תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 4/12/19

תורת ההגות וההתבוננות הקבלית - שיעור 1

ההגות זה אולי הכלי החשוב ביותר מכיוון ששם נמצא עצם האדם

עצם האדם זה התשומת לב שלו עצם האדם זה המודעות שלו עצם האדם זה התודעה שלו (הרב נווה - בסופו של דבר אתם תבינו שזה הכל אחד). והמאבק כביכול בעולם כל המאבק שאנחנו חווים אותו הוא מאבק למעשה על תשומת לב של האדם. הרבה לוקח לנו את תשומת הלב, בין אם זה העיסוקים שלנו, בין אם זה היצרים שלנו והמאבק הוא להתעורר.

המושג שנקרא 'התעוררות' זה התעוררות הדעת

התעוררות התשומת לב וההפניה וההכוונה שלה למקום מסוים.

כולנו חווים היסח דעת בכל מיני צורות (בנהיגה, בשינה, זה לוקח לך תשומת זה לוקח לך תשומת לב) ואז אתה לא מרוכז. במקום שבו אתה לא מרוכז אז התודעה לא עירה. ואתם צריכים לדעת למה זה קריטי - כי התודעה מייצרת מציאות (הרב נווה - אנחנו אח''כ נשנה את המילה 'מייצרת' ל'מגלה') וכל האקשן (מה שנקרא) נמצא בהכוון התודעה.

בקבלה יש לנו את המושג ''כוונות ויחודים'' - וכוונות ויחודים הם אלה שלמעשה מייצרים את המציאות. יכול להיות אדם כלוא לנצח באותו level של תודעה בגלל שהדעת שלו מוסחת, אבל אם יש משהו שבאמת פושט צורה ישנה ולובש צורה חדשה פושט צורה ישנה ולובש צורה חדשה זה רק הדעת – ההתקדמות שלנו היא התקדמות של הדעת – והדעת תלויה הרבה בהפניית תשומת הלב לעבר מקום מסוים.

האדם והכוון התודעה

האדם הוא לא רק הגוף הפיזי, מן הסתמא. והוא גם לא עצם זה שהוא חושב. כי אדם שיכול לחשוב הוא יכול להיות עדיין בהיסח דעת הוא חושב אבל הוא בהיסח דעת, אפילו אדם מתבונן יכול להיות בהיסח דעת. אבל אדם שמשתלט על התודעה שלו היטב היטב ומפנה את תשומת הלב שלו לנקודה ספציפית למקום ספציפי יכול להפוך את העולם. ושמה האקשן.. הבעלש''ט אמר ''בכל מקום שבו אתה חושב שמה אתה נמצא'' בכל מקום אליו אתה מודע שם אתה פועל הגלות שלנו נקראת ''גלות הדעת'' והגאולה נקראת ''גאולת הדעת'', עד כדי כך. וכל הבעיות שהיו במצרים זה בגלל שלא שמעו אל משה ''מקוצר רוח ומעבודה קשה''.

(הרב נווה - צריך לדעת שהשיעורים הראשונים אנחנו עדיין רוצים לראות מי נרשם/מי לא נרשם, מי נכנס/מי לא נכנס וזה כאילו עדיין עוד שיעור הכנה שאני עושה כהקדמה להגות. אבל כל שיעור אני אתן אותו לזמנים של הגות. בהתחלה חמש דקות עשר דקות עד שאנחנו נגיע לחצי שעה הגות בתוך השיעור עצמו. זה חשוב מאוד, כי אני יודע שאין לכם מסגרת ואני רוצה לתת לכם מסגרת. זה חשוב מאוד שתהיה לנו מסגרת להגות. ושוב אני אומר, הגות זה לא מדיטציה – הגות זה מחשבה פעילה לחלוטין אבל של הצד הרוחני – אנחנו מוציאים ונותנים כוח לצד הרוחני שבאדם לצד הנשמתי ואנחנו מורידים את הצד הגשמי האינסטינקטיבי שלו).

מאדם הראשון - אדם הראשון נולד בפול תשומת לב לא הייתה לו הפרעת קשב וריכוז עצם העובדה שהוא ראה ''מסוף העולם ועד סופו'' יצר הכוון של תודעה. שאם היית שואל אותו': מה אתה רואה איפה תשומת הלב שלך נתונה? הוא יגיד': לקב''ה ''אין עוד מלבדו'' אני רואה איך אני והבורא והבריאה וגן עדן אני רואה איך הכל אחד.

המדרשים עומדים על זה במפורש להסביר שלא הייתה ישות בדבקות כמו אדם הראשון לפני החטא ואף אחד לא יעמוד על דעתו ועל סודו אלא המשיח בתום הזמן, עד כדי כך. (הרב נווה- אנחנו תופסים אותו כאילו זה ישות קטנונית אבל חס ושלום) זה הישות הכי גדולה שהייתה כי אנחנו מתחילים משיא פוטנציאל התודעה ויורדים יורדים בירידת הדורות. ואח''כ שאנחנו נעלה אנחנו נעלה לאדם הראשון לפני החטא ונעשה את התיקון שעוד היה חסר לו שם. אבל זה לא שהוא טעה ולא הייתה שמה שום תקלה. הייתה שם פעולה של לרדת למטה כדי לעשות כלים לעלות לסטטוס (אסור לקרוא לזה לא 'עולם' ולא 'מציאות') שנקרא 'אין סוף'. הוא לא יכול היה לעשות את זה מגן עדן (אנחנו נדבר על זה) הוא היה צריך לרדת למטה לעשות כלים ומהכלים לחזור בחזרה למקומות הכי גבוהים.

כשרבי שמעון בר יוחאי נפטר אמרו לו בשמים 'אתה יכול להיכנס לאיזה ישיבה של מעלה שאתה רוצה'. ז''א, נתנו לו את ההרשאה, תיכנס לאן שאתה רוצה זכית בהכל. אז הוא אמר': אני רוצה להיות עם אדם הראשון. והרשו לו. והוא הישות היחידה שהרשו לה לשהות ליד אדם הראשון, עד כדי כך. אז איפה עכשיו רבי שמעון נמצא? עם אדם הראשון. והאבות שלנו קבורים עם אדם הראשון. אז אדם הראשון זה הדבר הכי גבוה שיכול להיות.

הוא 'ספירת חוכמה' המקורית הוא היה בעולם האצילות. ''עדן'' המושג שנקרא 'עדן' זה עולם האצילות ''ונהר יוצא מעדן'' זה בינה. אז תבינו מה זה אדם הראשון זה ישות ענקית גדולה מאוד. היא גם הייתה מחוברת כאנדרוגינוס לנקבי שלה אז כל העולמות היו בה מסודרים הכל היה בסדר הוא ידע לקרוא בשמות. ולכן, הוא היה הישות הכי מרוכזת שיכולה להיות לא הייתה לו הפרעת קשב וריכוז כי לא היה לו יצר הרע כתוב אדם הראשון ''לאו הבא למה היא ולא מידי'' וכתוב ''ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו'' אח''כ הוריד אותו לעולם היצירה ''ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים'' ואחרי החטא הוריד אותו לעולם העשייה ''ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם'' (הרב נווה - 'כותנות עור' 'עור'skin  לא leather skin הוא לא שם עליו כותנות עור של פרה אלא skin) הכוונה שהוא ירד בתודעה לעולם של חושים.

אז קודם כל חשוב שאנחנו נדע את זה מכוון שזה נמצא (נקרא לזה) בגנים הרוחניים שלנו. אנחנו לא תוצרים מחשבים אנחנו באנו מאבא ואבא מסבא וכו' עד יצחק ויעקוב ואברהם אבינו.. ואברהם אבינו מנוח ונוח הגיע משת ושת הגיע מאדם הראשון אז זה נמצא בנו. תבינו 'גנטית רוחנית' בצופן הרוחני שלנו אנחנו מאדם הראשון. ואדם הראשון כבר הייתה לו את כל התודעה הזאת. אז הפוטנציאל קיים, רק צריך לדעת איך לגשת אליו ולמצות אותו.

ספר מסילת ישרים

(הרב נווה - כדי שאתם תבינו שזה לא הזוי ואנחנו לא מתעסקים חס ושלום במקום שאסור לנו או משהו כזה 'מסילת ישרים') מסילת ישרים לומדים בכל ישיבה מצויה (הרב נווה - אנחנו נלמד את זה גם פה במסגרת המסלול שלנו, זה מסלול של שנתיים ותבינו גם למה) במסילת ישרים הוא נותן משנה של רבי פנחס בן יאיר 'זהירות מביאה לזריזות זריזות מביאה לנקיות וכו' עד שזה מגיע לרוח הקודש'. והנקודה היא כאן וגם בספרי החסידות כתוב שיהודי שלא הגיע לרוח הקודש כמעט ולא השלים את מה שהוא צריך לעשות. כי להגיע לרוח הקודש זה לחזור לטבע הרוחני שלך. לא מבקשים ממך להתיימר מבקשים ממך לחזור לטבע הרוחני שלך אתה באת מרוח הקודש אתה צריך לחזור לרוח הקודש. עכשיו לא צריך לחשוב שזה יומרה או שזה מוגזם. זה לא יומרה ולא מוגזם אם עושים את הצעדים הנכונים. ביהדות הרבה פעמים לא עושים צעדים נכונים. אדם יכול ללמוד תורה כל החיים שלו וזה לא נחשב שהוא עושה צעד נכון. מכיוון שאם נקרא את 'מסילת ישרים' ונבין מה הם התנאים להגעה לרוח הקודש אז זה לא כזה דבר שהוא מסובך ואם הרמח''ל נתן את זה הוא נתן את זה לכל אדם ולכל יהודי ולומדים את זה בישיבות. רק לצערי, לא מתייחסים לזה ברצינות הם לומדים מסילת ישרים בעיקר בגלל דברי המוסר שיש בו אבל הם לא מתכוונים באמת להגיע לרוח הקודש אבל זה דיי להרוס את הספר.

(הרב נווה - סליחה אבל זה הטמטום הכי גדול שיכול להיות. תקראו בבקשה 'מסילת ישרים' אפילו בפשט ואפילו באינטרנט רק תקראו למעשה לאן זה מוביל. ואז מחליטים 'טוב, נו מה, רוח הקודש עכשיו.. בסדר יאללה בואו נדבר עכשיו על זהירות וזריזות בואו נדבר על נקיות'. וזה חבל, זה להרוס את הספר. הספר הוא לא אמור להיות ספר מוסר הוא ספר להדרכת התודעה להגיע לרוח הקודש. לכתחילה זה לא תחנות שאתה אמור לעצור בהם זה תחנות שאתה אמור להמשיך בהם, כי אם הגעת לנקיות והגעת לזהירות והגעת לזריזות אז תמשיך הלאה, למה אתה עוצר? יש לזה עוד הלאה יש לזה עוד מדרגות).  

עכשיו נשאלת השאלה,

אם זה רלוונטי לאנשים כמונו שלא לומדים גמרא 24 שעות ביממה או זוהר או לא טובלים במקווה?

אז אמרנו שכן – אנחנו 'סוף הזמן' אנחנו 'דור דעה' רואים את זה שאנחנו 'דור דעה'. זה דור עם תקשורת זה דור עם מודעות עצמית זה דור שהכניס את המדיטציה לארץ את ההתעניינות בדתות אחרות את ההתעניינות במדע את ההתעניינות כמעט בכל תחום. המודעות העצמית שלנו מאוד גבוה. בניגוד להורים שלנו לסבא וסבתא שכמעט לא ידעו ולא ראו שום דבר אז יחסית אליהם ב''ה אנחנו דור מודע מאוד. דור מודע לעצמו, בעל אינטליגנציה רגשית בכלל בעל אינטליגנציה. ומן הסתמא, הדור הזה יכול להיטען אפשר לטעון אותו במידע הנכון. אם הוא יטען במידע הנכון הוא גם יעשה את המעשה הנכון רק צריך ללוות אותו צריך ללמד אותו..

ביחד עם זה אנחנו גם צריכים להוסיף לזה שאנחנו תוצר של גלגולים - אנחנו נשמות זקנות ותכלס אין נשמה חדשה כתוב ''לא יבוא משיח בן דוד עד שלא תכלנה כל הנשמות מן הגוף''. ישנו מקום רוחני בשמים שנקרא ''גוף'' ויש שמה נשמות כדי 'להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'. המושג ''גוף'' הוא אוצר הנשמות והם למעשה יורדות למטה וכל אחת מוציאה 'שם' 'פעולה' או 'כינוי'. עכשיו לא עושים את זה בפעם אחת אלא עושים את זה בגלגולים. כי אי אפשר להוציא מושג רוחני מלא בפעם אחת כי למושג 'רחום' יש ספקטרום שלם מה זה רחום עד כמה זה מגיע מה המקסימום של רחום, 'חנון' 'ארך אפיים' 'חמלה' כל השמות האלה. אז התגלגלנו במהלך הדורות התגלגלנו הרבה מאוד פעמים. ואנחנו עברנו המון ייסורים עברנו שואות עברנו עיצוב שהעמיק לנו את הנפש.

ועכשיו אנחנו פה אנחנו פה כאשר אנחנו דור מאוד עסוק - הרב נווה - ושוב אני אומר, אנחנו כשלומדים קבלה אנחנו לא מסתכלים על העולם כבעל טעויות או בעל תקלות אלא כמציאות, זה מציאות זה המציאות שהקב''ה הכתיב אותה מה שהוא עשה אותה. עכשיו אנחנו רק מנסים להבין, מה אתה רוצה מאתנו בנסיבות האלה? אם אני אמור כדי לשרוד ובדור הזה בניגוד שוב לדור קודם/לשני דורות קודם, אנשים שעלו מעירק או מקוצק או מרומניה. לא שילמו לא משכנתא ולא כ''כ הרבה מיסים ולא כ''כ הרבה ארנונות. שמו צריף יחד באיזה כפר יהודי באיזה שטעטל גרו אחד ליד השני מהיד לפה אבל זהו, לא היו חובות שרודפים אחרייך ומשכנתות וריביות. והיום רק להתחיל את החודש אתה צריך איזה חמשת אלפים שקל.. רק להתחיל כאילו אתה לא יכול לזוז פה בלי איזה ייתרה ככה נכבדת. אז אי אפשר להיות כל היום על התורה, אי אפשר פשוט אי אפשר צריך תורה ומלאכה. וזה בדיוק כמו שהרב אשלג אמר. הרב אשלג אמר שכל מה שהחסרנו במהלך הדורות הדור האחרון יצטרך לבוא ולהשלים ואחד הדברים שהוא דיבר עליהם זה מלאכה (הוא דיבר גם על עניין הנשים הוא דיבר על הדתות הוא דיבר על הכל) אז זה מה שאנחנו עושים פה.

אז במסגרת הקיים שאנחנו משלימים את המלאכה שלנו ואנחנו משלימים את הזוגיות שלנו ואנחנו משלימים את ההורות שלנו וכל כך הרבה מסגרות דורשות מאתנו תשומת לב כ''כ הרבה חזיתות דורשות מאתנו תשומת לב. מתי יהיה לנו זמן ללמוד תורה כמו שצריך מהתחלה ועד הסוף? מתי יהיה לנו - לא כולנו בני ישיבות ולא כולנו ''תורתו אומנותו''? אז אנחנו צריכים בבין לבין (מה שנקרא) לחיות כמו יהודי אבל אמרנו שזה לא מספיק. אי אפשר להפוך אנשים שהם הולכים להייטק לכאלה שהם גם מתפללים במקום העבודה 'שחרית' 'מנחה' 'וערבית' ונוטלים שמה ידיים ושומרים קצת שבת והם חושבים שהם יוצאים ידי חובה אי אפשר, אלא צריך את ההשתלטות על התודעה.

השתלטות על התודעה

ההשתלטות על המודעות בכלל מכניסה את כל החיים למימד אחר לגמרי

כי לחיות באופן אינסטינקטיבי רק על סמך הגוף; בא לי/לא בא לי, אני רעב, אני צמא וכל מיני דברים כאלה. זה אי אפשר זה כמעט לחיות כמו חיה. גם חיה חיה ככה. היא דיי ישנה בתוך הראש היא לא מודעת והיא פשוט מחכה שהאינסטינקט יעלה. אז היא רעבה יש לה אינסטינקט לציד, אז הגיע האביב אז היא מרגישה פריה ורביה, אז משהו בא לתקוף אותה אז היא מרגישה רצון לתקוף אותו. אין שמה יותר מידי חשיבה, אין שמה השלכות למעשים שלה, אין חשיבה על הרגש הזולת, תיקון חברתי, להסתכל על היקום כאילו הוא ישות אחת. אין לה את זה.

אבל לצערנו כ''כ הרבה אנשים שנולדו למציאות הזאת חיים ככה, גם כן חיים בצורה כזאת (הרב נווה - סליחה שאני אומר את זה אבל ''אדם עיר פרא אדם יוולד'') אני לא אומר את זה כהטפה בקבלה לא מטיפים. אין כאן ענין של להסביר על משהו שהוא רע אין ביקורת פשוט צריך לאבחן את המציאות. המציאות הגיעה אלינו לידיים בצורה מסוימת אנחנו צריכים לקבל אותה לאבחן אותה ולראות': אוקי אז מה אני צריך לעשות במסגרת המציאות שהוכתבה.

אז צריך לחיות חיים רגילים - צריך לעשות מלאכה, צריך לחיות בזוגיות, צריך להיות הורה, אנחנו לא נזירים ואנחנו לא פרושים אבל עדיין אתה צריך להשתלט על תשומת הלב שלך על המודעות שלך ולהפנות אותה לאן שצריך להפנות ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' ולכן זה המאבק.

אבחון המציאות

המאבק על תשומת הלב

(הרב נווה - אני מסכם לכם את זה כדי שאתם תבינו למה זה המאבק) – אנחנו לא חיים כי אנחנו די ישנים בתוך הראש ואנחנו נותנים לאינסטינקט לסחוף אותנו. עכשיו אני רעב, עכשיו בא לי לישון, מחר בבוקר אני צריך לקום לעבודה. ואם אני מונע אני מונע ע''י דחפים או מוטיבציות רגשיות כאלה ואחרות. למה אני אלך לעבוד? כי אני מפחד למות אני צריך לשרוד. ולמה אני מגיע לבוס בזמן? כי אני ירא ממנו, אם לא הוא ירים טלפון ויתחיל לצעוק עלי. ולמה אני מתנהג יפה ברחוב? כי יש לי יראת קהל. אבל אי אפשר לחיות ככה זה די לחיות כמו חיה ובטח זה לא נקרא ''בן חורין''. אנחנו צריכים להיות בני חורין אנחנו צריכים לעשות את הדברים לא כאשר יש לידנו בני אדם או כאשר מופעלים עלינו לחצים או כאשר מופעלים עלינו דחפים או אינסטינקטים אנחנו חייבים לעמוד בפני עצמנו 'הרב קוק' קרא לזה

''להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי''

כמעט כל אינטראקציה שיש לנו עם משהו היא הכרחית עלינו היא כפויה עלינו אז צריך להפוך את הכל לבחירי. הכל צריך להפוך לבחירי אפילו את האוכל להפוך לבחירי, הזוגיות צריכה להיות בחירית, ההורים שלנו צריכים להיות בחירים, מערכת יחסים עם הילדים שלנו צריכה להיות בחירית. כביכול זה כפוי 'נתנו לך ילד' אז 'זה הילד וזהו' אני מקבל את הילד, אני מקבל את ההורה שלי. אז יש כ''כ הרבה דברים שהם כאילו כפויים עלינו ואדם מרגיש ממורמר בגלל שהוא לא מרגיש כאילו משהו שואל אותו ומתייעץ אתו אלא הוא פשוט עובד במסגרת הקיים.

כל הדבר הזה למעשה מחייב אותנו להיות מודעים

איך שלא נסתכל על זה, אומרים לך ''תתעורר''.

תתעורר, בוא נעבוד עם המודעות שלך. תתפלל עם כוונה - אל תתפלל בדקלום, למי אתה מדקלם על מי אתה עובד? מה אתה עומד ככה נראה כמו צדיק.. ואתה לא אומר כלום אתה לא זוכר אפילו מה אמרת אתה לא מבין מה אמרת ואתה מדקלם. מה אתה חושב שהקב''ה צריך עכשיו קורס בדקלום? אתה אומר לו תהילים. אתה לא מבין מילה ממה שאתה קורא אתה גם לא טורח להבין את הפירוש. שוב, מדקלם. למי אתה מדקלם? מה זה, קורס בדקלום.. כאילו על מי בדיוק אנחנו עובדים - על הציבור על עצמנו על הקב''ה, זה סוג של הונאה.

וככה אנשים יכולים לבזבז את הזמן שלהם ולקרוא לעצמם דתיים. מה אני מתפלל שלוש פעמים ביום? אוקי, מה אמרת? מה החלק של הקורבנות אומר אתה יכול לפרש לי את החלק של הקורבנות? למה פה אתה עומד פה אתה יושב? אין לך מושג, שלושים שנה אתה עושה את זה אפילו לא בודק למה (הרב נווה - אז אל תיזרקו לי עכשיו אמונה האמונה המטופשת נמצאת בכל אומות העולם. אוי ואבוי לקרוא לדבר הכי יקר בעולם 'אמונה' לתת לזה שם של I believe וזה אומר' שאני זורק את השכל ועובד כמו באינסטינקט של חיה בשום פנים ואופן. האמונה שלנו נקראת 'אמונה מתאמתת' ומבקשים מן האדם אומרים לו': ניתנה לך דעת? כן. אז תיקרא את הפירוש ותתכוון לזה. היית רוצה שאשתך תבוא ותקריא לך ותדקלם לך 'אתה בעל מושלם' 'אין כמוך' 'אתה מפרנס אחלה' נגמרה התפילה ''עלינו לשבח''. למה אתה עושה את זה לבורא? על מי אתה עובד כשאתה עושה את זה? וכולם עושים את זה. אתה מסתכל על זה וזה פאתטי).  

אז תרסן את המודעות

בוא תהיה מודע תכוון

דברים שאתה לא מבין, בסדר אף אחד לא מצפה, תלמד. יש פירוש יש כ''כ הרבה ספרים עם פירושים.. אתה לא מבין מילים מסוימות, אין בעיה. קשה לך בכלל להתחבר לקונספט תפילה יש התבודדות - תתפלל מהלב תראה שיש מקום שאתה מוציא כנות ואמתיות בדרך אחרת, אין בעיה. ככה 'רבי נחמן מברסלב' אומר: קשה לך עם התפילה? אל תחליף אותה ייקח זמן עד שאתה תלמד אותה. עד שאתה תלמד אותה שים את זה בינתיים בצד, תמשיך תעשה אותה, אבל תראה לי בדרך אחרת במילים שלך בדרך שלך בכוונת הלב שלך שאתה כן מתפלל שאתה כן מתייחס. וזה צריך להיות די פשוט וברור אחרת זה נקרא הונאה. יש לנו 'הלכות הונאה' ואסור לעשות הונאה 'הונאה' זה על מי בדיוק אני עובד פה, למה אני מסתיר את עצמי למה אני מעמיד פנים, זה נקרא העמדת פנים. אתה בא נעמד בתפילה אתה נראה.. עושה ככה בעיניים מתנדנד כולך ואתה לא אומר כלום זה לא רציני וזה בעיקר הונאה עצמית שזה יותר גרוע מהכל.

 ולכן מבקשים מהיהודי אומרים לו: ''תעיר את המודעות שלך אתה חייב להשתלט על המודעות שלך''. וזה אומר, שצריך לעבוד על הערנות כל הזמן ממש אתה צריך להיות ער כל הזמן.

עכשיו יש לנו המון זמנים שבהם אנחנו צוללים. בנהיגה אתה צולל, אתה הולך ברגל ממקום למקום אתה צולל כאילו בהמון זמנים 'בבין לבין' - במעברים עצמם אתה צולל - אין שמה חשיבה מודעת. ואיך רואים את זה בעיקר? אתה נותן לבנ''א ללמוד פיסקה לא מצליחים להחזיק ראש שלא לדבר על הבנת הנקרא. הכל זה גירויים חיצוניים, שהתמונה תזוז לי כמו ביוטיוב (או משהו מן הסגנון הזה).

התודעה לא מתפתחת

אתה בכלא

אז ככה זה אומר' שאתה כלוא בעולם, אם התודעה שלך פאסיבית אז אתה כלוא בתוך עולם שעוטף לך את התודעה הוא מהפנט אותך ולמעשה אתה לא מתקדם לאף מקום אתה עסוק רק בלחוות את הקיים (הרב נווה - אני רוצה להסביר לכם את הבעתיות של זה בלשון מאוד נקיה) זה כלא. זה כלא לכל דבר אם התודעה שלך לא זזה אתה כלוא, איפה אתה כלוא? בתודעה שלך - אתה מסתכל על הקירות אתה מסתכל על הכביש זה כאילו הכלא שלך. אבל אם המודעות תצליח להתעורר אתה תצליח להגיע למקום עמוק יותר לצאת למימד אחר ולחוות חוויות אחרות, לראות מראות אחרים, לשמוע קולות אחרים ולהבין את העולם אחרת לגמרי. ואז אתה תבין שהעולם הזה ממש כמו חלום לא סתם נאמר ''עלמא הדין כחלמא דמי''.

כוחות התודעה

כל ספרי הקבלה דנים בכל ספקטרום התודעה - אדם ישן, אדם ער, אדם מסומם, אדם שיכור, אדם בטרנס, אדם שנמצא בטרנס כתוצאה ממשהו (זה יכול להיות ריקוד, אדם אחרי מנטרה). כי יש לנו כל מיני אנשים שהם גיבורי מקרא כביכול שעסקו בכל מיני צורות כאלה, כמו פרעה כמו נבוכדנצר כמו בלעם כמו לבן והיו להם כל מיני שיטות כדי להאדיר או לקבל כוחות רוחניים.

כוחות רוחניים זה כוחות של תודעה;

להיות מודע למשהו להסתכל מעבר למשהו.

אגב גם גברים וגם נשים. למשל, כתוב על אם סיסרא ''ותשקף מבעד לחלון''. אז אמרו': מה היא ראתה מעבר לחלון שסיסרא מת, מה זה קשור? איך היא ראתה דרך החלון שהבן שלה מת? אז אמרו שהיא התעסקה בכישוף והייתה לה יכולת לראות שבאמת הבן שלה מת באותו רגע אז ''ותייבב אם סיסרא''. אבל היו עוד כמה ''וישקף אבימלך דרך החלון'' והוא ראה שיצחק מצחק לרבקה. אז זה לא שהוא יצא החוצה, מה זה יצחק ורבקה לא צנועים אתה מצחיק אותה כמו גבר את האישה מתחת החלון של אבימלך. אז אמרו שהוא עשה את זה באמצעים רוחניים.

אז ידעו. מכיוון, ששוב אני אומר; הרוחניות הייתה בשיאה בתקופת אדם הראשון מאה אחוז פוטנציאל של המוח 100% ניצולת מוח לכן הוא ראה 'מסוף העולם ועד סופו' אבל אז נוצרו שני קווים מקבילים של הדרדרות התודעה תוך ניצול של כוחות רוחניים לרעה ע''י אומות העולם אבל עדיין היה להם כוחות רוחניים גדולים מאוד וזה ניכר במדרשים בתקופה של נוח והמבול. אז אנשים אמרו 'למה אתה חושב שיהיה מבול'? אז הוא אמר' זה תחת גזירה, אז הם אמרו לו' אנחנו יודעים שמות קודש ואנחנו יודעים להשביע את המלאכים ואנחנו נעשה שלא ירד מבול. (הרב נווה - עצם הדיבור הזה מראה באיזה רמה הם היו. תבינו, זה לא אנשים רגילים אנחנו קוראים את ההיסטוריה לא נכון אנחנו מדברים על בני אדם ענקיים מבחינה רוחנית אם אחד הפושעים של דור המבול היה פה הוא היה צוחק על כל העולם האקדמאי שהוא לא מאמין ברוחניות שהוא לא מאמין בתודעה).

תודעה (רוחניות) ומדע

והיום אנחנו הגענו למצב שהעולם האקדמאי בכלל מזלזל במושג הזה ולא מוכן להכניס את זה תחת כתליו (הרב נווה - ואין לך פשע של טמטום יותר גדול מזה) זה ממש הפשע הכי גדול שיכול להיות אבל זה פשע של חוסר יושרה. מכיוון שיש 50 מיליון אנשים שחוו חוויה של מוות קליני ויש מחקר מדעי שמדבר על מוות קליני. יש את המחקר של 'פרופסור יאן סטיבנסון' מאוניברסיטת וורגינה שמדבר על 'גלגול נשמות' והוא מוכיח את זה ויש לזה מדדים מדעיים שפורסמו והוא קיבל על זה פרסים רבים (הרב נווה - רק מי שרוצה לעשות ככה כמו בת יענה אומר' לא אין. אתה אומר לו' אבל זה מחקר מדעי זה לא שעכשיו רב אומר את זה יש אוניברסיטה שלמה שעבדה על המחקר הזה 40 שנה.. נדבר על זה מאיפה מסיקים את זה).

אנשי מדיטציה בכל העולם, אנשים מדיטטיבים - שאם אפשר לעשות סטטיסטיקה שאני לוקח מכל רחבי הגלובוס כל מי שעסק באיזשהו סוג של מדיטציה חוו את אותה חוויה. חוויה חוץ גופית, חוויה של אחדות, חוויה של חמלה של אהבה של פילנתרופיה של הבנה שאנחנו רקמה אחת. זה מספיק כדי להגיד' יש לי למעלה מאלף מודטים בכל הדתות לאו דווקא בודהיסטים שעושים טקסים כלשהם. בן אם ניקח את הסופיזם ושמה עושים את 'הדרוושים המחוללים' ובן אם זה בדאו ובין אם זה בהינדו ובין אם זה בכל מיני אמצעים. ברגע שהם הגיעו לשיא מסוים של מדיטציה אתה שואל אותו 'מה הדיווח' הוא אומר לך 'הכל אחד והכל מונע על ידי אהבה שאינה תלויה בדבר וצריך לנהוג בחמלה ולהיות פילנתרופ' (הרב נווה - עזבו את הניואנסים שיש אחר כך מבחינת הדיווח, הדיווח הוא אותו דיווח). אז הנה יש כאן 50 מיליון שחוו חוויה של מוות קליני וחזרו. ואגב שוב מדעית עם פרמטרים נכונים אפשר להוכיח את זה.

(הרב נווה - דברנו על זה הרבה אנחנו גם נדבר על זה בקורס הזה, אני לא אוותר על זה. רק עכשיו אני אתן לכם מצגות מסודרות כדי שיהיה לכם את זה, אני רוצה שיהיה לכם ביד הוכחות שאתם תהיו מספיק חזקים ומאמינים מצד עצמיכם אז אני חייב את ההוכחה אליכם. אבל זה הוכחה מדעית. זה כל מדען אתה יכול לבוא ולהגיד לו' יש לי מסמך מדעי עם פרמטרים מדעיים זה נחקר זה נבדק יש עדויות אני יכול לחשוף אותך אתה לא רוצה לראות .. אבל צריך להגיד לו את זה מה לעשות.. יהודי לפעמים צריך להיות אסרטיבי ולעמוד על האמת ולא לפחד).

כנ''ל שוב אני אומר' מי שלא מכיר מדע אז הוא גם כן יודע לשחק עם הדברים האלה אבל גם צריך לדעת מדע - אם יש לך אלף מודטים (אנשים שהשתתפו בתהליך מדטטיבי) כדי להגיע לרמת הכרה מסוימת ומאותה רמת הכרה הוא מדווח את אותו דבר זאת נקראת מציאות זה נקרא ''מדד מדעי''. ובמדד המדעי הזה הם מדווחים כולם את אותו דיווח. ואותו דיווח הוא זהה לאלה שדיווחו על מוות קליני. אז הנה יש לך כאן עוד עדות לאותו עניין כי אתה יכול להגיד שמוות קליני זה גם כן סוג של תהליך מדטטיבי. עד שזה מגיע לבעלי רוח הקודש - ובעלי רוח הקודש אצלנו מדווחים שוב את אותו דיווח. מה בסה"כ הגדולים שבגדולים אומרים ''ואהבת לרעך כמוך'' ''הכל אחד'' ''בואו נדבר על תיקון חברתי'' ''בואו נדבר על אהבת הזולת''.

(הרב נווה - ורק מי שיושב לו שמה בן כותלי האוניברסיטה זה לא נראה לו ואז הוא מחליט שהקירות זה יותר אמיתי לו. זה התפקיד שלנו להתעורר מכל מי שאונס לנו את הדעת. וכל אחד ואחד מאתנו חייב להתעורר אפילו בצורה בוטה ולהיות עם ''עזות דקדושה'' לעמוד נגד הטמטום הזה. סליחה שאני מתבטא ככה. אבל אתם צריכים לדעת אם אתם לא תתעוררו אתם תעברו אונס אקדמאי שיגהץ לכם את המוח. והוא יגרום לספקות והוא יגרום לכם לאי אמונה והוא יגרום לכם לכ''כ הרבה פשעים שאם אתה לא תתעורר על זה ואתה לא תיקח את האחריות על החיים שלך הוא יקבור אותך בכבודו ובעצמו. והוא לא יודע.. הוא מפוחד, אני אומר לכם אני הייתי בתוך האוניברסיטה.. הם מפוחדים.. אין שם שום טעם ושום ריח).

תפקיד האדם

חקירה והתעוררות למציאות חדשה

ולכן זה אחריות שלנו להתעורר –  יש לנו אחריות ללכת לחקור את זה לבדוק את זה ולהתעורר למציאות חדשה. זה אחריות שלנו, אני לא יכול להסתמך על איזה פרופסור שלא יודע מימנו ומשמאלו (הרב נווה - פרופסור זה כלום זה משהו שלמד כך וכך ספרים תקופה מסוימת הוא אדם מפוחד הוא ילד רגיל אין לו שום יתרון על פני שום בן אנוש אחר יש לו תפיסה מסוימת וזהו הספקנות שלו לא נותנת לו לעבור הלאה והוא כלוא בתוך עולם כמו ילד קטן. שלא תחשבו שבגלל שהוא פרופסור והוא מדבר אתכם במונחים של 'איזם' אז הוא יודע משהו הוא אדם רגיל עם יצרים רגילים פחות אפילו משל בנ''א רגיל. אז לא לתת שום כוח לאף דוקטור ולאף פרופסור ולאף שום דבר.

היום בכלל ההתקדמות של המדע זה נעשה ע''י הנדסת חשמל ומדעי המחשב. לא קשור בכלל לפילוסופיה של המדע ולא קשור בכלל גם כן לפיזיקה כפי שהם חושבים שזה פיזיקה. למדען אין שום רשות לדבר על יחסי אנוש אין לו שום רשות לדבר על פסיכולוגיה או לדבר על תורת הנפש.. מה לו ולדבר הזה בכלל.. אבל זה החוזק שצריך לבוא מצד האדם. ואתם צריכים להבין ולראות אם אתם תלמדו את ההיסטוריה של המדע אתם לא תאמינו איזה פשעים הם עשו זה ''חטא על פשע''. ושוב, אנחנו נחשוף את זה בהמשך המסלול אבל חשוב לי להיות בוטה כדי להעיר אתכם כדי שתהיו גיבורים להשתלט על המודעות שלכם ולעשות את הדברים הנכונים).

מהצד השני אנחנו לא צריכים אמונה מטופשת - רבנים ואנשי רוח גם כן מבחוץ השתמשו וניצלו עם כל מיני טקסים וכל מיני טיפשות (גם כן ה' יעזור). לא זה ולא זה. אלא אתה צריך להיות אדם באמצע – קום תחקור את הנפש שלך – תשאל ''מה אני'' ''מה מאפיין אותי'' ''מה זה מודעות'' ''מה זה תשומת לב'' ''למה צריך להפנות אותה'' ''מאין באתי לאן אני הולך''. ואל תניח שבגלל שאתה לא יודע אז לא נראה לך שיש תשובה. לך תחפש, יראו לך את כל התשובות כל התשובות קיימות. הכל קיים הכל כתוב והכל נמצא. ויש טכניקה להגיע למצב של וודאות בנושא.

אמת וודאות ושליטה

דבר נוסף שהוא חשוב לעניין הזה –  עניין הוודאות – בהרבה מאוד דברים שואלים; איך אנחנו נדע אם אנחנו באמת במציאות או שאנחנו חווים משהו מדומיין? אז שוב אנחנו אומרים, התורה מדברת על זה בצורה מאוד ברורה. אני רוצה להסביר. כאשר בנ''א נמצא בחלום הוא לא יודע שזאת מציאות או לא מציאות הוא בחלום ורק אחרי שאתה מעיר אותו הוא מתעורר ואומר ''אהה חלמתי חלום''. למה כשאתה מתעורר אתה מקטין את המציאות שהייתה בחלום? למה אתה מקטין אותה כי אתה אומר': עכשיו בגלל שאני יותר בשליטה (זה ניחן ע''י שליטה) ואני מודע גם לחלום ואני מודע שהחלום לא נמצא במציאות הזאת אז אני יכול להגיד שהחלום היה רק חלום ועכשיו אני נמצא במציאות. אותו דבר, אדם שהיה בשכרות או תחת השפעת סם ברגע שהוא מתעורר מן הסם הוא אומר': עכשיו אני חי במציאות והסם היה סוג של אשליה. שוב, בגלל שליטה בגלל יכולת לשלוט. בחלום אתה דיי צופה פאסיבי בסם אתה דיי צופה פאסיבי אבל פה אתה דיי אקטיבי אתה דיי בשליטה.

וודאות (שליטה) ועליה רוחנית

אם תשאלו למשל אנשים שחוו חוויה של מוות קליני 'מאיפה אתם יודעים שמה שחוויתם זה מציאות'? הם יגידו לכם בדיוק את אותו דבר 'פה זה חלום פה אתם תחת סם למעלה השליטה מוחלטת והידיעה וההכלה של העולם הזה היא מוחלטת'. והם קוראים לזה ''התעוררות'' הם לא קוראים לזה ''מוות''. ואותו דבר, בתהליך מדטטיבי גם אלה שעושים מדיטציות קוראים לזה ככה (הרב נווה - אע''פ שאנחנו לא מלמדים מדיטציה ולגבינו מדיטציה זה כלי לא נכון אנחנו נדבר על זה). אבל גם בעלי רוח הקודש אומרים בדיוק את אותו דבר אנחנו נקראים ''ישנים'' זה נקרא ''דורמיטא'' התודעה שלנו ישנה וכאשר אדם מגלה את רוח הקודש הוא מגלה שליטה קודם כל מגלה שליטה הוא חווה עולם בעל אפשרויות הרבה יותר גדולות, הוא מבין שהעולם הזה קטן והוא לא היה נשלט. אתה פה כמו צופה פאסיבי כאילו אתה רואה בטלוויזיה.

אמת ואין סוף (העדר תבנית)

(הרב נווה - אנחנו כמובן נדבר אח''כ יותר ויותר על מה היא המציאות האמתית אבל כבר עכשיו אני יכול להגיד לכם) שהרמה הגבוה ביותר של מה שנקרא 'אמת' זה הקונספט אין סוף – כי 'אין סוף' זה העדר תבנית. והתבניות בגלל שהן משתנות כל הזמן קשה לקרוא להם 'מציאות' או 'מציאות נצחית' המציאות הנצחית היחידה היא האין סוף היא ההעדר תבנית. וכל התהליך ההגותי מביא אותנו אל האין סוף אל ההעדר תבנית.

(הרב נווה - עכשיו אל תיקחו את האין סוף הזה לאין סוף שלמדתם בביה''ס. שאין סוף שלמדתם בביה''ס מלמד על 'הרבה' אנחנו לא מדברים על 'הרבה') 'אין סוף' זה העדר תבנית כל התהליכים שאנחנו עוברים אותם זה תהליכים של שבירת תבניות. כל מה שיהודי לומד בתורה זה תהליך של שבירת תבניות (מאוד חשוב שאתם תבינו) כל מה שאנחנו לומדים; תורה, גמרא, הלכה, זוהר זה תהליכים של שבירת תבניות. הקב''ה ''בורא עולמות ומחריבן'' הוא עושה את זה כל הזמן זה לא רק היו העולמות שלפני השבירה אלא כל הזמן זה ככה. למה? ביהדות אתם תראו (מי שלומד) יש המון סתירות אבל זה סתירות מכוונות.

דוגמאות לשבירת תבניות

שעטנז אסור ללבוש שעטנז (צמר ופשתים. 'צמר' לשון הצטמררות ו'פשתן' לשון התפשטות אז זה בדיוק שני כוחות מנוגדים והם לא יכולים לחיות בעולם העשייה בבת אחת) אבל האבנט של הכהן הגדול הוא היה צריך להיות עשוי משעטנז והוא עובד בקודש הקודשים בבית המקדש. אז שוב זה סתירה. אתה אומר' אהה למה פה אסור ופה מותר? תיכף נגיד. גילוי עריות יש לנו איסור של גילוי עריות. יש לך אישה ''הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל'' אבל יש לנו מצוות יבום שמותר לך לבוא על הגיסה שלך חס ושלום אם יש נסיבות כאלה. יש היתר תורני פסיקתי לבוא על אישה אחרת שאינה אשתך וזה במקרה מסוים. אז הנה, היתר ואיסור. שבת בשבת אסור להדליק אש אבל בבית המקדש הדליקו אש בשבת. ועוד כהנה וכהנה כמעט על כל צעד ושעל יש את זה.

אז אם תאמר' אז תחליט או אסור או מותר. אז זה לא עניין של אסור או מותר כי אם אתה תגיד משהו אחד אז אתה קובע תבנית או כלל טוטאלי וביהדות הכלל הטוטאלי הוא האין סוף ואין סוף זה העדר סוף 'אין סוף' אין תבנית. אז מצד אחד, מרימים לך את התבנית ומהצד השני, שוברים לך אותה. מצד אחד עושים לך 'סוף' מהצד השני שוברים לך את ה'סוף'. ים סוף, אז קורעים ים סוף. וזה ככה תמיד על כל צעד ושעל זה ככה. בכל תהליך הלימוד (הן בגמרא הן בהלכה) תמיד תדע שיש דבר הפוך שיש לו היתר בדיוק למה שנאסר.

אין סוף (העדר תבנית) והגות

ויש לזה מטרה כי הקו האמצעי זה קו של אין סוף ''קו התפארת'' הוא קו האין סוף הוא קו של ההעדר תבנית. ואנחנו בהגות צריכים להגיע למקום הזה לקו האין סוף קו ההעדר תבנית.

גם בהתנהגות הרגילה שלנו בהתנהגות היומיומית אנחנו צריכים לעבוד הרבה על שבירת תבניות. כי אינסטינקט זה תבניות, להיות חיה זה תבנית וצריך לשבור המון תבניות. למשל, אגו. אגו זה תבנית מטורפת צריך לשבור את האגו כל הזמן. רצונות. בא לך כל מיני דברים יש לך כל מיני מאווים לפעמים שבור את הלב שבור את הרצון שלך. מידות. משהו העליב אותך אז תעביר על המידות 'בסדר אז העליבו אותך אז מה אם העליבו אותך בוא נעביר על המידות'.

אז אנחנו כל הזמן עובדים על שבירה. ז''א, היהודי כל הזמן חווה חוויה של שבירה של מגמה מסוימת וזה 24 שעות ביממה. משהו מדבר, אומר שטויות, בא לך להגיב לו. אז 'אל תגיב לו' זה שבירת תבנית. אבל אתה אומר 'אין אבל אני חייב אני כל הזמן'. אז עכשיו אתה לא מגיב. זה תמיד ככה זה עם אוכל וזה עם כל דבר. כל דבר פשוט תלמד לשבור תבניות תלמד לתקוע ברקס ולשבור תבנית אתה לא חייב להגיד אני 'חייב/לא חייב'.

אחרת יש כל מיני מקרים מוזרים כמו בארה''ב שאנסים מגיעים עם טיעון לבית המשפט 'יש לי גן של אנס' והם מוכיחים את זה. השופט יכול להגיד לו' בסדר אני רואה שיש לך גן של אנס אבל יש לך גם דעת ואתה יכול לשבור את זה אתה לא כפוי לדבר הזה. אז נכון שיש אנשים שיש להם דחפים ואינסטינקטים חזקים מאוד אבל יש להם דעת. בשביל מה ניתנת הדעת? כדי לשבור את אותו יצר. אז יש יצר אבל יש לך דעת לשבור את היצר אתה לא יכול להגיד 'אני חייב'. מה זה, 'הייתי חייב להרוג' 'הייתי חייב להרביץ' 'הייתי חייב לקלל' אתה לא חייב. אם אתה היית מכונה אתה חייב, אם אתה היית חיה אתה חייב אבל כבנ''א אתה לא חייב.

יש בך דואליות הדואליות אמורה לשבור אחת את השנייה ואתה צריך להשתמש בזה. כמובן מן הסתמא עדיף שהצד הנשמתי הצד הרוחני ישבור את הצד הנמוך אבל בשביל זה צריך להאדיר את הכוחות הרוחניים לתת להם כוחות גדולים מאוד כדי שיהיה לנו כוח בעת המעשה לעמוד בזה. כי הרבה מאוד אנשים אומרים'; תראה הרב זה נחמד מאוד אבל החולשה באותו רגע היא כ''כ גדולה שאתה לא שולט. אז אם כועסים אז עד הסוף ואם בא לטרוף אוכל אז עד הסוף ואם בא לישון אז עד הסוף, כאילו אין שליטה. וזה נכון כי הזנחנו מאוד את התודעה.

התודעה מאוד הוזנחה התשומת לב מאוד הוזנחה. לא עמדנו על המשמר, לא עשינו מצב של להרים אותה להתבונן בדברים ולעמוד עליהם. פשוט נענינו לדחפים, מה שבא עשינו. בגלל זה יש חולשה, זה נקרא ''חולשת הדעת''. אז בחלישות (חולשת) הדעת כל דבר הכי קטן יפיל אותך. אתה מריח פיצה יאללה בוא נאכל, כשר/לא כשר לא מעניין אותך אתה רעב יאללה בוא נקנה. אז אנחנו לא עושים את זה ככה.

הגות

ההגות צריכה לבנות אדם מאוד חזק מאוד רוחני שהוא עומד על הטבע הרוחני שלו

(הרב נווה - זה לא סגפנות אני לא מדבר על סגפנות אנחנו לא צריכים להרע לעצמנו חס ושלום אבל יש עניין של לעמוד על הטבע הרוחני שלך) זה כל מה שהיהדות מבקשת רק תעמוד על הטבע הרוחני שלך. אתה לא צריך לגנוב כי בטבע הרוחני שלך אתה לא גנב, אתה לא חייב לשקר כי בטבע הרוחני שלך אתה לא שקרן. וכן הלאה, לכל שאר התכונות. אז תבינו שהגות זה לא תהליך של 'יאללה בוא נשב נעצום את העיניים'. זה משפיע על כל תחומי החיים ואפילו אם האדם נמצא לבדו בינו לבן עצמו בן ארבע כותלי ביתו אז מה שתוקף שמה זה או מחשבות טורדניות או ריקנות או כבדות. יש כ''כ הרבה דברים שתוקפים את האדם כשהוא לבד אפילו שאתה נמצא לבד באוטו אתה פתאום נכבה מאיזשהיא סיבה כי אין משהו שמעסיק אותך אין משהו שנותן לך את המוטיבציה הרגשית לחיות או לשמוח או להיות עכשיו עם כוחות, סתם אתה יושב בהגה אין לך על מה לחשוב ואתה לאט לאט נכבה אתה לא שם לב לזה. אז אתה צריך כוחות אפילו להרים את עצמך מהמצב הזה ומהסיטואציה הזאת וצריך למצוא יצירתיות או דרך להתחבר לצד של האור לצד של החיות כדי לא למות.

''לא אמות כי אחייה ואספר מעשה יה''

אמרו חז''ל שזה אחד מביטוי הגבורה הגדולים ביותר של דוד המלך שאמר לקב''ה אני מרגיש מוות ''יונתי עד שערי מוות הגיע'' ''גם כי אלך בגיא צל מוות'' יש לו המון ביטויים כאלה של נפילה וחולשה וירידה אבל דוד המלך אמר: 'אבל אני לא מאמין במוות אני מאמין בחיים אני מאמין בחי החיים' אבל אין לי אחיזה אין לי איך.. זה לא כדור שאתה יכול לקחת כדור חיים 'כדור מוטיבציה רגשית' אין את הדבר הזה. אז אתה צריך בכל זאת למצוא בעצמך את המקום הזה שנקרא ''חיים'' ולחיות (הרב נווה - ואנחנו נעבוד על זה אנחנו נדבר על זה, זה פואנטה גדולה מאוד. כל מה שאני אומר עכשיו אני אומר בראשי פרקים אבל אילו פואנטות גדולות וחשובות מאוד להמשך הדרך כדי שאתם תבינו מה המסלול הזה מכיל).

השקטה

עוד דבר שהוא חשוב לעניין של ההגות –  בהגות עצמה יש מצב של השקטה (כמו שקורא לזה האדמו"ר מפיאסצינה) כאשר מטרת ההשקטה היא שקיעה. המטרה של השקיעה עצמה היא להגיע למקומות מאוד עמוקים בתוך התודעה. ואחרי זה, אתה תצא כבר עם תובנות וחידושים.

ז''א, הרבה פעמים באותה רמת תודעה אין לך חידוש אתה כאילו נמצא באותו עולם. אז מה אתה צריך לעשות? להשקיט הכל לצלול פנימה (הרב נווה - אופן הצלילה יתואר. אני יסביר מה זה תהליך ההשקטה, במקום אחר קוראים לזה ''עצירה'' כמו ''עצרת היא לכם''. יש כמה תהליכים בתהליך ההגות: חקיקה ועוד, אני ידבר אתכם על כל השמות האלה ואנחנו נעשה את הכל) אבל בתהליך עצמו של העצירה מדמים סוג של 'אין סוף'. כי כל עוד יש סוף אז אתה עובר מתבנית לתבנית אתה עושה תהליך של בירורים אתה יוצר תנועה אבל בזמן שאתה עושה הגות של השקטה ועצירה אתה כאילו מדמה מצב של הפסק עבודת הבירורים. ואז הנשמה מתרחבת מאוד היא מעמיקה מאוד היא עוברת חוויה של בגרות. באותו רגע לא ניכר כלום אבל כעבור כמה שעות או אפילו למחרת בבוקר אתה מתמלא בתובנות ופתאום אתה מרגיש שאתה מכיל הרבה יותר ואתה הרבה יותר עמוק. לכן הכל תלוי גם כמה זמן אתה עושה את זה כמה זמן אתה שוהה בזה. אבל זה פן מאוד מסוים ההשקטה זה פן מאוד מאוד מסוים.

אינטראקציה עם הבורא

הפן המרכזי שאנחנו מדברים עליו נקרא ''תפילה'' (הרב נווה - כמו שדברנו קודם כדי לא ליפול ולא להיכבות לא בבית ולא באוטו) אנחנו יוצרים אינטראקציה קבועה עם הבורא. האינטראקציה הקבועה היא תפילה, כמו שמשה רבינו התפלל תקט''ו תפילות כמו שהרמח''ל כתב תקט''ו תפילות. יש כל הזמן התגרות בבורא – אבל צריך גם את זה להגדיר כדי שהבורא לא יתפס כסתם אישיות שאנחנו מציקים לה. כי להתפלל אתה יכול להגיד 'אהה אז אני יכול לפנות אליו מלא אז אני אפנה על כסף אני אפנה על בריאות אני אפנה על הבית' אני אפנה על כל מיני דברים. אז הוא לא בנק. אתה צריך לדעת איך ליצור אתו את האינטראקציה וזה עיקר ההגות.

אנחנו הוגים בקב''ה

ההגות הרגילה היא הגות בקב''ה אומנם כתוב ''והגית בו יומם ולילה'' 'בו' הכוונה היא לספר 'הגית בספר ולא בקב''ה אבל זה אותו דבר מכיוון שמה שאנחנו נדבר זה נמצא בספר זה כאילו הספר כי להגות 'בו' באינסוף גם כן יש לזה עניין (הרב נווה - מידי פעם אנחנו נעצור וכאילו נפסיק את פעולת התבניות. אני יסביר את זה. אבל זה כבר לשלבים הרבה יותר מתקדמים של המסלול שיש מצבים שאני יראה לכם איך פשוט שוברים את כל התבניות, איך בבת אחת אתה שומט תבניות, זה נקרא 'שמיטה'. שמיטה ממש, ובשמיטה יש 'שמיטת תבניות' כמו שיש 'שמיטת קרקעות' אז יש שמיטת תבניות. אבל בשביל זה צריך שיהיה שש שנים של עבודה.  אני לא מדבר שאצלנו אנחנו נעשה את זה שש שנים אנחנו נדמה זמן מסוים שהוא כנגד שש שנים של מלאכה. של חקלאות של עשיה של בניה של חריש של זריעה וכו. ואז באיזשהו שלב אני יגיד לכם' תשמטו את זה תשמטו. אז יש את העניין הזה וזה מקביל לאין סוף) אבל זה שלבים יותר מאוחרים כי קודם כל אנחנו צריכים לעשות הרבה פעולות בתודעה שלנו.

אז ממה תהיה מורכבת ההגות?

ההגות תהיה מורכבת מג' קווין

אני יצטרך לקחת את הצד הקיצוני של ה'חסד' של האור אני יצטרך לקחת לצד השני ההפוך של ה'גבורות' (לא דינים) ובאמצע אנחנו נשמוט את הכל. כל כמה זמן אנחנו פשוט נשמוט את הכל. ותמיד הגות תמתח את הכל ימינה לאור תמתח אותו שמאלה לחושך הגדול ואח''כ היא תשמוט אותו באור. ולאט לאט אנחנו נבין את זה. אבל המטרה שלנו בסופו של דבר בהגות היא להגיע לאינטראקציה עם הבורא.

הגות ועצמות

בפסקה מ''ב ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' כותב 'בעל הסולם' שאנחנו לא מבינים את הבורא שכל הבעיות שלנו קורות בגלל שאנחנו לא מבינים את הבורא. עכשיו לכאורה זה דבר תמוה, איך אתה יכול לכתוב שאנחנו לא מבינים את הבורא? משהו אמור להבין את הבורא? אפשר לשים אותו על ספת הפסיכולוג?

והתשובה היא – שהבורא זה משהו שכן צריך לברר אותו מכיוון שזה שיא הפוטנציאל שלנו האריז''ל אומר ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכאשר עלה ברצונו להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות.. ואז כתוב.. הנה אז צמצם את עצמו''. אז אנחנו הצמצום. אז אם אנחנו הצמצום אז מה שיא הפוטנציאל שלנו - אם נעשה את ההרחבה לאן נגיע? בחזרה לאין סוף.

ומכיוון שהכל זה רשות אחת האדם יכול להגיד' שהקב''ה זה שיא הפוטנציאל שלי. וזה חשוב מאוד כי זה הקונספט דבקות ''ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' ..ולדובקה בו'' דבקות זה לחזור בחזרה לשורש. לכן יש קשר צמוד בן האדם לבן הבורא והקשר הוא שאדם הוא הצמצום של הבורא. ולגבי האדם, הקב''ה הוא שיא הפוטנציאל שלו. 'שיא הפוטנציאל שלו' זה אומר שיש מידה תכליתית. בכל אחת מן המידות שלו להגיע לתכלית המידה למשל שיגיע לתכלית החסד (תיכף אני יגיד לכם מה זה אומר) להגיע לתכלית הרחמים להגיע לתכלית האהבה להגיע לתכלית של כל התכונות עצמן. ושוב, גם בזה צריך להגות.

מה היא תכלית כל המידות עצמן? העצמות

המושג שנקרא ''עצמות הבורא'' אז יש את העניין של ''עצם האדם''. 'עצם האדם' זה שיש לאדם פעולות שהוא עושה אותן ודברים חיצונים שהוא מציג אותן. כלומר, כל בנ''א שיעשה חסד עכשיו זה חסד חיצוני. צריך לנסות את החסד הזה למה? כי אם יש לו כסף הוא יעשה חסד, ואם אין לו כסף.. אם הקב''ה ייקח לו עכשיו את כל הכסף ופתאום משהו יבקש ממנו חסד והוא יגיד 'תשמע אחי אין לי עם מה לעשות חסד'. אז זה לא נחשב. כי הוא או צריך ללכת אפילו לקבץ נדבות בשבילו או לתת לו חסד אחר; להיות אתו, לתת לו נוכחות, לקיים ''עמו אנוכי בצרה'' אבל לא להזניח אותו לא לדחות אותו ולהגיד 'אין לי' כאילו אתה צריך להמיר את החסד. לא תמיד יש לך כסף לתת לפעמים מה שנדרש ממך זה לתת את הנוכחות שלך, לתת את הלב שלך לקיים ''עמו אנוכי בצרה''. אבל אם יזדמן אלייך חסד אל תדחה את הבנ''א תגיד לו' תשמע אבל אין לי עם מה לתת לך חסד. גם אם הוא רוצה כסף הוא לא לגמרי רוצה כסף את התשומת לב שלך הוא כן רוצה לכן זה נקרא לעשות ''חסד בגופו''. ואז האדם מגיע למצב שהחסד נמצא בעצמות האדם – צריך להגיע למצב שהחסד או כל מידה היא נמצאת בעצמות האדם – זה עצם האדם הוא לא יוכל להתעלם מזה שמשהו מבקש ממנו משהו.

''מבשרך אל תתעלם'' – יש שני פירושים. 'מבשרך אל תתעלם' אל תתעלם ממשהו אחר ויש 'מבשרך אל תתעלם' זה אומר שאם אתה מרגיש שמשהו בא ומבקש ממך חסד הרי כואב לך אז אל תתרץ את זה בתירוץ רציונאלי להגיד לו 'אין לי' ויש לך נקיפות מצפון. ז''א, הנקיפות מצפון לא מסמנות לך סתם 'תזרוק אותו תיפטר ממנו' הנקיפות מצפון אומרות לך תעשה חסד עכשיו. אבל עוד פעם, הרציונל יגיד 'אבל אין לי מה לתת לו'. תן לו את עצמך תגיד לו': בוא נלך ביחד, חסר לך סנדוויץ'? בוא אני יבוא אתך אתה אל תבקש אוכל אני יבקש אוכל בשבילך. בוא ניכנס עכשיו למסעדה אני יבקש בשבילך סנדוויץ'. תעמוד - אתה אל תטרח, אם אתה מבקש סנדוויץ' אתה רעב אז תשב. אז זה נקרא לעשות ''חסד בגופו''. אז יש עניין של תכלית התכונות האלוקיות שהמטרה היא להגיע לתכלית התכונות האלוקיות.

הגות וחיבור ע''ב ס''ג

הדבר האחרון שקשור לעניין הזה (שזה מקשר את הכל. הכל קשור בהכל) זה שההגות צריכה לחבר את מוח שמאל עם מוח ימין. למעשה זיווג ע''ב ס''ג (חוכמה ובינה) נעשה אך ורק בהגות.

אני רוצה להסביר למה אני מתכוון - במוח ימין אין מרחב וזמן כאילו זה אחדות גדולה. אם ניקח רק את מוח ימין. נניח נשבית את מוח שמאל ע''י אירוע מוחי (חס ושלום) תאונת דרכים או שפשוט אפשר לעצור את התמסורת העצבית של מוח שמאל ומשאירים רק את מוח ימין. אז מוח ימין ישר חווה אחדות. הרגש שמה הוא של אהבה ללא תנאי. אין שם שפה כי המחשבה שמה היא מקבילית הכל שם בבת אחת. אין אגו, אדם לא אומר 'אני' הוא אומר 'אנחנו'.

במוח שמאל החשיבה היא בדיוק הפוכה (הרב נווה - אגב, לא מבחינה מדעית אני אומר לכם את זה, זה אדרות שלנו יש לנו את זה באידרא רבה ובאידרא זוטה. שיש שם בכלל ארבעה מוחות אבל כרגע אני מחלק אותם לשתיים העיקריות 'מוח ימין' ו'מוח שמאל' חוכמה ובינה). בצד השמאלי, יש אגו. יש מחשבה של זמן עבר ועתיד אין הווה. ''הווה מתמשך'' מתקיים רק במוח ימין. והמוח הוא אגואיסט הוא חושב פה הוא חי בעולם הזה תחת מרחב וזמן.

אז תבינו יש לנו שתי אישיות בתוך הראש – זה ממש 'מיסטר גייקל' ו'מיסטר הייד'. עכשיו ע''פ רוב שמוח שמאל חושב או מעלה שאילתה הוא עושה טעות בזה שהוא מבקש את התשובה מבחוץ אפילו אם הוא שואל שאלה כמו 2+2 אבל הוא מבקש את התשובה מבחוץ הוא רוצה שהתשובות יגיעו אליו מבחוץ. זה בעיה. כל התשובות נמצאות במוח ימין. מוח ימין זה 'סוד החוכמה' והכל נמצא שמה.

עכשיו יש את קפיס המוח שהוא כנגד ספירת דעת שהוא מחבר בין 'מוח ימין' לבין 'מוח שמאל' אז אם אתה מעלה שאילתה ממוח שמאל (ושאילתה יש רק במוח שמאל. מוח ימין יודע הכל הוא לא שואל שאלות הוא עונה) פשוט תחכה שהתשובה תגיע ממוח ימין אתה צריך לחכות רק לאנשים אין סובלנות הוא שואל שאלה והוא רוצה שהגירוי יגיע דרך בחוץ. וזה רוב הטעיות שאנחנו עושים. ובגלל זה, אנשים הולכים לשיעורים שומעים הרבה מאוד מידע שמוח שמאל מקבל אותו אבל הם אומרים ''אני לא יכול ליישם'' זה לא יורד לי ללב. מי שנמצא בלב זה מוח ימין. מוח ימין אחראי על הלב על הליבה של האדם. אז צריך לחכות. צריך לדעת איך מחברים אותם כדי שהדברים האלה יתיישבו לך בלב עד שאתה תהיה המידע אבל למי יש ישוב הדעת לעשות את זה? אנשים באים לשיעור הולכים הביתה.. באמצע רבים עם זה רבים עם זה.

בשביל זה יש הגות – בהגות אנחנו מרגיעים את כל התהליכים האלה ואנחנו מעודדים את החיבור ואת הזיווג בן 'מוח ימין' לבין 'מוח שמאל' – זה עיקר תכליתה של ההגות. לכן הרבה פעמים בהגות אנחנו דווקא מעלים שאילתה בכוונה. שוב, לא עושים שקט כי זה לא מדיטציה. הפוך, אתה הוגה. אז אתה מעלה שאילתה אבל אתה מחכה שמוח ימין יענה לך. עכשיו, רצוי הוא שאתה תעלה את השאילתה כי ''אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ''. אני יכול לעלות שאילתה אבל השאילתה שאני יענה יכולה לא לעניין אותך אז זה לא כ''כ יגרה את מוח שמאל אז הוא בתורו לא יגרה כ''כ את מוח ימין. אתה צריך לשאול שאלות שמטרידות אותך שכואבות לך ואז מוח ימין יענה לך.

דוגמא קלאסית לאנשים שהולכים לחפש את האמת –הולכים להודו ולכל מיני מקומות ואומרים' אני קולט שהעולם הזה שקרי אני קולט שיש כאן הרבה עבודה בעיניים ואני הולך לחפש את האמת. אז אומרים לו' מאיפה אתה יודע שאתה תמצא אותה.. לחפש משהו נניח אני איבדתי את השעון שלי אני יודע איך השעון שלי נראה כשאני אמצא אותו אני יגיד 'זה השעון שלי' אתה הולך לחפש את האמת 'מאיפה אתה יודע שתמצא את האמת'? יש לנו רגש אינטואיטיבי להבין שאנחנו נדע את האמת ברגע שאנחנו נמצא אותה. והאינטואיציה היא לא סתמית היא באמת נמצאת לנו במוח ימין. מוח ימין כבר יאשר לנו את זה. רק צריך לתת לו את הפלטפורמה צריך לתת לו את המקום לעשות את זה. לחכות עד שהוא יידע להגיד 'כן אני משיג בזה אני מבין'.

כל התשובות נמצאות בתוכנו

השאלה והתשובה נמצאים בתוכנו ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' אנחנו לא צריכים אף רב ואף ספר אם אדם יהיה נאמן לעצמו אנחנו נלמד בהגות.. כי הגות זה לא טכניקה זה עולם ומלואו כדי להגיע להגות זה גם המון עבודה על המידות זה המון עבודה על אינטימיות עצמית זה המון עבודה על אמת עצמית שאתה תרשה לעצמך להגיד את האמת בראש. זה הרבה אינטימיות בינך לבין עצמך. אנשים חושבים שאינטימיות צריכה להיות בן שני אנשים לא יש אינטימיות בינך לבין עצמך אנשים לא אינטימיים עם עצמם. ובמקומות האלה כל התשובות נמצאות.

(הרב נווה - אני יגלה לכם סוד, מותר לגלות אותו בגלל שזה נמצא בתחום אחר אז מותר לגלות את זה מתחום אחר) כל מי שעבר חוויה של מוות קליני אמר ששאל שאלה והתשובה באה מיד. והם היו בהלם מזה שהתשובה באה מיד. והוא תמהה, מאיפה באה התשובה. השאלה ברור אבל מאיפה באה התשובה? והוא קלט שהתשובה באה ממנו. עכשיו, התמיהה הייתה למה זה מיד? ואז הוא עונה לעצמו 'כי אין לי גוף אין משהו שמעכב'. אין רציונל אין משהו שיעכב את התשובה. בשאלה יש את התשובה בעצם השאלה יש את התשובה אז ברגע שהעלית את השאלה התשובה כבר נמצאת שם. אנחנו נתונים בגוף. מכוון שאנחנו נתונים בגוף השאלה אנחנו יכולים לענות אבל לוקח זמן עד שהתשובה למעשה מתקבלת. אבל זה רק בגלל העיכוב של הגוף וזה רק בגלל העיכוב של הרציונל. לפעמים התשובה (וכאן אני רוצה לגלות לכם) באמת מגיעה מיד רק אנחנו דוחים אותה יש בנו משהו שדוחה אותה. ולוקח לנו זמן להתמודד אתה עד שאתה אומר 'אהה זה התשובה' אנחנו לא מאמינים. אז יש לנו דרך לעשות את זה וזה העניין של ההגות לעלות למקום גבוה שלא מסנן תשובות שאין לו רציונל הוא יכול לעלות שאלה ולקבל מיד את התשובה להיות רגיש אליה לקבל אותה ולהפנים אותה..