבין מה המהות שלנו

ברגע שאדם יתחבר ויאמין למהות שלו מפה כל המציאות משתנה אנחנו יכולים לדבר על גאולה פרטית ואח''כ לדבר על גאולה כללית. כל הבעיה זה שאדם לא מבין ולא מאמין מה המהות שלו וזה נקרא ''תיקון לב האבן''. אם האדם היה יודע שהוא אלוקי אם האדם היה מאמין לפחות שהוא אלוקי והוא היה מתנהג בהתאם כמו תודעת המלאות זה התנהגות אמונית.

כי בנ''א יכול לבוא ולהגיד': תשמע הרב אבל אין לי כאילו אני יכול להראות לך. אני בלי בן זוג, אני עם מינוס בבנק ויש לי המון בעיות עכשיו בתכלס. מה זה יעזור לי שאני יהיה במלאות? ייקח קצת זמן עד שאתה תקבע את זה כשאתה תקבע את זה עם המחשבה עם התשומת לב עם הפוקוס אם אתה תקבע את עצמך בתוך תודעת מלאות היקום מגיב. כי היקום הוא תוצר חיצוני הוא סימפטום של העולם הפנימי שלך (הרב נווה - לכן כל אדם שמקטר או בוכה לי על המציאות שלו אני ישר כותב לו ''אמונה''.. אמונה והודיה ''טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות'').

אדם מתעורר מהשינה בריה חדשה מה הוא אומר ''מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך'' תבינו המת מודה. אבל שוב, אם אתה תתהלך בתודעות של חסר כל היום ולא תפסיק לקטר על הצרות שלך ועל החוסרים שלך ואתה תהיה באיזה סוג של קורבנות 'אבל למה אין לי' 'למה אני נבחרתי שלא יהיה לי' 'למה לאחרים יש ולי אין'. אז התשובה היא לא בגלל שהקב''ה עושה חוסר צדק. כי זה נראה באמת שיש עשירים ויש עניים וכתוב ''לא יכלה אביון מן הארץ'' אז אתה אומר': לא חבל, למה? למה ה' עושה את זה? מה, הקב''ה לא יכול היה לחלק את השפע שלו שווה בשווה?

והתשובה היא – שאנחנו עושים את זה לא הוא 'אור אין סוף' יש פה אבל אם בנ''א מגיע לאור אין סוף בתודעה של חיסרון אז הוא נמצא בחיסרון כי הוא רואה לנגד עיניו את החיסרון הוא מאדיר את החיסרון הוא מדבר על החיסרון אבל אם בנ''א נמצא בתודעה של מלאות בתודעה של שביעה ''איזהו העשיר השמח בחלקו'' ברגע שבא כזה דבר העולם מגיב אליך. אבל אסור לעשות את זה בשביל זה, זה מאוד חשוב אין לנו אינטרסים. האינטרס שלי זה לא מה שיבוא אלי האינטרס שלי זה תודעת המלאות. כי אם אני יהיה בתודעת מלאות אז אני שבע אז אני באמת לא צריך מה שייתנו לי זה כל הקטע. ככה גם מוודאים שאין לך רצון לקבל לעצמך.

כאילו אפשר היה לבוא בטענות ל'רבי יהודה הנשיא' להגיד לו אולי השתמשת בחוכמת הקבלה כדי להביא לעצמך שפע? אולי השתמשת זה כוחות הרי אתה כמו המשיח וכתבת את המשנה בטח יש לך איזה ידע רוחני איך לזמן אליך עשירות אבל אומרים לך למה לזמן עשירות לבנ''א שלא צריך אותו? איך זה מסתדר לך? נניח שהוא השתמש אומרים לך' תראה הוא לא נהנה מזה. למה שמשה רבינו הוא עלה למעלה ויש את החרבא דמשה וכל מיני שמות מיוחדים שהוא השתמש בהם ואולי הוא זימן לעצמו באמצעות כל מיני כוחות רוחניים הוא זימן לעצמו הוא בנ''א הכי עשיר בעולם בטח השתמש בכישוף אומרים לך: אבל הבנ''א הרוחני הזה מזמנים עשירות שהוא לא זקוק לה. העשירות היא רק פידבק היא לא צו'פר היא רק פידבק כי אם היית שואל את משה רבינו 'מה תעשה עם כל העושר הזה, מה לך ולזה'? הוא יגיד לך באמת אין לי לזה לשום דבר אבל אני גם לא יכול להיפתר מזה כי ככל שאני נמצא בתחושה של מלאות פשוט כל זה מלא המלאות מגיעה  אלי ''ה' מלך גאות לבש ה' עוז התאזר'' הגאות, גאות זה עליה, השפע שיש ''הגאות'' זה בגלל שה' מלך. 'ה' מלך' זה תודעה של מלאות. תודעה של מלאות אנחנו ממליכים את ה' בתוכנו. אז המלכת ה' אתה שם את המלאות וכל השפע מגיע אתו, ה' עני? ה' לא עני ה' נמצא בתודעה של מלאות אז ''מלוא כל הארץ כבודו''

תודעה של חיסרון - תחושה של קורבנות ותרבות עוני

אותו דבר אנחנו עושים חיקוי של זה רק ניתפס לנו מאז שאנחנו ילדים קטנים תחושה של קורבנות ותרבות עוני ואין ואין ואין כל הזמן אנחנו מדברים על זה אתה אומר ''אין'' אתה מייצר אין ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום'' מה כתוב? ''ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור'' על מה הוא התרכז? באור. אז הוא אמר ''אור'' אז ''ויהי אור'' אתה אומר 'אין' אז אתה עושה 'אין' אתה בורא את האין מעצם העובדה שאתה אומר 'אין' אם תגיד 'יש' אתה בורא 'יש' כי אתה אומר 'יש'. אז ויאמר האדם ''יהי יש'' אבל 'ויהי יש' אבל אם יהיה ''ויאמר האדם אין'' ויהי אין . מה שאתה אומר זה מה שאתה מייצר ''הקב''ה הסתכל באורייתא וברא עלמא'' ''הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד'' הדברים האלה למעשה יוצאים מהפה של הבורא מה שאתה אומר אתה מייצר את זה. למה? כי זה שוב מתוך העולם הפנימי אתה מייצר את זה בחוץ. למה הקב''ה לא אמר? ''ויאמר אלוקים לא יהיה חושך יסור החושך.. '' לא הם לא מדברים על זה.

כוח הבורא שבנברא

למה התורה שינתה שמונה מילים בפרשת נוח כדי לא להגיד שהחיות הן טמאות ''ומן החיה אשר איננה טהורה'' כל הדיבור הוא בלשון שזה לא הדבר עצמו אבל לא להגיד ''טמא''. והרבי מליבוביץ' נזהר לא להגיד בית חולים ''בית רפואה'' תמיד להשתמש בצד החיובי של המילה לבוא מתוך תודעה של מלאות. לא להזכיר למשל 'מוות' לא להגיד 'אני מת עליך' 'אני חי עליך' 'אני חולה עליך' 'אני בריא עליך' תחליפו מילים זה לא טוב זה מייצר מציאות. מילה בוראת את המציאות שהיא מייצרת. האדם הוא בורא והקב''ה בורא כתוב ''וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים'' מה אומר אונקלוס? ''נהיה לרוח ממללה'' רוח מדברת אותו כוח של בריאה שיש לבורא האציל אותו לאדם. אז מה שאתה מוציא מהפה אתה בורא.

לברוא מציאות חדשה

לכן לשון הרע זה מסוכן לכן הוצאת דיבה זה מסוכן כי אם אתה אומר על בנ''א 'כן כן זה משה הגנב' אתה עכשיו עשית את משה גנב זה הבעיה עכשיו חרצת את דינו לכן זה נקרא 'לשון הרע'. אז המרגלים נכנסו לארץ ישראל, מה אמרו? ''ארץ אוכלת יושביה'' מה שהם אמרו ככה היה זה הבעיה הם בראו את זה אז הם לא יכלו להיכנס יותר לארץ. למה הם הסתובבו ארבעים שנה? כי הקב''ה אמר: 'אתם יצרתם'. מה שאתם אמרתם אתם יצרתם את זה אם הייתם נכנסים והייתם אומרים למרות מה שאתם רואים 'הארץ מצוינת' ''ארץ זבת חלב ודבש'' מה שאמרו לנו זה באמת ככה אע''פ שכביכול במציאות זה היה נראה באמת לא טוב הייתם יוצרים עכשיו או בוראים מציאות חדשה.

השכל לא מאמין הלב כן מאמין

לכן למשל כשאנשים באים לצדיק הוא אומר לו: 'הרב אני חולה' הוא אומר לו': אתה לא חולה אתה בריא אז זה לא שהרב משחק אתו עושה לו מניפולציות של אמונה הרב אומר לו הוא צריך לעבוד נגד הדעת שלו תפסיק לחשוב שאתה חולה אל תלך לי עכשיו עם אבחונים 'אבל אני חולה' תפסיק להגיד את זה תגיד 'אני בריא' אני לא חולה אני בריא הכל בסדר. מה שלומך? ברוך השם. אז צריך להבין את זה זה דבר נורא חשוב אבל הרציונאל לא נותן לזה כי הרציונאל אומר 'מה אני צבוע' מה אני עובד על עצמי זה מה שהרציונל והשכל אומר אבל אם אתה תקשיב ללב הלב יגיד לך דבר אחר לגמרי. הלב יאמין בזה הלב מאמין ''בינה ליבא ובה הלב מבין''

עכשיו לצורך העניין איך עושים את זה?

איך עושים את ההגות?

שוב אני אומר אני לא מדבר בכלל על טכניקה בכוונה אני לא נותן לכם טכניקה; תשבו תנשמו תעשו ככה תעשו ככה. אנחנו לא מודטים אנחנו עושים הגות. הגות זה להגות במשהו להגות בערך אנחנו הוגים בערך מסוים לא עושים דברים טכניים אנחנו הוגים בערך.

ולכן אתה לא מוגבל אתה לא חייב לשבת ישר אתה יכול גם ללכת ''בשבטך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך'' אתה יכול לעשות הגות גם תוך כדי נהיגה אין בעיה רק לא לעצום את העיניים מן הסתמא. אפשר לעשות הגות גם תוך כדי ריצה או כל דבר אחר. אין דבר שמגביל אותך זה לא מדיטציה אתה לא צריך לשבת בשיכול רגלים ובטמפרטורה של ארבע מעלות ומול הקיר וקירח. לא צריך ההגבלות האלה. הן לא נכונות לכתחילה, מכיוון שאנחנו מתרכזים בערכים ולא בטכניקה אנחנו לא נותנים מקום לגוף. אז לכן לא צריך להתרכז בנשימות כי אין נשימות אנחנו לא מתרכזים בריאות או להעביר עכשיו את התודעה לפה או לפה כי אין גוף אנחנו מתרכזים בערכים לכן, זה נקרא הגות אנחנו הוגים בערך.

להגות בערך של הלב

עכשיו כדי להגות בערך של הלב אני צריך להתנתק מחשיבה גרפית שאני בלב. צריך להתנתק מזה ולא לחשוב על זה. דרך אגב התרכזות על איבר מסוים מפרה לו את הסדר אם אתם תתרכזו בנשימות אתם תזיזו את הנשימות הנשימות שלכם כבר לא יהיו סדירות. אם אתם תתרכזו בדופק או בלב אתם כבר תעשו דופק לא סדיר. אנחנו לא רוצים את הדבר הזה. שוב זה גם לא הפואנטה כי אם אתם תצטרכו בלב הפיזי איפה אתם נמצאים? בלב הפיזי. זה כאילו לא עוזר לנו זה לא פותר לנו כאן כלום אלא אני צריך להתרכז במהות. בלב הכוונה במהות.

תרגיל

להתרכז במהות

ננסה לעשות עכשיו את התרגיל הזה - הרב נווה - אני יודע שזה קשה בהתחלה הדיבורים הן אבסטרקטיים אבל לאט לאט אתם תבינו את זה. אנחנו לא צריכים להתרכז בפעולות שלנו. שכל זה פעולה, מחשבה זה פעולה, תמונות ריצודים זה פעולות. הפעולות האלה נגרמות כתוצאה מריכוז בשכל. עכשיו אני רוצה שתעזבו את השכל ותתרכזו במהות שלכם.

למה הדבר דומה? נניח אני הייתי מצליח לדבר עם הים נניח הים זה היה ישות חושבת והייתי מדבר עם הים אם הייתי אומר לים 'בוא נעשה מדיטציה' והוא סוער אז הוא אומר לי בסדר אבל הוא לא יכול הגלים ממשיכים לזרום והוא מקסימום מצונמאי הוא ירד קצת אבל אני לא נתתי לו בזה פתרון אבל אם אני אומר לגלים: תתרכזו בים, אל תתרכזו בגלים תתרכזו בים אז הגל חייב לעשות איזשהו  shift כי הוא צריך להזיז את העיניים שלו אחורה. ולהגיד שנייה אחת אני צריך להתרכז בים לא בגלים שלו אני צריך להתרכז בעצם הים. אז הוא יכול דרך אגב לא להסתכל רק על המשטח הוא יכול אפילו להתרכז בפנימיות של הים עמוק פנימה במצולות אז מיד זה משתיק אותו רק מעצם העובדה שאתה אומר לגלים תתרכזו בים אבל אני לא יכול להגיד לגלים תשתיקו את עצמיכם. אז אותו דבר מה שאני אומר עכשיו, בואו נתרכז במהות שלנו. אז אם ככה מה זה המהות אנחנו צריכים קצת מידע על זה. מה בעצם הלב שלנו? מה המהות שלנו? זה מה שהרב אשלג שואל בהקדמה לספר הזוהר שאלה ראשונה ''מה מהותנו''

מה המהות שלנו?

אז המהות שלנו למעשה היא אלוקית, אין לה קטגוריה אין לה סוף היא לא מוגבלת. כרגע הדבר הראשון שאנחנו נתחבר אליו אנחנו נתחבר אל הלב דרך ערכים. ז''א, כל ענין ההגות זה כל פעם לעבור מערך לערך שאנחנו נתרכז בו. ולאט לאט אנחנו ננוח עליו ננחת עליו אנחנו נהיה מונחים שם. אז יש ערך של שקט יש ערך של אמת (הרב נווה - אני יגיד לכם פעם אחת להתרכז במידת האמת זה גם כן להתרכז בלב. אבל שוב, צריך להבהיר לעצמנו מה זה אמת) אני יגיד לכם פעם אחרת להתרכז בשלום - הרב נווה - לא בשלום peace בעובדה שהפכים יכולים לחיות במקום אחד או בואו נתרכז באחדות גדולה מאוד.

הכנה להגות ראשונה  

אז עכשיו אנחנו נעשה שני דברים אנחנו נתרכז בשני ערכים. ניתן לזה שני פיקים. אני נותן לכם את שניהם כי אני רוצה שתבדקו מה מפעיל אתכם. בפיק הראשון אנחנו מתרכזים בעצם השקט. בפיק השני וזה יותר חזק זה באמת לב הליבה להתרכז באחדות פשוטה של הכל. להבין שהכל אחד באמת רקמה אחדותית אחת ''מסוף העולם ועד סופו'' ואע''פ שיש שינוי צורה. 'שינוי הצורה' זה כמו תדרים שונים. כמו שאמרנו זה גלים שונים אבל זה הכל ים אז אל תסתכלו על התדרים אלא תבינו שזה ים כל מה שאתם רואים לנגד עיניכם פה זה סוג של תדרים אבל מה קורה כשהתדר הוא אפס? אז זה לא כלום זה הים המלא זה הפוטנציאל.

אז שוב, הגלים מרוכזים בעצמם הם מדברים גלים 'אבל אנחנו גלים' אתה אומר בסדר עכשיו נעזוב את המילה גלים ואנחנו נדבר עכשיו על המילה ''ים'' אז אנחנו ''גלים'' ואנחנו הפרעות יש לנו הפרעות .. עכשיו אתה אומר': תפסיק להתרכז בעצמך בוא נתרכז בים עצמו. הים עצמו הוא האחדות הפשוטה של הכל.

עכשיו אני רוצה שיהיה לכם ''אבתנא דליבא'' שאתם תייצרו אותה בלב. בגלל זה אנחנו מפרידים בין מדיטציה לבין הגות כי אנחנו קצת כן חושבים אנחנו לא לא חושבים אנחנו קצת כן חושבים. כי אני מרכז את עצמי לתוך הערך הזה ומברר אותו בתוכי, מה זה בעצם האחדות הזאת, אחדות של מה? אבל זה אחדות ואני רוצה שאתם תרגישו את זה בלב. אל תעלו בשכל.

עוד פעם אם תתחילו מחשבות אתם עוד פעם עולים לשכל פספסתם את ההגות אתם לא בהגות אני רוצה שאתם תרגישו את המושג אחדות. אין לזה מלל צריך להרגיש את זה להתחבר לזה רק עם הלב לגעת בזה בלב. אל תצאו שאני אשאל אתכם, אז מה חוויתם? אין לזה מלל אתם לא יכולים לצאת עם מלל כי אין לזה מלל. זה כמו בנ''א שחווה חוויה של מוות קליני אתה אומר': מה ראית? חוויתי אור אדיר אנחנו כולנו אחד באור. אז הוא אומר את זה כי אין לו מילים אחרות המסכן הזה, אבל איך אנחנו מבינים אותו? אנחנו לא מבינים אותו בחוויה שלו הוא פשוט היה שם אבל כשהוא בא להגיד את זה לאנשים שהם לא היו שם אז הם מנסים לדמיין איזה אור כנראה שהוא עמד באיזה פינה והוא ראה איזה קרן אור שמגיעה אליו. ככה זה נשמע מהדיבורים שלו. לכן אנחנו לא מנסים לתמלל את זה פשוט תרגישו. תרגישו מה זה אומר שהכל אחד? לא כולנו, הכל. מה זה אומר שהכל אחד.

בואו ניתן לזה חמש דקות

לאט לאט תהיו בהשקטה. שני דברים ילוו אתכם שקט ואחדות.

אם אתם תראו שקצת אתם מקבלים הפרעה פשוט תהיו מרוכזים בערך שנקרא שקט תחשבו על המילה שקט ואח''כ לחשוב על המילה אחדות. שקט זה יפקס אתכם כי זה יעשה שקט לשכל ואחדות זה מהות ההגות שלנו - להרגיש שהכל אחד

הגות ראשונה

נתחיל עכשיו

הכנה להגות שנייה

בואו ננסה להוסיף לזה חוויה טיפה שונה אולי קרובה יותר.. בואו נחשוב כרגע בחדר שכולנו אחד בואו נקרב את זה. אח''כ אני יקרב את זה עוד ועוד ועוד. בואו נחשוב שכולנו בחדר אחד.

הגות שנייה

תיכנסו להגות דקה. זה דקה אחת. נתחיל

הכנה להגות שלישית

אנחנו נעשה עכשיו התקשרות (ככה קוראים לזה) אני יגיד אתם תחשבו. הרינו מקשרים את עצמנו לעצמות הבורא. והרינו מקשרים את עצמנו לאור אין סוף שלו והרינו מקשרים את עצמנו לעשר ספירות שלו 'כתר' 'חוכמה' 'בינה' 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד' 'מלכות'. והרינו מקשרים את עצמנו לכ''ב אותיות שלו והרינו מקשרים את עצמנו לחמש אורות שלו 'יחידה' 'חיה' 'נשמה' 'רוח' 'נפש'. הרינו מקשרים את עצמנו לתורה הקדושה ולנביאים ולכתובים ולמשנה ולגמרא. הרינו מקשרים את עצמנו לזוהר הקדוש. והרינו מקשרים את עצמנו לכל הצדיקים שהיו מאז אדם הראשון לפני החטא ועד ביאת המשיח כולל המשיח. והרינו מקשרים את עצמינו לכל הקדושה כולה.

הגות שלישית

עכשיו לעצום את העיניים ולהרגיש את זה. דקה אחת.

הגות רביעית

ודבר אחרון. הרינו מקשרים את עצמנו למלאות. תרגישו את המלאות.

שלא תחשבו שחס ושלום אנחנו ממציאים משהו זה הכל הנחייה של ספרי חסידות וקבלה. הדבר הזה נובע מהפסוק ''מלוא כל הארץ כבודו'' מה זה מלוא כל הארץ כבודו ? 'ארץ' זה רצון אז כבר מראש אומרים לך ''מלוא כל הארץ כבודו''. אתה אומר אבל חסר לי, אומרים': מה חסר? ''מלוא כל הארץ כבודו''. אז יש מלאות. צריך להתמלא במלאות הזו של להרגיש את הבורא בתוכנו אבל זה הרגשה זה של מלאות. ברגע שמרגישים הרגשה של מלאות מקיימים ''מלוא כל הארץ כבודו''.

תלכו עם זה למשל לפני שאתם מתיישבים לאכול תכינו את הכל אבל תגיד 'אני מלא' עכשיו אל תתכוון לבטן.. נפשית אז אם ככה אתה תראה שקודם כל אתה תרצה לאכול חצי אולי פחות ממש אתה מרגיש כאילו זה שביעה אז אם ככה תגיד אבל יש דחף לגוף לאכול כי אני רעב בכל זאת אבל בנפש אני מרגיש מלאות ואז אתה תרגיש פרדוכס כי הגוף רעב אבל הנפש שלך שבעה קצת. מה עושים? אז מברכים דוחים קצת את המרחק והזמן בין ביס לביס כן מנסים ללמוד תורה תוך כדי, בסוף מברכים. ולא מברכים מתוך שאננות ומתוך עייפות הרי אם הייתה לך מלאות זה לא שיש לך מלאות על מלאות אתה אומר': אני כבר הייתי מלא אני לא הייתי צריך את זה אבל זה שעכשיו הכנסתי את האוכל אלי אני מילאתי את האוכל לא האוכל מילא אותי כי האוכל חסר אוכל זה כלום אוכל זה דומם ברגע שהוא ניכנס לתוך התחום של האדם האדם הוא תודעה הוא אור אז הוא לא ניכנס לתוך האוכל. אנחנו חושבים הפוך. אבל לאט לאט אם נסגל לעצמנו את החשיבה הנכונה היקום מגיב לזה גם כן.

שבוע הבא אני רוצה לראות אתכם מיליונרים..