פרשת השבוע

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

פרשת יתרו התשע"ט

בעקרון לפי הוראתו של הרמב''ם הוא כותב שהפסוק ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'' ''ואחות לוטן תמנע'' זה אותו דבר יש לזה את אותו חשיבות. אז אפילו שנראה שבתורה יש פסוקים שהם יותר משמעותיים ויותר מהותיים ופסוקים שהם פחות כמו' איך אפשר להגיד ש''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'' ו''אחות לוטן תמנע'' (שזה מופיע באחד הפסוקים להסביר שזה נראה כמו סתם נתון; 'אחות לוטן', הייתה אישה קראו לה לוטן לא כ''כ צדיקה 'תמנע' אחות שלה נקראת 'תמנע') איך הרמב''ם אומר שזה אותו דבר בתורה?

למה אני אומר את זה? כי כביכול אנחנו חוגגים היום.. ממש אפשר לקרוא לזה 'חוגגים' כי זה קצת חג.. את 'פרשת יתרו'; אז ע''פ אותו עניין אפשר להגיד' שפרשת יתרו לא צריכה להיות יותר מכובדת וחשובה משאר הפרשיות. וגם יש על זה הוראה, להלכה יש על זה דיון, למשל, האם צריך להגיד כל יום בתפילה את עשרת הדברות? אז אמרו שלא בגלל הסיבה הזאת - שעשרת הדברות עצמם לא יותר חשובים מכל פסוק אחר שנמצא בתורה. ויש על זה דיון; אם צריך להגיד את זה, אם צריך להגיד את זה בעמידה וכל מיני דברים כאלה, ופסקו שלא צריך להגיד את זה' שלא לחשוב שכביכול הכל מסוכם בזה ולא להיתפס בזה כאילו התורה שהיא לא 'פרשת יתרו' היא משנית.

אנחנו לא חוגגים את זה (זה מאוד חשוב) את החשיבות של הפרשה אלא את האירוע וזה הבדל גדול, אנחנו חוגגים את האירוע –

האירוע הוא תפנית גדולה מאוד כי לא מצינו בכל התנ''ך כולו ובכל האירועים שהקב''ה התגלה על פני כדור הארץ - שההתגלות שלו הייתה ככה בצורה כזאת, אפילו שיש את בית המקדש וקודש הקודשים והקב''ה נמצא שמה זה נכון אבל לא במעמד עם. לקודש הקודשים פעם בשנה נכנס ביום כיפור כהן גדול או התגלות כלשהיא, הכל תלוי לפי הרמה של העם, הרמה של הכהן הגדול, שמות, למשל, במסכת ברכות הוא ראה את הקב''ה מתגלה בשם הקטריקל (אני לא יכול להגיד את השם באופן מפורש) והוא דיבר אתו. אבל במעמד הר סיני זה כביכול ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתך מארץ מצרים'' התגלות בפני מיליונים. 60 ריבוא היו בני 18-50 זכרים אבל כל אחד היה נשוי כי זה גיל נישואין זה כבר מיליון ומאתים אלף והיו ילדים מתחת לגיל 18 והרבה אנשים מגיל 50 ומעלה וערב רב היה איתם. אז אנחנו מדברים על הופעה בפני מיליונים אז זה נקודת תפנית - זאת נקודת תפנית שהיא מאוד מאוד חשובה שאנחנו צריכים להבין אותה.

הרבה פעמים המושג תורה לא מובן - צריך לדעת מה העניין של התורה, איך תורה למעשה מתגלה. למשל, במדרשים כתוב על אברהם אבינו ואברהם אבינו היה הראשון שכביכול הגה את קיומו של האל וחזר אליו מצד עצמו לא בהתגלויות אפילו גם לא במסורת (אבא שלו היה עובד עבודה זרה). אבל לא בדיוק מפורט שם מה התהליך הפילוסופי שהוא עשה כדי להגיע לזה וזה נראה כאילו זה חסר כאילו 'מה הוא עשה, מה התהליך המחשבתי? אם אתם רוצים ללמד אותי תורה וזה האבא שלנו אז תלמדו אותי מה התהליך המחשבתי שהוא עשה כדי להגיע למצב שהוא הגה שהקב''ה נמצא בתורה? אם אתם הייתם עושים את זה זה היה פותר את הבעיות של כל האמונה שנמצאות.. בא משהו אומר' אהה אתה מאמין'? לא אני לא מאמין אז זה היה פותר את זה, הייתי אומר: לא, אבל יש לנו תהליך מחשבתי שחז''ל הישארו לנו שעשה אותו אברהם אבינו; הוא חשב א' ב' ג' ד' ומשם הוא הגיע למסקנה ה'.. לא, זה לא מוזכר שמה, זה לא כתוב שמה, רק כתוב כל מיני דברים בסיסמאות ומשפטים נורא קצרים שאתה מנסה באמת להבין 'מה בעצם נאמר שם' 'מה זה מלמד אותי'. ופה יש פספוס כי הרבה באמת נתפסים על הכתוב ולא על מה שלא כתוב ורוב התורה זה מה שלא כתוב. וזה לא שצריך לדמיין או לא צריך גם כן להמציא דברים או משהו כזה אלא יש השלמה שהיא מתבקשת.. וזה מאוד חשוב להבין את זה שהתורה עצמה רובה זה השלמה שמתבקשת.

'השלמה מתבקשת' זה מונח שלם שאנחנו עובדים עליו - כי הרבה פעמים הקב''ה נותן לך גרגר והוא מבקש ממך שאתה תעשה את ההשלמה המתבקשת. הגרגר הוא לא חשוב הוא רק נתן לך איזה פתח כדי שאתה תבין מה ההשלמה המתבקשת. אז לכאורה ההשלמה המתבקשת בפשט זה שנותנים לך חצי מנגינה ואתה צריך להשלים אותה, נותנים לך חלק מסדרה חשבונית ואתה צריך להשלים אותה. אבל אצל הקב''ה זה אחר מכיוון שהקונספט הוא אחדות והוא נותן לך חלק באחדות הוא נותן לך שבר והוא אומר לך' תשלים את זה. כאילו נותן לך חתיכה מכוס ואומר לך' תשלים את כל הכוס, נותן לך חתיכה מקערה תשלים את כל הקערה. ואז הוא נותן לך חתיכה מן האחדות והוא אומר לך: אתה תשלים את כל האחדות. וככל שאתה הוגה בשבר אתה לאט לאט מקבל את ההשלמה שלו, לאט לאט מתוך ההגות בשבר אתה מסתכל על שבר, בוחן אותו מכל צדדיו ואתה מקבל את ההשלמה שלו בתוך הראש. זה דרך אגב השורש לביקורת ולשפיטה. בצד של הסטרא אחרא אנחנו עושים הרבה ביקורת ושפיטה, סתם אדם נניח מגיע לאיזשהו מקום וע''פ רוב נראה מסודר ונקי או שהוא רואה איזה תמונה של אומנות שהוא רואה שבסה''כ התמונה נראית בסדר אבל הוא יכול להתבונן ולהגיד: היה חסר לי סימטריה, התמונה לא מדויקת לי חסר לי קצת צבע, או שהוא שומע יצירה מוסיקאלית והוא שומע שהיא טיפה מזויפת. עכשיו הוא לא יודע מה היצירה המוזיקאלית והוא לא מכיר את כל התווי מוזיקה אבל לאוזן שלו זה נשמע לו אז זה ההשלמה המתבקשת.

אבל אצלנו צריך לדעת מה ההשלמה המתבקשת; ההשלמה המתבקשת היא לאחדות הגמורה ומה שאנחנו מקבלים זה תמיד חתיכות מין האחדות.

אז לכן כל מה שאנחנו לומדים עליו זה פיסות של אינפורמציה אבל אתם צריכים לדעת זה לא מוסתר בכוונה, לא עובדים עלינו, זה לא קוד.. כל מיני אנשים מנסים למצוא קודים בתורה אין כזה דבר אין לזה מובהקות סטטיסטית וצריך לרדת מזה, הקב''ה לא קודד מתמטית את עצמו בכל מיני סיסמאות. יש לי בעיה עם הרבה שיש להם את התוכנות של פרשת שבוע מכניסים איזה שם רואים את זה במאונך אלכסון ימינה ושמאלה.. אין לזה מובהקות סטטיסטית. כשאני מדבר 'אין על זה מובהקות סטטיסטית' אני לא מדבר על סטטיסטיקה של מתמטיקה אין לזה מובהקות סטטיסטית קבלית, אין לזה מבנה בספירות, זה אמירות סתמיות שנמצאות קצת פה וקצת פה וזה תלוש - זה חייב להיות חלק ממערך לוגי - המערך הלוגי שלנו זה תלמוד עשר הספירות.

באותו עניין אני רוצה להסביר את העניין הזה של המערך הלוגי כי חשוב לי מאוד להקנות לכם את זה לפני שאנחנו נכנסים למעמד הר סיני -

התורה שלנו לא תלושה ולכן אי אפשר לראות אותה כאוסף של נתונים גם לא להתייחס לזה כמדע. אבל בכל זאת להסתכל על זה כתהליך של חשיבה - זה תהליך חשבתי מובנה שנקרא 'תלמוד עשר הספירות'.

עשר הספירות זה תהליך ההופעה מהאין אל היש; מהכתר אל החוכמה, מהחוכמה אל הבינה, מהבינה אל החסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. וברברס מהיש אנחנו יכולים לעלות בחזרה אל האין.

אז הפנו אותי לפורום שבו היה איזה סיפור חסידי; והפורום נראה שזה היה כללי אבל נראה שהפורום היה של חסידים. ונכנס לשמה אדם ליטאי שראה סיפור חסידי שמופיע בספר ונתנו שמה אפילו את המקור, והוא אומר שזה נראה לו 'סיפורים'. הסיפורים החסידים נראים לליטאים כמו סיפורי סבתא. והתנהל שם ויכוח מאוד לא יפה. הבעיה הייתה כשנניח משהו באמת נותן 'סיפור חסידי' או 'סיפור צדיקים'; רבי זושא, רבי אלימלך מליזנסק, כל הזמן מצוטטים בשם הבעלש''ט ואתה מנסה להבין 'הסיפור אמין'? מילא יש תורה שהיא כתובה; 'משנה' 'גמרא' ודברים כאלה זה כתוב, זה מוסכם על כולם ומקובל על כולם. אבל אם יש סיפור חסידי מי יודע שהסיפור של הצדיקים הוא סיפור אמין?

אז התשובה היא – שלכל דבר שרוצים לבדוק אותו יש מהלך של עשר ספירות ואם זה לא נעשה במהלך של העשר ספירות המדויק הוא יקטע באמצע. וככה אגב בוחנים כל סוג של חוכמה (אני אדבר על הדברים האלה אבל היה חשוב לי להסביר מה זה 'מהלך לוגי' ומה זה 'השלמה מתבקשת') המקובלים עושים 'השלמה מתבקשת' לכל דבר שהם רואים.

עוד דוגמא אני אתן, אני מכיר כבר שנים וגם לאחרונה ביקשו ממני שאני אשמע את הדאו דה ג'ינג זה חוכמה שכתב אותה מתוך מדיטציה אדם שהיה מואר (לא חשוב השם שלו) ומי שישמע את זה יגיד: וואלה 90% מזה מופיע אכשהוא אצלנו אכשהוא המשפטים נשמעים נורא דומים אפילו חלק מהמשפטים מופיעים בפרקי אבות, חלק מהמשפטים זה נראה כאילו הבעלש''ט אמר אותם.. לא נראה כתוב.. אז אתה אומר 'אז וואלה'. אבל העניין כאן הוא כזה שאתם חייבים להבין אותו בכל מה שקשור לתורות המזרח - גם בדאו דה ג'ינג הוא אומר את זה בפירוש 'הפרקטיקה היא doing not doing' זה כאילו לעשות לא לעשות. מה הכוונה 'לעשות לא לעשות'? אם אני חי במחשבה שלי ואם אני עושה תהליכים מדיטטיבים אז אני עושה אבל אני לא עושה בפיזי. אצלנו זה נקרא לא להשלים קומה שלמה. הקומה השלמה שלנו מחייבת מחשבה (שזה שייך לכתר חוכמה בינה) לדיבור שזה עולם היצירה עולם הרוח (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד) ומעשה. וחייב להיות מעשה פיזי. כל הרעיון של ''נעשה ונשמע'' הוא עניין גדול מאוד, אז אצלנו אין doing not doing

יש דברים איומים שנאמרים על אדם שהוא עייף מאוד מגיע בלילה לקראת שינה ואין לו כוח להגיד קריאת שמע אבל הוא מהרהר אותה בראש.. ונאמר על זה דברים איומים אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר שמה. אתה אומר 'אבל אני אומר קריאת שמע בראש, אני אומר את הכל אני זוכר את זה בע''פ רק אין לי כוח להגיד, אני עייף הגיע הלילה אני גמור תן לי לשים את הראש ולהרהר את זה בראש, תן לי שאני יצא ידי חובה'. אומר; לא רק שאתה לא יוצא ידי חובה אתה בכלל קיצצת בנטיעות, אתה למעשה הרסת את כל התורה שלנו, חשבת שאתה יוצא ידי חובה בהרהור? אז אולי גם נהרהר 'חסד' אז נצא ידי חובה בהרהור בחסד? אולי גם נעשה ואהבת לרעך כמוך בראש ואז גם נצא בזה לידי חובה ונגמור עניין..?

הקושי הוא בעשייה - העשייה מגלה המון המון קושי. הפואנטה הגדולה מאוד שגם פה (תיכף אנחנו נדבר עליה) אם זה לא יורד לגראונד זירו, אם אתה לא מתמודד עם הדברים בעפר בארץ זה כאילו אתה לא עשית עדיין כלום. רוב עבודת הבירורים היא נעשית בעבודה ארצית נעשית פה על פני כדור הארץ. ולכן יש עניין של מה שנקרא ההשלמה המתבקשת. אז ההשלמה המתבקשת תמיד צריך לראות אותה, אתם קוראים משהו מיד תבינו; מה צריך לעבור בשביל להיות שם מה שכתוב.

למה אני אומר את כל הדברים האלה?

הקב''ה מתחיל לעשות תהליך של הוצאה ממצרים אבל יש בעיה אחת גדולה שחשוב לי מאוד להבהיר אותה בשעורים האלה - אני רשמתי לעצמי שבע נקודות שהן קריטיות אם אתם תצאו מפה עשינו מעמד הר סיני ואם לא אז אנחנו לא הבנו שום דבר מהתורה.

בפסקה מב' ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' הרב אשלג כותב שכל הבעיה היא שאנחנו לא מבינים מה זה הקב''ה אומר' כל הבעיות בעולם נמצאות שם וכל השחרור (ישועה זה שחרור) נמצא באותה נקודה - אנחנו לא מבינים אותו.

עכשיו לכאורה משהו יכול לבוא ולהגיד' אני אמור להבין את הקב''ה איך אני אמור להבין את הקב''ה? ובאמת יש כל מיני מדרשים שאומרים לך; תתרחק מזה כאילו בזה אנחנו לא מתעסקים.. כתוב ''ועתה ישראל מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה את ה' וכו' ולדובקה בו'' אז חז''ל אומרים: 'איככה אוכל לדבק בו הרי אש אוכלהו אלא ידבק במידותיו', אז אומרים לך: אל תתעסק עם זה וזה עם הזמן יצר ניתוק מהבורא. עם הזמן הפוביה מהאלוקות יצרה ניתוק ממנו לגמרי ואז לא מתעסקים אתו נוצר טאבו שלא מדברים עליו, בכלל זה כאילו 'בסדר, זה נמצא שם ואנחנו פה העבדים שלו למטה עסוקים עם הלכות' ואז לא צריך להתעסק אתו. ויש כל מיני מובאות, ראיתי כבר ספרים שלמים שנכתבים בשם הליטאים על הדבר הזה ''הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו'' כל מיני דברים כאלה.

הדבר הזה הוביל למצב של פספוס גדול - בספר יצירה הוא כותב בדיוק ההיפך, הוא אומר שהכל כתוב ב'ספר' 'סופר' ו'סיפור' והפואנטה היא לא הספר ולא הסיפור אלא הסופר. ובכלל המקובלים וגם כל החסידים מתעסקים אך ורק עם הבורא. אנחנו שמים את הבורא לנגד ענינו הוא נמצא תמיד לנגד ענינו זה ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' ואנחנו כל הזמן מתחקים אחריו. רק מה הבעיה? לא להיכנס לדמיונות, כי מי זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה?

הדבר הזה גם מתבקש לשאול מה הם ראו ב''אנוכי ה' אלוהך'' - התגלית אמרת ''אנוכי ה' אלוהך'' מה הם ראו? משהו שמה הרי לא הגיוני, הרי הוא אור אין סוף, 'אין סוף' כשמו כן הוא זה אין סוף, אין תבנית שכולא אותו, איך התגלית למשהו ואתה אומר לו: ''אנוכי ה' אלוהך''? מה שלא יהיה והוא יקלוט אותך בכלי שלו הוא יקטין אותך. אז אתה לא יכול באמת להתגלות ולהגיד: 'אנוכי ה' אלוהך' אתה הרבה יותר גדול ממנו, מה שאתה הרבה יותר גדול מהכלים שנמצאים לפניך, אז איך אתה אומר להם ''אנוכי ה' אלוהך''?

אלה סוג השאלות שאנחנו מתעסקים איתם, אנחנו לא מכסים ולא מטאטאים ולא עושים שום דבר, הפוך, זה עניין גדול מאוד להבין את זה. אבל בכל זאת התגלה שם משהו גדול מאוד ואנחנו צריכים מתוך אותו משהו לאט לאט להסיק לגביו, לעשות מה שנקרא את 'ההשלמה המתבקשת'. נכון שאנחנו כלים ואנחנו לעולם נהיה כלים כל עוד אנחנו נהיה אנחנו כל עוד לאדם יש איזשהו אינדווידואל אפילו רוחני. נניח אתה תהפוך להיות מלאך כמו שמשה רבינו נהפך להיות מלאך המט''ט ואליהו הנביא נהפך להיות 'מלאך השלום' אתה עדין מלאך, וגם אם אתה תהיה נשמה בלבל מסוים אז אתה נשמה בלבל מסוים, קוראים לזה משהו. השם שקוראים למדרגה שלך היא תבנית. ואילו הקב''ה נמצא מעל כל התבניות כולם, הוא מעל כתר דכתר, אז אין שום דבר שיכול לתפוס אותו. אז הוא עניין שהקב''ה אומר; נכון אבל זה לא אומר שאני יכול להיות נעלם ממך אלא אני יכול להתגלות אליך ואתה תעשה את ההשלמה המתבקשת (ניתן תיכף דוגמאות לזה ולאט לאט אתם תבינו מזה)

נניח אני לוקח דף לבן ואני כותב עליו בגדול ובדיו ממש באותיות גדולות 'הדף הזה לבן' אז מה עשית? אני מראה דף ומשהו יסתכל ויגיד אבל הדף הזה לא לבן, נניח יחד קטן יגיד 'הדף מוכתם', אבל בנ''א שיודע לקרוא יגיד שכתוב 'הדף הזה לבן'. אז מה הדף הזה? פה העולם מתבלבל.. אז יגיעו המדענים והפיזיקאים והפילוסופים ויגידו 'הדף לא לבן יש עליו כתם של דיו' וזה עובדה שאתה לא יכול לכתוב עליו, אין מה לעשות זה כאילו עובדה אתה לא יכול להשתמש בזה. ואילו יכול להגיע לשם מקובל ויגיד כתוב כאן 'הדף הזה לבן' אז הדף הזה לבן, יגידו לך: אבל אין לזה יישום, מה הפרקטיקה של זה? בוא תכתוב ליד זה מה אתה יכול למלא בדף. הנקודה היא כאן שזה נשאר עם המשמעות ואלה נשארים עם הדף עם הכתם של הדיו וזה ההבדל. ואנחנו למעשה מעולם המעשה הולכים רק עם המשמעות, אנחנו תמיד לוקחים את המשמעות אלנו כי לא באנו לכתוב על דף לבן באנו לראות רק מה כתוב עליו..

אני אתן דוגמא לגבי הקב''ה -  הרי אנחנו לא יכולים לתפוס את הדף הלבן שזה הקב''ה הוא הדף הלבן אין לנו תפיסה בזה כי אנחנו לא 'אין סוף' כשנהיה באין סוף אנחנו נהיה הוא ''אילו ידעתיו הייתיו'' אבל מכיוון שזה לא ככה יש איכויות ויש תכונות בנו שהם מחיות אותו שלמעשה הם העדות לקיום שלו. עכשיו כדי לעשות את זה כמו שלמשל אתה כותב על דף לבן שהוא הרקע ואתה כותב בשחור אתה חייב קונטרה, יש לך דף לבן אתה כותב בשחור או הפוך יש לך רקע שחור ואתה כותב עליו בלבן. עכשיו אם אנחנו אנחנו ואיכשהו הקב''ה צריך להתבטא באמצעותנו גם פה צריך להיות ניגוד, צריך להיות רקע ואז הקב''ה צריך להתבטא כדי שהוא יתגלה. עכשיו לכאורה משהו יכול לבוא ולהגיד' אבל למה זה חייב להיות ככה? קח למשל מלאך, מלאך זה גם כן כתוב לבן על שחור? למה דווקא אדם הוא צריך להיות כתוב לבן על שחור? אז הנקודה היא כאן שמלאך הוא למעשה ביטוי של הקב''ה אבל לא ביטוי שלם של הקב''ה אין לו את ההשלמה המתבקשת ואילו האדם זה ההשלמה המתבקשת.

התנאים למעמד הר סיני;

א. האדם חייב להיות רקע לאלוקות, אש לבנה כתובה על אש שחורה

אנחנו גם הרקע השחור ועלינו כתוב בלבן הקב''ה - ואני רוצה להסביר את זה..

כאשר הקב''ה ברא את האדם הוא ברא אותו באמת כמו מלאך, דף לבן כמוהו, אבל הוא לא שמש לתפקידו. מה היה חסר באדם הראשון? הוא לא היה שלם.

מה זה שלם? 'שלם' זה אור וכלי. גם הקב''ה כאור אין סוף זה לא שלם 'אין סוף' זה לא שלם שלם זה אור וכלי. מאוד חשוב שאנחנו נבין את המושג הזה 'אור' ו'כלי' משהו יכול לבוא ולהגיד 'אבל את מי זה מעניין' 'למה זה צריך להיות חשוב' 'למה זה חשוב שיהיה שלם' שלא יהיה שלם אבל באור אין סוף יש לנו שקט מה אנחנו צריכים עכשיו את כל הבלגן הזה..

המושג שלם זה זה שבאור אין סוף קיים המושג חסד, למי הוא עושה חסד באין סוף? איך החסד הזה בא לידי ביטוי? כל שאר התכונות אתה יכול להסליק ולהשאיר אותם בפוטנציאל אתה לא חייב להראות אותם אבל את המונח 'חסד' אתה חייב להוציא, אם יש בו נתינה הנתינה הזאת חייבת לבוא לידי ביטוי אז לכן חייב להיות לו שיקוף של מקבל חסד. הוא נותן את החסד וחייב להיות לו שיקוף של מקבל חסד. מאוד חשוב שאתם תבינו את זה. ואז זה אומר שיש לי כאן נברא והנברא הוא חסר, הוא הרקע השחור, ומתן החסד מה שמועבר אליו זה האור האלוקי.

אז לכן כשהאדם הראשון נברא הוא נברא כמו מלאך והוא היה נראה כמו אור, המלאכים חשבו שזה האלוקות עד כדי כך התבלבלו ואפשר היה להתבלבל בין אדם הראשון לבין הקב''ה אם המלאכים התבלבלו גם אנחנו היינו יכולים להתבלבל. וסיבת החטא הייתה למעשה לפגום בהארה של האדם הראשון כדי להפוך אותו להיות רקע לקב''ה. מאוד חשוב שאתם תבינו את זה אנחנו חייבים להיות רקע לאלוקות. ולכן התחיל הבלגן ומאשימים אותו ומשחירים אותו עד הסוף השחרה עושים לאדם.. השחרה עד הסוף כל מה שרק אפשר לציין שהוא רע ציינו שהוא רע' שהיה גנב והיה עוד כמה דברים לא צנועים.. אבל כל מה שאפשר להשחיר אותו השחירו אותו. למה? כדי שהוא יהיה רקע לבורא. והיה צריך לדבר בגנותו עד שנאמר עליו ''אדם עיר פרא אדם ייוולד יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום'' והמאפיין אותו שהוא עצוב. ולמעשה בכלל ירידת הדורות הפואנטה היא שהרקע יהיה כמה שיותר שחור ואז ייכתב באש לבנה על אש שחורה ואז הקב''ה יכול להתגלות.

למעשה עדיין יש טשטוש אפילו בדורות הראשונים בין האדם לבין הבורא שאתה אומר' אני לא יודע מתי זה אברהם אבינו מצד האיכות שלו ומתי זה הבורא מצד האיכות שלו'. ואז אנחנו משבחים מן הסתמא את האדם הראשון, את נוח, את משה רבינו, את אברהם יצחק ויעקוב ומייחסים להם חשיבות כשלמעשה המקובלים לא עושים את זה ככה, מבחינתם אין בני אדם הם יודעים לשים איפה הרקע השחור והם שמים את הרקע הלבן שזה הקב''ה ומדברים רק על הבורא, אין להם אנשים בכלל הם לא מדברים במושגים של אנשים. אז החליפו את אברהם אבינו ב'חסד' ואת יצחק ב'גבורה' ואת יעקוב ב'תפארת' וכו' ופשוט קראו להם בשמות אחרים וזה הגילוי האלוקי שצריך להיות.

מבחינתנו הגילוי האלוקי הוא צריך להיות כקונטרה לרקע שאנחנו - הרקע שאנחנו הוא רקע חייתי לגמרי אנחנו חיות וזה בא לידי ביטוי בזה שאנחנו הישרדותיים במה שאנחנו: עובדי עבודה זרה, רוצחים, מגלי עריות וכו' רואים את זה ברחוב. עכשיו כל מה שיתגלה על הרקע שלנו זה יקרא 'אלוקי' זה לא יקרא 'אנושי' ואנחנו רק מגלי האלוקות.

אני אתן דוגמא; אדם מגיל אפס ישקר אז אם אתה פתאום תגיד אמת אז זה כאילו לא אתה זה לא הטבע שלך. הטבע שלך זה להיות רקע שחור פתאום אתה אומר אמת אז זה כבר משהו אחר זה אלוקות. אתה קמצן אתה לא רוצה לשתף, רואים את זה אצל ילדים תראו איך ילדים נולדים, לא רוצים לשתף את הדברים שלהם; לא את הצעצועים שלהם ולא את הבמבות שלהם וכו' פתאום אתה רואה אדם נוהג ברוחב לב מטורף, זה אלוקות שפתאום מתגלית. לכן גם בני האדם רואים את זה ומתחילים לשבח את זה 'תראה הוא איש חסד גדול' 'תראה הוא צדיק' 'תראה הוא דובר אמת' ואתה אומר' אם זה היה לנו טראוולי לא היה צריך להגיד את זה. משהו הולך ברחוב אומר' תראה יש בנ''א עם שתי עיניים יש לו אף? אף אחד לא יגיד את זה.. אבל כשהכל חשוך ופתאום אתה רואה מידה אלוקית אז אתה אומר אותה.

ב. ביטוי האלוקות בתוכנו באמצעות תכונותיו הן הן גילויו

אז אתם צריכים רק לדעת מתי אנחנו רואים את הקב''ה? כאשר המידות האלוקיות מתגלות דרכינו זה לא שלנו זה שלו - זה לא שלנו זה ממש לראות אותו.

אתה רואה אדם דובר אמת אתה צריך לדעת הקב''ה נמצא פה השכינה פוקדת. אתה רואה אדם עושה חסד לא רגיל השכינה פקדה זה לא הוא יש עכשיו מגע אלוקי כאן. אתה רואה אהבה לא רגילה אתה אומר זה הקב''ה נמצא כאן. וכל דבר שאדם עושה אותו מהסגנון הזה אתה צריך להפריד את האדם מן האלוקות שמתגלה ואתה אומר: האלוקות עכשיו מתגלה. ואם תגיד אבל למה היא מתגלה דרכו וכל מיני דברים כאלה כל השאלות האלה צריך להניח: הקב''ה מגלגל זכות לידי זכאי, להניח לזה כרגע, למה? זה לא רלוונטי כרגע לשיעור שלנו זה שאלות חשובות שצריך לשאול אותם אבל זה לא רלוונטי כרגע לשיעור שלנו.

בשיעור שלנו אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו נגמרים ואיפה הוא מתחיל - אז אנחנו נגמרים ברע 'הרע' זה נקרא 'רצון לקבל לעצמו' וזה המהות שלנו וזה מאפיין אותנו וכל מה שהוא חוץ מזה זה הקב''ה זה הרצון להשפיע זה האור האלוקי ואז אתה רואה את האור האלוקי בא לידי ביטוי.

אז אם ככה אתה תגיד: 'טוב מה מיוחד בזה, יש את זה גם לאומות העולם כל אדם שיכול טיפה לשכלל את עצמו או שנראה בסיסית דובר אמת, אוהב, עושה חסד אז וואלה. כאן הקב''ה הוסיף עוד משהו את עניין המצוות.

המצוות זה בכלל משהו שהוא תלוש מהאנושות זה לא אנושי זה לא דרישות אנושיות ולכן כל פעם שאתה רואה משהו מתקשט במצווה אתה צריך להגיד: האלוקות נמצאת פה הוא מתבטא ככה הוא ככה נגלה זה המלבוש שלו (תיכף אנחנו נדבר גם על זה).

ולכן הוא לא הוציא אותם עד לפני שהוא אמר להם 'שימו את דם הפסח על המזוזות, תעשו מזוזה' רק אח''כ תצאו ואפשר היה להגיד לו' אתה עכשיו מתעסק אתנו במצוות באמצע סטרס? אנחנו מתים לצאת פה ממצרים הם לוחצים עלינו מה עכשיו 'לך תתחיל לשחוט ותשים דם' מי מתעסק עם זה עכשיו.. אתם תצאו החוצה המלאכים לא ידעו להבדיל בניכם (לא ידעו להבדיל בין המצרים לבין ישראל) שאתם תעשו מעשה מצווה ידעו להבדיל, יגידו 'רואים כאן אלוקות לא רואים כאן אנושות רגילה' רואים כאן אלוקות האלוקות מתגלה כאן.

בספר 'שבילי פנחס' של רב פנחס מקורץ אז הוא כותב שגם בעשר מכות שבוא זה היה ''נגוף למצרים ורפוא לישראל'' (כמו שלימדתי בפרשת בוא) הם כבר התחילו להתחקות אחר המידות האלוקיות; התחילו לדבר אמת, להיות כנים, להיות יותר מקורבים זה לזה, יותר אוהבים זה אל זה, יותר להתנהג בהתנהגות טיפה על אנושית טיפה יותר אלוקית. אז כבר עלה החן שלהם. החן זה התגלות של האור האלוקי. אז המלאכים ידעו כבר לאבחן אותם.

אז אמרו; למה זה לא הספיק? אז אמרו שזה בסדר אבל גם אדם רגיל היה יכול לעשות את זה גם הערב רב היה יכול לעשות את זה, אבל כדי להבדיל את עם ישראל הקב''ה ייצר להם מצווה ואמר להם 'תראו בזה אני מובדל מכל השאר פה יש אור אלוקי שאין אותו בכל שאר המקומות האחרים' ואז כשהם יצאו המלאכים הרציניים כן ראו את ההבדל וזה דבר גדול.

אז נסכם,

הקב''ה לא מתגלה לאדם - אני יודע שיש הרבה מאוד אנשים שיש להם צפייה ילדותית לראות איזה התגלות אלוקית. וגם אנשים שחווים חוויה של מוות קליני מספרים מעין משהו כזה של חוויה של אור, רואים אור, והאור מדבר אליהם וזה בחינת הקב''ה. אבל התגלויות מן הסגנון הזה מורידות את השם לא מעלות אותו.

ההתגלות דרך האדם שהאדם עושה אותם זה התגלות של המידות האלוקיות - ואתם צריכים לדעת שזה ממש סותר את הטבע שלנו וזה חייב לסתור את הטבע. אתה תדבר אמת ואתה תגיד; אני מדבר אמת אבל זה ממש בקושי זה עולה לי במשאבים נפשיים, אני צריך לעשות חסד אבל זה עולה לי במשאבים נפשיים, אני צריך לאהוב אני יודע אני עושה את זה אבל אתה לא מבין כמה אני מתאמץ בשביל זה. זה הדבר הכי חשוב להגיד אותו זה אומר' שהאלוקות באמת מתגלה ככה בדיוק היא מתגלה.

ככל שיש לאדם יותר את המידות האלה והוא יותר מגלה אותן, מידות אלוקיות, והן נעשות תמיד כקונטרה לרקע' שזה האגואיזם שלך, האגוצנטריות, הרוע שלנו השטיות שלנו החשכות שלנו, ככה למעשה אתה יודע שאתה יותר מגלה אלוקים צח נקי זך, אתה מגלה אור זך. וזה נקודה מאוד מאוד חשובה להבנה יותר מאשר לצפות לראות איזה גילוי שהגילוי יכול להיות שאתה תראה אותו אבל הוא יהיה חיצוני לך - אתה לא עושה אותו לא הכנסת את הבורא דרכך והבעת אותו, אתה צופה בו. ולחוות חוויה של מוות קליני לא צריך לעשות שום דבר לטובת העניין חוץ להיות מעורב באיזה תאונה או משהו.. אז אין כאן הישג אבל ברגע שאתה מכניס אותו לתוכך ומבטא אותו כאן יש הישג.

התכונה הזאת היא נקראת ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים''

למה זה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''? למה הוא התגלה ככה?

אני רוצה להסביר לכם שההתגלות הייתה בזכות העם, תבינו שכל אחד יכול לזכות לזה אפילו באופן אישי ושאנשים צדיקים זוכים לגילוי הזה אפילו באופן אישי ואני יקריא לכם תיכף סיפור. אבל כל אחד ואחד מאתנו יכול לראות מעמד הר סיני ויכול להיות ראוי וכשהוא ראוי מתגלים אליו ואומרים לו: אתה צריך היום או מחר לקבל מעמד הר סיני ואתה מקבל פה את כל התורה ואתה זוכה לראות ''אנוכי ה' אלוהך'' וזה צריך להיות מתוך האדם עצמו מתוך פעולות שאדם עצמו עושה אותן. אבל מה הן אותן פעולות? אני מתרגם את האור הרוחני למידה, אני מבטא אותה. ברגע שאני אומר אמת, עוסק באחדות, באהבה, בחסד, בשלום, בצדק, בצדקה, זה לא אני אני בהמה אבל האלוקות שמתגלית זה אלוקות פר-אקסלאנאס זה לא אנושי בכלל זה אלוקות זה לא אני, זה צריך לדעת. אתה רואה אמת מתגלית שהיא נקיה זה אלוקות זה הוא, אתה אומר; הוא פה וככה הוא מתגלה הוא פשוט מתגלה ככה בערוץ הזה..

בחוץ יש גלים אלקטרומגנטים בכמויות אדירות אבל כשאתה שם ערוץ בטלוויזיה אז זה יורד לערוץ וזה משדר לך משהו מאוד מסוים, אתה יכול לעבור לערוץ אחר וזה ישדר לך משהו אחר אז זה אותו גל אלקטרומגנטי אבל הוא מתרגם לדברים אחרים. אותו דבר, הקב''ה זה אור אין סוף אבל דרכינו דרך כל אחד ואחד מאתנו אנחנו ערוץ של אלוקות ואנחנו יכולים דרך הערוץ של האלוקות לשדר אותו ואז זה יבוא לידי ביטוי שאם משהו ישאל: אבא איך מתגלה גל אלקטרומגנטי אתה אומר לו; אתה רואה ציור שרץ על המסך? זה גל אלקטרומגנטי פשוט הוא מתורגם כציור שרץ על המסך.

אז אותו דבר שמשהו ישאל: אבא איך אפשר לראות אלוקות? תראה צדיק מדבר אמת זה אלוקות אתה עכשיו בנוכחות של הקב''ה, אתה תראה אהבה אתה בנוכחות של הקב''ה, אתה תראה חסד לא רגיל אתה בנוכחות שלו הוא פה ככה זה נראה..

'אמרתי לכם שאנחנו לא מבינים את הבורא.. צריך להבין את זה, זה חייב הרי להיתרגם ככה הוא לא רוצה שאנחנו נהיה פה והוא יהיה שם ואז הוא יעשה איזה טריק אנחנו נפתח את העיניים נראה המון אור נגיד וואו וזה ייסגר, זה לא החוכמה. כל החוכמה שזה יעבור דרכנו זה כל החוכמה ואתה תבחין בזה אתה תבחין בחלקים האלוקים שמתגלים דרכך'.  

(הארת הרב - תעברו לשמוע רק עם הלב, ממש, תעבירו את המודעות ללב ותקשיבו להכל מכאן ואתם תבינו. למה? כי כרגע אני נותן לכם שברי לוחות ואתם צריכים לעשות את ההשלמה הנדרשת אבל רק הלב מבין לעשות את זה ''בינה ליבא ובה הלב מבין'')

מכיוון שזה ככה אז אנחנו צריכים לדעת שיש תכונה דומיננטית לבורא, יש תכונה דומיננטית  מבין כל התכונות ז''א אמת תתגלה, חסד יתגלה, הכל יתגלה. אבל אנחנו צריכים לדעת למה הקב''ה דווקא התגלה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''? למה לא התגלית 'אנוכי ה' אלוהך אור אין סוף' 'אנוכי ה' אלוהך אשר יצר את בראשית' תקרא ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' זה אני, למה אתה מתגלה רק באירוע היסטורי? זה נראה כאילו אתה התגלית תלוי על אירוע היסטורי ושוב, מה הקטע? אם משהו יכחיש אותו? יש לך מכחישי שואה שקרא לא מזמן, תתארו לעצמיכם שמשהו יגיד לכם' אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מהשואה, יש לך אומות שלמות שמכחישי שואה יגידו לך: זה לא היה.

אז לא צריך ללכת כ''כ רחוק יש הרבה שמכחישים את יציאת מצרים אומרים; לא היה ולא נברא. נו אז יש לנו פסוק שמסתמך על משהו שרוב האנושות מכחישה אותה. בגלל זה אני רוצה להסביר לכם שאנחנו לא חוגגים כרגע אירוע היסטורי אנחנו חוגגים אירוע תודעתי שכולנו מועמדים אליו והוא צריך להתרחש אוטוטו אבל הוא לא יתרחש באופן פאסיבי אם הוא יתרחש באופן פאסיבי אנחנו נהיה מסכנים זה ייסר אותנו מאוד זה צריך להתרחש מהצד שלנו.

-מאמר מוסגר-

אני רוצה להסביר, מה זה 'מתרחש באופן פאסיבי', למה אסור לנו להיות פאסיביים -

הגאון מווילנא ביקש להיות בעל יראת שמים, אמר לקב'ה שהוא רוצה להיות בעל יראת שמים של בעל בית פשוט מתקופת בית שני.. אומר' הלוואי ויהיה לי יראת שמים של בעל בית פשוט מתקופת בית שני' ואדמו"ר אחר אמר; אני ניסתי שאולי יהיה לי יראה של הראשונים, אמרו לי; שכח מזה, אולי של התנאים; שכח מזה, של האמוראים; שכח מזה. אז הוא אמר; טוב ביקשתי של הרמב''ם (מייחסים את זה לרבי זושא) שיהיה לו יראת שמים של הרמב''ם, אז הוא אמר' שאישרו לו; בסדר יהיה לך. והתחילה להיכנס לו יראת השמים של הרמב''ם והוא הרגיש שתיכף הנשמה שלו הולכת לצאת, ביקש שייקחו את זה ממנו.

אז זה לא אומר שאי אפשר להגיע ליראת שמים שלהם זה רק אומר' אל תבקש את זה באופן פאסיבי תעבוד לקראת הדבר הזה. וזה לא אומר שצריך לקרוע את הגוף ואת הנפש זה אומר שאתה צריך מאוד ללכת בנבכי הלב שלך – הכל נמצא בתוכנו.

אנחנו נמצאים בתוך כלא של תודעה - אתם צריכים לדעת איך אנחנו נראים, מאוד חשוב לי לתאר את המראה הזה - אנחנו היכלות כולנו היכלות בתוך ים של אין סוף, כמו כלא. והדרך לצאת היא רק באמצעות התודעה ; אין את חפירה לחפור, אין מפתח לפתוח, אין לבעוט בשער, אין פעולה אלימה שאפשר לעשות אותה אבל עם הדעת שלך אתה יכול לצאת למרחב האין סופי. ולכן אתה כל הזמן צריך לעבור ככה לבדוק כל הזמן וזה 24 שעות החפירות האלה עד שאתה מוצא את עצמך בצד השני. אני רק יגיד' שזה לא בדיוק הפער בין איפה שאתה נמצא לאין סוף עוד הרבה לפני זה עוזרים לך ''הבא ליטהר מסייעין בידו'' ואם הייתם יודעים כמה מחכים שרק נעשה את הצעדים הראשונים האלה.

הבועה הזאת קוראים לה מצרים -

צריך לדעת מה זה 'מצרים', זה הבועה הזאת (כרגע כל הדיבור כל השפה שלי היא רוחנית אני לא מדבר פשט) 'מצרים' זה רק הבועה התודעתית שבה כל אחד ואחד מאתנו נמצא (תיכף אני אתן לזה פתרון אישי ופתרון כללי). עכשיו מכיוון שאנחנו נמצאים בתוך הבועה הזאת שנקראת 'מצרים' מה שמייצר זה התודעה שלנו, תודעה צרה, מלאה בתבניות 'חומר ולבנים'. אז אנחנו לא רואים את החופש, לא חווים את העונג, אנחנו לא חווים את העולם האמיתי. הקב''ה איכשהו צריך להיכנס לאיגלו שאנחנו נמצאים בו ולהיתרגם ואח''כ לאט לאט בזמן שאנחנו מבטאים אותו אז אנחנו לאט לאט מדמים לו. כל פעם שאתה מכניס הארה טיפה לאיגלו שלך אתה טיפה תבטא אותו אז לאט לאט אתה מדמה אליו וככל שאתה יותר תדמה אליו מן הסתמא זה יותר יתאים לסביבה החיצונית שאתה נמצא בה.

האיגלו שלך חשוך, בחוץ אור אין סוף אז אתה צריך כמה שיותר שהאיגלו יואר שהבועה התודעתית שלך תואר אז כל פעולה אלוקית שאתה תעשה אותה; כמו להגיד את האמת, כמו להיות בנ''א כנה, כמו לעשות חסד (זה דברים קטנים אתם חושבים גדול אבל זה הרבה הרבה יותר פה ממה שאתם חושבים) וכשהם יצאו החוצה הוא אמר להם; ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''. אז צריך לדעת שהתכונות האלוקיות האלה בזמן שאנחנו מבטאים אותם ברגע שאתה מבטא אמת זה לא אתה דובר אמת זה אלוקות היא מתבטאת דרכך אתה שקרן והאמת פשוט נכתבת עליך. כי אדם יודע כתוב ''יודע איש בנפשי'' אדם יודע שהמהות שלו מניפולטיבית, הוא יודע שהמהות שלו היא פחדנית, הוא יודע שהוא צריך לדאוג לעצמו הוא יודע שהוא אגואיסט, הוא יודע את זה אבל פתאום הוא עשה איזה מעשה של ''וואו'' אז זה לא אופייני לו

המעשה שלא אופייני לך זה התגלות האלוקות במקום שלך, זה התגלות של הקב''ה, הקב''ה עכשיו התגלה, רק הוא התגלה דרך זה שאמרת את האמת או דרך זה שעשית עכשיו חסד. אבל החסד זה לא אתה - תבדיל בין המעשים שיוצאים ממך לבין המהות שלך.

התכונות האלה זה נקרא ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך ממצרים''

כי עוד התגלות ועוד התגלות ועוד התגלות ועוד מעשה טוב ועוד מעשה טוב עוד מחשבה טובה עוד אמירה טובה לאט לאט תוציא אותך ממצרים. כל דבר כזה שאתה עושה זה מה שמוציא אותך ממצרים, מאותו כלא מחשבתי, מאותה תודעה קלוקלת שמשאירה אותך פה. כל אדם שרואה את העולם הזה הגשמי וחי פה בפחד של פרנסה קרוי 'רשע גמור' אנחנו רשעים גמורים לכתחילה ואני לא אומר את זה בקטע של רוע או שפיטה - זה הרקע השחור. אתם צריכים לדעת זה הרקע השחור כי מה שמנהל אותנו זה אגוצנטריות אנחנו אגוצנטריים - ברגע שאתה חושב על עצמך ואתה דואג לעצמך אתה אגוצנטרי. וזה בניגוד גמור לאווירה שנמצאת מחוץ לך שזה הכל 'אור עליון פשוט ממלא כל המציאות' אור של השפעה ושל שפע ושל נתינה ושל אהבה ושל אחדות ושל צדק ושל חסד ושל אמת ושל שלום ונתינה ונתינה ונתינה בכל צורות הנתינה האפשרויות ואתה לא שם. אז כל מה שאתה חושב שאתה בנ''א טוב בגלל שאתה לא מלחמתי או שאתה לא צועק על משהו או שאתה לא שונא משהו או שאתה לא בא אתו עכשיו בכאסח זה לא אומר שאתה צדיק זה רחוק מאוד. אז חשוב שאדם לא יספר לעצמו סיפורים שהם לא היו והם לא נבראו.

אז לאט לאט ברגע שהם התהוו הם לא התהוו לזה בגלל שהקב''ה עכשיו עשה להם ככה 'הנה אני' ופתח להם את העיניים באיזה מופת אלא הם זכו לזה. עכשיו זה היה פלא גדול מאוד מכיוון שכל זה נעשה בחמישים יום. לנו זה נראה כמו תשע מאות שנה אבל זה נעשה בחמישים יום. מהרגע שהם יצאו ממצרים עד המעמד של הר סיני חמישים יום. ובכל יום הם עלו שער עד שהם הגיעו כמעט לשער החמישים הם היו צריכים לצאת משער 49 של הטומאה ולעלות שערים. אז צריך לדעת מה זה השערים ומה זה כל המילים האלה זה הכל התגלויות של אלוקות קטנה מבעד לאדם. וככל שאדם מגלה עוד אלוקות ועוד אלוקות ועוד אלוקות זה מוציא אותו.

ג. דרך ביטוי האלוקות דרכנו חייב להיות בגבורות שהיא הספירה הדומיננטית מכל הספירות. כי הבעת אור אלוקי דרך גוף בהמי דורש גבורות ומאבקים תמידיים ועצם המאבק הוא האלוקות

אני עוד פעם רוצה להגיד' יש לזה דומיננטיות, למה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''' הדומיננטיות היא גבורה שזה חייב להיעשות במאבק כי הרקע שלך שחור, איך רקע שחור מראה לבן?

תבינו' נותנים לבהמה להתנהג בצורה אלוקית בואו תנסו לאלף פרה לדבר ממש עברית.. היא תשבור את השיניים שלה ואת הגרון ואת הלסת היא לא תצליח היא צריכה כ''כ להתאמץ לדבר. או כל טריק שמלמדים חיה רואים שזה מאמץ עילאי עבורה כי היא לא מורגלת בזה וזה מעשה של בני אנוש היא לא צריכה את זה. אז אותו דבר אנחנו כבני אנוש צריכים לגלות תכונות אלוקיות ואנחנו לא מורגלים בזה אז זה דורש מאתנו מאבק.

אבל צריך לדעת שהמאבק הזה כשהוא נמצא אז אתה יודע שהאלוקות נמצאת ולכן הכל נעשה במאבק הכל נעשה בגבורות שום דבר לא יבוא בקלות. כל מי שחושב שמחר בבוקר הוא יקום עם מוטיבציה רגשית להיות צדיק, להשפיע, לתת והכל בקלות .. אז שישכח מזה. לכן הכל זה עניין של העברה על המידות ''כל המעביר על מידותיו מוחלים לו על כל פשעיו'' למה מוחלים לו על כל פשעיו? כי פתאום אתה רואה את האלוקות באה לידי ביטוי האלוקות מתבטאת ולכן אלוקות זה גבורות זה הכל עניינים של גבורות וזה חייב לבוא עם גבורות. רק אם אתה אומר 'אין לי כוח' אתה נופל בזה כי לא באמת אתה אומר 'אין לי כוח' כי באמת אין לך כוח כי יש לך משהו בפנים שאומר: אין לי כוח.

-מאמר מוסגר-

העניין של 'אין לי כוח' - זה דיי תרבותי זה לא באמת ככה. אני פעם שלחתי.. אבל אם אני שולח משהו אני רוצה מאוד שתשימו לב אליו כי אני לא סתם מתלוצץ אני לא יבזבז לכם את הזמן יש שמה פשוט המון תוכן שאני לא יכול להגיד אותו במילים אחרות. אז רואים אדם שרוכב באופנים והוא נראה עייף גמור ומאחוריו רואים דוב שרודף אחריו. אז איך זה נראה? כשנגמרים כל הכוחות ושואלים אותו; איך עכשיו? גמור אין לי כוח.. פתאום דוב מאחורה אתה מקבל כוח של אופנוע. אז מאיפה יש תוספת כוח? למה אמרת לעצמך? כי התרבות אמרה לך 'אין לי כוח' בגלל שעשית דבר ממושך הרבה פעמים אנשים מרגישים פזמניקים 'עשיתי משהו הרבה זמן והרבה פעמים אז מספיק אז עשיתי'. שמענו כל מיני משפטים מההורים שלנו שחפרו לנו בצורה מאוד לא יפה ולא חכמה שגרמו לנו לרדת מהעסק אבל האנושות והתרבות לא בנויה על התמד.

אין בתרבות שלנו התמד אין לזה האדרה אנשים הם קוויטרים שוב הקווטריות הזאת אתם צריכים לדעת גם כן היא טבעית אנושית אבל שפתאום יהיה משהו שהוא טס כל הזמן זה מיוחד. אז אני צריך לדעת מאיפה אני יביא כוח למשהו שטס ככה בצורה מיוחדת? ברגע שאני נותן את הדעת על זה שיש כזה כוח אני יכול לעשות אותו. ואז אפשר לקום עוד בוקר ועוד בוקר ולעשות עוד מעשה ועוד מעשה ולעשות עוד משהו ועוד משהו.

הכוח הזה של להסתכל עליו, כוח ההתמד נקרא 'חזון' -

אדם בלא חזון זה אדם מת זה אדם הכי מסוכן בעולם הגמרא אומרת לא לעשות אתו עסקים, ולא לדבר אתו אפילו ושהוא טמא לכתחילה ועוד כל מיני דברים איומים שנאמר על אדם בלי חזון. אבל אם אתה לא יודע מה אתה עושה ולמה אתה קם בבוקר אז אין לך גם מנוע. ואז אם כבר מבקשים ממך לעשות חסד אז אתה עושה פעם פעמים שלוש ארבע פעמים זהו עשיתי תעזבו אותי בשקט. אבל אצלנו זה לא ככה, הרי אנחנו מונעי חזון ואדם שהוא מונע חזון יש לו כוח אין סופי ומה שיפסיקו אותו בדרך, באמצע, זה לא משנה ''הבא לגבות כגבוי דמיה'' הוא מגיע לחזון שלו בהמשך. האריז''ל נפטר בגיל 38 משהו יכול היה להגיד: למה תשאיר אותו בן 38 זה צעיר מאוד.. תן לו להגיע לגלאים מופלגים יעלה במעלות שלו גם הוא יכול להגיד לקב''ה' למה לקחת אותי עשיתי משהו נגדך אני לטובתך אני רק לומד תורה.. מה אני עושה.. רק הולך ומתעלה הולך ומתעלה. אז מבחינת הקב''ה הוא אומר לו' עד איפה שאתה עשית עשית את כל מה שצריך לעשות על פני כדור הארץ אני לא רוצה להטריח אותך יותר מזה והשגת את החזון שלך. אז האריז''ל נגע באין סוף כמו רבי שמעון וכמו הרבה אחרים.

 

 

אז זה לא תלוי מאמץ זה לא תלוי גיל זה גם לא תלוי פז''מ זה תלוי מגמה נפשית –

זה אם אני שמתי את עצמי כחץ על המטרה וככל שאני יותר דורך את עצמי כחץ אל המטרה זה מה שמוביל אותי למטרה. ואז הקב''ה יגיד לי 'אז לא צריך להתאמץ אני כבר רואה שאתה עף למטרה'. כל הזמן יש את המשל הזה של החץ והקשת ושהכי קשה זה לדרוך את הקשת אבל מהרגע שדרכת וכיוונת ועשית והשקעת את כל הכוח האפשרי עכשיו זה רק לעזוב החץ כבר ילך לאן שהוא צריך ללכת אבל הדריכה היא בדיוק הפוך מלאן שצריך לנסוע, אנחנו צריכים לנסוע קדימה ואתה דורך אחורה, לכן כל דבר אצלנו הוא נעשה בגבורות.

החזון שלנו זה זה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''

זה חזון גדול ''רצוננו לראות את מלכנו''

-וכאן שוב אני עושה מאמר מוסגר-

כתוב בסוף מסכת סוטה שהאמת תהיה נעדרת והיא תיהפך להיות עדרים עדרים - יש הרבה רבנים בארץ ( דברי הרב - חשוב לי מאוד שאתם תבינו שאני לא מדבר נגד משהו אלא אני רק מציין תופעות רקובות. אני לא מדבר נגד אדם. תמיד יודעים להבדיל את האדם מהתופעה, לאדם תמיד יש צ'אנס, האדם תמיד יכול להגיע לאין סוף, תמיד לאדם יש קרדיט, אבל המעשים שלו הוא צריך להיות ער ותיכף אתם תבינו למה אני מתכוון) והיום במיוחד יש הרבה רבנים שהם גם מאוד אינטליגנטים והם סוחפים איתם מאות ואפילו אלפים גם בגלל שיש אמצעי שיווק מאוד גדולים (יוטיוב פסייבוק טויטרים או כל מיני דברים כאלה) ויש כאלה שהם ממש חולשים על הכל וסוחפים אחריהם. עכשיו כל רב הוא אומר לך: הדרך שלי מצליחה אז הוא לא מתחשב ברבנים אחרים, לא מאחד כוחות, הוא פיתח לעצמו שיטה והוא הולך עכשיו 'לך תעצור אותו לך תדבר אתו, תגיד לו: תעצור כבוד הרב לאן אתה לוקח את עם ישראל איתך'? לא זה הולך הנה אני מחזיר בתשובה. וכבוד הרב השני' לאן אתה הולך? לא לי יש שיטה אחרת אני הולך איתה. כל אחד עם הראש שלו והופך את העם עדרים עדרים כי כל אחד לוקח אתו אלפים אבל האמת נעדרת. מה נאמר על זה? שהאמת נעדרת. עשיתם עדרים עדרים אבל אין אמת.

אז מהי באמת האמת? מה באמת אנחנו באנו לעשות?

אז זה כל מה שכתוב ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' זה מהמסע מההסתר אל הגילוי מהחושך אל האור - כל תהליך של התפקחות רוחנית זה מה שאדם בא לעשות בעולם הזה. לשנות פה משהו - אנחנו לא באנו לשנות פה שום דבר; אנשים ימותו, ילדים ימותו, יהיה  מקרי רצח ורשלנות וטביעה ועוני ויהיה כאן את הדברים הכי רקע שחור שיכול להיות כי זה אמור להיות ואנשים לא מבינים את זה שזה אמור להיות - אז הם מתבחבשים עם החושך, שוחים בתוך הבוץ בתוך הזפת עצמה והולכים לרבנים שנותנים להם סגולות לצאת מהזפת

שאין כזאת סגולה לצאת מהזפת - גם ללמוד תורה זה לא סגולה לצאת מהזפת. שמעתי היום משהו שנותן שעור חוצב להבות אש' הסגולה לצאת מכל הצרות זה ללמוד תורה', תמהתי אם אין לו צרות.. אני עוזר בעצמי יום יום ללומדי תורה פרש רמז דרש וסוד.. אבל זה לא חכם להגיד את הדברים האלה, זה לא מציאותי, זה לא עומד במבחן החוש, החוש מראה אחרת. איך אתה יכול להגיד דברים כאלה מתוך מקום של החזרה בתשובה ודיבור להמונים? זה הפחד הגדול.

רועה רוחני צריך לגרום להתפקחות אצל האדם - להסתכל על בנ''א ולראות את הבועה שלו ולפוצץ לו אותה זה מה שהוא צריך ללכת. אנשים מסתובבים עם בלונים על בלונים על בלונים שכבות כמו גלדי בצלים של בלונים והרועה הרוחני פשוט כל הזמן צריך לבוא לדקור לכל אחד את הבועה שהוא נמצא בה כי ברגע שהוא יתפקח למציאות שהוא נמצא בה הוא כבר יתנהג לבד. אתה לא צריך עכשיו ללמד אותו את כל המוסר ואת כל המשנה ואת כל ההלכות אתה לא צריך, אתה רק צריך להראות לו את מה שנמצא מחוץ לו עד שאתה תגיע למצב של ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''(קו קו – הנה אני) ואז כבר הכל מתבהר וזה התהליך. ולכן התהליך שמשהו יגיד 'ללמוד תורה'.. אז מה זה אומר 'ללמוד תורה'? אני יכול לעשות דוקטורטים על תורה ואני לא יגיע מזה לשום דבר אני עדיין יהיה בתוך החושך שלי כתוב ''ימותו ולא בחוכמה''.

אז צריך לדעת את המסע ואת המסלול - היציאה ממצרים היא יציאה מהסתר מחשכות ולהגיע להר סיני זה לצאת לגילוי וזה המסע שלנו. מאוד חשוב שאנחנו נגדיר לעצמנו; מה המסע, מה מתבקש ממני? לעשות וי על עוד דף היומי, על עוד שתי הלכות, על פרשת השבוע, למדתי סיפור על רבי זושא, קראתי רבע שעה שיעור תורה, שמעתי שיעור של איזה רב.. זה עדיין להיות בתוך האיגלו זה לא לצאת מהאיגלו. ויש הרבה כאלה שמדפנים את האיגלו שלהם בדברי תורה; הוא חי בווילה, יש היום אנשים שחיים בווילות ובמערכת הקולנוע הביתית הוא שומע דברי תורה אז הוא חושב שהוא צדיק.. זה מאוד חשוב שאתם תקלטו' אנחנו באווט לגמרי אנחנו בכלל לא בדרך כי אף אחד לא מפוצץ את הבועה שלו מבפנים. גם כל אדם צריך שיהיה לו סיכה מבפנים באיגלו שלו ולפוצץ מבפנים את הבלון הוא צריך לעשות כל מה שיש ביכולתו לצאת מהבלון שהוא נמצא בו. ושבירת תבניות זה דבר חשוב מאוד אבל שבירת תבניות יכולה להיות רק אם אתה קצת תצא מגדרך זה מאוד חשוב שאדם יצא מגדרו. אם אתה בנוכחיות, אם אתה בטוב זה הסימן הכי רע שאתה לא נמצא במקום הנכון, אתה חייב להיות בתנועה שהיא לא נוחה כי היא לא נוחה לרקע השחור, היא לא נוחה לייצר הרע, היא לא נוחה לגוף, היא לא נוחה לאגוצנטריות, היא לא נוחה לאני שלי. אז המסלול הוא מסלול של תנועה לא נוחה ואז מתקיים בזה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''.

אל תספר למשהו שאתה מרוויח עכשיו עשרת אלפים שקל ואתה נותן מאה שקל בחודש ואתה אומר; אני עושה חסד וצדקה. ואז לוקחים לי איזה סיפור חסידי של רבי לוי יצחק מברדיטשוב שגם מי שנותן פרוטה זה וואו.. אל תספרו סיפורים לעצמיכם, אתם צריכים להרגיש מאמץ, אתם צריכים להרגיש 'אני הקרבתי משהו מהנפש שלי' עשיתי עקידת יצחק יום יום. אם אתה לא מרגיש שמשהו התהפך בך אם אתה לא מרגיש שאתה מתהפך אז אתה לא תצא ממצרים אתה תספר לעצמך סיפורים

ולכן זה חשוב מאוד גם ללימודי תורה ולכן אני אומר' גדולי ישראל מנותקים מן העם (אני יודע שהייתה משהיא שכעסה עלי מאוד שאמרתי את זה אבל אני אמרתי את זה לגדולי ישראל בפרצוף - בצום האחרון אני אמרתי להם) רואים את זה. תסתכלו, אתם לא מודעים לזה אבל אנחנו במלחמה עם סוריה ואיראן יש התקפות תמידיות בצפון ויש עכשיו איומים מטורפים לכיוונים שלנו, לכיוון של נתב''ג וכו' ורוסיה אמרה; אנחנו מבקשים מאוד שאתם תפסיקו עכשיו את כל ההתקפות השרירותיות שלכם בסוריה. וזה מתקפות שאנחנו לא שומעים אותם.. לנו אין שום מקלט שאנחנו יכולים להתחבא בו..

רוצים לעשות ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'' ?

זה עבודה - וזה עבודה שאדם צריך לצאת מגדרו.

עכשיו אני עוד פעם אומר' לא צריך לצאת בשביל זה לרחוב ולתת את הכספים שלך.. למשל להגיד את האמת עד הסוף זה לצאת מהאיגלו. להיות כנה כמו שצריך ממש עד שאתה חשוף לגמרי זה לצאת מהאיגלו. לתת אהבה כשאין לך שום חשק לתת אהבה זה לצאת מהאיגלו. לעשות חסד בגוף - לשמוע משהו עכשיו שלוש ארבע שעות זה לצאת מהאיגלו שאתה אומר 'זהו, הגוף אומר לי לא לך הביתה תעזוב אותו הוא יבכה לך פה שעות' לא תישאר עד שזה ייגמר וזה לצאת מהאיגלו. תבינו מה אנחנו לא עושים את הטראווילי אנחנו לא עושים - יש דברים שזה טראוולי שאנחנו לא עושים אותם. צריך להבין אותם, למה לא נתנו לאותם צדיקים לראות את היראה של האבות שלנו, מה הכוונה שהם לא יכלו לעמוד בזה? כי הם לא עמדו במעשים כמוהם. וגם דוד המלך אמר לקב''ה' אני רוצה להיות במעמד של האבות הוא אומר לו 'אבל אתה לא עמדת בניסיונות שלהם' אז הוא אמר לו 'אז תעמיד אותי אז תנסה אותי' אז הוא ניסה אותו. אבל צריך לדעת שזה עניין של נסיונות ואפשר להגיע אפילו למעמד של האבות עם ניסיונות גדולים מאוד.

ולראייה באותו מקום באותו מאמר שבו זה כתוב כתוב על רבי אהרון מקרלין הגדול הוא היה נחשב בזמנו למשיח בין יוסף שכשהוא היה על פני כדור הארץ ובשיא הגדלות שלו היו מוציאים את המלאכים ומלקים אותם' למה אין לכם יראה כמו רבי אהרון מקרלין הגדול.. מכים את המלאכים למה אין לכם יראה כמוהו - זה רמה כזאת. אבל צריך לדעת שרבי אהרון מקרלין הגדול מה שהוא עשה הוא החזיר שמונים אלף איש בתשובה אבל זה בנ''א שצריך לרדת כמו הרב שלנו לגראונד זירו ולהתבוסס עם הציבור 'בוא תצא תתבוסס עם הציבור תגיע ל 80 אלף איש פיזית תדבר עם 80 אלף איש פיזית ואז אתה תבין מה זה..

אז אם לא יורדים לגראונד זירו התורה לא שווה שום דבר -

כי לעשות חסד אתם יודעים זה נשמע תיאורטית נהדר אבל לך תעשה חסד לאישה שמקבלת ממך כל טוב שבעולם ואומרת; השמיכות פוך לא מתאימות לי אני רוצה שמיכות פוך אחרות, הפאה שקניתם ב 8000 ש''ח לא מספיקה לי אני רוצה ב 12 אלף שקל או כל מיני דברים כאלה שאתה אומר: נו מה עכשיו צריך לעשות? והתורה אומרת אתה צריך לעשות חסד כמו שהיא רוצה אתה צריך לספק לה את מה שהיא רוצה אתה לא צריך לחנך אותה. ולראיה הקב''ה לא מוריד אלינו בחסד את מה שאנחנו רוצים? בדיוק את מה שאנחנו רוצים, אדם רוצה נס קפה הוא מתפלל בשביל זה? והוא מוריד לך בדיוק את מה שאתה רוצה אפילו אם זה בניגוד גמור לרצון שלו, הוא לא נותן לך את הסמרטפון שאתה רוצה? הוא לא נותן לך נסיעות לחול וכל מיני דברים כאלה.. בדיוק מה שאתה רוצה. הוא עושה חסד כמו שאתה רוצה. אז הנה הוא עושה חסד כמו שאתה רוצה ואתה מבסוט על החיים, ככה אתה צריך לעשות חסד.

אז להגיד לעצמך בראש לעשות חסד או לקרוא תומר דבורה? זה לא מספיק.

בוא תרד לגראונד זירו תיתן לאנשים כסף בחסד מכסף שאין לך בוא תתעסק עם התנגדויות כאלה שהם הזויות שלפעמים אתה פותח פשוט את הפה ואתה אומר 'איך אני עושה את זה בכלל זה כספי ציבור זה לא שלי'.. ואתה צריך לעשות את זה. ואח''כ אתה רואה כמה זה היה חכם וכמה שזה היה במקום וכמה שזה היה נצרך.

אז אנחנו לא doing not doing יהודי doing - אתה צריך להביא את ה being  לdoing תוריד את זה למטה לגראונד זירו תתעקש ואז אתה מתחיל לברר את כל תהליכי הבירור אצלך בכלל; אתה רואה כמה ביקורת ושפיטה וכמה דברים שיש לך אותם בראש ואתה אומר; זה לא רלוונטי, זה לא רלוונטי, החסד צריך להגיע.

האישה שמקבלת את זה לא צריכה לקבל ממך פוך של (אני לא רוצה להגיד כאן כדי לא לעשות שיווק לאף אחד) בגלל שאתה החלטת יש משהו שהיא צריכה כי אם היה לה כסף היא הייתה הולכת וקונה את מה שהיא רוצה, אז מה עכשיו אתה זורק עליה אפילו שזה חדש את מה שאתה רוצה כי זה נוח לך? ואז אתה לומד איך הקב''ה עושה חסד עם אנשים, איזה רעיון גאוני זה בכלל לעשות כסף לא רק לעשות מסחר עם החפצים. הרי הינו יכולים לסחור עם החפצים שלנו אבל אז אתה אף פעם לא היית מקבל את מה שאתה רוצה אבל בכסף אתה הולך לחנות ואתה אומר' זה הפוך שאני רוצה, את זה אני לא רוצה את זה אני לא רוצה את זה אני רוצה' וזה חסד של הבורא.. אבל אז מתגלית האלוקות בדרך מיוחדת ואז יש יראה בדרך מיוחדת ואז הכל בא בדרך מיוחדת כי זה לא התגלה עד עכשיו. ולכן זה חייב להיות בגובה הקרקע ולאט לאט אתה מתחיל להבין איך זה מוציא אותך ממצרים.

העניין הזה חייב לבוא בגבורות - אתם צריכים לדעת זה גבורות כל הזמן כל דבר שנעשה כאן אין דבר שנעשה חלק. החברה פה הכולל שלנו העמיד זוג.. עשה לו חתונה, הלביש אותו, קנה לו כל מה שהוא צריך מהתחלה ועד הסוף העמיד חתונה קומפלט.. אף אחד לא היה מתבייש בחתונה כזאת.. החסד בא לידי ביטוי בזה שהרב ביטל את ההגעה שלו, למה? הוא היה צריך להגיד את השבע ברכות והוא לא אמר, מי יגיד את השבע ברכות? אז כתוב אלה שעסקו בהכנסת כלה הם יותר מגדול הדור הם צריכים להגיד את השבע ברכות. החברים שלו כי אז אם החברים שלו אומרים את זה הם עסקו בעשייה וידוע שצדיק הדור בחסד יותר גדול מצדיק הדור בתורה. אז צריך לדעת זה חסד. למי עשה הקב''ה? עם כולם. עם החתן ועם הכלה, עם החברים שלו כדי להראות להם פשוט... שהוא ראה את המעשים שלהם. עכשיו שלא תטעו - כל השפע בא מגדול הדור; גדול הדור יושב לומד כל השפע מגיע אבל זה צריך לרדת לכלים שעושים את זה - אם אין משהו שירים את העט זה לא שווה זה doing not doing אז צריך שיהיה שמה משהו בפועל שהולך ועושה את זה. וזה שהולך ועושה את זה בפועל נחשב ליותר גדול כי יש לו גם את החסד וגם את החוכמה.

עכשיו לעשות את זה לבד זה כמעט בלתי אפשרי לכאורה עכשיו מעמד הר סיני היה יכול להיות כביכול להרבה יחידים והיופי כאן שמספרים לנו שהם לא היו הרבה יחידים זה לא היה בפני 600 אלף אנשים זה היה בפני 60 ריבוא איש הם היו 'כאיש אחד בלב אחד'

ד. וכאן אני רוצה לעמוד על סוד האחדות – כאשר קבוצה קובעת בליבה שהיא 'אחד' ונותנת מקום ומרחב רוחני ממש כמו חממה רוחנית לפרטים שבה להתפתח לפי קצבם וכולם ערבים זה לזה אין השטן יכול לערערם.  

אני הולך להגיד דברים מאוד חמורים אבל אין ברירה צריך להגיד את זה, מכיוון שאנחנו נמצאים כבר בסוף - אנחנו נמצאים כבר בגאולה ואפשר לפתוח את זה.

אני רוצה להסביר את הסוד של האחדות - מה הסוד של האחד?

אם עם ישראל נמצא אחד, נניח אנחנו סוגרים את עם ישראל ועכשיו עם ישראל מתעסק עם עצמו כקבוצה. על הדבר הזה נאמר שקודם כל, כל המומים בטלים אין לאף אחד מום. למה? כי כולם משלימים את כולם. אם נמצאים בשותפות, אם נמצאים בערבות הדדית, אם אנחנו מבינים שאנחנו סופראורגניזם רוחני אחד ענק, ישות אחת ענקית, אז אנחנו כפרטים מתבטלים זה לזה, אנחנו מתבטלים לסופראורגניזם הגדול יותר, אנחנו לא נחשבים כבודדים. זה לא אומר שאנחנו לא מיוחדים אבל אנחנו פשוט בטלים למשהו גדול יותר. זה כמו שתאי הגוף שלנו הם מאוד מיוחדים, לכל אחד יש את המקום; יש תא למוח, תא ללב, תא לכבד, אבל הם חלק מגוף והם צריכים לדעת שהם צריכים להרכיב גוף הם לא יכולים לעשות כל אחד מה שהם רוצים שיהיה מיוחד אבל שהוא יבין שהוא נמצא בתוך גוף. ברגע הזה כל המומים שלהם יתבטלו כי על מה שהיה חסר לו היה נמצא אצל משהו אחר.

ה. אין עניות בציבור ואין אבלות בציבור ואין צער בציבור – עיקר תפקידו של האדם הוא להתאחד

עוד דבר כתוב 'אין עניות בציבור' כמו במקרה שלנו, היה כאן זוג עני 'אין עניות בציבור' למה? כי משהו מכסה לו את זה.. אין עניות בציבור. אין אבלות בציבור כי ברגע שאדם נמצא עם אנשים ועם המון אנשים אין אבלות אתה לא יכול להיות אבל אבלות ניתנה רק לבודדים, רק לבדידות ניתנה אבלות. וכ"כ הרבה דברים נאמרו של מה אין עוד בציבור.

אבל אני יגיד עוד דבר, יש המון דברים שאנחנו לא שמים אליהם לב, חלק פשוט לא יודעים את זה הציבור לא יודע את זה מפאת זה שהוא אינו יודע תורה –

• ביטול תורה זה דבר חמור מאוד - אבל אם יש משהו מאתנו שלומד תורה זה מכסה על כולם אם כולם מעורבים ואם כולם נמצאים בשותפות. אם כולם ערבים זה לזה זה נחשב שכולנו למדנו תורה, מספיק שאחד מאתנו לומד זה נחשב לכולנו.
• אנחנו מברכים ברכות לבטלה - ברכה לבטלה זה נחשב לחמור כאין כמוהו כתוב שזה מוריד אור של חסד הוא לא מוצא כלי זה נהפך להיות אור של דין זה פוגע. אבל אם אתה ברכת ברכה לבטלה יש משהו שאכל בלי ברכה ואז אתם משלימים אחד את השני כי הכל אחד.
• לשון הרע - ידוע שבלשון הרע אדם מעביר את על הזכויות שלו לזה שהוא דיבר עליו והוא לוקח ממנו את כך הפשעים וכל העוונות שלו אבל אם כולנו אחד ואתה מדבר לשון הרע אז אנחנו מגנים אחד על השני אני נותן לך את כל הזכויות שלי זה שדיברתי עליך לשון הרע יכול להיות שזה נותן לך זכות יכול להיות שבכלל אתה לא היית כלום. אני שמעתי הרבה פעמים את הרב מדבר לשון הרע גמור בוטה על משהו ואז אמרתי 'אוקי אני באמצע לשון הרע מהרב שלי'? ואתה רואה שזה היה מעשה חסד כי הבנ''א הזה היה ריק והיה צריך למות והרב העביר את על הזכויות שלו אליו ולקח ממנו את על הפשעים ומתחיל את הכל מהתחלה. וככה עשתה מרים למשה שהיא דיברה בו אז היא העבירה אליו את כל הזכויות.

כשאנחנו כולנו ביחד אנחנו מכוסים בהכל, הכל מכוסה -  אין ברכות לבטלה, אין לא חסד, אין עניות, אין אבלות, גם אין מום, הכל מתבטל על זה נאמר ''כולך יפה רעיתי כולך יפה ומום אין בך'' רק אם אנחנו נהיה אחד. רק אם נהיה אחד זה יקרה. אבל אם בנ''א ינסה לעשות את הדברים האלה לבד 'וואי וואי כמה קטרוגים'. האריז''ל היה ענק אבל היה עליו קטרוג הוא גילה סוד שהוא לא היה צריך לגלות. גם על רבי שמעון היה קטרוג 'למה הוא דיבר על רבו' השחירו שיניו. משה רבינו כעס חמש פעמים ההלכה נשכחה ממנו אע''פ שהוא נחשב לאחד יחד עם כולם אבל כאילו רצו להראות לנו 'אל תנסה לגמור את הסיפור הזה לבד זה לא סיפור אישי זה סיפור של כולנו..

אז אם אנחנו לא נעמוד במעמד של ''כאיש אחד בלב אחד'' שזה עיקר המאמץ אז גם לא נזכה ''באנוכי ה' אלוקך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''.

אז יוצא שיש לנו כאן שתי אפשרויות כמו שהתחלתי את השיחה;

דרך אחת - שאני יוצא מהאיגלו שלי ועושה מאמצים אלוקים עם כוחות אדירים ועם גבורות ולהעביר על המידות 24 שעות ביממה ועם כוחות אימתניים כדי לצאת החוצה. והיו חלק שהצליחו, צדיקי יסוד עולם שהצליחו, אבל ההסתברות שאדם פשוט יעשה את זה שואפת לאפס. למה? כי ככה הגזירה כתבה ''ראיתי בני עליה והם מועטים''. אז לכאורה משהו יכול לבוא ולהגיד: אם רבי שמעון אמר את זה אז אין סיכוי, אז תעזוב, בוא נהנה מהעולם הזה ותעזוב זה במילא ניתן לאחוז נורא נורא קטן.

דרך שניה - אבל שדור יגאל ביחד, כל דור יכול להיגאל ביחד בקלות, במאמץ כמעט אפסי כאשר המאמצים שלו הם לא יהיו כלפי הקב''ה המאמצים שלו יהיו כלפי החברה, כלפי אישיות שיתופית, כלפי אישיות חברתית, כלפי כל המאמצים שנעשו פה. אני לא יודע מה יש לכם בראש אבל זה צעדים כמו שעשו פה החברים; שאתה מעמיד לחבר שלך חתונה, שאתה עושה דברים פשוטים.. האנשים שעשו לו את זה הם בני העולם הבא, החברים, אני מעיד שהחברים שהעמידו את החתונה הזאת הם בני העולם הבא. אז זה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים הרבה יותר פשוט רק אנחנו עוד פעם חוזרים לחושך אז אנחנו מרשיעים עוד פעם במקום להמשיך את המעשה ולגלגל אותו ולעשות אותו יותר חשוב ויותר משמעותי ולא לגזור פז''מ ובטח לא לנוח על זרי הדפנה לעשות את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ולדעת רק איך עושים את זה ולאט לאט לאחד את החברה שלנו - ברגע שאתה תעסוק ביחוד החברתי ''כאיש אחד בלב אחד'' הכל נפתר. כתוב שבאותו הרגע גם כן הרי זה לא היה 'יום כיפור' וזה לא היה 'ראש השנה', מי כיפר להם על כל העוונות? האחדות בניהם כיפרה על כל העוונות כי באחדות אין עוונות העוונות יכולים להיות רק בין אדם לחברו ורק בין אדם למקום אבל אם אתה עושה אחדות בין אדם לחברו ובין אדם למקום אז אין עוונות.

אז יוצא שכאשר האדם עובד לטובת אחוד חברתי שיתוף חברתי וכל הפעולות שהוא עושה בהקשר הזה ממילא מבטלות את כל הרוע.. תקלטו כמה יתרונות יש בלעשות דבר אחד פשוט רק הוא חברתי וזה העניין וזה עיקר המאמץ שלנו שאנחנו צריכים לעשות.

עיקר המאמץ שלנו זה להיות כאיש אחד בלב אחד –

וצריך מאוד מאוד להיזהר שלא להתנהג התנהגות כתית 'התנהגות כתית' זה אומר: שקובעים קוד ומי שלא עומד בקוד אנחנו מוציאים אותו החוצה.

האדם הוא האידאל. האדם הוא החזון

אנחנו לא זורקים אף אחד ולא מאבדים אף אחד - האדם זה הדבר הכי חשוב - נלחמים על כל אדם ואדם. אנחנו רואים כל אדם ואדם לנגד ענינו שלא יהיה שום אידיאל שיהיה כמו מגדל בבל שמגדל בבל יעמוד ואם חסרה לבנה פותחים ועדת חקירה ואם נפל משהו אז לא נורא אז נפל משהו העיקר שהמגדל יעמוד..

דברי הרב נווה - לצערי יש המון אידאלים בארץ גם התורה שהיא מגדל בבל - ובישיבות זורקים את זה וזורקים את המשפחה הזאת ומגנים ומנדים ועושים כל מיני דברים לבני אדם כי לא שמרו על האידאל. אז נראה לי שלא הבינו, משהו פה לא מובן. אנחנו צריכים להתאבד על כל אדם ואדם ממש צריכים להתאבד על כל אדם ואדם אין לעזוב, מה זה לעזוב.. ונותנים זמן. המציאות והקצב של המציאות הולך לפי האדם הכי חלש האדם הכי חלש הכי פחות מתפתח הכי בוסר מכתיב את הקצב וכולם מחכים לו.

אני רוצה שאתם תבינו מה היה במעמד הר סיני, זה היה המעמד, כי לפני זה כתוב שהם נסעו במחלוקות ובתרעומות ככה כותב רש''י אבל עד שהם לא הגיעו למעמד הזה של להיות ''כאיש אחד בלב אחד'' שלהסתכל אחד על השני ולהגיד: מה בעצם אנחנו עושים אחד לשני? למה אנחנו בביקורת ובשפיטה? למה אני שונא אותך? בוא תשב איתי אתה חשוב, אנחנו יצאנו עכשיו ממצרים אני ואתה 'בשן ועין' יצאנו, בוא אנחנו חשובים. ברגע שהם החליטו שהם חשובים הוא התגלה אליהם רק ברגע שהם הבינו שהם חשובים. ואז לא היה להם ישוב ולא קופה כלכלית ולא פרות ולא קיבוציות ולא קוראים לזה קומוניזם או סוציאליזם.. לא צריך,

לב פשוט - אנחנו פה נחזיק ידיים ואנחנו לא נאבד אף אחד ואף קוד פה לא ישבור אותנו. ויהיו גילויים יהיה גילוי כזה וגילוי כזה, ויהיה משהו שירצה לעשות ככה ומשהו שירצה לעשות ככה, בסדר, נחכה לו, אנחנו נחבק אותו ונחכה לו אבל בתנאי שאנחנו נעשה את זה ביחד כי גם אם נחבק אותו ונחכה לו אבל אנחנו נעשה את זה ביחד אי אפשר לגעת בנו.

אם גדולי ישראל היו חכמים היו מצליחים להחזיק לעם ישראל את הידיים ולהגיד לאנשים; תוציאו את כל מה שיש לכם להוציא ואם הייתה גם קהילה להטבית ואנשים שרוצים להתגייס (רחמנא ליצלן.. לשיטתם) או כל מיני גילויים כאלה; אחד רוצה ללמוד איזה חוכמה חיצונית, אחד רוצה ללמוד כינור. אבל זה לא משנה, הם היו אומרים להם; 'תשארו אחד, יהיה גילויים כאלה אבל אל תדאגו תשארו אחד, לא נורא שיש גילוי כזה או אחר תשארו אחד' זה לא היה נחשב בשמים, בשמים לא היו רואים את זה.

כי מה הגילוי הכי גדול של הקב''ה? גילוי של אחדות.

זה שאתה מגלה אמת זה ניצוץ, זה גילוי אלוקי בלי צל של ספק וזה ענק רואים מבנ''א אחד גילוי של אמת 'וואו' קרן אור יצאה ממנו על הכיאפק, משהו אחר מוציא חסד, משהו אחד יודע תורה, יופי, אבל עם שלם שהוא מאוחד רק זה מגלה את כל הקב''ה כי אמרנו כל אחד מאתנו הוא ערוץ אבל הקב''ה השלם נמצא כשכולנו נמצאים ביחד. השלמות של הבורא נמצאת רק כשכולנו נמצאים ביחד - הסופרפוזיציה של כל הגילויים האלוקים זה רק אם כולנו נהיה ביחד, וזה דרך אגב ההגדרה של השכינה. מה היא השכינה? כלל נשמות ישראל.

אז תקלטו רק אם גדולי ישראל היו אומרים לכל עם ישראל ממש מת''א הם היו צריכים להחזיק ידיים, לקחת את כל החרדים להחזיק ידיים מים המלח לעקוף את כל הארץ ולהגיד לעם ישראל בפנים 'תעשו מה שאתם רוצים, תוציאו את הגילויים, אנחנו פה אל תדאגו - אנחנו מגדירים אותנו אחד, כל מה שצריך לצאת שיצא.. תוציאו' בשמים לא היו רואים את זה אבל מכיוון שכל אחד ספון בביתו כל מי שמגדל טיפה שערה שלושה סמ' 'זה בלורית, לבלורית הזו צריך להוריד את הראש' עד כדי כך.. אני רוצה להגיד לכם מה אנחנו מפספסים.

עכשיו זה לא יבוא מגדולי ישראל זה צריך לבוא מאתנו, הקריאה הזאת, אנחנו צריכים להגן על עצמנו - העם צריך להנהיג את עצמו - זה היה ככה מאז ומעולם. המנהיגים רק באים אחרי שהעם מתאחד. זה חייב לבוא מאתנו אנחנו צריכים לדאוג, להחזיק ידיים אחד לשני.

דרך אגב זה הרעיון של האומה שהרב יצא הוא אמר; אני לא רוצה כלום מאף אחד רק מצוות ''ואהבת לרעך כמוך'' זה הכל וצניעות כמובן שיהיה הפרדה. שאנשים יחזיקו ידיים אחד לשני ויגידו 'אני אוהב אותך אהבה שאינה תלויה בדבר עד כמה שניתן ולשמוע אותך ולתמוך בך ולהבין אותך ולהיות איתך, רק דבר אחד - לעשות ''ואהבת לרעך כמוך''.

עכשיו תגידו לי אם היה בא לכאן איזה מלאך, סתם נניח היה מגיע לכאן מלאך המוות והיה אומר 'חבריה, בואו הנה חרדים, תורידו רק רגע את הידיים שלכם; פה הוא גנב, והם יגידו; אנחנו לא רוצים אם אתה רוצה תיקח את כולנו אתה לא לוקח אותו. הוא היה יכול לקחת אותו? הוא לא היה יכול לקחת אותו.

אז הכוח הכי גדול, כוח המוות, לא יכול היה לפעול כי אנחנו נותנים חיים

כי אם אנחנו כולנו אחד, את מי הוא ייקח? את מי הוא ייקח אנחנו הרי אחד? את מי הוא ייקח? אתה לא יכול לקחת אחד מאחד, ככה זה עובד - זה הכוח של האחדות.

אפשר להתחיל את זה בקהילה, אפשר, גם קהילה יכולה להיות כזאת, כל קהילה יכולה להיות כזאת, שפויה נורמאלית בלי קוד. קוד הופך קהילה להיות כת - זה צריך להיזהר, לא צריך לעשות טקסים, לא צריך לעשות דברים מיוחדים, צריך טולרנטיות והחלטה 'אנחנו אחד'. ועכשיו לתת לגילויים הרגילים שיצאו.. אנחנו בני אדם ועוד שרוטים ויש לנו עוד הרבה בירורים ויש לנו עוד הרבה דברים לעשות אותם; אז זה יגיד מילה ויפגע בהוא וההוא לא נתן לו וההוא חושב שזה חסד ולהוא יש רצון לקבל.. בסדר, שמענו. אבל זה לא משנה, עדין בראש כל הזמן 'אנחנו אחד' אף אחד כאן לא יוצא בלעדינו - אם משהו מאתנו יתמוטט אנחנו כולנו נרים אותו. אז מרימים אותו בחתונה, ומרימים אותו בבר מצווה, ומרימים אותו בברית, ומרימים אותו בהלוויה לצערנו.. אבל אנחנו מרימים כל דבר.

יש סגולה - משה רבינו עלה למרום במעמד הזה, עשה עליית נשמה והמלאכים קינאו בו רצו להרוג אותו. עוד פה' אמרתי כי מה אתה עולה לבד.. מי אתה שאתה תעלה לבד?! אז אמרו לו; מה באת לעשות פה? הוא אומר; באתי לקבל את התורה, אז אמרו לקב''ה; 'ה' אדוננו תנה הודך על השמים' מה אתה נותן אותה לבני אדם זה ילוד אישה, מה לילוד אישה בנינו? אז הקב''ה אמר למשה רבינו; תענה להם. שלכאורה זה פלא, מי היה צריך לענות? הקב''ה, מה אתה אומר למשה רבינו 'תענה להם'? כי זה באמת שאלה. זה באמת שאלה, איך ילוד אישה עולה למעלה? ילוד אישה זה כמו שאמרתי הרקע השחור זה ''אדם עיר פרא אדם יוולד'', מה אתה נמצא עכשיו בין מלאכים? מה אתה עושה שמה? עכשיו הוא לא יכול היה לענות להם, מה הוא עשה? אחז בכיסא הכבוד. מה זה 'כיסא הכבוד'? 'אנחנו' נקראים 'כסא הכבוד', השכינה כשהיא מאוחדת נקראת כסא הכבוד. אנשים מדמיינים איזה כיסא, צבע תכלת וזה.. אנחנו כיסא הכבוד - אז הוא אחז בשכינה - אחז בשכינה ואמר; אני יכול לדבר בשם עצמי.. יקרעו אותי.. ימצאו לי פגם.. אז הוא אחז בשכינה ואז הוא נהיה אחד.. ממילא כבר לא יכלו.. מהשלב הזה כבר דרך אגב הוא ניצח הוא כבר לא היה צריך לענות להם. אבל הוא ענה להם: רצח יש בניכם? לא, גנבה יש בניכם? לא, שקר יש בניכם? לא, אז בשביל מה אתם צריכים תורה? עכשיו מה הקטע? שהם נורא התלהבו מהתשובות האלה (זה מה שכתוב שנאמר) וכל אחד בא ונתן לו מתנה והגיע בתוכם גם השטן ונתן לו מתנה על התשובה הזאת. עכשיו אתה אומר, מה נאמר שם? מה מיוחד שהוא אמר שם? והמתנה שהוא נתן לו זה 'פיטום הקטורת' אמר לו: אם אני יורד למטה ומתחילים מגפות ודברים כאלה אתה רוצה לעצור אותי תעשה 'פיטום הקטורת'.

אז עכשיו כל פעם שיש מגיפה ישר מפרסמים 'תלכו לקצה העיר תעמדו בשנים עשר מקומות תגידו פיטום הקטורת..' מחילה אבל ברוחני אתם יודעים איך זה נראה, ה' ישמור. פיטום הקטורת זה אומר תהיה באחדות - תאסוף את כולם לאחדות אני לא יצליח לגעת בכם זה פיטום הקטורת - כל הסוד של פיטום הקטורת זה סוד האחדות.

מה יש בסוד האחדות? מה יש 'בפיטום הקטורת'? יש 'לבונה' שזה כנגד אור מקיף, 'צורי', 'ציפורן' דברים שמריחים נפלא ויש שם 'חלבנה' חומר מסריח במיוחד שכתוב שאי אפשר לעמוד בזה בנ''א שהיה מריח את זה היה מסתחרר ומתעלף היו אנשים שאפילו מתו מחלבנה. בתוך 'פיטום הקטורת' יש חלבנה. בשביל מה צריך לשים בפיטום הקטורת בבית המקדש חלבנה? בשביל מה צריך לשים חומר מסריח? אז זה הפואנטה - שלמות - כדי שהעשרה יגנו על החלבנה יש אחד עשרה סממנים אבל זה למעשה עשרה שמגנים על החלבנה..

תגידו לי איך לא הבינו את זה.. אני מנסה להבין את זה איך לא מבינים את זה.. במקום זה אתה רואה יש איזה מגיפה מהר 'בואו נוציא פיטום הקטורת.. תת מקלע יורים.. יאללה 'רבי חנניה בן עקשיא היה אומר.. ובוא נעשה סעודה.. בסוף כל משהו יהודים עושים סעודה לא משנה על מה. עדין אנשים נהרגים, ילדים, רוצחים אחד את השני, פגועים באמצע הרחוב - מאפיות, רוצחים אחד את השני ברחוב, אין להם בכלל שום ערך לחיי אדם, זה נראה כמו פיגוע לכל דבר. אבל הישועה לא תבוא מהם..

הישועה צריכה לבוא מאנשים חכמים שמבינים מה זה כוח של אחדות ולהגיד לאנשים 'תתאחדו' בואו אנחנו נגיד את זה קודם כל שאנחנו אחד ועכשיו נתחיל למלא את זה צריך למלא את זה - זה כותרת מאוד אבסטרקטית אבל צריך למלא את זה.

במה תתמלא הכותרת הזאת? אם אנחנו עכשיו מחזיקים אחד לשני את היד ואנחנו אומרים: הכותרת שלנו היא 'אחד' אנחנו לא נעזוב ידיים, לא נוותר על אף אחד מאתנו ונעזור לכל מי שצריך לעזור בכל מה שצריך. במה הכותרת הזאת תתמלא? היא תתמלא בקב''ה. זה הכלי שהחזיק אותו.

אנשים כשיורד גשם הולכים אוספים גשם בדלאיים - צריך לעשות כלים כשיורד שפע –

 איזה כלי אתה עושה כשהקב''ה נמצא פה? צריך להוריד אותו לפה הוא כל הזמן יורד לפה.. גמרא שלמה מסתיימת ''ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום'' אין כלי שמצליח להחזיק ברכה אלא השלום.. אז עד שלא יבינו שאנחנו צריכים להחזיק ידיים ולהחליט, אנחנו צריכים להחליט 'אנחנו אחד' והאחד הזה קודם כל יבוא לידי ביטוי ברמה שאנחנו מבינים שאנחנו לא מוותרים אחד על השני, אף אחד בנינו לא ימות, אף אחד בנינו לא יזוק, מי שצריך להתחתן נחתן אותו כל אחד יתרום משהו: אחד ייתן קומקום חשמלי, אחד ייתן מגהץ יהיה לו, נדאג לזה. עושים את זה לא מכוונים בזה - אני יודע שעושים המון מעשי חסד בפייסבוק ודברים כאלה וזה יפה מאוד אבל צריך לכוון בזה כי יש הרבה שזה קצת 'שופיני יא נאס' 'הרב תרשום עלי אלף דולר' בסדר, אני לא צריך את זה, אתה צריך להגיד; 'אני מרחם עליו תיקח תיתן לו' זה פעולה של רחמים של להבין את הצער שלו וברגע שאדם עושה את זה מתוך תחושת אחדות אכפתיות לזולת אז הקסם מתרחש..

אני מקווה שלאט לאט אתם מצליחים להבין את זה..

אותו דבר דרך אגב גם בעניין של זוגיות, זוגיות הכי קשה להגיע לאחדות, למה?

כי זה שני הפכים, ידוע שזה שני הפכים, לכתחילה נולדנו אנדרוגינוס ואנדרוגינוס נולד 'אח באח' זה נקרא 'אחור באחור' לכתחילה אנחנו ככה. הזיווג הראשוני הוא ממשיכה והמשיכה היא פיזית ויש גם עניין רגשי של לא להיות לבד וכל מיני דברים כאלה אבל אח''כ כשאתה חי פתאום אתה קולט את ההבדלים ואח''כ יש אנטגוניזם פנימי לפעמים אפילו סלידה ונולד עוד ילד ועוד ילד וכל מיני דברים שפוקדים אותך ופוקדים את האישה ומצבים כלכלים.. אין אתם תמצאו את עצמיכם בחוץ - השטן ניצח. אבל אם אתם תחזיקו ידיים ואתם תגידו: אנחנו אחד. עכשיו בואו נחשוב מה זה אומר שאנחנו אחד? עוד אין רגש, עוד אין כסף, עוד אין כלום, עוד אין שכל גם, אבל זה לא משנה, אחד זה אומר 'אנחנו לא מתגרשים' זה לא אופציה. המילה הזאת לא נכנסת אלינו הביתה 'אני לא מוותר עליך את לא מוותרת עלי' זה אחד. עכשיו צריך להתחיל לדבר. לראות איפה הוא פצוע, איפה היא פצועה, קצת מהזמן היא תהיה בשבילו קצת מהזמן הוא יהיה בשבילה ולאט לאט להתחיל למלא את החללים אחד בשביל השני. כי צריך זמן של התבטלות להיות למען הזולת. וצריך, ממש לעשות שבוע שלך 'יש לך שבוע, לא צריך לקרוא לזה יום האישה, שבוע האישה ואח''כ צריך להיות שבוע הגבר ואח''כ צריך להיות שבוע אנחנו'. לאט לאט ממש לעשות את זה צריך לתת לזה זמן. אנשים חושבים ללכת ליעוץ נישואין או אני לא יודע מה לבוא לאיזה הרצאה פותרים את הבעיות.. לא, אתה צריך שבוע ממש להשבית את עצמך כדי להיות בשבילה לגמרי, להבין את כל הצרכים שלה כל מה שהיא זקוקה לו, ממש, לשמוע מהתחלה ועד הסוף אתה עושה לה חסד במחשבה בדיבור ובמעשה וכל מה שהיא זקוקה בשבוע הזה אתה עושה. אח''כ ההיפך. עד שמבינים אחד את השני. עד שלאט לאט יש השוואת הצורה.

זה מה שאנחנו עושים בחברה -

אנחנו קשובים אחד לשני לחסרונות אחד של השני, אנחנו לא מתבקשים למות או להתבזבז אחד על השני אבל לתת כמיטב יכולתנו מה שאנחנו יכולים לעשות כדי שמשהו יקום להקים את זה, אבל צריך לעשות את זה. וזה החלטה להחזיק ידיים ולעשות את זה. אבל בראש אתה מתחיל לשחק.. ויש מלא קטרוגים בראש ואנשים לא מבינים את זה שיש המון קטרוגים בראש.. אישה שמסתובבת בבית והיא עסוקה: 'בעלי לא מתחשב בי והוא משאיר את הגרביים שלו והוא לא עוזר לי עם הילדים'.. היא יכולה להרוג אותו היא לא מבינה את זה אבל היא יכולה להרוג אותו.

הגמרא מספרת על האישה של רבי רחומאי - המסכן הזה הלך שנה ללמוד תורה בהסכמה שלה הוא היה מגיע פעם בשנה ליום הכיפורים כדי להיות איתה וכתוב שהוא עלה לעליית הגג שזה לכתר, אתה אומר' בנ''א צדיק זה לא שהוא עשה משהו רע בכלל פשוט רק לא חזר הביתה.. יצאה היא בכתה שהוא לא בא מהצער.. הוא נפל ומת. אז מה עשית בזה.. בכית כי הוא ציער אותך ועכשיו את אלמנה מה עשית בזה?

אז אנשים לא מבינים את זה שהם הורגים אחד את השני הם אלמנים ואלמנות לפני שהם נהיים אלמנים ואלמנות והם גרושים וגרושות לפני שהם נהיים גרושים וגרושות, למה? בגלל שהראש הורג כל הזמן. צריך להבין את זה עד שאנחנו לא נבין את זה לא נצא מזה.. אחד; זה להגיד לקב''ה 'בעלי שרוט אני מבינה את זה אני מקבלת אותו אבל תשאיר לי אותו, תן לי אני ינסה לראות מה אני יכולה לעשות עם זה'.. וההיפך..

רבנים עושים את זה על עם ישראל - לעמוד על הר סיני ולהגיד לקב''ה: תעזוב לי את העם אני יודע שהוא שרוט תעזוב לי אותו זה מה שמשה רבינו עשה.. הוא צועק עליו אומר לו: ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'' בוא אתה ממשיך דרכי, אומר לו: לא מה פתאום, אין לי קיום בלעדיהם, מה אתה אומר לי 'אני יפריד תא, אני יוציא את המוח החוצה, הנה אני ישים מוח על השולחן ואני יהרוג את הגוף, מה אתה מציע לי'? הוא הבין את זה, הוא הרי גלגול של נוח, ונוח הטעות שלו שהוא לא התפלל ולא הכליל את עצמו בבני דורו. מה נכנסת לתיבה בלעדיהם? תגיד לי 'מה נכנסת לתיבה בלעדיהם' איך העזת להיכנס לתיבה בלעדיהם, היית צריך לקב''ה: לא עושה שום תיבה אתה רוצה להרוג אותי תהרוג אותי איתם או כולם בתיבה.. היית צריך להתנות ולריב עם הקב''ה. לא, אז הקב''ה גלגל אותו כדי לתקן אותו. גלגל אותו להיות משה רבינו. כשאמר למשה רבינו העמיד אותו באותו ניסיון אמר לו ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'' אמר לו: ''מחני נא מספרך'' 'מחני נא' זה אותיות 'מי נוח' אומר לו: אני זוכר את הטעות שעשיתי אני לא חוזר עליה.

אסור לאדם  להפריד את עצמו מן הבריות - כשבא אלישע אל האישה השונמית והוא אמר לה: את מארחת אותי כ''כ יפה מה אני יכול לכבד אותך? אז היא הייתה עקרה היא יכלה להגיד לו: תשמע אין לי ילד וזהו, היא ישר אמרה: יצא על זה קטרוג, למה? מה סתם אין לי ילד.. בטח יש איזה קטרוג בשמים אני עושה איזה משהו לא טוב.. אני לא יודעת מה, אז היא לא רצתה להגיד את זה, קודם היא אמרה לו; ''בתוך עמי אנוכי יושבת'' אם אתה הולך לפתור כאן בעיה זה לא בעיה רק שלי אתה תפתור את הבעיה של כל העקרות אל תפתור את הבעיה רק שלי ''בתוך עמי אנוכי יושבת'' יש כאן בעיה כללית זה לא רק בעיה שלי ברגע שהיא אמרה את זה היא נפקדה. ולא רק היא נפקדו גם כל העקרות איתה - ככה אדם צריך לחשוב.

כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מתפללים רק על עצמנו.. מה זה בדבקות.. וואו.. באמת אפשר לראות את האדם באותו רגע יש לו יציאה חוץ גופית על עצמו 'אני מסכן, אני רוצה רק דבקות איתך, אני רק רוצה להיות בשמים ורק איתך ואני אהיה ביראת שמים תהומית.. איפה הרמב"ם קטן עלי.. משה רבינו זה גם קטן עלי.. משהו חדש תמצי בשבילי .. אבל לעצמי אני אני אני.. וככה. אני לא יכול להסביר לכם כמה מעוות ושנוא בשמים - תפילה עצמית זה הכי מגונה, הכי מגונה, אין לך משהו יותר מגונה מתפילה עצמית. כי תחשבו נניח יש רעב בבית, קורה, שלושה ימים אין אוכל בתוך הבית, מגיע אחד האחים אומר לך: אבא תן לי אוכל, תן לי אוכל, אבא תן לי אני הבכור שלך, תן לי אוכל, רק לי, תן לי אוכל.. איך היית מסתכל עליו?!

זה בדיוק מה שאנחנו עושים כל אחד מוציא את עצמו מן הכלל וכשאתה מוציא את עצמך מן הכלל זה הבעיה. כתוב על הרשע (אוטוטו פסח) אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. מה נאמר על הרשע? שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר ולכן הוא לא יגאל, הוא לא נגאל והוא לא יגאל. אז מה התפקיד של הרשע? להוציא את עצמו מן הכלל. צדיק מה אומר? אני כלום, אנחנו ביחד אנחנו ישות אחת וכשאנחנו ביחד כישות אחת אתה מתגלה בכולנו. כי מה הבעיה בבנ''א כזה? בוא נניח שבנ''א הוא צדיק כמו רבי שמעון אם הוא היה מתפלל רק על עצמו היו יכולים להגיד לו 'וואלה' אבל רבי שמעון גילה רק את תורת הסוד, איפה עוד תורות שהיו צריכים להתגלות? איפה התורה של רבי מאיר? זה לא כלול.. אין הכל כלול, אצל הקב''ה אין הכל כלול, הכל כלול זה רק אם נהיה ביחד. רבי שמעון זה רק 'תורת הסוד' חסר גם תורה של פשט. כולנו חסרים. כולנו בלי יוצא מן הכלל חסרים אפילו הענק שבענקים הוא חסר.. אין אף אדם שהוא באמת מלא.

יש סיפור על הרבי מספינקא הוא היה מיוחד מאוד, שקט שקט שקט, הבנ''א היה הולך כ''כ כפוף והוא לא היה כמעט מוציא מילה והיה לו סבר פנים יפות וטובות והוא היה נעים הליכות מאוד והוא היה נחשב לאחד מבעלי ההשגות הגדולים ממש קראו לו 'שרף' וידעו את זה. אז שאלו אותו על ההנהגות שלו, אז הוא אומר: 'אני הולך כפוף אני לא יותר טוב מעפר אני מסתכל על העפר אני אומר היום אני מעליו מחר אני מתחתיו, אני לא יותר טוב מעפר. וכל יהודי שבא אני יושב אני שומע מה הוא אומר ואני כל הזמן חושב בראש במה אני יותר גרוע ממנו' כך הוא היה רואה.. ואומר; מעולם לא דברתי על עצמי בלשון יחיד.. אז הוא זכה לתואר 'שרף'. זה אנשים חכמים שמבינים' מה אני בלעדיכם, מה אני בלעדיכם.

היה מגיע סוכות אמרו לו; הרבי אתה כפוף אנחנו נביא לך את האתרוגים הכי יפים אנחנו נשלח את כל מורי הצדק יביאו לך.. כי כל אחד רוצה למצוא חן בעיני הרבי.. עשרה אתרוגים שיבחר מבניהם את המובחרים ביותר. הלכו בכל רחבי אירופה ממש שלחו שליחים לישראל שדרים חזרו בהתרגשות האתרוגים הכי מושלמים שיכולים להיות. הגיע אליו איכר שגידל אצלו בבית אתרוג במקום שלו איפה שהוא היה.. בא אמר לו: תיקח הרב.. לקח את האתרוג שלו.. השאיר את כל הארגזים בחוץ, אמרו לו; הרב זה לא אתרוג מושלם, אז הוא אמר; אתרוג זה צריך להיות הצדיק וצריך באמת לבדוק שהוא מושלם בכל מיני השלמויות ויושבים שעות כדי לבדוק שאין בו מום ואין בו פגם, אומר' וזה הגאווה הכי גדולה בעולם' אומר אני יודע שיש בי מום ויש בי פגם ואני רואה את זה תיק תק באתרוג שלו ומכיוון שזה ככה זה האתרוג שלי, אני חסר אני כלום.. זה האתרוג שאני, אם אתם קוראים לי כבר אתרוג זה האתרוג.. אתם לא אומרים שאני הערבה בסדר, אני אתרוג, אבל זה האתרוג שאני. ככה חסר. ככה הם היו רואים את זה. תבינו' אתם צריכים לדעת זה מה שנקרא 'ההשלמה הנדרשת'.

 

 

'ההשלמה הנדרשת' זה רק אם אני אהיה עם כולם, אין אני.

כשאומרים 'משיח' כל אחד חושב 'אולי אני המשיח, יש מצב, לא יודע אולי הקב''ה יפתיע את כולם ויגיד שזה אני' כמו אלה שממלאים לוטו ובראש 'אני אתן חמש מיליון לבית כנסת אבל ארבעים וחמש מיליון יהיה לי אבל אני ימלא לוטו לקב''ה.. הקב''ה אני ממלא לך לוטו תאמין לי אני אבנה לך בית כנסת תן לי. כל הקרימינלית הזאת היא נחלת כולנו כל מה שאתה חושב בתוכך מיליונים חושבים כמוך כל מה שעובר עליך עובר על מיליונים אנחנו לא לבד אני רוצה שכל אחד יסיר מעליו את הלוט להבין שאתה לא מיוחד.. סליחה שאני אומר את זה..

אנחנו לא מיוחדים -

אני כישות סטטיסטית עשרים ושמונה שנה ב''ה זכיתי מהרגע שנולד הסמרטפון הראשון זכיתי לראות הרבה סמסים ווטסאפים אני אומר 'זכיתי' כי זה זכות גדולה מאוד.. גדולי ישראל כועסים עלי אני בטוח שהמשיח יבוא עם סמרטפון מיליון אחוז .. כמשהו שיש לו סמרטפון ומקבל אלף חמש מאות הודעות ביום אתה רואה כמה שכולם אותו דבר; מתבטאים אותו דבר, נמצאים באותם כיסי תודעה, באותם חורים בנפש, באותם דאגות, באותם חרדות, הם אפילו מתבטאים אותו דבר.. אפילו המשפטים, אתה אומר' אני כבר לא יודע באיזה סמס אני נמצא' אתם לא מבינים כמה אנחנו דומים, כמה אנחנו עוברים חוויות שהם אותו דבר ובכל זאת כל אחד אומר; לי יש בעיה, הקב''ה שונא אותי, לי יש קושי אצלי זה לא הולך, אצל כולם כן אבל אני לא' והוא לא רואה כמה שזה לא ככה. וכל מי שחושב 'אבל הוא מאוד מאוד ייחודי' למה? מכל מיני סיבות.. משהו אמר לי אפילו שהוא בנוי מארבע או חמש עדות שאימא שלו היא חצי מצרית חצי מרוקאית, ואבא שלו חצי פולני ורבע איטלקי.. אומר: בגלל זה יש לי בעיות מיוחדות..

אנחנו אותו דבר אותו דבר, אף אחד לא מיוחד, אתה מגלה שגם אתה לא מיוחד, אף אחד לא מיוחד צריך להסיר את הלוט מאתנו מכולנו ולהגיד: חשפו אותנו גילו את כולנו, כולנו חארטה.. סליחה שאני אומר את זה.. וכמה שאתה מנסה להתחפר ולהגיד; לא אצלי מתרחשים תופעות שלא מתרחשות אצל.. כבר קורה וידוע וכל מה שאתה חושב לעשות ולתחמן וליזום ולזמום כבר משהו אחר אמר את זה..

יש מלא אנשים שחושבים על כל מיני סוגי חסד באמת נדירים ומיוחדים אבל אתה רואה יחד בווטסאפ עוד חמישה אתו. כשאני הייתי באוניברסיטה היו אומרים לנו; אתה חושב על דוקטורט תפיץ את זה מהר.. 'למה להפיץ את זה מהר יש זמן שבע שנים תעזבו אותי בשקט' יכול להיות שמשהו כבר יחשוב על הדוקטורט שלך.. אתה אומר, 'אבל אף אחד לא יודע על הדוקטורט שלי אני עושה משהו מאוד מיוחד; עובד עם מנחה, מה עוד לא פרסמו, עושה סקר ספרות ומוציא משהו שאף אחד לא הוציא' תתפלא עוד לפני שאתה אומר גי'ק רובניזון משהו כבר ייקח את הרעיון שלך זה מהאוויר נקלט וזה באמת ככה קרה. היו מלא דוקטורטים שדחו אותם כי אמרו כבר משהו אחר עשה את העבודה שלך ואתה אומר: מאיפה הוא יכול היה לדעת את זה'? אז בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו נורא מיוחדים, אנחנו לא מיוחדים אנשים חושבים אותו דבר. כמה פעמים חשבתם על פטנט מיוחד שצריך להיות באוטו, צריך להיות ברחוב, איזה גאד'ט מיוחד וזה היה. אז סימן שעוד משהו חושב כמוך.

למה אני אומר את זה ? -

כדי שנתאחד, להפסיק להסתתר, להפסיק להתחפר בתוך עצמנו ולחשוב 'I am so unique  לי יש בעיות שלאנשים אחרים אין אנשים אחרים נראים אחרת. ועוד בעיה יש השפיטה את האחרים שאני חושב שאחרים הם טמבלים ואני מיוחד מאוד 'אני ער וכולם ישנים' זה גם לא ככה.. מסוכן מאוד לדבר על הציבור, תכליל את עצמך בציבור ותכבד מאוד את האנשים האחרים, למה? כולם שקרנים וכולם עם מסכות כי באמת כולם ערים וכולם מיוחדים וזה הבעיה.. ואנחנו מוכרים לוקשים אחד לשני ובגלל שאנחנו מוכרים לוקשים אנחנו לא באמת, אנחנו נראים משהו אחד אבל בפנים אנחנו משהו אחר לגמרי ואתה מזהה את זה רק שאתה באמת עושה שיחה אישית עם משהו ואתה מגלה כמה הוא מורכב וכמה אינטליגנציה רגשית ורוחנית אפילו יש לו אבל כשאתה רואה אותו מול החבר'ה אז מול החבר'ה הוא נראה טמבל הוא משחק אותו כאילו 'אהה אחי מה המצב יש לך סיגריה'? כן, וככה הם תופסים אותו ולא יודעים בפנים כמה הוא מורכב אבל כולנו ככה גם זה שהוא מבקש ממנו סגריה ונותן לו סגריה וחושב שהוא טמבל גם הוא כזה.. זה ההסתרה שאנחנו עושים.

עכשיו למה אני מדבר על זה? כי השטן אמר (אנחנו נקרא את זה) ''השטן מרקד ביניהם'', איפה הוא מרקד ביניהם? זה נקרא ביניהם. אם אתה עושה 'ביניהם' כזה, יש רווח ביני לבין החבר האחר, זה הבעיה - שמה השטן מרקד.

ו. סוד ה'כמוך' - העולם אומנם מאדיר את האינדווידואליזם ואת השונות בנינו אבל האמת שאדם צריך למצוא את האמת האבסולוטית שאני כמו כולם וכולם כמוני

כשאני אומר ''ואהבת לרעך כמוך'' זה הבנה שבנ''א אחר הוא כמוני אם לא יהיה לי קודם כל לכתחילה את הנחת היסוד הזאת זאת תהיה בעיה. תחשבו איך אני יקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' כשהנחת היסוד בתת מודע שלי 'אבל הוא לא כמוני' אז איך אני יקיים ''ואהבת לרעך כמוך''? אני שואל אתכם.. זאת שאלה - אתה הולך לקיים ואהבת לרעך כמוך עם בנ''א, בסדר, אתה רוצה עכשיו להתגבר על חרדת האנטמיות שיש לך ולעשות כל שיש ביכולתך אבל בתת מודע אתה אומר 'אבל הוא לא כמוני; הוא לא נראה כמוני, הוא לא מדבר כמוני, הוא לא חושב כמוני, הוא לא כמוני. אם אתה מניח את זה התת מודע שלך יקבע שאתה לא תגיע אליו הוא יפספס לך את החזון..

אמרנו החזון זה העניין הזה של ה'כמוך'

אתם צריכים לדעת כמה הקב''ה דוחף את היהודי לאינטימיות - יהודי זה ישות אינטימית - אם הייתה לי מילה יותר חזקה ובוטה מאינטימיות הייתי משתמש בה 'קירבה' זה כלום זה צריך להיות אינטימיות זה ממש לתוך הנפש פנימה עמוק עמוק עמוק זה חוצה כ''כ הרבה מחיצות שאני אומר לכם בתהליכים שאני עושה את זה עם רבי ועם החברותה שלי אני צריך מידי פעם לנשום אוויר ולהגיד 'שנייה אחת אני תיכף עובד פה, אני לא יודע איפה אני נגמר ואיפה אתה מתחיל' אני צריך כאילו להעמיד איזה מחיצה, לסגור ושנייה אחת להגיד: אני צריך לנשום. אז זה ידוע שאת כל חרדת האנטמיות אנחנו מייצרים לא הצד השני.. הקב''ה הוא אין סוף הוא בחינת אין סוף אין לו מחיצות אתה עושה את המחיצות אמרנו 'באיגלו אתה עושה את האיגלו הבועות אתה עושה אותם. אז חשוב מאוד לדעת להתכונן לקראת זה כי זה מה שאנחנו מתבקשים וזה מה שמיוחד בעם היהודי. העם היהודי יכול להיות אינטימי כי לעם היהודי ניתן תורת הסוד כתוב ''לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן'' מן זה 'תורת הסוד'. ורק אם אדם הוא נעשה כ''כ פנימי עד רמה כזאת...

אתם צריכים לדעת אני לא יכול להסביר לכם כמה מדיטציה זה עוד חיצוני לנו, כמה בודהה נמצא כרחוק מזרח ממערב ממשה רבינו אני לא יכול להסביר לכם את זה.. אתם לא תבינו את זה. אתם תשמעו שהוא נאור, ואתם תשמעו ממנו כל מיני משפטים שנראים מקבילים ודברים כאלה אבל זה כרחוק מזרח ממערב ממש ואני לא אומר את זה כיהודי ובגלל שהוא בודהיסט אני מדבר על שיטה כי בודהיזם זה לא דת הוא לא התכוון שזה יהיה דת הוא לא כלל את הדת הוא לא הוריד מצוות והוא לא הוריד הלכות הוא לא עשה טקסים. בודהיזם זה שיטה. אז אפילו שאנחנו מדברים על זה כשיטה קרה מה שהוא הגיע אליו ככיס תודעה לא עומד כאין וכאפס לאיפה שנמצא משה רבינו או שנמצאים הצדיקים. זה נקרא 'קליפה דתוהו' כי קליפה זה אומר doing not doing זה אומר 'לא להשלים קומה רוחנית שלמה' מכיוון שבאינטימיות צריך הרבה עשיה, צריך המון עשיה זה לא רק לשבת ולדבר.

אתם צרכים לדעת שזה לא נגמר בלשבת ולדבר וגם לא לשבת להתבודד ולהתבונן זה ממש עשיה אחד מול השני זה ממש עשיה וזאת עשיה מאוד קשה.. מאוד קשה; לך תעשה עכשיו את הרצונות, do תעשה את הרצונות שבוע של הבן זוג שלך.. עכשיו הרבה מהאנשים מתנגדים לזה - אז אני כבר מזהיר שאחרי ההרצאה אל תופצצו לי את הווטסאפ בעניין הזה 'אבל הרב בעלי שרוט הוא רוצה ממני כל מיני דברים מוזרים' הנקודה היא כאן שאני לא מנסה לעשות את הדברים שלו כי זה הפואנטה אם הוא יגיד לי נניח להפוך את הכוסות בבית או שהוא אוהב לשבת על כיסא מלכות ושאני כל יום יכנס וינשק לו את היד.. אני לא מדבר על הדבר הזה אתם מסתכלים יותר מידי על המעשה אני מסתכל על זה שהוא יבין שיש משהו שעושה את המעשים שלו שחודר אתו לרצונות שלו.. מה שהוא מבקש ממני זה לא חשוב, זה לא משנה מה שהוא מבקש.

הרבה פעמים הרי אנחנו עושים את הרצונות של הילדים שלנו והילדים לפעמים מפונקים ברמות מטורפות ואתה עושה את המעשה שלו 'למה אתה עושה, אתה מסכים עם המעשה שלו? לא, מה אתה רוצה? לקנות את הלב שלו אתה רוצה לקנות את האמינות שהילד יגיד: אבא איתי, אבא קולט את כל השריטות ואבא איתי.. אז זה כ''כ חשוב להבין את זה. אתה צריך להבהיר את זה לילד הרבה הורים אומרים; אבל קניתי לילד, אבל עשיתי בשבילו, אבל נתתי לו והילד בעט בלי.. בגלל שעשית את זה חיצונית לא הבהרת לילד שאתה לא עושה את זה בשביל המחשב שהוא רוצה או הסמרטפון שהוא רוצה או האופנים שהוא רוצה.. זה לא הקטע של האופנים 'אני רוצה אותך, אני עושה את מה שאתה רוצה כי אני רוצה אותך לא אכפת לי האופנים זה לא משנה לי, אני לא תמיד מסכים לך לרכב על האופנים, אני לא תמיד רוצה שתהיה שעות מול המחשב, יש מלא דברים שאני לא רוצה ואם היית שואל אותי אני לא הייתי קונה לך אבל אני עושה את זה כדי שאתה תראה שאני מקשיב לך' שאני עושה את הרצון שלך. וככה הם מפספסים את הילד. חבל מפספסים את הילד כי אתה חושב שאתה קונה אותו הוא חייב לך עכשיו קנית את מה שהוא רצה אז הוא חייב לך. ואיך אתה עושה את זה? ברגע שהוא יוצא נגדך הוא מורד בך אתה מציין: אבל קניתי לך מחשב, אבל עשיתי בשבילך, אבל רצתי, ואז הילד אומר: כן אבל לא היית איתי, אבא בכל הרצונות האלה שאני ביקשתי ממך אני לא רציתי באמת שתקנה לי את המחשב, תקנה לי את האופנים וכשאנחנו נכנסים לחנות ממתקים שתרוץ לי עכשיו בין המדפים ותקנה לי כל מה שאני מצביע עליו.. רציתי שתהיה איתי ולא היית איתי. מה עשית? דחפת לסל בחוסר סובלנות כל מה שאמרתי כדי שאני לא יציק לך באוזן.. את כל זה ילדים יודעים טוב מאוד כי אנחנו היינו הילדים האלה.. רצינו את התשומת לב של ההורה ולא קיבלנו, רצינו קצת שהוא יבוא לגור קצת איפה שאנחנו נמצאים אבל הוא לא היה שם. לא שהם אשמים גם הם מסכנים אני רק מנסה להסביר מה התופעה - אז גם הילד שלך, הילד שלך רוצה לגור איפה שהוא גר כל הבקשות וכל שירת הבקשות לא קשורה בכלל לפה ולפה ולשם ולמה שהוא רוצה אבל אתה צריך להראות לו 'אבא קשוב אליך' אני יודע מה אתה זקוק; מרגיש את הלחץ שלך, מרגיש את ההתלהבות שלך, אני מרגיש את זה, אז אני בא לגור אצלך בלב אז אח''כ המתנה נעשית לא חשובה אח''כ הילדים נהפכים להיות החברים הכי טובים של ההורים ככה זה צריך להיות..

אותו דבר זה צריך להיות עם הקב''ה - הרי אנחנו מתפללים לקב''ה והרבה פעמים למה    הקב''ה עונה לנו, בואו תסבירו לי 'איך הקב''ה נותן לבנ''א סמרטפון'? כל גדולי ישראל יצאו נגד זה ובכל זאת תלמידי חכמים הכי גדולים מקבלים סמרטפון, הולכים קונים סמרטפון. איך הוא נותן להם הרי יש להם תורה משהו צריך ליצור rejection משהו צריך לשמור עליהם שהם לא יקבלו סמרטפון, איך הם מקבלים סמרטפון? איך הם קונים כל מיני דברים מוזרים, אני רואה אותם הרבה פעמים, לצערי אני אומר את זה, בחנויות של מקטרת ונרגילה יושבים שמה חבורה של בני ישיבה יושבים מעשנים שם בצד.. אתה אומר יצאו מישיבה אחרי יום לימודים שמונה שעות לימודים, תבינו' שמונה שעות גמרא, נכנסים לעשן עכשיו מקטרת ונרגילות.. אתה מסתכל עליהם שמה ואתה רואה אותו: הוא בורח הוא פושע.. הוא בורח לך שמה, אתה אומר; למה הקב''ה לא הגן עליו שמונה שעות התורה היא מגנא ומלצא היית יכול לתת להם רעיון אחר 'לכו תעשו חסד עכשיו יש לכם כ''כ הרבה אור בואו תורידו את זה לכלים, לכו תעשו חסד' היינו צריכים לראות את תלמידי הליטאים המשפעים הכי גדולים בעולם פתאום רואים אותם עבריינים ופושטקים בכל מיני מקומות, למה הוא נותן להם את המחשבות האלה? ''עמו אנוכי בצרה'' זה נקרא 'צרה' שהוא נמצא בחנות נרגילות אבל ''עמו אנוכי בצרה''. אני רוצה שהם ירגישו שאני מבין אותם..

הקב''ה נענה לתפילה של גנב במחתרת 'למה אתה נענה לתפילתו של גנב במחתרת'? גנב זה הופכיות הצורה מהקב''ה אבל כתוב שאם גנב התפלל במחתרת הקב''ה עונה לו, למה? תהיה גנב במחתרת זה לא הפואנטה אתה רוצה לגנוב אני יודע שזה הלך רוח אני רוצה שכל החיים שלך כשאתה תחשוב אחורה על כל החיים שלך אתה תגיד' בעצם הוא היה איתי..

היהודי הוא ישות אינטימית והוא יגלה את האלוקות בלב שלו -

אני חושב שכל אחד מאתנו יכול להגיד את זה אפילו כאלה שבחיים לא היה להם את הקב''ה אבל אם אתה תחשוב ממש ממש לעומק ותנסה להיזכר בכל הרגשות שלך מאז שאתה זוכר את עצמך כילד הקב''ה היה איתך בכל הרגשות שלך כל הזמן הוא היחידי שהיה איתך אף אחד אחר לא היה אתנו אם משהו היה אתנו הוא היה אתנו; בסמים באלכוהול בהודו בכל מיני דברים מוזרים מחשבות מוזרות בכל מיני אפיזודות רגשיות אף אחד לא היה אתנו, מתחת לשמיכה בדיכאון של הלייף שרצינו לרצוח את כל העולם הוא היחידי שהיה אתנו, אתה יכול לחזור אחורה ולהרגיש את ההרגשה 'הוא היה איתי אני מרגיש שהוא היה איתי' ואז הפואנטה היא לא הודו ולא הסמים ולא כלום אלא הקירבה לקב''ה.

ואז עכשיו אתה קונה חברות שהיא עתיקת יומין היא עתיקה מאוד זה לא חברות מעכשיו כי חזרת בתשובה.. אנשים אומרים לי' חזרתי בתשובה כבר שנתיים' מסתכלים עלי כאילו מוארים.. אוי ואבוי להגיד את זה.. כאילו עכשיו נזכרתי שהוא קיים זה לא התעוררות אינטליגנטית, זה לא התעוררות אינטלקטואלית, ההתעוררות האמתית שלך זה שאתה תזכור שהוא היה מאז ומעולם איתך וזה נקרא ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'' כי אתה היית במצרים, ואתה היית ביציאת מצרים ועכשיו אתה נמצא על הר סיני. אז 'אנוכי' זה עניין של זמן ממושך של הווה מתמשך זה לא עניין רגעי 'עכשיו נזכרתי שאני בתשובה אז עכשיו אני מאמין בו' ואתה יכול לקחת אחורה ובעצם להגיד: רק הוא היה איתי, מי היה איתי.

היו תקופות שלמות שאני אישית לא חשבתי עליו לא חשבתי שזה בכלל אופציה בטח לא היהדות חשבתי שזה הדבר הכי חשוך ופרמטיבי שיש בעולם ואמרתי: עוד מעט זה יגמר, דור אחד שניים זהו זה יגמר. אח''כ להחליט לעשות תשובה וכל מיני דברים.. לעשות את כל הדברים האלה בשבילי זה היה פלא גדול מאוד. ואז ניסתי להבין; ממתי הוא נכנס לי לחיים? מה זה פשוט איזה התעוררות אינטלקטואלית שפתאום קלטתי שהוא קיים? אז איפה הוא היה קודם? והתשובה היא לא בשכל היא בכלל בלב - ואתה יכול להרגיש אותו מגיל שלוש ואתה יכול להגיד 'בעצם הוא היה שמה אני לא ידעתי את זה'. אבל זה רק אם האדם נהפך להיות אינטימי אתו כי כשאתה נהפך להיות אינטימי אתו אתה מתחיל להרגיש רגשות שהיו שם מאז ומעולם. זה כ''כ חשוב שאתם תבינו את זה.

אני רוצה להסביר שמעמד הר סיני היה מעמד עמוק מאוד הוא היה מעמד רגשי עמוק מאוד מאוד מאוד זה לא היה מעמד חיצוני בכלל. כל אחד מאתנו יכול לחוות משהו ממעמד הר סיני ככל שהוא יכנס בהגות ליותר אנטמיות עם עצמו, ליותר יושרה פנימית עם עצמו, ליותר הרגש פנימי עם עצמו אתה יכול להרגיש את הבורא, אתה יכול להרגיש אותו אין לזה מילים אתה פשוט מרגיש שהוא נוכח אתה מרגיש שהוא מדבר ואתה עושה אתו משא ומתן, אתה מדבר אתו והוא עונה וזה לא עניין של משוגעים, זה לא עניין של איוולות זה עניין של מודעות. אם אתה תגרום למודעות שלך להיכנס עמוק עמוק פנימה אתה ממש תרגיש את הנוכחות שלו, ממש תרגיש את הנוכחות שלו - אתה מדבר הוא שומע ולא צריך לדבר במילים פשוט כל מה שאתה תעשה בפנים, כל התנודות, כל תנודה הכי קלה בתודעה אתה מעלה הוא מגיב ואתה מרגיש את התגובה. רק אתה צריך עוד להמשיך ולרדוף אחרי זה ואתה יכול להגיע עד למעמד הר סיני ממש כפשוטו. וזה בדיוק אותה חור התולעת שאליו צריך לצאת החוצה מהאיגלו החשוך אל המרחב האין סופי וזה הכל נעשה דרך הלב שלך בהרגשת הלב. אפשר לעשות את זה לפני השינה זה הזמן הכי מתוק, הכי הכי מתוק שבה הכל נרגע ואתה יכול ממש לשמוע אותו ולהרגיש אותו שתי דקות לפני שאתה עוצם את העיניים; אל תחשוב על מס הכנסה ועל ארנונות אל תחשוב על הדברים האלה עזוב זה הזמן שאתה תרגיש אותו - תבטל את השכל תתחיל לעשות דיון פנימי תרגיש אותו אתה תראה גם הוא מדבר המון זה לא דיבור זה לא קולות ששומעים זה רגשות זה רגשות וזה הרגשים ואתה יכול להיכנס כ''כ עמוק למעמד הר סיני שלך אתה לא בדיוק תשמע ''אנוכי ה' אלוהך'' וכל הדברים האלה אבל זה יתורגם ככה.

המעמד של מעמד הר סיני זה מעמד של אנוכי ה' אלוהך

אני יסיים בדבר אחד;

ממעמד הר סיני, ממעמד כזה עמוק 'פרשת משפטים' שזה הפרשה הבאה מתחילה במשפט של עבד עברי שזה נראה כ''כ מרוחק ''כי תקנה עבד עברי'' יש שמה אמירות כ''כ קשות - מתי רוצעים את האוזן שלו לא רוצעים את האוזן שלו, משחררים אותו לא משחררים אותו כעבור שבע שנים, זה נראה איום ונורא, נורא גס. אבל הרב אשלג בנה את כל תורת ואהבת לרעך כמוך שלו מפרשת משפטים, פרשה של עבד עברי, כי הוא רצה להסביר, איך מגיע עבד עברי? נניח יש לי עבד עברי, איך אני נוהג אתו?

אז היום למשל יש לנו תאילנדים אז יש לנו 'מחסנים' של תאילנדים, זה מחסנים זה אפילו לא ראוי למגורים זה מחסנים והמסכנים האלה גרים שמה. אבל בעבד עברי אתה צריך לתת לו לישון אצלך על המיטה ואתה ישן על הרצפה. נניח יש לך מיטה אחת, שמיכה אחת וכרית אחת, הוא ישן על המיטה שלך עם השמיכה שלך והכרית שלך ואם אין לך אתה ישן על הרצפה ואתה האדון שלו וזה פלא. קנה עבד קנה אדון לעצמו.. אני קניתי עבד.. כן העבד הזה יהיה לך גם אדון.. בהיבט הזה הוא יהפוך להיות כמו אדון. למה? כי זה שהוא צריך לעבוד, בסדר הוא צריך לעבוד, אתה נניח לומד תורה אתה אדם עשיר אשרייך.. בלילה? בצרכים האנושים שלו? מה עכשיו? אז הוא 'כמוך'. אז אתה מסתכל ואתה אומר: עכשיו אני מקיים ואהבת לרעך כמוך, הוא כמוני הוא ישן על המיטה שלי עם השמיכה של עם הכרית שלי.

אבל שוב ואהבת לרעך כמוך לא ייתכן אם אתה לא תרגיש מחובר אליו אם יהיה לך בראש מעמדות 'אני האדון והוא העבד' זה לא יצליח, אם יהיה לך בראש הוא כמוני; רק הוא עובד ואני לומד, רק הוא אין לו ולי יש.. חוץ מהעובדה הזאת אתה תגיד הוא כמוני כשהוא יישן על המיטה אתה תרגיש קורת רוח (נחת רוח) גדולה מאוד.

ובכלל אחד הדברים שאתה מרגיש שמשהו 'כמוך' שכשהוא עושה פעולה פיזית אתה יכול להסתכל עליו ולהרגיש מזה עונג, ממש להתענג על זה. כמו שאתה מתענג כשהילד שלך אוכל שלכאורה זה פלא אתה רואה ילד שלך קטנצ'יק יושב אוכל ואתה כולך עף, למה? כי בשבילך הוא חי אז זה טוב אז הוא מתוחזק אז זה נעים לי הוא לא מוזנח. למה אתה לא מרגיש את זה כלפי הזולת?

הבבא סאלי היה מזמין אנשים אליו לסעודות הוא היה עושה אותן באמצע השבוע והוא נמצא בתענית הפסקה (ממוצאי שבת אחרי סעודה רביעית עד כניסת שבת הוא היה צם) אבל הוא היה יושב איתם בסעודה ומסתכל עליהם ככה.. עכשיו אנשים הרגישו לא נעים כי הרב'ה צם והם אוכלים.. אבל הוא היה מסתכל עליהם בכזה תענוג כמו אבא שמסתכל על הילד שלו כשהוא אוכל והוא היה אומר להם את זה, אומר: אתם מתענגים מהסעודה אני מתענג מזה שאתם אוכלים והתענוג מזה שאני רואה אתכם אוכלים יותר גדול מזה שאתם אוכלים. זה אדם גדול זה אדם שקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' כי כ''כ היה חשוב לו לראות אדם מתענג.

זה קצת קורא לנו כשאנחנו מארחים או כשאתה עושה ארוחה בשביל משהו ואתה רואה שהוא מתענג מהארוחה שלך. אבל אפשר לראות את זה גם ברחוב אתה רואה משהו אוכל פלאפל או אוכל שווארמה (אפילו טרף לא טרף) תעמוד תראה אותו אם אתה מרגיש כמוהו - בזמן שהוא אוכל אתה צריך להרגיש את העונג שלו.

ז. סוד תיקון שורש הקנאה - קינאה יש כאשר יש שניים או יותר שונים. אבל אם נחשוב כסופראורגניזם רוחני אחד גדול ונבין שכולנו תאים בתוך אותה ישות לא יהיה טעם לקינאה.

עכשיו אם אתם תצליחו לעשות את זה - זה ביטול שורש הקינאה - שזה מה שהתבטל במעמד הר סיני - ביטול שורש הקינאה. אם השכן שלך ראית אותו עני מרוד וכל הזמן מתלונן 'אין לו כסף אין לו כסף' יום אחד אתה רואה אותו מגיע אליך עכשיו עם איזה אינפיניטי הביתה, אתה אומר; מאיפה הוא הביא את הרכב הזה.. אתה צריך להגיד לו' מברוק ממש ולהנות מזה שהוא נוסע כאילו זה היה הרכב שלך, זה ביטול שורש הקינאה. וזה למה?

קינאה אומר שיש מחיצה בינך לבין משהו אחר זה אומר שאתה לא אינטימי. איך אדם יודע שהוא גאול? שאין לו קינאה שום קינאה; לא על החבר, ולא על השכן, ולא על האח, ולא על הילד, ולא על אדם אחר שנראה יותר טוב ממך פחות טוב ממך. ביטול הקינאה. ואם יש משהו שהוא כ''כ מוצלח על הדבר הזה הוא בעצמו שלם ומלא. ולמה? אתה מסתכל על משהו ואומר לו' מברוק.. אם אנחנו באחדות אז זה כמו שיש את זה לי.

הערבה שאנחנו מנענעים איתה - יש הרבה אנשים שלא יודעים את זה, זה כתוב רק באחד מהספרים שאני ראיתי אותם. רב חיים פלאג'י (שהיום היה ההילולה שלו) הוא כתב שמונים ספרים הוא היה מאוד פורה. באחד הספרים שלו הוא כתב את הייחוד של ארבעת המינים, הוא אומר; בסדר יש אתרוג לולב הדס ערבה, אבל למה דווקא אלה כי לא כתוב בדיוק לעשות את זה עם אלה כתוב ''ענף עץ עבות'' מי אמר שזה הדס? ''פרי עץ הדר'' מי אמר שזה אתרוג? אז איך יודעים לעשות את הדבר הזה? אז הוא אמר על ערבה; ערבה אין לה טעם ואין לה ריח, איך הקב''ה שם אותה שמה בארבעת המינים שזה אחד מהשמות שלו? הרי זה עומד כנגד י' ק' ו' ק' והיא ה ק' האחרונה, אומר; איך הוא שם ערבה שמה ליד אתרוג? אומר; אולי זה בושה לערבה? אתם הייתם מוכנים להיות עם ארבעת המינים פתאום עם גדול הדור, אתה מוכן להיות חלבנה בתוך 'פיטום הקטורת', אומר' מילא זה שאנחנו עושים לו טובה ואנחנו עוטפים אותו זה נחמד אבל מה עם הרגשות האישיים שלו?

אתם יודעים מה כתוב על 'החלבנה' ועל 'הערבה' למה הם נבחרו? כי אין להם קנאה. תשאל את הערבה, אתה לא מתביישת לשבת ליד האתרוג? לא אני נהנת ממנו שיבושם לו. תקלטו כתוב שלשני אלה אין קינאה. אז זה סגולה לשים חלבנה אבל אף אחד לא יודע מה זה חלבנה וזה גם לא כ''כ נעים ללכת עם חלבנה אבל זה סגולה לביטול הקינאה ללכת עם ערבה בכיס (ערבה שנענעו אותה בסוכות צריך לניילן אותה) זה ביטול של קינאה. אז זה כ''כ חשוב שנבין את זה.

אם אדם רוצה באמת לבדוק את עצמו; תראה ברחוב משהו נוסע 'מברוק, תענוג לי לראות שיש לו כמו שיש לי כאילו ראיתי עכשיו את הבן שלי עובר עכשיו עם אינפיניטי. אז ככה אתה צריך להרגיש כלפי הזולת

כי אפשר לקבל ולראות את הקב''ה הרבה יותר בקלות ממה שאנחנו חושבים; אני לא מדבר אתכם על לימוד משנה, אני לא מדבר אתכם על לימוד זוהר, אני לא מדבר אתכם על הדברים האלה, אני מדבר אתכם על ביטול הקנאה - זה היה מעמד של כאיש אחד בלב אחד.

דברי הרב נווה -

התנאים שדיברתי עליהם בשיעור אלה התנאים למעמד הר סיני. עכשיו מה שהיה הוא

שיהיה אנחנו מתעדים לקבל את זה, שתדעו אנחנו מתעדים לאותו מעמד בדיוק אבל המעמד

 הזה יהיה מעמד נצחי. מעמד הר סיני הולך להיות מעמד נצחי. מעמד של הווה מתמשך

 שכל הפעולות יהיו למול הר סיני ז''א אתה עושה, אתה ממשיך ועושה אבל לפניך יש את הר

 סיני. שמה זה היה העדות ועכשיו אתה יכול לעשות גם להיות עד וגם לעשות תוך כדי

 תנועה. וכולנו נקיים ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' עדים ל''כאיש אחד בלב אחד'' ועדים לקב''ה

 שנמצא שם במרכז. אבל רק ע''י הדבר הזה - ביטול הקינאה.

ביטול הקינאה

אז מהצד הרע, מהצד השלילי של הלא תעשה אנחנו מדברים על עצם ביטול הקינאה רק ע''י זה שאני מסתכל על משהו אחר ואני יגיד; מברוק יש לך כל הכבוד.. פתחת דוכן פלאפל לידי וגם לי יש דוכן פלאפל אני יושב כאן שנים זה עסק שלי, פתחת לידי, אני רואה בחוש שאיבדתי 30% 'מברוק כל הכבוד טוב שבאת'. כל דבר של משהו אחר - אתה רואה שאתה לובש נעלים משהו אחר קונה בדיוק את אותם נעלים שאתה לובש, הוא לובש מכנסים משהו בדיוק קונה את המכנסים והוא אומר; שאתה לוקח ממנו.. אתה צריך להסתכל עליו ולהגיד לו 'מברוק אני מברך אותך ואני נהנה מזה.

• לא לרדת למקום של הקטנות עד למצב שאתם מרגישים עם כולם כאילו אנחנו אחד.
• תפילת רבים, לחשוב ברבים, לדבר ברבים, לא לדבר במושגים של 'אני' - כולנו זקוקים לישועות על מה שאתה זקוק כולנו זקוקים; אתה חולה כולם חולים, אתה עני כולם עניים, כל מה שאתה מבקש תבקש בשביל כולנו ולבטל את הקינאה.
• לבטל את הקינאה - יש אדם מוצלח יופי זה משהו מאתנו שהוא מוצלח אם הוא מוצלח זה נחשב לכולנו אנחנו כולנו עשינו שהוא יהיה מוצלח.

משה רבינו לא היה משה רבינו בזכות משה רבינו - משה רבינו היה משה רבינו בזכות העם. המשיח לא יהיה משיח בזכות המשיח - המשיח יהיה משיח בזכות העם. יוצא שאם הוא יבוא ויתגאה עלינו אנחנו יכולים להגיד לו; משיח משיח מי עשה אותך משיח? אתם צריכים להבין את זה.. אז לכן כולנו שווים.

• כולנו שווים - תוריד את עצמך לגראונד זירו אתה לא יותר טוב מאף אחד אתה גם לא פחות טוב מאף אחד תסתכל על בנ''א אחר הוא פשוט עושה עבודה אחרת שאתה לא יכול לעשות אותה. הוא נראה אחרת כי הוא צריך לעשות את העבודה שלו אתה לא יכול לעשות את זה.

כמו שיש הרבה פועלים בתוך הבית ואחד טייח ואחד צבאי ואחד הוא אינסטלטור ואחד חשמלאי ואף אחד לא נכנס ואומר; למה אתה לוקח לי את העבודה.. אתה חשמלאי אני אינסטלטור אתה תעסוק בחשמל אני יעסוק במים. אז ככה כל אחד ואחד מאתנו עושה פעולה. איזה תענוג יש (אני לא יודע אם יצא לכם להרגיש את זה) שאתה נכנס לבית ופתאום אתה רואה את כל בעלי המקצוע עובדים אצלך בבית כולם עובדים כמו נמלים אתה מה זה מתמלא מזה.. אתה אומר: אהה ב''ה גם נחסך זמן גם נחסך כסף גם הרבה דברים, אתה רואה את כולם עובדים זה תענוג גדול מאוד.

• אז אותו דבר אתה תסתכל מבעד לחלון אתה רואה את האנשים; אחד עולה נוסע באוטובוס, אחד ניכנס למכולת, אחד עכשיו עולה במעלית, אחד עכשיו ברכבת, אחד עכשיו במטוס.. תשמח מזה כולנו עובדים. כולנו עובדים גם אם אתה רואה משהו על ספסל בגינה תופס את הראש שלו כי הוא בדיכאון של הלייף גם הוא עובד. אין משהו פה שלא עובד. גם אם אתה רואה משהו בלשכת אבטלה מקבל דמי אבטלה גם הוא עובד. זה מאוד חשוב שנבין את זה - כולנו פה בעבודה וכולנו עושים עבודה יוצאת מן הכלל כי אנחנו לא יכולים שלא לעשות עבודה יוצאת מן הכלל.
• ואנחנו צריכים מאוד להתפלל אחד בשביל השני ממש בעיניים לברך אחד את השני ובראש אתה צריך להגיע למעמד ''כאיש אחד בלב אחד''

אם אדם רוצה לבדוק את עצמו מתי הוא צדיק - רק כאשר יהיה לו ביטול הקינאה.

אני אומר משהו שהוא נראה טיפה שונה מרבי כי רבי אם אתם תשאלו אותו; מתי אדם יודע שהוא צדיק? הוא אומר כשהוא מבטל את הכעס.. אבל אני רוצה להגיד שהוא דיבר לאנשים אני כרגע אומר את זה ברמה יותר שורשית כי היא יותר קשה. הרב מדבר לאנשים 'אל תכעס' אבל אני מדבר ברמה שורשית יותר קשה, זה יותר קשה מאשר לא לכעוס 'לא לקנא'.

המעמד הולך על פי החיתום - החיתום היה 'לא תחמוד' אבל 'לא תחמוד' זה 'לא תקנא'. קינאה זה דבר נוראי ולכולנו יש אותה יש הרבה מאוד אנשים שחושבים שאין להם קינאה אבל זה לא נכון מעצם העובדה שאתה הולך ואתה קונה משהו שיש למשהו אחר זאת קינאה כי הקינאה הזאת היא לא יוצאת כי אתה אומר; יש לי יכולת לקנות מה שהוא רכש הוא קנה אייפון.. אז גם אני יכול ללכת.. אבל אם זה היה האייפון היחידי בעולם? היית הורג אותו. אם זה היה האייפון היחידי בעולם אתה היית הורג אותו זה הבעיה.. אבל עצם העובדה שאתה הולך ואתה קונה כמוהו קנית כמוהו כי אתה מקנא. זה קינאה. אם אדם יהיה עני מרוד והוא יגיד: אני כ''כ רווי מכל מה שיש לאחרים.. זה אומר שהוא ביטל את הקינאה.

אז אני רק רוצה לסכם,

1. 1. עניין הבורא - הבורא לא מתגלה אלנו בכל מיני צורות ולא בצורות אבסטרקטיות וכו'.. תכונות. אנחנו הרקע השחור - בזמן שאדם עושה פעולות אלוקיות מוציא ומבטא תכונות אלוקיות הקב''ה מתבטא דרכו; דרך אמת, דרך חסד, דרך שלום, דרך צדקה, דרך נתינה, דרך כל דבר ואז האלוקות מתבטאת וזה בחינת ''אני ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''.
2. 2. זה תמיד מתבטא בגבורות - זה אף פעם לא זורם, זה אף פעם לא בזרימה, כל דבר שהוא בזרימה יש שם רצון לקבל לעצמו, אין זרימה, זה תמיד בהתנגדויות. זה חייב לבוא. הכל צריך לבוא בהתגברויות.
3. 3. עניין ''כאיש אחד בלב אחד''- כשאנחנו אחד אין מומים, אין עוונות, התשובה היא תשובה מלאה למהדרין מן המהדרין. יש ספר שכותב על תשובת המשקל; על עבירה כזאת מה צריך לעשות, על עבירה כזאת מה צריך לעשות ואי אפשר לצאת מזה, אתה אומר 'אין לי סיכוי'. אבל אם אנחנו נהיה כאיש אחד בלב אחד אתה יוצא מכל העבירות אפילו מעבירות שעשית בגלגולים קודמים אפילו הדברים הכי גרועים שיכולים להיות: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים אדם יכול לצאת ממנה אם הוא נמצא באחדות.
4. 4. היהודי הוא ישות אינטימית והוא יגלה את האלוקות בלב שלו - ככל שאתה תתקרב לאלוקות שלך הוא נמצא שמה. הר סיני זה הלב שלך. מעמד הר סיני זה מעמד הלב. אז ההתכנסות פנימה זה מעמד הר סיני תיכנס פנימה תראה אותו בלב שלך..
5. 5. ביטול הקינאה - אם אתם תצאו רק עם זה היום אפשר להגיד שעשיתי את שלי לכל שנת תשע''ט - ביטול שורש הקינאה - להרוס את זה לגמרי לעקור את זה מהיסוד; אין במה לקנא כשהכל אחד, אין במה לקנא.

תתארו לעצמיכם שהייתם משוחחים עם תאי הגוף והכבד היה אומר לך; תשמע אני נורא נורא מקנא בלב, אתה אומר לו; אתה הכבד מה אתה מקנא בלב? מה לך וללב? תעזוב אותו בשקט תהיה כבד וזהו.. אתם לא מבינים זה ככה. אתה רואה משהו שהוא מבקש משהו שזה לא שלו, מה אתה מבקש משהו שלא שלך זה לא שייך אליך תהיה אתה, תהנה מזה זה גם יגיע אלייך, מה אתה מקנא בלב? מה יש ללב שאין לך? חסר דם? יגיע אליך אל תדאג, חסר חמצן? יגיע אליך, חסר מזון? יגיע אליך.

אז לא צריך לקנא באף אחד, אין צורך בזה, כל מה שיש להכי יפה הכי מפורסם גם לך יהיה. ממש לבטל את שורש הקינאה לבער אותו מן הארץ. ולחשוב על זה לראות במי אני מקנא; בחברה שלי, בבעלה, בבעלה של החברה שלי, באוטו, בשכן, באדידס שלו בנייק שלו.

לבטל את כל ההבל הזה כי איפה שיש קינאה שמה השטן מסתתר -

אתם צריכים לדעת זה.. אתם מכירים את הגיבורי על שמגיעים עם מגן.. זה המגן שלו שמה הוא מסתתר שמה זה היכולת שלו להיכנס. יש קינאה אכלת אותה. תדעו לכם ואני תמיד רואה את זה המוות נמצא במקומות של קינאה..בגלל זה ילדים מתים, בגלל זה אנשים מוצלחים מתים, בגלל זה כל מיני דברים נוראים קורים רק בגלל הדברים האלה הקינאה מובילה את השטן לאותו מקום למושא הקינאה.

אבל אם אנחנו נבין שאנחנו אחד וכל מה שבא כשפע בא אלינו כשפע כאחד ותשחרר פשוט תשחרר אפילו אם אין לך כלום תהיה מבסוט מזה שלכולם יש 'וכולם' זה לא חיצוני לך זה כולנו אחד זה לא 'כולם' זה 'כולנו'

אז צריך לשנות את ה'אני' ל'אנחנו' ואת 'כולם' ל'כולנו'.

ואז כולנו מיליונרים וכולנו יפים וכולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה - רק צריך לחשוב בראש כזה. להפסיק להסתתר בקונכיות שלנו. המילה המגונה ביותר בעולם זה 'אני' אין דבר יותר מגונה מהמילה הזאת איפה שהיא מתגלית השטן מופיע יחד איתה הוא מהבהב כשאתה אומר את המילה 'אני' שאתה אומר 'אנחנו' הוא לא יודע מה זה, זה נקרא 'לבלבל את השטן'. כל דבר שאתה משתמש בלשון רבים הוא לא יודע להופיע אין לו יכולת כזאת, למה? כי ידוע שלשטן אין רשות של נטילת רבים הוא לא יכול להרוג עם הוא יכול לעשות מגיפה אבל גם במגיפה הוא עובר אחד אחד הוא הורג אחד אחד הוא אוכל כמו פקמן הוא אוכל במחנה אבל ברגע שעושים אחדות זה נעצר הוא לא יכול לקחת רבים אין לו יכולת כזאת. שטן יכול לגבור על בנ''א אחד לא על הרבה בני אדם אם אתה תהיה נשמה כללית אי אפשר יהיה לקחת אותך מן העולם וזה מה שקרה עם משה רבינו.

משה רבינו - הקב''ה אמר לשטן; לך תיקח זה התפקיד שלך, השטן בא למשה רבינו אמר; אני צריך ליטול את נשמתך, אומר לו; איך אתה תיטול את נשמתי בוא תיקח.. אז כתוב זה מדרש (תנסו להבין זה עמוק מאוד) הוא רדף אחריו הוציא לו את הקרן מהראש ותקע לו אותה בעין. אח''כ מגיע המלאך מיכאל הוא היה המורה שלו (הוא היה מורה להרבה מאוד מהתורות שידע אותם משה רבינו) אמר לו: לך תיקח אותו, אז הוא אמר לו; אני לא יכול רב לוקח את הנשמה של התלמיד שלו? הקב''ה מבקש מכמה ישויות ענקיות בשמים 'לכו תיקחו את הנשמה של משה רבינו' אף אחד לא יכול. זה למשל מדרש שאתה יכול לבוא ולהגיד: אוקי זה נשמע נחמד יש כאן עכשיו super hero שאי אפשר לקחת לו את הנשמה, אבל מה הקטע? למה לא? מה מיוחד בו? הנקודה היא שהוא רבים אי אפשר לקחת לרבים את הנשמה, אתם צריכים לדעת עם ישראל לא יכחד לעולם 'נצח ישראל לא ישקר'.. לעולם לא יכולים להרוג אותנו כאחד אתם צריכים לדעת את זה ''האף תספה צדיק עם רשע'' אין אבלות בפרהסיה, אין אבלות בציבור, אין מוות בציבור, אין עניות בציבור, אין רע בציבור.. אנשים לא יודעים כמה דברים אין.. אז מי ייקח לו את הנשמה? אז בא הקב''ה אומר לו; תשמע אי אפשר לקחת לך את הנשמה כי אתה הכל, אתה כמוני, אתה כמו כל עם ישראל אני לא יכול לקחת לך את הנשמה, אבל אני חייב לצוות עליך לישון אתה חייב לישון, תשכב שים רגל על רגל, שים יד על יד, תעצום את העיניים ואני ייקח לך את הנשמה בנשיקה וככה היה - כי לאדם כזה אי אפשר לקחת לו את הנשמה - זה סוד החיים.

סוד החיים זה סוד האחדות

אם אדם חושב במושגים כאלה.. אם הייתם באים ואומרים למשה רבינו; בוא תנוח שתי דקות תשתה איתי כוס קפה, הוא לא יודע מה אתה שואל הוא לא היה מבין את ההוראה הזאת אין לו מצב של' אני יושב איתך לשתות כוס קפה, אין לו מצב של 'אני' הוא חושב כמו שש מאות אלף איש הוא שקול כנגד 60 ריבוא הבנ''א הוא 60 ריבוא הוא הולך עם 60 ריבוא. אז עם מי אתה מדבר בעצם? אז רוצים לקחת לו את הנשמה איך אפשר לקחת לו את הנשמה? איך אפשר לדבר אליו בלשון יחיד? אי אפשר.

אבל לכן הרמב''ם אומר שכל אדם יבואו אליו בתביעה למה לא היית כמו משה רבינו? אתה אומר; אני יכול להיות כמו משה רבינו? כן תחשוב רבים, תחשוב אנחנו, תחשוב כולנו, לאט לאט תרגיל את עצמך בזה, תרגיל, זה מיומנות נרכשת.

ותדע שאם אתה פספסת.. כתוב שאם אדם איבד כסף (נפל לו מהכיס) פתאום קלטתי אין לי 200 ש''ח בתיק, איך זה נקרא ע''פ ההלכה? צדקה, אתה אומר; אבל אני לא התכוונתי לתת צדקה איך זה נחשב לצדקה? משהו אחר בא ולקח? כן, זה בתוך האחד? כן, זה צדקה. זה רק עשה מטבוליזם - המקום שאנחנו נמצאים בו רק עושה חילוף חומרים הוא מעביר ממקום למקום. אז אתה יכול לכוון לזה בדיעבד 'לא איבדתי נתתי צדקה' נתתי צדקה לא ביודעין הכסף שלי היה צריך להגיע למשהו. הרי מה הייתה מטרת האבדה? מה גרם שהשטר יפול לי מהכיס וילך לרצפה? עצם העובדה שהוא היה צריך את זה, האדם היה צריך את זה גרם לזה שזה יינתק לי מהכיס ייפול על הרצפה הוא יבוא והוא ייקח את זה. איך לראש הצמרת של עץ מגיע מים? זה מתחיל להתייבש שם אז הוא לוקח מים ממה שמתחתיו. אז אותו דבר אתה איבדת משהו משהו אחר קיבל אותו ככה חושבים באחדות.

אין הפסד גם באחדות - אתה לא יוצא פראייר באחדות, כולנו עשירים, אנחנו כולנו מלאים רק אם נחשוב ככה יש כסף לכולנו לא להגיד 'אין לי כסף' יש לכולנו כסף, יש לכולנו בריאות, יש לכולנו חיים, יש לכולנו ניצחון, יש לכולנו תורה ''כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון'' אבל אם הם יהיו בודדים כשלעצמם מה פתאום ובגלל זה דנים את הבנ''א אומרים לו: למה לא למדת תורה. אבל עם הריק שבך כמו הערבה תגיד: אני לא מקנא באתרוג אני שמחה שיש את האתרוג איתי אני מוכנה לחבק אותו לחפות עליו מה שיש לי לתת לו אני ייתן לו אני שמחה באתרוג אז מכניסים את הערבה לארבעת המינים, עד כדי כך.

תבינו זה רק שינוי מחשבתי לא נדרש מאתנו שום דבר רק שינוי מחשבתי

 

אז מכיוון ש'פרשת יתרו' היא הייתה נקודת תפנית בעם ישראל מה שכרגע אמרתי לכם

 בשיעור זה נקודת תפנית שצריכה להיות לנו בחיים שלנו - אל תשמעו את זה וזהו. תשמעו

 את זה עוד שלושים ושתים פעם.. פעם בשביל כל שביל בלב.. ותוציאו מכל מילה שאני

 אמרתי פה ומכל הוראה שאמרתי פה תוציאו משהו שתלכו אתו. כל עוד עולה בכם קינאה כל

 עוד אתם קונים משהו כי יש למשהו אתם רחוקים מאוד מהדרך, תתחילו לחשוב במושגים

 הגדולים האלה וזה בעזרת השם יפעל.

יהי רצון שנשכיל את זה

שנזכה להתאחד ונהיה כאיש אחד בלב אחד

 

 

 

זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן