הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 9/9/19
והגית בו
היום אנחנו נדבר קצת על עניין ההגות
אומנם אחרי החגים התוכנית תשתנה ואנחנו ניכנס ללמוד את תורת ההגות כמו שצריך אבל אני חייב שתהיה לכם קצת התנסות בדברים האלה לפני שניכנס אליהם ממש כתורה.
כמו שאנחנו אמרנו' השונה בן 'מדיטציה' לבין 'ההגות היהודית' זה שבמדיטציה פרט לזה שזה טכניקה המדיטציה לא הוגה על משהו אלא היא משאירה את האדם בסטטוס של no mind. יש הבדל בן no mind לבן mindfulness. mindfulness הם רוצים שהעשייה תהיה מודעת לגמרי שאתה כאן ועכשיו. זה לא mindfulness היהודיים (הרב נווה - אנחנו נדבר על זה לכן אני לא רוצה כ''כ להשתמש באותן מילים כי זה לא כ''כ מדויק לא כ''כ נכון) לגביהם ה- mindfulness זה לעשות פעולה בערנות גדולה מאוד במודעות גדולה מאוד. אבל עדיין אע''פ שזה בערנות גדולה מאוד הקב''ה בכבודו ובעצמו לא נמצא שם. מדיטציה נוספת היא של no mind, יש הבדלים, היו כתות או סקטות שעסקו בזה. והרעיון כביכול של mindfulness או no mind זה תלוי מאיזה נקודת הסתכלות. יש נקודת הסתכלות מצד המלאות ויש נקודת הסתכלות מצד החלל. ולפעמים האדם מרגיש את עצמו את החלק המודע שלו אז הוא אומר' אם אני מרגיש את החלק המודע שלי ואני כבר מודע אז למה שאני לא יהיה mindfulness ואם האדם נמצא בחלק שמחובר לגוף שלו והוא ריק לגמרי והוא מרגיש ריקנות אז הוא יעדיף דווקא את המדיטציה של no mind. בכל מקרה שיא המדיטציה במקומות האלה מגיעים לסוג של I am לתחושה של קיימות להבנה שהקיימות שלי נצחית. ואף אחד לא יכול להגיד שהוא הגיע לזה ל I am כאשר הפרמטרים של הגוף כמעט יורדים לאפס ואדם מאוד מחקה מוות קליני.
למה אני מספר לכם את זה?
מאוד חשוב שאתם תדעו את ההבדל וגם כדי שאתם לא תיפלו בזה ולא תעשו את זה בעצמיכם כי לפעמים זה קל ליפול לטכניקה וליפול למדיטציה אתה לא שם לב אבל הגבול בן 'הגות' לבין 'מדיטציה' הוא דק מאוד. אבל הרעיון בן שניהם כדי שאנחנו נבין שזה עובד מצד 'הרצון לקבל לעצמו' מצד האגוצנטריות וההשבתה של פרמטרים של הגוף ממש חיקוי של מוות קליני ואילו במקום של ההגות הקבלית המחשבה היא קודם כל דבוקה בקב''ה אין מצב שעושים את הדבר הזה בלי הבורא - כאן ניכנס הבדל נוסף - אם תשאלו בפילוסופיה ההודית בחוכמות המזרח שהם הכי קרובות לחוכמת הקבלה יש עוד את הסופיזם במיוחד לפי 'תורתו של רומי' הם יגידו לך there is no god there is godliness כאילו הם יגידו לך אין אלוקים שהוא פעיל בפני עצמו אישיות שזזה בפני עצמה אלא אתה מתחבר לאלוקות יש תכונות אלוקיות 'אל אנושיות' לאו דווקא 'סופרמניות' אלא הכוונה 'לא אנושיות' מעל התכונות האנושיות וכשאתה מתחבר לזה אז זה נקרא godliness אבל הוא כשלעצמו כישות חיצונית לך כאילו לא נמצא הוא לא פועל כאילו לבד וזה טעות מרה (הרב נווה - מכאן זה מביא לעוד כמה הבדלים וחשוב שאצלנו נלמד את זה). הקב''ה למעשה זה בהחלט ישות וזה בהחלט ישות הרבה יותר אמתית מן האדם והוא כולל את הכל ואנחנו החלק המצומצם יש לו תפקיד מאוד חשוב איך אנחנו עובדים אל מול הבורא - אז אני אתן כדוגמא - מאוד חשוב כשפונים אל הבורא (אני נותן השקפה כללית זה עוד לא לפרקטיקה) בגלל שיש הפרש פוטנציאלים שהוא המלא ואנחנו הריקנים כל הזמן לבוא מתוך נקודת הנחה שאתה ריק כדי להפעיל את הפרש הפוטנציאלים אם אתה תבוא בגאווה על זה נאמר ''אין אני והוא דרים במדור אחד'' אם אתה תבוא שאתה חושב שאתה יודע זה לא ילך לכן אתה כל הזמן נמצא במצב של שפלות. אבל 'שפלות' זה לא השפלה עצמית, זה לא הלקאה עצמית, זה לא סמרטוטיות, זה לא להוריד לעצמך את הדימוי זה לא putting down (אנחנו לא במקומות האלה) אלא זה ההכרה 'אני ריק' אני לא מקור של דברים, מצד עצמי אין לי כלום. נכון לעשות את זה אפילו במערכת היחסים בן אדם לחברו להגיד' כולם יודעים אני לא יודע כולם נמצאים שמה ובעלי כשרון ואני אין לי כלום. ושוב, לא כדי להיכנס לדיכאון אלא כדי להכריח בראש הפרש פוטנציאלים.
עכשיו תבינו שהאמירות האלה הן אמירות מאוד חזקות. למה. היקום הוא לא פיזיקאלי היקום נמצא בתודעה אמירה שלך מכניסה אותך ל state of mind בתודעה. אז אם אתה אומר' אני כלום ואתה באמת מבין את זה או מרגיש את זה באותו רגע אתה כאילו נדבק בזה כל ההויה שלך נהפכת להיות 'כלום' ואז ביחס להפרש פוטנציאלים של הכל אתה יכול לקבל הכל בבת אחת (הרב נווה - אבל אני בכוונה לא רוצה לתת כל מיני הבטחות פשוט תעשו את זה).
להלכה הדבר הזה נפסק כתוב שכשאדם מתפלל בתפילת 18 שיעשה עצמו כעני שיכוון שהוא מדבק לשכינה ושהשכינה דלה. מראש תבוא כשאתה כלומניק אל תבוא כאילו אני משהו' אני עכשיו למדתי דפי גמרא אני עכשיו יתפלל תפילת 18 מתוך גדלות. הוא אומר' לא אל תעשה את זה. אז זה הלכה. ההיפך' שיתפלל כעני ויהפוך את התפילה שלו לתחנונים ושידבק לשכינה אבל שיבין שהשכינה דלה לא שהוא נמצא בשכינה עילאה אלא שהוא נמצא בשכינה התחתונה ואז הוא יוצר באופן אוטומטי הפרש פוטנציאלים תודעתיים (הרב נווה - אין 'אנרגיה' ביהדות אנחנו לא מדברים במושגים האלה לכן לא כדאי שתרגילו את עצמיכם להגיד' כן בסדר אני יודע על מה אני מדבר. לא להגיד את זה. מילה זה דבר כ''כ חזק אם אתם הייתם יודעים מה המשמעות של מילה אתם הייתם נבהלים מלדבר. אז - לא להגיד 'אנרגיות' ולא להגיד 'מנטרות' או כל מיני דברים כאלה אל תנסה להנגיש את זה לעצמך כי אתה תשנה את זה. יש לזה מילים מדויקות ביהדות. היהדות עשירה במה שהיא צריכה להעביר והמילים קיימות אז כדאי יותר ויותר להיצמד לשפת הקודש שמבהירה היטב מה שאתה רוצה).
אז אם הוא אומר למשל 'עניות' אז זה חשוב כי אח''כ אתה תבין מה זה שהמשיח יהיה ''עני רוכב על חמור'' 'עני' זה עני בדעת ''אין עניות אלא בדעת'' שוב, כי זה הכל בתודעה. אז איך אדם שהוא עני בדעת רוכב על חמור. 'לרכב על חמור' זה לרכב על החומר. איך הוא מגיע לזה. אז בזכות זה שהוא עני הוא רוכב על חמור. אדם עשיר לא רוכב על חמור כי הוא חושב שהוא צריך כרכרות ומגיע לו ועליו נאמר ''אין אני והוא דרים במקום אחד'' הוא יש לו את הדעה שלו הוא לא אלוקי. אדם שחושב שהוא עשיר נמצא בכרכרה, תשאל אותו' מה הוא יודע הוא יגיד לך, טוב זה הידע שלו זה האור שלו אבל אדם עני כל הזמן יגיד 'איני יודע' הגמרא אומרת ''למד את פיך לומר איני יודע''. עכשיו זה לא מוחק לך את המוח זה לא הופך אותך להיות זומבי זה רק הופך אותך להיות ענוו ואז זה מותיר אותך בהפרש פוטנציאלים למול הבורא כדי שככה זה יהפוך אותך להיות ''כלי קבלה''. אדם לא יבוא עם כוס מלאה ויגיד: תשימו לי פה מים, הכוס שלך מלאה, אף אחד לא ילך ויבקש כי הוא חושב שהכלי שלו מלא אבל אדם שהוא עם כלי ריק יגיד' תשימו לי מים הכוס שלי ריקה. אדם רעב מבקש אוכל אדם שבע שיבקש אוכל זה לא כמו בנ''א רעב שמבקש אוכל כולם יראו שבנ''א שבע שמבקש אוכל הוא קצת מהתל קצת משחק אבל אדם שהוא רעב אתה תרגיש שהוא רעב. אז הקב''ה לא רוצה שאתה תנהג בשפלות הרוח בשביל דימוי עצמי נמוך או השפלה עצמית אלא בשביל שאתה תהיה מוכן לקבל את האור. והנקודה היא לעשות את זה כמעט כל יום והייתי אומר אפילו כל רגע.
איון והתכללות
רבי זירא היה אחד התנאים הגדולים הוא עלה מבבל הגיע לארץ ישראל ביקש לשכוח את כל התורה אמר' אני רוצה לשכוח את כל מה שלמדתי בבבל אני רוצה תורה חדשה בארץ ישראל. עכשיו אתה אומר, מה זאת אומרת 'אני רוצה לשכוח' אז מה למדת שנים?! אז הוא הביא את עצמו לדרגה של דלות ולדרגה של 'אני לא יודע כלום' שהוא האמין בזה כל כך שהוא שכח ממש אבל אז זה הפך את המוח שלו ואת כל ההויה שלו לבעלת פניות לקבל הכל. ולכן זה כ''כ חשוב שאנחנו נבין שהמציאות שלנו חייבת להיות במקום שאני מאיין את עצמי ''מאין יבוא עזרי'' מתוך האין יבוא עזרי ולכן חשוב כל הזמן לא לחשוב שאני יודע משהו. אז אם אנשים אומרים אחרי שיעור' אני מרגיש שאני לא יודע אם הבנתי, זה טוב מאוד זה לא רע זה טוב להיות על הצד 'הלא יודע' מאשר על הצד 'הכן יודע'. אז אם אתה תגיד' אבל אם כל הזמן אני מאיין את עצמי אז מה אני בסה''כ? ''אין'' אנחנו לומדים כל הזמן להיות ''אין''. כי המלכות היא ''מלכות דאין סוף'' אז כל הלימוד שלנו זה לימוד למעשה להיות ''אין'' זה לא להיות ''יש'' אם הלימוד שלנו הוא להיות ''יש'' אנחנו נעשה שתי רשויות.
לומדים להתאיין
איך לומדים להתאיין זה ''טטרה דסטרא'' כי אם אתה לומד אתה מלא אתה משכיל אתה יודע, אבל מלמדים אותך איך כביכול לא להיות. אבל' זה לא להעלים את עצמך לא למחוק את ההויה שלך או לעשות איזה טריק או למחוק את המוח אלא מלמדים אותך שאתה והיקום זה אחד ככל שאתה מבין שאתה יותר אחד אז מן הסתמא הקיום שלך כממשות עצמאית לא קיימת.
איך רואים את זה? איך לומדים לאט לאט שאתה מתאיין?
לא בא לך יותר לעשות דברים לבד. אתה לא מעונין להנהיג. אתה גם לא רוצה להיות בודד אתה לא רוצה להיות לבד. אתה תחפש לעשות דברים ביחד. כל דבר, דברים קטנים לעשות ביחד. כל הזמן אתה תחפש את קירבתם של אנשים. כשאתה תהיה בקרבתם של אנשים לא יהיה אכפת לך מה הם מחליטים כל עוד אנחנו מחליטים ביחד. אז לאט לאט אם משהו יתבונן בך ויגיד לך' תגיד לי אתה מה הדעה שלך. מה שהם יחליטו אני איתם הדעה שלי זה להיות עם כולם ביחד. אני יכול להגיד דעה אבל אם היא תעשה/ לא תעשה זה לא משנה לי כל עוד אנחנו נעשה אותה ביחד. וכשזה לא קורה אז יש את ''האנא אמלוך'' אני יעשה, אני ינהיג, אני יתקן, אני יגיד. זה הבעיה. ואז יש אותך ואחרים זה כלום. עניין של ''ואהבת לרעך כמוך'' אמור להביא אותנו להשוואת הצורה עם החבר למצב שאני והחבר שלי זה אותו דבר.
איך אדם יודע שהוא עוד לא שם?
הוא מתכבד בקלון חברו. אם יש לך איזה זלזול בראש כלפי משהו זה נקרא ''מתכבד בקלון חברו'' לא שאתה אומר לו משהו לא שאתה יורד עליו בראש אתה אומר 'מי הוא'. איך שאתה אומר על משהו 'מי הוא' זה נקרא ''מתכבד בקלון חברו''. וכדי לוודא את זה, שוב, האדם כל הזמן צריך לשים את עצמו מתחת לחברים שלו. עכשיו איך אני יכול לשים את עצמי מתחת לחברים שלי? אני יכול להתבונן בבנ''א ולראות איזה יתרון יש לו על פני ולשים את עצמי מתחת ליתרון הזה דווקא. אתה יכול להגיד': כן אבל יש לו עוד 99 חסרונות יש לו יתרון אחד. ויכול להיות שיש לך 99 יתרונות וחסרון אחד, זה לא משנה, זה תלוי איפה אני מרכז את התודעה שלי אני רואה את התכונה שלו (תכונה קטנה) כאור אלוקי ואני שם את עצמי כרגע מתחת לאור האלוקי לגבי התכונה שלו אע''פ שהיא קטנה בתוך ים האישיות שלו אני הופך אותה כרגע לכל המציאות. כי בנ''א יכול ללחוץ במחשב לחיצה כפולה על תיקייה ולהפוך אותה להיות כל החלון משהו קטן שהיה לך בשולחן העבודה פתאום נהיה כל המסך. זה מה שאתה עושה, אתה בודק איזה תכונה שיש למשהו לוחץ עליה לחיצה כפולה שזה יהיה כל המסך ותוריד את עצמך מתחת לתכונה הזאת כי התכונה הזו עצמה היא האלוקות ומה שאתה חושב זה המציאות.
אז אנחנו מאוד צריכים לדעת שהמציאות היא התודעה שלנו
המציאות לא בחוץ זה תוצר של התודעה זה מה שאנחנו מקרינים החוצה. אנשים בעלי רוח הקודש יכולים לאיין את עצמם פה ולהופיע במקום אחר הגוף שלו פה אבל כל ההויה שלו יכולה להיות במקום אחר. יש סיפור על המגיד ממזריטש, בתקופה שלהם היו חוטפים ילדים יהודים. כופר. לא היו הורגים אותם חוטפים אותם אם לא אז מעלימים אותם. חטפו ילד יהודי ממש לקראת כניסת שבת כדי להלחיץ את הקהילה היהודית ולבקש מהם כסף. באו למגיד ואמרו לו את זה. הוא לא אמר להם כלום הוריד את הראש התחיל להזיע והם רואים שהוא לא מדבר איתם לא עונה להם 'הרב ערב שבת הודיעו לנו שחטפו את הילד מה עושים, לשלוח משלחת, לבקש מאנשים לאסוף כסף לפני כניסת שבת (הרב נווה - הם רוצים פתרון גשמי הוא לא נמצא שם. עצם את העיניים שלו עלה הגוף שלו מתחיל להזיע ברמות מטורפות) שבת מתחילה להיכנס וצריך לקבל החלטה. החליטו שהם מערים אותו. עשו לו ככה (טפיחה) שאלו אותו: הרב מה קורה. אז הוא אמר, אם הייתם מניחים לי עוד דקה הייתי מביא את הילד בחזרה.
תודעה ואמונה
אז צדיקים יודעים לעשות את הדבר הזה וזה לאו דווקא נעשה ע''י שמות קדושים יש אפשרות לעשות את זה ע''י שמות קדושים כי השמות הקדושים זה כמו מנהרות של תודעה, בפיזיקה הם קוראים לזה כמו 'חור התולעת' שדרכו אתה כאילו עובר ואז אתה נמצא בצד השני של היקום. 'חור התולעת' זה מילה. הם יכולים לתפוס צירוף של אותיות וזה 'חור התולעת' שלו. (הרב נווה - להבדיל כי זה לא פיזיקאלי אני לא רוצה שתיקחו את עצמיכם למקומות האלה) הוא פשוט מרכז כ''כ חזק את התודעה שלו במילה עצמה שהוא מופיע איפה שהוא חושב. האותיות עצמן זה סוד גדול (אנחנו נדבר על זה ''בתורת ההגות'' זה לא לעכשיו) אבל אפשר לעשות את זה אתה יכול לעשות לעצמך מניפסט במקום אחר באמצעות אמונה. עכשיו יש צדיקים שנמצאים פה ויכולים לעשות את זה, למה הם לא עושים? כדי לא להבהיל את הצד השני אתה תופיע בצד השני אתה תבהיל אבל עושים משהו כדי שיהיה כיסוי לזה שאתה אומר כל הזמן': אני פה, אני כאן, אני אתך. צריך לתת לזה כיסוי. אז לפעמים אפשר ממש להרגיש נוכחות של צדיק שאתה אומר': אני מרגיש שהוא כאן כאילו אם אני עושה ככה אני נוגע בו.
הגות ואמונה
אז העניין של ההגות זה לא אני עוצם את העיניים אני פה ואז רוב המשקל הוא פה ואז אתה חושב שאתה מדומין לאיזה כמה דקות. הפוך. אתה צריך לקחת את כל כולך למקום של ההגות אתה צריך לשכוח את הגוף לגמרי כאילו אין מרחב וזמן כאילו אתה מתת מפה. אתה עצמת את העיניים עכשיו איפה שאתה תדחוק חזק פה לשם אתה הולך. אפשר לראות את המציאות שלך עפה בדיוק איפה שאתה חושב ''בכל מקום שאדם מחשב שמה הוא נמצא'' אז אם אתה חושב שאתה מדבר עם 'רבי שמעון' בגן עדן משהו ממך עכשיו עושה את זה וככל שאתה תדחוק בזה זה יקבל מניפסט עד שאתה תראה אותו ואתה תדבר איתו. זה הכל תלוי כמה אתה מאמין וכשאני אומר ''מאמין'' זה לא I believe אלא כמה אתה דוחק במציאות הזאת.
(הרב נווה - עכשיו אני רוצה לדבר קצת על העניין של האמונה בהיבט הזה) נניח אדם נפצע בתאונת דרכים (לא עלינו) וצריך לעשות פיזיותרפיה הרופאים אומרים נשברו לו כמה עצמות אבל נעשה לו פיזיותרפיה הוא יכול ללכת. עכשיו כשהוא מלא בגבס והוא מלא בכאבים והוא טראומטי מהתאונה נראה לו שהוא לנצח יישאר ככה. ככה זה נראה לו. אומרים לו' לא לא, אתה קם מהמיטה אתה עכשיו מתחיל ללכת. אבל כואב לי. מבינים שכואב לך מבינים שאתה צולע אבל אתה הולך. כשאנחנו עושים לו את זה אנחנו מבקשים שהוא יאמין שהוא הולך להיות בריא והוא עכשיו נמצא בהחלמה. אז אנחנו לא מבקשים ממנו אמונה תלושה אנחנו לא מבקשים שהוא יאמין בחייזרים אנחנו אומרים לו' אתה תלך עד שאתה תראה שאתה בריא.
הנקודה הזאת היא בדיוק מה שקורה למעשה בהגות - כשאני אומר לכם למשל שאתם יכולים להיות ליד 'רבי שמעון' ואני אומר ''תאמינו בזה''. 'תאמינו בזה' זה כמו תעשו פיזיותרפיה לתודעה עד שהיא תגיע לשם כי אין שום מניעה האדם נמצא ''מסוף העולם ועד סופו''. אין שום מניעה אם האדם היה יודע להשתמש נכון בתודעה שלו הוא יכול היה לעוף באוויר (הרב נווה- וזה בקטנה זה אחת הדוגמאות הטיפשיות שנותנים אבל אין שום מניעה).
בקריאת שמע למשל אומרים לך אתה צריך לעלות עד ''כיסא הכבוד''. אתה צריך לדמיין את ''כיסא הכבוד''. עכשיו אנשים רגילים מסתכלים, בסדר 'כסא הכבוד' אני יגיד ''קריאת שמע'' מה שכתוב ואני אלך לישון. אבל אז אתה מפספס את הכל כי אתה נורא מאמין למציאות הזאת והמציאות הזאת אתה מייצר אותה - אבל אתה מאמין לה אתה מייצר אותה - אבל אתה מאמין לה אתה מייצר אותה. אז אתה תקוע פה זה המטריקס' ייצרת מציאות ואתה מאמין בה אז אתה לא מייצר מציאות חדשה הסרט שלך על 'פאוז'. אנחנו חייבים תנועה המציאות חייבת לזרום אבל המציאות לא זורמת מעצמה הזמן לא זורם מעצמו האדם גורם למרחב ולזמן כתוב ''וההר עשן כולו'' 'עשן' ר''ת 'עולם' 'שנה' 'נפש'. 'עולם' זה המרחב 'שנה' זה הזמן 'הנפש' זה התודעה. אבל 'העולם' ו'השנה' תלויים בנפש אם אין 'נפש' אין 'עולם' ו'שנה' (הרב נווה - הבאנו לזה ראיות וציטוטים כמה וכמה פעמים שאין מרחב וזמן אלא הכל תלוי בתפיסה של האדם).
עכשיו צריך רק לרכז את המחשבה ולהאמין בה
אתה צריך לדעת שהמחשבה שלך באמת מייצרת מציאות
לכן מחשבות שליליות מייצרות את המציאות הזאת אויב אמר ''אשר יגורתי יבוא לי'' אמר 'כל מה שפחדתי ממנו בא'. וזה באמת חזק כי 'פחד' זה נובלות יראה 'יראה' אמרנו זה 'תשומת לב' זה החזון שאתה רואה לנגד עינך עכשיו כשזה ירוד זה 'פחד'. אז גם בפחדים אתה רואה איזה משהו נוראי שעתיד לקרות אבל אתה עושה אותו, כשאתה עושה אותו זה אומר' שאתה נוסך את עצמך לאותה מציאות (חס ושלום) 'הנה יקרה לי משהו' 'הנה אני יחלה' 'הנה אני יפצע' 'הנה אני יפסיד כסף' אתה תגיד את זה לשם אתה הולך. זה נקרא 'לפתוח פה לשטן'. לכן אנחנו לא פותחים את הפה ברע, תמיד מתחילים בטוב תמיד מסיימים בטוב, תמיד אנחנו מברכים, המחשבות שלנו תמיד חיוביות, ככה זה צריך להיות. אבל עוד פעם, לא כדי שזה יגרום לנו הרגשות טובות כדי שזה יביא אותנו לאותן מציאויות.
אמונה ואמת דמיון ושקר
באותו עניין גם אנחנו פוסלים לחלוטין שימוש בדמיון מודרך שאתה אומר' אני עושה שימוש בדמיון מודרך אבל זה מחשבות חיוביות, נניח 'אני על ענן ורוד, כל הענן מסביבי מלא פרחים', מה אכפת לך אני מרגיש עם זה 'מחשבה חיובית'. לא לזה קוראים 'מחשבה חיובית' כי זה שייך לדמיונות אלא צריך לחשוב מחשבה חיובית שהקב''ה ברא אותה שהיא מציאותית לך להיות שם שיש מזה נפקא מינה. אז למשל אם אתה חושב מחשבות חיוביות של 'שלום' יפה אז הקב''ה ברא את זה ''וגר זאב עם כבש'' ''וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות'' ''לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה'' זה בסדר זה הגיוני שאתה תחשוב אז זה גם 'מחשבה חיובית' שקשורה לעולם העשיה עולם של החזון של הקב''ה.
כשמדברים אתך ואתה אומר: אני לא כ''כ אוהב משהו אני לא מסמפת אותו ואין לי רגשות אליו לא משנה אם זה, בן זוג ילד בוס קולגה, אתה אומר' אני מנסה לא הולך. לצערנו הרבה פעמים זה קורה בזוגיות. הזוגיות נורא קשה שאתה אומר: אני לא מסוגל לייצר רגשות לבן זוג שלי. אז אומרים לך' אתה צריך לראות בעיני רוחך שאתה אוהב ושאתם מקיימים את האהבה הזאת ותראה את זה עוד פעם ועוד פעם ואפשר ממש לנסוך את עצמך למציאות שאתה רואה אותה.
הבעלש''ט היו מביאים אליו חולים הוא היה מסתכל על חולה היה אומר לו: אתה בריא. אומר לו' אבל הרב אני עכשיו חולה. אז הוא אומר לו' אתה בריא. אחרי כמה זמן הוא היה מבריא. אז בגלל תקופת השבתאות כל הזמן חשדו בו שהוא עושה קמיעות ושהוא משתמש 'בקבלה מעשית' והוא 'איש מופתים' והוא בטח מביא את זה מהכוחות של הסיטרא אחרא, פחדו ממנו היו לו הרבה מתנגדים. אז אמרו לו' איך אתה עושה את זה. אז הוא אמר' אני רואה אותו בריא הוא בריא אני מעלה אותו להיכל שאני רואה אותו בריא. אבל הוא רואה אותו חולה, החברה רואה אותו חולה כולם מרחמים עליו כמה הוא חולה אז הם מייצרים את המציאות הזאת.
צדיקים ככה חושבים המציאות שלהם כ''כ חזקה שהוא מאמין בה לגמרי אם הקב''ה עושה משהו בינתיים כי הוא רוצה' אין מה לעשות אבל מבחינת הכוח של האדם זה שאין גבול ''צדיק גוזר והקב''ה מקיים'' וכתוב שאפילו הגזרות הקשות ביותר שאנחנו שומעים שהן קיימות הכל אפשר לבטל, ככה הזוהר אומר. ממש יורדת פמליה של מעלה ואומרת' גזרתי גזירה צריך לקרות ככה. אומר' אם יהיה כוח איכותי שיעמוד הוא יכול לבטל את זה. למה. זה לא מלחמת אגו. כי אצל הקב''ה תכלס אין גזירה הרי אצלו זה הכל 'אור אין סוף' אז אצלו הכל טוב, איך פתאום יש גזירה? יש גזירה בגלל התודעה הקולקטיבית. התודעה הקולקטיבית מתנהגת לא יפה היא מייצרת גזירה. עכשיו מתי היא מייצרת גזירה קשה? כאשר התודעה הקולקטיבית חזקה אז צריך להפעיל כנגדה כוח או אסופה של צדיקים או כנישתא חדא או צדיק מיוחד או משהו שעובד בתמימות ובטוהר לב גדול מאוד ואז הוא עומד כנגד התודעה הקולקטיבית הוא מוחק את זה התודעה הקולקטיבית משתנה - כולם עכשיו מרגישים אחרת.
מלחמת החורמה תוכרע בהתאחדות
מכאן תבינו איזה צדיקים אדירים יש לנו בדור הזה כי כל יום מתחדשות גזירות יותר ויותר קשות וזה פלא שהעולם עומד. ויש כאן צדיקים אדירים. זה הדור האחרון אז כולם התגלגלו לפה, משה רבינו פה, דוד המלך פה, יוסף הצדיק פה, המשיח פה, אברהם יצחק יעקוב אבל יש גם את פרעה את נבוכנצאר בלעם. כל הדמויות המקראיות התגלגלו לפה ועכשיו זה 'מלחמת חורמה' זה מלחמה הכי קשה. והמלחמה הכי קשה דווקא כשהקב''ה לקח לכולם את הכוח. למה הוא לקח לכולם את הכוח? כי פעם היה כוח איכותי של צדיק אחד לבטל והקב''ה אומר: עכשיו זה יהיה רק ביחד או שהסיטרא אחרא תהיה ביחד או שהסיטרא דקדושה תהיה ביחד גם להם אני לא נותן כוח כשלעצמם. יש פה את 'פרעה' הוא לבד יכול להחריב פה את העולם אבל הורידו לו את הכוח אז הוא יצטרך לחבור לבלעם לזה ולזה כדי לעשות נזק גם הוא יצטרך מצד הסטרא אחרא לעבוד. מצד שני כנגדם הסיטרא דקדושה גם צריכה לעבוד אבל ביחד ז''א גם אם יהיה פה משהו שיודיעו לו שהוא 'משה רבינו' הוא עדיין יגיד: תשמעו אני כמו סופר מן אבל בלי החליפה כאילו לא נתתם לי כוח. למה. כי עכשיו זה רק עניין של ביחד.
כוח האחדות
צריך להתחבר לכוח האחרון זה ''כוח האחדות''. בגלות זה לא היה רלוונטי, אלה היו פה אלה היו פה, זה במרוקו זה ברומניה זה בפולין, לא נתנו להם, אז היו אנשים גדולים כמו הבעלש''ט כמו האריז''ל הכל נשען על בודדים כאלה. עכשיו הקב''ה אומר: אין בודדים אני מחסל את כל גדולי הדור 'אין גדולי דור' (הרב נווה - חוץ מאחד והוא צריך להיות בינתיים נסתר וזה לא נשען עליו זה נשען עכשיו על העם) העם עכשיו יצטרך להתחבר לצד הקדושה ולהציל את עצמו. ואגב ההוראה הזו לא ניתנה 'מאתמול בבוקר' לצערנו זה מאז פטירתו של הבעלש''ט הוא אמר אחרי שאני ילך תרד חולשה גדולה על הדור ורק האחדות של אחד הצדדים היא זאת שתנצח. ראינו 'יימח שמם וזכרם' הנאצים רק עם 'כוח האחדות' שלהם הם הצליחו לנצח (איך הם עשו תרגילי סדר והתאחדו עם האיטלקים) בזמן שאצלנו ''ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך ודתי המלך אינם עושים'' תמיד אצלנו זה היה ככה (הרב נווה - ועד היום, תסתכלו מה קורה בפוליטיקה' זה איום ונורא ואנשים ילכו לבחור בזה. אני אומר לכם זה סכנת נפשות לבחור בבחירות האלה. בבחירות הקודמות שאמרתי לכם את זה כעסתם עלי. אנשים שלחו לי הודעות נאצה 'למה אתה אומר זה ייתן כוח לצד השני'. זה ייתן כוח לצד השני 'לצד של הקדושה' אם לא תבחרו. עכשיו, אני יגיד לכם את התוצאות של הבחירות? זה יהיה בדיוק אותו דבר. למה זה יהיה בדיוק אותו דבר? כי זה אותו עם וזה אותם פוליטיקאים. ומה יהיה הפיאסקו? שהם לא יכולים לעשות עוד מערכת בחירות אז הם יצטרכו להסתדר ואז אנחנו נגיד להם' אז למה לא הסתדרתם בפעם הראשונה למה בזבזתם לנו מיליונים.. אני אומר לכם בגלל שאתם תלמידים שלי ואתם הילדים שלי אני לא עושה 'קריאה ממלכתית' אז אני דואג לכם ואומר לכם: אל תצביעו זה סכנת נפשות כי יתפסו אותך ויגידו לך: למה נתת יד למחלוקת? למה נתת יד לרשעים האלה? כי אם הוא מעדיף ציבור אחד הוא שונא ציבור אחר. זה לא משנה מי הוא. אז נתת יד לשנאה של ציבור אחר. וכולם שמה בלי יוצא מן הכלל בעלי שנאה לציבור מסוים אין אחד ממלכתי אפילו לא אחד שאומר: אני מחבק ואני מקבל את כולם. לכן אסור לתת יד למחלוקת כי אתה נותן יד לשיסוי של עם ישראל. אז אני אמרתי' לכם יש בחירה).
חוכמת הנחיל חוכמת האחדות
אנחנו נמצאים עכשיו על לשון המאזניים וצריך להטות את הכף לכאן ולכאן ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עושים את זה, אבל זה לא יהיה עם מנהיג, לא סתם שלמה המלך אמר: ''צא ולמד מן הנמלה אשר היא עם בלא מלך בלא מושל בלא קצין'' - נחיל - זאת החוכמה האחרונה שנשארה זה ''חוכמת הנחיל'' ''חוכמת האחדות'' כי רק הכוח הזה יכריע. 'אבן עזרא' אמר שעם ישראל היה במעמד הכי גבוה שלו פעם אחת בחיים במעמד הר סיני ''כאיש אחד בלב אחד''. הוא אמר שתכלס היו הרבה מאוד מעמדות: היה בית מקדש, היה מלוכה, היה המלכה של דוד המלך אבל לא היה מעמד יותר גבוה מהמעמד של ''כאיש אחד בלב אחד'' אומר: כל העולם היה אחד אפילו יותר 'מספר במדבר' 'פרשת במדבר' שבו הם היו מסודרים והעולם של מעלה הסתדר לפי העולם של מטה והעולם של מטה הסתדר לפי העולם של מעלה. אבל הוא אומר שלעתיד לבוא יהיה עוד פעם מהלך כזה (רק עוד פעם אחת) לקראת ימות המשיח.
אז אמרו לנו מה המבנה הרוחני ''כאיש אחד בלב אחד''
עכשיו להיות ''כאיש אחד בלב אחד'' זה אומר שכולנו צריכים למצוא ''משנה חברתית אחת'' ''דרך אחת'' משהו שהוא המכנה המשותף של כולנו שנסכים להתאחד עליו. איך כולנו נהיה ''כאיש אחד בלב אחד'' וגם אין כאן עניין של רוב 'יהודי' זה בן של הקב''ה הוא לא יוותר על אף אחד מהילדים שלו אז אנחנו צריכים למצוא מכנה משותף של כולנו (הרב נווה - יכול להיות שהוא עדיין לא התגלה אני חושב שהוא כן התגלה אנחנו נגלה אותו בעזרת השם ביום רביעי 'באומה' רק שלאט לאט צריך לאמץ אותו) לפעמים אתה מכריז על משהו גדול ואתה מוציא אותו ואנשים אומרים: מה, זה זה? כי לא מבינים אח''כ שוהים על זה ואומרים ''וואו איזה גאוני איך לא ראינו את זה בהתחלה'' לא שזה בא ממשהו אני מדבר על הרעיון כשלעצמו מהקב''ה הוא כזה. יש איזשהו סוג של התפקחות וריאליזציה של 'אהה בטח זה רק זה' כי העולם הרגיל מאפיל על הערכים האלה. הוא מאפיל על ערכי האהבה וערכי אחדות, אומר' עזוב לך תהיה בהייטק לך תעשה מיליונים, ובוא תשתמש בנוסחאות במתמטיקה, שורות קוד, ההייטק הבא, אייפון' זה נראה. ואז העולם עומד להיחרב והקב''ה נותן לנו עכשיו תיכף 'מלחמת עולם שלישית' (חס ושלום) ואז אתה עוצר את עצמך ואומר: רגע מה עכשיו צריך לעשות מה עכשיו הכי חשוב בעולם ואז ''אחדות'' ''אחדות'' איך שכחנו את האחדות. זה ככה. על זה נאמר
''אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה''
הבונים בונים בית אז הם מחפשים אבנים (זה לא כמו היום, היום אתה בא אתה מקבל בלוקים מוכנים אז היו מגיעים לשדה מתחילים לאסוף אבנים לחצוב אותם לאט לאט לחתוך אותם מהמקום לא להוביל אותם) ואז הם ראו אבן אחת שלא נראתה להם ''מאסו'' אותה לקחו וזרקו את האבן זה נקרא ''אבן מאסו הבונים'' הבונים מאסו באבן הזאת. אח''כ הם אמרו: זה בכלל ''ראש הפינה'' זה היסודות של הבניין מה עשינו מה אנחנו זורקים אותה. אז אותו דבר. 'האחדות' ו'האהבה' זה אותה ''אבן'' שבהתחלה ''מאסו'' בה הבונים. 'הבונים' זה בני האדם 'בונים' ואח''כ הם אומרים' בעצם הכל מונח על זה ''הייתה לראש פינה''.
הגות
אנחנו חוזרים חזרה לעניין של ההגות - כל זה נאמר - מכיוון שאנחנו הולכים גם היום להתמודד בהגות עם הקב''ה אז יש לנו עניין שברגע שאני יעצום את העיניים ועכשיו אני פונה אליו זה לא טכניקה אני לא נשאר כאן בשקט שלי ובחשיכה שלי אמרנו' שאנחנו לא מודטים אתה עושה הגות ובהגות אתה עכשיו הוגה על משהו אתה כמו אמסטף נאחז במשהו אתה לא סתם מותיר את עצמך בשקט ''והגית בו יומם ולילה'' (לכן קראנו לזה ''והגית בו''). ואם אני הוגה בבורא אני צריך לדעת שאני מקיים עכשיו אינטראקציה מחשבתית אתו ואני צריך לדעת מה אני חש שם בפנים. כי ברגע שנעצום את העיניים ואני יגיד לכם' תתבודדו עם הבורא אז יהיה מלא רעיונות ודמיונות ופחדים ומבוכות ואני לא רוצה שתיכנסו למקומות האלה זה 'דמיונות' זה לא נכון. אז בראש ובראשונה אנחנו צריכים להבהיר לעצמנו מי זה הבורא שאני תיכף מתבודד איתו.
מחזיקים מחשבה חזקה מחשבה התמדית
הרי כתוב ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' אז 'דוד המלך' כשאמר את זה הוא אמר את זה ברוח הקודש של 'דרגת יחידה' אז הוא לא נתן מקום לחשוב על משהו אחר כי הוא אמר ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' אני נמצא תמיד בהשוואה עם הבורא ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' והוא נמצא לנגדי ''תמיד'' זה כמו ''המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'' ''תמיד'' זה באופן התמדי כאילו 'אני לא עוזב אותו' אז הוא לא מניח לך כרגע לחשוב על משהו אחר.
הוגים בבורא – הוגים בגבוה ביותר לשם דבקות
אז מכיוון שאני הולך לחשוב על משהו מסוים שהוא גם לא יכול להיות מנטרה כי הקב''ה הוא לא ''מילה'' הוא גם לא ''ערך'' אבל אני הולך לחשוב עליו אז מוטב שאני יבין מה זה. למה. כי ברגע שאני עוצם את העיניים ואני חושב על משהו - תיקחו בחשבון אני הולך לשם ההוויה שלי הולכת לשם ומה שההוויה שלי הולכת אני יהיה שם. כאשר האדם חושב על משהו בצורה אובססיבית הוא נהיה הדבר עצמו. אם אדם יחשוב חרדה הוא יהיה חרדה, אם אדם יחשוב עצבות הוא יהיה העצבות, כל דבר שאתה תחשוב ככה אתה תהיה. היו לא מעט אנשים שחוו חוויה של מוות קליני וכשהם עלו למעלה הם נכנסו לחרדה עד שהם אמרו (הרב נווה - ואני מדבר אתכם על אנשים שאתה רואה שזה לא מאפיין אפילו את ההשכלה שלהם אתה רואה שהם באו מרקע סוציואקונומי נמוך והם מדברים רוחניות גבוה. משהיא סיפרה לי שהיא חוותה חרדה עד שנהייתה החרדה. אמרתי לה' מאיפה את יודעת להגיד את זה בכלל, אם היית כותבת את זה זה היה נשמע כמו ''לשון פיוטית'' אבל בגלל שהיא חוותה את זה היא אומרת את זה היא פשוט מספרת מה שהיה) ''כ''כ נחרדתי עד שנהייתי החרדה'' אבל זה ככה בגלל שכשאתה חושב משהו אתה נהייה אותו משהו שאתה חושב. ולכן מן הסתמא אנחנו צריכים לחשוב על הדבר הגבוה ביותר כדי שנהיה הדבר הגבוה ביותר. זה שוב, לא לחשוב כדי שאנחנו נהיה אלוקים אלא אנחנו חושבים גבוה כדי להגיע לדבקות 'דבקות' זה השוואת הצורה.
אם ככה, הכיוון הוא הגות אנחנו נגיע לדבקות וחשיבה חזקה חשיבה שצריכה להיות התמדית.
במה הוגים ?
מי זה הבורא
עכשיו צריך להבהיר: מה זה מי זה, לאן אני מדבק את המחשבה שלי, מה יש שמה בעצם? ואז אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו סוף סוף ''מי זה הבורא''.
השאילתה ''מי זה הבורא'' זה שאלה גדולה מאוד מכיוון שכל תשובה שאתה תיתן זה לא יהיה הבורא אלא ''ממעשייך הכרנוך''. לאט לאט אנחנו נצטרך להיצמד למילים כי אנחנו עכשיו גם לא יכולים מיד להידבק באין סוף. אתה לא יכול לקחת את עצמך מהמחשבה הזאת ולהיות 'אין סוף' אתה צריך לאט לאט. ובגלל זה הקב''ה עשה את המילים והוא נתן סולם ומדרג. אז אנחנו יכולים למשל להבין את הקונספט ''שלום'' ולדעת שהדבר הזה עושה שלום. למה (תיכף אסביר)
אור אין סוף
הרי האור הוא ''אור אין סוף'' לכאורה היה צריך להגיד שזה 'אור' לא היה צריך להגיד עוד משהו. מה המילה 'אין סוף' מוסיפה לנו? לא מוסיפה כלום. אם האריז''ל היה אומר: 'דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור' היינו חושבים שהיה עוד משהו? אף אחד לא היה חושב שהיה עוד משהו 'היה אור ממלא כל המציאות' היינו חושבים שהיה רק 'אור'. למה אתה אומר ''אור אין סוף''. אז האריז''ל אומר זה בגלל שבלוע שמה 'כלי' שנקרא 'אין סוף' כרגע הכלי לא מפריע אבל שתדע שהאין סוף (הכלי שנמצא שם בפוטנציאל) הולך להיות כן סוף. ומה שיהיה כן סוף זה הכלי שבלוע באור 'האור' יישאר 'אור' אבל הכלי יהפוך להיות סוף. למה הדבר דומה? אתה לוקח מים של אוקיאנוס אתה רואה ''מים'' אומרים לך: תשמע יש בזה מלח. אתה אומר: אני לא רואה מלח אני גם לא רואה איך המלח בא לידי ביטוי. זה זורם כמו מים, זה מרגיש כמו מים, זה מים. כן יש מלח אבל פשוט הוא לא מפריע. הוא לא מפריע לצלילות של המים הוא לא מפריע לתנועה של המים הוא לא מכביד את המים הוא לא משנה את המים אבל הוא נמצא שמה. ואיך אני יגלה. תייבש את המים ואז אתה תקבל רק מלח.
אז מה הקב''ה עשה בתהליך הצמצום?
כשהוא צמצם את עצמו הוא הראה את הכלי וסילק את האור שלו החוצה ככה כתוב ''וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש ונסתלק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית''. אז הדבר מאוד דומה לאידוי. אתה אומר: איך אני יראה עכשיו את המלח בים? שים אותו בפינג'אן תחמם תסלק את המים תסלק את 'האור' מה יישאר לך שם? מלח (הרב נווה - זה רק משל לצמצום אל תדמיינו את זה. שהצמצום גילה למעשה את הסוף והאור הסתלק החוצה). אוקי' אבל ביחד ''אור אין סוף'' זה אומר שהם הולכים ביחד. ז''א שבכל מקום שיש ''סוף'' ומתגלה בו ''אין סוף'' הוא מבטל את ''הסופיות'' ''אין סופיות''. אז ניקח נניח שני אנשים ששונאים אחד את השני זה מתבצר בעמדה שלו וזה מתבצר בעמדה שלו זה אישיות א' וזה אישיות ב'. אם יתגלה ''אור אין סוף'' ביניהם אז הוא מבטל את ''הסופיות'' בניהם. מה יהיה בניהם? יהיה בניהם אהבה הם יאהבו אחד את השני יהיה ביניהם שלום - אז להגיד ''אור אין סוף'' זה כמו להגיד ''אור חם'' - נניח אתם הולכים לחנות שמוכרת עופות או סנוודצים חמים אז רואים 'אור אינפרא אדום' דולק אז זה ''אור חם'' אז אתה יודע שזה מאפיין אותו, מה האור עושה? מחמם, זה לא אור של תאורה זה 'אור אינפרא אדום'. כשאתה רוצה לצוד חרקים אז אתה משתמש במנורה לא סתם במנורה אופטית אלא אור של אולטרה סגול אז אתה יודע שזה מה שמאפיין את האור.
אז מה שמאפיין את ''אור אין סוף'' זה עובדת היותנו ''אין סוף'' שבכל מקום שאתה תקרין אותו הוא מחסל שם את הסופיות. אין שם סופיות. הוא עושה שלום הוא עושה אהבה.
עכשיו רוב בני האדם קשה להם עם הקונספט ''אין סוף'' הם מתבלבלים עם זה. אז אתה אומר להם: בסדר אז תקרא לזה ''אור של שלום'' בכל מקום שהאור הזה יופיע הוא עושה שלום.
הגות ושלום
'שלום' זה שני הפכים בנושא אחד.
'שלום' זה לא סתם שני ידידים שרבו הוא לוקח שני הפכים ממש שם אותם בנושא אחד: אש ומים, למעלה ולמטה, הזמן והעדר הזמן, החיים והמוות. ממש טטרה דסטרא דברים הפוכים מסתדרים באור, באור יש הכל ההפכים נמצאים שם. אז כל הזמן שואלים: אבל איך? כי אתה חושב על זה פיזיקאלית אז זה מבלבל אותך לא לחשוב פיזיקאלית. גם אנחנו מלאים סטירות אבל אנחנו חיים. אתה בנ''א אחד אבל אתה מלא סתירות. בסדר אבל אני בנ''א אחד אומנם התודעה שלי מלאה בסתירות ולפעמים יוצא ככה ולפעמים יוצא ככה אז זה נראה כאילו אני 'מיסטר ג'ייקל' ו'מיסטר הייד' אבל בתודעה שלי הכל אחד זה פשוט מתגלה בנסיבות מסוימות.
אותו דבר באור. באור יש הכל כי זה ''אור אין סוף'' תעשה לו כלי מסוים יצא ממנו תופעה מסוימת, נניח 'דין' יצא ממנו 'דין': פיצוצים גזרות מלחמות. אתה תגיד': מה זה הבורא הזה זה 'מלחמתי'. אתה עושה לו כלי אחר 'רחמים' 'אהבה' 'שפע אדיר'. אתה אומר: אנחנו מדברים על אותו אל? אז זה מפליא, אתה אומר: איך זה יכול להיות זה ''אור אין סוף'' זה הקב''ה. למה לפעמים אנחנו רואים בעולם 'חורבן' ולפעמים בעולם אתה רואה 'שפע', מה זה לא אותו אל? איפה האישיות שלו הרי הוא ''טוב ומטיב''? אז אומרים לך ''בטוב ובמיטב'' יש המון רכיבים כנראה בודדת את אחד הרכיבים והוא מתנהג ככה אבל זה לא כולו אתם פשוט בודדת אותו.
דוגמאות
אז זה כמו לקחת צדיק גדול מאוד ופתאום מרגיזים אותו והוא מוציא רוגז. אתה אומר לו: 'אהה אני קולט שאתה לא אמיתי'. לא נכון הוא כן אמיתי אלא פשוט כרגע אתה עשית לו משהו שגרם לו להוציא רוגז אז הוא הוציא רק רכיב אחד בכל האישיות המלאה שלו אבל האישיות המלאה שלו כל כולה היא ''טובה ומיטבה''. אז אתה תגיד: איך הוא מתרגז? אז גם הרוגז שלו ''טוב ומטיב'' הרוגז שלו הוא לא הרסני הרוגז שלו שייך לשורש שבו הוא ''טוב ומטיב''. איפה זה נמצא? אצל הורה. ילד נורא מבולבל מההורה שלו. הילדים תמיד מבולבלים מההורים. למה. הוא רגיל' אבא לוקח אותו נשיקות חיבוקים, אוקי, פתאום הוא נוגע במשהו שאבא לא רוצה והוא חוטף צרחה אז הוא מסתובב מסתכל על אבא שלו, מה איך אתה צועק עלי. עכשיו האבא לא צועק עליו כי הוא משוגע האבא צועק עליו כי הוא מזהיר אותו כי הוא לקח לו משהו כי הוא נוגע במשהו שאסור לו אז הוא מוציא עליו רוגז. אבל בחוויה האישית של הילד זה חורבן כאילו אבא הורס אותי עכשיו אבא ברוגז. אז מה הוא חושב. אהה לאבא יש כמה אישיויות יש כמה פרצופים. לא, לאבא אין כמה פרצופים זה אותו אבא זה אותו ''טוב ומטיב'' שפשוט יוצא לידי ביטוי ככה. אם צריך להזהיר אותך אז הוא יצעק עליך, אם צריך להציל אותך הוא יעשה את זה ככה ואם צריך לחבק אותך הוא יחבק אותך. זה לא סותר זה יוצא מאותו מניע. רק זה התנהגויות שונות שיוצאות מאותו מניע אז לכן יש שני הפכים בנושא אחד.
הקב''ה והשלום
אין בעיה שיהיו מיליון הפכים בנושא אחד, אין בעיה, אני רוצה שאתם תבינו את זה ולא תהיו מבולבלים מזה. מה הבעיה שהקב''ה יוציא 'מלחמה' בצד אחד ויוציא 'שלום' בצד אחד, מה הבעיה בזה וזה יוצא מאותו מניע.. שלא נחשוב שהוא מוציא מלחמה כי הוא מלחמתי והוא מוציא שלום כשבא לו זה לא הולך לפי מצבי רוח אלא לפי מנהג האדם מה שאדם צריך בשביל להציל אותו הוא מוציא את זה עליו. אבל אתה רואה ''שני הפכים בנושא אחד'' שאתה אומר: למה אתה לא תמיד טוב? כי לא תמיד אתה צריך לקבל טוב. אתה לא תבין שעושים אתך רק טוב. תנסו לחנך ילד רק על דרך הטוב הוא יזלזל בך. הנה 'דוד המלך' נהג עם אבשלום. למה קראו לו ''אבשלום''? האבא שלו נהג אתו בשלום כל הזמן. דווקא הילד הזה היה צריך הכי הרבה לגדול ולהעריץ את אבא שלו הוא זה שעשה עליו מהפכה ורצה להרוג אותו. למה. הוא כבר לא כיבד אותו הוא זלזל בו.
אהבה ויראה
אז גם כאן אומרים לנו זה לא הולך ככה, אין 'אהבה' בלא 'יראה' ואין 'יראה' בלא 'אהבה'. זה שני עמודי הוראה ואדם כדי להיות עם בנ''א אחר צריך ''אהבה'' ו''יראה''. אם בנ''א יהיה סמרטוטי וכולו יהיה על דרך החמלה ''בטח'' ''אני זורם'' ''הכל בסדר'' יזלזלו בך. אם תהיה ביראה יתר על המידה אז יפחדו ממך. אתה צריך לשמור על זה שהמניע 'נקודת ההנעה' שלך על כל דבר היא אהבה וכשצריך להטיל ''יראה'' אז מטילים ''יראה''. ועל זה נאמר ''אל יטיל אדם מורא יתרה בביתו'' אבל יטיל ''מורא בביתו'' אבל לא ''מורא יתרה'' - שהכל יהיה מאוזן.
ההגות היא בנקודה שבה הכל מתקיים
אני הולך להגות בנקודה שהיא פלאית בנקודה שבה הכל מתקיים אבל אפילו שהכל מתקיים אני לא צריך להרגיש מבוכה כי אם אני מרגיש מבוכה או שאני יבכה לידו או שאני יפחד אז אני שם אותו על ערוץ מסוים ואסור לנו להיות בהגות על ערוץ מסוים אחרת אני עושה את ה' מפחיד או 'אב בית דין' אסור לנו לשים אותו על אף אחד מהמקומות האלה.
''כסא הכבוד'' אור החוכמה. חוכמת הייחוד. תופסים את הקב''ה רק ע''י חוכמה
בעולם העליון יש שלוש כיסאות: ''כסא כבוד'' ''כסא רחמים'' ו''כסא דין''. מה הכיסא האמיתי התמידי של הקב'ה? ''כסא הכבוד''. ''כסא רחמים'' זה קו ימין כי הוא צריך להפעיל רחמים אם קורה משהו אז הוא צריך להפעיל רחמים רואים שהמילה ''רחמים'' מאזנת, משהו הוא מסכן הוא קורבני אז צריך להפעיל עליו רחמים. ''כסא דין'' (ה' יעזור) אנחנו יודעים גם כן שזאת הפעלה אבל ע''פ רוב הקב''ה נמצא על ''כסא הכבוד''. ''כבוד'' בלשון הקודש זה ''אור החוכמה'' (זה לא שייח' סעודי שהוא יושב כמו אפנדי בשמים 'נו יאללה ישחקו הנערים לפני') כבוד הוא אור החוכמה ''ובהיכלו כולו אומר כבוד''. מדוע הוא נקרא ''כבוד''? כי כביכול יש כמו ''כוח כבידה'' החוכמה יודעת לרדת למטה. זה חשוב מאוד מכיוון שחוכמות חיצוניות לא יורדות למטה. תיקחו למשל את תורת הקוונטים תנגשו אותה לילד בכיתה א' זה לא תורת הקוונטים. אתה חותך חותך אתה לא מלמד 'תורת הקוונטים'. תיקחו מתמטיקה מופשטת תלמדו ילד בכיתה א' זה לא מתמטיקה מופשטת זה 4= 2+2. את החוכמה האלוקית אפשר לקחת את כל כולה ולצמצם אותה לילד בכיתה א' כמו שבנויות בובות בבושקה אתה נותן לילד את הבובה הכי קטנה אבל יש בה הכל. בפשט יש את כל מה שיש בתורת הסוד לא חסר שום דבר. כל חוכמה אחרת כדי להנגיש אותה אתה כבר תצטרך להרוס לקטוף ממנה מלא דברים. כל חוכמה, כולל ''זן'' וכולל ''חוכמות המזרח''. ראיתי איך הם מסבירים לילדים וראיתי גם ספרים שהם כתבו לילדים אתה אומר: וואו כמה הם חתכו מן החוכמה. ואצלנו לא, אצלנו ''בן חמש למקרא'' בן חמש יכול לפתוח ולהבין את הדברים כפשוטם ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' ולהבין על ''קין והבל'' והסיפורים של יוסף והוא לא מחסיר מן החוכמה מאומה כל 'האור אין סוף' הצטמצם לילד בן חמש. אז לכן הכיסא נקרא ''כיסא הכבוד'' ''האור של החוכמה'' נקרא ''כבוד'' מלשון ''כבידה'' שהוא מסוגל לרדת ולהישמר, לרדת ולהישמר, לרדת ולהישמר, כל כולו ועל זה נאמר ''ובהיכלו כולו אומר כבוד''.
למה זה נתפס עם השנים ''לשופוני'' ודברים כאלה ? כי בד''כ היו מוסיפים את המחוות האלה למי שהיה לו את ''אור החוכמה''. אדם שהיה חכם כמו ''שלמה המלך'' אדם שהגיע לדרגת חיה, אדם שהוא צדיק שנקרא ''יסוד דאבא'' שזה ''חוכמה'' אז הוא היה מקבל יחס מיוחד. אז זה נתפס כאילו 'תן לי את המחוות האלה אם אני צדיק' זה נתפס חיצונית אבל זה לא ''כבוד'' ביהדות זה לא ''כבוד'' בלשון הקודש ''כבוד'' זה ''אור החוכמה''. אז כשאנחנו אומרים שהקב''ה יושב על ''כיסא הכבוד'' הכיסא התמידי שלו על ''אור החוכמה'' כי האופן שבו אנחנו תופסים את הבורא אנחנו לא תופסים אותו סתם כאיזה חומר ספיריטואלי מוזר כזה אלא אנחנו תופסים אותו ''באור החוכמה''. איך אתה תופס את הבורא? רק ע''י חוכמה אתה חושב אז אתה תופס.
התבוננות
אז אמרנו ''שלום'' עוזר להבין את הקב''ה עוד יותר וזה דבר חשוב מאוד. עוד פעם אני אומר, זה לא שאתה אומר: אם אני יחשוב 'שלום' אז אני מדמיין את השלום בן ''ישראל'' ל''מצרים'' זה מעלה לי כל מיני קונוטציות משונות. לא ניכנס לדמיונות האלה. פשוט תחשבו חזק מאוד על המושג ''שלום'' מאוד צריך לחשוב על זה. מה הכוונה ''שלום'' מה זה אומר ''שלום''.
זיהוי המניע הפנימי והיפוך מגמה
ושלום זה לא רק סתם העדר מלחמה כי זה שני הפכים בנושא אחד. ואני רוצה שאתם תבינו שכבר בכם יש גם כן סוג של ''שלום'' כי גם בכם יש ''שני הפכים בנושא אחד'' והם חיים שם בשלום אין עם זה שום בעיה. תחשבו, כמה אישיויות קיימות בכולנו? מלא אישיויות. אז למה הן לא שוכנות בשלום? למה אני מרגיש שאני מלא סתירות? כי המניע שלך להפעיל את האישיויות האלה היום הוא לא טוב הוא אגואיסטי. אז שתעלה בך קריזה אז אתה תצא על משהו, למה? פגעו בך. אז אתה מוציא עליו עכשיו דינים ואם משהו עכשיו ייתן לך איזה טובת הנאה אז אתה תאהב אותו. אז מה המניע. המניע הפנימי שלך זה אגוצנטריות ואגוצנטריות זה לא שלום. כשאני מדבר ''הקב''ה שלום'' המניע שלו הוא אהבה ללא תנאי.
אז מתי אתה תמצא שלום בתוכך?
כאשר המניע של כל המעשים שלך היא אהבה שאינה תלויה בדבר.
אתה יכול לצעוק על משהו, אתה יכול לחנך משהו, אתה יכול להתרעם, אם אתה אוהב אותו מאוד אם המטרה שלך היא לתקן ולא להרוס אם הכוונות שלך הן לא אגוצנטריות, רק אם אתה כזה הגעת למקום שנקרא ''שלום''. עכשיו איך יודעים את זה? אני אומר זה גבוה אבל טוב שנתחיל קצת להתבונן בזה לא צריך להיבהל מדברים גבוהים, זה גבוה אבל זה הדרך זה היעד שלנו. נניח עכשיו אדם גר בירושלים ואומרים לנו ''נתנו פה איזה פולס אלקטרומגנטי אין יותר מכוניות'' אתם לא מסוגלים להניע. מה עושים אני גרה בירושלים. לך ברגל. זה רחוק. אבל זה הבית שלך תתחיל ללכת אולי עוד שבוע תגיע לאן יש לך ללכת. מה תעשה עכשיו? תגור בכפר סבא? יש לך בית אנשים מחכים לך אתה גר בירושלים. מה עושים. ייקח לך זמן לעכל את זה ש'וואלה אני צריך לחזור הביתה שאנשים לא ידאגו לי אתה מתחיל ללכת לאט לאט כל יום קצת. אז שאנחנו אומרים: תחשבו על ''שלום'' שהבסיס שלו זה ''אהבה שאינה תלויה בדבר'' זה גבוה. בסדר זה גבוה אבל זה הבית אין לנו בית אחר זה הבית שלנו. פה אנחנו בספארי (הרב נווה - בעדינות זה הספארי זה המקום הכי גרוע ביקום אבל זה לא שמשהו עשה לנו את זה זה התודעה שלנו. התודעה ירדה לפה ה' יעזור).
התמודדות עם הדחקות רגשיות
כשאתה תמצא את השלום הזה בתוכך שאתה אומר ''אני אוהב את כולם'' אתה תשים לב שאתה תצטרך להתמודד עם פחדים ואתה מתמודד עם כעסים כי זה יעלה זה נמצא שם אתה קולט 'מה מפריע לי' אתה תקלוט אני חושב על בנ''א מסוים 'איזה שלום בא לי לחנוק אותו'. ואז אתה קולט שאתה מלא כעסים אתה לא מצליח להגיע לשלום פנימי בתוכך כי אתה מלא בכעסים אתה לא מודע אפילו כמה כעסים יש בך. אז כאן צריך גם את הטיפול הרגשי
- מאמר מוסגר -
(הרב נווה - בגלל זה אנחנו עושים יום שני 'הגות' יום רביעי 'טיפול רגשי', מה שלא נצליח ביום שני נצליח ביום רביעי זה חייב להיות כי להיכנס למקומות האלה זה מקומות של שרצים חבל לכם על הזמן זה מקומות מאוד לא פשוטים אתם לא מבינים כמה עמוק יושב הרוע. בגלל זה אני רוצה להתחיל בשנה הזאת כדי להגיע ליום כיפור שנה הבאה, כדי שאתם תשוו. אתם לא מבינים כמה רוע יושב לנו בלב. אנחנו נבכה ביום כיפור ונצום ביום כיפור ואתם לא מבינים אנחנו ישנים עם האויב. המרה השחורה יושבת פה חזק מאוד. צריך שנה שלמה לנקות את זה בכלל, מי שיעבוד גם כן קשה. כי אנחנו לא מבינים כמה אנחנו כועסים. ואיך אדם ידע את זה. הכבדות הרגשית מתבטאת בסוף בעצב. התסכול אין לו איפה לפרוק אז אדם נהיה עצוב. הוא עצוב אבל העצבות הזאת היא סכנה גדולה מאוד מכיוון ששמה יושב כעס עצום. אני כל הזמן חושב שהשיעור הזה לא יהיה פה השיעור הזה חייב להיות בחוץ כי כשזה יקרה ואני אגע בנקודה הזאת יהיו הרבה התפרצויות ואנשים צריכים את הזמן שלהם ואת המקום שלהם. אני יחשוף הרבה דברים. וזה קפסולות. אתם לא מבינים כמה הכל מקופסל דחוס ''הדק היטב היטב הדק'' וכשאנחנו ניפתח את זה זה ייפתח לא יהיה לך בזה שליטה, אין שליטה, ברגע שזה ייפתח אין בזה שליטה זה פשוט נפתח ונפתח. אז צריך לדעת לנתב את זה בצורה נכונה.. אבל זה תהליך בריא זה תהליך של התנקות. אבל מי שמכם יעשה הגות יצליח לגלות את המקומות האלה חייבים לנקות אותם. אני צריך ללמד רק איך לנקות אבל אם אתם תצליחו זה מתנקה מאליו. אל תיבהלו אם יום יומיים אתם תרגישו שאתם משוגעים לגמרי ויוצאים כעסים מטורפים תתנו לזה לצאת מאוד חשוב לתת לזה לצאת לא על משהו בשום פנים ואופן אל תוציאו את העצבים על אף אחד גם לא על זה שהוא הטריגר לכל הכעסים האלה תיכנסו לאוטו ותיסעו רחוק, אבל לא להוציא את זה אם תוציאו את זה על משהו אתם יכולים להרוג אותו)
- עד כאן -
אז בהגות להגיע ל''שלום'' כי חייבים להגיע לאיזשהו מקום נורא נורא עמוק שבו זה הכי קרוב לבורא. אנחנו נוגעים בנקודות שהן הכי קרוב לבורא. אז זה הנקודה הראשונה
הגות ואמת
מה שאני הוגה בו זה לא דמיונות יש משהו שיושב בתת מודע ואומר: בסדר אני חושב אבל האמת פה' תכלס זה כאן, אני נוגע במשהו זה אמת, אני חושב משהו בראש זה לא אמת. למה. כי אני אצטרך אח''כ לחזור לצרות שלי והצרות שלי אמתיות. הגות זה דמיון והצרות שלי אמתיות. אז זה לא ככה. פה הצרות שלנו הן מדומיינות וההגות זה אמת.
איך אנחנו יודעים את זה?
אנחנו יודעים את זה מכיוון שאנחנו בונים את העולם הפנימי שלנו אנחנו לא בונים את העולם החיצוני שלנו אנחנו לא יכולים לגעת בעולם החיצוני שלנו מכ''כ הרבה סיבות (הרב נווה - יש עוד מלא סודות שאני עדיין לא מגלה לכם) אבל כבר אני יגיד לכם שהקב''ה לכל עולם פנימי הוא בנה לו עולם חיצוני. אז בעולם החיצוני שהוא כבר בנה לו כביטוי אנחנו לא יכולים לגעת הוא כבר בנה לזה הוא עשה לזה. למה הדבר דומה? נניח קומות של בניין. אז אתה פיזית יכול לעלות קומות אתה עולה במדרגות אבל כשאתה הגעת לקומה הראשונה מה שיש בקומה הראשונה זה מה שיש בקומה הראשונה. זה בנוי כבר. טוב, אז אתה עולה לקומה השנייה. קומה שנייה זה כבר אחרת לגמרי נניח כולה עשויה מזכוכיות. איך אתה עלית? במדרגות. זה כל מה שאתה עשית. ואז הגעת קומה שנייה זה קומה שניה, מה שיש בקומה שניה זה מה שיש בקומה שניה. קומה שלישית יש שם ברכה. אתה עולה במדרגות, אתה רק עולה במדרגות, הגעת לקומה השלישית יש שם בריכה זהו זה העולם החיצוני זה מה יש אתה לא יכול לגעת בזה - זה מה שקורה בתודעה - בתודעה אתה עולה בפנימיות ופתאום מתגלה לך עולם חיצוני זה מה שיש. אל תיגע בו אל תתחיל לשנות שם דברים. אז אנחנו פה במדרגה מסוימת במדרגה הזאת יש צרות כלכליות, אל תיגע בזה, אתה יכול לעלות רק במדרגות הפנימיות שלך למקום שבו הצרות הכלכליות נמצאות אבל אתה לא רואה בהן צרות כלכליות.
''אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא''
עליה במדרגות להבנת המשמעות הפנימית
עוד פעם אני אומר, מתי אתה קורא לזה ''צרות כלכליות''? ביחס לנורמה. אתה אומר: לכולם אין לי יש כולם נמצאים על אפס בחשבון או יותר ולי יש מינוסים גדולים אז אני בצרה כלכלית. כשאתה תסתכל על הדברים בפנימיות אחרת אתה תדבר אחרת לגמרי ואתה תגיד ככה: כסף זה דמים והקב''ה היה צריך להרוג אותי מיליון פעם, אז מה הוא עושה הוא לוקח לי את הדמים ממקום אחר - מהכסף, אז הוא משאיר אותי במינוס, כל עוד אני במינוס אני בחיים.. אז לא כ''כ מהר לסגור את המינוס.. עכשיו אתם יודעים מה הקטע? שאם הקב''ה הוא בעל רחמים הוא לא ייתן לכם לסגור את המינוס, אתה תלך ואתה תיקח הלוואות מכל מיני מקומות תעשה את הכל, עוד פעם יש איזה בור עוד פעם משהו שלא לקחת אותו בחשבון עוד פעם איזה דוח. אתה אומר אני כאילו נמצא באיזה 'לופ' כלכלי כבר שנים ואני לא מצליח לצאת מזה. כי (חס ושלום) גזרו עליך מוות והקב''ה אמר בוא ''נמתיק'' לו את זה בוא ניקח לו כסף. 'כסף' זה 'דמים'. במקום מעשרות וצדקות וחסדים ודברים כאלה בוא נפיל לו את זה. עכשיו זה לא הולך לפי כמות של כסף אתה יכול להיות במינוס גם של 2000 ש''ח זה הולך לפי אחוזים שאתה מרוויח כלומר כמה שזה פרופורציונאלי אלייך. אדם מילארדר שיש לו מינוס של 2000 ש''ח זה בקטנה זה שום דבר. אבל בשבילנו להיות במינוס של עשר או עשרים אלף זה הרבה זה חונק. אז לרמה שאתה מרגיש שזה מסכן לך את החיים. אתה כל הזמן מדמיין 'אני אהיה הומלס' 'יבואו הוצאות לפועל ייקחו לי' האיומים האלה והדחפים האלה זה בדיוק הכפרה שאתה לא תמות. זה שאתה חושב שאתה תמות זה הכפרה על זה שאתה לא תמות. אז שעולים למעלה אתה מבין שכל עוד הוא משאיר לך את המינוס אתה בחיים. אז אל תפחד. למה. כי הוא יודע גם לעשות את זה פרופורציונאלית מבלי לקחת את זה לאקסטרים כמו להפוך אותך להיות 'הומלס' תישאר ככה כמה שנים אבל אתה תאכל ותשתה ותעשה שבתות וחגים. לא להיבהל מזה יותר מידי. אז יש מקום שאתה מסתכל על זה ואתה אומר 'זה ברכה עצומה' אתה אומר: אני ממש מרגיש רווחה שזה נמצא. מצד שני אתה אומר, יש אפשרות לשנות את זה? תנסה תמיד אפשר לנסות. אבל עוד פעם אני אומר, אפשר חיצונית להביא לשם כסף, אפשר לנסות לעשות תשובה, אפשר ללכת לצדיק ולהגיד לו את זה ואז הצדיק ימצא לך תשובה או יעשה משהו ויגזור עליך חיים ואז זה ישתנה. אבל מינוס זה לא 'בעיה כלכלית' מינוס זה 'בעיה רוחנית' אם בנ''א נמצא במינוס הוא צריך לשאול את עצמו טוב טוב, מה עשיתי כדי למות ככה (הרב נווה - סליחה שאני אומר את זה אבל אנחנו קרובים לראש השנה חייבים לקחת את זה בחשבון) אז לא להיבהל מזה. אני אומר' אם אפשר לסגור, אפשר לסגור, ותאמינו לי מניסיון אישי הרבה פעמים שאתה מנסה לסגור' אין פתאום נפער עוד בור ואי אפשר לדעת איזה קטרוג עולה: בעבר שלנו אנחנו היינו בכל מיני מקומות גם עכשיו אנחנו עושים כל מיני מעשים, אי אפשר לדעת איזה קטרוג קם עלינו, אף אחד לא יכול לדעת אבל אם זה קיים אל תתרגם את זה כל הזמן ''החיים נגדי'' ''אני קורבן'' ''אני בתקיעות'' ''זה לא הולך לי'' ''כל מען דעביד לרחמנא לטב עביד'' כל מה שעושה הקב''ה עושה לטובה. נתן לך מינוס? ב''ה. כתוב שהקב''ה שופך את חמתו על העצים ועל האבנים הוא לא רוצה להרוג נפשות אז הוא מפיל את זה כביכול על ''הכבודה של האדם'' שזה גם כן חלק מן האדם עצמו.
וזה ידוע במסכת ברכות כתוב שכשהקב''ה רוצה להזהיר את האדם: הוא נותן לו נגעים בקירות ביתו ואם הוא לא מבין הוא נותן לו נגעים בבגדיו ואם הוא לא מבין אז הוא נותן לו נגעים בעצמו. אז אפשר לראות מה נסדק בבית איפה יש פתאום עובש ולא לתלות את זה 'כן לפני רגע הייתה כאן רעידת אדמה או יש תזוזות בקרקע' אל תתלו את זה בדברים גשמים. יש לך סדק בבית? כן. זה התראה. אח''כ, נקרע לך איזה בגד, ניכנס אקונומיקה במכונת כביסה, נהרס לך בגד אתה לא יכול ללבוש אותו יותר אז זה התראה נוספת. ואח''כ תשים לב זה מגיע לגוף. מה שעושים בדברים כאלה? אז צריך למצוא תשובה צריך למצוא דרך לצאת מבחינת המידות. אבל אני כבר אומר, הדברים שמביאים למקומות האלה זה שנאה, זה מחלוקת, זה כעסים, זה פירוד, זה דווקא, זה אגו, פשוט תצא מהקופת שרצים הזאת תלך למקומות של אהבה ושל חסד ושל נתינה ושל התחברות לבריות תהיה שם.. אבל תהיה שם באופן אמיתי לא כדי לסגור את המינוס וברגע שאתה עושה את זה ירחמו מן השמים, כי מה זה חיים? חיים זה אהבה, חיים זה אחדות, חיים זה חסד, תן חיים ייתנו לך חיים.
אז כשאנחנו עושים הגות אז בראש ובראשונה אנחנו נמצאים מול המושג הזה שנקרא ''אמת'' ולכן כשאני נמצא במציאות צריך להיזהר לתרגם דברים שהם יהיו לצד האמת לא לצד הדמיונות. הצד האגוצנטרי כל הזמן יתרגם כמה אתה מסכן. וכשאנחנו נמצאים בהגות אתה מתרגם את זה 'זה אמת'. המצב שלי הוא האמת, המצב של העולם הוא אמת ועל זה נאמר ''איזהו צדיק המצדיק את בוראו'' אבל שוב זה לא לעבוד 'כן כן הבורא בסדר, תביא עוד כאפה אנחנו מתרגלים הכל בסדר' לא ככה אלא הבנה לגמרי של מה שקורה פה. עכשיו גם את זה לא צריך לתרגם 'טוב נו וואו כפרת עוונות בטח עשיתי בעבר שלי מלא דברים ב''ה שזה יוצא רק על הכסף' גם לא להיות מסכן במקומות האלה אלא הקב''ה לפעמים רוצה שאדם ירד למטה עמוק עמוק אז כשאדם יורד למטה עמוק עמוק אז הוא נותן לו גם כן דברים למטה שיעזרו לו או שילוו אותו להיות למטה. כמו 'חליפת אמודאי' אדם שרוצה לצלול אז שמים עליו עוד משקולות. אתה אומר: מה, אתה רוצה להטביע אותי. לא, באותם מקומות צריך לשים עליך משקולות כדי שאתה תרד למטה למטה יש לך שם איזה אוצר או משהו שאתה צריך להוציא אותו וניתן לך דרך לעלות אל תדאג. אז כביכול אומרים לאדם: אתה תצטרך לרדת למטה. מורידים אותו בחטא. מה המשקולות שנותנים לו? איזה מינוס בבנק. אז זה משקולות כל הדברים האלה זה משקולות אבל יש שמה אוצרות, במקומות האלה יש אוצרות כי אלה מקומות עמוקים. צער זה דבר שנורא מעצב את האדם נורא מעמיק אותנו אנחנו דור שסובל מאוד בכלל אנחנו עם שסובל מאוד אבל הסבל הזה מעמיק אנחנו עם מאוד עמוק. אנחנו שונים לגמרי מהגויים. הגויים כל עולמם, הפלאפונים הקליפים, יהודי לא יכול להיות שם אז אם יש שם יהודי אחד זה 'ניצוץ קדושה' שצריך ללכת להרים אותו. ויש כל מיני דברים שבאמת אומות העולם עושים שאתה אומר זה ילדותיות ברמה מטורפת בגיל 40 50 הם עדיין רואים פוטבול אין להם משהו אחר, אין עומק ופה אתה יכול לדבר עם בנ''א בן 20 אתה קולט הבנ''א עמוק הוא מעוצב הוא מורכב. כי עברנו 2000 שנה של פיצוצים, עברנו 6000 שנה אבל 2000 מרוכזים מאוד אחרי חורבן בית שני והעיצוב הזה הופך אותנו להיות עמוקים מאוד והעומק הזה גורם לנו להבין את הבורא. אז כרגע זה נעשה מצד העצבות מהצד הלא נעים לעתיד לבוא זה יתהפך (לעתיד לבוא זה אוטוטו). אז החלק הזה, זה עניין של האמת .
הגות
שימו בצד את כל השיעור כל מה שאמרתי לכם עד עכשיו. אני רוצה שנעצום את העיניים ושכל אחד יהיה עם הבורא. עושה הגות על הבורא. עכשיו הבורא פה חי קיים אתה נמצא אתו. בלי דמיונות, לא לדמיין 'כיסא כבוד' ולא לדמיין 'בקודש הקודשים'. אתה עוצם את העיניים ואתה עכשיו מדבר אתו ואתה הוגה בו ואתה חושב עליו ככה איכשהו, מה שעולה לכם, ילדותי/לא ילדותי, מה שעולה, איך שאתם תופסים אותו תתמודדו אתו.
דרך אגב כשעושים הגות. טוב לעשות את זה על כיסא ישר, גב זקוף, אם אפשר על הדום, חדר טיפה מקורר כדי שאתם תהיו ערניים, לא ליפול. חדר מאוורר לא דחוס. תתנו את כל התנאים שאתם תשארו ערים לפחות חצי שעה (עד כמה שאתם יכולים). עכשיו לא נעשה חצי שעה אבל חמש דקות בהחלט כן.
אתם מוזמנים להתחיל - לעצום את העיניים ולהיות רק עם הבורא - לא לחשוב מחשבות אחרות, לא נשימות, לא רגשות רק הבורא. אפשר לעשות אתו שיח לא חייבים להיות בשקט תעשו שיח עם הבורא תחשבו עליו בראש.
-כמה דקות-
לאט לאט אפשר לקום.
אני רוצה להקריא תורה ק''ע אומר רבי נחמן מברסלב:
ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ' (הרב נווה - ''ה' מה רבו צרי'' תהילים ג')
כִּי כָל אֶחָד לְפִי נִשְׁמָתוֹ וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ כָּך יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים
יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמֵאָבִיו וּמִשָּׁכֵן
וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִשְּׁכֵנִים רְחוֹקִים
וְיֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעִיר
וְיֵשׁ גָּדוֹל מְאד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעוֹלָם
וְכָל אֶחָד עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים, נוֹשֵׂא עָלָיו הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵהֶם
כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵהֶם, הוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם עָלָיו
אַך אֵיך אֶפְשָׁר לַחֹמֶר לִשָּׂא עָלָיו כָּל כָּך אֲנָשִׁים
אַך עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים נִכְנָע גּוּפוֹ
כִּי כָּל הַיִּסּוּרִים נִקְרָאִים צָרוֹת
עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִין וּמְעִיקִין לְהַגּוּף
וּכְשֶׁנִּכְתָּת הַגּוּף עַל יְדֵי הַצָּרוֹת, עַל יְדֵי זֶה מְאִירָה וְנִתְגַּדְּלָה הַנֶּפֶשׁ
כִּי בְּהִכָּנַע הַחֹמֶר תִּגְדַּל הַצּוּרָה (הרב נווה - 'תגדל הצורה' הצורה הרוחנית)
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר
אָעָא דְּלָא סָלֵק בֵּהּ נוּרָא מְבַטְּשִׁין לֵהּ, גּוּפָא דְּלָא סָלֵק בֵּהּ נְהוֹרָא דְּנִשְׁמְתָא וְכוּ' (הרב נווה - עץ שלא מצליח להידלק בו אור מפוררים אותו כדי שהוא ידלק. גוף שלא נמצא בו אור של הנשמה מבטשים אותו).
וְעַל כֵּן נִקְרֵאת צָרָה
לְשׁוֹן צוּרָה
כִּי עַל יְדֵי הַצָּרָה, נִכְנָע הַגּוּף וּמְאִירָה הַצוּרָה (הרב נווה - 'הצורה' הרוחנית)
נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים וְצָרוֹת
מְאִירָה הַצּוּרָה הַיְנוּ. הַנֶּפֶשׁ
וְהַנֶּפֶשׁ אֶפְשָׁר לָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים
וְזֶה ה' מָה רַבּוּ צָרָי
כָּל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין צָרַי
רַבִּים קָמִים עָלָי
כִּי עַל יְדֵי זֶה אֲנִי נוֹשֵׂא וּמֵקִים וּמֵרִים רַבִּים לְשָׁרְשָׁם
- עד כאן -
עד כאן מבחינת היסורים.
לגבי הכסף (מה שדברנו) כתוב בתורה קע''א בליקוטי מוהרן
וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ
אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם
עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר שֵׂכֶל חָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת ה' מַה שֶּׁלּא הָיָה נוֹדָע עַד עַתָּה (הרב נווה - זה העניין של ההגות. של מה שאנחנו עושים עכשיו)
עַל יְדֵי זֶה "רַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ"
אַך "אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם"
כִּי "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" שֶׁעוֹבְדִין עִם זֶה הַשֵּׂכֶל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
"וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", שֶׁאֵינָם עוֹבְדִין בָּזֶה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
רַק שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵם מְבַזִּין וּמְחָרְפִין. אֶת הָעוֹלָם
עַל שֶׁהֵם יוֹדְעִין מִזֶּה הַשֵּׂכֶל הֶחָדָשׁ, וְהָעוֹלָם אֵינָם יוֹדְעִין מִזֶּה (הרב נווה - בהגות יש שכל חדש. מה השכל החדש שמתגלה בזמן הגות? שיש ממלכה שלמה שנקראת 'הגות'. שיש עולם שלם שאתה יכול להפליג אליו זה העולם האמיתי. ואילו אם אתה פוקח את העיניים ואתה אומר': טוב עד עכשיו זה היה דמיון עכשיו אני חוזר לעולם הזה. אז זה נקרא 'רבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם הבא ואלה לדראון עולם').
וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם
הַיְנוּ לְחָרֵף וּלְבַזּוֹת הָעוֹלָם
כִּי אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁין עִם זֶה הַשֵּׂכֶל הֶחָדָשׁ
רַק לְבַזּוֹת וּלְחָרֵף הָעוֹלָם
עַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים מִזֶּה וְהָעוֹלָם הֵם רֵיקִים וַחֲסֵרִים מִזֶּה (הרב נווה - זה דבר עצום להבין אותו, איך מתעוררים מהגות. מהגות לא מתעוררים' טוב היה נחמד מאוד עשינו חצי שעה רוחנית עכשיו יש לנו צרות אמתיות שצריך להתעורר בהן, זה נקרא שהוא 'מתעורר לחרפות ולדיראון עולם'. יש עניין של ''רבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם'' אז אנחנו צריכים לדעת שהעולם שאנחנו עוצמים אליו את העיניים זה העולם האמיתי. אני אומר לכם את זה בעדות - אפשר להגיע לעולם של גן עדן ולשהות שם ולהיות שם ולהבין שזה העולם האמיתי ולחזור ולראות את העולם הזה אחרת. כמו שהסברנו על הכסף. אתה יכול לחזור ולהגיד: טוב שאני נמצא איפה שאני נמצא ככה שומרים אותי ומגנים עלי ככה אני נמצא במקום הכי נכון לי ואז אתה תהיה שמח בזה).
תורה קע''ב
כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם
הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ
כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד
אַך הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ
שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל
וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי [הַיְנוּ שֶׁהוּא דַּק מִמֶּנּוּ]
כְּמוֹ גֶּשֶׁם עֵץ וָאֶבֶן נֶגֶד אוֹר הַלְּבָנָה וְהַחַמָּה עוֹשֶׂה צֵל
וְכֵן לִקּוּי חַמָּה וּלְבָנָה עַל יְדֵי צֵל הָאָרֶץ
וְכֵן הַחַמָּה בְּעַצְמָהּ נֶגֶד מַה. שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה
הוּא גַּשְׁמִיּוּת, וְעוֹשֶׂה צֵל נֶגְדּוֹ
וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו
כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם
אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל
וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
וְעִקַּר אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הוּא הַכָּבוֹד (הרב נווה - 'הכבוד' ''אור החוכמה'' והחוכמה שלנו היא חוכמת הייחוד. כל הזמן להתכלל, כל הזמן לעשות שיתוף, כל הזמן להיות ביחד, כל הזמן לעשות שלום, כל הזמן להיות באהבה).
כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'
הַיְנוּ אִם הוּא "מלא כָל הָאָרֶץ", שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם
אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁהוּא הַכָּבוֹד
וְזֶה "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ"
כִּי "הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא"
וְעַל כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד
עַל יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ"ל
וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת
חַיִּים וְטוֹבָה לָעוֹלָם
וּלְהֵפֶך, לְהֵפֶך חַס וְשָׁלוֹם
וְכֵן הַצַּדִּיק כְּשֶׁמַּרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת הוּא טוֹב וְכֵן לְהֵפֶך
וְזֶה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אֶת הַמָּוֶת" וְכוּ'
היינו לפנים שלכם
- עד כאן –
עבודת בירורים
השיחה עם הקב''ה שאתם עושים אותה לא צריכה להיות שיחה על הצרות שלנו היא לא צריכה להיות 'שירת בקשות' היא צריכה להיות 'עבודת בירורים פנימית' של ''דע מול מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'' אתה עומד לפני הטוב והמיטיב, תכלס זה שיא הפוטנציאל שלנו זה הפנימיות של הפנימיות שלנו. ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו, למה בעצם אנחנו עושים צל על זה? למה אנחנו לא טובים ומטיבים? למה אנחנו לא מציבים אהבה ללא תנאי? עצם האדם ועצם הבורא נמצאים באותו מקום אז מה שאתה תוהה על הבורא, למה אתה לא ''טוב ומטיב'' עם כולם? תשאל את עצמך למה אתה לא ''טוב ומטיב'' עם כולם? אם אתה שואל אותו: ה' למה אתה לא אוהב אותי? תשאל אתה: למה אתה לא אוהב? זה באותו מקום בדיוק. בגלל זה אני אומר הבורא זה לא 'אב בית דין' אלא זה ''הטוב והמטיב'' שאתה. אתה יכול לגלות את ''הטוב והמטיב'' שאתה' אתה תגלה את הטוב והמטיב האולטימטיבי זה אותו ''טוב ומטיב''. ועל כן אם אתה תוהה מדוע לא מגיע אליך ההטבה, תשאל, למה אתה לא מוציא את ההטבה? מי מונע את ההטבה? אתה. הטוב והמטיב הוא ''כמעיין המתגבר בתוכך'' ולמה הוא לא מגיע עד אלייך עד לגשמיות עד למקום שבו אתה נמצא? סימן שאתה סוכר את זה ('סוכר' לשון 'סכר'). אז כולנו ''טובים ומטיבים'' ובכולנו יש 'אהבה שאינה תלויה בדבר' ובכולנו טמון שפע אין סופי. למה השפע לא פועם אליך? למה הוא לא מגיע עד אליך? אתה עוצר אותו יש שם משהו שאתה עוצר אותו ואתה צריך לבדוק איפה אתה מתקמצן על ''הטוב והמטיב'' איפה אתה לא מוציא את הטוב והמטיב. וככל שאתה תוציא ''טוב ומטיב'' זה כמו בסכר, תפתח את הסכר, תפתח, תוציא עוד חתיכת עץ עוד אבן, תן למים לזרום, תן, אל תפחד, תעשה שזה יהיה כמעין המתגבר, תסלק את כל המשוכות מהנהר שרוצה לבקוע ולצאת החוצה. וזה ע''י זה שאתה תהיה טוב ומטיב. אתה רוצה 'שלום'? תהיה שלום. על כל דבר שאתה רוצה להיות אתה צריך להיות. כי עצמות הבורא ועצמות האדם באותו מקום בדיוק.
''הטוב והמטיב'' המוחלט שזה הקב''ה זה אתה בעצמך
אז אנחנו צריכים לדעת שכשאנחנו הוגים עכשיו בקב''ה אנחנו הוגים עכשיו תכלס בעצמנו וכשאתה הוגה בעצמך ''בטוב ומטיב'' שלך אתה הוגה בטוב והמטיב האולטימטיבי שזה הבורא. שאתה הוגה באהבה שאינה תלויה בדבר שנמצאת אצלך אתה הוגה באהבה שאינה תלויה בדבר של הבורא. זה נמצא באותו מקום בדיוק. תקלטו. אז הקב''ה כאילו האציל אליך ואומר' למה זה לא קורה לך? למה אתה לא מטיב עם עצמך? אז אנחנו נדבר על זה ביום רביעי הקרוב שבעצם ''ואהבת לרעך כמוך'' מתחיל מהאדם - האדם לא אוהב את עצמו - כל הבעיות זה שאדם לא אוהב את עצמו אבל כאן עניין האהבה העצמית היא לא אהבה עצמית אגואיסטית חס ושלום זה לא self indulgent שאני צריך לדאוג לעצמי כי אז מהצד של הסטרא אחרא זה אגואיזם. הרי כל דבר יש לו משהו בקדושה אותו דבר, מה זה אגואיזם בקדושה? זה לאהוב את האלוקות שאתה. ואם אתה אוהב את האלוקות שאתה 'האלוקות שאתה' זה השפעה אז אתה צריך לאהוב את ההשפעה. היום אתה אומר לבנ''א תשפיע, הוא לא רוצה. אתה אומר לו תיתן, לא בא לי. תעשה חסד עם הבריות, אין לי חשק. תאהב, זה לא יוצא ממני. אז אתה לא אוהב את זה, סימן שאתה לא אוהב את ההשפעה, אתה לא אוהב את השלום, אתה לא אוהב את האהבה, אתה לא אוהב את זה כי אם אתה היית אוהב את זה אתה היית נמשך לזה היית עוסק בזה, אבל אם זה מכביד עליך וזה מעיק עליך אז אתה חוסם את זה.
אז המקום שאנחנו באים בטענות אל הבורא תכלס צריך לבוא בטענות לעצמנו
אני חושב שזה הגילוי הכי עמוק. אבל לגלות את זה. שלא הבורא חוסם אני חוסם. כי הקב''ה זה 'אור אין סוף' הוא אומר: אני לא מונע את השפע הכל נמצא בתוכך אתה תחליט אם אתה עוצר את זה מבפנים. ואיך אני עוצר את השפע? על ידי זה שאני לא נותן אותו. ואם משהו יגיד לך' תשמע תיתן אהבה, אתה אומר 'לא בא לי' אז אתה לא אוהב לתת אהבה. ואם משהו יגיד לך' תן חסד, לא אני לא רוצה לתת. למה. אני לא אוהב לתת חסד. אז אתה לא אוהב את הקונספט 'חסד' תעשה 'שלום' עם בנ''א נו תפסיק עם הריבים בוא תעשה שלום 'אני לא רוצה' אז אתה לא אוהב שלום. אז אתה לא יכול להגיד, בטח אני אוהב שלום, אם אתה היית אוהב שלום היית עושה שלום. אדם שאוהב ספורט עושה ספורט, אדם שאוהב שחייה עושה שחייה אז אדם שאוהב שלום הוא יעשה שלום. וזה הכל בתוכנו והכל בשליטה שלנו.
זה פלא עצום'
שזה הכל בשליטה שלנו כל הכפתורים הכל אצלך בידיים.
סיכום
זה שיעור עצום השיעורים גם הולכים ונעשים חזקים יותר ויותר כי המלך בשדה. אז זה פה אתנו ממש. בבקשה תחזרו על השיעורים האלה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. תרשמו כותרות, תרשמו את המבניות של זה, תוציאו מזה את הדברים החשובים, תהגו בזה, תלכו עם זה יומם ולילה. וכאשר 'דוד המלך' אמר ''אני שלום וכי אדבר המה למלחמה'' אז הוא אומר 'אני שלום', מה זה ''המה למלחמה''? כל כוחות הנפש האחרים שלי הולכים למלחמה. אז למה אומרים תהיה מתלמידיו של אהרון ''אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן'' אז הוא אומר קודם על אתה צריך לאהוב שלום. אתה אומר, מה זה, יש משהו שלא אוהב שלום? אם אתה תאהב שלום אתה 'תרדוף שלום'. מה שאתה אוהב אתה עושה. אז אם אתם רואים אנשים שהם מלחמתיים זה בגלל שהם אוהבים מלחמה. אתה רואה בנ''א בשנאה בגלל שהוא אוהב את השנאה, אתה רואה בנ''א בקורבנות בגלל שהוא אוהב את הקורבנות - מה שאתה עכשיו עושה זה מה שאתה אוהב - אבל 'הצדיקים' הם באמת אוהבים את השלום והם מוכנים להקריב ''נפש'' בשביל השלום הם בטח לא יהיו גורם למלחמה. אם הם אוהבים אהבה בכל מקום הם יפיצו אהבה אין להם בראש משהו אחר חוץ מזה על זה הם מדברים. אז כל דבר שהוא שנאה הם לא יכולים לסבול אותו וכנ''ל האמת וכנ''ל החסד וכנ''ל ההשפעה
צדיק רק תיתן לו להשפיע..
בעזרת השם שה' ייתן לנו כוח
תשובות הרב לשאלות מהקהל
שאלה - איך אני יכולה לדעת מה נקבע לי מששת ימי בראשית, איך אני יכולה לדעת איפה אני חוסמת את השפע איפה אני לא חוסמת?
תשובה - על כל דבר אפשר להתפלל אבל לא להשתגע לא להפוך את זה למערך חיים אובססיבי אפשר לנסות מספר נסיונות הגיוניים אבל ברגע שזה לא קורה לא להשתגע בגלל זה. יש אנשים שפשוט עזבו את העולם ממש, אין ילדים אז גם אין חיים ואין שמחה ואז הם גם מקרינים את העצבות לבעל ומקרינים את העצבות למשפחה.. זה פשוט נהיה כמו 'אמא שכולה' חס ושלום. לעשות ניסיונות, לא הולך סימן שזה לא התיקון. לא להיבהל אם משהו לא התיקון סימן שזה היה תיקון בגלגול הקודם. מי שכבר היה 'הורה מושלם' - להיות הורה זה תיקון גדול מאוד זה קשה מאוד - אז נולד לפה והוא בלי ילדים אז אומרים לו' אתה לא צריך את זה זה לא התיקון שלך עכשיו יש לך תיקון אחר. היו הרבה שהיו בלי ילדים: אור החיים הקדוש, הרבי מליבוביץ' והם קיבלו את זה כי אמרו להם מן השמים 'זה תוקן זה לא התיקון שלך בגלגול הזה יש לך תיקון אחר'. הגמרא מספרת על אחד הילדים שנולד יתום והוא ברך את זה שהוא היה יתום 'מזל שנולדתי יתום' כי לעשות ''כיבוד הורים'' זה סרט לא נורמאלי. אבל למה ילד נולד יתום? כי את החלק של הכיבוד הורים הוא כבר עשה אותו הוא כבר כיבד בצורה מושלמת שיכולה להיות אז אבא שלו בא הביא אותו והלך. אחת הדוגמאות הקלאסיות זה הבעלש''ט. הבעלש''ט אמר, למה בגיל חמש אני התייתמתי? אבא שלי היה צדיק למה לא שבעתי מאבא שלי? ממש הוא בכה על זה כילד. אז מהשמים אמרו לו, אתה תיקנת עשית כיבוד הורים מושלם אתה לא צריך. מה עכשיו יכניסו אותך לקטרוג של הורה, הורה יכול לקטרג עליך 'יגמור לך את התיקון'. אז לנו זה נראה 'יואו יש יתומים' להרגיע לא להרשיע את ה' בכל הזדמנות לזכות את ה' בכל הזדמנות. אז מה שכבר עשינו סימן שהיית אדם טוב. אז אדם שהוא רווק אולי הוא היה בן זוג מושלם לא למהר עכשיו להפוך את זה לאקט אובססיבי כי אולי אתה מתעסק במשהו שאתה לא צריך להתעסק. לעשות נסיונות, ללכת להתפלל, לשאול צדיקים אבל אם אתה רואה שהצדיק לא מתרגש ממך. אתה בא אליו אומר לו, הרב אין לי ילדים כבר עברו 15 20 שנה ניסתי טיפולים 120 אלף שקל. הוא אומר' אז לא יהיה ילדים.. אז בשביל אישה זה כאילו מזעזע אבל הוא לא אומר את זה בקטע של 'נו, בסדר, אז מה קרה' זה לא ככה סימן שהוא רומז לה ''תיקנת'' את צריכה לעשות משהו אחר. צריך להבין שה' הוא טוב ומטיב ואז נבין את זה.
שאלה - שידוכים אותו דבר
תשובה - גם שידוכים אותו דבר. בשידוכים יש לזה כלל מאוד ברור אסור לפסול יהודי כמובן שצריך ללכת ולבדוק כל אדם לראות שהוא לא קרימינל והוא לא עלול להזיק. אבל אם זה יהודי אז אנחנו אמרנו 'לאמץ אותו' לעשות כל דרך שאתה תגיד 'אני מאמין בו ואני יעשה עכשיו מאמצים כדי לגדל אותו'. כמו דבורה הנביאה. אבל אם עושים את הכל ואתה אומר, אני מוכן להתחתן עם כל אחת וזה פשוט לא הולך, להניח. אבל שוב, תחת עצה של חכם. ואם זה צדיק שהוא לא היסטרי ברגע שצדיק אומר 'אוקי לא להתעסק עם זה תעשו משהו אחר' אז תקשיבו. אבל לא להיות אובססיבי סביב הדבר הזה.
שאלה - למה כל העולם לא שומע את השיעור הזה
תשובה - אני לא רוצה.. עוד לא הגיע הזמן.. יש רק נשמות מיוחדות שמסוגלות לשמוע את זה.
שאלה - בעניין ההגות ושירה מקודשת
תשובה - בתנאי שהשירה משתמשת במילים של רוח הקודש כמו תהילים ובתנאי שהיא נעשית לא בצורה טקסית כדי לעלות לטראנס באמצעות השירה אלא לדבקות ''אני שר לבורא'' כמו שגבר שר לאישה הוא אוהב אותה והוא כרגע מביע את עצמו. אבל לא להיכנס לטראנס באמצעות השירה הזאת כמו שעושים הנזירים הבודהיסטים. חזרה חוזרת ונשנית עד שנכנסים לסוג של אקסטזה. יש גם ריקוד כזה ''הדרוושים המחוללים'' ששייכים לסופיזם אז הם לא רוקדים כדי לרקוד עם ה' הם רוקדים כדי להיכנס לאקסטזה. אז אפשר לחוות מזה חוויה חוץ גופית אבל הם נכנסו לחדר שהם לא הוזמנו אליו. עם הבורא לא כופים עליו דברים. אנחנו לא משתמשים בסמים ולא משתמשים בטקסים לעליה בטראנס ולא משתמשים במנטרות. זה הסגת גבול. אל הבורא מצטרפים. אתה צריך להרגיש אותו ולהצטרף אליו. כשמרגישים את טוב הבורא קודם כל אתה מרגיש הצפה של אהבה מטורפת אתה מרגיש שאתה מוצף רגשית ברמות מטורפות. אז הוא אומר לך' אז תביע את זה, אל תגיד 'וואו איזה אהבה אני מרגיש' אז עוד פעם אתה מקבל לעצמך. אתה מרגיש אהבה תן אותה)
שאלה - מה ההבדל בן זה שמדברים בפה לבן זה שמדברים עם הנשמה (בלב)
תשובה - כמובן שקומה רוחנית זה ממש לדבר בפה זה קומה רוחנית שלמה אבל יש פעמים שאדם אין לו את הדחף הזה. הדחף מבפנים החוצה נתקע באמצע אז כל מה שהוא יכול לעשות זה או במחשבה או בלב שלו. לא יוצא, זה לא מספיק יוצא. אם הדחף הוא מספיק חזק הוא יגיד את זה בפה. אני לא יודע אם קרה לכם כשאתם הייתם מאוהבים, יצא לכם שאתם אמרתם את השם של האהוב.. אתם מסתובבים בבית ואומרים את השם שלו. אז זה ככה. זה פשוט נפלט החוצה אתה אומר את זה פשוט. אז הדחף הוא חזק שהוא חודר הוא משלים קומה שלמה. אבל אם לא אז אתה חושב עליו, אם קצת יותר עמוק אז אתה מרגיש בלב ואם זה יותר עמוק אתה כבר פיזית תעשה את זה. כמו שמחה. יש בנ''א שיש לו שמחה מסוימת בראש, בסדר. יש שמחה אחרת שמגיעה קצת יותר עמוק אז הוא מחייך ויש שמחה שהוא באקסטזה הוא קופץ.. ילדים צורחים משמחה.. זה תענוג לראות ילד שצורח משמחה. ככה באמצע החיים הוא צורח לך בסלון. מה קרה. הוא שמח. זה דחף של שמחה שהוא לא יודע איך להוציא אותו אז הוא צורח אבל זה תענוג לראות את זה, לראות ילד שצורח מרוב שמחה. לפעמים זה מרוב אהבה, אתה מחבק אותו אתה עוזב שתי דקות מתחיל לרקוד לך ופתאום לתת צרחה.. זה עולה מבפנים.. זה נהדר.. זה מצוין