פרשת השבוע

פרשת בשלח - איך קורעים ים

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

יש כל הזמן תמיהה על קריעת הים עצמו, יש ממש תמיהה על זה כי זה משהו שתלוי בסוד של עם ישראל (יש כאן סוד גדול מאוד) וזה סוד של אמונה, צריך להאמין בזה. יש כאלה שאומרים: 'תשמע אני מאמין בזה אבל אם הקב''ה היה עושה את זה גם לנו אולי גם אנחנו היינו מתנהגים לזה אחרת. שיעשו גם לנו קריעת ים סוף למה עשו את זה רק להם? הרי אנחנו נמצאים באותו מצב, הם היו בשער 49 של הטומאה אנחנו נמצאים בשער ה 51 של הטומאה (המצאנו שער שלא קיים) אז שהוא גם כן יעשה לנו משהו כזה'.

בעיה נוספת: אנשים לא מאמינים שזה באמת היה. מסתכלים על זה כעל סיפור שהוא פולקלור, סתם איזה סיפור עם כזה, האמת היא שהניסים שהיו בים זה ניסים וניסי ניסים. אנחנו מנסים להבין למה הקב''ה נותן את זה כאתגר כל כך שכלי לדורות שבאו אחרי הדור הזה זה נורא מותח את האמונה הרי הקב''ה הוא 'מלך העולם' הוא יכול היה לעשות את הדברים אחרת. להבדיל אלף אלפי הבדלות מהטמה גנדי, שיחרר באי אלימות את הודו מידיה של אנגליה וזה לא היה בניסי ניסים, הוא עמד על זה שהתנועה שלו תהיה אי אלימה העולם הזדהה אתו - שיחרר עם שלם (מאות מיליונים). מרטין לותר קינג נאם את הנאומים שלו I have a dream והנה תיראו יצא נשיא ארה''ב אפרו אמריקאי ועוד. צריך ניסי ניסים?! צריך מופתים? בשביל מה הקב''ה צריך את המופתים האלה? זה ממש פלא גדול. מה אתה עושה את זה, זה מופע קולנועי שנראה גרנדיוזי ואנחנו אומרים: הקב''ה צריך לעשות את זה?! אתה צריך להראות את זה ככה? הרבה פעמים זה מוזיל מהאדם עצמו וההיפך חז''ל אמרו שבנ''א בא ועושה לפניך מופתים הכי תחשוד בו כי הוא מתכסה במופתים. וגם אם זה מעיד על יכולות כאלה ואחרות בסדר, אז יש לך יכולות, אז מה?! מה אתה רוצה להגיד בזה? זה ירשים אותי? הרמב"ם אומר שבאמת לא האמינו במשה בשל האותות (שהאמונה לא הייתה בגלל האותות האלה). יש כאן סוד של חציית הים, נדבר עליו קצת היום.

דבר נוסף, שהיה ניסי - סוד האחדות הראשונה התגלתה דווקא בקריעת ים סוף ב'שירת הים'. לא היה להם שירונים, לא היה להם ניגון ובכל זאת כולם הגיעו למעמד שבו כולם שרים ביחד את אותן מילים ואותו ניגון. מעבר לניסים שמה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ראתה שפחה חרופה על הים, זה יותר מזה. זה הנס הכי גדול, אך מגיעים מיליונים לשפת הים וכולם מתפעמים מהאירוע ומתחילים לשיר את אותו שיר, את אותן מילים (שזה מילים מורכבות) זה לא כזה ברור. זה לא להגיד: 'תודה תודה ה', 'אנחנו מודים לך', 'תודה רבה', זה לא כזה, זה שיר מורכב מאוד ועם לחן מורכב. שאלו את החיד''א: איזה לחן היה בים סוף? הוא אמר: זה מורכב מכל הלחנים ששרים כל העדות בבת אחת (אז זה לחן מורכב זה לא לחן פשוט) ממש פלא עצום.

אנחנו שואלים: מה היה שם? שגם על זה נאמר ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו'' כי זה מעבר לעוד סיפור בתורה (זה מעבר לעוד קטע בסידור) זה קטע קריטי שבו כתוב ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו'' כשקודם זה לא היה. אתה אומר קיבלתם מכת דם, צפרדע, כינים, אתם רואים שיש כאן כוחות רוחניים שפועלים, זה לא מזיז, הלב לא זז. . כלום, שום דבר. מגיע: מכה שביעית, שמינית, מכת חושך – 80  אחוז מעם ישראל לא האמינו ומתו במכת חושך, שמונה מכות לא האמינו?!  שמונה מכות כאלה גרנדיוזיות והם לא מאמינים והם מתו במכת חושך. הייתה מכת בכורות זה גם היה צריך לזעזע את העם, אין תגובה מצד העם. יוצאים, אבל אין תגובה רגשית/ רגשנית מצד העם: הוא לא מודה, הוא לא מתפלל, הוא לא עושה פעולה שמראה 'התרשמתי'. איפה הפעולה 'של התרשמתי'? בחציית הים. אתה אומר: מה ההבדל בחציית הים? זה היה יותר גרנדיוזי מאשר מכת בכורות? או מכת ארבה? או כל מכה אחרת שהייתה חזקה, זאת הייתה מכה על כל ארץ מצרים אנחנו מדברים על שטחים אדירים. תחשבו על מכת ארבה שכיסתה את כל עין הארץ, אתה מסתכל אתה רואה כמות כזאת של ארבה שמכסה עליך את כל עין הארץ, אתה אומר: 'זה גרנדיוזי' ולא נוגעת במטעים שלהם, לא נכנסת אליהם הביתה, לא אוכלת את האוכל שלהם. אתה רואה את הארבה על האוכל של המצרי, על האוכל של היהודי לא וזה ארבה שמכסה את כל עין הארץ, אתה אומר: 'אך הוא יודע לא לגעת בסנדוויץ' שלי והוא יודע לגעת בסנדוויץ' שלו'? המצרים היו מחליפים את האוכל, היו רואים שהאוכל שלהם מלא בארבה ורואים שהצלחת של היהודי נקיה הם היו לוקחים ומחליפים ואז הארבה היו עוברים לצלחת שלו, זה היה פלא פלאים, אתה קולט: 'אתה מופלה פה'. וכלום, לא רואים התרגשות מצד העם, אין הבעה. ביציאת מצרים הכל היה בשקט, בשקט יוצאים כל צבאות ה' אפילו לא כלב חרץ לשונו. החיד''א אומר אם כתוב 'אפילו כלב לא חרץ לשונו' אנחנו מסתכלים על זה ''ואו איזה כבוד עשו להם'', הוא אומר: מאחורי הקלעים הייתה בזה עקיצה. אתם יוצאים עכשיו ממצרים, ילדים היו צועקים: יהההה יוצאים ! משהו תגידו?! אך אתם יוצאים בשקט? הייתם 210 שנים בתוך כלא איום ונורא, זרקו לכם את התינוקות בטיט, אך אתם יוצאים בשקט? אתם צריכים לצאת בהתרגשות אדירה, השירה הייתה צריכה להיות ביציאה. אחרי חציית הים אתם שרים שירים?! כאילו מה אתם לא מאמינים? מה צריך לעשות כדי להרשים אתכם? זה פלא גדול. ואח''כ יש עוד תלונות (זה לא נגמר בזה) אתה רואה העם מתלונן: הוא לא מעביר אותם דרך פלישתים מחזיר אותם אחורה והם מתלוננים על זה, על הים מתלוננים 'אולי נחזור למצרים'. אתה רואה אותם בהתלוננות, עם כל כך קשה ורק אחרי חציית הים פתאום כולם שרים ביחד שיר מורכב עם ניגון וכתוב ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו''.

ידוע ששאלו תמיד את כל גדולי ישראל על נוסח התפילה, למה אין נוסח תפילה קבוע? למה יש ספרדים, אשכנזים, תימנים וגם שמה זה חלוקה? הם אמרו שנוסח התפילה נשאר מזה משהו מהשערים שהיו בתפילה של השבטים, עדין משהו מהשבטים נשמר. שני שבטים עדיין נמצאים, אומנם עשרה נמצאים מעבר לנהר הסמבטיון אבל יש שני שבטים שעדיין נותרו אז מן הסתמא שתהיה חלוקה כזאת. אבל קטעים מסוימים נשארו והם נצחיים 365 ימים בשנה ולא משתנים (לא רק בסידורים של אשכנזים חסידים מקובלים) והם גם לא משתנים 365 ימים בשנה כמו: עקידת יצחק ושירת הים. שירת הים עולה על כולם כי עקידת יצחק אומנם זה עניין של הגבורה וזה חסד גדול מאוד אבל קטע שבו כתוב ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו'' לא קיים באף מקום וזאת פואנטה גדולה מאוד - להגיע למקום הזה שזה עוד לא היה חלק מהשיר ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו ואז ישיר משה ובני ישראל'. ז''א הנס הגדול של ההתאחדות בלשיר ביחד את אותו שיר ולהיות בכזה סוג של ייחוד ואמונה שעם שלם שר את זה, זה מיליונים. גם ילדים ידעו לשיר את השיר הזה וכתוב שהתינוקות והעוברים בבטן שרו את השיר הזה, כולם שרו, זה הפלא, כזה דבר - לא היה משהו שקדם לזה.

אנחנו רוצים לדעת מה גרם לתודעה הקולקטיבית להגיד: 'עכשיו אני מאמין בך. עכשיו אני מאמין בך וגם במשה רבינו'

 מילא אם קודם היו אומרים: 'אני מאמין', משהו יכול היה לבוא ולהגיד: 'אני מאמין בה' אני לא מאמין במשה', משהו יכול לבוא ולהגיד: 'אני מאמין במשה אני לא מאמין בה''. פה כתוב ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו'', זה דבר גדול. אנחנו מנסים להבין מה היה שמה? מה גרם לדבר הזה באמת להתרחש?

רוב האנשים תופסים שזה היה גרנדיוזי שזה היה ממש ממש מפעים ואז משהו אמר: 'וואלה עכשיו זה באמת דבר גדול'. זה לא נכון, זה תעודת עניות למי שצריך כביכול להרשים אותו בעוד נס עוד אפקט קולנועי ועוד משהו, צריך להפעים אותך בכל כך הרבה דברים כאלה?!  זה לא כבוד לקב''ה, זה לא כבוד בכלל לבריאה, זה לא כבוד למתרחש, זה לא כבוד לשום דבר. מילא עזבו את העשר מכות, לא התפעלתם מהעשר מכות אנחנו מבינים גם החרטומים עשו דברים כאלה אבל היציאה שלכם פיזית ממצרים. היציאה פיזית - בנ''א יוצא אחרי כלא, זה היה כלא נפשי, חנקו אתכם שמה זה היה גטאות לכל דבר אז עכשיו צריכה להיות לך בלב תחושת רווחה. זה גם לא רק שברחתם סתם, ברחתם שפרעה חטף מכות, אז למה לא הייתה רווחה? למה אז לא האמנתם? מה היה צריך? זה מוזר. הרי אמרו לכם: מוציאים אתכם ממצרים, לא האמנתם שתצאו ממצרים ויצאתם ממצרים אז הקטע של המשבר היה מעצם העובדה שיצאתם ממצרים כי הבטיחו לכם את זה, לא הבטיחו לכם חציית הים (אף אחד לא דיבר אתכם על חציית הים). בא משה רבינו אומר: תתכוננו אנחנו יוצאים ממצרים זאת הייתה הפואנטה - היציאה ממצרים. נו, אז ברגע הקתרזיס הייתה צריכה להיות הבעה: 'וואלה יצאנו' אז אנחנו מביעים את זה ורואים שלא חציית הים זה היה הקטע. אז מה מיוחד שם?

יש שני עולמות: עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, עולם הכיסוי ועולם הגילוי. עלמא דאתכסיא לפעמים הוא נחשב לעולם הגדול יותר כי הוא העולם המכוסה זה העולם הנסתר אז הוא הגדול יותר ועלמא דאתגליא (זה עולם הפשט) כמו תורת הפשט ותורת הסוד. ויש פעמים שמתייחסים אליהם ההיפך שעלמא דאתכסיא זה העולם שמכסה (הוא מכוסה בגלל שאדם עושה את הכיסויים אדם נמצא בהסתר) ועלמא דאתגליא זה העולם שמתגלה (העולם של ההתגלות) שפתאום יש סוג של פקיחת עיניים ואז אתה רואה את העולם האמיתי. אז יש ביטויים לכאן ולכאן - תמיד תיראו את הדברים משחקים תפקידים לכאן ולכאן וזה לא סותר תלוי מה הבחינה, מאיזה דרך אתה מסתכל על זה. גם בחלוקות למשל בעשר הדיברות משהו מחלק את עשרת הדברות ש''אנוכי ה' אלוהך'' זה כתר ו''לא תחמוד'' זה מלכות ויש כאלה שזה בדיוק ההיפך. כנ''ל במכות מצרים, משהו אומר שמכת דם זה היה כתר ובכורות זה מלכות ויש משהו שאומר ההיפך. שוב, זה לא סתירה. הם לא סותרים אחד את השני הם משלימים אחד את השני תלוי אך אתה מסתכל על זה (מאיזה כיוון) ויש הרבה בחינות אך להסתכל על זה. אותו דבר, עניין של מוחא וליבא. יש 'מוחא שליטא על הלב' ויש 'ליבא שליטא על המוחא' שזה יותר גבוה (שייך לעולם היותר גבוה שעליו דיברנו קצת בזוגיות).

יש כאן עניין,

מה היעוד של האדם לאן הוא צריך להגיע?

כשאנחנו אומרים ליהודי תכלית המקום של הידיעה שלך (לא תכלית הידיעה) לאן להביא את הידיעה? אנחנו יודעים כולנו שזה ''וידעת היום והשבות אל לבבך'' לא כתוב ''וידעת היום והשבות לשכלך'' שזה פלא.

אנחנו יודעים היום שכל העניין זה העניין של הלב ''רחמנא ליבא בעי''. למה עניין הלב? כי ליבו של האדם זה המקום שבו הוא נמצא - זה מקום המשכן שלו, ההכרה שלו, המודעות העירה שלו, התשומת לב שלו. השכל, זה עדיין בשכל. יש הרבה דברים שאנחנו יודעים אותם בשכל למשל יש הרבה מאוד אנשים שיודעים לתת לך הרצאות שלמות למה סיגריות זה הדבר הכי רעיל בעולם אבל הוא יצא ויעשן סגריה, אתה אומר: 'אך זה לא סותר לך'? אך הידיעה שלך (הדברים שאתה יודע) לא גורמת לך להתנהג בהתאם? דרך אגב ההיפך זה לא קורה, יש דברים שהם ידיעות הלב והאמונה שבלב שכן גורמת לך להתנהג וזה נראה כאילו אתה מתנהג לא בשכל.

למשל התנהגות אמונית כמו שעשה 'נחשון בן עמינדב'. מה אתה ניכנס לים? אתה רואה ים אולי אתה עושה פיקוח נפש? מי אמר לך שהוא יחצה? אף אחד לא אמר שהוא יחצה, אתה לא ראית אותו נחצה? כולם חושבים שזה נחצה ואז הם עברו, לא נחשון לא ראה את זה ככה הוא ראה ים והגיעו לו מים עד האף והוא אמר לקב''ה: 'הגיעו מים עד נפש', אז מה אתה מצפה שיקרה? משהו הבטיח לך שהים יפתח אולי אתה עושה פיקוח נפש? למה אתה מסכן את עצמך? מה מבין שם נחשון בן עמינדב? כולנו חושבים שזה אדם נורא אמיץ, עשה מסירות נפש ודברים כאלה. לא, אנחנו לא מדברים בכלל במושגים כאלה ובכלל לצעירנו הרב הצורה שבה מלמדים תורה כל כך ילדותית. הרב אמר בהילולה של רחל אימנו שרבנים מתייחסים לעם ישראל כמו 'עדה של מפגרים' וצריך להפסיק עם זה. צריך ללמוד את תורת הסוד, צריך לקרוא דברים עמוקים ולא להיבהל מזה כי הלב יכול להבין כל דבר, אם הלב מתעמק הוא יכול להבין כל דבר. אין משהו ששכלו של אדם אחד לא יכול להכיל שיכלו של אדם אחר אפילו על דברים שכתוב 'לאו כל מוחא סביל דא' וזה למה? בזכות הלב כי הלב של כולנו נמצא באותו מקום. אז גם אם יהיה משהו שכתוב בו 'לאו כל מוחא סביל דא' הלב מבין הכל ''בינה ליבא ובה הלב מבין'' וזה חוצה: ילד, נשים, גברים, זקנים, אוטיסטים, אנשים עם אירועים מוחיים, עד כדי כך זה חוצה אותם. צריך לדעת אך אנחנו מקבלים את הדברים ולאן להנהיג אותם.

פרעה היה ייצוג שכלי פרכסלנס. ידוע שכל המורדים והמרדנים (נמרוד וסיעותיו) וכל אלה שהיו חוטאים היו 'אנשי שכל' וכל אלה שהיו אנשי דבקות בה' היו 'אנשי לב'. זה חוק גורף לגמרי שאלה היו 'אנשי לב' ואלה היו 'אנשי שכל'. כל אנשי השכל היו כופרים (בלי יוצא מן הכלל) תמיד היה להם איזה שאילתות או מצאו אנומליה או מצאו פרדוקס או סתירה ואז אמרו 'בגלל זה אני כופר' ואילו היה עוצר שניה אחת להרגיש עם הלב שלו, זה היה לו ברור. הבעיה היא שהלב לא מתמולל, אתה לא יכול להוכיח את מה שהלב שלך מבין.

יוסף הצדיק אמר לאחים שלו: ''הנה אנחנו מאלמים אלומים ותשתחווינה אלומתכם לאלומתי'' וכו' אמרו חז''ל מה זה החלום הזה? למה דווקא באלומות? מה זה 'אנחנו מאלמים אלומים'? אנחנו אילמים, מה שאנחנו מבינים בלב אנחנו לא יכולים לתמלל (אין לזה מלל). אנחנו לא יכולים להסביר את עצמינו לאומות העולם (הם לא יבינו) אף אחד לא יבין את האמונה היהודית, אף אחד לא יבין למה אנחנו עושים ''ואהבת לרעך כמוך'' ועל זה צריך לעבוד. הסיבה שהוא אמר ''ותשתחווינה אלומתכם לאלומתי'' בגלל שכתוב ''עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע'' ליוסף הייתה שמיעה של הלב, הוא היה יכול לשמוע דברים פנימיים ולתמלל אותם. הכוח של יוסף זה כוח של הפה ''עדות ביהוסף שמו'' נתווספה בו עוד שפה, הוא ידע 70 שפות והוא ידע גם את שפת הקודש. שפת הקודש היא לא שפה הסכמית היא שפה אלוקית, הקב''ה עשה את שפת הקודש. כדי לעשות את שפת הקודש לעשות שיקרא א', מי החליט שזה יקרא א', מי החליט ש א' תראה ככה, מי החליט ש ב' תראה ככה, מי החליט את זה? הדברים יצאו מהאינסוף אל הכן סוף. אני רוצה להסביר לכם למה יש לנו 'מוחא וליבא' ואיפה נמצא 'המוחא' ואיפה נמצא 'הליבא'.

כשהקב''ה ברא את עולמו הוא ברא אותו מהאינסוף אל הכן סוף. האינסוף, המקום של האין, זה מקום הלב והכן סוף זה מקום השכל. כל עולם התבניות וכל העולם ניתן לתפיסה שכלית אבל להיות מחוץ לספירות ולהבין את הדברים בלא מילים זה רק ניתן ללב, הלב שלנו קשור שמה.

פרעה מייצג את השכל א. הוא אלוף הטבע ב. הוא מכשף הוא אמגושי ג. הוא מעביד את עם ישראל בפרך, כתוב 'בפה רך', נתן להם טיעונים שכליים למה הם צריכים להישאר שמה. כשמשה רבינו בא ואמר לו: ''שלח את עמי ויעבדוני'' הוא אומר לו: מי זה זה שמבקש אומר לו: הוויה, הוא אומר לו: אני לא מכיר אותו. אז הכרה זה כביכול הכרה שכלית וגם הכרה רגשית 'אין לי הכרה בדבר הזה בכלל'.

כל זה כוחות נפש וכל מה שאנחנו קוראים (כולם) נמצאים באדם אחד - בכולנו יש את: בלעם לבן פרעה רק אפשר לעשות כאן חצייה (אני לא מדבר כאן על חציית הים), לחצות כרגע את כל האנשים לאנשי לב ואנשי שכל. אנשי השכל : יכולים נורא לתעתע כי אנשי שכל יכולים לעשות לכם גאדג'טים, יכולים לעשות את העולם נורא נוח, הוא נורא מילולי, הוא יכול לכתוב נוסחאות והוא יודע לעשות מלא דברים, הוא יכול להגיד לך: 'הנה אני אומר הנה אני עושה'. איש הלב : הוא כאילו אילם הוא רק מבין אותך אבל הוא לא יודע להגיד את זה אז נראה שהוא לא יצרני, שהוא בטלן ושהוא חסר ערך אבל למעשה כל המציאות האמתית מתרחשת באיש הלב.

מהיהודים מבקשים לא שנהיה רק על צד אחד, הדעת השלמה של היהודי חייבת לכלול 'מוחא ליבא' ואם אנחנו רוצים להיות יותר מדויקים זה מוחא דליבא זה כביכול 'הגיון הלב' ''יהיו לרצון  אמרי פי והגיון ליבי לפנייך''. כתוב 'והגית בו יומם ולילה', איפה ההגות נמצאת? בלב ''והגות ליבי תבונות'', לא הגיון השכל, ''הגות ליבי תבונות'' הלב מוציא תבונה. ועוד כתוב בזוהר, פתח אליהו (הספרדים קוראים את זה לפני מנחה) ''בינה ליבא ובה הלב מבין'', הלב מבין.

סוד הרפואה - אבנתא דליבא

אפשר לציין שהעשר מכות האלה שהעם לא קיבל אותם ולא האמינו הם היו כביכול עשר מכות שכליות כי הם היו עשר רמות מוסר לפרעה (שאותם דיברנו בפעמים הקודמות, בפרשת וארא ובפרשת בא) והיה צריך להכניע את פרעה ואנחנו יודעים שהקב''ה ממתיק מר במר. למשל מגיעים למרה והם לא שותים מים 'כי מרים הם', המפרשים אומרים: אין מים מרים, הם לא יכלו לשתות מים כי הם בעצמם היו מרים. אך הקב''ה המתיק את המים האלה? ''ויורה לו עץ'' מראה לו עץ אבל עץ מר אז הוא המתיק מר במר. לכאורה בעולם הגשמי אנחנו ממתיקים מר במתוק (אני שותה תה, התה עצמו הוא מר שמים בו סוכר זה ממתק אותו) הקב''ה ממתק 'מר במר' הוא עושה השוואת הצורה. חשוב לעשות השוואת הצורה כדי שזה יתרפא.

משל ההינדיק של רבי נחמן מברסלב - היה מלך שהיה לו ילד שכביכול קיבל מחלת נפש והוא חשב שהוא הינדיק (תרנגול הודו). נמצא מתחת לשולחן ועושה קולות של תרנגול הודו. הביא לו את כל רופאי המדינה, אף אחד לא הצליח להרים אותו. הגיע רב, הרב ירד בעצמו ונהיה הינדיק, מקרקר אתו והוא רואה אותו החל לתקשר אתו ולאט לאט לעלות ביחד אתו. ככה ממתקים דבר ע''י השוואת הצורה. פסיכולוג שלא ירד להיות הקורבן שלו, לעולם לא יצליח להרים את הלקוח שלו. אם אתה לא נמצא 'באבנתא דליבא' של אותו אדם אתה לעולם לא תצליח לרפא אותו, זאת אחת הדוגמאות.

במקרה של פרעה הקב''ה רצה לתפוס אותו, הוא אומר: אתה הולך אל השכל אני יכניע לך את השכל אבל אנחנו רואים שזה לא עזר כי גם אחרי העשר מכות האלה ''ויכבד ה' את לב פרעה'' ולמה? כי זאת הייתה מכה שכלית גם הוא לא קיבל את זה. כולם חושבים ''ויכבד ה' את לב פרעה'' זה היה על הרגע כאילו הקב''ה אומר לו: 'קיבלת מכה, השתכנעת לרגע'? כן, אבל אני רוצה להמשיך לתת לך מכות אז אני יסובב לך את השכל עוד פעם, לא. למה כתוב 'ויכבד ה' את לב פרעה'? החיד''א הקדוש אומר: הוא לא נגע בלב שלו. לנו נראה כאילו הוא נגע בלב שלו אבל הוא לא נגע בלב שלו לכתחילה הלב של פרעה היה בנוי כלב כבד והמכות לא ירדו לו ללב. אז בכל מקום שכתוב ''ויכבד ה' את לב פרעה'' הכוונה זה לא עזר (תשתמש בביטוי אחר במקום זה 'זה לא עזר'). לא שעל הרגע הקב''ה אומר: 'עכשיו אני סוגר לך את הלב' אלא לכתחילה לא היה לפרעה לב, הוא לא השתמש בלב. ''ויכבד ה' את לב פרעה'' הכוונה זה לא ירד בכלל ללב.

יש עוד מפרש שעושה את זה על צד הטוב, אומר: מה זה ''ויכבד ה' את לב פרעה'', למה הקב''ה נתן לו את המכה? כמו לכבד ''ויכבד ה' את לב פרעה''. הקב''ה נתן לו את המכה הזאת כי הוא רצה לכבד לו את הלב. אומר: אני מייסר אותך ''אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו'', הוא מנסה לכבד אותך בזה שהוא אומר: אתה תבין את המושג בדרך הזאת. הוא ניסה לכבד לו את הלב אבל פרעה אין לו לב, הוא לא שם, הוא לא גר בלב אז זה לא עוזר. לכן, גם אחרי עשר מכות שזה מכת בכורות, איפה מכת הבכורות נמצאת? ואך אנחנו יודעים שהמכות האלה היו שכליות? אומר הבן איש חי 'בכור' זה המחשבה ''קדש לי כל בכור פטר כל רחם'', קדש לי את המחשבות הראשונות שלך, כאן הוא מספר לנו שכל העניין היה כביכול עניין שכלי. רצה להכניע את שכל, רצה להכניע את המחשבות שלו: אתה חושב שאתה שולט בעולם אני יראה לך שמשהו אחר שולט בעולם, אתה חושב שאתה שולט בטבע אני יראה לך שמשהו אחר שולט בטבע אבל המשחק היה משחק שכלי. עד כאן, הקב''ה משחק שחמט עם פרעה בשכל אבל גם את פרעה זה לא לוקח לכן הוא משנס את כל הפרשים שלו ואומר: בואו נמשיך לרדוף אחריהם.

תגיד: מה לא הבנת? עשר מכות הרגו אותך כבר, לא השאירו כלום ממצרים, מה אתה לא מבין?! אותו דבר, גם על האדם. אנחנו בעצמינו חוטפים כל כך הרבה מכות. אנחנו עוברים על המון תבניות, בן אדם לא קולט שיש לו תבנית שחוזרת על עצמה: מתגרש פעם ראשונה, מתגרש פעם שניה, מתגרש פעם שלישית. הוא מאבד את הכסף פה, מאבד את הכסף פה, מאבד את הכסף פה. אתה אומר לבנ''א: 'אתה לא קולט שיש לך את אותה תבנית, היא רודפת אחרייך, אתה לא לומד אותה, אך אתה לא לומד את זה'?! זה כאילו כמו מכות מצרים אפילו ששכלית זה מוסבר לו זה לא יורד ללב אז הוא לא משתנה זה לא עוזר, כל ההסברים השכלים לא עוזרים, זה לא משנה כמה שאתה תהיה הכי רציונאלי ותעביר על זה הרצאות ושעורים ודוגמאות ודגמים, זה לא יעזור. אז הקב''ה אומר: 'טוב, יש לי בעיה עם פרעה ויש לי בעיה עם העם', עכשיו אני צריך להביא אותם למקום אחר.

אומרים המקובלים, מה זה הים? הים הוא 'ים החוכמה' זה ים השכל. אומר לו, בוא ניקח אותך עכשיו למקום של השכל למקום שבו בוא אתה יונק את החיות שלך. הים גם נקרא 'עלמא דאתכסיא' זה העולם שמכסה כי ''הקב''ה ברא את העולם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים'' אדם מכסה עם השכל. שואל שאילתות: למה ככה? מי יצר את ה'? מי עשה את ה' לפני שהוא עשה את הכל? בשביל מה הוא עשה את זה? למה הוא צריך את זה? ככה אתה שואל והכל מהשכל כביכול אבל זה לא מהשכל האקדמי זה שכל כשללב יש אג'נדה.

חציית ים סוף – המכה לשכל

הוא מעמיד את כולם מול השכל אומר: 'אני לא הצלחתי לשכנע אתכם, זה לא משנה איזה מכה אתם מקבלים'. כאשר המכה היא לא מכה אלימה היא מכה עם מסר שכלי, אתה יכול לחשוב ולקלוט: 'יש כאן משהו מעבר' אבל מסרבים כולם להוריד את זה ללב. מה הקב''ה עושה? הוא נותן מכה בשכל, הוא חוצה את השכל (חותך את השכל) שתבינו מה השורש של חציית ים סוף. הרי הרבה נאמר מה זה חציית ים סוף? אמרו: זה הכאת הטבע, זה חציית הטבע, זה הרגלים. שורשית מה היה שמה בדיוק? (כדי שאנחנו נבין את זה) שורשית - זה להבין למה התכוון הקב''ה אח''כ אתה יכול להגיד מלא דברים על דרך הדרוש, מה היה שמה. הקב''ה נתן מכה לשכל, הנה השכל נחצה השכל הוכה ומה נשאר? בנ''א אומר: 'אם לא תיתן לי הסבר מה יישאר'? ככה אנשים עושים, אנשים חיים על השכל. מה יישאר? אנשים שוכחים שיש להם לב, כולם שוכחים שיש להם לב.

אפשר לראות אך כל העולם שקרן כי כל העולם עובד על השכל שכל האמת נמצאת אך ורק בלב, הקב''ה נתן תורה שהיא שייכת אך ורק ללב. החוכמה נקראת 'חוכמת לב' ''אם חכם ליבך ישמח ליבי גם אני'' (לא אם חכם שכלך, חכם מוחך). כל העולם האקדמי פועל בשכל  בלבד וכל תורות המזרח מדברים על Maindfullness אף אחד לא מדבר עלHeartfullness  בכלל כל מי שרוצה להסביר משהו או לעשות משהו הכל: הרצאות, הסברים, דוגמאות, שכנועים, הכל בשכל, 'תראו לי משהו אחד שעובד על הלב'? אף אחד. כי אם אתה עובד על הלב אתה לא יכול לעבוד שם במניפולטיביות, אתה לא יכול להיות רמאי ושקרן כשאתה מדבר על הלב. אז כל העולם שקרן לכל אורך הדורות 6000 שנה וכל העבודות הזרות עניינם לשבת על השכל לרבות העבודה הזרה הכי גדולה שזה העולם האקדמאי. לא צריך בכלל את העולם השכלי, רבי נחמן מברסלב היה מסביר הרבה דברים מורכבים אח''כ היה אומר תעזוב את כל המחשבות 'תזרוק את הכל תלך אל הלב הפשוט', אתה אומר: למה הסברת כל כך הרבה? למה היית כ''כ מורכב? למה ליקוטי מוהר''ן כל כך מסובך? מה אתה מסביר ספירות ועוד אח''כ אומר: 'תעזוב הכל תעבוד כמו יהודי פשוט'. אתה אומר: להיות טמבל? לא לעבוד? מה הרעיון כאן? אומר: לפעמים בסדר שאתה עושה חישובים וזה בסדר שאתה לומד אבל תמיד אחרי שאתה עושה את כל השיקולים וכל החישובים תבדוק אם זה תואם לב, תבדוק אם זה תואם את הלב שלך.

תוריד את זה ותיראה אם הלב שלך מרגיש נכון באותו מקום אם פשטות הלב שלך נמצאת באותו מקום והיא מרגישה את זה. אם אתה מקיים ''ליבא בינה ובה הלב מבין'' אם כל מה שלמדת יכולת לעשות 'אבנתא דליבא' בעצמך.

למה? כי יש מקומות כל כך מסובכים ומתסובכים שאתה אומר: 'אני לא הייתי מצליח לחזור על זה, אני לא הייתי מצליח לחזור אחרי מה שאמר האקדמאי הזה או המרצה הזה או הגורו הזה'. לפעמים התורות היו כל כך מתוסבכות שאתה אומר: 'מי הגה את זה, מי חשב את זה בכלל' ואתה רואה שזה אנשים ששחקו עם השכל כל כך במניפולטיביות לרבות הפילוסופיה. מה זה רציונל? 'רציו' - לעבור מפה לפה, לעבור מפה לפה, זה מסיק את זה, זה מסיק את זה. . עד שאתה מגיע ללב הג'ונגל ואתה אומר: 'אני לא בלב הג'ונגל, אני מתמטיקאי' והם מתוסבכים לגמרי ולכן התאוריות לא עקביות, אין להם תכלית. הם גם לא כוללות את הכל, אין תיאוריה שמסבירה את הכל. לצורך העניין הזה אפילו פרופסור סטיבן הוקינג אמר שהוא הגיע למסקנה 'אין תורה שמסבירה את הכל', זה בדיוק הסגיר אותו - זה בדיוק מה שמסגיר אנשים כמוהו. כשאנחנו אומרים בדיוק הפוך ''שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'', אחרי כל פיסקה בזוהר כתוב: ''והכל אחד'' הוא מדבר אתך על ענייניים שונים לגמרי (מקצה אחד לקצה שני) וזה מסכם: 'והכל אחד'. אתה אומר: 'אך אני יבין שהכל אחד בגלל שאתה אמרת לי שהכל אחד'? אמרת לי שחור, אמרת לי לבן והשארת אותי באוויר, נתת לי שני קטבים שמראים לי סתירה בבירור ובסוף אתה כותב לי: 'והכל אחד', אך זה יכול להיות? אך אתה עושה לי את זה?

מאמר ''את והב בסופה'' בזוהר אומר כל המחלוקות שיש בין בעלי הגמרא, דברי אלוהים חיים. צריכים לדעת מחלוקת, זה לא אחד אומר 4 מילימטר השני אומר 4.1 מילימטר. אחד אומר – טמא, אחד אומר – טהור. אחד אומר - תחילת העולם היה בבראשית, אחד אומר - זה היה בניסן. הילל אומר - להדליק נירות 'מוסיף והולך', שמאי אומר: מה פתאום, גורע. אז אתה אומר זה סתירה גמורה, 'אתם אומרים לי ההיפך בדיוק, אני לא יכול לקיים את שניהם  בעת ובעונה אחת - אני חייב לבחור משהו' אומר: 'תבחר משהו אבל בסוף 'את והב בסופה'. מה זה 'והב' ? אחת מהטיות המילה אהבה. אומר: האהבה שנמצאת אצלך בלב תראה לך בסוף ''שאלה ואלה דברי אלוהים חיים'' ואין מחלוקת, יש השלמה אין מחלוקת.

הקו האמצעי, המקובלים אמרו שזה 'קו הלב'. 'קו השכל' יכול להראות לך שני דברים קיצונים: שחור לבן. 'קו הלב' לא יראה לך לעולם קיצוניות, הוא תמיד יראה לך השלמה. אליהו הנביא נקרא 'מלאך השלום' אמר בתנא דבי אליהו: 'איני נגלה לאדם שיש הקפדה בליבו', הוא לא אמר: 'איני נגלה לאדם שלא למד תורה, שלא למד משנה, שלא עשה את ההלכות. .אומר: לא, יש לי קריטריון אחד: 'איני נגלה למי שיש הקפדה בליבו', למה? כי הוא 'מלאך השלום' אז הוא אומר: אך אני יתגלה אליו? הרי אני יבוא וילמד אותו את חוכמת הלב, הוא לא מבין - אין לו לב. יש לו שכל, הוא יודע איפה זה נמצא, איפה זה נמצא והוא בקיא במשנה אבל אין לו לב, למי אני יבוא? אך אני יסביר לו מה יש שם פנים? אז היה צריך לתת את המכה הזאת לפרעה ובמידה מסוימת היה צריך לתת את המכה הזאת גם לעם כי האמונה היא בלב. ''ויאמינו בה' ומשה עבדו'' זה שהיה צריך לשבור כאן משהו גדול מאוד והמשהו הגדול מאוד היה 'ים החוכמה' ים השכל, זה קודם כל היה צריך לשבור.

כל יהודי ויהודייה שצריכים להתחיל את ימיהם וחייהם, צריכים להתחיל קודם כל בזה שאני מבטל כל מה שאני יודע אבל אני לא נשאר בלי כלום, אני לא נשאר בור ועם הארץ, הפוך אני נשאר עם ''אבנתא דליבא''. וכל יהודי וכל תינוק יש לו ''אבנתא דליבא'' אין משהו שהלב שלו לא מחובר לאינסוף ולעצמות הבורא ומשמה צריכים להתחיל לעבוד. הלב צריך להגות אל השכל, צריך להביא את הדברים אל השכל, להנגיש אותם אל השכל. דוגמת רגשות, אתה באמת אוהב בן אדם מסוים ואתה אומר: 'אך אני יעביר לו את מה שאני מרגיש, אך אני יעביר לו את זה'? אתם צריכים לדעת שהזוהר מלא בזה וכל כמה זמן הוא עוצר במעין פיסקה שנראית רגשנית ומוזרה אבל כל המקובלים אמרו: שים לב כי זאת הפואנטה. למשל כתוב שהקב''ה אומר: 'אני אוהב אתכם ואם הייתם יודעים כמה אני אוהב אתכם הייתם שואגים ככפירים', אתה אומר: 'מה אני אמור לעשות עם הידע הזה'? מה אנשים עושים? מאתגרים את זה, הם לא מתמודדים עם זה כי הלב שלהם לא פועל אז הם מאתגרים את זה. אתה אוהב אותנו, למה עשית שואה? אתה אוהב אותנו, למה אנחנו בגלות 2000 שנה? אתה אוהב אותנו, למה ילדים מתים? למה אנחנו עניים? למה רודפים אותנו ושונאים אותנו? למה יש אי צדק? מי שאוהב, ככה נוהג?! ישר השכל מתחיל לעלות (תק תק תק) עד שמגיעים לכפירה. זה באמת שאלה אבל זה האתגר, אך אני יכול להבין שאני עובר כל כך הרבה ייסורים ואותו אחד שמייסר אותי אומר: 'אם אתה היית מבין כמה אני אוהב אותך, היית שואג ככפיר'. אז מה יש פה? סתירה לוגית שאני אמור ליישב אותה , ללכת ולהיות כמו עבד נירצע ולהגיד על כל דבר: ''כל מאין דעביד רחמנא לטב עביד''. הייתה שואה 6 מיליון מתו, לא נורא אבל זה בסדר, הוא עושה את זה לטובה, ככה אני צריך ללכת?! ככה הרבה אנשים חושבים זה אכזריות הכי גדולה לפעול ככה.

הדבר הזה עמוק עמוק עמוק שאני אומר לכם: אפילו לא התחלתם להזיז את השריר הזה ואנחנו צריכים לדבר על זה יומם ולילה, אני חשבתי לפתוח מסלול רק לעניין הזה אבל אני מצמיד אותו ל'תורת המהות והעצמות' ששמה אני אדבר על כל עניין הגות הלב אבל האדם בכלל עדיין לא נמצא שמה בלהבין את 'דימויי הלב'.

ניתן מספר דוגמאות כדי שנבין שיש התרחשות שכלית ויש התרחשות של הלב, דוגמאות: בהתרחשות שכלית שני אנשים מדברים אחד עם השני, בהתרחשות של הלב זה שהם ביחד. בהתרחשות שכלית יש עשרה אנשים שמתפללים במניין בבית הכנסת, בהתרחשות של הלב יש עשרה אנשים ביחד. בהתרחשות שכלית אישה חופרת לגבר עם כל השאלות שלה וכל השיתופים (נשברה לי הציפורן, לילד נפל המוצץ, לא נפתחה לי הדלת. הוא לא מעכל בכלל מה היא אומרת, אין לו בכלל מעגלים חשמליים לקלוט) אבל היא רוצה את הקרבה שלו. ילד בא לאבא: 'אבא תשחק איתי' והוא אומר: 'מה עכשיו משחק הלוגו ואומר לו תעזוב את הלגו בוא נשחק שחמט' והילד אומר: 'אבא תעזוב אותך מהשטויות אני רוצה להיות אתך. אני רוצה להיות אתך על השטיח, מה אתה דוחף לי שחמט, אכפת לי מה אני עושה אתך, מה זה משנה. בוא נשחק כדור רגל, בוא נשחק קלאס, העיקר שאני אתך - אני רוצה זמן עם אבא וכו'.

יש את מה שקורה בשכל ויש מה שקורה בינתיים בלב ואנחנו מתעלמים לגמרי עם מה שקורה בלב, אנחנו לא נמצאים. כל כך מהפנט אותנו השכל שאנחנו נמצאים לגמרי על השכל ולכן, אנחנו שופטים את הכל בשכל (והביקורת היא בשכל) ומסרבים לקלוט מה קורה בינתיים בלב.

כשגבר מגיש שושנה כמתנה לאישה שלו. השושנה מלאה בכל מה שהוא מרגיש באותו רגע, האם היא מבינה מה שהוא מרגיש דרך השושנה או שזה סתם איזה סמל רומנטי?! כשהקב''ה כותב אלף (א') מה אנחנו מבינים מה האות הזאת אומרת? הרב אשלג אמר שהשיא של חוכמת הקבלה שמגיעים לממשק בנינו לבין הבורא שהממשק הוא השפה, אין לנו ממשק אחר. הוא אינסוף ואנחנו בעלי סוף ואך אנחנו מתקשרים אתו ? עם שפה, אתה צריך לדבר אפילו אתה חושב במילים, אין ברירה אחרת, אז הוא אמר: אני יתחיל לפרש את האותיות. הוא הגיע שלאות א' הוא כתב 1000 דפים אז הוא אמר מי יקרא עכשיו 22 אלף דפים על כל האותיות וזנח את זה. הוא רצה להסיק מזה ואמר: אין דרך אחרת להבין את חוכמת  הקבלה, אין דרך להבין את ה' אלא רק להפעיל את הלב.

הרב שלנו, הרב שיינברגר שליט''א באיגוד הלומדים של תורת הרב אשלג, היה כנס של כל איגוד הלומדים: רבנים גדולים מאוד, כל המשפחה של הרב אשלג, כל האדמו"רים. הוא אמר קבל עם ועידה (וזה לא כתוב באף מקום רק אדם בעל השגה בסדר גודל של אדם כזה יכול להגיד את זה) שהרב אשלג עיבר את נשמתו של האריז''ל ונשמת הבעלש''ט ביחד. והוא אומר: למה היה צריך את שניהם? לא בגלל ששניהם גדולים (היה אפשר לעבר כל שניים גדולים) אלא שזה היה תורת השכל וזה היה תורת הלב. והוא אומר האריז''ל בא לפני 400 שנה, העם היה בטביעה, כשאדם טובע בנהר אתה רודף אחריו, הראש שלו עולה ויורד אז אתה מנסה לתפוס אותו באיזה איבר, מה שיבלוט אתה תתפוס אותו. אבל שום דבר לא בלט אז תופסים אותו בשערות, תופסים אותו בראש ואתה מוציא אותו קצת החוצה. אח''כ בתקופתו של הבעל''ט היה אפשר כבר לתפוס אותו מהלב ואז להוציא אותו לגמרי. הוא אומר: התורה של האריז''ל זה התורה השכלית (תורת השכל) והתורה של הבעלש''ט זה תורת הלב. להרבה אנשים זה נראה סותר כי 'אהה זה עדיף זה תורה של האריז''ל' – אורות, כלים, תלמוד עשר הספירות נראה שיש פה משהו לאחוז והתורה של הבעלש''ט זה משהו אבסטרקטי שהוא יושב בסעודה שלישית עם עמי הארץ והוא אוהב אותם. 'ואתה לא מבין מה הקשר' אבל הבעלש''ט לא עשה שום דבר בלי התורה של האריז''ל הוא פשוט לקח את כל תורת האריז''ל והבין אותה בלב.

המקובלים הכי גדולים שהיו שואלים אותם אך הצלחת להבין, האדמו"ר מצרנוביל, ידוע שהאדמו"ר מצרנוביל לא היה עובר דף בלי שהוא היה מבין אותו. הוא עשה נדר מאז שהוא היה קטן אמר: 'אני מרגיש שיש כאן ייקור גדול מאוד, צריך לייקר את התורה וכל מילה שכתובה שם' כילד שקורא הוא הבין את זה מעצמו 'זה כ"כ יקר שאני לא יכול לעזוב את הדף הזה'. הוא אמר לקב''ה: 'אני נודר נדר שאני לא עובר דף אם אני לא מבין אותו' וככה הוא היה עובר דף דף וכל דבר שהוא היה למד: משנה גמרא הלכות, הוא לא היה עובר עד שהוא היה מבין. פעם אחת הוא הגיע לקטע בזוהר שהלב שלו הבין את זמן ביאתו של המשיח והוא לא הבין את זה, מה שהוא לא עשה זה לא עלה לשכל. הוא אמר לקב''ה: 'תשמע אתה רוצה שאני יעשה ביטול תורה? אני לא עובר דף עד שאתה לא פותח לי את זה, אתה יודע שאני נדרתי נדר. קמה קול צעקה בשמים 'מי אתה ומה אתה שאתה עושה לו תנאים ואתה לא עובר עכשיו'. אסור לעשות את זה, כתוב שאסור לעשות מעשה של חוני המעגל, לעשות לקב''ה תנאים. אז הקב''ה אמר להם: 'לכו תבדקו, בכל הספרים שלו כל החיים שלו, אם הוא פעם אחת עבר על נדר או שהוא עשה התרת נדרים', אמרו לו: 'לא, הוא באמת קיים את זה. הוא לא הפך דף עד שלא הבין אותו'. אז הוא אמר: 'תפתחו לו. רק תגידו לו שלא יגלה'. השמש שלו שאל אותו: 'ידוע שאתה לא יכול לגלות אבל תרמוז', הוא אמר: 'הוא לא יבוא בתקופה שלי ולא של הילדים שלי אבל בתקופה של הנכדים שלי והנינים שלי'. שזה התקופה הזאת 200 שנה אח''כ, אז אנחנו מאוד קרובים לזה. האדמו"ר מצרנוביל אמר כששאלו אותו התלמידים שלו: אך קורה שאדם נהפך להיות מתלמיד חכם לצדיק? מה המעבר הזה שאתה עובר להיות מסתם אדם שהוא נורא משכיל בתורה לבעל השגה? אך השמים מחליטים להגיד: 'תפתחו לו עכשיו את הכל, תראו לו'. הרי כולם יושבים ולומדים בבית מדרש, כולם מניחים תפילין, מתפללים שלוש תפילות, שומרים שבתות ואוכלים מצות בפסח אז למה זה כן וזה לא? זה פותחים לו זה לא פותחים לו ? שמה זה מולד? אמר: 'לא, זה לא מולד. מסתכלים לו על הלב - רואים אם הוא הבין את התורה בליבו אם הוא קיים ''וידעת והשיבות אל לבבך''.

אז המכה שהייתה על הים, כל עניין חציית ים סוף. מה זה 'ים סוף' ? ים של סוף. 'מה זה ים של סוף'? ים של תבניות. השכל בנוי מסופים ותבניות והיה צריך לחצות את זה. לתת מכה לשכל. וכשנותנים מכה בשכל הייתה ריאליזציה והם הולכים ביבשה בתוך הים. 'והשבות'  לשון יבשה ויבשה לשון שיבה (אותו עניין) 'והשיבה' היא בלב. אי אפשר לשוב, לעשות ''רצוא ושוב'' רק עם הלב. ''והחיות  רצוא ושוב'',  'הרצוא' - נעשה בשכל. ה'ושוב' נעשה בלב. אם אדם רוצה להיות בגדלות תמידית, הוא צריך לברוח ללב כל הזמן ולא לצאת משם. אז העניין כל הזמן לעשות הגות של הלב.

הגות הלב

מה זה הגות של הלב? מה זה לחיות כל הזמן בעולם של הרגשים? בעולם אילם, בעולם של השקטה ושתיקה שאתה אומר: 'לא צריך לדבר פה' אבל העולם הזה רועש מאוד. העולם הזה לא צריך תמלול, למה העולם הזה לא צריך תמלול? שניים נפגשים, ישר הדבר שעולה להם 'בוא נדבר' כי לא נעים לשבת ביחד, אומרים לך: 'אתה לא חייב לדבר, אם שניכם תהגו בלב אתם לא חייבים לדבר'. אם שמים שושנה לפני שניכם ואומרים לכם 'תשבו אחד ליד השני, אתם לא חייבים לדבר על השושנה ולהגיד: כמה היא יפה ומשהו יגיד: אבל הקוצים מעצבנים אותי. . לא צריך לדבר על זה'. הדיבור מפריע, תנסו פשוט להרגיש - להגיע לאותו מקום בלב. וזה למה? כי בהגות של הקב''ה מה שאנחנו קוראים הגות א' זה יוצא מהאינסוף אל הכן סוף, זה יוצא ממקום אבסטרקטי (ממקום שאין תמלול) למקום שיש תמלול. אז גם אני צריך להגיע למצב כזה כי גם לנו זה קורה, יש הרבה פעמים שאין תמלול להרגשות שלי, משהו שואל אותי: 'למה אתה עושה את מה שאתה עושה'? אין תמלול לזה, אני לא יכול להסביר את זה. אני מרגיש את זה ולא יכול להסביר את זה. משהו תמיד יעמוד ככה, יסתכל עליך ותמיד ישפוט אותך, לא משנה כמה אתה גדול, תהיה משה רבינו, משהו יסתכל ויגיד: 'אהה...ועל זה נאמר 'הפוסל במומו פוסל' כי הוא פוסל הוא חייב לפסל אבל אם הלב שלו היה מרגיש אז הוא היה מאפשר את זה.

עכשיו אני יגלה לכם סוד. יש הגות א', יש הגות ב' ויש הגות ג'. הגות א' - הקב''ה הגה את התורה. מאיפה הוא הגה את התורה? מהאינסוף, הוא כתב אותה, הוא הגה אותה. אנחנו בהגות ב' צריכים לקבל את התורה ולהגיע בחזרה אליו כשנקודת המפגש היא בשכל. אין לי דרך אחרת, אנחנו לוקחים לומדים מפרשים ומנסים ע''י זה להבין אותו (יש לזה מאמר שלם בשמעתי שמדבר על הגות א' ועל הגות ב'). בהגות ב' אנחנו צריכים לקבל את התורה ולהבין אותו שכלית - להתחבר דרך השכל ולנסות להבין אותו. כל הרעיון של הגות ב' הוא דרך השכל. הגות א' הגות ב' זה מינוח של הלב. דוגמא להגות א' - בא בנ''א ואומר: 'יש לי רגש נניח לבנ''א אחר ואני מביע אותו: 'אני אוהב'. אז אני מרגיש אותו ואני אומר את המילים 'אני אוהב', אני רק מביע במילים את מה שאני מרגיש, נקרא 'הגות א'. בהגות ב' האדם השני צריך לנסות להבין את הרגש שלי. למה? כי שניים שלוש או חמישה אנשים יכולים להגיד לו: 'אני אוהב' אבל כל אחד בעוצמות שונות ומעומק שונה. הוא צריך לקחת את זה, אבל אך הוא לוקח את זה? שכלית, הוא רק שומע את המילים 'אני אוהב'. הוא צריך לקחת את זה ולעשות עבודה בינו לבין עצמו כדי לנסות להגיע ללב של הבנ''א השני. על זה רבי נחמן מברסלב אומר: 'הדרך מלאה בסכנות', אתה יכול לטעות חופשי, כמעט על בטוח אתה טועה בהבנה הזאת. אז מה יש? יש הגות ג' שזה הבנה מלב ללב. זה לא עובר בכלל דרך השכל.

הגות א' מהלב אל השכל. הגות ב' מהשכל בחזרה ללב ועליו רבי נחמן אומר: 'הדרך מלאה בסכנות', מי שיוצא משם זה סיעתא דהשמיה גדולה מאוד (לך תבין מהשכל איפה הוא נמצא ברגש שלו) הגמרא אומרת: 'אין אדם עומד על ליבו של חברו'. אין מה לעשות, כמה שהוא לא ידבר אתך, כמה שהוא לא יסביר את עצמו, כמה שהוא לא יפתח בפניך - עדין קיים הסיכוי שאתה תבגוד בו. כל היחסים הם יחסי טפלון (כל היחסים בלי יוצא מן הכלל) אנשים אחרי שנים בגדו אחד בשני ואתה אומר: אך? מה לא פתחתי בפנייך? מה לא הבנת? מה לא הסברתי לך? אך יכול להיות שאחרי יחסים אינטימיים אתה יכול לדבר ככה לעשות ככה או  להרביץ? כי חיים בשכל אבל יש מקום שבו אתה יכול ממש מ'לב ללב' מיד להבין את זה. נשאלת השאלה אז מה המקום של השכל? הרב'ה כתב חוברת שלמה שנקראת 'מוחא וליבא' שבו הוא ניסה להסביר את זה (בזמנים של ראש השנה שזה התיקונים של מוחא וליבא) אבל כמו שאנחנו רואים זה דרך מלאה בסכנות. היו אנשים ענקיים שנפלו בזה, ענקי עולם נפלו בזה כי שאלו שאלה שהייתה לא במקומה. הרבה פעמים אתם יכולים לראות אמירות שיש אותם בין אומות העולם ובנינו וזה נראה כמו תפיסה דתית פנאטית. באומות העולם אתה בא מקשה משהו על הנצרות 'אל תשאל'. אתה מקשה משהו על האיסלם 'אל תשאל, נוריד לך את הראש'. בגמרא יכולים להגיד לך: 'תשאל' כי הכל בנוי על שאלות ובאיזשהו מקום משהו אומר לך: 'אל תשאל', אתה אומר: 'אז אתה כמו הפנאטיים האלה' מקום שאין לך תשובה או שאתה לא רוצה לענות אז אתה אומר 'אל תשאל'. זה לא אותו 'אל תשאל' המקום הזה של 'אל תשאל' הכוונה תבין עם הלב. זה לא שאין תשובה יש תשובה אבל זה לא תשובה שכלית זה ''אבנתא דליבא''. הרי יש כל כך הרבה מעשים של הקב''ה, אפשר להבין את המעשים של הקב'ה בשכל? לא. אז מה אדם אומר? אם אני לא יכול להבין אותם בשכל אי אפשר להבין אותם אז אני לא נוגע בקב''ה וזהו, והוא אומר לך: 'אבל אתה עדיין לא מבין אותי'? הרי כל פיסקה מ"ב צווחות 'אתם לא מבינים אותי', אנשים אומרים: מה אני אמור להבין אותך? הכניסו לך לראש בטעות, רבנים הכניסו לך ''מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו'', שאתה לא צריך להבין את הקב''ה ובא הרב אשלג ואומר: 'אתה חייב להבין את הקב''ה כי כל הצרות שלך נגרמות מזה שאתה לא מבין אותו'. אתה אומר: 'אך אני יבין אותו'? תגיד: אך? מה לעשות? פשט רמז דרש וסוד? חומש? משנה? גמרא? תנ''ך? יש משהו שלא למד את זה? בכל הדורות של הגלגול נשמות לא היינו שם, לא למדו?!

מה חסר עוד לקב''ה? מה הוא עוד רוצה מאתנו?

חסר ''האבנתא דליבא'' 6000 שנה לא למדנו מהלב. אני לא אומר את זה בקטרוג, אני אומר לכם את זה כאבחון שאתם תבינו שזה כך, כל העולם הזה לא מדבר לב ומי שכבר מדבר לב הוא רגשן וזה באמת לפעמים לא כל כך טוב. ועל זה נאמר: 'מוחא שליטא על הלב' תשלוט ברגשות שלך, תשלוט ברצונות הקטנוניים שלך: עכשיו אני פגיע, עכשיו אני נעלב, עכשיו אני פה ועכשיו אני שם, זה לא נקרא שימוש בלב, זה נקרא שימוש אגואיסטי בלב. 'האבנתא דליבא' שאנחנו מדברים הוא משהו גבוה הרבה יותר, משהו עמוק ואת זה פרעה לא הבין וגם העם לא הבין אז הסמל של קריעת ים סוף הוא חצה לפניהם את השכל שהוא אמר: 'תפסיקו לתפוס אותי בשכל שלכם' וחצה את הים ברגע שנחצה הים ''ויאמינו בה' ובמשה עבדו''. כי במכה כזאת על השכל כולם אומרים: 'אם לא היה לי שכל מה כן יהיה לי, אך אני יבין אותך, אך אני יתפוס'? תחשבו משהו בא ואומר לך: 'אני אלמד אותך פיזיקה אבל אני לא יגיד לך אף מילה, אני לא אתן לך אף נוסחא אני גם לא אדבר אתך, אני לא אתן לך הרצאה - אני יעשה איזה משהו שתבין את זה בלב'. . אך? ככה זה נראה... וזה לא נתפס. אבל האמת היא שהקב''ה נתן את כל האורות שיש ביקום הוא שם אותם כחומר גלם שאם בנ''א ניכנס לאותו חומר גלם, יש לו את זה. לצערי קוראים לזה 'אינטואיציה' (אבל זה לא אינטואיציה זה חילול ה' לקרוא לזה ככה אבל אין לזה שם אחר) נאמץ שם חדש, יש עניין של ''אבנתא דליבא''.

אתה יכול להיות פיזיקאי בלב ובנפש ולהגות פיזיקה אם אתה נמצא שמה. עוד דוגמא, יש אנשים שהולכים ולומדים אומנות אבל אתה רואה שהוא אומן טכני ויש אומנים שהם של הנשמה. יש אנשים שמנגנים ניגונים וזה נשמע לך הכי מדויק בעולם אבל הוא נגן טכני 'תיראו את היפאנים, הם נגנים טכניים זה רובוטים מנגנים שמה', אתה יכול מיד לקלוט את זה, כל תו הוא מדויק אבל הוא לא מנגן מהנשמה. אתה אומר לו: 'בוא תנגן את מה שאתה מנגן אחרת', הוא לא יודע לעשות הוא מאבד את הידיים והרגליים, הוא רובוט. הוא יודע לנגן מה שלימדו אותו אבל אין לו ניגון של הנשמה הוא לא יודע לשחק עם זה. ולצערי יש הרבה כאלה שהם כל כך חנוטים במין צורה כזאת, אין לו יצירתיות, הוא לא זז משם אבל מי שיש לו את הלב הוא זז.

תדעו לכם שמרבית מהילדים שלנו שהם זרוקיי ביה''ס הם בדיוק בעלי חוכמת לב. המורה אומר לו: 'אני מלמד אותך ככה, אתה תרשום ככה בגודל הזה ותמחוק ככה' הילד אומר: 'יש לי מיליון צורות אך לכתוב את התרגיל הזה או מיליון צורות אך להסתכל על הדברים האלה והמורה מגביל אותי שאני אהיה כמוהו ודווקא אני לא רוצה להיות כמוהו'. מתי אתה מגלה את זה? אחרי שאתה יוצא מביה''ס ומסיים צבא אז אתה מגלה 'שאתה כן יודע, שאתה לא סתום כמו שאמרו לך. שאתה כן מצליח ואין בכלל משהו שאתה לא יכול לא ללמוד אותו בלי בעיה בכלל'. לא סתם פינק פלויד שרו: 'אל תשלטו לנו במחשבות' אל תשימו לנו ביקורת על המחשבה, תניח. אתה מלמד אותי א' תיתן לי לעשות א' אך שאני רוצה. לא...'לא כתבת את זה יפה', 'אין כאן את הסמנים של הא' כפי שהיא צריכה להיות' ועוד אז הרבה מאוד מהנפלטים שלנו מביה''ס זה אנשים שיש להם ''אבנתא דליבא''. ובכלל ביה''ס היום זה ביה''ס לנכים הוא מוציא נכים, הוא עושה את כולם נכים שכלית ונכי לב. . לצערי הרב, ואין כאן את מי להאשים, הקב''ה עשה את זה. זה חלק מהקטע שהוא אומר: 'אני ירמוס את הלב כדי שאח''כ תבינו שאתם חייבים את הלב בכל דבר'.

חייבים את הלב בכל דבר וזה בכל דבר אפילו באינסטלציה אתה צריך את הלב. כל דבר צריך אינטואיציה, כל דבר מחייב תחושת הלב וצריך הרגש מקדים לפני שאתה עושה אותו. יש מנתחים שלוקחים על עצמם אחריות אם לנתח או לא לנתח אתה אומר: 'אך' ? סיכוי שאתה תצליח לנתח ולצאת מזה הוא שואף לאפס, המנתח אומר: 'אני מרגיש שאני יכול לעשות את זה'. פה הוא לא כל כך אקדמאי כשהוא אומר: 'אני מרגיש שאני יכול לעשות את זה'. כל רובוט אם היית מתכנת אותו, היה אומר: 'אני לא ניכנס לזה' אני עושה לעצמי שיקולים אם אני יכול להרוס לו את המוח או לא להרוס לו את המוח ובא בנ''א ואומר: 'תיתן לי לנסות אני מרגיש שיש בי משהו שכן יכול לעשות את זה'. יש לו מעט דברים כאלה שאתה מרגיש שאתה יכול לעשות משהו שעל פניו נראה בלתי אפשרי בכלל ואתה משתמש בסוג של יצירתיות שלא הייתה כאן מעולם, זה ''אבנתא דליבא''

תבינו מה זה עניין של חציית ים סוף 'זה עניין של לשבור את השכל' כי השכל גם נותן לך עוד משהו: 'אי אפשר בלי השכל' (אי אפשר לתפוס מבלעדי השכל) תבין: רק אני קיים פה. אז מה אתה אומר לי: לא להתקיים לרגע? מה יקרה? אני אהיה בור? תהיה שתיקה בפנים? יהיה שעמום? זה מה שקורה למשל במערכות יחסים, אתה אומר לו: 'אולי תנסה להבין את הבן זוג שלך' אומר: 'אין מה להבין את הבן זוג שלי' ואז נלחמים. אני עשיתי כביסה, אני תליתי, אני שמרתי את הילד שעתיים, אני קמתי אליו בלילה. .  בושה וחרפה. . לא קולטים את זה ומענים אחד את השני וככה כל העולם וככה כולם. באה התורה, מדברת מדברת ואומרת זה בכלל צריך להיות הגות הלב, אתה צריך להתחבר אל הלב ואז להגות את זה.

הרב קרליבך זצ''ל התחיל בארה''ב ללמד את היהודים תורה. אמרו לו: 'אתה רוצה להקים מוסדות ואתה לא תהיה כאן הרבה זמן. מי יפקח, מי ישמור, מי ידע. אתה תלמיד חכם גדול, בוא תישאר אתנו פה 'אל תנדוד' (הוא היה נודד ממקום למקום איפה שהיה יהודים הוא רצה ללכת). הוא אמר: 'אני אלמד אתכם שיטה (הוא לא הספיק הוא ניפטר) שכל הילדים שלכם יצאו תלמידי חכמים עצומים ויצאו צדיקים'. שאלו אותו: 'מה'? אמר: 'תיתנו להם להגות את כל התורה מהתחלה אל תלמדו אותם תורה'. תתנו להם להגות את כל התורה, תגידו להם: 'אתם עכשיו אחד ואתם לא יוצאים מהאחד ועכשיו תדברו רק במסגרת המושג שנקרא אחד' תוציאו משם: מוסר, תדברו על זה ותיראו. זמן קצר לאחר מכן הוא ניפטר אבל היו הרבה אנשים שכשאני הייתי בארה''ב אמרו לי שהם מחנכים את הילדים שלהם 'בשיטת קרליבך' ולא ידעתי שיש כזאת שיטה. כמה משפחות שהמשיכו את זה מאז אמרו לי: 'בוא תראה, אמרנו לילדים שלנו אתם כל הזמן חושבים אחדות. עכשיו בואו תיכתבו מה יפה ומה לא יפה, מה נכון ומה לא נכון, תחת המסגרת הזאת והילד הבין את הכל היטב. הילדים ידעו לכתוב בדרכם את אורחות צדיקים (כל הספר אורחות צדיקים) כל המוסר הם ידעו לכתוב ואח''כ כשתמללו להם את הספרים האלה 'זה היה ברור'.

לא לימדו אותנו לחשוב מצד עצמינו, לא לימדו אותנו להרגיש מצד עצמינו. הרבה פעמים אני שולח קטע בקבוצת ווטאסטפ על אך אדם צריך להתנהג לחבר שלו מ'ראשית חוכמה' או מספרים אחרים ואני שואל: זה לא טראוולי? מה לא ברור בקטע? ובקטע כתוב: שאדם יבקר את חברו כשהוא חולה, שיכבד אותו בשמחתו ואנשים מתפעלים מזה, מה אתה מתפעל? זה לא ברור? הרגש הלב שלך לא נותן לך לעשות את זה באופן הכי טבעי? שאם אתה אוהב את חבר שלך אז בוודאי תבקר אותו כשהוא חולה, בוודאי תשמח בשמחתו, זה לא ברור? צריך לכתוב את זה? אבל תיראו כמה התרחקנו שאנחנו עושים חשבונות בראש לכן כתוב הקב''ה ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.

חציית ים סוף וכל פרשת המן זה כאילו סגולה לפרנסה 'אני לא יכול להסביר לכם כמה המקובלים עושים מזה צחוק שמעבירים את כל הואטסאפים האלה'. אתם חושבים שזה באמת פרנסה פיזית? הכל פרנסה של אור. 'הפרנסה של האור' יכולה להתקיים רק אם האדם מפעיל את הלב שלו. תהיה לך את כל הפרנסה שיש בעולם, הכל יובן לך. אני בטוח שאני מדבר אליכם ואתם מבינים אותי עם הלב, למה? יש פעמים שאתה מרגיש שאתה עומד על גג העולם והכל ברור לך, ממש הכל ברור אתה אומר: 'הבנתי, אני בבהירות כזאת שכל מה שיש לי לעשות זה רק להודות להלל ולשבח, אני כ"כ שמח בה', אני מסוגל לפרוס זרועות שיחבקו את כל העולם. הכל ברור הכל מובן אין בעיה - אני שם'. ויש פעמים שאתה בקטנוניות מטורפות שאתה רב עם החבר שלך על שקל 'מי חייב למי את השקל הזה' ואתה בפרינציפים מטורפים. למה הקיצוניות הזאת? זה לא שתי אישיויות, יש אישיות של 'מוחא' ויש אישיות של 'ליבא'. קין למשל זה אישיות של השכל. הבל זה הלב (אותיות הלב). עשיו ויעקוב, אותו דבר. אחד של השכל אחד של הלב. לבן ויעקוב, זה של השכל זה של הלב. בלעם ומשה רבינו, זה של השכל וזה של הלב. תמיד החלוקות הם כאלה. גם הגמרא מלאה בזה. תמיד מגיע קיסר או מלך גוי או פילוסוף או אפיקורס ושואל את חכמי ישראל שאלות, יש לו קושיות לשאול ואתה רואה שהכל זה שכלי אין הבנת הלב. שלכאורה אם משהו מתעמק בזה אומר: 'השאלה באמת במקומה, זה שאלה חכמה' ואתה רואה את חכמי ישראל כאילו דוחים אותם בקש, למה? אומרים: 'הוא בא שכלית', אדם שמרגיש הוא יכול להרגיש ולהבין את זה מצד עצמו. צריך לדעת מה זה 'הרגש הלב' אבל כדי להיכנס לזה צריך ללמד את זה, כאמור נלמד בתורת המהות והעצמות אבל כבר כדי לתת משהו, אני אתן את הדבר הבא.

הרגש הלב

כששואלים למשל מה זה שושנה, אדם מיד עולה לשכל מנסה להסביר לך מה זה שושנה. כששואלים: מה זה זהב, מה זה כסף, מה זה מנורת בית המקדש, ישר אתה מנסה לחפש מידע: 'בוא נראה אם אני יודע, אם יש לי השכלה לגבי הדבר הזה' לכל הדברים יש הבנת הלב. אם מראים לך שושנה אומרים לך: 'תסתכל על שושנה' . .זהו, יש לזה הרגש, אתה לא צריך לתמלל את זה. אם יראו לכולנו עכשיו שושנה. . זהו. זה צריך להיות רק ההרגש של השושנה. . גמרנו, לא צריך לדבר על זה. לא צריך להגיד מה זה, איזה צבע זה, לא צריך לדבר על זה ברגע שדיברת על זה הרסת את זה. החוויה האמתית של הבריאה שהקב''ה מגיש לך את השושנה כבריאה. . הוא מגיש לך את השושנה כבריאה הוא אומר לך: 'זאת הבריאה' אל תתחיל לדבר על זה, אך שאתה מדבר על זה אתה מצמצם את זה. זה כמו שיש את ההרגשה שאתה אוהב משהו אך שאתה אומר 'אני אוהב אותך' הרסת את זה כי הוא לא מבין למה אתה מתכוון, הוא ישר לוקח את זה למקומות שלו. זה נמצא שמה. . זה נמצא שמה 'אתה יכול להכריז על זה'. . בסדר זה נעים לשמוע אבל 'אל תתרשם מאך שההוא יגיב' תמשיך ותשמור את האהבה הספציפית הזאת אליו, תמשיך ותשמור את זה.

אף אחד לא יוכל להבין את האהבה שיש לי אל הבורא, את האהבה שיש לי אל הרב שלי, את האהבה שיש לי תלמיד שלי. . אני לא יצליח אני יגיד לשלושתם: 'אני אוהב אותך' אבל מי יודע מה קורה אצלי בלב'. נשאלת השאלה, למה אנחנו לא מסוגלים לתמלל את זה? למה אין אזשהוא סוג של הגות שמסוגלת לעלות את זה מהלב אל השכל ולתמלל את זה? התשובה היא שאין דרך כזאת, זה לא קיים. ואך אנחנו יודעים שזה לא קיים? כי תיראו את התורה כמה שהיא מצומצמת ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ'' חז''ל אומרים בבראשית יש הכל, כל התורה: פשט, רמז, דרש, סוד, משניות, הלכות. . הכל נמצא במילה בראשית. אתה אומר: 'אך מבינים את זה'? מאיפה אני ידע מה כל ההלכות? המשנה כתובה בבראשית?! אז שכלית מי שינסה לתפוס את זה הוא קורא 'בראשית', אך הוא ידע אך להבין את זה הוא קורא 'בראשית' הוא קורא את המילים זה הכל (6 אותיות זה מה יש) אבל אם אתה תבין את זה ותנסה עוד להבין את זה ותנסה עוד להבין את זה והמילה בראשית זה כמו שמגישים לך שושנה: אל תשפוט את זה, אל תסתכל ותגיד: 'נו טוב פרח', זה לא פרח! הקב''ה לא הגיש לך פרח (הוא לא הגיש לך צמח) הוא הגיש לך את הלב שלו הוא רק צמצם את זה לפרח ועכשיו אתה צריך להבין את הלב שלו ואת האהבה שלו מהפרח. אז אני צריך לקחת את המילה 'בראשית' ולהגיע ממנה לאינסוף. . מי עושה את זה? את מי מלמדים ככה? תבינו כמה אנחנו מפספסים, כמה כל בתי המדרשות וכל הישיבות מפספסים פספוס גדול. אני לא אומר את זה בלשון קטרוג והקב''ה בוודאי ייקח את כל היגיעה שלהם וזה שלב, הוא רוצה שיהיה את השלב הזה שהם יעבדו בלי לב. שכל העולם יעבוד בלי לב, הוא רוצה את זה. כשאנחנו ניכנס לאבנתא דליבא והכל יהיה לך ברור במידי (זה יהיה ברור במידי) זה כאילו ברור שזה ככה, אתה תתפוס את הראש ואתה תגיד: 'מה פספסנו פה' ? על מה התבחבשנו פה 6000 שנה? כתוב לעתיד לבוא ''ותמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ולא ילמדו איש את רעיהו. .  כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם' זה הכל עניין של הבנת הלב. ואז מה שהתרחש ''וידעת היום והשבות אל לבבך'' יהיה שם את 'הבנת הלב' שהיא תהיה כל כך עמוקה ופרוסה שזה יהיה ברור, ברור שזה ככה.

ננסה לחשוב על הצווי ''ואהבת לרעך כמוך'', האם זה צווי רציונאלי?

מילא ''ואהבת לרעך'' אני מבין, צריכה להיות חברה מתוקנת שלא מרביצה אחד לשני, אני מבין ''ואהבת לרעך'' אבל ''כמוך''?!  מי מכריח אותי שזה יהיה דווקא כמוני? למה שזה יהיה כמוני? כל בנ''א שחי פה על פני כדור הארץ יכול להגיד: 'אני מבין למה התורה יכולה להגיד: 'לא תגנוב' 'לא תרצח', חברה מתוקנת כמו שיש בה חוקים פליליים, בסדר מקבל. אבל מה היא מחייבת אותי עכשיו להיכנס למקום כל כך אינטימי שאני יאהב אותו כמוני?! אני יאהב אותו: אני יכבד אותו, אני יגיד לו 'בוא אלי הביתה' אני אתן לו אוכל. . הכל בסדר. . אבל מה תאהב אותו כמוך?! אך הגענו לתאהב אותו כמוך'?! אך אפשר לעשות את ה''כמוך'' הזה? אך ''הכמוך'' יתרחש? מי אמר שאני אוהב את עצמי?

זה לא אם אתה אוהב את עצמך או לא אוהב את עצמך, השאלה היא אם אתה מרגיש את עצמך, אם אתה מבין את עצמך. אתה מרגיש את עצמך ומבין את עצמך? כן. באותו שיעור בדיוק אתה צריך להבין את הזולת. רק להבין אותו, גם שטותניקים גם רשעים וגם אנשים שעושים כל מיני דברים שלא יעשו. שתדעו לכם: כל עוד אנחנו נשפוט ונכניס אנשים לכלא ונגבה מהם כספים ונעניש אותם ונכתוב עליהם בעיתונות ונהיה צהובים לגביהם, הסיפור הזה לא יגמר. רק ברגע שאתה תעמוד על 'גג העולם' ואתה תגיד לעולם: 'עולם עולם אני מבין אותך', למה? כי גם אני היית כזה, גם אני כמו ההוא וגם אני כמו ההיא. אם לא יהיה רב שיגיד 'גם אני רציתי להיות דוגמנית מצליחה' אם הוא לא יגיד 'גם אני רציתי להיות זוכה באוסקר', 'גם אני רציתי להיות 'כדורסלן מדופלמם', 'גם אני רציתי שכל העולם יגיד 'אתה' 'אתה' 'אתה' אם הוא לא יגיד את זה. . הוא לא רב. המשיח שיבוא כתוב שיסתכל בעיניהם של כל אחד ואחד בעם ישראל, מה העיניים שלו יגידו? אני מבין אותך זה כל מה שהוא יגיד ואז ברגע הזה אנחנו נגיד 'זה המשיח'. הוא הכוונה שהמשיח מריח? להריח זה להבין כי ריח זה בלב, זה ניכנס ישר ללב. המשיח יסתכל על כל בנ''א ובנ''א בעם ישראל מהכי צדיק עד הכי רשע ויגיד לכולם: 'אני מבין אותך' ואז כולם יגידו 'זה המשיח'. להגיד אני מבין זה לאו דווקא להגיד 'אני מסכים' זה להגיד 'אני מבין' וזה הבדל גדול מאוד. המקובלים אמרו שבכל רגע נתון היהודי מקיים את כל התרי''ג מצוות בו זמנית, יש מצווה שכוללת את כל המצוות ובשמים הנשמה שלו עושה את כל המצוות בו זמנית כי אין מרחב וזמן. יוצא שכל אחד מעם ישראל מנענע לולב בכל רגע נתון אבל אם אותו בנ''א בא ואומר לרשע 'תראה, אני לא מבין אותך, לא רק שאני לא מבין אותך אני בכלל חושב עלייך מחשבות רעות' כתוב שבאותו רגע נושרת הערבה מארבעת המינים אז הוא מנענע ארבעת המינים לא כשרים. מי שישמע את המדרשים יגיד אומר: 'טוב אז המדרש אומר: כל יהודי בשמים מנענע לולב' אבל אם אתה מבין שזה מה שאתה עושה לזה מתכוונים.

רבי זושא מאניפולי אומר כשהוא עלה למעלה הוא ראה את הדמות של עם ישראל אם יש לה תרי"ג מצוות או אין לה תרי"ג מצוות אם היא דמות שלמה או לא דמות שלמה והוא רואה כביכול את האדם הבן בליעל. הוא אמר שלאדם הבן בליעיל האברים שלו חתוכים ושבורים ואילו עם ישראל כישות אחת הוא רואה את כל האיברים עשויים, הכל נמצא שם. אמרו לו: 'אך אתה אומר את זה'? עם ישראל ברובו לא שומר תורה ומצוות. . אך אתה אומר שכל המצוות שלמות? הוא אומר: 'עם ישראל הלב שלו שלם' כשהלב שלו שלם כל התרי''ג מצוות מתקיימות.

יכול להיות אדם שפיזית או שכלית מקיים את כל התרי''ג מצוות הולך ובודק מה המצווה ומה ההלכות שלה אבל הוא שונא את כל העולם או לפחות את אלה שלא מקיימים את התורה ואת המצוות או שהוא שונא את אלה שהם לא כמוהו. לצערי יש חסידיות שהתפרקו וקראו לעצמם בשם דומה (כמו דגניה א' דגניה ב' ) אותה חסידות שהתפרקה לשניים, למה התפרקה? בגלל הלכה, שני אחים לא הסכימו על הלכה אחת. גם העולם הליטאי יש היום מחלוקת על כתם של טומאה: האם זה טמא או טהור. . לא, אז אני לא אתה. כל העולם החרדי ככה: 'יש לך סמארטפון אני לא שולח את הילדים שלי אלייך', 'אתה בלי פאות אנחנו לא נתפלל באותו בית כנסת', ככה זה.

אם אין את 'האבנתא דליבא' להבין את זה שאנחנו אחד ואתה מתפלל עם הלב של עם ישראל וזה לא משנה כרגע איזה סמרטפון יש לו או אין לו, אם אתה לא מבין את זה אז אנחנו נמצאים בבעיה גדולה מאוד. צריך להבין הבעלש''ט עשה סעודה שלישית עם עמי הארצות אתה צריך לדעת שזה כמו להגיד לכהן גדול 'בוא תחזיק שרץ ביד', כי מה זה עם הארץ? מה עם הארץ חושב? שקצים ורמשים, מה הוא חושב? שטויות. בשביל מה הבעלש''ט 'ברצון הרצונות' צריך לשבת עם עמי הארצות? בשביל מה אדם טהור כמוך צריך לשבת בשעה כ"כ מקודשת דווקא עם האנשים האלה? סימן שהוא ראה משהו שאף אחד לא ראה, הוא ראה את המשותף בינו לבינם. אתה אומר: 'מה המשותף בין הבעלש''ט לעמי הארצות'? הלב, הבנת הלב. לפעמים אני מדבר עם חילונים אני אומר: 'הלוואי ולראש כולל היה את הלב של החילוני הזה', לפעמים זה ככה.

הלב לא זז, הלב יציב כי זה עצמות הבורא השכל מתעתע. אנשים חושבים שנותנים להם מדרג או שכר ועונש בהתאם לשכלם, לא נותנים להם את זה בהתאם לשכלם זה בהתאם לשכלם ששב אל ליבם. הקומה הרוחנית בנויה מהשכל ששב אל הלב, מההשוואה בין השכל לבין הלב לא מה שאתה יודע. יכול להיות שאדם נמצא בגדלות כי הוא למד המון והוא אומר: 'אני אלמד, מותר לי לשכוח כי הבטיחו לי שאני אדע את זה לעולם הבא' אבל הוא לא יודע שמה שמחכה לו אומרים לו: 'אם למדת למה זה לא ירד ללב'? זה שאלה הכי בסיסית, זה שאלה של הלב. אם למדת למה זה לא נמצא אצלך בלב, מה גרם לך לשכוח ? סימן שיש משהו בתוך הלב שלך שאומר 'לא הטמעתי את זה' אז 'למה לא הטמעת את זה'? 'מה יש לך נגד המידע הזה'? צריך שהכל יהיה במתאם אחד.

מה התפקיד של השכל?

א.השכל מתמלל של הלב

בניגוד גמור למה שחושבים השכל לא צריך להיות אקדמאי וזה טעות מרה לחשוב שבאמצעות חמשת החושים ובאמצעות סטטיסטיקה אני יצליח לתפוס את העולם, הפוך. השכל צריך להיות המתמלל של הלב.

בשביל מה השכל צריך להיות המתמלל של הלב?

הלב נמצא בעצמות הבורא זה אור בלי גבול, אתה לא יכול להעביר לגמרי לאדם אחר אור בלי גבול כי יש הרבה מאוד אנשים ולכל אחד יש כלי אחר אז השכל כביכול מצמצם את האור. הוא יודע אך לצמצם את האור, הוא יודע אך להעביר את האור בצורה מתונה, בצורה טובה.

הבעלש''ט אמר: על הזוהר שבו כתוב שאם העם היה יודע כמה הקב''ה אוהב אותו היה שואג ככפירים. . אם אדם היה יודע כמה הקב''ה אוהב אותו הנשמות שלהם היו פורחות מהגוף, הגוף לא היה מצליח להחזיק אותם בכלל, זה טוב שהם לא יודעים הם לא היו מצליחים לעמוד בזה. רבי לוי יצחק מברדיטשוב אמר לקב''ה, השבת כ"כ יקרה והוא אומר: אני קצת טועם אותה ואני עף, 'הקב''ה בבקשה תיתן לי להרגיש את כל השבת'. ואמרו: אנחנו מתפללים 'אלוהי אברהם' 'אלוהי יצחק' 'אלוהי יעקוב' ובסליחות אנחנו מוסיפים 'אלוה דרבי שמעון' 'אלוה דרבי מאיר' ענני והוא אומר: צריך להוסיף 'אלוהי דרבי לוי יצחק מבדיטשוב' בזכות זה שהיה סנגורן של ישראל והתפילות שלו נענו אז הקב''ה התחיל להכניס את השבת ללב שלו, הוא לא עמד בהארה הוא אמר לקב''ה: 'עוד רגע אני מתפרק, הלב שלי מקבל התקף לב, אני לא עומד בזה תיקח את ההארה של השבת'. אז אם הייתה תקשורת כזאת שהיה נותן לו רק את הלב בלי שזה היה עובר דרך השכל לא היינו עומדים בזה.

ב. השכל מצמצם את האור

הבעלש''ט אומר על נדב ואביהו, למה נשמתם פרחה? זה לא עבר דרך השכל, האהבה שלהם לקב''ה לא עברה דרך השכל, היא לא צומצמה נכון אז נשמתם פרחה. והוא אומר: תכלס מכל מצווה זה צריך לקרות, כל מצווה שהקב'ה נתן זה אהבת הבורא וזה אור כ"כ גדול מליבו של הבורא שהיינו אמורים לעשות את המצווה ולמות בגלל זה ה' עשה הסתר, לצמצם את אורו, למה? כדי שאתה תטעם מהאהבה שלו שלב אחר שלב.

אומר כשבנ''א אוכל יש לעיטה, אדם גס רוח הוא מלעיט, הוא לוקח ביסים גדולים, הוא לא נהנה מהאוכל והרמב''ם אומר שצריך ללעוס לפחות 32 פעמים. כתוב: ''הלעיטני נא מן האדום האדום הזה''. בין הגימטרייה של לעיטה לבין הגימטרייה של לעיסה יש 51 נא. אז צריך להכניס את הנא לתוך הלעיטה כדי שזה יהיה לעיסה ואז אפשר להתענג על ה' ולברך אותו על כל ביס וביס על כל דבר שהוא נתן כי הקב''ה אומר: 'תהנה מזה'.

הבן איש חי נתן משל אומר: הקב''ה רצה לשמח את האדם אז הוא אומר אם אתה משמח אותו כשהוא הולך בדרך ורואה אוצר אחד אז הוא שמח פעם אחת מהאוצר שהוא גילה אבל אם אתה מחלק לו את האוצר ואתה נותן לו כל 100 מטר שיגלה משהו כל 100 מטר הוא מגלה משהו (עוד מטבע) אז זה כייף.. אז כל 100 מטר אתה שמח יוצא שכל הדרך שמחה. אז הקב''ה כביכול צמצם את האהבה שלו וחילק אותה לאורך זמן שאתה תהנה ממנה לאורך זמן. זה תפקיד השכל.

כל הדברים האלה שנמצאים אצלנו בלב ויש את ההבנה הזאת אתה יכול להנות מזה, אתה יכול לצאת לשם ולהנות הנאה שלמה ומלאה, שתהיה שלמות הלב. אבל כדי להביא אותה לעולם הזה וכדי להסביר את זה לעצמך צריך שלב שלב.

התפקיד של השכל זה כביכול לצמצם את הבנת הלב אבל לצמצם כדי להנות מזה. זה לא לצמצם כדי להעכיר את זה, זה לא לצמצם כדי להוריד את המידע מזה . . להנות. כמו שמביאים אדם רעב לסעודה, אתה מביא לו עוף שלם אתה לא יכול לאכול עוף שלם אומרים לך: 'תאכל לאט לאט, תיקח ביס ביס, תיקח תהנה לבריאות רק אל תאכל כמו חיה'. תאכל ותהנה מזה ''כל הנשמה תהלל יה'', כל נשימה ונשימה אנחנו צריכים להלל יה אז בכל ביס אתה יכול להנות. הרבי מקוצק היה אוכל ביס ועוצר, אמרו לו: 'למה אתה עוצר כ"כ הרבה זמן בין ביס לביס' הוא אומר: 'בין ביס לביס בראש אני אומר את כל ברכת המזון, אני כ"כ מודה לו על הדבר הזה, מה הוא עשה בשבילנו'. זה אנשים גדולים, אנשים שידעו להעריך כל דבר.

אז יש הבנת הלב אבל הבנת הלב יכולה להיות במצב של לא להתפעם. הוא חי 'בשלמות הלב' זה תענוג גדול מאוד אבל אין הכרת הטוב ברגע שמצמצמים ומביאים לך שלב אחר שלב אתה יכול להוקיר תודה על כל דבר, כל דבר מפעים - אז זה היה חציית הים.

היה צריך לתת את המכה בשכל ולהגיד לאנשים: 'תפסיקו עם השכל הזה כבר' תפסיקו. . זה יוצר מצב שאתם לא מבינים ואז אתה יכול ללכת ביבשה בתוך הים. זה לא שיש העדר 'אל תדאג אין העדר' יש לב .

ג. להשתמש ביצירתיות שבשכל

הקב''ה נתן את כל החוכמות בצורה של אורות ויש בעולם הרוחני מדפים על מדפים של אורות שהם באים שלמים. אתה יכול לקחת את המדף של הרפואה ויש במדף הרפואה 'אור של רפואה' אם אתה תיקח את כל האור של הרפואה ותעלה אותו לראש יהיה לך את כל מיני הרפואות שיש בעולם. יש מדף שלם של ניגונים של כל עולם הניגון ויש שם 'אור של ניגון' תכניס אותו תתחבר אליו אתה תוציא את כל הניגונים שיש בעולם.

מאיפה הביאו את זה, מאיפה המשל הזה? האריז''ל אומר המילה 'עץ' כתוב 'עץ הדעת טוב ורע' או 'עץ החיים' אומר, במילה עץ עצמה (ע ץ) יש את כל העצים שבעולם, כל העצים שבעולם נמצאים במילה עץ. איפה שכתוב 'כד' כל הכדים בעולם שיכולים לצאת כתובים במילה כד. שכתוב מנורה כל צורות המנורות בעולם כתובות במילה 'מנורה' וכשכתוב 'אדם' כל מיני בני האדם שנמצאים בעולם כתובים במילה 'אדם' מהכל אתה יכול להסיק את זה. יוצא, שמילה אחת היא אור, זה האור הגולמי שאתה יכול להבין אותו רק עם הלב ואח''כ היצירתיות שלך יכולה להוציא אותו.

יוצא, שהמחשבה למעשה יכולה להיות יצירתית.

תיקח את אותו חומר גלם תבנה אתו משהו אחד ועוד משהו ועוד משהו אבל אל תיפגע בחומר הגלם אתה צריך שיהיה לך תמיד את החומר גלם, אי אפשר ללמוד שום דבר דרך השכל. ולכל דבר יש אור: לתכנות מחשבים יש אור, לנגינה יש אור, לרפואה יש אור, לפיזיקה יש אור, למתמטיקה יש אור. אין משהו שזה לא קודם כל אור גולמי שברגע שהוא ישב לך בתוך הלב אתה תוכל להוציא ממנו מה שאתה רוצה.

מי שיודע ניגון כל 'חוכמת הניגון' הוא יכול לנגן על הרבה דברים: על חצוצרה, על קסילופון, על אבנים, בידיים. . בכל דרך אחרת. . כי אתה יודע אז אתה יודע להביע את זה, מה זה משנה אך, מה יהיה האמצעי שיביע את זה. אם אתה יודע לאהוב אתה תביע את זה בכל כך הרבה צורות.

ברגע שיושב האור כחומר גלם בלב אתה תוכל אח''כ לייצר אתו מה שאתה רוצה.

אז התנועה הפוכה, הלב מביא את החומר גלם והשכל למעשה הוא היצירתי.

תורת הלב

חציית ים סוף ומה שאנחנו משבחים לקב''ה ''ויאמינו'' זה שהקב''ה נתן את המכה הזאת בשכל ולא לשכוח כל כמה זמן לתת את המכה הזאת בשכל. כמו שאומר רבי נחמן ''תזרוק את כל החוכמות'' ותעבוד את ה' בפשיטות. בפשיטות זה לא אומר 'כמו טמבל' אלא עם הרגש הלב תזרוק את כל החוכמות, כל מה שאתה יודע. . לרגע אחד תשכח הכל תמשיך לעבוד את הכל עם הלב.

רבי זירא כשעלה מבבל. עלה תנא, תנא זה בנ"א שמחיה מתים, זה כל החוכמה שלך, זה כל הפואנטה, אמר לקב''ה: 'אני נכנס לארץ ישראל תשכיח ממני את כל התורה שלמדתי' התפלל שהקב''ה ייקח לו את כל התורה שלמד, אתה אומר: 'בשביל מה יגעת' זה לא יהיה ביטול תורה אם תבקש שישכיח לך התורה? כתוב שמי ששוכח דבר אחד מתלמודו הרי זה מתחייב בנפשו. . בשביל מה ביקשת לשכוח את כל התורה שנכנסת לארץ ישראל, למה עשית את זה? אמר: 'אני ניכנס לארץ ישראל פה זה תורה של הלב זה לא תורה של השכל'. בחוץ לארץ זה תורה של השכל, בתוך הארץ זה תורה רק של הלב. אני אלמד את הכל מהתחלה כתורה של הלב וככה היה.

פתיחת שער הלב

אנחנו רק התחלנו לדבר על זה יש לנו עוד המון 'רק פתחנו שער' אבל זה כל עניין הבנת הלב של מה קורה.

תשימו לב, בכל סיטואציה יש את הסיטואציה החיצונית שצריך להגיב עליה שכלית, צריך לענות עליה הגיונית, צריך לפתור אותה - להגיע לסוג של קתרזיס בשכל אבל למעשה מאחורי הקלעים מתרחש משהו אחר לגמרי. הצווי שלנו הוא ''ואהבת לרעך כמוך'', אין לנו צווי להקים בניין אם נפל בניין אז נפל בניין אבל נשארנו חברים, זה נכון לגבי כל מה שאנחנו צריכים לעשות חיצונית בראש.

תראו אך הקב''ה הורס הכל, אתה עושה בנין הוא הורס אותו, אתה עושה פירמידות הורס אותם, אתה מקים חברות הייטק הורס אותם. .  הוא יהרוס לך את כל העולם !!!!! ממילא מה אתה תבנה?!  אומר לך כבר מראש 'מה שאתה תבנה אני הולך להרוס לך אותו', אתה אומר: 'מה זה עבודה סיזיפית' ?! אני נמלה שבונה סתם ?! אומר: 'לא כי אתה מנסה לבנות משהו שאני לא ביקשתי ''מי ביקש זאת מכם רמוס חצרי'' ביקשתי שמאחורי הקלעים אתה תעשה ''ואהבת לרעך כמוך'' וזה יישאר נצחי. . אז למה שלא תיתפס ותשים לב על הדבר הנצחי?! שימו לב לזה. . כל דבר או שאנחנו הורסים או שאנחנו בונים יהיה על הדבר הזה.

לצערי אני נמצא לא מעט בבתי דין בין אם בענייני עסקים וגם על ענייניים של יחסי אנוש זה הכל רציונאל, זורקים אחד על השני את השכל: 'אתה מבזבז לי את הכסף' 'אתה כזה' הכל האשמות והכל עם טיעונים, הם מביאים עורכי דין יש להם ראיות ואתה אומר: 'ה' ישמור, יש כאן זוג שחי 20 שנה ביחד, הביאו ילדים, היו ברגעים הכי אינטימיים בחיים שגבר יכול להיות עם אישה. הם שונאים פה אחד את השני שהם מסוגלים לשחוט אחד את השני ולעשות את כל הרוע שרק אפשר..... והכל בשם השכל !!!!!!!!

אז אתה יכול עכשיו לתפוס בנ'א כמו פרעה ולהגיד לפרעה: ' שניה אחת בוא, צא רגע מהארמון שלך, תקלוט 'אתה קולט שזה בנ''א שאתה מענה' ?! זה בנ'א. אל תיקרא להם: נוצרים יהודים זה הרי בנ''א.

אך אתה יכול להעביד אותו בפרך ?! הרי אתה יודע שכואב לו . .

הרי אתה יודע להכאיב אז אתה יודע שכואב. אתה מקיז דם אז אתה יודע שיוצא דם..

הרי אתה יודע....

'תגיד לי אך הלב שלך נותן לך להעביד ילד' ?!

אלא שפרעה לא מתמודד עם הלב שלו.

הרצון לקבל לעצמו נמצא בשכל. הרצון להשפיע נמצא בלב.

אף עריץ בעולם לא משתמש בלב שלו ולצערי עריצות היא לאו דווקא במשטר טוטליטארי גם הפוליטיקה שלנו זה משטר של עריצות. כל מי שלא משתמש בלב שלו הוא בחינת פרעה. זה לא אומר רגשנות, זה לא אומר וותרנות, זה לא אומר מלא דברים. . לא לקחת לכיוונים של 'בואו עכשיו תורת החמלה' . . לא, כי הקב''ה אומר מי שאומר שאני ותרן ''יוותרו מעיו''. מצד שני אתה רואה שבסופו של דבר הקב''ה תמיד מביא אותך למידת הרחמים שלו וללב שלו הוא תמיד מוביל אותך לשם. הוא גוזר עליך לעשות פעולות מסוימות, השגיות אומר לך, תשיג דברים: תשיג מצוות, תשיג תורה אבל בסוף הוא יכול לרחם אם לא עשית את זה, אתה אומר: 'למה אתה אומר לי את זה'. . 'למה אתה מלחיץ אותי'. . כי זה הניסיון.

קטע קצר מהזוהר (זוהר 'אחרי מות' דף סט עמוד ב' )

תשימו לב, מה זה ''בינה ליבא ובה הלב מבין''. כי זאת שיחה שאתה אומר: 'אך מבינים את השיחה הזאת' ? בואו נראה אך מבינים את השיחה הזאת.

''פתח ואמר בשעה שברא הקב''ה את העולם רצה לברוא את האדם שהוא תכלית כל הבריאה אז נמלך ונתייעץ בתורה כי תכלית בריאת האדם היא כדי שיקיים את התורה. (מה זה תורה? זה השכלה. זה מה שכתוב בתורה. תורה משנה הלכות פלפולים סוגיות) אמרה התורה לפניו: אתה רוצה לברוא את האדם הזה שיהיה בעל בחירה כפי רצונו ? הלו הוא עתיד לחטוא לפנייך בשוגג ועוד עתיד הוא להרגיז ולהכעיס לפנייך במזיד ויפגום למעלה בספירות העליונות, אם תעשה לו ותתנהג עמו כפי הראוי לפי מעשיו הרי אין העולם יכול לעמוד לפניו בדין כל שכן זה האדם אשר הוא עלול לחטוא. אמר לה הקב''ה לתורה הבחינם אני נקרא 'אל רחום וחנון ארך אפים' אלא שבשביל שיחטא האדם וישוב אלי אז אמשיך שפע רחמים י''ג מידות הרחמים ואתנהג עמו במידת הרחמים ואכפר על חטאתו''.

אך מבינים את זה? התורה באה ואומרת: 'מה יהיה עלי' ?! אם הוא לא ישכיל אותי? אם הוא לא יבין אותי? אם הוא יחטא הוא יחטא ממשהו שכתוב אצלי, אני אומרת לו 'אל תעשה' הוא כן 'יעשה'. מה יהיה איתי . . עם התורה ? הוא אמר לה: 'אל תדאגי אני ארחם עליו', זה התשובה ?! לא כ''כ ברור הרי כל העולם נברא בשביל התורה ?! 

כביכול יש משהו מעל השכלת התורה (אני אומר 'כביכול' כי צריך לתפוס את זה נכון) הקב''ה אומר: 'אל תדאגי אני ארחם עליו'. אני אומר: 'אני תלמיד חכם מה אני אמור להבין מזה'? יבוא אלי בנ''א יאמר לי אני חוטא : אני לוקח סמים, אני בהודו, אני ברחתי . . מה אני אמור להגיד לו ? עברת על כל התרי''ג מצוות? עברת על התורה? מה אני אמור להגיד לו ???    אני אמור להגיד לו מה שכתוב פה :

'אל תדאג אני מרחם עלייך'

'אל תדאג אני יתפלל עליך'

 שזה פלא. .

אז יש משהו שמקיף את התורה? משהו שנמצא מעל התורה? משהו שמוחל אם לא לומדים תורה? כתוב 'אם אדם אין בו דעת נבלה טובה ממנו' 'והמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים', איפה זה?

כאן הקב''ה מלמד אותנו שזאת תכלית התורה, זה לא מחוץ לתורה, זה לא מעבר לתורה - זאת התורה.

• התורה מלמדת אותנו רחמים
• היא מלמדת אותנו את האבנתא דליבא. כי אם הוא יטעה במזיד בשוגג, הבין או לא הבין את התורה, הבין לא הבין את ההלכה, בסופו של דבר הוא יבין מהתורה את הלב. אין משהו מחוץ לתורה.
• לא יודעים שהתורה היא תורה של הלב. זה לא תורה של פלפולים, זה לא עוד הלכה ועוד הלכה, עוד סוגיה ועוד סוגיה, עוד תבנית ועוד תבנית. . זה לא זה.

זה מה שמבינים עם הלב . .

כל התורה היא תורת הלב ( מתחילה באות ב' ונגמרת באות ל' , לב)

זה רק פתיחת השער. .

כשפותחים את שערי הלב נפתחים שערי שמים.. הקב''ה בעצמו הוא הלב. .

בעזרת השם אנחנו נבין את זה . .