זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"התקשורת בין הנברא לבין הבורא" - חלק ב'

[דברי הרב נווה: לכן כשאני אומר לכם את המושג 'אמת' זה מושג מאד מאד עמוק שאתם צריכים לחדד אותו מאד בעצמכם. גם אם אני אדבר על זה יומם ולילה, עד שאתם לא תתנסו בזה, כי אתם תרגישו ואתם תגיעו לתובנות של זה תוך כדי דיבור..  יש דברים שאין, שיעור לא יכול להעביר, אתם צריכים לדעת, אני יכול לדבר על זה אבל אתם תצטרכו להתנסות בזה, ואז אתה מקבל ים של תובנות ותתי תתי תובנות קטנות בהבנה של מה זה אמת. אבל בעיקרון, המושג שנקרא 'אמת' זה אקסיומה, כדי שנבין בכלל מה זה אמת – אמת זה אקסיומה, זו עובדה בלתי מעורערת, עובדה בלתי מעורערת זה הבורא בכבודו ובעצמו].  

אז מה אתה אומר לבורא או מה צדיק אומר לבורא כשהוא רואה את הבורא או כשהוא נמצא מול הבורא? מה יש להגיד? וכאן זה עוד פעם, זה מעלה שאלות של' מה מטרת התקשורת; כשאתה מדבר עם בן אדם - מה מטרת התקשורת? כשצדיק נמצא מול הבורא – מה מטרת התקשורת? מה הוא אומר לו עכשיו? מה הוא אומר לו עכשיו? מה יש לך להגיד כשיש לך גילוי? מה עושים כשיש לך גילוי? אז מאד חשוב להבין מה עובר בכלל על הצדיק בשעה הזאת אבל יש עניין של השהות באמת, הוא שוהה באמת, הוא מרגיש את האמת, הוא לא מנסה להוסיף עליה, אין מה להגיד, הוא פשוט שוהה בזה, הוא מרגיש את זה חזק מאד. וצריך לדעת שזה מקום שבו דווקא אין מילים, לא צריך להוסיף מילים, אתה פשוט שוהה במצב שאתה גילית שהוא אמת.

עכשיו, זה מאד חשוב, בין בני האדם, אם זה היה מגיע, וואוו, אנחנו היינו מִתַקנים מיד, הגאולה הייתה באה מיד. ובכלל, בהרבה מאד ספרי קבלה הם מדברים על זה שהתיקון הראשון שצריך אדם לעשות זה תיקון של אמת. מתייחסים לאדם, לזה שפתח את הספר, לא משנה מיהו, לא משנה כמה הוא צדיק, הם מתייחסים אליו מראש, 'אתה שקרן, אתה חייב לתקן את עצמך מאד כדי שאתה תבין מה כתוב פה כי אם אתה לא תהיה איש אמת אתה לא תבין מה כתוב פה'. ולכן הצדיקים נקראים צדיקים של אמת, אז אתה אומר' למה קוראים לזה 'צדיק של אמת', מה, 'תלמיד' חכם הוא לא תלמיד חכם של אמת? אז התשובה היא שלא תמיד, צדיקי אמת יש מעטים. כמו שאמר רבי שמעון: 'ראיתי בני עלייה והם מועטים'. למה? כי הם כיוונו לאמיתו של דבר, הם עשו עוד בירורים וקילפו עוד מילה ועוד מילה ועוד רגש ועוד הרגש, ועוד דבר ועוד דבר, ועוד דבר ועוד דבר עד שהם הגיעו לגילוי הבורא, כשהם הגיעו לגילוי הבורא, הם רק עמדו בזה. בודקים לגביהם – הנה הבית. עכשיו, הגילוי הזה של כמו גילוי הבורא זה מיישר לך את הנשמה, אח"כ כשאתה יוצא אתה..

עכשיו, התקשורת הזאת חייבת להיות בין בני זוג כי הבעיה בין בני זוג זה שאין אמת, בראש ובראשונה;

כל הזמן מדברים על חוסר תקשורת, חוסר תקשורת, אי הבנות וכל מיני דברים כאלה, יש דבר שהוא בסיסי עמוק עמוק עמוק שהוא נמצא מעל הכל – בין בני זוג אין אמת בכלל. אף זוג אין בינו לבין הבן זוג שלו אמת, שיהיה ברור. [דברי הרב נווה: אל תשאלו אותי: 'ותגיד, ולי?' אז כן, גם לך. כל מי ששומע אותי עכשיו באיזשהו אמצעי – זה כולל אותו, אין אמת בין בני זוג, אין אמת. ועוד פעם אני אומר, זה לא שמשקרים על מנת.., אני לא מדבר על הדברים הקיצוניים שלוקחים את זה לכוונים של 'אני הולך עכשיו למשרד' והוא הולך לסנוקר, אני לא מדבר על דברים כאלה, זה רמות מאד לא יפות, מאד מטורפות, מאד מגושמות, אני מדבר אתכם כללי, הבסיס, הבסיס הוא שאין אמת בין בני זוג].

אם אין אמת בין בני זוג, הם לא בני זוג. צריך לדעת לבסס את זה, אבל כדי להגיע לזה, אמרנו שאנחנו צריכים לעשות עבודה בשני צעדים, אנחנו לא מאשימים כאן אף אחד וגם אי אפשר לתקן את זה בין לילה.

יש כאן שתי הכשרות שצריכים לעבור:

1. הכשרה ראשונה זה של האדם, שהוא צריך להיות דובר אמת כי אתה צריך להרגיל את עצמך להגיד את האמת.
2. והדבר השני זה שאתה צריך לדעת לשמוע, אתה צריך לדעת לשמוע בלי לשפוט, בלי לשפוט בכלל, אין מה לשפוט.

וההיפך, בתוך הראש אנחנו רק מרפאים. צדיקים, כל הזמן, כל דבר שהם מסתכלים עליו, רק מרפאים. תבינו, הם רואים קיר נופל, הם מרפאים אותו, אין דבר שהצדיק לא מסדר אותו בראש כל הזמן. הוא רואה מישהו צולע, הוא מברך אותו לבריאות, הוא יודע על מישהי עקרה, הוא מברך אותה שהיא תלד, הוא כל הזמן עסוק בלהבריא את המציאות. למה? כי לגביו החיסרון זה לא של בן אדם, זה כביכול כאילו יש חסרון בבורא, כאילו הבורא לא נמצא פה, יש איזו מציאות שהבורא נשלף מפה קצת, הוא כאילו לא נמצא אז יש חללים וחשיכה, אז הוא עסוק בלהחזיר את הבורא כי הוא כל הזמן חי עם הבורא. אז הוא כל הזמן, הראש שלו זה כמו איזה פנס. בחב"ד הם קוראים להם 'פנסאים', אבל הראש שלו זה ממש כמו פנס, איפה אני מאיר כל מקום. וזה לא משנה מי ומה; הוא שומע מלחמה - הוא רוצה לעשות שלום, הוא שומע על חולי - הוא רוצה לעשות בריאות, הוא שומע על פרידה - הוא רוצה לעשות שלום, כל דבר שהוא שומע אותו – מיד הוא רוצה לרפא אותו.

הראש שלו חושב ככה כי הוא רוצה להכניס את הקב"ה לתמונה, הוא רוצה לראות את הקב"ה שלם, אז גם כשהוא שומע מאנשים את הדברים הגרועים ביותר שיכולים להיות, ואנשים יכולים לספר דברים איומים, בסטנדרטים שלהם, צדיק לא מתרגש מזה, הוא יודע שזה הכל עניינים של התורה, מה שהאדם צריך לעבור במסגרת התורה, אבל הוא מרפא את זה אז הוא עסוק בלרפא את זה.

דברי הרב נווה -

אז אני אומר, אם לא נמצאים עדיין במצב של לרפא את זה, לרפא את זה זה אפילו להתפלל על זה שזה יושלם, כי צריך להתפלל על זה, על כל דבר צריך להתפלל. אז לפחות במינימום זה להגיע למצב שאתה שומע משהו ואתה לא שופט. אני יודע שזה קשה, צריך הרבה ידע תורני, צריך המון המון המון דעת תורה. מי שמגיע לדעת תורה מושלמת – יודע לא לשפוט כלום, הוא יודע שהכל גם מאת השם, גם מאת התורה. הוא יודע שהתורה כתבה את זה ואנשים מופעלים על ידי פסוקי התורה, אבל אנחנו נשים את זה בצד, אנחנו לא נבקש מזה, אני רק אומר שיש בכל זאת מיומנות שבן אדם רגיל כן יכול להשיג אותה. ומיומנות זה לא לשפוט, אין לך שום זכות ואין לך שום ידע, לא לשפוט. אתה אמור להיות חבר נאמן, רק חבר נאמן. לשמוע עד הסוף, לשמוע את הבן אדם עד הסוף ולהיות אתו בהשוואת הצורה ולא להגיד לו: 'כן, אבל'. אתה לא יכול להגיד לו 'כן, אבל'. אם אתה אומר לו 'כן, אבל', סימן שאתה לא הבנת אותו. אין פה מה להגיד 'כן אבל'.

העבירו לי היום בוואטסאפ זעזוע של חילונים שקראו ב'מסכת קידושין' שאב יכול לקדש את בתו בביאה, אז הם מזועזעים מזה עד עמקי נשמתם. דברים שאתם קוראים אותם בגמרא, הגמרא יכולה לכתוב דברים שלרציונל האנושי הם לא נורמליים, ממש, הם נראים להם כאילו סותרים. על זה אמר שלמה המלך: "אל תהיה צדיק יותר מדי", לא לשפוט את הבורא שכתב את מה שכתב, הבורא יודע טוב מאד מה הוא עושה. יש דברים שנפסקו להלכה, יש דברים שלא נפסקו להלכה, ותמיד צריך לבדוק את הדברים עד הסוף, רוב הדברים הם בכלל משלים והמשלים האלה הם משלים של קבלה כדי לדעת באמת איך משלימים את החכמה, והכל עומד בעקביות פנומנלית עם החכמה.

אז אפילו אם אתם תראו את הדבר הכי גרוע, תשאלו את עצמכם: 'יש את זה במציאות?', זה שזה כתוב, זה כתוב אבל במציאות מישהו עושה את זה? מישהו התיר את זה? מה ההלכה אומרת? שאפשר? אז הכי קל להיות כופר, הכי קל לקחת איזה קטע שאתה לא מסכים אתו, להראות את הזעזוע העמוק ולהפיץ אותו ברבים. זה לא מעיד כלום חוץ מחוסר יושרה וטיפשות, ככה לא עושים. שמעת משהו – תברר אותו עד הסוף, במיוחד בכל מה שקשור ליהדות. היהדות היא נורא נורא מסוכנת, אבל חלק מהדברים שהם כתובים ככה, שאתה אומר, למה כתבו את זה ככה? זה כדי לסגל את האדם כי הקב"ה ידע שהאדם הרציונלי ככה יפעל, זה לסגל אותו – אל תשפוט. אם אתה תסתכל על מה שאתה קורא ואתה תשפוט את זה אתה כבר לא תצליח להיכנס לרבדים הפנימיים יותר של התורה. אל תשפוט, תשמע עד הסוף, תבין מה כתוב, אח"כ אתה תראה שזה רק משל.

יש אפילו מדרש שנקרא 'מדרש פליאה', ב'מדרש פליאה' כתוב: 'אין מניחים תפילין אלא בשבת'. כידוע שאסור להניח תפילין בשבת, אבל הוא כותב: 'אין מניחין תפילין אלא בשבת'. ועוד, הוא כותב בכוונה דברים כ"כ מוזרים. אתמול מישהו אמר דברי תורה, אז למשל, "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", אז שואלים: למה לא 'כיין הפנים לפנים כך לב האדם אל האדם', כי ביין רואים את זה יותר טוב... ידוע שבקידוש צריך הרי להסתכל, כשאומרים 'סברי מרנן', בינתיים, כשכולם אומרים 'לחיים', 'סברי מרנן' – זה כאילו' תכוונו רבותיי, 'סברי' זה כמו סברה, תכוונו רבותיי ואז בינתיים הוא מסתכל, הם אומרים 'לחיים', ואז הם מכוונים לחיים כמובן, בינתיים הוא מסתכל בבואה של עצמו, הוא צריך לראות בעיניים חמש הוויות בכל עין, כל אחת עם הניקוד שלה, והבבואה מאד ברורה כי זה יין, זה כמו מראה. אבל אם אתה מסתכל במים, אין בבואה, לכאורה מה שנאמר' "כמים הפנים לפנים" זה מה שאנחנו מורגלים להסתכל בשלולית או להסתכל במעיין שאתה רואה איזשהו סוג של בבואה, אבל בבואה במים צלולים – לא רואים. אז למה לא כתוב 'כיין הפנים לפנים כך לב האדם אל האדם'?

אז ה'מדרש פליאה' אומר' בגלל וא"ו יתרה. איך הגענו לוא"ו יתרה? אז כשפותחים, הגאון מוילנה אמר' צריך לפתוח את זה, מים כותבים – מ"ם, יו"ד, מ"ם, אם פותחים את זה. זה נקרא מילוי. ואם תפתח את היין זה – יו"ד, יו"ד, נו"ן אז יש שם וא"ו יתרה וההבדל ביניהם זה וא"ו יתרה. מכיוון ש"כמים הפנים לפנים" זה צריך להיות בהשוואת הצורה, גם אם יש וא"ו יתרה, זה מיותר, יש שם משהו שלא צריך עוד להיות. אתה רואה עוד משהו שאתה לא צריך לראות, ביין רואים עוד משהו שאתה לא צריך לראות אבל במים זה צלול לגמרי. אז שוב, יש כל מיני מדרשים כאלה שזה בפליאה, אבל מי שיקרא אותם לא יבין שום דבר.

למשל, כבוד הרב ירון לונדון שפט את 'רבי נחמן מברסלב' והוא אמר שלפי דעתו לאחר קריאה ועיון גדול ב'ליקוטי מוהר"ן', הוא החליט שרבי נחמן משוגע. למה? כי הדברים הם לא מיושבים. זה סוג של להבין איך זה פועל, זה סוג הדברים, והוא לא התבייש להשמיץ את 'רבי נחמן מברסלב' בטלוויזיה, הוא אמר שצריך לשים אותו באשפוז ודברים כאלה. ירון לונדון שופט את רבי נחמן. שיעלה למעלה מעניין מה יהיה שם למעלה, זה מאד מעניין. יש לו מזל שרבי נחמן אוהב צחוקים. אבל זה ככה. "נגביר שפתינו אתנו, מי אדון לנו". בוא, יש לנו שפתיים, בוא נגביר שפתינו, אנחנו נגביר את הדיבור, מי אדון לנו? מי, מי יכול עלי? זה ככה המון פעמים, וככה כולם שופטים את התורה על ימין ועל שמאל; למה כתוב "ברוך שלא עשני אישה..."? לפני ששואלים את כל השאלות האלה ואתה בא בצדקנות יתרה איך שפתחת סידור פעם ראשונה בחיים, תקלוט שאלפי צדיקים ראו את זה, אלפי אנשים קראו את זה, טחנו כל אות בתורה. שבעים אלף ספרים זה לא משהו שבא ברגל, הם יודעים שלמעלה הכל שוויוני.

'אור אין סוף' זה רלוונטי לכולם, זה לא רלוונטי לגברים בלבד. 'רוח הקודש' יש לכולם, גם לגברים וגם לנשים. נבואה יש לכולם, גם לגברים וגם לנשים. נשים היו מנהיגות אצלנו יותר מגברים ויותר מכל עם ותרבות אחרת. אז כל העמים שלכאורה נחשבים לעמים נאורים, הם עמים הכי פרימיטיביים, בקבלוֹת. עמים אחרים שטוענים למודרניזציה, תסתכלו את כמות ראשי הערים שנמצאים בעולם, כמות הנשיאים שיש בעולם. אצלנו הכי הרבה זה נשים. לא ניכנס לזה, אבל רק  לנסות להסביר שכשאתה ממהר לשפוט, אתה לא מבין כלום.

אז ככה זה גם לגבי בני האדם, בן אדם זה דבר שהוא ישות לא רק שהיא מורכבת, היא גם נורא דינאמית. אז אתה לא יכול לשפוט משהו שהוא גם מורכב וגם דינאמי כי מה שאתה שופט עוד שתי דקות יהיה כבר לא רלוונטי.

מה שאנחנו נצטרך לעשות זה להפריד את זה לשני חלקים. אני עוד לא אומר לעשות את זה בין בני זוג אבל אני אומר: קודם כל אנחנו צריכים שתי מיומנויות:

1. מיומנות של דיבור כנה שצריך להשיג אותו בשעה של התבודדות. שאדם ירגיל את עצמו לראות איך הוא מדבר.
2. והדבר השני זה יכולת שמיעה.

אני יודע שזה קשה להגיד את זה פה כי לא תמיד מי שנמצא פה נמצא עם הבן זוג שלו והכי טוב שזה היה נעשה בשניים, אבל לפחות אפשר לעשות מצב שאתה תהיה כזה. גם רב שנמצא מול התלמיד שלו, התלמיד הרבה פעמים בא עם תירוצים ועם שקרים אז הרב עושה עליו את הכל, זה אותו דבר, אתה יכול להיות אחד מהשניים. אתה יכול לתת אמון, לתת אמון הכוונה להעניק אמון שהשני ירגיש אמון בך ואתה יכול לרפא כל מה שאתה רוצה ואתה יכול גם לחמול ואתה יכול לעשות 'השוואת הצורה'. להגיד את האמת זה קצת תהיה בעיה, להגיד את האמת למי שבצד השני לא שומע, זה קצת בעיה, אבל להקנות צד אחד לפחות, לפחות את צד השמיעה, ועשינו על זה שיעור שלם, אז את זה אתה כן יכול להקנות.

ואילו הדיבור – אז את זה אנחנו עושים עם הקב"ה. במיוחד נשים שהן זקוקות לדבר, אבל אם הבן זוג לא מתפקד אז צריך לדבר עם הבורא.

עוד דבר שחשוב לעניין הזה – אני חייב להגיד את זה אבל בבקשה אל תעשו לעצמכם דין; יש לפעמים שהזוגות עדיין לא הגיעו לזוגות האמתיים שלהם, ז"א, בגלל בלבול סדרים אז הזוגות עדיין לא הגיעו לזה שזה הבן זוג האמתי שלו, שזה באמת זה שהוא חצי שלו. לכל אדם יש זווג, הרב שלי לא כ"כ אוהב להגיד את זה, אבל זה כתוב בזוהר אז אני אומר שזה די תלוי מהשורש הרוחני שלו, למשל; 'אברהם אבינו' היה חסד אז שרה הייתה 'מלכות דחסד', אם הוא היה חסד אז היא הייתה מלכות של אותה ספירה. 'יצחק' היה גבורה אז רבקה הייתה מלכות של הגבורה וכנ"ל כל השאר, כל מי שהיא הייתה משלו אז היא הייתה המלכות שלו אבל בגלל בלבול סדרים נוצר מצב שהזיווגים שאנחנו בחרנו אותם לא בחרנו אותם נכון, הם לא היו עפ"י קריטריונים וסטנדרטים נכונים, אלא, איך בחרנו את הבני זוג? כל אחד יספר את הסיפור הרומנטי שלו, השם ישמור ויעזור ועפ"י רוב, רוב האנשים היום לא נמצאים עם הבן זוג האמתי שלהם. עכשיו, בבקשה אל תעשו לזה דין, כי תסמכו על ההשגחה שאם אתם הגעתם איכשהו למה שאתם הגעתם, זה שלכם בצורה כזאתי או אחרת, ואם זה לא שלכם המדויק, תתבטלו אז הקב"ה יעשה את ההחלפות. אבל שאף אחד לא יעשה לעצמו דינים.

ידוע ש'דוד המלך' התחתן עם 18 נשים לפני שהוא מצא את 'בת שבע', והרי הוא היה גלגול של אדם הראשון והיא הייתה גלגול של חוה, אז דוד המלך היה צריך לעבור הרבה מאד תהליכים כדי להיות ראוי לבת זוג האמתית שלו. וככה היו לא מעט ככה שזה היה, שהיו צריכים. הדביקו להם עוד אישה או הדביקו להם עוד בן זוג שזה למעשה לא היה צריך להיות. כמו הסיפור של יעקב ורחל ולאה; הוא לא היה צריך להיות עם לאה, זה כביכול לא שלו. אז כשכתוב: "ויאהב יעקב את רחל" זה נשמע כמו משפט קשה לכתוב אותו כשיש לך עוד אישה, אבל זו לא האישה שלו. הוא ידע מה התפקיד שלו איתה, הוא ידע לעשות את התפקיד שלו איתה אבל זה לא שלו, זה לא החצי שלו.

לכל אדם יש את החצי שלו שמרכיב אותו להיות אנדרוגינוס אז לכן הרבה פעמים עוברים בני זוג. המעבר בין בני זוג בעולם הזה, עוד פעם, רק אם הוא קורה ע"י השם, לא אם בן אדם עושה אותו – הוא מבורך, כי זה אומר שאתה עולה כל הזמן בבני זוג, אתה מגיע יותר לזווג המקורי שלך. אז זה שיש הרבה מאד אנשים שהם מתגרשים, לא תמיד זה רע, אנשים חושבים שזה קללת הדור, מצד אחד כמובן שאפשר לראות את זה קללה כי לכתחילה הגיעו אחד לשני בצורה הכי עקומה שיכולה להיות; התאהבו בפאב, התאהבו באיזו מסיבת טבע, אני לא יודע איפה התאהבו, בבית ספר תיכון, כל הבחירות הלא נכונות, כל הסיבות הלא נכונות כדי להתחתן, אז ברור שזה לא מחזיק מעמד, באיזשהו שלב אין שום תקשורת, גם לא תקשורת נשמתית, גם לא תקשורת הרגשית.  

אבל כשאתה מגיע למקום שבו יש קצת פקיחת עיניים אז אתה יודע לבחור את זה בצורה נכונה, וגם הקב"ה משתף עם זה פעולה והוא מביא לך את מה ששלך. וצריך לדעת – מה ששלך יגיע עד אליך, אתה רק צריך להיות עסוק בהתפתחות שלך, תהיה עסוק בהתפתחות שלך, הקב"ה ממילא יצמיד לדרך את מה שאתה זקוק. אז האדם למעשה בזיווגים שלו כל הזמן הולך ומתדייק.

להגיד לכם שהדור הזה הגיע לסיום של בחירת הזיווגים שלו? ממש לא, ממש לא, יש הרבה שלא נמצאים עם הבן זוג הנכון בכלל. אני לא מדבר בכלל על ההתבוללות, אני לא מדבר אתכם על מה שקורה בחוץ, אני לא מדבר אתכם על זה, זה השם יעזור. זה חלק מהבלאגן, יהודי עכשיו התבולל, הולך עם גויה. הרי נולדה הבת זוג האמתית שלו, עם מי היא תלך? היא גם רוצה להתחתן, היא לא יודעת מיהו.. היא תתחתן עם מישהו, עכשיו, היא תתחתן עם מישהו יהודי שגם לו יש בת זוג, אבל היא כבר התחתנה אתו אז מה זאת שהיא הבת שלו תעשה?

ככה הזוהר הולך ומתאר בלבול סדרים ארוך מאד, אז זה סרט לא נורמלי אבל אף אחד לא יכול לעשות לעצמו דין. אני מבקש, אם מישהו ישלח לי איזה וואטסאפ להגיד לי 'תגיד לי, זה הבן זוג שלי?', זה אוי ואבוי. התחתנתם? זה מה יש עד שהמציאות  תגיד אחרת. ידוע, יש כלל בקבלה שלא יוצאים ממציאות עד שהמציאות לא מוציאה אותך, אתה אל תעשה שום דבר כי אתה לא יודע אם אתה סיימת את התיקון. אל תתפטר מהעבודה, תן לעבודה לפטר אותך, אל תצא מזוגיות, תן לזוגיות להוציא אותך. אם הצד השני רוצה לעשות איזה משהו, שהוא יעשה, אבל אתה אל תעשה. זה לא נכון לעשות את זה ככה, וככה זה לגבי כל דבר אחר.

כתוב: 'כל מה שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא'. אז זה מאד חשוב להבין, רק כאשר ממש לגמרי לגמרי לגמרי אתה רואה שמישהו בא ואומר לך 'אני לא רוצה יותר להיות אתך', והוא משתולל ואתה רואה אותו מתוכנת להרע, זה עניין שלו, אז תדע שמהשמיים אומרים לך 'תעבור הלאה'. וגם, לא צריך להצטער על זה יותר מדי. הייתי אומר 'לשמוח', אבל אתם לא תבינו את זה, אבל לא להצטער יותר מדי, לעבור הלאה, לעבור מהר הלאה. אז כל מי שהוא after party, אז שיעשה party. הצילו אותך וברוך השם שחסכו לך עוד גלגול שלם כדי לבוא ולמצוא, עכשיו אתה יכול למצוא אותו. רק מה, השיקול צריך להיות נכון, אם השיקול לא יהיה רוחני תורני נכון, עוד פעם אתה נופל בפח, אתה עוד פעם מעכב, אתה עוד פעם לוקח מישהו שהוא לא שלך. לכן צריך להתפלל על זה הרבה, צריך להתפלל על זה הרבה מאד ולהגיד לקב"ה: 'רק תן לי את שלי'. זהו, בע"ה השם שולח.

אז עם מה יצאנו מהשיעור הזה ?

שהתקשורת בין הנברא לבין הבורא היא למעשה עבודת בירורים אל האמת, היא מחולקת לשניים: הדיבור, הביטוי והשמיעה. לבורא אנחנו לא יכולים לעשות שמיעה, שמיעה אנחנו יכולים לעשות למישהו אחר, שמיעה שאנחנו עושים למישהו אחר צריכה לבוא לידי ביטוי במתן אמון שלם, דיסקרטיות מוחלטת והשוואת הצורה וזה אומר שאתה לא שופט אותו, אין לך מה להגיד על מה שהוא אומר, אתה פשוט מקבל את מה שהוא אומר, אתה שומע את מה שהוא אומר, ואתה חי עם זה ואתה שוהה בזה, כי אין מה לעשות עם זה.

אז אם הוא אומר לך: 'כרגע אני בדיכאון ואני חושב להיות בדיכאון עוד שבועיים', אי אפשר להגיד לו 'כן אבל וזה וכל מיני דברים', לשמוע אותו, קודם כל תנסה להבין אותו. מאד חשוב לאדם שמדווח שזה ששומע אותו קודם כל יגיד לו 'אני מבין אותך'. 'מבין אותך' הכוונה עכשיו' לא להגיד לו את זה סתם; אם אתה לא מבין אותו זה לא שייך, אתה צריך להבין אותו, אתה צריך להבין אותו, צריך באמת להבין וזה לא בעיה להבין, צריך להבין כל אדם, כל אדם צריך להבין. צדיקים מבינים את הפושעים הכי גדולים שיכולים להיות. מבין זה לא אומר שאני מסכים, מבין זה לא אומר שאני אשאיר את זה ככה, אבל מבין זה אומר שאני מבין, מבין זה אומר שממש אני מבין, ממש אני מבין אותו, אני מבין אותו, אני מבין איך הוא ירד למקום עצמו.

איך אתה יודע אם אתה הבנת? אם אתה תחמול עליו, אם אתה תהיה מסוגל לסנגר עליו, אם אתה תהיה מסוגל לרחם עליו.

אז ככה אנחנו צריכים להיות עם בני הזוג שלנו.

נסו ותיהנו.