הרב אריה חיים נווה שליט"א
סוד המילה - פרשת וירא התשע"ט
יש הרבה דברים שקרו בפרשה, אני רוצה לבחור במשהו מאוד מסוים, לאור לימוד הפנימיות שאנחנו לומדים. בפרשה הזאת אברהם אבינו עושה ברית מילה, כתוב שאדם הראשון נולד נימול וגם נוח, נולדו נימולים, 'נולדו נימולים' זה אומר שהם לא נולדו עם יתרון אלא שזה ככה היה הטבע הרוחני, אם אדם הראשון ככה נולד זה הטבע הרוחני, העורלה שהתווספה היא למעשה מום שהתווסף. כמו להבדיל, קורה שילד מוסיף אצבע שישית או שיש איזה מום אחר, חס ושלום לא עלינו ולא עליכם. אז אברהם אבינו הבין שיש לו עורלה. עכשיו, יש על זה דיון, יש הרבה דברים שכתובים בחז''ל וצריך בשבילם הרבה מאוד עומק כדי להבין אותם כי הם לא מובנים כפשוטם.
ונשאלת השאלה, מאיפה אברהם אבינו ידע שהוא צריך להסיר את העורלה שלו ? אומנם כתוב שהקב''ה נגלה ואמר וכו' אבל מאיפה הוא הבין?
אז יש עניין של הרגישות בדרגות רוחניות גבוהות, אדם שנמצא בדרגה רוחנית גבוה מאוד מפתח רגישות מסוימת כדי להרגיש מה בסדר בו ומה לא בסדר בו. הרבה ב''ה מאנשים שהם בעלי תשובה ברגע שהם חוזרים בתשובה הם מתחילים פתאום להרגיש הרגשות מסוימות שבאים מצד עצמם. למשל, הם מרגישים אם הם צנועים או לא צנועים, הם כבר מרגישים שהם צריכים להיות סלקטיביים באוכל ולא לאכול בכל מקום, הם מרגישים שהם לא יכולים לקלל יותר - יש כמה דברים שהם טבעיים שהם באים מצד עצמם בלי שאף אחד אמר להם את זה, רגישות בסיסית לקדושה. וכמובן שככל שעולים בקודש, הרגישות נעשית עוד יותר גבוהה לדברים אחרים ואברהם אבינו היה רגיש לעובדה שיש לו עורלה.
יש המון דיונים בזה בקרב המקובלים אז יש חלק שנורא רוצה להתפיס את זה בהשגה של 'הוא ידע את זה כי הוא קיבל תורה מנוח ונוח קיבל תורה מאדם הראשון'. נוח היה מגשר בגלל שהוא חי המון זמן 950 שנה אז אומנם היה עשר דורות בין אדם לבין נוח ובין נוח לבין אברהם אבינו אבל בגלל שהוא חי המון שנים אז הוא הספיק לקבל תורה מזה ולהעביר תורה לזה אז בוודאי שהוא סיפר לו את העניין הזה כי זה ביג דיל, זה ביג דיל. מחילה שחלק מהשיעור יכול להישמע לא צנוע אבל תורה היא ועלינו ללמוד אותה וזה חשוב מאוד.
המושג שנקרא 'ברית המעור' הוא קשור לכמה עולמות –
כאשר אנחנו עושים פעולה מסוימת, אותה פעולה נעשית בכל העולמות כולם. אדם הראשון כתוב שהוא נולד רק ראש, לא לדמיין את זה (אל תדמיינו ראש מרחף באוויר) אלא הכוונה רק תודעה ובשפת הקבלה זה רק 'כתר' 'חוכמה' 'בינה' החלקים התחתונים של הספירות לא היו עדין - 'חסד' 'גבורה' 'תפארת' 'נצח' 'הוד' 'יסוד' ו'מלכות' עדין לא היו, רק אחרי החטא זה כאילו נברא, זה נקרא 'נשירת אברים'. אבל אדם הראשון ככתר חוכמה בינה רק כתודעה.. 'רק כתודעה' דרך אגב כדי להבין את זה, זה כמו נפטרים, אדם שנפטר מן העולם הרי אין לו גוף פיזי הוא נהפך להיות תודעה ותלוי גם באיזה רמה הוא נמצא ובאיזה גובה הוא נמצא, אבל ככל שהוא נמצא במקום יותר גבוה הוא יותר נמצא במה שנקרא גר''א, ג' ראשונות, כתר חוכמה בינה, ועדיין הוא מקיים שמה הכל כי זה נמצא בתודעה, החלקים התחתונים נועדו להבעה הם נקראים 'זעיר אנפין' ו'מלכות'. אל תיבהלו מזה, זה כמו גוף של הראש, אז לכן כשנאמר שאדם הראשון נברא רק ראש זה לא אומר שחסר לו איזה איבר מכיוון שכל האברים התחתונים היו מקופלים כמו אנטנה בחלקים העליונים שלו, בראש שלו. אז היה לו: עיניים וראש אבל היה לו גם ידיים רגליים והייתה לו גם בטן והיה לו גם חזה והייתה לו גם ברית והיה לו הכל רק במקום עליון יותר. המקומות האלה זה הספירות, גם הראש אע''פ שזה כתר חוכמה בינה עדיין יש בכל דבר, אין מצב שאין עשר ספירות, עדיין יש שמה עשר ספירות, הברית שייך לספירה שנקראת יסוד אז גם בראש היה לו יסוד, היסוד שהיה לו זה הלשון שלו והמלכות שהיה לו זה הפה, חלל הפה. למטה אח''כ זה התהווה בעולם נמוך יותר זה התהווה להיות האיבר וזה החלק התפוח של האיבר זה המלכות שלו.
אז זה נמצא אותו דבר, זה אותו מודל, זה כמו שיש בובות בבושקה אחת בתוך השנייה אז ככה זה בובות בבבושקה אחת בתוך השנייה זה מודל בתוך מודל, גם אם יורדים בעולמות אותו מודל נשמר כל הזמן, יש עשר ספירות בכל העולמות כולם. רק ברגע שזה יורד לעולם נמוך יותר אז יש יותר סבירות שיש עם זה תקלות ועיוותים. אז יש אפשרות שכמובן זה ירד בצורה מזוככת וטהורה כמו משה רבינו שנולד נימול והגוף שלו היה מזוכך מכף רגל ועד ראש, בסדר, זה מיוחדים מאוד גם יעקוב אבינו ככה היה אבל השאר לא. אז אע''פ שאצלהם בתודעה זה פנוי, למטה זה לא פנוי וצריך לנקות את זה. זה כמו שהמחשבה היא נשמרת טהורה אנחנו אומרים ''אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא'' אבל הגוף לא טהור אז צריך לטהר את הגוף. אז ישנם פעולות שאנחנו עושים אותם בעולמות תחתונים כדי שהם יהיו שווה ערך, בהשוואת הצורה, לעולמות העליונים שנמצאים בנו.. ואני מדבר 'עולמות תחתונים' 'עולמות עליונים' אל תפליגו בדמיונות זה הכל בתודעה, הכל בתודעה אין משהו שיוצא מתחום התודעה.. אז עכשיו צריך לטהר את זה אז אברהם אבינו הבין את זה.
איך אפשר להבין את זה ? מאיפה הרגישות מתפתחת ? - רגישות מתפתחת רק כאשר יש מדד פנימי אם יש בתוכך קדושה מספיק גדולה ומשהו בך חיצוני לא עומד באותה דרגת קדושה אתה מרגיש את זה.. אתה מרגיש את זה, כתוב ''נשמת אדם תלמדנו'' הנשמה יודעת לתת הערות' להגיד איפה הפגם נמצא. אז היא יודעת להגיד לבנ''א אתה לא צנוע, היא יודעת להגיד לבנ''א לא לדבר שטויות, היא יודעת להגיד לבנ''א איך להתנהג התנהגויות מסוימות. אצל אברהם אבינו הוא קלט שיש לו עורלה ולכן הוא הבין שהוא צריך להסיר את העורלה.
הסרת העורלה עצמה –
כי שוב העורלה עצמה זה גם לא פגם פיזי אלא כל דבר זה מלבוש לדבר רוחני, העורלה עצמה בנויה משלוש שכבות, הם נקראים בשפת הקבלה; 'ענן גדול' 'רוח סערה' ו'אש מתלקחת'. זה מופיע במקום אחר בנביא ואלה שלוש קליפות שאין להם תקנה זה סופי תיבות נחש (ענן רוח אש) ונחש עפר לחמו, אחרי שמוציאים את העורלה שמים אותה בקרקע/ בעפר. על כל פנים, האיבר עצמו צריך להיות גלוי, צריך שיהיה לו צורה טבעית והעורלה מכסה עליו וצריך להסיר את העורלה שמכסה עליו. אז זה מה שעושים בברית מילה, זה מחולק לשלושה חלקים וזה נקרא 'הסרת העורלה', שצריך להסיר את השכבה עצמה. צריך לעשות פעולה שנקראת 'פריעה' שזה להפריד את החלק התחתון מהחלק העליון ו'מציצה' צריך למצוץ כדי להזרים דם חדש, יש עוד שכבה שנקראת 'קליפת נוגה' שעד עכשיו היא הזינה את העורלה היא הזינה את הטומאה ועכשיו במציצה מהפכים אותה שהיא לא תזין את הקליפה אלא שהיא תזין את הקדושה כי קליפת נוגה יש לה שני כיוונים, אפשר להיפך אותה, זה התהליכים שעושים אותם בברית. התהליכים האלה נעשים למעשה גבוה יותר במילה, לא סתם קוראים לזה 'ברית של מילה' קוראים לזה אותו דבר כאשר הפואנטה כאן זה מילה מלשון word, רצף של אותיות מרכיבות מילה.
אברהם אבינו כתב את ספר יצירה - בספר יצירה הוא מתאר איך העולם נברא באותיות -
דברי הרב נווה - דרך אגב זה לא כל הספר, כל הספר זה שתי דפים בלבד, השאר זה רק פירושים על זה וזה אחד הספרים הדקים, יש ספר שהוא כזה שלוקח את כל הפרושים לספר יצירה, אצלי בבית יש חמישים גרסאות של ספר יצירה עם מלא מפרשים. אז הוא כתב את זה, הוא לא היה צריך לכתוב יותר מזה בערך כך העולם נמצא פה, שתי דפים בלבד, אפשר לברוא עם זה שמים וארץ על כל מילואיו אין משהו שאי אפשר לדעת מפה. אפשר לברוא גולם, אפשר לברוא שמים וארץ, אפשר לנוע בין מימדים, אפשר לעשות כאן הכל, הכל נמצא בשתי דפים לא צריך יותר מזה, רק שצריך להיות נורא טהור כדי להבין מה הוא כתב כאן.
אבל מה שהוא רצה להגיד – זה שהקב''ה ברא את האדם הוא חייב היה ליצור ממשק תקשורת, אין ממשק תקשורת בין האדם לבין הבורא, בין בני האדם חייב גם להיות ממשק תקשורת, איך אנחנו מתקשרים אחד עם השני, בסדר, זה שיש לבנ''א מחשבות גם לי יש מחשבות, יש לך רגשות גם לי יש רגשות, יש לך גוף גם לי יש גוף - אבל, איך אנחנו מדברים? על איזה בסיס אנחנו מדברים? זה לא רק למצוא את השפה אתה יכול למצוא את השפה אתה יכול לדבר עם משהו באנגלית או בתאילנדית אבל מה אני מדבר אתו, על איזה בסיס נדבר, מה אנחנו נחליף.
אז הקב''ה יצר ממשק תקשורת עם בני האדם, ממשק התקשורת הזה הוא לשון הקודש -
לשון הקודש זה לא שפה שהומצאה זה שפה אלוקית זה לא בא מאתנו זה בא מהקב'ה ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים וכו ויאמר אלוקים ''יהי אור'' הוא אמר אור, הוא השתמש במילה א ו ר, הוא השתמש בזה הוא עשה את זה, הוא עשה שרצף האותיות האלה יברא אור בלעדי רצף האותיות האלה אין אור, רצף האותיות האלה מראה לנו אור, אח''כ ''ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'' מהרגע שהוא אמר 'אדם' האותיות א ד ם הם אלה שמרכיבות אותנו.
כדי להבין את זה, להבדיל אלף הבדלות זה כמו בתכנות - בשפת התכנות יש למעשה ארבע שכבות של תכנות; יש 'דור רביעי' זה למעשה מה שאנחנו רואים במסך של המחשב שאנחנו משחקים אתו, אתה רוצה לשמור אתה שומר, אתה רוצה לפתוח קובץ אתה לוחץ עליו לחיצה כפולה, אתה לוחץ תכלס על ציורים, מחשב לא מבין ציורים, זה נקרא visual זה ה- visual של השפת תוכנה יש visual c, ++ ,visual basic visual c תלוי מה מתכנתים, אבל אתה לוחץ על ציורים זה לא באמת מגיב זה ציור. תפתחו את הצייר אתה יכול לעשות בדיוק אותו ציור כמו שיש לך ליד התכנות אבל זה לא יגיב כי משהו צריך לתכנת את הציור אז בשביל זה צריך עוד שכבה. השכבה זה 'שפת התכנות', באיזה שפת תכנות מתכנתים את זה, מי אומר לציור שלוחצים עליו לחיצה כפולה הוא צריך להיפתח, משהו צריך להגיד לו את זה, אז יש שפה שהיא 'דור שלישי' שאומרים לו: if then אם לוחצים כך וכך אז תפתח לו. אוקי, גם זה כתוב באנגלית, המחשב לא מבין אנגלית, רק המתכנתים, הם עשו את זה באנגלית כדי שיהיה להם נוח לעבוד, אז צריך עוד שכבה שתתכנת את זה, זה שכבה של שפת אסמבלי, שפות מכונה שיש שמה כמה פקודות שורשיות; move A to B משהו כזה, אבל גם זה כתוב באנגלית, אומנם זה שורשי יותר אבל זה גם כתוב באנגלית המחשב לא מבין אנגלית. אז צריך את ה'דור הראשון' שבשפה של דור ראשון זה שפה של החשמל, מחשב מבין חשמל, כי מחשב זה מכונה חשמלית ונותנים לו למעשה פקודות מורס בצורה של 0 ו 1 יש חשמל אין חשמל, יש חשמל אין חשמל, כמו מורס, אתה מעביר את זה לפי רצפים ותדרים; אז יש רצף ל א' רצף ל ב' רצף ל ג' וככה אתם לוחצים אומנם במקלדת אבל אתם לוחצים על רצף, זה רצף של חשמל שהוא מקבל אותו כרצף אז הוא מראה לך על המסך א' אבל זה עובר תהליך.
אז אותו דבר, הקב''ה זה אור אין סוף, אין אותיות, העולם הזה זה ה-visual של העולם הזה. כוס נניח, אתה מרים אותו אז אתה צריך לדעת שיש שפת תכנות שמחליטה מה יקרה בזמן שאתה תרים את הכוס. מה היא שפת התכנות שמתכנתת מה אתה עושה בעולם הגשמי? זה התורה, הפסוקים זה השפה 'דור שלישי' בגלל זה יש לנו פשט רמז דרש סוד, אותו דבר בדיוק "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא'' אם הקב''ה ברא שיהיה ארבע רמות של תכנות הוא לא סתם מראה לנו את זה, למה דווקא יש ארבע רמות של תכנות יכול היה להיות לנו שבע רמות של תכנות, למה הוא עשה את זה ארבע? כדי שזה יהיה מקביל כדי שאתה תלמד מזה על זה. אז פה זה visual של העולם זה visual, עכשיו אתה נוגע בדברים, סוגר ספר פותח ספר, עושה כל מיני דברים אבל אתה לא יודע שבינתיים משהו זז לך במוח אין כאן תנועה בלי שמשהו קורה בתודעה, אין, אפילו לא דבר הכי קטן ''מעשה ידיו מגיד הרקיע'' אין כזה דבר כל דבר שיש כאן אפילו רוח שנושבת עכשיו בסיביר עושה משהו על התודעה שלנו. אז זה שאנחנו לא קולטים את זה זה בגלל שאנחנו טמאים אז אנחנו לא מרגישים שום דבר אבל מקובלים מרגישים הכל כי הם חשים את כל היקום כאורגניזם אחד שלם הם והיקום אחד. על כל פנים, זה השפה 'דור רביעי'. שפה 'דור שלישי' זה הפסוקים. שפה 'דור שני' של הפסוקים, ממירים את כל השפה, כל האותיות של ה- א' ב' רק ל - יקו, זה הכל, ממש, 'בראשית' זה קומבינציה של יקוק, אח''כ 'ברא' גם כן קומבינציה אחרת ואז יש לך למעשה רק שלוש אותיות. ואח''כ זה אור וכלי. כאשר הכלי הוא אות ''כי אות היא ביני ובינכם''.
אז מי שברא את זה זה הקב''ה - המקובלים שיושבים ולומדים אז הרמה הכי גבוה זה ללמוד את סוד האותיות, למה האות א' נראית כפי שהיא נראית? למה האות ב' נראית כפי שהיא נראית? למה האות ג' נראית כפי שהיא נראית? וכל המתחכמים לומר שזה כתב אשורית (אני פעם אחת העברתי על זה הרצאה כנראה שאני צריך להעביר על זה הרצאה נוספת) נכון שהכתב שלנו הוא כתב אשורי אבל הוא מלבוש לכתב שהיה, יש כתב שנמצא 'כתב המלאכים' ולכתב המקורי אבל זה מלבוש מדויק ועליו אנחנו עושים בדיוק את כל עבודת החוכמה שאנחנו עושים גם עם הכתב הקדום יותר אבל זה אותו עניין בדיוק וזה שזה כתב אשורי זה לא בגלל שזה בא מאשור אלא זה כתב שניתן עוד לאדם הראשון, זה נקרא 'אשור' בגלל ששמה זה תועד אבל זה לא כתב שלהם. שפות אחרות הם שפות הסכמיות השפה שלנו היא השפה שהקב''ה המציא אותה, 'שפה שהקב''ה המציא אותה' זה אומר' שהוא צמצם את האורות לכלים ואומר: זה הכלי שמבטא אותי אין משהו אחר שמבטא אותי ויש תילי תילים של דברים שעושים אותם רק על הצורה של האותיות עצמן.
יש שער שלם בעץ החיים שנקרא 'שער התנט''א': טעמים ניקוד תגין ואותיות,
אז על האותיות הוא גם כן כותב מדוע האות נראית ככה למה יש י' פה ו י' פה ו ואו באמצע שזה שם הויה, זה שיתוף מידת הרחמים בדין. הרב אשלג כתב אלף עומדים על כל אות הוא כתב את זה על האות אלף אח''כ אמר 'מי יקרא 22 אלף עמודים' וגנז את הספר, אז רק כדי לתת הסבר בכלל מה זה אות. רבי עקיבא דרש תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד.. אז הדברים האלה ידועים.
האותיות עצמן הן למעשה צל על האור ומיד אני אתן דוגמא ואז אתם תבינו את זה וזה נקרא ''חלומות אטומים שקופים'' והחלונות האטומים שקופים זה אומר שבחלק הם אטומים ובחלק הם שקופים. למה הכוונה? אני אתן דוגמא, בוא נניח שאני לוקח דף לבן ואני כותב על הדף הלבן 'הדף הזה הוא לבן' אני כותב בדיו 'הדף הזה הוא לבן' מצד אחד, אתה אומר' זהו, אבל רגע מהרגע שכתבת עם דיו זה כבר לא לבן, אבל מה כתוב? כתוב הדף הזה הוא לבן, אז הדף הזה לבן או הדף הזה לא לבן? מה אתם אומרים? אז אם משהו מסתכל על זה בפשט והוא רוצה לכתוב על הדף זה הטעות שלו, מי שמנסה להבין שלמעשה כתוב כאן רק משמעות ואתה לא אמור לגעת בדף הלבן, כתוב כאן רק משמעות, אז אם זה רק משמעות אז אתה מבין שהדף הוא כן לבן ואתה מתעלם מזה שכתוב על זה דיו כי הוא מספר לך שהדף הוא לבן. איפה הטעות? שאנשים מנסים לכתוב, הם אומרים' רגע אבל הדף כבר לא לבן אני מנסה לכתוב אין לי כאן מקום לכתוב.. אתה לא אמור לכתוב, אתה מפריע אם אתה תכתוב, אתה אמור רק לקבל את המסר. אז לכן זה נקרא ''חלונות אטומים שקופים'' לחלק מהאנשים זה אטום לחלק זה שקוף, תלוי מי מסתכל על זה.. על כל פנים, אנחנו צריכים רק ללמוד את המשמעות שיש מאחורי הדברים עצמם לא להשתמש בהם כמו נירות של חנוכה ''אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד'' אז גם העולם הזה מה שהוא אומר לך אתה צריך ללמוד את המשמעות שעומדת מבלי להתעסק עם העולם. על כל פנים לצורך העניין הזה, זה הקליגרפיה, ה'קליגרפיה' זה צורת האות עצמה.
אח''כ יש את התגין - שהתגין בחלק מהאותיות אתם תראו אנטנה כזאת קטנה רואים את זה רק בספר תורה, בדפוס לא עושים את זה, אבל בספר תורה יש כזאת אנטנה קטנה ולחלק יש שלוש אנטנות. באותיות שעטנז גץ יש שלוש ובחלק ב יקו יש אנטנה אחת זה כדי ללמד הנהגה אחת, הנהגה של קו אחד או הנהגה של ג' קווין. יש בזה עוד הרבה מאוד סודות אבל יש תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד.
אח''כ יש ניקוד - כשההארה יורדת לכלים שהאור יורד לאותיות עצמן מתהווה מציאות, עכשיו, צריך להניע את המציאות, צריך להזיז אותה. זה כמו למשל מצלמה, אז במצלמה יש לך את העדשה ויש לך את האור אבל זה לא מספיק שיש לך את העדשה ויש לך את האור צריך שיהיה לך צמצם, אתה אומר: אבל יש לי עדשה יש לי עדשה של טלסקופ או עדשה של מקרו או עדשה 50×50 זה לא מספיק? אומרים' לא זה לא מספיק אם האור גדול מידי אתה צריך לצמצם את זה אם האור נמוך מידי אתה צריך לפתוח זה שיש לך עדשה זה על הכיאפק אבל משהו בפנים צריך להכניס את האור לא להכניס את האור לאותה עדשה, זה התפקיד של הניקוד.
ב'כתר' הניקוד שלו הוא קמץ כי הוא מקמץ את האור הרוחני. האור הרוחני הוא גדול מידי הוא אור אין סוף צריך לקמץ אותו להכניס אותו ולהעביר אותו מאין סוף לכן סוף. ב'חוכמה' הניקוד הוא פתח שהוא פותח את האור הרוחני. ב'בינה' זה צירה, מצר את האור הרוחני. השמות עצמם מעידים כבר מה זה עושה בפנים, זה הצמצם, הניקוד זה הצמצם. ב'חסד' הניקוד הוא סגול, סגול זה אומר שזה אור שווה מכל הכיוונים. ב'גבורה' הניקוד הוא שווא שעושה השוואה בין צד ימין לצד שמאל איפה שהשווא נמצא זה אומר שהמשמעות מצד ימין ומצד שמאל לאות היא זהה לכן התורה שלנו מתחילה מבראשית ובראשית זה מתחיל עם שווא. מה יש לפני האות ב' של המילה 'בראשית'? קלף לבן, אחרי זה יש לנו את כל התורה כולה, אז אומרים לך הקלף הלבן שמסמל את האור אין סוף לפני ואח''כ כל התורה כולה זה שווה אחד לשני לכן זה נקרא שווא. חולם ב'תפארת' אז חולם זה לשון הלחמה חיבור בין עולם עליון לבין עולם תחתון כי ב ואו בחולם היא הנקודה שנמצאת למעלה אז הוא מלחים בין העולם העליון לבין העולם התחתון, מחבר, זה נקרא חולם, גם מלשון החלמה, כמו שאדם חולה אז הוא צריך להלחים אז זה לשון חולם. ב'נצח' זה חיריק, חיריק מלשון חריקה, החריקה המטרה שלה היא לעשות עצירה כי ברגע שאדם יעצור את הזמן הוא יראה את הנצח, כל עוד הזמן זורם, אין נצח אנחנו מרגישים זמניות צריך לעצור את הזמן כדי להרגיש 'הווה מתמשך' אז זה נמצא בנצח. ב'הוד' זה קובוץ, מקבץ את האור הרוחני כתוב ''בינה עד הוד אתפשטוטא'' והוא מקבץ את כל הדינים זה התקבצות כל הדינים (זה קובוץ שלוש נקודות אחת אחרי השנייה באלכסון). ב'יסוד' זה שורוק מלשון קשר לכן החיבור בן הגבר לבין האישה זה ביסוד, זה קשר. ו'מלכות' ''לית לה מגרמא כלום'' אין שם ניקוד אז אין לה ניקוד לכן לניקוד יש משמעות.
יש לנו טעמים - טעמים זה הצלילים שאנחנו משמיעים בזמן שאנחנו קוראים בספר תורה הטעמים זה הכי גבוה. אם אנחנו מחלקים את זה לנפש רוח נשמה חיה יחידה; 'דרגת הנפש' זה צורת האותיות, 'דרגת הרוח' זה הניקוד, 'דרגת נשמה' זה התגין, ו'חיה ויחידה' זה הטעמים. האריז''ל אמר שלעתיד לבוא אנחנו לא נבין את המשמעויות, לא נתעסק במשמעויות של המילים אלא רק נשמע את המוזיקה שלהן, הוא אומר, כי כל התורה כולה זה מוזיקה זה רק ניגון. אז תחשבו שבנ''א נניח נכנס לקונצרט, שומע מוזיקה, כשהוא יוצא אתה אומר לו: תגיד מה נאמר שם? אז הוא אומר לך: אני לא יכול להגיד לך מה נאמר, זה מוזיקה נהנים ממוזיקה, אין לזה משמעות, כל אחד לוקח את המשמעות למה שהוא רוצה, זה מוזיקה שמעתי קונצרט. ככה זה יהיה לעתיד לבוא, אנחנו נאבד את כל המשמעויות, כל הפירושים של כל המילים ונשמע רק מוזיקה. אז למעשה להבדיל אלף הבדלות זה כמו לשמוע נניח עכשיו יפאנית או סינית שאתה אומר: אני לא מבין כלום אבל מה שמדברים לידי זה נשמע לי כמו ניגון. אז לעתיד לבוא המוחין ייעלמו ב''ה ונשמע רק מוזיקה זה הכל יהיה מוזיקה אז יתגלה התו השמיני. יש שבעה תווים, זה לא תו שמיני שהוא יהיה נמצא על מיתר (אי אפשר לחלק עוד את המיתר) אלא זה תו הדעת ברגע שתו הדעת יתגלה אז אנחנו נשמע את המוזיקה והמוזיקה תאפשר לנו את כל המשמעויות של כל המילים. למה? כי לכל מילה יש את כל המשמעויות פשט רמז דרש וסוד עם כל המשמעויות, בתורה הכל כתוב.
היום למשל אתה אומר למשהו 'אל תיגע במיקרוגל בשבת' אז הוא ישר אומר לך: איפה זה כתוב? איפה כתוב 'מיקרוגל בתורה'? הילדותיות הזאת נמצאת בגלל שאנשים לא קולטים שהתורה מתפרטת, אז לכל דבר אתה צריך לתת לו כללים ותתי כללים ופרשנות ופרשנות על פרשנות עד שזה מגיע לאדם הקטן. אבל לעתיד לבוא זה יהיה הפוך, אנחנו לא נצטרך לשמוע את כל הפרשנויות האלה, הפרשנות מצמצמת, פרשנות זה דבר שמצמצם. אנחנו עושים 'צום גדליה' על זה שתרגמו את התורה לשפות אחרות זה נקרא 'נובלות שפת הקודש' למה? כי זה נפילה של אור, ירידה של אור גדולה מאוד, ההיפך, אנחנו צריכים לעלות למעלה. אפשר עם הצליל מי שרגיש ושיש לו לב זה נקרא 'חכמי לב' אתה יכול לשמוע את הניגון של מילה, להיכנס לתוכה (ותיכף אני אדבר על זה זה עניין של הברית מילה) ומשם אתה יכול להגיע עד לאין סוף.
עכשיו בעקרון, המילה עצמה זה הרעיון -
אנחנו קיבלנו על זה רמז עוד בפרשת נוח. בפרשת נוח הקב''ה אמר לנוח: ''בוא אל התיבה'' תיבה זה מילה, אמר לו ''בוא אל התיבה'' אתה רוצה להינצל מן המבול בוא אל התיבה. המבול כמובן זה לאו דווקא מבול של גשם אלא זה מבול של גשמיות. העולם הגשמי יוצר מצב שאנחנו אבדנו את כל המשמעויות של הכל. תלכו ברחוב תשאלו את האנשים: מה המשמעות של המילה 'אהבה'? תקבלו אלף פרשנויות, אלף פרשנויות זה אומר שכל אחד מבין את האהבה אחרת והוא פועל בה אחרת. תשאל אותו 'מה זה אמונה' 'מה זה ענווה' 'מה זה צדק' 'מה זה אמת' - תעשו ניסוי פשוט, תיקחו את כל החברים שלכם, משפחה, תגיד להם' שכל אחד יכתוב לי את הפרוש למילים האלה.. מיליון פרשנויות אתם תקבלו, הרבה יגידו לך: אני לא יודע, כשאני חושב על המילה אני לא יודע, אינטואיטיבית אני יודע למה הכוונה אני יודע להשתמש בזה בשפה, כשאתה מבקש ממני להתמקד בזה אני לא יודע. אז זה הרעיון של דור הפלגה שזה בלבל את שפתם התבלבלה השפה, התבלבלה השפה אז כבר לא יודעים איך לדבר אחד עם השני. זה הבעיה גם של כל העולם - השפות שלנו שונות, התרבויות שלנו שונות, המנטליות שונה, מה שאחד אומר השני מבין שזה בשבילו.. כמו שכתוב בפרשת נוח' אחד ביקש פטיש השני נתן לו אותו בראש, זה לא בגלל שהם לא ידעו את השפות, הרי מה הבעיה להביא מתורגמן? גם בנ''א מבקש ממך פטיש אתה חושב לתת לו אותו בראש, משהו יחשוב את זה ככה בצורה כזאת, איך המדרש אומר כזה דבר? אלא הכוונה היא שזה כמו שאתה מדבר וזה נשמע שאתה תוקף אותי, זה הכוונה, המשמעות הרגשית השתנתה, אז זה הלך ונבל.
בא אברהם אבינו וקלט שחייב להיות הממשק הזה חייבת להיות השפה הזאת -
הוא לא המציא את זה מדעתו הוא לא היה פילוסוף, צריך לדעת, הוא קיבל את התורה מנוח, נוח קיבל את זה מאדם הראשון ואדם הראשון אחרי שנזרק, הרב שלו היה רזיאל המלאך. לכל אחד מהאבות שלנו היה לו רב אחר; יש ספר יצירה שבו כתוב מי היה הרב של מי (פעם אחת אני נתתי על זה שיעור, אני אתן לכם את זה אבל יש רשימה: מי היה הרב של משה רבינו, מי היה הרב של אברהם, של יצחק, של יעקוב, זה מלאכים של מעלה) לעתיד לבוא יהיה המשיח והרב שלו יהיה הקב''ה בכבודו ובעצמו. וכתוב שעם ישראל גם כן עכשיו מיכאל הכהן הגדול שר ואפוטרופוס של ישראל והוא מלמד, כתוב שליד הצדיקים הוא נמצא לימנו של כל צדיק ומלמד אתו תורה והצדיק בעל רוח הקודש צריך להטות אוזן לשמוע את המלאך מיכאל מדבר ולחזור אחרי הדברים שלו גם אם הוא מדבר מהר הוא יודע להעביר את זה. אז כרגע מיכאל מלמד. למה המלאך מיכאל? מי כאל, הוא מלמד את יחודיות האל? מי כמו האל, אין כמו האל הזה אז הוא מלמד את היחודיות. אבל כתוב שיהודי כשר צריך להתפלל לקב''ה להגיד לו 'אתה תלמד אותי תורה לא רוצה מהרב שלי, הרב שלי זה בשר ודם, אפילו שהרב שלי גדול, עדיין הוא נתון בגוף אתה צריך ללמד אותנו תורה'. וכתוב שערב רב לא רצו עשו בדיוק ההיפך, אמרו למשה רבינו: אתה תלמד אותנו תורה לא הקב''ה, אז זה סימן לערב רב אם אדם רוצה שאדם אחר ילמד אותו זה לא טוב אנחנו רוצים ללמוד תורה מהמקור.
ברית האחדות
לצורך העניין הזה, אברהם אבנו עשה את זה, אמר לקב''ה: בוא נתחיל את הכל מהתחלה. אמר לו: אתה רוצה להתחיל את הכל מהתחלה? אוקי, יש 'ברית', יש את הקונספט ברית.
מה זה ברית ? הברית זה כאילו הסכם. עכשיו, אתה אומר: מי שמע על הסכם? איפה ראינו הסכם? זה אח''כ נאמר שיש בריתות והוא כרת בריתות, על סמך מה כרתת בריתות? מי כרת אתך ברית? איפה כתובה הברית הזאת? אז הברית עצמה היא - ברית הייחוד.
הקב''ה אומר לאדם הראשון: אתה קולט שהכל אחד פה? הכל אחד, זה הברית שלנו. זה ברית האחדות אתה לא רשאי לעשות מה שאתה רוצה פה, גם אני לא רשאי לעשות מה שאני רוצה - אנחנו כולנו נמצאים תחת ברית של אחדות, זה ברית האחד ואתה צריך לעבוד תחת ברית האחדות. אז זה כל הברית מתחילתה ועד הסוף, ברית האחדות.
אז לכאורה כתוב ''אשר כרת לאברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקוב לחוק לישראל ברית עולם'' אבל אתה אומר' זה לא באמת משהו שרשם משהו, לא צריך לרשום את זה כי זה לא חיצוני אלא הוא פשוט הודיע את זה. הוא הודיע את זה לאבות שהתגלה אליהם, האבות אמרו לקב''ה: אנחנו רואים שאתה עושה בלגן בעולם בוא נעשה שלום, אמר להם: אתם רוצים לעשות שלום, אין בעיה, בוא נחזור לברית המקורית, אתם קולטים שאנחנו אחד? תפעלו לפי חוקי האחד. נוח לא קלט את זה כ''כ, הוא לא התפלל על בני דורו והיה כלפי זה המון טענות. אברהם אבינו קלט הוא אמר לקב''ה: בוא נעשה שלום אני רואה שאתה מחריב את העולם יש כאן סדום יש כאן הרבה מאוד רוע, מה אני עושה כדי להחזיר את האנושות? איך אני מחזיר את האמון של האנושות אלייך? אמר לו: בוא נעשה ברית, אני רק מזכיר לך הכל אחד כאן, זהו, ועל זה נכרת הכל. גם המושג 'ברית בן הבתרים', בתרים, יש לזה משמעות כפולה גם לבתר כאילו חתיכות חתיכות וגם 'בתרים' זה לשון ברית גם כן. אז יש 'ברית בן הבתרים', מה הברית בן הבתרים? לחזור להיות אחד, זה הברית' שכל הבתרים יחזרו להיות אחד. אז הוא אומר לו אפילו שזה נראה רע ויהיה שואות והילדים שלך יצאו למצרים ''ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה'' אומר לו: אל תדאג הכל יחזור, בגלל ברית האחדות הכל יחזור. אז הקב''ה הודיע לו זה לא רק מצדכם גם אני יעשה פעולות לאחות את הכל, גם אני יעשה את כל הפעולות שאני יכול לעשות כדי לאחות את הכל.
אוקי, אז כאן אברהם אבינו אמר: ''במה אדע כי אירשנה'' - הרמב''ן יצא עליו על הדבר הזה, הרמב''ן כתב ביקורת חמורה על אברהם אבינו, אמר' בגלל שאמר לקב''ה ''במה אדע כי אירשנה'' הילדים שלו ירדו למצרים. אבל זה לא ככה, הרמב''ן היה צריך לכתוב את זה זה לא שהוא טועה, הרמב''ן היה מקובל גדול, היה גדול המקובלים אחרי רבי שמעון בר יוחאי יש כאלה שאומרים שאפילו היה מעל האריז''ל ההשגות שלו היו מטורפות, מה שהוא כותב שם דברים שאף אחד לא ירד לסוף דעתו, צריך לעשות פרוש רק על הרמב''ן (רבי משה בן נחמן). אז הוא כתב את הביקורת הזאת, בסדר, זה מצד המוסר הוא כתב את זה שלא אומרים לקב''ה ''במה אדע כי אירשנה'' כאילו לא מעמידים את הקב''ה, איך אתה אומר שאני אירש? הוא יידע אם הוא אמר לך אתה תירש, אתה תירש אתה לא צריך להגיד לו את זה. אבל הירידה הזאת כביכול למצרים הקב''ה אמר: יהיה מצב של ריחוק אבל אח''כ אתם תוכלו להתקרב והקרבה תהיה לא רק באמצעות יצחק אלא גם באמצעות ברית המילה, ברית המילה תחזיר.. אז הכל תלוי בזכות של ברית המילה.
דברי הרב נווה -
אז קודם כל תבינו כמה חשוב לעשות ברית מילה ותראו מה קורה בארץ עם הקטע הזה של ההדתה זה נהיה מטורף לגמרי, אני אומר: העולם הדתי לא עשה טוב לעצמו, זה אין צל של ספק שנעשה כאן חילול ה' אבל העולם החילוני כבר איבד את השכל לגמרי, ממש, זה כבר נהיה מוגזם, העניין הזה שצועקים 'הדתה' 'הדתה' 'הדתה' זה כבר לאבד את השכל לגמרי. כל אדם צריך לעשות קצת מחקר, לשאול את עצמו: מה אני ומי אני, איפה אני נמצא, לדעת אפילו מאמרים מדעיים שנכנסו כבר כמו; 'מחקרים על מוות קליני' כבר הוכיחו שיש תודעה מחוץ לגוף. המחקר המפורסם של פרופסור סטיבנסון 40 שנה הבנ''א חקר על גלגולי נשמות וגילה ילדים בני 3-5 שיש להם ידע מוקדם שלא ייתכן שהילדים האלה ידעו אותו. יש ילד שסיפר על מספר אישי שהוא היה כטייס ואת השם שלו ומי היה הכלי טייס שהפיל אותו, תופעות של קסנוזלוציה, ידע של שפות מלפני 1000 שנה שנכחדו וילדים מדברים אותן כמו שפת אם, מקצועות ואומניות שילדים בני חמש יודעים, לרקום רשת של ויקנגים שהיו אלף שנה אחורה. אז הוא הוכיח את זה 40 שנה של מחקר פרופסור איאן סטיבנסון מאוניברסיטת ווירג'יניה. דברים שכבר נכנסו למדע והמדע כבר קיבל אותם עדין 'העולם הדינוזאורי' (עולם התקשורת) לא שמע על זה אז הוא כל הזמן 'הדתה' 'הדתה' 'הדתה' כדי לעשות 'האח הגדול' ולגלות עריות אין להם שום דבר אחר חוץ מהדברים האלה, לצערי, בסדר, יום יבוא וצריך להכניס כאן סוג של שפיות. אבל זה איום ונורא מה שקורה פה בארץ, איום ונורא.
על כל פנים לצורך העניין הזה יש גם ארגון שנקרא 'אף מילה' שמחליט ללכת ולעבור בצורה שיטתית כמו נוצרים ולגרום לאנשים לא למול את הילדים שלהם או למול אותם ע''י רופאים, רופא זה לא מוהל רופא זה מנתח ומי שעושה אצל רופא הוא לא עבר ברית מילה צריך לעבור ברית מילה עוד פעם, אז הוא גוזר על הילד שלו עוד כאב הילד שלו לא נקרא יהודי עדיין, מה לעשות, צריך לדעת את זה. יש שלוש חלקים בברית מילה שצריך לדעת לעשות אותם וגם לא ע''י רופא רפורמי ולא ע''י מוהל בלי זקן ועוד כל מיני דברים כאלה, יש קריטריונים איך עושים את הדברים, ברגע שזה לא נעשה ע''פ רצון ה' אז זה לא נעשה. ישמעאל מל ולא פרע אז כתוב כאילו לא מל, מל ולא פרע כאילו לא מל, בגיל 13 הם מלים, אבל יש להם אפילו את הזכות הזאת קצת על ארץ ישראל מעצם העובדה שהם מלו ולא פרעו עד כדי כך וכתוב' שכאשר תתום (תגמר) הזכות של ישמעאל נוכל להיכנס לארץ, אבל יש להם זכות רק בגלל הברית מילה והם רק מלים ולא פורעים, הם רק מורידים את העורלה זה הכל, זה כל מה שהם עושים ועל זה יש להם זכות. אנחנו לא נצליח להיכנס לארץ והזכות הזאת תהיה של ישמעאל והם נמצאים פה כגיס חמישי מסוכן רק בזכות הברית מילה שלהם וזה לא ברית מילה אמתית. אז תבינו כמה זה חשוב שעושים אקט כלשהוא עם הדבר הזה.
בעזרת השם שתרד שפיות לעולם, אנחנו לא רוצים שזה יגמר באלימות שתדעו לכם' אלימות לא תפתור כאן שום דבר, היו מכות של אלימות לשני הצדדים לכאן ולכאן לא רק שזה לא פתר זה הרחיק - כל אלימות שהתגלתה בעולם הרחיקה, זה ידוע, מאז אדם הראשון ועד ימנו אנו כל אלימות שהתגלתה בין הקב''ה לבין הנבראים, בן הנבראים בינם לבין עצמם יצרה רק פירוד, מעולם לא ראינו שאלימות קירבה. אז כל ניסיון לאחות את הקרעים בצורה של אלימות לא תצלח. ואני אומר לעולם החרדי יש כאן את התפקיד העיקרי ועליו מוטלת האחריות הוא צריך להיות בגדלות, מהעולם החילוני אני לא מצפה לשום דבר, מהעולם החרדי אני מצפה להכל ועושה רושם שהוא הקטנוני מבין השניים ואם הוא לא התעורר על עצמו אוי ואבוי לו ולנשמתו, העולם החרדי יחרב קודם זה צריך לדעת ''מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו''.
אז צריך לעשות את הכל, בדרך של שפיות, בדרך של הסברה, בדרך של נועם, האמת אסרטיבית היא נמצאת שם כל הזמן אז אין שום בעיה להציג אותה וברור שיש לא מעטים בעם שכן רוצים לדעת רק צריכים הסבר. והיום אנשים עובדים על הפחדה כל העולם החילוני עובד על הפחדה, תקשורת זה הפחדה, חדשות זה הפחדה, ארגוני אף מילה זה הפחדה, ארגונים בעד הפלות זה הפחדה, זה הכל הפחדות. הכל הם עובדים רק על פחדים של אנשים זה הדבר הכי נבזה שיכול להיות, ככה גם היטלר עבד רק עם הפחדה. ובנ''א שעובד כשיש לו ביד את קלף ההפחדה צריך לברוח ממנו כמו מאש בין אם הוא רב ובין אם זה ראש ממשלה, לא עובדים על הפחדה, ב''ה יש לנו אמת עובדים רק עם האמת, מי שרוצה באמת ללמד, תלמד רק את האמת, תיתן לאנשים לבחור באמת, אתה המטרה שלך ללמד רק אמת, זהו, אל תשתמש במניפולציות רגשיות לא לכאן ולא לכאן.
אז לצורך העניין הזה, העניין של הברית מילה, עושה את הפעולה הבאה;
האיבר עצמו הוא נמצא בצומת הגידים - יש לנו רמ''ח אברים ושס''ה גידים הם אברי מחשבה אנחנו לא קוראים להם במספר שלהם 248 ו 365 אלא רמ''ח ושס''ה. זה מחולק לשניים מכיוון שבתודעה האנושית צריכים להיות שני כוחות: רמ''ח זה רחם, רחם בארמית רחימו זה אהבה שזה כוחות של ייחוד, ושס''ה לשון שיסוי, כוחות של פירוד.
איך זה שבאדם יש כוחות כאלה וכאלה? מכיוון שהקב'ה הוא שלם ובשלמות צריך שלא הכל יהיה אין סוף צריך שתהיה מורכבות אבל שהמורכבות הזאת תתחבר. כמו בגוף האדם. בגוף האדם יש הרבה מאוד אברים חלקם סותרים אחד את השני, חלקם נראים כאילו תוקפים אחד את השני אבל הם מפרים אחד את השני וזה בסדר והגוף נשמר אחד. אותו דבר, באוטו. באוטו יש לך את מערכת המים יש לך מערכת האש, יש לך מערכת של דלק ויש לך מערכת של שמן לא כדאי שהדברים האלה יתחברו אחד עם השני אבל כשמרכיבים את זה כמו שצריך וכל אחד עושה את תפקידו בתורו אז זה נע וזה בסדר גמור, אז זה מופרה.
אז העולם הזה צריך להיות מורכב משני הכוחות האלה, כוחות של פרוד וכוחות של ייחוד, שברגע שמרכיבים אותם ביחד העולם מקבל את הצורה הטובה שלו וככה הוא פועל בצורה הכי טובה שיכולה להיות.
על צומת הגידים נמצא האיבר הזה - אם הוא נמצא על צומת הגידים כי כל גיד מחבר בין שני אברים לפחות ועל צומת הגידים נמצא האיבר הזה.. לכאורה היינו צריכים למול את כל האיברים אבל הקב''ה עשה בחוכמה שהאיבר הזה נמצא על צומת כל הגידים, מן הסתמא הוא נמצא בצומת כל האברים אז ברגע שמלים אותו מלים את כל האברים, מלים כבר את הכל ביחד. אז זה העניין של הברית מילה.
מה זה עושה בעולם העליון ? בעולם העליון זה יוצר טהרה מחשבתית לחשוב אחד.
יהודי שלא מל את עצמו לעולם לא יגיע לסוד האחדות. בלי ברית מילה אתה לעולם לא תגיע לסוד האחדות. מה שאנחנו רואים בקרב גויים שהם מגיעים באמצעות מדיטציה להארה זה מצד הקליפות הוא מחקה למעשה מוות קליני והוא נכנס לכיס תודעה שנקרא 'קליפת עולם התוהו' ומשמה הוא חווה את הבורא אבל הוא לא נהיה הבורא זה מה שקרה לבודהה ולעוד כל מיני אנשים שעשו מדיטציה והגיעו לכיס תודעה. אבל המטרה שלנו זה להיות עצם הדבר עצמו ולהיות עצם הדבר עצמו אתה צריך להתחקות על עצם הדבר עצמו, בשביל זה צריך לדעת הרבה תורה כי זה כל מחשבת הבריאה, הקב''ה אמר' אני לא רק צריך שאתם תחוו אותי אני גם צריך שאתם תעשו בשבילי דברים. יהודי לא בא רק להתפתח מבחינה רוחנית אלא הוא גם בא לעשות דברים, הקב''ה ברא עולם ''אשר ברא אלוקים לעשות'' יש דברים שאנחנו עושים אותם, יהודי מוריד גשם, יהודי מקדש את הזמנים, יהודי מייחד ייחודים, יהודי בורא, יהודי עושה פרו ורבו, אנחנו עושים גם דברים. במדיטציה אתה לא עושה במדיטציה אתה חווה בלבד ועל זה נאמר ''לא תוהו ברעה לשבת יצרה'' אז צריך לדעת שהפעולות שאנחנו עושים אותן הן פעולות מאוד חשובות.
עכשיו, נקודת הממשק שמחברת בנינו לבין הקב''ה היא רק המילה,
אין לנו משהו אחר להתחבר אליו. המושג שנקרא 'מצווה' זה לשון צוותא זה אחד ליד השני אבל בברית המילה אנחנו נהיים אחד ממש, למה? כי אותה מילה שהוא יצר ואותה מילה שאני חושב יוצרת מקום של זיווג זה נקרא 'בית' זה גם יכול להיות 'בית המקדש' גם בית המקדש נקרא 'מילה' וספציפית ככל שנכנסים לעומק המילה יוצרים יותר זיווגים ויותר ייחודים.
זה החשיבות של הגות - הגות קבלית זה שהמקובל ננעל כמו אמסטף על המילה עצמה, הוא לא עוזב אותה, הוא רואה אותה לנגד עיניו עד שהוא נהיה המילה עצמה עד שהוא לא נהיה מה שהוא חושב אותו הוא לא עוזב אותו, אז הוא יכול להינעל על המילה 'אמת' ועד שהוא לא נהיה אמת בכל רמ''ח אבריו ושס''ה גידיו הוא לא עוזב את המילה אמת, אח''כ הוא נהיה 'אהבה'. הם עושים את זה לפי הספירות יש ספרים שאומרים לך בדיוק על מה להגות יש גם מילים שהן לא מוגות ז''א זה שמות של מלאכים או היכלות שאי אפשר לקרוא את זה אתה רק פשוט עובר אות אות ולאט לאט ברגע שאתה נהיה הדבר עצמו אתה מקבל מזה את כל המידע שיש באותו היכל.
בגלל זה עושים הגות על השם הויה - אנחנו עושים הגות על השם הויה 24 שעות ביממה, שם הויה בניקוד יראה (חיריק מתחת ל י', שווא מתחת ל ה', קמץ מתחת ל ו') ואנחנו רק הוגים את זה בראש ומרגישים את זה חזק חזק עד שיש התהוות ואפשר לקבל מזה רוח הקודש, האריז''ל קיבל מזה רוח הקודש. זה נקודה מאוד חשובה לנסות להבין את זה שהכל נמצא במילה.
הבעיה היא, למה אנשים לא מתפתחים מבחינה רוחנית ? כי הם מתפלספים יותר מידי, שיש יותר מידי פילוסופיה אתה לא תתפתח אתה צריך באיזשהו שלב לעצור, להיכנס לתוך המילה ''בוא אל התיבה'' ובשביל זה אתה צריך לעשות ברית מילה. אתה רוצה להיכנס למילה? אתה צריך לעשות ברית מילה. ברית מילה, אני לא מדבר כרגע בפיזי אני מדבר עכשיו ברוחני, הרי אמרנו שלכל דבר יש משמעות ברוחני.
ברית מילה בראש ובראשונה - זה לשמור על הפה שלך
אם הדיבור לא יהיה קדוש זה לא יעבוד הקב''ה מתגלה לפה שהוא קדוש וצריך לשמור על פה קדוש. הפה שלנו בורא מציאות anyway אז הקב''ה הפחית מאוד את ההשפעה של היהודי כשהוא ראה שהוא מתחיל לדבר שטויות. אז אתה מקלל ואתה מדבר שטויות אז הכוח הרוחני שלך וההשפעה שלך ליצור יורדת, זה עדיף, מאשר הקב''ה ייקח את נשמתו של אותו אדם אז הוא מוריד לו פשוט את העוצמה. אבל אח''כ כשהוא רוצה להתפלל אז זה לא עובד, כל העוצמה שלו ירדה, אז ככל שאדם יותר שומר על הפה שלו יותר שומר על שתיקה והוא שומר שהפה שלו ידבר חיובי. מאוד חשוב, מאוד חשוב,
זה שני דברים חשובים מאוד: לדבר אמת ולדבר חיובי.
כל הזמן לדבר חיובי לא לדבר שום דבר שלילי לא להגיד שום דבר רע לאף אדם על שום דבר. הגמרא מספרת שהיה רב אחד שהלך עם תלמידיו הם ראו נבלה אז הם אמרו: איזה מסריחה אותה נבלה, אמר: ראו כמה שניה לבנות. זה ככה, בנ''א שמחפש להגיד רע, הוא מחפש להגיד רע כל הזמן לא משנה על מה גם על דברים שנראים לו לגיטימיים להגיד עליהם רע. לא לדבר רע. כדי להגיע לעולם האצילות כתוב ''לא יגורך רע'' אז זה מאוד חשוב שאדם לא יתעסק ברע, לא לדבר מילים שליליות לא לדבר לא להוציא אותן, אתה צריך לדעת, אתה מדבר רע אתה בורא רע,
מה שאתה מדבר אתה בורא וזה קורה as you speak
היה דיון גדול מאוד, זה בין הבעלש''ט לבין האריז''ל אע''פ שהם חיו בתקופות שונות האריז''ל אומר שצריך לכוון כוונות ממש גדולות ונוראות בזמן שאדם אומר את המילים שלו הבעלש''ט אומר: מה פתאום, ברגע שאדם אומר: ברוך אתה ה', זהו, הוא כבר בורא. אז ברגע שאנחנו אומרים ''ברוך אתה ה' חונן הדעת'' זהו גמרנו אתה מקבל דעת, ברגע שאתה אומר: ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל אתה מקבל רפואה, אומר: הרפואה יורדת עלייך איך שאתה אומר את זה, רק הוא אומר: הכל תלוי בך, הכל תלוי במדרגה שלך. שמרת על הפה אתה תרגיש את זה מיד, לא שמרת, זה יקרה מתי שהוא שהקב''ה יחליט לחנון אותך, אבל הוא אומר, בנתים זה נאסף, בראת גוף בלא נשמה.
אז צריך מאוד לשמור על כמה דברים, בראש ובראשונה, אינטונציה, לא לצעוק
אם בשער הטנת''א הוא כותב שמה שצריך לנגן את הדברים בוודאי שלא צריך לצרוח אותם, אתם צריכים לדעת שצעקה זה דבר שמחריב את המילה כבר המילה מאבדת את המשמעות שלה בזמן שאתה צורח אותה. לא לצעוק, בשום פנים ואופן.
דבר נוסף, לא לדבר שלילי
על שום דבר לא לדבר שלילי, על שום דבר, גם אם זה נראה לך לגיטימי - לא לדבר שלילי. יש עניין שצדיקים אתם תראו אותם מדברים שלילי אז הם עושים בית דין למטה כדי שלא יהיה בית דין למעלה ושאתם תראו רב שופך מרה בתלמידיו זה מתוך רחמים גדולים מאוד הוא יודע איזה דינים יש עליו אז הוא אומר לקב''ה: תעזוב לי אותו, זה התלמיד שלי תיתן לי אני יעשה אתו את הדין אני קצת ייבש אותו אבל אני ימתק לו את הדינים וככה הוא עושה. ושאר בני האדם לא רשאים לדבר באופן שלילי.
ביקורת
אין דבר כזה ביקורת בונה כל הביקורות הורסות שיהיה לכם ברור, זה כמו שמשהו יגיד לי קונגו בונה.. אז תחשבו, תחליפו את המילה 'ביקורת' ב'קונגו' אין קונגו בונה. בלי ביקורת, אין ביקורת. אנחנו כ''כ רגישים לקלוט כל דבר כזה.. להוריד את זה לא צריך את זה, שאתה אומר ביקורת אתה אומר ביקורת על הקב''ה. מה שהיה בדיעבד נעשה ע''י הקב''ה גם אם נעשו הדברים הכי קשים זה נעשה ע''י הקב''ה, זה חוק הבחירה, יש לנו 'לכתחילה' ויש לנו 'בדיעבד'. לכתחילה מותר לך להתרות, מותר לך להורות, מותר לך להזהיר, בסדר גמור, מהרגע שזה נגמר גמרנו.. מהרגע שמשהו קרה זה מעשה ה'. לא מתחילים לדון, לא פותחים בתי דין, לא פותחים בתי משפט, לא עושים ביקורות, לא צריך, להניח לדברים ולא להגיד ביקורת אחד על השני אף פעם, לכל אדם יש לו את המסע שלו ואת המסלול שלו והוא יגיע בסופו של דבר לתיקון שלו. ביקורת מבלבלת, ביקורת נכנסת כבר לעבודה של הקב''ה, לא לתת לבנ''א ביקורת.
שפיטה
אתה לא הקב''ה יש לך את כל הידע בעולם שאתה יודע איך לשפוט בנ''א? אנחנו אומרים בראש השנה 'המלך המשפט', אתה המלך המשפט? מי אתה שאתה תשפוט? מי אתה שאתה תשפוט? אתם יודעים כמה מהקהילה הלהטב''ית נותנים לי כסף לחסד? אתם יודעים כמה אנשים שנראים בout פושעים ממש, עוזרים בעם ישראל? מה זה עוזרים? אתה בא אתה נוקש לו בדלת אתה אומר לו: אני צריך לעשות בר מצווה אין לי, הוא אומר: תיקח צי'ק תכתוב עליו כמה שאתה רוצה.. בחוץ הם נראים האנשים הכי איומים שיכולים להיות.
מי אנחנו שאנחנו נשפוט? מה אנחנו יודעים מהחיים שלנו? ''האדם יראה לעיניים וה' ירא ללבב'' מה אנחנו יודעים? אף אחד לא יודע שום דבר. מסתובבים בנינו אנשים שנראים הפושעים הכי גדולים, הלב שלהם זהב טהור, אתה תבקש משהו מיד אתה תקבל, מי אנחנו שאנחנו נשפוט? לא לשפוט אף אדם, אף אדם, אנחנו לא יודעים מה עובר על אנשים, אנחנו לא יודעים גם מה מפעיל אותם גם אם נראה שבנ''א עושה את הדברים הכי גרועים בעולם, גם אם זה נראה אנחנו לא יודעים למה זה קורה, מה מפעיל אותו. יש ניצולי שואה, יש בנים לניצולי שואה, יש הורים ששרטו את הילדים שלהם בכל מיני דברים, מה אנחנו יודעים?
לא לשפוט, אל תשפטו אף אדם גם אם נראה שהאינטואיציה שלכם היא גבוה תזרקו את זה לפח מיד, כל המתקשרים/ המתקשרות/ המדומיינים/ המדומיינות/ וכל בעלי האינטואיציה, זה שקר. תעמוד מול המראה ותגיד: אני שקרן פתולוגי ואל תנסה בחיים שלך להסתמך על אינטואיציה. אם הקב''ה יגלה את האמת זה כבר משהו אחר לגמרי אל תסתמכו על אינטואיציה, אין כזה דבר אינטואיציה שאף אחד לא יסמוך על האינטואיציה שלו - לגלות ענווה ומיד לזכות כל אדם.
ברגע שאתה מדבר דיבורים שהם יהיו חיובים, דיבורים בונים, דיבורים שהם דיבורים של תקווה זה כבר מעניק לך את הכוח לפה. ברגע שאתה מדבר דיבורים של אמת עוד יותר. וברגע שאתה מדבר דיבורים של אחדות עוד יותר, אתה בורא את המציאות הזאת. וככל שאדם יותר מתעסק עם זה וזה כל השפה שלו וזה כל הדיבור שלו כמעט הדיבור שלו נעשה מיד הוא אומר 'רפואה שלמה' נעשית רפואה שלמה כי הוא באמת ככה כל הזמן, הוא התמדי, הוא עקבי, האישיות שלו עקבית, אז נותנים לו את זה.
אני ראיתי צדיקים שגוזרים והדברים נעשים תוך שעה, אני ראיתי דברים שנעשים בשיעור, אני הייתי בא לרב ביום ראשון הייתי אומר לו: 'הרב תברך את הבחור הזה הוא מגיע לכאן גמור לגמרי' הוא אומר: יהיה רפואה שלמה, באותו שיעור הוא אומר לי 'אני מרגיש יותר טוב'.. הייתי הולך נותן לו כוס תה היה אומר 'אני מרגיש יותר טוב' באותו שיעור. בנ''א נכנס גמור, בתהליכים של הדרדרות, אני מרגיש יותר טוב.. צדיקים זה נעשה מיד, זה נעשה לאלתר זה לא לוקח זמן אצלהם. למה? בואו תראו על מה הוא מדבר כל היום? כל היום הוא מדבר אחדות, כל היום הוא מדבר תורה, כל היום הוא מברך, כל היום הוא מדבר אמת, כל היום הוא רק תומך באנשים, רק מדבר דיבורים של תקווה, למה שהוא לא יגזור? ''הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד'' צדיק גוזר הקב''ה מקיים ולכן צריך להיות ער לזה כל הזמן אדם צריך לראות אם אני מתפלל ואני לא נענה זה בגלל שהלשון שלי לא נקייה.
מה הרעיון של לעשות ברית מילה על הלשון?
זה שוב, יש שמה שלוש קליפות: ענן גדול, רוח סערה ואש מתלקחת. זה לא הזמן לפתוח על זה כי כל שכבה כזאת אני צריך להסביר עליה הרבה מאוד, מה זה 'ענן גדול, רוח סערה ואש מתלקחת', אבל אני כבר יגיד קצת על כל דבר.
'ענן גדול' זה הסתרה - ברגע שבנ''א מדבר דיבורי הסתרה דיבורים מניפולטיביים זה אחת הקליפות שנמצאות על הברית מילה. לא לדבר דיבורי הסתרה להיות כנה וגלוי תמיד אפילו שיכנסו בך ואפילו שאתה תחטוף על זה, לא משנה, לא שווה להסתיר. הקב''ה שאל את אדם הראשון: ''אייכה'' לא את קולך שמעתי בגן ואחבא ואירא מפנייך, הוא הסתתר לו בתוך העץ זה כבר הוא התחיל 'ענן גדול'. לא להסתיר אל תסתיר, טעית? תגיד' טעיתי. מותר לבנ''א להגיד: טעיתי, שגיתי אז זה כ''כ חשוב לנסות להבין את זה, לא לעשות הסתרה. ענן גדול זה הסתרה.
קליפה שנייה - רוח סערה - 'רוח סערה' זה כעס. שאתה משתמש בדיבור לשם כעס, מה רוח סערה עושה? רק הרס. תראו בארה''ב עוברים רוחות לא ראינו שמשהו טוב קורה מזה; עוקר בתים, עוקר עצים, עוקר הכל, משאיר מדבר, הורס הכל, ראינו אי פעם שרוח סערה עשתה משהו טוב? בחיים לא ראינו כזה דבר חוץ מלהותיר הרס זה לא עושה שום דבר כפשוטו.
אש מתלקחת - זה אש המחלוקת, אש הכעס, אש העצבים, ראינו שהדברים האלה בונים אי פעם? כנ''ל אש, ראיתם שהיא השאירה משהו טוב? שום דבר רק הרס.
אז אלה שלושת הדברים: ענן גדול - הסתרה. רוח סערה - זה יכול להיות ביקורת להוציא על אדם. ואש מתלקחת - זה כעס, זה ספציפית הרגש של הכעס בשעת הדיבור זה נקרא אש מתלקחת. זה שלוש קליפות שחז''ל אמרו אין להם תקנה חוץ מלקבור אותם, אין להם תקנה, נחש אין לו תקנה ''נחש עפר לחמו'' זה צריך להוריד אותו לעפר, מה זה להוריד אותו לעפר במשמעות שלנו? ענווה. זה נקרא ''עפר נחש לחמו''. שמי שיש לו את שלושת המידות האלה 'נחש עפר לחמו' אז להוריד את עצמו לענווה, ענווה תבטל את שלושת הקליפות האלה, ענווה ענווה ועוד קצת ענווה.
אברהם אבינו כדי שיהיה לו את כוח המילה, מה הוא אמר? 'אנוכי עפר ואפר'',
אותו אחד שעשה ברית מילה היה חייב להגיד: אנוכי עפר ואפר, למה? כדי להמית את הקליפות שיש אצלו הרי הוא נולד עם מום, הוא נולד עם העורלה אז הוא היה חייב להגיד בפה שלו ''אנוכי עפר ואפר'' ובאותו רגע הוא הזדכך. ברית המילה שלו נגמרה במילים ''אנוכי עפר ואפר''. דרך אגב, זה סגולה שהאבא יגיד בשם הילד ''ואנוכי עפר ואפר'' בזמן שהוא לוקח את העורלה ומטמין אותה בחול. המוהל מגיע עם גביע מיוחד יש שמה עפר, הוא פותח לו את זה, זה מכובד, ושם את זה בפנים והאבא צריך להגיד: ואנוכי עפר ואפר איך שהוא שם את זה שם בפנים, זהו, הוא אומר את זה בשם הבן שלו כי הוא שלוח של הבן שלו, זה לא הוא עושה את המצווה הוא שלוח של הבן שלו לעשות את המצווה וכך הוא מקנה לבן שלו את היכולת לגדול בענווה. בכלל ללמד ילדים, להגיד בפה שלהם כל הזמן ''ואנוכי עפר ואפר'' ילדים יש להם חוצפה, הם מדברים על המורים, הם מדברים על הרבנים, הם מדברים על ההורים, הם מדברים על כולם, מגיל אפס להתחיל ללמד אותם: ואנוכי עפר ואפר, לא לפתוח את הפה וללמד אותם על שלושת הקליפות האלה.
פריעה
זה עניין של להפריד, ההפרדה, אני צריך להיות כאן נורא צנוע. האמת היא שצריך לעשות לזה הדגמה פעם אחת אבל עניין של הפריעה זה להבדיל, כתוב, ''דעת אין הבדלה מניין'' צריך להבדיל בין קודש לחול, הפריעה מבדילה בין הקודש לבין החול, אז צריך להבדיל בין הקודש לבין החול. לדבר דבורי קודש.
את הפריעה אשכנזים עושים ע''י דיבור באידיש, זה בסדר לנו יש את העברית, עברית זה כמו אידיש, כי יש לשון הקודש ויש עברית זה לא אותה שפה בכלל (אז אנחנו יצאנו ידי חובה בעברית של אליעזר בן יהודה, הוציא אותנו ידי חובה בזה שעשה לנו עברית כמו אידיש) לא מבינים את השפה הזאת זאת שפה מומצאת לגמרי והאידיש יש לה הגיון לעברית אין הגיון. אז אפשר לדבר בחולין: 'בסבבה' 'מגניב' וכל הדברים האלה אבל בלשון הקודש כשמדברים זה משהו אחר. לשון הקודש זה לשון הקודש. לשון הקודש זה השפה של הקב''ה.
אז צריך לדעת להפריד בין קודש לבין חול וכמובן שדיבורי חולין גם הדיבורים עצמם להמעיט כמה שפחות לצורכי נפש ולצרכים שצריכים אותם באמת אבל כמה שפחות לדבר דיבורי חולין כמה שיותר לדבר דיבורי קודש, זה נקרא פריעה. פריעה זה להבדיל בן קודש לבין חול.
מציצה
אח''כ עניין של המציצה - זה לשאוב חיים חדשים, 'לשאוב חיים חדשים' זה להוריד חוכמה חדשה להוציא כל הזמן חוכמה חדשה כל הזמן אדם שהדיבור שלו יהיה מיוחד. אדם צריך להמציא לעצמו שפה כמו שהייתה את השפה של רש''י וזה לא כמו השפה של הרמב''ם וזה לא כמו השפה של הרמב''ן וזה לא כמו השפה של אף אחד אחר. כל אחד צריך להיות ייחודי כמו שאומר רבי נחמן מברסלב כל אחד צריך לעשות לעצמו את השביל שלו, את הנתיב שלו אל הקב''ה והוא צריך להמציא לעצמו שפה חדשה אפילו שפה השגית, מה הוא משיג, כי בהשגה עצמה גם ניתנות לך מילים. לאנשים שהם בעלי השגה ניתנות מילים.
למשל, בשפה של האריז''ל בעלי הפשט לא הבינו אותו כתב בספירות, כתב אורות וכלים אנשים קראו, זה כתוב בעברית, אתה אומר: אני קורא בעברית כל מילה אני לא מבין מה הוא אומר, אין לי מושג מה הוא מחבר שמה בכלל אבל הוא קיבל מילים להשגה שלו. אז האדם צריך לקבל מילים להשגה שלו וכל אדם צריך שתהיה לו שפה מיוחדת משלו שממש ידברו ויגידו: זה השפה שלך, אבל כולנו נדבר את אותה שפה. אז מצד אחד יש יחודיות ואנחנו מדברים באותה שפה. אז זה חשוב שזה יהיה.
אז זה העניין של ברית המילה לכן ברית המילה כמו שאתם מבינים גם נשים יכולות לעשות את זה, זה שגברים עושים את זה, זה בפיזי, במעשה כולנו צריכים לעשות את זה בפה שלנו.
אז זה מאוד חשוב לדבר דיבורים חיובים, דברים של תקווה. למה?
יש אנשים שיגידו זה לא מציאותי אבל העתיד הוא כן מציאותי, העתיד כן טוב, העתיד היא כן אחד, העתיד הוא כן שנראה את האור, העתיד הוא כן עולם הבא. אז למה לא לנבא את זה? למה לנבא שלילי כל הזמן? אפילו שאנשים אומרים: אני מפחד שתהיה מלחמה גם להגיד את זה זה לדבר דיבורים רעים לא להגיד את זה גם אם יש רוחות של מלחמה אפילו לא להגיד את זה יכול להיות שאפילו הדיבור שלך עכשיו יכריע שזה כן יקרה, אתה מנבא את זה אתה מייצר את המציאות הזאת לא לנבא, לא להיות חלק מאותם עוכרי ישראל ועוכרי מציאות בזה שכל הזמן מחרחרים - מלחמה זה תעשיה אדירה יש המון אנשים שמעוניינים שתהיה מלחמה. כל התעשייה הביטחונית בכל העולם מעוניינת שתהיה מלחמה זה תעסוקה לכל החיים זה מיליארדים. אתם יודעים לכמה אנשים יש אינטרס שתהיה מלחמה גדולה, אתם יודעים כמה מחרחרי מלחמה יש? אתם לא מבינים, ממש יוזמים, עכשיו, אין להם בעיה שאנשים ימותו סביבם זה לא מעניין אותם זה מיליארדים זה תעשיות מטורפות; של כסף, של טילים, של אופטיקה, זה תעשיות. אז יש אנשים שממש מחרחרים הולכים מוכרים לזה נשק ומוכרים לזה נשק' וכל מיני דברים כאלה.
דברי הרב נווה - למה רוסיה נותנת s300? במקום להגיע למזרח התיכון ולעשות שלום בן כולם אתם מוכרים עכשיו s300 בואו תגידו מה הפתרון הזה? אני לא מצליח להבין את הראש הזה של פוטין, איך בנ''א כזה נשיא מדינה אתה הולך אתה נותן נשק? אז עם מי אתה? תגיד זה לא הולך ככה אני רואה שישראל מתקיפה, יש כאן סתם חרדות, אני נמצא בין איראן אני שומע אותם אני לא מפחד מהם הם לא אויבים שלי אני שומע את הפחדים שלהם אני שומע את הפחדים של סוריה ואני שומע את הפחדים של ישראל, אני מסוגל בגלל שאני קרוב אליהם להיכנס פה עכשיו לסוריה לעשות עכשיו משא ומתן בן כולם להכריח את כולם, אם לא אתם לא מקבלים ממני נשק, אתם לא מקבלים ממני שום סיוע בואו ניכנס למשא ומתן נפסיק את השטויות. מה אתה נותן נשק ארוך טווח לאיראן? אתה נותן s300 לסוריה ואתה אומר לישראל: אתם רשאים לתקוף, אני מאפשר לכם לתקוף.. רואים את זה, למה? זה רוסיה. רוסיה זה התעשייה הכי גדולה של נשק לכל העולם זה תעשיית המלחמה הכי גדולה והם כל הזמן מחרחרים את זה, כל פעם מקימים את קים ג'ונג, כל פעם מקימים את החיזבאללה, מקימים את אסאד, כל פעם מקימים משהו שינבח, עכשיו אתה אומר' למה אתה עושה את זה? אז הוא צעיר אין לו חיים זה החיים שלו, לפוטין אין חיים אתם צריכים לדעת הוא חי כמו קיסר כמו הקיסרים שחיו פעם, ככה הוא חי, אז עושים עליו סנקציות, זה מעניין אותו? לא, מה יציל אותו? מלחמה זה יציל אותו, לעשות מלחמה זה יציל אותו הוא מחרחר ריב כל הזמן. וכנ''ל הפלסטינאים וכנ''ל כל מה שנמצא סביבנו. זה עניין של הגויים, זה לא חס ושלום אנטי אנטישמיות, זה לא אנטישמיות כלפי הגויים שלא תבינו לא נכון, ''על חרבך תחייה'' נגזר עליהם 'על חרבך תחייה' אז הוא חי על החרב שלו שלא תחשבו שדונלד טראמפ יותר טוב זה אותו דבר כל שניה הוא מאיים בנשק על משהו, נחריב את סעודיה, כל פעם קם בבוקר מחריב משהו אחר, בסדר, אבל גם הם זה אותו דבר, זה הכל עניינים של תעשיה של כסף.
בישראל כל הזמן אתה תשמע מאתנו רק שלום. עכשיו ירדן קצת ציצה הגדלנו את כל סיוע המים לירדן בערך כל הרזרבות שיש לנו של המים אנחנו נותנים לירדן, למה? כי הם צייצו. עכשיו, אתה אומר אנחנו נמצאים במצוקה אנחנו נותנים מים? נהיינו יצאנים של מים? אין לנו מים בעצמנו אנחנו נמצאים במצוקה חמש שנות בצורת היו לנו לאחרונה, אתה יכול להגיד להם: תייבאו מטורקיה, תייבאו מכל העולם, נעזור לכם לייבא, נעזור לכם לעשות מתקני התפלה.. לא אנחנו מפחדים ממלחמה, בגלל שאנחנו מפחדים ממלחמה ואנחנו לא רוצים מלחמה עם אף אחד רוצים שלום מעבירים להם מים. וככה כל מי שמציץ, ארדואן גם כן זה שונא ישראל גדול כל שניה שולחים לו אגרת התנצלות, אגרת פיוס, כל שניה אנחנו הולכים מרעים את כל העולם 'רגיעון של הדסה' זה מה שנהיינו זה מדינת ישראל, שולחים שגרירים שירגיעו בכל מקום. בסדר, זה עם ישראל מחפש שלום כל העולם מחפש מלחמה, אנחנו מחפשים שלום כל העולם מחפש מלחמה.. קמים בבוקר פשוט מחפשים: איזה תירוץ יש להילחם בישראל.
אז היהודי זה ככה, צריך לרדוף כל הזמן ''אוהב שלום רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן'' והדבורים שלנו צריכים להיות חיובים ודיבורי תפילה ודיבורי תקווה ולא לדבר לגויים. אומות העולם ידוע שאין להם חיי'ר אנחנו מדברים רק עם הקב''ה. אז זה עניין של ברית המילה.
עכשיו כדי להבין את זה' להבין את העומק ואת החשיבות אני רוצה להקריא לכם עכשיו את ספר יצירה.. אתם לא תבינו אותו, מן הסתמא, אבל אתם תבינו את החשיבות של האותיות. מכאן תבינו את החשיבות של האותיות ותבינו את החשיבות של המילים כי בשתי דפים הוא כותב לנו את כל מה שקורה פה רק באמצעות אותיות, מה קורה רק עם אותיות. במה תלוי העולם' כמה זה תלוי באותיות. אז אני מקריא את ספר יצירה..
(הערה – הקטע שמצורף כאן נלקח מהאינטרנט והוא דומה לא זהה למה שהקריא הרב. הרב הקריא הרבה יותר.. עמכם הסליחה, זה מה שמצאתי. ההמלצה לשמוע את המלל המדויק של הרב מהשיעור עצמו. בכל אופן, בקטע הנ''ל משולבים חלק מדברי הרב (פרשנות) בכתב אלכסוני כדי שנוכל להבדיל)
ספר יצירה פרק א
(א) בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות את עולמו בשלשה ספרים בספר ספר וספור (נוסח אחר - אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל רחום וחנון שוכן עד וקדוש שמו):
(ב) עשר ספירות בלי מה במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחוד מכוונת באמצע במלת לשון ובמלת המעור:
(ג) עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בורייו והשב יוצר על מכונו. (נ"א ואית דגרסי ודע וחשוב. ואית דגרסי והשב וחשוב, ואחרים גורסים וחקור ודע וחשוב מהם):
(ד) עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, עומק ראשי"ת ועומק אחרי"ת, עומק טו"ב ועומק ר"ע, עומק רו"ם ועומק תח"ת, עומק מזר"ח ועומק מער"ב, עומק צפו"ן ועומק דרו"ם. ואדון יחיד א"ל מל"ך נאמן מושל בכולן, ממעון קדשו ועד עדי עד:
(ה) עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם סוף, ודברו בהן ברצוא ושוב, ולמאמרו בסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים:
(ו) עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר:
(ז) עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר, ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית:
(ח) עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים חי עולמים נכון כסאו מאז, ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. קול רוח ודבור זו רוח הקדש, לראשיתו אין חקר לתכליתו אין קצבה:
(ט) שתים רוח מרוח, חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות, וחקק וחצב בהן ארבע רוחות מזרח ומערב צפון ודרום, ורוח בכל אחת מהן:
(י) שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט, חקקן כמין ערוגה, הציבן כמין חומה, סבבן כמין מעזיבה ויצק מים עליהן ונעשו עפר (נ"א אפר) שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ. ואית דמסיימי, תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם, בוהו אלו אבנים מפולמות שממנו המים יוצאים שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו):
זה עניין כגדול מאוד וזה קדושה וטהרה גדולה מאוד לשמוע את ספר יצירה
והוא מספר מה הוא עשה רק מאותיות, הוא מנסה להסביר לנו את כל העולם הזה איך הוא ברא רק מאותיות
(יא) ארבע אש ממים חקק וחצב בהן כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכל צבא מרום. ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט (ואית דמסיימי הכי - ולא מאשו הגדולה שלא ישוו לאש אוכלה אש): כל זה מאותיות
(יב) חמש חתם רום בסוד, נ"א - בירר שלש אמות מן התפשטות [בנדפס - הפשוטות] וקבען בשמו הגדול יה"ו וחתם בהן שש קצוות:
(יג) פנה למעלה וחתמו ביה"ו, שש חתם תחת פנה למטה וחתם ביו"ה, שבע פנה לפניו וחתם מזרח בהי"ו, שמנה פנה לאחוריו וחתם מערב בהו"י, תשע פנה לימינו וחתם דרום בוי"ה, עשר פנה לשמאל וחתם צפון בוה"י: כל הקומבינציות של שם הויה
(יד) אלו עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים, ושש קצוות רום תחת מזרח מערב צפון דרום (תם פרק ראשון):
ספר יצירה פרק ב
(א) עשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות וי"ב פשוטות:
(ב) שלש אמות אמ"ש, תולדות השמים אש, תולדות הארץ מים, תולדות אויר רוח. אש למעלה ומים למטה ורוח חק מכריע בנתיים:
(ג) שלש אמות אמ"ש, מ' דוממת, ש' שורקת, א' חק מכריע בנתיים:
(ד) שלש אמות אמ"ש, יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתיים:
(ה) כ"ב אותיות יסוד, חקק"ן חצב"ן שקל"ן צרפ"ן והמירן וצר בהן נפש כל היציר וכל העתיד לצור:
(ו) כ"ב אותיות יסוד, חקוקות בקול, חצובות ברוח, קבועות בפה בחמש מקומות, אחה"ע בומ"ף דטלנ"ת זסשר"ץ גיכ"ק (גרון וחיך זה ישפיל וזה ירום ושאר המוצאות הם באמצע לפיכך סדרם דרך האותיות הראשונות):
(ז) כ"ב אותיות יסוד קבועות בגלגל ברל"א שערים, חזר גלגל פנים ואחור, סימן לדבר אין בטובה למעלה מענ"ג ואין ברעה למטה מנג"ע:
עונג ונגע זה אותן אותיות. ברגע שהרצף הוא נכון זה עונג ברגע שהרצף הוא לא נכון זה נגע. מי עושה שהרצף יהיה נכון או לא נכון? מעשיו של בני אדם. אדם עושה אם הדברים יהיו עונג או נגע.
(ח) כיצד שקלן והמירן א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב', חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות ברל"א שערים, ונמצא כל הדבור וכל היצור יוצא מהם, ונמצא כל היצור יוצא בשם אחד:
(ט) יצר ממש מתהו, ועשה את שאינו ישנו. וחצב [נוסח אחר - ועשה] עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס:
(י) קודם שנעתיק ענין האלפא ביתות וקודם שנכנס בביאורם, צריך שנבאר טעם לענין האלפא ביתות ותמורתם. ולזה נאמר כי מדת האותיות כמדת הספירות כל אחת כלולה מכולם, כן האותיות כל אחת כלולה מכולם, א' כלולה מכ"ב וב' כלולה מכ"ב וג' כלולה מכ"ב. וכמו שאל הספירות זה טעם קשרם וייחודם כדפרישית בספ"ר כי תתייחד גבורה בגדולה מצד גדולה שבה, ועם הת"ת מצד הת"ת שבה, וכן הת"ת עם החסד מצד החסד שבו, וחסד עם גבורה מצד גבורה שבחסד, ועל דרך זה לכל הספירות. וכן ענין האותיות שכל אחת תתייחד ותתקשר עם כל הכ"ב מצד חלק אות ואות שבה, וזה טעם אל רל"א שערים שהוא א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב' כדפרישית. ומטעם שקשר זה כפול לשנים א' עם ב' מצד חלק ב' שבאל"ף, וב' עם אל"ף מצד חלק א' שבבי"ת, לזה כפל המשנה ואמר אל"ף עם כולן - מצד חלק כולן שבאל"ף, וכולן עם אל"ף - מצד חלק א' שבכולן. וכן ענין זה אל הספירות:
(יא) אל בת גש דר הק וצ זפ חע טס ינ כמ אב גת דש הר וק זצ חפ טע יס כנ למ אג דת הש ור זק חצ טפ יע כס לנ במ אד בג הת וש זר חק טצ יפ כע לס מנ אה בד ות זש חר טק יצ כפ לע מס גנ או בה גד זת חש טר יק כצ לפ מע נס אז בו גה חת טש יר כק לצ מפ נע דס אח בז גו דה טת יש כר לק מצ נפ סע אט בח גז דו ית כש לר מק נצ ספ הע אי בט גח דז הו כת לש מר נק סצ עפ אכ בי גט דח הז לת מש נר סק עצ ופ אל בכ גי דט הח וז מת נש סר עק פצ אמ בל גכ די הט וח נת סש ער פק זצ אנ במ גל דכ הי וט זח סת עש פר צק אס בנ גמ דל הכ וי זט עת פש צר חק אע בס גנ דמ הל וכ זי חט פת צש קר אפ בע גס דנ המ ול זכ חי צת קש טר אצ בפ גע דס הנ ומ זל חכ טי קת רש אק בצ גפ דע הס ונ זמ חל טכ רת יש אר בק גצ דפ הע וס זנ חמ טל יכ שת אש בר גק דצ הפ וע זס חנ טמ יל כת את בש גר דק הצ ופ זע חס טנ ימ כל:
(יב) א"ל ב"ת ג"ש ד"ר ה"ק ו"צ ז"פ ח"ע ט"ס י"נ כ"מ:
(יג) א"ב ג"ת ד"ש ה"ר ו"ק ז"צ ח"פ ט"ע י"ס כ"נ ל"מ:
(יד) א"ג ד"ת ה"ש ו"ר ז"ק ח"ץ ט"פ י"ע כ"ס ל"נ ב"מ:
(טו) צופה וממר ועושה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד, וסימן לדבר כ"ב חפצים וגוף אחד. [סליק פירקא]:
ספר יצירה פרק ג
(א) שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות, ומהם יוצא אש ומים ורוח ומתחלקין (נוסח אחר - ומהותל בהן) זכר ונקבה:
יש כאן את הסוד של המחלות - אם אדם חולה באיבר מסוים שלוט על אותו איבר אות אם אדם פגם באותה אות הוא חולה באותו איבר תלוי מה הוא דיבר
(ב) ושלש אמות אמ"ש בעולם, רו"ח ומי"ם וא"ש, ומהם נולדו אבות שמהם נברא הכל:
(ג) שלש אמות אמ"ש בעולם, רוח ומים ואש, שמים נבראו תחלה מאש, ארץ נבראת ממים, אויר נברא מרוח מכריע בנתיים:
כשזה נאמר, הכוונה מהאותיות לא מהדברים, מהאותיות עצמן. אם הוא אומר: שמים נבראו מאש אז צריך לקחת את המילה 'אש' ו'שמים' כי שמים זה הלחם של מילים אש ומים. אז שמים נבראו מאש וארץ נבראת ממים ז''א מהמילה 'מים' נבראה המילה 'ארץ'.
(ד) שלש אמות אמ"ש בשנה, קו"ר וחו"ם ורוי"ה. חום נברא מאש, קור ממים, רויה מרוח מכריע בנתיים:
(ה) שלש אמות אמ"ש בנפש, רא"ש בט"ן וגוי"ה. ראש נברא מאש, בטן ממים, וגויה מרוח מכריע בנתיים:
גויה זה האיבר של הגבר, החלק התפוח.
(ו) שלש אמות אמ"ש חקקן חצבן צרפן יצר בהן שלש אמות בשנה, ושלש בעולם, ושלש בנפש, זכר ונקבה:
אמש – לא אתמול
(ז) המליך אל"ף ברוח וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר מהן אוי"ר בעולם, רוי"ה בשנה, גוי"ה בנפש, זכר ונקבה, זכר באמ"ש ונקבה באש"מ:
(ח) המליך אות מ' במים וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן אר"ץ בעולם, קו"ר בשנה, ובט"ן בנפש, זכר ונקבה, זכר במא"ש ונקבה במש"א:
(ט) המליך ש' באש וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן שמי"ם בעולם, חו"ם בשנה, רא"ש בנפש זכר ונקבה, זכר בשמ"א נקבה בשא"מ:
זה כל הקומבינציות: אמש, אשמ, מאש, משא, שאמ, שמא
הכל רק מאותיות. בעולם העליון לא רואים את הדברים עצמם, אין מוחשיות יש התפשטות הגשמיות הכל זה אותיות אבל מבינים את האות ואת הקומבינציה של האותיות עצמן ומהן אפשר לדעת אם הצירופים הם חיובים או שליליים. צדיקים יודעים איך הצרופים השלילים נעשו וזה נעשה ממעשיהם של בני האדם והם עסוקים כל הזמן להחזיר את הצרופים למקומם. גם כאשר באים לצדיק הצדיק יודע לקחת הוא רואה במצח של האדם את כל האותיות שלו והוא יודע לסדר אותן אם האדם יצליח לשמר את הקרבה שלו לצדיק כתוב ''קרבת אלוקים לי טוב'' לא סתם, כי הצדיק מיד לוקח והוא מסדר את זה. גם בשיעור אפשר לסדר את כל האותיות הבעיה היא אח''כ שאדם מערבל את האותיות עם המעשים שלו. עצב הורס, כעס הורס, שנאה הורסת, מחלוקת הורסת ואז הוא בא עוד פעם והצדיק מסתכל במצחם של האנשים ומסדר אותן עוד פעם עד שזה יתפס בעזרת ה'.
ספר יצירה פרק ד
(א) שבע כפולות בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות, יסודן חיי"ם שלו"ם חכמ"ה עוש"ר ח"ן זר"ע ממשל"ה:
האותיות האלה אחראיות על הדברים האלה. גם שבוחרים שם לאדם, לא בוחרים שם סתם השם שלו מכריע מה הוא יהיה; חכם, עשיר, גיבור, חס ושלום ההיפך.
(ב) ומתנהגות בשתי לשונות ב"ב ג"ג ד"ד כ"כ פ"פ ר"ר ת"ת, רך וקשה, גבור וחלש, כפולות שהן תמורות, תמורת חיי"ם מו"ת, תמורת שלו"ם ר"ע [נוסח אחר - מלחמ"ה], תמורת חכמ"ה [נוסח אחר - חרוצ"ה] אול"ת, תמורת עוש"ר עונ"י, תמורת ח"ן כיעו"ר, תמורת זר"ע שממ"ה, תמורת ממשל"ה עבדו"ת:
אז אותן אותיות, אתה יכול לראות בנ''א שקוראים לו 'משה' אחד יכול להיות 'משה רבינו' אחד יכול להיות בכלא, הפושע הכי גדול בעולם. 'מיכאל' אחד יכול להיות מלאך ה' צבאות, אחד יכול להיות הדבר הכי גרוע בעולם. אז זה אותן אותיות רק זה חרב פיפיות תלוי למה השימוש הולך.
(ג) שבע כפולות בג"ד כפר"ת, שבע ולא שש, שבע ולא שמונה. שש צלעות לששה סדרים כנגד שבע קצוות, מהן שש קצוות מעלה ומטה מזרח מערב צפון ודרום, והיכל הקדש מכוון באמצע, והוא נושא את כולן. ברוך כבוד ה' ממקומו:
בגלל שהוא חושב את העולם, ברגע שהוא חושב את העולם. המקום של העולם נמצא בתוך הקב''ה וחס ושלום לא לחשוב שהקב''ה נמצא בעולם, בחלל החיצון או משהו כזה. 'והוא נושא את כולם', למה? כי הקב''ה חושב את העולם הכל נמצא במחשבה של הבורא.
(ד) שבע כפולות בג"ד כפר"ת, חקק"ן חצב"ן צרפ"ן שקל"ן והמיר"ן וצר בהן ככבים בעול"ם וימים בשנ"ה ושערים בנפ"ש, ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שבתות, ולפיכך חיבב השביעי תחת השמים:
וכל זה מאותיות' תבינו מה אנחנו בוראים כשאנחנו מדברים, תקלטו מה קורה בזמן שאנחנו מדברים, אנחנו מזיזים את כל העולמות כולן כל מה שהאותיות נוגעים בהם, הוא מדבר על הכל: כוכבים, גלקסיות, מלאכים, היכלות, ספירות, אברים בגוף האדם, דומם, צומח, חי, אתה מתחיל לדבר אתה מזיז את הכל, אתה מזיז את הכל, הכל נוגע בהכל, הדיבור שלך נוגע בכל הדברים האלה. אתה יכול לגרום לעולם ללקות, אתה יכול לגרום לעולם ללקות בפירות שלו, אתה יכול לגרום לעולם ללקות בגשם, אתה יכול חס ושלום אפילו לגרום לעקרות. לעתיד לבוא, יראו לו מה הדיבור שלו עשה בעולם, ולפעמים ההיפך, יראו לצדיק איזה הפריה הוא הביא לעולם, איזה שגשוג הוא הביא לעולם.
(ה) המליך אות ב' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו שבתי בעולם, ושבת בשנה, ופה בנפש. [(כאן נמצא מחוק בספר הרב, אבל הפירוש לא נמצא מחוק, ולזה העתקתי אותו)]:
עכשיו הוא עובר על האותיות, מה כל אות אחראית..
(ו) המליך אות ג' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו צדק בעולם, ואחד בשבת בשנה, ועין ימין בנפש (גם משנה זו נמצאת מחוקה בספר הרב, ומפני הפירוש גם כן שלא נמצא מחוק העתקתיה):
(ז) המליך אות ד' וכו' [נוסח אחר - המליך וכו']:
(ה) ב', המליך אות ב' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו שבתי בעולם, ושבת בשנה, ופה בנפש:
(ו) ג', המליך אות ג' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו צדק בעולם, ואחד בשבת בשנה, ועין ימין בנפש:
(ז) ד', המליך אות ד' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו מאדים בעולם, ושני בשבת בשנה, ועין שמאל בנפש:
(ח) כ', המליך אות כ' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו חמה בעולם, ושלישי בשבת בשנה, ואף ימין בנפש:
(ט) פ', המליך אות פ' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו נוגה בעולם, ורביעי בשבת בשנה, ואף שמאל בנפש:
(י) ר', המליך אות ר' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו כוכב בעולם, וחמישי בשבת בשנה, ואזן ימין בנפש: 'כוכב' זה הכוכב שהכי קרוב לשמש, נקרא 'כוכב'. לשים לב איזה אות אחראית על איזה איבר בגוף.
(י"א) ת', המליך אות ת' וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה, וצר בו לבנה בעולם, וששי בשבת בשנה, ואזן שמאל בנפש:
כל האותיות קשורות לכל העולמות כולן מלמעלה עד למטה. הכל בנוי מאותיות וכשאתה מדבר הכל מתנגן. אומר הבעלש''ט שעומד כינור אחד מול כינור גדול וכאשר הוא מנגן הכינור השני חייב לנגן ע''פ אותו תדר אז אח''כ הוא מסביר שזה על כל העולמות כולם אתה מנגן בכינור קטן שומעים אותך בכל העולמות, אין מקום שאתה לא מזיז בו משהו. אתה מתחיל לדבר פה עלה בסיביר זז.
ספר יצירה פרק ה
(א) י"ב פשוטות באותיות ואלו הן, הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק. יסודן ראי"ה שמיע"ה רי"ח שי"ח לעיט"ה תשמי"ש מעש"ה הילו"ך רוג"ז שחו"ק הרהו"ר שינ"ה:
כל האותיות האלה אחראיות על הפעולות האלה, אם אדם לוקה בהם הוא לוקה באחת מהאותיות האלה. כשאדם מגיע חולה המקובל יודע לתקן לו את אותן אותיות. אבל מדוע התקלקלו לו אותן אותיות? כי בנ''א השתמש בהם לרעה. 'השתמש בהם לרעה', בנ''א צריך לדעת איזה מילים חוזרות על עצמן. בין אם הוא מקלל, בין אם הוא כועס..
(ב) י"ב גבולי אלכסון מפוצלין לששה סדרים מפסיקין בין רוח לרוח, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית. גבול מערבית צפונית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית. גבול צפונית מזרחית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית. גבול דרומית מערבית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית:
שנים עשר גבולי אלכסונים זה הקומבינציות של שם הויה: יש יקוק, אח''כ היוה, קומבינציות שונות של השם עצמו, יש שנים עשר כאלה, הם מחולקים לפי שנים עשר השבטים ולפי שנים עשר חודשי השנה.
הוא נותן כאן, זה לא רק ארבע רוחות השמים אלא זה גם למטה ולמעלה. אז הוא אומר 'צפונית רומית' הכוונה צפונה ולמעלה וכו'. 'גבעות עולם' זה האימהות שלנו: שרה רבקה רחל ולאה. כל מה שכרגע ציינו זה נוגע לאישה.
(ג) י"ב פשוטות, י"ב ולא י"ג, י"ב ולא י"א. חקקן חצבן צרפן שקלן המירן, וצר בהן מזלות וחדשים ומנהיגים:
הוא מדבר על הקב''ה שעשה את זה.
(ד) שנים לועסים, שנים לועזים, שנים עליצים, שנים עליזים, שנים נועצים, שנים טורפים, שנים ציידים. עשאן כמין מריבה, עשאן [נוסח אחר - ערכן] כמין מלחמה, גם את זה לעומת זה:
למה 'מריבה?' כאילו זה לעומת זה.
(ה) י"ב אותיות פשוטות, חקקן חצבן צרפן וצר בהן י"ב מזלות ואלו הן, טל"ה שו"ר תאומי"ם סרט"ן ארי"ה בתול"ה מאזני"ם עקר"ב קש"ת גד"י דל"י דגי"ם. ואלו הם י"ב חדשים בשנה, ניס"ן איי"ר סיו"ן תמו"ז א"ב אלו"ל תשר"י חשו"ן כסל"ו טב"ת שב"ט אד"ר. ואלו הן שנים עשר מנהיגים בנפש, שתי ידי"ם שתי רגלי"ם שתי כליו"ת כב"ד מר"ה המס"ס קיב"ה קרקב"ן וטחו"ל [ואית דמסיימי הכא עשאן כמין מריבה וכו' כדלעיל]:
זאת הסיבה שלכל חודש מאיר אותו איבר ואפשר לתקן את אותו איבר באותו חודש. למשל, האות של החודש היא נון, החודש נקרא 'מר חשוון', המזל של החודש עצמו: מזל עקרב, האיבר שמתקנים אותו: קיבה. בגלל שאדם מתחיל להריח 'ריח של חורף' מתחיל לאכול 'כמו בהמה' .
(ו) שלש אמות שבע כפולות י"ב פשוטות, אלו כ"ב אותיות שבהם יסד י"ה יהו"ה צבאו"ת אלהים חיים אלהי ישראל אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו:
(ז) עדים נאמנים שלשה הם, וכל אחד ואחד לבדו עומד, ומעידין על האל כי הוא אחד ואין לו שני. ואלו הן, עול"ם שנ"ה נפ"ש:
ספר יצירה פרק ו
(א) שלשה אבות ותולדותיהם, ושבעה כובשין וצבאותיהן, וי"ב גבולי אלכסונין. וראיה לדבר עדים נאמנים עולם שנה נפש:
(ב) חיצה את העדים, חק עשרה שלשה ושבעה וי"ב מזלות ופקידין בתל"י גלג"ל ול"ב:
(ג) שלשה אש ומים ורוח, אש למעלה ומים למטה ורוח בנתיים, וסימן לדבר שהאש נושאה את המים:
(ד) תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה. [ואית דמסיים הכי - כללו של דבר מקצת אלה מצטרפין עם אלה ואלו תמורת אלו, אלו כנגד אלו, ואם אין אלו אין אלו]:
(ה) גם כל חפץ זה לעומת זה ברא האלהים, טוב לעומת רע. טוב מטוב, רע מרע. טוב מבחין את הרע, ורע מבחין את הטוב. טוב גנוז לצדיקים ורע לרשעים:
(ו) שלשה אחד אחד לבדו עומד. שבעה חלוקים, שלש מול שלש ואחד מכריע ביניהם. י"ב עומדים במלחמה, שלשה אוהבים שלשה שונאים, שלשה מחיים שלשה ממתים, ואל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו:
(ז) אחד על גבי שלש, ושלש על גבי שבעה, ושבעה על גבי שנים עשר, וכולן אדוקים זה בזה:
(ח) וכיון שצפה [נ"א - שראה] אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו [נ"א - על ראשו] קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון. קשר עשרים ושתים אותיות בלשונו, והמקום גילה [נ"א - וחמקו וגילה] לו סודו. משכם במים דלקם באש רעשם ברוח בערם בשבעה [נ"א - בשלהבת] נהגם בי"ב מזלות. אד"ג. [נ"א - א'ד'נ']:
כתוב ''אלה תולדות השמים והארץ בהבראם'' כתוב באותיות אברהם, תבינו מה אברהם אבינו ידע. הקב''ה נגלה אליו מסר לו את כל הסודות של כל האותיות לכן אברהם אבינו יכול היה ליצור את הכל. יש כמה דברים שנאמר על אברהם אבינו שהצליח לעשות כמו למשל איך עם 318 איש הצליח לנצח חמישה מלכים? אז כתוב שהוא הרים את העפר לשמים והעפר נלחם בשבילו. אמר לו: הבט וראה את זרעך, כתוב שהוא הוציא אותו מחוץ לאטמוספירה והראה לו את כל העולם מסוף העולם ועד סופו. את כל זה אברהם אבינו ידע לעשות. הוא העביר את זה לאליעזר, אמר לו: לך תשיג אישה, נתן לו את כוח קפיצת הדרך, אמר לו' איך לעבור מימדים, בשלושה ימים הוא עשה את זה בפעם אחת.
עד כאן ספר יצירה...
אז הנה הוא אומר את זה, בדיוק מה לעשות, הוא אומר, שוב, לאוזניים: ג' שמועות טובות לאוזן: ברכה, שמועה טובה, קילוס (שבח, להגיד שבח). ג' ראיות רעות: עין נואפת, עין רעה, עין מנדת. ג' ראיות טובות: בושת עין, טובת עין, עין נאמנת. ג' רעות ללשון: דיבור רע והמלשין והמדבר אחד בפה ואחד בלב. וג' טובות ללשון: שתיקה, שמירת הלשון ודיבור אמת.
ככה אברהם אבינו אמר איך הוא השיג את כל מה שהוא השיג -
לא מסובך, לנו זה נראה 'אתה צריך לעשות: טבילות וגלגולי שלג ואתה צריך ללמוד מהבוקר עד הערב זוהר' לא, לא, יש דברים שזה שייך לטבע הרוחני של האדם. שמור את הטבע הרוחני שלך, זה הכל. שמור את הטבע הרוחני שלך. איך אדם יהיה בריא? הוא שומר על הטבע שלו, אם הוא לא צורך דברים כימיים או לא צורך דברים שהוא לא צריך לצרוך אותם אז הוא שומר על הבריאות שלו, הבריאות שלו נמצאת, לא צריך להמציא בריאות, אתה לא ממציא בריאות.
אז הטבע הרוחני שלנו כבר קיים. אז אם אתה מדבר אמת, ואתה שומר על הלשון, ואתה שומר על שתיקה, למה שלשון הקודש שלך לא תעבוד? למה שהתפילה שלך לא תפעל?
זה כל ספר יצירה - רק בא להראות, תראו איך כל אות נמצאת על כל דבר בעולם -
הכל בנוי מאותיות וכשאתה מניע את האותיות כל אחת מהאותיות זזה בעולם. זה כמו אדם שעושה עם מיתר אותו מיתר, האות א', איפה שהאות א' נמצאת בכל העולמות זזה בזמן שאתה מדבר. לא לדמיין דמיונות זה הכל נמצא אצלנו בתודעה, ברגע שאתה מזיז את זה, זה זז מה א' שאתה אומר את זה פה וזה עובר דרך כל העולמות שנמצאות אצלך בתודעה. אז אם אתה אומר את זה לטובה ברור שזה הכל עובד לטובה, אם אתה אומר את זה לרעה אז הכל עובד לרעה. למה להגיד לטובה? כי זה הטבע הרוחני של זה, ככה הקב''ה ברא את זה.
כמה צריך להישמר מן הכעס, מן הרוגז, מן השקר, מן ההסתר (אחד בפה אחד בלב).
תזכרו את שלושת הקליפות: ענן גדול - הסתרה. לא להיות מניפולטיבי, לא להסתיר, לא לעבוד על אנשים, להגיד את האמת, להיות כנה, להיות דוגרי. גם עם ילדים, זה הכי חשוב. ילד מיד קולט שאתה מסתיר ממנו. רוח סערה - ביקורת, שפיטה, לרדת על בנ''א. אש מתלקחת - כעס, שנאה, מחלוקת. זה שלושת הקליפות
אז עושים ברית מילה -
פריעה - הבדלה. הבדלה בין קודש לחול. מה זה אומר שצריך לעשות? להבדיל בן דבורי קודש לדיבורי חול. ככל שאדם יותר מדבר דיבורי קודש, תהילים, תפילה, לימוד תורה ודברים כאלה 'הוא על הסוס', מדבר שטויות 'ה' ישמור'. אבל אם דבורי חולין אז לפחות לדבר.. בגלל זה אתם תראו שהרב אשלג היה רגיש מאוד ללשון הקודש דיבר הרבה מילים באנגלית, הרבה מילים בלועזית. מציצה - להזרים דם חדש. להוריד תמיד חוכמה חדשה. להשיג תמיד חוכמה חדשה..
עכשיו, כל הקונבנציות של האותיות ומה עושים איתן הכל נמצא כאן.. יש כאן טבלאות על טבלאות אבל אדם רגיל לא יבין כאן כלום. מי שהעיניים שלו לא רואות טוב כי יש לו 'עין הרע' לא יראה, גם לא ישמע והוא גם לא יבין אבל מי שהקב''ה רוצה, בתודעה שלו הכל יסתדר הוא יראה את כל ספר יצירה מסודר לו. ואז הוא יודע איך לברוא כל דבר, אבל זה רק בנ''א שהוא לכתחילה עובד ככה. צדיק שהוא כל הזמן מברך, הוא כל הזמן בונה, שכל הזמן מקווה לטוב, שכל הזמן הוא מדבר טוב אז הקב''ה אומר לו: במילא אתה עושה את זה אז בוא ניתן לך כבר את הכלי ליצור את זה. הוא ממש יכול לקחת בנ''א שהוא חולה סרטן לברוא אותו מחדש, הוא יכול לקחת מת להחיות אותו.. זה רק צריך רשות מן השמים.
אבל אנחנו צריכים מאוד להיזהר הכוח שלנו זה בפה שלנו - אנחנו נקראים 'תולעת יעקוב' - מה תולעת כוחה בפיה ככה עם ישראל כוחו בפיו. גם עם כל העולם יקום עלנו עם כל הכלי נשק יגידו' עכשיו כל הטילים מכוונים לארץ ישראל, אנחנו נגיד: ''שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד'' זה לבד יחריב את כל העולם.
אז יש לנו כוח אדיר.. אם בנ''א נמצא במצוקה שיתפלל, להגיד את התהילים, בתהילים לא סתם יש המון מזמורים שמתחילים ב א' ונגמרים ב ת' (לרבות קי''ט) למה? כדי לתקן את האותיות זה מתקן את האותיות, תהילים מתקן את כל האותיות שאדם פגם בהם. למה תהילים טוב לכל דבר.. טוב לרפואה, טוב לפרנסה, טוב לשלום בית? כי הוא קודם כל מתקן את האותיות שנמצאים באדם, אדם פוגם באותיות ברגע שהוא פוגם באותיות אתה יודע בדיוק במה הוא ילקה, בן אם זה בגוף שלו, בן אם זה בשלום בית שלו, בין אם זה בפרנסה שלו. אז לפני שקופצים על חסות וכל מיני מחטים סיניים לקפוץ על האותיות שלנו יש לנו ספר יצירה אפשר לברוא שמים וארץ איתם.
צריך לדעת את הספר הזה בע''פ זה בסה''כ שתי דפים.. ותהילים.
ובכלל האדם צריך לתקן לאט לאט את הדיבור שלו ואת הכוונות שלו..
לא להיות שקרן הקב''ה שונא שקר, אין לכם מושג כמה, שקר מרחיק בנינו לבין הבורא, אמת זה הכי מקרב ''קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת'' תקרא באמת הוא קרוב אלייך.
להיזהר מהרכילות ולהיזהר מלשון הרע - בשביל מה צריך לדבר על אנשים אחרים? אין שום סיבה בעולם לדבר על אף אדם. צריכה להידלק לך נורה אדומה ברגע שאתה קולט שהשיחה נעה על משהו אחר. לא לדבר על אנשים גם אם הוא פוליטיקאי וגם אם הוא איש ציבור וגם אם זה דוגמנית לא לדבר על אנשים. לא מדברים על בני אדם.. הקב''ה נורא רגיש לזה. לא לדבר, לא על הילדים שלך, ולא על האישה שלך, ולא על ההורים שלך, ולא על האויבים שלך, פשוט לא לדבר על זה. יש לך משהו טוב להגיד? תגיד. אין לך, שתוק.
לא להתבייש לשתוק לא צריך למלא את חלל האוויר כי זה לא נעים חברתית, לא צריך, אפשר לשתוק. שתיקה זה דבר הכי נקי בעולם, הכי נקי. הרמח''ל אמר' שהשתיקה מתקנת את כל האותיות, אומר: הדף הלבן מתחיל לתקן את הכל.
תבינו מה זה ספר יצירה,
אתה לא תוכל לעשות כלום אם אתה לא מתחיל מספר יצירה. ואנחנו כל הזמן עטים על הספר הזה כמו אני לא יודע מה, המקובלים בוחנים את עצמם לדעת, הם כל הזמן בוכים 'למה ספר יצירה לא נגלה בפני, למה אני לא יודע את סוד האותיות, למה אין לי ממשק עם הבורא.
ודבר אחרון, רוח הקודש ונבואה תלויה בזה,
מי שמתנבא באספקלריה שלא מהירה, מראים לו תמונות ועל מיני דברים כאלה שידע שלשון הקודש שלו פגומה. ומי שלשון הקודש שלו רהוטה אז הקב''ה מתנבא אליו באספקלריה המהירה. האספקלריה מהירה זה אומר' שהוא מבין את המשמעות של כל מילה שמדברים אתו, לא צריך לראות מראות אתה מיד מבין את המשמעות. והנבואה תלויה בלשון הקודש, הכל תלוי בלשון הקודש.
ממש, תשימו לב, למה שיוצא מהפה, תשימו לב.
אז צריך להבין את הגודל של אברהם אבינו, למה הוא נקרא 'אברהם אבינו', למה היהדות התחילה ממנו? למה הקב''ה קרא לו ''אוהבי''? ופתח וגילה לו. והמיוחדות היא קודם כל להבין שהוא מקובל, שהקב''ה גילה לו את כל הסודות של כל האותיות ואיתם הוא יכול היה לברוא שמים וארץ. יש כמה דברים עוד שאברהם אבינו עשה בכוח הפה שלו ובכוח האותיות עצמן, אנחנו נגלה את זה בהמשך. אני אגלה לכם את זה מהפרושים של האריז''ל, מה הוא עשה, אבל הוא סובב את כל העולם. הוא לא זז מהאוהל שלו וסובב את כל העולם. ככה, יהודי יכול להגיע לרמה כזאת, אתה לא צריך לצאת מהבית בשביל פרנסה, אתה לא צריך לצאת מהבית בשביל רופאים, אתה לא צריך לצאת מהבית בשביל כלום. כוח התודעה שלך ושלמות לשון הקודש אפשר לעשות הכל.
כתוב על משה רבינו איך שהוא אמר למרים ''אל נא רפא נא לה'' היא הבריאה, זה הכל. זה מספיק לא צריך לדבר הרבה. הכוח שלנו יכול לעשות הכל בגלל זה אנחנו מתפללים, אנחנו תופסים ספר הקב''ה אומר 'תגידו את המילים האלה' 'תגידו את המילים האלה אני יעשה מה שכתוב במילים האלה.. תגידו את המילים האלה'. אתה תגיד ''חונן הדעת'' אני אתן לך את כל הדעת, אני אתן לך דעת ה'. תגיד ''רפאנו'' אתה בריא מיד. כל מה שאתה תגיד שמה, תגיד את המילים האלה, אני אתן לך אותן, איזה סיבה יש שאני לא אתן לך אותן?
אף פעם אל תדברו שלילי, אל תפתחו את הפה לרעה, לא יהיה פה שנפתח לרעה, לא לנבא דבר הכי... וגם לא לבשר בשורות רעות. יש אנשים שמבשרים בשורות רעות 'ההוא מת' 'ההוא חולה' 'שמעת את החדשות'.. לא צריך, אנשים ידעו את זה כבר. לא צריך לבשר לאף אחד, לא לבשר בשורות רעות, תיקח בחשבון שאתה יכול גם להמית משהו, כתוב שזה קצת ממית בנ''א שאתה מבשר לו בשורות רעות. לא לבשר בשורות רעות, קרה משהו, ידעו את זה כבר, ידעו, אל תדאג, יודעים, שלמה המלך אמר: ''ועוף השמים יוליך את הכל'', 'עוף השמים' זה הדיבור, הידע, עצם העובדה שקורה משהו. 'עוף השמים' הוא לא מתכוון ממש לציפורים אלא זה יגיע אלייך אל תדאג, מה שאתה תצטרך לדעת יגיע אלייך, לא לבשר בשורות רעות, לבשר רק בשורות טובות.
תמיד לאחל רק איחולים טובים, תמיד לברך..
ועל הפה הזה שזה הפה האלוקי, על הפה הזה, זה יתקיים.
אז לעבוד על זה, להיות במודעות כל הזמן.. ובעזרת השם זכות אברהם אבינו תגן עלינו שנדע גם אנחנו את כל הסודות האלה ''ישראל אשר בך אתפאר'' זה התפארת שלנו, זה לא טוב שעם ישראל לא יודע את הספר הזה בעל פה, לא טוב שעם ישראל לא יודע איך להשתמש בזה. זה ספר שניתן לנו. הקב''ה נתן לנו' איזה זכות זאת להחזיק ספר יצירה ביד' אתם לא מבינים איזה זכות זאת.. להחזיק בו ולקרוא בו. מאברהם אבינו זה ניתן לנו עד אחרון הדורות שהוא אמר: תיקחו, תשתמשו בזה נכון אתם יכולים לברוא שמים וארץ, אל תיבהלו מבני אדם. אתם לא צריכים לזחול לדונלד טראמפ שייתן לכם קצת כסף, שישמור עליכם, אתם לא צריכים עכשיו לעשות טילים ודברים כאלה, אתם לא צריכים, יש לכם פה את הכל אתם יכולים להבריא את עצמיכם אתם לא צריכים עכשיו מפעלי תרופות ולא תרופה לסרטן, אתם לא צריכים, הכל פה, הכל פה רק תשמרו על הפה שלכם.
הספר עבר מאחד לאחד, יש את כל שרשרת הקבלה שהעביר החיד''ה מי העביר למי מה, וזה הגיע עד לימנו אנו. הרב'ה אומר' כשמגיעים לספר יצירה בעצמו אז אברהם אבינו בא ומלמד את האדם, אם משהו משיג בזה הוא בעצמו בא ומלמד אותו.. אז היו כמה שזכו לזה. כי הייתה מחלוקת, אם זה אברהם אבינו או רבי עקיבא, זה היה כתוב על הנועם אלימלך, שבאו לנועם אלימלך וראו אותו תופס בספר יצירה אז שאלו אותו, אמרו לו: 'אהה זה ספר שכתב רבי עקיבא' אז הוא אומר: 'לא, כתב את זה אברהם אבינו', אמרו לו: 'אבל יש מחלוקת' אמר: 'יש מחלוקת למי שלא רואה'. אמר: אני יושב ואני לומד כל לילה עם אברהם אבינו את ספר יצירה. הגאון מולינא אמר שבגיל 9 הוא כבר השיג בספר יצירה, הוא רצה להקים את הגולם אבל הוא אמר שבגלל שהוא היה קטן מידי לא הרשו לו מהשמים. אבל כל מי שהשיג ואמרו לו: מי גילה לך את זה? מול מי אתה עומד? כולם אמרו: אברהם אבינו.
''אשרנו ומה טוב חלקנו'' רק צריך לעשות וזה דברים הרבה יותר פשוטים ממה שאתם חושבים; תדעו לכם ההשתלטות על הפה אפילו לא צריך להגיע להישג מרשים, לא צריך להגיע למצוינות מעצם העובדה שאדם משתלט ''הבא ליטהר מסייעין בידו'' כיצד מסייעין בידו? בנשמתא קדישא.
ומי שרוצה עזרה בזה שידליק כל יום נר לאברהם אבינו ויגיד 'בזכות אברהם אבינו שהקב''ה ישמור לי על הפה', כל יום להדליק נר לאברהם אבינו וכל יום להתפלל שבזכות אברהם אבינו הקב''ה ישמור לי על הפה וייתן לי שלמות הלשון.
בעזרת השם שנזכה
תשובות הרב לשאלה מהקהל
כל פיתום הקטורת עצמו זאת הייתה כתיבה שהייתה כתובה בתורה. הצרוף של האותיות, של הסממנים עצמם, הם יכולים להזיז את כל המזיקים. זה עוד פעם, אל תתפסו במה שזה מתגשם אליו אלא רק במילים, ממש, רק באותיות עצמן, רק במילים. כשאנחנו לומדים, למשל, ספר יצירה ואני מגלה שקרקבן אחראי על משהו, אני לא מדמיין קרקבן בראש, אני לא מדבר את האיבר אלא 'קרקבן' ואני מסתכל איך זה כתוב כאן 'קרקבן' (זה כתוב בלי ואו) ואתה הוגה במילה עצמה. אח''כ אתה מבין למה קרקבן בנוי ממה שהוא בנוי ואח''כ אתה מבין את סוד הקרקבן. אח''כ אתה עובר למילה 'לב' ואתה מבין איך הלב בנוי ואתה יודע את כל הרקמות של הלב ולמה הלב הוקרש ככה ומלביש ככה.. בגלל שזה המילה לב (למד ובית).
אז כשעושים הגות ''בוא אל התיבה'' תיכנס, תהגה בזה, מזה אתה תבין הכל. משמה הכל התגלה, כל סוד הרפואה ולא צריך להתעסק עכשיו עם כולסטרול ודברים כאלה כי הבעיה היא אחרת. כולסטרול וכל הדברים האלה זה סימפטומים זה לא השורש של הבעיה, השורש של הבעיה זה הרוע של בני אדם, זה השורש, שאנשים נמצאים בשנאה, במחלוקת, בכעס, ברוגז, באגו, בהתנהגות שדורשת מנהיגות, כבוד, כל אחד עם השטויות שלו זה מה שמחריב את האדם. שאתה רואה בנ''א אתה רואה אותו באותיות מכף רגל ועד ראש, אתה לא רואה בכלל בשר ודם אתה רואה אותיות מהלכות. וכשאתה רואה שהאותיות עצמן מבולבלות או לא בעלות סדר זה רק בגלל ההתנהגות שלו. עכשיו, מה הורס אותו, אם זה חס ושלום המחלה הנוראית, אם זה חצבת.. אנחנו לא מסתכלים על זה בצורה סימפטומאלית, זה רק התנהגות, רק התנהגות, האור האלוקי לא עובר נכון.
אנחנו צריכים להעביר אור אלוקי, אור של אחדות, אור של אמת, אור של שלום, אור של אהבה, רק בזה צריך להתעסק. ברגע שאתה מתעסק במשהו אחר זה מחריב לך את הגוף, זה מחשיך את הגוף, האלוקות מסתלקת, אתה נשאר עם בשר ודם שנרקב וזה לא משנה מה הסימפטום של זה. וזה אף פעם לא אוכל תרדו מהאוכל, אוכל זה לא הבעיה שלנו, אפשר לאכול כמו חזיר אבל אם אתה מתנהג כמו שצריך אתה יכול להיות בריא כמו שור.
רבי אלעזר ורבי שמעון, היה שמן, כתוב שהוא ורבי יהודה בר עילאי, שני ענקי עולם, היו עומדים שני חמורים היו יכולים לעבור מתחת לכרס שלהם, ככה כתוב, היה דיון בקריאת שמע 'איך עושים קריאת שמע על המיטה' לשבת? לשכב? אז רבי אלעזר אמר 'אני עב בשר כל כך שאני אפילו לא יכול להטות את עצמי לצד, איך אני יגיד? תבינו איזה שמן הוא היה. אז אתה אומר: זה בריא זה לא בריא? לקחת אותו למחטים? לניקוי רעלים? לשאיבת שומן? הוא היה צוחק עליך, הבנ''א הזה ברא שמים וארץ לבד, הוא ואבא שלו כתבו את כל העולם, מי היה מתחרה בשניים האלה?
זה לא הדברים האלה.. זה לא הדברים האלה, זה רק ההתנהגות של בני האדם. אנשים נעשים חולים כי הם חולים, השכל חולה: בשנאה, במחלוקת, באגו, בכעס, ברוגז, במרת נפש, בדאגות, בזה, בזה אנשים חולים. אז הם נהיים חולים מזה. החולי הוא חולי רוחני אין חולי פיזי תרדו מהחולי הפיזי. הנו מקובלים שהיו שמים את הידיים שלהם על האש ולא היו נשרפים, היו יוצאים לשלג לעשות גלגולי שלג חוזרים הביתה כאילו הוא טבל בספא.. זה לא הבעיות האלה. אפשר לאכול הכל ולעשות את הכל, הבעיה היא רק השימוש הנכון בלב, זה רק הלב של האדם.
סיכום
להיות כמו אברהם אבינו זה לא כזה מסובך אם קוראים לזה 'אברהם אבינו' כל אדם צריך להגיד: זה כמו אברהם.. אבא שלי.. נהג בחסד גם אני צריך לנהוג בחסד. אני לא צריך להגיע לרמה שלו אני לא צריך להיות אברהם אבינו אני צריך להיות 'אריק נווה' אבל לנהוג משהו ממנו כמיטב יכולתי אני חייב לעשות את זה: לשמור על הפה, לאהוב את האישה שלי והילדים שלי, להכניס אורחים, לכבד את הבריות, להתפלל לשלום עם ישראל, לעקוד את הבן שלי אם צריך, לעשות כל מה שאני צריך לעשות...
ואפילו בנ''א קטן, יבחוש, שנראה טמא שלפני 28 שנה היה כלום, יכול להיות בעל רוח הקודש. הקב''ה לא מקפח שכר אף בריאה רק לעשות את זה וזה כ''כ נגיש וקרוב שזה מפחיד, אתה לא יודע איך להגיד את זה לאנשים. אנשים חושבים שאתה צריך להיות למדן עצום... לא, לא צריך להיות למדן עצום.. יש למדנים עצומים שרחוקים מאוד מן האמת רק לעשות את הדברים האלה.
אם הלב שלך לא אוהב, לא אחד, לא טהור, לא מבקש שלום, זה בעיה.
הכל מתחיל מהלב - צריך להיות לנו חזון של אחדות, חזון של אהבה, חזון של נתינה וכל אדם צריך לעבוד על זה כמו אני לא יודע מה - לטהר את העולם הזה מחולי האגו, מהרצון לקבל לעצמו. ברגע שאתה תעשה את זה אתה תהיה גדול.
וזה מתגלה קודם כל, בראש ובראשונה, בחלומות, החלומות משתנים. תובנות יורדות לך לתוך הראש בלי שאתה קראת אף ספר, אתה מקבל חידושים עצומים ונפלאים. אח''כ אתה שומע מנגינות בתוך הראש, מזמורי תהילים ופסוקים מתגלים לך מול העיניים עם הפרושים שלהם.. יש תהליכים שלאט לאט מקרבים אותך אתה מרגיש שהקב''ה מושך אותך פנימה. פתאום אתה מתחיל לדבר בשיר, אתה בוכה אתה לא מבין אפילו למה אתה בוכה, למה אתה כ''כ רגיש, אתה מתפלל על עם ישראל אתה חושב לא כפרט אתה חושב ככלל. לאט לאט יש תהליך ויום אחד זה קורה, יש התפשטות הגשמיות ואז אתה רואה. וכמובן שצריך להיות צמוד לצדיק של אמת. בלי צדיק של אמת זה לא הולך הוא צריך להשרות עלייך, הוא הכשיר אותך והוא צריך להשרות עליך.
וזה קרוב מאוד זה כ''כ קרוב.. אבל זה הולך רק על הלב של האדם. הלב שלך טהור ואתה מחפש אהבה כל הזמן ייתנו לך את זה, אתה מחפש מחלוקת אתה תהיה בבעיה גם אם אתה תהיה למדן הכי גדול בעולם. קורח נבלע. הוא היה ענק, מה שהאריז''ל מספר שהוא ידע, הוא היה ענק, היה לו מחלוקת בלב הוא נבלע באדמה. יהושוע היה אדם פשוט, משמש את משה רבינו, והלב שלו היה כזה נקי וטהור, הקב''ה העלה אותו, שם אותו מנהיג על ישראל, מי היה מאמין. החיד''ה אמר שהזקנים אמרו: ''אוי לה לאותה בושה פני משה כפני חמה פני יהושוע כפני לבנה'' הם אמרו, זה לא בושה ליהושוע, זה בושה לנו, אנחנו חשבנו שאנחנו הזקנים אנחנו נחליף אותו פתאום הוא השמש שלו מחליף אותו?! אז אמרו להם: אתם יש בלבכם דופי הוא אין בליבו דופי 'ילד תמים', ילד תמים ונקי נהיה גדול, לא צריך להיות יותר מידי גדול: זקן ולמדן צריך להיות עם לב טהור...
הכל תלוי בלב...
אז צריך לעשות בכל מקום אהבה, בכל מקום צריך להשכין שלום, בכל מקום צריך שיהיה אור, שיראו ממך חיי'ר ממך בכל מקום שיראו אותך... כתוב על אליהו הנביא, למה אנחנו אומרים ''זכור לטוב''? אומרים ''אליהו הנביא זכור לטוב''.. כי בכל מקום שאליהו הנביא הגיע הוא רק ריפא, רק בירך, רק נתן כמו האישה הצרפתית, הוא בא, היא אומרת לו: אין לי כלום, אומר לה: מה הבעיה, בואי תביאי מה שיש לך אני אברך לך את הכל.. לכל מקום שהוא הגיע, איפה שהיה חולי ריפא, איפה שהייתה עקרה עשה שהיא תפרה, איפה שהיה בעיות של שלום בית ברך, אז בכל מקום אמרו: אליהו הנביא היה כאן.. אז הוא זכור לטוב כי בכל מקום הוא עשה רק טוב אז הוא זכור לטוב. אתם יודעים מה זה להיקרא ''זכור לטוב''... כתוב שזה מעל כל התארים האחרים שיהיה משהו שיקרא זכור לטוב. שכל פעם שיגידו את השם שלו יגידו 'אהה, בטח'.. זה ככה צריך להיות ויש כאלה שאתה מזכיר את השם שלהם, הוא אומר לך ''ברוך שפטירנו'' חס ושלום לא עלינו.. ''הייתי כמת נשכח מלב'' חס ושלום.
מה פתאום, אתה צריך להיות זכור לטוב שכל מי שיראה אותך יחייך וזה לא מסובך. תחבק, תתמוך, תהיה בסובלנות, תעניק חוכמה, לא מסובך, רק האגו שלנו הורס אותנו. צריך לקבור את האגו ''נחש עפר לחמו''. התרופה של 'הרוח סערה, אש מתלקחת וענן גדול' - ענווה להגיד ''ואנוכי עפר ואפר'' אבל לא להגיד את זה בגאווה...
