תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

 תורת ההגות וההתבוננות הקבלית / הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 1/1/20

 שיעור 3

עניין ההגות הוא למעשה אחד הנדבכים החשובים ביותר שיש אותם לאדם. זה לא שייך לחוכמה זה שייך לטבע הרוחני שלנו. הקב''ה נמצא בהגות אדם הראשון נמצא בהגות הוא נולד לתוך הגות. וככה זה המשיך עד שזה מגיע לכל הצדיקים שלאט לאט מיקדו וממקדים את התודעה ואת המחשבה שלהם למקום הנכון. למעשה זה אנחנו שלא נמצאים בהגות. אנחנו נמצאים בהמון הפרעות של קשב וריכוז, המון הפרעות רגשיות, המון היסח דעת, המון תעסוקה. ולמעשה האנושות היא חולנית בזה שהתודעה שלה לא מרוכזת.

הגות ואמונה

אבל ההגות היא גם באה מצד עצמה (הרב נווה - אני נתתי שיעור לפני כשבועיים ביום שלישי על נושא האמונה אני רוצה לחזור על חלק מהדברים שנאמרו כדי שאנחנו נבין אותם).

הגות מחברת לאמונה

אמונה זה לא דבר שהוא תלוש אמונה זה לא I believe עיקר האמונה אצלנו היא חייבת להיות קשורה למהות שלנו היא חייבת להיות קשורה לדבר שממנו אנחנו עשויים. להגיד': אני מאמין בחייזרים יכול להיות שהם קיימים יכול להיות שהם לא קיימים. להאמין בנבואה של איזה אישה טורקיה אם טראמפ יבחר ב-2023 יכול להיות שזה נכון יכול להיות שזה לא נכון. לנו זה לא נוגע. אבל גם להגיד': אני מאמין באלוקים או אני מאמין בוישנו או אני מאמין בישו.. זה גם כן לא שייך מכיוון שאתה לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר וזה גם כן לא נחשב לאמונה.

המושג אמונה אצלנו הוא הרבה הרבה יותר עמוק אבל הוא נוגע לדברים ותהליכים טבעיים שכבר קיימים בתוכנו אנחנו יודעים שבתוך האדם עצמו יש מערכת ערכים שמחוברת למערכת הרגשית. המערכת ערכים הזאת נותנת לו פידבקים חיובים ע''י המערכת הרגשית אם זה בסדר או לא בסדר. למשל, יש לנו תחושה טובה לאחדות ולצדק ולאהבה ולשלום ולחסד נעים לנו כשזה קורה זה נותן לנו תחושות טובות. ולעומת זאת יש לנו תחושות לא טובות לגבי עיוות הדין או שקר או גזל או רוע או מלחמות. אז כאשר אנחנו אומרים ''אני מאמין'' אז אנחנו צריכים להגיד ''אני מאמין בזה'' אני מאמין בזה כי אני יודע שמה שיש אצלי גם קיים אצל כולם ואם אנחנו נשמור ונעשה את זה, זה יתקיים. בזה אני יכול להגיד ''אני מאמין''.

בכלל הדבר הכללי שאנחנו יכולים להגיד שאם אני אוסף את סך כל הערכים האלה ואני אשאל ''למה כל זה משמש''? ''למה כל הערכים הטובים שנותנים לי תחושות טובות משמשים''? אז מכיוון שזה משמש לאחדות אז אני אומר': אוקי אז אני מאמין באחדות זאת האמונה שלי. ואז האמונה היא אמונה מבוססת היא לא קיימת במציאות אבל האמונה עצמה מבוססת היא מבוססת על הדברים שאתה מרגיש אותם. וזה כבר כאן קרוב ללב שלך זה כבר קרוב למחשבה שלך זה קרוב למציאות שלך וזה לא תלוש. יש חייזרים/אין חייזרים, בסדר מה זה עוזר לנו מחר בבוקר? יש נבואה/אין נבואה, יש איזה מיסטיקה פה מיסטיקה שם, זה לא עוזר לנו למחר בבוקר אבל יש דברים שזה מיד נוגע ללב של האדם והוא חי את זה וזה נוגע לו לעוד שלוש שניות, כי אם עכשיו הוא ישמע על עיוות דין שנעשה זה מיד מציק לו. אם הוא שומע על מערכת פוליטית מושחתת זה מיד מציק לו. אם הוא יודע שעכשיו הוא הולך לבחור במערכת פוליטית מושחתת זה מציק לו וזה כמובן הולך להחריב את החיים שלו ואת החיים של כולם ביחד.

אז כשאני מדבר על אמונה אז אני קודם כל מדבר על נאמנות לערכים האלה וברגע שאנחנו מצליחים להבין שמערכת הערכים הפנימית שלנו היא מובנית טוב היא לא מובנית סתם. כי אם משהו ישאל; למה זה מובנה ככה? זה לא שייך לאבולוציה אבולוציה לא נוהגת ככה, אריות טורפים אחד את השני. לא מרגיש לנו טוב לטרוף אחד את השני, לא מתאים לנו להיות אלימים אחד כלפי השני אנחנו לא מרגישים טוב עם זה. המערכת הרגשית של האריה לא אומרת לו את זה. אז יש לנו מערכת רגשית שונה לגמרי ממה שיש למערכת החי ואנחנו צריכים להיות נאמנים למערכת הרגשית שקיימת אצלנו זה מערכת רגשית שאפשר לומר שהיא מערכת ערכית שאפשר להגיד שהיא מערכת  תודעתית.

ואם האדם ינסה להבין מאיפה היא באה? עכשיו אם נסתכל על זה אנחנו נראה שמן הסתמא לכל האנושות יש את זה אם נרד אפילו לטבע אנחנו נראה שזה גם קיים בטבע בע''ח גם אוהבים אהבה וגם הם אוהבים צדק. תחלק מזון שווה לכולם תעשה שכולם יהיו שבעים כולם יהיו בטוב אפילו מערכת הצומח. אז כל היקום נמצא במצב שהערכים האלה נוגעים לו ומי ששולט בהכל זה האדם. רק האדם צריך להיות מחובר לזה והוא צריך לעמוד על זה הוא צריך להאמין שהדברים האלה שקיימים בתוכו אלה הדברים שגם מחיים את העולם שבזכותם העולם הוא גם יהיה תקין הוא גם יהיה נכון.

אז עוד לפני שאנחנו שואלים ''אתה מאמין באלוקים'' – לכל אחד יש משהו אחר בראש למילה ''אלוקים'' אז הוא לא יכול להגיד ''כן'' או ''לא'' אבל אם אתה שואל בנ''א': האם אתה מאמין באחדות? הוא צריך להגיד 'כן' האם אתה מאמין באהבה? הוא צריך להגיד 'כן' האם אתה מאמין בשלום? הוא צריך להגיד 'כן'. אז יש דברים שיש לנו הבנה אינטואיטיבית אליהם והיא אוניברסלית אז אין בעיה שאתה לא תאמין בזה אין בעיה שזה לא יהיה חלק ממך ושאתה לא תעמוד על זה. עכשיו להאמין בזה זה להאמין בעצמך ולבגוד בזה זה לבגוד בעצמך.

עניין ההגות הוא כל הזמן מפקס אותנו למקום הזה אנחנו יצאנו מההגות אז אנחנו כבר לגמרי מעורערים מהטבע הרוחני שלנו אבל כדי לחזור לטבע הרוחני שלנו אנחנו צריכים את ההגות וההגות מתחברת בחזרה לטבע הרוחני שלנו - הגות זה לא להגות במשהו אחר אני לא צריך להיות משהו אחר ממה שאני.. כל הקטע של ''I am" הקרנות אסטרליות וכל מיני דברים כאלה בסדר נחמד אבל זה לא כ''כ נוגע למה שאני מורכב ממנו ולמהות שלי בכאן ועכשיו. אני צריך לדעת ממה אני מורכב בכאן ועכשיו, מה אני מרגיש בכאן ועכשיו. ויש המון דברים שאני מחובר אליהם כבר בכאן ועכשיו למה אני צריך לראות עכשיו שדים או להשתמש עכשיו בכוחות רוחניים שספק אני יודע אם הם קיימים אצלי או לא קיימים אצלי?! ההגות לא מיועדת לדברים האלה.

ההגות מיועדת להתיישרות שאדם כל הזמן יתיישר לנקודת האפס שלו לטבע הרוחני שלו הוא כל הזמן צריך לחזור לעצמו לגמרי יצאנו מעצמנו - אנשים כן מרגישים צורך לכעוס ולהרביץ ולהגיד כל מיני דברים ומרגישים צורך בנראות אז הם מדברים שטויות בזמן שנותנים להם נראות ואתה אומר להם': אח''כ בתוך עצמך אתה תצטער על הרגע הזה או לא תצטער על הרגע הזה? רוב בני האדם מצטערים כמעט על כל דבר שהם עושים. ולראייה תצלמו את עצמיכם ותראו אם אתם מרגישים טוב עם הקלטות שלכם או עם צילומים שלכם. אם אתה לא מרגיש טוב עם זה למה עשית את זה? אדם צריך להרגיש שלם בזמן שהוא עושה פעולה מסוימת אם עשית פעולה מסוימת מצוינת תרגיש עם זה שלם גם בעוד עשר שנים גם בעוד עשרים שנה (הרב נווה - אני נוסע עם הרב באוטו. הרבה פעמים הוא מבקש לשים דיסק. אני אומר לו': הרב יש לי דיסקים רק שלך אומר': שים. הוא שומע, הוא אומר' לא ידעתי שאני יודע את כל הדברים האלה. האמת היא שבמידה מסוימת בזמן שיעור מקבלים 'ניצוץ של רוח הקודש' ועושים עלייה גדולה מאוד. זה נעשה בזכות הציבור והרבה פעמים מקבלים השגות שהם הרבה יותר גבוהות מהעמדה שלך. אבל אם אתה שומע את עצמך ואתה רואה בזה עדיין אמת אז סימן שאתה אדם אמיתי אם אתה אומר 'מה דיברתי' 'איך אמרתי את זה' אז סימן שמשהו שמה לא היה שלם שלא אמרת את זה בשלמות. אבל אם אדם אומר משהו בשלמות הלב גם עוד עשר שנים הוא ישמע את זה והוא יגיד' בסדר גמור אני לא מתחרט על זה. לא בקטע של גאווה חס ושלום הוא לא יעמוד על זה שהוא אוהב את מה שהוא עושה אלא שהוא יבין שהוא ישמע ועדיין יהיה לזה דברי טעם. אז מקובלים ככה עובדים זה המחשבה שלהם הם לא אומרים משהו אם הם לא שלמים אתו).

אז המושג אמונה זה קודם כל להיות נאמנים לעצמנו - ולהיות נאמנים לעצמנו זה להכין לעצמנו את הרשימה הזאת (הרב נווה - אומנם אני מלמד את זה ''בטיפול הרגשי'' אבל זה יהיה רלוונטי לכל המסלול אנחנו נביא אותו אבל זה חשוב שאדם יעשה את הטבלה הזאת לעצמו) 'טבלת הטוב והרע' והוא ירשום ערכים שהוא מרגיש איתם טוב והוא יודע שהם נכונים ואם הוא יחיה איתם הוא יחיה איתם בשלום אז אני קודם כל מדבר עליהם.

אז כשאני מדבר על להיות נאמן לאחדות אני עדיין לא מדבר על להיות נאמן לאלוקים - השמות האלה רוב האנשים אין להם בזה השגה. יש ספר שנקרא ''שערי אורה'' שמסביר מה הם הבחינות של כל השמות האלה; 'אלוקים' 'שם הויה' 'שד''י' 'אל שד''י' 'הויה' 'הויה צבקות' (יש המון בחינות) ושאתה פונה לאחד מהם אתה פונה לשם מאוד מסוים ואתה גם מפעיל פעולה מאוד מסוימת וזה מאוד מסוכן להתפלל כי אתה צריך לדעת גם למי אתה מתפלל, אל מי בעצם אתה פונה. אבל עוד לפני שהשמות האלה באים בגלל זה אני אומר תשאירו את השמות האלה עוד בצד כי אתם עדיין לא יודעים מה זה. מי שילמד הינדו יראה שהרבה מאוד מהשמות שהם נותנים להם משמעות זה מאוד דומה לשלנו זה מאוד דומה. ובכלל תורות המזרח יכולים נורא לבלבל כי יש שמה המון הקבלה, רק שמה הכשל הוא בהורדה של התורה לפרקטיקום אין שם פרקטיקום כמו שיש אצלנו אין אורח חיים מלא. היכולת להוריד אורות להלכה למעשה להתעסקות וליומיום היא נמצאת רק אצלנו ברמה של פרטים ופרטי פרטי פרטים כאלה וזה מראה על רמה מאוד מאוד גבוה של התפרטות האורות משורשים לענפים כ''כ כ''כ דקים להגיע עד למציאות שאנחנו חיים בה. זה נדיר. זה אין אותה פשוט לא מצאתי תורה באף עם אחר ולא שלא חיפשתי אבל השקפה יש הרבה השקפות שמאוד דומות.. אבל דומה זה לא זהה.

לכן אני אומר כשאנחנו מדברים על אמונות עוד לא צריך להגיד 'אני הינדו' 'אני הודי' אתה צריך קודם כל להתחבר ללב שלך אתה צריך לרשום מערכת ערכים שהלב שלך מבין אותם. אז אם אתה יודע שאחדות זה טוב אז אתה מאמין בזה, אז אם אתה יודע שאהבה זה טוב אז אתה מאמין בזה אז אתה צריך לאחוז בזה. ובזה אנחנו אוחזים. כרגע אנחנו עוד לא נותנים לזה שמות. אז הדבר הראשון של ההגות שהיא צריכה לחבר אותנו למקום הזה - זה אחד.

הגות והרגשים

הדבר השני - עניין של המהות שלנו צריך להגדיר את המהות שלנו ולתת לה שם. ז''א, זה שיש לנו ערכים כאלה נניח 'אהבה' או 'אחדות' אז אתה יכול להגיד 'אני אחדות' אז זה לא מוגדר 'אני אהבה' אז זה לא מוגדר צריך לדעת להשתמש במילים נכונות כדי שהדברים יהיו מוגדרים. מילים זה לא סתם מילים 'שפת הקודש' היא לא שפה הסכמית היא שפה שהקב''ה הוריד אותה ''מי שאמר והיה העולם'' היה חייב לעשות ממשק בינו לבין הנבראים שלו.

הגות מחברת להרגשים

יש מעל השפה – יש עולם שלם של הרגשים – ברוח הקודש או בעלי נבואה לא באמת מדברים עם הבורא הם מנהלים אתו שפה הרגשית לחלוטין הם די בשתיקה. שעושים כוונות או שעושים עליות הפה שלך יכול להגיד את מילות התפילה אבל הלב שלך מנהל שיחה אחרת לגמרי והשפה היא שפה של הרגשים (לא רגשות הרגשים).

לכל דבר יש הרגש כל דבר שאתה תסתכל עליו יש עליו הרגש אבל יש עוד הרבה דברים שהם כאילו ניפלאו מהאוצר המחשבתי שלנו ואין לנו לגביהם הרגשים כמו 'מלאכים' או 'נשמות' ורק כאשר עושים יציאה חוץ גופית אז חשים אותם ומנהלים איתם שיחה 'שיחה הרגשית' (הרב נווה - שיחה הרגשית זה כמו שיחה של אנשים שחווה חוויה של מוות קליני אף אחד לא דיבר שם אין להם פה אבל הם באים ומתארים שיחות אבל לא היה שם תמלול) אז כל מה שאתה עובר כהרגש במקום הזה אח''כ מקבל תמלול לעולם הזה.

בתקופות עתיקות החכמים שלנו היו יודעים הרבה דברים אבל לא ידעו לתמלל אותם לא נתנו להם רשות כתוב על 'יעקוב אבינו' שהיה בבית לבן עשרים שנה, ושאלו': מה עשה שם? אמרו שאמר ''שיר המעלות'' (הרב נווה - יש חמש עשרה 'שיר המעלות' בתהילים זה מאוד עמוק זה מדרגות שאיתם הוא היה עושה את העליות שלו) אבל בין 'יעקוב אבינו' ל'דוד המלך' עד שהוא כתב אותן עברו כמה אלפי שנים, אז איך 'יעקוב אבינו' אמר ''שיר המעלות''? אלא שברוח הקודש זה כבר נמצא והיה לו הרגשים אבל לא ניתנה לו רשות לתמלל את זה אז הוא לא תמלל את זה 'דוד המלך' הגיע לאותו מקום שהגיע 'יעקוב אבינו' ותמלל את זה כי ניתנה לו רשות הרבה פעמים זה קורה ככה.

הרבה מאוד מהתנאים שלנו ידעו זוהר גם הרמח''ל עלה למקום שהוא יכול היה לכתוב את הזוהר מהתחלה הוא התחיל לכתוב זוהר מהתחלה כמו 'רבי שמעון' אבל לא נתנו להם רשות לתמלל. בתיקוני הזוהר כתוב שאליהו הנביא אומר: ''קום רבי שמעון ויתחדשון מילין על ידך, דהא רשותא אית לך לגלאה רזין טמירין על ידך, מה דלא אתיהיב רשו לגלאה לשום ברנש'' קום רבי שמעון ותגיד מילים שניתנה לך רשות שלא ניתנה רשות לאף אדם לומר לפניך. אז הוא כתב. והרשות לגלות, זה לא שהוא לא יודע כי כל מי שיש לו הרגשים יודע אבל צריך רשות לגלות. עכשיו יש על זה דיון האם באמת יודעים ולא מגלים או פשוט לא יודעים? אז בוא נגיד ש''אלה ואלה דברי אלוקים חיים'' אבל בעקרון אנחנו צריכים להיות בעלי יכולת לתמלל אבל אנחנו צריכים להיות עוד יותר בעלי יכולת לעלות מעל המילים ולקיים עולם שלם של הרגשים. זה גם כן חלק גדול מאוד ממה שהגות צריכה לעשות לעלות מעל המילים.

דרגות התודעה

אור אין סוף

(הרב נווה - עניין האמונה לגבינו מה שאנחנו דברנו גם צריכה לגעת בעוד איזשהיא נקודה עניין של התמלול של דרגות התודעה שלנו כדי שאנחנו לא נלך בזה לאיבוד) האור אין סוף נקרא 'אור אין סוף' הוא 'אין סוף' וזה למעשה כבר לבד אומר הכל - שאין שם מילים אז אי אפשר להגיד 'מה זה אין סוף' או 'מה זה אור אין סוף' - בעל הסולם קרא לזה כללות כל השפע אז הוא אומר': אוקי שפע של מה? הוא אומר': אי אפשר להגיד על זה שום דבר כי אין שם מילים על הדבר הזה נאמר ''אילו ידעתיו הייתיו'' רק כאשר נמצאים שמה אפשר להגיד 'מה זה' ''אילו ידעתיו הייתיו'' אבל אין לזה מילה אבל בצמצום בזמן שהדבר הזה הצטמצם קצת אז התווספה מילה חדשה - הרב נווה - אלה שתי מילים שנמצאות אחת ליד השנייה ואחת מגדירה את השנייה שתיהן חשובות מאוד הראשונה נקראת ''הכרה'' והשנייה נקראת ''תודעה''.

הכרה

כתר זה לשון הכרה ''הכר נא''

'הכר נא' האריז''ל אמר כשיהודה אמר את זה ליעקוב וכאשר תמר אמרה את זה ליהודה היא ביקשה ממנו להגיע לכתר אמרה': אתה לא תצליח לראות את זה מפה זה לא recognise תזהה אם זה החותמת והפתילים שלך תעלה לכתר להבין מה זה אומר. וגם אותו דבר מה שיהודה עשה לאבא שלו שהראה לו את הכותונת של יוסף אמר לו: ''הכר נא'' כי הוא לא רצה לשקר לו אם הוא היה אומר לו ''הכר נא'' בפיזי אז הוא היה משקר לו אומר לו': תסתכל הכותנות של הבן שלך ''חיה רעה אכלתהו'' הוא לא רצה לשקר אמר לו 'תעלה לכתר' תנסה להבין מה קורה פה אז הוא אמר לו ''הכר נא'' אז 'הכרה' זה לשון 'כתר'.

תודעה

מודעות ודואליות

עכשיו הכרה זה אומר שהקב''ה עשה כבר הכרה שהיא מכירה בדברים. יש הבדל בן להיות 'מודע' לדברים לבן 'להכיר' בדברים כי להכיר ולהיות מודע זה שני דברים שונים לגמרי (אנחנו נדבר על ההכרה בזמן אחר) טיפה למטה מהכרה יש את המושג שנקרא 'תודעה'. המילה 'מודעות' (הרב נווה - גם כן זה דברים נורא נורא דקים ואני ראיתי מקובלים גדולים נופלים בזה כי מי שלא משיג את זה לא יודע את זה אי אפשר לקרוא על זה צריך להשיג את זה זה צריך להגיע לרמה של השגה) אבל ברמה של מודעות חייב להיות איזשהו סוג של דואליות.

ספירות

הדעת למעשה מייצרת את הספירות

אע''פ שהאור הוא נמצא מחוץ לספירות כמו שבספר יצירה הוא כותב ''יש עשר ספירות ולא תשע עשר ולא אחת עשרה'' הוא לא התכוון להגיד שיש עשר בדיוק אלא הוא התכוון להגיד שבעשר ספירות תגיד עשר ואל תחשוב שספירת מלכות לא קשורה בגלל ש''לית לה מגרמא כלום'' היא נראית ריקה אז תשע נראות ספירות אלוקיות משפיעות אלא הוא אומר תגיד שגם העשירית כי גם העשירית היא משפיעה. ותגיד ''עשר ולא אחת עשרה'' כי 'ספירת דעת' נראית מקווקות בין החוכמה לבין הבינה אז היא נראית כמו עוד ספירה כמו 'ספירת דעת' אבל אומרים אל תקרא לזה ספירה כי זה מחוץ לספירות. למעשה המקום של הספירות הוא בדעת הדעת למעשה מייצרת את הספירות.

נשמה וגוף מושגים תודעתיים

נשמה – תודעה, אין סוף. גוף – צמצום התודעה, סוף

(הרב נווה - וכאן יש עוד עניין גדול מאוד להבין אותו גם פה אצלנו.. תפיסה שאני רואה כל הזמן אנשים שואלים אותי בכל מיני הודעות 'אני כלוא בגוף' 'אני כלוא בגוף')

אתה לא יכול להיות כלוא בגוף מכיוון שהגוף שלך נמצא בתוך הנשמה שלך הנשמה לא נמצאת בתוך הגוף הגוף נמצא בתוך הנשמה הנשמה הרבה הרבה יותר גדולה מהגוף. יש עיקרון וחוק ''אין העולם הוא מקומו של הקב''ה אלא הקב''ה הוא מקומו של עולם''. אז בואו נחשוב, האם העולם זה המקום של הקב''ה האם הקב''ה דוחס את עצמו לתוך העולם? יש עולם והקב''ה נדחס לתוכו? לא. איפה ממוקם העולם? בקב''ה, כי הקב''ה מייצר אותו חושב אותו.

אותו דבר הגוף והנשמה - הגוף הוא רק הקרנה של הנשמה אז הגוף נמצא בתוך הנשמה לא הנשמה נמצאת בתוך הגוף אז למה אנשים אומרים ''אני כלוא בגוף שלי''? אז אין לנו מושגים גשמיים (הרב נווה - זה מאוד חשוב שאתם תבינו אל תשתמשו במושגים האלה ותגשימו אותם אלא תנסו להבין אותם בשפה של תודעה) בשפה של תודעה יש עניין של 'צמצום' יש 'צמצום התודעה' 'רזולוציה' בגלל שהרזולוציה של התודעה שלך נמצאת במקום של הגוף יש לך תחושה כאילו אתה כלוא בגוף אבל אתה יכול גם לצמצם את זה עוד יותר ולהיות כלוא גם בלק של הציפורניים אז גם בלק של הציפורניים אתה יכול להיות כלוא. אבל אם אתה משחרר את התודעה שלך ואת המחשבה שלך ואתה חושב על דברים גדולים אתה יכול להיות ''מסוף העולם ועד סופו'' והגוף קטן עלייך בכלל.

כל מי שחווה חוויה של מוות קליני או יציאה חוץ גופית כתוצאה מרוח הקודש הגוף זה גרגר אבק זה כלום זה שום דבר פה, הנשמה כל כך הרבה יותר גדולה ממנו. אז התודעה 'אין סוף' והגוף נמצא בתוך הנשמה ולא הפוך. הסיבה שאנחנו כלואים זה רק בגלל שאנחנו מרוכזים פה ממוקמים פה תשומת הלב שלנו נמצאת בתוך הגוף ובמעשי הגוף אבל אם תשומת הלב שלנו לא תהיה אז אנחנו כאילו נחווה חוויה חוץ גופית.

''סוף'' ו''אין סוף''

'סוף'– אגוצנטריות. רצון לקבל לעצמי. צריכה. 'אין סוף'– השפעה. תיעול

'סוף' הרי זה אגוצנטריות (הרב נווה - ואגוצנטריות אני לא מדבר על אגואיזם על אגוצנטריות זה פוקוס של התודעה) זה פוקוס של התודעה באני. בגלל שהפוקוס של התודעה שלך נמצא באני אתה עושה 'סוף' ככה גם עושים ''סוף'' לשפע. אז גם כשאתה אוכל אוכל זה תכלס הולך למעין סוג של משרפה זה הכל הולך לסטרא אחרא גם כשאתה ישן - וכל פעולה היא צריכה זה נקרא ''הרצון לקבל לעצמו'' וזה נקרא ''סוף''. 'אין סוף' זה אי אגוצנטריות ככל שאדם חושב על אחדות על אהבה על נתינה על הזולת על היקום כולו אז הוא נמצא ב''אין סוף'' באין אגוצנטריות (אנחנו נדבר על זה). אז האוכל בכלל מקבל תיעול או כל דבר שאדם צורך אותו מקבל תיעול בזמן שאדם חושב בצורה כזאת - הרב נווה - לכן אנחנו צריכים לדעת איפה למקם את התודעה שלנו אבל המשחק שלנו הוא רק בתודעה.

הטבע הרוחני

מאוד חשוב רק להבהיר, אנחנו לא הגוף ואנחנו גם לא הרגשות ואנחנו גם לא המחשבות שלנו אנחנו מעל זה. אז איך קוראים לדבר הזה שנקרא 'מעל זה'?

כשאנחנו מדברים על אחדות אז צריך לדעת מה צריך להיות באחדות – כל דבר שאומרים ''אחד'' ''בוא נאחד'' ''בוא נראה מה אפשר לאחד''; אבנים ומים אפשר לאחד? לא, גם מלח ומים אי אפשר לאחד. זה לא נקרא 'אחד' זה שהוא מוסתר בתוכו הוא מובלע בתוכו אבל אם אני יחמם את זה? אז אני יוציא את המים והמלח יישאר.

אז כשאני מדבר על אחדות זה צריך להיות אותו דבר זה נקרא ''השוואת הצורה'' זה חייב להיות אותו חומר אז אתה יכול להגיד': אוקי אני מבין שיש בתוכי אחדות ואני מבין שאחדות זה ערך גדול מאוד ואני זקוק לאחדות אני רוצה שיהיה אחדות. אוקי, אז מה נאחד בנינו?

נאחד בנינו את הגופים? לא, אי אפשר. נאחד בנינו את הרגשות? לא, אי אפשר כתוב ''ועלמות אין מספר'' אל תיקרא עלמות אלא עולמות. יש אינספור עולמות של תודעה עכשיו אלה לא עולמות פיזיקאליים אלה לא עולמות של מרחב וזמן אלא בגלל שכל אחד ואחד מאתנו יש לו מערכת ערכים שונה, תרבות שונה, מערכת שפיטה שונה, מערכת ביקורת שונה. אנחנו כל אחד יש לו עולם אחר. וזה גם משתנה כל רגע ורגע בגלל גדילה בגלל שינוי השכלה שינוי דעות. אז תחשבו כמה עולמות יש כאן.. אז זה נקרא ''ועלמות אין מספר'' עולמות אין להם מספר וזה בעיקר קשור למערכת הרגשית אז את הרגשות שלנו אי אפשר לחבר. גם המחשבות ע''פ אותו עיקרון אי אפשר לחבר אותן המחשבה שלנו משתנה כל הזמן.

אז יש משהו שנמצא מעל זה שהוא עוד לא פועל הוא עוד לא חושב הוא עוד לא מרגיש הוא עוד לא גוף אז קראו לזה ''תודעה'' (הרב נווה - ולכן זה חשוב שאנחנו נמצא לעצמנו גם כן שפה משותפת ושנבין כולנו על מה אנחנו מדברים) ''אור הדעת'' זה אור החיבור.

'אור הדעת' זה אור שיש לו סקלה מפירוד עד לאחדות גדולה מאוד. אז כאשר התודעה נמוכה אז יש פירוד יש סופיות וכאשר התודעה גבוה אז יש אחדות - אז יש 'דעת של יחוד' ויש 'דעת של פירוד' (אז אפשר לדבר בשפה הזאת ועכשיו אפשר למלא את זה בכל מיני דברים אבל קודם כל זאת השפה) דעת היא סקלה - הדרגה הנמוכה ביותר של הדעת נקראת 'נפש' הדרגה הגבוה ביותר של הדעת נקראת 'יחידה'. 'נפש' 'רוח' 'נשמה' 'חיה' 'יחידה' אלה דרגות התודעה.

אז כשאנחנו מדברים על מה לאחד?

אנחנו צריכים לאחד את התודעות שלנו

אז אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מזיזים דברים שהם לא שייכים לגוף שלנו כי יש לנו צורכי גוף שונים. וגם להזיז את הרגשות שלנו כי יש לנו גם צריכה רגשית שונה ומערכת רגשית שונה. וגם את המחשבות שלנו יש לנו כל כך הרבה מחשבות שונות.

דוגמא

אתם תראו המון מחלוקת בגמרא בין התנאים לבין האמוראים, תנאים בינם לבן עצמם והאמוראים בינם לבין עצמם אבל הם היו באותה דרגת תודעה. ז''א, בעולם הרוחני הם היו אחד לגמרי רקמה תודעתית אחת ממש ''ואהבת לרעך כמוך'' פר אקסלנס אבל פה הם היו במחלוקת גדולה מאוד. כמו שמאי והילל. הם היו שניהם בעלי 'דרגת יחידה' והם היו נשמה אחת לכל דבר ועניין ולכן התירו את הבנים שלהם להתחתן אחד עם השני כי זה היה שייך לאותה נשמה הזכרים והנקבות יצאו מאותה נשמה זה אותה מטריה רוחנית אבל הם חלקו מחשבות שונות הם חלקו כלים שונים.

אז צריך לדעת שאע''פ שהמחשבות שלנו שונות התודעה שלנו יכולה להיות אחד ולשם אנחנו צריכים להגיע - אז צריך בשביל זה הכוון של תודעה - הכוון התודעה שצריך להיות אנחנו בעיקר צריכים הרבה מאוד לעבוד על אחדות. לדעת איך לשנס את כוחות הגוף ואת כוחות הרגשות ואת כוחות המחשבה כדי לאחד.

איך אנחנו נגיע למצב של תודעה של אחד?

מהות. טבע רוחני. האמת האוניברסלית. התעקשות על הערכים יוביל לתודעה של אחדות

אחד הדברים המרכזיים כדי לעשות את זה זה קודם כל הבנת המהות שלנו אנחנו צריכים לדעת מה המהות שלנו ולכן אנחנו צריכים לדעת איך להתנהל עם המהות שלנו. אז חלק גדול מאוד מן ההגות היא קודם כל להחזיר אותנו לטבע הרוחני שלנו. בטבע הרוחני שלנו יש אמת אוניברסלית (הרב נווה - שהתחלתי איתה בתחילת השיעור) לכולנו יש אותה מערכת שאנחנו מסכימים עליה; אמת, חסד, צדק, שלום, אהבה. אנחנו צריכים להתעקש על הערכים האלה זה קיים בלב כולנו ברגע שנתעקש עליהם ואע''פ שלכל אחד מהם יהיה רעיונות שונים איך להגיע למקומות האלה זה בסדר גמור אבל הערכים האלה יובילו אותנו לאותה תודעה לתודעה של אחדות. כי גם אם נרצה לעשות 'שלום' בן שני הפכים וזה יהיה לנו קשה אנחנו נצטרך להשתמש ביצירתיות רבה מאוד עצם הרצון שלנו להביא שני הפכים לנושא אחד יביא את זה לתודעה אחת - כמו הילל ושמאי - אם אתם הייתם רואים אותם יושבים ולומדים ביחד אתם הייתם אומרים שזה 'זוג אוהבים' אבל לפי הטענות שלהם זה נראה כאילו הם האויבים הכי גדולים שיכולים להיות. אז זה לא סותר מכיוון שהם ליבנו את ההלכה ככה אומר הזוהר ''את הנחלים ארנון ואת והב בסופה'' יש המון נחלים כל הנחלים זורמים אל הים 'נחלים' אחד יוצא לפה אחד יוצא לפה אבל כתוב ''את והב בסופה'' בסוף הכל נגמר באהבה גדולה. בניהם הם מבינים שהם משמשים את אותה אחדות והם מביעים בחינות שונות אבל של אותה אחדות אז אף אחד מהם לא חושב לעשות משהו נגד האחדות הם רק מביאים פנים שונות של הנראות של האחדות והם מכבדים ונותנים לזה מקום. אם לא היה הילל שמאי היה נהפך להיות הילל ואם לא היה שמאי הילל היה הופך להיות שמאי זה חייב להיות ככה.

מבחינת ההתנהגות וההתנהלות שלנו

המעמד הוא מעמד הגותי

ההתנהגות וההתנהלות שלנו צריכה להיות תחת האמונה הזאת אנחנו לא צריכים לקבל ממקור חיצוני מה אנחנו - האריז''ל כותב ש'במעמד הר סיני' הקב''ה לא בא ללמד אותם ''לא תגנוב'' ''לא תרצח'' הוא בא להחזיר אותם לזה המעמד עצמו החזיר אותם לעשרת הדברות. אותו מעמד היה של אדם הראשון אחרי שהוא אכל מהעץ אז הקב''ה אמר לו ''איכה'' הוא לא התכוון לשאול אותו 'איפה אתה אני לא רואה אותך' אלא הוא התכוון לשאול אותו 'מה קרה לך לאן הלכת'. ''מעמד הר סיני'' זה מעמד של ''איכה''. רק שפה הקב''ה כביכול עשה בשבילנו את התהליך והחזיר אותנו לעצמנו ואמר ''הנה אתם''. אז לאדם הראשון הוא שאל אותו ''לאן הלכת'' במעמד הר סיני הקב''ה אמר לבנ''י ''הנה אתם תשמרו על זה''. עכשיו זה מעמד של הגות כתוב שהקב''ה הוציא אותם מהגופים שלהם הם לא יכלו להכיל את הסיטואציה הוא היה צריך להוציא אותם מהגוף שלהם ככה הוא כותב במדרש רבה אז המעמד הוא מעמד הגותי.

'מעמד הגותי' זה להחזיר אותנו בחזרה לטבע הרוחני שלנו

להאמין במה שאני בנוי ממנו כבר

אחד הדברים החשובים כדי שאנחנו נלמד להאמין בזה - אנחנו חייבים להאמין בזה אם אדם עדיין מסוכסך עם האמרות האלה אז יש פה בעיה כי אתה צריך לחזור שוב לעולם הערכים ועוד פעם לרשום 'עם מה יש לי הרגשות טובות ועם מה יש לי הרגשות לא טובות'. יש לי הרגשה טובה עם האמת? מצוין, יש לי הרגשה רעה עם השקר. יש לי הרגשה טובה עם אהבה ויש לי הרגשה רעה עם השנאה. יש לי הרגשה טובה עם השלום ויש לי הרגשה רעה עם המלחמה. וכשאני עושה סה''כ של כל הערכים אני רואה שאם אני אשמור על כל הערכים האלה הם מובילים אותי ואת כל האנושות לאחדות. אז אני צריך להאמין בזה שזה לא רגשני זה גם אפילו לא אבולוציוני זה בדיוק היפך האבולוציה.

אז מה יש פה, מה יש במערכת הערכים הזאת? האם אני באמת צריך להאמין בה ולאחוז בה ולהגיד 'מאיפה היא באה'. ואני צריך להחזיק אותה ממש כאילו היא הטבע שלי ולעמוד עליה?

כי לזה אני אומר ''להאמין בה'' להאמין בה אנחנו לא צריכים לקבל את זה ממקור חיצוני אני צריך להאמין ממה שאני בנוי ממנו כבר - אם אני אקח עכשיו ספר ואני ילך עם המשנה הברורה ואני אשאל עכשיו אנשים 'למה אתה בלי הציציות שלך ככה'? אז משהו יכול להרגיש שזה תלוש הוא עדיין לא מחובר לזה הטבע הרוחני שלו עוד רחוק מאוד מלהרגיש שחסר לו ציצית. אבל מה שעוד נותר לנו ושב''ה עוד נשאר משהו ושאנחנו נולדים אתו זה מערכת הערכים שאני כרגע ציינתי אותה ואפשר להקנות אותה לכל ילד.

הגות ונאמנות

(הרב נווה - אנשים כל הזמן שואלים אותי מבחינה חינוכית ''איך מחנכים את הילדים'' לא צריך מערך שיעור ולא שעורי מולדת ולא השכלה, זה משחית את הילדים. מגדלים את הילדים עם הערכים הפנימיים שקיימים בתוכם מלמדים אותם להיות נאמנים לערכים הפנימיים שקיימים בתוכם. אתה אוהב אהבה? תנהג באהבה. אתה אוהב צדק? תעשה צדק. אתה אוהב חסד? תעשה חסד. ולעבוד איתם כל הזמן על הדבר הזה. זה שלילדים יש פחדים וקונצים 'אבל הוא ייקח לי' צריך כל הזמן להרגיע אותם צריך כל הזמן לשמר להם את המקום ואת הטריטוריה שלהם וכל הזמן להרגיע אותם. 'אבל אל תצא מפה' אתה לא צריך להיות אלים בשביל לשמור על הצעצועים שלך אתה לא צריך לשקר כדי לעשות משהו אתה לא צריך.

אני רוצה שאתה כל הזמן תהיה נאמן למה שאתה מרגיש טוב אתו. אתה מרגיש טוב כשאבא מחבק? אתה מרגיש טוב כשאבא אומר לך את האמת? אתה מרגיש טוב שכל הזמן אומרים לך ומיידעים אותך ואף אחד לא עושה לך מאחורי הגב? גם אבא ירגיש טוב אם אתה תעשה את זה  ואז לתת לו להרגיש טוב עם הטבע הרוחני שכבר יש לו והוא נולד אתו עד גיל 13 הוא נתון בידי הסטרא אחרא והוא עושה כאילו את הכל הפוך זה נראה כאילו הוא מתוכנת לעשות את הכל הפוך אבל אנחנו צריכים לחזור לשכנע אותו להאמין בעצמו.

לשכנע אותו אתה לא צריך לשקר אנחנו יודעים שאתה משקר אבל אתה לא צריך לשקר אתה לא תיענש על זה כי אין צורך אבל אתה לא צריך זה לא רלוונטי לשקר תגיד את האמת וזהו. וללמד אותו לעשות חסד כי טוב להם לעשות חסד וללמד אותם אהבה כי הם אוהבים אהבה ולחבק ולהעניק ולא לנדות ולא לעשות שיימינג. וכל הזמן לעמוד על הטבע הרוחני שיש כבר להם אז ההגות מחזירה אותנו לשם).  

הגות ותודעה אלוקית

עכשיו יש עוד נקודה אחת שהיא מאוד חשובה בהגות, כי אלה הדברים שצריכים להקנות לנו כוחות רוחניים אלה הדברים שצריכים לאסוף אותנו מפה (הרב נווה - אתם לא מבינים כמה אנחנו מנותקים מהטבע הרוחני שלנו אנחנו כמו אותם ילדים אנחנו סליחה אבל חיות פראיות ירדנו מדרגה של בהמות אנחנו חיות פראיות כבר. ואנשים או במגננה או במתקפה או בטוקבק או בנראות כולם רוצים נראות. בסדר קח את הנראות שלך מה אתה רוצה כבר להגיד? אז הוא כבר מדבר שטויות אז הוא כבר תוקף משהו הוא יורד על משהו הוא מכסח משהו. נותנים לך נראות בשביל מה אתה עושה את זה?!) אז צריך לדעת שיש משהו שהוא עמוק עמוק שנמצא בתוכנו ובאמת להבין את המושג שנקרא ''תודעה'' ''התודעה האלוקית''

תרגול מיומנות ההתחברות (הגות)

(הרב נווה - אנחנו אח''כ נדבר על המבניות. ואני אלמד אתכם עוד שעורי קבלה שקשורים לעניין של ההגות ואני יחבר את זה לאט לאט עם טכניקה. אבל אתם חייבים קודם כל לעזור לי אני לא יכול לברבר פה על הבמה. זה הגות תקלטו פה איפה שאני נגמר אתם מתחילים. הקורס הזה יכול להיות כישלון אם אתם לא תעשו כלום בבית זה הכל אחריות שלכם לא שלי. בכל שעור אחר האחריות היא שלי להעביר שיעור האחריות שלכם היא לעשות את זה. אם אתם רוצים שעה לסרט אתם יודעים מאיפה להביא לעצמיכם שעה לסרט. תעשו לעצמיכם שעה להגות אנחנו כולנו ב''ה 'ציפורי לילה' כבר למדנו איך לחיות מסביב לשעון לקום בשתיים בשלוש בחמש, למדנו לחיות מסביב לשעון אנחנו לא כמו ההורים שלנו 19:00 בערב הם הולכים לישון אנחנו נמצאים כל הזמן מסביב לשעון. תייצר לעצמך זמן לעשות הגות אתה מחויב את זה לעצמך. פה זה קליפות זה המדור של הקליפות זה מטריקס פר אקסלנס. יש פה את פרעה ואת מצרים ואת השעבוד הכל יש פה. אז אם אתה חי פה ואתה יונק מהקליפות חבל. חבל אתה אותה סוללה של המטריקס שרק מייצרת פה קצת אנרגיה וזהו. אבל אם אתה רוצה להיות קצת יותר עמוק אתה חייב לברוח להגות אתה חייב לברוח מהעולם הזה. ב''ה שה' נתן שמונה שעות שינה אבל זה לא מספיק אדם יכול לקום עוד יותר רשע ממה שהוא הלך לשינה. השינה ניתנה לעשות בדיוק את הפעולה ההפוכה. שינה זה יכול להיות 1/60 מהנבואה ואפשר להיכנס לנבואה בתוך שינה (נדבר אח''כ איך לנצל ואיך למנף את השינה) אבל בעיקרון אנחנו צריכים לנצל ולמנף הכל כדי לעלות בתודעה ולהיות יותר עמוקים.

הגות ועומק

בתוך ההגות עצמה על פי רוב לא קורה שום דבר, לא שומעים שום דבר ולא מרגישים שום דבר וגם לא צריך להגיד שמות ולא כלום אלא פשוט נכנסים לעומק. הטבע הרוחני שלנו כבר ככה הוא מאוד עמוק. כל עניין של ההגות זה עניין של ''להשתאבא בגופא דמלכא'' כמו שאומר הזוהר 'להישאב בגוף המלך' אתה כבר נשאב בגוף המלך. בגלל שאתה משוטט פה אתה לא מניח לעצמך להישאב פנימה לעומק אבל אם אתה קצת תהיה בשקט באופן אוטומטי תשאב פנימה ואתה תישאב לעומקים מאוד גדולים. כשאתה תצא מהעומקים האלה אז אתה מבין שכבר נוצר פער אתה תבין שהעולם שנמצא בחוץ הוא עולם שטחי יותר הוא עולם שהוא כבר קטן עליך ואתה כל הזמן צריך עומק אחר אבל העומק הזה מוביל אותך לטבע הרוחני שלך.

טבע רוחני ומלאות

בלב הטבע הרוחני יש נקודה מסוימת שאני רוצה שניגע בה הנקודה הזאת היא נקראת מלאות. הנשמה נמצאת בסטטוס של מלאות. הנשמה מלאה היא לא צריכה. היא לא צריכה לאכול היא לא צריכה לישון היא לא צריכה ללכת היא לא צריכה לנשום אפילו. כל מי שחווה חוויה של מוות קליני מיד הרגיש את זה לא צריך את כל הדברים האלה. יש כבר מלאות אנחנו כבר אנחנו לא צריכים להיות אנחנו כבר - אנחנו כבר יודעים הכל אנחנו כבר מלאים בהכל אנחנו כבר האור.

אז אם ככה למה אנחנו חשים חיסרון פה בתוך העולם הזה בגוף?

הקב''ה נתן את החיסרון הזה כדי למלאות אותו כמו שאנחנו אמרנו' הגוף נמצא בנשמה לא הנשמה נמצאת בתוך הגוף. אנחנו נולדנו למלא חסרונות אם האדם מזוהה עם החיסרון שלו אז הוא יתלונן או שהוא יתפלל על זה אבל למעשה

החיסרון נועד כדי שאתה תבוא אליו במלאות ותתעל אותו

אכילה ושתיה

למשל אתה רעב אתה לא תמות מזה הגוף ימות אבל אתה לא תמות מזה. לא שזה הנהגה זה גם לא הלכה ואף אחד לא אומר לא לאכול אלא יש עניין של לאכול נכון; יש זמנים לאכילה יש כמויות לאכילה. מבחינת הרבגוניות של זה - כל מה שמותר לאכילה מותר לאכילה אין עם זה שום בעיה אבל יש לזה זמנים ויש לזה כמויות. וגם הכמויות ששמו אותם יש בזה סודות גדולים מאוד למה שמו את הכמויות האלה (אנחנו נדבר על זה בהזדמנות). אבל ברגע שאתה מרגיש רעב אתה צריך להגיד לעצמך ''הקב''ה רוצה שאני יברך עכשיו'' אתה לא צריך להגיד לעצמך 'אני צריך לאכול עכשיו' ואז אתה מתנפל כמו בהמה אלא זה עבודה רוחנית כאשר הטבע הגשמי שלך קורא לך הוא קורא לך לעבודה. אז אם אתה רעב אז הוא אומר לך 'בואו תברך הגיע זמן לברך' ואתה דווקא צריך לברך ואתה דווקא צריך לאכול אכילה כזאת שתתעל את השפע שניכנס אליך אז אתה צריך גם לחשוב. האריז''ל וגם המהרח''ו כותב את זה תסתכלו בסידורים הספרדים זה כתוב במיוחד ב'איש מצליח' הוא כותב שהמהרח''ו אומר שאם מברכים נכון בברכות הנהנין אפשר להגיע לרוח הקודש. כי מגולגלות נשמות בתוך המאכלים האלה והנשמות שמגולגלות שמה יודעות לעשות הכרת הטוב והן מזינות את האדם והן פותחות בפניו את כל המחסומים שמפרידים בינו לבין הטבע הרוחני שלו. אז מברכות נכונות.. על אוכל אדם יכול לאכול לברך ולהגיע לרוח הקודש. וזה למה? כי זה עבודה רוחנית. זה לגבי אכילה ושתייה.

שינה

''אני עייף'' אתה לא עייף עכשיו אתה צריך לתקן את השינה. השינה מצד אחד 1/60במוות אז הקב''ה אומר לך'; בוא נתקן את המוות. אז איך נכנסים מתוך מלאות אל המוות? אז במוות לא מתים - לא מאמינים למוות (הרב נווה - אנחנו נדבר על כל אחד ואחד מהדברים האלה אנחנו עדיין בשעורים שהם ראשי פרקים. בגלל שזה תחילת תחילת המסלול יש לנו עוד מסלול ארוך)

כשאדם מת הוא מאמין במוות. זמן קצר לפני שהוא מת הוא רוצה למות כי הוא רוצה את המנוחה שלו אבל אז הוא מת לתוך דמיון כי אין מוות. אבל הוא מת זה נחשב שהנשמה שלו נופלת ''לנוקבא דתהומא רבה'' שזה מקום בתודעה (הרב נווה - לא לדמיין שום דבר בחוץ זה הכל מקומות בתודעה) לשמה הוא נופל.

הקב''ה רוצה שניפול לתוך השינה כדי שנתקן את מושג המוות 'לתקן את מושג המוות' מתקנים אותו באמצעות הגות. כמו למשל להגיד את 'קריאת שמע על המיטה' אבל גם אחריה צריך להיכנס לתוך הגות ולהתחבר למשהו (אנחנו נדבר למה אנחנו צריכים להתחבר) לצורך העניין הזה בפשטות אפשר להתחבר אל הבורא. ואז אתה יכול לעבור שמונה שעות או כמה זמן שאתה ישן בתוך הגות אתה קם כאילו עם המחשבה הראשונה שאתה הלכת לישון ואתה מרגיש כאילו אתה עברת משהו.

כתוב על 'יעקוב אבינו' ''יעקוב אבינו לא מת'' אז כתוב ''הלחינם חנטו חנטייה וספדו ספדיה'' כתוב שחנטו אותו ספדו אותו הוא מת ושמו אותו במערת המכפלה. אבל ברגע הזה של המוות הם לא נכנסו למוות הוא לא אמר 'אני גווע אני גוסס אני רוצה למות' הוא לא אמר את זה אלא המחשבה שלו התודעה שלו הייתה במקום מאוד מסוים והגוף שלו ניכנס למקום מאוד מסוים. אפשר עכשיו להגיע למערת המכפלה לעשות ככה ליעקוב אבינו והוא קם הם נקראים ''ישני עפר'' וככה כל הצדיקים ''צדיקים במותם קרויים חיים רשעים בחייהם קרויים מתים'' אז מוות זה מקום בתודעה ברגע שהתודעה נופלת או מפסיקה זה נקרא מוות, אבל אצל צדיק ברגע שהוא דבוק לא שייך כאן עניין של מוות.

אז השינה ניתנה כדי לתקן את הדבר הזה – להידבק – להידבק ברגע שלפני שאתה הולך לאיבוד לא לישון כשאתה צולל (הרב נווה - שוב כל כזה דבר אתם צריכים להבין שזה כמובן סידרה של הרצאות שאני צריך לעשות באותו נושא אי אפשר לפתור את זה ככה) אבל צריך להגיע לזה ממלאות אתה לא צריך להגיע לזה מזה 'אני חייב לקבל כוחות מהשינה'

אתה לא מקבל כוחות מהשינה מהשינה לא מקבלים כוחות אתה כבר מלא בכוחות אתה לא מרוקן מכוחות אתה צריך למלא את המקום הזה שנקרא שינה בכוחות. כי הגוף נמצא בך אתה לא נמצא בגוף, תחשבו על זה קצת, הגוף נמצא בנשמה לא הנשמה נמצאת בתוך הגוף. אומנם הקב''ה ''מסובב כל עלמין מקיף כל עלמין וממלא כל עלמין ומגוא כל עלמין'' אבל כמו שאמרנו זה רק ברזולוציית ההתמקדות אם אתה ממוקד בתוך הגוף כרגע אתה כלוא בתוך הגוף אם המחשבה שלך חושבת על דברים שהם אינם הגוף אז אתה מחוץ לגוף תלוי איפה אתה ממוקד.

זוגיות

ולגבי זוגיות אותו דבר - אתה מגיע ממקום של חיסרון אתה משעבד את הבן זוג ואתה לא יודע איזה אשמה גדולה זאת זה בדיוק ההיפך מואהבת לרעך כמוך. תתני לי, אין לי, אני רוצה חיבוק, תאהבי אותי, תגידי לי שאת אוהבת אותי, תכבדי אותי. וההיפך, גם האישה שעושה את זה לגבר. אסור לעשות את זה. אתה רוצה זוגיות? תן זוגיות תן אהבה תבוא ממקום של מלאות לא ממקום של חיסרון.

חיסרון זה המקום של השטן זה לא המקום של הקב''ה. מה שהשטן למעשה מסמל זה חיסרון את החיסרון של כולנו. אז תחליט, מי האלוקות שלך? חסרון או המלאות. ואתה צריך לדעת מאיזה מקום אתה בא. אנחנו צריכים לבוא ממקום של מלאות ולמלא כל דבר.

ילדים

יש אנשים שאין להם ילדים מתפללים לילדים נותנים להם ילדים. אח''כ מה הם אומרים? הרב אני מרגיש שהילדים מפריעים לי לחיות. אני רוצה לצאת אין לי בייביסיטר, אני רוצה לבוא לשיעור אני לא יכול הילדים מפריעים לי (הרב נווה - תגיד את זה לאישה שלא הביאה ילדים עד גיל 50) אבל לא ככה מביאים ילדים לעולם מביאים ילדים מתוך מלאות אני לא צריך ילדים.

אנשים שחוו חוויה של מוות קליני ואח''כ הראו להם 'אבל יש לך ילדים לא הגיע הזמן שלך יש לך ילדים את צריכה לחזור' אומרת 'אבל אני יודעת שיהיה איתם בסדר והם לא ילדים שלי זה ילדים שלך ואני רואה שיהיה איתם בסדר' הם מאבדים את הקשר הרגשי אפילו לילדים. למה? כי האמת הנשמה מגיעה מצד של מלאות אבל אם אני אפוטרופוס ונתנו לי כבר את הילדים חובה עלי לגרום להם להיות מזוהים ונאמנים לטבע הרוחני שלהם זה מה שאני קיבלתי על עצמי כדי לעשות זה העבודה הרוחנית שניתנה לנו פה בעולם הזה.

וכנ''ל לגבי כל דבר - כל דבר שמקיף אותנו בן אם חסר לך.. אני לא יודע מה.. קיבלת תחושה של חיסרון זה כדי למלא את המקום הזה לתעל אותו לא כדי להרגיש את החיסרון בו

אנחנו לא חסרים בכלום שום דבר לא חסר לנו

הבבא סאלי היה עושה תענית הפסקה. תענית הפסקה זה ממוצאי שבת עד כניסת שבת. שישה ימים לא אוכל. היה לו גילוי של הבעלש''ט התלמידים שלו היו אומרים לו 'אבל הבעלש''ט אמר שמהתקופה שלו לא צריך לצום כי ירדה חולשה לעולם למה אתה צם? יש לך גילוי של הבעלש''ט איך אתה צם? אז הוא אמר ש''סוד ה' ליראיו'' וכל אחד צריך את התיקון שלו אני יודע מה אני צריך לתקן כשושלת מאבותיי (הרב נווה - משפחת אבוחצירא מאוד שמרו על עניין של אכילה מתוקנת וקדושה וראיה 'שמירת העיניים').

ואז הוא אמר שלא תחשבו שאני לא נופל קורא מצבים שבאמצע השבוע אני כמעט מתעלף ואז אני אומר לגוף שלי 'שתדע לך שמבחינת הרצון שלי אני יכול לא לאכול ולהמית אותך, כי אני יחיה אתה תמות, אבל מכיוון שהקב''ה ציווה שאני יישאר בחיים כתוב ''וחי בהם'' אז אני אוכל בגלל הציווי אז אני יאכל ואני יברך ואני יאכל כמות מסוימת שתחזיק אותך עד יום שישי אבל לא בגלל שאתה אומר לי לאכול בגלל שהוא אומר לי לאכול באמצעותך.

אז זה מחשבה של בנ''א שהוא מלא הוא לא זקוק לזה לגביו זה לא רלוונטי זה לא מעסיק אותו אם תשאל אותו באמצע השבוע 'זה נראה כאילו אתה מתאפק מלאכול' הוא לא עסוק בצום הוא עסוק במשהו אחר הוא לא נמצא שמה אבל ברגע שהוא רואה שזה מסכן את הגוף שלו ואת ההישארות שלו אז הוא אומר': טוב אז כנראה שהקב''ה אומר תברך. וככה הוא היה עושה יש סיפורים מפורסמים שהוא היה שולח אנשים ללכת להביא לו ירקות מסוימים או פרי מסוים כי הייתה מגולגלת שמה איזה נשמה מסוימת. וככה הם חיים הם חיו במלאות הם הפכו את כל מה שהיה מסביבם ללא רלוונטי ואם כבר יש להם אינטראקציה אז זה אינטראקציה של הוא ימלא אותו לא שאני צריך לקבל מהסביבה שלי.

הגות

להתחבר בהגות לתחושת המלאות

אז אחד מהדברים שאני רוצה שלגביהם אתם תיכנסו להגות זה על התחושה הזאת כי שוב הגות זה כמו לחזור לעמידת מוצא זה כמו לחזור תמיד למקום הבסיסי ביותר שאנחנו.

אנחנו לגמרי ב out אנחנו משתוללים ואנחנו חסרי רסן כולנו; בפה ברגשות במחשבות בדאגות בפחדים. וזה סתם אנחנו סתם משתוללים. יעבור דור ועוד יום ועוד יום ויום אחד אתה תמצא את עצמך זקן ומת. תסתכל אחורה אתה תגיד': מה עשיתי? דאגתי התעצבנתי דיברתי לשון הרע. עם מה יצאתי? עם כלום. כמו שכתוב בפרקי אבות תינוק מגיע לעולם כשהידיים שלו קפוצות הוא רוצה לתפוס את העולם וכשהוא מת הידיים שלו פשוטות לא אחז כלום. זה חבל.

אתם צרכים לזכור שאנחנו פה כדי לעשות דרך ''הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך'' מכיוון שאין התחלה כי אם הייתה התחלה אז גם היה סוף לקב''ה אין התחלה וסוף זה שלמות שפושטת צורה לובשת צורה פושטת צורה לובשת צורה. אז אנחנו כל הזמן נמצאים כביכול בדרך הקב''ה נמצא בדרך אנחנו כל הזמן נמצאים במסע בגלל זה היהודי הוא נודד וליהודי אין באמת נחלה ה' הוא נחלתו.

מעולם לא היה לנו עיר או ארץ מקורית אנחנו כובשים אנחנו באמת כובשים כי אמרו לנו בואו תשבו פה בארץ ישראל כאן אני רוצה שאתם תהיו. אז הקב''ה העביר את  'אברהם אבינו' לכנען ואמר לו 'פה תהיה' אבל היה פה כנען זה לא הייתה שלנו זה לא היה של 'אברהם אבינו' היה שם כנען היו כאן שבעה עממים אחרים ואח''כ ירדנו למצרים והם חזרו לשם הם היו שמה. ואז הקב''ה אמר 'תזיז אותם' ככה אומר רש''י אומר 'זה העולם של הקב''ה הוא אמר תבואו תיכנסו וזה שלכם עכשיו כי אני נותן לכם את זה וכשתצאו אני יגיד לכם מתי לצאת. אז בתקופת הגלות הוא ממש ביקש שנעזוב את המדינה הוא ביקש שנעזוב את הארץ הזאת וככה עשינו.

לכן כל העניין של ההיאחזות בארץ ולהפוך את הארץ כאילו זה נוף יפה זה מיותר אין צורך בזה הנוף פה לא יפה.. תבקרו בחול תראו מה זה נוף יפה פה זה לא נוף יפה זה מדבר וחול. לכן כל רצון כאן לעשות מהארץ איזה רומנטיזציה ודברים כאלה זה מיותר. וצריך לדעת גם לגבי עניין בית המקדש - אם הקב''ה מחר בבוקר יבוא ויגיד אני רוצה שבית המקדש יהיה בבית הלבן אז אנחנו נלך לשם ונקים שם בבית הלבן את בית המקדש כי זה עולם של הקב''ה וזה מה שהוא אמר. לא בצורה מתלהמת לא בגלל שאנחנו רוצים אלא בגלל שזה הציווי כי זה עולם שלו לא עולם שלנו (הרב נווה - אני רוצה שאתם תבינו למה אני מתכוון אני לא מסתכל על זה כלוחם צבאי שיעשה את הפקודה של משהו זה עניין של תפיסת עולם)

התפיסת עולם כאן זה שארץ ישראל זה מקום זמני זה מקום מסומן וקודם הוא היה של משהו אחר ועכשיו זה שלנו אבל אנחנו לגמרי כובשים פה בגלל שהוא אמר לנו לכבוש את המקום הזה רק בגלל זה אנחנו נמצאים פה אבל זה לא שלנו. אין אותנטיות על מקום אין אותנטיות על מרחב וזמן כי אין שייכות למרחב ולזמן. זה גם צריך לבוא מתוך תחושה של מלאות כי אדם שנודד יכול להיות נודד ונווד רק אם הוא מלא יכול להיות שאדם יהיה נודד יהיה הומלס ואז הוא יהיה כל הזמן מסכן 'אין לי בית' 'אין לי בית אני כל הזמן נודד' אבל אתה יכול לנדוד עם תחושת מלאות ולהגיד' אני לא צריך בית בית מגביל אותי. אז יהודי לא צריך בית ''מלוא כל הארץ כבודו'' אם אתה נמצא מסוף העולם ועד סופו מה הבעיה!? אז הכל עניין של תפיסה.

מלאות ועומק

(הרב נווה - מה שאני רציתי להגיד היום שאני רוצה לחבר אותנו לתחושת המלאות בהגות שאני רוצה שאתם תעשו ואתם חייבים לעשות. שיעורים כאלה הם שיעורים מאוד עמוקים אתם לא מבינים מתוך איזה עומק זה נעשה. ואע''פ שזה נשמע לכם מוכר ואתם עברתם כל מיני דתות וכל מיני דברים כאלה עדיין זה רחוק מכם מאוד מאוד מאוד אל תתיימרו לדעת את הדברים האלה. צריך לשבת עליהם מאוד מאוד אתם לא מבינים כמה זה עמוק. ואח''כ להרגיש אותם בלי מילים אבל צריך הרבה זמן הגות בזה. צריך להגות בזה המון זמן עד שאתם תרגישו שהתודעה שלכם נמצאת בכל מקום עד שאתם תרגישו שהתודעה שלכם מלאה.

אתם צריכים להרגיש את השבע בנפש מכל דבר

עד שאתה יכול להסתכל על כל דבר ולהגיד 'אני לא צריך את זה'

הבתים שלנו מלאים בכל מיני גאדג'טים שתעשו על זה ספירה. תעשו ספירה; כמה עולה זה, כמה עולה זה, כמה עולה זה אתם תגיעו למיליון שקל בשקט של חוסרים שסתם יש לנו 'תרבות עוני' מטורפת שאנחנו לא צריכים אותה. מקרמיקות שנדלירים וכל מיני דברים 'שיהיה שיהיה לנקר את העיניים' 'לא היה לי כשהייתי קטן.. כשהייתי קטן גדלתי עם איזה מנורה שתלויה אז אני קניתי מיטה מיוחדת' אין בעיה למה להשתעבד לזה? לא צריך את זה. אני לא אומר לחיות בסגפנות אני אומר להגיע למלאות. כשאתם תגיעו למלאות תחושת המלאות תגיד לכם מה לעשות אני לא צריך להגיד לכם מה לעשות זה לא נכון שמשהו יגיד לכם מה לעשות. ותחושת המלאות תגיד לכם כמה לאכול ותחושת המלאות תגיד לכם כמה לישון אבל יש דברים שאתה תגיד לעצמך' אני לא צריך זה לא רלוונטי לי אין לי צורך להשתעבד לזה אני לא צריך להשתחוות לאוכל אני לא צריך להשתחוות למשהו שימלא אותי אנחנו כבר מלאים אנחנו לא צריכים להיות.

וכל מיני עליות עושים מדיטציות כדי להרגיש I am  אנחנו כבר אנחנו רק צריכים להאמין בזה כמו שאמרתי בתחילת השיחה עניין האמונה זה לא להאמין במשהו חיצוני זה לא השכלה אני מאמין במשהו שאני יודע שכבר קיים בי ואפשר להתחיל מתוך מערכת הערכים הבסיסית שאנחנו דברנו עליה קודם לכן.

זמן הגות

אתם צריכים בשביל זה שעה לא פחות משעה הגות ביום – הרב נווה – אל תתחילו לעשות איתי חשבונות לא אין לי אני לוקח חמש דקות פה רבע שעה שם ודברים כאלה. אז אתה לא רציני אם אתה רוצה לעצמך זמן ביום כדי לראות סרט אתה לוקח שעה ביום. אתה רוצה שעה לצאת לשחק סנוקר אתה יודע לקחת לעצמך שעה לשחק סנוקר. אבל אם אתה רוצה שעה לחיות קח לעצמך שעה לחיות - תקום שעה קודם.

הגות וחיים

(הרב נווה - אתם צריכים לדעת החיים שלנו תלויים בזה העולם בחוץ נהרס הם חיים על שמרי הקליפות תראו כל הזמן איומים על מלחמות.. טיפשות שאין כדוגמתה לא להאמין שבחירי העם שלנו נמצאים ברמה של רמבו ורוקי זה הרמה של האיומים.. אלה שצריכים להוביל אותנו להיות בעלי החזון להנהיג את העם אלה הנוכלים הכי גדולים שבעולם low life שאין כדוגמתו ''פני הדור כפני הכלב''. ואין במי לבחור ואני לא מציע לכם לבחור ואל תלכו לבחור אם הייתי יכול לגזור את זה על כולם אם היה לי כתפיים לזה הייתי גוזר את זה. אני דברתי אתכם על זה קודם לכן תראו במה אנחנו בוחרים. אסור לעשות את זה אסור לתת לזה יד לא למחלוקת ולא לשיסוי ולא לטמטום מן הסגנון הזה וכל רב שאומר אחרת שיעשה תשובה. צריך לתת יד לדברים האלה שאנחנו לומדים אותם ואנחנו צריכים לעשות את המהפכה הזו מלמטה כל אחד לעצמו הגאולה הכללית תבוא רק מגאולות פרטיות היא לא תבוא מגאולות כלליות אבל אתם צריכים את הזמן הזה של השקט של להיות בתוך עצמיכם של להבין בכלל על מה אני מדבר.

הגות והשגה

ביהדות יש המון ספרים, אנשים כל הזמן אומרים לי שהרב יכוון אותי לספר, אני יכול לכוון אותך לספר אתה לא תבין ממנו כלום. ספרי הרמח''ל ספרי האריז''ל ליקוטי מוהרן, פתח בוא נראה אם אתה תבין משהו. למה לא מבינים? כי מה, כי אין לך את הרציונאל? אתה חושב שמלמדים את זה בישיבות יש משהו שמלמד את זה בישיבה.. אני גם כן רוצה להצטרף לישיבה שמלמדים את זה אולי שמשהו מכם ימצא לי מורה טוב שילמד את הדברים האלה.. זה דברים שמגיעים אליהם רק בהשגה אם אין לך השגה אתה לא תבין את זה בחיים. השגה אפשר לעשות רק עם הגות אתם צריכים לדעת הרב שלי יושב שלוש שעות בהגות כל יום, שיהיה לכם ברור לגמרי יושב בלי ספר בלי כלום שלוש שעות בהגות זה חלק מהסדר יום שלו. וכל הגדולים היו יודעים לקחת את עצמם מהחיים ולהיכנס לעומקים גדולים מאוד בתוך עצמם. וזה לא מדיטציה אנחנו עוד נדבר על זה הרבה כרגע אני מדבר על ההתחברות לאמונה של ממה אני עשוי).

מלאות והעדר צריכה

וחלק ממה שאנחנו דברנו היום זה עניין המלאות ואני רוצה מאוד שתתחברו לעניין המלאות. ואז לא תצרכו את הבן זוג שלכם לא תצרכו אוכל לא תצרכו שינה לא תצרכו דברים וגאדג'טים מבחוץ לא תצטרכו את זה. על הרבה דברים אתם תסתכלו ותגידו זה לא רלוונטי. תסתכלו כמה בגדים יש בארון כמה נעלים כמה כספים הוצאנו תחשבו שאת כל הכספים האלה היינו מוציאים לצדקה הייתם בני העולם הבא כבר..

האדמו"ר מאיזביצה אומר את זה - הרב קרליבך בשם רבו אומר שאדם יכול להגיע לרוח הקודש מנתינת צדקה. אומר למה? הקב''ה יצר הסתר ''הסתר אחד'' הוא עשה. הוא אומר אבל אדם מנצל את ההסתר הזה בשקרנות שלו ובתחמנות שלו הוא מנצל את זה ועושה ''הסתר בתוך הסתר'' אז הוא משקר לבנ''א הוא מעמיד פנים הוא מניפולטיבי הוא מוכר אנשים וקונה אנשים בראש שלו אז הוא יוצר ''הסתר בתוך הסתר''. הקב''ה יצר ''הסתר אחד'' הוא יצר ''הסתר בתוך ההסתר'' הזה הוא מנצל את ההסתר. אבל הוא אומר': אז בנ''א יכול לבוא ולהגיד אז למה הקב''ה עשה הסתר שיעשה שהכל יהיה גלוי. הכל גלוי זה ''אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' צריך ליצור עולם.

אז איך אני יכול להשתמש בהסתר בצורה שהיא קדושה?

אומר למשל 'מתן בסתר' מתן בסתר זה מצוין אתה לא יודע למי אתה נתת זה שמקבל לא יודע ממי הוא קיבל וזה עבר ואתה סומך על היקום על הסופר אורגניזם שאתה נמצא בו שהוא יודע לעשות חילוף חומרים טוב הוא יודע לעשות את המטבוליזם שלו בצורה מצוינת ולהעביר את השפע שלו מנקודה מסוימת לנקודה אחרת. אומר': בזה אתה משתמש בעובדה של 'ההסתר האחד' בקדושה 'מתן בסתר'. אז הוא אומר ככל שאדם עושה יותר מתן בסתר יש לו אמונה יותר גדולה שהוא חי בתוך סופר אורגניזם רוחני אחד גדול שזה מה שהוא עושה כי הוא יודע שהצדקה שלו תגיע בצדק. 'צדקה' ו'צדק' זה לא אותו דבר אבל הוא יודע שאם הוא יעביר צדקה בצורות הנכונות זה יגיע בצדק למקום הנכון. עד כדי כך שאמרו חז''ל אם בנ''א איבד מטבע מסתכל בכיס איבד מטבע, אומר': זה נחשב לך לצדקה תגיד 'נתתי את זה לצדקה'. אתה אומר': אבל מאיפה אני יודע מי הרים את זה אולי מסומם אולי נוכל אולי מהמר? אומר': אל תדאג תסמוך על היקום שהיקום יודע להביא את זה לבנ''א שצריך כרגע את הכסף הזה שנפל לך מהכיס וזה נחשב לך לצדקה כאילו אתה נתת את זה. אז תבינו לתת 'מתן בסתר' זה כאילו כמו להפיל את זה על הרצפה ואתה צריך לסמוך על הצדק שנעשה anyway שזה יגיע למקום שהוא צריך אותו והוא אומר': ומזה אפשר להגיע לרוח הקודש. אבל זה לא מללכת ולפזר כספים זה המודעות לזה. זה המודעות שאם אני הוצאתי כספים זה הגיע לאן שזה צריך להגיע וזה מביא אתו עוד המון המון מודעות להרבה מאוד דברים אחרים.

אחריות אישית ליישום

(הרב נווה - עכשיו דברים כאלה צריכים זמן ואין לנו זמן ללכת למדבר יהודה ולא ללכת לאף מקום אני ממש מבקש שאתם תקבלו את האחריות על המסלול הזה תעזרו לי בזה מאוד, תעזרו לעצמיכם אני פה בשבילכם. אתם צריכים לדעת שהמילים נגמרות פה על הבמה ואתם חייבים אבל לקחת את זה אליכם הביתה לשמוע וללכת ליישם.

תמיד כל ההתחלות קשות תמיד יש רעש בראש תמיד אתה יכול להגיד לעצמך 'לא לא לי זה לא יכול לקרות' גם אל תתפסו בפורומים לא צריך לעשות את זה עם הרבה מאוד אנשים אני לא כ''כ אוהב את הקטע הזה שיש הרבה מאוד אנשים במקום אחד כי זאת השפעה קבוצתית.

הגות ואותנטיות

עזבו את ההשפעה הקבוצתית יש לה כבר משהו אחר אתה צריך להיות אותנטי עם עצמך ברבים אתה לא תהיה אותנטי. אתה צריך להיות אותנטי עם עצמך לקחת את עצמך ולהגיד 'אני צריך להאמין בעצמי במה שאני קיים, סוף סוף אני צריך להגיד את ה-say שלי בעולם, אני צריך להתחבר למה שאני בנוי ממנו לא למה לאנשים אומרים לי או למה שמצפים ממני..

בשביל זה צריך זמן

צריך לזה זמן אני גם אומר למנף את השינה - אחרי השינה אחרי שאתם עושים 'קריאת שמע' תשבו תשענו על הקיר עוד אל תשכבו אח''כ תשכבו אבל קודם כל תתחברו לזה תתחברו לתודעת המלאות תשנו כשהמחשבה האחרונה שלכם הייתה בתוך הגות ומי ייתן שזה ימשיך גם את השמונה שעות וגם אתם תקומו מתוך הגות זה אומר שנכנסתם למקום מאוד טוב ואע''פ שלא חוויתם כלום ולא ראיתם כלום העומק שיצאתם ממנו הוא גדול המקום של האמת להגיע אליו הוא יותר מדויק אתם עכשיו יותר אותנטיים.

אם אתם תעשו את זה עוד יום ועוד יום אתם תראו את המציאות אחרת לגמרי - יצא לכם לשמוע שיעורים שלי שכבר שמעתם לפני שנתיים שלוש ארבע חמש.. שמעתם אותם ממקום אחר לגמרי נכון..  אבל זה אותו שיעור הוא מוקלט זה אותו שיעור.. אז אתם אחרים המציאות היא אותה מציאות כבר ששת אלפים שנה המציאות היא אותה מציאות אבל אתם שונים. אז גם אם אתה תשמע שיעור עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם זה אותו שיעור השיעור תקוע שם מוקלט.. אף אחד לא שינה אף מילה.. הוא לא התאים עצמו לעומק שלך. איך אתה מוצא בו עומקים אחרים? כי אתה יותר עמוק ככה זה לגבי כל המציאות.

כל המציאות היא אותה מציאות אבל בעומק שלך אתה יכול לראות פה מלאכים ואתה יכול לראות פה נשמות ואתה יכול לראות גם את הקב''ה אז אפשר לעשות את המציאות הזאת לכלא אפשר לעשות אותה כאוס אפשר לעשות את המציאות הזאת רעה וחרדתית ואלימה אתה יכול לתת לזה כל מיני שמות ואתה יכול יום אחד לפקוח את העיניים ולהגיד': זה גאוני מה שקורה פה' ולא לרצות לזוז מפה ולשמה אנחנו צריכים להגיע.

אני רוצה רק לסיים בדבר אחד שהיו גדולי עולם שרצו לסכם את התורה - הילל הזקן ''מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'' רבי עקיבא ''ואהבת לרעך כמוך'' רבי שמעון בן פזי ''להקריב כבש אחד בבוקר כבש אחד בן הערביים'' שהוא דיבר שהתורה אומרת תמיד להתקרב 'קורבן' להתקרב רבי שמעון בן אנס אמר ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'' שהכל אחד. אבל בא חבקוק והעמידם על אחת ''צדיק באמונתו יחיה''. למה צדיק הוא צדיק? כי האמונה שלו זה הצדיקות זה הערכים האלה הוא מאמין בזה אז הוא לא עוזב את זה אפילו לא לרגע אחד.

צדיקים אמתיים אי אפשר לשחד אותם אתה לא יכול להזיז אותם אתה לא יכול לאיים עליהם אתה לא יכול לשים עליהם אקדח על הרקה ולהגיד לו 'אני יהרוג אותך ואת כל המשפחה שלך אם אתה לא תעשה ככה וככה' תהרוג. אתם לא מבינים איזה אותנטיות יש להם אבל הם אותנטיים לעצמם למציאות שהם בנויים ממנה. לא דורשים מאתנו יותר מזה דורשים מאתנו להיות אותנטיים למציאות שאנחנו בנויים ממנה ''לא בשמים היא ולא מעבר לים כי קרוב הוא הדבר בפיך ובלבבך לעשותו'' אז הכל נמצא בתוכנו ''וחיי עולם נטע בתוכנו''.

תזכרו שאנחנו לא צריכים להיות שום דבר אנחנו כבר - חשוב מאוד שתלכו עם זה כל הזמן אנחנו לא צריכים להיות משהו לא פסנתרנים ולא זמרים ולא חכמים. אנחנו כבר אנחנו כבר מלאים ואנחנו כבר הכל. אם אתם תאמינו בזה לאט לאט זה יעשה מניפסט לתוך המציאות אבל בשביל זה צריך להגיע עם תחושה של מלאות לכל דבר. לא להאמין בחיסרון ולא להתפלל על חיסרון ''לא ה' החלפתי בדיוק עבודות אני חייב עבודה חדשה אני חייב בית אני חייב כסף'' להפסיק עם זה.. להפסיק עם זה אין לנו צורך בזה כל החוסרים שעולים סימן שהקב''ה אומר  ''לך תתקן את זה'' את אותו חיסרון לך תיתן ויש לך מה לתת

אבל יותר חשוב שתתחבר לתחושת המלאות

(הרב נווה - בבקשה אני רוצה לקבל פידבקים על זה אני אתן לכם את המייל שלי תרשמו אותו בבקשה ותרשמו לי למייל בקצרה בבקשה שכל אחד ירשום לי את החוויות שעולות לו. מי שרוצה אני לא מחייב. שום דבר כאן הוא לא חייב. אבל אם כבר נרשמתם לקורס ושילמתם כ''כ הרבה אני מרגיש מחויבות לזה אני מרגיש לחוץ על זה שאתם תקבלו את זה כמו שצריך.

אבל אני חייב שיתוף פעולה זה תהליכים נפשיים שאתם צריכים לעבור לבד בעצמיכם אני לא יכול להכניס יד לתוככם. אני יכול להשרות אני יכול להתפלל עליכם אני יכול להגן עליכם אני לא יכול לעשות את העבודה בשבילכם אתם חייבים את הזמן לעצמיכם. תתלשו את עצמיכם מהחיים שלכם ותלכו ותתחברו לעצמיכם.. וזה אפילו לא תחילת הדרך אנחנו עוד בראשי פרקים של המסלול יש לי עוד המון המון מה לתת לכם דברים מדהימים אבל אני צריך נפש מוכנה אני לא יכול שיבואו לי חיות מהמטריקס לפה וינסו ללמוד הגות בשעה זה לא יעבוד ככה.

הנקודה היא שיהיו לי כרטיסים שלכם של התקדמות.. כי אני יסתכל על התאריך שזה התקבל ואז אני רוצה לראות אח''כ בעוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע.. מה קורה לכם. עכשיו אני ירגיש את העומק. מה שאתם תגידו זה לא מה שישנה לי אלא העומק שממנו אתם כותבים זה מה שישנה לי. מי שרוצה לשתף אותי.. מוזמן.. ומי שלא אז לא חייב. אבל זה חשוב לי מאוד אני רוצה לדעת איפה אתם עומדים אני גם באיזשהו שלב יעשה ראיון עם כל אחד ואחד מכם אבל אתם צריכים לצאת שונים לגמרי ..

חבל סתם לבזבז את החיים האלה.. החיים האלה נפלאים.. העולם הזה הוא פלא הוא פלא עצום הקב''ה רצה לעשות לעצמו 'דירה בתחתונים' שתדעו ואנחנו עוד צריכים להקים בית מקדש שלישי פה. גם לגבי האלפים הבאים, האלף השמינית התשיעית והעשירית הם פה הם לא יהיו בעולמות עליונים אנחנו פשוט נחייה פה עם תודעה חדשה.

אז זה התודעה החדשה - מה שאנחנו לומדים זה התודעה החדשה שאיתה אנחנו צריכים לחיות - אז כבר צריך להכין את עצמנו כתוב ''אין בין העולם הזה לבין העולם הבא אלא שיעבוד מלכויות'' 'שיעבוד מלכויות' זה אומר': ממלכות שרוצה לקבל לעצמה תהיה מלכות שנותנת 'מלכות שנותנת' זה מלכות מלאה

אז משם צריך להתחיל

מתודעה של מלאות

בעזרת השם שה' יעזור לנו