הרב אריה חיים נווה שליט"א
פרשת בראשית התשע"ט – השתלשלות מחודשת ובריאה חדשה
בשביל הפרשה הזאת היה צריך ימים כלילות לשבת ולדבר עליה - מה אומרים על הפרשה הזאת אבל הנקודה היא כאן שחשוב כן להגיד ש''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום'' זה אמצע סיפור, אמצע בדיוק, אמצע סיפור כתוב ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה'' היא היתה תוהו ובוהו, לכאורה היה צריך לכתוב 'היא' 'והארץ היא תוהו ובוהו' מאיפה בכלל יש לנו גם ארץ, ואיפה כתוב שנבראו האש והמים, באף מקום לא כתוב שנבראו האש והמים? אלא ש'סיפור בראשית' הוא באמצע סיפור. ידוע מחוכמת הקבלה שיש לנו עוד שני עולמות מעל העולמות האלה; יש עולם קדמון, עולם אצילות, בריאה, יצירה, עשייה והתורה מתחילה לדבר מעולם הבריאה.
האמת היא שכל כתבי הקודש מתחילים לדבר מעולם הבריאה ומטה; ה'משנה' מדברת בעולם הבריאה אפילו ה'זוהר' מדבר בעולם הבריאה, הרמזים הם לשני העולמות העליונים. למה לא מדברים מעולמות גבוהים יותר, הרי ב'עץ החיים' הוא כותב ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים'' הוא מדבר לפי הסדר; אצילות, בריאה (''נאצלו הנאצלים'' ''נבראו הנבראים'', אצילות בריאה) ''היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' אז הנה הוא כותב על זה..? אז הנקודה היא כאן' שבקבלה יש מושג שנקרא 'מציאות' ו'העדר מציאות'; 'עצמות הבורא', 'אור אין סוף', 'עולם קדמון', ו'עולם האצילות' - כל אלה לא נקראים 'מציאויות'. 'מציאות' זה אומר שיש דואליות, צריך שניים שמה, זה נקרא 'מציאות', 'מציאות' מלשון 'צאי', שמשהו מוצא משהו אבל אין שם מציאות, המציאות מתחילה למעשה מ'עולם הבריאה' שבה יש דואליות ניכרת, יש שניות. לכן כתוב ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' ושמה יש; את הטוב ואת הרע, אור וחושך, שמה כל הדואליות, כל מה שנברא ומתואר שמה בדואליות זה מתחיל מ'עולם הבריאה'.
עוד כתוב, 'בריאה' - ב' ראיה, יש שמה שתי ראיות, אבל בעקרון בעולמות גבוהים יותר, ב'עולם האצילות' כבר הכל אחד, הכל אחד ''איהוי חווי וגרמוהי חד בהון'' הכלים מלאים באורות. אז שהכל אחד אין מה לכתוב, אין על מה לכתוב כי הכל אחד, הכל נמצא בהשוואה אז אין על מה לכתוב, אין הבדלים שאפשר לכתוב עליהם. אז לא שייך למשל להגיד 'שמים וארץ' או 'חושך ואור', אין הבדלים של גוונים - זה הכל אור. זה נאמר לעתיד לבוא כתוב ''ויהי לעת ערב ויהי אור'' שגם היום והלילה יהיו יום אחד, אז זה נקרא 'עולם האצילות', יום אחד זה נקרא עולם האצילות. אבל זה חשוב לדעת את תהליכי השתלשלות עד לאותו רגע כי רוב האנשים חושבים שהרגע הזה של הבריאה, מה שכתוב ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' זה סוג של הוקוס פוקוס שהקב''ה אמר ''ויאמר אלוקים יהי אור - ויהי אור'' אז הוא עשה כזה מעין הוקוס פוקוס וזה נהיה ולא יודעים שיש כאן השתלשלות שהיא קודמת.
(דברי הרב נווה - אז יש לזה כמה דברים וכמובן שעל כל הדברים האלה אנחנו נעשה את 101 העקרונות של חוכמת הקבלה כי צריך ללמוד את זה באמת לעומק. ולהביא את כל חוכמת הקבלה בצורה של 101 עקרונות שמסבירה את זה. אבל מתוך 'פרשת בראשית', מתוך 'ספר בראשית' אנחנו לומדים הרבה מאוד דברים שלפחות את חלקם בראשי פרקים אני אתן עכשיו).
בראשית
בראש ובראשונה חז''ל אמרו' שכל התנ''ך מרוכז ממילא בתורה וכל החמישה חומשי תורה מרוכזים בספר בראשית וכל זה מרוכז ('מרוכז' הכוונה מקופל כמו אנטנה, מכונס בתוך) מכונס בתוך 'פרשת בראשית' וכל 'פרשת בראשית' מכונסת בפסוק הראשון ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' וכל זה מכונס במילה הראשונה 'בראשית' וכל זה מכונס באות ב' של המילה 'בראשית' וכל זה מכונס במפיק של ה-ב' של המילה 'בראשית'. לכן כתוב ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' וכו' ''והוא נקרא אור אין סוף וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו'' זה הנקודה הזאת, זה הנקודה, הנקודה של המפיק של האות ב' ''צמצם את עצמו בנקודה'' אז כל האלוקות מקופסלת בנקודה.
עכשיו, אפשר להגיע לשמה ובאמצעות השגה לפרוט את הכל, אבל ידוע שיש לנו עניין של מהכלל אל הפרט שהקב''ה הולך ופורס ופורט את הדברים, אבל עדיין חז''ל אמרו לנו שכל הפרשות הן אותה פרשה. זה אותו סיפור רק מפורט יותר ז''א כל האלמנטים שיש בפרשה הראשונה מופיע בכל שאר הפרשות רק בצורה מפורטת יותר.
מה לומדים מכל זה ? -
(דברי הרב נווה - מה אנחנו עתידים לקרוא וללמוד מתוך ספר בראשית ומתוך התורה עצמה? אז אני אתן כמה דברים שקצת נגענו בזה בשנים הקודמות אבל אני ירכז את עכשיו ואנחנו צריכים לדעת את זה כי צריך להתבונן בזה מאוד מאוד).
בראש ובראשונה, לדעת ש'בראשית' זה לא בהתחלה
(דברי הרב נווה - בשום פנים ואופן שלא יהיה לכם כהתניה ש'בראשית זה בהתחלה', תרשמו את זה לעצמיכם חזק מאוד במחברות או באיזשהו מקום 'בראשית זה לא בהתחלה' כי אם אתה אומר 'בהתחלה' אתה אומר שגם יש סוף.. ואין סוף, אין סוף לדברים). מצד שני כתוב שיש זמנים, עובדה אנחנו סופרים התשע''ט שנה מאז הבריאה, עובדה סופרים את זה, אם היית אומר' שאין זמן ולא היינו סופרים שום דבר הייתי מבין אותך אבל הנה יש ספירה, מה אנחנו סופרים התשע''ט שנים? אז אומר האריז''ל ב'עץ החיים' בעקרון השני - הוא כותב שהזמן זה לא כמו הזמן הרגיל שאנשים תופסים אותו, אנשים תופסים את הזמן כזמן לינארי והוא אומר שהזמן הוא אקספולוציוני, ז''א שבתקופה של האדם הראשון המוחין שלו היו גדולים מאוד כי הוא היה קרוב לאין סוף אז אצלו מה שעובר אצלנו שניה.. בשנייה מה אתה יכול לתפוס? כלום, מה זה שניה. דקה, בוא נניח' ניתן לך שישים שניות ואני יגיד לך' תתחיל לקרוא דף, עוד שישים שניות אני יתחיל לשאול אותך מה אתה כבר התחלת להסיק, מה הצלחת לקרוא? אז כמה שבנ''א נורמאלי קורא בשישים שניות. עכשיו אנחנו שואלים, מה אדם הראשון השיג בשישים שניות? התשובה היא - את הנצח, הוא ראה מסוף העולם ועד סופו. אז אם הוא ראה מסוף העולם ועד סופו לגביו שישים שניות זה כמו שישים שנה, אלף שנה זה כמו 4000 מיליון שנה כי הוא רואה מסוף העולם ועד סופו. אם הוא רואה מסוף העולם ועד סופו אין לו עבודת ברורים, אין לו משהו לתפוס, אין לו עיכוב מחשבתי, אין לו גם חשיבה טורית זה הכל מקבילי, הוא חווה את הכל בבת אחת, וזה מציאות של לחוות את הכל בבת אחת. אז בינתיים כאילו משהו מסתכל בשעון ורואה שחווה זמן אבל אם תשאל אותו' אדם הראשון מה השגת בשישים שניות? נצח, הוא חווה את הנצח. עכשיו זה ירד, כמובן שאחרי החטא המוחין הצטמצמו אז זה ירד עד לרמה שאנחנו נמצאים בה היום שזה הכי הכי קטן, אבל מה שנקרא לאלף השביעית, השמינית, התשיעית והעשירית זה עוד פעם יפתח, אז זה נראה כמו שעון חול. אז קצב הזמן זה לא קצב הזמן שאנחנו חווים אותו, אנחנו חווים קצב זמן שונה.
(דברי הרב נווה - בהיבט הזה כביכול מדענים שטוענים שהעולם נמצא 15 מיליון שנה או 15 מיליארד שנה יש בזה כביכול משהו מבחינת כביכול המון המון תהליכים שהתרחשו, אבל רק בגלל שהם רואים את הזמן כלינארי. אבל זה לא מדויק כי אצלנו יש עניין שבתוך שנה אחת מה בדיוק הייתה כמות האירועים שהייתה דחוסה בה, ז''א מה היה בשנה הראשונה של אדם הראשון? מה היה בשנים שלו אח''כ בתקופתו של 'נוח' כי זה דורות ולכל דור, המושג שנקרא 'דור', אומנם קוראים לזה בשם 'שנים' אבל אנחנו רואים 'דור' כצמצום המוחין, השתנות המוחין, משהו קרה בצמצום המוחין).
אז בראש ובראשונה, אנחנו רואים שאין זמן כי הרי זה מתחיל מהאין סוף וזה חוזר אל האין סוף אז אין זמן, לא שייך להגיד זמן. זה שבאמצע זה ניכר כאילו יש זמן שחולף ואנחנו חווים זמן, זה רק בעניינו, אבל מאחורי הקלעים לא חווים את זה.
עוד דוגמא שתמחיש את זה; אדם בעל רוח הקודש, יושב כאן אדם שמודד זמן ושוב בגלל שזה תפיסה, בגלל שיש תפיסה של זמן אז הוא חווה כאילו עובר זמן מסוים. אבל אדם בעל רוח הקודש, מה זה 'רוח הקודש'? שהוא רואה את הכל 'בהיה הווה ויהיה' אז לגביו לא עובר זמן, לגביו הזמן עכשיו זה נצחי, אם הוא קורא משהו הוא מבין אותו מיד, אם הוא צריך לתפוס דברים הוא תופס המון דברים בבת אחת והוא רואה עד סוף הדורות. ככה שלגביו זה ממילא לא משנה לו עוד כמה זמן יגיע מה שיגיע - העתיד משמש לו כהווה. 'יעקוב אבינו' ידע כבר, איך יגיע המשיח, באיזה נסיבות יגיע המשיח וכבר הוא היה שמה, גם 'רבי שמעון בר יוחאי', כל הנביאים היו כבר במצב שהעתיד משמש להם כהווה. הם נמצאים שנה ברמה של תודעה, לא ברמה ממשית של גוף, כי לאט לאט לאט הגוף מדביק את זה - אבל לגביהם אין זמן, אין חשיבות לזמן.
אנחנו חיים על ישות רוחנית נצחית -
עכשיו, אם אין חשיבות לזמן, אז למעשה בתוך מה אנחנו נמצאים? אז זה מאוד חשוב להבין את זה, האריז''ל מסביר את זה היטב בחלקים הראשונים שהוא מתחיל להסביר בכלל מה זה היקום הזה. אז הוא רוצה להסביר שאנחנו חיים על ישות רוחנית נצחית, ככה הוא כותב את זה.. (דברי הרב נווה - אולי אני יקריא את זה בלשונו ואז אתם תבינו את זה 'עץ החיים היכל א' שער א').
הוא מנסה להסביר שלמעשה אין כאן 'התחלה אמצע וסוף' כי גם התחלה אמצע וסוף יוצרים מצב של כאילו ישות מאורכת שכאילו יהיה לה גמר ולקב''ה אין גמר. עוד דבר, עניין של התפיסה של הקב''ה כאור אין סוף, אומר' שהתפיסה הזאת היא חד מימדית כי צריך לתפוס את הקב''ה כשלמות ולא לתפוס אותו רק כאין סוף כי אז מה זה אומר? שאחרי שנברא העולם אז הקב''ה לא קיים? איפה שיש חומר אז הוא כאילו לא קיים? הרי ''לית אתר פנוי מיניה'' אין עוד מלבדו יש רק אותו, אז איך מחברים את זה שיש חומר ויש עולם רוחני? אז הרבה התבלבלו בדבר הזה והאריז''ל בא וקבע אומר' אתה חי בתוך ישות אחת לא צריך לחשוש מזה זה אורגניזם חי אחד ולאט לאט צריך להתרגל לזה.
הוא כותב את זה ככה,
''בעניין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נבאר עתה ב' חקירות שנתעסקו בהם המקובלים, דרוש עגולים ויושר (שער א' היכל א' חלק א') החקירה הראשונה, מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים, לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה סיבה הייתה''
בשביל מה צריך לברוא את העולמות? כי זה נורא תמוה, למה צריך לברוא את העולמות ביחס לנצח, רק בגלל שזה עניין של נצח, למה? כי תחשבו על משהו שהוא נצחי אח''כ אתה עושה עולם של 6000 שנה או 10000 שנה, לא משנה, ואח''כ עוד פעם נצח. אז מה זה ה-6000 שנה לעומת הנצח או ה-10000 שנה? זה כאילו כלום. אז בשביל מה בראת כ''כ הרבה בלגן, בשביל הכלום הזה? אפילו נניח אדם חי 70 שנה, היה לו משבר שעה, קיבל איזה טראומה שעה אחת, בסדר, במהלך 70 שנה אתה אומר לו' אתה זוכר לפני 35 שנה היה לך איזה משבר שעה אחת? הוא אומר לך' מי זוכר את זה בכלל. מי זוכר את זה? אז למה היה משבר שעה? אז מה הייתה המשמעות של שעה משבר? בנ''א נפל לטראומה שעה שלמה, אחרי זה הוא יצא מזה, לאט לאט, אבל מה זה עשה שמה שעה? אז בעיני אדם, אפילו לנו, הרבה פעמים היה לאנשים קשה תקופות ארוכות..למשל, שלוש שנים בצבא.
(דברי הרב נווה - אני זוכר שהצבא שלי היה סיוט, לא בהיבט שלו, היה כאוס גדול מאוד, אני הייתי בתקופה שהייתה מלחמת לבנון והיה את האינתיפאדה שהתחילה, לא ידעו למצוא את הידיים ואת הרגלים, לא היו כוחות, השאירו אותנו בצבא בלי אספקה, בלי כלום, היו מוציאים אותנו למארב לא מחזירים אותנו. אחרי שבוע אנחנו היינו חוזרים משמה רעבים מתים, היינו שמה בקור, בכפור, שכחו אותנו. ממש, צבא היה רק כאוס, היה בלאגן, לא טלפונים, לא היה כלום, לא היה שום דבר, בלגן אחד גדול, אז שלוש שנים זה היה סיוט. בדיעבד, מי זוכר את זה, אתה אומר' זה היה שלוש שנים, כשלעצמם אני זוכר שזה היה קשה, אבל אני לא זוכר את זה, ז''א זה לא רודף אותי ביומיום, בסדר, היו שלוש שנים כאלה קשים, עברנו אותם. שמונה שנים של ביה''ס יסודי, מי זוכר את זה כבר? שנתיים של גן, מי זוכר את זה? אבל זה המון זמן, זה זמן בכל זאת; שנתיים בגן, שמונה שנים או עשר שנים או שתים עשרה שנים שאתה נמצא במוסדות חינוך, אם אתה חי עד גיל 70 זה אומר לפחות שביעית מהחיים שלך.. אבל מי זוכר את זה? אז עבר. אצל חלק זה לא היה נעים כ''כ אבל אנחנו לא זוכרים וזה בכל זאת משמעותי. אז תתארו לעצמיכם בנצח, שאתה משווה משהו לנצח, אתה שם 6000 שנה לעומת נצח, אתה אומר' לפני זה היה נצח פתאום 6000 שנה של בלגן, צונאמי, מלחמות, אח''כ עוד פעם נצח, מי יזכור את זה? ).
אז הוא שואל כאן, אז בשביל מה בראת את העולם, מה הקטע כאן? אז ברור שזה לא 6000 שנה כמו שאנחנו תופסים אותם שזה 6000 שנה של שעון רגיל אלא שזה 6000 שנה שמתורגמים לנצח. אך? כי אמרנו, זה הולך לפי תפיסת התודעה לא לפי שעון, זה לא הולך לפי שעון זה הולך לפי תפיסת התודעה. אדם הראשון נולד קרוב לקב''ה ''ותחסרהו מעט מאלוקים'' והתודעה שלו הייתה מאוד פתוחה והוא רואה מסוף העולם ועד סופו אז לגביו, אם אתה היית שואל אותו הרי חז''ל אמרו' כמה זמן עבר מהרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא חטא? שעה, ככה חז''ל אמרו, אז עכשיו אומרים' מה קרה לך תוך שעה כבר חטאת? אז זה לא ככה, השעה הזאת הייתה כמו נצח, לגביו זה כמו נצח, כי בשעה הזאת הוא עושה את כל הבירורים, האריז''ל אמר' הוא בירר את כל הרפ''ח ניצוצין, הוא בירר את כל העולמות כולם עד גמר התיקון. אז מצד שני, אז גם את זה הוא הספיק לעשות בשעה אחת? אז זה לא' מה היית בגן עדן רק שעה אחת וכבר חטאת'? זה לא ככה. אז אנחנו צריכים להתרגל לזה שיש תפיסה אחרת, שיש יכולת תפיסתית אחרת, יכולת תודעתית אחרת, היא לא רחוקה מאתנו.
למשל, אדם יכול בזמן של חלום, מפיל ראש, קורה הרבה פעמים שהפלנו ראש; בשיעור, לפעמים אפילו על הספה, אתה מתעורר כולה עבר חמש דקות אבל בראש אתה כבר חלמת חלום משמעותי' אני לא יודע מה שנראה כאילו עבר שעות, כולה עבר חמש דקות.
אז תפיסת הזמן משתנה בין תודעה לתודעה. אז לאדם הראשון זה היה שונה.
עוד דבר, הוא נולד ''גולגלתא חדא'' באדרא זוטא כתוב ''מוחא חדא'' 100% ניצולת מוח, ב 100% ניצולת מוח אין לך עבודת בירורים לעשות זה כאילו הכל כבר מוכן וגמור, הוא כאילו נמצא ב state of mind נצחי של הארה. והמוח הזה הלך ונפרם עם הדורות. אז אם הוא היה 100% ניצולת מוח, נניח נוח היה 90% ניצולת מוח, אברהם אבינו היה 80% ניצולת מוח, ולאט לאט אנחנו היום משתמשים אולי ב 3% ניצולת מוח. אז אנחנו חווים את הזמן אחרת אנחנו חווים את האירועים אחרת יש כאן עוד מימדים שאנחנו לא חווים אותם כי אנחנו לא רואים אותם, יש כאן עוד מימדים ואפשר לחוות את כל המימדים האלה בבת אחת - אז אין זמן.
הוא רצה להגיד רק שאין זמן. לנו יש חווית זמן, יש לנו חוויה כאילו הזמן עובר לנו, אבל הוא מסביר שכאן זה לא ולכן אע''פ שזה מראה שכאילו מדברים אתך על זמן, זה לא זמן. אז אם ככה אתה תגיד' אז למה אתה קורא לזה 10000 שנה? אז הוא אומר שזה כאילו עומד כנגד הספירה, יש התרחשויות בתוך ספירה, יש התרחשויות לספירת 'חסד', התרחשויות לספירת 'גבורה' וככה יש למעשה כל מיני התרחשויות שהקב''ה רצה שיעשו ויראו בעולם, תהיה דומיננטיות לכל ספירה. אבל למעשה בסופו של דבר, כל העשר ספירות זה ישות אחת שלמה נצחית שהייתה הווה ותהיה לעד ולעולמי עולמים.
לאט לאט צריך להתרגל לזה - שאנחנו חיים בתוך 'פרופטום מובילה'. זה מושג יווני 'פרופטום' זה נצחי ו'מובילה' זה מכונה, כאילו כמו 'מכונה נצחית', 'אורגניזם נצחי', 'אורגניזם רוחני נצחי', ככה גם כותב האריז''ל בכבודו ובעצמו, אני יקריא.
''ונמנו וגמרו אומר למה הייתה סיבת בריאת העולם כי סיבת הדבר היה לפי שהינה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ושמותיו של גדולה ומעלה וכבוד ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשיו לא היה כביכול נקרא שלם''.
אתה אומר' למי הוא צריך להיקרא שלם? מי תובע אותו שהוא יקרא שלם? הוא אור אין סוף, מה רע בסטטוס של אין סוף? אומר' אין סוף זה לא שלם כי אין סוף זה רק מעיד על כוח, על פוטנציאל, איפה הפועל? איפה מה שיוצא בפועל? אור זה אור, אבל איפה מה שיוצא לפועל? הוא מסביר בהמשך שבפוטנציאל הזה כל הכוחות היו יכולים להיות רדומים שמה, לא חייבים להוציא אותם לפועל. אבל כוח אחד שנמצא בקב''ה אי אפשר להשאיר אותו בפוטנציאל וזה הנתינה והחסד. 'נתינה וחסד' לא יכולים לשבת בקב''ה בפוטנציאל ומכיוון שהקב''ה נקרא 'הטוב והמטיב' כי דרך הטוב הוא להטיב, אז צריך ליצור עולם, צריך להטיב, הקב''ה ברא את עולמו כדי להטיב לנבראיו ואז תהיה שלמות, כי 'שלם' זה כוח ופועל, זה רק כשיש כוח ופועל.
''כי אם לא היה כביכול נקרא שלם לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו כי הנה השם הגדול שהוא בן דלת אותיות הוי''ה נקרא כן על הוראת הוויתו הנצחית וקיומו לעד 'היה הווה ויהיה' טרם הבריאה ובזמן קיום הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה, ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם לא יוכל לראות אמיתת הוראת הוויתו יתברך הנצחית בהיה הווה ועתיד ולא יהיה נקרא שלם''.
אז כדי שזה יהיה שלם אז צריך שיהיה כאן כוח ופועל וצריך גם שתהיה אינטראקציה בין כוח לפועל, אסור שהמצב יהיה סטטי, אין מצב סטטי, צריך כאן תנועה מתמדת כל הזמן. כי כביכול היה אפשר להגיד' טוב אתה רוצה אור וכלי? אני יעשה לך אור וכלי, אוקי, ומה? והכלי נשאר קבוע, מה כלי מקבל? כאילו איך משאירים את המצב הזה? אי אפשר. אז יש כאן השתנויות כל הזמן, כל הזמן משהו כאן מתרחש, כל הזמן, לכן הקב''ה פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, והמציאות הזאת היא נצחית וזה אורגניזם.
(דברי הרב נווה - צריך לחשוב על זה כמו על גוף האדם, אם אנחנו נבראנו בצלם, מהצלם שלנו אנחנו יכולים להשליך עליו המון כמו שיש לאדם חילוף חומרים ויש לו שחלוף של תאים והתאים שהיו לך לפני חצי שנה זה לא התאים של היום ואתה כל הזמן ברגנרציה ובהתחדשות. ככה גם הקב''ה. אז זה דבר גדול מאוד להבין אותו, שאנחנו חיים על ישות נצחית).
נבחנים על ההזדהות -
עכשיו, בתוך כך, נבחנת ההזדהות של האדם. במקומות מסוימים כתוב ''ימיו כצל עובר'' ואנחנו מבזבזים את ימנו ''ורהבם עמל ואוון'' וכו' ושלמה המלך אמר ''הבל הבלים אמר קהלת'', מצד שני כתוב נצחי. אז תחליט אני 'זמני' או 'נצחי'? אז הוא אומר' אם אתה סגור באינדווידום שלך, מנסה להקים חיים אישיים שלך בהתנתק מן הבורא, בהתנתק מן האורגניזם הרוחני, אז אתה 'הבל' אתה כלום, אבל אם אתה עושה דברים יחד עם הבורא, אתה עושה את המעשים הנצחיים שלו, אז אתה נצחי כמוהו ואדם יכול להידבק בנצחיות.
על משה רבינו כתוב ''ומקום קבורתו לא נודע'' אתה אומר' למה שמקום קבורתו לא יהיה נודע? מה, רבי שמעון בר יוחאי פחות ממשה רבינו, הוא ניצוץ קדושה ממנו, והוא ראה את האין סוף, האריז''ל לא פחות גם כן, הוא ראה את האין סוף, אם הוא כתב 'דע כי טרם שנאצלו.. היה אין סוף' סימן שהוא היה שם, הוא לא יכול לכתוב על דבר גבוה ממנו. אז למה כל הגדולים כן 'משה רבינו' לא? מה היה מיוחד בזה? אלא שמשה רבינו והיקום היו אחד. זה צריך להבין את זה, משה רבינו והיקום זה ישות אחת, אז לכן ''מקום קבורתו לא נודע'' אין מקום שבו הוא נמצא, מקום אחד, הוא נמצא על הכל, הוא חולש על הכל, אין היכל בשמים שמשה רבינו לא נמצא בו, אין רקיע שמשה רבינו לא נמצא בו הוא מסוף העולם ועד סופו ''איש האלוקים'' חציו ולמעלה אלוקים חציו ולמטה איש. וכל השאר היו כביכול מקומיים, מרוכזים במקום אחד, הוא היחידי שהתפשט מסוף העולם ועד סופו.
יש לזה כמה סיבות, הוא גם נהיה מלאך, מלאך הממ''ט, מ ט ט ר ו ן, זה סגנו של הקב''ה, זה כביכול ישות שהיא יש והיא פרוסה על כל העולמות והקב''ה הוא האין. אז המלבוש הוא היש והוא בחינת האין, זה אותו מלאך שנקרא סגנו של הקב''ה, אסור להגיד את השם שלו בבת אחת זה 'מטט' וגם 'רון'. מה מיוחד בין זה לבין זה? אמרו חז''ל; הקב''ה הוא בחינת 'אין', בחינת 'אין סוף', העדר תבנית. והמט''ט ו רון הם בחינת 'אחד'. ויש הבדל בין 'אחד' לבין 'אין סוף'. 'אחד' זה כמו פאזל שהוא אחד, הכל נמצא, הכל קיים, הכל מושלם והוא אחד, אין מחוץ לו הוא אחד, אבל זה 'אחד' מורכב. ואילו 'האין' אין אפילו אחד, אין תבנית בכלל. אבל זה חייב להיות מלבוש אחד של השני. אז 'משה רבינו' זה האחד' (תבינו, זה האחד) והקב''ה נחשב ל'אין'. הרמב''ם כותב שיבואו בטענות לכל אדם למה לא היית כמו 'משה רבינו', אז אנשים אומרים' תגיד יש לי נסיבות כאלה? אבל הרעיון כאן שעוד פעם, השאיפה לאחד, השאיפה שהתפיסה שלך תהיה תפיסה של אחדות.
אז זה בראש ובראשונה לנסות להבין את זה' שאנחנו חיים בתוך 'פרפטום מובילה' ואם אדם עושה מעשים זמניים אז זה כמו תא, יש לנו תאים דרך אגב שהם תאים מהיום שאנחנו נולדנו ויש לנו תאים שהם נחתו מאתנו. מי יקבע אם אני 'תא נצחי' או שאני 'תא זמני'? הכל אתה מההזדהות שלך. אתה חושב שאתה מלך העולם, אתה בונה לעצמך פה בתים, אתה רוצה להנהיג; את הבית, את המשפחה, את הבן זוג שלך, אתה רוצה, יש לך כאן קיום, יקלפו אותך באיזשהו שלב, אבל אם אתה נצחי יחד עם הקב''ה ואתה ענוו, אתה יכול להיות 'תא נצחי' כמו משה רבינו. כנ''ל אליהו הנביא, כתוב שהוא מעולם לא נולד ומעולם לא מת, כאילו תמיד זה היה כאן, כתוב על 'פנחס הוא אליהו', לכאורה פנחס היה לפני אליהו, היה צריך להגיד 'אליהו הוא פנחס' על מי שבא אח''כ אומרים מי הוא היה קודם. פנחס אח''כ נהיה אליהו, אומרים לא ''פנחס הוא אליהו'', אתה אומר' אבל הוא היה קודם, אומרים' לא אליהו היה קודם, זה הכל תלוי לאן אתה מתחבר.
אז חשוב שאדם למעשה יתחבר לנצחיות, מתחברים לנצחיות ע''י פעולות נצחיות, אם האדם עושה מעשים אלוקים, אם האדם מתנהג בצורה אלוקית, אז הוא נחשב לנצח.
וכל מי שמת מות נשיקה כדוגמת הצדיקים כתוב ''צדיקים במותם קרויים חיים'' אז הם זכו לחיי נצח, הם גם רואים נצח, הם חווים נצח, הם כאילו מעולם לא יצאו מהסירקולציה. וכל השאר? מה עם רשעים? אז הקב''ה מגלגל אותם כי ''לא ידח ממנו נדח'' צריך לעשות להם כביכול אבולוציה של תודעה, צריך לעשות להם 'אבולוציה', התפתחות של התודעה, שאי אפשר שהם יישארו ככה. אז אתה אומר' כן, אבל ההוויה שלו כפושע? 'קין' אי אפשר להשאיר אותו ככה, צריך לפתח אותו, צריך להמשיך ולגלגל אותו. 'שכם בן חמור' צריך לגלגל אותו, לא יעזור, צריך לגלגל אותם. אז אומר האריז''ל' אוקי, בתחיית המתים מי יקום? אז אמרו' הגוף האחרון. הפושע לא יקום יותר הוא נמחק, הפושע נמחק, אדם שהוא חשב זמני נמחק, לא יהיה יותר במציאות, האחרון קם. אז 'שכם בן חמור' היה זה שאנס את דינה, אח''כ הוא התגלגל להיות 'זמרי בן סלוא' שגם כן פשע, אח''כ הוא התגלגל להיות רבי עקיבא. מי יקום? רבי עקיבא. אבל מה עם הדמויות האחרות; 'זמרי בן סלוא', ו'שכם בן חמור'? לא היו. אז זה כל הקטע שצריך להבין.
גלגול זה ייסורים גדולים מאוד, זה ייסורים מאוד מאוד גדולים. אפשר להיות צדיק בדור אחד, אפשר לזכות לדבקות בדור אחד אפילו אדם פשוט שמחבר את המחשבה שלו לאלוקות והוא רוצה לייצג את האלוקות הוא יכול לעשות את הדבר הזה כי הכל הולך ע''פ הרצון לא ע''פ ההישג. אומר 'אליהו הנביא' בתנא דבי אליהו 'מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, הכל על פי מעשיו של אדם. אם אין לאדם הקפדה בליבו אני מתגלה אליו ואם האדם על פי מעשיו, אומר; רוח הקודש שורה עליו'. אז יכול להיות אדם פשוט ורוח הקודש שורה עליו.
אנחנו הקראנו גם את המאמר 'שופר גדול' שכתב הרב שיינברגר, הוא הסביר שהמשיח יהיה אדם שידע קצת משניות וקצת להתפלל, משיח בן דוד, זה לא יהיה אדם גדול כמו שאנחנו חושבים. בכוונה, כדי להראות לנו שהקב''ה ''רחמנא ליבא בעי''. כי אם יבוא איזה אדם ממאה שערים, בסדר, תגיד; טוב נתנו לו את הנסיבות; נולד להורים כשרים, במקום מסוים, למד כל החיים שלו, ברור שזה מה שיהיה. הקב''ה יראה לנו שהוא עני 'עני רוכב על חמור' ''מאשפות ירים אביון'', ומאיפה הוא בא? מגילוי עריות של בנות לוט עם אביהן' שהבת הגדולה קראה לבן הזה 'מואב', רות הייתה מואבייה והיא הייתה הסבתא רבה של דוד המלך, מאיפה הוא מגיע? תראו מאיפה הוא מגיע.. ממקומות הכי שפלים שיכולים להיות. 'יהושוע בן לוי' שואל את 'אליהו הנביא'; איפה המשיח? בשער רומי הוא מצורע, מצורע עם תחבושות, אתה אומר' משיח לא יושב על איזה היכל, מלך, מחכה לנו' אני לא יודע מה, מלמד את הצדיקים תורה? לא, הוא לא מלמד אותם הוא ילמד, 'משה רבינו' בסוף הזמן הוא יכנס את 'משיח בן יוסף', את 'משיח בן דוד', הוא ישהה אותו שלושה ימים והוא ישרה עליו את כל החוכמה שלו ועל זה נאמר ''ונחה עליו רוח ה'''. אז אתה אומר' זה לא נראה מכובד, משיח יצטרכו שמשהו ישרה עליו את החוכמה שלו? למה שלא תהיה לו חוכמה משל עצמו, במה הוא משיח? בלב שלו. הוא משיח בלב שלו. אז המשיח יהיה משיח מתכונות בסיסיות מאוד מאוד פה, ארציות, זה אדם שיהיה 'אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן', אדם שמחפש אחדות, אדם שמחפש אהבה, אדם שרודף אחרי הדברים האלה בלי מוחין, כמעט בלי תורה, רק אם הבנה פשוטה כמו בסיפור 'המלך הוא עירום' של הילד הקטן שמבין אין עוד מציאות אחרת יש רק את המציאות הזאת. אז זה מאוד חשוב להתחבר לזה.
קורותיו של אדם הראשון זה לא תאונה
דבר נוסף שחשוב לדעת על עניין של בראשית, כל קורותיו של אדם הראשון זה לא תאונה, כל הזמן יש תחושה כאילו הייתה כאן אזשהיא תאונה קריטית ואנחנו אשמים בה.. לא, ב'הקדמה לפנים מאירות ומסבירות' (דברי הרב נווה - העברתי את זה במשך שלוש שעות בכותל המערבי יחד עם החבר'ה ביום כיפור אבל יש לזה קלטות ארוכות שאני נתתי את זה במשך שנה שלמה ב'גבעת שמואל', אני כנראה יחזור על זה במהלך השנה. אני אתן עוד פעם את הקורס הזה של כל ההקדמה של 'פנים מאירות ומסבירות'). מסביר האריז''ל הוא היה חייב לחטוא כדי ליצור קומה שלמה אי אפשר שהכל יהיה בקדושה צריך שיהיה מקום שנקרא 'מלכות' ש''לית לה מגרמה כלום'' כדי ליצור את השלמות, הוא חייב לחלוש על השלמות. אבל בגלל שהוא צריך לרדת למטה הקב''ה לא היה יכול להגיד לו' תחטא בשבילי אלא הוא הבין את זה מדעתו. מדעתו הוא הבין שהוא צריך לחטוא.
המטרה של החטא זה לרדת לרע, לקיים אותו, לתת לו ממשות ולתקן אותו, להרים אותו. זה המטרה, להראות שאין רע, אז כביכול אתה פורס את הרע ואח''כ אתה עולה ואתה מראה שאין רע, על זה נאמר ''לא יגורך רע'', בעולם האצילות ''לא יגורך רע''. אתה אומר' אבל רגע, עולם 'בריאה', 'יצירה', 'עשייה', יש רע, יש רוע, רואים, הקב''ה אומר, שוב, שתל שם את 'עץ הדעת טוב ורע' והוא נותן עונש לרוצחים ולגנבים, מה הקטע? הנקודה היא להיכנס לאותם מקומות ולהראות שאין רע. למה? כי הרי זה רשות אחת וברשות אחת אין רע, רשות אחת זה רק הקב''ה. אז אתה אומר' אז מה זה רצח, ואונס, וגניבה, מה זה כל הדברים האלה? אז צריך ללמוד את זה שכל זה נקראים 'משמשי הנשמה' ולאורך הדורות ולאורך ההיסטוריה, גם אם אנשים נרצחו או נאנסו או נגנבו זה הכל היה בגלל שזה דברים שהיו צריכים להיעשות, היו צריכים להסיר אדם מן העולם ע''י רצח, היו צריכים לקחת מבנ''א כסף, היה צריך לאנוס משהיא מסוימת, הכל היה צריך להיעשות, רק בגלל שאנשים לא השתמשו בזה בקדושה ומתוך כוונת שמים אז היו מרכבה לסיטרא אחרא והם חשבו שהם עושים את זה ולא הבינו שהקב''ה עושה את זה.
כשעולים לעולם האצילות כתוב ''לא יגורך רע'', הרי 'עולם העשיה' שאנחנו נמצאים בו ''רובו רע מיעוטו טוב שאינו ניכר'', 'עולם היצירה' ''מחצה ומחצה'', 'עולם הבריאה' ''רובו טוב מיעוטו רע שאינו ניכר'', אבל בעולם האצילות ''לא יגורך רע''. ז''א, אם אדם יגיע לדרגת חיה, הוא מסתכל על אותו עולם שהוא נמצא בו, הוא נמצא ליד אדם רגיל, והוא אומר 'אין רע בעולם' אומרים לו' מה אין רע בעולם, יש חמאס, יש בלגן, יש צונאמי, אנשים מתים, תינוקות טובעים, מה אין רע בעולם? אומר 'אין רע', למה הוא לא רואה רע? לא בגלל שהוא הזוי והוא רוחניקי אלא כי הוא רואה את הסדר, הוא רואה איך הכל נמצא ע''פ סדר כי אין אובדן באמת ברוחני. 'אין אובדן ברוחני' תינוק שצריך למות הוא לא מת בתקלה זה תיקון שלו ע''פ זמנו, צדיק שהיה צריך לבוא להשלים את ימיו קצת כאן, בא והיה צריך למות באחת מארבעת בתי הדין, מיתות דין; או בשריפה, סקילה, הרג, חנק, אז הוא מת ככה. וכשהוא רואה את זה בגלל שהוא נמצא בדרגת 'חיה' ואם הוא בעל רוח הקודש אז הוא רואה שזה סידורו של עולם וזה בסדר, ככה זה צריך להיות. אז איך הוא רואה את הטביעה? הוא לא רואה את זה כרשלנות של ההורים שלו הוא רואה את זה כאילו שככה הוא היה צריך לעבור את התהליך הזה. כי התינוק עובר טביעה שתי דקות אבל בשתי דקות האלה הוא עובר התמרה תודעתית עמוקה מאוד שהוא חייב לעבור אותה, חייב לעבור אותה. וככה זה על כל צער ונזק. תלכו עם הכלל 'אין אובדן ברוחני' - אין אובדן יש רק התמרות.
(דברי הרב נווה - להבדיל אלף הבדלות, מחוק שימור האנרגיה, יש כאן את אותה אנרגיה שיש ביקום, היקום לא מוסיף אנרגיה ומוריד אנרגיה, אז הדלקת גפרור אז עכשיו הגפרור נשרף אבל החום שלו פה, החום הכמוס, האנרגיה הכמוסה שהייתה בגפרור נמצאת ביקום אפשהוא, היא קיבלה התמרה, גפרור אין לך אבל מה שהיה כמוס בגפרור נמצא).
אז אדם היה, אדם פה, נפטר, אוקי, הוא פה, הנשמה שלו התודעה שלו פה. הוא בצורה הזאת כבר לא קיים, פשט צורה, אבל הוא פה, הוא נצחי. כל הדברים הם נצחיים, התודעה היא נצחית אף אחד באמת לא מת פה. זה מאוד חשוב שאנחנו נבין את זה כדי לא להרגיש פספוס, הפסד, תקלה, תאונה. אצל הקב''ה אין 'לא תקלה ולא תאונה'.
אין בחירה יש תחושת בחירה
מה שמביא אותנו לעניין הבא, דברנו על זה הרבה מאוד פעמים, אבל אני יודע שצריכים לדבר על זה הרבה מאוד שנים. למעלה למעלה גבוה מהצד של הקב''ה אין בחירה. מהצד של הקב''ה איך שהוא רואה את הדברים - אין בחירה. לאדם יש תחושת בחירה, יש לו תחושת בחירה, למה? בגלל שהוא נמצא בהסתר. בגלל שהוא נמצא בהסתר הוא אומר 'אני מרגיש שיש לי דחף לעשות א' אני מרגיש שיש לי דחף לעשות ב'' בהיבט הזה יש בחירה כי הקב''ה ברא את זה שזה יהיה ככה כדי שתהיה בחירה זה חלק מהשלמות אבל אין לו בחירה שלמה. ולמה? כי אם הייתה לו בחירה שלמה אז היו מכבדים את הבחירה שלו אבל הקב''ה לא מכבד את הבחירה של האדם. אדם יכול לבוא ולהגיד' טוב, יש לי בחירה, אז אני לא רוצה להיות דתי, אם יש לי בחירה אני לא רוצה להיות דתי, אני גם לא רוצה להיות יהודי, אני אהיה כאחד הגויים ותעזבו אותי בשקט. זה בחירה שלי, נולדתי, יש לי בחירה, זה הבחירה שלי - אנחנו רואים שהקב''ה לא מכבד את זה. אז מה הקטע של לתת בחירה ולהגיד 'אני לא מכבד את הבחירה שלך' אז או שיש לי בחירה או שאין לי בחירה? אם אני בחרתי משהו אז תכבד את זה. מאוד חשוב להבין את זה. שוב, יש תחושה של בחירה, יש לזה המון המון עניינים גם נוספים, שכשבנ''א בוחר הוא צריך ממש לבדוק מאיפה הדחף של הבחירה שלו, מה מניע אותו לבחור במה שהוא בחר? אז בד''כ כל הבחירות הבהמיות הן בחירות של הגוף.
אדם אומר 'אני רעב אני רוצה לאכול' אתה בחרת בזה או שהגוף שלך רעב עכשיו? עכשיו, אתה בא לאכול, אוקי, מה אתה רוצה לאכול? מלוח, בגלל שהגוף שלך זקוק לזה. אתה רוצה מתוק? כי הגוף שלך זקוק לזה, אתה באמת בחרת בזה? אדם הולך ובוחר משקפים, הולך ובוחר חולצה, אתם יודעים כמה התניות יש לו בראש עד שהוא הולך ובוחר את אותה חולצה, אין לו שום בחירה חופשית בכלל על כלום, על שום דבר, הוא כ''כ מותנה, תכנתו אותו קודם בתוך הראש: המנטליות, אימא שלו אבא שלו, מסרים שעברו בתת מודע, עד שהוא בא והוא בוחר אומר 'אבל אני הרגשתי שאני בחרתי את זה לבד'. אז יגידו לך 'כן? תסתכל על אח שלך הוא בחר בדיוק את אותו דבר'. דוגמא קלאסית זה על תאומים. תאומים שהופרדו מלידה, בחרו שמות לילדים, בחרו חולצות, אותו דבר בדיוק. ואז אומרים להם' אבל אתה הרגשת שאתה בוחר לבד'? כן, אז איך התאום שלך בחר בדיוק מה שאתה בחרת?
'לכתחילה' ו'בדיעבד' -
אין שום בחירה חייבים לרדת מהדבר הזה, זה מאוד חשוב, אלא שהפרידו את זה חז''ל ל'לכתחילה' ו'בדיעבד'. 'לכתחילה' יש תחושה של בחירה והקב''ה נתן לך את תחושת הבחירה כדי לדעת עם מה אתה מזדהה, עם הרע או עם הטוב, רק על עניין ההזדהות. 'בדיעבד' ברגע שהדברים כבר נעשו אתה צריך להשליך את זה על הבורא ולהגיד 'הבורא עשה את זה' הכל מאת ה'. אנחנו אומרים את זה כל הזמן בסליחות' תבינו אנחנו חייבים להגיד את זה כי אנחנו גם זורקים את זה על הבורא, ביום הכפורים אנחנו אומרים לו ''אין מי יאמר לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל כי הכל מעשה ידיו'' אנחנו אומרים לו: כאילו מה אתה מפיל עלינו את יום הכיפורים, אתה מפיל עלינו עבירות, הרי אתה עשית את זה, אנחנו אומרים את זה, אנחנו שרים לו את זה שעה בכוונה להגיד לו 'אנחנו רומזים לך' ''כחומר ביד היוצר כן אנחנו בידך ברצונך מוחץ ברצונך מרפה''. וככה אנחנו עוברים לעוד המון דוגמאות שזה הכל בידיים שלך 'מה אתה רוצה', זה העולם שלך, מה אנחנו יודעים מהחיים שלנו?
הבחירה היא להיות מודע -
אז בהיבט הזה אתה אומר' אז מה הקטע, זה משחק פה? אז זה לא משחק, מכיוון שהזוהר אומר שהמטרה של האדם הוא להיות מודע לזה - האדם יכול להיות מודע לזה ''אומר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות'', תהיה מודע לזה. היקום לא ישתנה בגללך אתה לא תזיז לי אותו, היקום זז, הקב''ה ברא את עולמו 'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו' זה יקרה ביל הוק וביל קוק, לא יקרה משהוא כאן שיעצור 'שם' 'פעולה' או 'כינוי', אבל מה? תהיה שותף שלי. בוא תהיה מודע ותעזור לי.
משה רבינו עשה עליית נשמה אז הקב''ה שואל אותו; תגיד, 'אין שלום בעירך'(הוא לא אמר 'שלום', כאילו עלה, ראה את הנוכחות של הבורא ולא אמר שלום, אמר לו 'אין שלום בעירך') אומר לו 'עבד אומר שלום לרבו'? אני ניכנס ויוצא כאן כל שניה, עבד לא יגיד כל שניה שלום לרבו, אז הוא אמר לו ''היה לך לעוזרני'' אומר' עבד גם לא ניכנס כל שניה בלי לעשות כלום, נכנס לוקח כוס מביא כוס, עושה איזה משהו, אתה חייב לעשות פה איזה משהו זה עולם שעושים פה עשייה. אז הוא אמר לו ''עתה הגדלנה כוח ה'', אומר' אתה צודק ''עתה הגדלנה כוח ה'', רצה להגיד לו 'אין כאן עניין של באמת יכולת לשנות, אנחנו עושים פה משהו, אי אפשר לא לעשות פה משהו, אבל לא לשנות. לא לחשוב שבכוח הבחירה שלי מותר לי להיות משהו אחר.
(דברי הרב נווה - תבינו למשל, אדם שינסה להיות טרנסג'נדר, אם הוא גבר ישפטו אותו כגבר, אם הוא אישה ישפטו אותו כאישה. אם אדם יהיה יהודי ויגיד' אני הולך להתבולל, אני ימיר את דתי, אני יעשה את כל הטקסים שלהם, וזהו, מהרגע הזה אני נקרא 'נוצרי' כי אני המרתי את דתי', שופטים אותו כיהודי וכל דקה ישפטו אותו 'למה לא שמת תפילין, ולמה לא התפללת').
אתה לא יכול לשנות את זה, אתה צריך לדעת איפה אתה נמצא. אז כל אלה שהם טוענים 'אני יש לי בחירה' לא יכבדו את הבחירה שלך כי לא באמת יש בחירה. הבחירה היא להיות מודע - זה מאוד חשוב שאנחנו נבין את זה. אתה צריך להיות מודע בתוך העולם שאתה נמצא בו. אז אפשר להיות מודע או אפשר להיות לא מודע, אם אתה לא תהיה מודע הדברים יעשו באמצעותך בלא שאתה יודע ''פורעין ממנו בין בגלוי ובין בנסתר'' אבל אם אתה מודע, אז אהלן וסהלן, אז בסדר, אז הקב''ה ייתן לך רוח הקודש ויודיע לך, כתוב ''המכסה אני מאברהם עבדי'' שהקב''ה מודיע לצדיקים הכל אפילו את מיתת בניהם, אפילו משהו צריך למות הקב''ה מתגלה אליו בלילה אומר לו' אני צריך לקחת לך את הבן שלך. אז ידוע שהכל הכל הכל הקב''ה מגלה לצדיקים, ידוע אפילו לרבנים גדולים מאוד, לאדמו"רים, הוא בא אליו אומר לו' אני צריך לקחת לך את התלמיד' הוא יכול להפוך עליו את השמים בתחינות, שיהפוך, אבל הוא מודיע לו. גם משה רבינו הקב''ה אמר לו 'אתה לא נכנס לארץ ישראל' אז הוא התפלל תקט''ו תפילות, בסדר תתפלל תקט''ו תפילות אבל אתה לא נכנס לארץ ישראל, אני פשוט מודיע לך את זה כי אנחנו שותפים, אנחנו פרטנרים יש בנינו ברית, אז אני מודיע לך את הדברים האלה, אתה רשאי להתפלל, אתה רשאי לעשות מה שאתה רוצה אבל 'עלה אל הר העברים' ותראה שאתה לא נכנס. מה זה 'הר העברים'? לתכנון. תעלה לתכנון המקורי ואתה תראה שבתכנון שלי, בתוכנית האדריכלית, אתה לא ניכנס כרגע לארץ ישראל ואז הוא הרפה.
(דברי הרב נווה - זה מאוד חשוב להבין את זה. לאט לאט צריך להתבונן בזה מאוד מאוד ולא להיות ילדותי 'אז לקחו לי את הבחירה', איזה בחירה? מה אתה יודע לבחור? מה אתה יודע לבחור? היית כל היום בוחר לישון ולאכול שוקולד).
האדם מתבקש להיות בגדלות -
עוד פעם, ענווה. תנסו מאוד להשתדל לא לערב רגשות, בטח לא רגשות ילדותיים. צריך להיות כאן מאוד בוגר, מאוד מאוד בוגר, צריך לעלות לרמה של למידה, של הבנה ולנסות להבין שלא עובדים עלי ולא משחקים לי עם השכל ולא כלום, אנחנו ''חלק אלוק ממעל'', אנחנו 'הוא' במידה מסוימת. ז''א, אין לנו מה להישאר כאן כישויות שרוצות לעשות מה שהן רוצות, אין לנו, אנחנו לא יודעים אפילו מי אנחנו, אנחנו לא יודעים מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. רק האדם שיתחבר לזהות המקורית שלו ויבין שהוא 'חלק אלוק ממעל' והזהות האמתית שלו היא אלוקית, רק ברגע הזה כמו שאמר דוד המלך ''אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם'' רק ברגע הזה אפשר יהיה לדבר אתך, עד אז, אתה ילד קטן. יש זמנים של קטנות ויש זמנים של גדלות ומתבקש מן האדם זמנים של גדלות. וצריך בשביל זה להתאפק. אם החיים שלך כיהודי קשים, תתגבר ואם החיים שלך כטרנסג'נדר קשים, תתגבר. או של כל דבר אחר, צריך תתגבר על זה, ''לפום צערא אגרא''. זה לא פשוט לאף אחד, לאף אחד החיים האלה לא פשוטים. והקב''ה יודע לתת ניסיונות חבל על הזמן, הוא יודע כל אחד איפה לגעת בו בחולשות שלו, למה? להוציא אלוקות.
מה יתגבר על הצרות? אלוקות מתגברת על הצרות.
צרה לא ניתנה כדי שתהיה צרה, צרה נמצאת שמה כדי שהאלוקות תתגבר על הצרה ועל זה נאמר ''עמו אנוכי בצרה'', שהקב''ה אומר' אני פה אתך בצרה תשתמש בי'. זה כמו ילד שניכנס לתגרה ברחוב, אבא שלו איתו, והוא מנסה לריב איתם הוא רואה שהוא לא מצליח, אבא שלו אומר לו 'אבל אני פה, למה אתה לא משתמש בי, תגיד אבא, תצעק'. זה המשמעות שאנחנו צועקים בראש השנה, חסידים, האשכנזים, יש קטע בתפילה שאנחנו צועקים 'המלך', למה אנחנו צועקים 'המלך'? כי יש התגברות של כל המזיקים בעת הזאת, יודעים שאנחנו הולכים להתפלל לפני הקב''ה והוא הולך לענות לנו, אז הם הולכים להפריע לנו בתפילה והם הולכים לקטרג עלינו, אז אנחנו עוצרים את התפילה צועקים 'המלך'. מה הקריאה 'המלך' אומרת? אז נתנו את הקריאה הזאת כמו של האבא ושל הילד, שהילד יצא לרחוב כל הילדים רוצים להרביץ לו והוא צועק 'אבא' ואבא יוצא אז כולם בורחים. ברגע שאתה אומר 'המלך' כל המזיקים בורחים. אז זה קטע בתפילה שאומרים לך 'אתה רוצה להמשיך'? אין, כל המזיקים עכשיו עומדים לקטרג עליך, תגיד 'המלך' וזה יעבור, וככה אנחנו עושים. אתם יודעים כמה כוונות יש בזה? יש בזה כוונות מטורפות רק ב'מלך' הקטן הזה שאנחנו אומרים אותו שמה. ואצל האשכנזים, אצלנו, אנחנו אומרים את זה 15, 16 שניות שזה הרבה זמן כדי לעשות כוונות. אבל זה צריך להוריד את כל 'עצמות הבורא' עם ה'אור אין סוף', וכל מלאכי השרת, כל מערכת הקדושה כדי להגיד 'אם אתה לא תהיה פה אנחנו לא נצליח לגמור את התפילה הם לא ייתנו לנו, הם לא ייתנו לנו, מרוב קטרוגים הם לא ייתנו לנו. כי השטן עם כל המקטרגים אומרים' תגיד לי מי אתה בכלל שאתה מתפלל? מה אתה משחק אותה יש לי כאן שנה שלמה של קטרוגים עליך, יש לי פה תיקייה שלמה לפני שתגיע לתפילת 18 אני הולך להרוס אותך. ואם אנחנו לא נעצור בתפילה בלקרוא לו, אין לנו סיכוי, הקב''ה ישמע אותו. וזה בראש השנה לא ביום כיפור, יום כיפור אין לו שליטה, בראש השנה אנחנו צועקים 'המלך'. אז אנחנו צועקים 'המלך' כדי שהוא יציל אותנו. אז ככה אדם צריך לדעת לפעול.
דברי הרב נווה -
אנחנו אלוקים. זה מאוד חשוב שגם בבראשית ניזכר מאיפה באנו, ולא ידחפו לנו כל שני וחמישי בעיתונות השקרית הזאת וחסרת היושרה הזאת, עם כל העולם המדעי השקרן הפתולוגי הזה, שמצאו איזה עצם של דינוזאור ומצאו איזה קוף ומצאו איזה זה ומצאו איזה זה. זה שקרים. אתם לא יודעים שממציאים את הדברים האלה, זה המצאות, זה לא היה ולא נברא, זה השערות על השערות על השערות על השערות, שכל שני וחמישי אתם לא יודעים שמחקר מקבל חוסר מהימנות. אתם יודעים כמה מחקרים שהתקבלו בעיתונות מדעית אח''כ נפלו.. אבל בנתים אתה מקבל את זה כחדשות גוגל ככתבה 'גילו את לוסי' 'גילו את החוליה המקשרת' ואחרי איזה כמה זמן אומרים לך 'לא, זה לא היה של זה, זה תקופה מאוחרת יותר'. אז יש אינספור credibility שנפלה לחקירות מדעיות, אין ספור, ולא מביאים את זה, איך אמר אחד החוקרים 'כנראה שיש יותר הפלות של חקירות מדעיות מאשר חקירות מדעיות שקמו' אבל משהו מדבר על זה? בתאריך הזה והזה קמה חקירה מדעית כעבור שנתיים הפילו אותה. לפני שלוש שנים הייתה חקירה הזאת והזאת אבל כעבור שנתיים הפילו אותה. משהו כותב על זה? לא. אבל מי שבקיא בפרסום המדעי, כן רואה את זה, וכן יודע את זה, וכן יודע על ההפלות האלה. אבל בינתיים ילד בן 16 מסתכל 'אני באתי מהקוף' אהה אני באתי מהקוף, אוקי, אז לא צריך להתחתן, חיים רק פעם אחת, אפשר לצאת למסיבת סמים, למה לא? כי אני חי רק פעם אחת חבל לי עכשיו לבזבז את החיים האלה, זה הבעיה. מי לוקח את האחריות על כל הילדים שקוראים את כל המידע השקרי הזה?? כמו שיש fake news יש fake akademie פייק דתה, ואתם לא יודעים אפילו כמה fake יש, אם אנחנו באמת ניקח עכשיו את כל מה שאנחנו יודעים באקדמיה ונראה מה אני בכלל לומד.. 90% ממה שהיה עד לפני 100 שנה לא היה ולא נברא, תאוריות שקמו ונפלו.
רוצים ראייה? נורא פשוט, למי שיש לו עדיין 'אנציקלופדיית מכלל' או 'תרבות' תפתחו אותם, תגידו לי' מה נשאר מזה? אני רוצה לראות ראיה אחת שכתובה שמה, גם השם של זה שכתב אותו לא בטוח שהוא נכון.. וכתבו אותם דוקטורים, תראו בהתחלה ד''ר זה וד''ר זה, אין בעיה, כמה אחוז מזה נכון? ואנחנו גדלנו על זה, הינו צריכים להביא סכומים ולהביא את זה לשעור טבע וכל מיני דברים כאלה. אז על מה אני נבחנתי, על שקר?
אז פה כבר כתוב לך 3300 שנה וזה ידוע מאז ומעולם ''ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'' אז האדם נברא בצלם, האדם הוא חלק אלוק ממעל, ואם יש למשהו 'תשמע הרב זה שכתוב בתורה, זה נחמד מאוד, אני צריך אבל להאמין בזה, אבל תשמע מצאו עצמות של דינוזאורים' אתה אומר לו' אוקי, תגיד לי אתה שמעת על זה ש 50 מיליון איש עברו חוויה של מוות קליני, אתה יודע על הישארות התודעה ועל יציאה חוץ גופית? אז מה זה זה שיצא מחוץ לגוף, בוא תסביר לי את הדבר הזה שיצא מחוץ לגוף, זה אחד. שתיים, למה 50 מיליון חווים בדיוק את אותו דבר, כולם רואים את אותה אחדות שאנחנו מדברים עליה מאז ומעולם, כולם חווים את הנצח שאנחנו מדברים עליו מאז ומעולם. אתם יודעים כמה אנשים שחוו מוות קליני נמצאים אצלי עכשיו פה בשיעור, ששמעו אותי ואומרים לי 'כן הרב, אני מעיד שאתה אומר דברי אמת' מתוך החוויה שלהם.. לא שאנחנו צריכים קרדיט אבל הנה יש פה עוד תופעה שלא לקחו אותה בחשבון, אגב, והיא גם כן אקדמית והיא גם כן התקבלה בעיתונים המדעיים. אתם יודעים שזה התקבל בעיתונים המדעיים העניין של התופעה של המוות קליני, כבר גילו שזה אמיתי ונכון ועד לא מזמן ניסו להפיל את זה.
אז מה נגיד על זה? בוא נניח שאנחנו סגרנו את העניין הזה שאנחנו לא באנו מהקוף, הרי יש תודעה שממשיכה הלאה, מה התודעה הזאת? קוף מת, קוף, אם זה באמת עניין פיזיקאלי אז הוא מת גמרנו, אז אין המשכיות. זה מה שאומר המדע 'אין המשכיות' - לאדם אין המשכיות, מת מת, זרוק אותו אפילו בואדי אתה לא צריך לקבור אותו ולעשות טקסים. והנה אנחנו רואים; לא אחד ולא שניים, מחקר על חמישים מיליון איש, המספר הזה מופיע בארגון שמופיע בארגון שנקרא IAND- international association for near death studies ולא רק הם, התחיל את זה ד''ר מודי היו עוד הרבה אחריו, אבל יש כאן את המחקר הכי ארוך בעולם וזה דרך אגב, התחום שהכי הרבה נכתב עליו, 5 מיליון ספרים נכתבו ע''י אנשים שמתו מוות קליני וזה עוד, כל אחד אחרי זה שכותב כותב את זה עוד ועוד ועוד. אז מה נגיד על זה? שכל מה שכתוב בזוהר על המשכיות הנשמה ועל העליות שלאחר המוות בדיוק מה שהם כותבים זה מוזכר בהמשך. מה יהיה עם זה? אז - איך זה מסתדר עם אבולוציה וקופים? איך זה מסתדר? אז זה לא מסתדר. הבעיה היא שאנשי מדע לא מדברים אחד עם השני אז הם לא יודעים על המחקרים אחד של השני, אז הם לא יודעים שהם סותרים במחקרים שלהם אחד את השני, אז אחד אומר לך 'גילתי עצמות של קוף' והשני אומר לך 'כן אבל גיליתי שאתה נצחי'. מה עושים עם זה? ויש לזה אין ספור דוגמאות
בגלל זה אני אומר, אני הייתי שם, תשע שנים לא יום לא יומיים, תשע שנים הייתי באקדמיה, ניסתי להבין על מה זה מתבסס ואני באתי כדי למצוא את האמת לא הייתי אחד שבא ככה, חבר'ה אצלי באו ללמוד הנדסה חשמל, מחשבים, כדי להוציא 'איפה יש פרנסה', איפה יש כסף, אותי זה לא עניין, למדתי הנדסה גרעינית ופיזיקה אמרו לי 'מי בוחר את זה בדור שלנו'? זה חמישה אנשים מתקבלים לזה.. רציתי ללכת ללמוד את האמת. מהר מאוד לתדהמתי ולאכזבתי הגדולה, לא היה משהו ששבר לי את הלב, ראיתי שאין שום קשר בין האקדמיה לבין האמת, הם בכלל לא מחפשים את האמת, יש מחקרים יש כסף, זה כמו פס יצור, צריך להוציא מאמרים, אתה אומר 'אבל זה עוד לא מוכן', תוציא תוציא. שלא לדבר על המחקרים בפסיכולוגיה בשנה א' שסטודנטים מפברקים אותם בניסויים שלא היו ולא נבראו, עשו על עשרה אנשים במשפחה, הוציאו מאמר. אז צריך לדעת ממה אנחנו מוזנים. וגם, אתם צריכים לדעת, התקשורת שקרנית, זה לא נכון, אתם יודעים כמה fake news יש, אני לא אומר את זה כאדם דתי אני אומר את זה כאדם ישר, אני רוצה לקרוא חדשות אמתיות, אני רוצה לדעת מה יש, הן מאוד מגמתיות.
אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם -
אז כתוב לך כבר 3300 שנה ''נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'' זה מזעזע לקרוא את זה, לנסות להבין שאני בצלם אלוקים, צריך להכיל את זה שאני בצלם אלוקים ולכן זה מחייב. אם אני קוף אתה קוף מי יבוא אלייך בטענות בכלל, אבל אם אתה אלוקי זה כבר משהו אחר לגמרי ואתה צריך להתמודד עם זה לאחר המוות שלך. עזוב עכשיו 'גמר התיקון' 'ימות המשיח' 'בית מקדש שלישי' לא יודע כמה זמן אתה חי, אנשים לא גומרים היום 70 שנה, אתה יכול למות בתאונת דרכים, אתה ממשיך ''דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לייתן דין וחשבון'', מה תגיד לקב''ה? כפרתי כי חשבתי שאני קוף, מה אתה רציני שזה בכלל יהיה טיעון..
בגלל זה אני אומר, הפרשה הזאת, מאוד מעוררת, היא מאוד מזעזעת, היא מאוד מחזירה את האדם למקור שלו לשורש שלו, להגיד לו' תסתכל, לא היה כלום לפני שאתה נבראת, אני בראתי אותך, תקלוט, אני בראתי אותך, ומאיפה אתה יצאת? ממני, כתוב ''ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים'' ''מאן דנפח מדיליה נפח'' 'נפח' נשמת חיים, מאיפה? מהקב''ה, הנשמה שלנו היא אלוקית, אנחנו 'חלק אלוק ממעל', הפוטנציאל שלנו הוא ללא גבול, התודעה של האדם היא ללא גבול, אין לה גבול.
(דברי הרב נווה - אי אפשר לשים אותנו במבחני אינטליגנציה, בפסיכומטרי, אי אפשר, זה פשע כלפי האנושות לעשות פסיכומטרי, זה פשע לתת ציון לאדם, זה פשע, זה פשע שצריך אח''כ להעמיד את כל אנשי האקדמיה לדין על הדבר הזה. זה פשע להעמיד ילד ולהגיד לו 'יש לך קשיים של קשב וריכוז'. כי מלא אנשים אומרים לי' מה קרה לך הרב אני יש לי תעודות מגיל אפס של קשב וריכוז', אני אומר לו 'כמה שנים אתה נמצא איתי'? כבר שלוש ארבע שנים, שיחת טלפון של היום, של משהיא, אני אומר לה' שלוש ארבע שנים את נמצאת איתי? כמה בערך בממוצע כל שיעור שלי? בן שעה וחצי לשלוש שעות, את מחזיקה מעמד? לגמרי בלי לרשום וזוכרת.. אז איך יש לך קשיי קשב וריכוז?! שלמדים אותך מולדת בכיתה ד' שלא מעניינית אף אחד ולא מותאמת לגיל שלך אז יש קשיי קשב וריכוז אבל כשאתה מלמד משהו שמעניין אתה יכול להחזיק אותו.. אתם ראיתם ילד עם קשב וריכוז לא רואה כדורגל 90 דקות? ראיתם אותם מחוברים לטאבלטים שלהם, שעות, משחקים לכם במשחקים הכי מורכבים? למה זה חוסר יושרה? כי אין באמת משהו שמסתכל על זה ולהגיד 'משהו פה לא בסדר' אבל הם חייבים לטפול את זה על משהו ודוחפים ריטלינים לילדים ומרעילים להם את המוח, זה ממש משנה את המבנה של המוח הריטלינים האלה, מי ייתן על זה את הדין? אני חושב שאם משרד החינוך היה בדור שלנו רבים מאתנו היו מקבלים ריטלין היינו גם אנחנו שובבים מאוד למי היה קשב וריכוז, אז היו דוחפים לנו ריטלין, בסדר.. אין שום בעיה לדברים האלה ולא נמצא לזה באמת ממצא פתולוגי להפרעות של קשב וריכוז, סתם הילד קצת שובב, אבל נוח לתת לו ריטלין ולעשות אותו זומבי כדי שהוא ישב בשקט, זה הכי נוח).
נבדקת הרמה התודעתית בה אתה נמצא -
למה אני אומר שזה פשע לתת ציון? כי לאדם שיא הפוטנציאל שלו זה האין סוף זה 'העדר תבנית' זה היכולת שלו להרכיב אחדות בראש, זה לא לדעת נתונים. אנחנו לא אמורים לדעת נתונים, אנחנו לא אמורים לאגור נתונים, לא ככה בוחנים את האדם. מאז ומעולם לא הייתה ככה הבחינה של האדם: באף מוסד, באף סמיכה שהיו מימי התנאים ואמוראים לא אמרו לבנ''א 'לך תלמד את הגמרא תבוא אנחנו נעשה לך בחינה על הגמרא' מעולם לא היה את הדבר הזה, מיד בחנו את המידות שלו, בחנו את העומק שלו, בחנו עד איפה הוא הגיע, היו שואלים אותו בהשגות הרוחניות שלו - מה ראית למעלה, היו שואלים אותו 'עלית'? כן, 'מה ראית', מה אתה ראית שם וזה כאילו בכלל לא היה קשור למידע שכתוב, אף אחד לא אמר לו 'תגיד לי את המשנה בע''פ', לא היו מדברים ככה, ואז ע''פ זה היו נותנים לו את ההסמכות כי היו רואים באיזה עולם הוא נמצא.
רבי שמעון בר יוחאי אמר, ממש זמן קצר לפני שהוא נפטר, באדרא, אז הייתה שתיקה והוא נעלם, הוא נעלם פיזית, נעלם להם מהעיניים, כי הוא התחבר עם האין סוף ואח''כ הוא חזר בחזרה ואז הוא אמר 'אתם שמעתם קול'? רבי אלעזר אמר: 'אני שמעתי' והוא אמר' רבי פנחס בן יאיר, אתה שמעת קול? אמר' אני לא שמעתי קול' אז הוא נזף בו: איך לא שמעת קול, סימן שאתה לא היית באותו רקיע ששומעים את הקול הזה, פגמת מעט, משהו בך פגום מעט שאתה לא שמעת את הקול הזה, נזף בו זמן קצר. ורבי 'פנחס בן יאיר' זה תנא מטורף איזה דברים נאמרו הוא הצליח לעצור נהר, הוא היה עושה ניסים על ימין ועל שמאל, אבל 'רבי שמעון' נזף בו איך אתה לא שמעת את השיחה שלי עם הקב''ה. אז ככה הם היו בוחנים אחד את השני, מה אפשר היה לבחון את 'רבי פנחס בן יאיר'? מה הוא לא יודע איזה הלכה? הוא לא יודע איזה משנה? מה הוא יכול היה לשאול אותו? אלא, הוא בדק עד איפה גבוה אתה מגיע, אני שומע ממקום מסוים, שמעת את מה שאני שמעתי/לא שמעת? אתה פגום. התורה שלך לא מספיק מזוככת, אתה לא מספיק מזוכך.
אז צריך לדעת בכלל שלאדם לא נותנים ציונים זה מקטין אותו מאוד זה ממש פשע כלפי האנושות לעשות פסיכומטרי ופסיכוטכני ודברים כאלה, אלא, מה עושים? נניח יש 'משניות' יש 'גמרא', כולם חייבים לדעת את הגמרא, ביל הוק וביל קוק, אתה תדע את הגמרא, אין מצב שאתה לא תדע את הגמרא, עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה ואתה תדע את הגמרא, אף אחד לא יעשה לך על זה; כיתה א', כיתה ב', כיתה ג', יש גמרא ללמוד אתה תדע אותה, יש תנך ללמוד אתה תדע אותו, אין מצב, זה לא הישג שאתה לא תעבור אותו, אתה תעבור אותו ב 100 אין מצב שלא, לא מוותרים לך כי זה הפוטנציאל שלך, זה אתה, אתה בנוי מזה, ככה היו מסמיכים אותם. בגלל זה 'חזקיהו' תקע חרב ואמר' אין משהו שלא ילמד תורה לאן יש להם עוד ללכת' וככה הם נהיו ענקי עולם.
אנחנו קוראים על רבי אליעזר בן הורקנוס, הוא 'רבי אליעזר הגדול' שהיה רבו של 'רבי עקיבא', הוא היה פלאח עם אבא שלו, בגיל 28 רואה אותו אבא שלו בוכה, אומר לו' מה אתה בוכה ''שמא אתה חורש בטרשים'' אני יעביר אותך למישור, אומר לו 'לא, אני רוצה ללמוד תורה' ככה ניסה להעביר אותו, היה בוכה 'אני רוצה ללמוד תורה'. אומר' טוב, יש חכם בירושלים קוראים לו 'רבי יוחנן בן זכאי' לך אליו' באו הבנים שלו להורקנוס אומרים לו' תנשל אותו מהירושה, הוא רוצה ללמוד תורה אבל אנחנו עובדים פה קשה, תנשל אותו מהירושה. טוב, הם בינתיים עובדים, הוא הלך לירושלים, הוא לא יודע כלום, אנאלפבית לא יודע שום דבר, מגיע ל'רבי יוחנן בן זכאי' יושב לידו, מתחיל לבכות, אומר לו' למה אתה בוכה'? אומר לו 'אני רוצה ללמוד תורה', אומר לו' אתה יודע ברכת המזון'? לא. 'אתה יודע קריאת שמע'? לא. 'אתה יודע לקרוא'? לא. בסדר, אומר לו: בוא תישאר איתי קצת, משאיר אותו איתו. כעבור כמה זמן הוא רק הולך ועולה, הולך ועולה. בינתיים עובר הזמן האבא הזה רוצה לדעת מה קורה עם הילד שלו, הוא מגיע ל'רבי יוחנן בן זכאי' ובדיוק הייתה אז סעודה גדולה, מפוארת, הביאו את כל חשובי.. ו'רבי יוחנן בן זכאי' קולט את זה ואומר לרבי אליעזר 'קום תגיד דברי תורה' הוא אומר דברי תורה מאלפים שהורקנוס אומר 'מי זה החכם הזה'? אומרים לו 'זה הבן שלך תראה מה נהיה ממנו', תוך זמן קצר זה היה. אז הוא אמר' אם זה הבן שלי אני מנשל את שני הבנים האחרים שלי וכל הירושה עוברת אליו, ככה זה נהיה.
אנשים תוך זמן קצר היו ענקים, אז מה עם בגיל 28 התחיל ללמוד, בגיל 28 לא ידע להגיד ברכת המזון, לא ידע קריאת שמע, היה אנאלפבית. וכנ''ל רבי עקיבא ועוד רבים אחרים שהתחילו בשלבים יותר מאוחרים. אתה אומר' מאיפה הייתה סבלנות לרבי יוחנן בן זכאי? מאיפה היה לו? מאיפה יש לך סבלנות למשהו שהוא אנאלפבית בגיל 28 להתחיל לגדל אותו להפוך אותו להיות גדול דור, מאיפה יש לך סובלנות? אתם יודעים מאיפה יש להם סובלנות? כי אין אופציה אחרת, בטוח שהוא גדול דור, מה זאת אומרת, הוא צדיק לכתחילה, זה עכשיו הוא אנאלפבית אבל הוא צדיק לכתחילה, אני ישב עליו הוא יצא גדול דור, וככה זה היה, ככה הם היו רואים את התלמידים שלהם. היו אומרים תמיד לרב 'אם אתה לא רואה את התלמיד שלך גדול דור שלא יהיה התלמיד שלך' איך אתה מקבל תלמיד? שאתה תגיד' אהה ברור לי שהוא גדול דור אני גם רואה את הדרך איך אני מביא אותו להיות גדול הדור. אם אתה לא רואה אותו שלא יהיה התלמיד שלך. סימן שאתה לא ראוי אליו. אתה צריך להיות ראוי לתלמיד שלך. אז זה ככה זה. אז הם ראו את הטבע הרוחני הם יבינו מה זה הטבע הרוחני ולא נתנו לשום דבר אתם חושבים שעשו להם ציונים או דברים כאלה, בשום פנים ואופן לא,
חוזרים לזהות המקורית -
אז כאן ב'פרשת בראשית' האדם מתחבר לאלוקיו, הוא מתחבר ליקום, הוא מתחבר לעצמו - לזהות שלו ומכאן צריך להתחיל את כל החיים מהתחלה. למה מחזירים אותנו לבראשית? להחזיר אותנו לזהות. מי הוא זה שפועל? מי הוא זה שאומר 'אני'? מי הוא זה שאוכל? מי הוא זה שמתחתן? מי הוא זה שנכנס לבית? מי זה? אם אתה אומר 'אני' תדע לך ''ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון'' זה אתה רוצה להיות 'אני' כזה? אין בעיה זה הזמניות שלך שהיא תחלוף מי יזכור אותך בכלל. אבל אם אתה תחבר את עצמך לנצח ותבין מה זה ''אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם'' אתה תיכתב כמו שנכתב משה רבינו לנצח, אדם יכול להיכתב לנצח. כתוב, הרב שלנו נתן על זה שיעור, כמה וכמה פעמים, שלעתיד לבוא תיכתב תורה חדשה כתוב ''תורה חדשה מאיתי תצא'' והשמות של כולנו יופיעו בהם אבל מכיוון שאנחנו נהיה בעלי תודעה חדשה אנחנו נוכל לקרוא את זה. התורה עכשיו כתובה עם מעט גיבורי מקרא כי יש לנו מעט כוח להבין אותם, הם גם שורשי נשמות, אבל לעתיד לבוא באלף השביעית שיכתב 'תורה חדשה' כולנו וכל החיים שלנו יכתבו בדבר הזה. אז יהיו כאלה שיכתבו כאילו הם גרגירי אבק שבאו לעשות נזק בעולם ויהיו כאלה שיישארו שמה כאנשים נצחיים.
עוד כתוב שלנצחיות הזאת גם כן יש רמות, יש אנשים שהם בעלי האלף השביעית והם יוזכרו לאלף השביעית וכל השאר שלא זכו יהיו כלולים באותם אלה שיהיו באלף השביעית ויהיו כאלה שיהיו באלף השמינית ואלה שבאלף השביעית לא יזכרו וככה באלף התשיעית ובאלף העשירית יהיו רק מעטים. אז 'בעל הסולם' כתב שיר שנקרא 'דייני' הוא אומר שאם הקב''ה לא נתן לו את זה 'דייני', אם לא נתן לו את זה 'דייני', בסוף הוא חתם את זה 'אם אני לא הייתי בן האלף העשירית, דייני' הקב''ה אמר לו' אתה בן האלף העשירית, תבינו עד איפה הוא הגיע, המורי שלו, דרך אגב, הוא קורא 'מורי' שזה משהו שהופיע ולימד אותו את התורה, אז הוא אמר 'בוודאות אני יודע עליו שזה אדם שהגיע אלי מהאלף העשירית' אבל זה מעיד על שניהם אם המורי עשה את התלמיד שלו בן האלף העשירית ככה הוא ראה אותו, זה מעיד הרבה על המורי שלו.
דברי הרב נווה -
אנחנו אנשים גדולים מאוד אל תתנו לחיים האלה להקטין אותנו החיים האלה עושים לנו מאוד putting down צריך לקרוא 'בראשית' מהתחלה כדי להבין כמה גדולה המציאות. אסור לבנ''א להיות עצוב אף פעם כשהקב''ה נמצא אתך כל עוד יש לך יכולת של תפילה ובקשה מהקב''ה, על מה יש לך להיות עצוב? טוב, יש כאן עוד הרבה מאוד עניינים שצריך לדסקס אותם ולדעת אותם, אבל זה אנחנו נעשה ב 101 עקרונות של 'חוכמת הקבלה' שאנחנו נלמד את זה.
ואז המטרה שלנו לראות את העולם מבעד לעיניו של הבורא - אם נראה את העולם מבעד לעיניו של הבורא, העולם אחר לגמרי. אבל צריך להוריד את הקטנוניות, צריך להוריד את הריבים בעולם הזה, צריך לשאוף לאחדות גדולה מאוד, גם לאדם בינו לבין עצמו, גם לאדם עם הבן זוג שלו, גם עם הקהילה שלו, בכל מקום האדם צריך להיות 'אחד'. באחד מהספרים, אני אומר את זה לא כדי להחליש אתכם כדי לתת לכם תקווה כי אם הם אומרים את זה סימן שזה נמצא מעבר לפינה, הם אמרו' אדם שלא הגיע לרוח הקודש יצטרך להתגלגל' - צריך להגיע לרוח הקודש כי יהודי זה יהודי עם רוח הקודש, לא היה 'תנא' בלי רוח הקודש, לא היה 'אמורא' בלי רוח הקודש, לא היו 'ראשונים' בלי רוח הקודש, לא היו 'אחרונים' בלי רוח הקודש. זה מעבר לפינה, רק אנחנו לא יודעים להשתמש בזה, אבל בתנא דבי אליהו הוא מגלה לנו, למה אין רוח הקודש? אומר כי יש לאדם הקפדה בליבו אם האדם מקפיד על החבר שלו אז מונעים את זה ממנו אבל מבחינת הידע שלו, מבחינת הרצון, טוהר הלב שלו, יש הרבה אנשים שכן, הם כן ראויים לזה, רק יש דברים בתוכם שמעכבים אותם.
אל תפרידו בן השיעור לבין הבית - אל תחזרו הביתה ותחזרו להיות קטנוניים יש הרבה שעושים את זה, באים לשיעור, מקבלים השראה גדולה מאוד, מקבלים גדלות, בית זה בית, בבית מותר לצעוק, לצרוח, לרדת על הילדים, לרדת על הבן זוג.. טעות מרה מאוד, חייבים למשוך את ההארה מפה לבית, להתנהג בגדלות בכל מקום שאתם נמצאים.
דבר נוסף - שתיקה - ללמוד שתיקה. אנחנו אומרים ''ולך דומיה תהילה'' מה זה 'ולך דומיה תהילה'? שהתהילה הגדולה ביותר לקב''ה היא דומיה. יש אדם שיכול לדבר ולדבר ולברבר ולברבר, כמה אתה יכול להלל את הקב''ה? אין ספור, יש לך מילים אתה יכול אין ספור למלמל שירות ותשבחות לקב''ה. אבל, ''ולך דומיה תהילה'' הדומיה היא התהילה שלך. אז אדם צריך ללמד את עצמו שתיקה. צריך לחיות המון המון בהשתקה; להבליג על כל דבר, להכיל כל דבר. תחשבו שאתם חלק אלוק ממעל בעולם הזה שכל אחד צריך לראות את עצמו כמו 'משה רבינו' של הדור, אז ראית משהו שעושה שטות אז הקב''ה רוצה להגיד לך ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'', אתה רוצה? מה דעתך? יש כאן אוכלוסיות שאתה לא סובל אותם, אתה קורא עליהם בחדשות, בוא ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'' אתה רוצה להיות 'גוי גדול'? אתה צריך להגיד כמו משה רבינו ''מחני נא מספרך'' אנחנו לא רוצים להשמיד אף אחד, אף אחד. קידוש השם הכי גדול זה שהקב''ה יביא את המשיח בלי שהוא ירה כדור אחד אפילו בלי שתיפול פה אפילו לא טיפת דם אחת וצריך לצעוק כביכול על הקב''ה 'לא רוצים צונאמי, ולא רוצים מלחמות, ומספיק עם חילול ה' הזה' כל הדברים האלה מכחישים אותך. אתה רוצה להביא שלום ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'' אבל אנחנו צריכים להיות כלים לזה, אתה צריך להיות כלי לזה.
היה גוי אחד בתקופה שלנו 'מהטמה גנדי' שהחליט כגוי שהוא מגרש את אנגליה בלא אלימות, הוא מוציא אימפריה שלמה מהודו שהייתה כלום, היא הייתה כמו פלסטין והצליח, הקב''ה הצליח בידו. וזה גוי. אז צריך לחפש משהו שיהיה רק בהתכווננות הזאת של 'אני יצליח כי אני מאמין בכוח של השלום הזה, אני מאמין בכוח של העדינות שלו, להביא את השלום לעולם בלי אלימות, בלי כעס, בלי צעקות, בלי קללות, בלי אשכנזים וספרדים וחסידים וליטאים והלהטבי''ם והסטרייטים' בלי השטויות האלה, אלא משהו שיהיה אבא ואימא של כל עם ישראל, אבא ואימא של כל הבריאה הזאת. וכל אדם צריך להפוך את עצמו עכשיו להיות אבא ואמא של כל הבריאה הזאת, להיות בגדלות אדירה, וכל הזמן לחשוב על זה. לא לוותר על אף אחד מאתנו, לא להתעצבן על אף אחד מאתנו, לא לרדת לקטנוניות: הוא לקח לי, הוא עשה לי, הוא הרביץ לי, הוא אמר עלי, לא לרדת למקומות האלה, זה מקומות שמאוד מקטינים את האלוקות.
היה אדם שהיה צדיק אדיר היו רואים אותו בתיקון חצות עושה כמעט כמו יום כיפור ותשעה באב ביחד, אומרים לו' לא דיברת כל היום, כל היום ישבת למדת תורה, אתה צריך להיות שמח בזה', אז הוא אמר' אנשים דברו עלי סרה ואמרו מסביבי כל מיני דברים, אני לא עניתי, אבל זה עשה לי משהו, אומר: בזמן הזה שזה עשה לי משהו שזה הקטין בי את האלוקות ולא הייתי מצליח להתגבר על זה, אומר: על זה אני צריך לעשות את כל התשובה, שהקטנתי את האלוקות לפגיעות, שנעלבתי.. תבינו עד איפה הם הגיעו.
צריך לצאת מזה כי רק מי שאגו מתכווץ ככה, צריך להפסיק עם זה. כל הזמן להתבונן בזה, להיות בגדלות, להיות בגדלות גדולה מאוד. תחשבו כל אחד צריך לחשוב שכאילו הוא הקב''ה והוא משה רבינו והוא מדבר עם הקב''ה וכל לילה צריך לבקש על כל עם ישראל ולריב עם הקב''ה עד שהוא יגיד ''נצחוני בני, נצחוני בני'' וזה מאוד חשוב: להפסיק להתקרבן ולרדת ליומיום, חבל שסתם החיים שלנו נשרפים על כלום, על כלום, 'אכלתי טוסט, לא אכלתי טוסט' 'הוא הרביץ לי' 'הוא לא הכין לי ארוחת בוקר' 'הנס קפה שלו לא טעים' 'הוא לא מתחשב בי' להפסיק עם זה.. להפסיק עם זה כבר.
תחשוב מיליון פעם לפני שאתה כותב אסמס, או הודעה או שאתה מוציא משהו מהפה שלך ואל תסתכל ותגיד 'אבל כולם ככה' כולם ימותו, כולם ימותו זה שיהיה ברור וזה חבל. אבל אדם בעל גדלות, אדם שהוא מסתכל, יכול לקחת את עצמו הצידה, ולהסתכל על הכל ולראות את הכל אחרת זה כבר משהו אחר לגמרי זה כבר חומר אחר. לא לחשוב שמשה רבינו היה גדול בזכות עצמו הוא היה גדול בגלל שהקב''ה עשה אותו שהוא יהיה גדול אבל הגדלות שלו הייתה רק בגלל ''ויצא אל אחיו וירא בסבלותם'' זה הייתה הגדלות שלו.
וכל הבעיה שלנו זה - דימוי עצמי נמוך - זה הבעיה של כל היהודים מאז שהם נבראו עד היום שהם ימותו 'דימוי עצמי נמוך': אני מה אני, אני מה אני, זה נקרא 'ענווה פסולה'. הענווה הפסולה הזאת מורידה אותך לראות כדורגל, לריב עם האישה שלך, ללכת מכות על ירושה עם האחים שלך, להרביץ לילדים שלך, זהו, זה מה שזה עושה אותך, איזה ישות בשר ודם שאחרי שביעים שנה היא תלך.. איך משהו כתב ספר 'מי יבכה אחרי שתמות'. אגב, זה שני ספרים שיצאו במקביל, 'מי הזיז את הגבינה שלי' ו'מי יבכה אחרי שתמות'. אז זה בדיוק אותו דבר, זה ככה (ה' ישמור ויעזור). במקום להיות צדיקים גדולים מאוד, במקום להשתמש בתודעה, במקום לדעת להתפלל וכל אדם יכול לדעת להתפלל איך אומר רבי נחמן מברסלב ובצדק, אומר: בהתבודדות אתה יכול לקבל ניצוץ של רוח הקודש, התבודדות פשוטה של יהודי פשוט, רק אל תגיד לעצמך 'הוא כן ואני לא' זה חילול ה' הכי גדול שאתה חושב שזה לא, כי זה אומר שאתה הקטנת את האלוקות.
החוסר אמונה שלך באלוקות היא מקטינה את האלוקות. 'חוסר אמונה' - זה לא אם אתה מאמין שהוא קיים או לא מאמין שהוא קיים, זה ה putting down שלו שאתה אומר 'לא, אני לא חושב שאני החומר הזה' אז מה אתה כן? אם אתה לא החומר הזה, אז מה אתה כן? אתה כבר יודע 'מה אתה'? אם אתה יודע שאתה גוש בשר ודם, איזה קוף כזה שאין לו סיכוי כי אתה יודע מה אתה, זה משהו אחר, אבל אם אתה לא יודע מה אתה ואתה חלק אלוק ממעל, נבראת בצלם אלוקים ואתה מדבר שטויות כאלה, אז זה מה שאתה עושה לאלוקות, אתה מקטין אותה ואתה במו ידך בן מעכבי המשיח ואתה תצטרך לתת על זה דין גדול מאוד.
אז בראש ובראשונה לפני שאנחנו עטים על דפי גמרא ועל הלכות ועל כל מיני דברים כאלה, צריך ליישב קודם כל - את הדימוי העצמי שלנו - אתה צריך לדעת קודם כל מה אתה, כדי שאתה תדע איך אתה קם ועובד. אנשים רבים על כיסאות, רבים על כל מיני שטויות שזה לא היה ולא נברא, זה לא צריך להיות לנו אפילו לא במחשבה, זה לא צריך לעבור לנו, זה לא צריך להיות הדברים הקטנים שאנחנו מתעסקים איתם. יהודי לא צריך להתעסק בדברים האלה. לכן 'בראשית' מתחילה בבריאה של אדם גדול מאוד ומצד אחד הוא יכול היה לבנות את העולם ומצד שני הוא יכול היה להחריב את העולם וזה הכל תלוי בנו.
אז כולנו עכשיו נבראנו, היום הזה זה כמו 'בראשית', אז נבראנו אז צריך להתחיל את הכל מהתחלה ולהיזכר שאנחנו אלוקים ולהתנהג בהתאם. ולעשות כל מה ששייך לעניין של מעשה נצחי ורק צריך להיות במודע 24 שעות ביממה. אני יודע שזה קשה, להיות במודע כל הזמן זה נורא קשה אבל אפשר להיות גם מודע בדיעבד, ז''א תפוס את עצמך אחרי שעה, נפלת לשטות, בסדר, נפלת, לא קרה שום דבר, אז גם אם נפלת נפילות נוראיות או לא משנה מה אתה עשית זה לא נורא, אפשר לקום, זה אנושי ליפול זה אלוקי לקום.
לאט לאט, צריך להדביק את הפער הזה בין 'אני לא מודע' 'נפלתי' ו'אני קם', אני לא מודע - נפלתי - אני קם, למצב של אני מודע כל הזמן אז אני לא נופל, אני לא נותן לעצמי ליפול. וכל אחד צריך לעשות ד' אמות של הבראה לידו, לא צריך להיות מנהיגים של עם, אנחנו לא עושים, היהדות לא נבראה להפגנות ולכיכר מלכי ישראל, היא נבראה, אומרים לבנ''א 'אתה רוצה להבריא את המקום שלך'? כן. תטפל בך, באשתך, בילדים שלך, איפה שאתה נמצא, ההורים שלך. תוודא שבדלת אמותיך זה בריא. אף אחד לא מבקש יותר ממך, בממלכה הקטנה שלך איפה שאתה נמצא וגם אם אין לך ואף אחד לא רוצה אותך, אף אחד לא רוצה לשמוע אותך, לא האישה, לא הילדים, לא כלום, בתוך עצמך תעשה את זה.
את זה אמר 'שלמה המלך', הוא כתב: ''אני קוהלת מלך ישראל אשר מלך... '' שאלו חז''ל בשביל מה אתה נותן, אתה שלמה המלך, אנחנו יודעים, למה לא כתבת 'אני שלמה המלך' - את הספר הזה כתב שלמה המלך, בשביל מה כל הדבורים האלה? אז הוא אמר' מלכתי על כל העולם כי באמת ראיתי שכל העולם בא לקבל את החוכמה שלי אז חשבתי שהחוכמה שלי, שזה חוכמת השם, הם יקבלו את זה, זהו, גמרנו, זה כבר יביא את התיקון, ראיתי שהעולם לא מתייחס אלי, הם מתרשמים אבל הם לא משתנים, אז אמרתי 'טוב אני אמלוך על העם שלי' אז מלכתי על העם שלי, אותו דבר, מתרשמים מהחוכמה שלי אבל אף אחד לא משתנה, אז הוא אמר 'טוב אז אני ימלוך על עיר דוד' זה העיר של אבא שלי ואותו דבר ככה היה. אז הוא אמר 'טוב אני אמלוך על המשפחה שלי אח''כ על אשתי אח''כ כתוב שהוא מלך על מקלו, מה זה 'מלך על מקלו'? על עצמו.
אבל זה ככה מיועד גם רבי נחמן מברסלב נתן משל דומה, אנחנו לא נועדנו לכבוש את העולם, זה לא חוכמה לשנות אנשים אחרים תשנה את עצמך, בוא נראה אותך משנה את עצמך ועל זה נאמר ''ואפילו גברא חדא אי יתקרב קמי מארי'' זה הכי חשוב שבנ''א יצליח להגיד לקב''ה 'תראה אני לא מצליח להיות אחראי על אשתי, על הילדים שלי, כל אחד משתנה פה, גם כל אחד יש לו את הגלגולים שלו, אבל עבדתי על עצמי אני יכול להגיד לך 'הבאתי אתרוג', נולדתי ערבה הבאתי אתרוג, נולדתי בלי טעם ובלי ריח עליתי עם טעם ועם ריח, זה הדבר הכי גדול.. זה הדבר הכי גדול שיכול להיות. אז כל זה לומדים מ'פרשת בראשית' כל התיקונים, ואת הכל, לומדים מפרשת בראשית.
בעזרת השם שה' ייתן לנו כוח
לאט לאט
בעזרת השם זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן.