פרשת השבוע

פרשת שמיני - הסוד השמיני

תמלול מפרשת השבוע התשע''ז

הרב אריה חיים נווה

השיעור מורכב משלוש נקודות חשובות נצטרך להחזיק ראש כדי לחבר אותן. שיעור קריטי וחשוב מאוד להבנה של הרבה דברים. להבין מה קורה אתנו ולמה קורה לנו מה שקורה לנו אם נצליח לחבר את הנקודות האלה זה יהיה ברכה גדולה מאוד (צריך לחזור על הדברים כי זה טיפה מורכב זה הופך את זה אח''כ לפשוט אבל זה מורכב משלוש נקודות חשובות מאוד). 

נדב ואביהוא

בפרשה הנוכחית מוזכרת פטירתם של נדב ואביהוא. נדב ואביהוא היו ילדיו של אהרון והם נכנסו לבית המקדש. נדלג על הפשט, הפשט נראה לא טוב כאילו הם עשו איזה חטא והיו שתויי יין, לימדו הלכה בפני רבם, אמרו על משה ואהרון מתי אלה ימותו ואנחנו נירש אותם.. מסוכן מאוד לדבר על צדיקים בסדר גודל כזה ולהגיש את זה ככה. הערה, משה רבינו שאל את הקב''ה ואמר יש דברים שכתובים בתורה וניראה שאנשים יכולים לטעות בהם. הקב''ה ענה לו, 'מי שרוצה לטעות יבוא ויטעה'. המדרש על זה, 'מי שרוצה לטעות', המשמעות - יש אנשים שרוצים לטעות, כדי להתיר לעצמם גילוי עריות וכל מיני דברים לכן הקב"ה אמר 'מי שרוצה לטעות יבוא ויטעה'. אחד הדברים שטועים, אפשר לשמוע דרשות על נדב ואביהוא כאשר מציגים אותם כזוג עבריינים כשמדובר בקדושי עליון לכן הפשט מסוכן מאוד ועל זה נאמר 'מי שרוצה לטעות יבוא ויטעה'.

ביום הכיפורים אנחנו אומרים את הפרשה בה הם מוזכרים ובוכים עליהם, נחשבים לזוג מאוד קדוש. בניו של אהרון, נחשוב מה הם ראו בחיים שלהם? לא היה להם עניינים של כבוד אלא יש כאן רצון גדול מאוד להביא את התיקון. מבחינתם היה רצון גדול להביא את התיקון רק שזה לא היה בזמנו ולא היה בצורה נכונה ולכן כתוב שהם הקריבו אש זרה אשר לא ציווה ה'. אין הכוונה לעבודה זרה אלא 'זר' הכוונה ה' לא ביקש את זה עכשיו לכן נחשב לזר כרגע. עניין של 'זר' אין הכוונה אחר לגמרי אלא 'עוד לא הגיע הזמן', יש דברים שכאשר מגיע הזמן זה בשל. למשל כמו לראות פירות הדר בקיץ נקרא 'זר', למה? זה לא מתאים, מוזר שזה ככה או לראות משמשים ואפרסקים באמצע החורף, מוזר אנחנו לא מורגלים בזה. בעקרון, אנחנו יודעים מה זה פירות הדר ומה זה משמש ואפרסק אין עם זה בעיה ברגע שזה בעונתו. גם כאן זה היה צריך להיות בעונתו וגם כאן הם היו צריכים לעשות את זה בצורה אחרת (מבחינתם היו חייבים כביכול  לנסות). 

מדובר בזוג קדוש מאוד שלא הלך לפי צווי ורצה לעשות משהו לטובת גמר התיקון. גם פה אפשר לשאול למה עשו את זה? מי שם אתכם לשים את זה? אולי זה מעיד על שיפוט לא נכון? התשובה היא, שגם אדם הראשון, קין, שלמה המלך ודוד המלך היו כאלה שהיו בנקודות שהיה נראה להם שאפשר לעשות את הגישור הזה לגאולה. נעשה מתוך דבקות, מכוונת לב טהורה ומתוך רצון לא מתוך חוצפה או עזות, ההיפך רצון גדול מאוד להגיע לדבקות, לגמר התיקון ולא לעשות דברים מוזרים שלא צריך לעשות אותם.  

ירידה לצורך עליה

החטא הראשון הוא של אדם הראשון. למה אדם הראשון אכל כשאמרו לו לא לאכול?  מה פתאום שאדם הראשון יעדיף את עצתו של הנחש על פני עצתו של הקב''ה? מה חשבתם לעצמכם? והתשובה מובאת ''בהקדמה לפנים מאירות פנים ומסבירות'' שכתב הרב אשלג. יש ספר שנקרא ''פנים מאירות פנים ומסבירות'' של האריז''ל, הרב אשלג כתב לזה הקדמה ושם הוא מספר מה היה בגן עדן וגם מספר שזה לא היה חטא רגיל אלא שזה היה 'אין ברירה'. אין ברירה נבע מזה שההתוודעות, המודעות העצמית, של אדם הראשון הייתה בחוכמה. בכתר אין מודעות עצמית,  מעל טעם ודעת יש בליעה בקב''ה. בחוכמה יש כבר מודעות עצמית והיא באה עוד יותר לידי ביטוי בבינה ולכן הוא הושם בגן עדן. כשאומרים 'אדם' הכוונה לחוכמה גם 'ישראל' הכוונה לספירת חוכמה אף אחד לא מדבר בכתר שם זה למעל מטעם ודעת והוא היה צריך כביכול לעלות. אתה בחוכמה, מודע לעצמך בוא תעלה לכתר, תעלה לאין סוף אבל הוא לא היה יכול כי לא היה לו כלים מתאימים לזה. זה שהוא נברא שם, שהקב''ה שלשל אותו לשם, זה אומר שהמודעות העצמית שלו הצטברה שם כלומר הייתה עירה אבל מהרגע שיש לו מודעות עצמית, לבד לעלות למעלה הוא לא יודע אך. בפועל הוא גילה שאין לו דרך- הוא לא יכול לעלות מחוכמה לכתר כי חסר לו כלים, ז''א יש עבודה שהוא צריך לעשות. איפה נמצאים הכילים? למטה. כל דבר שאתה רוצה עבורו אור, אתה רוצה לעלות כדי לקבל אור אתה צריך להביא כלים. הכילים של הכתר נמצאים במלכות. הקב''ה לא יכול להגיד לו תרד בשבילי, לא יכול להגיד לו תחטא בשבילי, הוא צריך להבין את זה מדעתו אז הוא הבין את זה מדעתו ולכן עשה את החטא על מנת ללכת ולהביא כלים כדי שאח"כ יהיה לו את האורות של הכתר. המלכות למעשה היא הכלי של הכתר לכן נקרא 'כתר מלכות'.. ולא הייתה ברירה. 

במהלך הזמן הדור שאכל מן במדבר 40 שנה, כתוב ''לחם אבירים אכל איש'' - היו כמו מלאכים. מי שאוכל מן הגיע לדרגת חוכמה, לספירה עצמה. למה אח"כ הם אמרו נמאס לנו מהלחם הקלוקל ואנחנו רוצים בשר? מי שמגיע לדרגה הזו רוצה בשר?! מה לו ולזה, אלא שזה היה אותו דבר, הגיעו עד רמה מסוימת שממנה לא יכלו עוד לעלות. חזרו בחזרה רק לשורשם אבל אי אפשר לעלות עם זה עוד למעלה, גם הם הבינו מעצמם שצריך לרדת למטה. בסיפור נראה כאילו יש כאן עם פרוע, עם כפוי טובה נותנים לכם מן, אתם כ"כ רוחניים, העיניים זכות וטהורות, רואים את השכינה, אתם רוצים לאכול בשר?! מאיפה הגעתם לזה? התשובה של זה הייתה שהם הבינו שמשם הם לא גדלים יותר – זאת הבעיה, הגיעו עד לשם אבל אין דבקות. זה גבוה ויפה מאוד אבל זה לא דבקות, לא מה שאנחנו רצינו ולכן הבינו שצריכים לרדת למטה. כתוב 'לא ביקשו ישראל לעבוד עבודה זרה אלא כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה' הכוונה היא לעצמם אז יש ירידה שהיא לצורך עליה. לא סתם שיש ירידה לצורך עליה - הירידה חשובה מאוד ומסוכנת מכיוון שיש לה השלכות..

השתוקקות יתרה

יש פעמים שאפשר לעשות מהלכים של גמר תיקון. נניח הרמח''ל אמר שמסוגל לייחד ייחודיים ולהביא את גמר התיקון, התגלו אליו מהשמים ואמרו לו תכין את כולם היום בערב ותעשה את זה. התלהב מאוד, לבש בגדי שבת והכין את כולם אבל אמרו לו אם תעשה את זה חצי מעם ישראל ימחק עכשיו. אותו דבר היה לאור החיים הקדוש בהושענא רבה, עשה עליית נשמה כ"כ גדולה אמר אני יכול להביא את המשיח אמרו לו אבל 80 אלף איש ימותו, הם הניחו לזה. כביכול תמיד יש מצבים שאפשר להיות נורא נורא קרוב, אתה מתפתה אם לעשות או לא לעשות וזה נעשה מתוך השתוקקות גדולה מאוד .

למעשה, החטא שלהם היה 'השתוקקות יתרה'.

כתוב בספר יצירה ''אם אץ ליבך שוב לאחור''. להרבה נראה שהשתוקקות יתרה, דבר גדול וטוב אבל זה טוב אם זה לא הורס. גם השתוקקות יתרה כשמה כן היא זה 'יתר'. ההשתוקקות עצמה צריכה להיות במידה שהיא תבנה ולא במידה שהיא 'יותר מידי'. אפשר לראות את הדברים גם בזוגיות, יכול להיות מצב של אהבה יתרה שחונקת את בן הזוג השני. אפשר לשאול אתה לא רוצה אהבה? אתה יכול לענות 'אני רוצה שיאהבו אותי אבל לא ככה'- זה חונק. אצל הקב''ה המושגים האלה לא קיימים אבל יש עניין של 'השתוקקות יתרה' שבאה לידי ביטוי כאשר הם באו לבקש להוריד או לגעת באור גדול בלי כלים מתוך השתוקקות ורצון להביא את גמר התיקון ומתוך רצון להידבק בקב''ה לא מתוך רוע, רגש של כבוד (לא עניין של קורח וכל עדתו) הם לא מוזכרים לרעה באף מקום ולכן נחשב למשבר גדול מאוד שעליו נאמר 'וידום אהרון'.  

בפרשה משה רבינו כועס על אהרון, למה אתה לא אוכל בשר? אתה צריך לאכול מבשר הקורבנות.. אהרון אומר לו 'הילדים שלי מתו אני יאכל בשר'?! אין שמחה אלא בבשר ויין אני אמור לאכול כשאני באבל?! לכאורה לא עושים, אבל אם באמת מדובר על רשעים, הם לא היו רשעים אלא צדיקים. אנחנו מזכירים אותם ביום הכי חשוב, יום הכיפורים וצריך לבכות על מיתתם של צדיקים. למה עליהם? היה צריך להיות כתוב על מיתתו של משה רבינו ביום הכיפורים למה על מיתתם של נדב ואביהוא? כדי להראות לנו שהכל היה בסדר. התשוקה הייתה בסדר וגם ביום הכיפורים, צריך לכפר על הדבר הזה, כאן יש גם כפרה, ואנחנו לא שמים לב. כבעלי תשובה תמיד באים כאילו אנחנו לא בסדר אבל יום כיפור נועד גם לצדיקים שיש להם השתוקקות יתרה והם עושים דברים שלא צריכים לעשות מהשתוקקות יתרה (לא לשכוח שיום הכיפורים הוא גם לצדיקים גדולים מאוד) חלק מהעניין שאומרים לך- תעצור תכבד את הזמן, יש עניין לכבד את הזמן ולא לקטוע. חז"ל אמרו על המשיח, שיבוא ולא נראה אותו אומנם יש עניין להשתוקק ובכל יום אצפה לו אבל לא על חשבון מיתתם של ישראל ולא על חשבון הרס. ההשתוקקות לקב''ה לא יכולה להרוס ולבוא על חשבון משהו אחר.

דוד המלך רצה להקים את בית המקדש בעצמו והקב''ה לא נתן לו. שאל דוד המלך, למה? אולי בגלל ששפכתי דם כי הייתי במלחמות? הקב''ה ענה לו לגביי זה היה כקורבנות המשיך דוד המלך, ראית שחטאתי עם בת שבע? עונה לו הקב''ה לא, לא הייתה לך ברירה אחרת ועשית את זה בצורה הנכונה ביותר. אתה ייחסת את זה לחטא, אני לא מייחס את זה לחטא וכל מי שאומר שדוד המלך חטא אינו אלא טועה. אומר לו דוד המלך, למה אני לא יכול להקים את בית המקדש? הקב''ה אמר, בשבילי אתה 'איש הנצח'. אם אתה תקים את בית המקדש הוא לא יחרב, גלוי וידוע לפני שבני חוטאים, אז או שאני מטיל את חמתי על בניי או על בית המקדש. כתוב ''וכיפר אדמתו על עמו'' שהקב''ה מכלה את חמתו על העצים ועל האבנים, מוטב לך שאני יהרוס את האבנים ועם ישראל יישאר. אמר 'דוד המלך' אם ככה שאפילו לא תיפול שערה אחת מראשם של ישראל וזה עבר לשלמה המלך. הקב''ה הרשה לדוד המלך 'איש הנצח' לעשות את הכותל המערבי והכותל המערבי נצחי ולא יחרב לעולם - כוחו של איש הנצח. אבל גם כאן הקב''ה היה צריך להרגיע את דוד המלך.. דוד המלך כתב את תהילים ובו כתב ''לא אמצא מנוח עד אמצא מקום לאביר יעקוב''.. היה 'אש' כדי להקים את בית המקדש והקב''ה אומר 'לא מתאים שזה יהיה אתה' הסיבה היא לא בגלל דבקות וגמר התיקון, אלא העם לא מוכן. 

אם הקב''ה היה מקבל בשל קדושתם את העבודה של נדב ואביהוא עם ישראל היה מת. מה שהוא עשה היה צריך להמית אותם כדי שזה לא יקרה לעם ישראל, אבל הם מפאת קדושתם לא היו צריכים למות (המוות שלהם בגלל שהיו מביאים כביכול את המוות על עם ישראל אז הקב''ה עשה אותם בני מוות). מרוב קדושתם הם לא עלו לא לגן עדן ולא לגיהנום, חיכו בשמים. חיכו לסיפור של פנחס שהרג את זמרי בן סלוא. פנחס נבהל מהאקט שעשה, נשמתו פרחה ואז נדב אביהוא ופנחס נהיו ביחד 'אליהו הנביא'. 'אליהו הנביא' מורכב משלוש נשמות, פנחס נדב ואביהוא, לכן אנחנו מדברים על קדושה עליונה שאנשים כמונו צריכים להיזהר כאשר מדברים על זה.

כל הסיפור מעלה סוגיה,

האם אני צריך לשמוע למצווה או שאני צריך להבין מדעתי ולעשות מה שאני צריך לעשות?

שאלה עצומה וגדולה מאוד לכן, להיות יהודי זה לא פשוט בכלל. הרבה פעמים אתה לא יודע מתי להגדיל ראש ומתי להיות מדויק ולעשות מה שאומרים לך. כתוב למשל שאם אדם הראשון היה עושה מה שאומרים לו והיה נשאר בצווי, אם היה מביא ילדים הילדים שלו היו שיבוט- לא היו פחות, אבל לא היו יותר ממנו, ז''א היה מביא עוד ילדים שתקועים בספירת חוכמה כולם נמצאים בגן עדן באותה רמה וכאילו כלום לא זז, אתה רק עושה העתק הדבק לעצמך. כמו פס יצור של מכוניות שמייצר עוד מכונית ועוד מכונית אותו דבר אבל הדגמים לא משתנים, לא פחותים מזה ולא מעל זה- אז לא עשינו כלום. לכן, היה צריך או לעלות או לרדת אלא שהקב''ה אמר הצווי שלי שאתה לא אוכל ועכשיו צריך להחליט מה עושים?

מהרמיזות של האריז''ל ובעל הסולם ניכר שמידי פעם אדם צריך להגדיל ראש וכביכול בזה נהפך להיות שותף לבורא 'אל תאמר עמי אתה, אלא עימי, אתה בשותפות' אבל מצד שני מאדירים כ"כ אנשים שעושים את רצון הבורא ככתבו וכלשונו. למשל בפרשת בהעלותך דווקא על אהרון כתוב 'בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יהיו שבעת הקנים' רש''י אומר 'ויעש כן אהרון שלא שינה', מה שאמרו לו - עשה במדויק, לא הוסיף מדעתו כלום; המידות של השמן, הפתילות,  הכל ככתבו וכלשונו כאילו מתוכנת לגמרי כמו מלאך. נדיר שלא משנים משהו ממה שאומרים לך, כל אדם אומרים לו לעשות משהו קצת משנה, אהרון לא שינה, הילדים שלו שינו. בא להגיד שלא היו מרדנים, היו הבנים שלו והבנים צריכים להיות קדושים כמו האבא או לפחות בחירים מהאבא. רצו להגיד שהטבע שלהם היה 'לא לשנות' אבל כנראה שהיה מצב של אי ברירה שהיו חייבים לנסות או לעשות משהו. אם מסתכלים על האדם כפרטי אתה אומר השתוקקתם לא כראוי אם מסתכלים על זה כעם אומרים לקב''ה עזוב את נדב ואביהו תראה כמה עם ישראל משתוקק אלייך ואז כביכול נותן הרשאה למעשים כאלה, אבל זה נורא מסוכן כי עד היום ראינו שהשתוקקות יתרה יצרה הרס וחורבן. כאמור זה היה בחטא אדם הראשון, היה עם שלמה המלך שגם רצה לעשות תיקון, היה עם המעפילים שאמרו אנחנו נכנסים לא''י ולא אכפת לנו שהמרגלים פישלו, ה' אמר להיכנס אנחנו נכנסים כי הוא אמר.. משה רבינו אמר אבל עכשיו הקב''ה אמר משהו אחר, הצווי השתנה אין מה לעשות.. אמרו 'למה באנו ממצרים'?! הלכו, נכנסו ומתו, ז''א לא יצא טוב. אותו דבר הסיפור שהיה עם הרמח''ל ואור החיים הקדוש שנפטר בגיל צעיר.

נקודת האיזון

רואים שכאשר אתה דוחק את השעה לא טוב, מצד שני נותנים הרגשה של 'תדחק את השעה', תראה השתוקקות רק אל תעבור את הגבול. מתי אנחנו צריכים להיות ממושמעים לעשות בדיוק מה שאנחנו צריכים ומתי אנחנו צריכים 'לדחוק את השעה' ואך לא עוברים את הגבול? אך אתה יודע שזה לא הרסני? נורא קשה להיות ברמת דיוק כזו, צריך להיות ביראה מטורפת.

יש עוד סוגיה, סוגיית 'קיתון המים'. קיתון מים, כמות מים כמו מימיה. אחד הביא קיתון מים שמספיק ללכת מעיר א' עד עיר ב' רק בשבילו, אם הוא ישתה הוא יספיק להגיע אבל אם הוא מתחלק עם החבר שלו, לא יספיק לשניהם, שניהם ימותו. מה צריך לעשות? רבי עקביא, מי שאמר ''ואהבת לרעך כמוך'', אמר ''וחי בהם'', ז''א אתה לא רשאי לסחור בחיים שלך, חייב לשתות לבד ואסור לך לשתף את החבר וזה פלא. אני אמור ללכת עם חבר עד העיר הסמוכה ולא לתת לו לשתות?! מצד שני, זה לא יספיק לשנינו, שנינו נמות ולמעשה ההרואיזם הזה יהיה טיפשי, מצד שני אך? הרי כתוב 'אל יראה במות הנער', אך אני ירשה לעצמי? אני אשתה ולא אתן לו לשתות?! באו ואמרו, יש הלכה. רבי עקיבא אמר 'יש הלכה', ההלכה שאתה לא סוחר בחיים שלך. זה לא החיים שלך, אם יד ההשגחה זימנה לך את קיתון המים אתה צריך לשתות אותם ואל תסחור עם החבר שלך, אל תשתף. אח"כ אמרו, מה גורלו של אדם זה? אם הוא באמת שומר על ההלכה ושותה את המים ומגיע לעיר הסמוכה והחבר שלו מת, אחרי שהוא יפטר מן העולם הדין שלו יהיה שהוא יגיע לגן עדן כי הוא שמר על ההלכה אח"כ יורידו אותו לגיהנום כי יגידו לו 'איזה לב היה לך'? אך הפקרת את החבר שלך? ויורידו אותו לגיהנום. אם הוא ישתף את החבר שלו ושניהם נניח ימותו אז יורידו אותו לגיהנום ויאמרו לו 'למה לא שמרת על ההלכה'? אבל אח"כ יעלו אותו לגן עדן על הלב הטוב שהיה לו. אך יכול להיות שזה לא מסתדר? אם אשמור על ההלכה זה לא כולל את הכל? הקב''ה אומר אבל מה עם הרגש לחבר שלך? שמרת את ההלכה כלפי אבל מה עם הרגש לחבר שלך? למה התורה עושה לנו את זה? מכוון שהבעיה השורשית היא הרצון לקבל לעצמו והצווי הוא ''ואהבת לרעך כמוך''. אך אוודא שאני מקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' ולא אגואיסט בזה? אומרים; האם אתה מוכן להיכנס לגיהנום בשביל החבר שלך? זאת סוגיית קיתון המים, האם אתה מוכן להיכנס לגיהנום בשבילו? כאשר אתה יודע שאתה הולך להפסיד.. כאן ניכרת האמת. 

יוצא, שהצווי ולהגדיל ראש, אותו דבר. אם משהו היה בא אל נדב ואביהוא ואומר להם 'תעצרו- אתם יודעים איזה נזק אתם הולכים לעשות', היו עונים 'כן אבל אנחנו חייבים לעשות את זה', אנחנו חייבים להראות השתוקקות לקב''ה. הבעיה האחרת של לעשות את הצווי כפי שהוא זה 'פרשת עקב', והיה עקב תשמעון, מזהירים אותנו על מצוות שאדם דש בהם בעקביו. עושה רשימות; שחרית, מנחה, ערבית, דף היומי, עושה הכל 'אין מה להגיד לו' אבל לא מתקדם, אין לו השתוקקות. למה? כי הוא עושה צווי, חסרה ההשתוקקות, אבל בהשתוקקות אומרים שתהיה לך השתוקקות אבל לא יתרה שתהרוס.. מדובר בנקודה נורא רגישה.

גם כשהבעלש''ט הביא את החסידות כולם חששו שהוא מביע השתוקקות יתרה. הבעל"ט אמר, 'לא', דווקא החסידות באה לתת את הדיוק. מהצד הליטאי, אני יעשה את כל ההלכות והמצוות ומהצד של הפרעות אני לא מתכוון לעשות משהו מיוחד ומוזר, אני לא יעשה משהו שלא ציווה אותי ה', אלא אני יעשה את הדברים האלה עם השתוקקות. האיזון של כל זה 'תורת החסידות'. גם משה רבינו טעה באיזון הזה הרבה פעמים. פעמים כעס יתר על המידה והיה פעם שהעם חטא וכתוב וירע הדבר בעיני ה' ובעיני משה גם ואז הקב''ה אמר לו אתה לא צריך להיות איתי במתרס אחד, אתה צריך להיות נגדי.. זה שאני כועס עליהם.. 'בסדר אני כועס מצד האמת' אבל אתה צריך לסנגר עליהם, לא טוב שאתה איתי. רואים את משה רבינו זז על 'נקודת האיזון' הזאת קצת ימינה וקצת שמאלה. 

האיזון האולטימטיבי בוצע ע''י דוד המלך והמשיח וזה מאוד מאוד קשה...

אך מייצרים את האיזון?

לקבע בנפש שבוודאי לכתחילה אני עושה את הצווי האלוקי, אני לא מתכוון למרוד בקב''ה באף דרך, לא מתכוון לעשות משהו שחס ושלום אצא נגדו או לעשות משהו לטובת האני שלי או להגדיל את עצמי אלא ההיפך ומצד שני צריך לעשות את הכל עם השתוקקות. אדם צריך לדעת בעצמו אך הוא עושה את זה. מדובר בסוגיה מורכבת שתלמידי חכמים תמיד נתקלים בה והיא סוגיה שיש נטייה להעדיף את ההשתוקקות שלך הרבה פעמים על פני הצווי ולפעמים הקב''ה אומר אבל המדויק שלי זה שתעשה את הצווי שלי עם השתוקקות. תעשה מה שאני אומר לך עם השתוקקות. למה הדבר דומה? נניח שצריך להגיד לך אך לחבק את הזולת. אפשר לתת לך הלכות הגיוניות אך זה צריך להיות 'הלכות חיבוק'; אך ניגשים ועוד מצד שני אם תגלה השתוקקות יתרה אתה יכול לשבור לו את הצלעות אבל אם תבוא ותחבק בריחוק נראה קר אומנם אתה מחבק אבל זה קר. אך זה יהיה גם חיבוק וגם מדויק? מאוד קשה למצוא את האיזון הזה, אומנות ממש....

שלמה המלך טעה בזה, נדב ואביהוא טעו בזה ולכן אנחנו לא מתיימרים להגיד שאנחנו יודעים את 'נקודת האיזון' כי מדובר בענקי עולם וזה איזון שהוא אומנות גמורה לגמרי. דוגמא נוספת לאיזון הזה, נניח אדם הולך ולומד אומנות או עיצוב גרפי או כינור אתה אומר לו אתה יכול ללמוד טכנית אבל צריך נשמה בזה. צא קצת מהתבניות, אתה צריך לשים בזה נשמה ואת זה לא מלמדים. אלה שישימו בזה יותר מידי נשמה יהפכו את זה כבר לאומנות אבסטרקטית שאין בה חוקים בכלל, אלה שהולכים לפי האומנות בדיוק מאשימים אותם אתה 'אומן טכני'.

אך גם תשתמש בטכניקה וגם תביע את הנשמה שלך ? זה הסוד של ''מלך אסור ברהטים''. הקב''ה ''אסור ברהטים'', שקתות, בצינורות ובחוקים שלו ועדיין זה לא גמלוני, לא מגושם ועדיין עם המון המון נשמה. אותו דבר בהלכות שבינו לבינה ובזוגיות יש אנשים שמלמדים זוגיות והורסים כל חלקה טובה. מלמדים הלכות נידה והלכות בינו לבינה ודיבור עד שהגבר זרה לו האישה. החילוניות בדיוק ההיפך, אין חוקים.. לא ככה נכון ולא ככה נכון. האהבה החילונית היא חולנית לגמרי. מבחינת אלה שהגזימו מהצד הדתי הפכו את ההלכות למשהו שהורס את הרגש בינו לבינה אבל יש דרך שלא כתובה באף ספר אתה צריך לדעת להצית את זה בצורה נכונה, אך אתה מביע אהבה עמוקה וגדולה מאוד מגיע לאנטמיות של דבקות ועדיין שומר על הכללים. זה קשה כי יש המון יצרים, אתה צריך להרגיע את הגוף. היה ראיון עם נהג מרוצים, שאלו אותו; אך אתה זוכה בכל המרוצים? אמר אתה צריך לא להרוס את האוטו- לא ללחוץ סתם על הגז, צריך לדעת אך לתפוס את כל הסיבובים וגם פה יש המון חוקים יש את כוח המשיכה, יש חוקים של כוח צנטריפוגלי אתה יכול לקבל עילפון ב 400 קמ''ש, אם תיקח סיבוב לא נכון. צריך להיות אומן ולהרגיש את האוטו, אתה צריך להרגיש שאתה פועל במסגרת חוקים. זה דרכו של הקב''ה, יש חוקים אבל עם רגש, צריך המון הרגש למערכת החוקים הזו. מצד אחד מאשימים את הדתיים בחוסר רגש בטכניות שהם יותר מידי הלכתיים, כל דבר זה משהו שכתוב באיזה ספר ומצד שני החילוניים מואשמים בהפקרות אבל יש איזון..

ונשאלת השאלה, האם יכולה להיות חירות במסגרת של חוקים? 

התשובה היא כן. רק הקב''ה יכול להכניס אותנו לפלונטרים האלה.. הנקודה נקראת 'נקודת הפלא'. זה אומנות, צריך קצת להרגיש את הטכניות ומצד שני להרגיש קצת את ההפקרות ואח''כ לחבר אותם, אין דרך אחרת. צריך להרגיש קיצונית את זה וקיצונית את זה ולחבר ולכן, עם ישראל היה קיצוני בדתיות שלו, היה קיצוני בחילוניות שלו ועכשיו זה הזמן לחבר.

היה מנצח יהודי שהיה המנהל של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק וניסה להתקבל לשם יפאני, הניגון שלו בכינור היה מדהים אבל טכני, ניסה כמה פעמים ולא ידעו אם להכניס או לא להכניס אותו. מצד אחד טכני ומצד שני כ"כ מדויק שאפשר לסמוך עליו, מה עושים? המנצח בה ואמר לו 'בוא תגיד לי אך אתה מתנהל עם הכינור שלך'. הוא התנהל עם הכינור בצורה טקסית, אמר לו 'חשבת פעם לחבק את הכינור שלך'? לא הבין אך המנצח ביקש ממנו ליצור כזאת אינטראקציה, בהמשך אמר לו המנצח אך לעשות את זה.. מצד לצד, אתה לא פוגם במיתרים ואתה לא תעשה שום נזק.. רק להביא אותו למצב שהוא יעשה את האקט הזה. הוא עשה את האקט, ישב עם זה ואח''כ נתן את המנגינה הכי מתוקה שלו. מדובר על משהו כזה.... כי יפאני  לא יכול לצאת מהכללים לימדו אותו דברים מסוימים - אך שמים את הידיים ועוד, הוא מהונדס בראש ומכוון שזה הצליח ומצליח לו הוא תקוע בזה, לא מבין על מה מדובר, כי הנה יוצאים הצלילים 'אני מייצר הרמוניה', מה אתם רוצים ממני? הוא לא יודע מה זה לנגן מהנשמה ומה זה לאלתר.. מצד שני אלה שמאלתרים אם נושיב אותו ליד נגן ג'אז ..עושה מה שהוא רוצה.. אז אך מחברים?

הלכה מביאה לחירות

הקב''ה אומר אני נותן לכם חוקים אבל אתם תעשו את זה בחירות ועם המון רגש וזה נורא קשה כי הוא נותן לנו הרבה פעמים דברים שהם סותרי רגשות לגמרי, שוברי תבניות לגמרי ואתה צריך לשמור על האיזון הזה, מאוד מאוד חזק. אין דרך שיטה או שיעור שבהם אפשר ללמד את זה, אפשר רק להצביע על זה ולהגיד אין לנו ברירה.. כל יהודי חייב; לפתוח את השולחן ערוך, ללמוד את הגמרא, ללמוד את כל התורה ככתבה וכלשונה 'להיות טכני' בזה מצד אחד, מצד שני הוא צריך לנסוך בזה המון נשמה ואהבה וצריך לדעת אך אתה הולך עם זה ועם זה. כי הדמות המאוזנת שעושה את זה 'זה הקב''ה' והדמות המאוזנת הבאה שעושה את זה 'זה צדיק' והדמות הבאה שעושה את זה 'זה יהיה המשיח'. המשיח לא יהיה מופקר, המשיח לא יחזיק כוס תה ויגיד 'אני לא צריך לברך כי אני המשיח'. הוא יהיה חייב לברך, לקום בבוקר להניח תפילין ולשים טלית, לשמור שבת ולכן כל פעם שרואים תלמיד חכם שעובר על הלכה לחשוד 'לא עוברים על ההלכות' עושים את ההלכות, אבל עם רגש כוונות וייחודיים. קודם כל המצווה וההלכה לא זזים ממה שאתה צריך לעשות במחויבות היומיומית שלך ואף אדם לא רשאי לעשות לעצמו חוק. עכשיו אתה צריך לראות אך אתה עושה את כל זה כהבעה נישמתית שלך שזה מביע את הנשמה שלך וזה לא שונה מכלי אומנותי שבו אדם נניח לומד מוזיקה ואתה אומר לו 'כינור זה כינור' אתה לא תצליח להוציא ממנו קולות של תוף.. יש כללים 'אך מחזיקים כינור' לא סתם מצאו את המנח הזה, אבל אתה יכול במסגרת כל החוקים האלה להביע את הנשמה שלך ותייצר איזה מוזיקה שאתה רוצה אבל במסגרת כינור. אותו דבר לגבי ציור ולגבי כל דבר..

נשאלת השאלה, האם מערכת החוקים קוברת את החירות שלנו או האם היא מאפשרת צינורות לחירות? האם אפשר לדבר במושגים של צינורות לחירות? 

העולם החילוני תופס את העולם כחופש 'עזבו אין חוקים', אני עושה מה שבא לי, 'קם קם לא קם לא קם' אבל זה לא חירות נקרא הפקרות. למה? כי אתה מפקיר את זה. להיות נתון בגוף תחת מקום של מרחב וזמן ולבקש להיות בחוק של האין סוף זה 'טמטום' ולכן העולם הזה שיש מרחב וזמן, חייב להיות בו צינורות של הבעה, חייבת להיות מערכת של חוקים, אבל לא רוצים שאתה תוותר על הנשמה שלך. ולכן בכל דבר גם אדם שהוא מתכנת אפשר לתכנת עם הנשמה זה לא אומר שאתה תעשה מערכת חוקים אחרת גם מי יראה שאתה מתכנת עם הנשמה זה מובלע בתוך תוכנה, אלא בצורה שבה אתה מתחשב במשתמש. איזה אופציות אתה מאפשר לו, כמה נוחות אתה מאפשר, האם אתה יוצר לזה הנדסת אנוש, האם אתה יוצר את זה מובן, זה מראה שיש לך נשמה כי אתה חושב מאוד על האחר. צריך למצוא דרך אך לאזן. גם במכוניות אפשר לראות את זה, עדיין לא ייצרו משהו שגם יהיה לפי החוקים וגם יהיה נוח לאדם ומתחשב בו. כך בכל תחום; נעלים בגדים ועוד, בכל תחום יש מחיר לכאן או לכאן וזה הרבה פעמים נראה סותר והקב''ה אומר 'לא זה לא סותר', יש מקום להביא את זה בדיוק. אתה יכול לעשות חליפה לבנ''א שהוא יהיה מעונב ויהיה לו נוח, לא חייב לחנוק אותו אתה יכול לעשות לו נעלים וזה לא ילחץ לו כעבור מרחק קצר, אתה יכול לעשות הכל כמו שצריך. ברגע שחושבים את זה אפשר לשלב הכל ביחד. זה נכון גם לגבי שעונים, יש שעונים מאוד יפים אבל זה כבד מאוד ולא נוח... האיזון תמיד מופר, אין לך משהו שלא יהיה לך עליו תלונה לכאן או לכאן. בעניינים רוחניים זה מורגש מאוד, העולם החילוני מופעם מאך הרב יכול לתת הרצאות בשבירת תבניות כשהכי הרבה חי בתבניות. הכל הלכה, שאלת רב, חשיבה בפסוקים.. אך זה הולך יחד עם הרצאה לשבירת תבניות? העניין שזה בדיוק מה שנותן את האפשרות לשבור את התבניות של העולם הזה, לשבור את התבניות הרציונאליות כי זה נותן חשיבה רוחנית, חשיבה שהיא לא מפה, חשיבה שיוצרת ייחוד. החילוניים לא חושבים ייחוד, כמה שלא יהיו בהפקרות הם אף פעם לא יגיעו לייחוד, הם יגיעו לאני.. החילוניים לא מקבלים את זה, קשה להם. אז הקב''ה יצר בכל זאת מערכת שהיא נראית כמו מערכת תבניתית, הלכה אבל היא מביאה לחירות וזה סוד גדול מאוד. 

כדי להגיע לדבר הזה אנחנו צריכים להסכים לזה כי מצד אחד יש תחושה חזקה מאוד של רצון להיות בחירות וכל דבר שאומרים לנו לעשות, מעצבן אותנו. כל דבר שהוא לא מקורי משלנו וזה לא היה משהו שאני רציתי, אני הייתי בעל החזון או שזה בא לי מתוכי - מעצבן. לשמוע דרישות של משהו אחר, מעצבן. ילד מגיל אפס צריך ליטול ידיים, מגיל 5 צריך ליטול לבד,  להתלבש צנוע, לכבד את אבא ואת אמא, ליטול ידיים לפני הסעודה, לברך על כל דבר. הילדים אומרים 'מאיפה זה בא' ומרגישים ששום דבר מזה לא טבעי ואז מתחיל סוג של מאבק. לכאורה לנפש החופשית זאת שמחפשת את החירות מהצד המוגזם שלו 'מקו ימין', אי אפשר להניח להיות בזה בהפקרות מצד שמאל יש מערכת חוקים. אם אתה תעשה רק את מערכת החוקים  אתה תפעיל מרידה פנימית כ"כ גדולה שאפילו אם תדע שזה נכון ואמת, יפעיל עצבות שאתה אומר 'אני יודע שאני חייב לעשות אבל אין לי כוח ואין מוטיבציה רגשית' מצד שני אם יתנו לבנ''א ויאמרו לו 'לך תהיה בן חורין' גם הוא ייפול לעצבות. אנחנו רואים היום שאנשים יכולים להיות הכי הרבה חופשיים (לעשות מה שבא להם) ועדיין יגיעו לעצבות וריקנות. למה? אתה בין חורין ויכול לעשות מה שאתה רוצה, עובר מעונג לעונג ממועדון למועדון, רואים שגם הצד הזה מניב דיכאון. 

המצב הנכון הוא, שלכאורה יש מערכת חוקים ואני פועל בה בחירות, היא זאת שתביא את האיזון ואז נפעל בשמחה. רק מנגנון שיש בו מערכת חוקים אבל שאני ירצה אותה, יפעל בה בחירות ויסכים איתה היא זו שתביא את השמחה זה הדבר היחידי שיביא לשמחה. 

נשאלת השאלה, אך תופרים את זה? 

כי זה שני קווים כ"כ קיצוניים, הרצון בחירות וכולם מבינים שצריך מערכת כללים רק לא יודעים אך לחבר את זה. אף אחד לא יודע אך לחבר כלל עם חירות. הדיבורים שמדברים על הדבר קצת מדכאים כי יכולים לומר 'תתבטל' יש חוקים, אתה חייב להתבטל לזה. אתה אומר אם אני אתבטל לזה אני לא בן חורין ואהיה עצוב כשאני עושה.. אח"כ אומרים, 'אמונה' אתה צריך להאמין.. אתה אומר 'כן אבל לא תמיד יש לי את זה', לא תמיד אני נמצא במצב שכרגע אני מאמין. לפעמים אבא ואמא אומרים משפטים מרגיזים ומשפילים מאוד ומצד שני אומרים לך אתה צריך לשמור על כיבוד הורים ואתה אומר אני לא יודע בדיוק אך צריך לנהוג - אני לא בטוח שההלכה יכולה להתאים לכאן ואז אתה מטיל בזה ספק, האמונה נחלשת מאוד בדברים שאתה אומר 'יש כאן עוות'. אך אני יכול לעמוד מול זוג הורים לא רוחניים בכלל מבזים כי הם בשרירות לב ומצד שני ההלכה אומרת לי תיזהר בכבודם.. 'זה קשה', כל הזמן מתעמת. כל דבר שאתה עושה הכל בא בעימות וזה הניסיון, הקב''ה משתלח בך ואומר לך 'תפעל לפי הכללים'. כמו, צא לגלות אהבה אבל עם כללים לא אהבה מופקרת. הנפש מצד אחד מרגישה שאין לה השתלחות, היא לא מתפרצת, אין לה את מה שהיא רוצה להביע בגלל הכללים, הכללים מדכאים אותה. מצד שני אם היא תשתלח כמו שרואים גם במלחמה וגם באהבה זה לא מחזיק מעמד, זה לא מצליח. גם באהבה שהייתה משתלחת פתאום אחד מהצדדים יכול להגיד 'אני לא רוצה אותך', לא בא לי עלייך היום ואז נפגעת מזה. 

אז יש שני דברים שצריך לדעת למצוא להם איזון...

אך יוצרים איזון? 

חוכמת הקבלה לא סתם נקראת חוכמת הקבלה. המילה 'קבלה' עמוקה מאוד. קבלה זה לא משהו נתן לך אז תיקח, תקבל את זה, אלא זה עניין של לקבל את זה ללב. אני צריך להביא את עצמי למצב שאני מקבל את זה. 

נשאלת השאלה מה הם תנאיי הקבלה? זה קשה, אנחנו מאוד מרדניים כולנו וכל דבר שאדם רוצה לעשות משהו ברגע שהוא עושה כשהוא מרגיש שמשהו כפה אותו עליו הוא מפעיל מיד התנגדות.. אנחנו לא שולטים בזה, למה? כי זה לא שלי. לא אני הגיתי את הרעיון, זה לא החזון שלי, אני לא יודע לאן זה הולך, אני לא יודע מה האינטרס, אני לא יודע מה יוצא לי מזה. מבקשים ממני לעשות משהו לא נוח, לא מדובר במשהו קטן. תקום כל בוקר, תטבול במקווה לפעמים קר. תתפלל תפילה, שאתה לא מבין, זה לא המילים שלך, זה לא טבעי ולא רגשי ובכל זאת אומרים לך 'זה החוקים', אך תגיד שחרית.. אך שאתה רוצה?! אם יכניסו אותנו למערכת הזו הלכה לאיבוד החירות ואז מגלים עצבות. אם לא ננהג על פי זה נניח לא נקום לתפילות נהיה עצובים כל היום 'למה לא עשינו'..

הפתרון של זה להגיע לסוג של מצב, אני לוקח לעצמי קצת זמן כדי 'לקבל את זה ללב שלי' שזה טוב שאני אהיה עם כללים, שזה טוב שאנהג ע"פ מערכת של כללים מסוימים ואני לא אחפש את ההפקרות ולמה? כי החיפוש הפנימי של האדם זה להפקרות, חופש 'תן לי לעשות מה שאני רוצה שאף אחד לא יכפה עליי', זה הקול הפנימי. מצד שני אומרים; אם ניתן לך לעשות את זה אתה תישן כל היום, לא תעשה כלום כל היום ותהיה בדיכאון מזה, לא שתהיה מאושר מזה.. אם היית מאושר היינו אומרים 'רוץ על זה'. אנחנו מבינים שחייב להיות חיבור. הבעיה היא שהקושי שלנו זה לקבל את מערכת החוקים. עם החירות 'נתמודד איתה', מערכת החוקים היא הקושי. 

אך מגשרים על זה? 

התשובה היא, אך אני מקבל את מערכת החוקים, כל אדם; ילד נער או אפילו אנחנו עכשיו. אדם יכול להגיד 'אני הולך לקורס ריקוד בישול' ואתה רואה שהוא עובר את זה בכייף, אתה אומר לו 'כל קורס כזה זה אומר; כיתה, לימוד כללים, אומר תבניות'.. אתה רוצה לבשל תבשל בבית, מה שאתה רוצה. אומר; 'זה לא יוצא לי' ובאזשהוא שלב 'המציאות שלי נתקעת', אני רוצה לדעת עוד דברים. לדוגמא, יש כללים אך עושים חמוץ מתוק ועוד צריך ללמוד את זה אז כאילו הוא מקבל על עצמו 'ללמוד אך לעשות', הוא מקבל על עצמו את הכללים האלה. אבל הוא לא מקבל את הכללים האלה כמשהו שאומר לו תעשה כללים אלא כאקט של למידה. הוא רוצה להיות טבח אבל רוצה ללמוד את הכללים 'אך להיות טבח'. אני רוצה להיות נגן אבל צריך ללמוד את הכללים 'אך להיות נגן' זאת הגישה הנכונה גם להיכנס ליהדות.

אנחנו רוצים להיות אלוקיים רק צריך ללמוד את הכללים 'אך להיות אלוקיים' וזאת צורת התפיסה הנכונה של המצווה וההלכה. כי לכולנו נתנו את ההרגשה אתה יהודי תעשה את רצון ה' וזה נראה כאילו כופים עלייך משהו כאילו יש כאן דיקטטורה שאומרת לך 'תעשה אבל אל תשאל שאלות'. זה לא נכון, וזה חילול ה' וזה בדיוק המחשבה הנוצרית המוסלמית ושל כל הדתות האחרות; 'תשמע פה יש לנו כללים אתה רוצה תקבל תעשה ולא תצא', יש שתי אפשרויות אתה עושה את הכללים 'גן עדן' לא עושה את הכללים 'גיהנום', וזה עוות של היהדות. הקב''ה אומר לאדם 'תשמע, אדם עיר פרא אדם יוולד, ''וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה'' מצד שני כתוב ''והייתם כאלוקים'', אתה צריך להיות אלוקי אבל אתה לא יודע אך, אז אני חייב לתת לך מערכת של כללים אך להיות אלוקי אבל אני רוצה שאתה תירצה לקחת את זה. דוגמא, לא ניקח בנ"א ברחוב וניתן לו מערכת של כללים; אך לנהוג ברפואה, להגיד לו אך לישון ואך לאכול, בנ"א ישמע את זה ויאמר 'מה אתה נותן לי את כל הכללים', תן לי לאכול מה שאני רוצה ולישון מתי שאני רוצה. אבל אם הוא יגיד יום אחד 'אני רוצה להיות רופא', הוא יבין את הכללים האלה,  הוא יבין שזה לא ייסורים בעלמא, היא יבין 'יש כללים ברפואה', אבל מה שהוא עושה הוא כבר רוצה להיות רופא.. הוא כבר אמר לעצמו 'אני רוצה להיות רופא'. 

כולנו בצורה כזאת או אחרת רוצים לנגן אבל צריכים להרים את הכפפה ולהיכנס למשמעת לימודים כי צריך להתאמן, צריך זמן לשבת ולהתאמן ואתה צריך לקבל על עצמך כדי להיות נגן את מערכת הכללים שתעשה אותך להיות נגן. אם לדוגמא נבוא לסבתא ונאמר לה 'לא כך מבשלים יש כללים לבישול', היא לא תקבל, אבל אם היא רוצה להיות סבתא שרוצה לא רק לבשל בישולים מסורתיים אלא רוצה להיות סבתא שפית, היא צריכה לדעת לקבל כללים. צריכה להזניח כרגע את מה שהיא עושה לפי העין ולקבל מערכת של כללים אח"כ שתעשה 'לפי העין', אך לפי מערכת של כללים. אי אפשר להיות מוסכניק או נגר בלי מערכת כללים.

אתה רק צריך לקבל על עצמך להיות משהו ואז אתה תקבל על עצמך את הלימוד שיעשה אותך את הדבר הזה, זה הפתרון היחידי.

כל אדם שיגיד אני רוצה להיות רופא ורופא הכי טוב שבעולם הוא יסכים לקבל על עצמו כל סוג של כללים חוקים ולמידות כדי שהוא יהיה הרופא הכי טוב בעולם. מי יגיע לאומנות הזו?  מי שהרים את הכפפה. הבין שהוא צריך מערכת של כללים כדי להיות. ומכאן נצא ונלמד כמה יהודים חושבים כך? לכמה אנשים אמרו מינקות 'אנחנו צריכים להיות אלוקיים', בוא נלמד 'אך להיות אלוקי'. התורה מלמדת אותנו 'אך להיות אלוקיים'.. מי מלמד אותו? אומרים לו: תלך לביה"ס, מברכים בבית הזה, תעמוד בקידוש, תשב בקריאת שמע, תכבד את ההורים שלך ותנשק להם את הידיים.. אך הוא מקבל את זה? לקחו לי את החופש. לא אמרו לו 'אנחנו נהיים משהו', אנחנו נוצרים להיות משהו, אנחנו לומדים כללים כדי להיות משהו.. אומרים לו; 'אנחנו עושים כי זה צווי אלוקי'. באיזה שהוא שלב הוא אומר, נניח שאעשה הכל 'מה זה מוציא אותי'? עונים לו תשובות שטחיות ומעוותות שהרסו לילדים שלנו את הנשמה.. 'אתה עושה רצון ה', אתה עבד ה'', זה עיוות, זה לא הדבר האמיתי. 'אנחנו עושים כי ככה ה' ציווה', לא רק שזאת לא התשובה הנכונה זה לאבד נשמה בישראל, אדם אומר 'טוב אך אני יוצא מפה'. אני בין 5 אני לא יכול כשאהיה בן 16 אני בורח מפה וכך הם עושים, אחוזי הנשירה ענקיים; בורחים לצבא ולומדים מקצועות ליבה. אך זה קרה? כי מלמדים אותם ככה.

יש כאן חידוש,

החידוש הוא שמערכת הכללים המצוות וההלכות זה לא בכוח 'אתה רוצה לחזור בתשובה ככה עושים את זה', אלא צריך להגיד לאדם 'יש לך שתי אפשרויות, אתה יכול להישאר 'עיר פרא אדם' או אתה יכול להיות אלוקי'. אם אתה רוצה להיות אלוקי, נלמד אותך אך להיות אלוקי יש מערכת כללים אך להיות אלוקי. אפילו מכות צריך ללמד, קראטה קונג פו, לא הולכים מכות סתם ככה אז כל דבר יש לך אך להיות. 

שנבין למה אלה ששיחקו עם הדברים כמו; נדב ואביהוא, אדם הראשון, למה ההשתוקקות לא הייתה מספקת? כי הם לא הלכו לפי הכללים, לא לפי הדרך האלוקית. זה כמו רופא שהוא רופא קונבנציונלי ופתאום יחליט לרפא בדרך אחרת, כולם יצחקו עליו; אל תיקח את החוק לידיים, זה בניגוד לאתיקה, אתה חייב לפעול עם האתיקה. אז כאשר אדם הראשון לא עשה את הצווי אעפ"י שהייתה השתוקקות ואעפ"י שאנחנו מבינים 'הכילים למטה והכל בסדר' אבל עצם העובדה שלא הלכת ע''פ צווי זה לא אלוקי ואם זה לא אלוקי זה משהו אחר. נדב ואביהוא השתוקקתם, אתם אנשים טהורים ואף אחד לא מפקפק בכם אבל מעצם העובדה שלא עשיתם את הצווי האלוקי אז זה מביא חורבן. וצריך לקחת את זה בחשבון כי הרבה פעמים שאנחנו עושים משהו לא ע''פ הכללים אנחנו בונים על הרחמים של הקב''ה. אתה אומר 'הוא ירחם עלי הוא יבין אותי' אבל זה לא אלוקי לעשות את זה. זה לא אלוקי לקום בבוקר ולהגיד 'הקב''ה יאהב אותי כמו שאני אני לא צריך לעשות מצוות. הוא ישות גדולה הוא אין סוף ויאהב אותי כמו שאני ואני לא מחויב לעשות כל דבר'. זה בדיוק אותו דבר, אז אי אפשר לבנות פה על הרחמים של הקב''ה הוא כאילו יקבל כל אדם.. אתה צריך לפעול לפי חוקים, אתה צריך להיות אלוקי במקום הזה. 

ועכשיו נשאלת שאלה אחרת, האם הייתה דרך אלוקית לאדם הראשון לעשות את החטא הזה ולצאת מבלי שזה יקרא חטא? האם לשלמה המלך הייתה דרך כזאת? האם לנדב ואביהוא הייתה דרך לעשות את זה? 

חשוב לחשוב על זה.. התשובה היא, כן. מדובר בענקי עולם, אנחנו מדברים על 'אין בחירה', 'השגחה' ואנשים שראו דברים ענקיים.. זה מסוכן, אבל כתוב שהקב''ה התחיל את העולם בהתייעצות. כתוב שהוא נמלך במלאכים. הקב''ה כל דבר שהוא רוצה לעשות הוא מתייעץ עם הצדיקים למשל הוא לא ייקח תלמיד של צדיק מבלי להגיד לו, לא יגזור גזירות מבלי ליידע קודם. הקב''ה לא פועל לבד אפילו שהוא לא צריך אף אחד. הקב''ה עשה לו מלאכים והוא מתייעץ איתם היו לו מתנגדים ואפילו את משה רבינו הוא העמיד כיועץ ואת הזקנים, ולכל דבר הקב''ה התייעץ. כאשר אדם נמצא במצב של אני צריך לעשות צווי אלוקי מצד אחד ההשתוקקות שלי גבוהה ואני יכול להביא את גמר התיקון. החוסר של אדם הראשון, שלמה המלך, נדב ואביהוא שהם לא התייעצו וכאשר אנחנו מדברים על התייעצות זה יכולה להיות התייעצות עם עוד אנשים וזה יכולה להיות התייעצות עם הקב''ה. דוגמא למשהו שיכול היה להחריב את העולם וניצל בזכות התייעצות זה היה מעשה פנחס. זמרי בן סלוא היה נשיא שבט שמעון והוא בא ואמר למשה רבינו תשמע אתה לקחת מדיינית גם אני רוצה מדיינית. מדובר בסיפור מאוד עמוק, אנחנו מדברים ענקי עולם. הגלגול של זמרי בן סלוא היה רבי עקיבא וזה נשיא שבט. היה זקן האריך ימים מאוד והיה תלמיד חכם עצום. יש בזה סוד גדול מאוד שגם הוא רצה לעשות שם תיקון, אבל בפשט הדברים אמר למשה רבינו אתה לקחת מדיינית גם אני רוצה מדיינית. הוא לקח את כוזבי בת צור שהייתה נסיכה (הבת של אחד מנשיאי מדיין)  וזה כאמור על מנת לעשות תיקון ולא מתוך עריות. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן בערה בו קינאת ה'. אנחנו מורגלים שכאשר עולה כזה דבר ההתנהגות היא אימפולסיבית ואז הולכים ועושים אתה לא שואל אף אחד.. 'תתפוס סכין ולך להרוג אותו'.. לא. אנחנו רואים שפנחס עבר תהליך, אומנם בערה בו קינאת ה' אבל הוא הלך והתייעץ עם משה רבינו מה עושים? שאל אותו משה רבינו 'מה אתה חושב שצריך לעשות' ? פנחס אמר 'זה לא ראוי', זה שעשית מה שעשית, הקב''ה התיר לך. הוא רוצה לעשות משהו שה' לא מתיר לו. אמר לו משה רבינו; אני לא יודע מה לעשות וגם אני נגוע.. בוא אני ואתה נשאל את הקב''ה. הם שאלו את הקב''ה והקב''ה אמר 'צריך להרוג אותו ותן את זה לפנחס כי הוא הגה את זה. שהוא יעשה את זה, לא אתה כי אתה נגוע' אח"כ פנחס הלך ועשה את זה. אנחנו רואים כביכול התייעצות – הליכה, הרשאה, זמן ואז האקט של להרוג נשיא שבט. כתוב ''נשיא בעמך לא תאור'' על אחת כמה וכמה לא לרצוח.. אתה בא והורג אותו לעיני כולם, בפרהסיה ללא משפט? כבר שאלתם את הקב''ה תעשו לו משפט.. מה זה הרג בפרהסיה?! אבל בגלל שהייתה התייעצות וזה למעשה היה התיקון שלו.. הם קיבלו את ההחלטה בצורה הנוכחית, זה עבר בשלום. 

התיקון של נדב ואביהוא זה פנחס כי פנחס התייעץ. נשמתם פרחה באוויר נשארה תקועה עד מעשה פנחס. פנחס נשמתו פרחה באוויר מרוב יראה. מדובר בתלמידי חכמים, אנשי שלום, 'מה להם ולהרג', הם לא מיומנים בדברים האלה. אז לקחת רומח ולתקוע אותו בנשיא שבט שלפני זה אמרת לו 'כבוד הרב' .. הוא נשיא שבט.. קשה לחשוב על זה, כשהוא הלך לעשות את זה הנשמה פרחה. נדב ואביהוא התחברו עם נשמתו של פנחס וירדו למטה ומזה נהיה אליהו הנביא. אליהו הנביא נקרא 'מלאך השלום'. 'שלום' תמיד שותפות. שיתוף מידת הרחמים בדין. שותפות בכלל.. לא להיות סוליסט. 

אחד הדברים שמלמדים אותנו והלקח הגדול שיוצא מהפרשה זה כל דבר תתייעץ. כתוב ''תשועה ברוב יועץ'' כך נכון לנהוג כלפי כל דבר. התורה אומרת תתייעץ עם גדולים ממך, שווה ערך לך וקטנים ממך. תתייעץ ב 360 מעלות כי אתה צריך להתייעץ, לא חשוב מה תהיה התוצאה זה לא משנה כי אתה צריך להתייעץ. ברגע שיש שותפות יש בזה עין טובה. מתי היקום מתחיל לקטרג? מתחילים לשאול; עשית את זה לבד, למה קיבלת החלטות לבד.. 'אני מבין, אני איש מקצוע ולא צריך אף אחד איתי'.. לא נכון. כמה פעמים קרה שאתה מבין ויודע ופתאום מגיע משהו צעיר ממך ונותן לך רעיון. כל פעם שאתה חושב שאתה חכמולוג גדול יבוא לך משהו ויגיד לך 'לא, אתה לא כזה יודע'.. מלמדים אותנו לא לעבוד לבד. הטעות של אדם הראשון זאת הייתה החלטה שחווה קיבלה לבד היא אכלה בלי להתייעץ עם אדם הראשון. שלמה המלך לא התייעץ עם אף אחד כאשר הוא ניסה לעשות את גמר התיקון. הרמח''ל ואור החיים הקדוש הקב''ה ריחם עליהם ועצר אותם.. אבל כל מי שאי פעם חטא, החטא שלו לא היה עצם החטא, החטא שקדם לעצם החטא היה שותפות.. 'תתייעץ'.

סיכום

1. 1. העניין של לעשות את הדברים נכון, זה לא לקבל מערכת כללים כי אנחנו צריכים לעשות מערכת כללים אלא אני לומד מערכת כללים כדי להיות מישהו ומשהו ולכן אני מקבל על עצמי את מערכת הכללים ואז כשהיה כזה אהיה בן חורין. למשל אם אני מחליט שאני אלמד כינור אני אשתוק כל עוד ילמדו אותי כינור אבל אחרי שילמדו אותי כינור ואני אדע את כל הכללים אני ינגן איזה ניגון שאני רוצה וילחין איזה לחן שאני רוצה. אז החירות תבוא לידי ביטוי בכללים שאני למדתי וכך לגבי כל סוג של אומנות. אותו דבר, כשאני אלמד את כל ההלכה אהיה האדם הכי רוחני כפי שאני אהיה האדם הרוחני. משה רבינו, אברהם, יצחק, ידעו את כל ההלכה אבל כל אחד היה מי שהוא, כל אחד השתמש בהלכה 'ככלי אומנותו' כדי להיות אלוקי ולהראות את האלוקות שלו. 

2. 2. הטעויות של מתקני העולם, כדי להימנע ממצב של ''אם אץ ליבך שוב לאחור'' זה עניין של תתייעץ על כל דבר ולכן, הקב''ה בירך אותנו בזוגיות. עושים זוגיות ביחד. אל תקנה כלום בבית בלי שהבן זוג שלך יודע, לא יהיה בזה ברכה 'יהרסו לך את זה'. יכול להיות שהבן זוג יגיד לך לא משנה לי, תעשה מה שאתה רוצה 'זה בסדר', העיקר שהוא מיודע, שיתפת אותו. אבל הראוי שבני זוג כן יכנסו אחד לשני ושתהיה התעניינות. למה הקב''ה יצר שותפות? כי יש דברים שנוגעים. המלאכים זה נוגע להם, הם 'משרתי אדם' אז הקב''ה שואל 'אני אברא אדם'? תיקחו בחשבון שאם כן 'אתם צריכים לשרת אותו'. כשפנחס בה ואמר 'צריך להרוג את זמרי בן סלוא' ענה לו 'כן אתה הולך לעשות את זה, אני נגוע', אתה העלתה את הרעיון אתה תעשה את זה. השותפות 'זה נוגע לך'.

לכן חשוב להיות לא להיות בודד ולא לעשות דברים לבד ועל כל דבר להתייעץ ולשאול. הרבה אנשים שנעקצו בכל מיני עסקאות נשאלו ע''י הרב האם עשית את העסקה לבד? ברוב המקרים זה היה לבד. למה לא התייעצת? היה בטוח שיש לו אינטואיציה טובה ואשתו.. וכל אלה נופלים. רוב העסקאות של העקיצות זה כשמבודדים משהו ועובדים עליו 'הוא חושב לבוא לכולם כשפיץ ולומר אני הגואל ובסוף מתברר שהוא זה שהפיל את הכל'. לקחת את זה לעניינים הכי קטנים, אתה רוצה לקנות; נעלים מצות כוסות, תשאל משהו.. וזה לא אם זה יצא או לא, זה מאוד מועיל לענווה.. אף פעם אל תחשוב זה היה דעה שלי מחשבה שלי ועוד. נחשוב שנדב ואביהוא היו מצליחים היה קטרוג אדיר על משה ואהרון 'אך לא חשבתם על זה קודם'? למה אתם לא עשיתם את זה? 'הילדים הקטנים' היו צריכים לעשות את זה במקומכם? מעבר לשרשרת הטעויות שהם עשו; נכנסו שתויים, לא לבשו בגדים שלמים של כהן גדול ולא היו נשואים והורו הלכות בפני רבם יש 4,5 טעויות שהם עשו, מעבר להכל זה שלא הייתה שם התייעצות. אותו דבר עם קין והבל, למה קין הרג את הבל? למה הבל היה בן מוות? כתוב ''כי תצא למלחמה על אויבך'' הקב''ה אמר למשה רבינו 'תוציא רק את תלמידי חכמים', משה רבינו שאל 'למה'? הם אחוזים בעץ החיים הם לא ימותו.. מי שאחוז בעץ החיים יצא לקרב ולא ימות. הבל היה אחוז בעץ החיים הוא הביא קורבן שהקב''ה שעה לו אז הוא היה צריך להינצל מהרצח של אח שלו. מה הייתה הבעיה? שהם לא עשו את זה ביחד. זה לא היה 'קורבן ציבור' זה היה קורבן יחיד. פסח מלמד אותנו לעשות ביחד קורבן ציבור. למה לא התייעצת עם אח שלך? לומר לו 'הרעיון של הקורבנות היה שלך.. יפה בוא אני ואתה נעשה קורבן משותף'. למה הלכת ועשית את זה בצורה סוליסטית? ברור שזה יוצר אי יציבות בבריאה וקין מקנא.

דבר נוסף חשוב, יש מושג ביהדות שנקרא 'עין הרע'. עין הרע נובע מתודעה קלוקלת. מה שמצית עין הרע זה לא אנשים רעים. בסופו של דבר כשלומדים צריך להסתכל על זה לא כעל קין והבל אלא כעל הקב''ה. הקב''ה עושה כאן הכל. אז למה הקב''ה הרג את הבל? כי הוא עבד לבד. למה עין הרע שולטת באדם? ע''פ רוב בגלל הדברים האלה. לעומת זאת, אם האדם יעשה אקטים נכונים של התייעצות ושותפות הוא לא ייתן שיהיה בזה עין הרע, אף אחד לא יחשוב בעין הרע לכוון. לכן הנהגה זה דבר נורא נורא מסוכן. להיות מנהיג מנהל, נורא מסוכן. ברגע שהם פועלים לבד כל העולם שונא אותם למרות שהם פועלים עם כל הלב והנשמה מזיזים ועושים והעולם שונא אותם, למה ה' עושה שהעולם ישנא אותך? כי זה סוליזים ואסור לעבוד בסוליזים: תתייעץ, תשאל, תיקח אתך חבורה 'אל תחשוב שאתה עושה את הדבר הכי טוב'.. זה תמיד יהיה אש זרה אשר לא ציווה ה'. 

המושג 'אש זרה אשר לא ציווה ה''. נשאלת השאלה אך בנ'א ידע ; אולי אני עושה עכשיו 'אש זרה אשר לא ציווה אותו ה', אולי אני שמח שמחה מיותרת, רוקד ריקוד מיותר, אולי חסד מיותר מאיפה אני יודע. הבעלש''ט ענה על זה בתשובה מסוימת, אמר גם ממצווה רגילה היינו אמורים להישרף, למה אנחנו לא נשרפים ממצווה רגילה? בגלל שה' ציווה את זה, הוא נתן לזה גם מלבוש שזה יגן עלייך. אם הקב''ה אמר לך 'להניח תפילין' הוא לא מצפה שתמות בגלל זה יש מערכת הגנה שמגינה כדי שאור התפילין לא ישרוף אותך.

התשובה הזו מותירה אותנו לעשות רק מה שכתוב אבל אם אני רוצה לחדש משהו ובכל זאת לעשות אקט חדש וזה לא כתוב. מה אני אמור לעשות? נראה מה זה אש זרה אשר לא ציווה ה'.. מה ציווה ה'? ''ואהבת לרעך כמוך'', אם אני רוצה לעשות משהו חדש אני יעשה עם זה ''ואהבת לרעך כמוך'', אני יעשה מזה אקט של שותפות. נניח לגבי נדב ואביהוא אם היה יועץ, היה יכול לייעץ 'תעשו אקט של ואהבת לרעך כמוך עם המעשה הזה', תשתפו את משה ואהרון, תשתפו עוד קולגות, תאמרו להם 'אנחנו הולכים לעשות את הדבר הזה'. גם אם האקט לא ילך אם הקבה לא ירצה את זה.. מה שהרווחתם זה את השותפות ואת ואהבת לרעך כמוך שעשיתם עד שהגעתם לאקט. אבל אם הייתם סוליסטים וגם האקט לא מתאים הפסדתם גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. לפחות שתהיה קירבה לחבר לזולת למשהו...יכול להיות שהייתה התייעצות וזה לא היה נכון אבל מה שקיבלת זה את הקרבה של זה שהתייעצת אתו.

האינטראקציה עולה על הכל. אסור להרים טלפון ולהגיד לבנ''א 'יעצת לי רע' כי בזמן ההתייעצות אתה מקבל החלטה ביחד, נוצרת אינטימיות 'אל תחלל את זה'. יכול להיות שבני זוג קונים ספה ביחד והיא נקרעה והם יאמרו 'לא הייתה בזה ברכה', מה עשינו לא טוב? הכל היה בסדר.. הקב''ה אומר 'שילמתם וילון כדי להתקרב זה לזה'. אם נדב ואביהוא היו אומרים יצרנו עכשיו רשת של ''ואהבת לרעך כמוך'' והקרבנו אש זרה אז האש זרה כביכול היה 'לא הצליח'.. לא הצליח, אבל עשינו עכשיו 'רשת של שותפות', 'רשת של ואהבת לרעך כמוך'.

כל הזמן אומרים לנו 'אל תפעל לבד אין בזה ברכה'.. זה ''אש זרה אשר לא ציווה ה''', זה השורש של אש זרה אשר לא ציווה ה'. ה' ציווה ''ואהבת לרעך כמוך'', איפה יש ''ואהבת לרעך כמוך'' במעשה של שלמה המלך? איפה יש ''ואהבת לרעך כמוך'' במעשה של אדם הראשון? איפה יש ''ואהבת לרעך כמוך'' במעשה של נדב ואביהוא? אין. יש רצון לדבקות אבל אין ''ואהבת לרעך כמוך''... איפה עוד אנשים שותפים לזה? אם זה היה כך, היו אומרים להם 'חיכנו לכם שאתם לבד תעלו על הרעיון הזה', זה לא יכול לעבוד ככה. לכן הרב שליטא רצה לעשות צום שלושה ימים הוא יכול לגזור על עצמו לבד צום של שלושה ימים הוא מספיק גדול כדי לעשות את זה בשם כל ישראל.. 'לא לבד' רצה לשתף וליידע את כולם. כל דבר שהוא עושה הוא מתייעץ גם אם הצד השני לא מספיק בקיא, הוא מתייעץ עם הגדולים שווים ונמוכים ממנו וכל אדם צריך לעשות את זה. 

אל תחשוב שאתה יודע, על כלום. אל תעשה שום דבר לבד וזה הטעות של כל מתקני העולם. כל מתקני העולם עשו את זה לבד הם אמרו 'אני תיקנתי את העולם', הייתה לי הזדמנות ואני תיקנתי. הקב''ה לא אפשר להם כי הם היו לבד, לפחות תרוויח מצוות ''ואהבת לרעך כמוך''.

יש כאן מסר מאוד גדול לרמה שאנחנו מתעסקים איתה. מתחיל מאדם הראשון אך חווה אכלה לבד? אך העיזה לאכול לבד רק היא והנחש מבלי להגיד לבעלה, אני עומדת לאכול את זה.. היא קודם אכלה ורק אח"כ נתנה לו? אך אכלת לבד? אפילו שחשבת שאת מתקנת את העולם ככה. הבעיה שהיא עשתה את זה לבד 'לא לבד' וזה כבר יתקן הרבה דברים. יתקן את האמת, הענווה, השותפות, ''ואהבת לרעך כמוך''.. וזה כבר ייתן את המלבוש למה שאתה כן רוצה לעשות וזה לא כתוב, ואז זה לא יהיה אש זרה זה יהיה אש לא זרה כי הלבשת את זה בואהבת לרעך כמוך. הלבשת את זה בהתייעצות. זה היה המלבוש לאש שרצית לעשות שהיא חדשה....

שנזכה לא להיות סוליסטים

להתייעץ ולדבר כל הזמן...

בעז''ה לזווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן