תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

 תורת ההגות וההתבוננות הקבלית / הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 11/12/19

 שיעור 2- סוד ההשתלטות על הדחפים 

עניין ההגות - כל עניין ההגות מלמד על השתלטות התודעה השתלטות המודעות. אנחנו למעשה לא נמצאים רובנו במצב של שליטה במחשבות או שליטה במה שקורה בתוך הראש לגמרי אנחנו נמצאים באיזשהו סוג של כאוס. זה עיקר הבעיה. מכיוון שהאדם הוא תודעה האדם הוא הדעת (זה מובא בכמה מקומות אנחנו לומדים את זה בקבלה זה הא' ב').

דעת

דברנו שרוצים להגדיר 'דעת' אז אומנם קוראים לזה בהרבה מאוד מקומות 'חיבור' (אבל כל מי שאומר את המילה הזאת לא מבין על מה הוא מדבר) כי דעת זה למעשה סולם של ''דעת האחדות'' חיבור לאחדות. יש 'דעת נמוכה' ויש 'דעת גבוה'. 'דעת נמוכה' זה אומר שאדם נמצא בתחושה של פירוד בד''כ זה 'שנאת הזולת' בשינוי צורה מן הבורא עד הופכיות הצורה. 'דעת גבוה' (או דעת גדולה) זה השוואת הצורה או דעת של אחדות או דעת של אהבה שאינה תלויה בדבר (זה אותו דבר, לזה אנחנו קוראים 'דעת גבוה'). יש חמש רמת לתודעה שנקראים; 'נפש' 'רוח' 'נשמה' 'חיה' 'יחידה'. וכשהדרגה של התודעה היא 'נפש' והדעת היא קטנה אז זה גם מלווה באיבוד הדעת או מה שאנחנו קוראים ''גלות הדעת''. שדעת נמצאת בגלות וזה אומר' שאין דעת אם היא נמצאת בגלות זה אומר שאין דעת. ועל זה המלחמה - אנחנו נמצאים ''בגלות הדעת'' הגאולה נקראת ''גאולת הדעת'' מה שאנחנו נגאל זה את הדעת.

עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני

מכיוון שהעולם הפנימי מקרין לעולם החיצוני אז זה בא לידי ביטוי ממש באירועים היסטוריים; שאנחנו עפים מארץ ישראל וחוטפים צרות צרורות והעולם שונא אותנו ואנחנו שונאים את העולם. וכאשר 'הדעת גאולה' אז אנחנו יכולים לראות ''גן עדן'' עלי אדמות. תכלס יש כאן את גן עדן. ככה אומר הרמד''ו, אנחנו נמצאים בתוך גן עדן רק שאנחנו לא רואים אותו. וכדי לראות אותו אנחנו צריכים דעת.

אין עולם אובייקטיבי בחוץ העולם נראה לפי הדעת

אני מזכיר לכם שאין בחוץ עולם פיזיקאלי אובייקטיבי אלא זה עולם נראה. זה מאוד חשוב להבין את זה. אין עולם אובייקטיבי בחוץ אלא שזה העולם הנראה – העולם הנראה לפי הדעת. לכן האדם הראשון היה בעל דעת אז הוא ראה את 'גן עדן' הוא איבד את הדעת ע''י זה שהוא אכל ''מעץ הדעת טוב ורע'' אז הוא גורש מגן עדן. אבל לא היה שם גירוש פיזי זה גירוש תודעתי פתאום הוא הסתכל על אותו מקום והוא לא ראה יותר את 'גן עדן'. וככה כל הירידה בתודעה למעשה זה הכל נמצא בתוך כדור הארץ אין מקום אחר וספציפית בכלל ספרי הקבלה אומרים שהכל היה בארץ ישראל הכל היה פה מהתחלה ועד הסוף. כל הסיפור מהתחלה ועד הסוף הוא פה בארץ ישראל אבל כל פעם רואים פתאום א''י פורחת ופתאום יש בית מקדש ופתאום אין בית מקדש, זה הכל כאן. וזה כמו מציאות וירטואלית שיש לה ביו פידבק. שאם אתה מסתכל או שאתה זז עם העיניים או שאתה עושה איזה משהו אתה רואה תמונה מסוימת ואם אתה לא מסתכל עם העיניים על המקום הנכון אתה רואה תמונה אחרת אבל בחוץ אין כלום זה הכל תלוי במה שקורה בתוך העולם הפנימי שלך.

זה מאוד חשוב להבנה של העולם הבא, להבנה של מה קורה לאחר המוות, להבנה של רוח הקודש, להבנה של עליית הנשמה. שרואים שלמעשה אין כאן באמת גשמיות כמו שאנחנו מבינים אותה.

וזה מאוד חשוב שאתם תדעו' שאנשים בעלי תודעה גבוה אומנם נמצאים באותו עולם כמוכם מסתכלים על אותם דברים אבל רואים משהו אחר. עכשיו, הוא יודע למשל שזו 'כוס' אבל הוא רואה את האותיות של הכוס. הוא רואה את הכל בצורה של אותיות. כל הראיה שמתארים אותה מורים רוחניים שהם אינם יהודים שרואים אורות ודברים כאלה זה הכל דמיונות. לא רואים שום אור ולא רואים שום תמונה. זה לא מופע אור קולי, זה הבנות. והרעיון של לראות אותיות זה למעשה כי הכל כתוב באותיות אז אפשר לראות את האותיות האלה במרחב. ויש לזה עוד עומק ועוד רבדים, שבהתחלה האותיות הן זזות אבל אח''כ מבינים שזה פסוקי התורה בפשט ואח''כ יש עוד מילים אחרות שעולות מזה.

דוגמא,

היקום מאזן את עצמו

המילה ''אלוהים'' היא בד''כ מלמדת על מידת הדין התנהגות של הטבע ''חוקי הטבע'' מידת הדין. אם בנ''א לא חושב ועושה תנועה עם עצמו היקום מגיב אליו כי היקום הרוחני האמיתי הוא אחד. ואם האדם עושה תנועה שהיא לא לכיוון האחדות נניח מדבר לשון הרע או גונב היקום מגיב רע לא שהוא מעניש אותו הוא פשוט מתאזן, הטבע הרוחני מאזן את עצמו. כי ברקע של הכל בחלקים הפנימיים העמוקים של היקום הוא אחד ואם על פני השטח אתה עושה דברים שהם אינם תואמים את אותה אחדות הוא מאזן את עצמו. ובד''כ הוא מאזן את עצמו לאותו אדם שגנב או גזל או דיבר לשון הרע. לגביו התחושה היא שהאיזון הוא אלים ואז הוא אומר ''אני נענש''. לזה קוראים 'עונש' אבל בסה''כ זה השם ''אלוהים'' מאזן לכיוון של האחדות.

שמות פנימיים וזכות (הרצון להטיב)

יש שם שרואים אותו בפנימיות והוא לא נגלה בחיצוניות והשם הזה זה -  א כ ט ד ם - זה אותו דבר כמו השם 'אלוהים' רק ה - א' ו ה - ם' לא משתנים כי הם הטיות זה הטיה של המילה. אז רק הפנימיות משתנה, כמו השורש של המילה עצמה. אז - א כ ט ד ם - זה האותיות הקודמות לשם 'אלוהים'. האות הקודמת ל- ל' זה כ' אח''כ ל- ה' זה ד' ואח''כ ל - י' זה ה - ט'. עכשיו, מה זה אומר כשרואים שם כזה? השם הזה הוא מיתוק לשם אלוהים. למה הוא מיתוק איך הוא בא לידי ביטוי? כאשר אדם חושב ועושה ''סוף מעשה במחשבה תחילה'' אם הוא חושב אז השם הזה גם פועל עם האותיות הקודמות. האותיות הקודמות מראות למעשה שיש ''מחשבה תחילה'' שיש דרגה אחת שאתה הקדמת אותה. וזה דרגה של מחשבה שאתה עושה דברים במחשבה תחילה. וזה השם הזה מתגלה השם הזה והוא מיתוק לשם ''אלוהים''. ואז אם אדם פועל  ויודעים שאדם לא יודע הכל והוא לא רואה ''מסוף העולם ועד סופו'' אבל בכל זאת הוא עשה תהליך של מחשבה תחילה בייחוד זה עניין של ''הרגש הזולת'' והבנה שמה שהוא עושה יש לו השלכות על אנשים אחרים (הרב נווה - מי ששמע את השיעור האחרון שאני העברתי ביום שני אין 'אני' יש 'אנחנו') אז אדם שחושב במושגים של 'אנחנו' הוא מפעיל את השם הזה והוא למעשה לא נענש כי אם הוא מפעיל מחשבה עונים לו במחשבה והתיקון שלו הוא במחשבה - מתקנים לו את המחשבה. אבל השם הזה הוא ממתק את השם 'אלוהים' ואז האיזון של הבריאה לא נעשה באלימות אלא הוא נעשה בצורה מאוד עדינה ומסבירה.

ויש שם שהוא המיתוק של המיתוק של זה שהוא הגימטרייה של זה - כ ט ד (שנמצאים באמצע) זה גימטרייה ''גל''. ואז זה יוצא השם ''אגלם''. ''אגלם'' זה אגלם אותם, אני אגלה אותם. ולמי הכוונה? שאם האדם אומר אני פועל את פעולותיי בעל מנת להוציא לאור ''שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'' לגלות את השמות את הפעולות ואת הכינויים. ככה אני פועל - אני פועל בעל מנת לגלות את זה. זה בכלל המיתוק של המיתוק. ובמיתוק של המיתוק אדם מקבל סייעתא דשמייה גדולה מאוד כדי שזה באמת יקרה. ואת כל זה רואים בתוך היקום כל הפעולות האלה רואים בתוך היקום. אז יש הרבה שמות שמתגלים לאדם שהוא זך תוך כדי תנועה.

חיבור ומשמעות

אני נתתי לזה משל והמשל הזה מאוד דומה – תחשבו על אדם שהיה עכשיו מסתובב על תוכנה. נניח אתם פותחים את הסמרטפון ואתם רואים צלמיות, אתם לא רואים אותיות אתם רואים צלמיות. אתם לוחצים על אפליקציה שאתם רוצים נניח על ''גוגל כרום'' אתם מקישים נפתח ''גוגל'' לא נפתח משהו אחר, כשאתם לוחצים על וויז נפתח הוויז. אתם לא צריכים לרשום שום דבר או לעשות שום דבר פשוט ללחוץ על הסמל. עכשיו מאיפה הוא יודע שזה הסמל ואם אני יעשה עכשיו ציור סתם? אז בצייר לא יקרה כלום סתם אתה לוקח איזה סמל שם אותו מדבקה תלחץ מיליון פעם לא יקרה כלום, למה? כי אין לו את השכבה שמתחתיו. השכבה שאתם רואים אותה היא נקראת בשפת התכנות ''דור רביעי'' כי זה השכבה הרביעית והיא ''שכבת הציור'' והנראות כדי שזה יהיה נוח למשתמש אבל מתחתיו יש שורות קוד שאומרות אם בנ''א לוחץ לחיצה פה (לחיצה כפולה) תעשה open 'פתח'. (הרב נווה - פעם מי שלמד לא היה בכלל את הדור הרביעי הכל היה ''דור שלישי''. מי שהתחיל ללמוד בדור שלי כל השורות היינו צריכים לכתוב. לשמור קובץ, לפתוח קובץ, לסגור קובץ. כל דבר זה היה בשפה של דוס והיינו צריכים לכתוב כל דבר. היום לא, יש לך היום ציורים יש לך את הציור אתה לוחץ עליו. אבל צריך לדעת, ציור לא נלחץ ומחשב לא מבין ציורים. זה שאנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו זה הבורות שלנו אבל באמת זה לא ככה. האמת היא שיש שורות קוד שמפעילות אותו שום דבר לא זז פה אם אין כאן שורות קוד שמפעילות אותו.

טהור טמא

 מחובר (פנימי, משמעות) לא מחובר (נראות, חיצוני)

אותו דבר זה העולם הזה. יש ''פשט'' זה 'העולם הזה' אבל העולם הזה לא פועל סתם. כלי כמו 'צלחת' או 'כוס' לא מקבל טומאה סתם. אתה מסתכל על צלחת אתה מקבל אותה, אתה הולך לשוק אתה קונה צלחת כתוב עליה made in china אומרים לך': תשמע זה טמא. אתה הולך שם אותה במקווה אתה מרים אותה, אתה לא רואה שום הבדל. אתה אומר': זה אותה צלחת לא רואה שום הבדל, מה שמתי אותו ככה במים? יגידו לך 'זה טמא' 'זה טהור'. עכשיו בתמונה אתה לא רואה. כמו שפה אתה לא תראה, אם עשיתי צלמית עם צייר או שעשיתי צלמית שהיא מתוכנתת, אתה לא תראה את ההבדל אתה תראה אותו דבר.

(הרב נווה - מבינים מה שאני אומר? אם משהו לא מבין זה יהרוס את כל מה שאני הולך להסביר ולבנות עליו. אני עוד לא מדבר על הכוונות. תהיו איתי. בגלל זה אני אומר' תלכו רק עם מה שאני מסביר לכם. אם אני מסביר א' ו ב' אל תחשבו מה אני הולך להגיד ב ת'. תלכו איתי ב א' ב'. הרב מסביר. במסך במחשב יש לך אפליקציה, סתם ''גוגל כרום'' אתה לוחץ עליו הוא נפתח. אם בצייר אני יעשה לך בדיוק את אותו ציור של ''גוגל כרום'' ותלחץ עליו לחיצה כפולה יפתח? לא. זה ציור זה לא תוכנה זה ציור. אז אתה תלחץ על הציור זה לא פועל ועל זה, זה כן פועל. למה? כי משהו תיכנת את זה. אחד, יש מתחתיו שפה 'דור שלישי' יש ממש המון שורות קוד שמפעילות אותו. השני, אין כלום סתם ציור מונח לך שם אז אתה לוחץ עליו כלום לא קורה. עכשיו בעיניים אתה רואה את אותו דבר. אנחנו קוראים לזה ''טמא'' ו''טהור'' בטמא לא קורה כלום בטהור הוא זז הוא חי אבל העיניים לא רואות. העיניים שלנו לא רואות הבדל; אישה בנידה אישה לא בנידה, יום שבת יום חול. לגביך, אין הבדל. הזמן זה אותו זמן, השמש זורחת, אין הבדל).

העולם הפנימי (אותיות התורה) 'השורש' מפעיל את העולם החיצוני (גשמי חושי) 'הענף'

אז אומרים לנו זה עולם גשמי זה עולם של חושים מתחת לעולם הזה יש עולם של אותיות. העולם הזה של האותיות זה לא סתם אותיות זה השורות של התורה הקב''ה כתוב ''הסתכל באורייתה וברא עלמא'' ''ויאמר אלוקים יהי אור'' כתוב 'יהי אור' עשה אור. ''ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא'' יש דשא ''ויאמר אלוקים יהי עץ'' עץ. אומר הזוהר; אם תמחק מהתורה הראשית את המילה ''עץ'' כל העצים בעולם ייעלמו.

כמו בתוכנה. אם בתוכנה אני מוריד משהו נניח; מה עושים למשל בפייסבוק או ביטויוב? אתה יכול לדווח על 'תוכן פוגעני' אתה אומר': בסרטים האלה והאלה ראיתי סממנים אנטישמיים משהו שמה הדביק על הסרטונים צלב קרס. אתה מדווח על זה. אין בעיה הוא מסתכל על זה והוא מוחק את זה בתוכנה הראשית וזה נמחק אצל כולם. הוא לא הולך עכשיו מחפש אצל מי נמצאים כל הסרטונים האלה הוא מוחק אצלו בשורש וזה נמחק אצל כולם.. מהשורש וזה מקרין לענף. אתה יכול להגיד לו 'יש אדם פוגעני' שהוא הוציא פסייבוק ובפייסבוק עצמו הוא שותף בכל מיני דברים והוא מרעיל את כל הרשת. מוציאים אותו ומוציאים את כל מה שקשור אליו. אפשר למחוק לו פוסטים אפשר להעלים אותו אפשר לעשות אלף ואחת דברים.

אז אותו דבר בתורה הראשית מה שהקב''ה כתב כמילה אם זה נמחק משם כי הקב''ה לא רוצה שזה יהיה שם אז כאילו אנחנו לא נראה את הדבר הזה בעולם. עכשיו הפוך כן. יכול להיות מצב שלמשל כתוב המילה 'תחש' (שזה היה העורות המיוחדים שאיתם עשו את היריעות של בית המקדש למשכן) אבל החיה לא נמצאת בפועל. ז''א, שורת הקוד נמצאת אבל בדור רביעי זה עדיין לא קיים. למה זה לא קיים? כי יש לזה תנאים שאנחנו כן נראה אותם. והוא יחזור חיות שנכחדו יחזרו. ולכן אנחנו מחמירים מאוד בספר תורה שלא יהיה בו טעות - לא תחסר אות לא תחסר מילה, שהכל יהיה כתוב בו כמו שצריך בדיוק כי הוא מחקה את הספר תורה הראשי המקורי.

מודעות משמעות ופנימיות

אז אפשר ממש לעשות את זה שתבינו בתודעה חודרים לזה - זה פשוט מתגלה זה מתגלה לעיניים אבל בתנאי שהאדם הולך על דרך המשמעות שהוא מחליף את הנראות במשמעות.

אם לאט לאט האדם יגיד' אני לא צריך לראות 'כוס' כי אני מבין את המשמעות של 'כוס', אני לא צריך לראות 'כיסא' כי אני מבין את המשמעות של 'כיסא', אני מבין את המשמעות של 'שולחן' (הרב נווה - לא צריך עכשיו לדעת את המשמעות של כל החפצים בעולם) בעקרון זה פשוט להחליף ראש להבין שכל מה שנאמר בתורה זה מטאפורה. זה היה. יעקוב היה, רחל הייתה, ארם נהריים, אור כשדים. הכל היה כל הדברים האלו היו. זה היופי, שזה גם מתקיים בדור רביעי אבל 'דור רביעי' מה שנקרא 'הפשט' הוא לא הדבר הכי חשוב מעניין אותנו לדעת מה המשמעות שעומדת מאחורי הדברים האלה. בשביל זה אנחנו צריכים 'להחזיק ראש' בשביל זה אדם צריך להחזיק מאוד את המודעות שלו הוא מאוד צריך להיות מודע ואנחנו לא במודעות (הרב נווה - שתדעו לכם אנחנו זרוקים לגמרי) וזה נקרא ''גלות הדעת''.

'גלות הדעת' מקבלת את התיקון שלה על ידי הרבה מאוד יסורים

יסורים מביאים למקום של עמקות ועמקות מביאה למקום של הבנת המשמעות

כשאנחנו מדברים על ''בגרות רוחנית'' או ''בגרות נפשית'' זה אומר' שאדם מבין משמעות אחרת הוא שומע את אותם דברים אבל יש לו משמעות אחרת לדברים. כל אדם בוגר זה בא לידי ביטוי בהבנת המשמעות של הדברים אדם שהוא ילדותי לא מבין משמעות של דברים, אתה יכול לדבר אליו עד מחר הוא לא מבין. ילד בן 16 לא תמיד מבין מה אתה רוצה להגיד לו, לא בגלל שהוא טיפש בגלל שאין לו מספיק עומק.

אז למשל לתורת הקבלה הם הגבילו שזה יהיה מגיל 40. היום כבר לא אבל עדיין אנחנו נזהרים ואנחנו כן מחשבנים את הגיל אבל אנחנו גם מחשבנים את הגיל הרוחני. יש אנשים היום שהם בני חמישים ושישים והם כמו בני שמונה עשרה ויש כמו בני שמונה עשרה שהם כמו בני ארבעים. אז אנחנו צריכים להיזהר מאוד כדי לראות את זה אבל זה עניין של עומק.

אז הגלות מה שהיא עושה זה נראה כאילו אתה אומר' אבל עברנו כ''כ הרבה יסורים בגלות למה אנחנו לא רואים תוצאות של זה'? זה לא מדויק שאנחנו לא רואים תוצאות של זה הנה התוצאות של זה - זה שאתם יושבים בשיעור כזה זה התוצאות של זה. התוצאות הם יסורים  יסורים תמיד מובילים לעומק ועומק מביא להבנת משמעות חדשה לגמרי. אבל אפשר לעשות את זה ולחסוך את כל זה ע''י הגות.

עליה רוחנית (הגות) עומק והבנת המשמעות

אדם יכול להיכנס להגות עמוקה ולהשיג משם עומק אדיר ובכלל הגות מחליפה הרבה הרבה מאוד יסורים. לכן אני אומר, הדברים שמתגלים זה לא במופע אור קולי וכל מי שהוא חושב שהוא חווה חוויה רוחנית בלי שהוא עשה תהליך של הבנת המשמעות (ותיכף אני יגיד עוד כמה דברים שהם התנאים לזה) אז הוא מדומיין (הרב נווה - ואל תספרו לי על ראיות של orbs ועל הילות כחולות ויש לו כל מיני התגלויות דרך הקירות ודברים כאלה. זה דמיונות לגמרי ותבטלו את זה גם בחלום. זה צריך להיות הבנה של משמעות).

רוחניות ומשמעות

אנחנו מדברים על משמעות – בעולם הרוחני אין תמונה ולא פסל ולא צליל ולא שום דבר מזה יש הבנה של משמעות זה נקרא ''אספקלריה מאירה'' מראה שמאירה. 'מראה שמאירה' 'מראה' זה העולם הזה והיא 'מאירה' כי אני מבין את המשמעות שלה. ''עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני'' זה מראה זה ''אספקלריה'' עכשיו למה היא ''מאירה''? כי אני מבין את המשמעות של מה שאני רואה אני יודע לתרגם את העולם הפנימי שלי. ו''אספקלריה שהיא לא מאירה'' זה חזיונות. אפשר שזה יהיה אבל צריך גם להם להיות סדר וגם להם צריך להיות מקרא.

כמו לנביאים שלנו; ''ירמיהו'' ''יחזקאל''. אמרו שיחזקאל היה ''קטן הנביאים'' וזה נורא מוזר כי יחזקאל ניבא על 'בית המקדש השלישי' וראה את 'חזון העצמות היבשות' והנבואה שלו מאוד מרשימה הוא ראה את 'העשר ספירות' ואת 'כיסא הכבוד' אבל אמרו שהיה 'קטן הנביאים'. עד כדי כך שהם אמרו שזה כמו בן כפר שהלך ראה את האורות בעיר הגדולה חזר וסיפר את זה לכל הכפר שלו. ככה דברו ליחזקאל. וגדול הנביאים מן הסתמא זה ''משה רבינו'' והשני בנביאים זה ''אלישע'' (הרב נווה - אלישע הוא התלמיד של אליהו הנביא כי הוא לקח ''פי שניים'' מאליהו הנביא. אגב ''פי שניים'' מאליהו הנביא זה לא פי שניים בגודל ''פי שניים'' הכוונה גם עולם פנימי גם עולם חיצוני. גם את 'האספקלריה המאירה' וגם את 'האספקלריה הלא מאירה' את שניהם הוא קיבל. אז אנחנו מדברים בסדר גודל כזה).

התנאים לעליה רוחנית (הגות)

שינוי ההוויה הפנימית

עכשיו כדי להיכנס לסדר גודל כזה אתה צריך להיות אדם מאוד מיוחד - אתה צריך להיות אדם מאוד עמוק אתה צריך להיות אדם מאוד עם משמעות. וזה אומר, מן הסתמא שזה גם תלוי בהרבה דברים שבאים עם האישיות שלך. זה לא שכלי, אין כאן טכניקה, זה מוגן לחלוטין מכל מיני טקסים מוזרים זה מוגן בהרבה דברים. אם ההוויה שלך לא אלוקית ולא טהורה ולא נקיה אתה תמיד תישאר שטחי. ואפשר לקחת סמים ואפשר לעשות כל מיני טקסים ואפשר לעשות כל מיני שטויות (מפה ועד הודעה חדשה) אבל להיכנס לראות את האמת אתה לא תראה. ועשו את זה גם באומות העולם עשו את זה.. ואפשר גם לעשות מדיטציה אבל אתה עדיין תישאר בחוץ. כי כדי להיות אדם שרואה את האמת כתוב ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר ולבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה'' וכו' יש מערכת של כללים שלמה שאומרת מה אתה רואה וזה שינוי של כל ההוויה הפנימית שלך.

הגות טבע רוחני ורוח הקודש

ולכן אנחנו לא יכולים לדבר על הגות כטכניקה הגות זה למעשה שינוי של כל האישיות שלך אתה צריך לחזור לגמרי לטבע הרוחני שלך (הרב נווה - רק מה שכן, לא לקרוא לזה ''סייקיקי'' וגם לא לקרוא לזה ''טלפתיה'' ולא לתת לזה שום שם כאילו ''חוש שישי'' תבינו אנחנו עכשיו בברבריות אנחנו עכשיו לא נמצאים בטבע שלנו) אנחנו בסה''כ מתבקשים לחזור לטבע הרוחני שלנו. התרחקנו מהטבע הרוחני לא כתקלה גם לא כתאונה, בסדר היינו צריכים לרדת לפה לחוות את החוויה של להיות בן אנוש פה, בסדר אבל יש עניין לחזור למעלה. והעניין הזה הוא גדול מאוד. ואמרו המקובלים שיהודי שלא יצאה מהעולם ברוח הקודש יצטרך להתגלגל שיהיה פה ברוח הקודש. ולכן בעל המסילת ישרים כתב את ''מסילת ישרים'' וזאת למעשה משנה 'מרבי פנחס בן יאיר' שהוא הסביר מה הם התנאים להגעה לרוח הקודש.

בניית התודעה אפשרית כי משמה באנו

עכשיו, אם תגידו לי שזה גבוה? התשובה היא – שזה לא גבוה כל דבר שאדם לא מתעסק בו לגביו זה גבוה. בגלל שרוב בני האדם לא התעסקו בו ולא מתעסקים בו אז זה גבוה להם, במה מתעסקים? באח הגדול, בנינגות, בללכת מכות, בלהיות דוגמנים. אז זה גבוה אבל מי שמתעסק עם זה זה המשך החיים שלו. ובניית התודעה היא אפשרית שלב אחר שלב אין כאן עניין של גבוה או בלתי אפשרי זה ניתן לכל אדם מכוון שמשמה באנו. אין אדם שלא בא משם כל בן אנוש אפילו גוי שמת מיד זוכה לראות דברים מופלאים מהמוות שלו. אז אפשר לעשות תהליכים שמדמים את זה, לא בטקס לא למות מן הסתמא אבל ישנם תהליכים שהאדם יכול להכשיר את עצמו ע''י תהליך. (הרב נווה - זה תהליך בגלל זה אנחנו נמצאים במסלול של הגות שהוא מסלול מינימלי של שנתיים שצריך האדם לעשות תהליכים של לשנות את האישיות שלו לטובת העניין הזה ולכן אנחנו עובדים על זה 'טיפין טיפין'. אני לא מדבר ''גבוה גבוה'' אני חי פה ''בתוך עמי אנוכי יושבת'' אנחנו לא מתעסקים במשהו שאנחנו לא אמורים להתעסק אנחנו חייבים להתעסק בזה. ואנחנו רואים את העולם חי לא בקשב וריכוז, חי בהסחות דעת מטורפות, חי בשגעת וכמעט כל הקללות שנרשמו בתורה ושלא נרשמו בתורה אנחנו לצערנו כבר עוברים וחווים אותם. וזה שאדם מבקש את נפשו למות, זה דוגמא קלאסית. והכובד והעצבות והדיכאון שהם מנת חלקו כמעט של כל אדם בצורה כזאת או אחרת היא רק מראה שאנחנו לא שפויים. כי למעשה אנחנו באנו ממקור החיים ובאנו ממקור השמחה, ובאנו ממקור האהבה, ובאנו ממקור האחדות, ובאנו ממקור החוכמה ואין שום סיבה שאנחנו לא נחייה שמה. וזה שאנחנו נמצאים במצב החייתי הזה, זה לא טבעי. לכן אנחנו צריכים לעשות כל שיש ביכולתנו כדי לחזור למצב הטבעי. אבל כל מה שצריך לעשות זה רק 'פיזיותרפיה' לשכל צריך לעשות פיזיותרפיה לתודעה לאט לאט להתחיל למסאג' אותה ולהחזיר אותה. כי הרבה מאוד מיומנויות התנוונו ועל ידי מסאג' לאותן מיומנויות אנחנו נחזיר ''עטרה ליושנה''. כדי לעשות את הדבר הזה, וזה גם קשור לעניין הכי חשוב שהרבה מאוד אנשים אומרים: הרב אני יודע אבל אני לא מיישם. אני יודע המון דברים אבל אני לא מיישם את זה בחיים שלי. יש פער בין מה שאני יודע לבין מה שאני עושה - לכן פה ההגות נכנסת לתמונה.

שיתוף פעולה ותרגול לצורך ישום והטמעה

אם אתם שומעים בבקשה תעשו קשר תמיד. כל יום תשמעו משהו מאותה הרצאה של שבוע שעבר. הדברים שאני אומר גם ככה מאוד עמוקים. כל משפט כזה צריך לפתוח אותו ולעשות אותו שיעור. ומכיוון שאין לי זמן לזה אני מצפה רק שתשננו. ברגע שאתם תשננו קצת אז כל העומק שיש בשיעור אתם תצליחו להשיג. חבל שמשיעור שלם שיש בו מאה אחוז עומק אתם תצאו עם אחוז אחד עומק. כי הכל נמצא והכל נאמר ואני גם בונה את זה בצורה ספירלית. ז''א, אני כן חוזר. אבל אני צריך את השיתוף פעולה שלכם. זה לא יכול להיות למידה על אופן פאסיבי. ואני גם לא מתכוון לתת טכניקה כי אין טכניקה, זה לא יעזור עד שהאישיות שלכם לא תגיע לשם זה לא יעזור. אז המסלול הזה יכול להיות המסלול הכי משמח בעולם שהוא יכול להביא גאולה או שכעבור כמה זמן כבר תהיה נשירה גדולה כי אנשים יגידו 'אני לא מבין מה הוא רוצה ממני' וזה יהיה חבל. אז אני חייב את השיתוף פעולה שלכם - אם אתם לא תתרגלו ואתם לא תחזרו על השיעורים קחו את הכסף תלכו הביתה. וזה חבל אם לא יהיה כאן ותרגול ולא תהיה שמיעה מחודשת. צריך לשמוע את השיעורים האלה לפחות שלוש פעמים רק בפעם השלישית אתה תגיד' יש כל כך הרבה משפטים שהוא אמר שלא שמעתי אותם בכלל. וצריך לתרגל. אתה צריך לתרגל אתה צריך להתנסות כדי לראות בכלל מה עובר לך בתוך הראש).

הגות,

סוד ההשתלטות על הדחפים

אז אחד הדברים הראשונים שאנחנו מתחילים איתם היום - זה העניין של לשמוע ולהיות ער לכל המחשבות ולכל הדחפים שבאים (זה גם הנושא של השיעור). יש מחשבות ''רבות מחשבות בלב איש'' אבל באיזשהו שלב מחשבה נהפכת להיות 'דחף' משהו דוחף אותך לדבר או להגיד משהו או אפילו לעשות משהו. אתה צריך להיות ער לדחף (הרב נווה - עזבו את המחשבות. להיות ער לכל מחשבה ומחשבה זה גבוה מאוד. אנחנו מוצפים במחשבות והרבה פעמים מכוון שהן רק עוברות, לא נורא. אם זה רק מחשבות שהן חולפות זה עוד לא שלב של לעצור אותן ולהשקיט אותן. בשבילנו זה עוד גבוה אנחנו עוד לא שמה. אבל איפה כן?) למנוע את ההרס. למנוע פליטת פה, למנוע פגיעה בעצמך פגיעה בזולת.

מודעות

בראש ובראשונה קודם כל להיות מודע - וזה אומר שאתה צריך להיות מודע, אתה צריך להיות מודע לכל מה שבא אם זה נפלט לך מהפה סימן שלא היית מודע. וזה החטא. החטא המרכזי השורשי הוא ''שמירת המחשבה'' זה שאתה לא היית מודע. לכן אתם תראו בהרבה מאוד ספרים כתוב ''לו היו יודעים'' ''לו היה יודע אהרון'' אתה אומר': מאיפה הוא היה יכול לדעת? מאיפה אנחנו יכולים לדעת? זה בדיוק העניין כשאתה לא מודע - אתה לא חושב אתה לא מתבונן אז אתה לא מודע אז אח''כ אתה אומר' מאיפה אני יודע. אז - למה אתה לא יודע? למה אתה לא מודע? אז בראש ובראשונה זה להיות מודע.

האטה והתכווננות תכליתית

להיות מודע זה אומר שאני צריך להאט מאוד מאוד את סחף החיים. אתם צריכים לדעת מה הוא ההישג הנדרש. ההישג הנדרש הוא לא להספיק דברים. זה שיש לנו לחץ של חיים יש לחץ של חיים תמיד היה תמיד יהיה. לחץ כלכלי תמיד היה תמיד יהיה. לחץ של אנשים שמסביבנו שתוקפים אותנו ורוצים מאתנו כל מיני תגובות ורוצים ריבים תמיד היה תמיד יהיה. ההישג הנדרש שלך הוא לחזור לאלוקות ההישג הנדרש שלך הוא להיות אדם ''זאת חוקת התורה אדם'' אז אתה מחויב לחזור להיות אדם ולכן אין לך לחץ לעשות כלום חוץ מלהשיג את זה.

דוגמא

אין טעם להכניס את השבת בעצבים ובלחץ ולהספיק עוד 400 דברים שריסקת את כל בני הבית אין טעם בזה. וגם רוב הדברים שנאמרים בן 14:00 ל 16:00 ביום שבת זה הכל דחפים. זה הכל עצבים, זה הכל קריזות, זה הכל חייתיות ובהמיות (הרב נווה - אני ממליץ לכל אחד לקנות מצלמה לשים בבית ולראות איך אתם מתנהגים שעתיים לפני שבת. תראו את זה ואח''כ תגידו לי אם אתם מסכימים למה שקורה.. אם זה לא חיה שמתנועעת לא סתם 'חיה מסוכנת')

יראת חטא

אני רוצה שאתם תבינו את זה בזמן שאתה במוד הזה אין שמה אדם, אין עם מי לדבר: אתה מאוד פוגעני ואתה גם מאוד נעלב וגם מאוד רגיש, כל מילה שלך זה צרה צרורה. ואתה צריך לשלם על כל איוושה שאתה מוציא מהפה. כל דבר כזה משלמים, צריך לדעת. אנחנו פה נראה לנו כאילו אנחנו מוגנים אפשר להגיד הכל כי כלום לא קורה באותו רגע. ואנחנו לא מודעים שכל דבר שאתה אומר פה ואתה עושה פה אתה משלם עליו – היקום צריך להתאזן השם 'אלוהים' פעיל 24 שעות ביממה – זה צריך לדעת. כל הזמן צריך שיהיה לאדם 'יראת עונש'. אין עונש במובנים שמוציאים עלינו את העצבים אבל יש עונש במובן שהיקום מאזן את עצמו. אתה לא יכול לקמט אותו ולקמט אותו ולכופף אותו ולכופף אותו אתה לא יכול you just can't אתה פשוט לא יכול ואם עובר גבול שבו אתה מכופף אותו אתה מפסיד הרבה. אפילו שיש ''תשובה'' אתה מפסיד הרבה כי לעשות ''תשובה'' עד השורש לא תהיה מסוגל.

דוגמאות

'יוסף הצדיק' שכמעט חטא עם אשת פוטיפר כי היא כן פיתתה אותו. אמרו לו מן השמים, אם אתה מתכוון לעשות מעשה עם אותה אישה תיקח בחשבון שמורידים אותך מאבני החושן. על הבגדים שהולכים להיות אחד מהשבטים זה ''יוסף'' אתה לא תהיה. קח את זה בחשבון שאתה לא תהיה אחד מאבני החושן. זה נתן לו זבנג היה לו הרבה מה להפסיד בזה. היו לא מעט אנשים שכמעט היו על הגבול. למשל, הנכד של 'רבי שמעון בר יוחאי' הוא יצא זנאי. וכל הזמן ירדו עליו 'אתה הנכד של רבי שמעון אתה הבן של רבי אליעזר ורבי שמעון איך אתה לא מתבייש איזה מעשים אתה עושה'. בהתחלה הוא לא שם לב לאף אחד, באיזשהו שלב זה נגע לו בלב הוא התחיל לעשות תשובה. עשה תשובה נהיה 'תלמיד חכם' עצום. ואז לפני הפטירה שלו הוא השאיר צוואה הוא אמר': תקברו אותי איפה שאבא וסבא. ואז ירדה אש מהשמיים ואמרה ''הטמא הזה לא ניכנס בן הטהורים האלה''. הוא היה תלמיד חכם עצום והוא עשה תשובה גדולה מאוד ירדה ואמרה ''הטמא הזה לא ניכנס בן הטהורים האלה''. אז אפילו נכד של 'רבי שמעון' אפילו 'הבן של רבי אליעזר' שום דבר מהזכויות האלה לא עזרו כי תקופת הזנאות שלו הייתה יותר מידי חמורה והוא לא יכול היה לעשות על זה תשובה.

(הרב נווה - בגלל זה אני אומר, יש תהום שלא יורדים אליה ''גבול שמת בל יעברון'' וכל אדם צריך לחשבן ולא להגיד ''אחטא ואשוב'' ''אחטא ואשוב'' כי התשובה מאוד קשה. התשובה מאוד קשה; לרדת למטה בקלות לעלות זה מאוד קשה. להרוס זה בשנייה לבנות זה סרט לא נורמאלי. ולכן אנחנו צריכים מאוד לחשבן בעולם הזה ולהיות מאוד ''יראי חטא'').  

שמירה על הדחפים

אז הדבר הראשון שאנחנו עושים בהגות – יש ''עשה'' ויש ''לא תעשה'' – אז הדבר הראשון זה השמירה על הדחפים שלנו. תהיה ער בתוך הראש ותשמור את הדחפים שלך.

''חשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך'' - תחשוב כל דבר איזה השלכה יש על המשפט הבא שאני הולך לעשות. ואם אתה תגיד': אבל זה לא יאפשר לי לדבר מלא אנשים יכנסו לי בדברים. מצוין הכי טוב ''לא מצאתי לגוף טוב אלא השתיקה'' אז אם יצא שאתה תשתוק עדיף, עד כדי כך. כי אין מענה יותר טוב מאשר שתיקה. שתיקה זה דבר מצוין. אתה יכול לסכם את הכל באמירה טובה וחיובית אבל כמעט אם אדם חכם הוא יבין שאין טעם לדבר בעולם הזה הדיבורים לא עוזרים, אין טעם לדבר. (הרב נווה - אז אני לא אומר להגיע לרמה של שתיקה כזאת זה גבוה לנו מאוד. אבל אני כן אומר בתור התחלה אפילו באחוז אחד. כי אנחנו מאוד מציאותיים ואני לא מבקש דברים מוזרים וגבוהים מידי אבל במשהו מן המשהו).

וזה נכון לכל אדם, תהיה מודע למה שעובר לך בראש (ואני לא מדבר על המחשבות אני מדבר על דחפים). יהיה לך דחפים לדבר (תיכף נדבר על המיומנות הזו ואנחנו ננסה אותה פה כאן ועכשיו) יהיה לך דחפים לפעול יהיה לך דחף רגשי לעשות משהו. עד כדי מצב שאתה תרגיש פרצי רגשות שאם אתה לא מגיב נהיה לך חם פיזית נהיה לך חם.

התניה שלילית

איכות וכמות

אז ידוע כל הדברים האלה ואנשים חושבים שגם זה לא ייגמר אתה אומר': אין מי יעצור את הדחפים האלה. לא נכון כי אם אתה עושה לזה התניה שלילית ואתה לא נותן לזה ביטוי התת מודע יודע שאין לו במילא ביטוי אז הוא שקט, רק זה לוקח טיפה זמן. וזה הכל עניין של איכות. 'איכות' זה אומר עד כמה חזק אני נכנס בזה וזה הכל עניין גם אח''כ של 'כמות' התמדה. וכל יום אני צריך לדעת לסתום את הפה לפחות פעם אחת. ממש בא לי להגיד משהו יש לי אחלה טוקבק. אל תגיד, אל תגיד אתה לא צריך להגיד.

כיוונון המחשבה

ההישג הנדרש אהבה ואינטימיות

אתה לא חייב לנצח ואתה לא חייב להיות חכמולוג ואתה לא צריך ללמד את הבריות (הרב נווה- היום כולם מלמדים את כולם. אני מדבר עם בן אדם הוא פותח עלי שיעור תורה.. אפילו תלמידים שלי מדברים איתי פותחים עלי שיעור תורה. אני אומר להם משהו אחד שלמדתי 'כן אבל אתה לימדת משהו אחר' עוד לא נתת לי לסיים. זה ככה כולם עושים.. לא צריך את זה). אין צורך אתה לא משיג בזה שום דבר, לא עליונות, לא שיבוח של החוכמה. אתה לא משיג בזה. לזכור שההישג הנדרש שלנו זה לא לנצח אחד את השני ולא להתעלות אחד מהשני זה לא ההישג הנדרש אז זה מיותר לגמרי – ההישג הנדרש שלנו זה אהבה ואינטימיות – אז אני יודע שזה עוד רחוק לכם להבין את הקשר תעשו את הקשר.. בהזדמנות תשכבו בבית תחשבו על זה ותעשו את הקשר. אבל בעיקרון אנחנו צריכים לעשות ''ואהבת לרעך כמוך'' כל דיבור הוא מיותר. דיבור זה דבר מרחיק זה לא דבר מקרב).

(הרב נווה – אז כל דחף צריך לעצור ואל תספרו לי סיפורים פסיכולוגים של 'אבל זה יושב בבטן' טוב מאוד שזה ישב בבטן. ישב בבטן זה יתקן את הבטן. כל דבר שיושב בפנים מתקן בפנים. לעומת זאת הפוך כתוב ''עששה מכעס עיני ובטני'' שאנשים מוציאים את הכעס אז זה הורס את העיניים וזה הורס את הבטן. אז לכן אנחנו אומרים ''לאט לאט'' שליטה על הדחפים)

שליטה על הדחפים

הגדרה

זה לא רק שליטה על המחשבה שלי, זה שליטה על האוכל, זה שליטה על השינה, זה שליטה על כל דבר. לא לתת לגוף להכתיב לכם כלום לא לתת לבחוץ להכתיב לכם שום דבר. זה שיש דחפים לכולנו יש דחפים להכל. לא משנה כמה הם חזקים ומטורפים אפשר לעצור אותם.

שליטה על דחפים ועלייה בתודעה

המודעות היא למעשה האדון – ככל שהשליטה תהיה יותר גבוה זה אומר שאתה עלית ברמת המודעות יותר גבוה עד שאתה עולה למצב של עצמאיות גמורה. שיא ההגות זה עצמאיות גמורה (הרב נווה - אני חייב להניח את זה פה אל תיבהלו אתם תבינו מעצמכם עם הזמן אבל אפילו לנשום אתה לא חייב הנשמה לא נושמת. ואל תפחדו מה יקרה עם הגוף) אבל זה מצב של שליטה במטבוליזם זה שליטה בלב זה שליטה בכל מה שקורה לך בתוך הגוף בתהליכים הרגשיים ובתהליכים המחשבתיים שלך. וצריך להגיע לזה, ואפשר להגיע לזה ומגיעים לזה.

דע מה למעלה ממך

והדבר הזה מראה רק באיזה רמה אתה נמצא ''גבוה מעל גבוה שומר''. אז אם אתה נמצא במצב שאתה אומר': אין אני חייב לעשן סיגריה, בסדר אז הסגריה היא מעליך. אם אתה לא מצליח לעצור את האוכל האוכל מעליך. אתה צריך להחליט מה מעליך. ואי אפשר כל היום להתלונן, 'וואי האוכל מעלי' 'הסיגריות מעלי' 'השינה מעלי' לא להגיד את הדברים האלה. מותר לך להתלונן מתחת לשפם שלוש דקות אבל גם את הדחף הזה לכבוש ולאט לאט לאט למשול

והייתם כאלוקים

אנחנו מזמינים ביום שישי את המלאכים אנחנו אומרים ''מי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא''. מה זה ''מלך מלכי המלכים''? יש מלכים לאומות העולם והקב''ה שם את עם ישראל מלך על כל המלכים. ז''א, החלטה של ראש מדינה של מלך יהודי היא שווה כמו כל המלכים בעולם אם מלך יהודי יחליט משהו כנגד כל המלכים בעולם ההחלטה היא על פיו. אבל הקב''ה הוא ''מלך מלכי המלכים'' אבל אנחנו ''מלכי המלכים''. עכשיו ''מלכי המלכים'' זה גם עניין של 'מלאכים'. למה אנחנו אומרים את זה למלאכים? כי גם למלאכים אנחנו אומרים אתם פה בגללנו; בגלל שסדרנו את הבית לשבת, בגלל שעברנו בששת ימי המעשה, בגלל שהלכנו לבית כנסת - אתם נמצאים פה. ואז המלאכים יודעים שהם למעשה נמצאים תחת שליטתנו, כי אדם נמצא מעל המלאכים אז הוא מלך גם למלאכים. אז אנחנו אומרים ''מי מלך מלכי המלכים'' לא אומרים 'מלאכים' כדי לא להעליב אותם אבל הם יודעים את זה גם כן.

וזה הכל יהודי. הדבר היחידי שנמצא מתחת לקב''ה זה רק 'עם ישראל' אין שום דבר שנמצא מתחת לעם ישראל. וגם פה אנחנו יכולים להגיע להשוואת הצורה. אז מן הסתמא הכוח שלנו הוא בלתי מוגבל הקב''ה לא הגביל את היהודי. לא הגביל את היהודי להגיע עד אין סוף ממש עד אין סוף, דבקות ממש דבקות. וכתוב שה'יהודי' בא מעצמות הבורא 'גוי' זה מלכות זה תולדות (הרב נווה - אנחנו נעלה יום אחד בתודעה ואנחנו לא נראה אותם הם יהיו חלק מאתנו כמו אנטנה שמקופלת. וכל אחד ואחד מאתנו יש אלפי אלפים מאומות העולם שמשרתים אותו. נדבר על זה בהזדמנות, וזה לא נאמר בלשון גזענית חס ושלום).

לקיחת אחריות ושליטה בתודעה

אבל אתם צריכים לדעת כמה זה חשוב שנשמור על התודעה שלנו - אנחנו חיים לשווא אני מסתכל על האנשים אנחנו חיים לשווא חבל שאדם גדול שהראש שלו יכול להיות מעל המלאכים להגיע לדרגת 'כתר דכתר' מתעסק עכשיו בשטויות ורב על הדברים הקטנים ביותר. והראש שלו מתעסק בכסף ומתעסק במיניות ומתעסק באוכל. חבל, ממש חבל. אין בזבוז יותר גדול מזה. ובשליטה על המודעות ברגע שאדם למעשה לוקח אחריות על המודעות שלו בשנייה אחת הוא יכול להמריא טיל.

שליטה על דחפים וריסוק האגו

אז קודם כל מתחילים מסור מרע – 'סור מרע' שליטה על הדחפים. צריך להשתלט מאוד על כל הדחפים שלנו כי הדחפים שלנו הרסניים. הם מאוד משרתים את האגו וכל מה שאנחנו עושים סביב האגו. אתה משתיק אנשים באגו, אתה יורד עליהם באגו, יש לך קמבקים למה שהם אומרים עם אגו. שום דבר שאתה אומר: הוא לא עם שכל, הוא לא מקורי אין לו אורגינליות אין התחדשות שלך. אין את היעוד שלך אפילו בתוך העולם שבאת להציג איזשהו סוג של חידוש איזה מקוריות. אתה לא מקורי יש לך קמבק.. חבל לחיות ככה.

לעבוד מול רשות אחת

כשאומרים ''ישמע בזיונו וידום'' (וכל הדברים האלה) זה לא נאמר על מנת להשפיל ולהפוך אותו להיות סמרטוט.. זה לא נאמר בשביל זה זה נאמר בגלל שאתה צריך לדעת שמי שמעליב אותך זה לא בנ''א מי שמעליב אותך זה הקב''ה. כדי לאיין את הכל (אנחנו נדבר על זה איך אנחנו עושים את התהליך) להגיע למונואיזם להגיע לאל אחד ל''רשות אחת'' בראש ובראשונה אני צריך לדעת שכל העולם החיצוני שלי זה הקב''ה ואף אחד לא מדבר מצד עצמו אח''כ אני יעשה את זה לעצמי. אבל לפחות לעשות את זה מכל כך הרבה רשויות לפחות לשתי רשויות 'אני' ו'הקב''ה' אח''כ אני יהפוך את 'אני' ל 'קב''ה'. אבל בתור התחלה אני חייב להתחיל מזה.

הזכר לעצמך' להיות מודע

אנחנו מלאי דחפים וכולם הרסניים כל הדחפים שלנו הרסניים. אתם יכולים לשים לעצמיכם שעון כל חמש דקות כל עשר דקות שיזכיר לכם להיות מודע כל הזמן תהיה מודע.

ממשלה ובקרה

גם כשמדברים אתך אל תענה מהר, למה צריך לענות מהר. 'כן כן בסדר' 'תתקשר אחר כך' כל מיני משפטים שהם סתם משפטים. שב תשמע את עצמך מדבר תגיד 'האם היה צריך להוציא את כל המילים האלה' וזה חבל על כל המילים האלה. כל המילים האלה יוצרים מציאות אין מילה ואין איוושה שאדם עושה שהוא לא מייצר מציאות. אז חבל, למה לייצר מציאות רעה? תוודא שמה שאתה עושה מועיל, מקדם, נותן כוח למשהו, מחייה משהו, אוהב משהו, משמח

ריסוק ''האני'' התחברות ''לאנחנו''

למה ההתכסחיות? בשביל 'אל תתעסקו איתי אני יראה לכם מי אני שאתם לא יכולים להתעסק איתי' בשביל מה.. כל אדם כזה הרי ירסקו אותו אין אדם שלא ירסקו אותו לכתחילה נועדנו לריסוק כתוב ''הילדים למות והמתים להחיות'' אז 'הילודים למות' כי הילודים הם בעלי גאווה אז קודם כל הם נועדו למות. אז אם לא ירסק אותך זה, זה ירסק אותך. לא ירסק אותך זה, זה ירסק אותך. אנחנו נועדנו לריסוק (שיהיה לכם ברור) זה עניין של ''שבירת הכלים'' נועדנו לריסוק נועדנו למות. 'למות' זה לא למות ביולוגית אלא לריסוק. למה? כי האגו שלנו הורס את הכל ואין אדם שהוא לא בעל אגו. אדם בעל אגו - זה לא מתחיל ''משופיני יא נאש'' ומהתרברבות בפני בני אדם אחרים זה מתחיל מעצם העובדה שאדם אומר ''אני''. אמרת ''אני'' אתה בעל אגו זה שאתה לא אומר ''אנחנו'' זה כבר בעיה (הרב נווה - אני יודע שאנחנו עוד רחוקים מזה אבל אני חייב לציין את זה בפניכם כדי שאתם תבינו למה האירועים נכנסים בכם. אז זה אחד. אח''כ אנחנו נדבר על עניין של השגת הענווה והשגת ארך אפיים יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לתקן בעצמנו אבל קודם כל להיות מודעים לדחפים ולמנוע את כל הדחפים למנוע הרס למנוע את כל הדחפים)

אפיון הדחפים

כל הדחפים איכשהו יוצאים בכעס, כל הדחפים יוצאים בחוסר סבלנות, כל הדחפים יש להם קטע של 'תעזבו אותי בשקט', כל הדחפים יש להם קטע של 'מי יתעסק איתי'.

(הרב נווה - ושוב תמיד תיקח בחשבון שאם אתה תשתיק בן אדם אחר, בן אדם אחר אתה לא תצליח להשתיק אותו. ואם הצלחת להשתיק את כל בני האדם את הכלכלה אתה לא תשתיק. כי הכלכלה תרסק אותך יורידו אותך לעניות אתה תהיה מרוד אתה תהיה זקוק לאנשים. ואם לא הכלכלה תרסק אותך הבריאות תרסק אותך. ואם לא הכלכלה והבריאות הגיל ירסק אותך ישימו אותך סיעודי בתוך טיטול. וזה ככה. אבל אין אגו אי אפשר להתהלך פה ''אבו עלי'' אי אפשר אתם צריכים לדעת לא גבר לא אישה.. והעולם בנוי פשוט לרסק את זה).

נוסחת ההתמודדות עם הדחפים

 ''מה הוא אף אתה''

ולכן אני אומר יש דרך אחרת והדרך האחרת היא רק לעשות טוב. הקב''ה ברא את עולמו להטיב לנבראיו הוא נקרא ''הטוב והמטיב'' והוא ברא את עולמו להטיב לנבראיו. איך הוא ברא את עולמו 'להטיב לנבראיו'? עשה המשכיות לעצמו באמצעות אדם. ואמר לאדם ''מה אני אף אתה'' ''מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון'' והנוסחא היא ''מה הוא אף אתה''. אז מה אני ''טוב ומטיב'' אף אתה טוב ומטיב, ולכן ההוראה היא ''ואהבת לרעך כמוך''.

אמרו חז''ל כל מצווה שהקב''ה הורה לבני אדם הוא עושה בעצמו (כך כתוב במסכת ברכות) איך הוא לובש טלית כתוב ''עוטה אור כשלמה'' הוא לובש תפילין? כן, מה כתוב בתפילין שלו? ''מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'' וככה על כל דבר ועניין. אז רבי עקיבא אמר ''ואהבת לרעך כמוך'' זה מה שעושה הקב''ה 24 שעות. שכל התהליך שלו של להיקרא ''הטוב והמטיב'' זה לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' זה מה שהקב''ה עושה. וכמו שהוא מבקש מאתנו להגיע לדבקות הוא גם מבקש מעצמו להגיע לדבקות. אז זה המסר לכן אנחנו צריכים להישמר מאוד.

ענווה ושפלות רוח

אין חירות יותר גדולה מאשר בן אדם בעל ענווה ושפלות הרוח. להוריד את הראש אנחנו עם יותר מידי גאווה וזאת גאווה שתעלה לנו ביוקר זה ירסק את כולנו.

הרצון להטיב

צריך להגיע זמן שירסק את כולנו, וזה חבל. אפשר לעשות את הכל על דרך מיתוק הדין על דרך השם ''אגלם'' (הרב נווה - מותר להגיד את השם הזה כי יש שם כזה כמו הוי''ה. את שאר ההטיות של שם הוי''ה אסור להגיד כי אין מילה כזאת. השם הוויה יש, יש הוויה כזאת אז מותר להגיד. אז השם ''אגלם'' הוא שם ממתק) זה המיתוק של המיתוק. אז הגילוי שאדם אומר ''אגלם'' שאני אגלה את 'השמות הפעולות והכינויים' זה באמצעות הטבה ואז ממילא יש מיתוק, זה המיתוק של המיתוק.

הכנה להגות

בוא נעשה ניסיון של שתי דקות. אני ישים שעון עצר. לא צריך לכבות את האורות (כמה שפחות גאדטים יותר טוב כי אפשר לעשות את זה גם באוטו רק לא כשנוהגים) ומה שאנחנו רוצים לעשות בשתי דקות האלה – זה לשבת זקוף להיות ערים לדחפים – וגם אם בא לגרד לא מגרדים כי גירוד זה דחף. אם בא לזוז לא זזים כי תזוזה זה דחף. אבל כבר אני רוצה שאתם תרגישו רמות של דחפים אפילו מה שנקרא 'לחץ פנימי' כמו מעין לחץ פנימי לעשות משהו.

אתם צריכים לשבת סטילנס ממש בעצירה מוחלטת וכל מה שאתם עושים זה רק מודעים לדחף שעתיד לבוא אתם מודעים לדחף שעתיד לבוא מצד הגוף. עכשיו, אנחנו נעשה את זה בהתחלה שתי דקות. נתחיל משתי דקות המדרגה הבאה חמש דקות. חמש דקות לא לזוז.

(הרב נווה - נתחיל משתי דקות נראה לאן הרוח נושבת.. זה אומר שעכשיו שתי דקות אני מסתכל עליכם בניגוד להרצאה. בהרצאה ה' יעזור אתם לא מבינים מה אני רואה אתם תזזיתיים לגמרי כל אחד זז, מסתכלים בטלפון מגרדים אף אחד לא יושב כאילו אני רואה פה גל סוער זה ים סוער.. כאילו תרגיעו הכל בסדר.. להשתלט על הדחפים לא כל שנייה צריך לזוז.. תעצרו.. זה מראה על דחפים. עוד פעם זה מחשבות זה דברים שלא נוח לאדם לשמוע ואני מרגיז במיוחד. בסדר אין בעיה מה לעשות אנחנו צריכים ללמוד איך להיות בני אדם).

אז שתי דקות לא לזוז אבל תרגישו את הדחף שנותן לכם לזוז. ז''א, יבוא דחף שיגיד לך ''כן תזוז'' ''תתיישר תעשה ככה עם הגב'' ''תגרד פה''. יש כל מיני תנועות שאנחנו קוראים להם 'תנועות של מבוכה' אבל זה דחפים ואנחנו צריכים להיות ערים להם כי אם אני לא ער אפילו לזה שאני מגרד ככה אז אני גם לא ער לפליטת פה. ואני צריך להיות ער לדברים האלה. אז זה מיומנות נרכשת של להיות ער עכשיו לכל הדחפים שעולים בי.

ועכשיו שתי דקות אני לא זז..

לא צריך להיות בלחץ הכל ברוגע אתם מודעים אבל אתם לא זזים.

שאלה - זה העניין של יצר הרע? תשובה - יצר הרע יושב על הדחפים זה מה שהוא עושה הוא מפעיל אותם. היכולת להשתיק את כל הדחפים זה להשתלט על יצר הרע זה עניין של ''איזהו גיבור הכובש את יצרו'' זה לכבוש את היצר. כי היצר כל הזמן לוחץ. וזה כל המידות, גם באכילה ''תגיד לו'' ''תעשה'' ''עוד ביס'' ''עוד סיגריה''.. אז עכשיו אנחנו מציקים לו עכשיו אנחנו נגיד לו ''בוא נלך לישון'' ככה עשה ''החפץ חיים''.

נלחמים ביצר הרע

החפץ חיים סיפר שבבוקר תמיד הוא היה שומע קולות מיוחדים. מה הקולות? ''רבי ישראל, מה אתה קם עכשיו.. קר מה קרה לך.. יש עוד מניין. תתכסה טוב טוב, תקום יותר טוב התפילה תהיה יותר צלולה אתה תהיה יותר ערני. והוא היה שומע את הקולות האלה ממש קלוד אינד קליר הוא גם מה זה הגיוני חבל על הזמן מאוד הגיוני. עד שבאיזשהו שלב הוא טלטל את הראש ואז הוא בא קם שם את הכרית בתוך הפוך כיסה את הכרית ואמר לו': תשמע בוא נעשה החלפת תפקידים אתה כבר זקן אתה כבר כמעט בן 6000 שנה אתה צריך לישון אתה לא ישנת הרבה זמן אני צריך ללכת לבית כנסת. תישן אתה אני הולך לבית כנסת. הוא אמר שכל בוקר הוא היה עושה את זה. זה אומר שכל הזמן הוא היה נלחם ביצר הרע שלו .. לא פשוט.

אין אפוטרופוס ליצר הרע

יש סיפור מפורסם –  לקראת סוף ימיו הוא האריך ימים אחרי גיל 80 הגיעה אליו איזה אישה הייתה נורא לחוצה אחרי התפילה 'אני רוצה לדבר עם הרב' 'אני רוצה לדבר עם הרב' 'אני במצוקה' טוב סיימו את תפילת שחרית כולם הולכים הוא נשאר והיא באה. בד''כ השמש נמצא אתו כי הוא לא כ''כ הלך כבר ישר.. בד''כ השמש נמצא אתו אבל השמש הלך להכין כוס תה לשניהם. והיא באה והתיישבה.. פתאום הוא צורח 'איפה השמש' 'איפה השמש'. מה אתה צורח? 'תהיה איתי בוא תהיה איתי פה תשב לידנו'. עכשיו זה בית כנסת זה פתוח לכל רוחות השמים אין בעיה של יחוד. גם אם הוא יהיה איתה לבד אין בעיה של יחוד. 'לא תהיה איתי'. טוב שטחה את צרותיה התפלל עליה שלח אותה. 'הרב, מה הלחץ? מה תהיה איתי? הרב מה קרה? אז הוא אמר' מה ז''א זה אישה, למה אתה משאיר אותי לבד עם אישה. אומר': זה למעלה מגיל 90 אין לה גוף אין לה דמות הגוף.. אומר לו': כשהיצר הרע רוצה היא בת 18 ואני בן 16 . זה החפץ חיים בגיל 80 . אין אפוטרופוס לעריות בכלל אין אפוטרופוס ליצר הרע צריך להישמר. ובגדולים שבגדולים נפלו בזה.

אני בז לכל בעלי יצר הרע

גם 'רבי מאיר בעל הנס' אמר ''אני בז לכל בעלי יצר הרע'' הראו לו בחורה מהצד השני של הנהר הוא עשה חץ וקשת ירה את החץ לעבר העץ עם חבל משך את עצמו, באמצע הנהר התגלה אליו השטן אומר לו': אם לא היית רבי מאיר הייתי קורע אותך. ואותו דבר עשה 'רבי עקיבא' אומר ''אני בז לכל בעלי יצר הרע''. הם חשבו שהם נצחו את יצר הרע. הראו לו אישה על ראש העץ הוא עשה אותו דבר חץ וקשת מטפס עד אליה, השטן נגלה לו באמצע העץ אומר לו': אם לא היית רבי עקיבא הייתי קורע אותך.. קורע אותך לגזרים.

''אל תאמין בעצמך עד יום מותך''

לא לחשוב שאנחנו מחוסנים ''אל תאמין בעצמך עד יום מותך'' אין אפוטרופוס לעריות שאף אחד לא ינסה צדיק/לא צדיק. יכול להיות תקופה שאתה נראה חזק אתה לא יודע מה שנקרא ''ממעמקים קריאתך ה'' הוא יושב שמה יפה יפה.. הוא לא מת עד שהוא לא מת.. הוא יושב שמה הוא דוגר שמה. כל הקטע זה רק להיות מודע מודע מודע ולא בעל גאווה.

לאנשים שמתבטאים - ככה הוא יעלה. לא להתבטא ככה ''אנחנו כלום'' הגדולים שבגדולים אמרו ''אני בעל יצר הרע הכי גדול ואני נואף הכי גדול ואני תאוותן הכי גדול'' והם לא היו כלום אבל הוא היה חייב להגיד את זה הוא היה צריך להגיד את זה כדי להשתיק את יצר הרע שבתוכו. אז אנחנו, מה אנחנו נגיד? אנחנו בעלי גאווה לכתחילה לא בדיעבד ה' יעזור לנו..

הגות

שתי דקות של שקט פנימי

לא לזוז, אף דחף, כלום. לא לגרד שום דבר הוא לא לגיטימי עכשיו, אין הנחות לכלום (גם לא לקום לשירותים) שתי דקות שקט.

נתחיל

אחרי ההגות

היה קשה? מוכנים לחמש דקות כאלה? בלי להירדם זה לא חוכמה להירדם. להירדם זה גם דחף. בגלל זה אל תשענו על המשענת תתרחקו טיפה מהמשענת ותשבו בגב ישר וככה אתם לא תירדמו.. לא להירדם לא עשינו בזה כלום אם אנחנו נרדמים. כי להירדם זה גם דחף יש לך דחף להירדם כאילו אתה שולט אתה בשליטה נשאר ער ואתה לא נרדם. אבל תשימו לב כל זה היה שתי דקות. זה שתי דקות בדיוק.. תראו כמה זמן זה.

הכנה להגות שנייה

ננסה חמש דקות - לא צריך לסגור את האור כדי שאתם תישארו ערים. תתרחקו מהמשענת אל תשענו עליה וגב זקוף. עניין של הנשימות זה לא מעניין אותי אנחנו לא עושים מדיטציה אנחנו כרגע נמצאים במודעות. חמש דקות לא לזוז. זהו אחרי החמש דקות האלה אני לא יעיק יותר אבל זה רק כדי להראות איפה צריך את המודעות.

אתם גם לא צריכים להיות בשקט. ז''א, אפשר שהראש יזוז אבל אתם פשוט לא נענים לדחפים. המחשבות זורמות תנו להן, אין בעיה זה כמו לעמוד על המדרכה ולראות את הכביש הסואן. בסדר גמור אין בעיה שיעברו. אבל ברגע שאתה מקבל דחף לקפוץ לכביש פה אתה אומר': אוקי, לא. אני לא דוחף את עצמי לרוץ לכביש.

מוכנים.. עיניים סגורות. עדיף שהעיניים יהיו סגורות כי זה גם דחף לפתוח את העיניים. כי כל גירוי חיצוני הוא עושה משהו. רק לא להגיב. לא להישען כי יהיה לך נטייה להירדם. אתם יכולים לעשות נשימה ארוכה יותר, אין בעיה. אם משהו רוצה לנשום זה לא בעיה.. לא נגיע לרמות האלה של למנוע חמצן מהגוף אפשר לנשום. לא לעשות רק תנועות מיוחדות כאלה של נשימות או דברים כאלה כי כל המטרה היא לא לעשות התנהגות מקבילה להתנהגות שאני רוצה

אני רוצה פשוט מודעות אני רוצה שנהיה מודעים למה שמגיע מבפנים פשוט שנהיה מודעים לזה כי יש כ''כ הרבה דחפים שאנחנו לא שמים אליהם לב.

הגות

חמש דקות עכשיו..

אחרי ההגות

יפה מאוד, תענוג, פעם ראשונה הכל היה שקט. יפה מאוד.. זה נראה כמו נצח אבל זה רק חמש דקות .. זה המון זמן. תתארו לעצמיכם שעכשיו רק חמש דקות היינו מודעים תתארו לעצמיכם להיות מודעים כל החיים. שאנחנו לא מודעים - תתארו לעצמיכם איזה תפילה מוטרפת.. סתם מדקלם אותה המחשבות רצות. אתה אומר תהילים בלי טעם בלי ריח הכל רץ רץ רץ אתה אפילו לא יודע מה אמרת. ובכלל בדיבור בין בני אדם - הדיבור גם כן רץ 'משהו יגיד לך מה אמרת בשלוש דקות האחרונות' 'בשישים שניות האחרונות, מה אמרת' אתה לא זוכר. בגלל זה אנחנו נפגעים אחד מהשני כי אנחנו לא חושבים אפילו על מה שאנחנו אומרים. זה היה יפה מאוד מה שעשיתם עכשיו זה ממש ניקיון. זה להתמיד בזה

תנסו לעשות את זה במשך שבוע - פשוט תהיו מודעים.

תהיו מודעים לדחפים, תהיו מודעים לתנועות מבוכה, לרצונות (כמו לעשן כמו עוד ביס או להגיד משהו או להידחף באמצע השיחה, עדיף שלא) פשוט תתנו לחיים לזרום.

שבוע - שבוע לא להיענות לאף דחף. להשתלט על כל הדחפים..