תורת המהות והעצמות

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 2/9/19

מעבר לתבניות של הטוב והרע

אני רוצה להמשיך את (הרב נווה - העניין הזה שהתחלנו אותו גם בשני שעבר ועברנו קצת לחמישי ועכשיו בשני הזה גם כן לגעת בו קצת אם אפשר לקרוא לזה אפילו לצורך העניין הזה מעין) ''תורת ההתבטלות''. 'תורה' זה כמו התורות של 'רבי נחמן' לכל פסקה או לכל רעיון הוא קרא לזה 'תורה' הוא קרא לכל זה 'תורות'. 'תורה' זה לשון הוריה. אז בכל פסקה או בכל רעיון הוא רצה לתת אזשהיא הוריה מסוימת. אז אנחנו ממשיכים את הכיוון שלו ועל זה אנחנו הולכים באמת אז אנחנו נקרא לזה ''תורת ההתבטלות'' מה שדברנו ביום שני וביום חמישי.

אני רק מזכיר' אנחנו דברנו על העניין של הניגון ודברנו על זה שניגון יש לו מצב של יציאה מהשקט ואז הוא מרעיש יש לו נראות אבל עיקר הניגון שאנחנו מתכוונים אליו (אני לא רוצה לקרוא לזה 'הדעיכה' כי חושבים שזה מילה לא יפה אבל זה 'ההטמעה') זה כל שלב ההטמעה וזה דווקא כשהניגון חוזר בחזרה אל השקט - אני אתן דוגמאות לניגון - אדם לומד תורה אז בזמן שאתה לומד תורה אז זה רעש אבל אחרי שאתה מסיים ללמוד את התורה כשהכל חוזר לשקט זאת ההטמעה. אז הניגון למעשה באמת נשמע. בזמן שיש את הרעש ואתה נורא נהנה כביכול מהרעש ומהצלילים זה נראה שבגלל שיש רעש כאילו יש ניגון אבל זה לא נכון הניגון הוא רק כאשר הדברים חוזרים בחזרה אל השקט כאשר זה נטמע בתוך הנפש. אז השיעור עצמו הוא רעש ואחרי השיעור יש את המושג ''קול דממה דקה'' והניגון למעשה מוטמע בחזרה בנפש. לפעמים יכולים לשאול אתכם' תגיד איך היה השיעור ואתה לא לגמרי יכול להגיד יכול להיות שאתה תזכור רעיון אחד או שניים אבל אתה לא לגמרי יכול להגיד כי זה עולם ומלואו שעבר עליך ואתה לא רוצה להגיד את זה במילים אתה לא רוצה לצמצם את זה במילים אתה רוצה להשאיר את החוויה כחוויה משמעותית. דוגמא נוספת להטמעה לזה שהניגון מתמזג עם השקט ואז הוא מבצע את ההטמעה' זאת שינה. במהלך היום אנחנו ערניים ואז כל היום כולו הוא רעש אבל בזמן שאתה ישן יש הטמעה. וכן על זה הדרך. בכל מקום שבו אנחנו מדברים על ניגון שחוזר בחזרה לשקט (להשקטה) שלו שמה אנחנו מדברים על הטמעה.

התכלית של הניגון הוא לעורר זיכרון

הניגון חשוב מאוד כי התכלית שלו הוא לעורר זיכרון כתוב ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' בתוך כל אחד ואחד מאתנו יש את כל הידע - אדם לא לומד אדם נזכר - כי הוא צמצום של האלוקות הוא ''הפרשת חלה'' אז אין מה ללמד אותו הוא נברא בצלם. אנחנו לא ישויות ריקות כי להגיד 'ישויות ריקות' זה להגיד שיש משהו בבריאה שהוא ריק וכתוב ''לית אתר פנוי מניה'' אין אתר שהוא פנוי ממנו. אז הכל רשות אחת וזה הכל צמצומים של הבורא.

חוק הצמצום

 ו'צמצום' זה לא אומר שמשהו חסר. זה מאוד חשוב להבין את זה. מכיוון שאנחנו מדברים מעבר למרחב ולזמן ז''א במושגים של תודעה 'במושגים של תודעה' זה אומר שהכניסו לך (כמו שמנסים להסביר לילד) תורה שלמה אבל מוסברת לילד אבל יש שם את הכל. אז זה כמו שאתה מסביר רעיון גדול מאוד רק אתה מצמצם אותו לאנשים אבל עדיין עומד שם רעיון גדול מאוד. אתה יכול לקחת 'עקרון פילוסופי גדול' אתה יכול לקחת 'עקרון קבלי גדול' ואתה מבין אותו על בוריו ואפילו רואה אותו וחווה אותו ואולי אתה אפילו גם הוא אבל כשאתה מעביר אותו ואתה מסביר אותו אתה מצמצם אותו. אז כתוב שהקב''ה לקח וצמצם את עצמו בתורה אז ממש אפשר להבין שהתורה היא למעשה הבורא כי היא צמצום שלו אבל זה שהיא צמצום שלו לא מוריד מהאיכות אלא אפשר דרך הצמצום להבין את הכל. מהצמצום עצמו שאתה קיבלת אפשר להבין את הכל. ואנחנו נותנים את הדוגמא של הבובות בבושקה שיש לך את הבובה הכי גדולה ויש לך את הבובה הכי קטנה. בבובה הכי קטנה יש את כל האלמנטים שיש בובה הגדולה לא החסירו כלום פשוט מזערו את זה וזה נקרא כביכול 'צמצום'. ולכן לא מדברים כאן על כמויות אלא הכוונה על הנגשה. אז זה שהקב''ה צמצם את עצמו זה אומר שהוא לא החסיר כלום מעצמו בצמצום אז כאשר האדם הוא צמצום של הבורא זה אומר שאדם לא מוחסר בכלום מן הבורא לכן האדם צריך להתחבר לחלקים האלה של הבורא שנמצאים בתוכו זה נקרא ''הכוח הבורא שבנברא'' להתחבר אליהם ולפתח אותם.

הגות

(הרב נווה - וזה מה שאנחנו אמרנו בשיעור של יום שני שעבר) כשאנחנו עושים הגות אנחנו לא מודטים. זה לא טכניקה וזה לא נכון לתת טכניקה 'הגות' זה דבר נורא נורא אינטימי וזה מערכת יחסים שיש בין האדם לבין בוראו ואי אפשר לתת לו טכניקה אתה לא יכול לתת טכניקה לאינטימיות. אתה רק רוצה לתת את המקום אתה רק רוצה להפנות את האדם לאיפה זה נמצא, אבל שמה אתה לא יכול להגיד לו' עכשיו תנשום פה ועכשיו תעבור עם התודעה לאוזן ותעבור לאף' לא אומרים את זה, לא מגבילים אותו. יש אנשים שאוהבים בהגות דווקא לשיר לו בשקט בפנים, ויש אנשים שהם בוכים, יש אנשים שהם מתבודדים והם מדברים אתו, לכל אחד יש את ההתבטאות שלו וכל זה נקרא 'הגות'. ואגב האלוקות מגיבה יש תגובות מזה. אז לעשות מדיטציה זה מאוד טכני וזה גם לא מתאים לכולם אי אפשר להכניס את כולם לאותה מסגרת. עכשיו כולם צריכים לעצום את העיניים, וכולם צריכים לנשום, וכולם צריכים לשים את התודעה שלהם בנקודה באף, לא צריך את זה, זה לא נכון לעשות את זה. צריך שתהיה הבעה אישית רק צריך להגיד לך איפה ההגות מתרחשת. וההגות מתרחשת מעבר לעולם המחשבה. כי 'מחשבה' זה 'מחשבה' אתה חושב וכשאתה 'חושב' אתה לא הוגה. אתה צריך להתנתק מעולם המחשבה לצאת לשקט המוחלט ולעשות פעולות כשאתה יודע שאתה זז עם התודעה שלך. ו'תודעה' ו'מחשבה' זה לא אותו דבר.

אז מה עשינו?

אמרנו שהדרך להתחבר לזה זה דרך המילה 'אהבה'

כי השם המפורש הוא ''אהבה'' ואמרנו שזה לא אהבה רגשית וגם לא אהבה רגשנית אלא זה הסתכלות של אהבה בהסתכלות של אהבה (ובשיעור שהוספנו ביום חמישי דברנו על זה) ש''אהבה'' זה ''אחדות'' ו''אהבה'' זה השתוקקות יש ישויות נפרדות להיות אחד. בהשתוקקות להיות אחד אתה לא זה שמשתוקק שישייכו אותך אלא אתה זה שמשייך ז''א זה שעושה את ההגות משייך אליו ואומר לאדם או לקונספט או למה שהוא הוגה בו 'אתה שייך אלי' 'אתה חלק ממני' וברגע שאדם אומר את זה אז חל ''סוד האהבה''. ובאמת זה מה שעושים בחתונה אומרים ''הרי את מקודשת לי'' לא כתוב 'הרי את מאוהבת לי' ''הרי את מקודשת לי'' הגבר אומר לאישה שלו 'את שייכת לי' ולא שייכות של קניין (זה לא שאתה עכשיו קנית חולצה) אלא שייכות של אחדות ואז הוא נותן לה בית. וזה מה שהתכוון הרמב"ם שאומר' שאדם צריך לבנות לאשתו בית לפני שהוא מתחתן והכוונה לתת לה את האחדות, לתת מקום בלב להגיד לה' עכשיו את שייכת קודם לא היית שייכת. ומכאן הרגשות ייצאו אבל הרגשות זה פועל יוצא.

עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני

עכשיו אותו דבר ב''ואהבת לרעך כמוך'' זה מה שאנחנו צריכים לתת לכל אחד (ודברנו על זה ביום חמישי) שאתה מסתכל על משהו ואתה אומר': זה שלי, מה שאני מסתכל עליו זה שלי אני רואה אותו זה שלי. ולכל דבר' אנחנו אמרנו בגלל העיקרון של ''עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני'' אז אין משהו בעולם הזה שהוא זר לי או מנוכר לי או שאדם יכול כ''כ להתנשא ולהגיד': לא אני לא כזה, יש אנשים שהם רעים יש אנשים שהם טיפשיים ואני לא כזה זה לא שייך לי'. מכיוון שיש את החוק של ''עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני'' והחוק הזה קיים בגלל שהכל אחד אז יש את אותו אלמנט אצלך לא באותו אופן אבל יש את אותו אלמנט אצלך. אז גם אם אתה רואה נניח משהו או אנס או עבר/עובר אונס זה קיים בך רק פשוט זה לא התבטא ככה אלא זה התבטא אחרת. יש אנשים שעברו 'אונס אקדמאי' יש אנשים 'שאנסו אקדמאית' זה לא משנה האלמנטים קיימים. אז אם אתה תגיד' אז למה אומרים שזה ''עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני''? כי בעולם ההרגשים זה אותו דבר בדיוק הנשמה לא יודעת להבדיל בין זה שאדם נאנס פיזית או נאנס אקדמאית. זה מאוד חשוב שאתם תבינו את זה. כי מבחינת הלחיצה על הנשמה זה אותה לחיצה רק חלק נעשה בצורה מסוימת וחלק נעשה בצורה אחרת. וכמה פעמים קרה שעברתם אזשהיא חוויה ואתה אומר': עברתי חוויה של הכאה (מכות) או עברתי חוויה של אונס או עברתי חוויה של כפייה. אז יש לעבור את זה פיזית ויש לעבור את זה נפשית אבל הנשמה לא יודעת להבחין בן זה שזה פיזית או נפשית - יחסי שורש וענף הם מאוד חשובים.

למה קשרנו את כל זה לניגון?

מסע בתודעה

קשרנו לניגון כדי להגיד שגם מה שאנחנו עוברים וקוראים לו 'חוויה שלילית' לא לשפוט את החוויה השלילית מכיוון שהחוויות הן לא שליליות ולא חיוביות הן פשוט מסע בתודעה אנחנו נמצאים בתוך סופראורגניזם רוחני אחד ענק. בחוץ העולם הפיזיקאלי הוא לא אובייקטיבי אין עולם פיזיקאלי אובייקטיבי there is no spoon זה הכל נעשה בתוך התודעה של האדם והאדם הוא זה שמחליט אם הדברים הם טמאים או טהורים טובים או לא טובים ויש אפשרות להסתכל על אותו דבר בדיוק ולראות שזה טוב ולא רע אז אם תגיד' כן אבל מה הדבר כשלעצמו באופן אובייקטיבי? אין דבר כזה באופן אובייקטיבי ההחלטה שלך תחליט מה זה.

המטרה להגיע לריאליזציה של הטוב

והמטרה היא להביא את האדם לחשיבה חיובית שהיא נמצאת בריאליזציה שרואה שהכל טוב אפילו לרמה של בני אדם כמו שכתוב בתורה רפ''ב של רבי נחמן מברסלב ''אם ראית רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה מחזירו בתשובה'' עכשיו אתה אומר': אבל אתה אמרת שהוא רשע גמור. אבל אומרים לך שאין רשע גמור אתה ראית שהוא רשע גמור כתוב ''אם ראית רשע גמור'' אם אתה ראית שהוא רשע גמור לא אמרתי לך שהוא רשע גמור, כתבתי לך' אם אתה ראית שהוא רשע גמור אז ''צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע'' ואז פתאום אתה רואה שהוא כן טוב. וגם להלכה. כאשר אנחנו פוסקים הלכה שאנחנו שואלים שאלה מסוימת אם משהו 'טמא' או 'טהור' יש על זה דיון ואז אחד יגיד 'טמא' ואחד יגיד 'טהור'. אתה תגיד': בסדר, עזוב עכשיו את מה שאנחנו חושבים, מה הדבר באמת. אין דבר באמת there is no spoon (מתי אני יקלוט את זה!?) ''עלמא מהדין כחלמא דמי'' העולם הזה דומה לחלום ו''אין אדם בלא עולם'' אנחנו נמצאים בתוך סטטוס בתודעה אנחנו לא נמצאים בתוך עולם אמיתי. אין פיזיקה ואין כמיה אע''פ שמודדים פיזיקה ומודדים כמיה אתה עדיין מסתכל על דמיון אתה לא מסתכל על דבר שהוא באמת אמיתי (הרב נווה - כאדם שלמד תשע שנים הנדסה גרעינית ופיזיקה מנסים לחפש משהו שקוראים לו ''חלקיק'' אין חיה כזאת שנקראת ''חלקיק'' אין פירור כזה אין גרגיר חול כזה ואם אתה תגיד': אבל מודדים נפח, יש לו לוקאליות, יש לו משקל, מסה מסוימת. אז אנחנו כולנו יודעים שזה רק ביטויים מתמטיים וזה לא דבר אמיתי. יש ביטוי מתמטי לאלקטרון ויש ביטוי מתמטי לפרוטון ויש ביטויים מתמטיים לחלקיקים. ו'ביטוי מתמטי' זה ביטוי לגמרי אינטלקטואלי כי במקום אחר אתה יכול לחוות את אותה חוויה בצורה של גלים ולא בצורה של חלקיקים) אז זה מאוד חשוב שאנחנו נבין שאין בחוץ כזה דבר ''טמא'' או ''טהור'' או בכלל ''עולם אובייקטיבי'' או ''כולם אומרים ש'' מה זה 'כולם'? זה נתון לשיקול הדעת שלך. אז גם עניין היסורים שאדם עובר ייסורים ואומר': אני עובר ייסורים גדולים מאוד. תחשוב שוב' בוא נראה אם אפשר להגדיר את זה אחרת, כי אפשר למצוא בכל דבר את הברכה שלו ואפשר להודות על כל דבר אם אתה מבין את ההקשר שלו. אז כל הייסורים למעשה משמשים אותנו להעמקת התודעה.

הכל עניין של תרגום

הבעיה'

אין נקודת ייחוס אנשים לא יודעים מה התכלית

כל הבעיה היא שלאנשים אין להם רפרנס פוינט הם לא יודעים מה התכלית אז הם לא יודעים לאן לשייך את כל רצף האירועים אז כשהוא חווה יסורים זה לגביו יסורים כי אין לזה שום משמעות הוא חווה סתם ייסורים. ולמה הוא משווה את זה? לנורמה. יש נורמה שכולם חיים ואני סובל מחוץ לנורמה אני חי מחוץ לנורמה רק אני סובל וכולם נראים שהם בסדר. אז אני סובל יסורים, ככה זה נראה, גם כואב לי יש תחושה של 'כואב לי'. אבל שוב, אם האדם יצליח אפילו להיכנס לכאב שלו ולהתמיר את זה למשהו אחר הוא אפילו ייהנה מזה (הרב נווה - אני לא מדבר על מזוכיזם או על עיוות שכלי אני מדבר על דברים אמתיים) אדם שניכנס לחדר כושר' איך הוא נהנה מזה. אדם שקם בארבע בבוקר ועושה ג'וגינג רץ עשרה ק"מ בשביל הכיף שלו, אתה שואל' איך הוא נהנה מזה. אנשים שנכנסים לים בטמפ' של ארבע מעלות' איך הם נהנים מזה. יש אנשים שאוכלים אוכל בריא והם מתרגמים את זה לטעים (שותים מיץ של עשב חיטה ודברים כאלה). אז זה אחת הדוגמאות לזה שאתה מתרגם את זה בתוך הראש. ילד קטן תיתן לו בירה אתה תראה אותו דוחה את זה, תן לו קפה שחור הוא דוחה את זה. כשאנחנו גדלים אז אתה כן מסוגל להריח סגריה ולעשן סגריה (שזה מר ומסריח) ולשתות קפה שחור ולשתות בירה ואתה אומר: אהה איך אתה עושה את זה, הגוף שלך לא אומר לך שזה מר. בסדר הוא אומר לי שזה מר אבל הוא גם אומר לי שזה cool ובגלל שהוא אומר לי שזה cool אז ה -cool  מתגבר לי על המר. אז הנה אתה סובל אבל יש לך משהו שמתרגם את זה למשהו טוב. ואם תגיד': ואם אני עובר באמת יסורים אובייקטיבים כמו מחלה כאבים מטורפים בכל הגוף ואתה יכול להגיד': אין זה כאבים זה יכול לשגע אותי (כאבי גב, פריצת דיסק). אז שוב, צדיקים ראו את זה כמשהו שמעמיק להם את הנפש מאוד מאוד. אז כתוב על היסורים ''לא הם ולא שכרם'' אנחנו לא מחפשים אותם אבל כשאנחנו מגיעים אליהם אפשר לתרגם אותם. אז אין את זה באמת באופן אובייקטיבי אלא יש לזה תרגום. זה ככ חשוב להבין את זה כי אנחנו צריכים להגיע לריאליזציה של הטוב. הטוב פה אנחנו רק צריכים להיות בריאליזציה לגביו. 'בריאליזציה' הכוונה שזה יתפוס אותנו' שבאמת יש פה טוב אני רק צריך לעשות אזשהוא תהליך לראות שזה טוב אין רע באמת אובייקטיבי יש תהליך שאני יכול להסתכל על אותו דבר

''והתבוננת על מקומו ואננו''

אתה יכול להגיד, אוקי בסדר. אז בוא ניקח צרה כללית אני במינוס גדול והוצאה לפועל רודף אחרי, מה זה דמיון? לא זה לא קשור לדמיון היו הרבה מאוד אנשים שהיו להם צרות כלכליות. 'הילל הזקן' היה עני מרוד ו'רבי אלעזר בן פדת' ו'רבי חנינא בן דוסא', אם היית שואל אותם' תגיד אתה מסכן מזה שיש לך רקע סוציואקונומי כזה נמוך. הוא יגיד לך' לא ''איזהו העשיר השמח בחלקו'' לא חסר כלום אני חי הכל בסדר. אבל אם אתה משווה את הקרמיקה שלך לקרמיקה של השכן אז אתה סובל זה הבעיה.

כל הבעיה זה בהשוואות

כל הבעיה זה' מה יגידו. אבל אם לא, אז בסדר אז עכשיו אנחנו עוברים 'הוצאה לפועל' אנחנו עוברים קטע עכשיו זה מסע והמסע גם בודק את האמונה שלי ואני יעבור את זה. אבל אם אני נמצא עם פחדים, שמא אני יהיה הומלס, שמא מה יגידו, שמא ידעו, אז אתה מענה את עצמך אבל אף אחד לא מענה אותך. אחת הקללות שכתובות בתורה זה ''ונסתם ואין רודף'' אתם בורחים ואף אחד לא רודף אחריכם. אז אותו דבר, אתה כואב ואף אחד לא מכאיב לך.

אז תשימו לב,

כמה כוח יש לתודעה. מה היא מסוגלת לעשות. וממש אפשר לחיות בחירות מכל דבר.

(עכשיו לעניין הבחירה וההתבטלות. נקרא יחד את תורה נב'. תורה נב' זה תרגום של משניה. יש 'משנה' ויש 'משניות' שזה חלקי משנה. ותראו איך 'רבי נחמן מברסלב' מתרגם הכל לחיובי).

לקוטי מוהר"ן תורה נב

הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁו (הרב נווה - כך כתוב בפרקי אבות. עכשיו בפשט הדברים זה לא נשמע טוב. ''הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו'' אז איך זה נשמע? שלא כדאי להיות נעור כל הלילה מכל מיני סיבות : אולי זה לא טוב למוח אולי זה גורם להזיות. לא ללכת 'בדרך יחידי' ''מפני הליסטים'' מפני שודדים או מפני משהוא שיפגע בך ''ומפנה ליבו לבטלה'' שביטול תורה אנחנו יודעים שזה דבר לא טוב, לא להיות בטלן תהרהר תהגה ''הרי זה מתחייב בנפשו'' ככה זה נראה. בואו תראו, איך רבי נחמן מתרגם את זה ב 180 מעלות הופך את זה לגמרי והוא עושה את זה רק חיובי. תראו בנ''א שהוא חיובי איך הוא הופך את הכל לחיובי. ודרכו של רבי נחמן שהוא עושה ככה כל התורות שלו הן אותו דבר. בהתחלה הוא מרחיב את הדיבור הוא פותח כמה נקודות אח''כ הוא חוזר על משהו כמה פעמים הוא עושה מעין סוג של 'שיר' שהוא חוזר עליו קדימה ואחורה אח''כ אחורה וקדימה ובסוף הוא סוגר את הכל. בסוף הוא סוגר לך איך הפסוק הזה זה כל מה שאמרתי לך קודם לכן. רק תהיו קצת בסובלנות, זה לא תורה ארוכה, וכמובן שזה 'תורה של הגות' הוא מדבר על הגות פה - מה עושים בזמן הגות).

כִּי יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת (הרב נווה - מה הכוונה שהעולם הוא ''מחויב המציאות'' שהעולם קיים בפני עצמו. ואנחנו לא אומרים את זה, אלא מה אנחנו אומרים? שהבורא ברא אותו אע''פ שיכולה להיות לו מציאות נצחית עדיין יש לנו ''סיבה ומסובב'' ומשהו גורם שהעולם יהיה' העולם לא עומד בפני עצמו)וּלְפִי דַּעְתָּם הָרָעָה הַמְשֻׁבֶּשֶׁת נִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה רְאָיוֹת וּמוֹפְתִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִמִּנְהַג הָעוֹלָם (הרב נווה - כמו שאנחנו רואים במדע) אֲבָל בֶּאֱמֶת הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהֶם, כִּי בֶּאֱמֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת (הרב נווה - ''אפשרי המציאות'' הכוונה שאם הבורא עושה אותו ואם לא הוא מעלים אותו זה נקרא ''אפשרי המציאות'' הוא לא ''מחויב המציאות'') כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת אֲבָל כָּל הָעוֹלָמוֹת עִם כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם הֵם אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָם יֵשׁ מֵאַיִן וּבִיכָלְתּוֹ וְכחוֹ וְאֶפְשָׁרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הָיָה לְבָרְאָם אוֹ שֶׁלּא לְבָרְאָם עַל כֵּן בְּוַדַּאי כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא אֶפְשָׁרִי הַמְצִיאוּת (הרב נווה - ושוב אני מזכיר, אנחנו מדברים על תודעה, אע''פ שאנחנו מדברים גם בעולם הזה אבל זה עדיין עולם של תודעה)

אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת (הרב  נווה - למה המדע גורס שזה ''מחויב המציאות'' חס ושלום) חַס וְשָׁלוֹם דַּע שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת עַתָּה שֶׁכְּבָר נֶאֶצְלוּ וְנִמְשְׁכוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עַתָּה בְּוַדַּאי הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת (הרב נווה - כי אם יש עולם אז הוא כבר קיים) כִּי כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הַכּל לא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּע (הרב נווה - אגב בפרוש של הרב הוא אומר' גם זה לא חייב. כי הקב''ה ברצונו יכול לעשות הכל ברגע הוא גם יכול להעלים את הכל אם הוא לא רוצה ברגע הוא יעלים את הכל. שלא נחשוב שזה מחייב את הבורא. ההמצאות שלנו לא מחייבת את הבורא, כאילו הוא יכול לעשות את הכל שום דבר לא מחייב את הבורא הוא יכול לעשות ''שברו את הכלים ולא משחקים'' והוא אוסף את הכל אליו) וְיִשְׂרָאֵל מוֹשְׁלִין בָּעוֹלָם וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי עַתָּה אַחַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ וְנִבְרְאוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַךְ מֻכְרָח לִבְרא וּלְקַיֵּם הָעוֹלָם כִּי עַל מְנָת כֵּן הֶאֱצִיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לִבְרא בִּשְׁבִילָם כָּל הָעוֹלָמוֹת (הרב נווה - להוציא לאור ''שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו'')

אַךְ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן כְּשֶׁנֶּאֶצְלוּ, הָיוּ הֵם בְּעַצְמָן עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם, הַכּל הָיָה אֶפְשָׁרִי הַמְצִיאוּת כִּי הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַאֲצִילָם וּלְבָרְאָם אוֹ שֶׁלּא לְבָרְאָם אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַאֲצִיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֲזַי הָיָה כָּל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כִּי מֵאַחַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל אֲזַי כִּבְיָכוֹל הוּא מְחֻיָּב לְהַמְצִיא הָעוֹלָם כִּי עַל מְנָת כֵּן נֶאֶצְלוּ נִשְׁמָתָן שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת יִבָּרְאוּ בִּשְׁבִילָן, וְהֵם יִמְשְׁלוּ בַּכּל וְהָבֵן הֵיטֵב (הרב נווה - ושוב אני אומר, יש לזה מטרה זה לא שהוא משחק, אתה יכול להגיד' אם היית יכול לברוא או לא היית יכול לברוא, למה בחרת לברוא, היית משאיר את הכל באינסוף הכל היה נחמד? אבל כל הרעיון זה מימוש הפוטנציאל. שאין כזה דבר אהבה בפוטנציאל, אין נתינה בפוטנציאל, אין חסד בפוטנציאל, זה חייב לבוא לידי ביטוי. אז הוא מוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו)וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת אֲבָל בֶּאֱמֶת רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים הֵם אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁבָּרָא כָּל הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ, וְשֶׁיַּחְזְרוּ וְיִדְבְּקוּ בְּשָׁרְשָׁן (הרב נווה - רצונו ''להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו'' לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' על כל ההיבטים שלו).

 דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחַזְרוּ וְיֻכְלְלוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכּל נִמְצָא כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְנִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עַל יְדֵי זֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִילָם, בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל זֶה וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה מְחֻיָּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, לִבְרא וּלְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אָז דַּיְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, נִכְלָל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יוֹתֵר הֵם נִכְלָלִין בְּיוֹתֵר עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת כִּי עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵם חוֹזְרִין וְנִכְלָלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְאָז נִכְלָלִין עִמָּהֶם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשָׁם, בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל (הרב נווה - הרי הקב''ה היה צריך להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו. למה. כי 'אור אין סוף' זה רק פוטנציאל. עכשיו זה פוטנציאל של נתינה ונתינה לא יכולה להישאר בפוטנציאל היא חייבת לבוא לידי ביטוי. עכשיו יש המון ביטויים של נתינה. יש המון ביטויים של אהבה. אי אפשר להגיד': טוב אז תוציא משהו אחד' שנראה משהו אחד. לא, יש 'רחום' ו'חנון' ו'חסד' ו'חיבוק' ו'מתנה' ו'נוכחות' ו'שמיעה' ו'הקשבה' - יש אינספור צורות של אהבה וצריך להוציא אותם לפועל. ''ישראל'' ר''ת ''יש שישים ריבוא אותיות לתורה'' יש 600 אלף אותיות בתורה. בתכלס יש 300 אלף אבל זה 'עליונים' ו'תחתונים'. אחד מול אחד. יש א' תחתונה א' עליונה, ב' גשמית ב' רוחנית וכו'. ככה יש 300 אלף אותיות. עכשיו מכיוון שהעולם הזה לא נברא סתם ואם אדם יעשה בו שמוש סתמי אז הוא לא ייחשב כאילו הוא ''מחויב המציאות''. מה הכוונה ''מחויב המציאות''. הכוונה שהוא בשייכות לבורא. הוא נראה לא בשייכות לבורא אנשים משחקים, כדור סל כדור רגל, הולכים לסרט וכל מיני דברים כאלה וזה נראה כאילו העולם יש לו משמעות בפני עצמו. אבל אם 'ישראל' עושים ''רצונו של מקום'' הכוונה ''מוציאים לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו'' אז הם מחזירים את הדברים לשורש שלהם).

אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת אי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת, כִּי אִם עַל יְדֵי בִּיטּוּל (הרב נווה - 'ביטול' ו'התבטלות' זה לא אלימינציה אף אחד לא מוחק לנו את המוח. אנחנו לא אמורים להיות זומביטים. אלא 'התבטלות' הכוונה תבטל דעות כוזבות או חוכמות שאינן ראויות או דברים שאתה לא יודע אותם ואין להם 'התחלה אמצע וסוף' כמו שצריך אלא זה תאוריות ואע''פ שהתאוריה יכולה להחזיק קצת פה וקצת פה וקצת פה ויכולה להיות אפילו יעילה לקצת פה וקצת פה וקצת פה, עדיין זה לא תורה עקבית. אז לכן אומרים לך' אולי תעסוק קצת 'בהתבטלות' תגיע למצב של 'התבטלות הדעת' 'התבטלות החוכמה'. עוד פעם, לא בשביל למחוק את המוח 'התבטלות' הכוונה תאמץ אולי את ''החוכמה האוניברסלית'' תאמץ את ''החוכמה הרוחנית'' ''תתבטל אליה'')  שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַך (הרב נווה - אגב, וזה נעשה באמצעות הגות, ההגות עושה את זה ההגות גורמת להתכללות בחוכמה הפנימית)ְ.

וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּיטּוּל, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת (הרב נווה - מה שאנחנו אומרים ''הגות'' הוא קורא לזה ''התבודדות'' אתה יכול להיות גם בהתבודדות אם אלף איש' אם אתה עושה הגות) כִּי עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ עַל יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ (הרב נווה - אפילו אם בנ''א חושב ש'כוס' זה כוס אם תשאל בנ''א 'מה זה כוס' הוא יגיד לך 'הנה זה כוס'. אז זה נקרא 'לא התבטלות' אתה כאילו עושה ''יש'' אתה עושה ''מאין יש''. כדי להעביר את הכל ''לאין'' אתה צריך לעבוד על משמעויות לא על דברים איך שהם נראים, לא על ההגשמה אלא על המשמעויות של הדברים. למה. איך אפשר לעשות משמעות ל'כוס'? אז כתוב ''כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא''. ''עץ''  כתוב ''עץ חיים'' ''עץ הדעת טוב ורע''. כמה עלים יש לעץ החיים, בכמה ליטרים משקים אותו באיזה גובה עץ החיים? אז זה מטאפורי. כל התורה שלנו זה מטאפורה. לא שהיא לא הייתה היא הייתה אבל גם מה שהיה הוא מטאפורי גם אנחנו ''מטאפורה'' ככה רבי שמעון אומר. רבי שמעון בר יוחאי אמר בזוהר ''אנא סימנא בעלמא''. באו אמרו לו אתה אדם ענק אתה רואה ''מסוף העולם ועד סופו''. הוא אמר ''אנא סימנא בעלמא''  'אני גם משל'. אז ככה אדם צריך לראות את זה, לא להגשים, לא להגיד: 'זה, זה זה' לא לתת לדברים ערך חד חד ערכי אלא כל דבר יש לו את המשמעות שלו. לכוס לשולחן לכיסא לרצפה גם לדברים שנראים הכי גשמיים ואנחנו רואים שהם באים תמיד עם ביטויים רוחניים)

אַךְ עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי בַּיּוֹם, עַל יְדֵי שֶׁרוֹדְפִין הָעוֹלָם אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מְבַטֵּל וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מִלְּהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִילּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ טָרוּד אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים אָז, וְרוֹדְפִים אָז אַחַר הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי זֶה קָשֶׁה אָז לָבוֹא לִידֵי בִּיטּוּל (הרב נווה - כי אנחנו נמצאים בתוך תודעה קולקטיבית וכשהתודעה הקולקטיבית ערה היא גם מפריעה לך. אז יש זמן ביום שרוב בני העולם ישנים שזה בערך בשלוש לפנות בוקר עד חמש או עד הזריחה ואז זה הזמן הכי מתאים לעשות הגות ולהגיע לידי ביטול. וגם אם זה נקרא כמו 'השקטה'. אל תשכחו שזה חזרה להוויה המקורית זה חזרה לטבע הרוחני. ושוב אני אומר, אנחנו מלאים אנחנו לא ריקים אתה חוזר לריאליזציה עמוקה שאתה והיקום אחד אז כל הידע ''וחיי עולם נטע בתוכנו'')

 וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר בְּדֶרֶךְ יְחִידִי (הרב נווה - דרך אגב לא לתפוס אותו גם כן גשמית. כי המושג ''לילה'' הכוונה בחוסר דעת ''עיר'' זה הנפש אז 'מחוץ לעיר' הכוונה ''צא מעצמך'' ו''בדרך יחידי'' זה במקום שבו הכל אחד), בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם (הרב נווה - זה המחשבות) כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם בַּיּוֹם, הָרוֹדְפִים אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁכָּעֵת אֵינָם הוֹלְכִים שָׁם הוּא מְבַלְבֵּל גַּם כֵּן הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם וְשָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד וִיפַנֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וִיבַטֵּל הַכּל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּיטּוּל  בֶּאֱמֶת (הרב נווה - הוא מתבטל בתוך האמת) הַיְנוּ, שֶׁבַּתְּחִלָּה יַרְבֶּה בִּתְפִילּוֹת וְשִׂיחוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת בַּלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ יְחִידִי כַּנַּ"ל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבַטֵּל זֶה הַדָּבָר, דְּהַיְנוּ לְבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה זאת (הרב נווה - כי זה מה שקורה בהגות. בהגות עולים המון דברים. אז הוא אומר' אל ישר תיתלש תתמודד, מה שעולה תתמודד אתו. אז עולה לך מחשבה טורדנית, עולה לך רגש נסער. תעמוד על זה תתמודד תבטל, תעלה מעל זה. הגוף קצת מפריע כואב בגב. תעמוד תתבטל תסתדר קצת תעלה מעל זה. יש לך מחשבות טורדניות. תתבונן בהן תצפה בהן ותיתלש מהן)

וְאַחַר כָּךְ יַרְבֶּה עוֹד בַּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה אַחֶרֶת וְכֵן יִנְהַג זְמַן רַב בְּהִתְבּוֹדְדוּת, בַּזְּמַן הַנַּ"ל, וּבַמָּקוֹם הַנַּ"ל עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַכּל וְאַחַר כָּךְ עֲדַיִן נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר (הרב נווה - כי בכל זאת האדם יש לו ממשות מסוימת ) וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ מְבַטְּלִין גַּם זֶה, עַד שֶׁלּא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם [פֵּרוּשׁ, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת אַחַר שֶׁבִּטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת עֲדַיִן נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם (הרב נווה - הכוונה' נשאר ממנו משהו) דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לא בִּטֵּל לְגַמְרֵי הַגֵּאוּת וְהַגַּסּוּת עַד שֶׁנֶּחֱשָׁב בְּעֵינָיו לְאֵיזֶה דָּבָר וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַרְבּוֹת בַּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל עַד שֶׁלּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה בֶּאֱמֶת, (הרב נווה - ''מה'' מהות ''ואנחנו מה כי תלינו עלינו'') עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּיטּוּל בֶּאֱמֶת] (הרב נווה - עכשיו כל זה נעשה ע''י מודעות. תהיה מודע לגוף, תניח אותו. תעלה לעולם הרגש, תהיה מודע לרגשות, תניח אותם. תעלה לעולם המחשבות. וכל פעם שאתה עולה עולם אז זה שלמטה אתה לא מרגיש אותו. עד שאתה אפילו מעל המחשבות ואז נשארת רק מודעות קיימות)

וְאַזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לְבִּיטּוּל בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי נִכְלָל נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּתֹ כַּנַּ"ל  (הרב נווה - כי בדרך הזו שאתה עולה למצב שבו שאתה אומר': אני אפילו קצת מודע לזה שאני מודע. אני מודע לזה שאני מודע' זה דבר יפה מאוד. אבל אין מעל זה כי 'מודעות עצמית' צריכה שניים. 'מודעות' ו'עצמית'. אתה חייב דואליות אבל אם אתה מגיע לרמה הכי גבוה אתה נמצא שמה לבד וזה נקרא ''מחויב המציאות'') אֲזַי נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם עִם נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, כִּי הַכּל תָּלוּי בּו (הרב נווה - מה הכוונה ''מחויב המציאות'' אתה קיים אתה קולט 'אני קיים' אי אפשר להשמיד את זה, אי אפשר להחריב את זה זה ''מחויב המציאות''. גם אם משהו יורה לנו בראש אנחנו עדיין קיימים התודעה שלנו עדיין תישאר שם אולי הגוף שלנו יפול אבל הדבר הזה ישאר שם הוא יהיה תלוי באוויר ונמצא) וַאֲזַי נַעֲשֶׂה כָּל הָעוֹלָם עַל יָדוֹ בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל

 וְעַתָּה תִּרְאֶה פִּלְאֵי פְּלָאוֹת (הרב נווה - עכשיו הוא מסכם את התורה. אז שימו לב מה הוא אומר), אֵיךְ כָּל זֶה מְבאָר עַתָּה בְּהַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב (הרב נווה - אז איך זה התחיל? אמרנו' ''הנעור בלילה המהלך בדרך יחידי והמפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו'' אז בואו נראה איך הוא מסדר את זה) הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה כִּפְשׁוּטוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא נֵעוֹר בַּלַּיְלָה, וּמִתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנו (הרב נווה - בפרוש של הרב הוא כותב ''בלילה'' הכוונה בבלי דעת. ''היום'' נקרא זמן שאני ער אני יודע ''לילה'' זה נקרא ''אמונתך בלילות'' אני מבלי דעת)ֹ וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְחִידִי דַּיְקָא, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים שָׁם (הרב נווה - כאילו זה רק אתה. זה המהלך האישי שלך) כַּנַּ"ל כִּי אֲזַי הוּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַהִתְבּוֹדְדוּת, (הרב נווה - שאתה עושה את התהליך בזכות עצמך זה נקרא ''המהלך בדרך יחידי'') בַּלַּיְלָה, וּבְדֶרֶךְ יְחִידִי דַּיְקָא כַּנַּ"ל כִּי אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לָבוֹא לִבְחִינַת בִּיטּוּל כַּנַּ"ל וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה דְּהַיְנוּ שֶׁמְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לְבַטָּלָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּיטּוּל כַּנַּ"ל וְאָז זוֹכֶה שֶׁיֻּכְלַל נַפְשׁוֹ בַּמְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל וַאֲזַי נִכְלָלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עִם נַפְשׁוֹ בַּמְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,(הרב נווה - למה זה נקרא ''המתחייב בנפשו'') שֶׁנִּכְלָל כָּל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם נַפְשׁוֹ

(הרב נווה - עוד פעם אני יחזור. אז מה זה ''הנעור בלילה''? כאשר אתה עושה הגות זה ''אני ישנה וליבי ער'' וזה ''הנעור בלילה'' בפנים אין דעת אין כלום אני עושה הגות וזה בתוך ''לילה'' בתוך 'חשכות הדעת' זה נקרא ''הנעור בלילה''. ''המהלך בדרך יחידי'' הכוונה שאני עושה את התהליך הזה זה תהליך אישי שאני עושה אותו, אני עובר עליו אני מבצע אותו אני זז, אף אחד לא אומר לי מה לעשות אין לי טכניקה אני זז. ''המפנה ליבו לבטלה'' כל התהליך שאני עושה אותו לשם 'התבטלות'. אני מבטל את הגוף, אני מבטל את הרגשות, אני מבטל את המחשבות. ''והרי זה מתחייב בנפשו'' - מה זה ''מתחייב בנפשו''? אני הופך להיות ''מחויב המציאות'').

 כִּי עַל יְדֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, זָכָה לִבְחִינַת בִּיטּוּל, עַד שֶׁנִּכְלָל נַפְשׁוֹ בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת (הרב        נווה - כל הרעיון הוא להגיע למקום הזה. להבדיל אלף אלפי הבדלות. אני מפחד שלא תתבלבלו בזה. במדיטציה הם קוראים למצב הזה I am הם מגיעים למצב שהם קולטים' אין לי מה להגיד חוץ מ I am כאילו אני קולט שאני קיים. הכל בסדר רק יש לי בעיה עם ה-' I' אין שמה ''אני'' זה כל מה שהוא אומר כאן. אם אתה אומר I am אוקי, ואין עוד משהו ''אין עוד מלבדך''? וזה הבעיה כשעושים טכניקה ושהבורא לא נמצא כי אצלהם אין god יש godlines יש תכונות אלוקיות לאדם אבל אין אישיות שנקראת god זה בעיה גדולה מאוד ואצלנו אין ''אני'' יש 'אלוקות בצמצום'. אבל זה המקביל לתחושת ה- I am . אתה מרגיש כאן מודעות קיימת שאתה אומר: אני מרגיש אותה ואני מרגיש שאי אפשר להרוג את זה. את המקום הזה שנמצא מעל המחשבות אי אפשר למעוך את זה לירות בזה, אם ירו בזה אני עדיין נשאר ככה מחוץ לגוף).

 וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם עִם נַפְשׁוֹ בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל וְנַעֲשֶׂה נַפְשׁוֹ וְכָל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: 'הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ' כַּנַּ"ל [וְהֵא לְךָ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל מֵהַתּוֹרָה הַזּאת שֶׁכְּתָבָהּ בְּתַכְלִית הַקִּצּוּר] (הרב נווה - עכשיו הוא מסכם את הכל הוא עושה לזה מעין סיכום) הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְכוּ' דַּע שֶׁעִקַּר הַבִּיטּוּל, שֶׁאָדָם מְבַטֵּל יֵשׁוּתוֹ וְנַעֲשֶׂה אַיִן, וְנִכְלָל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין זֶה אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת וְהַהִתְבּוֹדְדוּת צָרִיךְ מָקוֹם וּזְמַן מְיֻחָד, שֶׁלּא יְבַלְבְּלוּ אוֹתוֹ הַמּוֹנְעִים וְהַזְּמַן הוּא בַּלַּילָה, הַיְנוּ הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז הַכּל יְשֵׁנִים וְהַמָּקוֹם הוּא בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, וְלא בְּדֶרֶךְ הָרַבִּים, שֶׁלּא יַפְסִיקֶנּוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים אֶלָּא דַּיְקָא בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין רַבִּים הוֹלְכִים שָׁם שָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד וְהַיְנוּ וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְאָז יָכוֹל לְפַנּוֹת לִבּוֹ מִכּל וָכל, וְיָכוֹל לָבוֹא לְבִּיטּוּל כָּל הַיֵּשׁוּת וְהַיְנוּ וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה וְאָז כְּשֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, אֲזַי הוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז הוּא בָּא לִבְחִינַת מְחֻיָּב כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכָל הַדְּבָרִים הֵם אֶפְשַׁר הַמְּצִיאוּת וּכְשֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ אֲזַי הוּא יוֹצֵא מִבְּחִינַת אֶפְשָׁר, וְנִכְלָל בַּמְחֻיָּב וְזֶה בְּחִינַת: הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ (הרב נווה - במצב כזה דרך אגב האדם נהפך להיות נצחי כי אם אתה ''אפשרי המציאות'' אז אפשר גם שאתה לא תהיה, אז אתה זמני. אבל אם אתה מגיע למחויב המציאות זה ''נצח''. אבל צריך להחזיק ראש כל הזמן במצב הזה. כל הזמן צריך להחזיק ראש).

-עד כאן-

אז איפה הישות נמצאת?

הישות נמצאת כשיש אינדווידואליזם והאינדווידואליזם מגרה ומעורר אגוצנטריות. ומחשבה אגוצנטרית זה: מה אני יאכל, ומה יהיה איתי, ואני עייף ומתי אני ילך הביתה לנוח ''אני'' ''אני''  ואני חולה ואני עייף ולי יש בעיות ואני מסכן ואני קורבן. וכל עוד אתה מדבר ככה, ה' יעזור.

אנחנו במסע

וברגע שאתה עולה לאותם מקומות (הרב נווה - אתה רק צריך להתנתק מן העובדה שאנחנו התחלנו אותה במהלך השיעור) תיקח בחשבון שיש מסע בחיים והמסע הזה יכול לבוא עם חובות בבנק ועם הוצאות לפועל ועם הפסדים כלכלים ועם בעיות נפשיות וזה יכול לבוא גם כן עם מחלות וזה יכול לבוא גם עם ילד סורר, זה יכול לבוא עם כל דבר. בסדר, אז מה..

אין עניין של נורמאליות

התורה לא עניין אותה ''נורמה'' או ''לא נורמה'' יש מסע וכולנו צריכים להיות במסע רק צריך להיות שפוי במסע ''שפוי במסע'' זה אומר אל תיבהל. אל תיבהל אתה במסע ואף אחד לא יכול לקחת לך את זה. אז יש אנשים שנמצאים שלושים שנה במינוס, בסדר. ויש אנשים שבא אליהם כבר ''הוצאה לפועל'' ונגבה להם את הבית. בסדר גמור' זה הזמן להחליף את הרהיטים.

הכל טוב

הכל תלוי איך אתה רואה את זה - הבעיה היא רק היחס - ביחס למה אתה משווה את המצב שלך. אין דבר כזה באופן אובייקטיבי רע, אין כזה דבר, הכל שריטות בנפש של אדם אגואיסט אגוצנטרי ובעל גאווה. 'הילד שלי לא בסדר' 'הזוגיות שלי לא בסדר' 'הכלכלה שלי לא בסדר'.  על סמך מה/לפי מה החלטת. מחפשים מקורות לצער כי כשאני בצער אני גם קורבן ואני אוהב להיות קורבן (הרב נווה - למה אני לא רוצה לקבל יותר קהל? אין לי כוח לזה יותר אני לא 'מזבח' ואתם לא 'קורבנות' אז פשוט צריך לשנות/להחליף ראש אז אתה אומר לבנ''א: אני יקבל אותך אבל אתה לא בא להתלונן. אין בעיה הרב. ואיך שהוא בא': תשמע מה עובר עלי כאילו הם לא יכולים שלא ההתניה היא להיכנס למקומות האלה. אז באלול ''אני לדודי ודודי לי'' יש לכם חודש ש''ב עד ראש השנה אתה מתרגם את כל החיים שלך לחיובי גם מה שהיה וגם מה שעכשיו קורה אתה מתרגם את הכל לחיובי) כי כשאתה תעמוד בראש השנה, הרב אשלג אומר את זה' כשאתה מתלונן על מי בעצם אתה מתלונן? אתה בצער, אז אתה אומר לקב''ה 'אתה עשית לי את זה' אתה נתת לי את האישה הזאת ''זאת האישה אשר נתת עימדי'' אתה נתת לי את הילדים האלה, אתה נתת לי את הגורל הזה, אני מסכן יש לי רגשות מרים. בסדר אתה הכנסת לעצמך רגשות מרים אתה עשית לעצמך את ההתניה' אני מסתכל על משהו ואני מרגיש מזה רע ואי אפשר להסתכל על זה ולראות את זה אחרת?!

יהודי צריך לשים את עצמו ב win win situation

הסיפור המפורסם על רבי זושא ורבי אלימלך מליזנסק האחים הקדושים (''צנתרות הזהב'') הם גזרו על עצמם גלות כדי לעזור לכל היהודים, עברו מכפר לכפר וניסו לשקם. באיזשהו שלב ראו אותם הפולנים 'מה זוג יהודים מסתובב לו פה עכשיו סתם ככה'. הכניסו אותם לכלא. טוב, נכנסים לכלא. אז רבי אלימלך שואל את אח שלו: רבי זושא עכשיו מנחה אולי נתפלל מנחה (הרב נווה - הם לא חושבים אולי נביא עו''ד אולי נפגין) החייל שומע את זה (הרב נווה - ויימח שמם ידעו את ההלכות הם יודעים שאסור לנו לברך ליד 'גרף של רעי' מחילה מכבודכם כמו 'סיר של ילד' הכניס להם 'גרף של רעי' איפה שהוא עושה את הצרכים שלו) הכניס להם את זה פנימה שהם לא יתפללו. טוב, אז הם מסתכלים אחד על השני עכשיו יש להם דלי באמצע החדר. אז רבי אלימלך אומר לו: מה עושים? אז הוא אומר לו: זה רצון הבורא אז בוא נרקוד שזה רצון הבורא. אז הם רקדו. אז ההוא זה לא מצא חן בעיניו אמר': מה?! אז הוא הוציא את הדלי והם התפללו מנחה (הרב נווה - אבל הם לא עשו את זה בכוונה גם אם הוא היה משאיר את זה הם היו שמחים בזה. למה. כי זה רצון הבורא. עכשיו, מה רצון הבורא פה, רצון הבורא שיש שם דלי כזה עובדה שיש הלכה' שאם יש דלי אל תתפלל אז הם עשו את ההלכה) יהודי צריך להביא את עצמו ל win win situation בכל דבר תביא את עצמך ל win win אם הכל היה בסדר והתא היה ריק אז למה כלאו אותנו, אם כלאו אותנו למה לא אומרים מנחה..

אדם חי בתוך חור שחור והוא מחריב את העולם

אדם חי בתוך בית שהוא כלוב של זהב והוא מתלונן. והדור הזה זה הקוטר הכי גדול ביקום. תיקחו רק לפני חמישים/ שבעים שנה: לא מקלחות בטח לא מקלחות חמות, לא אינטרנט, לא עיתון, לא רדיו, לא טלוויזיה, לא שום דבר. והם היו שמחים והתארחו אחד אצל השני ובשבתות הולכים ומביאים קצת סוכריות וזה מביא קצת פופקורן ומסתדרים איכשהו. לדור הזה יש הכל, מזגנים ומכוניות יפות ובגדים יפים ומקלחות ושמפו בטעם תה ותה בטעם שמפו, כל העולם בכף היד והוא לא מפסיק לקטר לא מפסיק לבכות כל היום רק רע ומר, איך זה יכול להיות !? אנחנו הדור הכי מפונק ביקום לא היה דור יותר מפונק מאתנו . יש לנו על השולחן מה שלשלמה המלך לא היה. כמה בשרים יש לך כמה סוגים של יין. ומתלוננים ומתלוננים ומתלוננים מוצאים מה לא טוב. 'הכל בסדר אתה חי בבית, יש לך בית ב''ה יש לך בית'. כן אבל הבעל שלי היום עשה לי פרצוף. על זה אפשר להחריב את העולם. טוב בסדר אז יש בעל סופר מן מה קרה עכשיו. אז יש סדק בקיר. זה ככה. אתם צריכים לדעת אנחנו כ''כ לא בסדר ואין שום סיבה בעולם להתלונן בטח לא לדור הזה. זה 'דור דעה' זה דור שנתנו לנו ופתחו לנו את 'מעינות החוכמה' וזה דור בעל 'אינטליגנציה רגשית' וזה דור שיכול ממש לגאול את העולם אבל הקוטריות שלנו תחריב את העולם. אתם תראו בסוף שזה לא חיזבאללה ולא אירן ולא הבעיות הכלכליות - השחור של האדם - האדם חי בתוך איזשהו 'חור שחור' והוא מחריב את העולם.

לחיות בהודיה

לא סתם שלחו לנו את רבי נחמן שאומר': יש עניין להפוך את הכל לטוב ואין שום סיבה שבעולם שאדם לא יסתכל על הדברים ויודה עליהם. כשאדם הראשון נולד זה הדבר הראשון שעשה זה היה השיר הראשון ''מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות'' וכתוב שלעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ 'מקורבן תודה'. אז אנחנו נודה על כל דבר. נו, אז מה זה ''לעתיד לבוא''? לעתיד לבוא זה גם עוד דקה. עכשיו אם אתה תגיד': אבל תשמע, ילדים מתים אנשים חולים (כל מיני דברים כאלה). יש חוק ''אין אובדן ברוחני'' הכל פה אנחנו רק לא רואים את זה, גם התינוקות וגם הילדים וגם אבא ואימא ואם למשהו נקטע היד אז היא פה, הכל פה, שום דבר לא באמת הולך לאיבוד. מה שהולך לאיבוד זה רק השכל מה שהולך לאיבוד זה הלב, זה הולך לאיבוד. שיש לאדם תירוץ הוא מחפש 'מתחת לאדמה' תירוץ 'למה אני קורבן' אני צריך להיות קורבן אז הולכים לכל מיני פסיכולוגים ורופאים ופסיכיאטרים להוציא פתקים 'אני דיסקלקולי' 'אני..' להוציא נכות. צריך לקחת בחשבון שעל כל דבר כזה משלמים ביוקר הקב''ה שונא את הדברים האלה ב''ה הכל בסדר כל יום, כל יום צריך להגיד ''ב''ה הכל בסדר'' יש לך את הדעת? ב''ה.

הגות

אז אם אנחנו רוצים להגיע להגות, הגות לא עושים אותה מתוך צער יגון ואנחה וכתוב ''טוב עין הוא יברך'' מה זה ''שאינו טוב עין''? שליבו מר עליו. אז חלק גדול מאוד מההבנה שאם אנחנו רוצים להיכנס להגות אתה צריך להגיע להבנה שאתה ניכנס ''לטוב והמטיב'' אתה ניכנס לשטח של ''הטוב והמטיב'' ואתה לא יכול להיכנס ממורמר לטוב והמטיב. כתוב במגילת אסתר שלא יבואו עם שק לפני המלך אסור לבוא ולהיכנס עם שק לפני המלך. זה מה שדאגה אסתר הוא אמר לה': תיכנסי למלך תגידי לו תבקשי, אז היא אומרת לו' תראה אני אחרי שלושה ימי צום, אני לא התקלחתי אני בתענית גדולה מאוד. ואז הוא אמר לה' אם לא תיכנסי עכשיו וכו' - אבל זה נכון אומרים שלא לבוא בלבוש שק למלך צריך לבוא עם חיוך ''איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך''. וקודם כל מתחילים בהודיה ובשבח כל תפילה מתחילה בהודיה ובשבח.

וכשדוד המלך היה ממורמר וכל העולם קם עליו עד כדי מצב שהראו לו בחלום את כל המלחמות שעתידים ישראל לעבור ואת כל ההרוגים אז כאב לו אז הוא אמר ''טרם אענה אני שוגג'' הוא היה חייב להגיב אבל הוא אמר ''טרם אענה אני שוגג'' אני הולך להגיד משהו אבל אני יודע שאני בשגגה לדבר הזה. וגם הוא דיבר והקב''ה העניש אותו אמר לו' גם על הדברים האלה היית צריך להגיד לי כמה שזה טוב ואז הוא תיקן את זה בתהילים. איך הוא תיקן את זה בתהילים? כתוב שהמלאכים קטרגו אמרו לקב''ה: למה אתה מקבל את התהילים של 'דוד המלך' ואתה לא מקבל את השירה של 'נבוכנצאר' שכתוב שהשירה של נבוכנצאר מעולה יותר מהתהילים. אמר להם הקב''ה, נבוכנצאר שיבח אותי כשהטבתי לו וקילל אותי כשניסיתי אותו. ואמרו לו ו''דוד המלך''? אז הוא אמר 'דוד המלך' כשהיה לו טוב אמר ''כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא'' וכשהיה לו רע ''צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא'' הוא קרא בכל מקרה ''בהויה הלל דבר באלוקים אהלל דבר''('הויה' זה מידת הרחמים 'אלוקים' זה מידת הדין) הוא אמר' גם בזה אני מהלל וגם בזה אני מהלל. אז הוא מצא את הטוב בכל דבר. אז למה הקב''ה בכל זאת.. ולמה הוא חרג? אז הוא אמר, בשבילי אני יכול לתרגם איך הכל טוב בשביל משהו אחר כואב לי. אז הקב''ה סלח לו על זה. אבל גם בזה הוא אמר ''טרם אענה אני שוגג'' לפני שאני צועק ואני מתלונן אני יודע שאני עושה משהו לא טוב. אבל גם זה 'צריך לטאטא את כל הדברים האלה' ולא להפעיל צדקנות ורחמים יתרים על הבורא אלא צריך לדעת שגם אם אנחנו נראה בעיניים שלנו ויראו לנו ברוח הקודש 'חס ושלום' עוד שואה עוד מלחמה צריך לדעת שהכל לזכך אותנו ושזה הכל מעמיק אותנו ואין אובדן ברוחני זה תהליך אנחנו נעבור אותו ונצמח הרבה יותר טובים ממה שאנחנו. לא להיבהל מכלום. אחרת אנחנו רואים כמעט כל דבר גרם לכפירה. השכלה גרמה לכפירה, מלחמה גרמה לכפירה, שואה גרמה לכפירה, העיקר למצוא סיבה לחגוג. אף אחד לא מצא סיבה להתקרב לבורא כולם מצאו סיבה להתרחק מהבורא אבל הכל סיבות 'תירוצים' זה לא באמת אמיתי.

''אפשרי המציאות'' ''מחויב המציאות''

(הרב נווה - עכשיו אני חוזר לחלק האחרון באותו הקשר של מה זה ''אפשרי המציאות'' ומה זה ''מחויב המציאות'') אז כל הדברים הם ''אפשרי המציאות'' חוץ מהבורא שהוא ''מחויב המציאות'' והבורא עצמו השם המפורש שלו זה א.ה.ב.ה אז משמע אהבה היא נצחית

אהבה זה ''מחויב המציאות'' ואי אפשר שהיא תהיה ''אפשרי המציאות''

אי אפשר באיזשהו שלב להבליע אותה. כל שאר הדברים, יכול להיות שיהיה 'צדק' יכול להיות שלא יהיה 'צדק', יכול להיות שיהיה 'דעת' יכול להיות שלא יהיה 'דעת', יכול להיות שיהיה 'חסד' יכול להיות שלא יהיה 'חסד'. כל הדברים ''אפשרי שיהיה ואפשרי שלא יהיה'' אבל ''אהבת הבורא'' אי אפשר שלא תהיה אם חס ושלום ''אהבת הבורא'' לא תהיה העולם נחרב.

וזאת לא סתם אהבה זאת אהבה שאינה תלויה בדבר

ז''א שהקב''ה מסתכל על הכל ושופט את הכל מבעד לעיניים של אהבה. עכשיו אם האדם רוצה לזכות לדבקות גם הוא בעצמו צריך להיכנס לאותו מצב (הרב נווה - עכשיו מעבר למה שאנחנו צריכים לעשות אני רוצה להסביר כאן עקרון גדול מאוד שזה הפואנטה של השיעור) מכיוון שהכלל הגדול של התורה זה ''ואהבת לרעך כמוך'' אז צריך לדעת שכביכול הקב''ה עשה את האהבה כדבר נצחי. ז''א כל דבר הוא עשה שזה ישתנה בהתאם אליו ואנחנו צריכים להראות איך אהבה היא נצחית והיא מתקיימת כאהבה נצחית בכל הסיטואציות. זה הניסיון הגדול. הניסיון הגדול הוא להראות כל הזמן איך האהבה למעשה לא תשתנה. אני צריך להגיע לסוג של אהבה שלא משנה איזה ניסיון יעמידו אותי האהבה שלי לא תשתנה לא יצליחו להזיז אותי מהאהבה ולכן כל הניסיונות שבאים בעולם הם ניסיונות של אהבה. ככה הגמרא אומרת. כל היסורים שבאים לאדם הם ''יסורי אהבה''. אז קורה למשל שיש לך דעה על בנ''א אתה אומר: אני חושב שהבנ''א הזה נניח 'קדוש' פתאום ראינו שהוא עושה דברים לא קדושים. 'אני שניתי את דעתי לגביו'. אדם עשה איזה 'חסד' אומרים לך' תשמע זה בנ''א נוכל למה אתה עושה איתו חסד, אתה אומר' אהה נתתי לו חסד עכשיו אני לא נותן לו חסד. וככה כל דבר יכול להשתנות אתה ממעיט מקטין והקב''ה אומר' בסדר, מותר לך. אדם נוכל אסור לתת לו חסד צריך לתת למעשה חסד וצדקה לעני הגון, בסדר גמור. אבל לגבי אהבה הוא אומר לך' את זה אני לא מרשה לך לשנות אף פעם. הכל אתה יכול לשנות. אתה יכול לשנות את הדעה שלך, את המחשבה שלך, את החסד שלך, את הגבורות שלך, הכל אתה יכול לשנות, אהבה אתה לא משנה - אהבה לא משנים - צריך להגיע למצב של אהבה קבועה אהבה שהיא ''מחויב המציאות'' ולכן זה נקרא ''אהבה שאינה תלויה בדבר'' זה לא תלוי בשום דבר לא משנה מה תעשה היא נמצאת ואינה תלויה בדבר.

אז ההישג הנדרש הוא להגיע למושג ''אהבה שאינה תלויה בדבר''

ואם אתה תגיד' אבל איך אני יכול, מה אני רובוט, מה אני מלאך, איך אני יכול?

אנחנו יכולים באמצעות השקפה נכונה

ההשקפה הנכונה אומרת לך תסתכל על הדברים הסתכלות משמעותית, פנימית עמוקה. ואל תתרגש ממעשיהם של בני אדם 'היום הוא ככה מחר הוא ככה', למה? כי כל הדברים הם ''אפשרי המציאות'' כל הדברים ישתנו ממילא אז היום הבנ''א יכול להיות 'רשע מרושע' ועושה לך דברים איומים והוא לא בסדר בכ''כ הרבה רמות אבל תגיד לעצמך תמיד זה ''אפשרי המציאות'' וזה ישתנה. אבל האהבה שלי לנשמה שלו לא משתנה אני משאיר את האהבה קבועה את זה אני לא ישנה אע''פ שאני רואה דברים איומים ואני נפגע מזה, בסדר לא משנה, משהו בתוכי צריך להתעקש על האהבה ולהגיד': זה לא ישתנה אני מחכה לו. ולכן הקב''ה ייתן את כל הניסיונות שבאים על האדם רק על אהבה. אין ניסיון אחר, תחשבו על זה בהיגיון.

עם קשה עורף

אחד מהדברים שהקב''ה זרק עלינו (הוא חזר על זה כמה פעמים) אתם ''עם קשי עורף'' חז''ל אמרו, הקב''ה לא מדבר ככה הרי הוא לא מדבר שלילי. ודרך אגב דיבור של הקב''ה יוצר מציאות אז אם הוא אומר אתם ''עם קשי עורף'' אז זהו גמרנו הוא עושה אותנו כאלה, גם אם אנחנו לא כאלה הוא עושה אותנו כאלה. ואומרים לבנ''א 'אל תדבר לשון הרע על משהו אחר' למה? אתה מקבע אותו. אז מה הקב''ה זורק אתם ''עם קשי עורף''? אם אנחנו נחבר את הדברים נראה על מה צריך להיות ''קשי עורף'' על מה צריך להתעקש. הרי מה זה ''קשי עורף'' זה אומר שזה לא משתנה. אתם עקשנים אתם לא משתנים. אז על זה אפשר להתעקש. אם נחבר להיות ''קשי עורף'' על אהבה נצחית. גמרנו. ואז ''קשיי עורף'' יהיה מותר וחכם ובסדר.

איפה הקושי? עם האגו

שהאגו ניפגע (הרב נווה - והאמת היא שזה עולם ומלואו זה שיעור שלם איך יוצרים מצב שמפוגגים את האגו אז זה לא לעכשיו מן הסתם אבל אני כבר יגיד שזה גם כן בהתבוננות).

התבוננות

אם האדם יתבונן היא יראה ששום דבר באמת הוא לא נגדו ז''א גם האדם שנראה כאילו מצודד עליך והוא כן מסתכל עליך ומאשים אותך ומצביע באצבע ואומר 'אתה' 'אתה' 'אתה' תעמוד תסתכל ותגיד' האם האשמה שלו צודקת, האם יש משהו במה שהוא אומר? אם לא, אז 'ממה נפשך' מה אתה מתרגש, ואם כן אז תעשה משהו עם זה. אז ''ממה נפשך'' זה שפשוט זה פוגע וכואב? אז אמרנו' עניין הכאב זה עניין של תרגום אז אפילו שזה נראה לך כאילו זה כואב או פוגעני או מה יגידו ('מה יגידו' תהיה יותר מודאג ממה שה' יגיד) אז זה הרעיון של ''ישמע בזיונו וידום'' זה העניין של ''וידום אהרון'' זה העניין של ''השפל עצמך וינשאך המקום'' (הרב נווה - ואני רואה את זה כשאני מדבר עם תלמידים הרבה פעמים הם בגדלות יפה מאוד ואתה יכול לעשות איתם הכל ברגע שהוא פגוע ממשהו זה כאילו משהו אחר זה כאילו לא אותו בנ''א ואותו בנ''א הוא מסוכן מאוד כי הוא יכול להחריב את כל העולם).

אז כל הרעיון כאן ובאמת השחרור והחירות היא לא משטן זה לא 'ממלאך מוות חיצוני' זה הכל מהאגו שלנו. האגו הוא השטן. אני רוצה שתתבוננו בזה (הרב נווה - אני זורק את זה כפצצה בסוף השיעור אבל אני רוצה שתתבוננו בזה. השיעור הבא יהיה על זה) ושתדעו, רוצים לדעת את הזהות של השטן? זה האגו שלנו. זה לא משהו חיצוני לנו זה אנחנו בעצמנו כשאנחנו אגואיסטים. ומי שרוצה לראות את השטן ממש פיזית שיסתכל במראה ואז אם אתה מוצא שם ישות אגואיסטית, תדע לך אתה מסתכל על השטן בעיניים. כי כל דבר נברא בדואליות, החושך והאור, הטוב והרע, הלמעלה והלמטה וכיוצא בהללו. והאני והאחד. הדבר שהוא מנגד ל''אני'' זה ''האחד'' וכל פעם שאתה אומר ''אני'' 'ואני פגוע' 'אני כועס' ונראה לך שאתה צודק, אתה השטן (הרב נווה - ואני לא אומר את זה בלשון קללה אלא זה המהות שלו זה הקטע שלו) זה בדיוק הוא שמה הוא מסתתר, איפה הוא נגלה? באגואיזם, איפה אתה תראה אותו? רק שאדם אגואיסט. ברגע שאתה למען הזולת, ברגע שאתה חושב אחדות וברגע שאתה נמצא בהשפעה הוא לא נמצא, למה שהוא יהיה שם, הוא לא נכלל, אף אחד לא מתחשב בו, אף אחד לא שומע אותו, לא רואים אותו. אז הקטע זה ממש לתת ממשות לשטן לעשות לו מניפסט.

תבינו' אנחנו עושים לשטן מניפסט ברגע שאנחנו חושבים על עצמנו

אז אני יודע שזה קשה, שוב אני אומר, האדם תמיד מתרגם את זה עם קורבנות. וקורבנות שהיינו קטנים זה בקשת רחמים ואז משהו בא וריחם עלינו ופתר לנו את הבעיות. טוב, בסדר גדלנו יצאנו קצת מילדות אף אחד כבר לא יבוא ויושיע אותנו ולכן גם אין טעם להיכנס לקורבנות הזאת. באחד מספרי המקובלים הוא כותב שמה שאדם שמגיע בתפילה בבכי ומתוך יסורים מעלה עליו קטרוג גדול מאוד, למה? כי הקב''ה אומר' תגיד מה אתה בוכה, אני נתתי לך את המסע, אני מנסה אותך ואתה זורק את כל זה עלי?! אז תחשבו שאתה אומר לילד שלך, לך תסדר את החדר אני מבקש שתתקלח ותבוא לאכול. והוא בא בבכי מטורף. למה אתה בוכה. אמא אמרה לי לסדר את החדר אם לא היא תיקח לי את הצעצועים. טוב, אני אמא, הנה אני פה, אתה מדבר עלי. אז אותו דבר, אז יש לנו פרדוכס. אנחנו חיים בתוך פרדוכס הייחוד ובתוך פרדוכס הייחוד אתה צריך לדעת בהשגחה פרטית הוא עושה הכל אז אתה לא יכול לזרוק עליו את מה שהוא עושה הוא קוצ'ר הקב''ה לגבינו הוא קוצ'ר אז קוצ'ר מקשה הוא יגיד לך' תרים את המשקולות האלה תרוץ קצת יותר מהר הוא תמיד לוקח אותך טיפה לשיא שלך אז אתה לא יכול להגיד לו 'אתה מציק' זה קוצ'ר התפקיד של קוצ'ר זה להציק. וזה צריך קצת התבוננות. אבל ברגע שאדם עייף והילדים צועקים והמצב הכלכלי דוחק הכי נוח זה להיות קורבן ואז ''תמות נפשי עם פלישתים'' וכאן הוא לא רואה בעיניים והוא מקלל את כל העולם. אבל אתם צריכים לדעת שהקב''ה לא מתרשם מזה ובד''כ האדם מביא על עצמו עוד יותר צרות שהוא מתנהג כמו 'ילד קטן'. צריך תמיד להיות בוגר לקחת אוויר לצאת החוצה (מותר לעשן סגריה אפשר עד שש אבל רק סיגריה לא קנביס) ולחזור בחזרה ולהילחם מחדש.

חיסול האגו בהגות

בהגות (הרב נווה - אנחנו נעבוד על זה אחרי החגים נפתח את כל מסלול ההגות 'ימי שני' זה הולך לעשות התמרה ''להגות'' וימי רביעי ''לטיפול רגשי'') אחד הדברים בראש ובראשונה נחסל זה את האגו. אתה חייב להתבונן מתי אתה ניכנס לאגו, יש לזה הרגשים. קורה משהו ולאט לאט אתה מתכנס לתוך האגו. ואפשר להרגיש את כל התהליכים שמובילים לשם. קשה לי, מר לי, הדברים לא נעשים לפי רצוני, יש לי מחשבה אחרת איך העולם צריך להיראות, העולם צריך להיות טוב יותר רק הבנ''א הזה מפריע לזה להתרחש וכל מיני דברים כאלה. ואז אתה עוד פעם ניכנס לחשבונות של הבורא. את כולם צריך פה - גם את חיזבאללה וגם את אירן 'אל תיגע לבורא בצעצועים שלו' לא לגעת, לא לנסות לשנות את זה ולא לנסות להזיז את זה. הדבר היחיד שמפריע לבורא באמת זה האגו שלך. זה נורא מפריע לו. כל השאר בסדר, עם זקן/ בלי זקן, עם תרבוש/ בלי תרבוש.. הוא צריך את הצעצועים האלה וכל הצעצועים האלה זה התפקיד שלהם לראות איך אני יכול להוציא את האגו שלך איפה אתה מפחד' בוא אני אלחץ לך.. ואז אתה מתכווץ.. ברגע שכל זה לא יהיה את מי הם יהרגו.. אם אין לך אגו את מי הורגים.. אפשר להרוג אגו אבל אם בנ''א בלי אגו אז אי אפשר להרוג אותו.. תחשבו על זה..