Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
והיו לבשר אחד - המסע ממשיך לחלק ב

והיו לבשר אחד - המסע ממשיך לחלק ב

 והיו לבשר אחד - מסע לימודים מרתק - חלק ב'- הרב אריק נווה , ימי ה' , 20:00-21:15

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת ניצבים | לא בשמים היא

פרשת ניצבים | לא בשמים היא

"בפרשה הזאת משה רבינו טורח, כביכול, להגיד לאדם "לא בשמים היא ולא מעבר לים כי קרוב הוא הדבר בפיך ובלבבך...

להמשך
פרשת "כי תבוא" | פתיחת הלב

פרשת "כי תבוא" | פתיחת הלב

השגיאה הגדולה של ימנו היא שאנשים מביטים על העולם החיצוני ומתרשמים ממנו. היום העולם הוא הישגי: אם בניתי, המצאתי, עשיתי...

להמשך
אדמה לעליון  | כיצד נשיב מיומניות אבודות

אדמה לעליון | כיצד נשיב מיומניות אבודות

צריך לדעת שיש מיומנויות בתורה שהלכו לאיבוד בגלות. כדי להקנות את המיומנות צריך רב צמוד רציני ויסודי שלא מוותר על...

להמשך

 

 

 

 



 

 

פרשת כי תצא – להפוך אויב לאוהב / הרב אריק נווה

 

המטרה שלנו בעולם

נאמר בפרשה: "כי תצא למלחמה על אויבייך"- נשאלת השאלה -מי הוא האויב שלי? מול מי להילחם?  כדי לדעת מיהו האויב המרכזי אתה צריך לדעת מה הייעוד שלך בעולם הזה, והאויב יהיה מוגדר ביחס למטרה.

פן אחד של המטרה שלנו בעולם – "להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו", עלינו לקיים 13 מידות, להיות רחום, חנון, בעל ארך אפיים להיות האלוקות בעצמה. פן נוסף הוא לקיים  ואהבת לרעך כמוך בפשטות.

אם זאת המטרה, כעת נבדוק מיהו האויב, מי מונע מאתנו להגיע למטרה.

במצוות שבין אדם למקום, אני מיד יכול לזהות את הכשלים והאויבים שלי, על פי רוב זה הכרה, שאני לא מבין את הבורא או שאני לא מבין את הלימוד. האויב שלי - שאני לא מבין. המצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום והן  מכשירות אותך להגיע לבורא, וכאן האויבים הם אחרים לגמרי, פתאום יש ריבים, כעסים, שנאה, עצבות, ביקורת, פתאום אתה מגלה המון אויבים.

בכל הפלטפורמות של החיים שלך, בן זוג, ילדים, עבודה, כיבוד הורים, וכו', אתה מגלה עוד ועוד אויבים, אבל כולם נמצאים בעצם אצלך בנפש, אין אף אויב בחוץ, הכול הוא מאת הקב"ה.

כל אחד שאומר לך משהו, הוא שלוח של השם ואתה לא יכול לגעת בו, האויב שלך הוא רק מבפנים, האופן שבו אתה מקבל ומבין את הדברים.

בפרשה כתוב: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך".אחת מתרי"ג המצוות היא לעשות מעקה לגג. ידוע שכל מצווה שייכת לאיבר מסוים. אם כן, לאיזה איבר מצווה כזו שייכת? ובכלל למה לעשות מעקה לגג זה כל-כך חשוב?

האדמו"ר מצ'רנוביל כותב בספר מאור עיניים:"העניין הוא מה שלפעמים מצערים בני אדם לאחד, ומחמת הדינים שיש עליו למעלה ומתלבשים בבני אדם למטה לצער אותו – הדינים מתלבשים בבני אדם למטה לצער אותו כאמור על הפסוק " השם לי בעוזרי ואני אראה בשונאי".

פרוש: עוזרי הם האנשים ששונאים אותי ומבזים אותי (עוזרי כי הם עוזרים לי להתפתח), אני אראה למעלה מי הם לכאורה השונאים שלי, על ידי השונאים למטה אני אדע מה רוצים ממני למעלה. והתקנה לזה, לעלות את עצמו לבחינת עולם המחשבה ששם אין דינים, כמו שכתוב : לא יגורך רע". "על ידי ששותק ומקבל את שבא עליו באהבה יכיל ודומם, ומעלה את מחשבתו כמו שנאמר דום להשם. ויעלה את הדומיה, דהיינו את המחשבה  לבורא, ואז יפלו חללים". פירוש: הדינים נופלים על ידי דבקות מחשבתו להשם יתברך, האדם צריך לדעת שכל הביזיונות באים מהקב"ה.

בתוך שדה ההתפתחות, כל האנשים הם רק מחשבות של הקב"ה, הוא מתלבש באנשים והם מוסרים לך את המסרים שאתה צריך לשמוע, ככל שאתה עולה יותר למעלה כדי לקלוט מה השם רוצה להעביר לך כמסר, באופן אוטומטי האנשים הופכים לחללים, כי הפרסונה לא מעניינית היא לא חשובה, רק המסר חשוב.

המכנה המשותף לכל הייסורים הוא- להביא את האדם לענווה, יצאת מענווה – ויש להחזיר אותך לשם.

ככל שהייסורים יותר תכופים כך המדרגה שמיעדים לאדם יותר גבוהה, וככל שהתקופה יותר ממושכת והצער יותר גדול, זה מבלבל את האדם, אך המדרגה שמחכה לו יותר גבוהה.

"וכמו שהגג הוא עיקר הבית כך המחשבה היא עיקר האדם המסוככת עליו, כי על ידי המחשבה נישמר האדם  ויודעלהתיישב עם עצמו כנודע לכן נקראת המחשבה בשם גג. והנה כשאדם בונה בית מתעוררים הדינים"  ברגע שאדם מתפתח מתעוררים עליו הדינים, ולכן אמרה התורה- "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה", לשון עשייה בתורה = לתקן.תתקן את המעקה, אלו שמעיקים עלייך. אתה עושה בית חדש אתה מקבל מדרגה חדשה, סימן שבאו עלייך דינים והם מתלבשים באנשים ויוצרים לך מועקה. הוא אומר ועשית מעקה- תתקן את המעיקים.איך? שים אותם מסביב לגג, הם שייכים למחשבה הגבוהה, הם שייכים לבורא, וכך אתה מתקן את המעיקים.

ברגע שאני רואה בן אדם שמצר אותי ואני אומר זה לא אתה זה הוא-הקב"ה, באופן אוטומטי זה אומר שעשיתי מעקה, אני מתקן את המעיק, כבר לא קורא לו מעיק, ברגע הזה כל הדינים נופלים.

יש דינים שבאים רק על מנת שתבין שזה מאת השם וברגע שאתה מבין הם עוזבים אותך.

כי תבנה בית חדש- אתה בונה מדרגה חדשה.

"עשית מעקה לגגך"- אתה צריך להגיע למדרגה רוחנית חדשה, באופן אוטומטי זה יבוא עם דינים, זה בא עם אויבים, עם דברים שימנעו ממך לעלות לגג, מדוע? כי מיד קמים מקטרגים ששואלים מדוע אתה מאפשר לו? יש גם מדרגה שיכולה להיות עוד שלושה חודשים אבל מכינים אותו מעכשיו, הבורא אומר אני מייעד אותו לXוכעת תכינו אותו, תשתמשו בכל היקום להכין אותו למדרגה הבאה, אז מה תפקיד האדם למטה?

אם האדם מתכוון לקבל מדרגה חדשה כתוב שהאור המקיף מהמדרגה החדשה נוגעת בו, היא תעזור לו, מלמעלה נשלחת יד שהיא ה"משה" שלו הוא ימשוך אותו, אבל אם מלמטה תופסים אותו, הוא צריך להסתכל רק למעלה להישיר מבט לקב"ה ולהחזיק לו את היד חזק חזק ולייחס את הכול לבורא.

כל מה שקורה זה רק מהבורא, וברגע הזה, זה מפיל ממנו את כל הדינים באופן אוטומטי.

התפקיד הרוחני שלנו להדבק בבורא כל יום, האדם צריך כל יום  להזניח את האישיות הקודמת שלו ולקבל אישיות חדשה, לקבל אישיות אלוקית, לראות איך הבורא נוהג ולנהוג ככה.

במצוות שבין אדם לחברו אנחנו צריכים לאהוב אדם אחר כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו.כל מה שמבקשים מאתנו זה לאהוב, הכול מסתכם באהבה. האויבים הם כוחות הנפש שלנו שלא מאפשרים לנו להתקדם.

 

הקבלה בין עולם התורה לעולם העשייה

התפקיד שלנו נראה קשה לעשייה, כעת נסביר את מה שעלינו לעשות בשני עולמות, בעולם התורה ובעולם העשייה.מה צריך להיות בין אדם למקום, ואיך זה צריך להיות פה בעולם שלנו?

האותיות:

הדף הלבן של הספר מקביל לבורא בעצמו, כל אות ואות היא צמצום, הבורא צמצם את עצמו, האינסוף- הדף הלבן של הספר הופך להיות אות ,"בל"ב נתיבות חוכמה חקק השם...32 נתיבות חוכמה".  

22 אותיות ועשר ספירות  הן נתיבות חוכמה לבורא, כל נתיב כזה יכול להיכנס דרך אות ולהגיע לאינסוף.

ידוע שישראל זה ראשי תיבות, יש  60 ריבוא אותיות לתורה, זה אומר שעל הקלף יש 60 ריבוא אותיות מפוזרות, שבעצם דרך כל אות הייתי יכול להגיע לאינסוף. אבל הבורא מבקש מהאותיות האלו כמה מטרות. הייעוד הראשון של כל אות הוא להסתיר את הבורא, הייעוד השני הוא לגלות אותו, איך הוא מסתיר? מעצם העובדה שהאות שחורה קטנה ומצומצמת אז זה תבנית, אבל אם אני אבין את המשמעות של האות היא תגלה לי את הקב"ה.

היעוד השלישי הוא להרכיב מילה, ואם לא נקיים את כל הייעודים הגאולה לא תגיע, אי אפשר רק מאות אחת להגיע לאינסוף, הייעוד הרביעי להרכיב מכמה מילים פסוק, הייעוד החמישי של כמה פסוקים להרכיב פרק, הייעוד השישי של כמה פרקים להרכיב פרשה, הייעוד השביעי כמה פרשות מרכיבות את כל ספר התורה.

אנחנו לומדים את זה על אותיות אבל המקבילה היא על בני אדם.

 

איך כתובות האותיות בספר התורה?

כל אות צריכה להיות מושלמת, לא תלויה באף אחת, צריכה להיות בת חורין,  תלויה רק בקלף, והקלף הוא הבורא שחושב אותה. הבורא חושב כל אות ואות בפני עצמה, וכל האותיות הן מציאויות מקבילות זו לזו, שהבורא חושב אותן בבת אחת.

איך אנחנו משיגים את החירות? אומרים לך תחשוב על כל פן בחיים שלך החומרי והרגשי,  ותהיה משוחרר מכולם, מההורים שלך, מהמשפחה שלך, מהחברים שלך, שלא יהיה לך חבל רגשי שיגרום לך לתנודות.

בכדי לקיים אינטראקציות חברתיות נכונות עליך להיות בן חורין, לא כבול רגשית וחומרית לאף אחד.

האותיות צריכות להכיל אחת את השנייה כדי שלכל אות תהיה ביטוי, כל האותיות נחוצות וכולן חשובות באותה מידה  וכולן מגלות את הבורא. כל אות מחזיקה את ספר התורה, אין אות טובה ואין אות רעה.

כל אות יכולה לומר: אני מחזיקה את ספר התורה בלעדי הספר יהיה פסול. בגלל זה האדם צריך לומר בשבילי נברא העולם. כל מה שנאמר זה באנלוגיה לבני אדם.

כעת  הן צריכות לקיים אינטראקציה הגיונית שירכיבו מילים הגיוניות שירכיבו פסוק הגיוני וכו'.

 

כעת נרד לעולם שלנו לעולם העשייה

בעולם העשייה ישראל זה גם כן יש  60 ריבוא אותיות  לתורה, וזה עם ישראל.

אנחנו מרגישים שאנחנו מתקיימים כאינדיבידום, כל אחד עומד בפני עצמו, אנחנו מרגישים שאנחנו אי של תודעה.כמו אות, גם אות מרגישה שהיא אי של תודעה, כל אות אומרת לא צריך עוד אותיות אני מספיקה.

אות אגואיסטית ממדרש רבא זה אנחנו.זה שאתה אות זה דבר אחד, אבל יש עוד ייעודים, אתה צריך להתחבר לאות אחרת ולהרכיב מילה ופסוק וכו', בסופו של דבר ספר התורה יהיה מורכב מכולנו בלי יוצא מהכלל.

אם היו לנו עיניים רוחניות, היינו רואים את אדם הראשון כמו ספר תורה, לכן הוא ראה מסוף העולם עד סופו, הכול היה בסדר- זו דרגת חוכמה, אחר כך זה השתבש, האותיות הוחלפו המילים זזו, הוא עשה בלגן נוראי בספר תורה, היום בעולם הרוחני כשהצדיקים עולים למעלה לראות את הספר תורה, הם רואים בלגאן, הפרשיות לא במקום שלהן, אין סיבה ומסובב, האותיות הפוכות.

מה הבורא עושה עם המציאות?

הבורא עושה עם המציאות כמו קובייה הונגרית, מסובב, מסובב, ומסובב, וכל פעם הפרשיות מתחלפות, האותיות הולכות ימינה שמאלה, יש בלגן בתורה של למעלה.

אז איך זה יסתדר? אם אנחנו נסתדר הכול יסתדר, הבורא מבקש שנסתדר, אם בני האדם יסתדרו למטה התורה למעלה תיכתב מאליה.

זה מאוד קרוב רק הכול הפוך, כעת התורה נמצאת בדיוק הפוך, קלקלנו כל מה שהיה אפשר לקלקל, כעת צריך רק לסובב הכול ב 180 מעלות.

 

חברה מתוקנת

איך הופכים? נלמד מהאותיות, נצטרך להתחיל מחברה קטנה עם אנשים שמבינים עניין.

 

הקריטריונים של האדם בחברה כזאת:

  1. האדם צריך להכין את עצמו שיהיה אדם שלם, תקבל את עצמך כאות שלמה.
  2. אתה חייב לבוא עם רווח מימין ומשמאל, כלומר-תהיה בן חורין, תרגיש שאתה מנותק מכל רגש חומרי ורגשי, שיש לך שחרור מחשבתי, תהיה שיתופי.
  3. תהיה מוכן לקיים אינטראקציות כדי להיות מילה, זה שאתה כאות זה רק אחד משבעה הייעודים שיש לך, כמו שאמרנו על האותיות.
  4. להקים משפחה, להקים קהילה, עד שאתה מגיע לכל עם ישראל (נווה קדשך למשל זה פסוק).

 

איך עושים את זה?

צריכים להתנהג כמו האותיות, לרצות להיות חלק מבלי לנסות לשלוט, כולנו באותה מדרגה וצריכים להיות שיתופיים כדי שהמילה תהיה הגיונית.

 

הגדרת האויב

כשמבקשים מאתנו לעשות אינטראקציות חברתיות יוצאים הרבה אויבים פנימיים, מה המכנה המשותף לכל האויבים? הכול מסתכם באדם אחד- הוא הנחש. הוא מוציא מאתנו את כל הרגשות השלילים, הקנאה, השנאה, הפחדים, הדאגות- שפיטה.

זה שאדם חושב שהוא סובל בחיים זה בגלל שהוא שופט את זה, מאיפה אתה יודע שאתה סובל? אולי מה שאתה עובר זה מדרגה רוחנית גדולה מאוד, אולי זה תיקון עצום? אולי הבורא מתייחד בך עכשיו? כשהאור נכנס לכלי הוא קצת יוצר כאב, אולי אתה גדל עכשיו?

כיון שאתה לא יודע אז אתה שופט, אנחנו שופטים אחד את השני, כל היצר הרע יש לו שם –שופט, כי הוא בדיוק מחליף את הבורא, הבורא נקרא המלך המשפט- וזה השופט, והוא יושב ויש לו זכות קדימה, מותנה להגיב חזק, זה כמו עצב חשוף, לא נישלט אז אפשר לדכא אותו ולתת לו את זכות הקדימה של הדיבור, ואחר כך להוריד לו את הראש. השופט שבנו הוא האויב הכי גדול שלנו והוא הורס לנו את החיים, אין לו סטנדרט מה זאת הבריאה הזאת ומה היא עושה, והוא סתם שופט לפי מנטליות, ועל פי זה הוא שונא אנשים.

מי עושה את שנאת החינם? השופט הזה- כל עוד הוא יושב על כיסא המשפט.

הוא שופט גם נסיבות לדוגמא אם אתה מובטל יכול להיות שהבורא מעביר אותך את התקופה הכי חשובה של החיים שלך אבל אתה שופט את זה ואתה עצוב. התפקיד של השופט הוא לגרום לך להתאבד נפשית ופיזית.

אם אנחנו רוצים להגיע לחברה מתוקנת  אסור לנו לשפוט. על מנת שנוכל להתחבר ולהדהד עם האותיות האחרות כל יום צריכים להרוג את השופט הזה, כל הרע ביקום בא מהשופט, כל קיטור זה השופט שאומר לך לעשות את זה.

אין שום דבר רע בעולם החיצוני הכול טוב.

אף אות לא רוצה  משהו מאף אות אחרת, נסביר את זה-

אם נקיים כנס בלי לרצות מאף אחד כלום ונקיים הדהוד בינינו, כי  אני רוצה אותך רק אותך, כי אין בעולם שני בני אדם אותו הדבר, משמע שהבורא התייחד על כל אחד מאתנו, אם אני לוקח את האנשים האלו כדי ללמוד תורה מבלי שמישהו ינסה להשתלט, אלא כל אחד יאמר את דעתו בלבד, ברגע שנקיים את האינטראקציה הזאת על בסיס תורה ורק על בסיס תורה, נוכל להרגיש את הפלא ברגע הזה, כולם יהיו שווים וזאת חברה מתוקנת בה יש כבוד הדדי.

הנשמה היא אינסופית, יכולה לעשות הכול, אני רוצה את הנשמה האינסופית של האדם השני, ואתה צריך להעלים לגמרי את כל מה שאתה מכיר ולראות את המצב העתידי, המתוקן של הנשמה, אף אחד לא מכיר את האחר באמת משום השפיטה, אנחנו לא רואים את הדמות האמתית אחד של השני שהיא חלק אלוקה ממעל.

אפשר להביא את המשיח עכשיו אם נפסיק לשפוט.

הנחש מזרים לך רגשות כל הזמן וצריכים לומר לו- אני רואה רק את השכינה הקדושה בכל אדם.

אם אמרו לנו שהשכינה מרכיבה 60 ריבוא איש ואנחנו חלק מהריבוא, אז מה אנחנו? אנחנו השכינה.

הנחש נותן לך רגשות וזה כאילו דבר מחייה:"השוחד יעוור עיני חכמים" ומה השוחד? רגשות.

כל אדם צריך להבין שהוא חלק מדבר גדול, אני חי בספר תורה, אם אני חי ככה אז חייב להיות מקום לכל האותיות, אם אתה תהיה חסר אז הספר פסול. ספר התורה נפסל בכל רגע נתון, והבורא כותב אותנו כל רגע מחדש,זה רעיון הגלגולים, האות נמחקת הבורא מתקן אותה, עד שכל האותיות יחזרו אל עצמן.  

 אנחנו מוחקים את עצמנו- חברויות לא נכונות מוחקות את הספר תורה.

המאמצים שלנו הם להקים חברה כזאת, נשים לחוד גברים לחוד, לגברים יהיה כי כל אחד היה מפקד בצבא וכל אחד צריך לדעת שאם הוא שופט הוא לא מקיים את האינטראקציה הנכונה.

זאת החברה מתוקנת שדיבר עליה הרב אשלג במאמר מתן תורה.

הבורא הצפין בכל אחד מאיתנו פיסת אלוקות ואנחנו משלימים אחד את השני.היקום כמעט הגיע לתכלית שלו.  נקום לסדר חברתי חדש, אך מי שיהיה בתבנית של אגואיזם יקמול הוא לא יצליח לשרוד.

העם קלט שהמשאב הכי חשוב ביקום זה בני האדם, הם קלטו שכשהם ביחד כאחד בתודעה אחת, יש הכול ויורד מן מהשמיים ושותים מבארה של מרים, ברגע שיש אותנו כאחד יש הכול.

אל תדאג לכלום אתה לא צריך כלום, תלמד תורה הבורא יזמן לך את כל השאר, רק תקיימו ואהבת לרעך כמוך אני אדאג לכם.

לסיכום:

"כי תצא למלחמה על אויבייך" - כל מה שמפריע לנו לעשות את מה שבשבילו באנו לעולם, זה לא דבר מוגדר בדיוק, חוץ מזה שזה שייך לשפיטה, כל אחד יגלה מהם האויבים שלו בדרך אל התכלית שלו.