זוגיות

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 7/8/19

סוד הזוגיות – העבודה האישית בזוגיות אל מול האני

עניין הזוגיות - כל המושגים שאנחנו מדברים עליהם; אינטימיות, אהבה, חברות, שאתם שמעתם אותם לאחרונה, וגם המושג שנקרא דבקות, הרי מתחיל מהשורש שלנו ומהמקור שלנו, זו לא המצאה חברתית. אם השורש והמקור שלנו מתחיל בקונספט אין סוף, כמו שאומר בעל עץ החיים "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות וכו' והוא נקרא אור אין סוף. אז צריך לדעת שזה מוטבע בנשמות, ולמקום הזה אנחנו קוראים אינטימיות.

עכשיו, צריך לדעת שהמקום הספציפי הזה שנקרא 'אין סוף', לא מוחזק מטבעו, ז"א, אם נשאל איך הים מוחזק? איך הים מוחזק כים? אז התשובה היא שיש מולקולה של מים h2o, ובאמצעות קשרים כימיים זה מוחזק. הקשרים הכימיים בין המים ובין המולקולות יוצרות רקמה, עוד קשר ועוד קשר, כמו חרוזים שקשורים, אז יש לך ים. ואם אתה מוציא עכשיו טיפה מן הים אז אתה קורע את הקשרים האלה ויש לך עכשיו טיפה מחוץ לים. זה פיזית.

אבל מכיוון שאנחנו מדברים על אור, אז נשאלת השאלה – איך רקמת האחדות של האור נבקעה? איך הקב"ה הוציא מהאחד משהו, נברא?

אז יש לזה משלים, כי אי אפשר היה להגיד את זה ממש בצורה ממש בוטה אז נתנו לזה משלים. אז כתוב שזה כמו אבן שנחצבת מהר. שהנשמה היא כאבן שנחצבה מהר על ידי גרזן המוכן לכך. שנניח אנחנו לוקחים הר שהוא כולו אבן, ואתה לוקח חתיכת גרזן ואתה נותן מכה ואז אתה פולט את האבן החוצה. כמו לקחת חתיכת אבן מקיר. וזה היה משל. אבל בעל הסולם הסביר שהקב"ה עשה מה שנקרא שינוי צורה מעצמו. הוא ידע להבדיל ע"י שינוי צורה מעצמו. אבל בתורת הקבלה בפנימיות כל זה עדיין מלבושים ומשלים ומדרשים, התפקיד שלנו זה למעשה לפתוח את תורת הקבלה לגמרי ולהסביר איך זה נעשה, והתשובה היא שזה נעשה ע"י שינוי תודעתי.

רקמת האחדות של האור נבקעה על ידי שינוי תודעתי -

יש תודעת 'אין סוף' ויש תודעה שהיא לא תודעת אין סוף. יש תודעה של ביחד ויש תודעה של נפרדות. וההפרדה היא הפרדה תודעתית. מה הכוונה? יש בן אדם שאומר לחבר שלו עכשיו אני חבר שלך. אני אוהב אותך, אני חבר שלך והם נמצאים בהשוואת הצורה שאוהב מה שזה אוהב ושונא מה שחברו שונא, וזה בהחלטה, זה פשוט עניין של החלטה. החלטתי אני עכשיו חבר שלך. יום אחד הוא קם והוא החליט אני לא יודע מה עובר עליו, עכשיו אני לא חבר שלך, לא בא לי עליך יותר. מה הפריד אותם? מה יוצר עכשיו את ההפרדה הזאת? רק התודעה, הוא החליט את זה בתודעה שלו. התודעה שלו אמרה לו אני עכשיו לא חבר שלך, גמרנו, נפרדנו ממנו. מכאן כמובן ההשפעה היא רגשית, וזה השפעה פיזית שהוא ממש מרגיש צורך ללכת למקום אחר, אבל קודם כל הוא קיבל את ההחלטה בתודעה שלו. הוא החליט מה יפריד בינו לבינו.

עכשיו, ההפרדה יכולה להיות מכל מיני סיבות; הוא פגע בי, דיבר עלי לשון הרע, שמעתי שהוא אמר עלי ככה, כל מיני כאלה. אבל בעקרון, חכמת הקבלה קודם כל לוקחת את המקום למקום שאתה צריך לדעת שהמשחק הוא בתודעה, הדבקות היא בתודעה ע"י החלטה והפירוד הוא בתודעה ע"י החלטה.

עכשיו, הדברים האלה, אתה אומר' אוקיי, בסדר, זה מה שנוגע לבני האדם אבל למה הקב"ה עשה את זה? ואיך אני אמור לחזור אליו בחזרה?

אז 'הרב אשלג' כתב את זה בפסקה מב' ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' -  אומר שכל הסיבה של העדר הדבקות והעדר השייכות, זה בגלל שאנחנו לא מבינים אותו. עכשיו, אנחנו לא מבינים אותו, יש לזה גם שני היבטים: יש עניין של אני לא מבין אותו כי אני לא מבין אותו, כי חסר לי משהו בשכל. ויש ענין של אני לא מבין אותו כי אני לא רוצה להבין אותו, מכל כך הרבה סיבות, אני פשוט לא מחובר אליו ולא רוצה להבין אותו.

אותו דבר מתקיים בזוגיות -  תשליכו את כל מה שאנחנו אומרים בזוגיות. אז הבעש"ט אמר באגרות שלו שאהבה זה כמו תוצר לוואי, זה סימפטום, והשורש הוא הבנת הזולת. אם אתה לא מבין את האישה שלך, אם אתה מסתכל עליה ואתה אומר 'אני לא מבין אותך', אז אין מה לדבר על לאהוב אותך. אז הוא מסביר שזה תנאי הכרחי על סמך אותו דבר מה שאמר בעל הסולם. התנאי ההכרחי הוא זה שאני צריך להבין קודם כל את הזולת, אני צריך להבין אותו.

עד כאן זה הקדמה - בואו נשים את זה בצד, עכשיו מתחיל השיעור

בתוך כל אדם ואדם יש אמת אוניברסלית -

אנחנו הגדרנו שלבן אדם בתוכו יש אמת אוניברסלית. אנחנו לא צריכים לדבר במושגים אמוניים. יש בתוכנו, בתוך כל אדם ואדם אמת אוניברסלית שהוא הולך איתה. אם נעשה טור ימני וטור שמאלי של הרגשים, ונחלק את זה לטור נעים וטור לא נעים. ונשים בטור הימני, בטור של הטוב, נשים צדק, שלום, אהבה, אחווה, נתינה וכל הדברים האלה שנמצאים בטור הימני. בצד השני אנחנו נשים כעס, טרוניה, לשון הרע ודברים כאלה, אז זה הטור שאנחנו נרגיש בו לא נעים.

אם אנחנו ניקח את הטור הימני ונשאל' מה המכנה המשותף של כל התכונות? קחו את כל האדם, שימו את כל התכונות שלו, כל התכונות הטובות, פשוט תחלקו את האדם, ממש תפרקו אותו. אנחנו הגענו למאתיים תכונות אבל אפשר להגיע ליותר, אפשר להגיע לאלף ואפשר להגיע אפילו ליותר. תיקחו את כל התכונות, תחלקו אותם לשניים, תכונה טובה והתכונה הנגדית שלה, תכונה לא טובה. וזה נמצא בנו וזו תכונה שאנחנו מרגישים לגביה נעים לא נעים, זה נמצא, אף אחד לא צריך להגיד לנו את זה.

עכשיו אם ניקח ונעשה מכנה משותף לכל מה שאנחנו אמרנו, לתכונות הטובות האלה; צדק, חסד, שלום, נתינה וכו'. והצד השני צד של בגידה, צד של גניבה, של רצח, של כעס וכו', אם נשאל, מה המכנה המשותף שלהם? לאן זה מוביל ולאן זה מוביל? בשביל מה אנחנו צריכים או מצוידים בכל התכונות הטובות ובשביל מה אנחנו מצוידים בתכונות הלא טובות? והתשובה שאנחנו נגלה, זה שמכל התכונות הטובות האלה אנחנו יוצרים אחדות. אם אדם יהיה בתוכו צדק וחסד ושלום ונתינה, וכל המידות הטובות, name it, אתם תראו שכל זה מוביל לאחדות. מספיק שיהיו שניים מן המידות האלה הם מיד יתאחדו. ואם ניקח את הטור השמאלי - למה זה יוביל? פירוד. בדיוק מה שקורה היום.

אז אם ככה, אנחנו מצוידים בתכונות שמאחדות אותנו באופן טבעי, אבל לעומת זאת אנחנו עשויים להשתמש בתכונות שליליות שמשסות אותנו. עכשיו, זה הפלא ופלא מכיוון שזה עניין הרגשי, זה עניין של עונג וייסורים. אז למה אדם למשל כועס? למה אדם עצוב? למה אדם אוהב פחד? למה הוא אוהב לדאוג? זה פלא גדול מאד, כאילו מה אתה מזוכיסט? למה אתה עושה את זה לעצמך?

אנחנו נמצאים בבלבול סדרים -

לכאורה היינו צריכים לתפוס רק את המידות הטובות ולהיאחז בהם. אז כאן אנחנו מגלים שיש בטבלה הזאת בלבול סדרים. אם נשאל אדם למה אתה כועס, אז זה לא בגלל שהוא משוגע, אלא בגלל שהוא לקח ערך מהחלק הטוב, מהטור הימני, והוא מנסה להשיג אותו, רק הוא משיג אותו לא נכון.

למשל - אנחנו מדברים כל הזמן על מודעות עצמית ועל שימוש במודעות עצמית. בהגות המטרה היא להגיע לקונספט שנקרא 'מלך'. לא בקטע של 'אנא אמלוך', לא בקטע רע אלא בקטע של ממשלה, שליטה. "איזהו גיבור הכובש את יצרו". לגבור על היצרים, להיות בעל שליטה עצמית "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלו".

עכשיו, את המלוכה  הזאת שאנחנו רוצים להעניק לעצמנו, בטעות אנחנו עושים על הזולת; על העובדים שלי, על החיילים שלי, על הילדים שלי. אני מנסה לשלוט בהם כי אני חושב שזו תכונה טובה לשלוט. אם אני אהיה בעל שליטה עצמית מושלמת ואני אדאג לשלוט על הפה שלי, ועל הסיגריות שלי ועל האוכל שלי ועל העיניים שלי ועל האוזניים שלי, זה נהדר. אבל אם אני לא יודע את זה ובני אדם שלידי מתחילים להיות לי כאוטיים, אני מנסה להשתלט עליהם אז אני לוקח תכונה מהטור הימני של מלוכה, שהיא מלוכה טובה, ואני שם אותה בטור השמאלי, זה לא הולך לי אז אני מתחיל לכעוס עליהם. ואז אני מוציא עליהם כל מיני דברים וכביכול זה בשם הטוב. הכל זה בשם הטוב רק שזה יוצא מאד רע.

דוגמא נוספת – יש אדם שיכול לבוא ולהגיד' הרב אני מחפש אהבה ואני לא מצליח למצוא את זה מהאישה שלי. אני לא מוצא את זה באישה שלי אבל אני מוצא את זה באישה אחרת. וכביכול מה אני עושה? אני עושה משהו רע? אנחנו לא עושים משהו רע, אנחנו אוהבים אחד את השני. אבל בשביל לעשות את זה אתה צריך לשקר ולהסתיר ולעשות קודים בטלפון ולרמות ולבדוק כל הזמן מה אתה אומר, ולהיות עקבי, יש מיליון דברים שאתה צריך לעשות אותם שהם מאד לא טובים. ואם מישהו ידע את זה אז זה יצא מאד לא טוב. אז בשביל האהבה שאתה רוצה לשמור אותה או לקבל אותה, נעשה הרבה מאד לא טוב, וזה נקרא בגידה.

אז אף אחד לא מאשים בצורה מוסרית כאילו מישהו כאן לא בסדר או שהוא אשם.., אנחנו לא בקטע, אלא ההיפך - אנחנו נבראנו בצלם ומכיוון שנבראנו בצלם אנחנו אלוקיים. כתוב: "הקב"ה ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". אז אנחנו ברואים ישר, רק מה, יש לנו בלבול סדרים. אנחנו נמצאים בבלבול סדרים.

בלבול הסדרים מוביל אותנו לבדידות -

עכשיו, בלבול הסדרים הזה מוביל אותנו למקום מאד לא נעים שמייסר אותנו מאד והתשובה היא לבדידות - הכל מתחיל מבדידות. [דברי הרב נווה: אנחנו עוד נדבר על זה ואני אעשה כאן מהלך שלם לכל התהליך הזוגי. אני מבחינתי אעביר אתכם תהליך שאתם תהיו מטפלים זוגיים. אתם תטפלו בעצמכם באמצעות השיטה הזאת, אח"כ אתם תטפלו בזוגות אם אתם תרצו. אבל קודם כל אתם צריכים להיווכח שזה אמיתי].

אז לצורך העניין הזה אנחנו יודעים שבדידות זאת המגפה הגדולה ביותר של העולם, יש על זה הרבה מאד סטטיסטיקות, אבל הקטע הוא זה שלא צריך לעשות על זה סטטיסטיקה מכיוון שכולנו בודדים. ז"א, אם נשאל כמה אחוז בדידות יש בעולם, התשובה היא מאה אחוז. אין אדם שהוא לא בודד. [דברי הרב נווה: ואם אדם חושב שהוא לא בודד, אז תרשו לי להוכיח אותו עכשיו].

צריך להגדיר את המושג 'בדידות' - בדידות זה לא רווקות. בדידות זה לא שאני חי לבד בחדר, זה לא עניין של בדידות. עוד פעם, זה חיצוני הכל.

מה יוצר את האדם בודד?

דוגמא – ניקח למשל סמארטפון ונניח שהוא סמארטפון כשר. עכשיו, אם הוא סמארטפון כשר אז הוא לא מקושר לאינטרנט והוא לא מקבל פרסומות והוא לא מקבל מלא דברים והוא גם לא מתקשר על הרבה מאד דברים אחרים. עכשיו, מכיוון שחסר לו פרוטוקול תקשורת, אעפ"י שמישהו ינסה לחבר אותו לאינטרנט, הוא לא יקבל משם כלום. עכשיו, כשהוא ינסה לשדר לאינטרנט - אף אחד לא יבין אותו. כשהוא ירצה לקבל מהאינטרנט - הוא לא יבין שום דבר. אז מה יוצא שהטלפון הזה? בודד, כלומר' סתם, המכשיר לכשעצמו אתה יכול להוציא ממנו שיחות וזהו. אז כביכול זה נקרא בודד.

במילים שלנו - מה חסר למעשה? מה עושה אותנו בודדים? פרוטוקול תקשורת. אין לנו פרוטוקול תקשורת אחד עם השני ולכן אנחנו לא מבינים אחד את השני ואף אחד לא מבין אותנו. מתי אתה מרגיש בודד? אתה מדבר ואתה קולט 'אף אחד לא מבין אותי'. וזה יכול להיות אפילו עם הבן אדם הכי קרוב אליך שזה הבן זוג שלך, זה אמור להיות האנדרוגינוס שלי, זה צריך להיות החצי של הנשמה שלי והוא לא מבין אותי. עכשיו מה הקטע? גם אני לא מבין אותו. למה? כי אני שופט אותו. הוא מתחיל לדבר ואני מיד שופט את מה שהוא אומר לי. אני מבקר את מה שהוא אומר לי. ואני לא מצליח. ובמידה מסוימת אני גם לא רוצה להבין אותו. אז אתה משאיר אותו בודד ואתה בודד, וככה כולם עושים לכולם.

לעבור לאקט של הבנה -

אז אם אנחנו חוזרים למה שאמר 'הבעש"ט' - אז 'הבעש"ט' היה מאד חכם שהוא אמר' בראש ובראשונה, לפני שאנחנו עוברים לאקט אהבה, קודם כל תעבור לאקט של הבנה. צריך להבין אחד את השני. אתה צריך להבין מישהו. תראה לו שפתחת פרוטוקול תקשורת שהוא ידבר' אתה תגיד לו 'אני מבין אותך', בלי לשפוט אותו. בלי לתת לו ביקורת. אבל האדם הרגיל הוא לא יכול, ישר עובר לשפיטה ולביקורת.

[דברי הרב נווה: עכשיו תיקחו אותנו למשל כרבנים. ספציפית אותי, אני רוצה לדבר על עצמי אני לא רוצה לדבר על אנשים אחרים. אני כרב כשאנשים באים אלי ויכולים לבוא אלי אחרי שהם עשו את הדברים הכי איומים בעולם - אני לא שופט אותם גם לא לפי התורה. כי אם אני אעמיד את זה לפי הדין אין לזה סיכוי. אני ישר עובר לעניין של הבנת המערכת הרגשית שלהם. ולהבין שיש להם רק בלבול סדרים. כי באמת אנשים מחפשים אהבה ובאמת אנשים מחפשים שייכות וכל אדם יש לו כמיהה בסיסית לדבקות רק הוא לא יודע את זה. אז הוא מחפש את העונג בכל מיני מקומות, והוא מוצא אותו בכל מיני מקומות. הוא לא מוצא את זה במקום הנכון.

אז מתוך אותו חיפוש של דבקות, ואותו חיפוש של אהבה אז מעשנים סיגריה כי זה עושה לו טוב. אוכלים הרבה כי זה עושה לו טוב. ישנים הרבה כי זה עושה לו טוב. והוא עושה עוד כל מיני שטויות כי זה עושה לו טוב, אבל זה הכל אהבות נפולות. עכשיו, אני מבין את זה ואני לא שופט אותו, אני גם לא משאיר אותו ואני אומר לו' תשמע, המערכת הרגשית שלך מבולבלת, לך תסתדר. ואם בן אדם יבוא אלי ויגיד לי' תשמע הרב, אתה לא קולט, אני אוהב את האישה הזאת והיא אוהבת אותי. אתה לא תיקח לי את האהבה הזאת. אני מגלה לך כי אתה עלית עלי אבל אתה לא תיקח לי את זה. אז אתה יכול להגיד לו 'אבל אתה בוגד, אתה פוגע במשפחה'. תגיד מה שאתה רוצה, אתה לא תיקח לי את זה. אז מה עושים?

אז התשובה היא שאני באמת צריך להבין שכרגע הוא מצא סוג של משהו שמסמל לו אהבה. רק הבעיה היא זה שהוא צורך, אותה הוא לא באמת אוהב אותה. כמו שאדם צורך אוכל כי זה נותן לו כרגע עונג, אבל הוא לא אוהב אוכל. והוא צורך סיגריה כי הוא זקוק למשהו שירגיע אותו אבל אין לו שום רגיעה.

אז הנקודה היא כאן זה שצריך להבין את זה שכרגע אמנם יש לו את זה וגם אתה לא תוקף את זה, אתה לא תתחיל להגיד לו' תשמע, למה אתה בוגד, זה לא בסדר.. זה לא נכון לעשות את זה לבן אדם. כמו שזה לא נכון לבוא לבן אדם שמן ולהגיד לו' אתה בועל אוכל, בשביל מה אתה אוכל ככה בצורה כזאת בהמית? אי אפשר להגיד לו את זה, הוא אוכל. אבל אתה כן יכול להגיד לו שזאת אהבה נפולה. אתה יכול להגיד לו' תשמע, האהבה שלך זה אהבה שתלויה בדבר, מכיוון שהאהבה הזאת תלויה בדבר, אתה צריך לדעת ולהבין' אתה תבזה את זה וזה יבזה אותך וזה לא יחזיק מעמד כי אתה תמצה את זה, אתה תכלס משתמש בזה כמו סם, אתה צורך את זה. כרגע מצאת מאהבת, שאתה צורך אותה אבל אחרי זה לא תרצה את זה יותר. זה לא יספק אותך יותר. זה לא יכול לתת לך את מה שאתה באמת צריך. זמנית זה טוב, היית בלי אישה, היית בלי אהבה, בסדר, מובן, אף אחד לא בא בטענות. מצאת משהו שנתן לך אהבה? באיזשהו שלב אתה תמצה את זה. זה לא יחזיק הרבה זמן מעמד. ואז צריך ללמד אותו משהו אחר לגמרי. צריך להביא אותו למקום אחר לגמרי, שתיכף אנחנו נדבר עליו].

בראש ובראשונה עלינו לקיים 'פרוטוקול תקשורת' כלפי עצמנו -

אז אנחנו דיברנו בפעמים הקודמות, שקודם כל ובראש ובראשונה אנחנו צריכים לעשות טיפול אישי כל אחד לעצמו. לפני שאנחנו נכנסים למערכת הזוגית של להגיד לכם מה לעשות אחד עם השני, יש לנו קודם כל בעיה פנימית בתוך עצמנו:

אנחנו חסרי פרוטוקול תקשורת. וההפתעה היא זה שאנחנו גם חסרי פרוטוקול תקשורת כלפי עצמנו; ביני לבין הגוף שלי אין פרוטוקול תקשורת כי אני לא מצליח לשלוט עליו. ביני לבין הרגשות שלי אין פרוטוקול תקשורת כי אני לא שולטת עליהם, הם משתוללים עלי. שלא נדבר על המחשבות. מחשבות טורדניות עפות ככה, אין להם ברקסים בכלל. מישהו יכול להפסיק מחשבות טורדניות?

אז אני בתוך עצמי כאוטי לגמרי, אז איך אני אתחיל לדבר עם בן אדם שעכשיו משתנה לי המצב רוח. עכשיו אני שמח אז אני אראה לה שמחה וכיף, עכשיו הבית כייפי. פתאום אני חווה איזה טלטלה רגשית כמו אני לא יודע מה ונפלתי לתהומות, זה מיד מקרין אליה. טוב, עכשיו היית שמח, מה קרה עכשיו, למה אתה עצוב? נו, זה מקרין על הילדים זה מקרין עליי..

אז אנחנו צריכים קודם כל לטפל בעצמנו בראש ובראשונה;

הטיפול הוא קודם כל טיפול של אבחנה - קודם כל כל טיפול צריך דיאגנוזה, צריך לאבחן אותו. אז בראש ובראשונה אנחנו צריכים לדעת שכולנו חולי אהבה, וזה לא קטע רע. מה שנקרא ב'ידיד נפש' הוא אומר' "נפשי חולת אהבה". וב'שיר השירים' – "כי חולת אהבה אני". עכשיו, חולי באהבה זה חוסר. חולי זה חוסר כי חולי זה לשון חלל. יש חולִי הרגליים שזה כאילו חסר בריאות ברגליים. חולי הכליות או חולי הבטן או זה שזה כאילו חסר בריאות באותו מקום. חולי זה לשון חלל. אז כשאנחנו מדברים על חולה אהבה הכוונה חסרה לנו אהבה.

ספציפית חסרה לנו דבקות ואחדות, כי שוב, שורשית נלקחנו ממקום שהוא סופר אחד. רק אנחנו שואלים מה האיכות, מה החזיק אותו? אם מה שמחזיק את הים זה המולקולות של המים, הקשר הכימי של המולקולות של המים. עם כל דבר, כל מה שמחזיק אותו והופך אותו לרקמה. למשל - מה עושה את רקמת הבגד? השתי וערב, עצם העובדה שחיברו כאן את החוטים, אם חיברו את זה שתי וערב, זה מחזיק. אז יש משהו שמחזיק משהו.

מה מחזיק את ים האין סוף? ים האין סוף. זו השאלה, זו שאלה גדולה מאד. מה מחזיק את הדבקות? אם אני אדע מה מחזיק את הדבקות אז אני אדע גם איך ליצור אותה.

[דברי הרב נווה: אז שוב אני אומר' בראש ובראשונה זה 'פרוטוקול תקשורת'. עכשיו, אעפ"י שאני מדבר בשפה מודרנית, מאד חשוב לי להגיד לכם, אין אפילו אות שאני אומר פה שלא כתובה בתורה. אני לא מדבר מחוץ לתורה. שלא תחשבו, פשוט אני לא נותן לכם כרגע את כל הראיות, כל מי שמי שרוצה ממני ראיה, בוודאי יקבל. אבל זה הכל מבוסס תורה, אין לי בראש שום דבר חוץ מתורה. האמינו לי].

בפרק ב' בפרשה השנייה בפרשה של נוח, היה עניין של 'מגדל בבל' - "הבה נרדה ונבלה שפתם". צריך לדעת שזה לא דובר לפני כך וכך שנים, בדור אחר על מישהו אחר שזה אינם יהודים. אם אני קורא את זה ורק אנחנו קוראים את זה, מי קורא עוד תורה? רק אנחנו. אם אנחנו קוראים תורה ואנחנו קוראים על מגדל בבל, אתם צריכים לדעת שאנחנו קוראים על עצמנו. וזה לא נעשה בפרשה התשעת אלפים, בפרשה השנייה כבר. הקב"ה אמר: "אין אדם יודע מה בלבו של חברו" (מסכת פסחים דף פז').

"אין אדם יודע מה בלבו של חברו" - ולמה זה ככה? למה גזרו עלינו בדידות כבר מפרק ב'? מהסיבה הפשוטה ששמה התקשורת שלהם הייתה להרע. הם עשו תקשורת להרע. אז השם שיבש תקשורת להרע. אז אם אני אעשה פרוטוקול תקשורת של להיטיב, אז זה נשמר, אף אחד לא יגע בזה. אבל התקשורת להרע, השתבשה.

אז קודם כל בראש ובראשונה חסר לנו כאן פרוטוקול תקשורת - איך אנחנו מדברים אחד עם השני.

ותשימו לב שמה שבאמת פוגע באנשים זה תקשורת. על מה אנשים מעירים בזוגיות? תראה איך הוא מדבר אליי. הוא מרים עלי את הקול. הוא לא מסתכל עלי כשהוא מדבר. חוסר תשומת לב. אין הבנה. גם אם אני מדבר ואני מדבר נורא יפה ואני מנסה.. "נפשי יצאה בדברו עמו", אתה קולט שהצד השני פשוט איבד אותך. איבד אותך, זה לא נכנס לו ללב. ולא רק זה, הרבה פעמים הוא מתרגם אותך לא נכון. זה נותן את חוויית הבדידות.

חוויית הבדידות יוצרת למעשה שתי חרדות קיומיות;

• 'חרדת נטישה' שהיא גם כן, זה קיומי כי זה בראשיתי. מעצם העובדה שנעזבנו מרקמת האין סוף, כבר יש לנו חרדת נטישה כי הנשמה שלנו באה משם, היא לא יודעת משהו אחר, פה אנחנו חולניים לגמרי.
• והדבר השני זה 'חרדת אינטימיות'. למה יש 'חרדת אינטימיות'? מכ"כ הרבה סיבות; חוסר אמון וכו', אבל הבעיה המרכזית של 'חרדת אינטימיות' זה בגלל שאין לנו בכלל פרוטוקול תקשורת. אנחנו לא יודעים איך ליצור אינטימיות. לכתחילה שני אנשים לא יודעים איך ליצור אינטימיות.

נעשה ניסוי - ניקח שני אנשים, אתה אומר להם' אני נותן לשניכם עשרה מיליון דולר, מאה מיליון דולר, תהיו כאן שנה, תהיו אינטימיים, עוד שנה אני חוזר ואתם אינטימיים - תקבלו כל אחד מאה מיליון דולר. הם לא יצליחו. אתה אומר' אני לא אומר לכם כלום, אתם לבד, יש לכם שנה להסתדר, בסוף השכר הוא שלכם, מאה מיליון דולר כל אחד, אם תהיו אינטימיים. אני  חוזר אני רוצה לראות "ואהבת לרעך כמוך", שאתם אחד ממש. יצליחו? לא. אפילו שתתן להם את כל המוטיבציה הרגשית לעשות את זה.

אותו דבר זוג – אתה מחתן אותם. מביא רב כמו שצריך, עדים כמו שצריך, כתובה כמו שצריך, חופה כמו שצריך, מכניס אותם לבית, "אשר התיר לנו את העריות" "והתיר לנו את האסורות", הנה קח, לא מצליחים. וכאן זה לא שנה, וזה לא על אי זה בבית לבד, עשרים שנה, שלושים שנה, לא מצליחים להסתדר. אין פרוטוקול תקשורת. ואחרי עשרים שנה עם בן זוג שאני שואל את הזוגות 'מה הבעיה שלך?' חרדת אינטימיות. אתה אומר' אתה חי עם בן אדם עשרים שעות בתוך הבית. חרדת אינטימיות. אז צריך לדעת מה קורה שמה. את המקום הזה אנחנו צריכים לפתור.

עכשיו כמו שאמרנו, הדבר הזה צריך להיפתר קודם כל אצלנו, ואנחנו ניתן דבר שיכול להיות מאד מאד מפתיע, הוא ראשוני, ואנחנו חייבים להוריד אור עצום במיוחד לפני 'תשעה באב'. אפילו אם אתם לא תכילו אותו ואפילו אם אתם תגידו טוב זה לגמר התיקון, ואפילו אם תגידו זה רק צדיקים גמורים, זה לא משנה, אין בעיה אבל כדאי שנדבר על זה מאה פעם. אם לא נדבר על הדברים האלה מעכשיו, אנחנו לא נצליח. מרתון אתה יודע שזה מרתון. בסדר, זה עוד ארבעים ושתיים קילומטר של ריצה. בסדר, אבל קודם כל זה ארבעים ושתיים קילומטר, זה לא חייב להיות בריצה. אבל לפחות אתה יודע לאן אתה הולך. גם אם זה עוד ארבעים ושתיים קילומטר, בוא נתחיל.

כבר נגיד שכל הבעיה של חרדת אינטימיות נובעת מזה שבכלל אתה נצרך למישהו. כל עוד אתה נצרך למישהו אתה בבעיה. לא משנה מי זה. אתה פשוט נצרך למישהו. אגב, ופה אנחנו נלך אפילו רחוק מאד - אתה יכול להיות אפילו נצרך לרב. אתה יכול להיות נצרך לתורה, ואפילו נצרך לקב"ה, וכל זה חולני. למה? איך זה יכול להיות? אתה אומר' מה, לא להצטרך לקב"ה? אבל אני צריך את הקב"ה מה זאת אומרת? בורא עולם.

נצרך זה אומר 'רצון לקבל לעצמו'. ו'רצון לקבל לעצמו' זה שינוי צורה מהבורא. אז אם אתה רוצה לחזור אליו בדבקות אתה לא יכול לחזור נצרך. הוא נותן, אתה מקבל, זה לעולם לא ידבק.

אם אתה מגיע לזוגיות כשאתה אומר' אני נצרך לבן זוג, והבן זוג אפילו בנתינה, אפילו אם הוא נמצא בנתינה, הוא אפילו בא, הוא אומר 'אני רוצה לתת לך', אתה בשינוי צורה ממנו, זה לא יחזיק מעמד. ואם הפוך, אם הוא נצרך, אז זה בכלל הופכיות הצורה כי גם הוא נצרך וגם הוא רוצה ממך ואתה לא נותן לו ואתה גם נצרך.

מתי יכולה להיתכן 'השוואת הצורה'? כששניכם נותנים.

"הוא ושמו אחד" -

אותו דבר זה עם הבורא - מתי תהיה דבקות? דבקות עם הקב"ה? כאשר אנחנו נשפיע כמוהו. עכשיו, זה פלא גדול. אתה אומר' איך אני אשפיע כמוהו. מה, אני הקב"ה? לכאורה זו דבקות. על העניין של הדבקות אמרו שאי אפשר להתדבק בו הלוא אש אוכלהו. אמרו "התדבק במידותיו" - מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. קדושים תהיו כי קדוש אני. והנוסחה היא – 'מה הוא אף אתה'.

אז נעשה מכנה משותף - מה המכנה המשותף של הכל של הבורא? מה הוא טוב ומיטיב - אף אתה טוב ומיטיב. מה הוא משפיע - אף אתה משפיע. ואם נשאל שאלות אבל מה זה טוב ומיטיב ומה זה משפיע? שוב, מדברים ב'רחל בתך הקטנה'. אז אמרו חז"ל דבר נורא פשוט,  (מופיע ב'תלמוד עשר הספירות' חלק ה'): כשהוא אחד ושמו אחד אז הוא אחד ואז אי אפשר להגיד על זה שום דבר חוץ מזה שהוא אחד. אבל ברגע שיצא משהו ממנו, אתה הנברא נמצא בחרדת נטישה. זה ברור. ואתה מיד רוצה לחזור.

אבל באיזה רגש הוא נמצא ביחס אליך? באיזה רגש הוא נמצא ביחס אליך? אהבה. למה? הוא רוצה להחזיר אותך. קודם זה היה אחד, עכשיו האחד נהייה שניים, אז מה נהיה ביניהם? אהבה. אבל זה הבורא יודע והבורא עושה את זה, הקב"ה נמצא ב-mode  של אהבה, רק אתה לא נמצא ב- mode של אהבה. במה אתה נמצא? ב- mode  של חרדת נטישה. אתה ישר מזהה מה החסרת. עכשיו, כדי לחזור בחזרה אז הוא אומר לך' תשמע, נכון, אנחנו נפרדנו ו'הוא' ו'שמו' לא אחד. 'הוא' זה האור ו'שמו' זה אתה, זה הנברא. זה לא אחד. אבל 'הוא' אוהב את 'שמו'. 'שמו' בחרדת נטישה מ-'הוא', ואין לך שינוי צורה יותר גדול מזה.

מה צריך להיות ?

1. הוא יגיד לך' אם אתה תאהב כמוני אז אנחנו נהיה מאוהבים, אז נהיה אחד. אז קודם כל צריך למצוא את המקום שבו קודם כל אנחנו נתפסים במקור של אהבה - זה אחד.
2. שתיים - אני לא יכול להיות נצרך לו. אני לא יכול להיות נצרך לבן זוג שלי, אני לא יכול להיות נצרך לשום דבר.

עכשיו, מה זה לאהוב? לאהוב זה לקבל אהבה או לתת אהבה? אז לקבל אהבה אמרנו שאי אפשר כי אני נצרך. לתת אהבה - הקב"ה צריך את האהבה שלי? זו הטעות של כולם ועכשיו זה שיא השיעור.

להיות גוף עצמאי להוצאת אהבה כמו שמש -

שיא השיעור אומר ככה - המחשבה שלי אם אני אהיה גוש של אהבה שאתן אהבה, אתה אומר' הוא לא ראוי, היא מעצבנת אותי, אני לא רוצה לתת לה אהבה. היא לא צריכה, הוא לא צריך, הוא לוקח ממני יותר מדי אהבה. וכשאתה מגיע אתה אומר לו' טוב, אף אחד לא ראוי לאהבה שלך, אין בעיה, תן לבורא. אז מה, הבורא צריך אהבה ממני? יוצא שאתה לא נותן אהבה מכל הסיבות שבעולם. והנקודה היא כאן זה שאתה צריך לתת אהבה בלי שום קשר בכלל לאף אחד.

השמש יוצאת ומאירה לכולם בשלוש מאות שישים מעלות וזה לא משנה אם לפניה דעאש, חמאס, רוחאני, משה רבינו, הרב שיינברגר, זה לא משנה מי נמצא לידה. לכאורה אתה יכול לצאת בבוקר ולהגיד לה' שמש שמש, עם כל הכבוד לך, תגידי לי, את עושה משהו נגד ריבונך? אדונך טוב ומיטיב, את טובה ומיטיבה לרשעים האלה? איך זרחת בגרמניה בזמן השואה? איך זרחת בזמן שהיה נפילת בית המקדש? עכשיו, היא יכולה להגיד לך אני מלאך. אני רק שמש. אני לא עושה חשבונות. אני כדמות רבי. מה רבי טוב ומיטיב, גם אני טובה ומיטיבה. עכשיו, אתה מקבל, לא מקבל, אני לא עושה חשבונות.

"כי שמש ומגן השם" - שמש הוא מרפא בכנפיה. והקב"ה אמר ונתן הוראה שאנחנו נהיה ככוכבי השמיים לרוב. אמרו חז"ל כוכבי שבט לא כוכבי לכת. כי כוכבי לכת מקבלים לעצמם, זה סתם זה אבנים קרות, אין להם תאורה משל עצמם. ואילו כוכבי שבט זה כמו השמש. הם תאורה בפני עצמם, הם מאירים בפני עצמם. "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

אז אם ככה, אנחנו בכלל צריכים לחשוב לא בקונספט של זוגיות. אנחנו צריכים לבודד את עצמנו ולשאול מאיפה אני מדליק עכשיו את הגנרטור של האהבה שיוצאת ממני. לא אהבה עצמית, אהבה שיוצאת ממני, אהבה שאני מוציא אותה. מאיפה אני נהיה שמש לבריות של אהבה?

לדבר הזה אנחנו קוראים 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. אם אתה נזקק לבן זוג ואפילו אם אתם חיים טוב, מה קורה אחרי שהוא מת? אתה נהיה עוד פעם אומלל. אז הנה אתה נשענת על מישהו. ואם אתה נשענת עכשיו על הרב שלך והוא נפטר? ואם נשענת על הקב"ה ועכשיו יש חורבן בית המקדש או זמני הסתרה או שהקב"ה מביא שואה? אנשים הכי גדולים שהיו לעם ישראל היו בהלם שהייתה שואה. וחזרו כשהם כעוסים על הקב"ה. אז הנה, הקב"ה אומר' שמת אותי כאהבה שתלויה בדבר – כל עוד טוב לך, אני חבר שלך. לא טוב לך, אתה אפילו לא שואל למה, ישר זרקת אותי. ואז הם ובניהם ונשיהם ותלמידיהם ובני בניהם עושים על האש ביום כיפור כהתרסה לקב"ה.

אז אי אפשר שאתה תהיה נצרך למשהו. זה לא תלוי במישהו חיצוני. אם אתה תהיה טוב אתי אני אהיה טוב אתך, ואם אתה לא תהיה טוב אתי אז אני אמרוד בך. זה לא יכול לעבוד בצורה כזאת.

אנחנו יודעים שזאת התפיסה הכלל עולמית - אני אהיה נחמד אם אתה תהיה נחמד אבל אם אתה לא תהיה נחמד אז גם לי יש צד לא נחמד. זה לא עובד ביהדות. איך קוראים לזה ביהדות? נקימה ונטירה. ולכן כתוב, הפסוק המלא הוא "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'". שחז"ל אמרו, "ואהבת לרעך כמוך" זה אמצע פסוק זה לא תחילת פסוק וגם זה לא פסוק שלם. למה הפסוק מתחיל "לא תיקום ולא תיטור"? הפירוש של המלבי"ם אומר כי האהבה הזאת היא אהבה שתלויה בדבר, כאשר מה היא אומרת? אם אתה תהיה טוב אתי אני אהיה טוב אתך. ה"ואהבת לרעך כמוך" יהיה בתנאי שגם אתה תעשה "ואהבת לרעך כמוך". ולכן כתוב לא לא לא. "לא תקום ולא תיטור" זה אומר - אתה לא תלוי בזה, זה לא משנה מי נמצא פה.

זה אומר שכל אחד ואחד מאתנו צריך להיות גוף עצמאי לאהבה, לביקוע של אהבה, להבקעת אהבה, להוצאת אהבה כמו שמש.

[דברי הרב נווה: אני רוצה שהמודל של השמש יהיה לכם לנגד הראש, יהיה לכם לנגד העיניים כל הזמן].

כאן נשאלת השאלה;

• מאיפה אני אוציא את הכוחות האלה? איך אני מתחבר לזה ומאיפה אני מוציא את הכוחות האלה? מה, להיות עכשיו פוצי מוצי לכולם? לחייך לכולם? חיבוקי ונישוקי לכולם? כאילו' מאיפה יש לי את הכוחות האלה? אני יכול להחזיק מצבי רוח פה ושמה אבל מאיפה יהיה לי כל הזמן כוח? מי הולך כל הזמן עם הדבר הזה?
• זה לא אנושי לעמוד מול בן אדם ששונא אותך ורוצה לפגוע בך ואתה עדיין מחייך אליו. כאילו, אתה יכול להגיד' תשמע, אני לא מלאך. עם כל הכבוד, אני לא מלאך, אין לי את הכוחות האלה. זה נחמד לשמוע את זה, זה נעים לדעת שזה קיים מתישהו, אם יש בן אדם כזה זה נחמד להיות לידו, אני לא כזה. כאילו, זה לא אנושי כמעט. ככה זה נראה. ככה רוב בני האדם אומרים.

"איה מקום כבודו להעריצו" -

אז התפקיד שלנו זה לעשות לזה עכשיו חידוש, זה לחדש את זה. אנחנו כמובן לא נצליח לעשות את התהליך הזה היום כי זה זמן. כל דבר כזה צריך הבנה ועומק וריאליזציה והגות וצריך למצוא את המקומות האלה בנפש. תבינו שאנחנו מתפללים על זה כל יום שבת ברגע הכי גדול של היום ב'מוסף של יום שבת' – "איה מקום כבודו להעריצו". אנחנו שואלים את הקב"ה, ברגע הכי גדול, בעלייה הכי גדולה, בעלייה של 'תפילת העמידה' שהיא מביאה אותנו ל'עולם האצילות' וזה 'אצילות דאצילות' כי זה יום שבת. תפילה של יום חול מביאה ל'עולם האצילות' ותפילה של יום שבת מביאה ל'אצילות דאצילות'. ז"א, אתה נמצא בעלייה הכי גבוהה שיכולה להיות ושמה אתה לא אומר משהו לבורא, אתה שואל אותו. אתה שואל אותו שאלה – "איה מקום כבודו להעריצו", בוא תגיד לי איפה המקום הזה בכלל. איפה המקום הזה בתוך הנפש שאני אהיה מסוגל להוציא אהבה כמוך? אהבה שאינה תלויה בדבר. ומשאירים את זה. משאירים את זה כשאלה שאין עליה מענה. משאירים את זה. למה? כדי שהקב"ה יאיר לנו את זה בתוך הנפש. אז ה"איה" הזה לוקח לזה טיפה זמן. אבל אנחנו חייבים לדבר על זה. אנחנו צריכים לדבר על זה כדי למצוא את המקום הזה.

אז קודם כל אנחנו צריכים לעשות כמה פעולות שאנחנו צריכים לעכל אותם; בראש ובראשונה לא לצרוך שום דבר ולא להישען על אף אדם. לא להישען על משהו שהוא לא נצחי.

אם אתה לא יכול להבטיח שיהיה לך משהו שהוא נצחי וימשיך אתך לנצח נצחים, אל תישען עליו. גם אם אתה עכשיו רעב מת וכל מיני דברים כאלה, אל תישען על זה.

היו אנשים שהיו אומרים' תשמע, אני רעב. אני לא יכול בלי אוכל. אני אמות בלי אוכל. זה מה שאמרו למשה במדבר. אמר להם' בואו נחכה שלושה ימים, אחרי שלושה ימים פתאום ירד מן. אמר להם' אתם חיים? אתם לא מתים? איך זה? אדם שלוקח סמים הוא בטוח שהסמים יחזיקו אותו וזהו הוא לא יכול בלי סמים, זהו זה החיים שלו. פתאום אתה מעביר אותו תהליך של גלימה ואתה אומר לו' הנה אתה עומד, הכל בסדר, אתה רואה? רק היית מכור, והרגשות שהיו לך כתוצאה מהצריכה היו כאלה שנתנו לך אשליה שאתה לא יכול בלי זה, עברת גמילה והנה אתה יכול בלי זה.

אז אנחנו צריכים לעבור גמילה מן הצורך במישהו אחר. עוד פעם, זה לא בקטע של לזרוק את האנשים, זה לא בקטע של לחזור לבדידות, זה לא בקטע של כפיות טובה, זה לחזור אליהם אחרת. זה לחזור אליהם ממקום אחר טוב יותר. מקום שבו אני מעניק. אבל עוד פעם, זה לא שאני מעניק לזולת כי אני מעניק לזולת, הפואנטה היא לא בזולת - הפואנטה היא זה שאני מעניק.

אני צריך למצוא את המקום שבו אני נמצא במקום שמעניק - זה המקום האלוקי. זה שנולדנו חלק אלוק' ממעל, נולדנו ב'צלם אלוקים'; מה הוא – אף אתה. מה הוא רחום – אף אתה רחום. מה הוא חנון - אף אתה חנון. מה הוא אוהב ללא תנאי - אף אתה תאהב ללא תנאי. יש לך את זה בנפש, אתה רק צריך למצוא את כיס התודעה הזה, אתה צריך למצוא את זה בתוך התודעה. תחפש את התודעה הזאת בתוך הנפש, יש את המקום הזה שאתה אומר' הנה זה יצא, ואתה קם בבוקר כשאתה מוצף אהבה. ואתה אוהב. ואם יגידו לך, את מי אתה אוהב? אומר' זה לא קשור את מי אני אוהב, אני אוהב. אני אוהב כי אני האהבה, זה לא קשור את מי. זה לא תלוי למי.

כשפנס נדלק, אתה אומר לו, שנייה על מה אתה מאיר? זה לא קשור, אני מאיר. עכשיו אתה יכול לכוון אותי למעלה, תכוון אותי לאן שאתה רוצה אבל הפנס דולק. אנחנו כל הזמן יחסיים, אבל למי, אבל למי למי, מי ראוי לי בכלל? זה לא קשור. אתה צריך לדלוק. ברגע שאתה תדלוק, תדלוק. זה המצב הבריא והטבעי שלך. זה לא קשור אל מי. ברגע שאתה תעשה חישובים, אתה מכבה את עצמך.

ללמוד על מה שמפריע לנו לתת אהבה, ולהיות האהבה -

אז קודם כל צריך לדעת שיש מנגנון (לא של הדלקה) של קיימות האהבה ללא תנאי. זה קיים כל הזמן, רק אני רוצה להפוך לכם את הקטע הזה ולהגיד לכם שאנחנו מכבים אותו כל רגע. ז"א, אנחנו כבר שמש, לא צריכים להיות שמש, אנחנו כבר שמש, רק שמים לה חלונות וסוגרים את התריסים כל יום. למה? מישהו אומר לך איזה משהו, טוב, אין בעיה, התריס הזה סגור לך. מישהו עושה לך איזה משהו, אין בעיה, אני מוריד עליך את הווילון. אבל אם אתה תפסיק עם הפחדים וכל החרדות האלה, אתה תראה שאתה כבר דולק מששת ימי בראשית.

אהבה זה כמו בריאות – לא מוסיפים על הבריאות. אדם בריא לא יבוא לרופא ויגיד לו' תשמע, אני בריא ברוך השם, אני רק רוצה להיות עוד יותר בריא. אם אתה יכול לעשות אותי עוד יותר בריא אני אשמח מאד. אם אתה בריא והדופק שלך תקין, 72, 120/80 לחץ דם, אתה נראה בסדר, הכל בסדר, נושם, הולך, לחץ ריאתי בסדר, ב"ה, אי אפשר להפוך אותך להיות יותר תקין מזה. אתה תקין, אתה בריא. אם אתה תהיה חולה אז אני אדע ביחס לבריאות מה קרה לך.

אותו דבר – יש לנו טבע רוחני שהוא טבע רוחני, זה טבע רוחני - אי אפשר להוסיף על האהבה של הבורא. אתה לא יכול להיות יותר אוהב מהאין סוף. וזה כבר טבעי, אתה כבר כזה. והעובדה היא שהטבלה הזאת של הטור הימני והטור השמאלי תקינה אצלך, היא בריאה אצלך, כי אתה מבין שצדק זה טוב ושלום זה טוב, אתה מבין שכל זה זה טוב, נהדר. ואתה מבין גם שיש לך בלבול סדרים, נהדר. אז בוא נעשה 'סור מרע ועשה טוב'.

אז הנקודה המרכזית היא קודם כל לנסות להבין שאנחנו צריכים להסיר מלא פחדים, מלא חשבונות, מלא רציונל תרבותי שהוא כ"כ עקום, שאין לנו מושג אפילו מאיפה להתחיל לגנות אותו. אבל תבינו שיש כאן משהו שעיוות לנו מאד את השכל. ולכן הוא עיוות לנו גם מאד את הלב. אבל אתם לא צריכים לדאוג לאהבה ומאיפה תביאו כוחות לאהבה - אנחנו כבר דלוקים, והאהבה כבר קיימת. אתה צריך רק להסיר את כל מה שמונע ממך לתת אהבה.

כמו שמחלה זה הפרעה. היא הפרעה לבריאות, היא לא תוספת, היא רק הפרעה לבריאות. תסיר את גורמי המחלה, הבריאות חוזרת על כנה. כמו בן אדם שנכנס לו קוץ, רק תוציא את הקוץ, הגוף יחלים, הוא יודע לבד לתפוס את המקום שלו. ואם תעשה שריטה עבה מאד על היד. תעשה שריטה מאד חזקה, תסיר, תנקה את הפצע יפה יפה, אתה תראה איך הוא מחלים יפה יפה וחוזר לעצמו. זה פלא איך התאים יודעים לחזור תא אל תא תא אל תא. מאיפה הם יודעים להשלים את הרקמה? מאיפה הם יודעים? מה מתכנת אותם לעשות את זה? אתה הרי לא תופר את זה עם חוט ברזל ומשאיר את זה ככה. אם אתה תקרע בד רגיל, אתה כן צריך לתפור ולהשאיר את זה ככה עם הסימן של התפר. אבל גוף האדם אתה לא צריך. תיקח לאדם את הכבד, תוריד לו חצי, הוא משלים את החצי השני של הכבד שלו. כאילו לא היה כלום. תוריד לו חצי כבד הוא משלים את הכבד שלו. יש רגנרציה לחלק מהאיברים שלנו. כמו שהלטאה יודעת לעשות לעצמה זנב חדש.

אז אותו דבר - אנחנו לא צריכים להוסיף אהבה, אנחנו גם לא צריכים ללמוד על אהבה. אנחנו צריכים ללמוד על מה שמפריע לנו לתת אהבה ומה שיותר מפריע לנו להיות האהבה.

יש לזה קריטריונים;

אנחנו צריכים לקבל החלטה בתוך הנפש -

בראש ובראשונה – חזון - כי האדם הולך הרבה פעמים לפי הרצון שלו. הרצון שלו מקרב אליו את המציאות הזאת.

דוגמא – נניח, אנשים נוסעים לאמריקה' מה אתה עושה באמריקה? אני רוצה להיות שחקן בהוליווד. מה אתה עושה עכשיו? מלצר. אוקיי. משחק למדת? כן. אתה יודע לשחק פה ושמה? כן. מה אתה מחכה? שמישהו יגלה אותי. אני מחכה לראות שמישהו יגלה אותי. כסף יש לך? לא, אני מלצר. מה אתה עושה עכשיו? מה אתה תעשה עכשיו בהוליווד? בוא תסביר לי את האסטרטגיה שלך. יש לך יחצן? מישהו מנסה לדחוף אותך? יש לך סיכוי? לא יודע. מה אתה עושה? לא יודע, נראה, נשמע את זה, נשמע את זה, אולי מישהו ידחוף אותי לכאן, קצת אני אכנס, אני אנסה להבריג את עצמי, אני לא יודע מה. ומחזיקים את זה אבל בראש, ומחזיקים את זה בראש, והחלום נמצא בראש חזק מאד, אני אעמוד על הבמות ואני אהיה שחקן בהוליווד,  אני רואה את עצמי כוכב ראשי בהוליווד. ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד שזה קורה לו. רוב השחקנים בהוליווד ככה מספרים. זה התהליך שהם עברו. עכשיו, אם אתה תסתכל רציונלית, אם היינו אנשים שהיינו פוגשים עכשיו את המלצר הזה בהוליווד, היינו אומרים לו' אחי, חבל לך על הזמן. תחזור לארץ, תעזוב אותך משטויות. אז איך זה קרה שלחלק מהם זה כן הצליח? איך חלק מהם התפלחו מהסטטיסטיקה ונכנסו להוליווד?

יש דוגמאות הרבה יותר דרמטיות – 'מהטמה גנדי' אמר: 'אני רואה את הודו בלי אנגלים. אני רואה שאנחנו למעשה אימפריה הודית עצמאית עם טיהור אתני ללא אלימות'. [דברי הרב נווה: אני לא יכול להסביר לכם אפילו כמה זה היה הזוי. אני לא יכול להסביר לכם בתקופתו כמה זה היה הזוי. כי הודו הייתה תחת משטר אנגלי, ואנגלים שלטו במוסדות החינוך. חצי מההודים עד היום לומדים חצי אנגלית כזה. השמות שלהם כבר שונו. הם היו עבדים של האנגלים שמה. זה ממש היה כאילו הזוי].

אתה מתכוון להיכנס להודו, ללבוש סרי, לשבת עם הנול, לא להיות בפוליטיקה, בלי לעשות הפגנות, בלי אלימות, בלי לירות כדור אחד ואתה רוצה להעיף את האימפריה האנגלית? כאילו, איך אתה מתכוון לעשות את זה בדיוק? אבל הבן אדם ראה את זה כחזון בראש שלו. הוא החזיק את זה. אנשים נדבקו בחזון שלו, ובלי אלימות העיפו את אנגליה. והם קמו באותה שנה כמונו, ב- 1948. אנחנו קמנו אחרי שואה, אחרי מלחמות, מלחמת התשה, מלחמת העצמאות, מלחמת זה, מלחמת זה, והבן אדם הזה קם עם סרי. צריך להבין את זה.

העניין של החזון של למה הקב"ה טחן להם ארבעים שנה "ארץ זבת חלב ודבש". אתם הולכים לארץ זבת חלב ודבש. אתם נכנסים לארץ זבת חלב ודבש. אז הוא טחן להם את זה בתוך הראש צריך להיות לכם כאן ארץ זבת חלב ודבש, אז אפילו שאתם רחוקים ארבעים שנה מארץ זבת חלב ודבש, זה לא משנה, אתם תגיעו לארץ זבת חלב ודבש. שיהיה לכם בראש שזה המקום שלכם.

אז אותו דבר – הכוח של החזון הוא כוח חזק מאד בלהחליט, כי זאת החלטה. חזון זאת החלטה. החלטתי - שמה אני אהיה.

דוגמא נוספת - אנשים שעושים דיאטה. [דברי הרב נווה: באים אלי אומרים לי: 'הרב, אני הולך לעשות דיאטה'. אני שואל: אתה החלטת שאתה מוריד את המשקל? לא. אז זה לא יצליח. אם לא החלטת אז עזוב אותך זה לא יצליח. אנשים שהולכים לעשות קיצור כיבה. שמים בבטן בלונים, מבזבזים מאות אלפי שקלים על כל מיני תוכניות של הרזיה למהלך השנים עצמן אבל הוא לא קיבל בתוכו את ההחלטה שהוא רוצה להיות רזה. הוא פשוט רוצה פטנט, הוא רוצה פטנט שיעזור לו להיות רזה אבל פטנט לא יעזור לך אם לא גמלת את ההחלטה בתוך הנפש]. אתה צריך לדעת - אם גמלת את ההחלטה, החלטת, עשית בום, זהו, אתה עכשיו מעכשיו רזה. זה הכל עניין של החלטה. החלטה זה חזון - מה שאנחנו מתכוונים חזון זה החלטה. חזון זה החלטה. אתה צריך להחליט את זה. אם החלטת את זה זה יקרה ביל הוק וביל קוק ואף אחד לא יעצור אותך. אם החלטת, גמרנו.

ואם באמת אנחנו בוחנים את כל בעלי החזון, שאתה תגיד אבל גם זה היה בעל חזון וזה לא הלך לו. וגם זה היה בעל חזון וזה לא הלך לו. הם לא קיבלו את ההחלטה. זה עניין של לקבל את ההחלטה בתוך הנפש.

כתוב 'רבים עשו 'רבי כמו שמעון בר יוחאי' ולא עלתה בידם'. יש 'רבי שמעון בר יוחאי' ויש אנשים אחרים. אם אתה גמלת לעצמך את ההחלטה. והחלטה זה אומר' זה עכשיו החיים שלי, אין לי חיים אחרים. אם לא סגרת את ההחלטה הזאת, זה לא יקרה. אז כל אדם שידע, אם זה יצליח או לא יצליח, זה הולך לפי ההחלטה. אם החלטת שאתה תצליח. זה עניין של החלטה.

כי בהחלטה יורד משהו בלב, משהו חזק קורה בלב. ואם אתם תרצו לראות את כל ההצלחות שהיו לכם בחיים, אגב, הצלחה זה לא לקבל דווקא מאה במבחן. גם לברוח עם החבר לאנגליה ולחיות אתו שמה שלוש מאות שנה זה גם כן נחשב להצלחה. למה? עשית? החלטת? אז זה הצליח. כי ברגע שאתה החלטת ואתה עשית את זה, לא ספרת אף אחד ממטר. אבל זה היה עניין של להחליט בתוך הנפש.

-אז אנחנו צריכים להחליט-

[דברי הרב נווה: אני כבר רוצה להגיד לכם: אתם רוצים לדעת אם הזוגיות שלכם תסדר? זה כשאתם תחליטו. ברגע שאתם תחליטו זה יסתדר. אם אתם תבואו לעוד יועץ, ועוד קורס, ועוד מישהו שייתן לכם לפי הקבלה ולפי המיסטיקה, ולפי שמות ולפי פטנטים כאלה ואחרים, זה לעולם לא יקרה. אתם צריכים לקבל החלטה 'אני אוהב את הבן אדם הזה'. 'הזוגיות שלי תצליח'. 'אני אפתח את עצמי לאהבה'. ברגע שאתה תקבל את ההחלטה זה יקרה. אם לא קיבלת, שכח מזה. זה לא משנה גם מי ישב פה על הכסא, גם המשיח ישב פה על הכסא זה לא יעזור. כי את הבחירה שלך אף אחד לא לוקח. אם לא קיבלת החלטה שאתה רוצה לאהוב את הבן זוג שלך, זה לא יעזור. אז זה עניין של החלטה.

אותו דבר זה לעניין של סיגריות. אותו דבר זה לגבי עניין של אפילו להחליף מיניות, להחליף הכוונה בן זוג, נניח מהקהילה הלהט"בית, זה הכל עניין של החלטה. אם אתה מחליט שאתה בר שינוי, אז זה יקרה. אין דבר שאדם לא יכול לעשות אותו. אתם צריכים לדעת את זה].

'הבעש"ט' אמר שאם בן אדם יחליט, הוא יכול לרחף באוויר. עד כדי כך. זה הכל עניין של החלטה. הבעיה היא שאנחנו כל הזמן יושבים על המדוכה. כל הזמן. ואיך זה בא לידי ביטוי?

[דברי הרב נווה: אני שומע כל הזמן, 24 שעות ביממה, 'הרב, הפוטנציאל שלי לא ממומש'. 'אני מרגיש שאני לא שייך לעולם הזה'. 'אני לא מרגיש שיש לי מה לעשות פה'. אני אומר: אין לך תכלית, אין לך חזון? 'לא, אני לא יודע מה'. עסק, משהו, מקצוע? 'לא'. יש לך בן זוג שסגרת עליו? 'יש לי משהו אבל ככה'. אז כאילו, הכל כזה תלוי באוויר. אין שום החלטה לשום כוון. עכשיו שתבינו, אם הוא לא יקבל את ההחלטה אין אף אחד שיעזור לו. כי כרגע ההחלטה שלך זה להישאר באוויר. אז גם אם ינסו להנחית אותך אתה תחזור בחזרה. ינסו להנחית אותך, תחזור בחזרה לאוויר. כי אתה החלטת שאתה נשאר באוויר.

כשאני רוצה לעזור לאנשים, אפילו שהם נמצאים במצבים פתולוגים, אני שואל אותם אם החליטו לצאת מהמצב הזה. אז אנשים אומרים לי: 'אבל אני לא יכול'. אמרתי' אני לא שאלתי אם אתה יכול או לא יכול,  שאלתי אם אתה החלטת שאתה רוצה לצאת מזה. אם יש לך החלטה שאתה רוצה לצאת. אני רק רוצה להגיד לכם: רוב האנשים מחליטים להיות במצב שלהם. מי שנכנס למצב שלו זה בגלל שהוא החליט שהוא נמצא במצב הזה.

יש החלטה במודע ויש החלטה בתת מודע. החלטה בתת מודע זה להיות בדיכאון קליני, לכולנו,  אבל ברגע שבן אדם הגיע להחלטה והוא מיישב את זה בתוך הנפש, משמה הוא שואב את הכוחות. אז החלטה וחזון הם היינו הך].

הבנת הזולת היא תנאי מרכזי לאינטימיות ולדבקות -

עכשיו לצורך העניין הזה אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עושים את הדרך מבחינה טכנית. אז מבחינה טכנית אינטימיות זה שווה הרבה דברים, ז"א זה שווה ל-הרבה דברים. בראש ובראשונה, כבר נגיד' תנאי המרכזי לאינטימיות ולקירבה ולדבקות היא הבנת הזולת. בלי זה זה פשוט לא ילך. בלי זה זה אכזריות. בלי זה זה יומרה. בלי זה זה התנשאות. זה גאווה. זאת שפיטה. זאת ביקורת. זה לא יפה. בכ"כ הרבה צורות זה פשוט לא יפה. ומעל הכל, זה שקרי. לא להבין את הזולת זה שקרי לגמרי. למה? כי אתה כזה בדיוק, אתה פשוט מסרב להכיר בזה. אתה בול כזה. אתה גם רוצח ואתה אנס ואתה פדופיל וכל מה שכתוב על כל הרשעים בעולם זה בדיוק אתה. פשוט לא עשית לזה acknowledge בפנים.

היהדות לא מאשימה. בניגוד למקומות אחרים שמטיפים לאדם להכרת הרע, ושהוא יבין שהוא אשם, ושהוא לא בסדר, באמת חכמת הקבלה לא גורסת ככה. אין אשם. והיא טופלת על האדם את המסע הזה לעבור בתוך הנפש שלו בכל מיני דרגות, דווקא כדי שהוא יבין את הזולת. הרי למה הקב"ה מעביר אותנו את המסעות האלה? כדי שנבין זה את זה. איך אני אעשה "ואהבת לרעך כמוך" עם רוצח, אם אני לא הייתי רוצח בעצמי? אז הקב"ה קודם כל שם אותי רוצח כדי שאני אבין רוצח. עכשיו, רוצח זה לא צריך להיות עם דקירה ובסכין. מעצם העובדה שאני אמרתי לבן אדם בראש 'הלוואי תמות', אז אני רוצח. בעיני התורה שתדעו לכם, הרהורי עבירה קשים מעבירה. אז אני רוצח כמוהו, פשוט, אם המשטרה הייתה מתירה לי, או אם אף אחד לא היה רואה אותי, או אם אני הייתי מצליח להרוג במחשבה ואף אחד לא היה יודע את זה, הייתי עושה את זה.  

שאלה – נניח שבאמצעות הרהור הייתי מצליח להדליק אש בשבת? הרהור, לא נוגע בידיים, לא אומר כלום, שום דבר. באמצעות מחשבה הייתי מצליח להדליק אור בשבת, היה מותר? בוודאי שאסור. אז למה? כי אומרים לך' תשמע, ההרהור הזה מתחיל להשפיע. אז מדברים על הרהורים של חול בשבת. שאפילו לא להרהר בחול בשבת. אתה אומר' אפילו אל תעשה עסקים בראש. זה נפסק להלכה. חס ושלום לא עלינו, מחילה מכבודכם, תורה היא ועלינו ללמוד, לא להרהר בבית השירותים, לא להרהר בבית הכסא דברי תורה. אתה אומר' כאילו מה, זה הרהור, מי יודע מזה? ואני גם לא אומר לאף אחד שום דבר, אני לא מוציא את זה החוצה, סתם, מהרהר בראש. הרבה פעמים זה קורה שדווקא חידושים הכי גדולים בעולם מגיעים שמה. ברור, השטן אומר' כנס כנס, אני לא עליך כנס כנס, תתחיל להרהר, אל תדאג, אני אתן לך לעלות בעולמות חבל לך על הזמן. כשתצא אני אקח את זה אליי. זו הבעיה, נכנסים לשירותים, פותח לך את השמיים, כשאתה יוצא הוא לוקח את הכל ל'סטרא אחרא'. בגלל זה באים חידושים. וזה האמת היא כ"כ ברור לראות שזה ככה, שאיך שאתה נכנס לשירותים, כל החידושים בעולם פשוט תוקפים אותך. פתאום אתה חושב דברי תורה אתה אומר' בואנה איזה צדיק אני חבל לך על הזמן. אפילו פה אני חושב דברי תורה? זה 'סטרא אחרא', צא החוצה תראה שזה פתאום נעלם. אבל זה באמת פלא לקלוט את זה כאילו' איך זה קורה? זו אחת הדוגמאות. זה ממש חלק מההוכחות של להבין שיש כאן משהו שאנחנו לא שמים אליו לב. ובינו ובינה שאסור להרהר באחרת בזמן שאתה נמצא איתה.

אז התורה נכנסת עד לרמה של הרהור כאילו זה אמיתי לגמרי. היא מדברת על זה כאילו זה מציאות. אל תהרהר. ואפילו בחלום שמישהו נודר בחלום, זה נדר. אתה צריך לעשות התרת נדרים אם נדרת בחלום. קורה שפשוט מצאת את עצמך נודר בחלום משהו, ואתה מתעורר ואתה אומר' נדרתי. ואתה אומר' טוב, זה היה חלום. אז אומרים לך' לא, אתה צריך לעשות התרת נדרים. תספר את החלום הזה לרב שישמע מה קרה שמה ואם צריך הוא יגיד לך לעשות התרת נדרים. אתה אומר' אבל זה חלום, הלו, כאילו מי התכוון לזה בכלל? זה לא שחשבתי או כיוונתי את זה. קרה, פשוט מצאתי את עצמי נודר. אתה ראית את הנשמה שלך נודרת ואתה צריך לעשות התרת נדרים אפילו על נדר של חלום. אנחנו אומרים את זה בהתרת נדרים, אנחנו קוראים לזה 'נדרי חלום'. אנחנו עושים התרת נדרים אפילו על 'נדרי חלום'. אז הרהור זה דבר חזק מאד.

להבין את הזולת מתוך עצמי -

אז כשאנחנו מדברים בכלל על הקונספט שנקרא 'אינטימיות' ואני מדבר על להבין את הזולת, אני קודם כל צריך להגיע למצב שאני באמת מקבל אותו, ואני לא שופט אותו ואני לא מבקר אותו, אני פשוט מנסה להבין אותו ואיך אני אבין אותו? מתוך עצמי. מה שאני רואה, קיים בי. אנחנו כבר מכירים את החוק של 'עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני'.

[דברי הרב נווה: עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני. אנשים שואלים אותי: רגע, סליחה הרב, אני גבר, אני רואה אישה, אז מה זה עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני? בטח. יש מידת התכללות בכולנו, יש נשיות בכל גבר ויש גבר בכל אישה. זה ברור. זה ברור לגמרי, רק צריך להתחבר למקום הזה. אם אתה תשפוט את המקום הזה, אז אתה לא מתחבר למקום הזה אז אתה לעולם לא תבין אז אתה תשנא. אבל אם אתה תתחבר למקום הזה, מתוך המקום הזה אתה תבין אותו].

אז קודם כל צריך להתחבר למקום הזה כי אתה אומר' איך למעשה אני אתחבר לרוצח? עכשיו, הוא רצח פיזית אבל יש עוד המון תהליכים נפשיים שאתה יכול להתחבר אליו בהרהור להרהור. יש מקום שאתה תמצא שבו אתה והוא אותו דבר. אז פיזית אתה לא דקרת אף פעם, אבל שניכם חשבתם ליטול נפש. במקום ששניכם חשבתם אתם נפגשים, אין הבדל ביניכם. זה מאד חשוב לא להתיימר מעל אף אדם. כל מה שאתם שומעים בחוץ, קיים בכל אחד ואחד מאתנו. כולל פדופיליה. אז לא לשפוט אמא ששוכחת תינוק באוטו ולא לשפוט ילד שדוקר חבר שלו. ולא לשפוט מישהו שאונס את הבת שלו, פשוט לא לשפוט את זה. אנחנו לא אומרים שזה טוב, אנחנו מנסים לתקן את זה אבל פשוט לא לתת לזה ביקורת ולהתיימר שאני יותר טוב מזה. זה בדיוק קיים בי ואין כאן משהו שלא קיים בי.

סיפור על הרבי מלובביץ' - יש סיפור מאד מפורסם בחב"ד שה'רבי מלובביץ'' קיבל קהל, הוא לא ידע את זה אבל קיבל אליו להתייחדות נקרופיל. נקרופיל זה אדם שבא על מת. אז הגיע אליו אדם שבא על מתה. עכשיו, הוא רצה להתוודות והוא אמר את זה ל'רבי מלובביץ''. נכנס פנימה ואז מיד הוא יצא והרבי סגר את הדלת. עכשיו, אותו אדם יצא מאד נסער והרבי הפסיק את השעות קבלה אז השמש לא הבין, דופק לו בדלת, הרב, הרב, לא עונה אז הוא רודף אחרי ההוא, מה קרה, מה אמרת לו? לא, אני אמרתי משהו נורא לרב. מה אמרת? לא, אני לא יכול להגיד, הוא הפציר בו איזה שעה ובסוף הוא אמר לו. הוא אמר אוי ואבוי בטח הרבי יושב שמה מצטער בצער השכינה, והוא מתפלל לקב"ה איך הגענו למצב הזה? חשב שהרבי עושה בטח 'תשעה באב'.

טוב, הוא נכנס לחדר והוא רואה אותו יושב ולומד. הוא מסתכל על הדברים ויושב לומד אז הוא שואל את הרבי: הרבי, הכל בסדר? למה הרבי סגר את הדלת? אז הוא אמר לו שכשהבן אדם הזה בא הוא ניסה לחפש איפה זה נמצא אצלו. אז הוא אומר' אצל הרבי? מה הקשר בין זה לבין הרבי? אז הוא אומר לו' היום בבוקר אני כתבתי חידוש, לא הייתי בטוח שהחידוש הזה נכון ועכשיו אני מסתכל ואני רואה לאור הבן אדם הזה שהחידוש הזה לא נכון וזה נקרא בא על מת. לא היה צריך לתת לפירוש הזה פתרון, זה כאילו היה מת ואני ניסיתי לדחוף לו פתרון.

הרי מה זה לבוא על מישהו? זה לתת לו אור, זה להכניס לתוכו אור והפירוש הזה כאילו היה מת, לא היה צריך להכניס לו. הוא אמר' אני דחפתי את זה, אני אילצתי את הפירוש ועכשיו פסלתי את הפירוש. וכל מה שהוא עשה זה פשוט קרע את החידוש שלו. זה כל הסיפור. אבל ככה הרבי ראה את זה. זה נשיא הדור. תקלטו מה זה נשיא הדור. זה אדם כזה שיכול להיות נשיא הדור. רק אדם כזה יכול להיות נשיא הדור. כי נשיא הדור מסתכל על כל הדור לא כ'אני מתנשא מעליו, אלא בקטע של לקחתי מישהו, ואני קולט זה קיים בי. הוא פרט בי, אני הכלל, אני הנשמה הכוללת והוא פרט בי.

אז הוא עשה את זה במלבושים, בעולם המלבושים הוא עשה את זה ככה, אבל אני שורשית אני גרמתי לו לעשות את זה. זה רק אדם בסדר גודל כזה יכול להגיד את זה. אבל היופי הוא זה שהתיקון שלו הוא מתקן את זה מתוך עצמו. הוא לא מתחיל להגיד לו 'אוי ואבוי אתה זה, תעוף לי מהמשרד..' רק צדיקים גדולי עולם מבינים שזה עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני.

הסיפור על 'קורח' זה שאומרים ל'משה רבינו' למה זה בא על 'משה רבינו'? אם זה עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, מה, קורח ומשה רבינו? זה איש שלום זה קורח, זה מחלוקת. איך הוא בא? כי הקב"ה אמר למשה רבינו' למה אני גלגלתי אליך צער של קורח. למה הגלגול של קורח בא עליך כצער? אז הוא אומר שבשמונת ימי המילואים שהכינו את המשכן, הקב"ה עוד לא הודיע ל'משה רבינו' מי הכהן אז הוא היה בטוח אני הכהן. מי יהיה הכהן? למי הקב"ה מגלה את כל הסודות של בית המקדש? למי הוא מגלה איך לעשות את הדברים? לי הוא מגלה אותם והוא לא אמר לי על אף אחד אחר. ואוטוטו עוד שמונה ימים המשכן מוכן, מי יהיה כהן גדול? אני.

אחרי שמונה ימים הוא אמר לו זה לא אתה זה אח שלך. ובאותו היום מה עשה משה רבינו? בעלות השחר, איך שעלה השחר, שם את אח שלו. למה? הוא אומר' שהקנאה לא תקונן בי. שאני מייד אמליך אותו ואגיד לו, זהו, עכשיו אתה הכהן וזהו, שהקנאה לא תקונן בי במהלך היום. אם אני אעשה את זה בערב אני אתחיל לחשוב אבל למה הוא ולמה לא אני.. עכשיו, מכיוון שזה עדיין קינן כי היו כמה שעות בין הלילה לעלות השחר, זה עדיין ישב, כאב לו, למה אני לא הכהן הגדול? הקב"ה בוא ואומר לו: אני חייב לנקות לך את זה. איך אני אנקה לך את זה? עם קורח שקטרג לך על הכהונה? אִתגר את הכהונה. וככה זה על כל דבר ועניין.

וכאשר היה הסיפור עם המרגלים אז 'משה רבינו' בא ואמר: עם ישראל מאוחד פה במדבר, הכל כאן נהדר, אנחנו חיים כמו מלאכים. יש לנו עמוד האש בלילה, עמוד ענן ביום, הם אוכלים מן, שותים מבארה של מרים. מן זה בזכותי, בארה של מים זה אחותי. ענני הכבוד זה בזכות אח שלי. מטיילים כאיש אחד בלב אחד, יעני הכל טוב.

אז מגיעים לארץ, הקב"ה אומר לו: שלח לך מרגלים. שלח לך בשבילך. שלח לך מרגלים ויתורו את הארץ. הוא לא אמר לו שלח מרגלים אם אתה רוצה, הוא אמר שלח לך. אני רוצה שאתה תשלח את המרגלים. אתה חושב שמשהו לא בסדר בעם? אז שלח לך. ואז היה לו צער המרגלים.

בקיצור, בחסידות מחזירים את הכל אל 'משה רבינו'. מסבירים שכל העיוותים האלו מתחילים שורשית אצלו ולכן היה לו צער גדול מאד. אז הם הוציאו את זה אבל הצער שלו תוקן, עד כדי בסוף שהוא לא נכנס לארץ ישראל כי הוא היכה בסלע במקום לדבר אל הסלע. למה? 'משה רבינו' אמר' אם אני כזה בן אדם רע, אם לי יש את כל העיוותים האלה, הסלע הרי זה הלב, כתוב: זה "תיקון לב האבן", התיקון שנשאר לנו לעשות נקרא "תיקון לב האבן". אומר' אם הלב שלי הוא לב של אבן כזה אז אני צריך לשבור אותו. כי לגבי 'משה רבינו' זה "ייקוב הדין את ההר". אני צריך לשבור אותו אז אני אכה בסלע כי הוא ראה את זה כאילו זה הלב שלי אז אם זה הלב שלי אני צריך להכות בו. אז הקב"ה אמר לו זו טעות.

גם לאדם אסור להקשות על עצמו. אדם צריך להיות רך עם עצמו. תדבר אל הסלע, אל תכה בסלע. אפילו אם אתה מבין שזה מהעולם הפנימי שלך, דבר אל הסלע ואל תכה בסלע. למה? הכאה מראה שאתה לא מבין, ודיבור מראה שאתה כן מבין. כי דיבור זה פרוטוקול תקשורת והכאה זה אלימות, אלימות זה לשון אילם, אילמות. אז הוא אומר לו' על זה שנתת לעצמך את המכה זאת בלב, על זה אתה לא נכנס לארץ ישראל כי אם אתה תיכנס לארץ ישראל אתה לא תבין אף אחד.

סיפור מפורסם על 'רבי אלעזר ברבי שמעון' - כתוב שהוא הלך לרבי שלו במגדל גדור ולמד תורה כל הלילה (זה מדרש שהוא משל, זה הכל משלים, זה לא אמיתי), קם בבוקר, רכב על חמור על שפת הנהר. בדרך לעיר הוא רואה אדם שנראה לו מכוער. המכוער אמר לרבי אלעזר ברבי שמעון 'שלום עליך רבי רבי מורי מורי'. אמר לו: איזה מכוער אתה. היתכן שיש עיר במכוערים כמוך? אז אותו מכוער אומר לו' אני לא יודע רבי, אז אולי תפנה לאמן שעשאני? אז הוא מיד ירד מן החמור, קלט שעשה טעות והלך ברגל אחרי אותו איש לפייס אותו. עד שהגיעו לאותה עיר שאליה הוא היה צריך להגיע. כשהגיעו לפאתי העיר יצאו אליו אנשי העיר כדי לקבל את הצדיק והם אומרים לו שלום רבי רבי מורי מורי, אז המכוער אומר' למי אתם קוראים מורי מורי, רבי רבי? אז אומרים לו: זה שמהלך אחריך. אומר' שלא ירבו כמותו בישראל. למה אתה אומר ככה? הוא סיפר להם את כל הסיפור. אמרו לו: אעפ"י שזה המקרה, מחל לו שאדם גדול הוא בתורה. נכנס רבי אלעזר ואמר "לעולם אדם יהא רך כקנה ולא קשה כארז".

זה המשל, מה הנמשל?

(זה לא סיפור אמיתי, זה לא היה אבל זה סיפור של מה שהוא עבר בנפש).

'רבי אלעזר' למד תורה כל הלילה במגדל גדור והלך לאורך הנהר, נהר זה נהרה, זה אור. בבוקר כשרכב על החמור הוא הגיע לדרגה שהוא רוכב על החומר, כמו המשיח. עכשיו, אדם כזה אומר' אם אני הולך לאורך הנהר, יש לי נהרה גדולה, כלומר' אני עקבי, ואני רוכב על חמור, מה משאיר אותי עוד בעולם? למה אני לא נפטר? למה אני לא מתוקן? אני צריך להיות מבורר ומתוקן וללכת מפה. אז הוא הסתכל בנפשו ואז הוא מצא איש. 'איש' בשפת הענפים זה תכונה, והתכונה הזאת נראתה לו מכוערת. במדרש לא כתוב איזה' יכול להיות שזה עקשנות, יכול להיות שזה גאווה, יכול להיות שזה מה שהוא מצא אבל זה לא משנה, חז"ל השאירו את זה עלום בכוונה. ואז הוא פנה לאותה תכונה שהוא מצא ואמר' איזו תכונה מכוערת יש לי. הנה יש לי תכונה מכוערת.

אבל שוב, זה אותו משה שהיכה בסלע ואז אותה תכונה אמרה לו' אבל מי ברא את התכונה הזאת? נניח גילית שאתה עקשן, אבל מי ברא את העקשנות? נניח גילית שאתה גאוותן, אבל מי ברא את הגאווה? אתה בראת את זה? אולי זה משמש לקודש? ואז ניסה לפייס את עצמו כביכול עד אתה העיר, וכשהגיע לאותה העיר אמר' "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא קשה כארז", ארז זה עץ קשה. הוא יעמוד ברוח, אבל אם תהיה רוח מספיק חזקה היא תשבור אותו. אבל קנה, קנה סוף זה דבר שאם תהיה רוח אפילו הכי חזקה הוא יתכופף ויחזור חזרה. אז אומרים לאדם: "לעולם יהא אדם רך כקנה". כאילו' אל תהיה אדם קשה. אל תהיה קשה כדי שלא תהיה רוח של ביקורת עצמית כ"כ קשה שתשבור אותך. שהביקורת העצמית שלך לא תשבור אותך. "לעולם אדם יהיה רך כקנה ולא קשה כארז". שאם תעבור בתוכך אפילו ביקורת עצמית, תהיה רך כקנה ואח"כ תעמוד בחזרה. קורה, יעני מה אנחנו, מלאכים?

אינטימיות מתחילה מהבנה שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני -

אז אותו דבר ככה אנחנו צריכים כביכול להתחיל את כל הסיפור מהתחלה. אם הסיפור הוא סיפור של אינטימיות, אינטימיות מתחילה מהבנה. איך מתחילה הבנה? מזה שאני מבין בכל לבי שמה שאני אשמע מהבן זוג שלי, מחבר, מאדם אחר, זה קודם כל קיים בי. בגלל שעולם פנימי קיים בעולם חיצוני, זה חייב להיות קיים בי. אין דבר שלא קיים בי. זה נמצא בי. אז למה קוראים לזה 'שנאת חינם'? כי אומרים לך' מה, אתה שונא את עצמך? אתה בא אתה אומר' אבל הוא, אבל אני לא גס רוח כמוהו, אני לא בור כמוהו. אז יש לך בורות ואתה כן גס רוח כמוהו. זה לא בא לידי ביטוי באותם דברים, אבל בעולמות עליונים יותר זה כן נמצא שמה. אם ה'רבי מלובביץ'' אמר על עצמו שהוא נקרופיל בתורה, מי אתה שאתה תדבר אחרת?

זה כ"כ חשוב לא להתיימר ולראות תוך כדי שהבן אדם מדבר, למצוא, לעשות search, ממש scanning בנפש, ולראות איפה אני מוצא אותו בתוכי, ולראות, אהה, אוקיי הנה אני רואה. ואז אתה יכול למצוא טרנסג'נדר אצלך בנפש והומו ולסבית ורוצח ומחבל ואפילו את עמלק. וכשאמרו לנו "מחה תמחה את זכר עמלק", אתה אומר איך אני אעשה את המצווה הזאת היום? אני לא יודע מי זה עמלק. מישהו יכול להגיד לי מי זה עמלק? איך אני אעשה את המצווה? נניח שאני רוצה לעשות את גמר התיקון.

אמרו על האריז"ל שהוא עשה את גמר התיקון. אמרו על 'בעל הסולם' שחי לפני שבעים שנה שהוא עשה את גמר התיקון. איך הוא עשה את גמר התיקון אם הוא לא מחה את עמלק? איך אנחנו רואים את זה שהוא מחה את עמלק? הוא מחה אותו בתוכו. הוא גילה את העמלק שנמצא בתוכו ומחה אותו. מה עמלק שהיה אז בחוץ? לא משנה. נניח הנאצים לצורך העניין הזה. זה לגביו סימל את העמלק. אבל הוא לא הסתכל ואמר' הנאצים יימח שמם ודברים כאלה, הוא ישר קלט שיש בו משהו נאצי. ישר הוא קלט את זה.

אבל ככה עובדים. אם אתה תתחיל להתיימר ולשנוא את הסביבה שלך כי הוא כזה והיא כזאת והוא ככה והיא אמרה ככה, לעולם לא תצא מזה. אבל אם אתה תמצא את כולם בתוכך ותדע לרפא את זה בתוך הנפש, זה המקום שבו התריסים מתחילים להיפתח, והווילונות מתחילים לעלות, והשמש מתחילה לצאת החוצה. ואז בכל אחד אתה מוצא את עצמך ואז יש לך הבנה לכל אחד ואז גם כל אחד ייראה לך מוכר. כל אחד ייראה לך מוכר. אין אדם שאתה לא תסתכל עליו ואתה תגיד' זה מוכר לי. לא הפרצוף שלו והקורות חיים שלו. מה שהוא מייצג. הסמל שהוא מוכר לי.

ואז אני אתחיל לאהוב את הבריות מתוך זה שאני אבין אותם, מתוך זה שהן נמצאות בתוכי. כמו שאתה מסתכל על ילד, נניח שהילד שלך עושה מעשה קונדס. אם תסתכל טוב, ככה היית כשהיית קטן. מה אתה מתיימר עכשיו להעיר לו? ככה היית כשהיית קטן. לילדים שלנו יש את כל התכונות שלנו. רואים את זה כ"כ ברור. אז מה, אתה תגיד לילד שלך מה, אתה גנב בגלל שחזרת בתשובה? גם אתה היית גנב. ואם אתה רואה את הילד שלך גנב, סימן שאתה עדיין גנב, אפילו אם אתה עם זקן וכובע. ככה זה, רואים את זה אחד על אחד. אתה מסתכל על הילדים שלך, אתה רואה את עצמך. אז להתיימר, ולהתחיל לתת להם מכות על הידיים, ולהטיף להם מוסר, ולצעוק עליהם, ולהגיד להם זה לא יפה וכל מיני דברים כאלה, לְמה? מתי אתה תצליח לחנך אותו? רק כשאתה תגיד לו שאתה מבין אותו.

להחזיק ידיים בכל המצבים -

[דברי הרב נווה: יש ימים שהילדה שלי קמה בבוקר ולא בא לה ליטול ידיים. ואם היא נוטלת כבר ידיים, אז לא בא לה לברך. אז מה אז העולם הוחרב בגלל שהילדה של אריק נווה לא מברכת? לא, אני מבין אותה מאד. גם לי יש פעמים שלא בא לי לברך. וככה אני מתחבר אליה. מתוך הנקודות האלה אני מתחבר אליה. והיא מבינה את זה. למה? כי אבא לא כועס, ואבא לא עושה פרצופים ואבא לא עושה עניינים. כאילו' בסדר, הכל בסדר, והיא מבינה את זה.

אבל ההתחברות יכולה להיות אח"כ ממקום אחר. אבל קודם כל היא לא דחויה, אני לא מסובב אליה את הראש. אני לא נותן לה תחושה של אכזבה, כאילו' עכשיו אני מבין אותך, הכל בסדר. ניפגש אח"כ. ואז יום אחד היא יכולה לפתוח את התריסים ולהגיד שהיא אוהבת אותי ואני אוהבת את העולם, אבא קדוש וכל העולם קדוש וקדוש קדוש קדוש. בסדר. אז אנחנו לא מתרגשים מזה, ואנחנו לא מתרגשים מזה כי גם זה יכול להשתנות כל רגע. כי היא יכולה לרדת מהכסא של הנטילת ידיים ולהביא לאטמה לאחותה. בשנייה, זה סותר אצלה. זה הקב"ה אוהב אותי אבל יש לי בעיה עם אחותי. זה ככה. בסדר.

אז לא צריך כאילו להילחץ מכל דבר. את זה אנחנו מבינים ואת זה אנחנו מבינים. ועד שאדם מגיע ליציבות נפשית לוקח זמן קצת. זה לוקח זמן קצת. אבל אתה צריך להראות לו' אני איתך בכל התהליך.

למה חברות נקראת חברות? זו התחברות. אתה מתחבר. אתה מתחבר אליו פה ואתה מתחבר אליו פה ואתה מתחבר אליו פה ואתה מתחבר אליו פה. אז בימים שהיא לא אהבה לברך אז הייתי איתה פה. ובימים שהיא אהבה לברך, הייתי איתה פה. ובימים שהיא לא פה ולא פה, אז הייתי איתה פה. אז מה היה כל הקטע הזה? זה רצף של ידיים שלא עוזבות. לא עוזבים ידיים. וזה מה שהיא זוכרת. שאבא היה אתי גם כשהייתי למעלה למטה, אז זה ייזכר לה בחיים לא משנה בכלל מה היה בחוץ, מה היה מצבי הרוח, אבא לא עזב לי את הידיים כל החיים שלי. אז זה מה שייזכר לה וזה מה שיישאר לה בראש.

וזה מה שאנחנו צריכים לעשות אחד עם השני – להחזיק ידיים בכל המצבים. תחזיקו ידיים בכל המצבים. אז היום הבעל ככה, מחר האישה ככה. אבל אם אני מחזיק ידיים פה, ואני מחזיק ידיים פה, אני מחזיק ידיים פה, מחזיק ידיים פה, יוצא שעשרים שנה החזקתם ידיים, אז למה שזה לא יהיה אינטימי? למה שלא תהיה שמה אהבה? ולמה שלא תהיה שמה חברות? אבל אם היא הייתה ככה וצעקתי עליה ואח"כ אני הייתי ככה והיא צעקה עליי, פעם אני אשם, פעם היא אשמה, איפה נגמור את זה?

הקטע הוא להחזיק ידיים ולהגיד' עכשיו איפה אנחנו? לא משנה איפה אנחנו. למטה אז למטה, אנחנו עכשיו למטה אבל אנחנו למטה ביחד. עכשיו איפה אנחנו, למעלה? אז למעלה ביחד. מה זה משנה איפה אנחנו? העיקר שאנחנו נמצאים ביחד. אבל זה יהיה מתוך הבנה עמוקה של' התחתנו, אני לא עוזב, לא משנה עכשיו מה יקרה.

הרי באמת זה פלא גדול מאד איך מתחתנים. זה פלא עצום, אתה אומר' אין לי מושג מה יקרה לי איתה מחר בבוקר. אין לי מושג. אולי נלך מכות, ההורים שלה יתערבו, חס ושלום יצא לנו ילד כזה, יכול להיות שיצא לנו ילד אחר, המצב הכלכלי ישתנה, מאיפה אני יודע מה יכול לקרות? מה, אני צריך עכשיו להתחייב לבן אדם אחד כל החיים שלי? כאילו' זה לא נראה אנושי. אבל אם אתה אומר' יש לי עכשיו קואצ'ר לחברות ועכשיו התחתנו? כן. מה שאני יודע זה שמעכשיו אני מחזיק את הידיים ואני לא עוזב. עכשיו, נכנסים לרכבת הרים? אין בעיה. אבל מהרכבת הרים לא אכפת לי איפה אנחנו נהיה ברכבת הרים, למטה למעלה, ימינה, שמאלה, אנחנו מחזיקים ידיים. ואפילו אם ניפול מהרכבת הרים, אנחנו נופלים ביחד. "זאת האישה אשר נתת עמדי" - ורק על זה אנחנו נמדדים.

ואותו דבר זה בינינו לבין הקב"ה – אותו דבר בדיוק. הקב"ה אומר' תשמע, אני אטלטל אותך אבל אל תעזוב לי את הידיים. אבל אני אטלטל אותך חבל לך על הזמן. אני אטלטל אותך בשואה, אני אטלטל אותך בגלות, אני אטלטל אותך בחורבן שני בתי המקדש, אני גם אשלח לך 'שיר השירים'. אל תדאג, יהיה גם מישהו שישלח לך ממני מכתב כמה אני אוהב אותך. אז זה מאד מבלבל. אתה מקבל מכתב של 'שיר השירים', אח"כ אתה מקבל חורבן בית ראשון. איך אני מתמודד עם הדבר הכי יפה בעולם ועם החורבן הכי גדול בעולם? איך אני מתמודד? הוא יגיד לך' תחזיק לי את היד. ככה אתה תתמודד, 'תחזיק לי את היד'.

על 'משה רבינו' כתוב: "בכל ביתי נאמן הוא". פלא שהקב"ה לא שיבח אותו על כלום. הוא אמר "האיש משה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה" אבל זו לא הייתה הפואנטה. כאילו' הקב"ה צעק עליהם איך אתם מדברים על עבדי משה "בכל ביתי נאמן הוא". אתה אומר' לא אמרת שהוא למדן, לא אמרת שהוא תלמיד חכם, לא אמרת שהוא צדיק, לא אמרת שהוא חסד, לא אמרת שהוא .. אפילו לא אמרת שהוא רבינו, אפילו לא אמרת שהוא בעל יכולת מילולית טובה ללמד אתכם. לא אמרת את כל זה. מה אמרת? שהוא נאמן.

אם הוא אמר את זה, סימן שהוא רוצה מכולנו שזה מה שנהיה. נאמנות. זוגיות צריכה נאמנות ונאמנות זה להחזיק ככה ידיים. וברגע שאתם מחזיקים ככה ידיים, אפילו אם באותו רגע אתה לא מבין, אתה יכול להגיד באותו רגע' אני לא מבין אותך. אמרת משהו' כרגע אני לא מבין אותך אבל אני רוצה להבין אותך. תני לי לקחת כמה נשימות טובות ואני אנסה להבין אותך. ואז אח"כ אתה תבין אותה. אם אתה תיתן לעצמך, אתה תבין אותה. ההתיימרות והגאווה הכי גדולה, ברגע שאתה ואתה אומר' אוקיי, אין לי קשר אליה, לא מבין אותה. זו הגאווה הכי גדולה. לא משנה מה קורה בבית; הבית מבורדק, לא מסתדרים, חינוך הילדים לא מוצא חן בעינינו, הוא עומד על רגל שמאל.. היא אוכלת את השיער, זה לא משנה, מה זה משנה.

[דברי הרב נווה: אנשים זורקים לי כל מיני דברים שהבן זוג עושה בבית וזה דוחה אותם. יש כל מיני כאלה כשבן אדם רואה את זה וזה דוחה אותו, זה גורם לו לדחייה. יש אנשים שלא יכולים לראות מישהו שם שיערות בפה. ויש מישהי שפשוט לוקחת כל הזמן ושמה בפה בשביל הקטע, בשביל ההרהור. הוא מסתכל על זה וזה ממש מביא אותו להקאה. ואי אפשר לשפוט לא אותו ולא אותה, אבל הוא' אני לא מבין, אבל אני לא מבין, אני לא מבין ואז אח"כ זה רבנות.

תרגיע. אנשים כאלה למשל, אותו שאלתי, תגיד' אין לך תנועות הרהור? אז הוא אומר' אני מהרהר אני מוריד את הראש ככה, ואם מישהו היה ככה נגאל מזה שאתה מוריד את הראש? זו תנועת הרהור, היא עושה תנועת הרהור. אז אפשר ללמד אותה ואנחנו נעבוד על זה שהיא תוריד את השיער, אבל כרגע זו לא הפואנטה בכלל השיער שלה לא שיער, זו תנועה. אתה תופס אותה כרגע על תנועה, בוא נעזור לה להוריד את התנועה הזאת].

אז אנשים כ"כ שטחיים, הכל בחוץ, כל מדליק אותם, כל דבר מסעיר אותם, כל דבר זה סיבה למסיבה, כל דבר זו מלחמה, כל דבר זה דרמות. ואם אנחנו נשאל' למה זה קיים בטור השמאלי? הרי זה קיים בטור השמאלי. זה כואב לך, למה אתה עושה את זה?

יש משהו בטור הימני והוא הסכנה - הסכנה הכי גדולה זה בשתי מילים - (תלכו עם זה קצת כי זה חשוב מאד להבהיר לכם);

• 'קורבנות' - אנשים אוהבים מאד להיות קורבנים, רחמים עצמיים.
• והדבר השני זה 'אני צודק'.

אלה שני הדברים שהורסים לנו את הנשמה. אבל אם האדם יבין מה באמת התכלית של המציאות ולְמה באמת הוא נולד, כל זה לא יהיה.

בסך הכל נבראנו לתת אחד לשני ידיים ולא לעזוב. וכל השאר אנחנו יכולים למצוא באמצע.

אנחנו עוד נלמד על זה כי עוד לא מצאנו את הנקודה הזאת של האהבה שאינה תלויה בדבר.