זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

"לחיות עם בלי הבן זוג ..." - חלק א'

עניין של זוגיות שנולדה כמו שאנחנו אמרנו מאז שחר ההיסטוריה. העולם התחיל בזוגיות לכתחילה והעבודה היא עבודה בזוג מכיוון שאם שואלים: מה עשו אדם וחוה בגן עדן לפני החטא? מה הם עשו ביחד לפני החטא? אז כתוב שהם עסקו בתשמיש, כמובן שזה לא משהו שהוא גשמי אלא שזה תודעות שמנסות לעשות ייחודים ומכיוון שזה התחיל בזוגיות שהזוגיות עצמה הייתה עסוקה בייחודים וקראו לזה תשמיש (הכוונה היא לחיבור בין התודעות), אז אנחנו יודעים שלמעשה זו המטרה של הזוג, מה הם עושים ביחד.

חלק א' - לנוע לעבר היעד -

מפתיע להגיד את זה וזה מעניין להגיד את זה אבל צריך לדעת כי לא סתם אומרים לנו את זה: אדם הראשון וחוה נולדו, בסדר, נמצאים בגן עדן, עוד לא חטאו, עכשיו צריך לדעת שכתוב שם למשל שמהרגע שהאדם הראשון נולד עד הרגע שהוא חטא - עברה שעה, אבל זו לא שעה זמנית שלנו, זה לא שישים דקות כי הם נמצאים בלי גוף, התודעות שלהם פתוחות, הוא רואה מסוף העולם ועד סופו והוא בירר את כל הרפ"ח ניצוצין, ז"א, בשנייה אחת של מחשבה אדם הראשון היה בכל העולמות כולם ולכן אין לזה כ"כ מרחב וזמן. בכל זאת משתמשים במילה הזאת אבל צריך לדעת שזה לא כ"כ כמו זמן שלנו, זה אפילו מעל זמן חלום, הוא יכול היה  להישאר בסטטוס הזה לנצח וגם שום דבר לא הפריע לו ואם תשאל אותו: מה הספקת לראות בשעה? ראה הכל. אמרנו: בירר את רוב המציאות וכתוב שהוא ראה לעתיד לבוא "דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו", ז"א, אנחנו רואים איזושהי מציאות כאילו שלימה, עוד לא חסר לו כלום, ז"א מבחינתו עברה דקה, עברו עשר דקות, זה אותו דבר.

ורק אנחנו מה שאנחנו חושבים שאנחנו מספיקים פה זה לוקח לנו יובלות אבל כתוב: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" ולמה נאמר עניין של אלף שנים? הרי זה אלף שנים שאדם היה צריך לחיות אותם, אדם הראשון היה צריך לחיות אלף שנים ושבעים שנה הוא הרי נתן לדוד המלך. בסוף הוא נפטר בגיל 930 ועוד 70 שנה של דוד המלך הוא העביר את זה כדי שדוד המלך ימשיך לברר בנשמתו של אדם הראשון את התקופה האחרונה, את החלק האחרון של אחרי התורה והכל עד סוף הזמן כדי שייווצר ממנו משיח. על כל פנים דוד המלך נחשב כמובן לממשיך ולגלגול של האדם הראשון.

בכל מקרה, המושג של מרחב וזמן שהיה שמה זה לא מרחב וזמן שנמצאים פה כי לא היה מרחב וזמן והוא היה חי בתודעה צרופה ומדויקת, ראה בה מסוף העולם ועד סופו ולכן השאלה מה הם עשו שמה? התשובה שהם עסקו בתשמיש והרעיון כאן היה לחיבורים וייחודים.

עכשיו, זה שאומרים לנו את זה וזה גבוה וזה נראה גדול מעלינו, כל דבר שהוא גבוה וגדול מעלינו צריך לדעת שזה עדיין המטרה שלנו ואנחנו נצטרך להגיע לשם. גם אם מישהו מציב לך רף גבוה, אתה לא צריך להגיד' טוב זה גבוה, צריך להגיד' טוב זו המטרה. [דברי הרב נווה: יש כאלה שאומרים זה גבוה ואני לא אגיע, אני גם לא מתכוון להתעסק עם זה וזו אחת הטענות שיש והריב הגדול שיש בעולם החרדי; שהעולם החרדי מסרב ללמוד חכמת הקבלה כי אומרים' אהה, זה גבוה, מה לנו ולזה? אבל זה יעד - יש פשט, רמז, דרש וסוד ואתה חייב להגיע לסוד. מטרת התורה היא להתחיל מהפשט כדי להגיע לסוד אז אתה לא יכול להגיד הסוד גבוה אני לא אתעסק איתו. זן טיפשות וטמטום שאין כדוגמתה, זה לא להבין בכלל את התורה מה היא אומרת. יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אנחנו צריכים להגיע לחיה ויחידה. אז אתה יכול להגיד' עכשיו זה גבוה, נכון אבל זה יעד, תנוע, אתה צריך להראות שאתה נע לעברו. אז כל דבר שלמעשה הוא יעד ועכשיו הוא גבוה זה לא אומר שהוא גבוה ואסור לי להתעסק איתו, זה גבוה, אני צריך להתעסק איתו כי אני צריך ללכת לשם.

אז גם אם פה אנחנו מדברים בזוגיות בעניינים שהם קצת גבוהים, אתם צריכים לדעת, אנחנו צריכים להגיע לשם כי אם אנחנו נישאר בקטנות שלנו אנחנו כולנו נתגרש ואנחנו רואים היום: אתה רואה זוגות שפשוט מתנהגים לא נכון, לא נכון, לא יפה, יש כ"כ הרבה מה להגיד על זה אבל זה רק בגלל שלא יודעים לאן המציאות הולכת, הם לא מבינים, הם לא עשו לעצמם מפה של המציאות, הם לא יודעים אפילו להגיד איפה הם נמצאים במציאות אז הם לא יודעים לאן לנהג את עצמם. אז המציאות מתגרשת זה לא הם מתגרשים, כל המציאות מתגרשת. אז קודם כל צריך להבין את הדברים האלה].

לגשת לכל דבר בתודעה של מלאות -

דבר נוסף שיש כאן שהוא חשוב מאד בהתנהלות מול הבן זוג - אדם הראשון וחוה היו שניהם במצב שאנחנו קוראים לו - מלאות. מאד חשוב להבין את זה וידוע שכשבן אדם בא למשהו או נוגע במשהו בתודעת חסר הוא עושה לזה  abuse(שימוש לרעה). באנגלית קוראים למשל לשתיית אלכוהול, למי שהוא אלכוהוליסט - abuse alcohol. אתה יכול לשתות יין אבל אם אתה שותה יין טוב אתה לא נחשב ל- abuse alcohol , שותה. יש בעולם מסעדות שלמות רק ליין; אתה בא, שותה יין, מעשן סיגר, אוכל איזה משהו קטן, בכיף, אף אחד לא אומר שאתה עושה abuse  לאלכוהול. ברגע שאתה שותה אותו בצורה לא נכונה אתה עושה לו abuse. וכנ"ל יש abuse  לסמים ויש abuse לכל דבר. [דברי הרב נווה: לא מצאתי את המילה המתאימה בלשון הקודש אבל נקרא לזה 'שימוש לרעה'. באנגלית זה בול, זה abuse זה ממש ככה, זה לבזות, אבל גם פה, כשמתרגמים את זה זה לא בדיוק מדויק, העיקר שתבינו למה אני מתכוון].

אז עושים abuse - יש לזה עיקרון, זה עיקרון גדול מאד בתורה. למה אנחנו אומרים את זה? זו הייתה השיחה בין הנחש לבין חוה. הנחש אומר לחוה: 'למה אתם לא אוכלים מעץ הדעת טוב ורע'? אז היא אומרת: 'אבל אסור לנו לגעת בו'. היא אומרת את זה מתוך רעיון גבוה מאד זה כתוב ב'הקדמה לפנים מאירות ומסבירות'. היא אומרת: אם אני אגע בו ככה שאני חסרה בו ואני לא מסוגלת להתמודד איתו, אני אעשה לזה abuse. אז הוא אמר לה: אבל איך יכול להיות? אתם נמצאים בגן עדן והכל כאן מלא משמע שאת לא מסתכלת נכון על העץ, אולי תסתכלי עליו בצורה שאת משפיעה על העץ ולא שאת מקבלת מן העץ? ואז "ותרא את העץ כי טוב הוא למאכל וכי תאווה הוא לעיניים".

הרב אשלג אומר שהוא דווקא כן הביא אותה למצב שהיא רואה את זה ממקום של מלאות ולמעשה מה שהרב אשלג רצה להגיד שהחטא היה לשם שמיים. הוא לא רצה להגיד שבאמת היה שם חטא עם בעיות, החטא לא היה עם שום בעיות, החטא היה חייב להיות כדי להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו כי יתרון האור הוא מן החושך. אז צריך לרדת לחושך, רק, הקב"ה לא יכול היה להגיד לבן אדם תרד לחושך בשבילי, הוא לא יכול, אלא האדם צריך להסיק את זה מצד עצמו [דברי הרב נווה: זה נושא אחר, אני לימדתי את ההקדמה הזאת במשך שנתיים ויש על זה הקלטות אז אני נותן לכם את זה ככה בתקציר וזו כרגע גם לא הפואנטה של השיעור הזה, הפואנטה של השיעור הזה זה תודעת מלאות או תודעת חסר שברגע שאתה נכנס למשהו עם תודעה של חסר אתה עושה לו abuse, נקודה, ואין על זה עוררין ואין על זה שאלות ואי אפשר להרהר אחרי זה אז זאת נקודת ההנחה של השיעור הזה וזו האקסיומה - אתה נכנס למשהו עם תודעת חסר אתה עושה לו abuse אז כל דבר שאתה רוצה לגשת, אתה צריך לגשת אליו בתודעה של מלאות].

לזוגיות תמיד נכנסים בתודעה של חסר וזו הבעיה המרכזית כי הבן אדם תמיד מצפה שהבן זוג יעשה בשבילו משהו; שיאהב אותו, שייתן לו נוכחות, שיקשיב לו, ולפעמים אנשים אפילו מעמידים את התורה, מחזיקים את ההלכה ואומרים: אתה צריך להתנהג עפ"י ההלכה, זורקים עליו את ההלכה. זה רבותיי, abuse וה-abuse הזה מביא לשעבוד. אף אדם לא חייב לאף אדם שום דבר, גם לא לחצי שלי. כתוב כשהתורה ניתנה – "אל תקרא חרוט על הלוחות אלא חירות על הלוחות" זה להעניק חירות לאדם.

וכשבא אותו גר להלל הזקן, צריך לדעת למה השם זימן שגר יבוא אליו, למה לא בא אליו יהודי תלמיד חכם? יכול להיות שהיה בא אליו יהודי תלמיד חכם שאומר: קראתי, למדתי הרבה תורה אבל לא ירד לי כל האסימון מה זו כל התורה כולה על רגל אחת, לא ירד לי כל האסימון, אולי שהרב יבאר לי מה זו כל התורה כולה שאני עומד על רגל אחת? אז מילא היה אפשר לענות לו, אתה עונה למישהו שכבר הגה בזה, חקר את זה, לש בזה, דש בזה. בא אליך גר אז הוא אמר לו: 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה'. אז מה העניין של גר? מה מהותו של הגר כשהוא אומר לו את הדבר הזה? כי זאת אמירה סובייקטיבית, היא נשמעת סובייקטיבית. מה זה 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך'? נניח שאני לא אוהב להתפלל בחמש בבוקר אז אני לא אעיר את החבר שלי בחמש בבוקר להתפלל? אני לא אוהב לטבול במקווה קר אז אני אגיד לאנשים אל תטבלו במקווה קר? יש פסיקה, צריך לפסוק הלכה וזה דברים שאני באופן אישי לא אוהב אותם. לא ברורה כביכול האמירה שלו, זה נתון לאספקטים של סתם, פרשנות. אז ענין של גר, גר בהוויה שלו זה חסר, כל ההוויה שלו זה חסר והמלכות הלא מתוקנת, אז הוא אומר לו: כל מה שהוא שנוא נמצא עליך לא מה שהוא אמר לו שנוא עליך בפנימיות, כל מה ששנוא, נמצא עליך, אתה בהוויה שלך נקרא שנוא, למה אתה שנוא? כי אתה חסר, התודעה שלך היא חסר ואת זה לא תעשה 

לחברך, אל תעביר חסרונות לאנשים אחרים.

אז צריך להבין את זה, זה לא נאמר בלשון של גזענות חס ושלום אבל צריך לדעת מה זה אומות העולם. אומות העולם זו הוויה חסרה לכתחילה, זה חור שחור שלא ימולא, הוא לא ימולא, הוא לא יצליח, הוא ידבר, הוא יעשה הרבה תנועות, it will talk like a duke and it will croak like a duke but it won't be a duke, אפילו בדק שבדקויות זה לא יהיה. אין מה לעשות, גוי.

ואין מה לעשות, צריך לדעת מה זה הדברים האלה, יש מבניות רוחנית שמראה בדיוק מאיפה הם באו, מהו המקום שממנו הם מדברים והמהות שלהם זה חור שחור, אז לכן הוא אמר לו: 'מה ששנוא נמצא עליך ואת זה לא תעשה לחברך'. אתה רוצה להיות יהודי? כן, אתה צריך לעשות כל מה שקשור לאהוב ואהבה זה הכל בא ממלאות. ולצערנו אנשים נכנסים לכל דבר בחיסרון, כל העולם הזה בנוי על זה, זה הרעיון של יצירת המושג שנקרא מלכות והתיקון של המלכות, כל תיקון המלכות זה תיקון החיסרון.

לכתחילה אתה מלא -

אנשים שחושבים שתיקון החיסרון זה אני אתמלא נכון. לא, הפלונטר הסופי זה שהקב"ה יגיד לך בסוף: למה חשבת שאתה היית חסר? נסביר למה הכוונה; אם האדם יכיר את המהות המקורית שלו והוא יתחבר אליה אז הוא יודע שהוא חלק אלוקה ממעל ולא סתם התורה כתבה שהאדם הראשון נברא בצלם - "בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו" משמע, ההוויה הפנימית שלנו לא חסרה בשום דבר, כל מה שיש לבורא יש גם לנו וזה אומר שאפשר; לא לישון [דברי הרב נווה: אני מדבר כרגע תאורטית, פשוט תבינו, זו רק השקפה, אנחנו רק מיישרים את השכל, אח"כ אנחנו נגיע להלכה למעשה אבל מכיוון שאני מלמד אתכם זוגיות עפ"י הקבלה, אל תחשבו שזה גבוה, מנותק, זה פה, מעבר לפינה, הכל במרחק של מחשבה מפה ומי שחי נכון ועושה את הסוויץ' המחשבתי הזה העולם שלו ייראה אחרת לגמרי. לכן אנחנו לא מדברים אתכם עכשיו מתוך המערה של רבי שמעון, "בתוך עמי אנוכי יושבת", הייתי חילוני, אני חי עם משפחה חילונית, עם אנשים חילוניים בישוב חילוני, אני פה לגמרי].

חשוב להבהיר שהמרחק בין שתי המחשבות הגבוהות ביותר והמציאות שבה אנחנו נמצאים זה רק מרחק של מחשבה, זה רק לקבל את זה, אבל קודם כל חשוב להבהיר את זה כי זה אומר המון שאנחנו 'נבראנו בצלם'; אם נבראנו בצלם והנשמה שלנו למעשה לא אוכלת, לא שותה, לא ישנה והיא כבר חכמה ויש בה את הכל, אז אומרים לך' תשמע, זה הלכתחילה וזה אומר שאם יבקשו ממך נניח לא לישון פה ושם כדי ללמוד תורה או יבקשו ממך מידי פעם לצום או שיבקשו ממך כל מיני דברים, אז תדע, אל תיבהל כי יש לך את זה, אתה לא תמות, זה לא יסכן אותך. זה מאד חשוב שאתה תדע' בפנימיות שלך אתה מלא, הכל בסדר, הכל נמצא שמה ולכן מידי פעם יבקשו ממך להפחית עניינים של העולם הזה.

אדם שההוויה שלו חסרה יכול לבוא ולהגיד' אבל למה, מה, אני פראייר? למה אתה לוקח לי? אז היהדות אומרת: אי אפשר לקחת לך כלום, אתה כבר נצחי ואתה כבר מלא בהכל אבל הצריכה שלך, לפעמים הצריכה שלך את העולם הזה היא מוגזמת ואתה לא צריך אותה וכל הבעיה כמו שהרמב"ם אומר' כל המחלות באות מן המותרות, גם מחלות הנפש, זה הכל בא מן המותרות. עכשיו אם תגיד', מה, אבל הקב"ה שם אותנו בגוף, זה נכון, הכל נכון אבל הוא לא שם אותנו בגוף כדי להשמין אותו ולא כדי לישון מה שאנחנו לא צריכים לישון וגם לא להתנהג כמו בהמות כמו שאנחנו מתנהגים עכשיו, אלא צריך למצוא איזה סוג של איזון בין העובדה שאני מרגיש לגמרי בפנימיות שלי שאני שלם ומלא לבין זה שיש מה שנקרא – עד כדי קיום. יש מושג כזה שנקרא "עד כדי קיום" כאילו להיות בעל גוף, להתנהג עם הגופניות, בסדר, אני מבין את זה לגמרי, אנחנו מבינים את זה לגמרי.

אז הדבר הזה בא ומוחל על מערכת יחסים - הנחת היסוד שלנו זה ש'אני זקוק לאהבה'. אנשים הולכים לפסיכולוגים בגלל שהם לא קיבלו אהבה; ההורים לא נתנו, ההורים לא עשו, אח"כ הוא מתחתן אז הוא רוצה שאותו דבר יבוא מהבן זוג שלו, הוא נהפך מעצמו לחור שחור, מעצמו הוא נהפך לזה והוא כל הזמן בדרישה והוא כל הזמן בתחושת קיפוח כאילו, למה אני לא מקבל מהבן זוג שלי את מה שאני צריך לקבל מהבן זוג שלי? וזה גם עולה בגלל שהדברים האלה עולים בתת מודע. אולי כהכרזה ראשונית לא, אבל התת מודע שלו מעלה את זה; לא נותנים לי כבוד, לא רואים אותי, אין לי נראות, אין לי מילה בבית, כל מיני דברים כאלה. מדובר על שני המינים ושתדעו לכם שכל הדברים האלה של הדרישות של האדם מן הבן זוג שלו זה הכל נובע מתודעת חסר, שהמחשבה הזאת היא טמאה לכתחילה והיא לא נכונה לכתחילה, לכתחילה היא לא נכונה. וזו הסיבה למה הקב"ה רצה שעם ישראל יהיה דן אותו לעניות. ז"א ברירת המחדל של יהודי זה שהוא נולד לעניות. למה? הוא כבר אומר לו: אתה לא צריך, אתה לא צריך את זה, שלא תחשוב שבגלל שאתה הבן שלי ואתה העם הנבחר אז לכתחילה אתה צריך את כל הדברים האלה, אתה לא צריך. צריך אומר שזה הכרח, זה משלים אותך שאם זה לא יהיה אתה תיכחד מן העולם, אז הקב"ה אומר לו: אתה לא צריך. אומות העולם כן צריכים אבל אתה לא צריך. וזה מאד חשוב שאנחנו נבין את זה.

ואם תאמר' אבל בזוגיות היא החצי שלי אז אני זקוק לחצי שלי. אז גם את זה הקב"ה עשה שהחצי הזה יכול לעמוד בפני עצמו, גם הגבר וגם האישה וזה למה? יש כלל בחכמת הקבלה - הרצון לקבל לעצמו ידוע שזה החרבה של העולם, מה זה הרצון לקבל לעצמו? תודעת חסר, אין לי תן לי, אני מושך לעצמי. אדם שהוא באין לי תן לי והוא ימשוך לעצמו אז החור שלו לעולם לא ימלא, כתוב: "והנפש לא תימלא" "בטן רשעים תחסר" זה לא משנה כמה אתה תיתן את זה. על אדם רשע נאמר שהוא רוצה מנה (מנה זה מאה), נותנים לו מנה, רוצה מאתיים, נותנים לו מאתיים רוצה ארבע מאות ו"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", אין, זה לעולם לא יספיק.

אז גם אם בן אדם יבוא ויגיד: 'אני רוצה אהבה', תן לו את כל האהבה שבעולם, תשב תשרת אותו hands and foot מבוקר ועד ערב, הוא לא יעריך את זה. רואים מלכים ונסיכים ואנשים שהיו סביבם ועשו להם ומה לא נתנו להם, אין, הם לא מעריכים את זה, הם לא יודעים את זה, הם יכולים לבזות את זה לגמרי. אז להגיע למשהו בתודעה של חסר זה תמיד abuse, זה תמיד ניצול לרעה, אתה בולע את זה לתוך ים של תאווה שאין בו כלום, אין בו כלום, זה כלום כי זה לא מילא וזה לא עשה שום דבר.

הנוכחות שלך כאלוקות באה להשפיע על כל דבר -

אז מה הם מבקשים? אומרים לאדם: קודם כל לכתחילה אתה מלא (מיד ניתן לזה גם כמה מקורות כדי להבין את זה). אתה מלא ואתה צריך לבוא בכל דבר בתודעה של מלאות ולכן אתה צריך להשפיע על כל דבר. הנוכחות שלך כאן כאלוקות באה להשפיע על כל דבר. אז למשל, שמו אותך בגוף ואומרים לך' אתה צריך לשתות, נותנים לך כביכול את הכלים, אומרים לך תשתה אבל המטרה שלך היא לא לשתות, אתה לא יכול לשים את זה כמטרה, או לאכול, זו לא המטרה לאכול, "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'", "לא על הלחם לבדו" זה אומר שאתה לא יכול להגדיר שאתה צריך לאכול כי אתה צריך לאכול לחם, אתה לא צריך לאכול לחם כי אתה לא נבראת לאכול לחם, אתה נבראת לברך, "לך לפניי והיה ברכה".

מה זה ברכה? מה זה לברך? ברכה זו השפעה, משיכת שפע. מכיוון שאסור לנו לברך ברכה לבטלה, אני לא יכול לשבת בבית ולהגיד' טוב, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ", אני צריך שיהיה לפניי הדבר הזה. אז אתה אומר' למה באמת שאני לא אעשה את זה? אם כבר אתה אומר שאני אעשה את זה אז אני אעשה את זה באמת באופן תאורטי, אני אעשה את זה באופן רוחני, אם אני לא צריך את הלחם שלא יתנו לי לחם ואני אגיד "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ", מה הבעיה? ולא יהיה לפניי לחם, למה אני צריך שיתגלה חיסרון ויראו לי חיסרון ואני אחליף אותו בברכה?.

האריז"ל אמר שהוא היה אוכל ממש ממש מעט, הוא היה אוכל רק מה שחז"ל קבעו. למשל אמרו: במה אדם יוצא ידי חובה באכילת פת? בשיעור. יש 27 גר' ויש 56 גר'. יש איזו מחלוקת אם זה פחות מ-27 או בין לבין, אמרו' אל תיכנס למחלוקת הזאת, תאכל, כמה זה 56 גר', זו פרוסת לחם, כזית, כביצה, זה כלום, זה שום דבר זו פרוסת לחם, שתי פרוסות לחם היום של לחם קל, משהו כזה. זהו, זה היה האוכל שלו. אז אומרים לו: אתה לא רעב? הוא אמר: 'אני כבר שבעתי מהברכה', וככה זה. כי יש בן אדם שאומר' אני באתי לאכול לחם אז הוא מחכה לאוכל שימלא אותו אבל האריז"ל לא חיכה לאוכל הוא חיכה לברכה אז הוא ברך כמו שצריך "המוציא לחם מן הארץ". בגלל זה מקובלים מברכים הרבה זמן, מתעכבים על הברכה הרבה זמן, הם לא מברכים מהר, הם מברכים נורא לאט. נראה לכם אח"כ ברכות של מקובלים איך הם מברכים, אתם תראו, דקה שלימה עוברת, שתי דקות שלמות עוברות רק בברכה קטנה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ", אתה צריך להגיד את זה בשנייה, אומרים את זה שתיים, שלוש, ארבע דקות, ברכה אחת כזאת פשוטה. למה? הם ניזונים ממנה. עכשיו מה? עכשיו צריך לאכול כי אמרו, קצת לתת ככה לעיניים של העולם הזה, נותנים קצת לעיניים של העולם הזה אבל זה כבר מותרות, פטרו את עצמם וזהו.

[דברי הרב נווה: אז שוב אני אומר, אל תסתכלו על זה כאילו זה גבוה אני לא מכוון שמחר בבוקר נעשה את זה אבל מבחינת המחשבה שלנו, המחשבה שלנו צריכה להיות במקום הזה כדי שאנחנו נבין את זה. עכשיו, בגלל שאני מגיע לדבר הזה, אז אדם כמו האריז"ל לא יעשה abuse  ללחם, אתם לא תראו אותו יושב עכשיו ואוכל ואוכל ואוכל ועוד מנה ועוד מנה ועוד מנה ועושה abuse ללחם ואחרי שעה יגיד: אני רעב. יש דברים שאני לא רוצה להכניס אתכם אליהם שכביכול גם למזון יש תודעה והמזון גם יכול להתבייש. למשל כשאנחנו שמים את הקידוש ואנחנו מברכים על הקידוש, אנחנו מכסים את הלחם שהלחם לא יתבייש. אז הארוחה הקודמת שאתה אכלת ואתה אומר: אני רעב עכשיו - מתביישת, היא אומרת: אני נתתי לך לאכול אותי, לא שבעת ממני? זה נשמע מצחיק אבל ככה זה כשאתה פונה לבן זוג הבא ואז הבן זוג הראשון אומר: אתה היית איתי, אתה לא שבעת ממני? וככה, על זה נאמר' "בטן רשעים תחסר" ואנשים עושים מונוגמיה סדרתית עם אנשים].

מה שמתקיים באוכל מתקיים בבני אדם, מה שמתקיים בעצי השדה מתקיים בבני אדם, מה שמתקיים באבנים מתקיים בבני אדם, אם אתה מקלל אבן אתה יום אחד תקלל בן אדם, אם אתה תזיק לצמח, יום אחד אתה תזיק לבן אדם, ככה חז"ל אמרו אחד לאחד, אין מצב כזה, זה בנפש, יש לך את זה בנפש, הכנסת את זה לארסנל, מה שאתה הזקת, סתם, עשית איזה שריטה במדרכה, אמרו' יום אחד אתה תעשה את השריטה הזאת על בני אדם. ואתה יכול להגיד' אני יודע להבדיל, יגידו לך' אתה לא יודע להבדיל.

לכן תדעו לכם, מה שעושים על אוכל, הצורה שבה אתה מתייחס לאוכל ככה אתה מתייחס לבני אדם, הצורה שבה אתה מתייחס לכל דבר, ככה אתה מתייחס לבני אדם והצורה שאתה מתייחס לכל דבר והצורה שבה אתה מתייחס לבני אדם, ככה אתה גם מתייחס לקב"ה. אצל הקב"ה זה קו אחד ישר. "מכבדי אכבד ובוזי יקלו" זה ידוע. אז לצורך העניין הזה אנחנו צריכים להיות מאד ביראה כדי להבין איך אני משתמש בדברים עצמם, ואני חייב לבוא לכתחילה לדברים ממקום של נתינה, אני צריך לבוא ממקום של מלאות ולא ממקום של חיסרון. לצערנו גידלו אותנו על חיסרון, ממש גידלו אותנו, הדגישו את זה. וגם כל תרבות הוליווד של הסרטים הרומנטיים המטופשים האלה שהם בעצמם לא עומדים בהם ולמכור את הדבר הזה שהאישה נזקקת לגבר והגבר נזקק לאישה וכל מיני עניינים ובכל מיני סוגים וחושבים שזה בסדר ועושים מזה רומנטיקה, זה שקר וכזב וזה מתאים להוליווד, לעץ קדוש, הם עובדים עץ קדוש, זה העץ הקדוש שלהםHollywood , אבל אצלנו זה לא ככה, אצלנו לכתחילה אתה לא יכול לגשת למשהו אם אתה לא מלא.

עכשיו אתה אומר: אבל אם אני מלא אז למה שאני אצטרך את זה? אבל זה בדיוק מה שרצו להוציא ממך, רצו שאתה לא תגיד את זה. רצו הרי שלא יהיה לך אינטרס בשום דבר כי אז אתה לא תוכל לקיים אהבה שאינה תלויה בדבר כי לכל דבר שאתה מגיע אליו יש לך אינטרס, כל אדם שאדם מתעסק איתו כולנו יודעים שיש לו אינטרס. אז ישר שואלים אותו' מה האינטרס שלך לעסוק בזה? בא אדם ואומר' אני רוצה להיות שר החינוך, אני חושב שמערכת החינוך בארץ מקולקלת, אני אבוא לתקן אותה. אז אתה אומר' אוקיי, אבל מה האינטרס שלך? כולנו יודעים הרי שיש אינטרס, הוא מערבב כביכול פילוסופיה עם אינטרס. אז אתה אומר' בסדר, תעזוב רגע את הפילוסופיה, שמעתי אותך, אני רוצה לדעת מה האינטרס, לכל אחד יש אינטרס.

אז באה התורה ואומרת: אני רוצה להוריד את האינטרס. מתי אתה תוריד את האינטרס? כשאתה מלא, כשאתה שבע מן הדבר עצמו אז אין לך בזה שום אינטרס. למשל, מהי הסעודה הכי קדושה בשבוע? סעודה רביעית. למה סעודה רביעית? הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה לאכול. ומהסעודה הזאת נמלאת עצם הלוז שהיא עצם האמת, מהמושג שנקרא אמת היא נמלאת, ותחיית המתים מתקיימת ע"י עצם הלוז, כל ההמשכיות שלו והטל תחיה, וכל הברכות והשפע והרוחניות של האדם מתברכת מסעודה רביעית שהיא נעשית בפת חמה ויחסית סמוך לצאת שבת, לא שדוחים אותה, עושים את הכל במיידי ועושים את הכל ממש כמו שלמה המלך עם תבשילים חדשים, הכל חדש ובפת. ואתה אומר: הדבר האחרון שבא לי לעשות בסעודה רביעית זה לאכול. אומרים לך: למה זו הסעודה הכי קדושה? כי לא בא לך לאכול. אין לך שום אינטרס בקטע של האוכל. אז מה כל הסעודה עצמה? רק השפעה, רק מלאות, אני עושה את זה מתוך מצווה ואני בא מתוך תחושה של מלאות, אז אני גם יכול להתבונן באוכל, אני יכול להתבונן באכילה, אני גם יכול לאכול יותר לאט, אני לא לחוץ על האוכל, אני לא עסוק עם הגוף הבהמי, אני יכול להתבונן, אני יכול לעשות את הדברים האלה אחרת.

עכשיו תתארו לעצמכם שמגיעים לזוגיות כמו לסעודה רביעית כאשר המטרה שלך היא לבוא להשפיע, לא לקבל. שוב נאמר: העולם הזה נתן לנו להאמין שאנחנו גם חסרים, הוא ממש דחף לנו אמונה כזאת; הוא נותן לך, הוא אומר לך, נכון אתה מרגיש שאתה רוצה אהבה? כן, אז הנה אתה רואה, אתה מרגיש, זה צורך פסיכולוגי, הנה עובדה, אתה מרגיש את זה. ז"א, אף אחד אף פעם לא הכחיש אותנו על הרגשות שיש לנו. זה כמו מישהו שאומר לך' מה זאת אומרת אתה שבע מברכה? אתה רעב ללחם אתה לא רעב לברכה, עובדה, אתה רעב, אם לא יהיה לך אוכל אתה תמות. אז זה אחד הסודות שאנחנו מגלים ואנחנו מגלים את זה עפ"י חכמת הקבלה - אם אדם רעב ללחם והוא חושב שהוא רעב לאוכל והוא חושב שהוא ימות מהאוכל, אז מזה הוא מת. נחזור על זה כי אנחנו מדברים כאן רק על תודעה, אנחנו נמצאים כאן רק בתודעה, אין עולם גשמי באמת. אם אדם רעב לאוכל ואומר: אני תלוי באוכל ומרגיש רעב לאוכל, אח"כ הוא אומר' אני מרגיש חולשה ואני תיכף מת מזה שאין לי אוכל, אז מזה הוא מת כי הנשמה שלנו נצחית והנשמה שלנו לא באמת מתה, אנחנו רק נתנו לה סיבה לאובדן אז היא מאמינה בסיבה והיא הולכת דרך הסיבה למות.

אבל אנשים גדולים, שלא היו זקוקים לאוכל - אי אפשר היה להמית אותם; לא את דוד המלך, לא את משה רבנו ולא עוד המון המון צדיקים אחרים שאתם בכלל לא יודעים עליהם אבל בכל דור ודור פזורים המון צדיקים, מדובר על מאות ואפילו אלפים שהם חיים ככה בדיוק בצורה הזאת והם כאילו לא מתים כי אין להם סיבה למות, הם לא רואים את הסיבה של המוות, הגיעו לדרגת חיה שזה עולם האצילות ובה הם לא רואים את סיבת המוות אז אי אפשר להמית אותם, אין משהו שלוקח אותם.

וזה נמצא בלב כולנו. אתם צריכים לדעת שזה הפוטנציאל של כולנו, זה נמצא בנו, רק, בני האדם לא משתמשים בזה. אנחנו חיים בעולם של תודעה, תודעה זה לא דבר מת, אז איך בן אדם מת? אז בגלל שזה תודעה, אתה יכול להאמין במוות אז אתה מת. זה נושא אחר, אנחנו נדבר על זה קצת בפרשת השבוע נרחיב על זה עוד בפרשות הבאות כי מכאן מתחילים הרבה עניינים שהתורה אומרת: 'מות יומת'. [דברי הרב נווה: אני רוצה להסביר את העניין הזה של מה שנקרא עונש מוות. אנחנו נתחיל בפרשה הזאת מיד לאחר מכן, אבל אני רוצה להרחיב על הדבר הזה, אני רק רוצה להסביר שזה פלא שביקום של רשות אחת שזה הקב"ה והוא נקרא 'חי החיים', יש מוות ואתה אומר: איך זה יכול להיות שבכלל יש מוות? וזה כביכול שייך לחלק שנמצא באדם שנקרא דמיון].

אז גם הקטע הזה שאנחנו חסרים שייך לעולם הדמיון, תדעו לכם. גם העובדה שהאדם מרגיש חסר, שייך לעולם הדמיון, זה כמו כאב מדומה ובכאבים מדומים אדם יכול להרגיש 'אבל אני מרגיש כאב', אז אומרים לך: אבל מישהו אחר צריך להכחיש אותך, לעמוד מולך ולהגיד לך' הכאב שלך מדומה, אני מבין שאתה מרגיש כאב אבל זה כאב מדומה, ז"א, אתה יכול עוד.

[דברי הרב נווה: אני אתן את זה בדוגמא; כשהייתי חייל בצה"ל אתה כל הזמן אומר: הנה הגוף עכשיו נגמר, אני חייב לעצור את המסע, עכשיו אני עוצר כי אין לי כוח יותר, אני מרגיש, אין לי כוח יותר. אז אומרים לך: אין בעיה בוא נמשיך עוד קצת וכשבאמת הגוף יתרסק ואתה תיפול, תיפול. ואז אתה רואה שאתה יכול עוד 5 ק"מ, ועוד 10 ק"מ ועוד 15 ק"מ, אז אתה רואה שמה שמשדר לך הגוף זה לא אמת. אתה אומר: הנה, פה אני מת, הנה פה אני נגמר, אין, אין יותר מזה, אין המשכיות ואתה רואה שיש המשכיות. כל אישה שיולדת בטוחה שהיא מתה, בטוחה, זהו, היא עכשיו נקרעת למוות. והיא יולדת והכל בסדר. אתם יודעים כמה אנשים שכנעתי online לא לקחת אפידורל? והם אמרו: אני עכשיו מתה במקום אם אני לא לוקחת אפידורל, והיא לא מתה והכל בסדר]. אבל הגוף נורא משכנע ואתה אומר: מה, זו תחושה, אבל זו תחושה. אתה אומר: אבל זו תחושה לא נכונה. אז תבינו כמה חשוב להבין את זה שיש מעבר, יש לנו מעבר לתחושות כוחות, והתחושות אומרות לנו: מה, זו תחושה, מה, אתה מכחיש אותי? אני יודע מה אני מרגיש.

אז אותו דבר אתה אומר: מה, אני מרגיש שאני זקוק לאהבה, אם אני לא אקבל אהבה אני אמות, אז אתה אומר: אתה לא צריך אהבה, אתה צריך לתת אהבה ולראיה אתה יכול להגיד' אתה יודע מה, אולי אתה צודק, בוא אני אעמיד לך עכשיו את הבן זוג האולטימטיבי שיעטוף אותך באהבה והוא יעיד כמו אלף עדים שהוא נתן לך כל מה שהוא היה יכול, אתה תרגיש? לא. אז מה זה שווה שאתה זקוק לאהבה? זה לא שווה. להיות בכלל במקום הזה שאני זקוק מהבן זוג שלי ל ... זה שייך לעולם הדמיון, זה ממש מדומה. אנחנו צריכים לדעת את זה כי עכשיו כאן אנחנו נכנסים לעניין של להאמין בזה או לא להאמין בזה. זו תחושה, מה הקטע? זו תחושה. אתה מרגיש אבל זו תחושה, מה זאת אומרת? זה מנהל אותי; אני מרגיש ילד דחוי, לא נאהב, זה היה לי גם בבית, זה היה לי גם בכיתה, זה היה לי גם בצבא, זה היה לי בכל מקום, זקוק לאהבה, מה זאת אומרת לא? זקוק לאהבה. אז אומרים לו: לא משנה מה, תבין שאם יתנו לך את זה, אתה לא תרגיש את זה כי האינטראקציה הזאת לא נכונה.

המשך המאמר בע"ה בשבוע הבא.