פרשת השבוע

Print Friendly, PDF & Email

פרשת פנחס - להרוג את המוות

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה שליט"א

בלק בן ציפור שהיה מלך למואב בעת ההיא, הוא למעשה הגיע ממדין, הוא החליט שהוא רוצה להשמיד את העם היהודי. הוא מחליט לעשות את זה בדרך מאוד משונה, לא לצאת אליהם למלחמה פיזית, אלא לרתום אדם שיקלל אותם. גם הם ידעו את הכוחות הרוחניים ואת כוחות התודעה והם ידעו לרתום אותם לצורכיהם - אני מחבר את הסוף של פרשת בלק עם פרשת פנחס לכן אני נותן כאן הקדמה מסוימת.

בלק הוא נקרא 'בן ציפור', זה לא היה השם של אבא שלו אלא הוא היה עושה תנועות כציפור מעין איזשהו סוג של ריקוד אינדיאני, היה נכנס מזה לאקסטזה והיה יודע דברים. אבל גם בצד של הסטרא אחרא יש היררכיה רוחנית שיכולה גם כן לראות ולדעת דברים והיה אדם שקראו לו בלעם שידע להשתמש בכוחות האלה היטב, כתוב שהוא בא משורש של נשמה אפילו יותר גבוה משל משה רבינו ''לא קם בישראל נביא כמשה עוד'', בישראל לא קם אבל באומות העולם כן קם וזה בלעם, אלא שהוא השתמש בכוחות הרוחניים שלו לצד של הסטרא אחרא. בלעם עסק בהצטגננות, הצטגננות זה אסטרולוגיה, אבל לא אסטרולוגיה של ימנו, אסטרולוגיה של ימנו זה ממש חוחא והיתלולה. גם אברהם אבינו עסק בהצטגננות והם ידעו דברים על סמך ההצטגננות גם המן עסק בהצטגננות וגם פרעה. הידיעות שלהם היו על צד המחזוריות, היה עניין של לעלות על המחזוריות של הטבע ולדעת איך הטבע מתנהג. לכן, הם ידעו מתי לזרוע ומתי לקצור, הם ידעו מתי לצאת למלחמות והם ממש שלטו והם היו מצליחנים גדולים מאוד. וכמובן, כמו שאמרתי, יש היררכיה רוחנית גם בסיטרא אחרא.

אז בלק מבקש לשכור את שרותיו של בלעם כדי שיקלל את העם, לא שיצאו עליהם למלחמה פיזית וזה פלא גדול. בלעם קיבל פקודה מהקב''ה, הקב''ה אמר לו 'אתה לא זז בלעדי, אתה לא תעשה שום דבר בלי שאני יגיד לך' הוא אומר את זה לבלק, בלק אומר לו 'אני אתן לך הרבה מאוד כסף בוא נעשה את זה' והוא מנסה. הוא מנסה לקלל אותם, בא לקלל אותם, מגיע למקום מסוים, עושה את כל הטקסים שלו גם לו אין שום סימפטיה לעם היהודי, בא לקלל יוצאת ברכה. בלק בהלם מזה 'איך אתה עושה לי את זה, אני שכרתי אותך כדי לקלל אותם, איך יוצאת לך ברכה מהפה', אומר לו 'אני לא שולט בזה, זה לא משהו שנשלט על ידי, אני ממש באתי לקלל יצאה ברכה'. וככה בפעם השנייה, אומר לו 'טוב, אני יעשה את זה עכשיו, בוא נכוון, בוא נראה מה ההצטגננות אומרת, מתי הזמן שהם פגיעים, בוא נעשה את זה עוד פעם' הם מוצאים את המקום, את הזמן ועוד פעם הוא בא לקלל, עוד פעם יוצאת לו ברכה, וככה זה כמה וכמה פעמים.

אז שואלים אותנו, מה זה הדבר הזה? מה יש שליטה לאדם, על הפה של האדם? אין לו בחירה? הוא רוצה לקלל שיקלל, למה הקב''ה טורח להעביר מגוי את הקללה? הרי כתוב ''אוררך ארור'' אז אם הוא יקלל אז הוא ארור, הוא מתארר בעצמו. למה כ''כ נבהלים מבלעם? זה הדבר הראשון.

דבר שני, איך זה שזה באמת קרה, שלשונא ישראל שבא לקלל יצאה ברכה מהפה?

אז אם אנחנו מבינים שבאמת העולם נמצא בתודעה והשליטים בכיפת התודעה זה עם ישראל וכאשר עם ישראל מיושר לדרך אז גם אם העולם רוצה לעשות דבר הפוך, העולם- אומות העולם, מתיישרים. הם מתיישרים, אפילו אם הוא רוצה לעשות דבר הפוך. תבינו כמה דברים תלויים בקב''ה ובעם ישראל, הקב''ה זה ברור אבל בעם ישראל, שאם עם ישראל מיושר הוא יכול ליישר אתו את הטבע והוא יכול ליישר אתו אפילו התנהגויות של בנ''א.

אז בכל זאת שואלים, למה בכל זאת קם החשק הזה מצד בלק? סימן שהיה שם משהו, סימן שהייתה שם נקודת תורפה. אז בלק בא לבלעם ואומר לו 'אז מה אנחנו עושים עם זה, אני רוצה לשכור אותך, אני מוכן לתת לך את כל הכסף והכבוד, שנינו לא סובלים את העם הזה, בוא תגיד לי איך אנחנו פוגעים בו בכל זאת', הוא אומר לו 'אבל הוא לא פגיע, אתה רואה שהוא לא פגיע' אנחנו מנסים, לא מצליחים. אז הוא אמר 'אבל חייב להיות איזה משהו', אז הוא אמר לו 'תראה הם מחוברים לדרך, הם מחוברים לקב''ה. אם הם מחוברים אתה לא יכול לפגוע בהם. אבל אם אתה תצליח לנתק אותם מהבורא, אז זה יצליח', אמר 'איך אני ינתק אותם מהבורא'? אז הוא אמר, הבורא שלהם עובר בברית.

אני רוצה להסביר את העניין הזה - כי לכאורה היה אולי אפשר לשחד אותם בכסף, אם אתה רוצה לגרום להם לעבירה אפשר לגרום לכל סוג של עבירה, זה לא בעיה, תיתן להם כסף, תיתן להם כבוד, תגביר להם את הגאווה, תגיד להם 'אין עליכם', תלך אחריהם במדבר תגיד 'אתם העם הכי גדול בעולם, אנחנו עבדים ושפחים', רק כדי שיהיה להם קצת גאווה ועל גאווה נאמר 'איני יכול לדור אני והוא במדור אחד' כאילו תוציא אותם מהשלווה שלהם, לא היה חסר משהו. למה נתפסתם לפתות אותם עם נשים?

בתורת האבולוציה יש איזשהו פלא שהם בעצמם לא מבינים אותו (האבולוציונרים בעצמם); נניח יש אריה, והאריה מנסה להגן על עצמו כמיטב יכולתו, ולשרוד כמיטב יכולתו וזה שישרוד הוא גם זה שיעביר את הזרע הלאה, זה שלא ישרוד לא יעביר את הזרע הלאה. וזה שישרוד כנראה שאם הוא שרד אז הוא החזק, הוא המהיר, הוא הטורף ולכן הוא זה ששורד. אבל מה שקורה זה שהפרטים מתים, משפחות שלמות, נניח של אריות (זה יכול להיות על כל מין) למעשה מתות, בשביל מה? בשביל מה הוא רץ מהר וטרף וסיכן את עצמו, כדי להעביר את זה הלאה? הוא חי 40 שנה.. ומת, זהו? אבל זה עובר הלאה, זה עובר בזרע. אתה אומר, זה עובר בזרע, אבל אני לא נמצא כדי ליהנות מזה. אז מה קורה כאן?

אז באמת האבולוציונרים לא יודעים מושג שנקרא 'המין משמר את עצמו', אפילו שהם אומרים את זה, תשאל אותו 'מה זה אותו מין שמשמר את עצמו'? פשוט ה- ד.נ.א הוא זה שמכתיב את ההישרדות? זה ככה גם אצלנו, אצל האנושות, זה פלא 'אני חי 70 שנה, אוקי, אני מעביר את הזרע אבל אני לא נהנה מזה. מה יקרה עוד 1000 שנה עם כל מה שבניתי, מה יהיה עם זה'?

אז למעשה מי עובר? –

המצווה הראשונה שנצטווה אדם הראשון זה ''פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה'' - המעבר הוא מעבר של הבורא. הבורא עובר בזרע, למה? הוא מוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינוייו. אז בדור הראשון הוא מוציא מציאויות מסוימות, זהו, הם יצאו אז זהו, אז עכשיו צריך להוציא מציאויות חדשות. אז הם צריכים להתרבות, הם צריכים למות ואז נוצרת מציאות חדשה. וככה למעשה הקב''ה 'מחשבת הבריאה' מתקיימת, הוא מוציא ככה לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו. וכל דור מוציא, שם חדש, פעולה חדשה, כינוי חדש.

אז למעשה מי נשאר כל הזמן? הבורא. מחשבת הבריאה נשארת ונשמרת כל הזמן

אלא שזה צריך להיות על 'דרך הבורא'. כי זה צריך להיות הבורא אז צריך שזה יהיה על דרך הבורא. אז לכן עניין של הברכה על הילדים היא חשובה מאוד, כדי שהדור הראשון יהיה על דרך הבורא והדור השני אע''פ שהוא יעשה מעשים אחרים אבל עדיין זה יהיה על דרך הבורא. זה העולם של הבורא, הוא ברא את זה, הוא רוצה את הנוכחות שלו בעולם והוא רוצה שהיכולות שלו והפעולות שלו, כל מה שיש לו בפוטנציאל - יתגלה, אבל זה הפוטנציאל שלו לא פוטנציאל של רשע, לא של רוע, לא של אנשים אגואיסטים. לכן הוא בירך בזרע ''פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה'' ומי שעובר למעשה בזרע זה הבורא והשמירה היא שמירה של הקב''ה.

לכן הברית היא חשובה מאוד מאוד מאוד.. מי שמוציא זרע לבטלה כאילו מוציא את הקב''ה לבטלה. דברים שצריכים להימצא במציאות שלנו, צריכים להיוולד למציאות שלנו, שזה חלקים אלוקיים והם יוצאים החוצה לריק 'אוי ואבוי'. אז בוודאי שזה גם צריך להיות למקום הנכון ולאישה הנכונה וראוי שאדם ימצא את הבן זוג המתאים שלו ולהתפלל על זה יומם ולילה כדי שהכל יעבור כמו שצריך.

בלעם ידע את זה, אמר לו 'תחטיא אותם בזה'. לכן, הם סידרו להם שוק יפה מחוץ למחנה שלהם והיו שמה בנות מואב, ערכו להם שמה בסטות ובנ''א שבא לקנות אמרו לו 'אתה רוצה לקנות משהו מיוחד'? כן 'בפנים יש לי סחורה מיוחדת', הם נכנסו והתפתו. 24 אלף איש משבט שמעון התפתו עם 24 אלף בנות מואב ולכן נגזר מוות על כולם.

הם כולם היו בני אותו שבט, בני שבט שמעון. וידוע שאם יש את זה באותו מקום, צריך תמיד לבדוק את השורש. השורש זה הנשיא שלהם. בדקו את הנשיא, הנשיא 'זמרי בן סלוא' היה בדור ההוא והוא באמת היה בעייתי - הוא התריס כנגד משה רבינו, אמר לו 'תגיד לי, אתה לקחת אישה ממדין, ציפורה, גם אני רוצה אישה ממדין את כוזבי את צור, נסיכה ממדין, לא לקחת יהודייה לקחת מדיינית, גם אני רוצה'. הייתה כאן התרסה, זה לא היה סתם. עכשיו, זמרי בן סלוא, זה לא היה סתם נשיא פשוט, הוא היה מבוגר מאוד מאוד, הוא היה בן יוצאי מצרים, היה אדם חכם מאוד, אבל זה הבעיה, לפעמים החוכמה היא כשלון, 'שכל' זה אותיות כשל. לפעמים אנשים גדולים מרוב הגדולה שלהם יכולים לקבל איזה סוויץ' בתוך הראש של גאווה ולהשתנות, להתחיל לשחק קצת עם החוקים.

ישו, יימח שמו וזכרו, אמר 'לא צריך שבת' אני מעל השבת ולכן הם קבעו את היום מנוחה שלהם ליום ראשון וכנ''ל מוחמד שיחק עם זה וכולם שיחקו עם זה - כל מי שהיה לו גדולה רוחנית, התחיל לשחק עם זה. ביהדות 'אלישע בן אבויה' שיחק עם זה, 'שבתאי צבי' שיחק עם זה, 'קורח' שיחק עם זה. קורח ראה בחלום שיוצאת אש מאמתו אז הוא אמר 'מה, זה אני, אני צודק' - זה הבעיה.

אז זמרי בן סלוא מגיע עם אותה טענה כלפי משה רבינו והוא יוצר נזק גדול מאוד. ועכשיו, אם משה רבינו יהרוג אותו אז זה לא נראה טוב, זה נראה כאילו הוא רוצה להיפטר ממתנגד שלו כאילו ממתנגד פוליטי. אז פתאום צץ לנו כאן דמות חדשה 'פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן' וצריך לדעת, למה דווקא הוא. מה פתאום מגיעים כל מיני אנשים כאלה?

זאת התורה אדם    

בתורת הקבלה העמוקה, מסתכלים על כל התורה כאדם אחד 'זאת התורה אדם' כך כתוב. כל מה שאנחנו לומדים, כל מה שקורה בפנים מתחילת הספר עד סוף הספר, קורה בבנ''א אחד, גם האנשים שיש שם, כל הדמויות, הם למעשה כוחות בנפש של האדם. משה רבינו זה כוח בנפש, בלעם זה כוח בנפש, עמלק זה כוח בנפש, פרעה זה כוח בנפש, אהרון הכהן זה כוח בנפש, זה הכל כוחות בנפש. וצריך לדעת שכשאנחנו נצבים בפני נסיבות מסוימות, יוצא ומגיב כוח בנפש. אז יש כוח כזה שנקרא 'זמרי בן סלוא', יש את זה, זה טבעי שזה קיים. יש רוע שקופץ כל הזמן ויש כנגדו כוחות של טוב שיודעים לנטרל אותם. אז אם 'קורח' קופץ אז 'משה רבינו' יודע לנטרל אותו, אם קופץ לנו 'המן' אז יש לנו כוח של 'מרדכי', אם קופץ לנו 'זמרי בן סלוא' יש כוח של 'פנחס'. אז אומרים לנו בדיוק, את השמות שלהם ומה הייחוס שלהם ומאיפה הוא בא - כדי לדעת יש לנו כוחות מנטרלים, וזה חשוב.

זה במדרש על רבקה –

רבקה זה לשון קרבה. בעלה היה קורבן שזה גם כן לשון התקרבות וקרבה והיא רצתה להתקרב אל הקב''ה. אתם מכירים את זה בפשט, אני לוקח את זה עכשיו לכוון ההגותי לכוון הפנימי העמוק. ''ויתרוצצו הבנים בקרבה'' כמו כל אדם, אדם רוצה להתקרב לקב''ה והוא מוצא את עצמו במאבק פנימי עמוק מאוד 'ימינה שמאלה, ימינה שמאלה' לא סתם ימינה שמאלה.. קיצונית מאוד, פעם אחת בא לך לזרוק את כל העולם ופעם אחת בא לך לדבקות ואתה מוכן לעשות מסירות נפש מטורפת. פעם אחת אתה יכול להיות הכי צדיק בעולם פעם אחת אתה יכול להיות רשע גמור וזה נקרא ''ויתרוצצו הבנים בקרבה''. אבל מה כתוב מיד לאחר מכן? ''ותלך לדרוש את ה''', מיד לאחר מכן כתוב, 'אוקי אני רואה שאני רוצה לעשות את ההתקרבות, אני מנסה להגיד לקב''ה 'מה קורה'?

אז תשימו לב לכל הכתוב, כל הכתוב מלמד אותנו - כל התורה כולה זה ספר הגות שלם, כל המחשבות שיכולות לצוץ לאדם, כתובות בתורה. איך האדם יודע אם הוא הגיע? אם הוא מריץ בזמן הגות מ'בראשית עד לעיני כל ישראל', את כל התורה וזה יהיה ההרהורים שלו זה כאילו יהיה כל ההרהורים שלו. כמו שיש לאדם הרהורים, הוא עוצם את העיניים ויש לו מלא הרהורים פנימיים, בסופו של דבר צריך להגיע שכל ההרהורים זה כל התורה כולה. מגיעים לזה, מי שהגיע לזה היה 'אור החיים הקדוש', כמובן שכל הצדיקים אבל הוא כתב את זה, הוא אמר, שהוא ניכנס להרהור, נכנס להגות וכל התורה התחילה.. הוא הרהר את זה כאילו הוא דן עם הקב''ה.

אז ברבקה מה כתוב? רבקה אותיות קירבה, היא רוצה להתקרב לקב''ה. אדם רוצה להתקרב לקב''ה -''ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי''. אדם אומר, למה זה ככה? למה אני ככה? למה אני דואלי? למה אני חצוי? למה אני לא מתקדם לקב''ה כמו שצריך ''ותלך לדרוש את ה''. הקב''ה עונה לה 'תשמעי, יש דרך, זה לא מקרה, את לא צריכה להאשים אף אחד, לא את עצמך ואת לא צריכה להאשים אף אחד, זה הדרך' ''שני גויים בבטנך ושני לאמים ממעייך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבוד צעיר''. זה יקרה, זה לא יעזור, את יכולה לעזור לזה, את יכולה להתפלל על זה, אבל ככה זה. המעניין הוא שכתוב שרבקה אוהבת את יעקוב ויצחק אוהב את עשיו שלכאורה הרי, למה רבקה אוהבת את יעקוב? הקרבה אוהבת את הנשמה, היא אוהבת את הפן הרוחני ''איש תם יושב אוהלים''. מה פתאום יצחק אוהב את עשיו? כי כתוב בגמרא שאין הקב''ה יודע להבדיל בן מעשיהם של רשעים למעשיהם של צדיקים, צריך לדעת שגם הרע שאנחנו עוברים אותו הוא חשוב לא פחות מהטוב.

רביינו בחיי אבן פקודה אמר, שמידת ההשתוות היא המידה החשובה ביותר שאדם צריך להגיע אליה - שהרע זה כמו הטוב. אף אחד לא יותר טוב מהשני מכיוון, שזה דרך וזה דרך, זאת התנסות/ זאת התנסות, זה תודעה/ זה תודעה, אני צריך לעבור את השעור הזה ואני צריך לעבור את השיעור הזה וזה חשוב וזה חשוב. אז יש שעור בצדקה ויש שעור באכזריות, יש שעור באהבה ויש שעור בשנאה, יש שיעור בוותרנות ויש שיעור בנקמה. זה צריך להיות, מזה מורכבת הנפש שלנו בגלל זה היא יכולה להתקדם קדימה, בגלל זה היא יכולה להיות אלוקית - אז הכל נחוץ.

בלימוד העמוק הזה אנחנו רק לומדים את הכוחות קונטרה, כמו שכתוב ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' החושך והאור, מים עליונים מים תחתונים, מספרים לנו את הדבר והיפוכו. אז ככה שעולה פתאום איזה כוח מתנגד, אז מראים לנו מי הכוח שעולה כנגדו, אז פרעה מתנגד אז משה רבינו קם כנגדו, כל דבר, אנחנו רואים איזה כוחות. אגב, משה היה קונטרה להרבה כוחות, משה היה קונטרה לבלעם, הוא היה קונטרה לפרעה, הוא היה קונטרה לקורח, הוא היה קונטרה להרבה כוחות. אז צריך לדעת, מה זה הכוח הזה שהוא באמת קונטרה להרבה כוחות, שהוא מעין נשמה כללית כזאת שמסוגלת לענות להרבה מאוד בעיות. אבל הכל נמצא בתוכנו, הכל, בלי יוצא מן הכלל ורק צריך להתחבר לכוחות האלה ולעלות אותם.

אז כאן צץ בנו 'זמרי בן סלוא' שהוא כוח חשוב מאוד. זה לא זמן לפתוח על כל דבר, כל דבר כזה צריך עשרות שעורים כי זה עולמות שלמים אבל יש כוח כזה. שהוא קנטרן כזה 'אתה עשית, אתה לקחת לעצמך גם אני רוצה' אבל הוא לא חושב, הנסיבות של משה רבינו היו אחרות, הקב''ה הורה לו בזה, לא העירו לו על זה, נתנו לו את 'דרך התיקון' על הדבר הזה, זה לא שייך שאתה תבוא תגיד 'למה אתה גם אני רוצה'. וזה כמובן לא מסתכם בזה, הוא היה אדם חכם מאוד מאוד, אלא הוא רצה גם כן לעשות סוג של תיקון. כי כוזבי בת צור 'כוזבי' לשון כזב 'צור' לשון הצרה, 'זמרי' לשון לזמר (כמו לזמר עריצים) אז הוא אמר, גם לי יש כוח לעשות תיקון, אז משה רבינו אמר 'לא, אין לך כוח לעשות תיקון כזה'. זה עניין עמוק, אני לא יכנס לזה, אני רק רוצה להסביר כאן את הפן שבאנו להסביר אותו היום על עניין ההרג, למה הרג זה דבר נחוץ. כנגדו קם פנחס, כנגד הכוח שנקרא זמרי בן סלוא.

עכשיו אתם צריכים לדעת שהם אפילו לא שולטים בזה ז''א מי שנמצא גבוה גבוה בתורה או מעל התורה יכול להגיד מראש כנגד זמרי בן סלוא 'עכשיו יקום אדם שקוראים לו פנחס והוא יצעק, זה יפריע לו' ואתה אומר לו 'למה זה לא מפריע ליהושוע בן נון הוא גם נמצא שמה, למה זה לא מפריע לאהרון הכהן הוא גם נמצא שמה, למה זה לא מפריע לאחרים שגם נמצאים שמה? חסרים צדיקים? למה פנחס הוא זה שמתעורר? מי הוא בכלל? אנחנו יודעים שבכלל צחקו עליו שמה פיתם את הוריו לכל מיני דברים.. אבל אומרים, זה לא הוא, האחרים שותקים כי הם לא קונטרה אליו ולא שהם אשמים, יכול להיות שהם מוחים בקרבם אבל הם לא קמים, אין להם את העוז כדי לקום כנגדם. אז אפילו שיש צדיקים מסביבם כל הזמן, יכול להיות שהם מוחים, שהם מרגישים שמשהו לא בסדר, אבל יש כוח שיקום כנגדו והכוח הזה נקרא פנחס.

פנחס זה פן חס, יש פן שמרחם, וזה חשוב מאוד להבין את זה שגם מה שעתיד להיות, ההריגה של זמרי בן סלוא שהייתה הריגה מאוד דרמטית, מאוד קשה, היא גם כן פן של רחמים, אבל צריך לדעת איך הוא בא לידי ביטוי. עוד דבר, שהוא בא בכלל ממשפחה של כוהנים, כהן אסור לו להמית הוא נטמא מיד. אם אתה תהרוג אתה טמא ואתה כהן, אז איך כהן הורג? אך זה מסתדר? ודבר נוסף, הכוהנים היו שייכים לחסד, לווים מצד הגבורה והכוהנים באים מצד החסד, צד החסד זה צד האהבה. אתה היית צריך לסנגר אולי, אולי לעשות שלום ע''י זה שתלך לדבר עם זמרי, מה אתה מציע להרוג אותו ישר? פלא גדול מאוד שכהן מצד החסד צריך להרוג כדי להיטמא, הבנ''א מת וגם חסד הורג, איך זה יכול להיות? אז צריך לדעת, גם אנחנו בעצמנו צריכים לדעת לעשות 'המתות חסד'.  

אם כבר אנחנו מדברים על המתת חסד, זה המתת חסד, לא המתת חסד שעושים היום, מה שעושים היום המתת חסד - זה רצח גמור לגמרי, זה רצח לכל דבר. אסור לקחת לאדם את החיים שלו אפילו לא שנייה אחת לפני, אפילו שהוא סובל, אפילו שהמוח שלו כבר לא מתפקד, אפילו שהוא נמצא במכונות הנשמה ואפילו יודעים שהוא עומד למות, זה לא קשור. יש לו כך וכך ייסורים שהוא צריך לעבור אותם עד רגע פטירתו, יש לו הרהורים פנימיים הנשמה שלו תקועה בן עולמות והיא עוברת תהליך מסוים, תלוי בגופה שלו במה שהגוף שלו עובר ואסור להקדים את זה ומי שמקדים את זה ממית. כנ''ל לגבי הפלות. לא מביאים ילד לעולם כדי להפיל אותו, מביאים את הילד ככה, מה שבא בא, ומגדלים אותו כי זה המסע שלו. ואם הוא צריך להיוולד בעל מום אז הוא צריך להיוולד בעל מום ומי שעושה ההיפך, זה רצח לכל דבר ואין הנחות.

לכן לצורך העניין הזה, פתאום קם לנו כאן כוח שאומר 'צריך להרוג'. ולכאורה אנחנו אומרים, מדוע זה ככה? הרי הקב''ה רחמן מאוד, אי אפשר לקחת אותו ולדבר אתו, זה לא ילד קטן, זה תלמיד חכם עצום, אפשר להסביר לו 'תראה אתה לא מכבד אף אחד מאתנו, את הקב''ה אתה כן מכבד? את התורה שלו אתה כן מכבד? אם אנחנו ננבא לך שהקב'ה לא מרוצה מהמעשה שלך, אתה תפסיק מזה, תרד מזה? למה לא עושים ככה? לזמן אותו לאוהל מועד, שיכנס יחד עם משה רבינו שמשה רבינו יתנבא או משהו אחר יתנבא, נניח הוא לא רוצה, יש 70 זקנים, יש עוד נביאים, שיתנבאו, ישאלו, יש אורים ותומים. תשאלו באורים ותומים, אם זה בסדר המעשה שלו ואז תגיד לו, תרד מהמעשה שלך, למה אתה עושה את זה 'לא, לא  עושים אקט של פשרה' ישר מחליטים - צריך להרוג אותו, וזה פלא גדול.

עכשיו, התורה שלנו לכאורה כל הזמן מדברת אתנו, על ''ואהבת לרעך כמוך'', ועל שלום, ועל עדינות, ועל נועם ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' ולעומת זאת, אם אתם תקראו גם את התנ"ך את הנביאים והכתובים ואם אתם תקראו את הגמרא, אתם תראו שם דברים מזעזעים מאוד, דברים מאוד מאוד קשים. עכשיו, דברים שאנחנו צריכים לעשות בקרבנו: יש המתות של בית דין והאופן של המתות של הבית דין כ''כ ברברי, ככה זה נראה, אתה אומר 'זה לא יאה לדת עדינה, זה לא יאה לדת שמדברת ''ואהבת לרעך כמוך'', זה לא נראה הגיוני. אני לא רוצה אפילו לתאר לכם את התהליך שעושים לאדם שצריך לעבור סקילה, זה ממש, זה נראה ברברי, כמו שבטים אפריקאים פרימיטיביים, זה בכלל לא נראה נאור. אז מדוע זה ככה? וגם במקרה הזה, בסדר, רוצים להוציא אותו להורג אז תוציאו אותו להורג בצורה מכובדת, שיתפסו אותו.. יתנו לו כדור, אני לא יודע מה צריך לעשות באזשהיא דרך כדי להרוג אותו. 'לא, ממש, תופס חנית, נכנס אליהם לאוהל, תופס אותה ביחד אתו, דוקר את שניהם בבטן, מרים את שניהם עם החנית שלו הולך אתו ורץ אתו במחנה', מחזה סוראליסטי לגמרי. אז למה כל הדבר הזה? בשביל מה צריך את זה?

דרך ה'

אז צריך ללמוד היטב את המושג שנקרא דרך ה' - דרך ה' זה הדרך שבה הקב''ה יורד לעולם ומשתלשל ומצטמצם. צריך לפני שנכנסים, מה שנקרא לדרמה האנושית, לעזוב את הדרמה האנושית ואת הרגשות שלנו כלפיה בצד ולראות את הדרך האלוקית 'מה קורה לקב''ה בזמן שהוא יורד בעולמות'. הרי הקב''ה רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו ובוודאי שהוא רצה להוציא טוב, רצה להוציא אהבה, נתינה, צדקה, חסד, שלום, אמת, זה מה שהוא רצה להוציא. איך פתאום הדברים התערערו? איך זה נלקח למקומות לא טובים? זאת שאלה גדולה.

אז כמובן שכולם מאשימים את חטא אדם הראשון שבאמת הקב''ה עשה גן עדן והכל היה בסדר אבל חטא אדם הראשון ערער את הכל ועכשיו הוא שיבש. אבל הכל נמצא בהשגחה ואין כאן משהו שלא זז בלי שהקב''ה רוצה אותו. בשביל מה הקב''ה רצה שייווצרו תולדות כאלה? למה המעשים כ''כ התקלקלו? למה הם הגיעו לרמות כאלה? זה שאלה גדולה מאוד.

אז זה שהיה צריך להיות לכתחילה בכלל מעשי זמרי, זה גם צריך לקחת את זה בחשבון, שהיה צריך להיות זמרי ומעשה זמרי. וכמו שאומרים החכמים, כתוב 'לא תגנוב' משהו צריך להיות גנב, כתוב 'לא תרצח' משהו צריך להיות רוצח, צריך להיות, כל הכוחות האלה צריכים לשמש דברים שהם לא לצורך ה'. אז לכאורה, בין זמרי לבין כוזבי בת צור הייתה אהבה, אתה יכול להגיד 'זה זוג שאוהב, מה אתה רוצה מהם'? אבל היא נקראת 'אהבה נפולה'. ואהבה נפולה וכל סוג של אהבה שיש בין בני זוג נקראת חסד, אז ידוע שאם אדם בא על אחותו זה נקרא 'חסד היא זימה היא', אז למה אתה קורא לזה חסד? אז אל תגיד שזה חסד, או שזה זימה או שזה חסד. אז אומרים 'לא, זה חסד אבל הוא מעורבב עם זימה', יש שמה אהבה, הם אוהבים בסה''כ אבל זה לא מנותב נכון.

יוצא שכשהקב''ה רוצה לסמן לנו איזה משהו, הוא לוקח למעשה כוח רוחני והוא אומר 'אם הכוח הרוחני הזה לא יהיה בשימוש נכון, אם לא יעשו שימוש נכון לכוח הרוחני הזה, תראו מה יוצא ממנו' והוא נותן לאדם להתנסות בלהוציא כוח רוחני לא טוב. הוא נותן לו להתנסות בזה, אז אתה אומר 'אוקי, אז היה צריך לאפשר לזמרי בן סלוא לחיות איתה ולראות אח''כ שהוא יורד ברוחני, שהם רבים, שהוא לא מסתדר איתה'. הוא לבד יראה את זה, הוא רוצה ללכת עם גויה שילך עם גויה, תאפשר לו, מה אכפת לך. אבל זה לא מה שנאמר על דרך ה', צריך ללמוד את דרך ה' - בדרך ה' אתה לא מכניס עוד אנשים לתמונה אלא אתה לומד את דרך ה' כתוב ''הבועל ארמית קנאים פוגעים בו'', זה דרך ה'.

אני רוצה להסביר את זה - אבל קודם כל, זה כמו עוד פעם, לנסות להגיד, שאם נניח אני נוגע בחשמל אני מקבל זרם אז זה חוק פיזיקאלי, אין כאן עניין של אכזריות, זה פשוט חוק פיזיקאלי, אין מה לעשות, תנסה לדחוף מסמר לשקע אז אתה תקבל זרם. אז ככה אנחנו לומדים בנפרד - תלמידי חכמים שהם לומדים, הם לומדים בנפרד את דרך ה', הם עדיין לא מכניסים אנשים ושמות של אנשים, רק את דרך ה'. אז הוא אומר 'הבועל ארמית קנאים פוגעים בו' אז לא כתוב 'הבעול ארמית, הוא לא יסתדר איתה בסוף, הם לא יביאו ילדים טובים, הם יתגרשו בסוף, הוא ימות', אין, לא כתוב ככה, כתוב 'קנאים פוגעים בו'. אז היה ידוע לכתחילה שהמשתתפים במקרה הזה 'הבועל ארמית' זה זמרי בן סלוא, זה כוח שקם, ופנחס בכלל לא שלט בזה. פשוט יש את דרך ה', שהיא זאת שמכתיבה את תגובותיהם של בנ''א והוא היה 'הקנאים פוגעים בו' אז הוא אפילו לא שלט בזה, זה פשוט קם, כי יש דרך ה' כזאת.

אז אתם צריכים לדעת, שיש מה שנקרא 'דרך רוחנית' שהיא פועלת בעולם והיא זאת שאומרת לאנשים איך לפעול. וכשבנ''א עושה אזשהיא פעולה מסוימת הוא אפילו לא מודע לפעולה שהוא עושה אותה - הרבה פעמים יש לו דחפים לעשות דברים מסוימים והוא לא מודע לזה.

אם אנחנו נסתכל, תסתכלו למשל את ההתנהגות של אומות העולם כלפינו. תפתחו את העיתונים רק ב 3 שנים האחרונות, אתם יכולים אפילו רק בשנה האחרונה, רק בשנה האחרונה, מאב של עכשיו לאב שהיה בשנה שעברה. אתם תגידו 'אומות העולם משוגעים לגמרי'; כל יום תגובה אחרת באו''ם, פעם מתים עלינו/ פעם לא סובלים אותנו, פעם מגנים אותנו/ פעם משבחים אותנו, פעם אוהבים את חמאס/ פעם מגנים את החמאס. אתה לא יודע מה - אתם אתנו, נגדנו, מה ההלך רוח שלכם, מה הדרך שלכם, לפי מה אתם מחליטים. יום אחד אובמה שונא אותנו, הוא לא סובל אותנו, הוא מעלים מאתנו מידע, פתאום 'קם לך מנהיג חדש, הוא כבר בונה את ירושלים, הוא כבר נותן לנו את הכותל.. כבר הכריזו עליו שהוא המשיח'. ואתה אומר 'למה זה ככה'? אז זה אותו דבר כמו שהיה עם בלעם, בא לקלל יוצאת ברכה, בא לקלל יוצאת ברכה. הם לא שולטים בזה, הם לא שולטים בזה בכלל. אתה רואה את קים ג'ונג, ממש.. מכריז 'אני תיכף הולך להחריב את העולם' פתאום הוא מקפל את הזהב שלו כמו חתלתול ונפגש עם טראמפ, זה כאילו בושה בכל העולם אתה פידחת את עצמך.. אבל משהו גרם לו להתנהג ככה. ורואים את זה, זה פוטין ואותו דבר מנהיגי העולם, מסתובבים לך כמו מציאות של 'אזור הדמדומים', אף אחד מהם לא עקבי.. אבל זה ככה, המציאות מתנהגת ככה. אז יש דרך מסוימת שהיא כזאת בגלל זה לומדים את הדרך וכשאתה לומד את דרך ה' אתה יודע בכל שלב מי יתהפך ומי לא יתהפך, אתה יכול לחזות את זה מראש.

אז אם זמרי בן סלוא עושה כזה דבר פנחס קם, הוא לא יכול שלא כי הקנאה קמה ממנו. אז פנחס, דרך אגב, לא קם ועשה את הפעולה הזאת באופן ספונטני זה היה בישוב דעת, הוא בא למשה רבינו והוא אמר לו 'אני חושב שצריך לעשות מעשה'. אז משה רבינו אומר לו 'אני לא יכול לעשות את המעשה הזה' כי זה יראה כמו שאני הורג משהו שהוא מתנגד פוליטי, אני לא רוצה לעשות את זה, 'בוא נשאל את ה'', שואלים את ה', אז הוא אמר לו 'מי שזה עלה בתוכו שהוא יעשה את זה' זאת הייתה התשובה. אז צריך להבין את התשובה הזאת, ככה אומר המדרש, מי שעלה בתוכו שהוא יעשה את זה. זה חוק - שהרבה פעמים משהו אומר משהו והקב''ה אומר 'מי שזה עלה בו שהוא יעשה את זה'.

למשל, אברהם אבינו, עד אליו לא הייתה זקנה בעולם, הזקנה לא הייתה נכרת, אז הוא היה נראה נורא דומה ליצחק, אז הוא אמר לקב''ה 'איך יזהו, מי האבא ומי הבן'. באזשהוא שלב אנחנו נראים כמו אחים, צריכים לזהות, שיהיה מתן של כבוד שהילד שלי לא יזלזל בי. אומר לו 'אין בעיה, אתה פתחת את הפה'? כן 'אז הזקנה תתחיל בך'. עכשיו, לנו זה נראה כאילו 'מה פתחת את הפה' 'למה שאלת שאלת קיטבג'? זאת לא הייתה שאלת קיטבג, אלא זה עלה בך? אם זה עלה בך סימן שזה היה צריך לעלות בך, אתה היית צריך להיות הראשון, טוב שזה עלה בך, מכיוון שזה עלה בך זה יתחיל בך. יעקוב אבינו, עד אליו לא היו מתים ממחלה, אז הוא גם כן אמר 'איך נעשה את זה'? אז הקב''ה אמר 'אז נתחיל ממך'. וכנ''ל, כל מי שאי פעם העלה אזשהוא סוג של רעיון אז הקב''ה אמר לו מכיוון שזה עלה בך, הדרך בחרה בך אז אתה תעשה את זה, אל תגיד 'שמשהו יעשה'. כל פעם שעולה בך רעיון ואתה אומר 'שמשהו יעשה' - צריך לעשות בעולם גשר טוב, צריך לעשות בעולם אוטו טוב, צריך לעשות בעולם אייפון טוב, כשאתה תעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה. אבל עם עלתה בך כבר המחשבה, אתה צריך לעשות את זה.

אז עלתה המחשבה בפנחס, זה נקרא 'קנאים פוגעים בו'. הקנאות הנכונה היא הקנאות שלמעשה עלתה, היא זאת שלמעשה פגעה ולכן הוא זה שצריך לעשות, כי כל האחרים לא היו שייכים לקטגוריה ולא היו שייכים לדרך ה'. כל מי שהוא לא פנחס, היה עושה את זה, היה נחשב לרוצח כי הוא לא היה יודע איך לעשות את זה.

למה זה מרמז? –

כשאנחנו מתמודדים עם כוחות בנפש שלנו –

לפעמים לבנ''א עולה כעס ואז הוא שם לב, הוא אומר 'אני כעסן מידי, לא טוב, זה לא בסדר, ההתנהלות שלי עם הכעס הורסת - אני לא ראיתי שאני בניתי מזה, אני צריך לשנות משהו'. כרגע לא עולה לי בראש 'מה אני צריך לעשות עם הכעס שלי אבל אני צריך לעשות עם הכעס שלי משהו'.

עכשיו אתה צריך לתמוה איזה כוח בנפש עולה בך כדי באמת למגר את הכעס ולעודד אותו. לעודד את הכוח הזה - ז''א אם הכעס הזה היה עכשיו בנ''א והיינו קוראים לבנ''א הזה המן ועכשיו עלה בך כוח אחר, שקוראים לו נניח מרדכי והוא אומר לך 'לא טוב שיהיה פה המן', אז הכוח הזה נקרא מרדכי והוא צריך עכשיו לחזק אותו, לעלות אותו, כדי שיפיל את המן.

אני רק רוצה להגיד לכם - התורה שלנו מלאה באינטליגנציה רוחנית, המבניות היא כמעט אין סופית ולכל דבר יש שם ואומות העולם חסרים בזה מאוד. לצערי אני הייתי מאוד מאוד בקיא בתורות המזרח ושמתי לב לזה, שהם חסרים הרבה מאוד במבניות, באינטליגנציה רוחנית שאומרת ונותנת שמות לתופעות. יש כ''כ הרבה תופעות, יש מלא גילויים ואין שם לתופעה אז אתה לא יודע איפה אתה נמצא, סתם עולים בך כל מיני רגשות, כאוס פנימי ואין לך מושג מה קורה בתוכך. אבל התורה אומרת בדיוק והשורש של הכל נמצא 'בתלמוד עשר הספירות'. כל ספירה שעולה ברגע שהיא יוצרת חוסר איזון מיד ספירה כנגדה עולה כדי ליצור את האיזון, כל דבר שהוא יוצר מצב של חוסר איזון מיד יש משהו שמאזן את הכל. זה ככה גם במרות, זה מופיע בשערי קדושה, יש 4 מרות; מרה שחורה, מרה צהובה, מרה ירוקה, מרה אדומה ומרה לבנה, אז יש לנו איזונים, ברגע שאחת מן המרות מתגברת כמו 'מרה שחורה' אחת מן המרות מנסה לאזן אותה מיד.

ולכן האדם צריך לדעת, יכול להיות שיש לי התנהגות קיצונית בנפש וצריך להיות לי כוח שהוא קונטרה. אבל אני צריך להיות מודע לזה שיש לי כוח יתר בנפש, כוח מוגזם בנפש - אני לא מאוזן. ואני מחזיר אתכם למה שאמר 'רבינו בחיי' שאדם צריך להגיע למידת ההשתוות, אתה צריך להיות מאוזן מאוד מאוד, כל הזמן אתה צריך להיות מאוזן. ואתה צריך לשאול את האנשים שסביבך, במה אני לא מאוזן, מה לפי דעתכם אני ניכר, מה אקסטרה בי.. ולפעמים זה יכול להיות גם דברים שהם נראים טוב, זה יכול להיות אקסטרה. אבל אתה צריך תמיד לבדוק על עצמך, מה אתה עושה יותר מידי, כי זה לא מאזן את המערכת - המערכת צריכה להיות מאוזנת.

הקונספט הרג -

ע''פ רוב האיזונים באמת יכולים להיות באמת בנועם. אבל ישנם מקרים קיצונים שצריך לדבר הזה קונספט שנקרא 'הרג'. ואני רוצה להסביר אותו - אל תיקחו את זה למה שאתם רגילים ברחוב 'שזה רצח, אקדחים וכל מיני דברים כאלה' כי אנחנו אומרים ''אליך הורגנו כל היום''. המושג 'הרג' לאוו דווקא אומר to kill לרצוח, ולמה?

הרי אנחנו מדברים על ישות אחת, הקב''ה והכל נמצא בתוכה. אין כאן באמת הרוגים, יש חוק, אין אובדן ברוחני, אז אם אין אובדן ברוחני.. 'הייתה תקופה בשנות ה 50 60 70 שכל מי שהקים מפעל אז את כל הצינורות של התשפוכת זרקו לים עד שבאיזשהו שלב ראו שהים מזוהם. אז אותו דבר, אנחנו הורגים את כל הפושעים, לאן הפושע הולך? לעולם העליון, אז הקב''ה אומר 'תגידו לי, אתם מזהמים לי את השמים'? אתם מנקים את הארץ אבל אתם מזהמים לי את השמים. אתם מקימים עכשיו כל מיני מפעלי צדק אבל לאן אתם זורקים לי עכשיו את כל הפושטקים? מה עשינו בזה? זה החוכמה עכשיו 'להרוג ולהרוג ולהרוג'?

אז אתם צריכים לדעת שלא עושים ככה, אין כזה דבר, כי זה כמו לזהם משהו אחר. אם אין אובדן ברוחני, אתה לוקח ממקום אחד אתה שם אותו במקום אחר. אז העלית את זמרי בן סלוא, אז העלת לשמים במקום צדיק העלת לשמה 'פושטק', למה לעלות לשם פושטק? צדיק בעולם הרוחני יעשה הרבה יותר ממה שהוא עושה פה למטה. הערך של צדיק כשהוא נמצא מחוץ לגוף שלו הוא כ''כ הרבה יותר גדול כשהוא נמצא בתוך הגוף שלו כי הוא חשוף, הוא מתפלל, הוא פועל. כל הצדיקים, אנחנו חיים בזכות כל הצדיקים שלנו, זה ממש נראה שהעולם הזה אין לו שום זכות קיום מצד עצמו, מצד כל מה שנעשה פה, אז מי מחזיק אותו? הצדיקים שמתפללים עלינו מלמעלה. התודעה שלהם פתוחה לגמרי, הם מחוברים לקב''ה והם מתפללים עלינו. אתה אומר 'למה אתם לא מתפללים שאנחנו נמות'? אתם לא רואים שאנחנו רשעים, אתם מלמעלה, אתם צריכים להתפלל שאנחנו נמות. אז אין להם עניין להמית אותנו רשעים, יש להם עניין שאנחנו נטיב את דרכינו ונעלה למעלה צדיקים. מה הרעיון להזיז את הזבל ממקום למקום, אין עניין להזיז את הזבל ממקום למקום. הקב''ה לא אוהב את זה שרשע מת ''כי לא יחפוץ במות הרשע'' אז כולם חושבים 'אהה בגלל שהוא רחמן אז הוא לא יחפוץ במות הרשע' זה לא רק בגלל שהוא רחמן, זה בגלל שאתה לוקח את הרשע מפה, מהארץ ואתה מביא רשע לשמים. מה יעשו עם רשע בשמים? ישימו אותו בגיהינום אבל זה זהום. אתם צריכים לדעת זה זהום, כי גם השמים זה רקמה אחת והרקמה עדיפה שהיא תהיה גן עדן, הרקמה עדיפה שהיא תהיה גבוה, רקמה של צדיקים. ברגע שיש שמה ערבוב של טוב ורע גם שמה יש בעיות, גם בשמים לא טוב שיש גיהנום. אז זה לא כ''כ פשוט להרוג משהו, זה ממש לא כ''כ פשוט ואם אתה כבר מחליט שאתה הורג משהו אתה צריך לוודא שהוא עשה תשובה לפני זה. זה מה שניסו לעשות בבתי דין, בבית דין ניסו להגיד לו 'תשמע חזור בך', הרמב"ם אומר על הרבה דברים ''כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'' עושים כל דבר 'תשנה את דרכך, תעשה תשובה', בוא תנסה להגיע למקום שאתה משנה אפילו בהרהור, תגיד 'אני מצטער' לפני שאני מת,

פה לא היה את הדבר הזה, לא נתנו את האופציה הזאת. אז אני הולך להגיד דבר שהוא נורא מסוכן אבל אני רק רוצה להסביר עוד פעם, זה דרך ה', איך דרך ה' עובדת..

שלפעמים באמת כשאין ברירה ואין עם מי לדבר, כשאני אומר את זה, אני לא מתכוון לבנ''א, אני מתכוון על כוח בנפש 'אין עם מי לדבר'. למשל, יש כוח בנפש שנקרא עמלק, זה 'אין עם מי לדבר' הוא בנוי לעשות רע, זאת מכונת רוע והוא מתוכנת לעשות רוע. הוא לא יודע לדבר, הוא לא יודע להגיד 'אני עמלק, זה לא טוב שאני עמלק, אני צריך לחזור בי'. אמרו לנו 'יש מכונה כזאת' שהיא מכונת רוע גמור, איתה לא מדברים, פשוט תהרוג אותה, תמחה אותה. אבל יש עוד כמה כוחות כאלה ואחד מהכוחות האלה זה כמו של זמרי בן סלוא ''הבועל ארמית'. קצת מסובך להסביר את זה עכשיו כי זה פותח עכשיו עוד אזשהוא פתח, אבל צריך לדעת, כל אדם צריך 'לדעת את זה' הכוונה בנפש שלו - שיש כוחות שהם לא נכנעים.

יש את העניין שאמר הבעלש''ט - הכנעה הבדלה המתקה. אדם צריך להגיע להכנעה, להגיד לעצמו 'מספיק' 'תעצור, לאן אתה הולך' 'תכניע את עצמך' 'מה אתה מנסה להשיג' 'תיכנע' 'תעצור רגע'. ואז לעשות הבדלה, שיבדיל את עצמו מן הרע. וימתיק את זה ע''י מעשים טובים. זה הכנעה הבדלה המתקה.

ישנם כוחות בנפש שאי אפשר להכניע אותם, הם לא ברי הכנעה, הוא כ''כ עיקש, הוא כ''כ קשה שהדרך היחידה לעשות זה רק לעלות אותו הלאה, להרוג אותו. אבל צריך לדעת שההרג פה הוא דווקא עליה ואני רוצה להסביר למה אני מתכוון,

זמרי בן סלוא הוא גלגול של משהו, כולנו תוצרים של גלגולים, הוא גלגול של שכם בן חמור, האיש שאנס את דינה. למה הוא התגלגל להיות שם? הרי הוא גוי, גוי מתגלגל להיות יהודי? יעקוב אבינו עשה הסכם עם אבא שלו אחרי האונס, אמר לו 'אם אתה תתגייר ואתם תתגיירו כולכם ואתה תסכים להתחתן עם הבת שלי והכל יהיה כשורה, בסדר, אני סולח לך'. לוי ושמעון אמרו ''הכזונה יעשה את אחותנו'' אנחנו לא מסכימים לזה, שאומות העולם לא ילמדו לאנוס אותנו ואח''כ להתחבר אתנו. ובניגוד לדעת אביהם, הם הלכו והם הרגו על דעתם את שכם בן חמור ואת 24 אלף שהם היו שייכים אליהם. אז ה 24 אלף התגלגלו להיות אותם 24 אלף משבט שמעון ושכם בן חמור התגלגל להיות זמרי בן סלוא והם התגלגלו לשבט שמעון, שמעון הרג אותם אז התגלגלו לשבט שמעון. לא משחקים עם הדרך, זה הקטע – שלא משחקים עם הדרך, על זה אמר שלמה המלך ''אל תהיה צדיק יותר מידי''. ופנחס, פנחס הוא משבט לוי. אז לוי ושמעון הם אלה שהרגו אותם אז לוי ושמעון עכשיו מסובכים בינם לבין עצמם. אבל צריך לדעת שלוי ושמעון, לא ילדים קטנים זה עדין אנשים מאוד מאוד עמוקים, ואתם צריכים לדעת גם כשאתה עושה הרג או שאתה עושה אזשהיא פעולה מסוימת, איך אתה מתמיר אותה לדבר טוב ואתה לא סתם מוציא את העצבים. וזה אנשים מאוד רוחניים, איך אנחנו יודעים שהם מאוד רוחניים? כולם ידעו את השם המפורש. אדם שבקיא בשם המפורש, הוא בקיא בכל העולמות כולם, הוא גם יודע לנוע בכל העולמות כולם. זה אנשי תודעה, זה לא אנשי רוגז והם יודעים שגם הכל מה'.

אז אתם צריכים לדעת שזה קרב תודעה מטורף, מי שנכנס לתורת הקבלה, אתה מבין קודם כל, שכולם צדיקים גדולים מאוד והקרבות זה 'קרבות של תודעה' ברמות מאוד גבוהות וזה אנשים שיודעים טוב מאוד מה הם עושים. וזה ממש כמו מלחמה של אסטרטגיה שבה יעקוב אבינו אומר 'לי אין ברירה' 'אני חייב להסכים לקבל אותם', ושמעון ולוי יכולים להגיד 'ולנו יש עוד אופציה שהיא פתוחה לנו להתנגד לזה'. אז אתם צריכים לדעת שהוא צודק והוא צודק, זה עושה את המעשה הנכון וזה עושה את המעשה הנכון, ולוקחים בחשבון את ההשלכות. איך אנחנו יודעים את זה? כי זה כתוב בתורה ובתורה כתוב את 'דרך ה''.

אז  גם אם האנשים עצמם אתה אומר 'רגע, הם היו מודעים לזה'? אז אם הם כתובים בתורה הם היו מודעים לזה. לכן, אני אומר זה עמוק, זה מאוד מאוד עמוק. מקובלים שנכנסים פנימה מגיעים אפילו עד לרמה של לשאול את האדם עצמו 'למה עשית מה שעשית'. רבי שמעון הגיע לרמה של לשאול את האדם הראשון ולדעת למה הוא חטא. כשהוא נפטר, הקב''ה אמר לו אתה יכול לבחור באיזה ישיבה של מעלה שאתה רוצה להיות, הוא אמר 'אני רוצה להיות בישיבה של אדם הראשון' אז כשהוא הגיע לישיבה, האדם הראשון אמר 'אני מסכים לך להיות פה בתנאי שאתה לא תגלה למה אני חטאתי'. אז ידוע שיש עליה כ''כ גדולה שאתה יכול אפילו לתשאל את הגיבורים 'למה עשיתם מה שעשיתם'. אבל למה? כי הכל נמצא בבנ''א אחד - אתה יכול לעלות לתוך עצמך, זה הכל כוחות בנפש.

אז צריך לדעת ששמעון ולוי זה לא ילדים קטנים והם לקחו את זה בחשבון והם גלגלו. הגלגול של שכם בן חמור יצר מצב של להכניס אותם ולגייר אותם כהלכה. והגיור כהלכה, זה לא שבא להם או לא בא להם או שזה היה להם בכפייה או לא היה להם בכפייה ואם יעשו ברית או לא יעשו ברית - הם ייוולדו כבר יהודים. אבל אם נשאל, למה 24 אלף האלה מבני ישראל הם אלה שחטאו? למה הם היו הנקודה הפגיעה? כי הם היו משכם בן חמור, הם היו משם, הם לא היו יהודים שלמים. הם היו מתגיירים, מתגלגלים על כורחם. וכשהעמידו אותם בסיטואציה הזאת, הפנימיות שלהם לא הייתה מספיק חזקה כדי לעמוד בפיתיון ולכן 24 האלף האלה מתו וזמרי בן סלוא מת. וצריך לדעת ש'זמרי בן סלוא' זה כוח בנפש שאי אפשר היה לדבר אתו כי הוא לא יהודי במקור. רק זה הולך ומתחזק, כי זמרי בן סלוא התגלגל להיות רבי עקיבא ו 24 אלף האלה התגלגלו להיות 24 אלף התלמידים שלו.

עכשיו, צריך לדעת שלאט לאט הדברים עצמם נעשים ככה ומתגלגלים כדי להיתקן, כל הדברים האלה נעשים כדי להיתקן ולכן, אנחנו אומרים - זה דרך ה'. דרך ה' עושה, זה לא כמו מנהיג רגיל, מנהיג רגיל עולה לשלטון אומר 'יש לי אג'נדה' אוקי, ומי שקם נגדו 'הורג אותו' למה? כי הוא 'סתם מפריע לו'. הנה פוטין, כל מי שטיפה מתנגד לו.. איזה עיתונאי פתאום מת, איזה משהו בבריטניה מורעל... מתנגדים לו, מתים. כנ''ל ארדואן, זה עריצים 'ה' ישמור ויעזור'. אצלנו אין את זה, הקב''ה גם לא נוהג בצורה כזאת כי הוא רוצה כל הזמן לשכלל את המערכת והוא רוצה להטיב את המערכת אפילו לאומות העולם ''כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'', אפילו אומות העולם היום משתכללים. אנחנו רואים, מי שער יכול לראות בהיסטוריה הרוחנית איך הקב''ה עכשיו מכין את כל העולם, ע''י זה שהוא מכניס את כל העולם היום למדיטציה והוא מכין אותם, לשתיקה ולהשקטה ולהתבוננות הפנימית. היום 'הסוטו זן' הוא אחד הדברים הכי שליטים בארה''ב כמעט אין מקום, כמו מקדונלס, יש שמה מקומות שבהם אתה יכול לעשות מדיטציה. ובעמק הסיליקון ובמקומות הכי גבוהים, אחד העוזרים של טראמפ אומר שיש להם הפסקת צהרים כדי ללכת לחדר בבית הלבן שהוא חדר של מדיטציה, שכולם הולכים לשמה ועושים מדיטציה באמצע היום. אז זה נמצא כבר בכל המקומות. אז אתה רואה שהקב''ה מכין את העולם, לאט לאט הוא מכין את העולם לתודעה פנימית.

עכשיו לצורך העניין הזה, אנחנו צריכים לדעת 'כמו ששמעון ולוי היו צריכים להרוג את שכם בן חמור כדי להתמיר אותו, פנחס היה צריך להתמיר את זמרי בן סלוא'.

אבל אלינו לנפש? אלינו לנפש זה אותו דבר. יש בתוכנו כוחות שהם כוחות גוף מאוד קשים, כוחות אגואיסטים מאוד קשים שאין עם מי לדבר.

נחלק את זה לשלוש,

כל אחד יודע את זה, שבכל אחד ואחד מאתנו יש את שלושת הכוחות האלה.

אז כוחות של צדיקות, זה הכוחות כמו שאומר האריז''ל, כל אדם נולד עם הכוחות האלה כדי 'להשלים את נשמתו' כדי לעשות טוב בעולם ואת הרע שיש בו, זה לתיקון. ניתן לו רע לתיקון, אומרים לו 'תתקן את זה'. אף אחד לא מאשים אותך, לא אומר לך 'אתה אכזר, אתה רשע' אלא 'אני אתן לך לתיקון'; אתה מרגיש שיש בך כעס תתקן, יש בך עקשנות תתקן.

ויש כוחות בינים, שאת הכוחות האלה אתה יכול לדבר איתם, לדבר לליבם, להטות אותם. הם כוחות שניתנים להטיה לכאן או לכאן ולכל אחד זה משתנה, לכן אני לא אומר שזה אותם כוחות בדיוק אלא זה משתנה, כל אחד את העוצמה שלו. אז יש אנשים שלמשל הכעס הוא כבר כוח ביניים שאתה אומר לו 'אל תמגר לגמרי את הכעס, פשוט תנתב אותו לקדושה', כמו שאומר הרמב''ם 'יראה כועס לבניו' או שצדיק יודע לשפוך מרה בתלמידיו. והכוח מאוד מאוד נשלט ואתה כן יכול לעבוד אתו.

כוחות שאי אפשר לדבר אתם, אבל עם עצבות למשל אתה אומר 'אין, אני לא שולט בזה, אין, לא מצליח', כמה שאני לא עושה עבודות עם עצמי, אני מנסה לשמח את עצמי, עם מוזיקה, עם ריקוד, אני שומע הרצאות, קורא ספרים.. כלום, אין עם מי לדבר. אני בעצבות 'מרה שחורה' חבל על הזמן ונופל ואין לי כוח לקום מזה, אז זה כוח כביכול מהצד שאי אפשר לדבר אתו. ולפעמים זה הפוך, לפעמים העצב אתה כן יכול להטות אותו ועם הכעס אתה אומר 'אני לא מצליח להשתלט על זה'.

אז זה מחולק לשלושת המקומות האלה – בעקרון, יש כוחות שהם כוחות מוגדרים, עם מי אפשר לדבר ועם מי אי אפשר לדבר. למשל, עם עמלק או דברים כאלה, אי אפשר לדבר, אמרו לנו את זה. אבל מבחינת החלוקה של המערכת הרגשית של האדם, זה מתחלק, יש אנשים שהם לא יכולים להתמודד עם תכונות מסוימות ויש אנשים שהם כן יכולים להתמודד איתם.

עכשיו אני צריך לזהות את זה, אני חייב לזהות את הכוחות האלה.

בוא נניח שאני מצאתי כוח, נעזוב כרגע את הסיפור של זמרי, מצאתי בעצמי איזשהו סוג של כוח שאתה אומר 'אין עם מי לדבר' והכוח הזה הוא הרסני. הפעולה שצריך לעשות זה להרוג את הכוח הזה. צריך למצוא כוח שהורג את הכוח הזה.

ואני רוצה להסביר, למה אני מתכוון, כי זה מילים מסוכנות קצת,

בוא נניח שאדם מצא בעצמו כוח של עצבות שהוא לא מסוגל להתרומם, הוא אומר 'אין, לא מצליח, אין לי שום מחשבה, רעיון, איך אני קם. אני יכול לקום לשעתו, אני יכול לעשות מעשים לשעתו; תיקח אותי לחתונה אני ארקוד איתם, תחזיר אותי הביתה אולי לבוקר למחרת אני עוד יהיה שמח לילה אח''כ אני גמור. תנסה קצת עם מוזיקה, ספר יעלה קצת את המוטיבציה, על הכיאפק, לאורך זמן לא עומד בזה. אני נגרר לעצבות ואני לא עומד בזה, אין לי דרך להוציא את עצמי מן המקומות האלה.

עכשיו צריך לעשות פעולות של הריגה,

תחשוב שאתה גר עם איש עצב 'אתה צריך להרוג אותו'.. עכשיו צריך להרוג את זה. מה עושים בהריגה עצמה? אז ההריגה זה לתת אזשהיא מכה. אבל מה הפעולה של זה? זה להוציא את זה מהמציאות, זה לשלול את זה מהמציאות שבה אני נמצא. מה הפעולה של הריגה עושה? שוללת אותו מהמציאות. עכשיו אני יודע שאין אובדן ברוחני, אני רק דחיתי את הבעיה, הרגתי את זמרי בן סלוא אבל הוא עלה למעלה, זה שאתה לא רואה אותו בגוף אתה לא רואה אותו בגוף אבל זה נמצא פה אפשהוא. אבל למעשה מהמציאות שלי אני צריך לפחות לדעת שבאותם רגעים אני צריך לנתק אותו מהמציאות שבה אני נמצא.

אז נניח אדם נמצא כרגע במצב של עצב, הוא צריך לדעת 'אני צריך להעלים את זה מהחיים שלי' אני חייב לנתק את זה. למושג 'הרג' ביהדות, יש ספקטרום, זה לא תמיד בא לידי ביטוי בסכין בגב. למשל, כאשר האדם מתעלם מהחבר שלו יש בזה מידה של הרג לכן הזהירו אותנו חז"ל מהקטע הזה של 'כתף קרה' ולהתעלם, לא להגיד שלום, לא להתייחס, לא לדבר עם בנ''א, לא להראות לו נוכחות, עד כדי מצב שאם בנ''א לא ראה את החבר שלו תקופה הוא צריך לברך ''ברוך מחייה המתים'' כמו שאמר דוד המלך ''הייתי כמת נשכח מלב'' שיש מצב שאתה שוכח ממשהו, מתעלם ממנו, מה שנקרא 'לא סופר אותו', אנשים לא יודעים שמאשימים את האדם במידה מסוימת בהרג. למה אתה התעלמת ממנו, למה הוא לא נמצא במציאות שלך. דרך אחרת שיש לנו לעשות את זה, זה נידוי או חרם. עכשיו נידוי וחרם זה ניתן כמיתוק, הקב''ה נתן לבית דין רשות, הוא אמר 'יש בנ''א הוא צריך למות מצד עצמו אבל אני לא רוצה להמית אותו כי אני רוצה לתקן אותו', תנדו אותו תקופה מסוימת זה כאילו כמו מוות וזה יוציא אותו ידי חובה. אז עושים לו נידוי וחרם אבל זה משהו שהוא כמו. אז עכשיו מכיוון שיש לי כוח בנפש שאני לא יכול לתקוע לו סכין בגב, אני צריך להשתמש בשאר הספקטרום, אז אני ממש צריך להכריז חרם ונידוי והתעלמות מהכוח הזה.

עכשיו אני רוצה להסביר למה אני מתכוון ולמעשה עכשיו מתחיל השיעור (כל זה היה רק הקדמה, מחילה אבל הרבה פעמים זה ככה)

אנחנו צריכים לדעת שהמציאות היא הכוח שאתה נותן למציאות. המציאות שאתה רואה אותה זה מה שאתה מאמין בה. אם יש אזשהוא רגש שעולה ואתה נותן לו כוח ואתה אומר 'אני עצוב' מהרגע הזה עשית אותו בר קיימא, הושבת אותו על כיסא המלכות. עכשיו, כל יום שאתה אומר חושב או מרגיש 'אני עצוב' הוא כל יום יושב על 'כסא המלכות'. אתה עושה לו מניפסט וככל שאתה יותר מדבר על זה וחושב על זה ונכנס לקורבנות מזה ונכנס למיטה וסוגר לעצמך את הסדינים, אתה נותן לו עוד יותר ממשלה ומלוכה עד שהוא ייקח את נשמתך.

מה צריך לעשות? צריך להרוג אותו.

אז צריך לפתח בתוך הנפש כוחות של התעלמות, כוחות של הרג.

זה כמו שאדם כשנכנסת לתוכו מחלה, לא נכנסת לתוכו מחלה אלא אם כן הוא לא הרשה לה, יש לנו מחלות כי אנחנו מרשים למחלות להיכנס אלינו ואז האדם אומר 'יש לי מחלה' והוא מדבר על המחלה שלו; 'והייתי אצל הרופא והוא נתן לי כדורים' ואז אתה עוד יותר נותן לו כוח עד שהמחלה תגמור את האדם.

צריך להיות מצב של התעלמות גמורה כאילו אתה יוצר לעצמך מציאות חדשה לגמרי שהוא לא נמצא שם, אתה עושה לו נידוי וחרם פנימי בתוך הראש, שהכוח הזה לא נמצא שם בכלל.

עכשיו, כל דבר חדש שאתה תחזיק אותו לנגד ענייך אתה בורא למעשה, יש את כוח ההוויה, ההוויה מייצרת, מהווה מציאות חדשה שהיא תהיה בלעדיו, רק מה, צריך להחזיק ראש. זה מלחמה - אבל זה רק מלחמה בתודעה. אתה אפילו לא צריך לצאת מהבית, האמת היא שאתה אפילו לא צריך לקום מהמיטה רק צריך להחזיק ראש, זה כל הקטע, רק צריך להחזיק ראש.

עכשיו, כדי להחזיק ראש אתה צריך לכתוב, אתה צריך להגות, אתה צריך לדבר עם משהו שידבר אתך על זה, אתה צריך לעטוף את עצמך בספרים שלמשל מלמדים על 'עולם חדש'.

והמילה הזאת 'עצב' למשל אם אנחנו בחרנו אותה, היא לא קיימת שם בכלל, כאילו צירוף האותיות לא קיים שמה, כאילו אתה מתעלם זה ישות שלא קיימת, אין צירוף אותיות כאלה. כמו שעכשיו אני ייקח צירוף אותיות ואני יגיד לכם 'אתם מכירים את זה'? כן 'זה רגש מאוד קשה שעוד לא בא לעולם' ואתה אומר 'אני לא מכיר את הרצף הזה', טוב מאוד. אז ככה יש רצף של אותיות שנקראים ע צ ב ואתה אומר 'זה לא קיים אצלי, אני לא קורא ספרים עם המילה הזאת, אין לי בראש, זה אפילו לא עובר לי התדר הזה'.

ולאט לאט המוח מחווט את עצמו מחדש, לברוא לעצמו מציאות שזה לא קיים. זה שלכתחילה זה נכנס למערכת, זה ניכנס למערכת, זה שזה נמצא ומשהו דחף לך את זה כרעיון דחפו לך את זה כרעיון.. יש כל מיני דברים שנכנסים בדלת האחורית. אבל האמונה שלך נותנת לזה כוח ואם אתה תדבר על זה, אתה תחשוב על זה ואתה תרגיש את זה, הרי הרבה פעמים אנשים לא יודעים שהם בהגות מתמדת, אנחנו לא יכולים לא להיות בהגות אנחנו בהגות. אז אם אדם למשל שוטף כלים אבל בנתים בפנים הוא חושב מה הוא מרגיש, מה הוא מרגיש? עצב, אז מה הוא עושה? הוא מרגיש את העצב, אז כשהוא מרגיש את העצב הוא מנציח אותו. ואז אתה הולך עם זה בבית ואתה אומר 'אני מרגיש עצב' ואתה עצוב אז מה שאתה עושה 'אתה מנציח אותו' וכל יום נהיה יותר חמור מהיום הקודם, כי אז אתה הולך לישון ואתה קם עוד יותר עייף ממה שאתה הלכת לישון ואז אתה אומר 'זה בגלל שאני עצוב' ואז אתה נותן לו עוד כוח ועוד שליטה. קודם לא העזת להגיד את המילה הזאת 'אני עצוב' אבל בהתחלה באזשהוא שלב אמרת 'אני עצוב' עד שאפילו זה יתהפך למילה 'דכאון' ואז אתה אומר 'אני בכלל חושב שאני בדיכאון'. ואז עוד פעם ככל שאתה יותר מדבר על זה ואתה מאדיר את המציאות הזאת אז היא נמצאת.

אז כאן לימדו אותנו, איך לעשות את הדבר הזה, כי מה קורה? תסתכלו כמה שהתורה חכמה אחרי שבנ''א מת השם שלו אח''כ לא מוזכר, יש מצבים שהשם של בנ''א מת ואח''כ הוא כן מוזכר אבל למשל רשעים אח''כ הוא לא מוזכר. למה? כדי לא להזכיר אותו יותר. אז נדב ואביהוא היו צדיקים המשיכו להזכיר את השמות שלהם אח''כ אהרון היה מוזכר אח''כ גם משה רבינו בספר יהושוע היה מוזכר אבל אח''כ כשבנ''א מת בכוונה לא מזכירים אותו ועל זה אנחנו אומרים 'יימח שמו'. הקונספט 'יימח שמו' זה שהמציאות שלו לא תהיה יותר.

אז צריך להגיד 'יימח שמו' על דברים מסוימים כאלה, אפילו אדם צריך להגיד 'העצב שלי יימח שמו' ולהמשיך את המשפט, עד כדי כך. וזה לאט לאט, צריך למחוק את המציאויות האלה מתוכנו. אומנם, בצורה המאוזנת של זה צריך לנתב את זה, לעשות תיקון חצות, חס ושלום יש למשהו שבעה, כשאנחנו יושבים בתשעה באב עוד מעט, אז צריך, נותנים לזה מקום מסוים אבל צריך לתת לזה מקום כמו צדיק, צדיק כל הזמן שמח בעבודת ה'.

רבי נחמן מברסלב היה נמצא כל הזמן בשמחה, מה הוא עשה בתשעה באב? מה הוא עשה בתיקון חצות? אז יש עניין של ''שמע ה' קול בכי'' לא כתוב 'שמע ה' בכי' 'שמע קול בכי' אפשר להשמיע קול של בכי וזה נחשב ליצאת ידי חובה. זה מה שעושה, דרך אגב, הרב עדס, גם הרב עדס הוא צדיק גדול מאוד והוא נמצא בשמחה כי מי שנמצא במקום גבוה לא יכול שלא להימצא בשמחה, החוכמה האלוקית נמצאת בשמחה. אז איך רואים אותו כל הזמן בכותל בגלות וכל הזמן בוכה? הוא משמיע קול של בכי, הוא לא עצוב, הוא רק משמיע קול של בכי ועל זה נאמר 'שמע ה' קול בכי'.

אז צריך להגיע למצב כזה שאנחנו רק נותנים ייצוג למידות האלה כשצריך, לייצג אותם, להוציא, 'הנה עכשיו אני צריך להיות עצוב, הנה, איך אתה רוצה שאני יהיה עצוב, אני אשב על הרצפה? אני יכפוף את הראש? שאני ישמיע קול של בכי 'בסדר אני יעשה את זה'. אתה רוצה שבתשעה באב 'אני יגיד קינה, אני יגיד קינה' אבל אני לא עצוב.

הרבי מליבוביץ'' אמר 'משנכנס אדר מרבין בשמחה משנכנס אב ממעטין בשמחה', הוא אומר שצריך לקרוא את זה נכון. הרי אנחנו מצווים להיות תמיד בשמחה ''עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה'' אז הוא אומר 'משנכנס אדר, (פסיק) מרבין בשמחה', למה? אדר, מלא במצוות שבין אדם לחברו (משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים) יש הרבה הוצאות, אז הוא אומר 'מרבין' תרבה אבל בשמחה 'משנכנס אדר מרבין, (פסיק) בשמחה' תעשה כל מה שבקשו ממך לעשות, את כל המצוות של החג, תעשה את זה בשמחה. 'משנכנס אב ממעטין, (פסיק) בשמחה', מה זה ממעטין? מורידים פרופיל, תוריד פרופיל; אנחנו לא אוכלים בשר, לא שומעים מוזיקה, לא מחליפים בגדים יותר מידי אלא יושבים על הרצפה, אז ממעטין, אבל גם את זה תעשה בשמחה. איך אפשר למעט ולעשות את זה בשמחה? שמחה זה לא חוחא והיתלולה וטראנס ברחובות על אמבולנסים.. אלא 'שמחה' הכוונה שאני עושה את מעשי ה', זה נקרא בשמחה, כי אני יודע שאני נמצא במקום טוב.

כתוב שעמלק כל הרעיון שלו שהוא כל הזמן נוטע בך ספק, להגיד לך 'לא בטוח שמה שאתה עושה זה טוב' 'לא בטוח שאתה נמצא בדרך' 'לא בטוח שאתה יודע שמה שאתה עושה זה בסדר וזה רצוי' הוא כל הזמן נותן לך להרגיש נקיפות מצפון, הוא כל הזמן נותן לך להרגיש אשם ואם אתה עושה אז אתה לא עושה טוב. התפללת - איך אתה חושב שהתפללת? הוא כל הזמן נכנס בך ואילו להגיע למצב שאתה אומר 'הנה אני עשיתי אני על דרך ה' בוודאות  אני עשיתי מה שהקב''ה רצה' אז יש בזה שמחה, כי ידוע שהשמחה זה לעשות נחת רוח לבורא. מתי אדם יכול להיות שמח? רק כאשר יש לו בוודאות, ממש, תצא בת קול, הקב''ה יגיד לו 'אתה עושה בדיוק מה שאני רוצה, אתה מצוין, תמשיך, ככה איך שאתה, מה שעשית זה מצוין'.. איזה שמחה תהיה לנו, הכי גדולה שיכולה להיות. אמרת תהילים, ואתה אומר, איך אמרתי 3 שעות לא התכוונתי לכלום, סתם, נגמרו 3 שעות, 'בסדר, אמרתי את כל התהילים פתאום יוצאת בת קול אומרת לך 'הכל בסדר, מצוין, אני אוהב את זה מאוד, תמשיך הלאה'.. אתה מאוד תשמח, נכון? אבל אם לא תצא כזאת בת קול. אתה תגיד 'בסדר אמרתי תהילים אבל ככה אומרים תהילים, מילה אחת לא התכוונתי..' אז אתה תאכל את הלב ואתה לא צריך לאכול את הלב כי ב 3 שעות האלה היית יכול להחטיא והיית יכול לחטוא ובחרת לשבת ולהגיד תהילים וזה קשה מאוד גם ככה והיום אנחנו בדור כ''כ חלש וירוד שאין לנו מוחין לזה אפילו. אז עצם העשייה היא דבר טוב מאוד ואם היית יודע כמה ה' שמח בזה אתה היית שמח עוד יותר, היית מתחיל עוד פעם תהילים מהתחלה.. אם בנ''א היה יודע כמה מלאכים הוא עושה סביבו ב 3 שעות האלה, איך העולם אפילו מסתדר על פיו.

היה אדם שהוא היה עם הארץ, בור גמור, בתקופתו של הבעלש''ט. הייתה גזירה גדולה מאוד הבעלש''ט עשה עליית נשמה ואמר לקב''ה, ניסה, 'אני יעשה ככה, אני יעשה ככה' הוא אמר לו 'לא, הגזירה עומדת' אז הוא אמר לקב''ה 'מה יש על פני כדור הארץ שאפשר להמיר אותו בגזירה הזאת'? מה אני יכול לעשות תגיד לי? אז הוא אמר לו 'יש אדם בכפר מסוים שכל יום אומר את התהילים כמה פעמים, אני רוצה את הזכויות של כל התהילים שהוא אמר'. אז הוא שמח, בא הבעלש''ט חשב שזה צדיק.. עם הארץ פשוט, ממש, יושב בחוץ ואומר את התהילים, פשוט אומר אותם, אז הוא שואל אותו 'מה אתה עושה'? אומר 'אני לא בר הכי , אני לא יודע ללמוד, אני לא יודע להתפלפל, אני יודע לקרוא וטוב לי להגיד את התהילים אז אני כל היום אומר את התהילים, אני יוצא עושה מלאכה אומר את התהילים'. אז הוא אומר לו' תשמע אני יודע שזה יהיה לך קשה, כמה זמן אתה אומר ככה את התהילים ? אומר '40 שנה' אומר 'אני צריך את כל הזכויות של התהילים שלך מ 40 שנה' אז הוא נתן לו וזה ביטל את כל הגזירה. אז רק הראו לנו מה זה תהילים של עם הארץ. לא לזלזל, אנחנו לא יודעים מה בנ''א אחד עושה, אתה לפעמים עושה מעשה משהו אחר מכניס כוונה, יש משהו שכרגע אנוס לא יכול להגיד תהילים אבל הוא מהרהר על האלוקות והקב''ה מצרף מחשבה טובה למעשה ומזה הוא עושה את הדברים הגדולים. אנחנו ערבים אחד לשני, כישות אחת אנחנו מושלמים אז אדם לא יודע אם הייתה יורדת בת קול כל מעשה קטן שאדם היה אומר הקב''ה היה אומר לו 'אני מרוצה ממך, זה בסדר גמור מה שאתה עושה, זה נהדר תמשיך' ואז האדם היה מתמלא בשמחה.

מה אנחנו עושים באב? יושבים על הרצפה, אומרים קינות, אנחנו לא שמים תפילין כתוב פאר תחת אפר, שמים אפר על הראש ואנחנו בוכים על בית המקדש, אז אתה אומר זה ממש חורבן צריך לבכות כאן ולקרוע את הלב, אומר 'לא, זה רצון ה' שככה אתה תעשה, ככה הוא רוצה שאתה תעביר את היום הזה.. אז תעביר אותו בשמחה. והיה ידוע, מאיפה אנחנו יודעים את זה? רבי עקיבא היה בין היוצאים של בית המקדש השני, אז הם חזרו בחזרה לבית אחרי שהוא נחרב אז מאותו מתחם, איפה שעומד עכשיו הר הבית, מהמקום של קודש הקודשים, יצאו שועלים. אז הם התחילו לבכות, אז הוא צחק שאל 'מה אתם בוכים'? אז הם שאלו 'מה אתה צוחק'? אמרו לו יצאו שועלים מבית המקדש, מקודש הקודשים, לא נבכה, אז הוא אמר 'אז עכשיו אנחנו יודעים שתתקיים הנבואה של בית המקדש השלישי'. עכשיו, צריך לצפות לבית המקדש השלישי לא לבכות על העבר, העבר היה, נחרב הבית השני? כן, אבל אנחנו יודעים עכשיו שיקום בית המקדש השלישי הנצחי. אז לכאורה אנחנו צריכים להיות בשמחה כמו רבי עקיבא, אז למה אנחנו יושבים ועושים את החורבן על הבית? עושים את החורבן על הבית אבל אנחנו מצפים לבית המקדש השלישי. מעצם העובדה שאמרו לך לעשות מצווה מסוימת ואמרו לך כמצווה להיות עצוב, אז עצם העובדה שאמרו לך כמצווה להיות עצוב זה משמח, כי זאת המצווה לעשות אותה.

לענייננו ובזה נסכם,

כשיש מידה כזאת שאתם לא מצליחים לשנות אותה כמו זמרי בן סלוא ואתם קולטים שלמעשה זאת מידה שאתה אומר 'אין, ניסיתי, הלכתי ליועצים, הלכתי לסמינרים, ניסתי לעשות כל מיני דברים עם עצמי' אני צריך עכשיו לעשות מלחמת חורמה.

מלחמת חורמה זה מלחמה של התעלמות, זה בניה של עולם חדש, כשהדבר הזה לא כלול בו, זה אומר שאתם יוצאים להרוג את אותו דבר שאתם חולים בו, להרוג אותו. להרוג אותו זה אומר לבטל אותו מן המציאות. אתם צריכים לקעקע אותו מן המציאות שנמצאת בתוככם. ממש, שמשהו ישאל אתכם כעבור שנה 'תשמע אני הייתי עצוב' תגיד 'עצוב, מה זה המילה הזאת'... צריך להגיע למצבים כאלה.

היה שיעור של רבי זושא שהוא התחיל אתו, היה שולחן ערוך, הוא ישב, אנשים ישבו לידו, הוא היה שקוע בספר ואנשים ישבו לידו ודברו לשון הרע. וזה עצבן את אחד התלמידים שהיה בסוף, איך הרב לא מעיר לתלמידים שנמצאים לידו ומדברים לשון הרע. כל השיעור הוא חשב, איך הוא יגיד לו את זה בסוף השיעור (יש כאלה תלמידים שזה הקטע שלהם, במקום לבוא לשיעור ולהקשיב הם עסוקים בפאה של הרב). אז הוא בא אליו בסוף השיעור ואמר 'הרב אני רוצה להגיד לך, ישבו לידך תלמידים, דיברו לשון הרע , והרב לא העיר להם' אז הוא אומר 'לשון הרע, אני לא שמעתי לשון הרע'.

אז יש מצבים שצדיקים מגיעים למצבים האלה שהם מוקיעים את הרע 'ובערת הרע מקרבך' אז אין לו את זה, אז אתה בא, אתה מזכיר לו אומר לו 'לשון הרע' הוא אומר 'אני לא יודע מה זה' אני כבר מעבר לזה, אני לא שומע את זה יותר. אז אותו דבר, יבואו יגידו לך 'עצב' תגיד 'אני לא יודע מה זה'.. לא מכיר את זה כבר. כמו שיגידו לך 'אתה יודע לרצוח, אתה יודע להוריד את הראש כמו דעאש' אתה אומר 'מאיפה אני אדע את זה בחיים שלי לא עשיתי כזה דבר'. ככה אתה צריך לעשות, כשם שהמידה הזאת מעולם לא נכנסה, ככה זה יהיה כ''כ מגורש ומגונה שאתה תגיד 'זה לא קיים בי'.. זה להיוולד מחדש.

זה צריך להביא אותנו למצב, ממש, של לנקות ולברוא מציאות חדשה כשזה לא קיים בה יותר, ממש, להחרים אותו כמו שעושים לבנ''א, כמו שאתה לא מזמין בנ''א שאתה לא אוהב אליך הביתה, כמו שאתה לא רוצה לראות אותו, כמו שאתה לא רוצה לדבר אתו, כמו שאתה לא רוצה לקיים אתו משא ומתן, אתה אומר 'מבחינתי שימות'. אותו דבר אתה צריך לעשות למידה רעה. והמילה הזאת אפילו לא צריכה לעלות לך על הפה, לא לעלות, לא להגיד 'אני עצוב' לא ללכת לרופאים, לא ללכת לפסיכולוגים ולא לכלום. פשוט להתעלם מן המידה  הזאת לגמרי ולעטוף את עצמך בעולם ההפוך, לעשות התניות הפוכות - תהיה בתוך שמחה, תעטוף את עצמך בשמחה, תקרא על שמחה, תראה סרטים על שמחה, תשמע שירים של שמחה, כל הזמן, אל תשמע שום דבר שהוא קשור למילה הזאת, אל תיתן למילה הזאת להופיע לך בתוך המציאות.. אני יודע שזה קשה כי זה מהפנט, זה מהפנט.

אני יסיים בדבר האחרון - בהגות הקבלית אנחנו עושים הגות על מילה, לפעמים זה שם של מלאך עד שאנחנו מגיעים לשם של הקב''ה. המטרה של לעשות את ההגות כך אמרו המקובלים וכך זה, עד שאתה נהיה המילה. אתה עושה הגות על מילה עד שאתה נהיה המילה, עד שאתה נהיה הקונספט.

אז אפשר למשל לעשות הגות על המילה 'חיים' עד שאתה נהיה החיים עצמם. עכשיו אמרתי אדם לא מודע גם עושה הגות, הוא לא יודע את זה, אז נניח הוא אומר 'אני עצוב' 'אני עצוב' עד שהוא נהיה העצב. ויש אנשים שחודר פחד לחיים שלהם אז הוא מפחד מפחד עד שהוא נהיה החרדה, הוא לא בחרדה הוא נהיה  החרדה. אתם צריכים לדעת שהאדם יכול למלא קונספט, המודעות של האדם יכולה למלא קונספט, כי אדם הוא הדעת, הוא יכול להתחבר לקונספט עד שהוא נהיה הקונספט. אז זה לא שבנ''א חווה חרדה הוא יהיה חרדה, זה לא שבנ''א הוא עצוב הוא נהיה העצב בעצמו. כתוב ''תשב אנוש עד דכא'' אז אמרו חז''ל ככה לא מדברים 'תשב אנוש עד דכא' אלא 'תשב אנוש' מזה שהוא בדיכאון, אומר לא, הוא נהיה הדיכאון, הוא נהיה המקום שנקרא 'דכא'. דכא מלשון דכאון.. עד כדי כך.

אנשים לא יודעים שהם מסתובבים עם מלאכים רעים כי הם עברו אותם ואדם יכול להיות שטן אפילו.. אדם יכול להיות שטן, לעבר את השטן, הרוע שלו יכול לעבר אפילו את זה. ולעומת זאת ההיפך, משה רבינו עיבר את המלאך המ''ט ''ויתעבר בי ה' למענכם'' הוא כ''כ קיים ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' עד שהוא נהיה אלוקי 'משה איש האלוקים' היא ראה את זה לנגד עיניו עד שהוא נהיה אלוקי אז זה לא בנ''א שהתחבר אליו כוח אלא הוא נהיה הדבר הזה.

אז תבינו כמה מסוכן האדם, 'מסוכן' אני מתכוון רגיש, שאין אדם כלשהוא שהוא לא מוגדר שמצרף אליו תכונות בנפש. האדם הוא הדעת. זה מה שאנחנו, אנחנו רק דעת. אנחנו רק שקע שמחכה לתקע, זה מה שאנחנו שקע שמחכה לתקע, זה הדעת. ואז אתה יכול לחפש לעצמך משהו להתחבר אליו, אתה יכול להתחבר לפחד, אתה יכול להתחבר לכעס, אתה יכול להתחבר לעצבות עד שאתה נהיה הדבר עצמו וככל שהדבר הזה יותר מעסיק אותך אז זה ההוויה שלך. לכן דוד המלך אמר ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'', אני לא רואה שום דבר אחר חוץ מהקב''ה כנ''ל רבי שמעון בר יוחאי לכן במותם הם זכו ליחידה דיחידה, כל מי שעשה את זה. אז אתה תגיד לדוד המלך 'תגיד אין לך עצבות בחיים' לא תראו את הדברים האלה, אתה תשאל את רבי נחמן 'יש לך עצבות בחיים' זה טבעי הרי שכל בנ''א יהיה לו קצת משהו, אבל הוא בנה לעצמו מציאות שזה לא כולל את זה כבר וזה הכל מכוח התודעה.

אז נשאלת השאלה, מה יש לך מול העיניים כל הזמן?

מה החזון? מה האידאל ששוטף לך את המוח כל הזמן?

לכן אפילו אם אתה אומר 'אני חולה' אתה נהיה המחלה, מתי אדם מת? עד שהוא נהיה המחלה. אנחנו אומרים 'יש לו את המחלה'.. הוא נהיה המחלה, זה הבעיה הכי גדולה, איך אני יכול להבריא בנ''א שהוא המחלה? אם אני יבריא את המחלה אני יהרוג אותו, וזה מה שקורה. אתה צריך להגיד 'אני הבריאות' 'אני החיים' 'אני עצם השמחה'. אתה צריך להגיד את הדברים האלה עד שאתה תהיה אותם, עד שאתה תרגיש אותם ולכן אנחנו צריכים לעטוף את עצמנו במילים האלה - חיים ושמחה ותורה ואור 'ושוויתי ה' לנגדי תמיד' עם כל המשתמע מזה, עד שאתה תהיה הקונספט הזה.. כי תזכור 'אתה שקע שמחפש תקע'. וזה כל הזמן ככה כי אין מצב שאתה לא מתחבר למשהו והסכנה הכי גדולה היא עד שאתה נהיה המשהו הזה, אתה לא מתחבר סתם, עד שאתה נהיה המשהו הזה (על זה נדבר עוד ביום חמישי הקרוב 'להמית את המוות').

זאת האחריות שיש לנו ''לית אתר פנוי מניי'' משהו קורה כל הזמן, גם אם אתה סתם ככה בבית זה לא שלא קורה כלום, אתה מתחבר למשהו. אתה יכול להתחבר לשעמום, אתה יכול להתחבר לעצלות, אתה לא מודע לזה, אתה לא קורא לזה בשם אבל אם זה מה שאתה עושה התודעה שלך מתחברת לזה עד שאתה נהיה כזה ואז אח''כ זה לא שאומרים 'הבנ''א עצל, יש עצלות לבנ''א' יש עצלות, זה לא בעיה, אתה קם ומנער את זה ממנו והוא קם אבל אם הוא נהיה העצלות אתה לא יכול לדבר אתו כבר, זה מסוכן מידי. יש פעולות שצריך לעשות בזמן שאתה נהיה הרוע עצמו (על זה נדבר ביום חמישי).

כי היינו יכולים לשאול שאלה, האם זמרי בן סלוא היה יכול לרפא את עצמו, זאת שאלה גדולה, האם הרע יכול לתקן את עצמו, האם השטן מלאך המוות יכול לתקן את עצמו, זה שאלה גדולה מאוד. האם משהו שהוא כבר נהיה הרוע יכול לבוא ולהגיד 'אני הרוע' זה לא שיש בי רע אני הרוע עצמו - ונשאלת השאלה עכשיו האם הוא מסוגל לרפא את זה. זה שאלה גדולה מאוד, האם זה בכלל אפשרי שבנ''א יגיע למצב של פול רוע, ועדיין להגיד 'אני רע' כי הרי יש לו מודעות עצמית אז אם הוא יודע להגיד 'אני רע' אז יש בו משהו טוב שהוא יודע להגיד שהוא רע?

אבל אני כבר יגיד שרע גמור, שאדם נהיה רע גמור או שאדם נהיה המוות - אין לו הצלה. אין לו הצלה מצד עצמו ''אין האסור מתיר את עצמו מבית האסורים'' משהו אחר צריך לבוא ולהגיד 'הוא בדיכאון, הוא נהיה הדיכאון אבל אני אומר שהוא לא הדיכאון'. על זה אמר רבי נחמן מברסלב 'אם ראית רשע גמור' שלכאורה זה 'רשע גמור' צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב, אתה אומר 'אבל אתה אמרת אם ראית רשע גמור, לא אמרת אם ראית רשע כלשהוא, אמרת אם ראית רשע גמור, מה זה רשע גמור? רשע גמור, שהוא כולו רשע'.. אבל הוא רואה את עצמו כרשע גמור אתה יכול לבוא ולהגיד 'הוא רואה את עצמו אני לא רואה, אני מכיל אותו, אני לא רואה שהוא רשע גמור. ''אם ראית רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה מחזירו בתשובה'', אז אנשים לא יודעים את זה אבל שתדעו לכם אנשים מסתובבים עם דכאון, זה לא שזה בנ''א עם דכאון, הוא הדיכאון, לפעמים שאתה בא לדבר אתו אתה מדבר עם הישות שנקראת דכאון. אני ידבר על זה אבל הישויות האלה זה למעשה מלאכים לא טובים ולמעשה אתה מדבר עם המלאך של הדיכאון וכשאתה רוצה להוציא אותו מהדיכאון המלאך הזה אומר אתה למעשה רוצה להרוג אותי אני לא אתן לך והוא יתעבר בו. צדיקים יודעים מה לעשות בדבר הזה .. צריך להעביר על זה שיעור..

תשובות הרב לשאלות מהקהל

זה שאדם אומר 'אני עצוב' 'אני בדיכאון' הוא מדביק את זה אליו, הוא מעבר את זה. אבל צריך לדעת, הצירוף של המילים האלה זה מלאכים, ויש צירוף של מלאכים שהם מלאכי חבלה. אז שבנ''א אומר 'אני בדיכאון' הוא פשוט קורא למלאך הזה והמלאך הזה מתעבר בו עד שהוא נהיה המלאך הזה.

במיוחד לא להגיד את זה על בנ''א אחר 'אתה בדיכאון' 'אתה הרע' לא להגיד את זה, אתה ממש מזמן את המלאך הזה. כמה זה חשוב, רק לחשוב מחשבות חיוביות, רק לדבר טוב ''מי הוא האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב'' רק לראות טוב. ברגע שאתה רואה את הרע ואתה מגדיר אותו אז צריך לדעת אתה מזמן את המלאכים האלה והם לא פראיירים הם באים, הם באים והם מתעברים ועכשיו לך תוציא אותו. אתם יודעים מה זה להוציא משהו שהתעבר בבנ''א?

זמרי עשה את שלו, הם עושים את שלהם anyway כאילו כשבא הרע לעשות את שלו הוא עושה את שלו אבל כשפתאום אתה קולט שזה כבר נהיה מחלה וכשזה כבר מדאיג והוא הולך לעשות הרס אז אתה חייב להיות מודע ולהגיד 'אוקי אני קולט שאני כבר עצוב מידי, אני קולט שאין לי שליטה בזה, אני קולט שמשהו כאן איבד שליטה' אז כאן צריך להיכנס.

אני כבר יגיד מה שצדיקים עושים הם כאילו מתעלמים ממנו אומרים 'אתה לא קיים פה' הם כאילו מתכחשים לקיום שלו. זה לא עניין של מגדילים קדושה, מבחינת הצדיק 'אין עוד מלבדו' אז כשבא משהו ואומר לו 'שלום, אני מלאך הדיכאון' הוא אומר לו 'אני לא מכיר אותך' הוא לא נמצא בעולמו של צדיק. אבל צדיק צריך להיות נוכח עם האדם הזה שבדיכאון כל הזמן אבל האדם כשלעצמו צריך לעשות ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, הוא צריך לעשות לעצמו מקדש כזה שגם הקונספט הזה לא נמצא בו. להגיד 'אבל אין פה דכאון', בבית המקדש יש דכאון? זה שייך להגיד שבבית המקדש יש דכאון? כמו שאני יגיד לכם שבית המקדש יש תת מקלע עוזי, שייך להגיד שבבית המקדש יש תת מקלע עוזי.. לא שייך להגיד את זה, זה לא משהו שאתה תגיד, זה מתאים לזה. אז אותו דבר, אתה צריך לדעת שאתה בית מקדש. לבית מקדש הזה לא מכניסים מילים מסוימות, לא מכניסים, ממש, יש מילים מסוימות שלא נותנים להם מקום, הם מנסים להיכנס, זה לא שהם לא מנסים להיכנס אבל אתה צריך להוקיע. וזה הכוח של התודעה - הכוח של התודעה צריכה להוקיע.

בעז''ה לזווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן