תורת המהות והעצמות

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 22/7/19

דרגות הקרבה לאלוקות בהגות

בעבודה הרוחנית שלנו יש כמה שלבים (כמה תהליכים) וישנו שלב שאי אפשר לוותר עליו (הרב נווה - כמו שאמרתי לכם זה משהו שהיום לאט לאט מתחילים לגלות אותו גם תלמידים שלנו וגם רבנים והם בפלא גדול מאוד איך אבדנו את המיומנות הזו) אני מדבר על ההגות.

אתם צריכים לדעת' בלי הגות זה כמו לעבוד גוף בלי נשמה זה לא שווה שום דבר. רב שהוא לא הגותי מלמד השכלה. ולכן חשוב להתחבר לעניין הזה כי הכל תלוי בו. ומגיעים לגאולה רק ע''י הדבר הזה. הכל נמצא שמה. ואנשים שאומרים שזה נעשה בצורות אחרות לא יודעים על מה הם מדברים. מכיוון שתודעה זה תודעה. ולתודעה יש צורה של משפך איך היא מתכנסת ולאן היא מגיעה. וצריך לדעת איך להזיז אותה. להניע את התודעה לעבר המקום שלה. כי הכל זה תנועת התודעה. איפה התודעה נמצאת ולאן צריך להניע אותה. אם אדם נמצא באותה תודעה בעולם שטחי משמה הוא שואב את החיות שלו. כל מקום שהתודעה נמצאת בה משם הוא שואב את החיות. אז אם הוא נמצא בעולם שטחי והמוני אז זה החיות שלו ואם הוא נמצא בעולם פנימי עמוק זה החיים שלו. עכשיו רק צריך לדעת איפה הבורא נמצא איפה המקום שאליו אני רוצה להידבק נמצא. ולשם אני צריך להניע את התודעה.

תנועת התודעה נעשית ע''י שתי פעולות,

• פעולה אחת - צריך ללמוד להיות שייך לחוכמה.
• פעולה שניה - זה הפעולה של התודעה בלי מילים בלי השכלה

לכאורה אפשר לעשות את התהליך הזה בצורה מדיטטיבית אבל בלי השכלה ובלי להיות שייך לחוכמה זה לא יעבוד זה לא נתפס שמה אלא זה רק חוויה של המקום. ולכן זה נקרא ''קליפה דתוהו''. עולם התוהו זה עולם מאוד גבוה אבל הוא נחשב לקליפה מכיוון שהוא חיצוני. ואז אתה לא נדבק בחוכמה אתה לא נהפך להיות חלק ממנה. והתורה מדברת אתנו על להיות החוכמה, להיות האחד, להיות האהבה. לכן אנחנו מדברים על תורת המהות והעצמות. וזה כ''כ חשוב להבין שאנחנו צריכים להיות אנשים מהותיים. לא אנשים שהפנימיות שלהם היא א' והחיצוניות שלהם היא ב' אחרת זה הצגה ''הווי ירא שמים בסתר וכבגלוי''. וכל הרעיון הוא להפוך את האדם הדואלי לאחד. וכדי שזה יקרה צריך לאיין את אחד מהם או את הפנימי או את החיצוני. לצערנו, רוב האנשים איינו את הפנימי וחיים חיים חיצוניים חייתיים לגמרי. והמטרה היא לאיין את החיצוני. להכניס אותו פנימה. לגייס אותו. אנחנו לא מבטלים שום דבר, חס ושלום, לא כורתים שום דבר, ההיפך, לגייס את הכוחות החיצונים לטובת הכוחות הפנימיים. אבל אדם צריך לשהות בהגות (לא כמו מדיטציה טרנסצנדנטלית עשרים דקות ביום זה לא אקמול) כמעט רוב שעות היום (הרב נווה - והצער הגדול שלי יש שאין לי את ההזדמנות הזאת לקחת אתכם לשבוע עשרה ימים שלושים יום, למסע הזה. אם הייתי יכול הייתי גם כולא עם מפתח וזורק אותו). אסור לצאת משם. כשאתם תיכנסו אתם תראו אי אפשר לצאת משם זה כמעט פשע לצאת משם. ושם למעשה מתחולל הכל. שמה אתה מבין כ''כ הרבה דברים שמה החיים עצמם שמה האינטראקציה האלוקית שמה ההרגש האלוקי.

הפעולה ההגותית

פעולת ההתחברות

שאתה מדבר עם אנשים על ההרגש האלוקי הם לא בכיוון בכלל ההרגש היחידי הוא הרגש החוצה. אנחנו מרגישים בחוץ דברים. אבל צריך להיות הרגש פנימי כ''כ עמוק לכל התהליכים שקורים ע''י הקב''ה עד שממש אדם לא יודע שיש לו רוח הקודש אבל הוא יכול להתוודע לזה שיש לו רוח הקודש. יש רוח הקודש היא מדברת היא פועלת אתה רק צריך לשים את עצמך במקום שאתה מודע אליה. פשוט הרעש לא מאפשר לנו לשמוע אותה. אנחנו כ''כ גסי רוח שאנחנו לא קולטים שלמעשה אנחנו נמצאים ברוח הקודש באופן מתמיד. אנחנו שייכים לרוח הקודש. אז צריך לדעת מתי יצאנו משם. יצאנו משם ברגע שהתחלנו להתעניין בעולם הזה ולהיות אגואיסטים ולשנס את הכוחות של העולם הזה לטובתנו ולעשות פה שטויות. אבל כשאדם ניכנס פנימה הוא אומר': היה בי את הקול הקדוש הזה כל הזמן אני פשוט לא הייתי ער אליו. ולכל אדם יש לו את ההתחברות הזאת. זה לא קול (שלא תטעו) זה מחשבות. התלבשות של מחשבות. ומעבר למחשבות שהן רגילות אנושיות יש מחשבות עמוקות יותר שהן מחשבות נקיות שהן מחשבות שקשורות לאלוקות. הן לא קשורות כבר לכדור הארץ הם מעל המרחב והזמן. הן מחשבות שהן מלאות במשמעות. זה מחשבות של אחדות זה מחשבות של אהבה. אתה מתחבר ופתאום אתה קולט שזה משהו שמחבר אותך להכל. אתה כמעט נוגע ברקמה. אפשר לקרוא לזה רקמה של תודעה. יש לזה הרגש כמו שלפה יש הרגש. הכל עניין של הרגשים. רק פה, זה נורא גס. ולמעלה זה אותו הרגש אתה ממש מרגיש שאתה נוגע ברקמה אתה מרגיש שאתה נהפך להיות חלק מרקמה. והרקמה הזו היא פשוטה ונמצאת מסוף העולם ועד סופו. והכל נמצא שם.

לאשתאבא בגופא דמלכא

והרעיון הוא לא לעמוד שם כמי שמוצץ מידע (חס ושלום) אלא להתמסר לזה זה נקרא לאשתאבא בגופא דמלכא להישאב בגוף המלך. ואז כשאדם נמצא במצב הזה הוא והיקום אחד. ואז כשאתה קורא תורה אתה מבין לגמרי זה כמעט מידע טראוולי. זה לא אמור להיות מידע חדש זה מידע טראוולי זה לא מידע לצדיקים וזה לא מידע מוזר וזה לא חוכמה חיצונית זה לא בניה של כור אטומי. אתה אומר': אהה בטח ברור שזה ככה. אז מתלהבים מספרים ועושים כל מיני סיפורי צדיקים. בעל התניא ראה ספר בשמים הוריד אותו למטה וכולם מוחים כפיים נהנים מזה עושים טישים ועושים משקה. אבל זה אדם שהיה הגותי עלה למעלה התחבר לטבע הרוחני שלו וכתב את זה. ומי שעולה למעלה רואה את אותו ספר בדיוק.

ובכלל כשעושים את העלייה הזו אתה מקבל מילים לא שלך אתה שומע את התהילים אתה שומע פסוקים. וכל זה פשוט עובר דרכך ואתה רק צריך להתחבר. זה כבר נמצא שמה. בגלל זה כתבו שיעקוב אבינו היה בבית לבן ושאלו מה הוא עשה בבית לבן אז אמרו שהוא אמר 'שיר המעלות'. איך אמר 'שיר המעלות' דוד המלך היה הרבה אחריו. אז אמרו שאמר את 'שיר המעלות' שהוא נמצא ברוח הקודש רק לא ניתנה לו רשות לכתוב אותו. הוא התחבר לאותו מקום רק לא ניתנה לו רשות לכתוב את התהילים. דוד המלך בא אח''כ התחבר לאותו מקום שיעקוב אבינו היה שם והקב''ה אמר לו': תכתוב מה שאתה ראית. צריך כאילו לקבל הרשאה. כתוב שתנאים רבים היו מחוברים לכל חוכמת הזוהר ולחוכמת הקבלה רק לא ניתנה להם רשות. רבי שמעון עלה התחבר לאותה מהות ואמרו לו': תכתוב. בתיקוני הזוהר זה כתוב. אליהו הנביא אומר לו': קום רבי שמעון ויתחדשו מילים על ידך מה שלא ניתן רשות לאף ברנש (אדם) לפניך. אבל ידעו. רבי עקיבא ידע לא פחות. זה היה תלמיד שלו. רבי עקיבא היה מחובר לגמרי. וכנ''ל משה רבינו. למה משה רבינו לא כתב את הזוהר. למה משה רבינו לא כתב את התהילים. לא ניתנה רשות ויש לזה משמעות מתי זה ניתן למי זה ניתן ולמי זה לא ניתן. אבל בעקרון מבחינת ההתחברות' הכל פתוח תתחבר. רק צריך באמת להאמין בזה ולעשות פעולות של התחברות. והפעולות הן הגותיות.

חברות ואהבת לרעך כמוך והגות

אנחנו מדברים הרבה על עניין של ואהבת לרעך כמוך ואנחנו מדברים הרבה על העניין של חברות - אני רוצה להסביר איך זה קשור - לפעמים אותה פעולה נעשית בכמה עולמות. זה כמו גל קוונטי. גל קוונטי יכול ליצור מצב של כמה אפקטים בעת ובעונה אחת בכמה מקומות שונים. אז האדם הוא סוג של גל קוונטי. והוא עושה כמה פעולות בעת ובעונה אחת בכמה מקומות שונים. מה הם המקומות. עולמות בעקרון. אני אתן לכם דוגמא. למה התורה מתעקשת על ואהבת לרעך כמוך מצד שני החרדים לומדים תורה ומצוות והם עסוקים רק בזה. תיכנס עכשיו לישיבה בבני ברק מה הם עושים. לומדים גמרא. למה הם לא מתעסקים בחברות ובאהבת לרעך כמוך. זה שאלה. אז התשובה היא - חוסר מודעות והרבה מידע שאבד בדרך.

ואתם צריכים לדעת שהגלות באמת גרמה לאיבוד המידע. אבל היו לנו כבר מצבים כאלה בעבר של אובדן המידע. כמו שקרה עם משה רבינו. שאחרי שהוא נפטר נשתכחו 3000 הלכות. בגלל זה ב ז' באדר אנחנו לא עושים הילולה כמו אצל רשב''י אלא נוהגים קצת אבלות בגלל שכחת האור הזאת. אחרי ש 24 אלף תנאים של רבי עקיבא נפטרו מהמגפה כתוב העולם נותר שומם אבל אח''כ באו חכמים אחרים ושקמו את הכל. אז יש לנו יכולות של שיקום. רבי נחוניה בן הקנה שיקם. מאיפה יש יכולת של שיקום אם זה נשתכח. אז או שזה כתוב או שזה לא כתוב. מאיפה יש יכולת של שיקום? התשובה  - ע''י התחברות.

תורה והגות

אדם שמתחבר מתחבר לאותו מקום שבו היה גם משה רבינו ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה''. מה זה ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו''. הר ה' זה לשון הרהור. הבעלש''ט אמר שהוא שומע את מעמד הר סיני כל יום והוא אמר שבפטירתו הוא יכול היה לעלות השמימה כמו אליהו הנביא רק שהוא רוצה לקיים את הפסוק ''מעפר באת ואל עפר תשוב''. אז מבחינת היכולות התודעתיות שהיו לעם הם היו פתוחות מאז ומעולם. רק אמרו להם, אם אתה רואה אתה רואה בגלל זכות אישית עבדת ועמלת ומגיע לך לראות. אבל מבחינת העם זה לא מגיע.

גם לרבי שמעון היו שתי בעיות 1) הדור שלו לא היה ראוי. אז הוא אמר לו תכתוב אבל זה יתגלה אחר כך. ובאמת זה התגלה 700 שנים לאחר שהוא כתב את זה. 2) הוא אמר לו להצפין. אמר אל תכתוב כמו שאתה רואה תצפין את זה. ואז רבי שמעון היה צריך להצפין באמצעות רבי אבא. רבי אבא היה כותב שלו והוא כתב את כל מה שהוא אמר בצורה של משלים. האריז''ל כבר כתב את הכל כמעט ככה כמו שהוא ראה אותם בצורה של ספירות. והרב אשלג הוריד את זה אלינו בגלל זה הוא נקרא ''בעל הסולם''. אבל צריך לקבל הרשאה מין השמים להגיד ולכתוב. מהסיבה הפשוטה, להפוך את האור לנגיש לתודעה קולקטיבית יכול להיות מצב שאתה פוגע בהם. אנשים יחשבו או שזה הזוי או לא יאמינו או שיפחדו מזה. והפחד הכי גדול שלא יעשו שימוש לרעה (הרב נווה - אני לא מדבר על קבלה מעשית אלא על שימוש לרעה במידע הזה) זה מידע נורא רגיש. זה מידע לא טורי אנחנו לא חושבים במרחב וזמן זה מעל המרחב והזמן זה מידע מקבילי, זה מידע שחושב אחד, הדיבור שמה כמעט רוב רובו זה דיבור על אהבה ותשמיש. ומי שלא מבין את זה לא יבין את זה ויהפוך את זה לקאמה סוטרה ומדובר כאן על אור וכלי. כתוב אור וכלי. ומי שלא מבין את זה ולא יודע לתרגם את המשלים האלה זה יכול להיות סכנה גדולה מאוד. אז היו נקודות צומת שזה לא היה כ''כ תלוי באדם עצמו כמו שזה היה תלוי בזמן ובדור שאמרו לאדם אתה תכתוב. ואגב' הרמח''ל גם כתב זוהר כמו רבי שמעון ושרפו לו אותו (נשאר רק תיקון אחד או שניים) כי לא הכילו את זה. הרמח''ל חי קצת אחרי השבתאות והם פחדו מאוד ממה שעשה שבתאי צבי אז כל מי שאמר 'קבלה' לקחו את הכתבים שלו שרפו את הכל. אבל הסכנה באמת היא רק בהבנה של הדברים. שאתה נותן לאנשים שטחיים מידע עמוק הם עשויים לעוות אותו וזה הפחד הכי גדול.

חינוך להגות

אבל אני חושב שההתמודדות עם הפחד יכולה להיות רק אם אנחנו נהפוך כבר את הילדים שלנו להגותיים. למה הילדים שלנו יוצאים חיות רעות (הרב נווה - סליחה על הביטוי אני לא מכליל אבל זה ככה יוצא אין מה לעשות) בגלל שהם לא הגותיים. נותנים לילד הרבה מקום לגוף שלו וליצרים שלו נותנים לזה המון מקום המון לגיטימציה ואח''כ אי אפשר לדבר אתו. גם אין לו יראה. אין לו יראת עונש אין לו יראת חטא אין לו יראת ה'. אז מה יעצור אותו. יש לו יצרים מטורפים הוא כמו מסומם הוא על קריז כל היום וכשהוא על קריז אתה לא יכול לעצור אותו הוא לא רואה כלום מלבד הדחף שלו. למעשה היה צריך כבר מגיל צעיר מאוד להפוך את הילד להיות הגותי. אם הייתה משמעת לאומית היה אפשר מגיל שלוש היום אפשר אולי מגיל חמש. כשכתוב ''בן חמש למקרא'' בפרקי אבות אז קודם כל זה להגות  ''והגית בו יומם ולילה''. להושיב את הילד זה ללמד אותו להשקיט את המחשבות שלו. להיות מודע. העונש הכי גדול שאפשר לתת לילד זה לעשות שהוא לא יהיה מודע הוא כמעט כמו חיה. חיה היא אחדותית עם עצמה. יש לה דחף מוציאה אותו. אין לה מודעות עצמית כמו לאדם. אבל האדם צריך להיות במינימום בעל מודעות עצמית בסיסית ולאט לאט להגדיל לו את המודעות העצמית.

מה בכל זאת ההבדל בנינו (הגות) לבן המדיטציה ?

במדיטציה הקב''ה לא קיים הם לא מדברים עליו יש להם חוק there is no god there is  godliness אין אלוקים יש אלוקות. אלוקות הכוונה תכונות אלוקיות. למשל זה שפתאום אתה חושב מקבילית הם קוראים לזה godliness אבל כביכול מבחינתם אישיות כזאת, תכליתית חושבת עושה שיש לה תרי''ג מצוות שיש לה תורה (ודברים כאלה) מבחינתם זה לא קיים. שזה גם כן סכנה. העיוות הזה הוא מסוכן מאוד. וזה שאלה גדולה מאוד, איך בודהה לא עלה על התורה איך הוא לא ראה שיש תורה. ולא רק בודהה כולם. אגב בחוכמת הזן כן רואים משהו מן המשהו של התנהגות רוחנית. מי ששמע את הדאו דה ג'ינג אז כן שמע כמעט משפטים של הבעלש''ט משפטים שלמים שכתובים בפרקי אבות אבל עדיין ההסתכלות היא (של מי שמכיר) של קליפה דתוהו. זה לא להיות הדבר זה להסתכל על זה מבחוץ. מתוך חוויה מדיטטיבית עמוקה מתוך הארה אבל זה חיקוי של מוות קליני. וגם מוות קליני אדם שמת, לא נותנים לו לראות את הכל זה שהוא רואה והוא חווה (כמו ששמעתם על הרבה מאוד אנשים שחוו חוויה של מוות קליני זה חוויה מאוד מרשימה) עדיין זה לא חוויה של צדיק. זה לא חוויה של צדיק בזמן שהוא בהכרה. אז זה שהוא עשה התפשטות הגשמיות הוא עשה התפשטות הגשמיות כי הוא נפטר ויש לו רשות מה שלא הייתה לו רשות קודם לראות בזמן שהוא בגוף עדיין לא הופך אותו להיות רואה את כל האמת. ואם הוא יגיד לך תשמע אני יודע שאין גבולות. דברתי עם המון אנשים שחוו חוויה של מוות קליני והם מדברים גם על הקונספט אין סוף. אז יש חוויה של אין סוף וזה לא שהוא אין סוף. וזה הבדל גדול מאוד. ובכלל הרבה פעמים הדיווחים שלהם אלה חוויות. כשאני אומר 'חוויה' אני אומר שהיא חיצונית. כי יש חוויה ויש הוויה. חוויה זה חיצוני והוויה זה להיות הדבר עצמו. אז הם יכולים להגיד דברים נפלאים אבל הם לא המידע עצמו הם לא החומר עצמו הם לא האלוקות עצמה. וזה מה שחסר.

מודעות והגות

אז מה צריך לעשות. לשלב את שניהם. אנחנו צריכים לעשות הגות וללמוד הגות והיא צריכה ללוות אותנו כל היום ''והגית בו יומם ולילה''. אתם צריכים לדעת איך אדם יכול לעשות ''והגית בו יומם ולילה'' כי צריך להחזיק ראש כל הזמן ולהיות מודע כל הזמן אחרת אתה תגיב לא נכון ואתה תגיד דברים שהם לא שייכים ואתה תדבר לא לעניין וקרוב לוודאי שאתה תפגע במשהו.

דוגמא

התקשר אלי גבר שהסביר לי שהיה ריב גדול בבית ושכביכול הוא הגיב באלימות יתרה. אני אומר לו': תספר לי מה היה שם. אז הוא מספר כמה שהאישה הביעה תסכול וכעס ומירמור, לא דקה שעה ורבע, והוא רק שומע אותה ובאיזשהו שלב הוא כבר לא יכול היה להכיל את זה אז הוא עשה את מה שהוא עשה. אנחנו לא בית דין לא מאשמים ולא מחפשים אשמים אבל אחד הדברים שהתורה מלמדת אותנו זה שאתה צריך לשלוט באנרגיה שאתה מוציא החוצה. במסכת ברכות הוא כותב את זה. קודם כל, פותחים בשלום. וכשאומרים 'שלום' לא הכוונה 'היי' אלא פותחים בקונספט 'שלום' יש משמעות שנקראת 'שלום' אז תמיד פותחים במה שנקרא 'אני בא בטוב'. אתה צריך לבוא בטוב אתה צריך לבוא בשלום ''בואי בשלום עטרת בעלה''. אח''כ כתוב פותחים בטוב ומסיימים בטוב. אז כל היום לבוא ולצעוק ולהיות ממורמר ולהיות מתוסכל. והכל רק תלונות. מה עשיתי אני רק מדברת. זה לא בדיוק לא אלימות זה אלימות רגשית ויש אנשים שלא מכילים את הדברים האלה. זה שגבר מוציא את זה בצורה חיצונית זה גבר ואז מאשימים אותו.

אבל בעקרון צריך מאוד לקחת בחשבון את האופן שבו אתה מתבטא לפני בנ''א אחר. וכל אדם לפני שאתה מתחיל שיחה תקליט את עצמך מה האנרגיה שעכשיו העברת למשהו אחר. אתה יכול לשבת ליד בנ''א ולעשות לו רע. וזה לא מחויב המציאות. לא חייב לשבת ליד בנ''א ולחפור לו כמה רע בעולם. אז לפעמים זה ברכבת לפעמים זה באוטובוס לפעמים זה במונית או בכל מיני מקומות מתחילים לדבר על המצב הפוליטי ואז אתה רק פולט רע. איך אתה חושב שמרגישים כל אלה ששומעים אותך. ואנשים לא מבינים זה כמעט נאשם ברצח. למה. אתה יוצר פיקוח נפש. מאיפה אתה יודע איך יגיב זה שלידך אולי אתה מעלה לו את הלחץ דם אולי תגרום לו לאירוע מוחי אולי תגרום לו לאירוע לב. היום האנשים כ''כ רגישים שאתה לא יודע איך המערכות גוף שלהם מגיבות. אז אפילו אם גורמים לבעיות של לחץ דם זה גם להעמיד את האדם בסכנה. יוצא שתמיד צריך לדבר בטוב.

אז עניין של ''והגית בו יומם ולילה'' הוא כ''כ מוכרח. להיות מודע כל הזמן. לפני שאני פותח את הפה מה בעצם אני הולך לעשות. אני הולך לעשות עכשיו dumping על משהו אחר כל הצרות שלי כל המרמור שלי עכשיו אני הולך להוריד על משהו אחר. גם אם זה משהו שאתה חושב שהוא חבר שלך תבדוק אם החבר שלך מספיק בריא ומספיק יציב נפשית להכיל אותך. לא תמיד זה נעים לבוא ולשמוע כל הזמן רק רע כל היום. אבל בשביל זה צריך להיות מודע.

אגב' לידיעה. גם הקב''ה לא אוהב את זה. ראינו בכמה מקומות מצבים שבהם הקב''ה כביכול אומר שתדע לך שכל רע שאתה מוציא אתה מפיל את זה עלי. למה. כי מי עושה את הכל. אני עושה את הכל. אז אתה אומר ה' רע. ולא צריך ללכת כ''כ רחוק כשהילדים מתלוננים בתוך הבית 'אמא עשתה חביתה והיא לא עשתה בטטה' 'אמא עשתה להוא צ'יפס ולא נתנה לי קטשופ' 'אמא נתנה לו יותר מידי ולי פחות מידי'. אז אותו דבר. אז כשם שאתה מרגיש את זה. ולילד זה תלונה. מבחינת הקטנות שלו זה תלונה. אבל מבחינתך אתה מבין עד כמה הדיבור הזה לא שייך. לא שייך הדיבור הזה בתוך הבית. רק בגלל שהאדם הוא לא מודע הוא כל הזמן הולך בלא ידיעה אז כל דחף שעולה מוציאים. זה נקרא רשע גמור. בספר הבינונים הוא כותב את זה במפורש מי נקרא רשע. רשע זה אדם שלא שולט על הדחפים שלו. יש לו דחף הוא מתנהג כמו חיה או ילד קטן. הבינוני נלחם. יש לו דחף הוא מבין אותו הוא שומע אותו אבל הוא עובד הוא עושה אתכפיא הוא מכופף את הרע מוודא שיוצא טוב. צדיק גמור עושה אתהפכא. הוא ממש מהפך את הכל לטובה. אבל בעקרון אנחנו רוצים להגיע למציאות שבה אני שולט במה שקורה. וזה שעובר דרכך רגש מר לא הופך את זה לגיטימי לזרוק את זה החוצה. העולם שלנו לא סובל לא מחור באוזון ולא מאקולוגיה (פרהון 14)הוא בעיקר סובל מאנשים. כל הרוע שאנשים מוציאים החוצה זה הגז הכי חמור שיכול להיות. וזה מחוסר מודעות.

לצערי גם הלגיטימציה שנתנו בהתבודדות היא לגיטימציה רעה ולא הבינו את רבי נחמן מברסלב. אני כבר אומר לכם שברסלב בעצמו אין הבנה של רבי נחמן מברסלב. ויש לי מלא דברים קשים להגיד על הדבר הזה. הצער הזה גורם לדברים לא נכונים לקרות. ולעבודת השם לא נכונה וקלוקלת. וזה אי הבנה של נפש האדם. וצריך להיות אדם מאוד עמוק כדי לדעת מה זה עושה כשאתה נותן לגיטימציה להוציא רע ולהוציא רע. וזה בכלל לא מה שהוא אמר. וכל הזמן מצוטטים אותו כאילו' הנה תקרא. כדי לקרוא רבי נחמן מברסלב אתה צריך להיות בדרגת יחידה. אם צריך ללמוד זוהר בגיל 40 את ליקוטי מוהרן צריך לקרוא בגיל 60. ולתפוס אותו כהווייתו זה כמעט עוול זה כמו לקרוא זוהר כהווייתו. וזה פשע כפול. התבודדות זה אינטימיות. כשאתה ניכנס עם בנ''א לאינטימיות אתה מוציא רע?!

מתחילים עבודה

אז קודם כל צריך להבין את התהליכים

אנחנו פועלים בשלושה מישורים

והתחלנו מזה שאדם הוא כמו גל קוונטי שהפעולות שלו פועלות בכמה עולמות. אמרו לנו ''ואהבת לרעך כמוך'' וזה עניין של חברות. זה לא סתם זה ערך מקודש והכל נמצא שמה. למה. כי אדם חי בחברה אז הוא צריך להיות בשלום עם החברה. ואדם חי בן פרטים אז הוא צריך להיות בשלום גם בן הפרטים. אבל לאדם יש גם את הנפש האישית שלו. יש לו גוף ונשמה. וגם איתה הוא צריך להיות בשלום ''אין שלום בעצמי מפני איוולתי'' אמר דוד המלך.

אז כמו שאמרנו אנחנו פועלים בשלושה משורים (הרב נווה - או ביותר בחמישה מישורים אבל נניח בשלושה משורים כדי שאתם תוכלו להבין אותם בפשטות). אז 1) מערכת היחסים שלי עם הסביבה עם הקהילה עם אנשים עם רבים . 2) מערכת היחסים שלי לפחות עם בנ''א אחד חבר שאני רוצה לעשות אתו ''ואהבת לרעך כמוך'' 3) ומערכת היחסים שלי ביני לבין עצמי. האופן שבו אני אתנהג לחברה לאדם פרטי והנשמה שלי, איך שהיא מתנהגת לגוף שלי. זה אותו דבר. הדואליות נמצאת שמה. וזה אותה דואליות היא פשוט בעולמות שונים. ולכן אני צריך לדעת בסופו של דבר לאן אני מתכנס כדי לעבוד.

אז ההתכנסות כדי לעבוד מן הסתמא היא בתוך האדם עצמו

סוגרים דואליות

צריך את שלושתם כי אנחנו פעילים בשלושתם ז''א אנחנו מקבלים גם פידבק משלושתם ואפשר ללמוד משלושתם ובעיני הרב אשלג' תעשה את זה במקביל. תעבוד מול החברה, תעבוד מול בנ''א אחד כמו שצריך ותעשה עבודה עצמית. אבל מבחינת האיכות. האיכות הגדולה ביותר היא בינך לבינך. כי אין לך הפרעות אין לך רעש. באדם כשהוא מדבר אתך אין לך שליטה מה הוא יגיד מה הוא יעשה יקום ילך פתאום. ובחברה גם כן. זה בד''כ מתרכז במקרה. יש נסיבות שמביאות אותך למקרה ואתה מגיב למקרה. אבל כשאתה נמצא לבד עם עצמך אז אתה עובר את התהליך בינך לבין עצמך. וקח את הזמן זה כאילו אתה ועצמך. אז כדי לפתור את הדואליות בתוך עצמנו אנחנו צריכים להתכנס בתוך עצמנו. עוד פעם' לא לפרוש מהציבור לא לברוח אבל צריך להבין שעיקר המאבק הוא בפנים. ורואים את זה וכל אדם מרגיש את זה כשאתה לא סובל את עצמך או שאתה במלחמה עצמית אתה ככה גם לכל העולם. ולא סתם חז''ל אמרו ''הפוסל במומו פוסל''. זה ברור לגמרי רואים את זה. אז אם אתה מוצא פגם או מום שקיימים בך מיד אתה משליך את זה על כולם כי זה עולם פנימי שמקרין לחיצוני. אם אתה עצלן אתה רואה עצלות. אם אתה ביקורתי אתה רואה ביקורתיות. אם אתה שקרן אתה רואה שקרנים. אם אתה נוכל אתה רואה נוכלים. אם אתה ריכוזי אתה רואה ריכוזיים. כל מה שיש בך אתה מוצא את זה בחוץ. וזה ברור. אז מן הסתמא הפתרון בפנים. 

הפתרון בפנים

גם כאן יש שלבים

 ללמוד תורה

כדי להיות החוכמה לאט לאט צריך ללמוד תורה. וגם זה עולם ומלואו שכרגע אני לא הייתי רוצה שתכנסו אליו. כי צריך לדעת איך נכנסים לזה. אני מתייחס לתורה ולמצוות באדרת קודש גדולה מאוד. מבחינתי זה בית המקדש וקודש הקודשים. לא נותנים לאנשים מבחוץ להיכנס לזה כ''כ בקלות. אדם צריך להיות כהן כדי להיכנס לבית המקדש. אדם שלא קרוב לכהן או לטהרת כהן לא נותנים לו בינתיים הוא נמצא בחוץ. גם אנשי סדום שניסו להיכנס לבית של לוט והמלאכים היו בפנים. ובתוך התורה יש מלאכים. אבל בחוץ היו אנשי סדום. אז מכים אותם בסנוורים. סנוורים זה לא לסנוור בעוצמת אור זה לעשות הטעיה אופטית ולא לתת להם להיכנס. למה. הם יכנסו פנימה ויחללו את הקודש. בדיוק מה שהם ביקשו לעשות 'תוציא אותם ונבעל אותם' זה מה שהם רצו לעשות למלאכים. אז יש לצערי הרבה מאוד רצון להאדרה עצמית ולהעצמה עצמית. אז מה תיתן להם כוח רוחני. לא נותנים להם כוח רוחני. אז יש עוד הרבה עבודה שאנחנו צריכים לעשות אותה בחוץ.

הגות

העבודה שאנחנו צריכים לעשות אותה בחוץ במקרה שלנו היא עבודה הגותית. בעבודה הגותית האדם צריך קודם כל להתבונן ולקלוט מה היא באמת המציאות. כמו שאמרתי קודם על המדיטציה הקב''ה לא נמצא במדיטציה. בהגות רק הוא נמצא אנחנו לא נמצאים. לכן הסקת המדיטציה זה הסקה שהיא ממש טעות שאתה יכול לחזות אותה מראש שכמעט אין תחום או אין אסכולה שמלמדת מדיטציה שבסופה אתה לא מגיע למסקנה של I am וביהדות כשאתה עושה את זה כמו שצריך אתה מגיע למסקנה של he is . וזה הבדל גדול מאוד. אתה קולט שבאמת אתה רק צופה חיצוני והנעשה נעשה ע''י משהו אחר. וגם זה צריך עוד להזדכך עד לתהליך של היזכרות. ואז אתה חושב שאתה אדם א' ואתה בכלל נזכר שאתה ישות ב'. אז תבינו כמה הם רחוקים מזה. ולמה קוראים לזה ''קליפה דתוהו''. תחשבו על זה אני רוצה שרק תניחו טיפה את המחשבה שלכם על המקום הזה או מי שהתנסה בזה יכול להבין את זה.

דוגמא נוספת - ההתייחסות 'למוח קוף'. במדיטציה יש מוח קוף. יש המון מחשבות טורדניות שמטרידות הן כאוטיות לגמרי וחסרות כל משמעות. לא צריך לתת להם יותר מידי חשיבות. אז מתעלמים מהם עד שהם משתתקים. ביהדות אנחנו צופים בזה. זה הלבשות שהבורא עושה בעצמו הוא כאילו מדבר ואני שומע אני צופה בזה אני לא מתעלם מזה. אני כאילו רואה אותו בפעולה שלו אני רואה מה הוא עושה ואני ממש לוקח את עצמי אחורה ואני נותן לו את הבמה. אי אפשר להגיע מהתחלה לאחדות מושלמת. אי אפשר. עבודה לשמה מה שנקרא ''תורה לשמה'' ''לשמה'' זה כאשר אנחנו עובדים במונואיזם' אתה עובד כשהכל אחד זה נקרא ''תורה לשמה''. וחז''ל אמרו ''לעולם אדם יתחיל משלא לשמה ויבוא לשמה'' ''משלא לשמה'' בגלל שאנחנו דואליים. אז תמיד יהיה שניים. אז כביכול בגלל שיש שניים כאילו יש שתי רשויות תמיד יש 'אני והוא'. אבל במדיטציה זה נראה כאילו קיים רק אני. ובהגות זה למעשה אני יודע שיש אני והוא אני מנסה להשקיט את עצמי להזיז את עצמי הצידה ולתת לו להתבטא. כי יש דחפים פנימיים שברגע שאני מרגיש שכביכול אני נהפך להיות פאסיבי אני לא חושב אני שותק אבל עדיין יש התרחשות ואני אומר': אני לא עושה את ההתרחשות הזאת. אתה פתאום קולט שאתה לא עושה את ההתרחשות הזאת. המחשבות זזות מאליהן והרגשות זזים מאליהם ומגיעים דחפים ומגיעים פסוקים ומגיעים כל מיני דברים שאתה אומר': זה לא אני' אני לא המקור לזה. אני לא מודע לזה ואני לא עושה את זה. אני רק קשוב ואני פשוט רואה את זה. ואז אתה מבין שאתה רק צינור בדיוק כמו שכתב רבי שמעון בר יוחאי ''הפך רצון תשכח צינור''. רצון צינור, זה אותן אותיות ''תשכח'' זה לא forget אלא לשון שכיחות תקבל. אז פתאום אתה קולט אם אתה רצון רגיל אז אתה כמו חיה. כי לחיה יש רצון. חסר לה מביעה את הרצון שלה. אבל ברגע שאתה הופך את זה לצינור ואתה מסתכל על עצמך כצינור ואתה מזיז את עצמך הצידה כדי להיות צופה אתה רואה את הדברים מתרחשים.

אגב' ההתרחשות היא לא רק פנימית ההתרחשות היא גם חיצונית. כמה יכולת יש לנו להזיז את המציאות ולשלוט במציאות. מי יכול להגיד לבן זוג שלו מה לעשות או לילדים שלו מה לעשות. אז הרבה פעמים אומרים לך תיקח אחורה תיתן לבורא להתבטא הוא יעשה את זה anyway. אל תתערב במציאות יותר מידי תיתן לה להתבטא. ועל זה נצטרך לדבר. כי לפעמים זה נשמע פאסיביות אבל זה לא פאסביות מכיוון שאני אקטיבי פאסיבי. כי ע''פ רוב אני רוצה להתערב ואני רוצה לעשות ויש לי מלא מה להגיד. אז אומרים לך תמנע את כל זה כי אתה תעשה צרות הרי אתה לא יודע איך להתנהג אתה לא רואה מסוף העולם ועד סופו ואתה לא יודע מה ההשלכות של המעשים שלך יכול להיות שעכשיו אתה תנצח בקרב אבל אתה תפסיד את המלחמה. אז עדיף עכשיו תיקח אחורה תן למהלכים להיעשות ותראה איך הם יבואו לידי ביטוי. תגיד' אז מה נבחרתי לעשות. תתפלל. אתה יכול כן להתפלל על זה. אל תנקום, אל תנסה לפגוע, אל תגיד ה' יעניש אותך, אל תגיד בגלל שלא שמעת אותי אז יקרה לך ככה וככה. לא. תוביל את זה לטוב. תייחל לטוב. אבל בעקרון יש לנו בתהליך המון תפקידים כאדם 'אקטיבי פאסיבי'. יש לנו המון המון עבודה בזה. איך לומדים בכלל לחיות את המציאות הזאת. ולפעמים זה קשה. מכיוון שזה דברים שנוגעים לך ופוגעים בך ולפעמים זה בעיות כספים ולפעמים זה בעיות בריאות ולפעמים זה בעיות של זוגיות ולפעמים זה שינוי מצבים דרסטיים. וזה לא פשוט. אבל לאט לאט אנחנו נלמד איך לחיות עם זה. אנחנו צריכים לדעת ללמוד איך לחיות עם זה.

תהליך ההתחברות

מיישרים השקפה

אז יש תהליך שלם שצריך להריץ בראש כדי לדעת להחזיר את השוויון נפש למקום. והתהליך הזה כמו שאמרנו שהוא בחוץ הוא גם בפנים.

  

אין אובדן ברוחני

בראש ובראשונה אין אובדן ברוחני אז לא צריך להיבהל אפילו שזה כואב זה יכול לכאוב לשעתו אבל לא להפוך את זה לכאב נצחי ולא לטראומה. אין אובדן ברוחני' ברוחני הכל קיים. בגשמי אתה רואה פה כאילו כוס נשברה או אדם נפטר מן העולם. בסדר זה נראה ככה בגשמי. אגב גם לחלום אנחנו מתייחסים כגשמי. נניח אתה חולם על משהו שהוא נפטר בחלום. אז מבחינתך הוא הלך בחלום. אבל ברוחני הכל קיים. הרוחני הוא הנצחי הרוחני הוא האמיתי כשאנחנו נעלה מיד נראה את הכל. שאף אחד כאן לא הלך לאיבוד, לא כסף, שום דבר, הכל נמצא פה.

אין בחירה

אנחנו בסופראורגניזם רוחני אחד ענק והוא נצחי

יש ישות אחת כאן ומכוון שיש ישות אחת אז הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם. וזה צריך להבין. גם מה שאני עכשיו מדבר וחושב ונושם והקול שלי ואיך שאני יושב. הכל הוא עושה והוא עושה את הכל במודע. היוונים קראו לחלק מהדברים אוטומטוס שהוא ברא את העולם אבל הוא מונע על אוטומט. זה כמו להניע גלגל ואז הוא מתגלגל באינרציה שלו. חס וחלילה. אצל הקב''ה אפילו הנעת האלקטרון והאלקטרון מסתובב מסביב לפרוטון בקצב של 7× 10 בחזקת 15 סיבובים בשנייה אחת. גם את זה הקב''ה עושה במודע. האלקטרון לא זז בלי שהקב''ה מזיז אותו. וככה זה לגבי הכל בלי יוצא מן הכלל. זה ישות מודעת, לא אנושית שאין לה כוח היא עם קשב וריכוז מוחלט ותשומת לב מוחלטת והיא עושה את הכל בכל רגע. והוא נתן לנו את הרשות להתבונן בזה. אבל גם זה שהוא נתן לנו את הרשות להתבונן בזה גם הוא עושה ''לית אתר פנוי מניה''. לכן לאט לאט צריך להבין שאין כאן עניין של אשם. המילה אשמה אין לה תוקף. זה עבודה זרה להרגיש אשם או להיות אשם. זה לא שייך בכלל.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות' להתבונן. כמו שאומר הזוהר' למה נברא העולם לבני האדם. מדוע הקב''ה נתן לאדם להתבונן בעולמו. אמר ''בגין דהשתמדעון לה'' כדי שיהיו מודעים לזה. זה כתוב בתיקוני זוהר (הספרדים קוראים את זה לפני כל מנחה) הכל נברא כדי שנתבונן שנהיה מודעים. אנחנו לא באמת באנו לעשות כאן משהו כי אין כאן מה לעשות. אנחנו אומרים ''אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא.. והוא היה והוא הווה והוא יהיה בתפארה.. בלי ראשית בלי תכלית''(זה כמו תפילה כתבו אותה המקובלים הקדמונים ברוח הקודש וזה מופיע לפני התפילה כדי להכין אותנו לתפילה) מה ז''א משהו שהוא ''בלי ראשית בלי תכלית''. איפה ההתחלה ואיפה הסוף. הרי אנחנו סופרים עכשיו התשע''ט שנים מאז בריאת העולם אז לא היה שנת האפס? אז ככה זה נראה. אז יש דברים שהם ניתנו לבני אדם אבל מאחורי הקלעים זה נצחי זה מכונה נצחית זה סופראורגניזם נצחי שפושט צורה לובש צורה פושט צורה לובש צורה והוא לנצח יהיה ככה. כי לנצח הוא ככה. ולכן אין כאן מה לעשות. אין עשייה שצריך לעשות אותה. הדבר היחיד זה רק להיות מודע לזה. ברגע שאתה תהיה מודע לזה אתה תראה שהכל עשוי.

הטבע הרוחני

אהבה

כדי להתחבר אליו זה לא הצצה שכלית זה לא מיומנות מנטלית של אני רוצה לדעת בצורה רכילותית או מודיעינית אלא כתוב ''אילו ידעתיו הייתיו'' כדי לדעת אותו הקב''ה לא מבקש רק סתם מודעות על אלא הוא רוצה שגם תהיה שותף פעיל ותהיה כמוהו. אתה צריך להיות עשוי מאותו חומר כדי לעלות עליו. וזה נקרא דבקות או השוואת הצורה. עכשיו כדי להיות עשוי מאותו חומר כדי להתוודע לזה אז אתה צריך לדעת מה הוא החומר הזה. והחומר הזה שמופיע בכל מקום הוא אהבה. כמו שאמר 'המאור ושמש' בפרשת תצווה (והוא מביא את זה מהסידור של האריז''ל ) הוא אומר השם המפורש הוא אהבה. 'שם המפורש' זה אומר שיש הרבה שמות וכל שם מעיד על תהליך. למשל אלוקים, שד''י, הוויה צבקות, צבקות, אל. כמו שיש לאדם תארים, הוא אבא הוא חבר הוא הבן של הוא בוס הוא דוקטור. אבל אתה אומר': מה הוא. מה השם שלו. אני רוצה לדבר אתו מי זה הדבר הזה. אז נניח משה ''כי מן המים משתיהו'' השם מצביע על המהות. אז מה השם שמצביע על המהות של הבורא. זה השם המפורש. מה האריז''ל אומר שזה השם המפורש. הוא אומר א.ה.ב.ה. אהבה זה השם המפורש. זה אומר שזה המהות שלו. למה חשוב שנדע שזה המהות שלו. כי אח''כ יגידו לך שה' הוא טוב ומטיב הוא ברא את עולמו ''להטיב לנבראיו''. ואח''כ יגידו לך כתוב ''ואהבת לרעך כמוך אני ה''' אתה רוצה לדעת מי זה 'אני ה''. זה ''ואהבת לרעך כמוך''. וגם כל הבקשה הזו של ''ואהבת לרעך כמוך'' ''ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'' לא כתוב 'ולמדת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' ז''א הדרישה היא דרישה לאהבה. ולכאורה אתה אומר יש שמה דרישה רגשית אם יבוא יבוא לא יבוא לא יבוא. הוא אומר': לא אתה צריך לעשות את הכל כדי להגיע לשם. שמה הטבע הרוחני שלך.

ועוד דבר' חז''ל התייחסו לאהבה לא כאל דבר שאתה יכול לעשות אלא כתוצר. אם אתה תפסיק לעשות פעולות אנושיות חייתיות האהבה תצוף. ז''א זה טבע זה נמצא שם. זה כמו הבריאות של האדם זה המערכת החיסונית של היקום. כשאדם לא מרגיש אהבה שידע שהוא חוטא לטבע הרוחני שלו. מה המצב הטבעי שלנו. להיות מוצפים באהבה זה הטבע הרוחני שלנו. כמו שאדם הטבע שלו זה להיות בריא אם הוא פתאום מרגיש לא טוב אז משהו נפגע במערכת החיסונית שלו הוא צריך לראות מה קרה. אבל האדם צריך להרגיש בריאות רגיל. ולא מוסיפים לו בריאות. אדם רגיל לא יכול ללכת לרופא ולהגיד לו': שלום דוקטור אני בסה''כ רוצה להוסיף בריאות. אז אין כדור הוספת בריאות יש טבע. ואם אתה ע''פ הטבע אז הכל בסדר אתה לא מרגיש שום כאב ואתה חי נהדר. אז אותו דבר יש לנו טבע רוחני. והטבע הרוחני שלנו הוא אהבה וברגע שאנחנו לא מרגישים אהבה זה בעיה. זה בעיה גדולה מאוד. וכל אדם שאין בו אהבה שיידע עכשיו הוא הולך לעשות 'פיגוע'. אם ירדת מהתדר הזה אתה הולך לפגוע במשהו. זה בוודאות. ואם אתה לא תפגע באדם אחר פיזית או מילולית אז אתה תפגע בו במחשבה. או בך. המחשבות יכולות להיות פשוט נכסיות ''ויצר מחשבות ליבו רק רע כל היום'' וזה גם כן פגיעה כי כשאתה ממורמר אתה פוגע בכולם.

חוזרים לטבע הרוחני

הגות

לכן צריך לעשות תהליך שמעלה אותנו למקומות האלה שמחזיר אותנו לטבע הרוחני שלנו וכדי לעשות תהליך שמחזיר אותנו לטבע הרוחני שלנו אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו לא בטבע הרוחני. אז להיות בגוף זה לא בטבע הרוחני, להיות ברגש זה גם לא בטבע הרוחני וגם להיות במחשבה זה לא להיות בטבע הרוחני. כי הקב''ה אור אין סוף. הקונספט אין סוף מלמד שאין שם סוף אין מחשבות אין תבניות אין תדרים. ואנחנו מנסים כמה שיותר להגיע לשמה כדי להתחבר שמה לטבע הרוחני. זה נשמע גבוה אבל יש בחינות. לכל מדרגה יש בחינה. נכון שיש את האור אין סוף האולטימטיבי שמגיעים אליו אחרי הרבה עבודה. בסדר. אבל הוא גם נתן בחינה לכל דבר. ז''א - יש לנו קכ''ה מדרגות הנפש (125 מדרגות לנפש). נפש רוח נשמה חיה יחידה. אבל גם בנפש יש, נפש דנפש רוח דנפש נשמה דנפש חיה דנפש יחידה דנפש. אז יש יחידה דנפש. וביחידה דנפש אתה יכול להבין משהו מן המשהו. ויש לזה אפילו עוד התפרטות. יש, נפש דנפש דנפש. ורוח דנפש דנפש. נשמה דנפש דנפש. חיה דנפש דנפש. יחידה דנפש דנפש. אז אפילו אם אדם הוא נפש דנפש דנפש אז יש לו יחידה דנפש דנפש. וככה יש 125 מדרגות. אז יש בחינה בכל דבר. כי אדם יכול להגיע לשקט בכל מצב והוא כן יכול להגיע למצב של התבטלות בכל מצב. להגיד שזה המצב האולטימטיבי ''יחידה דיחידה''. בסדר. אנחנו עוד לא שם אבל יש מדרגות. לאט לאט. אז אפשר ככה לעלות למדרגה הבאה.

ואיך עולים מדרגה ?

הרי אם יש לנו מכתר חוכמה בינה עד מלכות, אז איך אתה עולה למעלה. אתה חייב לעלות דרך המלכות עד לכתר. אז אתה עולה לכתר שלך איפה שאתה נמצא. כמו בנ''א שצריך לעלות לקומה העשירית. בסדר יש גרם מדרגות תגמור את גרם המדרגות הזה לכל גרם מדרגות יש לו סוף יש לו את המדרגה הראשונה שלו ואת המדרגה האחרונה של אותו גרם מדרגות. אז סיימת גרם מדרגות אתה אומר': לאן הגעתי. אתה רק בחצי קומה הראשונה תמשיך לחצי השני. גמרת. גמרת קומה ראשונה. עכשיו מה. תעלה. אז יש לך עוד חצי קומה ועוד חצי קומה ולאט לאט אתה עולה. אז להגיד שהגעת לגג' לא אבל אתה בעלייה. זה מאוד חשוב כל הזמן להבין את זה. ולא לחשוב מתי אני יהיה צדיק אם אני יהיה צדיק אם אני שייך לחומר לא שייך לחומר. להיות חיה אתה לא שייך. זה שיהיה ברור. כולנו שייכים לאלוקות כי אנחנו אלוקות. זה מאוד חשוב להבין. אנחנו אלוקות. הקב''ה הוריד את עצמו כדי להתלבש בנו. אנחנו צמצום שלו. מאיפה הקיום שלנו. זה התלבשויות שלו ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו והנה אז צמצם את עצמו'' צמצם את עצמו מה נהיה. נהיה אדם. אז מה זה האדם. מלבוש של הבורא זה צמצום של הבורא. אז איפה נהייתה הדואליות. שאפילו שאנחנו צמצום של הבורא הקב''ה כביכול נתן מקום לאדם להיות מודע לזה. למעשה אדם הוא אפילו לא דואלי הוא שלישוני הוא משולש. כי יש את האלוקות טיפה מעליו 'העל מודע' יש את 'המודע' ויש את הגוף שלו שהוא חיה רעה. אז הוא תקוע באמצע הוא 'ילד סנדוויץ' אבל הוא יכול להתוודע לחלק שמעליו. ברגע שהוא יתוודע לחלק שמעליו הוא יכול להידבק בו. כל מה שהוא יתוודע אליו הוא ייתן בו את עינו הוא ידבק בו וזה הרעיון של ההגות.

אני רוצה לחזור לעניין

איך אנחנו עובדים בכמה מימדים,

בספר יצירה הוא בכלל אומר שהאדם הוא מלבוש לדברים הרבה הרבה יותר גבוהים. כמו אותיות. אדם לא יודע שהוא מלבוש לאותיות והוא למעשה אות שזזה. הוא הבעה של אות. וכאשר אנשים יושבים אחד ליד השני נעשית מכולם מילה או פסוק. ואפילו אם משהו קם אז נעשה פסוק חדש. ומשהו מחליף מקום נעשית מילה חדשה. ולמה הוא מקבל דחף. לא בגלל המזגן שקר לו אלא בגלל שהקב''ה אמר יצרתי את המילה לשתי דקות עכשיו תזוז כי אני צריך מילה אחרת. וצדיקים רואים את האותיות זזות כל הזמן הוא לא רואה בכלל בני אדם הוא רואה רק אותיות. וכל מה שיש כאן זה קופה של אותיות, כך זה נקרא. כדי להלביש אותיות כתוב מה זה ישראל. זה רשאי תיבות ''יש שישים ריבוא אותיות לתורה''. אין באמת שש מאות אלף אותיות גשמיות יש קצת יותר משלוש מאות אלף אבל יש את המקבילה הרוחנית שלהם בשמים. אז שלוש מאות אלף למטה שלוש מאות אלף למעלה זה שישים ריבוא. כמו בספירות. יש לנו' חסד גבורה תפארת ואח''כ יש לנו נצח הוד יסוד. זה שלישיה ושלישיה ואחת מתחת לשנייה. ובכלל הכל שלשות. יש לנו 'כתר חוכמה בינה' זה השלשה הראשונה. 'חסד גבורה תפארת' זה השלשה השנייה. 'נצח הוד יסוד' זה השלשה השלישית. למטה המלכות היא רק מקבלת. זה אוסף שמקבל אליו את הכל. אבל בעקרון אנחנו עובדים בשלשות. עכשיו יש עוד שלשיה. שזה קו ימין קו שמאל קו אמצע. וכל הרעיון של העם המשולש, התנ"ך משולש (תורה נביאים כתובים), שקבלנו בחודש השלישי את התורה (חודש סיון) וכו'. אז הכל רמזים לעניין הזה. אז כדי להבין את זה. אם אני קולט שאני אחד משש מאות אלף אותיות

מה אדם צריך לעשות ?

תלמד את התורה על דרך עץ הדעת טוב

הנחיה לתלמיד חכם במיוחד אלה שמתעסקים בקבלה תלמד את כל התורה מהתחלה. עד עכשיו למדת את התורה. כן. תשכח את זה בוא נתחיל מהתחלה. אתה לומד את הכל מהתחלה ותלמד את זה רק על דרך הטוב. תלמד על דרך עץ הדעת טוב. אתה אומר': אבל קין קינא בהבל הרג אותו, זה טוב. אז אומרים לך עכשיו אתה צריך לפרש איך זה מעשה ה'. זה השתלשלויות ותופעות של המחשבות של הקב''ה, הקב''ה רצה ללמד את בני האדם ''אין אובדן ברוחני'' אף אחד באמת כאן לא מת אין כאן רוע שעומד בפני עצמו אלא יש כאן השתלשלות אלוקית. הקב''ה מספר לך כאן סיפור. אם אתה עברת בדרך מסוימת רצח תדע שזה שיעור בלהיות רוצח ושיעור בלהיות נרצח. מאוד בדומה למשחק. אדם שהולך ומשחק בהוליווד רוצח ונרצח זה נראה מאוד אמיתי אבל זה רק משחק. הם קמים מנגבים את האבק וחוזרים לחיים שלהם. אבל הוא עבר שיעור באיך להיות רוצח ושיעור איך להיות נרצח. מכיוון שהקב''ה מעביר אותנו במסע בתודעה ואין אובדן ברוחני אי אפשר להגדיר את המצבים האלה כרעים.

זה רק מצבי תודעה

התכלית של כל מצבי התודעה האלה זה ללמד אותנו בסופו של דבר את האהבה

כדי להגיד 'אין אובדן ברוחני' אי אפשר להגיד שהקב''ה עשה פה משחק או שחס ושלום הוא מתעלל בנו אלא אנחנו עוברים מצב על הבשר ''מבשרי אחזה אלוק''. אבל באמת אין אובדן ברוחני אנחנו רק עוברים הרגשה רק עוברים שיעור. אין הבדל בין זה לבין מציאות ווירטואלית. אז מאוד חשוב להבין  שמציאות ווירטואלית לאט לאט נעשית יותר ויותר מציאותית. (הרב נווה אגב ביפן יש חליפות של מציאות ווירטואלית שאתה ניכנס אליהם אתה חי כאילו אתה נמצא במציאות ואם אתה כמה שעות שמה אתה כמעט כלוא במציאות. יש שמה כבר כמה אנשים שהלכו לאיבוד במשחקים האלה ומתו כי שכחו לאכול). אז המוח לא יודע להבדיל בין מציאות חיצונית לבין מציאות פנימית לגביו זה מציאות הוא חי במציאות. יש הגב אז הוא מגיב.

אנחנו עכשיו עם העיניים האלה במציאות ווירטואלית לכן נאמר ''עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון ידיים להם ולא ימישון'' למה הוא אומר ''עיניים להם ולא יראו'' אני רואה עם העיניים. נכון אתה רואה אבל לא את הדברים הנכונים ואתה לא שומע את הדברים הנכונים. אז מה אנחנו בכל זאת עוברים. אנחנו עוברים פה שיעור. יש כאן שיעור חשוב כי אם הקב''ה רוצה שנתוודע אליו אז הוא מעביר אותנו דרך מסע של התוודעות אליו (אני מיד יסביר עוד יותר). אבל מאוד חשוב שאתם תבינו שכל המצבים אפילו מצבים קשים וטראומטיים, דכאון הלם קרב להיות רוצח להיות נרצח להיות אונס להיות נאנס. זה הכל רק מצבים בתודעה אין להם קיימות אין להם מציאות נצחית.

מכיוון שאנחנו עוברים את זה לאט לאט אנחנו צריכים גם ללמוד את זה כדי שזה יכשיר אותנו לימות המשיח לימים האחרונים. 'בימים האחרונים' בסוף נהיה בני אדם. עכשיו אנחנו חיות בסוף נהיה בני אדם. וכשנהיה בני אדם אנחנו נסתכל אחד בשני ונגיד אחד לשני 'אני מבין אותך' כל מה שאתה אומר אני לא שופט אותך אני מבין אותך. יהיה הרגש הזולת מתוך הרגש עצמי. וגם את הבורא. יהיה לנו כ''כ ארך אפיים. כל שלוש עשרה מידות הרחמים נקיים אחד על השני מתוך הבנת הזולת. למה. כי הייתי שם. אדם יכול לבוא ולהגיד': הייתי שם אין לי מה לשפוט את הזולת. אז זה דבר מאוד חשוב לנסות להבין אותו. אז גם אם אתה נמצא במצב כלכלי לא נוח ולא נעים והמנהל בנק מתקשר ומאיימים עליך ואתה עומד להיות הומלס זה גם רק מצב בתודעה. כי תחשבו איפה כל המיליארדים של האנשים שהיו לפנינו, מה עבר עליהם. אנשים עברו קורות חיים שלמים. עברו מלחמות עברו שואות עברו גם שמחות. עברו דברים. היו מלכים פה. איפה כל זה. מה קרה עם כל זה. איפה מה שהיה לפני 1000 שנה 1437 שנים. איפה כל זה נעלם. ואין לזה קיימות לא נשאר מזה כלום. לא מבנים לא כסף לא ספרים. כלום. אולי זיכרון אולי משהו כתב משהו אבל לא נשאר מהאדם כלום ''ימיו כצל עובר''. אז מה המשמעות שלי פה. אני יחיה שבעים שנה אני יעבור מה שאני יעבור אח''כ אני ימות ומה.

גאולה

בעיתה אחישנה

אז צריך לדעת שהוא לא ניכנס לעולם סתם ויצא מהעולם סתם כל הלמידה שלו שבעים שנה זה המטען שאתו הוא יוצא. הוא יוצא עם מטען רוחני נכבד מאוד. כל אדם אפילו עם הארץ הכי גרוע יוצא עם מטען רוחני של כל מה שהוא עבר. כל מה שהוא חי. המטען הרוחני הזה ישמש אותו להמשך המסע. יהיה לו עוד גלגול כי הרי אנחנו צריכים לעבור הרבה מצבים. צריכים להיות גבר ואישה וגר יתום ואלמנה ועשיר ועני. צריך לעבור את כל המצבים. וכל מצב כזה משאיר רושם במטען הרוחני עד שזה יכין אותך לגאולה. בגאולה עצמה אתה צריך להיות ''נשמה כללית''. נשמה כללית זה נשמה שהיא כוללת את כל מה שנשמות אחרות עברו. גם מה שאתה עברת. וככה אפשר בסופו של דבר להגיע למצב של גאולה כללית של כולנו. ולזה קראו חז"ל ''בעיתה''. יש מצב של ''אחישנה''. מה המצב של אחישנה. אם אני הולך לעבור את כל המצבים שלכם ואתם הולכים לעבור את כל המצבים שלי למה שלא נתאחד עכשיו.

אחדות (אחישנה) וגאולה

האדם הוא כמו גל קוונטי. תבינו שאני עכשיו יושב איפה שאתם נמצאים. אני מעביר לעצמי את כל השיעורים האלה. וגם אתם נמצאים פה רק המודעות לא יודעת את זה. מי שפתח את המודעות רואה את זה. אז למעשה זה אותה נשמה במקומות שונים. למה. זה הבורא. הבורא התפצל לאינספור דברים זה הוא בסופו של דבר. אם נעשה אחדות בנינו אם נאחד את התודעה שלנו אז תהיה התכללות ואז אני לא יצטרך להתגלגל להיות עוד משהו שעכשיו הוא נמצא. עכשיו הוא נמצא אני רק צריך להיות ערב לו. אני רק צריך להתאחד אתו. אז יש את האפשרות הזאת. אגב זאת הייתה תחנה לכל אורך הדורות הקב''ה אמר אם אתם לא תבינו את זה כל הפרטים יצטרכו להתגלגל כדי להיות כל השאר. בשישים ריבוא יש רק שישים ריבוא נשמות אבל כל אחד מהם יצטרך להיות כל שאר 599,000 ואח''כ עוד אחד 598,000 ואח''כ עוד אחד, עד שהוא יהיה כולם עד שהוא יעבור את כל המצבים. ויש דרך אחרת לעצור ולהתאחד. זה אותו דבר. כי או שזה פרוס על פני ההיסטוריה או שהכל נמצא פה. זה אותו דור שקופץ פשוט במקום לעשות את זה בעוד צער ועוד צער אפשר להתאחד עכשיו.

איך מתאחדים?

הכנעה

תתחבר לאמת האוניברסלית שבתוכך 

הכנעה קודם כל תיכנע לטבע הרוחני שלך. האדם חייב להיכנע לטבע הרוחני שלו יש אמת אוניברסלית שנמצאת בכולנו. היום אדם שואל: מה רע בלהיות פדופיל מה רע להיות.. היום הטבע הרוחני כבר הלך לאיבוד אז כבר הלא נורמאלי נהייה נורמאלי. זה הבעיה ברגע שאדם הוא לא כנה. ברגע שאתה מתחבא מאחורי עצמך ואתה שואל את השאלות האלה מבעד לפלורליזם וגם אג'נדה אישית להיות מגלה עריות. כי הוא כזה. ברגע שאתה עושה את זה אין עם מי לדבר. אבל ברגע שאתה כנה ואתה שומע את הקול הפנימי מיד הכל ברור. כל אדם יודע שאסור לשקר כל אדם יודע שאסור לבגוד כל אדם יודע שאסור להיות פדופיל, אין נשמה ביקום שלא מודעת לזה באופן הטבעי שלה. לא צריך ללמד את זה. לא צריך בשביל זה את עשרת הדברות. צריך להגיד לך 'לא תרצח'?! אז אם האדם יתחבר לאמת האוניברסלית שנמצאת בתוכו ויגיד': ברור שזה כך. זה כבר נקרא הכנעה. לשם האדם צריך להגיע אבל רוב האנשים פשוט שקרנים. כולם בחוץ משחקים בתחפושות והם מסתתרים. יוצאים מתוך נקודת הנחה' אף אחד לא שומע אותי אז אני יחשוב בראש מה שאני רוצה ואני יעשה מה שאני רוצה ואני יעשה מניפולציה לכל העולם כדי לעשות את האג'נדה שלי (באוכל בבתים בזוגיות בילדים בחינוך, בהכל). כולם שקרנים פתולוגים ומניפולטיביים ברמות מטורפות לכן קוראים לזה נחש. אז הנחש ברחובות. אבל אם האדם יעצור ויגיד' לא אני כנה אני לא רוצה ''המלך הוא עירום'' אני לא מוכן להיות חלק מהפוליטיקה המכוערת הזאת אז כבר הוא יהיה משהו אחר. ובסה''כ הוא מתעורר לטבע הרוחני שלו. ממש בדוגמת ''המלך הוא עירום''.

לומדים על דרך עץ הטוב

הכל תהליכים ותנועות בתודעה לשם השלמת מחשבת הבריאה

אז כשאומרים לאדם יש שישים ריבוא אותיות לתורה. אותיות התורה, אפילו אם אתה רוצה ללמוד תורה, יש לזה סטנדרט מסוים. אתה קורא את זה רק על דרך הטוב. 'דרך הטוב' זה אין כאן עוולה, אין מקרה, אין תאונה, אין טראומה, אף אחד לא מתעלל בך. יש פשוט השתלשלות.  

קין - אם הקב''ה עשה שקין יהיה מקנא ורוצח זה בגלל שהוא צריך להיות מקנא ורוצח הוא צריך לעבור דרך המקומות האלה. קין אח''כ התגלגל להיות אותו חייל מצרי שהיכה את החייל היהודי. משה רבינו ראה אותו וכתוב ''ויפן כה וכה ויטמנהו בחול'', חז''ל אמרו 'מה זה וייפן כה וכה'. הוא ראה שממנו לא יצא כלום לא יצא משהו טוב. כי אם אתה הורג בנ''א אתה הורג גם את כל התולדות שלו. ומאיפה אתה יודע אולי התולדות שלו כן בסדר. מי שהיה הורג נניח את תרח היה הורג גם את אברהם אבינו. הוא יכול היה להגיד': אבל תרח עובד עבודה זרה הוא מוכר עבודה זרה. כן אבל הבן שלו זה אברהם אבינו. אם משהו היה הורג את קורח לפני הזמן הוא היה הורג את שמואל הנביא כי התולדות של קורח זה שמואל הנביא. על כל פנים 'משה רבינו' ''ויפן כה וכה וירא כי אין איש'' הוא ראה שלא יוצא ממנו שום איש, אז מה קרה לו בינתיים. אז הוא התגלגל להיות איש מצרי אבל אח''כ הוא התגלגל להיות קורח. קין התגלגל להיות קורח. המצרי נקרא ''נפש דקין'' אח''כ קורח זה נהיה ''רוח דקין''. בכל זאת זה עבר תיקון כי הוא יתקדש מאוד הוא היה בן טועני הארון אבל הקנאה. שוב הקנאה. הקנאה עדין לא תוקנה. אז הוא נפטר בזה שבלעה אותו האדמה. ואז הוא התגלגל להיות יתרו וזה נקרא ''נשמת קין'' וכתוב ''וייחד יתרו'' שהוא נהיה אחד. אז זה היה התיקון שלו.

שכם בן חמור - שכם בן חמור היה גוי הוא אנס את דינה. אז מה הוא היה אנס. אח''כ גלגלו אותו הוא נהיה זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון. זה אדם גדול מאוד הוא היה בן 250 שנה. אבל שוב היה עניין העריות הוא רצה את כוזבי בת צור ועוד פעם רצחו אותו. והוא גלגל אותו להיות רבי עקיבא. אז מי זה רבי עקיבא? זה שכם בן חמור. אז איך הוא נהיה רבי עקיבא. כי המטען הזה היה בו. היה בו כבר את המטען של אנס והיה לו את המטען של זמרי אבל עכשיו זה תוקן. אז מה המתוקן האחרון אומר. ואהבת לרעך כמוך. אבל הוא חייב להיות קודם אנס כדי להגיד בסוף ואהבת לרעך כמוך.

וככה כל אחד ואחד מאתנו עבר דרך התהליכים האלה אבל זה לא נקרא פשע זה גם לא נקרא חטא וגם לא נקרא עוון - זה פשוט נקרא שיעור - אנחנו חייבים לעבור במקומות האלה כולנו. אחרת לא נבין אותם. כי אז אפשר להגיד לרבי עקיבא' כן אז מה דעתך על אנס. ואהבת לרעך כמוך עם אנס? אז הוא יגיד לך איך כן לעשות ואהבת לרעך כמוך עם אנס. אז צריך לדעת העולם הזה פלאי לגמרי ולהיזהר מלשפוט אותו ולהיזהר מאוד מלהיות צדקן. לא להיות צדקן. יש אנשים שהם חושבים שהם יותר צדיקים מהבורא. אני אלמד את הבורא מוסר. אהה רבי עקיבא היה אנס אני יראה לו מה זה. להרגיע. אז לומדים את זה על דרך עץ הדעת טוב. עץ הדעת טוב אנחנו לומדים שיש כאן רק תהליכים. זה רק תהליכי תודעה. זה רק תנועות בתודעה. מבחינת הבורא אין הבדל אם אתה עובר את זה במציאות הפיזית או אם אתה עובר את זה במציאות של חלום. ולצורך העניין הזה גם במציאות ווירטואלית.

דוגמא

כתוב' חלומות של צדיקים הם בד''כ לומדים בחלום. מופיעה ישות רוחנית בד''כ המורה הרוחני שלך ומקבלים ברוח הקודש גם עתידות. תלוי לפי דרגתו של אותו תלמיד חכם. בן אם מופיע אליו 'מגיד' שזה מלאך אח''כ גילוי שהוא פי אלף ממנו (בגודל. ויש לזה עניין למה זה פי אלף בדיוק) זה 'גילוי אליהו' אח''כ 'אחיה השילוני' אח''כ גילוי של 'רעיא מהימנא' גילוי של 'הרב המנונא סבא'. יש כמה. אבל כל אחד המורה הרוחני שלו מתגלה אליו. היו כאלה שהתגלו אליהם מלאכים. דוד המלך שהוא 'מלכא משיחא' זה מלך המשיח חווה סיוטים. כל חלום שלו היה סיוט. הוא ראה מלחמה ודברים עקובי דם הוא ראה את השואה. הוא אומר לקב''ה': אני כזה רשע. אז הוא אומר לו': לא בגלל שאתה צדיק ואתה נשמה כללית אתה פשוט עובר את זה בשם כולם. אם לא, הם היו צריכים לעבור את זה גם בפיזי. בנוסף למה שיהיה להם בהיסטוריה הם גם היו צריכים לעבור כל מה שאתה עברת. אז הנה' בחלום הוא עבר בשביל כולנו שואות. וזה היה חלום. יש עוד הרבה. ב'משנת החלומות' הוא מסביר בדיוק אבל היו תהליכים שלמים שאנשים עברו רק בחלום. הם עברו חלום. אדם שרצחו אותו בחלום הוא יצא ידי חובה של רצח. אם אדם נודר בחלום צריך לתפוס את הנדר. זה נדר וצריך לעשות לו התרה. ז''א המציאות הרוחנית נמצאת גם פה וגם פה. כי שוב אני אומר. המוח לא יודע להבדיל בן המציאות הגשמית לבין המציאות הלא גשמית. אבל זה בסדר. מבחינתנו זה תודעה זה תודעה. זה מלך בתודעה זה מלך בתודעה. כשאתה נמצא בחלום אתה לא יודע להבדיל לגביך זה מציאות לכל דבר. אז יצאת ידי חובה. אומרים לך שיצאת ידי חובה. לכן אדם שראה את עצמו מת בחלום אומרים לו': חיים ארוכים. אז צריך לדעת באמת הכל טוב.

לומדים על רכיבי האהבה דרך החיסרון

אהבה צריכה את כל מה שחסר בחוץ

להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו

אח''כ הוא צריך לדעת': אוקי אבל השיעורים שאני עובר הם שיעורים לא נעימים. אני עובר שיעור של רוצח או אנס או גנב. אז לא חיובי. למה אתה אומר לי להסתכל על זה טוב. בסדר זה שיעור אבל זה שיעורים לא נעימים - אז עכשיו זה תלוי איך מסתכלים על זה -  אני רוצה להסביר - נניח שאני רוצה לפרק שעון. עכשיו אני צריך להראות לכם את כל הרכיבים של שעון כי אדם יכול לבוא ולהגיד לי אני לא יודע איך זה עובד. אני יגיד בסדר בוא נתחיל לפרק אותו. אני אפתח מאחורה את המכסה אח''כ נוציא את המחוגים ונוציא את הסוללה ונוציא את הגלגלי שיניים. ולאט לאט פשוט נפתח את על המרכיבים. ואני יגיד לכם': אתם רואים לוקחים את כל זה מרכיבים את זה וזה עושה שעון. אז צריך קודם לראות את כל המרכיבים שלו.

הקב''ה הוא אהבה. אבל אהבה זה דבר כללי (כמו שעון) זה דבר מורכב. מה הקב''ה עשה עם הזמן. מה זה ''להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו''. זה לפרק את עצמו. זה לפרק את כל מרכיבי האהבה. איך נדע את כל האהבה. צריך לפרק את כל מרכיביה. אז אם הוא עשה רצח אז אנחנו מבינים כדי לקיים אהבה לא רוצחים. אם הוא עשה קינאה זה אומר שכדי לקיים אהבה לא מקנאים. ואם הוא עשה לשון הרע אז אתה יודע שבאהבה לא מדברים לשון הרע. אז כביכול אנחנו לומדים את זה על דרך השלילה. הוא מוציא רכיב הוא מראה לנו את החיסרון שלו - מה חסר פה - ולפי זה אתה יודע מה מרכיב את האהבה.

באהבה למשל לא מדברים לשון הרע אפילו לא על הילד שלך ואפילו לא על הבן זוג שלך. שאתה יכול להגיד': מה זה לגיטימי זה הבן זוג אני מדבר עם אמא. ואז פתאום האמא פולטת איזה מילה והבן זוג נפגע עד עמקי נשמתו ועכשיו לך תרפא את זה. אז אתה מבין שאפילו אסור לדבר על האדם הכי קרוב אליך. למה. כי זה פוגע וזה לא שייך לאהבה. מי שרוצה לאהוב לא מדבר לשון הרע נקודה מה זה משנה עם מי. גם לא עם הרב. גם עם הרב לא מדברים על הבן זוג שלך כי שוב שהבן זוג מגלה את זה זה מאוד לא נעים לו.

אז מכל מה שאתם רואים בחוץ. וזה נראה כאילו העולם חרב. זה כביכול כל מה שחסר באהבה. למשל, באהבה אין פוליטיקה באהבה אין דמוקרטיה באהבה אין קומוניזם באהבה אין סוציאליזם. כל דבר שאתם רואים אותו בחוץ תגידו': אוקי זה כל מה שצריך לשמור שלא יהיה בתוך האהבה. ואז ככה לומדים ממה מורכבת אהבה. וזה נקרא ''להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו''. אדם שבאמת רוצה לדעת ללמוד על אהבה פשוט יכול להסתכל על המציאות הוא לא צריך ספר מוסר. מאיפה החפץ חיים כתב על לשון הרע. איך אף אחד לא כתב לפני החפץ חיים על לשון הרע. החפץ חיים חי בסה''כ לפני מאה שנה. אף אחד לפניו לא כתב על לשון הרע? אלא הוא ראה שאנשים הפכו את זה להרגל. זה כאילו נהיה לא מדברים שום דבר חוץ מלשון הרע. ופעם (קצת לפניו) אנשים היו קצת יותר שתקנים.

פשוט תסתכלו מה קורה בחוץ ותבינו שזה כל מה שחסר מאהבה. ואהבה צריכה את כל מה שחסר בחוץ. שכחה, אז אהבה צריכה זיכרון. כמה זה מעצבן אישה שהגבר שלה שוכח את היומולדת שלה. זה לא עניין של היומולדת וזה לא עניין המתנה הוא כאילו שכח אותה. למה אני לא מספיק חשובה שאתה תזכור את היומולדת שלי. אז אפילו שכחה זה מרכיב באהבה. וכל דבר. כל דבר שמפריע לכם. נניח העדר נקיון העדר סדר. כל הדברים האלה הקונטקסט שלהם זה שזה מרכיבים באהבה. כי אהבה מורכבת מכל הדברים האלה.

אז אומרים לתלמיד חכם

אתה קורא על קינאה. כן. תעשה את ההיפך. אז תגיד': אוקי אהבה. באהבה אסור שתהיה קינאה. אוקי הוא רצח. באהבה אין רצח. אח''כ תשאל על הבל, למה הבל נרצח. אז הוא לא שיתף. למה הוא לא הציע לאח שלו לעשות קורבן ציבור. בפסח אנחנו מעלים קורבן ציבור ובקורבן ציבור אין פגם. אם היית עושה קורבן יחד עם אח שלך ה' היה מקבל את זה הרי בסה''כ הייתם רק שניכם. בשביל מה אתה לבד והוא לבד. למה נתת לקב''ה להעדיף. אתה גרמת קינאה. מה, בגלל שאתה עושה עבודה מושלמת. זה לא בסדר. גם על יוסף היו טענות. בשביל מה אתה מקניט את האחים שלך בשביל מה אתה צריך להגיד להם את זה. אז האדם צריך לדעת לא לעורר קינאה גם אם הוא כזה מושלם. לפעמים תוריד את הראש ואל תראה נראות של הכישרון שלך כי אתה יודע שאתה תמאיס אנשים אחרים. יסתכלו ויקנאו. אז אם אתה אוהב אותם ואתה רוצה שיעריכו אותך. כן. אל תתבלט. לא תמיד צריך להתבלט אפילו אם הקב''ה נתן לך כשרון מיוחד. אז כל אדם שידע אם יש לו כשרון מיוחד והרבה אנשים יאהבו אותו שייקח בחשבון שגם המון יקנאו בו. וזה טבעי. ועכשיו שיעשה לעצמו את השקלא וטריא שלו. מה עדיף לי יותר להתבלט ושיעריצו אותי או שאני עכשיו הורס כמה מהאחים שלי כי יקנאו בי ועכשיו יתחילו לדבר עלי. זה השיקולים שלך. ואפילו בזוגיות יש קינאה. בן זוג יכול לקנא בבן זוג שלו. הוא יוצא לעבודה הוא מתבלט אוהבים אותו לא אוהבים אותי. זה לא חסר. אז גם פה אתה צריך להיות מאוד חכם. וזה חלק מהרגש הזולת.

דיבוק חברים ודיבוק אותיות

אז כשבנ''א לומד את זה ככה מה שהוא עושה זה (כמו דיבוק חברים) דיבוק לאותיות. כשהוא לומד את התורה בצורה כזאת נוצרים בן האותיות רצפים של אהבה וחיבור. רצפים של אחדות. אז מכאן נשליך את זה לעולם שלנו. מכיוון שישראל זה ''יש שישים ריבוא אותיות לתורה'' ואנחנו כל אות בתורה אנחנו עושים את זה בנינו פיזית. ברגע שאנחנו ניצור רצפים פיזית פשוט להתחבר בחברות שהם רצפים טובים אז גם הפרשנות של התורה תהיה כזאת.

הדהוד

אור ישר ואור חוזר

אז באחד מספרי הקבלה הקדמונים הוא כותב דבר נפלא הוא אומר שתלמיד חכם גדול מאוד 'גדול הדור' אם הוא לומד לא נכון הוא מייצר מציאות לא טובה. אבל הפוך גם כן. שהעם מלמטה אחראי שאם הוא עושה מציאות טובה זה יגרום לתלמיד חכם להבין את התורה. אז יש כאן אור ישר ואור חוזר. אז תבינו כמה זה תלוי בנו שהם יבינו שם בבתי המדרשות את התורה כמו שצריך. אנחנו לא יכולים להגיד להם אתם גורמים לנו. כי אתם מעבירים לנו מוחין לא נכון. אתם גורמים ללהטביו''ת להתרחש. אתם מחברים אור ואור אז זה גבר וגבר אתם מחברים כלי וכלי זה אישה ואישה. אתם מביאים את זה בגלל שאתם מחברים את התורה לא נכון. אתם יוצאים פשעים במחשבה הלא נכונה על התורה משהו פה יצא פושע. ככה זה עובד. אבל יש אפשרות לעשות את זה גם ברברס. שבפעולות נכונות עם הגוף שלנו אנחנו יכולים להרכיב בחזרה את המחשבה שלהם. למה. כדי שאף גדול דור לא יצא ויגיד': אהה אני בניתי את המציאות אני למדתי כמו שצריך המציאות היא בזכותי. אין בזכות אדם כלום. שום דבר לא תלוי בבנ''א אחד. זה הכל תלוי בכולנו. בכל מה שנעשה. אז כל מי שהוא מודע יכול לתקן את המציאות. והתיקון של המציאות לעתיד לבוא אחרי שהוא יפטר יראו לו (לאדם רגיל פשוט) איזה צדיק אדיר ויגידו לו': תשמע אתה עשית לו חידוש בתורה. אתה אומר': אני, מה לי ולו. ומה לי ולתורה. ומה לי ולסוגיה הזו בכלל. ואח''כ יראו לך את כל הסוגיה איך אתה פתרת לו את הסוגיה. אז תבינו כמה חשוב ההדהוד הזה. אין צדיק לבד ''אין מלך בלא עם'' זה חייב לבוא ביחד. יש פעולות שאנחנו חייבים לעשות אותן ביחד.

העם מנהיג את עצמו

אנחנו צריכים להנהיג את עצמנו. כבר אין לנו מנהיגים, לצערנו. יש לנו הנהגה בלתי נראית הצדיקים שלנו נסתרים הכל נסתר. וזה רע מאוד שזה ככה. 'רע' מהבחינה שזה לא טוב שאין לנו מנהיג ידוע. אבל אין. כרגע זה מציאות. מה עושים? העם צריך להנהיג את עצמו.

איך העם יכול להנהיג את עצמו?

מכנה משותף. חוכמת ההמונים. אמת אוניברסלית

חוכמת ההמונים מבוססת על אמת אוניברסלית. כל אדם בלב שלו יודע בדיוק את האמת הוא רק צריך לעמוד עליה כדי שההמונים לא יהיו מושחתים. כמו באומות העולם זה פשוט המונים שהם מושחתים. אתה אומר': למה אנגלים אנטישמים. מה לנו ולכם. מה עשינו לכם. או בכלל אירופה ועל מדינות ערב אני בכלל לא מדבר. שאתה אומר': שמשהו יגיד מה מדינת ישראל עשתה למשהו בעולם שכ''כ שונאים אותנו ועכשיו כל המשבר בעולם נגרם בגלל ישראל. מלחמת עולם שלישית עתידה להיות בגלל ישראל. מה עשינו לכם. ואנחנו מרגישים את העוולה. אתה אומר': אז איך יש כ''כ הרבה מיליונים עם עוולה כזאת. כי הם כאלה. אבל העם היהודי צריך לתקן את כל העולם. ולעם היהודי יש כוח. יש כוח של אמת ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' יש לנו כוח של אמת ברגע שאנחנו נוציא את האמת הזאת ונעמוד עליה כחברה. נעמוד על השפיות על הנורמאליות. אני לא מדבר על רוחניות דתית אני מדבר על הנורמאליות להוציא אותה החוצה. נורמאליות זה אומר לא לתת למערכת הבחירות הזאת להתרחש זה רק פילוג ושיסוי וקרע ושום שפיות אין פה. אז אסור להיות חלק מהדבר הזה. איך אין מנהיג שקם להגיד': חבריה אני קמתי כדי לאחד את כל עם ישראל. זה המצע שלי אין לי מצע אחר. במקום זה אתה רואה פילוגים על פילוגים. זה רק בא להראות את החולניות של המחשבה. איך המחשבה חושבת. אין מנהיג אחד שקם ואומר': חבריה האג'נדה שלי לאחד את העם בואו נראה איך אנחנו עושים. נעבוד על המכנה המשותף של כולנו ביחד. ומה המכנה המשותף של כולנו. אמת אוניברסלית. יש אמת אוניברסלית בואו ניתן לה הבעה בחינוך ברחוב ובמקומות העבודה. שלא מגנים ולא מענים ולא מתחמנים ולא גוזלים ולא חומסים ולא משקרים. היום' אתה מדבר עם קבוצה של גונבים נואפים ושקרנים אתה נהיה לא נורמאלי. זה פלא גדול. אתם מבינים למה ''ותמלא הארץ חמס''. אתם מבינים למה זה יכול להיות דור של סדום. אתם יכולים להבין שאנחנו אותו דור שהקים מגדל בבל ואמר לקב''ה ''לך השמים ולנו הארץ'' תעזוב אותנו בשקט. אתם מבינים למה זה יכול עכשיו להפיל על כולנו חורבן. כי כולם חושבים שיש להם כוח. עם פלורליזם אתה חושב שיש לך כוח. למה. כי כולם ביחד. אבל זה לא ילך ככה אצל הקב''ה. ברגע שאנשים נפגעים ונדרסים זה לא יעבוד. אז לכן אנחנו צריכים כאן הדהוד.

נקודת הפלא

נקודת המפגש

יש נקודה שהיא 'נקודת הפלא' בכל מקום שבו יש דואליות יש נקודת פלא. מכיוון שאין נפרדות לגמרי אין נתק לגמרי. גם במעברים בן דבר לדבר אין נתק. אין - שלב, נתק, שלב, נתק. אין כזה דבר. יש נקודה שנקראת נקודת הפלא שהיא המחברת את כל השלבים. אז גם בדואליות שיש בנינו. נניח בן שני אנשים יש נקודת פלא. אנשים לא יודעים את זה אבל יש נקודה שהיא ממש מחברת. גם בן יחיד לאומה יש נקודה שהיא מחברת. אבל קשה למצוא אותה. זה מאוד קשה' אמרנו בגלל שאתה תלוי בעוד משהו אתה צריך ריקוד, אתה צריך לרקוד אתו ריקוד נורא עדין ששניכם תגלו ביחד את נקודת הפלא. אז זה קשה. אבל בינך לבינך אתה כן יכול לגלות את זה. יש נקודת פלא שמחברת ומגשרת בינך לבין האלוקות. ואתה צריך למצוא אותה. את הנקודה שבה אתה אתה, אינדווידואל שעומד בפני עצמו, והקב''ה זה הקב''ה. מבחינתך זה נעלם. אבל יש נקודת אמצע ואתה יכול להגיע עד אליה. הרשות ניתנה לכל אדם להגיע עד לנקודת הפלא. נקודת הפלא זה כמו נקודת הרנדבו בנינו לבין הבורא. יש נקודת מפגש בנינו לבינו. אתה לא רשאי לעבור לצד השני אבל להגיע עד לשם אתה יכול.

איך מגיעים לנקודת הפלא ?

הנהגת הרצון

ההנהגה שלנו (בכלל המושג 'הגות' זה גם לשון הנהגה) האופן שבו אנחנו מנהגים את עצמנו, ההגות שלנו היא הנהגת הרצון. מה זה 'הנהגת הרצון'. ברגע שאתה אומר לרצון שלך 'זה מה שאני רוצה' אני מכוון את הרצון שלי למשהו מסוים הרצון הזה גורם למצב שהוא לא רואה שום דבר אחר חוץ ממה שאתה רוצה. לאט לאט הוא פשוט מתפקס על מה שאתה רוצה. הוא מאבד את על השאר. כל השאר נהפך להיות לא רלוונטי והוא נהפך להיות רצון מאוד מאוד סלקטיבי. אז בהגות אנחנו צריכים לרצות. אנחנו צריכים להביע רצון. כל שיטות המדיטציה עובדות על העדר רצון פשוט תמות ותן לדברים להתרחש. ואצלנו הפוך. יש עניין של הנהגת הרצון.

בהנהגת הרצון בהגות אני מחפש את הבורא

עם התודעה שלי בפנים אני ממש מחפש אותו. עכשיו אני לא צריך להיכנס לחדרים או משהו פשוט עצם העובדה שהרצון שלי הוא לחפש אותו זה מספיק. זה מאוד חשוב שאתם תבינו. אתם צריכים להתנסות בזה אם לא תתנסו אתם לא תבינו למה אני מתכוון כי זה נורא דק זה מלא בהרגשים זה מלא במחשבות זה מלא בהרהורים זה מלא בדקויות מחשבתיות. ואז אתה מבין את זה שאתה גם כן מודרך ומראים לך את הדברים האלה. אבל בעקרון אתה צריך לחפש אותו. כי למעשה כשאתה נמצא בהגות בלי לדעת משהו שואל אותך': מה האג'נדה שלך. בשביל מה אתה יושב בהגות. מה אתה רוצה. ואז שמה אתה לא יודע כ''כ מה לענות. דרך אגב' התשובה מבפנים היא לא כ''כ טובה. היא סוג של תשובה של הרצון לקבל לעצמו.

להתנקות מאג'נדה אגואיסטית

בראש ובראשונה לא להגיע באג'נדה אגואיסטית. צריך להתנקות מזה. אני לא מחפש, לא כוח לא כבוד לא העצמה אישית ואני לא מנסה את הבורא. אני באמת רוצה לדעת מה קורה פה. אני באמת רוצה להתחבר לטבע הרוחני שלי אני באמת רוצה לחפש את בוראי אני רוצה לדעת מה האמת, מה קורה פה. אז כשבנ''א מחפש את זה, זה נעלה זה אצילי. ואז מאפשרים לו. אז אתה ממש כאילו עולה לחפש אותו. (הרב נווה - אני עדיין לא אומר את הטכניקה לזה אני רק משאיר את זה כדי שאתם תתנסו בזה קצת. בכל דבר שאני אומר לכם תתנסו. כי אנשים מחפשים טכניקה מוחלטת כאילו שלב א' מה עושים שלב ב' מה עושים שלב ג' מה עושים. ביהדות אין את זה כי ''רחמנא ליבא בעי'' הבורא רוצה את הלב. תקלטו הוא רוצה את הלב שלכם הוא לא רוצה את הטכניקה שלכם. לכן אין טכניקה אם משהו ייתן לכם טכניקה זה הכי מסוכן. אין טכניקה. יש טכניקה בסיסית שאפשר להגיד אותה בגדול רק כדי שתשב בשקט ותהיה מכוון אבל מבפנים רק הלב ינהיג אותך. כי שואלים כל הזמן ואתה גם תשמע את השאלה ''מה אתה רוצה'' מאוד ברור. אתה עולה. מה אתה רוצה. אתה מוכן למה שיראו לך, אתה מוכן לראות את האמת. למה אתה עולה. מה אתה מחפש שם בפנים. וכדאי שיהיה לך תשובות טובות. כי למעלה כביכול מאוד מאוד חשדנים 'מאנשי חמאס' שנמצאים פה. זה ככה עובד. ואז יהיה מה שנקרא ''הכאה בסנוורים'' יבלבלו אותך ואיכשהו ימאס לך מלשבת שם ותרצה ללכת. וייתנו לך דחפים לקום וללכת. פתאום אתה תהיה רעב ואז אתה תעדיף סנדוויץ' מאשר לפגוש את הבורא. ולכן הרבה פעמים יהיה דחיות. יהיה דחיות מכוונות אתה תקבל דחפים כאילו קום לך, מה אתה עושה פה. תקבל דחף לפתוח את העיניים. אתה רוצה לעצום את העיניים פתאום עכשיו אתה עירני. ואתה צריך להיות מאוד חזק על הרצון שלך במפגש הזה).

השאלה ''מה אתה רוצה'' עומדת כל הזמן

כדי לענות על זה צריך להזיז את התודעה קצת קדימה לעתיד. נניח שנפגשת אתו, מה אתה אומר לו. אז כל אחד צריך לעשות את העבודה הזאת. בהנחה שאתה כבר נמצא שם. מה עכשיו. ולא לחכות מה הוא יעשה הוא מחכה לראות מה אתה תעשה. אתה אומר': אולי שהוא יגיד את המילה הראשונה אני יענה (הרב נווה - שלא תחשבו שזה מחשבות שלי, חס ושלום, זה הכל הדרכה שאנחנו מקבלים מרבותינו) כתוב שכל יום יוצאת בת קול מהר חורב וקוראת לאדם בשמו. אז למשה ולאברהם וליעקוב ולכולם יצאה בת קול. 'משה משה' 'אברהם אברהם' והם אמרו ''הנני''. אתם חייבים להבין שצריך להיות במצב תמידי של ''הנני'' כדי להגיד ''הנני'' ולא שזה על הרגע עלה להם. הם היו במצב תמידי של ''הנני'' ואז מגיע הקול. עכשיו לא שמגיע קול הם פשוט שומעים אותו אבל הקול הזה כל הזמן נמצא. ולמה זה נקרא ''אברהם אברהם'' בשביל מה הקב''ה צריך לקרוא פעמיים. אחד הוא קורא לנשמה אחד לנפש, זה השתלשלות, ה' מהדהד בחלק העליון ומהדהד בחלק התחתון הוא מגיע כדי שאתה תקבל וודאות. אגב' ליצחק נשמע רק פעם אחת הקב''ה קרא לו 'יצחק' בגלל שהנשמה שלו הייתה מהעולם הבא. אחרי העקידה החלק התחתון לא היה קיים היה קיים רק החלק העליון.

אינטימיות

לתת מרחב אינטימי

אני שאלתי שאלה שהרבה ענו לי עליה אבל לא ראיתי את התשובה שרציתי. אחד המעשים הכי חבריים שאדם יכול לעשות לחבר שלו זה לתת לו מרחב אינטימי. יש עניין של לקחת אינטימיות ויש עניין של לתת אינטימיות. לקחת אינטימיות זה לחדור לתוך המרחב האינטימי של בנ''א אחר ולחייב אותו להקשיב לי ולשמוע אותי ואולי אפילו לעשות את רצוני. או שאני שואל אותו ואני חודר לו לפרטיות ומשתמש בזה לעניינים רכילותיים. זה אסור לעשות. אנחנו לא לוקחים אינטימיות אנחנו נותנים אינטימיות (הרב נווה - אני לא ממציא את המילה הרי אינטימיות זה קרבה. מדברים אתנו בתורה כל הזמן על דבקות. מה זה דבקות. זה פשוט שם אחר. אנשים רגילים חושבים שדבקות יש לו קונספט חסידי של צדיקים מוחלטים. זה אותה מילה. זה דבקות זה השוואת הצורה. אבל כדי שתהיה השוואת הצורה צריכה להיות התקרבות ואח''כ דבקות. אני קורא לזה בשם ''אינטימיות'' כי לנו זה יותר משמעותי לעולם החרדי זה לא אומר כלום. אתה אומר להם 'קרבה' ו'דבקות' אם הוא ירא שמים זה מזעזע אותו. במקרה הטוב. אנחנו זזים באמצעות המילה הזאת. זו מילה מאוד חזקה לנו. 'לנו' החילונים. וזה כמובן לא מרמז רק על הקטע הפיזי אלא נפשית.

אז אנחנו שואלים,

איך נותנים אנטמיות. ואיך נותנים אינטימיות לבורא.

תיכנסו לחשיבה. זה טוב לחשוב. לא צריך להיות חכמולוג ולענות. גם אם אתה תענה זה לא יוסיף ולא יגרע כלום. אז אתה יכול להגיד: לתת אמון וכל מיני דברים כאלה זה בסדר זה דברים טובים. אבל שאלתי, איך נותנים אינטימיות לבורא. אני רוצה שתחשבו. אנחנו לא מורגלים בזה בגלל זה המוחות ריקים. אנחנו לא מורגלים לעשות את הצעד הזה אנחנו כמעט לא מניחים לאף אחד לחדור אלינו. אנחנו עסוקים במגננה מטורפת. כולנו ומגיל אפס. אין האשמה. אנחנו רק לומדים פה את מעשה ה'. לא מאשימים אין הטפות אין מוסר. מה שה' נתן זה תיקון ואנחנו יורדים למטה לתקן. ללמוד מה נתן לנו לתקן. בוא נראה מה מקולקל ואז נתקן אותו).

הדיאגנוזה'

אנחנו לא נותנים מרחב אינטימי

אז כדי לקיים ואהבת לרעך כמוך אנחנו לא נותנים מרחב אינטימי. אף אחד מאתנו לא נותן. אנחנו לא נותנים לבן זוג שלו ואנחנו לא נותנים לילדים שלנו אנחנו לא נותנים לאף אחד להיכנס לדלת אמותינו. אנחנו לא נותנים - בואו ננסה לעשות סימולציה - האם יש משהו שאפשר עכשיו להרים אותו באוויר ולהגיד לו': האם אתה מוכן שכל בני העולם יידעו עליך הכל. שאלה. האם אתה מוכן שידעו עליך הכל. ושאלה נוספת (עוד כל מיני דברים שאתה חושב שאתה מסתיר) האם אתה מוכן שהכל יתגלה. משמה הכל מתחיל. תבינו שאנחנו כ''כ סגורים שמה שאפילו לבורא אנחנו לא מרשים לגלות. זה לא ככה וזה עמוק מאוד

מה עושים עם זה ?

 תן שיידעו עלייך הכל – והרבה אנשים זה מפחיד אותם.

דוגמא

בחורה בת 17 שהיה לה פחד מעכבישים. הייתה רואה עכביש בבית צורחת בהיסטריה עד שרצו לאשפז אותה ולתת תרופות פסיכיאטריות. בשאר הזמן היא הייתה בחורה מאוד אינטליגנטית ורגילה לגמרי. רק היית אומר את המילה 'עכביש' או שהיא הייתה יודעת שיש עכביש בבית סרטים לא נורמאלים. אז הביאו אותה אלי לריפוי. אמרתי לה': הבית נקי אבל בואי נחשוב שיש עכביש. היא לא יכלה להכיל את זה היא לא נתנה לזה להתרחש במחשבה. אני אומר': אבל זה דמיון בואי נדמיין. אנחנו מדמיינים כרגע שיש עכביש. היא לא יכלה להכיל את זה היא לא יכלה אפילו לדמיין שיש עכביש. לא דמיון לא סרט מצויר לא תמונה גם לא לצייר. לא רוצה אני לא מתמודדת עם זה. אוקי בואי נעזוב רגע את העכביש. מתי זה התחיל. היא ראתה עכביש בסרט 'ארכנופוביה'. ומה ראית. ראית את שני השיניים הקדמיות שלו. מה מפחיד אותך. מפחיד אותי הארס. מה מפחיד בארס. מפחיד אותי הכאב. מה מפחיד אותך בכאב. מפחיד אותי המוות. מה מפחיד בזה. אובדן שליטה אני חסרת אונים. שאני חסרת אונים זה מפחיד אותי. אז אני אומר': אוקי אז אנחנו מפחדים מחוסר אונים לא מפחדים מעכביש. ואז עבדנו על העניין של החוסר אונים. כי זה משתק אותה היא יכולה לראות את זה ולהשתתק. ואז אין לה הגנה. זה לא כמו בנ''א רגיל שאומר': אם אני יראה עכביש ואני ירגיש שהוא תוקף אותי יש לי מלא מה לעשות אז אני לא מפחד ממנו. כל עוד יש לי מרחב פעולה אז אני יכול לעבוד אבל אצלה אין מרחב פעולה היא משתתקת וזהו. אז החוסר אונים גורם הרבה פעמים לאדם לסוג הזה של הפחדים. והחוסר אונים היה הרבה יותר מהכאב והרבה יותר מהמוות. אז טיפולים שלמים רק דיברתי על חוסר אונים ורק נתתי סיטואציות של חוסר אונים ועבדנו רק על חוסר אונים. ואז יום אחד שאלתי': אנחנו יכולים לחשוב על עכבישים. היא אמרה' אני כל היום חושבת על עכבישים. זה ככה וזה שיחרר אותה.

הדרך למרחב האינטימי

תקלף את הסימפטום ותחשוף את השורש' מה מופעל אצלך

אז יש דברים שהם לגבינו 'עכביש'. אנחנו מגדירים אותם 'עכביש' אתה אומר': לא זה הוא, לא זה ה' אבל זה לא 'עכביש' לא זה הבעיה. זה סימפטום או טריגר. ומאחורה יש משהו ואתה צריך לגלות מה המשהו הזה שכל הזמן מפעילים בך.

התמודדות עם פחדים

אז אמרנו': שידעו עלי הכל. אתה אומר': לא בושה. בושה ומה. לא, זה מה שיעשו לי. מה יעשו לך. לאט לאט אתה מפרק את זה (הרב נווה - אני לא יענה על זה כי לכל אחד מכם יש הרגשה אחרת וכל אחד יש לו את הטראומה שלו. אחד מפחד שיזרקו אותו שיעליבו אותו, שיעשו לו שיימניג, שיכתבו עליו בפסייבוק, שיעשו לו נידוי. כל אחד איפה שזה כואב לו ועד לאן זה יכול להגיע) כל דבר תפרק עד לאיפה שהוא יכול להגיע. בסופו של דבר אתה תראה שאין שם כלום ''והתבוננת על מקומו ואיננו''. לא סתם רבי נחמן מברסלב אמר ''כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל'' כי הכל מופעל על ידי אקטים של פחד. אז לתת אינטימיות - אנחנו לא נותנים אנטמיות בגלל פחד - יושב שמה פחד. כל השמות של 'פחדים' 'חרדות' הכל מתקיים שמה. אני אומנם קורא לזה ''חרדת אינטימיות'' אבל צריך לדעת גם למה יש חרדת אנטמיות. אז בואו נשאל, למה יש חרדת אנטמיות. אז עוד פעם בנ''א יגיד אבל אני מפחד שיכאב לי. אני אומר אבל לא כואב לך אתה לא קיים בכלל כאילו מה אתה חושב שיכאב לך שם. מה כואב שמה. מה אתה מסתיר שיכאב. אין שם כלום ואתה לא אשם בכלום. זה מסע שאתה אפילו לא שולט בו - אז עכשיו אתה יכול לפתוח קצת את המרחב האינטימי - אבל הכאב לא נותן. תחושת הכאב וכל מה שאמרתי קודם. כשהגענו לשלב הזה הייתם צריכים להגיד': בטח שאני אתן אנטמיות. מה אכפת לי לתת מרחב אינטימי. ועובדה שאמרתי': תתנו מרחב אינטימי אף אחד לא נתן. על מה אתה מגן. הרי דברנו קודם אמרנו שאין בחירה ואמרנו שהוא ''עשה עושה ויעשה'' לכל המעשים כולם. בכלל זה רשות אחת שזה רק הרשות שלו. אתה אינדווידואל שהוא רק דמיון חולף. אין אובדן ברוחני הכל בסדר. אני חושב שאתם כבר קלטתם את זה, חלק מכם מאמין בזה וממש מבין את זה ובכל זאת.. אז הנה גם לנו יש 'עכבישים'. אבל זה סתם.

התבוננות

אתה מגן על כאב שלא קיים

כל העניין זה רק להתבונן. תיכנס פנימה ותתבונן. תתבונן בתוך הכאב. איזה כאב אתה חווה. אולי זה כאב של עבר אולי זה כאב של ילד שנידו אותו בכיתה ד'. בסדר. גדלנו. אולי אפשר לצאת מזיכרונות מטראומות. בואו ניתן לדבר הזה באמת להתרחש.

צריך ללכת עם זה עד שאתה תגיד' בעצם ממה אני מתרגש

חירות ואינטימיות

אתם יודעים מה זה לתת מרחב אינטימי אתם יודעים איזה חירות זה. אתם יודעים איזה חירות זה שאתה יכול להגיד הכל ולהיות הכל. תחשבו איזה חירות זה שאתה אומר': אין לי בעיה שכולם ידעו עלי הכל' שידעו עם כל המשתמע. אומנם חינכו אותנו הפוך. אבל עם הזמן קיבלתם בשלות להבין את מה שאני אומר עכשיו אפילו שחינכו אותנו הפוך. עברנו תהליך מאוד עמוק שעכשיו שאומרים לנו את זה אנחנו מבינים את זה. אז בואו נעבוד עם הבגרות החדשה. לא עם הטראומות הישנות. וזה לא בעיה לעשות את זה.

מול אדם,

כל הזמן תשאל את עצמך' נו מה הביג דיל

אז אם עכשיו תכתוב משהו לשטוחים בפייסבוק אולי הם .. אבל אם אתה לוקח בנ''א אחד שהוא בוגר ותעשה אתו ואהבת לרעך כמוך הוא יגיד לך': אני לא מתרגש ממה שאתה אומר לי כאילו אז מה אם עשית את זה אז מה עם עברת את זה. וזה כבר שחרור גדול מאוד.

מול הבורא,

נראה לכם שהבורא מתרגש ממשהו ''אני הויה לא שניתי''. אז תבינו איזה תחושה של חירות צריכה להיות לנו עם הבורא ואיזה תחושת חירות אין לנו עם הבורא. וזה דמיון מטורף. הבורא אומר': למה אתה ככה איתי. עם אנשים אני מבין אבל איתי למה אתה ככה. אתם מבינים למה זה עבודה זרה. כי אתה חושב שאתה יודע מי הוא ואז אתה מדמיין לך בראש בית דין שרק מחכה שאתה תפתח ויראו את כל החטאים והעוונות ואת כל מה שעשית שהוא ידון אותך לפי מה שכתוב בתורה. לא הבנת כלום. זה דמיונות. אנחנו למעשה עובדים דמיון עובדים פחדים. האל שלנו הוא אל הפחד לא הבורא. אומרים לנו שהשם המפורש הוא א.ה.ב.ה ואף אחד לא נפתח. זה נחמד לנו לשמוע אבל אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות. אבל אם הייתי אומר עכשיו נבואת זעם': קיבלתי שאוטוטו תהיה מלחמה וחבל לכם על הזמן מה הולך להיות לנו. כולם היו מתכווצים. לזה היו מאמינים. אבל אתה אומר שיש אהבה לזה לא מאמינים. לא מאמינים בטוב.

  

אמונה בטוב ואינטימיות

אם אין בי אמונה בטוב איך אני אתן מרחב אינטימי (הרב נווה - אתם מבינים למה התשובות שרציתם לתת הן לא רלוונטיות ולא נכונות. כי אתם לא הבנתם את מה שאני כרגע אמרתי) אדם שלא מאמין בטוב לא יכול לתת מרחב אינטימי. רק אדם שמאמין בטוב ומבין את הטוב יכול לתת מרחב אינטימי. רק אדם שמבין שלא יהיה שום ביג דיל אם הוא יפתח את עצמו לא יקרה כלום רק אז יוכל לתת מרחב אינטימי. ברגע שיש חשדות. אתה אומר': טוב אני יגלה אני יראה איך הוא מגיב. אני יתחיל במשהו קטן ונראה אם הוא יכיל אותי, אח''כ משהו יותר גדול ונראה אם הוא יכיל אותי. ואם הוא מכיל אותי אז הוא חבר שלי ואז אני יגיד שאני עושה ואהבת לרעך כמוך. לא היה ולא נברא. ומזה נפגעים. כי  באיזשהו שלב ה' ינסה את זה ומזה נפגעים. אבל אם אתה תהיה כ''כ פתוח שאתה תגיד': זה בכלל לא משנה מה יעשו עם המידע. גם אם ידעו עלי מה שלא ידעו עלי ויכתבו על זה פשקווילים פייסבוקים אתרים זה יהיה מחר בבוקר בחדשות וידברו רק על זה. שידברו. עוד פעם לא מהזנחה אלא מהקטע של 'נו אז מה'.

האדם המתוקן

כל הקדושים שכתובים בתורה נמצאים במרחב האינטימי הזה ונתנו את המרחב האינטימי הזה וה' ביקש את זה מהם. למה. תראו מה אנחנו קוראים על הדמויות בתורה. יהודה הלך למשהיא שהיא הכלה שלו והוא חשב אותה לזונה. לשלמה היה אלף נשים. דוד המלך מה שעשה עם בת שבע. וכל אחד היה לו איזה קטע. גם מה שנראה לנו רשעים. אז הקב''ה מבקש מאותם אנשים אתם מרשים לי שאני יראה את זה לכל אורך ההיסטוריה וכל מי שיבוא ויקרא יקרא עליכם הכל וידע עליכם הכל, כולל מדרשים ודברים אינטימיים. כולם אמרו': כן. הקב''ה לא עושה שום דבר בלי רשותם של האנשים כי זה נקרא הסגת גבול. הקב''ה לא עובר על החוקים שהוא עושה. אז הוא חייב לשאול ולבקש את רשותם של הנשמות. והן נותנות והן בדבקות אתו. אז למה הן נותנות. זה לא פדיחה לקרוא כל הזמן שאתה רוצח וקנאי. קין אמר': בטח תפתח. אני רוצה שתבינו זה להיות אחד מהקדושים שלא תהיה לך בעיה שיכתבו עליך ספר היסטורי וזה יהיה נחלת כולם.

עכשיו אני אשאל' למה שהוא יעשה את זה. למה קין יגיד לקב''ה': אין לי בעיה שאתה תגיד את זה לכל אורך הדורות. למה שהוא לא יתבייש ויגיד לקב''ה': תגן עלי, עשיתי פדיחה, בסדר לדור. שילמתי על זה גם בחיים שלי. מה, אתה הולך עכשיו להנציח את זה 3300 שנה. זה שאלה. בואו ניכנס רגע לנעלים של קין. למה קין התיר לקב''ה להגיד את זה. ותראו עוד משהו שזה טעות מחשבתית כי אנחנו חושבים שקין זה אותו קין שכתוב בבראשית ואנחנו לא מספיק לומדים שקין התגלגל להיות אותו מצרי שהתגלגל להיות קורח שהתגלגל להיות המתוקן. ועל שכם בן חמור. למה שכם בן חמור הסכים. כדי שאח''כ ידעו שהוא רבי עקיבא.

האישיות שלנו היא לא מקומית האישיות שלנו מרוחה על פני כל ההיסטוריה. אז למה ההתחלה הקלוקלת שלנו מרשה שיגלו אותה. כדי שיגלו אך ממנה (מאותה אישיות קלוקלת) נוצרה האישיות המתוקנת - אתם מבינים מה זה לתת מרחב אינטימי - מה אכפת לי לתת מרחב אינטימי עכשיו אני מקולקל בסוף אני אדם מתוקן. אז עכשיו אני רק נקודה באישיות הכללית שלי מחר תהיה עוד נקודה ואח''כ עוד נקודה ואח''כ עוד נקודה. אז מה יתפסו אותי בשנת התשע''ט. לא אח''כ יקראו לזה 'אדם מתוקן'. באיזשהו שלב שיחזרו אחורה יגלו שפעם גנבתי או רצחתי בסדר אבל הנה זה הוביל אותי לאדם המתוקן. אז אם כל המעשים האלה הובילו אותי לאדם המתוקן סימן שכל המעשים שלי היו קודש. זו הסיבה שהם אפשרו. לא בגלל שלא הייתה להם ברירה לא כפו אותם זה מתוך הבנה זה רוח הקודש. קין לא ראה את עצמו רוצח קין ראה את עצמו מתוקן עד סוף הדורות. שכם בן חמור לא ראה את עצמו עכשיו אנס הוא ראה את עצמו רבי עקיבא. אבל רבי עקיבא לא היה רבי עקיבא אם הוא לא היה שכם בן חמור. אתם חייבים להבין' שהאדם המתוקן הסופי לא יכול להיות האדם המתוקן הסופי אם הוא לא היה המצבים קודם לכן. אז תחשבו שעכשיו אני לוקח את רבי עקיבא ואומר לו': תשמע יש לי אופציה למחוק לך מן העבר את העובדה שהיית שכם בן חמור. אתה מוכן. הוא יגיד אז באותו רגע גם מחקת אותי ועכשיו לקחת לי את הזכות להכריז ''ואהבת לרעך כמוך''. מאיפה אתה חושב שיצא ממני ואהבת לרעך כמוך. הייתי צריך לעשות מעשים שהם בדיוק היפך ואהבת לרעך כמוך כדי שאני יגיד בסוף ואהבת לרעך כמוך. אתה רוצה לקחת לי את הזכות הזאת.

אז למה אתה לא רוצה לתת מרחב אינטימי. ממה בדיוק אתה מפחד. אנחנו ניתקן כולנו. גם אם הנפש שלך עכשיו היא הכי מוזרה בעולם הכי ביזארית נו בסדר אז עוד שעה היא יכולה להשתנות. לא לפחד.

שאלה

אז בעצם כשאני נותן לקב''ה את המרחב האינטימי. מי נותן לקב''ה את המרחב האינטימי. מי צריך לתת לקב''ה את המרחב האינטימי. אתה יכול להגיד': אני מתבייש לתת לו. כן עשיתי דברים בעבר ואני לא גאה כ''כ בדברים שאני עושה לא עכשיו וגם לא מה שעשיתי בעבר. אבל איך אני אתן לו. מי ייתן לו. מה יש לי לתת לו בכלל.

התשובה היא - האדם המתוקן - אתה צריך לדעת האדם המתוקן שאתה הצדיק האולטימטיבי שאתה תהיה, כבר שם והוא כבר נותן לו את המרחב האינטימי. אנחנו גם נותנים לו את המרחב האינטימי לעשות בנו את הדברים האלה אתה מרשה לו לעשות את הדברים האלה. זה לתת מרחב אינטימי. אתם קולטים שאנחנו אומרים לבורא': מה עוד לא עברתי ואתה רוצה שאני יעבור כדי שאני יושלם להיות מתוקן. עוד לא גנבתי. תעשה שאני אגנוב. עוד לא רצחתי. תעשה שאני ירצח. עוד לא דברתי מספיק לשון הרע. תעשה. אני שלך וחלומותיי שלך הכל שלך ''הכל משלך ומידך נתנו לך''. אתם מבינים איזה רמת התבטלות זאת. לזה אנחנו קוראים התבטלות. אז אתה מגיע לדרגת התבטלות. להגיע למצב': אוקי. וזה לא בגלל שאין לנו ברירה בגלל שאתה מאפשר את זה וזה מתוך ידיעה ואמונה שאחריתנו שלום.

המצב המתוקן של כל אחד מאתנו כבר מחכה לנו ואנחנו צריכים להאמין בו. זה מאוד חשוב שנאמין בזה שהוא המצב המתוקן שלנו. כל אדם צריך לראות את עצמו כצדיק שלם, כאדם בעל דעת שלמה, כאדם בעל לב שלם. אל תראה את מה שאתה עכשיו. אל תראה את זה, אל תחזיק את זה. לתת לקב''ה מרחב של אינטימיות זה לתת לו את האדם השלם, לתת לו את השלמות לתת לו את האפשרות שאתה תהיה בנ''א שלם.