פרשת השבוע

פרשת ויצא - סוד האמת בתוך השקר

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

בפרשת השבוע יש הארה שמתגלה - ההארה מתגלה בשכבות (לא בדיוק אותה הארה) כל פעם ניכנסת למקומות עמוקים יותר. כאשר השבוע זורח צריך לדבר על אותו אלמנט שמתגלה ולהכיל אותו על כל הדברים שלומדים (גמרא, הלכה, קבלה, זוגיות, רפואה וכו').

בפרשה כתוב 'ויצא יעקוב מבאר שבע וילך חרנה' - אחרי גניבת הברכות אמא שלו אומרת 'למה אשכל גם שניכם יום אחד' ושולחת אותו מתוך תירוץ שימצא את השידוך שלו. הוא יוצא : פוגש את רחל מיד מתאהב בה, מוכן להיות בבית לבן ולעבוד תחת נוכלות של לבן שהחליט שמוכר לו אותה, אחרי שבע שנים של שעבוד הוא מחליף את לאה - יעקוב מגלה שרימה אותו ועובד שבע שנים נוספות עבור רחל (הסיבה שלבן עושה את זה כי הוא רואה איזה ברכה מביא לו יעקוב). במשך 20 שנה יעקוב אבינו נמצא שם עובד  7 שנים עבור לאה, 7  שנים עבור רחל ועוד 6 שנים עבור הצאן לבן מנסה להפיל אותו בכל רמאות ותחבולה אפשרית - מחליף את משכורתו 'אלפי מונים' משנה לו את 'תנאי החוזה' ועושה כל  שיש ביכולתו כדי להפיל את הישות שנקראת 'יעקוב' אפילו בעניין גילוי עריות אמר לו 'נקבה שכרך' (רמז לו: אולי אתה רוצה נקבה). במשך 20 שנה מנסה 'למרוט לו את העצבים' ע''י רמאויות ונוכליות לא נורמאליות ורואה שיעקוב לא זז מהאישיות שלו לבן לא מבין את ההתנהגות של יעקוב (לא מצליח להבין) בנתיים מתברך כי הברכה נמצאת במקום שיעקוב נמצא ולבן קולט שהוא הקמיע שלו ומנסה להשאיר אותה אצלו. באזשהוא שלב המציאות מגיעה לרוויה והקב''ה מנחה את יעקוב 'סיימת פה את התיקון תעבור הלאה' ( צריך ללכת) לבן לא אוהב את זה ורודף אחריו, אומר לו 'יש לאל ידי והרע איתך', למה גנבת את הבנות שלי (וגם זה נהיה סיפור גדול). אם מסתכלים על יעקוב בסיפור רואים מסכת התעללות של אדם נורא נוכל ומתעתע בישות שמנסה לשמור על נקיות הכפיים שלה.

שואלים שאלה מהצד של הקב''ה

למה לעשות את זה לבנ'א ? למה להעמיד בנ'א בסיטואציה הזאת ? הריי הקב''ה נקרא 'טוב ומטיב' והוא ברא את עולמו כדי להטיב לנבראיו אך בדיוק אתה ככה מיטיב ליעקוב אבינו ? אך ההטבה באה לידי ביטוי ?

צריך לענות על השאלה כל כמה זמן מהסיבה הפשוטה שהתת מודע מעלה את זה כי אנשים מתרגמים שהטוב והמיטיב הכוונה : תתן לי אוכל, תתן לי פרנסה, תיתן לי לעשות כרוז, תפנק אותי ואז - אתה נחשב לטוב ומיטיב וכאשר נתקלים בקושי הכי קטן אולי הקב''ה לא קיים בכלל מגיע לרמות קיצוניות כמו השואה שאנשים חזרו בכפירה גדולה מאוד. זאת שאלה : האם אדם יכול לחזור משואה ולהגיד ה' הוא טוב ומטיב ?

יעקוב אבינו עובר מסכת חיים מאוד לא פשוטה : אח שלו רודף אותו להורגו, אמא שלו מכריחה אותו לרמות את אבא שלו, הוא נמצא בבית מדרשם של 'שם ועבר' (הוא לא ישר הולך לבית לבן) הוא לא ישן שם (הוא יושב) ובישיבה מידי פעם מתנמנם 14 שנים כתוב 'וישכב במקום ההוא' רש''י אומר שזה צוין כי רק עכשיו הוא שכב. כשהולך אליפז (הבן של עשיו) רודף אחריו ואומר לו : אבא שלי ציווה להרוג אותך אבל אתה דוד שלי ואני יודע שאתה 'איש אמת' אבל אני חייב לעשות מצוות 'כיבוד הורים'. אמא של יעקוב  שלחה אותו עם רכוש שלא יבוא בידיים ריקות לכלה שלו - יש מושג שנקרא 'מוהר' שהחתן צריך להגיע עם מוהר לא רק הכלה צריכה להגיע עם 'נדוניה' - אליפז אמר : מה אני יעשה אבא שלי ציווה אותי, יעקוב : אני חשוב כמת תיקח את כל הרכוש שלי, תשאיר אותי, נחשב שעשית את מצוות אבא שלך וככה היה, לקח לו את כל הרכוש השאיר אותו עירום ועריה - כל זה הוא עובר.

זה יעקוב אבינו 'בחיר האבות' - שופרה כיעקוב כשופרה של אדם הראשון - נחשב לבעל כיסא הכבוד הוא כיסא הכבוד - מיטתו שלמה - ספירת תפארת. כ''כ הרבה דברים טובים נאמרו על יעקוב אבינו, למה הוא עובר סבל כזה ? ככה אנחנו אמורים לעבור ? אנחנו אמורים לסבול ? אך זה מסתדר עם ההכרזה שהקב''ה ברא את עולמו להטיב לנבראיו ? צריך לתרגם את כל העניין הזה..

ההמשך של יעקוב - (עוד יותר מאתגר) אנסו את הבת שלו דינה. עשה חוזה עם האנס שיתגירו הוא ו 24 אלף מאנשי עירו, שני הבנים שלו לא מקבלים את ההסכם הורגים אותו ועושים לו בושה גדולה מאוד. הבנים שלו חוטפים את הבן שלו יוסף מוכרים אותו בלא ידיעתו, משקרים - הוא יושב באבל כשלמעשה זה לא אבל 'וימאן להנחם'. ככה רעה אחר רעה עד שהוא מגיע זקן ושבע ימים לפרעה ששואל אותו : בן כמה אתה ? אומר לו 'מעטים ורעים היו ימי חי' בן 147 נפטר במצרים לא נפטר בא''י רק השביע את הילדים שלו שיקחו את העצמות שלו בחזרה. נקבר במערת המכפלה. מתייחסים אליו כאבא שורשי מכוון שהוא השורש וכל מה שיעבור עליו יעבור על עם ישראל.

חוזרים לשאלה - אך מתקיימת מחשבת הבריאה של הטוב והמטיב ? אך בדיוק ההטבה באה לידי ביטוי ? ההטבה באה לידי ביטוי כי אם הקב''ה ברא את עולמו להטיב לנבראיו זה מתקיים אע'פ שנראה שהיה בלבול סדרים, תאונה ומשהו לא הסתדר. ידוע שההבדל בנינו לבין אומות העולם שאין בין זה לבין העולם הבא אלא 'שעבוד מלכויות' וכל מה שהקב''ה הבטיח מתקיים גם בעולם הזה רק צריך לראות - 'פקיחת עיניים'.

כתוב 'תיתן אמת ליעקוב' - המושג אמת לא ברור ומבורר, אנשים חושבים שלהגיד את האמת זה להגיד עובדות אבל זה עמוק יותר כי אתה יכול להגיד עובדות ולטעות לגמרי. כאשר מדברים על זה שהקב''ה טוב ומטיב וביקש להטיב לנבראיו זה מתחיל מתוך קונספט שנקרא 'אור אינסוף 'דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אינסוף וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו אשר זאת היתה סיבת בריאת העולמות הנה אז צמצם את עצמו אינסוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש'. הנקודה האמצעית לא נקודה גאומטרית אלא יצר את האדם ובאדם יש נקודה של אגוצנטריות (אגו סנטר) ואז האדם מרוכז בתוך עצמו ואומר 'אני' נקרא נקודה אמצעית בניגוד לבורא שנקרא אור אינסוף. למעשה בהפרש הפוטניצאלים הזה יש את כל שמותיו פעולותיו וכינוייו ואת כל המצאויות עצמן. ששואלים מה היתה כביכול המוטבציה הרגשית של הקב''ה לברוא את העולמות ? (מצד הנברא) אמרו שבתוך האור שזה אור של פוטניצאל של אפשרויות הכל באמת לא היה חייב לצאת (החוכמה שלו לא חייבת להתגלות, הגבורה שלו לא חייבת להתגלות, האמת שלו לא חייבת להתגלות) כי למי זה יתגלה הוא אחד וזהו אז למי בדיוק צריך להוכיח מה ? אין למי להוכיח, אין כאן משהו ששופט את הקב''ה ולא נעים לו ממנו אלא 'הוא ושמו אחד' זה סוד ואור אינסוף זה אור אינסוף אז למה צריך לברוא ? למי אתה חייב משהו ? הנקודה היא שיש בתוך האור תכונה שאי אפשר להתעלם ממנה והיא מחייבת שהוא יברא את העולמות והתכונה הזאת היא נתינה - אנחנו קוראים לזה חסד.

בבירור תנאי החסד שואלים, מה החסד הכי גדול שאדם יכול לעשות ? כי אנחנו רוצים להדר, כל דבר רוצים לעשות בצורה המושלמת ביותר שלו - מה החסד הכי גדול שאדם יכול לעשות עם החבר שלו ? סתם לתת לו דברים ? חסד יכול להיות דבר נורא משעבד. נניח יש בעל מכולת שרואה הומלס אומר לו 'תביא לי לחם' אומר לו 'אין בעיה כל בוקר תבוא תיקח לחם', נשמע יפה מאוד אבל זה משעבד את ההומלס כי ההומלס צריך לבוא כל יום הוא אומר לעצמו יש לי מקום לקחת ממנו לחם ( זה העניין, לא לתת דגים לתת חכה). סכנה גדולה מאוד לתת חסד ובעל חסד צריך להיזהר שהוא לא מתגדל על זה שהוא נותן לו את החסד לכן כתוב 'החסד שהעני עושה עם העשיר יותר גדול מהחסד שעושה העשיר עם העני'. אז מה החסד הכי גדול ? שאלה גדולה. מה החסד הכי גדול שהקב''ה רצה לעשות עם הבריות שלו ? כתוב 'המכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות - שזה התורה ונראה שהתורה משעבדת : יש מצוות, יש הלכות, לקום בבוקר, לטבול במקווה, להתפלל שלוש תפילות, לכבד את ההורים, לשמור שבת, להניח תפילין. נראה כמו דבר נורא משעבד כתוב 'המכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות'. ספציפית זה חירות ממלאך המוות ואם התורה 'תורת חסד על לשונה' זה החסד  שהקב''ה נתן. נסכם את החסד של הבורא : החסד שהקב''ה רצה לעשות עם בריותיו להעניק להם חירות. למה ? כשם שהיו באינסוף כך יהיו גם בעולמות התחתונים 'בעלי חירות'.

ביהדות יש כלל לשנות כל דבר - כל משנה מכניסה את האדם לעומק עמוק יותר (לא להיות חסר סובלנות כמו במידע של חוכמות חיצוניות וגם לא לישון בזמן שאתה שומע בפעם השניה אתה צריך להיות יותר עירני) רבי סעדיה גאון היה חוזר על משנתו 101 פעמים אמרו לו, למה? נתן שני טעמים : א. אמר שהקב''ה הטיח 100 קללות בתורה כל קללה כנגד שיכחה כדי להגיע למצב שזה נמצא בקביעות צריך לשנות 101 פעמים. ב. אמר, מה שלמדתי בפעם ה 100 ומה שלמדתי בפעם ה 101 גורם לי לעשות תשובה על מה שלמדתי בפעם ה 100 כי זה עומקים על עומקים. יוצא, כל מה שאתה חושב שאתה יודע אתה לא יודע בכלל הגמרא אומרת למד את עצמך לומר 'איני יודע'. האדם צריך להיות המידע עד שהוא לא יהיה המידע - שזה כל אות כותבם על לוח ליבך, לא נחשב שהוא יודע. מה יקרה אם מחר בבוקר יקבל אלצהיימר ? וכתוב שמי ששוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו וחייב מיתה אז אי אפשר לזכור ולהגיד 'שמעתי' אם זה לא חלק מההווייה שלך זה לא שווה כלום. החזרה של הרב לא סתם יש בזה עומק ורב לא מעמיס על התלמידים שלו - הנביא עמוס לא נקרא הנביא עמוס היה לו שם אחר הכינוי שלו עמוס שהעמיס עליהם וצריך לדעת לא להעמיס על התלמידים מידע שהם לא צריכים אותו. מה הרב צריך לעשות ? הוא תמיד צריך לדבר בשכבות עמוקות יותר. נשים לב להורים דודים ובכלל לאנשים יש נטיה לחזור הרבה פעמים על סיפורים יכול לספר סיפור 400 פעם כאילו מספר פעם ראשונה אצל רב זה לא ככה כתוב 'ושננתם לבניך ודיברת בם בשביתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך' הוא צריך לאתר פתח עמוק יותר בתלמיד שלו ולהשחיל את אותו סיפור למקום עמוק יותר. זה אומנות כשיש אוכלוסיה הטרוגנית שמשתנה כל הזמן ואין מסגרת לימודית, אך הוא יעשה את זה ? הוא צריך למצוא את העומק הזה בעצמו - כשהוא משנן את זה הוא משנן את זה לעצמו אם הוא ימצא את העומק בעצמו ימצא את זה גם באחרים. בכלל לימדו חז''ל שזה שמלמד שידע שבשמים מלמד את עצמו והתלמידים 'עזר כנגדו'. כל מורה רוחני צריך להיזהר מאוד, להגיד לעצמו 'אני בא ללמד את עצמי, אני בא לצאת עמוק יותר מהשיעור הזה - אני לא בא כמתנשא'.

החסד הגדול ביותר שאתה יכול להקנות זה חירות.- יש נברא, הנברא יוצא עשוק, למה ? כי אין דבר יותר מלא מאור אינסוף. בראת נברא ואתה רוצה להטיב איתו, אבל הוא כבר יצא עשוק כמו אבא שכ''כ אהב את הילד שלו מילא את הבית בכל טוב ובתשומת לב, באזשהוא שלב משלח אותו מהבית ואומר לו 'זה לטובתך', והוא אומר 'אבא הכי טוב לי בבית איתך'. אותו דבר, היינו בבית אור אינסוף עכשיו עשית אותי נברא, אך זה מיטיב איתי ? עכשיו אני חסר, כי אני סופי ולא אינסופי. רצה הקב''ה בתוך אותו מקום לאפשר בכל זאת משהו שיתן לאדם אותו עניין שיש לו באור אינסוף וזה חירות (כמה דברים שיש להם אותו תוכן חירות אמת). הקב''ה יצר הרבה פרטים, הרבה אנשים בדידים ואמר להם כרגע החסד הכי גדול שאני נותן לכם את כל השפע 'על מעדין כהילולה דמיי' (העולם הזה דומה להילולה) ואתם בני חורין לגמרי יש לי רק חוק אחד אל תיקחו את החירות אחד לשני כי אתם פוגעים בחסד שאני לכתחילה עשיתי עבור כל אחד ואחד מכם. הקב''ה מאפשר שיהיו יחידות אוטונומיות שאדם יגיד 'אני' - שזה חסד גדול מאוד זה נפלא להיות אדם צריך לנצל את זה כשהטיפה חוזרת לים זה ים זה לא טיפה - אז אתה יכול להיות אדם ועדיין יכול להיות הקב''ה. זה סוד הפרשת חלה, כשעושים הפרשת חלה לשים בצק 2.3 ע''פ הבן איש חי מוציאים חתיכת חלה ואומרים 'הרי זאת חלה' וזה פלא צריך להגיד 'הרי זאת חתיכת חלה' למה אומרים הרי זאת חלה? כי כל המרכיבים שיש בחלה הגדולה יש בחלה הקטנה ( לא מסתכלים על הכמות מסתכלים על המרכיבים) כאשר הקב''ה ברא את האדם הוא נקרא 'חלתו של עולם', למה? כי הקב''ה כביכול הפריש חלה מעצמו אז יש את אותם מרכיבים לא שייך בכלל לכמות.

ניתנה אפשרות לאדם לחזור לאלוקיו והוא עושה את זה מתוך היותו ישות אוטונומית -  מי שמבין את זה יכול לחוש איזה זכות זאת להיות ישות אוטונומית לא מבוטלת : חיה נושמת חושבת מודעת שחוזרת מרצונה לאלוקות. זו זכות אדירה, זאת חירות, זה אהבה גדולה מאוד חדווה גדולה מאוד ואם האדם מבין שזאת החירות שלו זה הדרך זה המסע וזה מה שמצפים ממנו - דבר נפלא. לתת לך להרגיש כישות אוטונומית - להיות המלך על עצמך ולהשלים את עצמך ברצונך לאורך השנים עד שאתה חוזר בחזרה לאור אינסוף ואתה מתבטל כאילו הים מאפשר שיצא ממנו ערוץ נחל שיזרום ישקה ויהיה הוא ואח''כ יחזור לים. כ''כ יפה להיות כיחידה אוטונומית רק האדם צריך לאתר בתוך עצמו את האלוקות הזאת כדי שיהיה לו טוב איפה שהוא לא יהיה. מה החירות שהקב''ה נתן ? איפשור - 'הכל צפוי והרשות נתונה' ואם תגיד אבל יש שכר ועונש - אם אעשה משהו לא בסדר אחטוף בראש (זה לא בדיוק שמותר לעשות מה שרוצים) אתה תחטוף בראש רק אם תיקח חירות למשהו אחר אתה לא תחטוף בראש אם אתה כשלעצמך עושה משהו לא בסדר כי אחרת אתה שולל את מחשבת הבריאה של 'להטיב לנבראיו'. משל כמו גננת שמוציאה את הילדים להפסקה ואומרת תצאו תשחקו תהנו כל המשחקים שלכם, מתי היא תתערב רק כאשר אחד הילדים ירע לילד אחר : יקח לו את הצעצוע, יקח לו את החירות. היא תגיד לו 'תשחק אל תפריע לאף אחד, חיה ותן לחיות, למה אתה צריך לקחת לו את החירות שלו' ? אותו גר שהגיע להילל הזקן אמר לו 'למדני כל התורה שאני עומד על רגל אחת' אמר לו ,'מה ששנוא עלייך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה', אל תיקח למשהו אחר את החירות. רבי עקביא אמר את זה על הצד החיובי (נדבר על זה).עכשיו הוא נמצא פה על פני כדור הארץ ויש לו חירות בחירות יש כלל אחד אל תיקח חירות למשהו אחר אתה צריך להיזהר בזה ועדיין להיות אתה עצמך - לגלות בחזרה את המקור והשורש שלך ולהשפיע מהמקום בו אתה נמצא.

תרגיל חשיבה

המטרה להגיע ולהסיק מצד עצמינו :  זה סוד הלבנה והשמש הלבנה צריכה להיות מוארת כמו השמש כשמשה רבינו נפטר ויהושוע החליף אותו אמרו 'אוי לה לאותה בושה פני משה כפני חמה פני יהושוע כפני לבנה', מה החליפו לנו מורה בתלמיד? בשבת קוראים לזה 'כלי שני' הריי אסור לבשל בשבת אי אפשר לשים תיון מתחת למיחם הוא מבשל אותו, מה עושים ? אפשר בכלי שני או בכלי שלישי שיורד למעשה הטמפרטורה - בשבת זה מותר אבל ביום חול לא. אי אפשר לקבל תורה בכלי שני זה כבר קר אתה צריך לחמם את עצמך כדי לעשות את הדבר הזה צריכים להגיע לתרגיל ולפתרון שלו מצד עצמינו.

אך הקב''ה יצור כל כך הרבה פריטים בדידים שהוא אומר : לכולכם יש חירות אישית שאני נותן לכם אבל אל תיקחו חירות אחד לשני -עכשיו כשיחיו הם ישמו לב שאין מצב שהם לא לוקחים את החירות של משהו אחר אפילו אם צריך לעבוד כדי לייצר דברים כבר מעצם העובדה שתהיה מעביד ותגיד לאנשים בואו תעזרו לי אתה כבר משעבד אותם..

כדי לפתור את זה (הרב יאמר את התרגיל ואת הפתרון חשוב שבבית כל אחד יגיע לזה מצד עצמו) אין ברירה לנבראים אלא להבין שהם נולדו כדי להעניק חירות למשהו אחר זה יהיה החירות האולטימטיבית - אם משהו יגיד אבל אתה לוקח לי את החירות כי אם נולדתי לתת חירות למשהו אחר לקחת לי את החירות..לא כי החירות הכי גדולה היא מתן חירות. אם אתה מגיע מתוך תחושה של מלאות  זה מתן חירות זה גם סוד השוואת הצורה - הקב''ה נמצא בחירות והוא מלא והוא נתן לי את החירות פה. אם אני ינצל את החירות הזאת לצרכיי שלי ואתנהג כאן כמו ילד אהיה כמו חור שחור ולא באמת יהנה מזה, כל חוויה תהיה חוויה מרוקנת. אומות העולם משתמשים בעולם הזה כמו הילולה : הולכים לסרטים לוקחים סמים אלכוהול משתוללים אבל זה חוויה מרוקנת, זה לא חוויה נעימה : קמים עם תחושה הנגאובר ובתחושה שאתה לא סובל את עצמך 'בא לך למות' ואתמול היית במסיבה לא במחנה אימונים, אך בבוקר אתה קם עם רצון למות ? זה חוויה מרוקנת, כל חוויה של צריכה היא חוויה מרוקנת ואז האדם יגלה שהוא צריך להיות כמו בוראו. כשם שהוא מלא הוא מלא, כשם שהוא בן חורין הוא בן חורין אבל כשם שהוא נותן חירות גם האדם צריך לתת חירות ואז הוא יהיה ב'סוד האלוקות'.

לתת חירות זה החירות הכי גדולה - אי אפשר לקבל חירות צריך לתת חירות - אדם צריך לתת חירות לעצמו ולאחרים. שואלים למה הקב''ה גזר על איוב , על עם ישראל , על יעקוב כאלה חיים שהם ניראים בדיוק היפך החירות ? אע'פ שהקב''ה מגביל את הגופים מבפנים האיפשור קיים -  הכל צפוי והרשות נתונה  - אפשר להגיד את זה על הגופים ועל הנשמות. הכל צפוי לגוף והרשות נתונה לנשמה. גם אם הכל צפוי לגוף זה אומר שאם נניח שמים אותך עכשיו בכלא 20 שנה - הרשות נתונה למחשבה לעשות הכל , אתה יכול להגיע עם המחשבה לאינסוף אע'פ שהגוף מוגבל וזה התהליך שהתרחש על יעקוב. אלה שקוראים פשט ונשארים בפשט עושים פשע גדול, למה ? כתוב 'הפוסל במומו פוסל' ישר הם מקרבנים את יעקוב אבינו ואומרים : כמה שהוא מסכן, מה הוא עבר, בוודאי היה לו צער גדול ומביאים את זה מתוך המובאות של מה שאמר 'מעטים ורעים היו ימי חי' אבל יעקוב אבינו העמיק העמיק והעמיק ובסוף ימיו גילה את 'סוד החיים'. חז''ל אמרו 'יעקוב אבינו לא מת' וזה פלא כתוב בפשט שספדו וחנטו אותו 'הלחינם חנטו חנטיא וספדו ספדניא', אך יעקוב אבינו לא מת ? הגוף הלך לישון, הנשמה - חיה וקיימת, יודעת את סוד החיים, יעקוב אבינו זכה לדבקות ונהיה כיסא הכבוד וזה בזכות האירועים שעבר. ככה הקב''ה מעביר אותנו גם כן אירועים אם נזדהה עם האירועים נמות ביחד עם הגוף אם לא נזדהה עם האירועים ונעשה את הצעדים (מיד נתאר אותם)  למרות שהגוף כלוא אפשר לצאת לחירות בקלות ואז אתה בן חורין שנותן חירות ויעקוב אבינו הגיע לזה להיות בין חורין שנותן חירות. לכאורה בתשובה שלו לפרעה יש סתירה כפולה,  אם רצית להגיד לפרעה כשהוא שואל אותך בן כמה אתה ונמאס לך מהחיים כי אתה כבר בן 147 היית צריך להגיד לו 'היה לי חיים ייתרים המון זמן והם היו רעים'. מה שאמר 'מעטים ורעים היו ימי חיי' אתה בן 147 אומר ימים מעטים ? יש סתירה באמירה עצמה. אדם בן 60 יכול להגיד מה הייתי בעולם אני צעיר מה לוקחים אותי? אבל אדם בן 147 אומר לפרעה מעטים ורעים היו ימי חיי ? היה יכול להגיד חייתי יותר מידי בוא נסיים את זה. יש סוד בקבלה עולם פנימי מקרין לעולם החיצוני , מכוון שפרעה שואל את זה הוא עונה לפרעה - הוא מקרין את זה לעולם הפנימי של פרעה. פרעה כמו כל מזיק רוצים חיי נצח אז הוא רומז לו 'החיים הם מעטים ורומז לו החיים הם רעים אבל כשלעצמו, חלילה מלהגיד את זה.

איך מתרגמים את מסלול החיים שאנחנו עוברים ?

נראה שצריך לקבל על הגוף את החיים הקשים ואך שהוא להעמיק את הנפש תוך כדי (כל השיעור נמצא בהקדמה לתלמוד עשר הספירות). כל ההקדמה לתלמוד עשר הספירות מדבר על המעבר מהסתר בתוך הסתר לגילוי פנים - ואתה רואה שכל העניין של המהלך הזה הוא מהלך שמי שמבין אומר יש כאן המון יסורים ורק האדם בתוך היסורים עושה היפוכים על היפוכים על היפוכים עד שהוא מביא את עצמו מהסתר בתוך הסתר לגילוי פנים. כשהוא בהסתר בתוך הסתר הוא משועבד בגילוי פנים הוא בן חורין.

איך עושים את זה ?

לעשות פעולה של תרגום - באנו לכאן ואנחנו נמצאים בגלות הדעת - זה נכון. בהזדהות עם הגוף נראה איום ונורא - זה גם נכון. אבל יש כמה עובדות שנמצאות מחוץ לנו וגם בפנימיות שלנו שאומרות לנו בדיוק ההיפך : אתה נמצא בחוויה סוביקטיבית נוראית ומשהוא בא ואומר לך 'גם זו לטובה' - אתה אומר איזה חיים אלה אנשים סובלים והוא אומר לך 'הקב''ה טוב ומטיב וברא את עולמו כדי להטיב לנבראיו' - אתה חי חיים הזויים ומהצד של הסוד אומרים לך 'זה בדיוק ההיפך' - עכשיו אתה צריך לעשות פעולה של תרגום.

הדעת עושה את המעבר אתה חייב להוכיח בעצמך - רוב האנשים יגידו כדי לגשר בין שני ההגיונות האלה אני חייב להאמין להנחה שאתה אומר לי שזה טוב ומטיב אבל החוויה הסוביקטיבית שלי כל כך מיוסרת שזה יכניע אותי אני כל פעם יהיה פגוע מזה ולא אקבל את העובדה הזאת - אז מה יגשר ? יראה שיש אנשים מזוכיסטים שהם פשוט בעלי אמונה ואע'פ שיהיו במצב של יסורים גדולים מאוד יגידו 'ה' הוא טוב ומטיב'.. מלב המינוס, מלב הגירושין, מלב המכות.. הוא יצעק לך 'ה' הוא טוב ומטיב' - אסור להיות בזה. באמצע יש את הדעת של האדם והיא צריכה לעשות את המעבר הזה אנחנו לא יכולים סתם לקבל נתונים שמשהו יגיד לי שזה טוב ומטיב ואני יגיד לו שאני מאמין בגלל שאני דתי - אני חייב להוכיח את זה לעצמי.

אך במסכת יסורים מאוד לא פשוטה במסע של חיים, מאוד לא פשוטים, האדם כשלעצמו יגיע למצב שה' הוא טוב ומטיב ? וזה מבלי שיגידו לו, הוא יכול לשמוע אבל הוא יצטרך לעשות את המסע הזה בעצמו, אך הוא יעשה את המסע הזה בעצמו ? מה יוביל אותו לשם ? מה יגרום לו להבין שהמסע הזה הוא למעשה טוב ?  ולא רק זה אלא שבאזשהוא שלב כשהוא יגיע לקב''ה הוא יגיד אני רוצה עוד נסיונות, אני רוצה עוד אתגרים לא נתת לי מספיק (מבלי שהוא יהיה מזוכיסט). כתוב על הנשמות במקום אחד שהם לא רוצות לרדת לעולם ובמקום אחר הנשמות מאוד רוצות לרדת לעולם איזה נשמות לא רוצות לרדת לעולם ? הנשמות של הרשעים, איזה נשמות רוצות לרדת לעולם ? הנשמות של הצדיקים - כשהם נמצאים פה אמר דוד המלך לקב''ה 'תפיל עלי מה שאתה רוצה', תיתן לי את כל הנסיונות, תיתן לי את כל הקשיים, תיתן לי את כל האתגרים - והיה לו טוב עם זה. במזמור כג הוא אמר 'מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירבצני על מי מנוחות ינהלני נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו גם כי אלך בגיא צל מוות לא אירע רע כי אתה עימדי שבטך ומשענת המה ינחמוני תערוך לפני שולחן נגד צוררי דישנת בשמן ראשי כוסי רוויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי' פלא, הוא היה : רדוף, שנוא, שנוי במחלוקת ונתן הנביא הוכיח אותו. אך אתה אומר 'אך טוב וחסד ירדופני כל ימי חיי' ? אך הגית לזה ? או שזה מאמין פאנט או שהם גילו משהו.

זה התפקיד שלנו פה - אך מתרגמים את החיים האלה - אך אתה אומר 'אני פה וטוב מאוד שאני נמצא באתגר' : מהאתגר הזה - אני אמצא את החירות -  מהאתגר הזה אני אמצא את האלוקות שבי -  מהאתגר הזה אני אמצא את כל מה שאני זקוק לו - וההיפך אפילו כייף לי בפנים ואני לא חושש לכלום....

הרמח''ל אמר לתלמידים שלו שהוא רואה את בית המקדש מוכן וכשהוא מעביר שיעור הוא בונה בהם את בית המקדש רק הם מחריבים אותו כל הזמן. רב בונה בתלמיד שלו כל שיעור את בית המקדש התלמיד יוצא שהכל ברור לו הוא מקבל השראה ואור הוא יכול לישון כל הלילה אבל הוא רק הולך לישון קם בבוקר כאילו כלום לא קרה אומר זה חרב בית המקדש בגלל שהוא מחריב מעצמו את בית המקדש..

להיכנס מתוך תודעה חדשה לגמרי : תודעה נצחית תודעה של מלאות ואני לא יפסיד עכשיו אני רק צריך לנסות - נתון ראשון - אנחנו נצחיים לעולם לא נמות. נתון שני - אנחנו מלאים לא נחסר שום דבר ולא חסרים בשום דבר. נתון שלישי - אתה ישות אוטונומית וזה כייף לאללה.. ועכשיו יש את החיים האלה - מה אנחנו מפסידים ?

כמו מילארדר שנתן למהמר אומר לו : תיקח יש לך זי'טונים במילארד דולר, תהמר כמה שאתה רוצה, הוא אומר 'אני יפסיד',  אומר לו 'תהנה אל תסתכל על ההפסד אני רוצה שתהנה'. הקב''ה נתן לנו אינספור ז'יטונים של אור ואמר 'תהנו' אנשים אמרו : נפסיד בתים, נפסיד זוגיות..תהנו !!!!! האדם מסתכל על הז'יטונים והקב''ה מסתכל על ההנאה של האדם. אם תסתכל על מה שאתה מפסיד פה זה תודעת חסר  - לא תהנה וכל שטות הכי קטנה, הטמפ של המזגן תרד מעלה אחת אתה קפוא ורע לך אבל אם תהיה תחת שלוש פרמטרים קבועים (קבוע במשוואה)

 אני מלא  אני נצחי  אני לא מפסיד  

ככה אפשר לשחק...למה אנחנו משחקים כל הזמן משחקי מחשב ? במשחקי מחשב כל פעם עולים לרמה שהמחשב מנצח אותך אבל כל פעם מחדש אתה מנסה לשחק, למה אתה משחק ? כי אומנם אתה משחק משחקי מלחמה, יורה..אבל אתה יודע שתשאר בחיים ואח'כ יהיה לך עוד משחק. אותו דבר גם כאן אתה אף פעם לא מפסיד -  זה win winאז מה אכפת לך ?

להתייחס לעולם הזה כמו אל משחק - קשה להגיד את זה חילול הקודש אבל לפעמים צריך להתייחס לעולם הזה כמו אל משחק (עוד מימד של הלך רוח). אתה לא תפסיד מהסיבה הפשוטה כשאתה ניפטר מהעולם יראו לך : שהבן זוג שלך יעבור איתך אח''כ יכול להיות שבכלל לא התחתנת עם הבן זוג שלך , הילדים שלך בטח לא שלך , הרכוש שלך לא שלך - אתה שואל אז על מה עבדתי 70 שנה ? קניתי מכרתי יגעתי קמתי בבוקר 'בזעת אפך תאכל לחם' מוציאים לי את הנשמה אומרים לי 'תודה רבה המשחק ניגמר'. זה הקטע - אנשים לא מבינים את זה שזה באמת מהלך חיים שמכניסים אותך פה כדי לעשות פעולה מסוימת - אתה צריך להיכנס לזה בהלך רוח מסוים ואתה ניכנס לזה בהלך רוח : של מפסידן , של חרד , של אני חייב לנצח פה - בהלך רוח הזה אתה לעולם לא תנצח, כל מי שניכנס בהלך רוח הזה : נבוכנצאר, אלכסנדר מוקדון כולם הפסידו. אלכסנדר מוקדון היה לו 'שגעון גדלות' רצה הכל אע'פ שאהב את חכמי ישראל אמר הרב אשלג 'יש רצון לקבל גם ברוחני'. חלם חלום הגיע לשערי גן עדן, דופק על שערי גן עדן 'תתנו לי להיכנס' אמרו לו 'אתה לא יכול להיכנס לפה' אמר להם 'אני אלכסנדר מוקדון אני המלך', זרקו לו גולגלות והראו לו שהגולגלות בולעת את כל העולם דרך העיניים שלה - הוא רואה שהכל נבלע פנימה ונחרד חרדה גדולה הוא תיכף עומד להיבלע גם פנימה ,  אמר 'אך אני עוצר את זה' ?  אמרו לו 'שים לה חול בעיניים', שם חול בעיניים העולם נשקט. אמרו לו 'אתה רואה, אתה רוצה להיכנס לגן עדן שהכל פה שפע עם עיניים כאלה שרוצות ורוצות ורוצות ואתה רוצה רק לנצח ולכבוש ולנצח ולכבוש - ככה אתה רוצה להיכנס לגן עדן ? ככה אנשים ניכנסים לעולם הזה.

אך תינוק נולד ? עם אגרוף קמוץ : באתי לכבוש את העולם. אך אדם ניפטר מן העולם ? שהידיים פשוטות ואומר : לא השגתי כלום. שוב אנחנו תוהים על התכלית של החיים אם עירום הכנסת אדם לעולם ועירום אתה מוציא אותו מהעולם מה הקטע של כל הבלגן באמצע ? שאלה נוספת : במצב א' מצב ב' מצב ג'  מצב א'- אור אינסוף מצב ג'- אור אינסוף מצב ב' - כל הבלגן שיש באמצע. בשביל מה עשית את כל הבלגן באמצע ? בשביל חירות.

נראה שאין חירות - אנשים אומרים עם משכנתה, ילדים, צעקות - זה מה שאתה רואה מתוך תודעת חסר. בתודעת מלאות אתה תראה חירות, אתה תגיד : איזה כייף, איזה זכות שיש לעבור במקומות האלה, הכל תלוי מאיזה צד בעין אתה רואה. 99.9999 אחוז מהחומר ריק אבל אנשים רואים רק חומר אם נצמצם את כל הרווחים של מה שיש בן האלקרטון לפרוטון - כל היקום הגודל של החומר עצמו הוא גודל של תפוז כל השאר ריק.

אדם רוחני רואה בין לבין כי אדם רוחני לא רואה את החומר הוא רואה את הרוחני אז הוא מצליח לראות רוחני אז מתגלה לו הבן לבין וכמו בראיה אופטית - ראיה אופטית היא מלבוש לראיה רוחנית - מה שאתה מסתכל השאר מטשטש אז אדם שרואה ראייה רוחנית הגשמי מטשטש לו.

אי אפשר לחיות פה בראש של חיים פרטיים של עולם שבאתי להשיג אותו - תשב עם כל בנ''א תגיד לו : תספר לי קצת על החיים, תגיד לי מה חסר לך ? ישר הוא יתחיל לדבר על מה שחסר לו ;  אין לי, יש לי בעיות של משכנתה/ ילדים והוא בכלל מנותק  שאתה אומר : רגע, תעצור, אני ישאל אותך רציונאלית (נעזוב דת ורוחניות) אתה יודע ניכנסת ערום ותצא ערום, על מה אתה עובד כל כך קשה ? תסביר לי על מה אתה עובד כך כך קשה,  מה השגת ? גם אף אחד אח''כ לא יזכור את זה. אתה יודע כמה עשירים היו לפנייך ואחרייך, כמה מהנדסים היו לפנייך ואחרייך, אתה יודע כמה אנשים היו פה בעולם ואף אחד לא זוכר את מהלך החיים שלהם - מלכים היו פה הם הלאימו את כל אוצרות תבל יצאו ככה..אך אתה לא רואה את זה ? אך אתה חי 70 שנה במין תחושה של באתי לכבוש את העולם ואתה רוצה השגיות ? הריי אתה יודע שאתה תמות מין העולם ולא תיקח איתך כלום הכל יישאר כאן. סיפור מפורסם, צדיק ראה שהילדים שלו מתחילים לדבר במושגים כלכליים, השאיר להם צוואה, אמר אני צריך ללמד אותם שיעור.. אני רוצה שתיקברו אותי עם הגרביים שלי - זה כל מה שאני רוצה, אמרו לו:טוב. מגיעים לחדר טהרה אומרים למטהר : צריך לשים גרביים כי אבא ביקש את זה בצוואה אומר מה פתאום, יש הלכה - שמים תחריכים בלבד וגם הם ניפרמים בתוך הקבר, אמרו : אבא ביקש, הוא היה צדיק ויודע מה הוא אומר ,אנחנו לא יודעים 'סוד ה' ליראיו'..אמר להם :  אני לא עושה את זה. הביאו את כל חברת קדישא אמרו : לא שמים גרביים..היה מאבק גדול מאוד הוא צדיק תלמיד חכם..לבסוף ככה קברו אותו וזה גרם צער גדול מאוד לילדים. הם חוזרים הביתה רואים מעטפה שנמצאת על השידה כותב להם : אתם רואים גם עם גרביים אתה לא ניקבר.

אחרי מה אנחנו רודפים ? הרדיפה - עולה ביוקר. התשלום ביוקר נקרא גלגול. כל דבר שאתה נותן לו תשומת לב לשם אתה מתגלגל בגלל זה יש הרבה שמתגלגלים בדומם בצומח ובחי יש הרבה שמתגלגלים בכסף..יש הרבה שטרות ( נשים לב שיש הרבה שטרות חדשות עם שמות). הצדיקים שרואים את זה רואים את האומללות שיש מסביב הם לא יכולים להושיע במקרים קיצוניים כמו אדם שלועס גת כל החיים עסוק ונהנה מזה מתגלגל בזה. אדם שמעשן קנביס או דברים כאלה מתגלגל בזה. אדם שמכור ליין מתגלגל בזה - כי זה היה 'העבודה זרה' שלו זה העונג שלו. אנחנו צריכים לקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד' אז בפטירה אתה צריך לטוס לעבר מה שבנית בתודעה כל הזמן. העולם הזה צריך להיות בנוי כאשר הרצון שלך וההשתוקקות שלך זה מה שבנית ולאחר הפטירה אתה נע לעבר מה שהשתוקקת אליו לכן רוב בנ''א מתגלגלים גם אנשים שאנחנו מכירים וניראים כמו צדיקים בגלל ההתעסקות בגלל חלוקת קשב וריכוז לא נכונה הם מתגלגלים אפילו זמנית בחלק מהדברים. אחד הדברים שידוע שאדם מתגלגל זה באוכל ולכן הסעודות שיש באבל - הרבה אנשים שואלים את הרב בשביל מה כ''כ הרבה סעודות ? אני אבל, תעזוב אותי, למי יש תיאבון ? זה לא בשבילך זה בשביל הנפטר הנפטר שהתעסק באוכל מתגלגל באוכל אז יש : סעודת הבראה, סעודת שבעה, סעודת שלושים וסעודת שנה..בשביל מה סעודות? זה לא בשבילך זה בשביל הנשמה - הנשמה בוודאות מתגלגלת באוכל ויש עניין בשבעה בשלושים ובשנה לעשות את כל המאכלים שהוא אהב אז לפעמים זה נראה פיאסטה מוזרה אם אדם אהב פילה מיניון בסעודת שבעה אתה עושה פילה מניון ? האמת היא שזה הכי נכון לעשות  צריך לאכול את כל מה שהוא אי פעם אהב ואז ברגע שאתה אוכל בקדושה ובטהרה - נוטל ידיים, מברך ברכה ראשונה, חושב דברי תורה בזמן שאתה אוכל, עושה ברכת המזון תיקנת אותו - הוא התגלגל לשעתו באוכל ותיקנת אותו.. אבל הוא יצטרך לעבור את כל מה שהוא איי פעם קבע בליבו רצונות - ואדם קובע בעצמו רצונות רצונות ולשמה הוא מתגלגל ואין אדם שניצל מן הגלגול.

העיקר ששיחקנו לא העיקר לנצח - צריך לעצור ולהגיד אני במילא בתוך החיים האלה רק נשאלת השאלה מה אני רוצה להשיג ? שוב - נחשוב על מהמר כפייתי שבא אליו משהו ואומר לו תפסיק רגע 'עלי מילארד ז'יטונים במילארד דולר' עכשיו 'תצא תהמר' ומכוון שהוא נמצא בראש של לעשות כסף כל הפסד הכי קטן יגרום לו צער והמילארדר אומר לו 'אך אתה מרגיש צער'? אני נותן לך עכשיו קרדיט אינסופי אני רק רוצה שתהנה מן המשחק, יגיד לך : איזה הנאה יש לי מהמשחק אני רוצה להשיג..ההנאה שהיתה לי שאני מרוויח כסף (ככה זה נראה) אומר לו 'למה שלא תהנה מהמשחק'. לגברים אין את הלוגיקה הזאת, נחדד את הדברים - כשילדים קטנים משחקים כדורגל הם משחקים כדי 'לקרוע אחד את השני' ולהכניס גולים, האמא יוצאת ואומרת להם 'אבל הכי חשוב ששיחקתם ביחד' אפשר לראות את כל הבנים מסתובבים ואומרים לה 'מה ההגיון' אם לא ניצחתי המשך המשחק לא שווה ואז האמא אומרת 'העיקר שישחקתם ביחד'. צריך ללמוד הרבה מהאשה היא ניחנה בבינה יתרה - העיקר ששיחקנו לא העיקר לנצח.

עכשיו צריך לעבור לראש הזה - העיקר שאנחנו משחקים ולא מנצחים כי אז גם זה שמפסיד מה זה משנה לו אם הוא מפסיד או מרוויח ? לא צריך לתת לזה ערך כי כל 'הקטע' הוא אם אני מפסיד או מרוויח.

יעקוב אבינו נראה כאילו היה 'לוזר' של החיים, למה ? לא הלך לו עם אח שלו, לא הלך לו עם אבא שלו, לא הלך לו עם החם שלו, לא הלך לו עם הפרנסה שלו, לא הלך לו עם האשה שלו, לא הלך לו עם הבת שלו, לא הלך לו עם הילדים שלו..בסוף אך הוא נקרא? 'כיסא הכבוד' - 'יעקוב אבינו לא מת' .  כמובן שהוא גם לא התגלגל (אפילו במשהו מן המשהו בפחות מכסא הכבוד) - הוא בנה את כיסא הכבוד -  אך זה יכול להיות ? ניקח את משה רבינו : נזרק מהבית של אמא שלו, לא הצליח בבית פרעה, נירדף גם ע''י העם שלו שלא רצה אותו וגם ע'י פרעה, כשהוא בא להנהיג היה שנוי במחלוקת (לכל אורך הדרך) 'מה תלינו עלי' 'ונחנו מה', מחלוקת קורח, המרגלים ובסוף לא ניכנס לארץ ישראל - לוזר, ככה זה נראה. יש כאן משהו שצריך ללמוד אותו, חייבים ללמוד פה משהו גדול

מה אנחנו מפסידים ומה אנחנו מרוויחים

זאת התבנית שצריך לשבור אותה אין כאן בכלל שיקולים של רווח והפסד - הבורא לא עשה שיהיה כאן רווח והפסד. יש מושג הרמב''ם קרא לזה 'מחויב המציאות' במילים שלנו זה 'אקסיומה' כולם רואים רק את הבורא כאקסיומה הכוונה האור או עצמות הבורא זה טעות מרה. כל השלמות הזאת היא אקסיומה. כל החיים שאנחנו חווים אותם זה נצח אחד ארוך, למה הדבר דומה ? כמו לסרט בעבר היה תשליל,  על אורך הסרט היה כתוב 90 דקות אבל אם היינו פותחים את הסרט ומחזיקים אותו כמה אורך הסרט ? זה נצח אפשר להחזיק אותו ככה לנצח, יש בו את הסצינה הראשונה ויש בו את הסצינה האחרונה, למה כתוב עליו 90 דקות ? אם אתה מריץ אותו בסרט וידאו נראה כאילו זה רץ ואז אתה במתח אבל הסוף כבר נמצא וההתחלה מעולם לא נמחקה.

אותו דבר כל המציאות הזאת - ההתחלה לא נימחקה והסוף כבר נמצא ורק אנחנו כמכונת וידאו נמצאים פה בחישובים של רווח והפסד אבל יש כאן שלמות שבה כל הסצינות נמצאות. אנחנו המניפסט של המציאות הזאת - אנחנו ההגשמה של השלמות הזו, אנחנו מגשימים אותה, מוציאים אותה לפועל בכל רגע נתון - אין כאן רווח והפסד יש כאן רק שלמות. ברגע שאתה ניכנס עם ראש של רווח והפסד, הפסדת !  ברגע שאתה מבין שאתה רק מגשים מציאות, אתה רק מראה אותה ותהנה מזה, אתה רק עושה את הסרט..כבר משהו אחר לגמריי. כמו שמשהו עכשיו יראה סרט ובסרט יש את הטובים והרעים מי שצופה בסרט אומר מי ינצח כאן ? מי האיש החזק בסרט ? והוא רוצה שהחזק ינצח אבל אך הסרט נראה מנקודת ההשקפה של השחקנים ? משהו מפסיד ומשהו מנצח ? הוא שחקן גם אם הוא זה שמפסיד הוא שחקן - הוא נראה כמפסיד..לא הוא שחקן. גם הוא יקבל פרס אוסקר, גם הוא יהנה מהתחרות של הפרסים ומכל השבחים שהסרט מקבל. משהו יכול לבוא ולהגיד : אבל קיבלת אגרופים, קיבלת מכות - אתה 'הלוזר', מה אתה בא קדימה ? אבל..לא, כולם נותנים לו קרדיט שהוא היה שחקן.

אנחנו רק השחקנים לא צריך להיות מחוץ לסרט כדי לראות מי ניצח ומי הפסיד.

המאמר הזה מופיע בפרי חכם - הוא אמר שלמלך היה שר שהוא אהב. רצה קצת להשתעשע איתו, אמר לשומרים שלו : כשהשר יכנס תעשו כאילו אתם תוקפים אותי ונראה אך הוא יגיב. השר ניכנס ופתאום שומרי המלך ניראים כאילו מסתערים על המלך עם חניתות הוא מיד רץ, מפריד, הולך איתם מכות וכולם צוחקים והוא בלחץ עד שהבין שביימו את זה. המלך זה הקב''ה. השר זה אנחנו. שומרי המלך זה כל העולם. הוא רק אומר, בוא נראה : מי יכפור בי ,מי לא יכפור בי, מי מגן עלי - מי יהיה קנאי לה' - זה רק משחק -  זה שלמות (לא 'משחק' בזילות).

צריך לעבור לראש אחר - הכל בסדר - אנחנו לא מפסידים שום דבר, לא מרוויחים שום דבר מכוון שזה לא הערך שלפיו זה נמדד. החיים לא נמדדים לפי הערך הזה - מי לוזר ומי ווינר אלה ערכים של אומות העולם (יש להם כל הזמן ערכי השגיות). אתה לא משיג כלום - אך אדם בכלל יכול לשים ערך 'השגתי' ואח''כ לצאת בלי שהשגת כלום ? זה פלא גדול שהם עדין חיים תחת ערך שאתה אומר לו : 'אתה רץ' פוטין יש 200 מילארד דולר מחר בבוקר הוא ימות אין לו אפילו ילדים להוריש להם, למי הוא יוריש את זה ? לאן תיקח 200 מילארד דולר הריי אתה תמות כאחד האדם ? אבל זה הראש כנ''ל ביל גייטס. מה אתה משיג 'נותנים לו מנה רוצה מאתיים נותנים לו מאתיים רוצה ארבע מאות ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו' - והוא לא יעצור להתבונן 'מה הטעם של החיים' אז הוא מהמר ואתה אומר לו אבל יש לך אינספור ז'יטונים אז הוא יכנס בראש של צער יהיה לו צער בתוך המשחק כשיש לו אינספור זי'טונים כי הוא לא מרוויח אומרים לו: אתה לא צריך להרוויח - זה לא ישנה שיש לך מילארד זי'טונים..

צריך לוותר על כל ערכי ההשגיות ולהבין יש כאן שלמות

אני נצחי - אני נמצא במלאות - אני לא יפסיד שום דבר

מה המשמעות של החיים ? לחיות - פשוט לחיות.

יעקוב אבינו הגיע לזה אז בסוף ימיו כתוב 'יעקוב אבינו לא מת'

בלוגיקה יש חוק שלפעמים נניח יש תרגיל במתמטיקה ואתה לא מצליח לפתור אותו יכול להיות שכל הנחות היסוד שלך היו מוטעות ואולי אתה צריך לוותר עליהם כי יכול להיות שאתה רואה את הבעיה לא נכון. דוגמא, מספרים מורכבים מדומינים בכיתה א' למדנו את המספרים הטבעיים שאפשר לעשות 3+ 5 ו 5+ 3 אפשר לעשות 5-3 אבל אי אפשר לעשות 3-5 כשעלינו כיתה הגענו למספרים הרציונאלים אפשר היה לעשות את זה אבל היה אסור לעשות שורש של 2 ואז הגעת למספרים הממשיים ואפשר היה לעשות שורש של 2 יוצא מספר עם נקודה עשרונית ואז למדנו שאסור לעשות מינוס בשורש המחשב מוציא 'טעות' אי אפשר כי אין לזה היגיון. אבל בחשמל ובמחשבים כן משתמשים במספרים מורכבים ואתה מושך איתך מספר שהוא למעשה מדומיין אבל אין לו באמת משמעות, אין לו פתרון, אין לזה ערך. נניח שורש של מינוס 9 אתה רושם 3 ושורש של מינוס 1 זה i מספר מדומיין וממשיך את התרגיל כשלמעשה פעם אלה שהתחילו מזה אמרו - אי אפשר להמשיך את התרגיל.. 'התרגיל מת' וכותבים: אי אפשר לפתור ונתקעו בזה הרבה זמן..עד שבאו מתמטיקאים ואמרו 'תמשיכו'- נמשיך ונראה מה יצא שאלו : אך אפשר להמשיך ? אי אפשר..המשיכו.. בסוף יוצא מספר ממשי ומספר מדומיין - קיבלו מספר שאפילו לא יודעים אך לקרוא לו ואז אפשר להוריד את המספר המדומיין לכסות אותו ולקחת רק את המספר הממשי והנה יש לך פתרון.

הרבה פעמים יש סוגיות כאלה שאתה אומר 'אין ההגיון פה נעצר' ואומרים לך אז תחליף הגיון אם ההגיון נעצר אולי צריך להחליף הגיון ? מה אומרים למהמר - יש חוק בהימורים, מה החוק ? 'הבית תמיד מנצח' המקום של ההימורים תמיד ינצח אותך. תחת החוק הזה שכל המהמרים יודעים הם ניכנסים להימורים - מה ההגיון ? זה להיות מתאבד אבל אם אתה ניכנס ואומר : לקחתי לעצמי 100 דולר ואני ניכנס לשחק ושיהיה מה שיהיה כי אני רוצה להרגיש את הכייף של המשחק.. ואולי לא שיחקתי לבד לקחתי איתי כמה חברים העיקר שהיינו ביחד. ככה זה עם האוכל - אומרים לך אכלת אתה גשמי ואין מצב שאתה אוכל בלי הרצון לקבל לעצמך, מה אני יעשה עם זה ? אני יאכל עם חברים, אני יהנה 'גדולה הלגימה המקרבת'.

אם תעשה בזה שימוש זה יהיה אמצעי לא מטרה - זה יהיה דבר טוב. אם הימרת לא כדי להמר אלא הימרת כדי לקיים 'ואהבת לרעך כמוך' כבר משהו אחר לגמריי. אתה אומר 'המשחק היה כדי לקרב בן החברים'. אם אכלת והאוכל לא היה הפואנטה והוא קירב בן החברים נהדר. ככה לגבי כל דבר ועניין. אם תשתמש במשהו מהעולם הזה - הפסדת אם תעשה בו שימוש של אהבה - הרווחת. יוצא, אם אתה משתמש בכל מהלך החיים האלה רק כדי לקיים 'ואהבת לרעך כמוך'.. הגעת לכאן 70 שנה : לך לים, תעשה דרמות ובלגנים אבל התקרבת לאנשים, הבנת את עצמך, הבנת אותם, עברת כאן תהליך נפשי ובסוף הזמן (מה שזה לא יהיה) אתה יכול להגיד נשאר כאן ערך אחד - ערך של אהבה - עם זה אני יוצא מהעולם - הרווחת..למרות שגם זה אסור להגיד שזה רווח. אין כאן עניין של רווח והפסד יש כאן שלמות רק הראש של האדם צריך להיות במקום של win win situation

לכן מי שקורא את הפשט במיוחד את הפרשה אומר 'איזה מסכן יעקוב' והוא נתפס כקורבן נוראי אבל כל ספרי הקבלה והארי ז''ל מתאר אותו כישות עליונה שרק הולכת ועולה עד שהוא רואה את אדם הראשון. כשמספרים בספרי הקבלה שרואים את אדם הראשון זה אומר שהוא נמצא איתו בהשוואת הצורה - זה אומר שהוא השלים את עצמו. תשאל את יעקוב אתה מסכן ? הוא לא היה מבין על מה אתה מדבר. ככה גם אנחנו, אך נצא לחיים האלה ? אנשים שרבים על ירושות, אנשים רבים בבית על דומננטיות (מי ישלוט במי ומי צודק) זה לא המדד , זה לא הערך , צריך לחשוב לא במושגים האלה.

תחשוב : אתה נצחי - אתה במלאות - מימלא לא תפסיד

לקחת את זה כל הזמן - כל יום תגיד את זה לעצמך אז גם אם באותו רגע תהיה הומלס תחת הוצאה לפועל :  זה סצנה בסרט. העבד של שלמה המלך,  בסוף היום אחרי שכל ההמולה של היום של הארמון ניגמרה, מנקה את ההיכל של המלך, בד''כ המלך צריך לפרוש למיטה שלו. הוא ישב על כיסא מלכותו - יפהפיה עם הגלימה, האריות נמצאים מימינו ומשמאלו והארמון נראה בשיאו. הוא רואה את שלמה המלך (אחרי שכולם יצאו והתפעלו מהחוכמה שלו) מהורהר ומוטרד שאל : למה המלך מוטרד כל כך ? ענה : תסתכל יש לי טבעת אתה יודע מה כתוב עליה ? גזי - גם זה יעבור. ברבות הזמן שלמה המלך התגאה והקב''ה לקח את ראש המזיקים ועשה אותו שיהיה דומה לשלמה המלך וגירש את שלמה המלך מהממלכה שלוש שנים. שלוש שנים הוא היה הומלס ועבר בין בתי האנשים ואמר : אני שלמה המלך, כולם אמרו לו : הוא יושב על כיסא מלכותו, אתה משוגע ! שלוש שנים הוא נחשב בעיני הבריות הומלס ומשוגע ראו אותו ברחוב צוהל שמח ורוקד אמרו 'אדם כמוך צוהל שמח ורוקד ? הראה להם את הטבעת ואמר להם: גזי (גם זה יעבור) אח''כ חזר לכיסא מלכותו. לא צריך להיות מוטרד לא מזה ולא מזה על כל דבר צריך להגיד - גז''י.

אבל זה לא עניין של טבעת הגז'י או להכין את עצמינו למגננה רגשית אלא זה הבנה עמוקה שבכל מקום בו אתה נמצא - הכל בסדר. הזוהר אומר שבמקומות האלה האדם רק צריך להיות מודע -  שיהיה מודע, אתה נמצא בתוך שלמות, אתה מימלא מגשים את מה שכתוב בתורה ולא תשנה כאן שום דבר. הכל צפוי לגוף והרשות נתונה לדעת.

אם נחייה ככה בחירות נרגיש שמחה בכל מקום. סיפור על רבי אלימלך מליזנסק ורבי זושא, הם היו בגלות תפסו אותם ושמו אותם בכלא. למה ? כי הם יהודים. הנוצרים ידעו הרבה מן ההלכות - הגיע שעת מנחה, צריך להגיד מנחה: מתכוננים למנחה השומר רואה את זה מכניס להם סיר עם צרכים באמצע התא. רבי זושא מסתכל על אח שלו ושואל מה נעשה עכשיו ? אומר לו : אני תמיד בוחן עם הדברים זה רצון ה' או לא רצון ה' והריי הכל לפי השגחה אז זה רצון ה' - התחילו לרקוד מסביב לדלי הצרכים. ראה את זה השומר הוציא את הדלי והם התפללו -  win win situation

היו אנשים שבתאי גזים בשואה - שרו. לא משנה אם הוא נמצא בתא גזים או בארמון המלך..זה רק הגיון שצריך לאמץ אותו -  זה 'תיתן אמת ליעקוב'.

בעז''ה שנשכיל...