זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"המפתח האחד אל השני" - חלק א'

להתחיל את החיים ממידת ענווה גמורה -  

היום נדבר על שני דברים חשובים מאד מאד לעניין של הזוגיות וניקח את זה משם להרבה מאד עניינים, גם לעניינים של ההתפתחות האישית. צריך לדעת שההתפתחות האישית תלויה בהתפתחות הזוגית, זה "הא בהא תליא", אין התפתחות אישית בלא התפתחות זוגית. מעולם לא מצינו אדם שהיה מקובל או בעל השגה, בעל רוח הקודש והיו לו בעיות של שלום בית. צריך לדעת שהדברים כ"כ כרוכים וקשורים זה בזה שלא תהיה עליה לאחד בלי השני. ולמה? כתוב "שרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה, שרוי בלא אישה שרוי בלא שכינה", ולא מדברים רק על רווק, האמירות שיש בתורה רלוונטיות לכל אדם, יכול להיות בן אדם שיש לו בראש שהוא שרוי בלא אישה אז זה באופן אוטומטי כבר בא אחד עם השני.

כשהקב"ה מחתן הוא כמובן מחתן גם אם החתונה היא לא האולטימטיבית עם הבן זוג הראשון, עדיין יש שמה תיקון לעשות ויש דרך ואדם אף פעם לא יכול לדעת מה בדיוק שלו, מה לא שלו אלא אם כן הוא קיבל את זה מהשמיים, אבל כל עוד אדם נמצא עם בן זוג, זה הבן זוג שלך ואתו צריכים לעשות את הכל, עד שהמציאות תגיד אחרת. זה שבאיזשהו שלב כבר המציאות תגיד 'תצא החוצה', אז המציאות תגיד את זה אבל לא אתה, וצריך לתת לבורא לנהל את העניינים.

יש שלושה דברים שורשיים שנמצאים בזוגיות שהורסים כל חלקה טובה וזה ר"ת אד"ם;

• הדבר הראשון - בראש ובראשונה זה האשמות, אשמה.
• הדבר השני - דמיונות.
• הדבר השלישי - מריבות.

שלושת הדברים האלה מחריבים כל חלקה טובה ואנשים אפילו לא מבינים מה הם עושים, אין להם מושג איזה הרס הם גורמים בעולם. כשזוג רב כל העולם נחרב, כל העולם נחרב מהשורש שלו למעלה עד למטה. ולא סתם אומרים לו: 'תשמע, באותו רגע שאתה מקיים את המריבה הזאת, אתה בעצמך מפיל אבנים מבית המקדש, אתה בעצמך גורם לזה, ותיקח את זה בחשבון'.

"וכַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" -  זה שאם אתה חושב שכעס נותן לך גושפנקא להצטדקות, תחשוב עוד פעם, זה יגרום לך בדיוק ההיפך ואנשים ישלמו על זה ולכן צריך להיות מאד מאד חכם ולהתחיל את כל החיים ממידת ענווה גמורה לגמרי, לאבד את האישיות לחלוטין, להיות בהתבטלות ולהתחיל משם את החיים כי להתחיל אותו עם אגו אין סיכוי והמכסחת דשא הראשונה לאגו זה זוגיות. לכן כל העולם בחוץ יכול להעריך אותך חוץ מהבן זוג, וזה בנוי לזה. לא סתם אמרו שהראשונה שתדע שבעלה משיח זו האישה, האישה שלו היא תכריז עליו שהוא משיח כי איזו אישה מכריזה על בעלה שהוא משיח? וצריך לדעת לעשות סדר בדברים.   

ראשית, בראש ובראשונה, הזוגיות כמעט מתקיימת על דמיונות, אנשים מדומיינים ברמות מטורפות, [דברי הרב נווה: אני פותר אינספור בעיות של שלום בית שזה הרוב פשוט דמיונות, אני פשוט צריך לטפל בדמיונות שלהם, במציאות אין שום דבר כזה, לוקח לי זמן להוכיח לאנשים מה קורה באמת      ב- ground zero ועד שזה קורה, התהליכים הפנימיים שאנשים חווים אותם בפנים הורסים כל חלקה טובה, דמיונות, פשוט רצים דמיונות וזה הטיפול מספר אחד שאדם צריך לעשות כדי לבנות את עצמו. עם דמיונות אתה לא יכול לנוע לאף מקום, הדמיון מטעה, הוא מתעתע, הוא מסיט, הוא נותן לך תחושה של מציאות והוא רק דמיון וצריך לדעת שזה האויב הראשון שלנו.

האויב השני שלנו זה האשמה. אנשים מרגישים צורך להאשים ושתדעו לכם שאין כזה דבר, אין כזה דבר האשמה. רבי נחמן מברסלב אמר: "אין יאוש בעולם כלל", אני אומר "אין אשם בעולם כלל", אין ספר שלא יגיד לכם' אין את מי להאשים, אין את מי להאשים, זה הכל השגחה פרטית, הקב"ה מניע כאן את הכל, הוא עשה עושה ויעשה לכל הנבראים כולם. אין אשם, אין מקום לאשמה, וכל איזשהו סוג; 'הוא עשה' 'היא עשתה' - הוא לא נכון לכתחילה, אז להגיע למקום הזה זה עוד פעם, זה נמצא בקורלציה עם התנאי הראשון – דמיונות.

למה אנשים מרגישים צורך להאשים ובפרט בזוגיות? בגלל תלות הדדית. כשבן אדם היה רווק הוא יכול היה לקום מתי שהוא רוצה ללכת, מתי שהוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה, אבל כאשר הוא נשוי  הוא מרגיש מהבן זוג שלו שהוא צריך לזוז אתו אז אתה מרגיש שמישהו כרך אותך ברגל עם עוד מישהו, אתה לא יכול לזוז בלי הצד השני. והרבה פעמים אתה רוצה שהצד השני יקרא את המחשבות שלך, מה אתה רוצה לעשות, הוא צריך כבר להרגיש אותך וכשהוא לא מרגיש אותך אתה מרגיש מאד מתוסכל, 'איך הוא לא מרגיש שאני רוצה לזוז שמאלה, אני מנסה לזוז שמאלה, הוא לא מרגיש, הוא לא מבין', אז אתה אוכל דמיונות מבפנים, ומוציא, ואתה אשם, הצד השני בכלל לא יודע מה אתה רוצה. וזה מה שמביא למריבות שהמריבות כולן הן ברמת ברבריות שאינדיאנים של פעם היו נאורים לעומתנו, שלא ראינו דבר כזה בכלל ואי אפשר להיפטר מזה.

[דברי הרב נווה: אני חייתי בבאר שבע בשכונה א' ויצאתי מהשכונה הזאת אחרי שראיתי ריב שכנים, אמרתי, 'פה זה לא תרבות, אני אצא לעולם הגדול, בעולם הגדול יש תרבות' וראיתי ששכונה א' יותר טובה מהעולם הזה, אני מתגעגע, והיו שמה ריבים שזרקו אנשים מהחלון. אז אצלנו זה גם כן קורה, רק לא פיזית מהחלון אבל עושים את זה, זורקים אנשים מהחלון, זה לא נורמלי, אתה אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לתקן את זה].

אז צריך לעשות סדר;

1. הסדר הראשוני - זה שכל אחד צריך להבין – אתה התחלואה, לא הבן זוג שלך, אתה חולה, לא הבן זוג, אתה צריך לעשות המון עבודה של החלמה אישית לפני שאתה בכלל מגיע לדבר עם הבן זוג. אין מה לדבר עם הבן זוג, אין מה לדבר עם הבן זוג והדבר הוא רלוונטי לשני הצדדים, ז"א, שעכשיו צריך להיות שקט בבית שנתיים, שקט, אף אחד לא פותח את הפה על הצד השני. זה אחד.
2. שתיים – לעולם לא להסתכל על החסרונות של הבן אדם האחר; היא לא שמה את הגרביים במיטה, הוא לא שם את המגהץ במקום, זה לא סוג האשמות שבכלל באים אליו לידי ביטוי. הדברים האלה מאד מאד מבזים את כבוד האדם, האשמה זה דבר שגומר את כבוד האדם, צלם אלוקים נחרב לגמרי. הרבה אנשים לא יודעים את זה, יש משפטים בשמיים, עומק הדין הוא גדול מאד, אנשים לא מבינים מה זה המושג שנקרא עומק הדין, לוקחים את האדם ומראים לו, ממש עוברים אתו שלב שלב, הרי למעלה אין הסתרה, ולמעלה כל דבר הוקלט, כל דבר נמצא אז שואלים את האדם לגבי כל דבר; על החיים האישיים שלו, על הרהורים, על רגשות, ושם בשמיים יש המון זמן, זה לא בג"ץ שיש תור, אין תור, גם אם מיליארד איש מתים, יש זמן לכל אדם לנצח. אחד הדברים שמראים לבני זוג ,שאומרים לו: תראה, היה לך בן זוג שהיה יכול להיות אדם גדול, היה לו יעוד להיות אדם גדול וההשפלות שלך החריבו אותו ואת מנעת את 'משה רבנו' הבא ואתה מנעת עכשיו את 'שרה אמנו' הבאה. זה גם סוג של אשמה שאדם צריך לדעת אותו.

הזוגיות צריכה לתת חממה רוחנית להתפתחות והיא צריכה לתת קרקע נרחבת לפיתוח של האישיות האחד של השני ולעידוד של האחד על השני. כמו שלוקחים שתיל ושמים אותו במקום הכי ידידותי שיכול להיות וחופים עליו ושומרים עליו ונותנים לו דשן ונותנים לו כל מה שהוא זקוק כדי להמשיך ולהמריא ומעלים לו את הדימוי העצמי ומגלים לו את הפוטנציאל ופותחים לו דרך למימוש הפוטנציאל שלו, עושים הכל כדי שהוא יגדל. וכל אדם צריך לראות את הבן זוג שלו, אם זו אישה היא צריכה לראות את בעלה 'משה רבנו' או 'המשיח' והוא צריך לראות אותה כמו 'השכינה הקדושה', פחות מזה זה השפלה. פחות מזה זה השפלה ובגלל שאנחנו לא מכבדים את עצמנו אנחנו לא עושים את זה.

כל אדם הוא עם דימוי עצמי נמוך, הוא לא מכבד את עצמו אז הוא לא מכבד את הבן זוג שלו. לך תסתכל במראה, מה שאתה חושב על עצמך זה מה שאתה זורק על הבן זוג, וזה דבר חמור מאד ואנשים עם דימוי עצמי נמוך הורסים את העולם. [דברי הרב נווה: וצריך לדעת את זה, אני מצטער שאני אומר מילים כאלה קשות, אם הייתי משמיע לכם חלק ממה שאני עובר יום יום, באינספור, זה עשרות טלפונים, עשרות וואטסאפים, עשרות בתים, עשרות שלום בית שאני נמצא שמה, אותה תבנית ואנשים לא יוצאים מזה, אותו דבר, אותן טעויות והם לא יודעים שבמו ידם הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים, על כל מיני סיבות; בין אם זה על צומי ובין אם זה על אני לא יודע על מה, זה נעשה אבל זה נעשה בצורה כ"כ ברברית ומחריבה ולא בצורה בונה, שאני לא יודע איך לקב"ה יש בכלל סבלנות למציאות הזאת, על פחות מזה הפכו את העולם].

אדם נברא כדי להשפיע -

אז קודם כל בראש ובראשונה צריך להתחיל מזה - בזוגיות כמו בכל דבר אחר בעולם אדם נברא כדי להשפיע, אנחנו לא נבראנו כדי לקבל, אדם נברא להשפיע. אז הראש שלו קודם כל צריך להיות 'אני באתי לתת', 'כל ההוויה שלי מבוטלת לנתינה, ההוויה שלי לא באה לקבל', 'אני לא בא לקבל אוכל ולא כבוד ולא שררה, אני לא מבקש מהאישה שלי שתיתן לי משהו, הפוך, אני לא רוצה ממנה שום דבר, אני אגדל ואני אעשה את הכל כדי לגדל אותה'. והיא צריכה לחשוב על זה גם כן, על אותו כיוון בדיוק; 'אני לא באתי לדרוש מבעלי תשומת לב', 'אני לא באתי לקחת לו את הזמן', 'אני לא באתי לקחת לו את הנשמה אלא הפוך, באתי לדחוף אותו, באתי לעזור לו, מה אני יכולה לעשות שאתה תגיע יותר קדימה בחזון שלך'.

זו קודם כל נקודת המוצא ואנשים באים כמו חורים שחורים, ממש כמו חורים שחורים לחתונה וכל הזמן אתה שומע מה היא רוצה ממנו, מה הוא רוצה ממנה, מה היא רוצה ממנו, מה הוא צריך ממנה וככה כל הזמן, אתה לא יכול לטפל בזה בחיים, אין לזה רפואה, אתם צריכים לדעת, אין אף יועץ זוגיות שיצליח להעיר את בני הזוג האלה ולהגיד להם: 'שניכם אגואיסטים, שניכם מנופחים מאגו, שניכם מדומיינים, שניכם מאשימנים ושניכם הרסניים'. אי אפשר, אי אפשר לבנות את זה, אתם צריכים לדעת, לא נברא אדם כזה שיצליח לבנות את זה. ואנשים הולכים מרב לרב, מיועץ ליועץ, מסדנא לסדנא, אין, זה לא עוזר.

לכן צריך למחוק את הכל ולהתחיל בכלל בראש אחר לגמרי. באנו להשפיע ולהעניק ובאנו לדחוף. כל אדם צריך להיות עבד בבית למציאות, אתם צריכים לדעת, אדם נברא כדי להשפיע בעולם, אנחנו באנו כדי להשפיע. הקב"ה נקרא 'טוב ומיטיב' והוא ברא את עולמו 'להיטיב לנבראיו', והכלי שרת שלו לעשות את זה זה האדם. האדם כל כולו צריך להיות כמו אתרוג, כולו טוב, וההשפעה שלו צריכה להיות כל הזמן בבחינת 'איך אני יכול לעזור לך' והמעמד הזה מבחינת תודעה נקרא 'עבד' והגדולים ביותר נקראו 'עבדי השם', אגב, מעטים נקראו 'עבדי השם', 'משה רבנו' נקרא עבד השם, 'דוד המלך' נקרא עבד השם ו'עבד השם' – לא הכוונה ל- slave, זו לא הכוונה שמישהו בא לצחצח את הנעליים למישהו, אנחנו שומעים את המילה הזאת עם התנייה שלילית, לא ככה.

'עבד השם' - זה בדיוק הפוך, זה כביכול לעשות את רצונו של המלך, והעבד זה כמו רבו וכל מקום שהאנשים, שהעבדים של הגדולים היו הולכים, היו מכבדים אותם כאילו בעל הבית מגיע. אליעזר עבד אברהם הגיע ללבן, הם נעמדו כולם, כיבדו אותו כולם, כולם פחדו ממנו, למה? באת בשם 'אברהם אבינו', כאילו 'אברהם אבינו' נכנס אלינו הביתה. זה היה ככה, 'שלוחו של אדם, כמותו'. היום זה נתפס כמו slave, כמו סתם איזה דבר ירוד אבל להיות 'עבד השם' זה להיות שלוחו של השם.

'משה רבנו' היה 'עבד השם', קרן עור פניו, כל העולם פחד ממנו. אפילו המלאכים פחדו ממנו, לא היה מישהו שלא רעד ממנו, הוא נקרא עבד. והוא עצמו ראה את עצמו, הוא אמר "אנא עבדא דעבדין דקודשא בריך הוא", אני עבד עבדי השם, כל מי שהוא עבד השם אני אעזור לו. כי ככה הוא ראה את עצמו. איך אני יכול לעזור לבריאה? איך אני יכול להרים את האנשים? איך אני יכול להרים את המציאות כולה? מה אני יכול לעשות בשבילכם? אז זו ברירת המחדל שלו.

ברירת המחדל של האדם זה - איך אני יכול לעזור לך? אני פה ותשתמש בי, יש לי המון כוחות לתת לך; להרים אותך, לדבר אליך יפה, להזין אותך במידע, להזין אותך בכסף, לפתוח בפניך דלתות, לעזור לך בכל מה שאתה זקוק לעשות, אני נמצא מאחוריך, אני אהיה הרוח מתחת לכנפיים שלך. זאת ברירת המחדל, ככה בכלל באים למציאות וככה באים בוודאי ובוודאי לזוגיות. וכל בן אדם שאומר: 'לא, תשב איתי, אני צריך עכשיו לדבר, אני צריך עכשיו תשומת לב, אני זקוק לזה..', אין, אתה לא יכול, זה שונק. הדברים האלה שונקים, זה עושה בדיוק ההיפך. אתה לא יכול עוד למצוץ את הבן אדם, אתה לא יכול להיות כאן עוד מישהו שמוצץ את הבן אדם. וכמעט לא ראינו את זה, אתה לא רואה בכלל את הראש הזה, אין בכלל ראש כזה שלכתחילה זה הראש. האמת שזה הראש שצריך להיות לכל החברה. תחשבו שכל החברה הייתה באה, הייתה נעמדת חברה והייתה אומרת, 'מה אני יכול לעשות בשביל החברה? מה אני יכול לעשות בשבילך?' תחשבו איזו חברה הייתה לנו.

אז עכשיו אנחנו לא מדברים כרגע באוטופיה, מנסים להקים את זה במסגרת האומה ואנחנו נעשה את זה, ביל הוק וביל קוק זה יקום, אבל לפחות בזוגיות, לפחות שבזוגיות זה יהיה. זה המפתח הבסיסי שקודם כל אתה יודע' הבן זוג שלי יעזור לי, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאני יכול להרים כאן משהו והבן זוג שלי יעזור לי. מה רואים? בדיוק ההיפך. [דברי הרב נווה: ב- 99.999% מהשיחות, כשאני מדבר עם בני הזוג אני שואל אותם 'על מה התסכול?' הם טוענים: קודם כל אני שומע לא, אח"כ אני צריך לריב על מה שאני רוצה לעשות, קודם כל אני מקבל 'לא'. זה לשני הכוונים, לא זכר או נקבה, זה הולך לשני הכוונים, קודם כל יש התנגדות, קודם כל בוא נראה איך אני מתנגד למה שאתה מבקש. ביקשת משהו, אני מתנגד, קודם כל זה 'לא', אח"כ נראה, בוא תשכנע אותי, תהפוך את העולם כדי לראות איך אני עוזר לך. זה לא צריך להיות ככה. אדם צריך להיות בדיוק מבוטל, הוא צריך להיות בדיוק בזרימה. זה קודם כל להגיד לך, 'אני אומר לך כן ונראה איך אני מתבטל כדי שזה יקרה'.

תבינו, אנחנו חיים הפוך ואנשים מאשימים אחד את השני ויש מלא מה להאשים. עכשיו, למה אני אומר שאין האשמה? אתם יודעים על כמה דברים אפשר להאשים בן אדם? על מיליון דברים; הוא לא מסודר, הוא לא נקי, הוא לא בזמן, הוא לא קם, הוא לא יושב, הוא עומד בזמן שהוא צריך לשבת, הוא יושב בזמן שהוא צריך לעמוד, הוא עצוב בזמן שהוא שמח, הוא שמח בזמן שהוא עצוב.. אתה לעולם לא תצא ידי חובה של אנשים. אז זה חכמה להגיד' הוא אשם? זה חכמה עכשיו לבוא לשיחה ולקרוע את הבן אדם השני? וזה לא בעיה. ועכשיו, גם אם אין שום דבר מה להגיד עליו, 'הוא לא מבין אותי', שזה גם כן מאד חכמה להגיד 'הוא לא מבין אותי'. אתה מבין את עצמך? אז לכן אנחנו אומרים' כולנו שגויים, אנחנו שגויים וצריך להתחיל את הכל מהתחלה].

הרבי מקוצק' אמר ש'למה בכלל בא מוות לעולם?', 'איזה מן דבר זה שלישות שהיא כולה חיים, בא מוות לעולם?' אז הוא אמר שלגדילה ולבנייה, אדם צריך לדעת מתי למות כדי להיוולד מחדש, הוא צריך לדעת' עכשיו אני צריך למות, אבל לא למות מוות ביולוגי, לא לעשות חידלון אלא הפסקה. [דברי הרב נווה: למשל, הרבה מאד אנשים אומרים לי: 'הרב, חטאתי בברית, איך אני יכול להקים את זה, בוא, תן לי תיקון, מה האריז"ל אומר על זה?' אומר: 'קודם כל תפסיק לחטוא בברית ובוא נראה איך אנחנו ממשיכים שבוע בלי חטא, איך אני עושה תיקון על דברים שעשיתי? נניח כעס – בוא נראה, תעבור שבוע בלי כעס. לפני שאתה עכשיו מבקש תיקוני קבלה וטבילות במקווה, וסיגופים וגלגולי שלג וזה, תפסיק לעשות את מה שעשית עד עכשיו, בואו קודם כל נפסיק עם זה, אח"כ נדבר'].

אז אותו דבר, היום, הרגע הזה, אנחנו צריכים עכשיו למחוק את מה שעשינו בזוגיות ולהתחיל עכשיו זוגיות חדשה. והראש צריך להיות הדדי לבית מה אני יכול לעשות בשבילךְ, מה אני יכולה לעשות בשבילךָ. הראש לא יכול לבוא בזה ש'אני רוצה אותךְ' או 'אני רוצה אותךָ', 'אני זקוק לךְ', 'אני זקוקה לךָ', הוא לא יכול להיות כזה. תחשבו איזה תענוג זה, איזה כוח זה נותן לבן אדם שעומדים לפניו אנשים שאומרים לו, 'תזוז, אנחנו אתךָ', תחשבו איזה כוח זה, אתה כבר מקבל כוח להזיז את כל העולם.

במקום זה, העולם עושה לנו הפוך; כל תנועה שאתה רוצה לזוז, מישהו אומר לך, 'לא, זה לא יצליח לך, אתה לא תקבל את התמיכה שלי', אתה מקבל רק התנגדויות, הוא מקבל כל הזמן ביזוי. אז מילא בחוץ, בסדר, אבל בתוך הבית זה סיוט, זה סיוט לחיות ככה שכל הזמן מישהו שם לך בריקדות, וזה כל מיני, זה לפעמים אפילו בריקדה רגשית בזה שהוא לא מאמין בך. אתה רוצה לעשות? תעשה, מאה אחוז, בוא נראה. אז גם ככה לא עושים אלא ההיפך, צריך להיות מאחורי הבן זוג ולהגיד לו, 'תעשה, אני עומד מאחוריך וגם אם תיכשל לא קרה כלום, כי שנינו לוקחים את האחריות, לא קרה שום דבר'.  

החטא של אדם הראשון עדיין מהדהד: "זאת האישה אשר נתת עמדי", אותו דבר; דמיון, אשמה, מריבה, זה מה שהיה שם בגן עדן, לכן זה נקרא אד"ם, הראשי תיבות האלה קרויים על שמו. עד היום החטא הזה מהדהד. 1. מה היא אשמה? מה אתה מאשים אותה? למה האשמת אותה? לא קלטת שיש כאן השגחה פרטית? לא קלטת שהשם מרמז לך משהו? יכולת גם להגיד לה לא. 2. למה זה דמיונות? למה זה דמיון? כל הסיפור הזה היה דמיון אחד גדול, לא היה בזה שום מידת אמת. אם היית דבוק באמת היית בא לקב"ה ואומר לו: 'שנינו חטאנו, שנינו עשינו טעות, שנינו מצטערים ושנינו רוצים תיקון'. בדמיון שלך חשבת' הוא יעניש אותך הוא יעשה לך אז אני אתנתק ממנה, הכי טוב. המדרש מספר איזו מריבה הייתה ביניהם, ומריבה גם כן מכוערת, מריבה שגם כן לא שייכת לשום דבר. כי מהרגע שנכנסת למריבה מריבה זה סתם אוסף של תרנגולות שלא אומרת שום דבר, מוציאים המון המון כעסים, מוציאים הרבה עצבים, מוציאים הרבה מאד דברים שלא שייכים בכלל למה שקרה, סתם דיבור סרק. אבל אלה, זה מה שהורס את הכל.

'הנני' - אני פה בשבילך, אני כלי שרת -

אדם הראשון היה צריך להגיד לקב"ה את המילה 'הנני' כשהוא קרא לו 'אדם'. הקב"ה קרא: אברהם אברהם, 'הנני', יעקב יעקב, 'הנני', נוח נוח, 'הנני', קודם כל 'הנני', 'הנני' זה מה אני יכול לעשות בשבילך, אני פה בשבילך, אני כלי שרת. מלאכי השרת עומדים בתור לפני הקב"ה לבקש את המשימות והם מאושרים בזה כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. ובכלל אדם שהוא רוצה באמת לתמוך בבן אדם אחר הוא לא צריך לתמוך בו רק ברעיון שנראה אינטרסנטי אלא גם לקחת בחשבון ששניכם עשויים ליפול וזה גם כן ניסיון על הזוגיות, שזה לא תמיד יצליח. אף אחד לא הכריח שהמציאות שלנו תהיה דבש, אף אחד לא הכריח את זה. יש ניסיון שיכול להיות לבני זוג שזה ניסיון גדול מאד.  

כשמגדלים גידולים מגדלים המון וצריך לקנות פקעות אז לא קונים פקעת אחת או שתיים לגינה, זה גידולים זה שלוש מאות דונם. זוג קנה פקעות במאה חמישים אלף שקל, הבעל היה צריך לעשות עבודה אחת ואשתו הייתה צריכה לעשות עבודה אחרת וזו הייתה פעם ראשונה שהיא נכנסה לעבודה. היא שתלה ואחרי שהיא שתלה היא קלטה שהיא שתלה פקעות במאה חמישים אלף שקל, אין לך מושג אם זה יצא, כמה יצא, זו אדמה, זה לשים בקרקע וזהו, עכשיו לך תחכה. היא פתאום קלטה את זה, הם לקחו הלוואה ומאה חמישים אלף שקל עכשיו בקרקע, באדמה, אין לך מושג מה יצא, והיא נכנסה מזה לפאניקה וחרדה כל השישי שבת. אז הוא אמר לה, 'מאה חמישים אלף שקל או מאה חמישים אלף שקל, העיקר שאנחנו ביחד', וזה הרגיע אותה. אז בקלות אפשר היה לבוא ולהכניס לחרדה; ומה עשית ואיך עשית, אולי לאט לאט, אולי קודם כל חמישים אלף שקל, בואי נראה אם זה יצא, אח"כ עוד חמישים אלף שקל נראה אם זה יצא. לא, הוא היה בפחד וחרדה כמוה אבל הוא אמר לה, 'בסדר, אז כפרה, מקסימום נשארנו אני ואת', זה מה שהרגיע אותה. ורואים בזה סימן מהשמיים שזו הייתה צריכה להיות התשובה הנכונה. ככה אומרים.

זה לא משנה בכלל מה התוצאה, את התוצאה אתה קובע מעצם העובדה שאתה אומר: 'אבל אנחנו נהיה ביחד, לא חשוב מה תהיה התוצאה בחוץ, הפסדנו הרווחנו זה לא נחשב לתוצאה, התוצאה היא אנחנו, התוצאה היא לא מה הרווחנו'. אנשים חושבים שהתוצאה זה הצלחת הזוג בחוץ, לא, התוצאה זה הצלחת הזוג, נקודה. ואתם יכולים להחליט שאתם ב- win win situation על כל צעד ושעל, מה זה משנה מה יקרה בחוץ? אז יום אחד נחיה בארמון, יום אחד נהיה הומלסים, גם נהיה בתוך הארמון ביחד וגם נהיה הומלסים ביחד, המציאות לא תנצח אותנו.

ככה זוג חושב. לצערנו הרבה מתגרשים על בסיס כלכלי, על כל כך הרבה דברים, הרבה סיבות שאתה רואה אנשים מאשימים אחד את השני בבגידה. הזוהר אומר שאדם בוגד בבן זוג שלו הרבה לפני שהייתה באמת בגידה בין גבר לבין אישה. בעצם העובדה שהוא עזב אותו בראש זה נחשב לבגידה, ההפקרה בראש, עצם העובדה שאתה מפקיר אותו בראש מאיזושהי סיבה, זה נחשב לבגידה. כמה זה חשוב להבין שאת הבן זוג שלך לא רק שלא עוזבים, אתם יודעים' בני זוג לא עזבו אחד את השני בגלגולים. 'דוד המלך' זעק לבת זוג שלו מגיל שש עשרה, אמר לקב"ה, הגעתי לכאן, אני עוד שנתיים מתחתן אל תביא לי סתם, אני נולדתי בשביל הבת זוג שלי, הוא קיבל זעקה פנימית לזעוק לבת זוג המקורית שלו. אז הוא הביא לו שמונה עשרה אחרות עד שהוא הביא את בת שבע. וזה היה ניסיון, זה גם ניסיון בנאמנות, להיות נאמן לבן זוג שלך בלי שאתה יודע מיהו.

אח"כ "עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו..." אז גם אז, עד שמצאת את זה אתה צריך להחזיק את זה חזק. ואנשים לא יודעים שזוגיות זה הישג, זו הצלחה, אם הגעת לזוגיות אתה הגעת להצלחה, כי הרבה לא מגיעים לזה, ואם הגעת לזוגיות ועכשיו התחתנת, זו הצלחה, אתה עכשיו נחשב למוצלח, כבר השלמת את צלם אלוקים. מהרגע הזה לא מבטיחים לך כלום, להתחתן אמרו לך, לעשות כסף לא אמרו לך, ופה אנשים טועים. הזלזול בהישג הזה עולה לנו ביוקר.  

[דברי הרב נווה: אני רוצה רק לשתף אתכם במשהו שנמצא בסוגריים, פשוט שאתם תדעו, אני הולך לדבר על זה מחר ביתר הרחבה אבל בגלל שזה ספירת העומר כדאי שתדעו מזה. המציאות עכשיו בספירת העומר עומדת במבחן גדול מאד כי בשמיים יש עכשיו החלטה אם לגאול או להרוס, זה ממש קיצוני או לכאן או לכאן. למה להרוס? אנחנו נמצאים באותו מצב של חורבן בית המקדש הראשון - "עם הרוג הרגת, בית חרוב החרבת". למה זה "עם הרוג"? כולם עייפים, לאף אחד אין כוח לעשות את העבודה שלו ואנשים לא רוצים להשתנות. אעפ"י שהם כבר יודעים את האמת והאמת נמצאת להם בפרצוף, הם לא רוצים להשתנות או הם לא יודעים או אין להם כוח או אני לא יודע מה אבל הם לא משתנים. וזה נקרא בחינת מת. אז קודם היה קטרוג 'למה הם ככה?' אז הסנגוריה הייתה - כי הם לא יודעים, לא אמרת להם את האמת. אז הקב"ה אומר: 'אוקיי, אני אפיץ עכשיו את האמת בכל העולם, אני אכתוב ספרים, אתרי אינטרנט, יהיה רב בכל מקום, כולם ידעו את האמת'. יש הרבה שיודעים את האמת ולא משתנים, זה המצב הכי גרוע כי מה עוד נשאר? אז מה עוד נשאר? הרי מה היה הרעיון של להשתנות ולדעת את האמת? להשתנות ואז המציאות תשתנה, אבל אם אתה גם יודע את האמת ואתה לא משתנה, אז מה עשינו בזה? אז לאן אנחנו זזים מכאן? חייב השתנות].

בדר"כ הקב"ה נקרא 'בעל השדה'. 'בעל השדה' כשהעצים שלו לא גדלים או שהם רדומים, צריך לשרוף אותם כדי להחיות את כל השדה מהתחלה, צריך לעשות שריפה וזה דבר איום ונורא, או להחליט שאנחנו כ"כ מסכנים והדור הזה כ"כ כ"כ מסכן כמו הדור שהיה במצרים שנכנס לשער 49 של הטומאה והיה צריך להציל אותו מעצמו, אז להחליט שאנחנו כ"כ מסכנים שאנחנו ראויים לאותה גאולה כמו שהייתה בימי מצרים והוא יעזור לנו מלמטה. אבל ההחלטה עומדת לכאן ולכאן ואין תשובה, רק הצדיקים הופכים עכשיו את העולם כדי שזה יתרחש, כדי שלפחות תתרחש גאולה, אבל הסימנים שיש בחוץ לא טובים, יש לנו משחתת אמריקאית כבר בסוריה, ויש איומים, היום טראמפ איים על פוטין, אומר לו, אפילו שאתה באת אתה הכנסת אתך את איראן ואתה נותן לגיטימציה לאסאד להפיץ בכימיה זה לרעתך ושתדע לך שעכשיו אנחנו מגיעים לשמה עם משחתת ועם טילים חדשים ואתה לא תאיים עלינו, אסאד לא יהיה יותר נשיא ואנחנו הולכים לנקות את סוריה ממך ומאיראן ופוטין לא יודע לשתוק, גם לו יש אגו, אז יש סיטואציה שמה.  

אנחנו כמובן רוצים מרחב אווירי משוחרר כדי לעשות מה שאנחנו רוצים בסוריה. וגם אנחנו הוצאנו עכשיו הודעה גם לאיראן וגם לסוריה, 'אם אתם מבקשים עימות, בקשה'. אז מלחמת הנביחות האלה שרואים אותם בדר"כ ב- wwf או דברים כאלה, היא בדר"כ יוצאת לפועל, אף אחד לא יתקפל. קים ג'ונג התחיל להתקפל אחרי שעשו לו סנקציות וכרתו לו המון המון משאבים וגרמו לו להבין שאפשר להתנקש בו בשנייה, אז עכשיו הוא מתחנף לארה"ב, אז הוא התקפל. טוב, זה צפון קוריאה מול כל העולם, זה יבחוש מול אריה, אבל כשאנחנו מדברים כאן על רוסיה מול ארה"ב, לאלה אין ברקסים, לאלה אין ברקסים ולזה יש אגו שחופה את כל העולם ולזה יש אגו שחופה את כל העולם, ככה שכלי השרת להרס מוכנים והרס יכול להיות באפס זמן.

וכולם נמצאים סביבנו וכל מה שצריך לעשות, כל מה שאדם צריך לעשות זה פשוט להיכנע, האדם פשוט חייב להוריד את האגו המטורף שלו ולהפסיק להיות עצוב כי עצבות זה גאווה וכעס זה גאווה ודרישות מהחיים האלה זה גאווה, אתה צריך לעשות מה שאתה באת בשבילו, "מן דאתפקדת עבידת", מה שהצטווית, תעשה.

באת להיות 'עבד השם', דיברנו על זה אתמול ב'תפארת שבגבורה' - ה'תפארת שבגבורה' זה שהאדם יגיד "אנא עבדא דקודשה בריך הוא" - אני כלי שרת שלו, אין לי אינדיבידום שעומד בפני עצמו. מישהו מאתנו זוכר את עצמו? יודע מה המקור של עצמו? הוא יודע מתי הוא יסיים את חייו ולאן הוא ילך? לא, אנחנו מקטע שלא ברור לא את ההתחלה שלו ואת הסוף שלו, ממש מקטע שאין לו ראש ואין לו סוף. ואנשים בונים פה ומתרגזים פה ועושים פה וזזים פה, בונים, מה אתה בונה? מה אתה בונה? ואם האדם לא יוריד את עצמו ל - ground zero ולא יהיה שמה ב - level אפס כדי להתחיל את העבודה והעבודה שלו היא השפעה, זו העבודה שלו – השפעה, ב- 360 מעלות האדם צריך להיות בהשפעה; איך אני יכול לבנות מישהו אחר, את הילדים שלי, את ההורים שלי, את האחים שלי, את האישה שלי, את כולם, ובזוגיות זה הכי תקף כי 24 שעות ביממה אתה נמצא שם.

ולכן חשוב מאד שבכלל נשנה את הראש, הראש צריך להיות – 'אני יכול לתת'; אני בא להיכנס לבית כשכל הבית עלי, אני בא בראש כזה. ואם אתה תהיה אפילו לבד במערכה שכל הבית יהיה עליך וכולם כביכול ימצצו אותך, זה ניסיון, זה לא שאתה תגיד, 'אני מוכן לבוא בצורה כזאת אבל שגם היא תבוא בצורה כזאת', לא תמיד, אף אחד לא מבטיח לך את זה, אתה באת לשיעור הזה אז אתה שמעת, יכול להיות שהיא לא הייתה בשיעור אז היא לא שמעה. כמובן שזה אמור להיות הדדי וכל העולם צריך לנהוג ככה, זה היה הכי קל בעולם. אם הילדים היו יודעים את זה שהם צריכים להרים את ההורים שלהם, אם האישה הייתה יודעת שהיא צריכה להרים את בעלה, אם הבעל היה יודע שהוא צריך להרים את האישה, הכל היה נחמד. אבל בזמן שיש כזה בלבול סדרים וכל אחד תפס כיוון, לפחות שבן אדם אחד יכול להרים את כל הבית לבד. וזה vibe, זה לא במה שאתה אומר, זה במה שאתה עושה, זה במה שאתה, תעשה את זה, בוודאות שזה יגרור מצב שכולם יאהבו אותך וכולם ישענו עליך וכולם ירצו את הקירבה שלך. וודאי שזה ישכין שלום במקום שבו אתה נמצא.

אף אחד לא מפסיד מנתינה -

'אברהם אבינו' עשה את זה לבד, כל העולם היו עובדי עבודה זרה, כולם רצו לקבל לעצמם, לרבות נמרוד שהכניס אותם למשרפות. אז הוא בא ואמר, 'לא, אני לא מקבל, אני משפיע', פתח את האוהל, נתן לכולם אירוח, 'אתם תראו שמנתינה אף אחד לא מפסיד'. אמרו לו, 'מה, איך אתה פותח ככה? תבקש כסף לפחות, פתחת, תעשה את זה מסעדה, פתחת, זה פונדק, אנשים יבואו, קח כסף. בסדר, אתה נמצא באמצע הדרך, לא, אבל יחסר לך מהעדר', הוא אומר: 'נראה אם יחסר לי מהעדר'. פתח, לכל אחד שחט כבש, הכבשים שלו רק הלכו והתרבו, רק הלכו והשתבחו. אצלו היה היין הכי משובח בעולם, הבשר הכי משובח בעולם, מי שנכנס אליו לאוהל הייתה לו בריזה כזאת כמו מזגן, כולם אמרו לו, 'מה זה, אנחנו מגיעים לגן עדן, זה כאילו בועה של גן עדן', 'כן, תאכלו, רק תברכו, תלכו'. לא חסר לו כלום.

מנתינה מעולם לא ראינו שמישהו הפסיד, מקימוץ כן ראינו. כשאדם הוא קמצן או גנב הוא מפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא. ידוע שקמצנים וגנבים בסתר, לא שמחים. ואדם שבהשפעה, רוחו שמחה. הוא חי בחירות, הוא לא מסתיר שום דבר. אז כתוב "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" - זה לאו דווקא צדקה של כסף , צדקה זה הרי נתינה, זה יכול להיות כל נתינה. כל רגע בחיים שלך יכול להיות צדקה. לכן הראש חייב להשתנות.

לגבי עניין הדמיונות -  דמיונות נעשים, האריז"ל כותב את זה כ"כ במפורש שאי אפשר לטעות בזה אחרת, אומר: מאיפה הדמיון בא? אומר' זה נורא פשוט, ברגע שאדם מרוכז בעצמו - הוא מדומיין, ברגע שהוא פועל החוצה - הוא פועל ב'אמת'. הכי פשוט. שאם בן אדם אומר: 'איך אני יודע שאני מפעיל את הפנטזיה? שאני מדומיין?', נורא פשוט, אתה חושב על עצמך, אתה מדומיין, זהו, אתה חושב החוצה, אתה ב'אמת', הכי פשוט.

אז ברגע שבן אדם אומר: 'היא לא התקשרה אלי, היא לא אמרה לי, היא לא הכינה לי אוכל, היא לא זה, היא לא מתאמת איתי' - אתה מדומיין. גם אם זה סימפטומלית ככה אתה חושב אבל זה שאתה הקנית לה את כל החשיבה והרוע הזה, זה לא נכון. [דברי הרב נווה: ואני אומר לכם את זה, אני טיפלתי במאות, תבינו, 27 שנים זה מאות זוגות, ואתה רואה את אותן תבניות, זה לא שאתה רואה משהו חדש, זה אותן תבניות בדיוק. זה כאילו הם באים עם אותם סיפורים, ממש, אותו דבר, אני עסוק רק להסביר, 'לא, הוא לא התכוון ככה, לא, היא לא התכוונה ככה, הוא לא חושב ככה, לא, היא כן חושבת ככה, הוא כן מרגיש ככה'. אתה מדומיין תישאר מדומיין, אז זה רק דמיונות ואתה רואה שאי אפשר לשכנע אחרת אם הוא לא יצא מעצמו, אם הוא לא יצא מעצמו זה לא יצליח.   

המשך השיעור בע"ה בשבוע הבא.