תורת המהות והעצמות

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 29/7/19

התנסות בהגות חברתית

בעניין ההגות ועניין ההתבודדות - צריך לדעת שאלה שתי מיומנויות שהן שייכות אחת לשנייה והן כרוכות אחת בשנייה - אני אתן סקירה קצרה ברשותכם -  מאוד חשוב להבין את זה כי הכל עניין שורשי. ותבינו' גם כמה אבדנו את הדרך אבל תמיד אפשר לשחזר אותה.

כשאדם הראשון נולד הוא נולד בספירת חוכמה. מה הכוונה נולד בספירת 'חוכמה'. הרי הוא היה חלק מן הבורא והבורא צמצם את עצמו. מודעות עצמית יש כבר בספירת חוכמה' להגיד 'אני' אפשר כבר בספירת חוכמה. כאן' כאשר האדם הראשון נולד יש שם את מזמור ב' בתהילים ''בני אתה אני היום ילדתיך'' שהבן נקרא תולדה. תולדה של הצמצום. ואדם הראשון מבחינתו היה מחובר לגמרי גם למציאות של גן עדן וגם למציאות של האלוקות. הוא לא ראה מציאות אחרת הוא הבין שהוא והבורא והבריאה זה רקמה נישמתית אחת שהיא לא ניתנת לפרוד. הוא ראה מסוף העולם ועד סופו והמחשבה שלו נגעה בכל מקום בבריאה ופעלה בכל מקום בבריאה כך שמבחינת החיבור אל הבורא והייחוד זה היה לו ברור לגמרי.

גם אשתו הייתה בתוכו הוא נולד אנדרוגינוס ואשתו הייתה בתוכו. אז שוב' יש כאן יחוד נשמתי שאפילו לא צריך בשבילו מילים הוא לא ראה אותה מחוץ לו היא הייתה חלק ממנו. ואח''כ רק ''ויפל ה' תרדמה על האדם ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה''. בתורת הקבלה קוראים לזה ''סוד הנסירה'' זה לא נסירה ממש כמו שחושבים בראש (חס ושלום) אלא פירוד כביכול. אבל עדיין הם היו מחוברים. גם במהלך החטא יש שם שאלה. הרי חווה דיברה עם הנחש ושאלו': איפה היה אדם הראשון באותו הזמן. אז כתבו ''ותיתן גם לאישה עמה'' 'עימה' הוא היה נוכח. אומנם יש שינוי תודעתי והיא יכולה להתנתק ממנו. שני אנשים בעלי רוח הקודש הם מחוברים באופן טבעי יכולים לבקש ניתוק אחד מהשני והם מכבדים אחד את השני. אז לצורך פרטיות. אפילו שני אנשים שהם מחוברים ברמה הגבוה ביותר יכולים בראש פשוט לבקש את הפרטיות הפרטית שלהם ואז לא יודעים אחד על השני הם יכולים להעמיד חומה ומחיצה. אז גם אנשים בעלי רוח הקודש מסוגלים לעשות את זה.

אחרי החטא עדיין אנחנו רואים נבואה. איפה רואים נבואה. בכל מקום שכתוב ''וידבר ה' אל'' והוא עונה לו זה נבואה. כלומר אם יש דיבור אלוקי והאדם עונה אז זה בחינת נבואה. וצריך לדעת שכל הדברים האלה נמצאים בראש' המחשבה שלהם כ''כ נקייה וזכה וטהורה, אין להם מחשבות חיצוניות, לא גירויים חיצונים כמו שהיו לנו. אדם הראשון נקרא ''חלתו של עולם'' כל מה שהיה מבחינת איכות האור בבורא נמצא גם כן באדם הראשון לכן הוא נקרא ''חלה'' או ''הפרשת חלה''(הרב נווה - שאנחנו מפרישים חלה אנחנו מרימים חלק מן החלה ואנחנו אומרים ''הרי זו חלה'' אנחנו לא אומרים 'הרי זו חתיכת חלה' אנחנו אומרים ''הרי זו חלה'' כדי להצביע על כל האיכויות' שכל מה שיש בחתיכת חלה מופיע בחלה כולה ואנחנו לא אומרים 'הרי זו חתיכת חלה'). אז אותם איכויות שיש באדם הראשון זה אותם איכויות שיש בקב''ה ואותם איכויות שיש בקב''ה יש באדם. זה הסיבה שמבקשים ממנו דבקות. לכאורה היו יכולים לבקש ממנו משהו הרבה יותר נחות להגיד לו' תהיה בנ''א טוב, תעשה את המצוות האלה והאלה ומספיק. אבל אם מבקשים ממנו דבקות. דבקות בקבלה זה השוואת הצורה. אז רק שני דברים שהם אותו דבר יכולים להידבק אחד בשני. כמו מים למים. כמו טיפת ים שחוזרת אל הים. אז טיפת הים אע''פ שהיא טיפה מן הים יש בה את כל האיכויות שיש בים.

אז עניין הנבואה מראה לנו עניין הגותי פנימי כי אי אפשר להתנבאות בלא הגות פנימית עמוקה מאוד. ואנחנו קוראים לזה הגות כי זה צורת המחשבה. צורת ההתנהלות הפנימית של האדם הראשון היא כזאת. אגב' גם קין היה כזה. ה' התנבא אליו גם לפני הרצח וגם אחרי הרצח שלכאורה זה פלא גדול הרי פשע אמור ליצור ניתוק מן הבורא. אז זה בא ללמד אותנו שצריך לקרוא את כל התורה אחרת צריך לקרוא את כל התורה על דרך הטוב לא רק על דרך השלילה כאילו היו שם באמת פשעים וחטאים. כמו שאנחנו חושבים. מכיוון שאנחנו רואים שעדיין נשמר הקשר. והמקובלים שיושבים וקוראים את התורה קוראים את זה על דרך ''עץ הדעת טוב'' מה שנקרא ''עץ החיים'' והם לא קוראים את זה כאילו יש שמה משהו רע הם קוראים את זה בתור ''מסע בתודעה'' ואין כאן שפיטה להגיד' משהו רע או משהו לא רע. ובכל זאת המפרשים על דרך המוסר נתנו לנו איך אנחנו צריכים להתייחס לזה. אבל מבחינת מה שזה באמת זה אחרת לגמרי.

מיומנויות ההתחברות

א. חיבור לרוחב. האדם עם המציאות. הרקמה הנשמתית

ב. חיבור לעומק. האדם עם בוראו. ההגות האלוקית

מבחינת החיבור. אז יש חיבור לרוחב של אדם עם המציאות שלו. ויש חיבור כביכול לעומק. נקרא ''עומק רום'' בספר יצירה. של האדם עם בוראו. כי באותו מישור של מציאות אז המישור של המציאות יותר נמוך מהבורא. אז האדם צריך להיות גם בקשר עם מישור המציאות שהוא חי בו וגם עם הבורא שזה יותר עמוק. זה תמיד יותר עמוק. אז תמיד לאדם יש התחברות לרוחב וגם התחברות לעומק. תמיד יש את זה. לכן אנחנו עושים את העניין של ההתחברות של האדם למישור של המציאות שלו וההגות לאלוקיו אותו דבר. תמיד אנחנו שמים אותם בד בבד (תיכף אתם תבינו מה זה החיבור של האדם למישור המציאות שלו).

החיבור הזה המשיך אנחנו רואים את זה גם עם נוח ועם שת ועם חנוך בן ירד. כל מי שה' דיבר אתו ואנחנו רואים שמה דיבור ישיר אתו זה אומר שהוא התנבא. זה אומר שהוא היה מחובר. ובד''כ זה אנשים קדושים' שע''פ רוב אפשר לומר שאם הוא היה מחובר לאלוקיו אז הוא גם היה מחובר למישור של המציאות שהוא נמצא בה. ובגלל זה כתוב למשל ''את האלוקים התהלך נוח''. אז צריך לדעת שהחיבור לאלוקים זה גם החיבור לאותו מישור של מציאות שהוא נמצא בה. זה הגיע לאברהם אבינו. ומן הסתמא אנחנו רואים את הדיבור עם אברהם אבינו 'אברהם אברהם' וכו' ולכן גם באותו level אברהם מתחבר עם הבריאה. ואח''כ יצחק ואח''כ יעקוב. יעקוב כבר מביא שנים עשר שבטים.

הרקמה הנשמתית נשמרת'

הקשר של יעקוב לשנים עשר השבטים

יעקוב כבר מביא שנים עשר שבטים והקשר שלו איתם זה כבר קשר של רקמה נישמתית אחת. כלומר' תמיד היה קשר של רקמה נישמתית אבל לפעמים זה היה מצד הצדיק וזה לא היה מצד המציאות. במקרה של יעקוב ורחל ולאה ושניים עשר השבטים שלו זה כבר ממש נוצרה רקמה. כמו תא שהתחיל להתרבות. והתא הזה ממש נוצר כרקמה נישמתית זה אומר. כולם בעלי רוח הקודש, כולם יודעים את השם המפורש וכולם מחוברים בינם לבן עצמם כמו נחיל. ז''א כל פעולה שאחד עושה מיד גוררת פעולה על השני אין פעולות עצמאיות (הרב נווה - האמת היא שזה גם ככה קורה אצלנו רק אנחנו לא מודעים לזה הם היו מודעים לזה) ז''א כל הפעולות שקרו בן האחים אלה פעולות של נשמה אחת. ורואים את זה השמות שלהם: 'ראובן' לשון ראיה 'שמעון' לשון שמיעה 'לוי' לשון לוויה 'יהודה' לשון הודיה. כל השמות שלהם זה שמות של כוחות בנפש וזה נראה כאילו זה מדבר על ישות אחת ועל גוף אחד. גם המפרשים אומרים את זה, זה לא משהו שהוא דבר חדש, זה מופיע בכל ספרי הקבלה והחסידות. החשיבות היא רק להראות שזה קשר נשמתי של ישות אחת שהם מרגישים אחד את השני בזמן אמת. ושוב' יש להם גם קשר לאותו מישור של מציאות שהם חיים בה וגם אל בוראם. כי כל אחד הוא נביא וכל אחד מתנבא בפני עצמו.

כתוב על יוסף למשל למה היית צריך להרגיז את האחים שלך בשביל מה היית צריך לספר להם את החלומות אתה יודע שזה מרגיז אותם זה מעורר קינאה. ספרת סיפור אחד, בסדר, אבל ראית שזה מרגיז אותם אז את הסיפור השני לא היית צריך לספר. בשביל מה אתה מספר חלום אחר חלום. אז כתוב שלנביא אסור לכבוש נבואתו. זה לא 'הגיגי ליבו' זה לא מה שנראה לו הוא נביא ולנביא אסור לכבוש נבואתו. זה לא רכוש פרטי שלו זה רכוש של כל המציאות. אז אם הקב''ה מעביר דרך האדם משהו והוא בגדר נבואה הוא לא יכול להגיד' אני רוצה לפקוק את זה לא בא לי להגיד את זה כי אני מפחד שיקנאו בי. אתה לא יכול לעשות את זה, זה לא שלך בכלל הידע לא שלך, זה ידע אלוקי וידע אלוקי צריך לעבור. מה גם שהוא הודיע להם מה תהיה המציאות לעתיד לבוא. אז מה, אתה יכול למנוע מהם עכשיו את הידיעה של העתיד. אם אתה אומר להם תגיד להם' אם הם לא ירצו לקבל את זה זה בעיה שלהם אבל לפחות תגיד להם את העתיד. יעקוב אבינו היה חכם כתוב ''ואביו שמר את הדבר'' הוא ידע שזה העתיד והוא ידע שאי אפשר להתעלם מזה.

הירידה למצרים

(הרב נווה - אני מדגיש וממחיש כאן שתי מיומנויות חשובות מאוד שהיו ונמנעו מאתנו ולכן אנחנו רוצים לשחזר אותם) אז העניין של החיבור הנשמתי כמו שאמרנו של יעקוב לשנים עשר הילדים שלו. אח''כ הם התרבו קצת וכתוב ''שבשבעים נפש ירדו מצרימה'' (זה שישים ותשע לכן אנחנו אומרים ''כשבעים''). והשבעים האלה, לא סתם היו שבעים, זה כנגד שבעים הזקנים, שבעים אומות העולם, שבעים פנים לתורה. ואז כשהם יורדים למצרים כתוב ''ויפרו וירבו וישרצו במאוד מאוד''. דרך אגב' זה אותו אופן כמו התפתחות של עובר בבטן של אמא 'מצרים' זה נחשב לרחם והם התפתחו בפנים. וזה כמו ריבוי של תאים ואע''פ שיש ריבוי של תאים מתא אחד עדיין שומרים על קשר נשמתי. וככה זה היה אמור להיות. אבל המילה ''וישרצו'' היא הייתה מילה קשה להגיד אותה על בני אדם. על בני אדם לא אומרים ''וישרצו''. ואז הבנו שמשהו שם קרה שהוא לא בסדר היה נתק ברקמה הנשמתית. כתוב שחלק היו אוכלים משולחן המלך וחלק באמת עבדו בפרך והם היו 'המעונים'.

רואים את זה שכשזה הגיע למכת חושך 80% מהעם היהודי אז מת הוא נפטר ''וחמושים עלו ממצרים'' 'חמושים' חמישית. רק חמישית עלו אבל אנחנו רואים' מה ה' בחר מה המיוחד בחמישית האלה. זה החמישית ששמרו על הרקמה הנשמתית. ז''א אם אנחנו נשאל': למה דווקא אלה ולא אלה. אז כל אלה שהיו מחוברים ברקמה הנשמתית שלהם המשיכו הלאה. איך רואים את זה. כבר בחציית הים שזה היה מיד כמה ימים לאחר מכן ''אז ישיר משה ובני ישראל'' זה שירה ''כאיש אחד בלב אחד''. אף אחד לא חילק להם שירונים, אף אחד לא אמר להם מה הלחן והם כולם ביחד ידעו את הלחן ואת מילות השיר ''אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה'' והצביעו כולם באצבע ואמרו ''זה אלי ואנוהו'' אמרו ''זה'' הצביעו עליו ''זה אלי ואנוהו''. עכשיו איך אתה יכול להצביע גשמית. אין הצבעה גשמית הם לא יכולים להצביע גשמית ז''א שהם היו מחוברים ברקמה הנשמתית וכולם היו יכולים להגיד באותו כיס של תודעה מה הם רואים. אז הם אמרו ביחד ''זה אלי ואנוהו'' כי כולם נכנסו לאותו כיס של תודעה. אם הם שרו את אותו שיר והלחינו את אותו לחן אז הם נמצאים באותו כיס של תודעה להגיד ''זה אלי ואנוהו''. אז זה לא חיצוני כתוב שזה ''כמורים באצבע''. אבל אם היינו שם אף אחד לא היה מצביע ואומר ''זה אלי ואנוהו'' זה ''כמורים באצבע''. ודבר כזה זה כמו ששני אנשים עושים הגות. וככה' דרך אגב, תלמידי חכמים בוחנים אחד את השני או ששני צדיקים נמצאים לאחר קריאה של ספר. הם שואלים אחד את השני שאלות, שזה לא שאלות שכתובות בספר אלא הם שואלים אחד את השני' איפה אתה נמצא כתוצאה מן הסוגיה. אז הוא מתאר לו את המרחב הרוחני ואז הוא יודע שהוא הגיע למרחב הרוחני הנכון והוא אומר לו' נכון. זה בחינת ''זה אלי ואנוהו''.

מעמד הר סיני

לאחר מכן המעמד של הר סיני הם עמדו ''כאיש אחד בלב אחד'' ושוב' לנו זה נראה נורא לבבי אבל זה לא היה עניין לבבי זה היה עניין של הנשמה הקב''ה לא אפשר שהם יהיו פרודים שהם יהיו אסופה של פרודות' שהם יעמדו אחד ליד השני. כי כל אחד יבין את התורה אחרת וכל אחד יתפוס את האלוקות אחרת והוא לא רצה שזה יהיה (הרב נווה - זה לא כמו שיעור שאתה אומר' אני יודע ששיעור הוא בחינת מן. וכל אחד בסוף השיעור יתרגם את השיעור הזה למה שהוא רוצה. אני לוקח את זה בחשבון. בסדר' אבל זה תהליך. זה תהליך שבו מגיע האדם עם הכלי הכי קטן עם האדם עם הכלי הכי גדול והם עושים תהליך ביחד עם השיעור. שמה את זה הקב''ה לא יכול היה לאפשר) הוא היה חייב לעשות רגע מכונן שבו הוא משווה צורה לכל הכלים. ולכן לפני זה כתוב שהם נסעו וחנו בתרעומות ובמחלוקות אז הוא לא נתן להם תורה. אבל כשהם הגיעו למעמד הר סיני הם חנו ''כאיש אחד בלב אחד''

התחברה הרקמה הנשמתית והם הרגישו אחד את השני באותו רגע ''במדרש רבה'' הוא כותב שהיה צריך להוציא אותם מן הגוף הוא לא יכול היה לתת להם תורה בתוך הגוף או התגלות בתוך הגוף הוא היה חייב לעשות יציאה חוץ גופית. וביציאה החוץ גופית הזאת הוא נגלה לכולם באופן שווה. כל אחד ראה ''אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתך מארץ מצרים'' וזה היה לגביהם אותו ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתך מארץ מצרים'' לא אלוקים אחרים. כי בדיבור השני שכתוב ''לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני'' לא יכול להיות שכל אחד יבין את האלוקות אחרת אז הוא יגיד': האלוקים שלי זה זה והשני יגיד': האלוקים שלי זה זה. זה חייב שכולם יהיה להם את אותה אלוקות. אז כשהם שמעו ''אנוכי ה' אלוקיך'' הם קיבלו את אותה אלוקות ז''א הם היו גם באותה מדרגה.

עוד דבר שכתוב (שזה גם כן נורא חשוב להבין) זו הייתה מציאות כ''כ מכוננת שהם רופאו זאת הייתה המציאות שריפאה אותם. לא שמענו על אף אירוע בהיסטוריה שמדובר על רפואה. היו אירועים שמשהו חלה ונרפא, היה מגיפה אז הפסיקו את המגיפה, אבל רפואה כללית טוטאלית של כולם ביחד לא שמענו ולא מצינו חוץ מהמעמד הזה. אז מה יהיה מעמד הרפואה. כאשר העם יהיה כאיש אחד בלב אחד. אז כל המומים נרפאו להם. היו להם מלא מומים במצרים הם עבדו בצורה לא בטיחותית אז זה היה חסר יד זה היה חסר רגל זה היה עיוור זה תלשו לו אוזן גם חטפו מכות מהנוגסים. התיאורים במדרשים מזעזעים מה שהם עשו להם (ה' יעזור) הם ממש עברו שואה. והכל התרפא. אבל מה היה המעמד של הריפוי. מעמד האחדות.

עוד דבר שכתוב' שזה היה מעמד החיים הגבוה ביותר וכתוב שזה מעמד השגשוג הגבוה ביותר וכתוב שזה היה מעמד השמחה הגבוה ביותר (הרב נווה - אז אנחנו צריכים לדבר על המעמד הזה בדיוק מה קרה שם כי זה מעמד שאנחנו רוצים לעשות בהגות או היום בעז''ה נשתדל לעשות את ההגות הראשונה של החיבור בנינו).

המסע במדבר

על כל פנים הם המשיכו ככה במדבר (הרב נווה - עכשיו לנו זה נראה כאילו המסע במדבר היה מפרך וזה היה מסע לא נעים. וככה זה גם מתואר בסרטים ובספרים. אבל זה טעות מרה לחשוב ככה. זה לא נכון) המסע שלהם היה מדהים. הם חיו בגן עדן. 'עמוד הענן' לווה אותם ביום 'עמוד האש' בלילה. הם אכלו 'מן' שזה לחם זך מן השמים. שתו מבארה של מרים' שכל מה שהם למדו זכרו. 'ענני הכבוד' חפו מעליהם' לא היה להם לא חם מידי ולא קר מידי. ''שמלתם לא בלתה מעליהם רגלם לא בצקה''. ואף אחד לא מת. והם הרגישו רגנרציה של חיות אף אחד לא הרגיש דעיכה הפוך כולם הרגישו שגשוג ועלייה. כי רוח הקודש הלכה ונחתה עוד יותר ועוד יותר ככל שהם הלכו והזדככו החיבור האלוקי היה עוד יותר קרוב אליהם. עד מעמד המשכן. שבמעמד המשכן הקב''ה נגע בכל אחד מהם ממש ועבר דרך כל אחד מהם ממש. הם לא היו צריכים בכלל לדבר הכל עבר כאילו זה ישות אחת.

ובמעמד המרגלים. המרגלים ביטאו את רחשי העם של' למה להיכנס לארץ כ''כ טוב לנו פה. בספר במדבר פרשת במדבר כתוב שהם היו כ''כ מסונכרנים ובהרמוניה לעולם העליון שהסדר של העולם התחתון היה לפי הסדר של העולם העליון כמו המחנות של מעלה ככה הסתדרו המחנות של מטה ''איש על מחנהו'' ''איש על דגלו''. ואז היה סדר לא רק רוחבי שהם מחוברים זה לזה אלא גם למעלה אז הם שמעו את המלאכים הם למדו מהמלאכים. כל אחד חפו עליו מלאכים ולמדו אותו תורה. אז אנשים כאלה שרואים ''מסוף העולם ועד סופו'' בשביל מה הם רוצים להיכנס לארץ ישראל. מה ארץ ישראל תוסיף על זה. ההיפך. מצוות שתלויות בארץ, רצו לשים כל אחד ''איש תחת גפנו ותחת תאנתו'' הם קלטו שהולכים להפריד אותם. אז הם אמרו': בשביל מה להפריד אותנו הכל כ''כ נהדר עכשיו. איך שאנחנו נמצאים, בלי נחלה בלי צרות בלי משכנתאות. בשביל מה אנחנו צריכים את זה. והמרגלים ביטאו את רחשי ליבם. אבל יש כאן טעות מכיוון שכל זה במידה מסוימת מאדם הראשון עד הרגע של הכניסה לארץ זה סוג של כפיה (הרב נווה - 'במידה מסוימת' אני רוצה שאתם תבינו את זה היטב. לא לתפוס שום דבר שאני אומר בצורה טוטאלית. תבינו את זה. אני רוצה שאתם תרגישו השיעורים האלה אם לא מבינים אותם עם הלב אי אפשר להבין אותם בשכל בכלל. זה רק ''אבנתא דליבא'') אבל זה לא כפייה שהוא כפה עליהם' זה לא אונס אלא ככה זה נברא. כמו למשל שהילד שלך נוצר זה כביכול סוג של כפייה. נולד ילד אז זה הילד שלך אין לך בחירה בו. ובדיעבד גם אפשר לומר' שנה אפילו אחרי הנישואין, שאפילו הבן זוג זה סוג של כפייה. זה ככה.

אז מה הקב''ה רוצה אם ככה לעשות? הוא רוצה להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי.

'קשר הכרחי' זה כאילו הקב''ה אומר' ככה זה הנה זה הילד שלך. עכשיו אני צריך לעשות תהליך עם עצמי כדי להבין למה זה הילד שלי ולמה זה מבין כולם הילד שלי, מה אני צריך לתת לו. זה נראה קשה אבל זה לא קשה כי אח''כ אתה מבין שלך יש אור מאוד ספציפי לכלים שלו והאורות שלך לא יתאימו לכלים של משהו אחר. אע''פ שמיליון ילדים יכולים לשבת סביבך ללמוד ממך ולהבין אותך זה לא הילד שלך. בגלל זה לילד יש אקט של מרידה לאבא שלו. אם הילד שלך יהיה קשוב אליך לחלוטין ויקבל את ההמשכה' המשך הדחף. כמו אברהם ליצחק ויצחק ליעקוב שזה נדיר מאוד. אז אתה תבין שזה הילד שלך וככה זה צריך להיות. ואתה יכול לעשות את ההמשכיות הזו רק ככה, רק אם זה הילד שלך. אז הקב''ה בחר לך מן השמים נשמה מאוד מאוד ספציפית שהיא המשך התמסורת. ואף ילד אחר לא יכול להתאים לזה. יכול להיות שישב לידך ילד והוא יקבל ממך את כל התורה כולה אבל זה לא הילד שלך. לא צריך לקבל את כל התורה בראש צריך לקבל את כל התורה בלב צריך להיות המשכיות שלך אתה ממש תרגיש' אני יכול למות והילד ממשיך אותי. זה כזה רמה של הרגש.

כתוב ''יעקוב אבינו לא מת'' אז כתוב ''החינם חנטו חנטיה וספדו ספדיה'' כתוב שחנטו וספדו אותו אז מה אתה אומר ''יעקוב אבינו לא מת''. אז המדרש אומר' אם בניו בחיים אז הוא נמצא גם כן בחיים אבל זה בתנאי שהתמסורת עברה באופן מושלם. ואז יש התעברות של האבא בתוך הילד שלו. ושוב' זה יכול להיעשות רק ע''י רקמה נישמתית. רק אם נשמת האבא עוברת בנשמת הילד. הילד צריך לקנות את נשמת האבא אבל אם הילד דוחה את אבא שלו בשתי ידיים פה זה נקטע האבא כביכול מת (הרב נווה - יש עוד דברים נוראיים שאני לא רוצה לספר לכם בתחום הזה. אבל זה נראה כאילו בכלל כל השרשרת נקטעה. אני לא יודע מי עבר' אולי בן הצדיקים הגדולים ביותר. לכן יש עניין בעולם החרדי לקונספט שנקרא ''יחוס''. אבל אני לא נותן שום ייחוס לייחוס. זה כבר מזמן לא תקף. והנועם אלימלך לא היה מקבל אף אחד עם ייחוס ובטח לא בדור הזה. יחוס אפשר לראות ברגע שאתה רואה בן שדומה לאבא שלו זה יחוס ברגע שאתה רואה משהו שמתהדר בשם משפחה שלו זה לא ייחוס. והאנשים האלה הם הכי גרועים שיכולים להיות) אז יש בן שממשיך את האב שאתה רואה ממש המשכה ישירה כאילו אתה רואה את האבא ממשיך בילד שלו ואתה יכול להגיד': הנה אני רואה את האבא ממשיך לחיות דרך הילד שלו. ממש 'העתק הדבק'. זה נדיר.

מתחילים מהתחלה

אבל שוב אני אומר': החיבור צריך להיות נשמתי. אנחנו לא יודעים להיות הורים לילדים שלנו בגלל זה אני עדיין לא נגעתי בחינוך הילדים. לא יודעים. אנחנו לא יודעים להיות בני זוג ואנחנו לא יודעים להיות לא בנים של ולא הורים של. אני לא בא בטענות וגם לא מטיף מוסר אני רק אומר' זה המצב. צריך ללמוד את הכל מהתחלה. אנחנו צריכים להרגיש כמו תינוקות וללמוד הכל מהתחלה. ללמוד לנשום, ללמוד ללכת, ללמוד לכתוב, ללמוד לדבר, ללמוד לחשוב, ללמוד להרגיש. הכל מהתחלה. נולדנו לפה ''עיר פרא אדם ייוולד'' וצריך להתחיל את הכל ממש מהתחלה כי אבדנו את הכל בגלות. אבל זה בסדר. זה בסדר כי התורה שנמסרה הייתה קצת קלוקלת והקב''ה רצה שאנחנו נלמד את התורה המקורית. תמיד אפשר לשחזר אותה. תמיד היו צדיקים שקלטו את זה פרשו לצד התחברו חיבור ישיר הורידו את התורה המדויקת והמשיכו הלאה. להמשיך בטלפון שבור זה אף פעם לא עוזר. והיו צדיקים שאתה יודע באמת שזאת המשכה. איך לומדים את העניין של המשך הרקמה הנשמתית בן אבא לילד. בין צדיק לבין הבורא. הצדיק נקרא בנו של ה' ''בנים אתם לה' אלוקיכם'' אם אתה רואה המשכה ישירה בן צדיק לבין הבורא ואתה אומר': אני שואל צדיק זה כמו שאני שואל את הבורא או אני עומד ליד צדיק ואני מרגיש שאני בנוכחות אלוקית. אז אתה יכול להגיד': כן אני עכשיו מבין את זה. ואז אתה רואה איך הקב''ה בא לידי ביטוי באמצעות הצדיק. אז הוא נקרא הבן שלו. אבל אם זה סתם אובר חוכם' שכל מה שהוא עסוק זה בלהתנשא על הבריות ולעשות להם צרות אז זה לא מניה ולא מקצתיה. אז ככה זה צריך להיות זה גם מה שעובר. על כל פנים, החיבור הנשמתי הזה יש לזה שם (תיכף אדבר עליו).

הכניסה לארץ

כשהם נכנסו לארץ. בכל זאת הקב''ה אמר': אני רוצה להפוך קשר הכרחי לקשר בחירי. הכניס אותם עם יהושוע לארץ ואז הם כבשו את ה- 31 מלכים והם הצליחו להקים את המשכן בגלגל. אח''כ שלמה המלך מקים את בית המקדש הראשון ושמה גם כן שומרים על הרקמה הזאת' בינם לבין עצמם יש אחדות ואהבה גדולה מאוד, יש טהרה גדולה מאוד של אפר פרה אדומה והם מחוברים לבורא. לא היה להם אפילו סידורים. הנביאים באותו היום היו אומרים להם מה התפילה כולם היו מחוברים והיו מתפללים את אותה תפילה. לא היו ביניהם עמי ארצות כולם היו מחוברים. המינימום הקטן שבהם היה בעל רוח הקודש. אח''כ בגלל דברים (הרב נווה - אנחנו לא היינו מרגישים אותם. אם היינו עושים מסע אחורה בזמן לא היינו מרגישים אותם) האשימו אותם בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים (ושוב' אני אומר אנחנו לא היינו מרגישים כלום) זה בעניינים של הרהור.

מתי הזיוף נוצר?

(כדי שאנחנו נבין את זה כי זה התיקון שלנו) שבעים שנה בגלות ולאחר מכן הקימו את בית המקדש השני. עזרא ונחמיה חוזרים מחזירים כביכול עטרה ליושנה. ושוב' זה הולך לאיבוד בגלל שנאת חינם. כדי שאנחנו נבין את הגודל של המעמד של האנשים האלה באותו בית מקדש. הגאון מווילנא אמר (הרב נווה - הגאון מווילנא בגיל תשע היה בקיא בספר יצירה. והוא יכול היה להקים את הגולם ולגרום לו לחיות בגיל תשע. הוא היה  אחד מהל''ו צדיקים. זה אותם נשמות אותם ל''ו נשמות שלא התחברו לאדם הראשון בזמן שהוא נגע בעץ הדעת טוב ורע. אדם הגיש את היד שלו לעץ הדעת טוב ורע והם פרחו ממנו לא יכלו לסבול את החטא. אז זה נשמות שמעולם לא חטאו. הם נחשבות לבחינת 'נשמות חדשות' שמתחדשות כל פעם שהן מגיעות לפה. אבל הן מגיעות כדי לשמור על הרקמה. אז הוא היה אחד מהל''ו הרביעי במספר. יש להם מספר שהוא מספר היררכי הראשון הוא הכי חזק והשלושים ושש הוא הכי נמוך 'הגאון מווילנא' היה רביעי) הלוואי והייתה לי יראת שמים כמו של אחד מבעלי הבתים בבית שני. 'בעל בית' זה כאילו אדם פשוט איש עם פרנסה. עד כדי כך (שאנחנו נבין מה היה בבית שני) ועוד על אחת כמה וכמה בית ראשון. ככל שהדברים יותר הולכים לכיוון של אדם הראשון אז הם קדושים יותר וככל שזה מתרחק מאדם הראשון זה נעשה כביכול מחולל יותר. אז הוא אומר את זה' סימן שאסור לנו לזלזל בזה.

ושוב' אני אומר אם אנחנו היינו עושים מסע בזמן והיינו מנסים להבין': איזה שנאת חינם הייתה היינו רואים צדיקי עליון. היינו רואים את האנשים הכי קדושים שיכולים להיות והיינו אומרים': על מה מדובר פה הם צדיקים לגמרי. אבל בכל זאת הקב''ה נתן שורש אנשים נגעו בשורש של שנאת חינם. ואנשים בסדר גודל זה שנוגעים בשורש של שנאת חינם לגבי הקב''ה זה ייהרג ובל יעבור. החשיבות כ''כ גדולה כי השוו את עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים בבית ראשון לשנאת חינם בבית שני. אמרו שזה אותו דבר. אתה אומר': אבל איך זה אותו דבר, זה דברים אחרים זה נגיעות בעבירות אחרות. למה זה אותו דבר. איך אתה אומר לבנ''א שעובד עבודה זרה אולי הוא כן אוהב את הבריות. בסדר' אז הוא לא יודע בדיוק מי זה הקב''ה אבל הוא אוהב את הבריות. איך אתה יכול להאשים אותו בזה.

אז כתוב שהם התחילו לאט לאט לפרוש מקהילתיות (הרב נווה - אני רוצה להסביר לכם כדי שאתם תבינו על מה המהומה. אני גם נותן את הסקירה הזאת כי אנחנו בשלושת השבועות ותבינו על מה חרבו בתי מקדש. אני רוצה להסביר לכם על מה זה נחרב כדי שזה יזעזע לכם את הנשמה. על מה זה נחרב. שהם הפסיקו את חיי הקהילה) וכביכול כל אחד נתפס בחיי תורה. אז אתה אומר': מה רע בזה. כל אחד היה מלומד בפני עצמו הסתגר בבית שלו ואמר': אני אלמד תורה לבד.

האקט הזה של פרישה מן הציבור הוא כבר אקט נורא מסוכן. אבל כמו שאתם יודעים ובטח זה קרה לכל אחד ואחד מכם - שברגע שאתה מרגיש שאתה מתעלה בן אם זה עם הספר ובן אם זה ע''י תפילה פתאום אתה מרגיש נעלה מאשר משהו אחר. ושאתה רואה משהו אחר שהוא טיפה מתנהג בגסות רוח זה מספיק כדי שאתה תתנשא מעליו. ואפילו אם יש לך ידיעות שאתה קולט שלמשהו אחר אין אותם ואתה בעל כלים או בעל יכולת הכלה שאין אותם לזולת ואתה מבין דברים שהזולת לא מבין (זה יכול להיות אפילו באיזה סדנא פשוטה של מודעות עצמית שאתה עשית אותה) זה מספיק כדי לעשות את התהליך הכי קריטי בראש - להתנתק ממנו ולבזות אותו. אז זה מתחיל מ'להתכבד מכלון חברך' וזה נגמר בשנאת חינם. וזה נקרא ''שנאת חינם'' כי אדם שונא חינם את האדם השני בהרהור. הוא פשוט מתעלה מעליו ואומר': נראה לי שאני יותר טוב ממנו נראה לי שאני מבין משהו שהוא לא מבין. זה מספיק. ולכן השנאת חינם שהייתה בבית שני הייתה כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.

ההתנשאות הפנימית שיש לאדם בראש לגבי הקב''ה זה כבר שורש השנאה. אח''כ איך זה יצא לפועל. אז זה יצא בזה' שאתה צועק עליו, חולק על דעתו, שאתה מרים את הקול, שאתה מנסה להשתלט, שאתה מעיר לו, שאתה טוקבקיסט' הוא כותב משהו בווטסאפ אז יש לך משהו להגיד נגדו. לא חסר. אבל כל הדברים האלה בשורשם אתה חושב שאתה יותר טוב ממנו. ותבינו' על ההרהורים האלה נחרבו שני בתי מקדשות. על הרהור. לא שזה יצא בפועל. כל מי שהיה שם לא הבין בכלל על מה מדובר. ירמיהו שהתנבא בבית ראשון כולם אמרו לו': כולם פה שומרי תורה מצוות שומרים שבת. על מה אתה מדבר. אף אחד לא הבין את זה. האמת היא שגם לו היה קשה לעכל הוא קיבל את זה בנבואה והנבואה אמרה לו. הקב''ה אומר לו': הם שונאים אחד את השני הם בהיפרדות הם לא קולטים את זה שהם בהתנשאות הדדית. ואז ירמיה מתריס בפני הקב''ה אומר לו': איך אתה רואה את זה. אומר לו': אני לא יכול לשרות עליהם. אני שורה על 'כלים שלובים' אני לא יכול לשרות שאחד חושב שהוא יותר גדול מחברו. אתה שואל אותי': מה מציק לי. אני לא שורה פה יותר אני כבר עליתי למעלה כבר התנתקתי מהם. אז מי שצווח ראשון זה רוח הקודש שאומרת: חבריה ניתקתם אותי' הלכתם ממני אני לא מצליח לשכון כאן.

אלפיים שנות גלות זרקו אותנו והחמירו את המצב. כי תבינו כשמשהו נעשה בשורש אח''כ בפועל אתה רואה את זה ממש בא לידי ביטוי. מה שנראה לנו כמו גלות והגלות עשתה את זה לא הגלות עשתה את זה (הרב נווה - אני לא רוצה לקטרג על עם ישראל וזה גם לא המקום) אבל אתם צריכים לדעת שאם ניקח את העם כעם ונשים אותו בבית שני בירושלים ואח''כ נראה עד איפה אנחנו הגענו בגלות. זה הכל מהמחשבות של לפני אלפיים שנה בירושלים. כל מה שקורה לנו היום זה אותם מחשבות של העם של הרקמה הנשמתית שהייתה בירושלים בתקופת בית שני. ברגע שאתה ככה חושב על החבר שלך. אתם יודעים זה כמו לפתוח זווית. שאתה יורה משהו בזווית אז בהתחלה הזווית קטנה אבל לאורך זמן פתאום זה תופס מרחק גדול מאוד. אז ככל שיותר נתרחק אנחנו נראה כמה שהשנאה יותר גדולה. עוד שנה שתעבור עוד שנה שתעבור אנחנו נבין כמה זה היה איום ונורא. ושוב' אני אומר אם אנחנו היינו חוזרים אחורה לשם לא היינו מבינים מה הביג דיל היינו אומרים': זה ממש צדיקים מה אפשר להגיד עליהם. כל אחד מדקלם את ההלכה, כל אחד מדקלם פה משניות, כל אחד יודע להיות אחד מהאמוראים ולחלוק אחד על השני לשם שמים. ככה זה נראה לנו. ובא המדרש ובא הזוהר ואומר': לא, מחלוקת קטנה בראש אח''כ זה מלחמת עולם שלישית בפועל. תן לזה כמה שנים זה מלחמת עולם שלישית.

האמת היא שלא צריך ללכת כ''כ רחוק אנחנו רואים את זה בתוך עצמנו ברגע שמתחילה מחלוקת קטנה בתוך הבית. אדם חושב על הבן זוג שלו משהו אחד קטן כבר בתחילת הנישואין. אז בהתחלה זה לא נעים אז אתה לא אומר אבל אח''כ אתה מרשה לעצמך להגיד הערה ואח''כ אתה מרשה לעצמך להרים את הקול ואח''כ אתה מרשה לעצמך לתת מכות ואח''כ אתה מרשה לעצמך לזרוק את הצד השני מהבית. וזה התחיל מאותה מחשבה מאותו הרהור. אז הדברים לא נעשים, מה שנקרא, באותו הרגע. אנחנו מסתכלים על אותו הרגע ואנחנו מזועזעים אבל הדברים לא התחילו באותו הרגע זה מתחיל הרבה הרבה לפני.

איך מצילים את המצב הזה?

האמת היא שהקב''ה אפשר לכל דור בכל רגע להציל את המצב אבל זה בתנאי שיש את שתי ההתחברויות. התחברות של הרקמה הנשמתית והתחברות של ההגות האלוקית. אם לא יהיה את שני התנאים האלה אין שום סיכוי לעם היהודי לשרוד. כי גם אלה היושבים בבתי מדרשות (הרב נווה - שוב אני אומר': אני לא מקטרג ואני לא מדבר כנגד משהו כי אני לא מאשים אף אחד. אני רק מנסה להסביר את התופעה) וחושבים' אני יושב וגומר את הדף היומי ובזה אני יותר צדיק מהחילוני שיושב ברחוב כי (אני לא יודע מה) הוא בהמה (או אני לא יודע איזה שמות הם ממציאים להם באידיש) אז זה בדיוק המשך של השנאת חינם. ואע''פ שהוא יחדש בתורה עוד שתיים וחצי שורות של הלכה ויכתוב עוד ספר ועוד ספר ועוד ספר. הכל יהיה לריק. וכל זה לא רק שזה לא בונה זה בונה את ההרס עדיף שהם לא יעשו את זה. אז אם לא מבינים את זה, זה בעיה גדולה מאוד. אם לא מבינים שהעם היהודי זה רקמה אחת ואנחנו לא מבינים שאנחנו גוף אחד אז יש כאן בעיה גדולה מאוד של הבנת התורה (אני לא יודע איזה תורה לומדים שם). ולכן אנחנו העם מחויב לחבר את הכל מלמטה

במה הדברים אמורים?

אהבת לרעך כמוך זה לא סיסמא

רק הגדולים שבגדולים שבגדולים עלו על זה. השאר לא הבינו את זה. השאר לא עלו כדי להבין שזה הכלל הגדול שבתורה. בגלל זה אתם לא תראו חסידויות ואתם לא תראו ישיבות שמאדירות את זה וחותמות את זה על דגלן. אתם שומעים את זה פה כאילו זה חדש לכם אבל אתם מקבלים את זה. אבל אתם צריכים לדעת שרוב העולם היהודי לא יודע את זה. ולמה הוא לא יודע את זה. בגלל קטנות ההשגה.

רבי עקיבא היה גדול התנאים מי שיצא ממנו זה 'רבי שמעון בר יוחאי' ו'רבי מאיר בעל הנס' זה התלמידים שלו. הוא היה צריך להסמיך אותם. אז הוא הסמיך את רבי מאיר לפני שהוא הסמיך את רבי שמעון. כי רבי מאיר זה 'תורת הפשט' ורבי שמעון זה 'תורת הסוד'. אז זה מיד הראה להם באופן סמלי שקודם ישטוף את העולם עולם הפשט ואח''כ ישטוף אותו עולם הסוד. אז התכרכמו פניו של רבי שמעון לא מאכזבה של 'למה לא אני' (חס ושלום) לא מרגשות לא יפים אלא מקטע של' אז העולם עכשיו לא יהיה גאול. העולם יהיה גאול רק עם התורה שלי ואם אתה לא מסמיך אותי עכשיו אז זה ייקח עוד איזה 2000 שנה של שואות. אז רבי עקיבא אומר לו ''די לך שאני ובוראך יודעים מי אתה''. כתוב שאין השגה ברבי שמעון כי הוא הגיע עד לאין סוף אבל רבי עקיבא אמר שהוא משיג בו אז תבינו מי זה רבי עקיבא. רבי עקיבא זה גם רשאי תיבות של העולמות: 'קדמון' 'אצילות' 'בריאה' 'יצירה' 'עשייה'. זה עקיבא. ותבינו איפה הבנ''א הזה היה. כתוב שאם הדור שלו היה ראוי הוא היה משיח. ואם משה רבינו הסתכל ברוח הקודש ואמר לקב''ה' הוא ראוי לתת תורה תן לו שהוא ייתן תורה. והקב''ה אמר לו ''שתוק כך עלי מלפני''. וכתוב שברוח הקודש הוא ראה אותו תולה תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד והוא לא הבין. משה רבינו לא הבין את הסברות של רבי עקיבא. אבל אחרי שהוא ראה והוא אמר ''הלכה למשה מסיני'' נחה דעתו. אז אנחנו צריכים להבין מה הגודל של רבי עקיבא.

והילל הנשיא שנקרא ''הילל נשיאה'' שאם דורו היה ראוי השכינה הייתה שורה עליו. מה זה 'השכינה הייתה שורה עליו'. ז''א שהוא היה כמו 'משה רבינו' הוא היה משול לשישים ריבוא הוא היה איש שנחשב לשישים ריבוא. היה ענוותן כמו 'משה רבינו'. והוא במסכת שבת אמר ''מאן דעלך סני לחברך לא תעביד זאת כל התורה כולה'' מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה. אז אנחנו מדברים על ענקי עולם שיצאו עם האמירה הזאת. וכל השאר, כל השאר לא השיגו בזה. למה כל השאר לא אמרו את זה. כי הם לא השיגו את זה. ולכן אם אתם תשמעו משפטים אחרים שכביכול מאגדים את התורה הם משפטים נמוכים מזה. ואע''פ שנאמר באחד מהפעמים שיש כלל גדול מזה ''זה ספר תולדות אדם'' אז נאמר שזה כלל גדול' שיוצא מזה לא יותר גדול מ אלא מ' יוצא מ', יוצא מזה. 'יוצא מזה' זה פרט ולא כלל.

יוצא' שואהבת לרעך כמוך זה הכלל הגדול בתורה.

אח''כ רבי שמעון בר יוחאי מן הסתמא כינס 'כנישתא' ואמר': אני לא יכול לגלות סתרי תורה אלמלא יהיו לי עשרה חברים. ועשרה חברים שקשורים ''כינשתא חדא'' בקשר רקמתי נשמתי. וכל פעם כשהם היו מבקשים ממנו דברי תורה, אמר להם: תאהבו זה את זה. ואחרי שהיה מבחין שהאהבה שלהם גרמה לירידת השכינה סיפר סודות תורה שאף אדם לא הבין אותם. גם אסור היה לכתוב אותם. רבי אבא היה כותב של הזוהר. הוא היה אומר הוא דיבר את זה, רבי אבא שמע אותו והיה צריך להצפין את זה. אז כל מה שכתוב בזוהר זה למעשה משלים ומדרשים מוצפנים מרבי שמעון. אבל אף אחד לא הבין מה שרבי שמעון רצה להגיד בכלל הוא דיבר על עולמות עליונים אבל זה רק אחרי שכל העשיריה התחברה. והעשיריה שהתחברה זה הייתה רקמה אחת. אדם שחושב לבד כתוב ''מקצץ בנטיעות'' צריכים לפחות עשרה שהם מבינים שהם מרכיבים עשר ספירות. אדם אחד לא יכול להרכיב עשר ספירות צריך לפחות עשרה ומעלה. החיבור החברתי החברותי הנשמתי הוא קריטי. אי אפשר בלעדיו. אחריו בעל אותו סדר גודל שהוא ניצוץ ממנו זה האריז''ל ניכנס לפרד''ס יצא ואמר ''ואהבת לרעך כמוך''. ואחריו הרב אשלג יצא ואמר ''ואהבת לרעך כמוך''.

וכל השאר לא השיגו בזה

דוגמא

(הרב נווה - אני אתן לכם דוגמא. כדי שאתם תבינו את זה שזה לא יבלבל אתכם ותגידו': אהה למה לא כולם גורסים ככה. כי יש היררכיה רוחנית ולא כולם הגיעו לאן שצריך להגיע, לצערנו. וצריך לשמוע את גדולי עולם) האדמו"ר מרדז'ין טען שהוא מצא את התכלת של החילזון' שצריך לשים על הציצית. בגלל זה היום אתם תראו שחלק מהאנשים במיוחד בברסלב הולכים עם ''פתיל תכלת''. בעקרון' צריך להיות פתיל תכלת. וזה חלזון מאוד נדיר שהוא נמצא בכנרת והוא עולה פעם ב האדמו"ר מרדז'ין גילה את זה באחד מן הימים (במקום של ים) וטען שהוא מצא את זה והחליט שהוא שם את זה. אמר': אני רואה את זה הראו לי ברוח הקודש, זה התכלת וזה כבר אחד מהסמנים של הגאולה. הוא בא לאדמו"ר מצאנז והוא ניסה לשכנע אותו הוא רצה הסכמות. ואדמו"ר מצאנז אז היה ענק שבענקים. ואמר לו': איך אתה רואה את זה. אמר': אני רואה את זה ברוח הקודש. אמר': אני נמצא במקום שאני לא רואה את זה. ולא קיבל את זה.

אז צריך לדעת שאע''פ שאתה רואה ב level מסוים ב level מעליו כבר לא רואים את זה. אז אנשים שאומרים או חושבים מה היא תורה לשמה ב level מסוים ב level גבוה יותר כבר לא רואים את זה (הרב נווה - ולכן הספרים שיש לי בבית זה רק של בעלי יחידה. 'אור החיים הקדוש' 'הרמח''ל' 'הרב אשלג' 'רבי עקיבא' 'משנה'. רק של בעלי היחידה כל מי שהיה פחות מזה יכול מאוד להטעות. אע''פ שהיו אנשים קדושים אבל זה יכול מאוד להטעות הם יכולים לקחת אותך לדרך שהיא לא כ''כ נכונה. מסוכן מאוד להגיד את זה אבל אני רק מציין' שכדאי ללמוד את זה מאנשים שהם היו הכי מדויקים ואלה שכבר הגיעו לטופ והם כבר ראו את כל המדרגות. אז מי שראה את כל המדרגות הוא המורה דרך. אתה רוצה להיכנס ליער עם משהו שראה חצי יער או שאתה רוצה מורה דרך שעבר את כל היער ניכנס ויצא ומכיר את כל היער. אז מן הסתמא כדאי להיצמד לספרים האלה.

שני ערכים קריטיים שבלעדיהם אין לנו תקומה

(הרב נווה - זה מחזיר אותי למה שאני רוצה לדבר אתכם. אבדנו שני ערכים ורואים את זה. רואים את זה פשוט בחוש. ולכן היום הדור הזה שיכול להבין את זה פשוט בגלל הייסורים שהוא סובל יכול להבין את שני הערכים האלה והוא יכול להתחבר לשני הערכים האלה)

• עניין ההתחברות לקב''ה בהגות
• עניין החברות

חברות

חברות זה קודש קודשים והיום חברות זה מזולזל מאוד. היום כל אחד הוא 'חבר שלי'. חבר שלי לאצטדיון, חבר שלי לפאב, חבר שלי לחוף הים, חבר שלי לצבא, חבר שלי לתיכון. זה לא נקרא חבר זה נקרא חילול חבר. חבר זה דבר נשמתי מאוד עמוק זה אותה רקמה נישמתית שהייתה לעם ישראל ולשמה אנחנו צריכים לחתור. בפשטות אני רק יאמר לכם' שאנחנו רואים מעשים מאוד לא חבריים שאנשים עושים אחד לשני. במה אנשים פוגעים אחד בשני? במעשים לא חבריים. הגרושים וכל המעשים שנעשים בזוגיות זה בגלל שזוג הוא בכלל לא חבר, כל מה שההורים עושים לילדים שלהם, כל מה שהילדים עושים להורים שלהם, מה שהאחים עושים אחד לשני כל מאבקי הירושה. זה לא חברי. עזבו עניין של אח יש ערך מעל הכל' ערך החברות.

אדם שהוא חבר צריך להיות חבר בלב ובנפש ''שלי שלך שלך שלך''. אם אני חבר שלך אני כמו אבא שלך אני כמו אח שלך תמיד יהיה לך בית אצלי אתה לעולם תהיה מוגן אתה לעולם לא תהיה בחוץ יש לך עוד בית בעולם. ''שלי שלך שלך שלך'' זה לא רק בכסף זה ברגשות בנוכחות בשעות, בכל דבר ועניין, ההויה שלי נמצאת אתך. אני מתפלל עליך, אני חושב עליך, אני קם בבוקר אתך אני הולך לישון בלילה יחד אתך ואתה לעולם לא תיעזב ואע''פ שאתה תלך לצד השני של כדור הארץ המחשבה לא תעזוב. אז כשאנחנו מדברים על חברות אנחנו מדברים על חברות כזאת.

עכשיו אני רוצה להסביר'

איפה זה בא לידי ביטוי בתוך התורה

תפתחו בגוגל ותרשמו 'מצוות שבין אדם לחברו' ותראו הרוב זה לא, ''לא תלך רכיל בעמך'' ''לא תישא שם ה' לשווא'' ''לא תעמוד על דם רעיך'' ''מבשרך אל תתעלם''. מה לא לעשות לחבר. אל תרכל עליו, אל תחמוד את החפצים שלו, אל תפגע בו, אל תלווה לו בריבית, אם אתה רואה שהוא מוכה אז תלווה לו (בלי ריבית) ותיתן לו ותעשה כל מה שאתה יכול. יש שמה רשימה ארוכה מאוד. מי שמסתכל על הרשימה, אתה אומר': אין מצב שלא עברתי על הרשימה הזאת. אין מצב שאני לא אשם באבק גזל, אין מצב שאני לא אשם באבק לשון הרע, במינימום אם אני חושב שאני הבנ''א הכי מלאכי בעולם, אתה אומר': אין מצב שאני לא עובר על זה. ובמצוות שבין אדם לחברו כתוב שיום הכיפורים לא מכפר. אז איך אני יעבור עכשיו על הרשימה הזאת' זה אלפי הלכות זה מתפרט לאלפים של הלכות וכל הלכה שאתה מסתכל אתה אומר': את זה עשיתי, את זה עשיתי, את זה עשיתי.

 

 

אז איזה דרך יש לנו להינצל מזה?

נורא פשוט' בשבת יש 4000 הלכות שבת ואמרו כל החכמים שמי שלא ילמד הלכות שבת בטוח עובר על הלכות שבת מבלי לשים לב. יש מלא דברים קטנים. אפילו שאתה מכין לעצמך כוס תה, צריך לדעת איך להכין כוס תה. נדמה לך שזה מעשה פשוט, אתה אומר': אני רק מכין לעצמי כוס תה. אז גם כוס תה צריך לדעת איך להכין, מבלי שאתה תבשל או מבלי שאתה תסחט או מבלי שאתה תברור או מבלי שאתה תעשה איזה מלאכה. אבל אומרים שאם משהו בא לשמור שבת והוא לומד הלכות שבת והמטרה שלו היא לשמור את השבת זה נחשב לו שהוא שומר שבת. וגם אם הוא חילל את השבת (קרה משהו) זה בשוגג. על זה נאמר ''הבא לגבות כגבוי דמי''. בהקשר של החברות' אם אנחנו נחליט שאנחנו עושים חברות בנינו ואם אדם מחליט לעשות חברות כל ההלכות שבין אדם לחברו הוא ממילא מקיים את זה. כי לחבר שלך שהוא חבר שלך באמת אתה לעולם לא תחשוב לגזול אותו או לדבר עליו לשון הרע או לפגוע בו (הרב נווה - פעם הייתי יכולתי לתת את המשל הזה על הורים וילדים. היום גם את המשל של הורים וילדים אני לא יכול לתת. היום הורים פוגעים בילדים וילדים פוגעים בהורים כאילו זה זרים. ממש פגיעות מכוונות כאילו 'אני עושה נגד אבא' 'אני ישבור את הילד שלי'. ואני רואה את זה. אנשים עושים את זה איתי לילדים פה. אז אתה רואה שאבדנו כבר את כל האינסטינקטים בכל התחומים) אבל כדי להקים את זה צריך לחזור להיות חבר.

הכל תלוי בחברות

אני רואה שתי עמותות חסד שמנסות לעזור אחת לשנייה. אתה אומר': יש כלה והיא קרוסה לגמרי וצריך להרים אותה מהתחלה. ואם היא לא תתחתן היא תהיה ברחוב. זה ממש הצלת נפשות בכלל להכניס אותה לבית, לחתן אותה. אז אחת העמותות אומרת' אני לא יצליח לעשות את זה לבד תביא איתי עוד עמותת חסד. אני מביא שתי עמותות חסד. אתה רואה' שעה הם יושבים עם עורכי דין כותבים משפטים וחוזים 'מי יעביר למי מה' על 5000 ש''ח. לא תגידו 500 אלף שקל 5000 ש''ח. אנשים לא מסוגלים להסתדר אחד עם השני לא מסוגלים להתחייב. אבל אם זה היה עם חברות' מי צריך עמותות חסד. בטח תביא, אני אתן 500 אתה תיתן 1000 זה ייתן 1500 בוא נרים בוא נעשה הגברה, מרימים את הכל. בלי חוזה בלי משפט בלי כלום אף אחד אח''כ לא זוכר מי היה שם. אנשים פשוטים עשו את זה בפייסבוק. אבל היום אתה רוצה להזיז משהו עם עמותה': בוא תחתום לי פה בוא תחתום לי פה. זה אובדן החברות. אתה מסתכל על זה ואתה רואה את אובדן החברות.

עם טיפה חברות עם טיפה לארג'יות אפשר להרים את העולם. כשאין חברות, אז זה עורכי דין אז זה מסמכים אז זה תקנונים זה התחייבויות 'ותתחייב לי ותביא ערב ותביא ערב לערב' ככה זה עובד. ולכן ככה, אי אפשר להרים כלום. הרב אשלג ציין את זה בעיתון האומה הראשון. בעיתון האומה הראשון הוא כתב על עניין החברות הוא אומר': המדינה לא יכולה להקים משטר, לא משטרה וגם לא של צבא שתכריח את האזרח לעבוד או להיות אזרח נאמן. שום דבר לא יכריח אותו. ובכל מקום יהיה לך מרגלים ובוגדים ופרזיטים שימצצו את המדינה (הרב נווה - וכמה הוא צדק הוא כתב את זה ב 1940, שמונה שנים לפני הקמת המדינה בכלל. המאמר שלו תקף עד ימנו אנו. תסתכלו על זה מאמר ''היחיד והאומה'') אלא, מה הוא אמר, רק בקשר חברי כאשר יהיה קשר חברי כחברות.

העם היהודי רקמה אלוקית

כשהיו מצבים טובים יהודים מעולם לא מסרו יהודים, יהודים תמיד הגנו על יהודים. להיות יהודי זה לא פטריוטיות. תבינו' זה לא גזע, אנחנו לא גזע, אנחנו לא אחד מן העמים. אנחנו רקמה אלוקית, זה משהו אחר לגמרי, זה צמצום של האלוקות בעולם הזה. וזה נקרא ''הפרי'' והשאר זה הקליפה. עמים אחרים או שבטים אחרים קמו לשם הישרדות. השתלטו על חלקות מסוימות והם כרגע הישרדותיים והם עובדים כרגע רק על הישרדות. כמו האמריקאים והצרפתיים. אתה יכול להיות אמריקאי רק תתחייב לאמריקה, תשרת בצבא אמריקה, תהיה משלם המיסים האמריקאי ותדבר בעד אמריקה ונגד האויבים של אמריקה, אתה אמריקאי, על הכיאפק אין בעיה. האמת היא שזה כמו להיות לוחם ביאקוזה' בוא תוכיח. אתה רוצה להיכנס ליאקוזה. כן. תהרוג משהו במאפיה אחרת. זה התנאי. בוא תראה לנו שאתה הורג משהו במאפיה אחרת אתה יאקוזה ותהרוג משהו שהוא האויב של היאקוזה. ככה זה כל העמים בלי יוצא מן הכלל. כל העמים. לכן הם מסוכנים מאוד מאוד. אי אפשר לסמוך עליהם ולא על התרבות שלהם ולא על המוסר שלהם ולא על החינוך שלהם אנחנו חיים בצל הסכנה 'כבשה מול שבעים ושתיים זאבים'. העם היהודי. זה לא גזע אנחנו לא פטריוטיות אנחנו לא קמנו עם ת''ז. זה נחלה מאדם הראשון שעבר דרך שת, דרך נוח, דרך שם, עבר, אברהם יצחק יעקוב ועד ימנו אנו. זאת נחלה אלוקית, ה' הוא נחלתם ''והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש''. ולכן, כל השאר לא מקבלים אותנו. אין קבלה וגם לא תהיה קבלה כזאת.

התפקיד של העם היהודי להתחבר

התפקיד של היהודי להתחבר בדרך לא דרך כמו שאתם רואים היום, תראו מה קורה בפוליטיקה, השסע הוא על שסע הוא על שסע ואתה כבר לא יודע' מי הוא מי כ''כ הרבה דמויות מעורבבות שמה אחת עם השנייה שאתה אומר': אני לא יודע מה האידאולוגיה ומי מחזיק באידיאולוגיה הזאת. אז ברור שזה מצביע עלינו הם שיקוף מלא של מה שקורה אצלנו אנחנו מחולקים ומשוסעים אז ברור שגם הם יהיו מחולקים ומשוסעים. הם למעשה נענים לכל התנודות שקורות אצלנו בתודעה אצל מנהיג זה תמיד ככה ''פני הדור כפני הכלב''. אז זה ידוע שככה זה עובד. המנהיג לא מונע ע''י עצמו העם מנהיג את המנהיג.

באומות העולם זה הפוך יש באמת מנהיג שהוא שליט עריץ והוא דיקטטור הוא מכתיב להם למעשה את הסדר יום ואצלנו זה הפוך. אצלנו זה לגמרי הפוך אצלנו העם מנהיג את המנהיג. בגלל זה הגדולה של העם בתקופת משה רבינו הייתה כ''כ גדולה בזכות משה רבינו בגלל זה העם היה כ''כ גדול בתקופת דוד המלך בזכות דוד המלך. בגלל זה אנחנו לומדים על ספר מלכים וחז''ל שאלו': למה אנחנו לומדים ספר מלכים אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם העם. אז לפי המלך אתה יודע מה קורה עם העם. העם מנהיג את המלך. כל מלך שעולה תדע': זה העם, זה הפרצוף של העם. המלך אכזרי העם אכזר, המלך רחמן העם רחמן. אז הכל תלוי בעם לכן העם מנהיג את עצמו.

אתם צריכים לדעת מה הכוח שלנו כעם לכן שמואל הנביא נורא כעס על העם היהודי כשהוא התחיל לבקש מלך, אמר': בשביל מה אתם רוצים מלך אתם מנהיגים את עצמיכם, בשביל מה אתם צריכים מלך לאיזה מטרה אתם צריכים מלך להיות ככל העמים, למה אתם צריכים את זה. אז יאמר לזכותם שהם רצו משהו שיראה אותם וישקף אותם שככה הם ידעו שהם בסדר. אבל אף פעם זה לא היה ככה. משה לא נקרא מלך הוא נקרא נביא והוא ליווה אותם ארבעים שנה יפה מאוד אח''כ יהושוע ויהושוע לא נקרא מלך הוא נקרא שופט. אבל אף פעם לא היה מלך עד שאול לא היה מלך זה היה הפעם הראשונה של המלכים. אז הקב''ה אומר': תראו אתם מסתדרים יפה מאוד, בשביל מה אתם צריכים לשים עליכם מלך, המלך עוד יכול לשבש לכם את המחשבה. אבל הם כבר לא היו בטוחים.

 

 

איך אפשר לדעת להנהיג מלך שבאמת יהיה כמו משה רבינו?

צריך ללמוד את הערך המקודש שנקרא חברות

העם צריך להיות חבר. אנחנו צריכים לחזור לזה. אנחנו לא יודעים להיות חברים אחד של השני ולכן אנחנו עושים כל יום אחד כלפי השני מעשים לא חבריים. אתה לא חייב להיות חבר של משהו כדי לבגוד בו אתה יכול להיות אפילו אדם רגיל ולעשות מעשה לא חברי. לגנוב למשהו את הכיסא זה מעשה לא חברי, להוריד לו את התיק להעביר אותו החוצה ולקחת לו את המקום זה מעשה לא חברי, לראות משהו שעכשיו מגיע ולא לארח אותו זה מעשה לא חברי, שתיים שמדברות על אחת 'תראי את השמלה שלה' זה מעשה לא חברי. הדברים האלה זה בעוכרנו ונוחתים עלינו במגפות. כתוב שיהודי שמוריד כיפה בירושלים גורם ליהודי בצרפת לכפור בתורה, כי אנחנו מחוברים, אנחנו לא מבינים כמה אנחנו מחוברים. יש מושג כזה בפיזיקה שנקרא ''קישוריות''. מצאו את זה ע''י זה ששמו חלקיק אחד בקצה אחד של היקום הזיזו אותו ומיד זז חלקיק אחר ביקום ואתה אומר': הרי המידע לא עובר יותר מהר ממהירות האור, איך יכול להיות ששני החלקיקים זזו בעת ובעונה אחת. אז הגיעו למסקנה שהכל מחובר. עכשיו הכל מחובר.

הטבע הרוחני

אנחנו לא אנשים פרטיים אנחנו תאים בתוך רקמה חברתית. אנחנו צריכים לקלוט את זה. וכמה שלא נחפור לעצמנו מאורות וננסה להסתתר זה לא ילך לנו, זה פשוט לא ילך לנו. זה לא ישנה את הטבע הרוחני שאנחנו רקמה נישמתית אחת. אז גם אם משהו מאתנו ייסע לזימבאבוויה ויחפור לעצמו בור ויגיד': אני לא רוצה, אני רוצה להיות אלחוטי, אני רוצה להיות משהו כזה שלא תלוי. אתה לא יכול. אם אתה תרצח שמה הרצח יעבור לכולנו. צריך לדעת את זה. למה במדבר 'היד הייתה נורא קצרה' למה הקב''ה העיף כמעט כל אחד שעשה טעות הכי קטנה. מה זה ''והיה מחניך קדוש''. כי הוא אמר': אם אני ירשה עכשיו שמשהו רוצח יהיה בתוך הרקמה הזאת הוא מעביר את זה לכולם. אם משהו רוצח בתוך הראש שלו הוא מעביר את זה לכולם. כי הם אחד.

דוגמאות

מה קורה בסרטן (לא עלינו). אפילו שיש תא אחד סרטני זו בעיה גדולה מאוד. למה. הוא מעביר את הקוד הזה לכל התאים הוא מודיע לכל הגוף 'יש פה תא סרטני' חלק מהתאים נכנעים לקוד הזה ונהפכים בעצמם להיות סרטנים ואז נהיה ממאיר. פתאום אתה רואה את זה מהמוח ופתאום אתה רואה את זה מהכבד ופתאום אתה רואה מהכליות. ואתה אומר': מה הקשר בין המערכות, איך המערכות יודעות מתי יש סרטן ומתי לפרוץ. אבל הן יודעות לעבוד ככה בצורה כזאת. חיידקים. איך חיידקים מתרבים ופורצים באדם. הם מתחילים להתרבות בתוך האדם. כל כמה זמן הם מעבירות פולס כדי לבדוק את כמות האוכלוסייה שקיימת אם האוכלוסייה קטנה מידי הם לא פורצים לתוך הגוף כאשר הם רבים מידי ואז הם נותנים פולס ואז הם רואים שהם רבים אז הם פורצים לתוך הגוף. ואז יש מחלה ואז אתה מוצא את עצמך כבר עם דלקת. היום עובדים על תרופות שהורסות את הפולס הן נמצאות בתוך הגוף והן פשוט רק הורסות את הפולס הן מעוותות את הפולס ואז החיידקים לא מקבלים את הפולס הזה אז הם כאילו לא מקבלים מסר להמשיך ולהתרבות. אז הלוחמה היא בכלל לא לוחמה ביולוגית וגם לא כימית זה בכלל לוחמה אלקטרומגנטית או אחרת אבל יש דרך לשבש את הפולסים של החיידקים.

 

 

נחיל

זה בא ללמד אותנו שהעולם בנוי מנחילים נחילים. יש יערות שלמים שמוצאים את כל השורשים שלהם מחוברים זה לזה. פטריות שלמות' שאתה לא יכול לקטוף פטריה אחת כל מערכת השורשים שלהם קשורה ושזורה זו בזו, כמו מערכת אינטרנט. אם אתה ניכנס ליער ואתה מתחיל לכרות עץ אחד כל שאר העצים במעבה היער יודעים שהיער נכרת. והם מוציאים חומר כימי 'רעלן' שמרעיל את היער וידוע שהרבה כורתי עצים נפטרו במהלך כריתות עצים. היער מאוד רגיש. אבל יש כ''כ הרבה מערכות שפועלות ככה כסופראורגניזם שלם שהסופראורגניזם יודע לדווח לעצמו. אבל הטבע הוא כזה הטבע כולו מתחילתו ועד סופו בקבלה כתוב ''טבע'' גימטרייה ''אלוקים'' ואנחנו לומדים לפי השם הזה (יש בספר ''שערי אורה'' מה כל שם אומר) שזה ישות אחת היא נקראת ''אמא''. לא סתם קוראים לזה ''אמא טבע'' או ''אמא אדמה'' או שקראו לזה ''גאיה''. אבל זה סופראורגניזם אחד שאי אפשר להפריד אחד מן השני, אי אפשר, בגלל זה כל המערכות פועלות אחת על השנייה. זיהום של מים במקום אחד באלסקה מיד עושה בלגן פה בכנרת. אז אנחנו כרוכים וקשורים אחד לשני רק בני האדם מתעלמים מזה. עכשיו רוב בני האדם לא מעניינים אותנו אבל העם היהודי מעניין אותנו כי הכל תלוי בו.

לפני שאנחנו נדבר על חברות והקמת החברות. קודם כל, יש כבר חברות יש כבר רקמה נישמתית. יש' זה כבר קיים. אנחנו מתעלמים מזה. עכשיו אתה מתעלם מזה אבל אתה חי במסגרת הדבר הזה ואתה נהרס ע''י המסגרת הזאת. כמו שכתוב בזוהר על אותו אחד שקדח בספינה. הוא היה בקומה התחתונה ביותר של הספינה וקדח בה. הספינה טבעה. ואז באים אליו ואומרים לו': מה אתה עושה. זה החדר שלי מה אכפת לכם אני קודח בחדר שלי. אותו דבר. ככה רבי שמעון ניסה להגיד': תשמעו אנחנו אותו דבר אם בנ''א קודח אצלו בחיים הוא הורס לכולנו הוא כרגע מטביע את כל הספינה.

ולכן אנחנו צריכים לחזור לערך המקודש שנקרא חברות. אגב' כ''כ הרבה ספרים כתבו את זה רק מטאטאים את זה. אני אומר': העולם החרדי מטאטא את זה. חבל שאין סמכות או בית דין רבני גדול שהעולם החרדי מקבל אחרת הוא היה מקבל את הצרחה של החיים שלו. כי הוא רחוק מאוד מהתורה הוא לגמרי התרחק מן התורה. הדבר הראשון שעושים זה מאחדים את עם ישראל וכל מה שקשור לאחדות עם ישראל צריכים למסור עליו נפש. והגדולים שבגדולים כתבו על זה ספרים. מה שכתב הבן של הרמב''ם ''המספיק לעובדי ה'' ''בסוד היחיד והיחד'' של הרב סולובייצי'ק יש לא מעט ספרים שנכתבו על הדברים האלה. ספרים שלמים נכתבו' חבריה חייבים לעשות חברה חייבים ליצור חברות. אתם לא תוכלו להמשיך מילימטר בלי חברות. אתם תגזלו אחד את השני, אתם תעקצו אחד את השני, אתם תרמו אחד את השני, בשוק לא תסתדרו, אחים שלכם יהרסו אחד את השני. זה לומדים מקין והבל עצם העובדה שהם לא היו חברים. הפתרון שלהם זה היה להקריב קורבן ציבור. קורבן ציבור יש בפסח. כל מה שנמצא בציבור אין עליו שום קטרוג. כתוב שדעת ניתנה בציבור. אין אנשים חסרי דעת בציבור, אין עניות בציבור, אין טומאה בציבור, אין פשע בציבור. בציבור כולם זכאיים.

אז הפתרון שלנו הוא רק אחדות

אבל זה לא יכול להיות סתם אחדות בכיכר מלכי ישראל וגם לא אחדות נגד משהו. אנחנו לא צריכים להיות נגד משהו אנשים יש להם קטע להילחם כל הזמן' לא צריך להיות נגד משהו אנחנו בעד האחדות. אנחנו פשוט נעשה חברות. צריך ללמוד רק איך חיים בחברות. ואנשים צריכים לעשות לעצמם חברים. לאט לאט. כל אחד צריך למצוא את זה שנמצא בדרגה שלו וזה שהוא מסוגל לעשות את זה אתו וליצור אתו חברות. וחברות זה קודם כל אנטמיות. זה חשיפה הדדית זה הכל ''הכל מכל כל'' חוק כלים שלובים ''שלי שלך שלך שלך''. מעניין שבפרקי אבות שהכל זה הסברה והדרכה של התנאים את העם אז הם מורים ''איזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר''. אז אתה היית אומר': אהבה שכתובה בתורה, אהבה של הקב''ה לכנסת ישראל, אהבה של תלמידי חכמים מופלגים שלומדים תורה יומם ולילה. לא כתוב את זה כתוב ''אהבת דוד ויהונתן''. אהבה של חברות זו האהבה שאנחנו צריכים להגיע. מה זה דבקות. זו אהבה שאינה תלויה בדבר. הרב אשלג דיבר על זה שאנחנו צריכים להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר. אז ממי לומדים את זה. לא מבעלי תורה מזוג חברים.

דוגמא

והנה אנחנו לומדים על ''האיש העדולמי''. ליהודה הייתה כלה 'תמר'. הבן שלו מת והוא היה צריך לייבם אותה. היו לו עוד בנים והוא יכול היה לייבם אותה. שכח מזה ולא ייבם אותה (היה לזה עוד כל מיני סיבות). היא אמרה הוא עושה לי ככה אני יוציא את זה ממנו. הרי האבא של הילדים זה כמו הילדים עצמם. בעקרון אסור לעשות את זה ולא מצינו לזה הלכה שלאבא מותר לייבם. אבל היא אמרה': אני משווה את האבא לילדים אם אתה לא נותן לי את הילדים אני מוציאה את זה ממך. הוא הלך לאיזשהו מקום היא ידעה לאן הוא הולך אמרה': אני אתחפש על אם הדרך. איפה שהוא הולך אני יעמוד באמצע הדרך והתחפשה לזונה. כתוב שמלאך התאווה בא אליו ''ויחשבה לזונה'' הוא לא ידע שזאת כלתו. היא אומרת לו' אני רוצה תשלום הוא אומר לה' אין לי כסף. אז אני רוצה משכון. אז הוא השאיר אצלה את החותמת ואת הפתילים. טוב אח''כ צריך ללכת ולהחזיר את החותמת והפתילים ולתת לה כסף. הוא לא הולך בעצמו הוא שולח חבר ''איש העדולמי'' עכשיו איש העודלמי מבין שיהודה זה נשיא של כל הנשיאים הוא נשיא של כל השבטים, זה משיח בן דוד. עכשיו מה הוא יגיד לו': הייתי עם זונה. זה חבר שלו אז הוא מספר לו הכל. סיפר': מלאך התאווה תפס אותי הייתי אצלה זה החותמת והפתילים. אומר לו': אין בעיה אח שלי': איפה היא נמצאת אני ילך אני יביא לך את זה. בלי להרהר עליו. הלך. ועכשיו הוא מכפיש את השם שלו הוא לא אומר': היה פה משהו קראו לו יהודה. הוא שואל את כולם': ראיתם פה זונה ואומרים לו': סליחה במחוזותינו אין דבר כזה ומסתכלים עליו כאילו מה אתה מחפש את זה ככה בפרהסיה ואתה בא ושואל בגלוי. והוא' לא אכפת לו, שואל בעוד מקום ועוד מקום והוא לא מוצא אותה. ואין לו בעיה עם זה' אני מגן על חבר שלי שידעו שזה אני אין לי בעיה רק שלא ידעו שזה החבר שלי. בסוף זה התגלה. כי היא נכנסה להריון ואמרו לו': כלתך זנתה. אז הוא אמר': תוציאו ותשרפו אותה ואז היא שולחת לו את החותמת ואת הפתילים ואומרת לו': לזה שאני הרה זה החותמת והפתילים שלו. אז הוא הבין את זה מעצמו. אבל איש העדולמי החבר שלו בנתים התבזה, כולם יודעים שיש איזה איש עדולמי שמחפש ככה בקול רם משהיא כזאת. וחז''ל אומרים': זה חבר. שהוא לא הרהר עליו אפילו. מי היה עושה את זה בלי להרהר. אז זה סוג של חברות שמנסים להסביר לנו.

אז החברות מחולקת לשניים

לא לפגוע

להעמיק את האנטמיות

(הרב נווה - 'אנטמיות' זה דבקות. אין לי מילה אחרת. המילה 'קרבה' בלשון הקודש היא מזעזעת לנו כתלמידי חכמים את הלב ''קרבה אל נפשי גאלה''. בערב שבת אנחנו שרים    לקב''ה ''קרבה אל נפשי גאלה'' מבקשים' הקרבה שלך תגאל לי את הנפש. אז אנחנו לא כ''כ מכירים את המילים האלה, אתה אומר לאנשים ''קרבה'' זה לא כ''כ מזיז להם. אז אנטמיות זה יותר. המילה אנטמיות באנגלית זה קרבה. הפכו את זה לדברים לא יפים אבל בעקרון אנטמיות זה קרבה). אז יש כאן שני דברים שאנחנו צריכים לעשות. ובגלל זה אני אמרתי לכם ואתם צריכים לקחת את זה בחשבון' גדולי המקובלים כותבים על הבית דין של מעלה. ואמרתי לכם' הכל הולך לפי רמת השגה. ברמת ההשגה הגבוה ביותר כתבו המקובלים שמיד הקב''ה שואל את הנשמה שעולה למעלה 'עלית עם חבר' או שעלית לבד. מי יסנגר עליך. יש לך עוד חבר בעולם. אני יעלה אותו מלמטה שיעיד עליך. יש מיליונים למטה ציוותי אותך ''ואהבת לרעך כמוך'' עלית עם אחד. לא עשרים אחד. אשתך, אבא שלך, אח שלך, בן שלך, שכן שלך. משהו אחד שיגיד 'כן זה רעי זה אהובי'. מבקשים אחד. כי אם יש לך כישורים לעשות את זה על בנ''א אחד אתה יכול לעשות את זה על יותר. זה ברור. וכתוב שאף אחד לא עולה. איזה פלא זה. חברה של מיליונים אנחנו קשורים ברקמה נישמתית אף אחד לא עולה עם עוד אחד. אז זה פלא גדול שצריך ליישב אותו.

למה?

כל אדם חושב שהוא אדם טוב

תרגיל התבוננות

אנחנו עכשיו נמצאים בימים שלפני ראש השנה. 90 יום לפני ראש השנה כתוב שמכינים כבר את כל התפילות. כי מי שחוזר 90 פעם על משהו אז מובטח לו שהוא לא ישגה בו. אז בעלי תפילה בעלי תקיעה חוזרים 90 פעם כל יום על התפילה. אנחנו בתוך ה 90 יום.

עכשיו נעשה שתי דפים. דף אחד של אלה שאנחנו לא מדברים איתם ואלה שאנחנו כבר לא חברים שלהם ודף אחד של חבר אחד הכי טוב שאתה יכול להגיד': יש לי כאן כמה שהם החברים הכי טובים שלי. וזה קשר שלא יבגדו בך שלא יסתובבו עליך וגם אתה לא תסתובב עליהם. ועוד פעם' מותר לך להכליל שמה את מי שאתה רוצה. מי יהיה שמה..

הקב''ה מבקש שאתה תעלה עם אחד

זה יסנגר עלייך ביום כיפור. ביום כיפור כשאומרים לך על 'מצוות שבין אדם לחברו' אף אחד לא מצפה שאתה תסתדר עם כל העולם יש אנשים קשים בעולם. וזה ידוע. אי אפשר לתפוס אפילו צדיקים גדולים להגיד שהם לא הותקפו. אני יושב בבית דין אני רואה שלוקחים צדיקים גדולים לבית דין ותוקפים אותם. אז אני אומר': בסדר לא מבקשים שאתה תהיה טוב עם כולם אבל תעלה אחד. ועוד נבחן שכל הכישורים הנשמתים הרוחניים שלך יצאו עליו.

האם יש משהו כזה..

איך זה יכול להיות?

יחסית הדור שלנו מאוד חברותי גדלנו בביה''ס בגנים ובצבא וכל הזמן מסגרות מסגרות ואנחנו אינטליגנטים גם בשכל גם באינטליגנציה הרגשית שלנו ובכל דרך. ובמקום זה, מה מוצאים. אישיות פוגענית. האישיות שלנו נורא פוגענית. הדיבור שלנו לא יפה, הטון שלנו לא יפה, ההתייחסות שלנו לא יפה. כולנו בלי יוצא מן הכלל. וכבר אם אתה לוקח שניים או אם אתה מכניס משהו לישוב או למקום חברתי הוא דורש מהם לעשות עליו את הקוד החברתי. אתה צריך לעשות עלי. נכנסנו לזוגיות. אז אני למדתי כמה זוגיות זה דבר מושלם אז תעשה עלי את הקוד שאתה למדת. הוא לא בא להשפיע הוא בא לקבל את הקוד החברתי. תפנו לי מקום, תתנו לי יחס ותאדירו אותי. אדם ניכנס לזוגיות אז הוא מבקש מהבן זוג שלו': אתה למדת אצל הרב אריק בימי רביעי. כן. איפה אתה עושה עלי את הזוגיות שאתה למדת. וזה מפרק בתים.

וכל מי ששואל': הרב איך אני יכול להבטיח את השלום בית. אני אומר': מה ז''א איך אתה יכול להבטיח חצי מהשלום בית זה אתה. יש בסה''כ שניים. חצי מהשלום בית זה אתה. אתה יכול להחליט שאתה מגיע שמח ואתה נותן ואתה מפרה ואתה מדבר ואתה מטפל בילדים ואתה משפיע. אתה יכול להבטיח את זה תבטיח את החצי שלך. תעזוב את החצי של הצד השני זה יקרין לצד השני. אבל כל אחד בא למצוץ. איפה אני יכול לגדול, אתה תעשה בשבילי, אתה תחזר אחרי, אתה תדבר, אתה תשלח ווטסאפ. בוא נראה אותך עושה את הצעד הראשון. וכל היום זה אגו ושתלטנות. אז תבינו חס ושלום פה יהיה מקום קבורתנו.

עניין החיות

עניין החיים זה סוד גדול (הרב נווה - אבל צריך עוד לפתח אותו מאוד מאוד. אני תמיד נותן בסוף השיעור את ההתחלה של השיעור הבא, אבל זה גם קשור) במיוחד בתקופה הזו של שלושת השבועות כולנו מרגישים את הנפילה. נפילה רוחנית קשה מאוד. ירידה לעצבות, שקיעה גדולה מאוד. וכשזה מגיע לתשעת הימים זה יהיה עוד יותר חריף ובאזור של ט' באב י' באב זה יהיה הכי קשה. וזה למה. אנחנו קשורים לרקמה הנשמתית של עם ישראל הם למטה, אותם הרוגים עדיין חווים את הצער של החורבן. בשמים הבית עדיין נחרב הוא עדיין נופל אז הם למעלה חווים את זה לגמרי וכשזה משתלשל למטה אנחנו חווים את זה גם כן למטה. אז כאן נשאלת השאלה (אני שואל אותה כל כמה זמן)

מה המוטיבציה הרגשית לחיות?

בשביל מה בעצם אנחנו חיים

התשובה - החיים הם אקסיומה

כמו שאנחנו כבר בעולם השמימי מקיימים ואהבת לרעך כמוך וכמו שאנחנו כבר רקמה נישמתית וכמו שאנחנו כבר חיים. מוות זה פיקציה. זה פיקציה לשעתה. גם תחושת הדיכאון זה דיכאון לשעתו למעשה הנשמות שמחות. כשיוצאים מן הגוף המציאות היא אחרת לגמרי רק צריך מותאמים אליה. אנחנו צריכים לעשות את הכל כדי להיות מותאמים למציאות שנמצאת מעבר. אדם שלא מותאם פה שהוא לא איזן את עצמו ולא יישם פה משהו מן המציאות שמעבר הוא לא יותאם אליה והוא ימצא את עצמו עדין במקומות חשוכים.

אני אשאל אתכם שאלה,

בזמן שאתה מאושר ואתה מלא ואתה מסופק. האם אתה מגדיר את עצמך באותו רגע חי?

התשובה היא כן. האם אתה חושב למות באותו רגע. לא.

אז זה המשמעות של החיים

ז''א המילוי הזה עצם העובדה שאתה נמצא במילוי הזה זה אומר שאתה חי כשאתה למטה מן המילוי הזה התרחקת מהחיים. אז כשאנחנו אומרים': מה המוטיבציה הרגשית לחיות או בשביל מה לחיות או מה לעשות בשביל לחיות. זה המילוי הזה שאנחנו רוצים לדבר עליו. אנחנו צריכים להרגיש חיים פה אנחנו צריכים לעשות שאנחנו נרגיש חיים פה. למלא את עצמנו בשמחה ובאושר ובמעשים שיגרמו לנו למלאות. ואז נגיע למקום שבו השאלה הזאת לא תהיה רלוונטית.

ולא צריך בשביל זה משאבים - צריך בשביל זה חברות - אני חושב שאדם שיש לו חברות או טעם טעם של חברות מרגיש כבר מלאות ובטחון לפחות בעוד בנ''א אחד. ואפשר כמובן להרחיב את זה לקהילה שלמה. בזוהר מדברים על 'כנישתא חדא' זה עשרה אנשים. מצפים מעשרה אנשים לפחות שיעשו את זה. אז הדרישות הן לא עד כדי כך גבוהות כי כל אחד באופן אוטומטי יתפוס ספירה. אבל בעקרון צריך לעבוד על זה. ואז האדם שנמצא בלב החברות הוא כבר ירגיש את האושר ואת השמחה ואת המלאות ואז הוא יקרא ''חי'' ואז הוא לא ישאל את השאלה': למה לחיות. מתי אדם שואל: למה לחיות. כאשר הוא מנותק מהתחושה הזאת.

אנשים חושבים להתאבד כדי למצוא את עצמם במקום אחר. לא צריך להתאבד כדי למצוא את עצמך במקום אחר אתה צריך להגביר את כוח החיים שנמצאים פה. אבל אין דרך אחרת להגביר את זה. אתה לא יכול להיות שמח לבד או להיות בעל הישגים לבד. אתה לא יכול לעמוד על פודיום לבד ולהגיד': שופוני ראוני אני השגתי. אתה לא יכול לעשות את זה זה בדיוק 15 דקות של התהילה שדברו על זה אח''כ אתה תמצא את עצמך בדאון נוראי. אבל בחברות או בקהילה. ועוד פעם אני אומר': אל תחשבו על מאות. מבחינתי כל מה שקשור לאומה אני דברתי על 'קהילות אורבניות' זה קהילות של עשרה הם יכולים לגור אפילו באותו בניין. עשיריות. גם בתי אומה. לא צריכים להיות יותר מעשרה. צריכים להיות עשרה שבאמת מקיימים חברות. לא שלומדים ביחד, לגמוע ספרים כבר למדנו את זה. אנחנו לא מיישמים את זה. העולם שלנו לא זקוק לעוד תורה ולעוד דף הוא זקוק לעוד חברות הוא זקוק לעוד אהבה.

צריך להקהיל קהילות של אהבה קהילות של חברות

אהבה זה לא יכול להיות מופקר כי צריך לדעת איך עושים את זה. זה צריך להיות קדוש וצריך להיות מכובד ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עושים את זה מבלי לחרוג ואיפה שמים את הגברים ואיפה שמים את הנשים ולדעת בכל זאת להתנייד עם השריטות של האישיות של כל אחד. כי זה לא פשוט. אבל בסה''כ אנחנו צריכים לשאוף לזה. אדם שעמל על חברות הוא כאילו מקיים את כל התורה כולה. הבעלש''ט כתב את זה במפורש. הוא אומר': שבין שני אנשים מתקיימת כל התורה כולה. אהבה' שזה השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד. הוא אומר' זה כל התורה כולה. כל התורה כולה נמצאת במילה אהבה. והרב אשלג לא הפסיק לדבר על זה והוא אומר שזה התנאי המחייב (הרב נווה - בבקשה תקראו. יש את זה באתר האומה יש את ''עיתון האומה'' וזה נקרא ''היחיד והאומה'') הוא כותב זה תנאי הכרחי שאם לא תקום חברת חברות אי אפשר להקים שום דבר ביחד. אי אפשר. לא חומה ומגדל ולא קיבוצים ולא מושבים ולא שום דבר. למה קיבוצים התפרקו. כי הם לא היו חברים. למה כל דבר מתפרק. כי הם לא חברים. למה חברות מפסידות כסף. כי הם לא חברים כי אחד נותן לשני מקלות בגלגלים

(הרב נווה - אנשים מזמינים אותי להעביר שיעורים לחברות הייטק או לחברות גדולות מאוד שאני ילמד אותם על מנהיגות ועל עבודה משותפת ושגשוג. ופתאום עומד לפניהם אדם עם זקן ופאות שהעובדים בהלם מאיפה אתה הגעת לנו. ואתה מתחיל לדבר איתם על חברות. ואז הם שואלים אותי': סליחה הרב הבנו אותך אתה יודע זה מנהיגות זה חברה אתה יודע זה company זה לא society אנחנו פה עושים כסף על מה אתה מדבר פה. אז אני אומר להם': בלי זה לא יהיה לכם כלום. ואז אני מתחיל להסביר להם, כי כשהפקידה לא סובלת את הבוס היא תעכב לו את העשרים פקסים לפעם הבאה וכשאחד הטכנאים לא סובל את ההנדסאי הוא חולה שבועיים וכשאחד מהם לא רוצה להעביר איזה משהו הוא לא יעביר והם ישימו מקלות בגלגלים ויעוותו ויזייפו אפילו מסמכים וכ''כ הרבה דברים. והם לא מבינים שהם מאבדים ככה מאות אלפי שקלים ביום. כמה עולה שבוע מחלה באינטל. אז הוא יכול ככה להרים דגל להגיד אני חולה אני לא בא. למה. הבוס שלי עצבן אותי אני לא מגיע עכשיו שבוע. אז הם לא יודעים ששגשוג אפילו שצריך להיות כלכלי מבוסס על עניין של חברות).

שאנחנו מדברים על חברות שיתופיות. איך חברה תהיה שיתופית. למה שאני יערב את החשבון בנק שלי עם משהו אחר. אבל אם הוא חבר שלי מה אכפת לי אני ייתן לו גם את החשבון בנק שלי אני יגיד לו': תיקח כרטיס אשראי תקנה בזה מה שאתה רוצה. אם אני חבר שלו אני ירשה לו לעשות את זה. אז שיתופי לא צריך להכריז על זה 'אנחנו קיבוץ ואנחנו חברים ואנחנו שיתופיים' ואנשים נכנסים לזה בחרדת איימה שמא ההוא יהיה יותר אגואיסט ממני יהיה לו את הרצון לקבל לעצמו ואני יצטרך לממן אותו. ככה לא נכנסים לחברה. לחברה נכנסים בחברות. אם חבר שלי יגיד': אין לי כסף אני צריך לעשות טיפולים. אתה מוציא את הכרטיס אשראי ואומר': מה שאתה צריך תעשה. אתה נותן לו צ'ק פתוח ואומר לו': תמלא את זה. בלי לחשוב פעמיים בכלל. ולמה. לא בגלל שזה מעשה לא רציונאלי זה מעשה אמוני. לא שאני חרד אם זה יחסר לי או לא יחסר לי. זה לא מעניין אותי כרגע אני חייב להציל אותו אח''כ מה יהיה. אני לא יודע אני יעבוד בעוד עבודה אבל אני אספוג את זה. אבל הוא צריך לדעת שיש לו חבר והוא צריך לדעת שבאותם רגעים לא עוזבים אותו. וברגע שתהיה קהילה או חברה כזאת

תחשבו מה יכול להיות' לקום לבוקר כזה שאנחנו מתעוררים לרקמה חברית

תחשבו לאיזה בוקר אנחנו מתעוררים

תחשבו על זה.

 מי צריך בכלל ממשלה פה אנחנו נסתדר לבד, אנחנו נחנך את הילדים שלנו ואנחנו נסתדר כלכלית אנחנו נסתדר בהכל. אני יצא לעבוד בפלחה בשביל החברים שלי מה אכפת לי לעבוד אפילו בידיים כדי להביא לך עכשיו חופן של חיטה מה אכפת לי בכייף אני יביא לך, אם אתה חבר שלי. אנשים יעשו את זה בשביל המשפחות האורגניות שלהם. היום אני כבר לא בטוח היום אנשים כבר מתעלקים על הילדים שלהם. אבל באמת בחברות שהיא כ''כ אמיצה בטח שאנשים יעשו את זה. והם עושים את זה.

אז אנחנו צריכים לעבוד על חברות

ואהבת לרעך כמוך הוא אמצעי לדבקות. לא לשכוח. התיקון החברתי הוא לא מטרה הוא אמצעי כי אנחנו לא נצליח לעלות בהגות. למה. כי עליה בהגות זה עליה לחברות למקום של חברות. האווירה של ההגות האווירה הרוחנית התודעה שנמצאת שם זה ''כדבר איש אל רעהו''. אני לא יכול לחיות בהגות בתודעה של פחד או של גנב לעלות לשמוע מה יגידו לי ודברים כאלה אני חייב לעלות ''כדבר איש אל רעיהו''.

כל המעבר שלנו וכל העלייה שלנו חייבת להיות אחד דרך השני

רבי עקיבא אמר ''ואהבת לרעך כמוך'' זה הכלל הגדול שבתורה ובא חבקוק והעמידם על אחת ''צדיק באמונתו יחייה'' אז אמרו איך זה מסתדר. או זה או זה. אז אמרו שצדיק באמונתו יחיה זה צדיק שיודע שבני האדם (אלה שחופים אותו) זה גם הבורא וכל האינטראקציה איתם זה אינטראקציה אתו ''אלפי שלוחים במקום'' כשהקב''ה רוצה לדבר אתנו הוא מדבר אתנו באמצעות בני אדם ואז עושים ואהבת לרעך כמוך שאני מבין שזה הבורא. אני יכול אפילו לשאול שאלה את החבר שלי בתורה. אני שואל אותו 'מה לדעתך הסוגיה הזאת אומרת' הוא אומר משהו אפילו קצת זה מספיק לי כדי לדעת משהו. והרבה פעמים אני יודע שזה לא בא ממנו אני שואל את הבורא, אני פשוט צריך דמות גשמית פה כדי שתענה לי. והרבה פעמים אני עושה את זה. שאלות שאני לא יודע אני יכול לשאול משהו ברחוב אפילו והוא עונה לי.

וזה עניין של ואהבת לרעך כמוך

שזה בא יחד עם הבורא זה בקוהרנטיות עם הבורא

אז המטרה של התיקון החברתי שלנו הוא אמצעי כדי להגיע לדבקות אנחנו נצטרך לשלב את התורה באיזשהו שלב. אבל התורה כבר נמצאת בתוכנו. שתדעו הדור הזה במיוחד ספג המון המון יסורים וכבר בעבר עשינו תורה אנחנו עכשיו צריכים רק לקיים אותו והקיום שלה הוא רק בחברות ז''א העבודה שלנו היא מאוד ממוקדת לכן אני אומר לכם אל תחפשו סתם. אתם רוצים לחפש עוד רבנים לחפש עוד מקומות הכל פתוח פה, אין מסגרת, אני לא סגרתי את הדלתות לאף אחד ,אין שררה על אף אחד, אני רק אומר לכם את זה מהמקום שבו אני נמצא. אפילו לא צריך ללכת ללמוד יותר צריך ליישם עכשיו. וליישם. ליישם חברות. צריך להחזיר עטרה ליושנה. מה שהרסנו בבית שני עכשיו צריך להחזיר.

המסגרת של בית המקדש זה ואהבת לרעך כמוך

(המסגרת של בית המקדש - זה החומה הכותל שאנחנו נשענים עליו עצם בית המקדש)

הקודש זה החברות

(הקודש - ההיכל הראשון כדי להיכנס יותר פנימה)

קודש הקודשים זה דבקות בקב''ה

(האריז''ל)

ככה צריך לראות את בית המקדש. אז תבינו מה נחרב. לא נחרב לבנה פה לבנה שם קיר זהב קיר לא זהב זה לא מה שנחרב

מה נחרב. מה שקורה פה. מה שקורה פה זה מה שנחרב.

אנחנו לא יודעים מה זה חברות אם אבדנו את זה ואנחנו כ''כ קלמזים מלא לדעת אפילו איך מקיימים חברות אז תבינו כמה התרחקנו. בסדר. אז צריך להתייחס לעצמנו כמו תינוקות שנשבו ותינוקות צריך ללמד אותם ללכת לקום לעמוד לנשום לדבר. לעשות את הכל. וללמד אותם עכשיו גם איך לעשות חברות. אבל זה כל מה שאנחנו צריכים להיות מרוכזים בו. להיות חברים. וצריך להתחיל לעשות את זה מעכשיו, כבר לסמן אחד את השני ולהתחיל להיות חברים. ובחברות צריך כנות וצריך לפתוח את הכל. אל תתחבאו. אין יותר איפה להתחבאות. אתה רוצים להתחבא בבקשה יש הרבה מחילות אבל מספיק להתחבא. מספיק. וההתגלות נעשית רק בחברות. אז לא להתחבא מאחורי הלכות 'שהרב ייתן לנו הלכות של שלושת השבועות'. למה אני אתן לך את ההלכות כדי שתתחבא מאחורי ההלכות, אתה תגנוב כיסא לחבר שלך ותתחבא לי מאחורי ההלכות תגיד': עשיתי וי על ההלכות אבל גנבתי כיסא לחבר שלי. זה מה שאני רוצה? עדיף שלא תדעו כלום ותהיו חברים. לא להתחבא די עם ההתחבאות. לא מאחורי רב, לא מאחורי שיטה, לא מאחורי הלכות, לא מאחורי ישיבות, לא מאחורי כיסוי ראש ולא מאחורי דתיות. מספיק. אנחנו חשופים לגמרי רואים את כולנו. כולנו שקרנים פתולוגים ואנחנו מסתירים ומסתתרים ואנחנו לא מעוניינים בחברות.

אז אתה לא מעונין בחברות' אז אתה רוצה לעשות מה. קורס של 'נקודת תשומת לב' 'נקודת עליה' 'פנימיות טהורה'. אבל אנחנו לא נצליח להתחמק ממה שאנחנו צריכים לעשות. חברות אנחנו נצטרך לעשות ''ואהבת לרעך כמוך'' נצטרך לעשות. לא עכשיו עוד שנה עוד עשרים שנה. אבל תזכרו ''ואביו שמר את הדבר'' אנחנו לא נוכל להתחמק מזה. מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. כי כל מה שקורה בחוץ זה קורה בגללנו. ורואים שאתה אומר': מה יהיה הפתרון של מה שיש בחוץ. תחשבו. זה לא פתרון פוליטי זה לא בנ''א שיפתור את זה - חברות פשוטה בהמשך אנחנו נוסיף גם את המילה קדושה - כי אם תהיה 'חברות פשוטה קדושה' כל מה שקורה בחוץ לא יקרה. אנשים פשוט לא יודעים להיות חברים וזה מה שצריך לעשות.

 

חברות פשוטה וקדושה

חברות צריכה גילוי לב, חברות צריכה חשיפה, חברות צריכה אינטימיות, חברות צריכה אמון. וכל כוחות הנפש האמתיים צריכים לצאת עכשיו. אז מאחורי מה להתחבאות? עוד קורס של עליה של מודעות עצמית של 30 יום באיזה מקום כדי להתחבר לאני העליון שלך. להפסיק עם זה. אנחנו פשוט לא חברים זאת המחלה שלנו וזאת התמותה שלנו. אם אנחנו רוצים לתקן/לרפא משהו עכשיו צריך לתקן ולרפא ולא להסתכל מעבר לזה שום דבר אחר.