זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"זוגיות מציאותית" - חלק ב'

יהודי צריך להיות מאד עמוק -

העבודה שלנו היא בעיקר בפנימיות, בעיקר בעומק. יהודי צריך להיות מאד עמוק וכמה שהוא חושב שהוא עמוק הוא צריך להיות עוד מיליון הרבה יותר עמוק ממה שהוא ודרך העומק הוא עושה את הכל. בכלל, יהודי עושה עבודה מאד פסיבית. נאמר: מחשבה דיבור או מעשה אבל אצל הצדיקים המעשה זה המחשבה שלהם. 'הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד'. כתוב: "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור", אמרו חז"ל: אמנם זה נקרא מאמרות אבל זה מחשבות, רק שמחשבה שיוצאת בפועל ככוונה, נקראת מאמר. אומר שגם צדיק מגיע לאותה דרגה ולכן רואים את הצדיקים שקטים ומופנמים. אבל זה לא בגלל שסתם הם נמצאים באיזשהו סוג של סירניטי כזה או בתהליך מדיטטיבי, ממש לא, בדיוק הפוך; לנו אסור להיות במדיטציה כי זה אומר שאתה השבתת את הרהורי הלב ואסור לאדם להשבית את הרהורי הלב כי זה הקשר לבורא. הלב הוא נביא ואנחנו כל הזמן מקבלים הוראות מהוי"ה, מהקב"ה, וזה מגיע מאליו, יוצא החוצה, מגיע מאליו, יוצא החוצה, רק אנחנו צריכים להיות קשובים לזה.

הרהורי הלב של האדם הם תמידיים רק הם יכולים פשוט לקבל בדרך איזשהו סוג של זוהמה, כמו נחל שמזהמים אותו. אז יש צינור ביוב שמזהם את הנחל כל הזמן אז במקום שזה יגיע למקור שלו, לאן שהוא צריך להגיע, ליעד שלו, במקום שהוא יגיע כמים נקיים, הוא מזוהם עם רצון לקבל לעצמו ואז זה רעיל. אבל אם הוא יעלה במעלה הנהר מעבר המקום שמזהם, זה מים, זה מים נקיים וככה האדם צריך להיות. ההגות גורמת לזה לקרות ולכן אדם צריך להיות הגותי, הוא צריך להיות אדם מאד עמוק וגם מאד קשוב להרגשים שבאים.

הדור הזה יותר מדי חושב, מחשבה זה דבר נורא שטחי, אם זה הגיע למחשבה זה מאוחר מדי. יש את הרהור הלב שזה הרבה קודם למחשבה, יש הרגשים שעוד לא מתומללים, זה רק הרגש, זה עוד לא מתומלל בכלל, זה עוד לא קיבל מלבוש לעולם הזה. ואדם יכול להרגיש אם הוא עומד להתעצבן, הוא יכול להרגיש אם זה הולך לכוון טוב או לא לכוון טוב, הוא יכול להרגיש. ההרגש הזה מכיל אור עצום. בוודאי יצא לכם פה ושמה לדבר בפני ציבור (אנחנו נותנים את זה כדוגמא אבל זה יכול להיות הרבה דברים) ואמרו לכם: 'בוא, תגיד איזה משהו לציבור' ובאותו רגע תפסו אותך ואתה לא יודע כ"כ, אין לך משהו מוכן, זה לא שאתה מקריא משהו אבל אז אתה מהרהר בלב ופתאום אתה מרגיש שמשהו עומד לצאת, עכשיו, זה לא מתומלל, עוד אין לך תמלול, אין לך נאום, אתה לא יודע מה להגיד, רק עלה משהו ואז אתה מתחיל לדבר על זה ולדבר על זה ולדבר על זה ויכול להיות שאתה תדבר על זה אפילו שעה ואפילו שעתיים ומאיפה זה יוצא כל זה? בראש זה עדיין לא נמצא, זה יוצא מהלב. גם דרך אגב, הכעסים שלנו והעצבות שלנו והרגשות הלא יפים, גם באים מהלב, רק מה, כשהם יוצאים ומתפרצים הם מקבלים תמלול אז להבדיל אלף אלפי הבדלות זה גם להיפך, זה גם פועל ההיפך, מהצד של האור. האור מלא, הלב שלנו מלא באור רק צריך להתחבר לאור הזה ולדעת להוציא אותו נכון, לתמלל אותו נכון, לנקות את כל השטויות ולהוציא אותו נכון ואז אתה תרגיש את המהות שלך.

בכלל, יהודי הוא נביא; צריך לדעת – אנחנו נבראנו נביאים, זה המהות שלנו כי זה הרצון לקבל על מנת להשפיע. חושבים שנביאים זו איזושהי דרגה, זו לא דרגה, זה טבע, זה הרצון לקבל על מנת להשפיע. אנחנו מקבלים אור ומשפיעים אותו, מקבלים אור ומשפיעים אותו. אנחנו לא המקור של האור אנחנו בסך הכל צינור וכתוב זוהר מפורש שמסביר את זה מלכתחילה שהרצון של האדם הוא למעשה צינור, זה אותם אותיות, הוא למעשה צינור, הוא לא מקור לכלום; הוא מעביר מחשבות, הוא לא יודע בכלל מאיפה הן באות, הוא מעביר הרהורים, הוא מעביר רגשות, הוא לא יודע בכלל מאיפה זה בא, אין לו מושג, הוא לא היה המקור לדברים עצמם, הוא לא בשליטה, הוא לא בבחירה. פשוט מאד זה כמו איזה צינור של כבאים שמוציא מים ועכשיו לך תשלוט עליו, אתה רק יורה החוצה מים. אז לכתחילה במהות שלנו אנחנו נביאים רק צריך לנקות את השמיעה הפנימית שיש לנו בלב כדי לשמוע מהיכן מגיע ההרהור ולדעת לתעל אותו נכון. יש על זה הרבה מדרשים שמספרים איך זה נעשה, אנחנו עוד נדבר על זה ואנחנו עוד נברר את זה ונעשה את זה עוד בעצמנו אבל בעקרון רק צריך לדעת. ואם זה מגיע מהבורא אל הנברא דרכנו, אם אנחנו הצינורות, אז ברור שכל מה שמגיע זה רק הטבה כי הקב"ה לא ביקש להוריד למטה אלא רק הטבה.

מה עניינה של ההטבה? כשם למעלה הכל אחד, כך למטה הכל צריך להיות אחד. כשם למעלה הכל נמצא בשפע כך למטה הכל צריך להיות בשפע. כשם שלמעלה יש חכמה, כך למטה צריכה להיות חכמה, כשם למעלה יש אהבה שאינה תלויה בדבר, כך למטה צריכה להיות אהבה שאינה תלויה בדבר וכו'. וזה דרך האור בפשטות. לכן כל אדם צריך לעסוק בזה, כל אדם צריך לדעת שהיעוד שלו זה להיות 'יד אריכתא' של הבורא, שגריר של הבורא. לכן הוא צריך להבין וללמוד את דרכי הבורא ולהוריד אותם לפה בלי שום חשבון, בלי שום חשבון, לא 'מה, אני פראייר?', ולא 'ינצלו אותי' ו'גוזרים עלי קופונים' ועוד כל מיני משפטים כ"כ לא יפים, זה ממש השטן מרקד בינינו אז הוא נכנס, זורק את זה ברחוב לאיזה מישהו, הוא חושב שזהcool , הוא הולך ואומר את זה לכולם וזה נתפס. אבל אלה משפטים נוראיים, אלה ממש משפטי השטן.

אלא האדם צריך להרגיש שהוא בנתינה 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, כמו שמש – יוקדת לכל הכוונים, כמו אור, עד שיגמר לך הכוח ואיך אומר הרב אשלג? אחרי המאה אחוז שיש לך יש עוד חמישה אחוז נוספים ואחרי החמישה אחוז נוספים שאתה תגלה, יש עוד עשרים אחוז ורק שאתה תתעלף בעמידה אז תפסיק. וככה הוא פעל, ממש ככה.

וזה דור של 'אין לי כוח', כל דבר 'אין לו כוח'. אין לו כוח לעשות לעצמו כוס תה, אין לו כוח. קודם כל אין לו כוח. חס ושלום שלא יכריזו מן השמיים, שלא תהיה הכרזה שאנחנו כבר נקראים מתים, אחרת זה יהיה כמו בבית ראשון שנאמר לנבוכדנצר: "עם הרוג הרגת, בית חרוב החרבת" ואתה רק באת להפיל את הקיר, הקיר כבר היה למטה, אתה רק באת להפיל אותו. שלא יקראו לנו ככה, הדור הזה יותר מדי חכמולוג. והוא צריך להתעורר וההתעוררות היא בגאולה פרטית, גאולה פרטית היא בבית, גאולה פרטית היא של האדם בנפש שלו. לעולם לא תהיה פראייר, לעולם נתינה זה לא פראייריות, נתינה זה טבע, תחשבו בכל רגע נתון מה הבורא עכשיו עושה, ככה אני צריך לעשות; 'מה הוא רחום אף אתה רחום', 'מה הוא חנון אף אתה חנון', 'מה הוא אף אתה'. וכל דבר שהוא הבורא ככה גם אנחנו צריכים להיות. לא כתוב 'מה הוא חנון אף אתה תחנון', 'מה הוא רחום אף אתה תרחם', לא כתוב ככה, הפוך, זה כתוב: 'מה הוא אף אתה', זה העתק הדבק. ואתה אומר: איך זה יכול להיות? אם אתה צינור והוא נניח הבריכה העליונה, אז אתה מעביר את כל מה שיש בבריכה העליונה. פותחים את הברז עד שכל המים יוצאים, מה הבעיה? בהיבט הזה אתה יכול להיות 'מה הוא אף אתה'. זה לא בעיה לצנר את זה.

לעשות כמיטב יכולתנו בלי קשר לתגובות חיצוניות -

בזוגיות נכנסים ככה ולא עושים חשבון ולכן העבודה היא אישית, היא לא עבודה במקביל לבן זוג וזה אומר כמה דברים:

• לא לבקש שום אשרור מהבן זוג.
• התגובה של הבן זוג לא חשובה בכלל; בין אם הוא נהנה מזה, בין אם הוא פרזיט על זה, זה לא חשוב, זה לא חשוב בכלל.

אנחנו קמים כל יום והולכים לבית כנסת בשביל כל עם ישראל, טובלים במקווה בשביל כל עם ישראל, צמים ביום כיפור בשביל כל עם ישראל, לפעמים אפילו צמים על כל עם ישראל גם ביום חול רגיל ועם ישראל הוא עם ישראל. אז מה? ובטח שלא מחכים שמישהו יעמוד לך ליד הדלת ויתן לך יישר כוח, לא. אלא אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לא קשור בכלל מי נמצא בחוץ.

אותו דבר עם הילדים ואותו דבר עם הקב"ה – אתה צריך לתת את כל מה שאתה יכול לעשות כמיטב יכולתך בלי שום קשר לתגובות החיצוניות. אנשים רוצים להגיב, שיגיבו. כל אחד עם התיקון שלו, כל אחד עם השריטות שלו, כל אחד עם הקליפות שלו, שיגידו, אנשים לא הפסיקו לדבר. לאנשים יש תכונה 'לא להפסיק לדבר' אבל אותך - זה לא צריך להפסיק את הנתינה שלך.

יש סיפור ש'הבן איש חי' סיפר שבעירק של פעם היו עושים כמו היום לצערנו, תחרות מי עושה את החפלה הכי גדולה ואח"כ מדברים על החפלה שלו. אז היה איזה עשיר שאמר 'אני אסתום את הפיות לכולם ואני אעשה כזאת חתונה שאף אחד לא ידבר עליה'. הוא עשה שולחן לכל אדם בנפרד, שם עליו כבש ואת כל הסלטים וכל מיני לחמים ואמר למלצרים כל מלצר על כל אדם: 'תן לו כל מה שהוא רוצה, כל מה שהם רק רוצים תיתן, אל תעשה שאלות, ובקבוקים שלמים, תתן, הכל תיתן'. הביא את היין הכי יקר, הכל הכי יקר, הביא להם מוזיקה, כנרים, נגנים, כל מי שרצה משהו, שם לו. עברו הוא ואשתו והכלה שולחן שולחן, 'אתם בסדר? הכל בסדר?', כן, פששש, משהו לא נורמאלי, חבל על הזמן. בסוף, הוא ואשתו מחכים יחד עם הכלה וכל מי שיצא – נתנו לו חצי קילו זהב. למחרת הוא אמר: 'אני אתחפש, אני אלך לשוק, נראה מה מדברים'. ואז הוא שומע: 'באמת, איזו חתונה הייתה, לא ראינו כזה דבר וכו' וכו' ואז הוא שומע זוג אנשים שמדברים: 'כן, אבל מה, כזה עשיר רק חצי קילו זהב?' ככה זה.

אנשים לא יפסיקו לדבר, גם הילדים לא יפסיקו לדבר וגם הבן זוג לא יפסיק לדבר, זה לא יעזור, תמיד יהיה למישהו משהו להגיד עליך. אתה רק צריך לדעת בינך לבין עצמך אם סגרת את היום כמיטב יכולתך, זה הכל, זה מה שאתה צריך לדעת, אם אתה שלם, גמרנו, לא מעניין אותך אף אחד, שכולם יתפוצצו. צריך לדעת את זה. סגור את היום כשאתה יודע: 'לא יכולתי לתת מעצמי יותר, לא יכולתי'. ואתה תרגיש שהדחיקה שלך באותו יום זה כמו נניח בכושר, שאתה יודע שאם דחקת את עצמך, אתה אומר: 'מחר אני אקום עם יותר כוח', 'מחר ההישג שלי יהיה יותר חזק'. נניח אדם רץ כמיטב יכולתו ואותו יום נניח ההישג הוא לא מספיק אז הוא יכול להגיד' אבל אני יודע שמחר הגוף שלי יקום יותר טוב, יותר חזק, אני ארוץ יותר טוב, יהיה לי יותר כושר. בגוף דרך אגב זה מגיע לאיזשהו הישג, זה מגיע לשיא, אתה לא יכול יותר לתת מהגוף שלך, בנפש זה עד אין סוף, בנפש כל מאמץ הוא עד אין סוף, עד אין סוף, אין סוף לכושר שלך שאתה נותן, אין סוף. אתה מקבל עוד כוח לכוחות שנתת, עוד חכמה לחכמה שנתת, זה עד אין סוף ואתה מרגיש את זה שיש שמה, אומרים לך' ממש, קח כמה שאתה רוצה, קדימה.

להיות בתודעת שפע -

כי אם אתה עסוק בנתינה אז נתינה יש מלא, עד אין סוף, עד שאתה תרגיש בלב שלך שאתה נותן בלי גבול, [דברי הרב נווה: וכשאני מדבר על נתינה בלי גבול אני מדבר על ראש, אני לא מדבר דווקא על נתינה פיזית, אני מדבר נניח שאם מישהו יבקש ממך צדקה, בראש, בראש אני אומר, לא פיזית, לא הלכה למעשה, בראש אתה אומר: 'אין לי בעיה לתת לו את כל החיים שלי, קח את כל הבית, את הכל', רק בראש, ואח"כ תן לו עשרה שקלים]. בראש שלך אתה צריך להיות כ"כ פתוח שאתה נותן הכל ואתה מעביר את הכל. וככה אם הילד שלך יגיד לך: 'אבא, אני רוצה ממך זמן, אתה תגיד לעצמך בראש, אני נותן לו את הנצח, החיים שלי עכשיו שלו', שב אתו עכשיו שעה אבל בראש אתה תגיד' אני נותן לו נצח. וככה אם מישהו צריך ממך עזרה, תגיד: 'כולי שלך'. מבחינתי, זהו, אני שלך עכשיו, תעשה אתי כמה זמן שאתה רוצה. זה יקח זמן מסוים כי הקב"ה מקציב את זה, הוא רק רוצה את הכוונה שלך, זה הכל. בכל הסיפור הזה הוא רק רוצה את הכוונה שלך, הוא לא רוצה שאתה תהיה תקציבאי, אל תקציב, כי כל מי שיגיד: 'טוב, נו, צריך לעשות פה משהו אז אני אתן קצת', הוא דווקא יציק לך, דווקא ימשוך אותך עוד דקה, דווקא יסובב לך עוד מקרה, אתה תגיד' מה, נתתי כבר איזה מיליון פעם, עד שפעם אחת אתה תתפוצץ ואז יגידו לך: 'אתה רואה, כל הנתינה שלך הייתה לשווא, לא נותנים עם תקציב, אין כזה דבר לתת עם תקציב. אתה יכול לתת עם תקציב פיזי כי ככה אמרו, נניח, מעשר חומש מהמשכורת שלך, בסדר, אבל בראש אתה צריך להגיד לעצמך: 'אילו הייתי יכול, הייתי נותן את כל המשכורת שלי', רק תגיד את זה לעצמך בראש אבל תאמין בזה.

כל עוד אתה עושה חשבון, זהו, גמרנו. לא לעשות חשבון. השפע שיש פה הוא אין סופי ,לא עושים לו חשבון, לא מגבילים כלום, לא להגביל; לא להגביל כסף, לא להגביל זמן, לא להגביל משאבים, לא להגביל כלום, שום דבר לא להגביל, הכל יש. אם מישהו יגיד לך' תשמע, יש עכשיו מדבר שלם מהאזור של צומת הערבה עד אילת, סתם מדבר, אנחנו רוצים לייער את זה, לצורך העניין הזה אנחנו צריכים מיליארד עצים. מה רוב האנשים עושים? מאיפה אני אביא לך מיליארד עצים? אתה צריך להגיד: 'יש חמישה מיליארד עצים אני יכול להביא לך חמישה מיליארד ותתחיל לעבוד. תתחיל לעשות קמפיין לאט לאט. אף פעם אל תגיד: 'איך אני אעשה את זה', השפע שיש כאן הוא אין סופי, אם הקב"ה רוצה, חמישה מיליארד עצים יצאו מן השמיים וינעצו באדמה, אל תגביל, הכל יש, זה לא בעיה לעשות את זה.

סיפור אמתי - במזרח הרחוק אחד ראה שבאמת מקצצים שמה את היערות, זה כאב לו מאד אז הוא החליט שהוא שותל מיליארד עצים, הוא מצא שיטה איך לעשות ייחורים בצורה מהירה מאד, הפיץ את השיטה הזאת בכל העולם ואמר לכולם לייבא את זה בחזרה לכאן בתרומה שלהם. נניח בארה"ב היה מישהו שאמר: 'אני יכול לעשות מאה ייחורים ואני אשלח את זה עלי על החשבון שלי, אני אשלח את זה'. ועוד אחד אמר 'אני יכול לעשות אלף', אחד אמר 'אני יכול לעשות עשרת אלפים', הוא סגר מיליארד עצים, שתל אותם. אז זה בן אדם שאמר 'אני רואה שהיער נכרת, אני אגדל אותו מהתחלה'. עכשיו אתה אומר: 'זה יערות עד, ייחור זה מה, תביא שתיל כזה.. גזרת סקויה, סקויה זה חמישים מטר, הרוחב שלו זה כמו כביש 6, מה אתה תביא לו עכשיו שתיל? זה עכשיו שתיל, עוד חמישים שנה זה יהיה משהו אחר, עכשיו זה שתיל. וככה הוא עשה.

אז אנשים שככה חושבים זה תודעה של שפע, לא תודעה של חסר. בתודעה של שפע תגיד 'יש לי אין סוף' ותן לקב"ה, יש שם שנקרא 'שדי' שאמר "אני אל שדי שאמרתי לעולמי די" הוא יודע לעשות תקציבים, הוא יגביל, הוא יגיד שאתה יושב עכשיו עם הילד שלך ואתה קבעת שזאת תהיה ישיבה נצחית, כבר הילד שלך יגיד 'טוב אבא, עשיתי את השיעורים, זה בסדר אתה יכול ללכת'. הוא כבר לבד יגיד לך לך. או שאתה תיתן למישהו נדבה והוא יגיד לך אני לא צריך יותר ממה שאתה נותן, מה שאתה נותן לי זה מצוין, מישהו כבר יגיד לך כמה צדקה הוא רוצה ממך. וככה כל דבר מישהו אחר  יגביל אותך אבל אתה אל תגביל, לא להגביל. לכן אפשר לעשות הכל, אדם עם תודעה כזאת יכול לעשות הכל, די בקלות. זה מאד חשוב שאנחנו נהיה ככה אחד עם השני, לא להגביל שפע.

באותו עניין, גם אם יש לך בן זוג שלא מתפקד בכלל, כאילו, אין עם מי לדבר, קיר, יכול להיות אפילו שהוא הפוך, לקב"ה יש אין סוף שפע כדי לדעת איך להשפיע עליו להתהפך. אם הקב"ה לקח את פרעה וגרם לו לחזור בתשובה אז גם את אשתך הוא יכול להחזיר בתשובה, או את בעלך, לצורך העניין הזה, רק צריך לדעת, גם בלי עשר מכות, הוא לא צריך עשר מכות ולא צריך להטביע אותו גם כן באמבטיה, לא צריך. צריך חמלה, צריך המון חמלה. כשיהודי עומד מול הנרות וקורע את השמיים כל העולם זז.

הבעש"ט אמר שיהודי פשוט מתפלל בדרכים בין העשבים, הוא מזעזע את מלאכי השרת, הוא לא יודע אפילו מה הוא אומר והתפילה שלו תפלה אבל עצם העובדה שהוא אומר את המילים ופנה לבורא עולם, הוא מזעזע את מלאכי השרת, על אחת כמה וכמה אם אתה מתפלל מכל הלב על משהו. וגם לזה לא לעשות חשבון, יש עניין של עיון תפילה, עיון תפילה זה כאילו לראות אם זה עבד, אני מתפללת על בעלי, בוא נראה אם הטמבל הזה יתעורר לחיים, אז לא, אנחנו ממש לא רואים את זה ככה, לא עושים עיון תפילה אלא המטרה של התפילה - אתה תרגיש את זה כבר בנפש שלך. יכול להיות שהבן זוג בא לעמוד דווקא כדי שאתה תשתנה. יכול להיות שאצל הקב"ה בכלל אתה הפואנטה, לא הוא הפואנטה, אז מה הוא עושה? מעמיד לך במשוואה מישהו שלא משתנה והוא רוצה שאתה תשתנה והעומק שאתה צריך להשיג אותו מושג רק על ידי הבן זוג שלא משתנה. את זה אנשים גם כן לא קולטים. כל הזמן אומרים: 'קודם הוא אח"כ אני', 'קודם היא אח"כ אני', 'שהוא יעשה אז גם אני אעשה', זה לא נכון. לכן הקב"ה מעמיד לנו אויבים שהם לא משתנים כדי שעם ישראל ישתנה, אז אנחנו אומרים: 'מה, אנחנו נהיה אור לגויים אבל שישתנו קצת, מה קרה, למה כל הזמן מאשימים אותנו?'. לא, הגויים הם גויים, הם יעמדו שמה כדי שאנחנו נשתנה. לפעמים האויב הוא אויב כדי שאתה תשתנה ואתה הפואנטה. אז כמה שזה נראה לך כאילו הבן זוג הוא לא מודע והוא לא בתשובה וזה הוא שרשע וזה הוא שלא מבין וזה הוא שבענייני העולם הזה, זו טעות מרה. הוא נמצא שמה כקונסטנט במשוואה, קבוע במשוואה. והוא אומר לך: 'אתה תשתנה'.

[דברי הרב נווה: היום, ישתבח שמו של בורא עולם, אני צריך לעשות סעודת הודיה גדולה מאד שסטיבן הוקינג מת ב"ה, 'שם רשעים יירקב', 'יימח שמו וזכרו'. כשהייתי באוניברסיטה יכולתי לעשות אחת משתי האפשרויות: או לכתוב לו מכתבים שהוא טועה והוא מטעה והוא מביא תאוריות שלא יתקבלו ולא יהיו, כבר היו מיליון דברים כאלה, אתם לא יודעים כמה תאוריות הבן אדם הזה זרק והם חזרו, הוא זרק והם חזרו, הוא זרק והם חזרו. הוא ניסה אפילו להפיס את כל תורת הקוונטים וטעה בזה, קרא לזה 'הטעות הגדולה ביותר של חיי'. אז היה לו מוח גדול מאד אבל המוח הזה אמר לו כמה דברים: א). שאין בורא. ב). שעם ישראל גורם המון צער לעם הפלסטיני ואיפה שאפשר היה להחרים את עם ישראל הוא החרים את עם ישראל. שאתה אומר: 'מה זה קשור לעובדת היותך פרופסור לפיזיקה? איך אתה מסיק מזה לזה? אז אני יודע שיש כאן אנשי מדע שישבו באוניברסיטה וזה היה אליל שלהם אבל אח"כ בע"ה יתגלה לכם מי ישב שם בכסא הגלגלים הזה. אז גאונות ויכולת להזיז את המוח ולעשות חישובים ומטריצות בראש, לא נותן לו לגיטימציה להגיד שאין בורא לעולם, לבוא לכאן לארץ ישראל ולהתראיין עם יאיר לפיד ששואל אותו: 'יש בורא לעולם?', הוא אומר לו: 'לא', אז הוא צוחק, ואח"כ עוד לפרסם את הדעות האלה, כי הדברים האלה נוחתים לסטודנטים תמימים ששומעים אותו ואח"כ הופכים את כל העולם שלהם. אז הנקודה כאן שזה לא משנה כמה מיילים שלחתי לכוון, לא הייתה שום תגובה.

היה את פרופסור סוסקין שכתב ספר ששמו 'איך הצלתי את מכניקת הקוונטים מידיו של סטיבן הוקינג' והתחילו להנחיל בעקבות זה את היקום ההולוגרפי, שהיקום ההולוגרפי מוקרן מתוכנו והיקום למעשה נמצא בתודעה. אז אני הייתי צריך לעשות אחד משני הדברים: או לנסות לשנות אותו, כמדען, לשלוח לו  מכתבים ולהגיד לו: 'אתה טועה, אתה טועה' שזה אין עם מי לדבר, או להיות פה. אז כנראה שסטיבן הוקינג היה שמה כדי שאני אהיה פה. אז בשביל זה כך מתייחסים לזה. או לשבת עכשיו באקדמיה ולמרוט שערות ולהגיד: 'הוא לא מקשיב, הוא עושה מה שהוא רוצה והוא סתם ממציא תאוריות, הוא סתם זורק אותם לאוויר, הוא הורס סטודנטים' וככה לחטוף התקף לב, אבל כנראה שהוא היה צריך להיות כדי שאני אהיה פה].

אז ככה זה בן זוג. לפעמים בן זוג נמצא ועומד במקום אחד כדי שהצד השני יעשה את כל הצעדים והמאמצים כדי להיכנס לעבר הבורא ולפעמים זה קורה למציאות שלמה שהמציאות היא כמו אזור הדמדומים, אתה בא לפתוח חלון ולמעשה זה קיר, אתה בא, אתה פותח דלת, קיר. ואתה אומר: 'מה קורה כאן למציאות, ואתה מנסה לכעוס על המציאות, או לתת ביקורת למציאות, אבל המציאות נמצאת שמה כדי שאתה תשתנה, ואם נראה לך שאתה מודע והמציאות לא מודעת- תחשוב פעמיים. לפעמים הקב"ה שם מטריקס כדי לשנות אנשים מסוימים, לפעמים אתה תהיה המטריקס שלו, לפעמים אתה תהיה הקיר לבנים שלו, וככה זה עובד.

לסיום, לא נותר אלא לעשות את מה שאנחנו באנו בשבילו לעולם. אם בן אדם רוצה להיות נצחי, הוא צריך לדעת; הקב"ה נקרא טוב ומיטיב, גם אתה צריך להיות טוב ומיטיב. כל דבר שיצא ממך טוב ויקיים "ואהבת לרעך כמוך" - יעשה אותך אלוקי עם כל המשתמע מזה. וכל ההיפך מזה זה הרס הבריאה ומי שהורס את הבריאה אז הקב"ה מזמן לו הרבה מאד ייסורים.

[דברי הרב נווה: סליחה שאני אומר את זה ככה אבל פשוט האנשים לא מבינים, כאילו, הם לא מבינים, הם בעולם שלהם לגמרי. מיליון פעם פתרתי בעיות של שלום בית, תסתכלו' יש לי כאן שנים על גבי שנים דיסקים של זוגיות. תשמעו את כל המשנה מהתחלה ועד הסוף, גם משנה שנמצאת בין לבין, הכל נאמר. אני גם רואה את זה בחיים הפרטים האישיים שלי, "בתוך עמי אנוכי יושבת", אתה רואה איך זה עובד חבל על הזמן ומי שפועל נגד זה - אתה רואה איך זה מכה בו חבל על הזמן.

יש קושי שהאדם הוא לא אמתי. אם באתם ללמוד ואתם מאמינים שזה אמתי, קחו את זה אתכם לחיים, אל תעשו אחד בפה ואחד בלב, אל תגידו 'וואו, איזה שיעור' ואח"כ תחזרו ליום רגיל כי הבית זה השדה שבו אתה תצטרך עכשיו ליישם את כל מה שאתה יודע. אבל הדרך באמת לשינוי הזה זה הגות, אני כבר אומר, כי אתה צריך להיות עמוק בכל עת ואתה צריך להיות מודע בכל עת, ואתה צריך לשמור על עצמך בכל עת.

בע"ה, עם חלוף הזמן אני גם אתן כלים, אני ארד לרזולוציות מאד קטנות של איך לתת לזה כלים, אני גם אתן כלים לקראת פסח. אני ביקשתי לשמור את כל ימי רביעי, ימי חמישי מעכשיו עד פסח מבוטלים כדי לאפשר לאנשים להתארגן לפסח ולנקות וכו', אבל ימי רביעי נשארים. למה? דווקא בגלל העניין הזה של השלום בית, להגיע לשלום בית לליל הסדר, זה הכי קשה. מגיעים לליל הסדר הכי יפה בעולם, הכי נקי, הכי מהודר אבל לא סובלים אחד את השני, לא עשינו בזה כלום, לקב"ה זה לא שווה כלום, זה לא שווה לו. זה לא שווה לו שיושבים שניים על השולחן והם לא סובלים אחד את השני, זה לא שווה לו, זה לא ליל הסדר. הוא לא מחפש מצה טובה או שיהיה לו נקי ושלא ימצאו גרגר של חומוס או אני לא יודע מה, הוא רוצה לראות את הבנים שלו בשלום. תחשבו אם אתם הייתם נוסעים לארץ רחוקה והייתם חוזרים הביתה, הייתם רואים בית מבריק, מוזיאון, אבל הילדים שלכם לא סובלים אחד את השני ואחד ברוגז אחד עם השני - מה זה שווה עכשיו כל המוזיאון הזה? מה זה שווה? תחשבו על זה.

יש עניין של משיכת אורות - בקבלה זה נקרא למשוך אורות, כאילו' מה ששמעת פה, קח את זה אתך, תתחיל ליישם את זה, תתחיל לעבוד על זה; זה נעשה במעשים קטנים, באמירות קטנות, לשמור על מה שאתה מוציא מהפה, לשמור על צעקות, לשמור על המחשבות אפילו, לשמור על הרגשות שלא יצאו, זו עבודה. אנחנו נדבר על העבודה הזאת בפרשת השבוע – איך עושים את העבודה הזאת, בפרשה של השבוע אני רוצה להגיד איך משתנים אז זה יעזור לכם מאד, זה ישלים לכם את זה].