הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 20/11/19
תורת ההגות וההתבוננות הקבלית - שיעור הכנה מס' 1
שיעור ההכנה של היום זה על המסלול שאנחנו מדברים עליו בימי רביעי שזה הגות.
דברנו על זה אני יחזור על זה קצת בקצרה ברשותכם – לא מצאנו דרך יעילה יותר לדור שלנו. שבקושי פותח ספר ואין לו זמן ללמוד ואין לו זמן לתרגל ואין לו זמן לשנן ואין לו זמן להרבה דברים, למצוא בשבילו את התוכנית היעילה ביותר שתסגור לו את כל הדרך הרוחנית שלו. שהיא לאו דווקא להפוך אותו להיות דתי אלא זה לתת לו את הדרך הרוחנית שהוא צריך לעשות. ולסיים אתה את גמר התיקון ואת עבודת הבירורים שהוא צריך אותה.
בשביל זה יש כמה דברים שצריכים לנתב אותו (הרב נווה - אני לא אדבר על הגברים אני אדבר עם הגברים בימי ראשון על המסלול של ''תורת הקבלה'' אבל בימי שני ורביעי שההגעה היא כן חשובה) הסיבה שאנחנו בחרנו את הטיפול הרגשי ואת ההגות. טיפול רגשי זה תורת הנפש זה כל תורת הנפש שיש אותה ביהדות ובכלל בחסידות. ותורת ההגות מדברת על הפניית תשומת הלב וריסון ושינוס תשומת הלב של האדם, כי בלי זה אי אפשר להתפתח לאף מקום.
המקובלים מאוד מרוכזים, הם מאוד מפוקסים, הם בלי הפרעות קשב וריכוז, הם בלי פיזור מחשבתי והדבר הזה מאפשר להם להיכנס פנימה לתוך העולמות. ''פתחו לי פתחו של מחט ואפתח לכם פתחו של אולם'' ''פתחו לי פתחו של אולם ואפתח לכם פתחו של עולם'' אמרו חז''ל לא 'פתחו של מחט' קוף המחט אלא המחט הדוקרת. מה זה ''פתחו של פתחו של מחט'' הרי אם אתה רוצה להגיד 'חור קטן' אפשר לתת מלא דוגמאות, למה אתה נותן דווקא את הדוגמא הזאת? הכוונה היא – תהיו מפוקסים כמו מחט ותחדירו את זה חזק ועמוק. החדירה בעומק הפוקוס של התודעה שלכם כמו מחט תפתח לכם אולם ''פתחו לי פתחו של אולם ואפתח לכם פתחו של עולם''.
אז הריכוז הוא הדבר החשוב ביותר שאותו אנחנו צריכים
אנחנו נמצאים בעולם של מולטיטסקינג, בן אם אנחנו רוצים את זה ובן אם אנחנו לא רוצים את זה, עושים מיליון דברים אנחנו חשופים להמון גירויים והדבר הזה מאוד מפזר אותנו ולא מאפשר לנו להיות מפוקסים בעבודה שלנו. ורואים שזה ממש עבודתו של היצר הרע - אם פעם לא היו להם גירויים אז לא היה להם את ההשכלה המתאימה היום שיש את ההשכלה המתאימה יש המון גירויים ואז זה לא מאפשר לאדם להיות מרוכז ולכוון את התודעה ואת המודעות שלו לאן שצריך לכוון אותה אז בשביל זה אנחנו עושים את ההגות הקבלית.
תוכנית הלימוד התש''פ,
רציונל והסבר
(הרב נווה - עכשיו את ההגות הקבלית שתיכף אני אדבר עליה כי אנחנו עושים לה הכנה - אני צריך את זה ביחד עם הגברים ראשון ורביעי להגעה, זה חשוב לי ואת השאר אפשר להשלים בשמיעה. ואצל הנשים אנחנו מעדיפים שני ורביעי הגעה ואת השאר אפשר בשמיעה, לא כולל ימי ראשון של הקבלה אבל שלישי וחמישי אפשר בשידור לא חייבים להגיע.
העניין של ההגעה הפיזית זה בגלל שאנחנו עוברים פה תהליכים - צריך לעבור פה תהליכים התהליכים פה רגשיים, צריכים לעבור פה תרגילים אז אי אפשר לעשות את זה בשידור צריך להופיע. וזה מסלול מובנה. זה לא אוסף של שעורים אלא זה מסלול מובנה כמו באוניברסיטה שיש לך שיעור א' שיעור ב' שיעור ג' וזה מובנה אחד על השני אז אנשים לא יכולים להצטרף נניח בשיעור ה-32 הם לא יבינו כלום. וזה מסלול כמו שצריך עם שעורים שכל אחד יצטרך להשלים נניח החסרת שניים שלושה שעורים היית בחול על הכיפאק זה מוקלט תשלים. כי זה חשוב זה אחד מובנה על גבי השני וזה שכבות על גבי שכבות שגם צריך להוריד אותם וגם צריך להשכיל בהם כדי להגיע לאן שצריך להגיע ולכן זה ככה.
עכשיו אני יודע שהרבה מאוד אנשים עושים חישובים כלכליים ומנסים לא לצאת פראיירים ולמצוא לעצמם איזה מסלול מיוחד. אל תעשו את זה. עד שאני בניתי את כל המסלול הזה ככה 'יצאה לי הנשמה' וזה מסלול שהוא כולל כל מה שיהודי צריך כדי שהוא יהיה יהודי. ואי אפשר לקטוף חלק. אתה לא יכול לבוא לעשות טיפול רגשי סתם ככה out of the blue זה מבוסס על חוכמת הקבלה אז חוכמת הקבלה נמצאת ביום ראשון והיא נמצאת ביום חמישי. אי אפשר לעשות רק הגות בלי להבין את ההקשר שלה אז יש לך ביום שלישי את 'התפילה' ו'החסידות'. אי אפשר להתפלל בלי כל השאר - אתה לא יכול להתפלל בלי הגות ואתה לא יכול להתפלל סתם ככה כי בלי טיפול רגשי כל התפילות שלך יהיו רצון לקבל לעצמך. אז אחד תלוי בשני.
אבל אנחנו יעלנו את זה מאוד - אני לא מלמד כאן גמרא ואני לא מלמד כאן הלכות אני לא מלמד כאן מצוות אני לא מלמד כאן להיות דתי ואני גם לא מחזיר בתשובה אבל בהחלט
זה מגרה את הצלם אלוקים וזה משכלל את הצלם אלוקים ואת התיקון של האדם עצמו
ולכן צריך כאן תוכנית מלאה ושלמה.
אני יודע שזה קשה אבל אפשר להפנות את המעשרות לזה ולכל אחד יש את המעשר אנחנו חשבנו את זה לפי המעשר המינימלי של בנ''א רווק. אז זה אפשרי. וכדאי למסור נפש על הדבר הזה כדאי לעשות מה שיש ביכולתנו – מדובר בגמר התיקון – אומנם לא לוקחים כסף עבור לימוד תורה כתוב ''מה אני בחינם אף אתם בחינם'' אבל בשביל תחזוקה ופסיליטיז צריך אנחנו לא חיים באוויר. וזה לשימושכם. זה הכל לשימושכם הכל בא לפידבק כדי להמשיך את חיי הקהילה שלנו את חיי הלימודים שלנו. אם צריך לעבור מקום נעבור מקום כל מה שצריך לעשות כדי לשכלל נשכלל בכל ההיבטים; בשידור באתר בהקלטות, בכל דבר בכל מה שצריך.
אבל לצורך העניין הזה, אין אור בלא כלי צריך מאוד את שיתוף הפעולה שלכם את המעורבות שלכם את האכפתיות שלכם את התשומת לב שלכם ואת הגדילה שלכם בתהליך. אני לא יכול לעשות את זה עלכם גם משה רבינו לא יכול וגם המשיח לא יעשה את זה עליכם. אין בנ''א שייקחו לו את הבחירה ויגידו לו' בוא לפה אנחנו עכשיו נעביר אותך איזה תהליך ותיכף אתה תהיה צדיק זה לא קיים. ששאלו את רבי שמעון למה קמו העולמות בשביל בני אדם? אז הוא אמר' בגלל פגם הבושה ''מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה'' מי שאוכל משלא שלו מתבייש להסתכל לו בפנים וזה נקרא ''נהמא דכיסופא'' 'לחם של בושה' אדם לא יכול ליהנות ממשהו שמישהו אחר עושה עליו. אפשר לקחת אותך עד השוקת אפשר להוביל אותך אפשר אפילו לכופף אותך אבל לשתות אתה תצטרך לשתות אף אחד לא יוכל לרפא אותך אתה תצטרך לרפא את עצמך – אז הרצון האישי להשתנות חייב להיות שלכם – ולכן גם צריך תרגול כאן אני לא נותן ש''ב אני לא מעיק ואני ער לזמן שאין ולמחויבויות שיש (הן המשפחתיות הן הזוגיות וכו') וער לעייפות ולכובד ולסוף הזמן. אני ער לכל הדברים האלה אבל אתם צריכים לדעת שהייעול הזה הוא המינימלי ואי אפשר לעשות את זה בלתו. אנחנו מדברים על זה כבר המון המון זמן אנחנו בנינו את זה עם גדולי הדור ובמיוחד עם גדול הדור. לקח לנו המון זמן לשכלל את זה 'לא תוריד את זה תשים את זה, תיקח את זה מהספר' זה עבודה שרק כדי לעשות אותה זה מלאכת מחשבת בסוף כדי שאתם תבינו מה נרכך פה
יש סיפור בספר ''אילים הרביתי'' של הרמ''ק
הוא מספר שיש אבא שיש לו בנים שהם אוכלים אתו ופתאום אחד הילדים התחיל לחלות הוא רואה שהוא מרגיש לא טוב וישר כולם מפנים אליו את תשומת הלב ומנסים לראות מה יש לו. והמצב רק מחמיר מה שעושים זה לא עוזר. ואז ממש הולכים לקרוא לרופא של הכפר והוא אומר' אני מכיר את המחלה הזאת זו מחלה מאוד מאוד קשה לגבי הוא חשוך מרפא אבל יש את רופא המדינה (רופא של המלך) אתם חייבים לעשות את הכל כדי למצוא אותו בהקדם האפשרי הוא יגיד לכם מה לעשות. עוברים תלאות, מביאים את זה ומביאים את זה בינתיים המצב של הילד הולך ומחמיר הם מגיעים לרופא של המלך - כאן יש שתי גרסאות מה הרופא של המלך אומר אבל אני מקריא את מה שכתוב בספר אילים הרבתי של הרמ''ק - הוא אומר יש מרקחת (תרופה) אבל התרופה הזאת היא כ''כ מרה שהוא יכול להתנגד לכם מאוד ולהשתולל וזה לא יכנס. אתם תצטרכו להחזיק אותו חזק חזק חזק ולנסות להכניס ומה שיכנס יכנס והוא ירפא אפילו אם תיכנס טיפה הוא ירפא מזה.
והוא נתן את המשל הזה על הלימוד של חוכמת הקבלה בסוף הזמן - הוא אומר שעם ישראל יהיה כ''כ חולה לא תהיה לו חיות בגלל הניתוק שלו מן השורש שלאט לאט זהו זה כמעט כליה שיכולה לבוא בכל מיני צורות (לא עלינו). וצריך להכניס לו עכשיו לימוד מיוחד והלימוד הזה עשוי להיות לו מר. מכל כך הרבה סיבות; בן אם זה מהלימוד עצמו ובן אם זה מהצד הטכני של החזקת הלימוד (בן אם זה שזה עולה לו כסף ועוד) אבל צריך להחזיק אותו חזק כדי שתיכנס אפילו טיפה אחת כדי שהוא ירפא.
עכשיו כדי לעשות את הטיפה הזאת ולעשות את המרקחת הזאת הוא כמו השיעורים האלה –
ואתם צריכים לדעת למשל שלימוד של חסידות זה הלימוד של סוף הזמן. מה שהבעלש''ט הביא זה הלימוד של סוף הזמן זה הלימוד של קבלת המשיח - שזה לא לימוד רק של ''תורת הקבלה'' זה השילוב של הלימוד של ''תורת הקבלה'' עם המבנה החברתי ועם המבנה הזוגי.
(הרב נווה - אני מסביר את זה ב''תפילה וחסידות''. לכן יש כאן מערך שלם ואנחנו עשינו את זה במינימום שבמינימום כדי לעזור לכולם ולהוזיל את זה בצורה כזאת שיהיה לכם הוראת קבע לכל התוכנית כולה ולכן אנחנו מבקשים שתצטרפו לכל התוכנית כולה. לא מעניינת אותי ההוראת קבע מעניינת אותי התוכנית כולה. ואני יודע שיש הרבה מאוד אנשים עם הרבה מאוד קשיים המשרד קיבל הוראה לעזור לכולם. ישתדלו ומשתדלים לעזור לכולם עד כמה שאפשר אבל שכל אחד יעשה לעצמו גם את השיקול שלו. האריז''ל לא היה בנ''א עשיר כשהוא היה הולך לקנות מצווה מה שהיה אומר לו בעל המצווה המוכר הוא היה קונה. לא היה מתווכח 'אחי תעשה לי הנחה תעשה לי תשלומים' וכל מיני דברים כאלה. זה חלק ממה שמראה מסירות נפש וזה חשוב מאוד שאתה תראה מסירות נפש שאתה אפילו לוקח לחם מעצמך ואתה קונה את התרופה למשיח. וכשאתם תיכנסו למסלול הזה אתם תבינו את זה).
הלימוד – שריקה לשישים ריבוא גברים
הם אלה שיצליחו לגאול את העולם
מבחינת החלוקה כמו שאנחנו אמרנו יש חשיבות גדולה מאוד להבין שהרכבת שמושכת את עם ישראל ואת האנושות זה היהודים הגברים ספציפית שישים ריבוא בהם –
יש שישים ריבוא שורשי נשמות 'ריבוא' זה רבבה 'רבבה' זה עשרת אלפים. 'שישים ריבוא' זה שש מאות אלף. נולדים כל הזמן שש מאות אלף שורשי נשמות שהשורשים שלהם זה שש מאות. זה כל פעם יורד בפאזה אחת. ואח''כ שישים ואח''כ שש ואח''כ יש רק בנ''א אחד שהוא גדול הדור. ולמה המספר הזה? לפי המידות האלוקיות 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד' (בלי המלכות). כל ספירה זה רבבה. ויש שורש, יש מאה אלף מהחסד מאה אלף מהגבורה מאה אלף מהתפארת וכו' והם מרכיבים ביחד שישים ריבוא. אומנם יש מיליונים בעם ישראל אבל הם רק הענפים שלהם ויש את השורשים שלהם.
הלימוד הזה - אתם צריכים לדעת גם מה אנחנו עושים - הוא שריקה אנחנו קוראים לאותם אנשים אני מדבר על גברים (הרב נווה - כמובן שיש את הנשים את בנות הזוג שלהם והן יבואו כבר מאליו בן אם הם נשואים להם עכשיו בפועל ובן אם הם עדיין לא נשואים להם אבל הן נמצאות והן יבואו גם כן) אבל השריקה שלנו זה לשש מאות אלף גברים האלה כי הם אלה שיצליחו לגאול את העולם.
אז זה תודעה קולקטיבית שתשטוף את כל העולם והם פנימיות העולמות - ולמעשה אנחנו אמורים להגיע אליהם לאט לאט. בן אם זה שהם פה פיזית ובן אם זה שהם נמצאים באינטרנט ושומעים אותנו באזשהיא דרך. אז יש מצב שאנחנו אפילו מכנסים לפה את אותם שישים ולכן יש לנו כאן מאתיים עשרים מקומות בערך והם משוריינים חצי לנשים חצי לגברים.
אבל אתם צריכים לדעת שעיקר התיקון שאני עושה הוא לגברים כי התורה הזו נקראת ''תורה דדכורא'' תורה זכרית והנשים נהנות מזה מן הסתמא, אבל התורה היא תורה זכרית ולכן עיקר התיקון ותשומת הלב שלי היא על הגברים - עליכם אתם הפואנטה אתם היעד אתם הרכבת שתמשוך את העגלה הזאת לגאולה. וכל אחד מכם שמגיע לכאן ויחזיק מעמד הוא אדם חשוב מאוד, כי זה שיעור לשישים ריבוא זה לא שיעור לכלל בני ישראל הם לא יבינו אותי.
אז יש כאן אחריות גדולה מאוד להגיע לכאן ולהשתלם בזה - ולהיות חלק מן הדבר הזה. כי כשירד המסך כמו שקורא לאדם שנפטר פתאום הוא מבין מה עיקר ומה טפל פתאום זה מובן לו. כמו שקצת יש לנו גלימפס לזה בראש השנה. בראש השנה כשאתה מגיע אתה אומר 'איפה הייתי כל השנה למה התעסקתי בשטויות הנה יש עכשיו יום הדין אני מת מפחד תיכף השופר תוקע אני פתאום קולט שאני נמצא במציאות אלוקית כאילו איפה הייתי כל השנה במה התעסקתי למה התעסקתי בשטויות האלה'. אז אותו דבר לאט לאט זה מה שהוא אמור לעשות.
מן הסתמא המטרה שלי זה לתפוס את המודעות שלכם ולהכניס אותה למימד אחר למימד של קדושה. ואנחנו נלך ואנחנו נלמד גם כן במסגרת הכולל את 'מסילת ישרים' שזה בכלל מסלול לרוח הקודש. אז זה דרך – אנחנו עושים כאן דרך וזו דרך מאוד מאוד אחראית.
הנשים לגבינו זה ''תמכין דאורייתא'' כתוב ''בזכות נשים צדקניות נגאלו בזכות נשים צדקניות יגאלו'' אנחנו בהתחלה חשבנו לסגור את זה מפני נשים כי אני לא מעדיף לעבוד עם נשים מכ''כ הרבה סיבות.. אבל יש לנו נשים צדקניות בלי עין הרע הנשים שלנו צדקניות ממש והן בעלות חסד והן בעלות התמד והן עושות עבודה יוצאת מן הכלל שזה ראוי לעשות אפילו בשבילן קורס שלם ולכן אנחנו משקיעים גם בדבר הזה ואנחנו מתעקשים גם על הדבר הזה שהן יהיו חלק מזה. אז אע''פ שיהיה מספיק אפילו לשתי כיתות נניח אז אנחנו לא נחלק את זה לנשים ולגברים אלא חצי גברים וחצי נשים, בכל מקרה אם יהיה.
אבל אתם צריכים לדעת שאתם חוד החנית - אתם הגברים זה מיועד אליכם, אני מדבר אליכם. אז זה שאני מפנה את הראש לנשים הסיבה להפניית הראש שלי זה בגלל שאני צריך לעשות פעולות ואני צריך לעשות פעולות על אנשים מסוימים ועל דברים מסוימים והפניית הראש היא לא נותנת עדיפות לאף אחד היא נותנת את מה שאני צריך לעשות. כמו שאמר שלמה המלך. שלמה המלך היה מקריא בעזרת הנשים את התורה וכשהוא היה מקריא הוא היה אומר ''יש פה יותר ממה שהקראתי לכם'' שלא תחשבו שזה נגמר בפסוק ולא נגמר בפשט הפסוק יש פה יותר ממה שהקראתי לכם. אז תמיד יש פה יותר ממה שהקראתי לכם ואני לא מסיים עד שהתיקון נגמר.
אז אומנם לוקח זמן אבל התחייבנו כי הרבה מאוד אנשים אמרו שאם באמת צריכים להתחייב הם לא יכולים לבוא עד 23:00 23:30 או שהם לא יודעים אפילו מתי השיעור נגמר - והם צודקים אז אנחנו נעשה את זה במתחם של שעתיים. שעתיים זה בהחלט מספיק כדי לעשות את הכל אבל צריך שאותם אנשים יגיעו. הסיבה שהשעורים פה קצת נמרחים זה שיש המון לוויינים וכל פעם שלוויינים חדשים נכנסים זה משנה את הכל. אבל ברגע שיהיה לי כיתה סגורה אז עם אותה כיתה סגורה אני יכול לעשות כבר תהליך יותר מעמיק אני רואה את אותם אנשים. אנחנו צריכים להיכנס עוד לעומק אנחנו צריכים לעשות מסע פנימה וזה שניכנס כל פעם משהו אחר ומזמינים משהו 'אחי בוא תשמע את הרב' זה לא מתאים אז להרצאות שהיו עד עכשיו 'בסדר ניחא' אבל מעכשיו למסלולים האלה המסלולים האלה סגורים.
אני רוצה שיהיה מקומות לכולם אני לא רוצה שאנשים ידחסו וכביכול כל אחד קונה לעצמו סוג של כיסא (הרב נווה - אל תתפסו אותי על המילה אבל ככה אני רוצה זה במאווים שלי כרב אני רוצה שלכל אחד מכם יהיה מקום). ויהיה לכם גם כן אווירה לימודית - אפשר לצאת החוצה ולעשות גם את הדבר הזה לעשרת אלפים איש אבל אין לזה אווירה לימודית אי אפשר להגיע לעומק. כמו שאתם רואים למשל בכנסים של האומה אתה לא יכול ממש ללמד יש המון רעש וכל אחד מספיק שהוא זז טיפה זה כבר משנה את הכל.
אז ידוע ששיעור איכותי יכול לשנות את כל העולם לא צריך כמות. יש שתי סברות, אחת אומרת שצריך כמות גדולה מאוד ''מעמד הקהל'' ולהביא לשמה ממש את השש מאות אלף. בסדר אבל אנחנו לא נמצאים בדור הזה אין לנו את האפשרות הזאת אנחנו נעשה את זה בעזרת השם ונביא לרב שלנו שש מאות אלף. אבל פה אני מכוון ממש לשורשי הנשמות אני מצדי לראות את האנשים המעטים שהם למעשה מרכיבים את כל השאר.
בשביל זה אתם צריכים לכבד את עצמיכם אתם צריכים להאמין בעצמיכם מאוד שאם הגעתם לפה לא הגעתם לפה סתם, גם הנשים גם הגברים (הרב נווה - ולכן אני מבקש שחלק ממה שאתם תכבדו את עצמיכם בזה זה לא להתווכח אתנו ולא להתווכח עם המשרד לא להפוך את זה לשוק אנחנו לא בקטע הזה אל תנצלו את מידת הרחמים המופרזת שיש לנו כי אנחנו יכולים גם להוריד את הגרזן ולהחליט 'זה ככה וזהו' ואין לנו ראש כזה ואין לנו לב כזה ולא נכון ככה לעשות אבל לפעמים אנשים קצת חוצפנים ומותחים את הכבל עד הסוף. וזה לא ראוי לעשות את זה, זה התורה שלך ואתה צריך לדעת למסור נפש על התורה שלך. כמו שיוצא עכשיו סמרטפון חדש ואתה הולך בשקט קונה אותו ב 5000 ש''ח את העולם הבא אתה יכול לקנות ב 400 ש''ח. אז צריך לדעת לעשות עיקר וטפל בתוך הראש - זה לגבי העניין הזה של המאמר).
אז אני רוצה אתכם איתי ואתם צריכים להשתדל כל שיעור להגיע כמובן אם יש אירועים חברתיים קורה משהו.. בסדר מובן יש הקלטה אבל אין כמו הגעה כי גם לטיפול הרגשי וגם להגות נצטרך תרגול נצטרך עיכול וכתוב ''לא דומה תא חזי לתא שמע'' לא דומה בוא תראה לבוא תשמע. את השיעור אח''כ אנחנו לא יכולים לתת בווידאו (זה בשבילנו סרבול טכנולוגי מטורף לגמרי) אנחנו יכולים לתת רק שמע אז אני אומר שמע זה לא לראות. כי לפעמים תנועה שלי יכולה לשנות את הכל אז זה מאוד חשוב השהייה פה. ולכן אנחנו לא העמסנו זה לא מרכז שמלמד עכשיו חמישה ימים בשבוע ככה באופן אינטנסיבי פעמיים וכל השאר אפשר להשלים בשמע. ושוב אני אומר, לנשים שני ורביעי ולגברים, ראשון ורביעי זה עדיף אם אי אפשר להגיע יותר. לא לעשות שום דבר בכוח - לא לגרום בגלל זה לבעיות של 'שלום בית' השלום בית שלכם קודם להכל. השלום בכלל קודם להכל. וכל מה שאתם יכולים לעשות במסגרת האפשר לעשות כאילו הייתם יוצאים לקורס מטעם העבודה.
תורת ההגות
השיעור ביום שני היה שיעור הכנה לטיפול הרגשי עכשיו אני עושה שיעור הכנה להגות. מה ענינו של השיעור הכנה? אני מסביר מה אנחנו הולכים לעבור מה בעצם אני הולך לתת במסגרת המסלול הזה.
הגות קודם כל זה לא מדיטציה
מאוד חשוב לי להבהיר את זה כי הרבה דברים ישמעו לכם זהה - מה ההבדל העיקרי?
היהדות הרי מתייחסת לזה שיש לנו גוף ונשמה. יש לך חלקים גבוהים ויש לך חלקים נמוכים החלק הגבוה בך נקרא ''חלק אלוק ממעל'' והחלק הנמוך שלך נקרא ''עיר פרא אדם יוולד'' זה גוף. שני הדברים האלה נמצאים באדם והם באים לידי ביטוי בגלל זה יש לנו המון מחשבות והמון מחשבות סותרות. יש המון דברים שהם סותרים: פעם אחת אתה איש חסד פעם אחת אתה בהמה, פעם אחת בא לך לתת לכל העולם פעם אחת אתה לא רוצה לראות אף אחד. בסדר זה טבעי, זה ככה עובד.
במדיטציה משום מה אין התייחסות לעובדה שיש גוף ונשמה משביתים הכל - עושים השבתה כוללת והשבתה כוללת יוצרת תהליך שנקרא מוות. ומוות לגבינו זה טומאה. הפאסיביות הזאת היא מסוכנת מאוד והיא לא טובה. ובמדיטציה צריך לדעת נטמאים לכן אחרי מדיטציה אתה צריך ליטול ידיים. ובהגות אנחנו מוציאים את הכוח האלוקי ומשתיקים את הכוח הגשמי ז''א, יש כאן קטע של לתת דומיננטיות לכוח האלוקי.
אז למשל במדיטציה לא חושבים, אתה רוצה לעשות שקט? תחכה שיהיה שקט פשוט תמתין ב no mind ותחכה שיהיה לך שקט. ואילו פה אנחנו פוקדים שקט מתוך מחשבה כי אני מוציא את הכוח האלוקי שיעשה שקט אבל המטרות של הכוח האלוקי שאנחנו נוציא אותם האינטרסים הם אחרים לגמרי. למשל, אני רוצה שקט כי אני רוצה להגיע לנירוונה או אני צריך שקט או איזשהו צורך אגואיסטי שיכול לצאת מפה. או אני צריך שקט כי אני עכשיו מדמה לאלוקות אני עושה פעולות שמידמות לאלוקות (הגות).
מטרת המדיטציה זה לקבל איזשהו סוג של הארה בסופו של יום. למדיטציה בכלל יש סוג של דרך אקראית אע''פ שיש השקפה בין אם זה ''הזן'' או בין אם זה ''האופנישדות'' או בין אם זה איזשהיא השקפה שמכוונת אותך עיקר ההכוון שם הוא למונואיזם כאילו שאתה תבין אע''פ מה שהעיניים שלך רואות אתה תגיע לאחדות אחת כוללת. ואילו פה זה תורה שלמה. האופנישדות והזן הדאו דה ג'ינג או כל דבר אחר לגביהם וגם לגבי כל העולם זה נשמע כמו איזה חוכמה אדירה. ואצלנו זה התחלה ממש רק ההתחלה זה קצה קצהו של הקרחון זה הדבר הטריוויאלי שממנו אנחנו מתחילים – מהייחודיות אנחנו עובדים עם הייחודיות והעבודה שלנו היא עבודה מאוד מאוד מיוחדת (שתיכף אני אדבר עליה).
הגות והשקפה (תורה)
ההשקפה אצלנו היא שונה מאשר אומות העולם - אומות העולם אומנם יש להם פילוסופיה נאה (הרב נווה - ואני מדבר על אומות העולם ספציפית הדתות שנשענות על מדיטציה או על תהליכים מדידטיביים) למשל הסופיזם כזרם מסוים באסלאם שאמור להיות זרם הסוד שבאסלאם מבוסס על המחוללים הדרווישים על 'המחול הדרווישי' או שבמזרח הרחוק יש כל מיני פעולות או טקסים שהם מצליחים להגיע לתהליך אקסטטי או טרנסצנדנטלי או מדטטיבי (זה לא אותו דבר). ובהארה או בתחושה או ביציאה חוץ גופית שהם זכו לה הם מדווחים כמעט כמו מוות קליני. אם אתם תראו דווחים של אנשים שחוו מוות קליני אתם לא תראו אותם שונה מאשר דיווחים של אנשים שחוו מדיטציה עמוקה מאוד הם מגיעים לאותן מסקנות כמעט בדיוק.
לכן הכתבים מה שנקרא אפילו המתקדמים ביותר שלהם לא מדווחים כלום חוץ מעל ייחוד על עניין החמלה על עניין השלום ואין שמה יעוד מיוחד. ההסתכלות היא מאוד בעולם העיגולים כולנו אחד אין היררכיה. אין היררכיה של כלום. אין הבדל בן חיה טמאה לחיה טהורה, אין הבדל בין אישה טמאה לאישה טהורה, אין הבדל בן יום שבת ליום שישי, אין הבדל בן הימים אין הבדל בן החגים הכל אותו דבר, רק העולם צריך לקבל את הוויב שלו. וויב מן הסתמא של אהבה וחמלה ודברים כאלה. בגלל זה, זה יכול להישמע אותו דבר אבל זה עד level מסוים - מה שחסר להם זה תורה.
התורה שניתנה לנו בסיני - ניתנה לנו אינטליגנציה רוחנית מאוד מאוד מיוחדת מכיוון שמה שהם עברו בהר סיני זה הייתה יציאה חוץ גופית. היציאה החוץ גופית כפי שמופיע במדרש רבה שהקב''ה הוציא את הנשמות מהגופים הסיבה של זה שהם לא יטעו באלוקות. אם הם היו עומדים כעבדים שיצאו עכשיו ממצרים ורואים את ההר עשן מאוד וקול השופר גדול מאוד וברקים ודברים כאלה והיה יוצא קול מאיפשהוא משהו היה טועה לחשוב שאולי ההר זה האלוקות, אולי הברקים זה האלוקות, אולי השופר זה האלוקות ואז כל אחד היה אומר ''אלוקים זה ההר''.. אז הוא לא רצה שיטעו בזה אז הוא עשה להם את היציאה החוץ גופית.
עכשיו, יציאה חוץ גופית של יהודי ויציאה חוץ גופית של לא יהודי זה לא אותה יציאה חוץ גופית. זה מאוד חשוב שאתם תבינו כי 'יציאה חוץ גופית' זה לא home free זה לא אומר שאתה פתוח עכשיו לאין סוף. גם התודעה אח''כ היא מלאה בגלדים זה גלדי תודעה כמו גלדי בצל ויש לזה עולמות עד אין סוף כתוב ''עלמות אין מספר'' אל תקרא ''עלמות'' אלא ''עולמות אין מספר'' וזה הולך לפי רמת התודעה. ז''א גם בודהה שהגיע לשיא ההארה בצורה שלו (למרות שהרבה הגיעו להארה כמו שלו) הוא הגיע לקליפה שנקראת ''קליפת התוהו'' אבל הוא לא יכול לעלות יותר כי זה תלוי מעשים. אתם צריכים לדעת - אתה עושה כלים הכלים כנגדם יש אורות מתאימים. אז מכיוון שאתה היית פאסיבי הפסיביות שלך יכולה להגיע מקסימום עד לעולם התוהו גם אם לא פגעת וגם אם לא עשית, זה מגיע. לומדים את זה ב''תלמוד עשר הספירות'' אז לכן יודעים בדיוק איפה הוא נמצא פרט לאנשים בעלי השגה שיודעים איפה הוא נמצא. אבל בעקרון צריך לדעת העלייה שלך למעלה היא מאוד תלוי מעשים ותלוי מה שאתה לומד מבין ומסיק כבר מן העולם הזה.
לכן כדי להגיע ל''כתר דכתר'' אתה צריך לרדת ל''מלכות דמלכות'' – יש לנו כאן כביכול הרבה מאוד עבודה. אי אפשר לעשות הגות ולהחליט שמזה אני מגיע לרוח הקודש זה לא עובד ככה, או להחליט שאני יעשה מדיטציה ועם זה אני יגיע לנירוונה. כי הכל תלוי מי הבנ''א שבכלל ניכנס למדיטציה כי צריך לעשות כאן עבודה על המידות ובכל זאת צריך לעשות מצוות וצריך לקיים ואהבת לרעך כמוך - יש כאן דברים שצריך לבנות אותם בנפש - להגיע למחשבה מסוימת שהיא מסודרת שהיא מובנית על תורת הקבלה.
אז מה שעשה הקב''ה - מכיוון שהם הגיעו לשער ה- 49 של הטומאה במצרים - אבל אמרו חז''ל שב-210 שנה הם גם עברו יסורים בהתאם. כדי לחזות במעמד הר סיני הוא העביר אותם 210 שנה של יסורים גדולים מאוד והיסורים מאוד מאוד לא פשוטים, מה שהם עברו שם. יסורי נפש, יסורים פסיכולוגים מנטליים שפרעה תעתע בהם ויסורים פיזיים. והדברים האלה למעשה נתנו להם את הכלים לחוות את מעמד הר סיני ולכן כתוב ''אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתך מארץ מצרים'' משם ניתנה להם כל האינטליגנציה הרוחנית. וכשהם קיבלו למעשה את המצוות הם אמרו ''אהה כן באמת שמענו את זה בהר סיני'' הם לא זכרו את זה ולא ידעו לנסח את זה בעצמם אבל כל דבר שהקב''ה אמר ''וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת להם ועשו להם ציצית'' 'אהה כן' והם היו מבינים מה הקשר של הציצית לגאולה ומה הקשר של הציצית למה שהם צריכים לעשות - הם הבינו את זה.
ז''א אז מה שהם חוו הם חוו אור גדול הייתה הארה גדולה מאוד אבל אח''כ לפרוט את זה למעשים - מה אני צריך לעשות, שזה פעולות. שהפעולות עצמן זה תנועות בתודעה שבונות את האחדות שבונות ואהבת לרעך כמוך את זה הם קיבלו אח''כ. וכשהם קיבלו אז הם הסכימו לכן הם אמרו ''נעשה ונשמע' ולכן לא הכחישו את משה רבינו. שלכאורה אתה אומר'; איך קיבלתם כ''כ הרבה הוראות שהן נראות הזויות לגמרי? אף אחד לא אומר' תגיד מאיפה אתה מביא לנו את הדברים האלה? אתה מתנבא פה לבד ואומר' שימו ארבע כנפות עכשיו שימו ציצית עכשיו שימו תכלת, עכשיו שימו תפילין בצבע שחור, תקומו תעשו את זה על הבוקר, תיטלו ידיים ככה. כל מיני דברים מוזרים, עכשיו תקומו, עכשיו תעמדו, עכשיו תשבו, עכשיו תשתחוו. משהו יכול להסתכל ולהגיד לו' תשמע למה? היינו למעלה ראינו שהכל אחד והכל צריך כאן חמלה ואהבה תדבר אתנו ''ואהבת לרעך כמוך'' מה אתה עכשיו מכניס אותנו לטקסים? אז כל ההכנסה של המצווה וההלכה הם ידעו כחומר גלם הם לא ידעו לפרוט את זה כי הם קיבלו את הכל כאור וכשהוא אמר להם הם אמרו ''אהה כן זה ההלכה למשה בסיני''.
''אהה כן נכון''
זיכרון
הרבה דברים הם היו כאלה זה אפילו הגיע עד לרבי עקיבא. כתוב שלמשה רבינו היה רוח הקודש כדי להגיע עד לרבי עקיבא ולראות על מה הוא מתפלפל. וכשרבי עקיבא התפלפל (הרי רבי עקיבא היה הרבה אחרי משה רבינו) הוא שומע אותו תולה תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד' הוא לא הבין על מה הוא מדבר, משה רבינו לא הבין על מה רבי עקיבא מתפלפל הוא לא הבין אותו הוא לא ירד לסוף דעתו, אבל הוא המתין. ואז בסופו של דבר אחרי התפלפלות, נו מה צריך לעשות? מה ההלכה? אמר רבי עקיבא הלכה והוא אמר ''הלכה זו הלכה למשה מסיני'' אז נחה דעתו של משה רבינו הוא אמר ''אהה כן נכון זה מה שנאמר שם''
אז הרבה פעמים יש את הקטע הזה של ''אהה כן נכון'' (הרב נווה - אתם צריכים לדעת אני לא סתם אומר לכם את זה ''אהה כן נכון'' זה קטע ביהדות זה לא סתם אמירה, זה קטע) כשהילל הזקן הגיע כתוב ''ארי עלה מבבל'' - עלו והיו שם השופטים והפוסקים בני בתירא אבל היו הרבה מאוד הלכות שהם כבר שכחו אותם ולא ידעו אותם אז הם אמרו' בואו נעלה משהו שכן יודע לכן העלו את הילל הזקן. אחת השאלות ששאלו אותו: מה עושים אם יוצא פסח ביום שבת וצריכים לקחת את הקורבן ולשחוט אותו, אז איפה נשים את הסכינים? אסור לקחת סכין, סכין זה מוקצה איפה נשים אותו שלא נטלטל אתו? אז הוא אמר, ההלכה הזו נשכחה גם ממני גם אני לא זוכר אבל עם ישראל הם 'נביאים בני נביאים' בואו נראה מה העם יעשה לבד בלי שאומרים לו בואו נראה מה הם יעשו. ואז הוא ראה שכולם שמים את הסכין שחיתה בן הקרניים של הקורבן קושרים אותו ואז הוא אמר: ''אהה כן זה ההלכה''. עכשיו שתבינו הוא לא אמר 'טוב נלמד מזה הלכה' אלא הם הזכירו לו את ההלכה.
עכשיו העניין של ''אהה כן'' אתם צריכים לדעת כי אתה אומר, מאיפה הם ידעו? מאיפה הייתה להם הבינה לעשות את זה? מי אמר לכם לעשות את זה ככה? כאילו מאיפה השיטה הזאת לקשור את הסכין בן הקרניים? יש לזה גם כן ענייניים, למה לעשות את זה ככה. משהו אחר יכול היה להגיד': בואו נשים עליהם סוג של אוכף תיק נשים את הכל בתוך תיק, מה הבעיה. נגרור אחרינו חמור.. נשים חמור נשים עליו אוכף נשים תיק של כל הסכינים.
אז יש לזה קטע למה לשים את זה בן הקרניים ויש בזה גם סודות, שתבינו שכל הגמרא היא מלאה בסודות.. אז העניין של לשים לו את הסכין בן הקרניים ולקשור ככה זה לא סתם הלכה זה גם ע''פ הסוד. עכשיו הלל הזקן לא ידע את זה אז עכשיו כשאתה אומר שזה הזכיר לו זה אומר פעם קראת ולמדת את זה בעודך בחיים או שאתה זוכר את זה מהר סיני..
אז אתם צריכים לדעת גם אנחנו מקופסלים - גם בתוכנו יש המון אור. אז למה אנחנו לא פורטים את האור הזה? כי אין לנו את התשומת לב לעבר האור הזה.
סיפור
אחד הסיפורים הגדולים זה על שלמה המלך ששלח את בניהו בן יהוידע הוא נקרא הבן איש חי והוא אמר לו': לך תביא את ראש המזיקים (הרב נווה - הוא עשה לו איזה טריקים, אני לא אכנס לזה כי זה לא הפואנטה) והוא הלך והביא אותו. ואז הם היו רואים כל מיני מראות של אנשים פעם הוא היה בוכה פעם הוא היה צוחק ובניהו לא הבין מתי הוא בוכה למה הוא צוחק.. באחד מן המקרים הם ראו אדם אחד מתעסק עם דברי סדקית (מוכר שטויות) והוא ראה אותו וצחק עליו והוא לא הבין' מה אתה צוחק על אדם עני? בנ''א עובד למחייתו עומד שמה מוכר דברי סדקית חי, מה אתה רוצה, מפרנס את המשפחה שלו. בקטע הזה זה הטריד אותו מאוד ואז הוא אמר לו לפני שאני מכניס אותך לשלמה המלך אתה תספר לי מה היה הקטע שמה, אז הוא אמר לו: הבנ''א הזה עומד על אוצר גדול והוא מוכר דברי סדקית.
להפנות את תשומת הלב פנימה
עכשיו זה לא סתם הסיפור הזה המראות שהם ראו זה לא מראה מקומי - שמה הם ראו את המראה של כל אורך הדורות מה שעתיד להיות ליהודים. היהודים זה עם שיושב על אוצר אנחנו עם אור מקופסל בתוכנו. ומה זה לשחק עם סדקית? לא יודע.. זה להיות באיזה 'קורס תזונה קבלית' או באיזה 'דיקור סיני' או בטיפול באיזה מקום. והשטויות האלה זה סדקית אתה מתעסק עם שטויות כששאתה יושב על אוצר. תיכנס פנימה לאוצר אתה תראה מה יש לך שמה. וזה עניין גדול וחשוב מאוד שאנחנו צריכים להבין אותו. ובשביל זה צריך להפנות את המבט פנימה.
עכשיו כדי לדעת להפנות את המבט פנימה גם הגות צריכה תורה אי אפשר לעשות כאן טכניקה - מי שבא לפה כדי ללמוד טכניקה זה טעות זה לא טכניקה זה תורה. כדי לעשות הגות יש ''תורת ההגות'' גם להגות יש תורה ו'תורה' זה אומר השקפה ואח''כ אנחנו מורידים את זה למטה.. אבל אח''כ לאט לאט בהכוון התודעה אנחנו צריכים להיות במקומות מסוימים מקומות עמוקים אצלנו בנפש אבל אני חייב להציג לכם את ההישג הנדרש.
לכל זה יש הישג נדרש יש לזה פואנטה שאליה אנחנו צריכים להגיע
עכשיו למה אני אומר את זה? כי לכל אחד יהיה תחנות אחרות בנפש. אז אחד הדברים שחשובים לי זה אל תשוו את ההגות. אל תגידו': אני בהגות ראיתי אורות.. אחד יגיד לי אני ראיתי אורות סגולים אחד יגיד לי אני ראיתי מלאכים. כל זה דמיונות. לגבי אם משהו ישלח לי את הדברים האלה זה הכל דמיונות.
אז לא להשוות הגויות - לא להשוות כי כל אחד מגיע ממקומות אחרים
אני מחפש את ההישג הנדרש ואת כל מה שמוביל להישג הנדרש וכל המראות האחרים כבר אני אומר לכם זה דמיונות. אע''פ שתגיד' אבל אני רואה את זה בבירור, מאה אחוז אז אתה מדומיין בבירור. אני לא צוחק על בנ''א כאילו אם אתה רואה את זה אני לא מבטל את זה, אתה רואה את זה? תגיד לעצמך: אמרו לי שזה דמיון ותתייחס לזה כאל דמיון כי אמרו לך שזה דמיון אל תתייחס אל זה כאילו זה השגה רוחנית. תתייחס לזה כאילו זה דמיון כי זה לא נותן שום דבר אין לזה נפקא מינה זה לא יוביל אותך לתכלית שלך. ויש הישג נדרש להגות שאליה אנחנו רוצים להגיע מיד אני אסביר אותו (הרב נווה - אנחנו דברנו על זה ואני גם אתן את זה במסלול.. ובתחילת המסלול אני חייב ליישר קו ולכן אני חייב גם לתת לכם קטעים שאני מלמד אותם anyway אבל אתם שמעתם אותם עד עכשיו כי אני אמרתי אבל אתם לא קראתם את זה במקור. וחשוב לי לצלם לכם ושאתם תראו את המקור, שיהיה לכם דף מקורות וראייה לכל דבר שאתם לומדים אותו כי אין ספר על זה אף אחד לא עשה ספר הגות או ספר קבלה.
גם זה.. מאוד מאוד מבורדק. מה הכוונה מבורדק? הרי הם השיגו את זה ברוח הקודש אז מי שעולה ברוח הקודש רואה את הכל בבת אחת הוא רואה עולם מקבילי. אז כששאלו את האריז''ל אתה מדבר כ''כ גבוה כ''כ יפה, למה אתה לא כותב ספר? אז הוא אומר: הראש שלי מלא באור אתם צריכים לשאול אותי שאלות ואני יענה לכם. וככה היה. הספר הזה דיי מורכב משאלות: מה תכלית כוונת בריאת העולמות? יש לזה חקירות, חקירה א' חקירה ב'. ואז הוא עונה להם על השאלות שלהם אבל זה היה לפי השאלות שלהם לא לפי מה שהוא ראה.
אז כדי לסדר את זה אז הזוהר הוא כזה כל ההתגלויות שלמעשה ראה 'רבי שמעון בר יוחאי' הוא לא יכול היה לכתוב את זה כי הוא לא יכול היה לכתוב את זה אז 'רבי אבא' כתב את זה בשמו אמר: אתה תדבר אני יכניס את זה למדרשים. אז מי שחושב שהוא מבין זוהר טועה טעות מרה כי אין שם פשט זה הכל אורות בלי כלים - זה כל המראות הרוחניים שהוא ראה אותם. עד שבא בעל הסולם ואמר': טוב אני יתחיל לעשות פה סדר והתחיל להוציא את ''תלמוד עשר הספירות'' הוציא ''הקדמות'' הוציא ''מאמרים'' כאילו לקח את זה ממש לסקשנים סקשנים.
אבל הרבה אנשים שואלים אותי: הרב איפה אני יכול לקרוא על טיפול רגשי בתורה, איפה אני יכול לקרוא על הגות בתורה? אין כזה דבר אין ספר כזה בתורה גם אנשים שניסו להוציא ולעשות את זה לא הוציאו את זה לצערי מהמקורות המתאימים כי אין להם מספיק ספרים (הרב נווה - תבינו אצלי בבית יש למעלה מ 5000 ספרים ואתה מתחדש כל הזמן אתה צריך המון ספרים המון ספרות ושל אנשים שכתבו את זה. וגם, אז אתה הולך ואתה מוציא פרק מפה אח''כ אתה הולך מוציא מספר אחר פרק משם כי כל אחד כתב משהו. והוא שילב את זה בתוך העולם שלו. אם הוא היה איש הלכתי, אם הוא היה פוסק, אם הוא היה מפרש, אם הוא היה איש חסידות, אם הוא היה איש ליטאי, אם הוא היה תנא, אם הוא היה אמורא. אז צריך לקחת משהו מ'תנא דבי אליהו' שזה נאמר לרב ענן ע''י אליהו הנביא, אתה צריך לקחת משהו מהגמרא, משהו מהזוהר ועם זה אתה בונה נושא ביהדות). אתם צריכים לדעת את זה - אין כזה דבר נושא ביהדות, למה? כי הכל נכתב ברוח הקודש ורוח הקודש זה הכל בבת אחת.
למשל דוגמא קלאסית זה גמרא. תנסו לקרוא גמרא אתה אומר': התחלתם את הסוגיה איפה אתם מסיימים אותה? אתה יכול לסיים אותה עוד ארבע חמש דפים. ובינתיים בארבע חמש דפים אתה עובר על איזה מיליון נושאים ופתאום יש איזה אגדת חז''ל ופתאום שולחים אותך לאיזה נושא אחר לגמרי אתה אומר': חברי'ה אתם לא מדברים פה לעניין אף אחד לא יכול היה לסדר את הגמרא הזאת כמו שצריך כאילו תסגרו סוגיה תגידו מה התחלתם מה שאלתם מה אתם עונים.. והרבה פעמים אתה מוצא שבכלל סוגיות מסוימות נענות בכלל בכרכים אחרים בגמרות אחרות במקומות אחרים לגמרי.
למה זה מפוזר ככה? כדי שאתה תעשה הקשר כי הכל קשור להכל - רוצים שלאט לאט אתה תתרחב ותדע שהכל קשור להכל - שלא תגיד' אני לומד אומנות אז אומנות לא קשורה למתמטיקה ואם אני לומד מתמטיקה זה לא קשור לרפואה ואם אני לומד רפואה זה לא קשור לציור. ככה היום אנחנו לומדים, זה הבעיה. וזה הבעיה שהיום הרבה פעמים אתה מלמד תלמיד משהו הוא אומר לך 'מה הקשר' אבל תלמיד גמרא לעולם לא יגיד לך 'מה הקשר' כי מיד אומרים לך ''מה לשמיטה ולהר סיני'' מיד עושים לך את ההקשרים. למה הפסוק הזה הוא קודם והפסוק הזה הוא אח''כ, מה הקשר בן הפרשה הזאת והפרשה הזאת, למה הפסוקים האלה רודפים, למה הביאו ראיה משיר השירים. דברים כאילו הפוכים ורחוקים מאוד אחד מהשני אבל התורה קושרת אותם.
אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה כי כזה דבר אתה צריך זמן צריך מינימום שש שעות כדי לעבור חוויה הקשרית. שש שעות המוח צריך להתרגל לחוויה הקשרית כי אתה צריך ללמוד המון על נושא אחד המון על נושא שני ועכשיו לחבר אותם להגיד': זה לא קשור איך אני עושה אומנות ממתמטיקה וממתמטיקה אומנות. עכשיו אתה צריך לשבת כי זה משהו שלישי חדש שנולד. אז אין לנו את הזמן הזה. אז מה אני עושה? כן מלמד אתכם דברים בטור אבל הדברים הם כרוכים וקשורים זה בזה והיופי של זה המטריה של זה היא חוכמת הקבלה - חוכמת הקבלה היא תהווה לנו את המטריה שמאחה את הכל - אז זה כמו לעשות לחם אז אתה שם את הקמח ואתה שם את הביצה ואתה שם את השמן ואתה שם את הסוכר אבל אתה צריך את המים כדי שזה יאחה את הכל. אז תורת הקבלה זה המים שמאחה את הכל.
הגות וחוכמת הקבלה
אז לצורך העניין הזה כדי לעשות הגות - אי אפשר לעשות הגות בלי השקפה - והשקפה בניגוד למה שאתם למדתם או שמשהו ילמד בתורות המזרח. תורות המזרח ההשקפה שמשמשת למדיטציה היא השקפה מאוד מאוד מסוימת שעניינה ''דיבור מונותאיסטי'' לא רק על אל אחד אלא גם על כוח אחד היא מנסה להביא את הכל לכוח אחד. והיא עושה את זה בשפה של רמזים כדי שאתה תבין מצד עצמך. בזן למשל יש 101 קוואנים (חידות) כמו למשל ''מה קולה של כף היד האחת'' למעשה אין קול זה רוצה להתמיה אותך. השאלות האלה הן שאלות להתמהה זה לא שאלות שאתה תענה 'כמה זה 2+2' זה לא חידה שיש עליה תשובה זה תמיהה אתה צריך כאילו לתמוה על כל החידות האלה.
אבל ביהדות אין כזה דבר אלא יש תהליכי השתלשלות והקב''ה הפך את האדם לשותף שלו הוא רוצה שהאדם יהיה שותף שלו ''אומר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות'' והקב''ה מגלה לאדם את התורה הוא אומר לו: בוא אני יגיד לך, אני יגיד לך מה אני הייתי בהתחלה - בהתחלה אני הייתי אין סוף. מה עשיתי אח''כ - צמצמתי את עצמי. איך - יש עשר ספירות. ממש הוא מגלה לך את כל התהליך אתה יכול ממש לראות את כל הבנייה מהתחלה ועד הסוף כאילו הוא לא מסתיר ממך שום דבר. כל מה שאתה רוצה לדעת; 'איך נוצר זה' יש על זה תשובה, 'איך נוצר זה' יש לזה תשובה, 'בשביל מה עשית את זה ככה' יש, להכל יש תשובות. מה אתה צריך לעשות? לעכל את זה לכן תורת הקבלה נקראת ''תורת הקבלה'' לשון לקבל - צריך לקבל את זה כי זה לא חשיבה רגילה בכלל.
התהליך הזה נקרא התוודעות
זה לא ידיעה לא חסרה לנו השכלה אלא יש עניין של התוודעות. ז''א, בהתחלה תתוודע לעולם בפשט ואח''כ יש התוודעות לאט לאט ע''פ תורת הסוד. לאט לאט ''תורת הסוד'' גורמת להתוודעות. עכשיו ההתוודעות הזאת לוקחת זמן לעכל. והיא משנה לך את כל ההוויה גם את ההוויה הפיזית. את ההוויה המחשבתית, המנטלית הרגשית והפיזית.
לדוגמא, בפשט אם שואלים אותך האם המשקה הזה טמא או טהור? ממה הוא עשוי? אתה דן במשקה יש משקה ודנים במשקה - המשקה הוא כאילו הפואנטה. בתורת הסוד אומרים לך אין משקה המשקה הוא לא הפואנטה there is no spoon אין עולם גשמי יש את ההחלטה של האדם. מעבירים את כל הפוקוס מהדברים מהחפץ לאדם ואומרים ''תעזוב את החפצים בואו אנחנו נדבר על תהליך קבלת ההחלטות שלך של מה זה 'טהור' ומה זה 'טמא''.
אז עכשיו אתה צריך לעכל את זה, אתה אומר' רגע שניה אחת אבל עד עכשיו דיברתם איתי על הדברים: מה טמא מה טהור, יום ראשון יום שני, זמן מרחב ירושלים יום שבת, אתם מדברים איתי בזמן ובמרחב? טוב זה פשט ואומרים לך': אבל הבנת את הפשט? אתה יודע לעשות את ההלכות ע''פ הפשט? יופי בסדר. עכשיו בוא ניכנס פנימה לתורת הסוד - אין מרחב וזמן בוא נדבר עלייך 'איך אתה רואה את העולם' ואז מתעסקים בתהליכי המחשבה/ההשקפה שלך כי זה חשוב. למה? כי אתה צריך להגיע לאין סוף אתה צריך להגיע להשגה רוחנית.
סוף הזמן
הפואנטה פתאום נעשית אתה ולא העולם וזה נקודה מאוד חשובה לנסות להבין אותה. ובזה אנחנו מתעסקים. אנחנו מתעסקים בזה בגלל שאנחנו נמצאים כבר בסוף הזמן ואנחנו שתי דקות לפני הגאולה ו'שתי דקות לפני הגאולה' לא מתעסקים יותר בחפצים כי התעסקנו בזה כמעט ששת אלפים שנה ומכיוון שזה ככה עכשיו צריך להתעסק עם האדם. האדם צריך כבר להתוודע לעצמו למהות שלו. וזה נעשה לא ע''י שמשהו מחליט המציאות מכתיבה את זה.
'רבי שמעון' כתב את הזוהר אבל 'רבי עקיבא' הסמיך את 'רבי מאיר' לפניו ו'רבי מאיר' זה ''תורת הפשט''. התכרכמו פניו של 'רבי שמעון' כי הוא אמר' אבל למה, כבר עברנו שני חורבנות של בית מקדש חשבתי שעכשיו הגיע התורה שלי ''תורת הגאולה''. הוא אמר לו ''זה לא עכשיו'' זה יהיה לאחר מכן ''די לך שאני ובוראך יודעים מי אתה'' אבל אתה לאחר מכן. אז זה נגנז. התורה נמצאה לפני 700 שנה במאה ה 13 ע''י רבי משה דליאון רק אז נמצא הזוהר כל הזמן הזה לא ידעו היו מתי מעט שאחד אחד אחד זה עבר. ובסה''כ זה לפני 700 שנה. האריז''ל לפני 400 שנה פתח קצת עד שבא בעל הסולם וכבר פתח את הכל. אז אתה רואה שפתאום הדומיננטיות עברה מתורת הפשט לתורת הסוד.
וגם אנחנו הדור שלנו הוא 'דור דעה' זה דור שמעניין אותו והוא שואל שאלות פילוסופיות: מה המהות שלי, למה אני נולדתי, מה המוטיבציה הרגשית לחיות, למה אני חי. עכשיו אם תגיד לו': עזוב אחי בוא נראה למה התנור טמא או טהור, זה לא מעניין אותו הוא לא שמה. אתה אומר לו' בוא נלמד פירוש רש''י או דברים כאלה הוא לא שמה זה לא מספק אותו להגיד 'אהה זה הפסוק זה הפירוש'. בסדר חוץ מזה שזה נתון אצלי בראש ואני משכיל בזה, מה עוד?! אז הדור הזה מגיע עם כלים אדירים הכלים הרגשיים שלנו הם ענקיים ולכן הוא רוצה יותר ולכן מביאים לו את האור בהתאם לכלים שלו.
ידוע ששאלו למה משיח לא בא בדורו של אברהם אבינו או משה רבינו? אז היה להם אורות גדולים וכלים נורא קטנים ואתה לא יכול להיגאל עם כלי קטן. אז הדור שלנו האורות הם מועטים אבל הכלים שלנו ענקיים. בגלל זה זה יכול לבוא לידי ביטוי ברצון לקבל לעצמו. תראו יש אנשים מיליארדרים הם עדיין עובדים 14 שעות ביממה ועושים 120 מיליארד דולר כמו ביל גייטס ואפל. ואתה אומר: מתי תפסיק 120 מיליארד דולר יש לך תקציב של מדינה באופן אישי הוא עובד 14 שעות ביממה. אנשים מגיעים עם רצונות מטורפים, הם רוצים לכבוש את העולם להיות הזמר הכי מוצלח הכי מפורסם הדוגמנית הכי טובה. באים עם רצונות מטורפים עם כלים שפעם אנשים היו צנועים אף אחד לא היה חושב להתבלט ככה. מי היה חושב לכבוש את העולם? היית אומר לבנ''א יהודי: מה אתה רוצה להיות? יהודי טוב. אתה לא רוצה להתפרסם בעולם? חלילה להתפרסם זה עין הרע מה פתאום להתפרסם מי אני שאני יתפרסם. היו מקטינים את עצמם היום 'איפה הבמות בעולם שיקבלו אותי' אז זה כלים גדולים. 'כלים' זה רצון לקבל. והרצונות לקבל של הדור הזה מטורפים זה מגיע גם לאומות העולם וגם אצלנו, שזה מוגזם וזה מגיע לידי ביטוי בהמון צורות.
כבוד אלוקים הסתר דבר
כדי לעשות את האיזון הזה כמו שאנחנו אמרנו האיזון הזה עכשיו צריך להיות בלימוד נכון ואחראי של חוכמת הקבלה. ז''א גם זה עכשיו לא תחום פרוץ. זה לא אומר, יאללה בוא נלמד נפתח עכשיו זוהר ונתחיל לקרוא ביחד. לצערי כמו שעשו כל מיני מכונים וכל מיני חברות. אסור לנו להיות פרוצים צריכים להיות אחראיים ''כבוד אלוקים הסתר דבר''. וזה חשוב מאוד. ה' זה דבר נורא יקר וזה נורא נורא קדוש וצריך להתייחס אליו בהתאם וצריך להיות מאוד אחראי ולשמור על כבוד ה' ועל כבוד התורה, לא להיות פרוץ. אפילו הכהן הגדול הקב''ה אמר לו' שים על הבגדים שלך ''פעמון ורימון'' ''ולא בכל עת יבוא אהרון אל הקודש'' וכשאתה מתקרב אני אשמע אותך ואני אתן לך רשות אם אתה תיכנס או לא תיכנס. אז זה לא ככה שבאים 'יאללה בוא נלמד ועכשיו לומדים ע''ב שמות' ומתחילים לעשות כל מיני קמעות וטקסים באמצע הלילה. בשום פנים ואופן לא. זה צריך משנה זהירות ולכן אנחנו לא רצים.
הקדמות לתלמיד
יש כבר אנשים שאומרים ''הרב אתה נווה קודשך איפה לומדים פה עשר ספירות אני רוצה ללמוד עשר ספירות'' עשר ספירות זה 'קודש קודשים' (הרב נווה - זה שהתחילו ללמד עשר ספירות זה מטריד אותי מאוד. אני יודע שכבר יש רבנים שלחוצים על זה אבל הלחץ הזה גורם להם להגיע עד לפרק א' פרק ב', פרק ג' הם כבר נוטשים. ואתה לא יכול להיות מחלל שבת ואדם טמא כשאתה מגיע לחלק ג' זה סכנת נפשות ממש. אנשים לא מבינים במה הם מתעסקים אז להרגיע.. ''אז אם אני לא אלמד אצלך אני אלך למשהו אחר'' ''לך למשהו אחר אבל דמך בראשך זה לא יהיה אשמתו זה יהיה אשמתך''. אז תמיד שיש אנשים שיש להם ביקוש אז יש גם היצע.. אלה שמציעים הם בעצמם לא אנשים כשרים.. היום כבר עשו לזה מערכי שיעור ואתה יכול ללמוד את ''תלמוד עשר הספירות'' תוך עשר שעות - יש קורסים ל''תלמוד עשר הספירות''.. ה' ישמור ויעזור) ולא מבינים שזה התהוות לאלוקות זה בכלל מידע אלוקי זה לא מידע מפה. ולכן אנחנו לא ממהרים עם הדברים האלה אני אפילו לא ממהר לא עם המצוות ולא עם ההלכות. יש כמו שחז''ל הנחו אותנו ''הקדמות לתלמיד'' ובפרט עם התלמיד מגיע מהרחוב אז צריך לעשות הקדמות. בהקדמות מכניסים אותו לאור לאט לאט. אדם ששהה כל כך הרבה זמן בחושך לא מוציאים אותו ישר לאור לאט לאט מוציאים אותו ומסבירים לו ועוברים אתו את התהליך הרגשי - מפנים לו מקום בכלים כדי שיכנסו האורות.
סיפור
הרב כל הזמן מספר את הסיפור הזה - הוא אומר שבתקופה שהיה שלום בן צרפת לבן רוסיה בן השליטים הייתה חברות. אז שליט של צרפת הגיע לשליט של רוסיה (או הפוך) הוא אירח אותו ונתן לו לאכול קישקע. 'קישקע' זה מעיים ממולאים. בפעם הראשונה בחיים שלו הוא טעם את זה וזה היה בשבילו מעדן הוא אמר: וואו איזה מעדן תקראו לשף שלי שילמד את המתכון הזה אני רוצה שיכין לי את זה אצלי בממלכה. טוב, ההוא הולך אחד אחד לומד. השפים יודעים ללמד אחד את השני, לומד את הכל. עכשיו צריך להכין לו קישקע - מכין לו קישקע. הוא הקיא את הנשמה שלו אומר לו' מה עשית לי אני צריך להוציא אותך להורג אבל אני יחוס עלייך אם אתה תלך לשף ההוא כי זה בכל זאת היה מעדן ואתה תעשה לי את הכל מהתחלה ותלמד מה היה שמה לא בסדר. ההוא הולך, משווים את המתכונים, הכל מדויק אחד לאחד. מנסים לחשוב מה הייתה שם התקלה הוא שואל אותו' תגיד ניקית את הקישקע קודם..
צריך לנקות את הקישקע קודם אי אפשר להיכנס לתורת הקבלה אם אתם לא מנקים את הקישקע קודם. אי אפשר לבוא מהרחוב עם הקישקע ככה. יש פה מעדנים אבל צריך לנקות את הקישקע קודם. זה ככה לגבי כל דבר ועניין, לא מגיעים ככה.
סיפור
בתקופת החפץ חיים הרי ההשכלה פרצה והגיעה איזה פרופסור שהתווכח אתו ואיך שהוא ראה את המידות של החפץ חיים זה נורא קסם לו. אומר לו' אתה יודע מה אני מוכן לבוא ללמוד תורה אבל שתדע לך שיש לי שאלות. אומר לו' בסדר התורה לא מפחדת משאלות, תבוא. אני לומד לפנות בוקר, תבוא לפנות בוקר אני אשב אני אלמד אתך. טוב איך שהפרופסור הגיע החפץ חיים קלט את הוויב, אומר לו' בוא תשב נשתה כוס תה לפני זה. שם לו כוס הוא לוקח את הקומקום ומוזג ומוזג.. כמובן שנשפך.. אומר לו: מה אתה עושה.. אז הוא אומר לו: אתה קודם כל צריך להתרוקן - כשאתה בא אלי ככה מלא אני לא אצליח ללמד אותך.
חוכמת הקבלה ואיפוס המערכות
אז זה ככה עובד אי אפשר לבוא עם שאלות ושאילתות וקושיות: 'אבל רק רגע' 'אבל הרב' 'אבל אבל הרב' אי אפשר לבוא ככה צריך לבוא מרוקן. והדור הזה לא מגיע לצערי מאפס הוא מגיע ממינוס - עם סטיגמות וסטריאוטיפים ומחשבות לא נכונות ותפיסה מדעית ועוד כל מיני תפיסות פילוסופיות ועוד כל מיני דברים לפי איך שהוא חושב שרואים את המציאות, וזה לא נכון. וכדי ללמוד את חוכמת הקבלה צריך לאפס את כל המערכות כי זה חשיבה מיוחדת מאוד. זה חשיבה מאוד מיוחדת ולכן לא צריך להשוות אותה לחשיבה רגילה ז''א, לא לשאול: מה זה הרוחני בגשמי, אלא הפוך, אנחנו לוקחים את הגשמי לעבר הרוחני. אז אני אתן כמובן את כל הדרך - חובת ההדרכה מונחת עלי אבל אני צריך שאתם תהיו פתוחים לזה.
הגות ותודעה
אחד הדברים שאנחנו מתחילים אתו כמובן בגלל שאנחנו מדברים בהגות זה המונח שנקרא ''תודעה''. וזה מתחיל ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף''. למה אנחנו קוראים לזה תודעה? כי הוא התחיל ב''דע'' הוא לא אמר ''האמן'' הוא לא אמר ''חשוב'' הוא לא אמר ''מצא'' הוא לא אמר ''למד'' הוא אמר ''דע'' אם הוא אמר ''דע'' זה אומר שאתה צריך לדעת את זה. האריז''ל לא אמר את זה; אתה יודע אתה צריך לדעת ש.. הוא לא נתן לך נתון אם הוא אמר ''דע'' הוא אמר ''דע'' כפקודה כהוראה אתה צריך לדעת שבהתחלה היה אור אין סוף. וידיעה זה חיבור, לא לדעת בשכל.
ידיעה זה חיבור אתה צריך להיות הדבר עצמו
נאמר על הדעת ''אילו ידעתיו הייתיו'' שידיעה זה חיבור כי ידיעה זה השוואת פוטנציאלים אין הפרש פוטנציאלים יש השוואת פוטנציאלים וזה נקרא ''ידיעה''. דוגמא, נניח שאני ממלא עכשיו את הסמרטפון והסוללה היא על אפס ברגע שאני שם אותו בחשמל אז יש לי חיבור אבל זה עדיין לא הגיע לידיעה זה עדיין לא הגיע ל''דע'' למה? כי עדיין יש זרימה, יש זרימה מהשקע לסמרטפון שזה יגיע למאה אחוז אז זה מפסיק לטעון אין יותר טעינה וזה נקרא ''אילו ידעתיו הייתיו''. הגעתי למאה אחוז זה מאה אחוז סוללה הסוללה נמצאת במאה אחוז עד אז אי אפשר להגיד שאני נמצא בידיעה. יש שלבי ידיעה, זה לא פוסל לגמרי את הקונספט 'ידיעה' כי עצם העובדה שהתחברתי לשקע זה נהדר עצם העובדה שזה זורם אלי ואני נטען זה נהדר אבל ''אילו ידעתיו הייתיו'' זה במאה אחוז סוללה - עד אז זה ידיעה ויש רמות לידיעה.
במקום אחר כתוב שהעניין הוא להגיע ל''מעל טעם ודעת'' שאתה אומר: רגע אבל אתה אמרת ''אילו ידעתיו הייתיו'' שזה מה שאתה רוצה. אתה רוצה להגיע שהידיעה תהיה - אתה תהיה. אז איך אתה אומר לי' יש ''מעל טעם ודעת''? מה זה ''מעל טעם ודעת''? אז אמרו חז''ל שזה לא סותר ''מעל טעם ודעת'' ז''א, אילו אתה מקיים ''אילו ידעתיו הייתיו'' אז אתה כבר נמצא ב''הייתיו'' לא ב''ידעתיו''. כי אם משהו נמצא במאה אחוז אי אפשר להגיד: 'זה נטען' תשעים ותשע אחוז אתה יכול להגיד: 'זה בטעינה' אבל במאה אחוז זה כבר לא בטעינה. וזה עדיין מחובר לחשמל אז זה כאילו נמצא ''מעל טעם ודעת'' וזה נמצא ''באילו ידעתיו הייתיו'' למה? במקום הזה אין יותר העברת מידע אין יותר עבודת בירורים אנחנו לא מחפשים שום דבר אנחנו לא חסרים בשום דבר כאילו' הכל בסדר. זה הפער בן להשכיל לבן להיות - אנחנו מדברים על ''להיות'' התורה מדברת על האדם והיא אומרת לו אתה צריך להיות.
ניסיונות
ולכן הרמח''ל אומר שעל זה באים הניסיונות לאדם - הניסיונות באים להוות את האדם - הוא לא יכול להיות משכיל אתה לא יכול להיות משכיל בתורה.
אתה לא יכול לשבת בבית מדרש וללמוד על חסד. אין כזה דבר, אתה צריך להיות 'איש חסד'. לך תעשה חסד ותבין מה זה חסד תבין כמה קשיים יש בחסד. שיש לך אנשים שהם כפויי טובה ואתה עדיין צריך לעשות חסד ולאהוב אותם 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. אתה צריך להציל אותו מעצמו אולי האבא חוצפן אבל הילדים שלו מסכנים רעבים ואתה עדיין צריך לעשות אתו חסד. אבל אתה צריך להתמודד עם אגו ואתה צריך להתמודד עם פגיעות, ואולי אין תמיד מספיק כסף ועם כל מיני קשיים. ואז אתה תבין בכלל מה זה חסד. חסד זה לא 'אחי קח הנה יש לי' זה לא חסד חסד זה עולמות. גבורה. גבורה זה ''איזהו גיבור הכובש את יצרו'' אם זה ההגדרה ''איזהו גיבור הכובש את יצרו'' זה אומר שיעשו לך משהו שאתה תצטרך לכבוש את היצר כבר יהיה לך ניסיונות שבהם אתה תצטרך לכבוש את היצר. ''ואיזהו גיבור שבגיבורים? ההופך שונאו לאוהבו'' אז באופן אוטומטי צריך שיהיה לך שונא. זה אומר שאתה תברא וברור שיהיה לך שונא, שאתה אומר: מה, אני לא יכול להימלט מזה? אני רוצה להיות בנ''א טוב אני יהיה בבית מדרש לא יצא משם לא יעשה לאף אחד שום דבר. לא, יבוא איזה משהו יגיד לך' אתה אני לא סובל אותך. מה עשיתי לך?? ה' ישלח לו במחשבה 'תשמע אני לא סובל אותך אתה מפריע לי בכולל אני רוצה שתקום ותלך מפה'.
התמודדות
אז צריך להבין את ניסיונות החיים מדוע הם כך - הספירות אחרת לא יבואו לידי ביטוי. אבל כדי שהספירות יבואו לידי ביטוי אתה צריך להיות הספירות. אתה לא יכול לחשוב את הספירות אתה לא יכול לקרוא אותם בספר אתה צריך להתמודד. עכשיו אתה צריך להתמודד עם הבנ''א הזה יום יום מגיע לכולל מציק לך. ואתה צריך לעבוד, כי בהתחלה אתה כן תהיה בפגיעות ''אדם עיר פרא אדם ייוולד'' אתה נולד עם אגו וזה פוגע בך וזה כואב לך ואתה אומר' זה גם אי צדק למה אתה פוגע בי מה עשיתי לך? ואתה צריך להתמודד אתו. זה הכל התמודדויות רגשיות ושכליות. אתה צריך לעשות המון עבודות בתוך הראש שלך להתגבר על הבנ''א הזה ואח''כ להפוך שונאו לאוהבו.
אין האשמה עובדים מול רשות אחת
אז הדברים זה ניסיונות כל מה שבא לאדם זה ניסיונות אי אפשר להאשים אף אחד. כי אם תלך ותישאל את אותו בנ''א, מה אתה מתעלל בו? מה הוא עשה לך? הוא בעצמו לא יודע.
(הרב נווה - יש ניצוצות קדושה שירדו לאומות העולם.. וצריך ללמוד מזה.. וזה ממש ניצוצות קדושה אדירים. כשהיינו תופסים באינתיפאדה ערבים שהיו זורקים בקבוקי מולוטוב בקבוקי תבערה היינו רצים עד שהיינו תופסים אותם. עכשיו אתה אומר לו' מה עשינו לכם? בשביל מה אתה עכשיו זורק על חיילים בקבוק תבעירה? כשהוא נמצא באידיאולוגיה אז הוא ''חם'' אבל כשאתה מביא אותו על שולחן הדיונים ואתה מסביר לו את המציאות הוא פתאום קולט 'וואלה זה היה לא קשור' ואתה אומר לו': אבל למה עשית את זה'. אתה דוחק בו, מה הוא אומר לך? תייש'ית (בערבית) תיש הייתי כמו תיש כאילו הלך לי השכל זה בלי מוחין 'תייש'ית'.. עכשיו אתה שומע את זה מעוד אחד מעוד אחד, היופי הוא שהם מודים בזה יהודים לא מודים בזה יהודים הולכים עם הכבוד שלהם 'אני לא סובל אותו כי יש לי סיבה..' והערבים ''תייש'ית'' תיש, תיש זקן אבל לפחות הוא מודה בזה הלוואי ויהודי היה אומר ''תייש'ית''. עכשיו ''תיישית'' זה אומר' אהה זה לא אתה זה הקב''ה קל יהיה להגיד זה לא אתה זה הקב''ה אבל ברגע שאתה עומד על האגו שלך להרע זה לא טוב).
על כל פנים בין כך ובין כך אנחנו צריכים לדעת שההתמודדות שלנו זה עם הקב''ה בלבד ולא עם בני אדם. ולכל אדם יש את הדבר הזה. בזוגיות, בחינוך הילדים, בעסקים, בכל דבר. אף פעם אל תאשים אדם גם אם זה נראה לך שהוא בא אלייך בדוך ואתה אומר 'אבל הנה הוא מרע לי' תשאל אותו הוא יגיד שהוא מבקש סליחה. גם, אבל מי נתן לו את ההוראה ואת הדחף לפגוע? מי עשה את זה? למה הוא הוציא את המילים האלה? למה באינטואיציה הזאת? למה ככה? למה עכשיו? ומן הסתמא, איך אתה יודע שזה היה ניסיון? כי עובדה שזה פגע כי יש שם אגו. אם הוא היה 'יורה' וזה לא היה עושה שום דבר.. אז אתה אומר' מי הקים אותך בשביל מה קמת' אבל אתה רואה שהוא קם ופוגע בך בול בצנטרום של הפיילה.. אז סימן שיש שמה פיילה. זה ככה עובד, אין מה לעשות. כל עוד יש אגו צריך למרוח אותו. והפגיעה היא באגו כל הפגיעות שלנו הן פגיעות באגו וצריך להגיע למצב של העדר פגיעות.
אז צריך להגיע למצב של העדר אינדווידום
ואז לקלוט בסופו של דבר' אני רק שחקן בסרט ואני צריך לצאת מהסרט ולא להיות פגיע מהשחקן. לא ראינו אף שחקן קולנוע שאח''כ אמר לחבר שלו' אתה יודע קיללת אותי בסט ממש נפגעתי מזה.. הם יודעים זה סט זה משחק.
אנחנו המלבוש הגשמי לתנועות אלוקיות בתודעה
אז אותו דבר אנחנו פה שחקנים בהצגה הזאת (הרב נווה - לא שזה מכור מראש זה לא מכור מראש. שלא תחשבו שחס ושלום יש כאן זילות או שמוכרים אותנו, חס ושלום. זה גאוני. אבל בכל זאת אנחנו מלבישים פה תנועות בתודעה) והכל זה תנועות אלוקיות בתודעה ואנחנו רק המלבוש שלהם. ולכן אנחנו זמניים זה הסיבה לזמניות כי צריכים לצאת לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אנחנו רק נהיה המלבוש ונלך.
והדבר מאוד דומה כמו שאתה עושה קרן לייזר והיא נמצאת כל הזמן אבל אף אחד לא רואה אותה. אתה רוצה לראות? תרסס קצת אז יראו אבל הריסוס ילך. אז מה הריסוס עשה לשעתו? רק הראה את הקרן לייזר. אנחנו כרגע מראים את האלוקות ככה לשעתו, זה מה שאנחנו מראים. אותו דבר תאים. כל חצי שנה כל התאים בגוף מתים לנו ונולדים תאים חדשים. מה התאים החדשים עושים? מלבישים את החיות, הרי יש לנו דמות רוחנית והתאים החדשים הם המלבוש הפיזי לתאים האלה. בגלל זה אנחנו נראים והתאים הישנים מתו, לא צריך אותם יותר כי אנחנו מתבגרים אין צורך בהם יותר.
אז אותו דבר. אנחנו תאים בגוף האלוקי. והכל, כל היקום כולו זה הכל תאים בגוף האלוקי. לכן הכל משתנה זה הכל פושט צורה לובש צורה פושט צורה לובש צורה. ולמעשה התנועה היא תנועה רוחנית ולא תנועה גשמית התנועה הגשמית רק מלבישה את התנועה הרוחנית. כשם שרואים אותך הולך אז אף אחד לא חושב שהבגדים שלך הולכים יודעים שיש שמה אדם שלבוש בבגדים ורואים את הבגדים הולכים. אז אותו דבר, המציאות הגשמית היא רק מלבוש אנחנו צריכים לראות כל הזמן את התנועות הרוחניות. אפילו דיבור זה מלבוש. אתה צריך לשמוע מה ה' רצה להגיד פה הוא הלביש משהו. וכשהוא רוצה להגיד את הדברים הכי גבוהים הוא תופס את השוטים ואת התינוקות, זה ככה. הנבואה ניתנה בידי שוטים ותינוקות.
הגות והרגש
לכן בהיבט הזה אנחנו צריכים בהגות להיות חשופים לראות מעבר (הרב נווה - אני לא מדבר ראיה פיזית כל מה שאני מדבר זה לא פיזית אני מדבר על לקלוט מעבר). למשל כשמדברים אתך על חושים אומרים יש לך חוש ראיה אתה צריך לראות משהו, במקומות מסוימים אומרים לך אתה צריך לשמוע משהו ובמקומות מסוימים אומרים לך תרגיש משהו.
מה החוש שאנחנו צריכים להשתמש בו בהגות?
התשובה היא – הרגש.
אנחנו צריכים ללמוד הרגש לא רגשות, זה לא מצבי רוח 'אני עכשיו שמח' לא בזה מדובר אלא זה הרגשים. אני צריך להיות כמו אנטנה רגישה מאוד להרגשים. עכשיו ההרגשים הם לא חיצוניים - אני לא צריך דווקא לשמוע קולות דקים שיש במציאות כי אנחנו לא שמה זה לא לפתח את החושים אלא 'הרגש'. זה כמו ''הרגש הזולת'' כמו כשאתה רואה תנועה אז אתה צריך להרגיש מה התנועה אמרה כמו לראות ''אומנות אבסטרקטית''.
בהתחלה כשאתה תראה אומנות אבסטרקטית איזה קשקוש צבעוני על קנבס הרציונל מיד ידחה את זה ויגיד 'מה זה מה מצויר פה' והעיניים לא יבינו כאילו אין סדר אין תבנית אני לא יודע אפילו איפה להכניס את זה. ואז אומרים לך 'תרגיע' תעבור למוד אחר - תעשה הרגש של הציור תעשה הרגש עליו. תנסה להבין מה מרח כאן האומן? מה הוא רצה להגיד בזה? הרי הוא רצה להגיד כאן משהו עכשיו הוא בכוונה הסתיר את זה. כי הוא מתבייש כי הוא לא רצה להגיד לך כי הוא לא רצה שאתה תשפוט אותו כי הוא רצה שלא יהיו כאן עכשיו מבקרי האומנות שיבואו ויגידו אם זה יפה או לא יפה אם יש כאן אור וצל או אין כאן אור וצל הוא רצה להתחמק מעיני הרדאר אז הוא לא רוצה רציונל. אז גם החושים שלך לא רלוונטיים אפילו החושים שלך לא רלוונטיים אומנם אתה מסתכל אבל זה לא רלוונטי מה שאתה מסתכל כי אם ישאלו אותך 'מה אתה רואה' אתה תגיד 'המון צבעים על קנבס' כאילו לא יהיה היגיון אפילו למה שאתה רואה - כאן אתה צריך לעבור להרגש.
והרגש אם תיתן לו זמן הוא ימצא את התשובה
''וחיי עולם נטע בתוכנו''
חז''ל אמרו שכשבנ''א מעלה שאלה התשובה מיד נמצאת מיד היא מגיעה אליו. אלה שחוו חוויה של מוות קליני והייתה להם שאלה ליקום או שאלה לבורא מיד נענו אבל אצלנו יש זמן. למה? זה לא 'זמן' time הכוונה היא שזה לא בא מיד. למה? כי הרציונל מעכב.
הרציונל מעכב את קבלת התשובה אנחנו מנסים לחשוב את התשובה ולענות עליה מבחינה רציונאלית כשלמעשה התשובה היא אחרת לגמרי. אז למעשה המענה על כל חידות היקום כבר קיימות בנו על זה נאמר ''נשמת אדם תלמדנו'' אבל הבעיה היא שאנחנו מעלים שאלות ורוצים את התשובה במקום אחר. אתה שואל שאלה כמו 'מה מצויר כאן' נניח על אומנות אבסטרקטית ואתה חושב שהתשובה היא – אני רוצה לראות 'אולי הוא הסתיר בית' 'אולי זה התמונות התלת מימדיות שאם מעקמים רואים אריה' אז זה לא התשובה אתה מחפש את זה במקום הלא נכון זה לא המקום של התשובה.
אז הרבה פעמים שאנחנו מדברים על סוגיות בגמרא או שאנחנו מדברים על אמירות ואפילו אמירות שקיימות כפסוקים.. יצאו עכשיו כתבים חדשים של הרב אשלג שהוא כותב את זה במפורש הוא אומר' אפילו הקללות זה ברכות עצומות. ושאלו אותו' זה מתהפך לברכות? הוא אומר' לא הן בעצמן ברכות גדולות מאוד כשלעצמן.. אומר שהחושך הוא ברכה גדולה מאוד החושך עצמו הוא אור גדול מאוד. אבל אתה אומר' רגע אבל אני בייסורים אני חווה שואה על מה אתה מדבר.. אז שוב הרציונל עוד פעם אומר' אבל כואב לי אבל כואב לי אבל המציאות האישית שלי מראה לי שזה ההיפך'. אז אתה צריך לעשות הרגש - איך שואה זה ברכה..
לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה
איך אנחנו נברך לעתיד לבוא על הרעה כשם שמברכים על הטובה ''הטוב והמטיב''? בנ''א איבד ילד אני צריך לברך על זה ''הטוב והמטיב''.. ההורים וכל המשפחה שלי נספו בשואה אני צריך לברך על זה ''הטוב והמטיב''.. אז שוב על פניו השאלות של הכפירה השאלות של הרציונל לא תופסות את זה. אבל אם אתה תעשה הרגש ואתה תרגיש שכל הנשמות פה 'אין אובדן ברוחני' כולנו עוברים התמרה. אתה תתחיל להרגיש את התנועות האלה בתודעה. יש המון הרגשים של תודעה ואז אתה תבין; הכל פה שום דבר לא הולך לאיבוד הכל בסדר, אלה שמתים רק עברו פאזה רק אני לא רואה אותם. אם אתה תנסה לחשוב את זה אתה לא תכיל את זה אתה תגיד 'אני עברתי אובדן זהו איבדתי אני לא רואה את זה זהו איבדתי את זה' אבל אם אתה תרגיש את זה בהרגש לא תרגיש הכוונה ב feeling אלא יהיה לך הרגש לדבר הזה אתה תגיד 'לא הבן שלי פה רק אני לא רואה אותו ואני מקבל את זה - אני עכשיו עובר פאזה להרגיש שהבן שלי פה בלי שאני רואה אותו פיזית'. וזה ממש מעבר זה פשוט מעבר אני צריך להרשות לעצמי לעשות את המעבר הזה אבל זה מעבר הרגשי. ושוב, השכל תוקף. ביום יום אנחנו כל היום נמצאים בגשמי גשמי גשמי אז זה מהפנט אותך על זה נאמר ''לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה'' אתה מפעיל את הרציונל על כל צעד ושעל תפעיל את הלב יש הרגשים.
איך אדם ידע שהוא מגיע להרגש?
אין שפיטה ואין ביקורת אתה פשוט מקבל הרגש - יש תנועה אלוקית. ואתה רואה שהקב''ה רצה לעשות תנועה אלוקית לפעמים הוא עושה את זה ברמה הלאומית ולפעמים הוא עושה את זה ברמה האישית.
דוגמא לשימוש בהרגש
אני אתן לכם דוגמא אני אשאל אתכם שאלה אל תענו לי רק תרגישו אותה - למה הייתה ההתקפה האחרונה עכשיו של הג'יהאד האסלאמי? מה זה עשה? מבחינתם הם הפסידו מאוד.. כיסחנו להם 90% מהתשתיות שלהם, פגיעה מוראלית חמורה מאוד הרסנו הרבה מאוד מפקדים את הפגיעות אנחנו אפילו לא מדווחים והם ירו לכל עבר.. 500 רקטות ולא פגעו בכלום היו 90% יירוטים אבל בכל זה יצר חרדה. זה יצר גל חרדה גדול מאוד. אז אם תשאל את הקב''ה' תגיד לי מה אתה מפחיד ילדים קטנים מילא המבוגרים.. אבל את הילדים.. מה אתה מפחיד אותו עם האזעקות והבומים האלה כאילו איפה הרחמים שלך? בשביל מה אנחנו צריכים את כל הגאד'טים האלה? בשביל מה אתה צריך את זה?
תחשבו על זה אני רק רוצה שאתם תחשבו על זה אבל תעשו על זה קצת הרגש.. אם משהו ישאל את זה ככה אז אין מענה אז עולה עצבים אז עולה כעס ובאמת זה שאלה ואיפה הבורא ואולי הבורא לא נמצא פה ואולי הוא באמת אכזרי אבל אם אתה תעשה על זה הרגש אתה תקבל על זה מיד מענה. תעשו על זה הרגש שתי דקות ומיד אני יענה - מה בעצם קרה כאן עכשיו עם כל הפחד שנזרע וכל האזעקות. ותחשבו על ילדים צורחים ילדים בפאניקה גל של חרדות.. ילדה איבדה את ההכרה מרוב פחד היא הייתה מורדמת ומונשמת וב''ה חזרה להכרה ועכשיו הכל בסדר אבל התעלפה לא הכילה את זה.. אז אתה אומר לבורא; בשביל מה אתה עושה את זה? הרי כל זה בהשגחה אלה ילדים קטנים, בשביל מה אתה עושה את זה?
אז תעשו רגע הרגש - תנסו רגע להרגיש - תאפשרו לעצמיכם
אל תשאלו כאן (בשכל) תעזבו את הרציונל
שתי דקות הרגש
אני יענה – ידוע שפחד או בהלה מחליפה את הדמים של האדם האדם לרגע הוא בחינת מת כתוב שהוא יותר קרוב למוות מאשר לחיים. ולכן להלכה נפסק (זה לא חסידות קבלה או מנהג) שאסור להבהיל. וצריך ללמד ילדים לא להבהיל אחד את השני; לא לצאת באמצע הלילה ולעשות וואו, לא להראות לילדים סרט מפחיד, לא לחשוף אותם לתכנים מבהילים ומפחידים (שדים וכל מיני דברים כאלה) שרואים שפתאום משהו קופץ עליהם. אסור לעשות את זה אתה יותר מביא בנ''א לפיקוח נפש מאשר שאתה מביא אותו לחיים.
''וכיפר אדמתו עמו'' - הקב''ה רוצה ומכלה את זעמו על העצים ועל האבנים - במקום שיהיה כאן מוות כפי שכביכול היה ראוי להיות בגלל ההתנהגות של העם היהודי (הרב נווה - אני לא אומר את זה בקטרוג מה שנקרא באופן אובייקטיבי אנחנו רואים איזה בלגן יש פה בארץ) הקב''ה המיר את זה והוא ממיר את זה כל כמה זמן בגל של חרדה בגל של פחד.
למה זה קורה לילדים?- הילדים היו ערבים לעם ישראל במעמד הר סיני הם היו ערבים לקבלת התורה. וילד זה לא כמו בנ''א - בנ''א זה בנ''א אחד ילד זה כמו 600 אלף איש. והגל הזה משנה את כל העם. איך השינוי הזה בא לידי ביטוי? פתאום העם מתחיל לקבל גל של התאחדות פתאום העם חושב להתאחד.
תשימו לב מה קורה לנו במלחמה אנחנו הכי מתוקים בעולם - אנשי הצפון קוראים לאנשי הדרום, אנשי הדרום קוראים לאנשי הצפון, פותחים את הכל בחינם; מי שרוצה להתחתן שיבוא אלי הביתה אני יחתן אותו, מי שרוצה עכשיו מיליון שקל 'עלי אין בעיה' כל מיני דברים שאתה אומר' איפה היית יום קודם איפה היית שבוע קודם חיפשתי תורם לאיזה משהו לחולצה אף אחד לא נידב לי עכשיו אתה נותן לי מיליון שקל.. ממש דברים מטורפים. אבל אתה רואה שמשהו מביא אותם להתפקחות כאילו משהו מביא אותך לתבונה חדשה אתה רואה את המציאות אחרת ואתה אומר' מה זאת אומרת ברור שאנחנו עם אחד אני אדאג לכולם'.
(הרב נווה - אני מדבר אתכם על סיפור אמיתי - משהו בא והוא אמר 'אני מתחתן בגן אירועים אני נמצא בצפון מי שבטלו לו את החתונה שיבוא אלי אנחנו נעשה שתי חתונות באותו מקום - אותו רב יחתן אותנו סגרתי את זה עם בעל האולם עם הכל.. אני יוסיף כסף אל תדאגו יש מקום לכולם תבואו כל החתונה שלכם עלי. תקלטו' זה עוד תוספת של 50 אלף שקל לפחות לכל הסיפור הזה.. מאיפה קיבלת את זה? עכשיו אתה שואל אותו' אם אני ימני או שמאלני, אם אני הייתי בא אליו עכשיו.. בא אליו חרדי עם כל בני ברק ניכנס אליו לחתונה בגן האירועים שלו 'תגיד האוכל כשר'.. 'יש הפרדה'.. אבל ההודעה שלו הייתה כ''כ יפה והוא אומר ''הכל עלי אל תדאגו מה שצריך לעשות כתוספת הכל עלי'' אתה אומר' איזה יופי, מה נתן לך את התובנה הזאת? אתה מבין את זה כלומר פתאום באותם רגעים זה ברור.. ברור שאנחנו אחד וצריך לעזור אחד לשני. אם משהו היה דופק לך בדרך ואומר לך: המשפחה שלי בחרדה אתה מוכן להכניס אותה? בטח. למה יום לפני זה לא? למה יום לפני זה אתה מוכן להרוג משהו ובאותם רגעים ''אין, אנחנו כולנו אחד ואחד עוזר לשני''.
אז במקום לראות את זה כגל של חרדה צריך לראות את זה כגל של אחדות פתאום עובר עלינו גל של אחדות. כל מה שהיה; 'צוק איתן' ולפני זה 'עופרת יצוקה' זה גלי אחדות זה לא גלי חרדה.. תקלטו שעברו על העם גלי אחדות לא גלי חרדה - אנחנו כל הזמן מסתכלים עם השחור של העין אז אנחנו רואים מה היה החיסרון אבל היתרון זה שהיו כאן גלי אחדות מטורפים.. והגלי אחדות האלה הקב''ה אומר הנה אתם רואים אתם מאוחדים כשאתם רוצים אתם מבינים.. אבל למה ככה? למה ככה?
אז זה היופי לנסות לראות - ברגעים האלה אנחנו מאוד מרוכזים בתקשורת ובחדשות ובעזה ובעזתים ובגיהדיסטים ובטילים ואתה לא שם לב בינתיים איפה הטוב פה שנעשה.. מחילה שאני אומר את זה אני מסתכל על זה כרב.. המחשבות של רב הן מאוד מסוכנות אתה יכול להגיד לקב''ה 'תשאיר קצת ככה' כי האור של האחדות הזה שוטף את כל העולם אתם לא מבינים איזה אור של אחדות.
עכשיו למה הוא צריך להגיד לו תשאיר את זה ככה כי בסה''כ אנשים כן סובלים.. כי זה יכול להגיע לרמה שאם שומרים על זה זה יכול להתקבע בתודעה שלנו האחדות תתקבע בתודעה ואז כשאתה תוריד את המלחמה התודעה של האחדות תישאר. כביכול שהקב''ה מוריד את זה זה נותן לנו לגיטימציה לחזור להיות 'חמורים'.. סליחה שאני אומר את זה.. יום אח''כ התחילו לריב אחד עם השני. הטוקבקיסטים על החדשות היו בפיצוצים אחד על השני; להרוג אותם לא להרוג אותם אתה חיה רעה אתה לא חיה רעה.. יום אח''כ ולפני זה 'אחי' 'מי שצריך' ממש טוקבקיסטים בתוך פורמים 'מי שצריך עלי תבואו אלי' אתה רואה פורומים עם טוקבקים כ''כ יפים העם הכי מתוק וצדיק.. יום אח''כ סכינים יצאו. אז צריך לראות מה הקב''ה עושה הוא אומר' הנה בשנייה אחת יש לכם פתאום איזה תבונה - בפוקוס נכון אתם יכולים להתאחד.
אז מה התכלית שלנו בהגות?
להגיע לכל זה בלי החרדות להגיע לכל הדברים האלה אחרי שאנחנו מבינים טוב טוב מה אנחנו אבל לקבע את זה. המטרה שלנו זה לקבע את זה בתוכנו - לקבע את תודעת האחדות לקבע את תודעת השלום לקבע את תודעת האהבה. לקבע את זה כדי שלא תצאו מפה ותגידו 'אהה היה אחלה הגות שעתיים אבל שיצאנו רציתי לחנוק את בעלי' זה לא יכול להיות ככה צריך לצאת מפה שזה מקובע בך. אבל כדי שזה יהיה מקובע בך אנחנו צריכים להילחם בשלוש חזיתות: בחזית המחשבתית - צריך לתת השקפה ע''פ חוכמת הקבלה. בחזית הפיזית צריך לעשות את זה. בחזית ההרגשית - (לא רגשית אלא הרגשית) אנחנו צריכים לחיות בהרגש ואנחנו צריכים מאוד לפתוח את עצמנו לעשות הרגש.
הרגש הזולת והשפעה
המושג ''הרגש הזולת'' מוציא אותך באופן אוטומטי מן הרצון לקבל לעצמך כי ההרגש כברירת מחדל נמצא על הגוף. 'קר לי חם לי' 'אני רעב אני לא רעב' הוא נמצא עליו הוא מרגיש את הגוף אין מה לעשות אבל ברגע שאתה מלמד את האדם בוא נוציא את ההרגש למקום אחר. וזה לא הרגש חושי זה הרגש. וברגע שאתה עושה את ההרגש הפנימי הזה על משהו אחר כמו למשל על 'אומנות אבסטרקטית' כמו לנסות להבין 'מה קורה לעם שלי עכשיו'. תנסו להבין מה קורה לעם תנסו לעשות הרגש על כל העם. לכל אחד מאתנו יש אקסס לכל השכינה - לכולנו יש אקסס לכל עם ישראל שתדעו לכם אתם יכולים להרגיש את כל עם ישראל מה עובר עליו אם תאפשרו לעצמיכם.. תאפשרו לעצמיכם כי זה רציונל אחר זה שדה תודעה אחר זה שדה חיות אחר זה עולם אחר לגמרי לשם אנחנו מביאים את ההגות בסופו של דבר.
התכלית של ההגות היא אחדות פשוטה
האחדות הפשוטה נמצאת בשיא האנטמיות שבתוך האדם שהיא המושג שנקרא ''כמוך'' ''ואהבת לרעך כמוך''. איך זה מסתדר שהמקום הכי אינטימי באדם זה גם המקום שבו הכל מחובר? כי המקום הכי אינטימי שבאדם זה המקום שבו הכל מחובר. כולנו מחוברים באותו מקום בנפש ואנחנו צריכים עכשיו לפנות לאותו מקום בנפש ולהגיע לשם.
אז על זה צריך לדבר כי המקום הזה דרך אגב יפתור לנו גם את הבעיות בזוגיות.. שימו לב שאני לא דברתי כ''כ על חינוך ילדים אבל זה יפתור לכם גם את הבעיה של חינוך הילדים ובכלל כל מערכות היחסים שנוהגות בקהילות, מה שאנחנו צריכים - נפתרות בהגות. כי הגות זה הדרך לנקודה האינטימית ''נקודת האינטימיות'' לכן זה מיומנויות שהן פותרות לנו והן מאוד מאוד יעילות כדי לפתור אותנו כיהודים.
ואם משהו יגיד לי' אבל הרב מה עם תורה ומצוות? אז התשובה היא – מי שיכול לעשות מה שהוא יכול לעשות במסגרת הקיים; בן המשפחות בזוגיות (אם היא מאפשרת) שיעשה את זה. אבל אני די מסתמך על כל הייסורים שעברנו כבר כמעט 6000 שנה אנחנו מלאים בייסורים עברנו שואות והייסורים עצמם משולים כמו תורה כתוב ''אשרי אדם אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו'' שהייסורים משולים לתורה. לנו זה נראה בפשט כאילו קודם אתה צריך לתת לאדם מכות אח''כ ללמד אותו תורה, אומרים' לא ''אשרי אדם אשר תייסרנו יה'' והיסורים האלה ''ומתורתך תלמדנו'' זה מיד תורה. וזה בא לידי ביטוי בעומק והעומק הזה כרגע אצלכם הוא מקופסל והתפקיד שלי לתמלל לכם את זה. כשזה יתומלל נאות אתם תרגישו שזה מתיישב לכם על הלב.
הרגש מתיישב על הלב
היה חסיד גדול שהלך לאחד התלמידים של שבתאי צבי (שם רשעים ירקב) הם היו תלמידים חריפים גם הוא היה אדם חריף. והוא התיישב אצלו ובהתחלה התהפנט ממנו אח''כ באמצע שיעור קם והלך ואף אחד לא הבין למה הוא קם והלך. והוא התחיל להוציא עליו לשון הרע ודיבה - אותו חסיד על אותו מלמד. אז ששאלו אותו אח''כ התלמידים שיצאו וניצלו ''איך ידעת שמשהו לא בסדר.. בסה''כ היינו באמצע שיעור תורה והיה נשמע כאילו הבנ''א מבריק.. הוא אמר משהו שהוא לא נכון? אמר: לא, ממש אמר את הדברים אחד לאחד. אז אמרו: גילת בו ''ערוות דבר'' ראית משהו שהוא עשה שהיה לא בסדר? אמר; לא. אמרו: אז למה קמת והלכת? אמר; הדברים שלו לא התיישבו לי על הלב מה שאמר לא התיישב לי על הלב.
אז צריך לדעת בעניין של הרגש - אתה יכול להסתכל על בנ''א ולקבל עליו אנטגוניזם מטורף ואתה לא יודע למה. אתה אומר: אם הוא צדיק ואם הוא אדם ירא שמים ''דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב'' אבל ברגע שמשהו קצת מג'עג'ע משהו בנו יודע אם אנחנו עושים הרגש אנחנו יודעים. הנשמה יודעת הכל היא יודעת 'מי שקרן ומי רמאי' ו'מי רוצח' היא רק לא יודעת לעלות את זה לרציונל היא לא יודעת לעשות זה היא רק יודעת שמשהו 'כן בסדר' או משהו 'לא בסדר' אבל הדברים האלה צריכים להתיישב על הלב.
אדם או צדיק או הרב שלך צריך להתיישב לך על הלב, התורה שלך צריכה להתיישב לך על הלב. 'להתיישב על הלב' זה לא תורה הגיונית אלא זה תורה של הרגש שאתה תגיד' זה מתמלל לי את מה שאני כבר יודע וזה מגיע מלב טהור שנמצא שמה לא מבנ''א שמקריא לי או מתיימר או מנצל אותי או הופך אותי לכת..
(הרב נווה - אני לא יודע מה הם עשו שם באמת היו כת מוזרה מאוד - השבתאות - הכריז על עצמו משיח אח''כ הוא התאסלם.. אבל הם לימדו קבלה והתלמיד שלו כתב את הספר ''חמדת הימים''. אם אתם תקראו את הספר ''חמדת הימים'' אתם תגידו ''וואלה''.. לצערנו חלק מהרבנים אישרו לקרוא בספר הזה והמקובלים של ימנו כולל הרב שלנו אמר ''בשום פנים ואופן לא לקרוא בספר חמדת הימים''. וזה איכשהו גם השתרבב לתוך סידורים 'סידור כוונת הלב' הרבה פעמים מביא קטעים מתוך הסידור של ''חמדת הימים''. ואמרו זה בנ''א טמא הוא כתב את זה בהתיימרות.. זה לא תפילות אמתיות אבל כשאתה קורא את זה אתה אומר ''וואלה נראה ירא שמים'' זה לא נראה כאילו הוא כותב משהו לא בסדר. אז מה שהם מצאו כפשרה, ככה גם פסק 'הרב עובדיה יוסף' אומר 'שמותר ללמוד מהדברי מוסר שבו ודברים אחרים לא'. אבל לא פסקו 'מה כן ומה לא' ואתה לא יכול לעבור על הדפים.. וידוע שאם בנ''א טמא כתב את הדבר הכי יפה בעולם הוא טמא ''היוצא מן הטמא טמא היוצא מן הטהור טהור''.
רבי יהודה פתייה אמר שהוא הגיע אליו כעורב והוא לא רצה לתקן אותו, הוא כתב את בספר ''רוחות מספרות'' הוא כתב בדיוק על 'בעל חמדת הימים'. והרי אנחנו יודעים שיש מושג שנקרא ''ספר'' ''סופר'' ''סיפור'' ואנחנו נתפסים בסופר הפואנטה היא להידבק בסופר.. אז אתה לא רוצה להידבק בעורב.. אז להוריד את הקטעים.. אני חושב שאפילו 'בעבודת הקודש' זה ניכנס אלה שקנו את הספר 'עבודת הקודש' יש שם קטעים. אז בסדר רק לא לקרוא אותם. כל מה שקשור 'לחמדת הימים' לא לקנות את הספר ולא לקרוא קטעים מתוך הספר הזה. אבל אם משהו כן יקרא בספר אתה תגיד' איזה קבלה יפה, מוסר יפה, תורה יפה, ממש זה נראה נהדר. זה מה שמפחיד.. אבל אתה צריך לדעת אח''כ באמת אם זה מתיישב לך על הלב. משהו יגיד לך אם זה מתיישב על הלב או לא מתיישב על הלב ומרגישים את זה. אני לא רוצה לציין עוד רבנים שיש לנו פה בארץ שמוכרים לנו 'קבלה' בסגנון הזה תגיד לי אם זה מתיישב על הלב).
אז ההתיישבות על הלב זה על ההרגש - האם אתה מרגיש שזה ניגון נכון - יש ניגון שהוא ניגון אלוקי האם אתה מרגיש ניגון אלוקי, האם אתה מרגיש קדושה, האם זה מקרב אותך לקב''ה, האם זה מאיין את כל האינדווידואלים או מאדיר משהו. יש הרבה דברים שלאט לאט אתם תבינו מה זה אומר.
(הרב נווה - למשל, 90% מהשעורים של הרב שיינברגר אני לא מבין אבל זה מתיישב על הלב. בכלל האיש הזה אני לא מבין אותו אבל הוא מתיישב לי על הלב.. וצריך להבין את זה זה באמת ככה.. לפעמים הוא עף בספירות ודברים כאלה.. הוא עושה תיקונים בעולם הוא לא מדבר אתך כ''כ.. אתה טוב שאתה פה .. תישאר פה.. אבל אתה יכול לשמוע את זה ממש כמו מוזיקה - אתה יכול לשמוע את כל מה שהוא מדבר אתה שומע ניגון. אי אפשר להסביר את זה אבל אתה שומע ניגון. אל תדמיינו באמת ניגון אמיתי שאתה שומע איזה ניגון אבל בהרגש זה נשמע כמו ניגון. ואחרי זה מה שקורה, והחידושים והתובנות שיורדות עם זה האהבה שיש לך הריח הטוב שמופץ בחדר כ''כ הרבה דברים מתרחשים. ואין כאן שום אינטרס, כאילו אותו בנ''א בא ויצא נראה כמו זקן שלא צריך כלום.. שום דבר הוא לא רוצה ממך, באת לא באת זה בסדר מבחינתו.. ככה צדיקים חושבים.
ועוד דבר שקורה ליד צדיקים - כי צדיק מפעיל את המנגנון של ההרגש. אז לפעמים שאתה נמצא בבית אתה אומר' יש לי מלא שאלות אני יבוא לרב אני ישאל אותו שאלות ואז כשאתה מגיע אין שאלות זה בגלל שהוא מפעיל אצלך את ההרגש ומהמקום הזה, זה ברור. אז כשנמצאים ליד רב הגון לא שואלים שאלות. אין צורך אתה תראה שאין צורך, לא צריך לאלץ שאלות לא בגלל שלא הבנת משהו צריך לאלץ תאפשר זה יבוא אחר כך. התפקיד של הרב זה לתת אורות וכלים. היו כאלה שלימדו רק אורות ולא נתנו כלים, רב נכון צריך לתת אורות וכלים. יש פעמים שפשוט הכלי לא ברור אתה מבין אותו רק אחרי שבוע שבועיים וזה תלוי בטהרה. אז לגברים זה טהרה של מקווה ואצל נשים ובכלל גם אצל גברים זה טהרת הלב אדם שהלב שלו נקי כל מה שאנחנו אומרים פה זה מובן מאליו ואדם קצת מג'עגע' זה בעיה.. לאט לאט).
סיכום
אז אנחנו הולכים לעשות מסע מעלף אתם לא מבינים איזה מסע עמוק זה..
מה שאני הייתי מציע לכם זה לעשות שני דברים. חוץ מהקלסר של השעורים אני מציע לכל אחד מכם לעשות יומן מסע. ביומן מסע אתם יכולים לכתוב ''מה הייתם'' בהתחלה של המסלול ''ומה אתם'' בסוף המסלול. אתם יכולים אפילו כל יום לעשות צילום תצלמו את עצמיכם (דקה חצי דקה עשר שניות) פשוט תתארו ''היום אני במעמד הזה'' ''היום אני במעמד הזה''. כמובן שאי אפשר לעשות סרט של 365 דקות.. אבל תעשו את זה בדילוגים ואז אתם תראו מה קרה לכם. אבל קודם תצלמו את עצמיכם, זה חשוב, תראו מה עובר עליכם בשנה אחת - תשפ''א זה לא תש''פ. בעזרת השם יהיה לנו הרבה סייעתא דשמייא בזכות צדיקים כמוכם השכינה שורה וזה גם עוזר וזה גם כן סיעתא דשמייא גדולה מאוד..
תדעו לכם השיעורים האלה אני כלום אני אפס עצם העובדה שאנחנו באים לפה ואתם יש לכם כזה לב טהור השכינה שורה אם היא שורה יש המון אורות שיורדים. זה יורד מאליו אני פה כלום סתם רמקול.. אני אומר לכם ''ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך'' זה רק הלב הטהור שלכם מושך את האור הזה אליו. אז ככל שאנחנו נגיע לכאן ואנחנו נרבה בהגות ואנחנו נעשה גם הגות אישית וגם הגות קבוצתית אתם תרגישו את זה חזק. אבל בבקשה לא לדבר על זה אחד עם השני ולא לדבר עם אנשים אחרים לא לדבר מחוץ לקבוצה.. אל תשוו, אל תפרסמו בפייסבוק זה תהליך אינטימי שרצוי שלא יהיה עליו עין. תעברו את התהליך בעצמיכם אנחנו נכנסים עכשיו ממימד יוצאים ממימד אחר לגמרי - שתצאו מהמימד השני אתם תבינו מה קרה לכם עד אז לא לדבר.. תעשו לי טובה גם אל תשוו בניכם את ההגויות.
מה שכן, ניפתח קבוצות חדשות כדי שתהיה לנו אפשרות של שידור אליכם. אני לא יודע אם אני יאפשר אינטראקציה 'אולי כן אולי לא' אני צריך להתייעץ עם המשרד כי אני רוצה שאתם תקבלו חומרים ואתם תקבלו דברים בטלמסר בלי נדר (כל דבר שאני אומר הוא 'בלי נדר' אל תתפסו אותי 'הרב אמר') אני מחכה להשתוקקות שלכם. על כל פנים זה יהיה די חד צדדי כדי שאתם תראו את זה ובגלל שהתהליך הוא תהליך מאוד רגיש אני מעדיף לפחות ''בתורת ההגות'' שלא יהיה דיון. אפשר לעשות דיונים אחרים תפתחו קבוצות אחרות תעשו דיונים מבחוץ אבל בקבוצות הרשמיות שלנו אני מעדיף שלא יהיה דיונים. וכמובן שכל מה שאפשר אנחנו נעשה בלי להעמיס יתר על המידה. הקבוצות צריכות להיות יחסית נקיות, כי גם שכותבים המון זה מאוד מרעיש אנשים עובדים אנשים קמים באמצע הלילה לא כולם בקיאים בטכנולוגיה זה פתאום מצלצל להם.. אז נראה איך אנחנו נעשה את זה. בעזרת השם בלי נדר אני מקווה שזה יהיה רק קבוצת שידור.. ואתם לא תוכלו להגיב.. ומי שרוצה בצד יכול לעשות את זה.