אחר

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

הכנה לראש השנה התשע"ט- חלק א'

בעקרון, כל מה שאנחנו דיברנו עליו התקופה האחרונה הוא הכנה לראש השנה, וזה מאד חשוב לבוא עם ההלך רוח הזה. [דברי הרב נווה: אני יודע שהתפילות יסחפו והסעודות יסחפו והאווירה של היום תסחוף וזה עושה את שלו, והרבה מאד אנשים רואים בזה את אווירת ראש השנה, אבל זה מעבר לאווירת הקדושה שיש. כאן אני רוצה לתת איזה מאמר מוסגר שהרבה מאד אנשים מדברים על עניין של תחושת קדושה ותחושת טהרה וצריך להבדיל בין תחושה לבין מה שזה באמת. קדושה וטהרה שאנחנו רוצים להגיע לראש השנה, זה משהו אחר. הנוצרים למשל, כדי להרבות אווירה בכנסיות, הם עושים את כל הזכוכיות הצבעוניות, הוויטראז'ים, הם עושים את כל הפסלים, נרות, ריח של נרות, שמנים, המי טבילה שנותנים, הפת לחם, הלבוש, הצ'נטינג שיש ברקע, האורגן, וכל נוצרי שדיברתי איתו אומר' מה זה, אתה לא יודע איזה אווירת קדושה יש בכנסייה. ולצערי אני חושש שחלק מהאנשים נדבקים קצת בקונספט 'אווירה של קדושה' והם לא יודעים מה זה קדושה ואני רוצה פה פשוט לסלק את הדמיונות כדי להבין מה זה להיות קדוש ומה זה שהאדם צריך לנסוך על עצמו קדושה וטהרה לראש השנה].

עניין של קדושה וטהרה -

בכלל קדושה וטהרה; ענין של הטהרה - אז אנשים חושבים שאם הם יוצאים מהמקלחת או שהם נכנסו למקווה, זה מספיק, הוא טהור ולזה קוראים טהרה. ואילו בספרים הקדושים אנחנו אומרים שאדם הזכיר שם לעליית נשמה בקדושה ובטהרה ומאד צריך להישמר, מאד צריך להישמר מדמיונות, מאד צריך להישמר מדברים שנותנים לנו תחושה כאילו אנחנו מבינים על מה אנחנו מדברים ולצערנו לתוך מילים כ"כ קדושות וחשובות השתרבבו להן 'אווירות' (נקרא לזה ככה), אווירה, והאווירה לא קשורה בכלל למה שקורה באמת בפועל.

קדושה;

• המילה 'קדוש' (אנחנו אומרים את זה ומסבירים את זה כדי שאנחנו נבין כמה זה רלוונטי ומהותי לעניינים שלנו) - זה 'מובדל ומופרש'. 'קדוש' ביהדות זה מובדל ומופרש, הקב"ה נקרא הקב"ה שהוא מובדל ומופרש מהבריות. כיצד הוא מובדל ומופרש מן הבריות? בזה שהוא 'אין סוף', כל הבריות הן בעלי סוף והוא 'אין סוף' (מיד נדבר על זה, גם לאור ההקלטות האחרונות שניתנו בבוקר). אז המילה 'קדוש' זה מובדל ומופרש ואמרנו - מובדל ומופרש מן הבריות. אעפ"י שהקב"ה 'הוא אחד ושמו אחד', ז"א ש"לית אתר פנוי מיניה" והוא נקרא 'מסובב', הוא 'מקיף כל עלמין, הוא מיגו כל עלמין וממלא כל עלמין' אז מן הסתמא, איך אפשר להגיד שאם הכל 'אחד' ו"לית אתר פנוי מיניה", אז איך אומרים שהוא מובדל ומופרש? אז התשובה היא (כביכול אנחנו אומרים את זה) - בהתנהגות שלו, שההתנהגות שלו מובדלת ומופרשת מן הבריות (ומיד נסביר), בזה זה הופך אותו לקדוש, זה מאד חשוב שאנחנו נבין שבזה זה הופך אותו לקדוש.
• עוד דבר שקשור למילה 'קדוש' – זה עניין של ייחוד; יש מושג שנקרא 'הֶקְדש' - למשל, גבאי של בית כנסת מקבל כספים מן הציבור ובא אליו אחד ואומר לו: 'את הכסף הזה אני רוצה לתרום לספר תורה, את הכסף הזה אני רוצה לתרום לחזן, את הכסף הזה אני רוצה לתרום להכנסת כלה ואת הכסף הזה אני רוצה לתרום לצדקה'. יש כאן ארבעה הקדשים, הכספים שניתנו לו בארבע מעטפות שונות, הוא לא יכול להשתמש בהם, להגיד, 'טוב, אני אערבב את הכל ואני אשתמש למה שצריך', הוא לא יכול, אסור לו. הקדש זה הטבעה תודעתית, הוא הטביע, הנותן הטביע את התודעה שלו במשהו ומעכשיו זה מיועד למטרתו והוא לא יכול לקחת ולשנות את תכליתו של ההקדש.

דוגמא כדי להבין מה קורה בהקדש - בסך הכל כשאנחנו באים להתחתן, לא נעשה איזה תהליך ביולוגי של ערבוב דם, שמים איזה חותם כמו ששמים על בקר ששמים עכשיו איזה תג באוזן.., קורה ששנינו נכנסים לאיזה תא של טלפורטציה ואנחנו עפים למקום אחר ושם אנחנו נהיים אחד ומתמזגים או משהו כזה, שום דבר, עושים חופה, הוא לוקח טבעת פשוטה מאד ששווה פרוטה והוא אומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" וכו' וכו', ואז אומרים: "מקודשת מקודשת מקודשת". מהרגע הזה הם נחשבים ל'אחד' והיא נשואה לו והיא נחשבת לאשת איש, מהרגע הזה אם הוא בוגד בה הוא נקרא נואף ואם היא בוגדת בו היא נקראת אישה סוטה וזהו, זה זוג נשוי לכל דבר ועניין ובשמיים הם נחשבים לאנדרוגינוס, ישות אחת, רק על סמך זה שהוא אמר "הרי את מקודשת לי". לפני רגע היא הייתה אחת מהרווקות, אחת מבנות ישראל ולגביו לא היה שום הבדל בין מישהי אחרת לבינה. מהרגע שהוא אמר "הרי את מקודשת לי" זהו, נדר נדר שזאת הכתובה, הוא מקדש אותה, מביא איתה ילדים, היא מותרת לו, נכנסים ביחד לאותו בית, זהו, גמרנו זאת האישה שלו ובשמיים הם "כאיש אחד בלב אחד". ולמה? רק בגלל שהוא אמר "את מקודשת לי". מה זה מקודשת? את מיוחדת לי, הקדש זה יחוד, אדם קדוש זה אדם שהוא מיוחד, מיוחד זה לאו דווקא special, אלא שייחדו אותו אל.., ששמו אותו לתכלית אל..

• ועוד דבר שזה המילה 'קדוש' - זה 'אחד', he is one, וככל שמחשבת האדם נחשבת ליותר אחדותית, ככה האדם נחשב ליותר קדוש.

היפך מהמילה 'קדוש' זה 'חולין'; חולין כמו חול שזה מתפזר לכל עבר וכאשר האדם הוא אגואיסט הוא נקרא חולין, כאשר האדם הוא מופקר הוא נחשב לחולין, כאשר האדם יש לו יותר מחשבת ייחודים, הוא נקרא קדוש יותר.

נכון שהדברים גם תלויים ב'ברית', זה נכון, אבל הדבר הזה אומר שכל הגוף שלו, לרבות הברית שזה הדבר הכי קשה, "אין אפוטרופוס לעריות", "אין אפוטרופוס לעריות" הכוונה אין בעלות, זה כביכול איזשהו סוג של איבר שפועל מאליו אבל אדם שמגיע למצב שהוא כן אפוטרופוס לעריות, "אין אפוטרופוס לעריות" זה לעמי ארצות אבל יש אנשים שמגיעים למצב של להיות אפוטרופוס לעריות, וברגע שהוא מגיע להיות אפוטרופוס לעריות הוא נחשב לקדוש. היו חמישה כאלה בלבד שנקראו קדושים; 'רבי יהודה הנשיא' - הוא נקרא 'רבינו הקדוש', 'הארי הקדוש', 'אור החיים הקדוש', 'השל"ה הקדוש' ו'אלשייך הקדוש', אלה היו חמישה שנקראו קדושים, מעולם לא הוציאו זרע לבטלה. הם אחרי מתן תורה וגם אחרי החורבן אז זה נחשב למיוחד מאד, לפני זה היו עוד קדושים מעצמם; 'יוסף הצדיק' ואבא שלו 'יעקב אבינו' וכו', אבל הרעיון כאן זה שמעולם לא הוציאו טיפה אחת לבטלה, הכל היה בשליטה גמורה לגמרי.

אז אם ניקח את המילה 'קדוש' זה כולל בתוכו כמה תכנים זו כותרת שכוללת בתוכה כמה תכנים והכמה תכנים האלה כוללים אמרנו; להיות מובדל ומופרש (תיכף נגיד במה), שהקב"ה הוא לא כמונו, הדבר השני - זה מיועד ל.., מיוחד ל.., הקדישו אותו אל.. עשו לו הֶקדש, הוא מיועד למשהו מסוים כמו שאישה היא מקודשת לגבר, השבת היא מקודשת מבין כל הימים, אז יש לזה עניין של יעוד וייחוד מסוים שהוא צריך לעשות, תפקיד מסוים, מוקדש אל.. יש עניין של שליטה... כל שליטה בכל האיברים כי ברגע שהוא נהיה בהקדש, הוא נהיה אדם קדוש, הוא שולט על הכל, הוא נמצא במצב של שליטה מוחלטת והוא אחד על הכל, הוא מלך על הכל ו'אחד' - הקונספט 'אחד' - שהמחשבה, התודעה של האדם היא אחדותית. אבל צריך לדעת שזה כולל הרבה דברים, אי אפשר להגיד למשל על בודהה שהוא קדוש, אדם שהוא קדוש זה חייב להיות משהו עמוק מאד מאד שנדבר עליו קצת מיד, נשים את זה כרגע בצד.

טהרה;

המילה 'טהרה' - זה אותיות 'רהט', "מלך אסור ברהטים", 'רהטים' זה שקתות המים שפעם היו מחברים, זה כמו שלוקחים גזע של עץ וחוצים אותו באמצע שלו, לא באמצע רגיל שפשוט עושים אותו חצי, אלא לאורך שלו כדי שהוא יהיה חצי קערה, מגלפים את החלק הפנימי ואז החצי קערה הזאת מהווה כמו תעלה, תעלה של מים, שקתות המים, שוקת, כמו שוקת של מים. הם היו עושים מזה חוליות, חוליות, חוליות, מחברים חלק במקום גבוה, איפה שיש מים ומובילים את זה לשדות. וזה נקרא 'רהט', למה רהט? כי זה רץ. מה זה רהוט? למשל אדם בעל דיבור רהוט, שהדיבור שלו רץ, שאין לו עצירות.

אז המילה 'טהרה' הכוונה שזה היפך אטימות, היפך טומאה, היפך אטימות. כאשר יש אטימות בתודעה של האדם אז הוא לא מבין דברים, he doesn't get it מה שנקרא, הוא לא מבין, הוא לא קולט, הוא איטי, הוא מעכב, אנחנו לא מדברים כרגע רק מבחינה קוגניטיבית השכלתית, אנחנו מדברים כרגע מבחינת תפיסת האחדות שלו, אטומה, הוא פשוט לא קולט את זה, הוא לא קולט שהוא נמצא, ואדם טהור כן קולט. עכשיו, אדם טהור גם יודע לעשות הקשרים, המיוחדות של אדם טהור זה ההקשרים שהוא עושה אותם, לגביו הכל  'אחד' מעצם ההקשרים שהוא עושה אותם.

אז זה עניין של קדושה וטהרה, טהרה מביאה לרהיטות האור, האור עובר בכל האיברים, במחשבה ובין הלב לבין המוח וכאן האדם נקרא טהור. אדם יכול להיות טהור גם אם הוא לא טבל במקווה, למרות שהטבילה במקווה היא הסגולה הבלעדית והמושלמת לעניין הזה והיא מאד עוזרת, אבל כמו שאומר 'רבי יוחנן בן זכאי' "אין המקווה מטהר ואין החזיר מטמא" אלא הכל נעשה במאמרו של הקב"ה. אבל הפואנטה היא זה שיש כאן רהיטות מחשבתית, רהיטות של האור, האור עובר בלא הפרעה בכל איברי התודעה, בכל איברי הגוף והאדם הוא אחד מהתחלה ועד הסוף ויש לו הקשרים בין דבר לדבר וניכר אצל בן אדם שיש לו הקשרים בין דבר לדבר, ממש, יכול לחבר לך שמיים וארץ, שהמחשבה שלו טהורה, אנחנו אומרים שהמחשבה שלו טהורה.

בניגוד למה אנחנו אומרים את זה? שאנשים חושבים שעל אדם קדוש יש איזו הילה כזאת, הוא יודע לעשות איזה ווּהוּ בּוּהוּ ואדם טהור כאילו הוא אדם נקי, יש לו נקיות המחשבה, אבל זה משהו אחר, יש אצלנו נקיות ויש טהרה, יש אדם שיודע לעשות ווּהוּ בּוּהוּ ויש אדם קדוש, צריך להבדיל את זה.

דוגמא קלאסית כדי להבין מה זה אנשים קדושים; קחו את 'רבי שמעון בר יוחאי', 'בניהו בן יהוידע', 'הארי קדוש', אנשים שהמחשבה שלהם הייתה 'אחד' כל הזמן, הוא לא ידע מה זה לא אחד, לא היה לו משהו שנפרד מן האחדות, ובזה הם נקראו קדושים. והטהרה הייתה ניכרת  מזה שיש הקשרים לכל דבר, אין פסולת בבריאה, אין משהו שיגיד' זה 'קליפות', זה 'סטרא אחרא', אין אצלו את זה כבר יותר, לא 'קליפות' ולא 'סטרא אחרא', הכל אצלו 'אחד', הכל אצלו אלוקות, זה חודר להכל, אין אצלו שום דבר שמבדיל אותו מן האלוקות, אז זה טהרה. כמובן שיש לזה סגוּליוּת, להיות קדוש הסגוליוּת; לא לגעת בברית, לשמור על הפה, לשמור על העיניים, כל מיני דברים שמביאים לסגוליוּת של קדושה. בסדר גמור, מעולה אבל צריך לדעת מה התוצר הסופי, מה זה הקונספט שנקרא קדוש. 'משה רבינו' נקרא קדוש, נקרא קדוש מבטן אבל זו אחת הדוגמאות, זה אנשים שלא היה להם במחשבה עוד קונספט חוץ מ'אחד', חוץ מהאחדות הזאת.

אז לכן, כשאנחנו רוצים להגיע ליום הדין אנחנו צריכים להגיע קדושים וטהורים, ואווירת בית הכנסת ואיך יעשו את בית הכנסת וכמה תמונות יכניסו ואם הפרוכת תהיה מארגמן או שהיא תהיה מצבע זהב, זה פחות חשוב. אל תתלהבו מהדברים האלה ובבית כנסת לא אמור להיות כלום, שום דבר, הבית כנסת אמור להיות כמו קירות ויש לנו ארון קודש צנוע, כסאות פשוט לשבת עליהם, לא כסאות פלסטיק, כמובן שזה עניין של להדר את בית הכנסת, אבל אנחנו אנשים צנועים ואנחנו אנשים בעלי ענווה. לא שמים צְלַמים ולא צריך לעשות כל מיני דברים שיגרמו לאווירת קדושה, לא צריך את הדברים האלה, יש לנו ספרים קדושים, יש לנו טליתות ויש לנו אותנו, וכמובן השראת השכינה בבית הכנסת.

ולכן חשוב לא לבוא מדומיין לבית כנסת; יש הרבה אנשים שפשוט באים עם תחושה של קדושה וטהרה שבאה מן הילדות שלהם, איך שהם חשו ומה שתיארו להם' והנה, החזן עומד לתקוע בשופר אז הילד מקבל קצת איזו יראה כזאת, מבלבלים את זה עם המון מושגים, מערבבים מושגים פסיכולוגים עם מושגים רוחניים וזה לא כ"כ שייך. [דברי הרב נווה: ולכן מאד חשוב לי להביא אתכם למקום שאתם באמת תהיו קדושים ובאמת תהיו טהורים ואתם תעמדו שם כשאתם באמת מבינים את התפילה ואתם מבינים מה התפילה עצמה אומרת. לצורך העניין הזה דיברנו היום קצת על המושג של סופי ואין סופי כי אני מדבר כאן על המושג 'קדוש', אני רוצה להביא אותנו לקדושה, אני רוצה להביא אותנו לקדושה וחשוב מאד ביום הזה של יום הדין - לעמוד בצורה קדושה].

הקונספט 'אין סוף' ו'סוף' -

מדוע אדם יכול להיות לא קדוש? אז בואו ניקח את זה לשפה הקבלית 'קודש' ו'חול', שאדם הוא 'קדוש' או 'חולין', ניקח את זה לקונספט 'אין סוף' וכן סוף לאור מה שדיברנו היום בהקלטה (מי שלא שמע יכול לשמוע את זה עכשיו, לא צריך ידע קודם, אנחנו נדביק את המידע).

האריז"ל מתחיל "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף". לאחר מכן, "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות, הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש", ואז בנקודה הזאת היו הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים.

אז כבר בתחילת 'חכמת הקבלה' אנחנו שמים לב לשני סטטוסים שהיו: הראשון - הקונספט 'אין סוף' שמאפיין את הבורא (ותיכף נגיד מה זה) והקונספט 'סוף' שמאפיין את הנבראים. כל הנבראים בלי יוצא מן הכלל; המלאכים, הנשמות, אפילו הנשמות הגנוזות בגן עדן עליון, הכל מאופיין על ידי 'סוף', 'תבנית'. רק הקב"ה בכבודו ובעצמו בלבד, כביכול הוא מאופיין ב'אין סוף'. אבל אנחנו צריכים לעמוד על זה כי התפיסה ההתנייתית היא של גאומטריה, כאילו אנחנו בעלי גבול והוא לא, 'הוא בלתי בעל גבול', ככה זה נקרא גם בספרים, 'הוא בלתי בעל גבול' והחשיבה היא גאומטרית וזה לא נכון.

חשוב לציין שתורת הקבלה מאד מאד הזהירה מהגשמה, לא להגשים והגשמה זה אומר שאתה משייך משהו, שאתה לוקח דימוי או משל ואפשר להגיד שזה דימוי מגאומטריה, דימוי מניגון, דימוי מצבע, דימוי מ.. אם יש דימוי כזה זה דמיונות, זה imagination, זה בדיה וזה אסור שזה יהיה, אלא, איך אני יודע שאני נוגע בדבר הנכון ואני לא מדומיין ? אם אני מבין את המשמעות של זה; כמו למשל, ניקח את הקונספט 'אהבה' - אז מישהו יגיד' אהבה זה לבבות, זה פרפרים, זה כל מיני דברים שהוא ראה בקולנוע - אז זה מדומיין. אבל אם הוא יבין שאהבה זה 'השתוקקויות של ישויות נפרדות להיות אחד' - אז הוא לא מדומיין, הוא מבין את המשמעות של ה'השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד', וזה דבר גדול.

דוגמא נוספת - נניח 'כסא' – אז אדם מדמיין כסא ואז אומרים לו' אבל תשמע, בשמיים יש 'כסא כבוד', אז הוא מדמיין כסא, פשוט איזה כסא שמיימי, יש לו בראש איזה כסא שהוא מדמיין אותו. אז זה דמיונות וזה לא קרוב לאמת, זה דמיון, אלא 'כסא' זה לשון 'התכנסות' וכאשר אומרים לך שהקב"ה יושב על 'כסא כבוד', אתה לא צריך לדמיין מלך שממוקם באיזה מרחב וזמן שמיימי כזה והוא פה והוא לא פה, אלא יש 'התכנסות', 'כסא הכבוד' זה למעשה 'השכינה הקדושה', זה תודעה קולקטיבית, התודעה הקולקטיבית יכולה ללמוד, להגות וזה נקרא שהיא מושיבה את הקב"ה על 'כסא הכבוד', זו המשמעות של זה, כאשר התודעה הקולקטיבית, היינו עם ישראל מתעסק בהגות או לומד, זה נקרא שהוא מושיב את הקב"ה על 'כסא הכבוד', הכוונה שהוא מכנס את האור. 'כבוד' נקרא 'אור החכמה', זה לא honor או respect, 'אור החכמה' נקרא כבוד, מדוע הוא נקרא גם כבוד? מלשון כבידה, שהוא יורד לנבראים, אז זה נקרא 'אור החכמה'.

'כסא דין' - כאשר התודעה הקולקטיבית לא עלינו מתעסקת בשטויות; עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, גוררת מצב שהקב"ה כביכול יושב על 'כסא דין'. שוב, אין שום כסא למעלה, לא ארבע רגליים לא כלום, אלא יש התכנסות של האור האלוקי על מידת הדין ולא עלינו באות צרות לעולם. וביום הכיפורים הבא עלינו לטובה אנחנו נצום ונעשה תשובה, ונתחרט על דברים לא יפים שעשינו ואז הקב"ה יושב על 'כסא רחמים' כי אנחנו מבקשים רחמים, זה די הקרנה מהעולם הפנימי שלנו. אז אין שום כסא אלא הרצונות שלנו, התודעה הקולקטיבית, ההוי"ה הפנימית, מה שאנחנו חווים בתוכנו כולנו, מהווים כסא וההארה האלוקית יושבת על זה, וזה נקרא הכסא.

אז ברגע שאתה מבין את המשמעות של זה אז זה בסדר גמור כי אז אין שום דמיון, אין שם שום צבע, אתה פשוט מבין את המשמעות ויש הבנה פנימית של המתרחש, הבנה תודעתית נקייה בלי דימויים.

כשאנחנו מגיעים ליום הדין אנחנו צריכים לצאת מכל הדמיונות ולנסות להבין על מה השפיטה כביכול, מה בדיוק קורה, מה מתרחש כרגע ביקום. ושוב, אנשים מדמיינים איזה בית דין של מעלה והוא עומד ככה ודנים אותו, ויש לו מקטרג, יש לו קטגור וסנגור ומלאכים [דברי הרב נווה: שמעתי כ"כ הרבה דמיונות שאמרתי השם ישמור ויעזור זה פשוט עבודה זרה פר-אקסלנס, זה לא כתוב בספרים, באף ספר זה לא כתוב הדברים האלה אז מאיפה הבאנו את זה בכלל, איך הגיעו לעולם הדימויים האלה? אנשים ממש מדמיינים ואז הוא נזכר איזה דברים הוא עשה, הוא מדמיין את הקטגור שלו צועק עליו והקב"ה יושב ככה חמור סבר, אנשים תיארו לי כל מיני מצבים, בעיקר אנשים שחוזרים בשאלה, ממש תארו לי מה, הם לא יכלו לעמוד בזה רגשית, ממש הם העמידו בית דין אמיתי כזה וזה לא מדובר בזה].

מה הכוונה 'יום דין' ? -

אז קודם כל נראה מה קורה ביום הזה, מה הכוונה 'יום דין' ? כאשר הקב"ה רצה לברוא את העולם שזה היה א' בתשרי, 'בראשית' זה אותיות א' בתשרי, רצה לברוא אותו במידת הדין אבל ראה שאין העולם יכול לעמוד בו, עמד ושיתף בו את מידת הרחמים. ז"א, הוא ידע שהבריות עצמן עשויות לטעות וזה בסדר שהם יטעו, זה בסדר שהם יטעו כי 'יתרון האור הוא מן החושך', אתה לא יכול להיות מושלם זה גם לא נכון מכל כך הרבה היבטים, צריכה להיות גם מציאות של טעות, זה חשוב, כדי שאתה תהיה מדויק חייבת להיות גם מציאות של טעות. למשל, הלימודים שעושים על המוח עפ"י רוב נעשים מתאונות דרכים שאנשים עברו אותם, אז הם רואים איזה חלק נפגע ולאיזה חלק זה היה שייך בגוף האדם ובגלל שאותו חלק נפגע במוח ואז היד שלו השתתקה אז הוא אומר' אהה, אוקיי, החלק הזה שייך ליד שמאל. אז לומדים הרבה על המוח דווקא מהתקלות, לא מזה שהוא עובד נכון.

[דברי הרב נווה: וכנ"ל דרך אגב על מכוניות. אני עבדתי בכור הגרעיני אז גם בכור הגרעיני, הרוב זה היה ללמוד איך עובד כור גרעיני מכל הטעויות שאפשר להתרחש עליהם]. אז זה מצוין ללמוד מתקלות אז צריך להיות שפיל לתקלות. כדי שאדם יהיה אלוקי הוא צריך להיות תקופה מסוימת גם מאד לא אלוקי, אז מאפשרים לנו את זה. אבל יש איזה יום של סנכרון שכביכול הקב"ה אומר, 'אוקיי, אני מסיר את המעטפת של 'מידת הרחמים' ובואו נעשה רגע איזשהו סוג של השוואה, בואו נשווה, בוא נבדוק כרגע מה קורה'. הדבר הזה מאד דומה ליום הפטירה, ליום המוות של האדם. כאשר האדם נפטר מן העולם הנשמה שלו מתפשטת מן הגשמיות, התודעה שלו נחשפת למה שקורה בחוץ, לרקמה האחדותית ועכשיו יש כביכול דין, לזה אנחנו קוראים דין.

אז מהו 'הדין' ? כדי שאנחנו נבין' אף אחד לא עומד לך עכשיו, 'לפי סעיף 93א' בחוק העירוני מ-1937 לפי החוק האנגלי, אתה עברת..' אין את הדברים האלה, אלא פשוט בחוץ מחכה אמת מעצם קיומה, טבע רוחני שזה הרקמה האחדותית ואתה יוצא אחרי שאתה תכנתת את התודעה שלך לכעס, לעצבים, לעצב, לתחמון, לשקרים, לנוכלות, לרכילות.. עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ואתה יוצא עם התודעה הזו החוצה ואתה פתאום קולט רקמה של אחדות ואתה אומר, 'אוקיי, אני לא מותאם לפה' - וזה הדין.

אז הדין הוא למעשה יום שבו הקב"ה אומר: 'אני מסיר את הלוט בלי שאתם תמותו אבל אני מסיר את הלוט, אני רוצה שאתם תבינו שכרגע אני מסיר את הלוט, אתם לא חווים את זה, אתם צריכים להאמין בזה שלמשך יומיים אני מסיר את הלוט ביני וביניכם ואני עושה עכשיו השוואה ביני וביניכם כאילו עשיתם התפשטות הגשמיות. אתם תקראו ב'מחזור לראש השנה' כמה שאני אחד ושמי אחד, אתם תקראו על האין סופיות שלי, על האחדות שלי, התפילות האלה מאד יסמנו לכם את נקודת הייחוס, את ה- reference point לְמה אתם צריכים להשוות צורה, ואז מתוך התפילה עצמה אתם תראו אם אתם שייכים בכלל'.

תיכף אנחנו נקריא כאן את החלקים שיבהירו לנו את הנושא הזה, דברים מאד מאד מאד ייחודיים לתפילות של 'ראש השנה', מיד ניתן חלקים, ואז האדם ישווה ויגיד' אוקיי, מה הקשר ביני לבין מה שכתוב פה? כתוב שהקב"ה 'הוא אחד ושמו אחד' והוא מלך רחמן והוא מתעסק פה ב'אהבה שאינה תלויה בדבר' והוא  כאמור 'אין סוף' ובכל מקום מוזכרת האחדות שלו ואתה אומר, איפה אני ואיפה זה? אני אפילו לא דומה למה שכתוב פה, וזה הדין.

הדין הוא הפער בין מה שאתה קולט שמה שאתה, למה שאתה לומד שכתוב על הקב"ה. ככל שהפער יותר גדול זה יותר בעייתי, רק חשוב מאד שאנחנו נבין שהקב"ה לא מסתכל על הפער הוא מסתכל על המגמה הנפשית, הוא אומר לך' אוקיי, קלטת את הפער? 'כן', אתה מתכוון לשנות את זה? אתה מתכוון לעשות משהו עם זה? אתה בצער על זה? אתה מתגעגע לזה? אתה רוצה לחזור לטבע הרוחני? זה הטבע הרוחני שלך, זה לא רמזור אדום זה הטבע הרוחני שלך, אתה מתגעגע לזה? אתה קלטת איפה אתה היית שנה שלמה? אם כן אז על הכיפאק אז בוא נדבר על זה, בוא תגיד לי איך אתה מדביק את הפער, בוא תראה לי שאתה משתוקק לזה, שאתה מתגעגע לזה, שאתה אומר, 'איפה הייתי, אני בעצם צריך להיות מה שכתוב פה'. אז אם כן, אוקיי, אז יש על מה לדבר, אז אפשר להפוך את מידת הדין למידת רחמים גדולה מאד, אפשר לזכות אותך במשפט, "כי לא יחפוץ במות הרשע", אין כאן קטע עכשיו שאיזה מלך אינסופי יושב עליך על הראש ואומר לך 'אוקיי, לא התפללת 'שחרית', לא התפללת 'מנחה', לא התפללת 'ערבית', אני רואה ששמירת השבת של ככה על הפנים, צניעות השם ישמור ויעזור, ומה אני אגיד לך, חבל לך על הזמן... זה לא ככה, זה ממש לא ככה אלא כל החשיבות (זה כ"כ חשוב שאנחנו נבין) - האם אתה מתכוון לעשות משהו כדי להשוות צורה למה שכתוב כאן, פשוט מאד, אני רוצה להוציא אותך זכאי בדין אבל מה זה עניין של זכאי בדין? אתה כרגע לא בהשוואת הצורה, אני לא שופט אותך עוד פעם על החוק העירוני 83 אלא אני רוצה לדעת מה המגמה הנפשית שלך.

דברי הרב נווה -

אפשר לגמור את 'ראש השנה' רק מתוך געגוע והשתוקקות ולצאת כביכול זכאי בדין. אני רוצה להסביר לכם את זה פשוט שאתם תבינו במה מדובר, אבל הפואנטה היא להיכנס לכאן שאני אבין כאילו' מתבקש ממני משהו, מתבקשת ממני השתנות, לא לבוא פעם בשנה להגיד: 'השם סליחה סליחה סליחה, סליחה סליחה סליחה' ונגמר ראש השנה, אוקיי, רצים לְמה? עוד פעם לשון הרע? עוד פעם קשקושים? עוד פעם לריב עם האישה ועם הילדים? כאילו, עברו היומיים של ראש השנה אז האורות הגדולים האלה עכשיו נשכחים ויורדים ויש דאון ואז יורדים לחיים.. מה ההבדל בין זה לבין שנה שעברה? אז זה לא ככה.

אז בואו נראה למשל דוגמא - אני רוצה לתת קטע מתוך תפילת ראש השנה, זה קטע מאד חזק, אישית כשאני מגיע אליו אני מתפרק;

יָהּ שִׁמְךָ (זה השם שלך, יָהּ זה השם שלך) אֲרומִמְךָ, וְצִדְקָתְךָ לא אֲכַסֶּה. 

זה מתוך 'שחרית של ראש השנה' - אני מקריא פשוט קטע, אם אתם לא זוכרים את זה זה בגלל שאתם לא שמים לב בתפילה אבל זה קטע בתפילה שאנחנו אומרים אותו כל ראש השנה והדברים האלה שאני כרגע אמרתי מתבקשים לשם השוואת הצורה, ההשתוקקות. אז בואו נראה איך הוא פונה אליו;

יָהּ שִׁמְךָ, אֲרומִמְךָ / ר' יהודה הלוי

 

"יָהּ שִׁמְךָ, אֲרומִמְךָ, וְצִדְקָתְךָ לא אֲכַסֶּה. 
הֶאֱזַנְתִּי, וְהֶאֱמַנְתִּי, לא אֶשְׁאַל וְלא אֲנַסֶּה. 
וְאֵיךְ יאמֶר, יְצִיר חמֶר, אֱלֵי יוצְרו מַה תַּעֲשֶׂה. 
קְרָאתִיהוּ, דְּרַשְׁתִּיהו,ּ פגשתיהו,ּ לְמִגְדַּל עז וְצוּר מַחְסֶה. 
הַבָּהִיר, וְאור מַזְהִיר, בְּאֵין מָסָךְ וְאֵין מִכְסֶה:

יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשֵּא:

הֲדַר כְּבודְךָ, וְעז יָדְךָ, מְסַפְּרִים הַשָּׁמַיִם. 
בְּעֵת עֲלותָם, וְעֵת פְּנותָם, וְעֵת שְׁחותָם אַפַּיִם. 
וּמַלְאָכִים, נֶהֱלָכִים, בְּתוךְ אַבְנֵי אֵשׁ וּמַיִם. 
יְעִידוּךָ, וְיודוּךָ, בּורֵא נִיב שְׂפָתַיִם. 
כִּי תִסְבּל, וְלא תִבּל, בְּלִי זְרועַ וְיָדַיִם. 
תַּחְתִּיּות, וְעִלִּיּות, וְהַחַיּות וְהַכִּסֵּא:

יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשֵּא:

וּמִי יְמַלֵּל, כְּבוד מְחולֵל, שְׁחָקִים בֶּאֱמוּנָתו. 
חַי עולָם, אֲשֶׁר נֶעְלָם, בְּגָבְהֵי רוּם מְעונָתו. 
וּבִרְצותו, בְּבֶן בֵּיתו, בְּאָהֳלו שָׂם שְׁכִינָתו. 
וְשָׂם מַרְאות, לִנְבוּאות, לְהַבִּיט אֶל תְּמוּנָתו. 
בְּאֵין תַּבְנִית, וְאֵין תָּכְנִית, וְאֵין קֵץ לִתְבוּנָתו. 
רַק מַרְאָיו, בְּעֵין נְבִיאָיו, כְּמֶלֶךְ רָם וּמִתְנַשֵּא:

יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשֵּא:

דְּבַר גְּבוּרות, בְּלִי סְפוּרות, וּמִי יְסַפֵּר תְּהִלּותָיו. 
אַשְׁרֵי אִישׁ, אֲשֶׁר יָחִישׁ, לְהַזְכִּיר עז גְּבוּרותָיו. 
וְיִסָּמֵךְ, בְּאֵל תּומֵךְ, עולָם עַל גְּבוּלותָיו. 
וְיַעֲרִיצו, שׁוב וְרָצוא, וְיַצְדִּיק דִּין פְּעֻלּותָיו. 
וְיודֶה עַל, אֲשֶׁר פָּעַל, כִּי לְמַעֲנו עֲלִילותָיו. 
וְכִי יֵשׁ יום, לְאֵל אָים, וְדִין עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה:

יִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשֵּא:

(וכאן הפנייה היא לאדם. עד כאן למעשה מראים את הקב"ה ואומרים לך 'תשמע, זה הטבע הרוחני שלך, תראה איזה יופי זה', וזה מה שאמור לגרות את 'יראת הרוממות', ועכשיו הפנייה היא לאדם, אומרים לאדם);

הִשְׁתּונֵן, וְהִכּונֵן, וְהִתְבּונֵן בְּסודֶךָ. 
וְהִבַּטְתָּ, מָה אַתָּה, וּמֵאַיִן יְסודֶךָ. 
וּמִי הֱכִינְךָ, וּמִי הֱבִינְךָ, וְכחַ מִי יְנִידֶךָ. 
וְהַבֵּט אֶל, גְּבוּרות אֵל, וְהָעִירָה כְבודֶךָ. .."

אז זה תפילות ראש השנה, עכשיו, זו שיחה, כל התפילה של ראש השנה תכלס זו שיחה. אנחנו עוברים לעוד קטע, יש כאן הרבה מאד קטעים אבל הקטע הוא אותו שטנץ; אני קורא על הבורא שתכלס זה הטבע הרוחני שלי, זה השורש, משמה אנחנו ירדנו, מן ה'אין סוף', מן הקדושה, מן האחדות הנפלאה שכל הזמן היא מתוארת פה. אמנם זה מתואר כאילו זה אישיות משל עצמו אבל מתוארת כאן אחדות נפלאה, על כל דבר שכתוב כאן פשוט תתארו לעצמכם את האחדות הנפלאה ואז פונים אל האדם ואומרים לו, תגיד, ומה אתה לעומת מה שאתה קורא? מה הקשר בינך לבין מה שקראת פה?

יש כאן עוד שיר, אני רוצה להגיד אותו. החלק הזה נשמע יותר תחנון אבל זה לא תחנון, אני רוצה מאד שאתם תלכו על אותו ראש כי זה אותו ראש של כל התפילות של ראש השנה; גילוי גדלות הבורא שהיא מוזכרת לכל אורך התפילה והפנייה אל האדם כאילו' איפה אתה. אז יש את הגילוי שזה אמור לגלות את 'יראת הרוממות', להשתוקק אליו, להתגעגע אליו, לרצות בדבקות איתו ויש את החלק השני של האדם, שאומרים לו, 'איכה ?'

הקטע הבא זו בקשה לרבי יהודה הלוי, אנחנו אומרים אותו ב'שחרית לראש השנה';

ה' יום לך אערוך תחנה / ר' יהודה הלוי 

ה' יוֹם לְךָ אֶעְרֹךְ תְּחִנָּה שְׁעֵה קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי ה' 
ה' יָדְךָ הַרְאֵה וְגַלֵּה גְּבוּרָתְךָ וְחָנֵּנִי ה' 
ה' יֶהֱמֶה לִבִּי בְּקִרְבִּי וְאֶתְעַטֵּף בְּצָרָתִי ה' 
ה' יַעֲלֶה זִכְרִי לְטוֹבָה וְזָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי ה' 
ה' יִשְׁעֲךָ תָּמִיד אֲיַחֵל יְהִי חַסְדְּךְ לְנַחֲמֵנִי ה' 
ה' יוֹצְרִי אַתָּה וְצוּרִי וּמִי זֶה בִּלְתְּךָ עֶזְרִי ה' 
ה' יֶהֱמוּ לִי רַחֲמֶיךָ וְאַל תֵּפֶן לְחַטֹּאתִי ה' 
ה' יִיחֲדוּךָ רַעֲיוֹנַי וְנַפְשִׁי אָמְרָה חֶלְקִי ה' 
ה' יַעֲטֹף לִבִּי בְּחִילִי וְאֶשְׁפֹּךְ נֶגְדְּךְ נַפְשִׁי ה' 
ה' יָהּ שְׁמַע בִּגְלַל שְׁמֶךָ וְקַח הַיּוֹם תְּפִלָּתִי ה' 

ה' הֵן בְּיָדְךָ מַחְשְׁבוֹתַי וְסוֹד לִבִּי לְךָ נִגְלֶה ה' 
ה' הַעְלֵה מַרְפֵּא לְצִירַי וְעֵינֶיךָ פְּקַח וּרְאֵה ה' 
ה' הַעֲמֵד רַגְלִי בְּמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים שִׁמְךָ אוֹדֶה ה' 
ה' הִנְנִי אוֹחִיל לְיִשְׁעָךְ עֲדֵי תַּבִּיט וְגַם תִּפְנֶה ה' 
ה' הַט לְשַׁוְעִי אָזְנֶךָ חֲמֹל עָלַי וְהַקְשִׁיבָה ה' 

ה' וֶאלֹהַי לָךְ אֲקַוֶּה וְלִבִּי יִשְׁעֲךָ יִתְאָו ה' 
ה' וַעֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹבָה וְאַל תֵּפֶן לְחַטֹּאתָיו ה' 
ה' וַעֲדֵי מָתַי אֲסִירָךְ יְהִי נֶאְסָר בְּבוֹר פִּשְׁעוֹ ה' 
ה' וַעֲדוּ לִבִּי סְעִיפָיו לְיַחֵד לְךָ בְּצָרוֹתָיו ה' 
ה' וַאֲנִי בָּךְ אֶעֱלֹזָה פְּדֵה דַל מִמְּגוּרוֹתָיו ה' 
ה' וַאֲדוֹן עוֹלָם אֲקַו לָךְ לְמַעַן טוֹב לְכָל קֹוָיו ה' 

ה' הַאֲרֵךְ אַפָּךְ לְטוֹבָה אֲשֶׁר אֶל חַסְדְּךָ פּוֹנֶה ה' 
ה' הִנְנִי מַפִּיל תְּחִנָּה וְטֶרֶם אֶקְרְאָה תַּעֲנֶה ה' 
ה' הַחֲלִימֵנִי בְחַסְדָּךְ וּמַרְפֵּא צַו לְלֵב דָּוֶה ה' 
ה' הָחֳלֵיתִי מִיְּגוֹנַי וְנַפְשִׁי יוֹם וְלֵיל תֶּהְמֶה ה' 
ה' הַעֲלֵנִי מִתְּהוֹמוֹת וְשִׁיבַת עַבְדְּךָ שׁוּבָה ה' 

אז זה השיר שכאן למעשה אנחנו מביעים את ההשתוקקות הזאת, שאנחנו אומרים לקב"ה, 'תבין אותי, אל תראה את החטאים שלי, אל תסתכל במה אני שונה ממך, תעזור לי'. דרך אגב, זה משורבב כמובן עם תפילות רגילות של ימים רגילים, כי גם הימים הרגילים צריכים להזכיר לנו את הדבר הזה, לא להגיע פעם אחת בשנה אלא כל התפילות הרגילות שאנחנו אומרים אותם ממילא, גם בימי חול וגם ביום שבת, הם על אותו עניין והעניין הוא שוב להראות את גדולת השם למול איפה האדם.

ואנחנו אומרים לקראת הסוף – "ואַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּום" ואנחנו מבקשים מהקב"ה;

"הַיּום תְּאַמְּצֵנוּ. הַיּום תְּבָרְכֵנוּ. הַיּום תְּגַדְּלֵנוּ. הַיּום תְּדַגְּלֵנוּ. הַיּום תְּהַדְּרֵנוּ. הַיּום תְּוַעֲדֵנוּ וַעַד טוב. הַיּום תְּזַכֵּנוּ. הַיּום תְּחַיֵּינוּ. הַיּום תְּחָנֵּנוּ. הַיּום תְּטַהֲרֵנוּ מעוננו. הַיּום תְּיַשֵּׁר אָרְחותֵינוּ. הַיּום תִּכְתְּרֵנוּ בְּכֶתֶר שֵׁם טוב. הַיּום תְּלַבְּבֵנוּ. הַיּום תְּמַלְּטֵנוּ. הַיּום תְּנַשְּאֵנוּ. הַיּום תְּסַעֲדֵנוּ. הַיּום תְּעַטְּרֵנוּ. הַיּום תִּפְקְדֵנוּ בְרַחֲמֶיךָ לְחַיִּים טובִים. הַיּום תְּצַדְּקֵנוּ. הַיּום תְּקָרְבֵנוּ לַעֲבודָתֶךָ. הַיּום תְּרַחֲמֵנוּ. הַיּום תִּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. הַיּום תִּתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. וְתִכְתְּבֵנוּ בְרַחֲמֶיךָ לְחַיִּים טובִים":

ואז אנחנו אומרים;

"וּבְסֵפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלום וּפַרְנָסָה טובָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וּגְזֵרות טובות. נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום": 

אנחנו עוד נדבר על זה, אני אקריא עוד מעט עוד כמה קטעים שהם מאד חזקים וחשובים מאד. יש איזה קטע מאד חשוב שאני מיד רוצה להגיד אותו, אבל זה הראש. עכשיו, זה לא רק סתם לבוא ולהגיד, כי באמת פה צריך לשים לב למילים ולראות באמת לרגע אחד להרגיש את גדלות הבורא, אבל לא לפחד ממנו כי זה לא פרסונה אחרת אלא זה הטבע הרוחני שלנו, משמה אנחנו באנו, זה הכל 'הלל ושבח' במילים תכלס ל'אין סוף', לאחדות הנפלאה. מי זה הבורא למעשה? זה האחדות הנפלאה שמקיפה אותנו, זה ה'אור אין סוף' שממנו יצאנו.

אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להשתוקק לחזור לזה, לבקש את זה ולהגיד לקב"ה: 'הוסחה דעתי למשך שנה, הוסחה דעתי ועכשיו אני מבקש לחזור'.

דוגמא – יש כאן קטע שמופיע בכל הסידורים, גם ספרדים גם אשכנזים, גם החסידים והוא חזק מאד. אבל צריך לדעת, אלה הדברים שיכולים ממש להפך את הכל, כדי שאנחנו נבין, כי שוב אני אומר, הדין הוא לא הלשבת אתך סעיף סעיף, הדין הוא השוואה, יש רקמה של אחדות בחוץ ויש בפנים ישות אגואיסטית מאד ואגוצנטרית שעושה הרבה מאד נזק. בוא תגיד לי איך אתה מהדהד עם זה, מה עושים עכשיו? אז אנחנו פונים אליו -

אָתָאנוּ לְחַלּות פָּנֶיךָ -

"אָתָאנוּ לְחַלּות פָּנֶיךָ.

כִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.

נָא אַל תְּבִישֵׁנוּ. נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ, רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ.

סְלַח לָנוּ, וּשְׁלַח לָנוּ, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעונֶךָ:

 

אָתָאנוּ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כַּפָּרָה.

אָים וְנורָא, מִשְׂגָּב לְעִתּות בַּצָּרָה.

תְּחַיֵּינוּ, תְּחָנֵּנוּ, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא.

סְלַח לָנוּ, וּשְׁלַח לָנוּ, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעונֶךָ:..."

 

אגב, אני לא יודע איזה לב מצליח לעמוד במילים האלה. אם מישהו שמה לא נשפך, אני לא יודע איזה לב יש לו. רק מלקרוא את זה זה מזעזע כל תא בגוף, רק מה שכתוב פה.

ואז יש שיר, אומרים את השיר הזה, יש לזה כמה לחנים והשיר הזה בסוף שחרית וזה די לפני התקיעות של השופר. אומרים ככה;

ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי. ה' (חבקוק ג, ב):

ה' שָׁמַעְתִּי וְנִרְגַּזְתִּי, יום בּו תִּפְקְדֵנִי.

זָחַלְתִּי וְחַלְתִּי, יום בּו תְּדִינֵנִי.

הָשְׁפַּלְתִּי וְנִבְהַלְתִּי, פֶּן בְּאַפְּךָ תַּמְעִיטֵנִי.

"כִּי גָדול יום ה'" (יואל ב, יא):

 

ה' מִי לא יִירָא, מִיּום דִּין הַנּורָא.

כִּי לְךָ יָאֲתָה גְדֻלָּה וּגְבוּרָה.

בַּאֲתַר דִּי זְקוּקִין דְּנוּרָא.

מִי יַעֲמד בְּסוד ה' (עפ"י ירמיה כג, יח):

 

ה' מֶלֶךְ יושֵׁב עַל כִּסֵּא דִין.

סְבִיבָיו שְׂרָפִים עומְדִים עַל מִדִּין.

כִּי כֵן דְּבַר הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי כָּל יודְעֵי דָת וָדִין.

"לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה'" (תהלים צב, טז):

 

ה' מֶלֶךְ אַדִּיר מַשְׁפִּיל וּמֵרִים.

בְּמֵימַר קַדִּישִׁין וּבִגְזֵרַת עִירִין.

מְפוצֵץ סְלָעִים וּמְשַׁבֵּר הָרִים.

"כָּל מוצָא פִי ה'" (דברים ח, ג):

 

ה' לִפְנֵי חֵילו קָרֵי בְחַיִל.

מָאן בָּעֵי סַם חַיֵּי, וְהוּא בֶּן חָיִל.

יָקוּם בְּטֶרֶם יִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל.

"וְיָשׁב אֶל ה'" (ישעיה נה, ז):

 

ה' לִבִּי מִלַּהֲבֵי אֵשׁ רִשְׁפְּךָ בּורֵחַ.

נורָא בְּעַם רָם בְּמַר צורֵחַ.

אֵיךְ יַעֲלֶה וְיָבא קֵרֵחַ.

אֶל מְקום שַׁלְהֶבֶת יָהּ ה':

ה' עֲנֵה עָנִי הָעומֵד לְפָנֶיךָ.

כְּדַל שׁואֵל מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתֶךָ.

תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.

"נְסָה עָלֵינוּ אור פָּנֶיךָ ה'" (תהלים ד, ז):

 

ה' נַחֲלֵי דִמְעותַי מֵעַי הִרְתִּיחוּ.

גַּחֲלֵי חַטּאתַי טוּחותַי הִקְדִּיחוּ.

"דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ" (דניאל ז,י).

"לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'" (תהלים צח,ו):

 

ה' סִפְרֵי חַיִּים וּמֵתִים לְפָנֶיךָ נִפְתָּחִים.

בְּחַסְדֵי אָבות רִאשׁונִים אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים.

תִּכּון תְּפִלָּתֵנוּ כְּרֵיחַ נִיחוחִים.

"ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ" ה': (חבקוק ג, ב):

 

לא פשוט, לא פשוט בכלל. על כל פנים אבל זה הרעיון, זה יכול להיות בקטעים, זה יכול להיות במשפט משפט, אתם תראו שהשירים כתובים בצורה של טורים, טור ימין/ טור שמאל; טור אחד מראה את גדלותו של ה'. והטור השני, בקשת החרטה והגעגוע, ובקשת הסליחה של האדם.

[דברי הרב נווה: על כל פנים' אני רק רוצה להסביר את ההגעה למקום הזה;

להגיע רק באותו יום ל'יום הדין' ולהתחיל לבקש סליחה, זה לא מספיק זה מאוחר מידי, זה לא רציני כי אנחנו לא נצא מהיום הזה, בד''כ לא יוצאים מהיום הזה שבאמת משתנים, אלא צריך לעשות הרבה עבודת התבוננות והכנה].

התגלה אלינו אור עצום בשם 'הרב יהודה לייב הלוי אשלג' שכולל בתוכו את כל הזרמים, את כל המחשבות, את כל הדעות, נגלה לו 'חוכמת בני קדם' לדברים שמעולם לא נתגלו לאף אדם, אם הדור שלו היה ראוי הוא היה אמור להיות 'משיח בן דוד' - והוא העמיד את הכל על ציר כ''כ חכם. הרי אנחנו מדברים ''ואתם הדבקים בשם אלוהיכם חיים כולכם היום'', מי זה ''ואתם הדבקים בשם אלוהיכם''? מי זה? מה מאפיין אותם, את הדבקים? עוד דבר, אנחנו אומרים ''זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, כותבנו בספר חיים למענך אלוהים חיים'', מה המשמעות של המילים האלה שחוזרות על עצמן המון ?

אנחנו מבקשים את זה כי ביום הזה אנחנו מבקשים חיים' כי חס ושלום ביום הזה גוזרים על האדם שנה, שנה בלבד, שהקב''ה אומר' טוב, יש לו סיכוי, הוא יכול לדבוק בי השנה, אני מאפשר לו שנה לחיות, או לחילופין שאומרים לאדם הזה' לא, לפי כל מה שהוא בא אתו, לפי מה שהוא מתכנן וכוונות ליבו הוא לא מתכוון להשתנות, אני לא גוזר עליו לחיות'  וגוזרים על האדם מוות. עכשיו, מתחיל משא ומתן, מתחיל משא ומתן יש סנגורים שבאים ואומרים' אוקי אז אתה תהרוג עכשיו חצי מעם ישראל כי הם בכלל לא מודעים אלייך והם לא שומרים את היום הזה'. אז עושים כל מיני דברים שהם.. אבל הוא חייב מיתה, 'מוות' זה הפסק התפתחות התודעה, הוא בכלל לא מחובר לקב''ה אז אין טעם לחיים שלו, למה הוא חי אם הוא לא מתפקד כשליחו של הבורא? אז עושים המרות - או ירידה מנכסים או מחלות או ייסורים או כל מיני דברים שהם לא כ''כ נעימים. אבל אתם צריכים לדעת שזה לא בא כעונש אלא זה בא כתיקוני תודעה כי כל הייסורים מעמיקים את האדם ומפנימים אותו כדי שהוא יתעורר מתוכו לנוכחות האלוקית ''כי את אשר יאהב ה' יוכיח'' ''כן אשר יאסר עבד בנו כן ה' מיסרך'' וכן עוד פסוקים רבים שמדברים על זה' שהקב''ה עוזר לאדם להתעורר למציאות שלו.

הרב אשלג בא והסביר, מה ההבדל בין בנ''א חי לבין בנ''א מת,

אומר' זה כמו ההבדל בין קדוש לאדם חולין, זה כמו ההבדל בין 'אין סוף' לבין בנ''א שהוא כן 'סוף', וכאמור זה ההבדל בין חיים לבין מוות. והעמיד את זה על ציר אחד, אמר, 'מה מאפיין את הקב''ה שקוראים לו הקב''ה ומה מאפיין את האדם שלא קוראים לו קדוש, מה מאפיין אותם, מה האפיון?

'אין סוף' זה מילה גדולה מידי, היא אבסטרקטית מידי היא לא מובנית. והאדם הרגיל לא מבין מה הוא אמור לעשות עם זה, מה אני אמור.. למחוק את המוח כדי שאני אהיה 'אין סופי'? הרי הוא נתן לי; אותיות, ומילים, וסמלים, וצורות, וכל מיני דברים להתעסק איתם וזה העולם שלי. איך אני אמור לצאת מצורניות לעולם של 'אין סוף'? אז לא בזה מדובר, שוב, אנחנו אמרנו לא לעשות הגשמה, 'אין סוף' ו'סוף' המשמעויות שלהם הן לא גאומטריות, אלא הקונספט 'אין סוף' לעומת 'סוף' מלמד את הדבר הבא,

אני מחזיר אתכם ל''עץ החיים'';

"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף". לאחר מכן, "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות, הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש",

 

מה הכוונה 'צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית'? הרי זה 'אין סוף', באין סוף אין אמצע, הרי אין למעלה ולמטה ימינה ושמאלה, אז איך יש 'אמצע'? אין מצב של אמצע, זה לא ממוקם שאם משהו נמצא שם אז אתה אומר' סימטרית יש מרחב מסביב ואני רואה איזה נקודה באמצע' אין שם אף אחד שיראה אותה. אז למה נאמר 'אמצע'? אומר הרב אשלג' שסופו באמצעיותו. ב'תורת הנפש' מסבירים - לישות אגוצנטרית שרואה את עצמה והתשומת לב שלה מונחת במרכזה. אז מה זה 'נקודה אמצעית'? נקודה אגוצנטרית.

'נקודה אגוצנטרית' מייצרת אדם שהוא אגואיסט ואגוצנטרי הכוונה' שהוא חושב על עצמו. אגואיסטיות זה הסימפטום, זה איך זה יבוא לידי ביטוי, מה הוא יעשה. אבל למעשה הבעיה היא שהוא כל הזמן חושב על עצמו, הוא המרכז של המחשבות שלו ותשומת הלב שלו, זה נקרא 'נקודה אמצעית'. וההיפך של ה'נקודה האמצעית' זה הקונספט 'אין סוף' שהמטרה של 'אין סוף' שאני לא חושב על עצמי' אמרנו זה בדיוק היפך המחשבה של ה'נקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש' של המחשבה האגוצנטרית. אז מה זה 'אין סוף'? זה מחשבה לא אגוצנטרית. אז אם היא לא אגוצנטרית אז על מה היא כן חושבת?

או.. אז הקב''ה נקרא ''טוב ומטיב'' והוא ברא את עולמו להטיב לנבראיו, לא הייתה לו נקודה אגוצנטרית, הוא לא רוצה מאתנו שום דבר, הוא לא רוצה מהבריות שלו שום דבר; לא מנחה, לא שחרית, לא ערבית, ''לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד'' אני לא צריך שאתה תבוא ואתה תקריב לי עכשיו איזה סטיק ואתה תעלה לי על המזבח משהו או שאתה תשחט לי את יצחק אבינו' אני לא צריך את זה, הדברים האלה זה בשבילך לא בשבילי אתה זקוק לזה להתפתחות זה לא בשבילי. האלוקות לא מתגדלת ממעשי המצוות והקב''ה לא נחלש אם אנחנו לא עושים לא מצוות ''אני הוויה לא שניתי''.

אז הקונספט 'אין סוף' וזה מאוד חשוב שאנחנו נבין את זה, שוב, לא במשמעות הגשמית של זה, בגלל זה אני צריך שאתם תבינו ותרשמו;

'אין סוף' הכוונה נתינה לזולת, 'סוף' הכוונה אגוצנטריות. 'אין סוף' הכוונה קדוש, 'סוף' הכוונה חולין, הוא מחולל ''והוא מחולל מפשעינו''. מאוד חשוב להבין את הדברים האלה, 'אין סוף' שווה חיים 'סוף' שווה מוות.

וזה הרעיון של ראש השנה -

בראש השנה, אנחנו באים להיפך מגמה' מלהיות ישות אגוצנטרית ללהיות ישות משפיעה, להיפך את הרצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע. ואם אנחנו מדברים על זה ''זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כותבנו בספר חיים למענך אלוהים חיים'' - אנחנו צריכים להיפרד מהאגוצנטריות שלנו.

[דברי הרב נווה: אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו אומרים בכלל בתפילה כי לצערי הרבה מאוד אנשים מגיעים לתפילה הזאת, נכנסים אגואיסטים ויוצאים אגואיסטים. מה הם אומרים? אהה יש פתיחה, מכירה, של ארון הקודש, יש את שער הפרנסה, אני קונה.. 13 אלף ש''ח, 30 אלף ש''ח. יש את שער הרווקות, שער היולדות, שער' אני לא יודע מה.... אתם נורמאלים?! אתם נורמאלים? אני לא יודע' מי זה הרב העקום הזה שמוכר את זה ככה למתפללים של בית הכנסת. אם אתם תקראו בספרים הקדושים מה כתוב ברגעים האלה.. הם בדיוק הרגעים שבהם אתה יכול להיפך את המגמה הנפשית שלך, בדיוק ברגעים האלה, מי מדבר בכלל על פרנסה גשמית? הקב''ה רוצה לקבור אותך פה עם כסף? אתה אמור לצאת מן הגוף... אתה אמור עכשיו לבקש כסף?! לא מבין את זה' וקבלנים עושים תחרויות אחד עם השני שופיני יא נאש 50 אלף ש''ח, 150 אלף ש''ח ורבים.. מלחמת כבוד. בדיוק היפך מה שמתבקש - עוד יותר אגוצנטריות, עוד יותר אגואיזם, עוד יותר כבוד. בשביל מה' שזה ילך, 150 אלף ש''ח, לבית כנסת? מה בית כנסת עושה עם 150 אלף ש''ח? מחליף את הנברשות שלו לנברשות מזהב? זה לא נקרא ''זה אלי ואנוהו'' זה שופיני יא נאש, אנחנו לא צריכים את זה, בית כנסת צריך להיות צנוע, הוא צריך להיות נקי, צנוע, כתוב ''זה אלי ואנוהו'', לנאות אותו אבל לא להפוך אותו לכנסיה' אני לא יודע מה היום כבר עושים מבתי כנסת צריך keep it simple הבורא שלנו פשוט, הוא עניו וצנוע 'בכל מקום שבו אתה רואה את גדלותו אתה מוצא את ענוותנותו' וצא ולמד מבית המקדש.

תפתחו בגוגל תמונות, תרשמו שמה 'בית מקדש', תראו בפנים מה יש - אולם ריק, רק הכוהנים הולכים בלבוש פשתן, פשתן.. ויש מנורה בהיכל ובפנים יש ארון קודש מאוד קטן. מזבח הקטורת זה אמה ×אמה זה משהו קטנצי'ק שהוא רק מצופה, הם רק מצופים זהב זה לא הכל זהב וזה רק מקומות מאוד מאוד ספציפיים, זה הכל, וזה לא המטרה הזהב של זה כי זהב מסמל שם דין, הוא לא מסמל שמה משהוא אחר, הוא מסמל דין. ו'אבני הכסף' כמשקולות הם מסמלים רחמים' שהכל עומד על מידת הרחמים, הם לא קשורים בכלל לעניין של יוקרה. ו'אבני החושן' שהיו על הכהן הגדול זה לא היה בשביל תכשיטים, יש שמה סגולה לאבני החושן, יש סגולה באבנים האלה לתקשורת, כמו מעבד סיליקון.. מצטער שאני משווה את זה ככה, אל תיקחו לי את זה למקומות הפיזיקאליים כי זה תודעתי, אבל זה לא קשור שהוא יצא עם תכשיטים על החזה שלו. וזה שהארון מצופה בזהב אומרים לנו כי זה הכל מצופה בדין כי הדין הוא לא ה- Judgement אלא הדין הוא האקסיומה, זהו, זה מה שזה מסמל. וזה מעט, זה רק מצפה וזה רק חלק מדברים מסוימים כל השאר ריק, הקירות ריקים. תפתחו גוגל תמונות תרשמו 'בית מקדש' תראו שמה מה יש בתוך ההיכלות. רק שה' צנוע, אנחנו אנשים צנועים וענווים מה לנו ולדברים האלה, אנחנו בשר ודם, בשביל מה אנחנו צריכים את הדברים האלה, אין סוף נברשות, ולעילוי נשמת אימא שלי, ולעילוי נשמת סבתא שלי' וכל מיני דברים כאלה ואנשים שמים שמה.. בשביל מה צריך את זה, לא צריך].

אז כשאנחנו מגיעים למקומות האלה של 'פתיחת שער הפרנסה' 'פתיחת שער העקרות', לחשוב רוחני ואלה הזמנים המתאימים שבהם אנחנו יכולים להיפך את 'הרצון לקבל לעצמי' לרצון להשפיע ואז אני יכול להפוך מחולין לקדוש.

[דברי הרב נווה: דרך אגב, אסור לך גם לבקש על עצמך אפילו שאתה קנית' תחשוב אני קניתי בשם כל העם, מסכנים אין להם לי יש, אז אני יכול לקנות בשם כל העם' וחשוב מאוד שהוא יגיד את זה, לא לעמוד שם ולהגיד' תברך אותי, תברך אותי, ואת אימא שלי, ואת סבתא שלי. תברך את כל הקהל הקדוש הזה, המסכנים האלה לא יכלו לקנות אני קניתי שזה יהיה קודש לבית הכנסת, לנזקקים, לצדקה, לרב המסכן שעושה את הכל בחינם' לא יודע מה, תקנו שופר חדש, תקנו ספר תורה מהודר יותר, אין בעיה, תתקנו את הבלטות שנשברו כאן, לדברים האלה זה בסדר, זה נקרא 'בדק הבית'. ואז להגיד אני ב''ה ה' ברך אותי אני קבלן בנין' אני קניתי אבל זה בשביל כל הקהל הקדוש הזה תברך עכשיו את כל הקהל הקדוש הזה לא רק אותי, זה לא זכות שלי זה זכות של כולנו ביחד ''ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום''].

אז המטרה היא להפוך להיות מישות אגוצנטרית לישות משפיעה ואז אתה נקרא חי, אתה נקרא קדוש, אתה נקרא משפיע. ואז מהפכים הכל ממידת דין למידת רחמים, זה ברור, ואז אנחנו יכולים לדבר כבר על משהו אחר.

תסתכלו' אני רוצה להקריא קטע שאנחנו צריכים להגיד אותו לפני פתיחת ההיכל ואתם תגידו לי אם הדבר הזה מתכוון למשהו גשמי (שחרית לראש השנה)

''יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתעשה למען רחמך ולמען שמך הגדול הנכתב ואינו נקרא שנתכוונתי בו. שתצילנו לנו ולנשותינו ולבנינו ולבנותינו ולכל הנלווים אלנו. מכל רע ומשחית ומגיפה. ומכל צרה וצוקה ומכל יגון ואנחה ומכל חולי ומחלה. ולמען השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה התחתונה וכשהוא כלול עם מקורו. שתבטל ברחמך המרובים ובחסדך הפשוטים מעלינו ומעל כל בני ביתנו כל גזירות קשות ורעות ויסכרו פיות כל המקטרגים והמשטינים עלנו; אנא בכוח השם הקדוש המתפשט ממאור המרכבה העליונה וכשהוא כלול במקורו שתבטל ברחמך הרבים ובחסדך הפשוטים מעלנו ומעל כל בני ביתנו כל המקטרגים והמשטינים. וכל גזירות קשות ורעות ושנאת חינם. וחדש עלנו שנה טובה ומבורכת. ותפרנסנו בשפע גדול ובהיתר. ולא ישלוט בנו עין הרע. ותצליחנו בלימודנו ובכל מעשה ידנו אמן נצח סלה ועד''

פה תקוע באמצע בברכה כ''כ רוחנית ''ותפרנסנו בשפע גדול ובהיתר'', פרנסה גשמית זה נראה לא שייך פה? ומיד לאחר מכן ''ולא ישלוט בנו עין הרע ותצליחנו בלימודנו''.. הרי, את התפילות האלה התפלל; 'הילל הזקן', 'רבי חנינא בן דוסא', 'רבי שמעון בר יוחאי', 'רבי עקיבא', כולם היו עניים מרודים, 'נחום איש גמזו', כולם היו ונשארו עניים מרודים. אנשים שידעו לייחד בכל שם ובכל אות פה. אז הם היו עניים מרודים בכסף אבל הם היו עשירים בפרנסה רוחנית.

אדם שהוא עשיר בפרנסה רוחנית זה 'לקבל על מנת להשפיע' אז זה נקרא 'עשיר' שהוא משפיע: משפיע מחוכמתו, משפיע מרגשותיו, משפיע בתמיכה שלו.

''ריבונו של עולם, מלא כל משאלות לבנו לטובה. והפק רצוננו ותן שאלתנו לנו ולבני ביתנו. חיים טובים וארוכים. בכבוד ובמנוחה. ביראתך ובתורתך (זה המשך של התפילה) בשלום ובהשקט ובבטחה. ופדנו מכל צרה ויגון וממוות. ומכל שעות רעות המתרגשות ויוצאות לעולם, אמן כן יהי רצון''... זה דבר גדול.

[דברי הרב נווה: עכשיו, תסתכלו בעת פתיחת ההיכל, זה חשוב, כי צריך להגיד את הדברים האלה בעת פתיחת ההיכל רק צריך להתכוון לזה, רק בואו תראו שכל הכוונה היא להפוך מ'סוף' ל'אין סוף'. כאשר שוב, זה לא כמות, זה לא שבירת תבניות גאומטריות, זה להפוך מישות אגואיסטית שהחריבה את העולם עד כה במשך שנה לישות משפיעה ונותנת ואוהבת].

בפתיחת ההיכל הבקשה היא ליראת הרוממות -

זה בעת פתיחת ההיכל, זה התפילה שאנחנו עושים בעת פתיחת ההיכל, וחשוב' תעזבו את כל מה שאתם שומעים; רחשים, ומכירות וכל מיני דברים כאלה.. תהיו עסוקים, תכניסו את האף לתוך הסידור, תהיו עסוקים בכל תפילה, לנצל אותה ולהגיד אותה בכוונה גדולה מאוד

''יהי רצון מלפנייך ה' אלוהנו ואלוהי אבותינו, אלוהי המשפט, אדון עוזנו, וצור משגבנו, מגן ישענו, משגב בעדנו. שתחמול ותרחם עלנו. ויכבשו רחמך את כעסך, ויגולו רחמך על מידותיך. ותתנהג עמנו ה' אלוהנו במידת החסד ובמידת הרחמים. ותיכנס לנו מלפנים משורת הדין. ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך. ובהתחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. שמאלו תחת לראשה. ומשך גבורותיו אליה. עוררה את גבורתיך, ולכה לישועתה לנו מכל המסכים והמקטרגים בני האלוהים. הסובבים את כיסא כבודך היום ובנפש יקיפו עלינו להשטין עלינו. חתום פיהם ואל ישטינו עלינו. ה' כגיבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. וכשם שעמד לפניך לדין אבינו הראשון היום (הכוונה אדם הראשון) ויצא בדימוס (יצא זכאי) והארכת אפך עמו. כן ברחמיך הרבים, חסד ואמת יקדמו פניך להוציא לאור משפטנו. שפטנו כצדקתך ה'. וזכרנו בזיכרון טוב מלפניך. ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים. ובזכות ספר התורה נכתב בספר החיים והשלום. ואורך ימים ועושר וכבוד לעבדך באמת תמיד כל הימים. ואל תיקחנו מהעולם הזה קודם זמננו. ונזכה לחיים ארוכים טובים ומתוקנים. באופן שנוכל לתקן ולהשלים שלמות נפשותינו ברוב הימים. ואל נא נמות ונספה בלא משפט. לבלתי ידח ממנו נדח איש מאת רעיהו. ותגזור עלנו גזירות טובות וישועות ונחמות. ובטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות. ודינו דצדק. וצא נא לישע עמך, לישע את משיחך. ובגבורות ישע ימינך; גדול כבודו בישועתך, הוד והדר תשוה עליך. ונחה עליו רוח ה'. רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'. ומלאה הארץ דעה את ה'. להבין ולהשכיל עמקי סודות תורתך. וליראה את ה' יראת הרוממות, אמן''.

על זה אנחנו מבקשים.. אז צריך לקרוא ולהבין, מה אנחנו מבקשים? ליראה את ה' 'יראת הרוממות' ומה אנחנו אומרים קודם? ''להבין ולהשכיל עמקי סודות תורתך''.

כמו שאומר הרב אשלג, פסקה מב' ב'הקדמה לתלמוד עשר הספירות' - כל הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים אותו, אנחנו לא מבינים אותו. אז הנה בפתיחת ההיכל, מה אנחנו מבקשים? ה' יהי רצון שנבין אותך יהי רצון שנירא אותך 'יראת הרוממות' זה מה שמבקשים בפתיחת ההיכל.

[דברי הרב נווה: ואנשים עוזבים את זה 'יהי רצון שהמינוס ייסגר, תחתן את הבת של גיסתי, שההוא יצליח בקנית הדירה, זאת שתצליח בשיפוצים שלא יפול עליה הטיח'... זה בדיוק לעשות ההיפך, תקלטו' זה מעורר קטרוג בבית הכנסת.

צריך להיות אדם חכם, צריך להיות אדם מאוד מאוד חכם, באנו להיפך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, באנו להפוך להיות מישויות אגוצנטריות ואגואיסטיות לישויות נותנות, מתאחדות, אחדותיות, זה המטרה של ראש השנה. הדין הוא על האגואיזם. הרחמים הוא על האחדות. מאוד חשוב להבין את זה ולהפנים את זה זה כל הרעיון של תפילות ראש השנה].

להתקדש - להפוך את הרצון לקבל ברצון בעל מנת להשפיע -

אני רוצה עוד ברשותכם, על העניין של' מה אנחנו קוראים בראש השנה. זה הרי יומיים ובכל אחד מן השחריות אנחנו קוראים משהו אחר' אבל אני רוצה לדבר על הפרשה הספציפית שאנחנו נקרא באחד הימים, זה עניין של פקידת שרה.

הפרשה -

דווקא ביום הזה אנחנו קוראים בראש השנה וה' פקד את שרה ואתה אומר' טוב, בסדר, זה היה בראש השנה, אוקי, הבנו, היו מלא דברים שקרו בראש השנה, מה עכשיו אתה אומר' וה' פקד את שרה? המיוחד בשרה זה ש''פסק לה אורח כנשים''. מה היה מיוחד בשרה? שפסק לה אורח כנשים. מה זה, ''פסק לה אורח כנשים''? זה לא רק זה שהיא הייתה זקנה ואז הפסיקה לה הנידה, הפסיק לה המחזור וה' עשה נס החזיר לה את זה כדי שהיא תוכל ללדת בקלות.. לא זה. אלא ''פסק לה אורח כנשים'' כתוב, מה הבעיה בנשים? נשים עינן צרה באורחיהן - אישה אוהבת את הקן שלה, את בעלה, את הילדים שלה, קשה לה שבאים עכשיו ים של אנשים שמתארחים' שמתיישבים לה עכשיו בבית, קשה לה עם זה, זה טבעי. שרה אמנו בגלל שהיא הייתה ישות משפיעה ''פסק לה אורח כנשים'' היא הפסיקה להתנהג ככה, היא הייתה מאוד משפיעה, הפוך, היא מתחלקת בבעלה, היא מתחלקת בבית שלה, היא צנועה וענווה. והיא מאפשרת, היא אומרת לאברהם 'תעשה אוכל'. והוא אומר לה ''לושי לושי עשי עוגות'' - עושה עוגות והיא עושה והיא מארחת לעילא ולעילא, בטוב לב ובעין טובה שהיא לא תאמן. והקב''ה אומר לה' בזכות זה שאת לא מקבלת לעצמך ואת לא מתנהגת כמו אישה רגילה ועינייך לא צרות באורחייך ''את הנפש אשר עשו בחרן'' עשיתם נפשות בחרן, לאישה כזאת ראוי שאני אתן ילד למרות שהיא עקרה.

[דברי הרב נווה: אז על מה עקרות נגרמת? אני לא מדבר רק על עקרות פיזית למרות שיש פה עניין' אני לא רוצה להיכנס בזה, אני לא רוצה להכאיב לאף אחד ואני גם לא רוצה לעשות בזה דינים. אבל כל אחד צריך לבדוק את צרות העין שלו ואת שמירת הגבולות שלו ואם יש לו בעיה כזאת של עקרות אז הוא צריך לחשוב קצת אחרת - השפעה כמעט בלי גבול].

ושרה אמנו ''פסק לה אורח כנשים'' ובגלל שפסק לה אורח כנשים ויפקוד ה' את שרה. ואתם צריכים לדעת זה היה, לפי כל התיאורים שמופיעים במדרש, פתולוגית אין סיכוי שהאישה הזאת בכלל תביא ילד או שיהיה לה אזשהוא סיכוי להביא ילד; לא בגיל, לא במצב הפתולוגי שהיא הייתה, לא באף צורה. כ''כ הרבה דברים נאמרו עליה אפילו שהיא הייתה איילונית (גברית), עד כדי כך. ובכל זאת ה' פקד את שרה, למה? כי ''פסק לה אורח כנשים''.

כדי ללמד אותנו, בואו תראה, ספר תורה שלם נפתח בראש השנה כדי ללמד אותך - תפסיק את האגואיזם שלך תתחיל להיות משפיע, תפסיק להיות אגוצנטרי תתחיל להיות ישות חברתית, חברותית וחברתית, ואז כל הדין מתהפך לרחמים.

אז תבינו למה אנחנו קוראים את הקטע הזה בפרשה. וכמובן, זה תחילת ההיסטוריה זאת האם הראשית שלנו 'שרה אמנו', אנחנו נקראים 'ישראל' על שם 'שרה'.

ההפטרה -

על אותו עניין, בדיוק על אותו עניין – ההפטרה' ובזה אני אסיים את העניין הזה, ההפטרה על שם חנה..''ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהוא בן תחו בן צוף אפרתי. ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פנינה ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים'';

וכאן פנינה מציקה לחנה היא אומרת לה' לא טוב שאין לך ילדים, אלקנה איתי, יש לנו ילדים, ולך אין וזה לא טוב, כדאי. היא הייתה צדיקה, פנינה כתוב 'לשם שמים נתכוונה' חנה גם כן מבחינה פתולוגית לא הייתה צריכה שיהיו לה ילדים היא הולכת לבקש ילד והיא אומרת לקב''ה' עשית אותי אישה, הבאת לי דדים, נתת לי רחם, בוא תגיד לי בשביל מה? אני לא אמורה להביא ילד? ויש שתיקה מצד השמים, יש שתיקה. ואז היא אומרת' אוקי, אם יש שתיקה מצד השמים אני צריכה לברר בתוכי לשם מה אני רוצה את הילד הזה. [דברי הרב נווה: נכון שיש נשים רגילות, באפריקה, מביאות ילדים כמו חתולות והן לא עושות שום דבר, שום עבודת בירורים, שום התבוננות, שום דבר. אבל אנחנו לא חתולות, אנחנו יהודים קדושים והקב''ה לא רוצה עשרה חתולים הוא רוצה קדוש אחד כמו שצריך' שיצא עם כוונה כמו שצריך מאימא אחת נורמאלית].

ואז היא באה והיא אומרת' כנראה שאני באה ומבקשת בקשה אינסנקטיבית, בקשה חיתית בהמית - בגלל שאני אישה ונולדתי ככה אז אני מבקשת ילד כדי שיהיה לי ילד כי אני רוצה ילד, למה? כי ככה' כי האינסנקט שלי אומר את זה והיא מבינה את זה. ואז היא אומרת לקב''ה' תשמע, תבטל לי את האינסנקט כי זה הרצון לקבל לעצמי שוב, אגוצנטריות. שוב, אגואיזם. תביא לי ילד דרכי וקח אותו. אם אתה לא רוצה לא צריך אבל הרי עשית אותי אז כנראה שאני צריכה לתפקד כאן כאישה שגם משתמשת באברים האלה, אבל אני מבינה שהבקשה שלי אגוצנטרית ואגואיסטית ואינסנקטיבית ואני רוצה לבטל את זה; תיקח את זה שים את זה רגע בצד, תשתמש בגוף שלי תביא ילד דרכי ותיקח אותו, ככה אני אהיה משפיעה עבורך.

הילד שהתקבל היה כמו משה ואהרון 'שמואל הנביא'. הביאה אותו, גידלה אותו שלוש שנים, שמה אותו בבית המקדש עם עלי הכהן, נולד ממנו אדם.. כולם, אברהם אבינו זה ספירה אחת 'חסד'. יצחק זה ספירה אחת 'גבורה', יעקוב זה ספירה אחת 'תפארת', משה זה ספירה אחת 'נצח', אהרון זה ספירה אחת 'הוד', יוסף הצדיק זה ספירה אחת 'יסוד', דוד המלך זה ספירה אחת 'מלכות', שלמה המלך זה ספירה אחת 'חוכמה', שמואל שתי ספירות 'נצח' ו'הוד' ''משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו'', שמשול שמואל כנגד משה ואהרון ביחד. בנ''א שהוא שתי ספירות, זה שמואל, שמואל הנביא. למה? בזכות מחשבה של השפעה.

אז יש לנו את הפרשה, יש לנו את ההפטרה, למה אנחנו קוראים אותה בראש השנה? אנשים שבחו את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, הפכו את הסוף לאין סוף, את החולין לקודש.

דברי הרב נווה -

יהי רצון שנבין את זה, החברה שלנו סובלת מזה מאוד, האנושות סובלת מזה מאוד. תראו יש לנו הכל, בלי עין הרע, הכל; נפט וגז ופירות וירקות ומים ומה שאתם רוצים.. העולם' אני מדבר כעולם ככדור הארץ, אנחנו משופעים. כדור הארץ אחד, כוכב אחד בתוך אינספור כוכבים עוינים מאוד וטמפרטורה חיצונית בחלל החיצון שנמצאת בסה''כ במרחק של 20 ק''מ מפה, 20 ק''מ באוויר, זה הכל, אתה במינוס של 270 מעלות, בתוך חממה קטנה, כדור כחול, עגול - יש הכל. הכל נורא שברירי. כמה צריך להודות להלל ולשבח כל יום את הבורא וכל השפע הזה, שפע שהוא גם יופי וחן מאוים כל הזמן ע''י מלחמות עולם, למה? למה אנשים אומרים 'העולם אכזר?' כי העולם מלא באגואיסטים.

האפיון של אדם מרגע שהוא נולד שהוא אגואיסט ואגוצנטרי, יש הייטק, יש הכל, העולם בכף ידך ממש. אנחנו יכולים לעשות גן עדן עלי אדמות ואנחנו מאוימים כל הזמן ע''י אנשים שהם Low life, בהמות ממש. אבל מה ציר הרשע? אגוצנטריות, אגואיזם 'אני' 'אני' 'אני'; אני יאכל אותך, אני אכבוש לך, אני ייקח לך, אני יהרוג אותך. לו היו מהפכים את זה, עולם, אותו עולם, להיות ישות חברתית; אני פה בשבילך 'שלי שלך שלך שלך', אהבה ללא תנאי, אהבה שאינה תלויה בדבר, חברה שתומכת אחת בשנייה ונותנת אחת לשנייה, בעיקר נפשית, לא צריך כסף, לא צריך לאכול, בעיקר נפשית, התמיכה הנפשית, העזרה, להיות שם אחד בשביל השני.

להיות אלוקי זה להיות ''טוב ומטיב'' נותן ולא מקבל -

זאת ההוויה האמתית שלנו, זה הטבע הרוחני שלנו, זה כל עניין ההכנה לראש השנה.

אז אני רק רוצה, שוב, כדי שלא תתבלבלו' שתלכו לקנות את מיטב המחלצות ואנשים קונים בגדים חדשים, וגבעי קידוש, וטליתות חדשות, ונכנסים לבית הכנסת ובודקים לראות את השופר.. בסדר, בסדר, שים את זה רגע בצד. תהיו אמתיים בתפילה, תעצמו את העיניים, תחשבו שאתם נמצאים עכשיו סתם במדבר לבד ועכשיו הקב''ה אומר' תדבר איתי, בואו דבר איתי, עזוב עכשיו' אני לא מסתכל על החולצה החדשה שלך, גם הטלית שלך היא לא משהו, הכל בסדר, גם השופר זה לא ככל שזה יותר גדול זה יותר מתקבל בשמים. אני רוצה אמתיות. אתה כרגע נידון כי אתה אגואיסט, יש לך איזה בשורה חדשה לשנה החדשה? אתה מתכוון להיות ישות חברתית יותר? משפיעה ונותנת? בוא תדבר איתי..

אז יהי רצון שנפנים שזאת ההכנה לראש השנה. תפתחו כבר עכשיו, תקראו קצת במחזור לראש השנה ואתם תראו שזה הסימן, זה הציר - אתם רוצים להיות קדושים? תהיו חברתיים, תשפיעו, תהפכו סוף לאין סוף, 'סוף' שהוא אגוצנטרי ו'אין סוף' לנתינה.

יהי רצון שה' יהיה בעזרנו ויעזור לנו כי אנחנו מבקשים את זה גם בתפילה' שבה אדם לא יכול להיות כל הזמן במגננה הוא בא לקב''ה והוא אומר לו' אז תעזור לי, תעזור לי להיות את הדבר הזה. אבל בתפילה הזאת צריכה להיות גם הרבה מאוד געגוע לטבע הרוחני שלנו שהוא נכתב פה ומי שמבין את זה זה מעורר השתוקקות פנימית שהלב דופק' על 400 של להבין - מה אנחנו באמת.

יהי רצון שהקב''ה ייתן לנו לטעום את הטעם הזה של הטבע הרוחני שלנו ''טעמו וראו כי טוב ה'' ובכך כולנו נצא זכאיים בתשע''ט.

תהא שנת עין טובה, תהא שנת עתות טובות.. ככה יהיה בעזרת השם. אנחנו צריכים גם לתת לזה כלים' איך הופכים להיות מאדם אגואיסט לאדם חברתי, זה מאוד קשה כי לאנשים, לפחות אלה שאני מתביית עליהם' שזה לא מעט ובמהלך כל השנים שהתבייתי ממש על המידות הרעות שלהם והארתי להם בפנס, אמרו לי 'קשה לי להשתנות, אני כזה וקשה להשתנות. אני סקרן וחטטן ואני לא יכול לא לעשות את זה, אני כעסן ואני לא יכול להתאפק, אני עקשן נורא ואני לא יכול להתגבר על זה, אני לא יודע לסתום את הפה' ממש, אתה רואה את הרוע צף. צריך לחשוב על זה, צריך לחשוב על זה.

ושנה הבאה בעזרת השם' אנחנו ניתן מסלול מיוחד רק שידבר על לשנות את כל הטבע הזה והשם יהיה בעזרנו בעזרת השם..

ברוכים תהיו שיהיה לנו לילה טוב ושבת שלום..