זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"שפת הלב" - חלק ב'

המשך משבוע שעבר

אז אותו דבר גם עניין השלימות וההגעה לשלימות עצמה סובלת מאותה בעיה. אין שלימות עכשיו, תעזוב, העולם ימנע את זה ממך. אז זו בדיוק השטות, לא תהיה לעולם השתוקקות; אז בסוף הזמן יגיעו גבר ואישה אחרי שעברו כל המניעות אבל הם לא ירצו אחד את השנייה, הסירו מהם את כל המניעות, היקום יגיע לשים אותם בחופה, הם יראו אחד את השנייה, יגידו להם: ברוך השם, עבר כל הזמן, עברתם את כל הקשיים, אתם מתחת לחופה, החתן יסתכל על המחתן ויגיד' מי זאת? לא רוצה אותה. אבל 6,000 שנה עברת בשבילה, לא רוצה. למה? כי הוא לא הביע השתוקקות בזמנים של הריחוק, צריך להביע השתוקקות בזמנים של הריחוק.

וההשתוקקות היא עוד גורם, היא עוד משהו שנכנס. הרי באין סוף אין השתוקקות, השתוקקות זו בריאה חדשה והיא צריכה מאד לפעול. בבסיס הדברים עצמם, בתת תת תת מודע, השתוקקות היא הפואנטה. כל העולם בנוי על השתוקקות ונברא בשביל זה הרצון לקבל לעצמו, נבראה בחינה ד' של הרצון לקבל רק כדי שזה ישתוקק. כרגע זה רצון לקבל לעצמו, השימוש בחור השחור הזה לא נכון אבל אם השימוש בחור הזה יהיה להשתוקקות, וואוו, אנחנו יכולים להפוך את העולם.

וזה מה שחסר בין גבר לאישה - יש השתוקקות לפני, אין השתוקקות אחרי. אין השתוקקות ללמוד ביחד, אין השתוקקות להיות ביחד, חסר. ואסור שזה יהיה, צריך להפוך את העולם כדי שזה יקרה, ממש להפוך את העולם. אבל בשביל זה צריך שניים, אחד לא יכול לעשות את זה, צריך שניים וצריך שניים שכשהם ישבו, הם צריכים לדעת: הם לא לומדים תורה, הם לא לומדים תורה הכוונה – 'בוא נעשה שתי הלכות ונקרא עליה ראשונה בפרשת השבוע', לא ליפול בזה, אל תיפלו בזה, זו תורה גלותית, זה לא עובד. כמות הנשירה בעולם החרדי מטורפת, עולם הישיבות ככה מלקרוס, אין להם לא כסף וגם לא מוטיבציה כי התורה תפלה, היא מתה. ככה לא לומדים תורה, זה היה בגלות, אנחנו לא מאשימים אף אחד אבל פשוט ככה זה היה.

"תורה חדשה מאתי תצא" -

עכשיו צריך "תורה חדשה מאתי תצא" - צריך תורה של הלב, תורה אמתית, תורת חיים. לצורך העניין הזה חשוב מאד שהקורלציה שיש בין הבית לבין הישיבה או לבין המקום שבו אתה לומד תהיה אחת לאחת ואפילו אם זה לקצת זמן. זה ידוע שיש בעיות טכניות אבל תמיד יש בעיות טכניות אז צריך להראות השתוקקות והקב"ה יאפשר שהבעיה הטכנית תיפתר אפילו לשעה, אפילו לשעה אחת כי מה שגבר ואישה ילמדו לא ילמדו תלמידי חכמים גם מאה שעות, מאה שעות הם לא ילמדו ביחד.

יש פספוס גדול מאד של הכוח האימתני הזה - גבר ואישה. אם אנשים היו יודעים את זה, הם נמצאים בתוך הבית וה'סטרא אחרא' יודעת לרקוד יפה מאד, איפה השטן מרקד? ביניהם. מה הוא שם ביניהם? טלוויזיית פלזמה, משחקי כדורגל, כל מיני שטויות. אז הם נמצאים בבית הרבה זמן, לא עושים כלום, לא מדברים אחד עם השני, ידע בדיוק איפה להיכנס ביניהם. אתם כבר נמצאים בבית, כבר יש לכם זמן, היום ב"ה לא צריך לכבס בידיים בנהר, לא צריך לתפור בידיים, היום כל דבר דוחפים לפה דוחפים לשמה ויש עשר דקות, לא, אז תמיד יש איזו שטות.

על כל פנים צריך לדעת שזה האור הכי גדול שיש בעולם - לימוד של גבר ואישה וצריך לא לוותר עליו ובמיוחד לפנות בוקר, זה 'עת דודים'. כתוב: 'אישה מספרת לבעלה' זה לפנות בוקר אז לכל היקום יש סנכרון, רק צריך לדעת שהיקום מסונכרן ואתה צריך רק להביא את עצמך לשם, זה הכל, רק תביא את עצמך לשם ואל תספר סיפורים. ומה שנאמר: 'כל מי שמלמד בתו תורה כאילו לימדה תיפלות', כתוב: אל תקרא תִפלות - תפילות. אמרו חז"ל: זה לא תִפלות זה תפילות, האישה הופכת את זה מיד לתפילות, את כל הלימוד היא הופכת לתפילות. הגבר לוקח את הכל לשכל והאישה לוקחת את הכל להשתוקקות והוא חי בזכותה, הוא חי בזכות התפילות שלה, הוא לא יודע את זה אבל היא מנהגת אותו, בלבה היא מנהגת אותו.

אז רק צריך לדעת איך הדברים פועלים. גם אם יהיה כזה דבר, תחשבו איזה כבוד הדדי יהיה להם, איזו היכרות תהיה להם, איזו השתוקקות תהיה להם לקיים "ואהבת לרעך כמוך" אחד על השני, איזו משיכה רגשית תהיה להם אחד לשני. היום זה לגמרי מבוסס פיזי. [דברי הרב נווה: בגלל זה אנשים כותבים לי: תשמע, אני לא נמשך יותר לאישה שלי או ההיפך. כל כך הרבה בעיות של שלום בית שאתה אומר' אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל לפתור אותם. וזה לא בלשבת ולדבר איתם; אל תעליבי אותו, תכבד אותה, זה לא יגמר ככה, אי אפשר לטפל בזה ככה, פשוט מערכת היחסים היא לא נכונה. אני מפחד להגיד את זה, זה כמו שהזוהר אומר: "אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר" אבל זה ככה, אצל חילונים זה בכלל לא אופציה לתקן את זה, אין לך בכלל כלים לתקן את זה, הדבר היחידי זה שאתה יכול קצת לנרמל את זה ולהרחיק אותם אחד מהשני, אבל זו לא צורה, ככה לא חיים, זה לא חי].

אתה צריך לדעת שזה לא טוב שאתה חי חצי, כי גם מעצם העובדה שאתה מתקשר איתה אז אתה מתקשר עם החצי שלך, כאילו עוד חצי שלך בא לידי ביטוי, אתה מחיה חצי שלך. אז אח"כ לא צריך לדבר על; 'תכבדי אותו', 'תאהבי אותו', 'תמליכי אותו', 'תעשי לו ככה', לא צריך להגיד את כל הדברים האלה, זה יקרה anyway, פתאום ברגע שאתה תגלה (זה לא חברותא זה יהיה ביזיון לקרוא לזה חברותא) ממש את הקיום של השכינה על השולחן, זה יהיה כ"כ נעים שאתה לא תרצה לעזוב את הבית, תגיד' זהו, אני רק רוצה ללמוד איתה 24 שעות ביממה, אני לא רוצה לקיים לימוד עם אף אחד, רק איתה.

והתובנות שהיא מביאה והשאלות שהיא שואלת אותם, והדברים שהם באים ביחד עם השנים, אתה לא תמצא גבר שישאל. הרבה פעמים גברים שהם אחד עם השני הם מתביישים, הוא לא רוצה להראות שהוא לא יודע אז הוא מתבייש. אז מה עושים? עוברים על המידע ככה. יש הרבה שקורה בין גברים שזה לא נאמר כי זה גברים, אין מה לעשות. אבל האישה לא מוותרת, היא יכולה לעצור אותך כל דקה ולשאול אותך וזה מצוין, ככה זה אמור להיות. הוא מביא את האור, היא מביאה את הכלים, וזה לא שהיא מציקה, היא מדייקת, היא הכי מדייקת. וזה ככה, על כל צעד ושעל זה בחינת אור וכלי.

גם כאשר הם נמצאים ביחד, הוא מביא את האור והיא עושה מהכלים האלה ילד, היא מביאה ילד לעולם. כל חלוקת האיברים, כל חלוקת התאים בילד, היא עושה את זה, זה הכל הכישרון של האמא לייצר ילד יפה (לא מדובר בנוי, פיזי); היכולת ממש, כל מה שקורה בעניין של חלוקת התאים לא מחפשים את זה בילד, חס ושלום אם הוא יצא אוטיסט, זה הכל באמא. [דברי הרב נווה: אני לא רוצה להלחיץ ואל תפנו אלי בדברים האלה בבקשה, גם לעניינים של הלכה אם יצא ילד ככה אם יצא ילד ככה, תעזבו, אנחנו רק אומרים מה נבנה, מה נברא ואיך להשתמש בזה].

אז אותו דבר, האינסטינקט לפעול ככה עובד אותו דבר בכל דבר ועניין; הגבר מביא את הפרנסה בצורה של כסף, היא הולכת וקונה עם זה או שהוא קונה לה את הדברים כחומרי גלם והיא מכינה עם זה בישול. אז אותו דבר, אתם לומדים, אתה תביא את הרעיון, היא תשאל אותך מיליון שאלות על הרעיון אבל זה הכי יפה בעולם, זו השלימות וזו גם אהבה. אם אתה עונה על השאלות האלה ואתה מחלק אותם, אתה מרגיש שאתה מתחבר לזה.

מדברים היום בעולם להתחבר לצד הנשי אבל מדברים על זה בצורה לא יפה, לא נכונה בכלל, שהיא לא קשורה בכלל למה שאנחנו מדברים עליו. והנקודה היא שזה לא בדיוק בעצמך, זה לא בדיוק להתחבר לצד הנשי שלך בעצמך אלא זה להתחבר לסינסתזיה שיש ביניכם, לשכינה שבניכם. אתה פתאום מרגיש שאתה חושב איתה, אפילו ביום יום, אתה מרגיש, קורה משהו אבל אתה חושב את זה איתה, אתה לא חושב לבד, כאילו יש לך עוד חלק בחוץ. 

מה קורה בלימוד משותף ? -

אם תצליחו להגיע לזה, לא צריך אח"כ ללמד חצי מספרי המוסר, זה יהיה כ"כ ברור שזה ככה. רק לא להיות מתוסכל, להיות בעל ארך אפיים, למצוא גם תוך כדי, אתם תראו שאתם תצטרכו להמציא שפה ותקשורת ולהמציא לעצמכם מילים ולהמציא לעצמכם טון דיבור ולמצוא את הדרך שבה אתם מבינים אחד את השני ואח"כ זה ישליך על כל הבית. היום גבר מבקש מהאישה שלו תה או הפוך, מיליון שאלות, מיליון אי הבנות, מיליון טעויות ותקלות יש בדבר הכי פשוט שיכול להיות בעולם.

אבל אם היה לימוד משותף, כל הבעיות האלה לא היו. הלימוד כבר מתקן אותם כי מה קודם כל קורה בלימוד? תקשורת, שלא מבינים כ"כ אחד את השני, צריך להעביר מידע ואתה מרגיש ישר את התסכול שהמידע לא עובר ישר, זה לא עובר כמו שאתה רוצה, אתה לא בטוח גם שזה מתקבל כמו שאתה רוצה אבל גם היא מרגישה ככה. בסדר, בשביל זה יש את המשא ומתן ועוד יום ועוד יום ועוד עומק ועוד עומק ועוד יום ועוד יום, עד שמגיעים לזה. ממש, אתה אומר חצי משפט, השני קולט את זה. וזה תענוג גדול, אז אח"כ, אתה רק ממצמץ, הצד השני מיד יודע מה אתה רוצה. ככה זה צריך להיות.

אז חשוב מאד וזה חובה לעשות לעצמכם את הזמן הזה, אפילו אם זה עשר דקות, חצי שעה, שווה להשקיע, לקום בשביל זה לפנות בוקר. אפילו שעייפים ואפילו שגמורים, שווה להשקיע לקום בשביל זה לפנות בוקר, שווה מאד. ותנסו את זה, תעשו את זה 40 יום, אתם תראו שאתם עפים ופתאום אתם רואים שהרגשות מתחדשים והכל מתחדש, כי אנשים לוקחים מתוך נקודת הנחה, טוב, אחרי 20 שנה אז יורד, הרגשות יורדים, הכל, חיים בהרגל. לא נכון, אוי ואבוי אם זה קורה, זה מוות ממש וזוג כזה גם ככה ימות. על זה נאמר: "עם הרוג הרגת, בית חרוב החרבת", אם זה לא יצליח זה ייפול מאליו, פשוט מאד. אבל זוג שיצליח להרים את זה, ההיפך - זו רק פריחה.

ולכן זה מאד מאד חשוב שנעשה כל מאמץ להתחיל עם זה וכולם נזקקים לזה, גם הגבר וגם האישה. [דברי הרב נווה: ולצערי, אמרתי לכם, יש היום כ"כ טיפשות של גלות שאי אפשר להאשים את זה רק בגלות. כשאני אומר גלות אני מתכוון לגלות הדעת, אני לא מדבר על העובדה שהיינו בחו"ל - גלות הדעת, שגם נשים מקטינות את עצמן; מה אני עכשיו אקום ללמוד, עזוב אותי עכשיו אני עייפה, אני אקום בבוקר לעשות סנדוויצ'ים לילדים. אסור שאישה יהודייה תקטין את עצמה לסנדוויץ', אסור, זה חילול השם גדול מאד שאדם מקטין את עצמו לעשייה פשוטה ובסיסית, זה ממש חילול השם.

אנשים כ"כ גדולים שהקב"ה ברא אותנו, בשביל מי כתבו 'אשת חיל'? בשביל מי נכתב 'שיר השירים'? למה יש לנו נביאות? בעלות רוח הקודש? מורות רוחניות שהצילו את כל העולם? בשעות הכי קשות של עם ישראל, נשים עמדו לנו. בגלות מצרים, בגלות מדי, בגלות יוון, בכל מקום זה היה, בזכות נשים צדקניות ניצלנו ממצרים. מי הגיבורה במגילת אסתר? אסתר. בחנוכה, מי הגיבורה? יהודית. אין לנו סופרמנים יש לנו סופרמניות (אם אפשר לקרוא זה ככה) והם היו תלמידות חכם עצומות, הן לא היו סתם נשים. הסיפורים הרגילים שנמצאים שם זה כאילו סיפורים על סתם נשים אבל הן היו ענקיות; יעל, דבורה, חולדה הנביאה, ברוריה הייתה תנאית, הייתה פקודת שעה שהתירה לה להניח תפילין, אמרו לה: 'תניחי תפילין, את קדושה מספיק'. היא הייתה אב בית דין והיא מתווכחת בגמרא שלוש פעמים ושלוש פעמים ההלכה היא על פיה.

למה להקטין את עצמנו? למה? אני לא מבין איך ירדנו לזה? שנשים אמרו' לא, אני צריכה להיות במטבח. בשביל זה להביא מוח כזה גדול ולב כזה גדול? להיכנס למטבח? בשביל זה אפשר להביא אחד מאומות העולם, בשביל מה אנחנו צריכים יהודייה בשביל זה? אישה יהודייה קדושה לא צריכה להקטין את עצמה וזו הבעיה. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי נלחם בדימוי העצמי של האנשים והם מקטינים את עצמם, אין, אתה לא יכול לעזור לו. אם בן אדם אומר לך: לא, אני אפס, אני כלום, עזוב, רק תעשה לי שלום בית. לא ניתן היתר לחיות כמו בהמה, תעשה לי שלום בית באורווה, לא ניתן לזה היתר, באף מקום לא ניתן לזה היתר. כתוב שבית שלא נשמעים בו תורה נשרף, דינו להישרף. וזה נאמר על בית, לא בית מדרש, לא בית כנסת, בית. מה זה בית? זה לא רק הגבר. מאד חשוב לי שתיפתחו לזה, כאילו לצאת כבר מהראש הגלותי, הייתי אומר אפילו שוביניסטי ברמות מטורפות שהרוב קיבלו את זה מאומות העולם, מהערבים בעיקר.

אבל בספרים הקדושים זה נאמר בדיוק ההיפך; כתוב בזוהר על בנות הזוהר דברים אדירים. רק לעשות, מהדברים האלה לא יצאו תקלות, מאהבה אמתית ומכוונת הלב לא תצא תקלה, יש 'סיעתא דשמיא' אדירה, "הבא ליטהר מסייעין בידו", "הבא ליטמא פותחין לו" - מי שרוצה לעשות שטויות, גבר ואישה שמחפשים בזוהר כל מיני שמות לעשות כל מיני עליות, הם שניהם יחטפו, אבל אם הם באמת באים לקיים בתמימות אהבת דודים ורק רוצים לדעת איך, הם לומדים תוך כדי תנועה - אין ישות שיכולה להתפתח יותר מהר מהם. אם אני אקח בן אדם ואני אשים אותו בפרישות 40 שנה של לימוד בטהרה ואני לוקח עכשיו זוג ויגידו לי' תוך כמה זמן הם יגיעו לאותה רמת השגה? הייתי אומר' רבע מהזמן. תוך רבע מהזמן גבר ואישה טסים כי היא פותחת בו דברים שלא היו נפתחים בלעדיה וההיפך, זה הולך לשני הכיוונים, זה פותר כ"כ הרבה בעיות בעולם, אבל עד שגבר לא ישב עם האישה הוא לא יבין את זה, עד שלא תלמדו תורה ביחד אתם לא תבינו כמה בעיות זה פותר בתת מודע, בעיות שצפות ביום יום ברגיל בחולין, בקודש, זה לא issue, זה נפתר תוך כדי תנועה.

לכן המסר הוא שאני מפציר שתעשו את זה, תגיעו למצב שאתם עושים את זה וב"ה, השם נתן במיוחד לדור הזה את האופציה לכולם להיות משכילים ומשכילות ולדבר, גם יכולת תקשורתית, גם יכולת השכלתית, גם יכולת טכנית, ללכת לחפש באינטרנט, ללכת לחפש בספרים, ללכת לבדוק, אין לאף אחד היום שום מגבלה לשום מקום. לכל אחד יש access  לכל מקום].

האישה נולדה להיות "עזר כנגדו". למה עזר כנגדו? לשרוד? עניין של 'עזר כנגדו לא טוב היות האדם לבדו' היה שלב לפני שהיה גוף. "לא טוב היות האדם לבדו" - זה עוד לפני החטא, לפני גוף, עוד לפני שמישהו דיבר איתך בכלל הישרדות פיזית - אעשה לו עזר כנגדו.

במה הם עסקו? זה לא שאנחנו ממציאים עכשיו משהו, במה הם עסקו בגן עדן? מה האדם ואשתו עשו בגן עדן? היו מייחדים ייחודים. אז תחשבו על מקובל גדול שמייחד ייחודים לבד ועל גבר ואישה שמייחדים ייחודים ביחד כי הם ביחד. כי הרעיון להחזיר אותם אחד לשני זה ייחודים גדולים מאד. ואגב, הם ביררו את רוב העולם; היה שך ניצוצין, 320 ניצוצות, הם ביררו 288, רק 'לב האבן' זה מה שנשאר, 32 ניצוצות שאין מה לעשות צריך לרדת לפה לעולם הזה, להתלכלך בבשר ולתקן את זה על בשרנו מה שנקרא.

הם היו רוחניים, זה עוד לא היה גוף כדי לעשות את זה, בשביל זה הם ירדו אבל הם יפגשו עוד פעם והם יפגשו בלב האבן ויתקנו את לב האבן, הם צריכים לתקן את הכל ביחד. אבל הנה, שניהם ביחד ביררו את כל ה- 288 בלי בעיה, הם היו ביחד. לא היו אתו תלמידי חכמים נוספים, לא בא אליו אף אחד, כלום, זה לא שהוא למד עם עוד חברותא, לא היה בבית מדרש - הוא ואשתו. וכנ"ל אברהם ושרה, וכנ"ל יצחק ורבקה, הכל כתוב במדרשים. אז למידה של גבר ואישה ביחד - זה לא יסולא בפז. וגם אתם תרגישו את זה, ברגע שאתם תכנסו לזה, תעשו את זה, אתם תרגישו את זה, ישר תבינו את זה.

זהו, לא נדרוך על הפצע הזה יותר מדי זה מספיק, אבל צריך לדעת כמה זה חשוב לעמוד על זה, לא לוותר על זה ואם יש מניעות, להשתוקק, להתפלל להתפלל על זה, אפילו בעבודה, אפילו במכונית, בכל מקום. אז באופן אוטומטי אם אתה מתפלל להיות עם האישה שלך - באופן אוטומטי אתה גם תאהב אותה. אם גבר ואישה יתפללו להיות אחד עם השני, ברור שזה גם יעורר אהבה כי אז גם מחכים לרגעים האלה.