זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"מעיין החיים בזוגיות" - חלק א'

האמונה הכי גדולה שצריכה להיות ליהודי זה הבנה עמוקה מאד שיבין שהוא והאישה שלו זה ישות אחת. יש שלושה דברים שאדם הראשון חטא בהם; 'עבודה זרה', 'גילוי עריות' ו'שפיכות דמים'.

עבודה זרה - מתחילה מעצם העובדה שאתה לא יודע מי זה האלוקות שלך. זה לאו דווקא שיש לך משהו ביד, זה לאו דווקא שיש לך תורה אחרת או דת אחרת או אל אחר, אלא מעצם העובדה שאתה עזבת את המקור, שאתה עזבת את השורש, זה נקרא עבודה זרה, ולכן אנחנו מתדייקים כל הזמן, כל הזמן האדם צריך להתדייק בעבודת השם. הרב אשל"ג כתב בפסקה מב' ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' שאנחנו לא מבינים את הבורא, שכל הבעיה של האדם זה שאנחנו לא מבינים את הבורא. ועניין של אי הבנת הבורא יוצרת מצב שאתה לא יודע את מי אתה עובד בדיוק וגם איך אתה עובד אותו, איך אתה עובד מולו. והעבודה היא לא worship זה לא במעדר ולא בטקסים, אלא זה משהו עמוק מאד שזה הכוון המחשבה, שזה דבר הכי חשוב - למי אני מכוון את המחשבה, למי אני מתפלל בדיוק, הכוון הלב שזה הכוון הרצון, מה בעצם אני רוצה. אז זה נקרא עבודה זרה.

שפיכות דמים - זה בגלל שהקב"ה נקרא 'חי החיים' והאדם צריך לשאוף לחיים כל הזמן, הוא צריך לראות לנגד עיניו חיים ולשגשג חיים כל הזמן, וזו התפיסה של האדם כל הזמן, לראות איפה שהוא נמצא שיהיה חיים. זה יכול להיות מדברים קטנים שהוא מגדל סביבו צומח והוא מגדל מסביבו בעלי חיים, שהוא עוסק בפרו ורבו, שהוא עוסק בחיים עצמם, הוא משגשג את החיים, הוא רוצה להגיע לחי החיים, הוא רוצה להיות אלמותי, שזה חשוב מאד. יש אפשרות כזאת, זה עניין של התפתחות התודעה למקום שבו המוות לא שורה בו כי מוות זה הפסק התפתחות התודעה, מוות זה לא מוות ביולוגי, זה לא דבר שהוא טבעי, זה הפסק התפתחות התודעה.

אפשר להגיע למקום שהתודעה לא לא מפסיקה להתפתח אלא מתפתחת באופן קבוע. זה נקרא 'דרגת חיה', יש חמש דרגות בתודעה; 'נפש', 'רוח', 'נשמה', 'חיה', 'יחידה', ודרגת חיה זוכה לחיים. וחמשת עולמות; 'עולם העשייה' - כתוב שרובו רע ומיעוטו טוב שאינו ניכר ולכן ניכר בו המוות שזה הפסק התפתחות התודעה, אדם לא יודע איפה הוא נמצא ומה הוא, כאשר התפתחות התודעה זה תודעת הייחוד. כל המטרה היא להגיע לתודעת האחד, שהאדם יבין שהוא והיקום אחד, שלא תהיה תודעת פרט, שלא ייווצר מצב שהאדם הוא אגואיסט או שהוא מתנהג באגואיזם.

'עולם היצירה' - שהדרגה שלו 'רוח' הוא מחצה למחצה. 'עולם הבריאה' - רובו טוב ומיעוטו רע שאינו ניכר אבל עדיין יש שמה דואליות ו'עולם האצילות' - כתוב: "לא יגורך רע", שמה האדם כבר ניצול מן המוות, שמה הוא כבר חי לכן זה נקרא 'חיה', הדרגה נקראת חיה, 'דרגה חיה', זו דרגה שהיא חיה. זה לא animal, אלא live, live a - היא חיה. אח"כ 'יחידה' ומעלה זה בוודאות.

אז האדם צריך כאילו להיאחז בזה ולהגיע לזה אבל זה תלוי בתפיסת האחדות. הנפרדות היא מוות - איפה שיש אגואיזם, אגוצנטריות ונפרדות - שמה המוות שורה. איפה שיש תפיסה של אחדות - שמה החיים שורים.

העבירה השלישית היא גילוי עריות וכל הדברים האלה כביכול נוצרים מעצם העובדה שלאדם אין מטרה, אין חזון, הוא לא יודע לְמה הוא מתפתח, הוא לא יודע לשם מה הוא בא לעולם. אז הדברים האלה אוחזים בו, כאינסטינקט, חיות הורגות, זה טבעי להן לגמרי והן לא מרגישות בזה אשמה. אבל כשאנחנו מגיעים לדרגה של אדם שמבין שהכל 'אחד', הוא לעולם לא ישמיד פה משהו, מה יש להשמיד, הכל אחד. גילוי עריות - הבעיה היא זה שיש דחף גדול ל"פרו ורבו" וכאשר האדם לא מנותב כדי לדעת מיהי האישה שלו ולשם מה הוא מקיים "פרו ורבו", הוא משתולל. הרבה מאד אנשים פשוט לא מוצאים את הבן זוג שלהם.

אדם הראשון נולד אנדרוגינוס וגם כל אחד ואחד מאתנו נולד עם החצי נשמה שלו. אין כאן מישהו שלא נולד עם החצי נשמה שלו ולמעשה אדם הוא רק נקרא 'פלגא גופא' וכל אדם נולד, הגיע ליקום עם חצי הנשמה שלו. האדם הוא 'פלגא גופא', הכוונה הגבר וגם האישה. אנחנו חצויים, זה למעשה תודעה חצויה. הקב"ה הוא לא זכרי ולא נקבי אלא הוא אנדרוגינוס גם כן,  "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ואדם הראשון שנולד היה אנדרוגינוס, "ויקרא שמם אדם", "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם", כדי ללמד אותנו את זה. מכיוון שב'אור אין סוף' יש 'אור' ו'כלי' שהם שזורים ביחד, ה'אור' וה'כלי' נמצאים ביחד וה'כלי' בלוע ב'אור', הוא מבוטל בתוך ה'אור' אבל זה עדיין נחשב שיש שמה 'כלי' כי ה'כלי' שם נמצא בפוטנציאל.

לכן, על אותו משקל נולד האדם. הקונספט 'אדם' מראה על אנדרוגינוס ואנדרוגינוס זה אומר זכרי ונקבי ביחד וכל אדם נולד עם האישה שלו. אז אם האדם היה נמצא תחת אמונה כזאת אז הוא היה אומר: 'למה שאני אחפש בכל מיני מקומות, אני צריך לחפש את זאת שהיא שלי, אני צריך לחפש את זאת שמשלימה את התודעה שלי. כי אדם שיחיה עם זה שהוא לא התודעה שלו, חוץ מלהחריב את העולם ולעשות בלאגן ולעשות בלבול סדרים, ובטוח שהוא יתגרש ממנו או שיתאלמן ממנו, לא יצא מזה שום דבר. זה צריך לדעת, שאם אתה לא תמצא את הבן זוג המתאים שלך, זה לא יסתדר, זה פשוט לא יסתדר, זה לא ילך, אי אפשר לכפות מציאות.

[דברי הרב נווה: ולכן אנחנו מוצאים אחוזי גירושין גבוהים מאד כי בדור הזה יש בלבול סדרים אולי הכי גדול שהיה אי פעם מבריאת העולם. וזה למה? כי אנשים סתם בוחרים בן זוג לפי איך שנראה. אין שום קריטריון רוחני, אין שום התפתחות משותפת, אין שום חזון משותף, סתם, מה שנראה הכי יפה, אני אפילו לא יודע מה השיקולים, אני לא יודע אם אנשים יודעים מה השיקולים שלהם. 28 שנים אני מראיין את האנשים, אני שואל: למה בחרת אותה? אומר: לא יודע. למה את בחרת אותו? לא יודעת. ממש, לא זוכרים אפילו על מה הייתה הבחירה. אז ברור שזה באיזשהו שלב מגיע למצב שזה פשוט לא מסתדר, וצריך להגיע למצב שזה כן מסתדר. יש קריטריונים איך עושים את הבחירה של הבן זוג.  

אני לא אדבר על זה עכשיו כי זה נושא כאוב, זה נושא שאני צריך לדבר עליו רק עם הרווקים והרווקות. יש שיעורים שאני עושה אותם רק עם הגברים, יש רק עם הנשים, יש שיעורים שנצטרך לעשות רק עם הרווקים ויש שיעורים שנצטרך לעשות רק עם הנשואים. אני חושב גם להעביר מחדש את כל הגברים הדרכת חתנים ואת כל הנשים הדרכת כלות. הם לא יודעים אפילו איך להתנהג בתוך הבית בעניינים שבינו לבינה וצריך לעשות שם סדר, השם ישמור ויעזור. צריך לדעת בכלל איך לנהוג כבוד זה בזה, במיוחד הגבר צריך לדעת לנהוג כבוד באישה שלו. אישה זה לא חפץ].

ברגע שהם כבר נמצאים ביחד, צריך לראות איך מחברים אותם כי זה שאדם וחוה יצאו ממצב של אנדרוגינוס זה יצא כהכתבה מראש, "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". למה "לא טוב היות האדם לבדו"? אז זה סוד עמוק שתבינו שכל מה שחל על האדם, חל על הבורא. ז"א, שאלו חז"ל, למה הבורא יצא ממצב של 'אין סוף'? הרי הכל היה נפלא שמה, למה יצאת כדי לעשות עולם? בשביל מה צריך את זה? אז כמו שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו", למה "לא טוב היות האדם לבדו"? מכיוון שהאדם הוא 'צלם אלוקים' וכפוטנציאל אלוקי יש בו חסד והחסד הזה לא יוכל להישאר בפוטנציאל ועל זה נאמר שזה לא טוב. 'טוב' נאמר רק על החסד, 'טוב' נאמר על הנתינה, 'טוב' נאמר על האור. מכיוון שזה נאמר על הנתינה, אז לא יתכן שהבורא יישאר במצב שהכלי בלוע באור ואז הוא לא עושה חסד, אז האור חייב להיות במצב של נתינה, נתינה לא יכולה להישאר בפוטנציאל. אז כשם שנאמר "לא טוב היות האור אין סוף לבדו אעשה לו עזר כנגדו" זה הכלי שיאפשר לו שהפוטנציאל יבוא לידי ביטוי, לידי מימוש ואז הנתינה תבוא לידי ביטוי.

וכך, אותו דבר בדיוק, אותו חוק בדיוק, חל על גבר ואישה, כאשר הגבר צריך להיות החלק המשפיע והאישה צריכה להיות החלק המקבל שצריכה להפוך את החלק המקבל שבה לחלק משפיע. כי גם הכלי שאנחנו יצאנו לא יכול להישאר רק ככלי מקבל, הוא צריך לקבל על מנת להשפיע כדי לא להיות בפירוד מן הבורא לנצח. אז גם האישה צריכה להיות ככלי שמקבל על מנת להשפיע. עכשיו, רק צריך ללמד את הגבר מה זה להשפיע לאישה ואת האישה צריך ללמד מה זה לקבל על מנת להשפיע לגבר. צריך ללמד אותם איך לעשות את סוד השתוות הצורה.

אז אצל הבורא זה עניין של' הבורא הוא טוב ומיטיב, כל ההוי"ה שלו היא הוי"ה טובה; בחכמה, בשפע, בכל דבר, בחיים. אז זה קל לשכינה לעשות השוואת הצורה עם הבורא אבל כשזה גבר ואישה זה קצת יותר קשה [דברי הרב נווה: אבל אני רוצה להגיד כאן איזה משהו שחשוב מאד לשמוע אותו].

ישנן מיומנויות אישיות שחשוב שנפתח -

ישנן מיומנויות שהקב"ה רוצה אותן פה בעולם הזה. למה הדבר דומה? בוא נניח שההתמודדות עם הקב"ה דומה להתמודדות בשדה קרב וכשאתה מגיע לשדה קרב אתה עושה את אותן תנועות כמו שאתה עושה באימון. אז למעשה הקב"ה מפריד בין שני שדות; יש שדה קרב שבו זה צריך להיות אמתי לגמרי ויש אימון, מחנה אימונים שצריך לעשות אותו וזה כביכול לא אמתי, אבל עדיין צריך לסגל שמה מיומנויות שזה כמו שדה קרב. אבל אתה יכול להגיד' אבל זה לא אמתי, אנחנו לא יורים באמת כדורים אמתיים, אנחנו סתם צועקים 'אש' 'אש' ועושים פזצט"א לימין ופזצט"א לשמאל והקוצים הם לא אמתיים והכל שמה לא אמתי. אומרים לך' כן, אבל אלה מיומנויות חשובות מאד שכשאתה תגיע לשדה קרב אתה כן תשליך את זה לעניין האמתי.

גם המצוות שבין אדם לחברו – יש להן אותו עניין בדיוק. זה רק מיומנויות לפיתוח. חז"ל אמרו: 'המצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום ומכשירות אותו לכך', זה כל הפואנטה, שזה מכשיר. כי למשל צריך לתת המון כבוד לזולת ואנשים אומרים: אבל זה שאני צריך לתת לו כבוד הוא לא בעל כבוד, הוא לא ראוי שאני אתן לו כבוד. אז אומרים: זה לא משנה, זה לא תלוי בו, זו מיומנות שאתה צריך לפתח, אל תתחיל לעשות חישובים, אנחנו נעשה חישובים אז אף אחד לא ראוי לשום דבר, אז לא עשינו כלום. אז בדור הזה מי ראוי שיכבדו אותו? ומי ראוי שיקיימו עליו "ואהבת לרעך כמוך"? ומי ראוי למשהו? אז לא נעשה כלום, בוא נשב וזהו, יאללה.

אז זה לא עובד ככה, ישנן מיומנויות שחשוב שאנחנו נפתח אותן כי אלה מיומנויות אישיות, זה לא קשור מול מי אתה עושה את זה. הרב'ה שליט"א נתן חידוש ביום ראשון שהוא שאל על 'יעקב אבינו'. הרי ידוע שלבן החליף את רחל בלאה, ויש בעיה לקיים תשמיש עם מישהי שהיא לא האישה שלך, ועוד דבר זה שיש מושג כזה שנקרא 'בני תמורה', אסור להיות עם האישה שלך ולחשוב על אישה אחרת, זה נקרא 'בני תמורה', הילדים יוצאים נכפים, זה יוצר בעיות גדולות מאד וזה אסור. יש לך אישה, אתה צריך להיות ירא אליה, עם תשומת לב אליה ועסוק בה וחז"ל אמרו שהגובה של נשמת הילד יוצא לפי גובה האהבה שיש ביניהם בשעת התשמיש וגם עד כמה הוא מרוכז באישה שלו. זה חשוב מאד וזה גם ברור - ככל שהאהבה בין בני הזוג גבוהה יותר, הנשמות שהם מורידים גבוהות יותר. ככל שהזוג לא סובל אחד את השני אז איזה נשמות הם מורידים? איזה נשמה תרצה לצאת לזוג מפולג? כשהנשמה גבוהה והאהבה גדולה מאד אז הם כמעט 'אחד' אז יורדת נשמה שהיא כמעט 'אחד'.

אמרו שאחת האהבות הגדולות ביותר שכתובות ב'גמרא' הייתה בין ה'רב המנונא סבא' לאישה שלו. הורידו בן שקראו לו 'ינוקא', כשהוא נולד האור שלו היה כ"כ גדול ששום שם לא התאים לו, כל שם סגר עליו אז השאירו את השם 'ינוקא'. בגיל אחת עשרה הגיעו אליהם הביתה שני תנאים שעסקו במצוות הכנסת כלה (אז הם היו מתחתנים בבוקר) ולא קראו "קריאת שמע". אז אמא שלו אומרת: 'קום לכבודם, באו חכמי ישראל'. אז הוא אומר: 'אני לא קם לכבודם, הם מסריחים'. אז היא אומרת לו: 'למה אתה אומר את זה ככה?' וגם הם נדהמו מזה. אז הוא אמר: 'אני מריח שהם לא קראו "קריאת שמע"'. הוא הריח שהם לא קראו "קריאת שמע". אז הם אמרו לו: 'זה נכון' והם נדהמו מזה שהוא עלה על זה מהריח כי כתוב שרק המשיח יבוא עם חוש ריח כזה, והם אמרו לו: 'העסוק במצוות פטור ממצווה, מה אתה רוצה שנעשה?' אז הוא אומר: 'אף על פי כן, המצווה הזאת של "קריאת שמע" בזמנה יוצרת ייחוד גדול מאד והיה צריך להיות מכם 'ריח נינוח אישה להשם', לא יצא'. זה בן כזה. העולם לא יכול היה לספוג את האור שלו והוא מת צעיר, אבל ה'ינוקא' - עד היום גדולי המקובלים מנסים להגיד מי ירד בעצם, מי זאת הנשמה שבעצם ירדה, מיהי בדיוק. אז בדיונים עצמם אמרו שאם הדור היה ראוי הוא היה המשיח בכבודו ובעצמו. וזאת הייתה האהבה שהייתה בין ה'רב המנונא סבא' לבין האישה שלו.

היו עוד כמה שהם היו כאלה; 'רבי עקיבא', גם 'רבי יהודה בר עילאי', שהיה כתוב שהוא ואשתו היו לובשים כתונת אחת. אז צריך להרבות אהבה בין גבר לבין אישה, יש בזה כ"כ הרבה ברכה מכ"כ הרבה סיבות, אנחנו תיכף נדבר על זה.

על כל פנים, אז כשהנשמות למעלה מאתרות ייחוד כזה אז רק נשמה שהיא 'אחד' יורדת למקום שהוא 'אחד'. ברגע שהנשמה מפוצלת אז יוצא ילד בהתאם, וככל שהדואליות מודגשת יותר, המחלוקת מודגשת יותר, ככה הנשמה שיוצאת יוצאת עם מחלוקת גדולה יותר, בינה לבין עצמה.

אדם צריך לחפש את הבת זוג האישית שלו -

על כל פנים, האדם צריך לחפש את הבת זוג האישית שלו, כי הוא צריך להשלים את הנשמה האישית שלו וזה גם חלק שצריך להיות לגמר התיקון האישי שלו, זה לא יכול להיות לגמר תיקון של מישהו אחר זה גמר התיקון האישי שלו. אז אפילו למשל 'דוד המלך', אצל דוד המלך זה לא היה באשמתו, זה היה עניין של הזמן. הוא גלגול של אדם הראשון ואדם הראשון נתן לו שבעים שנה מהחיים שלו, וידוע שהוא המשיח, אז הוא התחתן עם שמונה עשרה נשים שונות שכל אחת מהן רק הכינה אותו לאישה הבאה שמעליו עד שהוא הגיע לבת שבע. בעקרון הוא לא היה אמור להתחתן עם שמונה עשרה נשים, הוא היה צריך להשיג אותן בשמונה עשרה גלגולים, אבל דוד המלך עלה רוחנית כמו מטאור שהוא עשה את הגלגולים שלו בעודו בחייו.

ויש אפשרות כזאת שאדם יעשה תהליך ממש אמיץ של התפתחות רוחנית גדולה מאד והוא יכול להשלים הרבה גלגולים בגלגול אחד. אז הוא הדביק את כל הח"י זוגות שלו בפעם אחת עד שהוא הגיע לבת שבע. בת שבע היא גלגול של חוה, הוא גלגול של אדם הראשון ואז הוא יכול היה לתקן ולהשלים את נשמתו והוא השלים את נשמתו, לכן כתוב: "דוד מלך ישראל חי וקיים", וזה היה בזכות האישה שלו, לא מזכירים את זה אבל 'דוד מלך ישראל חי וקיים' בזכות שהוא הגיע לבת שבע, גמר איתה את גמר התיקון. ואי אפשר לעשות את זה בלי האישה שלך, אי אפשר, בלי הבן זוג שלך, אי אפשר. האדם קרוי מת לכתחילה, לכן כתוב "שרוי בלא אישה, שרוי בלא ברכה, שרוי בלא אישה, שרוי בלא שכינה" וכל הדברים האלה אומרים שהוא לא יכול להגיע לגמר התיקון שלו והוא לא יכול להיקרא 'חי', אלא הוא חייב לסיים את זה עם האישה האישית שלו כי זו התודעה שלו, אין לו תודעה אחרת זו התודעה שלו.

אז הזוהר כותב על אברהם אבינו ועל שרה, אתה אומר' למה אתה נכנס לפרטים כאלה, אבל תראו שאברהם אבינו היה ה'חסד' ושרה הייתה 'מלכות של החסד'. יצחק היה 'גבורה' ורבקה הייתה 'מלכות של הגבורה', וזה בכוונה הראו לנו שכל אחד מצא בדיוק את הבת זוג שלו ואברהם אבינו תיקן את ה'עבודה זרה' שקלקל אדם הראשון, יצחק תיקן את ה'שפיכות דמים' שקלקל אדם הראשון, בא יעקב על תיקון 'גילוי עריות' של אדם הראשון. רק בזכות שמצאו את הבנות זוג שלהם ועשו את זה ביחד איתן. אי אפשר היה לעשות את זה עם משהו שזה לא ביחד איתן.

זה כתוב גם ב'זוהר' וגם ב'גמרא' שזה לבד יכול לתקן, העובדה הזאת לבד והאמונה בעובדה הזאת לבד יכולה לתקן את כל ה'גילוי עריות' בעולם כי אנשים לא יחפשו מישהו שהוא לא הבן זוג שלו. [דברי הרב נווה: לגבי עניין של חילופי זוגות שקורה היום, השם ישמור ויעזור. זה עוד פעם מוסיף בלבול סדרים, זה הורס את העולם לגמרי, זה מרחיק את המשיח. זה גורם לירידה של דינים מטורפים על עם ישראל, אנשים משחקים והם לא מבינים במה הם משחקים, זה משחק באש, וכנ"ל מה שקורה בקהילה הלהט"בית. אני לא שופט אף אדם אני מדבר על תופעה אבל גבר עם גבר אישה עם אישה זה לעולם לא יצליח. זה כמו אור ואור וכלי וכלי, צריך להיות אור וכלי. וגם אין מעבר של אור לכלי וכלי לאור, אין מעבר כזה להיות טרנסצ'נדר לכאן או לכאן. אנחנו לא באים בטענות לאף אחד ולא שופטים אף אחד, אנחנו יודעים שאלה בעיות שצריך לטפל בהם מאד בחמלה אבל אנחנו מציינים את זה כתופעה. גבר ואישה צריכים כפי שהם נולדו, זה עניין של צירוף של אורות וכלים, אבל כדי למנוע את כל הבלבול הזה, אדם צריך להתפלל מאד, מאז שהוא מכיר את עצמו שיתפלל שימצא את הבת זוג שלו, עד כדי כך.

יש לזה גיל מסוים שהקב"ה מאפשר את זה מבחינת ההשגחה הפרטית - זה בין גיל שמונה עשרה לבין גיל עשרים, הוא מאפשר במשך שנתיים, ההשגחה הפרטית תדאג שהאדם ישיג את הבן זוג שלו אם הוא יחפש אחריו. אני יודע שלדור הזה זה נראה צעיר מדי אבל זה לא צעיר, זה חשוב מאד. הגיל הזה מותאם, תורה היא ועלינו ללמוד אותה, מחילה שאני אצטרך להיות קצת לא צנוע אבל מה לעשות.. כי הפחד הגדול ביותר, שזה גם כן בעיה גדולה מאד, זה שפיכת זרע לבטלה. אדם מוציא חיים לאוויר העולם וכשזה לא מקבל כלי זה.. זה עוברים, זה נשמות, זה לא לרצוח אחד זה לרצוח מיליונים, גבר יכול להיות מואשם בזה שהוא רצח מיליונים. פה לא מאשימים אותו, לא עושים לו בית דין של מטה לדבר הזה אבל עושים לו בית דין של מעלה לדבר הזה וזה נחשב שהוא רצח מיליונים. כל גבר צריך לקחת את זה בחשבון. אז שמים אותו בגיל שיכול הכי להתאים, הכי מוקדם שהוא גם יחסית בוגר וגם שלא יפגום בעבירה הזאת. אז מתבגרים ביחד ומתבגרים מהר. אני רואה את זה יפה מאד באוכלוסייה החרדית, עוזרים להם ולאט לאט אתה מדביק את הפער, אבל צריך מאד מאד להישמר מהדברים האלה, פרט לעוד פגמים שנעשים בעולם].

בין גבר לבין אישה יש הפרייה שהיא הפרייה הדדית נפלאה שהיא נעשית ע"י התשמיש. מקרים שבהם הגבר לא מכניס את האישה שלו להריון, הוא מפרה אותה וממילא הוא מעניק לה את כל החכמה שלו. כל מה שהוא השיג היא יודעת, הוא מעביר לה את זה. ובמשך שלושה ימים ההארה הזאת מקננת בתוכה עד שהיא נטמעת בה, כל שלושה ימים זה נטמע בה. אם הזוג הזה מספיק קדוש, הוא יכול אפילו להחזיר בתשובה גרים. כתוב שזוג שמקיים תשמיש ולא הביא מזה ילד, מביאים מזה גרים. ההארה בוקעת לעולם וגרים, גויים מקבלים הרהור לחזור בתשובה, עד כדי כך.

זה הכל תלוי באדם אבל מזיווג בין גבר לבין אישה אפשר לתקן את כל העולם, אפשר להביא את כל העולם לייחוד, אפשר לעשות "ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" אז זה זיווג של עליונים ותחתונים. [דברי הרב נווה: אני אדבר על זה אבל צריך לעשות את זה במסגרות יותר עדינות, יותר אינטימיות, כי כשזה מתחיל להיות מפורט אז זה מתחיל להיות בעייתי. על כל פנים  בהדרכה של חתנים והדרכה של כלות צריך להגיד את זה].

המשך המאמר בע"ה בשבוע הבא.