פרשת השבוע

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

פרשת משפטים התשע"ט

בפרשת משפטים יש שני אלמנטים שעל אחד אני אדבר היום ועל השני מחר.

פרשת משפטים היא פרשה קשה בהבנה שלה גם השפה שלה קשה וגם הדברים שהיא רומזת נורא קשים ובהיבט הזה יש תפנית בתורה.

עד עכשיו התורה מדברת בצורה שאפילו אדם רגיל יכול להבין אותה כי זה סיפורת זה די נשמע כמו סיפורת אומנם הזוהר הקדוש אומר שמי שחושב שהתורה היא סיפורת או היסטוריה תיפח רוחו.. ברור שזה הכל 'פשט' 'רמז' 'דרש' ו'סוד' וזה הכל מלא במשמעויות וכו' ואסור להתייחס לזה כסיפורת, אבל לפחות אנחנו אומרים לאדם רגיל שרוצה לקרוא עד 'פרשת משפטים' אין בעיה הוא יכול לקרוא מבראשית, אדם רגיל זה אפילו יעניין אותו זה ימשוך את ליבו וכו'. כשמגיעים לפרשת משפטים מאבדים את הידיים ואת הרגלים, מדובר על עבר עברי ועל מה שהוא צריך לעשות והוא יוצא 'בגפו יבוא בגפו יצא', אחרי שבע שנים אם הוא לא רוצה לצאת ''אהבתי את אדוני'' לוקחים אותו רוצעים את אוזנו על המפתן.. קשה, השפה קשה, ההבנה במה שמדובר בו קשה, פתאום זה משהו שמשתנה. ומתחילים יותר להתפרטות של המצוות ולמה שהקב''ה רצה במעמד הר סיני, אז כאילו התורה מקבלת תפנית בפרשה הזאת.

עוד דבר, היא מקבלת תפנית גם כן במשמעויות שלה, כתוב על עניין של עבד עברי ''כי תקנה עבד עברי'' אז הזוהר אומר זה 'תורת הגלגולים' שלכאורה אתה אומר: איך אפשר להסיק את זה? כתוב ''כי תקנה עבד עברי'' מי מדבר פה על גלגול, איך אפשר להסיק מפה שזה גלגולים?

ידוע הסיפור המפורסם בתקופת הרמב''ם הוא היה גדול הדור ושלחו לו כל הזמן שאלות אז מאחד הכפרים שלחו לו 'איפה כתוב גלגול נשמות בתורה' אז הוא לא ענה להם. אח''כ עוד פעם שלחו עוד פעם הוא לא ענה להם. בפעם השלישית הגבאי שלו אמר לו; הרב הם שואלים צריך לענות להם זה יהודים, הוא אמר: אני לא עונה להם אם אתה רוצה לענות להם תגיד להם שהסכין של השוחט שלהם פגומה בגלל זה הם שואלים אותי שאלות כאלה.

כביכול יש דברים שזה עניין של דעת תורה והבנה שלא צריכה להיות כתובה אלא צריך להיות כאן איזשהו סוג של הבנה לדבר עצמו.. ובטח שמי שאל אותו? לא שאל אותו עמכה.. זה אחד מהרבנים של אותה עיר שאל אותו את השאלה הזאת. אז בסדר אז הוא לא קרא זוהר ולא היה זמין בתקופתו שהוא יראה שכתוב 'תורת הגלגולים' על העניין הזה, אבל יש עניין של להבין איך זה קורה כשמשהו מבקש להיות עבד.

אז על עניין הגלגולים אנחנו נדבר מחר, 'סוד הגלגולים' בכלל וכל תורת הגלגולים אנחנו נדבר מחר - זה שיעור מאוד ענף כדי להבין אותו, הוא גם מרתק כשלעצמו, אבל שתדעו שזה אף פעם לא נגמר בפעם אחת. אבל אני כבר רוצה להתחיל את זה מתישהו כי 'סוד הגלגולים' הוא כן חשוב הוא כן קריטי במיוחד לקראת סוף הזמן.

 היום אני רוצה לדבר על אלמנט אחר שכתוב בתורה עצמה, על עניין של רציעת האוזן לעבד

למה צריך לרצוע ? עבד עברי צריך לצאת לחופשי אחרי שבע שנים עכשיו הוא לא רוצה לצאת. הסיבה שהוא לא רוצה לצאת? זה לא בגלל שמשהו מכריח אותו ההיפך כאילו הוא אוהב את העבדות, הוא אומר 'לא, אני אוהב את אדוני' כאילו טוב לי המשרה מתאימה לי הכל טוב אני בטוב, לא רוצה לצאת. אז לוקחים אותו ורוצעים את אוזנו על המפתן. למה? כי אוזן ששמעה חירות בהר סיני הוא לא רוצה עכשיו לצאת? אומרים לו: אתה שמעת חירות אתה לא מבין שאתה צריך להיות בן חורין? איך אדם מבקש עבדות?

אז אני רוצה לדבר על העניין של החירות הזאת -

דבר אחד - לכאורה זה טטרה דסטרא בתורה. התורה כביכול מאוד משעבדת היא מאוד מעסיקה, הלכות מהבוקר עד הערב, 24 שעות הלכות, מחילה מכבודכם אפילו בשירותים יש הלכות, במקלחת יש הלכות כאילו אין מקום שבו אין הלכה לעשות אותה, אתה כאילו כל הזמן צריך להיות דבוק לאיזה ספר, מה עושים עכשיו. על איזה חירות מדברים אתך, זה דבר אחד.

דבר שני - איך זה קשור לעניין של העבד העברי שהוא בחירות שלו אומר' אבל אני אוהב את אדוני לא אמרתי שאני אוהב את העבודה שלי' הטענה שלו זה לא אומר, אני אוהב את העבודה הזאת, אם הוא היה אומר 'אני אוהב את העבודה הזאת' אז היית אומר 'יש לך ראש של עבד' הוא אומר 'אני לא אוהב את העבודה אני אוהב את אדוני.. אני אוהב את האדון שלי אני מסתדר איתו אז לא אכפת לי להיות משועבד אליו אם זה מה שהעבודה צריכה. אבל המוטיבציה הרגשית שלי עכשיו היא האהבה שלי לאדוני, אז מה רע בזה?

דבר שלישי - שאלה השלישית שעולה, זה ענין שאחד מהתארים הגדולים שאדם יכול להגיע אליו זה להיקרא 'עבד השם'. בחז''ל יש על זה דיון מאוד נוקשה, מה יותר גבוה 'עבד השם' או 'בנים אתם לה' אלוהיכם'? יש כאלה שאומרים להיות בן לקב''ה, יש כאלה שאומרים 'עבד ה' הוא בלי יחוס הוא כאילו עומד בפני עצמו. ואח''כ הם הגיעו למסקנה שזה בן שמתנהג כמו עבד ה' שהוא כמו בן שרוצה לרצות את אבא שלו לא בן שעומד בפני עצמו הוא לא פרסונה שרוצה לדחוק ברגלי אבא שלו ונכנסת במקומו אלא שהוא עובד כמו עבד ה' כדי לרצות את אביו. אגב, חלק מההסבר של כיבוד הורים זה שצריך לעשות את זה ככה שצריך נורא לרצות את ההורה צריך להראות להורה שאתה נורא רוצה לרצות אותו. אז זה גם כן קשה כי אם ככה ואני צריך לרצות משהו אחר לא משנה איך קוראים לזה זה עדין סוג של שעבוד. איפה החירות שלנו באה לידי ביטוי?

דבר רביעי - ודבר אחרון שאנחנו ניגע בו בשיעור - זה שאנחנו צריכים לדעת שהיצר הרע יושב לנו על החירות. למה? כי כתוב ''אל תיקרא חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות'' וחירות ממה? חירות ממלאך המוות. אז בטעות אנשים חושבים שחירות ממלאך המוות 'אז אני לא ימות' לא לזה הייתה הכוונה אלא יש נקודה עמוקה מאוד מאוד מאוד שצריך להבחין בה - שהיצר הרע מתיישב על נקודת החירות, ז''א שניים רבים על חירות, היצר הטוב והיצר הרע. הסוגיה ששנים אוחזים בטלית, טלית היא החירות. מה זה טלית? טלית זה חירות. אז צריך להגדיר כאן מה זה חירות. אם נגדיר מה זאת 'חירות' אז נגדיר גם מה זה 'שעבוד' זה יבוא ביחד ואז אני אדע למה אני משועבד וממה אני בן חורין, צריך לדעת את זה.

עכשיו אתם יכולים לקרוא, אני קורא לזה סיסמאות חס ושלום לא בחוסר כבוד אבל פשוט לאדם זה נתפס כסיסמא כמו ''אין לך בן חורין אלא כמי שעוסק בתורה'' משהו יכול לבוא ולהגיד לך 'תשמע זה דבר הכי משעבד, לא רוצה, אני לא רוצה כלום, אני רוצה שיעזבו אותי בשקט'.

 

אז לכן אנחנו צריכים להגדיר כאן חירות. חירות זה דבר שצריך הגדרה -

אם תלכו לרחוב ותשאלו 'מה זה חירות' אז אנשים יגידו לך 'לעשות מה שאני רוצה' זה נקרא חירות, אבל אם תשאלו את התורה; מה זה חירות, אז הוא יגיד לך; הטבע הרוחני שלך הוא חירות. תחשבו על זה, אם אתה חוזר לטבע הרוחני שלך ואתה מתנהג לפי הטבע הרוחני שלך אתה בחירות.. מתי אין חירות? שאתה מתנהג מוזר לא לפי הטבע הרוחני שלך.

אם אני ישים עכשיו על משהו משקולת של קג' על יד שמאל אז הוא ילך פתאום בצורה מוזרה הוא ירגיש שזה לא בא לו טוב, למה? זה לא בחירות של הגוף זה לא לפי הטבע של הגוף להיות עם עוד קג' על היד..

אז אנחנו צריכים להגדיר את זה בכלל מה זה חירות כי החשיבה שוב זה חשיבה גם חזקה של התת מודע, זה חשיבה של הרחוב, החשיבה הרחובית 'חירות, תן לי לעשות מה שאני רוצה'. חירות זה שאני עושה מה שאני רוצה - בא לי אני אקפוץ משמחה לא בא לי אני לא אקפוץ, בא לי לאכול פיצה אני יאכל פיצה לא בא לי לאכול פיצה אני לא יאכל פיצה.

עכשיו איך יודעים שזה לא יכול להיות ההגדרה של חירות? כי זה יפגע בך, כי באמת בחירות שלך אתה תאכל פיצה אבל אתה תמות מהתקף לב. בחירות שלך, ברצון שלך לעשות מה שאתה רוצה; אתה רוצה לעשן, אתה רוצה מסיבות עד הבוקר, אתה לא רוצה לצאת לעבוד, אתה יכול בשקט להרוס לעצמך את החיים הבריאותיים, הנפשיים, החברתיים שלך, זה חוסר אחריות מוחלט.

אז לא ייתכן שאתה תהיה בחירות וזה ייהרס

דרך אגב לא בגלל שהעולם לא ייתן לך, יכול להיות שאתה תגיע לחברה מסוימת נניח אנשים הולכים.. יש מסיבות מדבר בארה''ב של ה-burning man הולכים דופקים את הראש עם סמים ומסיבות עד הבוקר וחלק מהאנשים חוזרים משם על אלונקות משמה ישר לבתי חולים.. עכשיו החברה שנמצאת שמה מאפשרת אומרת לך; תעשה פה מה שאתה רוצה 'פה עושים מה שרוצים'. בסדר, מה נגרר מזה? שאנשים מתאשפזים, אז אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה וזה יכול לפגוע .. משהו לא נכון. לא ייתכן שהמערכת הפנימית שלך שמבקשת חירות גם פוגעת בגוף שלך לא יכול להיות שהחירות תפגע בך.. אם מדברים על חירות אז החירות לא צריכה לפגוע בשום דבר, החירות הזאת גם צריכה להיות בריאה. עוד דבר, שחירות לעשות מה שאתה רוצה, יכול לפגוע גם במשהו אחר יכול להיות שבחירות שלך בא לך עכשיו לשים מוזיקה רועשת בחמש לפנות בוקר, בחירות שלך, אבל אתה פוגע במשהו אחר שגם לו יש חירות גם הוא רוצה להיות בן חורין.

אז אי אפשר שתהיה הגדרה של חירות לבנ''א בדיד, הגדרה של חירות היא צריכה להיות הגדרה כוללת של כולנו שכולנו נהנה מאותה חירות –

אז לכן אם אומרים לך 'אל תיקרא חרות על התורה אלא חירות על התורה' צריך לדעת איזה חירות התורה נותנת. אז לכולם יש תחושה אנחנו נהיה משועבדים לתקופה מסוימת ואח''כ תעשה מה שאתה רוצה.. לא, לא יהיה לעולם שלב שבו כביכול אתה עושה מה שאתה רוצה או שאתה מתחמק מעול או משהו כזה החירות שהתורה מדברת עליו זה לחזור לטבע הרוחני.

 

 

מהי חירות ? חזרה לטבע הרוחני

כי ברגע שאתה תחזור לטבע הרוחני שלך אז הנה אתה, הנה היכולות שלך.

זה אומר שעכשיו אנחנו משועבדים לכתחילה, עכשיו ככה איך שאתה אפילו בגוף אתה משועבד, כי זה לא הטבע הרוחני להיות בגוף, לא הטבע הרוחני להיות אגואיסט או להיות בכלל בעל אגו, אפילו להיות מיליארדר זה לא שייך לטבע הרוחני, להיות זמר שכל העולם אוהב אותו והוא פנוי מכל העבודות בעולם זה גם לא הטבע הרוחני.

כל הרעיון של האוזן ששמעה חירות בהר סיני, איזה חירות היא שמעה? זה לא העניין שהוא יוצא לחופשי אלא איזה חירות היא שמעה באוזן, למה אני רוצע לו את האוזן.

אז מה הוא שמע בהר סיני? מה הם שמעו בהר סיני? איזה חירות הם שמעו בהר סיני?

אז החירות שהם שמעו בהר סיני, הקב''ה אומר להם; אני רק רוצה להחזיר אתכם לטבע הרוחני שלכם. אז מה עושה עבד עברי? אומר' לא אני לא רוצה את הטבע הרוחני הזה אני טוב לי פה אני אוהב את אדוני' אז אומרים לו' זה לא בקורלציה למה ששמעת בהר סיני' כי הוא אומר זה מהרצון שלי שאני רוצה להישאר - אם נותנים לי בחירה עכשיו להשתחרר או לא להשתחרר אני לא רוצה להשתחרר ואני בחרתי את זה - האדון שלי משחרר אותי ואני לא רוצה להשתחרר. אז כביכול אומרים לו: מה זה לא חירות? זה חירות, הוא עושה מה שהוא רוצה, מה אכפת לך, הוא רוצה להישאר, תשאיר אותו. אז אומרים לו; אבל זה לא בקורלציה למה שהוא שמע בהר סיני, לא ייתכן שהוא מבקש את זה. למה? כי זה כמו שאומרים לך אחרי שבע שנים אתה יכול לאכול פיצה.. זה לא שייך לטבע הרוחני אנחנו צריכים לדעת.

אז צריכים למחוק את הקונספט חירות, את הקונספט הרצון לחופש (כאילו 'אני יעשה מה שאני רוצה') כאשר חירות בכלל במשמעות שלה זה לחזור לטבע הרוחני.

מי הוא באמת היחידי בעל חורין? רק הקב''ה, היחידי שנמצא בטבע הרוחני שלו -

במידה מסוימת אפילו מלאך לא כי המלאך כפוי לתקופה מסוימת לשמש את האדם אז אין לו חירות משל עצמו. ועוד פעם, אל תבלבלו את זה כל הזמן עם הרצון לעשות מה שהוא רוצה, אנחנו מדברים על טבע רוחני. גם מלאך זה לא בדיוק טבע רוחני הוא כפוי לעבודה מסוימת. טבע רוחני יש רק לבורא ומכיוון שאדם נברא בצלם, נבראנו בצלם אלוקים, היחידי שגם אמרו לו אתה צריך לעשות דבקות. מלאך לא צריך לעשות דבקות, המלאך מיכאל הוא אותו מלאך מיכאל מאז שהוא נברא, המלאך רפאל זה אותו מלאך רפאל מאז שהוא נברא, המלאך גבריאל זה אותו מלאך. מאז שהם נוצרו, מהיום השני, הם אותם מלאכים הם לא השתנו אפילו שהדורות השתנו זה אותו מלאך. אז חושבים שהוא טבע רוחני.. לא, הוא לא טבע רוחני כי זה לא טבעי שיש מלאך בגלל זה היה צריך לברוא אותו.

טבע רוחני זה רק הבורא. חירות יש רק לבורא

למי עוד יכולה להיות חירות ? למי שביקשו ממנו להשוות צורה לבורא.

וביקשו את זה רק מאתנו - לא ביקשו את זה מהמלאכים - לפעמים אפילו יש הערות למלאכים, מלאך יכול לקבל הערה, אפילו אם זה שמש. למשל, השמש לא עשתה משהו נתנו לה שישים מלקות (לא ניכנס כרגע לסיפור פשוט שתדעו) אתה אומר, זה שמש מה נותנים לה שישים מלקות. אליהו הנביא גם כן לא עשה משהו שהוא היה צריך לעשות קיבל שישים מלקות. כתוב על רבי אהרון קרלין הגדול שהוא היה בחינת משיח בן יוסף היו מוציאים בתקופתו את המלאכים והיו מלקים אותם למה אין לכם יראה כמוהו.. אבל אל תיקחו את זה כפשוטו זה לא פעולה אלימה זה הכל משלים צריך להבין את המשל והנמשל. אבל לכאורה איזה חירות, למה אתה נותן לו הוא מלאך מה אתה רוצה ממנו, ככה הוא נברא? אז כאילו מסבירים שיש פער בניהם לבין הטבע הרוחני, כל ההלקאה 'לקותה' שבנ''א מקבל, כל 'לקותה' זה בגלל הפער בין הטבע הרוחני לבין מה שהוא נמצא בו.

אז כשאנחנו מדברים על חירות, אנחנו מדברים על חירות כדי לחזור לטבע הרוחני שלנו ולכן אין לך בן חורין כמי שעוסק בתורה מכיוון שהתורה מחזירה אותך לטבע הרוחני שלך.

עכשיו, יש לנו שני טבעיים, זה הבעיה - האדם הוא לא ישות אחת הוא שניים הוא דואלי; יש לו את הנשמה שלו ויש לו את הגוף שלו. יש את החירות שזה כביכול החופש של הגוף שלו של 'תן לי לעשות מה שאני רוצה' שעליו יושב מלאך המוות שם הוא יושב - ומלאך המוות כל הזמן אומר: 'תן לי חופש תן לי לעשות מה שאני רוצה' והנשמה אומרת: 'אבל משהו לא מסתדר, מה שאתה רוצה לעשות פוגע בי זה מוביל אותי למוות, זה מוביל אותי למחלות, זה מסכסך ביני לבין אנשים אחרים, אתה מבקש חופש אבל החופש הזה מסכסך אותנו הוא עושה לנו בלגן'.

אז כביכול יש שתי חרויות, כביכול, חירות לגוף וחירות לנשמה - האמת תתנו לי כאן להחליף 'חירות' במילה של הגוף ל 'חופש' כי המילה 'חופש' היא מילת גנאי וחירות זה מילה גבוה מאוד בתורה וחופש זה מילת גנאי כתוב ''ולמתים חופשי'' שהמתים חופשיים כביכול מהמצוות אבל לא כתוב שהם בני חורין מן המצוות. אז 'חופשי' הכוונה 'אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה'? קדימה לך תעשה מה שאתה רוצה.. אבל יהיה לזה אח''כ משמעות.

זה העניין של שניים אוחזים בטלית, זה אומר שלי זה אומר שלי, השטן אומר: החירות היא שלי והנשמה אומרת: החירות היא שלי.. האמת היא שה'נשמה' זה אפילו הקב''ה אומר: החירות היא שלי. אז יש לנו שניים שאוחזים בטלית אבל צריך לדעת שהמשמעות של הטלית היא חירות. גם 'טלית' עומדת כנגד 'אור מקיף' וזה הסיבה של למה אנחנו שמים את הטלית בחופה, למה עוטפים את האישה בטלית והאישה נקראת טלית והיא זאת שקונה לו את זה כי היא צריכה לקנות לו חירות, למה? כי הוא חזר לטבע הרוחני שלו. להיות רווק זה לא טבע רוחני, לא של הגבר ולא של האישה, אז שהיא מחזירה לו את זה היא אומרת; הנה החירות שלך, אז הכל תלוי בזה.

אז אנחנו צריכים לקלוט בעצמנו מתי אני אהיה בחירות? אז אנשים שואלים: מתי אני אהיה בן חורין? אז הוא כל הזמן חושב מתי אני מוריד ממני עול 'לא רוצה לעבוד' 'לא רוצה להיות יגע' 'אני לא רוצה להתאמץ' וזה טעות. כשאתה שואל את עצמך, מתי אני אהיה בן חורין? אז התשובה היא – זה מתי שאתה תחזור לטבע הרוחני שלך – מתי שהטבע הרוחני שלך יהיה טבעי לך אז אתה בן חורין אם לא אתה עדין משועבד.

דוגמא קלאסית, נניח יש אנשים שמתקמצנים על הכסף שלהם אתה אומר לו; אני רוצה צדקה, אתה רואה אותו חושב ארבע מאות פעם. עכשיו בטבע הרוחני שלך אתה חסד הקב''ה הוא חסד הוא נותן והנתינה אצלו היא בכלל המוטיבציה הרגשית לברוא את העולם. אז אם אני מבקש ממך עכשיו חסד ואתה קולט שקשה לך לעשות את זה אז אתה משועבד עכשיו, אתה לא קולט את זה אבל אתה משועבד לקמצנות. עכשיו אם אני אפנה לגוף שלך אז הוא יגיד לי: 'תעזוב אותי אני רוצה לעשות את זה בעצמי אם יבוא לי אני אתן אם לא יבוא לי אני לא אתן' וזה לא נקרא חירות או חופש ופה אנשים מתבלבלים, פה יש בלבול גדול

וזה המטרה של השיעור - הפער בין חירות לבין חופש

ובכל זאת עולים רגשות מהצד של הסיטרא אחרא כי היצר הרע יושב על זה בחגיגה עצומה ואתם צריכים לדעת שזה הדגל שהוא מחזיק ביד. השטן לא פראייר, הוא מחזיק בדגל הכי גדול שיכול להיות; מצד אחד של הדגל כתוב 'חירות' מהצד השני של הדגל כתוב למעשה 'חופש'. ולכן, מרבית מהדברים שאנחנו לא עושים ואשמים במחדל זה בשם החופש.. 'אני לא רוצה לעשות את זה כי אני מרגיש שאתה לוקח לי את החופש, אתה כופה עלי'.

בגלל זה בכל העולם יש את העניין של הדתה, אדם לא אוהב שיש עליו משטר או מנהל או בוס; בגלל זה כל המשטרים הדיקטטוריים הפילו אותם ובשם החירות הנפשית של האדם העיפו מדינות החוצה, כמו שהודו העיפה את אנגליה וכמו שמדינות שלמות העיפו מדינות אחרות ששלטו עליהם כמו שקרה בדרום אפריקה עם שלטון הפארט הייד. למה? אף אחד לא רוצה שישלטו בו, אף אחד לא רוצה שייקחו לו את החירות שלו. וזה מגיע עד למצב שהילדים לא סובלים את המורים שלהם, למה? כי זה מרות, ילד לא אוהב מרות, ילד רוצה לעשות מה שהוא רוצה 'מתים על החופש הגדול'. וזה הסיבה שאין 'אמונת חכמים' מהסיבה הפשוטה שנדמה כאילו החכם לוקח את החירות של התלמיד שלו בזה שהוא אומר לו מה לעשות.

ואם אני יבוא עכשיו למשהו תל אביבי שיושב עכשיו במעקה מעשן.. והוא עכשיו שומע מוזיקה והוא אפילו קיבל עשרה מיליון דולר וכל העניין שלו עכשיו 'אני זרוק פה' ואני יבוא אליו ככה כשאני צריך לעשות ערבית ותיקון חצות ומחר בבוקר אני צריך לקום ולטבול במקווה ואני יגיד לו 'אני יותר בן חורין ממך'.. אבל זה ככה באמת. הוא משועבד לגוף שלו והוא לא יודע את זה עכשיו הוא פשוט מחכה למה יבוא לו והוא יזרום עם מה שיבוא לו. אבל מה שיבוא לו זה מה שהשטן יגיד לו, השטן אוחז בחירות שלו. יבוא לו פיצה הוא ילך ויאכל פיצה, יבוא לו עכשיו לעשן הוא יעשן, יבוא לו לשתות הוא ישתה, יבוא לו מסיבה הוא ילך, מה שיבוא לו הוא ילך ויעשה - הוא לא בוחר את זה מדעת הוא לא מודע אפילו לאיזה צרות זה מכניס אותו פשוט זה בא לו והוא זורם עם זה. עכשיו מה הוא קונה? הוא קונה את המוטיבציה הרגשית 'כייף לו זה כייף' כביכול כשאתה עושה משהו עם חשק שבה מצד הגוף אז אין לך מלחמה אז זה טוב, אז הכל בא טוב כי הגוף משתף עם זה פעולה.

אצלנו אנחנו נלחמים כל הזמן - אני עושה דברים שהגוף שלי לא רוצה אז אני מרגיש כל הזמן במלחמה. כל הזמן אתה חש במלחמה ואם אתה חש במלחמה אתה לא יכול להגיד מצד אחד אני במלחמה אבל אני בן חורין כאילו משהו פה לא מסתדר.. אבל למעשה אני נלחם על החירות שלי, אני עוד לא בן חורין אני נלחם על החירות שלי. אבל הרמב''ם אומר אדם שנלחם על החירות שלו ''הבא לגבות כגבוי דמיה'' אם אתה נלחם על החירות שלך אתה נחשב לבן חורין כי מי נלחם על החירות שלו? רק משהו בן חורין.. אבל לפחות שאתה תדע על מה אתה נלחם.

בכל העולם על מה נלחמים ? תסתכלו מה קורה עכשיו באנגליה אני לא יודע אם אתם מודעים לזה.. חשוב לשמוע חדשות צריך להצטער בצער השכינה לראות מה קורה עכשיו בעולם תפתחו קצת חדשות גוגל רק תקראו את הכותרות תראו מה קורה בעולם. באנגליה תיכף מלחמת אזרחים עצומה יש שמה איזה קטע של break cit כן לעשות לא לעשות הולכים לאכול אחד את השני והולכת להיות שם מלחמת אחים מטורפת. זה לא טוב בעולם, כתוב שישראל אחראים לכל מה שמתרחש בעולם אם קורה מלחמה בעולם אומרים לעם ישראל 'אתם אשמים' ולכן שולחים אותנו לעשות שלום בכל מיני מקומות בעולם, אז זה לא טוב שיש מלחמת אחים או שיש מלחמה או שיש עוני בעולם. אבל למה זה קורה? המלחמה היא על חופש. איפה אנשים נלחמים? משהו רוצה שם חופש, יש משהו שלוחץ ומשהו שרוצה חופש, ככה זה עובד.

האמת היא שהכי מתוחכם בכל הסיפור זה פרעה, למה? הוא ידע איך לגרום לאנשים לעבוד פיזית 24 שעות ביממה ולהגיד להם; תיקחו את הכסף אח''כ תעשו חופש. אז הוא כאילו נתן להם חירות.

אבל למעשה האדם לא יודע כמה הוא משועבד - הוא משועבד לביה''ס עם כל הדעות שהביה''ס נותן, הוא משועבד לתיכון עם כל הדעות, הוא משועבד לאוניברסיטה ואח''כ הוא משועבד לעבודה שלו, לשתים עשרה שעות בעבודה. ואז הוא אומר: אני אקח שבועיים חופש בחופש הגדול אצא עם אשתי לחול ואז הוא חושב שהוא בן חורין. או שהוא מגיע הביתה והוא רואה על פלזמה ענקית כדורגל אז הוא חושב שהוא בן חורין. אבל המסכן הזה כ''כ עייף מהעבודה שבקושי את ה 90 דקות של הכדורגל הוא מסיים הוא הולך לישון כדי לקום למחרת לשעבוד שלו. ואם אתה תגיד לו אתה משועבד, הוא יגיד לך, מה פתאום, אני במדינה דמוקרטית; אני אומר מה שאני רוצה, אני חושב מה שאני רוצה והוא לא יודע שהוא מתוכנת לגמרי אפילו משטר דיקטטורי מעולם לא עשה את התכנות הזה.. אנשים חשבו במשטר דיקטטורי.

דוגמאות קלאסיות, בתקופה הכי קשה של רוסיה ההוגי דעות הכי גדולים והסופרים הכי גדולים היו משמה 'דוסטוייבסקי' וכל חבריו זה היה רק בגלל שהם ידעו שיש עליהם משטר אז הם התחילו לחשוב לבד. ואחד מהיוצרים הכי מהפכנים שיש שמה 'ויסוצקי' הוא כתב שירים מהפכנים (הוא שם את ביטלס בכיס הקטן.. אנשים היו פשוט מסוממים אז הם העריצו אותם) מי שרוצה איכות של בנ''א בן חורין זה ויסוצקי - זה בנ''א שמדבר מתוך משטר חונק. בסוף הרגו אותו דרך אגב, הרגו אותו התנקשו בו כדי שהוא יסתום את הפה וזה ברור. אז הביטלס היו במילא בחופש אז הם היו ילדים קטנים שהשתעשעו עם זה, אבל האדם הזה כתב מתוך צער מתוך צרות גדולות מאוד אז צריך לשמוע אותו כי הצער שלו אמיתי והאומנות שלו אמתית.

על כל פנים לגבינו, אנחנו מונעי חירות

והסיבה שאנחנו עושים או לא עושים, זה אם יהיה בדבר חירות.

עכשיו יש ענין של שידול, אתה יכול לשדל בנ''א לעשות - למשל, אתה יכול להגיד לאנשים תתרום אלף שקל אז בנ''א לא יתרום אלף שקל הוא לא רוצה, עכשיו אתה יודע לעבוד על היצר הרע שלו, אתה אומר לו: תתרום אלף שקל יש בזה סגולה לאריכות ימים אז כולם יתרמו. אסור לעשות את זה בגלל זה אני לא משתמש בסגולות אני לא סובל את המילה הזאת אפילו זה נמצא ביהדות זה חלק מהחוכמה שלנו אבל זה לא מתאים לדור שלנו, לא מתאים להפעיל ככה אנשים זה מניפולטיבי. אלא הרעיון הוא כאן שאתה צריך להגיד לבנ''א: אתה צריך לתת אלף שקל או אתה צריך לעשות חסד 'תן כמה שאתה רוצה אתה לא חייב אלף שקל' הנפש שלך חייבת לעשות חסד, הנפש שלך חייבת לעשות צדקה, לא יכול להיות שאתה לא תעשה צדקה זה מצד עצמך.. אני יכול להוות לך פלטפורמה, אתה לא רוצה אותי אבל יש לך פלטפורמות אחרות לך תעשה את זה לבד.. אתה חושד בבנ''א זה בבנ''א אחר תמצא אתה פלטפורמה אבל לא יכול להיות שיעבור יום בלי שאתה נותן צדקה זה שייך לטבע הרוחני שלך. אם אתה לא קם בבוקר ואתה אומר לעצמך: אני צריך לתת היום, אז אתה צריך לדעת 'אתה לא בן חורין'.

אז אנחנו צריכים לדעת קודם כל - מה זה בן חורין ומה זה לא בן חורין - יש הגדרות לבין חורין

אז קודם כל - טבע רוחני - אז לומדים את זה כמובן מהקב''ה.

אז אנחנו אחד כמו הקב''ה, אנחנו אהבה כמו הקב''ה, אנחנו שלום וצדק ואמת וכל הדברים האלה כמו הקב''ה. שאתה קם בבוקר וכל הדברים האלה לא קיימים בך אתה לא יכול להגיד שאתה בן חורין. ולכן לא יכול להיות טוב לבנ''א על פני כדור הארץ.. לא יכול להיות לו פה טוב הוא לא נמצא בטבע הרוחני שלו.

אז קודם כל חשוב מאוד שאנחנו נבין שזה לא עניין של לעשות מה שאני רוצה. עכשיו אם אני בטבע הרוחני שלי אז אני עושה מה שהטבע הרוחני שלי, זה לא שאני מקבל דחף זה הטבע הרוחני שלי, זה נעשה מאליו. הוא צריך לשאול את הקב''ה: אתה היית כפוי לברוא את העולם? לא הוא לא כפוי לברוא את העולם מכיוון שבטבע שלו זה לעשות חסד אז דרך הטוב להטיב אז הוא מטיב, אין כאן מאמץ ואין כאן גם עונג מיותר; יש כאן טבע טבעי יש כאן זרימה טבעית והזרימה הטבעית הזאת היא בת חורין - בגלל זה ערבבו את זה עם 'חופש' כאילו אני עושה מה שאני רוצה'.

עכשיו לעניינים שלנו, למה לנו נורא נורא קשה לעשות דברים?

כי משהו אומר לנו, אז קשה לנו שמשהו אומר לנו זה, עוד פעם איום על החירות.

תבינו איך התת מודע שלנו מגיב לדברים - לא מה שאומרים לנו בצורה רציונאלית אלא מה התת מודע שלנו מגיב - הדבר שמנהל את התת מודע זה חופש - האם האמירה שלך נותנת לי חופש או לוקחת לי את החופש. בגלל זה אנשים יכולים לא לעשות 'אמונת חכמים' הוא יכול להגיד' דיברתי עם רב צדיק גדול אני רואה שיש לו רוח הקודש אני משוכנע שהוא יודע על מה הוא מדבר אני לא יכול לעשות את זה'. אז בשביל מה הלכת אליו, הרי ידעת שהוא ייתן לך סוג של הוראה? אז הוא קיווה שזה יסתדר עם הרצונות שלו הוא קיווה שזה יבוא לו טוב. אבל גדול הדור תמיד מאמת אותו עם היצר הרע שלו אז זה לא בא לו טוב. אז מה הוא עושה? הוא מעכב, הוא לא עושה את זה הוא מעכב.

עכשיו העיכוב הזה צריך לדעת שזה גם כן טבעי כביכול הקב''ה פקד את האדמה הוא אמר: תעשי עץ, תולידי עץ שטעם העץ שתולידי יהיה כטעם הפרי' והיא עיכבה. אתה אומר: את, איזה אינטרס יש לך לעכב? אז זה לא עניין של אינטרס זה הגשמיות. ברוחני אין בעיה להעביר פקודה זה עובר מיד, ברוחני אין מעכב, אז המלאכים הם ''גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו'' אין בעיה הקב''ה מעביר פקודה ''הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד'' אין מעכב. ברגע שבנית דבר גשמי כמו 'אדמה' אז האדמה מעכבת, מטבעה היא גשמית, אין מה לעשות יש לה קיום עצמי היא טבעית. עכשיו, אתה אומר לה 'תעשי משהו רוחני' קשה לה. אז העיכוב הוא לא בגלל שיש לה 'אגו' לא בגלל שיש לה אינטרס, היא לא חצופה שהיא מתחצפת לבורא פשוט לגשמי קשה - זה מאוד חשוב להבין את מה שאני אומר עכשיו כי אז אנחנו נבין את המכניזם של הסירוב שלנו.

ז''א גם אם משהו יבוא ויגיד לך 'תביא לי כוס מים' עכשיו אתה יודע שהבנ''א זקוק לכוס מים ורק אתה יכול להביא לו כוס מים אבל הגוף עצל,  אתה נותן פקודה לגוף 'קום' והגוף אומר לך 'קשה לי' תקלוט' קשה לי, קשה לי לקום. אתה יכול אפילו להגיד לבנ''א לעשות דבר אפילו בשביל עצמו אבל אם קשה לגוף לבצע את זה אז הוא יביע התנגדות. וכביכול אנחנו צריכים כל הזמן איזשהו סוג של מוטיבציה רגשית לתת פקודות לגוף שהוא לא יתנגד ושזה יהיה משהו נורא כפי או נורא מלהיב או נורא חזק כדי לתת פקודות חזקות לגוף כדי שהוא לא יעכב.

זה אחד הדברים למשל שבודקים אצל ספורטאים, היום בודקים ספורטאים מכף רגל ועד ראש, אז בודקים ספורטאים לראות את רמת המתח שיש להם במוח כשהוא נותן פקודה לגוף שלו ואתה רואה הרבה פעמים שרמת המתח החשמלי והפקודה, האופן שבו זה ניתן מהמוח הוא יוצא אותו דבר, כאילו זה שזוכה מקום ראשון וזה שזוכה במקום עשירי הוא נותן את אותה פקודה את אותה עוצמה המוח משדר אטרף, אבל הגוף של זה מתעכב והגוף של זה מגיב. שנהם רוצים לנצח, בנ''א שנכנס עכשיו לתחרות ריצה הוא גם כן רוצה את הגביע גם הוא רוצה לנצח אבל הגוף קשה לו הוא מגיב אחרת, יש לו עצלות יש לו עכבות יש לו את עצם הקיום שלו.

אז גם אם אתה מבקש מבנ''א משהו, קודם כל צריך להתחשב בגשמיות שלו, בעצם העובדה שאנחנו גשמים. מכיוון שזה ככה אנחנו צריכים להיות חכמים כדי לדעת איך מזיזים דבר גשמי כי זה דבר כבד כשלעצמו.

עוד לפני שיש יצר הרע, עוד לפני שהמלאכים מתערבים, עוד לפני שיש כל מיני קולות - פשוט פיזית קשה לזוז זה קשה. אומרים לנו נניח, אנחנו הולכים לעשות תפילה עם גדולי הדור זה יהיה מחר בצפון בארבע לפנות בוקר, זה בסדר כולנו רוצים אבל זה קשה עכשיו לך תיסע עד לצפון ותהיה ער כל הלילה ותעמוד בארבע לפנות בוקר וכנראה שהתפילה תהיה עשר שעות.. למי יש כוח לעמוד בזה? אז אתה אומר 'אני רוצה' אבל הגוף מתנגד, אין מה לעשות.  

איך משיגים חירות ?

נקודה אחת - מה עושים אז? כאשר קודם כל יש התנגדות טבעית

נקודה שניה - גורם משכנע או מה שקוראים ברחוב 'המחשת צורך'

אתה רוצה שאני יעשה משהו? אין בעיה, תמחיש לי את הצורך. אז אני אמרתי לכם שמחר בארבע בבוקר יש תפילה עם כל גדולי הדור בצפון הרחוק, אנחנו גם צריכים לנסוע גם להספיק בארבע וגם לעמוד איתם על תפילה של עשר שעות אז קשה. אבל אם אני יגיד לכם 'חבריה וזאת התפילה האחרונה כנראה שאחריה יגיע משיח למקום עצמו' אז נעשה את זה, הנה קבלנו כוח.

שלחתי תמונה לקבוצות של רוכב אופנים שרוכב במעלה ההר, זה נראה כאילו הוא נקרע, פתאום יש דוב מאחוריו.. אתה קולט שיש דוב מאחוריך אתה מקבל וואחד מוטיבציה רגשית. אז זה קטע להבין, מאיפה בא הכוח, אני הרי רוצה לנצח זה תחרות, פתאום מאיפה בא לי הכוח? מפחד מוות?

אז אני צריך לראות איפה אגורים כל הכוחות, זאת השאלה.

הכוחות האלה אגורים באיזשהם מקומות, עובדה שאני מקבל אותם, עובדה שיש איזשהו מקום שאני יכול להוציא אותם.. אז לשם אנחנו צריכים לכוון, על זה נאמר ''הבה ונתחכמה לו'' זה מאוד חכם, אדם צריך לעסוק ''בתחבולות תעשה לך מלחמה''. אז יש כל מיני תחבולות, אני יכול לתת אותן, אבל אח''כ אני אתן את התשובה האולטימטיבית, כלומר איך צריך לנהוג כל הזמן

התחבולה הראשונה - היא זה כמו שחז''ל הורו לנו ''היום אם בקולו תשמעו''

אתה לא צריך לחשוב שיש לך שביעים שנה, אתה לא יודע מה ילד יום, אתה לא יודע אם מחר בבוקר אתה תקום - תחשוב שזה היום האחרון של החיים שלך, תתנהג כאילו היום זה היום האחרון של החיים שלך.

היו מקובלים, כמו בעל הסולם, הוא אמר: להגיד שהיום זה היום האחרון שלך זה חוצפה מטורפת, הוא אמר; הלוואי וזה השעה האחרונה שלך, הלוואי שאתה יכול להגיד ולצדוק שזה השעה האחרונה שלך. הוא אמר; לפניך אין אלא את הווה, זה מה שיש שלך והלוואי ותעבור אותו בשלום. הוא אמר שכל העיכוב נגרם מזה שאנשים חושבים שיש להם זמן..

אם בנ''א היה יודע שיש לו עוד חמש דקות, מה הוא היה עושה בחמש דקות האלה? אם הייתי מקים אותך משינה עמוקה עמוקה עמוקה שאתה כבד מת, אין לך כוח לכלום והיית אומר לך 'קום יש לך עוד חמש דקות' היית נעמד דום ותפילת 18 זה היה פראייר לידך היית מוציא תפילת 19 משהו חדש כזה שעוד לא היה ביקום.. כדי להגיד את החמש דקות האחרונות האלה באטרף - אז זה הכל עניין של הגדרות, מה אתה מגדיר לעצמך - אז זה מאוד מאוד חשוב לדעת  מה אתה מגדיר לעצמך. אז כמו שאמרתי הדברים האלה זה נחמד אבל זה לא מחזיק מעמד בגלל שאתה לא יכול לעבוד על עצמך כי אתה אומר 'אבל יש לי זמן עובדה ע''פ הטבע יש לי זמן אז אם יש לי זמן אז תן לי קצת למרוח את הזמן'.

אז מה הדבר שבאמת ייתן מוטיבציה רגשית כדי להגיע לחירות ? חזון

אם יש משהו שהוא ממש ממש חזק שמניע את האנשים 24 שעות ביממה זה חזון. רואים את זה אצל אנשים שהם עובדים מלא. תראו למשל, אפילו בוסים שנמצאים בעבודה אתה רואה אותו באטרף והוא באמת עובד בכוחות לא אנושים, אתה אומר מאיפה הוא מביא את הכוחות האלה הרי הוא בנ''א כמוני מאיפה הוא מביא את הכוחות האלה? כי אומרים לו או שנותנים לו תמריצים או שנותנים לו את הפרויקט או שנותנים לו אחריות אז הוא עובד יותר מכולם וחושב יותר מכולם ובבית הוא עושה את הדברים יותר מכולם, ואתה אומר: מאיפה יש לך כוח? לאף אחד אין כוח לעמוד בקצב שלך, מאיפה יש לך כוח?

כשהיינו בצבא המפקדים שלנו תמיד הלכו יותר מהר מאתנו תמיד היה להם איכשהו אקסטרה כוח למרות שבאמת אין להם יותר אקסטרה כוח.. אתה אומר: מאיפה יש לך מרץ כזה? הוא היה מפקד אמרו לו: אתה מפקד, איך שאמרו לו אתה מפקד טלאק הסוויץ' הסתובב והוא עכשיו המפקד אז אם הוא המפקד הוא צריך לעשות מה שהמפקדים אומרים לו הוא קיבל סמכות אז אתה עף על עצמך.. וחיילים זה תמיד ככה, דרך החייל זה לישון, לא לרצות, להגיד 'לא בא לי' זה ככה עובד.

אבל ידוע שאם אתה נותן לבנ''א חזון יש לו כוח לעבוד 24 שעות ביממה.

כולם דרך אגב היו המומים מדונלד טראמפ שהוא ניכנס לבית הלבן אמרו: הוא עצלן הוא יותר מידי מפונק הוא לא יעמוד בזה ממילא אחרי שנתיים נעיף אותו' הוא ער 24 שעות הם בטוחים שהוא לקח קוקאין.. הוא יותר ער מכל העובדים בבית הלבן הם לא עומדים בקצב שלו הוא ער כל הזמן והוא כל הזמן מבקש מהם מלאכות והוא כל הזמן מפיל עליהם תיקים. למה? הוא נשיא ארה''ב. כשאתה נשיא ארה''ב ומראים לך 'פה אתה לוחץ על הכפתור האדום אתה מעיף את העולם ופה אתה יכול להעיף את הוול סטריט ופה אתה מזיז.. פתאום בנ''א קולט' אני יושב על כל העולם פה.. אז זה הדליק אותו. וזה היה ברור זה היה מדליק כל אדם אז הוא עובד 24 שעות ביממה, קודם הוא היה מנהל בתי מלון ודברים כאלה אז אשתו הייתה אומרת הוא היה ישן 12 שעות פתאום עכשיו הוא לא ישן.

אז ברגע שאתה נותן לבנ''א חזון, חזון זה כוח

אדם בלי חזון הוא חסר כוח, אין טריק בעולם שאתה יכול לשכנע אותו לעשות משהו; לא סגולה ולא שכנוע ולא תמריץ, אין, זה לא עובד. רואים את זה בחברות בכל העולם מנסים לראות איך אפשר לתת תנועה ולתת מוטיבציה לעובדים. אז אמרו תתנו להם מניות, שהם יהיו שותפים במניות, שהם יהיו שותפים ברווחים, עשו את זה, אבל עדין עובד זה עובד זה לא מעניין אותו. מעניין אותו לעבוד כמה שפחות ולקחת כמה שיותר כי זאת חברה גדולה והיא לא שלו הוא שותף כי כולם אמרו לו תהיה שותף אבל זה לא הכניס אותם לאטרף לעבוד יותר מהר.

הרב אשלג כתב על זה מאמר שלם והוא אומר למה אי אפשר לעשות חברה קומוניסטית, למה זה בלתי אפשרי שחברה קומוניסטית תחזיק מעמד? אומר זה רעיון נפלא ''אחד למען כולם כולם למען אחד'' כי אם כולם עובדים ומקבלים את אותה משכורת. אז אתה רואה בנ''א עובד באטרף ואחד לא עובד ושנהם מקבלים את אותה משכורת וזה שלא עובד אומר: למה שאני יעבוד כ''כ קשה יושבים פה פרזיטים והם מקבלים את אותה משכורת.. אז גם קומוניזם זה לא רעיון שיכול כאילו להזיז אותך.

החזון היחידי שיש לנו, זה שאנחנו לא בטבע הרוחני שלנו

ודרך אגב, אתם צריכים לדעת חלק מסוד תחיית המתים לא מדבר על רק על תחיית המתים האולטימטיבית הוא מדבר על תחיית המתים גם של האדם שאחרי שהוא נפטר יש תחייה כביכול לנשמה שלו הנשמה יוצאת מהגוף והיא ממשיכה רק בלי גוף. אבל איך כתוב שתחיית המתים הזאת קוראת? הוא חי במומו. מה זה 'חי במומו'? אם הוא שקרן פה הוא שקרן שם, אם הוא גזלן פה הוא גזלן שם, כל מה שאתה עשית פה והטבעת את זה כטבע רגיל שלך פה ככה אתה יוצא החוצה. יהיה בך צד שיראה את העולם העליון ויראה את האחד הוא יראה את האמת אבל בגלל שזה הטבע שלך. כי מה זה הטבע שלך? זה התודעה שלך, אתה עדין גזלן ורוצח ושקרן ומקומך בכל מיני מקומות לא נעימים.

אז כביכול המוטיבציה הרגשית עד עכשיו לתורה הייתה שכר ועונש אבל רבי שמעון אמר שזה 'יראה נפולה', לעבוד עם שכר ועונש זה יראה נפולה. עוד פעם, שכר ועונש אתם צריכים לדעת זה לא שהקב''ה יוצא עליך או שהוא מתעצבן עליך לא לזה קוראים 'עונש' אלא 'חוסר התאמה' אם העולם בחוץ הוא אחד ואתה בפירוד אז זה חוסר התאמה, אם העולם בחוץ הוא באהבה ואתה בשנאה זה חוסר התאמה וברור שחוסר התאמה זה יזרוק אותך באיזשהו מקום. מאוד חשוב שנבין את זה שזה שכר ועונש ולא שהקב''ה פתאום מתעצבן עליך 'אני הויה לא שניתי' אבל גם זה (שכר ועונש) לא מזיז לאנשים.. אפילו לדתיים תגיד לו: 'יואו הדלקת את האור בשבת' בסדר אז הדלקתי את האור בשבת אין באמת יראה רצינית כדי שהוא יעשה שינוי הוא גם לא יטרח לשבת עכשיו על ספר הלכות כדי לדקדק או לעשות 'תשובת המשקל' אנשים כבר לא שם.

אז אתה אומר: אז מה הסיכוי ?

הסיכוי היחידי הוא רק אם אנחנו נבין באמת שאנחנו עכשיו מאוד לא טבעיים - אנחנו עכשיו מאוד לא אנחנו. אנחנו יצור מפוברק שאין טעם שהוא ימות, אנחנו צריכים להילחם על עצמנו תכלס.. וצריך להתבונן בזה.

אני כל הזמן מדבר אתכם על המושג שנקרא 'מוטיבציה רגשית לחיות' או על ה'מוטיבציה הרגשית לפעול פה' וצריך לחשוב על זה טוב טוב. אבל בעקרון לא יכולה להיות מוטיבציה רגשית יותר מאשר לחזור לטבע הרוחני שלי לחזור לעצמי כתוב ''יחזר אחר אבדתו''.

לאדם שאיבד משהו יש לו מוטיבציה רגשית מאוד גדולה למצוא אותו. בנ''א איבד, נפל לו מהארנק אלף דולר וזה מה שיש לו הוא צריך לשלם מזה שכר דירה, אתה רואה שהוא מחפש שעות ויהיה לו כוח לחפש שעות, הוא לא עושה ג'וגינג בשביל זה, הוא לא הולך על הטרייד מיל בשביל זה, הוא לא אוכל חסה כדי להיות בריא בשביל זה, הוא פשוט מחפש שעות והוא כל הזמן יהיה בתוך הדבר הזה. למה? הוא מחזר אחר אבדתו.

אני חושב שזאת המוטיבציה הרגשית הכי גדולה שיכולה להיות, צריך לחשוב על זה..

אבל אתם צריכים לדעת אין מילה שרב או משיח יכול לנסח שתדליק אתכם זה לא נכון שיהיה כזה דבר זה רק הבנה אישית פנימית ''ובחרת בחיים'' זה הקונספט של התורה.. זה המוטיבציה הרגשית של התורה לחיות ''ובחרת בחיים''. כי אתה צריך לדעת שאם זה לא יהיה אתה תמצא את עצמך במקומות מאוד מאוד לא נעימים מאוד מאוד.. מה שאנחנו יודעים שקוראים לזה 'גיהנום' ו'נהרות דינור' זה כלום לעומת המדורים שבאמת יש שמה. ולנשמה זה מאוד מאוד לא נעים. שכשהיא חושבת על התענוג שיש פה על פני כדור הארץ היא אומרת; למה לא עשיתי את זה בפשוט וזהו.. הייתי יכולה לזכות עכשיו בעולמות עליונים הייתי יכולה לזכות בדבר הכי גדול. מילא זה לזכות למעשה בחירות -  זה לא לזכות במשהו, אני לא הולך וישימו עלי מדליה הוא פשוט מתחרט כ''כ על כל רגע שהוא בזבז פה על פני כדור הארץ. רבי נחמן כותב את זה בליקוטי מוהרן שאם היו מביאים לפה את המתים הם היו בוודאי מתפללים יפה יפה, ככה הוא כותב.. אבל פה אנחנו לוקחים לעצמנו את הזמן ואין לנו כוח להילחם עם הגוף שלנו.

אז מה המוטיבציה הרגשית לחיות? לא יודע, אתם תצטרכו למצוא אותה, כל אחד לעצמו -

איך אני נלחם על החירות שלי שזה תכלס לחזור לטבע הרוחני? לא יודע, אתם תצטרכו למצוא את זה, כל אחד יצטרך למצוא את זה לעצמו אף אחד לא יכול להגיד לכם את זה כי כל אחד מניע אותו משהו אחר. אחד הוא ממש אינטרסנט, אחד הוא מפוחד (בן אם זה 'פחד מוות' או 'פחד מעינויים') כל אחד מניע אותו משהו אחר. אבל לצורך העניין הזה כל אחד צריך להניע אותו משהו.

ספציפית אותי מניע חזון - כשאני קובע לעצמי יעד 'אני קם בבוקר עם זה, אני ישן עם זה, אני רואה את זה לנגד עיני 24 שעות ביממה, גם אם אני אפול אני יודע שזה סתם, הנפילה הזו לא חשובה, אבל אני כאילו יחזיק את זה. אני כמו אמסטף על החזון. והחזון שלי זה לחזור לטבע הרוחני שלי. אני לא רוצה משהו שהוא לא שייך לי; לא רוצה מדליות, לא רוצה עולמות עליונים, לא רוצה רוח הקודש, לא רוצה דברים כאלה.. אני רוצה את מה שאני.. מזה באתי? כן אז אני רוצה לדעת למה עכשיו אני לא..? אני אומר ספציפית אלי. צדיקים יכול להיות שיש משהו אחר: הגאולה, המשיח.. לאנשים יש מוטיבציה שמניעה אותם.

אבל אחד הדברים שהפרשה מספרת לנו זה חירות -

אתה לא יכול להיות משועבד לחומר, אתה לא יכול להיות משועבד לאנשים, אתה לא יכול להיות משועבד לעבודה, זה לא נכון שאתה תעשה את זה. ואני לא מדבר כרגע רק על עבד עברי, יש פה אנשים (אפילו בחדר הזה) שהם עבדים ממש, למה? אני חייב לעבוד 12 שעות, אני חייב לשלם משכנתא, אבל אני חייב.. בסדר, אז שתדע שהאלוקים שלך קוראים לו 'פרעה' לא 'הויה' רק שתדע את זה. שאם הקב''ה יגיד לך 'בשביל מה עכשיו עבדת 12 שעות, זה לא אנושי לעבוד 12 שעות'? אני הייתי חייב. אז זה לא להילחם על החירות שלך.

תבינו עם ישראל היה 210 שנה, 210 שנה אתה לגמרי מבוסס על כל התשתיות במצרים, כל אחד הייתה לו עבודה, צריך לדעת ש 80% היו פקידי ממשל רק 20% היו ממש משועבדים לעבודה בפרך.. אבל 80% היו פקידי ממשל. היה להם טוב במצרים לא רצו לעזוב את מצרים והקב''ה אמר 'ומה עם החירות שלכם'? לא זה עזוב.

לא צריך ללכת רחוק לכו תשכנעו עכשיו משהו מארה''ב לעלות לפה, תשאלו את היהודים תגידו להם; יש לכם ארץ ישראל, יש לך כותל, יש לך בית מקדש בוא תתפלל פה' כתוב שעה אחת של למידה בארץ ישראל משולה ל 600 שעות בחול, אתה לא רוצה ללמוד? לא חבל, אתם משקיעים כ''כ הרבה.. זה לא מעניין. מוצאים תירוצים להיות עבדים, ממש, מוצאים תירוצים להיות עבדים אז זה פלא גדול.

המשפט של עבד עברי לא עזב אותנו תבינו כמה פרשת משפטים היא רלוונטית לכולנו עד היום

'לא, אהבתי את אדוני, זה בסדר, אני עובד פה וזה בסדר שככה אני משועבד לחומר, זה בסדר שאני לא מחפש את החירות' - זה חולני חברי'ה זה חולני לגמרי, העולם הוא חולני. כל ארה''ב שהיא כביכול סמל ה-freedom הם כל הזמן מתגאים בזה שהם סמל ה-freedom זה השעבוד הכי גדול אין גטו יותר גדול בכדור הארץ מאשר ארה''ב (גם יפאנים הם כאלה) וספציפית 'עמק הסיליקון' זה גטאות לגמרי זה מחנות עבודה וזה הכל בשם 'תיקח הרבה כסף תעשה אח''כ מה שאתה רוצה'. אנשים יוצאים משמה נכים; בשכל בלב ברגשות, מערכות היחסים שלהם שבורות, עם ילד אחד שניים מקסימום, הם בונים את עצמם מתוכנתי עבודה, אבל זה ככה, העולם משועבד לחומר הוא רק בנה סביבו דמוקרטיה ופלורליזם שהוא יגיד לו שזה בסדר.

וכולנו לצערי בקטע הזה שיהיה לכם ברור, אין כאן משהו שהוא בן חורין באמת, וזה לא טוב שהמלך שלנו הוא פרעה - אנחנו עדין עבדים במצרים לצערי.. לא באמת יצאנו לחירות.. כי אם יהיה פה משהו שיגיד לי 'הרב אני נלחם על החירות הרוחנית שלי על הטבע הרוחני שלי' אז אני יגיד לו 'אתה בן חורין'. אנשים נלחמים על החופש לעשות דברים. פה בארץ יש כ''כ הרבה מניפולציות וכ''כ הרבה דברים שאנשים עושים אותם כדי לא לעבוד, למה? הוא אומר 'אני רוצה להיות בן חורין' אני שואל בנ''א למה אתה לא הולך לעבוד? יש לי עסק באינטרנט אני עושה ים של כסף כדי שאני יוכל לעשות מה שאני רוצה, אני אומר לו; אוקי, אז אתה עובד מהבית.. כמה שעות אתה עובד מהבית? אהה 12 שעות.. אבל העיקר שהוא בבית והוא יכול לעשות לעצמו את ההפסקות קפה ולעשות מה שהוא רוצה.. אבל הוא עובד 12 שעות. אנחנו כאילו עובדים על עצמנו

אז צריך לדעת בן חורין - זה לא לעשות מה שאני רוצה - בן חורין זה לחזור לטבע הרוחני שלי. אם משהו חוזר לטבע הרוחני שלו הוא בן חורין, אם משהו לא שלא יספר לעצמו סיפורים.

לכן תחשבו מאתיים פעם לפני שאתה אומר לעצמך 'אני עושה מה שאני רוצה סימן שאני בן חורין'.. לא, אתה עושה מה שהגוף שלך רוצה. ובכלל יש אנשים שמשועבדים לפקודות, לבוס, למשהו שיגיד לי מה לעשות, אני צריך להיות מנוהל שזה דבר איום ונורא - להיות מנוהל.

כי יש הרבה אנשים על פני כדור הארץ (אפילו פה בחדר) שאבדו צלם אנוש בגלל הבוס שלהם הבוס שלהם גרם להם כבר להתנהגות שהיא לא רוחנית, להתנהגות שהיא לא לפי הטבע הרוחני שלהם; לצעוק על הזולת, לרדות בו, להיות קצר עם הזולת, לזלזל בזולת, לפגוע בכבוד הזולת כי הבוס אמר.. זה פספוס עצום. וזה גם כן לפעמים נראה אפילו בקודש וזה בדיוק היפך מהקודש אם משהו אומר לך לעשות משהו שהוא בניגוד לטבע הרוחני שלך אין תירוץ בעולם שיכול להגיד לך לעשות את הדבר הזה, מעולם התורה לא אילצה משהו לפגוע באדם אחר מעולם לא עשתה את זה.

על שלושה דברים כתוב שפיקוח נפש דוחה הכל: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - זה הדבר היחידי שאין שם פיקוח נפש. פיקוח נפש דוחה תורה, לימוד תורה, הכל הכל, דוחה שבת, הכל, אבל רק בשלושה דברים אין פיקוח נפש זה 'ייהרג ובל יעבור'. שאם משהו יגיד לך 'בוא תעבוד עבודה זרה או שאני יהרוג אותך' אז אתה לא יכול להגיד 'אני צריך לשמור על החיים שלי אני חייב לעבוד עבודה זרה' אין כזה דבר תמות ואל תעבוד עבודה זרה כי זה שעבוד זה לא יביא אותך לטבע הרוחני שלך אז בשביל מה אתה חי. ואם משהו יגיד לך תרצח אדם אחר או שאני יהרוג אותך אז אתה לא יכול להגיד 'הייתי מאוים אז הייתי חייב לרצוח משהו אחר אחרת ייקחו לי את החיים' אסור לך. וגם גילוי עריות אם משהו יגיד לך תאנוס משהו או שאני יהרוג אותך, אתה לא יכול להגיד 'הייתי חייב לאנוס' אין כזה דבר.

אז התורה לא תגיד לך לפעול נגד הטבע הרוחני שלך.

גם בהלכות כיבוד הורים כתוב שאם ההורה אומר לילד שלו לפעול בניגוד לטבע הרוחני שלו אז אסור לשמוע בקולו. אם למשל אדם תלמיד חכם מצא אישה טובה והאבא אומר 'אני לא רוצה אותה' סתם לא בא לי עליה, לא צריך לשמוע לו. אם אבא שלך אומר לך לחלל שבת אתה לא צריך לשמוע לו, אם אבא שלך יגיד לך 'תאכל חזיר' אתה לא צריך לשמוע לו. אז כיבוד הורים זה לא להיות שפוט שלהם 24 שעות ביממה זה אם הוא ירא שמים אבל אם האבא מעביר אותך על הטבע הרוחני שלך כתוב ''זה אלי ואנוהו אלוקי אבי וארוממנהו'' כתוב 'אלי' לפני 'אבי'.

המלחמה על החירות זה לחזור בחזרה לטבע הרוחני שלי, ואדם צריך לבדוק את זה כל הזמן. אדם צריך לבדוק את עצמו מה גורם לי לפעול לפי הטבע הרוחני ומה גורם לי לפעול נגד הטבע הרוחני.

אז אני אומר לצערי אפילו בקרב הציבור החרדי כי תבדילו בן הציבור החרדי לבין העולם האמיתי, הציבור החרדי גם יכול לגרום לאברכים ללכת לשדל אנשים להביא כסף בצורה מניפולטיבית או גבאים שזורקים אנשים בצורה מאוד גסה מצדיקים, אנשים באים לבקש ברכה מצדיק או לשמוע שיעור תורה ובא איזה גבאי בריון ומעיף אותו בכוח, למה? כי הוא רוצה לשמור על הרב'ה שלו.. אסור לו לעשות את זה זה פגיעה פרה-אקסלנס בבנ''א. וכל סוג של העלבה שאתה רוצה להגיד בשם הקודש אוי ואבוי לך ולנשמתך ידונו אותך פי שניים שיגידו לך: אתה אומר ואתה לא עושה, אתה יודע ואתה לא עושה. ואין לך בוס שרשאי להגיד לך לעשות את זה.. לכן כל השומרי ראש והגבאים והעובדים שעובדים מסביב לצדיק דמם בראשם והם מחויבים הכי הרבה להתנהגות שדומה לצדיק כי הם 'יד אריכתא' של הצדיק לא של הבוס שלהם. אז כולם צריכים לקחת את זה בחשבון וכולם צריכים לדעת את זה.

יש עניין גם של סירוב פקודה אפילו בשדה הקרב שאם אני צריך לעשות משהו בניגוד לטבע הרוחני שלי נניח מפקד יכול להגיד לך 'תיקח את הארנק של הפלסטינאי הוא מלא בדינרים תגנוב אותו' אסור לך אתה יכול לסרב פקודה. אם הוא אומר לך לעשות אקט שמבזה צלם אדם אתה כבר תפסת אותו הוא עם אזיקים ועכשיו הוא יגיד לך 'תן לו בעיטה בראש' למה? אני רוצה לבזות אותו, אסור לך לעשות את זה. אז זה נקרא סרוב פקודה, מותר לסרב פקודה במקרים כאלה ברגע שלוקחים לך את הצלם אנוש. אז צריך לדעת את זה, התורה הייתה נורא נורא מדויקת תסתכלו על זה בפרשה ''כי תצא למלחמה על אויבך'' מה מותר לעשות ומה אסור לעשות, מה מותר למפקד לצוות ומה אסור לו לצוות, ומה חייל..

להבדיל אלף הבדלות אייכמן יימח שמו וזכרו בסוף המשפט כשכבר קלטו כל הטיעונים שלו לא עבדו אז הוא אמר 'ככה חינכו אותנו' אנחנו היינו רק חיילים שבצעו פקודות, לכאורה כאילו משהו יכול להבין אותו להגיד: שבאמת שטפו את המוח לדור שלם והוא יכול היה לסרב פקודה או לא לסרב פקודה הוא יכול היה להיות רק אייכמן הוא לא יכול היה לסרב פקודה אם הוא היה מסרב פקודה הוא היה מת.. אבל אתה היית יכול להגיד לו: עדיף היה שאתה תמות ולא תהיה אייכמן.. השכל שלך הלב שלך היה צריך להגיד לך: עדיף שאני ימות ואני לא יהיה אייכמן. הגויים נותנים לעצמם לגיטימציה להיות אייכמן כדי שאני לא ימות והוא חשב שזה טיעון בבית המשפט היהודי החצוף הזה ואצלנו אין דבר כזה.

אצלנו אדם יכול לבוא ולהגיד למלך שלו 'אני לא הורג משהו אחר כי אתה אמרת' והיו את זה.. הקלאסי מי שהכי מפורסם בזה זה יהונתן, אבא שלו שאול מלך, הוא הנסיך, הוא אמור להיות אמר לו: לך תהרוג את דוד המלך, אמר לו: אבא אני לא עושה את זה זה נגד הצווי האלוקי אז הוא לא עשה את זה.. זה חייל בצבא של שאול, זה בן שלו, זה תלמיד חכם עצום, שנהם יראי שמים עצומים, זה בעלי השגות עצומים אין לנו השגות לא ביהונתן ולא בשאול, אמר לאבא שלו: עד כאן, ברגע שאתה אומר לי לעשות משהו נגד הטבע הרוחני שלי אני לא עושה' עזב את אבא שלו הלך לדוד.. זה יהודי.

אז צריך לדעת את זה ודרך אגב, הקב''ה מנסה בזה כל הזמן אפילו את הצדיקים שלו, משה רבנו, אומר לו; ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'' משה רבינו הרהר אמר 'זה לא אלוקי, זה לא אלוקי להסכים עם זה' אז הוא אמר לי ''מחני'' אתה רוצה.. אז תמחק אותי והוא צדק.

אז צריך לדעת איך לעבוד, מה זה להיות בן חורין -

אני חושב שמרבית העבודות מבקשות פעולות לא מוסריות מהעובדים שלהם, אני חושב שרוב העובדים על פני כדור הארץ מבצעים פעולות לא מוסריות במסגרת העבודה; בן אם זה בבנק, בן אם זה באוניברסיטה, בן אם זה בכל מיני דברים שמבקשים ממך לעשות כל מיני עבודות שיווק ומכירה ומניפולציה. ואנשים עושים את זה באטרף וזה הכל נגד צו המצפון. זה לא עבירה פלילית כי הסכימו את הכל, הכל מעוגן בחוק, אבל בחוק האלוקי אתה פושע ממש ואתה לא יכול לעשות את זה במסגרת העבודה אל תספר סיפורים, פרסומאים, כמעט אין מקום עבודה שלא עושה פשע נגד האנושות אין מקום עבודה.. אני לא רוצה אפילו לפתוח נגד הציבור החרדי שעושה כל מיני התרמות בטלפונים אבל גם הדבר הזה של לעמוד על הטלפניות ולהגיד להם: 'יהיה לכם עולם הבא תתקשרו לזה תתקשרו לזה תשבו עליו.. עד שהוא יגיד כן' זה פשע נגד האנושות אסור לגזול בנ''א ולהעמיד אותו בכלל במצב הזה ''כל איש אשר ידבנו ליבו'' אם הוא ירצה הוא ייתן אל תלחיץ לו את הנשמה כל מיני הוראות קבע שלא היו ולא נבראו.. אבל כל ההתרמות האלה וכל הלחצים האלה זה נגד הטבע הרוחני.

אז כל אדם שיידע, מתי לוקחים לי את החירות ? אם אני פועל נגד הטבע הרוחני שלי ..

לא אם אני עושה מה שאני רוצה. וזה שכל העולם מתיר זה לא אומר שזה מותר וזה שזה מעוגן בחוק זה לא אומר שזה עובד לפי החוק הרוחני ''והחי ייתן על ליבו'' ככה אומרים, מי שחי שייתן על ליבו את הדברים האלה.

• תבדילו בן 'חירות' לבין 'חופש' –

חירות זה לחזור לטבע הרוחני. חופש זה לעשות מה שאני רוצה. וזה בכלל הגדרות נוגדות.

• עכשיו כל אחד צריך לקחת לעצמו את היום ולהגיד; איפה לוקחים לי את החירות, איפה מבקשים ממני לעשות דברים שהם לא טבעיים.

אפילו בזוגיות אם גבר רוצה לעשות לאישה שלו דברים שזה לא לפי הטבע שלו אוי ואבוי לו ולנשמתו ולא רק זה שהיא צריכה להגיד לו לא היא צריכה גם להעיף אותו מהחלון...  אוי ואבוי לעשות משהו נגד הטבע הרוחני של האדם זה נקרא חילול כבוד האדם. אז גם מילד צריך להיזהר מאוד ממה שמבקשים מילד לעשות..

אני נותן לכם מספיק כלים ללכת הביתה ולשקול את כל מה שאתם עושים ואת המציאות שאתם נמצאים בה ואם אדם מרגיש שהוא נמצא במציאות כזאת שיקום וילך, יגיד לקב''ה: אני עושה אקט של אמונה ואני קם ואני הולך אני לא משתף פעולה עם פרעה הזה.. וצריך להיות גיבור בזה ולא לחשוש מאף אחד.

כשאני הבנתי את זה התשלום של זה היה שהייתי חצי שנה הומלס, אבל אני לא וויתרתי על החירות שלי אח''כ הקב''ה שם אותי פה.. אז הוא מלחיץ לך את הנשמה הוא נותן לך זה אחרי יציאת מצרים אין א''י יש מדבר ארבעים שנה.. בסדר זה לא משנה אבל בראש אתה אומר 'אני אהיה הומלס אבל בן חורין' ואני לא אהיה מיליונר שקרן' וזה תמיד ככה אצל הקב''ה תמיד הניסיונות הם כאלה שתדעו ורק האמיצים שורדים את זה. אז מי שהוא אמיץ וחזק שיעשה את הבחירות שלו כי הקב''ה אח''כ יראה לך את כל הבוסים שלך ויגיד לך: 'ממי יראת ממני או מהם' מה תגיד לו אז?

 

בעזרת השם שייתן לנו כוח

 

 

 

 

 

 

זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן.