זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"זוגיות מבראשית" - חלק א'

הפרשה היא גם פרשת 'בראשית' אז הסימן של הפרשה זה סימן של כל השנה, צריך לדעת איך מכוונים את זה בצורה נכונה. אז מה זה זוגיות מבראשית? בכלל צריך לדעת מה זה 'בראשית'. 'בראשית' זה לא בהתחלה, אנשים בטוחים שבראשית זה בהתחלה ובראשית זה הכל חוץ מבהתחלה כי חס ושלום, אם בראשית היה בהתחלה זה אומר שלקב"ה יש סוף ואין לקב"ה לא התחלה ולא סוף, זו ישות אחת, זה אורגניזם נצחי וזה היה הווה ויהיה ככה שמעולם לא היה לזה לא התחלה לא אמצע ולא סוף, וגם לזמן יש משמעות, לא משמעות כמו שאנחנו חושבים (אנחנו נדבר על זה בפרשת השבוע).

על כל פנים למילה 'בראשית' יש כמה משמעויות מאד חשובות. התלמוד הירושלמי אומר' 'בראשית' זה בחכמתה, שזה חכמה. בראשית הכוונה כמו בראש. והכוונה "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" הכוונה שהקב"ה ברא את העולם בחכמה, באמצעות החכמה. בְּ' זה באמצעות. לכאורה בלשון הקודש היה צריך להיות כתוב בַּראשית או בִּתחילה או בַּהתחלה, אבל אם זה כתוב בְּ אז זה באמצעות. אז ראשית זו מילה שבאמצעותה נברא העולם, הכל נמצא במילה בראשית. רבי שמעון בר יוחאי עשה שבעים תיקונים על המילה הזאת, שבעים התמרות, שבעים תמורות על המילה הזאת וכל מילה כזאת מייצרת מימד חדש על החיים.

הרעיון של לעשות את זה דווקא ככה ולא לכתוב שזה בהתחלה - כי התחלה יש רק אחת, אבל אם אנחנו עושים בראשית אז יש לזה משמעות אחרת והמשמעות שלה יותר שייכת להתחדשות ולא להתחלה, ויש הבדל בין התחדשות לבין התחלה. התחלה זה התחלת כל ההתחלות שמשהו לא היה קודם והוא מתחיל עכשיו ואנחנו מדברים במילה בראשית על הקונספט 'התחדשות'.

עכשיו, למה זה חשוב לדעת? הרי הקב"ה הוא אחד ושמו אחד והכל מתחיל מ"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ונקרא אור אין סוף" והמושג 'אין סוף' זה העדר תבנית, משמע הכל אחד, יש מארג של אור שהוא אחד, מארג של אור אחדותי, אחד, וזה הדומיננטי וזה הקובע וזה החשוב. יש לנו גם את העניין של אדם הראשון לפני החטא ואחרי החטא; שלפני החטא הוא היה בתוך המארג הזה מאד מחובר ואחרי החטא כבר נוצר מה שנקרא – 'עלמא דפירודא' - עולם של נפרדות והאתגר היה להשיב את עלמא דפירודא לעלמא דקשוט', להחזיר את העולמות של הפירוד לעולמות של ייחוד. וזה האתגר מאז אדם הראשון ועד ימינו אנו ולפיכך ניתנו שנים.

זאת אומרת, בתכלס' אמנם הקב"ה נתן כביכול ששת אלפים שנה אבל זה חשוב מאד שנבין בלשון הקודש את החשיבות של האמירות; שאומרים ששת אלפים שנים, שככה זה היה צריך להיות כתוב, בעברית מה שנקרא, אם אתה סופר משהו, פרטים, אז אתה צריך לציין שזה רבים; יש לך ארבע עגבניות, חמישה אנשים, עשרים בתים, חמשת אלפים שקלים, אתה לא אומר 'יש לי חמשת אלפים שקל..'

אנחנו אומרים בלשון הקודש – ששת אלפים שנה, למה זה ששת אלפים שנה? שזה ששת אלפים פעמים שנה אחת. ז"א, כל השנים שאנחנו סופרים אותן למעשה זה שנה כי הקב"ה נתן שהאדם יוכל לגמור את כל התיקון בשנה אחת.

בשנה אחת יש את כל מה שאנחנו זקוקים לו; יש לנו את השבתות ואת החגים, יש לנו את כל מה שאנחנו זקוקים לו כדי לגמור שנה כמו שצריך. אבל אנחנו רואים בחוש שזה לא קורה, אז מה קורה בסוף שנה? אז כתוב "נעוץ סופו בתחילתו" שזה באמת לא סוף של סגירה אלא יש התחדשות, יש התחדשות. וזה מאד חשוב להבנה – שיש התחדשות. ובהתחדשות הזאת אנחנו צריכים לדעת כביכול מאיפה אנחנו מתחילים, כי עוד פעם, זה לא התחלה אלא, עם איזה נתונים אתה עובד כדי לחדש את הכל כדי להגיע למצב של התחדשות.  

עכשיו, בסופו של דבר התוצאה היא אותה תוצאה, אנחנו צריכים כולנו להגיע לאחדות פשוטה "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד".

היו כמה שניסו לסכם את כל התורה כולה; 'רבי שמעון בן ננס' אמר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", היו כל השאר אבל הם דיברו על האמצעים והוא דיבר על המטרה - "וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד..." וכו', זה הכל מדבר על עניין של השיבה לאחדות.

אז כל הבעיה היא של קלקול ותיקון, הקלקול זה פירוד והתיקון הוא האחדות - אז כל עוד לא רואים אחדות בעולם - העולם לא מתוקן. גם אם העולם עצמו יהיה מסודר, ז"א שאיכשהו אנשים יגיעו למצב של שלום אחד עם השני ויסתדרו כלכלית, רק לא יפגעו אחד בשני, זה עדיין נחשב לעולם מקולקל כי זה צריך להגיע לאחדות פשוטה.

והדבר הזה מתחיל בין אדם לעצמו, בין אדם לאשתו, זה אח"כ מגיע למשפחה, קהילה והעם. [דברי הרב נווה: כשאני מדבר על העם אני מדבר על העם היהודי, לאומות העולם אין תפקיד בתיקון, הם המקבלים הם לא המשפיעים, הם לא אחראים על זה, הם פסיביים. אם אנחנו נתקן את זה בתוך עצמנו – הם יתוקנו. אז אין להם עניין].

אז עיקר העבודה היא עלינו, ולכן זה ברובד פרטי וזה ברובד של זוגיות וזה ברובד של משפחה, קהילה ועם שלם.

ברובד הפרטי – דוד המלך אמר: "אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי"- ברור שאדם הוא דואלי, יש לנו גוף ונשמה וכאשר הגוף והנשמה לא הולכים ביחד כבר יש חוסר הסכמה פנימית בתוך בן אדם אחד, כבר יש שניים בתוך בן אדם אחד; יש לו צד נשמתי ויש לו צד גופני. חלק ממנו רוחני וחלק ממנו גשמי והוא לא מסכים עם עצמו ועל כן הוא אמר: "אֵין־שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי". אגב, עֲצָמַי זה לא העצמות שלי, עֲצָמַי זה כאילו יש לי שתי עצמִיוּת. במקום אחר דוד המלך אמר: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" אז אם הוא רצה לדבר על העצמות שלו אז אומרים עצמותיי, לא אומרים עֲצָמַי. אם אין שלום בעֲצָמַי אז זה כמו להגיד 'אין שלום בין בניי', אז הכוונה שתי עצמיות; עצם רוחני ועצם גשמי, ולמה? מִפְּנֵי חַטָּאתִי.

אז 'דוד המלך' אמר כבר – 'יש אצלי בעיה של מלחמה', אצל בן אדם אחד.

ברובד הזוגיות - עכשיו אתה צריך לעשות את זה גם עם האישה שלך, שזה גם כן נחשב לישות אחת – "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" – חז"ל אמרו 'נשמה אחת', אנדרוגינוס. אח"כ הייתה פעולה בקבלה שנקראת 'נסירה' (לא לדמיין את זה, אל תדמיינו שהייתה שם נסירה במסור, זו פעולה, ככה זה נקרא) שבה הקב"ה הפריד בין הגבר לבין האישה, אבל למעשה הם 'אחד', למעשה הם 'אחד' והם צריכים לחזור להיות 'אחד' וזו המטרה של השיעור שלנו.

ברובד של עם שלם - אח"כ יש לנו את זה כמובן בעם – "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם", אמרו המקובלים שעם ישראל זו נשמה אחת, היא מורכבת משישים ריבוא, אמנם שישים ריבוא ניצוצות אבל זו נשמה אחת.

אז איך שלא מסתכלים על זה ואיך שלא מסובבים את זה מכריחים אותך לחשוב במושגים של 'אחד' והאויב שלנו זה הדואליות, השניות הזאת; שיש לנו רוחני וגשמי והם רבים כל הזמן.

יש עוד את המאמר המפורסם על ארבעת המלאכים שהקב"ה נמלך עמהם לפני שהוא ברא את העולם; מלאך הצדק והחסד האמת והשלום ואמר להם: 'אני רוצה לברוא את העולם, מה דעתכם?' החסד והצדק אמרו - 'יברא', והאמת והשלום אמרו - 'אל יברא'. חסד וצדק אמרו 'יברא' כי הוא עושה חסדים ועושה צדקות, אמת ושלום אמרו - 'אל יברא' כי אמת אמר כולו שקרים ושלום אמר כולו קטטה. למה כולו קטטה? כי הוא בנוי מגוף ונשמה. זה על בן אדם אחד, הוא לא אמר כולם קטטה, הוא לא דיבר על חברה, הוא דיבר על אדם אחד. "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", 'לא', למה? 'כולו קטטה'. וזה ברור הקטטה הזאת.

עכשיו, אם אני לוקח שני אנשים, הרי בן אדם אחד זה כבר שניים כי הוא בקטטה עם עצמו. אני לוקח שני אנשים, יש לי כאן ארבע קטטות כי צריכה להיות הסכמה ברוחני וצריכה להיות גם הסכמה בגשמי אבל מכאן הבעיה.

הכוח של בראשית -

הכוח של בראשית זה הכוח לברוא את הכל מהתחלה. [דברי הרב נווה: עוד פעם אני אומר' אל תתבלבלו עם הקונספט התחלה כי התחלה זה נראה כאילו אני מתחיל משהו אבל התחלה זה אומר שלפני זה לא היה כלום ומתחילים משהו חדש ובתורה לא היה מצב שלא היה כלום קודם, אין כזה דבר. גם המושג שנקרא 'יש מאין', הכוונה – מ'אין סוף', מהעדר תבנית, אבל זה עדיין לא נקרא התחלה כי המקובלים כתבו בספרים הקדושים והסודיים שלהם שהמושג צמצום א' מעולם לא נמחק, הוא נצחי, ז"א, תמיד יש בריאה, למה? כי צריך לראות את הבורא כאורגניזם רוחני אחד, כישות רוחנית אחת, זה 'פֹּרפטום מוביליה', זו מכונה נצחית קבועה שהייתה הווה ותהיה ורק הדברים של מאיפה הדברים נעים, מאיפה האור זז, זה כן, זה לומדים. אבל לא אומרים את המילה 'התחלה' ולכן גם לא אומרים את המילה 'סוף' אלא יש כאן נצחיות, יש כאן תנועה בנצחיות. המושג בראשית נותן לנו את האפשרות להתחיל משהו חדש. עכשיו, אני רוצה להסביר למה אני מתכוון 'להתחיל משהו חדש' כשאני אומר: 'לא היו התחלות'];

'מעשה מרכבה' ו'מעשה בראשית';

לפני 'מעשה בראשית' היה 'מעשה מרכבה', יש 'מעשה מרכבה' מצד הקדושה ויש 'מעשה מרכבה' מצד אחר. 'מעשה המרכבה' הוא כזה שהקב"ה אמר' אני הולך לברוא עולם אבל יש אינספור צורות לברוא עולם, יש המון צורות איך עולם יכול להיות, במיוחד בשביל הקב"ה. מי החליט שדווקא העולם הזה זה העולם הנכון? מי החליט? הרי למשל' פיזית אנחנו יכולים להיות עם עוד זוג ידיים, אנחנו יכולים להיוולד לאו דווקא עם כוח כבידה אלא דווקא על כדור הארץ, אנחנו יכולים להיוולד רוחניים כמו שאנחנו, יש אינספור צורות חיים שבהם הדברים היו יכולים להיות, מי אמר שזאת צורת החיים הנכונה?

אז כאן נכנס לתמונה מושג שנקרא – 'מעשה המרכבה';

'מעשה המרכבה' זה כביכול אינספור אפשרויות של עולמות שיצאו לפועל אבל המטרה של העולמות האלה זה להגיע לגמר התיקון. אין בעיה, יעשו עולם, אתה רוצה ארבע ידיים, קח ארבע ידיים אבל בוא נראה אם זה יביא אותך לגמר התיקון. אתה רוצה לחיות בחלל החיצון? אין בעיה, תחיה בחלל החיצון אבל בוא נראה אם זה יביא אותך לגמר התיקון. וכביכול זה נקרא השתעשעות, שהקב"ה השתעשע עם התורה תתקע"ד דורות לפני שהוא נתן אותה. ההשתעשעות הזאת כביכול יצרה אינספור אופציות לעולמות שיבראו. כבר מלמדים אותנו שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן, שהיו עולמות שלא הצליחו להתקיים עד שהוא הגיע ל'מעשה בראשית', כשהוא הגיע ל'מעשה בראשית' הוא אמר 'עולם זה נייחא לי'.

[דברי הרב נווה: אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת כי זה חשוב גם כן לעניין שלנו];

כשמתכנת רוצה לתכנת במחשב, יש לו המון אופציות איך לתכנת; הוא יכול לתכנת את זה גם בצורה נורא מסורבלת, הוא יכול לעשות שורת קוד לכל שטות, הוא יכול לעשות מיליונים של שורות קוד, זה יעבוד בסוף אבל קוראים לזה 'לא יעיל', או 'לא אלגנטי', זה לא חסכוני. המטרה היא להשתמש במעט שורות קוד שיצליחו לענות לך על כל הבעיות.

עוד דוגמא - נניח גם מפעל, מפעל יכול להעסיק מיליון פועלים, פועל בשביל כל דבר; אחד יביא כסא, אחד יביא כוס פלסטיק, אחד ימלא שמן, אחד יביא את חפירה, אבל זה לא יעיל. אתה צריך כאילו להישאר עם מספר העובדים היעיל ביותר כדי שהם לא יקרסו, מצד שני שהעבודה שלך תיעשה.

יש עוד דוגמאות לזה; למשל בתכנית הרכבות שעושים אותה כמו ברכבת התחתית של ניו יורק למשל ועכשיו עושים את השעתוק הזה לרכבת הקלה בת"א. יש המון צורות של איך הרכבת תעבור בתחנות אבל זה יהיה לא יעיל, אדם יכול לחכות ברכבת איזה 45 דקות. אז צריך למצוא את התכנית היעילה ביותר והטובה ביותר שהרכבת תעבור בכל התחנות ואנשים יחכו במינימום זמן.

עוד דוגמא - מעלית - אנשים לוחצים על המעלית, אחד לוחץ בקומה 14 אחד לוחץ במינוס 1. עכשיו, אתה הגעת בקומה אפס ואתה רוצה לעלות אתה לא רוצה לרדת, פתאום המעלית יורדת, אתה אומר, אני לחצתי כדי לעלות, איך המעלית יורדת? שוב, יש אינספור אפשרויות מה זה יכול להיות; זה יכול להיענות לבקשות שלך, מצד שני המעלית אומרת' אני צריכה שאנשים ימתינו כמה שפחות אז היא יוצרת לעצמה תכנית שהיא היעילה ביותר. אז זה נקרא יעילות.

אז אותו דבר, הקב"ה היה יכול לעשות אינספור מציאויות אבל הן לא היו יעילות, הן גם לא הגיעו לגמר התיקון שלהן אז הוא עשה את העולם הזה שהעולם נברא בדיוק כפי שהוא נברא והוא היעיל ביותר והמדויק ביותר ורק אתו אפשר להגיע לגמר התיקון.

אבל אנחנו יודעים שלמה מספרים לנו את זה? אומר האריז"ל: כל הרשמים האלה עדיין יורדים לעולמות, כל הרשמים האלה נמצאים ויורדים לעולמות. ואיך זה בא לידי ביטוי? הוא נתן לאדם, אם זה היה ככה אז האדם היה יורד מתוכנת לגמרי, עושה רק דברים מסוימים וזהו; עושה את התרי"ג מצוות, קורא תורה וזהו, לא היה לו בראש עוד אופציות. אבל הקב"ה אמר לו: 'לא, כשם שאני השתעשעתי כך תשתעשע גם אתה'. אז האדם גם כן מייצר לעצמו כל מיני מציאויות, בגלל זה הקב"ה יצר 'היעלם' ואמר לו: 'בוא תנסה להגיע, עפ"י מה שאתה חושב, עפ"י רוחך שלך, תנסה אתה להגיע לגמר התיקון, בוא תנסה. אתה רוצה להיות רפורמי, אתה רוצה להיות חסיד אשכנזי, אתה רוצה להיות ספרדי, אתה רוצה להיות כיפה סרוגה, אתה לא רוצה להיות.. מה שאתה רוצה, קח, תנסה את כל המציאויות האפשריות שאתה חושב שעל ידם אתה תצליח להגיע לגמר התיקון. הוא מאפשר את זה.

עכשיו, איך האדם ידע שהוא לא מגיע? אפילו אם הוא יהיה אידיאליסט גדול מאד והוא יעמוד על האידאליזם שלו, הוא יראה באיזשהו שלב שזה לא מצליח. ראינו את זה עם הקומוניזם, ראינו את זה עם הסוציאליזם, ראינו את זה עם הדמוקרטיה, היום אין דמוקרטיה, היום יש קפיטליזם גמור והכל מבוסס על ממון ומה שהולכים לבחירות אבל זה לא נקרא דמוקרטיה מכיוון שהעם לא באמת שולט, יש מצע שקרי, הפוליטיקאים עושים בסוף מה שהם רוצים, לאף אחד אין מושג מה המצע של ראש הממשלה ואין לך מושג מה הוא יעשה מחר בבוקר. אז זה לא שלטון של עם זה שלטון שלו, זה דיקטטורה נבחרת, ומה הוא אומר לך? תשמע, זה אילוצים, זה לא תלוי בי, אני לא רודה בך, זה אילוצים. אבל תכלס יש רדייה. למשל עליית מחיר הדלק כדי לשאוב מסים בדרך אחרת נעשית על חשבון הצרכן ועוד כל מיני דברים שזה למעשה רדייה כמו שהיה בתקופות של משטרים טוטליטריים, אבל אין שום משטר דמוקרטי, מעולם לא היה מעולם לא יהיה. אנשים לא יודעים מה זה דמוקרטיה, אין שיתוף של העם, אף אחד לא שותף להחלטות, אנחנו בחרנו איזה מישהו שהוא דיקטטור לגמרי, הוא לא מתנהג כמו דיקטטור, הוא נראה נורא נחמד אבל הוא דיקטטור, דיקטטור זה dictate, מכתיב, אז הוא מכתיב ולנו אין שום say בעניין הזה.

עכשיו לצורך העניין הזה, נתנו לנו, אמרו לנו, אתה רוצה כזה משטר? קח, בוא נראה לאן זה יוביל אותך. אז לאט לאט אנשים קולטים שאי אפשר לעבוד ככה.

אותו דבר גם בחיים האישיים, לאו דווקא בעניינים גדולים של אידאולוגיה אבל בעניינים שאדם אומר: 'תעזוב אותי, אני רוצה לעשות מה שאני רוצה', תעשה מה שאתה רוצה; אתה רוצה להיות עצבני, תהיה עצבני, אתה רוצה להיות עקשן, תהיה עקשן, אתה רוצה לבעוט, תבעט, תעשה מה שאתה רוצה. כמו שאנחנו רואים שכל בני האדם נופלים בזה, כולם נופלים ותעזוב אותי בשקט, תן לי לעשות מה שאני רוצה.

כשאתה חי לבד אין בעיה, שבור את הראש, ההתנגשות הכי גדולה היא שזה בא בזוגיות; בזוגיות אתה כבר לא יכול לעשות את זה. למה? כי יש כאן שני אנשים שצריכים לחיות אחד ליד השני, הם תלויים אחד בשני וכל אחד רוצה לעשות מה שבא לו, וכל אחד מגיב איך שהוא רוצה, בלי מודעות, בלי תורה, בלי דרך, בלי כלום. אבל הוא צריך לדעת שהוא כביכול מתוכנת לאחד מהאופציות של 'מעשה המרכבה'. עכשיו, מה שקורה זה שכל שנה הקב"ה מאפשר לאדם, הוא אומר לו: 'סע, סע על אחד הנתיבים, אין בעיה, סע על אחד הנתיבים, בוא נראה אם בסוף השנה זה יקרב אותך לגמר התיקון או לא יקרב אותך לגמר התיקון'. וכמובן שאנחנו יודעים שלא, זה ממש לא מקרב, גם אם נראה לבן אדם שהוא מילימטר מהקב"ה, בתחושה הפנימית שלו, המילימטר הזה זה נצח.

גם צדיקים גדולים מאד שעושים כל השנה מאמצים כבירים, הם מרגישים שהם פספסו את השנה כי הם לא פגעו בקב"ה. אתה אומר' אבל אתה קרוב, אתה למדת תורה, אתה עשית מצוות.. הוא מרגיש בלב שלו שאם הוא לא נגע והוא לא הגיע, הוא פספס, אז גם מי שמרגיש הכי קרוב וגם מי שמרגיש הכי רחוק אז לגביו זה פספוס וזה פספוס, ככה שזה לא משנה.

אז מה עושים ?

אז עושים 'בראשית', שוב, אז כל השנה אנחנו כאילו מתנסים ב'מעשה מרכבה' וצריך ב'בראשית' בזמן שאנחנו נמצאים בו, צריך לעשות 'מעשה בראשית'.

מה זה מעשה בראשית? זה מעשה של תיקון, בראשית זה מעשה של תיקון, שאדם יכול לבוא ולהגיד, טוב, השנה אני גמרתי את כל האופציות, אני לא רוצה עוד להיכנס לחיים סתם ככה, אני לא רוצה לשבור את הראש, החלטתי שאני לוקח על עצמי את מה שהקב"ה בחר כי הוא ברא כבר את 'מעשה בראשית' ועל זה אני אלך.

[דברי הרב נווה: יכול להיות שהמעשה הזה עוד מוקדם לרובכם, אני רק אומר' המעשה הזה זה ממש ממש ללכת עפ"י התורה, עפ"י המצוות ועפ"י ההלכה, בצייתנות גמורה של 'נעשה ונשמע'. זה אומר שהאינדיבידואליזם הלך לאיבוד ונשאר אדם צייתן, עבד השם כמו משה רבינו, זה נקרא 'בראשית'. אני כבר אומר' רוב האנשים לא בקטע אז זה אומר שיש לנו עוד שנה של 'מעשה מרכבה'.

עפ"י רוב לאנשים בכלל אין חזון, הם לא עושים לעצמם חזון מה יהיה שנה הבאה, בטח לא ברמות של הזוגיות ועם החיים הפרטיים שלי, אולי ברמות אחרות אבל בטח לא בזוגיות ולא ברמות של החיים הפרטיים, כי יש שם הזנחה גמורה מאד. אדם מאד מזניח את עצמו והוא מאד מזניח את הזוגיות שלו אבל דברים אחרים, אולי בחברה, אם יש לו חברה אז יש לו חזון כלכלי מה לעשות בחברה, אם יש לו קהילה אז אולי יש לו איזה חזון קהילתי מה הקהילה שלו צריכה להיות, לא יודע, אולי יש מעטים כאלה, עפ"י רוב אנשים פשוט סתם זורמים, הם חיים והם סתם זורמים].

אז המטרה שלנו היא למעשה לעצור, ואפשר לראות, כי הרי יש אינספור אופציות של 'מעשה המרכבה', אתה אומר: 'אז מה זה, נגזר עלי לעשות אינספור.. אז זה כאילו לא צריך להיות ששת אלפים שנה, צריך להיות שש מיליארד מיליארד מיליארד שנים כדי שאני אעשה את כל האופציות'. אלא מה, הקב"ה נתן אינטואיציה, תחושת בטן שאתה תעשה אפשרות אחת ועוד אפשרות ועוד אפשרות ועוד אפשרות ואז תגיד: 'אני מבין לאן זה הולך, זה לא הולך, אם אני אסתמך על עצמי זה לא הולך, כדאי שאני אפסיק לנסות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם סתם מדעתי ומרצוני וכדאי שאני אסתמך על משהו אחר, כדאי שאני אסתמך על דעתו של השם', וזה נקרא בראשית, זה נקרא 'בראשית'.

'בראשית' זה ללכת לראש המקורי ולכן זה לא נקרא 'התחלה' כי אנחנו לא בוראים, אנחנו נכנסים כבר למערכת קיימת. 'מעשה בראשית' - התיקון מתוקן ומסודר, כתבו לנו אותו, האמת היא שגם את 'מעשה המרכבה' כתבו כי זה מראה לנו לאן כל דבר מוביל.

אז עכשיו אנחנו חוזרים כביכול לשיעור של זוגיות ואנחנו שואלים עכשיו את עצמנו – מה אנחנו גוזרים על עצמנו בשנה הבאה, על איזה מסלול אני הולך להיכנס...

אז כבר אנחנו אומרים: אם אנחנו ניכנס על מסלול של 'נזרום', זה לא ילך. אם זה ילך על מסלול של 'לי יש אמת פנימית שלי שהבן זוג שלי יצטרך להתאים לה' – זה לא ילך. ובכלל, כל דבר שיש לכם בראש, תמחקו אותו – זה לא ילך, אין סיכוי. רוצים לדון את עצמכם עוד שנה לשנת ייסורים? רוצים השנה עוד קצת להתגרש? אפשר. זה חלק מ'מעשה המרכבה' וזה לא מרשים. הקב"ה לא יורד על הברכיים כדי שמישהו יתיישר. אבל רק צריך להחליט למה אנחנו הולכים השנה. אם השנה לא נרים את 'מעשה בראשית' – זה לא ילך, זה פשוט לא ילך.

עכשיו, הרבה מאד אנשים מגיעים עם המון רגשות, הם טעונים; בין אם זה על הבן זוג, בין אם זה על הרב, בין אם זה על הקב"ה, בין אם זה על התורה, בין אם זה על החיים, לא טוב להם עם עצמם אז הם עצבניים, בסדר. כמה זמן אתה רוצה להיות עצבני? [דברי הרב נווה: בוא ניתן לך, אני מוכן לממן למישהו ארבעים יום של עצבים רק שיחזור אחרי ארבעים יום בלי עצבים ונתחיל מבראשית כי זה לא יעזור, זה לא יעזור]. היו אנשים שהתפוצצו עד לב השמיים, היו אנשים שקיללו ובעטו וכפרו, אז מה, "אני הויה לא שניתי", המציאות תשתנה, הוא מחכה, יש לו סבלנות נצחית, הוא עומד עם 'מעשה בראשית', "ישחקו הנערים לפני" ואנשים משתוללים ומתעצבנים, הוא לא מתרשם מזה, זה לא משנה כמה אתה תתפוצץ, זה לא משנה.

תבינו, זה אפילו לא נשמע, אבל זה בכוונה, זה בנוי ככה, לא שהוא אכזרי, אלא בגלל שאתה מנסה להשתלט על העולם אז זה לא ילך לך, הוא רק מנסה לתת לך למצות עוד אופציה. אז יש כאלה שחושבים שהם מענישים את הקב"ה, 'אני אכעס עליו, אני לא אתן לו את הלב שלי אז אני אעניש אותו בזה'. זה מעולם לא עשה שום רושם, היו הרבה כאלה לפני כן בהיסטוריה; אם זה היה 'נמרוד', אם זה היה 'יוחנן כהן גדול', אם זה היה 'אלישע בן אבויה' ואם זה היה ישו יימח שמו וזכרו וזה היה עוד שבתאי צבי והיו עוד כל מיני חכמולוגים שניסו לשחק עם העולם הזה והתעצבנו ומרדו ובעטו, בסדר. כולם עוד יהיו צריכים להתגלגל, כולם יצטרכו להיכנס ל'מעשה בראשית', אין ברירה אחרת.

אז לפני שמתחילים לדבר בכלל מה צריך לעשות השנה - צריך לעצור ולראות בכלל לאיזה כיוון אני מייעד את עצמי.

צדיקים בוחרים תמיד 'מעשה בראשית' אבל בדרך זה מתפספס, זה מתפספס מכל מיני דברים אבל בראש אנחנו צריכים להיות מכוונני 'מעשה בראשית'.

'מעשה בראשית' המקורי יקרה על כולנו, זה יקרה על כל התודעה הקולקטיבית, זה יקרה על כל עם ישראל. לפעמים צדיק רוצה להיכנס לזה, אין צדיק שלא רוצה להיכנס לזה, אבל בגלל שהוא קשור בעם אז באיזשהו שלב הוא נדחף לאחד הנתיבים הלא נכונים.

הרמח"ל רצה להביא את גמר התיקון, אמר לקב"ה: 'אני מסוגל', אמר לו: 'קדימה, תתארגן בתפילת ערבית, תעשה את הייחודים הנדרשים, תכין את כולם ותביא את המשיח, קדימה'. והוא עשה את זה, הוא עשה את זה ואז מהשמיים אמרו לו: 'כן, תעצור שניה אחת, לפני שאתה מביא את התיקון, שמונים אלף איש צריכים למות כדי שזה יקרה, כי עוד לא הגיע הזמן'. אז הוא נעצר.

'אור החיים הקדוש' בהושענא רבא גם כן עשה עלייה, רצה להוריד את המשיח והקב"ה גם כן אמר לו: 'העם עוד לא מוכן', והוא עשה ניסיון שהיה קצת כמו של 'נדב ואביהוא' כמעט והקב"ה אמר לו: 'אתה מסיים השנה את החיים שלך, בגיל 56'.

והיו עוד, גם 'שלמה המלך', והיו ענקי עולם שניסו לעשות איזשהו מסלול מסוים ופתאום זה התעקם ברגע האחרון כי זה לא תלוי רק בהם והם בוודאי רוצים להיכנס ל'מעשה בראשית'.

נסביר במה תלוי 'מעשה בראשית';

'מעשה בראשית' תלוי מתחילתו ועד סופו בזה שאתה קובע בלבך 'השנה הכל יהיה אחד'; אני אהיה אחד, אני ואשתי נהיה אחד, העם שלי יהיו אחד. זה הראש שלך, ככה אתה צריך לבוא, ואתה צריך לעשות את הכל כדי להשתדל שככה זה יהיה.

מה לא מעשה בראשית ?

להגיד: 'השנה יבוא המשיח' - זה לא 'מעשה בראשית', 'השנה אני אביא את גמר התיקון' - זה לא 'מעשה בראשית'. אתה צריך לעשות את מה שאתה צריך לעשות, אתה לא צריך לתת לזה תארים או שמות או דברים שלוקחים איתם כל מיני רגשות של הישג, שום דבר.

נולדנו לעולם לייחד -

אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות מהיום הראשון – לאחד. כתוב שאפילו אדם וחוה – מה עשו בגן עדן לפני החטא? אז כתוב שהם עסקו בתשמיש (לא לדמיין את זה למשהו פיזי אלא הכוונה עשו ייחודים), הם כל הזמן היו בייחודים, הם לא היו פיזיים, אדם הראשון 'לאו הוה ליה מהאי עלמא ולא מידי', אז הם עסקו בייחודים גדולים מאד. ואחרי החטא מה הוא צריך לעשות? ייחודים.

שאלו את האריז"ל: 'בשביל מה נברא אדם לעולם?' אמר: 'לייחד ייחודים', אז כולם חשבו שזה ייחודים של האריז"ל והרש"ש הקדוש, לא דיברו על זה, זה רמות מאד גבוהות. לשדך זוג זה נקרא ייחודים, כשבן אדם אוכל הוא מייחד. כמעט כל פעולה זה יחוד, כל פעולה פיזית, אתה לוחץ למישהו את היד, זה נקרא ייחודים.

בעולם העליון הצדיק רואה את זה בצורה של אותיות והוא מבין מה המשמעות של מה שהוא רואה, אבל האדם בצורה פיזית מלמטה יכול לעשות ייחודים; אדם שמחבק את הילד שלו זה ייחודים, אדם שהולך לבית כנסת זה ייחודים. פירודים; כשאדם עושה עבירה זה פירוד, אדם כועס זה פירוד, כשאדם מתעקש זה פירוד. אז האדם הולך על שני צירים: או יחוד או פירוד, אין משהו באמצע. כל פעולה שאדם עושה אותה הוא או מייחד או מפריד. על מפריד כתוב: "נרגן מפריד אלוף", אדם שהוא 'נרגן' – מה זה נרגן? מקטר בתוך עצמו; לא טוב לי, כן טוב לי, אני עושה ככה, אני עושה ככה. אדם צריך לדעת בכל רגע נתון שכל מעשה, כל פעולה, כל נשימה שלך, או מפרידה את הבורא, יוצרת פירודים בעולמו של הבורא, או שהיא יוצרת ייחודים בעולמו של הבורא, וההחלטה היא שלך, אתה לא יכול להאשים אף אחד. ואל תגיד: 'אין לי פרטנר, אין לי בן זוג, העם שלי לא אתי, הרב שלי לא אתי..', זה תלוי בך, זה הכל תלוי בך.

'ייחודים' זה תלוי אם אתה בא לייחד, מספיק שאתה בא לייחד - נניח שאתה רוצה לעשות שלום עם חבר והוא ממש לא בקטע, הוא מתכוון עכשיו לצאת עליך כמו אני לא יודע מה, זה לא חשוב, כל עבודת הייחודים נחשבת לך והיא נזקפת לזכותך, ועבודת הפירודים נזקפת אליו, זה לא עניין שלך. עכשיו אתה אומר: 'אני באתי לשלום אבל זה לא הלך, בסוף לא השגתי שלום', אבל אנחנו יודעים – 'הבא לגבות כגבוי דמי', מי שבא לעשות, באת לעשות שלום? זה נחשב לך כאילו אתה עשית את השלום, זה שהוא לא רצה זה עניין שלו.

אז בכל דרך נתונה, תמיד אדם צריך לקחת בחשבון - נולדתי לעולם לייחד, אני מתוכנת לייחד, הגוף שלי מתוכנת להפריד, הנשמה שלי מתוכנתת לייחד, ועכשיו אתה צריך לפעול. כשאתה לומד תורה - זה נקרא ייחודים, כשאתה קורא עיתון – זה נקרא הפרדות, כשאתה מתווכח עם האישה – זה נקרא הפרדות, כשאתה מדבר נעים – זה נקרא ייחודים, נורא בפשטות, ילד בן שלוש מסוגל להבין את זה. אז זה הכל תלוי במגמת הנפש, הכל תלוי במגמת הנפש.

[דברי הרב נווה: עכשיו, למה אני אומר את זה? יש הרבה מאד אנשים שמרגישים בנישואין פז"מניקים, כאילו' אני נשוי כבר עשר שנים, לא נראה לי שזה הולך לאן שהוא. זה לא הולך לאן שהוא בגלל שאתה נמצא במגמה של פירוד. גם הזנחה זה פירוד. אבל אם אתה הולך במגמה של ייחודים, אפשר לייחד שמיים וארץ, אפשר לייחד "קודשא בריך הוא ושכינתיה", אפשר להביא את המשיח, לא אני אומר את זה, זה הזוהר אומר את זה – "ואפילו גברא חדא אי יתקרב קמי מארי בתיובתא שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא" - שאפילו אם גבר אחד, אדם אחד, גברא זה הכוונה בכוח של גבורה, אז זה יכול להיות אדם, אם הוא יתקרב לקב"ה, הוא יתקרב לקב"ה זה בעבודת ייחודים, בתשובה שלמה, תשובה שלמה זה נקרא ייחודים. "מיד ייתי מלכא משיחא"– הוא יכול להביא את המלך המשיח מיד. אבל זה הכל בעבודת הייחודים של האדם.

המשך המאמר בחלק ב'.