פרשת השבוע

פרשת חיי שרה - להתעורר אלוקי

תמלול מפרשת השבוע התשע''ז

הרב אריה חיים נווה

מחליפים אש באש, לא הורגלנו לדבר על זה ומקובלים הסתירו מהרבה סיבות והגיע הזמן לומר את הדברים. תורת הקבלה מורגלת לדבר את הדברים ברמיזות, אדם צריך להבין את הדברים מצד עצמו. ברגע שאדם לא הבין ומגיע לשעה מסוימת מגלים לו. מבוסס על גדולי ישראל בדורות האחרונים שכתבו שהדור הזה פחות צריך להתעסק עם חידושים אלא בעיקר לעכל את הקיים. הדוגל בשיטה היה אדם קדוש שקראו לו הרב אלחנן וסרמן, נספה בתקופת השואה הוא וכל הישיבה שלו, נחשב אש קודש ואמר שהדור הזה (דיבר לפני 70 שנה) במיוחד נועד לעכל כל מה שנתנו לנו רבותינו עד עכשיו. כל הזמן הזינו אותנו בעוד תורה ועוד חידוש והדור הזה צריך לעסוק בלעכל את הקיים. זאת גם הסיבה למה ניתנה תורת הקבלה שאותה צריך רק לעכל להגיע לסיטואציה שבה מעכלים את הדברים.

הדברים נאמרים בהקשר לפרשת חיי שרה, המדרשים מספרים שהיתה אילונית (גברית) וכתוב בפשט שפסק לה אורח כנשים, אין הכוונה לכניסה לרמות אינטימיות  אלא הכוונה להסביר לנו לאיזה רמה שרה אימנו הגיעה מצוין בגיל שלה, שבע עשרים ומאת שנה, בזכות זה המדינות שמלכו עליהם בסופו של דבר אסתר ומרדכי היו שבע עשרים ומאה מדינה. כאמור הם היו מדינות לא חיוביות, של אחשוורוש, אבל אם בסופו של דבר הושלט הסדר והרוח של אסתר ומרדכי דווקא על הערים האלה מראה על שליטה בסיטרא אחרא.

שרה הצליחה להיפך את כל הטבע שלה מטבע של נוקבה לדכורה. כל עניין של נוקבה ודכורה לא מאופיין בגשמיות אלא בקבלה ונתינה, זכר מאופיין בנתינה ונקבה בקבלה. שרה אימנו שהיא נוקבה הפכה את הכלי לאור. אנחנו צריכים לדעת אך ובמה זה בא לידי ביטוי.

צריך להבין את המציאות הזאת כדי להבין אך אישה כמו שרה הצליחה לעשות את זה. כאשר מדברים על צדיקים אנחנו לרוב שואלים את עצמינו, אך הם עשו את זה? מה היה להם? מאיזה חומר הם עשויים שהצליחו להגיע למה שהגיעו? נראה שמדובר בסגפנות, סבל, מסירות נפש גדולה ואנחנו לא יכולים להגיע לזה, זה לא בדיוק ככה.  התורה לא ניתנה לאנשים בעלי כוח וחיל, לא בחיל ולא בכוח. הכל עניין של התבוננות יעילה ומשם בנ'א יכול להגיע להכל, אדם לא צריך לעזוב את דלת אמותיו.

כדי לעשות את זה צריכים להבין כמה דברים,

הרבה מדברים אתנו על הוכחות מדעיות לקיומו של האל, אנחנו לא נמצאים במקומות האלה. בכל זאת יש דרך לאדם, דרך חווייתית ניסיונית להיווכח במקור העליון שלו ולהבין את תורת הקבלה (אע'פ שהיא נמצאת בתורת הסוד במקום מאוד גבוה) להיווכח שאכן הדברים נכונים.  אך עושים את זה?

תרגיל מחשבתי שמקובלים עושים אותו כל יום, כל היום ולפני כל דבר. התרגיל מבהיר המון דברים, הדברים יקבלו את המשמעות האמיתית- למה זה ככה? אם נצליח לשלוט ולהבין דבר עצום, יאפשר לחיות חיים בישוב הדעת. (את השיעור הנוכחי צריך לשמוע ולחזור עליו המון פעמים כדי לעכל אותו. פחות או יותר, ייאגר בתוכו את המהות של תורת הקבלה).

כשהקב''ה נתן את עשרת הדיברות, כתוב 'וההר עשן כולו'. עשן- עולם (מרחב) שנה (זמן) נפש (המהות של האדם, התודעה). הבעיה המרכזית, של כל הבלגן שמתרחש בעולם הזה, עומדת רק על שורש אחד, לאדם אין זהות. הוא לא יודע מי הוא ומה הוא, לוקח את תרבות אבותיו, ניכנס למלחמה של אבותיו לדוגמא אומרים לו אתה מוסלמי אתה נוצרי ואתה יהודי- תתחילו לריב אתם לא אמורים לאהוב אחד את השני ואנשים נכנסים לתוך התפקידים האלה. הדברים קורים גם בתוכנו, לאדם יש גוף רגשות מחשבות ואידיאולגיות באופן טבעי הוא משווה לאנשים אחרים וכשזה לא מסתדר הכל נהפך למלחמה אש רציחות ועוד. הדבר הראשון שאדם צריך לעשות כשהוא נמצא בעולם הזה זה להתחבר לזהות שלו לדעת מי הוא ומשם לפעול. זה קשה כי כל אחד יכול להגיד נולדתי איראני אני איראני, נולדתי אמריקאי אני אמריקאי, נולדתי רוסי אני רוסי כך זה נראה לכן כל אדם הוא פטריוט למה שהוא נולד כך לדוגמא ניקח את האיראני וניתן לו להיוולד כאזרח ארה''ב ולחיות שם, יהיה מבולבל.

אנחנו רוצים להגיע למקום שמעל כל הדברים האלה. אדם לאט לאט צריך להבין מה הוא, מה הדבר שמאפיין אותו מבלי שיש ספרי לימוד מבלי שהוא צריך להישען על אמונה תרבות או על מה שהעבירו ההורים שלו כי יכול להיות שכולם טועים. הכל נעשה  רק בהיווכחות פנימית כי אם יש משהו שהוא אמיתי וטהור הוא נמצא בתוכך ואתה יכול להיווכח בו (כי אם הדבר הוא אמיתי, מתאים גם אלייך כי גם אתה אמיתי אם הדברים הם פילוסופיות אין סיכוי שזה יעבוד, לעולם לא תרגיש שאתה מחובר לזה). מדובר בתהליכים שעברו רבותינו כמו אברהם אבינו ולהבדיל מצד הגויים כל חוכמת המזרח (הצליחו להבין מה המהות בצורה כזאת או אחרת) ועשו את זה באמצעים פשוטים. כולם עסקו בהתבוננות, כל מי שהתבונן באמת- הגיע.

תרגיל להתבוננות,

מה אני?

אדם שנמצא בעולם הזה אומר בטעות 'אני'. האני נורא טעון ומורכב כי האני כולל גוף רגשות ומחשבות גורם לבלגן משום שנוצר טבע אופי או אישיות מסוימת שבנויה מכל הדברים האלה. יש לו את הגוף שהוא צריך להתחשב בו, את הרגשות והמידות שהוא צריך להתחשב בהם ואת המחשבות (הדעות הכוזבות שהצטברו במהלך השנים) אבל הוא לא יודע מה הוא לכן מה שהוא עושה משווה את התבניות שלו למשהו אחר וברגע שהאחר לא עומד בהם הוא שופט אותו (למה אתה לא כמוני) ואם הוא מרגיש שהתבניות של משהו אחר סותרות אותו הוא אפילו רוצה להרוג אותו. בהתבוננות פשוטה אדם יוכל להבין מה המהות הנצחית שלו, הקבועה שלו.

בעניין הגוף- אם נתבונן בכל הפרעות הגוף, הגוף רעב רוצה לישון קר חם כואב ולא נעים לו (דברים פיזיים). בכל מה שמשתמע מהגוף, האם אדם יכול להיות מודע להם ולשלוט בהם? התשובה היא כן (כל הדברים שקשורים לפיזיות כולל התמכרות  לסיגריות סמים- למרות שאנשים אומרים זה חלק ממני, לא יכולים בלי). אנשים יכולים להגיד, אני הגוף שלי- אני צריך לאכול לישון יש גם דברים שעולים מצד הגוף כמו חרדות. נשאלת השאלה האם אפשר להיות מודע לזה? (שאתה רעב, מכור. לא מדברים עדיין על שינוי רק על מודעות) אם אתה מודע זה אומר שאתה נמצא מעל זה, אומנם הגוף מכאיב ומפעיל השפעות אבל אתה מודע. כאשר אדם מודע הוא מפעיל כוח נגד, זה אומר שאתה לא לגמרי נתון למרותו- אתה אומר לו עכשיו לא אוכלים, לא מעשנים, נישן עוד שעה, אתה מסוגל להחזיק אותו. כך אתה יכול להפעיל עליו התניה הפוכה מכוח שכביכול אנחנו לא יודעים מה הוא ( כי אם אנחנו רק גוף מאיפה בא הכוח השני) מפעילים את הכוח ומחזיקים חזק (עושים את זה בתהליך שוב ושוב) עד שאתה ממגר את זה. כך אפשר להיגמל מסמים, אלכוהול, סיגריות, תאוות רעב ואם אתה מספיק חזק אתה יכול אפילו לגמור את הגוף- לדוגמא לשלוט בלא לאכול עד שתמות. זה ממש מנוגד לאבולוציה (ע''פ האבולוציה הגוף לא ייתן לך הוא ילך ויאכל) אבל אם אתה עושה פעולה בחירית כנגד אתה עובד נגד האבולוציה שעובדת חזק מאוד כדי לשרוד. יש לך מנגנון יותר חזק מלשרוד שאומר אני יכול לא לאכול. לא שמערכת החיסון שלי תוקפת את עצמי, לא שזה נעשה ע''י מחלות כביכול  יש בנו משהו שנוגד את החיים אך זה יכול להיות?! זה כשלעצמו מפריח את כל תורת האבולוציה כביכול אך יכול להיות משהו שיעבוד נגד המנגנון ההישרדותי (ולא בכאב רק בתרגיל מחשבתי). כנ''ל לגבי שינה, אדם יכול להגיד אני יכול להישאר ער כל הלילה- אפשר להישאר ער (מבחינת הכוח הפנימי) עד למצב של עילפון. יוצא, שאנחנו והגוף שלנו לא אותו דבר, כי גם אם אדם יעשה את זה עד שהוא ימות מיד ההכרה שלו תישאר מחוץ לגוף, הגוף יושל כמו בגד וההכרה תישאר.

בעניין הרגשות- הרגשות מאוד חזקים, כעס חרדות פחד דאגות, הדברים מלחיצים מאוד את הנשמה ואדם אומר אין מה לעשות זה אני. אני טיפוס לחוץ, אני כעסן. האם אתה מסוגל להיות מודע לזה? אם אתה מסוגל להיות מודע ולאלחש אפילו באחוז קטן (לכעוס , לפחד פחות) זה לא אתה. אפילו להיות מודע תוך כדי (לדוגמא להיות מודע לחרדה תוך כדי החרדה) עצם העובדה שאתה מודע ויכול לאלחש אפילו באחוז אחד זו התחלה של משהו, אך עושים את זה? ניתן לזה תהליך ותשומת לב כך אתה יכול למגר רגשות ומידות שלמות קלוקלות ולא קלוקלות. יוצא, שאנחנו והמידות (רגשות) לא אותו דבר.

בעניין המחשבות- מחשבה כוללת מידע, אדם יכול להלעיט את עצמו בספרים ומידע אבל הוא גם יכול למחוק מידע ולשים מידע חדש ( המידע שהיה לפני 30 שנה במדע זה לא המידע שיש היום, אנשים החליפו את המידע שלהם הרבה פעמים) כנ''ל לגבי אידיאולוגיות( אני מאמין)- הכל מאוד גמיש, אף אדם לא יכול להגיד זה אני, זה המהות שלי (אין מהות קומוניסטית). כל אדם שמחזיק בחזון כלשהוא צריך לשאול את עצמו החזון מתאים לבנ''א? יוצא, שאנחנו והמחשבה לא אותו דבר.

אם נעשה מכנה משותף לכל השלושה, מה שמייחד אותם זה תבניות. פחד רעב שינה חרדה כעס אידיאולוגיה- תבניות. אם יש משהו שמודע לתבניות, אפילו לתבניות הכי עדינות ויכול לאלחש ולמגר אותם, סימן שמה שמודע נמצא בלי תבנית.

אם כך מה אנחנו? ההכרה שלנו היא הכרה ללא תבנית.

מה זה אומר ללא תבנית? 1.נצחי, כי זמן ומרחב זה תבניות. 2 . יחידני, לא דואלי (אין פה עוד משהו) 3. אמיתי, לא בר חלוף אי אפשר לשנות יותר (את כל התבניות אפשר  להזיז את זה אי אפשר לשנות יותר). מכוון שתבניות אפשר להזיז (להיות כל פעם במקום אחר) הם לא אמת. אם אתה נמצא בתוך תבניות אתה לא יודע מה האמת, לכל אחד התבניות שלו. אם כך מה אמיתי? רק האינסוף נקרא אמת. אם יש הכרה כזאת שכרגע אנחנו לא מחוברים אליה ברגש אנחנו מחוברים רק שכלית, זה מעיד על קיומה. אפשר לראות את זה, להבדיל אלף הבדלות גם במדיטציה, מראה שמדובר בדבר אמיתי. אנשים וילדים במזרח, בגלאים מאוד צעירים שעוסקים במדיטציה. הפלא ופלא רואים ילדים ומבוגרים שרוכשים אינטליגנציה רוחנית גבוה משום מקום. מדברים על אחדות אהבה שלווה עומק והרגש שהכל אורגניזם אחד, מאיפה הם יודעים לדבר את זה? העניין שכולם מדברים את אותה שפה ללא תיאום בינהם. המדענים מתקשים לעכל את המידע ומתרצים תירוצים, במקום לבדוק את הדברים מבחוץ אפשר שבעצמם יעברו חוויה של מדיטציה כך יוכלו להרגיש מה קורה להכרה כשעוברים מדיטציה עמוקה. יוצא, שאפשר לעשות התפשטות הגשמיות, אפשר להיתלש לעלות למעלה ולהבין את הדברים.

ביהדות זה אחרת כי אסור לנו לחקות מוות קליני (המדיטציה מאוד מחקה מוות של הגוף). להלכה נפסק אדם שמתעסק במדיטציה צריך לקום וליטול ידיים כמו אחרי שינה.  אם שינית את גלי המוח מביתא לאלפא לטטא לדלתא, אע'פ שאתה אומר לא הייתי בשינה הייתי בערות הגוף קיבל שינה קיבל טומאה. ביהדות עוסקים בהתבוננות שהגוף ער כדי להכניס קדושה וטהרה לגוף. עושים את ההתבוננות ולא ממיתים את הגוף, הכל תוך כדי תנועה (ערים וחושבים). לאור מה שצוין רק בהתבוננות אני יכול למשול בגוף ברגשות ובמחשבות שלי כי הכל תבניות ולכן הדבר היחיד שיכול להיות מעל התבניות זה רק העדר תבנית. יוצא שההכרה ללא תבנית היא נצחית אמתית ולא יאונה לה שום דבר רע (אין אובדן ברוחני)- הכל בסדר. עניין נוסף שעולה מהדברים שנבראנו יש מיש, כי לפני האינסוף לא היה תבנית. להגיע לאינסוף, להגיע לאקסיומה- לשורש הבריאה ואע'פ שאני לא מרגיש עכשיו אלוקי ומכיל את הכל (לכן זה נקרא אינסוף ולא אור אינסוף,  רק להגיע למקום של העדר תבנית) בהבנה עמוקה אתה יכול לקבל את התוכן שיש שם ותקבל את האור אינסוף, אומר שנבראת יש מיש. 

משמעות הזמן והמרחב בתודעה

המשמעות של הזמן,

זמן- הוא תבנית, מדובר באוסף של תהליכים. מושג הזמן הוא לא פיזקאלי, שעון. זמן הוא תודעה-  אם נצא לחלל החיצון אין כדור הארץ, אתה צף באוויר. מה השעה? איזה יום היום? מאיפה אתה יודע אם עברו 3 וחצי שנים? אתה לא יודע. יוצא, את השעון אתה לא צריך. אם ככה, מה זה זמן? זמן זה מצבי תודעה. הקב''ה לקח את האור אינסוף ופרס לתודעות, נתן מצבי תודעה, אנחנו זזים לאורך מצבי התודעה שזה בעצם התהליך התודעתי שאנחנו עוברים. התהליך התודעתי שאדם עובר נקרא זמן. יוצא, שאנחנו צריכים לעבור תהליך תודעתי מסוים וחייבים להשתלם בזה. באלף הראשון, הקב''ה רצה שנשתלם בחסד. באלף השני, בגבורה. באלף השלישי, בתפארת וכו (אנחנו נמצאים ביסוד). בכל אלף אנחנו משתלמים במשהו. למעשה מדובר בסך של ידע שאתה אמור להשתלם בו, לכן מושג זמן שעון לא אקטואלי. אך עושים אחישנה? אך אני מריצים תהליכים? אם עושים את עבודת ההתבוננות אדם ניכנס לאחישנה ולכן מקצר את זמן ההשתלמות, מה שתצטרך להשתלם אתה תעבור פשוט יותר מהר משום שהכנסת את עצמך להתבוננות. אם לא היית בהתבוננות והיית בשינה יכולים לעבור 70 שנה ולא יקרה כלום אך תכניס את עצמך להתבוננות, אתה מכניס את עצמך לאחישנה (התבוננות זה אחישנה). אדם ניכנס לתהליכים חזקים מאוד, עובר את התהליכים שהקב''ה רוצה להעביר אותו בהתבוננות. יוצא, שהזמן רק מצבי תודעה שאדם צריך להשתלם בהם. הקב''ה נתן את כל מצבי התודעה, מכתר דה כתר עד מלכות דה מלכות, פרס אותם ואמר אתה חייב לעבור בזה, אין לך ברירה אחרת. הקומה הרוחנית שלך תהיה שלמה רק אם יהיה לך את הכל, לכן יש לנו תחושה של זמן. למה בכל זאת יש זמן? כתוב ביום הרביעי שהקב''ה עשה את זה למועדים ימים ושנים? כי אם בעולם הזה יהיו שני אנשים אחד יהיה בדרגת יחידה, תלוש מפה קרוב לעובדה שהוא בלי תבנית ויהיה אדם פשוט. כביכול צריך לעשות לכל אחד מהם שעון (זמן לכל אחד מהם כי לכל אחד הקצב שלו) אך הקב''ה עשה מעין שעון קולקטיבי לכולם, הקב''ה מפגיש אותנו בזמנים כמו שבת, ראש השנה, יום הכיפורים. מה המטרה של ההפגשה בזמן? לעשות איחודי תודעות. מכוון שחלק מאוד בשלים וחלק רק התחילו את הדרך, הקב''ה אומר אני צריך להשוות בינכם כי כולכם אחד, אתם ישות אחת לכן אני אתן זמן, כולכם תהיו ישות אחת ואז אני יעשה השוואת הצורה, כמו חוק כלים שלובים. חוק כלים שלובים כך הקב''ה עושה בחגים שבתות ומועדים, כולם חושבים שזה מיועד לקב''ה, להקרבת קורבנות אלא שזה מיועד לנו לצורך איחוד תודעות בזמנים מסוימים- כך כולנו יכולים להגיע לחזית אחת. כולנו נגיע למשיח כאיש אחד בלב אחד ולא כפרטים.

משמעות המרחב,

מכוון שאנחנו מדברים רק במושגים של תודעה צריך גם את המרחב לתרגם לתודעה.    כביכול מה משנה לקב''ה אם אנחנו נמצאים בא''י או במקום אחר, זה מקום וזה מקום- כדור הארץ עגול ממילא, אם כן למה זה חשוב? מכוון שלכל דבר יש משמעות. יש משמעות להיותינו בגרמניה, ארה''ב, אוסטליה- זה כמו להתהלך בתוך המוח. יש חלקים בתוך המוח שאחראיים לגוף ויש חלקים במוח שאחראים לפנים התודעה-  כמו להתהלך בתוך התודעה עצמה. להיות בכתר או במלכות, תלוי איפה אתה נמצא- ארץ ישראל היא הכתר(א''י, כתר כל הכתרים). המשמעות היא שאתה הולך פיזית זה רק מסמן לך אבל בפנים אתה נמצא במקום אחר לגמרי. למה אנחנו מהופנטים מהעולם הזה? כמו בהיפנוזה, אפשר להפנט בנ''א לתת לו בצל חריף ולומר לו אתה עכשיו אוכל תפוח מתוק, הוא יאכל את הבצל ירדו לו דמעות אבל יאמר התפוח מתוק ולמה? כי הוא מהופנט. גם אנחנו נמצאים במצבי תודעה (בהמשך נסביר את מצבי התודעה האלה) כמו בהיפנוזה ( הולכים ימינה שמאלה טסים לחול) מאוד מהופנטים מהעולם הזה אבל בפועל זזים רק בתודעה.

מרחב, גם במושג שנקרא 'עולם'. מכוון שאנחנו עולים עד להכרה שהיא ללא תבנית. הקב''ה ברא עולמות כאשר לכל עולם מראות חושים ואת כל החוויות שלו. שאלה לא רלוונטית בקבלה, ממה עשויים העולמות? ולמה? כי אין פיזיקה אין ממשות לעולם הזה כשזה עומד בפני עצמו למה? כי זה כמו שתשאל ממה עשוי חלום? ממה עשוי גן עדן? בעולם הזה כביכול יש קירות. נניח אדם נמצא בגן עדן והוא רוצה לראות את רבי שמעון בר יוחאי, מדובר כאמור במקום רוחני מה מונע ממנו? רק התודעה שלו מונעת ממנו,  יש לו קירות בתודעה. גם בעולם הזה הסיבה שטכנית קשה לך להגיע לשפע מסוים בין אם מדובר בזוגיות שלום בית ואושר זה לא בגלל הבעיות הטכניות אלא בגלל שיש לך   קירות בנפש שלא מאפשרים לך להגיע לזה, אין שום בעיה טכנית גם לעולם הזה. שלמה המלך הוכיח את זה בסיפור עם הבת שלו. היתה לו בת מאוד יפה שכלא בתוך מגדל. למגדל אין דלת, היא לא יכולה לצאת רק מרפסת לנשום אוויר, הרחיק אותה מהכל. יום אחד הולך שם אברך, לא היה לו מים ראה שהוא עומד להתעלף אמר עכשיו יאכלו אותי הנשרים. ראה פגר של שור ניכנס בין הצלעות שלו כדי שהחיות הרעות לא יאכלו אותו, זחל פנימה והתעלף. עבר נשר בשמים ראה את הפגר, הרים אותו המשיך לעוף עד שנח על המגדל. הבחורה ראתה, העיפה את הנשר מי שהיה שם הבחור- התאהבו. שלמה המלך אמר, אי אפשר למנוע את השפע. מבחינתנו, שאף אחד לא יגיד אני עסוק בעבודה כל היום אך אגיע לזה אני לא מתפנה, השפע נמצא פה הוא לא בחוץ. אין בעיות טכניות יש בעיות בראש. יוצא, שגם בעולם הזה וגם בעולם העליון דברים מפרידים רק בגלל התודעה ולא בגלל שום קושי טכני. כך אדם מונע את עצמו משפע זוגיות מכל דבר. כל דבר שנמנע אתה צריך לבדוק מה מונע ממך מלהגיע לשפע. מה שיכול לעזור במקום הזה שבירה של תבנית.

כל העולמות הם רק עולמות בתודעה גם העולם הזה. אומר הרמח''ל, העולם הזה רק נראה לחושים (ככה הוא קורא לזה) אע'פ שנוגעים מרגישים כמו חלום, גם בחלום אפשר להרגיש. אך שאתה מתעורר אתה לא שואל ממה עשוי החלום? אלא זה חלום, עברת מצב מסוים. המצב הזה עם כל עולם הדימויים שלו משפיע עלייך. מאוד חשוב לעכל את המידע משום שמה שיוצא מהדברים שהכל גמיש פה, אין בעיות טכניות. אל תתקע בגלל צרות טכניות (בגלל שהבנק לא נותן, האישה לא מאפשרת לך) שינוי של תבנית הכי קטנה יכולה לזעזע את כל העולמות כולם, הכל פתוח וגמיש תפתח המחשבה שלך וזה יפתח לך גם בחוץ.

אם אנחנו מסוגלים להגיע למקום כל כך גבוה שאני יכול להכיר ולהבין שאני הכרה אינסופית, ללא תבנית למה הקב''ה שהוא הכרה ללא תבנית ברא תבניות, מה הצורך בזה? (נענה על השאלה תוך פריסה של כמה שאלות קודמות) כביכול  לעלות למעלה לריאליזציה שאני מעל התבניות זה כייף לא סתם נאמר אל תיקרא חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות. רצו לתת לנו את החירות ממלאך המוות שתפקידו, לא רק מוות אלא תבניות ( יוצר תבנית אחר תבנית). הרבה אנשים שואלים אם מספר המציאויות הוא אינספור? התשובה היא כן, אתה יכול להיות תקוע כאן לנצח אבל אם אתה עולה למעלה אתה יכול לעשות את זה סופי אם אתה בורח עם ההכרה שלך למעלה אתה יוצא מהכלא האינסופי ( כמו צפייה בסרטים אתה יכול לצפות בסרט ועוד סרט שמושך לעוד סרט ולהיתקע שם אבל אם אתה עולה כלפי מעלה נמנעת מזה).יוצא, שכמות המציאויות שאפשר להוציא לרוחב בכל עולם ועולם הם אינספור אך אם אתה עולה למעלה אתה מתנתק מזה אז כל הרעיון הוא לעלות למעלה. כשעולים למעלה יכולה להתעורר שאלה למה הקב''ה עשה את זה? מדובר בצער ואילו החוויה שנקראת אל תיקרא חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות- באמת חירות, עצם העובדה שאתה אומר אין לי תבנית כל מה שיגידו עלי וכל מה שאני חושב על עצמי לא נכון לכן לא צריך להיות מבוהל משום דבר ולא צריך לדאוג לעצמי אלא להבין שהקיום שלי הוא נצחי לעד והכל בסדר איתי. גם אם עכשיו לא נעים לי אני יקום מהחלום הזה ותמיד יגיע למקום טוב יותר.

השאלה, למה הקב''ה עשה את זה? קשורה לשאלה נוספת, מה בנו מייצר תבניות? הרצון לקבל לעצמו מייצר תבניות. הרצון לקבל לעצמו לא משהו שאנחנו עשינו אלא מנגנון שהקב''ה עשה. אומנם הארי זל כתב דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אינסוף אבל נכון לקרא את זה דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים יש אור עליון פשוט (קיים  כל הזמן)..להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו..הנה אז צמצם את עצמו אינסוף בנקודה האמצעית אשר בו. הקב''ה, ההכרה של האינסוף, יצרה תבנית. האינסוף עשה שיהיה סוף. מה מאפיין תבנית? תבנית מאופיינת באגוצנטריות. התבנית מרגישה שהיא חסרה והחיסרון מוליד רצון והרצון הוא לקבל לעצמה משום שהתבנית רוצה להשלים את עצמה ומכאן היא מכניסה את עצמה לצרות (את זה הקב''ה עשה).

שוב אנחנו שואלים, אבל למה לעשות את זה? אם ההכרה היתה אינסופית והכל היה בסדר למה ליצור את זה?

כדי לענות על השאלה למה הקב''ה היה צריך לעשות את זה? נענה על שאלה נוספת. כשאנחנו שואלים אך צריך להתנהג בעולם הזה הרב אשלג אומר, אתה צריך מאוד להיזהר מהרצון לקבל לעצמך, אתה חשוד בכך שכמעט כל פעולה שלך אתה עושה באגואיזים (גם מצווה) ואתה לעולם לא יוצא מזה מה שיכול מאוד לתסבך אותך (יתפסו אותך על הרצון לקבל לעצמו וכביכול תהיה תקיעות מעצם הגילוי של הרצון לקבל לעצמי) מה יעשה אדם? אין ברירה רק להחליף את הזהות. אם אתה תפעל מתוך הרצון לקבל לעצמך לא משנה כמה חסד וצדיקות שתעשה- אתה חשוד אבל אם אתה תפעל מתוך ההכרה שאין לה תבנית אתה לא חשוד, מיד זכאי. למה?

חוזרים לתרגיל. אדם מגיע לאוכל הוא רעב, הוא חשוד ברצון לקבל לעצמו (זה שהוא מברך תחילה וסוף לא אומר כלום). אבל אם הוא יושב ומגיע להתבוננות אני הכרה ללא תבנית, הכרה נצחית אני לא צריך את זה ז''א אני יכול לא לאכול- אני יכול לקום וללכת ולא אכפת לי שלגוף כואב, למה אני יאכל? אני יאכל כדי לברך לא כדי לאכול (ברגע שעושים את זה מדובר רק על השפעה). דוגמא נוספת, שינה, אדם אומר אני עייף רוצה לישון למרות שעקרונית אני יכול להחזיק את עצמי(סרטים שירים) בעצם מה שאני אומר לגוף אני כהכרה ללא תבנית לא צריך לישון. למה אני ישן? לא בגלל שהגוף עייף אני יכול לסגף אותו, אני ישן כדי לומר קריאת שמע. אני ישן כי הבן איש חי אמר שזה מחדש את הנשמה ולא בגלל שהגוף שלי צריך. כנ''ל לגבי כל דבר, לעצור כל פעם  ולהגיד אני לא צריך את זה גם זוגיות- אדם שמגיע למתיקות של התורה לא צריך זוגיות, כביכול תיתן לי ללמוד מהבוקר עד הערב-  זה נעים וכייף, מה אני צריך צרות. למה אני אתחתן? אני אתחתן כי ה' אמר פרו ורבו, אני אתחתן כדי לעשות לו נחת רוח. כנ''ל לגבי תפילה ותפילין למה לקום ב 5 בבוקר? הריי אני הכרה ללא תבנית. למה בכל זאת אני אקום? כדי לעשות לקב''ה נחת רוח (אדם לא צריך את זה). וככה כל דבר, ראשית להגיע למסקנה אני לא צריך את זה רק אח'כ תוכל לעשות את זה נקי לגמרי אם היית צריך כלומר היה לך חסרון אתה חשוד ברצון לקבל לעצמך, חשוד באינטרס. אבל אם אתה מגיע למסקנה אני לא צריך את זה, למה אני יעשה את זה? כדי להטיב, למען משהו אחר. אם אדם פועל מתוך הרצון לקבל לעצמו ישאלו אותו למה עשית את זה? לעצמך, באחוזים מסוימים זה למען עצמך אבל אם אתה מגיע להכרה האלוקית שלך, למה עשית את זה כי אני לא צריך אז בוודאי שזה נעשה בשביל משהו אחר (בן אם לאדם, בן אם לקב''ה). אדם יכול לעמוד ולומר אין לי צורך בזה, אני יכול להתעצל ולא לעשות אבל אם אני יעשה למה אני יעשה? כי זה בשביל משהו. מכאן אפשר להסיק למה הקב''ה עשה את הבריות? כדי להטיב להם. הקב''ה  הוא אינסוף הוא כשלעצמו לא צריך את הבריאה למה היא עשה אותם? כדי להטיב, דרך הטוב להטיב (זו הסיבה למה הקב''ה נקרא הטוב והמיטיב).

נקודה נוספת, הארי ז''ל אומר שלא שואלים למה הקב''ה צריך? כי צריך לקבל. כמו שמקבלים את האור אינסוף וההכרה האלוקית עלינו לקבל את עניין השלמות. זה שאנחנו מסתירים את העולמות ורואים רק את האור, את המקום של האינסוף, לא נכון כי אתה מסתיר חצי מהתמונה. אתה צריך לקבל אותו, כמו שאתה מקבל אותו כאור אינסוף אתה אמור לקבל אותו עם כל העולמות משום שמדובר על שלמות- זה בא ביחד (שלמות זה כוח ופועל אין כוח ללא פועל וההיפך). מה שאומר הארי זל כשאתה  בתוך העולמות תדע שהקב''ה לא נמצא שמה, אין לו אינטרס. שלא תגיד הוא צריך את הקורבנות, התפילות  שיהללו וישבחו אותו, אל תיכנס למקומות האלה כי הקב''ה לא צריך. ואם תשאל למה הקב''ה עושה את הפעולות? הוא לא עושה את הפעולות כי יש לו חסרון במשהו, הוא לא צריך. ובכל זאת למה הוא עשה את זה? כדי להטיב לנבראיו.

לפני כל דבר תשאל,

אני כהכרה שאין לה תבנית, האם אני זקוק לזה?

אם אתה אומר כן, אתה חשוד ברצון לקבל לעצמך משום שכהכרה אינסופית אתה לא צריך את זה. ההכרה שלך היא נצחית ובסדר לא יאונה לה שום דבר רע. אם היא נמצאת בחלום היא תצא מהחלום אם היא נמצאת בחיים האלה היא תצא מהחיים האלה אם נמצאת בגיהינום תצא משם גם מגן עדן אם היא נמצאת בכל מיני רבדים היא רק תהיה עוד יותר גבוה( יוציאו אותה). הסביבה הטבעית שלה רק האינסוף לכן היא לא צריכה שום דבר.

אנחנו פה בעולם הזה לא צריכים או רוצים משהו. למה בכל זאת נפעל? לעשות לקב''ה נחת רוח ולעשות למשהו אחר טוב ואז כשאני פועל אני פועל רק מתוך הרצון להשפיע ואין שם רצון לקבל (נקודה שחשוב להבין).

שרה אימנו, הגיעה לנקודה הזאת. היא ביטלה את כל הרצון לקבל לעצמה הפכה את הכל להשפעה. אנחנו נקראים על שמה, שרה וישראל. שרה היא השכינה למעשה, נוקבה- רצון לקבל לעצמה נהפכה להיות ישראל שזה רק השפעה. פסק לה אורח כנשים, לא רק עניין הנידה שרה כאמור בת 90 ברור שפסק לה אורח כנשים, מה החידוש? רצו להגיד לא היה לה בכלל רצון לקבל לעצמה כנוקבה. זה אומר שמכאן ואילך אתה חושב מתוך זהות אחרת. אם היינו שואלים את שרה אימנו, מה את? לא היתה אומרת אשתו של אברהם אבינו, אני אישה, היתה עונה אני חלק אלוק ממעל ממש. לכן כשהשטן בא ואמר לה בעלך הלך עם הבן שלך ורוצה לעקוד אותו, ענתה לו יהי רצון שייעקד, אני מוכנה למות רק כדי שהוא לא יחזור בו וכך היה שרה אימנו מתה כדי שיצחק אבינו יצליח בעקידה. אפשר לשאול אך אישה שיש לה ילד תעשה כזה דבר? היא לא חשבה מתוך המקום הזה, חשבה מתוך האלוקות..

לצורך העניין מדובר בתרגיל מחשבתי שצריך לעשות אותו כל הזמן, לפני כל דבר. אם נתבונן, אין לנו סיבה לקום בבוקר. אם אתה קם בבוקר אתה קם רק ליום של השפעה  בלי רצון לקבל לעצמך. כל פעולה רק בשביל השפעה (אם אתה הולך לעבוד אתה לא עובד בשבילך, אתה לא צריך לעבוד, אתה עובד רק בשביל השפעה) וכך אפשר לעשות את כל המעשים רק כדי לעשות נחת רוח לקב''ה או לאנשים אחרים ואז אתה לא חשוד בכלום כי כשלעצמך אתה יכול גם לעצור את זה, אתה לא חייב, אתה יכול להפסיק לאכול כנ''ל לגבי מוות. הקב''ה נותן ניסיון לאדם יונתי עד שערי מוות הגיעה, אדם אומר אין לי רצון לחיות מבחינתי שיקחו אותי אני לא אתאבד אבל אין לי רצון לחיות. מבחינה רוחנית נחשב להתאבדות כך כותב הרב אשלג. מדובר במקום טוב, אתה לא באמת גזלן, אין לך רצון לשלוט על אנשים אחרים עכשיו תחייה לשם שמים- תחייה כי הקב''ה אומר וחי בהם. מהרגע הזה שאתה נשאר בחיים, כל החיים שלך זה השפעה. נוסיף לכך, שההכרה גם ככה נצחית, אין לך למה למהר..אז תישאר תהנה קצת.

הנקודה האחרונה שצריך לסגור. כשאמרנו אני לא הגוף הרגש והמחשבה, לא לגמרי נכון. אם הקב''ה כשלמות הוא גם הכוח וגם הפועל, הוא גם העולמות. אנחנו גם ההכרה האינסופית אבל גם המחשבה הרגש והגוף אומנם לא בתצורה הרעה(זה אסור שיהיה לנו) זה לא מותאם כצלם אלוהים- אצל הקב''ה יש האור אינסוף ואת שם הוויה. בשם הוויה יש את כל העולמות אבל מדובר בעולמות טובים, קוצו של י' כנגד כתר, י' כנגד חוכמה, ה' כנגד בינה, ו' כנגד חסד גבורה תפארת הצח הוד יסוד, ו ה' האחרונה כנגד מלכות. ז''א יש אותו ואת ה 10 ספירות אך הם נקראים 10 ספירות קדושות ושלמות והקב''ה משפיע דרכם כל הזמן. גם האדם צריך להגיד לעצמו אני זה שלמות של ההכרה האינסופית ועם מה שאני עכשיו לובש (מחשבה רגש וגוף) ביחד זה שלמות. כדי לעשות את זה, מה שמתבקש מאתנו, רק למלא בתוכן את המחשבות שלנו, שיהיו לנו את המחשבות הנכונות. שיהיו לנו את הרגשות והמידות הנכונות ואת הגוף שלנו, למלא אותם ע''פ 10 ספירות. במחשבה- שיהיה מחשבת תורה, דעת תורה. במידות והרגשות- מידות אלוקיות. בגוף- מצווה והלכה. כך תהיה בעצם קורלציה מלאה. מה שחשוב שכל התהליך לא יעשה מתוך הזהות של המלכות אלא מתוך הזהות של הכתר. בזהות של המלכות, יש רצון לקבל לעצמך לא משנה איזה מעשה אצילי אתה עושה. אם אתה עושה אותו מתוך המלכות יש אינטרס ( מספיק שאחוז אחד לעצמך אתה בבעיה). לעומת זאת אם אתה עולה למקום ואומר אין לי אינטרס אין לי רצון לקבל לעצמי, אין לי חסרון לא רוצה לעשות ( כל מי שנמצא במלכות רוצה כי יש לו חסרון) אני כאן רק להשפיע כי באמת לא חסר לנו כלום.

אם כבר אתה חי כאן, אל תחפש אינטרסים אלא אתה צריך לחיות מתוך ההכרה האינסופית. זה קשה. אבל תהליך ההתבוננות במהלך התרגיל יכולה להוביל אדם להתעוררות בשעה של התבוננות קבלית. ההתעוררות להבדיל במזרח נקראת הארה ביהדות מדובר על משהו הרבה הרבה יותר עמוק מזה.

סיכום

גם אם אנשים מרגישים כבדות גדולה לקיים תורה ומצוות, צריך לדעת שזה טבעי וטוב מאוד. נניח אדם היה עושה תורה ומצוות בהתלהבות, הוא חשוד, כביכול למה הוא צריך את זה(ויש כאלה)? נראה שיש רצון לקבל רוחני, אי אפשר לדעת למה אדם עושה את זה אולי כדי להיות רבי, להיות קדוש, להיות בעל רוח הקודש, רוצה עולם הבא. למה אתה קם בהתלהבות ב 5 בבוקר? אם תגיע למצב ותגיד אני לא צריך את זה ההכרה שלי בכל אופן תגיע למציאות הטבעית שלה אז אני יעבור בכמה מקומות לא יפים אבל בסוף אני יגיע. אבל אם אתה מגיע למסקנה אני לא צריך את זה אתה עושה את זה למען משהו וכדי לעשות נחת רוח לבורא( לעשות נחת רוח לבורא, עניין עמוק להבין).

אל תהיו כעבדים המשמשין את רבם על מנת לקבל פרס הוו כעבדים המשמשין  את רבם שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. אנטיגנוס איש סוכו לימד את התלמידים שלו את הכלל הזה שני תלמידים כפרו צדוק ובייטוס (מוכיח שלהגיע למקום הזה, זה קשה) כביכול בשביל מה לעבוד? דיברו אתנו על שכר ועונש. הם כפרו מהם יצאו הצדוקים והבייטוסים (מה שהיום קראיים) מאמינים רק בתורת הפשט. אך עובדים בלא פרס? אפשר ללמוד את זה. הקב''ה לקח ניצוצות קדושה אדירים וזרק אותם לגלות, צריך ללכת לחפש בגלות את התשובות זאת הסיבה למה נתנו לנו גלות. דוגמא רבי נחמן מברסלב אומר שאיום ונורא לשמוע ניגון ממנגן לא כשר משחית את הנשמה. רבי דוד מלילוב היה בעל רוח הקודש יום שבת הוא היה הולך להרהר. הוא רואה ערבי מנגן ניגון מאוד יפה. אמר לשמש שלו הניגון הזה הוא מבית המקדש זה לא הניגון שלו. השמש שואל את הערבי מאיפה אתה יודע את הניגון? ענה לו ככה יצא לי. רבי דוד ביקש לקנות ממנו את הניגון. השמש שאל את הערבי שנענה לבקשה תמורת סכום מסוים אך שהוא אמר להם שכח את הניגון. הוא לקח לו את הניגון. יש הרבה ניצוצות שהם נמצאים בכל מיני מקומות מדיטציה זה ניצוץ גדול מאוד. ניצוץ נוצף שחשוב ברעיון שלו כמו הציקונג או הטאצ'י. הציקונג אומנות לחימה שמאמנת את האדם לעשות ולהיות בעת ובעונה אחת. אני עושה פעולה ומתבונן תוך כדי על ההוויה זה         ה being ו doing  ביחד. להבדיל ביהדות  ה being ו doing  זה ביחד רק אנחנו עושים את זה בצורה של מצוות. אני עושה פעולה של מצווה ומתבונן בהוויה בזמן המצווה. כאשר האדם יעשה את זה הוא יבין את המשמעות של הכל כרגע אנחנו לא מבינים את המשמעות אבל עשייה של תורה ומצוות (כולל הלכות) לאט לאט בהתבוננות תעשה את ה   doing ו being בבת אחת עד שתהיה אלוקות בעולם הזה כי אין לו לקב''ה אלא דלת אמות של הלכה בעולם הזה. העולם הזה לא נברא כדי לעשות בו מדיטציה לא תוהו בראה לשבת יצר הרע הוא נברא לעשיה. העשיה היא לא גופנית לא כמו יוגה שהמטרה להכניס כוחות של אנרגיה לתוך הגוף. מדובר ברוחניות עמוקה. כאשר אנחנו רוצים להשוות צורה עם הקב''ה השוואת הצורה היא קודם כל עם ה 10 ספירות ואח'כ עם ההכרה האינסופית וזה נעשה רק בדרך הזו. ברגע שמתנסים בזה אתה נמצא גם ב doing וגם ב being  בעת ובעונה אחת.

צריך לעשות את התרגיל כל יום ולעשות אותו לפני כל דבר. כשאתה קם בבוקר ואומר מודה אני לפנייך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, תשב עוד רגע בתוך זה. זאת ההתבוננות הראשונה של היום תאמר בה אין לי בשביל מה לקום, לא רוצה לקום (הכרה שיודעת שהיא אינסופית אין לה בשביל מה לקום). לפי בעיתה, אנחנו נגיע נחווה קצת ייסורים אבל בסופו של דבר נגיע לא ידח ממנו ידח. ז''א אני לא קם בשביל עצמי כי בסופו של דבר הכל בסדר אלא אני קם בשבילו, אתה קם להשפעה גמורה לגמרי- אתה לא צריך את זה אבל קם להשפעה. כנ''ל לגבי אוכל שינה תפילה, תגיד אני לא צריך את זה באמת כך אתה מנער את עצמך מהרצון לקבל לעצמך והכל נהפך להיות רק השפעה, נתינה וטוב שאתה עושה בעולם הזה. לחיות בעולם הזה זכות גדולה מאוד-  אלוקות בעולם הזה שנותנת אור, אלוקות משפיעה כך אין על זה קטרוג כי כשלעצמך אתה לא צריך את זה.

מה זה להשפיע נחת רוח ליוצרינו? הקב''ה רוצה שכך יהיה, רוצה זה בגלל השלמות.        האדם למעשה מקיים את השלמות של הקב''ה. הקב''ה  ברא שלמות כך לומדים בתלמוד 10 הספירות. יש ט''ו חלקים מחלק א- ח מתאר אך הקב''ה הקים את המציאות הזאת משום שלמות. מחלק ט- ט''ו אך האדם אמור לקיים את זה. הקב''ה מבקש רק תחזיק את זה, אני קיימתי את זה (זה חלק מהשלמות שלי) ביחד אנחנו מתחזקים את השלמות. כל הרעיון זה תחזוק השלמות שמשמעותה להיות האלוקות השלמה (לא רק האלוקות בלי התבנית, זאת שעם התבנית וזאת שבלי התבנית). העונג האינסופי הוא כאשר שורה על זה האור. כרגע אנחנו תופסים את זה רק תיאורטית ועדיין לא מרגישים את זה אבל כשזה יקרה זה התענוג הכי גדול. כשאדם חווה את התענוג הזה הוא לא רוצה לעזוב את העולם הזה רוצה להמשיך ולהישאר ככה לנצח (כל היום לעסוק רק בזה) כי זאת השלמות השלמה.

עצם קיום השלמות נקרא לעשות לו נחת רוח. לא מדובר על נחת רוח של עונג ורווחה אלא של שלמות, לחזור לטבע הרוחני שלנו.

התודעה שלנו התפצלה בין המחשבה לרגשות לכן אנחנו לא מרגישים את זה מידי. אך אם תהיה הבנה והסכמה לשלבים עצמם וכל שלב יסתדר באופן עקבי זה דבר עצום. השלב הבא להתנהג את זה. כמו שאמר רב אלחנן וסרמן- אל תחדשו רק לעשות ולקבל את זה זאת המעלה הכי גבוה.

תעכל     תבין      תחייה

הדבר הכי גדול שאפשר לעשות במיוחד הדור הזה.

המצב הביטחוני

כל דבר שאנחנו רואים במציאות החיצונית שלנו צריך לתת לו את התרגום ואת המשמעות שלו. הבעיה היא בעיה שלנו, אש כעס ביקורת שנאה גילוי עריות. בית המקדש הראשון והשני נשרפו, הם לא סתם נחרבו בהרס, שרפו אותם באש בגלל שנאת חינם. לעומת זאת בשיר השירים נכתב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה. כביכול לא נאמר שאהבה זה אש..מבינים שאהבה היא אש. כנגד כל צרה להגביר את האש של האהבה, התורה מבקשת ואהבת לרעך כמוך אם נגיע רק להבנה הזו, זה גדול. כל מה שאתה מסיק לגבי עצמך, תסיק את זה כלפי בנ''א  אחר. גם הוא הכרה ללא תבנית ואם כרגע הוא נמצא בתבניות שלו ומתנהג לא יפה תרחם עליו שהוא שבוי בתבניות שלו. ההשפעה הכי גדולה שאתה יכול לעשות עליו- רק ליידע אותו בזה. תאמין בו, אל תבזה אותו תיקרא לו בשם או תדבר עליו לשון הרע. לשון הרע, החטא הכי חמור בתורה. בלשון הרע אתה עושה תבנית והתבנית הזו משפיעה. תשחרר ותרחם על כולם הם רק שקועים בתבניות שלהם. אם אתה כבר בא לדבר עם וליצור אינטראקציה תראה איפה אתה מצליח לדחוף את היכולת שלו להיות מעל התבנית שלו. אפשר לעשות את זה מעצם העובדה שאתה מקבל ומאמין בו. כרגע אנחנו רואים שיש פיגועים אבל לא משנה לנו מה הסימפטום ומי מוציא את זה לפועל. במדרש אמרו שמי שמדד בקירות בית המקדש הכוונה בעט היה מלאכי חבלה אם נבוא ונאמר מי שאחראי זה החמאס, לא נכון. לא משנה מי עושה את זה ולא משנה באיזה דרך. הבעיה היא שלנו. לא כל העם צריך לתקן, אף פעם העם כולו לא יתקן את זה. כל מה שאנחנו יכולים במסגרת שלנו, להרבות באחדות ולעשות את זה במעשים (לא במחשבות), להתפייס עם אנשים שלא מדברים איתם, לעשות שלום בית בתוך הבית, להתבונן בשיעורים ולשבור תבניות, לתפוס תבנית ולמגר אותה לגמרי. לא להשאיר את הדברים הנאמרים כפילוסופיה חייבים לעשות את זה, לתפוס משהו ולהגיד אני יודע זה תבנית וזה מאפיין אותי אני יעבוד על זה עד שזה יפסיק לאפיין אותי. אתה יכול לשאול בנ''א אחר לגבייך תקבל ותעבוד, אתה תעשה ותראה שהדברים פועלים ותרגיש שההכרה שלך שולטת על הכל, אי אפשר להגיד עלייך דברים אז למה להגיד על משהו אחר? יכול להביא אותך להיות באהבה לכולם, ואהבת לרעך כמוך. יכול להביא אותך לרחמים על הבריות, להכיל אותם. אומר הרב קוק אם אדם שבוי בתוך התבניות שלו הוא בעצמו תבנית ואדם שנמצא מחוץ לזה רק צריך לרחם עליו. ברגע שאדם יראה שאתה אוהב אותו ככה ללא תנאי לאט לאט הוא יפתח. שיר השירים סגולה אדירה לעורר את האהבה. בשיר השירים נמצאים כל סודות הקבלה ולכן קריאת שיר השירים מעוררת את כל האהבה שהקב''ה אומר לכנסת ישראל הינך יפה רעייתי הינך יפה ומום אין בך. הקב''ה לא מוצא בנו מום וכולנו מרגישים הכי גרוע שרק יכול להיות אך זה יכול להיות? כרגע אנחנו נמצאים בשפלות הכי גדולה והקב''ה לא מוצא בנו פגם לכן לא לראות מום באף אחד כולם בסדר. כולם שרויים בתבניות וזה שעבוד, שעבוד מצרים זה השיעבוד למייצרים לתבניות.

היופי הוא הוורסטליות. אתה כל יכול..תגיע למצב שאתה מקיים את זה, לא רק שאתה יודע את זה בראש.

חשוב לעשות את העבודה מול כל אדם גם מול הילדים שלנו. להיות יצירתיים באופן שבו אפשר להעביר את המסר, אתה מעל התבנית. להקפיד להפריד בן המעשה למי שהוא, להאמין בילד בא לידי ביטוי גם אם הוא מתנהג לא יפה לא להתפעל ולהעצים, לדבר אל ההכרה האלוקית שבתוכו, לעורר אותה. כשנוהגים עם ילד כך, הוא אומר לעצמו עם מי היא מדברת, אך היא עדיין לא התייאשה ממני- מגביר את האהבה ונותן כוחות להמשיך ולהעמיק את הטוב. המון סובלנות, חיבוקים, הומור לראות מעל ההתנהגות כך גם הקב''ה עושה איתנו. הילדים לא יודעים לקבל אהבה, שומעים לרוב- לא או דברי ביקורת או צעקות. אהבה היא רוב החינוך, אם ניתן אותה ילד לא ירצה לאכזב.