הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 27/11/19
תורת ההגות וההתבוננות הקבלית - שיעור הכנה מס' 2
בתורת ההגות שאנחנו נלמד אנחנו נצטרך ידע קבלי כדי לדעת מה זה תודעה מאיפה היא באה. ז''א, יש כאן הרבה 'טכנולוגיה רוחנית' נקרא לזה ככה או 'מכניזם רוחני' שצריך ללמוד אותו, אין ברירה אחרת כי צריך לשאול מאיפה נכנסו כל המונחים האלה אם הכל מתחיל מאין סוף. הרי 'אין סוף' זה העדר תבנית ואי אפשר להגיד מה זה 'אין סוף' כי זה 'אין סוף' ובטח גם לא 'עצמותו' אנחנו מתחילים לדבר מהרגע שהקב''ה צמצם את האור שלו משלבי הצמצום. ואז הוא נתן למעשה מונחים ואת המונחים עצמם הוא טבע אותם. ז''א, גם המונחים וגם השמות של המונחים ''שפת הקודש'' נתונים ע''י הקב''ה ולא ע''י בני אדם.
שפת הקודש
שפת הקודש זה לא עברית, כי עברית היא גם כן שפה מוסכמת. שפת הקודש היא לא שפה מוסכמת. שפה מוסכמת זה באנגלית אני יכול לקרוא לזה' desk table אני יכול לקרוא לזה במיליון שמות אחרים ואם מחר בבוקר כולם ביחד יחליטו שקוראים לזה b453 אז בסדר זה b453 אבל אין לזה משמעות. וביהדות זה לא רק זה שסתם למילה יש משמעות המילה עצמה היא התדר של אותו חפץ היא הדבר עצמו אי אפשר להחליף אותה. אי אפשר בשום דרך בשום פנים ואופן לשנות את המשמעות של המילה ''שולחן'' במשהו אחר כי זה לא שפה הסכמית של בני אדם כי לפני שנברא שולחן כזה פיזי יצאו האותיות 'ש' 'ל' 'ח' 'ן'.
ובכלל בתורת הקבלה אחד ההישגים הגדולים ביותר שאנחנו רוצים זה להגיע למקום שלומדים את שפת הקודש במקור שלה ומתחילים מן האותיות וזה לומדים מתוך ''ספר יצירה''(הרב נווה - אבל זה גבוה וצריך בשביל זה 'דקויות מחשבתיות' מאוד גדולות 'עדינות מחשבתית' מאוד גדולה כדי להגיע באמת ללמוד את הספר הזה אבל בהמשך המסלול שלנו בוודאי ובוודאי שאנחנו נביא משם פרקים כדי שאתם תבינו אותה). אברהם אבינו שכתב את 'ספר יצירה' בדיוק עסק בממשק הזה בן האין סוף ובן הברואים והממשק זה 'לשון הקודש'. ז''א, לשון הקודש הקב''ה הביא. ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' היה לפני האדם ''ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור'' זה אלוקים קרא לאור 'אור' לא שבני אדם נתנו את השמות זה שמות שהקב''ה נתן. אבל כאן לצורך העניין הזה, אלמלא היה רצף האותיות א' ו' ר' לא היה אור.
והדבר הזה מאוד דומה לתכנות – דברנו על זה שבתכנות יש כמו ארבע דורות זה כמו ארבע שכבות. בהתחלה יש 0,1 0,1 זה רצפים של אותות חשמליים. יש רצף לאות א' רצף לאות ב' ל d ל c לכל דבר יש רצף. אח''כ מזה מרכיבים פקודות שורשיות 'שפות אסמבלי' כדי לעשות פקודות במחשב. והם גם כן מבוטאות הרי באותיות, מרכיבים את האותיות האלה ביחד וזה יוצר רצף אחר של אותות. ואח''כ מזה מרכיבים משהו שהוא קצת יותר מזה וזה 'שפות דור שלישי' (כמו מי שלמד מזמן זה 'פורטנייט ובייסיק וכו'). ואח''כ על זה מהמילים האלה משפות התכנות מהשפה עצמה עשו תמונה והשורה מפעילה את התמונה. זה לא שיש סתם תמונה שהיא מולבשת אלא השפה המילה מפעילה את התמונה. ז''א, אין תמונה בלא אותה מילה.
שפת הקודש ומשמעות
אז אותו דבר. כאשר נרשמה התורה תשימו לב שבכל התורה כולה אין תמונה אחת. וכביכול יש מקומות שצריך שתהיה שם תמונה. למשל ''זה מעשה המנורה'' כתוב שנתקשה בזה 'משה רבינו' ואמר לקב''ה' אני לא מבין איך נראית המנורה וככה הוא התעקש כמה פעמים עד שהקב''ה הראה לו ואמר לו ''זה מעשה המנורה''. הוא התקשה בקידוש הלבנה - הוא לא ידע בדיוק מאיפה הצורה של הסהר של הירח מאיפה מזה צריך להתחיל שאתה אומר 'זה חידושה של לבנה' הוא לא ידע להגיד את זה עד שהקב''ה הראה לו ''כזה ראה וקדש''. ובמחצית השקל (יש חמישה דברים). אז אתה אומר' אוקי אם הראית למשה רבינו למה אתה לא מראה לנו, מה הראית למשה רבינו? תצייר את זה שגם אנחנו נדע איך נראית המנורה.
הנה תראו כמה סברות יש היום למנורה. יש חצי עגול, יש משולש שפיצים (כמו של חב''ד), יש חית (כמו שיש בסמל של המדינה). אגב ואף אחת מהן לא טועה כי כולן עונות על ההלכה. כולן עונות על כל הקריטריונים שאומרים; שצריך להיות מנורה ושלוש קנים מפה ושלוש קנים מפה וכפתור בפרח ושקדים ושהיא תהיה מקשה אחת וזהב, אין בעיה הכל נמצא שמה בדרישות (מה שנקרא ברשימת מכולת) הכל נמצא. אבל אתה אומר' מה הייתה הצורה אז אומרים לך ''אלה ואלה דברי אלוקים חיים''. יש את השיטה של הרמב''ם/חב''ד יש את השיטה האחרת של העגול יש שיטה של חייתים אתה אומר' בסדר אין בעיה אבל מה היה בבית המקדש? והקב''ה לא רצה לתת לנו את זה, בכוונה. כי לגל יש הרבה חלקיקים לגל יש המון אופציות יש סופרפוזיציה של כל המצבים. מה שהיה בבית המקדש זה סופרפוזיציה של כל המצבים.
אז אנחנו עדיין לא יודעים איך נראה הסופרפוזיציה של הרבה מאוד מצבים גשמיים, כי בנ''א מנסה לתפוס את זה בצורה גשמית אבל צריך מוח בשביל זה שזה מוח של בית המקדש. כמו שכתוב שלעתיד לבוא יתגלה ''התו השמיני'' אבל אין 'תו שמיני' יש דו רה מי פה סול לה סי שבע אין שמונה, מה זה ''תו שמיני''? זה תו הדעת. שאנחנו נעשה מהצלילים משמעות כמו מילים אנחנו נשמע ניגון ואנחנו נבין מה הניגון אומר כאילו משהו מדבר. לא שנגיד זה נעים לי/לא נעים לי, מוזיקה נחמדה/ לא נחמדה אנחנו נבין את המוזיקה. הנגן ינגן ואנחנו נבין כל מה שהוא אומר לנו זה ''התו השמיני''. אז יש מציאות של בית מקדש שהקב''ה גילה אותה למשה רבינו אבל היא לא רלוונטית לנו. ולכן אין ציור בתורה עצמה, לא של מחצית השקל ולא של המנורה ולא של קידוש הלבנה. אין את הציורים האלה כדי שעדיין נתפוס את זה בצורה של משמעות ולא בצורה גשמית.
אז מכיוון שזה ככה אז אנחנו רואים שקודם כל – התודעה יוצרת את המציאות – ולא שיש מציאות ועל המציאות כתבו. ז''א, בשפה הסכמית קודם כל יש מציאות. יש מציאות - ראו אבן אמרו' אוקי rock בואו נקרא לדבר הזה rock למה? בואו נקרא לזה משהו לא משנה מה, בואו נחליט כולנו שאנחנו קוראים לזה בשם מסוים. ולכן בכל אומות העולם יש שם לכל חפץ. אבל לשון הקודש היא לא עוד לשון היא הלשון הבראשיתית עוד לפני שהיה בכלל בנ''א. זה הלשון שדיבר בא האדם הראשון בגן עדן זה הלשון שהוא העביר לקין והבל זה הלשון שקיבל נוח וזה הלשון שקיבל אברהם אבינו. וכל השאר הספיקו להמציא כבר מילים ולעוות את הלשון הקיימת. עכשיו זה מאוד חשוב למשל להגות כי אנחנו נעלה מאוד גבוה למקומות האלה.
שפת הקודש והגות
למשל חלק מפעולת ההגות זה להתבונן במילה או להתבונן באות - פשוט לשהות על אות הרבה זמן או לשהות על מילה הרבה זמן. למשל האריז''ל אומר כוונה לכל אדם שיראה שם הויה בניקוד יראה. מתחת ליוד חיריק מתחת להא שווא ומתחת לואו קמץ. זה ניקוד יראה, כי 'יראה' מתחת ליוד יש חיריק מתחת לריש יש שווא ומתחת לאלף יש קמץ. אבל תעשה את זה על שם הו''יה לא על המילה 'יראה' והוא אומר שזה סגולה שכשעושים את זה לקבל יראה. והוא אומר' כל אדם (יהודי) יכול לעשות את זה (לכוון בזה) לא צריך להיות מקובל וגם לא צריך לחשוש מטומאה וטהרה. אז הרבה מאוד אנשים יגידו' מה זה מנטרה? כאילו למה אני אומר את זה, מה המשמעות של זה? ללכת עם זה כמו 'זומבי' כאילו 'יראה' 'יראה' 'יראה' זה מה שאני צריך להגיד לעצמי בראש? אז הנקודה היא שמתחולל שם תהליך שהוא לא רגיל.
בתהליך של שפה מוסכמת אתה מדבר עם בנ''א אתה אומר לו מילה אתה מקבל תגובה 'מילה' אבל בתהליך של הגות אתה נמצא מול מילה ואתה מקבל מהמילה אור - יש לך אינטראקציה עם מילה לא עם בנ''א אחר יש לך אינטראקציה עם המילה עצמה. אז עם הבורא יש לנו אינטראקציה - בד''כ אני מדבר והוא יכול לענות באמצעות ההשגחה. עם בנ''א - אני מדבר בנ''א אחר עונה לי הוא מדבר אני שומע אותו יש לנו דו שיח יש תקשורת. אז תשאלו בכל העולם למה ניתנה השפה? תקשורת. ואתה אומר' אוקי אז אם ככה בזמן שאני עושה הגות על מילה אז מה אני בעצם עושה תקשורת עם מה? אז אצלהם זה תקשורת אצלהם זה שפה מוסכמת אצלהם זה שכולנו נבין ואצלנו זה לא ככה.
אצלנו זה חיבור זה ממשק
זה משהו אחר זה לא תקשורת
זה ממשק וזה ממשק עם הבורא.
עכשיו אני לא יכול למשל להגות באור אין סוף כי אין לי כלי אין סופי אבל לעשות כלי של 'יראה' אני כן יכול לעשות – הדימוי של כלי היראה הוא המילה 'יראה' – ואני יכול לראות אותה לנגד עיני ואני יכול למשוך את ההארה הזאת אלי עד שזה מפעיל אותי (הרב נווה - אנחנו נדבר על זה אבל אני מציין את זה לכם כדי שאתם תבינו לאט לאט לקראת מה אנחנו הולכים בהגות). כי אמרנו שהגות זה לא מדיטציה אנחנו לא משביתים את המוח ולא משביתים את הרגשות ההיפך אנחנו משביתים את הכוחות הגשמיים ונותנים דומיננטיות לכוחות הרוחניים.
כי עד עכשיו לא היה לנו כזה דבר. מתי הכוח הרוחני כן בא לידי ביטוי? כשבא למשהו לעשות חסד אז פתאום אתה רואה את הרוחני מתגבר על הגשמי. שמשהו מתפלל אז הרוחני מתגבר על הגשמי. כשמשהו בא ולומד במסגרת אז הרוחני מתגבר על הגשמי. ואתה אומר לו' וכשאתה נמצא לבד בבית ועכשיו משהו עולה לך על העצבים? הוא לא שולט הוא לא יודע עכשיו 'מתי אני רוחני מתי אני גשמי' הוא לא יודע את זה. אף אחד לא עשה לו חציית ים סוף.. שם שמה קו מאוד מאוד ברור ואומר לו' זה גשמי זה רוחני אל תפעיל את זה הוא לא יודע - מה שבא לו הוא עושה אז לפעמים אפילו בא לו להיות רוחני.
אבל אנחנו נעשה את זה בצורה מאוד מתודית אנחנו ממש ניצור מתודיקה שבה אנחנו מפרידים את הגשמי מהרוחני משביתים את הגשמי לגמרי מיישנים אותו (מלשון לישון שולחים אותו לישון) ומוציאים החוצה את הרוחני מבליטים אותו ולכן זה נקרא 'הגות' ולא מדיטציה כי במדיטציה הכל מושבת וזה לא מושבת. אז חלק מהעניין של הגות זה לפעמים להגות בקונספט לפעמים להגות ברגש לפעמים זה להגות במשהו מחשבתי לפעמים זה להגות אפילו במושג אבסטרקטי כמו 'מלאך' יש בזה גם כן עניין של להגות בזה.
דוגמא
עכשיו עניין ההגות יוצר כאן משהו מאוד מאוד מעניין - נניח נהגה במילה 'מלאך' (הרב נווה - אנחנו לא נעשה את זה היום אני רק מנסה לתת לכם לעתיד לבוא זה הרי שיעור ההכנה הרביעי והאחרון. שבוע הבא אנחנו מתחילים. אבל בכל זאת אני רוצה לתת לכם את החומר כדי להגיד לכם כמה אפשר לדבר על הגות וגם כמה אפשר לעשות אותה) ונניח שאני לא יודע מה זה 'מלאך' אז אני מחפש בפירושים מה זה מלאך אז יכתבו 'ישות רוחנית שהיא שליח של הקב''ה ניתנה לה שליחות והיא תבוא ותעשה את השליחות שלה'. אבל עדיין אתה לא תופס בזה אין לך מושג מה זה, איך בדיוק זה נעשה, איך הוא מתפקד, אפשר לדבר אתו/ אי אפשר לדבר אתו, מה זה 'שליח' איך הוא נראה איפה הוא נמצא. ועוד לא סתם כתוב שהמלאכים ''רגלם רגל ישרה'' ז''א אין להם שתי רגלים ''רגלם רגל ישרה'' זה נראה ''רגלם'' כן יש שתי רגלים אבל זה ''רגל ישרה'' כאילו זה שתי רגלים שעומדות כרגל אחת. ''ויש להם שש כנפים ואין להם גוף''. אז איך אפשר לדמות את זה? אתה אומר' איך זה נראה?
אז כמובן שזה לא נראה אתה צריך להיפרד מהגשמיות של זה אתה חייב להיפרד מהמיצג החושי של זה אתה צריך להבין את המטאפורה של זה. נתנו לך בזה משל ואתה צריך עכשיו להבין את המטאפורה של זה. 'שש כנפים' זה המידות; 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד'. ''רגלם רגל ישרה'' אז קודם על זה מעיד על זה שהם בעמידה - יש לזה גם כן משמעות. ולמה הרגל ישרה ולמשל לא מכופפת? למה הם לא כפופים לבורא? למה הם לא משתחווים לבורא? אז יש לזה גם כן משמעות.
אגב, בתפילת 18 אנחנו צריכים לעמוד כמו מלאכים אנחנו צריכים לעמוד עם שתי רגלים צמודות ''ורגלם רגל ישרה'' עם הברכיים לא כפופות ואז השתחוויה יוצאת מתוך הנקודה הזאת ובזה יש מצבים שבתפילה שאנחנו עומדים ככה אנחנו מלאכים ובשעת ההשתחוויה אנחנו אדם. ההשתחוויה יותר גדולה מאשר העמידה, עד כדי כך (אני יסביר את כל הדברים האלה).
אז העניין של ההגות זה להיכנס לעולם של הבנת המשמעויות הפנימיות
אבל האופי שנעשה את זה, זה בהרגשים.
יהיו המון תובנות שיגיעו
למשל, אנחנו לא יודעים מה זה 'מלאך'. ואז אני יכול להגיד לך' בסדר תקרא ברש''י מה רש''י אומר מה זה מלאך, תקרא מהמלבי''ם (שאוהב מאוד לעשות פירוש לערכים מסוימים) מה זה מלאך, תשאל את רבך מה זה מלאך (אולי הוא יביא לך היקף נרחב יותר מכמה וכמה ספרים). אבל זה לא אומר שאתה תבין מה זה 'מלאך' יהיה לך דמיונות לגבי זה וזה סכנה הכי גדולה.
התבוננות השגה והרשאה
עכשיו אתה רוצה להשיג מה זה מלאך - אז באמצעות הגות אתה יכול להגות במילה 'מלאך' ותקבל את כל התובנות הקשורות לזה, למה? כי זה לא שיש שם של מלאך והוא נמצא בחוץ.
למשל אתה יכול להגיד 'ספר' ואז אתה תגיד 'יש פה ספר אבל ספר זה שם' אז 'ספר זה לא שם' ספר זה כללות כל הספרים בעולם. ואם אתה תהגה במילה 'ספר' אתה תבין את המשמעות של מה זה 'ספר'. ואתה לא צריך להגיד מה זאת אומרת' מה המשמעות.. 'ספר' אוסף של כמה דפים עם מידע עליהם. אתה תבין שזה לא ככה, זה הרבה הרבה יותר עמוק. שאתה תיכנס למילה 'ספר' אתה תבין אינספור משמעויות ואתה תקבל המון תובנות והמון פרשנויות מה זה ספר. אותו דבר לגבי 'מלאך'. אתה תהיה מסוגל להשיג מה זה 'מלאך' רק אם אתה מתבונן במילה מלאך.
זה הסיבה שכשרבי יהודה הנשיא היה צריך לכתוב את התורה שבע''פ אז שאלו אותו 'מה אתה כותב תורה שאסור לכתוב' הרי אסור לכתוב תורה שבע''פ. למה אסור לכתוב תורה שבע''פ? מהסיבה הפשוטה שרצו לתת לזה להישאר אבסטרקטי ולא להוריד את זה. והמילה זה דבר שיכול מאוד להוריד. אתה אומר 'ים' זהו 'ים', 'אדום' 'אדום', גמרנו זה נתפס. אז הוא כתב את זה בצורה כזאת מיסטית את כל ההשגה הרוחנית שבאמת אי אפשר לפרש אותה. וזה שעשו לזה גמרא, זה סכנה מאוד גדולה. אז מה היו עושים לפני הגמרא? היו משננים את המשנה. מה זה השינון של המשנה? המשנה כתובה כמו חמשיר חוזרים עליה בריפיט וחוזרים עליה בריפיט עד שהייתה מתקבלת הארה מהמילה עצמה. ואז הם היו משיגים במשניות. והתנאים הרי לא היה להם גמרא 'גמרא' זה פירוש של המשנה. אבל אתם צריכים לדעת שגם הגמרא כפירוש של המשנה היא לא ממלא את המשנה. כדי לדעת מה היא משנה צריך לשנות משנה אתה צריך להחזיק אותה בראש. 'לשנות' אותה זה להגות בה (לא רק להגיד אותה סתם בריפיט זה לא תקליט שרוט זה להגות בה). מן הסתמא כדי להגות בה אתה מחזיק אותה כמה זמן וחוזר עליה כמה פעמים. עכשיו נשאלת השאלה' אתה אומר רגע מה זה, שטיפת מוח? אז במקסימום שזה יביא אותי זה נניח לדעת את זה בע''פ, מי אמר שאני יקבל מזה תובנות?
וחיי עולם נטע בתוכנו
אז יש לזה כמה תשובות – התשובה הראשונה כתוב ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' בכולנו בלי יוצא מן הכלל יש זיכרון לכל הדברים האלה. וכמו שבנ''א מנסה להיזכר 'רגע היה לי איזה חבר אני בדיוק ראיתי אותו בסופר.. ואז אתה חושב ומשנן ופתאום קופץ לך השם שלו. ולכאורה לא עשית לזה תהליך, לא היה לך לוגריתמים של 'מאיפה הבאת את השם שלו' רק מעצם העובדה שהחזקת את התמונה שלו בראש זה הקפיץ לך את השם שלו. כאשר למשל נחשוב על מילה מסוימת כל האור שיש באותה מילה (מילה הרי זה קפסולה) ירד אלינו אתה משיג אותה.
מילה זה כלי, מילה זה קפסולה
וברגע שאתה תהגה באותה מילה ובאותה קפסולה
אתה מקבל את כל ההארה שיש באותה מילה בלי יוצא מן הכלל.
אחד ההערות הגדולות ביותר שהאריז''ל העיר לרבי חיים ויטל - הוא אומר לו' תגיד למדת את ''עץ חיים'' אז הוא אומר לו ''כן'' אז הוא אמר לו ''מה כתוב במקום הזה והזה'' והוא אמר לו.. הוא אמר לו ''לא לזה התכוונתי''. אתה לומד את זה כמו השכלה אתה לא הוגה בזה - אתה שמעת אותי אומר לך כמה פירושים אתה שמעת אותי גם מקריא לך את זה, כי אתה כתבת מה שאני אמרתי לך, אתה מקבל את זה כהשכלה וזה חיצוני לך אתה לא נושם את זה. ואני הגיתי את זה אני יכול לכתוב את ''עץ החיים'' עוד מיליון פעם - אני רוצה שזה יצא ממך.
אגב כל רב גדול שהיה לו תלמיד גדול אז הוא היה שואל אותו על פרק נניח בתורה או איזשהיא סוגיה בדיוק אותה שאלה ואז הוא היה אומר לו 'בטח למדתי הרב, הראשונים אומרים ככה האחרונים אומרים ככה' אז הוא אומר' לא לזה התכוונתי. אני רוצה שזה יבוא ממך אני רוצה שזה יוטמע בך אני רוצה שתשב ותלמד עד שאתה תגיד לי איזה הארה אתה קיבלת מזה..
כי למה 'רש''י' יודע תורה? מאיפה רש''י הביא את זה? רש''י היה צריך לבוא ולהגיד 'קיבלתי מרבי, עשיתי איזשהו תהליך מחשבתי' מה אתה בא וכותב ככה פירושים.. או 'רבי שמעון בר יוחאי' או 'האריז''ל' או הרבה מאוד אנשים שקיבלו למעשה חידושים עצומים ותובנות אדירות ואתה אומר' מאיפה אתם מביאים את זה?! יש לנו עניין ''תורה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים'' אנחנו יודעים יש לנו תמסורת כאן. פתאום מגיע איזה משהו ממציא תורת קבלה 'האריז''ל' לא ברור מה הוא כתב, מאיפה הוא כתב. 'בעל התניא' אנחנו לא מבינים מאיפה הוא הביא את התניא. 'רבי נחמן מברסלב' אנחנו לא מבינים את הליקוטי מוהרן יש כאן חידושים מטורפים לגמרי שלא כתובים באף מקום. ואחרון שבהם והגדיל לעשות זה 'בעל הסולם' שזה נראה הרבה פעמים שמה שהוא אומר סותר את מה שכולנו יודעים כל תורת הפשט זה נראה שבעל הסולם סותר אותה. ואתה אומר' מאיפה הבאת את זה? בוא תגיד לי על מי נשענת? איזה מסורת יש לך?
אז ידוע שהמקובלים עוסקים בהגות גדולה מאוד ומביאים איתם את התובנות האלה. והיופי הוא, שמי שעושה פעולה דומה למה שהם עושים מקבל את אותן תובנות אז הם מעידים אחד על השני.
דוגמא
היה תנא גדול שקראו לו 'רבה בר בר חנה' (הרב נווה - וידוע שיש לו מלא משלים גדולים מאוד הוא היה נותן אותם כמעט כמו משניות, חלק מאגדות חז''ל) ואז הוא אומר; יום אחד אני ראיתי עיר שנקראת אגרוניה ובה שישים בתים. פתאום הגיחה צפרדע ובלעה את העיר אקרה דה אגרוניה ('אקרה' זה כמו קריה) שיש בה שישים בתים. צפרדע באה בלעה את כל השישים בתים. פתאום הגיח תנין ובלע את הצפרדע שבלעה את אקרה דה אגרוניה שיש בה שישים בתים. ופתאום בא עורב שבלע את התנין שבלעה את הצפרדע שבלעה את אקרה דה אגרוניה שיש בה שישים בתים. והעורב הזה עף ונח לו על ענף של אילן גבוה. צא ולמד כמה כוחו של האילן. רב פפא היה חבר שלו והוא אומר ''תאמינו לו אני הייתי שמה אני ראיתי את זה''.
(הרב נווה - זה אגדת חז"ל שאם אתה קורא את זה אתה אומר': אוקי בית משוגעים, ככה זה נראה. אבל הנקודה היא כאן שזה כמובן משלים אבל הם ידעו להוציא את זה). עכשיו שתבינו שזה לא משנה זה אגדה. 'אגדה' זה לאגוד. הוא לוקח מילה כמו 'צפרדע' הוא לוקח את המילה 'עיר' הוא לוקח את המילה 'בית' הוא לקח מילים צירף ועשה מזה 'אגדה' אגד אותם. לא 'הגדה' וגם לא 'אגדה' במובן של פנטזיה (כי מזה זה נתפס שזה פנטזיה) זה לשון 'אגידה' הוא לוקח מילים ואוגד אותם אבל מזה הוא עושה הגיון. עכשיו מי מרשה לו לאגוד אותם? אחרי שהוא הבין כל מילה לאשורה מותר לו לעשות את זה.
(הרב נווה - האנשים האלה היו יכולים לכתוב את הפסוקים והיו יכולים לכתוב את התורה. שאלו את 'רבי מאיר בעל הנס' מה הדבר הכי גבוה שאתה יכול לעשות? אז הוא אמר לכתוב את התורה מהתחלה ועד הסוף. אז אמרו לו, מה החוכמה שיננת? אז הוא אומר' זה לא ששיננתי עליתי למקום שזה ההיגיון. אני לא יכול לשנות, אם תשאל אותי אם אני יכול לשנות אות אחת בתורה? לא כי אם הייתי הבורא הייתי כותב בדיוק אותה תורה לא הייתי משנה כלום. זה היה ההיגיון שלו. במקום אחר כתוב שהוא עשה את זה עם 'מגילת אסתר' - שהוא כתב את מגילת אסתר מהתחלה ועד הסוף מתוך עצמו אחרי שהוא עלה על ההיגיון האלוקי שכתב את זה. בלי לשנות גם לא להתאים את זה לרוח האנושית פשוט להבין את זה מתוך זה שהוא מבין שככה זה וזה הדיבור).
נחזור לרב בר בר חנה - 'עיר' אתה צריך ללמוד את זה. כדי ללמוד את המילה עצמה אתה צריך לעבור לכל אורך ההקשרים שלה ולהבין מה זה עיר. 'עיר' זה הנפש. ויש בה 'שישים בתים' למה 'שישים בתים'? שש ספירות כפול עשר ספירות בכל אחת. יש לנו חסד - מכתר דחסד עד מלכות דחסד. גבורה - מכתר דגבורה עד מלכות דגבורה. עד יסוד. יש שישים בתים. ואז הוא אומר' בוא תראה איזה עיר יפה הקב''ה ברא. עד עכשיו הכל בסדר. פתאום באה הצפרדע. 'צפרדע' זה כוח של מסירות הנפש. במכות של מצרים היא הייתה זאת שקפצה מעצמה היא הייתה אמורה להיות רק מכה מציקה אבל היא נכנסה לבטן של פרעה ממש עשתה מסירות נפש. והוא אומר: הכוח של מסירות הנפש יותר גדול מששת המידות האלה גם יחד. אם יש לאדם כוח של מסירות נפש להאמין כל כך להיות בעל חזון כל כך ומחודד כל כך להשיג את הדבר הזה - זה גומר את השישים בתים האלה זה כאילו מעל הכל, הכוח בנפש שמשנס את כל השישים בתים. פתאום בא הכוח של התנין. מה זה תנין? תן 'תנין' זה הכוח של הרצון לקבל לעצמו. והרצון לקבל לעצמו יותר גדול מהמסירות נפש הזאת. אז הוא בלע את הצפרדע שבלעה את השישים בתים האלה, זה הרצון לקבל. תנין ידוע כחיה שממשיכה לטרוף גם כשהיא לא רעבה הוא אוגר הוא עושה פיילוט. וכל חיה אחרת היא אוכלת שבעה שותקת הוא אוגר והוא לועט הוא אפילו לא לועס את זה, זה תנין. לכן זה נקרא תנין ''תן'' רצון לקבל לעצמו וזה יותר גדול מכל אלה. בא העורב (שכתוב בספר איוב ''מי ייתן לעורב ציידו כי ילדיו אל אל ישוועו'') כתוב שבהתחלה העורב לא נותן אוכל לבניו ולמה? כדי לפתח בהם חוש של ציד הוא לא יכול לפנק אותם כי הם לא ייפתחו את זה אז הוא לא נותן להם. עכשיו בשביל הורה לא לתת אוכל לילד שלו אתה צריך כוח התגברות מטורף זה סיגוף זה כמו לצום. מילא לעצמך אתה יכול לצום אבל לא לתת אוכל לילדים שלי זה עוד יותר גרוע כשיש לי אינסטינקט חייתי אז זה כוח הגבורה. וכוח הגבורה מאופיין ע''י עורב.
אז אומר 'רב בר בר חנה' אם יהיה לאדם כוח של גבורה אז הוא יאכל את התנין שבלעה את הצפרדע שבלעה את אקרה דה אגרוניה שיש בה שישים בתים. אבל העורב הזה הוא מסוכן. כי אם הוא יהיה אכזרי מדי אם הגבורה תהיה דינים הוא יכול להיות גם אנורקטי הוא יכול להרוס את עצמו הוא יכול להרוס את הילדים שלו. מה עשה? העורב הלך וישב על ענף של אילן גבוה. ''אילן'' זה התורה. הוא חייב להיות מנותב תורה אם הוא לא יהיה מאוזן ע''י התורה העורב הזה יהיה מסוכן. אבל הנה העורב שלו ''נח על אילן'' ולכן הוא מצא את האיזון בחיים.
אז מה הוא אמר? יש בי שש מידות נפלאות מאוד. יופי הנה עיר ב''ה עיר קיימת ואפילו הצלחתי להוציא משהו יותר גדול מזה הצלחתי להוציא ''מסירות נפש''. אני לומד בעמידה אני לומד יומם ולילה אני מקדיש את כל הכסף שלי לצדקה אני תורם אני נותן - מסירות נפש. אבל יש לי גם כוח בהמי מטורף ''תנין'' עם רצון לקבל ואגואיזם מטורף שהוא עולה על כל זה והוא יותר חזק מזה. אבל כנגדו יש לי כוח עוד יותר גדול שזה כוח "העורב'' כוח של גבורה עצמית. אבל הוא חייב להיות מאוזן כדי שאני לא יצא אכזרי אז אני חייב שהוא יהיה על אילן גבוה ''עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר'' ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' צריך נתיב של שלום לא לעשות בלגן לא למשוך את זה לא לכיוון הזה ולא לכיוון הזה. זה המשל.
אז מה אמר חבר שלו? בגלל שהייתי שם אני מעיד שזה נכון. אז הם מבינים את השפה, זה לא שהוא סיפר את הבדיחה הזאת לחבר שלו והחבר שלו אמר ''אהה כן גם אני הייתי שם'' מספיק שהוא אמר לו גם הוא היה בניתוח של שפת הקודש כדי להבין את השפה הזאת.. אבל כדי להיות שמה אתה צריך להיות הגותי. שכשמשהו מדבר אתך אתה מקבל את המילה כמו תדר והתדר הזה אתה נושם אותו והוא עובר דרכך ואתה מבין ממנו את כל המילה לאשורה.
הרב אשלג רצה לכתוב את זה כירושה לנו, מה הוא אמר? אני יעשה אפילו דבר שורשי יותר אני אכתוב כל אות. כל אות אני אכתוב את כל הפירוש שלה. באות א' הוא הגיע לאלף דפים ואז הוא אמר אף אחד לא יקרא את זה וגנז את זה.
אז צריך לדעת שזה הרבה לכתוב אבל זה מעט להגות - אם יהיה לאדם באמת את היכולת להסתגר על משהו להינעל על משהו על כל סוגיה הוא ידע אותה ואין שום דבר שהוא נעלם מן האדם. אם יש לך את המילה אתה תצליח אם יש לך קונספט ואתה תיתפס עליו כמו אמסטף בהגות בלבד.. אין דרך אחרת.. אין דרך אחרת אין גם לא תפילה. כי הגות זה דבר שהוא כ''כ מחודד – זה הפניית כל הקשב והריכוז זה 100 אחוז קשב וריכוז זה 100 אחוז תשומת לב לעבר נקודה אחת שהיא קיימת בך רק שהיא עלומה ואתה פותח אותה.
תשומת הלב על דבר מסוים פותח אותו
עכשיו אני רוצה להסביר איך זה עושה את זה?
אבל שתדעו שאין דבר שהוא באמת נעלם. גם מהצדיק, אין שום דבר שהוא נעלם גם אדם לא נעלם ממנו גם מלאך לא נעלם ממנו ואפילו העולמות העליונים ביותר לא נעלמים ממנו.
העניין שמשה רבינו התפלל תקט''ו תפילות – הרש''ש הקדוש והאריז''ל היו השניים היחידים שהתייחסו לזה שהוא כיוון רק במילה אחת היתה לו רק מילה אחת. לא כתוב מה, וזה גם לא רלוונטי אבל נאמר שזה כמו השם המפורש. שהוא שם לנגד עיניו את השם המפורש והוא אומר לו ''אני אתפוס אותך'' והקב''ה אמר לו ''רב לך'' כאילו הפיל אותו מההגות הזאת. כי הוא אומר לו עוד לא הגיע הזמן אתה יכול מצד עצמך ז''א אתה ראוי אבל הם לא ראויים. אז אתה אומר' אז למה 515 תפילות? אנחנו נגיע לזה אבל זה כמו 515 פעימות.
יש למשל בתפילה נניח אתה מתחיל ואז אתה שוטח את הטענות שלך באיזשהו שלב הטענות האלה ממוצות אבל אתה מרגיש שלא נענית, אז מה אתה עושה? עובר הלאה אתה מגביר, או שאתה מגביר את החוצפה או שאתה מגדיל את הדרישה או שאתה מתחיל לצעוק אבל אתה עושה עוד משהו, זה נקרא פעימה. המעבר הזה נקרא פעימה. ואח''כ יש עוד פעימה היו 515 פעימות כאלה על שם אחד בלבד. ז''א זה הבעת (נקרא לזה) רגשות הרגשים מחשבות (הרב נווה - הרבה דברים שאסור להגיד אותם למשה רבינו כי זה גבוה.. זה הרבה יותר מהמילים שאנחנו מפעילים אותם) אבל אנחנו קוראים לזה ''פעימות'' היה לזה 515 פעימות 515 שינויים בדרך להשיג את אותה מילה. והקב''ה בעצמו - אותו אחד שהוא הגה בו היה צריך להגיד לו מספיק עוד לא הגיע הזמן. וגם זה שהוא אמר לו 'מספיק' זה לא בדיוק כמו שאני אומר לכם (לא יצא עכשיו אישיות ואמרה לו מספיק) אלא ההגות לא הצליחה.
(הרב נווה - אנחנו נדבר על זה, אנחנו נדבר גם על הנבואה, ואנחנו נדבר גם על רוח הקודש, ואנחנו נדבר על האינטראקציות למעלה ועל ההרגשים. אתם לא צריכים להיבהל מזה זה העולם שאליו אנחנו צריכים להיכנס אבל זה עולם של הרגשים שאתה יודע איך לפרש אותם כי כשאתה נמצא שם אתה מבין).
למשל כתוב ''מי שרואה את דוד המלך בחלום שיצפה לחסידות'' ''מי שרואה את אליהו הנביא בחלום שיצפה לשלום'' וכו' יש לזה כמה מראות כאלה. ואז אתה אומר' מאיפה אני יודע אם אני יראה את 'דוד המלך' אני לא יודע איך הוא נראה? מאיפה אני יודע איך נראה 'אליהו הנביא'? ''בחלום אדבר בו'' אתה תדע - כשזה קורה אתה מיד רואה את זה שנמצא מולך. יש אנשים שסיפרו לי (וזה גם ידוע) שהם ראו איזה סבא רבה לפני 300 400 שנה ואתה אומר לו' מאיפה אתה יודע שזה סבא רבה שלך? הוא אומר: בחלום אני יודע כי בחלום אני מרגיש אותו אני יודע אני מקבל עוד מידע על מה שאני רואה.
אותו דבר ברוח הקודש – אתה מקבל מידע על מה שאתה רואה – אתה לא צריך לעשות חשבונות אתה צריך להיות מרוכז אתה צריך להיות מאוד מפוקס אתה צריך להיות מאוד ביראה. היראה שאנחנו מדברים עליה זה יראת הרוממות. אבל זה יהיה מובנה מכל מה שאני אלמד אתכם בהגות. כי הגות צריך לבנות עם חזון עם אידאל עם רגשות, זה עולם.
זה עולם של כדאיות זה עולם שאנחנו נתפקס עליו זה לא סתם טכניקה אי אפשר להיכנס לשם עם טכניקה בגלל זה אני אמרתי לכם 'זה לא מדיטציה'. מדיטציה כל אחד יכול לעשות אתה רוצה לעשות שקט במוח תשב תעצום את העיניים תעשה ישיבת לוטוס תנשום אוויר. אבל ביהדות אין כזה דבר למעלה לא יכניסו אותך - אם אתה לא תהיה רציני אם אתה לא מבין מה היא הממלכה שאליה אתה ניכנס אם אתה לא תרצה את הממלכה הזאת אז מה לך ולממלכה הזאת (הרב נווה - אבל בגלל זה אני אמרתי שאני מייעד את זה בעיקר לתלמידים הוותיקים יותר שלי כי אתם יודעים לאיזה ממלכה אני הולך להוביל אתכם. אז יש לנו עניין בזה אנחנו מאוד רוצים להיוולד לשם).
אבל בראש ובראשונה אתם צריכים לדעת
שלא צריך לנסוע כ''כ רחוק ולא צריך לעשות כמעט שום דבר
צריך להגות עמוק במשהו ואתה יכול להשיג ממנו את כל המידע שיש בו
מעצם העובדה שיש לו תבנית יש לך את הכל.
האור הוא 'אור אין סוף' אבל מבחינת הכלי הכלי של האדם הוא 'אין סוף' – כי המילה 'אור' ו'אין סוף' זה שתי מילים. 'האור' הוא אור אלוקי זה כלל השפע האלוקי ו'אין סוף' זה הכלי זה אנחנו. ז''א שיא הפוטנציאל שלנו הוא האין סוף הוא ההעדר תבנית. אז ממילא אם אנחנו ניתפס על תבנית הכלי שנמצא בתת מודע הרוחני שלנו הוא הרבה יותר גדול מכל כלי.
לכן כתוב ''כל כלי יוצר עלייך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת''. למה? כי אנחנו הרבה יותר גדולים מכל דבר אחר – אנחנו יותר גדולים מכל קטרוג אנחנו יותר גדולים מכל מילה אנחנו יותר גדולים מכל דבר שיש בעולם הזה גם יותר גדולים ממלאך. אין דבר שהוא יותר גדול מהאדם. יש את האדם ויש את הקב''ה. אין ישות שמסוגלת להגיע לאין סוף רק האדם ורק היהודי אז לכן כל דבר הוא קטן עלינו.
בגלל שיש לנו כזה כלי - אם אני יתביית עכשיו על כלי כזה בוודאי שאני מוצץ ממנו את כל האור שלו בלי בעיה בכלל. אם אני אמור להבין את הבורא כמו שכותב 'הרב אשלג' בפסקה מ''ב ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' אז בוודאי אם אני מכוון את עצמי למשהו קטן בטח שאני משיג אותו. אז לכן בהגות אנחנו גם נשתמש בלהגות במילה. אבל שוב, אני רק יגיד' חס ושלום שלא תכניסו לעצמיכם כל מיני דמיונות. זה לא קבלה מעשית וזה לא מנטרות. כי אנחנו לא נשב סתם ונתחיל להריץ בראש בלופ משהו, זה לא המטרה. המטרה היא באמת להתעניין
צריך לדעת איך עושים הגות,
להתעניין במילה
למשל ''מלאך'' - בוא נגיד שאני יגיד לכם' תשמעו אני יכול ללמד אתכם מה כתוב 'מה זה מלאך' אבל אתם לא תבינו מה זה מלאך בוא נעשה הגות על 'מלאך' תלכו עם זה שבוע שלם עד שאתם תשיגו מזה תובנות. אבל אני לא אתן לכם ללכת שבוע שלם עם המילה 'מלאך' 'מלאך' 'מלאך' זה שטיפת מוח וזה מיותר לגמרי אלא ממש להתעניין בזה. לרצות את זה, להתגעגע לזה, להבין את זה, להתעניין בזה - מה זה מלאך, מה זה באמת מלאך. עכשיו אתה לא צריך להגיד את זה, בראש. וגם אתה לא חייב להתביית רק על המילה אלא למשל אתה יכול להגיד 'מעניין מה זה מלאך' אתה יכול להרהר הרהורים כאלה אבל שהנושא שלהם זה המילה מלאך. ולאט לאט אתה תקבל תובנות.
עכשיו אם אין לך כלי אפילו לקבל תובנות בהגות אז הקב''ה יודע לטפל בזה.. ולשלוח אותך לספר פה מאמר פה מאמר פה פתאום אתה תפתח איזה ערוץ בטלוויזיה אתה תראה שמלאך כזה וכזה.. ואתה תתחיל לאט לאט לקבל תובנות על הדבר הזה. זה פתאום ייהפך להיות כל המציאות שלך. אתם לא תבינו כמה כזה דבר יכול להיות כל המציאות שלך ותלוי כמה אתה ממשיך למשך כל הזמן שאתה מתעסק עם זה זה המציאות שלך אתה תראה מלאכים בכל מקום עם המשמעויות.
עכשיו איך אתה תדע שאתה הגעת למצב שאתה מבין מה זה 'מלאך' הרי זה לא כתוב בספר שאתה יכול להגיד' הנה גמרתי את כל הספר יש רק ספר אחד שנכתב על מלאכים 'קראתי הבנתי' איך אתה יודע שהגעת להשגה של הדבר עצמו? תחשבו.. התשובה היא – אני יודע כתוב ''אילו ידעתיו הייתיו'' כשהדבר הזה ייפול ואתה תדע אותו באופן שלם אתה תדע אתה לא יכול לא לדעת. אם אתה אומר' יש לי כמה רעיונות' אז אתה רחוק. כי העבודה הכללית שלנו כדי להגיע להכל זה ''סוף עבודת הבירורים'' כל בירורי המחשבה ''בירורי מחשבה'' זה אומר שעדיין יש ספקות ועדיין יש שאלות ואתה עדיין מברר ואתה עדיין מטלטל בן הרע לבין הטוב.. יש אבל פה אין שאלות יש וודאות גמורה לגמרי.. אבל כמו שאני אמרתי זה ממלא אותך.
השגה
ושוב, אתם שואלים 'אבל איך' זה יקרה. זה יקרה כי זה תהליך. אתם צריכים להאמין בזה אני הולך להכניס אתכם לתהליך שרוב האנושות לא נמצאת שמה פשוט הם לא נמצאים הם רגילים ל 4=2+2 אם אני לא יודע את זה אז אני יכפיל ב 2 ויוציא שורש. רגילים ל ''איך אני שומר קובץ''? ''אהה תלחץ פה תלחץ פה יקרה ככה'' אנשים רגילים לתהליכים הם רגילים לאינפנטיליות הם רגילים ל'תראה לי ושזה יעבוד' הם לא רגילים להשגה.
למה קוראים לזה השגה?
''יגעת ומצאת תאמין''
תשיג את זה. ואתם צריכים לדעת שזה כלי לגיטימי זה לא כלי מוזר. לא רק שזה כלי לגיטימי זה כלי עיקרי ותיכף אני יגיד לכם איפה הוא נמצא אבל בכל המקומות שאצלנו זה נקרא ''התבוננות'' ''התבודדות'' ''מחשבה''. 'מחשבה' זה 'חשב מה' חשב עד שהוא הגיע למהות הוא מחשב משהו ''לערב ימולל ויבש'' זה ממש כמו למולל עלה ממולל ממולל עד שזה מתייבש מוציא מזה את כל התוכן כל המיצוי עד שזה מתייבש לך ''והתבוננת על מקומו ואיננו''. איפה זה נמצא? בתוכך אתה כבר יודע את זה. אז אתם צריכים לדעת למשל, שאלה שהעזו לכתוב פרוש לתורה השיגו את התורה וקיבלו הרשאה בגלל זה לכתוב את התורה.
תודעה
עכשיו אני רוצה להסביר על העניין של התודעה – מהרגע שיש אין סוף ובריאה (הרב נווה - עזבו רגע את שבע ספירות התחתונות) אנחנו מדברים על מה שכתוב - אתם יכולים לראות את זה בליקוטי הלכות של רבי נתן ב'אור החיים' הלכות תפילין שבו הוא מסביר, למה יש ארבע חדרים של תפילין בראש. אז הוא מסביר שיש ארבע מוחות - שלוש כנגד ג' קווין (תיכף אני יסביר אותם) ועוד אחד מאחד את הכל.
עכשיו זה לא מוחות פיזיים אע''פ שזה נראה לפי מה שכתוב באדרות כאילו זה מכוון למוח פיזי כי הוא גם אומר את המילה 'מוח' אבל הכוונה היא לרוחני והמוח הוא מלבוש. 'עולם העשייה' זה כמו ה-visual של התכנות זה רק המניפסט זה רק ההקרנה של זה זה רק הנראות של זה.
אז עכשיו יש לנו למעשה ארבע מוחות. מאיפה לומדים עליהם? כתוב ''ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'' ויש שמה התפלגות לארבעה ראשים והם נותנים את השמות של הנהרות שנמצאים שמה - אז אני רוצה להסביר את זה - אז קודם כל 'אור אין סוף' משול כנגד הים 'הים הגדול'. עכשיו הים לא עומד ''ולמקווי המים קרא ימים'' 'ולמקווי המים' אבל בהתחלה הוא היה מקווה מים אחד אח''כ זה נסוג נהייתה יבשה (מה שפעם קראו לזה ''אטלנטיס'') ואח''כ היא התחלקה לשש יבשות. אבל בעקרון בהתחלה היה ים אחד והוא לא זז 'לא זז' הכוונה בלי סערות מיותרות (כי זה גם לא הייתה הפואנטה). אז 'אור אין סוף' משול לים, זה רק המשל.
למה אני אומר שהוא לא זז? כי האין סוף לא זז 'אין סוף' אין לו תנועה כי אין שם עבודת בירורים כי אין שם תבניות אין משא ומתן אין הפרש פוטנציאלים אז ממילא האין סוף עומד הוא סטטי. הוא נצחי הוא חי אבל הוא סטטי. 'סטטי' זה לא אומר משעמם הוא נצחי הוא במלאות גמורה לגמרי. אז המשל לזה זה הים הגדול. ולכן אני אומר לכם שהים הזה הוא ים שקט. זה מאוד חשוב שאתם תבינו שזה ים בלי גלים ובלי שיש בו איזשהיא תנועה. המילה ''עדן'' (עדן - עדינות, לשון נדע) הכוונה היא לספירת חוכמה. המילה ''נהר'' הכוונה היא לבינה. והמילה ''גן'' הכוונה היא למלכות. (הרב נווה - תשימו לב מה יש במשפט אחד. ככה כתוב בזוהר במפורש. אבל אני רוצה לתת ראיה רחבה יותר כי יש כאן עוד בחינות של הדבר הזה).
אז יש לנו למעשה את ''הים הגדול'' והים הגדול אמרנו סטטי וזה כנגד 'אור אין סוף' ברגע שאתה רוצה ליצור עולם – עולם זה אומר מרחב וזמן – 'זמן' זה גם אומר תנועה מן הסתמא במקום שהוא סטטי לא עובר זמן. באין סוף אין משמעות לזמן. כי מה, עוד רגע לא קורה כלום? עוד רגע לא קורה כלום? אז אין משמעות לזמן. וגם אין שמה נניח שמש שזזה אין 'צהרים' 'בוקר' 'ערב' אין תהליך אז גם לא רלוונטי שעון. מה בעצם השעון מודד? הוא לא מודד כלום זה בנצח ולא קורה שום דבר. וזה גם לא שחולף משהו אין תהליך אז ממילא אין הפרש פוטנציאלים אז אין תנועה אז באין סוף הכל סטטי. עכשיו כדי ליצור עולם אז אתה כן צריך שיהיה מרחב וזמן ומן הסתמא 'זמן' גם מצביע על תנועה. אז אני יגיד; מרחב, זמן/ תנועה.
עכשיו כל הזמן אומרים לך' תשמע ברוחני אין מרחב וזמן ואתה אומר' אבל הנה אני נמצא עכשיו בכפר סבא ואני כל הזמן מרגיש שיש לי תנועה. אני מגיל אפס מרגיש שיש לי תנועה כל הזמן משהו קורה פה כל הזמן משהו משתנה. אז איך מסבירים את זה? וכן יש לזה זמן עובדה אנחנו נמצאים עכשיו בראש חודש כסלו של התש''פ אז למה ספרו את זה מהתש''פ.. ספרו את זה מאיזשהו יום מסוים? אז יש לנו כאילו אמירות סותרות - מצד אחד, הרוחני בלי מרחב ובלי זמן. מצד שני, אתה חי בגשמי עם מרחב ועם זמן ועם תנועה. אז איך זה מסתדר? אז אמרנו העולם הרוחני נניח נמצא למעלה, לצורך העניין הזה כמו 'אור אין סוף' - הכל סטטי. אז איך זה יכול להיות שיש תנועה? לפני שאני יענה על זה אני שוב רוצה להזכיר את המשל.
המשל בבריאה של כל העולמות זה כמו סרט של פעם עם כל הפריימים אין אורך לסרט אתה לא יכול להגיד אורך הסרט 90 דקות 120 דקות אבל מה אורך הסרט אם לא הכנסת אותו למכשיר וידאו? הוא נצח. אתה יכול להחזיק את כל הפריימים לראות את התמונה הראשונה לראות את התמונה האחרונה, ככה אתה יכול להחזיק את זה כמה זמן שאתה רוצה. ואתה רואה את כל השלבים של הסרט ואתה רואה מי נרצח מי נהרג אם יש לזה happy end או אין לזה happy end וזה נצחי אתה מחזיק את זה ביד. מתי מתחילה כביכול התנועה שבה אתה רואה כביכול עלילה ודברים מתפתחים? כשאתה שם את זה במכונת וידאו. אז זה לא תלוי בסרט זה תלוי במכונת הווידאו.
הסרט - המקבילה שלה לכל המציאויות ''הקב''ה ברא את עולמו להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו'' אבל ב''עץ החיים'' כתוב הוא 'היה' 'הווה' ו'יהיה' והעתיד משמש לו כהווה וכל המציאויות הוא כבר חשב אותם וזה כבר נעשה ''הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד'' עד סוף הדורות. זה אומר שכל הסרט מוכן. כל הפריימים; ביאת המשיח, תחיית המתים, אלף שמינית תשיעית עשירית, הכל עומד וקיים. ולכן יש תוקף לנבואה. כי מה נביא רואה? הנביא רואה את העתיד 'יעקוב אבינו' ראה ברוח הקודש איך המשיח בא הוא רצה להגיד והשכינה נלקחה ממנו אז יודעים רואים. וגם אומרים לנו שלעתיד לבוא יהיה 'חזון העצמות היבשות' ובאמת יתרקמו כולם ותהיה 'תחיית המתים' ויהיה 'בית מקדש שלישי'.
עכשיו אני שואל אתכם; יש הסתברות שיקום 'בית מקדש שלישי' במציאות הרוחנית או החברתית שאנחנו נמצאים בה? אתה אומר' איך? יש את מסגד אל אקצא שנמצא שמה מיליארד מוסלמים .. ויש לך את החילונים שעכשיו הפעילו אוטובוס בשבת ''חילול שבת המוני'' ואנשים בכלל לא בקטע אתה אומר' איזה מציאות יש מתישהו שיהיה לנו בית מקדש שלישי, מי יתעניין בזה? אבל יש לזה נבואה - החזון של ישעיהו ''וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה''. 'לא ידעו עוד מלחמה' מילא זה אתה אומר אני מניח שמתישהו העולם יכול להיות שפוי אבל 'וגר זאב עם כבש' כאילו שהחיות הטורפות יחיו עם החיות שנטרפות.. לא בגן חיות בטבע שהאריה יהיה ליד הכבש והוא לא יגע בו, למה? כתוב ''אריה כבקר יאכל תבן''.. זה כבר שינויים פתולוגים גדולים מאוד, איך אריה יאכל תבן מה כמו פרה? כך כתוב ''אריה כבקר יאכל תבן''.
עכשיו אתה אומר' מה הוא ראה? הוא באמת רואה את זה? חז''ל אמרו כן הוא לא יכול היה להסיק את זה מצד עצמו כי הקב''ה אומר את הנבואה הזאת אתה צריך להוריד. גם לירמיהו, אע''פ שהם ראו רחוק. אמר לו' כן אבל אני רוצה שאתה תתנבא על חורבן בית המקדש הראשון' זה מה שאתה צריך להוריד להם אל תוסיף שום דבר אחר מעבר לזה. אז לכל נביא הוא נתן נישה. אע''פ שברוח הקודש הוא ראה הרבה יותר אבל הוא נתן להם נישות. אבל עדיין הנישה זה הצצה לעתיד משמע העתיד כבר כאן.
אז מה אנחנו עושים פה?
אנחנו רק מלבישים את זה – התנועה שלנו רק מלבישה את זה.
אני רוצה להסביר מה הכוונה - נניח שאני שם פה קרן לייזר. קרן לייזר בטבע שלה היא לא נראית, איך אני עושה שהיא כן תראה? אני צריך לעשות לה מלבוש. לוקח ריסוס מרסס עליה ואז הרסיסים עצמם אתה תראה. מה זה הרסיסים? זה מלבוש למה שקיים. עכשיו זה לא שהתרסיס מייצר את הקרן לייזר הקרן לייזר נמצאת הריסוס רק מראה שהיא נמצאת.
אז כל המציאויות במחשבה האלוקית נמצאות התורה כבר כתובה הקב''ה השתעשע עם התורה תתקע''ד דורות לפני שהוא נתן אותה אבל מהרגע שהוא נתן אותה הוא נתן אותה עד סוף הימים ואנחנו רק מלבישים אותה בכל רגע נתון. ז''א, שהמציאות של עכשיו הייתה ידועה אתמול ושלשום ומששת ימי בראשית ועכשיו אנחנו באים ומלבישים אותה. למשל, כל אחד עכשיו בטוח שהוא בחר את מקום הישיבה שלו והוא מתיישב על אותו כיסא שנכתב לו מששת ימי בראשית.. הכל מוכתב אנחנו רק מלבישים את הקיים. אנחנו לא נולדנו לבחור אתם צריכים לזכור את זה אנחנו נולדנו לדעת ''בגין דהמשתדעון לה'' אנחנו רק צריכים להיות מודעים לזה.
משל
כיפה אדומה. הסופרת שכתבה את כיפה אדומה היא כתבה את כיפה אדומה בשביל מה, כדי שלכיפה אדומה תהיה בחירה? היא לא כתבה שתהיה לה בחירה היא משתמשת בה היא דמות שהיא תשתמש בה. למה היא משתמשת בדמות? כדי להגיד מוסר השכל יש לה מסר היא מעבירה מוסר השכל באמצעות הילדה הזאת. עכשיו הילדה הזאת זאת לא ילדת רובוט יש שמה רגשות; היא נכנסת ליער והיא מפחדת ובא הזאב יש שם המון דברים, המציאות היא רבודה. היא רבודה - מהמחשבה מהמוסר מהשכל מכל הרגשות ומהאווירה שהיא ניתנת שמה בתוך היער. אבל אם היינו נכנסים פנימה לכיפה אדומה והיינו אומרים לכיפה אדומה תגידי מה את עושה עכשיו את בבחירה? בטח, אני בחרתי ללכת ליער לסבתא. זאת תהיה התחושה שלה שיש לה בחירה. ותגידי' מה את לובשת עכשיו את כיפה אדומה.. מה את אפיפיור? אני בחרתי אותה וכו'. יש לה תחושה בתוך המקום עצמו כאילו היא בנ''א והיא לא יודעת שהיא כבר סיפור כתוב. עכשיו למה היא סיפור כתוב? היא סיפור כתוב כדי להעביר מוסר השכל משתמשים בה. עכשיו זה לא שמנצלים אותה, זה לא שלוקחים לה את הזכויות היא במילא דמות פיקטיבית היא רק פרי המחשבה של הסופרת כדי להעביר מסר.
בואו נעבור ליוסף הצדיק .. בואו נעבור לעם ישראל במדבר.. זה סיפור וזה כבר סיפור כתוב. עכשיו לכו תגידו להם 'כן יש לכם בחירה - בואו נראה שאתם בוחרים לא לצאת ממצרים.. בוא תבחרו כולכם לובשים אדום במדבר. תשאל בנ''א 'אתה רוצה ללבוש אדום במדבר' בטח יש לי בחירה 'אז תלבש' אני לא יכול אני לא מרגיש צורך ללבוש אדום טוב לי ככה עזוב. והוא בטוח שהוא בוחר והוא לא קולט שהוא הדמות של הסופר.
גם אנחנו – סיפור
עכשיו אנחנו כיפה אדומה שמדברת עם יוסף הצדיק, אנחנו סיפור אנחנו רק צריכים לדעת כי זה השאלה עכשיו לכיפה אדומה. אז כיפה אדומה אם אנחנו נגיד לה' גברת כיפה אדומה אין לך בחירה אז היא תגיד לך' אז מה אני אמורה לעשות פה. אז נשאל את 'יוסף הצדיק' ויוסף הצדיק יגיד 'אני מבין שאין לי בחירה' לקחו אותי מכרו אותי ואני בא לאשת פוטיפר זרקו אותי לבור מוציאים אותי אני עכשיו מושל במצרים - אני קולט שאין לי בחירה, אני קולט שמעבירים אותי דברים. מה אני אמור לעשות פה עכשיו? אם היית רוצה שאני אהיה רובוט אני אהיה רובוט ואני יעשה את הכל. אז למה ניתנה לי דעת? אומרים ליוסף הצדיק – תהיה מודע לסיפור. אתה שותף לקב''ה ''אומר לציון עמי אתה אל תאמר עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות'' תהיה שותף לכל הסיפור הזה אל תהיה אנוס אל תהיה עצוב אל תהיה כעוס תהיה שותף לזה
''איזהו צדיק המצדיק את בוראו''
תצדיק את בוראך וזה באמת מה שקרה. האחים שלו באו ונבהלו נורא והוא אמר תירגעו אלוקים שלח אותי לפה ''אתם חשבתם לרעה ואלוקים חשב אותה לטובה'' הכל בסדר.
הנקודה היא כאן – להבין שאין לנו עבודה בבחירה – כי אתה לא יודע מה זה ''להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'' אתה לא יודע. לרחל הייתה בחירה לא לקרוא לילד שלה יוסף? לא היתה לה בחירה. יצחק יכל לא לקרוא לילד שלו יעקוב? לא היתה לו בחירה. הדברים האלה רשומים תתקע''ד דורות עוד לפני שבכלל ניתנה התורה. אבל הנקודה היא כאן לבתר את זה ולהבין שאין לך בחירה כי זה לא רלוונטי שתהיה לך בחירה. בספר יצירה הוא כותב את זה שהכל נכתב ב'ספר' 'סופר' ו'סיפור'. והפואנטה היא הסופר. והסופר כותב אותך – אתה סיפור והרי יום אחד אתה לא תהיה פה כי אתה לא רלוונטי אתה רק מעביר מוסר השכל.
הסבר
לכיפה אדומה אתה יכול להגיד תשמעי יש לך דמות פיזית שהיא כיפה אדומה את הילדה של סבתא אבל יש לך דמות נצחית בצורה של הנשמה/התודעה של כיפה אדומה והיא נצחית ואין לה לא זכר ולא נקבה והיא לא כיפה אדומה והיא לא חיה בזמן ובמרחב ואת יכולה לצפות יחד עם הבורא ויחד עם כולנו בסיפור של כיפה אדומה כי היא מעבירה מסר. ואם תשאל ומה המסר שזה מעביר? זה 'מוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'. איך ידעו את המילה ''חנון'' (חנון כמו חנינה) אם יוסף לא ירד לכלא ויחננו אותו - הקב''ה חנון. למי הוא ייחס את זה? לפרעה, לשר המשקים. הוא יגיד שר המשקים מוציא אותי? לא, הוא יגיד לקב''ה ''אל רחום וחנון'' כי הוא יודע שהקב''ה הוריד אותו לכלא כדי להעלות אותו כדי להיקרא חנון.
וזה כ''כ חשוב שאנחנו נבין את זה – שאנחנו חייבים לעבור בסיפור הזה – כי כתוב ''לשם מה הקב''ה ברא את עולמו''? כדי להיקרא רחום וחנון וכו'. אז התפקיד שלנו זה לא לבחור אנחנו חלק מהסיפור התפקיד שלנו להתוודע 'להתוודע' זה אומר שהדבר היחידי שאתה יכול להגיד לכיפה אדומה 'בואי נעשה הגות ביחד בואי נצא רגע מהסיפור אבל הגוף שלך יעשה מה שהוא צריך לעשות ואת תצטרכי לעבור מה שאת תצטרכי לעבור'. מוסר ההשכל שאת צריכה להעביר לעולם באמצעות הסיפור שלך זה ''אין יאוש בעולם כלל'' למה? כי הזאב באופן מוזר בולע את כולם כולל אותך ונראה כאילו נגמר הסיפור ופתאום בא הציד וחותך את הבטן ומוציא אתכם.. זה ממש ''אין יאוש בעולם כלל'' זה המסר שרצתה להעביר כיפה אדומה (נניח..).
אז גם 'קין והבל' מעבירים סיפור של קנאה, 'אברהם אבינו' מעביר מסר של חסד בלי לפחד ואמונה. זה מסרים. וכל המסרים האלה זה מסרים אלוקיים שמוציאים את השם של הקב''ה או פעולה שלו או כינוי שלו. והם לא יכולים להתנהג אחרת. כי הם לא יכולים להתנהג אחרת כי הם לא אמורים להתנהג אחרת כי זה לא העבודה שלהם להתנהג אחרת. 'אברהם אבינו' יכול לא להיות חסד הוא יכול להיות קמצן פתאום? הוא לא יכול אין לו ברירה אבל העבודה שלו היא לא בלהשתנות שמה העבודה שלו היא בלהבין את הקיים. ובאמת הקב''ה תולש אותו ואומר ''הבט נא השמימה'' אומר לו' בוא תסתכל, אל תהיה לחוץ, הכל יהיה בסדר ''לך אתננה ולזרעך'' גם אם אני יגיד לך למטה תקריב את הבן שלך, למעלה תראה שזה בסדר אל תדאג.
ואותו דבר זה היה עם משה רבינו. משה רבינו נורא דאג איך אני לא ניכנס לארץ ישראל ארבעים שנה אני הולך איתם במדבר, בשביל מה? אז הוא אמר לו' עלה אל הר העברים ותראה שאתה לא נכנס. חז''ל שאלו 'מה זה תעלה אל הר העברים'? אם הוא יעלה להר העברים למה הוא יראה שהוא לא ניכנס היה איזה מחסום, מכשול? למה הוא יראה מתוך 'הר מה לכולם יש כניסה רק למשה רבינו לא? למה הוא יראה שהוא לא נכנס? ''הר העברים'' זה המקום שרואים את כל הסיפור. כל המעברים. אומר לו' אתה רואה כרגע בסיפור הזה זה לא רלוונטי אתה לא ניכנס. אז אין לך מה להתפלל כי כרגע אתה לא ניכנס. בפריים (בקטע הזה) במעבר בן המדבר לבן ארץ ישראל משה רבינו לא קיים. אז הוא אמר לו' זה לא רלוונטי אז אל תתפלל. אז רק את זה אפשר לעשות – ''בוא תעלה על הר העברים ותראה'' אבל את הסיפור שלי אתה לא יכול לשנות אפילו שאתה 'משה רבינו' אתה לא יכול עכשיו להתפלל כי גם אם אתה תתפלל ואתה תרבה תפילה אני לא יכול לתת לך להיכנס עם כל הכבוד לך.
חייבים להבין שזה ככה – אני יודע שזה קשה כי כל הזמן אנחנו הולכים 'אבל בחירה, אבל תבחר' ואומרים לך 'תעזוב את זה' – עכשיו, זה קצת מסוכן – כי אתה אומר, מה אני צריך לזרום? אנחנו נדבר על "סוגית הבחירה" הזו עוד המון פעמים כי אנשים מתעקשים לבחור וזה בסדר. אבל כל הרעיון של ההגות זה לצאת החוצה מהבחירה מהאופציה של הבחירה (אני יראה לכם את זה כתוב בכמה וכמה מקומות) והאפשרות לתת לך את האופציה האחרת להימלט מהמקום הזה כי רוב האנשים אומרים' אני לא יודע איך, אני לא ראיתי אני אף פעם לא עפתי' אז לשמה אני רוצה לקחת אתכם. למקום הזה שאתם לאט לאט תקבלו תובנות כמה שזה לא רלוונטי והתובנה היותר גדולה היא לחיות בתוך ההשגחה
עכשיו זה משהו שאני עדיין לא יכול להעביר לכם כי עד שאתם לא תהיו שם אתם לא תבינו. מה הכוונה שמקבלים הרגשים, ומה הכוונה שמקבלים תובנות, ומה הכוונה שאתה מחובר להשגחה. אבל אתה מחובר ואתה פשוט יודע דברים אפילו שהם לא נמצאים לידך. זה פשוט קורה אתה פשוט יודע אתה לא צריך להיות באף מקום. והכל בסדר, יכולים להגיד לך את הדברים הכי גרועים בעולם ואתה יודע שזה בסדר והכל בסדר.
וזה מאוד דומה לכל החברה שחוו חוויה של מוות קליני - הסרטון על ריץ קיילי - הוא אומר' יצאתי מהגוף וידעתי את הכל על כל. ההיסטוריה לא רק על עצמי אלא גם על כל מי שהיה על פני כדור הארץ נמצא על כדור הארץ ויהיה על כדור הארץ. והוא גוי, ילד בן 15 שטבע, תקלטו מה הוא עושה בלי גוף. ז''א, יציאה חוץ גופית בסיסית, בלי טהרה בלי תפילין בלי תורה בלי כלום. איזה דברים הרשו לו לראות. והוא לא היחידי, כל מי שחווה חוויה של מוות קליני מיד יוצא אומר' יש תוכנית הכל מסודר (הרב נווה - אני שמעתי אינספור עדויות המילה שחוזרת everything is fine הכל בסדר).
רק מה חסר? אתה לא יודע את זה
באמת הזוהר הרבה פעמים כותב ''אילו אנשים היו יודעים'' ''אילו אהרון היה יודע'' ''אילו יהושוע היה יודע'' אתה אומר' הוא לא יודע למה אתה אומר ''אילו היה יודע''? כי אומרים הוא לא עשה את העבודה שלו. בכל מקום שכתוב ''אילו היו יודעים'' זה אומר שהם היו צריכים לעשות שם עבודה ולא עשו שם עבודה (הרב נווה - במקום זה הם היו עסוקים בלהילחם ועוד אני לא רוצה לדבר זה אנשים גדולים) אבל אם היו מתעסקים בלדעת בלהתוודע אז הם היו יודעים. ואז הם לא היו לחוצים ולא היו מפחדים ולא היו שונאים ולא היו שולחים אנשים למלחמה.
אילו היה יודע
אז בכל מקום יש את העקיצה הזאת שהקב''ה עוקץ עם או את 'משה רבינו' אפילו את 'אליהו הנביא' ו'אהרון הכהן'. כתוב על אהרון הכהן ''אילו אהרון היה יודע'' במעמד הסנה אמר משה רבינו ''שלח נא ביד תשלח'' למה אתה שולח אותי - אני גם הילד הצעיר גדלתי בבית פרעה אני נסיך מסכן אהרון אח שלי הוא זה שניחם אותם והיה איתם הוא ראוי להיות גואל. למה אתה שולח אותי? אומר לו' אל תדאג אפילו שהוא מבוגר ממך עינו לא תהיה צרה ממך הוא ישמח והוא יקבל אותך בשמחה. באמת כשהוא חזר מהשליחות אהרון יוצא אליו ומקבל אותו בשמחה 'הקב''ה אמר שאתה שליח מברוק בוא תביא חיבוק, אני אהיה מספר שתיים שלך' הוא היה האח הגדול שלו. מה כתוב בזוהר הקדוש? "אילו אהרון היה יודע" כמה גדולה המחווה שהוא עשה לו היה יוצא אליו בתופים ובמחולות. עכשיו אתה אומר' אבל הוא יצא אליו בשמחה מה אתה רוצה ממנו הוא עשה כל מה שהוא צריך לעשות? אבל היה עניין שאם הוא היה מתוודע כמה גדול הרגע הזה הוא היה עוצר אותו והיה עושה מזה עניין.
אבל מה זה ''אילו היה יודע''?
אילו בהגות הוא היה יותר מחובר להבין כמה גדול הרגע הזה שאתה נהפך להיות מספר שתיים של משהו שאתה מוותר על הכבוד שלך שאין לך קינאה.. אהרון הכהן עשה תיקון עד קין. אז הוא היה מאדיר את הרגע הזה אם הוא היה יודע אבל הוא לא ידע הוא קיבל את הבשורה והוא אמר לו' מברוק אני אח שלך הגדול אין לי בעיה להיות מספר שתיים שלך. אז על הרבה דברים נאמר ''אילו היה יודע''. אז אתם צריכים לדעת בכל המקומות שכתוב ''אילו היה יודע'' הזוהר אומר כדאי שאתה תדע וזה עקיצה. זה הדבר הכי כואב לדעת. וגם על ישראל כתוב ''אילו היו יודעים כמה הקב''ה אוהב אותם היו שואגים ככפירים''
אז יש לנו פספוס באי הידיעה הזאת
והמטרה היא להגיע למקום אחר
להתוודעות
בהתוודעות אתה ניכנס כבר לעולם אחר לעולם שבו צורת המידע שאתה מקבל אותה אתה לא מקבל אותה כמו פה בגירויים - בצורה של תמונה או צליל או תהליך. אלא אתה מקבל את זה בצורה של הרגשים ותובנות. הדברים לאט לאט מתחילים להתחבר מלא דברים מתחילים להתחבר ולהתחוור (המילה 'חיוור' זה לשון בהירות זה לשון לבנוניות) אז יש בהירות לדברים. ולאט לאט אתה תרגיש שללמוד ממפרש זה להקטין אותך מאוד.
שאלו את 'אור החיים הקדוש' איך אתה התעלית במדרגות כ''כ גבוהות בגיל 56 הגעת לרוח דיחידה (זה מעל הבעלש''ט שהיה נפש דיחידה)? אז הוא אמר שמאז שהוא היה קטן הוא לא פתח רש''י הוא לא פתח את המפרשים הוא היה יושב על התורה שואל אלף שאלות על כל פרשה. וככה הוא היה לומד כשהוא חוזר על כל האלף שאלות. ואחרי שהוא הבין הוא פתח את רש''י והוא ראה שרש''י מקביל למה שהוא יודע. ככה הם למדו. זה כ''כ חשוב להבין מה האנשים האלה עושים ולאיזה רמות הם הגיעו. 'רב שמשון מאסטרופולי' גם כן עשה עליות מיוחדות וכל החיים שלו התמסר לכתיבה האלוקית והוא אמר אני רוצה לכתוב תורה שהיא בפשט רמז דרש וסוד. והוא אומר שרש''י לא מספיק רש''י זה צמצום. התחיל לכתוב וכתב פירוש מאוד יפה בפשט רמז דרש וסוד על כל התורה שכל אחד יכול להבין אותו. התגלו אליו מן השמים ואמרו לו 'רב שמשון צמצם עבודתך' למחרת בבוקר קם מחק תיקן ערך את זה בצורה מחודשת אבל עדיין השאיר את אותה מתכונת; פשט רמז דרש וסוד. התגלו אליו עוד פעם בלילה ''רב שמשון צמצם עבודתך'' ועוד פעם צמצם את הכל. בפעם השלישית אמרו לו' רב שמשון לא נופיע יותר אנחנו נשרוף לך את העבודה תצמצם את העבודה שלך שלא תהיה כ''כ גלויה. אתה השגת, אשרייך. אחרים לא השיגו את זה הם יכולים לתפוס את זה לא בצורה נכונה אתה עברת במסלול של ''דרך עץ החיים'' הם לא אתה לא יכול להוציא את זה החוצה הם לא מבינים את זה. אז הוא החליט שהוא מצמצם בצורה שכולם יבינו והוא הגיע בדיוק לפירוש רש''י. ואז הוא גנז את העבודה שלו. אבל היופי הוא שהוא יכול היה להגיד 'רש''י צודק'.
אתם יודעים כמה אנשים הקשו על רש''י? החתנים שלו הקשו על רש''י זה כל הרעיון של התוספות הם מקשים על החותן שלהם.. 'למה הוא אמר את זה ככה' 'קשה לי להבין למה הוא אמר' ודברים כאלה. ואחרים עלו לאותו מקום שרש''י ראה את זה ואמרו הוא צודק. אותו דבר כשהרמב"ם כתב את הפירוש שלו ואת כל הספרים שלו הוא התקבל מאוד בתמיהה זה לא היה הרוח שהיה עד הרמב''ם. המקובלים עשו עלייה חזקו ואמרו שהרמב''ם צדק כתוב שהודו לרמב''ם. ועל זה אמרו ''ממשה עד משה לא קם כמשה'', למה אמרו? הוא קיבל גילוי שמימי זה לא תהליך לוגריתמי הוא קיבל תהליך שמימי משהו התגלה אליו. אבל מה הם עשו? הם עלו למעלה כדי לקבל מה שהוא קיבל והם קיבלו בדיוק אותו דבר.
אז זה היופי. ואז זה גם מבטל מחלוקות זה מבטל דעות זה מבטל שנאה זה מבטל מלא דברים וזה יוצר אחדות נפלאה רק העלייה הזאת רק ההשקעה בעליה הזאת.
ודבר אחד אחרון – אפשר לעשות הגות על בנ''א – לפעמים אנחנו לא מבינים התנהגות של בנ''א מסוים. לפעמים אנחנו לא מבינים סיטואציה כמו השואה או מלחמה או למה ילד מת או כל דבר אחר, אם תעשה הגות תבין. אם תישאר בחוץ לא תבין אם תעשה הגות תבין.
והגות נותנת מצב של להיכנס עמוק עמוק לתוך בנ''א כדי להבין אותו
עכשיו להבין אותו זה לא אומר להסכים אתו אבל אתה לא יוצא שאתה לא מסכים אתו אתה יוצא שאתה רק מבין אותו. כמו להבין את הפירוש של המילה 'מלאך'. אתה לא יכול להגיד' כן הבנתי את המילה מלאך אבל אני לא מסכים איתה' אתה לא יכול להגיד את זה אתה פשוט מבין אותה. אותו דבר זה יקרה לך עם בנ''א. אם תעשה הגות על בנ''א מסוים ואתה תעלה על התדר שלו אתה פשוט תדע אותו. וזה דרך אגב הסוד שאדם ידע את חווה אשתו. מה זה ''ידע אותה''? ידע אותה ממש לא רק בתשמיש אלא הוא ידע אותה הוא ידע מי זאת האישה שלו כל מה שהיא אמרה הוא ידע כל מה שהיא חשבה הוא ידע כל הרהור שלה הוא ידע ..
תשובות הרב לשאלות מהקהל
1)כי אנשים לא עושים הגות זו הסיבה שלומדים גמרא – לא היינו צריכים ללמוד גמרא היינו צריכים ללמוד משנה ולשנות אותה, לא צריך ללמוד גמרא. אם אתה הוגה בזה כל היום ''והגית בו יומם ולילה'' אז אין צורך לתוספות. אבל רוב האנשים לא הוגים רוב האנשים נכנסים לישיבות ולומדים לימוד כמו אוניברסיטה. זה הכאב הכי גדול, שאתה מסתכל עליהם אתה אומר' למה אתם לומדים ככה החוכמה הזאת לא תיגמר יהיה עוד פרוש ועוד פרוש לפירוש וזה לא ייגמר. אונקלוס כתב 'תרגום אונקלוס' תראו כמה כתבים נכתבו על תרגום אונקלוס (הרב נווה - זה רק שלושה יש עוד שניים וזה רק על 'תרגום אונקלוס' זה לא על התורה והמצווה וההלכה.. זה לא ייגמר). וגם כן, יבוא איזה דור ויגיד 'אני לא מבין את זה' אז יכתבו 'פירוש לפירוש' זה מה שיעשו. רש''י כתב פירוש, יש היום חומש פירוש לפירוש רש''י ''רש''י כפשוטו''. המהר"ל מפראג כולם אמרו שהוא היה ממש בהיר וכשהוא יצא כולם שמחו היום אף אחד לא מבין אותו אז יש פירוש למהר"ל מפראג .. זה לא יגמר הדברים האלה. בעל התניא כתב למדו תניא, עכשיו הרב'ה כתב פירוש לתניא ופירוש לליקוטי מוהרן. דברים שפעם נתפסו כטראוולים ומובנים לשעתם לדור שלאחר מכן כבר לא היה מובן.
(הרב נווה - בדור שלי איך שאנחנו למדנו למעשה מתמטיקה גם באוניברסיטה זה היה כמעט בצורות הכי אכזריות הכי מסוכמות בלי יותר מידי פירוט ''שאר העבודה תשאיר בבית'' ממש בקשיחות גדולה מאוד היום מיליון הסברים מיליון מצגות ויש לך יוטיוב ושיעור חוזר ושיעור נוסף וכיתה טיפולית וטיפולית לטיפולית.. ועם תרופות פסיכיאטריות.. הם עושים את הכל כדי שהילד יהיה לו משהו ובסוף מעבירים אותך על 56. וזה נהיה גרוע יותר. ולמה זה נהיה גרוע יותר? לא בגלל שהדור נהיה גרוע יותר בגלל שההתייחסות נהייתה גרועה יותר. אני לא מאשים כאן את התלמיד אני מאשים את המורה הגדולים צריכים לבוא ולהגיד 'חבריה אנחנו מפספסים את הכיוון' - הכיוון הוא לא עוד ספר ועוד ספר עוד מידע ועוד מידע הכיוון הוא למעלה הכיוון הוא לעומק הכיוון הוא לאינטימיות עם המילה).
תלמד להיות אינטימי עם המילה
תלמד להעריך את המילה
רגישות לשפה
לכן הגדולים של פעם גם לא היו מדברים הרבה כי לא היה צריך לדבר הרבה המילה כ''כ הדהדה מתוכו שכשהוא אמר אותה הוא חשב שהוא אמר הכל והתנאים היו מדברים אחד עם השני במילים, מילה פה מילה שמה.
וזה גם כתוב, 'רבי יוסי הגלילי' הגיע לברוריה ושואל אותה ''מהיכן הדרך ללוד'' (הרב נווה - לא אמר לה; שלום גברתי, מה שלומך, איזה יום יפה היום תגידי איך מגיעים מפה ללוד? שאתה אומר מה רע בזה.. הוא קלט יחסי צניעות.. היא תנאית הוא תנא הוא שואל אותה ''מהיכן הדרך ללוד'' שלוש מילים). היא אומרת לו: ''גלילי שוטה הרבית לדבר''. אז הוא תמהה ''מה היה לי לומר''? "מהיכן ללוד" (הרב נווה - קיצרה לו מילה. על זה היא אמרה לו ''גלילי שוטה'' והוא תנא) להגיד לתנא 'שוטה' זה לא דבר שהוא כזה פשוט. אבל למה היא עשתה את זה? אם הייתה לך רגישות יותר לשפה היית מצטמצם לשתי המילים האלה.
ברוריה הייתה עצומה. יצאה הוראת שעה מרוב הטהרה והקדושה שלה שמותר לה להניח תפילין. היא הייתה 'אב בית דין' היא פוסקת הלכה שלוש פעמים בגמרא ושלוש פעמים הלכה על פיה היא מתווכחת בגמרא ושלוש פעמים הלכה על פיה. ופעם אחת היה תלמיד חכם שהוא קרא רק הוא קרא בעל פה (הרב נווה - כמו רובנו מה שאנחנו אומרים לקרוא בלב הוא קרא בלב) כתוב ''בעטשבה'' (בעטה בו) אז הוא אמר לה': אני לומד תורה (הרב נווה - זה לא שאני עושה ביטול תורה הוא חשב שהיא רואה ברוח הקודש אולי הוא נודד לו בראש הוא אומר לה לא נדדתי בראש אני קורא תורה) היא אומרת לו': אני יודעת אבל לא קיימת אותה (הרב נווה-'קיימת אותה' הכוונה אתה צריך להעמיד אותה בקומה רוחנית ע''י להגיד את זה בפה) תגיד את זה בפה כדי שיהיה לזה קיום בעולם הזה אתה חי בעולם העשייה. אתה לא חי בעולם היצירה אתה חי בעולם הזה תגיד את זה תגיד בפה שלך את מה שאתה לומד כדי שיהיה לזה קיום בתוך העולם הזה. תבינו איזה רגישות לשפה הייתה לה – 'למה אתה חושב את הדברים למה אתה לא אומר אותם' כי ההיפך היא ראתה אותו כאור גדול, כי אמירה של מה שאתה אומר נותנת כלים לאור גדול שאתה חושב אותו. וזה נהדר, העולם הזה זקוק לזה.
כשהגיעו לאמריקה הרבי מליבוביץ' ישר באו אליו אמרו לו 'למה הבאת אותנו מה זה ברוקלין הזאת יש פה שחורים אלימות בורות מאוד גדולה מה אתה עושה.. ניו יורק היתה ידועה שהרחובות שלה זה כמו דף חשבון אז הוא אמר להם קחו משניות ותלכו לאורך הרחובות ופשוט תגידו משניות קדימה ואחורה אמרו לו בשביל מה? אמר זה יטהר את האוויר. וככה זה היה. ולאט לאט אנשים ויתרו על המקום של המגורים הגיעו אנשים חדשים ונהיה שמה ברוקלין זה כבר שכונת חב"ד עיר של חב''ד ושמה עכשיו זה מעוז של תורה. אז הוא אמר להם בצורה פשוטה איך לפתור את זה אבל הדבר הזה הוא נכון בכל מקום.
בבית צריך להישמע דברי תורה בן אנשים צריכים להישמע דברי תורה על השולחן צריך להיות דברי תורה לא לדבר שטויות אז אתה עושה קומה רוחנית לקדושה אבל צריכה להיות רגישות.
היום אחד הכאבים הכי גדולים שלי אני שומע את השירים של היום נשבר לי הלב אתה רואה שהמשוררים כותבים סתם לוקחים מילים גדולות ומנסים להתיימר כי זה שיר אבל הוא לא מבין מה הוא מוציא מהפה שלו אין לו מושג. באנגלית מילא בסדר מותר תגיד מה שאתה רוצה אין שום בעיה אבל בלשון הקודש רק לכתוב את המילה אהבה בלשון הקודש.. אהבה זה השם המפורש.. משתמשים בו בכל שיר אפשרי זה כמו להשתמש בשם הוויה. אהבה זה השם המפורש 'בעל המאור ושמש' כותב את זה בפרשת תצווה. אתה לוקח את השם המפורש ואתה משתמש בו עכשיו בכל מילה 'אני אוהב אותך' 'את אוהבת אותי' 'אהבתי אותך' 'אני יאהב אותך
2) התבוננות - הרבה מחשבות על אותו נושא. הגות - מחשבה אחת.
אני כ''כ מרכז אותה למילה אחת לא חושבים יותר ממילה אחת זה יכול להיות אפילו על אות אחת. כמו שאמרתי המילה 'מלאך'. אז לא לראות רק את האותיות ולשנן את זה כמו מנטרה ולהגיד 'מלאך' 'מלאך' 'מלאך' סתם אלא אני רוצה ממש לדעת מה זה 'מלאך' אני ממש חושב על זה זה משמעותי עבורי אבל יש לי רק מילה אחת מול העיניים. ואז זה גורם לקשב וריכוז מטורפים שאני מרוכז רק בדבר אחד התשומת לב שלי מופנית רק לדבר אחד. אם אני יעשה פסוק זה כבר זהו זה זורק אותי קצת (הרב נווה - את יכולה לעשות את כל התהליכים הנפשיים שלך אבל רק על מילה אחת את יכולה לשאול את יכולה להתרגש את יכולה להתפלל על זה את יכולה לעשות הכל אבל רק על מילה אחת).
בסידור של הרש''ש זה מה שהוא עושה מוחק כמעט את כל המילים וכל הכוונות שלו זה בשם הוויה אתה יוצא אחרי תפילה עם סידור הרש''ש הכל רק הוי''ה כאילו אתה לא רואה עוד אותיות בעולם הכל זה רק הו''יה הוא לא נותן לך את האפשרות הכל הוא תרגם לשם הוי''ה הוא עשה ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' ממש(הרב נווה - זה שלבים זה מיומנות נרכשת ואני אתן את המיומנות, אל תדאגו, בגלל זה אנחנו נכנסים למסלול. זה מסלול שכל פעם קצת, אני אלמד אתכם ותרגול אבל ההשקפה של זה מדהימה המכניזם של זה מדהים אתה תבין המון דברים)
אני התחלתי להסביר מאיפה יש לנו תנועה (הרב נווה - ואני עוד לא סיימתי את זה אני רק יגיד את זה שהמכונת ווידאו שמריצה את הסרט) הרי הסרט גם ברוח הקודש הוא סטטי הכל עומד אז מה זה המכונת וידאו שאנחנו רצים ומרגישים זמן? זה נקרא ''נהר יוצא מעדן'' זה הנהר .. הנהר מראה על תנועה. אז 'הים הגדול' זה החוכמה כשהיא עומדת. וה'נהר' זה נהר התודעה. ותודעה זה דבר שהוא הולך הוא רץ לכן כתוב ''כל הנחלים זורמים אל הים והים אינו מלא'' אבל הנהר יש לו מרוצה אז אין באמת זמן אלא למעשה אנחנו בהתפתחות של התודעה התודעה שלנו כל הזמן עולה.. כמו שעון חול.. אבל תודעה בתנועה של התפתחות ולכן אנחנו רואים כל פעם משהו אחר ומרגישים כל פעם משהו אחר ואנחנו מתוודעים כל פעם למשהו אחר. אז ה''בעיתה'' זה שאתה תלך ואתה תראה anyway בגלל שהתודעה שלך בהתפתחות אז אתה תראה הכל - כל מה שהקב''ה ברא הוא יפתח לך את התודעה כדי לראות את זה.
אז יש זמן של אברהם ושל יצחק ויעקוב ויש זמן של ירידת מצרים ויש זמן של יציאה ממצרים יש זמן של פתיחת הים ויש זמן של מעמד הר סיני ויש זמן של כניסה לארץ ישראל - ואת כל זה אתה תראה 'מכונת הוידאו' שזה אתה, הדעת הזזה שלך המתפתחת, הנהר הזה יעבור שם 'נהר' הרי זה תעלה אבל יש את המים שזורמים.
תחשבו שאתם הייתם בסירה על הנהר ואתם מסתכלים על הנוף רק יושבים על הנהר שמים את הרגלים בתוך דוגית והנהר זז. עכשיו אתם מסתכלים ימינה ושמאלה, הנוף משתנה, עכשיו אתה סטטי היבשה סטטית אבל רק הנהר זז. הנהר מזיז אותך ואתה רואה את כל הנוף, זה בערך מה שקורה. כי הקב''ה צמצם את עצמו בנקודה האמצעית אבל הנקודה לא נשארת שמה לנצח היא רוצה לחזור בחזרה לאין סוף. אז כל חזרת 'הנקודה האמצעית' לאין סוף זה הנהר. ולכן יש לנו מחשבה שיש לנו תנועה אבל למעשה זה 'תנועת הנקודה בחזרה לאין סוף' מאגואיזם גמור מבורות גמורה מחושך גמור לגמרי להארה אין סופית. והתנועה הזו הקב''ה עושה. יש אפשרות לנוע על הנהר (כמו שאמרתי בדוגית) ולחכות שהנוף יעבור לפי הקצב של הנהר ויש אפשרות שיש לך משוטים ותעשה אחישנה. איך עושים אחישנה? הגות.
3) אם אין לנו בחירה אני רק צריך להיות מודע למה שקורה וזהו?
כן, לקרוא מאמר שכינתא בגלותא בספר 'שמעתי' ויש אינספור מאמרים (הרב נווה - יש את הספר של 'הרב שלמה' ''אור יחזקאל''. יש לו חמישה ספרים שהוא כתב אותם כמוסר. הוא היה משגיח של ישיבת פונוביץ. והוא כותב שמה ספר שלם על העניין הזה של ''האין בחירה'' והוא מוכיח את זה מתוך התורה) על העניינים האלה. 'הבחירה' שנאמר זה כמו להגיד 'מוסר' וכמו להגיד 'שכר ועונש' בקבלה אין שכר ועונש ומוסר. לא מטיפים מוסר לאדם כי הוא צריך להיות במקומות האלה. אז למה יש מוסר? במסגרת של ''מציאות רבודה'' אם אדם נמצא בחטא הוא אמור להיות בחטא אבל 'המציאות היא רבודה' שהוא גם נמצא בחטא וגם נותנים לו בראש. הוא צריך לחוות אבל הוא צריך להבין - הוא צריך לשאול': למה הקב''ה עשה את זה? איזה שם או פעולה או כינוי אני מגלה פה? איזה הוראה יש לי בעבודת השם?
4) המוח
מה שאנחנו מדברים על 'מוח ימין' 'מוח שמאל' בצורה המוגשמת של זה. 'מוח ימין' זה חוכמה. 'מוח שמאל' זה בינה. הניאוקורטקס 'החלק הקדמי' שהוא המקרן למעשה זה 'הגן'. וה'דעת' זה קפיס המוח שמחבר בן 'מוח ימין' לבין 'מוח שמאל' ויש לו 32 מיליארד מחברים. 'קפיס המוח' הוא לא מוח בפני עצמו לכן 'דעת' היא לא חלק מהספירות היא רק מחברת.
עכשיו יש לנו את מוח ימין - מוח ימין הוא חוכמה. חוכמה (מוח ימין) - אין שם זהות הזהות היא 'אנחנו' - האחד, אין מרחב וזמן. הזמן הוא נצח זה 'הווה מתמשך'. והמרחב הוא כאן ועכשיו. ואין לו שם שפה כי שפה זה טור והכל נמצא שמה כי יש שם את כל חוכמת הייחוד. במוח שמאל - הסיפור בדיוק הפוך. האינדווידום שלנו נמצא שם. אין זמן, יש עבר ועתיד אין הווה כי זה נמצא במוח הימני. יש שם אגואיזם גמור מאוד, הרגש עצמי גדול מאוד. ויש שמה שפה כי השפה ניתנת בטור החשיבה היא חשיבה טורית.
'מוח שמאל' היום בכל העולם מכירים את זה אז מנסים לעשות חינוך למוח ימין. וגם אנשים שחטפו אירוע מוחי במוח שמאל פתאום נהיו רוחניים מאוד כי השתמשו במוח ימין אז הם מנסים לעשות חינוך למוח ימין. אצלנו אין את זה אסור לנו לעשות כזה דבר. אנחנו עושים זיווג ''זיווג ע''ב ס''ג'' זיווג 'אבא ואמא' חוכמה ובינה וזה נעשה ע''י הדעת.
עכשיו איך זה נעשה?
מוח שמאל הרי נמצא בהעלם והוא שואל שאלות, מה הטעות של מוח שמאל? שהוא יחפש תשובות בחוץ הוא לא יפנה למוח ימין. הוא מחפש תשובות בחוץ; הוא ישאל כמה זה 2+2 וילך לחפש ספר שיענה לו על זה. ומה זה הספר? חפץ. איך הוא יראה? באמצעות החושים הוא יעבד את הנתונים עם מוח שמאל ואז הוא יענה לעצמו 4=2+2. עכשיו אתה תגיד לו': וזה מתיישב לך על הלב? הוא יגיד לך לא. עוד דוגמא. תשאל ילד קטן, זה יפה להרביץ? לא, אז למה אתה מרביץ? הוא לא יודע לענות. או כל המידע שאנחנו לומדים ואתה אומר': אני מבין אני מסכים אני מאמין אני לא מתנגד אבל זה לא יושב לי על הלב' הכוונה 'למה אני לא נהיה כזה'? והתשובה היא – חוסר אינטראקציה עם מוח ימין – אין זיווג ע''ב ס''ג. אין זיווג חוכמה ובינה אין את הפעלת הדעת שתחבר את זה.
אז מה עושים?
בהגות כשאנחנו שואלים שאלה אנחנו עוצמים את העיניים ואנחנו לא מחפשים את התשובה בחוץ - אנחנו לא מחפשים תשובה ארצית וגם לא גשמית אנחנו מחכים שהתשובה תבוא ממוח ימין כי במוח ימין יש את כל התשובות הכל נמצא פה ''וחיי עולם נטע בתוכנו''. והדעת היא זאת שתעביר לך את המידע אתה צריך לחכות. רק למי אתה מפנה את השאילתה? אתה מפנה את השאילתה לעולם הזה ואז אתה רוצה לקבל את התשובה, מהאינטרנט ממורה מספר ממשהו חיצוני מהרציונל. אם אתה תעשה את זה אתה תישאר רק במוח שמאל. הרוב לומדים תורה ככה מוח שמאל למוח שמאל. מוח שמאל (בינה) לגירויים לעולם הזה (מלכות) ומלכות לבינה, בינה למלכות מלכות לבינה. אין זיווג עם החוכמה אז זה לא מתיישב על הלב.
בהגות אתה נהיה הדברים עצמם
אז זה מיד מתיישב לך על הלב
למה? כי התשובה מגיעה ממוח ימין התשובה מגיעה מתוכך. אנחנו מחכים שהתשובה תגיע מתוכנו לא באמצעות גירויים חיצוניים. גם לא ללכת לשאול את הרב. הרב יכול לכוון אותך אבל הוא יכול לכוון אותך למוח ימין שאתה תביא משמה את התשובה. הכל נמצא פה - אנחנו יודעים הכל רק מוח שמאל לא רואה את זה ולכן אנחנו צריכים לעשות זיווג 'מוח ימין עם מוח שמאל'
זיווג 'אבא ואימא' זה נקרא ע''ב ס''ג – כי פה ('חוכמה' מוח אב) יש שם הוי''ה במילוי יודין יוד ואו דלת הא יוד ואו יוד ואו הא יוד זה ביחד 72 לכן קוראים לזה שם ע''ב. שם ע''ב זה 72. שם ס''ג - יוד ואו דלת הא יוד ואו אלף ואו הא יוד שזה בגימטרייה 63 לכן קוראים לזה ס''ג. אבל זה אותו דבר ''זיווג אבא ואימא'' חוכמה ובינה מתכוונים לאותם דברים בדיוק. אבל אתה חייב לחבר אותם אל תשבית את זה ותגיד ''מאין יבוא עזרי'' ועכשיו אתה הולך ואתה מחפש בחוברות שמשהו יעזור לי.. לא לרדת. אתה יורד למקום ריק שיענה לך תשובות וכשאתה תעלה עם התשובות אתה תגיד למדתי אבל זה לא יושב לי בלב. אני יושב בשיעור אני מסכים עם כל מה שהרב אומר אבל אני לא מתנהג ככה. למה? כי לא זיווגת את זה עם המוח הימני המוח הימני שלך צריך לאשר לך את זה. את התשובות אתה צריך לקבל מתוכך 'מתוכך' זה ממוח ימין. ומוח ימין זה שייך ללב. מוח שמאל זה עדיין השכל.
אגב השלושה מוחות (ניאוקורטקס שזה הגן ויש את הדעת) זה נקרא 'ראש' או 'אשר' או 'שאר'. מה הר''ת שלהם? שכל רגש אמונה (הרב נווה - אני כל הזמן אומר לכם שיש לנו עבודה בשלושה מימדים) בשכל - במחשבה, ברגשות - הרבה עבודה ברגשות, אמונה - זה הגוף כתוב ''אמונתך בלילות''. אז זה נקרא 'ראש' זה ר''ת וזה שלושה מוחות. אז 'מוח ימין' זה כביכול השכל 'מוח שמאל' זה הרגש 'הניאוקורטקס' (המוח הקדמי) זה הגן זה האמונה. ו'הדעת' זה המחבר. לכן זה גם נקרא ישראל ''לי ראש''. למה זה 'לי ראש'? לא סתם לקחו שתי מילים כי 'לי' זה 'ל-יוד' מה הולך ל-יוד? מה הולך משמאל לימין? הדעת. אז 'הראש' זה שלושה מוחות (ימין שמאל והחלק הקדמי) אבל במילה 'ישראל' אנחנו מוציאים את הדעת ב ''לי''. ''לי ראש'' - יש הכל (הרב נווה - אנחנו נעבור על זה אני אתן את זה כרגע אני עושה רק בהכנה).
הכל נמצא רק צריך להתוודע לא ליפול כל הזמן על השכלה ולרצות כל הזמן לראות ספרים ודפים לא לעשות את זה. לעלות למעלה. ברגע שאתם תתוודעו קורים הרבה דברים מסתם לחטט למעלה. אתה משתנה, אתה מגיע להבנה, אתה נהיה יותר אחדותי, יותר עמוק, אינטליגנציה רגשית יותר גבוה, האהבה שלך גדלה, הבנת הזולת גדלה, הידיעות שבאות משום מקום גדלות, התפילות נענות, דברים שאתה רואה אותם בחוץ - אתה מעלה שאילתה ואתה רואה את זה בחוץ. אתה מעלה שאילתה ניכנס לחדר ורואה שמשהו עונה לך על זה. ההדהוד בן העולם הפנימי לעולם החיצוני הוא מטורף לגמרי כי העולם החיצוני זה 'המוח השמאלי' והעולם הפנימי זה 'המוח הימני' והם נמצאים אצלך רק תהדהד בניהם אם אתה תהדהד בניהם אתה תראה את זה.
(הרב נווה - אנחנו נעשה את זה אבל זה שלבים שלבים. עכשיו אני עושה לכם מעין המון ראשי פרקים שזה קצת עמוס אבל זה רק ראשי פרקים לבאות. אנחנו אח''כ נפרוט את זה לפרטי פרטי פרטים. ועוד תרגול ועוד תרגול ולהאמין. כי אתם צריכים לדעת שאחד המוחות שאתו אנחנו מתחילים וזה עניין של ''מאשר שמנה לחמו'' צריך להתחיל מאמונה 'אשר' זה להתחיל מאלף מאמונה צריך להאמין שזה יקרה).
תרגיל
להדהד עם המציאות
תעלו שאילתה – לא לנסות את הבורא להגיד' טוב אני מבקש מיליון דולר נראה אם הוא יענה לי' זה לא 'סרט הסוד' ואסור לעשות דברים כאלה. אבל 'שאילתה' מותר לך. לשאול שאלה על דברים ששייכים לחוכמה מותר לך למטריאליזם לא כ''כ כדאי אבל אתה יכול
לשאול כל מיני שאלות - תשאל ותחכה.
כל הרעיון זה הסובלנות הארך אפיים - תחכה כי התשובה צריכה להגיע ממוח ימין לא מזה שמשהו יבוא ויגיד לך (הרב נווה - בגלל זה אני אומר, יש לכם שאלות אין טעם להרים טלפון לרב 'הרב ראיתי באיזה ספר ולא הסתדר לי' בסדר אני יענה על זה אח"כ אחרי שתי דפים יהיה עוד שאלה וזה לא יגמר, אבל אם אתה מלמד את עצמך שאתה עונה לעצמך הכל יענה ''פתח פיך ואמלאהו'') ואז אתם תהיו גם עם ביטחון עצמי ללמוד לבד. אומנם מדברים על חברותא ומסגרת וכולם רוצים קהילה זה על הכיאפק בתור משהו שנותן לך מוטיבציה אבל תכלס אדם צריך ללמוד לבד. והלבד הזה זה הדרך הזו שאני אמרתי - רק אל תיפלו מהמוח השמאלי החוצה אתם חייבים להדהד עם מוח ימין. התסכול זה הסובלנות, זה התסכול היחידי לחכות בסובלנות עד שהתשובה תגיע אבל לחכות, מה לעשות זה מגיע. כי זה תלוי באמונה שלך, בחסמים הרגשיים שלך, בספק שלך, במה שנראה לך/ לא נראה לך, בתרבות שלך, במה שאתה חושב שזה התשובה, בדמיונות שלך (הרב נווה - בגלל זה אנחנו עושים יחד עם ההגות טיפול רגשי. הטיפול הרגשי בא לעזור מאוד להגות. ולכן כל מי שנמצא בהגות צריך להיות בטיפול רגשי מי שנמצא בטיפול רגשי צריך להיות בהגות (הרב נווה - אל תפרסו בפרוסות את נווה קודשך לשבוע 'לזה אני בא במאה שקל זה אני בא בחמישים שקל' אנחנו לא מוכרים שיעורים במשקל..)
(הרב נווה - אני יסיים בדבר הזה - קצת מרגיז אותי שאני שומע שאנשים מתחילים עכשיו להתמקח על השיעורים.. לא מרגיז אותי.. אתם יודעים כי אתם לא לקוחות ואני לא מוצר.. אתם חייבים לצאת מהראש הזה שיש כאן עניין כלכלי - תצאו מהראש הזה. בארה''ב, וצריך ללמוד מהגויים ולמשוך מהם ניצוצות קדושה, יש מנהג מאוד יפה. משהו שרוצה להביע אידאל או רעיון או כל דבר אחר הוא מפרסם אותו והוא מבקש 'תמיכה' ואז אנשים אומרים 'אני תומך ברעיון שלך אין לי זמן להתעסק עם זה אני אשמח אם אתה תייצג אותי ואני תומך בך' וזה לא donation כי donation אני עושה טובה למשהו או שמשהו .. ואני מוצא טופס 46 יש עניין של לתמוך ברעיון - אתה מאמין בזה בוא תתמוך. כל נשיאי ארה''ב לא עובדים על ההון האישי שלהם או על ההון הדמוקרטי הם עובדים על ההון של כל אלה שתומכים בהם. הם מקימים מעין קרן ענקית וזה קרן תמיכה ואומרים' אני מאמין בנשיא הזה אני מאמין בדרך שלו אני תומך בו יש לי support. עכשיו 'תמיכה' זה לאו דווקא בכסף 'תמיכה' זה גם תעזור לי למשל לכל דבר שאנחנו זקוקים; למשנה החברתית, לצאת לעשות בתי אומה, לצאת לדבר בתוך נווה קודשך לעשות כל דבר שאנחנו זקוקים כי אנחנו זקוקים כי זה הרעיון אנחנו לא מוכרים מוצר.
אז הרעיון הוא לא להיות במגננה 'לוקחים לי טלפנו אלי מחתימים אותי על הוראות קבע' אל תהיו במקומות האלה תהיו אקטיביים תבואו לתמוך אם אתם מאמינים תבואו לתמוך אתם לא מאמינים אני לא יודע מה אתם עושים פה.. ואתם יכולים להיות בהחלט חשודים בגניבה של מידע ואני לא רוצה שיהיו פה גנבי מידע. יש פה גנבי מידע. אנשים באים לגנוב מפה את המידע והולכים עכשיו לעשות לזה spin off ולהוציא את זה על שמם ואני יודע שיעשו לי את זה 'לא הגות יקראו לזה עכשיו מדיטציה קבלית' 'לא טיפול רגשי יקראו לזה משהו' והם ימצאו את זה שזה הם בעצמם. לא אכפת לי עיני לא צרה באף אחד, מבחינתי תקליטו ותעבירו לכל העולם. לי אין בעיה עם זה אתם יודעים זה האור של הקב''ה לא שלי.. אבל אל תהיו לי בראש של משקל ועגבניות.. תתמוך.. אתה מאמין בזה תתמוך אתה לא מאמין בזה אל תתמוך..
ואם תומכים אל תגיד' אני רוצה את היום הזה בחמישים שקל ואני רוצה להיכנס לזה ותשימו אותי על הכיסא השלישי.. זה לא מתאים לרוח שאני מלמד פה.. אל תהיו לי מיסטר גייקל ומיסטר הייד פה אתם מלאכים שמה מאחורה עושים לי חשבונות. עכשיו אני לא אומר שלכולם יש ולאלה שאין להם אנחנו עוזרים להם ואנחנו מביאים תורמים כדי לעזור.. אין כאן מי שירצה להיכנס ולא יכנס.. אנחנו לא עושים חשבונות לדברים האלה אז אתם אל תעשו חשבונות תחליטו מה אתם מחליטים באידאולוגיה להיות ''תמכין דאוריתא''
ותמכין דוארייתא זה להחזיק – להחזיק את חכמי ישראל ולומדיה, להחזיק אידאל מסוים, להחזיק דרך מסוימת.. וזה החיבור התודעתי.. אבל אם אתם מאמינים אז אל תשבו מאחורה ותהיו במגננה כאילו תתמכו.. לכל אחד לא בי לכו למשהו אחר אין בעיה .. אנשים עובדים כמו תרנגולות, שמים קצת ביצים בקן הזה קצת ביצים בקן הזה.. זה לא נכון לעבוד ככה. יש 'אור ישר' ויש 'אור חוזר' אתה צריך להחזיר 'אור חוזר' לבאר שממנה אתה שותה. אתה מאמין במשהו? זה רבך? אתה צריך להחזיר אליו ולא למשהו אחר.. זה ככה נכון ע''פ ההלכה.. תראו למי נותנים מעשרות תשאלו רב למי נכון לעשות, איך כדאי לחלק ותראו שזה ככה עובד.. זה נכון מבחינת קבלת האור כי איפה שאתה שם את הכסף זה מראה גם במה אתה מאמין ..
אני לא אתן תמיכה למשהו שהוא לא רבי.. כי אני יודע שזה משה רבינו של הדור וזה גדול הדור וזה מושיענו.. אז כל ההוויה שלי היא סביבו ולא סביב משהו אחר.. אע''פ שיש תלמידי חכמים גדולים וגדולי ישראל אחרים ואנשים שעושים מעשי חסד נפלאים אבל אני מאמין בו
''אם ראית מלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו''
אז אני הגדרתי שהוא ''מלאך ה' צבקות'' .. אסור לי להגיד את זה אבל זה דור שצריך להגיד לו את זה כי הוא כל הזמן מתעסק במניפולציות כל הזמן הוא במחשבות איפה אני יכול להשיג יותר. למה לעשות את זה? למה ההתנהגות הזו? בשביל מה? זה לא יפה זה בשביל עצמיכם זה לא אמיתי זה כמו להתחתן עם שלוש ארבע נשים או להתחתן עם עשרה גברים 'אולי עם אחד מהם יהיה לי חיי'ר' זה לא עובד ככה.
יש עניין של הפרייה. כתוב שמי שלומד מרב אחד לא רואה סימן ברכה כדי שתהיה לזה הפרייה כאילו צא קצת מהראש של רבך למשהו אחר רק כדי שתהיה הפרייה וזה יעמיד אותך כי לתולעת טוב בחזרת.. אז טוב שאתה תצא לפחות שאתה תדע שאתה לא בחזרת.. תגיד 'אהה חשבתי שזה חזרת פתאום אני מגלה שזה סילאן' אבל אתה צריך לצאת קצת מהצנצנת בשביל לדעת את זה.. בסדר בשביל זה זה ניתן.. אבל לא לרעות בשדות זרים ולהיות קצת פה וקצת פה וקצת פה.. אנחנו לא אקלקטיים אנחנו מנסים להתרכז לא להיות אקלקטיים 'לאסוף קצת מפה וקצת מפה' ''דור המלקטים''.
אז תקבלו החלטה ותלכו עליה וכל החלטה מכובדת הכל בסדר אבל להיות רציני בעבודת ה' אחרת לא תצליחו לקיים ש'ה' אחד ושמו אחד' לא תצליחו לקיים ייחודים לא תצליחו להיות נאמנים. יש תכונות שהם כ''כ תלויות בדברים האלה. וכסף זה משהו שמביע הרבה מאוד אם אתה מוציא אותו על משהו.. ומי שצריך עזרה בוודאי שנעזור לו לא יהיה כאן משהו שירצה להיכנס והוא לא יכנס בגלל שאין לו כסף.. בבקשה קצת גדלות..
