פרשת השבוע

פרשת בחוקותיי - להפוך את השכול לשכל

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

פרשת בחוקותי היא פרשה מאוד לא פשוטה יש שמה המון קללות מאוד מאוד לא נעימות. למה זה נקרא בחוקותי? אם תלכו בחוקותי אז יהיה טוב ואם לא תלכו בחוקותי אז מתחילה שמה שרשרת של.. אין לזה מילה אחרת ,קללה, היפך הברכה. אנחנו שואלים, למה זה ככה? למה זה חייב להיות ככה' בסדר אדם נברא בעל בחירה אז אפשר להגיד לו 'תשמע תעשה, אם אתה תעשה דרכך תהיה סוגה בשושנים ואם אתה לא תעשה אז ממילא הדרך תהיה רעועה והיא לא תהיה לך נעימה וממילא אתה תצטרך לעשות תהליך עם עצמך', אבל למה לקלל אותו? אז צריך להבין את הקונספט 'קללה' מה הוא בתורה.

אז קללה זה לא curse זה לא שמשהו מתמלא בעצבים ומוציא עליך את העצבים ועכשיו סתם מתחיל לזרוק עלייך כל מיני דברים, הקונספט 'קללה' זה היפך הברכה זה כביכול פעולת ניתוק מן הבורא; ברגע שאדם התנתק מן הבורא זה נקרא קללה כתוב ''מכבדי אכבד ובוזי יקלו'' 'יקלו' זה לשון קללה אבל זה גם לשון ניתוק אז ברגע שאדם כביכול התנתק מבוראו הוא נחשב למקולל. אבל עוד פעם 'אני יודע שהאינסטינקט הוא לחשוב שכאילו משהו מוציא עליו את העצבים אז הוא מתחיל לזרוק עליו ערימה של מילים לא יפות' אז קללה בפרשנות ובהגדרה שלה זה לא ערימה של מילים לא יפות אלא לקללה יש הגדרה, בלשון הקודש זה ניתוק מן ההתחברות אל הבורא ובנ''א כביכול שלא מחובר אל בוראו (נסביר גם את זה) אז מתחילה השגחה אחרת.

הרי אצל הקב''ה אנחנו מדברים רק במושגים של תודעה אין עולם פיזיקאלי אין עולם ביולוגי זה עולם של תודעה לחלוטין. בעולם התודעתי הן של היהודי והן של הקב''ה יש מושג שנקרא 'הנהגות' יש הנהגה של תודעה, אז יש הנהגה של רחמים, יש הנהגה של דין, יש הנהגה של חסד, זה הולך לפי מעשה המרכבה ההנהגות האלה. אבל בתוכם יש בחינות; יש הנהגה של אדם מבורך ויש הנהגה של אדם מקולל ושוב מקולל הכוונה מנותק.

מה ז''א הנהגה ? - 

מאוד חשוב לדעת שאצל הקב''ה אין הזנחה, אין מצב שנניח כמו אבא שצעק על הבן שלו, הבן שלו מורד בו לגמרי אז הוא אומר לו 'תעזוב את הבית' ומה יקרה לו מחוץ לבית? האבא יכול להגיד 'זה לא מעניין אותי, אני לא יעשה לו כלום, אבל מבחינתי אני הזנחתי אותו מה שיקרה לו מחוץ לבית יקרה לו מחוץ לבית'. אצל הקב''ה אין הזנחה, אין ניתוק כזה ''לית אתר פנוי מני'' הוא מחובר לכל הנבראים שלו הרי כל הנבראים בוקעים מתוך המחשבה האלוקית; ''ישראל עלה במחשבה'' ''העולם עלה במחשבה'' ''בראשית עלה במחשבה'' אז הכל עדין מחובר למחשבה של הבורא אלא שבמחשבה של הבורא זה עובר לצורת הנהגה אחרת. אדם שהוא נמצא מקולל זה עובר אצלו לצורת הנהגה אחרת והקב''ה ממשיך מלווה ומשגיח אבל הוא משגיח עליו תחת זה שאדם נמצא אצלו בתוך הראש שלו 'אני מנותק'; לא מעניין אותי הבורא, לא מעניין אותי תורה, לא מעניין אותי תלמידי חכמים, זה לא מעניין אותי. אז אומרים לו 'אוקי' אבל גם אותך צריך להנהיג, גם אותך צריך להביא לתכלית הרי ''לא ידח ממנו נידח'' בסופו של דבר הכל יצטרך לחזור לאחדות פשוטה אין כאן שום דבר חוץ ממנו ''אין עוד מלבדו'' יש רק אותו אז אי אפשר להיות פה wanderer כזה שמסתובב לו לבד, לאן אתה רוצה ללכת? לאכול עוד ביס מלחמנייה? להזדקן למוות? מה אתה רוצה לעשות פה בעולם הזה? באזשהוא שלב התודעה שלך צריכה להתוודע למקורה, אתה צריך לחזור לטבע הרוחני שלך אז צריך להנהיג אותו לשם, האדם לא יודע את זה, הוא מבחינתו ילך ישן כל היום או יזניח אז צריך להנהיג אותו.

אז יש הנהגה שהיא מצד הרחמים יש הנהגה של אדם מבורך; ''לך לפני והיה ברכה'' כמו שהוא אמר לאברהם אבינו וזאת הנהגה, זאת דרך שהקב''ה מנהיג את האדם ''ויהי ה' את יוסף ויהי יוסף איש מצליח'' זאת הנהגה של ברכה. ויש הנהגה של קללה, זה אומר שאדם בחר בניתוק, הוא בחר אמר 'זה לא מעניין אותי'; בשרירות ליבי אלך, אני אדאג לעצמי, אני אדאג ללחם שלי, לילדים שלי, לפרנסה שלי, אני יעשה את זה אבל כאן הקב''ה גם עשה שביל של הנהגה, במה הוא יתקל ולמה? כדי להחזיר אותו בחזרה לברכה. אי אפשר לתת לו להמשיך ככה כי אדם כזה באמת יכול להיות אבוד, הוא יכול להגיד 'טוב אני לא מאמין בניסים בחיים שלי, אם אני לא ילך ויעבוד ויביא לעצמי כסף, מי ידאג לי? אם אני לא אלך ואצעק על הקבלן, אם אני לא אלך ואצעק על הילדים, אף אחד לא יעשה את העבודה שלי. אז התחושה הזאת של האדם שהוא חי במנותק מהכל שאם אני לא יזוז שום דבר לא יזוז זאת נקראת 'קללה'. אדם כזה נקרא מקולל כי הוא מנותק.. כי הוא לא מאמין באף כוח, הוא לא עובד באינטראקציה עם אף כוח אבל מאחורי הקלעים יש עליו הנהגה מסוימת.

אז ההנהגה צריכה להיות הנהגה מעוררת הרי הקב''ה רוצה לעורר אותו אז למשל, בחלק גדול מהדברים הקב''ה יכול לא להצליח את דרכו 'אני אומר את זה בצורה של הכללה ואני לא אומר שכך זה יהיה כי יש עניין של 'דרך רשעים צלחה' דווקא ואתה רואה הרבה מאוד אנשים שהם מנותקים לגמרי והם עושים ים של כסף והם מאוד מצליחנים והכל הולך להם והוא נחשב למקולל לחלוטין הוא עדין נמצא על דרך שנקראת 'הנהגה של קללה'. ''מברכך ברוך אוררך ארור'', מה זה 'ארור'? הוא נמצא על דרך הארירה 'ארור' זה לשון אור שהקב''ה נותן לו אור אבל בדרך מסוימת וכל אחד הקב''ה מנהיג אותו לפי הכלים שיש לו אז יש כאלה שהם ממש מאפיונרים, פושטקים ממש יושבים בקיסריה ונראה שהכל בסדר ''דרכי רשעים צלחה'' והם שלווים בעולם הזה ואתה רואה את הצדיקים נאבקים על כל שקל ונאבקים על כל דבר שהם צריכים לעשות בעולם וזה חייב להיות ככה משום הבחירה. שאדם לא יראה פתאום איזה צדיק שבאמת דרכו סוגה בשושנים וכל מי שהוא רשע הוא רואה שהוא מסכן אז הוא יגיד 'שווה להיות צדיק', מה אני עכשיו צריך ללכת להילחם בעולם 'אני רואה שכל הצדיקים הולך להם אז אני יהיה צדיק'. אז חייב שתהיה הסתרה, עכשיו איפה ההסתרה הזאת באה לידי ביטוי? בהדרכה הרגשית של האדם ושמה יש עקביות.

ברכה וקללה - מחובר, לא מחובר

אז אנחנו לא מסתכלים על פני הדברים אנחנו מסתכלים על עומק הדברים. בפני הדברים הדברים יכולים להתנהל לכאן ולכאן למשל, אם נעשה מכנה משותף בין דרכם של צדיקים וספציפית אני מדבר על צדיקים, משהו שנחשב לצדיק שנאמר עליו ''איזה צדיק המצדיק את בוראו''; זה אדם שהמודעות שלו פתוחה והוא ער למתרחש, הוא מחובר, 'ברכה' זה לשון התחברות, הוא מחובר אל הקב''ה ההנהגה הפנימית שלו שלימה. בהנהגה הפנימית הוא מקבל שלימות למשל, זה שלא הולך לו בפרנסה הוא רואה את זה כשיעור הוא מקבל מזה הארה גדולה מאוד 'הצדיק' אז הוא יוצא מבסוט מיום. יום שנראה כלפי חוץ כאילו הוא לוזר כאילו לא הלך לו, הוא לא הצליח לגביו זה היה שיעור עצום שהוא התמלא בו באורות עצומים והוא שמח מאוד מיום כזה. אז כלפי חוץ משהו יגיד לו 'תשמע אשתך צעקה עלייך לא הבאת פרנסה הביתה יצאת החוצה' אבל הוא יגיד לך 'אתה יודע כמה דברים למדתי בחוץ; למדתי את זה, ולמדתי את זה, וגילתי את זה, והיה לי חידושים נפלאים', אתה אומר לו 'אבל בסוף היום לא הולכים עם זה למכולת , אומר: 'אני הולך עם זה לעולם הבא, העולם שלי מלא, אני חש מלאות' זה נקרא 'אדם מבורך' ואילו דרכו של רשע; הולך למשרד 'אופיס', מסודר, צווארון לבן, סוגר לך עסקאות במיליונים והולך לו אבל הוא יכול לחזור הביתה ולהרגיש עוגמת נפש אדירה חוויה מרוקנת לגמרי. אז כלפי חוץ זה נראה לוזר וזה נראה successfull אבל כלפי פנים הקב''ה יודע לרוקן את האדם.

התחברות באה לידי ביטוי בפנימיות (מלאות או התרוקנות) -

ענינה של הקללה זה לרוקן את האדם – דרך הקללה יש לה דרך מאוד מאוד ספציפית זה לרוקן את האדם ''יונתי עד שערי מוות הגיעה'' אז כלפי חוץ הכל יכול להיות נפלא, כלפי פנים הוא מפוצץ את הכל, הוא מפוצץ אותו רגשית הוא לוקח לו את הטעם מהחיים. אז אפילו שכלפי חוץ האדם יכול להיות נורא מצליח לפעמים אפילו זה בכוונה אבל הדרך של הקללה לא נמצאת שמה, היא נמצאת על הדרך הרגשית. הוא מתנהל אתו רגשית ורגשית הוא מרוקן אותו; הוא לא נותן לו חיות משום דבר כמובן שהדברים נמצאים גם כן בקורלציה שהרבה פעמים מרוב שהדברים באים לו כ''כ בקלות והוא עושה ים בכסף כבר אין לו הערכה לזה, אין לו רגשות לזה.

יש כל מיני אוליגרכים שמסתובבים פה בארץ הוא אפילו לא יודע בדיוק כמה כסף יש לו אז הוא קנה בעסקת נדלן נכס ב 20 מיליון 'אני ראיתי אנשים חותמים על זה לידי' הוא חתם על זה כאילו קנה מסטיק 'הייתי בטוח שיקפוץ עד השמים' הוא אמר: 'תשמע זאת עוד אחת מהעסקאות' ואתה לא רואה אותו יותר שמח פחות שמח, הוא עושה את זה באינרציה. הוא קם בבוקר, הוא שמח שיש לו עסקה אבל אתה לא רואה אותו שהוא happy,happy. במה הם ממלאים את עצמם בערב? בכל מיני משחקים מסוכנים ה' ישמור ויעזור, הרבה גילוי עריות, נוסעים מאוד מהר, קונים מכוניות מרוץ, מתחילים לשחק בחיים.

אז זה ידוע שזה דרכו של הצדיק וזה דרכו של הרשע; דרכו של הצדיק זה מליאות הוא מתחיל למלא לו את הרגשות ודרכו של הרשע שהוא מתחיל לרוקן אותו, זה ידוע שלשם זה הולך. זה אומר שאם אני רואה בנ''א שהוא מנותק מן הבורא אז אני צריך לראות 'אוקי, מה הוא עובר' אז אני לא צריך להסתכל על החיצוניות כי החיצוניות שלו יכולה להיות ככה, יכולה להיות ככה; יכול להיות שהוא מוכה גורל, יכול להיות שכלום לא הולך לו, יכול להיות, יכול להיות גם שהוא מאוד מאוד מצליח. אבל זה לא משנה לי 'בחוץ זה לא משנה לי' אני מסתכל מה קורה לו בפנימיות, בפנימיות זה הולך ומתמלא רגשית וזה הולך ומתרוקן רגשית. לפעמים אפילו צדיקים היו בודקים את זה, האם הם נמצאים בדרגה של צדיקות או רשעות לפי זה; אם הוא הולך ומתמלא או הולך ומתרוקן כי אם הוא צדיק 'למה הוא מתרוקן' אם אדם חווה ריקון זה בד"כ שהוא הולך על דרך של רשעות, הוא נחשב למקולל. אבל שלא יתחיל להגיד 'המזל שלי תקוע אני מקולל' כאילו זה גורל, אתה מקולל כי אתה מקולל, אתה יוצר את זה - אתה לא מחובר.

הצדיקים דואגים כל הזמן להתחברות - זה נעשה ע''י ברכה ''לך לפני והיה ברכה'' ברכה זה לא blessing לא הולכים עכשיו לגדול דור שם עליך את היד ''יברך ה' וישמרך'' ''ברכה והצלחה'', זה לא ככה. 'ההתחברות' זה להתחבר בתשומת לב, איפה התשומת לב שלך נמצאת? איפה תחומי העניין שלך נמצאים? למה אתה מחובר? מה אתה קורא? מה אתה מרגיש בלב? מה החזון שלך? מה היא מערכת האמונות שלך? אז אם האדם אין לו כאלה ובגדול הוא דתי ובגדול הוא רוחני אז הוא עושה ככה: שחרית מנחה ערבית, ספירת העומר, ברכת המזון והוא חושב שהוא מחובר 'לא הוא עדיין נקרא מקולל' כל זה נחשבת עדין לקללה גדולה מאוד. אז שוב האינדיקציה נורא פשוטה, אתה הולך ומתרוקן אתה נמצא על דרך הקללה, אתה הולך ומתמלא אתה נמצא על דרך הברכה כי עניין הברכה זה מליאות. ברכה זה מליאות, הברכה הולכת ומתמלא הדברים הולכים ומתמלאים   

מתחברים מחדש

במה זה תלוי? - אין לזה סגולתיות כזאת שאנשים אומרים 'אולי אתה יכול לחבר אותי' להפסיק עם זה' אני מפציר ביהודים בכלל בדוסים בפרט ובבעלי תשובה עוד יותר, להפסיק עם סגולות. אנחנו לא עם של קמיעות וסגולות ''רחמנא ליבא בעי'': תשומת לב, עניין, לקום ללמוד, להתעסק עם משהו בתוך השכל, להביא את הדברים לתשומת הלב שלך, לערוך מחקר. הנפש שלנו צריכה להיות בכלל חוקרת, כל יהודי צריך להיות מדען, אני לא מדבר על יהודי מדען באקדמיה, אני מדבר מדען על חייו; לדעת מי הוא ומה הוא, מה זה הבורא, מה זה הבריאה ומה אני צריך לעשות בעולם וללכת לחקור, באיזה עולם אני נמצא, איך אני צריך לחנך את עצמי, איך אני צריך לחנך את ילדי. הוא חייב להיות בשאלה כל הזמן - יהודים לא מפחדים משאלות, ההיפך, כל הגמרא זה שאלות תשובות 'שואלת הגמרא עונה הגמרא' אנחנו לא מפחדים משאלות מי שמצוי אצלו האמת אז הוא נוגע בה, אנחנו לא אומרים' תשמע זה שאלות כפרניות אנחנו לא מדברים 'מה פתאום אנחנו אסלם?! אנחנו נצרות?! מי שאין לו תשובות יגיד לך 'אל תשאל' מי שיש לו תשובות יגיד 'תשאל כמה שאתה רוצה', בוא נדבר על זה כמה שאתה רוצה. והצדיקים נמצאים באסרטיביות בגלל שהאמת נמצאת בתוכם אז הם אסרטיביים, הוא יודע להחזיק, הוא מבין מה התלמיד שלו לא מבין והוא יודע לענות לו. הוא לא מפחד מזה אז נניח אין לו מילים להסביר אז הוא יכול להפנות לספר, אנחנו יכולים להפנות לרב אחר אבל אין כזה דבר שזה נעלם, התשובה לא נעלמת.

אייכה -

אז תלמידי חכמים ככה הם עושים, הם עסוקים בסוג של שאילתה מתמדת שמושכת אותם קדימה והשאילתה הולכת וממלא אותם, היא מעבירה אותם מהפשט אל הרמז, מהרמז אל הדרש ומהדרש אל הסוד ובסוד הוא מתמלא כשהוא מגיע לסוד הוא מתמלא - הוא מגיע ל''אילו ידעתיו היתיו'' זאת הייתה המטרה שלו. אבל שאר האנשים, דרך הקללה היא דרך של ניתוק והניתוק רוב האנשים לא יודעים, יש להם זקן פאות וכיפה והוא לא יודע שהוא מקולל, ולמה הוא מקולל? לא בגלל שמהשמיים אומרים לו 'אנחנו עכשיו מקללים אותך' אין דברים כאלה אצל הקב''ה ''אני הוויה לא שניתי'' הוא לא יוצא מגדרו ומתחיל להתעצבן על הבריות. דברים כאלה לא עובדים אלא שואלים את האדם את אותה שאלה הנשאלת מבראשית ''איכה'', איפה אתה. כל הזמן שואלים: איפה אתה? איפה העיניים שלך מונחות? במה אתה מתעניין? מה קראת היום? איזה סוגיה יש לך בראש? מה החזון שלך? איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנה? 

היו צדיקים גדולים שהיו עולים אחרי פטירתם היו שואלים אותם ככה כתוב שהקב''ה ישים כל צדיק וצדיק, כל אדם ואדם בעמק יהושפט וישאל אותו: 'בני מה למדת' 'מה שנית' 'שמעת על כיסא הכבוד, איך כסא הכבוד עומד, אני - מי אני, מה ההנהגה שלי, מה ההבדל בין אלוקים, שדי, הוויה, אל. הוא שואל, אם יהודי יגיד לו 'מאיפה אני יודע' אז 'למה לא שאלת, איך אתה חי אז איך התמלאת' אתה צריך להתמלא באורות כל האורות צריכים להזין אותך. אתה צריך להיות אדם מלא, אדם מאושר - אתה תקבל את התשובה אתה מקבל הארה עם התשובה אתה לא מקבל עם זה השכלה. אתה מקבל עם זה הארה וחיים כי הרי החוכמה זה חיים ''החכמה תחייה את בעליה'' אנחנו לא ניזונים מוויטמינים ומינרלים ''לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה''; אפשר להגיע למצב שאדם נוגע באור בחוכמה, הוא חי מזה וזה מהווה לגביו מן, זה תודעה שהוא מחובר אליה והוא חי כל הזמן, הוא לא צריך לאכול באמת ולא לשתות באמת. הוא אוכל ושותה מפאת ההלכה כדי לברך אז הוא לא מברך כדי לאכול הוא אוכל כדי לברך ורק כדי לקיים את ההלכה שצריך 100 ברכות ביום אבל הוא לא צריך את זה, ברגע שהוא מחובר אז הוא מחובר.

אז יש לו עניין מתמיד, הם חיים ברמת תודעה מאוד גבוה, הם חיים בהגות מתמדת -

''בבתי מקובלים ב''ה ה' זיכה אותנו, אתה רואה את האנשים לומדים 18 שעות לפעמים הם מזמינים אותנו אנחנו הולכים כדי לעשות הפרייה כתוב שזה כמו דבורה שעוברת מפרח לפרח, צריך להפרות אז התלמיד לפעמים צריך לעבור שיהיה לו אפילו יותר מרב אחד כדי להפרות אפילו בניהם. אז אתה הולך ולומד אתו 18 שעות, אחרי 18 שעות לימוד הוא פתאום פורש מהדף כי כמה אתה יכול להכיל מידע ועושה ככה (עוצם את העיניים) אתה אומר 'בטח הוא נח', הוא לא נח הוא הוגה. הוא נמצא בהגות מאוד עמוקה, הוא לוקח את כל המידע הזה עכשיו מסכם את זה אצלו בראש להרגשה אחת ועולה עם זה וגם בתפילה הם אומרים מילה שעה עד שהוא לא נהיה המילה הוא לא אומר אותה. הוא נהיה המילה שהוא אומר אותה, הוא אומר את המילה 'רחמים' הוא נהיה רחמים והם עושים עליות אדירות ומתמלאים מזה.

כשהוא חוזר המצב הסוציואקונומי שלהם כ''כ גרוע שבכותל הם מביאים הרבה פעמים קרקרים ומחלקים אחד לשני הם עושים סעודות על הדברים האלה. תסתכלו מאחורה אולי לא צריך להגיד את זה אבל צדיקים ככה חיים, זה הפת שחרית שלהם; חצי קרקר כזה על הבוקר והם מביאים תרמוס תה מחלקים אותו, כל אחד קצת זיפ קצר ולימודים. תגיד לו 'בטח אתה מסכן אתה יושב על כיסא פלסטיק מול הכותל כל היום' הוא מאושר, אומר לך 'במה אני יכול לעזור לך' תראו אותו זורח.. אז הם מחוברים. אתה רואה אדם מבורך, אתה רואה אדם ברוך ואתה רואה אותו באופן אוטומטי מברך הם אלה שילכו לאורך הכותל יראו את כל המסכנים האלה שנשענים על הכותל ובוכים 'יהודי למה אתה בוכה'. עומדים ומברכים, אתה אומר' מי אתה שתברך? הוא מרגיש מבורך אז הוא מברך הוא מחובר. ואילו השאר אתה רואה אותם בת''א רצים הייטק, עוד הישג, עוד אייפון, עוד אפליקציה, עוד שטות, חוזר הביתה מרוקן עם מחלת היאפים''.  

אז זה לא הצלחה חיצונית הקללה זה לרוקן את האדם וזה בנוי בצורה כזאת, כאילו הקב''ה אומר אני חייב לרוקן אותך, יש לך תחושה שאתה יכול להתמלא ממשהו: מפרנסה, מקריירה, מתואר, אני לא יודע ממה אתה חושב שאתה עשוי להתמלא, אני יעשה לך הפוך. אז זה השגחה מטרתית על עניין הקללה, לרוקן את האדם וגם אם נראה שיש הצלחה זמנית, זה הולך ורואים את זה. תראו כ''כ הרבה אומנים חוזרים בתשובה 'שלמה ארצי מתפלל שחרית ולומד תורה ברמת גן, עושה תהליכים של תשובה מאוד יפה' ועוד אתה אומר להם 'יש לך ים של כסף אתם מצליחים, מה אתה צריכים לבוא לבית כנסת'? אומר לך 'אין שם כלום, אני מת'. אתה אומר; מי הכניס לו את זה' הרי הם עושים הופעות, כל אחד מקבל כ"כ הרבה אהבה מהקהל, מקבל כסף, מה הוא צריך 'צרות'? לקום באמצע הלילה ללמוד, לטבול במקווה קר'? הוא מרוקן כולם מרוקנים אז זה דרכה של הקללה.

אבל צריך לדעת שזאת הנהגה וההנהגה הזאת מרוקנת את האדם כדי שהוא יתהה כי ברגע שמרוקנים אותו הוא מתחיל לתהות, הוא מנסה להבין 'למה אני מרוקן' ב''ה הכל יש לי, אין לי תלונות על כלום; יש לי זוגיות, יש לי אוטו, אני נע ממקום למקום. למה אני מרוקן, למה אין לי טעם בשום דבר ואז הוא מתחיל לשאול את השאלות אבל כמו שאמרנו זאת הנהגה כדי להוביל אותו, לעשות לו סיבוב פרסה ולחזור בחזרה. ואילו האדם המבורך, הוא דואג כל הזמן להיות מחובר,

הפחד הכי גדול של הצדיקים זה לרגע לא להיות מחובר,

יש סיפור על רבי זושא מאניפולי הם היו הולכים עם המגיד ממזריץ' כדי ללמוד תורה, המגיד אמר חידוש שחשמל את כולם רבי זושא רקד שמח ועשה מזה עניין ומרוב הריקודים שלו הוא דילג לחדר הסמוך ועלה על השולחן פתאום הם שומעים חבטה נפל מהשולחן והתעלף. רצו לראות ראו שהנר נפל ביחד אתו אז השמש חשב 'בטח הוא חשב שהוא הפיל את הנר והוא חילל שבת' אז הוא אמר 'רבי זושא, רבי זושא, הנר היה כבוי זה מלפני שבת, זה נר להבדלה שצריך להיות', הוא התעורר. אח שלו רבי אלימלך אומר לו 'אתה התעלפת בגלל הנר, בגלל שחשבת שחיללת שבת' הוא ניסה להבין, הוא אמר לו 'לא אני התעלפתי כי חשבתי שלא הייתי מחובר לקב''ה וזה גרם לי לכבות את הנר'. שמא הקב''ה מוביל אותי בדרך הזאת, שמא הייתי מנותק ממנו אז לא הטריד אותו הנר, אלא מה גרם לו ? הרי אדם שהוא לא מחובר יעשה טעויות כאלה, אז הוא פחד אולי אני לא מחובר והוא הרגיע אותו 'הנר לא היה דלוק'. אז הוא אמר 'אז כן הייתי מחובר, זה בסדר, אני לא מדומיין'. אז זה מה שמעניין אותם לראות כל הזמן האם יש התחברות, יש כל הזמן נגיעה.

איך מרגישים את החיבור -

יש על זה תהיה ויש על זה הרבה מאוד שאלות כי אדם שהוא מחובר הוא בעל לפחות ניצוץ מרוח הקודש כי יש הרגשה, יש לך הרגשה שאתה מחובר. במינימום לאדם פשוט הוא מרגיש שהוא מחובר; אתה רואה המון קורלציה בחיים, אתה רואה פרטים קטנים שאתה קולט אתה מושגח כ''כ יפה אתה קולט את זה 'זה פרטים קטנטנים': ממש חשבת משהו זה קורה, אתה מעלה איזה שאילתה עוד לא הספקת להגיד אותה לעצמך משהו בא ועונה על זה, אתה מעלה משהו אתה צריך קצת כסף משהו בא ונותן לך.

כ''כ הרבה דברים שאתה אומר ''טרם יקראו אני אענה'' אתה קולט אתה מחובר ויש קורלציה מלאה; אתה מרגיש שאתה נוסע בכביש אתה נמצא בתוך אורגניזם אחד ענק, אתה קולט שאתה נמצא בתוך ישות אחת ענקית. משהו שהוא בעל רוח הקודש או נבואה זה בכלל ברור לו אבל להרגשה בסיסית של בנ''א אתה מרגיש מחובר והרבה דברים מסתדרים. וזה בא לידי ביטוי שכשאנשים מדברים אתך יש לזה נקודת ייחוס זה כמו שמשהו אומר לך שעור תורה, הוא יכול לדבר אתך סתם על שטויות אבל זה מסתדר לך בראש עם המון דברים.. אז זה תחושה של חיבור וכמובן תחושה של שמחה 'אני מחובר'. ויש פתאום נתק כזה שאתה מרגיש וואקום כאילו אני לבד בעולם כאילו אין לי טעם בכלום, אין מוחין, לא מצליח להחזיק מחשבה, לא מצליח להתרכז בכלום, בשום דבר, מנסה רק לענות למצבים ולכבות שרפות של היומיום ובסוף היום אתה גומר את זה כשאתה גמור לגמרי.

גם החלומות ומצב השינה הוא שונה, יש שינה שאדם ישן הוא לא רוצה לקום כאילו נופל לנוקבא דתהומא רבה ואדם שהוא מחובר הגוף שלו ישן כתוב ''אני ישנה וליבי ער'' אתה מרגיש שאתה בהכרה אתה קם בבוקר ואומר 'אך עבר הזמן הרגשתי שלא ישנתי'. ההכרה עירה, ההכרה כל הזמן עירה, הגוף ישן אבל ההכרה עירה ואפילו כשאתה מפיל ראש אתה אומר 'ישנתי ההכרה שלי הייתה עירה כל הזמן הרגשתי שאני ער' אז ככה אתה מרגיש שאתה מחובר.

וזה בהרבה דברים קטנים אתה בא מחפש משהו בספר פותח וזה בול על הדף ולא בפעם אחת זה לא הסתברותית קורה זה ממש על הרבה דברים אתה פשוט מחפש משהו וזה 'בול' אתה רואה השמים עוזרים לך, לא מבזבזים לך את הזמן, משתפים אתך פעולה אז אתה מרגיש מליאות, אתה מרגיש שמחה, התפילות שלך נענות. ואילו הדרך של הקללה זה ההתנתקות הזאת ברגע שאתה מנותק אז מתחילות חוויות מרוקנות ואפילו אם יש הצלחות 'זה בסדר אז הסתדר משהו' אבל זה לא משמח, זה לא ממלא, זה הנקודה.

כתוב ''ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה'', בסדר הולכים בדרך הזאת

אבל כמה זמן? כמה זמן להרגיש מרוקן? כמה זמן להרגיש את הנתק?

אצל הקב''ה אין זמן, אי אפשר להגיד זה שנתיים, זה שלוש שנים, אין אצלו מאסרים כאלה 'מאסר עולם' או דברים כאלה אלא זה תלוי נפש. בעקרון הקב''ה בהנהגה של קללה גם בהנהגה מרוקנת החוויות המרוקנות הן חוויות טראומטיות, הן חוויות קשות מאוד. אתה יכול לעשות סתם ריב קטן על שלום בית ולצאת מזה גמור 'משהו זרק לך מילה כאילו פיצץ את כל הבלון כאילו רוקן אותך לגמרי', אתה אומר 'בסדר אז ריב קטן משהו זרק משהו, מה קרה' לא אין כבר כוח לכלום 'כל היום אתה רוצה לישון'. אז זה קורה לא כדי לרוקן לגמרי את האדם אלא לעורר אותו מזה ז''א אם האדם יקלוט ויגיד: אני קולט את ההידרדרות בוא נעצור שניה אחת, בוא נעשה מאמצי התחברות. במקום לנסות עוד מקרה ועוד מקרה שאני קולט כבר שלא משנה אם אני מצליח או לא מצליח, החוויה שלי מכל המקרים זה שאני מתרוקן והוא יעצור את זה, יעשה לזה סטופ ויתחיל לעשות פעולות של התחברות, זה כבר משהו אחר לגמרי כי זאת המטרה - המטרה לחבר אותך בצורה מחודשת.

תשב אנוש עד דכא -

בוא ניקח מקרה קיצון שאדם לא ער וזה ממשיך, יש מקום רוחני בשמים שנקרא 'דכא' שורש של המילה דיכאון ושם נאמר ''תשב אנוש עד דכא''. מה קורה במקום הזה? זה המקום הכי רע אני לא יודע אם שמעתם אפילו על אנשים מאומות העולם: בירון קייטי, אקהרט הולי, אלה המפורסמים מאומות העולם, אתה שומע 'יש להם סמינרים' ואתה אומר 'על מה כל העולם משתולל', בוא נלמד עליהם ואתה רואה אנשים שזכו להארה, ממה? מדיכאון. הם לא מתו מוות קליני, לא עשו מדיטציה, זאת הייתה סוכנת נדל''ן זה היה גרמני כולו בדיכאון של החיים זכו להארה גדולה. אתה אומר 'איך זכיתם להארה ממקומות כאלה נמוכים' אתה מתחיל לדבר בודהיזם, מתוך מה? הם בעצמם לא יודעים בדיוק להגיד את הרגע שמשהו פקד אותם ואני מדבר אתכם לא על יהודים והם בכלל לא כיוונו לכוון הם לא היו רוחניים בכלל, הם לא היו בקטע. 'בירון קייטי' עד שהיא לא הרגישה שהדימוי העצמי שלה כ''כ נמוך כשהיא ישנה מוזנחת, לא מקולחת כבר חודשיים ועלה עליה גו'ק עד שהיא לא הרגישה שהיא ממש מתה לגמרי, היא לא התעוררה ומזה היא חוותה הארה. חוותה הארה מזה, תשאל אותה 'אך חווית הארה, מה עשית לטובת העניין אני רוצה לחזור על מה שאת עשית' היא לא יודעת מה להגיד 'מתוך הדיכאון קמתי' אז זה משהו בסגנון הזה. יש הרבה גם בעם היהודי שהם כאלה רק לא אומרים, הם לא מפורסמים ככה, הם לא יוצאים אבל פתאום יש הארה, אתה שואל 'אבל מה קרה שם מבחינה רוחנית'? על זה נאמר ''תשב אנוש עד דכא''.

למה? ברגעים האלה קורה אחד מהשניים או שבנ''א מהרהר להתאבד, או שהוא עושה טעות מרה והוא מטשטש את עצמו עם תרופות ואז התהליך שהקב''ה מעביר אותו לא מתרחש, הוא לא נותן לו הוא מטשטש את זה עם סמים, או שפתאום הוא קולט שהוא והגוף שלו זה לא אותו דבר.

פתאום מתחילה להיעשות התנתקות בין האני שחווה את הדרמה האנושית לבין האני האמיתי כאילו חווה סוג של מוות אבל בעודו בחיים. הוא חווה התנתקות לרגע אחד בין הפרסונה שלו שמעורבת פה לבין המהות הרוחנית שלו, עכשיו אף אחד לא יודע את זה גם הוא בעצמו לא יודע להגיד את זה, הוא לא יגיד לך 'חוויתי התנתקות' אבל הוא יגיד לך 'חוויתי הארה'. למה? כי פתאום משהו עשה לו התנתקות, עשה לו detachment לזהות שלו פה, משהו לשנייה אחת גרם לו 'תשחרר' תשחרר את הדיכאון שלך והוא פתאום קולט את עצמו, עוד פעם, לא בחוויה רוחנית, הארה הבנה 'אני והדרמה שלי זה לא אותו דבר'. והוא מקבל כוחות מחודשים אפילו לא באותו רגע אבל לאחר מכן הוא מקבל תובנות מדהימות. כל השיטה של ביירון קייטי וכל השיטה של אקהרט הולי זה הרוב בודהיזם, הרוב חוויות של אנשים שחוו מוות קליני אבל זה יפה מאוד, אתה אומר 'לא קראתם את זה באף ספר, לא הייתם בכיוון, מאיפה יש לכם את כל התובנות האלה? כ''כ הרבה הארות מגיעים אליכם והם גם לא אוטודידקטים (אוטודידקט זה אדם שהולך ומלמד את עצמו) הם פשוט חווים את ההארה וההארה רק הולכת ומתגברת תוך כדי תנועה ולמה? כי הם הגיעו לנקודה הזאת של הפרדה בין הגוף לבין הנפש. אבל זה מקום שזאת חשבה להתאבד והוא חשב להתאבד בכלל אקהרט הולי אמר 'עוד לילה אחד כזה אני קם יורה לעצמי בראש' ככה הוא החליט 'אני בבוקר מתאבד' והתעורר עם הארה גדולה. וזה אומות העולם תתארו לעצמיכם מה ליהודי אבל לא ראוי להגיע לזה זה מקרה קיצון מטורף, האמת היא דוד המלך הגיע לזה ''גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירע רע כי אתה עימדי שבתך ומשענתך המה ינחמוני'' והיו לא מעט צדיקים שמהצד הרע הגיעו לזה.

ספר איוב -

יש ספר שלם שמתאר את המהלך הזה, את ההליכה בתוך הנהגת הקללה זה ספר איוב ואין מי שלא הולך במקום הזה. כל הספר עצמו הוא ספר קשה לקריאה הוא לא פשוט בכלל אבל בכל הספר הזה איוב שואל את הקב''ה 'למה נחתת עלי ככה' 'מה עשיתי לך' אז הקב''ה לא עונה לו הוא עונה לו בסדרה של 50 שאלות. פתאום הוא מתגלה אבל הוא לא עונה לו, הוא שואל אותו בחזרה סדרה של 50 שאלות ושאלה ראשונה 'איפה היית ביוסדי ארץ' אומר לו: 'ראית שתי טיפות מים זהות' 'ראית שתי שערות שבוקעות מאותו גומה'. הוא מנסה להראות לו שהשגחה היא כ''כ מדויקת  ופרטית שהוא אומר לו 'אני יודע אני עושה לך את זה' אתה חושב שהתבלבלתי בין איוב לבין אויב שזה אותן אותיות. חז''ל שאלו אדם בדיכאון מוכה בייסורים שואל אותך 'תענה לו', למה אתה שואל אותו עוד שאלות מאיפה יש לו מוחין בכלל לענות לך? אז אמרו שזאת הייתה הפואנטה הוא רצה להגיד לו 'למה אתה לא שואל את השאלות האלה'.

ה 50 שאלות שמופיעות באיוב אלה ה 50 שאלות שכל אדם צריך ללכת איתם, תשאל את עצמך שאלות: מי אני, מה אני, מאיפה באתי, מי זה הבורא, מה החזון שלי, בשביל מה אני נמצא כאן, מה היעוד שלי, מה אני צריך לעשות, תתחבר. הבעיה של איוב שבאזשהוא שלב עבודת ה' שלו הייתה כ''כ טפלה שהיא נהפכה להיות רובוטית, אוטומטית לגמרי הוא לא היה מחובר בליבו משהו שם היה מנותק. ולכן, החברים שלו שניסו לנחם אותו לא הבינו מה לא בסדר במעשים שלו אמרו לו: תשמע אין מצב שלא עשית חטא אתה בטח עשית חטא ''אין ייסורים בלא חטא'' ''אין ייסורים בלא עוון'' אמר: לא עשיתי אף חטא בואו תשאלו אותי שאלות בהלכה ואני יאמר לכם אם עשיתי או לא.. ושאלו אותו וראו שהכל היה בסדר. עשה ציקליסט מושלם אבל על הנפש פנימה אף אחד לא שאל אותו, משהו שאל 'תגיד אולי התנתקת', עכשיו זה נראה שהוא לא התנתק, משהו אומר לך 'תשמע אני עושה ציקליסט אדיר אני קם מהבוקר עד הערב רק עושה הלכות אז אני מנותק'? אף אחד, אבל אח''כ אליהוא אמר לו 'תשמע אם אתה מספר את זה, התנתקת' משהו שם התנתק. לכאורה אתה אומר על סמך מה אתה אומר, אם אני לומד תורה מהבוקר עד הערב איך אתה אומר לי שאני מנותק? אתה יכול ללמוד מהבוקר עד הערב, ואתה יכול להתפלל מהבוקר עד הערב, ואתה יכול לעשות הלכות אבל אתה רובוט אם אתה רובוט אתה מנותק, כמו בנ''א שמתפלל הוא יכול להגיד את כל התהילים אבל מה הקשר בינו לבין התהילים, הוא מדקלם תהילים, הוא מנותק הוא לא מחובר.

מסקנה עבורנו,

יש הנהגה של התחברות ויש הנהגה של התנתקות

צריך לדעת את זה ואדם צריך לדעת את זה, איך הוא יודע את זה? אם הוא חווה חוויות מרוקנות אם הוא הולך ומתרוקן וחוויה של התחברות כל מי שטיפה עסק במחקר על משהו, חקר על משהו, הוא חווה סוג של חדווה. ואני לא מדבר אתכם על מחקר 'תורת הקוונטים' נניח אדם סתם רצה לקנות איזה גאדג'ט אז הוא נכנס ורואה ביוטיוב, איזה חדווה זה נותן לו. הוא רוצה לקנות אוטו אז הוא בודק על המכוניות איזה סוגים של מכוניות, או משהו שמזמינה שמלה אז היא בודקת איזה שמלות יש זה חדוות הקנייה, יש חדווה היא מחוברת לשופינג אומנם אבל זה מחובר. אז יש חדווה כזאת אתה חוקר, יש משהו 'אני לקראת משהו' אבל מי שסתם חי ואין לו את החדווה הזאת של המחקר ואין לו שום חזון אז הוא נמצא בהנהגה של קללה. אז עכשיו בכל זאת אנחנו שואלים איך ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה?

אז זה לא שפתאום משהו יעצור לך ויגיד 'נו בוא תגיד יש מינוס בבנק אני יעשה שיהיה פלוס, אין לך ילדים אני יעשה שיהיה לך ילדים. לא לזה הכוונה, הפיכת הקללה לברכה זה ''ותשב אנוש עד דכא'' גם הפיכה של הקללה לברכה היא לא פשוטה, גם זה סרט.

כדי להיות כנה ואמיתי אתכם צריך להגיד שהדרך צריכה להיות כפולה, חלק מהזמן לעבור ככה וחלק מהזמן לעבור ככה וחייבים לעבור את החלק גם כן של הקללה וחייבים לעבור חוויות מרוקנות, אין ברירה אחרת. ולכן גם משהו שהוא מצוי בחוויה המרוקנת ולפעמים אנשים הולכים לרב קנייבסקי, לרבנים גדולים אומרים 'הרב אני עצוב, אני מרגיש שאני גמור שהרב יברך שמשהו ישתנה לי בנפש' במקום שאני ילך לפסיכיאטר ואני אקח איזה משהו הוא אומר לך 'ברכה והצלחה', אתה אומר 'הרב עם מה אני יוצא, אני יוצא מהמשרד שלך עם מה אני יוצא, יש לך הבטחה בשבילי, הדרכה.. 'ברכה והצלחה'. למה? כי אתה צריך לעבור את זה. אז לפעמים יש את התקופות האלה וזה תקופות חשובות כי אתה לא יכול להגיד 'אני מרגיש מלא אם אין לך רפרנס (נקודת יחוס) שהרגשת פעם ריק' אבל בתקופה של הריקות צריך לדעת שאתה בנתים מעמיק. כל תקופת הריקון זה העמקה גדולה מאוד, כל פעם שאדם חווה חוויה מרוקנת הוא נהיה מזה עמוק יותר זה הרעיון של להפוך שכול לשכל..

אנשים שאיבדו את יקיריהם, אנשים שעברו טראומות, אנשים שצנחו צניחות אדירות לתהומות, הם יכולים לדלות משם תובנות אדירות; פתאום יש להם כלים להכיל, פתאום יש להם הרגש הזולת כ''כ הרבה דברים טובים יוצאים מזה. תכלס חוויה נוראית, כשלעצמה כואבת אבל פתאום אתה רואה יוצא אדם בוגר, משהו עמוק יותר יצא ממנו, הוא בוגר יותר. נפשית הוא בוגר יותר לכן צריך את זה.. אז אנחנו עוברים גם את זה וגם את זה.

לכן כדי לסכם את זה בזמן הזה איננו מברכים על הרעה כשם שאנחנו מברכים על הטובה אנחנו אומרים על הרעה 'ברוך דיין האמת' ועל הטובה 'ברוך הטוב והמטיב'. לעתיד לבוא אנחנו נברך על הרעה ועל הטובה ''ברוך הטוב והמטיב'' כי אנחנו נבין שזה היה לטובה נבין שזאת הייתה דרך.

מה הבשורה עבורנו? אתה יכול להיות מודע לירידה אתה יכול להיות מודע בזמן שאתה נוחת תהיה מודע לזה, אתה לא תוכל לשלוט בזה ולפעמים הכאב והצער יהיו כ''כ גדול שאין לך מוחין לעלות מזה. אתה אומר 'אני מודע למה שקורה אני רואה מה שקורה אבל אני לא מצליח לעלות' לא צף 'אני לא מצליח לצוף אני שוקע ולא מצליח'. אתה מרגיש כאילו אתה בלעת איזה קיר פלדה, איזה בלוק של פלדה בלוק של עופרת 'ממש מוריד אותך למטה. ואתה אומר 'לא מצליח לעלות' כמו הרגשה של מוצאי שבת שאתה אומר 'אני מרגיש גמור כאילו לקחו לי את הנשמה לא מצליח לעלות: מנסה קפה' כלום שום דבר צלילה כזאת שאתה אומר 'אין זה רק לשקוע בשינה וזהו'. אז גם אם אתה יורד תרד עם מודעות אל תרד ככה כאילו אני מסכן, אני מת, אני קורבן 'אל תרד ככה' גם אם אתה יורד תרד עם מודעות תהיה מודע לירידות שלך ותחייה בתוך כל מדרגה ומדרגה ובאופן פלא אתה תהיה מחובר אפילו בירידה. יש עליות בירידה, אתה מחובר, אתה בירידה בנפילה אפילו אבל אתה מחובר כל הזמן.

יש סיפור שבאו התלמידים ואמרו אם לא נגרם מזה חילול ה' אם הירידה הזאת לא תעלה להם ביוקר, זה כאילו פחד. בירידה הזאת אתה יכול לרדת מהכל 'בא לך לזרוק הכל לא בא לך כלום' אתה גם אין לך מוחין אז אתה עושה שטויות.. אז הם באו לאדמו"ר שלהם ואמרו לו: מה עושים בירידות האלה? הוא אמר אני לא יכול לענות לכם על זה אבל אחד התלמידים שלי שב''ה היום הוא נהיה בעצמו אדמו"ר הוא כן יודע לכו תביאו אותו תגידו לו שאני אמרתי שהוא יבוא והוא יענה לכם. הלכו אליו, אמרו לו: הרב שלך רוצה שאתה תבוא, 'בשביל מה'? שיענה על השאלה הזאת, הוא אומר: אני לא יבזבז זמן ויעשה ביטול תורה כדי לענות על השאלה הזאת הוא יכול לענות בעצמו.. הם הלכו ואמרו לו את זה. אמר להם: תגידו לו שיבוא אלי אם לא אני מפיל אותו מכל המדרגות.. הלכו אמרו לו: אם אתה לא תבוא הרב שלך אמר שהוא מפיל אותך מכל המדרגות, הוא אמר: תגידו לו שהייתי בכל המדרגות למטה. אז הם חזרו ואמרו לו, אמר להם: זה התשובה. ככה זה עובד, מה זה 'הייתי בכל המדרגות למטה'? הייתי מחובר, הייתי בכל המדרגות למטה אבל הייתי מחובר. זה לא שאני בא לספר לכם 'איזה דיכאונות היו לי' זה לא ככה, אתה לא בא להתהדר בטראומות אלא אתה קולט 'אני בירידה' אבל אני קולט את המדרגות למטה גם כן, זה גם מקום רוחני שצריך להיות בו צריך לא לאבד את הראש גם במקומות האלה.

אז אומנם אי אפשר לשלוט בזה ממש אתה יכול לבוא לצדיק שהוא קולט שבלעת עכשיו כדור עופרת, הוא קולט את זה, הוא קולט שאתה בצניחה לא נורמאלית ואין מושיע אתה צריך להיות. הדבר היחידי שהוא יכול להגיד לך: מה אתה מרגיש בזמן שאתה בירידה? תמשיך להיות מחובר. אז אנשים אומרים 'אבל הרב אני לא מתפלל' 'אבל אני לא לומד' אין לי כוח אין לי מוחין להחזיק ראש, אני לא רואה בעיניים בכלל: אני עצוב אין כלום, 'זה לא משנה' אתה חושב על הקב''ה? בזמן הזה יש אתך משהו? נוכחות אתה מרגיש? יופי, זה עבודת ה' שלך.

זה עבודה נהדרת 'זה לא בדיוק ברכה כי אתה נמצא בתוך הירידה 'זה ברכה שתחזיק לאחר מכן' כאילו הקב''ה נמצא במימד מקביל ויש בניכם קיר זכוכית כזאת ואתה רק יודע שהוא נוכח, אתה כאילו צולל למטה ויש אתך צוללן שרק רואה, משגיח עלייך ופתאום הקיר זכוכית עולה ואתה מחובר אליו, זה חיבור מידי.

בכל מקרה זה זמני אבל זמני אצל הקב''ה זה יכול להיות גם 20 שנה ככה היה לאיוב אבל זה לא עובד לפי זמן זה עובד לפי נפש הוא רוצה להשיג משהו בנפש. בדור שלנו בגלל שאנחנו באחישנה הנפילות מטורפות, ממש מטורפות כמעט האירועים שאנחנו עוברים אותם הם טראומטיות כי מכינים אותנו מאוד למשיח זה אוטוטו קורה הגאולה תיכף פה.. ממש ממש תיכף, זה כל יום קורה

''הנה אנחנו רואים כבר את כל הנבואות מתרחשות, כל הסיפור עם איראן ואדום 'לא תהיה מלחמה' הרב חיים קנייבסקי אמר, זה גדול הדור מהצד של הנגלה. בא אליו אחד מבלגיה שרוצה לבוא לכאן אבל הוא מפחד ממה שקורה בארץ, אמר 'לא תהיה שום מלחמה, שיבוא' אמר את זה בכזה פשטות עכשיו 'מה אתה לוקח אחריות' מסריטים את זה בכל העולם.. הוא יודע, הוא אמר. וגם הרב שלנו עשה אתמול שיעור במודעות רק הריץ בדיחות אנשים מתים מפחד הפציצו בסוריה, פתחו מקלטים והוא צוחק ואמר יש סגולה 'ובכן תן פחדך על כל מה שבראת' תגידו את זה שלוש פעמים, פתר ככה את הקהל. לא תהיה מלחמה הכל יהיה בסדר, למה? אין לנו את זה, זה לא במסלול.. הקטע עכשיו זה פרס ארה''ב זה הנבואה זה מה שכתוב במדרש תנחומא, יודעים את זה. כתוב שמלך פרס יקום על מלך ערבי זה מה שקורה עם הרב הסעודית, הרי איראן מאיימת מאוד כל הזמן על הרב הסעודית יש להם ים של כסף וים של נפט אז הוא הלך ואמר את זה לאמריקה, הוא אמר: אני מתחיל לקבל איומים מתחת לפני השטח הם הולכים לעשות לי פה מהפכה אז ארה''ב הביאה לפה מנחתת תכלס הם פה בגלל ערב הסעודית מגנים על האינטרסים שלהם. אז כתוב שמלך פרס יציק למלך ערבי מלך ערב יבוא לאדום ארה''ב ויגיד להם אז הם ילחמו בינם לבין עצמם זאת תהיה מלחמה גדולה בעולם כך כתוב במדרש תנחומא וגם בתנא דבי אליהו ועם ישראל יגיד ''אנא נבוא ונלך אנא נבוא ונלך'' והקב''ה אומר להם 'בני כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם' אז זה ככה, זה זמן הגאולה, זה אחד מהסמנים של הגאולה אז לא להיבהל מזה אנחנו כבר יודעים מה הולך להיות''.

אז הגאולה פה עכשיו עד שהגאולה תגיע צריך לעשות אחישנה אז אלה שעדין לא השלימו את דרך הקללה צריכים ליפול עכשיו לשאול תחתיות רק הנפילה כ''כ גדולה שאנשים אומרים 'אני לא מכיל את זה בכלל' אני לא מכיל את הנפילה, אני לא מצליח לעמוד בזה זה כאילו משתק אותי: אנשים לא הולכים לעבודה, רצים לקחת ציפרלקס, אומרים 'לא מכיל'. אנשים נופלים לקנביס, נופלים לכל מיני דברים כאלה כדי לנסות לצוף אבל הסמים רק מעכבים 'תתנו לקב''ה לעשות את התהליך שלו' צריך ליפול אתו, צונחים לצנוח אתו ורק להיות מחובר בצניחה. כל הזמן להיות מחובר 'נכנסת למיטה, אתה בדיכאון אין בעיה אבל תחשוב עליו, תתפלל בראש, בינך לבינו תהיה מחובר אליו, ממש 'אנא ה' הושיענה' או כל דבר אחר שאתם רוצים לדבר אתו. כל עוד אתה חושב עליו אתה מחובר אליו ולחכות שהתהליך יגמר וכשהתהליך יגמר אנחנו נהיה מנותקים לגמרי מהגוף ואז תהיה שליטה עליונה ונקבל כולנו הארה גדולה מאוד תהיה הארה עצומה שמחה וזה שיהפוך לך ה' את הקללה לברכה.

בפרשת בחוקותי יש עניין לא לעלות לספר תורה מעלים את הכי זקן לספר תורה, משהו שהוא ממש זקן והוא עולה לפרשה של הקללות זה קללות נמרצות מאוד אע''פ שכתוב שכל מה שכתוב בתורה זה ברכות, זה נכון אבל לעתיד לבוא, עכשיו זה קללה ורצוי לא לעלות. בפרשה הזאת לא כדאי לעלות לספר תורה. למה זקן? כי קרוב לוודאי הוא עבר את תקופת הקללה אז בשבילו זה יכול להיהפך לברכה, בשביל זקן זה ברכה.

תשובות הרב לשאלות

1)הכל עניין של קניין הנפש כל מה שבנויה ממנו הנפש אז אדם קונה את השדה שלו. מה זה השדה? זה מלכות, זה הממלכה שלו ומה שהוא מושל: הגוף שלו הנפש שלו, ברגע שהוא יעבור את הקללות האלה אז הוא יזכה לקניין הזה אז הוא יקנה את השדה שלו.

2)האריז''ל אומר שאם האדם עובר את זה רגשית בזמן הקריאה הוא יוצא ידי חובה. הוא מרגיש את זה, הוא מרגיש את הקללות, הוא מצטער צער בזה כאילו יצא ידי חובה הוא לא יצטרך לעבור את זה ממש.

בקריאה החסידית אנחנו מטיסים את זה.. אומרים בקול נמוך כדי לא לתת לזה כוח הרי אנחנו בוראים עם הפה שלנו וברגע שהוא מוריד (את הקול) הוא לא נותן לזה כוח. חלק אפילו מנסים לא ללמוד את זה לעשות בזה טעויות והם לא מקריאים את זה כ"כ בטעמים מהר מהר, לעשות את זה כאילו בהיסח דעת.

3)מעבירים את זה מהר בכוונה כדי לא לתת לזה כוח כדי לא לתת לזה קיימות, כדי שזה לא יתקיים 'הבעל קורא' זה תפקיד רוחני עצום הוא יכול לברוא שמים וארץ ביום שבת. הוא מקריא את הפרשה, הפרשה הזאת היא הברכה לכל השבוע, אבל אם אנחנו עדין חיים בתודעה הזאת זה לא טוב

4)הגאולה זה לא גאולת המשכנתא, זה שיהיה ברור, זה גאולת הדעת. הגלות נקראת 'גלות הדעת' והגאולה נקראת 'גאולת הדעת'. גאולת הדעת זה כמו שאמרנו אם אנשים כמו ביירון קייטי ואקהרט הולי זכו לזה תחשוב מה יזכה יהודי?! זה יהיה גאולת הדעת, תהיה התעוררות תודעתית גדולה מאוד מאוד ואנחנו רואים את זה. חווים את זה, אנשים מתחילים לדבר כבר ככה 'הרחוב מתחיל לדבר ככה' המילה תודעה עפה על ימין ועל שמאל. הכל התחיל ביהדות 'דעת' זה הספירה הדומיננטית ''דעת אין הבדלה מניין'' ''וידעת היום והשבות אל לבבך'' זה הכל עניין של ''דע את אלוקי אביך ועבדוהו''. הגלות נקראת 'גלות הדעת', גלות הדעת באה לידי ביטוי בזה שאדם מתנהג כמו חיה זה הקללה, זה הנהגת הקללה: זה הנהגה של אדם בלי דעת 'דעת' זה חיבור וכאשר הגאולה תהיה, תהיה גאולת הדעת, תהיה התחברות עצומה ממש עם ישראל יהיה מחובר, התודעה תקפוץ מאוד. תהיה קפיצה עצומה בתודעה אבל גם פה יש מדרגות; יש הבדל שחילוני בת''א מקבל עכשיו תודעה ויש עכשיו אחד שבכל זאת למד והשתדל מאוד ופתאום יש לו עכשיו 'גאולת הדעת' אז הוא ממריא הוא עף.. עדין יהיה היררכיה ומלך המשיח יצטרך לעשות את השוויון הזה בין כולנו.

5)שימשיך להיות מודע לזה שיהיה מודע בד''כ נוטים לעשות שטויות בזמן הזה רבי נחמן מברסלב אומר שהדבר הראשון שאדם רוצה לעשות כשאין לו עונג 'הוא רוצה קצת עונג' אז נופלים לגילוי עריות היום יש פתרונות אחרים כמו סמים. אז שלא ייקח סמים שלא ייפול לגילוי עריות שלא יעשה 'שברו את הכלים ולא משחקים' לאפשר לו ליפול תגיד לו: תיכנס לישון רק תהיה מודע, תהיה מודע למה שאתה עובר.

6)עניין של קללות בדין וקללות ברחמים, 'קללות בדין' זה אומר שהוא גם מנותק וגם לא מחובר. גם הוא צונח וגם הוא בכלל לא מחובר לקב''ה זה גם לא מעניין אותו, אז זה נראה בדין זה גם נראה מאוד נורא 'התהליכים שאדם כזה עובר זה פיצוצים'. וקללה בזמן רחמים זה שהוא נופל אבל הוא מחובר כי הוא יודע, הוא מודע.

7)הנפש של גוי באה מעולם העשייה זה כמעט כמו לשמח ילד, ילד אתה יכול לשמח אותו עם  קובייה של שוקולד יהודי אתה לא תשמח אותו באותה שמחה שהוא שמח; ממה שהוא שמח וממה שביירון קייטי שמחים ליהודי זה אבל, הנשמה שלנו ענקית. אתה יודע עד איפה מגיע הכלי של היהודי? עד מלכות דאין סוף, הכלי הוא אין סופי. התורה מלאה באינטליגנציה רוחנית וזה אומר שאצלהם מדברים כבר דיבורים של עולם העיגולים: הכל אחד, אנחנו צריכים לעשות אהבה, הכל כאן צריך להיות רק בחמלה. ואתה אומר לו 'אבל יש כ''כ הרבה מקרים' כ"כ הרבה סיטואציות, כ''כ הרבה דברים שאנחנו נותנים להם הלכות: יש הלכה לזה, יש הלכה לזה, יש מקרה כזה, יש מקרה כזה. הדיבור שם נורא כללי ואי אפשר לרדת אתו להלכות אתה אומר 'יש ים של סיטואציות שצריך להתנהל איתם'.. אז חסרה שם המון אינטליגנציה רוחנית. חסרה, אין להם תורה בכלל גם אנשים שחוו חוויה של מוות קליני וחוזרים הם חווים קצת 'מיני דיכאון' כי הם לא יודעים איך לחזור בחזרה אז הם מנסים ליפול על מדיטציה אבל בתכלס אין להם תורה שמחזירה אותם, אין משנה של אינטליגנציה רוחנית שאומרת 'עכשיו צריך לעשות ככה, עכשיו צריך לחשוב ככה, עכשיו צריך לסדר את המערכת הרגשית ככה, עכשיו צריך לעשות פיזית ככה' אין להם את הדבר הזה. תשאל אותם על צדקה וחסד אין להם את הדבר הזה 'יש בגדול' אבל אתה אומר לו 'איך אני יודע למי לתת למי לא לתת' אין להם משנה לזה זה דיבורים מאוד כללים. הם עדין חיים בעולם שבו יש עולם פיזיקאלי ועולם של תודעה בזמן שאצל היהודי זה הכל תודעה. יש המון הבדל. אין אצלהם הבדל בין הימים: בין יום חול לבין יום שבת, אין הבדל בין חג לבין יום שבת או יום חול, אין הבדל בין אישה לבין אישה נידה, אין הבדל בין גבר כהן לבין לוי ישראל. אין היררכיה זה עולם העיגולים כאילו 'הכל אחד', תיתן לו לאכול חזיר תיתן לו לאכול פרה, זה אותו דבר. ואם הוא צמחוני תגיד לו 'למה אתה לא אוכל בשר' הוא אומר כי זה גורם צער לבע''ח, אתה אומר לו 'אבל יש רגשות גם לצמחים'..

8)הגויים זה ענף אצל היהודים, אנחנו השורש והם ענף שלנו. הגויים באו לעולם כדי לעשות עניני העולם הזה זה מה שנאמר לעשיו ''על חרבך תחייה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך'' אז הוא אומר לו ''ואת אחיך תעבוד'' תלך, תעשה טכנולוגיה, תמציא, תשתמש בפילוסופיה, פיזיקה, רפואה, הכל כדי שזה יהיה כהשוואה. ולנו הברכה היא אחרת לגמרי 'וייתן לך אלוהים מטל השמים, ושמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וישתחוו לפניך לאומים הוו גביר לאחיך והשתחוו לך בני אמך'' לא בקטע של פטרוניות אלא תתעסק ברוחני ובאופן אוטומטי זה ישים אותך מעל הגשמי ואתה תראה מה קורה בעולם התודעתי ותתנהל עם העולם התודעתי בזמן שהוא יתנהל עם העולם הפיזי, ותשוו. אז הוא עושה לנו שירות עצום, אומות העולם עושות לנו שירות עצום עם ההתנהלות החומרית. העולם היום מסתכל למי יש עוצמה צבאית יותר גדולה, הולכת להיות מלחמה ישר חושבים: כמה טילים יש לאלה.. אנחנו לא מסתכלים על זה ככה 'אנחנו מסתכלים למי יש עוצמה תודעתית יותר גדולה' בהתכנסות של 600 אלף יהודים שפויים אנחנו יכולים להפוך את כל העולם לגן עדן. בשנייה אחת אנחנו יכולים להפוך את המקום הזה לגן עדן. עובדים כ"כ קשה על תחבורה, רוסיה מגינה על איראן בשביל נפט אם היו יודעים שאפשר לעשות טלפורטציה בתודעה; 'עכשיו אני כאן עכשיו אני נמצא באוסטרליה ועכשיו אני חוזר בחזרה', אני לא צריך להיות ניזון מזה אני ניזון ממן, אני לא צריך בגדים הבגדים האלה אף פעם לא יתבלו ממני, אני לא צריך רפואה אני יכול לעשות רגנרציה לתאים שלי. אז זה נועד לעשות את ההשוואות האלה אז הם צריכים ללכת לעבוד קשה על החומר, להוציא ממנו את כל החוכמה ואז בא יהודי ועושה להם את הטריקים האלה.. אז זה אמור להיות וזה קורה. הצדיקים כבר עושים את זה הם כבר חיים את זה 'לא עושים מזה שואו אסור' כדי לא לקחת את הבחירה אבל זה קיים כל מי שהגיע לרמה של תודעה שכבר התגלו לו השמות אז הוא כבר יודע לעשות מה שהוא יודע לעשות ואז הוא יודע שפיזיקה זה כבר לא קיים זאת הייתה הטעות של סטיבן הוקינג שהוא הגיע למסקנה שאין אלוהים אומר 'טחנתי את כל החומר אין מאחורי זה שום דבר רק אנרגיה ריקה' זאת הייתה הטעות שלו.

9)בסופו של דבר הגוי צריך להיות מחובר אלייך 'בכל נשמה של יהודי בעולם הרוחני הוא נראה כמו אשכול ענבים, היהודי נראה כמו הגבעול עם השריגים והגויים נראים כמו ענבים שתלויים עליו והם כלולים בו. כל יהודי נולד עם כך וכך גויים וכל יהודי שנעלם ונפטר מן העולם כך וכך גויים שקשורים אליו נעלמים ביחד אתו. איך צריך להתנהג עם הגויים בסוף התהליך? צריך להיות שלום בעולם בכלל, אנחנו אור לגויים צריך להיות שלום כלל עולמי אתה צריך להגיד לזה שמחזיק עכשיו את מאיץ החלקיקים הגדול ביותר בסרן והוא רוצה לעשות שמה שחזור של המפץ הגדול להגיד לו 'תניח לזה אני יעשה לך את זה בראש'. להגיד לאלה שעומדים ללחוץ על פצצת אטום 'אני תיכף מעלים את זה'. כל הזמן יגידו 'אוקי נניח שיהיה שלום איפה ניקח עכשיו את כל הנשק הגרעיני מה נעשה עם זה'? אתם יודעים כמה פסולת רדיו אקטיבית יש בכדור הארץ? מטורף, כדור הארץ מורעל לגמרי בזמן מחצית החיים של חומר רדיו אקטיביים זה יכול להגיע גם למאות שנים, האדמה שלנו כבר מוזקת לגמרי. ע''פ הטבע אנחנו בסכנה anyway בין אם זה אקולוגית ובין אם זה צבאית אבל ברגע שהעולם יקפוץ בתודעה כל הדברים האלה לא יהיה להם רלוונטיות העולם יזדכך והכל לא רק שהוא לא יזיק הכל יועיל אז אין מה לחשוש מזה..

10)יש עליה אחת שבה מרוכזים כל הקללות. גם אם הוא מבוגר כנראה שהוא עבר את מסלול הקללות שלו אז הקללות אליו נהפכות להיות לברכה. לצעיר לא, לצעיר זה יכול ממש להתרחש עליו להביא אותו לשם, למבוגר הוא כבר עבר את מסלול הקללה שלו.

11)יש מידה של התכללות, נשמה שכלולה בנשמה, הרי אנחנו לא אנשים פרטיים זה השתלשלות, היה את האדם הראשון הוא נולד עם קין והבל, קין והבל אח''כ שת, ונולדים ילדים אז יש מידת התכללות זה כלול בזה וזה כלול בזה. כשאומרים משהו שהוא ניצוץ ממשה רבינו אז הוא חלק ממשה רבינו הוא לא דמות שעומדת בפני עצמה: רבי שמעון בר יוחאי, הארי ז''ל כל ''אתפשטוטא דמשה בכל דרא ודרא'' זה משה רבינו הם לא יעמדו בפני עצמם 'זה הכל יהיה משה רבינו' זה הדמות הכללית. בסופו של דבר הכל יתכלל לאדם הראשון אבל בהתפרטויות למטה כל יהודי יש לו גם כן נשמות שכלולות אתו והם יוצאים כדי לעשות את העבודה והיא נקראת גוי 'גוי' זה מלשון גווייה כמו גוויה מתה, גוף והוא צריך ללכת לעשות פעולות מסוימות שהיהודי לא אמור לעשות אותם - ההתנהלות עם העולם הזה. הוא אמור להתנהל עם העולם הזה, הוא אמור לפתח טכנולוגיה, הוא אמור ללמוד מתמטיקה ופילוסופיה, הוא אמור ויהודי לא הוא צריך עדין להישאר בהיבט הרוחני שלו. כשזה יעשה את העבודה שלו כמו שצריך בעקרון הוא אמור להוציא אור לאותו גוי שמתעסק עם זה שהוא מתעסק באמת עם רוח ולא מתעסק עם חומר ואם לא העולם נראה ככה. לעתיד לבוא ככה אנחנו נהיה אור לגויים אומות העולם יחזרו אלינו ויגידו אין באמת חומר, הכל רוח 'זה מאוד קרוב דרך אגב, מאוד מאוד קרוב' הם כבר מאוד קרובים להכרזה הזאת. אומות העולם כבר מתחילים להבין שאין חומר ואין מציאות ושאנחנו נמצאים בתוך עולם של תודעה זה תאוריה שנמצאת 15 שנה בשוק היא נקראת 'היקום ההולגרפי' שהיקום הוא הולוגרמה 'ממש הכריזו שהיקום הוא הולוגרמה'. אז היקום הוא הולוגרמי אתה אומר 'אוקי אבל מי מקרין את זה' רק לטענתם הם עדין מחזיקים בזה שזה יוצר מחור שחור ואנחנו גם כן חלק מההולוגרמה אבל זה יוצא מאתנו אז הם קרובים. הבעלש''ט אמר שכאשר הגויים ילהגו חסידות צריך לפתוח את הדלת למשיח הם מתחילים ללהג חסידות כבר..

12)הכי פחד זה מכוהנים ומהבעל קורא שהבעל קורא אם יש לו שונאים שלא יעלה לקרוא בכלל זה הנהגה נכונה לעשות אותה.. לכהן אם יש לו שונא בבית הכנסת אסור לו לעלות כי הוא אומר ''אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'', אז מה הוא משקר? כתוב ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'' איך הוא אומר 'לברך את עמו ישראל באהבה' והוא לא סובל משהו שהוא מברך אותו.. גם אם משהו מהקהל לא אוהב אותו זה בעיה גם כן, הם מתברכים ואתה לא יכול להתברך אם משהו שונא אותך..