תורת המהות והעצמות

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 16/9/19

תורת המהות והעצמות- כניסה לים הידע הגדול בהגות

אנחנו במבואות לתורת ההגות

בעזרת השם כאמור בתחילת חשוון אנחנו עושים spin off לכל התוכניות שלנו - כל התוכניות יקבלו שדרוג. הכולל יקבל תוכנית 'קבלה' מיוחדת לגברים. ימי שני יהיה לנו ''תורת ההגות'' ספציפית ''תורת המהות והעצמות'' תהפוך להיות ''תורת ההגות'' כי זה עולמות שלמים להעביר אותם - וזה יהיה עם תרגולים ובעזרת השם גם עם סמינר שנצא ונעשה בחוץ. בימי רביעי בעזרת השם יהיה לנו ''הטיפול הרגשי''. ימי שלישי יועברו בשידור ''תפילה'' ו''חסידות'' ובימי חמישי יועבר בשידור ''פרשת השבוע לאור הסוד''. אז יומיים בשידור ושלושה ימים בהגעה לכאן - שאחד הוא לגברים בלבד ופעמיים לנשים ולגברים. אנחנו נודיע על הכל נסביר את כל התוכניות ונצהיר על כל התוכניות אבל שתדעו שכל זה מתחיל לקראת ה' בחשוון. ותש''פ תהיה שנה מאוד מאוד מיוחדת - היא מסוגלת לגמר התיקון ולכן אנחנו מוציאים את כל ''התותחים'' נוציא החוצה כל מה שרק אפשר להוציא.

חוד החנית שלנו זה עניין של ''תורת ההגות''

ההגות הקבלית למעשה נותנת חירות מאוד גדולה. למה. היא קודם כל לא תוקעת את האדם פה ישנם אינספור מישורים של תודעה. וכבר דיברנו על זה בעבר כמה וכמה פעמים שהיקום שלנו הוא מחוזק בתודעה הוא תודעה. אין יקום פיזיקאלי היקום שלנו הוא תודעתי. כמו חלום. ואפילו העולם הזה כתוב עליו ''עלמא מהדין כחלמא דמי'' העולם הזה דומה לחלום, הוא דומה לחלום לא בזה שהוא הזייתי או מדומיין אלא הוא דומה לחלום בזה שהוא תודעתי. אז יש אינספור מישורי תודעה כתוב ''ועלמות אין מספר'' (מופיע בשיר השירים) ''אל תיקרא עלמות אלא עולמות'' 'עולמות' זה עולמות של תודעה ו'אין מספר' אינספור - בגלל שכל שינוי תודעתי הכי קטן אתה כבר נמצא בעולם וכל אחד ואחד מאתנו נמצא בעולם סובייקטיבי משל עצמו והעולם הסובייקטיבי שלו משתנה מרגע לרגע לכן יש אינספור מישורי תודעה.

הקושי האמוני היחידי שעליו אנחנו מדברים הוא להאמין שהעולם נמצא רק בתודעה

ושאין באמת עולם אובייקטיבי ובטח שלא פיזיקאלי - כזה שאי אפשר להזיז אותו או לשנות אותו אלא הכל ניתן לשינוי. כשם שאנחנו יודעים שבחלום' אם היינו יכולים להיכנס לאדם לחלום והוא סובל סיוט היינו אומרים לו' אתה יכול לחשוב אחרת, תזיז טיפה את המחשבה שלך כל החלום שלך יראה אחרת. לגביו החלום זה מציאות לגביו מה שהוא חווה זה העולם שהוא חווה אז אם הוא טובע הוא בטביעה, אם כלב רודף אחריו כלב רודף אחריו. אתה אומר לו' זה רק חלום אתה יכול לשנות את זה. בדיוק אותו דבר זה העולם הזה - חציית הים זה אמור להיות עניין של מה בכך והוצאת מים מסלע זה עניין של מה בכך אבל הכל עניין של אמונה.

אמונה

אמונה זה לא עניין של I beilieve - להרבה מאוד אנשים האמונה נתפסת כהתנתקות מן השכל אצלנו ''אמת'' ו''אמונה'' זה שני דברים שהולכים ביחד ''אמונה'' זה לשון ''אמינות'' ולכן האמונה שלנו היא ''אמונה מתאמתת''. אבל צריך לעשות תרגול של קשר בן המציאות הפנימית שבנו לבין המציאות החיצונית שאנחנו חווים אותה. ואז אם יהיה תרגול ואנחנו נצליח לראות את הקשר - איך אני משתלט, איך אני עושה מניפסט למציאות הזאת, איך אני נוגע בה ואיך אני מזיז אותה ולעשות את הדברים האלה אז המציאות תשתנה לגמרי ואז כללי המשחק ישתנו לחלוטין. אלא שהעניין הזה הוא לא פשוט מהסיבה הפשוטה שאם זה יינתן אנשים יעשו פה שטויות בכל זאת המציאות שכולנו חווים אותה היא 'מציאות קולקטיבית' ולכן היא גם כבדה וקשה לשינוי. מה שצדיקים עושים הם עושים שתי פעולות. אחד - הם מצליחים לצאת ממישור התודעה הזה והדבר השני - להיכנס ולפעול בו. והם פועלים בו בניגוד גמור לתודעה הקולקטיבית. כי היתרון הוא שהתודעה הקולקטיבית נורא רדומה והיא לא עושה את מישור התודעה הזה בכוונה היא פשוט נמצאת פה ואילו הצדיקים הם חיים וערים. אז בזמן שכולם נורא רדומים וישנים הצדיק הוא ער ואז הוא פועל את פעולתו כאן - בן אם זה ברפואה ובן אם זה לשנות התנהגות של אדם או כל דבר אחר. אלא מה, לא משחקים במשחקים - לא של טלפתיה ולא של טלקינזיס - הדברים האלה אסורים לחלוטין. צריך לדעת מתי נותנים לך את האפשרות לגעת במישור התודעה הזה כי מישור התודעה הזה הוא מאוד חשוב כשלעצמו.

עיקר החירות שאנחנו נותנים לאדם זה לצאת ממישור התודעה הזה

להגיד לו' שלא תחשוב שהמציאות עשתה לך פה 'שחמט' אל תגיד - אני תקוע בזוגיות, אני תקוע במצב כלכלי, אני תקוע במחלה. מאוד חשוב לא להיות במקומות האלה שבהם אתה מרגיש שמישור התודעה הזה תקע אותך כי תמיד אפשר לצאת ממישור התודעה הזה. לאו דווקא ע''י נרמול הקיים כי הרבה פעמים כל הפואנטה היא שמישור התודעה הזה יעשה לך 'שחמט' כדי שאתה תצא ממישור התודעה הזה לא כדי שתשנה אותו. אם היינו יכולים לשנות אותו אז היינו נשארים פה לעד היינו כל הזמן מנרמלים את מישור התודעה הזה היינו עושים שיהיה לנו פה נוח אבל הרבה פעמים רוצים שפשוט תקפוץ מישור תודעה.

אני אתן לכם דוגמא קלאסית,

כאב הזדמנות לחיבור במישור תודעה עמוק יותר

(הרב נווה - אני צריך לעשות לכם שיעור שלם על 'ספר איוב' למרות שזה קצת ארוך) ספר איוב זה ספר מאוד מורכב ועמוק מאוד - יש שמה את השיחה של הגוף והנשמה. ומי שכתב אותו זה ''משה רבינו'' והוא כתב את זה בזמן שהם עשו את 'חציית ים סוף'. והסיבה למה זה נעשה אז ולמה הוא נכתב ולמה חז''ל אמרו' 'זה סיפור שהיה לא היה' זה מאוד עמוק. זה לא הופך את זה לפנטזיה וגם הפואנטה היא זה לא אם זה היה או לא היה כי זה מישור בתודעה.

בסיפור של איוב - איוב היה כאוב מאוד אחרי איבוד של עשרה ילדים וכל הרכוש שלו והוא יושב 22 שנה במחלה קשה מאוד. מגיעים אליו החברים שלו שהם כולם נביאים - ענקי עולם הגיעו אליו והם מנסים להסביר לו למה הוא נמצא בסיטואציה הזאת והם נותנים לו הסברים והם מנסים להוציא אותו מהסיטואציה והטענות שלהם אלוקיות לגמרי (הרב נווה - השיחות של כל אחד ואחד מהם אנחנו לומדים אותם בנפרד כחוכמה שעומדת בפני עצמה). ומה איוב עונה להם? אתם מדברים, אני לא שומע אתכם - אני כאוב מידי.

אז לכאורה אפשר לבוא ולהגיד לו' תגיד מה אתה ילדותי יש כאן טענות של אנשי רוח עצומים הם פרקו לך את העולמות כדי להסביר לך איפה הבעיה וזה מה שאתה עונה להם 'אני לא שומע אתכם אני כאוב מידי'?! אלא שיש כאן עניין של מוסר עמוק מאוד שאומרים לנו: צריך להקשיב לאיוב אם איוב כאוב מידי הוא לא יכול לשמוע אותם זה לא משנה כמה הם חכמים וכמה עמוקים הם וכמה מורכבים הם - הוא לא מסוגל לשמוע אותם. אז אתה אומר אם כן, מה תקנתו? זה לא עניין של 'מה תקנתו' זה עניין של 'מה קרה אחר כך'. מה שקרה אח''כ זה שאף אחד לא הצליח לשוחח אתו רק הקב''ה.

יוצא שלפעמים הקב''ה מביא את האדם לכאב כ''כ גדול שתוצאת הכאב זה שיחה אינטימית עם הבורא. זה לא לקבל שום רציונל, זה לא לקבל שום שיעור תורה, זה לא לקבל אפילו את המשיח שבא ויושב - אתה כ''כ כאוב שאין לך כרגע שיחה עם אף אחד אתה לא שומע. זה לא משנה כמה זה חכם, זה לא משנה כמה זה נבואי אתה פשוט לא שומע אתה כאוב מידי. אבל מטרת הכאב שהקב''ה עשה לאיוב לא הייתה הכאב עצמו הכאב עצמו יצר מעין ערוץ של תודעה - תמיד שיש כאב זה החיבור בן מישורי תודעה  -הרי יש מישורי תודעה שהם מישורים מקבילים והם לא נוגעים אחד בשני אבל יש כמו 'חור תולעת' שמחבר בין המישורים האלה וע''פ רוב זה כאב גדול מאוד ובכאב הזה איוב לא מצא דרך אלא לדבר עם הקב''ה. אז לנו בסיפור זה נראה כאילו הקב''ה פשוט הופיע מאיפשהו אבל זה לא ככה, אנחנו חיים בתוך המציאות של איוב כל איוב מסופר מתוך נקודת המבט של איוב אז שמה אנחנו רואים מה קרה הוא כ''כ התנתק מהכאב שלו וניכנס למקום עמוק שהוא דיבר שיחה אינטימית עם הבורא ורק זה הניח את דעתו. עכשיו אם נשמע את השיחה המילולית כביכול הרציונאלית של הבורא לעומת החברים שלו – השיחות של החברים שלו היו יותר יפות הן היו יותר עם שכל היה להן יותר רציונל אבל הנקודה היא שהוא לא שמע אותם הוא שמע את מה שהבורא אמר לו. זה עמוק כשלעצמו מכיוון שהשיחות האלה זה לא בדיוק שיחות מילוליות זה הבנות פנימיות ואנחנו מייחסים את זה כביכול לבורא כי זה עמוק וזה בא משם.

הכאב גם יוצר עוד מצב - אלחוש הרציונל - אין לך רציונל אישי אתה לא חושב. אז אתה למעשה רק כמו צינור מעביר אז ממילא כל מה שעובר עליך כתובנות זה לא שלך כי אין לך יכולת לחשוב מצד עצמך ולכן בעתות כאלה זה כמעט נבואה. במקרה שלו זה היה ממש נבואה. אז הרעיון כאן זה שוב, להבין שגם איוב בכלל זה ספר 'היה לא היה' זה גם 'מציאות שהייתה לא הייתה' אבל זה לא משנה מבחינתנו אנחנו מסתכלים על זה כמו מישור תודעה.

התקשרות תודעתית

עכשיו כמישור תודעה אם אני רוצה להתקשר לעשות התקשרות (לא לתקשר!) – יש התקשרות כמו 'התקשרות לצדיקים' כמו 'התקשרות לכלל עם ישראל'. כתוב שכשמשה רבינו עלה למרום אז המלאכים הצליחו להקניט קטרגו ואמרו: מה לילוד אישה בנינו. אמר לו הקב''ה: תענה להם. אז הוא אמר: הם ישרפו אותי בהבל פיהם. אז הוא אמר לו: תאחז 'בכיסא הכבוד' ותענה להם. אז הוא אחז 'בכיסא הכבוד' ואז הוא ענה להם. מה זה לאחוז 'בכיסא הכבוד'? ''כיסא הכבוד'' זה כלל עם ישראל זה התודעה הקולקטיבית. אז הוא אמר לו: באמת בזכות עצמך אתה לא יכול לדבר תאחז 'בתודעה הקולקטיבית' תדבר 'בשם כל ישראל' אז יש לך אפשרות לדבר בשם כל הבריאה ואין שום בעיה עם זה. אז אמרו המקובלים, איך הוא אחז בכיסא הכבוד הרי אין שם יד שמושתת זה תיאור רוחני אלא זה התקשרות תודעתית.

• מאמר מוסגר –

עניין התקשור

אנחנו לא מתקשרים אוי ואבוי למי שמתקשר כי התקשור יוצר רעה גדולה מאוד - מרימים את האדם להנחתה. אותן ישויות שאתה מתקשר איתן בסוף יגבו את זה ממך ריבית דריבית וזה עובר גם לילדים לדורי דורות זה סכנת נפשות ממש התיקשורים האלה. אל תלכו לכל הסייקייקים האלה זה witch craft ממש וזה עבודה זרה פר אקסלנס עם המון נזק לפעמים עקרויות ומחלות כרוניות ודברים כאלה מגיעות בגלל שהאבות נגעו בדברים האלה. הולכים כדי לנחש: מי תהיה הבת זוג שלי ואם אני יזכה בלוטו וכו' לדברים האלה יש מחיר כבד מאוד מאוד ''תמים תהיה עם ה' אלוקיך'' יש לנו עוד המון מרחב פעולה שאנחנו לא צריכים את המכשפים והמכשפות האלה והם נוכלים ונוכלות והם מדומיינים שמתקשרים. ואם משהו יגיד לך שהוא מתקשר והוא מביא מידע נכון ודברים כאלה אז כתוב בדיוק' כמה אחוז מידע נותנים להם, בשם מה נותנים להם את זה ומה המטרה אבל חלק מזה זה עניין של בחירה. לא לגשת לאנשים האלה זה אנשים טמאים מעיקרם ואע''פ שזה נראה שיש להם לב טוב והם באים והם עוזרים הם עושים יותר נזק מאשר תועלת.

ככה לא עושים את העולם מניפולטיבי - אדם לא מקבל את המסע של החיים שלו - אם בנ''א נולד כדי להיות רווק סימן שהוא תיקן את זה בגלגול הקודם, אם בנ''א נולד כאן יתום או שההורה שלו נפטר סימן שהוא תיקן את זה בגלגול הקודם - והוא לא צריך עכשיו להמציא לעצמו כל מיני מזורים לטראומות שלו. הוא מקלקל את כל הבריאה והוא יוצר בלבול סדרים שאי אפשר לסדר אותו אח''כ וזה ממשיך לילדים וזה ממשיך וזה פוגע. זה מעין סוג של התפרצות רוחנית שכמעט לרפא אותה זה ''סרט לא נורמאלי'' ואני אומר לכם' אני רואה אנשים כאלה משפחות שלמות הרוסות בגלל שעסקו בזה בגלות והביאו את זה לארץ.

אני ביקשתי פעם אחת מרבי לעשות תיקון אדיר לדבר הזה והוא אמר לי אל תפתח את השד הזה אנחנו לא נצליח לעמוד בו זה גדול מאוד עדיף שתגיד להם שלא להאמין בזה.. אבל אני רואה בעיניים שלי מה שאני רואה בעיניים שלי ואני יודע שזה בגלל הדברים האלה ואם היה לי כוח רוחני לעשות משהו זה הדבר הראשון שהייתי מחריב - את כל הבתי קלפים והקוראים בקפה והשחורים וכל הבבות שעושים את הדברים האלה. אבל אתם תהיו בשכל לא ללכת אליהם אתם לא מבינים כמה נזק אתם גורמים לעצמיכם ולעם כולו והנזק הזה כבד מאוד כי תקשור עובד - זה הבעיה שלו זה שהוא עובד אם הוא לא היה עובד לא הייתי מתייחס אבל בגלל שהוא עובד ואתם מעברים ש''ד הם יוצרים נזקים גדולים מאוד.

אז כתוב ''החי ייתן על ליבו'' אדם שחי בראש שלו 'ייתן על ליבו' לנסות להבין את זה 'אל תנסה לשחק עם המערכת' יש אצל המהמרים כלל you can't beat the house אתה לא יכול לנצח את הבית. הבית הוא של הקב''ה ויש לו סדר מופלא וגאוני אל תיגע לו בסדר שלו - אל תנסה להוציא עין הרע, להכניס עין הרע, להחזיר אהבות ישנות, למלוק קללות וכל מיני דברים כאלה אל תעשו את הדברים האלה - תנהג בתמימות והכל יסתדר. ''תמים תהיה עם ה' אלוהך'' זה ''תמים תהיה עם ה' אלוהיך'' יגנו עלייך אתה לא צריך לדאוג ולא לפחד אם הלב שלך טהור ונקי אתה מוגן ברגע שאתה מתחיל לג'עג'ע אז גם כל הבריאה מתחילה לג'עג'ע יחד אתך וזה אח''כ מסובך מאוד מאוד. תבינו שיש פה ענקי עולם וכולם צריכים להתחבר ביחד כדי אולי לסדר יהודי אחד - לתקן מה שהוא החריב אבל כתוב ''רעתך תייסרך'' ואנחנו פשוט מחכים במיוחד לדור הזה שהישויות הרוחניות האלה שעיברו אותם לפה יסיימו את תפקידם. והם מסיימים את תפקידם בסרטנים והם מסיימים את תפקידם בעקרות והם מסיימים את תפקידם בילדים מעוותים. הם עושים פה נזק לא יאמן אבל מה שנקרא 'נותנים להם את הקורבנות שלהם' ואז זה מפסיק.

לכן אני אומר, אתם לא מבינים כמה נזק ואני עכשיו מאוד נזהר ועדין כדי לא להחריד אתכם אבל אנחנו רואים במו ענינו ואין טעם לשחק בזה. באנו להתפתחות רוחנית לא באנו לשחק עם הבריאה - אנחנו לא באנו לנצח אנשים חושבים שהם באו לפה לנצח, שיהיה להם בית, ובן זוג שמוטרף עליהם, ועשרה ילדים יפהפיים וצדיקים וגם עשירים אם אפשר וגם דוקטורים אם אפשר וכל מיני דברים כאלה. לא לשחק עם הבריאה להניח לה אנחנו במסע - המסע הזה כולל חוויות והתנסויות חלקם הגדול הוא במקומות הלא טובים והלא נעימים אבל זה חלק מההתפתחות שלנו זה חלק מהאבולוציה הרוחנית שלנו וצריך להניח לזה להתרחש ולקבל את זה. ולקבל את זה בצורה חכמה, ולקבל את זה בצורה מתבטלת ולא לגעת בזה. לא בענייני כספים, ולא בענייני זוגיות ולא בשום עניין אחר. אני אבקש פעם אחת מהרב שלי רשות לפתוח את הפה.. אבל הלב כואב כשאתה בא ורואה אנשים שעוותו משפחות שלמות וזה שטות של רגע - זה ללכת לאיזה ערבי ולשלם לו כסף שיוציא לה כשפים ויטיל כישופים על החמה והגיסה מרגיזה אותה ושיקלל אותה ואח''כ מגיע לפה לארץ ומתחיל לעשות פה שפטים. חבריה' תודעה זה דבר חזק תודעה זה דבר שעובד. זה עובד גם לרעה וזה עובד גם לטובה. אנחנו אמורים להשתמש בזה לטובה להתפתחות לייחודים - אנחנו צריכים לייחד.

- עד כאן -

אז בראש ובראשונה אנחנו צריכים לדעת שיש המון מישורים של תודעה

מישורי קיימות

עכשיו ישנם מישורי תודעה של קיימות זאת אומרת קיימים שם דברים. נניח אם אדם חולם חלום סובייקטיבי אז זה מישור תודעה אישי ואין לו קיימות הוא לא מחזיק, אבל נניח העולמות שאנחנו מדברים עליהם: 'יצירה' 'בריאה' 'אצילות'.

אז אנחנו יודעים שיש מישור של מלאכים יש מלאכים שנמצאים שמה ויש להם שמות והם פועלים שם. התפקיד שלנו כבני אדם זה להתוודע ואם אנחנו יודעים 'לרקוד' אם אנחנו בקיאים מותר לנו להיות שותפים (תיכף אני יסביר איך אנחנו נעשים שותפים). בעולם גבוה יותר בעולם הבריאה אז יש נשמות ונשמות הצדיקים נמצאים שם. אפשר להתוודע ולקשר את עצמנו אליהם ולקבל מהם ''מוחין'' ואפילו לעבר אותם (כמוזכר בספר 'שערי קדושה' בחלק ד'). אז אלה מישורי קיימות יש שמה מישורים שהם קיימים כבר שם ''נשמות הצדיקים''. יש היכלות גם בגן עדן - מישורים שלמים שאנחנו קוראים להם ''בתי ישיבה'' של מעלה וכביכול זה ''מישורי תודעה''. כי למה יש ''בית ישיבה'' אחד מעל השני? זה פשוט מישורי תודעה.

'ככל שמישור התודעה גבוה יותר ככה אתה יותר חש את האחדות זה לא שאתה יודע שהאחדות קיימת - אתה האחדות וככל שמישור התודעה נמוך יותר יש יותר תחושה של ''אני'' ויותר תחושה של ''פירוד''. וככל שיורדים למישור התודעה הזה הרגש הוא לגמרי אגוצנטרי ותחושת הפירוד היא מאוד גדולה, אתה אומר: אני ממש יכול להרגיש רק את עצמי אבל למעלה קוטר התודעה שלך הולך ומתרחב עד שאתה מתאחד עם דברים אחרים ועוד ועוד ועוד עד שאתה והיקום נהפכים להיות אחד. וכל מה שאתה נוגע בו אתה יודע אותו וזה לא פיזי - אי אפשר להגיד שזה ממשי זה בתודעה זה רקמה של תודעה. התודעה מתפשטת אבל נותנים גבול לתודעה. לפי מה הגבול? לפי מה שאתה יודע, לפי המעשים שלך, לפי מה שאתה בנית את עצמך. למה שייתנו לך להיות עם הבעש''ט, למה שאתה תהיה שמה אתו, מה אתה יודע שהוא יודע, מה אתה עשית שהוא עשה, מה לך ולו..

ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד חכמים לדעת להשתמש בדברים האלה אבל זה לא רק מה שנקרא לפרוץ - אנחנו לא האקרים של תודעה - בעולם העליון אי אפשר להיות האקר של תודעה. אפשר כי יש כל דבר. למה אפשר להיות האקר של תודעה? כי יש גם האקרים של תודעה גם שמה אפשר להשתמש בקבלה מעשית אבל אלו האקרים של תודעה והם אלה שיוצרים נזק גם כן. אז לכל דבר שאתם רואים אותו פה יש אותו גם ברוחני. אם יש פה האקרים גם למעלה יש האקרים כתוב ''מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא'' כל מה שאתם רואים וחווים אותו פה יש אותו למעלה, אחד לאחד. אז אסור לנו להיות האקרים של תודעה אלא אנחנו צריכים לעלות - לקבל הרשאות.

אדם שמקבל הרשאה בצורה לגיטימית באים ואומרים לו כבר את הקוד והוא יודע את הקוד. זה יכול להיות מילה, זה יכול להיות הבנה, זה יכול להיות בחלום באמצע הלילה, זה לא משנה מה' אם אתה ראוי יזמינו אותך ותחכה שיזמינו אותך. יהודי הוא בעל דרך ארץ הוא לא ניכנס ופורץ הביתה כתוב ''כתר לי ואחווה לך'' תעמוד תמתין אני אבוא לקרוא לך. אז אנחנו עומדים וממתינים אנחנו עושים כמיטב יכולתנו באותו מישור של תודעה שאנחנו חיים בו ועומדים וממתינים שמשהו יזמן אותנו וזה נקרא ''לאשתאבא בגופא דמלכא'' להישאב בגוף המלך שהוא בא והוא מושך אותך פנימה ואתה תבין את זה. אם הוא רוצה לתת לך מילה הוא יגיד לך מילה, אם הוא רוצה להגיד לך ניגון הוא יגיד לך ניגון, אם הוא רוצה למשוך אותך בהבנה הוא ימשוך אותך בהבנה - אתה יכול לקום בבוקר פשוט שונה לגמרי.

אחד הדברים שאנחנו עושים למשל בכל התקופה הזאת שאנחנו נמצאים בה – באלול – אנחנו עושים התקשרות עם הצדיקים (הרב נווה - אתמול היינו עם הכולל זכינו שיהיו כ 75 גברים והלכנו לכמה וכמה קברי צדיקים מהבוקר עד הערב וזה היה לא פשוט. זה היה מסע שהתחיל ברשב''י צפת ביריה ואח''כ טבריה ובטבריה לכמה ציונים. והמטרה שלנו הייתה אחת - התקשרות עם הצדיקים. לא לבוא ולבקש אנחנו לא באים ומבקשים: תן לי ואני רווק ואני מסכן ואין לי כסף ותסגור לי את המינוס בבנק ודברים כאלה. זה ילדותי, הם לא מקשיבים לזה הרבה פעמים הם לא נענים לזה הם לא מחוברים לזה).

למה הולכים לקברות צדיקים? למה אי אפשר ללכת לקבר של אדם רגיל?

נניח אדם אומר: יש לי יותר סיכוי עם אבא שלי שנפטר הוא מכיר אותי אז אני יבוא ויבקש אז הוא יגיד לי. יש עניין של מה שאנחנו קוראים ''קומה שלמה'' 'קומה שלמה' זה ''י'' ''ק'' ו'' ק''. קוצו של יוד - זה עולם קדמון. יוד - זה עולם האצילות. הא הראשונה - זה עולם הבריאה. הואו- עולם היצירה. הא אחרונה - זה עולם העשייה. אם עשית עבודה בכל חמשת מישורי התודעה האלה אז אתה גם חי בחמשת מישורי התודעה האלה זה שלך - יש לך בית בן חמש קומות. ורוב האנשים שלא עשו עבודה במישור התודעה הזה שאנחנו נמצאים בו בה''א התחתונה פשוט עולים כדי להמשיך ולהתגלגל הוא צריך לחזור מחדש למישור התודעה הזה ולהתחיל את ההא האחרונה מהתחלה. אז צריך לחיות כאן חיי חוכמה, צריך לחיות כאן חיים רוחניים, צריך לתקן כאן את המידות, צריך לקיים פה ''ואהבת לרעך כמוך''. אמרנו כל מה שיש בעולם העליון שזה ''יחוד'' ו''אהבה שאינה תלויה בדבר'' צריך לקיים את זה פה, יש למעלה ''חסד של אמת'' יש שמה ''אהבה שאינה תלויה בדבר'' וצריך לעשות את זה פה. וצדיקים עוסקים בזה פה בעולם הזה לכן אחרי שהם נפטרים התודעה שלהם מתפרסת על כל חמשת העולמות.

דבקות

כאן זה המקום להסביר את המושג שנקרא דבקות - אנשים חושבים שדבקות זה יציאה חוץ גופית כאילו אני חייב למות פה כדי להידבק בו שם. זה טעות מרה זה טעות ששייכת למזרח הרחוק. המושג אצלנו שנקרא 'דבקות' זה בכל מישורי התודעה כל מישורי התודעה הם נצחיים הרי אם כל הבריאה כולה זה הקב''ה כי ''הוא ושמו אחד'' ו''אין עוד מלבדו יש רק אותו'' הוא כל מישורי התודעה. אז הוא נמצא בעצמות הבורא והוא נמצא באור אין סוף והוא נמצא בעולם קדמון עד עולם העשייה - אז הוא פרוס עם התודעה שלו בכל העולמות. אז אם אתה מחפש דבקות אז הוא נמצא בכל המישורים האלה אתה לא יכול לברוח רק למקום אחד רק לאור אין סוף, זה לא ככה. חלק גדול מהכוונות שאנחנו עושים הוא לא רק לאור אין סוף חלק גדול מהכוונות שאנחנו עושים הוא להידבק בכל עולם ועולם. אז אם כבר אתה רוצה להצטרף ולהידבק בקב''ה אז אתה צריך להצטרף ולהידבק בכל מישורי התודעה שהוא נמצא בהם. אז אם אתה אומר: אני יעשה מפה יציאה חוץ גופית כדי להידבק בו אז את החלק הזה אתה מחסיר, כי מה הוא לא נמצא פה?! אז כאילו עלית ונדבקת בארבע חמישיות ממנו אבל בחמישית של עולם העשייה שהוא נמצא פה אתה לא נדבק. כי אתה החלטת שאתה יוצא מהגוף מאיזה סיבה: אתה מתאבד, אתה לוקח איזה סם ממסטל אז אנחנו לא עושים את הדברים האלה אלא העניין של הדבקות הוא בכל הרמות ב''היה'' ''הווה'' ו''יהיה''

וכדי לעשות את זה יש לנו עבודה בכל מישור,

בסה''כ זה חמש רמות בתודעה שכבר קיימים בתוך האדם והוא רק צריך להפעיל אותם.

בעולם העשייה זה הכל מחוות פיזיות שאנחנו צריכים לעשות זה לזה. זה לימוד, זה חסד וזה המון נוכחות של ''ואהבת לרעך כמוך'' המון נוכחות קהילתית המון נוכחות חברתית. וכל הניסיונות שבאים לנו זה על חיי חברה: ההוא אמר על ההוא, וההיא דברה על ההוא, וההוא עקץ אותי בהרבה מאוד כסף, והוא התגרש ממנה אז היא אמרה לו ולכלכה עליו והוא ביזה אותה ולכן יש לנו כאן המון עבודה.

בעולם עליון יותר זה גם נקרא - עולם המידות - התיקון הוא לא צריך לעלות לעולם אין שם עולם שצריך לעלות אליו זה פשוט שכבת תודעה יותר עמוקה אצלך זה מישור תודעה יותר פנימי אצלך במקרה שלנו זה עניין המידות. המידות שלנו הן אלוקיות וצריך לדעת מה הן המידות ואיך רוכשים אותן איך מבטאים אותן.

עולם גבוה יותר - עולם הבריאה זה עולם המשמעות - אנחנו לוקחים את הדברים שאנחנו רואים אותם פה כחפצים ואנחנו מעניקים להם משמעות. למשל יש 'שולחן' אבל כתוב ''וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'' אז יש שולחן לפני ה' והוא מדבר? יש 'כסא' - וכולם מבינים מה זה כיסא, פלטה מושב ארבע רגלים. אבל כתוב שיש 'כיסא כבוד' 'כיסא רחמים' 'כיסא דין' - מה זה כל הכיסאות האלה? יש עץ - יש 'עץ הדעת טוב ורע' ויש 'עץ החיים'. אז לכל שימוש גשמי עושים לו שימוש רוחני להכל אין לך מושג גשמי שפתאום לא לוקחים אותו ותוקעים אותו בתוך מושג רוחני. ואז אנשים אומרים; טוב זה מטאפורה זה רק משל. לא, זה לא משל זה מדויק לחלוטין אתה פשוט צריך לדעת מה המשמעות בעולם העליון יותר של מה שאתה רואה פה חפץ. פה מראים לך את זה כחפץ כי זה סמל זה נקרא ''סימנא בעלמא'' זה סימן בעולם לקטני המוח כתוב ''בן חמש למקרא'' אתה צריך לדעת מה הסימן הזה אומר בעולם גבוה יותר.

זה כמו אותיות זה כמו מילה - ילד יכול לראות את המילה 'אהבה' אז הוא רואה א' ה' ב' ה' כבר בגיל שלוש הוא יכול לקרוא אותה אבל הוא מבין את המשמעות של הדיו? הוא לא מבין את המשמעות של הדיו הוא יודע לקרוא ולחזור אחרינו אבל הוא לא מבין את המשמעות של זה. אז גם אנחנו יכולים לקרוא את 'שיר השירים' בסדר, אז אנחנו מבינים את המשמעות של שיר השירים?! אז זה שאתה קורא את המילה זה אומר שאתה מחובר אליה בעולם העשייה אבל אתה לא יודע מה זה אומר בעולם הבריאה ועולם הבריאה זה עולם המשמעות.

עכשיו יש מחוות יש משמעויות. זה כמו בן גבר לאישה. ילד לא יבין את המחוות שגבר עושה לאישה הוא לא יבין את זה הוא לוקח את זה מתוך העולם שלו ומנסה להבין מה בעצם הם עושים ביחד, אין לו מושג. אז אותו דבר. אנחנו פה בתפיסה נורא גשמית ואתה קורא על 'זיווג עליון' שמופיע 'בשיר השירים' בן הקב''ה לשכינה בן 'כלי' לבן 'אור' ולכן אתה לא מבין מה כתוב שמה. אז אנחנו בעולם הבריאה עולים לשמה נוטשים לגמרי את המשמעות הפיזית ונאחזים במשמעות הרוחנית שיש במקום ההוא אבל צריך להבין את המשמעות הרוחנית שנמצאת שם אתה צריך להיות משהו מן המשהו מן הרוחניות - בשביל זה צריכה להיות גדלות.

כמו' איך ילד יבין את כל המחוות שיש בן גבר לבן אישה? הוא יתבגר פשוט פיזית הוא יגיע לגיל 16 הוא יבין הוא לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלהתבגר. וגם לא משנה כמה אתה תסביר לו וכמה תהיה מפורט וכמה אתה תנגיש לו וכמה אתה תהיה מדויק הוא לא יבין. רק כאשר הוא יגדל קוגניטיבית והוא יגיע לדרגת התפתחות של נער בוגר פתאום הוא יסתכל על אותו מקרה על מעשה והוא יבין אותו. אז אותו דבר יש עניין של ''מוחין דגדלות'' בכלל יש את הקונספט 'גדלות' יש קטנות ויש גדלות ברגע שאדם יגיע לגדלות רוחנית (תיכף אני יסביר איך מגיעים לזה) אז אפשר להבין את הדברים אחרת זה אותם דברים פשוט מבינים אותם אחרת.

גדלות רוחנית ועולם המשמעות

כדי שתהיה גדלות רוחנית - אני חוזר לתחילת השיעור - צריכה להיות אמונה בקונספט תודעה. אני חייב להאמין בקונספט אחד, אני חייב להאמין בקונספט אהבה שאינה תלויה בדבר, אני חייב להאמין בזה אני חייב להבין מה זה בכלל הדברים האלה - אלה המושגים הבסיסים.

למשל לקחת רק את המילה 'אחד' צריך עכשיו לשבת עליה שעות על גבי שעות ולנסות לקלוט אנחנו רקמה אחת. תתארו לעצמיכם שהייתם מגיעים למחזה הזוי שהייתם רואים טיפות יוצאות מן הים והייתם רואים אותם הולכות מכות אחת עם השנייה. זה המקרה שלנו זה הטמטום האנושי ואנחנו אפילו יותר קרובים מטיפות של מים.

כתוב ''ויפח באפיו נשמת חיים'' יש על זה מאמר שלם ''בפרי חכם'' שנקרא ''מאמר שישים ריבוא'' אז הרב אשלג אומר: הקב''ה ברא רק נשמה אחת כתוב ''ויפח באפיו נשמת חיים'' לא 'נשמות חיים' ומאותה נשמה יצאו ילדים יצאו תולדות ומאותה נשמה כל אחד אח''כ הלך והתפצל. עשה את קין הלך ימינה, עשה את הבל הלך שמאלה, עשה את שת הלך באמצע וככה לאט לאט הלכו והתפצלו. יום אחד הם מסתכלים אחד על השני במקום להבין שהם באו מאותו שורש והם היו שייכים לרקמה נשמתית אחת הם מתחילים להרוג אחד את השני.

אז זה עיקר המכשלה של השכל האנושי כדי לעבור את המכשלה הזאת זה ממש המון התבוננות שאתה צריך להגיע אליה, להגיד לעצמך: אני נמצא במקום שאני חייב להבין שיש כאן רקמה נשמתית אחת אפילו לא רק בן עם ישראל אלא בן כל האנושות, ולא רק בן כל האנושות אלא גם עם על עולם החי, ולא רק איתם גם עם הצומח וגם עם הדומם עד שלאט לאט אתה תבין שלכולנו משמעות אחת. אבל זה שייך לעולם המשמעות.

רוחניות - הבנה ומשמעות

(הרב נווה – וכאן זה מאוד חשוב לי לפני שאני עובר לעולם האצילות עוד קצת לתת על זה דגש ברשותכם) רוחניות זה לא דמיונות - אל תדמינו לי אורות לבנים ואל תדמיינו רקמה נשמתית חלבית שמחוברת בינה לבן עצמה - כל זה דמיונות, משמעות זה משמעות. כמו שמשהו כותב לך שיר ואין שם תצורה יש שמה הבעה של רגשות יש שם משהו מאוד עמוק.

וכשאתה מבין את כל המשמעות של מה שהוא מעביר לך נניח הוא מעביר לך עד כמה הוא אוהב אותך אז אתה מבין עד כמה הוא אוהב אותך מהשיר. עכשיו אם משהו ישאל אותך: איזה ריח יש לזה, איך זה נראה - תצייר לי את זה. זה לא רלוונטי, מערכת החושים שם לא רלוונטית. אז אם משהו מכם עדיין רואה משהו אע''פ שזה מסתדר לו בעקביות יחד עם כל ההסברים זה רק בגלל שיש מישור דמיון דומה למישור האמת אבל אתה חייב לנתק אותם כי למעלה אין חושים למעלה כל החושים זה ידע זה דעת - הכל מתחבר אל הדעת כי תחשבו שמהדעת יצאו החושים: חלק משלוחות הדעת זה העיניים, חלק משלוחות הדעת זה האזנים, חלק משלוחות הדעת זה הנחיריים והפה והמישוש וכו' אבל למעלה אין את זה. זאת אומרת כאשר קוראת יציאה חוץ גופית אתה לא יכול להגיד 'אני רואה' כי זה לא רלוונטי אין לך עם מה לראות זאת הבנה. ואז שואלים: רגע אז מה אתה רואה ב 360 מעלות? ויש כאלה שנופלים בזה בטעות ואומרים' כן אבל זה לא ראיה זה לא שייך להגיד ראייה - זאת הבנה אתה עובר למישור של הבנה ובמישור ההבנה כבר יש את הכל. כמו שאצלך יש את מישור ההבנה וכשאצלך נמצא מישור ההבנה אז כבר יש בו הכל.

אז זה כמו ממש לקרוא איזה מכתב שמשהו שופך את ליבו או משהו מתוודה אלייך או משהו מדבר אתך - אתה לא צריך עכשיו לדמיין מה כתוב שמה הוא פשוט אומר לך: ככה אני מרגיש כלפיך, עשית לי ככה, כשנפגשנו אתה אמרת אני אמרתי לך. ואז אתה מבין שזה עניין של מערכות יחסים וזה עניין של רגשות ואין כאן עניין של דמיונות, לא צריך לצייר ציורים מול העיניים. לכן כל העניין הרוחני צריך לבטל לחלוטין את כל מה שקשור למערכת החושים כי למעלה אין שום בשמים ואין שום ראיות ואין שום מישושים - יש רק הבנה.

ואנחנו צריכים להגיע להבנת המשמעות שאנחנו חיים בתוך רקמה אחת זה עניין של הבנה. אבל ההבנה הזאת זה לא סתם 'אהה אני מבין 4= 2+2 'ההבנה הזאת היא כל כך עמוקה שההוויה שלך נמצאת שמה. אז לכן הבעש''ט אמר: אתה לעולם לא תוכל לאהוב את הזולת באמת אהבה שמדברת עליה התורה ''ואהבת לרעך כמוך'' עד שאתה לא תבין אותו.

והבנה זה לא אמפטיה, זה לא - כן אני מבין למה הוא עשה את מה שהוא עשה. לא, זה לא הבנה שכלית זה הבנה עמוקה מאוד 'הבנה עמוקה מאוד' נקראת הבנה חווייתית. הבנה חווייתית זה ''אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו''. אתה לעולם לא יכול להגיד לבנ''א שהוא בדיכאון קליני שאתה מבין אותו אם לא היית בדיכאון קליני אתה לא מבין אותו, אתה לעולם לא יכול להגיד לבנ''א גרוש שאתה מבין אותו וגם לא לבנ''א אלמן וגם לא לבנ''א שקול מילדים. אתה לא מבין אותו כי אתה לא נמצא שם אז אתה לא מבין אותו.

התחברות למישור תודעה פנימי – עומק, הבנה, הרגש הזולת, נוכחות ותשומת לב

אז מה שהקב''ה עשה הוא נתן מסע פרופורציונאלי לכולנו כדי לעבור בכל החוויות - כל החוויות נמצאות אצלנו בזיכרון הרוחני וכשקורה משהו אז יש טריגר שיכול להוציא את זה, ואני כן יכול להבין אנשים אחרים אע''פ שפה במישור הזה לא עברתי הכל. אז אם נניח אישה תבוא ותגיד לי: סליחה כבוד הרב עם כל הכבוד אתה לא אישה אתה לעולם לא תבין אישה. אז בגלגול הקודם אני הייתי אישה והטריגר הזה שהיא מדברת עליו יכול לפעול אצלי ואני יכול ממש להבין אותה ולהרגיש את כל הכאב שלה.

אז היום בדור האחרון אפשר להגיד שהרוב כן מרגישים אבל עדין לא הגענו לסיום - אתה צריך לתת לעצמך מספיק עומק כדי לחוות את כל החוויות של השאר. זאת אומרת אם אתה תהיה במישור מאוד עמוק אתה תוכל להגיד: יש לי טריגר כמעט לכל אחד - וזה מה שיהיה המשיח.

המשיח הרי יהיה בנוי מכל מה שאנחנו עוברים וכשאנחנו נראה אותו הוא פשוט יתאר לנו בשידור חי כל מה שאנחנו מרגישים אחד לאחד. הוא מוכן לחלוטין הוא חווה כבר את כל החוויות ולכן הוא גם יהיה מסוגל לעשות ''ואהבת לרעך כמוך'' כי הוא ממש מרגיש בשידור חי את הכאב שלך הוא עובר מה שאתה עובר. לכן הוא לא יטיף לך הוא לא יגיד לך 'תשמע אתה טועה רגשית כי אתה היית צריך לעשות ככה' הוא לא שם בכלל הוא נמצא רק בהבנה עמוקה.

מה שמיוחד אצל המשיח שלא נמצא אצלנו זה שמישורי התודעה שלו פתוחים הם בהירים הוא מאפשר לעצמו. מה שאנחנו עושים למישורי התודעה שלנו אנחנו מיישנים מרדימים אותם

למשל כשאתה בא לקרוא תפילה אז במקום להיכנס לתוך התפילה ולתת לה מקום אנחנו מרדימים את עצמנו בתפילה ואתה אומר: טוב הפה שלי ידקלם ואני איפשהו הולך לישון בפנים. וחשוב להתעורר למה שאתה עושה להבדיל אלף הבדלות זה מה שהם מנסים לעשות ב mindfulnes שתהיה לך תודעה עירה בכל מעשה שאתה עושה אותו. אצלנו זה נקרא 'כוונות' אבל הכוונות הבסיסיות זה - תהיה פה קודם תחייה בהווה.

אחד התנאים קצץ ירקות לשבת אז שואלים אותו: כבוד הרב אתה נראה נורא מרוכז איזה כוונות יש לך בזמן שאתה קוצץ ירקות, אז הוא אמר' שאני קוצץ ירקות. הוא רצה להגיד להם' אני פה לגמרי. כן כן אבל הרב בטח יש לך כוונות ודברים כאלה. הוא אמר, לא אין שום כוונות אני חי כרגע את הרגע לגמרי, כמו ילד. עכשיו מה הוא רצה להגיד? הוא אומר אתם מצפים לניסים אומר' הרגע הזה הוא נס אתם צריכים לקלוט שקיום הרגע הזה קיימות הרגע הזה היא נס הרי הדבר הזה יחלוף עוד שתי דקות - הקב''ה מקיים את הרגע הזה במחשבה שלו כרגע אנחנו רגע במחשבה האלוקית. זה כמו פריים בסרט והוא תיכף יחלוף. הוא אומר הקיימות של זה היא נס אתם חושבים שזה מובן מאליו שאני עומד כאן ואני קוצץ ירקות עוד שתי דקות אני יעבור מפה ואני לא יקצוץ ירקות, זה הפלא הגדול. אז אני צריך להתחבר עכשיו למחשבה שמקיימת אותי שמקרינה אותי לפה ואני קוצץ איתה ירקות ואני מתבונן בזה, אני רשאי להתבונן בזה ולהיות שותף לזה ולהגיד: מקרינים את התודעה שלי שתקצוץ ירקות פה.

אז התנאים חיו בסוג של mindfulnes כזה הם היו לגמרי כאן: כשהיה צריך ללכת - הולכים, כשנושמים - נושמים, כשאוכלים - אוכלים, הם פה לגמרי ואילו אנחנו מרדימים את עצמנו. אתה עושה את הפעולה אתה ניכנס לאיזשהו סוג של אוטומט ואתה אומר: בסדר אני יאכל אבל אני יחשוב על משהו אחר, אני יעשה משהו אני ילך אבל אני יחשוב על משהו או אני ידבר בטלפון. אבל זה לא נכון גם המולטיטסקינג הזה הוא לא נכון. אני יודע שלעולם הזה זה כמעט נהיה אין ברירה אבל זה גם מאוד לא בריא זה מאוד מפזר את הנפש ופיזור הנפש גם גורם למחלות. כאשר המחשבה מרוכזת במקום אחד היא מעבירה לשמה המון אור והיא מרפאה את אותו מקום. ולכן חשוב שיהיה אדם מלא בנוכחות כי אם לא אז אנחנו גם לא נותנים אחד לשני נוכחות. כמה אנשים מתלוננים על 'נוכחות נעדרת' אתה נמצא אבל אתה לא נמצא, הגוף שלך נמצא - אתה אומר כן כן עם הראש אבל אתה לא נמצא. אז מילא אתה לא נמצא במערכות יחסים, אתה לא נמצא בתפילה ואפילו בשעת התבודדות שאתה מנסה להתרכז אתה גם לא נמצא - אז עד כדי כך המחשבה התפזרה.

לייצר מישורי תודעה

אז שוב כדי להחזיר, אנחנו צריכים לדעת שיש מישורי תודעה. והאמת היא שאני אפילו יכול לייצר את מישורי התודעה ממש לעשות פלטה חדשה לגמרי דף ריק - ולטעון אותו. עכשיו כאן יש סכנה של דמיונות. זאת אומרת, איך אני יודע מה אני מרכיב שמה?

ועל זה נאמר ''עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצון אחרים כרצונך'' - אני מייצר על מישור חלק לגמרי את הרצון האלוקי. אז קודם כל אני מרוקן את הכל (הרב נווה - אפשר להשתמש בדמיון מודרך בתור התחלה אח''כ אנחנו נבין את המשמעות של זה) ואז אני אומר מה בעצם הקב''ה רוצה - הוא רוצה שנהיה מאוחדים? אוקי, אני יכול לראות איך כל האנשים מאוחדים. הוא רוצה שיהיה ''גר זאב עם כבש'' אין בעיה, אני רואה איך 'גר זאב עם כבש'. הוא רוצה לראות איך כל האנשים בריאים ושמחים אני מסוגל לראות את זה - איך כל האנשים בריאים ושמחים. אז כאן זה לא דמיון מופרך פחות או יותר אתה מייצר את העולם האמיתי - זה גם לא 'העולם האידאלי' זה גם לא 'העולם האוטופי' לא לקרוא לזה ככה זה העולם האמיתי. וכשאתה נמצא בתוך העולם האמיתי ההרגש הוא מאוד חזק אתה צריך להחזיק אותו בראש.

התקשרות באמונה במישור התודעה

אני יודע על צדיקים בירושלים שכל יום קוראים את 'חזון ישעיהו' ואת הנבואה של יחזקאל על בניין בית המקדש השלישי. כל יום. תשאל אותם, למה אתם קוראים את זה כל יום? אומר: זה עוד לא עשה מניפסט לעולם הזה אז אני מתחבר לזה כי זה עתיד הרי להתרחש, אני רוצה שזה יקרה היום - לגבי זה מציאות. האנשים האלה כבר הולכים בתוך בית המקדש הם חיים מציאות של ''וגר זאב עם כבש'' הם חיים ונושמים את השלום זה המציאות שלהם. עכשיו אתה תגיד להם' אתם מדומיינים הם יגידו לך - אתה מדומיין, אתה חי במלחמות ובקשיים ובצרות. זה העולם האמיתי הכתוב אע''פ שהוא עתידי העתיד כבר כאן כתוב ''העתיד משמש לו כהווה'' ואילו אתה חי במעין דמיון מטורף שמשתנה כל הזמן כמו קלידוסקופ של התפשטות צורה רעה והתלבשות צורה רעה ואצלך זה עלול לא להיגמר ואילו אצלנו אנחנו כבר גמרנו את הקלידוסקופ - אנחנו הבנו מה הצורה האחרונה שהקלידוסקופ יראה אז אנחנו כבר שם ואילו אתה עדיין מהפך בזה. זה אחת הדוגמאות למשל לעניין של שימוש באמונה במישור התודעה.

אז הם לקחו נבואה ואמרו: הנבואה הזאת מתרחשת היא כבר כאן. יחזקאל לא ניבא את זה בזמן נבואה זה לא שייך לזמן - נבואה וכל מה שאנחנו מדברים עליו זה שייך להתפתחות רוחנית אומר' כשתגיע ההתפתחות הרוחנית המתאימה זה מה שיהיה: יהיה ''וגר זאב עם כבש'' ויהיה בית מקדש שלישי. אז הם אמרו – בואו נחייה בתודעה המפותחת ביותר, בואו נחייה כאילו זה עכשיו נמצא כאן. אז זה נקרא 'התקשרות' אז הם קישרו את התודעה שלהם למקום הזה והם חיים את המציאות הזאת הם חיים את זה ממש.

שמעתי את אחד מאנשי ירושלים יושב על כיסא בתשעה באב הוא לא ישב על הרצפה. שואלים אותו כולם פה יושבים אנחנו אבלים על ירושלים אתה מגיע בתשעה באב אתה יושב על הכיסא? אם אין לך סיבה טובה - בריאותית אתה צריך להסביר את המעשים שלך. אז הוא אמר: אני חי כשבית המקדש כבר קיים. מה אתם רואים? אתם רואים את 'מסגד אל אקצה' אני רואה את בית המקדש - זה מה שאתם רואים זה מה שאני רואה, אז אתם תתאבלו ואני עכשיו חוגג את הקיום שלו. אז שוב אתה אומר, אחד מהם מדומיין? אם כן מי? הנקודה היא כאן שאין עולם אובייקטיבי there is no spoon תזכרו את זה אלא העולם נמצא למעשה בתוך התודעה והם כבר חיים בתודעת העתיד. ותודעת העתיד לגביהם זה גם תודעת אמת, כי אם באמת אתה תיקח את אחד האנשים ותגיד לו על מה אתה מסתכל מה אתה רואה. הכותל הרוס, מגדל אל אקצה, אנחנו נמצאים עכשיו ערב מלחמת עולם שלישית - זה הרצון האלוקי ככה הוא ברא את העולם? סימן שאנחנו נכנסנו למישור מדומיין

אנחנו נמצאים במישור מדומיין זה נקרא ''עלמא דשיקרא'' אין מציאות כזאת - הקב''ה לא ברא מציאות כזאת. אני רוצה שתתעוררו לזה תבינו את זה אנחנו חיים פה ואנשים אומרים: איזה עולם אכזר ומערכת הבחירות, וילדים נאנסים ומחלות וכל מיני דברים כאלה. תתעורר למציאות שזה דמיון שאתה היית שותף לו ואתה ניכנס לפה ואתה מאמין לזה אם הייתה לך פקיחת עיניים היית רואה שהכל בסדר.

אנחנו חיים בגן עדן – גירוש בתודעה

הנקודה הבאה שאני רוצה להגיד אותה (הרב נווה - אני רוצה להכניס אתכם לעולמות שהם מאוד מיוחדים. מאוד מאוד מיוחדים ואני רוצה שתעקבו אחרי כי אני לא בטוח שתהיה לנו עוד הזדמנות לדבר על זה. ואני מנצל כל הזדמנות כל עוד אני חי) גן עדן היה מקום רוחני זה לא מקום פיזי כאשר כתוב שהקב''ה גירש את האדם מגן עדן לא היה מקום פיזי לדחוף אותו ממנו. בגשמי כשאתה מגרש - אתה מעביר אדם ממקום למקום אבל איך הוא העביר את האדם הראשון ממקום רוחני למקום אחר? גירש אותו מגן עדן, איך אתה מגרש מגן עדן? עכשיו נניח שאתה מגרש מגן עדן לא כתוב שיש עוד מקום לא כתוב שהקב''ה ברא עוד מקום - הוא לא ברא עוד מקום (הרב נווה - אני רוצה שמשהו יראה לי בתורה בפשט שכתוב שהקב''ה ברא עוד מקום חוץ מגן עדן) לא כתוב, סימן שכל מה שיש זה גן עדן. אז הגירוש עצמו זה גרוש בתודעה. למה. כי הוא אכל מ"עץ הדעת טוב ורע" אז שהוא הסתכל הוא כאילו איבד את הדרך לגן עדן. וזה העניין שהקב''ה שמר על ''דרך עץ החיים'' לא שהוא שמר על ''עץ החיים'' וגם לא שהוא שמר על גן עדן כביכול מה שהוא איבד זה את הדרך - אז הוא פשוט לא רואה את זה.

אז אנחנו עכשיו הסביבה האמתית שלנו היא גן עדן רק אנחנו לא רואים את זה. המציאות שאנחנו חווים אותה היא גיהינום אבל ת'כלס אומרים לך אתה חי בגן עדן רק אתה לא רואה את זה - תפתח את העיניים תראה שאתה בגן עדן. עכשיו שלא תחשבו שאנחנו מדומיינים כאילו שהתיאור הזה הוא תיאור הזייתי - איפה שאנחנו נמצאים זה הזיה כי כשהצדיקים מתפקחים ומקבלים רוח הקודש הוא יכול לשבת אתך להיות במצב כזה. אני ראית את זה קורה. והם פשוט פתאום מחייכים ומחייכים ומחייכים והם מסתכלים והם פה - על אותה מציאות שאנחנו חיים פה, 2019 ערב בחירות, ילדים נרצחים, ערב מלחמת עולם. ואתה רואה את האדם באקסטזה נוראית, מה אתה רואה? אני בגן עדן. איך אתה בגן עדן אתה איתי פה, אני יושב פה לידך. כן, זה מה שאתה רואה זה מה שאני רואה. הוא לא הולך לאף מקום הוא לא עולה לאף מקום הוא גם לא יבצע יציאה חוץ גופית הוא פה לגמרי.

עלייה בתודעה והתחברות לעדן

הסיפור של עליית הנשמה של הבעש''ט בראש השנה. הרי זה היה בזמן שהוא היה חזן, הוא חזן הוא נמצא שמה על הבמה יחד עם עוד סומכים. אז מה אנשים רואים, מה כל הסיפור שאנחנו קוראים אותו? אם אתה היית שואל אנשים בבית הכנסת' תגידו אתם ראיתם את הבעש''ט עושה עליות, ראה את המשיח ודברים כאלה? הן יגידו לך: לא, הוא התפלל איתי. באותה שעה שכביכול הספר נכתב הוא התפלל איתם. אז הוא עשה עליית נשמה, מה הוא רואה? אז כולם עייפים ועכשיו אמצע תפילה והרגלים כואבות ועד שנעבור את התפילה זה שבע שעות זה ראש השנה זמן קשה כולם בחרדות -  הוא כרגע רואה את המשיח והוא שואל אותו ''מתי אתה מגיע''. אומר לו: כשיפוצו מעיינותייך החוצה (הרב נווה - אז אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת אני רק יסיים את השיחה הזאת שהוא שוחח אתו). אז הוא אמר לו: ומתי זה יקרה. אמר לו שכולם ייחדו ייחודים כמוך. ואז חלשה דעתו הוא אמר: אני יודע שאני התקדשתי ונטהרתי ואני יודע שאני מבני עלייה. ואנחנו יודעים שבני עלייה הם מועטים, איך עמכה פשוטים יצליחו לעשות עליית נשמה כמוני - אני לא רואה את זה מה שנקרא. אז המשיח אומר לו זה ''בנקל ללמוד ולפרש''. 'בנקל ללמוד ולפרש' זה שמות של שלושה מלאכים ושלושת המלאכים האלה אחראים על עליית התודעה.

מה שאנחנו עושים עכשיו זה ''בנקל ללמוד ולפרש'' אז הגיע הזמן ופתחו לנו את המפתחות שמתחילים לדבר על עליית התודעה. אז אם הבעש''ט עושה עלייה ורואה את המשיח, מה זה לראות את המשיח. הוא לא רואה עכשיו איזה משהו עם זקן לבן - זה דרגת יחידה הוא כ''כ עלה הוא עלה לדרגת יחידה שלו ודרגת יחידה שלו זה בחינת משיח והיא אומרת לו: למה עלית לכאן לבד אתה יכול לעשות את זה עם כולם – איך עלית, תפיץ את זה לכולם. רק מה באמת היה שמה הטריק? שהוא לא באמת היה יכול להגיד את זה לאותו דור ואז הוא התחיל להפיץ את ''תורת החסידות'' ולכן זה גם נקרא ''תורתו של משיח'' אבל כל ענינה של ''תורת החסידות'' זה מה שאנחנו מדברים עכשיו - זה השימוש בתודעה.

והכל חיכה לזמן הזה. למה. כי היו מציאויות בתקופתו של הבעש''ט עכורות נמוכות שהדורות עדיין לא חוו אותם. אני מזכיר לכם שזה היה טרום שואה, וזה היה טרום החוצפה שיש בחוץ, וטרום גילוי עריות ברמה כזאת - זה היה טרום הגועל נפש שאנחנו חווים אותו אבל כמה שזה גועל נפש זה כלים נפלאים זה כלים עצומים. כלי זה נותן אינטליגנציה רגשית. זה כואב אבל אמרנו שהכאב הזה הביא אותנו למצב שהיום אנחנו לא שומעים אף אחד אבל זה הכניס אותנו לשיחה אינטימית עם הבורא. וכשזה מכניס אותך לשיחה אינטימית עם הבורא אפשר לדבר אתך על עליית נשמה, אפשר לדבר אתך על בוא נזיז את התודעה שלך עכשיו - זה מה שאפשר לעשות. כי היה חבר רביעי לאיוב שעל זה הוא דיבר אתו. הוא אמר לו: איפה המקום הכואב שאתה נמצא בו. אז הוא אומר לו: זה במקום שנקרא ''דכא'' אומר' אני נמצא במקום הכי קשה בעולם. אומר לו: אל תנסה לעלות בחזרה יהיה לך כואב עוד יותר תמשיך למטה שם אתה תמצא את הבורא. ככה זה היה.

אז אנחנו נמצאים במצב כ''כ כאוב שהוא בא לידי ביטוי בכ''כ הרבה רמות. בזה שאנחנו תקועים, בזה שאנחנו יודעים שיש לנו ים של פוטנציאל אבל הוא לא ממומש, בבדידות נוראית, בחוסר תקשורת עם הזולת, באכזבה כמעט מכל דבר. הסיבה שכל הדור הזה עצוב זה בגלל שהוא כאוב הוא נורא מאוכזב מהכל - ניסה הכל והכל התפוצץ לו בפרצוף. ככה שגם אם אתה תנסה להזיז בנ''א ולתת לו תקווה לעשות משהו אין לו כבר כוח, בטח לא לרוחני. תגידו לאנשים, תעמדו תתפללו תגידו את כל ספר תהילים אע''פ שהם יודעים מה נכון לעשות אין להם כבר כוח. עכשיו 'האין כוח' הזה זה לא אומר, מוות ודאי זה אומר, כאב עמוק רק צריך להיכנס לעומק הזה ומשמה לצלול ולצאת למציאות חדשה לגמרי - אנחנו צריכים לנצל את זה.

חלק גדול מהעניין של ההגות דרך אגב הגות זה גם לשון ''תוגה'' כתוב שזה אותיות 'תוגה' גם 'ניגון' יש בזה לשון נוגה. אז העניין של העצב הוא עניין עמוק אבל רק שמה אנחנו פוגשים את הדברים היקרים והחשובים ביותר - ברציונל אתה לא מצליח בשכנוע עצמי אתה לא מצליח. אז יש מצב להביא את עצמך למקומות הכואבים והכאובים האלה שדווקא משמה ההגות היא פנטסטית - ההגות היא הכי יפה והכי מושלמת בצער הכי גדול. ממש כשאתה גמור לגמרי מכל הבחינות השיחה שלך עם הבורא לגמרי בהירה. יש בהירות לגמרי בשיחה עם הבורא - אתה לא צריך לדבר פשוט השיחה הפנימית היא לגמרי בהירה יש ממש בהירות לשיחה. כשאתה רציונאלי וחזק אין בהירות לשיחה אתה כמעט מרגיש נבוך מהמעמד אבל כשאתה גמור לגמרי יש בהירות לגמרי לשיחה ובאותה שעה אתה מדבר ממש ואתה דבוק ממש וזה קורה.

אמונה ועלייה בתודעה

לעניין האמונה בדבר הזה (הרב נווה - אם הזכרנו את הבעש''ט נזכיר עוד דבר משמו - עוד מעט זה ח''י אלול בעזרת השם ביום חמישי הקרוב זה ההילולה שלו) הוא ניכנס לבית מדרש והוא ראה מראה שהוא הזדעזע והוא פתאום רץ לשניים שנראו יושבים ולומדים בחברותא והוא תופס את שניהם בכתף שלהם ומנער אותם. מה אתה אמרת לו תגיד לי עכשיו מה אתה אמרת לו. אומר לו' לא הרב אנחנו צחקנו זה היה בצחוקים. הם לא הבינו מאיפה הוא ראה ואיך הוא שמע ממרחק כזה גדול. שאלו אותו, מה אתה ראית למה הרב נרעש ככה. הוא אמר לו, אני ראיתי אותך שאתה קורע אותו כמו דג. שניהם החווירו. אז הוא אמר לו: כשאנחנו רבנו בנינו אמרתי 'אני יקרע אותך כמו דג'. אז הוא אמר, אתם לא מבינים שאתם מייצרים את המציאות הזאת - הדיבור מייצר את המציאות הזאת לך זה נראה כאילו זה משהו בשטות אבל אתה מייצר את זה. כי אם אתה העלית את זה כחיזיון 'אני יקרע אותך כמו דג' זה קורה אז אפילו אם זה עולה כבועה שמתנפצת לאותו רגע אבל זה קורה ואם היית מחזיק את זה גם היית מסוגל לעשות את זה - אז למה עניין של אמונה? אמונה זה להחזיק - אם עליתי למישור תודעה מסוים ואני כרגע יכול להתקשר לצדיק (לא לתקשר!) אם אני נמצא בסוג של התקשרות אתו אני יכול לעבר אותו ואני יכול גם לדבר אתו. עכשיו איך אני מדבר אתו? אני צריך להמתין. וכאן ניכנס אלמנט מאוד מאוד חשוב בעבודה הרוחנית. המקום היחידי שהקב''ה ברא זה גן עדן ''גן עדן'' כשמו כן הוא ''הגנה על העדינות'' אבל אמרנו ש''גן'' זה לשון ''הגנה'' זה לשון ''ניגון'' וזה גם לשון ''הגות'' כי אמרנו שזה לשון תוגה - זה הטיות של אותה מילה. אי אפשר להגיע לעדן בלי הגות, אי אפשר זה בלתי אפשרי זה הכרטיס כניסה היחידי זה ההגנה על העדינות אבל המוטיב החשוב ביותר שצריך לעשות ולהגיע אליו זה ''עדינות''.

עדינות ועלייה בתודעה

אני לא יכול להסביר לכם באיזה גסות רוח אנחנו חיים יש לנו המון רעש פנימי בתוך הראש, כל תנועה עושה רעש אפילו אם אתה מזיז ככה את היד זה רעש, עצם הקיום שלך הוא רעש. בהגות אחד מהדברים שאנחנו עושים 'התפשטות הגשמיות' זה להתחבר למושג ''עדינות'' - לא כמנטרה פשוט להתחבר למשמעות של המילה ''עדינות'' עד שכמעט תהיה עצירה לחלוטין אבל זאת תהיה עצירה עם הזדככות אתה תיכף תרגיש שאין לך גוף אתה מיד מרגיש ואתה אומר 'אני תיכף מרגיש שאין לי גוף' אני לא יודע איפה גבולות הגוף שלי ולאט לאט אתה מפסיק להרגיש אותו - אבל זה התחברות למילה ''עדינות''. בכלל זה מילה שאנחנו צריכים לקחת אותה לנגד ענינו כמעט 24 שעות ביממה. זה 'גן עדן' זה גן של עדינות. המחשבות שלנו גסות, הרגשות שלנו גסים אנחנו מתעצבנים על כל שטות מקבלים עצבים על כל שטות וזה מביא אותנו לגסות רוח מטורפת והגוף מגיב והגוף נסגר והגוף לא רוצה את הבריות - זה שטויות שאתה עושה לעצמך אף אחד לא עושה לך את זה אתה יכול לחיות במקום כ''כ אחר. ואחד מהמקומות לחיות בהם המושג של 'גן עדן' זה קודם כל לחיות במקום של עדינות. במקום הזה של העדינות יש המון המון ידע.

עלייה בתודעה – הגות והתחברות לים הידע

הנושא של השיעור שעליו אנחנו דברנו זה התחברות אל מישורי התודעה אבל ששמה יש המון ידע - כאשר אתה נמצא בהגות אתה לא נמצא באמת במקום אתה נמצא בעומק. 'אתה לא באמת נמצא במקום' זאת אומרת זה לא ספר שאתה יכול להגיד' קראתי פסקה אני יכול לחזור על הנתונים שקיימים בה. אתה נמצא במקום מאוד עמוק ולשעתו אין לזה שום משמעות - אם משהו יגיד לך מה חווית באותו רגע, אתה אומר אני לא יודע, לא ראית איזה מילה לא שמעת משהו? כלום שום דבר. אבל כשאתה יוצא החוצה מהעדינות הזאת לגסות שאתה נמצא כאן פתאום עולים אתך המון רעיונות המון יצירתיות - המעיין מתחיל להתפרץ החוצה כאילו נגעת במשהו וכשיצאת ממנו אתה מוציא אתך החוצה את כל המים וזה מוציא את כל הידע והיצירתיות שנמצאים שמה - וזה רק מלהיות בעומק מסוים.

אז מה למעשה אנחנו עושים בהגות?

מתחברים לעומק לעומק של ''האור עליון פשוט ממלא כל המציאות''

''אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' הוא לא אור ריק הוא אור מלא יש שמה הכל כל הידע נמצא שמה הכל ואתה רק צריך להיכנס פנימה לגעת בו לעשות השוואת הצורה ולו לרגע עם המקומות הכי עמוקים. כי אמרנו זה מישורי תודעה וככל שאתה מתעמק במישור התודעה שוהה שם, רק תצא, אתה תוציא אתך חוכמה לאין קץ.

(הרב נווה - אני ראיתי איך זה מתרחש בהודו - אתה מגיע לכל מיני כפרים נדחים ששמה אמרו לי תראה פה יש איזה נזיר שנמצא שמה 17 שנה, שמה יש איזה אחד. והיה לי חשוב ללכת לדבר דווקא עם אלה. הם היו חיים בכפרים הודים, בלי מים בלי חשמל בורות נורא גדולה ואתה רואה ילדים עושים מדיטציה, בכל מקום כמו פטריות. אתה מדבר עם ילד בן 9 אתה שואל אותו: כמה זמן אתה עושה מדיטציה. מאז שאני זוכר את עצמי. מה גרם לך. זה סיפורי גבורה כאלה סיפרו בבית במשפחה סיפורי גבורה כמובן על בודהה: היה איזה אחד שעף באוויר ואחד שעשה שמה פוטוסינתזה ודברים כאלה.. ואנחנו חיים על זה זה הגיבורים שלנו. מה אתה יודע, בוא תספר לי מה אתה יודע. והוא מדבר אתך ממש כמו בודהיסט עם עומק פנומנאלי ואתה מסתכל עליו ואתה אומר, מאיפה אתה יודע את זה? אתה יודע לקרוא? לא, יש לכם פה ביה''ס? לא, מה אתם עושים? זה הקטע שלנו - מהכפר שלנו יצא המהרישי הזה יצא זה וזה, וזה הגאווה שלנו אז אנחנו חוזרים על זה. אנחנו הולכים מתוך תקווה שמשהו מאתנו יזכה להארה. ובגיל 9 יש להם בגרות רוחנית פנומנאלית אני יכול לדבר איתם כמו שאני מדבר אתכם והם מבינים והם מגיבים לגמרי והם לגמרי שם וזה פלא גדול.

כשהייתי שם ושם מחייבים אותך ללמוד את כל התורות שלהם - יש וודות (יש ארבע וודות) יש כמה ספרים שאתה חייב לעבור אותם את האופנישדות ואת הדאו דה ג'ינג. יש מערך שלם שאתה צריך לדעת אותו. אתה מסתכל על זה, זה חוכמה פנומנאלית מאוד מבלבלת כי זה נורא קרוב לקבלה. ואתה אומר להם, מאיפה הבאתם את זה? מי כתב את זה? הם אומרים לך מודטים, אנשים שמדטו הם כתבו. אתה אומר, בסדר אני מבין אבל כדי לכתוב שירה אתה צריך לדעת שירה, כדי לכתוב חרוז אתה צריך לדעת פיוט - יש המון מיומנויות שנמצאות בכתב (אני מאוד בקיא בשירה הלירית ובספרות) ואתה מסתכל ואתה אומר, זה או משורר או משהו שצריך להיות פרופסור בן זמננו כדי להרכיב את השירים האלה. זה מאוד מורכב אתם לא יודעים כמה זה מורכב וזה גם רציף וזה עקבי. ואומרים לך, לא אנשים פשוטים לגמרי - שזה היה על ההר 30 שנה וזה היה שם וזה מדט עד שהוא הגיע להארה. כשהוא יצא זה הידע שהוא קיבל ועכשיו הוא כותב והוא מעביר עת זה לאנושות. הם יוצאים עם, יכולת קליגרפית, יכולת אומנותית, יכולת של שירה, יכולת של ניגון, כמעט עם כל סוג של כישרון הם יוצאים וזה רק מתוך ההתחברות למקום הזה ויציאה בחזרה).

הגות – חיבור שמים וארץ

אצלנו זה אחרת מכיוון שאנחנו לא מתחברים סתם לים הפוטנציאל הגדול אנחנו מתחברים לאלוקות אז אנחנו לא מוציאים למשל סתם כישרון בנגינה - אתה צריך להוציא משהו שהוא בהקשר אלוקי זאת אומרת אנחנו צריכים לחבר שמים וארץ. זה ענינו של הנביא.

אנשים חושבים שהנביא זה שהקב''ה לוחש לו באוזן' לך תגיד להם שבעתיד יקרה כך וכך. זה לא זה, זה רחוק מאוד מזה הנביאים שנמצאים בספר נביאים זה הנביאים הכי נמוכים שיש. הנבואה האמתית זה זה שאתה מצנר את הבורא - וכל הנביאים היו הגותיים אי אפשר להיכנס ולהגיע לנבואה בלא הגות אבל אז כביכול אתה מביא את דבר השם. הנבואה המקסימאלית שיא הפוטנציאל של האדם שאליו הוא צריך להגיע זה כמו משה רבינו.

אז אני יודע שזה נשמע לכם רחוק אבל זה עניין הגותי זה לא עניין למדני 'משה רבינו' פשוט היה אדם מאוד הגותי. וכל מה שהוא העביר בנבואה, הרי הוא היה ליד כולם כולם ראו אותו אף אחד לא שמע את הקול שהוא שמע - זה היה הרי הטענה של קורח, מה אתה הבאת לנו בנבואה שאח שלך עכשיו כהן אף אחד לא שמע את זה, אתה בא אתה אומר: טוב אמרו לי שאח שלי כהן. אז איך זה נראה?! אבל הנקודה היא כאן זה באמת לעלות לאלוקות לדרגה של נבואה זה צינור, אתה מגיע שוב לעניין של ''כתר לי ואחווה לך'' תמתין לי ואני אתן לך כבר את הדחפים הראויים ואז האדם יורד עם דחפים אלוקיים הוא מבין שהוא מצנר בן שמים וארץ בן האלוקות לבן כאן. והיהודי מצנר דברים מאוד מסוימים מאוד מאוד מסוימים - הוא לא יכול סתם לרדת עם טיאצי או עם ציקונג או עם קליגרפיה או עם יכולת בישול - אפשר שזה ישמש אבל רק לבית המקדש. זה כמו שהיו מן הכוהנים משפחות שלמות שידעו לעשות את הקטורת וקיבלו את זה בסוד והיו כאלה שידעו לשחוט וידעו את זה בסוד וכל המיומנויות שהיו בבית המקדש זה היה בסוד בדרך הזאת.

אז מה הרעיון למעשה אם ככה של הנבואה? ייחודים

היו מגלים להם את סוד הייחודים

גם משה רבינו באותו סיפור בדיוק שסיפרתי לכם קודם לכן על עניין המלאכים - הוא צריך הרי לתת להם את הסיבה למה אני מקבל תורה ואתם לא. הם שאלו את הקב''ה ''ה' אדונינו תנה הודך על השמים מה לילוד אישה בנינו'' התורה שלך צריכה להיות לשמים, מה אתה נותן אותה לחיות האלה? אז הקב''ה אמר למשה רבינו תענה להם ואז הוא שואל אותם, יש בניכם רצח יש בניכם גניבה. בשביל מה אתם צריכים תורה, אנחנו צריכים תורה, מה כתוב בתורה? אל תרצח, אנחנו רוצחים - אתם רוצחים?! מה כתוב, אל תגנוב - אתם גנבים?! ואז כתוב שהם התלהבו מהתשובה הזאת מאוד וכל אחד בא ונתן לו מתנה והשטן בא בניהם גם כן ונתן לו מתנה על התשובה שלו. ומה המתנה שהוא נתן לו? קטורת, אמר לו כשאתה תראה מגיפה למטה תעשה ''פיטום הקטורת'' וזה ימנע את המגיפה - הרב נווה - אז קודם כל אני רוצה להסביר מה הייתה שם ההתלהבות. יש תורה למלאכים, המלאכים מבינים את התורה בשפת המלאכים - הם קוראים את אותה תורה והיא רלוונטית עבורם בשפת המלאכים. ומה שמשה רבינו אמר להם זה חידוש גדול מאוד. אצלהם שמה הם גם עושים 'אל תרצח' אבל המשמעות של זה היא אחרת לגמרי היא לא המשמעות שאנחנו נותנים לה כאן. אצלהם יש את כל התורה כולה הם עושים אותה, כתוב שכל האותיות ת'כלס הם מלאכים אז הם בעצמם התורה אבל זה תורה של 'עולם היצירה'. ומה שאמר להם משה רבינו: יש תורה נמוכה יותר חווייתית יותר של אותם דברים שאתם חווים אותם פה ואנחנו עושים אותם למטה. טוב נו איזה גדולה יש בזה? ככל שזה יותר למטה יש לזה כלים יותר עמוקים - יש לזה כלים יותר עמוקים סימן שהישות התחתונה היא גם עליונה יותר מהמלאכים ואז הם הבינו שהוא יותר גדול מהם.

אבל מה הייתה הפואנטה? הפואנטה שכל זה היה בנבואה ומה שהוא ירד זה עם ''פיטום הקטורת'' אז כל פעם שמשה רבינו עלה כביכול ונשמע הקול ''וידבר ה' אל משה לאמור'' הוא ירד עם ייחודים - הוא ירד תמיד עם משהו שייחד את העולמות.

וזה הבדל גדול מאוד בן משהו שלוקח סמים כי גם באמצעות סמים אתה יכול להתחבר למשורי תודעה ואתה יכול להגיד' אני יכול לבחור עכשיו להיות מנגן, אני יכול לבחור עכשיו להיות רקדן, אני יכול עכשיו לבחור להיות מעצב אופנה - יש לי עכשיו את כל מישור התודעה שקשור לזה אני רק יתחבר אני מוריד את זה למטה וזה מה שאני יהיה. אתה כאילו יכול לבחור את זה אבל זה כאילו חסר תכלית. ואילו כשיהודי הוגה הוא צריך להגיע למקום של ייחודים הוא מקבל ידע לייחד את העולם. ולכן, הרמב''ם אומר שראוי שכל יהודי יהיה כמו משה רבינו אז כולם התפלאו ואמרו לו': איפה משה רבינו אנחנו בקושי' אז חושבים כל הזמן שצריך להיות תלמיד חכם ואתה צריך להיות קבור בבית המדרש ונוטל ידיים כל היום וטובל 24 שעות ביממה. לא בזה מדובר. הוא אומר אם משה רבינו ידע לעשות הגות גם אתה יודע לעשות הגות.

ואם משהו יגיד שזה מדיטציה - אין לי כוח לענות על זה אבל אני כבר יגיד לכם - כל מה שעושה יהודי וכל מה שעושה גוי זה לא אותו דבר הם יכולים לעשות את אותה פעולה וזה לא אותו דבר - זה לא נמצא באותם מישורי תודעה אז מדיטציה של יהודי ומדיטציה של גוי זה לא אותו דבר. אז כאשר משה רבינו עשה את ההגות שלו ההתחברות שלו לקב''ה הייתה טארוולית כי זה השורש שלו. בהגות או במדיטציה אתה מתחבר לשורש הגבוה ביותר שאליו אתה מחובר לשיא הפוטנציאל שלך אז אם שיא הפוטנציאל של בודהה זה נירוונה אצלנו שיא הפוטנציאל זה הקב''ה בכבודו ובעצמו אז ממילא אתה תקבל את כל ההוראות של הירידה למטה.

וכאן אני יסיים בדבר אחד טעמי המצוות - חז''ל אמרו לא לתת טעמים למצוות ולא לתת טעמים לתורה בכלל. אז שאלו' למה לא, אחרת התורה מתה, כאילו תגיד איזה משהו. אז הוא אומר: אני לא יכול להגיד לך' הטעם נמצא בנבואה הטעם נמצא בהגות - אתה תבין את זה אם אתה תהיה מחובר לזה. מה הטעם שאני יגיד לך המצווה הזאת כי.. אז אני יגיד' יופי בסדר אבל אני יתרגל לטעם הזה ואז לא יהיה לי הרגש בלב - אתה אמרת איזה סיבה אני אתן לזה קונטרה כל מה שאתה תגיד אני אתן לזה קונטרה. אבל אם אני מחובר לגמרי ואני מצנר את זה, אני אומר: אני מבין למה המצווה הזאת נמצאת פה, אני מבין מה זה עושה זה מעין חוט שמקשר את העולם העליון לעולם התחתון. ואז אתה מבין איך הוא מקשר את העולם העליון לעולם התחתון ולכן אין לזה כביכול טעם רציונאלי שניתן להגיד אותו אבל להגות אותו אפשר.

הסוד הוא בהגות

אי אפשר להיות יהודי אם אתה לא הגותי תבינו זה בלתי אפשרי לכן התורה הגלותית הזאת שמכניסים כ''כ הרבה אנשים לבתי ישיבות וקוברים אותם עם הדף היומי זה שואה רוחנית פר אקסלנס אתה משאיר את האנשים עם האף בתוך דף שבא מעולם הבריאה והם לא מבינים 'לא מימינם ולא משמאלם' ואין להם שום דרך להבין מה כתוב שמה. וכל מי שמנסה על דרך הסברה 'אבל אבל אבל' לא יעזור לך אתה לא מבין כי מי שהיה שם והבין לא צריך לזה הסבר.

המשנה לא צריכה הסבר הפסוקים לא צריכים הסבר - הם צריכים התחברות הם לא צריכים הסבר. כי כמות הפרושים שאתה תצטרך לתת לכל פסוק הם אינספור ועדיין לא תבין אותם ולכן כל התורה שלנו זקוקה להתחברות היא לא זקוקה לפירושים ולעוד פירושים ולעוד פירושים. הגיעו כבר ל 72 אלף ספרים מי יקרא 72 אלף ספרים, עכשיו גם לך תזכור ויש לך גם דעות חלוקות וסתירות רבות, איפה תמצא את הידיים והרגלים בג'ונגל הזה (הרב נווה - ויש גם כ"כ הרבה טעויות שאני לא רוצה להכניס אתכם לתוך הדבר הזה. כמו שאחת הטעויות הנפוצות ביותר. ושוב, זה מרבנים ברמה הנמוכה ביותר שהם מקריאים 'אין לנו היום רוח הקודש' הנה כתוב 'היום הלכה ואבדה רוח הקודש'. לכל אלה שגורסים שאין רוח הקודש אז אם ככה את כל ספרי האחרונים, הרי יש הראשונים ויש האחרונים, כל ספרי האחרונים אין טעם לקרוא כי זה סברות כרס. 'אחרונים' - זה הגאון מווילנא זה הבעש''ט זה רבי אלימלך מליזנסק זה בעל התניא זה בעל הליקוטי מוהרן. אל תיקרא אותם עזוב זה סברות כרס זה סתם משהו המציא את זה. כי לא יודעים לקרוא כי גם את הפסקה שהם קראו בגמרא שנגמרה רוח הקודש גם את זה הם לא הבינו כי כשאתה לא מחובר ואתה מקריא ככה זה נראה. אם היה צריך להתחיל את הסיפור מהתחלה מגיל שלוש הייתי מתחיל ללמד ילדים הגות עד שלא מתחברים ולא זוכים לאזשהיא עליה כלשהיא אני לא נותן להם לקרוא אפילו לא מילה אחת כי זה חילול ה' אם יקראו מילה אחת ואחרי שהם יתחברו הם יקראו הם יבינו הם ידעו את זה).

שער הטנת''א

(הרב נווה - אני יסיים בדבר אחד אחרון כדי שאתם תבינו למה אני מתכוון. יש בעץ החיים שער שנקרא ''שער הטנת''א'' 'טנת''א' זה ר''ת - טעמים ניקוד תגין אותיות)

האותיות הקליגרפיה עצמה צורת הכתיבה עצמה זה סימן. עכשיו הסימן הזה צריך שתהיה לו משמעות הוא מסמל משהו. אז הנה למשל יש כאן אותיות אבל האותיות מסמלות משהו, אני לא סתם רואה כתמי דיו יש כאן מילה כתובה אני מבין את המשמעות שלה. אח''כ יש ניקוד  יש עשרה מיני ניקודים. בכתר הניקוד הוא קמץ, בחוכמה (בעולם האצילות) הניקוד הוא פתח, בבריאה הניקוד הוא צירה, בחסד הניקוד הוא סגול, בגבורה הניקוד הוא שווא, בתפארת הניקוד הוא חולם, בנצח הניקוד הוא חיריק, בהוד הניקוד הוא קובוץ, ביסוד הניקוד הוא שורוק ובמלכות אין ניקוד. יש הרבה אותיות שאנחנו קוראים אותן בדילוג, כמו אותיות סופיות וכמו כשאנחנו אומרים 'לאלוהים' (אנחנו מדלגים על הא'. אז ה-א' היא בלי ניקוד כי היא שייכת למלכות. ואז אנחנו מנתחים את כל המילה לפי הספירות). אח''כ יש תגין. בספר תורה עצמו בקלפים יש מעין כתרים מעין קוצים כאלה - חלק מהאותיות יש קוץ אחד ולחלק יש שלושה קוצים. באותיות שעטנז גץ יש שלושה קוצים. זה בא ללמד על הנהגה של קו אחד ועל הנהגה של ג' קווין. אח''כ יש טעמים. טעמים נתפס האופן שבו מנגן החזן בבית הכנסת ביום שבת - איך שהוא מקריא את הספר תורה אז הוא לא מקריא הוא מנגן בטעמים יש לזה טעמים מעין סוג של צלילים.

אומר הבעש''ט' לעתיד לבוא כל הספרים ימחקו כל הפירושים ימחקו וכל מה שיישאר זה רק הטעמים זה הכל יהיה רק ניגון אחד שלם. זאת אומרת גם האותיות שאנחנו מבטאים אותן 'ב-ר-א-ש-י-ת' הוא אומר גם זה לא יהיה. גם אם אתה תגיד' רגע אבל אני יודע להגיד לך מה זה 'בראשית' הוא אומר לך' לא אתה לא יכול להגיד לי - אני רק אשמע את הניגון 'בראשית'. כמו שלהבדיל אלף הבדלות אדם ישמע שפה שהוא לא מכיר אותה. נניח אתה תשמע יפנית ואז אתה תשמע את הצלילים ביפאנית, אתה לא מבין מה הוא אומר אבל אתה שומע את המצלול. ככה זה יהיה לעתיד לבוא - זאת אומרת החושים הגשמיים שלנו יסתתמו ואז אנחנו לא נבין מה שאנחנו מדברים בפה אבל החוש הרוחני שלנו יפתח ואנחנו נשמע רק מוזיקה וכתוב שאז יתגלה ''התו השמיני'' וכל דבר יהיה לנו ניגון ואנחנו נבין את הניגונים של הכל.

כי ניגון זה דבר שנותן את הכל - כשמשהו הולך לקונצרט ואתה שואל אותו: תגיד על מה דובר בקונצרט, מה סיפרו. אתה אומר זה היה קונצרט אני לא יכול להגיד לך מה היה שם זה לא סיפור עלילתי' שההוא אמר לו וההוא הגיב וכל מיני דברים כאלה - זה ניגון. ואתה אולי יכול רק להגיד, מה הנופך הרגשי שאתה חווית אותו. אומר' לעתיד לבוא הכל יהיה ניגון. הטעמים עצמם זה מבטא את הניגון של הלעתיד לבוא.

לשמוע את הניגון וזה בהגות

(הרב נווה -לכן שוב אני מציין את צדיקי ירושלים כי לאחרונה לצערנו מתחילים להיפטר שם אחד אחרי השני מהגיל.. כבר אנשים מעל גיל 100 אבל עדייו הם נקראים ''זקני ירושלים'' ובאים ולומדים מהם כי הם מחזיקים בידע מיוחד) אז אם אתם תראו אותם ביום שבת שומעים ספר תורה צריך הרי לפתוח ולעקוב אחרי החזן - הם עוצמים את העיניים והם לגמרי אתו. ואז אתה אומר לו: אתה לא רוצה לקרוא מה הוא אומר. לא, אני שומע את הניגון. כאילו אל תפריע לי אני רק רוצה לשמוע את הניגון שלו. ואחד הגיע ביום כיפור הקודם 'לכל נדרי' של הרב והתיישב הרי צריך לעמוד בכל נדרי אבל הוא היה כ''כ זקן שאמרו לו' בוא תשב.. הביאו לו ספר.. לא אני לא רוצה ספר. 'כל נדרי' אתה צריך להגיד אתה צריך לקרוא, הלכה 'כל אחד מישראל צריך להגיד כל נדרי'. הוא אומר, לא אני באתי לשמוע את הניגון שלו כשאני אשמע את הניגון שלו ''כל נדרי ואסריי'' לא יהיה ברגע שאני ישמע את הניגון שלו זה מספיק.

אז תבינו אנחנו צריכים לסגל את עצמנו לשמוע ניגונים להפסיק להיאחז בידיעות .. יש אנשים שלא מוכנים לשמוע פירושים כדי לא להיתפס בפירוש - זה מוריד הם שומעים רק ניגון. יש לו את המילה זהו - הוא חי עם המילה עכשיו הוא שומע 'ניגון' - מה הפירוש עכשיו איזה פירוש תיתן לניגון?! הוא כבר נמצא בהיכל הניגון אז הוא לא רוצה להגיד לך הוא לא רוצה להוריד את עצמו וגם לא אותך. הוא לא רוצה להגיד לך' הפירוש לזה הוא ככה וככה לגביו זה לרדת. אבל זה הגותי קולטים שאתה מתחבר רק בהגות.

הרבה שאלו אותי, הרב האם אני יכול בזמן הגות לשים ניגון, אמרתי כן אבל לשים משהו נורא עדין נורא מחבר ותנסה להבין את המשמעות של הניגון שאתה שומע. זאת אומרת אל תיתן לניגון רק להרגיע אותך כדי שאתה תיכנס להגות אלא הפוך אם כבר אתה שם ניגון תעשה הגות על הניגון ואז תנסה להבין את הניגון. ואז אתה תבין גם את הכותב של הניגון ואתה תבין גם כל מה שהוא עבר. זה מה שאמר רבי נחמן. הוא אומר שלא לשמוע ניגון ממנגן לא כשר אתה פתאום תקלוט את כולו. הרי אצלנו זה 'ספר' 'סופר' 'סיפור' והפואנטה היא לא הספר ולא הסיפור אלא הסופר והסופר מעביר את עצמו ''אנא נפשי כתבית יהבית'' וכל הפחד זה שהוא לא מעביר את ההוויה שלו. ואם ההוויה שלו מרה ושחורה והיא פסיכית - הוא מעביר לך את זה. ובניגון זה ממש מסוכן כי ניגון זה דבר נורא אינטימי אתה נותן למקום נורא אינטימי להיפתח אז זה נשמע לך טוב אבל אתה מרעיל את הנפש אתה יכול ממש להיכנס לדיכאון רק מהבנ''א הזה לכן כתוב לא לשמוע ניגון ממנגנים לא כשרים. אבל אם שומעים ניגון ממנגן כשר מאדם שהוא רוחני והוא מכוון לדברים גבוהים מאוד ההיפך זה מזכך מאוד (הרב נווה - בגלל זה אתם תראו שהרב שלנו תמיד מסיים את הכנסים שלו בניגון כי ככה הוא מוודא שהוא תיקן את כולם שהוא טיהר את כולם. אבל מה שעושים בשירה שלו זה שלא מצטרפים לשירה שלו ולא קמים ורוקדים, אין צורך. לשבת לעצום את העיניים ולהתחבר לניגון שלו - בניגון שלו אתם תשמעו כבר את הקב''ה).