זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"סוד האינטימיות הרוחנית בזוגיות" - חלק ב'

תשובות הרב נווה לשאלות מהקהל -

1. מקרה ראשון – זוג בונה בניין והקבלן עושה בעיות, זה נראה כאילו הקבלן רשלן מאד, רשלנות פושעת.

תשובה - ככה זה נראה אבל הקב"ה מלמד אותנו שיש הרבה דברים שקשורים לזה, הגמרא שדנה כולה בהלכות ובלהוציא מתוך התורה את המצווה ואת ההלכה, מסתיימת בסוף לא במצווה ולא בהלכה אלא "ה' עוז לעמו ייתן השם יברך את עמו בשלום", אין כלי שמצליח להחזיק ברכה אלא השלום. אז כאשר האדם שם לב שאין ברכה בכסף, בבית, דברים נשברים, כל שבירה, כל נזק מראה על העדר שלימות אז האדם צריך לבדוק איפה אין שלום; אין שלום בתוכי, דוד המלך אמר: "אין שלום בעצמיי מפני חטאתי", אין שלום בית, לא חסר. אנחנו מדברים על זוגיות, נשאר בזה. אז יש עוד פקטורים שנמצאים בעניין הזה ואפשר לשאול נניח שאלת רב לגבי הדבר הזה ולשאול' למה הברכה מתעכבת? בית זה ברכה עצומה, בית זה אחת הברכות הגדולות ביותר שנתברך בהם האדם, אז כתוב: "דירה נאה, כלים נאים ואישה נאה מרחיבים דעתו של האדם", זה ברכה גדולה אז אם זה מתקלקל אז הברכה התקלקלה, הברכה התקלקלה – אין כלי, אין כלי של שלום.

למה אמרתי בית? כי זה שלום בית. בית זה זוגיות, בית זה בית המשכן, המקדש של האישה ושל הגבר. למה עכשיו בית המקדש לא קם? יש סכסוך בין "קודשא בריך הוא לשכינתיה" אז אין בית. בית ישר זה גבר ואישה, כל הבעיות שמתרחשות בבית זה בעיה בזוגיות, זה לא עם הילדים, זה רק גבר ואישה.

מקרה שני – מה קורה אם אתה עומד על לשון הרע? נניח שבעבודה עושים לך לשון הרע שעשוי לפגוע, פרסומים באינטרנט וכל מיני דברים כאלה, כולל דברים שהם או מוגזמים או הזויים לגמרי. אז להתגונן? לקחת כבר עו"ד? כי זה נזק, זו פרנסה.

אז התשובה היא – גם מפרסום לא צריך לדאוג. הקב"ה מחזיק את דעת הקהל גם כן. אני נתתי כאן דוגמא לאנשי ציבור שהם היו אולי המפורסמים בעולם כמו למשל נלסון מנדלה, וזוכרים שהוא חי באפריקה ולא זוכרים מה הוא היה, שכחו שהוא היה מזכ"ל האו"ם והוא נפטר רק ב- 2013 וכולם ייחסו לזה שהוא מת בכלא באפריקה אז אתה רואה שכאילו, הקב"ה, אם הוא רוצה להגן על מישהו הוא מסתיר את זה. אותו דבר זה ג'ק גברה, עד היום לא יודעים אם הוא היה צורר וטרוריטס או שהוא היה המשחרר, אם הוא היה לוחם חופש, אף אחד עד היום לא יודע את זה. ואתה אומר: איך אפשר לא לדעת את זה? זה משהו שכאילו יצר, או הרג אנשים או שהוא אשם ברצח המוני, או שהוא היה לוחם חירות, עד היום זה לכאן ולכאן. אז אם הקב"ה רוצה לדאוג לפרסום והכי קלאסי זה ביבי נתניהו שאתה יכול להגיד' כל הפרסומים הרעים בעולם יצאו והנה הוא נשאר בשלטון, אז לא לדאוג מזה, אין עניין של לדאוג.

ישנם אנשי מקצוע שיש בהם נטייה גדולה להיות בעל גאווה, למשל' רופאים יכולים לחשוב שהם אלילים, זה קורה, אתה מרפא כ"כ הרבה ואתה מצליח, באיזשהו שלב אתה אומר: וואלה. או זה בכלל אופייני לאקדמיה, אז מה הקב"ה עושה? נותן זפטה בראש, כאילו' תוריד ראש ואז במקרה כזה צריך ליפול לענווה. באמת כל הסיפור בלוף אבל הוא משפיל, הוא משפיל מאד, התפקיד שלו הוא להשפיל. יש לא מעט רופאים שהאשימו אותם בהטרדות או שהאשימו אותם בגניבה, האשימו אותם בפעולות לא אתיות ודברים כאלה, שכל מה שהיה זה מה שנקרא בשפת הרחוב – פאדיחה אבל אין מזה שום דבר והם חזרו על כנם. אז אתה אומר: אז למה הייתה כל התקופה הזאת? להוריד את האגו, לנהוג בענווה. אז זו הייתה הנקודה הרגישה.

לא לדאוג, לא סתם נהיה בעולם שאין bad publicity, אין פרסום רע, זה לפעמים הרבה פעמים עובד לטובתך, אתה רק מתפרסם מזה עוד יותר. המעשה שאנחנו צריכים לעשות לפני שאני תובע את זה שמוציא עלי לשון הרע, הוא עבודה פנימית. הפעולה שאתה עושה כלפי חוץ מיותרת כי הקב"ה אומר: אני אדאג לבחוץ, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", 'תחרישון' זה לא רק תשתקו, זה גם תעבדו. חרישה, חריש זה לעבוד, לחרוש. "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" -תעבוד על עצמך. זה לא שתיקה כהודיה, זה בחוץ נשמע כמו שתיקה כהודיה, אתה עושה עבודה בפנים.

עוד פעם אני אומר: מי רואה את כל ההתרחשויות הפנימיות? הבורא. אז אם הוא רואה שהוא עושה עבודה על עצמו, הוא משתיק את כל אלה שעושים בלאגן. אני לא צריך לעסוק בחשבונאות, אנחנו כאילו משחקים פה שחמט, זה לא יגמר, אתם יודעים' אנחנו נהיה מוטרפים מהבוקר עד הערב עם כל מיני מחשבות טורדניות; מה עשו לי, איך אני אגיב, אני אביא עו"ד, אני אסתום לו את הפה, אני אשלח עליו מישהו שיאיים עליו, למה? אין צורך.

השתיקה זה לא שזה עובר ליד האוזן, הוא לא רובוט, זה בן אדם, זה משפיל, זה מוריד לו ראש, וכל ההשפלה הזאת מנקה ממנו ים של דינים ואגו ואלף ואחד דברים, זה לא נעים לשמוע את זה לא משנה מי אתה, זה לא נעים לשמוע את זה וצריך לראות את זה.

3. תשובה למקרה שלישי – קודם לכן אמרנו כאן שיפול על 13 מידות הרחמים, יש 13 מידות רחמים שלומדים אותם ב'תומר דבורה'. זה בכלליות הדברים עצמם כי זה כולל את הכל. ברזולוציה, ברגע שבן אדם מתבונן על משהו, הוא מקבל על זה תשובה. אם אתה מעלה שאילתה לבריאה, להגיד לקב"ה: מה עשיתי כאן לא בסדר? אתה תעלה שאילתא, יענו לך. בזמן אמת זה בלתי אפשרי. אתה מרגיש את התשובה, התשובה באה, אתה מרגיש את התשובה יפה מאד, אתה יודע את התשובה, אתה תשאל את השאלה, אתה תקבל את התשובה. אם בן אדם מהרהר את זה בינו לבינו; על מה הבן אדם הזה יורד עלי? איזה נקודת אי שלימות יש בי? אז בהתחלה הנפש נסערת, 'מה פתאום, מה פתאום, לא עשיתי כלום, אני לא אשם', אנחנו חושבים כל הזמן בית דין, תרדו מהבית דין, הכל בסדר, אני רק צריך לגלות אי שלימות. ואתה מעלה שאילתה פנימית: 'הקב"ה, אולי תגיד לי אתה באיזה נקודת אי שלמות אני נמצא?' וזה יעלה, לא בזמן אמת, לוקח טיפה זמן אבל אתה מקבל תשובה יפה מאד. ואם לא הבנת את זה אז הוא יגיד לך את זה מבחוץ. כך כתוב בפרשת קדושים בזוהר: כאשר האדם מתבונן - הקב"ה מעיר לו בינו לבינו, הוא ייתן לו תובנה פנימית, אם הוא לא הבין - הוא מעיר לו בין אוהביו ואם הוא לא הבין - הוא מעיר לו בפרהסיה. זה רק כל הזמן לקלוט מהסביבה, תהיה קשוב, אתה מיד תקלוט, הוא מדבר אתך כל הזמן.

אין כזה דבר בן אדם אדיש, החיה הזאת לא קיימת, תראה לי בן אדם אדיש, אני אראה לך איך אני עושה לו התקף לב, אין כזה דבר, הוא נראה כלפי חוץ cool, בפנים זה נשמות, הוא אוכל את עצמו מבפנים. בזמן אמת זה קשה נורא. בעקרון, מודעות עצמית, רק תהיה מודע למתרחש. ככל שאתה תהיה יותר מודע ואתה תסתכל על הכל מלמעלה כמו ברחפן, תסתכל ככה על הכל מלמעלה, אתה איכשהו תינצל, אבל עושים הרבה עבודות הכנה. אני אמרתי את זה גם בשיעור הקודם, תמיד תהיה מוכן שזה יקרה כי אנחנו לא שלמים אז מישהו צריך ללמד אותנו איפה אנחנו לא שלמים, אתה צריך להיות מוכן לזה 24 שעות ביממה; פה, בחניה, איך שאתה יוצא החוצה, כאילו' תהיה מוכן שמישהו יעיר לך, תהיה מוכן, חייבים להעיר לך כי אתה לא מושלם.

סיפור - 'רבי אלעזר ברבי שמעון' למד תורה בבית רבו כל הלילה, בבית גדור, רכב על החמור והלך לאורך הנהר. פתאום הוא רואה איש שהיה נראה לו נורא מכוער, אמר לו המכוער 'שלום עליך רבי' אמר לו 'איזה מכוער אתה', הייתכן שיש עיר שיש בה כ"כ הרבה מכוערים כמוך? אומר לו: 'תפנה לאומן שעשאני' ירד רבי אלעזר מן החמור ורדף אחריו עד קצה העיר. יצאו בני העיר, אמרו לו 'שלום עליך רבי רבי, מורי מורי', אמר להם אותו מכוער, למי אתם קוראים מורי מורי רבי רבי? אמרו לו: לזה שמתהלך אחריך, אמר להם 'שלא ירבו כמותו בישראל' אמרו לו: 'למה אתה אומר את זה, הוא גדול'. אמר להם שככה וככה הוא עשה לי, אז אמרו לו: 'אף על פי כן תסלח לו'. מיד כשהגיע דרש, "לעולם אדם יהיה רך כקנה ולא יהא קשה כארז".

מה זה הסיפור הזה? 'רבי אלעזר ברבי שמעון' היה אדם ענק שלמד תורה בבית רבו כל הלילה ו'הלך על שפת הנהר', 'רכב על החמור' זה הכל סימנים של גדלות אדירה, רכב על החומר, גדלות אדירה, הוא מהרהר בלבו 'אז מה יש לי לתקן? אז מה עוד נשאר לי לתקן, אז למה אני לא מת? אני צריך למות, אם אני רוכב על החומר זהו אז אני צריך כבר להיפטר מן העולם' הרהר בלבו, העלה שאילתה וראה איש, 'איש' בשפת הענפים זה תכונה בנפש שהייתה מכוערת, גילה בו תכונה שבאמת הייתה לא טובה, והוא התוודע אליה ולכן אותה תכונה אמרה לו שלום ואז הוא אמר לאותה תכונה: איזו מכוערת התכונה הזאת. לא כתוב שמה בדיוק מה הוא גילה, יכול להיות גאווה, יכול להיות עקשנות, יכול להיות כעס, יכול להיות הקפדה על מישהו, לא נאמר מה כי הגמרא מדברת בצורה של כללים, היא לא רוצה לרדת לרזולוציות של מקרים פרטיים. אז אח"כ הוא אמר: "תפנה לאומן שעשאני", למה תפנה לאומן שעשאני? הוא עשה לך, מה זה איש מכוער? נקודת אי שלימות, מה זה מכוער? מכוער זה אדם שנראה לא מושלם. הוא עשה לך נקודת אי שלימות, "תפנה לאומן שעשאני", תתקן את זה. 'העיר' זה הנפש בשפת הענפים ו'איש' זה תכונה וככה הוא בדק את כל העיר, את כל הנפש שלו עד שכשהוא הגיע למעשה, כשהוא הגיע אחרי שהוא עשה את כל עבודת הבירורים, הדבר הראשון שהוא לימד את עצמו: לעולם אדם יהיה רך כקנה ולא קשה כארז, קנה כמו קנה סוף, ברגע שיש רוח היא מתכופפת, עוברת הרוח, היא עולה. ארז- עוברת רוח, הוא יעמוד אבל אם תעבור רוח מספיק חזקה היא תשבור אותו. אז אסור שהאדם יהיה קשה, לא להיות קשה, להיות רך.

עוד דבר שנאמר: ארז מסתכל תמיד החוצה, השורש שלו למטה, הוא פלס, הוא מסתכל אז הוא מאשים, ארז הוא מחטי, יש לו מחטים, יש לו האשמות, הוא מאשים את כל העולם, האצבעות שלו יוצאות החוצה; אתה אשם, את אשמה, אתה אשם ואילו קנה יורד פנימה כדי להסתכל על עצמו, ראש הקנה יורד למטה לראות איפה התקלה, אח"כ עולה בחזרה.

אז ככה צריך לעשות עבודת הכנה לפני. כל הזמן תהיה מוכן שהבריאה תעיר לך, אבל לא בגלל שאנשים רעים ולא בגלל שהעולם אכזר, בגלל שאנחנו לא מושלמים לכתחילה וזה בסדר כי המטרה היא להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינויו. המטרה ביהדות שהאדם יעבוד על עצמו. מה כתוב? "תהיה מן הנעלבים ואל תהיה מן העולבים" לא כתוב תרים טלפון לזה שהעיר לך ותאיים עליו.

4. תשובה לשאלה - אין עם מי לעשות דיאלוג, אם היה לי עם מי לעשות דיאלוג, אם הבן אדם שנמצא מולי היה מודע, נניח, כשאני מדבר עם רבי אני יודע שהוא מודע אז אם הוא יזרוק לי איזה משפט, אני יודע שהוא זרק לי משפט במודע, הוא לא זרק כי הוא מתוכנת, הוא לא פגע בי אז אני אשאל אותו למה אמרת לי את מה שאמרת לי? בוודאי שאני אשאל על זה. אבל רוב האנשים אתה רואה שעולה משהו, בום, הוא זורק לך, לא חשב פעמיים. אתה קולט שהבן אדם מתוכנת לגמרי וקרוב לוודאי שהוא לא עושה את זה רק לך הוא עושה את זה לעוד אנשים.

5. שאלה- למה צריך בית משפט?

תשובה – לא צריך בית משפט, זה בדיוק העניין, שלא צריך. למה בית המקדש הראשון נחרב? כתוב שלקחו, העמידו אחד את השני על דין תורה כל הזמן, כאילו כל הזמן הם אמרו: 'עשית לי ככה בוא לדין תורה, עשית לי ככה בוא לדין תורה', שלכאורה זה נראה וואלה עושים צדק אבל לא לוקחים את החבר שלך לדין תורה כל שנייה, זו לא הבעיה בו, כל שנייה דין תורה, כל שנייה דין תורה, לא צריך. עוד כתוב, 'האבן עזרא' אומר שכשלפני שמגיעים לדיינים אז הדיינים אומרים להם 'תראו אם אתם יכולים להסתדר בחוץ, תעשו פשרה ביניכם, אל תבואו, אם אתם תבואו לפה חבל על הזמן, אם אנחנו נוריד את הדין, ירד דין, תשתדלו לעשות פשרה ביניכם בחוץ'. כאילו' הדיינים פוסלים את עצמם לכתחילה, אומרים: 'אל תבואו אלינו'. אתה אומר: אבל זו פרנסה בשבילך, זה הרבה כסף. 'אני לא צריך את הפרנסה שלך, עדיף לי שתעשה שלום'.

6. שאלה על בן אדם קמצן.

תשובה – קודם כל מלאך זה לא בן אדם, הוא קטן מבן אדם, אדם מכיל מלאך אז מלאך בוודאי שלא מכיל, אדם מכיל, זה א'. ב'- גם זה שנניח אני חי מול בן אדם קמצן, הוא לא מעיר לי, הוא פשוט כזה וזה מפריע לי, וזה מוקרן אלי כל הזמן, אז גם את זה אני צריך למצוא בעצמי. אני צריך לשאול את עצמי קודם כל את השאלה הזאת- אולי אני קמצן? אולי אני לא מהווה דוגמא טובה לנדיבות? אבל זה עדיין בי, אני לא מדבר אתו. אתם חושבים שאם אני אגיד לו אתה קמצן תשתנה, זה ישנה? ראינו פעם שמישהו השתנה מביקורת? אין מצב. השתנות נעשית רק מהרהור, מהגות, מהרבה מאד עבודה, מהרבה מאד ייסורים שאתה עובר, זו בגרות שאתה צריך להבין אותה, יראת השם גדולה מאד.

7. שאלה - אז למה צריך הערות בעולם?

תשובה – לא צריכות להיות הערות, המתוכנתים מעירים למודעים, זה ידוע. המתוכנתים מעירים למודעים והמודעים מתקנים את המתוכנתים. אם המודע יתקן את עצמו, הוא יתקן גם את המתוכנת, לכן אמרו שאפילו בן אדם אחד יכול לתקן את כל העולם, תארו לעצמכם כמה הערות הוא מקבל.

אם הוא יהיה חלש אופי אז הוא יכול ליפול יחד עם כולם. אבל אם זה בן אדם מודע והוא עושה עבודה אז הוא יתקן.

אנחנו עובדים על עצמנו, אנחנו רואים את זה בחוש שכל מי שאי פעם הערנו לו, אף פעם זה לא עזר, במיוחד בזוגיות, ביקורת, משהו, מה שנקרא להציל את המצב כמו שאתה אומר, אין, זה לא עוזר. מה הכי מתסכל בבני זוג? הם מעירים אחד לשני ושניהם לא יכולים להיתקן, זה מצפה שהוא יגיד לו 'אבל אני הערתי לך, למה אתה לא מתקן? והשני יגיד 'אני הערתי לך למה את לא מתקנת? אתה יודע מה זה לעשות עבודה של תיקונים? זה סרט, הרי אתה מעיר לה כדי שהיא תתקן והיא לא מסוגלת. אז כל אדם צריך להפנות את המבט פנימה, לעשות את העבודה שלו מבפנים ובחוץ זה כבר יתוקן.

היו לי אנשים שטיפלתי בהם בשלום בית שהאישה אמרה 'אני עומדת להתגרש מהבעל רק בגלל הכעס שלו, הכעס החריב את כל הבית, הילדים ראו ריבים מטורפים, כאילו' הוא שרט לי את הילד. אמרתי לה: 'אל תדאגי מזה, זה לא עילה לגירושין, הוא יעבוד על עצמו ואת תראי שהילדים נרגעים בהתאם'. היא אומרת: 'אין, זהו, הוא הדליק את הילד, הילד עכשיו מסתובב, אם אני לא מרגיעה אותו עם ריטלין הוא לא נרגע לי'. עבדתי לבד רק עם האבא, רק אני והוא, בלעדיה, בלי הילדים, אני לא רואה בכלל את הילדים, עברה חצי שנה - כל הבית נרגע ולא דיברתי עם הילד וגם הוא לא דיבר עם הילד ואמרתי לה לא לדבר עם הילדים. היא בהתחלה הייתה אומרת להם: 'אתם רואים, מה שאבא שלכם כעסן, אתם לא תהיו כעסנים'. שתגיד עד מחר, זה לא עובד ככה. הוא עובד, הם ראו שהוא השתנה ובגלל שהם ראו שהוא השתנה זה נרגע. זו עבודה מטורפת, שבן אדם עושה את זה על עצמו הוא יכול להפוך עולמות.

זה לעשות המון עבודת התבוננות כל הזמן. אתה לאט לאט גם הופך דברים לרלוונטיים ולא רלוונטיים. למשל, אתה קולט שלא רלוונטי להעיר בחוץ, אני צריך לעשות עבודה בפנים, הרבה מודעות עצמית, הרבה התגברויות, "איזהו הגיבור - הכובש את יצרו".

בגלל שהעירו לו והוא הדליק את זה, עכשיו הוא מתבונן על זה.

8. תשובה לשאלה - המחלה היא לא פיזית, המחלה היא מחלה רוחנית וצריך לראות את האדם ולבדוק אותו. למשל, הרבה אנשים מגיעים אלי עם סרטן, אני לא מטפל בהם פיזית, אני לא רופא קונבנציונלי, אני ישר שואל אותם על כל מהלך החיים שלהם ואתה קולט אנשים ממורמרים, מדומיינים, חווים טראומות מפה ועד הודעה חדשה, אכלו את הלב שנים, האכילה של הלב הזאת בוודאי שגרמה לסרטן. אני צריך לתקן את זה, אני לא צריך לתקן לו את הסרטן, גם אצלי וגם אצלו, אני עובד יחד אתו.

אנחנו לומדים את זה ממשה רבינו - הוא היה הבן אדם הראשון שעשה קבלת קהל אבל הוא היה שקול כנגד שישים ריבוא אז באו אליו שישים ריבוא, באו אליו שש מאות אלף איש, הוא היה שקול כנגדם אז הוא מצא בעצמו את כל אחד מהם. וכנ"ל נאמר על דוד המלך שדוד המלך יכול היה לתקן כל אחד ואחד בעם ישראל מתוכו. ואיפה הוא כתב את זה? בתהלים. בתהלים כתוב התיקון של כל אדם ואדם והתיקון של כל המחלות וכל התכונות, אבל זה מלמידה לא לקריאה. זה שעושים את זה כסגולה שקוראים וקוראים וקוראים זה סגולי, צריך ללמוד את זה ובאמצעות לימוד של תהלים אפשר לרפא את כל הגוף. צריך ללמוד את זה, כאילו להתבונן בזה ולהבין את זה. ללמוד עם פירוש, זה אף פעם לא מוגש, זה נכתב ברוח הקודש, לקרוא עם פירושים; רש"י, מלבי"ם, אני מאד ממליץ על המלבי"ם, תהלים עם מלבי"ם זה תענוג, תהלים עם מלבי"ם זה נהיר.

הוא ידע בדיוק להגיד מהם הדברים שהיו מחלות הנפש, לכן הוא כותב: "הצילנו מאויביי, אלוהי ממתקוממי תשגבני הצילני מפועלי אוון"- הוא מספר על הפחד שלו מהקב"ה ועד איזה רמה. "תשב אנוש עד דכא" - הוא מדבר על דכאון. אין מחלת נפש שדוד המלך לא כתב אותה שם. הוא מדבר על העצבות שלו ועל המרירות שלו "גם כי אלך בגיא צלמות" על היראה שלו, אין משהו, אין מחלת נפש שלא כתובה שם והוא מספר שם על ההתמודדות שלו, אבל צריך ללמוד את זה.

וספר נוסף שהוא מצוין לזה אבל הוא פחות נהיר, הוא ספר קשה – איוב. איוב גם כן מרפא את כל הנפש אבל הוא נורא קשה, הוא קשה לקריאה בכלל, לקרוא אותו ככה בפשט זה נורא קשה. תהלים הוא יותר קצר ואפשר להתחבר הרבה יותר.

9. שאלה – מה למעשה ההבדל בין שליחות שאתה עושה לאנשים לבין אנשים שאתה מטפל בהם אחד על אחד?

תשובה - בעקרון אנחנו לא משה רבינו. זה מה שפחד 'החתם סופר' שאמרו לו: 'תיקח אתה את המשרה של ההנהגה', הוא אמר: 'אני לא יודע להנהיג את עצמי, אני אנהיג את הציבור?'. אמרו לו: אבל "במקום שבו אין איש היה איש", מה לעשות, אתה היחידי שמבין פה משהו. אז הוא אמר: טוב, אז אני אכלול את עצמי בתיקון ואז הוא היה הולך ובאמת בכל אדם הוא היה מוצא את עצמו והוא אמר שהוא הכי הרבה תוקן על ידי כל החולים שבאו אליו, כל הבעיות שבאו אליו, ככה הוא הכי הרבה תיקן את עצמו. ועל זה דוד המלך גם כן אמר "מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". למה? כי הם חשפו את הדברים שהם היו חסרים בו. אז מה שהיה משה רבינו זה שליחות, דוד המלך זה שליחות, שהקב"ה אומר לו: 'אתה שלם, לך תלמד'. אנחנו איפה אנחנו? אז אנחנו כוללים את עצמנו יחד עם המטופלים שלנו. וגם, המטופלים שלנו חושפים בנו, מי שמטפל יודע את זה, הוא חושף בך דברים; הוא חושף בך פגיעות, הוא חושף בך פחד, הוא חושף בך חרדת נטישה, הוא חושף בך כל כך הרבה דברים שאתה יודע לענות לו, הרבה פעמים אתה עונה לו אפילו מתוך המטען הרגשי שלך, יש לך מטען רגשי ואתה מוציא אותו עליו.

אני רק אגיד עוד משהו, מי שזכה להיות מטפל טוב, בדר"כ הקב"ה העביר אותו את אותם ניסיונות שהוא הולך לפגוש אח"כ, הוא כאילו ממש נפגש באותם אירועים, הוא עבר את אותם אירועים, פתאום מישהו בא ושואל אותו על אירוע שהוא עבר אז הוא יכול לענות לו ולהיות מטפל טוב. למה? כי זה "קשוט עצמך אחר קשוט אחרים".

10. שאלה - זה אומר שהוא תיקן את עצמו?

תשובה - אם זה באמת תוקן, אבל לפחות עצם העובדה שהוא עבר את האירוע והוא יכול להבין אותו, he can relate to him, זה דבר גדול. זה שהוא לא דחה אותו ואמר: 'תעזוב, איך נכנסת לזה?' זה דבר גדול, עצם העובדה שהמטפל מבין את המטופל זה ענק.

הרב קרליבך היה אומר שהוא עבר הרבה צרות והוא לא הבין למה הוא עבר הרבה צרות. הוא אומר: אני תלמיד חכם, הרב'ה שלו היה קורא לו 'ש"ס מהלך' והוא אומר: אני באתי ממשפחה מיוחסת, למדתי כל החיים שלי כ"כ טוב, הייתי בישיבה, אח"כ עברתי כ"כ הרבה צרות ותהיתי ביני לביני מה כ"כ עשיתי. הוא אמר: אני מקבל כל מה שהקב"ה הביא אבל למה אני עושה את זה?

אח"כ הוא ירד לעם והתחיל ללמד אותו ואז הוא הבין שהקב"ה הביא לו כל דבר אז הוא אמר: אני ראיתי שכשהרבה אנשים באו להגיד לי את הדברים, אני לא הייתי מתוקן בזה כי לא נגעתי בזה, לא טיפלתי בזה, רק התפלאתי ואפילו הבעתי טרוניה כלפי הבורא, אז שאלו אותו: אבל איך ריפאת?, הרי יודעים שאתה ריפאת מלא, אז הוא אמר: הייתי קם ומחבק אותם, רק מתוך זה שאני מבין אותם, הייתי קם ומחבק אותם אז הם חשבו שהוא מבין אבל הוא אומר לא, אני הרבה פעמים חיבקתי את עצמי כאילו אני קלטתי' אני לא מתוקן, הוא לא מתוקן אבל אני מבין אותו אז אני מחבק אותו, אין לי מה להגיד לו, לפחות אני אחבק אותו.

במקרה כזה מה יש לך עוד לעשות? הוא לא מציג את עצמו, הוא מחבק אותו. הוא מחבק אותו כי הוא יודע שהוא במצוקה אז המינימום זה שלפחות' אני לא מבין אותך, אני גם לא רשאי לדבר כי אני לא תיקנתי את עצמי אבל לחבק אותך אני כן יכול, בוא נתנחם זה בזרועותיו של זה.

הוא יעבוד על עצמו, אח"כ הוא יתבונן בזה טוב מאד, הוא יצטרך לעבור על זה עוד פעם, כאילו, הקב"ה מעביר אותו את אותו אירוע פעמיים. מי שהכי משקף לנו את זה זה הילדים. הילדים עוברים באותם מהמורות כמונו, אחד לאחד, כל בור שאתה עברת, הילד שלך עובר אחריך.

אתם רואים את הברווז והברווזונים הולכים? בול.

זה יכול להיות עם משהו שאת צריכה לתקן אבל בעקרון זה אמור להיות ככה כי אתה אמור להיות הרופא של הילדים שלך, ואם לא תיקנת לפחות תחבק אותם, זה במינימום וזה אחד לאחד, רואים: זה מתדרדר מההורים, מסבא וסבתא, מה שזה נעשה לזה, נעשה לזה, "מעשה אבות סימן לבנים".

11. שאלה – אתה מקבל פתאום דברים הזויים אז חשבתי גם על הקשר עם ההורים שבעצם הפתרון לא היה כ"כ לחבק אלא לשלוח להורים אהבה ללא תנאי במקום לחפש את הנקודה שחוזרת וכך גם עם הילדים.

תשובה - זו נקודה מצוינת. לפעמים לפעמים יש מקרה שהוא כאילו לא פתיר, אין פתרונות, אתה לא מוצא, אתה מנסה לעמוד על הנקודה שלך, אין, אתה לא מוצא שום דבר ואז בנקודה הזאת עושים מה שקרליבך עשה, נותנים חיבוק אבל מכוונים לאהבה שאינה תלויה בדבר. אתה אומר' אני אוהב אבל אני לא יודע אפילו למה – אהבה שאינה תלויה בדבר, כשם שאתה אוהב את עצמך אהבה שאינה תלויה בדבר.

12. שאלה - האם מדומיין ולא מדומיין יכולים לשרוד חיי נישואין?

תשובה - אפשר לשרוד ככה כל דבר, בוודאי, אנחנו חיים ככה אין מה לעשות אבל זהו, לא להיות בהישרדות. במצב של מדומיין לא מדומיין, כשהבן זוג כל הזמן נניח מדמיין עליך ואתה אומר: אתה יכול לשרוד ככה? זה נורא קשה לחיות ככה.

עם מדומיין - זה רק אהבה שאינה תלוי הדבר. אנחנו, לא מדומיינים כלפי הקב"ה? כולנו מדומיינים כלפי הקב"ה. יש מישהו שמבין את הקב"ה ויודע את ההנהגה שלו? לא. הזוהר אומר: 'אם עם ישראל היה יודע כמה הקב"ה אוהבם, היו שואגים ככפירים'. אנחנו שואגים ככפירים מרוב אהבה? לא, אנחנו מדומיינים. אז מה הוא עושה? הוא אוהב אותנו ללא תנאי.

13. תשובה לשאלה - תלוי איזו עבודה. יש בן אדם שעובד מרוב פחד, כל אחד עובד מהמקום שלו. שאלה – האם זה לא נחשב? תשובה – זה לא שזה לא נחשב, זו מעלה אבל זו לא המעלה המושלמת, בגלל זה השכינה נולדה לא שלימה.

14. שאלה - איפה כל הגדולים? מה, לא היה בן אדם אחד שתיקן את עצמו?

תשובה - זה לא שהם לא הצליחו, לא נתנו להם להגיע לזה, הקב"ה לקח אותם טרם זמנם. משה רבינו היה מתקן את כל העולם אם הוא היה נכנס לארץ ישראל והקב"ה מנע ממנו להיכנס לארץ ישראל. כנ"ל רבי שמעון, כנ"ל הרמח"ל, היו תיקונים שאמרו להם: 'אל תיגע שמה' כי עוד לא הגיע הזמן, כדי שכולם יעבדו, צריך שכולם יעבדו, זה הכי קל שבן אדם יעשה בשבילנו את כל העבודה.

המשיח נמצא בתוכנו, אנחנו יכולים פשוט רק לשחרר את כל הכפתורים האלה ולא להאשים, לא להאשים גם לא את עצמנו רק לקלוט' פשוט נולדנו לא שלימים וזה בסדר גמור, זה בסדר גמור שנולדנו לא שלימים.

15. תשובה לשאלה – זו לא הזנחה, אני צריך להיות ער באמת, אני פשוט צריך לא להיכנס להאשמה, אם אני אכנס להאשמה, אני אכנס להכאה. אני צריך להתבונן כי יש לי פה עבודה, אני לא מפיל את זה על הבורא כי אני מתבונן, כי אני יודע אח"כ שזה ירדוף אחרי. אם אני לא אשמע את הביקורת של ההוא, אז מישהו אחר ישלח לי את הביקורת הזאת, כאילו' הוא לא יניח לי, הוא לא יניח לי. כמובן לא להיות רשלן ולא להזניח את זה, זו עבודה אבל זו עבודה בדעת. לפחות אני מנטרל את כל הרגשות ואת כל השטויות ואת כל הריבים עם האנשים וגם את הריבים האישיים שלי עם עצמי.

דעת- הכוונה מודעות עצמית, בלב, זה הכל בלב. מודעות עצמית, הכלה היא בלב.

16. תשובה לשאלה - אנשים שהם מה שנקרא אנשים סטטיסטיים, שזה אנשים שפועלים עם המון קהל, הרבה פעמים שולחים להם כמעט את אותה תופעה אלפי פעמים אז הם לא צריכים לתקן עשרת אלפים דברים, לפעמים זה שורשית מתנקז לשלושה ארבעה אבל הוא בעל היכולת לתקן שלושה ארבעה דברים בעצמו והוא מתקן עשרת אלפים איש. בדר"כ זה נשמות כלליות, זה נשמות ענקיות, לא שולחים את זה לבן אדם פשוט אבל הוא צריך לעשות כזה דבר; היו באים לגאון מווילנה פעם בשנה בראש השנה, כל התלמידים שלו היו מתאספים, רוצים לראות את הרב'ה. עכשיו, כל אחד בא טעון, כל אחד יש לו מלא דברים, כל אחד עם הצרות שלו; אחד רצה ברכה על הפרות שלו, אחד רצה ברכה על התורה שלו, עכשיו הוא רואה בית כנסת ענק, אומר מה, אני אתחיל עכשיו לקבל את כולם? ראש השנה יש לי יומיים ובאמצע יש ים תפילות. אז הייתה הפסקה אז הוא אמר לכולם 'תגיד לי אתה מה הבעיה שלך', הוא היה אומר 'מה אתה הבעיה?' וככה עובר בין כולם ואז הוא היה עושה סיכום והיה אומר: אוקיי, יש כאן שלוש בעיות והיה פותר את שלושת הבעיות וכל אחד היה שומע את התשובה עבורו וככה הוא היה מתקן את זה.

נסיים רק בעניין של 'הגאון מווילנה' כדי להבין הדבר זה; אנשים כמוהו ובכלל אנשי ציבור, מאד צריכים לבדוק את עצמם. לפני שאתה מדבר עם הציבור אתה צריך לבדוק את עצמך 24 שעות ביממה. א'). אין גאווה, אין כבוד, אין שום דבר מן הדברים האלה, זה בכלל לא רלוונטי, רק אמת. ו"יודע איש בנפשיה", תשב עם עצמך.

'הגאון מווילנה' אמר שמבחינתו הוא עשה כלפי עצמו את כל הבירורים, אבל מיהו שהוא יגיד את זה? הוא יכול להעיד על עצמו? כתוב בפרקי אבות: 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'. בתקופה ההיא היו מטיפים יהודים, כאילו' מוסרי שיעור מוסר (נקרא לזה ככה) שהיו נודדים. והיה אחד שהיה תלמיד חכם עצום, אדם ענק והוא אמר' תביאו אותו הוא אדם אחראי, הוא יודע להוכיח את הציבור, אני רוצה שהוא יבוא אלי. הלכו, מצאו אותו, אמרו לו: אתה צריך להוכיח את הגאון מווילנה, הוא רוצה שאתה תוכיח אותו, אני, מה לי ולו בכלל? מי יכול? אז הוא הפציר בו, אמר: אני אשלם לך חודש משכורת, תשב פה חודש שלם, תסתכל ותתבונן בכל הדברים האלה, אני מבקש שאתה תעיר לי, מה שאתה רוצה, אל תרחם עלי בשום דבר. אחרי שבוע אומר לו: 'אני לא עומד בזה, אני לא מוצא בך שום דבר וקטונתי, מה לי ולך בכלל? ואני גם לא מוצא שום דבר, אני לא רוצה את הכסף שלך, שחרר אותי מהדבר הזה'. אומר לו: 'לא, אתה נשאר איתי'. וככה אומר: 'תבדוק אותי על כל צעד ושעל איך אני עושה את ההלכות, איך אני מתהלך, תשאל את האנשים איך הם מתייחסים אלי, מה אני חושב שאני?' הלך, עשה, כלום, שום דבר, הבן אדם מושלם חבל על הזמן. וככה כל שבוע היה בא אליו 'תשחרר אותי, תשחרר אותי, תשחרר אותי, אומר לו: 'אתה נשאר עד הסוף'. נגמר החודש, צריך לבוא ולדבר אתו, מה יגיד לו? מה, צריך להמציא? הוא לא יכול להמציא, הוא צריך לתקן, הוא צריך לומר משהו שהגאון מווילנה ירגיש שבאמת זה לא מתוקן. אז הוא בא אליו בסוף החודש ואומר לו: 'תשמע, אני התבוננתי בזה וכל הלילה לא ישנתי בשביל הפגישה הזאת, אין לי מה להגיד לך בתכלס, יכול להיות שאני לא מוצא את זה, אני לא נמצא ברמה כ"כ עמוקה להגיד לך במה אתה לא בסדר, אבל בכל זאת מן השמיים סייעו אותי להעיר לך הערה. אני רוצה שאתה תראה לנגד עיניך תמיד את הפער שיש בינך לבין אנשים, לבינך לבין הקב"ה. לפעמים אדם נמצא בגדלות אז הוא אומר ביחס לכולם אני מה זה בסדר, אתה אומר: אני מכיל את זה, אני מכיל את זה, וביחס לכולם אני מה זה בסדר – זו מידתו של בלעם, שבלעם חשב, הוא נולד עם רוח של נבואה לכתחילה אז הוא אמר: ביחס לכולם אני הכי טוב אז אין לי מה לתקן. והוא אומר: תראה את עצמך ביחס לקב"ה, אתה מתוקן? הגאון מווילנה אמר שזה גרם לכל עבודת השם שלו להתחיל מהתחלה כי כל הזמן אתה משווה את עצמך בלי לשים לב לאנשים, אין מה לעשות, אתה נמצא עם אנשים אז אתה אומר: וואלה, ביחס אליו אני עניו, ביחס אליו אני מבוטל ואנחנו לא מיתקנים ביחס לבני אדם אנחנו מתקנים ביחס לקב"ה אז תחשוב' אני מבוטל ביחס לקב"ה? לא. אז תתחיל את הכל מהתחלה.

לאט לאט בעזרת השם.