זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

לתקן עולם במלכות שדי - חלק ב'

עבור אלה שעושים את ה'שקלא והטריא' הזאת ומצליחים להבין שבאמת הפחדים שלהם מדומיינים, מצליחים לאט לאט לצאת לחירות, זה השלבים הראשונים. אלה שלא, אז החיים יעשו להם את זה, זה שיהיה להם ברור, החיים ממילא יעשו את זה. אתה פוחד שלא יהיה לך אוכל? לא יהיה לך אוכל. אתה פוחד שתהיה הומלס? תהיה הומלס. אתה פוחד שיחסר לך כסף? יחסר לך כסף. זה בכוונה נעשה ככה כי הקב"ה רוצה להראות לך' what's the big deal? אתה לא יכול לעבוד עם הדברים שמנהלים אותך כי אז אתה תהיה ירא מזה, אתה תפחד מזה, אתה תעשה הרבה דברים כמו להתחנף או למכור את עצמך ואת הגוף שלך ואת החיים שלך ואת הנשמה שלך לשטן, רק כדי להגיע למצב של לא להיות הומלס או לא להיות לבד או לא להיות רעב.

אז הקב"ה ידחוק בדר"כ את האנשים האלה לאותם מקומות וזה נקרא - תיקון.

אז הנכון הוא להסתכל על אותם דברים ולעשות 'משחקי מחשבה' - משחקי מחשבה זה לא דמיון מודרך, זו מחשבה מודרכת. אז בוא נניח שלא יהיה לי אוכל, לפחות כמה ימים, אני לא אוכל, אז מה יקרה? בוא נניח שאני אהיה הומלס, אז מה יקרה? ולאט לאט לאט לשחרר את הפחדים האלה. כי שוב אנחנו אומרים: ברגע שהפחדים מנהלים אותך אז הפחדים זה היראה שלך, זו העבודה זרה שלך, אתה מפחד מן הפחד אז זה מה שמנהל אותך; אתה קם בבוקר ביחס לזה, אתה הולך לעבוד לא בגלל שאתה חושב שזה ערך אלא אתה הולך לעבוד כי אתה מפחד להיות רעב או אתה מפחד להיות הומלס, אז אתה עובד לא מהסיבות הנכונות.

נקודות נוספות שקשורות לעניין הזה של 'למה אני אגוצנטרי' - ושוב אנחנו חוזרים לעניינים של פחד - זה שוב חרדת נטישה - אני מפחד להיות לבד. אתה מעדיף להיות עם מישהו שיוצר שאתה תהיה עוד יותר בודד מאשר שאתה תהיה לבד ואתה תהיה יותר בן חורין? יש אנשים שנמצאים עם מישהו שעושה אותם עוד יותר בודד, מכיוון שאין עם מי לדבר, אין הכלה. אנחנו  לא מדברים כרגע על מישהו שהוא קצת שפוי ואפשר ליצור אתו איזשהו קשר, אנחנו מדברים על מישהו שהוא עוקץ ופוגע והורס, אבל אתה לא מוכן לעזוב אותו כי אתה מפחד להיות לבד.

כל הפחדים האלה נרשמו על עם ישראל כשהם יצאו ממצרים; איך נצא ממצרים? מה הפחד שניהל אותם? סיר הבשר, איך נאכל? מה נאכל? אח"כ העניין של' ובאיזה בית נגור? ואח"כ מה שניהל אותם זה ההגדרה שלהם ומה שהמצרים דחפו להם כפסיכולוגיה, ממש כמו בן אדם רגיל. אז אם לא תצא למדבר בלי שתייה בלי אוכל בלי בגדים עם התנתקות מהגדרה אחרת של 'אני מוגדר ביחס למצרי', 'אני מוגדר ביחס למטריקס', 'ביחס למקום העבודה שלי', 'אני מוגדר ביחס לבן זוג שלי אפילו', 'אני מוגדר ביחס למישהו'. אם אתה לא תצא משמה למדבר, אתה עדיין במצרים, עבד עבדים, והוא מנהל אותך והאלוקים שלך זה פרעה.

אז מאד חשוב להתמודד עם המושג הזה של 'למה בעצם אני אגוצנטרי'.

עכשיו, יש כל מיני דברים, מחשבות, שזה נראה רציונליוּת. אבל כבר נאמר', תכניסו את הכל לתוך הפחד. למשל, אתה אומר לבן אדם: 'בוא תעשה חסד עם מישהו', לא, מה, למה שאני אעשה? אם אני אתן אני אשאר בלי. הוא אין לו, אז שילך לעבוד, וכל מיני דברים כאלה. שוב, תבדוק, למה הנתינה שלך מוגבלת? למה הנתינה שלך מוגבלת?

לצורך העניין הזה, לפחד הזה אנחנו נקרא חשבונאות - אנחנו עושים חשבונות; בין אם זה בכספים, בין אם זה בזמן, נניח, אתה יכול להגיד למישהו: 'אולי תהיה עם החבר שלך, אתה רואה שהוא עובר עכשיו קטע עם האישה שלו, הוא צריך עכשיו איזה שעתיים שיחה'. מאיפה יש לי שעתיים שיחה? אני יש לי שעתיים שיחה? אני יש לי שעתיים ביום? אני בשביל עצמי אין לי שעתיים ביום, אז בשבילו יהיו לי שעתיים ביום?' אז העניין של הנתינה היא מוגבלת. ואז תשאל את עצמך: למה אתה מחשבן שהנתינה היא מוגבלת? מי אמר לך שאתה תפסיד שעתיים? אולי זה יגיע באיזושהי דרך אחרת? אולי הקב"ה יאריך לך את החיים בשעתיים? על סמך מה אתה החלטת שלא יהיו לך שעתיים? אולי היום יסתדר לך מבחינת לוחות זמנים כדי שיהיו לך שעתיים? אם אתה תלמיד חכם והוד מעלתו חושב שיהיה לו ביטול תורה אז אולי יהיה לך את המוחין של מה שאתה רצית ללמוד בתוך שעתיים? אז החשבונאות הזאת לא באה בחשבון כשמדובר אצל הקב"ה.

אז תראו כמה דברים עושים לנו את ה- putting down הזה של להוריד אותנו להיות אגוצנטרי, שנותנים לנו סיבות להיות אגוצנטרי.

[דברי הרב נווה: אז אני כבר אגיד' אני העליתי כאן כמה, אבל אני רק אומר: תשבו עם עצמכם ותשאלו את עצמכם לא שאלה לגבי מישהו; אבא שלי, אח שלי, הבן זוג שלי, מישהו שמציק לי, תשאל את עצמך שאלה שעומדת בפני עצמה – למה אני אגוצנטרי? ואני לא מדבר על האשמה, תרדו מהאשמה. לא צריך עכשיו להגיד' וואוו, אני מרגיש אשם בגלל שאני אגוצנטרי. אנחנו אגוצנטריים כי נולדו ככה, זה התיקון שלנו, זו מלאכה שנתנו לנו לעבוד עליה כי ההוויה המקורית שלנו היא לא אגוצנטרית, רק, עכשיו אנחנו כלואים בתוך האגוצנטריות ואפשר לצאת ממנה. אנחנו פשוט מזוהים איתה, זו הבעיה, שאנחנו מזוהים איתה ועל זה אנחנו עושים את הדיון. אז כשבן אדם נמצא פה, הוא צריך לשאול את עצמו עכשיו שאלות של' למה אני אגוצנטרי?].

לגבי עניין של פחדים - אפילו פחדים הישרדותיים כמו נניח פחד מנחש, סתם דוגמא, שזה גם כן אחד מאלמנטים שמשאיר את האדם להיות אגוצנטרי. פחד ממשהו שמשאיר אותו הוא. כי יש אנשים שאין להם פחד בכלום. לדוגמא – 'רבי חנינה בן דוסא' - בתקופה שלו באו אליו ואמרו לו' יש ערוד בכפר (זה סוג של נחש ארסי ממית והוא כבר המית כמה), אז הוא הלך, הוא שם את הרגל שלו בחור הערוד, הערוד הקיש אותו והערוד מת. אז הוא הוציא את הערוד, שם אותו על הצוואר שלו והלך בכפר ואמר: 'אין הערוד ממית אלא החטא ממית'.

עכשיו, נשאלת השאלה - אי אפשר היה לתפוס אותו בצורה יותר מתוחכמת? הרי אנחנו בני אדם, אי אפשר היה לעשות לזה איזו מלכודת? להרוג אותו? לזרוק עליו אבן? לסתום לו את החור? להביא עוד אנשים שיעזרו לך? מי אמר לך ללכת לשים את הרגל שם בפנים? - זה אחד.

שניים – יש עניין של 'פיקוח נפש' - אנחנו צריכים לעשות פיקוח נפש? לתקוע את הרגל שם, מי אמר לך שאתה תצא מזה בחיים?

שלוש – נשאלת השאלה – זה הירואיזם? זו גבורה לעשות את זה ככה בצורה כזאת? מה הייתה הפואנטה, מה ניסית לעשות?

אז הנקודה כאן היא שזו דמות הכי לא אגוצנטרית, הכי לא חושבת על עצמה. הוא כל הזמן היה עסוק במצווה ונתינה ולא הייתה לו מחשבה אגוצנטרית אז לא הייתה לו מחשבה שתמית אותו, אז הוא אמר: 'אין הערוד ממית אלא החטא ממית'. אז חז"ל שאלו שאלה – מאיפה אתה כ"כ בטוח שאין לך טיפה חטא? הרי כתוב: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אז הוא לא חשב שאין לו חטא, הוא פשוט ידע שהוא לא אגוצנטרי. איך יודעים את זה? כתוב ש'כל העולם כולו ניזון מרבי חנינא בני ורבי חנינא בני ניזון מכף של חרובים מערב שבת לערב שבת'. אז כל ההוויה שלו הייתה אנטי אגוצנטרית, רק את זה הוא ידע. הוא לא ידע להגיד את המילה 'אני'. אז הדמות שלנו של 'רבי חנינא בן דוסא' - כפי שהיא מוזכרת בגמרא, כל הדמות שלו זה של אדם שהוא לא אגוצנטרי, זה כל הסיפור, זה כל מה שאנחנו יודעים עליו.

ועכשיו, אי אפשר להשוות, נניח, הוא יותר מרבי שמעון, הוא פחות מרבי שמעון? הוא יותר גדול מרבי עקיבא? הגמרא לא אומרת את זה, אין שם דיונים כאלה, אבל כשמנסים לנסות להבין למה רק הוא עשה את הנס הזה? למה אחרים לא עשו את הנס? למה 'רבי מאיר' בלבד נקרא 'רבי מאיר בעל הנס'? למה על 'רבי עקיבא' לא נאמר משהו כזה? יש כל מיני דברים. אז כמובן שלכל אחד מהם יש איזושהי איכות מסוימת וכל אחד מהם נגע באור. הדמות של 'רבי חנינא בן דוסא', זו בדיוק הישות שהיא אנטי אגוצנטריות, שהיא בדיוק לא אגוצנטרית, וכל המעשים שלו ושל אשתו, מעידים על זה. וכל הסיפורים שמעידים עליו, צריך ללמוד את סוד הגמרא, כשלומדים את סוד הגמרא, אתה לומד' הנה יש לנו כאן ישות שאין שם 'אני' בכלל. יש על זה כ"כ הרבה סיפורים שמעידים שזו בדיוק האישיות שלו, זו בדיוק הייתה הפואנטה שלו של 'אני כאן אבל אני לא כאן'. וזה דבר גדול מאד.

אז אם הוא אומר: 'אין הערוד ממית אלא החטא ממית', באמת מי יכול עכשיו לעבור.. אני יכול לעשות עכשיו איזהscanning  כזה על כל התורה, על כל התרי"ג מצוות, כל ההלכות, מה עשיתי, מה לא עשיתי, מה הספקתי מה לא הספקתי, מה אני יודע, מה בתת מודע שלי יש. אולי מה עשיתי בעבר, אולי מישהו מקפיד עלי.. מאיפה יש לי את זה? אז הוא לא ידע את כל זה. זו גם לא הייתה הפואנטה, הוא רק ידע' כל הפואנטה שלו זה רק שהוא ידע שהוא לא אגוצנטרי.

אדם שהוא לא אגוצנטרי - המוות לא חל עליו, המוות ככללותו לא חל עליו. מלאך המוות חל רק על מי שהוא אגוצנטרי. הכוח של מלאך המוות, ושוב, אל תדמיינו את הדימן הזה עם הקרניים והאדם עם האדום... זה לא זה, אנחנו מדברים על הקונספט; מוות חל רק על מי שהוא אגוצנטרי כי מוות ואגוצנטריות זה אותו דבר, זה הרי 'נקודה אמצעית שאמצעיתה בסופה' - סופה באמצעיתה זה אומר שהיא עושה סוף על השפע, מה שעושה סוף על השפע זה מוות, אז לכן מלאך המוות חל על זה כי כל הרעיון של המוות הוא סוף, אבל מי שלא נמצא במקום של סוף או במחשבה של סוף, זה לא חל עליו, כמו משה רבינו, כמו דוד המלך, כמו המשיח. משיח זה אותיות חי-שם, אתם צריכים לדעת, מה זה חי שם? חי שם, לא פה. זה כדי להסביר לנו' זה עניינו של משיח, שכל החיות שלו היא שם. שם זה לא הכוונה' שם over there 2,000 קילומטר מפה, אלא רק שזה לא פה, שזה לא פה, הוא לא אומר זה פה. וזו נקודה מאד חשובה לנסות להבין אותה.

עכשיו, שזה לא ישמע לכם שזה דרגות גבוהות. ההוויה שלנו היא כבר אלוקית והכוחות שלנו כבר אלוקיים, רק שאנחנו באמת מאד חולניים. הבעיה היא שאנחנו ממשיכים לעשות את עצמנו חולניים, בשכנוע עצמי של 'אני מסכן', של קורבנות, של היענות לפחדים, של ניהול על ידי פחדים, חוסר חזון, אז יש דברים שפשוט לא נותנים לנו. אם לא הייתה לנו תקווה אז הקב"ה כבר מזמן היה ממית את המציאות הזאת אבל אם אנחנו חיים פה סימן שיש תקווה, יש דרך לצאת החוצה.

[דברי הרב נווה: אבל אני כבר אומר, אתם יכולים לעזוב את הכל, כל מה שקשור לתיקון המידות ואת המחשבות הרגילות של מה שאתם צריכים לעשות בעולם, עם מי כרגע להשלים ועם מי לא להשלים, איזה ספר לקרוא ואיזה ספר לא לקרוא ולהתעסק רק עם הנקודה הזאת - לשאול את השאלה – למה בעצם אני אגוצנטרי? ולענות על זה וצריך לענות על זה בדקדוקים ולברור את זה ולחשוב על זה ולנתח את זה היטב היטב היטב].

'אַיֶּכָּה' – למה האדם אגוצנטרי גם מול הקב"ה ? -

עכשיו, בוא ניקח אותך עם מישהו, תנסה להדביק את עצמך למישהו שאתה יודע בוודאות שהוא לא אגוצנטרי; צדיק, תלמיד חכם גדול, דמות מסוימת. אם זכית ויש לך בן זוג כזה אז אתה זכית ויש לך בן זוג כזה, עכשיו תנסה לחבר אותך אתו, ואם אתה אומר: 'לא מצאתי כזה', בסדר, נזרום אתך, אין ברירה אלא לזרום עם הטמטום, אבל בוא נצא עכשיו מתוך נקודת הנחה שאתה עושה עכשיו התבודדות אתה והקב"ה, אז עכשיו אין כלום, עכשיו זה רק אתה והקב"ה. אתה יכול לרגע באיזושהי דרך למצוא משהו, מה שאתה רוצה, שבה אתה לא תהיה אגוצנטרי מול הקב"ה? הרי הוא בחינת 'אין סוף', מה עכשיו? למה אתה סגור מפניו? אז הנה, לפני כל אחד מהם הייתה לך איזו מערכת מגננה; 'לא, הוא יפגע בי, זה יקרה לי, זה מפחד'.

אוקיי, בסדר, עכשיו אתה נמצא מול האור הגדול – "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות" ואין שם שום דבר חוץ מאהבה שאינה תלויה בדבר. מי שיש לו עדיין קושי עם זה כי הוא ילדותי והוא עדיין מנוהל מהאלוקים הילדותי שהוא חושב שזה אלוקים שהוא דין והוא ביקורתי וכאלה, שיראה איזה אלף עדויות של מוות קליני כדי לנסות להבין שכשיוצאים אתה ניצב מול אור עליון פשוט ממלא כל המציאות שרק אוהב אותך, הוא לא עושה כלום חוץ מלאהוב ויש שם אהבה שאינה תלויה בדבר. אוקיי, ואחרי שאתה תכניס את זה לעצמך היטב היטב לראש, אחרי אלף עדויות של מוות קליני שלא היה שמה אחד שהאור יצא עליו, הרביץ לו, קרע אותו.. בדיוק ההיפך, אור עליון פשוט ממלא כל המציאות שאוהב אהבה שאינה תלויה בדבר. זה לא קשור בשום דבר שעשית פה על פני כדור הארץ ואין שם מישהו שלא מרגיש את האהבה העצומה שלו שהיא ממלאה כל נים ונים בהוויה שלך.

אוקיי, עכשיו תגיד' למה אתה אגוצנטרי מול זה? למה אתה לא פתוח מול זה? צא להתבודדות פשוטה בינך ובינך. ועכשיו היית צריך כאילו לעוף עליו, משהו בך היה צריך להיפתח לעומת הישות הזאת. למה עדיין יש סגירות? אפשר להרגיש אפילו את חומות ההיכל. למה עדיין יש סגירות? עכשיו אין לך סיבה, אין לך סיבה.

[דברי הרב נווה: והאמת היא שזה מפעים להבין שזה קורה אפילו אחרי פטירה של האדם. ז"א, אלה שאני ראיינתי אותם והם היו לא מעט ואני שאלתי אותו: 'תגיד, איך לא התבטלת ישירות כמו טיפה לים באין סוף? אז הוא אמר: יש משהו שעדיין סוגר אותך. ואני אומר לו: 'תתרכז, מה סוגר אותך עדיין'? ואז הוא חושב חושב חושב, אומר, 'אני'. הם לא יודעים אפילו מה הם אומרים, חלק לא תלמידים שלי, זה רק כאלה שאני מראיין אותם, חלק אפילו בטלפון. אבל הוא לא יודע להגיד לי מה לא בסדר בזה, הוא אומר 'אני' אבל הוא לא יודע להגיד את זה, אז אני אומר לו: אבל אתה קולט שזה ים של אור שאוהב אותך אהבה ללא תנאי. למה אתה לא נפתח לעומת זה? אז הוא חושב חושב אבל הוא אומר, אבל אני צריך להיות 'אני'. זה יוצא, אפילו כשאנשים יוצאים מהגוף זה ככה. תראו כמה אנחנו מחזיקים כספות סתם. סתם].

לכן השאלה הראשונה שנשאלה את האדם הראשון לאחר החטא, הקב"ה שאל אותו – אַיֶּכָּה? איפה אתה? קודם היית איתי במרקם אחד, איפה אתה עכשיו? הוא התחבא בעץ. כתוב: "כי האדם עץ השדה", הוא התחבא בתוך עצמו. אבל זה פלא. אומר לו' אַיֶּכָּה? 'לא.., את קולך שמעתי בגן ואיחבא, ואירא מפניך', וזה. סיפורים.. וזה אדם הראשון.

אז תבינו כמה עבודה צריך לעשות כדי לצאת מן העץ. כמה צריך לצאת משם. וזה רק עבודה של דמיונות, הקב"ה אומר לו: איפה אתה? איזה פלא זה? איפה אתה? תחשבו שהקב"ה שואל אדם 'איפה אתה'? בוודאי שזו שאלה צינית, זו לא שאלה של באמת אני לא רואה אותך, נעלמת מפניי, אלא, בוא ננסה לעמוד עכשיו.

[דברי הרב נווה: אז השאלה הזאת של 'למה אני אגוצנטרי' שאני מבקש ממכם לענות עליה זו אותה שאלה כמו אַיֶּכָּה. שכל אחד יענה לקב"ה שהוא שואל אותך אַיֶּכָּה, עכשיו אתה צריך לענות לו. האמת היא שצריך לעשות על זה ניתוח עמוק, וכל אחד צריך לראות באמת עדיין מה מנהל אותו. קודם דיברתי על העניין של פחדים אפילו קטנים; למשל, אדם אומר לי: אני מפחד מנחשים וזה טבעי. אני אומר לו: אין בעיה, בסדר גמור, עכשיו בוא נדמיין שיש על השולחן נחש קוברה. אז הוא אומר לי: אני לא יכול לדמיין את זה. אבל אני אומר לו: אבל זה מדומיין, מה אכפת לך שנדמיין את זה ואתה מלטף עכשיו נחש קוברה, בוא נדמיין את זה. 'אני לא יכול לדמיין את זה'.

יש אנשים שמפחדים מאוקיינוס - יש מישהו שמוכן עכשיו לשחות אתי באוקיינוס? בראש, רק בראש. חושך, בואו, אנחנו יורדים עכשיו לאוקיינוס הקר. עושים צלילה ככה, מהחלל עושים צלילה לתוך האוקיינוס הקר. מוכנים? שמה יש כרישים לבנים, דינוזאורים, לא יודע, כל מיני דברים כאלה שנמצאים בתחתית. מי מוכן לעשות אתי צלילה בלי לפחד? אתם מבינים למה אני מתכוון? יש כ"כ הרבה דברים שאתה אומר' לך לשם בדמיון, הוא לא יכול, הדמיון לא לוקח אותו לשם. אתה אומר, אבל זה דמיון, מה אכפת לך להתמודד עם זה. מי שמפחד מעכביש אז שיחזיק עכשיו עכביש ככה ביד שלו. עכביש ענק כזה, ארסי, שיתחיל ללטף אותו. בוא תנסה לפחות לעבור במצב מדומיין את כל העוויתות; אם אתה נגעל מזה או לא נגעל מזה, זה מדומיין הרי, מה אכפת לך.

אז תבינו שזה מנהל אותנו מבלי שזה יהיה ממשי. כשזה ממשי זה פשוט נמצא ליד אז אתה אומר' הנה, החוש מראה לי אז אני צריך לפחד מזה. אבל זה התחיל עוד לפני שזה היה ממשי. יוצא שהדמיונות הם אלה ש... אתם מבינים לְמה אנחנו קוראים שהעולם הזה האמתי הוא הקרנה? אתה למעשה פוחד ממשהו פנימי שאתו צריך להתמודד, רק הקב"ה מקרין לך אותו פיזית. אתה לא מפחד מהעכביש הפיזי, אתה מפחד עוד מהעכביש המדומיין אז הקב"ה מקרין לך אותו כדי שאתה תיתקל בו. זה עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני.

עכשיו, זה יכול להיות כל דבר, זה יכול להיות פחד מכל מיני דברים. אני לא רוצה להעלות כאן דברים אבל כל דבר יכול לנהל את האדם. וזה כ"כ חשוב שאנחנו נתמודד עם זה עוד לפני שזה מוקרן למציאות; תשחק עם זה. נניח תראה את עצמך בשדה קרב, יש כאלה שעכשיו עכשיו מתים מפחד מאזעקות וכל מיני דברים כאלה וזה מנהל אותם. רואים, בין תושבי הדרום יש כאלה שממש בחרדות מטורפות, ממש חרדות, הילדים בחרדות, כל המשפחה בחרדה. ויש כאלה שבשוויון נפש, אפילו לא נכנסו לממ"דים.

נניח, אלה שזה כן מנהל אותם, אז עכשיו תשחק עם זה, עכשיו אנחנו נמצאים בזמן של שקט קצת, אז תשחק עם זה. יורים מסביבך ומלחמה ויש עכשיו אזעקה מטורפת וזה רעש גדול, רק תשחק עם זה. עכשיו תגיד לעצמך: 'אבל אני מדמיין את זה, מה אכפת לי לדמיין את זה'. אם אתה תצליח להגיע למצב שכל מה שאתה מדמיין וכל מה שאתה חושב שעדיין משאיר את האגוצנטריות שלך, הצלחתי להתגבר עליו רגשית, אתה ענק. אז עכשיו תתנהג בצורה שהיא לא אגוצנטרית].

אז יש עניין, עניין של ממש לשאול את עצמי – למה בעצם אני אגוצנטרי? לענות על השאלה של ה'אַיֶּכָּה'. למה אני דואג לעצמי כל הזמן?

להיות בעל חזון, לקום לחזון ולבנות אותו -

הרב אשלג דיבר, יש מאמר ב'שמעתי' שאדם צריך לעבוד מחוץ לגופו. אומר' שכל הבעיה היא שלאדם אין חזון אז הוא מרגיש את הגוף. פשוט, קם, מרגיש את הכבדות של הגוף שלו, מרגיש את היותו הוא; עכשיו רעב לי, עכשיו קר לי, וכל מיני דברים כאלה, הוא מרגיש את זה, הוא מרגיש ואז זה מנהל אותו, זה עניין פיזי, כואב לו אז כואב לו. קודם לא כאב לו, הוא היה נחמד, כואב לו אז כאב מנהל מה לעשות.. אז הרב אשלג אמר: ההיפך מאגוצנטריות זה לא לשבת כל הזמן ולחפש את המיחושים שלי. אם אתה תשב ותחפש את המיחושים שלך לעולם לא תגמור עם זה ולעולם לא תצא מהביצה האגוצנטרית. אבל אם אתה תהיה בעל חזון וכל יום תקום לחזון הזה ותבנה אותו ותראה שהוא נבנה, אתה לחלוטין תצא מהגוף.

כתוב על הרבה מאד צדיקים, למשל כמו 'רבי יהושע בן לוי' ויש כאלה עוד, שהם לא הבינו מה זה, לא הייתה להם תחושה של אגוצנטריות עד לרמה כזאת שהם לא ידעו להבדיל בין העולם הזה לבין העולם הבא, הם לא ידעו להבדיל. עכשיו, הגיע הזמן שלהם, כמו 'רבי יהושע בן לוי', ואמרו לו: תשמע, הגיע הזמן שלך, 'הגיע הזמן שלי לְמה'? אז הוא אמר לו: אתה צריך כאילו לא לחיות. אז הוא אמר לו: 'ומי ייקח אותי'? ככה אומר לשטן: 'מי ייקח אותי'? זו כל הפואנטה. אז מה הוא עשה? הוא הראה לו את המקום שלו בגן עדן. הוא אמר לו: בסדר, עכשיו זה המבנה של המגורים שלך פה, פה יש לך מבנה אחר, בוא תעבור דירה. זה היה ממש ככה והוא העביר אותו דירה.

אז 'רבי נחמן' מספר את זה, האדמו"ר מקוצק, האדמו"ר מפשיסחא, אמרו שזה מגיע לרמה כזאת שאין חוויה של מוות, אפילו לא שינה לרגע אחד, או פגיעה, כי התודעה שלו כ"כ ערנית שהוא שאל: איך אני יוצא מפה לצד השני? אז רק מראים להם' אומרים לו: אתה עכשיו לא צריך להיות פה אתה צריך להיות פה, בוא תעבור דירה, בוא תעבור מקום, ואז הוא עובר. הוא עובר בערנות, לא שהוא הולך לישון ואז קם, הוא עובר בערנות. זה מצב של העדר אגוצנטריות עד כדי מצב שרק אומרים לו: 'תעבור עולם במחשבה'. פה אנחנו לא יכולים לעשות תעבור עולם במחשבה, פה כדי לעבור מחדר לחדר אתה קם, הולך פיזית, עובר חדר. אתה רוצה לקום ליום למחרת, לך תישן, תקום ליום למחרת, אבל אצלהם זה רצף אחד, זה נקרא 'יומא אריכתא'.

אוקיי, עכשיו הוא צריך לצאת מהעולם הזה כדי להגיע לעולם אחר והוא רואה גם את זה וגם את זה. אז אומרים לו: טוב, אז תעבור לשם, תיקח את כל ההוויה שלך לשם, תעביר אותה לפה. וזה מה שהוא עושה. ככה מסופר על 'רבי יהושע בן לוי' שמלאך המוות בא ואמר לו: הנה, זה ה- residence החדש שלך, הבית החדש שלך, תעבור לפה. וזה מה שהוא עשה, הוא עבר לשם אז פה הוא מת. כאילו, שם הוא כבר לא היה.

כי אדם שהוא לא אגוצנטרי' - איפה הוא נמצא? בכל מקום. אדם שהוא אגוצנטרי יש לו מרחב וזמן, אדם שהוא לא אגוצנטרי - איפה הוא נמצא? בכל מקום. אז איפה אתה תגיד לו 'אני מת'?, אני מת מאיפה לאיפה? איפה תיקח אותי ואיפה תשים אותי, אין לי 'איפה', הקונספט 'אַיֶּכָּה' הלך לו לאיבוד. ואמנם אנחנו אומרים את זה על צדיקים אבל שתדעו לכם' לא צריך להיות בשביל זה משהו ענק, פשוט צריך לחשוב את זה כל הזמן. זה תרגול, זו מיומנות נרכשת שצריך לתרגל אותה כל הזמן.

בין גבר לאישה זה הדבר הכי קל לעשות - אם הם יתרגמו את זה אחד על השני הם כבר יאבדו את התחושה של הלוקאליות בין אחד לשני. ויש את זה בחילופי טלפתיה, הם קוראים לזה ככה, אין באמת טלפתיה אלא פשוט יש זהות מוחית אז הם יכולים לחשוב את אותם דברים בעת ובעונה אחת, להרגיש את אותם דברים בעת ובעונה אחת, כאילו להיות ישות אחת שנמצאת בשני מקומות. אבל זה רק ברגע שהם יאבדו את האגוצנטריות שלהם.

איך יודעים שזוג הוא אגוצנטרי ? שהם לא מרגישים אחד את השני. שהדעות שלהם שונות והרצונות שלהם שונים. ברגע שכל אחד יעבוד על אגוצנטריות אז לאט לאט זה יתחבר באופן הכי טבעי כי הם זוג בשמיים. הם זוג בשמיים, הם לא צריכים לכוון על זה אפילו, הם זוג בשמיים.